PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
24/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 197>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ד באדר א התשע"ד (24 בפברואר 2014), שעה 9:30

<הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - חופשת אבהות), התשע"ג-2013>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
מיקי רוזנטל

תמר זנדברג

>
מאיה טאוסיג - עו"ד , לשכה משפטית, משרד הכלכלה

אורי שיינין - רפרנט תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

ורד סויד - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

עו"ד טלילה שחל רוזנפלד - מנהלת האגף לקידום נשים, נציבות שירות המדינה

דנה נאור מנדאל - מנהלת המחלקה המשפטית, שדולת הנשים בישראל

מאירה בסוק - יועצת משפטית, נעמ"ת

סיגל סודאי - מנהלת המחלקה לדיני עבודה, איגוד לשכות המסחר

אלי רייף - נציג צהר בכנסת, ארגון צוהר

גיא שיינפלד - פעיל, המשמר החברתי

ניצן שחר - משקיף, המשמר החברתי

אליאב גיל - לוביסט, מייצג את התאחדות המלאכה והתעשייה

ענת מימון

יעל סלנט

וילמה מאור

שרון רפאלי
<הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - חופשת אבהות), התשע"ג-2013>

בוקר טוב. יום שני בשבוע, מתחילים עוד שבוע חדש. כ"ד באדר א', 24 בפברואר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת אבהות), התשע"ג-2013 של חברת הכנסת תמר זנדברג. כל השאר לא חשובים לנו, החוק גם לא מעניין אותם. את רואה, הם אינם פה.

אני בטוחה שהם עוסקים במלאכה חשובה.

לא, הם סתם חתמו לך.

לא נכון, אדוני היושב-ראש.

הם נדבקו, ויהיה להם בסטטיסטיקה שהם עשו עוד חוק.

אם אבות ייהנו מחופשה בזכות זה שיהיה קרדיט לכולם.

שהאבות ייהנו זה בסדר. אבל כל אלה שרשומים פה, 470 איש, שהחתמת על הצעת החוק, זה לא מעניין אותם. זה עוד אחת שהם חתמו עליה סתם.
בואי, תציגי את הצעת החוק.

תודה, אדוני היושב-ראש. תודה על קיום הדיון.

מרצ, לא?

כן.

אנחנו עוזרים למרצ בוועדה הזאת.

נכון, אני יודעת. ותודה על כך גם במקרה הזה.

החוק הזה הוא די פשוט, אבל די חשוב. אני אתחיל מהחשיבות. הוא חשוב מפני שבפעם הראשונה החוק הזה יבטיח שאבא יוכל להיות לצד אמא היולדת והתינוק או התינוקת בשמונת הימים הראשונים אחרי הלידה. אלה בעצם שמונת הימים הראשונים לחיי התינוק ושמונת הימים הראשונים לחיי המשפחה במתכונת המשפחה. כידוע, אלה הימים הכי קריטיים והכי חשובים. אני לא חושבת שצריך להכביר מילים על החשיבות ועל ההשלכות שמשפחה צעירה תוכל לבלות יחד את שמונת הימים הראשונים - -

"לבלות" זאת הגדרה טובה. "להיות" זה משהו יותר טוב. "לבלות" בלילה כשהתינוק לא ישן, וכל רבע שעה שוקלים.

נכון. אז עכשיו גם האב יוכל להיות נוכח גם ביום ולא רק בלילה ולא רק בבוקר שאחרי הלידה או יום אחד אחרי כן לקום לעבודה כאילו בחייו שלו שום דבר לא השתנה.

- - - שהוא רוצה את זה?

אז זהו שאנחנו לא שואלות אותו. הוא יהיה שם גם אם הוא לא רוצה את זה. זאת חובה, זאת לא בחירה. אלה הימים הכי חשובים. אלה הימים הראשונים של ההתקשרות, אלה הימים של התהוות המשפחה, אלה הימים שבהם היולדת זקוקה הכי הרבה לנוכחות הזאת. אני אפילו לא קוראת לזה "עזרה" או "סיוע", אני קוראת לזה נוכחות משותפת וכניסה משותפת לחיים חדשים.

אני רוצה עכשיו להגיד למה היא הצעת חוק מתבקשת - -

לא, עזבי.

- - וגם למה אפילו חבל שצריך חקיקה בשביל זה.

תגידי מי משלם את הימים.

או. יפה, בדיוק.

אני אגיד לך מה הסיכומים.

אז בוא אני אגיד למה היא הצעת חוק פשוטה, וחבל בכלל שצריך חקיקה בשביל זה. מפני שאותם שמונת ימים לא משולמים על-ידי הביטוח הלאומי, והם לא משולמים כאקסטרה על-ידי אף מעסיק או מעסיקה. וכאן אני חייבת לתת את הקרדיט לשר וחבר הכנסת דאז אורי אריאל שבעצם התחיל את הצעת החוק הזאת, והוא בעצם הגיע לסיכומים שכבר כתובים בהצעת החוק עוד מהקריאה הטרומית.

שלושה ימי חופשה על חשבון החופשה השנתית של העובד; ועוד חמישה ימי מחלה בתשלום. אנחנו לא הוספנו כאן שהמדינה משלמת ולא ביטוח לאומי, לצערי. המעסיק לא משלם ימים נוספים - -

משלם, משלם.

לא ימים נוספים.

משלם. מה שאמרת עכשיו – הוא משלם.

איך הוא משלם?

ימי מחלה הוא משלם.

מאה אחוז, אבל - -

לא "אבל". הוא מוציא מכיסו ומשלם. שוב המדינה נעשתה לארג'ית על חשבון המעסיקים. הם לא אויב.

זה הדבר היחיד שרציתי להגיד. אני יכול ללכת. למה להפיל את זה על המעסיקים?

אין בעיה. אני רואה שהנציג של מרצ לא נמצא, אזל אני אני אצביע במקומו. אם הוועדה מחליטה להטיל את הימים על ביטוח לאומי, אני כמובן מצטרפת, אני מצביעה בעד. אני חושבת שזה חשוב.

אם זה חשוב – וזה חשוב – אז שהמדינה תממן את זה. למה שהמעסיקים יממנו את זה?

בשמחה. אני רק רוצה לחדד שבכל זאת לא מדובר בעול נוסף על המעסיקים מפני שמדובר בימי מחלה שעומדים לזכותו של העובד; ואם יש כאן מעסיק או מעסיקה או מעסיקים שחושבים שזאת לא מטרה ראויה לנצל עליה את ימי המחלה הלא מנוצלים - -

בואי תלמדי אותנו. אנחנו בעד ייצוג הולם של העובדים. עשינו אכיפת דיני עבודה והכול. יחד עם זה אנחנו לא אויבים של המעסיקים. הם היו פה - -

אף אחד מאתנו.

אנחנו לא אויבים שלהם. מה שקורה הוא שגם אותו עובד לא יקבל את כל חמשת הימים. כי אם זאת מחלה אז יש הימים הראשונים שהוא לא מקבל וכן הלאה; שנית, את מטילה על המעסיק עוד יומיים-שלושה של תשלום בלי קבלת תמורה. הוא מאוד שמח שלעובד שלו, במקרה הזה, נולד ילד, אבל הוא אומר שאם הוא יעשה ברית הוא ייתן לו מתנה 200 שקל או 300 שקל, אבל אני לא רוצה לממן לו שלושה ימים.

זה ימי מחלה שעומדים לרשותו של העובד.

הם לא עומדים לזכותו, הוא לא פודה אותם. הוא לא יודע לפדות אותם. זה ימי מחלה שאם הוא חולה - -

את צריכה להפריד בין המשק הציבורי למשק הפרטי.

גברת, פה לא מתפרצים. את רגילה לוועדות אחרות.

סליחה.

אין בעיה, אנחנו באווירה משפחתית.

יש פה בעיה עם הימים. אני מאוד רוצה להעביר את החוק הזה, אבל צריך לגמור את עניין הימים.

אני מציעה שנשמע את המשרדים. זה סיכום שהגיעו אליו כבר.

הוא לא מעניין.

בסדר.

אני אתך, אבל הוא לא מעניין.

אני יודעת. אם המדינה רוצה לשלם אנחנו נשמח.

מה אומר משרד האוצר?

רק עוד מילה אחת, אדוני. בכל זאת אני באמת חושבת שצריך מידה רבה מאוד – ואני אהיה עדינה – אני בטוחה שכשבא עובד למעסיק ואומר לו, אני רוצה לקחת עכשיו ימי חופשה וימי מחלה בגלל שנולד לי ילד – מה יגיד לו המעסיק? אני רוצה לשמוע, אני לא רוצה לבוא לדרך השלילה.

תיקח הכול על חשבונך, אני לא ממן אותך. למה? כי אני נותן לך 300 שקל מתנה לבריתה ולא 3,000 שקל. במצב כזה אני לא מוכן לתת לך 3,000 שקל.

אני מזכירה שוב שמדובר בשלושה ימי חופשה שנזקפים לזכותו של העובד - -

אני לא מדבר על החופשה.

- - וימי מחלה – בואו נגיד, יש מטרה ראויה מזאת? ימי המחלה צבורים לזכותו של העובד.

את יודעת מה אנחנו עושים פה? אני ואת מחוקקים חוק שהשכנה שלי מלמעלה תיתן לי 5,000 שקל אחת לשנה. למה? ככה.

אין הדבר דומה.

דומה. אני לא חושב שאת צודקת.

האוצר, כמה אתם מוכנים לממן?

אני מאגף תקציבים. אנחנו תומכים בהצעת החוק שעברה בוועדת השרים - -

אבל?

יש לזכור שלהצעת החוק הזאת יש עלות תקציבית, זה לא משהו שהולך רק על מעסיקים פרטיים. אמנם בממשלה קיים מנגנון הוראה שמאפשר לקחת שבוע חופשה - -

חופשה לא עולה לך כסף.

אני אומר, אמנם זה קיים, אבל עדיין - -

ואללה, הנה פתרון. נעשה את זה רק על עובדי מדינה. תהיה לך אפשרות לתקן את זה הלאה. רק על עובדי מדינה. שהמדינה תממן.


המדינה מממנת לידה?

אני מנהלת האגף לקידום נשים בנציבות שירות המדינה. בשירות המדינה אפשר לנצל עד שבעה ימי מחלה לצורך התלוות לבת-הזוג - -

אבל אצלכם זה לא חכמה כי אתם פודים ימי מחלה בפרישה. זאת אומרת זה כסף. אבל אצל אחרים לא פודים. אז זה כמו חופשה. מי שלא חולה שם מקבל כסף.

אני רק רוצה להשלים את הדברים: בהצעות שעולות פה עלות יום ממוצעת לגבר שניצל את חופשת הלידה שלו היא בערך 540 שקל; עלות של גבר ממוצע אמורה להיות בערך 450 שקל - -

אני לא מבין. תתחיל מהתחלה, דבר לעניין.

אם אנחנו הופכים את זה מהמנגנון שהוסכם בוועדת שרים למנגנון אחר - -

מה הוצע בוועדת שרים?

ההצעה כפי שהיא מונחת כעת.

שהמעסיקים ישלמו?

זאת הצעה קצת מורכבת.

אנחנו לא מדברים על החופשה. החופשה היא תמיד על חשבון העובד. אנחנו מדברים על ימי המחלה שיש להם משמעות כספית. מי יממן את זה?

יש שלושה ימי חופשה, ויש חמישה ימים - -

אוקיי, עזוב את החופשה. חופשה זה מצוין. זה שהמעסיק יהיה חייב לתת לבן-אדם חופשה, ולא תהיה לו זכות להגיד לו שהוא צריך אותו לעבודה כי אחרת הוא יפטר אותו – צריך לעשות פה סנקציה שאם מישהו ייפגע בגלל זה, זה משהו אחר. איפה חמישה ימים?

חמישה ימים על חשבון ימי המחלה.

מה זה על חשבון ימי מחלה? מי יממן אותם? המעסיק?

כן.

שאלת את המעסיקים אם הם מוכנים?

הם נמצאים כאן.

בוועדת שרים שאלת אותם אם הם מוכנים? אולי הם יגידו שהם מוכנים ונגמור את הסיפור.

יש פה נציגים של משרד הכלכלה?

כן.

אז אולי משרד הכלכלה יציג את העבודה שנעשתה?

עם כל הכבוד. באיזו ועדה את? ועדת כספים?

ועדת הפנים.

אז אני לא יודע איך - - - להתנהל פה. את צריכה להיות בקואליציה, כנראה, ולקבל תפקיד של יושב-ראש ועדה או שר - -

בעתיד.

- - ואז תעלי את העסק.

בינתיים לא.

שלום, אני עו"ד סיגל סודאי מטעם נשיאות הארגונים העסקיים. היו ניסיונות להגיע לתיאומים ולא הגענו לתיאום. אני רוצה רק לדייק בעניין ימי המחלה – זה תשעה ימי מחלה לפחות. זה לא חמישה ימי מחלה. אני גם אסביר למה, אדוני.

אם זה חמישה ימים אתם מוכנים לשלם?

לא.

אז מה זה משנה כמה זמן?

המטרה של החוק היא בהחלט ראויה – אין לנו התנגדות לחופשת האבהות ולמטרות שהיא משקפת ומייצגת. אנחנו מתנגדים שיטילו את אידיאולוגית הרעיון הזה על כתפי המעסיקים. המדינה רוצה – תתכבד, תממן את זה. או אם העובד שזה יהיה על חשבון חופשה שנתית שלו או שזה יהיה חופשה ללא תשלום. ויש כבר תקדימים להיעדרויות שהן בבחינת - -

שאר התשלום זה לא טוב. אלה ימים שנספרים אחר-כך, והוא לא רואה את ההשלכות העתידיות.

כמו שאדוני אמר, יש כאן גם היעדרות אז המעסיק גם מתמודד עם הנושא של ההיעדרות, והוא גם צריך לשלם.

נולד לו ילד או ילדה.

לעובד?

כן. מה זה "להתמודד עם ההיעדרות"?

סליחה, אבל למה המעסיק צריך לממן את ההיעדרות הזאת? אין שום סיבה - -

בואי - -

תני לה לדבר. תני לה להביע את דעתה גם אם היא לא מקובלת עלייך.

רק רציתי להזכיר על מה אנחנו מדברים.

לא, היא יודעת. תאמיני לי שהיא יודעת.

מחקר כלכלי שעשו בהתאחדות התעשיינים – ניצול של שני ימי מחלה, העלות שלהם למשק זה 160 מיליון שקל - -

זאת אומרת יום אחד זה 80 מיליון.

100 מיליון שקל במגזר העסקי.

יום מחלה של מי? של כמה אנשים?

אני לא יודעת - -

מה זה את לא יודעת? את מקריאה לי פה שניצול של יומיים מחלה זה 160 מיליון שקל. כמה אנשים חולים? בן אדם אחד חולה?

אנחנו מדברים על לידות.

ניצול יום מחלה של כלל העובדים במשק?

כן.

אבל לא כלל העובדים ילדו.

בסדר - -

יש 120 אלף לידות בשנה.

אולי שלא יהיו חולים.

120 אלף לידות בשנה. אפשר לעשות את החישוב של העלות הכלכלית של הדבר הזה.

אתה צריך רק של גברים, אם הגבר עובד. ואם הוא עובד מדינה הוא מכוסה. רק אם הוא עובד במגזר הפרטי?

מה זה מכוסה?

המדינה נותנת, שמעת אותה.

בסדר גמור.

המדינה באה ואמרה, החוק הזה עובד במגזר הציבורי.

מקובל עלינו.

עכשיו אנחנו מדברים להחיל אותו רק על המגזר הפרטי. זה מה שהמדינה אמרה, וזה בטח מה שתמר יודעת.

מחלה זה סוג של ביטוח. כשקורה האירוע אתה מכוסה. אם לא קורה הביטוח אז אתה לא מכוסה כי אין צורך בזה. כאן, למעשה, אפריורי אתם אומרים – העובד הזה מקבל את ימי המחלה. עצם הלידה כבר מהווה זכאות של תשעה ימי מחלה על חשבון המעסיק.

איך הגעת לתשעה ימים?

למה תשעה ימים?

אני אסביר לך למה זה תשעה ימים.

גם אם תוכלי לומר - -

תמר, פה זה לא שכונה. תני לה לדבר, והיא תסביר לכולם.

מאה אחוז.

עד שלושה ימים לצורך ליווי של בת-הזוג לצורך טיפולים ובדיקות.

זה לפני לידה.

כן. בחוק הקיים, לפי המצב המשפטי של התקנות, הזכות הזאת מסויגת רק כאשר יש סיכון לעובר או לאישה או כאשר הבדיקות גורמות לתלות של האישה. זאת אומרת שכשלא מתנים את זה, לא מסייגים את זה - -

אבל זה קיים.

אבל אני מסבירה מה ההבדל בין הקיים היום למה שמוצע כאן.

פה יש תלות את אומרת?

במצב הקיים היום זה מסויג רק כאשר יש סיכון לעובר או לאישה.

ובמצב החדש?

אין בכלל סייגים. זאת אומרת שבכל מקרה עצם העובדה שהיא הולכת לבדיקה, הגבר זכאי לחופשה; לעומת המצב היום שזה רק כאשר יש סיכון לעובר או לאישה או כאשר יש תלות. וזה לא המצב. זאת אומרת פה הוא בטוח מקבל את זה. זה שלושה ימים.

לצורך נוכחות בלידה זה יכול להיות עוד יומיים כי זה 24 שעות מתחילת הצירים. אז זה כבר חמישה ימים. ואז עוד חמישה ימים. אז כמו שאמרתי, זה תשעה ימים, למעשה. זה הרבה יותר מהמצב כיום. וזה תשעה ימים על בלנקו, אתה מקבל את זה מיד, לא צריך להוכיח שום דבר. זה באמת הכבדה - -

מה אתם כן מוכנים לשלם?

אנחנו נהיה מוכנים שזה יהיה על חשבון החופשה השנתית.

אז בפועל הוא לא צריך אתכם בחופשה השנתית.

אנחנו צריכים את החוק כדי שעובד לא יפוטר, חלילה, כשהוא לוקח חופשה. אבל מי יממן את זה? זאת עדיין השאלה.

תמר, בבקשה.

קודם כול אני רוצה להזכיר שכמו שאמרתם ימי מחלה הם לא ימי מחלה בתשלום מלא.

רק להבהיר - -

סליחה. את גמרת לדבר.

זה כן מלא.

גברת, את סיימת לדבר.

לאור הדברים שאת אומרת אולי אתחיל קצת קודם כדי שנזכור על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על עובד או עובדת שנולד לו ילד או ילדה ומלווה את אשתו לבדיקות היריון ולטיפולים, ולכולנו ידועה המשמעות. אני רוצה להגיד לך משהו מהלב – כשההצעה הזאת עברה בקריאה הטרומית והתפרסמה בתקשורת פנו אלי ואמרו לי, מה זה? זה פופוליזם, חוק על כלום. איזה עובד שבא למעסיק שלו ומבקש חופשה בגלל שאשתו ילדה לא מקבל? וכשאני שומעת אותך – תסלחי לי – אני פתאום מבינה איפה אנחנו חיים. באמת איזה עובד שנולד לו ילד צריך להתייצב בעבודה ואפילו לא לקבל על זה יום מחלה? היום הראשון ללא תשלום, היומיים הבאים ב-50% ורק מהיום הרביעי, כשאנחנו מתקרבים ליום האחרון כי מדברים על חמישה ימים – רק זה בתשלום. אני אומרת – לאן הגענו? אז אני מבינה עוד יותר שכנראה, צריך את החוק הזה. בגלל המצב הכלכלי – אנחנו לא נגד המעסיקים, אני לא מאשימה אף אחד. זה שנעשה הפרד ומשול בין אוכלוסיות, ומדינת הרווחה תתפורר מהמחויבויות שלה זה – ואני מבינה את ההפסד כשעובד נעדר – אבל את יודעת, זה עובד שנולד לו ילד. מה אתם מצפים, שהוא יבוא לעבודה?

לא, אני לא אמרתי את זה.

סליחה, גברת. היא במונולוג.

אז קודם כול, בואו נזכור על מה מדובר. אני מציעה שתחזרי לאנשים שאת מייצגת ותשאלי אותם איזה סוג של עובד הם רוצים. אם הם רוצים עובד שנמצא בעבודה כשאשתו עם הצמיד על היד עוד בבית החולים, והוא כל הזמן בטלפון ומארגן את כל המשפחה, במקום שיפסיד את היום הזה, ויהיה בבית במקום שהוא צריך להיות באותו רגע.

שנית, צריך לדבר על המימון של זה. אני רוצה להזכיר שבסופו של דבר – אם ננכה את המגזר הציבורי שגם שם, אם שמעתי ברקע של דברי האוצר שכשדיברתם על עלות לא דיברתם על עלות תקציבית שיוצאת מכיס כלשהו, אלא דובר על עלות למדינה כמעסיק על אותם ימים שיצטרכו לפדות אותם.

יפדו אותם בכל מצב. כשאדם פורש מהעבודה פודים לו את הימים בכל מצב.

אז אם ככה, נשאלת השאלה על איזו עלות. יכול להיות שדווקא בפרישה העלות יותר גבוהה כי זה צובר בינתיים. אם נחזור רגע למגזר הפרטי בעצם מדובר בפועל על שלושה ימים בתשלום בלבד; כי היום הראשון הוא לא בתשלום, היום השני – 50%, היום השלישי – 50%, ונשאר היום הרביעי והחמישי - -

הבנו. בואי ניתן גם לנציגת ההסתדרות.

- - ונדמה לי שזאת פשרה. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש, החוק כבר בקריאה הטרומית שלו מייצג פשרה והסכמות שהמציע המקורי שהוא מי שהיום שר השיכון אורי אריאל, החיל לתוך הנוסח הזה. תודה.

כן, גברתי.

אני עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת. יש לי שאלה לחברת הכנסת זנדברג, האם בדקת את הנושא של ביטוח לאומי? כי בסך הכול העובדים הגברים משלמים ביטוח לאומי.

היא שמעה שבשנת 42 הביטוח הלאומי קורס. לה יש ראייה ארוכת טווח - -

זה פופוליזם.

אני זקן, היא צעירה. היא תקבל את הקצבה אחרי שנת 42. היא עוד רוצה שתהיה לה קצבת זקנה קטנה. זה לא פופוליזם.

בסדר.

גם הדסה זה לא היה פופוליזם. כשישבנו פה אמרנו "פופוליזם". זה לא פופוליזם.

אני רוצה לשאול אם את בדקת את זה עם ביטוח לאומי? מה נאמר במשא ומתן?

את רוצה לשמוע את נציג האוצר שגם ככה על חופשה ומחלה קיבלתי הערכה תקציבית שיש עלות תקציבית. עכשיו את רוצה להוציא את זה מביטוח לאומי - -

אני רוצה לבדוק את זה כי יש בעיה, אי אפשר להתעלם.

יש בעיה?

יש בעיה.

יש בעיה?

יש הרבה בעיות. גם שמענו בדרך שהביטוח הלאומי צריך לתת מלווה בשביל תקציב הביטחון אז יש הרבה בעיות.

כן, גברתי. מי את?

אני מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה. כמי שעמדה בראש הוועדה לבחינת מקום עבודה בבית המשפחה אנחנו תומכים מאוד בהצעת החוק הזאת, יש בה משמעות רבה. אני רק אומרת שצריך לחשוב פני עתיד. יש מדינות באירופה שניתנת חופשת לידה מקבילה לא באותה תקופה, אלא באותו אורך, גם לגבר וגם לאישה מתוך תפיסה לחזק את תפקידי ההורות במשפחה. ברור שאם תקופת הלידה תהיה שלושה חודשים העלות לא תוכל להיות על המעסיקים, ולכן אנחנו צריכים לחשוב איך בעתיד אנחנו מרחיבים את היוזמה המבורכת הזאת ואולי אפילו עושים סעיף ביטוחי מיוחד לעניין הזה. אבל זאת צריכה להיות התפיסה. אנחנו צריכים לחשוב על האישה שחוזרת מבית החולים עם כאבים פיסיים ומתמודדת עם עוד ילדים בבית. לכן יש הכרח. מצד שני אנחנו יודעים היום שהרבה פעמים יש חסם סמוי במקומות עבודה בקליטת נשים בגילאי הפוריות – בלי שקוראים לזה ובלי שמדברים על זה - -

לידה לא יכול להיות גורם שישפיע על קליטת נשים כי פה לא יצטרכו לקלוט גברים כי פה הגברים הם המעמסה - -

אז יכול להיות שפה יש תיקון.

- - הנשים מקבלות מהביטוח הלאומי, אין בעיה.

זה מה שרציתי להגיד לך, שזה תיקון היסטורי.

היא מתכוונת שזה שחרור החסם.

שיהיה איזון. מקום העבודה ישקול אם הגבר בגיל הנכון. לכן לטווח הארוך צריך להביא לכאן את נציגי הביטוח הלאומי ולהידבר איתם על המשך תקופת הלידה.

את אומרת שאי אפשר להפיל את זה על המעסיקים.

אם אנחנו רוצים שלושה חודשים, כמו שאני חושבת שזה צריך להיות - -

אה, את רוצה שלושה חודשים?

אנחנו מדינה מעודדת ילודה.

אנחנו אחת המדינות שבה חופשת הלידה היא הקצרה ביותר. בפינלנד, למשל, זה עשרה חודשים. בצרפת זה שנה.

שנה בתשלום ועוד שנתיים ללא תשלום. עד שלוש שנים.

יש לנו מקומות לשאוף אליהם.

אבל זה חרף פיפיות.

בצרפת כמה שעות בשבוע הם עושים עד הפנסיה?

זה גם חרב פיפיות כי אישה שאומרים לה, את עכשיו יוצאת משוק העבודה למשך שלוש שנים זה כמו להגיד לה, חמודה, תישארי בבית לטפל בילדים.

אבל זאת בחירה. זה לא חובה.

בוא נסכים שבישראל זאת אחת מתקופות חופשת הלידה הקצרות בעולם והלא מספקות.

אני הייתי מצפה מאלה שאישרו את הצעת החוק בוועדת השרים שגם יממנו אותה. לא יכול להיות שאני ואת נסכם שמיקי רוזנטל יעשה כל שבת על האש ויזמין את השכנים. זה בערך מה שאנחנו עושים פה. זה לא בסדר.

ההסדר הזה הוא מאוד מדתי. הוא מדתי באופן מרחיק לכת, גם לטובת המעסיקים.

הוא מדתי, אבל צריך לשאול את הכלה. הכלה פה זה התעשיינים. את משיתה על התעשיינים הוצאה בלי לשאול אותם. הם היו פה ביום התעשייה והתחילו למנות לנו מה עשינו להם מאז שאני פה בוועדה. אני לא רוצה למנות לך. הם ישבו פה והתחילו לספור לי את החוקים. עשינו פה 50-40 חוקי עבודה. אלה המספרים. הכי דרמטי זה אכיפת דיני עבודה שיש שם פלילי ואחריות על המעסיק. החוק הזה ימגר, לשמחתי, את תופעת העסקת עובדי קבלן. לא יהיה להם כלכלי.

אני בטוחה שגם המעסיקים לא רוצים לעבור על החוק.

אבל הם רוצים עובדי קבלן. החוק הזה יבטל.

אז זה כמו שתגיד, אנחנו באים לבטל את העבודה הקבלנית, לא נשאל את עובדי הקבלן. הרגולטור לא תמיד שואל. לפעמים הוא משית חובה, וזאת חובה מאוד כללית.

מה אמא שלי עליה השלום אמרה? "מה שיותר מדי לא טוב". כל דבר צריך להיות במידה.

זה ממש מעט.

עד שלא תדברי עם המעסיקים אנחנו לא נצביע על הצעת החוק הזאת. ואף אחד לא חושד בי שאני אנטי חברתי או נגד העובדים.

אתה יודע מה היינו צריכות לעשות? היינו צריכות לבוא לכאן עם 14 שבועות חופשת מחלה ולהתפשר על תשעה ימים. באנו עם חמישה ימים - -

מה זה "באנו"? הממשלה הייתה נותנת לך 14 שבועות?

לפי מה שאתה אומר, על חשבון המעסיקים? אולי, למה לא? אז לא 14 שבועות, אז 14 ימים. אני הגזמתי.

תקשיבי. תיכנסי להקשבה, את צריכה שעון שח כזה. את מדברת – תני לו דקה. הממשלה זה המעסיק הכי גדול. אבל יש להם ההסדר הזה, והם אומרים, נכניס גם את ההם לשכונה. אנחנו פה הקונטרול של הממשלה, ולדעתי, פה הממשלה הייתה לארג' על חשבון השכנים. זה מה שהיא עשתה.

שלושה ימים בתשלום זה לארג'?

יום, שעה. צריכים לשאול אותם.

למה לא צריכים לשאול אותם אם הם רוצים להעסיק עובדי קבלן או לא? הם רוצים.

לא, הממשלה רוצה. המדינה עושה את זה כתף אל כתף ויד אל יד.

אז בוא נשאל אותם אם הם רוצים שכר מינימום.

אדוני מהאוצר. תמר, די. ככה זה כשיש בחורה צעירה, תוססת, דינמית, חדשה. יש לך עוד הרבה שנים פה. מרצ הולכת ועולה. לאט-לאט.

אני רק רוצה להעיר שלהצעת החוק במבנה הנוכחי יש עלות תקציבית.

למה?

כיוון שמה שמתאפשר לקחת מהמדינה זה שבעה ימים - -

אבל אם אישרת את זה בוועדת שרים אין לזה עלות תקציבית.

לא, יש לזה עלות תקציבית.

היא הצעת חוק תקציבית?

כן.

אבל היא בהסכמה. אתה עשית שיעורי בית? אתה בטוח במה שאתה מדבר?

ועדת שרים תמכה בהצעה.

נכון.

אז לך תבדוק. אם אנחנו מאשרים את הצעת החוק כפי שוועדת שרים אישרה, אין לה עלות תקציבית. גם אם לך, חברנו המלומד – ואני לא עורך דין – חושב שיש. אין.

תודה רבה. אני שולח אותך לתעשיינים. דברי איתם, תגיעי איתם להסכמות. תודה רבה, הישיבה נעולה.

רגע, משפט אחרון, אם אפשר.

הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:05.>