PAGE
3
הוועדה לקידום מעמד האישה
10/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 72>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, ח' באדר ב התשע"ד (10 במרץ 2014), שעה 9:30

<הלב שלי החיים שלי- מניעת התקפי לב בקרב נשים, בהשתתפות שרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר

חנין זועבי

>
שרת הבריאות יעל גרמן
דליה איציק - חברת כנסת לשעבר

פרופ' ארנון אפק - ראש מינהל רפואה, משרד הבריאות

פרופ' נעמה קונסטנטיני - יו"ר מועצת בריאות האישה, משרד הבריאות

אורית בוצר - יועצת לשרת הבריאות, משרד הבריאות

אורלי בן אהרון - יועצת לראש עיריית ירושלים, לקידום מעמד האישה, עיריית ירושלים

ליאור מזרחי - מרכזת הפורום העירוני לבריאות לב האישה, עיריית ירושלים

שרה ברטל - יועצת ומנחה, המטה לפיתוח מנהיגות, עיריית ירושלים

ד"ר עדנה בלוטניק - פורום עיוני בנושא בריאות לב האישה, בית ספר לרפואה, עיריית ירושלים

ד"ר מיכל שני - מזכ"ל איגוד רופאי המשפחה, ההסתדרות הרפואית בישראל

ד"ר דנה צפת - מנהלת מרכז לבריאת לב האישה, בי"ח הדסה עין-כרם

קרן גרינברג - רכזת במרכז לבריאות לב האישה, בית החולים הדסה עין-כרם

ברברה סופר - דוברת נשות הדסה, המרכז לבריאות לב האישה, בית החולים הדסה עין-כרם

עדי סיידוף - המרכז לבריאות לב האישה, בית החולים הדסה עין-כרם

הייזל והב - המרכז לבריאות לב האישה, בית החולים הדסה עין-כרם

תמר גולדמן זקש - המרכז לבריאות לב האישה, בית החולים הדסה עין-כרם


ד"ר דיאנה פלשר - רופאה, בית החולים הדסה עין-כרם

מלכה נוקריאן - מיילדת, אחרית מרפאה להריון בסיכון, בית החולים הדסה עין-כרם

עירית סורק - מרכזת תחום תקשורת ושיווק, בית ספר לסיעוד, הדסה עין-כרם

ד"ר חגית מיטלמן - דוקטור לשפה וספרות ערבית, האוניברסיטה העברית, יועצת הנקה, בית החולים הדסה הר הצופים

ד"ר סורל גולנד - מנהלת יחידת אי ספיקת לב ומחלות לב בהריון, בית חולים קפלן

ד"ר רונית אנדוולט - קידום בריאות ורפואה מונעת, מכבי - שירותי בריאות

בנימין גולברט - מנהל אזור ציון, מחוז ירושלים, קופת חולים לאומית

פרופ' משה הרש - רופא אזור ציון, מחוז ירושלים, קופת חולים לאומית

שוש צ'רניקובסקי - מנהלת מערך קידום בריאות, קופת חולים מאוחדת

יעל מוזס - מנהלת מרכז בריאות האישה, מחוז ירושלים, קופת חולים מאוחדת

שרה פינקלשטיין - מרכז מידע לבריאות האישה, בני ברק

ד"ר טלי פורטר - האיגוד הקרדיולוגי בישראל

ד"ר עמית שגב - מזכיר כללי, האיגוד הקרדיולוגי בישראל

עו"ד קרן גרינבלט - יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל

עו"ד אביבה קולמן - סגנית יושבת ראש מועצת ארגוני הנשים בישראל, מועצת ארגוני הנשים

נילי שנער - MSC, חברת מועצה, מועצת ארגוני הנשים, הדסה ישראל

אילנה דניאל - יו"ר נעמ"ת מרחב ירושלים

ליאורה אילון - סגנית יו"ר נעמת, מרחב ירושלים

הניה שוורץ - מנהלת המרכז לחיים עצמאים

אלי יצחקי - יועץ, מנהל מרכז לחיים עצמאים

אסתר רוטנברג - המרכז הרפואי לאישה - בשבילך

שרה אטיצקי - המרכז לבריאות האישה - בשבילך

חנה לבנטל - מתנדבת, מקדמת בריאות בעבר, הדסה ישראל

סוזי הולצר - מנהלת בארגון קולך

עמי שפירא - מנהל במרכז לחיים עצמאים

ד"ר יפה זיסק רני - ראש תכנית המוסמך בסיעוד קליני מתקדם, האוניברסיטה העברית והדסה

פרופ' יונתן גוטשטיין - אוניברסיטת תל אביב

רחל טלר - מביאה לוועדה סיפור אישי על חייה

עדי
_
מביא לוועדה סיפור אישי על אימו

מבשרת נבו - לוביסטית

יובל בוגייסקי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.כ. חבר המתרגמים
<הלב שלי החיים שלי- מניעת התקפי לב בקרב נשים, בהשתתפות שרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן>

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את הישיבה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בנושא הלב שלי – החיים שלי מניעת התקפי לב בקרב נשים. יום שני, ח' באדר ב', תשע"ד, 10 במארס 2014.
בוקר טוב לגברתי, שרת הבריאות, תודה שאת איתנו. חברת הכנסת לשעבר, יושב ראש הכנסת לשעבר, דליה איציק. בוקר טוב ד"ר דנה צפת, בוקר טוב לכל נציגי הארגונים, אנשי הרפואה ועוד ועוד שנושא הלב קרוב לליבן ולליבם.

מניעת התקפי לב בקרב נשים, אחד מהדגלים של הוועדה לקידום מעמד האישה הוא נושא בריאות נשים. בריאות נשים בהיבט המגדרי, איפה אנחנו מתקדמות ואיפה אנחנו לא. מה נותנת מערכת הבריאות הציבורית, שירותי הבריאות הציבוריים, את דעתם בנושאים של נשים.

גברתי השרה, רבות למדנו כאן בוועדה הזאת, על מה מקדמים וגם מה לא מקדמים, ולצערי הרב בכל מה שקשור בפוריות ובגילאי פוריות, אנחנו רואים שיש תשומת לב רבה לנשים, אבל עד גיל הפוריות, בקרב נערות, תסמינים או מחלות של נערות, או תשומת לב רפואית לנערות ומעל גיל הפריון מערכת הבריאות לא כל כך אוהבת נשים.
ואנחנו לומדות את הנושאים הללו כאן בוועדה בהקשרים שונים ובנקודות רבות שאנחנו מבקשים להאיר, אם זה בפנסים, אם זה בפרוז'קטורים, גם כמו שאמרתי עד גיל הפוריות וגם מעבר לגיל הפוריות, ואנחנו נחשפים פה לנתונים לא קלים לעיקול.

בין השאר למדנו לדעת שקטלן מספר אחת לנשים בישראל זה לא אותן מחלות שיש להן יחסי ציבור מצוינים, אלא דווקא מחלה שנגרמת כתוצאה מהלב, מחלות לב. תסמינים שנבדקים מאופיינים יותר לגברים ובכך אנחנו מפספסים לא מעט נשים.

המחיר שהמערכת משלמת ותאלץ לשלם עבור הפספוסים הוא הרבה יותר מאשר אם היא תהיה מכינה ומודעת ותבוא ותבדוק בשלבים המוקדמים יותר ותסייע.

אחת ההבנות שקיבלנו כאן, גם בדיונים מוקדמים, בדיונים שעסקו פה ברפואה, זה המקום של רופא המשפחה בכל המידע שאמור היה לעבור אבל לא עובר בכלל, ובפרט לנשים. אותן נקודות שמתחילות, ואנחנו נדבר ונשמע פה מאנשי המקצוע. אני למדתי הרבה מאד לקראת הוועדה הזאת, שכאמור נדחתה בגלל השלג והיינו ככה מוכנים לוועדה הזאת כבר לפני כחודשיים.

מחלות לב גורמות לאחד מתוך שלושה מקרי מוות בקרב נשים בשנה. בכל שנה 8.6 מיליון נשים נפטרות ממחלות לב ושבץ מוחי. אני יכולה לספר לך שאימי עברה שבץ מוחי ולפני שנתיים הגענו לבית החולים במהירות כי יש את הזריקה הזאת שאפשר לקבל אותה, אבל אז הרופא שאל אותנו אם אימי סובלת מהלב, והתשובה שלי הייתה, לפני שהזריקו לה את הזריקה וחתמתי, ולזריקה הזאת יש גם השלכות מאד מאד קשות. זו אחריות מאד מאד גדולה, אבל אני אמרתי שאין לה בעיות לב.

אמרתי שאין לה בעיות לב, כי לא ידעתי. זה לא שלא היו לה בעיות לב, רק אמא שלי לא ידעה וגם אני לא ידעתי. ובתחקיר לאחר מכן, שעשה ראש המחלקה לרופאה הצעירה, היא חטפה על הראש שהיא נתנה את הזריקה, למרות שלאימי יש בעיות לב. אבל אמא שלי וגם אני לא ידענו שיש לה, כי מעולם אף אחד לא שאל אותה.
אימי ניצלה, אבל זה לא מקרה מאפיין. והעובדה שהמידע הזה נסתר מנשים, צריך לעלות על השולחן ואנחנו צריכות כולנו לראות איך אנחנו מעלות את הנושא הזה על סדר היום ומפנות לכך תשומת לב ציבורי.

בהופעה של ברברה סטרייסנד לפני כמה חודשים כאן בישראל, זה הנושא שהיא מדברת עליו, זה הנושא שהיא מתרימה, זה הנושא שהיא מבקשת באמצעות האומנות שלה והשירה שלה, לתרום ולהתרים. לטענתה, ועל פי המחקרים שהיא מציגה, מדובר באמת באח התופעות היותר קשות שאנחנו לא מספיק מתמודדים איתן.
אז אני יודעת עד כמה הנושאים של מגדר ובריאות חשובים לך, והדוגמא הבולטת זה כמובן סל הבריאות, שבפעם הראשונה 50% מהוועדה הן נשים. אנחנו רואים את התוצאות הנפלאות של משקפי מגדר ושל חשיבה מגדרית בסל הבריאות, ואני רוצה לברך אותך על כך גברתי, ועל עוד דברים שאת מביאה, באמת בפעם הראשונה למשרד הבריאות.

אני מבקשת ממך לקחת את הנושא של הלב אל ליבך ולעזור לנו ולעזור לך להביא אותו לקדמת הבמה ולהציל חיים של נשים רבות, האימהות שלנו, הבנות שלנו ואנו עצמנו.

תודה גברתי.

תודה רבה לך חברתי היקרה, יושבת הראש הכי פעילה שאני חושבת שיש בכנסת, ד"ר עליזה לביא. רק לפי מספר המיילים שאנחנו מקבלים אנחנו יכולים לראות.

אני באמת מברכת. אני מברכת על היוזמה הזו ועל כך שיש לנו באמת יום מיוחד, שבו להערכתי אנחנו נצא מהיום הזה ונחכים ונראה גם מה נעשה וגם מה ניתן לעשות וגם מה התכניות לעתיד, ואין לי ספק שגם פרופסור ארנון אפק שנמצא איתנו כאן, וגם נעמה קונסטנטיני, יושבת ראש המועצה הלאומית לבריאות האישה, יחכימו אותנו ויספרו לנו. ועוד, אני יודעת שישנם עוד אנשים.

את צודקת. אין מספיק שימת לב למקרי מחלות הלב בקרב נשים, וזאת מטרת היום ועל כך אני מברכת.

מקרי המוות ממחלות לב בנשים הוא לא מספר אחד. מספר אחד זה עדיין לדאבוננו סרטן השד, אבל מגיל 75 ומעלה זה אמנם מספר אחד. הבעיה היא שלא מודעים לסימפטומים של מחלות הלב אצל נשים, שהם סימפטומים שונים לחלוטין מאותם סימפטומים שאנחנו יודעים ושרופאים יודעים ומכירים. כאשר גבר בא ומתלונן אז יודעים, הנה, זאת ההתראה והוא עלול ללקות במחלת לב.

בארצות הברית גילו זאת כבר לפני כשמונה שנים, בשנת 2004 אם אני לא טועה, ועשו את זה והורידו את מספר מקרי המוות של נשים ממחלות לב בצורה דרסטית. אנחנו צריכים לעשות זאת ולכן אני מברכת על היום הזה. אין לי ספק שמן היום הזה אנחנו כולנו נצא עם מסקנות, ובעיקר נגבה את משרד הבריאות וכל הארגונים המלווים אותנו, כדי שנוכל להעלות את המודעות.

יש כאן משהו חמוד נורא – קחי את ליבך ללב, כל אחד בוודאי יקבל את זה וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, כל אחת מאיתנו, גם לקחת את הלב שלנו ללב, אבל גם להביא למודעות של נשים אחרות, שייקחו את ליבן ללב ויתחילו לדאוג לעצמן.

אז תודה רבה. אני מתנצלת שאני לא אוכל להישאר, יש לי עוד משהו ממשרד הבריאות, אבל אני משאירה כאן נציגים נאמנים של משרד הבריאות.

פרופסור ארנון אפק איתנו ופרופסור נעמה קונסטנטיני, והאנשים שלך פה ימשיכו ואנחנו נמשיך.

תודה רבה.

אז אולי נתחיל איתך, ד"ר דנה צפת.

אז אני ביקשתי מד"ר עמית שגב, מזכיר האיגוד הקרדיולוגי להתחיל עם סקר ארצי על מחלות לב בקרב נשים.

אז אולי לפני הסקר אנחנו נצפה בסרטון קצר ואז נעבור לסקר. בואו נצפה בסרטון קצר שיספר לכולנו את הסיפור של המצוקה. נתחיל עם הסרטון. אין לנו סרטון?
טוב, אז יש פה בקשה להתחיל עם פרופסור נעמה קונסטנטיני ממשרד הבריאות, מחלוקת לב בקרב נשים במערכת הבריאות.

פרופסור קונסטנטיני אנחנו נתחיל איתך. בואו נהיה מרוכזים וממוקדים כי בשעה 11 אנחנו חייבים לנעול את הדיון.

בבקשה גברתי.

אוקיי, אז בוקר טוב. לפני יותר מ-20 שנה בארצות הברית הבינו שצריך להיות גוף שיתייחס באופן ספציפי לכל הנושא של בריאות האישה, מתוך הבנה שיש מחלות שהן ייחודיות לנשים, שהן יותר שכיחות בנשים, או יותר מסוכנות בנשים. בעקבות זה, כמה שנים לאחר מכן בארץ הוקמה המועצה הלאומית לבריאות האישה, מתוך הנחה שצריך להסתכל על מכלול ההיבטים הייחודיים לבריאות האישה. ד"ר רחל אדטו עמדה בראשה במשך 10 שנים ובהמשך חוה טבנקין. בחודשים האחרונים אני בתפקיד.

המטרה של המועצה שלנו היא לייעץ למשרד הבריאות, למנכ"ל ולשרה, תוך שיתוף פעולה עם מועצות לאומיות אחרות, שגם הן מתעסקות בנושאים של נשים.

המועצה שלנו מטפלת במכלול דברים שקשורים בנשים, אם זה אמצעי מניעה, סרטן, אלימות, הריון, תעדוף טכנולוגי בבריאות האישה. שתי ועדות חשובות שרלבנטיות לעניינו היום זה ועדה אחת שדנה במה נכלל תחת כותרת בריאות האישה ,שעומדת בראשה ד"ר פלישר, שמגדירה מה זה בעצם רפואה מגדרית ומקדמת נושא של הקמת מרכזים לבריאות האישה והכשרת כוח אדם בנושא של נשים.

הוועדה השנייה החשובה זו ועדה שהוקמה בשנת 2009, שעמדה בראשה ד"ר מדי מוריאל שלא נמצאת פה. היו חברים בה שמואל גוטליב, מרק גלזרמן וד"ר טלי פורטר שנמצאת איתנו פה היום. הוועדה הזאת הוקמה מתוך הבנה שמחלות לב גורמות תמותה מספר שתיים בארץ, אחרי מחלות סרטניות - כמו ששמעתם מעל גיל 75 זה מספר אחת, וששיעור תמותה ממחלות לב בקרב נשים הוא גבוה, דומה לזה של גברים בשלב מסוים.

מטרות הוועדה היו לסכם את הפערים הקיימים באבחון, בתסמינים ובטיפול במחלת לב כלילית, בהסתמך על הסקר שאחר כך ד"ר שגב יציג אותו, ולהציע תכניות הוראה והדרכה במסגרת בתי ספר לרפואה והתמחויות רלבנטיות. אז כאמור, את הממצאים העדכניים של שנת 2013 יציג בהמשך ד"ר עמית שגב.

זו שיקופית מסרקוליישן, שזה אחד העיתונים החשובים בקרדיולוגיה, ברפואה, משנת 2012, שהרופאה מסביר לאישה שבדקנו, עשינו כל מיני מחקרים על צפרדעים, על קופים, אבל מעניין, על נשים לא עשינו מחקרים. זה היה בשנות ה-90.
מאמר מהבוסטון גלוב לפני שבוע בדיוק אומר: המחקר הזה טוען שעדיין, למרות שזה גורם תמותה גבוה ביותר, מספר אחת בנשים ויש הבדלים בין מינים, עדיין רק שליש מהנדבקות במחקרים הן נשים, וכשמפרסמים תוצאות של מחקרים, לא עושים הבחנה בין נשים ובין גברים, מתייחסים אליהם כמקשה אחת, ולכן לא פלא שעדיין יש פער בהתייחסות המיוחדת, הספציפית, שנדרשת לנשים.

את מדברת על מחקרים בינלאומיים.

מחקרים בינלאומיים, ששליש מהנבדקים זה נשים בלבד ולא חצי, שזה המספר באוכלוסייה, ושאין הפרדה בתוצאות בין נשים לגברים. עדיין מסתכלים עליהן כחלק מקבוצה ולא כמשהו בפני עצמו.

אנחנו יודעים בגדול שזמן הופעת מחלת הלב הכלילית בנשים היא בממוצע 10 שנים מאוחר יותר, שהיא יכולה להופיע גם בגיל צעיר ובתקופות פריון, אם יש גורמי סיכון כמו עישון, סכרת, השמנת יתר, גלולות ובוודאי השילוב שביניהם; ואצל נשים, להבדיל מגברים, סכרת ויתר לחץ דם, הם גורמים יותר רלבנטיים מבחינת גורמי סיכון, וד"ר שגב ירחיב על זה.

הסימפטומים אצל נשים שונים ולכן הרבה פעמים יש בעיה באבחון, כי זה לא התסמינים הטיפוסיים שאנחנו מצפים להם. יש ארעות גבוהה יותר של מוות פתאומי לפני הגעה לבית חולים, ואנחנו יודעים שבמקרים של מחלות לב, כמו מחלות כלי דם אחרות של המוח שציינת, הטיפול הראשוני והמיידי הוא קריטי.

מסתבר שבעולם, ואחר כך נשמע מה הממצאים בארץ, נשים עם אוטם חד בשריר הלב מטופלות פחות בטיפולים תרופתיים ופולשניים, מה שעלול להגביר את שיעורי התמותה. ד"ר שגב יתייחס אחר כך לנושא של התמותה, אז אני אדלג על זה.

שיקום לב. מסתבר שאחרי אוטם בשריר הלב פחות נשים מופנות ומבצעות שיקום לב. יש לנו בעיה באבחון מכמה סיבות. קודם כל מבחני המאמץ, שזו הדרך השגרתית לאבחן מחלות לב אצל נשים היא יותר בעייתית, יש הרבה מה שנקרא כזב חיובי. מקבלים תמונה שמשהו לא בסדר כשזה בעצם בסדר, לכן זה כלי פחות טוב. מיפוי אינטלי זה כרוך בקרינה, שזה דבר מסוכן, גם צנתור וירטואלי הוא מסוכן, כך שהאבחון הוא קצת יותר בעייתי בנושא של נשים, גם בגלל הסימפטו-מתולוגיה וגם בגלל הבדיקות לאבחון.
שיעור אי ספיקת לב, אנחנו גם נדבר על זה, אבל היא גם בעייתית, ויש כנראה שכיחות שונה של תופעות לוואי של הטיפולים התרופתיים, שלא מתייחסים לזה מספיק.

המסקנות של הוועדה של מדי מוריאל הייתה שקיימים הבדלי מגדר מהותיים בגורמי הסיכון, בהסתמנות הקלינית, בנאמנות הבדיקות האבחנתיות והטיפולים, שההבדלים אינם מוכרים היטב לרופאים בקהילה ובבתי החולים ושצריך להרחיב ולהעמיק את מודעות הרופאים ועובדי הבריאות, להבדלי המגדר בכל הקשור למחלות לב, בגלל השכיחות הגבוהה.

ממתי המסקנות האלה גברתי?

המסקנות האלה, הוועדה הוקמה בשנת 2009, התפרסמו בסביבות שנת 2010.

ומה קרה מאז?

אז תיכף נדבר על זה. העמקת הידע תשפר את היכולת האבחנתית והטיפולית. ואז היו המלצות לייחד שיעור נפרד בפקולטות, להדגיש את הנושא של הבדלי מגדר במסגרת כל ההתמחויות ולעודד את כל הנושא של קידום רפואה מגדרית.

אז מה נעשה? אני עוד רוצה להגיד מבחינת נתונים של סקר שנעשה בשנת 2013, שהתחלואה במחלות לב מסתבר, קשורה להשכלה, ששיעורי תחלואה גבוהים יותר – בהשכלה נמוכה יותר. ואנחנו יכולים לראות פה את ההבדלים.

שיעור התחלואה במחלות לב בקרב בעלות השכלה נמוכה, גבוהה ב-50% מזו בקרב השכלה בינונית וגבוהה. גם אצל גברים יש הבדל, אבל אצל הנשים הפער הוא עוד יותר גדול.

עוד ממצא לגבי נשים ערביות ונשים יהודיות, ששיעור התחלואה בקרב נשים ערביות, בכל קבוצת גיל, הוא גבוה יותר מנשים יהודיות.

וגם זה עולה. זה לא היה, זה לא היה גברתי. כלומר, אנחנו רואים תחלואה נוספת אצל נשים ערביות. הן היו יותר בריאות פעם.

כן. זה קשור כנראה הרבה מאד בנושא של השמנה ושל חוסר פעילות גופנית.

תזונה.

כן, השמנה קשורה בתזונה ובחוסר פעילות גופנית.

זה כפול, זה 200-300 אחוז - - -

יותר, רק - - -

כן, אני מזכירה שכשרשמנו את הנתונים בנצרת בסיור, אנחנו רואים שזה הולך וגדל. כלומר ז הלא היה בעבר.

כן, זה עד 85.

לגבי המגזר החרדי, ד"ר דנה צפת כרגע עורכת מחקר בנושא, אני לא יודעת מה היא תציג. כיוון שאני באה מתחום הפעילות הגופנית והפעילות הגופנית או חוסר הפעילות הגופנית קשור קשר הדוק עם מחלות לב, אני רוצה שתשימו לב למספרים. דרך אגב, כל המספרים הם קצת – Overestimation לדעתי, אבל נשים בגדול עוסקות פחות מגברים בפעילות גופנית, וההבדל הזה בולט הרבה יותר כשמשווים את האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית. הרבה פחות נשים ערביות עוסקות בפעילות גופנית באופן קבע.

ולכן משרד הבריאות, גם במטרות שלו לקראת ישראל בריאה 2020, שם לנגד עיניו את העלאה הגדולה ביותר - תשימו לב – של 30% - בקרב אוכלוסיית הנשים באוכלוסייה הערבית, וגם בנשים מבוגרות יותר ב-40%.

אז מה נעשה מאז? קודם כל התחילו לימודי מגדר במסגרת לימודי המשך באוניברסיטת תל אביב, שפרופסור מרק גלזרמן, שהוא מהמובילים בתחום בארץ הקים. היה מחזור ראשון השנה, מיועד לכל אלה שעוסקים במקצועות בריאות. יש קורסים נוספים בכמה מקומות בבתי ספר לרפואה, ממש לא מספיק ואני מקווה שיהיו יותר.
יש לימודי הכשרת אחיות במסגרת תואר שני, אחיות שיתמחו בנושא של בריאות האישה. יש באוניברסיטת לתל אביב כמה שנים כבר, ובהדסה התחילו השנה.

יש פרויקט מאד גדול שאנחנו עושים, זה עם הכובע שלי בהדסה, קידום הכשרה של אחיות בריאות הציבור לקדם נשים. זה קורס של 32 שעות. הכשרנו 190 אחיות במחוז ירושלים וכרגע 344 אחיות במחוז צפון, שמקבלות הדרכה איך לקדם תזונה בריאה, בישול בריא, פעילות גופנית, מתוך העובדה שאחיות טיפות חלב הן במעמד מאד מרכזי, כי נשים באות אליהן, נשים צעירות שהן מאד מודעות למה שקורה במשפחה, לא באות רק בגלל שהילד חולה, אלא באות בגלל שהן רוצות לקדם את המודעות לסביבה, ואחיות בריאות הציבור האלה, כמו שאתם רואים, עושות בעצמן הכשרה מעשית ומעבירות סדנאות, פה רואים סדנת פעילות גופנית, שהאחות בעילבון מעבירה למטופלות בכפר שלה.

כל המשפחות יקבלו בימים הקרובים מגנטים שמקדמים אורח חיים בריא, שוב, מתוך הבנה שאחיות בריאות הציבור יכולות לעזור מאד בקידום הנושא, בעיקר באוכלוסייה במחוז צפון, שידועה בשיעור השמנה מאד גבוה ועישון, דרך אגב.

מה עוד אנחנו חושבים שצריך לקדם: כל הנושא של הנגשת מידע לנשים, שכל אישה בכל גיל תדע איזה בדיקות היא צריכה לעשות, איזה אורח חיים היא צריכה לנהל, איזה חיסונים היא צריכה לקבל, מה התסמינים. אנחנו מכינים מסמך שייצא לכל אישה בהתאם לגיל שלה, כי ההמלצות שונות בקבוצות הגיל השונה. כאשר פה בא לידי ביטוי הפער - - -

אני לא מבינה. באמת שאני לא מבינה, גברתי. משנת 2009 אתם מבינים שיש הבחנה מגדרית, בארצות הברית עוד קודם, אמרה השרה 8 שנים. ומה שאת רוצה להמליץ זה ללמד את הנשים? איפה רופאי הקהילה? איפה האחריות על קופות החולים, גברתי? אנחנו לא באנו לשיעור חברה. יש פה תמותה. יש פה מערכת שתסלחי לי, מפגרת מבחינת קצב ההתקדמות גם המחקרית, גם המודעות, נשים מתות כאן ואת מדברת איתי על תזונה. למה שנשים לא תדענה את התסמינים?

אם אנחנו מבינים שהמערכת, עוד קורס מגדר באוניברסיטת חיפה או תל אביב, או - וזו בחירה בכלל? כלומר על מה אנחנו מדברות? כלומר מה עוזרת לי הסקירה הזאת. אני מכירה אותה על פה. זה שאין הבנה מגדרית אנחנו מכירות את זה בכל תחום.

הרפואה יודעת היום שיש הבדל בין גברים לבין נשים. אני מזכירה לך ואת יודעת יותר טוב ממני, שניתוחי לב ראשונים מגיעים לחדרי ניתוח עם כלים בגודל לב גברים ומתחילים להבין שיש הבדל בין גודל הלב של גבר לבין גודל הלב של אישה; ועדיין אנחנו צריכים ללמד נשים לאכול?

כן. אלף מסתבר שכן. לצערנו כן.

ברור שכן, אבל בזה אי אפשר לעצור. אי אפשר שהאחריות לא תעבור לרופאי הקהילה דבר ראשון.

חדרי מיון.

מה חדרי מיון?

האחריות צריכה להיות אצל כולם: גם אצל רופאי המשפחה, רופאי הקהילה, גם רופאים בחדר מיון, העבודה צריכה להיעשות, אני מסכימה איתך. אני חושבת שיש לנו דרך מאד ארוכה. אני לא קיבלתי מינוי להיות שרת הבריאות ולהפעיל את זה, אבל אני חושבת שבהחלט התפקיד שלנו והתפקיד של המועצה, שאני בחודשים האחרונים עומדת בראשה, זה בהחלט לקדם בכל הרבדים, בין אם ברובד של הרופאים, הרובד של האחיות, הרוב של הקהילה, הרוב של אנשים שלא חשופים לאינטרנט ולא קוראים, או אלה שקוראים באינטרנט אמירות שונות שמאד מבלבלות, זה בדיוק מה שצריך לעשות ואני חושבת שבדיוק בגלל זה כל כך חשוב שאת מקיימת את הישיבה הזאת.

עכשיו בואי נעצור רגע את הנתונים ואת המחקרים. דווקא בגלל הידע העשיר מאד שלך והתחום שאת באה ממנו, בואי תגידי לי את, בלי מחקרים עכשיו, מה הדבר הראשון שצריך לעשות אותו.

אני יכולה שני דברים?

כן.

אחד זה לקדם את הצוות הרפואי בנושא, והשני זה שכל אישה תדע מה היא צריכה לעשות, מתי היא צריכה לבדוק רמת סוכר, אם היא צריכה לבדוק פרופיל שומנים, לתת מידע לנשים, כי מסתבר, ואני יכולה פה לשאול כל מיני נשים. את יודעת מה את צריכה לעשות? את יודעת מתי את צריכה לעשות ממוגרפיה, מתי את צריכה לעשות צפיפות עצם? את יודעת אם את צריכה לבדוק לחץ דם עכשיו, בעוד שנה, לפני 5 שנים?

אני חושבת שהידע הזה, הוא לדעתי חסר.

תודה רבה, רבה. תודה גברתי.

ד"ר עמית שגב, הוזכרת כמה וכמה פעמים, אז בוא תעשה לנו השלמה. ואני נורא רוצה לראות את הסרט. יש לנו סיכוי לראות את הסרטון?

עובדים על זה.

טוב, ראשית תודה רבה על ההזדמנות להופיע פה בפניכם, בפני יושבת ראש הוועדה והשרה, שחבל שהיא הלכה.
אני מדבר בשם האיגוד הקרדיולוגי בישראל, שזה איגוד מקצועי שבעצם מטפל בכל הנושא, וקודם כל מייצג את כל הקרדיולוגים במדינת ישראל וגם מטפל ומנסה לשנות את הטיפול במחלות לב במדינת ישראל. סך הכל אני חושב ש- Over All יש לנו נתונים די מדהימים, ואם תקראו את הדו"ח האחרון של שנת 2013, תראו שישראל נמצאת בנושא של מחלות לב במקום מאד מאד טוב בקרב מדינות ה-OECD.

מה זה מקום טוב, אדוני?

ובכל זאת, Over All מדובר בתמותה ממחלות לב, אנחנו מקום רביעי מהסוף, אנחנו במקום הרביעי מבחינת אחוז התמותה ממחלות לב, Over All. ובכל זאת יש מה לעשות ויש מה לשפר, וחשבתי שלפני שנדבר על מחלות לב, קודם כל שתבינו על מה אנחנו מדברים, וכשאנחנו מדברים על התקפי לב בנשים, או במחלת לב בשנים, אתם יודעים, יש המון סוגים של מחלות לב.

יש מחלות לב מולדות ומבניות, ואנחנו רוצים שתבינו שאנחנו מדברים על מחלה אחת ספציפית שהיא מחלה טרשתית של עורקי הלב עצמם, אותם עורקים כליליים, שנותנים אספקת דם ללב עצמו, ואלה העורקים שכאשר הם נסתמים, יש התקפי לב או שיש תעוקת חזה, ועל זה אנחנו מדברים.
עכשיו, טרשת העורקים הזאת היא לא ספציפית רק ללב, וכשאנחנו מדברים על מחלת לב וכלי דם, אז אותה טרשת בדיוק, אותה מחלה בדיוק שממש בשני משפטים אני אסביר לכם מה המנגנון שלה: היא פוגעת בעורקי המוח, היא פוגעת בעורכי הכליה, היא פוגעת בעורקי הרגליים והיא גורמת לתמותה מסיבה אחת שהיא לא קרדיאלית, אבל זה עדיין מחלות לב וכלי דם, והיום ברפואה הדיסציפלינה היא לא קרדיולוגיה, היא מחלות לב וכלי דם.

ולכן, כמובן שיש המון מחלות בלב, אבל אנחנו מדברים כרגע על המחלה הטרשתית, וזה הפנים של עורק קורונרי במקרה הזה, עורק כלילי, כליל דרך אגב מלשון כתר. העורקים האלה מעטרים את הלב וכמו שאתם רואים כאן, יש ציפוי פנימי לכלי הדם הזה, שזו שכבת תאים אחת ובודדת שקוראים לה שכבת האנדותל, שאם מסתכלים מקרוב אז אפשר להבין שזה כמו ריצוף, זה כמו ריצוף שמרצף לנו את כל העורקים שלנו בגוף.

וכשאנחנו לוקחים רצף שירצף לנו את הרצפה בבית אנחנו בדרך כלל מבקשים שהוא יעשה עבודה טובה ושלא ישאיר חורים, וכל עוד אותה שכבת האנדותל נשארת רציפה, מבלי שיש בה שום פגמים, לא נוצרת טרשת עורקים. ובעצם כל ההתחלה של טרשת עורקים, שדרך אגב מתחילה בילדות ובנערות. ובפירנאום שעשו לחיילים במחלת ויאטנם בשנות ה-70, מצאו כבר שיש טרשת עורקים לחיילים הבריאים האלה, בגילאים 18 ו-19.

אז זו אותה שכבת האנדותל. כפי שאמרתי, אותה שכבת האנדותל חשופה במשך שנים, ושוב, זה מילדות, לחומרים הזורמים בדם, שהם טוקסיים לאותה שכבה – אם זה הניקוטין, אם זה הכולסטרול, אם זה לחץ דם גבוה, הלחץ עצמו שגורם לנזק, ואם זה גם כל מיני גורמי סיכון אחרים.

וחשיפה מתמדת לחומרים האלה בעצם פוצעת את האנדותל, וזה בדיוק התהליך שמתחיל את תהליך טרשת העורקים ואני אראה לכם פה, הנה עוד באילוסטרציה טיפה אחרת, יש לנו כאן את אותה שכבת תאים, ומרגש שיש פה איזה שהוא פצע, איזה שהוא קרע שנגרם מאותם גורמי הסיכון שאנחנו מכירים, נצמדים פה תאים מסוגים שונים, תאי דלקת ותאים שמכילים כולסטרול, ונכנסים פנימה לתוך הדופן של העורק ומתחיל להיווצר רובד טרשתי.

אותו רובד טרשתי לא גורם לסימפטומים במשך שנים, כי אם סותם את העורק באחוזים. ב-10%, ב-20%, ב-30%, ב-40%, זה לא בא לידי ביטוי, אבל פה אנחנו באים כקרדיולוגים לנסות לאתר את אותה טרשת עורקים בשלב מוקדם, בשביל למנוע שהיא תתקדם הלאה, ובאיזה שהוא שלב גם אותו רובד טרשתי נקרע, נוצר עליו קריש דם באופן אקוטי, וזה המנגנון בדיוק שגורם התקף לב. כי אותה היצרות של 50% נקרעת, נוצר שם טרומבוס, או קריש שם, וגורם להתקף לב, שאז זה בא רק לידי ביטוי פנימי.

התיאור שאתה נותן כאן מתאים לגברים ולנשים?

אותו דבר. זו אותה מחלה בדיוק, הפתופיזיולוגיה היא זהה, כמובן שיש, ותיכף אני אדבר על זה, יש שינויים מבחינת גורמי הסיכון, אבל התהליך עצמו מבחינה פתופיזיולוגית, הוא אותו תהליך בדיוק. הטרשת היא לא שונה.

פה אתם רואים מה הביטוי הקליני של אותה מחלת לב כלילית, או איסכמית, יש לזה הרבה הרבה שמות, כאשר יש היצרות שהיא עדיין לא חסימתית לגמרי. זה גורם למה שאנחנו קוראים תעוקת חזה, זה כאבים בחזה בדרך כלל במאמץ, אבל מרגע שיש חסימה מלאה של זרימת הדם, למשל לנשים בעורק הזה, אז יש כאן טריטוריה שלמה של המיוקרד, של שריר הלב, שמתחיל לעבור נמק, וזה בדיוק תהליך של התקף הלב, ופה אנחנו צריכים לפעול מהר ופה אנחנו צריכים לחנך את הגברים ואת הנשים, לבוא מיד לבית החולים, שזה אחד הדברים שתיכף אני אראה לכם, שנשים, אני לא יודע אם מופלות בו לרעה, אבל לוקות בחסר מבחינת הפנייה לבית החולים.

מה הם הסימנים של התקף לב? אז יש סימנים קלאסיים של כאבים בחזה. הכאב יכול להיות מוקרן, קוצר נשימה וסימנים, ויש פה איזה שהוא משפט שכתוב בכל טקסט בוק ברפואה, שהסימפטומים אצל נשים הם לא טיפוסיים. אני זוכר שנתתי פעם הרצאה באוניברסיטה, ואחת הסטודנטיות קמה ואמרה לי מאיפה אתה יודע שאצלנו זה לא טיפוסי? אולי אצל הגברים זה לא טיפוסי ואצלנו זה הטיפוסי? אז קודם כל הרפואה היא רפואה של גברים. מי שכותב את הטקסט בוק זה הגברים, אבות הקרדיולוגיה הם הגברים ואצל הגברים זה הטיפוסי ואצל הנשים זה הלא טיפוסי. אז קחו את זה לתשומת ליבכם.

רק כי אתם הייתם שם קודם, זה הכל.

נכון, בסדר, את יודעת, הקודם זוכה. אתם כולכם מכירים את הגורמים או גורמי הסיכון הקונבנציונאליים להתפתחות של טרשת עורקים, ועכשיו אתם גם מבינים מדוע יתר שומני הדם גורמים לפגיעה בתאי האנדותל, לחץ דם, סוכרת, עישון, הניקוטין - טוקסי ישירות לתאי האנדותל, חוסר פעילות גופנית והשמנת יתר, כל אלה הם הגורמים הקלאסיים. יש גם גורמים פחות קונבנציונאליים, שהם לא כל כך חשובים לדיון הזה.

למה אנחנו מדברים שזה כל כך חשוב ואמרה את זה גם פרופסור קונסטנטיני – אחד מתוך שלושה מקרי תמותה בשנה בקרב נשים ברחבי העולם הוא משנה למחלת לב, ושוב אני אומר מחלת לב, כלי דם או שבץ מוחי - זה בדרך כלל אותה המחלה. בעולם המערבי מדי שנה מחלות לב וכלי דם גורמות ליותר תמותה מאשר כל סוגי הסרטן, שוב, אם לוקחים את הכל ביחד; וכמובן שיש מה שנקרא קומורבידיטי, זה גורם למוגבלות קשה, להתפתחות של אי ספיקת לב, לירידה משמעותית באיכות החיים, מעבר לתמותה. יש פה הרבה דברים שהם מעבר לתמותה.
אנחנו כן מצליחים לטפל במחלת הלב. מצליחים. המחלה הזאת יכולה להפוך להיות מחלה כרונית, אפשר למות בה בסוף בגיל 80, אבל איכות החיים בהחלט נפגעת כתוצאה מזה.

אז כמו שאמרנו, ההתבטאות של מחלת לב שונה במחלות נשים אצל נשים. המודעות אבל, אצל הנשים ובעיקר הצעירות, לאפשרות של קיומה בכלל של מחלת לב, כי נשים חיות באיזו מן אשליה שהן מוגנות הורמונאלית עד גיל 50, ולכן זה לא סביר שאם יש לי כאבים בחזה זה התקף לב, ולכן המודעות הזאת היא לקויה ולדעתי פה אנחנו צריכים לשים בעיקר את הדגש. לא רק לשים-, זה נכון שהרופאים הם אחראים להגביר את המודעות, אבל הגברת המודעות הזאת לא יכולה לבוא רק מהרופאים, רק מרופאי המשפחה. הגברת המודעות יכולה לבוא מכל אחד. כל אחד יכול להגביר מודעות, כל גוף בעצם, האגודה למלחמה בסרטן למשל, היא אגודה שלא מופעלת על ידי רופאים דווקא, שעשתה עבודה מצוינת.

מה הם גורמי התמותה בישראל, ופה אני רוצה להראות לכם את ההבדלים קצת בין גברים ונשים. אז הנה, בסגול זה התמותה, זה בערך 25%-26% סרטן, מחלות לב זה נראה פחות, אבל אנחנו צריכים שוב, להכניס ביחד – מחלות לב, סוכרת, מחלות כלי דם במוח ויתר לחץ דם, זה הכל בעצם מוביל לאותה המחלה, ולכן צריך פה לעשות סיכום של הדברים האלה ואנחנו נקבל פה אחוזים מאד מאד גבוהים.

יש פה שינויים בין גברים ונשים, למשל נשים יש להן יותר מחלות כלי דם במוח, מאשר גברים. זה בדיוק אותה טרשת עורקים, ואפשר לדבר הרבה על מה הם ההבדלים הפיזיולוגיים. יש הבדלים שהם ביולוגים כמו הבדלים הורמונאליים שמגנים על נשים - - -

עד גיל מסוים.

עד גיל 50, נותנים בעצם פור של עשור על גברים מבחינת ההאירעות. העורקים של הנשים קטנים יותר, ואז כל טרשת באה לידי ביטוי. הפיזיולוגיה מעט שונה, יש השפעה של גורמי סיכון שהשכיחות שלהם, בעיקר בקרב נשים צעירות, שונה, ויש גם הבדלים סוציו-תרבותיים שנעמה דיברה עליהם.

נשים פונות לעזרה פחות. מסקר שעשינו, 53% מהשנים טוענות שיפנו לעזרה עם סימנים של התקף לב. זאת אומרת קודם כל צריך לטפל בבית, צריך לסדר את הבית, לראות שהבעל קיבל את ארוחת הערב שלו, ואז נראה מה זה הכאב הזה שיש לי כבר מהבוקר. אבל אם מישהו אחר מהמשפחה יש לו כאבים בחזה, אז כל הנורות האדומות נדלקות ומיד מזמינים טיפול נמרץ ומיד רצים לבית החולים. אם זה אצל הבעיה, אז האישה פתאום מודעת מאד לקיומה של המחלה. כשזה אצלה, זה קצת פחות.

יש לנו נתונים. האיגוד הקרדיולוגי מקיים משנת 2000 בצורה מאד מאד מסודרת את סקר Acsis. Acsis זה ראשי תיבות של Acute coronary Syndrome, זה מה שנקרא תסמונת כלילית חדה, זה מגוון כל סוגי התקפי הלב. אנחנו דוגמים במשך חודשיים פעם בשנתיים את כל האשפוזים ללא יוצא מן הכלל במדינת ישראל, בכל 26 בתי החולים, כולל בתי החולים הפרטיים והלא ממשלתיים. אנחנו דוגמים ואלה נתונים משנת 2013, מהסקר האחרון שהיה במרס-אפריל.
אתם יכולים לראות את התפלגות הגילאים של האוטם, שהוא האוטם הדרמטי ביותר, שלא ניכנס לזה, להגדרות של סוגים שונים של התקפי לב, אבל ראשי התיבות האלה זה אותו אוטם שחייבים לרוץ מהר לבית החולים בשביל לפתוח את העורק הסתום מיד, ואנחנו מחזיקים צוותים כוננים של מצנתרים ובאים מיד לבית החולים לטפל באותו אוטם, ואתם יכולים לראות שההתפלגות של הגילאים, כפי שאמרתי, גם יש פחות נשים. בסופו של דבר המספר עצמו הוא פחות כמובן, וההתפלגות היא שונה מבחינת הגילאים. תסתכלו אבל שעדיין יש פה אחוז לא מבוטל של נשים צעירות, מתחת לגיל 65. אצל גברים בהחלט יש פה פיק בגיל של 50 עד 65.

אתם יכולים לראות את ההבדלים בגורמי הסיכון בין נשים וגברים. יש יותר יתר שומני הדם אצל נשים, יש פחות אולי סיפור משפחתי, אבל יש יותר לחץ דם, קצת יותר סוכרת והן פחות מעשנות; אבל עדיין 30% מהנשים שמגיעות עם התקף לב, והשאלה גם מה היא המשמעות של אותו עישון בגורמי הסיכון אצל הנשים.

זה אחד הדברים שאנחנו מודדים – מה הוא הזמן שעובר מרגע התחלת הכאבים לרגע שאותו חולה פנה לעזרה רפואית, שזה אינטרוול זמן קריטי מבחינת הצלת חיים. אנחנו יודעים שככל שהזמן הזה מתארך, יותר שריר לב עובר נקרוזיס, ויש יותר תמותה. ותשימו לב להבדלים פה בין גברים לבין נשים.

אצל גברים זה 265 דקות, שזה דרך אגב גרוע מאד, גם אצל גברים, ואנחנו באיגוד הקרדיולוגי ניסינו לעשות קמפיין בלי קשר למגדר – הגעה מוקדמת לבית החולים. נעשה כזה ביחד עם מד"א ושח"ל, נעשה בעבר, זה לא כל כך עזר. הקמפיין היה נקודתי ולא עזר לאורך זמן, אבל תשימו לב שאצל נשים זה 356 דקות, וזה מובהק סטטיסטית. זאת אומרת נשים מתעכבות כמעט 100 דקות יותר מאשר גברים בבית, בזמן שיש להן התקף לב, וזה כרוך בתמותת יתר.

לעומת זאת, אמרת מה אתם עשיתם כקרדיולוגים לחנך, אנחנו כן השתפרנו בשנים האחרונות בהתייחסות שלנו בחדרי המיון, לאישה עם התקף לב. פעם אותה אישה הייתה נשארת בצד, היא מתחזה, זה היסטריה, זה פסיכו-סומאטי, היו המון המון כותרות. היום זה כבר לא ככה. זה עוד מדד שאנחנו מודדים – כמה זמן עבר מרגע שהאישה נכנסה לחדר המיון, עד רגע שפתחנו לה את העורק בחדר הצנתורים, שזה בעצם הפסקת התקף הלב. זו הפעולה מצילת החיים. זה זהה בין גברים ונשים בשנת 2013. זה 90 דקות, זה בדיוק, ודרך אגב זה גם נושא שעדיין צריך לשפר, זה לא הנושא של הוועדה הזו, אבל הדורטו בלון, שזה אחד המדדים החשובים ביותר להפחתת תמותה מהתקפי לב, הוא זהה בין גברים ונשים.

בגלל שיש בעצם בגיל הממוצע בנשים וגברים Over All בהתקפי לב של 10 שנים, 10 שנים נשים יותר מבוגרות מגברים, שמגיעות להתקפי לב, יש הבדלים בתמותה. אתם יכולים לראות שהתמותה אצל נשים זה 6% לעומת 2%. ב-30 יום זה 11% לעומת 4%, אבל צריך להיזהר ולא להגיד כאן שנשים מתות יותר מגברים, Over All, בגלל שברגע שמתקננים את זה סטטיסטית לגיל, אין הבדלים יותר בתמותה.
זאת אומרת נשארים בתמותה זהה, אבל אני לא אומר שאין הבדלים, אבל תשימו לב וזה לא מישראל, זו עבודה שהתפרסמה בניו אינגלר כבר לפני למעלה מעשור. תשימו לב שיש פער בתמותה בין נשים וגברים בעיקר בגיל הצעיר, בגיל מתחת ל-50 ועד בערך גיל 70, שאז דרך אגב מרבית החולים, ולכן אנחנו גם מקבלים את הפער, אבל אם לוקחים את האוכלוסייה הצעירה בלבד, עדיין נשים מתות יותר מאשר גברים מהתקפי לב.
והנה הנתונים במדינת ישראל. אנחנו גם ראינו שהתקנון, וזה ממש עבודה שאנחנו שולחים עכשיו לפרסום. בדקנו השוואה בין גברים ונשים מתחת לגיל 55. אמרנו אם יש הבדלים כל כך דקים Over All, בואו ניקח רק את הצעירים. והנה, הגיל הממוצע פה, וזה שנת 2012, משנת 2000 ל-2010, הגיל הממוצע היה דומה – 48. יש שיעור גבוה יותר של סוכרת ויתר לחץ דם בקרב הנשים הצעירות, להבדיל מגברים; ועוד דבר מעניין, שאולי ד"ר פורטר, אם תהיה לה הזדמנות היא תוכל לדבר על זה, יש שיעור יותר גבוה של סוכרת הריונית בעבר. המשמעות של סוכרת הריונית ויתר לחץ דם הריוני, ותשימו לב, פה יש את שיעור האירעות ב-30 יום, של שילוב של תמותה, אוטם חוזר ואירוע מוחי, לאחר אירוע לב. למעלה זה גברים ולמטה זה נשים.

אז אני שואלת אותך שוב, בלי מחקרים עכשיו – מה ההמלצה שלך?

טרם. אני חושב ש - - -

אני יודעת מה מחכה. אני שואלת אותך.

ההמלצה שלי, תראי, אני חושב שזה צריך להיות מולטי דיסציפלינארי. ברור שהאיגוד הקרדיולוגי ואיגוד רופאי המשפחה, כולם צריכים לקחת את הכפפה ו - - -

אבל הם עוד לא לקחו.

אני חושב שצריך - - -

אני לא מכירה את רופא המשפחה שלי. הוא מעולם לא פנה אלי.

אני חושב, לא יודע לגביך, אבל יש היום בקופות החולים מנגנון שכן שולח התראות הביתה. יש בהחלט מנגנון כזה.

אתה יכול לספר לי עליו, כי אני לא מכירה אותו.

יש מנגנון ששולח התראות לא רק בקרדיולוגיה. אני לא יודע אם הקרדיולוגיה ..., אבל יש המלצות.

הקשר היחידי זה לגבי קו הכסף, קו הזהב, תשלמי פה, תקבלי שם. זה מה שאני מקבלת. אני רוצה לדעת אם יש התראה שמספרת - - -

אני חושב שזה לא מספיק ושקופות החולים צריכות לקחת את זה, ובאמת לקחת נשים צעירות ולהחליט מתי לזמן אותה לבדיקת לחץ דם ומתי לזמן אותה לבדיקת כולסטרול.

יש פה נציג של קופות החולים?

יש פה הרבה נציגי קופות חולים.

אנחנו נשמע, כי אני לא מכירה.

אני חושב שיש, שקופות החולים הרימו את הכפפה וכן יש מנגנוני התראה ויש איזה נוהל מסוים ויש אפילו בקרה על רופאי המשפחה שאם הם לא ממלאים את זה הם מקבלים התרעות. המערכות האלה ממוחשבות.

מה זה מנגנוני התראה?

מנגנוני התראה – שהוא מדליק את המחשב שלו בבוקר, כשהוא נכנס לתיק של חולה, והוא מקבל מיד - - -

הרופא?

כן, הרופאה.

שיש לו חמש דקות לחולה?

12 דקות.

לא, אני גם לא מכירה שקופות החולים עושות בהתנדבות. אתה יודע, מה שאין הוראה, ואנחנו נשמע גם מנציגי משרד הבריאות וגם אמרה השרה, אבל הזמן דוחק. אני מאד מודה לך.

אני רוצה לעבור עכשיו הלאה.

יש שתי משפחות שרוצות לדבר.

יש שתי משפחות שרוצות לדבר, אבל אני רוצה לראות קודם את הסרט. יש סיכוי שנראה את הסרט? אני אשמח שנקרין את הסרט כי אני חושבת שהוא יחדד את הנושא ויסכם את שתי המצגות.

(הקרנת סרטון)

אוקיי, נשמע עדות קצרה מהגברת רחל טלר, בבקשה גברתי.

בוקר טוב, שלום. אני באתי לספר את הסיפור האישי שלי ואני מקווה ורוצה שזה יעזור למטרות של מרכז בריאות לב האישה.

אני אישה דווקא מאד אינטליגנטית, למדתי הרבה, עבדתי כמורה, גידלתי בית גדול, אבל מה שקרה שבגיל 49 התחלתי לקבל כאבי חזה, לחץ וכאב ולא חשבתי לרגע שזה יכול להיות בכלל קשור עם קרדיולוגיה. מה פתאום? אני צעירה. זה מאד מאד דומה לסיפור בנתונים שעלו פה. לא יכול להיות, אני לא מתייחסת לזה.

עבדתי עם קהל אנשים ותמיד שאלתי את הקליינטים – מה אתם חושבים יכול להיות הכאב הזה, יש לי בחזה לחץ. כולם אמרו לי זה כנראה הולסר, גזים, גם הקליינטיות בגיל שלי, אף אחת לא העלתה בדעה שיכול להיות שאני צריכה ללכת לקרדיולוג. והמון זמן, ארבעה-חמישה חודשים הסתובבתי עם הכאב הזה ולא עשיתי כלום. חשבתי שזה יעבור, אבל זה לא עבר.

יום אחד, באמצע העבודה לא יכולתי להזיז את הידיים שלי, לא יכולתי להרים שמלת כלה מהשולחן, שזה בעצם העסק שלי, ואז הלכתי לרופאה. כשהגעתי לרופאה היא מיד שלחה אותי למיון, כי היה לי התקף לב ועברתי צנתור בבית החולים הדסה, על ידי פרופסור לוטן. מאז כבר עברתי כמה צנתורים וכמה סטנטים. הסתבכתי עם סיפור קרדיולוגי מסובך מאד, אבל לקח לי חמישה חודשים של כאבים לפני שבכלל הלכתי לבדוק את זה.

למה? כי בראש שלנו יושב הרעיון שלנשים צעירות אין התקפי לב, שהתקף לב זה בדרך כלל קורה לגבר מבוגר, זקן, או יותר מבוגר מאיתנו. אבל אני בכל אופן, בגיל 49, עוד לא שמעתי על אישה עם התקף לב. לא מדברים על זה. לא סיפרו את זה, ולכן גם אני לא התייחסתי.

בכל אופן, אני חושבת שבמגזר החרדי, מאיפה שאני באה, יש עוד יותר חוסר במודעות להתקפי לב ולסימפטומים שאישה צריכה לשים לב אליהם, ועל הטיפולים שהיא צריכה לקבל. האישה החרדית, עם בית מלא ילדים שמפרנסת את הבית, וגם עוד כמה דברים בצד כמו לחתן ילדים, היא כל כך עמוסה וכל כך לחוצה, שהיא בכלל לא מתייחסת ולא שמה לב אם יש לה איזה שהוא כאב או אם יש לה איזה שהוא סימפטום כמו סכרת או יתר לחץ דם. אצלם צריך להביא את המודעות עוד יותר, כדי שהם יטפלו בזמן.

תודה, תודה רבה.

עדי.

אנחנו חייבים להיות קצת יותר קצרים, כי יש לנו הוראה לסיים בזמן. אז בבקשה, עדי.

שלום ובוקר טוב, קוראים לי עדי. הגעתי היום לספר לכם את הסיפור של אמא שלי ורדה. רציתי לספר לכם על האמא הכי טובה, האמא הכי אמיצה בעולם. אמא שאף פעם לא ידעה מה זה להישבר. האמא שהיה לה הרבה כוח אדם והרבה ניתנה שגוננה עלי ועל האחים שלי.

אמא גידלה אותנו לבד, כי אבא נאלץ לעבוד לממן לנו בית. אמא שלי עשתה הכל – קניות, בישולים, אסיפות הורים, בקיצור הכל. היא סבלה 16 שנים מסכרת, היו לה כאבים בכתף. לא חשבנו בכלל על כיוון של לב. ביום שישי-שבת היו לה כאבים וביום ראשון היא התחילה לגמגם. היה לה אירוע מוחי כנראה, אבל לא ידענו בוודאות. בשבת אבא כבר הציע לאמא לקחת אותה לחדר מיון, אבל אמא רצתה והתעקשה להישאר בבית.

למחרת חזרתי בצהריים מהעבודה ודאגתי, דאגתי מאד. לא ידעתי מה קורה. היא דיברה במגומגם, מוזר ממש. לא הבנתי למה. שאלתי אותה אם מישהו נכנס אלינו הביתה ופגע בה או עשה לה משהו. אמא אמרה שזה קרה לה פתאום והיא לא יודעת מה זה. אמא שלי הייתה חזקה ולא דאגה. היא הייתה עייפה ובסביבות הצהריים היא הלכה לישון, ובסביבות שש, כאשר עדיין גמגמה, היא קמה, התעוררה וצפתה בטלוויזיה.

בסביבות תשע וחצי אבא הלך לישון ואמא אמרה שהיא תגיע עוד מעט. אני לא ישנתי כל הלילה ודאגתי. בסביבות ארבע בבוקר אמא התיישבה במיטה וניסתה לקום מהמיטה, אך איבדה את ההכרה. הזמנו אמבולנס, הגיעו שני בחורים, נכנסו אלינו ולא ידעו מה זה. אחד אמר כנראה יש נפילת סוכר, כאשר הסוכר היה על 200. הוא נתן לה זריקת גלוקוז ושני הבחורים רצו ללכת ללא פינוי לבית החולים.

אני ואבא אמרנו להם שזה לא נראה נפילת סוכר ואבא התעקש שזה לא הסוכר וצריך לפנות אותה לבית החולים. אחד בכלל שאל – לפנות אותה? הוא לא רצה לעשות לה א.ק.ג ולא רצה לפנות אותה, אבל לחצנו עליו והבחור השני הציע לעשות לה א.ק.ג. הוא עשה א.ק.ג ואמר שהוא לא יודע למה יש לאמא א.ק.ג. של אישה זקנה, כשהיא בת 52 בלבד ושזה לא נראה הגיוני, ורק אחרי זה הוא אמר להתפנות לבית החולים.

אז עליתי איתם לאמבולנס. רציתי לשבת מאחור, עם אמא שלי, אבל לא נתנו לי. נסענו לחדר המיון בהר הצופים, כאשר שם עשו א.ק.ג. ובמקום אמרו לי שאמא שלי עברה התקף לב. התקשרתי לאבא שלי החולה וסיפרתי לו. אבא הגיע לבית החולים כאשר אמא עברה החייאה בהר הצופים, ובדרך לעין כרם עברה עוד החייאה. הגענו לבית החולים עין כרם והבנו מה קרה.

בתאריך 13 במאי הושתל לה לב מלאכותי, אחרי שלא היה שיפור במצבה. אמא עברה 13 חודשים עד שהיא נפטרה. חיכינו להשתלה, היא נלחמה כלביאה עד שהיא נפטרה ב-11 ביוני.
אבא, אחי ואני היינו איתה כל הלילה ביום לפני שזה קרה. לא יכולנו לעזוב אותה. אבא ואני לא עזבנו את אמא דקה בבית החולים. היינו עושים משמרות של ימים ולילות כדי שאמא שלי תחזיק מעמד ותחזור הביתה.

החיים שלי בלי אמא הם חיים חסרים וריקים, עד כדי כך שהייתי מוכן לתת לה את הלב שלי היום, בשביל להאריך לה את החיים.

אבא שלי אומר – ריקנות עצומה. הוא לא יכול היה לבוא לפה כי היה לו קשה מדי, ואבא גם אומר שבלי האנרגיות של אמא החיים הם לא אותם חיים, ואני מסכים איתו במאת האחוזים.

החיים בלי אמא שלי הם לא-. אמא שלי הייתה החיים שלי. היא לא הספיקה הרבה בגיל 52. אנא תעזרו לנו, שזה לא יקרה לאנשים אחרים. שלא יקרה למשפחות אחרות, כי רק מי שחווה את זה על בשרו יכול לדעת מה הוא עובר.

תודה רבה.

תודה רבה עדי, תודה ששיתפת אותנו.

בבקשה.

ד"ר דנה צפת, בבקשה.

שלום, אז אחרי ששמענו על הבעיה, רצינו לדבר קצת על מה האופציות שלנו ומה אנחנו יכולים לעשות.

כולנו התכנסנו לחדר וקודם כל רציתי לברך את חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא, על ההזמנה. קודם כל רציתי לברך אותה על כל העבודה החרוצה שלה בכל ענייני הוועדה הזאת. על הדברים פורצי הדרך שהיא עושה בוועדה הזאת, שכולנו קוראים עליהם בעיתון ומתרשמים, ומאד מאד מודים לך על זה, וגם על ההכרה שלך, המיידית, שבריאות האישה זה חלק עיקרי של מעמד האישה ושוויון מגדרי.

אז רציתי היום לדבר קצת, שהרי כולנו התכנסנו היום כאן כדי להתייחס לעניין הזה ומה אנחנו כן יכולים לעשות. אז רק לסכם את הבעיות העיקריות שיצאו ממה שאנחנו אמרנו היום. רוב הנשים אינן מודעות לסיכון של מחלות לב וכלי דם. כשלגבר יש כאבים בחזה, כמו שאמר ד"ר שגב, הוא מיד מתקשר למד"א. כשלאישה יש כאבים בחזה, אז היא רוצה לראות אם זה יעבור, מה יהיה וכו'.

אנחנו צריכים להעלות את המודעות בקרב נשים. גם כפי שאנחנו יודעים מהרבה מחקרים, אפשר למנוע את רוב מקרי התחלואה ממחלות לב דרך אורח חיים בריא, תזונה – כמו שאמרנו, פעילות גופנית, לבדוק וללכת להיבדק, לחץ דם, שומנים, סוכרת, ולא לעשן. לעשות מוניטור.

קודם כל ידיעה מוקדמת, אבחון וטיפול בגורמי הסיכון למחלות לב, מורידים את שיעור התפתחות המחלה והתמותה, והכרת הסימפטומים מביאה לטיפול בזמן ולהצלת שריר הלב. שינוי מהותי בבריאות הנשים במדינה שלנו יקרה אם אנחנו נעלה את המודעות לדברים האלה.

מה ניתן לעשות? קמפיין. אנחנו צריכים להתאחד, כולנו, כל הגורמים שבחדר הזה, לקראת קמפיין כדי להעלות את המודעות בקרב נשים. מה המטרות של קמפיין כזה? קודם כל יצירת המודעות למחלות לב בקרב נשים. יותר נשים או פחות נבדקות ומאובחנות, מאובחנות בזמן. וגם, עניין שאנחנו דיברנו עליו היום, העלאת מודעות הצוותים המטפלים לגבי היקף התחלואה והתמותה ממחלות לב בנשים.

יש עדיין רופאים ואחיות במדינה שלנו, ועוד אנשי בריאות, שלא מספיק מתייחסים לכאבי חזה בנשים, או בעוד סימני תעוקה. אז אנחנו צריכים לעשות את הקמפיין הזה בתקשורת, עם כל הכלים שיש לנו במאה ה-21.

אנחנו בהדסה התחלנו בירושלים, עם כל האתגרים המיוחדים שיש לנו, ואני באמת חושבת, בהסתמך על האתגרים שקיימים גם במדינה שלנו, אז אנחנו התחלנו עם קמפיין בקהילה החרדית. הבאנו כאן מידע מאיפה מקבלות נשים חרדיות את המידע שלהן. רוב המידע מגיע מהעיתונות החרדית, שבקושי אומרת את המילה אישה. גם יש ירידה במודעות לגבי מחלות לב.

אנחנו גם הפעלנו, ואני רציתי קודם כל להודות לאנשים שמייצגים את הארגונים החרדיים, שהגיעו היום לתמוך בעניין הזה, עמותת בשבילך וכל הנשים המשתתפות איתם מבית יעקב ומקהילת בעלז. יש גם כן בקהילה הערבית, ואני רוצה מאד להודות למאנה ברי, שארגנה תכנית גדולה מאד במזרח העיר, בשבעה בתי ספר ועכשיו התחילה בעוד חמישה. 3,500 בנות. יש לנו בנות בצד השני של החדר שבאו להציג את היוזמה שלהן בבתי הספר שלהן, והם באמת ינחו את בתי הספר האלה והפכו אותם למקום מקדם בריאות. עבדנו עם המורות, עם האימהות ועם הבנות, כדי ממש להגיע למצב שהנשים האלו- שאנחנו התחלנו להעלות את המודעות בקרב האוכלוסייה הזאת.

אנחנו גם התחלנו לעבוד עם שותפים בכל העיר, ... שיש לנו נציגות פה, קהילה בפסגת זאב ששם יש לנו שיתוף פעולה נהדר, מויצ"ו, מהמתנ"סים, מכל קופות החולים, מטיפת חלב ומלשכת הרווחה, וגם מכל הפורום הירושלמי לבריאות לב האישה, אורלי בן אהרון פה, מייצגת את הפורום הזה, שבאמת הם פועלים בכל רחבי העיר.

אז גם אנחנו התחלנו עם קמפיין והשתלמויות צוותים, מפני שהדאגה שלי היא להעלות את המודעות בקרב הנשים, ושזה יגיע לרופאים שיגידו אה, את אישה, אז זה יכול להיות אולי מחלת לב.

אז מה עושה קמפיין? זה נתונים מארצות הברית, שמאז שנת 1984 התמותה אצל נשים בארצות הברית היא הרבה יותר גבוהה מהתמותה אצל גברים ממחלות לב, אבל פה יש התחלה של הקמפיין בארצות הברית. מיד רואים ירידה בתמותה. רואים גם עלייה במודעות. זו המודעות לגבי נשים לגבי מחלות לב כגורם. יש מידע שאומר שאפשר להעלות את המודעות בקרב האוכלוסייה.

אז מה ניתן לעשות? אנחנו באיגוד הקרדיולוגי התחלנו לחשוב על קמפיין דומה. יש את הפרויקט של משרד הבריאות, התכנית הלאומית לחיים בריאים, שבאמת מתייחסת לגורמי הסיכון, ואנחנו מאד רצינו את המשך התכנית הזאת. אנחנו צריכים באמת, כל האנשים פה בחדר, לבנות כל יציאה.

משרד הבריאות, האיגוד הקרדיולוגי, מרכזי בריאות לב האישה, טלי פורטר פה, בלה קויפמן לא יכלה להיות פה, גולן גם פה, המרכזים שמטפלים בנשים, הקרדיולוגיות, כל קופות החולים, הארגונים המקדמים ועמותות הנשים, אנחנו צריכים לבנות קואליציה כדי להוביל קמפיין להעלות את המודעות בקרב נשים.

תודה. אני רוצה לשמוע עוד כמה דוברים ויש לנו עוד 10 דקות.

אני רוצה לשמוע את קופות החולים. מי נמצא פה מקופות החולים, בבקשה. כן, גברתי.

שמי ד"ר רונית אנדוולט, ואני מנהלת תחום קידום בריאות ורפואה מונעת בקופת חולים מכבי. בקופות החולים, לא רק במכבי, בכל הקופות, יש תכנית היום שמובלת על ידי משרד הבריאות, שנקראת תכנית המדדים הלאומית. תכנית שכבר קיימת כמעט עשור, שבעצם מחייבת את קופות החולים לעשות בדיקות איתור מוקדם לגורמי סיכון למחלות קרדיו-וסקולאריות, ויש הרבה מאד עבודה שנעשית בקופות, בטח במכבי, אני בטוחה שגם בקופות אחרות, של עבודה פרו-אקטיבית - - -

אני לא מבינה כל כך הרבה מילים. את יכולה לספר לי מקרה, כלומר איך זה קורה?

כן. אנחנו מזמנים את האנשים לבדיקות לחץ דם, לבדיקות שומנים בדם ובודקים את המשקל - - -

מתי? איך זה קורה?

מזמנים אותם למרפאות, עושים להם מדידות, מפנים אותם לרופאי המשפחה במידה ומוצאים ערכים לא תקינים, ועושים הרבה מאד - - -

מתי זה קורה בפעם הראשונה, גברתי?

באיזה גיל זה קורה?

כן, בממוצע.

מגיל 35 ומעלה אנחנו מזמנים את האנשים בתדירות של אחת לחמש שנים.

במכבי? באמת?

במכבי, לבדיקות דם, לחץ דם - - -

יש פה מישהו בקהל שזימנו אותו? מישהו פעם זימנו אותו? מישהו יכול לתת לנו עדות אישית אולי?

אני רוצה להגיד משהו - - -

לא, גברתי, רגע. אני רוצה לדעת האם זימנו פעם מישהו מפה מקופות החולים?

מי שמגיע באופן עצמאי לא מזמנים אותו. אם הנתונים קיימים ואחת לחמש שנים הלכת ובדקת בעצמך את בדיקות הדם שלך ואת לחץ הדם, לא יזמנו אותך. מי שלא עושה את זה – כן מזמנים אותו. ואני יכולה אפילו לספר לך שבשבוע שעבר - - -

טוב, אני הבנתי, הבנתי, תודה. יש עוד מישהו מקופת חולים שרוצה לספר לנו על פעולות התנדבותית למען הקהילה?

שמי בנימין גולברט, אני מנהל אזור של קופת חולים לאומית, אחד מהאזורים בירושלים. נמצא איתי פרופסור הרש, הרופא האזורי שלנו, מי שהיה בעבר ראש טיפול נמרץ בשערי צדק.

הפעילות שאנחנו עושים בתחום, כמו שמכבי באמת ציינו פה, זה לא עבודה של תרומה, זה משהו יזום, זה אקט יזום שקופות החולים לוקחות על עצמן, לעשות רפואה מונעת בקהילה, בין אם זה בסדנאות של תזונה בריאה, של סוכרת. בין אם זה ניידות ממוגרפיה, בשיתוף עם מכון רם, שאנחנו מביאים ניידת לשכונות מרוחקות, גם במזרח העיר דרך אגב, גם לקהילות החרדיות, כדי שנשים לא יצטרכו להתרחק כדי לעשות בדיקות ממוגרפיה, וכל מיני מדדים שצצים גם כפופ-אפים, בתוך המערכת הבריאותית שלנו, כדי לגרות ולגרום למבוטחים, לעשות פעילות מונעת כדי לקדם את המצב הבריאותי שלהם.

ובהקשר של לב?

בהקשר של לב, זה נכון מה שאתם מציינים פה, שאין משהו שהוא נקודתי גם ב - - -

תודה. התשובה ברורה, תודה. פשוט הזמן קצר ולא אישרו לי להמשיך את הוועדה, אני מתנצלת.

ברשותך, משפט אחרון. בנושא של לב יש עבודה שזה מגיע ממקום של תזונה בריאה ופעילות גופנית, ואם תרצי אפשר לפרט.

תודה. אני חייבת לסיים את הוועדה.

אני רוצה בבקשה לשמוע את פרופסור ארנון אפק ממשרד הבריאות. מה אנחנו עושים, איך אנחנו מתקדמים, יוצרים קואליציה, או שכל אחד, מי שיש לו הולך להיבדק, ומי שאין לו – לא, וזה מסביר את הפערים בין פריפריה למרכז ובין אוכלוסיות שונות בתוך המרחב הישראלי.

התשובה היא בהחלט קואליציה. אתם יכולים לראות גם את העבודה ואת הכמות הרבה מאד של האנשים שנמצאים כאן. יש כאן אנשים, ולא היה לך זמן, ובצדק, לדבר עם כולם, אבל נציגי איגודים, ד"ר דראוושה, נציג רופאי המלר"ד, איגוד המלר"ד, יש פה עוד רופאים מאיגוד המשפחה.

אנחנו ניקח כמשימה על ידי המועצה הלאומית לבריאות האישה, לייצר את אותה קואליציה כדי לקדם את הנושא, ואני מקווה שנוכל להציג גם תוצאות בעתיד הקרוב.

דליה איציק, חברתי.

גברתי יושבת ראש הוועדה, קודם כל באמת ברכות. אני כמעט שותפה לבניית אפילו השטחים והאגף החדש הזה, ואני 21 שנה בכנסת, ואני לא זוכרת יו"ר ועדה שלקחה על עצמה את הנושא של רפואה מגדרית, לתוך הוועדה. פעם ראשונה אני חושבת שזה בצורה הזאת ובנחישות הזאת, וכל הכבוד לך.
אני חושבת שגם שמת את היד הכי נכון על מה שבעצם קורה פה. אני לא זוכרת שזומנתי פעם, ואני לא בדיוק הבן אדם הכי לא זה, ורופא הכנסת עצמו, שהוא איש הכי מסור אולי במזרח התיכון, אני לא זוכרת שפעם אחת מישהי מאיתנו התלוננה, וכולנו עברנו, לא כולנו, אתן צעירות, אבל חלקנו עברנו את הגיל הבעייתי, שיש כל מיני כאלה, והדבר האחרון שהרופא יאמר לך – יכול להיות שזה סיפור של לב, ואני חושבת שיושבת ראש הוועדה נגעה בעניין.

קופות חולים מפשלות. איך היא אמרה – מתים בינתיים. בינתיים מתים. וכשד"ר דנה צפת לקחה אותי לסיפור הזה, קודם כל אני חייבת להגיד לכם שהסתכלתי בספקנות על הנתונים. מה פתאום כל אישה שלישית התקף לב? סיפור של איזה גברים שרוצים כנראה לעשות לנו משהו רע. מאיפה זה בכלל בא? אני נבהלתי מהבורות של עצמי.

אחר כך באתי הביתה, אני מוקפת בנשים גם סביבי, ושאלתי, ולא חידשתי לאף אחת, כולן אמרו לי באמת זה לא הגיוני, זה מוגזם, זה לא נכון.

אין בכלל צל של ספק שיש פה בעיה אדירה גם של משרד הבריאות וגם של קופות החולים. עכשיו, חברים, קמפיין, קצת, משהו, למה זה בכלל של הארגונים הללו? מה הסיפור? קצת מודעות, קצת זה. הרי כל הסיפור הוא סיפור של מודעות, לא הרבה יותר מזה. בסוף, אם גם הרופא עצמו, שאתה בא אליו ואתה אומר כואב לי פה, והוא אומר גברתי, יכול להיות שזה משהו עם הלב, בואי נשלח אותך. ואני כבר לא מדברת על פעולה יזומה ולא בכדי את הרמת גבה ושאלת – אתם יוזמים? לא צריך לעבור למדע בדיוני. זה נשמע מדע בדיוני.

אני לא זוכרת שפעם מישהו מאיתנו קיבל פנייה. עובדה, רנדומאלית, את שאלת, אף אחת לא אמרה כלום. אני חושבת שזה הסיפור ואנחנו כולנו כאן בשביל להתנדב ולהעלות את המודעות ולתגבר אותה, כי הרי זה עיקר העניין, וזה בראש ובראשונה עניין של משרד הבריאות ולא של נשים טובות שמתנדבות כדי לייצר את המודעות הזאת, וזה בראש ובראשונה עניין שלכם.

אם מזה ייצא אותו קמפיין שמדברים עליו, מתמשך, צומח, מתפתח ולא מפסיק לטרטר, אני בטוחה שבסופה של השנה הזו אפילו כבר נראה תמותה פחותה.

תודה רבה.

תודה גברתי.

הדוברת האחרונה, אורלי בן אהרון, עיריית ירושלים, בבקשה.

אז כן, אנחנו לפני שנה כבר התחלנו לפעול בנושא הזה. אנחנו כבר זיהינו שיש כאן, ודיברו כאן על מודעות לקויה, אני אומר אפס מודעות. וזה כתוצאה מזה שהגיעה למייל האישי כתבה מאד מאד קטנה שדיברה על התקפי לב. אני חשבתי שאם אני לא יודעת, אני מניחה שגם הרבה נשים אחרות לא יודעות.
בעקבות עבודת שטח שאנחנו עשינו, יצאנו למועדוני הנשים שלנו, לשכונות, ובזמן הזה, במהלך השנה הזאת, אנחנו הגענו לאלפי נשים. אנחנו קודם כל הקמנו פורום עירוני. החברות שלנו בפורום נמצאות היום כאן בוועדה הזו, 20 נציגות של ארגוני נשים, של מועדוני נשים, של הדסה, בריאות הציבור, אחיות טיפת חלב, קופות חולים – חברו יחד כדי לעבוד בשיתוף פעולה. דיברו כאן על קואליציה, אנחנו כבר עושים את זה שנה.

יש לכם כאן מסמך, אני מצטערת שאין לי יותר זמן, אבל אנחנו הכנו מסמך לוועדה הזאת, גם שמתאר בקצרה את הפעילות שלנו במהלך השנה הזו - - -

אנחנו חילקנו את זה.

אוקיי, כן, אני יודעת. וגם את ההמלצות שלנו, שנוגעות גם בנושא של הכשרת אנשי מקצוע. אנחנו רואים פה באמת בעיה חמורה מאד. לא יכול להיות שרופא משפחה, כשמגיעה אליו אישה עם תסמינים של התקף לב, ישלח אותה הביתה ויאמר לה – את עובדת הרבה מאד שעות, ואת זה שמענו הרבה מאד - אין סיבה, את כנראה מאד עייפה, ולא ישלח אותה לבדיקה יותר מדוקדקת.

אז יש כאן גם את העניין של הכשרת אנשי המגקצוע, הגברת המודעות בקרב נשים לתסמינים. אנחנו גם פועלים ביחד עם ד"ר דנה צפת גם במזרח העיר, גם בקרב נשים חרדיות. קודם כל להפיץ את המידע הזה, כדי שנשים תדענה.

יש היום בירושלים 15 אירועים עירוניים לציון יום האישה הבינלאומי. אנחנו מסתובבות עם השקיות האלה, להפיץ קודם כל ולחלק לנשים, כדי שתדענה מה התסמינים, שתהיינה ערניות ותדרושנה מרופאי המשפחה ללכת ולבצע בדיקה מקיפה יותר, ולא להסתפק בתשובה שהיא הרבה פעמים מאד שטחית.

אני שוב, מצטרפת לברכות על הדיון הזה, אני חושבת שהוא מאד מאד חשוב, ומאחלת הצלחה למרכז לבריאות לב האישה, שנפתח ממש בזמן הזה.

תודה.

כמו שאתם רואים, זה שבוע מאד מאד לא אופייני בכנסת ולשמחתי את הוועדה הזאת הצלחנו לא לבטל, בשונה משאר הוועדות שבוטלו השבוע בהוראת יושב הראש. אני גם תוך כדי הוועדה ביקשתי מיושב הראש להאריך את הוועדה, אך זה לא אושר, ולכן אני נאלצת לסיים את הוועדה בזמן.

אני מרגישה שרק התחלנו ואני יודעת שיש פה הרבה מאד אנשים שעשו מאמץ גדול מאד להגיע לכאן, ואני מתנצלת מראש, שלא ניתנה ההזדמנות, אבל אנחנו רק התחלנו ואנחנו נמשיך.

הנושא הזה של רפואה מגדרית בכלל ורפואת לב מגדרית בפרט, הוא דגל בוועדה, ואנחנו נצא לדרך. נצא לדרך באופן כמובן משותף, כי לבד אי אפשר. אני תמיד אומרת את זה כאן בוועדה: חייבים לשלב ידיים ולשתף פעולה גם ברמת המודעות, להעלות את המודעות, אבל גם, אדוני, ברמת רופאי המשפחה.

וכן צריך לראות איך המידע עובר כמה שיותר מהר, בהוראה של משרד הבריאות ושל שרת הבריאות, חברתי, לרופאי המשפחה, כי הם החוליה הראשונה בשרשרת שפוגשים, או אמורים לפגוש, את הגברים ואת הנשים, וזה לא קורה, אדוני. למרות הדברים שנאמרו כאן, זה לא קורה וזה לא מפוקח על ידיכם, ואני מבקשת שבאמצעים המינימאליים שעומדים לרשותכם, תעשו מעשה ותצילו חיים כבר עכשיו.

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי שומעת בדאגה רבה מאד את הנתונים הקשים על היקף התחלואה ממחלות לב וכלי דם בנשים, ואת החוסר במודעות לנושא בקרב נשים.

הוועדה סבורה כי יש צורך דחוף ומיידי בקמפיין להעלאת המודעות בקרב נשים גם למחלות לב וגם לסימפטומים השונים אצל נשים, קמפיין שצריך להיות מותאם לכלל האוכלוסיות בחברה בישראל, וזה אומר שהקמפיין הזה אסור לו להיות רק בשפה העברית.

הוועדה פונה לשרת הבריאות ולנציגיה שיושבים כאן, כמובן, שיפעלו להנחות את רופאי המשפחה ואת קופות החולים באופן מיידי, ושיפנו באופן אקטיבי לנשים להגיע לבדיקות בנושא, בגילאים המתאימים.

הוועדה רושמת לפניה את הודעת משרד הבריאות, שיפעל להקמת קואליציה של ארגונים, וזה באחריות משרד הבריאות לנושא מחלות לב נשים.

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לדווח תוך חודשיים על הקמת הקואליציה, על הפעולות הננקטות ועל התכניות העתידיות.
אנחנו נפגשים פה בעוד חודשיים לדיווח של משרד הבריאות ולדיווח מהשטח.

תודה, המשך יום נעים.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>