PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 169>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ה באדר א' התשע"ד (25 בפברואר 2014), שעה 12:30

<חינוך לחמלה בדגש על בעלי חיים - לציון יום זכויות בעלי החיים>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

ניסים זאב

איתן כבל

דב ליפמן

>
נדב גלאון - מנהל השירותים הוטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

שאול פוצי - רופא ארצי ומפקח צער בע"ח, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יעל ארבל - השירותים הוטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

נירית ציפורי- ברקי - סגן ממונה ע"פ חוק צער בע"ח, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ריקי מואב - מנהלת אירועים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

הרב אורן דובדבני - מומחה לכשרות תעשייתית, מוזמן חיצוני של משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יפית בר-און - מדריכה מחוזית – חינוך באמצעות בעלי חיים, משרד החינוך

עינב לוק - ממונה על קידום אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך

שלמה אילן - מדריך מחוזי להגנה על בעלי-חיים, משרד החינוך, מחוז דרום

יצחק בן דוד (בנדה) - סמנכ"ל פיקוח והסברה, המשרד להגנת הסביבה

איילת אנקר בסקינד - מרכזת בכירה פניות ציבור, דוברות, הגנת על בע"ח, המשרד להגנת הסביבה, מחוז דרום

גלי דוידסון - המשרד להגנת הסביבה

דוד כהן - עוזר השר להגנת הסביבה

ד"ר משה רפלוביץ - יו"ר איגוד הווטרינריים ברשויות המקומיות

עינת פלינט - מנהלת תחום הווטרינריה, מרכז השלטון המקומי

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

יערה גבאי - רכזת התנדבות, החברה לתרבות, פנאי וספורט, בת-ים

עו"ד אהוד פלג - יו"ר הועדה לזכויות בעלי-חיים, לשכת עורכי הדין

אלה אבין - מזכ"ל ארגון נח (התאחדות ישראל של ארגונים להגנת בעלי חיים

ד"ר סיגל סלונים - וטרינרית ומרצה לאתיקה וטרינרית

אבי פנקס - יו"ר העמותה למען חיות משק

לילי הלפרין - מנהלת תכנית אמת למאבק בגזענות ובאלימות

עמרי פז - מנהל עמותת עתיד טבעוני

דוד לירן - תלמיד, פעיל בעמותת צער בעלי-חיים, מדריך פרויקט התנדבות בבית הספר הרטמן

עו"ד גיא נוסן-הנגבי - יועץ משפטי, עמותת תנו לחיות לחיות

נועה זליבנסקי - חברת ועד עמותת תנו לחיות לחיות

סתיו פס-חי - מתנדבת במחלקה המשפטית של תנו לחיות לחיות

נופר ירקוני - מחלקה משפטית, תנו לחיות לחיות

רמי יחזקאל - מחלקה משפטית, עמותת תנו לחיות לחיות

אבישג עוזרד - מתנדבת במחלקה המשפטית, עמותת תנו לחיות לחיות

ארקאן ערפאת - מחלקה משפטית, עמותת תנו לחיות לחיות

דניאל וולמן - מחלקה משפטית, עמותת תנו לחיות לחיות

זיוה בן דניאל - מתנדבת, בעמותת נהריה אוהבת חיות

איריס שלב - מתנדבת, בעמותת נהריה אוהבת חיות

דורין זהראנו - סטודנטית, פעילה בעמותת חיים לבעלי חיים

ענבל רפלוביץ - פעילה למען בעלי-חיים

רות פרידמן - פעילה למען בעלי-חיים

רות מאי - מדריכה חינוכית, עמותת תנו לחיות לחיות גליל, מפעילה תכנית חינוכית "מאלימות לחמלה"

אורלי נעמה אלקריב - מנהלת המרכז "על אנשים ובעלי חיים"

אבי סדרינה - המחלקה המשפטית, עמותת תנו לחיות לחיות

אורלי נעים
-
מורה ומטפלת באמצעות בעלי חיים – בית הספר "ישגב" בתל אביב

גילה ברוקס
-
מטפלת בעזרת בעלי חיים ורכזת חינוך ירוק, בית ספר "צהלה" בתל אביב

אורנה יהב - פעילת "זב"ח"

ארז ארליכמן - כתב "YNET" לענייני בעלי-חיים

תמר מרי - דוקטורנטית, חקר קשר אדם-חיה, ביה"ס לווטרינריה

רועי מנדל - חקר רווחת בעלי חיים, האוניברסיטה העברית

ספיר קאסוטו - סטודנטית, מחלקה משפטית, עמותת "תלל"

ד"ר דניאלה שולנבורג אורטנר - מנהלת "תנו לחיות לחיות" סניף אילת

קרן חור - מנהלת ביה"ס אחווה, דימונה

ציפי חכמיגרי - מורה, בית הספר אחווה, דימונה

דרורי יהושע - מורה, ביה"ס שלום הרטמן

אליואהב קנטו - תלמיד, ביה"ס אחווה, דימונה

עמנואל בורגס
-
תלמיד, בית הספר אחווה, דימונה

חייה וולקר - תלמידה, ביה"ס אחווה, דימונה

נחמה ברינסון - תלמידה, ביה"ס אחווה, דימונה

יפיעה הנדרסון - תלמידה, ביה"ס, אחווה, דימונה

יאירה מונטגומרי - תלמידה, ביה"ס אחווה, דימונה

יוחאי דורני - תלמיד, ביה"ס אחווה, דימונה

מיכל ספירק - תלמידה, ביה"ס אחווה, דימונה

דיקלה לירן - סטודנטית, קליניקת איכות הסביבה, מכללת שערי משפט

אמבר רוטשילד - תלמידה

עומר דלנגה - תלמיד, בית הספר הרטמן ירושלים

עלאי מויאל - תלמיד ביה"ס יהלום, אשדוד

יואב דולב - תלמיד

אופק בר זיו - סטודנט למשפטים ומנהל עסקים, הקריה האקדמית קריית אונו

שלי שריג - סטודנטית למשפטית, הקריה האקדמית קריית אונו

דניאל חיון - סטודנטית למשפטים, הקריה האקדמית, קריית אונו

אלברט בן שימול - צייר

שירה - פעילה

יהודית גידלי

יעל, חבר המתרגמים
<חינוך לחמלה בדגש על בעלי חיים - לציון יום זכויות בעלי החיים>

שלום לכם. אנחנו מתכבדים לקיים הדיון בנושא החינוך לחמלה על בעלי חיים. הדיון הוא במסגרת יום מיוחד שמוקדש לציון יום זכויות בעלי חיים והוא אינו מחליף את העיסוק היומיומי הקבוע בכנסת בתחומי החקיקה והפיקוח בנושא זכויות בעלי חיים. במסגרת היום הזה, נביא אחה"צ לאישור בקריאה טרומית חוק מאוד מאוד חשוב, חוק שמטיל אחריות פלילית על ראשי תאגידים שבהם היו התעללויות בבעלי חיים ולא ננקטו הפעולות המתאימות כנגד התופעה הזאת. כך שלא רק הש"ג יעמדו בסוף לדין והעונש לא יהיה רק קנס כספי כי לפעמים לתאגיד הזה הוא לא כל כך מפריע קנס כספי, אלא אחריות פלילית.
לצערי הרב בעקבות לוח הזמנים הצפוף של היום הזה, הקדשנו לדיון זה רק שעה. אני רואה מהשתתפות הרבה והרב-גונית, גם המעניינת שנמצאת כאן שלא כלום יצליחו להגיע לכלל דיבור. אנחנו ננסה למצות את מה שאפשר. אני מזמין אתכם לדיונים שהוועדה מקיימת בימי הכנסת הרגילים הקשורים לזכויות בעלי חיים.

אעביר מיד את רשות הדיבור לשני חברי הכנסת שפעילים מאוד בתחום של זכויות בעלי חיים, שהם וגם מאחורי הארגון והמבנה של היום המיוחד הזה, חבר הכנסת איתן כבל וחבר הכנסת הרב דב ליפמן. בבקשה חבר הכנסת איתן כבל.

תודה אדוני היושב ראש. תודה לכם, תודה לחברי חבר הכנסת, לעמיתי. אני מודה לך אדוני היושב פעמיים, ואני אנצל את ההזדמנות ביום זה לומר, בשנה שאתה מכהן כיושב ראש ועדת החינוך, אתה ידיד נאמן. אני אומר את זה ללא כחל ושרק, ובמלוא מובנה של המילה, בכל הנוגע לזכויות בעלי חיים, ואתה ממשיך, יאמר לזכותם של חלק מניכר מיושבי הראש הקודמים שעמדו בראש הוועדה, לא כולם אבל חלקם היה באמת מהדוחפים ומהמקדמים. אתה נכנס לקטגוריה, לפחות מבחינתנו, של מהטובים ביותר שמובילים ועושים זאת באמונה ולהט נכון וחשוב.

הכותרת המרכזית שביקשנו ואותה אנחנו מקדישים ליום הזה לחמלה, גם אם הכותרת 'חינוך לחמלה' נשמעת כותרת מרוחה, אבל בסופו של עניין כפי שאני רואה את הדברים האלה, כמי שנחשף כמעט מידי יום, אצלנו המשרד הפך להיות חמ"ל (חדר מלחמה) כלל ארצי. באופן טבעי שיודעים שיש מי שעוסק בעניין הזה בכנסת, וכמובן נדמה שאם אתה פונה לכנסת ויש חבר כנסת שנוגע בעניין, אז מיד כל הבעיות באות על פתרונן המידי. כמובן שזה לא כך. הלוואי שזה היה כך, אתה יודע את זה היטב. הצוות שלי ואני מקבלים את כל הפניות והן מכל הארץ. אין באמת מושג לעוצמה האכזרית שלעיתים מתחוללת ברחבי הארץ. אמרתי לעצמי שהדבר הבסיסי ביותר הוא לחנך לחמלה. חמלה לכל דבר. גם בדיון הקודם הגדול אמרתי שיש מי שסבור שחמלה ראוי שתהייה רק כלפי בני אדם. אלה שכותבים בפייסובוק ושואלים 'מה אתם מתעסקים עם בעלי חיים, פטרתם את כל הבעיות עם בני האדם?'. אני גם לא אוהב את המשפט שאומר 'מי שדואג לבעלי חיים ידאג לבני האדם'. לא! גם זה לא נכון. בסופו של עניין מנקודת המבט שלי, אחד האתגרים היותר גדולים של מערכת החינוך, שהחינוך לחלמה יהיה חלק בלתי נפרד ממנה. זה וכול ועשוי לקדם את המאבק למען בעלי-החיים באופן דרמטי.
נמצאים כאן בני נוער וילדים. כ- 100 אלף כלבים נטבחים מידי שנה בישראל. זה מספר שהוא בלתי נתפס. זה מספר בלתי נתפס, התעללויות קשות. לפעמים אתה אומר לעצמך 'אל אלוקים מאיפה יוצאת מבני האדם האכזריות הזאת'. כאן בכנסת ישראל לקחנו על עצמנו את המשימה, גם לשים את הנושא הזה על סדר היום הציבורי וגם לעלות על נס את הצורך בחקיקה מתאימה, בתקנות מתאימות לכלל המערכות, גם המערכות הממשלתיות, גם המערכות הציבוריות, גם המערכות הפרטיות ואפילו, אפילו טיפול באדם הבודד. העניין זה מקבל אצלנו משנה דחיפות. הצעת החוק שאתה מוביל יושב ראש הועדה, חבר הכנסת עמרם מצנע, היא הצעה שמדברת גם על עליית מדרגה במאבק במתעללים. לא מדובר רק בטיפול במתעלל הבודד, אלא גם בראשי המערכות שבהן האנשים המתעללים נמצאים. זה שינוי תפיסתי, מחשבתי ממדרגה ראשונה. את זה אפשר לעשות רק ביחד.

אני מקווה שהפעילות שאליה אתה נכנסת, בעיקר בוועדה הזאת, לאורך כל השנה תיתן את ביטויה ואנחנו באמת נצליח להביא את דברנו אל הציבור. תודה.

תודה לחבר הכנסת איתן כבל. בבקשה חבר הכנסת דב ליפמן.

תודה רבה לכבוד היושב ראש. אני מצטרף לשבח של חברי חבר הכנסת איתן כבל על הדיונים לאורך כל השנה בנושא צער בעלי-חיים. יש המון התקדמות בזכות הדיונים הללו. תודה רבה.

אני מתנצל מראש, נמצאים בחוץ תלמידים שלא נכנסנו לאולם, בשעה 13:00 אני אצא לשוחח איתם בנושא של צער בעלי-חיים. למרות שאני אחד מהיוזמים, אני אצא אליהם לרבע שעה ואחזור.

בשנה שלי בכנסת, בזכות כל מיני ארגונים שפועלים למנוע צער בעלי-חיים למדתי המון על הנושא. למדתי דברים שלא ידעתי שקורים במדינה שלנו ומכאן הבנתי את החשיבות של חינוך לנושא, כי לפעמים אנשים לא יודעים מה קורה ומה אנחנו עושים לבעלי-חיים במדינה. אני באופן אישי, אצלנו במשפחה שלנו יש לנו השנה גור שבעוד שנה הוא יוכשר להיות כלב נחיה. בחודשים שהוא איתנו אנחנו למדנו כל כך הרבה מהכלב על נאמנות, על חברות וגם ראיתי איך הילדים שלי ם הפכו להיות אכפתיים ועם יותר חמלה, אפילו אחד כלפי השני.
לדעתי דרך מערכת החינוך אנחנו חייבים למצוא את הדרך. אני באופן אישי אדבר עם שר החינוך על זה ואנחנו נשמח לשמוע את הרעיונות והיוזמות. אנחנו צריכים להכניס לתוך מערכת החינוך תכניות לחינוך לחמלה. זה אפשרי. כבר שמעתי מכמה פעילים כאן על הדברים שהם עושים בתוך בתי הספר. בעז"ה, יש לכם את התמיכה שלנו ואנחנו נעשה כל שביכולתנו לעזור כדי שבאמת נראה את התכניות לחינוך לחמלה בתוך כל בתי הספר מדינה. זה חשוב מאוד. אני מצטרף לברכות של חבר הכנסת איתן כבל בנושא.

תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה. אחר כך אבקש את הרב דובדבני נציג משרד החקלאות ולאחר מכן אבקש לשמוע את הילדים.

אני ממונה על הנושא של אקלים, חינוך מטיבי בבתי ספר ומניעת אלימות.

משרד החינוך בשנים האחרונות מפעיל תכניות בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה. תכניות שהן לאורך כל טווחי הגיל, מגני הילדים ועד השכבות העליונות. בכל שכבת גיל יש את התכנית המיועדת לה. ברחבי הארץ פועלים מדריכים שהמשימה שלהם להטמיע את התכניות בבתי הספר. מדי שנה נכנסים עוד ועוד בתי ספר לתכנית. עדיין לא כל בתי הספר בתכנית, כמו שהצגת, אנחנו שואפים לשם.

השנה פורסם חוזר מנכ"ל מתוקן בנושא, חוזר שמתייחס גם לנושא של אחזקת בעלי-חיים, יחס לבעלי-חיים, יצירת מרחבים זואולוגיים בבתי הספר. במקביל אנחנו מוציאים כעת חוזר מנכ"ל בנושא מניעת אלימות ובו נכתב פרק חדש בנושא הזה. החשיבות של הפרק החדש בנושא של אקלים בית ספרי ומניעת אלימות הוא כדי שכל בתי הספר יהיו מחויבים להכניס את הנושא הזה לתקנון הבית ספרי שלהם ולעסוק בנושא זה בשיתוף ההורים והתלמידים, כשהם בונים את התקנון הבית ספרי. עד היום זה לא היה וזה יכנס עם פרסום החוזר.

בבתי ספר שמקבלים תו תקן של 'בית ספר ירוק' יש חלק שקשור עם התמודדות בשאלת בעלי- חיים?

כן. אני אתן ליפית להרחיב כאן גם לגבי התכניות וגם לגבי תו התקן.

'תו ירוק' הוא התכנית החינוכית של המשרד להגנת הסביבה.

כן, אבל היא מתקיימת בבתי ספר.

כמובן, זה נעשה יחד עם משרד החינוך. זו תכנית שאנחנו מעבירים אותה בשיתוף. אחד מהתכנים שנמצאים ברשימה כדי שבית ספר יהיה 'בית ספר ירוק' הוא התוכן הזה. יחד עם זאת ב'גנים ירוקים' שגם זה תחום מאוד יפה ורחב שנכנס, אחד מתכני החובה שנכנסו זה התוכן של כל נושא מניעת אלימות כלפי בעלי-חיים. אנחנו רואים בזה הישג מאוד מאוד חשוב ונכון.

תעדכנו אותנו כמה גנים וכמה בתי ספר ירוקים יש בנקודת הזמן הזו בארץ?

יש לנו בערך 350 מוסדות חינוך. גנים ובתי ספר מתוך הרבה מאוד. אני חייבת לציין שכשאנחנו סופרים את ה- 350 זה 350 מוסדות שמקבלים הדרכה ממדריכים של משרד החינוך. הרבה מאוד בתי ספר עוסקים בתחום עם החומרים שיצאו על ידי משרד החינוך ושל המשרד הגנת הסביבה ושהם לא מקבלים הדרכה. אלו בתי ספר שקיבלו בעבר הדרכה וכבר יכולים להעביר לבד. בכל שנה אנחנו נוגעים 350 נוספים ויש כאלה שכמובן, מרביתם, מטמיעים את התכנית ומפעילים אותה בצורה עצמאית בתוך בית הספר.

זה אמור להיות משהו ייחודי. אני מניח שכוונת ארוכת הטווח היא שכל מוסדות החינוך יהיו כאלה. תודה רבה.

אני חושבת שלגבי התכניות עצמן נבקש לפרט בהמשך בשיתוף.

לצערי לא יהיה לנו זמן לפרט, למרות שזה יהיה נחמד.

משרד החקלאות הרב דובדבני בבקשה. ספר לנו איך אתה מייצג את משרד החקלאות, ואתה לא עובד משרד החקלאות.

שלום. אני לא עובד במשרד החקלאות, אני מומחה לכשרות תעשייתית. אני עובד עם הרבה חברות בינלאומיות וגם כמה חברות בארץ.

אני אתן ברשותכם סקירה קצרה ומזה אגיע לעיקר. אבקש לדבר על הפער שקצת מטרד אותו, על הפער שיש בין שני ביטויים. בין הביטוי 'צער בעלי-חיים' שלדעתי הוא הביטוי הנכון והוא הדבר ששם את הדברים בפרופורציה, לבין ביטוי שלדעתי הוא שגוי, 'זכויות בעלי-חיים'. הביטוי 'זכויות בעלי חיים' הוא ביטוי חדש, מושג שהתחיל ב-1892. משנות ה- 70 מדברים על משהו קצת יותר רדיקאלי, על שחרור בעלי- חיים.
היחס לחמלה ולבעלי-חיים אומנם מוזכר בספרות העתיקה, אבל בעצם האזכור הכי קדום בעולם שדיבר על היחס לבעלי-חיים, זאת תורת ישראל. אנחנו יכולים למנות את איסורים: 'אבר מן החי', את האיסור להעביד בהמה בשבת, את מצוות השחיטה שמיד אתייחס אליה. אני יודע זה אור אדום לכמה אנשים, איסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, את מצוות שילוח הקו, את האיסור לחרוש בשור וחמור יחדיו, את החובה לא לחסום שור בדישו, את איסור סירוס בעלי-חיים, לא העמיס על בהמה יותר מדי, לא להעביד אותה קשה מדי או לשחוט את העגל לפי שמונה ימים, מצוות כיסוי הדם וכדומה. גם בספרות התלמודית, בספרות הפסיקה אנחנו מוצאים התייחסות כמו למשל החובה להאכיל את בעלי-החיים לפני שהאדם אוכל, תקנות שונות שנוגעות לצער בעלי-חיים בזמן השחיטה, איסור צייד לשם ספורט. יש מחלוקת גדולה סביב פיטום אווזים, סביב מרוצי סוסים, האם הדבר הזה מותר בכלל. היתר לחלוב בהמה בשבת כדי להקהל את צערה, לטפל בבעלי-חיים חולים בשבת.

לפני שנבין מהי הגישה והעמדה מכל מה שציינתי, אני חושב שצריך לבוא ולומר שהעולם ההלכתי בדרך כלל לא מדבר על זכויות, הוא מדבר על חובות. כלומר אם אני אקח את הזכות לחיים בכבוד, אז בעולם ההלכתי קוראים לזה "ואהבת לרעך כמוך", צדקה ושוויון יתרגמו למצוות צדקה ואיסור לקחת שוחד וכדומה.
כמו בכל מיני מצבים אנחנו צריכים לאזן בין ערכים שונים. איזון היא לדעתי הנקודה הראשונה שחייבים לדעת אחרי כל מה שצוין פה על עולם עשיר במצוות, הלכות ותקנות שנוגעות לבעלי-חיים. הרי בשורה התחתונה ובסופו של יום, העמדה איננה כזאת שלבעלי-חיים יש זכויות, אלא לנו כבני אדם יש חובה מוסרית להיות בעלי חמלה ובעלי רחמים כלפי בעלי-חיים. ולנו כבני אדם, בין היתר יש גם חובה מוסרית לדאוג שהעולם הרעב יהיה עולם שבע. בין הדברים האלה אנחנו צריכים לאזן.

בגמרא יש מעשה שמובא על רבי יהודה הנשיא שראה עגל מובא לשחיטה ואמר לו "לכך נוצרת" הוא נענש על זה. אני חושב שאת הדברים צריך להבין, הביקורת בגמרא היא לא שלא שוחטים עגלים, אלא על העמדה המוסרית בנושא זה.

במילים אחרות, אני חושב שהעמדה ההלכתית, העמדה התורנית היא עמדה שמבקשת ליצור איזון בין ערכים ובעיקר השקפה מורכבת ולא השקפה פשטנית. זאת אומרת, מצד אחד גם מבחינה מוסרית וגם מעשית פרקטית. לדעתי, זה רעיון נפסד ליצור השוואה בין בני אדם לבעלי-חיים. אני חושב זה יכול להוביל את החברה למקומות שאנחנו לא רוצים להיות שם. כבני אדם אנחנו מחויבים לרגש של חמלה, לרגש של רחמים, רגש החמלה ורגש הרחמים הללו הם המבדילים אותנו מבעלי החיים. לסיום העניין, לדעתי אפשר לאתר את השורשים של הגישה הזאת בגישה הכללית של היהודית למה שנקרא 'קדושת החיים'.

שלוש נקודות אחרונות בקיצור. אני אבקש להתייחס בקצרה לשתי שאלות. שאלת הפרדת הסמכויות שנדונה קודמת. לדעתי, מנקודת המבט של שלי כפיקוח כשרותי, היא - - -

אתה מדבר על הסמכויות בין משרד החקלאות? זה לא נושא הדיון.

אם כך אני אעבור לעניין הבא, דבר שמנגחים בו הרבה והוא השחיטה היהודית,

גם כאן יש לי בקשה, לא עכשיו ולא פה. זה חשוב, אבל לא עכשיו.

שורה של סיכום. לדעתי העמדה הנכונה, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה פרקטית היא עמדה של מורכבות, היא עמדה של איזונים, היא עמדה של דווקא להכיל את כל הצדדים ולא להסתכל על הדברים מאף צד בצורה חד-ממדית.

תודה רבה. בבקשה הילדים.

יש פה כ- 100 ילדים שהגיעו לכאן מכל רחבי הארץ, מדימונה, מאשדוד, מתל אביב ומעוד מקומות. בעצם הם נציגים של תלמידים שמשתתפים "ברוח החיה שבחבורה", של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך. הם מאוד מתרגשים להיות כאן ביום הזה.

אני מכיתה ו', בית ספר טבע, תל אביב. אני רוצה לספר לכם מה אנחנו עושים בבית הספר למען בעלי-חיים.

יש לנו בבית הספר הרבה מאוד תלמידים שאוהבים בעלי-חיים ומוכנים לעזור להם ולכן הקמנו מספר קבוצות בתכנית "הרוח החיה שבחבורה" שתעזורנה לבעלי-חיים. הקבוצה הראשונה היא קבוצת הטיפוחיים שהיא קבוצה של תלמידים שאחראים ומטפלים בחיות הנמצאות ברחבי בית הספר, הקבוצה השנייה היא קבוצה של 80 תלמידים מכיתות ג' ועד ו'. קבוצה שמתנדבת בגן הזואולוגי הסמוך לבית ספר ועוזרת לחיות שם ומתנדבת באגודת צער בעלי-חיים שנמצאת בסמוך לבית הספר. אנחנו מוצאים את הכלבים של האגודה בחוץ ודואגים למצוא להם בית חם שיאמץ אותם. יש כאן בקהל ילדה שיושבת מאחורי שדאגה שימצאו לשני כבלים משפחה מאמצת, אני יודע שזה לא נשמע כל כך הרבה, אבל עדיין כל אחד הוא עולם ומלאו.

את לומדת יחד עם יואב באותו בית ספר?

כן. באותה כיתה.

יש לנו קבוצה שאחראית להדריך בגן הזואולוגי. הקבוצה הזאת הדריכה תלמידים מבתי ספר אחרים, גני ילדים, קשישים ואפילו קבוצה מיוחדת של נכי צה"ל. יש לנו גם ילדים שהקימו לבד אגודות למען בעלי-חיים שפעילות גם היום. אני שייך למנהיגות הבית ספרית שהחליטה לשפר את תנאי החזקתם של תרנגולות מטילות. כבר היו לנו תלמידים שהשתתפו בוועדות החינוך שעסקו בנושא הזה בשיתוף עם אבי פנקס ראש עמותת חיות משק. הוא יושב מולי.
אם אוכל אני אבקש להוסיף עוד דבר אחד, אני חושב שילדים מאוד יכולים לעזור לבעלי-חיים. המעורבות שלנו כילדים בכנסת חשובה לא רק כי אנחנו נחוקק כאן חוקים בעתיד, אלא עכשיו בהווה אנחנו רוצים שתבינו שבעל-חיים חשובים לנו וכשאתם תצביעו בפעם הבאה בנושא תרנגולות מטילות או דבר אחר שקשור לרווחת בעלי-חיים, תחשבו עלינו, על הילדים שיושבים כאן בקהל ותזכרו שאתם המודל שלנו לחמלה ולמוסר. תודה רבה. אני אשמח לענות לכם על שאלות אם יש לכם.

יואב, יש לי שאלה אליך. יש לכם פינת חי בבית הספר? מי מטפל בהן בחופשות?

אנחנו נוהגים לקרוא לזה פינת שרקנים, בפינה הזאת יש מספר שרקנים שהתלמידים מבית הספר מטפלים בהם, בחופש אנחנו מוסרים אותם לגני חיות שיטפלו בהן, ואחרי החופש הגדול אנחנו מחזירים אותן הביתה. יש גם ילדים שלוקחים אותן הביתה ומטפלים בהן לבד.

שלום. אני מבית הספר יהלום, אשדוד. אני ב"רוח החיה שבחבורה" – זאת קבוצת ילדים שעושה דברים לטובת בעלי-חיים, עוזרים להם. אם אנחנו נחנך את הדור הזה אז בעתיד גם העולם ישתנה לטובת בעלי -החיים.

אנחנו עושים דברים למען בעלי חיים כמו פינות האכלה לציפורים. בחצר בית הספר יש לנו קערה, שמים בתוכה לחם ומזון כדי שבעלי-החיים יאכלו, הם אוכלים. גם כשאנחנו לא בבית הספר הם באים ואוכלים מהאוכל שאנחנו משאירים. גם לחתולים אנחנו עוזרים. מחוץ לבית הספר, ליד בית האבות מגיעים כל החתולים, זה מקום שנותנים להם מאכלי חלב, לחם ומים ומאכילים.

אנחנו מדריכים בשיעורי מדעים כיתות א' עד ג' בנושא בעלי חיים. אנחנו מעבירים להם הדרכה כדי שהם יעזרו לבעלי חיים, שומעים אותם מספרים איך הם נהנו מהעזרה ומהחיות. אנחנו מעבירים להם כעת כדי שהם בעתיד ידאגו לבעלי החיים ולא יהיה צער בעלי-חיים.

מחובותינו להגן על בעלי-החיים, גם הם יצור חי שחייבים לעזור לו. אנחנו כבית ספר דתי מחובתנו על פי ההלכה לעזור לבעלי-חיים ולא להתאכזר או להתעלל בבעלי-חיים.

תודה רבה.

תלמיד כיתה ה', בית הספר אחווה דימונה. אנחנו רק התחלנו את הזכויות של בעלי-החיים. אנחנו מתכננים כמה רעיונות, כבית ספר טבעוני אנחנו לא יכולים להתעלל בעלי-חיים, לשחוט וכל זה בגלל שזה לא בחוק שלנו. יש לנו מנהיג ולפי המסורת שלנו אי אפשר לאכול בעלי-חיים בגלל שהם חיים כמו בני אדם ויש להם רגשות בדיוק כמונו. אנחנו בבית הספר שלנו רוצים ללמד את התלמידים בכיתות הנמוכות איך לטפל בבעל-חיים ומה לעשות אם אנחנו מוצאים בעל-חיים פצוע או חולה. יש לנו רעיונות. אנחנו רוצים להכין מגנטים עם כל המספרים החשובים שאפשר להתקשר אם נמצא חיות.

תודה רבה.

תודה אדוני. אני יושב ראש ועדת זכויות בעלי-חיים בלשכת עורכי הדין. לפני כמה שנים נסעה חבורת צעירים לאורך הטיילת בתל אביב וירתה ברובה אוויר על עוברים ושבים. כששאלו אותם במשטרה מדוע עשו את זה, הם הסבירו שזו הייתה התפתחות. בתחילה הם ירו על פחיות ברובה אוויר מתוך שעמום ולאחר מכן הם ירו בחתולים בשביל הבידור, ובסוף הם ירו באנשים בשביל הקטע.

זאת ההתפתחות שמולה אנחנו צריכים להתמודד. ההתפתחות צריכה להיות באמת בראש ובראשונה חינוכית, אבל מבלי לפטור את הדרגים האחרים. אדמונד ברג אמר 'שכל שדרוש לרוע כדי לנצח הוא, אנשים טובים שיושבים בחיבוק ידיים'. לכן כאשר אנחנו בוחנים מה צריך להיעשות במסגרת החינוך לחמלה, צריך לכלול גם גישה של אפס סובלנות להתאכזרות. משום שאחד לא יבוא בלי השני. הדבר הזה אמור גם לגבי המדיניות של הרשויות, המשטרה, הממשלה, בתי משפט וגם לגבי הגישה של הציבור לתופעתה האכזריות. ברומניה אחרי צאוצ'סקו, העמידו לדין את האינטלקטואלים על כך שהם ישבו בחיבוק ידיים ולא מחו על הרודנות שהייתה ועל שלילת זכויות האדם שהייתה שם.

אנחנו צריכים לעודד את המעורבות הפעילה של הציבור בכל פעם שרואים התאכזרות, ולא משנה איפה. כאן צריך לזכור שיש דברים שלא ניתנים לחלוקה. אומרים על אהבת אם שהיא לא מתחלקת בין הילדים שלה, אלא מכופלת עם כל ילד חדש נוסף. הדברים הנוספים חוץ מאהבה הם: אמת, הגינות וחמלה. אין כזה דבר לגלות חמלה כלפי עם אחד ולא כלפי עם אחר, כלפי קבוצת אוכלוסייה אחת ולא כלפי קבוצת אוכלוסייה אחרת, כלפי אדם אחד ולא כלפי אדם אחר, כלפי אדם ולא כלפי חיה. חמלה לא ניתנת לחלוקה. לכן צריך תמיד להקשיב לקול המצפון, כמו שאומר הפתגם, כי רק כשהוא צודק אתה שומע אותו. צריך לשאול את כל המתעללים והמתאכזרים, אם בעבר זה פיטום האווזים, אם זה ב"אדום אדום" ואם זה במקומות אחרים שנחשפו לאחרונה בגילויים מחרידים של התאכזרות, את זה גם צריך לשאול את רשויות האכיפה, האם אתם מקשיבים לקול מצפונכם? והאם אתם אוכפים ומגלים אפס סובלנות להתאכזרות? או מגלים יד רפה מידי?
כאן צריך לזכור שכל מי שמתאכזר לרחמנים התחיל בכך שהוא ריחם על אכזרים. לכן אנחנו חייבים לשנות את התרבות ומדובר בתרבות. בתרבות שמתחילה, כאמור, במערכת החינוך. יאנוש קורצ'ק אמר שלתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך. בית הספר ביאליק בטורונטו הזמין ממני בעבר בתפקידי הקודם, תכניות חינוכיות ואז ראיתי את הלוגו של בית הספר שעליו היה כתוב "זה בית היוצר לנשמת האומה" – בתי הספר יקבעו איזו נשמת אומה תהייה לנו. אני מקווה שבתוך הנשמה תשכון בכבוד גם החמלה. תודה.

תודה. אני דווקא הולכת לא לשמח. אני רואה כאן את הילדים הנהדרים שמדברים על חמלה לבעלי חיים. אני רוצה לספר קצת מהחוויות שלי עם בני נוער שאינם חומלים על בעלי חיים ואיך הם מתרצים את זה. אני חושבת שההכרות עם הסיבות שלהם תיתן לנו את הדרך הנכונה לפעול ולתקן. מהניסיון שלי, רק עבודה משמעתית עם המתעללים, מהסיבות שאציין עכשיו, אינה יוצרת שינוי אלא מדחיקה את המתעללים לפינות אחרות שאנחנו רק לא רואים איך הם עושים את זה.

המתעללים מתחלקים לכמה, חלק כי הם תופסים את בעלי החיים כאובייקטים שאפשר להתאכזר אליהם ברמה זו או אחרת. אחרים מסתכלים עליהם ולא יודעים אם צריך לדווח או לא. חלק, אני גם שומעת את הצוחקים ואת הבידור אחרי אירוע בין אם ראו בטלוויזיה או שמעו מחברים וכדומה. הסיבות האלה, כשמנסים להיכנס קצת יותר לעומק, אם זו הזנחה מכוונת או התעללות ממש, הן רשת גדולה של סיבות. הראשונה, הרבה מדווחים לי על ריגוש והנאה. אני מקווה שאני לא פוגעת במישהו מהצעירים כאן. אבל הרבה מהצעירים אומרים שזה מן כיף כזה לקחת פנס לייזר, לעשות חושך ולתת לכלב או החתול להסתובב סביב זה – צחוקים או סיפוק סקרנות. הרבה אומרים שהם משתמשים בזה כי זה מעניין אותם לראות מתעללים, כי הם רוצים לראות וללמוד את תגובות בעלי החיים. הרבה מאוד מדברים על אמונות טפלות שבאות דווקא מהמשפחה, או ייחוס תכונות שליליות לבעלי חיים. השבוע למשל שמעתי מישהי שאמרה לי שחתול שחור לא יכנס לבית יולדת, או בכלל הוא מביא מזל רע. דברים שדיברו עליהם בעבר, ואני מדברת על ערים גדולות ולא על איזה מקום שכוח אל. חתול שחור לא יכנס, הוא מביא מזל רע וכדומה וכאילו יש גם לגיטימציה לפגוע בו. טענה אחרת שגם מצטטים משפחות, זה העברת מחלות. צעירים אומרים לי שהם לא יכניסו, לא יתקרבו לבעלי חיים כי יש סכנה למחלה. גם הבורות הגדולה שהם מציגים בעניין זכויות בעלי-חיים, חלקם זר ומנוכר וחלקם דוחים, ולפעמים טוענים שזו פרובוקציה ושאין חוק לזכויות בעלי-חיים. המרצה בא ומרצה על כך ואולי קצת לאיים. להם לא נראה הגיוני לדבר על זכויות בעלי-חיים. להפך, אחד אף אמר לי 'זכותי לעשות מה שאני רוצה, אם את כבר מדברת על זכויות, זכותי לעשות בחתול שלי מה שאני רוצה כי זו זכות הפרטיות או הזכות שלי'.

אני מגלה כל פעם מחדש שהניסיון לטפל בעניין עם החרפת הענישה או איומים, אכיפת "חוק צער בעלי חיים" לפי הדין במתעללים, האשמות, אזהרות, דין פלילי גם הטפות מוסר, לגבי הקבוצה הזאת שבאה עם הנימוקים האלה, אין שינוי וזה לא עוזר. כמו שציינתי הם יעבירו את ההתעללות למקומות אחרים. בשבוע שעבר שמעתי סיפור, למשל לקחו עגלת סופר באיזו עיר, הפכו אותה הכניסו לתוכה גור חתולים, בכול יום באו לראות מה קורה עם הגור שלא יכול לצאת מאותה עגלת סופר הפוכה.
לדעתי חייבים להעביר את החשיבות של הנושא, עדיין אני לא נכנסת לחשיבות הגדולה שציינתי לגבי הסיבות האחרות, אבל הדמות הבוגרת, הדמות ההורית או המחנכת, חשוב להוריד קודם כל את כל התפיסות השליליות לגבי בעלי החיים במובן שציינתי כמו: אמונות טפלות, מחלות וכדומה. לפעמים אני נכנסת לאיזה ויכוח עם המשפחה כמו למשל, בחורה שבאה ושאומרת שהם לא מכניסים בעלי חיים, דברתי על לחץ דם אצל קשישים שיורד כתוצאה מאימוץ כלב, אמרו לי 'אצלנו במשפחה לא מכניסים'. אני לא רוצה להכניס את זה למשפחה במיוחד עם מתבגרים שממילא יש להם בעיות עם הוריהם על עניין הזכויות האלה'. צריך לעשות את זה מאוד בעדינות.

אציין נקודה אחת שכן מועילה מאוד. דווקא מהמקורות היהודיים עוזרים לי הכי הרבה. עשיתי עבודה גדולה מאוד על זה ואחר כך ידעתי שספר שלם יצא על זה. אני עשיתי עבודה של שנים, הסיפור על יהודה הנשיא, או הסיפור על החמלה שמגלה דוד המלך בזמנו בשחרור הדרגתי של החלשים שיאכלו קודם את העשבים הרכים ואחר כך הוא משחרר את בעלי החיים הכבדים, או סיפורים כבדים שהמקורות מלאים בהם. זה דבר שמאוד מועיל, ראיתי שהחמלה כאן כן יכולה להצליח.

תודה רבה. עומרי פז ולאחר מכן דוקטור סיגל סלונים.

אני מנהל "עתיד טבעוני" ופרויקט Vegan Friendly. אבקש לעלות שתי נקודות. הנקודה הראשונה היא שיש כאן איזו הרגשה שמדברים על צער בעלי-חיים זה משום מה הופך להיות תמיד צער בעלי כלבים, צער בעלי חתולים. אנחנו שוכחים שלמרות שאנחנו מאוד אוהבים כלבים וחתולים, יש עוד המון בעלי חיים שנמצאים איתנו, עגלים, פרות, תרנגולות, חזירים, דגים, ומשום מה בעלי החיים האלה נשכחים לחלוטין. יש כמה מאות אלפי כלבים וחתולים, אבל רק בישראל יש 330 מיליון בעלי חיים במשקים התעשייתיים שנהרגים כל שנה - - -

כמה?

330 מיליון בעלי חיים כל שנה נהרגים בשביל הסטייק שלנו, בשביל ההמבורגר, בשביל הביצים, בשביל החלב.

כשאנחנו מדברים על לעשות טוב לבעלי-חיים, בעלי-חיים לא צריכים שבני האדם ילטפו אותם, הם לא צריכים שנחבק אותם, הם צריכים שנעזוב אותם, הם צריכים שלא נשים אותם בכלובים, שלא נשים אותם בצלחת שלנו. זו נקודה ראשונה.

חיכיתי שמישהו יעלה את זה בצורה הזאת. אנחנו לוקחים דברים לקיצוניות. אני מבין שיש ארגונים שנאבקים על כך שאנחנו נפסיק להשתמש במאכלים מן החי. בסדר. אבל להפוך את זה ללב העניין כאשר אנחנו רוצים לחנך, ועוסקים פה בחינוך בני נוער לחמלה בבעלי-חיים באשר הם בבעלי חיים, זה חלק אחד ועיקרי בדברים שאנחנו רוצים להתעסק. המאבק של מי שרוצה להיאבק בעובדה שבעולם כולו ובמדינת ישראל ניזונים רוב בני האדם מן החי, היא עובדה, לגיטימי להיאבק בזה, אבל לפעמים חוצים את הגבולות ואת הקווים. לדעתי ונדמה לי שאם רוצים באמת לחנך את בני הנוער, לחנך את עצמנו לחמלה ולטיפול בבעלי חיים, צריך לזכור שלא תמיד צריכים ללכת לקיצוניות הזאת, כי אחר כך אנחנו רק מפסידים מזה. את זה רציתי להעיר. כעת תסיים.

קודם כל, אני לא נולדתי טבעוני, ה-DNA שלי לא טבעוני, עד לפני שנתיים אכלתי בשר, ביצים, חלב, דגים, אכלתי הכול. כשנחשפתי למה שקורה בתעשיות, הדבר הראשון, מאוד כעסתי, כעסתי על כך שאני לא ידעתי מה קורה. הגעתי אחר זה לאגודת אנונימוס והרצתי מטעמם בבתי ספר כי רציתי שגם הילדים ידעו מה באמת קורה ושכל אחד יקבל את ההחלטה שלו. אם אתה אומר שטבעונות זה משהו קיצוני - - -

אני לא אמרתי שטבעונות - - - -

לפני מאתיים שנה לתת זכויות לעבדים גם נחשב משהו קיצוני, ולפני מאה שנה לומר שנשים שוות כמו גברים גם זה נשמע משהו קיצוני.

שתי הצעות. אני חושב שמאוד חשוב שהילדים ידעו מה קורה. אני ניסיתי להגיע לבתי ספר ולהרצות, יש אטימות מוחלטת. הפחד הכי גדול של המורים שיקבלו טלפונים מההורים שיגידו 'אני לא מאמין, הילד שלי רוצה לאכול פירות וירקות, הילד שלי רוצה להיות אקולוגי ולשמור על הבריאות שלו'. אני חושב שחובה שלפחות פעם בשנה, בכל בית ספר, שתהייה איזו הרצאה שתדבר על מוסר, על חמלה לבעלי חיים ולא רק על כלבים וחתולים, כי אותם לכולנו יש.

אני חושב שטוב עושה משרד החינוך שהוא שם גם גבולות למי נכנס למערכת החינוך ועל מה מדברים במערכת החינוך, עם כל הכבוד. חברים אתם רואים שאני אומר את מה שאני חושב, ואני יודע שאספוג ביקורת.
בבקשה דוקטור סיגל סלונים.

ביום זכויות בעלי חיים בכנסת, כשאנחנו מדברים על חמלה לבעלי חיים חשוב מאוד שנבין ונכיר את הסבל הרב שנגרם לבעלי חיים בארץ ובעולם. סבל רב אכן נגרם להם גם ברגע זה גם היום, במקומות שונים ובענפים שונים. בעצם אני רוצה לשאול אתכם כמה מתוך הסבל שנגרם היום לבעלי חיים אכן נגרם כתוצאה מאכזריות, כתוצאה מהתאכזרות סדיסטית כפי שהדוברת הקודמת דיברה עליה? כמה מתוך הסבל היום בארץ של בעלי חיים נגרם כתוצאה מאכזריות סדיסטית שכזאת? – התשובה לכך, אחוז מאוד מאוד מזערי. מרבית הסבל של בעלי חיים נגרם מהרצון של החברה הישראלית/העולמית/המודרנית לצרוך אותם ולאוכל מהתוצרים שלהם. הצריכה הזאת היא צריכה שבהרבה פעמים היא צריכת מותרות, היא צריכת יתר, היא צריכה מאוד בזבזנית. חינוך הילדים לחמלה כלפי בעלי חיים, חשוב מאוד והוא חייב, לדעתי, לכלול גם חינוך לתזונה שלוקחת בחשבון את בעלי החיים וגם בחינוך של הציבור כולו ושל ההורים בנושאים אלה.

בתחום חיות המעבדה, גם שם סבלן זעק לשמיים והגיע גם לבית הזה, נחקקו חוקים ותקנות בתחום הזה שלוקחים בחשבון שלושה קריטריונים להפחתה בסבלן של חיות הניסוי. המרה, צמצום ועידון. אני אבקש להציע להעתיק את הקריטריונים האלה מתחום חיות המעבדה ולאמץ אותו גם לחיות המשק. הייתי רוצה שגם הטיפול בחיות המשק אכן יהיה מיטב יותר, וגם צמצום משמעותי של צריכת המוצרים מן החי. לדעתי זה יכול לשפר באופן משמעותי את נושא הסבל שנגרם לחיות האלה.

שלום. אני מנהלת מרכז עירוני "על אנשים ובעלי חיים" בראשון לציון. למיטב ידעתי זה המרכז העירוני הראשון והיחיד בארץ שפועל תחת חסות עירייה שמממנת מבנה ונותנת תקציב לפעילות בכל מערכת החינוך בראשון לציון, החל בגני ילדים וכלה בבתי הספר התיכוניים. השנה למשל, אני והמדריכים שלי מגיעים ל- 7,000 תלמידים ברחבי העיר. אני פועלת בתחום הזה כבר 12 שנה. מניסיון אוכל לומר כמי שמגיעה לבתי ספר ואחרי שנתיים-שלוש שאני פועלת בתוך בית הספר, הרבה פעמים אני יוצאת אחרי השיעור הראשון מתוך שניים, ואני אומרת למחנכת או למחנך 'אין צורך לחזור לכיתה'. הילדים הטמיעו והבינו ואתה רואה שהם יודעים על מה מדובר בנושא של החמלה, הבנה וזיקה לכל זכויות בעלי החיים ומקומם בחברת הילדים והמבוגרים כאחד, זהו, הם שם.

נושא של חינוך והסברה הוא כל כך חשוב. אני רואה את זה בפועל הלכה למעשה מדי יום ביומו. כשאני מגיעה לגן ילדים של ילדים בני שלוש-ארבע ומקריאה להם סיפור על חתולה חסרת בית, או על כלב שעבר התעללות ובסוף הילד שמתעלל מבקש סליחה מהכלב ואומר לו 'אני לא ידעתי שגם לבעלי חיים יש רגשות'. אתה רואה את הפנים של הילדים, הם מרותקים, וכשהכלב אומר בשפה כלבית 'סלחתי לך' הם קמים הקטנים האלה ומוחאים כפיים. עניין של חינוך, הסברה ועקביות של שנה ועוד שנה ועוד שנה עושה את זה, לא צריך יותר מזה.

אין ספק שהעבודה עם ילדים קטנים ואחר כך שהם כשמתקדמים בגיל, היא נושאת פרי. אין ספק.

תודה. ברשותך מבחינת הבניית הדברים אולי כדאי לאפשר ליהושע דרורי תחילה, אצלו אני מקיים את הפרויקט.

דוד עד היום הוא תלמיד שלי, אבל הוא גם מורה שלי. לכן הוא מבקש שאומר מספר דברים. אני מנהל תחום ההתנדבות של בית הספר שלום הרטמן.

ראשית אני אבקש להתחיל מסיפור אישי, אני מסכים מאוד לדברים שאמרת, אבל בזכות תלמיד שלי שקוראים לו דוד לירן, מאז פרשת ויצו בשנה שעברה אני צמחוני וטבעוני. לפעמים צריך שהתלמיד יבוא לאט לאט למורה ויסובב לו את המראה ויגיד לו 'המורה, כך וכך צריך לעשות'. בזכות התלמיד הזה אני היום בעמדה הזאת ובזכות התלמיד הזה דוד, אנחנו מובילים פרויקט מאוד מאוד חשוב בבית הספר מכון שלום הרטמן שקשור למעורבות התלמידים סביב שנת 'מחויבות אישית' או 'מעורבות חברתית' של כיתות י', גם בתחום של צער בעלי חיים.

ברשותכם, שתי המלצות בעניין זה. האחת בבחינת הפסוק "סור מרע ועשה טוב" לפעמים צריך להפוך את הדברים, עשה טוב, ובסופו של דבר אנשים יסורו מרע. אני מאמין בזה בחלק מהמקרים.

שנית, כהמלצה למשרד החינוך, אולי מהמקום הזה אבקש להקצות חונכים של פר"ח (פרויקט חונכות), לתת ואוצ'רים של פר"ח כדי שיהיו 30-40 בתי ספר בתחום של מעורבות חברתית ויזמות של כיתות י' שמתנדבות בנושא, שגם בוגר מהאוניברסיטה ילווה את הפרויקט, אולי בוגר של בית הספר עצמו כמו שאנחנו נוהגים אצלנו, שיוביל את הנושא בתוך בית הספר. דוד יכול לספר לכם בעצמו על הדבר.

תודה רבה. אני אבקש לשתף אתכם בפרויקט שהתחלנו השנה בבית הספר במסגרתו אני מוביל ארבעה תלמידים בהתנדבות בעמותת צער בעלי חיים בירושלים.במסגרת ההתנדבות אנחנו הולכים למכלאות עמותת צער בעלי-חיים בעטרות ופעולים שם יחד עם הצוות בכל התחומים למען בעלי-החיים.

שנית, במסגרת מצגת שאנחנו מפתחים ויוצאים להציג בבתי הספר היסודיים במטרה לעורר את המודעות לנושא של בעלי חיים בבתי הספר היסודיים, כמו שנאמר כאן לחשוף ילדים כבר מגיל צעיר.

קשה לתאר למי שלא היה, וקל לחזק את מי ששותף. במקומות האלה של המכלאות יש את העומס ואת הקושי הבלתי נתפס של אותו צוות מתחזק ומתפעל שמנסה לשמור על קיומם של בעלי חיים במסגרת הכל כך קשה של מכלאות, והכול בשעות מצומצמות. את התרומה של ארבע שעות שבועיות, שלי ושל עוד ארבעה תלמידי כיתה י' של בית הספר הגדירה אותה מנהלת העמותה בצורה הטובה ביותר, מנהלת המכלאה הגדירה את זה 'כקריטית'. היא אמרה לי באלו המילים 'אתם מרימים את המקום, אתם מצילים אותנו'. הסיבה היא מאוד פשוטה, הצוות מאוד מצומצם וכל מתנדב מורגש. רבותיי, אנחנו מרווחים כאן מטרה כפולה, בהיבט הראשון, מעצם העובדה שילדים ובני נוער מגיעים ומתנדבים למען בעלי חיים, אנחנו משיגים את המודעות. בהיבט השני, רווחת בעלי החיים משתפרת פלאים כשחמישה אנשים באים בסך הכול לארבע שעות, אבל עושים דברים יוצאים מן מהכלל. יושבים כאן חלק מהתלמידים שאני מדריך והם יכולים להעיד.

אני רוצה להצטרף לדבריו של מר דרורי יהושע ובאמת לתמוך בו בעניין, מי ייתן ונזכה לראות יותר ויותר השרשה של התנדבות למען בעלי חיים בקרב בני הנוער – זו הדרך, זו השיטה וזה הכלי היעיל, הטוב והמוכח ביותר לחברה שתתנהל כולה בצורה טובה יותר.

שלום, אני לומד בביה"ס תיכון שלום הרטמן, ירושלים. אני אחד מארבעת התלמידים שנמצאים בקבוצה של מעורבות חברתית של צער בעלי חיים אותה מדריך דוד. למעלה מחודש אנחנו הולכים מדי שבוע, מתנדבים במכלאות העמותה לצער בעלי-חיים. אני חייב לומר שזו חוויה מדהימה, לראות מספר קטן של אנשים שמגיע בבוקר, הם משקיעים שם עבודה קשה מאוד לרווחת בעלי החיים. מדהים לראות שיש אנשים כאלה. אני מרגיש שהחוויות האלה שינו אותי. אני מקווה שתכניות מסוג זה יתקיימו גם מחוץ לבית הספר שלנו. חשוב לראות לילדים ובני נוער את המצב שבעלי חיים נמצאים וכמה חשוב לגרום להם לעזור, כי בני הנוער של היום הם המבוגרים של העתיד. אם אנחנו מגדלים בני נוער שאין להם חמלה לבעלי חיים, בעתיד כמבוגרים - - -

סליחה, היה איזה אירוע מסוים בחייך שהביא אותך לעסוק בכיוון הזה?

לא באופן אישי. אני מכיר, שומעים כל הזמן על התעללות בבעלי חיים, זה לא נדיר לשמוע על זה, שומעים על זה באינטרנט, לפעמים יש כתובות. באופן אישי אני לא נתקלתי במקרה של התאכזרות או התעללות בבעלי חיים. כן היו לי בעבר באופן פרטי כמה בעלי חיים, אבל מעבר לזה לא כל כך חשבתי על הנושא. ברגע שאתה נחשף לזה אתה מגלה עולם שלם של דברים נוראים שקורים במדינה.

תודה רבה. גלי בבקשה.

תודה. אני מבקשת לשתף אתכם, למרות שבמשרד להגנת הסביבה אין לנו סמכויות לאכיפת "חוק צער בעלי-חיים" וגם לא על פיקוח על החוק הזה. אנחנו ממקדים את העשייה שלנו בתחומים שאנחנו יכולים להשפיע ולעשות. הרבה מהעשייה שלנו מתבצעת בתחום פעילות חינוכית וקידום של הנושא הזה, בין אם זה במסגרת התכנית "הרוח החיה שבחבורה" – זו תכנית מצליחה, גדלה ומתעצמת וחודרת לעוד ועוד בתי ספר, ובין אם זה במקומות אחרים, עם שותפים אחרים לעשייה, אם זה בארגונים למען בעלי- חיים. אנחנו תומכים בארגונים למען בעלי-חיים כל שנה בפעילויות של חינוכיות וגם בפעילות משותפת שאנחנו עושים עם המשרד לאזרחים ותיקים ועם מרכז אשל בג'וינט. בעצם אנחנו קוראים למוסדות לקשישים לקבל את הקשישים יחד עם בעלי-החיים, זה פרויקט שכרגע אנחנו מקדמים. השר עמיר פרץ קרא לכל מנהלי המוסדות לקשישים לקבל דיירים עם חיות המחמד שלהם. פעילויות - - -

את מדברת על בתי אבות שאוסרים כעת להגיע עם חיות מחמד.

כן. הרעיון של המשרד להרחיב את הפעילות הזאת לא רק למוסדות לקשישים, אלא ככלל למתג את כל המקומות הציבוריים שמסכימים להכניס אנשים עם בעלי-החיים שלהם, הכוונה לסמן את המקומות כדי שהאזרחים ידעו לאלו מקומות אפשר להיכנס עם בעלי-חיים ולאילו אי אפשר. כמובן לעודד את המקומות, ברור שהכול כפוף לחוק.

יש פעילויות נוספות, למשל עם מרכז אשל של הג'וינט פעילות שנוגעת לממשק של הקשישים ובעלי- החיים, אם זה עזרה לקשיש בטיפול בבעל-החיים שלו ובין אם זה כניסה למוסדות לקשישים יחד עם בעלי-החיים, כי התרומה של בעל-החיים לבריאות הקשיש ולאריכות ימים קיימת.

אני אבקש לציין עוד דבר שאנחנו עושים כעת כאן בחוץ, אלו כנסים ותערוכות. כעת בחוץ מוצגת תערוכה של שצייר יקר, אלברט בן שימול, הוא מצייר ציורים מאוד יפים.

קודם כל אני אומר שאני מעדיף לצייר מאשר לדבר. אני מצייר בעלי-חיים. אני גר במושב נורדיה ליד כפר יונה. אני נהנה לצייר את החיות כשהן בחופש. יש לי תרנגולים, יש לי כלבים, חתולים, לשכן יש סוסים ואני מצייר, יש גם פרות, את כולם אני מצייר כשהן בחופש.

אני תמיד מזכיר את הפסוק מספר בראשית "ויעש אלוהים את חיית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת הרמש האדמה למינהו" – וכותב "וירא אלוהים כי טוב" – זאת אומרת, גם האדם צריך לראות את זה כי טוב.

הבעיות התחילו אחרי שהוא ברא את האדם, לא כשהוא ברא את החיות.

אני מכיר את בעלי-החיים שלי, אני אומר שאפשר ללמוד מהן הרבה מאוד. האדם יכול ללמוד מבעלי החיים. אני אתן דוגמה קטנה, תרנגולת מטילה ביצים, תרנגולת יושבת על הביצים, האפרוחים בוקעים, התרנגולת מטפלת בהם כמו האימא הכי טובה בעולם, היא מלמדת אותם לחפור, למצוא תולעים וכדומה וכדומה. אבל כשהאפרוחים בני חודשיים-שלושה, פרגיות, התרנגולת אומרת להם 'עכשיו אתם עצמאיים, אתם עצמאיים ואני לא מטפלת יותר בכם ואני לא רוצה להכיר אתכם'. הבנאדם צריך ללמוד מזה הרבה מאוד, כי כשילד בן גיל שלושים נמצא בבית זה לא בריא. התרנגולת מלמדת אותנו איך להתנהג דרך האפרוחים שלה ודרך הפרגיות שלה. תודה. אני מאוד נהניתי. אני מבקש שתראו את הציורים שלי ושתראו איך אני אוהב את בעלי-החיים. כשאני עושה תערוכות של ציורי בעלי-חיים, הילדים ואנשים אומרים לי 'אם היה לי כסף הייתי קונה ממך את כל הציורים'. הם אוהבים את הציורים. זו הדרך שלי לאהוב ולכבד את בעלי-החיים. תודה רבה.

תודה רבה לך. אנחנו מתקדמים לסיום. בבקשה עורך הדין גיא נוסן.

צהריים טובים. אני כאן כדי להציג שני פרויקטים של עמותת תנו לחיות לחיות. אני היועץ המשפטי של העמותה.
אני יודע שאנחנו כאן בועדת חינוך ונוכחים כאן תלמידי בתי ספר. העמותה הלכה צעד אחד קדימה. לראשונה במדינת ישראל סטודנטים למשפטים לומדים את "חוק בעל-חיים". ולמה? – כדי כשהסטודנטים האלה יגיעו למערכות המשפט, יהיו תובעים משטרתיים, יהיו פרקליטים או שהם יהיו משפטנים הם יכירו את החוק. היום כשנעשית עבירה בבעל-חיים, הולכים לתחנת המשטרה, הוא לא כל כך יודע את החוק, הוא לא כל כך יודע לתפעל ובעצם במוקד החירום של העמותה רוב הפניות הן - - -

אני חושב שזה רעיון טוב מאוד, אבל לא רק שיהיו תובעים משטרתיים, אלא גם יועצים משפטיים של התאגידים השונים, שיאירו למנהלים שלהם מה מותר ומה אסור.

גם ברשויות. עמותת תנו לחיות לחיות בשנה השלישית בשיתוף עם הקריה האקדמית אונו מחנכים סטודנטים למשפטים כדי לשנות את כל התפיסה. הרי הסטודנטים האלה יהיו בסוף שופטים, בעצם זאת המטרה. הם יוכלו להגביר אכיפה, לשנות אכיפה. החוק אומר שהעונש על עבירה ב"בחוק צער בעלי-חיים" הוא שלוש שנים. לא היה אדם בישראל שיש את התקופה הזאת. ברגע שהראשון ישב שלוש שנים - - -

היה מישהו שישב בכלל בבית הסוהר?

היה חודשיים-שלושה. ברגע שהראשון ישב שלוש שנים - - -

היו מקרים שבהם היו עבירות נלוות.

וזה יהיה מרוח על גבי כל העיתונים בבוקר למחרת. בעצם כשמי שהרג חתול או פגע בכלב ירצה את כל תקופת המאסר, אז תהייה הרתעה. כרגע אנחנו מדברים על הרתעה ואותה אנחנו רוצים לשנות.

אולי נכניס את הפרויקט גם באוניברסיטת בר אילן. יש לנו סטודנטים למשפטים שמגיעים להתנדב אצלנו במחלקה. זו הפעילות הכי גדולה שלנו.

העמותה עושה פרויקט שני, זה פרויקט של חינוך לילדים ובני נוער אצל בני מעוטים. יושבת כאן הגברת רות מאי, אני חייב לציין את הגברת הנפלאה הזאת שעושה פעילות במרכז שהיא הקימה במועצה המקומית סכנין, היא מראה לבני נוער איך מתייחסים לבעלי-חיים בכלל ולכלבים בפרט. בבקשה רות כמה מילים.

בקצרה ומאוד צנועה. אמרת תלמידים, אז תלמידה בת 66 מדברת.

היא עושה עבודה נפלאה, והכול בהתנדבות.

אני תושבת הגליל, הלב לא היה מסוגל להמשיך להכיל את הסבל הרב שעוברות חיות נטושות ואומללות. אני פועלת בתוך שטח כפרי. כאשר אני מדברת על התעללות, אני לא מתכוונת לומר 'ערבים מתעללים והיהודים לא'. לא. אני מדברת על שטחים פתוחים ללא בקרה. יש מקרים של בורות, חוסר ידע, על חברה מתוסכלת שמוציאה את התסכולים על אלה שהם הכי לא מוגנים, ואלה הם החיות.

אני מבינה שהמון חיות סובלות, בוודאי חמורים, סוסים, עופות. שני סוגי חיות סובלות באופן ספציפי במיוחד, וזה סבל לשמו, פשוט התעללות, והם הכלבים והחתולים.

מתוך אותה מחשבה קמתי והקמתי פרויקט חינוכי שקראתי לו "מאלימות לחמלה כלפי חיות מחמד" בתוך המגזר הערבי. לשמחתי ראש עיריית סחנין, קודם, שמחה אחת הייתה שעמותת תנו לחיות לחיות הסכימה שאני אפעל תחתה עם אותו פרויקט. בנינו צעד אחד צעד, בפירורים, פינת חי שיקומית בחווה חקלאית, במטע זיתים של בחור מהמגזר הערבי שהבין את המסר, ואמר, 'אני מבין שאת רוצה לעזור לחיות, אני נותן לך את הבמה'. שם התחלנו. מאוחר יותר ראש עיריית סחנין, מאזן גנאים המכובד, הבין את המסר ואמר 'אני בעד ואני נגד אלימות. אני בעד הרעיון להגנה לחיות'. העיר שלו בכלל פועלת בפרויקט 'עיר ללא אלימות'. בשותפות עם איגוד ערים וסביבה, גם דוקטור תרביעה נתן לנו במה ומקום. יש לנו פינת שיקום שהיא מן כלביה קטנה ויש לנו את הרשות ולהרצות באודיטוריום לכל המבקרים, תלמידים שמגיעים מכל המקומות, הם מקבלים כמעט חצי שעה גם בתוך פינת החי לחוות, ובעיקר השיחה היא 'לא לאלימות, כן לחינוך ולשינוי'.

בשנת 1964 חוקק חוק להגנת הפרחים המוגנים. הייתי רוצה למצוא שותפים לחקיקת חוק החיות המוגנות, חיות מחמד וחיות משק. סוג של פרויקט עם קמפיין תקשורתי חי כדי שאנשים יבינו שאסור להתעלל.

אני שמחה שאני דווקא יושבת לידך כי אתה לא כל כך דייקת בכל מיני דברים. אני החלטתי בעניין חינוך וחמלה ללכת לאחד מהמורים הדגולים של היהדות, מצאתי את הרב קוק. אני אקרא ציטוט קצרצר שלו.

"יסוד האומה ביחס העתיד שלה תלוי ביסוד החינוך. כבר נודע מכל חכמי לב, כי התיקון בחינוך הוא התיקון בכל".

הרב קוק כתב טקסט שנקרא "חזון הצמחונות והשלום", לדעתי זה טקסט חובה ללימוד בכל בית ספר.

זהו זה כל מה שרציתי להגיד.

תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל בבקשה.

קודם כל אדוני היושב אני מודה לך, אני מודה לכל מי שהגיע מכל הארץ. אני באמת רוצה לציין שאולי לא אמרתי מספיק ברור. משרד החקלאות לא מורכב רק ממנהלים ושר, אני אומר את זה עם כל הקרדיט שנתתי להם . יש שם צוות נהדר של אנשים שעובד כל השנה ועובד גם איתנו בשיתוף פעולה,דוב, וגם עירית שנמצאת גם כאן. העירו לי על זה ואני חושב שהם צודקים. מגיע לכם באמת את כל המילים החמות על האופן שאתם עובדים מולנו כדי לשפר את מצבם של בעלי החיים במדינת ישראל. כן, מגיעה לכם מילה חמה ומילה גדולה. אני לא מתבייש לעשות את זה אם צריך לעשות.

גם את השר להגנת הסביבה.

הזכרנו את השר, הזכרנו את זה ואת זה.

לגופו של עניין, ארוכה עדיין הדרך. אנחנו, וכמו שנראה שאנחנו עושים דברים, אנחנו עדיין בתחילת הדרך במגוון רחב של נושאים, אבל אנחנו לא מרימים ידיים. אני בטוח שגם התגבורת הגדולה בדמותך תיתן לנו עוד משנה כוח להצליח. תודה רבה לכם.

>
אין ספק שהדרך עוד ארוכה. אני מסתכל על פני המציאות קצת מבחוץ. נעשו הרבה מאוד דברים בשנים האחרונות בזכותם של ארגוני הסביבה למיניהם, ארגונים שמטפלים בזכויות בעלי חיים. אני נפגש איתם לא מעט.

לדעתי גם שיתוף פעולה בין משרדי, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, משרד החינוך ומשרדים שונים אחרים שנוגעים בדבר, בהחלט שיתוף הפעולה יכול להביא לפתרונות יותר מהירים. אני יודע כמה זמן לוקח לחוקק חוק ואחר כך לתקן את התקנות הנדרשות עבור החוק הזה. אני מקווה שאנחנו נאיץ את התהליכים האלה יחד עם המשרדים.

בשעה פלוס של הדיון ניסנו לעסוק בחינוך לחמלה. כהרגלנו עסקנו בנושאים רבים, כי הנושא של צער בעלי-חיים וזכויות בעלי חיים הוא נושא רחב היקף. לדעתי נכון להתמודד איתו בהיקף הרחב שלנו, אבל בסופו של דבר אנחנו רוצים לחנך את הצעירים, את הילדים מהגיל הרך, הרי הם בסוף המשפיעים ביותר, ולא רק על עצמם, אלא גם על ההורים שלהם. אנחנו יודעים את זה מתחומים רבים אחרים ונוספים, כמו למשל מה שציינה רות מאי בעניין ההגנה על פרחי הבר, תאונות דרכים ועוד דברים אחרים. הקשר של ילדים עם בעלי חיים משרת הרבה מאוד מטרות, לא רק מטרות הגנה על בעלי-חיים, אלא גם הרבה מאוד מטרות חינוכיות, ערכיות, מוסריות וכדומה.
לדעתי משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה צריכים לשים כיעד, שבסוף הדרך כל בתי הספר יהיו בעלי תו תקן ירוק עם כל המשמעויות וגם בדברים האחרים שאנחנו עוסקים כאן. החל משנת הלימודים הקרובה, המחויבות אישית זה חובה למי שרוצה תעודת בגרות. בהחלט אפשר יהיה מאוד להרחיב את התחום הזה, כולל התחום שאתה דיברת עליו והוא מעורבות בטיפול בחיות, בהדרכה וליווי כפי שדיבר התלמיד, ובעוד דברים רבים נוספים.

חיות הבית, חיות המחמד, לא מגיעות בסוף אל הצלחת שלנו. כפי שנאמר כאן על ידי חלק מהאנשים שדיברו, שם בעצם אנחנו חווים את מרבית ההתעללויות, החברתיות ציבוריות, לשם אנחנו גם רוצים לכוון.
חיות המשק שעלו כאן כמובן לדיון, בסופו של דבר, חלקן מגיע לאן שהוא מגיע. ראשית, לא תפקידנו בוועדה להטיף לדרך א' או לדרך ב', אלא בעיקר תפקידנו לצמצם למינימום האפשרי סבל של החיות בגידולן ובדרך האחרונה שלהן. את זה נעשה בלי שום עכבות, כי בסופו של דבר זה חלק מתפקידנו העיקרי.

זה כן תפקידה.

אני מחליט מה תפקידה של ועדת חינוך, לפחות בימים אלה.

אני אומר את זה באופן שאינו משתמע לשתי פנים ואני אומר את זה בכנות ובגלוי. אתם יודעים שגם הארגונים השונים שמגיעים אלינו לדיונים ולפגישות גם בנושאי הפיקוח שלנו ככנסת על פעילות הממשלה וגם בנושא של חקיקה ראשית וחקיקה משנית, אני וחברי הוועדה בהחלט פתוחים ורוצים להשפיע ככל שניתן, בכל תחום אפשרי, שההתייחסות לבעלי חיים תהייה בחינוך וגם עניין חמלה כלפי בעלי-חיים. וכמובן גם למנוע ככל שניתן את הסבל שאותם בעלי חיים סובלים בגלל המציאות שבה אנחנו חיים. אינני מטיף ואינני מעיר לאף אחד שדרכו אחרת, לאף אחד שהוא חושב והוא מוביל רעיון. זה בסדר וזה לגיטימי. אתם מוזמנים אלינו לוועדה להשתתף גם בנושאים השונים. תודה רבה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:55.>