PAGE
2
ועדת הכנסת
04/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 74>
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, ב' באדר ב התשע"ד (04 במרץ 2014), שעה 9:30

<1. כללי אתיקה לחברי הכנסת>
2. בקשת יושב-ראש הכנסת לאשר לראש ממשלת בריטניה לנאום במליאת הכנסת ביום רביעי, י' באדר ב' התשע"ד, 12 במרץ 2014

חברי הוועדה: >
מיקי רוזנטל – מ"מ היו"ר
יצחק וקנין

יריב לוין

אברהם מיכאלי

אורי מקלב

דוד רותם

דב חנין

שולי מועלם-רפאלי

>
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

היועץ המשפטי לכנסת איל ינון

איילת פישמן - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, שקיפות בינ"ל ישראל

מיקה קונר קרטן - עו"ד, מנהלת תחום מדיניות וחקיקה, התנועה לאיכות השלטון

בני שדה - משקיף, משמר חברתי

אחיה זלייט - משקיף, משמר חברתי

ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

רונית יצחק
<1. כללי אתיקה לחברי הכנסת>
2. בקשת יושב-ראש הכנסת לאשר לראש ממשלת בריטניה לנאום במליאת הכנסת ביום רביעי, י' באדר ב' התשע"ד, 12 במרץ 2014

בוקר טוב לכולם, אני פותח את הישיבה באופן מסודר בנושא: כללי אתיקה לחברי הכנסת, קראנו עד פרק ה'.

תלמידי בית-ספר בית צבי מהיכן?

מאיפה אתם?

קריית-אונו.

יופי, ברוכים הבאים. אנחנו דנים פה היום בתקנון אתי לחברי כנסת, דהיינו, כיצד הם אמורים להתנהג בכל תחומי הפעילות שלהם, בין היתר גם איך הם מתנהגים לציבור שבא לבקר בכנסת, זה גם אחד הפרקים שאנחנו דנים בו. בכל מקרה, ברוכים הבאים.

אני פותח את הישיבה, חבר כנסת חנין, מה שקרה זה שבפרק הקודם הייתה לנו התלבטות בנוגע לסעיף 14 בפרק ה': חבר כנסת יתבטא בלשון הולמת לכבוד הכנסת וכבוד חבריה, והדיון סביב "לשון הולמת" מהי, בייחוד באפשרות שיוגבל חופש הביטוי באמצעות הלשון ההולמת, העלה את זה גם חבר הכנסת יריב לוין ואחרים. ביקשנו מהיועץ המשפטי של הכנסת להציע לנו נוסח חלופי שמחד יסדיר את העניין של לשון בוטה מדי, ויחד עם זה לא תהיה פגיעה בחופש הביטוי, אז קיבלנו נוסח.
קודם כול אני צריך לומר לכם, הייתה פנייה של הפרופסורים: זמיר, אסא כשר וסוזי נבות - למה לא זימנו אותם לוועדה.

את אסא כשר לא הזמנו.

הפניתי את תשומת לבו של פרופסור זמיר באופן אישי לעניין וגם שלחתי לו את הנוסח, אז הוא לא יכול לבוא בטענות. מנכ"ל המרכז לאתיקה בירושלים ענה בשם כולם, ואמרתי שנזמן אותם לפגישות הבאות, נשמח שהם ישתתפו.

כשיתאים לך, אבקש רשות דיבור.

כן, בבקשה.

אדוני לא רוצה לשמוע קודם את הנוסח? כי אני רוצה להתייחס לסעיף שכבר עברתם עליו.

כן, הייתי רוצה להקריא את הנוסח המוצע החדש.

סעיפים 13, 15 נמחקו ו-14 מוחלף.

לא אחזור אתך על כל הסוגיות כי זאת הייתה סוגיה מרכזית בפרק הזה, דב, חבר הכנסת חנין, אם תרצה, אז נשוחח אחר כך באופן אישי על דברים שכבר נדונו.

מאה אחוז, אני רוצה להתייחס לסוגיה אחרת שלטעמי היא הסוגיה המרכזית בפרק הזה, אבל אחרי שתקריאו.

קודם כול אקרא את ההצעה החדשה: "לשון הולמת – חבר הכנסת לא יתבטא בלשון גסה ובשפה ירודה. ביטויים חריפים בעניינים שבהשקפת עולם, גם אם הם פוגעניים, לא יהוו הפרה של כלל זה בהיותם חלק מחופש הביטוי הפוליטי הרחב המוקנה לחברי הכנסת". אתה רוצה להתייחס לזה?

אפשר לקבל את הניסוח בכתב?

כן, בבקשה. תסתכל בסעיף 14, הניסוח הקודם, אתה מכיר אותו?

כן.

אז זה הניסוח החדש, בבקשה.

ראשית, אדוני היושב-ראש, בתגובה מהירה על סעיף 14, אני חושב שהניסוח שמוצע לנו על-ידי הייעוץ המשפטי הרבה יותר טוב מאשר האמירה העמומה והבלתי ברורה של סעיף 14 בנוסחו הקודם. אכן, אני חושב שזו צריכה להיות עבירה אתית "לשון גסה ושפה ירודה". מצד שני, ההגנה שאומרת שאפשר לדבר בחריפות, אפילו חריפות גדולה בעניינים שבהשקפת עולם, בשביל זה אנחנו כאן, וזה תפקידנו, וזה עניין של שיקול הדעת הפוליטי של חבר הכנסת אם הוא חושב שהסוגיה מצריכה ביטוי חריף או איננה מצריכה ביטוי חריף. אני בסך הכול שלם למדי עם נוסחו הנוכחי של סעיף 14.
לעומת זאת, אני רוצה להתייחס לסוגיה שנראית לי סוגיה עקרונית ביותר והיא סוגיית סעיף 12. אני מבקש קודם כול לומר את התשתית של הטענה שלי ואחר כך לפרט אותה. חבר כנסת הוא אזרח, הוא לא יותר טוב מאזרחים אחרים ולא יותר רע מאזרחים אחרים. הוא כמו כל אזרח בישראל, לא צריך לכתוב את זה בשום מקום, אזרח בישראל צריך לכבד את החוק ולבצע את החוק. אני לא חושב שחברי הכנסת מבחינה זו נבדלים ואין טעם להבדיל אותם. אזרח בישראל, כל אזרח, אין אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב', כולם באופן עקרוני נדרשים לקיים את חוקי, דיני המדינה, אני חושב שאין רבותא בדבר הזה.
אני לא מכיר את ההוראות הקיימות, את כללי האתיקה הקיימים, יכול להיות שזה כבר היה קיים, אני לא בא בטענה בהקשר הזה כי לא קראתי את ההיסטוריה החקיקתית, אבל הנוסח הנוכחי הוא נוסח בעייתי ביותר, הוא הופך את אי-קיום דיני המדינה לעבירה אתית. אי-קיום דיני המדינה, אם זו עבירה, זו עבירה, אבל זו לא עבירה אתית. זה אי-קיום דיני המדינה כמו כל אזרח אחר.
עכשיו אני רוצה בהקשר הזה לומר שאנחנו נמצאים באיזשהו תהליך מאוד מאוד מסוכן ובעייתי שהכנסת חייבת לעמוד בפניו. כשכנסת ישראל הוקמה היה דבר כזה פעם בעבר שנקרא חסינות חברי הכנסת. חסינות חברי הכנסת הייתה היכולת של חבר הכנסת לא לבצע את דיני המדינה, להפר את דיני המדינה, אחרת אין משמעות לחסינות, ממש לא לבצע את החוק, לעשות משהו שהוא בלתי חוקי, כי אם הוא לא עושה משהו שהוא בלתי חוקי אין צורך בחסינות. מאז הדבר הזה לא רק נשחק, אלא ברמה האנליטית הוא אפילו התהפך. חבר כנסת למשל, מקובל אצלנו, אני לא יודע בדיוק איפה זה כתוב, אבל לחבר כנסת אין זכות שתיקה בחקירת משטרה, שזה דבר שאני בהחלט יכול להבין אותו. ברמה הציבורית, אני לא אומר שזה כתוב באיזשהו מקום, אבל אני בהחלט יכול להבין מאיפה הדבר הזה בא – הציבור אומר, אני לא רוצה אנשים שהם חשודים בעבירה, ויגידו: אני שומר על זכות השתיקה.
זאת אומרת, התוצאה שאנחנו נמצאים בה, היא במקום שנייצר איזושהי הגנה על חברי כנסת שהם צריכים לפעמים להילחם במוסדות השלטון, לפעמים להילחם בבעלי הון, אדוני היושב-ראש, והם עושים משהו. אתה, נניח, כחבר כנסת אומר משהו מאוד נוקב על איזשהו טייקון, לפי מיטב אמונתך זה הדבר הנכון, אבל מסתבר שאולי לא דייקת במשהו, יכול להיות, זה יכול לקרות הדבר הזה, ואז מגישים נגדך קובלנה פלילית בגין עבירה על איסור לשון הרע. היכולת שלך לומר את הדבר הזה היא מאוד מאוד חשובה, לטעמי, והיא חלק מחבילת הזכויות, זכויות היתר שאנחנו נותנים לחבר כנסת כדי להגן על אינטרסים ציבוריים, שהם כנראה יותר חשובים אפילו מאשר אותה פגיעה בעבירת איסור לשון הרע.
מה שאנחנו עושים כאן בסעיף הזה, אני חושב שאנחנו עושים טעות מאוד גדולה. אנחנו בעצם אומרים שלא רק שאין חסינות במובן המהותי האמיתי, שבעצם כבר חברי הכנסת הם קצת אזרחים סוג ב'. זאת אומרת, כל אזרח בישראל מותר לו לעשות כל מיני דברים, אבל לחברי הכנסת יש חובות יתר. אני שוב אומר, אני מבין את הרציונל מאיפה הדבר הזה בא. אני לא חושב שזה בא כתוצאה ממזימה של הרוב הפוליטי לחסל את זכויות המיעוט, זה בא כתוצאה מרגישויות ציבוריות שאני מאוד מבין אותן, וגם צריך לתת להן מענה, אני לא מתעלם מזה בכלל. אני רק אומר שהמהלך שאנחנו עושים פה הוא מהלך שהולך צעד אחד דרמטי מעבר למידה. הוא אומר: אוקיי, אדוני חבר הכנסת, יכול להיות שכאזרח אפילו אולי אותה עמידה בחוק כאזרח רגיל אולי לא היינו עושים לך כלום, אולי זו עבירה כל כך קטנה ומזערית על דיני המדינה שהיועץ המשפטי לממשלה היה אומר שאין בזה עניין לציבור – הרי יש לנו לא מעט עבירות בספר החוקים שלנו שאין בהן עניין לציבור – ולכן, למרות שזו עבירה אזרח שעובר את העבירה הזו לא יקרה לו שום דבר מכיוון שאף אחד לא באמת יגיש נגדו כתב אישום.
אתן דוגמה של סוגיה שנוח לי להשתמש בה כי היא לא נוגעת לאף אחד מהיושבים פה בחדר. סוגיה שהעלינו אותה בדיון מהיר שנדון בוועדה למיגור נגע הסמים. העלינו שם טענות לגבי מדיניות האכיפה היותר מדי אקטיבית של הממשלה לגבי אזרחים שמשתמשים שימוש עצמי במריחואנה, והטענה הייתה שאותה מדיניות של המשטרה, שהיא מדיניות מטרידה כלפי אזרחים, איננה עולה בקנה אחד עם הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, שאומר: למרות שהעבירה כתובה בספר החוקים אין עניין ציבורי, ולכן אנחנו לא מבצעים אכיפה של הדבר הזה. בואו נחשוב על חבר כנסת, בעוונותינו, שמשתמש שימוש עצמי במריחואנה, הדבר הזה ללא ספק הוא עבירה אתית לפי הניסוח שלכם, כי זו לא הקפדה על דיני המדינה. אני חושב שהדבר הזה לא נכון. למה אנחנו צריכים להגיע למצב הזה בכלל? ושוב, אנחנו מגיעים למצב הזה מתוך נקודת מוצא היסטורית שהתחילה במקום ההפוך.

אתה אומר שאם יתברר שחבר כנסת צורך מריחואנה לשימוש עצמי אז בעצם לא ועדת האתיקה תצטרך לדון בזה, צריך להעביר למשטרה כמו כל אזרח, זאת אומרת, למה יש דרך ביניים?

תסיים. מייד אענה, אתן גם לכם לענות.

זו הכוונה שלך?

כן, כל עניין דיני המדינה לא שייך לתקנון הכנסת. בדיני המדינה יש המון רשויות במדינה שעוסקות באכיפתן, הן צריכות לטפל. אם חבר הכנסת עבר עבירה שלצורך העניין החסינות לא צריכה לעמוד לו, והסירו ממנו את החסינות, יעמידו אותו לדין לפני דיני המדינה. בשנת 2014 אני לא יכול להגיד את מה שאמר בכנסת חבר הכנסת לשעבר מנחם בגין על חשיבות החסינות, הדברים האלה היום לא מקובלים בכנסת. התפיסה של החסינות החזקה, המהותית, נשחקה לאורך השנים, וגם בציבור היא כבר לא מקובלת, אז אני לא - - -

חבר הכנסת חנין, אבל הדוגמה שלך היא דוגמה שמביאה אותי לשאול אותך - יש עבירות שמדינה לא אוכפת אותן מחוסר עניין ציבורי, זה כבר דברים שנהפכו לסטנדרט, שלא מגישים נגד אף אחד כתב אישום בהם על זה. עכשיו כשמתברר שחבר כנסת כן עבר את העבירה הזאת, איפה צריך להיות באמת? השלב הראשון ודאי שהוא צריך להעלות את זה, להציף את זה, האם לבוא למשטרה? לא משנה איזה גורם בתוך הכנסת אומר: תשמע, התברר או צריך לברר האם חבר הכנסת צרך מריחואנה או לא או משהו אחר שאדם – היום לא אוכפים חוק, אני לא יודע, נניח, אדם שלקח בעל מלאכה ולא הקפיד לקחת מישהו שכל נושא המיסוי שלו מסודר, אדם הזמין אינסטלטור, חשמלאי באמצע הלילה ולא הקפיד על כך שאותו אדם מסודר ושיש לו קבלות כחוק ושהוא פועל כחוק, האם במשטרה היום, אתה מבין, להתלונן על מישהו שלא עשה את זה? אני לא חושב שהמשטרה תאכוף. האם לגבי חבר כנסת המשטרה, החוק צריך לאכוף אותו, או שאומרים לו: תשמע, אני מביא את זה לוועדת האתיקה לראות מה קורה כשחבר כנסת לא הקפיד – וזה כאן המילה "הקפיד" - -

הקפיד, בדיוק.

- - בחוק, זה הקפדות שיש - - -

אתן דוגמה אחרת, נניח – שוב, אנחנו מדברים ברמה התיאורטית לגמרי – שמתקיימת בעיר הסמוכה לתל-אביב - בני-ברק, הפגנה של הציבור החרדי במחאה על חוק אי-השוויון בנטל שמקדמת אותו סיעה שקיימת בכנסת, סיעת אין עתיד המוכרת לכולנו, - -

יש לי דוגמאות הפוכות לתת, אבל לא תיתן רק דוגמה כזאת, לא תשאיר את זה ככה.

- - ואז מגיע להפגנה הזאת חבר כנסת, ובסערת לבו אומר לציבור המפגינים: חברים יקרים, אל תתייצבו בלשכת הגיוס. הוא מאמין בזה, הוא חושב שזה הדבר הנכון לעשות. הדבר הזה הוא עבירה, הוא עבירה מכיוון שהוא הסתה של אזרחים לא לבצע את חובתם החוקית להתייצב לפי הצו של הפוקד. אני לא נכנס כרגע לשאלה אם צריך להעמיד אותו לדין פלילי או לא, צריך להסיר לו את החסינות או לא צריך להסיר לו את החסינות, אני שואל את השאלה האתית, למה זה בכלל עניין של אתיקה?

הסברת את דעתך המנומקת, נימקת אכן היטב את דעתך.

האם הסתה זה בעבירות אתיות או בעבירות פליליות?

לא אכנס לכל ההליך ההיסטורי של צמצום החסינות במדינת ישראל, ומהי חסינות מהותית ולא, וכיצד הדבר קרה, אבל גם אתה יודע שחלק מההיסטוריה הזאת נעוץ בשימוש לרעה שעשו חברי כנסת בחסינות.

נכון.

זאת אומרת, עבירות תנועה לצורך העניין שהוצאו מהחסינות לא הוצאו בכדי, אלא כי חברי כנסת אמרו: מיהרתי לכנסת וכל מיני דברים מהסוג הזה.

אגב, אני זוכר בתור ילד שההסבר הכי משכנע על חוקי החסינות קראתי אותו אצל אורי אבנרי, והדוגמה שהוא נתן תמיד הייתה דוגמה מתחום התנועה. נניח שיש איזושהי הצבעה נורא חשובה בכנסת וכולם ממהרים, והמשטרה עוצרת את אחד מחברי הכנסת בדרך כי הוא לא הפעיל את הווינקר או לא יודע מה.

נכון, הקדמת אותי כי זה בדיוק מה שרציתי לספר, את הדוגמה של אורי אבנרי שגם אני זוכר אותה.

כי זה היה מהתקופה של מפא"י.

נכון, אז מפא"י הייתה בשלטון, היה - - - , הייתה חסינות.

מן הסתם קראנו את אותה עיתונות קלוקלת. לעצם העניין, ראה, אני לא רוצה להיכנס לתוך ההליך ההיסטורי, אני מבין מאוד את הטיעון. אני רוצה להתמודד דווקא עם הדוגמאות שנתת, אבל תכף גם ניתן לאחרים פה לומר. אני חושב שהכלל שקובע – אני מפריד גם בין הליכים פליליים להליכים אזרחיים – בהליך האזרחי גם היום אתה לא מוגן, אם אדם תובע אותך בבית-משפט על לשון הרע, לא בהליך פלילי, אתה צריך לענות לו.

זו שאלה שבוויכוח.

אתה יכול לטעון שיש חסינות ובית-המשפט אולי יקבל את זה.

ואז תבוא לבית-משפט ותגיד, אבל חלה על דברי חסינות, ובית-המשפט יחליט אם אכן הדברים הם - - -

אתה צריך להוכיח שזה היה במסגרת תפקידך בבית-משפט, נכון, צריך להוכיח, לא ככה משהו גורף, ודאי שלא.

נכון, החסינות איננה גורפת גם עוד לפני שכרסמו בה.

לא, אני - - -

שנייה, דב, שמעתי אותך. אני חושב שהתכלית שקבענו שחבר כנסת צריך לעשות את המובן מאליו ולהקפיד על חוקי המדינה, אלא אם כן – השאלה אם אתה רואה פה את חצי הכוס המלאה או את חצי הכוס הריקה. ברור שאם תבוא להפגנה ותאמר את דבריך, ותקרא - - – אני מקווה שזה ברור – - - -

זה לא ברור.

אז אני מקווה שזה ברור. - - ותקרא שלא למלא את החוק כי לדעתך, מהנימוקים הבאים, אני לא חושב שהיועץ - - -

אתן לך דוגמה קשה.

אני לא חושב שיש יועץ משפטי בדמוקרטיה הישראלית שיעמיד אותך לדין על כך, אני מקווה, אבל - - -

זה לפני חוק המשילות, אתה אומר.

שמע, לא, כי אחרת אנחנו יכולים להתפזר עכשיו.

יכול להיות שזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אבל זה לא מונע מאדם פרטי שנכח באירוע לתבוע אותך בהליך אזרחי. ואתה תצטרך לענות על זה, ואז תגיד: אני חבר כנסת ועומדת לי חסינות, ומן הסתם בית-המשפט – לפחות במה שקרה עד היום. ולכן האמירה פה בסעיף 12 אומרת, להבנתי, את הדברים הבאים: חבר כנסת יקפיד למלא את חוקי המדינה אלא אם כן הוא מחליט שבמסגרת חסינותו הוא סוטה מהכלל הזה, ואז עומדת לו טענת החסינות גם בפני רשויות החוק וגם בפני ועדת האתיקה. אבל אם תעשה שימוש לרעה בחסינות ותפר את חוקי המדינה.

לפי שאתה אומר צריך להיות הפוך. מה שאמר דב חנין: חבר כנסת יקפיד לקיים את דיני המדינה זה לא רבותא, זה פשיטא. מה יש בזה? זה פשוט? אתה אומר משהו נכון, אתה אומר: על אף חסינותו של חבר כנסת יקפיד לקיים את חוקי המדינה. דהיינו אומר ככה, יש חסינות, אל תלך עם זה גורף מדי, והדוגמה שהיא לא דווקא דוגמה של הסתה, דוגמה של השתתפות של חבר כנסת בהפגנה לא חוקית, זה נקרא, מה העבירה הזאת? כאן יש חסינות. זה עבירה או לא עבירה שזה דבר יותר - - -

זו עבירה אתית.

זו עבירה אתית או עבירה – כי אתה יכול להגיד: תשמע, אני לא משתתף בהפגנה אני חבר כנסת, לי יש מעמד בפני עצמו אני לא האיש השלישי בתוך התקהלות לא חוקית. זה יכול להיות כאן, אדוני חבר הכנסת, כשיש חסינות. החסינות היא לא בעבירות כאלה, כי החסינות באה ואומרת ששוטר לא יכול לעצור חבר כנסת כמו שהוא עוצר אזרח, הוא אומר לו: תלך מכאן והוא לא הולך אז הוא עוצר אותו. הוא יכול אחרי זה להתלונן שהוא הפריע לשוטר במילוי תפקידו, הוא יכול להתלונן אחר כך והוא לא יכול לעשות את זה בהליך של מעצר, בגלל שאתה אומר: אם תעשה את זה בהליך של מעצר רגיל, תפריע לחסינותו של חבר הכנסת, לפעילות של חסר כנסת. אתה עיתונאי, מקור מידע זה נקרא חסינות חבר כנסת.

אקצין את זה, ואומר לכם את הדבר הבא, אם נשמיט את הסעיף הזה של "חבר כנסת יקפיד", המשמעות היא שחברי הכנסת הם מעל החוק, זה - - -

חס וחלילה, איפה זה כתוב?

זאת בקשתך.

יקפיד שלא יעבור.

בבקשה, אחר כך אני מניח שגם היועצים - - -

אני רק רוצה לתת עוד דוגמה אחת, דוגמה מהמציאות. לפני שנבחרתי, בעוונותי, הייתי מאוד פעיל בתנועה הסביבתית, ואני זוכר מקרה שהתרחש בחברה להגנת הטבע. הייתה טענה, אני לא רוצה להגיד אם היה הייתה נכונה או לא, שישנו ניסיון להשתלטות עוינת של גורמים כלכליים, קבלניים כאלו או אחרים, כולל אנשים מאוד מוכרים בזירה הציבורית על החברה להגנת הטבע. חבר הכנסת דאז, יוסי שריד, פרסם טענה מאוד קשה על אישיות ציבורית, כזאת או אחרת, בטענה שהוא מנהל מסע השתלטות על החברה להגנת הטבע וחטף תביעת דיבה. והטענה שלו הייתה: מה אתם רוצים, זו חסינות, אני חבר כנסת, מותר לי להגיד את זה. אז אמרו לו: זה לא בגדר תפקידך, תפקידך זה לא להתערב בכל מיני עמותות, בחברה להגנת הטבע, זה לא תפקידך. והיה ויכוח, האם זה כן חסינות או שזה לא חסינות, והאם זה נכלל בגדר החסינות או לא נכלל בגדר החסינות.

לכאורה, אם הדבר הזה יתקבל, אותו חבר כנסת יהיה חשוף – במקביל להליך האזרחי שבו יטענו כן חסינות או לא חסינות – גם להליך בוועדת האתיקה. ואם נניח, אותו גורם – ושוב, אנחנו מדברים ברמה התיאורטית לגמרי – שרצה להשתלט על החברה להגנת הטבע גם קשור לגורמי שלטון חזקים, אז יכול להיות שבוועדת האתיקה של הכנסת יגידו לו: אדוני הנכבד, מה פתאום, איזה דבר זה, אולי ברמה האזרחית אתה לא תחויב, לא הקפדת לקיים את דיני המדינה, בדיני המדינה אתה חייב לבדוק עשר פעמים לפני שאתה אומר לא יודע מה. התוצאה של הדבר הזה – אני אומר לך, חבר הכנסת - - -

אבל זה לא נכון, תראה, יש פסקי-דין בעניין הזה, אנחנו לא באים, הקרקע איננה בתולה, הקרקע - - -

יש פסקי-דין אזרחיים בסוגיה של חסינות - -

תראה את ההחלטה בעניין יוסי שריד ותראה את המורכבות.

- - של חברי כנסת, ואני אומר לך שכל פסקי-הדין שאני מכיר בעניין, בינתיים עד כה, קבעו שבתביעות מהסוג הזה שהבעת הדעה הייתה במסגרת תפקידו של חבר הכנסת, וההליך נדחה על הסף בטענה הזו.

אז אני אומר לך כאיש החברה להגנת הטבע בעבר, אבל מוזמנת עורכת-הדין אסטרחן לבדוק את דיוק דברי, הטענה של החסינות של חבר הכנסת שריד דאז נדחתה, והוא היה צריך בסופו של דבר להגיע לפשרה עם התובעים. אני אומר את הדברים, לא הייתי מעורב בתיק הזה, אבל עד כמה שאני זוכר הוא היה צריך להגיע לפשרה למרות שהוא אמר אמירה ציבורית כזאת או אחרת. אני לא נכנס לדיוק מה בדיוק היה שם מדויק ומה לא, על זה צריך להגן, על זה שחבר כנסת – ולהפוך את זה לעבירה אתית?

זה לא קשור לסעיפים האלה.

אתה גם חושב שזה - - -

אני אומר שמה שהוא אומר עכשיו בחלק זה לא קשור לסעיפים האלה.

אני שואל אותך לגבי הניסוח של סעיף 12.

גם הדעה שלי בעניין הזה היא שאנחנו שמים את חברי הכנסת במצב בעייתי, ואנחנו באים לתקן אותו לפי כמה סעיפים שהיו. אנחנו נמצאים היום במקום של לקחת ולשפר את הדימוי של חבר הכנסת, ואמרתי את זה גם בדברי בהתחלה, אנחנו נמצאים במצב שאנחנו גורמים עוד יותר לדימוי שלילי של חברי הכנסת מזה שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהוא עובר על חוקי המדינה, שהוא לא מקפיד מספיק, ואנחנו עכשיו אומרים לו: תשמע, תקפיד. את זה לא ראיתי בעוד דברים, בעוד חוקים, בעוד התנהגות עובדים. עובד כנסת חותם, יש לו דבר כזה?

התשובה היא כן.

אני לא חושב שעובד כנסת – בדרך שלו - - -

הוא מחויב לתקשי"ר של עובדי המדינה ובתקשי"ר זה מופיע.

אבל זה ברור, אבל זה לא צריך להופיע. בדברים הברורים מאליכם אתה לא עושה לעובד כנסת גם כן חוק מיוחד. אתה יודע מה, אז בוא נעשה ככה, - - -

זה לא חוק, זה תקנון אתי.

אתה יודע מה, אז בוא נעשה ככה, אנחנו מוכנים להיות כמו התקשי"ר של עובדי המדינה, שחבר הכנסת יקפיד על כל מה שכתוב בתקשי"ר המדינה.

לא כדאי לך. אם תקרא אותו, לא תרצה, האמן לי.

אתה לא - - -

בסעיפים האלה הסעיף הסטנדרטי שמופיע בזה יופיע גם בזה.

אז זה מופיע, לדעתי. בוא ניתן רגע ליועץ - - -

על אף חסינותו – מה הדעה שלי, בזה אני מסיים – על חסינותו בנושאים רבים של חבר הכנסת יקפיד לשמור על חוקי המדינה, דהיינו, שהוא אומר שהחסינות לא מאפשרת לו. אתה אומר: תשמע, יש לך חסינות, מותר לך הרבה דברים, אתה צריך להקפיד. אבל ככה כשאתה מתחיל עם זה - אתה צריך להקפיד על חוקי המדינה, ולכן, וכו' - ואין בהוראה זו כדי לפגוע בחסינות - זה בא ואומר, זו נקודת ההנחה שאתה פוגע, אתה אדם שלא מספיק שומר ומקפיד על חוקי המדינה, אנחנו צריכים להזהיר אותך בעניין הזה.
זו הדעה שלי בדבר הזה, שעל הרבה החמרות בעניין הזה יכולים לפגוע בדבר שאצלך הכי קדוש. הדוגמאות שהוא הביא עם יוסי שריד, שאתה בא ומרתיע על כל מיני שחיתויות ששמעת שאתה חושב, שהגיעו לאוזניך, הגיעו לידיעתך, ואתה רואה בזה כמעט נושא מקודש ביותר בתפקידך כחבר כנסת, ואתה גם מצטיין בעניין הזה, ואנחנו רואים אותך גם כן כאחד שחושף דברים כאלה ויודע את הדברים ומאוד מכיר את הדברים ומגיעים אליך הרבה מהדברים האלה, לא הרבה זמן, וזו גם הייתה הכוונה, שגם בזה מצמצמים את העבודה שלך בעניין הזה. אם אנחנו מצמצמים בעניין הזה גם בזה, זה לא יהיה - - -

אני לא חש ככה.

אני רק אומר לך שאני חש, אני רואה את זה מבחוץ עליך.

אני רק רוצה לפני שאני רץ לדיון של ועדה אחרת, ואני סומך עליכם שתמשיכו בהתלבטות, אני רוצה לשאול שאלה מאוד רצינית, אותך ידידי, חבר הכנסת רוזנטל, בסוגיות כאלו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: איפה הטעות היותר מסוכנת? טעות אלפא או טעות ביתא? מה הסכנה היותר גדולה? איפה שבירת האיזון תהיה יותר פוגענית? האם התוצאה של הדבר הזה של אותו effect chilling - אפקט צינון, שאנחנו מטילים על חבר הכנסת, שאומר לו: תשמע, אדוני חבר הכנסת, יכול להיות שבכלל כל הדיבור על לא יודע מה, החשיפה שלך – חס וחלילה, אנחנו מדברים בתיאוריה – על האחים עופר היא גם עבירה אתית, אז אתה תגיד: רגע, רגע, אני לא רוצה, אני חבר כנסת, אני קודם כול רוצה לשמור על האתיקה. אני חושב שרוב חברי הכנסת רוצים קודם כול לשמור על האתיקה, אם אפשר. אז תגיד לעצמך: אני לא מתעסק בזה או שהסכנה הגדולה היא בהתפרעויות הבלתי חוקיות של חברי הכנסת שעושים, אתה יודע – איפה הבעיה? איפה הסיכון היותר גדול?

אני חושב שהסיכון היותר גדול נמצא במה שמייסדי הכנסת חששו ממנו, בחברי כנסת שחוששים לבצע את תפקידם כדי להיות בתוך איזשהו מגדר מאוד מאוד נתון. אני ממש מודה על ההקשבה ואני מתנצל שאני חייב לרוץ לדיון שיזמתי בוועדת הפנים.

יש לי גם הצעה לדיון מהיר בוועדת הפנים שהגשתי, אז אנחנו גם מוגבלים בזמן.

תודה רבה וסליחה.

היועץ המשפטי של הכנסת, בבקשה.

קודם כול יש טעם רב בדבריו של חבר הכנסת חנין, גם בניתוח ההיסטורי של החסינות. אכן היא צומצמה במהלך השנים בפסיקה, לבסוף גם בחקיקה עצמה והנטל בנושא הזה נהפך, ולא ניכנס פה לסיבות ההיסטוריות, ועל חלקן עמד חבר הכנסת רוזנטל. המתח הוא בין הרצון לתת לחבר הכנסת בעצם לחרוג מהשורה כדי לבטא מחאה, כדי לנסות לחולל שינוי, או להעביר מסר לציבור, שחבר כנסת חייב לשמש כסוג של דוגמה אישית מהלכת בכל העניינים שכרוכים בקיום דקדקני ודווקני של דיני המדינה.
גם בכנסת הקודמת הנושא הזה עלה בצורה כזו או אחרת ופשוט בגלל שכבר היום יש בכללי האתיקה של הכנסת סעיף, שאגב הוא לא עתיק, הוא הסעיף היחיד שוועדת זמיר הצליחה להשחיל לכללי האתיקה של הכנסת וכתוב היום: "חבר הכנסת יקפיד לקיים את דיני המדינה ויפעל לקדם את עקרון שלטון החוק".

זאת ועוד, ועדת זמיר בשעתו בהמלצותיה – אגב הדוגמה שהבאת של זכות השתיקה היא לא דוגמה ערטילאית, ועדת זמיר קבעה בסעיף 19 לכללים שהיא הציעה: "חבר כנסת שנחקר על-ידי שוטר או מי שנמסרו לו סמכויות של שוטר לפי כל דין בחשד לביצוע עבירה לא יימנע מלהשיב לשאלות החוק מן הטעם שהתשובה עלולה להפליל אותו". על כך עמדנו על רגלינו האחוריות בשום אופן לא להכניס את הסעיף הזה. אולם, ועדת אורון שבכנסת הקודמת עסקה בגיבוש הכללים מתוך כללי ועדת זמיר חשבה שיהיה זה מסר שלילי ביותר לציבור לקחת סעיף – כלומר, כמובן ההמלצה להוציא את זה החוצה מהכללים שהתקבלו התקבלה, לא לפגוע בזכות השתיקה של חברי הכנסת – אבל להוציא היום את מה שכבר קיים היום שהוא יקפיד לקיים את דיני המדינה, זה היה נראה מסר ציבורי שגם אתה לא מתכוון אליו בעצם, שכאילו חברי הכנסת הם - - -

אפשר ללוות את ההוצאה בקריאה דרמטית לחברי הכנסת - - -

מעבר לעניין הזה, אני רוצה להתייחס לעוד נקודה שהעלית, שהיא לדעתי נקודה מאוד חשובה ואנחנו רוצים ליזום שינוי שלה, זה האפשרות שכל אזרח יכול להגיש קובלנה פלילית פרטית בנושא לשון הרע נגד חבר כנסת,. אנחנו חושבים שזה קונספציה לא נכונה, אנחנו חושבים שיש להשאיר את זה כתביעה אזרחית ולא כתביעה פלילית, זה לא מתאים, אנחנו רוצים גם לנסות לקדם תיקון חקיקה בעניין הזה. אגב, יש בכלל מחשבה במשרד המשפטים על כל מוסד הקובלנה הפלילית הפרטית, אולי זה ישתלב בתוך הכוונה הזאת כדי לא לייחד את חברי הכנסת ולהוציא אותם החוצה.
אבל בסופו של דבר נדרש סוג של הכרעה ערכית מהוועדה בעניין הזה, כי זה נכון שמשתמשים – ואני יכול לתת מספר דוגמאות – בוועדת האתיקה כשמערכות התביעה הרגילות לא מעוניינות מסיבות שונות, מהיעדר עניין לציבור, מדבר שאומנם הוא עבירה פלילית אם אתה מתייחס באופן דווקני לדברים, אבל לא מקובל להעמיד עליה לדין ולא אחת היועץ המשפטי לממשלה בעצמו מעביר לוועדת האתיקה כל מיני עניינים שהוא חושב שלא מתאים להתעסק אתם במישור הפלילי למרות שהם עבירה. אתן לכם דוגמה, מקרה היפותטי, חבר כנסת, חברת כנסת נתפסת במכס מבריחה, מבריח אלכוהול בשיעור אסור. קרוב לוודאי שלא יוגש נגדו או נגדה כתב אישום, לעומת זאת, היועץ כן יעביר את זה לוועדת האתיקה.

אני שואל למה?

או, אז פה נדרשת הכרעה ערכית.

למה שלא יוגש כתב אישום? אני בעד שיוגש כתב אישום לכולם.

- - - כולם נוהגים - - -

להפך, דווקא הדוגמה הזאת של הברחת אלכוהול, זאת דוגמה שבה היותו של אדם חבר כנסת זה כן שיקול להעמיד אותו לדין.

למה זו שאלה אתית?

- - - הסטנדרט שלא מעמידים לדין, מי שמבריח אלכוהול כך וכך - - -

בסדר, פה נדרשת הכרעה. או הדוגמה שהבאת עם המריחואנה לשימוש עצמי, זה בהחלט סוג הדוגמאות שאם וכאשר יקרה דבר כזה יש סיכוי טוב שהיועץ יאמר: אוקיי, יש ועדת אתיקה, אנחנו לא צריכים להתעסק בזה כי אנחנו לא מעמידים לדין אזרחים על העניין הזה. אבל יכול להיות שבאמת אם מקבלים את התיאוריה שאומרת שחבר כנסת צריך לשמש סוג של דוגמה אישית מהלכת, אז אולי באמת ועדת האתיקה תדון בזה.
ויש סדרה של דוגמאות במהלך השנים האחרונות שהעבירו לוועדת האתיקה מרשויות האכיפה נושאים לדיון בה, ובאמת נדרשת פה הכרעה - האם הדברים האלה מתאימים למישור האתי או שמא אם לא רוצים להעמיד עליהם לדין פלילי מסיבות שונות ומגוונות, אז גם אין מקום שוועדת האתיקה תדון בזה, זה בהחלט נושא ראוי לדיון. צריך רק לקחת בחשבון שכיום אחרי שכבר הכלל הזה קיים, להוציא אותו החוצה, גם זה סוג של מסר ציבורי שאני לא בטוח שאתה מחובר אליו.

אני עומד מאחורי המסר הציבורי הזה באופן שלם. אני מודה שהכלל הזה הוכנס, על עוונותי אני מודה, ברגע של חוסר ערנות שלי, אני לא בא בטענות לאף אחד אחר. אני רק אומר שהכלל הזה לא נכון, הוא כלל מהותית לא נכון, דיני המדינה מחייבים כל אזרח, זה צריך להיות המסר לכנסת ולציבור, זה לא עניין אתי. יש דיני מדינה, הם חלים על כולנו, אף אחד פה לא אזרח מדרגה ראשונה או מדרגה שנייה, הם חלים על כולנו, זו לא שאלה אתית, זו שאלה של החוק. אם צריך להעמיד מישהו לדין, יעמידו אותו לדין. זה המסר הברור של הכנסת. העניין האתי פה הוא באמת באמת לא ממין העניין כי זו שאלה של החוק או לא שאלה של החוק, והערוץ הזה שיש ליועץ המשפטי להימנע מלהעמיד לדין דברים שמהותית הוא אולי חושב שכן צריך, אם זה המקרה של האלכוהול הזה שמבריחים במכס, זו דוגמה של משהו שהצרימה הציבורית בו, כשמדובר בחבר כנסת שעשה את זה, היא כל כך גדולה שיכול להיות שגם עם אזרח רגיל לא יעשו, הוא העביר - - -

אפרופו, אגב המקרה של הפגנה – אני נזכר תוך כדי – פרקליט המדינה הנוכחי העביר לוועדת האתיקה תלונה נגד אחד מחברי הכנסת, אני חושב שהוא כבר לא, זה היה בכנסת הקודמת, הוא לא מכהן בכנסת כבר, נכון? זה היה נגד טלב אלסאנע בעניין התנהגות מסוימת בהפגנה, שרשויות האכיפה לא רצו לנקוט בהליכים נגדו, אבל סברו שיש טעם לפגם משמעותי בהתנהגות שלו, העבירו את זה לוועדת האתיקה.

אבל פה הבעיה. תראו את הערוץ האפור הזה, שהוא ערוץ לא לעניין. זאת אומרת, מה, אז ועדת האתיקה שהיא ועדה פוליטית של חברי כנסת – בסופו של דבר זה בית-דין חברים של חברי כנסת, שיש בו רוב פוליטי בסופו של דבר.

נכון, אם כי חייבים לומר שהוועדה לא עובדת בדפוסים פוליטיים.

דב, אשאל אותך שאלה אחרת, בשביל מה אנחנו צריכים כללי אתיקה?

אנחנו צריכים כללי אתיקה כדי להסדיר דברים שלא מוסדרים בחוק. חבר הכנסת לוין, הגעת ברגע הנכון. אני מקווה שתיתן לי תמיכה מספסלי הקואליציה.

אני גם רוצה להעיר משהו בנושא העוזרים הפרלמנטריים, זה נמצא באתיקה של היום.

מה הנושא?

להתנהג בכבוד ובהגינות כלפי העוזרים הפרלמנטריים.

כן.

כן.

זה נמצא כבר היום, זו לא תוספת?

לא, זו תוספת.

זו תוספת.

רגע, אבל בוא נסיים.

זה נמצא בתוך הסעיפים האלה.

נסיים את הדיון נושא נושא.

לכן, נוכח הדברים מאירי העיניים כתמיד של הייעוץ המשפטי, אני רוצה לומר שהתפיסה הרעיונית שאומרת שחברי הכנסת יכולים להיות סוג של מאור או מגדלור מוסרי לחברה היא תפיסה, לצערי, לא ריאליסטית. אני בא ממקום של תנועה פוליטית שבאמת היו לה אידיאלים, ועדיין יש לה אידיאלים מאוד מרחיקי לכת לגבי העולם, אבל לפעמים כשאתה לא מבין את המרחק שיש בין האידיאל שלך לבין המציאות אתה עושה דברים כל כך איומים בדרך, מתוך השאיפה לאידיאל, שזה דבר מאוד מסוכן. חברי הכנסת - - -

- - -

יש פה רגע היסטורי מכונן.

לא, אני תמיד אומר את זה. אתה רואה, אמרתי לך שאתה בא ברגע הנכון.

ראית?

כן.

זה דבר שאני אומר אותו ואני מאמין בו.

מאז מאיר וילנר - לא שמע - - -

מאיר וילנר לא אמר את הדברים האלה, למיטב ידיעתי.

היו מדיחים אותו.

לא, אני אומר את הדברים האלה אפילו בשידור.

דברי כפירה.

דב, יש בית חדש בעלי, יפיפה בשבילך - - -

לא אמרתי לעבור למחנה הרעים, אמרתי, במחנה הטובים - לא לטעות בדרך בשאיפה שלך לאידיאל שהוא כל כך טוב, שאתה בדרך מוכן להיקלע להמון דברים רעים.

אני חוזר על השאלה, דב, אם אני - - -

שנייה.

אל תפריע לו.

שאלה בכנות, למה אנחנו מחויבים לכללי אתיקה? או אולי לא, שם טמונה גם התשובה למה זה מופיע כאן, לדעתי.

אענה לך ממה שתמיד אומרת לי רעייתי שהיא פסיכו-אנליטיקאית, אז לכן היא מבינה יותר ממני את המציאות האנושית. היא אומרת לי שבחיים צריך לפעמים להסתפק - - - , לפעמים, אם נייצר סטנדרט נורא נורא גבוה לחברי הכנסת שהוא לא מחובר למציאות, אנחנו לא נהיה במקום הנכון. אתה צריך להגיד: כלכלי האתיקה - - -

אורי יגיד לך: אל תהי צדיק הרבה.

אל תהיה צדיק הרבה, בדיוק. כללי האתיקה, חבר הכנסת רוזנטל, שעמלת עליהם הם הישג גדול בסך הכול, לא באתי לכאן כדי, חס וחלילה, לקלקל את העבודה הרבה שנעשתה. אני חושב שיש מקום לסטנדרטים אתיים. אבל הוויכוח שלי הוא על גבולות הסטנדרטים האתיים האלה, כי לפחות בקדנציה שלי, כנראה לא נגיע למצב שחברי הכנסת יהיו אנשי המעלה בחברה הישראלית, זה כנראה יקרה רק בקדנציות הבאות בעזרת חוק המשילות, אבל אנחנו עוד לא הגענו לשם. כשנגיע לשם וחברי הכנסת יתפסו בציבור כאנשי המעלה, אז נבנה גם סטנדרטים אתיים שיתאימו לאנשי המעלה, אנשים שהם באמת מעל לכל רבב בכל התנהגותם, והציבור יגיד: האיש הוא חבר כנסת, זה המודל שלפיו אני רוצה ללכת בחיי האישיים. אנחנו עוד לא שם.

אני לא רוצה להיכנס כאן לציווי המוסרי הקאנטיאני, אני לא רוצה להיכנס לזה, זה באמת לא הדיון, אני כן חושב שקודם כול בגלל שהכלל כבר קיים - לגרוע אותו, כמו שאמר היועץ המשפטי לכנסת, זה אמירה מאוד מאוד דרמטית וכמעט בלתי נסבלת ציבורית, אני לא יודע איך מעבירים אותה ציבורית. אבל זה לא הנימוק היחידי.

אני מוכן לדברר את המהלך אם אתה - - -

תודה רבה. אני לא מודאג מזה, בסופו של דבר אנחנו נמצאים במקום של איזונים ומינונים וכו' וכו', הדרישה שחברי הכנסת יקפידו בהוראות החוק תחת החסינות המוקנית להם היא בדיוק האיזון הנכון, לטעמי. אני מבין את הטענות שלך ואת הניצול לרעה שיכול להיות דרך הסעיף הזה, אבל כמעט דרך כל סעיף פה בתקנון אפשר לעשות ניצול לרעה, כי כאמור זו ועדה פוליטית. אני כן שמח על הרקורד שיש לוועדה הזאת, זאת אומרת, הוועדה מתקיימת כבר עשרות שנים, להוציא מקרים חריגים, בדרך כלל המנגנון הזה, למרות היותו פוליטי, היה הגון והגיע לתוצאות סבירות מאוד.

הוא גם מקבל באופן מסורתי החלטות פה אחד, כך שזה גם אינדיקציה לזה - - -

לא תמיד, בדרך כלל.

בדרך כלל.

אז נכון שזה יכול להשתנות והעבר לא תמיד מלמד על העתיד וכו' וכו', אבל בכל אופן יש לנו על מה להסתכל, העבר מלמד על זה שזה מנגנון אחראי מאוד שלא נוטה לאיזו קיצוניות מטורללת, לצורך העניין.

רק משפט אחרון, אדוני היושב-ראש, לפני שאני רץ לדיון האחר. אני רוצה להגיד לך משהו שאמרתי תמיד לתלמידי כשלימדתי משפטים – ויאשר את דברי אולי חבר הכנסת לוין שהוא גם בעברו עורך-דין – שואלים תלמידי משפטים - לשם מה אתם מנסחים חוזה? הרי בסך הכול מדובר בשני צדדים טובים, אנשים טובים, מה, הם לא רוצים – ההוא לא רוצה לקנות דירה? ההוא לא רוצה למכור דירה? אז למה צריך את כל סעיפי הסעיפים האלה? כל סעיפי הסעיפים האלה נועדו למצב ש-if something can go wrong it will. זאת אומרת, כל המערכת הדמוקרטית זה איזשהו סוג של אי-אמון בכולם, כדי שאם מישהו ירצה לנצל כוח לרעה הוא לא יוכל. בוודאי ועדת האתיקה של הכנסת היא כבוד לכנסת לאורך כל השנים, אבל אנחנו לא בונים את המערכת שלנו למצב שבו הכול יהיה בסדר, אנחנו בונים כללים למצב שאולי משהו לא יהיה בסדר, אז אנחנו מנסים לייצר את - - -

כן, אבל אין כללים כאלה, באוטופיה יש כללים כאלה.

הכללים האלה, אנחנו מנסים - - -

לגישתך, עדיף לא לנסח את הכללים האלה, אני אומר לך, אם - - -

לא, אני לא אומר.

כן. אין כלל אחד כאן שוועדת האתיקה לא יכולה להגיד, סתם, אפתח עמוד ואראה לך כמה זה – סתם, פתחתי עמוד וסעיף: "חבר הכנסת אשר נבחר לתקופת כהונה רצופה נוספת, ואשר אינו חייב בהצהרת הון" וזה וזה - - -

מה הבעיה?

לא משנה. יכולה להתכנס ועדת האתיקה, אם היא ועדה פוליטית ורוצה לבוא אתך חשבון, ולהגיד: תקשיב, הוא עשה, הוא עשה ככה, בכל סעיף פה. ולכן, אני אומר לך, אם - - -

לא, אבל זה לא סעיפי סל. מה שקראת, אדוני היושב-ראש, - - -

יש לי אולי הצעת פשרה, בפרק הערכים כבר מופיע - -

מופיע העניין הזה, נכון.

- - הסעיף של "יקפיד לקיים את דיני המדינה", אז אולי אפשר להסתפק בזה בערכים, ולא להכניס את זה גם בפרק של התנהגות הולמת ואז זה עומד כערך על.

יפה מאוד.

אני שמח שאתה מוכן לפשרה, אבל באופן מהותי זה לא משנה דבר ממה שטענת עד כה.

לא, זה ערכים, בסדר.

אני יכול להגיש נגדך קובלנה לוועדת הכנסת שפגעת בערכים של התקנון, אין שום שינוי, אני אומר לך, אני שמח שאתה מסכים לפשרה, אבל הטיעון שלך - - -

אני מסכים לפשרה אם לא יהיה אפשרי יותר מזה.

אשתו חינכה אותו בסופו של דבר.

אנחנו לומדים ממפא"י.

אתה מבין שאין לזה משמעות. אני יכול לתבוע אותך כחבר כנסת, שהפרת את הערכים של התקנות, והסעיף יהיה אותו סעיף וזהו. וגם שינינו את פרק הערכים, צמצמנו אותו לפי המלצתו של חבר הכנסת יריב, באופן כזה שבאמת לא נצטרך להתווכח פה מה זה שלטון החוק וכו' וכו', - - -

הנוסח שאתה רואה פה הוא לא סופי, הוא שונה.

יש לנו נוסח מצומצם.

יש לי נוסח - - -

מישהו מהציבור רצה להעיר?

הלכתי וחזרתי אפילו - - -

תודה רבה, חבר הכנסת מקלב.

הערה אחת, דחו את הדיון טיפה. חבר הכנסת רוזנטל, אנחנו מאוד מעריכים את הסבלנות שלך, אבל בכל אופן סעיף 12 הוא גם סעיף, ושם הוסיפו שחבר כנסת גם צריך להתנהג בעוזריו הפרלמנטריים, בחברי הצוות הפרלמנטרי בכבוד ובהגינות, זה תוספת. כל זמן שזה לא - - -

אני חושב שהפשרה הזו היא צעד בכיוון הנכון. במקום המילה "יקפיד", יקיים. יקיים את דיני המדינה. למה "יקפיד" לקיים את דיני המדינה - החובה היא ההקפדה או הקיום?

בהקפדה יש משהו אקטיבי יותר, והקיום שהוא - - -

זה הקטע של הדוגמה האישית, של ההקפדה היתירה. זה המסר שרוצים - - -

מה זה? אבל מה? איך אני יכול? אני משתדל לקיים את החוקים, אבל להגיד שאני מקפיד? יכול להיות שכולנו מפרים – אנחנו מקפידים? אני קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, אבל לא עושה את זה בהקפדה.

אבל אתה מפריע לחבר הכנסת מקלב באמצע דבריו, שזאת הפרה תקנונית חמורה מאוד.

חמורה ביותר. תודה רבה.

תודה לך על ההערות.

אני גם מתנצל שמייד אלך, אני אומר כדי שלא יגידו שלא אמרתי. ההוספה שיש בסעיף 16, שחבר כנסת ינהג בעוזריו, בעוזרים הפרלמנטריים, חברי הצוות הפרלמנטרי – גם הדברים, אולי זה דבר מובן מאליו, אבל כל זמן שאין כללי העסקה ברורים בין חבר הכנסת לבין עוזריו הפרלמנטריים, אני לא חושב שאפשר להעביר את זה לוועדת האתיקה. מה זה נקרא "בכבוד"? מה זה נקרא "בהגינות"? האם להעסיק אותו כך וכך שעות – צריך לקבוע מה – אם תקבע כמה שעות העסקה, אז זה נקרא שאתה – אחרי זה תלך לוועדת האתיקה שהכרחת אותו לעבוד עוד שעות, אני לא יודע מה זה נקרא להכריח, אתה רוצה, תתפטר.
אבל להגיד שלא קובעים את הדברים האלה ברורים, אתה רוצה להעביר את זה לוועדת האתיקה, נושא של העסקה שאתה נכנס כאן לתוך המעיים הרבה יותר משאר עובדי המשכן שמוזמנים לכנסת, אני מאוד מבין את זה, ודאי אורחים, אתה צריך להתנהג בכבוד מינימלי, אתה לא יכול להתנהג כפי שאתה אולי חושב כחבר כנסת מתנהג במליאה או אומר את דבריך באופן כללי. כשיש אורח אתה צריך למתן את עצמך, לדבר אליו כמו אורח, אבל אתה מדבר על משהו שנמצא בתוך החדר פנימה, בתוך הלשכה שלך, בתוך המרחב הכי פרטי כמעט שיש לך, ואתה אומר: אתה צריך להתנהג, והוא בא מחר להתלונן, אתה קצת לא זהו, הוא בא להתלונן עליך בגלל שאמרת או שהוא רוצה כי הוא יודע שאתה רוצה לפטר אותו אז הוא הולך לוועדת האתיקה, יתלונן נגדך.
אנחנו כאן בעניין הזה, לפי דעתי, מאוד מאוד מגבילים את עצמנו, במיוחד שאין שום כללי העסקה. צריכים להיות כללי העסקה מה זה נקרא בכבוד ומה לא, ואז אתה יכול ללכת לוועדת האתיקה, זה עוד מקום, לא יודע, מנכ"ל כנסת שמתנהג לא טוב עם - לא, חס וחלילה, זה, סתם מנכ"ל כנסת, או אישיות בכירה בתוך הארגון הזה, מישהו קובע איך הוא מדבר אל העובדים שלו, לא מדבר, איך הוא מתנהג עם העובדים שלו, ומישהו הלך לוועדת האתיקה כדי לבדוק את זה. זה היה נראה בעיני אותו דבר כמו – אני גם לא רואה בחבר כנסת נבחר ציבור, אני רואה אותו דבר ראשון כשליח ציבור, זה אני אומר לגבי סעיף 9, לגבי הכותרת. מה זה נקרא "נבחר ציבור", הוא קודם כול שליח ציבור, ויש הבדל גדול בין שליח ציבור לנבחר ציבור. בגלל ששליח ציבור של פנתרים שחורים לא חושב שההתנהגות הראויה אצלו זה קודים אחרים, אבל הוא שליח ציבור. זה הציבור, זה אצלם ההתנהגות הראויה של אלה ששלחו את נציגות הפנתרים השחורים – אני מביא את זה סתם כדוגמה – מביאים את יוסי שריד, מביאים את אורי אבנרי, אז אני גם מביא כדוגמה את הפנתרים השחורים, שלא אדבר על דברים עכשוויים – אצלם מה זה התנהגות ראויה, היא מורחבת יותר. אלו הדברים.

תודה רבה. בבקשה.

דיברתם על הרבה נושאים שנשמע באמת דיני מדינה ואולי פלילי או דברים כאלה. עלה הנושא כמו של משפט דיבה, שזה נראה הרבה יותר רלוונטי לי כאזרח שחבר כנסת באמת יוכל להגיד מה שהוא רוצה כלפי תאגידים, כלפי חברות כדי שהם לא יתבעו אותו, אז אם אתם יכולים לדבר על זה קצת.

אסביר על זה במילה. היום אזרח או כל אדם באשר הוא יכול לתבוע חבר כנסת בתביעה אזרחית גם בנושאים של הוצאת דיבה. חבר כנסת יכול לטעון לטענת חסינות, זו הטענה הראשונה שהוא יעלה ובית-המשפט יצטרך להכריע בה. אם בית-משפט יכריע שהוא עשה את זה במסגרת מילוי תפקידו אז תהיה לו חסינות מהותית והוא ייפטר מן התביעה, ואם בית-המשפט יכריע שלא חלה על זה חסינות, הוא יצטרך להתמודד עם התביעה כמו כל אזרח.

משפטית - אני לא משפטן בהשכלתי, אבל אני קורא - -

איזה מזל יש לך.

- - בזמני החופשי פסקי-דין, בכל פסקי-הדין שקראתי בסוגיה הזאת התקבלה הטענה שזאת חסינות מהותית, ולכן לא - - -

נכון.

על התבטאויות יש חסינות.

בדיוק. ולכן לא קרא עוד מקרה שחבר כנסת נאלץ באמת להתמודד - בטיעונים המקדמיים התביעה נפלה. כן, רצית לומר דבר מה.

אני רק מזכירה שהדיון שקיימנו כעת בלופ שוב על סעיף 12 התקיים בישיבה הקודמת והוסכם להוסיף בסופו: ולא ישתמש לרעה לה-לה-לה. אם לא נוסיף את התוספת הזאת אז יש פה גם פער מול סעיף הערכים החדש שהוספנו בישיבה הקודמת.

לא, זה סעיף 20. בעמוד הבא של סעיף 20 שהוא יימנע משימוש בלתי ראוי בחסינות - - -

אני מבינה, אני רק מזכירה שבשבוע שעבר כשדיברנו על סעיף 12 זה בדיוק מה שסוכם, שתוסף התוספת הזאת בסוף.

אבל זה קיים עכשיו ב-20, לכן זה לא ב-12. זה קיים ב-20 שעוד לא הגענו אליו. סעיף 20 בנוסח המקורי.

אוקיי.

תבדקי, אנחנו רוצים לחזור - - -

האם הייעוץ המשפטי יכול להכין קובץ של הוראות אתיקה שקיימות כבר היום? אני חושב שאנחנו עוסקים פה בכללי אתיקה שהם בכלל לא דומים למה שחברי הכנסת חיים אתם היום.

לא, מה שקורה זה שבכל פעם שיש סעיף שלא קיים היום אז ארבל מציינת את זה - - -

רוב הסעיפים, אגב, קיימים היום.

כן. למשל, הסעיף שאנחנו דנים בו עכשיו.

למה אני צריך כללי אתיקה חדשים?

אסביר מייד.

דודו, הסעיף שאנחנו דנים בו עכשיו, סעיף 12 מה שנקרא פה, כותרת המשנה שלו זה "קיום דיני המדינה", זה סעיף שקיים היום אפילו בנוסח רחב יותר ממה שמוצע כרגע, ועליו גם יש ויכוח כי חבר הכנסת חנין טען שזה סעיף שלא נכון שהוא יהיה בכללי האתיקה, חבר הכנסת רוזנטל חושב שכן נכון שהוא יהיה בכללי האתיקה, - - -

והוא קיים היום בכללי האתיקה.

ואפילו קצת רחב יותר.

ברשותכם, אבקש לחזור לסעיף – כן, בבקשה.

שאלת למה צריך כללי אתיקה, ואני רוצה לספר שכאן במשכן הכנסת יש גם עכשיו את שדולת התרבות הפרלמנטרית, וכשאנחנו עוסקים באתיקה אנחנו עוסקים בתרבות. כלומר, אנחנו צריכים לזכור את זה תמיד שעל אף שהשפה המדוברת כאן היא שפה משפטית, אנחנו עוסקים כאן בערכים ובתרבות ארגונית וכיצד ראוי ונכון שחבר כנסת יתנהג בתוך המשכן ובמסגרת תפקידו, וזה לא משנה את מי הוא מייצג ברגע זה. אז זה מאוד חשוב כדי בעצם – אנחנו לא עוסקים כאן בנוסחים משפטיים – לחזור למקורות מה זה אתיקה ולמה אתיקה. השאלה היא האם שימוש במריחואנה לשימוש אישי זו עבירה על החוק, כן או לא?

פורמלית כנראה שכן.

אז למה ועדת האתיקה צריכה לעסוק בזה. כלומר, כל מה שהוא עניין של חוק, הוא לא אתי, הוא לא שייך לאתיקה, ואנחנו מאוד מאוד מאוד צריכים להבדיל בין חוק לבין אתיקה, כי אחרת אנחנו עושים משמש מזה. כלומר, אם להעביר במכס יותר אלכוהול זה עבירה על החוק זה לא עניינה של ועדת האתיקה.

זו לא הייתה התפיסה של ועדת זמיר. ועדת זמיר תפסה את חברי הכנסת כמגדלור, כאור לגויים, כמו שכתוב היום במטרה של הפרק הזה: "נבחר ציבור שאמור לשמש דוגמה אישית להתנהגות ראויה".

נכון.

ולכן יש פה איזה סוג של דיפוזיה.

גם זה עבירה על החוק. להעביר במכס זה עבירה על החוק, זה לא אתיקה.

אתה יודע, הוויכוח הזה, מה שאתה אומר עכשיו – אתה צודק בעיקרון.

אבל הקפדה על החוק זה כלל אתי. אתה לא יכול לכתוב בחוקים שכל בני-האדם יתנהגו כראוי, זה לא חוק. אבל אתה יכול לכתוב את זה - - -

אדוני, חבר הכנסת רוזנטל, אני יכול לסייע בעניין, בבקשה. אסייע. אני רואה את זה גם בכובע הקודם שלי כיושב-ראש ועדת האתיקה. למשל, המשט הונח על השולחן של הוועדה, והוועדה התלבטה מאחר שהיו פה עניינים שיכול להיות שהם בגדר של פלילי, של עבירה פלילית של אותה חברת כנסת. כן, כולנו יודעים על מה מדובר. השאלה הייתה אם נעשה גם את העניין האתי, נכניס אותו לפני שאנחנו מסיימים את העניין, שהיועץ המשפטי לממשלה יאמר משהו בעניין, לצערנו, הדבר התעכב, התעכב, התעכב, והיה ויכוח קשה בתוך – אני חושב שזה אפילו שיתק את ועדת האתיקה של הכנסת. חברים החרימו את הוועדה, אמרו: לא יכול להיות מצב שלא דנים בנושא האתי, גם אם מחר היועץ המשפטי לממשלה יחליט החלטה אחרת. וזה לא רק היה בקטע הזה, גם בקטעים אחרים, שאצל היועץ המשפטי לממשלה הונחו דברים בנושאים אחרים – אני לא רוצה להזכיר אותם כדי לא לפגוע באף אחד. ולכן, אני בסופו של דבר החלטתי שאני שם את זה על השולחן ולא מחכה ליועץ, למרות שכתבתי תכתובת ענפה עם היועץ המשפטי לממשלה. הוא דחה, כנראה הוא חיפש בסופו של יום שאני אעשה לו את העבודה. בסופו של דבר הייתי צריך להחליט איזה החלטה בוועדת האתיקה, ואחרי כן הוא קיבל החלטה מייד, אחרי חודש ימים הוא כתב שאין בזה עניין ולא היה פה שום עבירה פלילית.
לכן יש פה איזה שיקול לפעמים שוועדת האתיקה – עומד לפניה המצב שהאיש, כמו שאמרת, לקח חבילת סיגריות או שתיה, יותר בקבוקים הוא העביר בתוך המכס, וגם מקרים כאלה היו לנו בוועדת האתיקה דרך אגב, האם להתייחס רק לקטע הפלילי ולא להתייחס לקטע האתי? ואני חושב שחבר כנסת בכל זאת הוא מראה של הציבור, יש איזה התייחסות שצריך – אני חושב שאם נוריד את הרף של חבר הכנסת למצב שאתה אומר, לדעתי הוא ירד עוד למטה.

ברשותכם, אני רוצה לחזור לסעיף 14 בעניין "לשון הולמת". יריב, יש פה הצעה, היית בדיון הקודם, לדעתך היא בסדר?

ראיתי אותה, היא נראית לי בסדר גמור.

לדעתך היא בסדר? כי לדעתי היא מרחיבה מדי, ברשותכם.

היא מצוינת.

באיזה מובן?

אסביר. אני חושב שאפשר לסיים את זה: חבר הכנסת לא יתבטא בלשון גסה או בשפה ירודה. ביטויים חריפים שבעניינים שבהשקפת עולם, גם אם הם פוגעניים, לא יעברו הפרה של הכלל הזה. אני חושב שזה טוב.

אוקיי, בסדר, אין בעיה. רציתי רק להסביר מה הרציונל.

בסדר.

כן, אבל לא צריך הרי להסביר. פה ההסבר כבר נראה לי מיותר.

אי-אפשר שיהיה פוגעני, זה בדיוק אנטי-אתיקה, פוגעני לא יכול להיות. דבר ראשון כבוד האדם. לא יכול להיות פוגעני.

לא, אבל השיח הפוליטי הוא שיח מאוד חריף הרבה פעמים. כשאתה אומר לשני: בוגד – לפעמים אנשים אפילו אומרים: פאשיסט, גזען, - -

רוצח לרמטכ"ל.

- - נאצי, רוצח, אלה דברים שאם אנחנו נהפוך אותך לחלק מהפרה של כללי האתיקה, אנחנו - - -

שזו תהיה התרבות הארגונית בתוך הכנסת, בואו נתחיל לדבר בדרך אחרת, כי זה המגדלור, כי זה הדבר – אתה יכול להגיד כל מה שאתה רוצה - - -

לא, אבל אז אתה פוגע בחופש הביטוי הפוליטי.

לא, רגע, בשביל חופש הביטוי הפוליטי זה להגיד למישהו: רוצח, פאשיסט, נאצי?

כן, זה חלק מהעניין.

כן.

אני חייב להגיד משהו למה שהוא אומר. דע לך, אני מצדיק את מה שהוא אומר.

אני יודע, אנחנו חלוקים בוועדת האתיקה.

זה לא אתי.

כי בגמרא יש לנו קטע כזה - לשון הביטוי, איך אתה מדבר.

אתה אומר שזה לא אתי להגיד את זה.

להגיד שמותר להגיד מילים פוגעניות, אני חושב שזה לא אתי.

אתה אומר, זה בעייתי, כן.

זה לא אתי, זה לא עובר.

אבל זה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, זה גם לא מאפיין את התרבות הפוליטית שלנו.

אבל אתה בונה תרבות פוליטית, זה מה שאנחנו רוצים לבנות - תרבות פוליטית - - -

איל, אני רוצה להגיד לך שדווקא את זה מראים לציבור.

נכון.

מראים לציבור את אותה התבטאות, אותה התפרעות של חברי כנסת והמילים הקשות.

אבל, ידידי, העניין הפוגעני תלוי באוזניו של מי? אדם שאתה אומר לו "רפורמי" בקהילות מסוימות זה קללה יותר גרועה – נכון?

נכון, מפאשיסט.

אבל בעיני רפורמי זה רפורמה, בכלל זה לא – לא הבנתי לכאורה.

זה אפילו לא רפורמה, אתה אומר.

כן. לכן אנחנו לא יכולים להגדיר כאן אלא את היתרון הברור שאנחנו יכולים לתת לחופש הביטוי וחופש העמדה של האנשים שבאים לכנסת למטרה זו. אנחנו לא רוצים שהם ידברו בשפה ירודה ואנחנו לא רוצים שיהיו קללות וכל - - -

אני זוכר חברות כנסת שבכו שאמרו להם איזה מילה לא במקום, ואתה רץ להביא כוס מים, אתה לא יכול להכניס כוס מים למליאה, מה אתה עושה? או שאתה מוציא את חברת הכנסת או - - -

נכון, נתתי את הדוגמה הזאת בדיון הקודם. הדואליות הזאת קשה, היא מאוד קשה, אבל אני חושב שההכרעה שלנו צריכה להיות ברורה.

תמיד הכרענו לקולא, בנושא של התבטאויות ועדת האתיקה מעולם לא הענישה, אמרה אמירה, לא - - -

נכון, אבל היה לך קשה עם זה באמת.

כי מחר כל דבר עלול להתפרש - - -

היה לי קשה יותר עם חבר - - -

אני מעדיף שוועדת האתיקה תחליט אם זה פוגעני או לא, מאשר שמישהו יגיד: מותר לך פוגעני.

מיקי, אתה יודע מה הבעיה שלנו? יש לנו בעיה עם דברים שחוזרים על עצמם אצל חברי כנסת מסוימים ואותי זה יותר הרתיח בוועדת האתיקה, שחבר כנסת עשה פעולה, התרענו בפניו, אין לנו מה לעשות יותר מנזיפה, כי זה הרף של העונש. פעם שנייה הוא חוזר על זה עוד פעם ובתכיפות, ופעם שלישית, דברים שהם כבר גובלים במצב שהוא לא – ואנחנו חסרי אונים בענישה, בעיה.

יש אולי בהתרה לפגוע באמת משהו – אולי אפשר למצוא מילה אחרת שתקדש את הכלל ולא תתיר את הפגיעה.

הוספנו את זה, אסביר מה – כי חשבנו שלהגיד ביטויים חריפים בעניינים שבהשקפת עולם אז זה obvious, זה כאילו ברור שזה לא הפרה של כלל אתי, לכן היה לנו חשוב להוסיף את המילה "פוגעני", כי גם אלה התלונות שאנחנו מקבלים ובסופו של יום דוחים. כי הציבור, ולפעמים גם חברי הכנסת, כן תופסים את האמירות האלה של פאשיסטי, גזען, רוצח - -

כמשהו מאוד פוגעני.

- - כמשהו שרלוונטי לתלונה לוועדת האתיקה, ואנחנו כל הזמן דוחים את התלונות האלה.

אבל אם חבר כנסת חושב שרעו הוא פאשיסט, אתה מצפה שהוא לא יאמר את זה? אני לא מבין אותך.

לא, אבל נאצי, בוא נסכים, או קללות הם לא רלוונטיות - - -

נאצי עוד מעט יהיה אסור בכלל.

נאצי, כן, יהיה חוק פה חדש.

אני מקווה שהחוק הזה לא יעבור. אגב, בעיני זה חוק בלתי ראוי, אבל לא הייתי רוצה שיעמידו לדין אדם – לא לדין אתי וודאי לא לדין פלילי על קללה, ועדיין זה מגונה בעיני, השפה הקשה.

אתיקה זה לא דין.

ואם נוריד את המילים שבתוך הסוגריים?

מה יש בתוך הסוגריים?

את ה"גם אם הם פוגעניים".

לא, אז זה מה שהסברתי, אחרת זה ברור, אין לזה טעם, כי זה שמותר להגיד דברים חריפים זה ברור.

אבל זה כאילו שאתה אומר "מותר לפגוע".

כן, כי בוויכוח האידיאולוגי הפוליטי מותר לפגוע, אסור לרדת מתחת לחגורה, זה הכוונה.

הרף ייקבע בסופו של דבר בוועדת האתיקה.

אז אולי נכתוב "גם פוגעניים אבל ללא סכינים", כי זה היה השלב הבא.

בכל אופן אם יש לכם איזה רעיון.

אני מנסה לחשוב.

שמענו את ההערה, ינסו לתת לנו מענה. העיקרון ברור, והכלל, כולנו עומדים מאחוריו.

בשונה מחבר הכנסת וקנין, שבאמת הדברים האלה מאוד כאבו לו בדיונים, רוב חברי הכנסת לא עדיני נפש ברמה של ניהול דיון פוליטי אידיאולוגי ללא כל ההתבטאויות האלה.

השאלה היא מה אנחנו רוצים שיהיה בתרבות הישראלית. היום זה בכנסת ומחרתיים זה בבית-הספר ואחרי זה זה בגנים. מה אנחנו רוצים?

ההערה שלך נשמעה, הייעוץ המשפטי ינסה לעשות מאמץ להציע איזה חלופה למילה "פוגעני". אנחנו מבקשים להמשיך, אנחנו מגיעים לפרק - - -

רגע, על סעיף 18 לא דיברנו, לפי דעתי.

איפה אנחנו? עד היכן קראנו?

סעיף 18.

רגע, יש החלטה, מיקי, לגבי סעיף 12, הוחלט להשאיר?

אנחנו מחליטים להשאיר אותו כי אין – אני חושב ששכנעתי את דב שאין שינוי מהותי מבחינת העיקרון ולכן אני לא - - -

הדילמה האתית זה השימוש בחסינות. הדילמה האתית זה לא האם אני עובר על החוק, כן או לא. יכולה להיות דילמה אתית האם אני משתמש בחסינות, איך אני משתמש בחסינות. כלומר, המשפט היה יכול להיות הפוך, שהנושא יהיה החסינות, השימוש בחסינות תוך הקפדה על החוקים.

אגב, אני יכול לתת לך דוגמה שהתעוררה, זה היה בכנסת הזו? אני כבר לא זוכר. הסיפור של בן זייגר, הבחור האוסטרלי, חברי כנסת במליאה חשפו את הסיפור הזה, והיה - - -

זה היה בקדנציה הקודמת.

לא, זה היה בקדנציה הזאת, הייתי פה.

על הסיפור הזה היה צו איסור פרסום, ולפחות חלק מחברי הכנסת שחשפו היו מודעים לקיומו של צו איסור הפרסום, ונשאלה השאלה - - -

והם עשו את זה במודע ובתכנון.

הם עשו את זה במודע. אגב, יש הטוענים שזה בסדר שהם עשו את זה כי על-ידי כך הם עוררו סוגיה שבהחלט ראויה לדיון ציבורי. היועץ המשפטי לממשלה החליט שהוא לא נוקט בשום פעולה נגדם, אבל אז נשאלה השאלה, האם באמת ועדת האתיקה צריכה – והגיעו מכיוון הייעוץ המשפטי לממשלה קולות ששמא אנחנו נטפל בזה בכלים האתיים, בסוף זה לא טופל בכלים האתיים. אבל צריך באמת לשים לב אם אנחנו רוצים להעביר את הנושאים האלה, שהייעוץ המשפטי לממשלה ומערכות האכיפה לא רוצים לטפל בהם בכלים שלהם, לטיפול בכלים האתיים, זה בהחלט נושא ששווה לחשוב אליו, שווה להשקיע בו מחשבה.

קראנו עד סעיף 17, כולל.

סעיף 18: "שימוש בציוד הכנסת - חבר הכנסת ישתמש בציוד הכנסת באופן סביר לצורך מילוי תפקידו כחבר הכנסת" – הערות?

הסעיף מנוסח בצורה מאוד מאוד חלשה בעיני, ה"סביר" הוא בעיני נזיל מדי, אין פה שום ביטוי לעובדה שחבר כנסת כן צריך לשמור על עקרונות של חסכון, של יעילות, במיוחד שמדובר בכספי ציבור. אלה עקרונות שבדרך כלל מופיעים בדוחות המבקר לגבי כל הגופים המבוקרים, אני חושבת שהמילה "סביר" חלשה מדי.

זה זהה להמלצות ועדת זמיר.

זה זהה להמלצות של ועדת זמיר.

יכול להיות, בסדר גמור, אני לא מתווכחת, אני רק אומרת שזה משהו שמשאיר המון המון מקום לפרשנות ומשאיר את הנושא מאוד מאוד פתוח.

תראי, כמעט כל דבר, כל כלל אתי הוא כלל של שיקול דעת. בכל סעיף יכולים להגיע לאותו דיון. השימוש הסביר הוא באמת, בעיני הוא המונח הנכון, כשאת רוצה להשפיע פה לפי השקפת עולמך יש לא מעט חברי כנסת שרואים בכללים האלה כמי שמעמידים אותם כחשודים או כעבריינים, והם לא, והם לא. וחשוב מאוד גם לשמור על האיזון במקום הזה. זאת אומרת, אם נהפוך את חברי הכנסת לקבוצה של - - -

לא, אני ממש לא מדברת - - - . אתה אומר שאמרתי דברים שלא אמרתי אותם, לא אמרתי חשודים ולא אמרתי עבריינים, ההפך הוא הנכון. אמרתי שהמילה בעיני מאוד מאוד חלשה ומאוד פתוחה.

שנייה, גברתי, אם תשאלי את רוב חברי הכנסת, שימוש סביר זה שהם לא יעשו בזה שימוש לצרכים פרטיים - - -

אולי אפשר פה לעזור. יש החלטה של ועדת האתיקה מ-2005 בעניין שימוש במכונות הצילום של הכנסת, ובהחלטה הזאת כתבו את המילים הבאות: "אין לעשות שימוש בציוד הכנסת בכלל, ובמכונות הצילום בפרט לצרכים מפלגתיים, אישיים או אחרים". אם רוצים, אפשר להוסיף פה בסיפא של הסעיף הזה: "חבר הכנסת ישתמש בציוד הכנסת באופן סביר לצורך מילוי תפקידו כחבר הכנסת" ואין לעשות שימוש לצרכים מפלגתיים, אישיים או אחרים.

אני נגד.

גם אני מתנגד, אגיד לך - - -

איל, ההערה של חבר הכנסת מיקי רוזנטל הייתה במקומה, אנחנו לא יכולים בכללי אתיקה באמת למדוד כבר את הצעדים, כמה חבר כנסת צריך ללכת פה במסדרון. אנחנו פה לא מדברים על משהו שחבר כנסת – אני גם לא ראיתי שהיו פה שימושים חריגים - - -

היו. לכן יש את ההחלטה של ועדת האתיקה.

כן, אבל ההחלטות האלה תקפות, אלה החלטות של ועדת האתיקה.

- - -

דרך אגב, איל, זה לא היה על-ידי חברי כנסת, מאחר שאני ותיק פה, הבעיה התעוררה בזמנו, להרבה אנשים, אורחים שבאים לכנסת ומכונות הצילום היו פה פזורות, - -

כן.

- - כל אחד הגיע, לקח דף, צילם 100, 200 פעם בלי בעיות. היום אפילו חבר הכנסת אם רוצה לצלם דף 200 פעם, הוא הולך לדפוס, הדפוס מחייב אותו, מחתים אותו על 200 דף ומחייב אותו בקשר עם הציבור.

לדפוס, נכון.

נגמר הסיפור הזה, זאת אומרת, הדברים האלו הם דברים ברורים ומסודרים היום, זה לא מה שהיה פעם.

אוסיף ואומר את הדבר הבא, ראי, יש חוק במדינת ישראל ויש פסיקה, אנחנו לא מכניסים את כל הפסיקה לתוך החוק, למה? הרי לכאורה הפסיקה מפרטת את החוק. כאן כתוב: שישתמש באופן סביר, ויש החלטות של ועדת האתיקה שהם התקדים, וכבר נקבע שאסור להשתמש לצרכים אישיים, ולא נוסיף אותם לכללי האתיקה בדיוק מהטעמים שהסברתי - חברי הכנסת רובם הם אנשים הגונים וישרים ופועלים לפי כללי אתיקה, הם מבינים לבד מה זה סביר ולא סביר.

הסביר גם מבטא את השוני שיש בין חבר כנסת לחבר כנסת, שניהם בסדר. הטענה שתמיד מעלים נגד חברי כנסת, שהם משתמשים בדלק בצורה חופשית. אני לא מבין, א', לא שותים דלק בינתיים, ברוך השם, אבל אם נוסעים בכמות כזאת שכמות הדלק בגלל זה גדלה, מה לעשות? זה השימוש הסביר של אותו חבר כנסת. אז, חברים, לא צריך להיות כל הזמן באיזה מגננה שאנחנו צריכים להתנצל על כל דבר שאנחנו צורכים. בוודאי שנגיע עוד מעט לפרק של דף הבוחר, הדבר הזה הפך למטרד. עדיף אולי מראש שאנחנו נדע שהכסף הזה לא יהיה מאשר כל יום מישהו יגיד: אה, למה השתמשת ב-א' או ב' או ב-ג', או מותר או אסור, זה שאחד משתמש יותר או פחות, כל אחד לפי הבנתו, בשביל הכנסת.

עושים תחרות. זאת אומרת, איך בוחרים אותך, אם לא צרכת בדף לבוחר אז אתה - -

אתה לא עובד.

- - אתה חסכוני. אפשר להבין מזה שני דברים: או שאתה לא עושה פה כלום - -

נכון.

- - או שבאמת אתה מבזבז את הכסף של הציבור בצורה - - -

אני מחזק את הידיים שלכם שתיסעו ושתדפיסו ושתשתמשו באינטרנט ובכול, זה לטובתנו.

ועדיין שיעשו את זה באופן סביר, זה בסדר גמור. אני חושב שההגדרה ממצה. בואו נעבור לסעיף הבא: "עוזרים פרלמנטריים". אני קורא סעיף 19(א) – ברוכה הבאה, חברת הכנסת שולי - - -

אני מתנצלת, ועדת האתיקה הודיעה בטעות שזה בעשר וחצי.

אנחנו ננזוף בוועדת האתיקה.

לא, לא.

חס וחלילה, סתם, בדיחה.

19(א): "חבר הכנסת לא יעסיק עוזר פרלמנטרי שהוא קרוב משפחה שלו; בסעיף זה, "קרוב משפחה" - בן משפחה וכן צאצא, אח או הורה של בן משפחה".

כי "בן משפחה" יש לו הגדרה בכללים, ופה מרחיבים את זה, לעניין העסקת עוזר פרלמנטרי –ההגדרה הכללית של בן משפחה היא: בן-זוג, הורה, צאצא, אח או בן-זוג של כל אחד מאלה, לרבות בן משפחה כאמור עקב נישואין או אימוץ, וכן כל מי שפרנסתו על חבר הכנסת - זו הגדרת כללית של בן משפחה לכל הכללים. ופה מוסיפים גם "צאצא, אח או הורה של בן משפחה", זאת אומרת, מרחיבים מאוד את מי אסור להעסיק כעוזר פרלמנטרי.

הערות לסעיף הזה למישהו? ממשיכים. (ב): "חבר הכנסת יסתייע בעוזרים הפרלמנטריים שלו לצורך מילוי תפקידו כחבר הכנסת באופן סביר".

מה זה?

בעקבות ההערה של חבר הכנסת מקלב מקודם על כך שאין הסדר העסקה מסודר שקובע מה זה גבולות הסביר בהעסקת עוזרים, הייתי מוריד את המילים "באופן סביר", אבל כן מוסיף משהו כמו "ולא בעניינים פרטיים" או משהו כזה, כי כן היו תלונות בשנים האחרונות על העסקת עוזרים בעניינים פרטיים. תלונה אחת גם הסתיימה אני חושב בהחלטה של ועדת האתיקה בכנסת הקודמת - - -

בעניין של הסעה של חבר כנסת לחתונה או משהו כזה?

לא, זה בעניין של שימוש בעוזר פרלמנטרי כסוג של מתווך דירה שהראה את דירתו - - -

כן, בכנסת הקודמת זה היה, היא הייתה המתווכת של הדירות.

הוא שם אותו, הוא רצה למכור דירה, והוא שם אותו להראות את הדירה.

הוא שם את העוזר הפרלמנטרי שיראה את הדירה לאנשים שמגיעים.

היצירתיות לא פשה בבית הזה.

הערות להצעתו של איל, בבקשה.

והיו גם דברים נוספים.

זה גם לא שחור לבן.

על הסוגיה הזאת דנו בקדנציה הקודמת כשניסינו לשנות את תנאי ההעסקה של עוזרים פרלמנטריים. יש פה בעיה, מצד אחד אומרים, זה תפקיד אמון, תפקיד אמון כביכול אין לזה הגדרה, לא של שעות ולא של הקף התפקידים שעוזר אמור לבצע. אתמול במקרה היה לי דו-שיח עם חבר ותיק פה, מה עושים עם עוזר פרלמנטרי שמלווה אותך עד שתיים בלילה בגלל שאתה עושה את תפקידך, חתונה זה לא תפקיד פרטי, חתונה זה תפקיד שאתה מבצע ונוסע מדרום לצפון מדי ערב כמעט פה, מי שיש לו את הלו"ז של חבר כנסת שמתרוצץ. עוזר פרלמנטרי – זה סביר שאתה מעסיק אותו עד שתיים בלילה? שאלתי אותו, הוא אומר לי: בסדר, אני משחרר אותו. אתה אף פעם לא יכול לצאת בצורה סבירה, כשאנחנו מדברים "באופן סביר", שאתה מעסיק אדם שאפילו מסכים לזה. מתי זה יוצא החוצה? כשיום אחד אתה לא נותן לו משהו אז הוא כועס עליך, אז הוא מוציא את זה לתקשורת, ואז אתה הופך להיות הלא בסדר בתפקוד שלך כלפיו או ביחסים שלך אתו.
לכן השאלה היא, אנחנו קובעים כללי אתיקה, אבל לא מגדירים את הדברים האחרים. הדברים האחרים מאוד לא ברורים, כמו שחבר כנסת לא יודע פה מה הוא צריך לעשות בבניין מהבוקר עד הלילה – כל אחד מפרש איך שהוא רוצה – אותו דבר גם הרבה עוזרים פרלמנטריים מפרשים את זה איך שהם רוצים, אם אתה מעיר להם ואם אתה לא – בוא נגיד כך, נותן להם איך שהם חושבים להבין, אתה הופך בעוינות מולו. ונכון, זה תפקיד אמון והרבה פעמים אתה נאלץ לשחרר אותו בגלל זה, להעזיב אותו את התפקיד או שאתה מוותר לו ואז נכנסת אתו לעימות מתמשך. לכן פה, סביר זה בעיני המסתכל. גם בתי-משפט כשקבעו את המושג של "סביר" - -

של האדם הסביר.

- - היה ויכוח שנים על שנים מה זה האדם הסביר. גם עד היום לא יודעים מה זה האדם הסביר, כי כל אחד – במיוחד פה בכנסת שאין הגדרות של מסגרת, לא לח"כ ולא לעוזר, ולכן פה נכנסים לעימותים.

זה מה שרציתי לשאול.

אני, כדי לחזק קצת את הדברים שאברהם אומר, תראו, היו מקרים באמת קשים, אני זוכר מקרה של חבר כנסת עם העוזר שלו, שזה הגיע לרמות נמוכות שאפילו באו אלי כיושב-ראש ועדת האתיקה בלי תלונה לוועדה. אומרים לי: וקנין, תטפל בזה, יש פה מקרה מאוד חריג, היה מקרה חריג מאוד, אני חושב שאפילו בזמנו דיברתי עם היועץ המשפטי, לא זוכר - - -

למה הוא לא עזב - העוזר הפרלמנטרי?

אותו עוזר, הוא העזיב אותו, ואז זה התפרץ עוד יותר חזק, התפרץ בחוץ יותר חזק. תראו, רבותי, הכלל הוא שבדרך כלל הדברים מתנהלים על מי מנוחות, בדרך כלל. ישנם מקרים חריגים, האם מאותם מקרים חריגים נבנה פה איזה סעיף כדי לפתור את הדבר? אני לא חושב. אני חושב שיש פה איזו מערכת של אמון, יחסים בין חבר הכנסת לבין העוזר שלו, בדרך כלל היא הומוגנית ועבודה פורייה, ובדרך כלל הדברים הולכים בסדר. ישנם חריגים, לא על החריגים נבנה את הסעיף הזה, אני אומר את זה באחריות.

בבקשה.

רציתי לשאול שאלה, האם יש איזה כוונה או כוונה שלו להסדיר את העבודה של עוזרים פרלמנטריים?

זו שאלה מצוינת, זו שאלה שנשאלה מקודם.

ההסכם נמצא במשא-ומתן - - -

סליחה, אם כבר דנתם בזה - - -

השאלה מה זה נקרא "להסדיר".

לא, לא דנו.

להסדיר את התכנים או את תוכן העבודה.

כן, מה זה הגינות, מה זה שעות, לכמה זמן, איזה שעות - - -

את תוכן העבודה, את השעות, את המחויבות ההדדית.

אז מה שעומד כרגע על הפרק וכנראה יגיע גם לוועדה הזאת בתקופה הקרובה - -

זה חוזה ההעסקה שלהם.

- - זה הנושא של התנאים מבחינה כספית.

תנאי העסקה.

לא מבחינת תוכן, המסגרות והשעות. האמת שזה באמת חליפה לפי מידה, כלומר, כל חבר כנסת בוחר את העוזר שלו כמשרת אמון, ולמשרת אמון באופן טבעי ההגדרות הן לא הגדרות ברורות ונוקשות, ולכן באמת - - -

אני גם לא חושב שאפשר – אנחנו יכולים להגיע להגדרות, אסביר לכם רק את הבעייתיות. אם אני מבקש מהעוזר הפרלמנטרי שלי להוביל את הכביסה שלי לניקוי, הוא עושה עבודה פרטית בשבילי? הוא עושה עבודה ציבורית בשבילי? זה ראוי או לא ראוי? אלה שאלות שאין להם סוף, ולכן - - -

אני דווקא חשה שלשאלה הזאת יש תשובה מאוד ברורה.

מיקי, לשלוח אותו לשטוף רכב, הייתה פה תלונה. לשטוף רכב, כאילו זו פגיעה בכבוד העוזר.

אדרבה. ולכן, למה קבענו כאן "באופן סביר"? אם יש תלונות, הם יגיעו לוועדת האתיקה, ועדת האתיקה תשקול את העניין, ואז היא תקבע כלל בכל מקרה שמתעוררת מחלוקת.

מתוך ההקשר שלו.

כי אם אנחנו ננסה לקבוע את הכללים, לא נצא מזה, אני אומר לכם, חברים.

כבוד היושב-ראש, השאלה אם אתה משאיר את זה מעורפל ואתה נותן לו את האפשרות להתלונן בוועדת האתיקה. בחלק הזה אתה יכול, ובאמת להצר את צעדיו, את האופי או את היכולת להפעיל את העוזר שלך בגלל שאולי בסוף תגיע אליך תלונה, הוא יתלונן בפניך כפי שעושים עובדים או שהוא מאיים עליך באופן סמוי או לא באופן סמוי שאתה לא יכול לעשות אתו שום דבר. בגלל שהוא יכול להתלונן ובעצם להבאיש את ריחך ולהוציא דיבתך רעה בעניין הזה וזה לא – כשעוזר פרלמנטרי עושה את זה אז זה ודאי יותר אמין וכו'.

הנושא של כל העוזרים הפרלמנטריים כל כך רחב, כמו שאמרת, בין בתחום האתיקה, האם זו העסקה פרטית או לא, ובין בצורה הסבירה או לא בצורה סבירה, אני לא נוסע אתו לחתונה בשתיים בלילה, ואם אני נמצא פה כל יום עד אחת-עשרה בלילה, ושואל אותי עוד מראש כשאני מעסיק אותו: מה השעות? אני אומר: עד אחת-עשרה, ואחרי זה הוא יגיד: תשמע, לעבוד משמונה בבוקר עד אחת-עשרה בלילה זה סביר? לא סביר. תשאל אותי אם זה היה מקובל בעבודה במשק, זה לא סביר. אבל אתה באת להיות עוזר פרלמנטרי, לא באת להיות עכשיו עובד באיזה - - -

ולכן הגדרנו את זה, היא מוגדרת כמשרת אמון. משרת אמון איננה מוגבלת בשעות.

אבל מה זה "סביר"? אדוני היושב-ראש, זה לא נקרא סביר, אתה שואל אותי אם זו עבודה סבירה, זה לא נקרא עבודה סבירה. להעסיק מישהי עד אחת-עשרה בלילה ובסוף יתברר שהיא גם אימא לשני ילדים קטנים, אז זה נקרא סביר? זה לא סביר. אבל מה אתה אומר? זו עבודה מרצון, אתה לא רוצה, אל תעבוד כעוזר פרלמנטרי. בסוף הוא יתלונן, הוא מסכים אתך, בסוף יבוא אליך עם תלונה אחרי כמה חודשים שבסך הכול אתה מעסיק אותו. הדבר הסביר הזה שהוא מאוד מאוחר - - -

מה אתה מציע?

אני לא חושב שצריך להגיע בעניין הזה של ההעסקה, אם אתה לא עושה הסדרה של העסקה אל תביא את זה לוועדת האתיקה. גם בנושא הקודם שהערתי לך, אדוני היושב-ראש, לא לך, באופן כללי, על נושא של הגינות לגבי סעיף 16, שכתוב שם "בכבוד", בסדר, נניח, אבל "בהגינות", זה חלק שנכנס כאן, מה זה נקרא הגינות? הגינות כלפי מבקר, המובן שם אחר, זה מובן שאתה מדבר אתו בהיגיון. מול עובד שלך, מול עוזר, הגינות היא כבר הרבה יותר עמוקה. אומנם רשמת את זה בסעיף של בכבוד, אבל יכול להיות להגיד: תשמע, זה לא הוגן, בהגינות זה בסך הכול בכלל העסקה, אבל ודאי לא את ה"באופן סביר". אני לא יודע מה זה נקרא "אופן סביר". תקבע מה זה נקרא העסקה של עוזר פרלמנטרי ואז תקבע בזה אם אתה חורג מזה, זה נקרא אופן לא סביר. אני לא יודע, אני באמת לא יודע.

זה לאו דווקא נוגע למה שאתה חושש ממנו, או לפחות לדוגמאות שנתת. לטעמי, לפחות הסעיף נוגע לניצול למטרות פרטיות לרעה של העוזר הפרלמנטרי.

את זה אתה רואה. זה עוד סעיף, זה שני מסלולים.

בעניין הזה יש תחום שחור שברור לכולנו, יש תחום אפור שהוא לא בהיר, ואני לא חושב שאפשר להיכנס להגדרות שלו כי אני חושב שלא נצא מההגדרות שלו.

הנושא של המכבסה.

אז אולי השינוי של איל הוא שינוי ברוך, שיהיה ברור שלא מדובר רק על עבודה פרטית.

לחבר כנסת יש אירוע בערב, מגיע שבע בערב, הוא נמצא כאן במליאת הכנסת והמכבסה נסגרת. הוא צריך את החליפה שלו, הוא שולח את העוזר שלו: לך תביא את החליפה מהמכבסה. זה נקרא סביר? או שבבוקר הוא צריך להגיע לוועדה, והוא אומר: תשמע, תוריד אותי כאן בכנסת, תמשיך, תשים את מה שאני צריך, את הכביסה שלי במכבסה. סביר, לא סביר? אני לא יודע.

לכן עומדת כאן הצעתו של איל להוסיף את המילים: "עבודה פרטית". לי אין התנגדות כמובן, אני שואל אתכם כי גם לגבי העניין של הפרטי בסופו של דבר ועדת האתיקה תצטרך להחליט - -

זה גם מעורר שאלות.

מה זה פרטי.

- - מה זה פרטי ומה לא, אנחנו לא נדלג על המכשול כאן.

ביום רביעי אני מוציא את הילדה שלי מהגן, זו התורנות שלי, לא כל יום, אבל ביום רביעי אני מוציא, ויש בדיוק ועדת האתיקה, אני חייב להיות פה באמצע, אני שולח את העוזר להוציא אותה, מה קורה אז? לא משנה, אני רואה כאן לפעמים את הלחץ, אני לא יודע מה זה נקרא. אבל בסוף הוא יגיד: לקחתי את הילדים שלו לגן, כך הוא יצא מזה, תלונה.

אבל אתה יודע, הוא יוכל להגיד את זה במקומות אחרים, זה לא ימנע ממנו, אם לא תכניס את הסעיף ויהיו לך חילוקי דעות אתו, זאת משרת אמון, אתה יודע, ויש אנשים שמפרים את האמון.

הוא הגיש תלונה לאתיקה, זה לא סתם. הוגשה תלונה לוועדת האתיקה על-ידי עוזר פרלמנטרי של הכנסת שהוא השתמש בו לצורך - - -

שטיפת רכב.

שטיפת רכב זה בסטנדרט שלו.

נכון, ולכן אני אומר לכם - - -

בסדר, אבל הוא התלונן.

על מה התלונה שלו? על שטיפת רכב? על האימא הזאת?

אני אומר, תוגש תלונה כזאת לוועדת האתיקה.

לכן בעיני המילה "סביר" נמצאת בתחום הסבירות כדי שיתבררו תלונות כאלה וועדת האתיקה תקבע תקדימים כמו שעושים בהליך סביר, ובין היתר, זה לא ימנע תלונות סרק, אבל שום דבר לא יימנע תלונות סרק, חבר הכנסת מקלב, ואני אומר לך, אז ימצאו סעיף אחר.

לא בטוח שזה סרק. אם לא הגדרת זה לא סרק.

אני חושב שאפשר להוריד את ה"באופן סביר" הזה ולהשאיר את זה "לצורך מילוי תפקידו כחבר כנסת", נקודה וזהו, ולא להיכנס לכל הוויכוח הזה.

אגב, ככה זה היה ב"זמיר".

"בלבד", אפשר להוסיף את המילה. חבר הכנסת יסתייע בעוזרים הפרלמנטריים שלו לצורך מילוי תפקידו כחבר כנסת בלבד.

אך ורק לצורך - - -

ואז זה ימנע את זה? זה לא ימנע - - -

למה "בלבד", אבל למה "בלבד"?

כדי שלא תשתמשי בו לצרכים פרטיים.

לצורך מילוי תפקידו כחבר הכנסת. משהו פרטי הוא לא לצורך מילוי תפקידו.

אפשר לקבוע כללים לוועדת האתיקה בלי להתלונן, איך משתמשים דוגמה א', דוגמה ב', דוגמה ג' כחבר כנסת וכעוזר פרלמנטרי גם, אין מה לעשות.

- - -

ועדת זמיר בנוסח המקורי שוועדת זמיר הציעה, אמרה: חבר הכנסת יסתייע בעוזרים הפרלמנטריים שלו רק לצורך מילוי תפקידו כחבר הכנסת. כלומר, הם לא הכניסו את ה"באופן סביר", אבל מצד שני הם כן הכניסו "רק לצורך מילוי תפקידו".

בלבד.

לא ידעתי את הניסוח הזה, אבל גם אמרתי "רק". לא אכפת לי.

יפה, מצוין, אז בוא נכניס את ה"רק".

אני אומר לכם ששום ניסוח, וכל ניסוח שנעשה לא נדלג על - - -

מספיק שהוא מתמודד בפריימריז, זה במסגרת מילוי תפקידו כחבר כנסת? נו, מה?

ברור.

בכלל לא.

אה, לא ברור? סליחה.

כן, מי שמתמודד בפריימריז - - -

לכן אני אומר לכם, שהעניין באופן סביר, ואחר כך - - -

זה היינו הך, נו.

בדיוק, זה לא משנה. באופן מהותי כל תלונה תצטרך לבוא לוועדת האתיקה ויצטרכו להחליט מה הכללים. סיימנו?

מיקי, יש הבדל אחד, אגיד לך איפה ההבדל. ההבדל הוא שכשאתה מוריד את ה"באופן סביר" אז כל מה שהוא משתמש בו לצורך תפקידו כחבר כנסת, גם אם זה היה 30 שעות רצוף וגם אם זה היה כל מיני דברים כאלה, הוא בסדר בכלל. כשאתה מכניס "באופן סביר" אתה אומר: בוא נבדוק עכשיו בתוך - - -

אז בוא נוסיף, אין שום בעיה, יריב, אני אתך, אני זורם אתך, אני אומר לך, בוא נעשה - - -

תוריד את זה.

נעשה "רק בתפקידו כחבר כנסת" וזהו, ונוריד את ה"באופן סביר", בסדר, מקובל.

נחזור לנוסח של זמיר.

חזרנו לנוסח של זמיר. בבקשה, כן, הערה אחרונה, אנחנו צריכים לסגור את הישיבה.

בעניין העוזרים הפרלמנטריים - זה נראה מאוד לא בהיר מדוע בכל תקנון הכנסת צריך להתעסק כל כך הרבה בנושאים של העוזרים הפרלמנטריים. זאת אומרת, אם זה לא מסודר כמקום העסקה, כמקום – והדרך שבה הם עובדים, אין לזה מקום להיות מוסדר בתקנון האתיקה. כלומר, תקנון האתיקה כמחליף הסדרת העבודה של העוזרים הפרלמנטריים זה ממש לא הכלי המתאים.

אז נאמר לך כך, יש עכשיו דיונים בין מנכ"ל הכנסת לבין נציגות נבחרת של העובדים הפרלמנטריים לגבי תנאי העסקה, ייחתם חוזה והדברים יוסדרו בעתיד. זה לא מונע, זה לא מייתר את הצורך בסעיף הזה.

למה?

כי זה לא עוסק רק בתנאי העסקה, זה עוסק בכל מיני דברים נוספים שעלולים לצוץ ביחסים שבין חבר הכנסת לעוזר הפרלמנטרי שלו, לא הכול נוגע רק לשאלת העסקה. בזה אני מסיים. הניסוח הזה מקובל על כולם?

"רק לצורך מילוי תפקידו כחבר הכנסת", נקודה.

סיכמנו. תודה רבה. הישיבה הזאת נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>