PAGE
3
הוועדה לפניות הציבור
12/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 44>
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום רביעי, י"ב באדר א התשע"ד (12 בפברואר 2014), שעה 9:00

<העדר שירותים עירוניים בשכונות ירושלמיות מעבר לגדר ההפרדה>

חברי הוועדה: >
עדי קול – היו"ר

>
ד"ר מיכאל דור - יועץ מינהל רפואה, משרד הבריאות

ד"ר חן שטיין זמיר - רופאת מחוז ירושלים, משרד הבריאות

ד"ר נאפז נובאני - סגן רופאת מחוז לענייני מזרח ירושלים, משרד הבריאות

מוחמד כנעני - מפקח כולל חינוך על יסודי מנח"י, משרד החינוך

ואחיד מוסא - מפקח כולל בי"ס יסודיים במגזר הערבי, משרד החינוך

עטילה כמאל - דובר מגזר לא-יהודי, משרד החינוך

סנ"צ נסים אלמליח - סגן מפקד עוטף, המשרד לבטחון פנים

משה אוחנה - סגן מפקד מחוז ירושלים, כב"ה

אכרם מושעשע - מפקד תחנת מזרח ירושלים כבה

ען"ד דרור לוינגר - לשכה משפטית, משרד הפנים

נעה אבירם - ממונה תחבורה ציבורית מחוז ירושלים, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

עמית רפואה - ממונה רשויות וגורמי חוץ, מ.ע.צ-החברה הלאומית לדרכים

ד"ר דוד קורן - יועץ ראש העיר ירושלים

קולין היימס - מנהל המינהל הקהילתי עוטף ירושלים

עו"ד חיים נרגסי - ראש צוות תביעה, עיריית ירושלים

עו"ד ליאור בנימין - עוזר ליועץ המשפטי לעירייה, עיריית ירושלים

ציון שטרית - מנהל אגף תברואה, עיריית ירושלים

ליאורה מובאריכי - ממונה על החינוך הערבי, עיריית ירושלים

עו"ד אלי מלכה - מ"מ היועץ המשפטי, עיריית ירושלים

יוסף (פפה) אללו - יו"ר האופוזיציה ויו"ר ועדת ביקורת, עיריית ירושלים

מאיר מרגלית - חבר מועצת עיריית ירושלים (לשעבר)

זהר ינון - מנכ"ל, הגיחון, מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ

אלי כהן - סמנכ"ל שירות לקוחות, הגיחון, מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ

עו"ד אשרת מימון - מנהלת פיתוח מדיניות, עמותת עיר עמים

ליאן גייל - רכזת פניות, עמותת עיר עמים

מונייר זגייר - יו"ר, ועד תושבי צפון ירושלים

ראיד משאל - מנכ"ל, ועד תושבי צפון ירושלים

סמיר אבו חלאף - סגן המנכ"ל, ועד תושבי צפון ירושלים

גמיל סנדוקה - יו"ר, ועד תושבי שכונת ראס חמיס

רונית סלע - מנהלת פרויקט ירושלים המזרחית, האגודה לזכויות האזרח

עו"ד דבי גילד חיו - האגודה לזכויות האזרח

רנין בדיא-מנא - המשמר החברתי

מאיר דויטש - תנועת רגבים

שלומית אבינח

ס.ל., חבר המתרגמים
<העדר שירותים עירוניים בשכונות ירושלמיות מעבר לגדר ההפרדה>

אני שמחה לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. תודה לכל המשתתפים. אני אסביר למי שלא מכיר את הוועדה הזו, הוועדה לפניות הציבור היא ועדה מיוחדת בכנסת, למי שלא מכיר, היא ועדה שאף אחד לא שמע עליה, אבל עכשיו שומעים עליה יותר, יש לה את כל הזכויות של ועדה רגילה בכנסת, כמו ועדות אחרות שאתם מכירים, כמו ועדת חוקה, חוק ומשפט ופנים וכספים, רק ההבדל בינה לבין ועדות אחרות, ואני פותחת כל דיון ומסבירה את זה, זה שהיא מתכנסת בעקבות פניית ציבור, פנייה של אדם או של ארגון או של קבוצת אנשים שמביעה מצוקה כלשהי. אנחנו מטפלים בהרבה פניות ציבור פרטניות, אבל יש פניות שהן זועקות לשמים ומעידות על מצוקה ועל קושי של קבוצת אוכלוסייה גדולה יותר והפנייה הזאת היא אחת מהן.
אני נשאלתי השבוע איך הנושא הזה, תשע שנים אחרי בניית הגדר, מגיע עכשיו לכנסת. לא הייתי פה, אז אני לא יכולה להסביר למה זה לא עלה קודם, אני מניחה שזה עלה בסוגיות כאלה ואחרות ואני גם מניחה שיש קושי לתושבי השכונות לפנות לכנסת, שאני מבינה אותו, ואני מעריכה את זה שפניתם. אני חושבת שאנחנו מוסד שמייצג את תושבי מדינת ישראל, את האזרחים ואת תושבי הקבע ואני חושבת שצריך להקפיד שכל אזרח מקבל את הזכויות שמגיעות לו ומהפנייה כאן עולה מצוקה מאוד מאוד קשה. אני שוב אומרת, לא מצוקה חדשה, לא שאנחנו לא מכירים אותה, אנחנו פשוט לא מדברים עליה.

הנושא של המשא ומתן המדיני נמצא בכותרות כל הזמן, רק לא מדברים על המשמעות של היעדר הפתרון ואני חושבת שהמצב של ירושלים, כל עוד לא מדברים על ירושלים, כל עוד אין פתרון בירושלים, משאיר שכונות שלמות, כל השכונות שמיד הפונים שמגיעים יגידו, ללא מענה, ללא מענה מוניציפאלי ראוי, ללא שירותים בסיסיים. אנחנו בכלל לא מבינים מה המשמעות של לא לקבל דואר. מי שחי בשכונה שזה מובן מאליו בה, לא מבין מה זה אומר כשצריך להזעיק מד"א ואי אפשר לקבל שירות ממד"א - - -

אנחנו נציג את הדברים.

תציג. אז אני אגיד, אחד הדברים שאנחנו מציגים, אנחנו מציגים את העמדה כמו שהיא מגיעה מהפונים, אנחנו נשמח לשמוע שהמצב שונה בשטח כמובן. אבל בתור מי שחוותה את חוויית מחסום קלנדיה וכתבתי על זה, אני חייבת לספר לכם על ביקורי האחרון רמאללה. כל מי שחצה את המחסום מכיר את מעגל התנועה שיש מיד כשעוברים אותו, מעגל תנועה מפחיד כשלעצמו, חברה שלי סיפרה לי שהיא עמדה בפקק שם, הגיע בחור פורע חוק, פתח לה את הדלת ואמר לה 'צאי מהאוטו', דחף אותה החוצה, לקח את האוטו וברח. חוויה מפחידה, טראומטית, ועוד יותר טראומטית כשאין לך מה לעשות, כי אתה לא יכול להתקשר למשטרה, כי המשטרה לא מגיעה אליך בשכונות הללו למרות שהיא אמורה לעשות את זה. וזאת באמת חוויה אישית של בחורה שאני שמעתי. תחשבו שהיא צריכה להמשיך לעבור באותו מקום יום יום כדי ללכת לעבודה, המקום הזה הוא כל כך טראומטי בשבילה והיא לא קיבלה שום מענה לפנייה שלה, היא אפילו לא מתקשרת למשטרה, כי למה?

אז אנחנו מדברים על שירותי וכבאות ומד"א ודואר וביוב, וכל דבר שאנחנו, האזרחים במדינת ישראל הלגיטימית כביכול, מקבלים כמובן מאליו. אני לא מוכנה להשלים עם המצב הזה, שיש אנשים שהם אזרחים סוג ב' שלא מקבלים את השירותים בגלל ש - - - תיכף נשמע למה. אבל כל עוד מדינת ישראל לא מקבלת החלטה היא צריכה למלא את חובותיה כלפי התושבים ובעיניי זה ביזיון שזה לא נעשה אחרת. אני מוצאת את עצמי אומרת יותר מדי פעמים את המילה 'ביזיון' ביומיים-שלושה האחרונים, אולי אני צריכה למצוא מילה אחרת.

אז אנחנו נפתח את הדיון ואני אתן לפונים קודם כל. תמיד הוועדה לפניות ציבור נפתחת עם קולם של הפונים ואחר כך ננסה לשמוע את התושבים. אני כבר אומרת עכשיו, יש לנו שעה לדיון הזה, כי יש לנו עוד דיון בעשר, זה רק התחלה. יש המון בעיות, תהינו אם להתמקד בבעיה אחת, כמו לקחת את מד"א למשל ולהיכנס לעומק, או כיבוי אש ולהיכנס לעומק, אבל בתור התחלה אני רוצה שננסה להציג את הפריסה של הקשיים ואחר כך לנסות לראות תשובות של הגופים הממשלתיים ושל עיריית ירושלים. אני מבינה שעיריית ירושלים נקלעה לסיטואציה הזאת וכמי שנקלע היא צריכה לתת לה פתרון. אז אנחנו נפתח, בבקשה, עם מונייר, יושב ראש ועד תושבי צפון ירושלים.

כן. שלום לכולם ובוקר טוב. לי קוראים זגייר מונייר, אבו אשרף, אני הנציג של 64,000 תושבים שיש בירושלים הצפונית, אזור כפר עקב, אזור שכונת זגייר, אזור שכונת עטרות ואזור סאמי ראמיס. אלה שהגדר הפרידה אותם מירושלים. כבר ירושלים מחולקת.
יש לנו בעיות באזור של השירות לציבור, של הזכויות של התושבים שגרים שם, אלה שמשלמים לעירייה ולמדינה את החובות שלהם, שמגיע להם הרבה דברים שהם לא מקבלים בצורה הנכונה, חלקית וגזענית מקבלים אותה, ואני אומר את המילה גזענית, וסליחה לכולם שישמעו, אני אחראי על כל מילה שאני אומר, שאני חי באזור הזה ואני סובל ממה שיש שם כל הזמן.
הבעיה הראשונה, שעיריית ירושלים שמה לנו מישהו, איש תקשורת בינינו לבין העירייה וזה נגד החוק במדינת ישראל. לא יכול להיות שלציבור יהיה מישהו באמצע שיעביר לו מכתבים ולא יגיעו לעירייה, או יכול להיות שיגיעו לעירייה ואין אף אחד שיכול לעבוד על זה.

וזה מי?

קוראים לו מר קולין היימס, המנהל המרכזי שם באזור. זה דבר לא מקובל, למה? ישבנו עם הבן אדם הזה 20 פעמים, 100 פעמים, ויש לנו פרוטוקולים, שלחנו מכתבים, אף אחד לא עונה. חוץ מזה, הניסיון שלנו, בניסיון למשל של הניקיון עברנו בית משפט.

מה התשובות שהוא נותן, כשאתה אומר לו לא קיבלנו - - -?

התשובות? אין תשובות. ביקשתי את התשובות 20 פעם, אין תשובות.

אבל ישבתם איתו, שאלתם למה הוא - - -

ישבנו, אין תשובות. הוא אומר 'אני מעביר לעירייה', רק מעביר לעירייה. זהו, זה התשובה שאנו מקבלים. ביקשתי תשובות רשמי, רשום, שלחתי לו מכתבים רשמי, רשום, ולא קיבלתי תשובות שנה שלמה.

חוץ מזה, ד"ר דוד קורן, היועץ של העירייה, הוא אומר לנו 'זו הכתובת'. כשאני מדבר איתו בטלפון, רוב הזמן, לפעמים עונה, לפעמים לא עונה בכלל, הוא לא הכתובת שלנו עכשיו, למה הוא לא עונה לטלפונים, הוא אומר 'זו הכתובת', עכשיו מה זה? הכתובת למה? יש בעיות בבתי ספר, יש לנו 16 בתי ספר - - -

אני רוצה לכוון אותך, מה הכי כואב לך? מה הכי כואב לך באמת?

הכי כואב לי הכבישים, הכבישים מקולקלים, שיטפונות, נכנס לבתים, בגשם, הכבישים, אין מדרכות, אין חניית אוטובוס עם גג, אין גשר. ביקשנו שלוש שנים גשר לילדים, 7,800 תלמידים עוברים את הכביש יום יום, גשר ברזל. באו בהתחלה אמרו החשמל, חברת חשמל אמרה 'אני אשתף פעולה, אוריד את החשמל לרצפה, שלא יהיה בעיית חשמל', עד עכשיו לא קיבלנו שום תשובה. חוץ מזה מגרשים אין לנו לילדים שלנו בכלל, באף מקום להיות, 12,300 תלמידים יוצאים מבית הספר לכביש, לומדים עבריינות בכביש, אין מגרש.

מה היה בסופה האחרונה? ירד שלג, היה גשם בירושלים, מה היה אצלכם?

בזמן השלג אנחנו ביקשנו מהמועצה המקומית ששייכת לרמאללה, לרשות, שלחו לנו משם טרקטורים ומכונות שלהם שינקו את הכבישים בשבילנו. קצת, לא הרבה. התושבים עזרו לנקות את הכבישים אחר כך, את הסמטאות התושבים ניקו.

חשמל היה?

חשמל היה לנו כמו כל המדינה, בעיה בחשמל, כולנו כמו אחרים, זו לא הייתה בעיה גדולה, למה? עברנו אותה ונלמד לפעם הבאה מה לעשות בדברים האלה.

מה שהכי חשוב, בתי הספר, הכבישים, איך שאמרנו, חוץ מזה, הניקוז, גיחון, הניקוז הוא קטן. גם הכי חשוב בשבילנו היום, אין לנו אמבולנס באזור כולו, ל-64,000 תושבים. אנחנו מביאים אמבולנס מרמאללה, מעביר את התושב עד מעבר קלנדיה ובא אמבולנס מירושלים - - -

כמה זמן לוקח לעבור במחסום?

לפעמים לוקח עשר דקות-רבע שעה, ואם לבן אדם יש התקפת לב הוא ימות בדרך.

ומכריחים לצאת דרך המכלאות?

בדיוק, עוברים במעבר ועומדים עד שיגיע אמבולנס מירושלים וייקח אותו.

זה פשוט לא - - -

רגע, מיקי, אני מניחה שיש סיטואציה כזאת וכזאת, תיכף כל אחד ידבר.

אין לנו מכבי אש. אם חס וחלילה קורה דבר, אין. חוץ מזה כשהיו שורפים פחי זבל, אני הייתי מטלפן לירושלים, לאלה שבאים לכבות את האש, אומרים לי 'לא נוכל להיכנס, זה שטח צבאי ולא נוכל להגיע לפה', ורשום אצלם כמה פעמים אני טלפנתי, למה? כששורפים פח זבל הגדול בגיל, שהוא חי על - - -, הוא בורח מהבית, הולך לבית מלון, או הולך לאיזה מקום, או אצל הורים או אחרים. יש לנו כל מיני בעיות. גברתי, היינו מייצרים מחלות לכל המדינה, היה זבל מקודם יושב עשרה ימים לפעמים. עד היום יש זבל 20%, 80% מנקים אחרי בית המשפט, שניצחנו בבית המשפט, אבל 20% עדיין צריך לנקות אותם.

רגע, מה זה אומר? איסוף אשפה.

היינו מייצרים מחלות, הציפורים היו יורדות לזבל, לוקחים אשפה - - -

איסוף אשפה יש כל שבוע?

אוספים אותה יום אחרי יום עכשיו, אחרי בית המשפט, אבל עדיין יש לנו קצת בעיות שאנחנו רוצים לפתור. שלחתי מכתבים למי שאחראי בעירייה על הניקיון, ושלחתי לו עם הפקח שלו ושלחתי פקסים וטלפנתי ולא עונים בכלל. למה? השופט בבית המשפט ביקש שאני, בתור נציג, אשתף איתם פעולה, אעביר להם נתונים נכונים, שביחד ננקה את האזור, הם לא רוצים לעבוד עם בן אדם כמוני, מהוועד כמונו, רוצים לעבוד עם מר קולין, וקולין, לא אכפת לו, הוא הולך, הוא יושב בבית שלו, הוא גר באזור אחר. אנו חיים בפח הזבל, אנו חיים בכבישים המקולקלים. אצלנו מכונה עוברת עושה בלמים, השני עובר במכונה הזאת תאונה. כמה פעמים מכוניות ברחו מהחורים בכביש והרגו, פעם אישה מתה מזה. תאונות ודברים כאלה קורים.

אנחנו סובלים מהרבה דברים. הבעיה הכי גדולה היא המעבר. במעבר יש לנו בעיה גדולה מאוד, גברתי. המעבר הזה, בנו אותו לפני שמונה שנים, איפה שהיה מספר התושבים 20,000 רק. היום יש לנו 64,000 תושבים רק לבד, חוץ מאלה שמירושלים עובדים ברמאללה ועוברים, חוץ מדחית אל בריד וראם, היה להם מחסום, סגרו אותו. המשטרה סגרה את המחסום של דחית אל בריד וראם, העבירו לנו 30,000 תושבים מראם ודחית אל בריד, עם הרכבים שלהם. הלחץ שיש היום פי עשר פעמים ממה שהוא היה.

אז כמה זמן לוקח בבוקר?

התושבים סובלים, יש בעיות.

כמה זמן לוקח בבוקר?

פעמים, אם הם רוצים לסגור ולהעביר מהר, כמו כל מחסום אחר, לוקח עשר דקות או שמונה דקות. פעמים, אם הם רוצים לבדוק את הבגאז' ולפתוח ולסגור והדברים האלה, לוקח רבע שעה, חצי שעה, לפי איך החייל עובד. חוץ מזה כל הזמן אני מדבר, מפקד המשטרה משתף פעולה, עושה כבוד, אבל אומר 'אין לי זכויות יותר מזה'. הצבא, המשטרה הצבאית אומרת 'אין לי כוח אדם'. מה זה אין לי כוח אדם? להעביר תושבים לעבודות שלהם ולחיים שלהם. אין דבר כזה במדינת ישראל, צריך להגדיל אותו פי עשר את המעבר הזה ולהביא כוח אדם לזה, שיעבוד את הביטחון שלו, באמצע תל אביב יכולים לשים מחסום, אבל לא קורה דבר כזה.

חוץ מזה ההתנהגות של החיילים. צריך לתת שיקול דעת. אני מבקש מאדוני, שהוא האחראי על המעברים, לתת שיקול דעת למר עמי, מפקד המעבר היום, שהוא יכול לנהל את המעבר בתור משטרה כחולה, שאנחנו מתעסקים עם המשטרה שלנו, לא עם הצבא, שהוא יכול לנהל אותה בצורה הנכונה, כי הוא רואה את הבעיות, ויש מצלמות, נוכל לבקש את המצלמות של המעבר.

יש לי שאלה. כשאני עברתי במחסום, זה מופרט באיזה שהוא אופן, נכון?

לא, המעברים באזור ירושלים עדיין לא עברו לאבטחה אזרחית. זה איזה שהיא תכנית עתידית.

אבל יש מאבטחים פרטיים בקלנדיה.

לא, המאבטחים הם מאבטחים, אבל מי שמעביר את האנשים זה חיילים.

נכון, חיילים, אבל המאבטחים מאבטחים את החיילים.

עכשיו יום יום יש לנו בעיות בחזרה. הבעיות בחזרה, פעמים קורה פקקים שעומדים שעה עד שמגיעים הביתה. כל מבוגר אצלי חולה סוכר, הולך לקופת חולים או הולך לבית חולים אחרי שהוא עובר את המעבר, למה לפעמים לוקח שעה ושעתיים בפקקים, גם אחרי המעבר וגם לפני המעבר. יש פתרון, אני העברתי את הפתרון הקטן מאוד, לפתוח את דלת הברזל, שהיא בקיר, שם יש דלת ברזל, לפתוח אותה 24 שעות לחזרה. זה מוריד לנו 33% מכמות המכוניות שעוברות לראם ודחית אל בריד במקום לעבור לפקקים. זה יעזור.

חוץ מזה ביקשתי עוד דבר, משם אצלם, בשביל המעבר. יש דבר לא הגיוני, שאני, מי שיושב איתי באוטו, בודקים לו את התעודה ועוברים ישר ככה, אבל אם הוא עובר ברגל, בודקים לו מה שבכיסים ומוריד חגורה ונעליים וזה, וזה על ידי חמישה מטר, אותו בן אדם.

זה תמיד ככה. ומה עם דואר? מגיע היום? אני יודעת שאין עדיין תיבות. הבטיחו שיהיו כתובות, הבטיחו שיהיו שמות לרחובות, מה קורה עם זה?

הדואר, יש את הדואר, סגרו אותו בינתיים.

אין? לא בשכונות האלה, אז איך אמורים לקבל דואר?

הדואר בא, יש נגיד משפחת זגייר, כמו המשפחה שלי, כל מכתב למשפחת זגייר, שמים אותו במקום אחד, אחד מהמשפחה בא ומחלק למשפחה.

לכולם? הוא מקבל על זה כסף מהמדינה?

ככה, זה מה קורה. התרגלנו לזה. זו לא בעיה גדולה, התרגלנו לזה. הבעיה הגדולה היא המעבר, איך בני אדם סובלים, איך ההתנהגות במעבר הזה, איך לנהל אותו. ביקשנו כמה פעמים במעבר שלא להוריד את התושבים מהאוטובוס הציבורי. בכל מקום לא מורידים, למה פה מורידים אותו? הוא כמו כל מקום אחר.

אני רוצה לשאול אותך שאלה - - -

תני לגמור.

יש המון בעיות ואנחנו צריכים למפות אותן לאט לאט. מתי פעם אחרונה יצא שישבתם, כוועד הפעולה או ועד השכונה, מול נציגים של הצבא והמשטרה לגבי המעבר ולראות איך אנחנו יכולים לשפר את המצב?

כל זמן שיש לנו בעיה אני מטלפן למפקד המעבר, מפקד המשטרה ואנחנו הולכים ויושבים איתו. לפעמים כל שלושה חודשים, לפעמים פעם בשנה, פעם בשישה חודשים, מתי יש בעיות או משהו או דברים שרוצים לפתור אותם פותרים. תמיד אני פוגש אותו בדבר אחד, שיש הלוויה. כשיש הלוויה הוא בא, יורד בעצמו, פותח מסלול, מעבירים את ההלוויה עם הרכבים שלה וכל הכבוד לבן אדם הזה בדבר הזה. אני מדבר מה שיש גם טוב וגם מה שיש - - -

אז יש לכם דיאלוג קבוע, אבל יש דברים שאתם מצליחים לפתור גם? מה לא פותרים? למה לא פותרים את הבעיות הגדולות?

המסלול של התחבורה, סוגרים אותו בלילה ופותחים אותו בשמונה וחצי בבוקר. כל המסלול של התחבורה, אוטובוסים, עובר, הילדים הולכים לבית הספר ודברים כאלה, זה לוקח זמן ולוקח תור גדול וזו בעיה. צריך לפתוח אותו 24 שעות ולא לסגור אותו בשישי ושבת, זה דבר חשוב מאוד. התושב הוא תושב, כל הזמן הוא צריך לעבור.

דבר שני, שביקשנו לפתוח את דלת הברזל. זה הכי חשוב, זה מוריד 33% מהלחץ שיש על המחסום בחזרה, כשחוזרים מירושלים. יש לנו שתי דלתות, אחת על יד כיכר דחית אל בריד ואחת על יד המחסום. לפעמים, אם יש פקקים, אני מטלפן, שולחים שוטר ושומר, פותח את דלת הברזל ועוזר לתושבים לחזור. למה חלק גדול מהתושבים האלה גרים בראם ודחיה, כשיוצאים מהדלת הזאת לוקחים ימינה ולא עוברים לפקקים, זה מוריד מהפקקים.

חוץ מזה גם באזור שלנו, שם, יש בעיות גדולות בתנועה. האוטובוסים, יש להם בעיה שם, כשהוא בא ועובר פקק במקום שלו, את המסלול שלו ומעבירים אותו בין התחבורה הציבורית, לוקח לו לפעמים חצי שעה עד שהוא עובר, וזה אוטובוס, חברת האוטובוסים אומרים 'אני לא אעביר את האוטובוס יותר לבפנים, אני רק בחוץ אשאיר אותו', וזה קרה לפני שבוע, שהשאירו אותו בחוץ ובמקום שמשרד התחבורה יעזור להם, הוא בא עכשיו להעניש אותם ולעשות להם דברים יותר רע. אני ראיתי את הבן אדם שלהם במעבר עומד על הדברים האלה. סליחה למה שאני מדבר, אני ראיתי את זה בעין לפני יומיים.

מה שקורה פה, שצריך להיות סידור בדברים האלה, לסדר ולנהל ולתת שיקול דעת לבן אדם, כמו מר עמי, שהוא יחנך את המשטרה הצבאית, יחנך את כל בני האדם שעובדים, שהוא בן אדם, איש שלקח קורס חינוך בתור משטרה, מתעסק עם התושבים, אני מבחינתי זה יעזור טיפה. חוץ מזה יעזור הרבה אם נפתח את הדלת ואם התחבורה הציבורית תעבור ישר ונביא כוח אדם יותר ותהיה לנו עבודה רצינית ויהיה מישהו בודק את המצלמות תמיד. יש מצלמות, הם יכולים לראות כל מה ש - - - יכולים לראות אותו במצלמות.

אני רוצה לתת לעוד אנשים, אז עוד שני משפטים.

בתי הספר, יש לי בעיה גדולה, גברתי. היום יש בית ספר, יש 3,600 תלמידים בפנים, תלמידים קטנים וגדולים, מהגן עד כיתה 12, ילדים וילדות. יש בעיה בבית הספר הזה, יש לנו 16 בתי ספר, 2 לעירייה, 14 בתי ספר שייכים למשרד החינוך, מוכר לא רשום. המוכר הזה נותן לעירייה עזרה, יעני כאילו קל להם, יש מישהו אחר מנהל. אבל בשבילי בתור תושב, אני לא רוצה לראות ילדים בכביש, למה? בית הספר הזה עשו חוזים עם המורים, לא לפי החוק, לוקחים להם משכורת מתחת לשולחן, יש להם בעיה עם האוצר, בכסף, לא העבירו להם כסף, היום מורים לא לוקחים משכורת, עושים שביתה, ילדים בכביש. אני ביקשתי ודיברתי עם דוד קורן בעירייה, שיש פתרון לזה. תביא לי אוטובוסים, נעביר את הילדים לירושלים, או 120 כיתות, נעביר אותם ל - - - או יש פתרון יותר קל, תיקחו שם של כל מורה, תעבירו לו את המשכורת לחשבון שלו, שהוא יחיה וימשיכו הלימודים, ותשלחו מנהל שינהל את בית הספר, ואחר כך תתחשבנו עם בני האדם שגנבו. אם מגיע לכם, תיקחו מהם, תחלקו.

רגע, אתה מבקש דבר מאוד בסיסי, שהילדים שלך יקבלו מה שמקבלים ילדים - - -

תשמעי, זה ילד, זה לא חנות ירקות, זה לא חנות נעליים, זה בית ספר. בית ספר צריך להתעסק עם בני אדם.

אתה יודע מה אחוזי הנשירה בבתי הספר? כמה אנשים מסיימים 12 כיתות בשכונות שלכם?

36% לא מסיימים. בערך.
אבל חוץ מזה, יש עוד דבר שאני רוצה לדבר. אחד בנה בית ספר הכי מודרני, ובא - - - מהעירייה ובדק, ואני ביקשתי ממנו לבנות בית ספר מודרני. בגלל שזה שטח צבאי, הם לא מזכירים בעירייה בית ספר שנבנה בלי אישור, למה בונים בלי אישור, לא נותנים אישור, למה זה שטח צבאי. עכשיו, הוא בנה בית ספר הכי מודרני ובא בדק אותו - - -

אני עוצרת אותך. אני אגיד לכם, יש בכל אחד מהנושאים חינוך, תחבורה, בריאות, המון המון פרטים ואנחנו גם רוצים תשובות ואמרתי, אין הרבה זמן. אנחנו ניכנס לכל אחד מהנושאים, אנחנו נעשה דיון על רפואה, דיון על - - - מה שלא נספיק.

אני רוצה שני דוברים נוספים בקצרה ואז אנחנו ניתן תשובה. ג'מיל.

לי קוראים ג'מיל סנדוקה, אזרח ישראלי, יושב ראש שכונת ראס חמיס בשועפט. אנחנו שם ארבע שכונות, שכונת ראס חמיס, מחנה הפליטים שועפט, שכונת השלום וראס שחאדה, סך הכול אצלנו כמעט 80,000 ירושלמים, חוץ מהשטחים שהגיעו אלינו. אני מתחיל מהסמים.

בדיוק רציתי לשאול, דברים שעוד לא נאמרו, סמים עוד לא נאמר.

אני מתחיל במשהו אחר מחברי שהתחיל. אני מתחיל מהסמים והפשע והנשקים והגניבות שנמצאים אצלנו. לצערי החניון של עוטף ירושלים בתוך המעבר הפך להיות למכירת סמים חזקה. הוא היה סופרמרקט של כל ירושלים. באים אליו בנות יהודיות, בנות ערביות, בתוך המחסום. מטר אחד מהמחסום, זה בתוך המחסום. דיברנו עם המשטרה, מתחת העין של המשטרה, תחת המצלמות של המשטרה, לאף אחד לא אכפת. לצערי גם הגיעו הרבה נשקים לשכונה, לא יודע מאיפה קנו אותם, כולם רובים חדשים, M16, רוב M4A1 הוא יודע מה זה, החבר שלי מעוטף ירושלים. אף אחד לא נכנס, לא עושים מבצע נגד סמים, לא נגד הפושעים, לא נגד הגנבים.

יש יחידה לטיפול בהתמכרויות?

זה מפלג מיעוטים והשב"כ, לא יודע מה, אף אחד לא מטפל. המקום אצלנו נטוש. מהשטחים, יכול נגיד אחד שבא מג'נין לעבור, להגיע עד ירושלים חופשי, אין שום בעיה.

וגם אני רוצה לומר עוד משהו. לצערי זה שמנקה את השכונה בזבל, אתמול לקחו לנו חמש מכולות, נשארו עוד שלוש. אתמול, זה לטובת הישיבה הזאת. כל הגדר של משרד הביטחון - - -

אז בוא נעשה כל שבוע ישיבה, ואז כל שבוע ינקו.

כן. משרד הביטחון. כל הגדר שעשו על השכונה שלנו, מילאו אותו הקבלנים שבאים מבחוץ בעפר, גם הזבל, הכמות של הזבל שנמצאת - - - אני מדבר איתך על מקום ששנה או שנתיים לא נכנס אחד לקחת את הזבל. הם הכניסו אותו עד למעלה. יעני אחד שרוצה לחדור לתוך ירושלים, הוא חודר חופשי בלי מגבלות, הוא יכול להיכנס לירושלים חופשי, הוא יכול לבצע מה שבא לו.

אבל בנו חומה, למה בנו חומה?

אני אומר לך, כיסו אותה בזבל. עכשיו הגובה של החומה חצי מטר, בדרומי וגם בצפוני, על ידי הפילבוקס, אתה יכול לדעת. יש לנו גם תמונות.

אני אשמח אם תראה לנו תמונות.

כן, הבעיה של הקבלן, שהוא כל לילה, ויש לנו צילומי וידיאו ואנחנו הולכים עכשיו נגדו למשטרה, כל יום הוא שורף את הזבל בשעה שלוש או ארבע לפנות בוקר. הוא מגיע, במשאית שלו הוא מרים את הזבל, לוקח, הוא שורף חמש-שש מכולות ומשאיר מכולה או שתיים, לוקח אותם, שחושב עצמו שמתח את הצילומים שלנו. אנחנו עוד מעט הולכים למשטרה להגיש נגדו ונגד הבוס שלו גם, שהוא נותן לו הוראה לשרוף, בשביל שלא יהיו לו הרבה טון.

לגבי בתי הספר. אין לנו חוץ מבית הספר שהקימו אותו לפני מספר שנים, שהוא היה מקום לעזים, הפכו אותו לבית ספר, ואמרנו, בסדר, עזים עזים היה, בסדר, הפכו אותו לבית ספר. היינו בבית המשפט, הוצאו המפעל. עכשיו ההסעות, כל הכבוד, נותנים לנו הסעות לכל בית הספר, אבל הסעה אחת לא קיבלנו, לראס חמיס, אחרי שסגרו את המעבר בתוך שכונת ראס חמיס. ביקשנו הסעה ועד עכשיו, כבר שנה וחצי, לא קיבלנו את ההסעה של ראס חמיס.

אז איך הילדים שהיו אמורים לנסוע בהסעה הזאת מגיעים לבית הספר?

כמעט 3,000 ומשהו.

אבל הילדים שאין להם הסעה, מה קורה איתם?

הם הולכים ברגל עד המחסום.

זה דרך הגשר, שהוא אמר שאין גשר?

לא, זה ראס חמיס. זו שכונה אחרת. זו שכונת שועפט על יד כביש שדרות משה דיין.

זה ירושלים המזרחית.

הם מגיעים מראס חמיס למטה עד המחסום ובמחסום עולים בהסעה שנתנו אותה העירייה. במקום שייקחו מבפנים, העירייה.

למה?

אני לא יודע. אומרים שהאוטובוסים לא יכולים.

בקשר לקופת חולים, אנחנו ביקשנו הרבה פעמים שתהיה לנו בשכונה טיפת חלב. לפחות אני יודע כל 11,000 או 12,000 מגיע לו טיפת חלב. עד היום אנחנו לא קיבלנו טיפת חלב לתוך השכונה שלנו.

אמבולנס של מד"א לא נכנס. הסהר האדום נכנס עד המחסום. יש רק של מזרח ירושלים. בתקופה האחרונה אדון קולין היימס קיים חירום, קיימו כמעט 50 בני אדם משכונתנו וגם משכונת השלום, וכל הכבוד, עבדו כמו שצריך בזמן של השלג ועכשיו גם, והכבישים אצלנו, חבל על הזמן, כבר שנה וחצי, לפני יומיים התחילו לסלול פה ושם, תיקונים.

לגבי מג"ב אצלנו במחסום. לצערי המג"ב, אני מדבר על מג"ב ומאבטחים, לא משטרה צבאית, משטרה צבאית, באמת כל הכבוד להם שהם שומרים על הבנות שלנו, לא מתחילים עם הבנות שלנו ושמים להם בתעודת זהות מספרי טלפון.

אני חושב שהתכוונת למשטרה כחולה, לא למשטרה צבאית.

לא, מג"ב, אני מדבר על עוטף ירושלים ואני מדבר על דוברי ערבית בתוך המחסום. היו כמה תיקים במשטרה, הבנות שלנו הגישו על הטרדות מיניות מהמאבטחים, במיוחד דוברי ערבית.

הפרטיים? חברת האבטחה?

חברת אבטחה ויש שתיים ממג"ב.

נהדר, הפרטה מצוינת.

לגבי המשטרה הצבאית. הם בסדר, עובדים כמו שצריך שם. גם, אנחנו צריכים להגיד על אלה שעובדים בסדר. אצלנו, לפחות אצלנו, להגיד.

לגבי המים, הגיחון, היינו במשא ומתן איתם הרבה שנים, עם אדון רוזנברג ויוסי כהן וכולם, רצינו שעוני מים. אנחנו לא רוצים לגנוב. אשכרה, אומרים, לא רוצים לגנוב טיפת מים, תיתנו לנו שעונים. איך שנתתם לכולם שעוני מים בקרה, אז תיתנו לנו לפחות. תיתנו לחיות לִחְיות לפחות, לא רוצים יותר. תיתנו לנו שעונים. והסכמנו והיו כמה ישיבות ונתנו לקבלן ולא ביצעו את זה כמעט שנה.

לגבי בית הספר, אנחנו מבקשים מהעירייה שתיתן עוד בתי ספר, תבנה לנו עוד בתי ספר נורמליים, או לשכור. ותודה. אני לא רוצה לקחת הרבה דברים.

אני רוצה עוד דובר אחד לפני שאני אתן לגורמים - - -
תשמעו, אני עושה רשימה של הבעיות, כבר אין לי מקום בדף, עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר וזה באמת, למי שלא גר כאן במזרח ירושלים, אני לא יודעת אם זה נתפס בעיניכם, מה זה אומר בלי הסעות, בלי ביוב, בלי ניקוז, בלי אשפה. זה לא חיים. הוא אמר 'תנו לחיות לחיות', אנחנו לא יכולים כמעט במדינת ישראל לאפשר דבר כזה, שאנשים חיים כמו חיות, מרגישים כמו חיות. זה לא יאומן.

עורכת דין אשרת מימון, עמותת עיר עמים.

קודם כל באמת, עדי, תודה רבה על הישיבה הזאת. זה בטח דורש לא מעט אומץ פוליטי לעשות - - -

אז זהו, אני חייבת להגיד לא. זה לא חייב לדרוש אומץ פוליטי. הוועדה לפניות הציבור, תפקידה לטפל בבעיות של הציבור. הציבור פונה ואנחנו מטפלים. אז תיפנו ונטפל.

מצוין. אני אומר רק כמה דברים קטנים, לא ברמת הבעיות, כי אני חושבת שהנציגים של התושבים עשו עבודה מצוינת מהבחינה הזאת ואני חושבת שהדיון הזה שובר הרבה מאוד סטיגמות שיש לאנשים על תושבי ירושלים המזרחית.

אנשים משלמים ארנונה? הם תיכף יגידו שלא משלמים ארנונה.

ברור, ברור. אבל האנשים האלה באים ודורשים שירות. הם אומרים, מעבר למאבק הפוליטי, מעבר לשאלה מי צריך להיות פה אחראי עלינו, כרגע אחראית מדינת ישראל, כרגע אחראית עיריית ירושלים והיא חייבת לתת שירות.

את שאלת את מר אבו אשרף על המצב בשלג. אני רוצה להגיד לך שאנחנו מאוד התפעלנו כשהמצב בשלג היה פחות גרוע במזרח ירושלים, כי אנשים כבר למדו לעבוד לעצמם. אני, שגרה בבית הכרם, אין לי דחפור ליד הבית כדי לפנות את השלג שנערם אצלי שלושה שבועות, אבל האנשים והקהילה הזאת שכבר זנוחים כל כך הרבה שנים ידעו להתארגן יפה מאוד בשלג, כי כל כך הרבה שנים לימדו אותם לחיות לעצמם ולדאוג לעצמם.

יש אמירות שנאמרות הרבה פעמים על בתי ספר והסיבה שאין בתי ספר זה כי התושבים לא רוצים בתי ספר של העירייה. זה כל כך לא נכון ויש לי שתי דוגמאות קונקרטיות שעומדות עכשיו על סדר היום, וגם אם אנחנו עושים דיון המשך, ואני משערת שיהיו דיונים, יש שני דברים קונקרטיים כרגע שעומדים על הפרק, הם מצוינים בפנייה של מר אבו אשרף, אני חושבת שראוי שניכנס לתמונה בשתי הנקודות האלה. בית ספר אחד, שהתושבים אומרים 'תעבירו אותו לידי העירייה', הם אומרים לעירייה, 'קחו אותו, תטפלו בו כמו שצריך, שהילדים שלנו יקבלו את החינוך כמו שצריך, המורים יקבלו משכורת כמו שצריך', והעירייה עוד לא מוכנה לקבל את הפתרון הזה.

למה?

שאלה טובה, אני חושבת שלא לי התשובות.

תשערי, מה את חושבת הסיבה?

אני חושבת שהם מנערים את ידיהם מכל פתרון שיכול להיות למען התושבים. זה מה שאני חושבת. אני חושבת שמתנערים מאחריות כלפי התושבים. יש פה פתרון קל, פתרון מאוד מאוד לא צפוי, שהתושבים עצמם אומרים 'קחו את זה ותעשו מזה בית ספר רשמי', כמובן עם תכנית הלימודים של הרשות הפלשתינית, אבל 'קחו את המבנה, יש כבר מבנה קיים ותנהלו אותו כמו שצריך'. המבנה הנוסף שאבו אשרף התחיל לדבר עליו, מבנה שהתושבים, שוב , שהתגייסו למען עצמם, כבר למדו לקיים את הדברים בשביל עצמם, הקימו בעצמם בית ספר שלא עומד בשום סטנדרטים של בתי ספר של העירייה. זאת אומרת הוא הרבה מעל הסטנדרטים האלה, ועדיין לא מוכנים לאמץ אותו כבית ספר רשמי של העירייה, או אפילו לשכור את המבנה כמו שעושים במקומות אחרים, כי הוא נבנה ללא היתר. זאת פשוט האופציה היחידה לבנייה שיש כרגע בשכונות מעבר לגדר.

אני רוצה לשאול על התוספת שלכם, ולא כי אני חושבת שזה התפקיד של עמותות, אבל אתם עמותה ואתם מסייעים ועוזרים, הדיאלוג שלכם מול הרשויות, איך הוא מתקיים?

זאת הנקודה שאני רוצה לגעת בה. לשמחתי הרבה יש פה אנשים כל כך רציניים שיודעים להביא את דברי התושבים באופן הכי טוב. אני רוצה לפתוח שם את המסלול, אני לא מבינה מה תוקע אותו. אני לא צריכה לעמוד בינם לבין העירייה וגם המינהל הקהילתי לא צריך לעמוד בינם לבין העירייה. אני לא מדמיינת מצב שאני, תושבת בית הכרם, הייתי ניגשת לעירייה והיו אומרים לי 'לכי למתנ"ס בזיו', ותקבלי משם פתרונות לשאלות שאת צריכה להציב מול העירייה.

- - - מתנ"ס מהווה buffer בין עירייה לתושבים.

כן, אז אני חושבת שזאת נקודה משמעותית שאנחנו צריכים לפחות מהישיבה היום לצאת עם תשובה, מי נציג העירייה, לא מר היימס, לא מנהל המינהל הקהילתי, מי נציג העירייה שיושב עם מר אבו אשרף שאלה שאלה ונותן פתרונות ונותן מענה לכל הדברים ויוצר קשרים עם משרדי הממשלה שגם הם אחרים לכל הכשלים שחלים בשכונות מעבר לגדר. מי נציג העירייה שיהיה מענה לתשובות של התושבים? אני חושבת שהיום הם צריכים לתת תשובה לשאלה הזו.

בקצרה ממש, שני משפטים, כי אני רוצה שיהיה זמן למשיבים.

אני באמת רק אגיד שניים שלושה משפטים. הבעיה כאן היא בעיה רב מערכתית. כמו שאמרת, הרשימה היא נורא ארוכה, סוגי הבעיות הם מאוד ארוכים ובעצם הפתרונות לדברים האלה הם בחלקם בידיים של העירייה, אבל בחלקם בידיים של גופים אחרים, בין אם זה רשויות ממשלתיות, משרדי ממשלה, ובעצם הדברים צריכים להגיע לפתחה של הממשלה, משרד ראש הממשלה.

הממשלה כבר קיבלה, הייתה החלטת ממשלה שאמרה שמגיע לתושבים שירותים. לא צריך שהממשלה תקבל עוד החלטה, את לא רוצה שהיא תקבל החלטה כי אולי היא תקבל החלטה אחרת.

אז בהחלטה ב-2005, אני מניחה שלזה את מתייחסת, דובר על טיפול רב מערכתי, דובר על ועדה משותפת למנכ"לים, בין משרדית, וכו' וכו'. שום דבר מהדברים האלה, לפחות למיטב ידיעתי, לא נעשית - - -

לא, אנחנו רוצים מימוש של ההחלטה הקיימת, אנחנו לא רוצים החלטה חדשה.

אני רק אומר שאני מודעת למקומות שבהם העירייה יכולה ולא עושה ואני גם מודעת למקומות שבהם העירייה גם לא יכולה ולכן באמת זה צריך להיות הממשלה.

אז קודם כל תודה. אני אגיד לכם איך אני רוצה לעשות את זה. אני רוצה להתקדם, אם אחר כך תרצו להוסיף. כמו שאמרו, הבעיה רב מערכתית, יש הרבה גורמים שאחראים, העירייה היא אחת מהם, כמובן שיש לה הרבה השפעה ומשמעות אבל אני רוצה דווקא לא להתחיל איתה, אני רוצה להתחיל עם משרדי הממשלה האחרים, שאיתם יותר קל, או איתם הדיאלוג שלנו יותר קבוע. ושוב אני אומרת, אני לא חושבת שהכנסת צריכה להיות המקום שבו אנחנו נשב, התושבים והגופים, ונפתור את הבעיות, אבל אם צריך אנחנו נהיה. אנחנו פה כל שבוע, אנחנו נשמח לזמן לישיבה, פעם אחת על מד"א ופעם אחת על הדואר ופעם אחת על זבל ופעם אחת על חינוך, ואנחנו כל שבועיים נשב פה ואין לי שום בעיה. אני כאן, אני אשמח, יש לי המון בעיות ואני אטפל גם בזה. אבל אני לא חושבת שזו צריכה להיות הדרך, אני לא חושבת שזה תפקידי, אני מפקחת על עבודת הממשלה, לא יוצרת את עבודת הממשלה.

אני אנסה לעשות את זה לפי הסדר, לפחות הסדר שכתבתי. אני לא אדרג את זה מהקל לכבד, כי הכול כבד בעיניי, הכול בעיות קשות. אבל אני רוצה להתחיל עם משרד התחבורה. שאלתי אותך דבר ראשון מה הכי כואב, אמרנו הכבישים. כבישים מקולקלים, שיטפונות, אין מדרכות - - -

אני תחבורה ציבורית.

את נֹעה?

כן.

מריה לא פה, נכון? דרור לא פה.

לפני זה, מי נציג משרד התחבורה שאמור לתת לנו תשובה ללמה הכבישים מקולקלים, למה זה וזה? זה עיריית ירושלים? אוקיי. בסדר, אז אני מחכה לזה.

תחבורה ציבורית.

תחבורה ציבורית, אז אולי אני אציג בקצרה את - - -

אני רק אגיד לפני, יש נטייה למשרדי ממשלה לבוא לתת לנו נאום על כל הדברים הטובים שהם עשו. זה לא עובד כאן. אני אתחיל, אני יודעת שאתם עושים דברים טובים, פה אנחנו מדברים על הבעיות.

אני אשאל אחרת, אולי תגידי לי מה בדיוק את רוצה, לאן לכוון?

הייתה תשובה אחת, שהוא דיבר עליה, מאוד מאוד משמעותית, שהתחבורה הציבורית קודם כל מספר השעות, דבר שני העיכובים בתוך המחסום - - -

במעבר קלנדיה.

אולי תתחילי במעבר קלנדיה.

תחנות אוטובוס, זה גם אתם?

כן, אנחנו ועיריית ירושלים, אבל נדבר על זה. לגבי מעבר קלנדיה, זו בעיה קשה, אני מסכימה איתך בכל מילה שאתה אומר. העיכובים שנגרמים שם לתחבורה הציבורית הם שעתיים, אמרת? לפחות. בימים האחרונים - - -

את אומרת שזה יותר משעתיים?

יש זמנים. אם נלך לרמדאן ולזמנים כאלה. בואו נדבר תכל'ס ובימים האחרונים גם ראינו את זה ברגע שצמצמו את מספר עמדות הבידוק הפעילות במחסום, ראינו את כל העיכובים שהיו בימים האלה. בסופו של דבר המהלך שאנחנו מובילים הוא פתיחה של נתיב תחבורה ציבורית שמי שמכיר את כביש 45, מכיוון עטרות לקלנדיה, אז מתוכנן בו נתיב תחבורה ציבורית שיאפשר באמת את ההעדפה, כי בסוף המסות מגיעות בתחבורה הציבורית ואנחנו רואים כן ביקוש לתחבורה הציבורית. לשמחתי.

נכון.

אנחנו מקדמים - - -

מה זה אומר? מתי? קודם כל, אני לא יודעת אם אתם ידעתם את זה. ידעתם?

לא, לא ידעתי.

באמת אני שואלת, למה אין דיאלוג עם נציגי השכונות? אני שואלת אותך לא כדוגמה, אני שואלת את זה כל משרד. יש פה בעיה מאוד קשה, אתם מתכננים נת"צ (נתיב לתחבורה ציבורית), זה דבר טוב, למה הם לא יודעים על זה?

אני אומרת שוב, בסוף הדיאלוג שלנו הוא מול עיריית ירושלים ונציגי המינהל הקהילתי, אבל דלתנו פתוחה, אנחנו שמחים ל - - -

אז קודם כל הנה, משרד התחבורה, תחבורה ציבורית, יש כתובת. אני חושבת שזה משמעותי. נת"צ, תוך כמה זמן יהיה?

קודם כל אנחנו מתקצבים אותו. הוא נמצא בתכנון כללי, זה פרויקט מאוד מאוד מורכב בגלל שיש שם כמה פרויקטים מקבילים - - - אני רואה את החיוך.

הנה, ראיתם עכשיו איך ירד לי. שמחתי ואז - - -

לא, אבל אנחנו מעוניינים להתחיל ביצוע בסוף 14'

סוף 14'. כמה זמן זה לוקח?

כיוון שזה פרויקט מורכב, שמותנה גם בשיקוע של כביש 45 - - -

אבל הוא מתוקצב?

הוא מתוקצב. בשיתוף עם החברה העירונית מוריה, שהם בעצם המבצעים של הפרויקט.

והטענה של 24 שעות, שהוא הזכיר?

זה מה שהוא אומר על פתיחת המחסום.

זה לא אתם.

אבל זה נכון שאנחנו מכירים את הבעיה, שאין מספיק עמדות גם בשישי ושבת, ושוב, התחבורה הציבורית נתקעת שם. אנחנו גם בודקים את האפשרות אולי דרך משרד התחבורה לסייע באיוש או לפחות בתקצוב של איוש המחסום. אבל פה זה כבר סיפור של מי אחראי לזה, משטרה? לא בטוח שמשרד התחבורה צריך להקצות שוטרים לאייש את המחסום.

נראה לי שבטוח שלא. טוב, אז דווקא התחלנו - - - תודה.

אני עוברת לחינוך. מי נציג משרד החינוך פה? אני מתחילה עם המשרדים ובסוף העירייה.

שלום לכולם, אנחנו משרד החינוך.

אתה רוצה שאני אחזור על הבעיות או ששמעת אותן?

לא, שמעתי אותן.

אתה לא מכיר, פעם ראשונה ששמעת?

לא, אני מכיר את הבעיות. אנחנו מכירים את בעיות החינוך מעבר לגדר, עוטף ירושלים.

מעבר לחומה.

חומה או גדר. במזרח העיר עצמה אומרים חומה ושם עוטף.

הבנתי.

בכפר עקב יש לנו שני בתי ספר ממלכתיים ויש לנו במחנה שועפט בית ספר אחד, אבל בכל בתי הספר, בשני המקומות האלה יש לנו בתי ספר מוכרים רשמיים, שאנחנו מפקחים עליהם. שאלת על אחוז הנשירה, אני חושב, לפי המספרים שיש לנו והמעקב שיש לנו, דווקא בכפר עקב המצב טוב מבחינת הנשירה, אין נשירה משתוללת שם, יש להם בתי ספר שיש בהם כ-2,000 תלמידים בתיכון, על יסודי, והשאר ב - - -

שוב, אמרנו, לא אומרים את הדברים הטובים, אנחנו מדברים עכשיו לענות לבעיות. דיברו על שני בתי ספר ספציפיים שיש איתם בעיה. אחד שנבנה ללא אישור ורוצים להפוך אותו ל - - - הדבר השני זה בית הספר השני שדיברו עליו, דארל מעראפי .

מבנה, הוא מדבר על מבנה.

בית הספר דארל מעראפי הוא הגדול והוא במוכר שאינו רשמי. הוא בית הספר הגדול שמקבל תלמידים מיסודי עד לחטיבה העליונה, הוא בבעלות עמותה - - -

נכון, ואומרים לנו 'קחו אותם' - - -

לא, לא, אנחנו מכירים את הבעיות שיש להם שם ומה מתנהל מול המשרד והעירייה. את ההצעה שלו אני אישית פעם ראשונה ישבנו עם הבעלות, עם מנהלי המינהל של בית הספר, אצל סגנית מנהל המחוז. לא העלו את הבעיה שהעלה אדון זגייר.

אבל אני שואלת, עומדת לפתחך השאלה האם - - -

אנחנו אחראים על הפיקוח, אם הוא רוצה להעביר למשרד החינוך או לפיקוח של משרד החינוך ועיריית ירושלים, אנחנו נעביר את הבקשה הזאת למחוז, אנחנו נדון במחוז בבעיה זאת, נקרא להם ונדבר על העברה. אני אישית ומנהל המחוז. אני בטוח שזו פעם ראשונה ששמענו על בקשה להעברת הניהול של בית הספר לידינו.

אתם העברתם בקשה?

אלינו אישית לא העבירו.

כל אחד מדבר פה רק ברשות דיבור. משפט אחד, הגשת בקשה?

כן. טלפנתי למר דוד קורן, שאני אשב איתו, והוא אמר לי 'אני אעשה ישיבה ואזמין אותך' וסיפרתי לו על הדברים שאנחנו רוצים באזור, שנפתור את הבעיה לילדים שלנו. לא רוצים לראות את הילדים שלנו בכביש.

אנחנו כמשרד לא קיבלנו ולא שמענו.

לא, זה בסדר, אנחנו יודעים ש - - -

אני אומר לך, זה היה בסוף נובמבר הפעם הראשונה שישבנו איתם ולא העלו.

לא תהיה בעיה להעביר.

אנחנו נעביר למנהל המחוז.

הצקצוקים בצד ימין לא מקובלים עליי. זה לא מקום לצקצוקים. אם יש צקצוקים, הם שלי.

מי האדון שאמר שלא תהיה בעיה להעביר.

ואחיד מוסא.

אני גם מפקח משרד החינוך.

הם רושמים מי אמר 'לא בעיה', הם רושמים לא תהיה בעיה, מעולה, אני עוברת - - -

לא, אנחנו לא אמרנו שלא תהיה בעיה, אנחנו נעביר. זה לא בסמכותי, אני אישית או של מר ואחיד, אנחנו מעבירים את הבקשה למנהל המחוז - - -

אוקיי, אנחנו גם שמענו 'לא תהיה בעיה להעביר'.

נזמין אותם ונדבר.

אוקיי, אני עוברת למשרד הבריאות.

רגע, אבל לגבי המבנה השני?

לגבי המבנה השני, אותה הבעיה. גם את הבעיה השנייה הוא - - -

אני שמעתי, עוד פעם, הם מדברים על אותו בית ספר. תראי, אני אישית לא עובד ברישוי ולא עובד - - - הרישוי זה דרך עיריית ירושלים, ועדה מחוזית. זה של עיריית ירושלים. אנחנו בדרישות שלנו מבקשים רישוי.

סליחה, 14 בתי ספר בבניין בלי אישור.

בסדר, אבל הוא לא יפתח חדש בבניין בלי אישור. את זה אני מבינה. אנחנו נגיע לעירייה.

מיקי, בבקשה.

חמש נקודות בקצרה.

אבל, מיקי, להתמודד עם הבעיות, לא מה עשיתם טוב בכל ההיסטוריה. אתה מכיר אותי.

אני מכיר ואני מקווה שאני אענה כראוי. את הנקודה החמישית, טיפות חלב, ד"ר חן זמיר, רופאת המחוז תתייחס.

ואם היא תוכל להגיד לנו, כמו עם הנת"צ, מתי נפתחת טיפת חלב, אנחנו נשמח גם.

כבר נפתחה לפני עשור.

אז איך לא יודעים על זה?

לא, הם מדברים על טיפות חלב נוספות, ד"ר זמיר, באזור אחר. היא תתייחס.

היא מדברת על מקום אחר. אלה שתי שכונות שונות.

שני אזורים שונים.

אני אקצר. אמבולנסים. אחת, עוד בעיה שהייתה של תקיפות של צוותי מד"א ועיכובים שנגרמו כשהם חיכו למשמר הגבול. סגרנו את הנושא בצורה קצת שונה. נתתי רישיון לתשעה אמבולנסים של הסהר האדום, שנמצאים במזרח ירושלים, יש להם חופשיות לנוע פנימה והחוצה לכל המקומות שהם רוצים והם בחרו לרכז את כל האמבולנסים ליד בית חולים אלקודס. מי שמכיר, זה ליד אוגוסטה ויקטוריה. אני לא מתערב בשיקול שלהם איפה לשים את האמבולנסים, הם עומדים לרשותם. מאות פניות לחודש, הם עונים, גם משתפים פעולה עם מד"א בנקודות שצריך.

אבל זה לא באזור שלכם.

נושא האמבולנסים בשנים האחרונות פועל כשנקודה אחת שבמיוחד טיפלתי בה אישית הייתה מעבר אמבולנסים במעברים. הייתה תקופה שהיו בעיות במעבר, בעיקר אמבולנסים שלא היו שייכים לקבוצת התשעה, אלא אחרים, והם הגיעו לא מתואמים, וניתנה הוראה בחפ"קים שמה, לכולם יש טלפון פרטי אישי שלי 24 שעות ביממה, שאם רוצים לעכב אמבולנס, שיודיעו לי ואם הוא עובר - עובר. לא היו אליי שום פניות בנושא הזה בתקופה האחרונה.

בכפר עקב אם ככה אין פתרון. זה גם מה ש - - -

לא, יש פתרון שעובד.

לא, רגע, אני איתך, אני לא נגדך. אני אומרת לפי מה שהצגת.

קודם כל, מיקי, אם יש פניות, הוא לא קיבל. אם יש לכם פניות ספציפיות להגיד מקרה שהיה עיכוב, אני מבקשת שתגישו לי, כי כרגע כל עוד אין - - -

לא, אני רואה סוגיה מבנית שמוסכמת. לפי מה שאמרת האמבולנסים מתרכזים סביב אלקודס. זה אזור אחר, יכולתי להראות לכם מפה אם היה לנו יותר זמן.

את מכירה את ירושלים?

רגע, רגע, אדוני.

תחנת מד"א ירושלים נמצאת ברוממה. אין תחנה בגילה ואין בגבעת זאב. ככה המערכת עובדת בצורה הכי יעילה. אין לי בעיה שתפנו לסהר האדום וחמישה מתשעה האמבולנסים שיעמדו קבוע בכפר עקב או איפה שתרצו.

אנחנו נפנה? אתה חושב שאין לך אחריות וחובה לומר להם שהם צריכים לתת שירות גם בכפר עקב?

אני חושב שהם נותנים היום שירות טוב. ומי שסבור שאיננו טוב, שיגיד.

לא, הוא חסר, הוא לא לא-טוב.

אשרת, אם יש משרד שאני סומכת עליו, אם יש בן אדם במשרד שאני סומכת עליו, זה מיקי.

לא, אנחנו אומרים אותו דבר.

ולכן אני אומרת, אם אנחנו רוצים לפנות לסהר האדום, אנחנו יכולים לזמן את הסהר האדום - - -

בואי נדבר אחרי זה לגבי פתרון אחר. אני פתוח לשמוע.

בסדר גמור.

אם יש לכם רעיון לפתרון אחר אנחנו נשמח.

שתיים, נקודה שבה אני פחות מרוצה, הטיפול האמבולטורי בכל האזור הזה. קופות החולים נותנות את זה באמצעות זכיינים. יש לקופות בעיה אמיתית בפיקוח על אלה. בסך הכול ניתן טיפול סביר. למה אני לא מרוצה? כיוון שרמת הפיקוח נמוכה ופה ושם, כשעשינו פשיטות פתע, וד"ר זמיר וד"ר נובאני גם היו שותפים לזה, ראינו חלק מהרופאים שעבדו רופא אחד עם רישיון ושניים-שלושה היו רישיונות שאינם ישראלים.

מה הסמכויות שלך לעשות, אם אתה עושה כבר ביקורי פתע כאלה?

עשיתי אפילו פשיטות עם המשטרה וזה הגיע לפרקליטות ונעצר שם. לא הוגשו בסוף כתבי אישום, מסיבות של הפרקליטות והמשטרה. כמה שלחצתי זה לא עזר.

רגע, אז מה הפתרון? קופות חולים?

אנחנו לוחצים עליהן להגביר את הפיקוח, גם ד"ר חן זמיר, אבל אני אומר ביושר, קשה לנו לפקח במקומות המרוחקים.

שלוש, בתי חולים. למעשה יש בית חולים אחד באזור הזה, אלקודס, זה בית חולים ליולדות ליד מחנה שועפט. עשינו שם כמה בקרות ו - - -

איפה יש בית חולים?

ליד כפר עקב.

זה הצד האחורי של שועפט, ליד קלנדיה. לא אמרתי באותו אזור, אמרתי שיש רק בית חולים אחד בצד ההוא שהוא תחת פיקוח שלנו. זה מה שאמרתי.

והוא מוכן לקבל מהמונית - - - ?

אני איתך, עד כדי כך שאני איתך - - -

מיקי, משפט אחד.

בביקור האחרון שלי שם ישבתי עם ההנהלה וביקשתי מהם לפתוח מיון כללי, משהו כמו מר"מ, הם הבטיחו לדון בזה. הם לא הלכו, למיטב הבנתי, בגלל סיבות כלכליות. אנחנו נתמוך, אבל התמיכה שלנו בכיוון הזה היא לא כספית. בהחלט תומך בעניין הזה.

בסדר גמור. טיפת חלב.

ממש בקצרה. לפני כעשור נפתחה בכפר עקב טיפת חלב שמפעיל אותה משרד הבריאות. בכל רחבי העיר ירושלים נותנת עיריית ירושלים טיפת חלב, באזור הזה, בבג"צ נאמר שהוא לא ממש העיר, אני לא נכנסת לפרטים, ולכן משרד הבריאות לקח על עצמו. מזה עשור יש את התחנה בכפר עקב, היא צמודה לבית החולים אלקודס מהצד השני, יש מדרגות, יורדים. יש בה היום 1,500 תינוקות. במקביל יש תחנה עירונית בשועפט, יש בה כ-1,000 תינוקות.

זו שכונה אחרת.

אנחנו סופרים לפי מספר תינוקות ומכפילים בזה את הפעוטות וכן הלאה. אני רופאת ילדים, אז בזה אני יודעת. אנחנו בזמן מבצע הפוליו ראינו שיש עומס מאוד גדול בתחנות בצפון העיר וכן החלטנו כבר בנובמבר לעשות תהליך של שני דברים. האחד, משרד הבריאות הקצה מימון לעיריית ירושלים לפתוח עוד תחנה, לפצל את תחנת שועפט - - -

שועפט זה לא מחנה פליטים שועפט.

ברור שהם לא יודעים את המקומות. היא אומרת על מה שיש, לא על מה שאין. היא אומרת שאין במקומות האחרים. בבקשה תנו כבוד ל - - -

שועפט זה לא מחנה פליטים שועפט, היא מתבלבלת.

אני מבקשת לדבר רק ברשות דיבור.

הדבר הנוסף לגבי כפר עקב, סאמי רמיס, ואני מכירה את המקומות והייתי בהם, אנחנו ביקשנו ממשרד הבריאות, אנחנו זה לשכת הבריאות המחוזית, להוציא מכרז. יוצא מכרז שישבנו עליו הרבה וכתבנו את פרטי פרטיו ובהחלט אפשר לפצל את זה לשתי תחנות בתוך המכרז. אני מקווה מאוד שעד סוף פברואר הוא יתפרסם. ספקי הבריאות באזור הזה מוזמנים לגשת למכרז הזה ולהגיש הצעות לטיפת חלב כי באזור הזה מממנת את זה המדינה וזה לא שייך לעירייה, כל מה שמעבר לעוטף.

לגבי האזור של ממש בכניסה למחנה הפליטים שועפט, איפה שיש מרפאת קופת חולים כללית, של ד"ר זרייר. אני מתארת לעצמי שעל זה אתם מדברים. אנחנו היינו במקום ובדקנו אותו והוא נראה לנו מתאים. העברנו את הפרטים לעיריית ירושלים, זה כרגע בעיריית ירושלים בבדיקה.

קודם כל תודה. אני שמחה לשמוע את התשובות של משרד הבריאות. אני יודעת שמחפשים תמיד את הבעיות, צריך גם לדעת להגיד כשיש דברים טובים וכשנעשה מאמץ ואני מאוד מעריכה את זה.

יש שני נושאים מאוד מרכזיים שאני רוצה לגעת בהם. אחד זה הנושא של המחסום ואני לא בטוחה שאני אגיע לפרק אותו לעומק, אבל זה אומר שאנחנו נצטרך לקבוע דיון נוסף, אבל אני רוצה לדלג לעירייה. שני הנציגים שנמצאים פה, אחד נציג המינהל הקהילתי, אני לא מכירה מקום בעולם ובטח לא בישראל שבו יש מינהל קהילתי שהוא ה-buffer שדרכו צריך לעבור כדי לפנות לעירייה ושממנו לא מקבלים תשובות. אני שומעת פה רשימה של דברים. אתה לא היית בהתחלה, אז אני אמנה לך: בעיות חינוך קשות ביותר, בעיות ניקוז ומים, בעיות כבישים מקולקלים, שיטפונות, אין מדרכות, אשפה, שמעת בעצמך, דואר, מסרבים לקבוע רחובות, שמות, כתובות, עדיין לא מקבלים באופן מסודר. טיפת חלב שהיא באחריותכם, אמרו שמשרד הבריאות יעביר לכם תקציב, למה זה לא נפתח? יש פה אוסף של בעיות מאוד קשות ואני באמת אומרת, אני לא יכולה לחשוב על תשובה שתגיד שהיא לגיטימית. מעניין אותי איזה תשובה אתה יכול לתת. אני רוצה אותך, לדוד קורן אני אדע לפנות אחר כך.
יושבים פה, אומרים שאתה מונית להיות הכתובת. פונים, מבקשים, אין. מה קרה? תשע שנים מאז החומה.

שבע שנים.

חיכיתם שבג"צ יגיד לכם מה לעשות, כשבג"צ אומר, אתם מחכים לבג"צ?

לא, ממש לא. כמו שאמרת, לפני שבע שנים, ב-2005, הייתה החלטת ממשלה.

אני דיברתי על החומה, אחרי תשע שנים. תיקנת אותי.

אני לא הייתי קיים אז, מבחינת המערכת, בצורה זו לא הייתי קיים. אז אני לא יכול להגיד על מה ש - - -

אז זה מה שאני אומרת, אז מחכים לבג"צ כדי לקחת אחריות על תושבי מדינת ישראל. אבל החלטת הממשלה אמרה לקחת אחריות רב מערכתית ואמרו להקים מרכז קהילתי. לא אמרו שהוא יטפל בכל הבעיות, לא אמרו שהוא יהיה ה-buffer, לא אמרו שהוא יחסום את הגישה לעירייה, אמרו לתכלל. אז מה מתכללים?

אני מסכים איתך לחלוטין.

יפה, אז מה אתה מתכלל?

אז ככה. קודם כל החלטת הממשלה קבעה - - -

אתה מדבר ערבית?

כן. החלטת הממשלה קבעה הרבה מאוד תחומים וחילקה אותם למשרדי ממשלה שונים, כולל עיריית ירושלים. לצערי בהחלטת הממשלה, ולצד החלטת הממשלה, לא נקבע תקציב.

לא נכון.

לא נקבע תקציב.

אבל יש תקציב לסך תושבי מדינת ישראל, כמו כל דבר, למשרד הבריאות יש תקציב, התקציב שלו אמור לכלול, סתם לדוגמה, את משרד הבריאות. או המשרד לביטחון פנים.

אוקיי, להחלטות האלה, במיוחד למה שהוטל לכאורה על עיריית ירושלים לא הושם בצד זה תקציב כדי לבצע.

אבל גם אין שום תקציב של 'הנה הכסף שלכם לטפל ברמות', אבל הם מטפלים ברמות, נכון? ולא ניתן להם שום כסף מיוחד על זה.

אוקיי, אבל הממשלה, כשהיא קבעה את ההחלטה הזו, היא גם הבינה שהיא יצרה מצב שבעצם בניית הגדר או החומה, לא שאני פה כדי להגן על עיריית ירושלים, כי אני לא עובד העירייה, אבל היא קבעה עובדות בשטח שיצרו - - -

אז שבע שנים יש בעיות ואין תקציב. מה אתה עשית בשביל זה?

אני כבר עברתי במשרדי ראש העיר, במשרדי שני ראשי ערים, מנכ"לי עירייה, כולל שרים לענייני ירושלים.

אני שואלת מה עשית בשבע השנים האחרונות. אין לך כסף, יש לך משימה, מה עשית? פגישות? אני מצטערת אם זה נשמע בציניות, אני פשוט תוהה.

בסדר גמור. במהלך שבע השנים האחרונות המינהל הקהילתי איתר, במקרה הזה בסיוע של אדון ג'מיל סנדוקה, מבנה ליד מחנה שועפט, הבאנו את זה לעירייה, העירייה הכשירה את המקום והוא כיום בית ספר ל-850 ילדים. בית ספר יסודי ל-850 ילדים.

לא, רגע, אל תסביר לי את כל הפעולות הטובות. עם איזה כסף אם אין תקציב?

זה כסף שאו שאני מקבל דרך העירייה או שאני פונה למשרדי הממשלה השונים ואני מכיר כמעט את כל האנשים פה בחדר.

ברור שאתה מכיר. חוץ ממני, אני חדשה. אז אולי זה מה שהתכוונו לעשות, לא התכוונו שיהיה תקציב, התכוונו שאתה תלך כראש המינהל ותיקח ממשרד הבריאות ומשרד התחבורה והמשרד לביטחון פנים ותיקח מכולם to make it happened, כמו שאומרים.

יכול להיות.

אז למה הדברים האלה לא נעשו? למה הכבישים לא תוקנו? למה האשפה לא נלקחת באופן קבוע? למה לא נתנו שמות לרחובות? למה אין בתי ספר? למה אין מגרשי משחקים? למה אין תנאים בסיסיים לחיות? למה חיים כמו חיות?

אוקיי. התשובה הראשונית היא שהמקום הזה היה קיים גם לפני בניית החומה. גם אז לא בנו אותו.

גם אז הזניחו. מעולה, אם הזניחו קודם אז בוא נמשיך.

לא. אז עכשיו השאלה, כשאני בא לשכונה אחרי שכבר בנו את הגדר ויצרו מצב, איך אנחנו משנים את המצב.

אני מסכימה איתך, הבעיה היא לא בגלל הגדר, הבעיה בגלל ההתייחסות לשכונות שהתחילה עוד קודם. אז בוא נתעלם מהחומה ונגיד שיש פה תושבים, מגיע להם, הם היו תושבים קודם, הם יהיו תושבים אחרי, לא יהיו תושבים אחרי, לא משנה, השאלה היא מה הסמכות שיש לך, באמת סמכות? יש לך אחריות, הרבה אחריות, כי אמרו שאתה המקשר, מה הסמכות?

אין לי סמכות.

אפס סמכות? אתה אמור ללכת ולדרוש מאחרים.

נכון.

הבנתי אותך. וכשבאים הגופים האלה ואתה - - - למה צריך אותך?

למה צריך אותי?

כן.

אז בואי אני אסביר מה עשיתי בשנים האחרונות ואז תדעי למה צריך אותי.

לא, אני שואלת - - -

כי אחרת כל מה שעשיתי לא היה קיים.

טכנית, תסביר לי למה צריך אותך? באמת אני אומרת, כי יש גוף ויש גוף שיש לו אחריות ויש תושבים. למה צריך אותך? את התיווך?

כי אני זה שיכול לראות בצורה הטובה ביותר מה נדרש בתוך השכונה ומה נדרש בתוך השכונות. מתוך הקשר שלי גם עם אנשי השכונה וגם עם הגורמים הרשמיים השונים ולנסות לתכלל ולמצוא את הפתרונות הכי אפשריים והכי טובים - - -

מי אחראי לדעת מה הצרכים של שכונת רמות בירושלים? לתכלל ולראות מה.

התושבים ויש מינהל קהילתי שמייצג אותם בהרבה דברים מול העירייה, יחד עם הנהלת המינהל הקהילתי. הם באים לעירייה ו - - -

יש מישהו שהוא תושב שכונה? כשיש לך בעיה את פונה למינהל הקהילתי?

לא.

והוא מתכלל לך את הבעיות?

אני לא יודעת, אני בטוחה שהוא עושה דברים מסוימים, אבל בטח לא בעיית - - -

אבל כשלא מפנים לך אשפה גם את פונה?

לעירייה, 106.

אוקיי. אז למה הם צריכים אותך?

אני מעודד את התושבים לפנות ל-106. לא אליי.

אבל כשהם פונים לשם אומרים לו שייפנו אליך.

לא נכון.

זה לא מדויק.

זה פשוט לא נכון.

מישהו פה יכול להגיד שהוא קיבל תשובה לפנות לקולין?

לא קיבלנו שום תשובה. ביקשנו את התשובה עשר פעמים, גם עם מכתבים ו - - -

גברתי, אותו אדון שמייצג את התושבים ישב פה עם מנהל אגף התברואה במשרדו. אני רק אומר - - -

קודם כל לא קיבלת רשות דיבור, ודבר שני, יכול להיות שאתה מצדיק במה שאתה אומר עכשיו בזה שהאדון עכשיו קיבל בשבע שנים פגישה עם אגף התברואה? זה מדהים שהוא קיבל - - -

לא, לא. אף אחד לא חוסם אותם לבוא לעירייה.

אני כתושבת תל אביב יכולה מתי שאני רוצה להיפגש עם אגף התברואה, ואתה יודע מה? נותנים לי מענה.

נכון.

אבל שבע שנים הוא לא קיבל מענה.

זה לא נכון.

המענה שאתה אומר זה שהוא קיבל פגישה? תסלחו לי, זו בושה בעיניי, זאת התשובה? הוא קיבל פגישה. נהדר.

לא, אנחנו אומרים שמי שרוצה להיפגש עם אנשים מהעירייה מוזמן לעשות את זה.

אבל זה לא עוזר להם, אז מה זה משנה?

זה משהו אחר.

סליחה, מר דוד קורן אמר לנו שזו הכתובת.

בבקשה. לפרוטוקול מי אתה.

אני מנהל אגף התברואה. חלק מהאנשים שיושבים פה כנציגים של השכונות נפגשו איתי לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש. יש גם סיכומי דיון מסודרים, לא הבאתי אותם איתי, הם קיימים.

שורה תחתונה?

יחד עם קולין היימס. השורה התחתונה, בשנים האלה נעשו שיפורים קיצוניים ברמת השירות שניתנת - - -

אתה היית מוכן לבוא לגור שם?

תראי, קודם כל אני מכיר את השכונה.

לא מבחינת איפה זה, מבחינת התנאים המוניציפאליים שיש שם, היית מוכן לעבור לגור שם?

כן.

כן?

אני אומר דבר אחד, יש פה היבטים - - -

אני מופתעת, כי אני לא.

יכול להיות, אני גרתי שם גם לפני זה, לא חשוב מאיזה סיבה גרתי שם, אבל נעזוב את זה כרגע, מציגים כאן רק את הדברים שהם לא בסדר וזה תקין.

זו הוועדה לפניות הציבור, אמרתי בהתחלה, אנחנו לא מדברים על דברים טובים.

אני יודע, זה תקין, אבל יש גם דברים שנגרמים בשטח בשל ההתנהלות של השטח ואני לא רוצה לומר משפט אחר וזה משפיע על הרבה דברים אחרים.

תסלח לי, אבל לא מקובלת עליי התשובה הזאת. כן, יש גם שכונות, אתה לא אומר את זה על שכונות אחרות בירושלים, נכון? שכונות חרדיות, שאתה אומר אה, מתנהגים שם לא משהו אז אנחנו לא ניתן להם שירותים. נכון?

קודם כל נותנים שירותים, ומעבר לזה, גם במסמך שיש מולנו כאן, גברתי - - -

שנייה רגע, אני מבקשת לעצור. נקודה עיקרית, קצרה.

אני רוצה שתי נקודות מרכזיות שמהוות את מוקד הבעיה. האחת, שהתשתיות הקיימות בשכונה, שלא שונו, התשתיות המרכזיות שלא שונו מזה עשור או שני עשורים, לא מתאימות כיום לכמות התושבים שעברו לגור בשכונה, אם זה בגלל בנייה לא חוקית שנבנתה שם, ואם זה בגלל דברים אחרים. זו נקודה ראשונה. הנקודה השנייה היא שהבעיה היומיומית המרכזית שקיימת בשכונה היא היעדר נוכחות של גורמי אכיפה. ברגע שתהיה שם נוכחות משטרתית קבועה שתטפל, אם זה בתנועה, אם זה בבנייה בלתי חוקית, אם זה באנשים שמרימים כביש כדי להעביר צינור ואם זה כל דבר אחר, אז זה לא יקרה ולא יהיו כל הבעיות האלה.

אמרתי לכם שיש לנו זמן קצר, לצערי. אני אקבע דיון נוסף, לא כולם יוכלו לדבר, אני מצטערת.

אני יועץ ראש העיר לענייני ערבים במזרח העיר. אז אחת, אני אענה לשאלה של אשרת, שאני חושב שגם היא עצמה מכירה אותה וגם שאר החברים מכירים אותה, אני הכתובת של התושבים. אבו אשרף, ג'מיל, ג'מיל רק אתמול נפגש איתי, אבו אשרף נפגש איתי מספר פעמים, אני מתנצל אם יש פעמים שאני לא עונה, אני לפעמים בתוך דיונים. קולין היימס הוא מינהל קהילתי ולשאלת אשרת, רצתה לצאת מהדיון עם מי הכתובת, אני הכתובת. שתיים, קולין הוא לא buffer, עיריית ירושלים עובדת במודל בכלל השכונות, גם בשכונות עם רוב יהודי וגם בשכונות עם רוב ערבי, של המינהל הקהילתי. המינהל הקהילתי מבחינתו הוא גורם שעוזר לעירייה לתכלל ולהבין את תמונת המצב. הוא גורם שלטובת העניין כשאני מפעיל - - -

משהו מהדברים שאמרנו חדש לך?

לא. כשאני מפעיל צוותי חירום שכונתיים, כמו שפעלו טוב באמצעות אגף חירום וביטחון ובאמצעות המינהל הקהילתי בשלג, אני עושה את זה דרך קולין היימס, כי אני צריך גורם שאני יודע להעביר לו סעיף תקציבי שהוא יודע לעבוד איתו.

עכשיו, אל"ף, אני מברך על הדיון הזה והוא חשוב. שתיים, אין ספק וגם עיריית ירושלים לא חולקת על זה שצריך להביא לשיפור ברמת השירותים בשכונות האלה. נקודה. שלוש, יש לנו מבחינתנו דגש אחד מאוד משמעותי שמתקשר למה שקולין אמר, עיריית ירושלים, בשביל לספק שירותים בצורה - - -

לא, אל תגיד לי 'אין כסף'.

לא, אני לא הולך להגיד שאין כסף.

לא, נבהלתי.

חברת הכנסת, אני מכבד אותך, אז רק תני לי להשלים את דבריי. בשביל לתת שירותים בצורה רציפה ומתמשכת עיריית ירושלים זקוקה לליווי ביטחוני תדיר בשכונות האלה.

לא, אני חייבת להגיד, אני עכשיו חוגגת שנה לשהות שלי כחברת כנסת, או איך שקוראים לה, קדנציה, או מה שזה לא יהיה, ויש שתי תשובות שאני מקבלת ממשרדי ממשלה, אחת זה אין כסף, שהימרתי שזה יהיה וענית לי שלא, והשנייה 'זה לא אנחנו'.

לא, אני לא הולך להגיד לך שזה לא אנחנו. חברת הכנסת, בואו נהיה הוגנים וגם ניתן לעיריית ירושלים להשמיע את עמדתה, נראה לי שזה הוגן. עיריית ירושלים פנתה מספר פעמים, לטובת העניין אני מתייחס לשכונת כפר עקב, לחטמ"ר בנימין בבקשה שכשאנחנו באים גם לתת שירותים וגם להתמודד עם היבטי אכיפה ופיקוח שקיימים בשכונות האלה, והסוגיה הזאת לא עלתה פה, אבל סוגיית הבנייה הבלתי חוקית שקיימת בשכונות האלה היא סוגיה אסטרטגית, היא מקשה על היכולת לפתח את השכונות הללו, גם ברמת להוציא היתרים. מבנים שנבנים בצורה בלתי חוקית ואנחנו בתוך עיריית ירושלים - - -

20 שנה הם לא הכינו תכנית מתאר והוא אומר ש - - -

דבי, את רוצה שאני אוציא אותך? את לא רוצה שאנחנו נגיע לזה, נכון? היחידה שיש לה זכות דיבור בלי הפרעה זו אני.

אני מבינה את זה, זה ענייני בינוי, זה ענייני פיתוח, אני מדברת על תשתיות בסיסיות.

אני אתייחס. לטובת העניין עיריית ירושלים, קודם כל יש פה שורה של שירותים שאנחנו נותנים שאני מבין שאת לא מעוניינת לשמוע.

לא רוצה לשמוע, אני שמחה בלב.

אבל ניתנים שירותים. עיריית ירושלים ברמה האסטרטגית אומרת שלוש אמירות. אחת, עיריית ירושלים זקוקה לסיוע של גורמי הביטחון בליווייה במהלך גם מתן השירותים וגם היבטי האכיפה, שלדעתי הם חלק מההכרח לפיתוח השכונה. זה אחת. שתיים, בהיבט התקציבי, סוגיה חשובה שלא עלתה פה, חלק מאותם 65,000 תושבים הם תושבים שאינם תושבי ירושלים אלא תושבי שטחים שנמצאים, בגלל שבעצם בין רמאללה לבין כפר עקב לא קיים איזה שהוא חיץ, זה גבול דמיוני, אף אחד גם לא יודע בדיוק כמה מתוך התושבים הם שב"חים וכמה אינם. עיריית ירושלים פנתה, וראש העיר עצמו גם, דרך אגב, הציף גם את הסוגיה הזאת, גם בפני היועץ המשפטי לממשלה וגם בפני פרקליט המדינה וגם בפני משרד ראש הממשלה, בבקשה - - -

טוב, אני רוצה רגע - - -

אני רק אגיד משפט אחרון וחשוב.

כי זו לא תשובה מספיק טובה, 'אנחנו לא יודעים כמה אנשים יש לך, אנחנו לא נותנים את השירות'. מצטערת.

לא, זה לא מה שאמרתי. בואו לא נשים בפה שלי דברים שלא אמרתי. זה המינימום.

אני מפרשת אותך, זו זכותי.

אז אני אומר, עיריית ירושלים מדגישה שהחלטת הממשלה שקיימת משנת 2005 והכירה בצורך לתקצב בצורה ייחודית גם את השכונות הללו, יש לממש אותה וגם לתת לה את הסעיפים התקציביים שנדרשים. כי בפועל, לדוגמה בשכונת השלום, שביחס אליה - - -

לא, אמרת משפט אחד. אני עוצרת אותך, כי פשוט יש אנשים שרוצים לדבר ולא נתתי להם את ההזדמנות.

קודם כל שוב, אני מודה לך שבאת, אני מודה לך על המאמץ ועל הדברים, לא מספיק טוב. מצטערת, לא מספיק טוב. התשובה 'לא תקצבו' או 'לא נתנו', 'אנחנו לא יודעים כמה אנשים יש'. יש לכם מספר רשום, 35,000 תושבים צריכים לקבל שירות, שירות בסיסי, ולא מקבלים אותו, וכמו שעשיתם בשלג, ובאמת אני שמחה שיש גוף מתכלל, אבל כאמור, אתה אמרת, הוא לא יכול להיות buffer והוא לא יכול להיות תשובה 'תלכו לקולין היימס'.

זו גם לא התשובה שמתקבלת. בית ספר דארל מעראפי שהוזכר פה, אני אישית ביחד עם המנהל שלו הלכתי למשרד החינוך מספר פעמים, ביחד עם מאיר מרגלית, עד שהבעיה הזאת נפתרה. זה לא בתחום האחריות שלי, אני יכולתי לבוא ולהקטין ראש ולהגיד 'חבר'ה זה משרד החינוך', אני מבחינתי אלה תושבים שלי לכל דבר ועניין. אחרי זה, אם נהיה גם קצת הוגנים, דלתי פתוחה בפניהם, אני רואה בהם תושבים שלי לכל דבר ועניין.

אני אומר שתי אמירות אסטרטגיות. אחת, אי אפשר להתעלם מזה שיש פה מציאות ביטחונית שבה עיריית ירושלים צריכה ליווי. שתיים, אי אפשר להתעלם מזה שחלק גדול מהתושבים - - - וזה אני אומר ברמה המדינית כי את יושבת בכנסת, ברמה הכוללת, יש פה תושבים שאינם תושבי ירושלים שצריך למצוא להם פתרון הולם.

אני מבינה, אני חושבת שאנחנו משתמשים בבעיה המדינית כתירוץ במקרה הספציפי הזה כדי לא לתת שירותים וזה לא מספיק טוב בעיניי.

משפט אחד לנציב כבאות, כי אני צריכה לסיים את הדיון, לצערי הרב מאוד.

אנחנו די מקבלים את הטענות של התושבים. זמן התגובה שלנו לאזור הוא מאוד מאוד גדול - - -

לא שמעתי, אתם מקבלים או לא מקבלים?

מקבלים את הטענות שלהם. זמן התגובה שלנו מאוד ארוך, לפעמים 40 דקות, הרבה זמן במחסום, אנחנו מעוכבים עד שאנחנו נכנסים וזה שירות מציל חיים. אנחנו מבקשים שני דברים, שתוקצה לנו קרקע ומבנה באזור המחסום, נאייש עם כבאים ונקים שם תחנת כיבוי לתת להם שירותים כפי שהם ראויים. זו הגישה שלנו והתפיסה.

אני שמחה לשמוע. אני יודעת שזה קצר ואני רוצה לכנס דיון בשבוע הבא רק בנושא המחסום והמעברים.

אולי עדיף לבוא לשטח. אני ממליץ לבוא לראות דברים בעין.

מחסום אחד חוויתי בעצמי, אני לא יודעת אם קראתם את הפוסט שלי, זה פייסבוק, לא כולם קוראים, היה לי אישור, עברתי עם אוטובוס וחבורה של אנשים שבאו איתי אמרו להם לרדת, באמצע הלילה, בגשם, בקור, אמרתי 'אם הם יורדים אני יורדת גם'. עברתי במחסום, באה שוטרת, אמרה לי 'מי את?', אמרתי לה 'אני חברת כנסת', 'יש לך אישור?' הראיתי לה את האישור, אז היא אומרת לי 'איזה כנסת?'. אני מכירה כנסת אחת, אמרתי לה 'כנסת ישראל, מכירה?' אז כשהוא אמר חינוך, אני מבינה שיש בעיית חינוך ואלה חיילות בנות 18 ואני מבינה את הלחץ וזו עבודה נוראית, צריך להתמודד עם זה. אני אשמח לבוא לסיור, אבל אני גם אשמח שקודם כל אנחנו נשב פה לדיון ונשמע את כל הבעיות.

אני לא רוצה להביא אותך לפה בלי לתת לך משפט אחד, אנחנו נתכנס פה בשבוע הבא שוב לדיון בנושא המחסום. אני מבקשת שהנציגים יגיעו שוב. אני אציק לכם עכשיו לתקופה, עד שאנחנו נראה איך להתמודד עם הסוגיה הזאת.

אני חייבת משפט לסיום. לא שלא ידעתי את הבעיות, אבל לא חייתי אותן ולא חוויתי אותן ביום יום ואני מגיעה לפה ואני נחשפת למציאות שהיא בלתי נסבלת בעיניי והרבה פעמים אני באה, והיה לנו פה דיון על תאונות בנייה והלכתי אחר כך לשר הכלכלה בנט ואמרתי לו 'אם הייתי אתה, לא הייתי ישנה בלילה', אחרי שאני שומעת שכל שבוע נהרג פה אדם שנופל בתאונת בנייה. ואני אומרת פה שאני תוהה איך ראש עיריית ירושלים והנציג שלו פה וקולין, איך אתם ישנים בלילה, כשיש אנשים ש - - - אני באמת אומרת, העבירות, עוד לא דיברנו על הפשע, לא התייחסנו עדיין לפשע, אבל אנחנו נדבר על זה כי אני חושבת שזה קשור לכל נושא האבטחה שנדבר עליו, מעברים ואבטחה נדבר בשבוע הבא, איך אתם ישנים בלילה? קבוצה כל כך גדולה, אתם יודעים מה? 35,000, לא 68,000, לא כולם תושבים, 35,000, 30,000, איך אתם ישנים בלילה כשהאנשים האלה, בעיניי, מופקרים?

אפשר רק משפט אחד? הסוגיה הוצגה על ידינו למשרד ראש הממשלה במלוא חומרתה. אנחנו גם ממתינים להתייחסות דחופה מהם בעניין.

מתי?

לפני כחצי שנה זה היה.

שבע שנים, קדנציה שנייה של ראש העיר. מפתיע.

לא, ראש העיר מציף את הסוגיה הזאת במלוא חומרתה בפני כלל הדרג המדיני הבכיר, כולל ציפייה שלנו לתשובות ממשרד ראש הממשלה.

אני חייבת להגיד, כשאני באה למקום להתלונן אני רוצה לבוא נקיית כפיים וכשאתם באים להגיד 'אנחנו רוצים עוד כסף', מגיע לכם, אתם צודקים, השאלה אם אתה מרגיש שאתה נקי כפיים שבמה שתחת אחריותך ויכולתך עשית הכול.

אנחנו טוענים שהסוגיה הזאת דורשת התייחסות - - -

עשית הכול? לפני שאתה דורש עוד, עשית הכול?

בראייתי עשינו הרבה מאוד.

הרבה מאוד, לא הכול. אתם יודעים מה? אתה צודק, משרד ראש הממשלה צריך להתייחס לזה ואי אפשר להמשיך להתעלם מזה, אבל עדיין עיריית ירושלים לא עשתה הכול. יש פה מאמצים מאוד יפים, גם של משרד התחבורה, שאנחנו שמענו, וגם משרד הבריאות, אני רואה שאנחנו עושים צעדים, אבל זה לא מספיק.

ניפגש שוב בשבוע הבא. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:15.>