PAGE
3
ועדת הכלכלה
25/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 222>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ה באדר א התשע"ד (25 בפברואר 2014), שעה 9:00

<המשמעות של מכירת חברות ישראליות לבעלויות זרות>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
רונן הופמן

יצחק וקנין

דוד צור

מיכל רוזין

איציק שמולי
שמעון אוחיון
מיכל בירן

דב חנין

שלי יחימוביץ

מיקי רוזנטל

>
רמי כהן - מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אפרת אביאני - לשכה משפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יעל רגב - יועצת כלכלית למנכ"לית, משרד האוצר

מעין נשר - רפרנטית חקלאות באג"ת, משרד האוצר

יאיר שירן - מנהל מינהל תעשיות, משרד הכלכלה

רונה קוטלר - סגנית מנהל המטה לקידום השקעות, משרד הכלכלה

אהוד גונן - כלכלן מינהל סחר חוץ, משרד הכלכלה

אפרים הלוי - ראש המוסד לשעבר

פרופ' זאב הירש - ביה"ס למינהל עסקים, אוניברסיטת תל-אביב

אבשלום וילן - מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

דפנה אבירם-ניצן - מנהלת אגף למחקר כלכלי, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - מנהל המחלקה לקשרי גומלין עם הכנסת, התאחדות התעשיינים

רחמים אליהו - דירקטור מועצת החלב, חבר הנהלת התאחדות מגדלי הבקר

רזי יהל - אגף כלכלה, התנועה הקיבוצית

יואל מרשק - נציג, התנועה הקיבוצית

מאיר צור - מזכ"ל, תנועת המושבים

לינור דויטש - סמנכ"ל רגולציה ויועמ"ש, התאחדות האיכרים בישראל

יצחק בדר - יו"ר גרנות

אלון שוחט - עו"ד, לשכת עורכי הדין

אביעד שי - מנהל אגף רגולציה, תנובה

ד"ר אלחנן אברמוב - סמנכ"ל משאבים גלובליים, אדמה פתרונות לחקלאות (לשעבר מכתשים אגן תעשיות)

שלמה קדם - מנהל כספים, משקי עמק הירדן וצמח מפעלים

רמי רז - מזכיר מילואות

גדעון פישר - יועמ"ש מילואות וצמח

יהודה בראון - יו"ר, העמותה לכלכלה בת קיימא

נחום גוטנטג - כלכלן, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל

אליעזר יפה - נכד למייסד תנובה ומנהלה הראשון, נהלל

עמוס יפה - נכד למייסד תנובה ומנהלה הראשון

יאיר בר עזר - רפתן מכפר חסידים

איל ליוינטר - עורך ראשי, מגזין אפוק טיימס ישראל

בן קמינסקי - סגן עורך ראשי, מגזין אפוק טיימס ישראל

עדי אביטן - לוביסטית, חב' "גורן עמיר", מייצגת את איגוד יבואני הרכב

זהר לוי - לוביסטית, חב' "גלעד יחסי ממשל ולובינג", מייצגת את מילואות וצמח

עופרה שקד - לוביסטית, חב' "גורן עמיר", מייצגת את מכתשים אגן

תמר אברמוביץ - לוביסטית, חב' "פוליסי", מייצגת את תנובה

לאה ורון

מוריה אביגד
<המשמעות של מכירת חברות ישראליות לבעלויות זרות>

בוקר טוב. אני מודה לחברי חברי הכנסת, מכובדי, ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, נציגי חברות ואחרים, אני ביקשתי דיון דחוף כדי לדון במשמעות של מכירת חברות ישראליות לבעלויות זרות ועל הפרק "תנובה", אבל "תנובה" היא כמשל כי הנושא כאן הוא הרבה יותר רחב והרבה יותר חמור מ"תנובה". אני רוצה לפתוח בנושא, שהדברים יהיו ברורים לחלוטין לגבי תפיסת עולמי לפחות בנוגע ליחסים בין מדינת ישראל וסין. הבעיה פה היא לא רק על סין, היא בעיה כללית, אבל כרגע "תנובה" היא מכירה לסין.
בשבוע שעבר הגיעה לכאן גב' מישל צ'נקסיה צ'ן, שהיא יושבת-ראש של אחת החברות הגדולות בשנחאי, ביחד עם 50-60 צעירים סינים מבריקים שהם כולם מנהיגים כלכליים ומדעים בסין, הם פגשו את הנשיא, את רוב הממשלה וביקשו פגישה. אני אמרתי להם מה שאני אומר פה בפתיחה, אמרתי להם: רבותי, אני מאוד חסיד לשיתוף פעולה אדיר בין ישראל וסין. סין הופכת להיות המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם וישראל היא מדינה יצירתית חדשנית. אבל אמרתי להם שני משפטים: אתם חושבים שהצעירים הישראליים הם יותר מוכשרים מכם? התשובה היא לא. ישבו שם האנשים הכי מבריקים. הנקודה שהישראלים היום יוצרים את הסטארט-אפים הכי טובים בעולם זה בגלל שלפני שנים החליטו להשקיע בצבא בצורה משמעותית, בכל המערכות המתוחכמות, השקיעו באוניברסיטאות, השקיעו בצורה מאוד משמעותית, זה היה הון ציבורי. ואז ילדים צעירים, שיוצאים מהצבא ומנהלים בגיל 20 וכמה את המערכות הכי מתוחכמות בעולם, מקבלים את ההון הציבורי הזה ונהיים masters of the universe. עוד 10 שנים אתם תהיו כאלה. ולכן זה טוב מאוד שיש את השילוב בין החדשנות הישראלית לבין השוק הסיני.
אלא מאי? יש הבדל עצום בין ממשלת סין לבין המנהיגות בישראל בתקופות האחרונות. בסין מסתכלים ל-100 שנה, הם מסתכלים איך הם בונים אימפריה, איך הם בונים חברות בשבילם. בישראל התפתחה תרבות של take the money and run. קבוצה קטנה תעשה סטארט-אפ, רוב הסטארט-אפים לא נכנסים לתעשייה, לוקחים את העסק, חבורה קטנה של כל המחוברים מתעשרת ובמדינת ישראל, לצערי – עם כל הגאווה שהיא הכלכלה מהטובות בעולם, כפי שאומר ראש הממשלה – 50% מהעובדים מקבלים שכר פחות מ-6,400, היא המדינה הענייה ביותר בעולם המפותח, מהאי-שוויוניות ביותר, הפריון נמוך והתהליך הזה הוא תהליך הרסני. ישבו פה לפני שבוע וחצי כל מנהיגי התעשייה, לימיני השר בנט, אחד אחרי השני אמרו: לא משקיעים במחקר ופיתוח בצורה משמעותית, בחינוך טכנולוגי, הפריון ילך וירד, עודף רגולציה.

שליטה, שליטה בחברות זרות. באים אלי אנשים, כולל אנשים שגדלו בתנועה הקיבוצית, ואומרים לי: רבותי, מה זה משנה בקפיטליזם? אין שום הבדל אם אתה שולט או שזר שולט. זה אותו דבר. אז אני רק רוצה לומר לכם את משנתי הכלכלית – אדם שאת כל חייו בילה בכלכלה, שעבד וניהל בעולם, במערכות בעולם השלישי – שיש הבדל בין שליטה מקומית לבין שליטה זרה, ואני רוצה להסביר את זה בשני מישורים. אפרים הלוי יסביר את הנקודה אם יש חברה שהיא ממשלתית, אני רואה מעבר לחברה שהיא ממשלתית. רבותי, כשיש בעלות מקומית, אם זאת בעלות סינית בסין, אם זאת בעלות אמריקאית בארצות-הברית, ואם זה בעלות ישראלית בישראל, חלק מאותם בעלים, אני מקווה חלק גדול, מהתעשיינים הישראליים חשוב להם לבנות פה תעשייה שתהיה לטווח הארוך, עם שכר ראוי, כדי שתיצור עוצמה למדינה הזאת. קראו לזה פעם "ציונות".
גילוי נאות, לא נעים לי, אבל בן דודי המבוגר בן ה-95 עוד חי היום, מיכה פיקרסקי, הקים את "אגן מכתשים", שאני אתייחס אליה בדקה, ביחד עם צבי צור המנוח, בנו חברה לתפארת, השקיעו את כל חייהם. החברה הזאת היום – היתה תקופה שהיא הופרטה לאי.די.בי ולנוחי דנקנר, לקחו ועשו שם איזה סדר ואיבדו את רוח המפעל האדיר הזה שהיה למען גאוות מדינת ישראל. העסק הזה, דרך אגב, "מכתשים אגן", נמכר לסינים. לצערי ראש הממשלה חיבק את נוחי דנקנר: איזה דבר גדול שמכרו לסינים את "מכתשים אגן".
אז אני אומר לכם, זה נהדר, זו חברה מצליחה, הייצור עוד פה, המחקר והפיתוח הוא פה וזה נהדר. אבל מה קורה ביום פקודה כשזר, בגלל שיקולים – המקום הזה הוא מהמקומות הרגישים בעולם והשיקולים הגיאופוליטיים של השחקנים הגדולים, כולל חברות שמושפעות ויחס הון-שלטון שבכל מקום הוא אדיר, יהיו. אז גם את "מכתשים אגן" יחליטו יום אחד שאת מה שהקמנו פה, את התפארת הזאת, מוציאים, גם את הייצור וגם את המחקר והפיתוח. כרגע זה לא אבל זה יקרה. לכן, כמו שגם האמריקאים בדברים אסטרטגיים, גם הסינים וגם אחרים – חשוב שבעלי הבית הם ישראליים ויש להם אפשרות לעשות את זה.

אין כסף, הבעיה היא שאין כסף. אז אני רוצה להגיד לכם: יש המון כסף. יש פה את הכסף שלי, שלו, שלכם, של קרנות הפנסיה וקופות הגמל של המוסדים, מיליארדים של דולרים שאת הכסף הזה אפשר לתעל ובכסף הזה אפשר לבנות כמה חברות אסטרטגיות, לא איזה דבר קטן, שיש לו תשואה עתידית. זה טוב למשקיעים וזה טוב לישראל, כי כשיבוא יום פקודה, ישראליים – כן, אני קורא לזה ציוניים – שמסתכלים לטווח ארוך ורוצים לבנות חברה שיש בה גם שכר ראוי ולא רק take the money and run, שקבוצה קטנה תעשה את הסטאט-אפ ותמכור.
ועכשיו אני בא לנושא "תנובה". רבותי, "תנובה" בשבילי זה סמל. הסיפור זה לא רק "תנובה", "תנובה" זה סמל. הקיבוצים, המושבים הקימו את הדבר הזה ואז עשו טעות נוראית – מכרו את "תנובה" ל"אייפקס". היו צריכים להנפיק אותה בבורסה ולא הנפיקו אותה. עשו טעות נוראית והנפיקו אותה ל"אייפקס".

לא עשו טעות – גנבו אותה.

תן לי. עשו טעות נוראית. מה קרה עם הטעות הנוראית הזאת? הערך שלה – כי זו חברה אדירה, זאת חברה חזקה – הערך שלה עלה ועלה, הוא ערך אדיר. אז עכשיו אני שואל שאלה מאוד פשוטה: האם אנחנו צריכים למכור את החברה הזאת לסינים? חלק מהקיבוצים תומכים בזה ואני מזדעזע. למה למכור את זה לסינים? אין לי שום בעיה עם סין, אותו דבר הייתי אומר גם לגבי מקום אחר, לא רק לסין, למקומות אחרים. מדוע אי אפשר את תעשיית החלב הזאת, את המוצר הזה שעשינו כאן בארץ, שישראלים ינהלו, שחשוב להם גם איך יקרו פה הדברים? יש כסף. למה לא ללכת ולהנפיק את זה בבורסה עכשיו? רבותי, יקנו אותה.

אני פונה לזהבית כהן, רצה הגורל שאני מכיר את זהבית כהן. "תנובה" היתה משל, "תנובה" היה משל לביצים והחלב הישראליים. היא הפכה להיות - - -

הבית.

הבית. "תנובה" זה הבית, נכון? "תנובה" זה הבית.

אפילו שרו שיר, אבישי. שרו שיר: "האוטו שלנו - - -".

כן, ביצים וחלב. "תנובה" זה הבית. עכשיו, רבותי, כש"תנובה" זה הבית - "תנובה" היתה הנושא של המחאה החברתית, אתם זוכרים? הקוטג', מחאת הקוטג' התחילה ב"תנובה". מה הסיפור כאן של "אייפקס"? "אייפקס" היא קרן זרה שהשביחה, מנהלת אותה זהבית כהן, ואנחנו עכשיו הולכים למכור את הערכת השווי לחברה סינית ממשלתית נאמר, יחידה ממשלתית בסין, והעסק הזה יהיה איקס מיליארד או איקס וחצי מיליארד. מדוע אי אפשר עכשיו באמצעות לחץ ציבורי – כי את העניין התחיקתי עוד לא ברור לי אם אפשר לעשות – ללכת ולהגיד: במקום שתעשו עוד חצי מיליארד שממילא לא יגיעו לאזרחי ישראל, יישארו אצלכם, אצל החבר'ה הטובים, מדוע לא לעשות מהלך עכשיו עם לחץ ציבורי להנפיק אותה כאן במדינת ישראל? ואני אומר לכם, יקנו. זאת חברה ששווה. יש לה מכפילים אדירים ולמוסדים יש טונה של כסף.
ולכן, אני אומר עוד פעם, מכיוון שראש הממשלה – ואני מאוד מצטער על זה – בירך את נוחי דנקנר שמכר את "מכתשים אגן" לסינים, וזאת היתה טעות אסטרטגית אדירה, טעות אסטרטגית אדירה, אני אומר, היום אנחנו נמכור את "תנובה". בוא נניח שזה היה דלק. אם זה היה דלק, תתארו לכם ש"נובל אנרג'י" היא בעלת הבית היחידה של הדלק. אז מה – שלי יחימוביץ – שישינסקי, כל התמלוגים מהגז, היינו מקבלים? לא. הייתם קמים עכשיו אם זו לא היתה "תנובה" והייתם אומרים: אי אפשר ש"דלק" תהיה בשליטה או של "גז אופרום" או של "נובל אנרג'י" או של מישהו אחר. היתה צעקה אדירה כי זה דלק וזה אסטרטגי והייתם מעבירים אפילו חוק פתאום, חוק אסטרטגי. אני אומר לכם שחברה אחרי חברה הולכת להימכר מישראל מפני שהמדיניות של האליטה החדשה הישראלית היא take the money and run – לעשות סטארט-אפ מהיר, למכור וכל האידיאל הציוני לבנות חברות עם שכר ראוי לטווח הארוך נעלם. ולכן "תנובה" כמשל.

אני צלצלתי לפני זה לשמוליק האוזר, יושב-ראש הרשות לניירות ערך, לשאול אותו האם יש עניין – כי זו חברה פרטית, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, זהבית כהן יכולה למכור למי שהיא רוצה ואת הכספים החבר'ה האלה ייקחו לעצמם, כמה שהם רוצים – האם יש עניין תחיקתי? לא קיבלתי תשובה. אומרים: נעשה חוק מיוחד – נעשה חוק מיוחד? יתחיל פה חוק, ממשלה, ראש ממשלה וכו'.

אני בעד קפיטליזם נאור כל החיים שלי. סוציאל דמוקרטיה זה קפיטליזם נאור. אני בעד תחרות. אבל כל מי שניהל אי פעם בחיים שלו ומבין שיש הבדל בין בעלות של אנשים שהם לא רק תאבי בצע בטווח הקצר אלא חשוב להם מהחברה שלהם וממה הם עושים, שזה דבר חשוב. ולכן, כשעבדתי בעולם השלישי בבנק העולמי, חלק גדול מהמדינות דרשו כשהיו הפרטות ש-51% מהחברות יהיו בשליטה מקומית. ואני שואל אתכם: האם הסינים יתנו לכם שליטה במקומות אחרים? האם האמריקאים יתנו לכם שליטה? אז אומרים לכם עכשיו: כן, זה שום דבר, זה חלב. על זה תדברו מה זה חלב.
ולכן אני מעלה את זה לדיון, אם לא יהיה לחץ ציבורי "תנובה" תימכר כמו ש"מכתשים אגן" נמכרה. בהדרגה אנחנו נמכור פה את הכול, כמה חבר'ה יתעשרו, הקבוצה הטובה תתעשר ורוב אזרחי ישראל יהיו חוטבי עצים ושואבי מים. אין אליטה משרתת היום במדינת ישראל. זאת הבעיה. זה לא רק על הסינים, זו המדיניות הכללית למכור את כל הנכסים האסטרטגיים לקבוצה קטנה שתתעשר ואין גיבוי לבניית תעשייה בת קיימה בעתיד, וכואב לי הלב שחלק ממנהיגות הקיבוצים תומכת בזה.
אני פותח את הדיון. אדוני, אפרים הלוי, בבקשה.

בוקר טוב. אני מודה ליושב-ראש הוועדה, ידידי פרופ' ברוורמן, שהוא הזמין אותי לדיון הזה. אני אנסה לתמצת את הדברים, לקצר ולדבר על עיקרי הדברים מבחינת נקודת הראות שלי.
יותר מאי פעם בעבר אנחנו חיים בכפר הגלובלי שבו הכלכלה היא גלובלית, בעיות איכות הסביבה הן גלובליות ולפני זמן לא רב אני ישבתי באולם כשדיבר שר החוץ האיראני, הוא אמר שגם הביטחון הוא גלובלי וזה נכון. הוא גם אמר עוד דבר, שאין משחק סכום אפס יותר, שהביטחון שלך לא יכול להיות מושג בלי הביטחון של השני. אני לרגע חשבתי שאני שומע פעמי משיח ושאולי הוא מכוון את הדברים לישראל אבל התברר אחר כך שהוא לא כלל את ישראל במשוואה הזאת. אבל אני מניח שיבוא יום שגם זה יקרה. אנחנו חיים בכפר הגלובלי שבו נושאים משיקים זה לזה יותר מאי פעם, כלכלה וביטחון, מדיניות חוץ, ביטחון לאומי וכיוצא בזה.

הבעיה של מערכת היחסים בין סין לבין ישראל איננה במישור הדיפלומטי ולא במישור של מדיניות חוץ כרגע, למרות שבנושא מדיניות וחוץ ישראל וסין חלוקות מאוד. סין מאוד פעילה באזור היום. בעיניהם מערב אסיה – כפי שהם קוראים לזה – זה אזור בעל עדיפות לטיפול שלהם במכלול נושאים, החל באספקת נשק וכלה בחוזים מסחריים, פיתוח וכיוצא בזה. סין משקיעה עשרות מיליארדי דולרים באזור שלנו והיא תגדיל את ההשקעות האלה בנושאים שמבחינתה הם חיוניים לתפיסת הביטחון הלאומי של סין.
סין היא מעצמה גדולה, אמר היושב-ראש ובצדק, מעצמת על, עתידה אולי להיות הכלכלה הגדולה בעולם. אני אומר "אולי" כי אני חושב שמסוכן לחזות את העתיד ויש כל מיני מכשולים בדרך – ולא נדבר עליהם כרגע. אבל אין צל של ספק שאי אפשר להתעלם, ולא צריך להתעלם, מסין וגם לא צריך לפתח עוינות כלפי סין לשמה. זה לא דרוש ולא נכון, אבל צריך לראות את הדברים בצורה מפוכחת.

בשביל סין הגלובוס כולו הוא כיום אזור פעילות ואזור השקעה. מחקר של RAND corporation"" שנערך לפני שנה מצא שבעשור האחרון סין השקיעה בסיוע חוץ למדינות העולם סך של 671 מיליארד דולר. זאת ההשקעה הכי גדולה בעולם של מדינה או מעצמה כלשהי אי פעם בסיוע במדיניות חוץ. היא השקיעה בהרבה מאוד נושאים, בלמעלה מ-90 מדינות, וכל המדינות, בכל האזורים, הם נושאים בעלי חשיבות לסין. אגב, מירב ההשקעות האלה היו דווקא באמריקה הלטינית. אם תסתכלו על המפה ותראו איפה דרום אמריקה ואיפה צפון אמריקה אז תבינו שהראיה של סין היא גלובלית ומאוד משמעותית בהקשר הזה.

המשמעות של רכישת חברות ישראליות על-ידי ממשלת סין היא מאוד משמעותית. אני אומר "ממשלת סין" משום שגם החברה שעתידה לרכוש את "תנובה" היא 100% בבעלות סין, כמו שהחברה שרכשה את "מכתשים אגן" היא 100% של סין. אני רוצה להזכיר ש"מכתשים אגן" גם שינתה את שמה, היא כבר לא "מכתשים אגן", היא נקראת "אדמה". אני רוצה לומר שהמניות של חברת "מכתשים אגן" לא נסחרות יותר בבורסה הישראלית, האג"ח של החברה, מסיבות כאלה ואחרות, עדיין נסחרות, אבל חברת "מכתשים אגן" לכל צורך ועניין מבחינה חוקית ומשמעותית היא כבר לא חברה ישראלית וצריך להבין זאת ולהבין זאת היטב.
צריך גם להבין שמבחינת סין "מכתשים אגן" כמשל היא חברה אשר יש בה שני היבטים: א', הפעילות השוטפת שלה, המכירות שלה ברחבי העולם, זאת החברה השישית בגודלה בעולם בתחום שהיא עוסקת בו עם מוניטין יוצא מן הכלל על 5 יבשת; אבל גם המחקר והפיתוח של החברה הזאת כי עתידה של חברה כזאת, כמו כל חברה אחרת, זה המחקר והפיתוח שלה. זה הנושא שלפי מיטב ידיעתי משמש נושא מרכזי להתעניינותה של סין.

עכשיו אני מגיע לנושא של "תנובה", שאני אתייחס אליו לא בהיבטים של היושב-ראש, שהם היבטים שהם ודאי מאוד לגיטימיים אבל הם לא בתחום שלי. הנושא של המזון בעולם, רבותי, איננו רק נושא של האכלת תושבים. אנחנו חיים במאה ה-21, אמרתי לכם, ויש היום תחום שמתפתח במהירות שנקרא ""food security. food security זה נושא משמעותי, זה נושא שמחייב שמדינות יבטיחו אספקה של מזון בכמויות ובאיכויות לאזרחים שלהם. זה לא מובן מאליו משום שבמאה ה-21, לפי כל הצפי, גם של נתוני האו"ם ואחרים, במאה הזאת תגדל אוכלוסיית העולם בעוד מיליארד נפש, ונכון לרגע זה אין מקורות מזון ומים אגב לעוד מיליארד אנשים.

זה לא אומר שביום מן הימים תבוא החברה החדשה הזאת של "תנובה" בלבוש החדש שלה והיא תיקח את המזון מכאן ותעביר אותו לסין במקום לגמור את זה על התושבים. אבל זה אומר שהטכנולוגיה של המזון והשליטה בטכנולוגיה של ייצור המזון תהיה בידיים סיניות. זו הסיבה, אגב, שאותה סין גם לאחרונה ביצעה רכישה של חברה מרכזית בניו-זילנד למשל. הראיה, כפי שאמרתי, של סין היא רב-לאומית, בין-לאומית.
הממשל התאגידי בסין הוא שונה בתכלית מהממשל התאגידי בארץ ואני לא אומר את זה לטוב או לרע, זאת עובדה. אני לא בא לבקר את הממשל התאגידי של סין. הממשל התאגידי של סין מתאים לתרבות הפוליטית של סין הפנימית והחיצונית וזכותה של סין לנהל את הממשל התאגידי שלה כפי שהיא מוצאת לנכון. אבל הממשל התאגידי של סין הוא שונה מאוד בהרבה מאוד רכיבים מהממשל התאגידי שלנו והסיבה לכך היא שעדיין יש שליטה מרכזית של ההנהגה הסינית בכל תחומי החיים, כולל כמובן בכלכלה, על כל המשתמע מכך. התוצאה היא, רבותי, שבימים אלה, דווקא בשבועות האחרונים מתברר, שבאותו זמן שסין פורשת כנפים בעולם לרכישת חברות לבעלות סין - - -

אביעד, אתה היחיד שמייצג את "תנובה" היום כי אף אחד לא הופיע אז בוא תשב בשולחן המרכזי, לפחות תעביר את המסרים - חלק מהם לא שמעת – שיעברו גם ליושב-ראש של "אייפקס", למנכ"ל של "אייפקס" ולהנהלת "תנובה".

המצב כיום הוא שבמקביל לכך שסין פורשת כנפיים ברחבי העולם ורוכשת חברות באמצעות חברות ממשלתיות שלה, ב-100% בעלות של הממשלה, הממשל התאגידי בסין הולך ומחמיר את האפשרויות של חברות לפעול בתוך סין. בעיתון "האקונומיסט", שאני חושב שהוא עיתון שוודאי מקובל על רוב היושבים סביב השולחן הזה, לפני שבועיים וחצי היתה תמונת שער ומאמר מאוד ארוך ומפורט במערכת שמדבר על כך: ""China loses its allure: why life is getting harder for foreign companies. אתם יכולים לקרוא את המאמר הזה, מי שרוצה, אני אשאיר את הגיליון אצל יושב-ראש הוועדה ואם הוא ימצא לנכון הוא יכול לצלם ולהפיץ את זה. יש תהליך היום, גבירותי ורבותי, שבו חברות זרות במספרים לא קטנים, וחברות חשובות – יש פה רשימה ארוכה של חברות מאוד מאוד משמעותיות בעולם – שכרגע, מסיבות כלכליות ומסחריות ועסקיות, עוזבות את סין בגלל ההחמרה והממשל התאגידי בסין.

אני אומר זאת משום שסין מנהלת את ענייניה על פי האינטרסים שלה המשולבים: הביטחוניים, הכלכליים והמסחריים, ואני חושב שהמצד שלנו חסר הפן הזה. אני אומר את זה במיוחד בנושאי מחקר ופיתוח, ובזה אני אסיים, משום שנושאי מחקר ופיתוח הוא לא בבת העין שסין מחפשת אותה, זו בבת העין של מדינת ישראל, זו בבת העין שבה כולנו מתקלסים ומתכבדים. אין זה מקרה שדווקא באותה תקופה שסין מתחילה את דרכה במישור המסחרי בארץ היא פורשת כנפיים גם במישור האקדמי בארץ, ויש היום מרוץ של האקדמיה הישראלית לכיוון סין: א', בגלל המחסור באמצעים שיש לאקדמיה בארץ, וגם משום שהסינים פה פותחים את דלתותיהם בהנחה שגם אנחנו נפתח את דלתותינו.

אני לא צריך לומר לכם שאם ראש הממשלה אומר שהוא נוסע בין היתר לעמק הסיליקון היום – אז אם עמק הסיליקון זה חשוב אז יש גם חשיבות לעמק הסיליקון שלנו. בזמן שאנחנו מחפשים את הקשר בין עמק הסיליקון לבין ישראל אנחנו בעצם פותחים בהרחבה את עמק הסיליקון הישראלי על כל המשתמע מכך. אני לא חושב שיש בקרה על כך, ודאי לא בקרה מרכזית על כך. אני לא חושב שיש מעקב על כך, מעקב רציני על כך. אני ממליץ בהזדמנות זו, שמי ששומע את הדברים ומי שעתיד האקדמיה הישראלית יקר לו – ולי היא יקרה מאוד, גם אני בוגר האקדמיה, וכמו חבר הכנסת שמולי, גם אני הייתי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית אבל זה היה בשנת 56'.

כן, גיליתי את זה ברשומות בהפתעה ותהיתי אם זה אתה או שיש עוד אפרים הלוי. אני שמח לשמוע.

יש עוד אפרים הלוי אבל בנישה הזאת רק אתה ואני מכהנים, שנינו היינו יושבי-ראש של התאחדות הסטודנטים הארצית ולכן האוניברסיטאות יקרות לי. אז, אגב, היתה רק אוניברסיטה אחת להזכיר לך ולא כמו היום, היה רק את הטכניון והיו ימים אחרים גם בישראל.
אבל צריך להבין שיש פה מצב שהוא מתפתח במהירות רבה מאוד כי לזכותם של הסינים אני אומר שהם מאוד מהירים, הם מאוד גמישים, הם מאוד יצירתיים בדרך שבה הם מפתחים את הקשרים הללו. ואם אנחנו לא נתעורר בדקה ל-12 אנחנו נמצא את עצמנו במצב שונה לגמרי מבחינת השליטה שלנו על המחקר והפיקוח, שהם בבת העין שלנו בתחום הטכנולוגיה, בתחום המדע, בתחום המדע הרפואי, שהם דברים שהם חיוניים לסין היום יותר מאי פעם בעבר.

אני חושב שחשוב שמדינת ישראל תתארגן. אני לא יכול להציע איך להתארגן, אני לא נמצא פה, בשביל זה יש בית מחוקקים, 120 נבחרי העם שהם יחליטו איך מדינת ישראל יכולה להתארגן כדי להגן על הנכסים המרכזיים שלה מצד אחד, וכדי להבטיח גם ניהול מדיניות חוץ, ביטחון, כלכלה וכיוצא בזה בדרך הנכונה. את זה לא אני יכול להציע לכם, קטונתי. תודה.

תודה רבה, מר הלוי. אני מבקש מאליעזר יפה – אליעזר הוא נכד למייסד "תנובה" ומנהלה הראשון. זה יפה מה שעושים פה, אליעזר?

שלום לכולם. כל מדינה נורמלית משתדלת לשמור על החברות והמפעלים החיוניים האסטרטגיים בשליטתה או לפחות בשליטת אזרחיה.

הדגש הוא על המילה "נורמלית" כנראה.

דב, נכנסת, אנחנו דיברנו בפתיחה על הדברים האלה.

וזה בסדר. מדינת ישראל, שיש לה בעיות וסיכונים מיוחדים, על אחת כמה וכמה. אני רואה את "תנובה" חברה אסטרטגית משתי סיבות: האחת, מפני שהיא ספקית המזון הגדולה בישראל, בתחום החלב ומוצריו מהווה כ-70% והיא משפיעה על כל בית בישראל עד היום, לא רק בימי האוטו הירוק; והסיבה השנייה, מפני שהיא הקניינית הגדולה והחשובה בארץ של תוצרת חקלאית. מסיבות אלה "תנובה" צריכה להיות במועדון המצומצם של החברות החיוניות, כמו חברת חשמל, אספקת מים, "אל על", נמלי ים ואוויר, רכבת ותעשיות ביטחון: "אלביט", תע"ש ואחרות.
צריך להודות ש"תנובה" החלה לסטות ממטרותיה המקוריות לפני יותר מעשור בהנהגת אריק רייכמן. בשנת 2003 הוא עוד אמר: אנחנו לא הולכים להיפרד מ"תנובה" אלא רק להכניס שותפים. אבל ב-2008 נעשתה השגיאה הגדולה במכירת "תנובה" ל"אייפקס" ואריק רייכמן נפרד מ"תנובה" עם 5 מיליון ש"ח בכיסו בעבור אי תחרות. אני לא נכנס למספרים מפורטים אבל כולנו כבר יודעים ש-3 שנים אחרי ש"אייפקס" קנתה את "תנובה" התברר שהיא הרוויחה כמעט את אותו הסכום שהיא שילמה. הסבר כואב מאוד איך זה היה אפשרי קיבלנו במחאה הגדולה של 2011 ומי כמו חבר הכנסת שמולי שיושב פה יכול להעיד על כך.

אם היום החברה תימכר ב-2.5 מיליארד דולר, כפי שמתפרסם בתקשורת, גם הקונה החדש ינסה להחזיר לעצמו מהר את ההשקעה והתוצאה לא תאחר שוב לבוא אל הכיס של כל אחד ואחת מאזרחי ישראל. אני מצפה מכל האזרחים להביע את דעתם עכשיו, לא אחרי שזה יימכר והמחירים יעלו שוב. אני מבין ש"תנובה" לא תחזור לשליטת הקיבוצים והמושבים אולם השאלה שלפנינו היא האם לחזור על השגיאה הראשונה במכירת "אייפקס" או לעשות הכול כדי ש"תנובה" תונפק בבורסה בתל-אביב, כפי שסיפרו לנו שיעשה אותו אריק רייכמן כש"אייפקס" תרצה לממש. הבטיחו לנו, ככה הרגיעו בעצם את ציבור החקלאים. אני לא מתכוון לפעול בכוח ולא מציע לפעול בכוח אלא בשכנוע, הרי אמרו לנו שב"אייפקס" יש יחס חם מאוד למדינת ישראל. ולסיום אני רוצה לצטט - - -

גם על הרוכש של "מכתשים אגן" אמרו לנו שהוא מאוד אוהב את ישראל.

הסינים בכלל אוהבים אותנו, איפה שאפשר להרוויח הם אוהבים.

אני רוצה לצטט דברים שאמר בדיוק לפני 10 שבועות מאיר שמיר, שהוא שותף ב"תנובה": לא נכנסתי ל"תנובה" בשביל לעשות אקזיט, נכנסנו כי זה אחד מנכסי צאן הברזל של הכלכלה הישראלית. יש מספר נכסים חיוניים למדינת ישראל, כמו חברת חשמל ו"בזק", שנכון שיהיו בשליטה ישראלית. אני חושב, אמר מאיר שמיר, ש"תנובה" שייכת לקבוצה הזאת. אז אני מפה פונה גם אליו.

אליעזר, לא צריך להוסיף, כל מילה. נכד למייסדים, המנהל הראשון, והלוואי ותהיה לנו אליטה משרתת כזאת שממשיכה בהנהגת החברות במדינת ישראל.
פרופ' הירש, אנחנו רק הרי נותנים את התמונה, אתה מומחה לחברות בינלאומיות, אתה כתבת, אתה עשית על זה קריירה, אתה מופיע בעולם. בקצרה, האם מעבר לסין אתה רוצה לחדד את הנקודה כי אומרים לנו היום נביאי הקפיטליזם המהיר, לא הנאור, שהכול מכיר, שאין הבדל אם בעל הבית הוא סיני, אמריקני, רוסי, הכול אותו דבר – זה נכון?

אני מודה לך על שנתת לי את רשות הדיבור. אתה דיברת על "תנובה" והצעת איך לטפל בה. אני חושש שהמועמד הבא למכירה לזרים תהיה חברה אחרת שמוכרת לכולנו, אני מתכוון ל"טבע".

ברור.

כאן אני צריך להוסיף גילוי נאות, הבן שלי הוא מנהל בכיר ב"טבע" ולכן יש לי אינטרס בחברה אבל אני לא חושב שיש כאן שום ניגוד. לדעתי המכירה של "טבע" לגרום זר כלשהו עלולה בתנאים מסוימים להיות מנוגדת לאינטרס הציבורי, שכן הקונה אשר יציע את המחיר הגבוה ביותר עבור החברה, יהיה כנראה תאגיד שרואה ב"טבע" מתחרה אשר ניתן לצמצם את פעילותו בשוק על ידי סגירת מפעלים או סגירת פעילות אחרת.

השאלה היא איך מתמודדים עם דבר כזה. אני מציע שאנחנו נאמץ מדיניות שדומה לזו שנהוגה במדינות קפיטליסטיות מובהקות כמו ארצות הברית וקנדה. לפני שאני אפרט אני מבקש להזכיר את התגובה הציבורית להצעה למכור את "כימיקלים לישראל" ל"פוטאש" הקנדית. בעקבות התגובה אסר שר האוצר על מכירת החברה, דבר שמעיד על העניין שמגלה הציבור בסוגיה של מכירת חברות ישראליות לבעלים זרים. מעניין שממשלת הפרובינציה שבה ממוקמת "פוטאש" אסרה לפני שנים מספר על מכירתה של חברה זו לחברה אוסטרלית בריטית בנימוק שהמכירה מנוגדת לאינטרס הציבורי.

אני רוצה בשתיים-שלוש דקות להציע הצעה ספציפית איך לטפל בחברות כאלה משום שאני לא חושב שיש לאסור איסור גורף על מכירה לזרים. אני מציע שמכירה של חברות ישראליות לבעלויות זרות תהיה מותנית בבדיקה של ועדה מקצועית אשר תוכל לקבוע אם המכירה מתיישבת עם האינטרס הציבורי. הבדיקה תחול על חברות שמקיימות את שני התנאים הבאים: אחד, החברה מעסיקה 500 עובדים או יותר; שניים, החברה קיבלה מהמדינה ב-5 השנים האחרונות מימון, כולל פטור ממסים, בהיקף של 50-100 מיליון דולר או יותר. מוצע שהוועדה תורכב מנציגי הממשלה ומנציגי ציבור, כולל את התאחדות התעשיינים והסתדרות העובדים. הוועדה יכולה לפתוח בבדיקה מיוזמתה בעקבות פניה של חברה המועמדת לרכישה או גורם מעוניין אחר. החלטה תינתן תוך 30 יום והחלטה יכולה להיות לא. החלטה חיובית לא נדרשת. ניתן לערער בפני הממשלה על החלטה שלילית של הוועדה. אני רוצה לומר, בארצות הברית קיים - - -

זה הכלל בארצות הברית.

קיים כלל כזה והנשיא הוא זה אשר מחליט אחרון. לסיכום, במשק שהרזרבות הבינלאומיות שלו עלו על 75 מיליארד כבר בשנה הקודמת אין משמעות רבה לשינוי שולי בהיקף הרזרבות, אבל יש משמעות לאובדן מקומות עבודה בעקבות סגירת מפעל שבעליו החליטו להשבית אותו משיקולים שאינם קשורים בהכרח בפריון של עובדיו. ראוי שאנחנו נקים מכשיר ממלכתי שיקבע אם אכן קיים ניגוד אינטרסים כמתואר לעיל ואם ניתן לצמצם את הנזקים שכרוכים בו. תודה רבה.

פרופ' הירש, אני הייתי סטודנט כשאתה היית כבר סטודנט, ואיך אומרים – תמיד היית נהדר. תודה רבה. אני מבקש מאבשלום וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, מה עמדת התאחדות חקלאי ישראל?

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. אנחנו חד משמעית גם הבענו את עמדתנו הציבורית, אנחנו אומרים פה שיש בנושא של "תנובה" שתי נקודות מרכזיות שצריכים לקחת אותן בחשבון: נקודה ראשונה היא ביטחון המזון. זה לא נולד במאה ה-21. גם היום יש מדינות במערב אירופה שמאז מלחמת העולם השנייה מחזיקות מחסני גרעינים, אפשר אולי לגחך היום ולהגיד: מה הבעיה, אבל זה גם במדינות כמו הולנד, גרמניה ואחרות. ביטחון מזון זה דבר מאוד בסיסי. אצלנו לכאורה זה קיים אבל במקרה הזה אתם רואים שאין שום התייחסות.
דבר שני, צריך להבין, במכירה של "תנובה", גם במקרה של "אייפקס", אנחנו עמדנו על הבטחת זכויות היצרנים והמשך משטר התכנון. יכול נחמיה שטרסלר לכתוב מה שהוא רוצה בעיתון "הארץ", יש עיתונות חופשית, גם אם כותבים שטויות זה בסדר גמור, אבל זה חוסר הבנה מוחלט של מבנה מערכת ייצור החלב במדינת ישראל. בכל העולם 95% מתוצרת החלב נצרכת בשווקים הפנימיים, רק 5% מתוצרת החלב מופנית למסחר בינלאומי. צריך להבין את זה. לכן גם פה, הכוונה האסטרטגית של הסינים, ואמר אפרים הלוי, היא בעצם הכנסת טכנולוגיות ודברים אחרים אל תוך השוק הסיני.

אני מסכים אתך, אדוני, שהשגיאה העקרונית היתה שבמקום ללכת להנפקה נעשתה מכירה. אז אתה יכול להגיד: שוק חופשי, כולנו בעד מנגנון שוק, חס וחלילה, איך הממשלה מתערבת. אני יודע, אני רואה כל שבוע מאמרים שהרגולציה במדינת ישראל היא הכי גדולה מערב, ב-OECD.

היא לא מפסיקה להתערב.

עכשיו בלי הרבה חוכמות: "תנובה" היא גם סמל. אמנם החליפו את הציור של הבית והקוטג' בגלל המחאה בכניסה בשדה התעופה אבל עדיין האוטו שלנו גדול וירוק ואם הוא צריך הוא ייסע רחוק עד לסין.

אני חושב שני דברים יכולים להשפיע פה כדי לשנות ולעצור את המהלך הזה: האחד זה לחץ של דעת הקהל. בואו פעם אחת נגיד פה בוועדה מה באמת קרה עם הקוטג'. "תנובה" היא 70% משוק החלב בישראל. ההנהלה בטרם "אייפקס" נזהרה מאוד לא להעלות מחירים כדי לא להיכנס לעמדת מונופול ולהגיע לפיצוץ שהיה. החברה הפרטית שקנתה בראשות המנכ"לית הלכה לאותה נקודת קצה שמונופול מוכר במקסימום רווח והעלתה ב-35% ריאלית את המחיר. באותו רגע קרה הפיצוץ, כל השאר היסטוריה.
ולכן אני חושב שההתעוררות האדירה בדעת הקהל היא שעשתה משהו ואני חושב שזה צריך לקרות גם עכשיו. כלומר, אני יודע מידע אישי שראש הממשלה תומך בסחר מאוד רחב עם סין וגם שר החוץ, מתוך ידע אישי אני אומר את זה, הם בעד אישור העסקה. אני חושב שאם יהיה לחץ דעת קהל של הכנסת, של הציבור, של התקשורת, של האנשים, זאת הדרך היחידה לעצור את המהלך כי הממשלה יכולה להחליט מסיבות של ביטחון מזון לאומי לא לבצע אותו. זו זכותה המלאה. אבל אם הלחץ לא יקרה, ראש הממשלה והצמרת הממשלתית בעצם בעד המהלך. לכן אני חושב שהדיון שאתה מקיים פה הוא מאוד חשוב וצריך להגן על היסודות הישראליים.

אני מודה לך, אבו. אנחנו נעבור עכשיו לגישה שאנחנו בדרך כלל עושים בישיבות – חבר כנסת ושאינו חבר כנסת לסירוגין. הדיון פה הוא מאוד ממוקד, הוא מאוד חשוב. הוא תחילתו, לדעתי, של מאבק ציבורי שצריך לפרוץ עכשיו בצורה מאוד ברורה לקראת הנפקה של "תנובה" בבורסה באמצעות הכספים שלנו ולא לשליטה זרה. אני מבקש מכל אחד להוסיף. מי שיש לו עמדה שונה שיגיד אותה פה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.

תודה. אדוני היושב-ראש, קראתי את המאמר שלך שהתפרסם ב"כלכליסט", כל מילה בסלע. אני גם מברכת אותך על כינוס הדיון הזה ועל האנשים המצוינים שהבאת לכאן כדי שנשמע אותם. אנחנו עברנו את הסיפור הזה עם "מכתשים אגן" לפני 3 שנים. גם שם סיפרו לנו ש"כימצ'יינה" היא ידידת ישראל. נוחי דנקנר הלך אתם לפגישה וסיפר שהם נפלאים, הם אוהבים את המדינה, ידאגו לתעסוקה בנגב ולתעשייה הישראלית וכן הלאה. קול המחאה שנשמע אז לא עזר למרבה הצער ואנחנו נמצאים בפני סיטואציה שבה אנחנו יכולים לתקן את המעוות בסיבוב הנוסף.
גם שם, כש"כימצ'יינה" התעניינה במכתשים היא לא התעניינה בתעשייה, לא במעמד הביניים שניזון ועבד מהמפעל הזה, אלא רצתה את הפטנטים. מאוד פשוט. פחות או יותר מה שנאמר כאן. היא רצתה את עשרות הפטנטים שהיו רשומים ברחבי העולם, את הפיתוח, כדי לקחת אותם אליה. וגם ב"תנובה", הרוכשים הפוטנציאליים לא מתעניינים לא ברפתן, לא בעובדים במסלול התעשייה ולא בצרכנים הישראליים, אלא באמת בהמצאות, בפטנטים ובטכנולוגיה שיש ל"תנובה" להציע. והיא פותחה כאן במדינת ישראל, אצלנו, כחלק – אני מרשה לעצמי לומר – מהאתוס הציוני, ממש ככה, על כל המשתמע ממנו כלכלית, מוסרית, לאומית.
נכון שהתהליך הזה הוא אסקלציה מתמשכת אחרי המכירה ל"אייפקס", ויפה תיאר כאן חבר הכנסת לשעבר אבו וילן למה התייקרו המחירים ב"תנובה". הם התייקרו בגלל שזה עבר ממקום אחראי ולאומי שבו יש ועדת מחירים שיושבת ומחליטה ומתכתבת עם הציבור בישראל, עברו להחלטות קצה שכל המטרה שלהן היא מקסום רווחים ואת מה שקרה שם אנחנו יודעים. אבל מכירה לסינים היא כבר צעד אחד קדימה והוא חמור מדי. יש לנו יכולת באמת להתכנס כאן, אבישי, תחת הוועדה הזאת ובהנהגתך סביב פתרון. לעתים מאוד רחוקות יש פתרון כל כך חד וברור שאפשר להתכנס סביבו, והוא ההנפקה בבורסה הישראלית.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת, ואני מציעה את זה, אני לא נחרצת בעמדתי אבל במאמצים לחשוב מה אפשר לעשות נזכרנו שסמוך להפרטת הקרקעות ולמה שכונתה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל חוקקנו חוק כדי לנסות למזער נזקים, חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת יריב לוין ואנוכי, חוק שנוגע לקרקעות. אחרי הישיבה הזאת, ברשותך, אני אעביר את זה לעיונה של היועצת המשפטית. החוק הזה מדבר על מכירת קרקעות – והרוב המכריע של הקרקעות הוא בשליטת מינהל מקרקעי ישראל – על תהליך שמאוד מאוד מקשה על מכירת קרקעות הן ליחיד זר והן לתאגיד זר. אנחנו נבדוק בהמשך את הזיקה בין הקרקעות לבין הבעלות והאם זה גם יכול לעזור לנו להחיל מגבלות על הרכישה. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני פונה לעו"ד גדעון פישר, אתה מייצג את "מילואות" ו"צמח", אני מבקש רק בקצרה שתספר לנו מה העמדה וכמה קיבוצים אתה מייצג.

משרד עורכי הדין שלנו מייצג למעלה מ-60 קיבוצים שמורכבים מ"מילואות" ומ"משקי עמק הירדן", מ"צמח". יש פה גם נציגים שלהם, אנשי כספים שלהם וכו' נמצאים אתנו פה.

שלומי קדם נמצא פה? שלום.

אנחנו קיבלנו בשבועות האחרונים מסרים של דאגה רבה בקרב הקיבוצים האלה, אותם 60 קיבוצים, והישיבה כאן אצלך, פרופ' ברוורמן, לא מפיסה את דאגתנו אלא ההפך. כשאנחנו שומעים את ראש המוסד לשעבר, מר אפרים הלוי, מדבר על הטרנד העולמי של food security ואת עמדת הסינים בעניין, זה לא ממש מחזק או מפיס את הדאגה.
אבל יותר מזה, עשינו בדק בית ברמה הבינלאומית, וחשוב פה לחדד שאין חלילה טענות כנגד דווקא הסינים. למרות שאמר כבוד היושב-ראש שהסינים זה אותו דבר כמו מישהו אחר – אז זהו שלא, כיוון שלסינים יש גישה מאוד ייחודית לזכויות אדם, לזכויות עובדים, לחופש הדיבור. אני לא משוכנע שכל מי שיושב כאן היה רוצה לאמץ את הגישה המאוד ייחודית שלהם לזכויות אדם וחופש דיבור אלינו, קל וחומר כשהולכת להגיע לפה חברה ממשלתית בבעלות 100% מפלגת שלטון קומוניסטית שאנחנו מבינים שאנחנו קצת שונים מהגישה שלהם ולכן זה מאוד מאוד מדאיג אותנו.

אבל יתרה מכך, בואו נשים רגע את הסינים בצד. לפעמים זו לא בושה ללמוד מאנשים שהם קצת יותר מבינים מאתנו. האיחוד האירופי נוסד ב-1957, יש שם 28 מדינות. הן ביניהן חברות נפש אבל אוי ואבוי אם תנסה לשכנע את אחת המדינות, צרפת, ספרד, איטליה, בריטניה, לגעת במשק החלב על ידי מדינה שכנה, נושקת לה, אירופאית, לא ערבית, לא סינית, סתם בתוך האיחוד האירופי – אין סיכוי. יש תקנות, יש רגולציה. למדנו את הנושא הזה למוד היטב, זה נכון גם בארצות הברית, זה נכון גם בניו-זילנד.

אני רק אזכיר עוד פעם כי יש פה צופים. בניו-זילנד, אמר את זה אפרים, ניסו הסינים במקרה להשתלט על הניו-זילנדים, על חברת החלב, הניו-זילנדים אמרו "נייט", עצרו את הכול, העבירו את זה וניו-זילנד נשארה בשליטה של החלב שלה.

נכון, כבוד היושב-ראש. ופה הנקודה היא שזה לאו דווקא חלילה כן סינים, לא סינים. עצם העניין למכור את השליטה במוצרי הבסיס, במוצרי הבר קיימה שעם ישראל אוכל אותם ביומיום, נהנה מהם ביומיום. דרך אגב, מדברים פה חלב חלב חלב – זה לא רק חלב, זה ביצים, זה עופות, זה בשר, זה פירות וזה ירקות. אין בית במדינת ישראל – חרדי, ערבי, יהודי, חילוני – אין בית שאין בו את "תנובה". ופה הבקשה שלנו היא לתקן את הטעות. רק חמור לא משנה מעמדתו. היתה פה טעות שהם מכרו את זה ל"אייפקס". כולם חושבים ש"אייפקס" עשתה מאוד טוב – אם היא עשתה כל כך טוב למה זהבית כהן נאלצה לסגת מ"תנובה", הלכה אחורה והלכה חזרה ל"אייפקס", אם זה היה כל כך טוב? אז גם "אייפקס" עשתה טוב, אבל למי היא עשתה טוב? לעצמה. וזה בסדר, זה לגיטימי.

לחבר'ה הטובים.

זה לגיטימי אבל צריך לעשות פה הבחנה, ובזה אני מסיים, כבוד היושב-ראש, צריך לעשות הבחנה בעולם הכלכלי. בעולם הכלכלי יש מה שטוב לחברה, שזו "תנובה", יש מה שטוב לבעלים, שזה כרגע "אייפקס" או הסינים או כל מי שלא יהיה, ויש מה שטוב לעוד גורמים, ועשרות הקיבוצים שאנחנו מייצגים אומרים: זה לא טוב. להשיב עטרה ליושנה, להשיב לידיים הישראליות. תודה.

אני מודה לך, עו"ד פישר. חבר הכנסת רוזנטל, בבקשה.

אני מסכים עם המשפט האחרון שלך, להשיב עטרה ליושנה.

כן, להשיב עטרה ליושנה. אנשים בנו לטווח הארוך, עשו לטווח הארוך, לא רק לקחת את הכסף לטווח הקצר.

וברשותך עוד משפט לגבי מה שפרופ' הירש אמר, אני חושב, אם כבוד היושב-ראש יאמץ את ההצעה של פרופ' הירש, שצריך להוסיף עוד אלמנט אחד שרשמתי לעצמי. אחד התנאים שצריכים להיות הוא שהחברה עוסקת באינטנסיביות במוצרי בר קיימה שהינם מוצרי בסיס לתושבי המדינה – כיוון שהוא דיבר על הגדלים אבל לא על עצם המוצר.

תודה. חבר הכנסת רוזנטל.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, תבורך על עצם הדיון, הוא דיון חשוב. אני מקווה שהוא גם יהווה באמת את הסטרטר לתחילתה של מחאה ציבורית שבסופה תמנע את המכירה של "תנובה" לסינים. אפרים הלוי אמר את הדברים באופן המאוד מנומס והשכלתני שלו וצריך לומר - - -

התרבות הבריטית – עדיין יש לה השפעה.

ואני כמובן - - -

אתה לא בריטי.

כן, אני לא בריטי ואני גם ידוע בפופוליזם שלי, אז אני אומר לכם את הדברים כך: תראו, מלחמות העתיד לא יהיו יותר עם טנקים, הם באמצעות מזון וכלכלה. ראו את המקרה של "גזפרום" ואיך רוסיה מנסה להשתלט ולהשפיע על מערב אירופה באמצעות מכירות גז ואספקת הגז. ברור שהסינים לקחו את זה כאסטרטגיה עולמית לשלוט בשווקים ולשלוט במקומות באמצעות קניית חברות מזון אסטרטגיות לאותה מדינה.

אנחנו לא נאפשר להפקיר את הביטחון שלנו ולא נאפשר להעביר את הביטחון שלנו לכוח רב-לאומי שיגן עלינו, למשל על רצועת הביטחון בירדן, כי זה הביטחון הלאומי שלנו, אז אנחנו לא יכולים להפקיר את הביטחון התזונתי שלנו בידיים זרות. זה מאוד פשוט, המשוואה פשוטה, הנתונים ברורים ורק ממשלה לא אחראית מאשרת את הדבר הזה. אני כן אופטימי במובן זה שבמאבק הקודם ניצחנו. זאת אומרת, ראש הממשלה תמך גם במכירה – הוזכר פה הניסיון למכור את כי"ל ל"פוטאש" – הלחץ הציבורי השפיע ואין שום הבדל מהותי. אמנם המחצבים או המשאב העיקרי של כי"ל נטוע בים המלח אבל המשאב העיקרי של "תנובה" נטוע בקרקעות מדינת ישראל.
אני לא רוצה להכביר מילים אבל צריך גם לדאוג כמובן לעובדים. הביטחון התעסוקתי שהוא אלמנט מאוד מאוד חשוב שאנחנו מאבדים אותו, נמצא ב"תנובה" והסינים לא ידועים באהדתם לזכויות עובדים וזה לא דבר שאפשר חלילה לזלזל בו. להפך, הוא דבר חשוב ביותר ואנחנו מחויבים לו ומחויבים להיאבק עבורו.

הדבר האחרון שאני רוצה להזכיר זה כמובן הידע. זה שידע הוא כוח זה טריוויאלי לומר. זה שממשלת ישראל לא יודעת לנהל את הידע שלה, שלנו כחברה – והידע הזה אכן נוצר בחברות פרטיות אבל הוא נוצר בעזרת משאבים לאומיים ונלקח הרבה פעמים כתוצאה מהשקעות ציבוריות ואנחנו מוכרים אותו כאילו היה לא כלום. ובעיקר, נאמר פה כבר, הסינים רוצים את "תנובה" בעיקר בגלל הידע, ורק תחשבו על מצב שבו יש חלילה משבר עולמי והסינים לא בצד שלנו, אני לא רוצה להגיד לכם מה תאכלו אז אבל אתם יכולים לתאר לעצמכם. תודה.

איך אומרים – אם אין לחם תאכלו עוגות.

גבינות מסריחות.

יצחק בדר, אתה יושב-ראש "גרנות", אני מכיר אותך שנים, אתה מאושיות התנועה הקיבוצית ואתה תומך במכירה – מדוע? איציק בדר, יושב-ראש "גרנות" מהקיבוצים תומך במכירת "תנובה", מדוע?

קודם כל, בוקר טוב. אהבתי מאוד את דברי הפתיחה שלך כי אני מאוד מזדהה אתם אבל המציאות היא כזאת שהתנועה ההתיישבותית החליטה על מכירת "תנובה". אנחנו, קבוצת קיבוצים, החלטנו להילחם כנגד זה, ולצערי הצלחנו לצבור כ-23% בלבד, וה-23% האלו ליוו את "תנובה" ב-6 השנים האחרונות והשפיעו השפעה חשובה מאוד על הקשר בין "תנובה" לבין החקלאים, על היותה של "תנובה" חברה שמשרתת את החקלאות הישראלית.
הדיון הזה הוא דיון שנסוב לכל מיני סניפים. אני למשל מאוד לא מסכים עם הניתוח של אפרים הלוי מפני שאני חושב שהוא איננו נוגע בהתפתחות ובמציאות הגלובלית שבה אנחנו נמצאים ואני חושב שיש בו אפילו משהו שיש בו סכנה, כי סין היא מעצמה עולמית והעולה מהדיון כאן, שכאילו אנחנו יכולים לשים את סין בצד ולהתעלם ממנה ולא להתייחס אליה, בעיני זו גישה ארכאית לא נכונה.

רק דקה. אני רוצה להפסיק אותך כאן כי אתה אומר דברים מעוותים. תקשיב רק רגע, אני אתקן אותך ואתה תמשיך. כל מי שדיבר כאן אמר שסין היא מעצמה עולמית, שחשוב מאוד שלישראל יהיו יחסי סחר עם סין, אני פתחתי בכך, גם אפרים אמר את זה. חשוב מאוד שהחדשנות הישראלית תתחבר עם השווקים והחברות אבל השאלה מה כן ומה לא והוסבר פה מה לא – לא שליטה ב"תנובה". ולכן, אתה אומר ששליטה ב"תנובה" של סין לא פוגעת באינטרסים הישראליים.

מכאן אני אמשיך. לפעמים איך דיון הופך לדיון ציני – יושב מימיני עו"ד פישר, הוא אומר שהוא מייצג 60 קיבוצים, הוא מייצג 60 קיבוצים שבאים אלי בדיונים היום על מה שיהיה עם "תנובה" בעתיד והם אומרים: בשבילנו "תנובה" זו השקעה פיננסית ואנחנו רוצים לממש את השקעתנו וללכת הביתה. בשבילי "תנובה" זו השקעה אסטרטגית, בשבילי ובשביל רוב הקיבוצים ששותפים - - -

בשבילך "תנובה" זו פוטנציאל להיות יושב-ראש אם הסינים יתנו לך, זה לפחות לפי הפרסומים בתקשורת, אז יש גבול לצינית גם מהצד הזה.

אדוני היושב-ראש, ההערות האישיות האלה לא לעניין.

אדוני, אתה טוען שאתה אסטרטג עם הסינים למען ביטחון מדינת ישראל ועתיד המדינה הזאת.

תן לי, אני מפתח את הדיון.

בבקשה.

אני מתייחס אל "תנובה" כאל השקעה אסטרטגית, כאל מקום שבו יש חשיבות עצומה למעורבות של החקלאים היום, אתמול ומחר. עכשיו אני מסתכל על האופציה של כניסת הסינים – השאלה באיזה תנאים, השאלה מהו האיום, השאלה מהו הסיכוי ומהי ההזדמנות. יש כאלה שכל בוקר כשהם קמים הם רואים את האיומים מולם, אני משתדל לראות את ההזדמנויות.

האישיות.

יש לנו תנאים, אנחנו לא מסכימים לכניסתם של הסינים ל"תנובה" בכל תנאי. אנחנו עומדים על כך ש"תנובה" תישאר חברה ישראלית, שהבטחת הייצור במדינת ישראל תהיה מעוגנת בהסכמים, שהסכמים בין החקלאים לבין "תנובה" יהיו שרירים וקיימים, שבניהולה של "תנובה" בארץ יהיה רוב ישראלי.

ומה עם הצרכנים והמחירים? גם לזה אתם תדאגו בהסכם?

אם הוא יהיה יושב-ראש הכול יהיה בסדר.

רגע, אני שואלת עכשיו. אתם גם תדאגו בהסכם? כי אתם בעד לדאוג לחקלאים ובעד לדאוג לעבודה והכול – אתם תדאגו גם לצד השני, למחירים? כי כשהיא נמכרה ל"אייפקס" לא דאגתם למחירים, המחאה החברתית דאגה למחירים ובפיקוח שהממשלה הכניסה תחתיו את המוצרים היא דאגה למחירים, אז השאלה מה תעשו אתם בעניין הזה?

אני מתנצל על כך שב-23% שהיו לנו ב"תנובה" יכולנו בעור שינינו להשיג זכויות מאוד מזעריות, יכולנו להשפיע מעט.

היא הנותנת, עכשיו יהיה לך עוד פחות, עכשיו עוד פחות תוכל להשפיע.

אני מבקש.

מר בדר, שאלה שלי: מדוע אתה מתנגד להנפקה, שהמוסדים שיש שם כסף יקנו את החברה הזאת, שאולי מישהו ב"אייפקס" יפסיד חצי מיליארד וזה יהיה בשליטה ישראלית וימכרו לסינים?

לא בטוח שהוא לא ירוויח עוד חצי מיליארד.

אפילו ירוויח עוד חצי מיליארד. וימכרו לסין ויעבדו עם סין? למה לא ישראליים? מה רע בזה? מה רע בזה?

אבל אנחנו לא צריכים להיות מוטרדים מ"אייפקס", מה אכפת לנו מ"אייפקס"? אנחנו דואגים לצרכן הישראלי.

תאמין לי שאם "אייפקס" תרוויח או לא תרוויח – זה הדבר האחרון שמעניין אותי.

אז מה מעניין אותך?

אני אסביר לך.

מדוע אתה לא רוצה שהישראלים יקנו את זה?

אני אגיד לך, כי אני חושב ש"תנובה" לא מתאימה להיות חברה ציבורית. אני חושב שזה לא טוב לחקלאים.

שיהיה שקוף מדי.

אני חושב שזה לא נכון לשיתוף הפעולה עם החקלאים, ניגודי העניינים שקיימים בחברה ציבורית הם לרעת החקלאות והחקלאים.

זה היה טוב 40 שנה, 50 שנה, זה היה טוב לפני המכירה. תראה, אני רוצה להגיד לך, הקיבוצים מדברים הלוא - - -

אדוני, תפרידו, תפרידו בין חברה - - -

זה פשוט אמירות מקוממות.

סליחה, רבותי. מר בדר – וזה לא חבר הכנסת המנוח, זה איציק בדר – אני רק רוצה - - -

שניה, תן לי.

תסיים, בבקשה.

תפרידו בין חברה ציבורית ובין חברה ציבורית מונפקת ברגולציה הישראלית. אי אפשר יהיה לקיים את הקשר הנכון בין החקלאים לבין "תנובה" כחברה ציבורית. הלוואי והייתי יכול להחזיר היום את הבעלות על "תנובה" ל-600 החברים שהיו חברים בה ערב מכירתה ל"אייפקס". עכשיו אנחנו צריכים לעשות את מה שנכון להיום. אם – ויש לי יסוד סביר להניח – אנחנו נוכל להשיג את התנאים האלה שדיברתי עליהם שהם תנאי, אז אני חושב ששיתוף פעולה עם סין במקרה הזה יכול להיות בהחלט מנוף לחקלאות הישראלית, לתעשייה הישראלית, ואני חושב שצריך להסתכל על זה ברמה של הזדמנות. כמובן אם אנחנו נשיג את היעדים האלו, ויש לי יסוד מאוד מאוד סביר להניח שאכן נשיג אותם.

תודה רבה, מר בדר, אני רק רוצה לחדד את מה שאתה אמרת. אתה בעצם אמרת: את החברה הזאת אסור להפוך לחברה ציבורית ישראלית, הקשר שלה כבר עם החקלאים והמגדלים ממילא נותק ולכן עדיף שתהיה חברה פרטית. חברה פרטית היא מילא – עדיף שתהיה חברה סינית מכיוון שהסינים יפתחו את השווקים בעולם. ולכן, אני רק מצטט - - -

לא, אתה לא מדייק בדברים שאותם אני אמרתי. אני אמרתי שהלוואי והחברה הזאת תחזור להיות חברה ציבורית בבעלות 600 הקיבוצים והמושבים.

אבל זה לא יקרה.

אתה יודע שזה לא יקרה.

זה לא רלוונטי. אם הבחירה היא בין חברה מונפקת בבורסה הישראלית, או בבורסה אחרת – וצריך לדעת שבבורסה הישראלית יכולים להיות גם משקיעים סינים, אמריקנים וכן הלאה – הקשר של חברה ציבורית ברגולציה הישראלית עם החקלאות הישראלית הוא לא טוב.

אוקיי, תודה רבה.

צריכים לחייב אותו לשקיפות שיגיד מה הציעו לו הסינים אם וכאשר הם יקנו, לו ולזהבית.

הרעיון הזה בעיני הוא חוצפה, הוא חוצפה.

זה לא משנה, זאת אמירה מפורשת בתקשורת שאומרת שאתה מתעקש לקבל את התפקיד של היושב-ראש יחד עם מאיר שמיר והשותפות שלכם ב"תנובה" ועופות. זה אינטרסים אישיים.

אני חושב שזה לא ראוי, אני חושב שזה לא ראוי שבשולחן הזה תאמרנה מילים כאלה.

במקום לטפל בחקלאים אתה מטפל באינטרסים האישיים.

רבותי, אני מבקש.

יש טובת הציבור ויש טובת הפרט.

עו"ד פישר, אני השופט פה אז אני מבקש ממך. זה ידוע. איציק בדק אמר את שלו. ידוע גם שהוא הבן דוד של מאיר שמיר, גם זה ידוע. זאת לא הנקודה כאן, לא על זה מדברים. הוא לקח עמדה, הוא אמר אותה בנחישות, אני חולק עליו אבל זו דמוקרטיה וזכותו להביע, ואני מקווה שהעמדה שלנו תנצח ולא שלו אבל אני מכבד אותו בכל הכבוד. חבר הכנסת וקנין, בבקשה.

ראשית, אני רוצה להגיד פה משהו לאור המשפטים האחרונים שאתה אמרת. תראה, אני מושבניק - - -

הוא קיבוצניק.

ואתה קיבוצניק, אני אגיד לך מה אני קיבלתי ממכירת המניות של "תנובה", לצערי הרב, 30,000 שקל.

לא, כי מראש הייתם צריכים לא למכור את "תנובה".

אל תפריע לי, אל תפריע לי, טוב?

אתה לא בזכות דיבור יותר.

אל תפריע לי. המושבים לא רצו למכור, לצערי הרב פה מישהו עשה איזו עסקה. אני רוצה להגיד לך, אני חוזר אחורה, אני חוזר אחורה עם משאבים - - -

תן לי הערת ביניים קצרה.

אל תפריע לי.

לא, אתה תדבר ברשות דיבור רק.

תגיד לי, אתה לא מבין שאתה לא יכול להפריע לי?

אני מבין.

אז בבקשה, תתאפק ואם תרצה ניתן לך תגובה.

אני אגיד דברים קשים. רבותי, אני זוכר את העסקה בשנת 96' שמכרו את מפעלי ים המלח - - -

איציק, רק דקה, סליחה. מר בדר, מדברים אליך, אני מכבד אותך, אני מכיר אותך לא מהיום, מה שאני מבקש ממך: אתה בעמדת כוח מאוד גדולה עכשיו כי אתה מוביל את המהלך הזה ביחד עם "אייפקס" למכירה, יש התנגדות גדולה - - -

בלי "אייפקס", בלי "אייפקס".

בלי "אייפקס".

בניגוד ל"אייפקס".

סליחה, יש כבוד אליך, היית לך עוצמה אדירה ועדיין יש לך עוצמה אדירה, גם בתנועה הקיבוצית, גם במפלגת העבודה, גם במקומות אחרים. אני מכבד אותך, אני לא מסכים אתך אבל אני רוצה שתקשיב לאיציק וקנין.

ואחר כך אני אעיר הערה, בסדר?

בבקשה, כן.

תקשיב טוב, כל המכירות של המשאבים במדינת ישראל, כולל "תנובה", שמבחינתי זה היה משאב – מה קרה במשך 40 שנה? "תנובה" הפסידה? לא התנהלה נכון? זו אולי אחת החברות הטובות ביותר שהיו במשק הישראלי. מה קרה לנו? למה זה נמכר? למה מכרו את מפעלי ים המלח? מכרו את זה לישראלי שבסופו של דבר, כמו עם "מכתשים אגן", מוכרים את זה למישהו שאתה לא יודע מיהו בכלל, מוכרים את המניות. איך עושים את הדברים האלה? אני אגיד לך, אלה שמנהלים את המערכות האלה עושים את הקופון הגדול שלהם, לוקחים את הכסף והולכים הביתה ומספרים לנו סיפורים שזאת עסקה טובה. ואני אומר לך ש"תנובה" נמכרה בהפסד גדול לחקלאים. בהפסד גדול. איך עושים דבר כזה? מישהו פה עשה קופון, אין לי ספק.
אני זוכר את המכירה של מפעלי ים המלח ואז אמרתי: רבותי, מה אתם עושים? היינו שני חברי כנסת, אני ויצחק כהן – תבדקו את הפרוטוקולים – היינו היחידים שהתנגדנו לעסקה הזאת. אמרנו: איך מוכרים משאבים של המדינה? מדינה לא יכולה למכור משאבים, רבותי. מדינה שמוכרת את המשאבים שלה מאבדת את הכול. ועל מה הסתכלו? יש שר האוצר לשעבר שיושב ומוביל את העסק, אני לא אנקוב בשמות, ישבו בתוך הוועדה, הובילו את הדברים האלה לצערי הרב והכול נמכר. ואיך זה נעשה? עם דלת מסתובבת, כי לאותו אחד אין כסף, הוא לוקח את הכסף מהבנקים, ממנף את עצמו, קונה ואחר כך מוכר. אני אומר לכם, ככה העסקאות נעשו פה. וזאת השערורייה הגדולה ביותר של מדינת ישראל. ואני אומר לכם, גם ב"תנובה" זאת שערורייה כי אם אני כחקלאי במשך 50 שנה, 40 שנה, מגדל ומשווק ל"תנובה" ואני חבר שם במניות, מקבל 30,000 אלף שקל – רבותי, זה טירוף הדעת. זה טירוף הדעת.

ולכן אני אומר, זה לא משנה אם זה הסינים, או היפנים או אני לא יודע מי, מדינה לא יכולה למכור משאבים שלה ו"תנובה" זה משאב. זה עובדים, זה משק החלב, זה כל מה שיש. אני אומר לך את זה במלוא הרצינות, אפשר לייבא היום את הכול. בשביל סינים מדינת ישראל זה משהו קטן, זה אפילו לא בורג. תסלח לי, אבל תנסה אתה להיכנס לסין לעשות משהו, נראה אם אתה תצליח. ופה, במדינה הקטנה הזאת, כולם ישנים, מדברים שהעולם הפך להיות איזה עולם גלובלי – ותאמין לי, אני שמעתי את מה שהוא אמר ואני מקשיב טוב טוב, אוי לנו אם זה המסלול שאנחנו נמצאים בו. תפרקו את המדינה הזאת. לא יישאר פה כלום.

קבוצה קטנה תתעשר, זה בטוח.

רבותי, מדינה שאין לה עבר – אין לה הווה ואין לה גם עתיד, ואם היא תשכח את העבר שלה היא לא תמצא כלום אחר כך. רבותי, יש פה משאבים – דווקא במשק החלב, שזה אחד המשקים המתפתחים בשנים האחרונות – כמי שמכיר אותו טוב, אין עוד מדינה שפיתחה כך ואנחנו מוכרים את הדבר הזה ככה בזול, בלי לחשוב רגע אחד קדימה. רבותי, בואו נעצור את עצמנו קצת, נהיה עם שפיות הדעת. לא כל דבר זה כסף בעולם, יש ערכים ואם לא יהיו ערכים לא יהיה כלום. תודה.

אני מוכרח הערה, ברשותך.

כן, בבקשה, אדוני.

אני מסכים עם יצחק וקנין. בזמנו באתי אל מזכיר תנועת המושבים איתן בן דוד, אמרתי לו: איתן, בחייך, בוא נעצור את המכירה, בוא נשמור על השליטה.

תבדוק מה קיבלו בקופון.

הוא אמר לי: תשמע, עשינו עבודה אסטרטגית בתנועת המושבים, אין לנו עניין להיות ב"תנובה". אני אומר את זה בדיוק כמו שכיום יש לי ויכוח עם חברי הקיבוצניקים שמייצג אותם גדעון פישר. אני אומר להם: חבר'ה, בואו נישאר ב"תנובה", זה ערך אסטרטגי. הם אומרים: בשבילנו זו השקעה פיננסית, אנחנו רוצים לממש אותה.

אתה חוזר ואומר את זה שוב ושוב, אני לא יודע מאיפה הבאת את המשפט הזה.

אדוני, מספיק. איציק, שמעתי. מה שאנחנו אומרים כאן זה משפט מאוד יפה, מה המשפט הזה אומר? בכל מקום היו חבר'ה עם כוח, חבר'ה עם כוח שמחוברים לכוח ומחוברים לכסף עשו מכה. כל פעם עושים פה מכות, אתה קורא בכותרות, חלק מסטארט-אפים, חלק ממכירת חברות. הבעיה שרוב הדברים האלה לא רק שלא מחלחלים למטה לרוב התושבים, שמקבלים שכר נמוך, אלא שגם לא בונים עתיד וזאת הבעיה.

וגוזלים מהם את מה שיש להם.

בדיוק. אני מבקש עכשיו מרזי יהל, אגף הכלכלה החקלאית בתנועה הקיבוצית, ואחריו חבר הכנסת שמולי.

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, "תנובה" משלבת אינטרסים התיישבותיים ואינטרסים לאומיים כאחד. אנחנו הקיבוצים, 221 בעלי מכסה, מייצרים סדר גודל של 1.2 מיליארד ליטר, כ-60% מכלל הכמות שמשווקת – לא רק ל"תנובה" דרך אגב, גם ל"שטראוס", ל"טרה" ולמחלבות נוספות. השאלה שהעסיקה אותנו ביום ראשון בדיון מעמיק ורציני במזכירות התנועה הקיבוצית היתה לא רק אם למכור אלא גם אם אמנם, אז איך למכור.

ולמי.

אני, ברשותכם, אקריא מהכתב את מה שהחלטנו ואידך זיל גמור.

בבקשה. רק אני רוצה להבין, רזי, יש קיבוצים שגדעון פישר מייצג, יש קיבוצים שאיציק בדר מייצג, את מי אתה מייצג? מי מייצג את מי כאן ואיזה קיבוץ? פעם ידעתי, בני מרשק היה מדבר הייתי מבין. זה אבא שלו.

ובכן, כל הקיבוצים מסונפים לשתי תנועות התיישבותיות במדינת ישראל: התנועה הקטנה –"הקיבוץ הדתי"; והתנועה שלנו – התנועה הקיבוצית שבה חברים 254 קיבוצים, שמתוכם אגב שני קיבוצים מפא"י, חרדיים. התנועה הזו, יש בה את כל המכלולים החקלאיים, החברתיים ואחרים כמובן, ובתוכם יש גם רפתות. אותם קיבוצים, כולם, מסונפים לארגוני קניות שמטפלים בצורה מסודרת על בסיס היתרון לגודל בתשומות חקלאיות וגם חלק בתשואה החקלאית. ידידי, איציק בדר יושב-ראש הארגון הגדול מכולם, ארגון בשם "גרנות" והוא מייצג – בדרך כלל, אם הוא כבר מגבש עמדה, אם קיבוציו מגבשים עמדה – הוא מגבש את עמדת הקיבוצים שלו.

חס וחלילה.

קרוב לוודאי שעו"ד גדעון - - -

סליחה, רזי, אני אומר לך, מכיוון שהזמן מצטמצם - - -

אני מסיים.

לא, השאלה שלי היא אחת: מה העמדה של רזי יהל שעליה חתמו הקיבוצים שאתה מייצג – האם אתה בעמדת בדר או אתה בעמדת וילן או בעמדה אחרת?

ובכן, אני מגיע לזה בסוף.

לא, בהתחלה.

ויש את עמדת הקיבוצים שעו"ד גדעון פישר מייצג.

מה עמדתך?

אנחנו רואים את עצמנו, התנועה הקיבוצית, כגוף שמאחד את כולם ביחד בתוכו.

ומה עמדתכם?

את עמדת התנועה הקיבוצית אני אקריא עכשיו, אדוני היושב-ראש, זו לא העמדה של רזי יהל.

רבותי, סוף כל סוף הקיבוצים מדברים בקול אחד, בואו נשמע.

זה לא מדויק.

אכן. פה אני אפילו הייתי מדייק – מזכירות התנועה הקיבוצית, זה לא רק הקיבוצים מדברים.

אני לא מבינה, יש הבדל בין רזי לפישר?

ודאי, חד משמעי, אמרנו את זה כרגע. לא בכדי הוא יושב ליד מר בדר כרגע.

עו"ד פישר, אני מבקש ממך, אתה לא בזכות דיבור, אוקיי? אתה לא בזכות דיבור, תודה רבה. רזי יהל, תגיד כבר, תקרא את העמדה שלך.

לא חייבים שהוא יקריא.

על מנת שלא יהיו אי הבנות גם הקיבוצים שעו"ד פישר מייצג אותם וגם הקיבוצים שאיציק בדר מייצג, כולם נמצאים בתנועה הקיבוצית ויש לה מזכירות.

רזי, יש לך 30 שניות.

תקריא לנו את ההחלטה, זה יותר חשוב.

רזי, אתה סיימת?

לא.

אז 30 שניות תגיד מה העמדה שלך.

אני אעשה את זה בפחות. ובכן, אני אקריא מהדף, ברשותך היושב-ראש: "התנועה הקיבוצית רואה ב"תנובה" את אחת מאבני היסוד בביטחונם התזונתי של אזרחי ישראל, לכן תשמור את האחיזה בחלקה הקיים בבעלות על החברה. מכירת "תנובה" לחברה זרה הינה תרחיש אותו אנו לומדים בימים אלה. "תנובה" לא תוכל להתקיים בלי חלקם של הקיבוצים והמושבים בייצור החלב ומוצריו. מתוך כך נלווה את המשא ומתן על רכישת החברה מקרוב ונדרוש ממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש, לשמור על האינטרסים הלאומיים, כמו על צורכי החקלאות וההתיישבות, בכל עסקה שתובא לחתימה".

אני לא הבנתי את האמירה הזאת.

היא לא אומרת שום דבר.

היא לא קשורה לדיון הזה.

אני אגיד לך משהו, מר רזי. אתה מחייך אלי, אתה יושב בקיבוץ שדה בוקר, אם דוד בן גוריון היה יושב כאן הוא היה אומר: לא אמרת כלום. כלום לא אמרת, כלום. תודה רבה.

אתם בעד מכירה לסינים?

בעד או נגד?

אבל זה מה שהוא אמר. הוא אמר – הם בעד.

בעד או נגד?

אתם בעד המכירה לסינים או לא?

יש לי משהו להגיד לך, אני כחקלאי רוצה להגיד לך, תתאר לעצמך שבאה המדינה עכשיו ואומרת: נגמר הסיפור שלך, תמכור את "תנובה" למי שאתה רוצה, תעשה מה שאתה רוצה, את כל מכסות החלב שלך אני לוקחת בחזרה, לוקחת אותם בחזרה, אין מכסות חלב – מה אתה עושה?

מה תעשה המדינה עם המכסות בלי הקיבוצים?

תיתן אותם למישהו אחר, לאדם פרטי שיגדל אותם.

תשובה חד משמעית: נתנגד לזה בכל תוקף.

אה, העלית לי עכשיו משהו בראש.

אדוני היושב-ראש, בדרכי הנה התקשר אלי מזכ"ל התנועה הקיבוצית איתן ברושי וביקש להבהיר חד משמעית שעמדת התנועה הקיבוצית היא התנגדות למכירה לסינים. מאיר צור יושב פה, מזכיר תנועת המושבים ויושב-ראש התאחדות חקלאי ישראל.

גם מאיר הוא נגד.

הוא אמר את עמדתו בצורה מאוד ברורה, הוא תואם גם עם ברושי ולהתיישבות העובדת כגוף אורגני יש עמדה חד משמעית.

מאיר, בבקשה.

רזי, אז את מי העמדה שלך ייצגה?

את מזכירות התנועה הקיבוצית.

שהיא לא מתואמת עם מזכ"ל התנועה הקיבוצית?

גם ביש עתיד אני שומע כמה וכמה עמדות. עמדת היושב-ראש בדרך כלל לא מחייבת.

גם ביש עתיד, גם בעבודה. רונן, הרי כולם מתפללים שכולם יהיו במפלגה כמו יש עתיד – כשלפיד מדבר כולם מתיישרים, תראה פה איך כל אחד מדבר אחרת. הלאה, בבקשה, מאיר צור, מה העמדה של המושבים?

קודם כל, העמדה של המושבים היא העמדה הכי ברורה שנאמרת כבר שבוע בתקשורת ובכל מקום, כולל שאתמול יצאנו להפגין. אני רוצה אבל, ברשותך, באמת שתי מילים: אני מצטרף במאה אחוז למה שאתה אמרת ולמה שראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, אמר. צריך לראות איך מדינת ישראל רוצה לראות את עצמה – ואני לא רוצה לדבר פה גבוהה גבוהה, למרות שאני יושב בצד הזה של השולחן – ולא להסתכל לטווח שנגמר בעוד שבועיים, אלא איך אנחנו נהיה פה לדורות הבאים. עמדתנו היא ברורה.
אני לא יודע מה אפשר לעשות, דבר אחד אני רוצה להגיד לחברי איציק בדר. למרות שאנחנו לא רואים את הדברים היום עין בעין, בדבר אחד איציק בדר צודק, לכל המושבים והקיבוצים היתה הזכות להישאר ב"תנובה" והם בחרו לצאת. זאת אומרת, האמת היא אמת. וכמה שאנחנו עכשיו יכולים לא להיות באותה דעה, זאת היתה האמת והטעות נעשתה. ולכן, איציק וקנין, חברנו של החקלאים, אתה צועק ואומר: רוצים לפרק – תפרקו. אם יש מישהו שמפרק זה קורה בבית הזה עם כל מי החלטות וכל מיני רגולציות כאלה ואחרות, לפחות במגזר שלנו, החקלאי. תודה.

תודה. חבר הכנסת שמולי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה גם על הדיון החשוב וגם כמובן לאורח המכובד, אפרים הלוי, שאמר דברים נכוחים. אני רוצה להתחבר לדברים האחרונים שאמר חבר הכנסת וקנין, ואני מרגיש נוח להגיד את זה כיוון שבכל פעם שמגיעים – אתם יודעים, בסוף אפשר לומר שהתנועות ההתיישבותיות, החקלאים, הם בשר מבשרה של תנועת העבודה ואנחנו מוצאים את עצמנו לא אחת נאבקים למען הדברים שחשובים לתנועות הללו, אני חושב שוקנין נגע בנקודת מפתח. אם הגישה שאנחנו באים אתה בשמכם לבית הזה היא גישה שבדרך כלל רואה את המכלול, שאנחנו מדברים בשמכם לטובת כלל המשק הישראלי, כלל החברה הישראלית, זה צריך להיות כך בכל הסוגיות.
אני מאוד מאוד מעריך אותך, בדר, על עצם זה שאתה מגיע לכאן ואומר את דעתך בתוך גוב האריות ואומר את דעתך כפי שהיא, אבל זה קצת מזכיר לי את הסיפור על הצפרדע והעקרב שחצו את הנהר. בסופו של דבר, כשסיימו לחצות את הנהר, או רגע אחד לפני, הצפרדע חטפה את העקיצה ושאלה את העקרב: אבל למה? אתה הבטחת. אז גם אני חושש מאוד ממצב שבו בעוד 3-4 שנים גם אנחנו, או הקיבוצים שתומכים בעניין הזה, ישאלו את הסינים: אבל, למה? אתם הבטחתם.
אני רוצה מאוד להתחבר לגישה שהציג כאן היושב-ראש בתחילת הישיבה, צריך להסתכל על המכלול. יש כאן גישה שמשקפת התעשרות והתחזקות מאוד מאוד מצומצמת אבל זה בא כמובן על מחיר, על חשבון האינטרס הציבורי והנכסים של כלל הציבור. אני יודע שיש חלק שיצעקו לנו: משק חופשי וכלכלה חופשית – גם אנחנו בעד כלכלה חופשית אבל חושבים שהיא לא ג'ונגל. תסתכלו על מדינות כמו ארצות הברית, כמו קנדה, כמו אוסטרליה, שאי אפשר לחשוד בהן שהן סוציאליסטיות יתר על המידה ותראו שגם הן הגבילו את הסחר במקרים מסוימים, גם עם הסינים וגם עם מדינות אחרות, כאשר הם חשבו שזה פוגע באינטרסים הלאומיים שלהם. אני אומר בצורה ברורה, אנחנו לא פוסלים חלילה מסחר, לא עם סין ולא עם אחרות. אנחנו רוצים לעשות עסקים עם הסינים אבל אומרים באותה נשימה בצורה ברורה שמדינת ישראל, עם הנכסים האסטרטגיים שלה, לא עומדת למכירה.

ולכן אני מאוד מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שהמהלך שמותנע כאן יביא פרי בסופו של דבר כי בעלות זרה של ממשלות זרות על נכסים אסטרטגיים כאן בישראל – אנחנו מדברים במקרה הזה על "תנובה", יש גם חברות אחרות, "כלל", הרכבת לאילת – היא מסוכנת מכיוון שהיא מסתכלת אך ורק על שורת הרווח בסופו של דבר. לא על התעשייה הישראלית, לא על העובדים הישראליים, לא על יוקר המחיה ולא על הדברים האלה. וכאן, בבית הזה, אנחנו צריכים תמיד להסתכל על המכלול ולכן אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שנצליח לעצור את המהלך המסוכן הזה.

תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. אפרים, מילה אחת ואני ממשיך.

אני חייב לומר, מר בדר, שמהדברים שלך למדתי דבר שלא ידעתי אותו: שהכוונה היא להפוך את החברה הזו לחברה פרטית ולא נסחרת בבורסה.

שכן תיסחר בבורסה.

כך אתה אמרת.

לא, לא, לא.

סליחה, כך אתה אמרת.

כך אמרת, אתה לא רוצה שתהיה שקיפות.

אתה אמרת שזו תהיה חברה פרטית.

אמרת שאתה לא מוכן לחברה ציבורית, זה נכון.

אחת מהאפשרויות שאנחנו רואים היא אפשרות של הנפקת החברה באחת מהבורסות הבינלאומיות.

רק לא בישראל.

רק לא בישראל.

חס וחלילה בישראל.

הבית של "תנובה" הוא לא בישראל.

זה יסחר בסינגפור.

על כל פנים, אתה אמרת שהחברה תישאר ישראלית, כך אמרת.

אכן.

אבל אם היא תישאר ישראלית והיא לא מונפקת בארץ, היא כבר לא בשליטה ישראלית ולא בשליטה של הממשל התאגידי הישראלי. המשמעות תהיה שממשלת סין, באמצעות חברה שהיא מונפקת באיזושהי בורסה בינלאומית, היא זאת שתשלוט במה שקורה בישראל כאשר למדינת ישראל ולממשל התאגידי הישראלי אין שום מעמד לגבי המשך פעילותה של החברה הזאת. זה מודל שאתה הצגת.

לא, זה תרגום מאוד לא נכון, לא של הרגולציה של הישראלית ולא של מצבן של חברות בורסאיות. לא נפתח כאן את הדיון אבל זה תרגום מאוד לא נכון.

תודה רבה.

אני חושב שזה תרגום מדויק מאוד.

תודה רבה, אפרים. אני מתקרב לסיום כי אני חייב, יש לי גם את ועדת המזון, רבותי, אני מצטער. אני אתן לדפנה אבירם. אני ביקשתי מיושב-ראש וממנכ"ל התאחדות התעשיינים להגיע, הם לא יכלו, את בקצרה – מה עמדת התאחדות התעשיינים? האם היא ברורה או לא, כן או לא? לאחר מכן חברת הכנסת מיכל בירן ולצערי אני חייב לסכם. מנכ"ל משרד החקלאות ישנו? יש פה מישהו ממשרד החקלאות?

הוא לא כאן, אני חושב שהוא מרצה במקום אחר.

בסדר, יש מישהו ממשרד החקלאות שיגיד משהו? אתם עובדים אתי על כל הרפורמות, "תנובה" זה בסדר?

זה קשור לחקלאות, דרך אגב?

לא, זה קשור לפיננסים ולעסקאות פיננסיות.

שר החקלאות הודיע לפני שבוע שהוא מתנגד למכירה לסינים.

אז אני רוצה לראות את משרד החקלאות פועל ביחד אתנו. מכיוון שיש לנו את הרפורמה בוועדת המזון, שגם כוללת את "תנובה" - - -

לשם מגיעים הנציגים שלה.

אני מודה לאביעד שייזכר בתולדות ימי ישראל, הוא עכשיו היועץ לענייני ממשל של אריק שור, מנכ"ל "תנובה", הוא ייזכר בתולדות ישראל לפעולה החשובה ביותר שעשה שר האוצר הקודם – היו לי מחלוקות עם שר האוצר, היו דברים שתמכתי בו – אבל שר האוצר עמד על ארבע הרגליים האחוריות שלו, ואתה היית לימינו, כדי שבנושא של "נובל אנרג'י" ו"דלק" המדינה תקבל את התמלוגים שלה. אני יודע שאתה רק שכיר וגם אריק הוא שכיר אבל אני מצפה שמה שנאמר כאן יעבור לזהבית כהן, שתבין שזה יהיה כתם על "אייפקס" ועליה – אני אומר את הדבר הזה – כמו שהיתה מחאת הקוטג'. המכירה הזאת בעבור חופן דולרים כשאפשר להנפיק בישראל ו"אייפקס" יכולה להנפיק בישראל – ולמרות שידידי איציק בדר מתנגד – אני בטוח שאם תהיה בעלות ישראלית יהיו מנהלים מצוינים. יכול להיות אפילו שאביעד ואריק שור ימשיכו.

אתה יכול לכלול גם שטייניץ אגב, בשביל הנוסטלגיה.

וגם את שטייניץ. אני מבקש, דפנה, בקצרה לשמוע מה עמדת התאחדות התעשיינים בצורה ברורה, לא כמו רזי יהל.

קודם כל, אני חושבת שאנחנו צריכים להתייחס לכל התופעה הזו כחלק מתהליך הגלובליזציה, זו תופעה שתימשך והדיון לא צריך להיות חברה זו או אחרת אלא על התופעה בכללותה.

הדיון היה כולל. מה עמדתך הכללית?

קודם כל, אנחנו, בהתאחדות התעשיינים, מאוד מוטרדים מהעובדה שבעצם חברות זרות באות ומחפשות פה לרכוש חברות קיימות ולא - - -

סליחה, אני עוצר. מה ההמלצה? את יושבת ליד פרופ' הירש, מה ההמלצה שלכם?

אני סטודנטית שלו גם.

יפה, מה ההמלצה? במשפט.

אנחנו חושבים שהמדיניות במדינת ישראל צריכה להתאים את עצמה למשחק הגלובלי. כלומר, אנחנו צריכים למשוך לפה משקיעים שישקיעו בחברות חדשות במקום להחליף בעלות - - -

מה העמדה לגבי "תנובה", אתם בעד למכור את "תנובה" לסינים או להנפיק אותה בבורסה?

אנחנו לא נוקטים עמדה לגבי "תנובה".

תודה רבה.

הנשיא שלך התראיין היום בבוקר. הנשיא שלך התראיין היום בבוקר ואמר: שומו שמיים, ממש לא למכור לסינים.

אנחנו בעד השקעות בחברות ישראליות.

אם את לא יכולה אל תגידי, אני אצלצל לצביקה אורן, אני רוצה שהוא יתנגד. תודה רבה.

הוא התראיין היום בבוקר, אבישי, הוא אמר שהוא נגד המכירה לסינים.

אבישי, הוא הודיע בכל כלי התקשורת שהוא מתנגד.

אז מדוע ביקשת זכות דיבור אם אין לך מה להגיד? תודה רבה.

כי יש לנו מסר - - -

מיכל בירן וסיכום.

דבר ראשון אני רוצה להגיד שאני ממש מקנאה בסינים. מתוך כל התיאור שתיארו פה הם מביני עניין, יש פה ממשלה שרואה חשיבה אסטרטגית רב-מערכתית, משקיעה בפיתוח, מוכנה להשקיע הרבה כסף רק בשביל בטכנולוגיה. אני פשוט מזילה ריר מקנאה. אין לי מה להגיד על הדבר הזה. לעומת זאת, לנו מסתבר יש את הממשלה הפוסט ציונית שנתקלנו בה מעולם, שמפקירה - - -

רק אני רוצה להזכיר לך דבר אחד – זו גם מפלגת העבודה. את ההפרטות התחילה מפלגת העבודה.

אין ספק, אני תרמתי את חלקי בשביל השינוי של מפלגת העבודה מהקו הזה. אני רוצה לסיים את דברי. זו ממשלה פוסט ציונית. כל נכס אסטרטגי שיש לממשלה הזאת – אנחנו נישאר בלי נעלי צבא כי נותנים למפעל "בריל" להיסגר החודש, אנחנו נשארים בלי רכבים של מערכות צבאיות ובאמצע מלחמות, כשצריך פתאום, אנחנו מקבלים תשובות מחברות אירופאיות שזה אוגוסט והעובדים בחופשה, ומה לעשות שיש לנו פה מבצע צבאי או מלחמה. ואז אנחנו מגיעים לזה שאת הדברים הכי בסיסיים – רוצים עכשיו למכור את מניית הזהב של המדינה ב"צים", אנחנו נישאר בלי שום גישה ובלי שום אוניות ישראליות שיכניסו לנו תוצרת מבחוץ.

אל תדאגי, האיראנים יובילו לנו את הכול.

אבל קבוצה קטנה מתעשרת פה חבל על הזמן.

אני רוצה לסיים את דברי. אז שימו לב, גם לא יישאר מי שיביא לנו תוצרת מבחוץ כי לא תהיה לנו מניית זהב ב"צים", אבל גם לא יהיה לנו מי שייצר תוצרת פה כי "תנובה" תהיה אצל הסינים ומי יודע איזה לחצים בינלאומיים. ולסיום, לא יהיה שום "סופר-טנקר" שאפשר יהיה לעשות "גוגל" כדי להביא לכאן משהו שיציל אותנו במחיר מופרז. אני מצפה ממדינת ישראל שתתערב. אני מבקשת מנציגי הקואליציה פה, שאני יודעת מה כוונותיהם, להפעיל את כל הכוח שיש לכם בשביל לנסות ולעצור את המכירה הזאת. אני מודה ליו"ר הוועדה על הדיון החשוב הזה, תודה.

אבל הציונות חזרה, כך בישר לנו השבוע שר האוצר.

תודה. רחמים, 10 שניות ואני מסכם.

10 זה מוגזם, פי 10.

לא, יש לי ועדה אחרת עכשיו.

אני תמיד אומר בקיצור ולעניין.

בקיצור. רחמים אליהו, חבר הנהלת התאחדות מגדלי הבקר.

א', בהתאחדות מגדלי הבקר, שאני חבר הנהלה, לא היה דיון ולא התקבלה החלטה בנושא של המכירה לסינים.

מה עמדתך?

עמדתי היא נגד. בנושא של ההנפקה: גם בארץ אם תהיה הנפקה – מי שמכיר את החוזה עם "תנובה", עם "אייפקס", גם הקיבוצים הם היום 23% - אם ינפיקו 99%, "אייפקס" תמשיך לשלוט ב"תנובה" כי היא מדללת את כל בעלי המניות. אני כבעל המניות, במושב פרזון כשהייתי מרכז המשק, חילקנו את המניות: בעלי הזכויות שהיו בזכות ורצו לקנות את המניות – קנו את המניות, החייבים רצו לכסות את החובות – כיסו, ואלה שהיו זכאים ורצו כסף – קיבלו. אנחנו חילקנו שליש שליש במעמד הזה.
בקיצור, אנחנו נגד. אנחנו לא נחזור למצב אז, שזהבית נפגשה אתי ועם חברי הנהלת ההתאחדות והבטיחה לנו בשולחן אצלה במשרד לא פעם ולא פעמיים שהקניה של "תנובה" היא קניה אסטרטגית לפחות ל-30-40 שנה והיא לא עמדה בזה. לא צריך לחזור על אותה טעות של אז. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שהבאת את זה לדיון לפני שנעשה מעשה. אם אז היה עומד מישהו כמוך בראש ועדה כזאת זה לא היה נעשה כי המכירה של "תנובה" היתה טעות. היו הבטחות - - -

בנזיד עדשים מכרו אותה.

במילה אני מסיים. האחיין של איציק בן דוד קיבל את המנכ"לות, כהן, רייכמן קיבל כמה מיליונים וכך ביצעו את המכירה. הציגו לנו מצגת שווא וכל החקלאים – היו הרבה חייבים וגם קיבוצים חייבים – אמרו: חבר'ה, יאללה, הם מביאים כסף, בואו נגמור עם החובות. זה בדיוק מה שהיה. לא נחזור על הטעות. ואתה, כבוד היושב-ראש, על הכתפיים שלך היום למנוע את הדבר הזה, זעקת עולם לעשות כאן, לא לתת למכור את "תנובה".

תודה, רחמים היקר. אני מסכם: ועדת הכלכלה מתנגדת למכירת חברת "תנובה" לבעלות זרה, במקרה הזה חברה ממשלתית סינית. הוועדה קוראת לראש הממשלה ולממשלה לעצור את הליכי המכירה, להקים תוך ימים ועדה מקצועית שתבדוק האם מכירת "תנובה" מנוגדת לאינטרס הציבורי. האפשרות העדיפה היא הנפקת "תנובה" בבורסה הישראלית. ואני חוזר, יש פה כל כך הרבה כספים שלנו, כספי הפנסיה של האזרחים, ההנפקה תועיל לציבור הישראלי באמצעות השקעה בטוחה של כספי הפנסיה של הציבור, "תנובה" זו השקעה מצוינת. קיים חשש כי למכירה משמעויות קשות בתחום הביטחון הלאומי וביטחון המזון. צריך לוודא ששיקולים אלה יילקחו בחשבון ולא רק שיקולים של רווח מהיר של מעטים. תודה רבה. הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:35.>