PAGE
3
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
04/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 206>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ב' באדר ב התשע"ד (04 במרץ 2014), שעה 9:30

<במסגרת ציון יום העובד הסוציאלי הבינלאומי: על סדר היום: פרויקט מרכזי חוסן
>

חברי הוועדה: >
יעקב מרגי – מ"מ היו"ר

שמעון סולומון

נחמן שי

>
אבי סנדר - מפקח ארצי, השרות לעבודה קהילתית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דרורה גורדון - מפקחת ארצית, שרות עבודה קהילתית, מחוז הדרום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יוכי סימן טוב - שפ"י, מנהלת היח' להתמודדות במצבי לחץ, משרד החינוך

עו"ס ברהן מלדה - שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

בלה בן גרשון - אחראית ארצית להיערכות לחרום בבריאות הנפש, משרד הבריאות

גיא הרמתי - רפרנט רווחה באגף התקציבים, משרד האוצר

צפרא דואק - יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים

ציפי בר - יו"ר מחוז ירושלים והסביבה באיגוד העובדים הסוציאליים

יעל הרן-סלוק - עו"ס, ביה"ח הרצפלד, צירה באיגוד העובדים הסוציאליים

דוד גולן - דובר איגוד העובדים הסוציאליים

מרים בר ניר - "עוצמה" - פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש

עו"ס טליה לבנון - מנכ"ל הקואליציה הישראלית לטראומה

עו"ס מירב בן ניסים וידל - מנהלת מרכז חוסן אשכול

רוני ליאור - רכזת מרכזי חוסן, הקואליציה הישראלית לטראומה

ענבל שלוסברג - עו"ס קהילתית, מרכז חוסן שער הנגב

ד"ר שירי דניאלס - מנהלת מקצועית ארצית, ער"ן -אגודה ישראלית לעזרה ראשונה נפשית בטלפון

תמר דרסלר - מנהלת יחסי ציבור, הקואליציה הישראלית לטראומה

עו"ס מעוזיה סגל - מנהל אגף שי"ח, חוף אשקלון

נעמי מורביה - יו"ר מטה מאבק הנכים

ניסים מורביה - מנכ"ל מטה מאבק הנכים

רוני גאגין - מנהלת המחלקה לעו"ס, ביה"ח רמב"ם

חני קאופר - עו"ס מדריכה, ביה"ח ברזילי, אונקולוגיה ט.נ.ל

תמר אורבך אבני - מנהלת האגף לשירותים חברתיים, המועצה האזורית אשכול

רות זק - עו"ס, גמלאים, מחוז ת"א והמרכז

עו"ס בלהה אגוזי - יו"ר ארצית חטיבת גמלאים

אלעד בן דוד - עו"ס, רכז מתנדבים, מועצה אזורית חוף אשקלון

עו"ס רונית זיקרי - עו"ס לחוק הנוער, אגף הרווחה, קריית גת

סילביה דויאב - עו"ס, מדריכה ראשית לסדרי דין, קריית גת

עו"ס לאה אונגר - עו"ס, מכון המטולוגי, ביה"ח כרמל, חיפה

אמילי ישי - סטודנטית

וילמה מאור

יעל, חבר המתרגמים
<במסגרת ציון יום העובד הסוציאלי הבינלאומי: על סדר היום: פרויקט מרכזי חוסן>

בוקר טוב. אנחנו מקדמים בברכה את כולם, אבל קודם כל את התלמידות מקריית אונו. ברוכות הבאות המגיעות לטעום מעט מההליך הדמוקרטי בכנסת.
אני מקדם בברכה את חבר הכנסת שמעון סלומון מיוזמי היום הזה בכנסת. ראש השדולה. הוא חלק מהמשפחה, הוא עובד סוציאלי.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ב' באדר ב', תשע"ד, ה- 4 במרץ 2014,. הכנסת מציינת היום את יום העובדים הסוציאליים. על סדר היום נושא: פרויקט מרכזי החוסן בישובי עוטף עזה וכל הסביבה. פעם זה היה עוטף עזה והיום האזור הוא הרבה יותר רחב, אבל ליבת הפעילות משם.

ברשותכם, אני רוצה לפתוח ולומר דברים לזכות העובדים הסוציאליים. הכנסת מצדיעה היום למקצוע העבודה הסוציאלית ולאנשים הנושאים על גבם את נטל העבודה הסוציאלית. העובדים הסוציאליים מטפלים באוכלוסיות חלשות, לעיתים הסובלות מעוני, אלימות, פשע והתמכרויות. העובד הסוציאלי מוצא את עצמו מעורב בחייו של מטופליו, בין אם הדבר נעשה ברמת הפרט, בין ברמת המשפחה ובין ברמת הקהילה. כמו כן, מטפלים העובדים הסוציאליים בנכים ובעלי פיגור שכלי, בטיפול פסיכולוגי-חברתי ובשיקום אסירים משוחררים. אוכלוסיות אלה מוצאות את העובדים הסוציאליים במצבי משבר ומצוקה, עובדה המציבה אותם בחוד החנית של מדינת הרווחה.
בישראל מוסדרת עבודתם של העובדים הסוציאליים ב"חוק העובדים הסוציאליים". בעבר מדיניות הרווחה הייתה שהעובדים הסוציאליים במגזר הציבורי יועסקו על ידי המדינה, הרשויות המקומיות וגופי ציבור נוספים. לצערי הרב, בעשורים האחרונים במסגרת הפרטת שירותי הרווחה מועסקים עובדים סוציאליים גם במסגרת המגזר השלישי. העובדים הסוציאליים משמשים כפקידי סעד, עובדים סוציאליים קהילתיים, עובדים סוציאליים בשירותי הבריאות, קציני מבחן לנוער, פקידי סעד לסדרי דין.
נדהמתי לגלות בבדיקה שערכתי בבואי להכין את דברי הפתיחה, שעובד סוציאלי במגזר הציבורי משתכר, עובד סוציאלי ותיק ולא חדש, משתכר פחות מהשכר הממוצע במשק. כשראיתי שהשאיפה של ראשי הארגון להגיע למעל, הרמתי באמת גבה. בעמותות ובמגזר השלישי נוכל למצוא גם שכר של 3,500 שקל, 4,000 שקל ו- 5,000 שקל. אם לא די בכך שהשכר באמת לא הולם את המעמד, את התמורה על המאמץ אנו גם נחשפים לתופעות של אלימות פיסית ומילולית כלפי העובדים המסורים הללו. לצערנו הרב נזקקו לחוק בכנסת שייתן סעד לתופעה זו. חמור מכך, לעיתים שלא בצדק מצטרפים למקהלה זאת גם נבחרי ציבור.
אני אבקש לומר ולקבוע, מקצוע העבודה הסוציאלית הוא מקצוע נבחר ונדרש. העובדים הסוציאליים הינם יחידות העילית של מדינת הרווחה. לצערי הרב, ההתייחסות של המדינה למקצוע ולעובדים הסוציאליים היא התייחסות כשל אנשי תחזוקה, וכמובן מבלי לפגוע באף מקצוע. עם זאת, אני לא ארצה שנסתפק בדברי חיזוק, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שמעמדם של העובדים הסוציאליים, שכרם, תנאי עבודתם וסביבת עבודתם יהיו נוחים והולמים.

אנחנו מחכים בסבלנות להמלצות "ועדת סילמן", נקווה שהוא יהיה איש בשורה. אנחנו מרגישים שהרוחות הנושבות משם פחות או יותר תואמות את הציפיות של אנשי המקצוע. אנחנו מקווים שההמלצות אכן תהיינה תואמות ציפיות ולא נצטרך לעשות מקצה שיפורים.

כפי שפתחתי ואמרתי נושא הדיון היום הוא מרכזי החוסן. אני רוצה לספר לכם שכתושב הסביבה בטווח של 20 ק"מ, אתמול הגעתי הביתה מאוחר, אשתי סיפרה לי שהיו בומים על-קוליים. אם אנחנו בטווח של 20 ק"מ הרגשנו אותם, אני לא רוצה לחשוב מה עבר על היושבים על הגדר. אומר למי שלא חווה, ואני מקווה שלא יחווה את זה, מי שגר בסביבה עם אזעקות, שומע את הדי הפיצוצים, ולמי שיש קרוב, שכן, בן משפחה שנפגע מטיל, זה סרט אחר. לנו, אני מכליל את עצמי למרות שאני חי בסביבה, כשאנחנו שומעים "אזעקת צבע אדום נשמעה בישובי עוטף עזה", או אשכול, שדות הנגב או ושדרות, אנחנו עם הזמן מתרגלים וזה עובר לנו באוזן. נעצור לרגע ונחשוב באותו רגע על תינוקות, ילדים, נערים, הורים מודאגים, ועל כל מי שחווה פציעה טראומטית שנושא על גבו את החוויה, מה הוא עובר ביממה או בכמה יממות הסמוכות לאותו אירוע. אנחנו ברחבי הארץ, וטוב שכך, לנו אין עניין שבגלל שיש קבוצה שסובלת כול האחרים יחוו גם הם את הטראומה. מכוח זה אנחנו צריכים להבין את החשיבות של ההמצאה האדירה, אני קורא לה המצאה אדירה כי אני זוכר את הימים בהם שדרות הייתה מטווחת לפני שהיו את מרכזי החוסן. חשבנו, אני כולל את עצמי, חשבנו הנה עוד יוזמה טובה של אנשים טובים, ואני לא רוצה לחשוב איך הייתה נראית שדרות, איך הייתה נראית החברה בשדרות מבחינה נפשית, מבחינת החוזק הנפשי, ובכלל החוסן הלאומי של מדינת ישראל ללא מרכזי החוסן.

אני זוכר בכנסת את המאבקים בעבר להשגת תקציבים, תחילה זה לא היה מובן מאליו, היו מאבקים כאן - היו הישגים. אל לנו לחשוב שהרגיעה הזאת, והלוואי שתהייה נצחית והלוואי שגם האזעקות והתרעות "צבע אדום" יהיו נחלת העבר. לדעתי צריך לחזק את מרכזי החוסן, להעצים אותם ויסכימו איתי גם האנשים הנפלאים שפועלים, אילו הדבר היה תלוי בהם הם היו מעצימים את הפעילות ומרחיבים בפעילויות נוספות לטובת הציבור, לטובת החוסן הנפשי, החברתי של האוכלוסיות שחוות את חרדות האזעקות והטילים.

בבקשה חבר הכנסת שמעון סלמון, ולאחר מכן ניתן רשות הדיבור לצפרא דואק יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מאוד שמח על האירוע, אני מאוד שמח על הכינוס ועל המפגש שמתקיים לא בגלל משבר ולא בגלל בעיות, אלא דיון ביום שהוא יום הוקרה והערכה, יום שיש להרים את הראש ולדבר על הדברים החיובים, על הדברים הטובים, על המקצוע עצמו, על האנשים שמאחורי המקצוע. אני שמח שאנחנו נפגשים היום ולא רק במשברים. היום אני שמח כפליים. אני עובד סוציאלי גאה ומאוד שמח שאני יושב ראש השדולה. האמינו לי, אני לא לוקח על עצמי משהו שאני לא אעשה איתו דבר. זו שדולה שעובדת ומתפקדת, זו לא שדולה שעושה רעש של הוא הא, זו שדולה עם עשייה. אני אופטימי שנוכל להמשיך. היום זה היום הראשון.

אני חייב לציין את שיתוף הפעולה. חבריי חבר הכנסת, יעקב מרגי וחבר הכנסת נחמן שי, אלו אנשים שאכפת להם ומכירים את הנושא. אני אומנם מוביל את שדולה, אבל לאנשים לא פחות אכפת והם דואגים. שיתוף הפעולה עם האיגוד – תוך כדי העבודה אני מגלה אנשים נפלאים שניתן לעבוד איתם, אני שמח שנוצר קצר ונוצר שיח ועבודה. זה נפלא.

כשאנחנו מדברים על חברה חלשה, על חברה שזקוקה לסיוע וכדומה, בעצם באותה נשימה שוכחים לדבר על העובדים הסוציאליים שהם בעצם נושאים בנטל, הם בצעם בחזית שבאה במגע עם האוכלוסייה, הם אלה שמקשיבים ומסייעים לה. לדעתי, לא סתם שדרגנו את היום הזה באופן בלתי רגיל יחד עם לשכת השר. זה יום שצריך להיות כמו בכל מערכת, למשל במערכת החינוך כשמציינים בטקסים מכובדים ומביעים הערכה לאנשים שעושים. הגיע היום הזה. אני שמח שנמשיך היום בכנסת בתכנית שתכננו למהלך כל היום. היום כל הכנסת עסוקה, בדרך זו או אחרת, ביומם של העובדים הסוציאליים.
העברנו היום חוק, היום במקרה או שלא מקרה, הרי לפעמים אתה מתכנן וזה לא יוצא, אבל כנראה במקרה הזה גם האלוהים מקשיב לנו וכיוון נכון את ועדת השרים לאשר את "חוק אלימות אינטרנטית, - אני יודע שזה מטריד אנשים רבים. ביום ראשון החוק עבר והיום הוא עולה לקריאה טרומית. תזמון נכון. לדעתי גם זה צעד חשוב. יש לנו מומחים, יש לנו את חוק הרחבה ואת התנאים ויש דברים רבים שבמהלך השנה נתעסק בהם, נתעסק בהם בכל הרצינות, בחלקם נצליח ובחלקם פחות. אני בטוח שאנחנו נפעל ביחד, גם אם אנחנו פוליטיקאים אנחנו נפעל כמו קבוצת עבודה מקצועית ומחויבת. אנחנו נשתדל להשיג את כל המטרות שנציב לעצמנו. נפעל יחד וזה יהיה תלוי בשיתוף הפעולה.

שלוש שנים עבדתי ברואנדה, חלק גדול מהצוות היה עובדים סוציאליים, פסיכולוגים שטיפלו ב-500 ילדים עם טראומה עמוקה בעקבות רצח העם. תמיד עלתה בי השאלה, למשל בשדרות עם אנשים שמטופלים כל הזמן על ידי עובדים סוציאליים, אבל מי מטפל בעובדים הסוציאליים? האם מקיימים איתם פגישה, האם יש הכוונה, טיפול, אוזן קשבת? כלומר מי מטפל במטפלים? זו שאלה חשובה. מתייחסים אליהם כאילו הם מברזל, מלאכים, כאילו אין להם רגשות. השאלה הזאת תמיד הטרידה אותי, אבל לא יכולתי לעשות עם זה דבר, אולי היום כחבר כנסת אני יכול לעשות משהו.

אולי תקים להם מרכז חוסן.

למה לא.

לשמחתי אני אוכל לספר הרבה על מה שעשיתי בחיים שלי. ברואנדה היו לנו הרבה עובדים סוציאליים, חלק מהתקציב הלא מבוטל היה עבור פסיכיאטר מוכר בעולם, רואנדי שהוא בלגי, הוא טיפל במטפלים. ראיתי עד כמה זה תרם, עד כמה זה הבריא את המערכת, כולם למעשה היו בריאים, גם המטפלים קיבלו טיפול וחיזוק ומענים לשאלות שלהם. לדעתי זה נושא שיש לחשוב עליו במשך הזמן. אני לא יודע אם הוא ואיך הוא יתפתח, אבל כן צריך לחשוב עליו.

בשלושת הועדות המרכזיות של הכנסת, כאן בועדת העבודה, הרווחה והבריאות, גם בועדת העלייה והקליטה וגם הוועדה לזכויות הילד מתקיימים דיונים. בהמשך תתקיימנה קבוצות עבודה עם שיח של חברי הכנסת יחד עם עובדים סוציאליים. בצהריים יתקיים נאום במליאה לרגל החוק, אתם מוזמנים למליאה בה יפתח וידבר עליו יושב ראש הכנסת. בסוף הדבר החשוב, הטקס עצמו באולם ירושלים. אני מקווה שנעמוד בלוח הזמנים כמתוכנן. תודה רבה.

תודה. כמו שנאמר, לפני שנעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת נחמן שי נבקש את יושבת ראש האיגוד לומר את דבריה, כדי שיהיה לנו מצע להתייחסות.

בוקר טוב. אני יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים. בוקר טוב לחברי הכנסת, ליושב ראש הוועדה ובעיקר לחבריי העובדים הסוציאליים הנמצאים כאן.

זה יום חג בשבילנו, יום חג שבו באנו לספר מה אנחנו עושים, עלינו, על העבודה שלנו, על התרומה שלנו כדי שחברי הכנסת, כדי שכנסת ישראל נבחריה ידעו באמת מה עושה עובד סוציאלי, שכאשר נבוא להיאבק את מאבק השכר שלנו לא יגידו 'שליחות, שליחות' כי עם שליחות לא הולכים למכולת.
אני לא רוצה לגזול מזמננו, היום חשוב לנו יותר מכל לספר מה אנחנו עושים. זה יום שבו אני רוצה להודות מאוד לך חבר הכנסת שמעון סולומון, נעשה את זה בכל מקום, שהרים את הכפפה ושדאג שהיום הזה יתקיים לתפארת מדינת ישראל. ברשותכם, אקצר ושיהיה לנו יום טוב.

>
תודה רבה. אני מקווה ששמעת את דברי הפתיחה שלי,

את חלקם.

אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. אמרתי ואחזור, העובדים הסוציאליים, מקצוע עבודה סוציאלית הוא נבחר והעובדים הם חוד החנית, הם נחברת העילית של מדינת הרווחה. לצערי הרב ההתייחסות כרגע היא לא בהתאם והיא לא הולמת. לדעתי המאבק הוא מאבק משותף לכולנו כדי להעמיד את מקצוע העבודה הסוציאלית על מקומו הנכון והראוי וכמובן עם השכר ההולם.

אני מעביר את רשות הדיבור למעוזיה סגל. בבקשה.

תודה רבה. אני מעוזיה סגל מנהל אגף לשירותים חברתיים במועצה אזורית חוף אשקלון.

אבקש לפתוח את הדברים בכך שבתקופה האחרונה, וגם קודם, העובדים הסוציאליים נמצאים תחת מתקפה לא פשוטה גם של אזרחים וגם של נבחרי ציבור, שלא בצדק. אני חושב שהיום נוכל להראות שהעובדים הסוציאליים לא רק שהם נמצאים בחזית החברתית של מדינת ישראל, בעצם הם לא רק עוצרים סחף מאוד גדול של תסכול תושבים, אלא גם נמצאים בחזית סכנה מהותית במצב של נפילות טילים, קסאמים, גרדים, פצצות מרגמה וכן הלאה.
מרכזי החוסן בדרום קמו על בסיס מרכזי חוסן שקמנו ביהודה ושמרון כשהיה צורך לעשות פעילויות של תושבים, כי הרשויות לא יכלו לעצור לבד כניסות של טרור, מחבלים וכל מרעין בישין אל הישובים. כשקמו מרכזי החוסן ביוזמת עובדים סוציאליים באזור עוטף עזה, לא ידענו ולא חשבנו עד כמה הפעילות שלהם תביא למצב שתושבים לא יברחו מהעוטף. מי שזוכר את מלחמת לבנון השנייה, הייתה אז נהירה גדולה של תושבים ואנשי ציבור מהישובים מהצפון למרכז הארץ. ומי שזוכר את "עופרת יצוקה, ואת "עמוד ענן" ואת התקופה לפני, לא ראה אז את הנהירה הזאת, היא לא הייתה. לדעתי אפשר לזקוף את העניין בעיקר למרכזי החוסן שעבדו באופן ישיר עם התושבים. הם נתנו להם להרגיש שיש להם על מי לסמוך ולכן הם נשארו בישובים שלהם.

צריך להבין כשמדובר על מרכזי חוסן לא מדובר רק על העובדים הסוציאליים של חוסן, אלא כל העובדים הסוציאליים במחלקות שמשתפות פעולה ונמצאות במקום הסכנה כשצריך. אני אוכל לתת לכם דוגמה, לפני מבצע "עמוד ענן" בנתיב העשרה, ישוב על גבול עזה, נפלו למעלה מ-20 קטיושות. קטיושות זה כבר לא קסאמים, זה טיל הרבה יותר גדול, הרבה יותר חזק. מי שמכיר אותו יודע שהוא בא בצרורות. מניסיוני הצבאי אוכל לומר שאני חוויתי כמה וכמה הפגזות של קטיושות וזה לא הכיף הכי גדול בעולם. מצבו של ישוב נתיב העשרה באותו יום היה מאוד קשה. זה ישוב שהיה רגיל לנפילות של טילים פה ושם, פתאום נופלים עליו במכה אחת הרבה מאוד קטיושות. כל העובדים הסוציאליים בנתיב העשרה, כולל העובדים של חוסן וכולל העובדים שאינם של חוסן, התייצבו בנתיב העשרה למרות הסכנה. אני מדבר איתך על עובדות סוציאליות שיש להן ילדים בבית ולפעמים לעובדות הסוציאליות האלה יש ילדים בקו העימות, שגם הם נמצאים באותה סכנה, הן התייצבו כולן למרות הפחד, וזה נורא מפחיד. הן עברו בית בית אצל תושבי נתיב העשרה כדי גם לעשות להן שיחות ונטילציה וגם לאתר מי צריך טיפול נוסף. היה לנו פסיכולוג שחיכה כדי לתת את הטיפולים הנוספים.

באותה הזדמנות ארצה לציין גם את העבודה של הפיקוח של משרד הרווחה. העובדים הסוציאליים של הפיקוח מגיעים למקומות, מגיעים אלינו ביום, בערב, בלילה כשיש שעות סכנה, וגם זה בפחד לא קטן. אני אוכל לומר שכל זה לא היה קורה לולא היה שיתוף פעולה גם של הקואליציה לטראומה וגם של כל המשרדים האחרים. כולם ביחד מבינים את הצורך.
לסיום, אבקש לומר לך שהבעיה המרכזית שלנו היא שמרכזי החוסן לא נמצאים בבסיס תקציב מדינת ישראל. אם תצא מכאן קריאה של וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ואולי תדון איך לא נצטרך לעסוק במשך חצי שנה אם כן יהיו מרכזים או לא יהיו מרכזים, אלא שהמרכזים יהיו בבסיס התקציב כדי שאז נהייה רגועים.

תודה רבה. בבקשה חבר הכנסת נחמן שי.

תודה רבה אדוני היושב ראש. שלום לכולם. תודה לחבר הכנסת שמעון סולומון על הרעיון המצוין להקים שדולה לעובדות ולעובדים הסוציאליים.

אדבר בשלושה מעגלים, קודם במעגל האישי, כמו שצפרא דואק מנסה לומר לי כל הזמן, שאני אצא מהארון עם שלושת העובדות הסוציאליות שלי שהכשירו אותי באופן אישי לאורך הרבה שנים לתפקיד. כך שאני עמוס מודעות לעניין ואני אבקש לא לשכנע אותי יותר כי זה יהיה מעל המידה הראויה.

אני לא בטוחה שהם יודעים על אילו עובדות אתה מדבר, מיהן.

שלוש עובדות סוציאליות, שתי בנותיי ואשתי, זה מה שיש אצלי בחיים. יש גם בן, הוא הלך לקריירה אחרת, תודה לאל צריך להגיד.

אם אנחנו באווירה משפחתית צריך להגיד שהיום יצא סקר שיזמה קרן הידידות על מעמד העובד הסוציאלי.

קראתי אותו, בוודאי.

נאמר שם ש- 63% מההורים לא רוצים שהילדים שלהם יהיו עובדים סוציאליים.

אני מוכן להודות שאני לא התלהבתי מהמקצוע שהן בחרו בו, כי ראיתי9כמה קשה עובדת אשתי רבקה ומהו התסכול שמלווה אותה. היא לא הייתה עובדת סוציאלית קלאסית, היא עבדה בג'וינט, אבל זה תחום העניין. שאלתי את עצמי למה הן צריכות את זה. באמת קשה לעמוד מול התשובות שלהן כי התשובות היו מאוד חזקות, הן ממשיכות בזה נכון לרגע זה, אני לא יודע מה יהיה הלאה. דרך הבנות למדתי את המשמעות שיש לתפקיד. גם כשהיו כאן ההפגנות הגדולות של העובדות והעובדים הסוציאליים הצטרפתי אליהם מתוך הבנה שזה לא רק מי מטפל במטופלים, שזו שאלה מרכזית, אלא גם מי מחזק אותם כלכלית כדי שהם יוכלו/תוכלנה להתמודד. זה לא חכמה ואני אומר את זה כל הזמן, ליצור עוני או רמת חיים נמוכה אצל העובדים הסוציאליים כדי שהם יכירו יותר טוב את האוכלוסיות שהם מטפלים בהם. לא זאת הכוונה.

אתה חושב שיש קונספירציה כזאת?

יכול להיות. אם הם לא יבנו בעצמם אז הם לא ידעו, זה שטויות.
אני חושב שכדי להפוך מקצוע לאטרקטיבי לא מספיק שהאנשים שבמקצוע מגויסים ומשוכנעים ומבינים, ושהם אנשים עקרוניים ואידיאולוגיים, אלא הם צריכים לקבל גם את המשכורות הסבירות. הרעיון לדחוף אותן/אותם לתחתית הסולם בשירות הציבור, הוא רעיון מגונה בגלל שבאופן טבעי זה ירחיק מהתחום הזה אנשים שרוצים להשתכר יותר, וזה לא גנאי ולא אסון, הם רוצים להשתכר יותר. אותם זה ירחיק ויפגע בסופו של דבר במקצוע שהוא, אתה אמרת, זה הצבא שמטפל בכולנו בכל היבט של חיינו. אני מכיר את טליה שעסקה בזה במרכזי החוסן ואותך שמחה. באמת העבודה שלכם היא דוגמה של מה שצריכים. אין חברה בלי עובדים סוציאליים, אין דבר כזה. זה בגדר המודעות.
בעניין מרכזי החוסן, אמרתי וגם טיפלתי בזה בעבר דרך תפקידי הקודם, הם חיוניים. לא היו לנו מרכזי חוסן במלחמת המפרץ הראשונה שחשפה את כל העורף לאותם איומי טילים שעכשיו חוזרים ונשנים. המצאנו אז איזה מרכז חוסן לאומי, אולי זו הייתה העבודה הסוציאלית שלי, ודרכה הצלחנו באמת. לדעתי מאז זה נעשה הרבה יותר מורכב ומסובך וזה בוודאי לא עובד בצינורות של תקשורת המונית: רדיו וטלוויזיה. בסוף צריך את המגע האישי, את המבט של העובד או העובדת שמתסכלים איתך ומסבירים ובונים את אותו חוסן. מאז באמת פותחה תורה שלמה שהיא חיונית והיא חשובה. אני רואה שכרגע מדובר כאן רק על שדרות וישובי עוטף עזה, אבל אני מקווה שיש גם טיפול באזורים אחרים בארץ כי עניין החוסן - - -

>
יש.

יש. זה כבר לא בבעלות עזה ושדרות, אלא כל מדינת ישראל נמצאת בטווח טילים והיא עלולה להיפגע. האיום הזה הוא אמיתי ומוחשי ולכן זה צריך לעבור לרמה הלאומית ולא להישאר ברמה האזורית.


לא הבנתי, ואת זה רציתי לשאול אותך אדוני היושב ראש, מופיע כאן המימון, ממה נבנים המרכזים, האם זה נמצא בסכנה? האם יש כוונה להוריד את התמיכה הזאת?

מהפרקטיקה שלי גם כשר וגם כמחוקק ן, כל עוד זה לא בבסיס התקציב כל שנה אתה מאוים. הם לא יכולים לתכנן תכניות לטווח הארוך.

מה שאתה אומר זה כמו עם מסכות האב"כ, עכשיו הפסיקו אותן כי אין כסף.

אני אומר לך גם מהפרקטיקה של שר, היינו צריכים לעשות שנור. לקחת ממשרדי הממשלה כדי לראות את הסכומים האלה. זה הכי גרוע ולכן, אם זו הסיטואציה זה בסכנה. כרגע אף אחד לא מדבר על זה. כל עוד זה לא בבסיס התקציב - - - -

אז מה אנחנו עושים?

אני חושב שהמסמך המוצג כאן, זה חלק מהאתגר והוא אתגר חשוב מאוד. הייתי מוסיף לדברייך על ההתייחסות הלאומית, קודם כל הייתי מעצים, מחזק את המודל הראשוני שלצערנו הרב הפרקטיקה היא בעוטף עזה, לשכפל אותו.

אדוני היושב ראש, כמו שאמרתי קודם, יש הרבה נושאים על הפרק. נצטרך לקחת נושא נושא ולטפל בו, יש פה שילוב טוב. אני נמצא איפה שאני נמצא גם בועדת הכספים וגם עם שר האוצר, לראות אם יש סיכוי להעביר את זה - - -

כל התקציבים האלה מופעים שנה אחר שנה, אבל לא מעוגנים בבסיס התקציב.

סיימת? כן. סלחו לי שאני אאיץ בכם מאחר ואני ארצה שנמצא את הדיון. אחרי כל הדברים ששמענו אבקש מהעובדת הסוציאלית טליה לבנון מהקואליציה לטראומה שתספר מעבר לדברים הגבוהים שאנחנו דברנו. לתאר לנו יום בחיי מרכז חוסן.

תודה. בוקר טוב. אני טליה לבנון, עובדת סוציאלית ואם לשתי עובדות סוציאליות בדרך.

אני קובע שהצלחת בחינוך.

אני מנהלת את הקואליציה לטראומה. הקואליציה היא שותפות של עמותות המתמחות בטיפול בטראומה נפשית והכנה למצבי חירום. היא קמה בתחילת האינתיפאדה השנייה ומאז היא מחזקת אנשים, משפחות וקהילות כדי להתמודד טוב יותר עם מצבי חירום. אנחנו עושים זאת על ידי מתן טיפול ישיר, הכשרות של אנשים וצוותים והכנה של קהילות, ארגונים ורשויות במקומיות. אבני הדרך בעבודתנו הן האינתיפאדה השנייה, ההסלמות בעוטף עזה, פינוי גוש קטיף, מלחמת לבנון השנייה, "עופרת יצוקה", השריפה בכרמל ו"עמוד ענן". כמו כן עבדנו ב- 12 מדינות בעולם אחרי אסונות ופיגועים.

לפני, תוך כדי ואחרי מצבי חירום. אנחנו מובילים בתחום הזה מבחינת גודל ופריסה. אנחנו בשותפות של 40 עמותות בפריסה ארצית. לדוגמה, עמותת ער"ן (עזרה נפשית ראשונית בטלפון) שהמנהלת הקלינית שלה יושבת לצידי, ער"ן נותנת מענה בזמן חירום לעלייה של 60% בפניות לקו החם בעיקר בנושאי חרדה והתמודדות. ב"עמוד ענן" בלבד היו 12 אלף פניות בשלושת הימים הראשונים. מבחינת infect, מבחינת פרויקטים ברחבי הארץ אנחנו עובדים ב- 30 רשויות מקומיות באמת להכין את הרשויות למצבי חירום. רק בשנה החולפת השפענו על כ- 2 מיליון איש בארץ.

מבחינת חדשנות הקואליציה פיתחה מודלים בטראומה כמו פרוטוקולי עבודה וחדרי חירום לאחר פיגוע המוני, מענה ייחודי לחרשים במצבי חירום ועוד. כל זה בשותפות בין ארגונית ובין מגזרית שבלעדיה לא ניתן לעשות זאת. אחד הפרויקטים החדשניים הוא הנושא של מרכזי החוסן בעוטף עזה. מודל זה פותח תחת משרד ראש הממשלה בשותפות עם משרדי הבריאות ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים, הוא נועד לתת מענה למצב החירום המתמשך בעוטף עזה וטיפול באוכלוסייה ותמיכה לרשויות המקומיות. השותפות התרחבה והיא כוללת היום את פיקוד העורף, את המוסד לביטוח לאומי, המשרד לאזרחים ותיקים, המשרד לפיתוח הנגב את משרד העלייה והקליטה ועוד. היום אנחנו בשנה השביעית לפעילותם של מרכזי החוסן וזה לא מובן מאליו, כי כמו שנאמר קודם, במהלך השנים אנחנו מצויים מדי פעם במצב של אי וודאות לגבי המשך פעילות המרכזים.

אנחנו גאים לספר שהיום בחמשת הרשויות המקומיות פועלים צוותים של אנשי מקצוע ושל מתנדבים מוכשרים ומסורים שמהווים דוגמה ומופת לעמיתים בארץ וגם בעולם בכמה מקומות. מאז הקמת המרכזים לפני שבע שנים מספר האנשים שקיבלו טיפול או השתתפו בסדנאות חוסן ומשאבי התמודדות עולה על 30 אלף. אני מזכירה לכם כשמדובר בעוטף עזה מדובר על כ- 50 אלף תושבים. תושבי עוטף עזה מחזיקים בו זמנית פגיעות גדולה וחוסן גבוה ואנחנו נדרשים להתייחס לשני הדברים הללו.
בהכשרות, בהדרכות ופעילות הערכות לחירום שקיימנו השתתפו מעל 13 אלף עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים, אנשי חינוך ורווחה, עובדי מערכת הבריאות, מתנדבים ואפילו נהגי הסעות של ילדים. המטרה בהחלט גם להכשיר אותם וגם לטפל במטפלים כי כולם חשופים למצבי דחק ברמה מאוד גבוהה.

אנחנו עובדים תמיד גם מלמעלה וגם מלמטה, ממשרד ראש הממשלה דרך משרדי הממשלה השותפים, מהם אל הרשויות המקומיות, אל הצוותים בשטח ומהם לקהילות. אנחנו עובדים גם מלמטה למעלה, מהקהילות והמתנדבים אל ראש הרשות המקומית, מבאים אליו את הצרכים ומשם אל משרדי הממשלה והשותפים שלנו.

המודל שלנו הוא מודל ייחודי וגנרי בעל עקרונות זהים ובהתאמה לכל רשות מקומית לפי צרכיה ומשאביה. הקואליציה מיישמת מודל דומה ב- 30 מועצות ורשויות מקומיות. מדובר במודל ששם דגש על העצמת הקהילה ויכולתה להמשיך לתפקד ולתת מענה לתושבים שלה בזמן חירום. זו רשת חוסן אזרחית הלכה למעשה.

הנחת היסוד של העבודה הזאת היא שחוסן אינו עומד לבדו כדברי המשורר האנגלי ג'ון דאן "שום אדם אינו אי, כולנו חלק מהיבשת". אכן אף אדם אינו אי ויכולתו של אדם להתמודד טוב תלויה לא רק ביכולתו פנימה אלא גם בתחושת השייכות שלו לקהילה בה הוא חי ובתחושת השליטה שיש לו. העבודה ברשויות במרכזי החוסן שואפת להשיג את זה.

היום תדברנה בפניכם שתיים מהשותפות שלנו: מנהלת מרכז החוסן במועצה האזורית אשכול ועובדת קהילתית במרכז החוסן שער הנגב. שתיהן עובדות סוציאליות בהכשרתן ובהווייתן. תודה רבה.

תודה רבה. נרצה לגעת בפרקטיקה, אבל לפני כן שמאילוצי הזמן לא נחמיץ, אבקש לדעת ממשרדי הממשלה. משרד האוצר, אני לא יודע אם היית כשדברנו שאחרי כל כך הרבה שנים של ניסיון, גם אם היינו מזמינים, במרכאות, פיילוט מהשכנים שלנו, אנחנו כבר עמדנו בפיילוט הזה והוא הצליח. אין ספק שזה הוכיח את עצמו והוא נצרך. לדעתי, הקואליציה בסך הכול מעמידה אתגר לא גדול כלפי הממשלה. היא לא מבקשת תוספת תקציב, הכספים ניתנים. הם מבקשים לעגן אותם בבסיס התקציב כדי שתהייה להם ודאות על מנת שיכולו לתכנן תכניות ארוכות טווח ולא שכל שנה יצטרכו להשקיע מאמץ לאישור. אני אומר לך זאת כמי שעמד טרם היותו חבר כנסת או נבחר ציבור, בראש עמותות המגזר השלישי. אתה מבזבז שלושה-ארבעה חודשים, במקרה הטוב, רק לחפש את עצמך ברשויות. אבקש לשמוע אם יש לכם כיוון ומהו. האם זה ימשיך להיות במתכונת של היום שהתקציב מתקבל באמצעות תקציבם של כמה משרדי ממשלה, אולי זה יעוגן בבסיס תקציב של משרד אחד? בבקשה.

בוקר טוב. אני רפרנט רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר.
ראשית ארצה לומר שהנושא של סך כל התקציב מעוגן בהחלטת ממשלה ולכן צריכה להיות וודאות. כלומר, להחלטה הממשלה מחויבת, והכסף תמיד עובר ותמיד יעבור כל עוד החלטת הממשלה לא משתנה בהתאם לסדרי עדיפויות אחרים, זה יכול להיות בעוד כמה שנים.

עניין בסיס התקציב הוא רק עניין תזרימים, אולי הוא משפיע תזרימים על העמותות שמפעילות את זה, אבל יש חשיבות לסדרי העדיפויות של הממשלה ואיך הממשלה מנהלת את ענייניה. גם הממשלה נתונה לאותם מגבלות, לאותם קשיים ולאותה דינמיקה שנתונים המרכזים עצמם. למשל למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, גם לו יש פעילויות שונות, אם יש פעילות שהיא רק בתחילת דרכה, אז יש בה עודפים, פעילות אחרת מצליחה מעל המצופה ואז יש בה צרכים אחרים. כך או כך משרד הרווחה ומשרד הבריאות וכל אחד בחלקו מבטיח את הכסף הזה.

אני לא בטוח שעיגון הנושא בבסיס התקציב, אולי בראיה של מרכזי החוסן הוא דבר נכון, אבל בראיה של שירותי רווחה או ראיה של שירותי בריאות הוא פחות נכון, שוב, בגלל סדרי העדיפויות של המשרד ומועדי התשלומים ולאיזו פעילות הוא מחויב בינואר ואיזו בחודש - - -

אמרת כבר את הדברים וחזרת עליהם בורסיות שונות ארבע פעמים. אני אומר לך, לא קיבלתי.

ברור שמשיח לא נראה באופק.

לכן יש לו מושכות ואפשר למשוך אותו בכוח.

עוד הערה אחרת, אני לא בטוח שפרקטית עיגון בבסיס התקציב, הרי מערכת היחסים הכספית בין הרשות המקומית, שהיא בסופו של דבר שמפעילה את זה, לבין המשרד הממשלתי נוגעת - - -

לא. לא. לא. הרשות המקומית לא מפעילה את זה.

הקואליציה מפעילה את הפרויקט וגם מנהלת את התקציב של הפרויקט.

כלומר, זה לא עובר דרך עיריית שדרות.

זה לא מדויק. יש כספים שכן - - -

סליחה, אומנים האווירה נעימה, אבל דברייך לא נשמעו לא משום שאיני רוצה שהם ישמעו, הפרוטוקול לא מזהה אותך ולכן עדיף לדבר כשמקבלים רשות דיבור לא משום שאנחנו אגרסיביים, אלא משום שזה יעיל יותר ונכון יותר.

לגבי כספים שעוברים דרך הרשויות – ברגע שהכסף עובר דרך הרשות, גם פה - - -

אין כאן רשות ואתה מבין לבד שמדובר בכמה משרדים ופועלים בכמה מקומות בארץ וזה לא יכול להתרסק לרסיסים. זה דרך מרכזי החוסן. אני חושב ששמענו בהר היטב וזה חוזר באופן מסורתי כמעט בכל דרישה שלנו לתקציבים. התשובה של 'סדרי עדיפויות'. דווקא מצמד המילים 'סדרי עדיפויות' אני מוטרד. מה לעשות? במבנה השלטון שלנו כל שר רואה אחרת וחושב אחרת והוא קובע את סדרי העדיפויות שלו, לעיתים זה תואם את צרכי החברה ולעיתים לא. כאן אין לנו את הפריווילגיה איך שנה או קדנציה נצמצם פעילות בגלל שלא מצאנו חן בעיני משהו. בתחומים חברתיים אידיאולוגיים כמו שנאמר 'מכה בכנף, צלילה'. כאן זה לא ניתן. אני אומר מהניסיון, ואתה יודע את זה טוב ממני, כשזה בבסיס התקציב נצמצם את הויכוחים שלנו, אפילו אל מול השר, של מרכזי החוסן מול השר ומול המשרד ב- 80%. אין ספק שהחלטת ממשלה מחייבת ואנחנו גם מכירים הרבה החלטות ממשלה. הייתי שר וקיבלנו מכתבי התראה שאמרו 'החלטת ממשלה זו וזו, משרדי הממשלה לא משתפים פעולה ולא מעבירים את חלקם'. זה בית הספר של החיים ואין יותר מהעובדים הסוציאליים שמשחקים במגרש בית הספר של החיים. אנחנו נשאף, וגם בדברי הסיכום שלנו נבקש, לא לחינם אמרתי וגם התלבטתי אם לאומר, גם אם היינו מבקשים מהשכנים שלנו את הפיילוט הזה, אנחנו אותו כבר צלחנו לצערנו הרב. זה לא שזה צריך להיות באיזו מגירה צדדית עד שנראה מה יהיה. זה נדרש וזה הוכח.

אשתף אתכם. בכנסת ה-17 הייתי יושב ראש ועדת הפרס של יושבת ראש הכנסת, איני זוכר אם זה היה למפעל חיים או למפעלים חברתיים, היה גוף משדרות שעסק בתחום זה, הבחור פשוט עמד והחזיר לנו את הפרס בפרצוף. הוא אמר 'אני לא רוצה לקבל את הפרס'. קראנו לו פעם אחר פעם והוא לא רצה לקבל את הפרס כי התנהלו ויכוחים בכנסת ובממשלה על תקציבים בסיסיים לטיפול בתושבי שדרות ועוטף עזה. הוא הביע את מחאתו, מבחינתנו זה היה פוגע כנבחרים שעשו את הכול להביע את הערכתנו. הוא הביע את הערכתו שהייתה נדרשת. אין ספק שהנושא הזה עבר כבר את כל המבחנים. לא מדובר כאן בסכומי עתק ובוודאי לא למשרדים שאנחנו רואים כאן, להם זה באמת באמת בסדרי העדיפויות עקומים. המשאבים צריכים להימצא ולהיות בבסיס התקציב !
בבקשה ארצה לשמוע את שאר משרדי הממשלה. משרד הבריאות בבקשה. התחלנו עם משרד הבריאות כי הסכום הארי יוצא משם.

אני אחראית לנושא חירום בשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות.

אנחנו מובילים את הפרויקט הזה מהיום הראשון שלו, מהתכנון, מבדיקת מודלים. ארצה לחזק את דברי טליה לבנון בדברים שהיא כבר אמרה. יש לנו קושי לתחזק את הפרויקט הזה באופן שזה מתנהל היום. אני חושבת שזה אחד מהפרויקטים המפוארים והמוצלחים שהוקמו. משרד הבריאות מוביל את נושא דחק. מאז ומתמיד יש לנו מרכזי דחק בחירום. אני באמת חושבת שכולנו גאים במה שנעשה.

כאחראית לנושא הזה אני מוצאת את עצמי לא פעם מתביישת מול האנשים שעובדים שם, מול מנהלי מרכזי חוסן - - -

רק כדי לשבר את האוזן. סך הכול מתקציב משרד הבריאות, שגם הוא חסר, אבל כשאנחנו דנים על הסכום שהוא 2.7 מיליון, והיא הגורם המקצועי במשרד, מוצאת את עצמה נאבקת - -

נאבקת כי באמת יש מצבים שאנשים לא מספיקים עד שהתקציבים עוברים, עד שמשרדי הממשלה מעבירים, עד שרודפים, בתור מי שרודפת אני יודעת על מה אני מדברת, אחרי משרד משרד. חלק מתקציב הרווחה עובר דרך הרשויות, אומנם יחסית זה חלק קטן. כל משרד צריך להעביר בנפרד. זה בלגן. אנחנו יודעים שגם התקציבים אינם מגיעים בינואר. אנשים, כל שנה לא מקבלים משכורת בחודש ינואר. לקראת החגים, פסח, אנחנו עושים שמיניות באוויר כדי שאנשים יקבלו משכורת.
מבחינה כספית, בניגוד לבחינה המקצועית שמתנהלת בצורה יוצאת מן הכלל, כאן יש לנו בעיה.

מר גיא הרמתי, אתה שומע? אתה מתרשם?

לכן אני כן חושבת שצריך לפתור את הבעיה. אני לא אומרת כרגע איך, גם אין לי כאן את נציגת התקציבים של משרד הבריאות. אין ספק שבאופן שזה מתנהל כרגע זה לקוי.

תודה רבה. יש נציג של המשרד לאזרחים ותיקים? לא. משרד הרווחה והשירותים החברתיים בבקשה.

אני עובדת סוציאלית קהילתית, היום מפקחת במשרד הרווחה בשירות לעבודה קהילתית.
אבקש לציין משהו אישי, אני גם מי שהקימה את המחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית חוף עזה ואכן, למעשה שם גם החל העניין של האוכלוסייה האזרחית שהפכה להיות החזית. שם גם התבססו שני מקורות מאוד משמעותיים, כוחות הקהילה, החוסן וההון האנושי וגם הנושא של התערבות ומנהיגות הקהילה ברמת הרשות. אני חושבת שבמהלך השנים זה רק הוכיח את עצמו בתהליך המתמשך של איום ביטחוני. כפי שצוין כאן, לא רק באיום ביטחוני, גם בהיבטים כמו ההתנתקות של תושבי גוש קטיף וגם במשברים קהילתיים אחרים, כלכליים וחברתיים.

אני אבקש להקריא את ההגדרה עליה מתבססת באמת ליבת העבודה שלנו במשרד ובכלל. אני חושבת שהיא הפכה לנחלת הכלל - - -

לפני שאת מקריאה את ההגדרה. תני לנו את הסעיף תקציבי, או תת-סעיף עליו עומד התקציב שלכם בסך של מיליון שקל.

התקציב שלנו בסך של מיליון שקל מורכב: 335 אלף שקל עוברים למשרד הבריאות ו- 625 עוברים לחמשת הישובים בעוטף עזה ומהם למעשה לחמשת הרשויות בעוטף. זה הסכום שמיועד לכל החיזוק והחוסן - - -

בשלב הזה הייתי שואל את טליה לבנון. באותם הישובים, האם כל הרשויות מעבירות את כל הסכומים?

הסכומים שעוברים לרווחה מופעלים על ידי מחלקות הרווחה.

בלבד. לא קשורות - - -

חלקם בשיתוף.

זה לא בחלקם. זה בשיתוף. אני רוצה לציין שזה בשיתוף המרכזים ושיתוף החברים מהקואליציה לטראומה.

אנחנו לא מערערים. אנחנו רק רוצים ללמוד. כשאת כותבת לנו 8 מיליון שקל זה לא בהכרח הכול בתקצוב ישיר.

נכון. אני רוצה לציין שבנוסף אנחנו מתבססים באמת על המנהיגות הקהילות וכן על רצף שהוא מהפרט, המשפחה והקהילה במודל שאומר ההנגשה לתוך הקהילה, ככל האפשר על הכוחות שלה. אנחנו רואים את זה הלכה למעשה שמוכיח את עצמו. קהילה מחויבת, רשות מחויבת, רשויות שמפעילות ושנוקטות בפעולות מאוד הולמות למצב. אכן האיומים או החיים הם דינמיים ומתואמים למציאות שנוצרת בשטח.

אני אבקש לציין בשני המישורים בהם אנחנו עובדים, כרגע כדרג פיקוח, בעצם זה הן מוכנות הרשות על המכלול שלה ובעיקר מכלול ההתנהלות בטיפול באוכלוסייה - - -

תודה לך גברתי, סליחה שאני מפסיק אותך. אני ארצה לסכם את הדיון אבל לא לפני שנשמע מישהי שהיא לכאורה מהצד השני. נעמי מורביה בבקשה.

אני יושבת ראש מטה מאבק הנכים בישראל. אני מייצגת את פורום ארגוני הנכים.

ראשית אני רוצה להודות לך על היותך הסמן החברתי. באמת על האסרטיביות שבה אתה מנהל את הישיבות והתוצאות שאתה משיג. אני רוצה להודות לחבר הכנסת שמעון סולומון על עצם קיום השדולה ועל עצם קיום היום הזה. יותר מכל אני מבקשת להודות לכל האנשים, בכוונה אני אומרת אנשים כי יש משני המינים, שיושבים כאן סביב השולחן, הם השנורקל שבאמצעותו הציבור שלנו, ציבור אנשים עם מוגבלות, מתחברים עם המציאות ונושמים את האוויר שלהם, כיוון שלהתמודד עם מוגבלות כל כך קשה וגם להתמודד עם כל הקשיים הנובעים מעצם המגורים בעוטף עזה. היום עוטף עזה זה כמעט עד באר שבע, צריך באמת לשנות את הגדרה.

לא מדובר בפרויקט קל. מהצד של צרכני השירות אנחנו מביעים הזדהות מוחלטת עם כל מילה שנאמרה כאן. אנחנו באמת מבקשים מחבר הכנסת שמעון סולומון, אתה מהצד שיש לך, יש לך גם את שר האוצר, גם את שר הרווחה וגם את שרת הבריאות, באמת ליצור מצב של מיסוד התקצוב. לא יכול להיות שעובד סוציאלי שנותן את נשמתו עם כל העבודה, בזכותו אנחנו מתעוררים בבוקר, אבל הוא בצהריים לא בטוח שהוא מביא ארוחת צהריים הביתה. לא יעלה על הדעת.

תודה רבה על הדברים החמים. לפני שאסכם. אני מקווה גברתי יושבת ראש האיגוד. אתם בוודאי יודעים שישנה וועדה שהקים שר הרווחה והשירותים חברתיים, "ועדת אלאלוף" – הוועדה למלחמה בעוני - - -

אני יושבת בוועדה ו- 40% מחברי הוועדה הם עובדים סוציאליים.

היית לי משאלה, אני מקווה שאני לא מתפרץ לדלת פתוחה. אני חושב שכדי שלא יהיה ניגוד עניינים אתם צריכים להופיע בפני הוועדה, לא להיות חלק מהוועדה. לדעתי אתם צריכים להופיע, לא יתכן מלחמה בעוני מבלי שאתם תביאו את הניסיון, את התמונה דרך המשקפיים שלכם.

אני אבקש, עד עכשיו דיברנו במילים לפרוטוקול, והבעתי את רצוני כבר בתחילת הדיון, אני רוצה לחוות את זה כאן. אני מכיר פחות או יותר, אבל לטובת השולחן ולטובת הנוכחים כאן אני אבקש לחוות פעילות יום במרכז חוסן. בבקשה העובדת סוציאלית מירב בן ניסים וידל, מנהלת מרכז חוסן אשכול. בבקשה.

שלום. אני מירב ממועצה אזורית אשכול, גרה בשדה אברהם, עובדת סוציאלית 15 שנה. שנתיים מנהלת את מרכז חוסן.

אם לא היינו במקום כל כך רשמי, חשבתי לפתוח באיזו הפעלה. אם הייתי פותחת באיזו הפעלה, - - -

יש לך את כל הרשות.

אכן אשמיע תיאור של בעל מקצוע שעומד לפניך. כוננות 24 שעות שבעה ימים, מירס צמוד ושכפ"ץ וקסדה כחלק מבגדי העבודה שלו. אני לא חושבת שהייתם חושבים שמדובר בעובדת סוציאלית. בעוטף עזה זה די ברור מאליו שאלו הדברים בתיקו של העובד הסוציאלי בחירום.

מה כולל התפקיד שלנו בחירום? – אתחיל מהשלב כשקורה אירוע - - -

עכשיו יש "צבע אדום", פאניקה. מה את עושה? אני רוצה לראות תרחיש.

אני כמנהלת מרכז חוסן ותמר מנהלת האגף לשירותים חברתיים מסתובבות עם מירס צמוד, מקבלות את ההודעה במירס מקב"ט המועצה, אנחנו מקבלות גם שיגור וגם נפילה. אז הוא מחלק את העבודה והוא מודיע לנו האם יש נפגעים. לפי זה אנחנו מחלקות את העבודה בינינו כשהתפקיד העיקרי שלנו, א' – לייצר תמונת מצב, לערוך שאלון של תמונת מצב עם צוותי החירום שנמצאים ב- 32 ישובים, אלו צוותי מתנדבים שאנחנו מכשירים לאורך השנה. מקבלים מהם צרכים כדי להוציא צוותים בהתאם לצרכים שאנחנו מקבלים על נפגעי חרדה במקום באירוע. הרבה פעמים זה תחת אש כמו שמעוזיה סגל סיפר על נתיב העשרה. זה היה מקרה מאוד מדגמי.

אני חייבת לציין שאירועים כאלה עד "עמוד ענן", אני מתייחסת מתחילת הכניסה שלנו למעגל החירום, היו מאות אירועים כאלה, לא רק "עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה", היו המון אירועים כאלה לאורך השנים. זה די ברור, אני חושבת שהמשאבים שעומדים לרשות ולהרווחה, בלי המשאבים של החוסן אינם מספיקים לצרכים הרבים - - -

שוב את בורחת לי לתקציב. תשאירי לי את התקציב. ספרי לנו, תני לנו לגעת. אני אתן לך את התרחיש.

כעת יש אירוע, אין נפגעים, אני הורה שהבן או הבת נכנסים לחרדה, איך אני יודע להגיע אליכם הערכה שלי שחלק מיושבי השולחן בחדר הזה גם לא יודעים מה זה נפגע חרדה. תנו לנו לדעת.

איך יודעים להגיע אלינו – אמרתי, אנחנו מגיעים אל. לאורך כל השנה אנחנו מכשירים צוותים לכל ישוב. במועצה יש לנו 32 ישובים, לכל ישוב אנחנו מכשירים. ענבל תדבר על זה יותר. אנחנו מכשירים צוות שיודע לתת את המענה בכל מקום. אנחנו מכשירים הכשרה בשם "ממ"י" – (מתנדב מסייע יישובית), שיודע לזהות במקום, בסביבה הכי טבעית שלו, את השכנים שלו בכלים שאנחנו נותנים לו כדי לזהות מי הם נפגעי החרדה - - -

לא זיהו אותו.

אין 'לא זיהו אותו'. הם לא יכולים לא לזהות אותו. הם עושים טלפונים, הם הולכים לבתים, בודקים מה מצבו של כל אחד ולפי זה הם מציפים לנו את הצרכים. אז אנחנו יודעים אם אנחנו שולחי עכשיו שני אנשי מקצוע, ארבעה אנשי מקצוע. אנחנו מגיעים - - - -

סליחה. לצערי הרבה האחיינית שלי נפגעה מטיל גראד בבאר שבע. ההורים שלה נפצעו יחד איתה, היא נפצע אנושות. אחות אחת הייתה גיבורה גדולה, היא תפקדה בכל האירוע. היא שידרה עוצמות שאנחנו לא הכרנו אצלה. אם לא היינו מנענעים אותה 'לכי לטיפול את לא מודעת למה שעובר עליך, יש לך משהו בפנים' – אף אחד לא ראה אותה.

במקרה שלנו אנחנו נגיע, אני אומרת שגם אנחנו כאנשי מקצוע גם נדריך את הסביבה הקרובה אליה בהדרכה צמודה ולא רק בזמן האירוע, אלא בלווי ארוך. כמו שטליה אמרה, בלפני, תוך כדי ואחרי. הטיפול ממשיך כל הזמן וגם נותנים את הכלים לזהות את אותה אחת שכרגע סיפרת. אומרים להם שזה צפוי להיות ככה וככה, שימו לב. אנחנו נשארים במעקב ובטיפול לאורך זמן. אנחנו לא מחכים שיבואו אלינו אלא אנחנו עורכים הרבה בדיקות בחוץ כדי למצוא את האנשים. אנחנו עושים את זה גם על ידי כך שאנחנו נוכחים בשטח וגם על ידי זה שאנחנו מכשירים את העיניים של השכנים ושל המורים שלהם כדי שיוכלו לאתר אותם.

אני מבקשת לחזור ולומר שזה לא ברור מאליו. אמרתי שהיום בעוטף עזה ברור מאליו מה תפקידו של העובד הסוציאלי בחירום, אבל לא כך הדברים היו. אני אבקש לתת דוגמה אישית. אחרי "עופרת יצוקה, בשנת 2008 הייתי עובדת סוציאלית בתחום הזקנה, עדיין לא הייתי במרכז חוסן, זה היה בשנים הראשונות שנכנסנו למעגל החירום האינטנסיבי. ישראל בודיק מנהל המחוז של משרד הרווחה הגיע לשיחת סיכום אחרי "עופרת יצוקה" עם העובדים הסוציאליים וחטף כעסים, אני הייתי בראש העובדים הסוציאליים שכעסו עליו, איך הם מצפים מעובדים סוציאליים שגם לא למדו אותם את זה באקדמיה, גם לא קיבלו שום הכשרה לתת מענה, גם הם בעצמם נמצאים במציאות הזאת, גם הילדים שלנו נמצאים באותה סכנה, דורשים מאיתנו לפעול תחת ירי טילים, זה לא ברור מאליו. הבנו בסופו של דבר שהריתוק, הרי העובדים הסוציאליים מרותקים בשעת חירום, החירום חייב להיות ריתוק רגשי והוא תהליך. בנוגע לריתוק רגשי אנחנו מתייחסים גם בהיבט של כלים מקצועיים וזה מה שמרכז חוסן נותן. הוא נותן כלים רגשיים ומכשיר את בעלי המקצוע לתת את המענה וגם בהתייחסות מאוד רגישה למצב האישי והמשפחתי של העובד.

לא הצלחת. נתת הרצאה לעובדים סוציאליים. לא הצלחת לתת לנו. כעת מפאת הזמן לא נוכל לתת יותר. בבקשה הדוברת האחרונה, מרים בר ניר חברת הנהלת "עוצמה" – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש.

אני מבקשת לברך את השיתוף בין משרד הבריאות לבין משרד הרווחה. לא מובן מאליו ששני משרדים חוברים יחד ועובדים.

הבקשה שלי, כשאנחנו מדברים על תכניות עתידיות של הערכות לשעת חירום, גם רעידת אדמה היא שעת חירום וגם אסון טבע הוא שעת חירום. אני יודעת מה היה בירושלים עם השלג כשהאנשים נתקעו. השאלה שעכשיו שאלת, שאלה שמטרידה מאוד את הנושא של בריאות הנפש, אנשים בודדים שנמצאים בבית מבלי שיודעים מי הם ואיך מגיעים אליהם. זה יותר לתכנון עתידי. כשמתכננים חשוב גם לזה לתת את הדעת.

תודה. דברי סיכום ולאחר כך - - -

אני אחראית על השירות הסוציאלי בבית החולים רמב"ם. אני מבקשת לעלות את אחד הדברים החסרים כאן, היה טוב אם הייתם מעשירים את הממשק עם בתי החולים. בעצם אין שום אירוע ופיגוע עם נפגעים ללא אותו ממשק עם בתי החולים. אנחנו, השירות הסוציאלי של בתי החולים הופך להיות מרכז מידע לציבור, גם טלפוני וגם טיפולי ישיר וגם הפנייה לאבו כביר.

תודה רבה. בוודאי שלא מיצנו את הדיון ולא נגענו בכל הנקודות, הצגנו רק תמונת מצב.

אני מבקשת שהעובדת הסוציאלית קהילתית תדבר.

אני אומר לך מה אומר יושב הוועדה הקבוע.

רבותיי, יש לנו יום עמוס וגם יושב ראש שדולה מרותק כאן ויש לו - - -

סליחה, אני העובדת הסוציאלית הקהילתית במרכז חוסן משמר הנגב, רק מילה אחת. יש לי הרבה תיאורי מקרים אם תרצה לשמוע.

החמצתם את ההזדמנות.

גם אני עובדת כתף אל כתף, אגב הדיון שהיה בוועדה לפני כן בכל הסוגיה של העובדים הסוציאליים וגם בשירותים המופרטים. אני יודעת שזה יושב על סדר יומה של הוועדה ואני אשמח אם נקדם את הדיונים האלה.

מאחר ואני יזמתי את הדיון ההוא, אני לא מתכוון להרפות ממנו.

סיכום.

התחלנו עם מקצוע העבודה הסוציאלית והעובד הסוציאלי. אני חוזר על הדברים, אלו לא דברים גבוהים. אני באמת מאמין שאלו הם יחידות העילית של מדינת הרווחה, מדיניות הרווחה. אם רוצים להעמיד את מדינת ישראל בעניין, לדעתי צריך לכנס למאבק. צריך לעשות את כל הפעולות.

אבקש שתפעלו כך שחלק מהמלצות "ועדת אלאלוף" תתייחסנה גם לעובד הסוציאלי וגם לעבודה הסוציאלית בישראל.

אני מבקש להודות לך חבר הכנסת שמעון סולומון וליושבת ראש האיגוד ולכל המובילים את מאבק העובדים הסוציאליים. אני לא מעניק את פרס ישראל, בכל פעם יש סדר יום אחר. אבל אין ספק שאתם רואים את ההערכה ואת כל ביטוי הערכה מהדרגים הלאומיים. מר גיא הרמתי שמע את זה טוב, אני לא הייתי מהסס, הייתי קובע שהמדינה צריכה להכיר בפרויקט מרכזי החוסן כפרויקט לאומי לאור האיומים והאתגרים שאנחנו נדרשים באזור. בדרך כלל אנחנו יודעים לעבוד במצבי משבר יותר להכין אותם. אנחנו צריכים להכין אותם והלוואי שיהיו מובטלים. אין ספק שהמדינה צריכה להכיר בזה כפרויקט לאומי, זה מתבקש.
הוועדה קוראת למשרד האוצר ולמשרדי הממשלה לקבוע את הסכומים בבסיס התקציב כדי שמרכזי החוסן יוכלו לעבוד במצב ודאי.

הוועדה מביע היום, מצדיעה היום לעובד הסוציאלי, לכל העובדים הסוציאליים.

הוועדה מגנה כל תופעת אלימות פיסית ומילולית, אין לה מקום ואין לה הצדקה בשום מקרה, כל שכן כשזה מגיע מנבחרי ציבור ובוודאי ובוודאי כשזה מגיע מהמטופלים. הרי העובדים הסוציאליים הם המשענת שבעצמם לפעמים נמצאים במצבי חירום, זו מכת מדינה. הריבון, השלטון המרכזי אוהב להעמיס מטלות לגופים שמתחת.

הוא מתפשט מכל נכסיו.

הריבון, השלטון המרכזי מעמיס עליכם מעבר ליכולת, מעבר למשאבים הנתינים לכם, מעבר לכלים הניתנים לכם. אנחנו קוראים להסדיר את נושא העבודה הסוציאלית כדי שגם העובד הסוציאלי וגם המטופל ידעו מה הציפיות. יהיה תיאום ציפיות בין העובד לבין המטופל.

הוועדה קוראת דרך הפרוטוקול ל"ועדת סילמן" לתת משקל כבד למעמדו של העובד הסוציאלי, לשכרו ותנאי עבודתו.

בבקשה רשות הדיבור לשמעון סולומון.

תודה רבה. קודם כל אני חייב להודות ליושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים ודרכה לכל עובד סוציאלי, על שיתוף הפעולה והעבודה המקצועית והשיטתית לאורך כל השנה. אנחנו נמשיך. תודה למעוזיה סגל היקר שעמד בראש ועדת הטקסים שעשתה עבודה טובה, וכמובן בטקס נדבר על כך. אני לא אמשיך לציין שמות. תודה לכל אחד לפי מעלתו.

יש כאן דלת פתוחה, יש כאן הבנה מהמשרדים. לא תמיד צריך להילחם, לא תמיד צריך להשחיז סכינים. יש כאן נכונות וראינו אותה במהלך השנה וצריך לנצל אותה עד הסוף. אנחנו נמשיך לעבוד, לנסות להשיג כמה שיותר דברים. כשאנחנו דיברנו על מומחים היו ספקנים בתחילת הדרך, אמרו 'זה שנים ולא היה'. אנחנו בתהליכים מתקדמים ונכון שהם עדיין לא הסתיימו. יש כאן דלת פתוחה ויש כאן גיבוי. אני חושב שנסיים את זה על הצד הטוב ביותר. זו הוכחה.

צריך באמת לציין את בתי החולים, צפרא דואק רמזה לי וזה נכון, במיוחד את בית החולים ברזילי, בית החולים נהריה, בית החולים סורוקה וכמובן את כל בתי חולים כולם. בהחלט צריך לציין אותם.
אני בקש להודות לכם. תודה ונמשיך את היום.

תודה רבה לכולכם. אני מזמין אתכם לוועדה לזכויות הילד שתתכנס בשעה אחת, גם שם אנהל את הדיון.

לפני שאסיים את הוועדה. אני מבקש להודות להנהלת הוועדה, לצוות הוועדה על הכנת היום הנפלא הזה. ברוכים תהיו. תודה רבה לכולם.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:45.>