PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
25/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 200>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ה באדר א התשע"ד (25 בפברואר 2014), שעה 11:00

<מחלקות שיקום בדרום הארץ>

חברי הוועדה: >
שולי מועלם-רפאלי – מ"מ יו"ר
יעקב מרגי

שלי יחימוביץ

>
ד"ר ארנון אפק - ראש מינהל רפואה, משרד הבריאות

שלמה פשקוס - רפרנט בריאות, משרד האוצר

מורי אמיתי - רפרנט בריאות באג"ת, משרד האוצר

ד"ר יולי טרגר - יו"ר האיגוד לרפואה פיזיקלית ושיקום, ההסתדרות הרפואית

יעקב סלע - מנכ"ל בית הלב, מכבי שירותי בריאות

ד"ר מיכאל שרף - סמנכ"ל וראש חטיבת בתי חולים, שירותי בריאות כללית

ד"ר אהוד דודסון - מנהל המרכז הרפואי סורוקה

מידד גיסין - יו"ר צב"י, צרכני בריאות ישראל

פנינה רוזנצוייג - מנכ"ל עמותת נאמן

הייג'ר אבו שארב - מנכ"לית יסמין אלנגב, עמותה לבריאות האישה והמשפחה בנגב

נסמה אלהוזייל - מתנדבת, עמותת יסמין אלנגב, עמותה לבריאות האישה והמשפחה בנגב

ארתיפע אזברגה - חברת עמותת יסמין אלנגב, עמותה לבריאות האישה והמשפחה בנגב

מהה אלעול - חברת עמותת יסמין אלנגב, עמותה לבריאות האישה והמשפחה בנגב

ד"ר שירית אופיר - רופאת שיקום ביחידה לשיקום יום שב"עלה בנגב"

אלוף במיל. דורון אלמוג - יו"ר הכפר השיקומי "עלה נגב- נחלת ערן"

ד"ר עומר פורת - חבר בצוות המוביל, פורום שיקום בנגב

וילמה מאור

יעל - חבר המתרגמים
<מחלקות שיקום בדרום הארץ>

בוקר טוב לכולם. ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כ"ה באדר א', 25.2.14. ביקשתי מיושב ראש הועדה וממנהלת הועדה לקיים דיון בנושא חוסר, או הפער הכי מובהק בבריאות בין המרכז לפריפריה, במקרה הזה גם בדרום וגם בצפון בתחום השיקום ילדים ומבוגרים. מה שהניע אותי לעלות את העניין עכשיו סיפור האישי של חברתי, דוקטור ניצה נוימן. לפני חמישה חודשים בנה גיל, תלמיד מחונן וספורטאי מצטיין בכיתה י"ב עשה אירוע של דימום מוחי בלילה, הוא שקע בתרדמת ואחרי חודש בטיפול נמרץ ילדים ביתי בבית החולים סורוקה הוא הועבר לשיקום בבית החולים תל השומר.
מהמקום לגמרי אישי אני אגיד, שחלק ניכר מהשינויים שעוברים בכנסת או חלק ניכר מההצלחות כשאנחנו מצליחים לשנות הם דברים שבאים מחשיפה אישית. אנחנו שואלים איך אחרי 65 שנה אין בית חולים שיקומי בנגב או איך יכול להיות שעד לפני ארבע שנים היה חוק איום ונורא ביחס לאלמנות צה"ל? אני רואה שבסוף חלק גדול מהדברים נובעים מהמקום האישי שמביא לשינוי בתוך לכנסת ומצטרף לדברים שנעשו בקדנציות קודמות. מבחינתי הדיון הוא בעצם התחלה של הרבה דיונים או מעט דיונים, הרבה דמעות או מעט דמעות, הרבה מריבות או מעט מריבות, אבל הסוף שלו אמור להיות בית חולים שיקומי בדרום הארץ.
אני יודעת שעד היום הונחו, גם במשרד הבריאות גם במשרד האוצר, כל מיני תוכניות לקיים את המטרה שמבחינתי היא ה-מטרה – בית חולים שיקומי בדרום, כי לא יכול להיות שמשפחה אחרי משפחה ובית אחרי בית, שגם כך החיים שלהם נעצרו והתפרקו ונפגעו, שאנחנו מדינת ישראל אומרת שעל הפירוק הזה, בבקשה פירוק נוסף, אם צריך שיקום, עכשיו גם סעו לתל השומר או לבית לוינשטיין א במקרה של ילדים לבית חולים אלי"ן בירושלים. מה זה אומר על העבודה של המשפחות? מה זה אומר על הילדים האחרים שלהם? מה זה אומר על היכולת שלהם להיות ליד בן המשפחה? הרצון האמיתי, יושבים כאן אנשים רבים שנוגעים בנושא יום-יום, הרצון והאמירה המקצועית אמיתית: – לא משאירים ילדים לבד בשיקום, כי אם הם מתעוררים, ובעז"ה אנחנו כולנו מתפללים שכל ילד שמגיע לשיקום יתעורר – הוא צריך למצוא לידו בן משפחה מדרגה קרובה, מדרגה ראשונה.
אני מבקשת שנפתח בצפייה של דקות ספורות מתוך התכנית עובדה שהוקרנה לפני כשלושה שבועות והאירה את הסיפור של ניצה, המטרה של התכנית, המטרה של ניצה היא הקמת בית חולים שיקומי בנגב.

(הקרנת קטע מתכנית עובדה)
אי אפשר לספור כמה חיים הצילה. מי שנתקל בכירורגית ניצה היימן נוימן בדרך כלל לא שוכח. אבל המטופלים שלה לא יודעים מה קורה כשהיא עוזבת את בית החולים. אז מתחילה בנסיעה ארוכה אל משמרת אחרת.

· כשאני מתחילה לנסוע, מה איתך? אתה עייף?

זו הדרך למקום הכי משמעותי בחייה בימים האלה, חיים שנקרעים בין שני בתי חולים. במרחק של שעה וחצי נסיעה נמצאת מחלקת השיקום הקרובה ביותר מבאר שבע, שם שוכב בנה בן ה- 17. דוקטור ניצה נוימן יודעת טוב מכולם שאת המיטה הזאת אסור להפקיר.

· איך היה? נהניתם?

· כן
· הצטלמתם?
גיל, תלמיד י"ב, שני מבין ארבע ילדים, ילד מחונן, ספורטאי, מתנדב במד"א.

· אין בררה, כבר עכשיו, במצב שאנחנו נמצאים בו שאבא ואימא שלי עסוקים בו כל הזמן, אם אני לא הייתי, אני מאמינה שהוא היה נשאר ליד המיטה.הם לא אוכלים ארוחת ערב, הם לא יושבים האחד עם השני ומן הסתם לא יוצאים לסרט, לא יוצאים לשום מקום, הם לא יחד יותר. לאחים שלי, שהם יחסית קטנים, אין יותר את המשפחה שאני גדלתי בה.

כשעברו לבאר שבע לפני עשרים שנה היה לה חזון, אמרו לה שבנגב חסרים רופאים. עכשיו בתוך המשבר שלה, היא נלחמת שתהייה כאן מחלקת שיקום.

· יש משפחות שצריכות לעשות את זה באוטובוס. יש משפחות שאם יש להן בן משפחה מבוגר בשיקום הן לא נוסעות לבקר אותו, כי זה רחוק, זה לוקח זמן וזה עולה הרבה כסף.

· המרחק הוא ממד אחר, יש ממד של הבית, יש ממד של כאן.

· אם זה היה יותר קרוב היינו יכולים להחליף בינינו לפרקי זמן קצרים ולא להישאר יממות שלמות ואף יותר. מתגעגעים כמו שיובלי ומיכל מתגעגעים עכשיו, יוצאים לשעה, באים רואים מנשקים, נוגעים וחוזרים הביתה.
· שלום בית.
הבית רק תחנה בדרך, לראות את הילדים, לחטוף שינה חטופה ובבוקר שוב המסע.
· היי לולי, אנחנו בדרך. אני מנשקת אותך, יאללה ביי.

כך נראים חייהם עכשיו, מרוץ שליחים שלא נגמר. יעל תחליף את אבי, ניצה תחליף את יעל וגיל את הצעד הבא צריך לעשות לבדו, למצוא מתוכו את הכוח.

· אהלן, היי לולי, מה קורה? היי לולה שלום אני רואה שהוא באי שקט. לי יש דבר אחד שמרגיע, מסג' ברגל ימין באזור הזה. זה יכול להוריד 30 דופק.

· אבא אמר שאתמול הבהלתי אותך כשרצית להגיע לפה.

· את יודעת, קודם כל שמעתי מצוקה בקול שלך ולא ידעתי אם המצוקה בקול שלך זה בגלל שגיל במצוקה או שלך קשה לראות אותו. זה דבר מאוד קשה לראות את ההתקף. אם לא הייתי כוננית אתמול, הייתי באה.

· ביי. מותק, עוד משהו לקחת?
· את המעיל שלך לקחת? טוב, נתראה מחר בבית.
· אבא מחליף אותי מחר בבוקר. תודה רבה. תודה.
· למה חזרת?

· התפקיד של ההורים זה לעזור לילדים שלהם. עכשיו גם התהפכו התפקידים, יעל עוזרת לנו וזה לא כתוב בשום תסריט שילדה בת 20 פתאום צריכה לשאת משא כזה על הכתפיים.

לצערנו, ביום רביעי בלילה לפני כמעט שבוע, גיל נפטר.
אני מבקשת משלושה אנשים להציג את הבעייתיות. אני מבקשת לפי הסדר הבא: דוקטור יולי טרגר יושב ראש האיגוד לרפואה פיזיקלית ולשיקום, דוקטור אהוד דודסון מנהל בית החולים סורוקה ודוקטור עומר פורת רופא בפורום שיקום נגב לתת לנו בבקשה את נקודות המבט שלכם לבעייתיות, לאחר מכן אבקש גם מדוקטור ארנון אפק שמיצג כאן את משרד הבריאות, גם ממשרד האוצר להגיב. אני אאפשר בהמשך לכולם את רשות הדיבור, כמובן שאבקש מהאלוף במיל. דורון אלמוג חברי גם לדבר. את חברי הכנסת אכניס בין הדוברים. בבקשה דוקטור יולי טרגר.

בוקר טוב. האמת שקצת קשה לדבר אחרי סרט כזה.

נפגשנו לפני כשבוע בדיון כאן. אני מאוד מקווה שזו מגמה ואנחנו נדבר בוועדה כל שבוע בנושא שיקום, אנחנו גם נדבר וגם נעשה.

זאת לא מגמה, המצב יחייב אותך להגיע כל שבוע- שבועיים.

אני שמח שזה כך ואני מקווה שאנחנו נתקדם.

כשאנחנו מדברים על העדר בית חולים שיקומי בדרום, אנחנו לא יכולים שלא לדבר על שני תחומים שאולי קשורים, והם הבסיס לבעיה הזאת לדעתי הם לפחות בסיס מקצועי. זה לא שאין בית חולים שיקומי בדרום, אין שיקום בכלל בדרום. כלומר, בדרום כמעט ולא מדברים שיקום - - -

שיקום גריאטרי יש. בואו נדייק.

אני מדבר מצד של ועד איגוד השיקום, בדרום אני כמעט שיקום ואני לא מכיר מומחי שיקום שעובדים, כמעט ולא מכיר - - -

חברים, אני ממש לא מסכימה להתפזר בעניין הזה. אני מסכימה עם ההערה שלך, יש שיקום גריאטרי, אנחנו מכירים ובטח מי שגדל בדרום, אבל עדיין אין שיקום בדרום.

זה מתחיל בזה שסטודנטים לרפואה שנמצאים בבאר שבע, אין להם מקום ללמוד שיקום. אני לא יכול לומר שבאוניברסיטאות האחרות יש יותר בסיסים. יש בתל אביב, יש בצפון בחיפה, בירושלים אין בדרום אין . לא מדברים שיקום ואין שירותים אמבולטוריים לשיקום בדרום. אני רואה אותך ואני גם יודע מה יש, אבל ביחס למקומות אחרים יש מעט מאוד. אוכל למסור נתון שהוא אולי מצחיק, אבל בבית לוינשטיין אנחנו מקבלים יותר חולים ממחוז הדרום מאשר ממחוז שרון-שומרון שאנחנו נמצאים בתוכו. זה הביטוי הכי ישיר לכך שבדרום אין שיקום, אין שיקום אמיתי וצריך לפתח אותו. גם אם יש קצת זה ממש לא מספיק.

הנושא השני הוא בכלל נושא השיקום, כשאנחנו מדברים שבכלל בארץ אין מספיק שיקום, אז בדרום אין שבעתיים. במועצה הלאומית לשיקום דיברנו לא מזמן על נתון מדאיג, להערכתי מחריד, בערך חצי מהחולים שהם אחרי אירוע מוחי, במדינת ישראל של היום, לא מקבלים שיקום כלל. שום שיקום, אני לא מדבר על שיקום מתאים במחלקת שיקום שמתמחה בשיקום אחרי אירוע מוחי, אלא שבכלל אין שום שיקום, לא בקהילה ולא בבתי החולים. כמובן כשאנחנו מדברים על הנקודות האלה זה בכל הארץ ובדרום במיוחד, מה שלא נאמר אנחנו חייבים מרכז מקצועי לשיקום בדרום. אגב, באוניברסיטה בדרום לא יודעים מה זה שיקום, זה גם אומר שאנשים שמסיימים לימודי רפואה בשיקום לא הולכים לשיקום. כדי לפתוח מרכז שיקום אנחנו צריכים כוח אדם מקצועי, רופא שיקום, פרא-רפואי אחיות וכדומה. יש כאן הרבה נושאים שצריך לטפל בהם.
יש עוד נקודה שצריך לטפל בה, היום בגדול כשחולה דורש הוא מקבל. להערכתי, אנחנו היום במצב שהציבור גם לא יודע מה זה שיקום מקצועי ושיש לו את הזכות שכתובה בסל, שכתובה בחוק, יש לו זכות לדרוש טיפול שיקומי. את האנשים צעירים אנחנו רואים שחלק מהם לא מגיע לשום מקום והבעיות מתעוררות בבית בהמשך, אנשים מבוגרים מוצאים את עצמם בבתי אבות או במקומות לא ראויים.

אני אתחיל ואומר שדוקטור ניצה היא הסגנית שלי ואנחנו ליווינו את חמשת החודשים המאוד קשים האלה, ראינו איך בסופו של דבר, אולי המעט נחמה אם בכלל יכולה להיות נחמה כשמאבדים ילד, זה הדגל הזה שהגיע הזמן שיהיה כאן שיקום. לנו כמובן יש הרגשה שאנחנו חייבים את זה לה.

כמו שכולם אמרו, אין באמת שיקום בדרום. זה חלק מהמאפיינים הבולטים של החוסר היחסי של שירותים בדרום, תוחלת החיים היותר נמוכה, שיעור של רופאים ואחיות ומיטות בדרום הארץ לעומת מרכז הארץ. שיקום הוא אחד הנושאים שיכול לתת תשובה לגישור הפערים האלה בדרום ביחס למרכז הארץ.

בבית חולים סורוקה כמובן תחת הבעלים של "כללית" ודוקטור מיכאל שרף שנמצא בוודאי יוכל להרחיב יותר לגבי הנכונות של "כללית" ומה האישורים שכבר עכשיו נמצאים בנושא. אנחנו ב"סורוקה" לקחנו לעצמנו את הצורך לתכנן מתוך תפיסת עולם שאומרת ששיקום בהיותו מקצוע רפואי הוא התמחות מוכרת שצריכה להיות בתוך בית חולים, בתוך בית חולים כללי. זה המקום שלו. שיקום בבית חולים כללי בגלל הצורך באבחון דחוף, בגלל הצורך בהתערבויות רפואיות כאלה ואחרות. זה המקום הטבעי שלו. בית החולים תל השומר הוא דוגמה קלאסית לשיקום שהוא באמת טוב, הוא יכול להיות למבוגרים, הוא יכול להיות לילדים ולתת תשובה לכל הצרכים.
אנחנו מתכננים שני מהלכים, המהלך הראשון הוא לפתוח מחלקת אשפוז זמנית, מצומצמת יחסית, בסדר גודל של 20 מיטות, מחלקה שנהייה מסוגלים לפתוח עד סוף השנה.

20 מיטות שיקום.

שיקום ממש. לא שיקום גריאטרי, בדיוק שיקום כמו מה שאמר דוקטור יולי טרגר הרגע. לצורך העניין הזה צריך לגייס כוח אדם מקצועי - - -

זו מחלקה חדשה בזכות - - -

מיד אני אגיד. ראשית אני מדבר שניכנס למחלקה שהתפנתה כדי לתת פתרון מהיר בתוך חודשיים ועד שנה. אנחנו לוקחים מחלקה שהתפנתה, רוצים לשפץ אותה, לסדר ולהתאים אותה, כי מחלקות רגילות לא ממש מתאימות לחולים עם צרכים מיוחדים, כסאות גלגלים וכן הלאה. ל- 20 חולים אנחנו נהייה מסוגלים לתת פתרון לקראת סוף השנה. לטובת העניין הזה אנחנו צריכים, משרד הבריאות מכיר את זה, אנחנו צריכים סיוע לשיפוץ הנדרש. אנחנו כמובן נצטרך לגייס את כוח האדם שלא קיים היום, צריך לשכנע אנשים מצפון הארץ שיש כאן מטרה. לטעמי זו בכלל מטרה לאומית, זה כמובן לא עסק פרטי של "סורוקה", אפילו לא של "כללית", מדובר כאן בסוגיה לאומית שלדעתי יש צורך לקבל את התמיכה קודם כל בכסף. אנחנו יודעים שסדר הגודל הוא כ-7 מיליון שקל כדי להכשיר את המחלקה הזאת. אפשר לעשות את זה עד סוף השנה ובמקביל להביא את כוח האדם.

במקביל אנחנו מתכננים מחלקה יותר ממוסדת, 32-36 מיטות בבניית מחלקה. העלות המשוערת לבניית מחלקה הוא בערך כ- 40 מיליון שקל, 32-36 - - -

לאיזה טווח זמן אתה חושב שאפשר להתכנס בבנייה כזאת? אני עדיין לא יודעת איפה זה יהיה, מיד נשמע את משרד הבריאות וגם את משרד האוצר. מהו טווח הזמן אפשר להתכנס בדיבור על בנייה של מחלקת שיקום מתחילה ועד סופה? לא שימוש במתקן קיים.

היה ויש כסף והכסף הוא פתיר, כל הסוגיות הקשורות באישורים ובבנייה עצמה וכן הלאה, ניתן להקים מחלקה כזאת בין 30 ל- 36 חודש כשהיא יכולה לקום לפעול.

אני אבקש לומר עוד משפט אחד, קרוב לוודאי שיש לנו תרומה ממשפחה יהודית ממיאמי בסדר גודל של 5 מיליון דולר כדי להקים את המחלקה הזאת. זה מתקרב לחצי מהסכום הנדרש. אני חושב שבהתחשב שמדובר בפרויקט לאומי צריכה המדינה להתגייס ולסייע בערך בחצי מהסכום כדי שנוכל לצאת לדרך מחר בבוקר.

דוקטור ארנון אפק משרד הבריאות, לשאלה הגדולה איך אין את זה עד היום, נניח לה. מה משרד הבריאות עושה, מתכנן? אני מתנצלת בשמו של ראש עיריית באר שבע, שגם שלח מכתב להנהלת הוועדה וגם שוחח איתי הבוקר על כך שנושא הבריאות בדרום הוא כל הזמן על שולחן, על כך שעיריית באר שבע יחד עם משרד ראש הממשלה, מזכיר הממשלה, משרד האוצר ומשרד הבריאות, הגישה תכנית לשלושת המשרדים: משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד הבריאות על ידי עיריית באר שבע משדברת על בריאות בנגב. אחד הנושאים הראשונים בתכנית שהוגשה, הוא נושא של שיקום בנגב. אני לא יודעת אפילו איפה זה עומד, האם משרד הבריאות בתוך הסיפור הזה? לדבריו אמור להיות שולחן עגול של שלושת המשרדים יחד עם ראש העיר. בבקשה דוקטור ארנון אפק.

קודם כל אני חייב להודות על הדיון החשוב הזה, זה סיפור כל כך טרגי שבאמת כואב הלב, אולי זה כן יהיה נחמה לא יהיה נחמה, אבל משהו אחד כן יצא ממנו. כולנו באמת יכולים להיות פעם אחת מאוחדים תחת המטרייה הזאת.

קיים פער גדול בשיקום בכל הארץ ובמיוחד באזור הדרום וגם בצפון, זו עובדה. במיוחד באזור פער בדרום. אני חושב החל מהאנשים הטובים, פנינה ואנשים אחרים ודרך כולם, כולם מסכימים, משרד הבריאות הבין את זה, המנכ"ל הבין את זה. בשנה שעברה יחד עם המועצה הלאומית,עם דוקטור צקי זינבר, עם יונגלי, קיימו דיון גיבוש חזון אתגרים, יש כאן ספר שלם שנוכל להעביר אליכם: "שיקום רפואי, חזון ואתגרים לגיבוש תכנית לאומית", אחלה ספר - - -

יש שורה תחתונה לספר?

הספר הגדול הזה לא יהיה שווה את הנייר על הוא מודפס אם בתכלס לא יצא ממנו משהו. ספרים זה נהדר. אני אגיד לכם שהמשבר הוא עוד הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים. המנכ"ל פרופסור רוני גמזו ואני החלטנו את ה- 100 תקנים שקיבלנו שהשנה נקדיש לעולם השיקום. אמרנו 'במינהל הרפואה במשרד הבריאות אין אגף שיקום, אז נקים אגף שיקום'. יצאנו במכרז למנהל מחלקת שיקום כללית, רבותיי – אפס מועמדים, המכרז נסגר. אף רופא במדינת ישראל לא הסכים להיות מנהל מחלקת שיקום ולהרים את הנושא. סגרנו את המכרז. עכשיו אני אבכה כאן? אני לא אשאר בלי כלום, אני אוציא מכרז ואז יהיה מנהל מחלקת שיקום שהוא לא איש שיקום. זה ביטוי למשבר העמוק שאנחנו נמצאים במדינת ישראל.
מה כן עשינו, כולל לוחות זמנים – אחד, בית החולים ברזילי. בתכנית שלנו לעלות בבית החולים ברזילי, מ-4 המיטות שיש ל-36מיטות – מועד הסיום הוא לתחילת 2016. הסיכום של פרופסור רוני גמזו עם הנהלת שירותי בריאות כללית, עם מיקי ועם דודסון על פתיחת המחלקה, אנחנו נצטרך למצוא את התקציבים. אנחנו מתוכננים לעשות את זה גם בשלב הראשוני וגם בשלב המלא, אין בררה, אנחנו חייבים את זה לתושבי הדרום וזה לא מספיק.
אם הייתם מסתכלים על הנתונים שיש לנו לגבי מומחים במדינת ישראל בעולם השיקום הייתם מתביישים יחד איתי. במדינת ישראל שיעור המומחים לשיקום הוא 0.015 – 22% מהמומחים הוא בכלל מעל גיל 67. בעולם השיקום אנחנו במשבר עמוק. אם לא נעודד את ההליכה לשיקום, נפתח עוד מוסדות, עוד מקומות מצבנו רק ילך ויחמיר. כולנו יחד חייבים ללכת ולא לבוא ולומר 'תמצאו את המקורות' – אנחנו נמצא את מה שיש לנו ונקדיש לזה. צריך שכולנו נלך יחד לתכנית לאומית בנושא הזה. אנחנו בעבר עושים, כפי שראיתם יחד עם המנכ"ל ישבנו עם דורון וגם לשרה יש חזון בעניין הזה.
אני אסיים במילה אחת, אני אבקש ללכת טיפה להיסטוריה, חיים שיבא ודוד בן גוריון שהיה להם חזון אמרו: 'חייל צה"ל שנפצע ומגיע למיון לא גומרים את הטיפול בו בבית החולים הכללי בשיבא ומוציאים אותו החוצה, הוא חייב לצאת משוקם על רגליו כמה שיותר'. לכן הם הקימו מרכז רפואי שיש בו בית חולים כללי ובית חולים שיקומי. בתפקידי הקודם הייתה לי הזכות להיות סגן מנהל בית החולים, אחראי שעת חירום, לא אשכח את החיילים שקיבלנו בלילה מהמבצעים, מ"עופרת יצוקה" ו"מעמוד ענן", ראינו אותם נכנסים למיון, חלקם בקושי הצילו אותם ואחר כך הם יצאו החוצה אחרי שיקום, חלק אפילו הגיעו להישגים שלא היית מאמין. המשימה שלנו כמערכת רפואית היא לא רק להציל חיים אלא גם לשקם את האדם וזו המשימה. אם לחיים שיבא ולבן גוריון היה להם את החזון, בואו שיהיה לנו את החזון ונקים גם ב"סורוקה" וגם ב"ברזילי" את המרכזים האלה. כמובן דורון ו"בית בלב" וכל האחרים, בשום פנים ואופן אני לא רוצה להזניח את חלקם, יש להם חלק אדיר במאמץ, הפעם בבקשה תובילו אתם חברי הכנסת, שרת הבריאות תוביל, באמת תובילו פתרון לדבר הזה.

נשאלתי הבוקר באחת מהתכניות האם סוף הדיון פה יהיה הצעת חוק שלי להקים בית חולים שיקומי בנגב, אמרתי 'בית חולים שיקומי או בית חולים בכלל במדינת ישראל לא מוקם כי חברי כנסת מגישים הצעות חוק. הוא מוקם כי חברי כנסת מעלים את זה לדיון, אבל חייב להיות מהלך שהוא של המדינה'. המדינה, לצורך העניין במקרה שאנחנו דנים בו, יכולה להיות מורכבת מאנשים מופלאים כמו דורון שעשו מהליכים אישיים מופלאים. אבל כשאנחנו מדברים על בית חולים שיקומי, יש לנו שני שושבינים מרכזיים: משרד הבריאות ומשרד האוצר. כולנו יכולים להיות שם, לדחוף, יושב ראש הוועדה ואני וכל חברי הוועדה וכל חברי הכנסת, מאף אחד מהם לא תשמע משהו אחר. החזון הזה חייב להיות בהובלה ברורה של משרד הבריאות ומשרד האוצר. אני לא רואה אפשרות שאנחנו נהייה אלה שנוביל את המהלך, אפילו שהייתי מאוד רוצה שיום אחד יהיה על שמי הדבר המופלא הזה.

התשובה, שאת צודקת, אנחנו כמשרד הבריאות, המנכ"ל, שרת הבריאות בהחלט מובילים את זה. יש לנו תכנית מלאה לנושא הדרום, שיקום זה רק פן אחד ממנה. אנחנו רואים את חיזוק הרפואה הראשונית בדרום, יש לנו תכנית רבת שלבים לגבי איך מחזקים את הדרום. אני מזכיר כאן, צה"ל יורד לנגב, באר שבע תגדל, יש לנו גם אוכלוסייה ישראלית שהולכת וגדלה וגם היא צריכה מענה. צריך מענה כולל, בנגב יש בית חולים אחד, בבאר שבע יש רק בית חולים אחד, צריך עוד בית חולים וביקשנו לתכנן אותו. יש לנו תכנית שלמה, השרה אישרה אותה, המנכ"ל אישר אותה. אנחנו חייבים להגשים אותה.

תודה רבה. דורון אלמוג בבקשה.

תודה. הדיון הזה מאוד חשוב והצורך ברור. אני יושב ראש "עלה נגב –נחלת ערן" –כפר שיקומי שמטפל היום ב- 140 דיירים שגרים לכל חייהם החל מתינוקות ועובר למבוגרים. הדיירת המבוגרת בת 52. אנחנו מטפלים במאות אנשים בשיקום. אנחנו מרכז שיקום יום, מנהלת מרכז השיקום דוקטור שירית גורן אופיר שיושבת כאן הגיע אלינו מבית החולים שיבא. היא מלווה אותנו כבר כמה שנים והיא תוכל לומר כמה מילים.

האמירה שאין כלום, היא לא ממש מדויקת. כמו שאמרתי אנחנו מטפלים במאות אנשים, חלק אתם מכירים, יצחק סבן חבר כנסת מש"ס שכבר שנתיים בטיפולים אצלנו, דוקטור שלמה בלייבר ז"ל טופל אצלנו - - -

דורון, אני חושבת שדייקת אותו הוא בעצם הדיוק שאליו אנחנו מתכוונים, אתם מרכז שיקום יום. המחשבה שאותה אנחנו רוצים להוביל, וגם אתה, היא בעצם בניית מרכז שיקום, שמשפחות לא תצטרכנה לנסוע את השעה וחצי כל יום ושלא לדבר על ההוצאות וכל הדברים האחרים.

ברור. קודם כל אנחנו מאוד ערים לעומס על המשפחות. אני מקבל אנשים שהיו שנה בקומה, סגן מפקד סטיל שמגיע אלינו אחרי שהיה שנה בקומה בבית לוינשטיין, הוא תושב הדרום, אבל זה מתחיל מהמשפחה שנוסעת לתל אביב, לתל השומר או לבית לוינשטיין, יש עומס אדיר ופתאום הם מגלים את מרכז השיקום שלנו ואז הם מגיעים, והם מגיעים לשעות יום-יום. יש לנו רבים גם יהודים וגם בדואים. הטיפול הוא יוצא מן הכלל.

אני חייב הערה לדוקטור דודסון בעניין השיקום וסמיכות לבית החולים. כשמישהו עובר איזו תאונה, למשל הוא צריך טיפול אורתופדי, הטיפול בתחילת הדרך לעיתים מצריך ניתוחים ומיד לאחר מכן יתכן והוא יזקוק טיפול נוסף ובוודאי שהוא צריך בית חולים סמוך. אבל לאחר מכן וזה יכול להיות לתקופה של שלושה חודשים, יכול להיות חצי שנה ויכול להיות כל החיים, הוא צריך שיקום. השיקום הוא פרופסיה שעד עתה לא הודגשה במדינת ישראל, לצערי. יש אנשים רבים שצריכים שיקום לכל החיים. ההתמחות שלנו ב"עלה נגב" היום היא התמחות בשיקום, ושיעידו קודם כל האנשים המטופלים מאחר ורכשנו התמחות גדולה. המשך פיתוח הכפר, ראשית הקמת בית חולים שיקומי במודל בית לוינשטיין יותר מתקדם עם 100 מיטות. אנחנו ערים לסכומים, ההשקעות בכפר עד היום הן בסכום של 200 מיליון שקל, ואנחנו מדברים - - -

מה הם מקורות המימון של "עלה נגב"?

הפרויקט הוא פרויקט בשיתוף, אנחנו עמותה ללא כוונות רווח. אנחנו בשיתוף עם ממשלת ישראל והוא מעוגן בארבע החלטות ממשלה. הדיירים לא משלמים, ההורים של הדיירים לא משלמים כסף, אגב אני עובד בהתנדבות. הוא ממומן בעיקר מתשלומי המוסד לביטוח לאומי, זה תלוי בהגדרה של סיעודי, סיעודי-מורכב, ותרומות. בשוטף 70% זה מהמדינה, מימון על פי החלטות המדינה והמוסד לביטוח לאומי ותרומות שאנחנו מביאים.

יש איזה קונפליקט בין שני הדברים?

יש פה שאלה - - -

אני מקבל את מה שאמרת שהצורך הוא צורך לאומי - - -

אנחנו מדברים על שיקום בתקופות שונות בחיים? המחלקה שדיבר עליה דוקטור אהוד דודסון היא מחלקה שאתה היית רוצה אצלך? יש כאן איזה דיון?

אגב, דיברתי גם עם ניצה, הייתי אצלה בשבעה וכתבתי לה. הצורך להקים מחלקה בסמיכות ל"סורוקה" לדעתי הוא צורך מובהק. בוודאי כשמדובר באירועים קשים - - -

כחלק מבית חולים כללי. יש כאן בעצם שתי תפיסות. אני אבקש חידוד של השאלה הזאת.

אולי צריך להסביר את ההבדל בין סוגי השירותים שיש בכפר. יש את המחלקה הסיעודית מורכבת ומעון ויש את היחידה לשיקום יום. היחידה לשיקום יום היא כמו היחידות בבתי החולים במרכז, אבל היא אמורה להיות חלק ממערך שיקומי כולל שיהווה חלקה מרפואת השיקום בארץ. שאלת אם זה בתקופות שונות בחיים, היא מטפלת באנשים שבמהלך חייהם הפכו נכים והמטרה להביא אותם לפוטנציאל שיקומי מקסימאלי. היחידה של שיקום יום היא חלק מענף של רפואת שיקום ב"עלה נגב".

בדיוק כאן בהקשר של כן סמיכות לבית חולים או לא סמיכות לבית חולים, ההערה שלי היא ששיקום הוא פרופסיה, אגב במרבית השיקום לא צריך בית חולים אלא צריך אווירית שיקום, מה שיש היום אצלנו בכפר, רק הירוק, רק הגישה, רק הדיבור, המטלות, הטיפול שאנחנו מעניקים והמשימות שהמטופלים לוקחים על עצמם כמו פתיחת קפיטריה. היום יש אצלנו מרכז הידרותרפיה ופיזיותרפיה וקלינאות תקשורת ואבחון דידקטי ורכיבה טיפולית ועבודה עם בעלי חיים ועבודה במוסיקה.

חברים, בוועדה הזאת באופן עקרוני ובטח כשאני מנהלת אותה, אנחנו שומעים בכבוד רב את כולם. ברשותכם, אני לא מחלקת כאן ציונים לאף אחד, כולכם גדולים וחשובים, אבל בטח מי שיש מאחוריו הוכחה עשייה. פנינה רוזנצווייג תורך אחרי חברי הכנסת לדבר, את תציגי את הדברים לעמדתך, אני חושבת שחשוב מאוד לשמוע את הדברים שאומר דורון אלמוג, גם בפריסת הדיון העקרוני שבסוף תצטרך להתקבל החלטה מה מוקם, איפה מוקם, לא רק מה נכון בתיאוריות כי בסוף כשיהיה X כסף שמשרד האוצר יגיד ה- 40 מיליון שקל שאני מביא לפרויקט הלאומי הזה, מישהו במשרד הבריאות ביחד עם גורמים אחרים יצטרך להחליט איפה הוא שם אותם ואיך הוא מחלק אותם ומה בונים מהם. לכן מתוך אותו הכבוד הזה, לפחות שיתקיים הדיון האמיתי של שיקום, לדעתי צריך לתת מקום לדברים החשובים של דורון אלמוג.

אבקש לומר שבחינה מקצועית אין כאן קונפליקט, לא צריך לדאוג, אין פה קונפליקט. יש חולים שמתאימים למודל א' ויש חולים שמתאימים למודל ב', תאמינו לי 20 מיטות של דוקטור אהוד דודסון לא יפתרו את כל הבעיות של שיקום בדרום, אבל זה יהיה מרכז מאוד חשוב למקצוע.

ההערה הזאת מאוד נכונה. כשאנחנו מדברים בסופו של דבר על בית חולים אנחנו רוצים שחולה יגיע לפרק זמן קצר ככל האפשר. כשאנחנו מדברים על שיקום שלפעמים הוא לכל החיים צריך ליצור אווירה והמון תקורות כוח אדם. מספר המתנדבים שיש אצלנו, הרתימה של בני נוער, של מתנדבים מקמ"ג (קריה למחקר גרעיני ושל חיילים, שב"כ, המוסד וכדומה, אלו מתנדבים על בסיס קבוע שמגיעים ביום קבוע בשבוע ויש להם דייר או מטופל קבוע שבו הם מטפלים. בסופו של דבר, לעטוף את המטופל לא רק באווירה אלא בהרבה כוח אדם ועידוד כדי להתקדם ולהגיע בסופו של דבר להישגים, זאת ההתמחות שלנו. הצגנו את זה לשרת הבריאות, קיבלנו כבר את ברכת הדרך של מנכ"ל משרד הבריאות להקמת בית חולים שיקומי. אגב, דוקטור איתן חיים שהיה מנכ"ל סורוקה והיה מנכ"ל משרד הבריאות עומד בראש צוות ההיגוי שלנו להקמת בית החולים השיקומי. אנחנו מתקדמים כרגע עם הפרוגרמה, יש לנו לא מעט מקורות תקציבים בחו"ל, שיתופי פעולה מקצועיים עם בתי חולים בחו"ל, הבאת נוער יהודי וכדומה.

תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי בבקשה.

אני אתחיל מהסוף. לא נבהלתי שהאלוף במילואים דורון אלמוג אמר שהוא הולך לבנות ושמעתי קודם את אהוד דודסון, אני באמת מתחבר לדברים. 20-30 מיטות לא יזיקו. התחלת למנות את הדרומיים שנוסעים, אני לבד מכיר שישה-שבעה איש, אמרתי שאם אני מכיר שישה-שבעה, אז בטח 20 מיטות לא תפתורנה את הבעיה.
דוגמה אישית שכל אחד מביא מהמחסנית שלנו, אחיינית שלי חייה ניצלו מטיל, ב"סורוקה" עשו עבודת קודש והצילו את חייה מאפס סיכויים. לפחות שנה וחצי היא בשיקום בתל השומר, אין חיי משפחה, זה ללון במלונית, הם דרומיים והם נוסעים לאחרונה אחרי ניתוח מפרק ב"סורוקה", המליצו לה לעשות שיקום ב"עלה נגב".

אני רוצה לחלק סופרלטיבים ל"סורוקה" על התפקוד במציאות של תת-תקצוב או בכלל בכל הקשור לצרכים בנגב, זה לא המקום, אבל הדברים נאמרו ונאמרים, לנו תושבי הדרום נותר רק להצדיע למוסד הזה.

אני לא מקבל את זה, שנה אני יושב בוועדה הזאת, אני יושב כאן ואני רואה שהדיונים כמעט מיותרים. משרד הבריאות יודע הכול. כל נושא שאנחנו מציפים הם יודעים, זו המציאות. אני כאזרח ואתה הריבון, אני מצפה ממך, ממך כמשרד דוקטור ארנון אפק, אני מציע שלדיון כזה שעוסק במחדל רב-שנים שיתכבד המנכ"ל האסרטיבי של משרד הבריאות וגם השרה ויבואו - - -

לזכותו של המנכ"ל, רק מילה אחת לטובתו, הוא בדרך כלל נמצא כאן בוועדה.

נכון, אבל במקום שיבואו לתקנות על טבק גם המנכ"ל וגם השר ומשקיעים שעה וחצי, שיבוא למצוקות האמיתיות. אני מאלה שמפרגנים לו על הידע ולע הניסיון ועל הרצון. עם כל הכבוד - - -

הוא יזם את התכנית פה.

את הציון אני אתן לו על היוזמה הנכונה. אומרים לך, השרה יושבת כאן ואומרת עשרים פעם "תחולת החיים בדרום נמוכה ביחס..." שמענו את זה, לא רק ששמענו, אנחנו חיים את זה, הפרקטיקה שלנו משם, אנחנו זועקים את זה. זה שתגידו לי שיש מסמך והוא לא שווה כלום, אל תאמרו לי, אני הייתי צריך לומר לך שהספר הזה, אם לא תעשה בו משהו הוא לא שווה כלום. אני לא מצפה שקופת החולים עם כל הכבוד ירימו את כל המטלות של המדינה על הכתפיים שלהן. אתם הרגולטור, אתם גם המנווטים הרי ההגה בידיים שלכם, אתם בשם 'פרות קדושות' לא רוצים להתערב, אבל יש לנו הרבה מקצועות מתחום הרפואה שבשנים האחרונות לא רציתם להתערב, והיום הנה זה מקצוע שנמצא בהכחדה. אני אתן לך רק דוגמה אחת, והוא בנושא ההמטולוגיה, לפני עשר שנים נלחמו פה עד בלי סוף ואתם לא רציתם להתערב למרות המצוקה בפגיות בדרום ובצפון. עשיתם מעשה ויש שיפור.
אנחנו מצפים, כן זה שדורון אלמוג לקח נושא והפך אותו למפעל חיים, זה לא דבר מובן מאליו. ברוך ה', יש מקום להודות לו, ואני שמח שיש לו חזון להקים בית חולים שיקומי בדרום. מהכרות אישית יש מספר לא קטן של אנשים שנוסעים למרכז ללוות משוקמים. אמרתי בוועדה הזאת כמה וכמה פעמים שהפקקים מבית קמה צפונה, הם לא בעטיים של המטיילים שיוצאים לפארקים, הם בגלל אלה שיוצאים לתור של דוקטור רענני ברעננה ולרופאים הפרטיים ולתור בבית לוינשטיין. זה זועק לשמיים. אני אומר כאן דוקטור אהוד דודסון, טקטית, אני במקומו לא הייתי אומר שיש לי תרומה של 50%, לא הייתי אומר את זה. אני מצפה שיסייעו לו, אני יודע מהן המטלות שעומדות בפניו, זה שעד היום יש מחלקות שמרימים אותן בעשר אצבעות, בשנים האחרונות "סורוקה" קיבל השקעות רבות מקופת החולים, אבל צריך גם בשיתוף של משרד הבריאות. 7 מיליון שקל! ב- 7 מיליון שקל אתה מרים מחלקה שנותנת לך אוויר כדי שדורון אלמוג לא יעבוד בלחץ ובכך שמיקי שרף ימצא את המשאבים להרים את המחלקה. אני הייתי מצפה שאתה תהייה איש בשורה בדיון שכזה.

אני מתנצלת שאצטרך ללכת אחרי הדברים. אני מודה לך שולי מועלם על כינוס הישיבה הזאת. אני גם שמחה שמיקי שרף עם הציפיות והצהרת הכוונות שהן מאוד ריאליות, לא בומבסטיות. את מסבירה את המגבלות שלנו ואת אומרת דבר נכון, יש לנו יכולת לנענע את המערכת ולאלץ אותה לעשות את המהלך. לכן הישיבה הזאת מאוד חשובה ואנחנו ככל שנדרש גם נעשה את זה בשיתוף פעולה שהיא חוצה מפלגות. פחות או יותר אפשר ליצור אפיק של לחץ על המערכת כדי משרד הבריאות ומשרד האוצר יבינו שהם חייבים לבוא ולתת את חלקה של המדינה.

דורון אלמוג, אני לא רוצה להיכנס למפעל הנפלא שאתה עושה, אנחנו דנים בינינו לבין עצמנו על חלקה של המדינה וחלקו של הפרט. אתה לקחת את הסיפור האישי שלך ובתעצומות נפש הפכת אותו למפעל גדול לטובת אנשים רבים. יש לי הערכה עצומה למה שאתה עושה וגם לתפיסת העולם שלך. אבל הדיון הוא מה תפקידה של המדינה. יש במדינת ישראל רפואה ציבורית שיש בה חסר בהרבה מקומות ולריק הזה נכנסים אנשים נפלאים כמוך ועושים איפה שאי אפשר לעשות, אבל זה לא גורע כהוא זה מהאתוס הלאומי, הציוני הממלכתי של אחריות המדינה לאחריות על בריאות האזרחים שלה. כאן בא לידי ביטוי הבקשה הכול כך צנועה שהיא ממש חלק קטן מתוך המכלול של הרפואה הציבורית בדרום, ההזנחה שלה בכל פרמטר אפשרי ביחס לרפואה במרכז. אנחנו לא מדברים כאן על יבשת שצריך לחצות, אנחנו מדברים כאן על משהו שבמונחים בינלאומיים שהוא בחצר, אתה נכנס לרכב ואתה מגיע לשם תוך שנייה. אבל בכל זאת הפערים בתוחלת החיים ובתמותת תינוקות ובכל המדדים הם פשוט בלתי נסבלים. זה מרכז ופריפריה במלוא הביטוי.

אני לא מאמינה שהדבר הזה יוצא לי מהפה, כי אני לא אוהבת את ה- matching הזה, אני חושבת שהמדינה צריכה לקחת אחריות ולהזרים את הכסף לקופת החולים שבונה את אותה מחלקה בתוך אותו בית חולים ששייך לשירותי בריאות כללית, קופה שכבר מהדקת ולוחצת את עצמה מכל כיוון אפשרי כדי להתמודד עם הייבוש המתמשך בתקציב שלה. אנחנו מדברים על חסר של 9 מיליארד שקל במערכת. זה תפקידה של המדינה לדאוג לשיקום, למחלקה שיקומית ראויה לכל אזור הדרום, זה דבר מובן מאליו. בא כאן דוקטור אהוד דודסון ואומר בצניעות ובפרופורציות, 'אני רוצה matching, אני הבאתי תרומה של משפחה יהודית, שתהייה ברוכה על תרומתה, אני מבקש, השגתי כבר חצי מהכסף, אני מבקש matching זהה של המדינה. אני לא אוהבת את המושג matching, אבל הנה נרקמת כאן לעינינו האפשרות כן להרים את אותה מחלקה עם אותן 20 מיטות צנועות. כאן הייתי ממש מבקש'. אני סומכת עליך היושבת ראש, שנעשה את זה, שנתמקד בדיוק בכיוון הזה ונפעיל את הלחץ הדרוש על משרד הבריאות ועל משרד האוצר. מדובר פה על כסף קטן במונחים לאומיים עם דרישה נורא מדודה ונורא צנועה. ננסה לרכז כוחות כדי להביא לכך שתקום מחלקה ייעודית לדבר הזה. באשר לאתוס הרפואי והאופן של השיקום והכול, אני סומכת על מערכת הבריאות. יש לנו מערכת בריאות - - - -

>
גם אני, חזור ואמור נאמר כאן בוועדה הזאת שבוע אחר שבוע שיש לנו מערכת בריאות מצוינת, הרבה מזה בזכות האנשים שממלאים בה תפקידים. גם אני סומכת על המערכת. תודה רבה.

בבקשה הגברת פנינה רוזנצוייג מנכ"לית עמותת נאמ"ן- נפגעי אירוע מוחי.

אני אבקש לומר כמה דברים שאולי הם לא כל כך פוליטיקל קורט והם לא לגמרי ברוח הדברים כאן, אבל הם מדם ליבי אני לא יכולה שלא להגיד אותם.

15 אלף איש לוקים בשבץ מוחי כל שנה. לא יודעים בדיוק את המספרים, יש בערך כ- 80 אלף איש שעברו אירוע מוחי, המספר הוא פלוס מינוס, זו הערכה. עכשיו יתחיל תהליך רישום רפואי כך שבשנים הבאות נוכל לדעת. מתוכם כנראה 14,999 אין להם קרובים בכנסת, אין להם אנשים שיכולים להוביל ולשאת את הדברים שלהם.
אנחנו כעמותת נאמ"ן כבר לפני חמש שנים בדיון, הדיון האחרון שהיה כאן בוועדה בנושא שבץ מוחי היה עם חבר כנסת לשעבר שאול יהלום, מאז לא הצלחנו להביא לכאן לדיון, לא חשוב כמה פעמים ניסינו לפנות לחברי הוועדות, הכנסת והשרים עברו והתחלפו, בבקשה לעלות ראשית את נושא מניעת שבץ מוחי – זה יחסוך המון כסף והמון סבל – דוקטור ארנון אפק יודע את זה וגם את כל נושא המניעה. זה דבר אחד שיכל לחסוך הרבה סבל והרבה כסף ובכל הארץ.


האימא שלי גרה באילת, היא בת 88, אם היא תחטוף שבץ מוחי ואפילו שהיא תגיע לבית החולים יוספטל, עד שהם יתקשרו לדוקטור איפרגן ב"סורוקה" לא יהיה לה סיכוי. קודם כל אם נצא מכאן רק עם מחלקה ב"סורוקה", אני מבינה שיותר טוב קצת מאשר כלום, אבל אם נצא רק עם המסר העיקרי – אני ארגיש קשה מאוד עם העניין הזה.

אל תצמצמי את המסר שלי. בסדר, את יכולה לומר מה שאת רוצה, אבל את המסר לא לצמצם. המסר הוא בית חולים שיקומי בנגב. אנחנו על כל המורכבות שעלתה כאן - - -

אני אבקש לומר לך משהו גם על בית חולים שיקומי. כשבנאדם נכנס לבית לוינשטיין, זה בית חולים, בעצם היום הסל הולך ומצטמצם ומוצאים היום אנשים בממוצע אחרי 50 יום פלוס מינוס, אלו נתוני שירותי בריאות כללית. לא מספיק בית חולים שיקומי בנגב, צריך שיקום בנגב. לעניין זה אני מאוד מאוד מתחברת, כי אנשים שגרים בערבה או אנשים שגרים בכל הפיזור של הנגב, הם יצאו אחרי חודש שיקומי ומה אז? צריך לבנות מערך שיקום בדרום. לדעתי זה צריך להיות המסר שיצא מכאן כי בית חולים שיקומי זה רק להכניס רגל לדלת. זה לא מספיק, צריך את כל המערכת אחר כך.

>
תודה רבה. דוקטור עומר פורת.

תודה. אני פסיכולוג שיקומי, אני יושב ראש החטיבה השיקומית בהסתדרות הפסיכולוגים. אני עובד במקצועי באזור הדרום. היום אני מיצג את פורום שיקום נגב, בעצם זו התאחדות יחסית טרייה בת מספר חודשים של אנשי מקצועות השיקום בדרום למען חיבור וקישור בין המוסדות, בין האנשים שעוסקים בשיקום ובין ארגוני הצרכנים בדרום. ארגון שבא מלמטה כדי להשלים את העבודה המאוד חשובה שנעשית למעלה אצל הקודקודים ולהעביר איזה מסר מהשדה של מה חסר ומה אנחנו צריכים.
להמשיך את הדברים, דיברתי עם עם דבורה יוגב שהיא מנהלת אגף השיקום של המוסד לביטוח לאומי, מחוז דרום. שאלתי אותה 'דבורה מה את צריכה היום כדי לקחת בחור שסיים את השיקום הפיסי הטרי שלו הדחוף והוא יוצא לחיים. הוא בן 24 אחרי אירוע מוחי, יש לו קצת שיתוק, יש לו קשיים בדיבור, אנחנו צריכים להמשיך איתו הלאה'. היא אמרה לי 'אין לי מקום עבודה לתת לו, אין לי מסגרות שיקלטו אותו, אין לי אנשים שיתנו לו הזדמנות להמשיך את החיים שלו'. הצורך שלנו בא לביטוי למשל במסגרת דיור של הכנה לחיים. בחור כזה יצטרך איזו מערכת שתכין ותכשיר אותו לחיים עצמאיים. השיקום שלו לא מסתיים בזה שהוא קיבל מכתב שחרור ויוצא הביתה.
אני אבקש להרחיב כאן את הדיון. חשוב לי להדגיש ששיקום זה משהו רחב, הוא מולטי-דיסציפלינארי, הוא נפרש על פני קשת שהוועדה עוסקת בה, זה לא רק בריאות אלא גם עבודה וגם רווחה. חשוב להתייחס לשיקום בהיבטים אלה. פורום שיקום נגב מתכנס ביום חמישי ביד שרה בבאר שבע כדי לקדם את הנושאים האלה, להביא אותם לאג'נדה. אני אבקש לומר שיש לנו בעיות בהקשר של כוח אדם, לא רק רפואה שיקומית חסר, גם פסיכולוגיה שיקומית, גם ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ובהתייחס לפזורה הבדואית שהקריה השיקומית חינוכית היא מפעל מאוד חשוב. חסר לנו אנשי מקצוע ומקומות שיכשירו אנשי מקצוע מהפזורה בשפה מותאמת לדברים שבאמת יכולים לקדם.

בבקשה שלמה פשקוס ממשרד האוצר. עלו הרבה שאלות על רצף הדיון, אנחנו כמעט סוגרים שעה של דיון, אני אבקש גם את ההתייחסות המהותית שלכם וגם התייחסות לבקשה המאוד מאוד קונקרטית של דוקטור דודסון. אני מעבירה אותה אליך, אבל מסתכלת על דוקטור ארנון אפק. אני לא מוכנה לנתק את הקשר הבל יינתק בין משרד האוצר לבין משרד הבריאות לאחריות על הדבר הזה. בבקשה.

תודה. אני רפרנט בריאות באגף התקציבים של משרד האוצר. ראשית התייחסות קצרה כללית. אנחנו מכירים את הבעיה של מיטות שיקום. כמו שפרופסור ארנון אפק ציין קודם, מכספים של עיזבון אלנברג שבוועדת התביעות ניתן סדר עדיפויות לשיקום, נפתחה בזכות זה מחלקת שיקום בנהריה, מחלקת שיקום בעמק וצפויה להיפתח מחלקת שיקום בבית חולים ברזילי. כן יש הכרה של הממשלה - - - -

כמה מיטות - - -

סליחה שאני מפריע. אנחנו כאן בוועדה עדים לאורך זמן לניגוד העניינים עם בתי החולים הממשלתיים. כאיש דרום, גם כשדיברו על מצוקת מיטות בדרום, נלחמנו כדי שיוקצו מיטות, ראינו בסוף איפה הדרום היה. גם כאן אני שומע על בית חולים ברזילי, אני שומע צפון, אני שמח שאתה רואה את אשקלון בדרום. אל תהייה ציני דוקטור ארנון אפק, אתה יודע בדיוק על מה אנחנו מדברים כשמדברים על הדרום, אתה בדיוק יודע מה המצוקה - - -

אשקלון בדרום. שלמה אבקש שתמשיך עם התייחסות לשאלה שלי.

אגיע לזה בעוד שנייה. שוב אבקש להמשיך את ההתייחסות הכללית ואז להתייחס נקודתית. ציין דוקטור אפק את בעיית כוח האדם בתחום הזה. גם בנושא זה פעלנו במסגרת ההסכם עם הרופאים וזה הוגדר כמקצוע במצוקה. יש מענקים ויש תוספות דיפרנציאליות מתוך רצון למשוך כוח אדם לתחום הזה.
לבקשה הנקודתית. שמענו אתמול על הבקשה הנקודתית בבית החולים סורוקה, צריך לדון ולראות, אני נותן כאן איזו תשובה - - -

למשרד האוצר בניירות יש לו חזון? יש חזון של מערך שיקום בנגב? זאת השאלה מבחינתי. - - -

זה לא התחום שלו - - -

בטח שזה התחום שלו, הם אמורים לתקצב את זה.

זה לא התחום שלו. הוא צריך לייצר - - -

סליחה, אני אבחר לשאול את השאלה באופן שאני בוחרת לשאול. האם בחזון של משרד האוצר למול הספר המרשים הזה שהוצג כאן מצד משרד הבריאות, יש חזון של הקמת מרכז שיקום בנגב? מערך שיקום בנגב?

התשובה שיש הבנה שיש צורך לחזק את תחום השיקום בארץ בכלל ובצפון ובדרום בפרט. האם אני יכול כרגע להצביע על תכנית נקודתית שהיא עמדת משרד האוצר? – התשובה היא לא.

חבל. אתה יודע כמה ימי עבודה מתבזבזים כל שנה כשמשפחות נאלצות לסעוד את בני המשפחה שלהן במרכזי השיקום היחידים שיש? אתה יודע כמה ימי עבודה מתבזבזים? אתה יודע כמה כסף מוציאות משפחות על הנסיעות האלה? לפעמים נראה לי שכולנו צריכים להצטרף לכביש המרכזי, הכביש המרכזי הזה הוא בעצם לראות את הכול כמכלול. זה מאוד מצער אותי שזה לא בחזון שלכם.

סליחה, משפט למר שלמה פשקוס, אני מציע לך מהניסיון הקצר שלי, תאמר מה שאתה רוצה לומר אבל תחזור לבוסים שלך, תזכיר להם שהמספר 7 מיליון זעק לשמיים בחדר שנמצא לא רחוק מפה, בוועדת הכספים. אני לא מזלזל ולא פוסל את אותה אוכלוסייה שקיבלה את זה, זה היה לטובת 80 משפחות באזור מסוים בארץ. יש משהו שזועק לשמיים. האוצר ואגף התקציבים מהניסיון שלי גם כחבר כנסת וגם כשר, זה אפילו לא עניין של מה בכך, וסליחה אם משתמע שאני מזלזל ב- 7 מיליון שקל. אני מציע שבסוף דבריך קח את על עצמך את זה כמטלה להביא לנו תשובה.

אני אבקש להשלים את הדברים. לגבי ה- 7 מיליון שקל שמענו לראשונה אתמול, אפשר לדון עליהם ונראה מה ניתן לעשות.
אבקש לחדד, שירותי בריאות כללית היא קופת חולים שמפעילה בתי חולים ותקצבה ממון מתקציב המדינה דרך סל הבריאות. לשירותי בריאות כללית יש גם מתוך תקציב, זה תקציב המיועד לפיתוח. במסגרת דיונים רחבים שמתבצעים על תמיכות שקופות החולים מקבלות מעבר לכספי הסל נקבעו גם תקציבים לפיתוח. יכול להיות שנצטרך לדון על כך במסגרת הדיון הרחב של שירותי בריאות כללית ולא רק בדיון נקודתי על בית החולים סורוקה.

אז לא עשית כלום.

תודה. אני מנכ"ל "בית בלב" – רשת לגיל המבוגר מקבוצת מכבי שירותי בריאות, אנחנו גוף חצי פרטי חצי ציבורי, פורמאלית אנחנו גוף פרטי. אנחנו מתמחים בשיקום. בעצם אנחנו הגוף היחידי במדינת ישראל שהקים בתי חולים שיקומיים בשלושים השנה האחרונות. אחד בבית ים לפני כ- 12 שנה, אחד בנשר לפני 3 שנים. חשוב לי להדגיש בפניכם את מה שעומד בפני מי שמתכנן להקים בית חולים שקיומי. דווקא לא ארצה להדגיש את ההקמה אלא את התפעול. אנחנו טובים בלהקים וכעת אנחנו רואים את זה ב"הדסה". אנחנו מאוד טובים בלהקים, נכון שיהיה קשה להקים בית חולים שיקומי בנגב, אבל אני אומר לכם שזה יהיה פי מאה קשה להפעיל. ארצה להציג כאן היבט שלא דובר עליו כאן בכלל, וזה קופות החולים. מי ממן את השיקום? מי ממן את השיקום?

רבותיי, מי שממן את השיקום אלו קופות החולים. בניגוד לבתי החולים הציבוריים, הממשלתיים, כשמדובר בבית חולים ממשלתי משרד הבריאות הוא קובע את מחיר יום האשפוז. במקרה שלנו או במקרה של בתי חולים פרטיים או ציבוריים כאלה ואחרים העוסקים בתחום הזה, המחיר נקבע על ידי הקונה. הקונה הוא קופת החולים, ומן הסתם מאחר ולקופות החולים יש גירעון ענק הם משלמים מחיר, ואני אומר לכם שהוא בדרך כלל לא מכסה את תשומות.

אני לא רוצה לדבר רק על הקשיים, אני רוצה לדבר על פתרונות. הדבר הזה חייב לבוא על פתרונו. - - -

איזה דבר?

הדבר, שמי שקובע את מחיר יום האשפוז הוא קופת החולים, עד שהדבר הזה לא יתוקן, שוב, המדינה לא בונה מיטות שיקום. אמרתי מי בונה מיטות שיקום, אנחנו. - - - -

שוב אני אומר את חזון הוועדה, האחריות היא של המדינה שיהיה מערך שיקום בנגב, זו לא אחריות לא של דורון אלמוג, לא של "בית בלב" לא של שירותי בריאות כללית, לא של קופת חולים מאוחדת ולא שירותי בריאות מכבי. זו אחריות של המדינה. המדינה יכולה להחליט שהיא מסמיכה את דוקטור יולי טרגר לבחור מי יבנה את זה, זה מצוין. אני לא נכנסת לזה בכלל. השאלה, אם מערך שיקום בדרום הוא עסק פרטי של מי מהיושבים כאן, או עסק ציבורי של מדינת ישראל.

כעת אני אבקש להגיע לשלב הבא. הייתי בביקור מאוד מרגש אצל חברי הטוב דורון אלמוג, ראיתי את המפעל הענק. אני חושב, וגם אמרתי לו את זה, אני חושב שזה מפעל שיכול להיות בית חולים שיקומי לתפארת בתנאי אחד, שיהיה פה קונצנזוס ושיתוף פעולה של כל הגורמים. אני אומר לכם שזה לא רק משרד הבריאות ומשרד האוצר. קופות החולים. בלי קופות החולים העסק הזה לא יעבוד. נקים בית חולים, אבל אחר כך צריך להפעיל אותו. מי יממן את ימי האשפוז האלה? – אם קופות החולים מממנות את האשפוז ואנחנו צריכים לוודא שהמימון הזה יהיה הוגן, שהוא יכסה את התשומות. זאת הצעתי.

תודה. אחרון הדוברים, דוקטור מיקי שרף, לאחר מכן נסכם את הדיון.

דוקטור מיקי שרף ראש חטיבת בתי החולים של שרותי בריאות כללית, עד לפני זמן קצר מנהל בית החולים סורוקה שש שנים ותושב הדרום.

דובר הרבה בנושא צמצום פערים. אני אביא שתיים-שלוש דוגמאות כי יש להן חשיבות. רק לאחרונה פתחנו בסורוקה בהשקעה של שירותי בריאות כללית עם איזה matching, MRI. יחד עם האוניברסיטה מקימים מכרז סרטן בעלות של 170 מיליון שקל, זו יוזמה שלנו כי החולים מקבלים את הטיפול במרתפים של בית החולים. אנחנו לא יודעים איך נסיים את הבניין הזה. הכול הן השקעות של שירותי בריאות כללית, אפרופו השקעות, תבדוק איפה אנחנו משקיעים הכי הרבה, ההשקעות של שירותי בריאות כללית הם בפריפריה. אנחנו באים כאן עם איזו תכנית באמת מצומצמת להפעלה מידית ואחר כך בהפעלה של מחלקה יותר מתקדמת.

מול ההשקעה הנדרשת כרגע עם תוצאה מידית, לדעתי השקעה היא לא גדולה. אנחנו שירותי בריאות כללית לא יכולים לקחת את זה על עצמנו, ובמיוחד במצב הכלכלי היום של מחסור במשאבים הקיים במערכת, את כל המשימות הלאומיות. זה ש"סורוקה" נשאר האחרון בתור בנושא של שיקום - - -

זה לא "סורוקה", זה תושבי הדרום.

אני מכיר את התמונה כמייצג את הדרום.

מנכ"ל צב"י- צרכני בריאות ישראל. למען גילוי נאות יש לי נגיעה אישית למקרה, אבי, האבא של גיל, הוא מנהל המשרד שלי. עשרות שנים אני מכיר גם את אבי וגם את ניצה. אני יודע מה ניצה עשתה. ההחלטה שלהם להיחשף ראויה לכל שבח. אני יושב בוועדה הזאת כבר יותר מעשר שנים בכל הנושאים הקשורים לתחום הבריאות. תרשו לי להיות סקפטי לתוצאות הדיונים שהיו מצוינים. אם משרד האוצר והאחרים מתכוונים להכניס את המקרה הזה לתוך הסל הכללי, לא עשינו כלום ולא יהיה כלום. אם בעקבות הסרט שראינו לא יצא כלום, יכולים לכבות את האור ולסגור את המדינה.

תודה. קצת כדי לאזן את המילים הקשות והנכונות מאוד שלך אדוני.

מאחר ולפני ארבע וחצי שנים זכיתי להיות בוועדה הזאת, לא כחברת כנסת, אלא כאדם פרטי שבא מסיפור אישי כללי והצלחנו לשנות חוק שנהג 62 שנה במדינת ישראל. חוק שהיה כרוך בעלויות תקציביות מכובדות. היתרון שלו כמו הסיפור שלפנינו, שהוא היה מאוד אמיתי ומאוד נכון. דרך האמת סופה להתגלות. יכול להיות שכמו בסיפור ההוא גם אנחנו מתחילים היום צעד שייקח כמה שנים, אבל בסופו תושבי הדרום והנגב יזכו לדבר הבסיסי של לחיות חיים מלאים גם שבאופן אישי נופל משהו על המשפחה ועל החברים, אסון שמצריך שירותים של מערך הרווחה על כל הספקטרום שעלה פה.

אבקש לסכם את הדיון בקריאה ברורה למשרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד הבריאות, להציג תכנית לאומית לפתרון החוסר הבלתי נתפס של שיקום בדרום ועל ידי כך למצמצם במעט את הפער עליו אנחנו חוזרים ודנים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וגם בנושאים אחרים, לפתור את הפער הבלתי נתפס שהולך ונפער יותר ויותר בין המרכז לפריפריה וביתר שאת בתחום הבריאות.

אני קוראת לשר האוצר ולשרת הבריאות להיענות לקריאה של מנהל בית החולים סורוקה לעניין הנקודתי, הזמני, ברשותכם אקרא לו זמני, כי הוא מהלך שמטרתו לפתור במהירות האפשרית את המצב העכשווי הבלתי אפשרי, ולהתיישב לבניית תכנית לאומית למערך שיקום בנגב. שייקחו את הדברים המופלאים שכבר נעשים בחלקים אחרים וביתר שאת בנגב כדוגמת "עלה בנגב". אין מחלוקת על המהלך המופלא שנעשה שם, הן בתקציב העכשווי והן בתקציב הגדול שהוצג כאן. אין מקום, חבריי ממשרד האוצר, לדבר על כך שזה יהיה בתוך תקציב פיתוח של שירותי בריאות כללית. מדובר כאן על משהו שהוא חזון. חזון מצריך ראייה מחוץ לקופסה.
לאור הדברים שנאמרו על ידי דוקטור יולי טרגר כאן הוועדה קוראת גם להכנת צוותים שמיועדים לשיקום. כל הדברים שנאמרו בדיון הזה לא מבטלים דברים מופלאים שנעשים כאן על ידי גופים פרטיים ופרטיים-ציבוריים וגם על ידי גופים שהם רק ציבוריים כדי להביא תהליך של תחילה, של המשך או סוף למערך שיקום לתושבי הנגב. לצערנו עדיין מכאן אנחנו רואים מקרים כמו המקרה שגרם לנו להתכנס היום. אנחנו מוסרים מכאן את תנחומינו לדוקטור ניצה היימן-נוימן, לאבי ולילדים ומקוום שיום אחד נוכל להגיד, שאנחנו את החלק שלנו בזיכרון של גיל תרמנו והוא לא זיכרון ערטילאי, המטרה היא לקחת את הסיפור של גיל ומשפחתו ולקדם גם את החיים האישיים שלנו וגם הלאומיים שלנו ובכך לקדם בעז"ה את החברה הישראלית.
תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 20:12.>