PAGE
3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
04/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 56>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ב' באדר ב התשע"ד (04 במרץ 2014), שעה 13:00

<תרומתם של העובדים הסוציאליים בטיפול בילדים שנמצאים באומנה>

חברי הוועדה: >
אורלי לוי-אבקסיס – היו"ר

יעקב מרגי – מ"מ היו"ר

יחיאל חיליק בר

מרדכי יוגב
אורלי לוי-אבקסיס
קארין אלהרר

שמעון סולומון

>
דליה לב שדה - מנהלת שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אריה שמש - מפקח ארצי באגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שלוה ליבוביץ - מפקחת אומנה ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אורנה הירשפלד - עובדת סוציאלית ראשית לחינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גלית מבורך - מפקחת ארצית אמוץ בין ארצי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נחמה דוחן - מפקחת מחוזית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חנה סלוצקי - עובדת סוציאלית ראשית נוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל לאב-שורץ - עורכת דין, עוזרת ראשית, משרד המשפטים

ניצה בקר - עובדת סוציאלית, רכזת חינוך פעוטות בסיכון, מחלקה לשירותים חברתיים, נשר

אלה גרש בועז - עובדת סוציאלית לסדרי דין, המחלקה לשירותים חברתיים, נשר

זיוה רשף - סמנכ"לית אגף הרווחה, עיריית בת ים

סימה ניסני - מנהלת מחלקת אגף הרווחה, עיריית בת ים

רינת אליקיים - עובדת סוציאלית, רכזת תכנית טיפול בצעירים וצעירות בסיכון, בת ים

נגה פוגל חבשוש - עובדת סוציאלית משפחה, אגף הרווחה, עיריית בת ים

אלעד בן דוד - עובד סוציאלי, רכז מתנדבים, מ.א. חוף אשקלון

עידו זלוטי - עובד סוציאלי, ציר באיגוד, מנהל אגף הרווחה, קריית אונו

אתי ששון - עובדת סוציאלית ילדים בסיכון, לשכת נווה יעקב, ירושלים

ענבל קורן - עובדת סוציאלית מרכז סיוע, לשכת דרום, ירושלים

ימימה גרצקין - עובדת סוציאלית לחוק הנוער, עיריית ירושלים

ציפי לוי - עובדת סוציאלית, רכזת נוער, עיריית ירושלים

רונית ספליצקי יצחקי - רכזת תחום תיק הנוער, עיריית חיפה

חן בן דוד - עובדת סוציאלית, עיריית תל-אביב

מיכל יאסו - עובדת סוציאלית רווחה, צירה באיגוד העובדים הסוצאיליים, עירית גבעתיים

שרה מייזור - עובדת סוציאלית, ציר באיגוד העובדים הסוציאליים, עיריית חדרה

צפרא דוויק - יו"ר ארגון העובדים הסוציאליים

דוד גולן - יועץ תקשורת, איגוד העובדים הסוציאליים

אפרת לוי - עובדת סוציאלית קהילתית בתל אביב, צירה באיגוד העובדים הסוציאליים

יעל הרן סלוק - עובדת סוציאלית, בית החולים הרצפלד, ציר באיגוד העובדים הסוציאלים, אשכול הבריאות

אורית עמיאל - מנהלת שרות אומנה, מכון סאמיט

ניבה אמנט - רכזת השמות גיל הרך, אם אומנת, מכון סאמיט

גלית וינדפלד - משפחת אומנה, מכון סאמיט

רמי וינדפלד - משפחת אומנה, מכון סאמיט

טלי חלף - סמנכ"ל מקצועית ומנהלת תחום האומנה, עמותת "אור שלום"

עליזה מלכיאלי - עובדת סוציאלית, מנחת אומנה, עמותת "אור שלום"

עולא זאמל - עובדת סוציאלית, מנחת אומנה, עמותת "אור שלום"

עמית דור - משפחת אומנה, אב אומן לילד עם צרכים מיוחדים, עמותת "אור שלום"

דלית וולברג - משפחת אומנה, אם אומנת ל-2 אחים, עמותת "אור שלום"

זכריה זכי חרוב - מנכ"ל שחר - שירותי חברה רווחה משפחה, עובד סוציאלי

הלל שר - אב אומן, שחר - שירותי חברה רווחה משפחה

עדינה שר - אם אומנת, שחר - שירותי חברה רווחה משפחה

סאמיה סלימאן - רכזת השמות ומאבחנת משפחות, עמותת מט"ב

אהוב שחורי - עובדת סוציאלית בעמותת מט"ב וחברת ק.ט.ב

מיכל מגד - סטודנטית לעבודה סוציאלית, עמותת "עוס"ים שינוי"

עופר גינת - סטודנט לעבודה סוציאלית, עמותת "עוס"ים שינוי"

עתליה רגב - סטודנטית לעבודה סוציאלית, עמותת "עוס"ים שינוי"

אמתי נבו - סטודנט לעבודה סוציאלית, עמותת "עוס"ים שינוי"

גיא תבורי - סטודנט לעבודה סוציאלית, עמותת "עוס"ים שינוי"

רעות ברג - סטודנטית לעבודה סוציאלית, עמותת "עוס"ים שינוי"

שירה לוזינסקי - סטודנטית לעבודה סוציאלית, עמותת "עוס"ים שינוי"

הדיל מחאג'נה - סטודנטית לעבודה סוציאלית, עמותת "עוס"ים שינוי"

שלומית לוסטיג - מנהלת מקצועית וכלכלית, שוחרי גיל"ת לקידום ילדים בסיכון

חני קאופר - עובדת סוציאלית, מדריכה, בית החולים ברזילי

הדס גלילי - עובדת סוציאלית, מנהלת שיקום בעמותת שיקום אחר

ציפי בר - יו"ר מחוז ירושלים והסביבה של איגוד העובדים הסוציאליים

מיה חסקל - עובדת סוציאלית במרכז למניעת אלימות במשפחה, מנהלת מרכז קשר בהרצלייה

נעמה לוין - עובדת סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, והמוקד לביטחון תזונתי

אילנה נירנברג - עובדת סוציאלית קהילתית, סטודנטית לתואר שני, אוניברסיטת בן גוריון, השדולה למען העוס"ים בכנסת

דפני לפידות-קרן - אוניברסיטת בן גוריון

ניצן בן משה - אוניברסיטת בן גוריון

טלי פישמן - אוניברסיטת בן גוריון

יערה שנהב - משקיפה, המשמר החברתי

רות חבשוש - הקרן לידידות

רחל סעדה

ר.כ. חבר המתרגמים
<תרומתם של העובדים הסוציאליים בטיפול בילדים שנמצאים באומנה>

אחר צהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, שבמסגרת יום העובדים הסוציאליים, הוועדה בחרה את הנושא: תרומתם של העובדים הסוציאליים בטיפול בילדים שנמצאים באומנה.

אנחנו נחלק את הדיון שלנו כך: נשמע את מי שאמון על העבודה במשרדי הממשלה, גם בארגונים ולא פחות חשוב וחשוב יותר, גם את המשפחות שעוסקות בדבר.

אני אומר כמה מילות פתיחה שקשורות. זה יום חג, אני אומר זה יום הצעדה: הכנסת מצדיעה לעובדים הסוציאליים ולמקצוע העבודה הסוציאלית. מדינת ישראל שואפת ומעידה על עצמה, והיא מדינת רווחה המנהלת מדיניות רווחה. מדינה שמנהלת מדיניות רווחה ושואפת להיות באמת מדינת רווחה, צריכה להעמיד ביחידות העילית שלה, ואני קורא לעובדים הסוציאליים יחידות העילית של מדינות הרווחה. עובדים עם תנאים, עם אווירה, סביבת עבודה, עם מוטיבציה לעבודה.
לצערי הרב השכר והמעמד של העובד הסוציאלי במדינת ישראל, ואני לא אומר שזה בעשור האחרון, אפילו שני עשורים ויותר. כולנו זוכרים את המאבקים הגדולים של העובדים הסוציאליים. לצערי הרב ההתייחסות של המדינה למקצוע עבודה סוציאלית ולעובדים הסוציאליים, ואמרתי את זה הבוקר בדיון שניהלתי בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות - לצערי הרב, כמה שאני שוקל מילים, אבל כדי לתת תחושה אני חייב לומר – ההתייחסות לא של יחידות עילית. ההתייחסות של המדינה זה לא כאל חוד החנית במדינת הרווחה.

המדינה מתייחסים לעבודה הסוציאלית ולעובדים הסוציאליים כעובדי תחזוקה חברתית, בלי לפגוע בשום מקצוע ובשום עובד. אני חושב שזה לא המצב. לגודל תדהמתי, כשהכנתי את דבריי לדיון שהיה בבוקר, התחלתי לפשפש, להעלות קצת בחכתי משכורות של עובדים סוציאליים, שכולם עם תארים אקדמיים ועם שנות ותק לא מבוטלות, ואני עדיין יכול למצוא שכר של 3,500 ו-4,500 שקלים, ו-5,000 שקלים.

המדינה לא שמה ולא נותנת את תשומת הלב הראויה למקצוע. אני לא אדון בעניין הפרדת הרשויות, מי שאמר, יש לי חלוקת קשב די טובה. מי שלמד אזרחות יודע שיש עקרון הפרדת הרשויות במדינה, ואנחנו הגוף שנבקר את עבודת הריבון, זה תפקידנו. וגם אם אני המדינה, כשר, הייתי אומר את אותם הדברים בממשלה, ואמרתי אותם בכהונתי כשר בממשלה הקודמת.

ההתייחסות למקצוע העבודה הסוציאלית ולעובדים הסוציאליים היא לא ממוקדת כיחידות עילית של מדינת הרווחה ולא כחוד החנית. לצערי הרב, בנוסף לתנאים הגרועים ולסביבת העבודה הקשה, אנחנו עדים גם לתופעות של אלימות מילולית, אלימות פיזית. לאחרונה הגדילו לעשות גם נבחרי ציבור שחובטים שלא בצדק בעובדים הסוציאליים, ויש תופעה מוכרת למי שמסתובבת במסדרונות השלטון. השלטון המרכזי מעמיס מטלות. השלטון המקומי אוהב את הגבולות המטושטשים ואת ההגדרות המטושטשות, כך שהעובד הסוציאלי יהיה הכל.

אנחנו תולים תקוות גם בהמלצות של ועדת סילמן. אנחנו תולים תקוות גם בוועדה למלחמה בעוני, ואמרתי את זה ליושבת ראש הארגון שלכם הבוקר. אני חושב שאתם לא צריכים להיות חלק מהוועדה של ועדת אלאלוף. אתם צריכים להופיע בפני הוועדה. אתם צריכים ללמד את המדינה מה הוא עוני, מה הם הגורמים. מהפרקטיקה, מה אתם חושבים, איך עוצרים את שרשרת העוני.

אני מקווה שהמילים האלה לא נסתפק בזה שיחזקו אתכם, שיש פה הערכה והוקרה, והכנסת באמת היום מצדיעה לכם בוועדות השונות. אני מקווה שהמילים האלה יהדהדו בפני מקבלי ההחלטות, כי אני לא רוצה לשאול את השאלה ששואלים על השופטים – מי ישפוט את השופטים – מי יטפל במטפלים.

העובדים הסוציאליים נמצאים בחזיתות קשות חברתיות, רגשיות, הכל הם לוקחים איתם, ולהטיל עליהם גם את מעמסת הדאגה גם לבעיות הכלכלה, אני חושב שזה לא הוגן. אני אישית מכיר עובדים סוציאליים שלא מסתפקים במשרה שלהם וצריכים לעבוד עוד עבודות כאלה ואחרות כדי להביא הכנסה ופרנסה ראויה הביתה. אני חושב שהמילים האלה צריכות להדהד באוזני מקבלי ההחלטות.

אני ניגש לנושא. כמובן זו הזדמנות לברך וגם ברכתי אותם בבוקר, את יוזמי היום הזה, יו"ר השדולה, חבר הכנסת שמעון סולומון ואת וועדות הכנסת שנתנו תשומת לב ופינו מלוח הזמנים שלהם לנושאים החשובים כהוקרה למקצוע ולעובדים במקצוע. אני גם מקדם בברכה את חבר הכנסת חיליק בר, אחד המתמידים בוועדה המיוחדת לזכויות הילד, בנוסף להרבה תחומים שידיו רב לו בכנסת.

הנושא כפי שאמרנו הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בחרה, הוא תרומתם של העובדים הסוציאליים לטיפול בילדים שנמצאים באומנה. מי שמכיר את הענף הזה, אם נקרא לו ענף, ענף האומנה, אם אפשר להגדיר את זה כך, כאשר מדברים בנשמות, במשפחות. אני מהאופטימיים. אצלי אין פוסט ציונות. אנחנו לא מתקלקלים. אני מסרב להתקלקל, ואם יש פטריוטים, ויש פטריוטים רבים היום בחברה הישראלית בתחומים רבים, זה אחד התחומים שצריך לשים אותו בגאון – נושא האמנה.

לפעמים אנחנו בדילמה פה בכנסת לשבח את המדינה על דברים טובים, כי אחר כך מקלקלים אותם. אז אנחנו נשמע היום את כל הצדדים, ונראה האם הגענו והאם יש התייחסות הולמת לענף הזה שהגדרתי, לאומנה, למשפחות האומנה, לילדים שנאלצים להיות במסגרות האלה.

את רשות הדיבור אתן קודם כל לגברת דליה לב שדה, מנהלת שירות הילד והנוער במשרד הרווחה.

תודה רבה ושלום לכולם. אז קודם כל באמת אני מודה לכנסת ולבית הזה שמארח את יום העובד הסוציאלי הבין לאומי.
הנושא של העבודה הסוציאלית והעובדים הסוציאליים בתקופה המטורפת הזאת, כאשר באמת הרבה מאד גורמים נהנים להשתלח בנו, ויש חשיבות עליונה ליום הזה, כפי שהוא תקיים כאן ובאמת אנחנו מברכים על זה.

גם השולחן הזה יודע דיונים כאלה ואחרים, יודע דיונים שמצד אחד - - -

סליחה, אני מקדם בברכה את חבר הכנסת שמעון סולומון ואת יושב ראש הארגון.
בבקשה, את יכולה להמשיך.

אז אמרתי שגם השולחן הזה יודע דיונים מסוגים שונים, דיונים שמצד אחד רוצים ללמוד ולפתור ולקדם בעיות, ומצד שני דיונים שמשתלחים בעובדים הסוציאליים ומטילים ספק ביכולת שלהם לשאת את המשימה הלאומית הזאת שאנחנו נושאים וכולל, כפי שאתה ציינת בעצמך גם חברי כנסת והיינו בדיונים כאלה בשולחן הזה. לכן החשיבות של הדיון הזה עוד גבוהה יותר.

אני לא יודע אם זכור לי, אני קמתי ויצאתי אחרי זה.

אני יודעת. אני יודעת.

דליה, גם בחדר הזה זה היה.

אני יודעת וזה מה שאמרתי, בשולחן הזה היו מפגשים מסוג אחר. ולכן, כאשר חברי כנסת לפעמים מעזים להשתלח בעובדי מדינה, שעושים את העבודה של המדינה ואנחנו נושאים גם את המצפון של המדינה וגם את היכולת של המדינה להתמודד עם הקשיים, שאין מישהו אחר שיתמודד, חוץ מאשר האנשים שאנחנו השליחים של המדינה בתהליך הזה, להתמודד עם הבעיות הקשות והמורכבות ביותר. אז באמת על זה, תודה כפולה ומכופלה.

עכשיו לגבי נושא האומנה. האומנה זה פתרון מופלא להתמודד עם ילדים שאינם יכולים לגדול בבתיהם והוריהם אינם יכולים לגדל אותם. אנחנו בדרך כלל מניחים שזה באופן זמני, כי המטרה שלנו תמיד היא בכל זאת להחזיר את הילדים לביתם ולמשפחתם, ואנחנו מנסים כמה שניתן לשקם ולטפל במשפחות, כדי שיוכלו להכיל את הילדים חזרה לביתם. כאשר התהליך הזה אינו מתאפשר, הילדים נשארים למשך תקופה ארוכה יותר בבית משפחות האמנה.

עכשיו, משפחת אומנה זה לא דבר פשוט. מספיק שכל אחד מאיתנו רק יחשוב האם הוא היה יכול לפתוח את ביתו ולקבל פנימה ולהכיל ילד שאינו שייך לו והוא לא יודע כמה זמן הילד הזה יישאר אצלו - אני חושבת שזה מופלא. ולכן האנשים האלה שאנחנו פוגשים אותם, המשפחות, הן פשוט משפחות מופלאות והן עושות עבודתן-, זה לא עבודה, זה באמת עבודת התנדבות והן ככה גם מוגדרות אצלנו והמערכת שלנו היא פשוט מערכת שתומכת בהן.

אז יש כמובן את כל המעגלים שתומכים במשפחות האומנה, אם זה המעגל הראשון, הקרוב ביותר, זה עמותות האומנה באמצעות מנחי האומנה והעובדים הסוציאליים משלווים אותם, והארגון עצמו שתומך בתהליכים של הדרכה וליווי שוטפים כדי שהמשפחה תוכל להתמודד, לקבל מקום לייעוץ, לסיוע ולעזרה; ואם זה באמצעות המדינה, שקובעת את הסטנדרטים וקובעת את הנהלים וקובעת את הכללים על איך צריך להתמודד עם ילדים ומה לעשות כאשר מתעוררות בעיות כאלה ואחרות, באמצעות כמובן מערך הכללים והנהלים שאנחנו מפרסמים מעת לעת.

אז גם אצלנו יש את מפקחי האומנה ויש את גברת שלווה ליבוביץ, שהיא המפקחת הארצית על הנושא הזה, והיא מקדמת את התחום הזה גם כן באופן חריג, באמצעות יצירה של ידע כל הזמן, בשותפות עם כל הגורמים, גם עם השטח, גם עם המטה, גם עם שותפים שלנו; ואתם רואים את החוברות האלה שניצבות כאן – זה כל עולם הידע של האומנה שפותח באמצעות כל מערך הגורמים, עם חוברות שהן מאגרים של ידע ומידע נפלאים, כאשר כמעט על כל שאלה ועל כל תהייה יש מענה ויש תשובה. זה אחד התחומים המתקדמים ביותר אצלנו.

יש מערך השתלמויות, הדרכה?

כן, בהחלט, יש לנו מערך השתלמויות שוטף, קבוע. גם העמותות עצמן מקיימות מערכים של הדרכות והכשרות, וגם כמובן המשרד מסייע בכך באמצעות מערך של הכשרות.

חשוב לי מאד כן להדגיש את הנושא שמפותח בשנים האחרונות במשרד, את הרצף, אנחנו קוראים לזה אומנה-אימוץ, למרות שזה הרבה יותר רחב. זה כולל גם את כל המערך הקהילתי שלנו, והתכנית שאנחנו החלטנו לקרוא לה בשם עמותת משפחה מיטיבה, היא בעצם באה ואומרת – ילד שאינו יכול לגדול באופן קבוע במשפחה הביולוגית שלו, במשפחה המולידה שלו, הטבעית שלו, אם לא ניתן לשקם את המשפחה, שהילד הזה, לאחר תקופת זמן, ייבחן לגביו מיד גם הנושא של האימוץ והוא יעבור גם לאימוץ. אנחנו לא פוחדים להגיד את השם הזה. חשוב לנו לציין, כי אנחנו רוצים שלילדים יהיה בית קבוע בחיים שלהם, אם הם לא יכולים לגדול בביתם באופן קבוע.

אז זו תכנית הדגל שאנחנו עכשיו מובילים, שהיא אומרת – אלף שיקום המשפחה הביולוגית. אנחנו לא מוותרים קודם כל על שיקום המשפחה הביולוגית, אבל אם לא ניתן, אנחנו חייבים ללכת לתכנית ב' וגם את האימוץ לשים על השולחן. זה מה שאנחנו מובילים היום.

תודה. אני אעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת שמעון סולומון, יו"ר השדולה, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש, חברי הכנסת, בכלל כל הנוכחים. אני חושב שהיום צריך לדבר על דברים חיוביים, לשמוח ולחגוג שיש יום כזה, כי יש לנו את כל שאר הימים לעבוד ולנגוע בדברים שצריך לתקן. אני מאד שמח שהיום, כפי שהוא התחיל, באמת מסמן טוב.

כשתכננו את זה וישבנו ודיברנו באופן קבוע, כל כמה זמן באופן שיטתי, אני חושב שבאמת היו לנו חששות יום שלם וכו', והנה אני רואה שזה מתחיל מצוין: יום העובד הסוציאלי הבינלאומי בכנסת, פעם ראשונה. הגיע הזמן גם לדבר לא בשעת משבר ולא כשיש רק התקפות, אלא לדבר על העבודה הסוציאלית, שזה מקצוע באמת מוערך מכובד, שבעצם נושא על כתפיו את כל האוכלוסייה החלשה.

כשאנחנו מדברים במילים כבודות כאלה – אוכלוסייה חלשה בחברה וכו' – אנחנו מדברים בעצם על עובדים סוציאליים, שהם באים במגע, שהם באים, יושבים ומדברים איתם ופותרים בעיות. לפעמים אני לא מבין מאיפה הכוחות, אבל הכוחות באים כשעומדים מול אנשים ופותרים ורואים את המצוקות מול העיניים.

הייתה לי הזכות, מאז שאני יושב ראש השדולה, לעבוד עם יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים צפרא ומעוזיה, וכל החברה, בכלל חבל לציין שמות. כל הצוות שאנחנו יושבים ביחד ומדברים באמת במה לנגוע, איך לקדם ואיך לעשות. זה אחד מהנושאים שהחלטנו לעשות וכמובן נמשיך בנושאים רבים ומגוונים וננסה לפתור בעיות. אני אופטימי מטבעי, ולכן נוכל ביחד בשיתוף פעולה לקדם דברים.
המשרד לשירותים חברתיים פתח לנו את הדלתות ומשתף איתנו פעולה באופן יוצא מן הכלל, כמו גם בתחומים אחרים, ואני מאמין בשיח ובדיאלוג, ובאווירה טובה אפשר להשיג דברים הרבה יותר טוב מאשר התלהמות. ולכן צריך לנסוע את הצעד הזה. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו מדברים על עובדים סוציאליים, ואסור לנו ללכת לכיוונים אחרים. בסוף נמדד לפי התוצאות, לפי מה שהשגנו, ככה אני רואה את זה.

היום הזה התחיל בעצם בבוקר ובוועדת בריאות ורווחה, המשכנו בוועדה לעלייה וקליטה ועכשיו אנחנו פה, כי עבודה סוציאלית נוגעת כמעט בכל תחום.

על משפחות אומנה היו לנו הרבה התקפות, היו הרבה אמירות. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, לפעמים, אתם יודעים מה, אני אגיד את זה אחרת: אני אחד מאלה שיצא נגד ההתקפות, גם במליאה, כמו כל חברי שדיברנו וכו'. כי ציבור העובדים הסוציאליים זו לא קבוצה קטנה. מדברים על קבוצה גדולה, 17,000 פחות או יותר, ואתם צריכים להיות מספיק חזקים לפעמים כדי לקבל גם ביקורת. אי אפשר להזדעק על כל ביקורת. ואם מתוך ה-17,000 מישהו סרח, מישהו לא עשה את מקצועו, מישהו התבטא באופן לא נכון, אתם צריכים להיות מספיק חזקים כדי לבדוק פנימה ולהוקיע את זה, כדי שהעבודה הסוציאלית באמת באופן כללי, תהיה עם כמה שפחות טעויות.

בסך הכל יש לנו הרבה דברים לעשות. היום זו חגיגה, היום זה Show, היום באמת זה דברים חיוביים, אבל בסופו של דבר ממחר, כמו שעשינו עד אתמול, צריכים להמשיך לראות איך אנחנו פותרים את הבעיות. הדבר שעומד לפתחנו היום זה נושא המומחים ואני מקווה מאד שנפתור אותו, ויש עוד הרבה נושאים שאנחנו צריכים לטפל בהם, פרה-פרה. אני מקווה מאד שנגיע גם לדברים הרבה יותר גדולים.

תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת שמעון סולומון. אני מעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת חיליק בר, ולאחר מכן ליושבת ראש הארגון, גברת צפרא דוויק. אמרתי נכון?

כן. אם אתה לא תגיד נכון, מי יגיד נכון?

אני ממש בקצרה דווקא רוצה להתחבר למה שנאמר פה על ההשתלחות בעובדי המדינה. קודם כל כמי שהיה עובד מדינה 10 שנים, אמנם משרות אמון, לא עובד מדינה רגיל, אני רוצה לומר על זה כמה מילים בכלל ולהיכנס לנושא בפרט, ממש בקצרה.

אתם לא צריכים להגיד תודה על זה שהמדינה לא משתלחת בכם, או שפוליטיקאים לא משתלחים בכם, אלא חמור מזה. אני עשיתי מחקר השוואתי עם מדינות אירופה מה הוא תפקידו של עובד המדינה, וכשאני אומר עובד מדינה, זה לא רק פקיד במשרד האוצר, זה עובד סוציאלי, זה שוטר, זה מורה, כמה הוא מרוויח באירופה, מה המעמד החברתי שלו, מה הגאווה העצמית שלו. זה גאווה להיות מורה, זה גאווה להיות עובד סוציאלי? עזוב את ה-6,000 שקלים שאתה מרוויח ולא יכול לחיות מזה, אבל נניח שגם הייתה מצורפת לזה איזו שהיא הכרת תודה גדולה מהמדינה.

ואדוני יושב הראש, ואני גם מברך אותך וגם את חבר הכנסת סולומון על הדיון הזה, המדינה הזאת לא יודעת להתייחס לעובדי מדינה. עובד מדינה זה איזה ברירת מחדל. הרבה אנשים באים אליה או כי זה עבודה לכל החיים, או שהם באמת אידיאולוגיים ומוכנים לספוג את ההשפלה בשכר, בהכרה של המדינה, ואני מכיר המון כאלה; או כי זה נוח והם נכנסים דרך משפחה. זה בטח לא משהו שהרבה אנשים אומרים זה החלום שלי, כמו שהיה פעם.

אמא שלי, שני ההורים שלי היו מורים, אחר כך היא עשתה הסבה ממורה לאחות, שזה מן הפח אל הפחת במקרה הזה.

לעובדת סוציאלית היא לא עשתה?

עוד לא.

אז היא עוד לא הגיעה לפחת.

אבל היא בת 65, ואולי יש לה עכשיו עוד הזדמנות לעשות הסבה. אבל היא מאלה שנכנסו בימים האלה של תחילת המדינה, כשזה היה אידיאולוגי, זה היה מאד מאד חשוב וגם היה כבוד להיות מורה, ואחר כך כשהיא התייאשה, כי היא ראתה שזה המון המון עבודה ואין בזה שכר והיא הייתה צריכה לגדל חמישה ילדים, אחד מהם בעייתי כמוני, היא אמרה אולי נתקדם למשהו אחר והיא באמת עושה את זה באהבה גדולה, ואני לא רוצה להגיד לכם מה השכר שלה אחרי 25 שנה או 30 שנה בשירות המדינה, כי אתם תעלבו בשמה, ובטח אתם לא מרוויחים הרבה יותר.

ולכן כל המדינה הזאת, אדוני יושב הראש, צריכה לשנות את היחס לא רק כי זה ראוי, גם כי זאת ההשקעה בעצם בעתיד שלנו. הרי תראה, אנחנו בוועדה הזאת ישבנו, דיברנו על מזון נגוע לילדים בצהרונים, רק בשבוע שעבר. עכשיו מה? באה המדינה, חוסכת קצת כסף ומקבלים את הדרק של הדרק של האוכל, ומה קורה בסוף? הילדים האלה יגדלו להיות אזרחים שרגילים לאכול הרבה מלח ונתרן, יהיו חולים, יצטרכו לטפל בהם בבתי חולים, להשקיע בהם - - -

נחסוך מהם את התמונות של השבוע שעבר.

זה מה שנקרא, אדוני יושב הראש, לחסוך בפרוטות ולשלם אחר כך בשקלים, ופה גם הסיפור הזה של עובדים ועובדות סוציאליים, משפחות אמנה. אם ישקיעו הרבה בילדים האלה הם לא יהיו עבריינים, הם לא יהיו פורעי חוק, הם יהיו שותפים בחברה ובסוף היא גם תקבל חברה בריאה יותר, וגם תחסוך הרבה הרבה יותר כסף.

ולכן לא רק שלא צריך להשתלח בכם, כי זה בכלל דבר שהוא יוצא אל המדינה הזאת, וזה חלק מאיתנו, שלי זו כנסת ראשונה ואתה יודע שאני מחויב לזה. צריך להפוך את עובד המדינה בעיקר בדברים שנוגעים למגע עם הציבור, ועם הציבור הרגיש: עולים, ילדים, אימהות חד הוריות, זה לא משנה מה, לתפקיד שאלף גאווה, גאוות יחידה להיות בו, וב' הוא מתגמל גם נפשית וגם בוודאי כלכלית, וזו קריאה שאני רוצה שהוועדה הזו תוציא, ואני באמת לא רק מעריך אתכם ומצדיע לכם על העבודה שלכם, אני חושב שאתם עושים עבודת קודש. הלוואי והמדינה הזאת תדע להעריך.

תודה.

אנחנו לא מוחאים כפיים למרות שמגיע לו. בדרך כלל, מי שמכיר אותי, אני לא אומר מילים בומבסטיות. לא לחינם אמרתי: חוד החנית ויחידת העילית. אני חושב שהעבודה הסוציאלית והעובדים הסוציאליים אלה יחידות העילית של מדינת הרווחה. אם אנחנו מתהדרים ושואפים ורוצים להיות מדינת רווחה, זה הכל מתבטא איך אנחנו מסתכלים ומעריכים את המקצוע ואת העובדים.

לא אקח לך חלק מהתפקיד, ולכן אעביר את רשות הדיבור ליושבת ראש הארגון.

אני בשמחה שומעת את שבחנו ואת האנשים שחושבים עלינו דברים טובים. נדיר במחוזותינו, אבל משתפר. תודה לך כבוד יושב הראש, לחבר הכנסת שמעון סולומון שלקח על עצמו להיות יושב ראש השדולה ולערוך את היום הזה ולקדם את ענייננו בכנסת, ואנחנו מקווים שהשינוי ייצא מן הכנסת. תודה על דבריך, חבר הכנסת בר.

חברי היקרים, העובדים הסוציאליים - - -

ברשותך, אני רוצה לקדם בברכה את התלמידות שיושבות איתנו, ברוכות הבאות. תטעמו קצת מההליך הדמוקרטי, הפרלמנטארי, ממהלך הדיונים. זה לא תמיד איך שזה נראה במסך הטלוויזיה בדיונים המנומנמים.

בבקשה, סליחה.

אחרי שהם היו בדיונים באיגוד, הם יודעים שהדיונים לא מנומנמים. יושבים איתנו גם עתיד המקצוע שלנו, הסטודנטים, שלא נבהלו, למרות מעמדתנו ולמרות השכר, ובכל זאת החליטו ללמוד את המקצוע עם השליחות הזאת, רק משליחות לא הולכים למכולת, כמו שציינתם.

שני דברים חשובים עלו כאן, אחד התיקנון, כמו שיש תיקנון למורה שיכול לעבוד בכיתה עד 40-42 ילד, צריך להיות גם תיקנון לעובדים סוציאליים, המעמסה והדבר השני זה - - -

וחצאי משרות.

וחצאי המשרות שיש לנו, שלא לדבר על שליש המשרות וההעסקה הפוגענית.

ועובדי הקבלן.

עוד פעם, אנחנו משלמים מחיר על האיכות שלכם, כי הדברים נאמרו.

נכון. אני רק רוצה לתקן דבר אחד שאמר חבר הכנסת סולומון, אנחנו לא עובדים רק עם האוכלוסיות החלשות. אנחנו עובדים עם כל האוכלוסיות, כי איש לא יידע מה ילד יום ולצערנו מחלה יכולה ליפול בכל משפחה ואז העובדים הסוציאליים בתחום הבריאות נכנסים לתמונה. ולהזדקן, כולנו מזדקנים ואז עובדי הקשיש ועובדי הבריאות נכנסים לתמונה. ומוגבלות של ילד, כל העובדים הסוציאליים, מבית החולים ועד השיקום נכנסים לתמונה. וגם היום מה שאנחנו מציינים כאן ואנחנו נותנים כבוד ורוצים שחברי הכנסת יכירו את העבודה המיוחדת שלנו בתחום, משפחות שמאמצות הן משפחות שהן עקרות, שלא יכולות ללדת - - -

לא, לא, לא, אנחנו עוסקים באומנה.

לא, דליה ציינה את משפחות האימוץ - - -

וגם שם אתם נמצאים.

וגם שם אנחנו נמצאים וזה יכול להיות בכל מעמד ובכל מקום, וגירושין קורים בכל מקום ומשפחות האומנה הן משפחות בהחלט נורמטיביות, שהן לא משפחות חלשות, אלא להיפך, הן משפחות חזקות שיכולות להכיל לתוך משפחתן ילד שזקוק לבית.

אז אני רוצה לברך את כל מי שהיום מציג את הפרויקטים בכל הוועדות ואת כל הנוכחים כאן, ואני אשמח אם חברותי תצגנה את הפרויקטים היקרים האלה.

אלף זו הסיבה. אני חושב שהדברים שנאמרו הם באמת הצעדה אמיתית לעובדים הסוציאליים ולמקצוע. נעשה איזו פאוזה קטנה ונתכנס לנושא שלכבודו התכנסנו: משפחות האומנה.

גברת שלוה ליבוביץ, מפקחת ארצית אומנה, משרד הרווחה, בבקשה.

אה, סליחה, שכחתי דבר אחד, שמעון הזכיר לי, וזה מתקשר למה ש - - -

לפני שאת נזכרת, אנחנו מקדמים בברכה את יושבת ראש הוועדה הקבועה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.

מרגי ייצג אותך פה בכבוד.

(היו"ר אורלי לוי אבקסיס)

אני יודעת, ולא בפעם הראשונה.

אז אני שמחה ששכחתי משהו ושחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ידידתנו הצטרפה. בניהולו, בהובלתו של חבר הכנסת שמעון סולומון, עברה שלשום בכנסת בוועדת שרים לחקיקה, הצעת חוק נגד אלימות באינטרנט כלפי עובדים סוציאליים, וזאת חדשה נהדרת, לאור הדיון האחרון גם שהיה כאן על ההתלהמות כלפי עובדים סוציאליים, והיום במליאה החגיגית גם לכבוד יום העו"ס. אנחנו מקווים שיעבור בקריאה טרומית וכל חברי הכנסת יתמכו בזה ותודה רבה ולכבודך.

ברשותה של יושבת הראש, את יכולה לממש את רשות הדיבור שלך.

שלוה ליבוביץ, בבקשה.

צהריים טובים. אני עומדת פה מתרגשת. כעובדת סוציאלית הרבה שנים, גאה להיות עובדת סוציאלית, גאה להיות עובדת מדינה ועוד יותר גאה לעסוק בתחום האומנה.

יושבות פה משפחות אומנה, שלעניות דעתי זאת הסיירת מטכ"ל של החברה האזרחית, ותיכף תהיה לכם הזדמנות להכיר דגם קטן של משפחות האומנה, אבל בהחלט מייצג את מה שיש היום במדינת ישראל. התחום שלנו הוא תחום שהליווי המקצועי שלו הוא כמעט כולו נעשה על ידי עובדים סוציאליים, הן מבחינת מנחי האומנה שמלווים את הילדים והמשפחות, הן מבחינת מי שמדריך את העובדים הסוציאליים ומנחי האומנה ולכל עובד יש מדריך גם פרטני וגם הדרכה קבוצתית, והן מבחינת מי שמפקחים על העבודה של העובדים הסוציאליים בעמותות, וגם המנהלים של הגופים המפעילים אומנה, הם כולם עובדים סוציאליים. זאת אומרת באמת זה ענף שהעבודה הסוציאלית היא העיקרית בו, ואני חושבת שאפשר דרכה ללמוד קצת על עבודת העובדים הסוציאליים.

אנחנו יושבים פה בוועדה לזכויות הילד. כדי שלילד יהיו זכויות, עלינו יש חובות ומה שאנחנו משתדלים לעשות בעבודתנו היום יומית, זה את חובתנו כלפי איך אנחנו מגייסים משפחות, איך אנחנו בוחרים משפחות, איך אנחנו בודקים אותן, איך אנחנו מכשירים אותן, איך אנחנו מוציאים את ההתאמה, את השידוך בין הילד וצרכיו אל משפחת האומנה וכוחותיה, ואיך אנחנו מלווים את המשפחה, וזאת עבודת שותפות אדירה, כי אנחנו לא לבד בחלל. אנחנו יחד עם עובדי הרשויות המקומיות, אנחנו ביחד עם פקידי הסעד, אנחנו ביחד עם השופטים, אנחנו ביחד עם השירות למען הילד.

זאת אומרת מי שלא יודע, ודרך אגב זה אחד הדברים שלמדנו בלמידה שלנו, מי שלא יודע לעבוד בשותפות ולא יודע להיות גמיש, לא יכול להיות בתחום האומנה. אלה הן שתי תכונות שהן הכרחיות לתחום של האומנה, ולפעמים משפחות אומנה מועמדות, שמציגות מועמדות ולא מבינות למה אנחנו לא מאשרים אותן, זה רק בגלל הנושא הזה, של היכולת לעבוד בשותפות והיכולת להיות גמיש, כי הילד באומנה מציב בפנינו כל יום אתגרים חדשים, ואם אין לנו את הגמישות להבין שזה לא כמו הילד הביולוגי שלנו, ושיש גורמים שנכנסים הביתה ויש להם מה להגיד. לא מכניסים רק את הילד הביתה, מכניסים את ההורים הביולוגיים בחלק גדול מהמקרים, את העובדים הסוציאליים, כולם נכנסים לתוך הבית, ותיכף משפחות יספרו קצת על החוויה שלהם בנושא.
אני אגיד עוד משפט אחד, ואחר כך אני חושבת שחשוב לשמוע קצת את המשפחות ואשמח לענות אחר כך.

המילה אמנה מסמלת לנו מה התפקיד שלנו, מה זה אומנה. אומנה זה אומנות, הרבה יידע מקצועי, הרבה התמחות. יושבים פה הגופים המפעילים אומנה של עובדים סוציאליים, שקמים בבוקר, מדברים אומנה, עושים אומנה, חולמים אומנה ומתפתחים ידע מקצועי אדיר, ואם תהיה לי הזדמנות אני אספר אחר כך על התהליכים שאנחנו עושים בקטע הזה.

הדבר השני זה אמנות. זה היצירתיות. הילדים שנמצאים באומנה הם ילדים מאד מורכבים, מיין סטרים לא עוזר, אנחנו צריכים תפירת עילית. כל מקרה עם תכנית טיפולית מיוחדת בשבילו, ולכן היצירתיות, האומנות שזה היא מאד מאד חשובה.

הדבר השלישי זה אמינות.

והוא לסיום, כדי שנוכל להמשיך לתת לעוד דוברים.

טוב, אז אמינות ואמונה, אלה הם המרכיבים.

סמיכות לפורים עם האומנה, אסתר הייתה.

נכון, ולא רק זה, אלא שכתוב בבית המלוכה היא התנהגה כמו שלימדו אותה באומנה. זאת אומרת האומנה הכינה אותו לבית המלוכה. דרך אגב, יש מחקר שבכלל אומר, גם משה רבנו גדל באומנה בבית פרעה, ויש כאלה שטוענים שגם שני המנהיגים האחרים של הדתות האסלאם והנצרות, הגדילה שלהם הייתה בילדות לא בבית המשפחה הביולוגית. זה היה אימוץ עם קשר ושהייתה שותפות, האמא הביולוגית הניקה ואפשר ללמוד מזה.

לא ידעתי מה אני עושה, לאיזה ויכוח אני נכנס.

הוויכוח בין אימוץ לאומנה.

אני נמנעתי מלומר, והשאלה אם שירות למען הילד יסכים איתך בחלק מההגדרות.

שמה? שזה היה אומנה ולא אימוץ?

לא נתחיל להתפלפל משפטית, עזבו.

אנחנו מסתדרות. אנחנו חושבים ביחד איך למלא את חובתנו.

אני מאמין. טובת הילד, כולנו פה מתכנסים למען טובת הילד.

בדיוק, לטובת הילד. אז נציג פה את משפחות האומנה.

תני ליושבת הראש לנהל את הדיון.

אנחנו נמשיך את שהתחלת וכן נשמע מתוך המשפחות, שצריך לזכור, בעבר, בשורה התחתונה כל המהלך הזה, כל השירות הזה היה ניתן ישירות על ידי משרד הרווחה, על ידי העובדים הסוציאליים.

לא, על ידי הרשויות המקומיות.

שלוחה של משרד הרווחה, ובהמשך עבר בעצם לעמותות. אנחנו נבקש לתת לנו את הזווית האחרת קצת, לא של העובדים הסוציאליים, דווקא של המשפחות שבאות בקשר עם העובדים הסוציאליים, כדי להביא את הבסיס, באמת את בית הגידול הטוב ביותר עבור אותו ילד מורכב.

אז בואו תספרו לנו, יש לנו את מכון סאמיט, עמותת אור שלום ושחר. אני רוצה לשמוע את נציגי המשפחות. נתחיל ממך, אתה הראשון שהצבעת. תשתדלו לצמצם בדברים ולהגיד את הדברים הכי מהותיים ולא לחזור על מה שכבר נאמר.

אני עמית, אב אומן לילד בין 3.5 עם צרכים מיוחדים באומנה חסויה. הוא נמצא אצלנו שלוש שנים ויש לנו גם שלושה ילדים ביולוגיים חוץ ממנו, וגם אחת מהן עם צרכים מיוחדים.

האומנה היא נעשה ונשמע, אבל בכל זאת חשבתי שחשוב לבוא לפה כדי לדבר על כמה דברים שבהם אפשר לעזור יותר. דברים שאנחנו מרגישים היום, זה קודם כל העובדים הסוציאליים של משפחה כמונו. לילד יש שני הורים ביולוגים שהוא פוגש אותם, כל אחד לחוד, ויש לו צרכים מיוחדים. המערך הטיפולי הוא מאד מורכב. מעבר לזה שהעובדת הסוציאלית צריכה לטפל בכל המרכיבים האלה, היא גם צריכה להיות אומנית בלעזור לילד להתמודד מול הבירוקרטיה, כי לילדי אומנה אין סטאטוס והרשויות המקומיות לא מבינות, ולרשום אותו לגן זה סיפור וכל דבר - - -

שלא לדבר על הליך רפואי שאתמול אנחנו נחשפנו אליו.

זה נכון, אבל חבל שהעובדת הסוציאלית שלי צריכה לרוץ לקופת חולים מכבי, רק כדי שיוציאו לו כרטיס, וזה גוזל לה שלושה ימי עבודה. אז אני חושב שהעדר סטאטוס - - -

אנחנו צריכים לטפל בזה גם בהצעת החוק שהגשנו ביחד קארין אלהרר ואנוכי, וגם בהצעת חוק, אני מקווה שסוף סוף תצא מבית המדוכה של משרד הבריאות, ואז שם ידובר על טובתו של קטין בהליכים רפואיים. אם וכאשר נצטרך את הסכמתם של ההורים הביולוגיים ועם החרגה כמובן של נושא האומנה.

כן, כן, ברור, להורים הביולוגיים יש עדיין זכויות, אבל יש דברים טריוויאליים שם, שפשוט בגלל שזה לא מוגדר, הם לוקחים המון המון מאמץ.

נושא שני זה נושא התקציב, כמה מפתיע. גם אחרי שהילדים נמצאים זכאים לכל מיני מימונים, ואולי זה קשור לזה שזה דרך עמותה, זה בסופו של דבר מגיע לזכאות מתוך תקציב חלקי. אנחנו משפחה שלא - - -

עוד לא עדכנתם את הסל שהבטחתם לנו פה בוועדה מלפני כמה חודשים?

ב-1 במאי.

ב-1 במאי. הוא תוקן?

הוא נבנה. יש איזו שהיא מחלוקת לגבי גובה הסכום.

תקשיב, אנחנו ראינו שבשורה תחתונה לא רק שאנחנו מצפים מהם להיות, איך הגדרת קודם, אתם עושים את האומנה כ-?

נעשה ונשמע.

נעשה ונשמע. אחר כך אתם מתלוננים שקשה לגייס משפחות לתוך המערך הזה, כשאנחנו מסתכלים על אותם אנשים כאילו המורכבות המאד מיוחדת, הנפשית שמצריכה, באמת, בואו נשים את זה על השולחן. משפחה עם ילדים ביולוגיים משלהם, מכניסים ראש בריא לפעמים למיטה חולה, מתוך איזה שהוא מקום של שליחות, של סולידריות חברתית, של חברה יותר טובה, של חמלה על ילד שלא שפר עליו גורלו ולא נולד למשפחה חזקה, ואנחנו מסתכלים בעיקר על משפחות האומנה שלוקחים ילדים עם צרכים מיוחדים. ולנו, כמו שאמרנו בפעם הקודמת, יש תחושה שנוח מאד למשרדים עם הנתינה הבלתי נתפסת הזו, של משפחות שנכנסות לתוך התהליך הזה, ואומרים להן אם אתן כבר ככה, ננצל את זה עוד קצת.

תקשיב, כמה זמן עבר? כמעט שנה? כמעט שנה. אתם הייתם אמורים להביא לנו את המסקנות תוך שלושה חודשים, אם אינני טועה? ההמלצה לשינוי. נפגשנו אחר כך אני ואתה ועוד גורם.

נכון. אני ארצה להגיב, בסדר, אין בעיה.

תראה, אם אנחנו לא נדע, כי נתקלנו פה בדברים אבסורדיים, אני אומרת לכם משפחות האומנה, שלא תחשבו שלא דנו בזה, שלפעמים הכסף מגיע על דברים שכבר נעשו וקיבלו אישורים עליהם, הרבה אחרי שהילד כבר יצא מהאומנה.
הסל פשוט ריק. אם אנחנו מדברים על טיפולי שיניים, ודרך אגב, עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בהרדמה וכו' וכו', מה שמכביד על המשפחות שנאלצות להוציא את זה מהכיס הפרטי שלהן, וזה לא הילדים הביולוגיים שלהם. אם הם עושים את זה, לא רק שאנחנו צריכים להצדיע להם, אנחנו צריכים להקל עליהם, כי זו גם החלופה הכי זולה של המדינה. אתמול בוועדת סילמן, אחת מהמסקנות הייתה – פיתוח שירותים של אומנה על פני שירותים חוץ ביתיים אחרים, על פנימיות. כמה ילד בפנימייה עולה? אם אנחנו מדברים על צרכים מיוחדים זה למעלה מ-10,000 שקלים בחודש. כמה ילד באומנה עולה?

הרבה פחות.

הרבה פחות. גם כלכלית, מעבר לנושא הזה של התחושה של בית, של דמי משפחה שכל כך תורמת לילד, גם מבחינה כלכלית נטו זה טוב, זה נכון יותר. אנחנו שלחנו אתכם לעשות שיעורי בית.

המודל נבנה, הכל סגור.

אז אנחנו רוצים אתכם פה בשבוע האחרון לפני היציאה לפגרה, אנחנו ניפגש פה שוב ואנחנו נעריך את הסל הזה, אנחנו נשמע את כל הצדדים. אני כבר אומרת, לכל מי שיש נגיעה בנושא הזה, גם להציף אותנו בנקודות שראוי לדון בהן. אני מאמינה שלעמותות יש שאלות או ויכוחים כאלה או אחרים. שימו לנו את שורש המחלוקת על הנייר, ננסה לפתור את זה לפני הוועדה.

היה ולא, קודם כל תהיה פה ועדה בשבוע האחרון לפני הפגרה, ואנחנו נרצה לראות התקדמות אמיתית ואני לא רוצה להגיד מה תהיינה המסקנות בשבוע האחרון לפני הפגרה, אבל תבואו מוכנים וערוכים. הייתה לכם שנה, שנה שלמה ועכשיו אני שומעת שזה לא נפתר. אבל אתם, החברה של האומנה, אני לא מבינה, של העמותות, מדוע לא פניתם אלינו שוב? מדוע? אני חשבתי שזה נסגר לגמרי, מאחר שגם מעבר לוועדה אנחנו ישבנו עם גורמי המקצוע.

אנחנו מאמינים קודם כל שאנחנו צריכים לעבוד בשותפות עם המשרד.

כן, אבל שנה. אתם יכולים לספוג, המשפחות לא.

סליחה, הפרוטוקול לא מזהה אותך, תאמרי לפחות את השם.

טלי חלף, מנהלת תחום האומנה באור שלום. אני מאד עסוקה בנושא של הפחתת ההוצאות המיוחדות של המשפחות עם הצרכים המיוחדים. הדברים נקבעו די חד צדדית ואנחנו עומדים היום על זה שיהיה לנו שיח עם משרד הרווחה, ואם זה לא ילך, אז אנחנו - - -

מה הפערים?

גדולים מאד, הם גדולים מאד. מדובר במאות שקלים.

הייתם פה בוועדה הקודמת, לא חשבתם לעדכן אותנו שלא הגעתם לשום התקדמות?

לצערי הרב, עד שאנחנו קיבלנו את החומרים שאיתם יכולנו לבדוק את הפערים, זה לקח המון המון זמן - - -

שנה? שנה פחות חודש?

בחודש האחרון רק קיבלנו את החומרים מהמשרד ואז הבנו את גודל הצרה.

אני יכול להגיד משהו, אני מבין שהיום באו לפרגן לעובדים הסוציאליים, לא לרדת עליהם, אבל אני אגיד משהו בכל זאת.

לא, לא, אין קשר.

זה בסדר, אני רגיל לזה. בשביל זה לא הבנתי היום למה זה משהו אחר, אבל בסדר.

לא, לא, לא, לא, לא.

לא שמעת מילה אחת על העובד הסוציאלי.

רגע, נדמה לך שאני - - -

זה לא אנחנו, זה התקציבים.

רציתי להגיד מילה. אנחנו הגענו לוועדה, קיבלנו את דברי יושבת הראש. המודל נבנה. הבעיה היא רק - - -

בניתוק מהצד השני.

שנייה, הבעיה היא לא אצלנו, הבעיה שאני הופתעתי ממנה זה שהמספרים לא מדברים בינם לבין עצמם. במשרד אני לא עושה את המספרים, יש חשבות. היא בנתה את הממוצע שיצא 900 ומשהו שקלים, העמותות - - -

800 ומשהו שקלים.

העמותות בנו את הממוצע שלהם, שזה יוצא ב ערך 1,500 שקלים. אני לא יודע למה המספרים לא מדברים, אבל זה לא - - -

לא מקבלים פריז. במצב כזה לא מקבלים פריז.

טוב, חברה, לא נעים לי להיות עוכרת שמחות, אבל אם נדמה לך שגם ביום של חג אני אפספס הזדמנות לתקן או לזרז איזה שהוא פתרון של עוול מסוים, הגעתם למקום הלא נכון.

מקובל.

עובדת סוציאלית או לא?

אני רוצה לומר משהו, גם לעובדים הסוציאליים קשה ביותר להתנהל מול משפחות האומנה, כשאין להן את ארגז הכלים לתת למשפחות. מה שאנחנו עושים פה, ברגע זה שהעלינו את הבעיה הזו על השולחן - - -

והיא לא תרד מהשולחן.

בטח שלא. זה בעצם לעזור לעובדים הסוציאליים. כי בשורה התחתונה העובדים הסוציאליים נדרשים לתת תשובות במקומות שלא הם הכתיבו ובנקודות זמן. הם יודעים מה הצרכים ואנחנו נשב ביחד עם יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים. אנחנו נעשה ישיבה מצומצמת ביחד אם נציגי האומנה, נציגי העמותות וביחד איתך, ואם צריך את החשב, גם החשב יהיה פה.

התקציבן, לא החשב. חנן.

חנן. יש לו כבר היסטוריה עם חנן. אנחנו נשב עם חנן ואנחנו נראה איך אנחנו מגיעים לעמק השווא.

כמי שעברה את התהליך הזה, ולנו הרי יש סל, אני חושבת שנכון - גם אם זה ייקח עוד קצת זמן – לעשות את זה בצורה כמו שצריך ולהצליח, כי אם זה יהיה לא מוצלח - - -

שלווה, אמרתם את זה פה לפני שנה. שנה עברה. המשפחות לוקחים אוברדרפט מהבנק, מתוך מחשבה שהכספים האלה יגיעו אליהם. סליחה, אני לא רוצה להיות זו שמרימה פה את הקול, אבל אלה בדיוק אותן מילים ששמעתי לפני שנה, והובטח לי שתוך שלושה חודשים הדברים האלה יפתרו. ואם אני טועה אני אוציא את הפרוטוקול ותקבלו ממני התנצלות בקול. אני לא טועה. שנה עברה. פי ארבעה יותר. זה נראה לכם הגיוני?
זה לא יקרה. אני רושמת את זה פה לפני ואנחנו לא נעבור לסדר, ותאמינו לי, משרד הרווחה לא צריך עכשיו להתנהל מול התקשורת, אבל זה הכלי האחרון שלנו, אם וכאשר צריך. ואפשר לחסוך את זה, כי זה באמת עניין של ישיבה אמת על המדוכה, לנסות לפתור את הבעיות מה הצרכים. הרי אתם יודעים, יש לכם מיפוי, אתם יודעים כמה כסף אתם משלמים על רופאי שיניים, כמה על הרדמה, כמה אנשים משלמים על פסיכולוג. למה לעכב את הכספים האלה? למה לקחת הלוואה מאותם בעלי משפחות, כי המדינה מלווה מהם כסף, אבל המדינה לא משלמת להם פיגורים וריביות. אם הייתם לוקחים את ההלוואה הזאת מהבנק, הייתם צריכים לשלם שם ריביות ופיגורים וכדומה. למשפחות אתם לא משלמים. זה מאד נוח למשרד הרווחה. זה מאד לא נוח למשפחות האלה, שאני חושבת שהם צדיקים. ופה אני אסיים.

אני רק רוצה לומר שמנכ"ל משרד הרווחה ביקר לפני שבוע בקהילה שיש בה שמונה משפחות אומנה, שזה פרויקט יפיפה, פשוט מדהים לראות את הקהילה הזאת, וגם בתחום של ילד ונוער, לא של הצרכים המיוחדים - - -

הוא שמע את אותם דברים ש - - -

הוא שמע את אותם דברים, והוא אמר שהוא בהחלט רוצה לקדם ולסייע להם גם בבנייה ועדכון השר.

אז אנחנו מוסיפים את מנכ"ל משרד הרווחה לאותה ועדה.

אז הדלת פתוחה והוא נתן עדיפות לנושא של האומנה.

דליה, כי מה שנאמר שם זה שהסל של ילד ונוער נשחק מאז שבעצם בוצעה ההפרטה, הוא נשחק.

נכון, והוא בהחלט רוצה לעדכן.

דיברו על הנושא של נסיעות וקילומטרים של נסיעות שעוד מחושבים כמו לפני שנת 2007 ולא עכשיו.

גם פרוצדורות, שזה לא פחות חשוב.

הוא פתוח לנושא הזה והוא יבחן את הסל הזה ויעדכן.

חברת הכנסת קארין אלהרר, אני שמחה שהגעת. אנחנו נזמן לאותה ישיבה גם את מנכ"ל משרד הרווחה שהוא בא עם כוונות טובות ואני מקווה מאד שאולי כשהוא ידפוק על השולחן, הדברים האלה יזוזו יותר מהר. בדיוק דיברנו על כל הנושא של משפחות אומנה ועיכוב הכספים ועל אי היכולת של המשפחות להוציא מהכיס ולממן את כל הטיפולים, בתקווה שמתי שהוא, איפה שהוא יגיעו הכספים, והסכמנו שהייתה לנו פה ישיבה כמעט לפני שנה, לפני שנה פחות חודש, והם הבטיחו תוך שלושה חודשים.

עכשיו אני גם כועסת על העמותות, שלא הביאו לפתחנו ששום דבר לא זז. את יודעת, ההבדלים הם כמעט 100% בין ההצעה של המשרד, של החשב של המשרד, לבין ההוצאות האמיתיות, כפי שרואים אותן העמותות , ופה צריך להגיע לעמק השווה.

אני חושב שצריך לתת לזה זמן קצוב ואז לחזור לפה לדיון נוסף.

מתי אנחנו יוצאים לפגרה? עוד שבועיים? בשבוע האחרון אנחנו יושבים פה. ויש לנו תאמינו לי פגרה, שחוץ מלנקות את הבית, אני די פנויה לתקשורת. לא נגיע לשם. לא צריך. אין מליאה, אין זה, אני יכולה לפנות הרבה הרבה זמן. אין חוקים שצריך להעביר בוועדות לא צריך לריב עם דודו רותם בוועדת חוקה. אז תיקחו את זה בחשבון.

אבל היום אנחנו אומרים רק דברים טובים על העובדים הסוציאליים ועל מה שהם עושים.

העובדים הסוציאליים עושים עבודת קודש, אבל אם העובדים הסוציאליים הופכים להיות שק האגרוף או באמת מזרון הספיגה בין העניין של חוסר התקצוב לבין המשפחות והם צריכים לעמוד באמצע ולהסביר להם למה הכספים לא מגיעים, והעובדים הסוציאליים צריכים לתת את הדין או להגיד למשפחות – תיקחו עוד נשימה ארוכה. אנחנו מכבידים על העובדים הסוציאליים, אנחנו הופכים אותם כשק חבטות ואנחנו הופכים אותם כמטרה לכל אותם חיצים.

אף אחד לא רואה, פרט לעובד הסוציאלי שעומד בתווך, את מה שקורה מאחורי הגב שלנו, ובכלל מה הוא ארגז הכלים שהוא יכול לתת. הוא לא יכול לתת יותר ממה שיש לו.

נכון מאד.

וכאן, אני פה לגמרי עם העובדים הסוציאליים. דרך אגב, זו דרישה של העובדים הסוציאליים שיתקצבו את זה כמו שצריך, למען הסר ספק. הם האנשים הטובים פה.

כן, אני עצרתי אותך, בבקשה, תגיד עוד משפט ונעבור למשפחה אחרת.

אני רק הייתי מוסיף שהפער הוא כפול. כלומר, מה שמגיע לילדים הם לא יכולים לקבל הכל, אנחנו בפירוש השלמנו מכיסנו. לנו לא חסרה הפרוטה, אבל בטוח שישנן משפחות שבהן הילדים לא מקבלים, ומעבר לזה, לטעמי גם הסל שהילדים זכאים לו, הוא סל של מינימום של בריאות, הוא לא סל שמדבר על איכות חיים, הוא לא סל שנותן לילדים האלה קצת מעבר, והם מאד מאד צריכים.

מישהו יכול להגיד לנו מה הדלתא בין ילד באומנה, לבין ילד עם צרכים מיוחדים?

ילד אמנה צרכים מיוחדים או ילד אומנה ללא צרכים מיוחדים, מה הדלתא שניתנת?

התשלומים שלנו הם הרבה פחות מאשר ילדים עם צרכים מיוחדים. בממוצע באומנה דמי האחזקה הם 2,400 שקלים ו - - -

זה מגיע גם ל-4,000.

4,300, וזה מעל לסל, זה חוץ מהסל.

אבל יש לנו גם אומנה טיפולית, ששם התעריף הוא הרבה יותר גבוה.

לא, אני לא מדברים על אומנה טיפולית, אני מדברת על ילד עם צרכים מיוחדים, שיקומי או מוגבלות התפתחותי.

אז יש את דמי החזקה שזה הפער, ויש את הסל, כשהסל שלנו הוא בערך היום 780 שקלים.

השאלה מכוונת לזה, הרי ילדים עם מוגבלויות שהם באומנה לא זכאים לגמלת ילד נכה, מה שאני רוצה לברר זה שהמשרד משתתף בעצם בגובה גמלת ילד נכה, כדי לתת למשפחת האומנה את הדלתא הזאת שקיימת.

למה הם לא זכאים לגמלת ילד נכה?

ככה כתוב.

אין כפל קצבאות.

איפה הכפל? הצרכים לא נעלמו.

עוד נקודה שעליה נדון, תבדקו את זה.

המדינה מממנת את הילד, זה 4,300 שקלים. זה עוד לפני ההוצאות המיוחדות.

בסדר, אני מבינה. אפשר רגע?

נכון, זה רעיון. בוא נשב על זה לקראת הפגישה הבאה, בסדר?

שמה?

לגבי הנושא של קצבת ילד נכה ולגבי ההשתתפות והקיזוזים מול הביטוח הלאומי.

טוב, מה שהוא אומר זה שבאמת מגיעים כמעט ל-6,000 שקלים הוצאות על ילדים עם צרכים מיוחדים וגם באומנה הטיפולית.

לא, לא, לא, אמרו פה 4,000 שקלים לעומת 2,400 שקלים.

לא, זה ללא ההוצאות המיוחדות.

פלוס ההוצאות המיוחדות, שזה גם חזק מהחזקה של ילד.

פקודת ילד נכה יוצא מהביטוח הלאומי למשפחות, כאשר משפחות מחזיקות את הילד בבית. דרך אגב, זה לא מונע מהם גם כן להכניס אותם למסגרות יומיות, בסדר? וגם על זה משלמת המדינה. אתם רוצים שנעשה את החישוב עד לשקל ועד ללירה, ונוסיף לירה על שקל? אנחנו נעשה את זה אם צריך. אנחנו נביא את מחלקת המחקר של הכנסת ואנחנו נבדוק כמה המדינה חוסכת על ילד בעל צרכים מיוחדים באומנה.

היא לא חוסכת.

אל תגידי לי היא לא חוסכת.

כי גם כאן יש הוצאות נוספות שמשלמים.

אם אתם לוקחים אותו למסגרת חוץ ביתית טיפולית, היא עולה למדינה למעלה מ-10,000 שקלים בחודש, בין 10,000 שקלים ל-15,000 שקלים.

אני רוצה להוסיף שיש גם קצבת ניידות.

בוועדת סילמן ביקשו לחזק את הנושא של האומנה.

קצבת ניידות עם מלוא הזכויות הנלוות.

אפילו נקודות זיכוי לא מקבלים.

אפשר לדבר פה רק כאשר אני נותנת רשות דיבור, ודרך אגב אני בדרך כלל עושה את זה דיון פתוח, עד שאני חוזרת בי. אז בואו נשאיר את כל הנושא של האומנה ושל התקצוב לשבוע האחרון לפני הפגרה. עד אז תעשו שיעורי בית. אני פשוט שלחתי אז תוך שלושה חודשים, אבל מאחר שגם העמותות לא עשו את שהוטל עליהם בלחזור אלינו אם הסתדר או לא הסתדר, היינו בטוחים שזה נסגר לחלוטין. גם אז כשנפגשנו עם הצוות המקצועי מחוץ לוועדה, ומסתבר ששנה עברה ואף אחד לא מרוצה ממה שיצא.
אז אנחנו עשינו פה באמת גם נזיפה גם בעמותות, כי גם אם הן מחכות, המשפחות בינתיים הן אלה שקורסות ולא העמותות, ובטח שהעובדים הסוציאליים אחר כך עומדים בתווך וסופגים את כל העלבונות או כל הלחצים מכל הכיוונים. אנחנו מקשים עליהם, מראש אנחנו מכשילים את תפקידם, ואנחנו נראה איך אנחנו יכולים לטפל גם בזה.

עוד משהו? משפט אחרון.

כן, משפט אחרון. לי קצת חורה גם שבזמן האחרון משפחות אומנה ו/או עובדים סוציאליים, נמצאים על המוקד בתור גנבי ילדים וחוטפי ילדים. זה קצת, לפחות מזווית הראייה שלי, זה מפריע שמהבית הזה לא יוצאת איזו שהיא אמירה ברורה.

היה גינוי גם במליאה - - -

לא רק שהיה גינוי, הורחקו מפה חברי כנסת שהתנסחו בשפה הזו ויש פה עדים לכך.

אני עזבתי את הדיון במחאה.

ודרך אגב שלא תטעו, הורחקו חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה במידה שווה, והחדר הזה לא ייתן לדברים האלה.

קודם כל נקודה ראשונה שממנה אנחנו יוצאים, עבודת הקודש היא גם של העובדים הסוציאליים, אבל בלי ארגז כלים אמיתי ונכון, אנחנו מראש גורמים להם להיכשל במילוי תפקידם.

אורלי, אני אמרתי בדברי הפתיחה, הריבון - - -

זה מונח בעייתי עבודת קודש, כי אז כאילו שאנחנו באיזו גמילות חסדים כזו. אנחנו לא מהמקום הזה.

אולי נקבל 10 אחוז מעשר, כמו הכוהנים.

אוקיי, אוקיי. רבותי, לא לחינם אמרתי בדברי הפתיחה שהריבון אוהב את הטשטוש הזה, את אי ההגדרה. הריבון במקרה הזה זה הממשלה.

במדינה דמוקרטית הוא האזרח, אתה מתכוון אנשי הרשות המבצעת.

השלטון המרכזי, סליחה, את צודקת. השלטון המרכזי אוהב את הטשטוש של ההגדרות של התיקנון של סמוך, הזמן עושה את שלו.

אה, הטשטוש יעלם ממש בקרוב.

אז זהו, לכן זו הסיבה. הדיון הזה מברר את זה ואומרת יושבת הראש במפורש, זה לא יהיה יותר. זה לא יהיה. אני חושב שהמדינה צריכה להפסיק להתנהג, סליחה, אני לא רוצה לומר במקרה הזה במושגים האלה, שהמדינה תתנהג כמדינת רווחה בנתינה שלה, לא בצורה שהיא צריכה להיתמך על ידי משפחות יקרות, שאמרנו את הדברים החמים עליהן. אני חושב שאם יש - - -

זהו, זה לא רציונאלי מה שהן עושות.

אם יש ציונות ופטריוטים, אני חושב שאלה הן המשפחות האלה ואני אומר את זה מתוך הכרה, מתוך היכרות והערכה מלאה לעבודה הזו. כל שכן, לגבי צרכים מיוחדים, כל ילד שמגיע לאומנה הוא בעל צרכים – מי יותר מי פחות – הוא בעל צרכים. זה לא נעשה בגלל שזה מצב אידיאלי.

לכן המאמץ, ואני אומר לכם, הורים ביולוגים מתמודדים עם קשיים, כל שכן. ואני רואה שהמדינה כל פעם חוזרת על עצמה, הזמן עובד לטובתה. הנה עוד שנה עברה לה.

טוב, אבל אנחנו קצת הוטענו פה, אבל לא נורא, אנחנו - - -

הרדימו אותנו.

לא, חשבתי בעלי האינטרס יתחילו לבוא ולדפוק בדלת כשדברים לא מסתדרים אחרי שהקצבנו שלושה חודשים. היה שקט תעשייתי כזה, שחשבנו שהכל בסדר, בעיקר אחרי שישבנו עם גורמי המקצוע שאמרו הנוסחה אוטוטו על השולחן. בסדר. אנחנו ניפגש פה בעוד שבועיים.

תודה לך מאד.

תודה לך.

אני רוצה לשמוע עוד משפחות באומנה.

אני גלית, אנחנו הורים אומנים. יש לנו ארבעה ילדים ביולוגיים וילד בן 4.5 שמזה שנה וחצי בערך הוא איתנו. אז קודם כל אני רוצה להגיד באמת תודה לעובדים הסוציאליים. אנחנו נתקלנו בזה, כלומר עד אז לא הכרנו בכלל את כל הנושא של הרווחה והעבודה הסוציאלית, עד שהתחלנו להיכנס לזה, דרך מכון סאמיט, והתהליך היה פשוט תהליך מדהים. כלומר, הרבה יותר טוב ממה שחלמנו עליו, מהרגע שניגשנו למכון ועד - - -

מה הביא אתכם להיכנס לאומנה?

מה גרם לנו?

כן.

זה קצת מצחיק.

אין תשובה אחת.

לא, יש תשובה. כלומר, הבסיס זה הספר על ציון ובתיה, הילד מבית שאן שלקחו אותו לאומנה, ואני אמרתי שאני אהיה אמא אומנת שלא תישבר, שהוא יישאר אצלי תמיד, ורמי היה שותף יותר מאוחר.

אל עצמי, זה הספר.

אל עצמי, בדיוק, כן.

זה אחד הספרים שהכי השפיעו עלי בילדות שלי.

גם עלי, מסתבר, כי אני פה, ורמי היה שותף לעניין, וברגע שהבנו שאנחנו מאד מאד אוהבים לגדל ילדים, הבנו גם שזו הדרך הכי הגיונית שבה נתרום לחברה. ואז החלטנו ללכת לתהליך, וחגית, שהיא מנהלת הסניף היום ואז היא הייתה קולטת משפחות, כיוונה אותנו מאד נכון בעניין של מה אנחנו צריכים לקלוט, איזה ילד. כי בכל זאת יש השפעה על המשפחה והילד מגיע עם מורכבויות, ואני חושבת שהתהליך היום, אנחנו מאושרים ממנו. כלומר כל המשפחה מאושרת מזה שאנחנו שם.

אבל זה לא אומר שאין קשיים. כל הזמן יש קשיים ויש אתגרים שאי אפשר בכלל לצפות או לחשוב, הם דינמיים ומשתנים. אחד האתגרים שהיו בפנינו זה שאחרי שלושה חודשים באו ואמרו לנו שהחליטו שהילד עובד לאימוץ, וזה היה קצת הלם. לא היינו כל כך בשלים לזה. אימוץ היה מוקדם מדי, כלומר אנחנו עוד היינו במצב שבאנו מתוך רצון לעשות אומנה. בדקנו את שתי האופציות. חגית ככה כל הזמן אתגרה אותנו לכו תחשבו – אתם רוצים אומנה? אם רוצים אימוץ? תחשבו על זה בבית, תחקרו מה זה. קראנו והחלטנו שאנחנו מאמינים שאם לילד יש הורים ביולוגיים מתפקדים, חשוב שהוא יהיה איתם בקשר. אנחנו חושבים שלטובת הילד חשוב שהוא יהיה איתם בקשר, ולשליו יש היום שני הורים ביולוגיים שהוא נפגש איתם, ועכשיו עברנו לפגישות בבית של ההורים, וזה קשר שנותן לו המון. זה פשוט מדהים לראות את הביולוגיה, כמה היא חזקה, ושירות האומנה מאד עזר לנו בתהליך.

יש פה כמה מורכבויות. מגיעים לוועדת החלטה, ועדת החלטה ראשונה החליטה שהוא עובר לאימוץ, הגיעו אלינו מהשירות למען הילד ואנחנו פה אמרנו, אנחנו לא שם, זה עוד טרי. אנחנו עם כל הבעיות, והיום הוא בגן למעוכבי התפתחות, יש קשיים ואנחנו עוד לא יודעים איך מתמודדים עם זה. והליווי של העובדת הסוציאלית שלנו, היא הפכה להיות כמו הקביים שלנו. היא נורא עזרה לנו ללכת בתוך התהליך, וההבנה של ללכת לאימוץ זה לוותר על זה. אין עובד סוציאלי כל כך בתמונה, זה ללכת לבד.
בעניין הזה אני רוצה להגיד שבאותה נקודה הבנו כמה המשמעות של העובד הסוציאלי היא חשובה. היא ליוותה אותנו בוועדות החלטה. לצערנו לוועדות החלטה הורים ביולוגיים לא מוזמנים, שזה משהו שדיברנו עליו, שנכון לשנות. סליחה, האומנים. הביולוגים מוזמנים, אבל ההורים האומנים לא מוזמנים. ופה זה קצת לדעתי נקודה שצריך לעבוד עליה ולחשוב אם זה בכלל נכון, כי בטח יש אמירה להורים, שהם מכירים הכי טוב את הילד.

זה השלב הזה של האימוץ, והם באמת היו איתנו בתוך התהליך.

טוב שאת מעלה את הנקודה הזו, מאחר שחברת הכנסת קארין אלהרר ואנוכי בדיונים לגבי הנושא של חוק האומנה. מעניין לראות איך אנחנו נוכל להכניס את הסעיף הזה לגבי קולם של ההורים האומנים בוועדות ההחלטה.

רק לומר שכל מטרת החוק הייתה לתת מעמד להורי האומנה.

מה אנשי המקצוע אומרים? מאחר שאנחנו עוסקים בעבודה סוציאלית, חשוב לי, הרגש שלי אומר משהו. השאלה מה אנשי המקצוע אומרים – טוב או לא טוב.

לגמרי, לגמרי. אנחנו נלחמים על זה יום יום. חובה.

זה העובדים הסוציאליים אמרו חובה? אז אני לא מבין למה זה לא מיושם?

אנחנו מודים לך שהארת את תשומת ליבנו לנושא הזה.

אני רוצה להעלות עוד נקודה אחת, אם אפשר.

עוד נקודה ואנחנו נעבור לעוד משפחה.

מה שרצינו עוד להעלות זה את הנושא של ההורים הביולוגיים. המקום של ההורים הביולוגיים בסיפור הזה, מי מטפל בהם? במקרה של שליו, אמא שלו, תראי, מן הסתם אמא שבסופו של דבר מוסרת את הילדים שלה, היא צריכה תמיכה בעצמה, וברגע שלוקחים ממנה את הילדים שלה, היא לא זכאית לשום תמיכה, והדרך ליפול היא מאד קלה. והיא לא הייתה זכאית במקרה שלנו, ואיך בכל זאת להרים אותה גם בשביל שליו וגם בשבילה. זה היה לנו עצוב לראות את זה, שאין מעגל תומך. לקח המון זמן עד שהיא הצליחה לבנות איזה שהוא מעגל ובסופו של דבר, למרות שזה לא התפקיד של מכון סאמיט, רק בגלל טובתו של הילד שלנו, היא נרתמה ועזרה בעניין הזה.

אז זאת נקודה שחשוב לנו להציף, הנושא של תמיכה בהורים ביולוגיים, גם - - -

גם כאשר הילדים נמצאים באומנה.

כן.

נכון, בהחלט. זה באמת כל הנושא של הראייה הכוללת.

אפשר לשמוע משלווה?

היא דיברה קודם.

לא, רק אולי על הראייה הכוללת של הדברים, איך אתם רואים את זה.

בהחלט. הייתה ועדה עכשיו שמינה מנכ"ל המשרד, ואחת ההמלצות שהאומנה תעסוק בחיזוק ההורות של ההורים הביולוגיים, וכל צוות האומנה, יש עכשיו שלושה קורסים של טיפול הורה-ילד, הכוונה להורה הביולוגי, והמנכ"ל אישר לכל גוף מפעיל לטפל ב-20 הורים ביולוגיים במקביל, ואנחנו למדנו, כי גם - - -

רגע, רק אל תגידי לי שהם משלמים ואחר כך הם יחכו שתחזירו להם מאותו סל.

לא, לא, לא, ממש לא.

מראש לא ניצור את הבעיה.

אורלי, לא צריך להגזים. באחד הדברים אנחנו עושים את זה כבר היום במשפחות הקלט חירום, ולמדנו שלמנח האומנה, ברגע שהוא גם מטפל בהורות של ההורה הביולוגי, הוא מבין הרבה יותר עמוק את הילד ואת צרכיו, וגם לעזור ללוות את המשפחות אומנה. אנחנו חושבים שזה צעד מאד מאד חשוב.

אני רק רוצה להעיר, אני חושבת שזה רק חלקי. כלומר, זה נכון מה ששלוה אמרה, אבל זה לא הטיפול שאני חושבת שאולי גלית התכוונה, שזה תמיכה בקהילה ממש וטיפול במשפחה.

וודאי. צריך כלים ומשאבים.

אבל באותן מסקנות של ועדת סילמן היה פיתוח שירותים בקהילה.

זה זה, בדיוק.

שם זה נכנס, ואתם צריכים לבדוק מה נכנס באותם פיתוח שירותים, בעיקר אצל אלה שיוצאים מהמסגרות החוץ ביתיות בחזרה לקהילה.

יש הרבה עומסים סך הכל בקהילות, והרבה פעמים מחלקות בתוך העומס, את יודעת, הם אומרים הילד כבר מטופל אז הוא לא בסכנה, אז לא תמיד בסדרי העדיפויות נופל גם הטיפול במשפחה, למרות הקושי.

זה יהיה תפקידו של עו"ס המשפחה. אם שמתם לב, המשרד עכשיו בנושא של עו"ס המשפחה מקבל ממש תפנית והרבה מאד השקעה, וזה יהיה תפקידו של עו"ס המשפחה ללוות את המשפחה גם כשהילדים יוצאים מהבית.

וזה בעיקר כאשר העברתם את נטל ההחלטה בחזרה לבתי המשפט, מה שאומר שקצת מצמצם את הקונפליקט בין המשפחה לבין - - -

אני רוצה לבקש מחברת הכנסת, את ביקשת מסילמן לבוא לכאן להציג את הוועדה, אז בואי ננסה לבודד עכשיו מה שיפורסם בעיתונות - - -

אני קיבלתי פשוט את הדו"ח משר הרווחה בעצמו. לכן אם אני אומרת משהו, תאמיני לי, אני לא מסתמכת על מה שכתב יובל גורן, אלא על מה שקיבלתי מהשר.

אוקיי, אבל צריך להסביר את זה. זה לא מוסבר טוב.

וגם הוועדות תהיינה שם.

יש קצת בלבול בזה.

אז בואו נשאיר את זה. עוד מישהו מהמשפחות מעוניין לדבר?

צהריים טובים, עדינה והלל, אנחנו מהיישוב כוכב יאיר ואנחנו הורים לחמישה ילדים ביולוגיים. הפכנו למשפחת אומנה לפני 3.5 שנים, כאשר שניים מהילדים כבר היו נשואים, ובינתיים עוד שניים נישאו.

יש לנו שאלה מאד מהותית ואני אשאל אותה בסוף, אבל רק אחרי שאני אספר קצת על המקרה שלנו, כי כדי להבין את השאלה צריך להבין את העוצמה של האומנה שעשינו, כי אנחנו לא הפכנו למשפחת אומנה בפרוטוקול הרגיל. אנחנו בעצם הכרנו נערה בשבת בעשר בבוקר, בשעה אחת עשרה בערב כבר הבנו שיש פה מקרה חירום.

מה, מה? תחזור על זה.

הסיפור שלנו הוא כזה: בשבת בבוקר הגיעה לביתנו גיסתנו, שגם גרה בכוכב יאיר, עם איזו שהיא נערה עם חזות אוריינטאלית, והיא סיפרה לנו שהיא אחת משני ילדים שהאבא נפטר, אין אמא בתמונה, אין להם איפה להיות בשבת, והיא החליטה לארח אותם שבת. בררנו קצת יותר פרטים על הנערה הזאת, ובמוצאי שבת, בשיחה עם דודה שלה, שבעצם ניתקה כל מגע, מסתבר שהנערה הייתה מאושפזת באשפוז פסיכיאטרי בשלוותה, אם ניסיון אובדני ואנחנו הבנו שיש פה מקרה חירום. אני אומר את זה מאד בתמציתיות, אבל שיש פה באמת מקרה של נערה שאם אנחנו לא נעזור לה, מי יודע מה יקרה לנערה.
מדובר בנערה בת 14, ילידת ארצות הברית, אמא קוריאנית ואב ישראלי לשעבר. אני לא יודע אם יש זמן, עד כמה להרחיב.

>
אפשר לחסוך פרטים. השאלה האם היא הייתה מוכרת לשירותי הרווחה?

מסתבר. היא הייתה מכפר סבא והמשפחה הייתה מוכרת לשירותי הרווחה בכפר סבא. האבא נסע לטיפולים בארצות הברית, הוא נפטר שם ואז האמא צצה, אחרי שלא הייתה בחייה מגיל 5, והיה מקרה חירום ואנחנו הסכמנו שאנחנו מוכנים להיות משפחת אומנה, בעצם ללא שום כלים, ללא שום הכנה.

ופה אני חייב לציין, לנו עד לאותה נקודה לא הייתה שום חשיפה לנושא של עובדים סוציאליים, אבל אין ספק שכולם פה מבינים את מקרה החירום הזה. אנחנו זכינו לליווי פשוט מדהים, שבעצם עזר לנו לשרוד את הימים ואת החודשים הראשונים: האם להעביר אותה לבית ספר, איך לגדל אותה, מה עושים ואיך עושים ואיך אנחנו מתמודדים עם הבעיות המשפחתיות, במיוחד על הרקע הפסיכיאטרי שלה.

בהמשך התחלפה עובדת סוציאלית כי הראשונה ילדה, גם עובדת סוציאלית נפלאה ואני רק אספר אנקדוטה אחת על החשיבות של העובדת הסוציאלית והליווי. לפני כמה חודשים, בסמיכות לחתונה של אחד הילדים שלנו, פעם ראשונה כתבתי SMS לעובדת הסוציאלית, כמה היא במצב נפלא וכמה זכינו וכמה נפלא וכמה זכינו. כעבור כמה ימים העובדת הסוציאלית אמרה שהיא רוצה להיפגש איתנו. מסתבר, שבשעה שאנחנו חשבנו שהמצב הוא נפלא, בעצם היה ניסיון אובדני, וההתמודדויות הן, זה פשוט קשה, מסובך ומורכב.

ועכשיו אני מגיע לשאלה שאני מנצל את ההזדמנות, אולי זו אצבע אלוהים. אני שלחתי לחברת הכנסת קארין אלהרר מייל לפני שבוע, אני לא יודע אם הספקת לקרוא אותו, אבל בכל אופן, אני שלחתי לך מייל והנושא הוא כזה. השאלה שלנו – הנערה מגיעה לגיל 18, ובגיל 18 אין לה משפחה. אין. האבא מת, האח שלה, שלא זכה למשפחת אומנה הוא עריק מהצבא, הוא נרקומן. האמא אי שם בעולם - - -

אני חייבת לומר משהו. עוד מהכנסת הקודמת אנחנו ניסינו לקדם הצעת חוק על מסגרות חוץ ביתיות, על הארכה בעצם לאלה שחסרי ראש משפחתי עד גיל 21-22. אני חייבת להגיד שאמרנו לנו תחכו, יש כמה פיילוטים בתוך משרד הרווחה, ביניהם דירות בוגרים, ביניהם הארכת נושא הפנימיות. אני יודעת שעכשיו יש תכנית נוספת עם אגודת הידידות - - -

לא, לא, בהצעת החוק שלכן לגבי אומנה טיפולית, וזאת אומנה טיפולית, נכנס שזה יהיה עד גיל 21. אז זאת אומרת שאם אנחנו נצליח להעביר מהר את הצעת החוק, הנערה הזאת תזכה להיות עד גיל 21.

זה פותר ממש חלק קטן.

תנו לי להשלים את השאלה, בבקשה.

יש לנו גם ילדים באומנה רגילה שמגיעים לגיל 18, הם לא מוכרים כ - - -

אבל בחוק שלי מהכנסת הקודמת, ושלוה, את מכירה את החוק, אנחנו מדברים שם על מסגרות חוץ ביתיות תומכות, כולל ליווי של עובדת סוציאלית, כולל ליווי של כל הגורמים המקצועיים, של יד ביד בתוך החברה, כי דקה אחרי גיל 18 רוב הילדים האלה, גם יוצאי הפנימיות, לא רק האומנה, נשארים ללא מסגרת וללא ליווי, ושולחים אותם כאילו מדובר עכשיו בבן אדם עם כל ארגז הכלים להסתדר.

אני מקווה מאד שגם החוק הזה, שלא מדבר רק על האומנה הטיפולית, יקוים הלכה למעשה ואז יהיה לנו פתרון כולל.

בוועדת סילמן, הוועדה שסיפרתי, אנחנו כן נתנו גם הצעה למענה לכל ילדי האומנה עד גיל 21, אחרת מזו של האומנה הטיפולית, אבל נכון להיום זה נושא מאד כבד תקציבית וצריך-. זה לא פשוט.

חבל שנציג אגף התקציבים לא פה.

נכון.

סליחה, אפשר רק להשלים משפט? אני רק רוצה לומר עוד משפט אחד.

משפט אחד ואנחנו רוצים לתת לעוד מישהו לדבר. כתבתי – תמיכת האומנה במישל (שמה מישל), ובנו כמשפחה ובעיקר ליווי עובדת סוציאלית וליווי פסיכיאטרי, הוא חיוני להמשך העצמתה. ולכם אני אומר שבלי הליווי הזה, אני באמת לא יודע מה יהיה עם הנערה הזאת. אנחנו משפחה לכל דבר - - -

אני אגיד לך מה יהיה איתה ועל מה המשרדים סומכים?

היא תהיה ברחוב.

שאתם תמשיכו להחזיק אותה ואתם תמשיכו לספק לה את המחסור שלה ואתם תמשיכו לתת לה את קורת הגג, וחסכתם למדינה את ההוצאה הזאת.

יש הרבה כלים שאנחנו לא יכולים לתת לה. קורת גג היא מקבלת.

וזה מה שקורה ברוב משפחות האומנה. אומרים למשפחות האומנה בגיל 18 אנחנו - - -

אבל הכלים המקצועיים.

אני יודעת, הוא מדבר על הפסיכולוגים ועל הליווי הנוסף.

ועל הליווי הפסיכיאטרי. בלי זה הילדה הזאת, אני לא יודע מי ישורנה. חייבים את התמיכה הזאת.

קארין אלהרר אמרה שהיא תענה.

שלום, אני משפחה אומנת לשני ילדים. אני משפחה חד הורית לשני ילדים באומנה, דרך עמותת אור שלום, שדרך אגב אני אוסיף על מה שכבר נאמר, ללא ליווי שלהם לא הייתי כאן היום. אבל אני רוצה לציין שני דברים לגבי זכויות, לגבי שני דברים שאני מתמודדת איתם במקרה כל הזמן וגם היום. פשוט שתיקחו את זה בחשבון.

יש לי ילד אחד באומנה רגילה והשנייה היא אומנה שיקומית. הם אצלי כבר שנתיים וחצי, העניין מועמד לאימוץ, אבל ספרתי את מספר הפעמים שהייתי איתם בבתי חולים – 9, ואם טעיתי אז זה מינוס ולא פלוס, ובמשך שבוע אני לוקחת אותם לארבעה טיפולים. בסוגריים, אני אמורה לקחת אותם לחמישה, אבל אני גם עובדת בהייטק וגם יש גבול כמה שאפשר לטרטר אותם.

עכשיו הילדה צריכה לעבור איזה שהוא ניתוח ואני פשוט צריכה לחכות שהאמא הביולוגית תאשר את זה, כאשר שכשאני אומרת דבר כזה זה לא שאני מזלזלת בהורים הביולוגיים, ובמקרה הזה יש רק אמא ביולוגית, אבל במקום שתהיה לי פחות עבודה, זאת אומרת שיצאתי מבית החולים אני אצטרך אחר כך לתפוס אותם בטלפון, אני צריכה לכתוב להם מיילים - - -

אפילו בשביל האנטיביוטיקה של המשך טיפול אתם צריכים את האישור.

בדיוק, כולל להסתפר.

על זה קיימנו ישיבה שלמה אך ורק על הנושאים הללו. אנחנו מקווים מאד שתהיה לנו בשורה בקרוב. זה אמור לקבל מענה גם בנושא של חוק האומנה, אבל גם בנושא של החוק של משרד הבריאות, שאמור ליישם המלצות של ועדה שקמה בשנת 2007 והגישה את המסקנות שלה בשנת 2010, ועד היום הם עובדים על תסקיר חוק. אז בהמלצות של אתמול אנחנו גם זרזנו אותם ואנחנו גם מקווים שתהיה לנו בשורה. אם לא, אני מאמינה שבינתיים אנחנו נפתור את הנושא הזה בעניין, שנראה לי שמשום מה הוא יבוא הרבה יותר מהר, הצעת החוק הפרטית.

אוקיי, זה יוריד קצת עומס שממילא יש. דבר נוסף שהייתי שמחה שתחשבו עליו. הילדים אצלי כבר שנתיים וחצי כאשר הם נפגשים עם האמא הביולוגית, אחד מהם חצי אבא ביולוגי, כלומר מסובך, בקיצור, פעם בשבועיים לשעה. זה הורים שהיו תקופות שגם נעלמו לכמה חודשים. אי אפשר להסביר את ההשפעה, כלומר צריכים לחשוב כמה זמן, ואני מאד בעד הקשר עם ההורים הביולוגיים - - -

אבל?

אבל ההורים הביולוגיים משפיעים לרעה בביקורים האלה. הם יכולים להגיד את המילה הקטנה, הם מדברים עלי לא יפה, דברים שלי אין עליהם שליטה. דברים שאני למחרת צריכה להתקשר לגן, לשאול איך הילדה התנהגה, וזה דברים שעכשיו אני כמעט עושה ברמה שבועית.

יש תמיד את השאלה על האומנה החסויה, אם צריך. את אומנה חסויה?

כן, אני אומנה חסויה, ורק שתבינו, יום אחרי הביקור אני צריכה להיות שעה, כאילו החלטנו את זה במשותף, אני צריכה להיות שעה עם הילדה, לקום איתה בבוקר לאט, לדבר איתה עוד פעם. פשוט צריכים להבין, כלומר מצד אחד אנחנו מנסים לשקם - - -

הם מועמדים לאימוץ אצלך?

כן, הם מועמדים לאימוץ אצלי.

תראו, אנחנו מוצאים פה בעצם, בשיחה הזו סביב השולחן, מצד אחד משפחה שאומרת לגבי העצמה והאפקט המאד חיובי של המפגש של הילדים הללו עם ההורים הביולוגיים. מצד שני אנחנו שומעים, וכנראה שוב פעם, זה אינדיבידואלי ותלוי מי ההורים ובאיזה מקום הם, וכדומה. זה התפקיד של העובדים הסוציאליים להבין באיזה אוכלוסיה מדובר ומה צריך לתפור שם יותר טוב, או מה לעשות יותר טוב. אבל אני באמת מאחלת לך בהצלחה עם כל הנושא של האימוץ, ואז אולי תיפתר גם השאלה של ההשפעה הפחות חיובית, באירוע הספציפי הנקודתי הזה. כמו שאת מבינה, זה הגורמים המקצועיים פה והחליפה המיוחדת. כנראה לא סתם הם מועמדים לאימוץ.

אני מעבירה פה את שרביט הניהול שום פעם בחזרה לממלא המקום, חבר הכנסת השר לשעבר מרגי. אני מודה לכם.

אני שוב פעם רוצה להגיד באמת באמת תודה לעובדים הסוציאליים, שהרבה פעמים הופכים להיות הכתובת על הקיר, כי בסכסוכים כאלה ואחרים, תהיה ההחלטה אשר תהא, תמיד יהיה צד אחד נפגע, ואם זה המשפחות שהילדים נלקחו מהן, גם אם הסיבה שהביאה לכך זה חוסר תפקוד הורי, או התעללות, או הזנחה, או כל דבר אחר, בשורה התחתונה, מי שעמד מולם והפרצוף שמבחינתם מייצג את הלקיחה הזאת, זה העובדים הסוציאליים. אם מדובר בסכסוכי הורים מאד מאד מאד קשים, בהליכי גירושין מאד קשים וכאשר יש תסקיר מסוים שמעדיף צד אחד על האחר, שוב פעם, מי שעומד מול המשפחות זה העובדים הסוציאליים.

רובצת עליכם אחריות מאד מאד גדולה, כמעט כמו במשפט שלמה, לקבל את ההחלטה המאד לא פשוטה הזו. אנחנו באמת סומכים את ידינו ורוצים להאמין שאתם עושים את העבודה ברגישות המקסימאלית, אבל אם לא יהיה לכם ארגז כלים כמו שצריך, היכולת שלכם להחליט נכונה או לבנות מהלך טיפולי המשכי לאותן משפחות, ובעיקר לאותם ילדים, היכולת הזאת הולכת ונפגעת.

אנחנו כחברי כנסת מנסים ותפקידנו לדאוג לכך, כמו שאמרת אתמול במסיבת עיתונאים, ללא תקציבים נוספים, ללא כוח אדם נוסף, ודרך אגב, בכמה משפחות מטפל עובד סוציאלי בממוצע בחודש?

בין 120 ל-300.

עכשיו תצפו שהוא יעשה משהו כמו שצריך.

בחוק הנוער 120 ילדים.

לא באומנה, ברור שלא באומנה. טוב, חברים יש לנו עוד מהלכים גדולים לפנינו.

אני מאד הייתי רוצה להגיד משהו בנוכחותך, סליחה, בקצרה. אנחנו תמיד מדברים על ההפרטה ועל העובדים בעמותות שנפגעים. יושבים פה נציגים מארבע עמותות – אור שלום, מט"ב, מכון סאמיט ושחר שהם עושים עבודה נפלאה, ולא רק שהם עושים עבודה נפלאה, כמעט כולם, אני לא רוצה לפרט, מעסיקים עובדים סוציאליים בכבוד, כמו שצריך, נותנים את המסגרת גם התקציבית וגם את השכר, ולא תמיד צריך להעביר ביקורת. מגיע להם גם שאפו על העניין הזה ותודה רבה.

תודה. תודה גם מאיתנו.

זה מתחבר שוב, סביבת עבודה, ולכן גם הקומפלימנטים לא איחרו לבוא. זה יחס ישר. זה מדע מדויק, אין.

לפני שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס יוצאת, חשוב לי להגיד קודם כל תודה על ההיענות. כי מהבוקר אנחנו מקיימים דיונים כמעט בכל הוועדות, ותודה גם לחברי הוועדה שבאמת רואים לנכון לתת במה.

מיום שהשדולה קמה אנחנו עובדים באופן מסודר, באופן מאד מאד שיטתי, ואני חושב שכל הפעולות האלה, אם זה שדולה ואם זה ועדות ואם זה דיונים, או כל הרוח החדשה שיש היום, ככה התחושה שלי, אני מקווה לפחות, שנפחית ממה שיש היום, כי מה שיש היום, בכל הנושא שקשור לעולם העובדים הסוציאליים, הוא בלתי הגיוני.

אני הייתי בביקור באור שלום, אמרו אותו דבר. כל העניין הזה שצריך לבקש אישור על כל דבר, זה לא חדש. זה רק צריך לבוא לידי ביצוע, לבוא בדרישה מאד מאד ברורה ולנסות להקל. כל מקרה לגופו. אסור לנו פה, דווקא אתם, מאירועים פרטניים. יש מקרים שמפרט צריך להקיש לכלל, אבל צריך להיזהר מאד ממקרים בודדים במשפחות ספציפיות, לנסות ללכת לכלל, כי זה מעין יריה ברגליים לפעמים. ולכן צריך לבחון כל דבר לגופו והאיגוד וכל ההנהלה, צריכה להיזהר מאד להקיש ממקרה בודד כלפי מעלה.

שתי נקודות שאני חושב שחשוב מאד לזכור אותן, אחת זה כשירות תרבותית, ואני אגיד את זה כמה פעמים. את כל הנושא הזה אפשר ללמוד מארצות הברית, בעניין הזה של כשירות תרבותית. אני חושב שפה צריך להמשיך להתחיל לדבר על זה וצריך לראות במשך הזמן איך אנחנו הופכים את כל הנושא של כשירות תרבותית למשהו הרבה יותר מקצועי, מתוך חוזק ולא מתוך חולשה.

זו אחת המסקנות בוועדת סילמן.

מצוין. דבר נוסף הוא התדמית. אני חושב שהתדמית היא תדמית שלילית, וצריך לראות איך אפשר גם על ידי מעשים וגם על ידי דברים נוספים, איך אפשר להראות את השיפור.

כן, תודה רבה לך חבר הכנסת סולומון. אולי צריך להגיד תודה כי יש פה חבר כנסת שהוא גם עובד סוציאלי, ובניגוד לכנסת הקודמת שאז היה שר הכלכלה, שר התמ"ת היה עובד סוציאלי, אבל אני לא זוכרת כמה בדיוק הוא ייצג את העובדים הסוציאליים.

עכשיו אנחנו כבר דואגים שהוא ייצג אותנו בלי הפסק.

אני רוצה להגיד משהו. תראו, יש ביקורות, בחלק מהמקרים הפרטניים, כמו שאמר חבר הכנסת סולומון, לא צריך להקיש על הכלל, אבל ישנם דברים מסוימים שאני כמקבלת פניות ציבור, ולפעמים דרך אגב יש דווקא חזרה על מקומות מסוימים ועל תפקוד של אנשים מסוימים, שאני שמה לב רק מחתך של פניות ציבור שמגיעות אלי, לגבי אוכלוסיות מסוימות, לגבי אזור מסוים, שאני אומרת חברה, זה לא בושה להגיד גם שיש עובדים סוציאליים מסוימים, שלא עושים את תפקידם כראוי, או שמטילים דופי בסופו של דבר על כל המערכת.

את אותם עשבים שוטים צריך להעמיד לסדר. מה שלא מתאים למערכת אפשר להוציא החוצה. אפשר לקצור כללים אחידים, ברורים ולא ניתנים לפרשנויות רחבות מדי, ומי שצריך לדעת יודע על מה אני מדברת, אבל ישנם דברים ששערותיי סמרו. זה לא רוב המקרים, הרי אנחנו יודעים שאנחנו מתייחסים בדרך כלל לקטסטרופות. כשיש דברים טובים אנחנו פחות מקבלים פניות ציבור. מה לעשות, פניות הציבור מתמקדות איפה שצריך לתקן.

וכאן אני אסיים.

תודה על זכות הדיבור, אני מקווה שאני לא אקלקל את החגיגה. קוראים לי נעמה ואני עובדת סוציאלית ומרצה במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. אני באתי לוועדה ואני מרגישה שמה שקורה פה זה איזה שהוא מיקרו קוסמוס למה שקורה בכלל במקצוע העבודה הסוציאלית ובמדיניות.

יש מדיניות שישראל מתיימרת, לדעתי היא מאד מאד רחוקה ממנה. זאת אומרת אנחנו מדברים פה הרבה פעמים על מקרי הזנחה שמגיעים אלי ואני שואלת באמת מאיפה זה מתחיל. אני חוזרת אליכם דווקא, אתה התנית את זה בשלטון המקומי, אני חוזרת אליכם ושואלת איך אנחנו יכולים באמת לטפל ולתת הכל למשפחות, שכל הזמן רק מקצצים ברמות של אפילו זכויות בסיסיות כמו קצבאות ילדים, שבמפורש ידוע שהכניסו עוד 40,000 ילדים מתחת לקו העוני. ושמצאנו כן תקציבים שפתאום היו עודפים, אז הם לא הלכו חזרה לקצבאות. והוועדה למלחמה בעוני חולמת על תקציב של 2 מיליארד שקלים, שזה פחות מהקיצוץ שהוא 2.7 מיליארד שקלים.

קיצצו 4 מיליארד.

ואני אומרת כאילו מה אנחנו עושים? זאת אומרת זה באמת לשים אותנו, ואתה אומר שאנחנו בחזית, אנחנו הכל, אבל המדינה שולחת אותנו ולצערי אין הרגשה שבאמת איכפת מאיתנו, קודם כל מהאוכלוסייה, לא מאיתנו רק, מהאוכלוסייה שנמצאת במצב הזה ומגיעה לפת לחם. זה משהו שלדעתי, כאילו אני לא יודעת, איך אנחנו עובדים לסדר היום? זה מה שאני רוצה לשאול.

(היו"ר יעקב מרגי)

אנחנו לא עוברים לסדר היום.

אז עוד פעם, עברה כמעט שנה מאז הקיצוץ הזה, המשפחות - - -

לא יודע אם שמעת, סיננתי בין השיניים, אמרתי לקארין, אנחנו מדינה בהקמה. אנחנו חוזרים על זה בהרבה ועדות. לכאורה דברים טריוויאליים שאנחנו רצינו להאמין וחושבים שזה מובן מאליו. מסתבר שלא. זה התפקיד שלנו, להציף את זה.

היו קיצוצים בשנה האחרונה?

לא. קודם כל עלייה במחירי תחבורה למשל, זה גם מבחינתי פגיעה במשפחות, אבל גם לפני זה. הפגיעה האנושה הזאת של העלאת מס ערך מוסף.

אני חייב לסיים לטובת דיונים אחרים ורק אומר לסיכום, שוב תודה ליוזמים: חבר הכנסת שמעון סולומון, לאיגוד, ליושבת ראש הוועדה, להנהלת הוועדה, לחברי הכנסת השותפים, לעובדים הסוציאליים. עם כל הקשיים הכנסת הצדיעה לכם היום ותמשיך להצדיע לכם גם בעתיד, ואם מישהו יאמר משהו בלהט הדברים, אנחנו נטפל בו.

משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מכובדים עם הסל. אני יודע שהגורם המקצועי, אחר כל הסופרלטיבים שקיבלתם כעובדים סוציאליים והרצון הכן שלנו להעצים את המעמד שלכם ואת השכר שלכם, אל תהסס. אלף אתה גורם מקצועי, תפעיל את הגורמים שמקבלים החלטות במשרד, ואם אין לך מענה לא יפגעו בך, אני רואה שאתה ותיק, לפי השערות הלבנות, כמו שלי. לכן תפנה אלינו ואנחנו נקצוב בזמן.

הבעיה היא לא איתו.

ברור לי, לכן אמרתי. אני פונה לעמותות ואומר אל תרדימו אותנו. אם הנושא לא הסתיים – אנחנו הכתובת, הוועדה הכתובת.

תם ולא נשלם. הסדרת כל נושא האומנה בתהליך. פעם גם על זה לא חשבו. כולנו מכירים את האומנה בגלגולים כאלה ואחרים ועמותות לא היו, והדברים הולכים ומשתפרים. תמיד יש שאיפה לטוב, במיוחד כשמדובר בנושאים כאלה רגישים, במיוחד שמדובר בילד, בנשמה הרכה של הילדים.

אם רק היו יודעים כמה דיונים על כל תת סעיף.

כמה מאבקים. שמעון סולומון לא אוהב את המילה מאבקים, אני מבין אותו, הוא בקואליציה, אבל זה מאבקים. גם בתוך הקואליציה זה מאבקים. זה מלחמות. אתה אוהב בלי מאבקים.

לא, לא, לא.

אני ארבע קדנציות לא זוכר נושא שעבר בלי מאבקים.

אז אני אומר לך – אני אוהב מאבקים, אבל לפעמים - - -

לא הפכנו שולחנות, אבל נאבקנו.

הנה למשל, אתה יודע מה, יש נושאים שהשגנו אותם בלי מאבקים. המלחמה היא לא על גב החלשים לפעמים. לפעמים נאבקים, תשמעו, יש איזה פתגם באתיופית: כששני שוורים מתקוטטים מי הסובל? הדשא. אני רוצה למנוע את זה.

חזק וברוך.

במשפט מנצח כזה אנחנו נסיים. אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:30.>