PAGE
3
ועדת הכספים
10/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 285>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, י' באדר א התשע"ד (10 בפברואר 2014), שעה 10:00

<הליך הפרטת התעשייה הצבאית לישראל בע"מ>

חברי הוועדה: >
ניסן סלומינסקי – היו"ר
מיכל בירן

זבולון קלפה

ראובן ריבלין

שלי יחימוביץ

>
אמיר אדרי - אגף תקציבים, משרד האוצר

אנסטסיה הראל - אגף תקציבים, משרד האוצר

עומרי קנר - כלכלן, אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

פאני ששפורטה - מנהלת פרויקטים לאומיים, מינהל מקרקעי ישראל

זאב זילבר - ר' היח' לתעשיות ביטחוניות, משרד הביטחון

צביקה קרמן - רח"ט תכנון, משרד הביטחון

מיכל מויאל - ר' תחום תכנון, משרד הביטחון

לירון נעם - עו"ד, ייעוץ וחקיקה (כלכלי-פיסקאלי), משרד המשפטים

מאיר שמרה - משנה למנהל רשות החברות הממשלתיות

יובב גביש - רכז תעשיות ביטחוניות, רשות החברות הממשלתיות

אביטל בירגר - סגן יועמ"ש, רשות החברות הממשלתיות

רחל שפיצר-לבנה - עו"ד, לשכה משפטית, רשות החברות הממשלתיות

שני עמיאל - מתמחה, לשכה משפטית, רשות החברות הממשלתיות

אודי אדם - יו"ר דירקטוריון "תעש"

אבי פלדר - מנכ"ל "תעש"

אבי עינת - סמנכ"ל למשאבי אנוש, "תעש"

מאיר אורן - סמנכ"ל, מנהל מערך ההפרטה והיועץ המשפטי, "תעש"

זמירה גנני - סמנכ"ל לכספים ולבקרה, "תעש"

דן כץ - מנכ"ל "עשות אשקלון תעשיות בע"מ"

משה אלרט - רמ"ט "תעש"

יצחק יהודה - יו"ר ארגון עובדי "תעש"

אורה בהלקר - עוזרת יו"ר ארגון עובדי "תעש"

רונית אקשטיין - יועץ תקשורת, "תעש"

מישל ביטון - נ. יו"ר, "תעש"

יוסי שאקי - נ. מנכ"ל, "תעש"

יותם גדות - יו"ר חטיבת חב' ביטחוניות קטנות ובינוניות, איגוד לשכות המסחר

עומר רז - פעיל המשמר החברתי

שלומית ארליך
אייל לב-ארי

טמיר כהן

ירון קוונשטוק
<הליך הפרטת התעשייה הצבאית לישראל בע"מ>

טוב, רבותי, יכול להיות שחברי יצטרפו אלינו, קשה להיכנס עכשיו לכנסת. אז אנחנו בכל אופן נתחיל. אז קודם כול, בוקר טוב לכולכם. אנחנו כבר מכירים ותיקים, ואני מקווה שזה ילווה אותנו. השאלה אם כולם הגיעו מהצד - - -

מהצד הרע.

לא, הצד טוב, למה הרע? המפעל נמצא פה, גם ההנהלה וגם ועד העובדים. מי עוד צריך להיות? האוצר נמצא פה? כן. ומשרד הביטחון נמצא פה?

לא, משרד הביטחון לא הגיע עדיין. וגם האוצר - - -

בגלל הנסיבות, אולי כדאי לפתוח את הישיבה עוד עשר דקות?

לא, יתחילו בחלק הזה.

אוקיי.

ורשות החברות?

בהרכב - - -

כלומר, הם בדרך, הם תקועים בגלל שקשה להיכנס? כי באמת קשה, זה חסום.

כן.

טוב, אז בכל אופן אנסה להסביר את המתודה שאנחנו עושים. ודווקא בגלל שאני רואה בנושא הזה חשיבות גדולה מאוד, גם ל"תעש" וגם לתקציב הביטחון, וגם בסך הכול הכללי למקומות שלא הסתדרו הרבה זמן וסוף כל סוף מסתדרים, אז לכן אנחנו כן משקיעים בזה הרבה זמן ואני חושב שזה כן חשוב.

והמתודה שלנו זה שאני חילקתי את זה לשתי ישיבות. ישיבה אחת שהיא היום שבה אנחנו רוצים להבין, תסבירו בגדול שנבין את כל העסקה כולה, כמה שאפשר, על כל מכלוליה, ושנוכל לשאול שאלות אם הח"כים עוד יגיעו. ולפעם הבאה, שיכול להיות שזה יהיה בשבוע הבא או בעוד שבועיים, כמה שיותר מהר, נוכל לעשות אז כבר ישיבה שלפני כן אחלק את כל החומר שהעברתם. יש לנו את החומר אבל לא העברתי אותו כי לולא ההסבר לא יודע אם אנשים היו יודעים ומבינים.
אז לאחר ההסבר נחלק את החומר לפני הישיבה השנייה, שאנשים יוכלו לעבור על זה, להבין, ואז יש לנו רשימה של כמה דברים שאנחנו נתבקש לאשר, נכון? אז נוכל לאשר, להצביע, ולאשר אותם כשאנחנו מבינים על מה מדובר, כי אני חושב שזה חשוב מאוד. ולכן חילקתי את זה לשניים, וברשותכם, נטריח אתכם פעמיים, אבל אני חושב שזה כן חשוב.

הבקשה מוגשת על-ידי מי? על-ידי איזה משרד?

רשות החברות. יש כבר את החומר כולו, זה קובץ מכובד עם רשימה של בקשות שהם רוצים שנאשר. אבל אמרתי שחשוב מאוד שנבין קודם כול את המהלך כולו ואחר כך ניגש. אוקיי, אז אתה רוצה להתחיל?
(הצגת מצגת)

כן. בוקר טוב, יובב גביש מרשות החברות. אתחיל מסוף הדברים שלך ברשותך. אנחנו, כמו שאמרת, מגיעים לוועדה על מנת בין היתר להציג את מתווה ההפרטה ולאחר מכן לקבל שני אישורים בשני נושאים כמו שנדרש מאתנו על-פי חוק, הראשון זה אישור דרך ההפרטה בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, והשני זה אישור העברת כספים לטובת מימון הן של פרישת עובדים ומימון הביניים לחברה לצורך הפעילות השוטפת.
ברשותכם נציג את מתווה ההפרטה כפי שהיצגנו אותו גם לוועדת שרים של הממשלה, ואושר על-ידי ועדת השרים ב-23 בדצמבר 2013.

ברשותך, אני רוצה רק לקדם בברכה את תלמידי כיתה י"ב מבית-ספר בן-גוריון בנס-ציונה. ברוכים הבאים. תשמעו איזה פרק בהיסטוריה של עם ישראל מה שנקרא, על "תעש" הידועה ואיך הדברים מתגלגלים, ואיך משתדלים לפתור אותם בדרך היותר טובה.

אז בתחילת הדברים נציג את החברה, למרות שאני מבין שלחברה יש מצגת להציג מעט את הפעילות. אז החברה עוסקת בחמישה תחומים ומחזיקה בחברת בת, שזו האחזקה העיקרית של החברה, ב"עשות אשקלון". בתחום הרק"ם: השבחת רק"ם, ייצור תותחים, מיגון. בתחום מערכות החימוש: ייצור תחמושת טנקים, תחמושת ארטילרית, חימוש אוויר, חימוש ים, וכן פעילות גבעון שעוסקת בהנעה רקטית, פירוטכניקה, מיגון אישי ועוד ועוד. כמו שאמרתי, החברה תיכף תציג את הפעילות שלה. תחמושת לנשק קל כדורים ותחמושת לנשק עד 0.5, ואחזקה בחברת בת "עשות אשקלון", חברה ציבורית ש"תעש" מחזיקה בה 85%.
קצת על מצב החברה. מזה למעלה מעשור שהחברה נמצאת בגירעונות תזרימיים מאוד משמעותיים שמשפיעים באופן קשה על הפעילות שלה. עד היום המדינה העבירה לחברה סדר גודל של 2.7, אפילו למעלה מכך, מיליארד שקל בהלוואות, שככל הנראה יומרו להון מניות בשלב מאוחר יותר, לכן אנחנו גם מגיעים לכאן לקבל את האישורים של ועדת הכספים.
במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות להבריא את החברה: העברתה מיחידת סמך בשנת 90' לחברה ממשלתית. לאחר מכן מספר הליכים, כולל "ועדת ואיש", ועדה בראשות היועץ הכלכלי למשרד הביטחון, שהנחתה כיצד יש להבריא את החברה. והחלטת הפרטה בשנת 2005 שלא יושמה, בין היתר לאור מתווה שלה שאמר בגדול להפריט גם פעילויות שהן מנוע הצמיחה של החברה.
לגבי מצב החברה כיום ומהן העקרונות ליציאה מהמשבר. החברה סובלת מעודפי כוח אדם, שלמעשה מתווה ההפרטה נותן להם מענה בפרישה של כ-1,170 עובדים ליתר דיוק. וכן שינוי מבנה ארגוני, מעבר לחטיבות ומבנה ארגוני שיתאים לאופי הפעילות של החברה.

אתה מציג את העקרונות שמוסכמים על כולם, כן?

כן.

זה כבר הסיכום. זה לא היסטוריה, אלא זה כבר המתווה הסופי שמקובל על כולם.

אכן. זה מתווה ההפרטה שמקובל להבנתי על כל הצדדים, ומובא לידי ביטוי גם בהחלטת ההפרטה וגם בהסכמים קיבוציים שאנחנו נמצאים בגיבוש טיוטות שלהם.

איציק, אתה עוד יושב בשקט, כן?

אני יושב בשקט.

לגבי מחויבויות העבר של החברה. החברה סובלת ממספר התחייבויות שהוטלו עליה, בין היתר בנושאי איכות סביבה, תשלומים כאלה ואחרים, שבהחלטת ההפרטה אנחנו יוצרים פלטפורמה שבה רק הפעילות העסקית והיצרנית של "תעש" תעבור לחברה חדשה שתוקם, חברה חדשה ונקייה. וכך תיווצר ההפרדה הזאת בין פעילות העבר, הפעילות השיורית, לבין הפעילות העסקית השוטפת.

כמו שאמרנו, חטיבת מערכות חימוש, שזו חטיבה שעוסקת בייצור תחמושת לטנקים, תחמושת ארטילריה כזו ואחרת, ובין היתר מפעילה מספר קווים אסטרטגיים של מערכת הביטחון, סובלת מהפסדים לאורך שנים. ומתווה ההפרטה שכולל בתוכו גם הסכם רכש רב-שנתי ממשרד הביטחון בסדרי גודל של למעלה מ-550,000,000 שקל בשנה למשך חמש שנים, כמו שאמרתי, מסדיר בעצם עוגן כלכלי מאוד משמעותי בתחום התחמושת הכבדה ומאפשר לחברה להתבסס למשך כמה שנים על ההסכמים הללו.
מבחינת עלויות המימון של החברה. כמו שאנחנו רואים היום, החברה נושאת בעלויות מימון מאוד גבוהות, בין היתר בגלל חובות עבר, חובות למדינה, ומצבה הפיננסי. בכוונתנו להסדיר את מבנה ההון של החברה כך שיתאים לאופי הפעילות שלה.

לאן "גבעון" תלך?

אז אני מיד אדבר על הפיצול על של "גבעון" ו"תומר", יש פה קונסטרוקציה לגבי הדבר הזה.

אלה למעשה עקרונות ההבראה שיביאו את "תעש" למצב אחר ובריא יותר.
בנוגע למתווה ההפרטה, גם כאן הייתה לנו דילמה אם להפריט את "תעש" as is במצבה, תוך גידור מספר תחומים שלגביהם המדינה אין ספק שצריכה לקחת על עצמה, או כמו שאמרתי להקים חברה חדשה ונקייה ולהעביר אליה את הפעילות העסקית.

כמו שרשום כאן, לאור העובדה שלאורך השנים החברה צברה לא מעט התחייבויות שלא קשורות לפעילות העסקית, הגענו להחלטה ביחד עם החברה שהדבר הנכון לעשות זה להקים חברה חדשה ואליה להעביר את הפעילות העסקית, להיפרד מהתחייבויות העבר, לצמצם את חוסר הוודאות בעסקת ההפרטה ולהתמקד בפעילות הליבה של "תעש", הפעילות היצרנית.

ושם לא יהיו גירעונות? בהבנה שלכם, בחברה החדשה לא יהיו גירעונות? זאת אומרת, היא תהיה לפחות מאוזנת, אם לא רווחית?

כן. גם ברמת הפעילות השוטפת וגם ברמת מבנה ההון שלה החברה תהיה מאוזנת – לא מאוזנת, אנחנו רוצים שהיא תהיה רווחית וחיובית.

אמרתי: לפחות מאוזנת.

כן.
קצת לגבי מבנה העסקה, כי כמו שאמרנו, יש כאן הפרדת פעילות והפרדת פעילות מסווגת נוספת של מערכת הביטחון. היום המדינה מחזיקה ב-100% ב"תעש". נקים חברה חדשה שנקראת "תעש מערכות", אליה תועבר כל הפעילות העסקית השוטפת, כולל פעילות נוספת שנקראת פעילות "גבעון" ו"סלבין", אלו שתי פעילויות שמשרד הביטחון דרש שלא יעברו בהפרטה, פעילויות אסטרטגיות. הפעילויות האלה גם כן יועברו ל"תעש מערכות" ויהיו חלק מהחברה.
במועד ההפרטה הפעילויות האלו יועברו לחברה ממשלתית חדשה שתוקם, שמה "תומר", חברה שלא תופרט. ובשלב הזה תבוצע בעצם עסקת המכירה של "תעש מערכות", ללא הפעילויות האלו המסווגות של מערכת הביטחון לרוכש פרטי.

ב"תומר" יעבדו רק אנשי "תעש"?

ל"תומר" יעברו בשלב הראשון 380 עובדי "תעש".

וכל הזכויות שלהם מועברות ל"תומר"?

כן. כל הזכויות שלהם כמו היום מועברות. וייקלטו אני מניח לאחר מכן גם עובדים נוספים.

החברה הזו כבר תהיה בדרום או שהיא עדיין תהיה במקום של היום?

במקום של היום.

ברמת-השרון?

לא ברמת-השרון, ברמלה.

ברמלה, אוקיי. אבל היא תהיה שם, עוד לא בדרום.

לא, היא לא עוברת לדרום.

היא לא תעבור לדרום בכלל?

היא לא עוברת לדרום בכלל.

לגבי הפעילויות שעוברות לדרום, אלו בעיקר הפעילויות שנמצאות ברמת-השרון. הפעילויות שנמצאות במתחם רמלה, "גבעון" ומה שנקרא 209, אלו פעילויות שיישארו במקומן וישמשו לצרכי מערכת הביטחון.

לא, זה חשוב להדגיש. אתם תדגישו את זה? בסדר.

מבחינת חלוקת התפקידים בין "תעש" הישנה מה שנקרא ל"תעש מערכות", "תעש" הישנה תטפל בכל הפעילות השיורית, כמו שאמרנו, בתחום איכות הסביבה, תביעות עבר שלא קשורות לפעילות העסקית וכו'. לצורך כך כוח אדם מצומצם יעסוק בפעילות הזאת. ו"תעש" החדשה, כמו שאמרנו, היא זו שתמשיך לעסוק אך ורק בתחום הייצור התעשייתי, הביטחוני, מחקר, פיתוח, ייצור, רק של הפעילויות התפעוליות.
מבחינת אינטרסים חיוניים. יחד עם החלטת הממשלה להפרטת החברה אישרה ועדת השרים את צו האינטרסים החיוניים של החברה, מכיוון שזה נושא מהותי וקובע למעשה מספר דברים לגבי החברה, הן לגבי זהות הרוכש והן לגבי אופי הפעילות של החברה ותחומי פעילות שהחברה מחויבת לשמר, אושר הצו הזה יחד עם החלטת הממשלה. וגם כאן, כמו שאמרתי בתחילת הדברים, אנחנו נבקש מוועדת הכספים לאשר היבטים מסוימים של צו האינטרסים החיוניים.
הצו קובע מגבלות לגבי זהות החברה המופרטת. המגבלות הן לא מאוד משמעותיות אבל הן בכל זאת דורשות שלפחות 10% מגרעין השליטה שרוכשת החברה תהיה לו זהות ישראלית. יש מגבלות כאלו ואחרות על קבלת היתר שליטה בחברה ועל העברת הבעלות בחברה. וכמו שאמרנו, תחומי פעילות חיוניים שהחברה מחויבת לשמר, שהם תחומי פעילות אסטרטגיים למערכת הביטחון.
לצד צו האינטרסים החיוניים ובהחלטת הממשלה נקבעו מספר עקרונות לגבי הנקודה שאמרנו. אחד העקרונות לעוגן כלכלי בתחום התחמושת הכבדה ובתחומים נוספים, נקבע שתוך 60 יום מהחלטת הממשלה ייחתם הסכם רכש רב-שנתי עם משרד הביטחון, עם סכומי רכש מוגדרים וברורים של 550 ולמעלה מכך מיליוני שקלים בשנה למשך חמש שנים, עם מנגנון עדכון של המחירים מאז והלאה.

550 מיליון? לא 500?

550, ובמצב מסוים זה עולה ל-575.
מבחינת מקרקעין. כפי שאמרת, "תעש" פרוסה בפריסה ארצית רחבה מאוד בשטחים של למעלה מ-72,000 דונם, החל מקרית-שמונה בצפון, טירת-הכרמל, נצרת-עילית, מתחם רמת-השרון שדיברנו עליו קודם, מתחם "גבעון" ומתחם שטח אש 209 שאלו המתחמים שישמשו לפעילות מערכת הביטחון, מתחם רמת-בקע בנגב אליו אמורה לעבור הפעילות של החברה ו"עשות אשקלון" באשקלון.
כחלק מעסקת ההפרטה חלק גדול מהקרקעות יוחזרו למדינה ויוקצו לחברה קרקעות שנדרשות לפעילות התפעולית בלבד, שאלו הן למעשה מתחם טירת-הכרמל, נצרת-עילית ורמת-בקע, וכמובן מתחם "עשות אשקלון" באשקלון שלא יהיה לגביו שינוי. אלו המתחמים שיוקצו לחברה.

ורמלה גם כמובן. רמלה זה "גבעון" שם, לא?

לגבי מתחמים אסטרטגיים כמו 209 ורמלה, המתחמים האלה יעברו לבעלות המדינה וישמשו לצרכי מערכת הביטחון. לחברה תינתן הרשאת שימוש בתאי שטח מוגדרים, שעדיין לא הוגדרו אבל יוגדרו וישמשו לפעילות שלה, אבל המתחמים יהיו בבעלות המדינה. כמובן שמתחמים לא פעילים מזה לא מעט שנים יחזרו למדינה גם כן.

יש לכם הערכה כספית כמה הקרקעות האלה שיחזרו למדינה שוות?

לא. אנחנו לא עושים את ההערכה הזאת.

בין הרבה להרבה מאוד.

זה אני יודע. אבל הבנתי שזה הבסיס לכל העסקה, לא?

לא. לא הדבר הזה.

הבסיס המוסתר.

נו, ודאי, שם טמון כל הכסף שאמור כנראה לממן את כל - - -

כבוד היושב-ראש צודק בהחלט.

כבוד היושב-ראש, אתה לא צודק בהחלט. זה לא קשור לנושא הזה.

הוא כבר כנראה יותר פוליטיקאי ממך. לא, גם אם אני לא צודק, אתה אומר: היושב-ראש לא צודק? תגיד את זה בדרך חכמה.

בדרך עדינה, כן. אנחנו מדברים על קרקעות של "גבעון" ו-209, זה שטח אסטרטגי.

לא, לא שאלתי רק עליהם, שאלתי על סך הכול.

רמת-השרון.

אנחנו כרגע דיברנו על 209 ו"גבעון", והקרקעות האלה הן קרקעות אסטרטגיות שממילא הייתה כוונה להשאיר אותן בידי המדינה. הן לא הולכות להיות בבנייה למגורים ככה או אחרת. אם אתה מתכוון לדברים אחרים - - -

ודאי, רמת-השרון. לא יודע, אין קרקעות?

הכוונה לרמת-השרון.

ודאי, רמת-השרון זה ה - - - ואני שאלתי אם זה - - -

סדר גודל של 6,000 דונם ברמת-השרון, זה הכסף הגדול.

ודאי. אז מדובר על 45,000 יחידות, סדר גודל של 22 מיליארד או לא יודע, זה מה שאני ככה מהאוויר.

כבוד היושב-ראש יכול להחליף אותי.

אבל אני שואל אתכם כרשות החברות אם אין לכם משהו קצת יותר שאתם יודעים, משהו מבוסס, או שזה בכלל לא בחשבון.

אנחנו לא עושים את החשבון מכיוון שההנחה הבסיסית היא שהקרקעות האלה הן קרקעות מדינה, ואנחנו עושים את מה שנכון בעסקת הפרטה. ומה שנכון זה גם שהקרקעות האלה יפונו לטובת מגורים, אבל אין קשר בין שווי הקרקעות לעסקה, אלה קרקעות מדינה לגישתנו.

אז מי הגוף שמממן נניח את פיטורי 1,200 עובדים עם כל המשמעויות של זה, או העברה לדרום? אני מניח שכל זה אלה סכומים גבוהים מאוד. מי מממן את זה?

אמיר, אתה רוצה להתייחס?

אמיר אדרי, אגף תקציבים. אני רק רוצה לחזק את דברי רשות החברות. חשוב להגיד שתהליך ההפרטה הוא תהליך נכון ואנחנו תומכים בתהליך ההפרטה ללא קשר למעבר "תעש" לנגב. כלומר גם אם "תעש" הייתה נשארת חברה ממשלתית עדיין היינו מעוניינים ש"תעש" תעבור לנגב. זה מנותק מבחינתנו. אלה שני דברים מנותקים שהצלחנו לשלב ביניהם, אבל גם באופן מנותק ניתן היה לעשות אותם. התקצוב יתבצע באמצעות כספי המדינה, באמצעות משרד האוצר.

זאת אומרת, האוצר מתנדב לשלם את כל מה שקשור בנושא של פיטורי 1,200 עובדים ומעבר לנגב, ו-500,000,000 במשך חמש שנים שמשרד הביטחון משלם.

כמובן שאנחנו מרוויחים גם.

כלומר כל זה האוצר מתנדב בחינם?

סך הכול זו עסקה שכדאית גם כמובן למדינת ישראל, למשרד האוצר.

רגע, תבדקו, שר האוצר נשאר אותו שר האוצר?

כבוד היושב-ראש, אני יכול להגיד משהו?

כן, רק רגע, ניתן לאוצר.

כפי שציין יובב, מדינת ישראל הזרימה לחברה כבר סך של כ-3 מיליארדי שקלים. אנחנו כמשרד האוצר רוצים שהחברה תצא לדרך חדשה. אנחנו מאמינים שהפרטה זאת הדרך הנכונה לצאת לדרך חדשה, ובאמצעות המהלך החד-פעמי הזה נשיג חברה טובה יותר, וגם נשיג ניתוק, הפרדה, בין יזם פרטי שיוביל את החברה, ובכך יהיה גם ניתוק מהמדינה.

אתה גם מוותר על 3 מיליארד?

אנחנו במסגרת התהליך נמיר את ההלוואות להון.

הוא אומר לך שה-2.7, הם יקבלו את זה בתור מניות.

הוא כבר דיבר 3.

2.7 – כ-3, אני מעגל כלפי מעלה.

מניות של מה? רגע, אני לא מבין, למה אתם כל כך נרעשים ונפחדים מהנושא של הקרקע וכל זה? תן לי סתם להבין. כי הרי כולנו מבינים, הכול יודעים למה כלה נכנסת לחופה. וזה בסדר גמור, כי בסך הכול כאן יש עלויות גדולות מאוד. הרי רק לנקות את השטח זה כמה מיליארדים. יש לכם חוב של 3 מיליארד שאתם מוחקים, תצטרכו לשלם. כלומר זו עסקה שמצד אחד יש בה להערכתי עלויות של הרבה מיליארדים. ואני לא רואה את האוצר ככה סתם מחלק כספים. רובי, תזכיר לו כמה התווכחנו איתם על סגירת תקציב הביטחון, על כמה גרושים ביחס למה שמדובר פה.
אז לכן יש עסקה, ואני מבין שיש גם את הצד של ההכנסות, אז למה אתם כל כך מהססים? אני שאלתי את זה סתם, אבל אני רואה שכולכם כאילו נלחמים על ההפרדה המוחלטת, אז כנראה זה אומר דרשני. אני עכשיו דווקא כן מתעקש לנסות להבין למה אתם מנסים לנתק את זה. יש איזה איסור או משהו?

לא. כבודו, אפשר?

כן.

אגב, זה עלה בישיבות קודמות ואני חושב שהתשובה ניתנה ויש פה מחלוקת, אנשים אחרים יגידו אחרת, וזה נושא יותר שבעיני הוא לא חד-חד-ערכי עם תשובה מוחלטת. אנחנו טוענים, קודם כול, שיש 2.7 מיליארד שקלים שממילא בשפה הכלכלית Sunk Cost, כי זו חברה ממשלתית בבעלות מלאה, כך או אחרת הכסף הזה לא יוחזר.
אחת לכמה זמן אנחנו מגיעים לוועדה הזאת לאישור לכאורה הלוואה, אבל אנחנו בעצמנו קוראים לזה השקעה בהון מניות, ולכן זה מגיע לוועדה. לכאורה אם זה היה נטו הלוואה אז לא היינו מגיעים לפה. אז לכן השאלה היא לא על 2.7, כי ה-2.7 זה כסף ששמנו אותו בידיעה שהוא לא יוחזר, לפחות לא כהלוואה.

עכשיו זו חברה בבעלות מוסדית מלאה, נבחנו חלופות רבות בהקשר של "תעש". לא נתחמק מזה ששמים פה מיליארדים. השאלה אם צריך או לא היא שאלה מהותית, היא שאלה ערכית, היא שאלה כבדה. קבלת ההחלטות גם בגלל זה וגם בגלל דברים אחרים שיכלו להיות שונים נמרחה לצערי על כמה שנים.
יחד עם זאת, נושא הקרקעות הוא לא תשובה חד-חד-ערכית, שאנחנו אומרים: בגלל שיש קרקעות, עכשיו אנחנו מפזרים עליהם איקס מיליארדי שקלים. בעולם נורמלי, בעולם של משילות, תסלח לי, הקרקע הזאת לא שייכת ל"תעש". עכשיו יגידו האדונים הנכבדים משהו אחר – אני עומד על זה. הקרקע הזאת היא קרקע של מדינה. אם המדינה הייתה נחושה ויודעת להוציא את זה בכל תרחיש אחר, אז היא הייתה יודעת להוציא את זה.
יכול להיות שמכיוון שהחלופות שהיו לטיפול ב"תעש" בסופו של יום, גם מבחינת הכדאיות התכנסו לתהליך ההפרטה, היה נכון לעשות את זה בהסכמה גם עם ארגון העובדים, ובדרך הזאת לקבל בהסכמה גם את היציאה שלהם מרמת-השרון. כך או אחרת, זה לא קורה מחר, זה קורה בעוד שבע-שמונה שנים. ולכן זה לא מה שהוביל אותנו, שראינו במירכאות 40 מיליארד שקל בכיס.

אגב, חלק ניכר מהכסף – לא ניכר, אבל חלק שמיועד להקמת המפעל בדרום משולם על-ידי האוצר בטרם מסירת הקרקעות.

לא.

אל תגיד לי לא, אני במקרה בקיא. ועוד איך. אחרת מינהל מקרקעי ישראל אסור לו לשלם לפני שהוא מקבל את הקרקע.
חשבתי שעברנו את השלב הזה, היושב-ראש. אין ספק שהקרקעות הן במחלוקת, איזו שאלה. יבואו העובדים ויאמרו: יש לנו זכויות מוקנות בתוך העסק. כל עניין שאתם עושים, הקרקעות הן חלק מהזכויות שלנו. חברה לא תסכים לרכוש את החברה אלא אם כן היא תדע מה יש לה, מה עומד מול מה. בוודאי שהם לוקחים בחשבון את הקרקעות.

צודקת רשות החברות וצודקת מדינת ישראל שהקרקעות רשומות על שם – 50 שנה רק עברו, האינטרס הציבורי הוא אינטרס של מדינת ישראל להעביר, בוודאי לא להשאיר מקומות שבהן אזרחים יושבים בכל השטח מסביב, ויש גם סכנות ביטחוניות או בטיחותיות הייתי אומר.

כל הדברים האלה הביאו לידי גיבוש הרצון לקיים את מה שנקרא הפרטת "תעש". אבל אל תגיד לי – אתה יכול לומר פורמלית – אנחנו טוענים שהקרקעות שייכות לנו ואין להם שום קשר. יבואו ויאמרו לך: אנחנו לא עושים שום הפרטה עד אשר אתה לא תמצה אתנו את כל החשבונות הכספיים הכרוכים בהפרטה הזאת. ואמר היושב-ראש: הכלה יודעת למה היא נכנסת לחופה.

הכול יודעים. הכלה אני לא יודע, אבל הכול יודעים.

תאמין לי, בימינו גם הכלה יודעת.

תלוי באיזה מגזרים.

היא יודעת. אני לא אומר לך שהיא בעלת ניסיון אבל היא יודעת.

אני אומר לכם: הדברים האלה ברורים לנו לחלוטין ולא אכפת לנו. העיקר אני שומע ש"תעש" מסכים? אלה שיקבלו את הזכויות ב"תעש" מסכימים? העובדים ש-50 שנה נמצאים שם, אנחנו מתחלפים כל הזמן, אלה אחד מהתשתיות שהקימו את מדינת ישראל.

רובי, תראה, המטרה שלנו הרי שהעסקה הזאת תצא לפועל.

בוודאי, נו.

אוזני רגישות. ואיך אומרים, איפה שאנחנו נאתר שיכול להיות שיש בעיה אנחנו צריכים לעמוד עליה ולוודא שאין בעיה.

בוודאי.

כי אוי לנו אם עכשיו פתאום העסק – אז לכן, אוזני שמעו איזה רחש בחש מסוים - -

הם ממשיכים לעמוד על העקרונות שלהם.

- - שאני מבין שכשידברו יכול להיות שזה יתברר, ונצטרך לראות שזו לא תהיה אבן מחלוקת שבגללה עוד פעם ייעצר העסק, כי אין, הוא כבר לא ייעצר יותר. כמו שהודענו אז, אם העסק ייעצר חס ושלום, גם יותר לא יהיו כספים שיעברו.

זה ברור.

אז לכן אני מקווה שהכול רץ והכול בסדר. ואמרנו: נמשיך לעקוב אחרי זה גם בהמשך, כי חשוב לנו מאוד שזה יצליח.

היושב-ראש, בהמלצתך אישרנו את כל אותן ההעברות, מתוך ידיעה שהעסקה הזאת סגורה. הוא יאמר: זה של מדינת ישראל – מצוין. אבל אתה תשלם להם, האוצר ישלם להם? אין לנו בעיה, של מי שאתם רוצים שזה יהיה, ובלבד שכל הצדדים מסכימים.

עוד מעט נשמע אם הכול בסדר. אוקיי, בואו נמשיך.

אז זה שהם אומרים שהקרקעות של מדינת ישראל זה בסדר גמור.

אני חושב שאולי קצת לא הובנו נכון. המתווה סגור, לכאורה המתווה סגור, אנחנו מציגים אותו.

וזה הכול.

אתה שאלת על המוטיבציה להגיע למתווה של הפרטה, ואנחנו טענו שהמוטיבציה מורכבת.

לא, לא מוטיבציה. מה השם רק, סליחה עוד פעם?

מאיר.

מאיר, לא שאלתי על המוטיבציה, שאלתי על המקור, כי כדי שעסקה תתנהל במדינת ישראל והיא תצליח, אז אין כאן מתנדבים. המתנדב האחרון בשורת המתנדבים זה האוצר מה שנקרא. כך שכדי שאדע שהעסקה סגורה אני צריך – ושוב, אני לא אומר את זה לשלילה, זה התפקיד שלו, לשמור על הקופה, הוא לא מתנדב. אז כדי שאני אדע, אני צריך לדעת שיש מקור.

עכשיו, האוצר הוא לא מקור כשמדובר על מיליארדים. אם היה מדובר על 50,000,000 האוצר היה יכול להגיד: אתה יודע מה, בשביל שהעסק ילך, אני מוצא מהרזרבות, מחר היינו מקבלים העברה כספית מהרזרבות, מהביטוח הלאומי וכו'. אבל כשמדובר על מיליארדים זה לא הולך ככה, צריך להיות מקור. המקור היחיד שאני מוצא לכל זה זו הקרקע. אז לכן רק רציתי לוודא שאכן אנחנו יודעים. בסדר, זה כל מה שרציתי.

זה לא רק הקרקע. כמו שאמרנו, גם מדי שנה המדינה מזרימה לחברה סדר גודל ממוצע של 300,000,000 שקל.

בגלל הצורך הביטחוני.

זה תהליך שהוא די קבוע בשנים האחרונות.

אמת.

באמצעות המהלך החד-פעמי אנחנו חוסכים את הכספים העתידיים האלה.

מה שאתם חוסכים זה כיוון אחד. אבל מצד שני יש הוצאות של מיליארדים שיהיו מעבר למה שתוציאו בעתיד. אתם מוותרים על 3 מיליארד לשיטתך.

אנחנו כבר ויתרנו עליהם, זה כבר שקוע. כפי שציינו רשות החברות, אין דרך להשיג אותו.

שקוע כן או לא. לא משנה, אני מבטיח לך שאתם תחזירו את זה מה שנקרא. מבחינתם זה כאילו ויתרתם אבל בעסקה הכוללת אתם תחזירו את זה. מינהל מקרקעי ישראל עוד ישמע מכם, אני כמעט בטוח, איך שאני מכיר את העסק כשיגיע, ויש את העובדים. זאת אומרת, יש הרבה דברים. אוקיי, אבל בסדר, אם יש מקור - - -

האינטרס הנוסף הוא גם יזם פרטי שייכנס. אנחנו מאמינים שיזם פרטי, יש לו יכולות גבוהות יותר מאשר בעלות ממשלתית, במיוחד בתחומים האלה של תעשיות צבאיות. ויש גם ערך בהכנסת יזם פרטי, עם כל המשמעויות שנובעות מכך של תהליך התייעלות.

מאה אחוז. זה ודאי.

זה גם ערך מצד המדינה.

זה בסדר גמור. אבל הוא ודאי שייכנס רק אם החברה תהיה נקייה מכל שעבוד, מכל חוב, מכל דבר.

נו, בוודאי.

בסדר, אז כאן צריכים לוותר על 3 מיליארד גם, אולי על עוד דברים. טוב, מאה אחוז. הבנו כולנו אחד את השני, אז זה בסדר.

ברשותכם נמשיך להציג את מתווה ההפרטה. לגבי העתקת מפעלים ומעבר לנגב, אגב הדיון הזה, נגבש בחודשים הקרובים תוכנית להעתקת המפעלים ממתחם רמת-השרון למתחם רמת-בקע שבנגב שהצגנו מקודם. בכל תרחיש, גם אם ההפרטה יוצאת לדרך, לא יוצאת, המעבר לרמת-בקע יקרה, ויקרה עד שנת 2020.

אתם מתכננים שגם עובדים יעברו עם המפעל או רק המפעל?

רוב העובדים יתפטרו.

אני יודע, אני מרים להנחתה, תן לאט-לאט.

תיכף נתייחס לסוגיית העובדים ואיך קורה המעבר, אנחנו נציג את זה.

אוקיי.

במקביל משרד הביטחון מקדם הסדרה סטטוטורית גם של מתחם רמת-בקע בנגב וגם של המתחמים הנוספים נצרת-עילית וטירת-הכרמל שהצגנו, ויוביל את המהלך הזה.

כלומר משרד הביטחון הוא הגוף שמוביל את כל המהלך הזה, כן?

משרד הביטחון הוא הגוף שמוביל את ההסדרה הסטטוטורית של המתחם הזה.

רק את ההסדרה או את כל המעבר?

ואת האינטגרציה של המעבר. מי שמבצע את המעבר בפועל זו החברה. אבל משרד הביטחון מטעם המדינה הוא הגוף שמוביל את הדבר הזה.
מבחינת היבטי איכות סביבה ב"תעש", הם ידועים וחבל להרחיב את הדיבור. כחלק מהליך ההפרטה אנחנו נדרשים לגבש הסדר לחלוקת האחריות בין החברה לבין המדינה בכל נושא איכות הסביבה בכל המתחמים שבהם תשב ותפעל החברה. כדי לגבש את אותו הסדר אנחנו יוצאים למהלך מתואם יחד עם המשרד להגנת הסביבה, רשות המים, החברה.

רגע, אמרת מלים שלא הבנתי. אמרת ש"תעש" ידועה – לטובה או לא לטובה? לא הבנתי.

אני אומר שהיבטי איכות הסביבה ונזקי איכות הסביבה במתחמי הפעילות של "תעש" ידועים.

ידועים שיש בעיות קשות מאוד?

כן.

עכשיו, במקום שהם יעברו זה ייפתר מראש? כלומר נניח בבקע בדרום ב-2030 או 2040, לא יהיו בעיות של קרקע או כניסה לקרקע? כלומר לומדים מלקח העבר. לזה התכוונת?

כדאי שתשמע את החברה.

נשמע אתכם גם. תמיד טוב לשמוע את שני הצדדים, תאמין לי.

אוקיי.

אז אולי לא הבהרתי את זה נכון, אבל נפריד בין פעילות העבר לפעילות הנוכחית של "תעש". הפעילות הנוכחים, למיטב הבנתנו, מזה שנים לא מייצרת זיהומים בקרקעות ובכל היבט כזה או אחר.

זה נכון.

זה להבנתו מזה לא מעט שנים. בעבר היו תהליכים ייצוריים כאלה ואחרים, ושיטות עבודה שגרמו לזיהומי קרקע ככל הנראה במספר מתחמים של החברה, שההיקפים שלהם לא ידועים. אנחנו רק יודעים שקיימים זיהומים במתחמים מסוימים, אבל אנחנו לא יודעים מה היקף הזיהומים.

כחלק מההפרטה אנחנו מגבשים הסדר לחלוקת האחריות בנוגע לכל זיהומי העבר, איזה צד חב באיזה מפגע אם הוא קיים. אבל כדי להבין מה נוצר בעבר ומה ייווצר חלילה בעתיד, אנחנו צריכים להבין את תמונת המצב בקרקעות, לעשות סקרים היסטוריים או סקרי קרקע או סקרים ביחד עם המשרד להגנת הסביבה ורשות המים והחברה, כדי להבין את מצב כל הקרקעות ולגבש את אותו הסדר שיגובש תוך תשעה חודשים מיום ההחלטה.

ומי אחראי לטפל בכל זה, בניקוי של הקרקע הזאת וכו'? זה חלק מהעסקה, אני מבין.

זה נושא די סבוך, אבל כעיקרון אנחנו עוסקים בחלוקת האחריות של היבטי איכות הסביבה, ולא בשיקום כחלק מהליך ההפרטה. השיקום, אגב, של מתחם רמת-השרון שדיברנו עליו ייעשה כחלק מההסדרה הסטטוטורית והשיווק של הקרקעות וחלק מהליכים אחרים. נושא לא פשוט מבחינה כלכלית, וזה דווקא נושא שכן תקבולי המכירה של הקרקעות, שזה רמ"י מנהלת את המהלך הזה, קשור לטיהור הקרקעות. אבל אגב הליך המכירה לא מבצעים שיקום של הקרקעות אלא זה משהו שמבוצע באופן שוטף על-ידי המדינה.
בנוגע לעובדים. אנחנו מקיימים גם בימים האלה משא ומתן מול נציגות העובדים, והגענו להסכמות עקרונית לגבי הליך ההפרטה. ומקיימים משא ומתן על מספר הסכמים קיבוציים שמעגנים את זכויות החברה. הסכם מעטפת, שזה הסכם שמעגן את כל מתווה ההפרטה, המעבר לנגב, מעבר העובדים לחברה החדשה, הסכם פרישה של 1,170 עובדים בטווח זמן המיידי לפני ההפרטה, הסכם פרישה מדורגת של כ-950 עובדים לאחר ההפרטה במשך כ-17-15 שנים, שמגובה לצדו בקרן כספית שמבטיחה את זכויות העובדים והסכם שכר לעובדי החברה עד לשנת 2016. אלו ארבעה הסכמים שאנחנו מגבשים היום ואמורים להסתיים בטווח הזמן המיידי כדי שנוכל לצאת להפרטה.

הדברים האלה כבר מסוכמים?

הדברים האלה מסוכמים ברובם, עדיין לא חתומים. לפני שהם ייחתמו נצטרך גם להגיע לוועדת הכספים. נצטרך להגיע, כמו שאמרת, בימים הקרובים לוועדת הכספים כדי לאשר גם את המימון.

האוצר בתמונה?

בוודאי.

כן?

כן.

טוב.

הכוונה אגב לחתום על מערכת ההסכמים ב-18 בחודש. ואנחנו אמורים להיות פה שבוע הבא, כפי שאני מבין, מבחינתנו כדי לאשר את שלושת הדברים: את מבנה ההפרטה, את צו האינטרסים ואת האישור העקרוני להשקעה.

אפשר לחתום? כבר הכול מוכן לחתום?

אתמול היה יום שלם של ניסוחים, ואני רוצה להאמין שכן.

יכול להיות שכדי שלא תצטרכו להגיע שלוש פעמים, אז יכול להיות שנעשה כבר את הכול ב-18, ואולי החתימה תהיה פה, ואפילו נדאג שתהיה הרמת כוסית. זו תהיה שמחה גדולה.

יש לנו מים.

כן, לא אמרתי מה נרים בכוסית. אבל לא, אני לא צוחק, זה יכול להיות רעיון טוב.

אני לא הבנתי ממך, עכשיו אני מבין אולי את השאלה של היושב-ראש, איך משערכים את החברה לצורך ההפרטה?

איך משערכים את החברה?

כן. איך? האם הערך שלה שלילי, האם הערך שלה חיובי? הרי אתה לוקח את אלמנט הקרקע, מנטרל אותו. אתה יודע מה החובות של החברה, כי אתה אחראי עליהם. כמובן לא ייקח אדם לרכוש את החברה כאשר הוא יודע שהוא חב חובות שהן לא משוערכות. זאת אומרת, יכול להיות שערך החברה הוא שלילי, ובכלל כדי שמישהו ייקח את החברה המדינה משלמת לו. אני רוצה להבין, אני לא נכנס עכשיו לכל נושא הקרקעות, לכל נושא הצורך בטיהור ברמת-השרון, שעולה מיליארדים.

בוודאי. לפחות 3 מיליארד.

עכשיו אני לא מבין, כי אתה מצייר את זה כאילו אנחנו מוכנים ב-18, הכול תלוי כמובן מי מקבל מה ומי אחראי למה. כל הדברים האלה מסוכמים ביניכם כבר?

כן, כל הדברים האלה מסוכמים.

זאת אומרת, אם אני עובד בחברה למשל, ניקח דוגמה הכי קלה, ואני אומר: אני רוצה לדעת מאיפה אני מקבל את זכויותי, זה הכול ברור בתוכו ומסוכם גם.

בוא נשמע עוד מעט את איציק.

לא, אני רק שואל אותו. רשות החברות אומרת הכול מסוכם, 18 בחודש זה עוד עשרה ימים.

נכון.

למדנו כבר, שעד שלא חותמים אז לא חותמים.

לא, זה ברור.

אם אנחנו מקבלים את ההסתייגות הזאת, אז הדברים מסוכמים. לשאלתך לגבי השווי, אנחנו לא נוהגים בפרהסיה להגיד את הדברים האלה, אבל אגיד את הערכים שאנחנו מדברים עליהם.

לא, אל תגיד לנו.

צריך לזכור שאנחנו מדברים בסך הכול ברמת הקרקע על שלושה מתחמים. שלושת המתחמים שיובב ציין זה רמת-בקע, טירת-הכרמל, מתחם חלופי כזה או אחר ש"תעש" יעברו בטירת-הכרמל ונצרת-עילית. עוד קרקעות משני סוגים ב"גבעון" וב-209 שהם יקבלו זכות שימוש.

בקע ו-209, המדינה משאירה את הקרקע בידיה.

רגע, נשמע אותו. הוא חילק את זה לשלושה.

בנצרת מעבירים את הקרקע?

הקרקעות בנצרת וטירת-הכרמל וברמת-בקע - -

הופכות לרכוש החברה.

- - הופכות להיות רכוש החברה, תחת ההתניה שהסכמי החכירה מאפשרים להם לפעול בתחום שהם פועלים. אם לא, הזכויות משתנות.

הם מקבלים רשות להשתמש בקרקע למטרת מסוימת. כשהמטרה משתנית – חוזר למדינה.

כמו החקלאים.

לא אמרתי שזה חוזר למדינה. יש הסתייגויות כאלה ואחרות. יושבת פה פאני מהמינהל. זה גם נמצא כחלק מתהליך ההפרטה, נמצא בהחלטת ההפרטה.

להבדיל אלף אלפי הבדלות.

כן, חשבתי שזבולון יקפוץ אבל הוא לא קפץ.

אני רואה פה את פאני, אני רגוע.

יש סט של זכויות שניתנו ל"תעש". אם וכאשר המטרות משתנות, הזכויות יכולות להשתנות.

וזה מקובל על החברה?

כל מה שכתוב בהחלטת ההפרטה מקובל על החברה, כך או אחרת. ועדת שרים קיבלו את ההחלטות, אני מניח שהחברה ידעה להשמיע את דברה.

יש הבטחה לעסקאות מטעם המדינה ל"תעש"?

כן, בוודאי.

חמש שנים התחייבו. 550 ו-575, זה לחמש שנים.

זה בסיס.

זה הבסיס.

חלק המתווה, תוך 60 יום מקבלת ההחלטה אמור להיחתם הסכם חמש-שנתי, יובב דיבר על זה. הדברים האלה רובם ככולם נמצאים בהחלטה. בשרשרת הערך אנחנו נדרשים לאשר פה את מתווה ההפרטה על מנת שנוכל לחתום את ההסכם עם העובדים.

מאה אחוז. אוקיי.

מבחינתנו כל הדברים האלה נמצאים פה. אם יש מחלוקת זה על ניואנסים כאלה ואחרים של ניסוחים ברמת ההסכמים, למיטב הבנתי, ולא מעבר לכך.

טוב, תודה. אוקיי, תמשיכו.

קצת לצייר את תמונת המצב מבחינת העובדים. אז כיום עובדים כ-3,500 עובדים בחברה. בטווח הזמן המיידי יפרשו כ-1,200 עובדים וייקלטו 200 עובדים חדשים במקומם, כך שלאחר תהליך ההבראה יהיו בחברה למעשה כ-2,500 עובדים ב"תעש" הנוכחית. טרם מועד ההפרטה, כמו שאמרנו, תוקם חברת "תומר" שאליה תועבר פעילות אסטרטגית, יחד עם 380 עובדים שיעברו לחברה הזו. ובהליך ההפרטה, בסיומו, יהיו בחברה סדר גודל של כ-2,100 עובדים.

חברת "תומר" היא חברה ממשלתית, תמשיך להיות.

כן. חברת "תומר" לא מיועדת להפרטה.

אוקיי, זהו?

עד כאן.

טוב, תודה רבה. עכשיו החברה.

אודי, יושב-ראש החברה. אתן לאבי תיכף להגיד כמה דברים, אני רוצה שלוש נקודות. דבר ראשון, קודם כול בשם הדירקטוריון והחברה אני מודה לוועדת הכספים שהביאתנו עד הלום. זאת אומרת, זה לא טריוויאלי.

תודה.

בסוף ההיסטוריה תשפוט, אבל אני חושב שזו חברה טובה שאפשר להבריא אותה. בסך הכול המדינה תיהנה מזה. דבר שני, נציג סטטוס עכשווי, החברה במקביל למהלך העסקים הרגיל שלה מתעסקת בכל הצוותים האלה שראית יחד עם רשות החברות וכמובן כל המשרדים השונים.

יש לי שתי בקשות מהוועדה. אחת, לקבוע תאריך לחתימה. אם זה שבוע הבא או ב-18 זה טוב, כי הבנו שברגע שקובעים תאריך אז כולם מתכנסים לזה. שתיים, אם אתם יכולים לבצע מעקב רבעוני אחרי ההתקדמות. אנחנו הצבנו יעד שבתוך שנתיים, זאת אומרת עד סוף 2015, החברה עוברת לידיים פרטיות במחיר הכי טוב שיכול להיות, ותיכף אגיד עוד כמה מילים עליו.
עכשיו, לגבי נקודות שעלו פה. אחד, הקרקעות, אף אחד לא יהמר, בטח לא כשפאני פה, אבל בין 20 ל-40 מיליארד שקל זה שווי הקרקעות ברמת-השרון.

כמה, עוד פעם? סליחה.

בין 20 ל-40 מיליארד. עכשיו, מכיוון שהתעסקתי בקרקעות ושיווקתי חלק גדול מהקרקעות של צה"ל, בסוף אני יודע שצריך לקחת את זה בחשבון. רמת-בקע ניתנה ל"תעש" בסוף שנות ה-70'.

אין בעיית בוצה?

לדעתי יש בעיות של הגנת סביבה, זה לא כצעקתה. זו ההערכה שלי.

שם 3 מיליארד סדר גודל.

אני לא חושב שזה המחיר.

לא? אוקיי. אבל לא חשוב.

אני חושב שהוא הרבה פחות, אבל ייעשו סקרים מקצועיים ויקבעו את זה.

אוקיי.

כל הזיהומים של רמת-השרון שנעשו בשנים עברו אלה זיהומים שהיום העולם יודע להתמודד איתם ומדינת ישראל יודעת להתמודד איתם בלי הרבה בעיות. ולכן לדעתי זה לא המחירים האלה. זה לא חומרים שהם כאלה שמשביתים את הקרקע, ממש לא. ולכן ערך הקרקע שם הוא גדול מאוד.

עכשיו, אני מזכיר שרמת-בקע ניתנה ל"תעש" בסוף שנות ה-70' על מנת שתעבור. אתם שואלים אם תעבור, אני מקווה שאם תעשו מעקב כזה זה ייתן מוטיבציה באמת לעבור.

אז הודעתי שנעשה, ואתם תהיו אורחים קבועים.

אני בעבר הייתי בין המעסיקים הגדולים בנגב. בנגב יש פוטנציאל גדול מאוד של אנשים שיעבדו. אני מניח שמה שאמר חבר הכנסת ריבלין, שנכון שבסופו של דבר לא כולם יעברו מרמת-השרון, אבל אני מניח ש"תעש" תעבור לנגב, יהיו אנשים שאפשר יהיה לגייס שם.

אני מקווה שנזדרז, כי עוד מעט לא יהיה מקום אפילו בנגב.

יש לנו מקום, הוא מוסדר.

יש כאלה שמשתלטים שם על שטחים. לא שם, אתה אומר.

הם שומרים על שלהם, אל תדאג, בדוק.

לא, אני רוצה שישמרו גם לא על שלהם. על שלנו, על המדינה שישמרו.

אדוני היושב-ראש, לא מוכרים פה איזו חברה מוכה. זו חברה עם פוטנציאל טכנולוגי בלתי רגיל. היא צריכה הבראה. ואני חושב שבסוף מי שיקנה אותה קונה נכס מצוין. למדינה יש עסקאות בה, זאת אומרת לא סתם התחייבו על 550,000,000 שקל, ואני מניח שבמהלך השנים הקרובות יכולים מאוד להיות עוד כמה פרויקטים שיכפילו את הערך. מפה, אבי, בבקשה.
(הצגת מצגת)

טוב, אז נחלק את הסקירה לשתיים, קודם כול "תעש" כחברה עסקית ודבר שני איך "תעש" ערוכה לנושא ההפרטה.

אז כרטיס ביקור קטן של ה"תעש", בשנת 2013 המכירות שלנו כ-1.7 מיליארד שקלים. כניסת הזמנות – 2.6 מיליארד שקלים. דרך אגב, 90% מההזמנות שנכנסו בשנת 2013 היו מחו"ל, עסקאות יצוא. פרסמנו גם, קיבלנו 500,000,000 דולר בעסקאות במזרח, כך שעשינו שנה לא רעה מבחינת הכניסה כשצבר ההזמנות שמסתכם הוא 5 מיליארד שקלים. דרך אגב, צבר ההזמנות שיהיה בסוף חודש פברואר, להערכתנו יהיה 5.5 מיליארד שקלים. יש לנו הזמנות בהיקפים גדולים מאוד, שאנחנו בימים האלה ממש מסכמים אותם.
מו"פ – כדאי לשים לב מה קורה. החברה כל הזמן ממשיכה להשקיע במו"פ. תיכף נדבר על המוצרים כמה מילים. שימו לב, החברה משקיעה 85,000,000 שקלים. השותפים והלקוחות של החברה משקיעים על שקל שלנו ארבעה שקלים.

תגיד לי, בהעברה, אתם יכולים כל הזמן לייצר תוך כדי ההעברה?

כן. אנחנו קבענו תוכנית. תיכף נראה את זה, אני אציג את זה.

לא תהיה איזו השבתה.

לא, לא תהיה השבתה. ברשותכם, אני חוזר למו"פ.

כשאתה מדבר על "תעש", כרגע מאחר שזה עומד להיות מופרט ולהיפרד, אתה מדבר על "תעש" שתמשיך להיות - - -

אני מדבר כרגע על ה"תעש" הנוכחי, תיכף אמשיך הלאה.

זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה יתפרק כנראה ל - - -

כשאנחנו מדברים על "תומר" אנחנו מדברים על 10% מ"תעש". זאת אומרת, "תומר" אומנם זה 380 עובדים שעוברים, אבל מבחינה עסקית זה 10% מהחברה. זה ההיקף.

טוב.

כמו שאמרתי, תשימו לב, כשהלקוח נותן כסף לחברה לפיתוח אז זה מראה על העוצמה של החברה. רוב הכסף הזה מגיע מחו"ל, דרך אגב, ולא מגיע מהארץ. גם יש את משרד הביטחון פה, את מפא"ת, שמשקיעים כסף, אבל הרוב מגיע מחוץ-לארץ.

דבר נוסף, כדאי לשים לב, היקף פעילות המו"פ של החברה זה 400,000,000 שקל מתוך מכירות של 1.7 מיליארד.

העסקאות הן G-to-G?

חלק מהעסקאות הן G-to-G וחלק מהעסקאות עסקאות חופשיות של C-to-G – Company to Government.

עם אישורים, כמובן.

כן, ודאי, אנחנו לא עושים שום דבר ללא אישור.

עוד פעם את המשפט האחרון. לא קלטתי.

השאלה הייתה אם חלק מהעסקאות הן מדינה למדינה, Government to Government.

לא, לפני כן, מה שאתה אמרת. לגבי הכנסות.

מה שאמרתי, שכדאי לשים לב שרבע מהפעילות של החברה זה פעילות שעוסקת במו"פ. זאת חברה שהיא כמו חברת היי-טק היום בעולם, שזה מה שמקובל. ותראו את ההשקעה שעושים הלקוחות שלנו בחברה בנושא המו"פי, כי הם יודעים שיקבלו את התוצרת הטובה ביותר, ותיכף נדבר על זה.

מבחינת עובדי "תעש", אנחנו מדברים על 3,500 עובדים, עוד כ-200 מאבטחים ועוד 70 עובדי חברות כוח אדם. על הפריסה דובר, ותיכף נדבר על זה בהרחבה.
כמה דברים רק לתת לכם, באנו לכאן תמיד בנושא כספי אבל לא באנו לכאן והצגנו את החברה, אז כדאי לראות. אנחנו פועלים היום בעצם בכל הרבדים של שדה הקרב העתידי. אנחנו מדברים בחי"ר על דברים שהם ברמת ההיי-טק של הדברים: לקחת רובה, להתקין עליו מערכת בקרת אש, זאת מערכת שנקראת "רפאים", והיום אנחנו עובדים עם הצבא האמריקני על הנושא הזה, צה"ל כמובן וצבאות במזרח.
לקחת פצמ"ר מדויק, שזו הצטיידות של צה"ל, ולמכור, זו פעם ראשונה שמוכרים דבר כזה במדינת ישראל, ואנחנו המקורות היחידים בעולם שעוסקים בזה. לקחת פצצת מרגמה מדויקת ולשים אותה בדיוק בנקודה ברדיוס שהוא קטן מעשרה מטרים. אלה דברים שלא קיימים היום.

היום בגלל כל מה שקורה בעולם אז אתה כמעט לא יכול בלי זה. כלומר הרגישות היום בעולם, בפרט כלפי ישראל מה שנקרא, שאם ייפגע אזרח, כל העולם, למרות שאתה צודק.

נכון.

לכן הדיוק יש לו חשיבות עצומה. אם לא הדיוק פשוט צה"ל לא יפגע באותו מחבל, לא ינסה אפילו.

זה מענה לצרכי צה"ל שהתחיל באמת בגזרת עזה, אבל היום זה נכנס לצה"ל. וזה בעצם העתיד כדי לא לפגוע באזרחים תמימים.

זה נכון.

הדבר השני זה כל נושא השריון. עסקאות רק"ם שלנו בעולם נמצאות פרוסות על כל היבשות. אנחנו מדברים החל מברזיל בהשבחות רק"ם ובמזרח ובמקומות שכרגע לא ניתן לפרט אותם בפורום הזה שנמצא פה.
נושא ארטילריה. אנחנו נמצאים היום כמובילים בנושא הארטילריה בעולם, ארטילריה רקטית. פיתחנו רקטות ארטילריות בטווח של 20 ק"מ עד 150 ק"מ, בדיוק של מספר מטרים. וזה דבר שהיום מחקים את הפיתוחים שלנו בצה"ל על-ידי לא מעט מתחרים.

גם בנושא האוויר סיפקנו לצה"ל ולמדינת ישראל אמצעים שהם אמצעים חשובים. אחד מהם נמצא פה, זה טיל שיוט שנקרא "חנית זהב" בצה"ל או "דלילה". השתמשו בו לראשונה במלחמת לבנון השנייה כגורם הפתעה, ואנחנו משווקים את זה היום בעולם.

כמובן כל הנורים של חיל האוויר הישראלי ממוגנים על-ידי הנורים של "תעש", שזה בהחלט נושא שגם מבחינת יצוא אנחנו לא יכולים לייצא אותם בגלל הסודיות שבדבר הזה. וכל נושא הנעה רקטית שאני לא רוצה להרחיב אותו במקום הזה.
האסטרטגיה העסקית שלנו עברה מספר שינויים. אנחנו מדברים היום ממעבר למערכות לפתרונות חיליים, זאת אומרת נותנים פתרון מקצה לקצה לצבאות. מעבר מתחמושת סטטיסטית לחימוש רב-תכליתי חכם מדויק, כמו שהזכרתי קודם כמה דוגמאות.
מחיר משימה נמוך. אנחנו מבינים את הצורך שקיים בעולם היום. הקיצוצים בתקציבי הביטחון, לא רק בישראל אלא גם במקומות אחרים בעולם, הם דרמטיים, ואנחנו נותנים צורך מבצעי ב-80% מהדרישות אבל ב-50% מהמחיר, שזה דבר שעובד ותופס היום בעולם חזק מאוד. פה אפשר לראות כמה דוגמאות בנושא של השבחות רק"ם, בנושא של מערכים.

אבי, שאלה. יכול להיות שאתם מוגבלים מבחינת משרד הביטחון בייצור או במכירות של כל מיני כלי נשק או אמצעים שאתם פיתחתם או שקיימים, ובגין זה נמנע מכם רווחים גדולים בגלל הנושא שזה עדיין השורה הראשונה, הסודיות? ואתם מקבלים פיצוי על זה?

אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים ברגולציה של משרד הביטחון. אנחנו מקבלים את הרגולציה הזאת, אנחנו מבינים שיש למדינת ישראל דברים שלא יימכרו. אם יש שאלה, אנחנו יושבים עם משרד הביטחון בצורה מאוד עניינית ומגיעים לסיכומים כאלה ואחרים. אני חושב שמשרד הביטחון בנושא הזה מבין את הצורך לשווק ומנסה לסייע ככל יכולתו.

איך תתמודד עם זה כשתפריט?

זה לא משנה אם זה חברה ממשלתית או לא מבחינת האינטרסים.

צו האינטרסים.

צו האינטרסים מגדיר מה הקווים שיישארו.

לא, יש איזשהו כוח הכרעה בנושאים מסוימים, כמו בחוק בזק.

לא, אבל יש את אפ"י, שזה אגף פיקוח על הייצוא במשרד הביטחון.

אפ"י אנחנו יודעים. הוא יכול לומר להם: אני לא נותן לכם רישיון יותר.

גם היום הוא עושה את זה אבל.

אבל אתך כחברה ממשלתית - - -

לא, יש לך חברות ביטחוניות אזרחיות, כמו "אלביט". הם מייצרים דברים לא פחות מסווגים.

זאת אומרת, היחסים הם כמו עם "אלביט".

כן.

האינטרס של מדינת ישראל זה לייצא. אני מניח שככל שזה לא כפוף למגבלות כאלה ואחרות, אז אנחנו עושים את זה בתיאום.

דווקא המערכת האישית למשל, אתם יודעים שאנחנו מגבילים אותה מאוד.

בנוסף למשרד הביטחון, אני יודע שיש דברים שמייצרים, אבל יש בהם לפעמים אלמנט אחד או שניים, נניח של ארצות-הברית שאתה משתמש, וכתוצאה מזה מוטל וטו ואתה לא יכול להתמודד. ונניח אתה רוצה להתמודד סתם בהודו, אתה לא תוכל להתמודד, אבל ארצות-הברית כן תיכנס פנימה. האם גם אתם מוגבלים באלמנטים כאלו? בגדול אני אומר, לא בפירוט.

עוד פעם אני אומר, אנחנו עובדים עם משרד הביטחון ברמה יומית בנושא הזה ויש קשר יום-יומי. זאת אומרת, משרד הביטחון לא מגביל סתם, רק אם יש פה איזשהו נושא של סודיות. דרך אגב, זה משרד הביטחון ומשרד החוץ שעובדים ביחד בנושא הזה. יש חוק שהוא פיקוח על הייצוא, אנחנו עובדים במגבלות החוק. כל דבר שיש אתו בעיה, אנחנו פונים עד לרמת מנכ"ל משרד הביטחון, ואני חושב שבסך הכול יש עבודה משותפת עם רצון לעזור. יש רצון לעזור ומוצאים פתרונות במשותף.

טוב.

תחומי העיסוק העיקריים, רק אם נשים אותם ככה ב-highlights, אז אנחנו מדברים ככה: בית מערכות לחימוש מדויק רב-מימדי. ראיתם את החימוש המדויק החל מהרובה וכלה ברקטות ואוויר-קרקע. בית מערכות לניוד קרבי, כל מה שקשור בזה. נושא הרק"ם זה נושא שב"תעש" נמצא בבסיס. אנחנו מדברים על זה כבר הרבה מאוד שנים, וזה נושא שאנחנו ידועים ומוכרים מאוד בעולם בנושא הזה.
מיגון רב-תחומי. אנחנו ממגנים החל מהמיגון האישי, אפודי המגן של החיילים, וכלה במבנים ומתקנים אסטרטגיים, עבור דרך רק"ם. כל הדברים האלה נעשים בחברה. אנחנו מוקד יידע. דרך אגב, פה אפשר להגיד, יש את הנושא של armor, anti armor. היות שאנחנו מפתחים את התחמושת, אנחנו יודעים גם איך להגן כנגד התחמושת. אותו מהנדס שיושב ויודע מה חודר, יודע גם איך לעצור. והיתרון בחברה הוא בסינרגיה בין שני התחומים האלה.
מרכז לניהול מצבי חירום. יש לנו חברה בת שהיא מכללה ללוחמה בטרור. החלטנו להרחיב אותה לשימוש בכל נושא של מצבי חירום, שזה נושא שהופך להיות אקוטי היום בעולם, כל נושא ה-HLS, וזה דבר שעכשיו אנחנו מפתחים אותו, מרחיבים אותו.

ולוחמה רשתית, מה שנקרא הסייבר, זה דבר שבשנה האחרונה נכנסנו אליו, אחד, כדי להגן על המוצרים שלנו. ושניים, אם אתה כבר מגן אז קח את זה ותמשוך את זה הלאה לכיוון של מוצרים שאתה מפתח ותמכור אותם בעולם.

בסך הכול ההתמקדות שלנו היא בהשאת ערך ללקוח. אנחנו מבינים, כמו שאמרתי קודם, שהלקוח היום, הכסף הרבה יותר מצומצם, אבל הוא מחפש לקבל את היתרונות, ואני חושב שהצלחנו למקסם את היתרונות. לקחנו את "עשות אשקלון" כמודל. נשאלה השאלה: אוקיי, מה קורה בעתיד? אני מזכיר ש"עשות אשקלון" הייתה במצב קשה מאוד לפני שבע, שמונה, תשע שנים.

והתרוממה יפה מאוד.

ובוא נראה מה קרה ל"עשות אשקלון". "עשות אשקלון" בשלושת הרבעונים ב-2013 סיימה עם רווח נקי של 20,000,000 שקל שזה 9%. דרך אגב, נמצא פה מנכ"ל "עשות אשקלון", דן כץ. המכירות שלנו היו 224,000,000 שקלים, צבר ההזמנות מעל 800,000,000 שקל, ואלה הזמנות קשות לא רק הזמנות מסגרת, כי ההזמנות שלנו בחלקן זה הזמנות מסגרת לתחום התעופה האזרחית.

מה זה הזמנות מסגרת?

הזמנות של 5, 7, 10 ו-15 שנה. אבל בפועל מממשים כל שנה-שנתיים חלק מההזמנות. אנחנו עובדים לחברות התעופה הגדולות ביותר בעולם. ואני חושב שזה אחד היתרונות הגדולים מאוד של "עשות אשקלון", שהצלחנו להיכנס לנישה שהיא נישה גם בטיחותית מצד אחד וגם מקצועית מאוד על-ידי עובדי החברה מהצד השני.

ההון העצמי של "עשות אשקלון" זה מעל 200,000,000 שקל. אם תסתכלו מה קרה לפני שבע-שמונה שנים, היינו במצב ש"תעש" הזרימה כסף כל חודש למשכורות "עשות". דרך אגב, ב-2012 סיימנו את השנה עם 12% רווח נטו.

אז, אבי, עולה השאלה: אם "עשות" כך, למה "תעש"?

תיכף נגיע ל"תעש", אבל זה רק הקדימון. מה שאני רוצה לומר זה שלקחנו מודל ובנינו ב"עשות אשקלון" אני חושב, יחד עם העובדים וההנהלה, מפעל לתפארת. מי שיסתובב היום ב"עשות אשקלון", אחרי כל ההשקעות הגדולות שנעשו, גייסנו ב-2007 כסף בבורסה, 80,000,000 שקל באג"ח, השקענו את זה באמצעי ייצור, השקענו את זה בשיפור מערכות מחשוב, השקענו את זה בדברים שמאפשרים להיות תחרותיים בעולם, ובמקום לדעתי מרכזי בכל מה שקורה בנושא הזה.

בוא נתקדם. הגענו ל"תעש". מבחינת נתונים עסקיים. אז קודם כול, סיימנו פה, אפשר לראות ככה: הצבע הירוק, מה שנמצא פה למעלה, זה היקף המכירות בשנים הקרובות. היום אנחנו נמצאים בצבר הזמנות, כמו שאמרתי, לסוף החודש הזה, נהיה עם 5.5 מיליארד שקלים. המספרים פה 90, 80 ו-70 זה היקף המכירות שכבר קיים בצבר ההזמנות של "תעש" לשנים הקרובות. זאת אומרת, אנחנו בשנת 2014 מתוך 1.8 מיליארד שקלים 90% מההזמנות ביד, יתר ההזמנות זה דברים שאנחנו יודעים שנמצאים בכניסה ובימים הקרובים ייחתמו.

לשנת 2015 אנחנו נמצאים עם 80% מההזמנות ביד, ולשנת 2016 עם 70%. זאת אומרת, רוכש שנכנס ל"תעש" לא צריך להתחיל לעבוד, אלא יש לו כבר on going קונצרן כמו שאומרים, שהוא ממשיך לתפעל אותו. אנחנו מתייחסים היום לחברה כמו חברה פרטית, כמו חברה שמנוהלת בצורה טובה.

זה נראה נפלא, אז למה בכל אופן?

הנה, הבעיה היא פה. אני מראה פה את המספרים. אנחנו נמצאים בגרעון פרמננטי. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, היום במצבה של ה"תעש" סגורים בבנקים במדינת ישראל מעל 200,000,000 שקלים, שזה מקדמות שקיבלנו מלקוחות ואנחנו לא יכולים להשתמש בהם. זה עלה פה בוועדת הכספים לפני שנתיים וחצי, ביקשנו ערבויות מדינה, לא קיבלנו ערבויות מדינה, אבל היום יש לנו מעל 200,000,000 שקל. זאת אומרת, החברה מכניסה כל הזמן כספים, רק שהיא לא יכולה להשתמש בהם.

הכול רק בגלל חובות העבר?

כן. כתוצאה מזה שהדוחות הכספיים, יש עליהם איזושהי מגבלה, לא ניכנס, אני מציע לא להיכנס, ואז כל הנושא הזה, ברגע שאתה מקבל מקדמה, אתה משעבד 100% מהכסף בבנק, בלי לתת את הערבות.

אני לא מבין, אבל המלווה הגדול הרי לא לוחץ אתכם והוא אפילו הודיע שהכספים האלו זה כאילו תרומה.

אני מדבר על כספים שמגיעים מחו"ל.

לא, מה שאני מבין, זה לכאורה נראה שכאן כל העסק הוא נפלא, צבר כזה גדול, ואתם גם קיבלתם הזמנות, אז למה בכל אופן אתם בכזה גירעון?

יש לך 1,200 עובדים ספייר.

אסביר. קודם כול, 1,000 עובדים שאמרנו שכרגע אנחנו צריכים להפריש אותם או צריכים לפרוש.

אז זה מלווה אתכם כבר 10 או 12 שנה?

כן. אני יכול להראות לך בוועדת הכספים, שישבנו פה ב-2005 ודיברנו על 600 עובדים. ואותם 600 עובדים נמצאים בחברה עד היום. ובתקופה הזאת ה"תעש" שילמה משכורות מעל מיליארד שקלים. זו הנקודה המרכזית פה.

עכשיו, העובדים האלה שפורשים, אני אומר: הם עובדים טובים שנתנו מדמם ועשו מעשה ציוני אדיר בעבודה למדינת ישראל, אבל איך אומרים, התעייפו קצת, והיום אנחנו מדברים על עובדים אחרים, רעננים יותר, זה הכול.
אז אנחנו מדברים פה על 250,000,000 שקל, מה שאני מציג פה זה EBITDA, זה לא רווח תפעולי, כי אנחנו עדיין מתעסקים בנושא ה-FRS, אז אני פשוט אומר את זה כהערת אגב. בשנת 2015 נהיה כבר ב-30,000,000 שקל בפלוס, בשנת 2016 נהיה ב-80,000,000 שקל וב-2017 נהיה ב-130,000,000 שקל. זאת אומרת, החברה מהר מאוד עוברת לפסים של רווחיות. זה לא משהו שבוא נראה מה קורה בעוד שבע שנים, אלא אתה רואה את זה תוך שנה-שנתיים, אתה מתחיל לקבל את החזר ההשקעה שלך בחזרה. וזה נושא חשוב.

בשנת 2015, בין 2015 ל-16', ב-31 בדצמבר יש פה את פיצול "תומר", לכן היקף המכירות פה ופה נשאר אותו דבר, אחרת הגידול הפנימי שאנחנו צופים הוא בין 5% ל-10% כל שנה. ואני אומר עוד הפעם: קחו בחשבון מה קורה היום בשוק העולמי, כשחברות מתכנסות ולא מתפתחות. ואני חושב שב"תעש" אנחנו נמצאים בנקודת זינוק פנטסטית.

זאת אומרת, כדאי למדינה לקנות את "תעש" עוד מעט.

אני מוכן לשכנע את כולם לקנות. תאמין לי, קל מאוד. נחזור לרשות החברות.

יש איזו מגבלה בהפרטה של "תעש"?

בוא נדבר על ההפרטה, הנה, בדיוק הגענו, איך החברה נערכה להפרטה. אנחנו מדברים על צוותי היגוי, יש מספר צוותים בחברה. דרך אגב מה שכדאי לשים לב, אני חושב שאנחנו, גם הדירקטוריון וגם ההנהלה, התרכזו בזה שכל העבודה או רוב העבודה נעשית על-ידי עובדי החברה, על-ידי הבכירים בחברה, אנשים שמובילים את החברה, יעשו את זה בנוסף על תפקידם. אנחנו לא לוקחים יועצים חיצוניים, לא לוקחים עובדים חיצוניים, למעט בודדים, מתוך כוונה לעשות את זה בצורה המיטבית.

כל מה שרואים פה זה חמישה צוותים שכרגע עובדים. אפשר לראות: צוות ההפרטה והאינטגרציה מרוכז על-ידי מאיר אורן שנמצא פה, בנוסף על תפקידו כיועץ משפטי של החברה. שינוי מבנה ארגוני ופרישת עובדים מרוכז על-ידי אבי עינת שנמצא פה, בנוסף על תפקידו כסמנכ"ל למשא"ן שמתעסק בשנה הקרובה בכל נושא פרישת העובדים, שזה סיפור לא פשוט – קשה מאוד, הייתי אומר.

כל נושא הקמת "תומר" מרוכז על-ידי החברה. הצענו למשרד הביטחון שאנחנו נוביל את התהליך הזה, נקים את "תומר" בדרך הנכונה עד כדי כתיבת הנהלים ל"תומר". זאת אומרת, אנחנו מוכנים בעניין הזה לסייע למשרד הביטחון ולהקים את זה, ולתת למשרד הביטחון בסופו של דבר חברה שהיא חברה טובה שתמשיך לתפקד.
כל נושא ההעברה לנגב. עכשיו הוקמה בחברה מינהלת לנושא הזה, אנחנו רואים בזה פרויקט רב-שנים, אבל הפרויקט הזה נשען על כל הניסיון שנצבר בחברה, ויש ניסיון אדיר בחברה בכל נושא של המעבר לנגב, נעשו הרבה פעילויות. ואנחנו כרגע מסתכלים על זה מנקודת האפס, עושים בדיקה של כל מה שנעשה בעבר ויוצאים עם זה לדרך.

ונושא תוכנית אסטרטגית. אנחנו כל שנתיים מרעננים את התוכנית האסטרטגית, גם היום מרעננים את התוכנית האסטרטגית לבדוק את ההתאמה שלנו לכל מה שקורה בשוק העולמי ולשדה הקרב העתידי.

רק להציג פה מספר פעילויות שאנחנו עושים בנושא ההפרטה. כל נושא של מבנה ההון, כל נושא הפיצול החשבונאי.

רגע, לפני כן רק, בהפרטה יש מגבלות, לדוגמה שחברות מסוימות שרוצות לא יכולות להיכנס לזה?

אני מציע שרשות החברות תענה.

חברות ממשלתיות לא יכולות.

לא יכולות? למה, בגלל הנושא של תחרות או משהו?

לא, כי ההחלטה היא שזה עובר לידיים פרטיות. מאיר יכול להרחיב על זה.

לא, כי יש חברות טובות שדומות והן ברווח גדול, ועושות עבודה מצוינת ומתות לקחת את זה אולי.

כבר היו דיונים על זה, זו ההחלטה. ההחלטה היא שזה עובר לשוק הפרטי. ברגע שזה עובר לשוק אז "רפא"ל" לדוגמה או "התעשייה האווירית" לא יכולים להשתתף ברכישה.

טוב.

כמו שאמרתי, צוות ההפרטה, יש לנו בתוך ה"תעש" כמעט 20 צוותי משנה, כל הצוותים שראיתם שהם צוותי ההיגוי המרכזיים. כל נושא מבנה ההון. הנושא של הפיצול, אם עוברים לחברת "תעש מערכות", צריך לראות איך מעבירים דברים מה"תעש" הנוכחי ל"תעש מערכות", עושים את זה בצורה טובה.
כל נושא הסכמי המימון, הסדרת מבנה ההון של החברה, הסדרים מול המערכת הבנקאית, כל נושא נתינת האשראי. כל נושא הסדרי המקרקעין. תפעול, הקמת מערכות מידע, תיכף נדבר על זה, גם את זה אנחנו עושים. הסמכות, טיפול בספקים, הסבת היתרים ורישיונות לחו"ל. הדברים האלה נעשים בחברה ברמה השוטפת.

איכות הסביבה. דיברנו על עריכת סקרים. יש צוות היגוי, יחד עם רמ"י, הגנת הסביבה, אבל הסקרים האלה, בסופו של דבר מי שיבצע אותם ומי שיעשה את העבודה זה האנשים שיושבים בתוך החברה. הם המומחים הגדולים ביותר במדינת ישראל, יודעים מה קורה בשטח, הם יעשו את העבודה הזאת.
פיצול פעילות. כל נושא של הסבת פטנטים, כל הנושא של קווים חיוניים, כל הדברים האלה נעשים בתוך החברה. וכמובן 70% מהפעילות היא בחו"ל, צריך לשבת עם הלקוחות, להסביר ללקוחות מה קורה. זה לא תהליך פשוט, זה תהליך שאגף השיווק מגויס לנושא הזה, לעשות את כל זה מול הלקוחות שלנו בעולם.

איך אפשר שחברה מחו"ל, שלא בטוח שיש לנו את כל הידע לגביה, תיכנס ותרכוש, נניח 10% המדינה משאירה, אבל 90% אפשרי שחברה מחו"ל תרכוש?

יש צו אינטרסים, ויש את מלמ"פ, ויעשו בדיקה.

היא צריכה לעמוד בזה.

אפשר? יש לנו מערכת שליטה על חברה מחו"ל עד כדי כך?

מבחינת הבעלות זה ניתן, ומקסימום עושים proxy board ודירקטוריון ישראלי. הדברים האלה מקובלים.

טוב.

יש לנו מפת דרכים, שרק חלק מהדברים שדיברתי, להראות איך אנחנו מאורגנים לשנת 2014 ו-2015, אז יש נושא של חתימת ההסכמים, אני מקווה שהוא יהיה בשבוע הבא כמו שנאמר. 550,000,000 שקל, הסכם עם משרד הביטחון שצריך לסגור החודש לפי החלטת הממשלה. נושא של הסכם השכר, ישנן מספר פעימות.
נושא של פרישת עובדים. אתם רואים, זה לא פשוט, זה תהליך ארוך מאוד. יוצאים מהחברה 1,200 איש, אני אומר: יוצאים מהחברה 35,000 שנות ותק בחברה. אני לא בטוח שיש חברה במדינת ישראל שעברה נושא כזה ומהפך כזה, אדוני היושב-ראש. זה דבר שהוא דרמטי לכל חברה.
קליטת עובדים. יש לנו שתי רמות של קליטת עובדים. קליטת עובדים, 150 עובדים, מול העובדים שיוצאים. ו-50 עובדים זה עובדים שהם מול הפעילות העסקית השוטפת של החברה, שזה תהליך שגם הוא מורכב ומסובך מאוד.

שהם יישארו אצלכם, הם לא עוברים ל"תומר"?

אנחנו היום מטפלים גם בעובדים של "תומר", כי אנחנו עד סוף 2015 רואים בעובדים של "תומר" חלק מעובדי ה"תעש". חבל הטבור ייקרע ביום ש"תעש" תועבר לשליטה, יהיה closing עם הרוכש. אבל כרגע לקחנו לטפל בכל מה שקשור לאנשי "תומר", הם עובדים כאחד מעובדי "תעש", אין פה שום הפרדה.
מבנה ארגוני. אנחנו משנים, כמו שנאמר, את המבנה הארגוני של החברה. הגענו לסיכום עם מזכירות הארגון, איציק יודע על שינוי המבנה הארגוני. אנחנו עכשיו עוסקים בתכנון המפורט, ועד סוף יוני נסיים את התכנון המפורט. החל מ-1 ביולי ועד סוף השנה ניישם את שינוי המבנה הארגוני, תיכף נראה אותו.
מערכות המידע. הרבה מאוד שנים ה"תעש" לא השקיעה כסף כתוצאה מחוסר בתזרים מזומנים. הייתה החלטה שאושרה בדירקטוריון ללכת לתוכנית רב-שנתית. אנחנו הולכים לשדרג את מערכות המידע, להביא אותן למערכות מודרניות. זה תהליך שהתחלנו כבר, ואנחנו משדרגים.
זה במקביל לכל הפעילות האחרת שנעשית. במקביל עושים מודרניזציה של קווי ייצור. כשמוציאים כזאת כמות של עובדים, אנחנו צריכים להגיע לכך שקווי הייצור יהיו יעילים וטובים, וזה תהליך שאנחנו עושים אותו גם במקביל לכל הדברים האחרים.

מידיעות שיש לכם, אתם יודעים שיהיו מתמודדים?

מה, לרכוש? בוודאי.

אנחנו בטוחים שיהיו הרבה מתמודדים.

כן?

אני לא יודע, זה בסוף רשות החברות מנהלת את הפרטים.

לא, אבל מה ששומעים.

אני יכול להגיד לך: בכל פגישה בחו"ל עם חברות גדולות, הם מתעניינים ושואלים איך אפשר להשתלב בתוך התהליך הזה. אנחנו מפנים אותם לרשות החברות, אבל אין לי ספק שמבחינה הזאת תהיה התעניינות גדולה בהפרטה.

עם הנתונים שהוא מציג - - -

זה מה שאני אומר, כי הנתונים הם נפלאים. אבל כל הזמן השם שיש לך ב"תעש", שיודעים שהיא בגירעון, גירעון, גירעון.

אדוני היושב-ראש, אולי שכנעתי אתכם, אפשר להקים פה קבוצת רכישה.

אז אמרתי שנשכנע את המדינה לרכוש. זה מה שהתכוונתי.

כן, אני בדיוק מגיעה מהדיון על "הדסה". זה עובד מעולה.

רגע, תיכף נעשה את זה עוד מעט. אם המדינה כאן ויתרה על 3 מיליארד, אז מי יודע, אולי.

היא לא ויתרה, היא ביקשה את זה בתור הון מניות.

לא, מה זה הון מניות שיהיה? חכה, זה רק ב - - -

היושב-ראש, יש מתעניינים בארץ ובעולם ברכישה של "תעש".

יפה מאוד.

בארץ לדעתי אין הרבה קבוצות שיכולות להרים את זה, משהו כמו בין שלוש לחמש, ולדעתי יביאו גם כוח מחו"ל.

לא, לכן מה שאני רוצה להגיד, שזה חשוב. כי התדמית, למי שלא שומע את הכול, זה ש"תעש" נמצאת בתוך האדמה מה שנקרא.

כי התדמית היא כל חודש לבוא לפה לבקש כסף למשכורות.

בדיוק, זו התדמית. החוכמה היא תמיד שישמעו את כל זה ואז יחשבו אחרת. אז אתם תצטרכו לעשות, או המדינה או אתם או רשות החברות תצטרכו - - -

ואז זה יהיה מעולה, כי כל מיני משקיעים קנדיים יחזיקו בכל מערכות הנשק שלנו, ואז כשנהיה במלחמה - - -

קודם כול, הקנדים זה בסדר. אני סומך עליהם יותר כרגע מאשר עלינו אחרי הנאום שלו, תאמיני לי. כן, סליחה. אבל מה שאתם חייבים לעשות או רשות החברות או מישהו, הרבה מאוד הסברה בעניין, כי יש כאלה שמראש יש להם בראש, כמו לכל אחד מאתנו שהיה בראש לפני שהוא שמע את זה: עזוב, "תעש", עשה לי טובה, לא אכנס למיטה חולה מה שנקרא. חשוב שישמעו את כל הדברים כדי שהתחרות תהיה קובעת.

אם היו עושים חשבון, ואנחנו עשינו את החשבון הזה, אפשר להציג, במשך שמונה השנים האחרונות, כמה כסף ה"תעש" הכניסה וכמה כסף היא שילמה וכמה כסף היא קיבלה, תראה ש"תעש" יצרה תזרים מזומנים חיובי בקנה מידה עסקי. אם ננקה את כל הבעיות.

בסדר. לא, אני אומר רק שחשוב שאנשי עסקים יידעו את החלק הזה, לא את מה שכאילו פופולרי, ש"תעש" זה מיטה חולה. אז אני אומר: זה חשוב מאוד ותעבדו על זה, אם אנחנו רוצים שתהיה תחרות טובה ואמיתית.

השאלה היא למה "תעש" היא מיטה חולה ואחרי ההפרטה היא תהפוך להיות למיטה מאוד מבטיחה.

אז הוא אמר. קודם כול, העובדים.

כל הצרה זה העובדים?

לא.

לא, זה חלק. זה לא צרה, העובדים זה לא צרה.

התשלום לפנסיונרים ש"תעש" לקחה על עצמה, היו לפני שבע-שמונה שנים 120,000,000 שקל בשנה. עכשיו ירדנו כתוצאה מכך שהעובדים התקרבו לגיל 67 ונכנסים ל"מבטחים".

יש דור חדש כבר, הדור החדש זה צוברת?

לא, הדור החדש, מה שימומן עכשיו ימומן על-ידי המדינה. אבל "תעש" מימנה חלק גדול מהפרישות. בוא לא נשכח את זה.

בסדר.

לשלם את הפער עד גיל 67.

זה היה כדור שלג שכל הזמן העצים את עצמו. בוא לא נשכח את זה. נתתי דוגמה של "עשות אשקלון". למה? כדי להראות מה אפשר לעשות. ברגע שהדברים הופכים להיות עסקי לחלוטין, ומנקים את כל מה שמסביב, שריחיים על צווארה של החברה, אפשר לראות איך הדברים מתנהלים.

טוב. יפה.

רק לציין כמה התהליך הוא לא פשוט, אז אנחנו פה מראים את המפעלים השונים, הפריסה היא מקרית-שמונה בצפון ועד רמת-בקע בדרום. אבל תשימו לב, במפעל בקרית-שמונה, 35% מהעובדים הולכים הביתה עכשיו בפרישות. בחיפה – 57%, בנצרת – 25%, רמת-השרון – 42%. בירושלים, מה שמופיע פה בירושלים זה כמובן "גבעון". אנחנו מדברים עם הקמת "תומר", זאת אומרת שני שליש מ"גבעון" נמצא במקום אחר. שליש מ"גבעון" המקורית עובר להיות ב"תעש" החדשה. צריך לקחת את זה בחשבון.

זה מעבר ל-1,170 שדיברנו קודם?

לא, זה כולל, זה זה. זה פשוט מראה את ההתפלגות, איך נעשה את הפרישות ברמת המפעלים השונים. כי נורא קל לדבר על 1,200 איש, אבל צריך להסתכל בעיניים לעובד הבודד. ולהגיד שלום לעובד זה תהליך לא פשוט, תהליך מורכב מאוד.

זה ברור לנו.

וחתך העובדים האלה שפורשים ב-1,170 זה אנשים בני - - -

מכל הדרגים.

גם חבר'ה צעירים בני 30.

לא לא. תראה, אם מישהו לא מצא את עצמו בחברה, אני לא מדבר על זה. אבל החתך הוא חתך של אנשים עם ותק גדול מאוד שמשרת את החברה - -

20 שנה ומעלה.

- - 20, 30 ו-40 שנה. יש כאלה גם בין ה-40 שנה בחברה. בפירוש.

מה זה? התמונה הזאת זה מדינת ישראל?

כן. ים המלח והכינרת, וזו רמת-הגולן.

לא, בסדר.

חברה ציונית, מה אתה רוצה?

זה מה שאני אומר. לא אמרתי כלום, רק רציתי להבין שזה בסדר. והצבע הירקרק מראה לאן הקו הירוק צריך לעבור. בסדר, ההיפך, אני שמח אתכם.

כן, סע.

לא, תמחק את הדבר הזה.

מה שאנחנו רואים פה בעצם זה מה קורה במעבר לנגב.

אה, זה בסדר, הבנתי. חשבתי שפתאום שמת לי קו שחור. הבנתי, זה המעבר. לא, זה בסדר.

לא לא, זה המעבר לנגב.

לא לא, זה בסדר.

כן, בוא נתקדם. רק מילה אחת על המבנה הארגוני, אדוני היושב-ראש. אנחנו נמצאים היום בחמש חטיבות. מה שנמצא פה למעלה זה המבנה הארגוני הישן, הקיים, מה שנמצא פה למטה זה המבנה הארגוני החדש. אנחנו מדברים היום על חמש חטיבות, יש פה מינהלות עסקיות, אתם רואים את מספר המינהלות העסקיות.
אנחנו מכנסים את המינהלות העסקיות, הולכים עם הפנים ללקוח, כאשר הולכים לחמש מינהלות עסקיות בתחום ה-Homeland Security, חי"ר, שריון והנדסה, ארטילריה, אוויר וים, כאשר מעליהן יש שלוש חטיבות: "יצחק", זאת חטיבה שמייצרת תחמושת זעירה לצה"ל ולחו"ל בהיקפים גדולים מאוד, אבל פה בעצם יש שתי חטיבות מרכזיות.

זה שם אחר, נכון, אבי? כי אני לא מכיר את השמות האלה.

אוויר ים?

לא, זה "סלבין", חמ"ח, וזה - - -

כן.

כי את זה אני לא מכיר, את המבנה. לא, אולי שינית משהו.

את השם, את השם.

איציק, לזיכרון טוב עם היחסים אתך, נתנו לך "יצחק" - -

חטיבה על שמו.

- - נתנו לך חטיבה שלמה, חטיבה שלמה, אדוני.

רוצים לחתום ב-18.

לכן אמרתי, אז נתנו לך את זה קודם.

שלא יתקעו אותנו מאגף שמאל.

בוא נתקדם. בכל אופן, המבנה הארגוני הזה יהיה קיים בסוף השנה הזאת.

השאת ערך החברה. אם אני מסכם את זה, נשאלנו איך אנחנו רוצים למקסם את הרווחים של המדינה. סך הכול התהליך הזה זה תהליך לא פשוט. אנחנו מדברים על צבר הזמנות של 5.5 מיליארד שקלים, שהוא בפיזור לקוחות גדול ובתחומי עסקים גדולים. זאת אומרת, זה לא מרוכז במקום אחד בחברה. זה נמצא בכל אחת מהפעילויות של החברה ובהרבה מאוד לקוחות. זאת אומרת, אם לקוח אחד נופל, זה לא שכל החברה קורסת.
היום הגענו למצב של הומוגניות יפה בקבלת ההזמנות. 75% מפריסת ההזמנות השנתית מבוססת על פיתוחים של החמש שנים האחרונות. אדוני היושב-ראש, זה כמו חברת היי-טק. בחברת היי-טק אתה משקיע, אחרי חמש שנים אתה מקבל מוצר. זה מה שקורה ב"תעש". חברה רווחית, זאת החברה שאנחנו יוצאים איתה.
כמו שאמרתי, עברנו מייצור לפיתוח, עברנו ממוצרים להנדסת מערכות גדולות, מייצור תחמושת מסורתית להתמקדות בטכנולוגיות בלעדיות של החברה, ומוכנות לשדה הקרב העתידי. אנחנו נותנים פתרונות מערכתיים גם לצה"ל, גם לשוק העולמי, לשדה הקרב העתידי, ובעצם נותנים פתרון כולל לכל אחד ואחד מהצבאות, וזה היתרון הגדול שלנו כחברה.

המוכנות הזאת היא יתרון גדול. יחד עם זה, כאשר אתה מסתכל על מוכנות לשדה הקרב העתידי, אתה יודע שהרבה ממסלולי הייצור שלך מצטמצמים עד מתבטלים.

לא, אנחנו שומרים על מסלולי הייצור שיהיו רלוונטיים. באותם 550,000,000 שקל שקיבלנו ממשרד הביטחון, אז חלק מהדברים נשארים על בסיס הדרישה של משרד הביטחון, חלק מקווי הייצור נשארים על בסיס ההערכות שלנו לגבי מה יידרש בעולם. זאת אומרת, אנחנו לא סוגרים קווי ייצור. אנחנו ממשיכים, מייעלים אותם מאוד.

רובי, ראית שפיתחו גם את הסייבר עכשיו.

אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל בהחלט הדבר הזה הרי מחייב. בוועדות אחרות אנחנו דנים בזה בצורת ההשפעה החברתית על שינוי שדה הקרב העתידי. יש לזה השפעה חברתית שבאה לידי ביטוי בין השאר גם בתעשייה שלכם.

נכון.

אבל הרעיון הוא להתאים את עצמך לצרכים העתידיים. זה הרעיון.

לא רק זה. אל"ף, הם נכנסו גם לתחום של סייבר, זה ראינו. ובי"ת, ככל שהם יהיו יותר עם יכולת לדיוק, זה כן עדיין שייך גם לתחום העתיד, את זה צה"ל צריך ולא יוכל לוותר על זה. וההיפך, ככל שהדיוק יהיה יותר, השימוש בכם יהיה הרבה יותר גדול.

נכון. קרה דבר דרמטי. אם בעבר היינו מפתחים במהלך דור, ודור היה 10 ו-15 שנה, היום הפיתוחים זה שלוש שנים או שנתיים. והחברה התאימה את עצמה לשוק הזה ולדרישות האלה.

פעם שש אוגדות שריון היו מכריעות קרב. היום השאלה אם הן זזות. אני לא מדבר להגנה. פה מבחינת הפעילות שלכם זה היקף אדיר.

נכון. תודה רבה.

עכשיו, רק אני אומר כמאמר מוסגר, אבל אני חושב שהוא חשוב, שאני לפחות לא אביא לאישור, בלי נדר, את כל הבקשות כל עוד לא ייגמר הסיפור, הכוונה החתימה גם עם העובדים והכול. כלומר אנחנו נאשר את הכול ביחד, לא נאשר חלק ונשאיר משהו לאחר כך, אלא זה צריך להיות. אז אם אנחנו רוצים להתלכד ל-18 בחודש, בכבוד, אבל שעד אז הכול יהיה סגור. ואיציק, אנחנו נביא איזה משהו להרמת כוסית, החתימה תהיה פה אפילו, אין לי שום בעיה.

לא נרצה לאשר חלק שמבקשים, אבל חלק יישאר להמשך. זה לא. כמו שאצלנו אומרים: כל זמן שהכול לא סגור אז שום דבר לא סגור. אז חס ושלום, אני אפילו לא מדמיין לעצמי, אבל אני רוצה שנהיה בטוחים בעניין הזה. רשות החברות, מאיר ויובב, אתם שומעים? כולם שומעים? אנחנו רוצים שנאשר את הכול ביחד, כולל שכבר הגיעו להסכם עם העובדים והכול חתום וסגור. לא חלק חלק.

לא, אני רוצה רק להבין, כי זאת הכוונה שלנו. אנחנו נקבע אגב תאריך חתימה ב-18 בחודש.

איזה יום זה בשבוע?

שלישי. ביקשנו להגיע לפה ביום שני הבא.

איך נאשר לכם אם אתם לא סגורים עדיין?

לא, אז אני אומר: אל"ף, אנחנו סגורים. בי"ת, נקבע מועד חתימה.

לא, אז לכן אני אומר: כל הדיון לא יהיה בשבוע הבא. הוא יכול להיות בשבוע הבא או ביום שלישי, וכאן תהיה החתימה, או ביום רביעי, אם אדע שזה חתום. אתן לך לדבר, איציק.

בדרך כלל נהוג, אפשר גם לשנות את זה, שאנחנו מגיעים לאישור דרך ההפרטה לפני שאנחנו חותמים, כדי לא להציב מצב שאנחנו חותמים עם העובדים כשאין לנו את האישור העקרוני מהריבון.

כן, אבל אנחנו מפחדים שיהיה הפוך, יאשרו את זה ולא יגיעו להסכם. אז מה עשינו? ואני אומר שוב: זה נכון, אני משתמש בלחץ שלנו, כמו שהתחלנו, אבל ברוך השם זה הולך.

אבל, ניסן, אפילו בהשקפת העולם שלך, שהיא מנוגדת לשלי בעניין הזה, אם אתה רוצה למכור אותם אחר כך ביותר כסף, שחרר להם כסף בשביל להיות יעילים.

לא, מה פירוש לשחרר? כל זמן שלא ייגמר עם העובדים לא נגמר כלום. הרי זה ברור. לא, כאן הם מדברים שהם גמרו עם העובדים, רק צריך לחתום. כדי לחתום בטח יש כל מיני פרטים קטנים, ולפעמים האלוקים הוא דווקא בפרטים הקטנים. אנחנו רוצים שהכול יהיה גמור.

נאשר את הכול כשזה יהיה גמור. מה, אאשר הפרטה כשלא מסוכם עם העובדים? אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים שגם העובדים, גם ההנהלה וגם כל המשרדים כולם יודעים: רבותי, מוכרחים לגמור, נקודה. תרצו עוד יומיים – יהיה עוד יומיים, נדחה את זה בעוד שבוע, אם כי אשמח מאוד שזה יהיה ביום רביעי, מיד לאחר ה-18 נגיד. אבל אנחנו רוצים שזה יקרה, וההיפך, בשמחה רבה. וזה נכון שאנחנו אחר כך כל רבעון או כל משהו כזה נשמח לארח אתכם לראות איך הדברים מתקדמים, כי זה חשוב.

כדאי לשמוע את איציק.

בסדר, אתן לאיציק עכשיו. רק שנייה, האוצר, יש לכם תוספת?

כן. אני אמרתי שזה היה נהוג, רק שנייה, אבל אני חושב שאנחנו משפטית לא יכולים לחתום על הסכם - -

כל עוד לא קיבלת אישור.

- - כל עוד לא קיבלתי אישור. אז זו הביצה והתרנגולת.

אמת. אז אתה יודע איך עושים את זה.

השאלה מי הביצה ומי התרנגולת.

לא, אבל לא חשוב. לא חשוב, כשתגיעו להסכם עקרוני איתם, החתימה תהיה איך אומרים, אתה יודע איך שאנחנו נוהגים. אז נאשר את זה, נעשה הפסקה, תחתמו את החתימה המחייבת ונאשר גם את זה. אבל אני אומר שתגיעו לפה כבר מסוכמים, כבר אין יותר דיבורים, ושאיציק לא יעשה עם הראש לא או כן או מה, אלא יש הסכמה עקרונית, יש חתימה עקרונית כרגע, ושהיא מותנית בזה שנאשר – בסדר, אתם יכולים לעשות את זה. נאשר את זה ואת זה כדי שהכול יהיה סגור, כי אם נאשר חלק ויתחיל דיון, משא ומתן עם העובדים, אתה לא יודע מה יקרה עם זה, וזה לא טוב. זה לא טוב, צריך להיות הכול סגור.

לא, הכוונה שהכול יהיה סגור, אחרת לא נגיע לפה ביום שני.

זה כן. מה זה הכול סגור? כמו שאתה אמרת, כל זמן שלא חתמו, אני לא יודע מה. אז אתם תחתמו חתימה עקרונית עם העובדים, וברגע שנאשר תהיה החתימה הפיזית מה שנקרא, ואם יש צורך ששם גם נאשר, נאשר את זה גם. כמו שאומרים אצלנו: גתו וידו באים כאחד. זאת אומרת, זה צריך לבוא ביחד. כשיש תמיד את השאלה הביצה או התרנגולת, אז הפתרון שלנו זה: תביא גם את הביצה וגם את התרנגולת.

ונביא את הלול.

כמעט. אנחנו הלול, אבל תביאו את הביצה ואת התרנגולת ביחד, ונסגור את זה.

כדאי שתשאל את איציק.

הנה, עכשיו אני נותן לו. כל זה הייתה הקדמה. אבל לפני כן אני רוצה את האוצר, איציק הוא אחרון אחרון חביב.

רק הערה קטנה. מעבר ל-18 בחודש אנחנו צפויים להגיע פעם נוספת לוועדת הכספים לאישור מימון הביניים של החברה עד ליום הפרטתה. אז חשוב לי לשקף את זה לחברי הוועדה.

מאה אחוז, בשמחה. אם הכול סגור וכו', כמו שהיינו עד עכשיו, אנחנו נהיה הגורם שיעזור וידרבן וידחוף כמה שאפשר, ברגע שאנחנו יודעים אבל שהכול סגור. איציק, דבר פועלי ארץ ישראל, איך זה נקרא פעם? שלי נכנסה, אז אמרתי, רק היסטוריה מה שנקרא, לא יודע אם כולם אפילו זוכרים את השם הזה.

אני רוצה להבהיר כמה דברים, חלק זה דברים שהייתי מבקש שיירשמו בפרוטוקול.

הכול נרשם.

קודם כול, מאיר שמרה אמר שהדברים סגורים. אם היו סגורים אז כבר היינו באים לפה עם חתימה כרגע, כך שהדברים לא סגורים. באופן עקרוני ארבעה הסכמים מוכנים לחתימה, אבל יש ניואנסים מסוימים שהם חשובים, עקרוניים, מהותיים, ובלי זה אנחנו לא נחתום. ויש דברים, פה אבי פלדר המנכ"ל הציג צוותים שונים, לי אין הרבה צוותים, יש לנו צוות אחד קטן, שאנחנו את כל העניינים של ההון העצמי רוצים לראות בעיניים.

יש אותך, אתה שווה את כל הצוותים, תאמין לי.

בסדר. את ההון העצמי אנחנו רוצים לראות בעיניים. אני פתאום שומע ניואנס חדש שהחברה רוצה בדקה ה-90, בגלל שאני עסוק בכל העניינים האלה במשך השנתיים האחרונות של העובדים בעצם, אז מנסים להעביר דברים שלא הסכמנו עליהם. אז יש לי עניין עם החברה.
חלק חשוב, קראתי את החלטת ההפרטה בעיון. החלטת ההפרטה, ואני רוצה שזה יהיה רשום בפרוטוקול, אמרה ש"תומר", אגב, כבוד היושב-ראש, לפעמים אני קורא אותך בעיתון שאתה כותב "גבעון" – זה לא כל "גבעון", זה מחצית מ"גבעון" - -

אני יודע.

- - וחלק מ"סלבין", 380 עובדים במספר. האנשים הללו עוברים רק ערב ההפרטה, הם לא עוברים אחרי שנה או שנתיים או שלוש, והם לא עוברים בכלל אם לא קיימת הפרטה. אז זה שיהיה ברור מאוד לרשות החברות, כי בהחלטת ההפרטה זה מאוד לא ברור. אני מבקש שיידעו שאנחנו לא ניתן לקבוצה הזאת, כי זה חלק מאתנו, זה חלק מהרווחים שה"תעש" צריכה להעביר. ולכן אני רוצה שתהיה גם איתנות פיננסית בחברה. זה יקרה רק ביום ההפרטה. זאת הבהרה ראשונה.
הבהרה שנייה היא לגבי רשת הביטחון. אז אומרים שהדברים סגורים. אז אם זה משפטית או אם זה מהותית, הלכנו להפרטה כדי לדאוג לכל העובדים המבוגרים שישנם בחברה שהולכים הביתה, אבל אנחנו דואגים גם לאלה שנשארים, ולכן יש את רשת הביטחון.

עכשיו, זה נחמד שאומרים לי רשת ביטחון, אבל אם אנחנו לא בטוחים שהרשת הזאת מגובה בכסף בצורה מסודרת, ועד לרגע זה, עד אתמול, בישיבה שהייתה לנו במעלה-החמישה זה לא סודר, לא נגמר העניין. ול"תומר" אנחנו גם רוצים רשת כזאת כספית, סך הכול 950 עובדים, זה כולל את "תומר" וזה כולל את "עשות אשקלון". ואם עדיין הסכם המימון של "עשות אשקלון" לא נסגר, והוא לא נסגר, ויש לנו סך הכול חמישה ימי עבודה עד יום שני הבא, כבוד היושב-ראש, אז אני לא מבין על מה מדברים פה.

אנחנו רצינו לחתום על ההסכמים כבר בדצמבר 2013. מבחינתנו סיימנו, אין לנו דרישות חדשות. יש לנו את הדרישות שהבטיחו לנו, אנחנו רוצים שהן יהיו קיימות. וקשה לי להאמין שבחמישה ימים יצליחו לעשות את זה. אנחנו רוצים להגיע ליעד הזה, אבל קשה לי להאמין. מימון של "עשות אשקלון", רשות החברות עוד לא פתרה את הבעיה. לא נחתום על הסכם בלי "עשות אשקלון", כי אנחנו הולכים כגוף אחד.
כך שאני לא נביא זעם, אבל אני מאוד מאוד רוצה שזה יתקיים. קשה לי להאמין שמישהו יכול לכנס את יושב-ראש אגף התקציבים, את הממונה על השכר באוצר באותו ערב, באותה שעה, באותו יום, ואת יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי, כדי באמת לשבת יום-יומיים ולגמור את כל הדברים.
והאוצר בזמן האחרון, בשבועות האחרונים – עוד פעם, אולי זה טבעו של משא ומתן מה שנקרא, לנסות שלא ישימו לב – מנסה לעשות איזשהם שינויים שלא מקובלים על ארגון העובדים. אני לא מדבר על זה גם שאין לנו מבטח. אני רוצה פשוט להסביר, חבר הכנסת רובי, חברת הכנסת שלי, שאר חברי הכנסת שאני מכבד אותם, אני רוצה להסביר לכם איך מתכוננים לצאת פורשים לפנסיה. אגב, בתחשיב שעשיתי מתוך ה-1,140 אנשים שפורשים לפנסיה, עוד 30 מפוטרים עד 15 שנה, החלק הארי של אנשים שיוצאים לפנסיה לאחר 35 שנות עבודה, תהיה לו פנסיה אחרי ניכוי מס, ביטוח לאומי ויתר המיסים, יהיה לו ביד סדר גודל של בין 5,000 ל-7,000 שקל. החלק הארי של העובדים.

לחודש.

לחודש. כאשר מדובר על ממוצע של בין 9,000 שקל פנסיה ל-10,000 שקל, זה הממוצע של ה-20% העליונים שגורם להיות בממוצע כזה. אבל רוב העובדים יוצאים כך. עכשיו, איך יוצאים? אנחנו רצינו שכולים יצאו כפי שיצאו בעבר מ"מבטחים". משלמים סכום חד-פעמי ל"מבטחים", ובזה אנחנו יודעים שהוא "זקנאי" של הקרן מה שנקרא. אני קורא לו "זקנאי" כי כך הוצאנו עובדים בעבר.

איך יוצאים פה?

עכשיו רוצים לחסוך כסף – 3-2 מיליארד שקל, אני שומע פה סכומים אדירים – רוצים לחסוך כסף, רוצים את החלק התקנוני להוציא מ"מבטחים", ואת הפער בין המשכורת האחרונה לתקנוני, נאמר שאנחנו מדברים על 6,000 שקל – 5,000 שקל ייתנו לנו שם, ו-1,000 שקל ייתנו לנו אצל מבטח. מבטח צריך לעשות מכרז, חברת ביטוח. ואז 1,000 שקל כל חודש יקבל העובד צ'ק אחד מ"מבטחים" וצ'ק אחד מחברת הביטוח.

למה?

למה? מכיוון שרוצים לחסוך כסף, כי "מבטחים" זה גוף יקר מאוד. ואז אנחנו הולכים למבטח, אולי נחסוך 5%. שימו לב, בכל הסכומים האדירים שאני מדבר אתכם, אולי מדובר על 9-8 מיליון שקל. אם הולכים ל"מבטחים" וקונים הכול ב"מבטחים" וגומרים עניין. ולא יהיה הסדר ביניים ולא תהיה תסבוכת, והעובדים לא יתבלבלו ולא יצטרכו לעשות תיאום מס, וכו' וכו' וכו'. דבר כה פשוט.

פשוט חלם בהתגלמות, זה מדהים.

רגע, אתם הסכמתם לסיפור הזה אבל, איציק?

איזו ברירה הייתה לי. תקשיב, כשמישהו תופס אותך פה עם אקדח ברקה, אתה לא מסכים לכל דבר בסופו של עניין?

במבחן המציאות זה לא היה עובר.

רגע.

סליחה. עכשיו, זה דבר פעוט, שאם האוצר רוצה לגמור עם העניין הזה, ולא צריך לכתוב בהסכמים ולשבת עוד שלוש שעות על הנושא הזה, כאשר אין עוד מבטח. ואני אומר לכם שאחוז הרווח הוא קטן מאוד אצל מבטח, אז אפשר לפתור את הבעיה הזאת בכמה דקות. אז זה יעלה עוד כמה שקלים למדינה, אפרופו קרקעות, 20, 40, 60, 80 – בוודאי שזה קשור, כבוד היושב-ראש. שאלת שאלה נכונה. נכון שזה יהיה לא השנה ולא עוד שנתיים, כך זה יהיה.

אבל הנושא הפעוט הזה, אפשר לפתור בחמש דקות. כאשר האוצר יגיד: אני מקצה את ה-3 מיליארד ועוד 10,000,000 ומוציא את כל העובדים מ"מבטחים".

זה שווה בנזק המלך.

זה אחד. שניים, הניסוח של הקרן, אתמול שמעתי ויכוח בין פקידי האוצר לבין פקידי ההנהלה, שאם החברה תרוויח כסף אז החברה תצטרך מהכסף הזה לשלם לרשת הביטחון. מה פתאום? זאת לא הייתה ההתחייבות. אנחנו רוצים לראות בעין את ההתחייבות של רשת הביטחון של 950 עובדים.
כי אם לא, מה קורה? חבר הכנסת רובי, מה קורה? בא אלי עובד ואומר: אני לא רוצה. אם אין לי רשת ביטחון אני רוצה ללכת עכשיו הביתה. עובד טוב הולך הביתה, עובד עייף יכול להישאר, ואז החברה תיהרס, וכל התצוגה שהמנכ"ל שלי הראה פה לשנת 2018, 2017, 2016, זה יהיה מה שנקרא חיזיון, זה מה שיקרה.
לכן הדברים הפעוטים האלו שייסגרו, הלוואי שמאיר שמרה יכול – אגב, לא ראיתי אותך אתמול – מאיר שמרה יכול להגיד לי: הדברים סגורים.
עכשיו עוד פעם, שלא יהיה לא ברור: אנחנו מעוניינים לחתום כמה שיותר. אבל חילוקי הדעות המהותיים, חלק מהם הם תקציביים מה שנקרא – מזערי, אפשר לפתור. הייתה בעיה של גיל 60 ומטה – פתרנו אותה, הצלחנו לפתור אותה. אז סך הכול נשארו עוד 500 עובדים, תוציאו אותם עם "מבטחים". אמיר, אתה אגף התקציבים, אז מה ההפסד הגדול שיהיה?

אני יכול להשיב, אבל זה להיכנס לנושא די פעוט.

לא, זה לא פעוט. אבל זה פעוט וזה פעוט וזה פעוט, איך נחתום ב-18, אמיר?

דקה, רבותי. תנו לאיציק לסיים ואחר כך נראה.

עכשיו, אני מאוד מכבד אתכם, שזו פעם ראשונה שראיתם מה שנקרא את "תעש". אולי אם היינו באים לפני שנתיים-שלוש עם מצגת כזאת, היה יותר קל להעביר העברות תקציביות, כי היה לי נורא קשה לעשות את זה במשך השנים האחרונות.
אני מאוד מאוד מכבד אתכם, מעריך אתכם, בטח את אמיר שמלווה אותנו לאורך כל הדרך, אבל אני שוב אומר: מישהו צריך לתפוס את המושכות בידיים, מהנוכחים שיושבים פה אני מתכוון, ולהגיד: חבר'ה, יושבים ביום רביעי ולא קמים עד שלא חותמים. רק בצורה כזאת זה יוכל להתנהל. אני לא רואה מישהו שיכול לעשות את זה, לא רואה מישהו שיכול לעשות את זה, לצערי.

טוב.

כדי שתבין, רשות החברות הממשלתיות באה אלינו ואומרת לנו שמבחינה תקנונית הם לא יכולים - -

רובי, דקה.

- - להמשיך לפני שאנחנו נאשר, הם לא יכולים לחתום.

רובי, לא, שנייה.

אני אומר לך, שעד שאתה לא תאמר לי שאתה חותם אתו, אני לא אאשר לו. זה הכול.

רובי, שנייה. לא לא, זה לא ככה.

איך אני יכול לעזור לו?

רובי, שנייה.

לא אמרתי אתה.

לא, אסביר יותר מזה. הרי בשביל זה כינסתי את הישיבה גם היום, מצד אחד באמת שכולנו נהיה, כל חברי הכנסת שיידעו בתוך התמונה על אמת, אבל בעיקר, והסברתי את זה בהתחלה, לדעת שאכן הכול סגור עד הסוף. ואני שמח שעשיתי את זה, כי שמעתי אותך.
אני אומר שוב: יש לך טעות אחת, עד ה-18 בחודש יש שמונה ימים, ואני אומר שמונה כי יש יום שישי לפני כניסת השבת ויש מוצאי שבת. כל אחד זה יום. שמונה ימים, שבזה אפשר לעשות מהפיכה שלמה. מה פירוש לכנס את ראש האגף ואת האחראי על השכר? כינסנו בפעם הקודמת את כל הקודקודים, כולל נציג ראש הממשלה שהיה על הקו ונסגר העניין. אז זה ערך פעוט. אתם תשבו ואתם תגיעו לפה כשהכול סגור עם חתימה עקרונית. מאיר, שמעת אותי? חתימה עקרונית.

כשאתה תאמר לנו שאתה מוכן.

ואז אנחנו נאשר, תחתמו חתימה מעשית.

ובלבד שההשגות שלך יהיו ההשגות שדיברת הרגע. שלא תפתח לי.

לא, הוא לא יפתח.

לא, אני לא רוצה שום דבר אחר.

לא, הוא לא יפתח.

אם מדובר ב-5,000,000 ועוד ה-15,000,000 עם "תומר" - - -

לא, רובי, אל תיכנס עכשיו למשא ומתן, תן להם לנהל את זה. לא, כי אנחנו נותנים גב גם לאיציק אבל גם לאוצר וגם לרשות החברות.

אנחנו נותנים גב למדינה, מה זה, זה מובן לאליו.

אנחנו נותנים גב לתהליך, ואני לא נכנס כרגע.

אנחנו נותנים גב לכולם.

והיה וב-18 לא ייחתם, אז שוב נעשה כינוס בחדר האחורי אצלנו, ואז איך אומרים זה ייגמר שם, אבל זה ייגמר. אז לכן אני מציע, תגמרו את זה לפני כן בטוב, בנועם, שנוכל לבוא ב-18 בחודש, זה עוד שמונה ימים, כשכולם בחיוך, שאפילו איציק בחיוך גדול. ואמרתי לכם אפילו: הרמת כוסית עלינו. בסדר?
האוצר, אמיר, אם יש צורך להביא את אמיר – אמיר את אמיר – ואם יש צורך להביא את קובי ואם יש צורך אחרים, ואני אומר לכם שוב, אם יש צורך להביא את מנכ"ל משרד הביטחון, תאמין לי, דני יגיע בכל רגע, כמו שהוא הגיע פעמיים לישיבות. כל מי שצריך, תשבו עד שייצא עשן לבן. אל תשבו לחצי שעה, עד שייצא עשן לבן.
כי נעשה את זה אם זה לא ייגמר, אבל נעשה את זה בחדר האחורי שם, וזה פחות נעים. יותר נעים שתשבו ביניכם, תגמרו את הסיפור ונעשה את זה. כי לקחנו על עצמנו, הובלנו את זה כמעט עד תום, ונמשיך את זה עד שזה ייגמר סופית, לשביעות רצונם של כולם, כולל העובדים שהם הנכס המרכזי שלנו. מקובל עליכם? מאיר, כן?

כן.

אבל לשבת. אמיר, לשבת איך אומרים שמונה ימים, לשבת, אל תחכו ליום האחרון. תשבו, תקבעו, ולא עם זמן של שעה וכל אחד מסתכל על השעון. קחו זמן עד שאתם גומרים.

אתמול ישבנו יום שלם.

לא מספיק, לא מספיק.

אגף תקציבים, מעבר לשבת, המחלוקת על 5,000,000 שקלים שעלול לעלות הפער בין הקומיסיה שלוקח "מבטחים", זה פשוט שערורייה לעכב נושא כזה בגלל הסכום הזה.

רובי, כרגע לא כדאי להיכנס. רובי, עזוב, לא כדאי להיכנס, תן להם לסגור את זה. אם הם לא יסגרו - - -

זה לא היה מבייש את סיפורי חלם.

אני יכול להסביר.

אני אומר לך: 20,000,000 שקלים - - -

רובי, מה שמקובל, מה שעשינו בפעם הקודמת, אנחנו נותנים להם לסגור את זה.

אתם רוצים להתחכם אתי? בבקשה. אין בעיה.

אם לא, אנחנו סוגרים את זה אחר כך, נסגור את זה בחדר האחר שלנו. לכן קודם כול אנחנו נותנים לכם לסגור את זה בטוב בלי שאנחנו מתערבים. שמענו, שמעתם אתם, התברר לכם אולי להפתעתכם שיש אי אלו דברים שעוד לא סגורים – תסגרו את זה. אם לא, אז יכול להיות שב-18 ניפגש, רק לא פה אלא בחדר המשני שלנו, ושם נסגור את זה. אני מעדיף שאתם תסגרו את זה מכוח עצמכם. בסדר?

"תומר" וההפרטה החברה מסכימה.

תודה.

אז בוא נסכם. רבותי, השאיפה היא ל-18 בחודש לגמור את הכול, ונוכל לשבת פה בחדר הזה להרים כוסית. ולא, נצטרך להיפגש, לסגור את זה, ואז נעשה את זה. בסדר?

תודה רבה.

חברי חברי הכנסת, רגע, רוצים להגיד משהו?

טוב, אז תודה לכולם. וניפגש עוד שמונה ימים, בעזרת השם בטוב.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:49.>