PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 152>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י' באדר א התשע"ד (10 בפברואר 2014), שעה 13:00

<1.הצעה לסדר היום (דיון מהיר): בתי ספר מסלקים תלמידים אוטיסטים בלי סיבה, של חבר הכנסת מסעוד גנאים>
<2.הצעה לסדר היום (דיון מהיר): בתי ספר מסלקים תלמידים אוטיסטים בלי סיבה, של חברת הכנסת קארין אלהרר>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
יעקב אשר

מסעוד גנאים

קארין אלהרר
חנין זועבי

>
נירית גולוב - ממונה על חינוך מיוחד קדם יסודי, משרד החינוך

אילנית זוילי - נציגת דוברות המשרד, משרד החינוך

לילי אבירי - מנהלת השירות לטיפול באדם עם אוטיזם, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עופרה אוסטין - רכזת בקרה ארצית בתחום האוטיזם, משרד הבריאות

אסתר קרמר - הורה, חברת הקואליציה

אביבית ברקאי- אהרונוף - עו"ד, ארגון בזכות, לקידום הנכים

יעל ניר - מרכזת הפעילות, ועד ההורים המשלבים הארצי לילדים עם אוטיזם

כרמל אבנד - מנהלת חטיבת נעורים, אלו"ט

מורנה ברסקי - הורה פעיל, אלו"ט

עו"ד טל גרנות - אגף לקידום זכויות, אלו"ט

אביגיל דר - הורה פעיל, אלו"ט

עו"ד רויטל לן כהן - חברת הנהלה

אילת קציר - הורה, חברת קואליציה

אבנר עורקבי - ארגון אהב"ה

חמי נאמן

יהודית גידלי

אושרה עצידה

<בתי ספר מסלקים תלמידים אוטיסטים בלי סיבה –
הצעות לדיון מהיר של חברי הכנסת מסעוד גנאים וקארין אלהרר>

צהריים טובים. מסגרת הדיון היא מה שאנחנו קוראים בכנסת דיון מהיר שכשמו כן הוא. הוא לא ינסה לעסוק בנושא בכללותו שבו אנחנו עוסקים די בהרחבה בוועדה: חינוך מיוחד, הסעות, חינוך לילדים אוטיסטיים. את הדיון המהיר ביקשו לקיים חבר הכנסת מסעוד גנאים שנמצא איתנו וחברת הכנסת קארין אלהרר. אני מיד אעביר אליך את רשות הדיבור, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מברך את כל הנוכחים. האמת היא שהבקשה לדיון המהיר באה אחרי מה שפורסם בתקשורת ובעיתונים השונים על זה שמוסדות חינוך ובתי-ספר למיניהם, אם הם בתי-ספר לחינוך מיוחד או בתי-ספר רגילים שמשולבים בהם כיתות תקשורת, ממהרים להיפטר ולהשעות ילדים אוטיסטיים בלי למצוא להם את המסגרת המתאימה. לפי מה שדווח או מה שקראנו הילדים האלה אפילו לא נהגו לא באלימות ולא בהפרעה מופרזת ומוסדות אלה ממהרים להיפטר מהם, להחזיר אותם לביתם. זה דבר שקודם כל מפריע להורים, אבל זה גם מעלה שאלה אם הילדים האלה שמאובחנים כאוטיסטים וזה המצב שלהם, אם המוסד שאמור לטפל בהם, ללמד אותם ולחנך אותם, אם הוא רואה בהם מטרד ורוצה להיפטר מהם אז לאיפה הם ילכו? זו השאלה.
הכול חשוב. כל השכבות, כל התלמידים - כולם חשובים. הדרישה לי לייחד דיון על הילדים האוטיסטיים ועל המסגרות שאפשר למצוא להם. יש לי דוח של הממ"מ על המצב במגזר הערבי ובחברה הערבית בנושא. נכון ששם מספר התלמידים הוא אולי פחות יותר, אבל מדברים על המסגרות המתאימות. לכן, העליתי את הנושא.
אני לא ארחיב, כפי שאמרת אדוני היושב-ראש, מאחר ואנחנו ממוקדים במה שהתפרסם על השעיית ילדים או ההיפטרות המהירה מהילדים האוטיסטיים ממוסדות החינוך מבלי למצוא להם מענה או מסגרת אחרת מתאימה. תודה.

תודה רבה. מי שרוצה לדבר נא להעביר למנהלת הוועדה יהודית איזשהו נייר.

יעל ניר, ועד הורים המשולבים.

שלום, תודה רבה. אני מודעת לבעייתיות של ילדים שהמערכת לא כל כך יודעת איך להתמודד איתם בחינוך הרגיל בשל תמיכה לא מספיקה. אני הייתי רוצה להציע במצבים כאלה את האפשרות לפנות לגישור של ארגוני ההורים.

גישור?

גישור של ארגון ההורים. הוא צבר מאוד ניסיון בנושא של שילוב ילדים על רצף במערכת החינוך הרגילה. יש ארגון שנקרא אלו"ט, יש ועד הורים משלבים, יש קואליציה של הורים לילדים מיוחדים. נצבר אצלנו הרבה מאוד ניסיון. יש לנו קשר עם הרבה מאוד הורים משלבים שהתנסו בכל מיני סוגים של לקויות. הלקות על הרצף האוטיסטי היא מאוד מאוד מגוונת והילדים הם כל כך שונים אחד מהשני. ההנחיה למערכת נעשית על-ידי גוף מרכזי ובדרך כלל ההנחיה נעשית על איזשהו טווח מאוד מרכזי של הלקות עצמה ואין מספיק ידע והתנסות עם כל האספקטים המאוד ספציפיים ומאוד מיוחדים של הילדים.
אנחנו צברנו ידע כתוצאה מהרבה מאוד ניסיון משותף של מאות הורים במאות מקומות. בכל מקום מתמודדים עם כל בעיה ספציפית בצורה אחרת, ואנחנו מאוד רוצים לשים את הידע שלנו ואת הניסיון שנצבר בקרב ההורים לרשות ילדים אחרים. אנחנו פשוט מציעים את האפשרות של לעבוד בשיתוף הזאת מאוד בשמחה. מאז שאנחנו, ועד ההורים המשלבים, קיימים אנחנו רואים את השליחות שלנו בתמיכה בהורים ובהנחלה של ידע ולעבוד יחד איתם לפי האישיות של הילד, לפי האישיות של המשפחה, לפי המקום שבו הילד הזה משולב. תודה.

תודה. אני רואה שמאלו"ט נרשמו שלוש. בבקשה.

שמי מורנה ברסקי, אני אימא לילד אוטיסט שהוא בן 19 היום. הילד שלי הושעה בשנים האחרונות במשך חודשים שלמים מבית-הספר.

הושעה.

הושעה.

בית-ספר רגיל או מיוחד?

בית ספר מיוחד לילדים אוטיסטיים שבמהלך ההתלהמות כאשר התסריט הוא שבית הספר ביד קלה, ביד קלה, מתקשר ואומר: תבוא ותיקח את הילד, באמצע היום, ככה לפתע.
ילדים אוטיסטיים מקבלים תרופות למיניהן. ילד אוטיסט לא בנוי רק מאוטיזם, יש לו גם OCD, יש לו בגילאים האלה בדרך כלל גם מתנת האפילפסיה. יש כל מיני הפרעות קשב וריכוז ולכל דבר יש איזשהו כדור שלפעמים צריך להחליף אותו. ברגע שנוצרת איזושהי מצוקה כשמחליפים כדור רפואי בית הספר לא מתמודד, לא מנסה אפילו להתמודד, ועל הרגע הראשון שילד עושה כך, ממש זה מה שהילד שלי עושה, נגע באיש צוות להתקשר לאימא. מתקשרים ואומרים: תבואי, תיקחי את הילד. פעם אחת הגדילו לעשות והתקשרו לנהגים. שלחו אי-מייל ואמרו לקחת את הילד בשעה אחת מבלי שתיאמו איתי כשאני הייתי בירושלים. הקלות הזאת - ברגע שזה מתבצע אתה כהורה חסר אונים. אני אימא נכה.

אני מוכרח להבין, זה בית ספר מיוחד לילדים אוטיסטיים.

מיוחד לילדים אוטיסטיים. נאמר לי אפילו בהתלהמות הדברים: יכול להיות שהילד לא מתאים לבית ספרנו. שמעתי גם את המשפט הזה.

איזה עוד בית ספר יש? לאן הולכים משם?

אין, הביתה.

לג'ונגל.

ילד שבדרך כלל הוא ילד חביב, עוזר, משתף פעולה, יושב בכיתה לומדת. ברגע שקורית איזושהי יציאה טיפה מאיזון אז יש בעיה של סף תסכול. יש לכל האוטיסטים בעיה של סף תסכול.

הבן שלך הוא בן 19 עכשיו. הוא מתחילת דרכו בבית-הספר הזה?

כן. אני לא הייתי מבנות היענה שאמרו שהילד שלהם הוא לא אוטיסט ושאני רוצה שילוב. אני מדברת על ילד אוטיסט.

וכל השנים הוא בבית-הספר הזה.

הוא היה לפני כן בבית ספר עד כיתה ו', ומכיתה ז' הוא בבית הספר הזה שהוא כמו תיכון.

זה משתנה עם מדיניות הנהלת בית ספר או שזה כך מאז שאת זוכרת?

זה משתנה. כמובן שמנהלת בית ספר, למשל, אם היא אישה למופת עם יכולות דמגוגיות ופדגוגיות וסובלנות וסבלנות ואמפתיה להורים, יכול להיות שיש מצב יותר טוב בבית ספר כזה, ומנהלת שפועלת מתוך פחד ופניקה מתפקדת בצורה אחרת.

מה זה, מזג-אוויר?

בדיוק משום שהחוק מאפשר.

איפה הפיקוח? המפקחים?

אם המנהלת חברה של המפקחת זה גם בעיה, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה.

מי שקובע בסוף בבית ספר זה מנהל או מנהלת.

אתה מקבל כהורה את הטלפון הזה וברגע זה אתה חייב לבצע. זאת אומרת, אתה צריך לבוא ולקחת ולא משנה אם אתה עובד, לא עובד. אני אימא נכה ואם אתה מפיל עליי בחור גדול מידות בן 19 ומכניס אותו לסלון שלי שכשהוא לא מאוזן הוא יכול לזרוק לי את הדברים מהסלון, יכול לתת לי מכות אין לי מקום לשים אותו, אין לי שטח פתוח לתת לו אוורר ומרחבים כמו שיש בבית-הספר. אני אישה ואני גם חלשה. אני נמצאת בלי שום תעסוקה בשבילו כי זה לא ילדים שמשחקים - זאת הבעיה. הקטע הוא שזה נמשך חודשים, זה לא נמשך ימים ספורים.

אני מוכרח לומר שאני מכיר בית ספר לאוטיסטים אחד ושם ההתנהגויות הן לגמרי לא כאלה.

גם שם היו בעיות, עמרם, בשנים האחרונות והתחלפה הנהלה.

לא בכל הרשויות יש בתי ספר מיוחדים לאוטיסטים. אביגיל, בבקשה.

הבן שלי לומד באותו בית ספר שלומד הבן של מור ברסקי, אבל אני רוצה לדבר על החוויה שלי. האוטיזם היא לקות מאוד מורכבת וחלק מההתנהגויות הן התנהגויות מאוד מאתגרות. זה יכול להיות גם אלימות, גם תקופות של איזון תרופתי.

זה נכון שיש היבט מאוד משמעותי למי מנהל את בית-הספר ואיזה בחירות הוא עושה. אני רק יכולה לתאר את החוויה שלי. הבן שלי י' הוא בן עשרים. בשנתיים האחרונות הוא פיתח חלק מההתנהגויות שלו שהן התנהגויות אלימות. הוא לא מדבר אז כל מה שאני יכולה זה להניח הנחות. י' נמצא לא רק בבית ספר, הוא נמצא בנופשונים של אלו"ט ובעוד מסגרות. המקום היחיד שהוא מגלה שיש בו התנהגויות אלימות זה בבית הספר, מה שאומר שעם אנשי צוות אחרים או עם ניהול מקצועי אחר הוא בוחר להתנהג בצורה לא אלימה וזה כבר מראה על איזושהי בעיה במערכת החינוך. מאז השנתיים שהוא נעשה חלק מהזמן אלים אני מעריכה שיש תקופות שפעמיים בשבוע, יש תקופות שבפעם בשבועיים - זה משתנה - אנחנו מקבלים טלפון ממנהלת בית הספר לבוא לקחת את הילד. זה כולל משפטים כמו: אם אנחנו חשבנו לאשפז אותו? היא גם סמכות מקצועית רפואית. כשאנחנו אומרים לה שלא תדבר איתנו על אשפוז היא מסבירה לנו שהצוות שחוק. כשאומרת לי מנהלת בית הספר שהצוות שחוק אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. עשרים שנה אני מגדלת ילד אוטיסט. אני לא יודעת אם מישהו מבין מה רמת השחיקה של גידול ילד כזה. יש לנו כמה שעות ביום שאנחנו אמורים לעבוד ולעשות עוד כמה דברים. זה שעות שהילד הזה בבית ספר. צוות בית הספר חוזר הביתה. לי יש את זה 24/7 מה שנקרא. יש פה איזה בעיה. עצם זה שהיא יכולה להרשות לעצמה להחזיר אלינו את הכדור בשעות בית הספר ולהגיד לנו: קחו את הילד, אני לא מסתדרת איתו או אין לי כלים להסתדר איתו, אז משהו לא עובד נכון.

אין ספק. מצטרפת אלינו חברת הכנסת קארין אלהרר.

שלום. סליחה, אני מתנצלת על האיחור.

הילד שלך בבית-הספר מתחילת הדרך?

לא. עם הבן שלי עבדנו המון שנים בבית. אבל הוא בבית ספר "גיל" כבר שבע שנים בתל-אביב. רוב השנים הוא הסתדר שם.

מה שאני מנסה להבין זה האם זו בעיה של אווירה בבית ספר מסוים שיש לו הנהלת מסוימת או שזה בעיה כי את הבעיה אנחנו מבינים.

אני יכולה לשקף רק את החוויה שלי עם הילד שלי שהוא גם לא מדבר. אני לא יודעת מה קורה, אני אומרת, באתי כמייצגת אימא של ילד אוטיסט על החוויה שלנו. אני בטוחה שזה מתחיל מחוק שמאפשר את זה וזה עובר למי מנהל את בית הספר - - -

זה לגיטימי שיש מצבים. גם בבתי-ספר - - -

אבל זה בדיוק ההבדל כי כשהבן שלי אלים זה חלק מהלקות וכשהילד הרגיל שלי אלים אז - - -

נכון. אני אומר שיש לגיטימיות במצבי קיצון שיקראו להורים, זה לא שזה לא לגיטימי. השאלה אם לא משתמשים בזה בקלות בלתי נסבלת כי בית הספר צריך להיות ערוך לזה.

לדעתי, כן. משתמשים בחוק שנועד לחינוך הרגיל כדי להשעות ילדים אוטיסטים שזה לא אותו הדבר.

הילדים האוטיסטים לא עושים את זה מתוך כוונה, הם לא תכננו לפגוע באיש צוות.

חייב להיות מנגנון יותר מסודר של פסיכיאטר בתמונה.

לא, צריכה להיות בבית הספר היכולת לקחת ילד בכיתה שעושה פעולות חריגות לחדר אחר ושם יישב איתו איש מקצוע אחד על אחד. זו דעתי, לפחות.

אין.

שמי כרמלה אבנד, אני מנהלת חטיבת נעורים באלו"ט. קודם כל, אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהעלו נושא כל כך כל כך כאוב. מה שאנחנו רואים הוא שלמסגרות החינוך חסרים שני דברים: האחד, נוהלים ברורים ובאמת אין החרגה של נוהלים של החינוך המיוחד של אותן לקויות שבעצם ההתנהגות נובעת עקב הלקות. אנחנו תמיד אומרים שהתנהגות אוטיסטית גם אם היא נתפסת כאלימה זה כמו התנהגות של תלמיד עיוור שנתקל בקיר. זו התנהגות שנובעת עקב הלקות. אנחנו טוענים שמסגרות החינוך צריכות שני דברים: האחד, נוהלים אחרים שינחו אותן ויאפשרו להן להתמודד אחרת כמו שמסגרות הרווחה מתמודדות. במסגרות הרווחה נותנים כלים של אחיזות מכילות, של נוהלים, שברור מאוד לצוות מה צריך לעשות, ובמסגרת החינוך לא ברור. לא ירדו נוהלים ברורים. אנחנו כבר כמה שנים פונים, כולל עם הצעת טיוטה למשרד החינוך, לגבש נוהל אחר לגבי בעיות התנהגויות אלימות בתוך מסגרות החינוך המיוחד ובתוך מסגרות החינוך הרגיל לאותם תלמידים שההתנהגות נובעת עקב הלקות.
אני חייבת להגיד שלפעמים כשמגיעים להתנהגות הקשה זה אחרי שלא צפו ולא זיהו התנהגות מקדימה. אנחנו רואים כאן לפעמים את הדלת המסתובבת. ילד שמשעים אותו הולך לאשפוז, הולך הביתה, התוכנית לא השתנתה, מסגרת החינוכית לא קיבלה עוד כלים, וחוזר חלילה. הילד חוזר לבית הספר, מושעה מידית לאחר תקופה מאוד קצרה ויוצא החוצה. לצערי הרב, יש לא מעט ילדים בבית שהם במקום הזה.

תודה. חברת הכנסת קארין.

אדוני, תודה רבה על כך שבכלל אתה מקיים דיון בנושא כל כך חשוב. אני שוב רוצה להתנצל על האיחור בהגעה לוועדה.
הנושא הזה הוא נושא קריטי. קודם כל, זה נכון, וצודקים המורים והמורות וצודק משרד החינוך באמירה הראשונית, שאף אחד לא צריך להיות שק חבטות של אף ילד, וזה אני מצדיקה. מצד שני, אנחנו צריכים לבוא ולהבין מדוע הילד הזה חובט. בתפקידי הקודם לפני שהגעתי לכנסת טיפלתי בדיוק במקרים מהסוג הזה. ליוויתי משפטית ילדים עם מקרים מהסוג הזה שבאמת נצפתה התנהגות אלימה, אבל ההתנהגות האלימה הזאת נבעה ממחסור מסוים. ואמרה כרמל בצדק, ילדים יוצאים ונכנסים למוסדות פסיכיאטרים וממוסדות פסיכיאטריים ומטופלים בתרופות ומיד לאחר האשפוז יוצאים עם הפתק הנכסף: הילד מאוזן תרופתית. הילד חוזר לבית הספר, לא ניתן לו הטיפול המתאים, והרי איזה פלא? הילד שוב נוהג באלימות שזה מצב שהוא באמת בלתי נסבל. מקרים שטיפלתי בהם הראו בצורה מאוד חדה ומאוד ברורה שכל היה נדרש הוא תוכנית התנהגותית אחרת, טיפול אחר. אני זוכרת שבאחד המקרים כל מה שהיה צריך זה "טיפול הברשה". לילד היה קושי בוויסות חושי והיעדר האיזון בוויסות החושי גרם לכך שהוא התנהג בצורה אלימה. שוב, לאלימות יש גם ספקטרום. דינו של ילד שצועק לא כדינו של ילד שמעיף דברים וחובט.
חוזר מנכ"ל שאליו מפנה משרד החינוך הוא טוב ונכון לילדים שמבינים מדוע הם נוהגים באלימות או לילדים שניתן להסביר להם שהאלימות כפי שהם נהגו בה היא לא הדרך. פה מדובר בילדים שלפעמים יש להם קושי ורבלי. הם ילדים עם קושי בהתנהגות. הם לא מבינים את הקודים ההתנהגותיים של כולנו, ולכן נוצר מצב שזו הדרך שלהם להביע את עצמם.
אין היגיון בדבר שאנחנו ניקח את חוזר המנכ"ל שחל על האוכלוסייה הכללית, האוכלוסייה שאין לה מוגבלות, לא מוגבלות תקשורתיות, ולא מוגבלות בהתנהגות, ונחיל אותו על אותם ילדים. אנחנו לוקחים מין שאינו במינו ומערבבים את זה ביחד ואחר כך מאוד מתפלאים על התוצאה. התוצאה היא שאנחנו לוקחים את הנוהל הזה ומשעים את הילד וחושבים שבכך אנחנו פותרים את הבעיה, במיוחד בעיניי נכונים הדברים כאשר אנחנו מדברים על מסגרות חינוך מיוחד, אותן מסגרות סגרגטיביות שאנחנו מראש אמרנו שהילדים מתאימים לשם ושנתאים להם את תוכנית הלימודים בצורה מאוד מיוחדת ומותאמת לצרכים שלהם. אם שם לא נצליח לתת להם את המענים איפה ניתן להם?

חוקית הם מכוסים בחוק? הכוונה - בית-הספר יכול להשעות? יש חוק?

אין פה חוק, יש פה חוזר מנכ"ל של משרד החינוך. חוזר המנכ"ל הזה הוא טוב ונכון לילדים ללא מוגבלות שניתן להסביר להם את המצב. באמת יש פה איזה סיבה ותוצאה. אתה מסביר לילד שהוא לא יכול להתנהג כך ואם הוא יתנהג כך הוא יצא מבית הספר. מה אנחנו עושים פה? אנחנו עושים דבר הרבה יותר חמור. אנחנו מענישים את ההורים כי מה קורה? הורה שלא יכול ללכת לעבודה מספר רב של פעמים בעבודה יפוטר בסופו של דבר, המשפחה כולה תיפול לנטל על הרשויות, במקום לנסות להתמודד עם הדבר הזה. אין פתרונות קסם. מצד שני, משרד החינוך השכיל וכן יש מומחית לילדים עם אוטיזם. קיימת אישה מצוינת במערכת ד"ר יעל קמחי שעושה באמת עבודה נפלאה בעניין הזה. אני חושבת שראוי היה שלפני שמוציאים ילד שקודם כל תתקיים ישיבה, יזמינו את ההורים ויבהירו את הדברים.

זה הוצאה מסודרת. מדובר על התנהגות מידית, זה סיפור אחר.

אני מבינה את מה שאדוני אומר, אבל גם ההתנהגות המידית, אנחנו הרי לא באמת מאמינים, אף אחד מאיתנו, ואני בטוחה שגם לא משרד החינוך, אף אחד לא מאמין שאם היום הילד העיף כיסא ואם אנחנו נשאיר אותו בבית יום, יומיים, שלושה, זה יפתור את הבעיה.

לא, לא. הנקודה הזאת היא באמת ברורה. את דיברת בהתחלה על איזון תרופתי. מי מטפל בזה? הלוא זה לא בית הספר, זה בטח ההורים.

חשוב מאוד להבהיר שילדים מטופלים הרבה פעמים על-ידי פסיכיאטר או פסיכולוג בקהילה, בבית, בקופת-החולים אצל הרופא הפרטי. הרבה פעמים יש סתירות בין חוות הדעת של בית הספר של פסיכיאטר שהרבה פעמים לא רואה את הילד, הוא מכיר אותו רק מחוות הדעת שניתנות על-ידי צוות המורים ובית הספר. הוא מחליט שהילד ברמה כזו או אחרת והוא צריך איזון תרופתי. לעומת זאת, אומר הרופא בקהילה: אנחנו לא מבינים במה מדובר.
יכול להיות שהאמת היא איפה שהוא באמצע, אבל צריך להבין גם את ההורים שנמצאים באיזושהי נקודה שהם הולכים לרופא שהם סומכים עליו ועל שיקול דעתו וחוות דעתו, ובעצם בא מישהו שלא ראה את הילד, ואם הוא ראה אותו זה לתקופה מאוד קצרה, מאוד שטחית, לא מכיר תהליכים והוא אומר: הילד הזה לא יכול להיות בבית-הספר.
אני חושבת שמשרד החינוך מבין את העניין. בעיניי, נכון וראוי ביותר לעשות זה שני דברים: ראשית, לעשות חשיבה מחודשת על הכלים שניתן לתת לצוות בית-הספר, בוודאי ובוודאי שבשילוב, אבל גם ולא פחות חשוב במוסדות החינוך המיוחד. שנית, לא ראוי שלא יהיה חוזר מנכ"ל שמתאים לעניין הזה, לפחות חריג, לפחות סייג, משהו שנוכל לבוא ולומר שבאמת חוזר המנכ"ל מדבר על האוכלוסייה הרלוונטית. כרגע זה לא רלוונטי בעיניי. שוב, חשוב לי לבוא ולומר, אני לא חושבת שאנחנו צריכים למצוא לא מורים ולא גננות ולא תלמידים אחרים שבבתי החולים מאושפזים כי משהו לא עבד. אבל חשוב מאוד להבהיר שזו גם אחריות של משרד החינוך שלא נגיע למצב הזה. האחריות שלו באה לידי ביטוי על ידי כך שאנחנו נדאג לכל הטיפולים, למלא אחר כל הצרכים של אותם תלמידים. תודה.

תודה. רויטל.

שלום. קודם כל, אני רוצה להדגיש שלא מדובר רק בילדים אוטיסטיים. מדובר בילדים עם צרכים מיוחדים שהצרכים שלהם לא מקבלים מענה נכון בתוך מסגרות החינוך. התוצאה של זה היא רמת תסכול מאוד גבוהה מכל מיני סיבות. העובדה שהם לא מקבלים מענה ואחר כך לא יודעים לטפל בהם כשהם נמצאים בשלב הזה מביאה למצב של תגובות פיזיות. לכן, אני רוצה להדגיש את זה. לא מדובר פה על אלימות כמו שאנחנו מכירים אותה. זה לא הילד שעובר מכפכף ילד אחר כי בא לו, זה ילד שמגיב באופן פיזי כי הוא חווה את העולם כמקום מתקיף. מבחינתו, עכשיו הוא במלחמה. משהו קרה שם ואו שהוא לא מבין אותו או שהוא לא מסוגל אפילו לשלוט בזה ומתייחסים אליו באופן גורף כמו לכל ילד אחר כמו שכבר אמרו פה.
לא תמיד הילד הזה צריך איזון תרופתי, אבל התוצאה היא שהתגובות של בתי-הספר זה מיד: או שאתה לוקח אותו לפסיכיאטר ונותן לו תרופות או שהוא לא חוזר לבית ספר. אני כבר לא מדברת על כמה זה לא חוקי, אבל זה גם לא מקצועי וזה גם לא נכון. הילד לא צריך תמיד איזון תרופתי, הרבה פעמים מה שהוא צריך זה מישהו שיהיה מסוגל למנוע מצבים של תסכול, לדעת לעזור אם כבר הגענו למצבים של התסכול, ולהפיק מזה משהו של למידה, כי לשלוח אותו הביתה להשעיה לא מפיק למידה, הוא מפיק תסכול עוד יותר גדול. אם נדבר על הילדים המשולבים זה גורם להם חשוב שאני נענש על מי שאני ואם אני נענש על מי שאני אז אני לא בסדר, אני לא טוב. אין לו שליטה על זה, הוא לא באמת יכול לעשות עם זה משהו.
דיברה קודם חברת הכנסת קארין אלהרר על נושא של "הברשות". כשהילד שלי היה בן שלוש והקשיים הסנסורים היו כל כך חמורים הוא היה - - -

מה זה המילה הזאת "הברשות"?

"הברשות" זה פרוטוקול של ריפוי בעיסוק שנקרא פרוטוקול וילברגר. יש מברשת קטנה בגודל כזה שמעבירים אותה בטכניקה מאוד מאוד מסוימת על הגוף. זה נותן גירוי לשכבה הפרופיוצטיבית. זה גורם לילד לאיזשהו איזון מחדש כי אחרת הוא מרגיש שהוא נמצא בתוך קובייה אדירה. הוא היה לוקח ילדים ונופל איתם על החול ומתגלגל איתם. המזל שלי היה שהיתה שם גננת שגם הנכד שלה עשה את זה והיא כבר הכירה ואמרה לי שהיא חושבת שיש פה בעיה של ויסות חושי, אחרת היו מעיפים אותו לקיבינימט כי הוא אלים. הוא לא באמת אלים, הוא לא מבין מה הוא עושה. הוא מחפש דרך מסוימת לתת מענה לגרייה שהוא זקוק לה. לכן, אני גם מדגישה שזה לא רק ילדים אוטיסטים. גם אצל ילדים אוטיסטים זה לא תמיד נובע מתוך האוטיזם. האוטיזם לא מוביל להתפרצויות אלימות, אבל יחד עם האוטיזם קיימות עוד תופעות שמביאות את הילד למצב מתפרץ.
משרד החינוך, מצד אחד, לא יודע לתת לזה מענה, למעט השעיות. לילדים משולבים הוא מתעקש לתת כמה שפחות סייעת אישית ו במצבים שהילד נמצא בלי סייעת אישית או עם סייעת שלא באמת יודעת מה היא עושה כי ב-23 שקלים לא מעסיקים מישהי שיודעת מה היא עושה, הם מענישים את הילד על זה שהם, משרד החינוך, לא הצליח לתת לו את ההנגשה שהוא צריך ומענישים אותו בהשעיה. אם לילד עם קביים היו לוקחים את הקביים והוא היה נופל לא היו מענישים אותו בהשעיה על זה שהוא לא הצליח לעמוד. אבל ילד עם צרכים מיוחדים שלא קיבל את הסיוע האישי או קיבל סיוע אישי לא נכון, זאת אומרת, קיבל הנגשה לא מותאמת או היעדר הנגשה, מקבל עונש.
מה העונש חוץ מההשעיה וחוץ מלגרום להורים שלו לאבד את העבודה? מעלים אותו לוועדת השמה. זאת אומרת, הם לא נתנו את ההשעיה וכעונש על זה שהוא נכשל בלהיות במערכת החינוך בלי הנגשה הוא הולך לוועדת השמה. האם בחינוך המיוחד יידעו לתת לו את המענה כדי למנוע את זה? מה פתאום? הנה, אנחנו שומעים פה לא בכיתות תקשורת, ואפילו לא בבתי הספר הכוללניים. הם לא יודעים לתת לזה מענה, הם לא באמת מבינים והם גם לא מכינים לדבר איתנו ההורים כדי לדעת איך למנוע את זה.
עוד דבר שהם עושים שאני באופן אישי קיבלתי, אני לא יודעת כמה פניות בשנים האחרונות, אבל בשנה הזאת כבר קיבלתי המון. הם מעלים את הילדים האלה לוועדות ברווחה. הם פונים לרווחה והם טוענים שההורים הם שלא יודעים לתת טיפול, ולכן הם דורשים מהרווחה לתת שם איזשהו מענה. הם עושים את זה הכי הרבה במשפחות של אימהות חד-הוריות. בעיני, זה זוועת עולם. הם מחזיקים את ההורים האלה במצבים של חרדה תמידית מתוך חוסר הרצון לטפל בילדים האלה, ואני רוצה אומרת את זה בבוטות.

אין תוכנית מניעה, אין תוכנית התמודדות, אין טיפול בנסיבות ומענישים אותם. אגב, גם בתוך חוזר מנכ"ל שמדבר על מקרים חריגים הם לא עושים אפילו את מה שהם כתבו לעצמם.

תודה. חמי נאמן.

תודה רבה. אני רוצה שנדבר על עוד חלקים של הספקטרום. לא כולם בכלל נכנסו לקצה הזה של אלימות. שני הילדים שלי על הספקטרום בבית ספר עממי, משולבים בלי בעיית אלימות, יכולים לדבר. הבעיה החברתית היא בעיקר הבעיה שלהם וללא הטיפול הם היו נשארים מבודדים. הם צריכים את התיווך כדי ללמוד להיות בחברה.
אני חושבת שיש כאן בעיה יסודית מתחת להכול שנכונה לכל הספקטרום. גם את הילד שלי שלא היה לו מקרה אלימות אחד, בגלל שהוא בחומר לא משיג את הכיתה ומבחינה חברתית רואים אותו מנותק, ואגב, מדובר על אנשים שמנסים לעזור לי. הם שואלים אותי כל הזמן: את לא רוצה שהוא ילך לכיתה מיוחדת? שם הוא יהיה עם בני סוגו ויהיה לו יותר נחמד. אגב, יכול להיות, אבל אני לא נכנסת למקרה האישי שלי. אבל אני מרגישה שהם לא יודעים את המשימה הלאומית שלהם. הם חושבים שהמשימה שלהם זה ללמד ילדים. עד עכשיו עם כל הבחינות החיצוניות, ויש להם עדיין מדדים חיצוניים, הם לא מבינים שכמו שכשאימא שלי היתה מורה היתה לה כיתה של ארבעים כשחלק גדול לא ידעו עברית כי הם באו מכל מיני מקומות והיא היתה צריכה להתמודד עם משימה לאומית שנקראת קליטת עלייה. הם ידעו את זה והם עשו את זה באהבה. כאן הם חושבים שתפקידם זה ללמד, שזה גם נכון, אבל את הילדים שלנו כמה פרקים בגיאוגרפיה הם יספיקו זה לא מה שאני צריכה מהם.

את מדברת על ילדים משולבים.

משולבים בחינוך הרגיל עדיין כשאפילו לא מדובר על בעיות אלימות, לא מדובר על הסיכון של הקריירה של האימא כי זה שני ילדים אז כבר ויתרתי מראש על קריירה ורק האבא עובד מהבוקר עד הלילה ואני סביב הילדים, ותודה לאל.

כשאת אומרת שרק האבא עובד את עושה עוול לעצמך כי את עובדת.

הכוונה מפרנס. תודה לך על התיקון.

הילדים משולבים גם בכיתה רגילה?

כיתה רגילה לגמרי.

את אומרת שהמורה מתייחסת - - -

לא המורה, אני במקרה בידיים טובות ועדיין המערכת או האנשים מהשפ"ח של העירייה מנסים. יש עדיין שאלה אם להעביר למסגרת הקטנה לטובת הילדים וזאת שאלה לגיטימית

זו שאלה תמיד לגיטימית אם עושים אותה מתוך כוונה טובה כמובן, לא מתוך איזה ניסיון להיפטר מהצרה.

כן, נכון. אבל עדיין לאו דווקא לבית הספר הזה שאגב עברתי בית ספר בשביל להיות בו, אבל עובדה שגם לפעמים אני הייתי צריכה להעביר ילד כי מה שיש פה זה אי-הבנה למשימה הלאומית, למשימה האנושית.

לא ציינתי שהצטרפו אלינו חברת הכנסת חנין זועבי וחבר הכנסת יעקב אשר.

יש כאן משימה אנושית וחברתית לקחת את הילדים, ואני מדברת על חלק מהספקטרום, שללא טיפול היה נוצר נטל על החברה ועל המשפחה וכל האנשים האלה היו מגיעים למסגרות שצריכות את הרווחה לעומת הרצון שלי לראות אותם אנשים יצרנים ועצמאיים שיכולים לפרנס את עצמם ולהיות חברותיים. אני צריכה את בית-הספר כי הוא מחזיק לי את החברה של הילדים. מה שהילד שלי ילמד, אני יכולה ללמד אותו בבית. זה לא המטרה הראשונית שלי כשאני שולחת ילד לבית הספר, ולפעמים אני מרגישה שהם לא יודעים את זה.

אני מניח שכשילד יושב בכיתה עם ילדים ללא מוגבלויות כאלו אז הוא צריך איכשהו להשתלב גם בלימודים אחרת גם ההשתלבות החברתית היא בעייתית.

נכון, אחרת הוא ירגיש מאוד רע. לכן, אכפת לי מהלימודים בקטע של הפגיעה בביטחון העצמי שלו ובמיקום שלו בכיתה. בנקודה הזו אני מציעה שלמשלב או למשלבת שנמצאים איתו תהיה פתיחות יותר ושיוציאו אותו לשיעורים פרטניים. חלק מהדברים הוא לא יעשה ברמה של הכיתה. הם לומדים הכי טוב פרטנית בלי כל הגירויים והרעש מסביב, עם תקשורת מותאמת ישר אליהם. זה צריך להיות לא איזושהי יוזמה חדשה של מישהו אלא שזה יהיה מובנה כך שמי שצריך שיעורים מסוימים, למשל, הוא לא טוב בשפות, אז אנגלית הם כבר עושים את זה, הם מלמדים אותו עם הסייעת לחוד. אבל אני רוצה לראות יותר מזה ושזה לא יהיה כזו הברקה של גילוי הגלגל מחדש.
חוץ. מזה, הנושא של חלוקה למוסדות. כמו שלנו יש את שבילים לילדים שמשולבים בגן, שיהיה דבר כזה גם לפעולות אחר-הצהריים לילדים משולבים שהן ייחודיות להם.

תודה, חמי. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.

אני מצטער, לא הייתי בכל הדיון אבל הנושא לדעתי הוא חשוב מאוד. מעבר לכך, אני רוצה להעלות גם דבר שדיברנו עליו פעם בוועדה באיזשהו כיוון אחר אבל די דומה והוא שהגיע הזמן שמשרד החינוך יתמרץ בתי הספר שבהם הנושא של המצוינות בשילוב והמצוינות בהתייחסות לילדים האלה, לתמרץ את מנהלות בתי הספר ואת המורות, להכניס תחרות גם בעניין הזה ואפילו לפרסם מי הם בתי הספר שבאמת מובילים בדבר הזה, כי יש פה בעצם לכאורה דילמה מה יותר טוב ואפשר למצוא את תמיד הפתרונות.
קודם כל, יש את הדברים המקצועיים שבהם צריך לדעת איפה לשלב ואיפה לא לשלב. יכול להיות שצריך לתת באמת מסגרות שהן יותר עם מבט שהוא יותר minded לנושא הזה. אבל מאחר ואנחנו יודעים שגם בילדים אוטיסטיים יש דרגות ולא כל דרגה מחייבת כיתה נפרדת אלא רק בדרגות באמת קשות, וגם לא כל דרגה מחייבת שילוב קשה יותר. יש בזה הרבה מאוד דרגות וככל שמבט של בית הספר יהיה על הדברים הללו, וזה חייב לבוא מלמעלה, כי בסופו של יום השחיקה הזאת. אנשים רוצים שבית הספר שלהם יהיה מצוין דווקא בבחינות המיצ"ב או בדברים הללו ופחות בדברים האלה. הייתי עושה פרס של שר החינוך על בתי ספר ותראה איך שהדברים האלה בסופו של דבר יעבדו.
צריך לדעת שלא תמיד ההורים צודקים במאה אחוז, ואני אומר את זה כמי שניהל רשות מקומית. לפעמים צריך לשמוע גם את הצוות המקצועי ולדעת באמת דברים שצריך לעשות. אבל ברגע ששמים מבט וברגע שמנהלי בתי ספר הם minded לעניין, 80% מהבעיות האלה יפתרו בסופו של יום. הכלים המקצועיים קיימים, צריך רק לדעת לרצות להשתמש בהם ולעשות אותם עם כל הלב.

חבר הכנסת יעקב אשר היה ראש עירייה מוצלח של בני ברק.

תודה, אדוני.

אביבית.

תודה, אדוני היושב-ראש. בהמשך לדברים של רויטל ושל חברת הכנסת קארין אלהרר אני רוצה רגע להתייחס לחוזר הקיים שיש שיצא בראשון לספטמבר 2009 ואכן גם מדבר על נושא של השעיות. הוא מדבר בכלל על אקלים חינוכי ויש נספח נפרד לגבי השעיות כאשר מטרת ההשעיות "היא משמשת תגובה ברורה של הצבת גבולות מצד צוות בית הספר המעבירה מסר חד-משמעי נגד הפרות משמעת חמורות או התנהגות אלימה". בהמשך יש נקיטת צעדים כיצד לערוך את ההשעיה. בין השאר, "יש להשתמש בהשעיה רק באירועים חמורים או לאחר כמה אירועים חוזרים ונשנים כדי לא לשחוק את הכלי, יש לקבוע מדיניות, יש לשתף את ההורים, יש ליצור קשר עם הילד המושעה בזמן ההשעיה כדי למנוע את תחושת הדחייה והניכור, להגביר את הנוכחות, להביע אמפטיה ולגייס מוטיבציה להשתלבות חזרה במערכת. יש לזמן את הילד ואת ההורים לשיחה אישית עם חזרתו לבית הספר ולבנות תוכנית אישית בשיתוף פעולה עימו ועם הוריו. לאחר חזרת התלמיד יש לקיים מפגשי מעקב", ועוד ועוד.
חוזר המנכ"ל הזה כמו שנאמר כאן לא מתייחס לילדים שאנחנו מדברים עליהם כעת. בהחלט צריכים כלים נוספים שלא נכתבו כאן. אבל גם המעט שיש שבהחלט יכול להתאים, לצערנו הרב, לא מיושם בשטח ותשמעו כאן הורים. יש לי גם הרבה פניות של הורים שהגיעו אליי.

או שיש לו הרבה פרשנויות.

>
אני חושבת שלדברים הללו, לצעדים שדרושים להיות כמו קשר עם הילד המושעה, שיחה אישית עם הילד וההורה, הדברים האלו לא מתרחשים בשטח, להיפך. אם אנחנו מדברים על פניות, כותבת לי כאן אימא.

לדעתי, רוב מנהלי או מנהלות בתי הספר אפילו לא מכירים את החוזר.

לא, לא. מכירים.

>
זה חוזר מנכ"ל שהוטמע היטב במערכת לאור הנושא.

אבל הוא מכוון בעיקר לילדים בחינוך ה- - -

האבסורד הוא שמנהלת בית ספר לחינוך המיוחד עושה שימוש בחוזר מנכ"ל הזה כדי להשעות את הילדים שלנו.

כן, ברור.

>
אם דיברנו על מטרות ההשעיה כותבת לי כאן אימא: "לצערי כל פעם שא' מרביץ המנהלת משעה אותו ואומרת שכך היא דואגת לשלומם של הילדים האחרים, ואני מבינה את זה כי בית ספר וצוותו עומדים מולו ולא יודעים איך לתפקד ולעזור לו מבלי לחרוג מהכללים. מטרת ההשעיה היא לייצר תהליך שיכחיד התנהגות מסוימת, אך א' בכלל לא מבין שהוא בכלל מושעה. הוא יושב בבית רגוע כי בבית הוא רגוע ואפילו שמח וטוב לב, וחוזר לבית הספר ומרביץ. מטרה נוספת להשעיה היא להרחיק את המפגע מילדים אחרים שלא ייפגעו, שלא יפחדו. ואני שואלת, איך ההשעיה תפסיק את הפחד? הרי בסופו של דבר א' חוזר לבית הספר והילדים שוב פוחדים".
המכתב ממשיך והאימא מספרת על כך שאותו א' מקבל בפרק זמן קצר טיפול פרטני והטיפול הפרטני עושה את השינוי ומאפשר לו להתמודד. אבל הילד הזה נמצא בחינוך המיוחד ובחינוך המיוחד לא מתאפשרת סייעת אישית. לכן, הטיפול הפרטני מפסיק, וכפועל יוצא וישיר ממשיכה אותה התנהגות באותו מסלול, כמו שנאמר כאן, דלת מסתובבת, של השעיה וחזרה, השעיה וחזרה.

נקודה נוספת לסיום, ברשותך אדוני היושב-ראש. בחוזר מנכ"ל הזה יש עוד פיסקה קטנה שמתייחסת להתמודדות עם ילדים מאתגרים. ושוב אני תוהה, ואני אשמח לשמוע את נציגת משרד החינוך, כיצד אותה פיסקה מיושמת והאם היא מיושמת כמו ששאר החוזר מיושם בקפידה? וכותב חוזר המנכ"ל: "התוכנית שתתגבש תכלול איתור מוקדם של התלמידים בעלי בעיות התנהגות קשות, מיפוי צרכיהם, ומתן מענה בשלושה מעגלים: מעגלי התלמיד, המורה וההורה. מעגל התלמיד יכלול תמיכה בתלמיד באופן פרטני, קבוצתי, או שניהם תוך שילוב נושאים כגון: עיצוב התנהגות, תיעול כעסים, קבוצות רגשיות, ועוד. כמו כן, תיבחר דמות משמעותית מתוך בית הספר לליווי התלמיד. מעגל המורים יכלול מנגנון להדרכת הצוות שמטרתו מתן כלים להתמודדות ותמיכה רגשית והעצמה של תחושת המסוגלות של הצוות בהתמודדות עם ילדים מאתגרים. מעגל ההורים יכלול הדגשת החשיבות של שיתוף ההורים בתוכנית, מתן הדרכה אישית וקבוצתית להורים וקיום קשר רציף עם המורים ועם המטפלים.". גם הפיסקה הזו כלולה בחוזר מנכ"ל ובכל זאת זה לא מיושם.
שוב, החוזר הזה למרות הדברים הללו עדיין לא נותן מענה הולם לילדים שאנחנו מדברים עליהם כאן היום. ידוע לי שטיוטה ספציפית לגבי השעיות של ילדים עם צרכים מיוחדים נמצאת כבר כאן במשרד החינוך במהלך של שנתיים כמדומני, אני אשמח לקבל דיוקים ממשרד החינוך, ובכל זאת היא תקועה. אני מבקשת מיושב-ראש הוועדה בהחלטה לבקש ממשרד החינוך לוח זמנים מפורט לכתיבת חוזר המנכ"ל, או יותר נכון להוצאתו והטמעתו בשטח. תודה רבה.

תודה. יש לנו עוד שתי דוברות לפני שנשמע את משרד החינוך. אבקש לתמצת כי אנחנו צריכים לסיים עד השעה שתיים. איילת קציר, בבקשה.

איילת כתבה מכתב שזה המכתב ששלחתי לקארין אלהרר וזה אחד הדברים שהניעו את הוועדה היום. היא כתבה כך: "היום מ' הושעה בשל שצעק על מורה, תוך הפרת המרחב האישי שלה, כך לפי דברי המחנכת. ראשית, אני מבקשת הודעה בכתב על ההשעיה. שנית, העונש בעיניי לא רק שאינו מידתי, עונש מידתי היה להרחיקו משני שיעורי מתמטיקה ולא מכל היום, אלא הוא גם פוגע בו. הוא עושה מאמצים רבים כדי להשתלב. להזכירכם, הוא אוטיסט. הוא הושעה היום משום שהוא אוטיסט. האירוע היום נגע באוטיזם שלו. חל שינוי בהסבר האקדמי, הוא לא הבין אותו. הוא הביע את תסכולו בדרך היחידה שיכול היה להביע. כפי שהסברתי בהרצאה שהעברתי לצוות בית הספר, הוא אינו מבין מהו מרחב אישי כפי ששאר האנשים מבינים זאת. מבחינתו, הוא אשם בכך שהוא אוטיסט. הוא צריך להפסיק להיות הוא עצמו כדי שלא יקרה מה שקרה היום בכיתה.
כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה יש לשוב ולהסביר לצוות על הקשיים שלו. ההשעיה לא תגרום לו להבין שהוא עשה דבר שאין לעשותו וגם לא תתרום דבר לילדי הכיתה. שלישית, בשל ההשעיה הוא הפסיד שוב שעות שילוב. גם בשבוע שעבר הוא לא קיבל את שעות השילוב. אלו שעות שילוב שמגיעות לו בזכות ולא בחסד על התנהגות טובה. לא קל להתמודד איתו. גם לו עצמו התמודדות יום יומית קשה מאוד והוא עושה מאמצים רבים למרות שלהבנתו הוא נפגע פעמים רבות.".

תודה. אסתר קרמר.

שלום, אני אסתר קרמר. אני אימא לשלושה ילדים על הספקטרום האוטיסטי משולבים בחינוך רגיל.

אני חושב שהיית אצלנו כבר פעם.

הייתי כבר פעמיים, פעם שלישית היום אני פה. הילדים שלי הם משולבים אבל מה שקורה זה ששעות השילוב, ואני לא יודעת אם זה כלל מגדרי או שזה קשור למגזר החרדי, אבל הן לא סביב כל שעות הלימודים. זה בכל המקומות כך?

כן.

שיש סייעת ל-16 מתוך 30 שעות, מה שאומר ש-14 שעות בשבוע הילדים שלי אמורים להיות לא אוטיסטים, ומה לעשות שהם אוטיסטים ל-24 שעות שבעה ימים בשבוע? אין לזה חופשות. מה שקורה הוא שבשעות שאין סייעת יש התנהגויות שהן לא מתאימות מהיותם אוטיסטים. כשיש סייעת הסייעת פשוט מוציאה אותם. גם בבית יש שעות שיש התנהגויות שאינן מתאימות.

שאני אבין, הם נמצאים חלק מהשעות בתוך כיתה.

הם כל השעות בתוך כיתה, מלבד כמה שעות שמוציאים אותם להוראה יחידנית. רוב השעות הם בכיתה רגילה עם סייעת בשעות שיש סייעת. בשעות שאין סייעת אז אין סייעת. למשל, אתמול היתה פעילות בבית הספר. הילדה שלי שהיא בכיתה ד' לא היתה יכולה לצאת לפעילות. שעתיים ראשונות היתה לה סייעת ואז הסייעת הלכה הביתה ואז היתה פעילות והילדה לא היתה יכולה ללכת הביתה. מתקשרים אליי לעבודה ואני צריכה לחזור מהעבודה. כל שעה שאני לא עובדת אני לא מרוויחה כסף, אני צריכה לחזור מהעבודה ולהיות עם הילדה בבית כי אין סייעת בבית הספר. מבחינתי, זו אותה רמת השעיה.

גם הפסד של הילדה שהיא לא נמצאת בפעילות חברתית.

היא גם לא מבינה למה היא לא נמצאת שם.

היא לא מסוגלת. אם היא תישאר אנחנו נגיע להתנהגויות אלימות. לדעתי, זו השעיה בדיוק כמו התנהגות אלימה, ואפילו אולי יותר גרועה.

הקצאת סייעת זה לפי שעות.

הבת שלי מקבלת 16 שעות סיוע בשבוע.

זאת אומרת, זה ידוע מראש מתי הסייעת לא תהיה.

כן. היא לא היתה אמורה להגיע, היא הגיעה ביום הזה גם לשעתיים. כן, כי יש לנו 16 שעות וזה לא מספיק.

כי משרד החינוך טוען שאם תהיה סייעת יותר מדי זמן לא תהיה עצמאות לילדים אז הם מונעים מהם את העצמאות.

תודה. משרד החינוך הוא לא האויב, רויטל.

אני לא מרגישה - - -

יכול להיות שאת לא מרגישה, אבל הוא לא האויב.

זה עניין כלכלי כנראה.

לא, לא. אם הילד שלי ילך לחינוך מיוחד - - -

רויטל, לאט לאט. משרד החינוך הוא לא אויב ואנחנו מכירים. אנחנו לא נפגשים פה פעם ראשונה ויש בהחלט דברים שצריך לתקן ולשפר אותם ולעשות אותם יותר נכון.

נציגת משרד החינוך, בבקשה.

שמי נירית ואני מפקחת באגף החינוך המיוחד, ממונה על תחום אוטיזם, הפרעות נפשיות והפרעות התנהגויות ויישום חוק חולים במדינה.

שלום לכולם. קודם כל, אני ממש ממשיכה את מה שאתה אומר. אני רוצה להגיד תודה על זה שאנחנו יושבים פה בנושא הזה. הנושא הזה של התנהגויות אלימות בתוך המערכת של תלמידים והאופן שבו מערכת החינוך יכולה לטפל, להכיל, לחנך, ללמד את התלמידים בתוך מסגרות החינוך המיוחד מעסיק אותי באופן מאוד מאוד מרוכז ועוצמתי בשנה וחצי האחרונות.
אני אתחיל בצד של הנהלים, על זה יש לי תשובה מאוד ברורה. חוזר מנכ"ל אמור לצאת, אני משערת, תוך חודשיים. חוזר מנכ"ל של משרד החינוך יהיה בו פרק של החינוך המיוחד, מה שלא היה בעבר. במהלך השנה האחרונה, בשנה הקודמת, נכתב פרק שבו קיימות התאמות של חוזר מנכ"ל כללי לחוזר מנכ"ל או לפרק של החינוך המיוחד אורחות חיים במסגרות החינוך המיוחד ועם תלמידי החינוך המיוחד. בפרק הזה יש התייחסות מבחינת הנהלים ודרכי העבודה והטיפול בילדים גם לתלמידים בתפקודים היותר גבוהים וגם בתלמידים בתפקודים היותר נמוכים כשזה מחולק לשתי קטגוריות, ויחד עם זאת, אנחנו רואים גם ילדים שנמצאים על הרצף ונכון יהיה להסתכל מול תפקודם גם על נסיבות ודרכי חינוך או דרכי לימוד וטיפול מכל אחת מהרובריקות. חוזר מנכ"ל יופץ ויהיה בו את הפרק היחסי הנכון המתאים לשלב הזה של החינוך המיוחד.
הפרק הזה פעם ראשונה יוצא לאור והוא יהיה זמין בידי כל אחד לתת את חוות דעתו ולהאיר. הוא יעלה באינטרנט, הוא לא יהיה סופי. החלק של החינוך המיוחד - אנחנו נשמח לקבל הערות ותגובות מכל מי שירגיש שהוא רוצה לעשות את זה.

אולי תשתפו אותנו לפני שאתם מפרסמים.

אנחנו גם נשתף עוד. במהלך שבוע זה אנחנו נעביר כן לעמותות הורים ולאנשים נוספים, למפקחים. הם כבר פעם אחת עברו עליהם.

מתי זה?

תוך חודשיים, לדעתי, שלושה. זו לא החלטה שלי, זו החלטה של - - -

שלושה, ארבעה, חמישה?

לפני שנתיים אמרו לנו שאו טו טו יוצא.

אני לא הפרעתי לך, שמעתי בסבלנות.

אני מבקש.

אדוני היושב-ראש, שאלת הבהרה. זה אותו נוסח שחנה שדמי בזמנו עבדה עליו?

לא, לא. אני ישבתי עם המדריכות שלה. כתבנו את זה מדריכות של חינוך המיוחד עם מדריכות שפ"י, אבל זה נכתב מלכתחילה.

הנקודה המרכזית שעלתה כאן זה בכך שלמנהלות בתי הספר, למורים של החינוך המיוחד, גם של החינוך המשולב, מתייחסים היום, לפחות לפי חוזר המנכ"ל הקיים, לילדים עם הצרכים המיוחדים באותם כלים. האם חוזר המנכ"ל הזה ייתן כלים לבית ספר להתמודד לפני שמזעיקים את ההורים?

חוזר המנכ"ל מתמקד בתהליכי מניעה ותהליכי טיפול נכונים במדרג של טיפול וחינוך בתוך המערכת וייתן כן מענה, לפי הבנתנו בשלב הזה, לצוותים של החינוך המיוחד. הכול ייעשה בשיתוף ההורים כמובן בתוך התהליכים האלה, כך גם כתוב.

ומה עם הילדים המשולבים?

הם נמצאים גם בפנים כילדים שרמת התפקוד שלהם היא גבוהה יותר. יש להם גם כן - - -

אבל איזה צוות יטפל בהם? כי אם הם בבית ספר רגיל - - -

יש, גם בית ספר רגיל.

קודם כל, החוזר יצא יחד עם החוזר של מדינת ישראל ושר החינוך אמון על המועד ועל ההחלטה מתי הוא ייצא. בכל מקרה, זה באמת הליך שנמצא בסופו.

אני לא מבין, אבל חוזרי מנכ"ל יוצאים כל הזמן.

בשלב הזה הוא נמצא לפני פרסום. לדעתי, תוך חודש, חודשיים, הוא יצא. אני לא ממונה על הפרסום שלו.

אני מבין, אבל אני שואל.

הכוונה לחוזר הכללי של משרד החינוך בכלל?

לא, זה חוזר כללי של אקלים מטבי בתוך מסגרות חינוך שיש בו פרק של אורחות חיים במסגרות החינוך המיוחד. זה לגבי החוזר של האקלים. אני מקווה שהוא יעזור ואנחנו באמת נהיה פתוחים לכל שיח.

זה עדיין משאיר את האפשרות של בית-ספר להשעיה גם לילדים אוטיסטיים - - -

כן, יש אפשרות של השעיה. קודם כל, לא מדובר שם על אוכלוסייה זו או אחרת. הוא חוזר מנכ"ל שמדבר על אוכלוסיית החינוך המיוחד בכלל על רמות התפקוד השונות שלה שכמו שאנחנו יודעים גם ילדים אוטיסטיים יש להם רצף תפקודי מאוד רחב, ולכן מול התפקוד של התלמיד והאופן של האירוע אני מקווה שימצאו תשובה בתוך חוזר מנכ"ל על אופן התגובה ועל טווח התגובות שייעשה מול האירוע הזה.

כן, יש אפשרות של השעיה במקרי קיצון, במקרים שצוות מלווה על-ידי פסיכיאטר, על-ידי צוות רב-מקצועי. זה רק החלטה רב-מקצועית של צוות שמלווה ומיצה את כל התהליכים שכתובים בתוך חוזר מנכ"ל, יוכל גם לשקול את נושא ההשעיה בשיתוף ההורים.

זאת אומרת, לא כמו היום שמנהלת בית-ספר מרימה טלפון להורים.

גם כמו היום מנהל בית הספר, לצערי, לא היה צריך לעשות את מה שאתם מתארים פה. אני חייבת להגיד שנחמץ ליבי לשמוע את זה. אתם מעלים פה אירועים לא פשוטים.

חלק מהמקרים האלה העברנו אפילו אלייך למייל.

וחלקם - - -

לא.

אני כן רוצה לומר שלכל תלמיד במקרה של אלימות אנחנו יכולים לפתוח את תיק התלמיד שלו ולראות תהליך עבודה של צוות רב-מקצועי. ואמרו פה, יש צוותים רב-מקצועיים שמלווים את הילדים האלה. אני יודעת שרוב המקרים, ויש לי פה נתונים של ילדים שמושעים, הם ילדים שהיתה מעורבות של פסיכיאטר בתוך ההמלצה להשעיה. במקרים רבים, אגב, לאחר התייעצות גם הפסיכיאטר בקהילה כי זה בדיוק אחד התפקידים המרכזיים של הפסיכיאטר שיושב אצלנו.

באף אחד מהמקרים שהגיעו אליי בשנתיים האחרונות לא היה מעורב פסיכיאטר.

בשנה האחרונה, זה תהליך ש- - -

אנחנו צריכים לסיים. קארין, בבקשה.

אני רק רוצה לסכם במשפט. קודם כל, אני מברכת על כך שמשרד החינוך יוציא את חוזר המנכ"ל ובאמת תיעשה האבחנה הדרושה. ושוב, רק מקום שהיא דרושה ולא מקום שהיא לא דרושה.

אני כן הייתי מבקשת שבחוזר המנכ"ל יינתן גם משקל ומקום ודעה להורים שהם חלק מהתהליך. בכלל, אני חושבת שזה לא סוד שיש מעבר בעולם כולו, וגם בישראל כחלק מהעולם, לכך שההורים הם האחראים הבלעדיים לילדים וצריך לשתף גם אותם בתהליכים שעוברים על ילדיהם. אני חושבת שראוי שההורים יהיו שותפים גם לתהליך הכתיבה, גם לתהליך קבלת ההחלטות, ולו מהסיבה הפשוטה שהם לקוחות משותפים גם למשרד החינוך וגם להורים עצמם. כולם רוצים בטובתם. זה לגמרי win-win. אף אחד לא יסבול מהדבר הזה.

אני קוראת מכאן לזרז את המלאכה. שוב, אני לא עסקתי בזה בשנה האחרונה אבל לפני כן עסקתי רבות ואני מכירה את המצוקה ואת הסיפורים של ההורים. הייתי רוצה להכחיד את התופעה הקשה הזו, תודה.

תודה. חבר הכנסת גנאים.

רציתי להוסיף הערה אחת שיבורך התיקון בחוזר מנכ"ל. תיאורטית יתוקן, זה בסדר גמור. אבל אני חושב שהבעיה הבסיסית זה לאכוף וליישם בסוף כי ההורה הזה שסובל או בסוף המנהל עובר על חוזר מנכ"ל, מי מעניש אותו? מי מבקר אותו? מי עוקב?

אף אחד.

בסוף זו השאלה שצריך לקבל עליה תשובה.

מה התדירות שהוא משתמש ב- - -?

ראשית, באמת מהדברים ששמענו כאן עולה שיש פשוט יד קלה מדי ושליחת הילד הביתה כפתרון נקודתי, פשטני, וכנראה מידי. אני גם לא בטוח שחוזר מנכ"ל יפתור את הבעיה הזו.

חשוב לי לומר שכהורה שמשתף פעולה גם אם לקחתי את הילד לאשפוז לצורך האיזון, במסגרת האשפוז בגהה, למשל, יש פתרון של בית ספר לילדים רגילים, אין פתרון של לימוד לילד אוטיסט. אז איך עושים את האיזון התרופתי? שמים אותו באמצע במסדרון ומסתכלים עליו והוא לא עושה כלום כל היום. איך אפשר לעשות איזון תרופתי בשביל לדעת איך הוא יתפקד בבית הספר כך? אין שום פעילות חינוכית.

תודה רבה.
אני חוזר לומר שאני לא בטוח שחוזר מנכ"ל הוא זה שיפתור את הבעיה. כי מצד אחד, זה סמכותו וזכותו של בית הספר במקרי קיצון לשלוח ילד הביתה, מה שנקרא, על אתר. כלומר, זה לא איזה תהליך, אלא קרה משהו בבית הספר, המנהלת, המורה, החליטו מתקשרים להורים וההורה צריך לבוא ולקחת. זה דבר שהוא לגיטימי. הוא לגיטימי אם הוא נעשה באמת במקרים קיצוניים שאין ברירה אחרת.
אני מבקש ממשרד החינוך להזדרז עם הוצאת החוזר. שנית, אני חושב שזה לא במקום להנחות מידית ללא קשר לחוזר, עוד הפעם אחרי שהדברים ששמענו פה ואתם בטח מכירים אותם, למנהלי ומנהלות בתי הספר המיוחדים לבתי הספר בכלל שיש בהם שילוב, בין אם זה בכיתות מיוחדות ובין אם זה בשילוב ממש, להתייחס לילדים. כי מה עולה פה? עצם המילה השעיה באה להעמיד את הילד במקומו, אבל זה ילד שמבין, ילד שמודע למה שהוא עשה ושולט כמובן. פה מדובר בילדים שהתגובה וההתנהגות היא חלק מהלקות, מהמגבלה שהם סובלים ממנה.
על כן, אני מבקש לא להמתין לחוזר מנכ"ל, אלא באמת להעיר תשומת לב פעם נוספת על המקרים האלה והדברים האלה. מהארגונים השונים, במקרי קיצון של שימוש לא ראוי בכלי הזה להתלונן בפני משרד החינוך. אני יודע שיש בעיה במערכת כל כך גדולה של אכיפה והורדת רוח הדברים עד למטה, אבל זה דבר שלי הוא נראה כדבר טריוויאלי. הניסיון שהיה לי עם בתי הספר של חינוך מיוחד היה של מנהלות שמבינות, עושות עבודת קודש וערות לכל הבעיות. אני לא זוכר פעם אחת שהורה פנה אליי ששלחו את הילד שלו, עוד בזמנו, סתם הביתה. ולכן, הבעיה היא בסופו של דבר האווירה הנוצרת בתוך בית הספר, וזה נכון בכל דבר. בסוף האווירה, המנהלת במקום עם הגישה, עם שיטת העבודה, זהו הפתרון המקסימלי.
אני מודה לחברי הכנסת שבאמת הציפו את הנושא הזה. אנחנו נמשיך להיפגש. יש לנו עוד מספיק נושאים בתחום החינוך המיוחד והחינוך המשולב שאנחנו נדרשים ונידרש אליהם. תודה רבה לכם.
<הישיבה ננעלה בשעה 14:00.>