PAGE
3
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
03/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 62>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, א' באדר ב התשע"ד (03 במרץ 2014), שעה 10:30

<עולות משפיעות - ישיבה חגיגית לציון יום האישה הבינלאומי>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

יחיאל חיליק בר

דב ליפמן

אברהם מיכאלי

ראובן ריבלין
עדי קול

>
ורד סויד - מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

מאשה נוביקוב - ממונה קשרי חוץ, משרד ראש הממשלה-נתיב

ורה אופיר - מרכזת אגף תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

אירוס הומינר - מנהלת אגף יזמות עסקית, משרד העלייה והקליטה

אילונה גוצקוזיק - מנהלת לשכת מנכ"לית בית הנשיא

טלי פלוסקוב - ראש עיריית ערד

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

ד"ר יילנה פרגמנט - מנהלת תכניות עליה, הסוכנות היהודית

אימבל קוואס - סגנית מנהל מרכז קליטה מבשרת, הסוכנות היהודית

מיטל פסקל - עלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

אווה נגר - עלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

צגה מלקו - עורכת ומגישה, רדיו "רקע" באמהרית, רשות השידור

ויקטוריה דולינסקי - עורכת ומגישה, רדיו "רקע" ברוסית, רשות השידור

שרי אלבוכר - פרויקטורית עלייה לדוברי אנגלית, עיריית מודיעין

רוזיטה ברלין - מנהלת מחלקת קליטה, עיריית מודיעין

ד"ר רחל שפירו - חברת מועצה, עיריית לוד, יו"ר עמותת "גשר חינוכי"

עו"ד ויקטוריה גורדין - מנכ"לית ערוץ 9

קסניה סבטלוב - כתבת ופרשנית לענייני ערבים, ערוץ 9

ז'נטה ויינברג - יו"ר מרכז למהנדסים עולים בשרון

ילנה מילר - מרכז למהנדסים עולים בשרון

טניה קיסילבסקי - במאית ומפיקה קולנוע וטלוויזיה

ליה (לאה) רוג - פרטיזנית

אליזבטה חצטוריאן - וטרנית

מרגריטה אברבוך - מלווה

אנסטסיה גלושקוב - ספורטאית אולימפית

ויקטוריה סלאבין - מנכ"ל DEVOPS LTD

בת' שטיינברג - תכנית "שותף"-שילוב לילדים עם צרכים מיוחדים

אליזבת קורלין - תכנית "שותף"-שילוב לילדים עם צרכים מיוחדים

ז'אנה טברסקי - יו"ר השדולה לבטחון הפנסיוני

עו"ד טלי דג'ין - מנהלת המחלקה המשפטית, "טבקה" - מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

מיכל אברה סמואל - מנכ"ל עמותת "פידל"

עו"ד אוליסיה מושקוביץ - "יש עתיד"

קטיה ליטבק - בוגרת נעל"ה, מנהלת פנימייה בכפר הנוער סילבר

אנה זרניצקי - יו"ר התאחדות האומנים המקצועים בישראל

דיאנה פומרנץ - מנהלת האקדמיה לאמנות "שירארט"

בלה וסטפריד - פרטיזנית

אינס זבלוצקי - מנהלת מכון יופי

יוליאנה איזניוק - מפיקת קולנוע וטלוויזיה

ילנה באיצק - פניני המוסיקה, מנהלת

ג'ולייט לסקר - מנהלת שיווק ומכירות, רשת מלונות פתאל

עו"ד יהל עמית - לוביסט חב' "פוליסי", מייצג את הסוכנות היהודית

דנה גורדון שושני

יעל. חבר המתרגמים
<עולות משפיעות - ישיבה חגיגית לציון יום האישה הבינלאומי>

בוקר טוב לכולן. אנחנו מתחילים דיון ועדה בנושא: עולות משפיעות – ישיבה חגיגית לציון יום האישה הבינלאומי. ראשית אני רוצה לברך את כל הנמצאות כאן. זה יום מיוחד בכלל ולציבור העולים גם. זה יום האישה הבינלאומי, לאט לאט הפך היום להיות בינלאומי. אני גדלתי על היום הזה, החל מגיל קטן, מאז שאני זוכר את עצמי היו פרחים לאימא, לסבתא, לדודה ולגננת. היינו הולכים עם הפרחים. עד היום האימא שלי, מורה ומחנכת כאן, אצלה ביום הזה כל הבנים מהכיתה מגיעים עם חולצה לבנה ועם פרח ביד. זה משהו שהוא מסורת של הרבה שנים, בתחילה בבית הספר התנגדו לכך, אבל לאט הסכימו והבינו שזה משהו יפה. לדעתי זה יום מיוחד. אתמול חזרתי מרומניה, נסיעת שליחות, מפגישה עם הפרלמנט הרומני, להם יש שמחה כפולה כי יש להם חג כפול, ב-1 במרץ זה יום האישה שלהם ויש להם גם את ה- 8 במרץ, הם חוגגים פעמיים באותו שבוע.
היום התכנסנו כאן אתכן, אתן שעליתן לארץ משנות ה-90 והלאה. כל אחתן מכן מהווה בדרכה ובתחומה סיפור הצלחה של עלייה, של תרומה רבה למדינת ישראל. אתן מהוות מודל להצלחה לכול העולות מכל התפוצות בקליטת העלייה ואנחנו מצדיעים לכן על השיגכן. מה המשמעות 'לכל העולות, לנשים מהתפוצות? ני יושב ראש ועדת התפוצות ואני מסתובב בעולם. בנושא התפוצות הרבה נשים מחו"ל שחושבות לעלות ארצה מסתכלות עליכן ורואות בכן מודל, רואות תקווה וראות שזו ארץ הזדמנויות. כל אחת שיושבת כאן הצליחה והשפיעה גם על הכלכלה וגם על החברה – זה מאוד חשוב.
בישיבה זאת נשתדל לאפשר לרבות מכן, ככל האפשר, לספר בקצרה את סיפור העלייה האישי ועל ההתקדמות המקצועית האישית. לפני הכול אני אבקש להודות לכל מי שנרתם לעזור לנו לאתר את הנשים שנמצאות איתנו כאן, נשים מצליחות. יש לא מעט וישנן עוד הרבה ברחבי המדינה, לנו היה קשה להגיע לכולן מאז שהתקבלה ההחלטה וזה היה בפרק זמן קצר. תודה למנהלת הועדה דנה ולכל הצוות שעשה עבודה נפלאה.

נבקש, כמו שציינתי, בקצרה לספר את הסיפור האישי. בבקשה שכל אחת מהדוברות תציג את עצמה לפרוטוקול. אבקש להתחיל בתודה ובהוקרה לגיבורות מלחמת העולם השנייה, הווטרניות והפרטיזניות שהצטרפו אלינו. היום הן זכאיות, לא רק היום, לתודה ולהערכה על גבורתן ותרומתן להצלת היהודים מפני הצורר הנאצי טרם עליתן לישראל. כבוד גדול שהגעתן לכאן וכבדתן אותנו. נמצאים כאן שניים מחבריי חברי הכנסת, דב ליפמן ורובי ריבלין, בהמשך יגיעו נוספים. בבקשה רובי ריבלין שהגעת אלינו מוועדת הכספים.

תודה רבה. ראשית אני מתנצל, אנחנו נמצאים בוועדת כספים בנושא חשוב ביותר לכלכלת ישראל, הדילמות שם גדולות בנוגע לסדרי העדיפויות כאשר אנחנו באים לקבוע את תקציב המדינה. במדינה כמו שלנו כשהביטחון אוכל חלק מאוד מכריע, פעמים רבים אנחנו משתבשים בדאגה לאותן קבוצות שאנחנו צריכים לדאוג להן. עזבתי את הוועדה כדי להשתתף בחלק הראשון של הישיבה הזאת מתוך הערכה אדירה ומוחלטת לתרומתם של העולים החדשים ב-20 השנה האחרונות ובוודאי לתרומתן של הנשים בתוך המערכת של העולים.
המשפחה שלי עלתה לארץ מוילנה ב-1809- הם העלו כי הגאון מוילנה אמר שהשנה תהייה שנת תק"ע, צריך לעלות כי משיח יגיע. אנחנו הגענו למרות שהמצב בוילנה היה לא רע, ירושלים ד-ליטה. מצאנו משפחות מעטות ובעיקר ספרדיות ומשפחות תימניות שבאו לארץ גם מהטעם שהן חשבו שהמשיח מגיע. מאותם טעמים שאנחנו בוילנה חשבנו עליהם חשבו עליהם בצנע וכך גם משפחות מרוקאיות. משפחת גמליאל התימנית, משפחת אוחנה המרוקאית וכולנו יחד התכנסנו כאן בירושלים שהיו בה בסך הכול 2,000 איש, 2,000 יהודים מתוך ה- 10,000. ירושלים מעולם לא הייתה איזו בעיה פוליטית בעיני המוסלמים והערבים, היא הייתה די זנוחה. במשך 40-50 שנה הגיעו 50,000 שמתוכם 30,000 לירושלים. כך הגיעה עליית ראשונים שהגיעו בעיקר על בסיס של מיסטיקה, של ציוניות ואמונה שאנחנו צריכים לחזור לארצנו כי משיח בא. לאחר 100 שנה קמה כמובן הציוניות הפוליטית והגיעו לארץ הרוסים והפולנים. המאבק בתוך המערכת הציונית הפוליטית בין הרוסים לבין הפולנים הייתה לא פשוטה. ז'בוטינסקי, בן גוריון, לאחר מכן שמעון פרס שעד היום איתנו ועוד לשנים רבות. כל הדברים האלה הביאו למאבק שנפסק כאשר הגיעה העלייה השלישית, רביעית והחמישית של הגרמנים היאקים, אשר הביאו באמת מטען גדול של תרבות ושל אינטלקטואליות, הם הלכו ומכרו נקניקיות והיו שוטפי רצפות עד אשר הם הקימו את האוניברסיטה בירושלים. פרופסורים מיועדים היו בראשית דרכם כאן בארץ, מתוך אמונה ומתוך אידיאולוגיה, אנשים אשר היו מוכנים לעשות כל עבודה ומבלד שהם יאחזו בארץ הזאת. רבים הפכו להיות חקלאים כי האידיאולוגיה ההתיישבותית החקלאית, ומידה רבה הסוציאליסטית, חשבה בצורך של יהודים לעבוד אדמה איזו שהיא קדושה רבה.

לאחר מכן הגיעו פעם נוספת התימנים לאחר הקמת המדינה, הם הגיעו על כנפי נשרים. לאחר מכן הגיעו כמובן כל הצפון אפריקאיים, עלייה אדירה ממרוקו, תוניס, לוב וכל אחד ואחד היה מקבל את זה שבא אחריו במידה רבה של פטרונות. העליות היותר משמעותיות בביסוסה של מדינת ישראל היו שתי העליות שאנחנו חווינו אותן ב-30 השנים האחרונות, העלייה מברית המועצות לשעבר שהנציג שלנו באו"ם באותם ימים היה אומר 'עוד מעט יפתחו שערי ברית המועצות ומיליון יהודים יגיעו לארץ'. בארץ היו אנשים שחשבו שמדבר איזה נביא שמדבר על דבר שהוא רוצה להאמין בו, אבל הוא לא יכול להאמין בו מבחינה עובדתית. הנציג שלנו באו"ם היה ראש הממשלה שלנו דהיום, בנימין נתניהו. החלום התגשם. בד-בבד היהודים, אשר הם היהודים הוותיקים ביותר מזה 3,000 שנה, עלו לארץ מתוך אמונה מלאה שהחזיקו בה 3,000 שנה, שהמקום שלהם הוא ירושלים ואפילו לא ארץ ישראל. שתי העליות האלה הן עליות נפלאות ומופלאות, כל אחת על פי דרכה, כל אחת על פי תרבותה, כל אחד על פיה הרקע שהגיע ממנו וכולם נזרקים יחד לחוויה הישראלית למצב לא פשוט.
אני מוכרח לומר שאני אומר זאת בוודאות רבה כאחד הוטרנים בישראל היום, כי המשפחה שלי היא 205 שנים בארץ, שללא הנשים שום דבר לא היה עוזר. שום דבר לא היה עוזר. פעמים רבות הגברים היו נעלבים והיו אומרים 'היינו פרופסורים, היינו דוקטורים ומדוע שנלך ונשתקם'. הנשים כולן באיזו עוצמה של הכרה והבנה שאנחנו צריכים להשתתף בחוויה חדשה ולהתחיל במידה רבה את כל הדברים מבחינה אישית מהתחלה – זה אות כבוד. ביום האישה אני רוצה להצדיע לכולן. היום זה כבר לא חכמה, עד היום היו לנו יותר מ-7 חברי כנסת מהעדה האתיופית ועוד ידם נטויה. חבר הכנסת מולה והיום שני חברי הכנסת שמכהנים איתנו יחד עם עוד חברי כנסת אחרים, כולם מצאו את מקומם. אני בטוח שלא ירחק היום שכפי שיש לנו היום טייסים כך גם יהיו לנו מג"דים, מח"טים ושרים מצוינים בממשלה. כל מי שהשתלב עושה את העבודה שלו בחן ובחסד וברחמים ושום שכל שאין למעלה ממנו. כל הכבוד לכן. לא באתןמגלות פשוטה שבה האוניברסיטאות היו פתוחות.
לכן הנשים שהגיעו מברית המועצות לשעבר, היום אני כבר לא יודע מי מבניכן רואה את עצמה אוקראינית או רוסית, כולן רואות את עצמן אזרחיות מועילות למדינת ישראל. ראש עירייה וסגנית ויש לנו היום שרה ויש לנו סגניות שרים, היא לא סגנית כי ראש העיר לא מבין שהיא צריך שהיא תהייה הסגנית. אני לא אומר את זה פוליטית, אני אומר את זה מבחינה אישית. היום יש לנו בכל המערכות של האקדמיה, בכל מערכות התרבות בישראל, התיאטרון, נשים נפלאות, שחקניות לעילא ולעילא מדרגה שלא נשמע. כמובן התרומה הקולקטיבית למערכת כולה, גם של התרבות הישראלית וגם של היכולת הישראלית בנושאים שאנחנו דנים בהם כרגע בוועדת הכספים. כשמדברים על התוצר הלאומי, התוצר הלאומי תלוי ביכולת של כל אחת ואחד מאיתנו.
אדוני היושב ראש, נדמה שגם הוספת לספורט בישראל רמות בינלאומיות שלא יתוארו, וזאת מלבד היותך חבר מועצת עיר, איש ציבור. דב ליפמן שעשה עלייה, אני מקנא בו כי הוא ציוני אמיתי, אני נולדתי כאן, אני דור שביעי כאן ומה החכמה, אני נולדתי כאן. הוא עלה מארה"ב, ממקום שאנשים שואלים את העולים לישראל, 'אתה משוגע'? זה מראה את הציונות הגדולה. כולכם מנהלים כאן ישיבה ביום האישה, באתי להצדיע לכן, אני מצדיע לכן, אני לא מדבר על הוטרניות שהצילו את העולם כולו מהפשע הפאשיסטי, היכולות שלהן, הנחישות שלהן, העוצמה שלהן יחד עם כולן, גם אלה שנולדו בברית המועצות על כל חלקיה כבר מרגישות ישראליות, יש כאלה שכבר נולדו בארץ ועדיין מדברות רוסית. כל הכבוד לכן. באתי הנה לומר לכן עד כמה יש לכן מעריץ כאן בכנסת. אני מצדיע לכן לכולכן. אני מודה לכולכן לא על מה שעשיתן אלא על מה שעוד תעשו. תודה רבה.

ממשפחה של 200 שנה בארץ לאחד שנמצא פחות מ-10 שנים בארץ. תודה רבה כבוד היושב ראש על ההזדמנות להגיע היום למרות שיש המון וועדות בכל מיני נושאים חשובים. לפעמים היכולת לשבת ולחגוג את ההצלחות, כחברי כנסת שנמצאים בוועדות עם בעיות ועם ויכוחים בינינו, אני יושב כאן היום וארצה לשמוע מכל הגיבורות את הסיפור שלהן.

אני חייב לומר שאני גאה להיות במפלגה ש- 50% מ-16 המקומות הם נשים. אני רואה באופן יומיומי ובאופן שבועי את התרומה של הנשים למפלגה ולכנסת, במיוחד אני חייב לציין את העולות מאתיופיה, עולות מרוסיה וגם חברת הכנסת עליזה לביא שבאופן שבועי אני מרגיש שהיא מנסה לדחוף עוד נושאים ועוד נושאים ולהגיע למצב שוויון לנשים.

בשנה הראשונה שלי בכנסת, בכל מיני תחומים, בחינוך, באיכות סביבה, בנושא של צער בעלי החיים, במאבק העגונות ישבתי ופגשתי נשים מדהימות שעמדו ואמרו 'אנחנו צריכים לעשות משהו'. כמעט כולן בהתנדבות. המסירות שלהן לכל הנושאים האלה, לפעמים מנסים לומר 'כן, כן אני אנסה לעזור' ומתעלמים מהנושא, הנשים לא מוותרות, הן כל הזמן בקשר איתנו ודוחפות, דוחפות ודוחפות עד שאנחנו מגיעים למטרה שהן רוצות. אני יכול לומר שבאמת אני רואה שהנשים המדהימות שפגשתי, בקרבי הן מעוררות השראה לעשות אפילו יותר בכל הנושאים האלה. לדעתי הגיע הזמן שנעשה יותר הסברה על תרומתן של נשים בכלל בישראל ולפרסם את מה שהן עושות. היום במיוחד נשמע מאלו שעלו ארצה. אני מקווה שתצא מכאן קריאה לנשים יהודיות בכל העולם שהן יכולות להגיע לארץ, יכולות להשפיע בארץ ובאמת לכוון אותנו לכיוון הנכון.
תודה רבה ליושב ראש על ההזדמנות. כעת אשב בכיף כדי לשמוע את כל הסיפורים הנפלאים של הנשים. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת דב ליפמן. לפני שאנחנו עוברים להמשך. היום אי אפשר בלי פרחים לכולן. יש פה פרחים לכולכן. אנחנו שמחים לעשות את זה, הרי אמרתי שאי אפשר בלי פרחים.
בזמן שמחלקים פרחים נתחיל לשמוע את הנוכחות. תחילה ראש העיר ערד, טלי פלוסקוב שמהווה מודל לחיקוי לא רק לנשים עולות אלא להרבה נשים בישראל. בבקשה גברתי.

צהריים טובים. אני דווקא ארצה להתחיל ולברך את יושב ראש הוועדה בכלל על הרעיון לעלות נושא כזה, בעיניי חשוב, בוועדת הקליטה, כי כאן אתה תופס בעצם שתי ציפורים. האחת, כשנדבר על קליטה ושנית, כשנדבר על נשים. לדעתי מדינת ישראל התברכה באנשים מקסימים, אני מדברת על כלל העליות שהיו למדינה הזאת ובמיוחד על עליית שנות ה-90. אני גאה מאוד להיות כאן היום כנציגת העלייה של שנות ה-90. לדעתי אדוני היושב ראש גם אתה מהעלייה הזאת. בכל הזדמנות כשאני מדברת מול אנשים שחושבים אולי לעלות למדינה, או בכלל מול כאלה שרוצים לדעת יותר על מדינת ישראל, אני חושבת שאין עוד מדינה בעולם שנותנת הזדמנות לבן אדם תוך 20 שנה להפוך, במקרה שלי, מחדרנית במלון, כשהגעתי לארץ בשנת 1991 עם תואר שני בפסיכולוגיה התחלתי לעבוד שנה במלון ותוך 20 שנה הגעתי למעמד של ראש העיר. אני גאה מאוד במדינה שלי ובאמת אני חושבת שכל אחת מאיתנו מרגישה את זה. את זה צריך להעביר הלאה. אני באמת חושבת שאין הרבה מדינות שנותנות הזדמנויות כאלה.

אבקש לומר כמה מילים בכלל על קליטה. אני חושבת שכולנו צריכים לחשוב ולהבין, המדינה שלנו חייבת היום עוד עולים חדשים. אנחנו חייבים להמשיך ולעבוד חזק מאוד כדי להביא לכאן כמה שיותר עולים חדשים. ננצל את המצב של אוקראינה נכון להיום, יש מצב שאנשים רבים שם נמצאים היום במצוקה וימצאו לנכון כן להגיע למדינה. אנחנו יודעים מה העלייה תרמה למדינה שלנו ולדעתי היד עוד נטויה ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי להמשיך ולהביא אנשים חדשים לכאן.
הפן השני הוא הנשים. נמצאים איתנו כאן גברים בודדים, אבל אני רוצה לומר לכם שאנחנו הנשים המצליחות, הרוב כאן. אשמח להכיר את הנשים, ישנן כאן נשים שאני לא יודעת מה תפקידן בכוח, אבל אני מאמינה שאם הן נמצאות כאן כנראה שהן באמת עשו משהו מיוחד כאן. אני אישית וכל אחת מאיתנו רוצה להודות לגברים שלנו שתומכים בנו, שנותנים לנו באמת את ההזדמנויות לממש את הפוטנציאל שיש בנו ולעשות משהו שאנחנו אוהבות. זה לא מובן מאליו ולכן הגברים צריכים לדעת שאנחנו מעריכות אותם על זה.

אנחנו הנשים חייבות לדאוג לכך שכמה שיותר נשים תכנסנה למעגלי תפקידי מפתח. כאן אני מדברת על התפקידים הביצועיים, אין מה לעשות, שם אנחנו טובות יותר מגברים וגם גברים אומרים את זה, וזה לא שאני אומרת. אני לא יודעת כמה ראו את הכתבה במוצ"ש האחרון על עיריית ערד ועל כל הנשים שמנהלות את עיריית ערד. אצלנו כ- 70% מתפקידי הניהול מבצעות נשים, תאמינו לי שזה כיף ענק שלי שזכיתי לעבוד במערכת הזאת עם נשים. למה? – את זה לא נפתח כאן. את מה שאני כן רוצה שנפתח כאן והוא לעשות את הכול, אנחנו אלה שכבר השגנו משהו, כדי שיותר נשים תכנסנה למעגל הזה.
אדוני היושב ראש וגם חבר הכנסת הנכבד אני אבקש להציע, לדעתי כל אחת מאיתנו מוכנה לתרום מזמנה האישי ומניסיונה ומהידע שרכשה לפורומים של נשים, לספר וללמד. כשאנחנו מגיעות לכל עמדה ולעמדת ידע, ידע זה כוח, אנחנו מרגישות יותר בטוחות, לא רק נשים אלא גם גברים, וזה נותן לנו יותר כלים להתקדם בחיים ולהשיג את המטרות שהצבנו לעצמנו. זו הצעתי האישית. גם כאלה שחושבות להיכנס לפוליטיקה, בכל מה שאני יודעת אני מוכנה להתחלק. כל אלה שרוצה ומעוניינות להיכנס לתחום המוניציפאלי, אני כשנכנסתי לפוליטיקה לא ידעתי כלום והתחלתי מאפס ובכלל לא חשבתי שאני אהיה ראש העיר פעם. אם מישהו זקוק לעזרה, לתמיכה ולידע שקשה למצוא אותו בספרים, לא רק אני אלא, לדעתי, גם הרבה נשים שיושבות בשולחן נשמח לתרום לכך.

אבקש לומר לכולם ולברך לקראת יום האישה הבינלאומית. ברכות ברוסית. תודה רבה ובהצלחה וקבלו את הצעתי.

תודה רבה טלי. אנחנו נקבל את ההצעה שלך. טלי היא אחת משש ראשי רשויות בארץ.

שש ברשויות, חלקן ראשי ערים וחלקן ראשי מועצות.

זו גאווה גדולה לכולנו. ברשותכן אתן את רשות הדיבור למנכ"לית ערוץ 9, ויקטוריה גורדין. בבקשה תאמרי לנו כמה מילים. לך יש השפעה על קליטת עלייה. מגיע לך היום מזל טוב מיוחד, ערוץ 9 עובר היום לאולפנים חדשים במודיעין ועל כך שתהיינה הרבה תכניות לציבור בעולם. בבקשה גברתי.

תודה. אכן היום אנחנו מתחילים לשדר מאולפנים במודיעין, הכול יהיה חדש. אתם מוזמנים לצפות.

הסיפור שלי הוא סיפור שכנראה היו בו עליות וירידות, אבל ירידות אף אחד לא זוכר. אני זוכרת את עצמי כל חיי לומדת עוד מקצוע ועוד מקצוע. לדעתי גם בתוך המקצוע חשוב ללמוד כל יום. תמיד היה לי מזל לפגוש אנשים שרצו ללמד בין אם כבוד השופט אבי זמיר שעשיתי אצלו התמחות בעריכת דין ואחר כך במשרד בועז רווה. תמיד השקיעו בי ואני השקעתי בחזרה. נכון להיום גם אני בסוג של שוק, אני לא יודעת אם זה מזל או לא, אני עד היום לא הבנתי עד הסוף. אני חושבת שאני בסוג של שוק. נכון להיום אני מנכ"לית ערוץ 9 ואני מקווה שדי בהצלחה. אני מאוד משתדלת לקדם אצלי נשים, אולי זה ישמע קצת מוזר ואולי לחלק מהגברים, אבל נראה לי שבמצבים קשים נשים הן יותר חזקות ויותר קל לעבוד איתן במצבי לחץ. מה לעשות שגברים במצבי לחץ טיפה מתפרקים לנו וצריכים כל הזמן תשומת לב ולפעמים לא תמיד יש זמן לתשומת לב, אנחנו נשתדל. אתן צריכות להבין כי נשים שנראות חזקות הן עדיין נשים ועדיין זקוקות לתמיכה, לפחות נפשית.
מעמד האישה במדינת ישראל הוא ללא ספק הרבה יותר טוב מאשר רוב המדינות בעולם ועדיין יש מקום לשיפור. לדעתי השכר עדיין שונה בין גברים לנשים ונראה לי שאפילו במשרדי ממשלה ותקרת הזכוכית קיימת. נכון שיש ענפים שלמים, אולי בעולם המשפט ואולי אצלנו בעולם הטלוויזיה שהמצב בסדר, אבל אם תסתכלו בעמדות הבכירות תראו שיש עדיין יותר גברים מנשים וגם בכנסת. חלק מכך הוא טבעי כי מאוד קשה להיות גם אימא וגם להתקדם בתפקיד ולמלא את שתי המשימות באותו אופן קשה. תמיד נרגיש שאנחנו אימהות פחות טובות מאימא שמקדישה יותר זמן לילדים, אבל מצד שני אני גם רואה איך מתנהגים הילדים שלי, הם דווקא נותנים כבוד והם כן מעריצים. נדמה לי שקצת עצמאות לא מזיקה לילדים.

אישה צריכה שתהייה לה הזדמנות גם להיות אימא וגם להתקדם בעבודה, זה לא צריך להיות האחד על חשבון השני. בשביל זה צריכים להיות תנאים טובים יותר מבחינת גני ילדים ובתי ספר ומסגרות לילדים בחופשות. אצלנו יש הבדל מאוד גדול בין החופשות שלנו מהעבודה לבין החופשות של הילדים מבית הספר. לדעתי אם נסתכל אחורה, בברית המועצות היו גם דברים חיובים וחלקם דווקא היו קשורים לחופשות של הילדים. אולי אתם כוועדת הקליטה והעלייה, אני לא יודעת אם זה דווקא קשור לקליטה ולעלייה כי זה נוגע לכלל המדינה, אבל אם מדובר על נשים חשוב להתייחס לזה. אצלי במפעל שלנו אשתדל להקדיש לכך מחשבה.

כמה עובדים יש לכם?

נכון להיום יחד עם פרילנסרים המספר עומד על 270 איש ואנחנו עוד נתרחב.

לדעתי אצלנו נעשה מאמץ להקל על נשים, אצלנו הנשים עובדות קשה. יש לנו כתבות מצוינות. נמצאת איתי אחת מהכתבות, הכתבת לענייני ערבים קסניה סבטולבה שלדעתי היא הכי טובה בארץ.
אני מאחלת לכולנו חג שמח והרבה פרחים לקבל. תודה רבה.

תודה לויקטוריה מנכ"לית ערוץ 9. שיהיה לכם בהצלחה.

כמו שויקטוריה ציינה, פורום הנשים שנמצא כאן הוא של נשים עולות מצליחות. אני לא אוהב להשוות, אבל להיות עולה זה יותר קשה, יש תקרת זכוכית שאותה כולנו מכירים, בתור עולה לשבור את תקרת הזכוכית ולהגיע לטופ ולהשפיע על המדינה זה לא פשוט ולא טריוויאלי. כל הכבוד.

בבקשה הגברת מאשה נוביקוב ממונת קשרי חוץ במשרד ראש הממשלה ולשעבר סגנית ראש עיר בעיריית ירושלים.

שלום לכולם. ראשית אני מצטרפת לכל מה שנאמר קודם. תודה לך על יוזמתך להקמת הועדה הזאת. כל כך הרבה פעמים הייתי בוועדות בכנסת, אבל לעולם אני לא זוכרת שמישהו יזם ועדה חגיגית למען יום האישה הבינלאומי. אגב, הוא באמת נקלט בארץ בצורה מצוינת יחד עם ה-9 במאי.
מברכת ברוסית.

בתפקידי החדש, כממונה על קשרי חוץ בנתיב ובתפקידי הקודם כסגנית ראש עיר ירושלים שם החזקתי את תיק הקליטה ואת תיק תיירות ממזרח אירופה. בין שאר הוועדות בהן כיהנתי גם כיושבת ראש וגם כחברה, כמובן חברה בוועדה לקידום מעמד האישה, אני מוצאת כאן פנים מוכרות. אציין שבמהלך ה-5 שנים בהן זכיתי לכהן כסגנית ראש עיר זכיתי קודם כל להכיר נשים מקסימות. ההכרות האלה הן בלתי נשכחות. כל אחת מהווה מודל מיוחד כיצד אנחנו עובדים, פועלים, נקלטים ומקדמים את ארצנו – ללא ספק.

בקצרה, אני אבקש לומר שעליתי קצת לפני העלייה של שנות ה-90, אני חושבת שאני עדיין שייכת לגל העלייה הזאת. ארצה לחזק את הדברים של ויקטוריה, גם אני חושבת שכל אחת מאיתנו שהיא אימא, אני ילדתי כאן שלושה ילדים, הגדול כבר בן 24 , לי אישית היה חסר, אני חושבת שכדאי לדבר על כך, לא רק בעניין החופשות לנשים אימהות אלא גם עניין חופשת הלידה. לדעתי אצלנו בארץ חופשת הלידה קצרה מדי. לדעתי זה נושא מאוד חשוב שכן ניתן לקדם.

אני מאחלת לכולן חג שמח ותמשיכו כמו שאתן. תודה.

לדעתי הכנסת הזאת היא הכנסת הכי נשית, עם מספר נשים הגבוה שהיה מאי פעם. הן לא פה, חלקן נמצאות בוועדות אחרות, חלקן בחו"ל. חברת הכנסת עליזה לביא יושבת ראש הועדה למעמד האישה התנצלה מאוד שנבצר ממנה להגיע. היא בקשה ממני שנקיים ועדה משותפת – העניין מאוד חשוב לה. בכנסת הזאת אנו מנסים להעביר כמה שיותר חוקים כדי להקל, אנחנו יודעים שנשים מעבר לכך שהן עובדות טובות הן גם אימהות וחשוב להקל עליהן. יש מגוון חוקים שעברו ובמיוחד הנושא שנוגע לחופשת הקיץ. בחודש יולי אמורה להיכנס התכנית הגדולה כדי שהילדים יישארו בבית הספר להמשך קייטנה, כלומר הם יישארו בכיתות עוד חודש. אני מאוד מאמין שזה יקל על האימהות. התכנית אמורה להתחיל עם כיתות א' ו-ב' ותוך כמה שנים נגיע עד לכיתה ו'. אני מקווה מאוד שזה יעזור גם לאבות. בכנסת זו מנסים ומשתדלים להקל. עניין חופשת הלידה זה נושא שצריך לעלות אותו. לכל עניין שמעלים כאן יש עלויות תקציביות וצריך לבחון כמה זה עולה, אנחנו מבינים את המשמעות.
בבקשה עורכת הדין טלי דג’ין מנהלת במחלקה המשפטית מחלקה לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה. בבקשה גברתי.

שלום לכולם. אני מצטרפת לברכות לקיום הכנס הזה. מאוד כיף להשתתף בכנסים כאלה שכל אישה מספרת את הסיפור שלה. אני יוצאת ממפגשים כאלה עם המון השראה וכוח ובאמת השמיים הם הגבול.

עליתי מאתיופיה בגיל 10 בשנת 1991 במסגרת "מבצע שלמה". בוגרת תואר ראשון במשפטים ממכללת קריית אונו ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. אני עורכת דין חמש שנים. היום אני מנהלת את המחלקה המשפטית של עמותת "טבקה" – עמותה שנותנת סיוע משפטי ליוצאי אתיופיה. במסגרת תפקידי, בקצרה, עוברות תחתיי בנות שירות לאומי, סטודנטים למשפטים שהם ממש בתחילת דרכם. אני רואה בתפקידי משימה ממדרגה ראשונה להראות להם שאפשר להגיע גבוה, שהם בדרך הנכונה ומשם יש רק לאן לשאוף. כשאני מגיעה לדיונים בנושאים הקשורים לקהילה לכנסת או לבתי משפט או לבתי דין לעבודה אני מאוד משתדלת לחשוף את הקהילה, את התרבות וכמה שצריך לגלות רגישות לאחר ולשונה ולקבל את הדברים בפתיחות. בכנסת להביע את עמדתה של הקהילה בכל מה שקשור אליה בין אם זה בדיונים שקשורים למעמד האישה שבמסגרתם אנחנו מקיימים הרצאות להעצמת האישה.
אני מאמינה שלימודי המשפטים נתנו לי המון כוח גם כלי לשינוי חברתי ותפיסתי. אני חושבת שאפשר לנצל את זה ומתוך כך בחרתי לעבוד ב"טבקה" כדי להעניק כלים ולתרום לקהילה בדברים שלקחתי על עצמי וקרובים אלי.

כילדה עולה חדשה, פעמים רבות את משמשת פה להורים שלך וזה מאוד מצמיח אותך למעלה. כשאני יושבת במשרד ומגיעים אלי פונים הם מרגישים תחושת גאווה, הם אומרים 'יש הצלחות כאלה, גם הילדים שלנו יכולים להיות עורכי דין ולשבת כמוך ולשרת הקהילה'. בשבילי זה הסיפוק הכי גדול שאני יכולה לקבל מהעבודה הזאת. שנעלה ונצליח. תודה רבה.

תודה רבה. בבקשה אוליסיה מושקוביץ עורכת דין נוספת.

שלום לכולם. אני בת 33. אני פחות מ-10 שנים בארץ. עם זאת, לדעתי, הצלחתי להשיג הרבה דברים. אני בעלת תואר שני בעריכת דין ותואר שני במדעי המדינה ותקשורת פוליטית. היום אני עורכת דין עצמאית, אימא לשני ילדים מקסימים.

בשלב מסוים התחלתי להרגיש שאני כן יודעת וכן רוצה ויש לי את האפשרות לתרום יותר לחברה מאשר להיות רק עורכת דין מוצלחת, להיות יותר מעורך דין. נכנסתי לפוליטיקה המקומית. אני מראשון לציון והיום אני נמצאת במספר ועדות כמו: קידום האישה, תרבות, בריאות הציבור – שייך למקצוע שלי, עלייה וקליטה כמובן. אני יודעת שאפשר לתרום באמצעות הועדות, באמצעות המקצוע שלי עריכת דין. כמו שנאמר קודם זה מקצוע שמעניק ביטחון, מעניק כוח. כשאת מכירה את החוקים את יכולה לעזור לאנשים.

התחום העיקרי שלי הוא הביטוח הלאומי ומשרד הפנים. תחומים שהרבה עולים פונים ולצערי הרב, כן יש הסברה אבל היא כל כך מינימאלית שאנשים נתקלים בהרבה בעיות גם במוסד לביטוח לאומי וגם בענייני משרד הפנים.
אני משתדלת לעזור, גם בגיל הזהב אני מייעצת בחינם, אני נותנת כמה שיותר המלצות גם כשאני נמצאת בוועדות של המוסד לביטוח לאומי, גם כשאני נמצאת במשרד הפנים אני נותנת הוראות איך להיכנס ואיך להתנהג. אני מנסה לעזור לאנשים בכלים שברשותי. לאחרונה הקמתי מועדון נשים עולות, נשים מצליחות. אולי בעזרת הוועדה הזאת נוכל גם לקיים מפגש בנושא הזה ולקדם אותו.

בשנים האחרונות אני רואה שיש יותר ויותר נשים בתפקידים בכירים, זה מאוד משמח לראות אותן במוסדות כמו המוסד לביטוח לאומי. אני אבקש לחזק את העניין הזה. אני מאחלת בהצלחה לכולן וחג שמח לכולם. אני מאוד שמחה לראות כאן פנים יפות ומחייכות ומוצלחות.

כאן יש לנו כבר מועדון של נשים מצליחות ונשמח לקדם, רק שתמשיכו להצליח ולשנות.

בבקשה הגברת בת' שטיינברג מייסדת עמותת "שותף" לילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים.

תודה לכלוכם, חברי כנסת מכובדים, ועדת העלייה, עולים חדשים וותיקים, אורחים ואורחות. טוב להיות כאן היום לכבוד יום האישה הבינלאומי.

לפני קרוב ל- 66 שנים אבא שלי הפליג בספינת האס, אס מרין – מטרתו הייתה להגיע ארצה לעזור למדינה החדשה, הוא לא הצליח וזה סיפור אחר. בשנת 2006 כשעליתי עם בן זוגי ועם שלושת הבנים שלנו, סוף סוף כל המשפחה המורחבת שלי הייתה במקום אחד – ארץ ישראל. אבי ז"ל ואימי בירושלים, אחי הגדול ומשפחתו בכוכב יאיר, אחותי הגדולה בראש העין, אחותי הקטנה בירושלים במרחק הליכה של כמה דקות מביתי. הייתי בת 44 ובעלי בן 45, היינו עם ילדים גדולים. לא ידענו מה מחכה לנו ואיך החיים שלנו יראו. ידעו שתמיד אפשר לחזור לברוקלין, לא לדאוג אנחנו לא חוזרים.

היום כשאני מסתכלת אחורה על 7 שנים של עשייה, אני אומרת וואו. יחד עם השותפה שלי, מרים אברהם, יסדנו את "שותף" – תכנית שילוב לילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים. תכנית איכותית שעונה לצרכים של כ- 150 ילדים, ילדים עם צרכים מיוחדים יחד עם ילדים רגילים לגמרי, כאן בירושלים. "בשותף" בונים עתיד טוב יותר, עתיד משלב יותר, עתיד שבו כולם עובדים, לומדים וחיים ביחד מבלי להתייחס לתוויות או לרמת תפקוד – חלום טוב. אני מזמינה את כולכם לבוא כמו חבר הכנסת שהיה בקיץ בקייטנה שלו, לנו יש קייטנה באוגוסט.
אחרי "שותף" הסתכלתי לתיאטרון, משהו אחר בחיים שלי. בשנת 2010 הקמתי יחד עם אמני תיאטרון כאן בירושלים תיאטרון בתזוזה. תיאטרון בתזוזה מביא לקהל הירושלמי חוויות תיאטרון איכותיות שוות לכל כיס, מהנות ומרתקות. ההופעות מוצגות במקומות יוצאי דופן ובלתי צפויים כמו פארקים ומקומות ציבוריים הנגישים לכולם. בקיץ 2013, יותר מ- 2,200 איש הגיעו לגן בלומפילד בירושלים ליהנות מהצגה באנגלית, 'ריצארד השלישי' – מחזה שקספיר המוצג ביותר בעולם. זה נשמע טוב? – זה נשמע מעולה, אבל יש עוד מלאכה חברתית בארץ ובמיוחד בירושלים. למדתי כאימא לילד מיוחד שחייבים לעבוד בשיתוף כדי לבנות חברה תומכת, חברה שחושבת על כל אזרח, על הזכות של כולם להצליח ביחד ולא רק האימהות, אלא האימהות עם הילדים וכל המשפחה.
נקווה שנשב שוב בעוד כמה שנים ונשמע לגבי ההתפתחויות "בשותף" ובתיאטרון בתזוזה ואולי גם בנושא אחר. תודה.

תודה. הצטרף אלינו חבר כנסת חיליק בר שנלחם כאן ומכבד את הנשים.

תודה רבה. קודם כל אדוני היושב ראש, כל הכבוד על הדיון, גם כחבר ועדה וגם כסגן יושב ראש הכנסת באתי לברך אתכן הנשים. אני רואה כאן את מאשה נוביקוב ששירתה איתי בעיריית ירושלים חמש שנים כסגנית ראש עיר מצטיינת. הובלנו יחד את עניין התיירות בירושלים.
המדינה הזאת הוקמה, בין היתר, על ידי נשים שהיו עולות חדשות שבאו לארץ שממה ועשו אותה בכוח הנשי שרק לנשים יש. אנחנו הגברים מודים שהנשים טובות מאיתנו בכל. זה נכון, הן יותר אמיצות, הן יותר חזקות. אני מגיע ממפלגת העבודה, בתנועת העבודה וגם בתנועות אחרות היו נשים שבעצם עשו את רוב העבודה של החשיבה, של החתירה לעבודה טובה ולפעמים גברים לקחו את הקרדיט, אבל מי שיודע באמת מהו הכוח הנשי מצדיע לו. באנו היום להצדיע לכן הנשים ממגזר עולי ברית המועצות לשעבר, ממגזר האתיופי ומשאר המקומות. היום לא צריך להקים את המדינה מחדש, אבל לא פחות חשוב לשמור עליה, לשמור על מה שיש לנו פה.
אני רוצה להודות לכן, לכל אחת בתחום שלה. אני מכיר רק כמה ואת מה שהן עושות, אבל אני יודע עד כמה הלחימה שלכן למען הכלל. אתן רואות תמיד בעיניים של הדור הבא, של הילדים, שאיך יהיה טוב לחיות כאן, איך נכון לכלכל משק צודק ושוויוני, מה יהיה טוב לילדים שלנו. אנחנו הגברים חושבים פחות. ראיתי את זה בעבודה גם של מאשה בירושלים. אני יכול לתת דוגמאות שהתווכחתי איתה, שנינו החזקנו בתיק התיירות, היא הייתה הסגן שלי שם, הרבה פעמים החשיבה שלה הייתה מה טוב לדור הצעיר, לילדים שלי ולאלה שיגדלו בירושלים בעוד כמה שנים. לפעמים אנחנו לא ראינו את זה.

אני באמת מבקש לומר שישראל צריכה להצדיע ולהוקיר את הנשים האלה, להבין את החשיבות שלהן לחברה וגם להודות שמעמדן של הנשים היום בישראל עם כל התרומה הזאת הוא לא מספיק שוויוני. נשים לא מרוויחות כמו גברים, לא מקודמות כמו גברים, בין היתר בגלל שהן פיסית דואגות למשק הבית ולילדים שלנו. זה דבר שצריך להשתנות ובעיקר כשרואים מה חברות הכנסת ומה השרות שלנו בממשלה עושות, עד כמה הן מצטיינות בעבודתן. אני באמת רוצה להצדיע בפניכן ולהוריד בפניכן את הכובע ולומר שאנחנו כאן בכנסת גם מצדיעים לכן וגם בכל מה שנוכל לעזור נעזור. יישר כוח ענק על העבודה שלכן, על מה שעשיתן ובוודאי על מה שעוד תעשו בעתיד. בהצלחה לכולם.

תודה רבה לחבר הכנסת יחיאל בר. הצטרפה אלינו חברת הכנסת עדי קול. אנחנו ביום מיוחד ואני אבקש לתת את רשות הדיבור לגברת ויקטוריה דולינסקי, עורכת ומגישה ברדיו רקע, שמענו את הקול ואת השם לא פעם. בבקשה.

שלום, ראשית חג שמח ותודה ליוזמה היפה. נעים לשבת כאן בין חלק קטן של נשים מצליחות שבכלל יש בארץ הזאת. הגעתי לארץ בכ"ט בנובמבר בשנת 1990 לבדי עם ילד קטן, לא היה לנו אף אחד בארץ גם לא קרובי משפחה, אולי משפחה אחת של מכירים. לא ידעתי מה מחכה לנו וברוך ה'. אני אבקש להתחיל מהסוף, הבן שלי כבר היה קצין בצבא וכעת קצין במילואים, הוא היה איש קבע בצבא, בקרוב מסיים בעז"ה את האוניברסיטה, הכול הסתדר טוב.

הסיפור שלי התחיל בעצם מארגון שלא ידעתי מהו. כשהייתי 18 יום בארץ מנהלת האולפן שלי, מאחר וכבר ידעתי עברית, המליצה עלי להגיע לישיבה של ארגון שלא ידעתי מה זה. התברר שזה נעמ"ת, למה הזמינו אותנו? – כדי שנשים חד-הוריות ידברו על מה הן זקוקות. האמת, מה שאמרתי אז אני יכולה לומר שוב. המדינה צריכה לעזור לילדים, לא לאימהות כי מה שעושים למען האימהות בעצם עושים למען עתידה של החברה שלנו, למען הילדים האלה ואיך הם יגדלו, למה הם יתפתחו, לאיזו אישיות, לאיזה אנשים הם יהיו. אני מאוד שמחה שהילד שלי גדל כילד נורמטיבי לכל דבר, ואולי יותר, לדעתי זה אף על פי כן. כן קיבלתי עזרה מהמדינה ובעקבות המאבק של האימהות החד-הוריות, אולי לא כולם זוכרים, בשנת 1991 נהלו מאבק למען זכויות משפחות חד-הוריו, קיבלנו אז יותר תמיכה מהמדינה וזה עזר. הילד שלי גדל לבד עם המפתח על הצוואר. חצי שנה אחרי עלייתנו ארצה בשנת 1991 נפל למזלי,, בחלקי להשתתף בהקמת מפעל מאוד יפה, בלי שום היסוס אומר 'מיוחד במינו בארץ' – רדיו רקע בשפה הרוסית ואמהרית, שותפתי יושבת כאן. בדיוק ב"מבצע שלמה" התחלנו לשדר וזה מזל גדול.
חצי שנה בארץ, הילד שלי בן כמעט 7, היה צריך לעבור את הכביש כדי ללכת לבד בבקרים לבית הספר, לא היה אף אחד שילווה אותו. הכול הסתדר, הוא היה צריך לעבור שני כבישים ללא רמזור. אני הייתי צריכה לשדר בשעה 07:00, יצאתי מהבית בשעה 05:00 בבוקר. אולי בזכות זה הילד גדל כילד נורמטיבי וטוב, כי הוא ראה איך אימא עובדת בשלושה מקומות, עבדתי גם בעיתון ובהתחלה כשלמדתי באולפן התנדבתי בנעמ"ת. בקיצור אני חושבת שצריך לעזור וכמו שאמרה כאן עמיתתנו ויקטוריה מערוץ 9, וכמו שמאשה נוביקוב אמרה, צריך לעזור לנשים לגדל ילדים, לא לנשים, צריך לעזור לילדים האלה כי כך אנו מבטיחים את עתידנו ומשפיעים איזה סוג אזרחים יהיו בארץ.

תודה רבה לויקטוריה דולינסקי. האם יש מכנה משותף לכל ילדי העולים שמסתובבים עם מפתח על הצוואר? גם אני הייתי כך כי ההורים היו בעבודה וכל הבית היה עלי, הייתי צריך את המפתח. נחמד לשמוע שהיו עוד ילדי עולים שעשו זאת.
בבקשה ויקטורה סלאבין מנכ"לית חברת .DEVOPS Ltd – היא עובדת תוך כדי.

ויקטוריה כנראה זה לא שם ייחודי, אז אני לא ייחודית, כולן ייחודיות. כשאנשים רוצים דווקא לקרוא לי בשם מיוחד ולא ויקי אומרים ויקטוריה, תמיד זה נשמע מאוד אצילי.
אני מנכ"לית של חברה שעוסקת בתשתיות פיתוח תכנה. אספר מעט רקע. החברה שלנו עוזרת לארגונים לממש את היכולות הטכנולוגיות שלהם הרבה יותר מהר, בצעדים קטנים. כך אני רואה גם את הנשים וגם את העולם שלנו. בנוסף להיות מנכ"לית אני פעילה במועצת העיר אשדוד. אדבר קצת על אשדוד וזה יתחבר לנשים. אשדוד זו העיר החמישית בגודלה בארץ ומונה 250 אלף תושבים. 40% מתושבי העיר הם עולים, עולים ממגוון מדינות, עולי ברית המועצות, עולי אתיופיה, עולי צרפת, מה שתרצו קיים בעיר הזאת. מאוד קשה לשלב ולתת מקום וביטוי לכולם. כשנתקרב לנשים תכף ניגע בזה. תמיד כששני אנשים מפרנסים את הבית מישהו מוותר על קריירה, ומי הוא המוותר על קריירה? – מי שמשתכר פחות. מי שמשתכר פחות לרוב במדינה היא האישה. לי מאוד כואב המצב הזה. אני מודה ששברתי את תקרת הזכוכית וזה לא מובן מאליו. יש תמיכה מהבית, יש תמיכה מהבעל, יש אפשרות לעשות את זה, אבל לא לכולם יש. מאוד חורה לי שהאישה היא זאת שתוותר על המימוש העצמי.

אשדוד, אגב, אולי היא נתפסת כעיר פריפריה למרות שהיא החמישית בגודלה במדינה, אנחנו נלחמים לתת תעסוקה מקומית, עירונית, כי ברגע שאנשים יוצאים מחוץ לעיר ונמצאים שעות מחוץ לבית, יוצאים בשבע בבוקר וחוזרים בשבע בערב, הם באים לעיר רק לישון. אותה אימא שצריכה לרוץ על הדקה להוציא את הילד מהגן בשעה חמש, כי אין אף אחד אחר שייקח אותו. בצעדים קטנים אנחנו בונים פרויקטים שקשורים לחינוך טכנולוגי של נשים. אני מאוד מאמינה שגם היא צריכה להיות מהנדסת, היא מוכשרת באותה מידה כמו הגבר. במקצועות ההנדסה זה לא מובן מאליו, עדיין זה שוק של גברים, אבל זה משתפר.

אנחנו מחנכים לטכנולוגיה, חלק כבר מכיתות ח', ט' ו- י' ועושים תכניות מדהימות בעיר. כרגע החסם העיקרי שלנו הם אותם האנשים הטכנולוגיים שמוצאים את עבודתם מחוץ לעיר, זה לנסוע לתל אביב, הרצליה ועל המפה יש לנו את הגליל ויש לנו את באר שבע, כי המדינה עושה מאמצעים רבים ומשקיעה בפריפריה האמיתית. יש עוד פריפריה באמצע שמונה 40% מתוך 250 אלף תושבים. לעולים בדרך כלל יותר קשה כי הנגישות שלהם יותר קשה, אפשרויות התעסוקה יותר קשות. אני נלחמת קצת שם. אני דירקטור בוועדות שקשורות בפיתוח תעשייה, תשתיות, נשים, אלימות – בקיצור מה שתגידו. אני מנסה להשפיע במקומות שבאמת ניתן להשפיע, אני מאמינה מאוד במעשים קטנים, שאם כל אחד יאפשר בקטנה, שיעשה עוד איזה צעד ומחווה משם נתקדם, אין חסם. השכלה היא לא חסם בעיניי, המקום לא חסם – יש נגישות לכל. היום בעידן הטכנולוגי והאינטרנט כל אחת יכולה ללמוד הכול.

תודה לויקי, כמו שביקשה שנאמר. כמו שציינת נמצאות כאן הנשים הכי טובות בישראל, אם כל אחת תמשיך לעשות ולהשפיע, ללא ספק אתן עושות את זה, תהייה לנו חברה טובה יותר.

בבקשה חברת הכנסת עדי קול, דוקטור למשפטים.

אני מאוד מאוד שמחה להיות כאן. קיבלתי הזמנה מיואל ומדב. ראשית הגעתי כדי להגיד לכן תודה. אני חושבת שזה לא מובן מאליו, קודם כל לעלות לישראל עם כל הקשיים. משבר ההגירה הוא משבר מאוד מאוד גדול ואני חושבת כאנשים שלא עלו לא תמיד אנחנו מבינים עד כמה. אני עברתי לגור בארה"ב לארבע שנים ולא לתמיד, וזה נורא. התחלה קשה וההמשך קשה עוד יותר ולפעמים אחר כך יש עוד משבר. אני מבינה שאתן אחרי השלב, אתן עברתן את זה ואני מאוד מאוד מעריכה את זה.
מהיכרות שלי עם עולים ובעיקר עם עולות, אני חושבת שכל משפחה מובלת על ידי אישה חזקה, אני רואה את זה כמעט בכל קבוצת אוכלוסייה, רואים שנשים מסתגלות יותר מהר, קמות על הרגלים מהר יותר, מוצאות מקום עבודה יותר מהר, מחזיקות את הילדים, את העבודה ואת הבית – אני חושבת שכל אישה כזאת היא אישה מצליחה ולא רק כשהיא מגיעה לתפקיד בכיר, אלא עצם זה שהיא הצליחה להחזיק משפחה ולהביא את הילדים לכאן ולסחוב את הבית. יש לי חברה שעבדה בחמש עבודות מהרגע שהיא הגיעה, הבעל לקח עוד שבועיים כדי להסתגל ונסע הלוך וחזור ולא ידע איפה הוא, היא כבר הייתה עם שתי רגליים על הקרקע והריצה קדימה. כוח הנשי הוא משמעותי בעלייה. אני חושבת שאתן גם מצליחות לעשות את זה וגם להצליח מבחינה מקצועית שזה בכלל הישג מאוד גדול. תודה על התהליך והמאמץ ואם אנחנו כאן יכולים לעזור, באיזו שהיא דרך, תמיד נשמח.

תודה רבה.

יש חוק שעולה כעת "ייצוג הולם לעולים עד חמש שנים" כי גם עולים אנגלוסקסים מתקשים, הם מאוד איכותיים כמו העולים האלה, נשמח שהוועדה תעזור להעביר אותו. זה ייתן זכויות יתר לעולים עד חמש שנים בארץ להשתלב במקומות עבודה שאין להם שום סיכוי. למשל המגזר הציבורי שאין להם שום סיכוי להשתלב בו בלי החוק הזה.

<קריאה>
באיזה שלב החוק?

ההגשה היא לוועדת שרים, אני אעדכן אותך.

בכל מה שקשור לעולים תמיד אנחנו שמחים לסייע. אבקש לתת כעת את זכות הדיבור לחברתי מסגל העולים, בחורה שייצגה אותנו פעם שלישית באולימפיאדה.

שלום לכולן, כיף גדול להיות כאן, בהחלט נותן המון גאווה לכל ההישגי הנשים וגם גאווה אישית שלי. אני בת 28, נשואה ואימא לתום בן השמונה חודשים. אני 20 שנה בארץ, עלייתי בשנת 1994. יואל כבר סיפר שייצגתי את המדינה שלוש פעמים באולימפיאדות, אני גם אלופת ישראל 14 שנה ברציפות בשחייה אומנותית. החלום שלי כעת הוא להגיע לאולימפיאדה רביעית ולהיות האישה היחידה בישראל שעושה ארבע אולימפיאדות והיא גם אימא.
לדעתי בארץ הרבה מרימים גבה ואומרים שהספורט הוא עד גבול מסוים, הוא לא איזה מפעל חיים והוא לא עסק לפתח אותו למשהו גדול. חבל, כי מצד אחד אומרים שאנחנו לא מחפשים את התרופה לסרטן, אבל ספורט הישגי הוא אחד הסממנים של מעצמה מפותחת. אני חושבת שישראל היא מעצמה מאוד מפותחת יחד עם כל הנושא הביטחוני והנושאים שתופסים את ראש סדר העדיפויות. לדעתי תרמתי המון למדינה ויש לי עוד מה לתרום. הלוואי שהשיפוי הכלכלי לא היה הפקטור המרכזי בחלום הזה שאני רוצה לממש. כמוני אתה יודע שלא פשוט להיות ספורטאי בישראל, ואני ממש לא רוצה להיכנס כרגע לפירוט הקשיים. לפעמים הנושא הכלכלי הוא כן פקטור והלוואי שלא היה כך. הלוואי שהדרך הייתה יותר סלולה ועם יותר נוחות פעולה למי שעשתה כבר שלוש אולימפיאדות, ותוך כדי תואר ראשון במדעי ההתנהגות ומשאבי אנוש במכללת אחווה. ברגע שאני יודעת שיש לי מה לתרום בנושא הזה ולקדם את המדינה באפיקים תרבותיים ובאפיקים חברתיים ולהיות מודל לחיקוי לנערות צעירות, הייתי שמחה שהמישור הכלכלי לא היה כל כך מרכזי.

חוץ מזה, אני לא רוצה לסיים בנקודה שלילית, מאוד נעים לי שהזמנתם אותי לכאן היום. מאוד מרגש להרגיש את הכוח הנשי יחד עם כולן. חג שמח לכולם.

אימא שלך פה? אימא שלך היא המאמנת שלך?

נכון. היא לא פה היום.

גם היא אישה חזקה.

היא מאוד חזקה, היא המאמנת שלי כבר 20 שנה, אנחנו יד ביד עם כל ההישגים וההצלחות. כן, אנחנו עושות את הדרך יחד.

כל הכבוד. אני יכול לומר שמי שהייתה כבר בשלוש אולימפיאדות, אכן השמיים הם הגבול. כך זה בחיים הגדולים. שיהיה בהצלחה.

הגברת קטיה ליטבק בוגרת נעל"ה, מנהלת הפנימייה בכפר הנוער, כפר סילבר. בבקשה.

שלום לכולם. ראשית כבוד לי להיות כאן היום. אני חושבת שהיוזמה של הוועדה היום זה צעד ראשון להעצמה וקידום נשים במדינה.

סיפור העלייה שלי בחלקו יותר קל מחלק מהנשים שיושבות כאן, אני עליתי בגיל 15 בשנת 1999 במסגרת פרויקט נעל"ה שזו מסגרת מאוד חמה, מלטפת, מחבקת. למדתי בחוות הנוער הציוני בירושלים, אחר כך התגייסתי לחיל חינוך, הייתי קצינה, פיקדתי על קורס נתיב והשלמת 9 שנות לימוד לחיילי מכ"ם. לפני הגיוס אמרו 'יש תפקיד של מש"קית הוראה, אבל את לא תתקבלי, אין שם עולות שמתקבלות אחרי שלוש שנים' ונכנסתי. אחרי השחרור בוגרת תואר ראשון במדעי המדינה ומזרח התיכון של האוניברסיטה וכיום מנהלת הפנימייה בכפר סילבר, פנימייה של עליית הנוער עם 200 חניכים.

אני תמיד אומרת לחניכים שלי 'אף פעם לא הרגשתי בודדה במדינה הזאת'. אני עליתי לבד, המשפחה שלי עדיין בחו"ל, אני נשואה לבוגר נעל"ה שגם משפחתו בחו"ל, אימא לבן 3, אף פעם לא הרגשתי בודדה. אני כן מאמינה שהמדינה נותנת שוויון הזדמנויות ואני מהווה דוגמה לכך. כך אני פועלת בפנימייה שלי. בחינוך פנימייתי אני רואה גם הקניית ערכים ושוויון הזדמנויות. העבודה והתרומה שלי היא להוציא אזרחים וחיילים טובים למדינת ישראל וגם מנהיגים. בזה אני ממשיכה.

אני מאוד מסכימה עם כל הדברים שנאמרו כאן לגבי התנאים של נשים במדינה, מצד שני, נכון שאם אישה רוצה להצליח יש לזה מחיר ובדרך כלל המשפחה מגיעה יחד להחלטה. לדעתי זה לא רק במדינת ישראל, אלא בכל מדינה. אימא שלי רופאה והקריירה תמיד הייתה חשובה לה, יש לזה מחיר ולא משנה באיזו מדינה אתה נמצא. נקווה שבהמשך יהיו חוקים לגבי חופשת לידה, אולי מסגרת של גנים עם יותר שעות. אני בהחלט יכולה לומר שיש היום שוויון הזדמנויות. אני מאוד מסכימה עם דברים שנאמרו שחשוב שנגיע לחוגים ולמעגלים נוספים ונספר. אני רואה את זה על עצמי, כשהגעתי לפנימייה וראו אותי חניכי נעל"ה ואמרו 'הנה אחת משלנו, תראו לאן היא הגיעה היא בת 29 ומנהלת פנימייה'. זה עושה את שלו. אני מאוד שמחה להיות שותפה למעגל הזה עם עוד כל כך הרבה נשים מצליחות, זה נותן כוח. אני אחזור ואספר על חוויה שעברתי כאן היום, תודה רבה.

תודה רבה. מתלמידה בנעל"ה למנהלת, בהחלט הצלחה מרשימה.
הגברת ורה אופיר ממשרד העלייה והקליטה. בבקשה.

תודה. שלום לכולם. אני עליתי בשנת 1991 מג'ורג'יה, גרוזיה לשעבר. עליתי עם משפחה רחבה וגם עם משפחתו של בעלי. לאחר כחצי שנה מעלייתי ילדתי את הילדה שלי. דיברו כאן על חופשות הלידה, אני ידעתי שלא אוכל להקדיש הרבה זמן לתינוקת ומיד התחלתי לחפש את עצמי, את העבודה. דרך משרד הקליטה קיבלתי איזו קורס. למדתי בקורס סחר חוץ. תוך כדי הייתה לי כבר הצעה לעבוד בבנק במחלקת סחר החוץ ובמקביל הציעו לי עבודה במשרד הקליטה. לא חשבתי שאם שאגיע למשרד הקליטה ושאוכל להשפיע ולעשות משהו, זו ממש לא הייתה המחשבה שלי. חשבתי שזה משהו יותר מוכר לי כי הייתי במשרדים וידעתי מה זה. בחרתי במשרד הקליטה. צחקו עלי שבחרתי במשרד הקליטה, אמרתי כן, 'זה נראה יותר ביתי, יותר מוכר'. התחלתי לעבוד במשרד הקליטה ואף פעם לא הצטערתי על הבחירה.

דרך משרד הקליטה עבדתי גם בשדה התעופה, גם במקומות האחרים ועם הזמן הגעתי לתפקיד יותר מעניין ויותר חשוב. כעת אני מרכזת מחלקה של מקצועות הרישוי. מדובר בכל העולים שהם בעלי מקצוע רישוי: עורכי דין, רופאים, רואי חשבון, רופאי שיניים, מהנדסים, כל מקצועות הרישוי צריכים לעבור תהליך מאוד קשה כדי לקבל רישיון. המחלקה שלנו עוזרת לעולים חדשים לעבור את התהליך הזה כמה שיותר טוב ומהר, כי לפני הרישיון העולים לא יכולים לעבוד והם בלי מקורות פרנסה.

בתפקיד הזה אני כבר חמש-שש שנים. הילדים שלי גדלו, הבת שלי שתחררה לא מזמן. אני יכולה כבר לראות מה עשיתי במהלך השנים האלה וזה נותן לי גאווה. אגב, אני לא בפעם הראשונה בכנסת, אני נמצאת די פעמים בכנסת, לא תמיד בוועדה הזאת, גם בוועדות הרווחה והעבודה, וועדות הבריאות. אנחנו משמיעים את הקול של העולים וכשיש חוקים להעביר אנחנו צריכים להיות כאן עם היד על הדופק ולהשפיע ולומר מה לא מקובל על העולים. לצערנו, למשל החוק שהתקבל לפני ארבע שנים בנוגע לרישוי של המהנדסים אזרחים, פשוט לא הודיעו ולא אמרו לנו והתקבל חוק שדורש מחלק מהמהנדסים לעבור מבחן. חשוב שנהייה מיודעים. כל הזמן אנחנו דואגים לאוכלוסיית העולים בכל וגם בנושא הרישוי.

אני אבקש לומר כמה מילים על המנהלת שלי הגברת קלאודיה כץ, היא מנהלת אגף התעסוקה, היא איננה היום כי החולה ולא יכלה להגיע. היא אישה מאוד משפיעה על הפנים של משרד הקליטה שאנחנו רואים היום. היא עשתה עבודה מדהימה, בתפקיד הזה בערך 15 שנה, היא עשתה המון וקידמה גם את הנשים במסגרת מעמד האישה. התקבל חוק בשנת 2004 בעניין חד-הוריות, חוק שפגע בנשים רבות, מיד קלאודיה מצאה את הפתרונות ואת הדרכים כדי להוציא את הנשים ממעגל מחוסרי העבודה. כל החוקים וכל התקנות שהיא מחליטה ומקדמת הם באמת מודל לחיקוי למשרדים אחרים, למשרד הכלכלה ואחרים.

תודה רבה. נאחל לקלאודיה רפואה שלמה. היא מאוד רצתה להגיע ולצערה נבצר ממנה. היא באמת עושה עבודה נהדרת ומסייעת להעביר חוקים ותקנות יחד איתנו.

בבקשה הגברת צגה מלקו, עיתונאית רשות השידור.

אני מצטרפת לברכות ושמחה מאוד להיות כאן. עליתי לפני 1984, עליתי בגיל 16 לבד בלי משפחה. המשפחה הצטרפה 8 שנה אחר כך. אני בוגרת אוניברסיטת בר אילן, תואר ראשון ותואר שני. אני אימא לשניים. בניגוד למה שחברותיי אמרו, אני ללא העזרה של האימא שלי לא הייתי איפה שאני היום. נפרדתי מבן זוגי לפני 11 שנה. גידלתי את שני ילדיי יחד עם האימא שלי. הבן הצעיר בן 16.5, לומד בתיכון בכיתה י"א, כדורסלן של נוער הפועל והבן הגדול שלי בן 19.5, שנה ב' סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית ואחר כך ישרת בצבא.

להיות עולה חדש קשה, להיות עולה חדש אישה עוד יותר קשה ולהיות עולה חדש יוצא אתיופיה עוד יותר קשה ולהיות יוצאת אתיופיה עולה חדשה עוד יותר קשה וכשמדובר בחד-הורית עוד יותר קשה. אבל כל זה, עם רצון ומוטיבציה אין סיבה שלא נשיג.

התחלתי לשדר בגיל 19 בקול ישראל באמהרית, אחר כך ניהלתי את המחלקה ושנתיים ניהלתי את רשת א' של קול ישראל, רשת שנחשבת אליטה, תרבות, ספרות ועם כל מה שצריך, ניהלתי אותה. עם כל הביקורת שיש לי על המדינה, צריך לומר שיש לנו מדינה מצוינת ומדינה יפה שנותנת הזדמנות. אני לא רוצה לקלקל את החגיגה, אבל יחד עם זאת, אני הייתי רוצה לראות אנשים שיושבים במכרז לאנשים בכירים, צריך נשים, לא פשוט שאישה מגיעה לתפקיד. אין אישה שלא עברה את זה, זה קשה למרות התמיכה. אם מגיעים עם השכלה לתפקידים בכירים יש מקום לשלב. רובנו הצלחנו, אבל מתוך הרגישות כולנו מועסקות בנושאי עולים, הייתי רוצה לראות שהשילוב שלנו יהיה בחברה הכללית, במסלולים כלליים ולא סקטוריאליים. אני מצביעה על נקודה מאוד חשובה בעיניי. אנחנו רוצות להשתלב בתפקידים בכירים כלליים ולא סקטוריאליים. לאפשר שלאימהות צעירות שתהיינה אפשרות, ולא כמו שהילד של חברתי ויקטוריה שהסתובב עם המפתח, שתהייה מסגרת שתאפשר להן. אני מברכת ושמחתי לפגוש יותר נשים חזקות, יותר פעילות ויותר מבינות את העניין, ולראות מספר כזה גדול זה עוד יותר מעודד. תודה רבה.

תודה רבה. דוקטור רחל שפירו חברת מועצת העיר לוד. דוקטור לחינוך בבקשה.

בשנת 1989 כשעשיתי את התואר שלי במוסקבה הפרופסור שלי אמר 'רחל, אולי צריך לשנות את השם, אולי בהצגת הדוקטורט שלך נכתב שאת לריסה ולא רחל?'. אמרתי 'אני מוכנה, אבל את שם המשפחה שפירו אני חושבת שכולם מכירים ויודעים שהוא יהודי'. בבוקר אחרי הצגת הדוקטורט כשכבר הייתי פנויה מכל העבודה, הלכתי לשגרירות, מהשגרירות היהודים עלו לארץ, ראיתי את התור בשגרירות בשנת 1989 שהיה מפה עד החנייה, תור ארוך. הגעתי הביתה ואמרתי 'זהו עולים לארץ'. עליתי לארץ עם שלושה ילדים, הכי קטנה הייתה בת שלושה חודשים, עלינו דרך הים והיה מאוד קשה. אני לא צריכה לספר על הקשיים כי כל אחת שיושבת כאן כבר עברה את הדרך הזאת. היו מקרים שרצו לסגור את המים בבית שלי. הייתי בשכירות, כל הזמן עברנו מדירה לדירה. האנשים מחברת ההובלה תמיד שאלו 'למה אתם לוקחים את הפסנתר הכבד הזה?' עברנו את השנים. תמיד חיפשתי עבודה במקצוע שלי.

אני דוקטור בחינוך ומטרתי, החולם שלי היה לעבוד במקצוע שלי. אני יחידה כאן בארץ. העבודה הראשונה שלי הייתה בבנק דיסקונט, תאמינו לי שלא הייתה שם מנקה עם תואר שלישי, רק אני הייתי עם תואר שלישי מנקה. כבר 15 שנה אני עובדת במקצוע שלי, אני עבדתי באגף החינוך. לפני כעשר שנים הקמתי את עמותת "גשר חינוכי" – אני יושבת ראש העמותה. אנחנו עושים פרויקטים חינוכיים בכל רחבי הארץ. בשנת 2012 מידיו של רובי ריבלין קיבלנו פרס עמותה של עולים חדשים של קרן הכנסת, אני שמחה מאוד. בשנה זו הייתי בבחירות והיום אני חברת מועצה. אני שמחה מאוד שאני הגעתי לזה. הסרט הראשון שלי בארץ כשהתחלתי להבין קצת עברית היה "לגעת באושר". אני רוצה לאחל לכל אישה שיושבת כאן, לא לגעת באושר אלא לקחת אושר, במשפחה, עם הילדים, בעבודה ובכל הדרכים. שלכל אישה בכל דבר יהיה אושר. תודה.

תודה רבה. מיכל מנהלת עמותת "פידל" בבקשה.

תודה. שלום רב. אני מצטרפת גם לברכות. אני מנכ"לית עמותת "פידל". "פידל" זה לא פידל קסטרו, זה עמותה שעוסקת בחינוך ובשילוב ובקידום של יוצאי אתיופיה למעלה מ- 16 שנה. "פידל" לאורך שנים בונה תשתיות קהילתיות עבור יוצאי אתיופיה, החל מהכשרת מגשרים ומגשרות יוצאי אתיופיה, עבודה במרכזי הנוער בפעילות עם נוער בסיכון.

מאחורי כל אישה מצליחה יש גבר, אבל אני חושבת שמאחורי לפחות יש אימא חזקה שליוותה ודחפה להצליח. עליתי בסוף 1984 ב"מבצע משה" – אנחנו מאלה שעשו את המסע מאתיופיה לסודן, היינו שנה במחנה פליטים, אני ילדה, הייתי שנה במחנה בסודן. היו אלה חוויות שזכורות לא מעט ויחד עם זאת אני זוכרת את הדחיפה ואת המנהיגות הנשית שהייתה גם בתוך המחנה המאוד קשה. לאורך שנים בנות הקהילה הצעירות מובילות היום את הקהילה בחינוך ובהנהגה. לדעתי נשים בקהילה שלי היום הן פורצות דרך, פורצות דרך ונמצאות בצמתים מאוד מאוד משמעותיים להוביל מתוך התמדה ומנהיגות גם אם זה קשה, אנחנו באות מחברה מאוד שוביניסטית. הייתה תקופה שצחקנו שהגברים האתיופים שולטים גם אם לא הייתה להם השכלה מתאימה והנשים היו נחבאות אל הכלים. היום לשמחתי אני רואה פריצה מאוד גדולה של נשים יוצאות אתיופיה שהן מובילות ומחנכות ומהוות מודל לחיקוי לנערות ולנערים, לא רק מהקהילה, החל מחברת כנסת מובילה משמעותית ומנכ"ליות שנמצאות בתוך הקהילה. חשוב לפתוח את הערוצים כדי שנשים תוכלנה להשתלב בכל תחומי החברה.

תודה להזדמנות. זה מקום להגיד שנשים צריכות את הבמה כדי להוביל. יש את הכוחות ואת המוטיבציה יחד עם זאת חייבים לעשות, לא אגיד העדפה מתקנת, אבל בהחלט לפתוח ערוצים שיאפשרו לנו להשתלב במשרדים שונים שעדיין חסומים וסגורים עבורנו. תודה רבה.

תודה רבה מיכל. הגברת טניה קיסילבסקי בימאית ומפיקת קולנוע וטלוויזיה. בבקשה.

שלום לכולם. אני חושבת שאני מציגה כאן את האמנים, נשים יוצרות בארץ. אני קצת אספר על עצמי. עליתי בדצמבר 1990, זה היה חודש לפני מלחמת המפרץ. זו הייתה עלייה עיוורת כי בעצם ידעו והבנו לאן אנחנו נוסעים, אבל לא עד הסוף. כשעליתי ארצה, בעצם עליתי בזמן הנכון ובתקופה הנכונה, הייתי כבר עם ניסיון של שמונה-תשע שנים של עבודה בטלוויזיה כבמאית וקולנוע ופתאום אני רואה שיש כאן ממש מדבר במקצוע שלי. היה כאן ערוץ 1 וערוץ 2 ניסיוני וקצת ערוץ חינוכי, וזהו, לבנון, ירדן ודי. לא הבנתי איך זה יכול להיות במדינה זו. התחלתי לחפש דרכים. אמרו לי 'ממוש, לכי הביתה תחזרי לרוסיה, כאן אין טלוויזיה זה מאפיה לא יהיה כאן כלום'. אמרתי 'לא'. היה לי מזל. באמת היה לי מזל.

למעשה נכנסתי להיסטוריה של מדינת ישראל, אני עשיתי כאן את התכנית הראשונה בשפה הרוסית. זו הייתה תכנית מראה עם "משה גולן הפקות". אחר כך התקדמתי. אחרי שנתיים כעולה חדשה בארץ בלי עברית בכלל הייתי כבר במאית ראשית בחברת כבלים שהקימו אותה בקרוואנים, לא היו בעלי מקצוע בטלוויזיה, וכמובן הייתי אני. לי קראו 'ממושקה, בבושקה' חשבו שכך דיברו איתי רוסית. זהו. כך, מקרוואנים בנינו אימפריה של חברת טלוויזיה בכבלים. בשנת 2000 הזמינו אותי להיות מפיקה ראשית של ערוץ בינלאומי בשפה הרוסית, ערוץ RTVI והתחלתי להפיק ערוץ ענק, זו הייתה אימפריה ששידרה ל- 48 מדינות בעולם. כאן כבר הרגשתי כמו שעבדתי בחברה הקודמת ככתבת ובמאית ראשית, בהתחלה קראו לי מחלקה רוסית אחר כך מפלגה רוסית, עדיין לא היו מפלגות בארץ, אבל כבר הייתי. לאט לאט התחלתי לקחת לעבודה בטלוויזיה חברים שלי, צלמים, כתבים, למרות שזו הייתה טלוויזיה בעברית הבנו שאנחנו יכולים להשפיע גם בתכנית בעברית ויכולים לספר עלינו וגם להשפיע. שם התחלנו להשפיע.

ערוץ RTVI , מי שלא מכיר, אני בטוחה שכולם מכירים, "ברוסיה באהבה" כולם מכירים "פארק הירקון" כולם מכירים, אני הפקתי וביימתי את הדבר הענק הזה. שם בעיקר התחלתי להרגיש שאני בשליחות כי אני מספרת ל-48 מדינות לדוברי רוסית על המדינה שלנו, לא רק ליהודים בברוקלין אלא גם לאנטישמיים בברלין וגם למישהו שלא כל כך יודע על המדינה שלנו. מכאן הרגשתי שאני כן יכולה להשפיע בהסברה, להשפיע בשליחות. אפשר להגיד שהיום RTVI זה לא מה שהיה קודם. היום הקמתי חברה משלי, התחלתי לייצר סרטים עלילתיים, זה נורא קשה בארץ. רק עמותה לקליטת עלייה יכולה לעזור ובעיקר האגף במשרד הקליטה לעולים עולים וקלאודיה כץ, הם אלה שיכלו לעזור ולהפיק סרט עלילתי בשפה הרוסית בארץ. זכיתי עם הסרט הזה בפרס בינלאומי בפסטיבל במוסקבה. קיבלתי דיפלומה מבמאי מאוד ידוע במוסקבה. חשוב לי להגיד, למרות שאני יכולה לדבר כאם חד-הורית, כי בעלי לא היה מסוגל להחזיק מעמד על ידי, הוא ברח למישהי יותר חלשה והפכתי להיות אם חד-הורית, כי מי יכול להחזיק מעמד עם אישה במאית, כמובן שזה קשה. אני יכולה לדבר על הרבה נושאים שכבר דיברתם וגם על העתיד. אני כבר סבתא לשניים צבריים ואימא לצבר אחד.
חשוב לי לדבר דווקא על אמנים, על עולות יוצרות. בתחילה כשעליתי היה קצת עזרה ממשרד לקליט עלייה, היו קורסים להשתלמות, הייתה עזרה לשילוב בחברה הישראלית בתחומים ובנושא. כעת אני גם בוועדה של משרד לקליטת העלייה, וועדה לקולנוע ותיאטרון ואני רואה שיש הרבה עולים ועולות חדשים יוצרים שאין להם איפה להשתלב. לעזור למצוא עבודה למישהו כמוני שעולה לארץ בגיל לא צעיר מדי ועם מקצוע ביד שיכול לתרום למדינה. אני בטוחה שאנחנו צריכים לעזור להם בעיקר, ממה שאני יודעת, בנושא האמנות והיצירה. חוץ מזה אני רוצה לומר לכולם תודה שאתן פה ושאתן חזקות ושאנחנו חזקות. מזל טוב וברכות בעיקר לוטרניות.

תודה רבה. בנוגע לאמנים עולים נקיים דיון כאן בוועדה, יש לנו את זה בתכנית וננסה לסייע כמה שנוכל.

הגברת אנה זרניצקי יושבת ראש האמנים בישראל. בבקשה.

הגעתי לארץ בשנת 1991. הבן שלי סיים צבא. אני חושבת שעוד מעט אני אהיה סבתא ב"ה, לפני חמש שנים אני קיבלתי תפקיד: יושבת ראש אגודת האמנים המקצועיים בישראל. באגודה זו יותר מ-100 ציירים משורשים רוסיים. מאוד חשוב שיש מקום כזה בארץ שהציירים ואמנים יכולים לעשות ולהשתתף בתערוכות. יש לנו באגודה גם אנשים מבוגרים, יש גם פנסיונרים, גם גברים שעובדים באיזו עבודה ולא יכולים לעשות תערוכה של העבודות שלהם, יש לנו גם נשים צעירות שיש להן ילדים קטנים וגם הן לא יכולות להצליח לעשות תערוכות גדולות. זה מאוד מאוד חשוב.

באגודה אנחנו עושים פסטיגל בעזרתו של משרד קליטת עלייה לעולים אמנים. אני גם ציירת, אני עושה תערוכות שלי במוזיאונים. בשנה שעברה הוזמנתי לרוסיה, אני מסיביר, והיה לי מאוד חשוב ונעים שמזמינים אותי למקומות בהם למדתי, גדלתי.

אבקש להודות למשרד הקליטה, לאנשים שעוזרים לאמנים. תודה רבה.

תודה רבה. הגברת שרי אלבוכר מנהלת פרויקט לדוברי אנגלית בעיריית מודיעין. בבקשה.

שלום לכולם. אני עליתי בשנת 1992 בדרום אפריקה, הייתי ילדה בת 16, ההורים שלי עלו עם חמישה ילדים. מבחינתנו, העלייה מדרום אפריקה בשנים אלה זה היה שיא הציונות. אחרי כמה שנים של קליטה לא מכוונת בארץ הדברים התחילו להתקשות. אני הייתי בוגרת של נעל"ה הצלחתי בשפה האנגלית להוציא בגרות ומבחינתי זה היה קל. אחר כך התגייסתי לצבא ללא מילה בעברית ואז למדתי באמת מה זה לעלות לארץ.
היה לי ברור שמה שאני רוצה לעשות זה ללוות את העולים בעלייה שלהם, זה לא רק לעלות אותם. משפחות עם ילדים שמגיעות הכול נחמד ויפה, אבל לאחר זמן המציאות נכנסת לתמונה וצריך לעזור לאנשים האלה לקיים את חייהם כאן בישראל. הייתה לי את הזכות לפני 7.5 שנים, אחרי המון שנות התנדבות בארגוני עולים מדרום אפריקה, הקמתי עמותה משלי של נשים עולות חדשות. לפני 7.5 שנים קיבלתי את התפקיד הזה בעיריית מודיעין בניהולה של רוזיטה ברלין שהייתה כאן לפני דקה, להיות פרויקטרית עלייה וללוות את המשפחות דוברות אנגלית שמגיעות מכל מדינות דוברות אנגלית. זה אדיר.

היום אני אימא לשלושה ילדים, בעז"ה עוד מעט עוד אחד בדרך. אני נשואה לישראלי. הדבר הכי חשוב היא ההצלחה של המשפחות העולות בארץ. כמו שאמרנו כולנו, כולנו הגענו לכאן וכולנו עם מקצוע וכולנו רוצות להצליח, אבל בעצם מה הדרך? – לצאת מההגדרה של עולות חדשות ולהיכנס לחברה ישראלית, להבין את המעבר מתרבות לתרבות ולשלב אותן כמה שיותר מהר על מנת שיצליחו. בשנים האחרונות זאת מטרתנו במודיעין. בשבועות האחרונים היו לנו ישיבות עם משרד הקליטה בנוגע ליזמות עסקית וגם עם אנשים אחרים. אנחנו גם משתתפים בירידים בחו"ל. לנו חשוב שלא תהייה סיטואציה שבגלל שאת אימא את לא יכולה לצאת לעבודה ולהצליח במה שעשית במשך שנים בחו"ל. לעלות לארץ זה משהו שבא מרצון, זה משהו שכן יכול להצליח וכן אפשר להמשיך לעסוק במה שעשית שם. זה היעד.

אני מאוד שמחה ומאוד גאה שאני יכולה להיות חלק מהעניין הזה. אני מאחלת שכולנו נצליח לעשות את מה שאנחנו מאמינות בו. בעזרת וועדות הקליטה, הכנסת ונשים חזקות בשוק אנחנו נצליח לתת קליטה נכונה למשפחות שמגיעות. תודה רבה.

>
תודה רבה. הגברת דיאנה פומרנץ מנהלת בית ספר לאמנות קלאסית. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני ציירת ומורה מוסמכת לאמנות. עליתי מארגנטינה בשנת 1971, עוד שבועיים ימלאו לי 43 שנים שאני חיה בישראל. כשאני אומרת חיה, אני רוצה לומר שלא היה לי רגע דל בחיים בארץ. בשנת 1990 בתי האהובה שירלי, בגיל 18 נפטרה אחרי שנים של מחלה קשה מאוד. אחרי כל כך הרבה שנים שבהם הייתי מאוד עסוקה בטיפול בה, פתאום היה לי המון זמן פנוי לעשות בו משהו. תמיד עסקתי באמנות, החלטתי לפתוח בית ספר על שמה ולזכרה של שירלי. מבחינתי זה היה סוג של הנצחה.

הקמת בית הספר לאמנות הייתה בעצם הדרך היחידה שלי להציל את הנפש שלי. היום בית הספר הוא מותג בראשון לציון. העסק כבר עומד על הרגליים מבלי קשר לילדה, ממש כמו ילד בן 24 שנים שכבר עשה. הרבה אנשים שלומדים בבית הספר אפילו לא יודעים מה משמעות שמו ולא מכירים את הסיפור ואני כבר לא מספרת אותו, כי זו תקופה שהייתה ועברה.
בשלב מסוים הצטרף לעסק בני אייל, אח של שירלי והביא איתו מחשבות צעירות וראש אחר. בפועל אייל מנהל את העסק יותר ממני ויש לי יותר זמן ללמד ולצייר. אנחנו מקבלים ללמודים אנשים עם כל מיני מוגבלות פיסיות וגם מנטאליות. חיילים וסטודנטים זכאים לתנאי תשלום מיוחדים כדי לעזור להם ללמוד ללא דאגה להפסדי ימי לימוד. אוכל לציין שבית הספר הוא עסק חברתי. אני מאוד גאה שלא הפסקתי לחיות ועשיתי המון דברים חיוביים בחיים, עשיתי משהו חיובי עם כל הכאב הזה. אני מאוד גאה ומאושרת שבמשך כל כך הרבה שנים תרמתי ועדיין תורמת ואמשיך לתרום לתרבות, לאמנות ולחברה הישראלית. תודה רבה.

תודה רבה. הגברת ז'נטה ויינברג יושב ראש מרכז למהנדסים עולים בשרון. בבקשה.

תודה. אני יושבת ראש של מרכז מהנדסים עולים וחברת מועצת ארגונים עולים. עליתי לארץ בדצמבר 1994. סיימתי אולפן ונולדה לי בת. היא צברית. הגעתי עם ההורים ב"ה שיכלו לעזור. בשנת 1997 קבוצת מהנדסים ראו שיש מעגל סגור, מהנדסים בלי ניסיון לא מתקבלים לעבודה. מהתחלה כולם יכלו לקבל את הרישיון באופן אוטומטי, אבל בלי ניסיון אף אחד לא הצליח להשתלב בעבודה. לכן בשנת 1997הקמנו את הארגון. הרעיון היה שבתוך הארגון איתרנו אנשים מקבוצת הוותיקים עם רישיון וכל אחד לקח מספר אנשים לפרויקט שעשה ושילב אותם בעבודה, הוא לקח אותם לניסיון והאנשים רכשו את הידע של התקנים הישראלים וגם את התכנות שהיו חסרות. למשל, אני מהנדסת מכרות ומחצבים במדור קידוחי נפט וגז. כשעליתי כולם צחקו, עכשיו ב"ה, זה הוא הולך ומפתח, אבל אין אנשים בתחום הזה והמדינה רוצה להכשיר אנשים בתחום זה.

נכון לעכשיו ובמהלך 16 שנים האלה הארגון עוסק במינוף פעילות רבה ומגוונת לטובת עולים חדשים בתחומי ההכשרה המקצועית, הכוונה, יישום וחונכות וליווי תעסוקתי והשתלבות חברתית. אנחנו לא רק מתעסקים בשילוב בעבודה אלא גם בפן החברתי כי גם זה חשוב לאנשים. לדעתי הכי חשוב לאנשים עולים להשתלב בעבודה ולעבוד במקצוע שלהם למרות שמאוד קשה להתקבל בגלל עניין רישוי מהנדסים. לדעתי כדאי להקים ועדה נפרדת לתחום זה. האנשים מגיעים עם ניסיון רב וגם בגיל 40 פלוס ומורידים אותם לתואר הנדסאי ורוצים שהמהנדסים יעברו שלוש שנות ניסיון פה בארץ ורק אחר כך לעשות מבחן עיוני ומעשי. אני חושבת שזה אי שוויון לאנשים וצריך לחשוב איך - - -

אנחנו נקיים דיון בנושא. חשבנו על זה.

אני מאוד שמחה שחשבתם על זה ושלא רק אנחנו חושבים על זה. אני מאוד מבקשת לציין שגם משרד הקליטה מאוד נכנס לתחום זה. לדעתי צריך לעשות את הישיבה בנושא זה עם משרד העבודה.

כיושבת ראש מרכז מהנדסים עולים, אני ארצה לומר שנמשיך את תהליך האינטגרציה המקצועית יחד עם משרד הקליטה, עם הכנסת, עם הסוכנות ועם כל הגורמים שרוצים להיכנס איתנו ולתמוך בעולים חדשים אקדמאיים. תודה

תודה. כך דוחפים דברים.

הגברת אילונה מבית הנשיא.

אני מנהלת לשכת מנכ"לית בית הנשיא. אני אקצר כי לכל אחת יש סיפור די דומה.

עליתי לארץ לבד לפני כמעט 20 שנה, לבד מטעמי ציוניות. רציתי להיות רק בירושלים ומאז אני רק בירושלים ולא מחליפה לשום מקום אחר. כמו כולן, אולפן, שפה, קורסים. אני אומרת שקורסים זה מאוד חשוב ולא רק להיתקע במקצוע שיש לך. אני הגעתי עם תואר שני בפילולוגיה – שפות, ספרות ובעיקר סלביות שמשום מה אף אחד לא רצה את זה כאן. התחלתי ללמוד בקורסים שונים של משרד הקליטה. אני רוצה לומר שמשרד הקליטה באמת מאוד מאוד עוזר, לי הוא מאוד עזר. הגעתי לעבודה במשרד הקליטה וכך התחלתי את המסלול הציבורי שלי, שר הקליטה דאז היה היושב ראש הנוכחי שלנו. ממשרד הקליטה הגעתי לבית הדין הארצי לעבודה, הייתי מנהלת לשכה של נשיא בית הדין לענייני עבודה. לפני 9 שנים הגעתי ללשכת נשיא המדינה.

אני אומרת שלא צריך ויטמין P, לא צריך קשרים, צריך רק רצון, צריך להעז ולנסות. כשאמרו שמחפשים מנהלת לשכת נשיא, קודם הייתי קצת בהלם, אחר כך אמרתי למה לא. הלכתי, היו מבחנים, פגישות, מבחני הדסה, פגישה עם פסיכולוג ופגישה עם.זה, לא חסר. מאז אני תשע שנים בבית הנשיא וכמעט שבע שנים עם הנשיא הנוכחי שמעון פרס. כאן אני רוצה לציין שזה נשיא שמקדם מאוד נשים, כמו שאתם יודעות ויודעים הצוות של הנשיא ברובו הוא נשים ובתפקידי מפתח נשים. אני באמת מצדיעה על כך.

המסר שלי לכולן, אני מדברת כי מגיעים אלינו אנשים מכל העולם, לא לפחד, להעז, יש מטרות שנראות לפעמים חלום, אבל הן ברות השגה. אני רוצה לאחל לכולנו שנמשיך בהצלחות, שנהייה חזקות. לכבוד יום האישה אני אבקש לפנות לאורחות שלנו היקרות, אני ממש מרגישה לא נוח כי רוב הדיון לא מובן להן, אבל אני מבקשת לאחל להן שנים רבות ולהגיד תודה. תודה לכולם שהתכנסנו היום ביום האישה הבינלאומי. שמעתי סיפורים מרתקים מכל אחת.

תודה רבה. העברת כאן מסר חשוב, אם חולמים ועושים הכול, באמת מגיעים לתוצאות. אנחנו רואים כאן נשים עם תוצאות. אנחנו לקראת סיום. נמצאות כאן נשים מבוגרות שגם השפה קשה להן.

הגברת אינס זבלוצקי בבקשה.

שלום לכולם. תודה להזמנה ועל ההזדמנות להיות כאן. אבקש לומר שהיום דיברו הרבה על נשים חזקות והן מגיעות להישגים גבוהים גם בקריירה וגם מגדלות ילדים, אבל שוכחים דבר מאוד חשוב. אני חושבת שגברים יסכימו איתי, אישה נולדה להביא גם יופי לעולם הזה. זה תפקיד של כל אישה בפני עצמו. אני באתי מהתחום הזה. אני מנכ"ל סלון יופי בראשון לציון. השנה זכינו להיות העסק המצטיין לשנת 2013. זה היה מאוד נעים ובלתי צפוי כי אפילו לא ידעתי שקיים כזה דבר.

אני מבקשת לאחל לכל הנשים כאן, אל תשכחנה שאתן נשים וכן יפות ולא רק חזקות ולא רק אימהות, אלא גם נשים. את כל היופי הזה אנחנו עושות גם בשבילכם הגברים. תודה לכם על הכול וחג שמח לכולם.

תודה רבה. דיברנו כאן על הצלחה ועל הרבה חוזקה מצד הנשים, על ההתמודדויות, אבל היופי הוא דבר חשוב. אתן באמת עושות עבודה נפלאה.

יש לנו כאן את מרגריטה אברבוך שרוצה לדבר בשם הוטרניות. בבקשה.

נשים יקרות. אני אדבר באנגלית. חשוב לי לציין עד כמה אני מתרגשת מההצלחות וההישגים שלכן. אני סגנית יו"ר איגוד הוטרינריות, שלוש הנשים, הותיקות, הוטרניות, בזכותם אנחנו מתגוררים במדינה זאת. תודה.

תודה. יילנה פרגמנט בבקשה.

הסיפור מתחיל בשנת 1918, לא כמו אצל רובי ריבלין, אבל גם סבא וסבתא שלי עלו בשנת 1918 לארץ מאוקרינה בהיותם חברים בשומר הצעיר. האימא שלי נולדה בארץ, היא עדיין בחיים בת 85. בשנת 1930 כשהיא הייתה תינוקת הם חזרו לרוסיה, אז ברית המועצות, כי סבא שלי מאוד רצה לבנות קומונות כמו הקיבוצים כאן, הם ייסדו את קיבוץ רמת רחל ותל יוסף ובנו את כביש צמח-טבריה שזו ההיסטוריה של מדינת ישראל. כאן לא הספיקה לו העשייה והוא חזר לחצי האי קרים והקימו את אחת הקומונות היהודיות העבריות שם, קומונות חקלאות. המשפחה נשארה באוקרינה. עלינו במאי 1990, הייתי בגיל לא ממש צעיר, אבל עדיין באמצע שנות העשייה. בעלת תואר שלישי, לתולדות האמנות, הרצתי באחת מהאוניברסיטאות. מפגישה אקראית באוטובוס במהלך השהות שלי ולימודי האולפן הגעתי לסוכנות היהודית. היום אני מנהלת תכניות עלייה. תכניות העלייה הן מסלולי קליטה שאנחנו בונים ומשווקים בחו"ל, לכל המדינות, לכל העולים הפוטנציאליים שהמהוות את מקור המשיכה לעלייתם לארץ.
כמובן שאני לא לבד בעשייה הזאת, יש את משרד הקליטה, יש את משרדי הממשלה האחרים שבלעדיהם אנחנו לא יכולים לבנות שום דבר ושום דבר לקיים. אם יהיו יותר תקציבים לעניין מסלולי הכשרה לעולים חדשים שיש להם מקצוע או אין להם מקצוע משם, תהיינה הרבה יותר תכניות והרבה יותר עולים יוכלו להגיע ללא חששות וללא היסוסים. היום העולים הם לא אותם עולים של תחילת שנות ה- 90, הם מאוד בררנים, יש היום תחרות מול כל מדינות העולם שמציעות אפשרויות רבות לעולים פוטנציאליים. תחרות על עולים פוטנציאליים גם מחבר העמים לשעבר וגם ליהודים אחרים. היום אנחנו במצב חירום, כמעט חירום מבחינת אוקרינה. אנחנו מתכננים, חושבים ובונים את תכניות ההצלה ליהודי אוקרינה.

אני קוראת לחברי כנסת ולוועדת העלייה במיוחד, לחשוב היום על אמצעים מיוחדים לטובת יהודי אוקרינה, להקצות תקציבים נוספים כי לסוכנות היהודית, לצערנו, אין כל כך הרבה אפשרויות. זה המומנטים שאסור לנו לפספס.

יש את התכנית של ג'ורג'יה, אנחנו יכולים להעתיק אותה ולעשות אותה אפילו במהירות.

זה נושא קצת רגיש ולא נדבר עליו כאן. אנחנו עובדים על כך.

חברות אנחנו הגענו לסיום הוועדה. לא ציפיתי שכך היא תהייה. אני מופתע לטובה. אתן נשים יקרות, מצליחות, מדהימות, יפות, חשובות ואתן מביאות הרבה כבוד. אני כיושב ראש וועדה גאה שיש לנו עולות ששברו את כל המחסומים והצליחו, גידלו כאן ילדים, את דור ההמשך.

כמו שציינתי מגיל קטן למדו וחינכו אותי להעניק פרחים לכול הנשים שסובבות אותי. היום המעגל הזה התרחב, יש לי הרבה מאוד נשים להעניק להם. אני באמת מאחל לכן הרבה הצלחה. חג שמח ושיפנקו אתכן בבית. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:45.>