PAGE
2
ועדת הפנים והגנת הסביבה
03/02/2014
הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני
<פרוטוקול מס' 205>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, ג' באדר א התשע"ד (03 בפברואר 2014), שעה 9:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 03/02/2014
ראש עיריית אור עקיבא מתנכל לבעלי מוגבלויות והמוסדות בהם הם שוהים בעירו, התנגדות ראשי ערים להקמת הוסטלים לאנשים עם מוגבלויותהתנגדות ראש עיריית אור עקיבא להקמת הוסטל לאנשים עם מוגבלויות בעירו, התנכלות ראש עיריית אור עקיבא לאנשים עם מוגבלות
פרוטוקול
סדר היום
<1. ראש עיריית אור עקיבא מתנכל לבעלי מוגבלויות והמוסדות בהם הם שוהים בעירו>
<2. התנגדות ראשי ערים להקמת הוסטלים לאנשים עם מוגבלויותהתנגדות ראש עיריית אור עקיבא להקמת הוסטל לאנשים עם מוגבלויות בעירו>
<3. התנכלות ראש עיריית אור עקיבא לאנשים עם מוגבלות>
נכחו
¶
חברי הוועדה: >
דוד צור – מ"מ היו"ר
קארין אלהרר
אילן גילאון
ניסים זאב
תמר זנדברג
משה מזרחי
אורי מקלב
מיכל רוזין
מוזמנים
¶
>
אחיה קמארה - נציב שוויון זכויות, משרד המשפטים
אורנה יוגב - מנהלת שירות אגף השיקום, משרד הרווחה
הדס אביסדריס - מרכז מחוז מרכז, אגף מוגבלות שכלית התפתחותית, משרד הרווחה
יואב קריים - יו"ר המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, משרד הבריאות
סיגל אלבז - מנהלת מחלקת על יסודית אגף החינוך, עיריית אור עקיבא
ניסים כהן - מנהל משאבי אנוש, עיריית אור עקיבא
רחמים צאלח - מנכ"ל עיריית אור עקיבא, עיריית אור עקיבא
נעמה לרנר - מנהלת המחלקה הקהילתית, ארגון בזכות (לקידום הנכים)
עדית סרגוסטי - ארגון בזכות
נועה ביתן - יועצת משפטית, אקי"ם
גלית ברמי - אמא לבחורה עם מוגבלות שכלית, אקי"ם
לירן מזרחי - חברה בקבוצת מסנגרים, אקי"ם
אבי מספין - דובר, אקי"ם
נוי פריד - מרכזת קבוצת מסנגרים, אקי"ם
נעמי מורביה - יו"ר, מטה מאבק הנכים
ניסים מורביה - מנכ"ל, מטה מאבק הנכים
רוברטו דלה-רוקה - אפוטרופוס של אחד הדיירים באור-עקיבא
רויטל לן כהן - עו"ד - קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים
רועי בן דוד - תנועת אור, מוזמנים שונים
גבריאלה אדמון ריק - נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
דוד קשני - פורום לדיור ציבורי וקול בשכונות
רשמת פרלמנטרית
¶
שרון רפאלי
<1. ראש עיריית אור עקיבא מתנכל לבעלי מוגבלויות והמוסדות בהם הם שוהים בעירו>
<2. התנגדות ראשי ערים להקמת הוסטלים לאנשים עם מוגבלויותהתנגדות ראש עיריית אור עקיבא להקמת הוסטל לאנשים עם מוגבלויות בעירו>
<3. התנכלות ראש עיריית אור עקיבא לאנשים עם מוגבלות>
היו"ר דוד צור
¶
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח היום 3 בפברואר 2014 ג' באדר התשע"ד, את ישיבות ועדת הפנים בנושא של הצעות לסדר לדיון מהיר בנושא ראש עיריית אור עקיבא מתנכל לבעלי מוגבלויות והמוסדות שבהם הם שוהים בעירו, של חברי הכנסת משה מזרחי, קארין אלהרר ואילן גילאון. אני אבקש מחברת הכנסת קארין לפתוח ולהציג את הדברים. אני מבין שראש עיריית אור עקיבא, ידידנו חבר הכנסת לשעבר יעקב אדרי לא הצליח להגיע. מי פה? המנכ"ל?
היו"ר דוד צור
¶
מה הסיבה שהוא לא הגיע? כמה כבר הכנסת דנה בנושא אור עקיבא? מן הראוי היה שהוא היה עושה את המאמץ, לא? ראש העיר לא יכול היה להגיע, כי?
היו"ר דוד צור
¶
אף על פי שאני לא מירי רגב אני אנהל את הדיון הזה בצורה אסרטיבית, אבל מצד שני אתן לכולם לדבר.
היו"ר דוד צור
¶
אמרתי – אני לא מתיימר להיכנס לנעליה הגבוהות של ידידתנו היושבת-ראש הקבועה של הוועדה, אבל נתבקשתי להחליף את מקומה היום. אני מבקש, קארין, תציגי את הבעיה, ואחרי זה נשמע גם אנשים אחרים ואת אילן, כמובן.
קארין אלהרר
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדיון. אני אפתח במורת רוח ובצער על כך שהאדם שלכבודו התכנסנו היום – מה שנקרא – נבצר ממנו להגיע מסיבות כאלה ואחרות. הנושא של הדיון הוא נושא כאוב שלא היינו רוצים לשוב ולדון בו. אני מביעה צער עמוק על כך שבכלל צריכים לקיים דיון בסוגיה הזאת בישראל בשנת 2014. הסוגיה שעומדת לפתחנו היא תופעה מצערת של אנשים שלא רוצים לגור בקרבת אנשים עם מוגבלויות. הדבר מפריע להם מסיבה שאינה ברורה, הדבר מסב להם מורת רוח, מסב להם צער – הוא מסב להם כל מיני דברים לא נעימים, ואני לא כל כך מבינה למה.
אולי נחזור בקצרה על מה שקרה. נפתח "בית בקהילה" ברשות באור עקיבא. ראש העיר מצא לנכון מסיבה שאינה ברורה להגיע למקום, להתפרץ לתוך הבית, לבעוט בחפצים שהפריעו לו בדרכו. הגדיל לעשות – ניתק את המים במקום. בשיחה שהייתה לנו אתו לאחר מכן הוא טען שזה היה רק 10 דקות ולא נגרם נזק. עם כל הכבוד, זה לא היה צריך להיות אפילו לחצי שניה. הטיעון שהוא מעלה בבירור שנעשה בלשכתו לאחר מכן היה שלא יעלה על הדעת שלא מודיעים לו שאנשים עם מוגבלויות בעיר שאותה הוא מנהל. זה טיעון שאי אפשר להסכים אתו. אנשים עם מוגבלויות הם אנשים ככל האנשים; הם רשאים לגור היכן שהם רק ירצו, הם לא צריכים להודיע לאף אחד. אין שום חבות. אני לא רואה אדם בישראל שמודיע לראש העיר שלו שמתכוון לגור בשטח העיר. אני חייבת לציין שאחרי הביקור שלי באור עקיבא יצאתי מזועזעת יותר ממה שבאתי כי בשיחת חולין כשיצאתי מהפגישה עם ראש העיר אחד מראשי המועצה אמר לי, תראי, אנחנו לא נגדם, אבל הם פשוט צצו כמו פטריות אחרי הגשם. אז קודם כול אני מתנצלת בשם חברי, אנשים עם מוגבלויות, שאנחנו צצים לנו בכל מיני מקומות. לא התכוונו, ככה יצא. אין לזה מקום. התופעה הזאת היא תופעה מכוערת. אנחנו כבר לא נמצאים במקום של הפרדה, אנחנו לא נמצאים במקום שבו סוגרים אנשים עם מוגבלויות במוסדות, בפאתי העיר או בפאתי המדינה. אני מצפה מראש העיר שיבוא ויסביר בצורה טובה יותר או יתנצל בצורה טובה יותר כמו שהוא ידע להתפרץ למקום ולעשות את הנזקים שהוא עשה גם אם הם לא רכושיים. העובדה שמישהו מרשה לעצמו להתפרץ לתוך דירה – הוא לא היה עושה את זה לא בדירה שלך ולא בדירה שלי. אבל הוא עשה את זה בדירה של אנשים שכל מה שהם רצו זה לגור בשטח אור עקיבא. אני קוראת לו להתנצל בפומבי ולא בפני קומץ אנשים שבאו להפגין אצלו בעיר. אני קוראת לו לשנות את דרכיו ולקבל אנשים עם מוגבלויות כיתר האדם בתוך העיר. תודה.
לירן מזרחי
¶
אני לירן מזרחי. אני גרה בהוסטל "הבית" בחולון. פעם השכנים שרפו לנו את ההוסטל כי הם חשבו שאנחנו נרקומנים. זה לא בסדר שהוא עשה להם את הנזק. אני מאוד מאוכזבת שהוא עשה להם את זה. זה לא נעים, זה לא יפה. צריך לקבל את זה בכבוד. גם אם מישהו שונה הוא צריך לקבל אותם ולא לעשות להם משהו לא טוב.
נוי פריד
¶
אני נוי. אני מלווה את לירן במסגרת הבוגרים של אקי"ם חולון. זה גוף שדואג לסנגור עצמי של כל המסגרות בחולון.
נוי פריד
¶
לפני שנה הם היו אצלו ושיתפו אותו בכל מיני נושאים שמטרידים אותם, דברים שקשורים לעיר. הוא הקשיב להם, דאג לחלק מהדברים. הוא גם מבקר הרבה בהוסטלים שלהם.
גלית ברמי
¶
שמי גלית ברמי, אני יושבת ראש ועד ההורים של הדיור החוץ-ביתי באקי"ם, די טרייה בתפקיד. תרשו לי לקרוא מהנייר.
אני פונה אליכם, מכובדי, כאם לילדה עם מוגבלות שכלית קשה וכיושבת-ראש ועד ההורים הארצי באקי"ם. אני מצטמררת כל פעם מחדש כאשר נחשפת התנהגות בריונית נלוזה כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים כמו זאת באור-עקיבא. אני רוצה להאמין שאתם, נבחרי העם, הגעתם למעמד זה לאחר שנחשפתם או שמעתם על אי צדק חברתי, על התעלמות או דחיה של אנשים עם צרכים מיוחדים, ואתם כאן לשנות את זה.
השתתפתי בהפגנה באור-עקיבא, ובמפגש בלשכתו של ראש העיר מקורב אליו סיפר על בת משפחה שלו פגועת נפש. עם זאת הוא תמך בהתנהגות הזאת, להפתעתי. זה יכול להעיד על תפיסה מוטעית שאנשינו נופלים לנטל על הרשות ועל הבריות, על בושה ועל דימוי שלילי. זאת מתוך בורות, תפיסות מיושנות שאינן מתאימות לעולם המערבי הנאור.
דוגמה אותנטית נוספת לחוסר סובלנות לאחר ולהתנהגות פסולה הרואה באנשינו מסוכנים לבריות היא ה"נימבי" בתל-אביב ולפני שנה וחצי בחולון, ברחובות ובחיפה. יש מקרים רבים, לדעתי, שאינם נחשפים כלל.
משרדי הממשלה, לדעתי, אמונים על אנשינו ועל אנשים עם צריכים מיוחדים בכלל, והם צריכים להיות מסונכרנים ומתואמים בקבלת ההחלטות בנוגע למגורים בקהילות השונות. באופן אישי וכקול לאנשינו הייתי רוצה שלא תהיינה יותר מדי מסגרות דיור בסמוך זו לזו מסיבה אחת בלבד: זה לא תורם לשילוב שלהם בחברה. זה בעצם יוצר איזושהי סגרגציה.
אני מברכת על ההחלטה של משרד החינוך להוביל לשינוי עמדות וחינוך לסובלנות כלפי השונה באמירה "האחר הוא אני"; ואני קוראת לחזק במקביל את המחויבות ההורית לתפיסה הזאת, ולא רק אצל אנשי החינוך והילדים. כך נוכל להשפיע על דור העתיד לקבלת השונה, לפחות אלימות, לסביבה בטוחה יותר לאנשינו; לראות בכל אדם עם צרכים מיוחדים שווה בין שווים ולהבין שזכותו של כל אדם לבחור את הבחירות בחייו היכן לגור ועם מי; להיות חלק במעגל התעסוקה שיזכה ליהנות משירותי הקהילה על כל המגוון הרחב בהם. תודה רבה.
אילן גילאון
¶
תודה, היושב-ראש. מיהו אדם שונה? כל אחד הוא אדם שונה. להיות אדם מוגבל זה לא סטטוס נרכש, אדוני היושב-ראש, אתה לא בוחר בזה. די בכך שלא קיבלת מספיק חמצן בלידתך או אולי עברת לא נכון את הכביש או אולי, נניח כמוני, לא קיבלת חיסון בזמן. לכן בכלל לא מדובר באחר, מדובר בנו עצמנו. כל אחד מאתנו יכול להיות בתוך בית כזה שרוצה להשתלב בתוך הקהילה.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שהוא בעצם האנציקלופדיה של המוגבלויות מצד אחד כי הוא מקיף את כל המוגבלויות בתחום הקוגניטיבי, בתחום הנפשי, בתחום הפיזי, וגם בכל תחומי החיים יש פרק נכבד מאוד של מה שנקרא "דיור בקהילה" מתוך תפיסת עולם חדשה שאנחנו מרגישים שהתקדמנו הרבה מאוד ולפעמים מגיע מישהו כמו ראש עיריית אור עקיבא. אני מוכרח לומר, אני לא מבין מה קרה כאן. אני מכיר את האיש הזה קודם; האדם האחרון שהייתי חושב שזה יכול לקרות לו זה באמת הוא. קורה לפעמים שאנשים נגנבים. אין לי מושג, לכן לא באתי לפה לתוכחה ולסליחות, אלא כדי לפתור בעיות. אנחנו מציפים את הנושא כדי שלא יהיה עוד ראש עיר שיעשה מעשה שהוא בלתי חוקי - -
אילן גילאון
¶
לא, זה בסדר גמור. אנחנו מדברים כאן.
א', זה באופן מוחלט בניגוד לחוק. לא יכול להיות שראש עיר לא מכיר את החוק. אסור להפלות אנשים מטעמי מוגבלות הן כקבוצות והן כבודדים – פשוט לא ניתן דבר כזה. אם מישהו רוצה תיאום – ואת אמרת בעצמך, גלית, שצריך לתאם, וכדי לייצר אינטגרציה צריך מדיניות אינטגרטיבית. לכן אני גם מאוד מאוכזב שיעקב אדרי לא הגיע לכאן כי זה היה חלק מהדיון שצריך להיות – איך עושים את הדברים האלה מתוכנן, נכון, טוב כדי שיהיה שילוב מקסימלי בתוך הקהילה.
התופעה הזאת היא ידועה, אדוני היושב-ראש. היא נקראת NIMBY – Not In My Back Yard. אנחנו מאוד מוכנים לשלב את כולם, אבל לא בבית שלנו, לא בחצר שלנו. ברגע שזה קרוב לחצר שלנו זה מייצר בעיה כי יש לזה סטיגמות, כי זה מוריד את מחיר הנדל"ן, כי זה מחליש את המקום.
פרק הדיור בקהילה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, כמו פרק הנגישות ופרקים אחרים כמו תעסוקה, בא מתפיסת עולם חדשנית שלפיה אנחנו לא מתאימים את האדם לסביבתו, אנחנו מתאימים את הסביבה לאדם כשהתפיסה שלנו היא אוניברסלית לגמרי. אין דבר כזה מוגבלים ולא מוגבלים – כולנו מוגבלים או נשאי מוגבלות או יהיו מוגבלים לפרקי זמן, ובוודאי זה דבר נכון כאשר אוכלוסייה הולכת ומתבגרת ומזדקנת שכולנו בסופו של דבר הופכים למוגבלים. לכן תפיסת העולם כאן היא אוניברסלית ביטוחית, היא בכלל לא תפיסת עולם חמלתית. לכן זה מה שצריך להבין – מדובר כאן על הפרת זכויות. היה לנו אירוע כזה בקריית-חיים לפני כמה זמן. גם שם הגענו באופן ציבורי, וחשבנו שאנחנו בהחלט מתקדמים לעבר המקום שאנחנו חושבים, וכאן הסיג אותנו אחורנית ראש עיריית אור-עקיבא, כפי שהסיג. זה מאוד מאכזב אותי כי אני מכיר אותו בתור אדם שהוא בכלל לא מן התחום הזה. הוא היה שר בריאות לשעבר, הוא מכיר את החוק.
לירן, את רוצה להעניש אותו. אני מקבל את הסליחה שלו תמיד, אבל מה שיוכיח את הסליחה שהוא מבקש זה מה יהיו המעשים שלו בעתיד.
לירן מזרחי
¶
אם היו עושים לך את זה בבית, והיה לך פיגור שכלי, איך היית מקבל את זה שסוגרים לך את המים - -
אילן גילאון
¶
- - כי אנחנו לא מרגישים טוב עם הדבר הזה. אמרתי יותר מזה – שזה יכול לקרות לכל אחד שיושב כאן. כל אחד שיושב כאן יכול להיות שם.
אילן גילאון
¶
זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו להיות בעל מוגבלות. החבר'ה מ"בזכות" כאן, הם יודעים. אנחנו מבקרים בכל מיני מקומות שכל אחד מהם יכול להגיע אליהם – בכל מיני מוסדות והוסטלים. אנחנו רוצים שככל שאדם יוכל להיות יותר משולב במסגרות כמה שיותר קטנות, ככל שהוא צריך את זה כדי שהוא יוכל להשתלב במקסימום תעסוקה, במקסימום מגורים, במקסימום שירותים בקהילה, תרבות, חינוך וכל דבר כזה. כל הרעיון שלנו כחברה הוא לאפשר לכל בן אדם מן הנקודה שהוא יוצא להגיע לאן שהוא רוצה להגיע בצורה מכובדת ועצמאית. זאת החובה של כל אחד מאתנו כלפי חברו. אם נעשה את זה זאת התכלית כולה. לכן זימנו כאן את הדיון כדי שלעתיד לבוא לא יקום עוד ראש עיר או ראש מועצה או איש ציבור שיעשה מעשה כזה או אפילו חלק מהמעשה הזה. אני לא יודע את כולו.
נעמי מורביה
¶
בוקר טוב. אני רוצה להתחיל בכיוון אחר. אני רוצה באיזשהו מקום להסתכל על המקום שאנחנו יושבים בו ולנסות להבין למה עד היום לא תוקנו תקנות בנושא דיור ציבורי בקהילה במסגרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אם היו תקנות מסודרות, וזה היה נכנס במסגרת החוק אני רוצה להאמין שאותו ראש עיר או כל אדם נושא תפקיד או שליחות ציבורית היה חושב פעמיים לפני שהוא היה עובר על החוק. למעשה, היום מעבר לעובדה שהוא נכנס לבית ועשינו לו את כל הסקנדל, והגענו לשם והפגנו והוא יצא, והוא ביקש סליחה, ואחר כך הוא קיבל אותנו בלשכה, ואחר כך הגיעה חברת הכנסת קארין אלהרר – ובפירוש הכרחתי את מר יעקב אדרי לקבל אותה – מעבר לזה אין שום צד ענישתי או מרתיע או "למען יראו וייראו". אין כלום.
נעמי מורביה
¶
אנחנו צריכים את הפרק הזה, וטובה שעה אחת קודם. כי אז אם אפשר גם צריך שתהיה גם ענישה. אדם כזה צריך לשאת באחריות פלילית. אם ראש עיר או ראש מועצה או כל אדם יודע שהוא נושא באחריות אישית פלילית הוא לא ינהג כפי שראש העיר נהג. אנחנו פורום ארגוני הנכים ומטה מאבק הנכים זועמים ממש על כל מה שקרה, אנחנו מביעים שאט נפש מהאירוע, ואנחנו רוצים להוציא גם את הדבש מתוך האירוע הקשה הזה, ואולי באמת לקדם את החקיקה כמו שאני מבקשת.
היו"ר דוד צור
¶
תודה רבה, נעמי.
הצטרפו אלינו גם חברי הכנסת תמר זנדברג, מיכל רוזין ואורי מקלב. אני מודה לכם על ההשתתפות.
חבר הכנסת מזרחי, בבקשה.
משה מזרחי
¶
האמת היא שסברנו שעשינו כברת דרך בעניין השילוב בקהילה בשנים האחרונות. חבל מאוד שיעקב אדרי לא פה. גם אתה וגם אני מכירים אותו ממקומות אחרים, וזאת הייתה הפתעה מרה לראות את ההתנהלות הזאת. אני הייתי מזועזע עד עפר.
משה מזרחי
¶
מה שחמור פה זה שכאילו יצאה כל הדעה הקדומה הזאת, השד, הג'יני, במלוא עצמתו. למה? כי זה לא היה משהו פומבי. הוא נתפס באמירות בלא ידיעתו. יצאו לאיש אמירות קשות והתנהלויות שזה לא כאילו לעשות למישהו הצגה במידה מסוימת. זה מה שמטריד מאוד. כאילו משהו רע מאוד יצא, קמאי שהיא טמון בפנים שהוא מאוד מטריד ומאוד מפחיד. זאת לא הפעם הראשונה באור עקיבא. ב-2011 היו דברים דומים שראש העיר הקודם גם כן – נכון אני אומר?
משה מזרחי
¶
הציבור, כמובן, בעד השילוב בקהילה וכו', ובסופו של דבר כשיוצא הג'יני אז הדעות הקדומות במלוא עצמתן. את זה צריך להגיד על השולחן כאן, ואני מאוד מסכים אתך, גברת מזרחי. את צודקת שהדעה הקדומה התפרצה פה באופן כל כך חריף שאי אפשר היה לעבור לסדר היום. אבל כמו שחבר הכנסת גילאון, בגלל זה כולנו פה כדי לזעוק את הצעקה הזאת שבלתי אפשרי שדברים כאלה יקרו, בטח לא מראש עיר. גם האמירות וההתנכלויות כל כך לא משתלבות עם נבחר ציבור שצריך לשלב את הקהילה שלו ולהוביל סוג כזה של ערכים. זה פשוט בלתי נתפס, בעיניי. פה צריך להוציא אמירה קשה. מאוד חבל לי שהוא לא הגיע לכאן כי הייתה לו הזדמנות כבירה למחות או למחוק את היציאה הקשה הזאת.
ב-2011 היה כנראה דיון מאוד רחב פה. ויש פה חומר של ה-מ.מ.מ שכבר נבדק על העניין הזה. יש פה רשימה ארוכה של מוסדות שעד אותו מועד שבו התחילו את המחקר הזה הייתה מסכת של התנכלויות כדי להדיר אותם מתוך הקהילה ולהרחיק אותם. בגלל זה הזכרתי את אור עקיבא שבה זה היה גם אז. צריך להבחין בין שכנים לבין דיירים שמציקים לבין - - - ציבורי שמוביל סוג כזה של מאבק. פה חייבים לעשות את ההבחנה. אתה אולי לא צריך לקבל את זה ששכנים מוטרדים – אני אומר את זה במירכאות – אבל כשאיש ציבור מוביל סוג כזה של מהלך זה פשוט בלתי נסבל וחרפתי. גם בפעם הקודמת ראש עיריית אור-עקיבא הוביל את זה.
אני לא אחזור פה על כל המוסדות האלה, אבל אני מקווה שיש פה אנשים ממשרד הבריאות וממשרד הרווחה.
משה מזרחי
¶
אלה הצהרות מ-2011, וצריך לשמוע מה נעשה מאז ששמו את הסוגיה הזאת. הם היו צריכים להוביל מדיניות כללית כי בסופו של דבר צריך לקחת בחשבון שהשילוב בקהילה צריך להיות מתואם עם הקהילה - -
קארין אלהרר
¶
אני מתנגדת לאמירה הזאת, חבר הכנסת מזרחי. אחת הטענות שעלתה בדיון אצל ראש העיר היא שצריכים לתאם אתו, צריכים להגיד לו מי עומד לגור כאן. יש פה אמירה מאוד בעייתית. תגידו, מישהו מכם הודיע לראש העיר שלו שהוא בא לגור בעיר?
לירן מזרחי
¶
יש לי משהו להגיד לכם: יש ימי שירות לקבל את השונים. הוא יראה איך מקבלים את השונים. אצלנו בעבודה יש ימי שירות שעובדים קיבלו עונש. גם הוא צריך לקבל עונש. למה לוותר לו? למה אתם מוותרים לו?
היו"ר דוד צור
¶
עוד לא ויתרנו, אבל אנחנו נגיע לשלב העונש. בואו נפתור קודם את הבעיה.
אני רוצה לשמוע את מנכ"ל אור עקיבא, בבקשה.
רחמים צאלח
¶
בוקר טוב. שמי רחמים, ואני מנכ"ל העירייה באור עקיבא. חברי הכנסת אמרו שהם הכירו את יעקב אדרי הן כשר והן כחבר כנסת. הוא פעל רבות. הוא נבחר להיות ראש עיריית אור עקיבא, ואין לו שום דבר נגד אנשים עם מוגבלויות. כל הזעקה שלו הייתה שמשרדי הממשלה צריכים להיות מתואמים עם העירייה כי גם היא צריכה להיות ערוכה ומוכנה לספק צרכים לכל אחד שמגיע אלינו.
רחמים צאלח
¶
פשוט מאוד צולבים כאן עכשיו את ראש עיריית אור-עקיבא שלא בצדק, וגם מדביקים סטיגמה על כל תושבי אור-עקיבא שכביכול אור-עקיבא זה מקום ששונא אנשים עם מוגבלויות. זה לא נכון.
רחמים צאלח
¶
אנחנו נעשה הכול. אנחנו עושים הכול כדי לקלוט. אנחנו רוצים לעשות את זה בתיאום עם משרדי הממשלה השונים כדי שנוכל להיערך ולספק מגוון של שירותים לאותם אנשים.
רחמים צאלח
¶
ראש העיר התנצל בפני כולם. הוא לא צריך לצעוק, בואו, תתלו אותי או תצלבו אותו. גם חבר הכנסת גילאון אמר באור-עקיבא שהוא מכיר את יעקב אדרי, ויעקב אדרי פעל רבות - -
רחמים צאלח
¶
- - הוא לא מתנגד. אין לו כלום נגד נכים. הוא רק מבקש ממשרדי הממשלה לתאם אתו ולהגיד לו שהם עומדים לפתוח - -
רחמים צאלח
¶
אנחנו פשוט צריכים להיערך. לידי יושבת גברת סיגל אלבז שעובדת באגף החינוך, והיא אמורה לספק שירותים לאותם תלמידים שמגיעים אלינו - -
סיגל אלבז
¶
שלום, שמי סיגל. אני עובדת באגף החינוך בעיריית אור-עקיבא. ראש העיר התנצל מספר פעמים גם בכלי התקשורת, גם כשאתם הגעתם אלינו. שמעתי אותו יחד עם חבר הכנסת בהפגנה שהייתה מחוץ לעירייה. הדיון הפך את אור-עקיבא לעיר שבה אנשים לא מטפלים כראוי באוכלוסיות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים - -
היו"ר דוד צור
¶
אני לא אתייחס אליך כשתצביע. זה לא יעזור. יש עוד עשרה איש לזכות דיבור. בכל הכבוד הראוי אתה לא נותן לאנשים לדבר.
סיגל אלבז
¶
תנו לי לסיים. אני אציג את החלק שאני מתחברת אליו. מערכת החינוך שלנו קלטה ברשות גם הוסטלים של חבר'ה צעירים בגיל הנעורים. הם ילדים ונוער בסיכון ששוהים בקהילה. הם גרים אצלנו, הם לומדים אצלנו במערכת החינוך. מערכת החינוך שלנו היא בהחלט מערכת משלבת ברמה המחוזית של אוכלוסיות ושל ילדים עם צרכים מיוחדים, גם עם נכויות פיזיות, גם עם נכויות שונות אחרות. הילדים האלה משולבים באופן מלא במערכות חינוך רגילות לחלוטין. זאת תאווה לעיניים. נוצרה תמונה שכאילו אור עקיבא לא אוהבת את האוכלוסייה הזאת או דוחה אותה משום-מה. לצערי, חבל האירוע הנקודתי הזה הפך - -
סיגל אלבז
¶
נכון. היום אנחנו צריכים לעבוד מאוד קשה גם כדי לתקן את התמונה הזאת. גם בעזרת חברי הכנסת, העמותות והגורמים המכובדים שיושבים כאן לבנות מנגנון שמסנכרן בין כל הרשויות ומשרדי הממשלה לטובת כל הקהלים בעירייה.
מיכל רוזין
¶
איזה גופים? כל האנשים, התקיימו פגישות, יש תכניות – תפרטו. באתם לפה, אנשי מקצוע – תפרטו.
רחמים צאלח
¶
הגיעו נציגי המשרדים השונים: משרד הבריאות, משרד הרווחה, נציגי העמותות שפועלות באור-עקיבא. הגיעו להסכמות.
יואב קריים
¶
אני נציג משרד הבריאות פה. אני יושב ראש המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה במשרד הבריאות. המועצה הזאת אמונה על חוק השיקום בקהילה. מתוקף החוק הזה הוקמה הדירה שבה מדובר, ובה נעשה מעשה האלימות של ראש העיר. הישיבה הזאת נעשתה בלחץ מאוד גדול כדי שהדיירים שפחדו, ובעלת ההוסטל שכרה להם מאבטח כי הם פחדו לישון שם - -
יואב קריים
¶
- - בעקבות ההתנהלות של ראש העיר. בעקבות זה נעשתה פגישה כדי שהדיירים יוכלו לגור שם. אנחנו באופן מאוד עקרוני לא מוכנים לשנות את המהות של חוק שיקום נכי נפש בקהילה שמשמעותו שאנשים שוכרים דירות בכל מקום שהם רוצים, והשירות שנותנים היזמים הוא שירות ליווי בדירות. לא ייתכן שאנשים ששוכרים ומקבלים ממשרד השיכון את הסיוע בשכר דירה ושוכרים בעצמם את הדירות הללו – לא ייתכן שהם יצטרכו להגיד לראש עיר שהם מגיעים אליו לעיר. זה אנטי שיקום, זה אנטי שילוב, זה מריח מגזענות, וזה כמובן אנטי זכויות אדם.
יואב קריים
¶
כדי להגיע למצב שאפשר יהיה להמשיך לתת לאנשים לחיות נעשה סוג של הפסקת אש; כמו שקרא לזה המנכ"ל – "התנצלות הדדית" למרות שאנחנו לא חשבנו לא שלמשרד הבריאות יש על מה להתנצל ולא שלדיירים יש על מה להתנצל. אבל לשם היכולת של הנערים להמשיך לגור שם הייתה התנצלות הדדית.
אבל העניין הוא הרבה יותר רחב מאור-עקיבא. זה עניין עקרוני, ולא מעסיק אותי כרגע לדון באור-עקיבא למעט העובדה שראש העיר צריך להיענש על מעשה הוונדליזם ועל מעשה האלימות שעשה - -
יואב קריים
¶
- - אבל התביעה שבה דרך המקרה הזה לתאם ולסנכרן, ושאנשים שגרים בקהילה יצטרכו להודיע על זה מראש נוגדת את חוק שיקום נכי נפש בקהילה ולא מקובלת עלינו באופן מהותי, ערכי, ולא תהיה.
אחיה קמארה
¶
אני רוצה להבהיר שיהיה ברור: מבחינה חוקית כמו שאמרה כבר חברת הכנסת קארין אלהרר ומשום מה אמרו שזה לא נכון, מבחינה חוקית זאת אפליה. זה אסור לפי חוק. אנחנו לא צריכים חוקים נוספים. במדינת ישראל אסור להפלות אדם עם מוגבלות על רקע מוגבלותו, ואם הדברים נעשו כפי שהם נעשו מדובר בהפרה של החוק. לכן כאשר הדיירת באותו דיור הגישה תלונה במשטרה המשטרה חוקרת עכשיו את העניין. היועצת המשפטית של נציבות השוויון במשרד המשפטים שלחה מכתב לראש העיר שמבקש הבהרות מה נעשה שם כדי לבדוק פעולה משפטית במקביל לעבודת המשטרה. מאוד חשוב להבין שמדובר פה לכאורה בהפרה של החוק ושרשויות המדינה פועלות בנושא.
לגבי הסנכרון בין משרדי הממשלה – ברגע ששמענו על התקרית הזאת, וכמו שנאמר פה זה קורה בהרבה מקומות; זה קורה, לצערנו, חדשים לבקרים, משרד הבריאות פנה אלינו, עבדנו עם משרד הרווחה, הייתה ישיבה אצל מנכ"ל משרד הרווחה; התברר שאין ריכוז מיוחד לפתרונות דיור לאנשים עם מוגבלות באור-עקיבא. בעקבות אותה פרשה בקריית-חיים משרדי הממשלה הקימו ועדה שדאגה שיש היום תיאום מלא בין משרדי הרווחה והבריאות בשביל ליצור מצב שאנשים עם מוגבלות חיים בקהילה בכל מקום ולא מרוכזים בשכונות מסוימות. האינטרס של כולנו שאנשים עם מוגבלות יחיו בכל מקום כאחד האדם. זה משליך, כמובן, על העניין של חינוך, זה משליך על עניין של תעסוקה וכדומה.
אני רוצה להתייחס לשתי נקודות נוספות: אין כאן שום התקפה על אור עקיבא . אף אחד לא אמר שאין קליטה טובה באור-עקיבא או שמערכת החינוך באור-עקיבא היא לא טובה. נאמר פה על אותה פעולה אלימה כלפי אותם דיירים. במקרה הזה לכאורה ראש העיר הסית את התושבים בניגוד למקומות אחרים שבהם התושבים מסיתים את ראש העיר. פה זה נראה כאילו ראש העיר הסית את התושבים נגד אנשים עם מוגבלות.
אחיה קמארה
¶
הנקודה השנייה היא שעושה רושם שאין פה היכרות עם האנשים, וזה חומר במיוחד מכיוון שהוא היה שר הבריאות. מה נאמר פה? שהם מפגרים. בכלל אין פה הבנה שמדובר פה באנשים עם מוגבלות נפשית שזה משהו אחר, שיש להם צרכים משלהם. זאת הנקודה העיקרית – איך מדינת ישראל יוצרת מצב שאנשים עם מוגבלות חיים בכל מקום, לומדים בכל מקום. הילדים שלנו בבתי הספר ובגנים לומדים עם ילדים עם מוגבלות, אנחנו עובדים עם אנשים עם מוגבלות, חיים עם אנשים עם מוגבלות, מכירים אותם על היתרונות והחסרונות שלהם, ולא רואים בהם אנשים שאנחנו מפחדים לחיות לידם, ולכן אנחנו מנתקים להם את המים. זאת הנקודה המרכזית. הנושא של הנגישות שהנציבות מובילה נועד בדיוק ליצור את המצב הזה. ליצור מצב שאנשים עם מוגבלות מסתובבים בכל מקום ויכולים להיראות ולחיות בכל מקום כמו כולם.
הדס אביסדריס
¶
אני רוצה לומר מהי המדיניות של משרד הרווחה. אני מדברת בשם האגף לטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. אנחנו רואים את הצורך ואת ההכרח לשילוב באוכלוסייה הכללית. אנחנו רואים כמה דוגמאות שהקהילות שבהן שולבו האנשים הרוויחו רבות מזה ברמה העקרונית, האזרחית, הערכית. לדוגמה בגוש עציון יש סדנת שילוב בגבעות. מי שרוצה לראות איך שילוב של אנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית תורם לקהילה, תורם לילדים, תורם להרגשת איכות החיים שייגש לשם ויראה את זה. אפשר לראות בנתניה כל מיני פרויקטים של העירייה שמקדמים בברכה את האנשים ועוזרים גם לאנשים זקנים עם מוגבלות וגם לנשים צעירות עם עגלות, נושא הניידות. אני אפילו לא צריכה לומר את זה לאנשים אחרים. אנחנו כמשרד שותפים בוועדה למיקום מסגרות בקהילה, ומקפידים מאוד. אנחנו אגף שמפתח הרבה מסגרות חדשות, מאוד מקפידים לא לאשר מסגרות בריכוז גדול מדי כי אז זה בעייתי לקהילה כי אנחנו חושבים שקהילה יכולה להרוויח כשאין מסה גדולה מאוד של אנשים מסוג מסוים. לכן אנחנו בהחלט פועלים לזה. המשרד גם פועל במסגרת הוועדה לתכנון ובנייה לקדם את נושא הגדרת שטחים חומים גם לצורכי - -
הדס אביסדריס
¶
יש אצלנו גם הרבה פעמים עמותות ציבוריות שמקבלות את הכספים מהרשות, ויש מקום שהרשות תגדיר מקומות ספציפיים גם לרווחה ולא רק לבריאות.
תמר זנדברג
¶
תודה, אדוני. תודה על הדיון וכל הכבוד לחברי הכנסת היוזמים. בואו נגיד את האמת – זאת לא הפעם הראשונה ובטח לא האחרונה שאנחנו נתקלים – הגדיר את זה ידידי יואב – בגזענות, "נימבי" – כל אותם ביטויים שמיועדים לדחוק אנשים שאנחנו לא רוצים לראות לידינו פשוט בגלל שהם שונים וזרים. איך אומר השיר של נימלר המפורסם? "בהתחלה זה היה בוועדות הקבלה, ואחר-כך זה אלה, ואחר-כך זה אלה"; ואנחנו הולכים ומסתגרים בקהילות הומוגניות, והפרסומות לפרויקטי הדיור שהממשלה יוזמת מה הן אומרות? "לחיות עם אנשים כמוך". מה זה אומר "לחיות עם אנשים כמוך", זה אומר לא לחיות עם אנשים שהם לא כמוך. ואז אנחנו מתחילים להתבלבל, ואנחנו כבר לא יודעים אם זה ילדים או שזה מוגבלים או שזה נכי נפש או מי זה בכלל – העיקר שזה לא כמונו. אתמול שמעתי שיש שיטה חדשה בפרויקטים של דיור להדיר אנשים שאנחנו לא רוצים לראות אותם. שמעתי שבאחד הפרויקטים בירושלים של משרדים שיועדו למרפאות היזם רצה להפוך אותם לדיור עבור אנשים כמונו, השכנים קמו והתנגדו, אז מה אמר היזם? אוקיי, אז אחרי המרפאות אני עושה מרפאות נפש. אז הדיירים אמרו, לא, אז בסדר, אנחנו מסכימים לתוספת של יחידות דיור, רק שלא יהיו חולי נפש לידינו. מה המטרה? אמר את זה חברי חבר הכנסת אילן גילאון – אין חוק שמחייב להיות בן-אדם, אבל יש חוק, ויש הרבה חוקים שמחייבים אותנו, את מוסדות המדינה, את משרד הרווחה, את משרד הבריאות, את הרשויות המקומיות להתנהג לפי החוק – לפי חוק השילוב, לפי חוק איסור אפליה, לפי חוק שילוב במערכת החינוך. התפקיד שלנו, של קובעי המדיניות, של נבחרי הציבור זה ליישם את החוקים האלה ולא להיגרר אחרי גל שמגיע מהציבור, ובטח לא לעורר את הגל הזה ולבקר אותו ולגרום אותו. כאן הכשל הגדול, חברים מאור-עקיבא. כאן הכשל הגדול שלכם, ולכן היום אתם כאן על המוקד. כי אתם כשלתם בזה. לא רק שלא בלמתם גל שהגיע מהציבור כמו שמגיע לפעמים – כרגע אנחנו נבחרי ציבור, ואנחנו לא שופטים את הציבור – אתם יזמתם ועוררתם אותו.
הוועדה הזאת והכנסת הזאת יעמדו על כך שהחוק ייושם כלשונו. דירות שילוב לא היו בשטחים החומים, הם בשטחים הצהובים. זה שטח מגורים לכל דבר. כמו שאני שוכרת את הדירה שלי, ואני לא אעמוד בפני ועדת קבלה. אנחנו נעמוד גם נגד ועדות קבלה ביישובים. אנחנו גם נעמוד נגד ועדות קבלה – במירכאות – לכאלה שהם "some of my best friends", כמו האמרה המפורסמת. "אנחנו קולטים", והכול נהדר, אבל – תתאמו אתנו. אנחנו נעמוד על זה כאן שהדברים האלה יתקיימו כמו שאומר החוק וכמו שדורשת גם מידת האנושיות. תודה.
רוברטו דלה-רוקה
¶
תודה, כבוד היושב-ראש. "ואהבת לרעך כמוך" זה המשפט השגור ביותר בפי הרבה אנשים והכי פחות מיושם במדינה. אני אפוטרופוס לא רשמי של אחד הדיירים בווילה הזאת שראש העיר פרץ אליה, ואני רוצה בכמה מילים לשפוך אור על מה שקורה מאחורי הקלעים. הרבה אנשים פה מדברים ולא מבינים מה קורה, ומה היה בעקבות מה שהיה. קודם כול הם היו בהוסטל מבודד בזכרון-יעקב. חודשיים לפני כן הודיעו להם שהם עוברים למקום אחר, אבל אסור היה להגיד לאיזה מקום. גם אני באתי לשם הרבה, ואמרו שאסור להגיד כדי לא לעורר אנטגוניזם. כבר הרגשתי מושפל גם בשם האנשים שישבו שם שאסור להגיד לאן עוברים כדי שלא יקרה מה שבאמת קרה בסוף. האנשים האלה הם פגועי נפש, הם אנשים מבוגרים. החבר שלי עובד לפרנסתו במסעדה. הוא היה בעל מסעדה, והיום הוא טבח במסעדה ומפרנס את עצמו. הוא לחלוטין יכול להיות חלק מהרקמה החברתית בכל עיר בארץ, גם ברמת-אביב וגם בסביון.
האנשים האלה נכנסים ללחץ מכל שינוי. הם היו בלחץ במשך חודשיים גם בגלל שלא ידעו לאן הם עוברים. כשהם עברו למקום הזה, וקרה מה שקרה, זה החזיר אותם אחורה בהרבה מובנים חודשים ושנים. עבר כבר חודש, והחבר שלי עדיין לא התאושש. זה המעשה שעשה בן אדם שהיה שר הבריאות. אני מתבייש בשר בריאות כזה. תודה.
נסים זאב
¶
אדוני היושב-ראש, ודאי הדיון הזה חשוב, ובאמת צריך להעמיק בו. יש הבדל לדעתי בין מישהו שבאופן בודד מחליט לשכור איזושהי דירה, וודאי זכותו ככל אחד האדם. כאשר מדובר בהקמת הוסטל זה לא שונה מהקמת מעון יום, מגן ילדים - -
נסים זאב
¶
יש הבדל כי אדם שרוצה ליזום לשכור וילה ולהקים מעון יום או להפוך אותה לגן ילדים הוא חייב באישור לשימוש חורג ולהוציא רישיון. אז אני אומר שיש הבדל עצום בין הקמת הוסטל שמישהו מחליט לקחת איזושהי וילה - -
נסים זאב
¶
אני מתייחס לפרוצדורה. בירושלים היה מאבק גם על שטח ציבורי שמיועד למבני ציבור. כשרצו להסב אותו מגן ילדים לבית-כנסת הביאו 500-400 איש כדי להסביר כמה זה בעייתי וכמה אסון יכול להיגרם לשכונה מהקמת בית-כנסת למרות שהשטח הוא שטח ציבורי. זאת הפרוצדורה של ההליכים התכנוניים בכל עיר. צריכים לחלק בין שני הדברים האלה. חובתו של משרד הרווחה לדאוג לאותם אנשים. זה ודאי חייב להיות בתיאום עם מחלקת התכנון בכל רשות ורשות.
אורי מקלב
¶
קודם כול אני מתנצל. עליתי לוועדת הכנסת, ולכן לא הייתי בכל הדיון. בחלק שהייתי ראיתי שדיברנו על גופו של נבחר ציבור בהתנהגותו של ראש עיריית אור-עקיבא. אנחנו מכירים אותו, וזה באמת פלא בעינינו. אנחנו לא מכירים אותו בתור אחד שכזה, ולכן אנחנו מתפלאים. אם הוא ביקש את סליחתו אז מודה ועוזב – ירוחם. צריך לקבל את זה, ובמקרה שלו, בוודאי.
המקרה הזה צריך לצלצל בפעמון. אם ראש עיריית אור-עקיבא דיבר ככה סימן שהוא משקף את רצון בוחריו. זה הפוך – זה אומר שגם אם ראש עיריית אור-עקיבא שידוע בסבלנותו ובפתיחותו התנהג ככה – אם התנהג ככה או אנחנו חושבים שהתנהג ככה – זה בגלל שראש עיר משקף את רצון בוחריו ותושביו. יש לנו בעיה, ועם זה אנחנו צריכים להתמודד – בסטיגמה, באווירה ברחוב. זה בעיר שלא רוצים מעונות, הוסטלים או כל מוסד אחר או כל דירה אחרת של אנשים עם מוגבלויות בסביבה שלהם. זה דבר חמור, ובזה אנחנו צריכים להילחם, לא בראש העיר. לא לעשות משהו לנבחר ציבור, זה לא העניין. העניין באווירה.
אני לא סתם "נאה דורש", אני גם "נאה מקיים". ממש מתחת לביתי יש בית ספר גדול מאוד של חינוך מיוחד. אנחנו נהנים מהסביבה של זה. לדעתי, יש לזה ערך, אני רואה את זה. אבל אני מודע לכך שכשבית הספר הזה ביקש הקלה, והיו התנגדויות באו אלי כשעוד הייתי בעיריית ירושלים שאני אארגן התנגדות. פתחתי זוג עיניים ואמרתי, איך אתם יכולים להתנהג ככה? איך יכולים לדבר בסביבה כזאת? אבל זה לימד אותנו שיש בעיה בכל הציבורים. אנשים לא רוצים את זה בגלל ירידת ערך הנכס או בגלל האווירה. מישהו אמר לי שהוא לא יכול לשמוע את זה כי יש שם הרבה בכיות והרבה צעקות, וזה קשה. אמרתי לו, במקום שזה ישמש אותך כדבר מוסרי וערכי, אתה משתמש ודוחה את הדבר הזה?
לכן כל המטרה של הדיון בעניין הזה היא לא להתמקד באור-עקיבא, לא להתמקד בראש עיר, אלא להתמקד באווירה שיש ברחוב. עליה אנחנו צריכים לדבר, זה המסר שצריך להיות גם בדברי הסיכום שלך. לעורר את זה שאולי לא שמנו לב שנהיינו כאלה שדוחים את האנשים האלה. דרך אגב, הראשונה שהייתי רוצה בתור שכנה את לירן - -
היו"ר דוד צור
¶
אני מצטער מאוד שאני לא יכול לתת לכולם לדבר. נתנו פה למרב האנשים, וקולם נשמע ברמה. היחידים שהפליתי אותם לטובה היו חברי הכנסת, מן הסתם, וגם כמובן את לירן שלקחה לעצמה את זכות הדיבור, ואני שמח שהיא עשתה את זה.
אני מברך מאוד את חברי הכנסת שהאירו את הפינה החשוכה הזאת. אני לא רוצה להעיר על אחרות, אבל זאת כנסת מאוד רגישה ואמפתית לנושא. במובן הזה לא יעלה על הדעת שאנחנו בדיון כזה ב-2014. גם אני אישית מכיר את חבר הכנסת לשעבר יעקב אדרי, ראש העיר, והוא האחרון שהייתי מצפה וחושב שיקרה לו דבר כזה. אני לא רוצה לדון לגופו של אדם אף על פי שבעיקרון נתנו לו את הבמה ואת ההזדמנות להגיע לפה ולהשמיע את דברו. אבל לא רק שהוא לא ניצל אותה, הוא כנראה, גם בעט בה ברגל גסה.
היו"ר דוד צור
¶
אני עדיין חושב שהוא בא ממקום של תסכול אישי כמנהל בעיר שכנראה, מצוקותיו היומיות הן כאלה בהיבטים של משאבים וכן הלאה שבסוף, לצערי, הוא מצא לנכון להביע את תסכולו ואת מורת רוחו על האוכלוסייה האחרונה שהוא היה צריך לעשות את זה כלפיה.
היו"ר דוד צור
¶
אני מבקש מגברתי, אני בסיכום.
הוועדה מביעה הערכה לחברי הכנסת שהעלו את הנושא, ומביעה שאט נפש מהאירוע ההוא. שמחתי לשמוע שהנושא הזה נבחן גם בציר המשפטי והחוקי כי באמת לא צריך חוקים מעבר למגילת העצמאות, גם לפסיקות בית המשפט העליון וגם לחוק האוסרות אפליה מכל סיבה שהיא.
לאנשי אור-עקיבא, אתם פה על המוקד כי האירוע היה אצלכם. לצערי, צודקים כאן חברי הכנסת ואחרים שאמרו שהבעיה היא לא בהכרח אור עקיבא. נעמי אמרה פה בצדק שהנושאים האלה חותכים לאורך ולרוחב, והם דורשים גם התערבות של הכנסת. אז לא באירוע הספציפי הזה. כמובן, האירוע הספציפי הזה, אין לו שום הצדקה לא חוקית, לא מוסרית, לא ערכית בשום דרך. אבל האחריות שלנו, חברי הכנסת, היא לדאוג שקודם כול החוק יקוים. דבר נוסף אנחנו צריכים לראות שכדי לאפשר הקמה של הוסטלים כמו שהעלה חבר הכנסת זאב – ולא מדובר באור-עקיבא, לכן אתם נזעקים כל פעם מחדש – נדרש הליך שצריך לעשות אותו. לכן זה לא קשור לנושא של אור-עקיבא, אבל הוא כן קשור באופן כללי לצורך שלנו כמחוקקים להתערב הן בעניין דיור ציבורי, הן בעניין הקלות בנושא של הקמת הוסטלים. אם הרשויות לא מסוגלות לקבל את זה כהחלטה, כפי שאמר פה חבר הכנסת מקלב וציין גם חבר הכנסת מזרחי, אז בסופו של דבר נאכוף עליהם את זה.
אני מסכים עם מה שאמרו חברת הכנסת קארין אלהרר וחבר הכנסת אילן גילאון שההטמעה והשילוב של המוגבלים בתוך החברה הם טובים יותר, והחברה שתקבל אותם תעשה זכות לעצמה. במובן הזה זה רווח, זה win-win משני הצדדים. על זה צריך לעבוד, וזה לא פשוט. זה בעיקר מוטל לפתחו של ראש המועצה המקומית וגם לפתחם של משרדי הרווחה והבריאות.
אנחנו מבקשים לקבל את פרוטוקול הדיון שהיה עם משרד הבריאות, אור עקיבא והרווחה. תשלחו את זה לכאן לוועדה. נעשה כאן דיון מעקב, אם צריך, ונפיץ לחברי הכנסת שביקשו את הדיון הזה. אני מאוד מקווה שהסוגיה באור עקיבא תטופל הפעם שבעתיים ברגישות כדי שלא נראה את הדברים האלה בסופו של דבר במחוזותינו.
אם פגעתי במישהו כי לא נתתי לו זכות דיבור או בגלל שכעסתי עליו אז כנראה מגיע לו, אבל אני עדיין מתנצל. תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:00.>