PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/2/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 171>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ו באדר א התשע"ד (26 בפברואר 2014), שעה 08:00

<הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013>
הצעתם של חברי הכנסת עמרם מצנע, איתן כבל, עדי קול, רוברט אילטוב, ראובן ריבלין, נחמן שי, ישראל חסון, מרדכי יוגב, דב ליפמן, איציק שמולי, יצחק הרצוג, רינה פרנקל, רות קלדרון, רונן הופמן, שמעון סולומון, יפעת קריב, עפר שלח, אלעזר שטרן, שולי מועלם-רפאלי, מסעוד גנאים, ניסן סלומינסקי, שמעון אוחיון, מוחמד ברכה, יואל רזבוזוב, זבולון קלפה, יחיאל חיליק בר, משולם נהרי, בועז טופורובסקי

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
משולם נהרי

שמעון סולומון

>
עו"ד אילת כהן מלקמן - סגנית ליועצת המשפטית, משרד החינוך

ד"ר אהרון ברנשטיין - ממונה על מחלקת הנוער, האגף להכשרה מקצועית, משרד הכלכלה

עו"ד ערן עסיס - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יעל פריש - רכזת משרדים חברתיים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עו"ד ירון גולן - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד ברוך לוברט - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

אלון קינסט - מרכז כלכלה ורכש, מינהל הרכש הממשלתי, משרד האוצר

עירית ורונין - עוזרת היועץ המשפטי, מרכז השלטון המקומי

איתן מורן - מנכ"ל האגודה לקידום החינוך

אלון גלרון - מנכ"ל פר"ח

ישעיהו יחיאלי - מנהל תכנית נעל"ה

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל איגוד מורים עולים

שלמה ישי - מנכ"ל הקרן לקידום מקצועי, ארגוני המורים

ד"ר ליאורה פלד - מנכ"ל עמותת תללים

ריטה בראשי - מנהלת משאבי אנוש, עמותת תללים

מיכל אברה סמואל - מנכ"ל עמותת פידל

גלי שלומוביץ - מנהלת תוכן והדרכה, עמותת פידל

שושנה בן דור - מנכ"ל ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

חובב ינאי - המשמר החברתי

עידית שבתאי סידיס - לוביסטית, מייצגת את מכון ויצמן

אלכס גנדלר - לוביסט, מייצג את פורום כפרי הנוער והפנימיות

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון – חבר המתרגמים
<הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013>
הצעתם של חברי הכנסת עמרם מצנע, איתן כבל, עדי קול, רוברט אילטוב, ראובן ריבלין, נחמן שי, ישראל חסון, מרדכי יוגב, דב ליפמן, איציק שמולי, יצחק הרצוג, רינה פרנקל, רות קלדרון, רונן הופמן, שמעון סולומון, יפעת קריב, עפר שלח, אלעזר שטרן, שולי מועלם-רפאלי, מסעוד גנאים, ניסן סלומינסקי, שמעון אוחיון, מוחמד ברכה, יואל רזבוזוב, זבולון קלפה, יחיאל חיליק בר, משולם נהרי, בועז טופורובסקי

בוקר טוב. אני רוצה להתחיל בדיון. תודה לכם שהקדמתם ותודה לאלה שבאו. החוק שהוגש כהצעת חוק פרטית על ידי רשימה ארוכה מאוד של חברי כנסת, הוא חוק שהוגש כבר לכנסת על ידי זבולון אורלב שהיה יושב ראש ועדת החינוך והגיע למקום אליו הגיע ולא קודם. את החוק אנחנו מקדמים בתיאום מלא עם שר החינוך ועם משרדי הממשלה האחרים כמו משרד המשפטים משרד האוצר, החשבות, מתוך כוונה משותפת למצוא את הפתרון הנכון לצורך בחריגים וסמכות של שר החינוך לאשר את החריגים האלה בחוק המכרזים לגבי ארגונים שאינם ממשלתיים הפועלים ומבצעים את פעילות משרד החינוך בנושאים הקשורים בתכנים ויש קושי ואולי פגיעה בתכנים ובעיקר אם אנחנו מעמידים כל פעם מחדש גופים כאלה בפני הצורך לעבור את מסלול המכרזים על פי החוק ולפי הכללים שאנחנו במדינה נוקטים בהם לאורך שנים.

אני אומר בסוגריים, ואמרתי זאת לא מעט פעמים, שכמי שהתנסה, בעיקר בשלטון המקומי – שגם הוא מחויב בחוק המכרזים – אין לי ספק ששיטת המכרזים היא נכונה והיא טובה. יש עמה לא מעט בעיות אבל בסופו של דבר מכל האפשרויות הקיימות, היא הטובה ביותר כדי להביא בסופו של דבר לשקיפות, לשוויון בין אלה שרוצים להתמודד על המכרזים וכמובן להשגת מחירים מתאימים לשירותים שהממשלה מעניקה.

זה בעצם היה הרציונל של החוק. כפי שאמרתי, החוק עבר קריאה טרומית באישור ובהסכמת הממשלה ובהסכמה שלנו, קבוצת חברי הכנסת שחתומה על ההצעה, לתאם, אחרי הקריאה הטרומית, בעיקר עם משרד החינוך אבל עם משרדי ממשלה אחרים את המשך התגלגלותו של החוק.

בדיונים, גם בוועדה שקיימנו וגם במפגשים שהיו לי עם חלק מהארגונים הנוגעים בדבר, גם במפגשים מקצועיים שקיימו הגורמים המשפטיים של משרדי הממשלה, ניסינו להגיע להבנות והסכמות. עלתה השאלה האם יש דרך להסתפק בתקנות שישיגו את המטרה לשמה התכנסנו או אין דרך כזאת וצריך להמשיך בחקיקה. החשש במשרד האוצר ובקרב ציבור המשפטנים הוא שחקיקה פותחת איזשהו פתח לשחיקה במעמד חוק המכרזים ולעומת זאת תקנות, אם וכאשר יאפשרו להשיג את המטרה לשמה התכנסנו, יש בהן אולי פתרון יותר נכון.

לאחר לא מעט התלבטויות והתייעצויות שר החינוך פנה אלי אתמול, ואני הסכמתי, לקחת פסק זמן של שלושה חודשים ולאפשר לממשלה להגיש לוועדה תקנות שכמובן אמורות להשביע את רצוננו שלנו בוועדה ושל שר החינוך בכך שיינתן הכלי והאמצעי להחריג במידת הצורך ובדרך כזו או אחרת את אותם גופים שמבצעים את אותם שירותים.

זה לא הלך בקלות כי אני חושב שגם שר החינוך וגם אני בשם חברי הכנסת שחתומים על החוק מבינים את הצורך, מכירים בצורך וחושבים שצריך למצוא פתרון למצוקה הזאת. שר החינוך השתכנע, שכנע אותי ואכן אני מוכן כיושב ראש הוועדה לקחת פסק זמן של שלושה חודשים ובתום שלושת החודשים תצטרך הממשלה להביא בפני הוועדה את נוסח התקנות אותן אנחנו נבחן יחד עם שר החינוך שאכן הן נותנות פתרון ראוי לבעיה בגינה הגשנו את הצעת החוק.

זאת האמירה שרציתי לומר. בסוף הישיבה נקבע שהוועדה תתכנס לנושא הזה בתחילת חודש יוני 2014, קרי, בעוד שלושה חודשים, ואתם, נציגי הממשלה, תצטרכו לשבת ובמשך שלושת החודשים האלה למצוא את הניסוחים המתאימים, את המינון והמינוח המתאים כדי שנוכל לבדוק אם התקנות האלה אכן משרתות את הבעיה, ואם כן, נשמח לאשר אותן ובעצם להעדיף אותן על פני החוק, אבל אם לא, אנחנו נמשיך בחקיקה.

לא רציתי אתמול בלילה להודיע על ביטול הישיבה אלא רציתי להביא את הדברים בפניכם וגם לשמוע את הדברים שבוודאי לכם יש לומר בנושא. אני מקווה מאוד למצוא את הפתרונות המתאימים.

אני לא יודע איך יהיו התקנות, מה הן יאמרו ומה תוקפן, אבל אני לפחות רוצה להציע הצעה מעשית, אם כבר הסכמת לדחות את הנושא בשלושה חודשים ואחרי כן לשוב ולדון. הגופים האלה נותנים שירותים למשרד החינוך ויכול להיות שיש כאלה שצריכים לעבוד בימים אלה במכרז. אני הייתי מציע לכרוך את זה שבד בבד משרד החינוך יאריך את ההתקשרות שלהם בעוד שנה עד שנסיים את הדיון בנושא הזה.

נציגי הממשלה יענו על ההצעה הזאת.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

קצת הפתעת אותנו. אני רוצה להודות לך ול-27 חברי הכנסת מכל סיעות הבית שתמכו בהצעה. מי שלא יודע, אני מ"נעלה" ואנחנו אחד הארגונים שאמורים ליהנות מהצעת החוק הזאת, אם היא תתקבל, או מתקנות, אם הן יהיו חלופה טובה. אנחנו לא משפטנים ואנחנו לא מחוקקים אלא בסך הכול מטפלים בילדים. אני חושב שהתוספת של חבר הכנסת נהרי היא חיונית, שהרי אם במהלך שלושת החודשים האלה כל הגופים שנמצאים כאן יצאו למכרזים, גם התקנות יהיו מיותרות. כולנו כאן במצב של המתנה או למכרז או לפטור ממכרז או לחקיקה אבל אין מצב שאנחנו באוויר. החוזה שלנו עומד להסתיים בסוף שנת הלימודים ואנחנו רצים בכל העולם להביא ילדים ארצה מתוך אמונה וידיעה שאנחנו גם נהיה אלה שנקבל אותם בשדה התעופה ולא כמו שקורה לנו שנה אחרי שנה כאשר בעצם ב-31 באוגוסט אנחנו לא יודעים אם אנחנו קיימים והפתרונות בסוף מגיעים.

אני רוצה להקדים בכל זאת כמה דברים לגבי מה שעבר עלינו במה ששייך לנושא הנדון. כידוע תכנית "נעלה" עוסקת כבר 22 שנים בהבאת תלמידים מכל העולם ללמוד בישראל. מי שמכיר את עולם התכניות יודע שזה גיל מופלג בחיים של תכנית חינוכית, במיוחד כל כך קשה, שעניינה להביא ילדים מכל רחבי העולם לשלוש-ארבע שנים לימודים בארץ. זה לא ביקור של עשרה ימים, זאת לא תכנית לגילאי 18 פלוס אלא אלה ילדים בני 14-15.

אנחנו - מינהלת "נעלה" והאגודה לקידום החינוך – מובילים את התכנית הזאת מיומה הראשון ולמעט שלוש שנים הפסקה בשנות ה-90, כאשר הייתה העברת בעלות והממשלה העבירה את כל התכנית לסוכנות היהודית, אנחנו עסוקים בעניין הזה כל השנים האלה מינוס שלושת השנים.

במשך השנים האלה יצרנו מה שיצרנו. יש כאן רציונל חינוכי וטיפולי שמטפל בילדים מתבגרים במשך שש עד שמונה שנים בחייהם, מהשלב בו הם מועמדים לתכנית סביב גיל 15 ועד תום שירותם הצבאי. במצב הנוכחי, אם נזכה במכרז, כל שלוש-ארבע שנים עולה השאלה אם אנחנו ממשיכים או לא. זאת אומרת, תהליך חינוכי וטיפולי שהתחיל עם ילד יכול למצוא את עצמו בעוד זמן מסוים עובר למישהו אחר ומתחיל הכול מהתחלה, שלא לדבר על כל שכר הלימוד שהמדינה כבר שילמה על מנת שנגיע להתמחות הזאת ולשם הזה, לא שלנו אלא של התכנית.

לגבי עניין המכרזים. אנחנו בעסק הזה כבר 17 שנים. שלוש פעמים התמודדנו במכרז, פעמיים המכרזים בוטלו מאחר ומולנו באה חברה מסחרית שהציעה הצעה הרבה יותר זולה והמשרד לא מצא לנכון להכריע ולכן המכרז בוטל, פעם אחת זכינו במכרז עת היינו הצעה יחידה ולא היו מולנו מתחרים. מאז 13 שנים ברציפות אנחנו בפטור ממכרז, שנה אחר שנה, כאשר כל השגת פטור כזה כרוכה בתהליך מתיש, במצב אי ודאות מתמשך לאורך שנים ולאורך חודשים בתוך אותה שנת לימודים, כולל היום. אנחנו שואלים האם כך נכון לנהל תכנית ממלכתית, האם זה יחס ראוי למפעילים המקדישים לילדים האלה את כל יכולותיהם ורצים בכל רחבי העולם, כולל ממש בשעות אלה, כדי להביא עוד ילדים? האם נשמע סביר לומר להורים בחוץ לארץ שהגוף המארגן את התכנית עלול לסיים את תפקידו כי המדינה מעוניינת לבדוק האם יש גוף שיכול לעשות את זה יותר בזול והיא רוצה לעשות זאת כל שנה?

אני רוצה להזכיר כאן שבשנת 2006 זכינו לארח את החשב הכללי דאז, היום פרופסור ירון זליכה, שבא לבקר באגודה לקידום החינוך ולראות את תכנית "נעלה" מקרוב. הוא ידוע כחסיד גדול של תורת המכרזים ואחרי שעה וחצי של ביקור, בו הוא ראה לנגד עיניו במה אנחנו עוסקים, הוא הבין שהמתודה הזאת איננה מתאימה לתכנית כמו "נעלה". היא פשוט לא מתאימה.

בחוברת של הכנסת שנקראת "הליך חקיקה" מצאתי סעיף מעניין לענייננו שאומר כך: "בדברי ההסבר של הצעת חוק לקריאה ראשונה שעל פניה נראה שכרוכה בה במישרין או בעקיפין השפעה על זכויותיהם של ילדים, יש לציין את קיומה של פגיעה או קיומו של שיפור הנוגע לזכויות של ילדים ואת היקפם לרבות לעניין תנאי חייהם והשירותים המוצעים להם".

אני חושב שזה בדיוק המקרה. אנחנו עוסקים במתן שירותים חינוכיים, שירותים פסיכולוגיים, יש לנו תחנה לבריאות הנפש. זאת ההתעסקות שלנו. אלה לא דברים שהמדינה מעמידה אותם לתחרות.

לאחרונה התקיים דיון בוועדה והופיעה כאן מי שבאותם ימים התמנתה למנכ"לית משרד החינוך והיא אמרה את הדבר הבא: "הסוגיה של יציאה למכרז לא נתונה לשיקול דעתנו – היא מתכוונת להנהלת המשרד – הנושא של מתן קדימות לגופים שיש להם ניסיון אינה עולה בקנה אחד עם חוק חובת המכרזים". ועוד אמרה המנכ"לית באותו דיון: "אנו ממתינים למשהו שיגאל אותנו מהצורך לצאת למכרז בכל נושא שבו יש משקל למי מפעיל אותו". דברים כדורבנות. אז אתה היושב ראש הזכרת שיש הצעת חוק שעומדת על סדר היום ואכן באנו לכאן בתקווה שהדיון הזה מקדם אותנו לגאולה הזאת עליה דיברה המנכ"לית, שהרי מטרת התיקון המוצע היא לתת בידי שר החינוך את שיקול הדעת עליו דיברה המנכ"לית, מה שהיום פשוט לא קיים.

מבחינת הנהלים, אני רוצה לציין היכן אנחנו נמצאים ביום. אנחנו בפטור ממכרז לתשע"ד כאילו בפעם האחרונה, מאחר ששר החינוך ביקש לבחון את האפשרות להכניס אותנו כמינהלת לתוך משרד החינוך. גם רעיון שמסתובב באוויר ולא רק לגבינו. דהיינו, במקום לעשות מיקור חוץ, להחזיר את הפעילויות לתוך משרדי הממשלה. אני לא יודע אם זה מתאים למדיניות הכללית של הממשלה שהיא דווקא לא להוסיף תקנים ולא להגדיל את הפקידות, מה גם שלא סתם אנחנו כמינהלת "נעלה" נבראנו מחוץ לממשלה. לא יכולנו להיות בתוך משרד החינוך אבל מנכ"ל משרד החינוך, אותו זבולון אורלב שהזכרת, חשב שלא נכון שאנחנו נהיה פקידי המדינה.

מנכ"ל משרד החינוך הקודם היה חבר באגודה לקידום החינוך.

היה יושב ראש עד חוק חובת המכרזים.

לכן מה שאנחנו מבקשים, ובזה אני מסיים את דבריי, בנקודה בה פתחתי, אם הסכמת להארכה לשלושה חודשים, היא חייבת לבוא מיידית עם מתן פטור לשנה נוספת. אנחנו לא יכולים ביוני לחשוב מה יקרה אתנו באוגוסט. אנחנו אמנם רגילים לזה כל שנה, אבל בהזדמנות החגיגית הזאת שהכנסת אמרה שמוכנה לתת לממשלה צ'אנס, תנו גם לנו את האפשרות, לא נעים להגיד, לעבוד. תודה רבה.

תודה רבה.

מאז 1990 אני מנהלת של עמותת "תללים", תמיכה לימודית לתלמידים מרותקים בבתיהם, זכייני מכרז כבר שלוש פעמים. המכרז הבא נכתב בימים אלו. 3,500 ילדים בשנה, חולים ומרותקים לבתיהם, 400 מורים ברחבי הארץ שמגיעים אליהם. עד היום אף אחד אחר לא ניסה לעשות את זה. במכרז האחרון באמת לא היו לנו מתחרים אלא אנחנו היינו היחידים שהגישו הצעה.

אבל פעלתם לפני כן בלי המכרזים.

פעלנו לפני כן בלי המכרזים. מדינת ישראל שילמה את השכר למורים ואז זה הופרט כמו הרבה דברים טובים אחרים.

לפני כן זה היה חלק בתוך משרד החינוך?

כן. היה משהו בלתי חוקי לחלוטין כי זאת הייתה עמותה שניהלה פרויקט בתוך משרד החינוך וישבה במשרדי משרד החינוך.

הייתה יוזמה פרטית.

מבורכת.

הבקשה שלי תישמע מאוד מוזרה. מאחר שהמכרז נכתב בימים אלה ואני מבינה שלא יהיה פטור ממכרז בעתיד הקרוב, לא הייתי רוצה להמשיך לעבוד בתנאים הקיימים. התנאים של המכרז הזה, בני ארבע שנים, בשום פנים ואופן אני לא מוכנה להמשיך לשלם למורים את אותה משכורת בלי קרן השתלמות, בלי העלאה בשכר, בלי שיפור בתנאים כאשר מסביב השטח רועש עם אופק חדש ועם שינויים וכאשר כל המורים קיבלו תוספות ואנחנו לא. זאת אומרת, אם לא פותחים את המכרז הקיים ודנים אתי בתנאים הקיימים, אני מעדיפה לגשת למכרז ולכבד את המורים שלי. אני יודעת שזה נשמע לא ברוח הוועדה.

נשמע הגיוני מכיוון הפוך.

למרות הצעתך הנדיבה שיהיה פטור לעוד שנה בתנאי מכרז למי שיש מכרז, אני ממש לא מוכנה שהמורים שלי יעבדו בתנאים האלה. זה לא מכבד לא אותם ולא את עבודתם. לא אספר הרבה מה אנחנו עושים כי הוועדה שמעה על זה הרבה.

אני מעדיפה להתמודד שוב במכרז הפומבי.

באותם תנאים?

לא, חס וחלילה.

במכרז היא מגישה את ההצעה של.

אני מציע שיאריכו עם תנאים חדשים.

את זה אני מקבלת. מקובל עלי.

אני מנהלת הדרכה של עמותת פידל, עמותה שעוסקת בשילוב יוצאי הקהילה האתיופית בישראל. אני רוצה להעלות – ואני אשמח אם מישהו יגיב – שלוש נקודות שלדעתי חייבות להיות בדיון לפני שמבטלים מכרזים במדינת ישראל.

הנקודה הראשונה. האם לא נכון יותר לומר שמכרזים בסוג מסוים צריכים לקבל אורך רב יותר של שנים מאחר והם עוסקים בדברים כל כך רגישים? יחד עם זאת שנה מראש כבר לקבל תוצאות האם הם ממשיכים קדימה ולא כל פעם באותה נקודת זמן לשבת היום ולא לדעת מה קורה בשנה הבאה כמו שאמר חברי מ"נעלה"?

הנקודה השנייה שהיא לא פחות חשובה. היום יש את המכרז של מרכז ההיגוי שאנחנו כן חושבים להתמודד בו אבל אחת הנקודות שעולות מהמכרז, לדעתי אולי שם יושבת הנקודה המרכזית שכל היושבים כאן סביב השולחן מדברים אליה והיא המקצועיות. במכרז ניתן יחס לתקציב מול תוכן כאשר התקציב מקבל אחוזים רחבים יותר מאשר מקבל התוכן ואולי שם נמצאת הבעיה של גופים שניגשים, גופים שהם מקצועיים ורכשו לאורך שנים את המקצועיות הרלוונטית. אולי הגיע הזמן שבמכרזים כאלה שעוסקים בבני נוער, בתהליכים חינוכיים, פסיכולוגיים וטיפוליים יאפשרו לתוכן אחוזים יותר נרחבים מאשר לתקציב ולכסף.

מול הדברים האלה שאני אומרת אני חושבת שמדינת ישראל חייבת גם עבור הילדים שכולם מדברים עליהם ובהם זה עלול לפגוע, לעשות מכרזים וכן לתת לגופים אחרים שרוכשים ידע, מקצועיות ואולי נפלו בשנה זו או אחרת על תקציב, אבל כן התפתחו וכן המשיכו אבל התוכן שלהם עדיין רלוונטי לאותו תחום תוכן, לאפשר להם לגשת למכרזים אחרי תקופה מסוימת בה הם גם הגדילו את התקציב שלהם. אם פעם זאת הייתה למשל עמותה שלא יכלה לגשת למכרז כי התקציב השנתי שלה היה שלושה מיליון ואז תנאי הסף היו שמונה מיליון, אבל היום היא התפתחה, היא התעסקה בתחום מסוים, היא מספיק מקצועית כדי לגשת ולהציג משהו מקצועי לא פחות מגופים שעוסקים בזה כבר לאורך שנים, גם כי היא עשתה את זה בקטן בתוך הארגון שלה וגם כי אז היא הייתה מספיק מקצועית אבל מבחינת תנאי הסף הכלכליים היא לא יכלה להיכנס ולהגיש את עצמה במכרז. אני חושבת שאי אפשר לומר שיש גופים שיקבלו פטור ממכרזים לאורך שנים וייבחנו על ידי מדדים פנימיים של אותו ארגון ואנחנו נגיד שהם מספיק מקצועיים כי יש להם מספיק ידע לאורך זמן. העולם משתנה, הידע משתנה, הצרכים משתנים, הילדים של "נעלה" או של כל גוף אחר, ואני מציינת זאת רק בגלל שהם העלו את שמם ולא בגלל שום סיבה אחרת, היו ילדים איקס והיום יש צרכים אחרים והנוער הוא אחר, ויכול להיות שיש גופים אחרים שיודעים לתת מענה מקצועי יותר טוב. גם את הדברים האלה צריך לשים על השולחן. אני לא אומרת שגף מקצועי לא צריך לקבל נקודות קרדיטציה על המקצועיות שלו, להפך, אני אומרת שצריך להעלות את האחוז שניתן למקצועיות במכרז אבל בוודאי ובוודאי לא לצאת מנקודת הנחה שאם מישהו היה פעם מקצועי, הוא נשאר מקצועי לאורך זמן.

אני יועצת משפטית של מרכז השלטון המקומי. אני הגעתי הבוקר עם דעה מאוד מגובשת שתומכת לחלוטין בהצעת החוק אבל כפי שהתברר רוצים להחיל תקנות דומות לנוסח החוק, בדיוק מהטעמים שלצורך העניין צוינו בהצעת החוק ומסיבות שאני כבר לא אכנס אליהן. יחד עם זאת אני שומעת כאן את החברים שלי ואני חושבת שאולי יש מקום לתת דעת לנושא ולמשקל של מקצועיות-מיומנות בבחינה של דיני המכרזים. כמו שכאן נאמר, יש לזה גם משקל וצריך לדעת לתת איזה שהם ערכים נוספים.

דרך אגב, לא בהצעת החוק וגם לא ברעיון של התקנות אין כדי לבטל את המכרז אלא יש כדי לתת כלים למשרד החינוך, לשר החינוך, למנכ"לית, להתמודד עם השאלות שאתם מעלים בצורה נכונה. לא על מנת לתת למישהו זיכיון מכאן ועד סוף העולם אלא לתת כלים כדי לעשות שיפוט מסוג אחר. אין דינו של מכרז לקניית שולחנות או מחשבים כדינו של מכרז שעוסק בתחומים שהם בעצם המכנה המשותף של אותם ארגונים עליהם אנחנו מדברים.

הייתי מוסיף כדוגמה. אם למשל שני גופים מתמודדים וגוף אחד הוא מקצועי וגוף אחד הוא עסקי, כאשר זה מכרז זה מכרז. אתה לא יכול לפסול את זה או להעדיף את זה.

כן, אבל אנחנו לא נכנסים עכשיו לגוף העניין.

אתה יכול לתת משקל למקצועיות.

החוק הזה בא לתת עדיפות לגופים מקצועיים. הביאו דוגמה לגופים שמשרד החינוך הקים אותם לצורך הנושא או תמך בהם ובנה אותם בגלל המקצועיות שלהם. הם קמו לנושא מסוים שנותן פתרון כלל מערכתי למערכת החינוך אבל זה לא אומר שאם יש היום גוף שנותן אותם מענים, גוף מקצועי ולא עסקי, לא אחד שהולך ולוקח בסופו של דבר את כוח האדם הזול ביותר דבר שבעצם הורס את כל מערכת החינוך. חובת המכרזים לא יודעת להבחין. חובת המכרזים, מי שנותן הצעה זולה, הוא זוכה. זה לא פשוט משום שהוא יכול לעתור ואכן היו בעיות.

אנחנו עכשיו לא נכנסים לתוכן.

לכן מדובר על מתן העדפה לגופים מקצועיים בלי להזדקק או להתמודד בחובת המכרזים.

אנחנו לא נכנסים לתוכן העניינים. אנחנו גם לא רוצים להביא למצב שגוף מסוים, גוף איקס שמשרת ונותן את השירות הזה לאורך שנים, ומה לעשות, הוא באמת לא עומד בציפיות ולכן אפשר גם להחליף אותו. אני רוצה שוב לחזור ולומר שיש הבנה. זאת אומרת, גם בקרב הגורמים של משרד האוצר, גם בקרב הגורמים המשפטיים וגם במשרד החינוך אין חוסר הבנה בצורך למצוא לזה תשובה הולמת. השאלה איך לעשות את זה, אם בחוק או בתקנות, היא שאלה לגיטימית ואם התקנות יענו על הדברים האלה, אנחנו כמובן נברך למרות שאנחנו כחברי כנסת אוהבים להתהדר בחוקים אבל זה לא מה שמטריד אותי.

אני רוצה להצטרף לדעתו של חבר הכנסת נהרי ולומר שלמרות שבאמת יש מקרים מסוימים שהמכרזים אינם עומדים בקנה אחד עם מה שמתרחש כרגע, יש כן צורך להאריך את הפטור עד להתקנת התקנות. בסופו של דבר טובת הילדים עומדת לנגד עינינו.

אני מארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה. מדברים על העובדה שמכרז מאפשר לגוף עסקי לגשת למכרז באותה מידה שמאפשר לגוף מקצועי.

המונח הוא לא עסקי מול מקצועי כי גם עסקי יכול להיות מקצועי. זה עסקי מול גוף שלא למטרות רווח. גוף לתועלת הציבור.

כשאני מדברת על מקצועי, אני מדברת על גוף שמתמחה בתחום, במקרה הזה, החינוכי.

כן, אבל גוף עסקי, סביר שהוא מגדיר את עצמו כמקצועי.

אני חושבת שיש עוד דבר. אני מכירה רק את הנושא של מרכז היגוי ובגלל הצורך פעם אחר פעם לגשת למכרז, והמכרז כל פעם הגדיל את הסמכויות ואת תחומי הפעילות של מרכז ההיגוי כך שהוא נעשה המכרז עליו מדברים כרגע, הוא מכרז שמאוד מאוד מגביל בתחומים מאוד מאוד ספציפיים את הפעילות החינוכית של הגוף שייגש למכרז כאשר המושג של מרכז ההיגוי בהתאמתו היה להיות גוף הרבה יותר אידיאולוגי והרבה יותר מעורר בנושא של קביעת מדיניות חינוכית. יכול להיות שבתחומים ספציפיים יש אפשרות למספר גופים לגשת למכרז.

לא רק לגשת. יש מקרים ויש דוגמאות לכך - למשל עם המכרז של משרד החינוך על קדם עתידים- שאתה מחלק את המדינה לאזורים ונותן ליותר מגוף אחד לבצע את אותו שירות. גם זאת אפשרות.

זה בהחלט יכול להיות. יחד עם זאת, יש גם אפשרויות שצריך לתת לגופים לגדול בתוך משרד החינוך, להיות יותר שותפים גם בתחומים של קביעת מדיניות וגם בתחומים שכרגע אינם עומדים על הפרק. במקור היו תפקידים של מרכז ההיגוי וכרגע בכלל לא עומדים על הפרק בדיון על המכרז הקיים ולכן יש צורך, ואני מברכת אותך על כך, בקיום דיון נוסף על תכנים, כמו גם על הצד התקציבי הקשור לנושא, ופתיחת הנושאים החינוכיים האלו לדיון חינוכי ופחות כלכלי.

תודה. משרדי הממשלה. ראשית, אני צריך הסכמה מכם לדברים בהם פתחתי. שנית, התייחסות להצעה של חבר הכנסת.

לפני כן, חבר הכנסת שמעון סולומון.

המכרזים בסופו של דבר צריכים לגרום להשגת התוצאה הרצויה. כאשר עושים מכרזים ההרגשה היא כדי לשנות ואולי גם כדי להפחית. אני מכיר פרויקט אחד, תכנית ארוכת טווח שקמה בכותרות כל כך גדולות של שינוי וכולי. אם אני זוכר, במשך 15 שנים, מ-15 מיליון היום אנחנו מדברים על שבעה מיליון. זאת אומרת, כאשר אנחנו מדברים על משרדים כל פעם נחתך ונחתך וזה כאשר הצורך הולך וגדל. לכן החשש שלי לפעמים שהמכרזים, שהיציאה למכרזים היא אמצעי גם לקצץ ולהוריד כי יש מכרז, יש קריטריונים חדשים, ואנחנו מדברים על פרויקטים שקמים בגלל בעיה אמיתית בשטח וכאשר באמת יש קשיים אמיתיים.

זה מה שקרה ל"נעלה".

נכון ואני יכול לתת לך דוגמאות נוספות.

כל שנה הורידו להם מיליון, שני מיליון, בגלל המכרז.

נכון.

כדי לקבל פטור.

אדוני היושב ראש, אנחנו שמחים אתה היושב ראש, אדם רציני, ואני רוצה שניכנס לנושא הזה. צריך יושב ראש ועדה חזק כדי להיכנס לעובי הקורה ולא רק לעשות טיפול קוסמטי כאילו עשינו דיון ועוברים הלאה. צריך באמת להיכנס לעובי הקורה ולדבר על התכנים והאם הם משיגים את התוצאות או לא.

אם אני לוקח את הדוגמה של יוצאי אתיופיה, יש להם הרבה קשיים. יוצאי אתיופיה הכי קיצוניים בקשיים שלהם וזה אמור לגבי חינוך, לגבי נוער וכולי. בכל מקום, לצערי הרב אנחנו מככבים. יש הרבה תכניות, יש הרבה פרויקטים, יש הרבה פעילויות. שאלו אותי עכשיו כמה ארגונים יש לנו ואכן יש הרבה ארגונים, אבל תראו אם יש קואורלציה.

אתה יודע שיש כאן סתירה כי אם כל כך הרבה שנים אנחנו נמצאים באותו מצב, צריך לבדוק את עצמנו מה אנחנו עושים לא טוב.

נכון. על זה אני מדבר. לכן כאשר אנחנו מדברים על מכרזים ועל כל מיני תכניות, צריך לראות האם המכרזים האלה משנים, האם המדד הוא מרכיב מרכזי או לא. למשל, אם יש לי תכנית שפועלת עשר שנים אבל אנחנו נשארים באותו מקום ואין שינוי, צריך לשאול את מה שאתה שואל, האם צריך או לא צריך כי להתגלגל סתם, לא. בחברה עסקית זה שונה כי בחברה עסקית אין מנהל עסקי שיראה מצב בו אין שינוי וימשיך כרגיל. אין דבר כזה. גם כספי ציבור, אני חושב שצריך למדוד אותם באותה מידה. לא יכול להיות שיש מכרזים, השקעות כספיות, תכניות, ישיבות ודיונים והמצב שלנו בבריאות, באוניברסיטה, בתעסוקה, בבני נוער, נשאר כפי שהיה ואולי אפילו יש בו ירידה.

לכן אני חושב שצריך לבדוק האם המכרזים האלה בסופו של דבר מספקים את הסחורה ואני מדבר כאן באמת במספרים. צריך לבדוק האם המכרזים לארגונים האלה ולעמותות האלה – פחות מה שקשור לממשלה - יביאו בסוף את התוצאה בה אנחנו רוצים. כאן צריך לקיים דיון מעמיק.

שני דיוקים קטנים. ההסכמה של השר ושל משרד האוצר הייתה הוראת תכ"ם תוך ארבעה חודשים.

הוויכוח הוא על שלושה או ארבעה?

לא. בהוראת תכ"ם, לא בתקנות.

לכל המשרדים?

לא. אנחנו מדברים על משרד החינוך.

הוראות תכ"ם יכולות להיות לכל המשרדים.

לא. יש הוראת תכ"ם ספציפית. זה משהו שכבר מכירים, העלו את כל הקשיים, קיבלו הוראת תכ"ם ספציפית מפורטת. בהוראת תכ"ם יש את היתרון גם לגמישות אבל גם שהיא פשוט מאוד מאוד מפורטת ואז זה יותר קל מאשר חקיקה או חקיקת משנה שהיא מטבע הדברים קצת יותר כללית ויותר ערטילאית.

אם תאמרי את השם ואת המשרד אותו את מייצגת, זה יעזור לכולם.

אני ממשרד החינוך. אני אפילו חושבת שישבנו פעם אחת באחד המכרזים עת אדוני היה במשרד החינוך.

זה נכון. ב-1994, 1995 ו-1996.

אלה שני הדברים שביקשתי לדייק בהם.

מה התייחסותך לבקשה שמכרזים שעומדים עכשיו על הפרק לגופים מהסוג הזה, תינתן להם הארכה?

בעניין הזה, ככל שלנו יש אפשרות להאריך, אנחנו מאריכים. יש דברים שהסמכות היא לא בידי המשרד אלא היא בידי ועדת הפטור.

במשרד האוצר.

במשרד האוצר. לא תמיד זה בסמכותנו ולכן צריך לבחון כל אחד לגופו לגבי הפרויקטיםש עומדים על הפרק.

כן הלכתם על מרכזי היגוי. נכון? במכרז שהיה.

כרגע יש עד סוף השנה.

עד סוף שנת הלימודים.

מילה לגבי מה שאמר חבר הכנסת סולומון על כך שלפעמים צריך לערוך בחינה לגבי הקטע של הערכת הפרויקטים. אני משפטנית וזה יותר עניין של תוכן ואני אעביר אה דברים. כתוצאה מהערכה יכול להיות שכן ישתנו פרויקטים וישתנה המבנה. כמו שאמרה החברה כאן, לפעמים אנחנו משנים מכרזים כי התפיסה שלנו משתנה, לפעמים אנחנו מצמצמים את השירות במכרז כי אנחנו נותנים אותו בדרך אחרת, יש דברים שעשינו ברכישת שירות ואחר כך החלטנו שהדרך היא פחות נכונה ואולי נעביר את זה בהקצבה לרשויות כאשר הרשויות מכירות את התלמידים שלהן.

זה לגיטימי.

הדברים הם דינמיים כי כן יש חשיבה והערכה של תכניות. שוב, אני לא איש תוכן - ואני מוכנה להעביר את הדברים לאנשי התוכן – אבל יש חשיבה מתמדת. גם בתוך מכרז, מאוד מאוד משתדלים כן להגיע לאיזון הנכון כי בסופו של דבר זה נכון. אמרה כאן החברה לא להסתכל ואנחנו מאוד משתדלים לא להסתכל רק על הצד התקציבי אבל לצערנו הרב אנחנו כן חיים בסד תקציבי מסוים וההתמודדות שלנו – אני אומרת את זה כמי שיושבת בוועדת מכרזים – היא תמיד תמיד בקטע של כמה אני יכולה לתת יותר משקל לניסיון ולמקצועיות עדיין עם הסד, בין אם זה למשל אנחנו מעלים את תנאי הסף גם בניסיון ובין אם זה שאנחנו פשוט נותנים באמות המידה של האיכות שצריך לעבור רף יותר גבוה ומי שלא עובר את הרף היותר גבוה, בכלל לא מגיעים לבחון את הצעתו והיא גם לא נפתחת.

משרד האוצר.

בוקר טוב. אני מהלשכה המשפטית במשרד האוצר. ההצעה שאדוני העלה כמובן מקובלת עלינו. גם אנחנו הצענו להסדיר את הנושא הזה בהוראת תכ"ם. שר החינוך הציע ארבעה חודשים. אני חושב שבאופן מאוד סביר אפשר גם בשלושה חודשים להגיע להסכמה בנושא הזה. שוב, אני לא משוכנע או נראה לי שהדיון כאן הוא לא על הצורך אלא הוא על אופן ההסדרה. כיוון שיש אפשרות היום בכלים הקיימים להסדיר את זה, אנחנו חשבנו שאין צורך לפנות לחקיקה ראשית בהקשר הזה ואנחנו כמובן עושים את המאמצים יחד עם משרד החינוך להגיע לנוסח מוסכם.

מה עמדתך בקשר לבקשה לדחות חלק מהמכרזים שגופים צריכים לעמוד בהם?

לתת להם הארכת התקשרות.

בעניין הזה הגורם המוסמך היום על פי דין להחליט בנושאים האלה זאת ועדת המכרזים במשרד הרלוונטי וכאן זאת ועדת המכרזים במשרד החינוך. כמובן שכאשר מדובר בפטור ומדובר בסכומים מאוד גדולים - - -

לא פטור. דחייה.

זאת שאלה. לפעמים הארכת התקשרות יכולה להיות במסגרת הסכם קיים כאשר יש אופציה בהסכם.

לא. אנחנו מדברים על כך שהוא סיים וניצל את כל ההארכות שהיו לו.

אם מדובר בפטור, הרלוונטי במקרה מהסוג הזה יכול להיות פטור של הארכת התקשרות ושל המשך התקשרות, פטור שלתקנה 3.4 – אז יש סמכות לוועדת המכרזים להחליט או לוועדת הפטור המשרדית. בסכומים גדולים או בנסיבות מסוימות, יש צורך לפנות לקבלת אישור לחשבת הכללית. עדיין סמכות ההחלטה היא במשרד, בוועדת המכרזים של המשרד וכמובן אנחנו נבחן את זה אם זה יגיע לחשבת הכללית. שוב, אני לא משוכנע שניתן לתת כאן איזושהי תשובה לכל השאלות.

אנחנו רוצים לקצר. אם אתה יכול לבוא אם תשובה בנושא הזה.

הפרוצדורה שקיימת היום קיימת לפי התקנות. אנחנו כמובן פועלים לפי התקנות. אני לא זוכר מקרה של פטור. אני יושב בוועדת הפטור המרכזית ואני לא זוכר פטור בהקשר הזה של שירותי חינוך מיוחדים שאנחנו לא קיבלנו את המלצת המשרד. נצטרך לבדוק כל מקרה לגופו ולפי זה לתת מענה.

העיקר שמדובר בסוכנות היהודית.

הנקודה הזאת עולה לא כשגרת העבודה של ועדות הפטור למיניהן אלא היא עולה כתוצאה מכך שהסכמנו כאן לדחות את החקיקה כדי למצוא פתרון. לכן יכול להיות שיש גופים שכתוצאה מכך נופלים בדיוק מבחינת לוח הזמנים בצורך במכרז והם עונים על הקריטריונים לגופים שייכנסו לתקנה או להוראת תכ"ם החדשה. זאת הכוונה ולא לעשות כאן משהו גורף.

אני חושב שאנחנו אולי כן נקבל על עצמנו שלא נמתין לסוף שלושת החודשים כדי לקבל את הפתרון שאנחנו מציעים. מבחינתנו, כיוון שהפתרון שאנחנו מציעים הוא כבר פתרון שקיים על פי הכלים, אנחנו נציע למשרד החינוך לפעול כבר החל מעתה לפתרון הזה.

אולי אפשר לצמצם לכך שבעוד חודשיים תופיעו בפנינו.

כיוון שיש הרבה גורמים שמעורבים, וגם החשבת הכללית וכולי, יכול להיות שיש צורך אבל שוב אני אומר שאנחנו נהיה מוכנים.

זה יכול להיעשות מהר. זה יכול להיעשות תוך חודש.

משרד האוצר חשב מלכתחילה שיש את הכלים ולא צריך כלים חדשים. לכן נאלצנו ללכת לחקיקה. כאן אני מקווה שבמפגשים שייעשו בין משרדי הממשלה – בעיקר משרד החינוך ומשרד האוצר – כדי לקבוע את הוראו התכ"ם החדשות, זה ייתן פתרון הולם לבעיה שאנחנו הצגנו. לכן יש כאן בהחלט בעיה. יש עוד מישהו ממשרדי הממשלה שרוצה להתייחס?

משרד הכלכלה.

אני ממונה על בתי הספר המקצועיים שבפיקוח המשרד. ראשית, אני מאוד מברך על היוזמה של תקנות או שינוי חקיקה, דבר שהוא מתבקש ומאוד יסייע.

אני רוצה להעיר שתי הערות. האחת היא לגבי העובדה שמדובר כרגע במסגרות של משרד החינוך בלבד ואנחנו כמובן נעסוק בזה בהליך התקנות.

אתה יודע שיש לזה פתרון טוב.

כן. קודם כל, לגבי מערכת בתי הספר המקצועיים, כמובן שכל זמן שהם במשרד הכלכלה, אבל יש לזכור שאנחנו מדברים גם על מערכת מעונות היום. לא נמצא כאן נציג של משרד הרווחה, אבל מדברים גם על מסגרות של משרד הרווחה שעוסקות בדיוק בתחומי הליבה המוסכמים. אני חושב שעל בסיס אותם עקרונות מן הראוי להחיל על משרדים נוספים או עקרונות כוללים. זאת הערה אחת שאני מבקש להעיר. אנחנו כמובן נעסוק בזה בהליך התקנות.

הנקודה השנייה, לעצם השאלה של אדוני היושב ראש. אנחנו מאוד תומכים באופציה של כל זמן שהתקנות הן בבירור של מספר חודשים - ובמיוחד אנחנו מדברים בתחום החינוך וזאת בדיוק תקופת ההיערכות לשנה הבאה – שבמסגרת התקנות כפי שנציג האוצר אמר, מאחר וכבר ידועה לכולם פחות או יותר רשימת העמותות או הגופים שאמורים להיכנס להסדר הזה, לאפשר בהליך מזורז ללא כל הפרוצדורות המאוד מסובכות שדרך אותן ועדות פטור או ועדת הערכה משרדיות או אוצריות, לאפשר הליך הרבה יותר זריז. זה דבר שהוא אפשרי. שוב, לא לשבור את התקנות אלא זה יעבור באישור אותן ועדות אבל בהליך שהוא הרבה יותר זריז ועם הרבה פחות דרישות לכל התהליך הממוסמך והמייגע. אני חושב שזה מאוד יכול להקל על כולנו.

אני מנכ"ל האגודה לקידום החינוך. אני מצטרף לדברי חבר הכנסת נהרי כי אני מאוד חושש שבעוד ארבעה חודשים בעצם לא תהיה תוחלת לתקנה. קשה מאוד לנהל ארגון בו מחצית הפרויקטים שהוקמו על ידי משרד החינוך, אני לא יודע לומר לעובדים מה הם יעשו מחר בבוקר.

אני כן רוצה להצטרף להבחנה של חבר כנסת נהרי כי בעצם המכרזים פגעו ביכולת של הפרויקטים החינוכיים. אולי משרד החינוך לא התכוון לזה, אבל הנושא התמחירי הוא הדומיננטי בכל הפרויקטים. הפרויקט הנוכחי בו מדובר למרכז העידוד לעולי אתיופיה, למעשה ימחק את כל הניסיון ואת כל הידע שנצבר ואת הקשר גם עם המוסדות וגם עם הילדים. אין לזה זכר לא בתנאי הסף ולא בשום מקום אחר אלא הפוך, המשקל של הכסף עלה לשישים אחוזים מהמציע. מי שמכיר את הדברים, למרות שזאת חברה מכובדת בישראל, חברה עסקית, אני חושב שבעצם המכרז הזה להערכתי הסבירה יעבור למרמנט או דומיה כי הם יודעים להפעיל פרויקטים אדמיניסטרטיביים. בסוגיית הכסף בלא ספק הם ינצחו, מה גם שסוגיות מיסוי פוגעות במלכ"רים לעומת גופים עסקיים. אני לא אכנס כרגע לסוגיית המע"מ.
אני ממש מבקש שעד שיסיימו אנשי האוצר את הבחינה, לתת כלים. בכלים הקיימים יש כלי אחד שהוא בוודאות קיים ואם החשבת הכללית תסכים לתת הארכה בשנה, יש זמן לכל מי שצריך לבדוק ולבחון. צריך גם לומר שכל הפרויקטים, גם בתוך תקופת המכרזים וגם בלי המכרזים, נבחנים. האגודה היא גוף שמבוקר ציבורית. מרכז ההיגוי לעולי אתיופיה עבר הערכה של הרשות הארצית למדידה והערכה וקיבל ציונים גבוהים. בשמחה אעביר לאדוני את דוח ההערכה של רמ"ה. במצב הזה, למה להזדרז ולהוציא למכרז שכבר קיים? נוצר מנגנון מותנה שאם לא יקרה משהו עד איקס, אז יוצאים למכרז.

גם בפרויקט "נעלה" הפטור דינו שבוע לפני או אחרי תחילת שנת הלימודים הבאה. זאת אומרת, לו אני מעסיק אחראי, אני אמור לפטר את אנשי המינהלת חודש ימים לפני תחילת שנת הלימודים כאשר התלמידים בדרך לכאן. כך גם לגבי מרכז ההיגוי. המכרז שפורסם על ידי משרד החינוך והוקפא לא נותן גרם אחד של יתרון מקצועי להתמחות המקצועית שנצברה במשך השנים ואשר משרד החינוך בעצמו מעיד על כך שהפרויקט מבוצע היטב. לא צריך לדאוג לבקרה הציבורית ולעין הציבורית אלא הפוך, אני מצטרף בפעם השלישית לדברים של חבר הכנסת משולם נהרי. בזמנו מר שמשון שושני וקודמו מר אליעזר שמואלי כמנכ"לי המשרד כיהנו כיושבי ראש האגודה לקידום החינוך. אני בהחלט יותר ממזמין את מנכ"לית המשרד הנוכחית לכהן בוועד המנהל של האגודה לקידום החינוך ולבדוק מקרוב את הנעשה בה. אם זה אפשרי, אנחנו מאוד נשמח. זאת אומרת, הצורך בהתרחקות, הניכור הזה שנוצר בין גופים שמבצעים מדיניות חינוכית של המשרד עצמו לבין הנהלת המשרד, לא עושה טוב לשני הצדדים ועד שאולי יתקנו יסודות עולם, שלהערכתי קולקלו בתוך אופנת המכרוז של פרויקטים חינוכיים שנמסרים לכל הממעיט במחיר והופכים את עובדי הפרויקטים לעובדי קבלן בצורה שמחריפה עם השנים ולא הופכת להיות טובה עם השנים, אני מציע שהשנה הזאת תינתן כדי שהאנשים יוכלו להתרכז בעבודתם ולא בחיפוש עבודה במצב שבו קשה לייצר ודאות מינימלית.

הייתה הצעה שאם משהו לא סביר אחד יקרה, יצאו למכרז שבוע אחרי פתיחת שנת הלימודים. אני מדבר לגבי פרויקט "נעלה", אבל ההצעה הוצעה נדמה לי גם לגבי מרכז ההיגוי וזאת סוגיית ההלאמה. לא שאני בטוח שזה היתרון היחידי, שיש אופציה או של מכרז או של הלאמה, כי יש עוד מודלים בעולם של סוכנויות ביצוע וגופים מעורבים. יש עוד כמה אפשרויות. השנה הזאת תבטיח את האפשרות לבדוק בזהירות האפשרית. אם הלאמה, כידוע האגודה לקידום החינוך הוקמה על ידי משרד החינוך ואני הצעתי לכבוד שר החינוך את האפשרות להלאים את כל האגודה לקידום החינוך, כולל את מרכז ההיגוי לעולי אתיופיה, בהנחה שמתכונת הפעולה הרצויה כפי שהוחל על ידי המשרד עצמו תישמר.

יש עוד מישהו רוצה לומר משהו? לא.
אני יזמתי את חידוש ההצעה שהציע בזמנו מי שהיה יושב ראש ועדת החינוך כי כמו רבים מהדוברים גם אני מודאג מאוד מהיכולת של משרד החינוך לקיים את המדיניות שלו שהוא קובע אותה, כאשר הוא כפוף לחוק המכרזים כפי שהוא היום ולאחר שנים ארוכות בהן משרד החינוך השתכנע שיותר יעיל להוציא פעולות מתוך המשרד החוצה ועכשיו אנחנו כאילו יורים לעצמנו ברגליים ובוחנים מחדש, כדי להתמודד עם הבעיה הזו, להחזיר גופים חזרה לתוך משרד החינוך. זה דבר שאני מבין ומניח שהרוב לא רואה בזה פתרון בגלל כל הסיבות שבעולם.

אנחנו התכנסנו כדי שאנחנו נוכל להתיר את הסבך הבירוקרטי שאנחנו בעצמנו מייצרים מדי פעם בגלל כמובן תקלות ובעיות. אני לא אומר שזה בא בגלל איזו רוח טובה שנחתה על מישהו באמצע הלילה אבל זה לא עולה על הדעת שאנחנו עם הבירוקרטיה ועם התהליכים שנראים שוויוניים, חוקיים ונכונים נעשה לעצמנו בסוף נזק לתחומים המרכזיים שבהם אנחנו עוסקים. אני חזור על זה בפעם המי יודע מה.

הנקודה השנייה. כוונתו של החוק, ואני מקווה הוראות התכ"ם, לתת למשרד החינוך כלים יותר יעילים ויותר טובים מהכלים הקיימים היום כדי להחריג מהנוהל המאוד ברור וקבוע של מערכת המכרזים. אנחנו לא עוסקים כאן בשיקולי שר החינוך או משרד החינוך עצמו, וזה אני אומר לך אילת, כי חלק מהטענות שעלו כאן הן לא בגלל בעיית המכרזים כי בסוף משרד החינוך הוא זה שכותב את המכרז. אם הוא נותן משקל גדול מדי לנושא הכספי, הוא כמובן מעמיד את הגורמים העסקיים עם איזשהו יתרון על הגופים התוכניים. כלומר, איך כותבים את המכרז, מה מכניסים בתוכו כדי שהוא יענה על הצרכים של המשרד, אתם צריכים לומר. החשבות והייעוץ המשפטי בתוך משרד החינוך צריכים לשרת את משרד החינוך. זה עולה לא פעם אחת ואני מניח, אני מכיר את המערכות האלה, שיש בפנים ויכוחים אין סוף, כל אחד מנסה להיות הכי צודק והכי בטוח שלא יתקפו את חוות הדעת שהוא נתן – אני מניח שאת ההרצאות האלה נותן לכם גם שר החינוך – אבל אין ספק שכל הזמן בראש דאגתנו צריכה להיות היכולת לקיים את המטרה לשמה אנחנו פועלים, במקרה של דבר א', דבר ב' ודבר ג'. לכן כל מטרתו של התיקון הזה היא לתת לשר החינוך או למשרד החינוך – ואני מקבל, גם למשרדים נוספים שעוסקים בילדים ונוער – לתת כלים יותר מתאימים ויותר יעילים במימוש המטרה לשמה בעצם יצא המכרז או בקשת ההצעות.

הנקודה השלישית היא מה שאתם קוראים פטור ואני קורא דחייה לצורך העניין. אני מבקש שיהיה שיקול דעת שלכם. אני לא יכול לקבוע כללים ונהלים. כפי שברוך ציין יש לבחון את אותם גופים שהם רלוונטיים לצורך העניין, אם הם יכולים לקבל תשובה דרך הרעיונות שאתם מעלים לתיקון או להוצאת הוראת התכ"ם או אם זה לא מסתדר, לתת להם דחייה/פטור לשנה נוספת כדי שלא נימצא עם גופים שאנחנו רוצים לפתור שם את הבעיה בצורה יותר עניינית וקלה ורק בגלל לוח הזמנים מכניסים אותם לריטואל הזה.

אתם שומעים את האמירות של מי שמפעיל את הגופים האלה, ובאמת, אני גם ביקרתי בחלק מהם ואני מכיר חלק מהפעילות. בסוף הלא זאת מין מטוטלת נוראית בה אנחנו כאן מדברים אבל למטה יש כמה מדרגים והיררכיות של עובדים ופעילים ואנשים שעושים עבודה לילות כימים, ואנחנו מכניסים אותם למציאות בלתי אפשרית. אני מבקש ממשרד החינוך וממשרד האוצר , החשבת הכללית, לבדוק את העניין הזה. דרך אגב, שלא יהיו אי הבנות שאלמלא הדחייה היינו מחר מצביעים ומאשרים את החוק. אני דווקא השתכנעתי שיהיה יותר מהר ויותר יעיל אם נלך בדרך הזאת כי אחרת לא הייתי הולך בה. אני מבקש שלזה יימצא פתרון.

דבר אחרון. אני מבקש לעמוד בשלושה חודשים. הוועדה תתכנס פעם נוספת בתחילת חודש יוני - את המועד נקבע כמובן בתיאום – כדי לשבת כאן ולאשר, אני מקווה, את הוראות התכ"ם הקונקרטיות שייתנו בראש וראשונה למשרד החינוך את אותו מרווח, את אותו חופש פעולה, את אותה סמכות שאנחנו רוצים להעניק לו וכמובן להתייחס לדברים שהעלה כאן נציג משרד הכלכלה לגבי משרד הרווחה ואותם משרדים שעוסקים בתחומים זהים בתחום הילדים והנוער.
אני מודה לכם. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:30.>