PAGE
3
ועדת הכלכלה
19/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 241>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י"ז באדר ב' התשע"ד (19 במרץ 2014), שעה 08:00

<מסקנות ועדת לנדס – דיווח השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר

גילה גמליאל

רונן הופמן

יצחק וקנין

חנא סוייד

מיכל רוזין

איציק שמולי

איילת שקד
קארין אלהרר

ניצן הורוביץ

יצחק הרצוג

ישראל חסון

שלי יחימוביץ'

איתן כבל

אברהם מיכאלי

רות קלדרון

מיקי רוזנטל

נחמן שי

>
שר התקשורת גלעד ארדן

קובי אלנבוגן - יועץ השר, משרד התקשורת

יולי לסנובסקי - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

דנה נויפלד - היועצת המשפטית, משרד התקשורת

דפנה גלוק - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יוני בן מנחם - מנכ"ל רשות השידור

אמיר גילת - יושב-ראש רשות השידור

יואב אשכנזי - סמנכ"ל גבייה בפועל, רשות השידור

עודד בירגר - משנה למנכ"ל, רשות השידור

לינדה בר - דוברת, רשות השידור

אריה גולן - עיתונאי ומגיש, קול ישראל, רשות השידור

שלמה גנור - מנהל הטלוויזיה בערבית, רשות השידור

איתנה גרגור - מבקרת פנים, רשות השידור

מיכאל דנה - ראש הדסק המדיני, הטלוויזיה בערבית, רשות השידור

מיקי הרץ - מנהל מח' דרמה ואומנויות, רשות השידור

מיקי מירו - מנהל קול ישראל, רשות השידור

חנה מצקביץ' - יועצת משפטית, רשות השידור

יאסר עטילה - מנהל קול ישראל בערבית, רשות השידור

יראון רופין - סמנכ"ל משאבי אנוש, רשות השידור

ברוך אסקרוב - ועד עיתונאי הרדיו, רשות השידור – ועדי עובדים

פאני ביטון - מנהלת מדור ספקים, יו"ר ועד מטה, רשות השידור – ועדי עובדים

אחיה גינוסר - יו"ר אגודת העיתונאים, רשות השידור – ועדי עובדים

ליאור יצחקי - חבר ועד הנדסה, רשות השידור – ועדי עובדים

אבי חיים - ועד עובדי הגבייה, רשות השידור – ועדי עובדים

רינה חכמון - חברת ועד טלוויזיה, רשות השידור – ועדי עובדים

חנה חליוה - חברת ועד האקדמאים במח"ר, רשות השידור – ועדי עובדים

דבורה סויסה - חברת ועד עובדי הגבייה, רשות השידור – ועדי עובדים

עופרה סתת מילוא - חברת ועד עיתונות והפקה, רשות השידור – ועדי עובדים

תמנה עורב - יו"ר ועד אקדמאים במח"ר, רשות השידור – ועדי עובדים

לזר צנדקוביץ' - יו"ר ועד הנדסה ארצי, קול ישראל, רשות השידור – ועדי עובדים

משה שגב - יו"ר ועד הנדסה, רשות השידור – ועדי עובדים

רם לנדס - יו"ר ועדת לנדס

עופר מרגלית - רכז תקשורת באגף תקציבים במשרד האוצר וחבר ועדת לנדס

ג'לאל ספדי - חבר ועדת לנדס

יונתן רזניק - חבר ועדת לנדס

משה שלונסקי - חבר ועדת לנדס

מוטי אברהם - הסתדרות ההנדסאים, יו"ר מחוז ירושלים, ההסתדרות החדשה

אוסנת סרוסי - עו"ד, מחזיקת תיק רשות השידור, ההסתדרות הכללית החדשה

יצחק שטיינר - יו"ר הסתדרות ההנדסאים, ההסתדרות החדשה

רותם אברוצקי - יו"ר אגודת העיתונאים תל-אביב

רונית אקשטיין - אגודת העיתונאים

אילן בומבך - יועמ"ש אגודת העיתונאים

אסף אמיר - יו"ר איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה

ירון לוי - מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

איתמר מילרד - כלכלן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אלדד קובלנץ - מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית

דוד קשני - פעיל חברתי

ליילה שוורץ - מאזינה וצופה נאמנה

מיכאל שיזף - המשמר החברתי

יגאל אכטנברג - לוביסט חב' "גורן עמיר", מייצג את מפיקי הטלוויזיה

אלכס גנדלר - לוביסט חב' "ברדוגו יועצים", מייצג את אקו"ם

רומן גרביץ - לוביסט חב' "פוליסי", מייצג את קשת

עמוס טל - עו"ד, לוביסט חב' "כהן רימון כהן", מייצג את יס

אתי בנדלר

לאה ורון

אור שושני
<מסקנות ועדת לנדס – דיווח השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור>

רבותיי, בוקר טוב. התכנסנו פה היום בעקבות ההחלטה האמיצה של שר התקשורת גלעד ארדן לביצוע הרפורמה ברשות השידור, בעקבות מסקנות ועדת לנדס. אני יודע שיש המון אמוציות באולם הזה, אבל חשוב שנזכור שכל מי שנמצא פה היום, אכפת לו מרשות השידור ומהשידור הציבורי. אני כבר מבקש מראש להודות לכל הנוכחים. כולנו כאן בשביל לבנות יחד משהו טוב, משהו שיש לו שלושה עקרונות חשובים שצריכים להנחות את התהליך הזה: אחד, הרשות החדשה שתיבנה תהיה בלתי תלויה, מאוזנת תקציבית ויעילה; דבר שני, העובדים האיכותיים יישארו במערכת ולא ייפגעו; דבר שלישי, העובדים הפורשים יפרשו בכבוד הראוי.

הסיפור הזה נמשך שנים רבות, ואני מתכוון לעשות כל אשר בכוחותיי כדי לסיים אותו במושב הבא, תחת ועדת הכלכלה. מכיוון שהדיון הזה הוא מאוד פופולרי היום, הוא עובר מוועדה לעוד ועדה ולעוד ועדה... רק בכנסת הישראלית, להבדיל מהסנאט האמריקאי או הבונדסטאג, ששם יש מסורת, פה אצלנו – כל אחד לפי יכולתו. זה מה שנקרא הפוסט-מודרניזציה הישראלית.

הנושא הזה בכלל לא מצוי בתחום ענייניה של ועדת הכספים.

ברור, הנושא הזה הוא בתחום ועדת הכלכלה, ויהיה בה.

מכיוון שהזמן תחום, כבוד השר צריך כבר ב-9:00 לזוז, אני מבקש שהשר יפתח בקצרה, ואחר כך מר לנדס יאמר בקצרה את הנקודות המרכזיות, וניתן לחברי הכנסת ולאנשים לדבר. כמו שאמרתי, זה רק תחילתו של הדיון, והמטרה היא הקשבה. העבודה המרכזית תהיה במושב הבא, שבו אני מקווה שנסיים את הנושא הזה, שהגיע הזמן לסיים אותו בכבוד, ברצינות, למען מדינת ישראל והעובדים.

בוקר טוב. תודה לך, ידידי יו"ר ועדת הכלכלה הפרופסור ברוורמן. בוקר טוב לכל האורחות והאורחים, וחברות וחברי ועדת הכלכלה, ולחברי הכנסת שטרחו והגיעו לכאן.

קודם כול, אני שמח שהכנסת עוסקת במספר רב של ועדות בנושא הזה. זה מלמד על החשיבות הרבה שחברי הכנסת מייחסים לעתיד השידור הציבורי, וטוב שכך. כנראה שכיוונתי לדעת גדולים גם אני כשקיבלתי את ה - - -

אפשר לפרש את זה גם ככה.

מי שרוצה למצוא בדבריי ציניות, עושה זאת על אחריותו, חבר הכנסת רוזנטל.

בכל אופן, אני, בלי ציניות, לקחתי מאוד ברצינות את התפקיד של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור כשקיבלתי את האחריות הזו לפני כשנה. כמי שגם היה חבר לפני כ-15 שנה במליאת רשות השידור ומכיר את פעילותה ועוקב ומלווה וגם השתתף בדיונים רבים מאוד על רשות השידור, ראיתי לאורך השנים, בצער רב, את ההתדרדרות במצבה. וזה לא רק במצבה הפיננסי או המבני בפנים – שזה עניין למנהלי ויושבי-הראש שלה לאורך השנים – אלא הדבר המרכזי, שאסור לשכוח אותו, כי הוא בא לפני הכול, זה מה מקבל הציבור הישראלי בתמורה לתשלום הישיר שנגבה ממנו. לכן, כשקיבלתי את האחריות כשר הממונה, החלטתי לבחון את הנושא לעומק, מבלי להיות נתון באיזושהי מחשבה מקובעת על כיוון כזה או אחר. אמרתי שאני רוצה להקים ועדה של מומחים, אנשים שיש להם ניסיון תקשורתי... אני אף פעם לא ניהלתי באופן ישיר כלי תקשורת, עם על הכבוד לזה שהייתי חבר מליאה. אמנם יש עכשיו בכנסת אנשים שמבינים יותר ממני בכלי תקשורת, אבל אני חושב שהדבר הנכון, באופן מפתיע אולי, זה לנסות לתת לאנשים שניהלו גופי תקשורת, שהיו בתפקידים בכירים בגופי תקשורת, לבדוק את המצב ברשות השידור ולנסות להציע את הפתרון הנכון.

ופה אני מתחבר לכל הנקודות שאתה ציינת בתחילת דבריך. גם לכך שאני מייחס חשיבות אדירה לכך שבמדינה עם כלכלה קטנה וריכוזית כמו שלנו, כאשר כלי התקשורת הפרטיים נשלטים על ידי – זה המבנה, אני לא בא כרגע בטענות, אלא רק מתאר מצב – נשלטים על ידי בעלי אינטרסים כלכליים-מסחריים; ואנחנו חברה רב-תרבותית, ויש כשלי שוק לשידור הפרטי-מסחרי, שבדרך כלל לא מחפש לשקף דווקא את המיעוטים או הציבורים החלשים; אז במדינה כזאת יש חשיבות אפילו הרבה יותר גדולה לכך שיהיה שידור ציבורי חזק, רלוונטי, משפיע, שבאמת משקף את כל חלקי החברה הישראלית; ואני מחויב למה שאתה ציינת בתחילת דבריך.

יתר הדברים, שהם יותר בהיבט של הפרטים, גם לזה אני יכול להתחבר. אלו דברים חשובים מאוד כלפי עובדי רשות השידור, ואני מסכים איתך שראוי שהעובדים המסורים והטובים שקיימים – וקיימים רבים כאלה ברשות השידור – ישתלבו גם בערוצים הציבוריים החדשים שיוקמו; ורם תכף יציג את המסקנות ונראה שמדובר פה ביותר מערוץ ציבורי אחד.
אני גם מסכים איתך לחלוטין שככל שהכנסת תאשר את הצעת החוק שבכוונתי להגיש, וככל שהחוק יאושר ורשות השידור במתכונתה הנוכחית תיסגר ויוקם גוף שידורים ציבורי חדש, אז הנחת העבודה היא, כיוון שהוא אמור להיות גוף יעיל יותר וחסכוני יותר... וזו לא רק אמירה שלי בעלמא, כמי שלא מבין בניהול גופי תקשורת; אלא כל אנשי התקשורת, שרבים מהם כאן, שמכירים גופי שידור ציבוריים, יאמרו לוועדה שניתן לעשות זאת בהרבה פחות כוח אדם. ועל כולנו לזכור – עם כל הצער והכאב, באמת, הרי מדובר בבני אדם ובאנשים שפרנסתם בסכנה – שמהצד השני יש את אזרחי מדינת ישראל, שנאלצים שלא ברצונם לממן את הנושא הזה, גם אם הוא אינו הכרחי.
ולכן אני חושב שהכנסת בהחלט צריכה למצוא את האיזון הנכון בין הצורך שציינתי אותו ואני מחויב לו, הצורך בשידור ציבורי חזק, עצמאי, רלוונטי ומשפיע, לבין הצורך שהגוף הזה יהיה יעיל, יהיה חסכוני, יהיה מקצועי, יהיה עצמאי ובלתי תלוי. ואני לא רוצה להיכנס לפרטים הנוספים, לגבי החדשנות שלו, לגבי הפנייה שלו לדור הצעיר, לגבי ההשקעה שלו במדיות החדשות בעידן הרב-מסכי; אני חושב שבשביל הדברים האלה הגיעו לכאן חברי הוועדה, שאני רואה שהם מכבדים מאוד את הוועדה ואת הכנסת ורבים מהם הגיעו לכאן הבוקר, גם ממשרדי הממשלה, גם מקרב הציבור, ואני הייתי מעדיף שתאפשר להם לומר את דברם.

תודה, כבוד השר. מר לנדס, מכיוון שהזמן קצר והמלאכה מרובה, תדבר בקצרה.

בוקר טוב. אני חושב שהדבר שהיה משותף לכל חברי הוועדה שישבה על המדוכה זה שניגשנו למלאכה הזאת בחרדת קודש. חרדת קודש משני טעמים: גם בגלל החשיבות העצומה שאנחנו מייחסים לשידור הציבורי ולחשיבות שלו בתוך המרקם של הדמוקרטיה הישראלית; וגם כי ההשלכות של המסקנות הן השלכות לגבי אנשים, והרי כל אדם הוא עולם ומלואו, ואנחנו לא מקילים ראש בהשלכות האלה.

אבל בסופו של דבר, כאשר אתה בוחן את השידור הציבורי בישראל ואתה מבין שאתה ועדה מספר 14 כאשר היו 13 ועדות לפני זה, אז הטענות שלפיהן יש פה איזה אירוע נקודתי שנובע מכשלים ניהוליים של הנהלה כזו או אחרת, ברור שהן טענות שהן לא ממין העניין. ניסינו להתעלות מעל הטענות האישיות ולדון בדבר לגופו.

אני חושב שאם מישהו יקרא את 92 העמודים של הדוח... אני יודע שזה קצת קשה היום לקרוא 92 עמודים, אבל בכל זאת, כדאי שמי שמתייחס ל - - -

אני חושב שלכל חברי ועדת הכלכלה יש עכשיו זמן בפגרה.

הדוח פותח ב-40 מסקנות. אני לא אציין את 40 המסקנות, אני רק אגיד את המהות שמאחוריהן. ניסינו לייצר שידור ציבורי שלא פותר בעיה נקודתית לשנה הקרובה, אלא שידור ציבורי שהוא יעיל, אפקטיבי, רלוונטי, משוחרר מלחצים פוליטיים ומצטיין, גם בעוד 20 שנה. המסקנות עוסקות בפרטי פרטים של איך צריך להיות שידור ציבורי כזה, גם לדורות הבאים – זאת המשימה שעמדה בפנינו. אפשר להתווכח איתנו לגופו של עניין, אפשר לטעון טענות ענייניות, אנחנו כולנו בני אדם ומן הסתם יכול להיות שנפלה בידנו טעות, אבל המהות היא שהשידור הציבורי כפי שהוא כיום לא מבצע את תפקידו הציבורי, לא משרת את הציבור בישראל, וראוי לציבור בישראל שידור ציבורי הרבה יותר טוב.

אני עוצר אותך בגלל הזמן. אני חושב שיש הסכמה טוטלית של כל מי שיושב בחדר הזה שהמצב הנוכחי הוא לא טוב וצריך לשנות אותו, אז אנא תתייחס להמלצות.

אבל זה לא נכון. הרדיו למשל מתפקד לא רע. יכול להות שהעלויות שלו גבוהות, אבל אי אפשר לומר באופן גורף שרשות השידור כשלה. אני לא חושב שגם לנדס חושב ככה.

מיקי, אמרנו בפתיחה – אתה איחרת – שיש איכות וגם - - -

אמרת ש"אין חולק בחדר" – אז יש לפחות אחד שחולק.

המצב הנוכחי חייב שינוי, ואנחנו הולכים לקראת השינוי, השאלה איך אנחנו נעשה את השינוי.

אבל לא חיסול.

אני חושב שאנחנו מתייחסים בכבוד רב לשידור הציבורי, למורשת שלו ולהיסטוריה שלו, וגם נתנו לזה ביטוי בכתב.

נכון. לכן אני אומר ש - - -

מיקי, אתה לא ברשות דיבור. יש לנו זמן קצוב ואני רוצה שכל אחד ידבר בתורו. בבקשה.

ההמלצות אומרות שראוי לאזרחי ישראל לקבל שידור ציבורי שמורכב משלושה ערוצים: ערוץ מרכזי בעברית, ערוץ בערבית וערוץ לילדים. שידור ציבורי צריך לפגוש את הקהל שלו כבר מגיל צעיר, והורים של ילדים במדינת ישראל צריכים לקבל שירות מן השידור הציבורי שבו הם יוכלו להושיב את הילדים מול המסך בנחת ובידיעה שהילדים צופים בערוץ שאין בו שום ערכים שליליים. יש כשל שוק בעניין הזה בגילאי 6 עד 15, והשידור הציבורי צריך לתת מענה לזה. הוא צריך לתת מענה גם ברלוונטיות שלו בעברית ובערבית.

אנחנו ממליצים, וגם קבענו זאת, על סכומי מינימום של תוכן שיופנה למסך. אנחנו ממליצים על יחסים מאוד ברורים בין עלויות השכר לבין העלויות שעוברות אל המסך, לפרטי פרטים. אני חושב שאם הייתי עובד רשות השידור בחטיבת חדשות מאוחדת בתקציב של 160 מיליון שקל – זאת בשורה חד-משמעית גם לעובדים וגם לציבור בישראל. זו חטיבת חדשות שיכולה להתמודד וגם להצטיין ולנצח את מהדורות החדשות הקיימות; ואי אפשר להגזים בחשיבות של זה. וכן הלאה וכן הלאה – יש 40 מסקנות שיורדות לפרטי פרטים, כולל איך לשמר את הרצון להצטיין, גם של המנהלים וגם של העובדים, לאורך שנים.
אני מבין את החששות, אני מבין את הפחדים. זה מאוד אנושי לפחד מדברים חדשים. אם נסתכל על ההיסטוריה של העם היהודי, אפילו ביציאת מצרים 80% לא יצאו ממצרים כי פחדו מחידוש והעדיפו את העבדות הנוראה על היציאה ממצרים. אני מבין את העובדים, שחוששים מהעתיד הבלתי ידוע, אבל אני חושב שהעתיד הזה מבשר בשבילם הרבה יותר טוב ממה שיש להם היום.

זה יהיה חושך. חושך.

רבותיי, אנחנו נפתח את הדיון, אבל לפני זה יש לי שאלה לשר. אני הסתכלתי על התקציבים ולא ברור לי נושא המימון כאן. השר, אולי תאמר כמה משפטים בנושא המימון של רשות השידור החדשה.

יש כמה חלקים. יש כמובן את עלויות הסגירה, יש את עלויות ההקמה ויש את העלויות השוטפות של גופי השידור החדשים שיוקמו. בקשר לעלויות הסגירה – כמובן בהנחה שהחוק יתקבל בכנסת במתכונת שהוועדה הציעה – האוצר אמור להקים צוות משא ומתן שידון עם הארגונים היציגים, שהעובדים יחליטו מי הם - - -

יש לי שאלה לגבי העניין הזה, אדוני השר. כל העובדים הולכים הביתה, או שחלק מהם יישארו בגוף החדש?

יש כאן איזו סתירה מובנית בין לבקש ניתוק ככל שניתן בין פוליטיקה ותקשורת, לבין הדרישה ממני כשר ופוליטיקאי לעסוק במי מהעובדים ישתלב ב - - -

לא, לא מי, אלא - - -

אני מסביר, אני הבנתי את השאלה. התשובה הזו היא תשובה שאני לא חושב שאני אמור לעסוק בה. אני חושב שהמבחן שלי והמבחן של הממשלה הוא למנות איש מקצוע ראוי שיקים את הגוף החדש, והוא, בשקיפות ובנהלים המתחייבים, יעסוק בגיוס כוח האדם. אם אתם שואלים אותי האם מוסרית והסתברותית ראוי שחלק נכבד מהאנשים שמשתלבים בגוף החדש יהיו אנשים שמסיימים את עבודתם בגוף שאמור להיסגר – אז ודאי שכן. אמרתי את זה ואני אמשיך ואומר זאת. אבל אני אינני חושב שאני יכול או כשיר לעסוק בהיבט הפרסונלי ובהיבט של סוגי המקצועות. הרי מה לעשות, כולנו יודעים שיש סוגי מקצועות שיכול להיות שהצורך בהם בגלל העידן הדיגיטלי הוא כבר לא ממש הכרחי, ובכל זאת הם ממשיכים להתקיים ברשות השידור. אולי אנשי התוכן ברשות השידור לא יודו בכך, כי הם לפעמים גם חוששים מהם, אבל יכול להיות שהם עוד שם רק בגלל איזשהם הסכמים, שהציבור משלם את עלותם. ולכן אני לא מתכוון להיכנס לנושאים של יחסי עבודה ושל הפיצויים הראויים או הלא-ראויים - - -

אבל השאלה היא - - -

תן לי לסיים התשובה לשאלה ששאל אותי היושב-ראש - - -

לא היה גוף ממשלתי שפורק וכל העובדים שלו הלכו הביתה. לפחות בחרו חלק מהעובדים - - -

מיקי, גם לא היה אף פעם הסכם שלום עם הפלסטינים ובכל זאת אני מניח שאתה רוצה שיהיה. אז זה שלא היה אף פעם משהו זה לא מחייב שום דבר לגבי השאלה אם זה נכון או לא נכון.

מיקי, אני אתן לך זכות דיבור, אבל - - -

אני לא רוצה זכות דיבור, אני רק רוצה שאלות הבהרה.

הוא לא רוצה דיבור, הוא רק רוצה חקירה נגדית.

חס וחלילה, אלה שאלות הבהרה.

אם תיתן לי לדבר ברצף, אולי ההבהרות יינתנו.

מיקי, השעה היא 8:30 ואני סוגר ב-9:00, כי הוא צריך ללכת, בגלל המנהג המגונה שיש פה, של ארבע ועדות על נושא אחד.

אז מה אנחנו עושים פה, רק באים להקשיב?

- - -

רבותיי, אני רוצה להסביר לחברי הכנסת, שכולם פה מומחים: מה שעשינו כאן זה רק פתיחה ראשונה. אמרתי שיהיו פה דיונים יום ולילה, דיונים ארוכים, במושב שנפתח במאי, וכאן רק ביקשתי מהשר ומרם לפתוח, זה הכול, כי יש מגבלת זמן. אני הייתי מעדיף שנשב פה עד 11:00, אבל בגלל מגבלת הזמן של השר, זה מה שיש.

השאלה שלי לשר הייתה לגבי התקציב, והוא ענה פחות או יותר - - -

שאלת על עלות סגירה, עלות הקמה ועלות תפעול שוטף.

אני אענה בשני משפטים. שר האוצר, מתוך הכרה בחשיבות הנושא, הסכים לממן גם את עלויות הסגירה והפרישה וגם את עלויות ההקמה של הגוף החדש, בתקציב שלדעתי יאפשר להקים כלי תקשורת מהאיכותיים, החזקים והטובים ש - - -

אדוני היושב-ראש, האוצר לא הסכים ברפורמה לשלם 90 מיליון שקלים, אז עכשיו הוא יסכים לשלם מאות מילוני שקלים?

יושב פה נציג האוצר, ואנחנו נשאל אותו. תכף נשמע מה הם אומרים.

השאלה ששאלת אותי, אני מניח שהיא מכוונת בעיקר לתקציב השוטף של הגוף, כי הרי חלק מהעניין וחלק מהמסקנות של הוועדה הם שכאשר רוצים שהציבור ייתן אמון ויתמוך ויחזק את השידור הציבורי, אז להציב את השידור הציבורי בגבייה ישירה ועם הצורך לבצע אכיפה מול אזרחי מדינת ישראל זה איננו דבר נכון. לכן ההמלצה של הוועדה הייתה לבטל את אגרת רשות השידור. ההמלצה הזאת התקבלה פה אחד ולשמחתי שר האוצר אימץ את הוועדה הזאת, ועל כך מגיעות לו כל הברכות וכל התודות. הממשלה מבינה שככל שיהיה פער בין הסכום שמועבר מתוך אגרת הרכב, יחד עם מכירת הפרסום והחסויות מגופי השידור – הפער הזה יכוסה על ידי משרד האוצר, בין אם מהכנסות ייעודיות של המדינה, שיוסטו, מבלי להגדיל אותן – מבלי להגדיל אותן – לטובת השידור הציבורי, ובין אם זה בהעברה תקציבית ישירה, כפי שמתקיים כיום במספר לא מועט של מדינות מערביות, שמכירות בכך ששידור ציבורי הוא חלק מהשירות שהממשלה מתקצבת אותו.

איך עושים את זה? באיזה מנגנון שקוף משתמשים, כדי שלא יהיה דיון שנתי על גובה התקציב הזה וכדי שאף שר או פוליטיקאי לא ישחק בגובה שלו כדי לפגוע בעצמאות ה"אדירה" – אני אומר את זה בציניות – שהיום קיימת על בסיס האגרה? על כך אנחנו ניתן תשובה בחוק, ואני בטוח שאתם תדרשו מאיתנו תשובות טובות, ובצדק.

אנשי האוצר, עופר, אני רוצה לשמוע מתי יוקם הצוות שאמור לקיים משא ומתן עם הארגונים היציגים של העובדים.

הצוות שאמור לקיים את המשא ומתן אמור להיות מוקם בימים הקרובים. מי שיוביל אותו זה - - -

האם זה אותו צוות שחתם על הרפורמה לפני כמה חודשים?

הם גם ידועים כמי שנותנים כספים באופן חופשי ופתוח.

עופר, הימים הקרובים זה לפני פסח, כן?

נחמן, כמו שאתה מכיר, אותם צוותים הם גם הצוותים שייעצו לוועדה.

יש את הרפורמה.

זה אותו שצוות שעשה גם - - -

רבותיי, הדברים האלה יימשכו הלאה. השאלה האחרונה שלי - - -

חמש שנים ישבנו במשא ומתן - - -

אני יודע, אני הייתי גם יושב-ראש ועדת הכספים - - -

אז בשביל מה לפתוח עוד פעם הכול מחדש? מה קרה?

מדברים כאילו מתעסקים פה בתרנגולות, "לשלוח הביתה", לזרוק ככה 2,000 משפחות. "לא נורא, אני אהיה בסביון, אעשה את ליל הסדר בסביון". כולנו נהיה שם, תהיה מלחמה.

רבותיי, אני יכול לסגור את הדיון הזה - - -

חמש שנים רפורמה. עשינו הסכם.

ככה בקלות לזרוק 2,000 משפחות.

נורא נחמד, מילים מאוד יפות. אבל יש עובדים פה, יש אנשים שעובדים - - -

לא, זה שטויות, הכול - - -

אני יכול לנהל את הדיון הזה? תאמין לי שאני דואג לעובדים. אני פעלתי למען העובדים ואני פועל למען העובדים. אז בואו נעשה את העבודה בוועדה. הקריאות האלה כרגע לא ישפיעו.

אדוני השר, מה לוחות הזמנים? במושב הבא אנחנו מקדישים לך את כל הזמן, אז מה לוח הזמנים שלך?

השאיפה היא שבשבועיים הקרובים יופץ תזכיר ממשלתי מטעם משרד התקשורת, והוא יגיע, בשאיפה, להצבעה בממשלה לקראת פתיחת המושב הבא של הכנסת, ואז הוא יגיע ממש בתחילת המושב לקריאה הראשונה.

ואז לכל הנציגים יהיה את המקום והדברים... המטרה שלנו היא להגיע לפתרון שאני מקווה שיהיה לו את חוכמת השולחן ואת שלושת העקרונות שאמרנו, כולל כבוד לעובדים, אלה שנשארים ואלה שיוצאים.

אני פותח את הדיון עם לזר צנדקוביץ', יו"ר ועד ההנדסה של קול ישראל, ואחריו חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני.

כבוד יושב-ראש הוועדה, אני אקרא את מה שכתבתי: כבוד שר התקשורת והשר הממונה על רשות השידור, גלעד ארדן, חברי כנסת נכבדים, אורחים ואנשי ועדת לנדס, שלום רב. אני לזר צנדקוביץ', יו"ר הוועד הארצי בתחום ההנדסה בקול ישראל. אני עובד ברשות השידור מעל 40 שנה. אני מייצג את העובדים מתוך אהבה וכבוד למקום העבודה, שהיה עבורי אוניברסיטה ובית.

מכובדיי, הערכתי נתונה לכם, לפועלכם, אך אני משוכנע ללא כל צל של ספק כי הדוח המהודר שהפיקה חבורת האנשים המוכשרים עשוי להוביל לרצף של קטסטרופות ולשאת השלכות הרות אסון.

"אנחנו מתחילים תהליך שאי אפשר להפריז בחשיבותו, של הצלת השידור הציבורי וחיזוקו. זה יקרה באמצעות סגירת רשות השידור והקמת גוף שידורים חדש בישראל".

המשא ומתן על הרפורמה ארך שש שנים, והיה מושתת על דיאלוג ארוך ומתיש לכל הצדדים. הדוח של ועדת לנדס נוסח תוך פחות מחצי שנה, שלושה חודשים בוועדת המשנה, כאשר אותם אנשים שחתמו על הרפורמה היו אמונים על הטקסט שפסל את אותה רפורמה עצמה. מה קרה בדרך? כיצד התהפכו להן הדעות וההבנות שהושגו בדיאלוג שארך שש שנים? נראה שזה הרבה יותר קל ופשוט לסגור, לפרק, להרוס, לפנות את כל העובדים ממשרותיהם, לומר קדיש ולהתחיל מחדש.

הוא יפטר בדואר, הוא יפטר. הוא יפטר - - -

רגע, אל תפריע לי.

את כולם יפטרו - - -

אל תפריע לי עכשיו, אל תפריע.

אדוני, פעם נוספת ואתה יוצא החוצה. כל אחד ידבר פה, כל אחד יציג את דעתו, אבל לא יפריע.

...אלא שאיננו עוסקים כאן בפינוי-בינוי. למעשה, בתחילת ההסכמים על הרפורמה יצרנו קווי מתאר – ואני מצטט את אריה גולן – "מעין תמ"א 38". הייתי שותף לעבודה, יחד עם צוות של ההסתדרות, האוצר, ההנהלה והוועדים. אני יודע שזה קשה, אבל מידת הקושי של תהליך לא יכולה להיות הקריטריון של ביצועו. אנו עוסקים באנשים, זה לא אמור להיות קל.

במשך השנה האחרונה רשות השידור, על עובדיה, תוצרתה ואופן מימונה, עברו דה-לגיטימציה ודמוניזציה, כאשר גופי התקשורת המסחריים מנפקים חדשות לבקרים דיווחים אובייקטיביים לכאורה על סיאוב שפושה במסדרונות רשות השידור, וכל זה כחלק מהשטחה פופוליסטית של מורכבות המצב. רשות השידור הינה האוניברסיטה הגדולה של התקשורת בארץ: מיטב השדרים, הכתבים, העורכים והמפיקים יצאו ממנה – לערוצים, לתחנות הרדיו ולכל מקום. מדוח לנדס עולה תמונה של הפיכת העובדים לחפצים, בדיוק כמו בשוק הפרטי, דבר שיוביל לרידוד רמת השידור ויבטל את הערך התרבותי העצום שיש לערוצי שידור ציבוריים. בכל העולם - - -

לזר, אני מאוד מעריך אותך, אבל תודה רבה.

עוד חצי דקה.

בבקשה.

בכל העולם מתחילים להבין עד כמה חשוב לזכור את זכותו הבסיסית של האדם העובד לביטחון תעסוקתי. זו בדיוק הזכות שמטווחת – מטווחת – בדוח לנדס, שיהפוך את העובדים למסה אנושית חסרת צורה; לחפצים שנמדדים על ידי הפעמון ומושלכים הצדה, ללא אפשרות להגן על עצמם. בין 1,700 ל-2,000 עובדים, כ-8,000-7,000 משפחות, עומדים לשלם מחיר כבד אל מול הבחירה בפתרון הקל.

"לא נורא", גם במקומיות כל האנשים הלכו הבית.

אדוני, צא החוצה בבקשה, צא החוצה.

למה לא? יש פה תרנגולות, זה העניין, מתעסקים ב... באיזה אנשים מתעסקים? כל המקומיות עובדים - - -

- - -

חבר'ה, אתם רוצים לפוצץ את הישיבה? הלוא אתה יודע שאני בא גם לעזור לכם, אז אתם מפריעים לעצמכם?

לעזור? איזה לעזור?

על מה הוא מדבר? הרי הוא מפריע ללזר לדבר.

מפריע.

מר לנדס, אני מבקש לצטט משפט מהספר שכתבת, מהפתיח: "אני מצהיר בזאת כי ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, שללא תמיכתו ורוח המפקד שלו...". אני חושב שרוח המפקד היא אחרת ממה שאתה אמרת בדוח הזה, ואני רוצה להשמיע אותה.

לסיכום, לזר.

(משמיע הקלטה)

קול ישראל מירושלים, שלום רב... (גלעד ארדן): אני מיומי הראשון בתפקיד הבנתי: אין מנוס אלא לסגור את רשות השידור... (יאיר לפיד): היות והרשות הזאתי הלכה לעולמה, אז אנחנו רק באנו לחתום על תעודת הפטירה... (גלעד ארדן): אני מיומי הראשון בתפקיד הבנתי: אין מנוס אלא לסגור את רשות השידור... אין מנוס אלא לסגור את רשות השידור... (יאיר לפיד): אז אנחנו רק באנו לחתום על תעודת הפטירה... תעודת הפטירה... תעודת הפטירה... תעודת הפטירה... (קריין): שוק הדעות החופשי של נשמת אפה של הדמוקרטיה עלול לגווע – אל תיתנו לזה יד".

בזה סיימתי, תודה רבה.

תודה רבה. רבותיי, בכנסת לא מוחאים כפיים. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. אני מבקש: כל אחד בצמצום. אחריו: אחיה גינוסר, יושב-ראש אגודת העיתונאים בירושלים, אחריו: חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו: עורך דין ברוך אסקרוב, מוועד עיתונאי הרדיו. ניצן, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני מצטרף למחאה שלך – הבעת אותה בעדינות, אני אגיד אותה יותר בבוטות – על הנוהג הזה בזמן האחרון בכנסת שכל יו"ר ועדה חוטף לעצמו נושא בלי קשר לנושא הדיון. הנושא כאן הוא ועדת כלכלה, ומה שעושה ועדת הכספים הוא לא ראוי.
לגופו של עניין. לי נמאס, בתור מי שנמצא כאן ובתור מי שמכיר הרבה אנשים ברשות השידור, מזה שמציגים את העובדים – ומדובר ב-1,800 עובדים – כאויבי העם, טפילים, עלוקות – שאלה מילים ששמעתי, שהן פשוט בלתי נסבלות. אני למשל, כשאני קם בבוקר אני שומע יומן הבוקר, אני שומע אחר כך "סדר יום" עם קרן נויבך, אני שומע מוזיקה טוב ב-88, אני חוזר ליומן הצהריים, אני אוהב את "רגעי קסם", אני אוהב את יומן החוץ ואת יומן הכסף, אני גם רואה תכניות בטלוויזיה החינוכית, אני רואה סרטי תעודה בערוץ הראשון, ותכניות של פוליטיקה, ולא רק תכניות בישול ערב אחרי ערב בפריים טיים בערוצים המסחריים. אני אוהב את הדברים האלה.

אני יודע שזה פופוליסטי להגיד לבטל את האגרה, כי הציבור שונא את זה. אבל מה, הציבור אוהב לשלם מע"מ? הציבור אוהב לשלם מס הכנסה? הציבור אוהב לשלם ביטוח לאומי? גם הטענה הזאת, "למה הציבור צריך לראות דברים שהוא לא רואה?" – הרי הציבור מממן במדינת ישראל תיאטרון, תזמורות נוער, מוזיאונים, גם אם רובו לא הולך לשם. כי זה חלק מהאחריות הציבורית שלנו.

אדוני היושב-ראש, כששר האוצר אמר "אנחנו חתמנו על תעודת הפטירה של רשות השידור", במין צהלה – זה דבר דוחה בעיניי. אולי כשיבוא המשיח תהיה תחיית המתים, אבל מי שהרגו אותו והוא מת, לא יחיה. ומה החזון שלנו לשנים הקרובות? גוף הרבה יותר קטן, דל, עם תקציב הרבה יותר קטן, עם עובדים לא מאוגדים, בלי הסכמים קיבוציים, כן עם קשר לפוליטיקה, כי הרי המימון יהיה ישירות מתקציב המדינה.

ניצן, לצמצם, כי יש לנו רבע שעה.

לכן, אדוני, בשורה התחתונה, בוודאי שיש בעיות ברשות השידור, כמו שיש, אגב, בכל גוף שלגביו אנחנו מגיעים לוועדת הכלכלה; והבעיות ברשות השידור הן לאו דווקא יותר קשות מבעיות בגופים אחרים שאתה מטפל בהם.

יש מה לתקן, אפשר לעשות הבראה. למשל, היה ניסיון רציני של רפורמה, שלא צלח, לאו דווקא בגלל העובדים, שהסכימו שם לצמצומים ופרישות חסרות תקדים.

ניצן...

במקום ללכת בנתיב הזה, אבישי, מעמידים גיליוטינה ועורפים את הראש. והדבר הזה הוא מזיק, הוא פסול, אבישי, ואתה צריך להתגייס לצדנו כדי לעצור את המהלך הזה.

כל הכבוד.

רבותיי, בבקשה. אחיה גינוסר, יושב-ראש אגודת העיתונאים בירושלים, בבקשה. אבל אני מבקש בקצרה, כאילו אתה מדבר עכשיו אצל אריה גולן ויש לך דקה אחת.

אני מבטיח שאני אדבר בקצרה. אני רוצה להזכיר לכולם שבאמת נחתמה כבר רפורמה ברשות השידור, רפורמה שנחתמה עם הנהלת רשות השידור, בהשתתפותו הפעילה של משרד האוצר. הרפורמה נחתמה, והאמירה שהרפורמה לא צלחה היא בסך הכול החלטה של אדם אחד: חוסר ההצלחה של הרפורמה זה החלטתו של השר, שהחליט פתאום לעשות בחינה מחדש. לדבריו "החלטתי לבחון לעומק". האמירה הזאת "החלטתי לבחון לעומק", כאשר אנחנו שומעים עכשיו את ההקלטה של לזר, "מיומי הראשון בתפקיד חשבתי שצריך לסגור את רשות השידור" – אני חושב שהדברים האלה עומדים בסתירה ל"בחינה לעומק".

אני רוצה לומר כמה דברים לגופו של עניין. ההחלטה של ועדת לנדס שצריך לסגור את רשות השידור כדי להקים אותה מחדש, לדעתי זאת החלטה ברוטלית, החלטה כוחנית, בריונית, זאת החלטה פחדנית, החלטה שאיננה מוכנה להתמודד כמו שהתמודדו לפניהם: עם משאים ומתנים, עם הידברות.

לסיום.

עוד דבר. השר התייחס על קצה הלשון לגבי הסלקציה שהולכת להיות: את מי ייקחו לרשות השידור החדשה. מיהם האנשים הטובים האלה ששר האוצר התבטא "את הטובים ניקח"? מיהם הטובים האלה? הימניים? השמאלנים? הנחמדים? הרעים? האשכנזים? הספרדים? מיהם העיתונאים הטובים ומי מחליט מי זה עיתונאי טוב בכלל? איזו מין חוצפה זה להגיד דבר כזה, "אנחנו נחליט מי העיתונאים הטובים"? מי אתם שתחליטו מי הם העיתונאים הטובים.

אורך הלשון יקבע.

אחיה, תודה.

עוד דבר אחד.

מילה אחרונה.

מילה אחרונה. בדוח יש התייחסות לאגרה, שלפיה האגרה היא כמובן מעין גיבנת על גבנו, אנחנו מושמצים בגלל האגרה, בעיקר בגלל הגבייה של האגרה. כמובן שהדוח מתייחס באהדה ובהבנה לאגרה הנגבית בסתר, זאת שאנשים לא יודעים שהיא נגבית. אז יש לי הצעה: גם את יתרת האגרה אפשר לגבות בסתר. אפשר לגבות אותה באמצעות ביטוח לאומי, באמצעות חברת החשמל ובעוד עשרות דרכים שאף אחד לא ידע, כמו שאף אחד לא יודע שברכב יש מס נוסף. וככה אפשר לקיים רשות שידור נפלאה.

אחיה, תודה.

כמובן שאנחנו לא מתנגדים שהחינוכית תעבור אלינו ואנחנו לא מתנגדים שיהיה ערוץ טוב בערבית, שאגב, מתוקצב על פי הדוח הזה באגורות, כשבכלל לא מובן איך אפשר לקיים ערוץ בערבית באגורות - - -

אחיה, זמנך עבר.

אני מודה לכבוד היושב-ראש.

תודה. נחמן שי, דקה וחצי-שתיים, כי יש לי בדיוק עוד עשר דקות לסיים.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול רוצה להודות לשר ולרם, שהתמודדו עם הנושא הזה וממשיכים להתמודד איתו. אני חושב שהכוונות שלכם טובות, אבל אני חושב שהדרך לגיהינום הזה רצופה בכוונות טובות, ואני חושש שזה מה שיקרה גם לתכנית הזאת.

אני עבדתי ברשות השידור לפני 45 שנה, אני מכיר את המקום הזה מצוין, גם אחר כך מעוד כמה וכמה צמתים. ואני אומר לכם שלא אתן לסגור את רשות השידור. לא אתן לסגור את רשות השידור. אני מכיר את כל המצוקות של המקום, ויש מהן רבות: החל מהניהול, דרך הדרג הציבורי, דרך העובדים, דרך התכנים, דרך האגרה ועוד. לא חסרות נקודות שחורות, אבל הן לא יכולות להעיב על האור שהיה ויהיה בבית הזה.

הרצון לסגור הוא מהלך של ייאוש. אבל אי אפשר לסגור, לסגור זה בריחה. זה לא פתרון, זה בריחה, כי אחרי הסגירה לא יקום שום דבר אחר, לא יקום, אי אפשר. אני לא נתקלתי בשום מערכת ציבורית במדינת ישראל שסגרו אותה כדי להקים אותה מחדש, לא נתקלתי בזה.

אני רוצה לומר מהם שלושת הקווים האדומים שלי: אחד - -

ברפאל רוב העובדים עברו לגוף החדש. אבל זה לא מה שאתה מבטיח, אף אחד לא מבטיח את זה, זה היה סיפור אחר אם הייתם מבטיחים את זה.

מיקי, אתה יודע שאני אוהב אותך, אבל - - -

אני מתנצל.

- - אחד, המשך השידור הציבורי. זה תנאי שלא יעבור. לא יכול להיות שייפסק השידור הציבורי אפילו לשנייה אחת במדינת ישראל. דבר שני, השידור הזה צריך להיות עצמאי, לא פוליטי. עצמאי לא רק בתכנים אלא גם באופן כלכלי. לא ייכנס כסף מהאוצר לרשות השידור, מפני שיחד איתו ייכנס כל הרעל של הפוליטיקה לתוך רשות השידור, שהוא כבר קיים, אבל הוא יהיה הרבה יותר. והדבר האחרון זה עובדי הרשות: לא יכול להיות ש-2,000 איש ילכו הביתה כאילו הם לא קיימים. הם אנשים, הם לא סחורה שעוברת לסוחר.

אני מאוד מודה לך. עורך דין ברוך אסקרוב, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. זו אחת הזירות החשובות ביותר לגורל המתווה של השידור הציבורי, ואני כבר אקדים ואומר: הממלכתי-ציבורי.

זה מדהים אותי שבכנסת ישראל, בממשלת ישראל, המילה "ממלכתי" נעדרת מהדוח, נעדרת מהתפיסה, נעדרת מהחוק. מדינת ישראל היא עדיין מדינה בהיבנות, מדינה שעוד רוצים לתת לה מתווה, לשידור שלה – ו"ממלכתי" איננה. אלה דברי פתיחה.
אני רוצה לומר שיש מה לתקן, ועוד איך. אבל תחילה, מאחורי הוועדה יש בני אדם, וצריך לשמוע אותם, אבל גם מאחורי קול ישראל והטלוויזיה הישראלית יש בני אדם, וצריך לשמוע גם אותם. וזה לא קיבל ביטוי בכלל. אני ביקשתי להופיע והתקבלתי. ההאזנה לדברים הייתה נדירה. אבל זה שנציג עובדים אחד ואחר מבקשים ומתקבלים, זה לא מיסוד של הידברות כמו שצריך. הרי מדברים פה על מתווה השידור הציבורי – זה לא קיבל ביטוי. ושוב, העובדים אינם נספרים, לא נוסתה סגירה-פתיחה; במע"צ הייתה פתיחה-סגירה, לא סגירה-פתיחה. זה לא נוסה מעולם, וזה ינוסה על בשרנו, ינוסה על בשר השידור הציבורי שהמאזינים מקבלים. זה כבר לא קפיטליזם חזירי, זה קפיטליזם קניבלי, ובחסות הממשלה. זה לא ייאמן. במקום חוף מבטחים, קבר אחים תעסוקתי.

ברוך, משפט אחרון.

אני חותר למשהו קונסטרוקטיבי. שבועיים מאז הדוח – ואקום מנהיגותי. איש לא קורא לעובדים, לא אומר להם שמשורטט איזה הליך של הידברות, וזה עוד במשרד התקשורת. איפה התקשורת עם אנשים? איפה התקשורת עם בני אדם?

ברוך, ברוך, ברוך - - -

כבוד היושב-ראש, צריך לעצור, להסביר, להידבר ולתקן. רשות השידור דורשת תיקון, המתווה דורש תיקון, וצריך להעלות את זה על פסים של הידברות. עד אז אנחנו נאלצים להתנגד. סגירה, פתיחה, מוות קבוצתי תעסוקתי, לא עלינו – חובתנו ושליחותנו להילחם גם עבור ציבור המאזינים והצופים. ואני חוזר ואומר: כאן זו הזירה אחת החשובות ביותר, שמפגישה את כולם וכופה את ההידברות. צר לי שזו הידברות בכפייה. תודה רבה.

ברוך, תודה. הזירה היא כאן, בפרלמנט, השר מקשיב, כולם מקשיבים, יהיה לנו פה את כל הדברים - - -

בזכות הזימון שלך, לא בזכות זה שזומַנּוּ אל השר.

זו רק פתיחה, יהיו דיונים ממושכים ומעמיקים, ברוח זה שכולם רוצים להגיע לפתרון.

יש לי הערה. צודק ברוך שהמסקנות של ועדת לנדס צריכות להיות מוצגות לעובדים ולארגונים היציגים שלהם, ואנחנו מתכוונים לעשות זאת ממש בימים הקרובים. באשר לטענה של "קודם סגירה ואחר כך פתיחה", הרי שזה נתון בידיים של חברי הכנסת, כי אני קבעתי שהמתווה שיבוא בחקיקה הוא כזה שבו הדברים צריכים לקרות בו-זמנית ולא תהיה הפסקה לרגע של השידור הציבורי. אני חושב שניתן לעגן את - - -

כבוד השר, הערה חשובה: כתוב שם שסיכוי גבוה שאחרי הסגירה תהיה פתיחה. "סיכוי גבוה". תורת הסיכויים?

לא כתוב בשום מקום דבר כזה.

בדוח כתוב, מר לנדס, באותיות בולד.

ברוך, אתה שמעת מה שאמר השר? הוא אמר שהכנסת מחוקקת, והחוק הוא זה שיקבע. יושבים פה חברי כנסת, וכולנו רוצים להגיע לפתרון הזה, נקודה.

גם בהמלצות מדובר על פתיחה, וסגירה אחרי זה.

אנחנו נמצא את הדרך המתאימה. משה שגב, יושב-ראש ועד ההנדסה, בבקשה. אני רק מבקש בקצרה.

אני קראתי את כל 292 העמודים של הדוח הזה כולל הנספחים, וכמי שניסח את הסכם הרפורמה הקודם, אנחנו רואים שיש פשוט קופי-פייסט של הרפורמה שנחתמה. שנחתמה בדמנו. אנחנו אכלנו הרבה קש עד שהוצאנו את הרפורמה הזו לפועל, עד שחתמנו עליה, מול אותם פקידי אוצר. ומה שמציעים בעצם זו אותה רפורמה, רק בלי העובדים.

לקחו ועדות מייעצות לוועדת לנדס, שעמדו בראשן רם בלניקוב ואילן לוין, כאשר אותו אילן לוין – חילקתי לכם פה מסמך – מפציר במנכ"ל רשות השידור דאז שאוי ואבוי לה לרשות השידור אם לא תלך לרפורמה המוצעת שנחתמה. אז אותו אילן לוין בא וממליץ לבטל את המלצות הרפורמה וללכת לרפורמה חדשה? מה קורה פה במדינה? קונים פה דברים בכסף? אז עכשיו יֵשבו מולנו פקידי האוצר החדשים על הרפורמה החדשה שמציע לנדס, ובעוד שנתיים יבואו ויגידו, באמתלה של חברה פרטית וכסף פרטי, לבטל את הכול?

תודה.

רגע, שנייה, עוד דבר אחד. אתם צריכים להבין, נעשה פה מעשה חמור בהצהרה של השר ושל שר האוצר על ביטול האגרה. אתם צריכים להבין, האזרחים הפסיקו לשלם אגרה; כיום אין כסף ברשות השידור. הסיפור של סגירת רשות השידור הולך לבוא פה על הפנים של כולם תוך חודשיים. זה צעד פופוליסטי זול, שהציבור קנה אותו בוודאי בשמחה, הרי אף אחד מאיתנו לא אוהב לשלם מסים. אבל אתם תצטרכו להידרש לעניין של מאיפה להביא את הכסף שאין היום.

תודה רבה. ישראל חסון, שלושה משפטים ואני סוגר.

אדוני היושב-ראש, מאחר שאנחנו עוסקים פה בנושא מאוד אמוציונלי, לקראת הדיונים הבאים של הוועדה אני רוצה, אני מבקש, אם אפשר, לפנות בעניין הזה לממ"מ. יש פה כמה תהליכים שנקטעים: התחלנו ברפורמה שממשלת ישראל חתמה עליה ועברנו לוועדה שלפי הבנת השר נדרשה על מנת לקבל החלטות. הרצף הזה שבו ממשלה חותמת וממשלה שנייה מחליטה לעשות משהו אחר, לא יכול לעבור כרצף סביר בבניין הזה.

אבל אנחנו כבר עומדים פה. אני לא יודע מה הפער בין הרפורמה לבין הוועדה. בעצם הדיון צריך להתקיים על הפער בין הרפורמה לבין הוועדה, רק על הקטע הזה – הרי הרפורמה היא דבר מוסכם. אני מבקש, אם אפשר, שהנהלת הוועדה תפנה לממ"מ, שיעשו לנו ממסך מהיר על הדלתא בין הרפורמה לוועדה, כי על זה הדיון.

לגדוע עוד עצים בשביל עוד דוח?

איתן, על זה הדיון.

חבר הכנסת, זה מופיע בדוח.

רם, אני מבקש לקבל את זה מהגורם שבעיניי הוא הגורם שצריך לתת לי את הנתונים, משום שבאופן אובייקטיבי ההמלצות שלך יכולות להטות. אני חס וחלילה לא אומר שאתה מטה, אבל אני רוצה לקבל את זה מהגורם האובייקטיבי שעומד לרשות הכנסת.

רבותיי, אני ביקשתי מהשר להמתין עוד מספר דקות, כי יש פה עוד הרבה מאוד חברי כנסת ואנשים שרוצים להתבטא. מכיוון שאני אסיים את הדיון עוד כמה דקות, אני רוצה לתת שתי מילים ליושב-ראש רשות השידור אמיר גילת, ומי מחברי הכנסת שחושב שהוא חייב להתבטא, אני אתן לכל אחד פה את ה-30 שניות.

תן לשלי.

איתן רשום - - -

איציק.

בסדר, נחמן, כשתהיה יושב-ראש מפלגת העבודה תחלק את התפקידים. גם לזה תגיע.

גם לזה תזכה.

אני מקווה שכן.

נחמן, זו הכרזה על התמודדות?

זו חלוקה טובה: נחמן יחזור להיות יו"ר רשות השידור ו - -

ואתה תגיש בג"ץ להעביר אותי מתפקידי.

- - ואז תהיה הפרדה בין הפוליטיקה לתקשורת, כמו שנחמן הציע.

תהיה חלוקה אחרת: אתה תדאג לאגרה, אנחנו נדאג לעובדים, זה יהיה הסידור.

את חופש הביטוי שלי אני שומר לעצמי, כמו שאני לא פוגע בשלך. אז אל תחליט לי על מה אני מדבר.

תודה. אמיר, היית יושב-ראש רשות השידור, אני זכיתי להכיר אותך עוד בחיפה... סבלת פה כל כך הרבה זמן, מה יש לך להגיד להגנתך?

אדבר טלגרפית ובקצרה. ברור לכולם שרשות השידור במתכונת הנוכחית לא יכולה להמשיך להתקיים ולו גם יום אחד, או, בפועל, עוד חודשיים נוספים – ואני לא ארחיב על זה כרגע, כי אנחנו בישיבת פתיחה.

אנחנו שומעים בחוץ, בפלטפורמות השונות, את הקריאה המתנגדת לסגירת השידור הציבורי, לקבורת השידור הציבורי. אני חושב שלאף אחד אין כוונה לחסל את השידור הציבורי, לקבור אותו, ואנחנו שומעים את זה גם מהשר וגם ממה שקראתי בדוח לנדס וגם ממה שמעתי אותו היום.

יש פה בלבול מושגים בין השידור הציבורי לבין רשות השידור במתכונתה הנוכחית. אני אומר שבצורה הזאת אנחנו לא יכולים להמשיך, וזה ברור לכולם. צריך לעשות רפורמה כזו או אחרת, ואנחנו אומרים את זה מהיום - - -

זה לא רפורמה, זה חיסול, אמיר.

רק שנייה, יש לי דקה, אז תנו לי.

חבר'ה, אנחנו בזמן פציעות.

ברור שרשות השידור לא יכלה להמשיך במתכונת הנוכחית. רפורמה כזו או אחרת תהיה הכרחית, וכל הדיון הזה - - -

זה לא רפורמה, זה חיסול.

אבל אני באמצע משפט. אין חילוקי דעות לגבי הצורך בהתייעלות, לגבי הצורך בשדרוג טכנולוגי, איש לא יכול להתנגד - - -

שידור טכנולוגי כבר מזמן - - -

רגע.

באמת, אנחנו החלוצים בתחום ה-HD.

משה, אתה יודע כמה זמן יהיה לך איתנו ביחד? אפילו עוד יימאס לך לראות את הפרצוף שלי. אמיר, מילה אחרונה.

אי אפשר להתנגד לחדר חדשות מאוחד וכו' וכו', חלק מהדברים כבר מוסכמים.

לסיכום.

לסיכום, לב העניין הוא לא השידור הציבורי - - -

מי שהביא את רשות השידור לאן - - - שיישא באחריות.

חבר'ה, לא להפריע.

- - -

רבותיי, שקט. אמיר, מילה אחרונה.

ולכן לב העניין הוא לא השידור הציבורי אלא רשות השידור והעובדים. ולא בכדי הדיון עכשיו התנקז לנושא העובדים ולא לנושא הטכנולוגי או נושא הערוץ הערבי וכו' וכו'.

- - -

הדיון עכשיו הוא רק ספתח. תודה רבה לך. אני מבקש מחברי הכנסת לדבר בקצרה, אתן גם מילה לרותם אברוצקי, ואז אני אסכם. חבר הכנסת הראשון הוא איתן כבל, ואחר כך שלי יחימוביץ', איילת שקד, שמולי, בוז'י הרצוג – כל אחד בקצרה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני אומר את הדברים בקצרה. אני מאוד תומך בכל מהלך שיציל את השידור הציבורי. הדוח כפי שהוא מונח, עם כל הבעייתיות שיש בו – ויש בו בעייתיות - - -

מיקי, אתה רוצה להוסיף?

יש פה מספיק חכמים - - -

מיקי, עוד פעם אתה...?

הוא נעלב ממך.

בבקשה, מר כבל.

אני אומר את זה לכל העובדים: הדבר הראשון שצריך להתמודד איתו זה נושא העובדים, ואני אומר זאת בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים. לא יכולה לצאת כאן לא רפורמה ולא שום דוח אם נושא העובדים לא יבוא באופן הכי רציני. וזה לא פופוליסטי מה שאני אומר, זה בצורה הכי ברורה והכי חד-משמעית. ואני יודע משיחותיי עם השר שהעניין של ציבור העובדים מונח לפניו והוא זה שיכתיב יותר מכול, לפי דעתי, את כל הסיפור הזה. כי אם לא, אני אומר לכם, אפשר לעשות הרבה פרצופים – המקום הזה גם ככה הוא על כרעי תרנגולת כבר הרבה מאוד זמן.

מפטרים אותנו - - -

סליחה, אני מדבר שוטף, אל תעזור לי, אני מכיר בדיוק מה קורה.

דבר שני, חייבת להיות תשובה ברורה לנושא המימון. אי אפשר להוציא את הפוליטיקה מצד אחד ולהכניס את הפוליטיקאים מצד שני.

נושא נוסף זה מי ממנה. גם כאן צריך שתהיה סגירה הרמטית, ברורה וחד-משמעית.

ודבר נוסף, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה לשר ואני אומר את זה לכם: בסוף בסוף, המפולת הגדולה היא לא בגלל העובדים, שאף אחד פה לא יתבלבל; זה ניהול כושל מתמשך, והדבר הראשון שצריך לעשות, לאלתר, אתמול, ואני חוזר ואומר את זה כאן, זה להקים ועדה קרואה עד שהדוח הזה יצא מן הכוח על הפועל. אי אפשר מצד אחד להוציא תחת ידכם דוח כזה קשה וכזה דרמטי, ומצד שני שכל אחד מההנהלה, שמוביל את רשות השידור לאבדון, ימשיך ולו יום אחד. מי שייתן להם להמשיך ולו יום אחד, הוא זה שיהיה אשם.

תודה, מר כבל. חבר הכנסת שמולי, ואחרי זה חברות הכנסת שלי יחימוביץ' ואיילת שקד.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אתייחס לשתי נקודות. קודם כול, מה שהדוח עושה טוב זה שהוא נותן לנו תמונה מלאה לגבי היקף הבעייתיות, יש יאמרו "הריקבון", של כל העניין הזה של השידור הציבורי. אבל, מר לנדס, אני לא מקבל את האמירה שלך שאין פה עניין של הנהלות ושאי אפשר להתייחס רק למה שקורה. זה גם מתחבר למה שאמיר אמר. אמיר, אתה דיברת כאילו אתה מישהו מהאו"ם, וזה קצת - -

קטעו אותי באמצע, אני מוכן להמשיך.

- - וזה קצת חורה.

צריך להדגיש את מה שהדגישו גם קודמיי: אדוני השר, אי אפשר להציע את הרפורמה הגדולה הזאת בלי לתת את המענה בכל מה שקשור לעובדים. בכלל, יש פה אולי עוול מאוד גדול: מי שהביא את רשות השידור... אמנם, מר לנדס, כנראה שזו לא רק הנהלה אחת, אבל לא העובדים הם אלה שהביאו את רשות השידור לעברי פי פחת, אלא ההנהלות של רשות השידור ומי שמינה את אותן ההנהלות.

ומשפט אחרון. הרי הייתה פה עוד מטרה, שלא דיברו עליה בדיון הזה: לשים חומות בין השידור הציבורי לבין הפוליטיקאים. אני חושב שהחומה שאתם יצרתם היא חומה שהיא לא מספיק גבוהה. אני ישבתי במועצה להשכלה גבוהה בוועדה באותו מבנה כפי שאתה הצעת, ועדה שגם בה השר ממנה את חברי הוועדה. להגיד שבמבנה כזה אין לשר השפעה פוליטית על מה שקורה בתוך הוועדה, זה דבר שהוא פשוט לא נכון.

הם חיזקו את הקשר לפוליטיקה. חיזקו.

איציק, תודה רבה. אחיה, אתה לא בזכות דיבור.

אדוני היושב-ראש, רק דבר אחד: לפני שאתה מפזר את הישיבה אני מבקש מכם לצאת החוצה לגן הוורדים לראות את ההפגנה שאנחנו עושים שם, כל עובדי רשות השידור. תלכו ותראו באיזה אנשים איכותיים מדובר.

משה, אני יודע. אני אלך ואפגוש.

עכשיו חברות הכנסת שלי יחימוביץ ואיילת שקד, ואחרון הדוברים יהיה יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואז אני אסכם. רותם, אתה תדבר בדיונים הבאים.

כבוד היושב-ראש, אנחנו מוזמנים לוועדה לביקורת המדינה.

אני מבין, לכן אני רק רוצה לסכם, תחכו עוד שתי דקות. אני מבקש לדבר בקצרה. בבקשה, חברת הכנסת יחימוביץ'.

אני לא שמעתי את ההקלטה של לזר צנדקוביץ' של הדברים של השר, אבל למרות שההקלטה שודרה והדברים נאמרו, אני מאמינה בידיים הנקיות של השר, של הוועדה, ושל רם לנדס, שאני מכירה את עבודתו המקצועית ועבדתי איתו כמה שנים. אני בטוחה שכוונותיהם של כולם היו טובות.

אבל יש כמה דברים שהם פשוט זועקים ככתובת אש. אחד: מימון ממשלתי במקום אגרה. מאיפה מגיע מימון ממשלתי? הוא מגיע מהכיסים של האזרחים בדיוק באותה מידה. אז צבעתם אותו אחרת, אז מה עשיתם? הרווחתם רגע של פופולריות באמצעות ביטול מס? הרי אנשים לא אוהבים מסים. אם עכשיו יבוא ראש הממשלה ויודיע שהוא מבטל את מס הכנסה, הציבור ימחא לו כפיים; אבל לא יהיה לנו צבא, לא יהיו לנו בתי ספר ולא יהיו לנו בתי חולים. והעיקר: אתם רוצים להקטין את התלות בין הפוליטיקאים לבין העיתונאים? הרי זה הדבר הכי מגביר תלות שאפשר. ברגע שמימון של שידור ציבורי מגיע מתקציב ממשלתי ומדי שנה יש על זה מקח וממכר בתקציב, זאת השפעה ישירה, קריאה לחנופה, לריצוי, לשליטה. והדבר הזה הוא מאוד מסוכן.

אין מקור תקציבי לתכנית הזאת בנייר שהוגש. האגדה כאילו הקרקע שעליה נמצאים מתקני רשות השידור היא זו שתממן את אותה רפורמה – הרי מי כמוכם יודע שאין דבר כזה, צד ההכנסה הוא לא בצד ההוצאה, וגם אם ייפול עכשיו מטר יהלומים באמצע החצר של רשות השידור, אי אפשר לקחת את הכסף הזה ולהשתמש בו לרפורמה, זה לא קיים במתמטיקה התקציבית, פשוט מרמים אתכם.

תודה רבה.

אבישי, עוד מילה, אני חושבת שיש לי פריבילגיה בתור מי שגדלה ברשות השידור. באמת, גדלתי ברדיו, וכל האתוס העיתונאי, חיסיון מקורות, הגינות – את כל הדברים הבסיסיים, שהם גם מוסריים, לא רק עיתונאיים, קיבלתי במקום הזה, שנשאר טוב כשהיה.
כל הזמן אומרים שהדבר הזה נמחק, לא קיים יותר, אסון, קטסטרופה – אבל רבים עדיין מאזינים, בוודאי לקול ישראל. הבוקר הדלקתי ב-7:00 בבוקר את הרדיו כדי לשמוע את אריה גולן, ולא שמעתי. היה שקט ואחר כך הייתה מוזיקה.
זה ממש על קוצו של יו"ד, כי באמת יש כאן תורה שלמה. אני עבדתי גם ברשות השידור וגם בחדשות ערוץ 2, ואני יודעת מה זה שליטה והתערבות בוטה של פוליטיקאים, ואני יודעת מה זה שליטה והתערבות בוטה של בעלי הון. ספגתי את שניהם. במדינה מתוקנת צריך שידור ציבורי שלא יהיה תלוי בבעלי ההון בכלל, ושידור מסחרי שיכול באופן חופשי לכסח פוליטיקאים. בלי האיזון הזה אין לנו דמוקרטיה. שידור ציבורי זה לא איזה פריבילגיה ופינוק, זה דבר שהוא חיוני למדינה מערבית מודרנית. וברגע שהשידור הציבורי הזה ייסגר, לא יקום שידור ציבורי אחר, אין סידור כזה, הוא לא קיים.

לסיום, עוד שני דברים קטנים. יש דבר אחד שחייב להיפסק מיד, וזה אווירת הפחד והחשבון מצד ההנהלה כלפי העובדים: המלשינונים, ההתערבות בליין-אפ, גדיעת ראשם של אלה שמתבלטים וקידום אנשים בינוניים. הדבר הזה הוא רעה חולה והוא חייב להיפסק כאן ועכשיו ובאופן מיידי – לא יודעת איך, אבל זה צריך להיגמר. יש עובדים אמיצים, שעל חוט השדרה שלהם מחזיקים שידור הגון, אבל יש כאלה שמתקפלים ונעלמים מפני הלחץ הזה.

מה זה לפטר 2,000 עובדים? מי העובדים האלה? הם עשירי הארץ? הם בעלי הון? זה מעמד ביניים קלאסי, מקור פרנסתן של 2,000 משפחות, מכל סוגי המקצועות: עיתונאים, טכנאים ועוד אלף ואחד מקצועות. קלות הראש הזאת, "נפטר 2,000 עובדים, ניקח את הטובים" – מי יחליט מי הטובים? שר האוצר יחליט מי הטובים, כי הוא שולט בתקציב של רשות השידור? זהו, עד כאן, אבל יש לי עוד הרבה דברים להגיד.

חברת הכנסת שקד, בבקשה.

אין היום מספיק מקומות עבודה לעובדים בתקשורת – מעריב נסגר, ערוץ 10 חדל פירעון - - -

לזר, תודה.

אני אעשה את זה ממש בקצרה, כי אני יודעת שאין זמן - - -

מזל שאי אפשר להאשים בזה את החרדים.

איציק, אתה פה? מיכאלי, אתה פה? אני מאשים אתכם.

רק אמרתי שאי אפשר להאשים בזה את החרדים.

נמצא איך.

רבותיי, אני חייב לסיים. חברת הכנסת שקד, בבקשה.

אני רק אגיד שלפני שבוע נקלעתי לשיחה בין שני שרים שאמרו אחד לשני שאין סיכוי שהרפורמה הזאת תצא לפועל, כי כבר היו כל כך הרבה ניסיונות, וכל שנה מנסים – ואף פעם זה לא יוצא. הם ממש התערבו על זה שלא יקרה שום דבר. אני, מההיכרות שלי עם השר ארדן, דווקא די בטוחה שתהיה רפורמה, ואני חושבת שגם ברשות השידור יודעים שצריכה להיות רפורמה. כלומר, השאלה היא לא האם צריכה להיות רפורמה, אלא השאלה היא איזו רפורמה.

אבל כבר הוסכם על רפורמה.

רבותיי, בבקשה, אני חייב לסיים.

אבל זה דווקא טוב לאחים של לפיד. אלה האחים של לפיד, אתה מבין?

- - -

איילת, בבקשה.

אני יכולה להעיד מההיכרות שלי, שידיו של שר התקשורת נקיות והוא כן רוצה לפעול לטובת אזרחי ישראל, והרפורמה תעוצב כאן בכנסת. אין הצעת חוק ממשלתית שנכנסת לכנסת ויוצאת כמו שהיא הגיעה, תמיד יש שינויים, ועובדים ביחד עם חברי הכנסת. וכל חברי הכנסת, כולם בלי יוצא מן הכלל, שמאל, ימין, ליברלים, סוציאליסטיים, כולם חושבים שאין תחליף לשידור הציבורי וחייבים באמת לקיים אותו והוא הכרחי לדמוקרטיה - - -

- - - של ארדן בסביון, ומאיפה הוא קונה ברמת אביב ג' בתים? אנחנו נעשה רפורמה - - -

בבקשה, בבקשה.

אני חושבת שיש כאן דווקא הזדמנות לעובדים ולהנהלה להקים איזשהו צוות פנימי שיעבוד עם חברי הכנסת. כמו שכשעושים רפורמות לדברים של שוק פרטי יש לוביסטים, תקימו צוות שלכם שיעבוד עם חברי הכנסת. סך הכול, חברי הכנסת כאן הם אנשים רציניים שעושים עבודה יסודית, ואפשר ביחד - -

איזה עבודה יסודית?

- - אפשר ביחד, על בסיס הרפורמה הזאת, לעשות בה שינויים כך שתהיה נכונה.

תודה. אחרון הדוברים: יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר שתי הערות נוספות. בגלל שיש פה הרבה אנשים שיש להם היסטוריה במעורבות בתהליך של ניסיון להציל את רשות השידור – הרי זה עוד דוח, דוח 14 או 15 - - -

דוח 14.

אני רוצה להתמקד בשני דברים. אחד, ראש הממשלה רוצה להמשיך לשלוט ברשות השידור, נקודה. אנחנו העברנו ב-2009-2008 שני מהלכים דרמטיים: החוק שאיתן כבל הוביל אותו ואני הבקעתי אותו לשער, כלומר, לקחתי את התפקיד ממנו, והעברנו את זה בקריאה ראשונה – חוק שבנה מבנה היררכי מתאים, ניתק את הרשות מהפוליטיקה. ואז נכנס ראש הממשלה לתפקידו ושם על זה "הולד", כי הוא החליט שהוא רוצה לשלוט ברשות, ולא רצה לשמוע מהחוק הזה בכלל.
דבר שני, הייתה רפורמה, שנעשתה בדם, יזע ודמעות. העובדים חתמו. אני אומר לך, איילת, העובדים חתמו על הסכם, 700 עובדים הסכימו לפרוש, הביאו כסף, ההסתדרות – כולם היו שותפים לזה. אז מי ערב שהיום מישהו בכלל יכול להאמין למה שאומרת המדינה? יבוא עכשיו לנדס, יבוא השר ארדן, אבל ברגע המתאים או שפקיד באוצר יתקע לו את זה או פקיד במשרד המשפטים יתקע לו את זה, או שהממשלה – כמו שהוא עשה לו עם פיקוד העורף, עם השר להגנת העורף. ולכן זה הכול עורבא פרח. בינתיים, לראות את החיוך המרייר של שר האוצר, שאומר "הוצאתי תעודת פטירה לרשות השידור, זרקתי את העובדים לכל הרוחות" – אלה דברים שהם לא מקובלים בעליל, והם סכנה אמתית לדמוקרטיה. על זה המאבק ועל זה צריך להיות הדיון בהמשך. תודה רבה.

תודה רבה. 30 שניות לרותם אברוצקי.

אני מבקש דבר אחד: אתה יודע, זה הדוח ה-14 שהוגש בעניין רשות השידור, היו כבר 13 דוחות. מי הזמין את הדוחות האלה? המערכת הפוליטית. היא כל פעם קיבלה דוח, קראה, הבינה כמה המצב קשה-קשה-קשה-קשה וחולה – והבעיה העיקרית היא ההתערבות הפוליטית. ואז אנחנו מגיעים לרגע הזה. קצת יותר צנעה, קצת יותר ענווה מצד שר האוצר, מצד שר התקשורת. אבל אין בהם את הדבר הזה. הם מדברים על הפרדה בין המערכת הפוליטית לרשות השידור העתידית. אין הפרדה, יש כאן פשוט עבודה בעיניים.

אנחנו מדברים על הנהלת רשות השידור הנוכחית. השר הזה, השר ארדן, קיבל לפחות עשרה מכתבים בעניין הדחת ההנהלה, והוא לא עשה דבר. הוא שותף לפשע ברגע זה. יש הנהלה שנוהגת בעובדי רשות השידור כמו ארגון טרור, כמו ארגון פשיעה. אותם צריך לסלק מיד, עכשיו, וזה צריך לקרות עכשיו, עכשיו, משום שהאנשים האלה מסוכנים. ישב לידי קודם מנכ"ל רשות השידור, והוא ברח מכאן. הוא ידע שאם אני אדבר, יותר טוב לו לא להיות כאן. מדובר באדם שמנהל את רשות השידור כמו האבא הרוחני שלו, יוסף ג'ו בראל. אנחנו מדברים על טרוריסטים. פעם יוסף בראל רצה להפחיד את העובדים, אז הוא הרים סיכה מהשולחן ואמר "סיכה נופלת, אני יודע". יענו, מה הוא בעצם רצה להגיד? "אני יודע הכול, יש כאן מלשינים, יש כאן מיקרופונים". ואני אגיד לך עוד משהו: האנשים האלה גם מגינים על סוטים ועבריינים; ולא אוסיף פרטים – מי שבקי בפרטים יודע איך הם חיבקו את משה נסטלבאום ואיך נגמרה הפרשה הזו.

תודה. אני מסכם. אני מודיע בצורה מאוד ברורה כי הוועדה בראשותי תקיים דיונים מעמיקים וממושכים ככל שיידרשו, כל אחד יוכל להופיע ולומר את דברו, ואני מקווה, כמו שאמר השר, שהצעת החוק תונח מיד בתחילת מושב הקיץ של הכנסת.

הוועדה תסדיר, במושב הזה אני מקווה, את הגוף המשדר העתידי, תוך דאגה רבה ומתן מענה לעובדים. גם בנושא התקציב אנחנו ניכנס לעניין בצורה הברורה ביותר, כך שהדבר יהיה נכון וגם יבטיח את עצמאות השידור הציבורי.

אני חוזר לשלושת העקרונות שהכנסת תחוקק. השר ארדן הסביר שיש הצעת חוק ממשלתית; יש בוועדת הכלכלה חברי כנסת יוצאים מהכלל, והמטרה היא להגיע לפתרון שיהיו לו את שלושת הקריטריונים הבאים: הרשות החדשה שתיבנה תהיה בלתי תלויה, מאוזנת תקציבית ויעילה; העובדים – ואני לא רוצה להגיד איכותיים או לא איכותיים – יישארו במערכת ולא ייפגעו; וכל העובדים הפורשים יפרשו בכבוד הראוי. נעבוד ביחד, ואני מאמין שנגיע לפתרון שכולנו נהיה גאים בו. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:20.>