PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 153>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"א באדר א התשע"ד (11 בפברואר 2014), שעה 9:30

<תוכניות חינוכיות לעידוד תוצרת כחול לבן - לציון יום כחול לבן>

חברי הוועדה: >
יוני שטבון – מ"מ היו"ר
יפעת קריב

נחמן שי

>
אירית ברוק - מנהלת המחלקה לתנועות נוער, משרד החינוך

דליה פניג - סגנית יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

חנה סיון - מדריכה ארצית, משרד החינוך

ינון אלרועי - משנה ומ"מ מנכ"ל, משרד הכלכלה

נטור ראסה - מנהל תשתיות ופרויקטים, משרד הכלכלה

דורון אברהמי - מנהל מינהל סביבה, משרד הכלכלה

אור רוזנמן - עו"ד, לשכה משפטית, משרד הכלכלה

אורי רשטיק - יו"ר הארגון, משרד הכלכלה

חניתה ברעם - מפמרית, משרד הכלכלה

פנינה גזית - מפמרית, משרד הכלכלה

סמדר דגו - מפמרית, משרד הכלכלה

רונית ירדני - מפמרית, משרד הכלכלה

מיה לוי - מפמרית, משרד הכלכלה

אלדר המאירי - סטודנט בלשכת המשנה למנכ"ל, משרד הכלכלה

מלי ששון - משרד הכלכלה

ינון אלרועי - משנה למנכ"ל וראש מטה כחול לבן, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

זהבה אסא-אדם - מנכלית חב' אדיוסיסטמס, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

דניאלה פרידמן - מנהלת תחום דעת מדעי החברה ומנהלת המטה לחינוך אזרחי

אסתר אברמוביץ - מדריכה ארצית מדעי החברה

אירית ברוך - מנהלת המחלקה לתנועות נוער, קהילה והגשמה, מ"מ מנהל האגף החברתי קהילתי

צבי ליברמן - מנהל איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

רונית פרל - מנהלת, התאחדות התעשיינים

מאיר שימקו - מנהל סניף דרום, התאחדות התעשיינים

ניעמי איוב - סניף צפון, התאחדות התעשיינים

רון תומר - יו"ר מטה מיוצר בישראל כחול-לבן, התאחדות התעשיינים

ליאור אפלבאום - מנכ"ל מרחב צפון, התאחדות התעשיינים

איתן מנדל - התאחדות התעשיינים

אלי בן גרא - ההסתדרות החדשה, סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי

ורד אורן - מכון התקנים הישראלי

סיוון אמירס - מלגאית כחול לבן

נורית סופיה אלוף - רכזת חב' אדיוסיסטמס

שרה בכר - סגנית מנהלת

מירי מוסקוביץ - מלגאית כחול לבן


אבי טל-אל - פורום כחול לבן, חיפה

חוסיין מסארוה - מנהל בי"ס אלמג'ד

דורון בר - מנהל, אפקון

אברהם בר דוד - יו"ר אימקו תעשיות בע"מ

מאיר בר-אל - משנה למנכ"ל

דוד ברזילי - מנכ"ל מ. ברזילי

איילת חיה כהן פלאח - רכזת פרויקטים, אדיוסיסטמס

שחאדה עאזם - רכז פרויקטים, אדיוסיסטמס

איתן קינן - מנכ"ל

שון שמואל - סמנכ"ל

אריק באש - חשב עמינח

דב ליזרוביץ - מנהל כספים עמינח

אסנת רז - איגוד תעשיות המזון

ארנה שמר - מנהלת, ביה"ס בגין רחובות

עמית שניידר - מנכ"ל טל רוקני

מרגלית בדש - מנהלת מחלקת חינוך, מועצת גבעת ברנר, מועצות מקומיות ואזוריות

אליאב גיל - לוביסט, מייצג את פורום כפרי נוער ופנימיות

רומן גורביץ - לוביסט, חב' "פוליסי", מייצג את לשכת התיאום

אדם אלרועי

יהודית גידלי

לאה קיקיון
<תוכניות חינוכיות לעידוד תוצרת כחול לבן - לציון יום כחול לבן>

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את היום, את יום כחול לבן בכנסת ישראל, דווקא בוועדת החינוך – היום הזה, החשוב הזה, מתחיל מיוזמה ברוכה של כמה גופים וגורמים, ביניהם – יושב לידי, חבר הכנסת נחמן שי, שהוא יושב ראש שדולת כחול לבן בכנסת, מר ינון אלרועי, המשנה למנכ"ל ממשרד הכלכלה שהוא ראש מטה כחול לבן במשרד הכלכלה, מר רון תומר מהתאחדות התעשיינים, שמוביל את הקו של כחול לבן בהתאחדות. כמובן – כל גורמי משרד החינוך שנמצאים פה. מעניין שדווקא מתחילים את היום הזה בוועדת החינוך, כי נראה שלפעמים התפיסה היא שמדברים על תוצרת כחול לבן – שזה משהו מאד מאד פיזי. הכוונה היא, כמו שאנחנו מכירים בחקיקה, העדפת מכרזים, דברים כאלה ואחרים שקשורים לתקנות, העדפת תוצרת כחול לבן במפעלים כאלה ואחרים, אבל אנחנו אומרים פה שאנחנו מתחילים את היום הזה דווקא בוועדת החינוך, כדי להבהיר שהנושא הוא קודם כל תודעתי. יש פה עניין של הסברה, של חינוך, של תפיסה, של העדפה של הנושא הערכי, פעם אחת – שזו תפיסה ציונית, ישראלית, של העדפת תוצרת כחול לבן, וגם תפיסה כלכלית, אבל היא מתחילה דווקא מוועדת החינוך, הוועדה פה. אני שמח שכל הגורמים שנמצאים כאן אתנו מתחילים את הנושא של כחול לבן דווקא מפה.
תודה רבה לכל השותפים, אנחנו נתחיל ונכבד את ראשון הדוברים, יושב ראש השדולה של כחול לבן בכנסת, חברי, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת יוני שטבון. אני שמח שאתה לקחת את ההגא לידיך. כמו שאני מכיר אותך, אתה גם לא תחזיר אותו. זה בסדר. אנחנו פותחים, בעצם, בישיבה הזו, סדרה של אירועים שיתנהלו במשך היום בבניין הזה, וכולם עוסקים ועומדים בסימן כחול לבן. אנחנו מאמינים כולנו שכחול לבן זה לא לעשות טובה למישהו אלא זה חלק אינטגרלי מהחיים שלנו. זה החלטות כלכליות נכונות, החלטות חברתיות נכונות וגם – החלטות לאומיות נכונות, זו לא מילה מגונה. אני שמח מאד בנושא המיוחד היום על שיתוף הפעולה בין משרד הכלכלה ובין משרד החינוך על הפרויקטים השונים, שעוסקים בהעמקת המודעות וגם הידע על כחול לבן בקרב תלמידי בית הספר. דיברנו בעבר שצריך להרחיב את הפעילות הזו ובאמת להגיע לכל ילד וילדה, כל תלמיד ותלמידה, על מנת שבאמת יבינו כולם עד כמה נכון לעודד, ובמידת היכולת – לרכוש גם את מה שאנחנו קוראים "מיוצר כחול לבן" . אני מקווה שבמהלך הפגישה הזו נשמע על ההתנהלות של הפרויקטים, וגם – מה הסיכוי ומה היכולת להרחיב אותם, שיגיעו לפריסה הרחבה ביותר. אני כמובן מודה לכל השותפים שלנו היום, גם להתאחדות התעשיינים, לרון, לרונית, למאיר, גם ליינון וגם לכל החברים האחרים שהגיעו ושיהיו אתנו פה היום, ואני מקווה שירגישו טוב.

תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אנחנו נעבור עכשיו לפתיחה של דברים, הצגה מטעם משרד הכלכלה. יינון אלרועי, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב ראש ויושב ראש השדולה. אני רוצה להודות לכם על קיום היום הזה, על קיום האירוע, וליו"ר השדולה על שלקח את ההובלה, בשותפות מסונכרנת שלו ושל הצוות שלו. באמת תודה רבה לכולם.

בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה גם לכל השותפים שלנו לאורך כל השנה, כמובן – התאחדות התעשיינים, ונכיר תודה למאיר בראל שכיהן עד לאחרונה בראש מטה "מיוצר בישראל" בהתאחדות, בשותפות נהדרת. מאיר, תודה רבה לך, וגם לרון וכל החברים האחרים. כמובן – למשרד החינוך, לצוות שהשנה נרתם בצורה יותר אינטנסיבית לעבוד יחד אתנו על המשימה החשובה הזאת וכמובן להסתדרות, לאדיוסיסטם שעוזרים לנו ב- execution של הפעילות, וכמובן לכל הצוות הנפלא של משרד הכלכלה, בראשות של מלי, ראסם, אלדר וחברים אחרים. אז תודה בעניין הזה.
אני לא רוצה להאריך. אני מסכים אתכם שבסך הכל הפתיחה של היום בהתמקדות בחינוך היא בעיניי לא רק מקרית, כי בסך הכל רוב הפעילות שלנו ממוקדת בהיבט הזה, והדגש הוא באמת בנושא של חינוך. אני רוצה להזכיר לכולם מאיפה אנחנו באים. בסך הכל באוגוסט 2009 החלטת ממשלה 727 שמדברת על קידום התעשייה המקומית וצמצום האבטלה, שהינם אתגר לאומי. הגדרה שיש צורך לממש באמצעות עידוד העדפת רכישות מתוצרת הארץ את התעשייה המקומית, וכמובן – שילוב של נושא העדפת התוצרת בתכניות חינוכיות למוסדות הלימוד על ידי שני המשרדים, גם משרד החינוך וגם משרד הכלכלה.
(מוצגת מצגת)

מה מבחינתנו, חזון המודל שנקבע כבר אז? קידום העדפה של תוצרת הארץ גם על חשבון מוצרי יבוא, מינוף כוח הקניה לטובת יצירת מקומות עבודה, חשיפת התוצרת בקרב הציבור הישראלי ובני נוער כמקור לגאווה לאומית, התעשייה הישראלית ומוצריה, והגברת המודעות לתו – ושם יש לנו הצלחה מאד יפה, נדבר על זה עוד מעט.

מבחינת יעדי החינוך בשנים האחרונות אנחנו רואים מבחינת היעד של חינוך הילדים והנוער להטמעת ערכי העדפת תוצרת הארץ וגאווה לאומית, כשאנחנו מודדים את עצמנו בעצם במספר הסדנאות והקורסים שמתקיימים בבתי הספר או בקהילה. כמו שאתם יכולים לראות, אנחנו נמצאים בעליה. כפועל יוצא של שר הכלכלה הנוכחי, נפתלי בנט – החליט בעצם למצות את ההרחבה הקיימת, האפשרית - - -

מה זה סדנא או קורס? מה האורך שלה?

סדנא היא תהליך שקורה ביום אחד, שבו אנחנו מתלבשים על בית ספר. סדנא ממוצעת היא שעה וחצי. אנחנו מאפיינים את זה בהתאם לגיל הילדים. קורס יכול להיות קורס של יזמות או של להעביר מצגות, וזה יכול לקחת משהו כמו 30 שעות, שזה לא חד פעמי. כמו שאתם יכולים לראות, מספר הסדנאות באמת גדל בצורה מרשימה, ואנחנו נמשיך לתת על זה דגש. אותי לימדו ש "לא קוטפים פרחי בר" התחיל מלמטה, ואנחנו מנסים ללכת בעקבות הצלחות.
מה בעצם עושה המטה? כמו שהדגשתי קודם: 1. עידוד יצרנים לסימון מוצרים כחול לבן, קמפיינים, אני מקווה שראיתם עד לפני שבועיים-שלושה – החזרנו את אריק זאבי לטלוויזיה, שהראה באמצעות רכישה של ריבות את ההשפעה על העובדים. כמו כן – פעילויות חינוכיות בבתי ספר, פעילויות באינטרנט וברשתות חברתיות, שיתופי פעולה מול ארגונים שונים, השתתפויות בהרצאות ובכנסים. יש לנו פעילות עם מנהל הרכש בחשב הכללי על מנת להכשיר ולהסביר לחברי ועדות מכרזים מה המשמעות, מה תפקידם ומה חובתם במסגרת תקנות העדפת תוצרת הארץ, שיתוף פעולה עם התאחדות הסטודנטים, שהתחיל בשנה שעברה, פעילויות קידום מכירות או קידום העניין ופעילות שבעצם התרחבה השנה – השנה התחלנו לפעול בצורה אינטנסיבית גם בבתי ספר תיכון, גם במגזר המיעוטים וגם במגזר החרדי – שלוש קבוצות שלא היו בחגיגה הזו. אני אתן zoon in קצר על ההיבט של מגזר המיעוטים. מדובר על 20% מאוכלוסיית המדינה. התחלנו שם בצורה יותר מדודה, אבל בסך הכל לפי הרשמים שאנחנו מקבלים הפעילות מתקבלת שם בהצלחה רבה.
כמו שאמרתי קודם, השנה, בסך הכל, אנחנו מרחיבים את הפעילות, ואנחנו צופים ל-5,400 סדנאות ו-150 קורסים, ובסוף השנה יתקיים כמו בשנה שעברה אירוע סיום. מאד מרגש לראות את הילדים עם התוצרים שלהם. אני מזמין כל אחת ואחד מכם לראות את העניין הזה. מה שבעצם נעשה, עוד פעם, בזריזות – אנחנו מבצעים את כל המשימות שקיבלנו על עצמנו, יש לנו אתר אינטרנט לטובת התוצרים שמיוצרים בבתי הספר, וזהבה תסביר על זה, פייסבוק שהוקם לתכנית- אנחנו באמת מכניסים שם תכנים כמעט כל יום. אני לא יודע כרגע לציין אבל אחד מאתרי הפייסבוק שלנו הוא אחד מאתרי הפייסבוק הפופולאריים ביותר בממשלה, אולי הכי פופולארי, אנחנו מדברים על מעל 70 אלף לייקים.
דבר נוסף שהוספנו השנה זה הנושא של אמנות רשותיות – שוב, באמצעות שיתוף פעולה אם אדיוסיסטמס. הכוונה היא שהתלמידים יחברו לרשויות המקומיות ושבעצם ראש הרשות – היא או הוא, יחד עם התלמידים, יחתמו על אמנה רשותית להעדיף כחול לבן.
מבחינת הפעילות בתחום האינטרנט – בסך הכל פעילות מאד רחבה. ישנו קטלוג של מוצרים כחול לבן, גם למגזר הפרטי וגם לעסקים. ביצענו שיתופי פעולה עם אתרי סחר לסימון מוצרים, ובעצם הקונה יכול או יכולה לראות שהמוצר הוא מוצר ישראלי. פעילות אינטנסיבית בפייסבוק וב youtube, כמו שהגדרתי- אתר להצגת תוצרים של בית הספר, ומשחקי ילדים במסגרת kids.gov.il. לפניכם – דוגמאות לקטלוג של המוצרים, דוגמה לפעילות ברשת חברתית, אתר להצגת התוצרים, ומשחקי אינטרנט לילדים.

תודה. מי שמוציא לפועל את אותן תכניות וסדנאות זה חברת אדיוסיסטמס.

שלום לכולם. כמו שיינון אלרועי ציין אנחנו זכינו במכרז, ואנחנו מבצעים זו השנה השלישית את הפעילות בבתי הספר, כולל פיתוח התכנים. נמצאים יחד אתי כאן בהצגה חוץ ממני – אורנה שמר, מנהלת בית ספר "בגין" רחובות, חוסיין בשארה, מנהל בית ספר "אל מג'ד" בטירה, שרה בכר, סגנית מנהלת בית ספר "מורדי הגטאות" ברמת גן, ומרגלית בדש, מנהלת מחלקת חינוך במועצה האזורית גבעת ברנר. אני לא ארחיב הרבה, אלא אם תשאלו שאלות, אבל המטרה העיקרית של התכנית בבתי הספר זה חשיפת התלמידים לחשיבות העדפת תוצרת הארץ, וכמובן – יצירת גאווה לאומית בתעשייה הישראלית ומוצריה. אנחנו עובדים בכל שכבות הגיל: יסודי, חטיבות ותיכונים. לכל שכבת גיל מותאמת תכנית שפותחה במיוחד. התכנית פועלת על פי הפנינג בית ספרי. כל בית הספר לובש כחול לבן ובאותו יום יש הפנינג. הם אופים עוגות לקראת, בכחול לבן, הם עוברים תהליך חינוכי לקראת יום ההפנינג. כתוצאה מיום ההפנינג נכתבת אמנה בית ספרית, מתוך האמנה הבית ספרית צומחת אמנה רשותית. בנוסף לכך אנחנו מפעילים גם קורסי יזמות וקורסי חשיווקית – כך זה נקרא, וכל זה לקראת אירוע סיום שמתקיים בסוף שנת הלימודים שמהווה תחרות.
אם תוכלו להסתכל על השקף שאנחנו רואים כרגע את - - נמצא בבית ספר. הילדים לבושים כחול לבן ביום שכולו מלא פעילות והילדים יוצרים תוצרים יזמיים ליום הזה. המטרה של ההפנינג כתובה כאן ונוכל לחלק לכם גם את ה folder שמתאר את כל המטרות של ההפנינג, ואנחנו משיגים אותם באמצעות חוויות ומשחקים. הילדים מטמיעים ומבינים מה זה "מיוצר בישראל", וכשהם הולכים לחנות הם אכן מחפשים את המוצר שמיוצר בישראל, ומפעילים שיקול דעת כשהם רואים את התו "מיוצר בישראל", איזה מוצר לקנות. הם מבינים את נושא מניעת האבטלה - - -

יש להם תפקיד ללחוץ על ההורים, זו הכוונה.

זו המטרה, נכון, שכשהילד יגיע, ואנחנו רואים את זה בשטח – ילדים מגיעים עם ההורים לסופרמרקט, או לחנויות אחרות ומסייעים בתהליך קניית מוצר ישראלי.


כאן אנחנו יכולים לראות את האמנה שנכתבה על ידי בית ספר לאחרונה, זה בשנת הלימודים הנוכחית. אני לא יודעת אם אתם רואים מה כתוב, אבל אני אקרא לכם: אנו, תלמידי בית הספר "ביחד" חיפה, מתחייבים לקנות מוצר כחול לבן, ולעודד לקנות מוצרים ישראלים. כך נשמור על הפרנסה של תושבי ישראל". האמנה הזו ועוד אמנות של בתי ספר נוספים בחיפה וביישובים נוספים מצטרפים לאמנה אחת, רשותית, שעליה בסוף שנת הלימודים יחתום ראש העיר עם הקהילה, קהילת ההורים, ונציגי התלמידים.

יש משימות המשך בתוך בתי הספר. אנחנו מפעילים יום הורה מעשיר. הילדים בונים פסל סביבתי שהמטרה שלו זה כחול לבן, המסר שלו. במפקדי בוקר הם מפעילים את הנושא. הילדים עצמם יוזמים הפסקה פעילה בחלק מההפסקות, מבצעים סקר, בונים לוח מודעות, שכל המטרה שלו זה שנושא כחול לבן יהדהד בקהילה. כמו שיינון אלרועי אמר – יש אתר, יש פייסבוק, והקורסים, בסוף שנת הלימודים אנחנו מפעילים תחרות בין כל הקורסים שפיתחו מוצרים. גם היום בתערוכה שתוצג לפני הכניסה לאודיטוריום, תראו שם ילדים. יש היום 65 ילדים מבתי ספר שונים שמציגים תוצרים שיצרו בעצמם, עם חשיבה המצאתית ושיווקית שכולה כחול לבן.

יש לי זמן להראות סרטון של אירוע סיום?

לפני שנעבור לשמוע מנהלים מהשטח אני רוצה לשמוע גם את הגורם הרשמי ממשרד החינוך. יושבת פה דליה פניג, סגנית יושב ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. נשמח לשמוע מהזווית שלך איך שאת רואה את הדברים.

קודם כל אני שמחה להיות כאן, זו באמת הרגשה של חג. אני גם שמחה לראות את הדברים שנעשים כבר בשטח, אבל אני חושבת שהפניה של משרד הכלכלה אלינו, כגורם מערכתי, יש לו חשיבות מאד גדולה, כי הראיה, באמת, להכניס את הנושא הזה באופן מערכתי לכל מערכת החינוך – גם בחינוך הפורמלי, גם בחינוך הבלתי פורמלי שיוצג בהמשך, בכל שכבות הגיל: בגני הילדים, ביסודי, בחטיבת הביניים ובחטיבה עליונה, יש לו חשיבות מאד גדולה.
אמרו כבר על חשיבות הנושא, דיברו על ההיבטים הכלכליים, ההיבטים החברתיים. יש פה גם את הנושא של האמון, שאנחנו היום מדברים עליו הרבה במערכת החינוך בכלל, בכל מיני הקשרים, אבל גם בהקשר הזה, אני חושבת שרכישת מוצרים כחול לבן מראה איזושהי הבעת אמון. אמון באיכויות, אמון בזה ששלנו לא פחות טוב מאשר של אחרים, וזה פן נוסף שגם אליו אנחנו מכוונים.

התלמידים של היום – אנחנו יודעים שהרבה מאד נושאים ערכיים מחלחלים לחברה הישראלית דרך תלמידים. למשל, הנושא של שמירת סביבה, מחזור – ברור לנו שהיום זה נכנס בהחלט באופן משמעותי לחברה דרך תלמידים, שבבתי הספר הנושא הזה נכנס באופן משמעותי ועבר אחר כך גם לבתים. התלמידים עצמם הם צרכנים. יש להם היום בהחלט פלח שוק מאד משמעותי, ואם הם עצמם יהיו מודעים לצרכנות שלהם ויביאו את זה לתוך הבתים וישפיעו על הבתים, וגם הם, כאזרחי עתיד, שמה שנכנס היום לתוך מערכת החינוך גם אם זה נראה לנו שזה לא כל כך משפיע, מתברר שיש לזה השפעות שישפיעו עליהם גם בעתיד, כבוגרים.
לכן זה ברור שהנושא הזה הוא מאד חשוב. אנחנו מכניסים אותו דרך תחומי דעת, דרך מטה לחינוך אזרחי, ונמצאת כאן לידי דנה, וגם דרך חינוך בלתי פורמלי. בתכניות לימודים, בתחומי דעת, ציינתי פה – מולדת, חברה, אזרחות, גיאוגרפיה בבית ספר יסודי, אזרחות וגיאוגרפיה בחטיבות הביניים, מדעי החברה וגיאוגרפיה בחטיבה עליונה, וגם בתחומים שהמטה האזרחי מטפל בהם והם חותכים את כל תחומי הדעת, במקום שזה כמובן רלבנטי ויש לו משמעות. יהיה לזה ביטוי בחומרי הלמידה שהתלמידים לומדים. אנחנו מדברים על עבודות חקר, שאתם תכף תשמעו עליהן פירוט. למשל – אם תלמיד יכול לחקור כיצד משפיעה רכישה של מוצרים ושירותים כחול לבן, אגב, זה לא רק מוצרים, זה יכול להיות גם נושאים של שירותים, כמו תיירות, למשל. כיצד זה משפיע על הכלכלה, כיצד זה משפיע על החברה. כמובן – לפרק את זה לשאלות קטנות יותר, ולעסוק בזה בצורה ממוקדת, בצורה כזו שתלמיד ממש יכול ללכת לחקור, לעשות שאלונים ולבדוק את הנושא הזה. אנחנו מדברים על השתלמויות מורים, להביא להשתלמויות האלה אנשים מתחום הכלכלה, תעשיינים, מלונאים, אנשים ממשרד הכלכלה, כדי להביא את זה לציבור המורים ולהסביר את החשיבות של זה, עם דוגמאות, עם דברים שהם יוכלו אחר כך להציג לתלמידים שלהם. וכמובן – יש את הפרויקטים המיוחדים, שזה חידונים, תערוכות, כל מיני מיזמים, שיעורים לתלמידים ברשת ועוד הרבה דברים שיפורטו בהמשך. בגדול אני באה להציג את המסגרת הכללית ולומר שאנחנו כמערכת חינוך מבינים את החשיבות של זה, ומבינים שחשוב להכניס את זה למערכת גם הפורמלית וגם הבלתי פורמלית.

תודה רבה. נשמע מנהלת, את הגב' שמר ארנה, מנהלת בית הספר "בגין" ברחובות.

בוקר טוב מועצה נכבדה, אני כולי מתרגשת. אני חושבת שזה מעמד מאד מכובד וחשוב, להביא ממש הלכה למעשה את הפרויקט הזה, כחול לבן, לתוך בתי הספר. בית הספר "בגין" מאמין בחינוך לערכים והטמעתם בסביבה. בשנה שעברה השתתפו תלמידי בית הספר באירוע רחב היקף בנושא כחול לבן. המטרה היתה להנחיל מודעות בקרב התלמידים להעדפת תוצרת הארץ ולשפר את התדמית של המוצרים הישראלים. במהלך הלמידה הם הכירו את התעשייה הישראלית הענפה, הכירו את בעלי התפקידים השונים בתעשייה, הבינו את משמעות הצריכה של מוצרים ישראלים, ואת השפעת הצריכה על התעסוקה ועל איכות הסביבה. התלמידים הכירו את התו הישראלי ובאופן טבעי התחזקה אצלם תחושת גאווה לאומית. הם מחכים כאן בחוץ והם ממש נרגשים לספר לכם על התהליך שהם חוו. יש לנו גם שיר שהם רוצים להשמיע לכם.
בתום הפעילות הוחלט על יצירת מוצר, והתוצר הסופי שלנו היה הטבעת איורים של המצאות ישראליות על שקיות נייר, וזה הוצג ממש באופן יצירתי, ועל כך זכו התלמידים שלנו במקום ראשון במעמד השר בנט בפתח תקווה, בכנס כחול לבן. כאן המקום, באמת, להודות למשרד הכלכלה על הפרס המכובד שהסב לתלמידי בית הספר תעסוקה לימודית ערכית חינוכית מגוונת, בפעילויות בזמן ההפסקות וגם בפעילות הורים וילדים. כמובן תודה רבה לחברת אדיוסיסטם על הובלת הרעיון הלכה למעשה. באמת, לא ויתרו לנו ולא ויתרו עלינו, עד הסוף. כבית ספר שמאמין בצריכה ירוקה לקראת הסמכה לתו ירוק, אנו רואים בפרויקט כחול לבן המשך טבעי לכל העשייה הערכית חינוכית בתוך בית הספר. אנחנו מקווים שהענקת פרסים כגון זו תמשיך לעודד את העשייה בנושא, ותקדם את היוזמות בקרב תלמידים אחרים בבתי ספר אחרים במוצרים של כחול לבן.

בתוקף תפקידי כמנהלת בית ספר אני רואה בפעילות זו אבן דרך להנחלת ערכים של לימוד כחול לבן וצריכה ירוקה, צריכה של כחול לבן לדור הבא, ערכים ישראלים, בעיקר בעידן שבו מדינות מסביבנו מחרימות אותנו ומחרימות את המוצרים שלנו. אנחנו מצווים לעמוד איתנים ולהתמלא גאווה לאומית כי יש לנו במה להתגאות. תודה רבה.

תודה רבה. לפני שנעבור למנהל או מנהלת נוספת נשמע את מר רון תומר מהתאחדות התעשיינים, שייתן זווית נוספת.

אני אפתח, ואחרי זה יש תעשיינים נוספים שמעוניינים לדבר כאן. אני מברך גם את היושב ראש על הנכונות לקיים את הדיון, את ידידי, חבר הכנסת נחמן שי על התמיכה לתעשייה ולכחול לבן לאורך כל השנים, ליינון אלרועי, שהוא שותף לכל הדרך ולכל אנשי החינוך שנמצאים כאן אתנו.

חינוך הוא דבר חשוב מהרבה תחומים ואין ספק שגם בנושא של חינוך לכחול לבן. עלה פה הנושא שהילדים בלימוד היתרונות בכחול לבן הם גם מחנכים משפחתיים, אבל אסור לשכוח שהילדים הם גם הגדולים של העתיד. הילדים האלה יהיו וישתלבו בעתיד במערכות ציבוריות, חלקם יהיו אולי אפילו חברי כנסת, אחרים יהיו במערכות ממשלתיות אחרות, בגופים עסקיים גדולים, וכל מה שאנחנו עובדים קשה מאד בשבילו, באספקטים רבים ונרחבים היום – לעבוד על הגדולים שיעדיפו כחול לבן, אנחנו מקווים שאותם אלה שמקבלים את החינוך מתחילת הדרך יושרשו בהם הערכים של הציונות, אני קורא לזה – הציונות הכלכלית, כי בעצם, לפתח תעשייה ולפתח כלכלה זה דבר שחשוב למדינה לא פחות מלהפריח את השממה ולחזק את הצבא. זה המכלול השלם. הילדים שיגדלו לתוך עולם כזה אולי ייתרו בעוד 20-10 שנה את הצורך במטה כחול לבן, אולי ייתרו את הצורך בשדולת כחול לבן בכנסת, אולי הדברים האלה יקרו מעצמם.
לכן אני עוסק את כל העוסקים במלאכה, את המחנכות, המנהלות, האנשים שתומכים. אני חושב שזו פעילות חשובה, פעילות ברוכה. אני קורא למשרד החינוך להמשיך ולחבק אותנו, לחבק את הפעילות. אנחנו מאד מקווים שבשנים הקרובות אחת השנים תוגדר כשנת כחול לבן במערכת החינוך. אני רוצה להגיד תודה לכולם, אני חושב שהעבודה הזו היא החשובה והמבורכת ביותר. תודה.

אנחנו נשמע את מר מסארוה חוסיין, מנהל בית הספר "אל מג'ד" בטירה. בבקשה.

בוקר טוב. כבוד יו"ר ועדת החינוך והתרבות, כבוד יו"ר שדולת כחול לבן בכנסת, חברי כנסת ואורחים נכבדים. שלום לכולם. בשנת הלימודים תשע"ג היה לנו הכבוד ליטול חלק בתכנית כחול לבן, ובית ספרנו, "אל מג'ד" בטירה, היה אחד מבתי הספר המובילים במגזר הערבי בהחלת התכנית בין כותליו. בתחילה היו לי אישית חששות וספקות בנושא, האם התכנית תצליח, האם תלמידי בית הספר יתחברו לתכנית, ואלו ערכים חינוכיים ניתן להפיק ממנה. לשמחתי הרבה מהר מאד התבדיתי. התכנית הופעלה במסגרת קורס יזמות ושיווק, ולשם כך בחרנו בקבוצת תלמידים. היה מדהים לראות עד כמה הביקוש בקרב התלמידים לתכנית היה מעל למצופה, ומספר התלמידים שביקשו להצטרף אליה היה פי שניים ממספר המקומות בקורס. המפגשים התקיימו בשעת אחר הצהריים וראיתי תלמידים שגילו מחויבות יתר, כך שאני יכול להעיד שהיה מדובר במפגשים אטרקטיביים, אקטואליים, ונשאו בקרבם רוח של חדשנות.
במסגרת קורס יזמות ושיווק נחשפו התלמידים לתהליך המתקיים מרגע החשיבה ואיתור הצורך, ועד קבלת מוצר מוגמר. בנוסף, התלמידים נחשפו להמצאות מקומיות ועולמיות. הדבר עורר סקרנות רבה בקרב התלמידים ועורר בקרבם את רוח היזמות והשאיפה ליצור מוצרים אשר יעניקו לנו סביבת חיים קלה יותר בעתיד. בשלב האחרון של הקורס התלמידים נחלקו לקבוצות שהיו מעין קבוצות חשיבה וסיעור מוחות, וכל קבוצה דנה בשאלה איזה מוצר לייצר, ועריכת סקר לסיכויים שהמוצר יזכה בתחרות הארצית. עלי להודות שבפעם הראשונה ראיתי ניצוצות של חשיבה עסקית ממוקדת ורציונאלית בקרב התלמידים. עריכת הסקר קיבלה תהודה בבית הספר, וגם הידיעה שיש תחרות עם עוד בתי ספר אחרים היוותה סיבה טובה לרוח תחרותית בקרב התלמידים. התלמידים שהשתתפו בתחרות הארצית חזרו עם חוויה מדהימה, שכנראה תלווה אותם לאורך חייהם.
אין ספק שתכנית כחול לבן הינה תכנית שנותנת ערך מוסף לתהליך החינוכי הנלווה. התלמידים הכירו דרכה את הסוגיות הכלכליות האקטואליות הגלובאליות, ידעו להעריך את התועלת שמביאה צריכת מוצר מקומי למשק המקומי לעומת מוצר מיובא מחו"ל. בעוד מספר ימים יופעל בבית ספרנו יום הפנניג של כחול לבן בנושא זה, ואין ספק שהמשך התכנית בעתיד והטמעתה בקרב התלמידים יצמיח דור של אזרחים הלוקח אחריות על הבחירות הכלכליות ומונע משיקולים רציונאליים וגאווה מקומית.

בסוף ברצוני להודות לכל העוסקים במלאכה, במיוחד למשרד הכלכלה ולחברת אדיוסיסטם המלווה אותנו בתכנית החינוכית. תודה.

תודה. הדברים מדהימים. למרות החששות שהזכרת בהתחלה זה יפה מאד. אנחנו, בוועדת החינוך, נותנים עדיפות לאנשי חינוך. למרות שרשימת הדוברים ארוכה נעבור למנהלת מחלקת החינוך בגבעת ברנר.

כבוד יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת נחמן שי - - -

לא, לא. אני בשדולה. יוני הוא היושב ראש.

אני היושב ראש הזמני וחבר הכנסת עמרם מצנע הוא יושב ראש הוועדה, למען הסדר הטוב. התבקשתי להחליפו.

חברי ועדת החינוך, התרבות והספורט, סגנית יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך דליה פניג, קהל נכבד. זו היא זכות גדולה לשבת כאן בכנסת ישראל ולהיות חלק מאותה תכנית חינוכית משמעותית של משרד הכלכלה, כחול לבן. זכיתי להיות חלק ממערכת החינוך הענפה, במשך 24 שנים כמחנכת, מנהלת בית ספר, ועתה – כמנהלת מחלקת החינוך במועצה האזורית ברנר. המועצה כוללת 20 גנים, 2 בתי ספר יסודיים ובית ספר תיכון. מועצה אזורית ברנר כוללת מושבים, קיבוצים, ובסיס צבאי, ומהווה ריאה ירוקה בתוך אזור של ערים ומוקדי תעשייה. בבתי הספר נבנית תכנית לקיימות, להידוק הקשר של הילדים עם הסביבה הקרובה והארץ כולה. הגנים עברו תהליך של גנים ירוקים, ואנו שוקדים בכל שכבות הגיל על חיבור הילדים לאהבת האדם והארץ, וכל זאת בהובלתו של מר דורון שידלוב, ראש המועצה, כאשר החינוך של ילדינו מונף כדגל ראשון במעלה.
החינוך מלווה אותי במשך כל השנים האלה, בארץ ובעולם. כשליחה של הסוכנות היהודית – בבית ספר יהודי במקסיקו. ילד יהודי במקסיקו גאה בהיותו יהודי, גאה במדינתו, וגאה במיוחד במדינת ישראל כאילו היתה ארץ הולדתו. כשהוצגה התכנית לבתי הספר במועצה פתחתי את זרועותיי בשמחה בשל חשיבותה הרבה בחינוך הדור הבא של מדינת ישראל. הפעילות המבורכת המוצעת לתלמידים להיכרות עם התעשייה הישראלית והסברת חשיבותה לפיתוח הכלכלה הישראלית. הילדים הינם דור העתיד של המדינה, ואני רואה בהם את השגרירים הטובים ביותר בהסברה. בעזרתם יורחב הידע והכוח שלנו גם לאוכלוסיית המבוגרים, ידע שיביא עמו גאווה לאומית, וקשר הדוק יותר לארץ.

ההמצאות הישראליות רבות ומעוררות גאווה בקרב האנשים המודעים להם. הדיסק און קי, המלווה כל ילד ומבוגר, מערכת הניטור המאפשרת חסימת התקשרויות בלתי רצויות ברשת, עגבניית השרי המונחת על שולחננו, הגמבה הזעירה והצבעונית, הטפטפות המהוות שיטה מודרנית להשקיה באמצעות טפטוף – כל אלה הם פרי פיתוח וייצור ישראלי. האם ילדינו מודעים להמצאות אלה? "כיפת ברזל" שהצילה מאות ואלפי אנשים חשפה את הציבור והילדים בכללם, להמצאה ישראלית, ופיתחה גאווה בקרב הציבור כולו. אולם, האם עלינו לתלות את הגאווה הלאומית רק בימים קשים? חלה עלינו חובה ואחריות אישית ולאומית, כאנשי חינוך במערכת החינוך, לחשוף וללמד את ילדינו כמה רב כוחנו, גם בתחום ההמצאות והחדשנות.

לקורס היזמות חשיבות רבה בחשיפה להעדפת תוצרת הארץ ויצירת גאווה לאומית, להעמקת הזיקה בין עולם החינוך והלמידה לעולם התעשייה. בדרך של חקירה, שהינה בהלימה לחקר בתכניות משרד החינוך, מקבלים התלמידים מידע בתחום התעשייה וזאת על ידי התנסות וחוויה. הם מתנסים בתהליך פיתוח מוצר משלב הרעיון ועד לפיתוח מוצר חדש, מפתחים מיומנויות חשיבה, חדשנות, ויצירתיות. התלמידים הצעירים, דור ההמשך, אינם מודעים מספיק לתהליך יצירת המוצר והמפעל בו הוא מיוצר. השיעורים חושפים אותם לתהליך הפיתוח, הם לומדים בעזרת משחקים מושגים כגון – פס יצור, מנכ"ל, סמנכ"ל, יבוא ויצוא, תו תקן, ועוד. תהליך זה מאפשר לתלמידים להכיר את המציאות האמיתית ובעזרת הכרת תהליך יצירת המוצר הם מבינים גם את הקשר בין המוצר כסף שקונה אותו, ולא ממשיכים לחשוב שאת הכסף מוציאים מהקיר, מהכספומט.

התלמידים למדו להכיר את ההמצאות הישראליות, למדו לזהות את המוצרים תוצרת הארץ. בעזרת סדנאות ומשחקים חוויתיים הבינו שרכישת המוצרים תביא לפיתוח, הגדלת מקומות העבודה, ומניעת אבטלה. בקרב התלמידים הבוגרים יותר עולות דילמות משמעותיות כגון – רכישת מוצרים תוצרת הארץ או תוצרת חוץ, ומתפתחים כישורי צריכה עצמאיים ומודעות צרכנית נבונה.
לסיכום, ברצוני להודות למשרד הכלכלה ולחברת אדיוסיסטם, ובמיוחד לזהבה אסא מנכלית החברה, אשר מסייעים להנחלת התכנית בקרב התלמידים, הן בפן הבית ספרי והן בפן הרשותי, תודה רבה.

תודה רבה. נעבור לחברת הכנסת יפעת קריב שהיא אחת מחברות הכנסת הפעילות בוועדה.

קודם כל שלום לכם ואני רוצה לברך ראשית את היושב ראש, גם את יושב ראש השדולה על כינוס הוועדה ועל היום הזה. אני חושבת שזה נושא מאד מאד חשוב, ואני רוצה לחלק את הדברים שלי ל-3 חלקים, כמו שנהוג במחוזותינו. הנושא הראשון מתייחס לנושא של המודעות. דיברתם פה המון על המודעות וקראתי את כל החומרים שהנחתם על שולחננו. אני חושבת שהמודעות בקרב תלמידים זה נושא חשוב ממעלה ראשונה, כי בכלל לא חושבים על זה. אני אם ל-4 ילדים, שניים מהם גדולים, במערכת החינוך. זה לא נמצא בחשיבה שלהם. הלא הם קונים את מה שזול, מה שיפה, מה שהוא מותג, ולא משנה מאיפה הוא הגיע. החשיבה היא לא חשיבה שבכלל יש בה עניין של כחול לבן או לא, או איפה זה מיוצר, ומי עומד מאחורי הייצור. אני חושבת שלהכניס את המודעות בקרב התלמידים כבר בגיל הזה זה חשוב ומצוין, אני מאד שמחה לקרוא את מה שכתבתם פה ולשמוע על העשייה הרחבה שהצגתם. אז קודם כל על זה – יישר כוח.

אבל לצד המודעות מגיע השלב הבא, שזה החלק השני שאני רוצה להתייחס אליו, שזה הקניה, הקניה של מוצרים. אני יכולה להגיד לכם שברמה האישית שלי, אחד מהמוצרים שאני מקפידה לקנות כחול לבן זה לבוש. אני ממש מקפידה ש-80% מהלבוש שלי יהיה כחול לבן. אני בטוחה שאם נשאל את כל האנשים שיושבים פה בחדר איפה הלבוש שלהם מיוצר, או מי המעצב שעומד מאחורי הבגדים שלהם, אני לא אשאל כל אחד, אבל כל אחד יעשה את החשבון האישי שלו, ואני בטוחה שהתוצאות יאכזבו אותנו. מרביתנו לא קונים בגדים כחול לבן. יצא לי להיפגש עם פורום של מעצבות ומעצבים, ואני אחבר אותו אליך – בוגרי שנקר ומעצבים ישראלים שנמצאים על סף קריסה. כל פעם אנחנו שומעים על עוד מעצבת ישראלית מוצלחת שפושטת את הרגל. גם מעצבים, או שלא מצליחים למכור את המוצרים שלהם, כי יש יבוא מסין ומעוד מדינות בעולם, של סחורה מאד זולה, הרבה יותר קל לקנות מותגים שמגיעים מאירופה ומארצות הברית, שהמחירים באמת יורדים למחירי רצפה, ואז נעלמת החשיבה של כחול לבן. אני ממש מקפידה לקנות תוצרת של מעצבות ישראליות והמחירים לא נופלים ממחירים של אותן חברות גדולות שמגיעות אלינו מאירופה ומארצות הברית ובעיקר מסין, אבל החשיבה היא - - פעם אחת העלינו את המודעות, פעם שניה – בואו נדבר על הקניה.

תעשיית האופנה הישראלית קרסה.

תעשיית האופנה הישראלית קרסה, אני מדברת על אופנה. כל אחד יחשוב – כולם פה לבושים מאד יפה ומאד מכובד – של מי הז'קט שאנחנו לובשים. אני רוצה להגיע עד לדלתא, עד לכל מוצר. אנחנו מדברים על זה אבל אנחנו לא מקפידים על זה, ומכיוון שזה אולי בעיניי נושא מאד מהותי, אני חושבת שבאמת, כמו שאתה ציינת – זה שווה שיח, ושווה דיון, ולשים גם את הדברים הקשים על סדר היום. אז פעם ראשונה זה מודעות, אבל פעם שניה – קנייה. האם אנחנו באמת קונים כחול לבן? זאת אומרת, אני לא מדברת על קוטג', שגם זה – אני מרגישה את עצמי שואלת האם זה מוצר ישראלי או לא מוצר ישראלי, אלא סיני.

- - -את כל המכסים על הסחורה המוגמרת מהמזרח. למה שיקנו כחול בן אם מדיניות המיסוי על העובדים היא הכי גבוהה בעולם?

אז אני מציעה גם ליושב ראש השדולה לשאול את השאלות המאד קשות, כי מה שאתם עושים במערכת החינוך זה באמת במעלה ראשונה, זה חשוב מאד. המודעות לכחול לבן, בכלל, שזה קיים – זה ממש חשוב להנחיל את זה כבר בגיל החינוך. אבל לבוא להורים, ואנחנו מדברים פה על יוקר מחיה, ואנחנו מדברים על תקופה שהיא תקופה קשה למעמד הביניים ותקופה קשה לחברה הישראלית, וכשאני צריכה לקנות בגדים ל-4 ילדים, אז איפה אני קונה את הבגדים לילדים- מה שזול יותר, או מה שמיוצר כאן ואולי עולה טיפה יקר יותר? ואיך אנחנו באמת עוזרים ליצרנים הישראלים לייצר בצורה שגם באמת אפשר יהיה לקנות את המוצרים שלהם, ואני מדברת על לבוש ועל ספרים ועל מחברות, ועל תיקים – אני פשוט נשארת בתחומים של מערכת החינוך, מה אנחנו קונים פה ומה אנחנו קונים מיובא, בעיקר מהמזרח הרחוק. אני אישית מקפידה, אבל אני עם מודעות מאד גדולה, כי אני באופן אישי מכירה את המעצבות ואת המעצבים ואת הישראלים שפושטים את הרגל, וכואב לי על זה. אבל זו נקודה מאד משמעותית.

החלק השלישי של הדברים שאני רוצה להתייחס אליהם זה הנושא של הייצור, של היזמות. מתוך עבודה עם צעירים – ואתם הצגתם את זה כבר בקרב תלמידים ובני נוער, היזמות הישראלית היא משהו שהופך אותנו ל – startup nation, אומה שזה יצר אמיתי שלה כל הזמן לייצר ולפתח. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לתת עוד קאדר של השקעות ליזמות ישראלית, שתהיה באמת יזמות כחול לבן, לראות את היזמים שלנו נשארים בישראל ומפתחים בישראל, ולא אחרי שמפתחים משהו עוזבים את הארץ, או שהעסקים שלהם נסגרים. ממחקר שנעשה בקרב צעירים הראו שמעל ל 50% מהם – החלום שלהם בגילאי ה 30-20 זה לפתוח עסק. זאת אומרת, אנחנו באמת רוצים לייצר משלנו, לפתוח, להקים. השאלה אם זה באמת עומד בסופו של דבר בסטנדרטים, אם הם שורדים ומצליחים, והאם המעגל הזה של המודעות - קניה וייצור, הוא באמת מעגל שמתקיים. אני מקווה שבאמת היום הזה יביא למשהו מאד משמעותי.

תודה רבה. אגב, יהיה גם דיון בוועדת הכלכלה, זה קורה, לדעתי, בעוד רבע שעה, דיון שעוסק גם בנושאים הטכניים, המיסויים – בכל ההקשר הזה. כיוון שאנחנו בוועדת החינוך אני אבקש להתמקד יותר מהזווית של תודעה, הסברה וחינוך.

לפני שנעבור לשמוע את אנשי ההתאחדות אני רוצה לזמן את אורי רשטיק שהוא יושב ראש התאחדות הסטודנטים, שם יש גם נאמני כחול לבן.

שלום לכולם, נעים מאד, תודה על ההזדמנות לדבר. התאחדות הסטודנטים בישראל רואה את עצמה כוח משימה לאומי. אנחנו לוקחים חלק בהרבה מאד משימות לאומיות שקשורות להסברה נגד אנטישמיות ברשת, בנושאים חינוכיים, פרויקטים קהילתיים ועבודה עם אזרחים ותיקים. בשנה האחרונה החלטנו שאנחנו גם רוצים להתחיל ולעסוק בכך שהסטודנטים קודם כל יעודדו רכישה של מוצרים כחול לבן וגם, כמובן, ירכשו מוצרים כחול לבן בעצמם. סטודנטים הם למעשה ציבור צרכני בתחילת דרכו. הוא רק מגבש את הרגליו הצרכניים בתקופה הזו. בתקופה שבה הוא סטודנט הוא הופך להיות אדם יצרני וצרכן בחברה.

אנחנו התחלנו להפעיל יחד עם משרד הכלכלה וקבוצת סטודנטים את פרויקט נאמני כחול לבן. מה אנחנו עושים בפרויקט הזה, בעצם? יש לנו 60 סטודנטים ב-10 קמפוסים ברחבי הארץ. התאחדות הסטודנטים מייצגת, למעשה, את כל הסטודנטים בכל הקמפוסים ברחבי הארץ. אני אגיד בקצרה – אנחנו גם מעמידים דוכנים, מעמידים נקודות הסברה, עושים פעילויות יצירתיות, בימי סטודנטים, יוצאים החוצה לבתי הספר ולתנועות הנוער. בסמסטר הבא נתחיל לעשות סדנאות ביחד עם תנועות הנוער.

יש ערכאות שאתם מקבלים מהם - - יש שיתוף עם מטה כחול לבן או שזה משהו עצמאי שלכם?

אנחנו, למעשה, הסטודנטים המתנדבים – זכאים למלגת לימודים חלקית, אבל עדיין מכובדת, שניתנת על ידי משרד הכלכלה, מלגה של 5,000 שקלים.

כמה סטודנטים?

60 סטודנטים. יש גם אלמנט של matching שגם התאחדות הסטודנטים בסיפור הזה. אלה פרויקטים שאנחנו יודעים להביא matching לתוכם. אנחנו משיגים פה עוד בונוס שזה הקלה ביוקר המחיה של הסטודנטים שזקוקים למלגה. זה שיתוף פעולה באמת נהדר ויוצא דופן בין הסטודנטים, התאחדות הסטודנטים למשרד הכלכלה. אנחנו מאד מקווים שהוא לא ייפסק השנה. ההתקשרות שלנו היא עד סוף השנה ואנחנו מאד מצפים ורוצים להמשיך את הפרויקט הזה. אנחנו גם רוצים להגדיל אותו.

גם אנחנו רוצים להמשיך ולהגדיל אותו. אנחנו נלמד ביחד את התוצאות.

תודה רבה למשרד הכלכלה על שיתוף פעולה נהדר.

תודה. אברהם בר דוד, יושב ראש מועצת המנהלים של חברות "ימקו- אור".

קודם כל תודה רבה על האפשרות להביע פה את הבעיה של התעשייה, שזה קצת בפן שונה ממה שדובר פה עד עכשיו. היות ואני מייצג בין היתר גם את תעשיות המתכת בארץ, שזה כ-10 אלפים עובדים בתעשייה מהצפון ועד הדרום, לנו יש בעיה בנושא של החינוך בפן אחר: החינוך הטכנולוגי בארץ נפגע בחסר בשנים האחרונות בארץ, בצורה משמעותית. המזל הגדול של התעשייה בארץ היה שהעליה הגדולה שהגיעה מברית המועצות הביאה אנשים שהיו בקיאים בעבודות מתכת, ליד מכונות עבודה.

הכיוון הכללי של החינוך בארץ הולך יותר ויותר לנושא של הייטק, של software ודברים מסוג זה, ושוכחים שהתעשייה העיקרית שמפרנסת את האנשים, התעשייה שמייצרת את עיקר המוצרים היא התעשייה הבסיסית, המסורתית. לתעשייה הזו חסרים היום באופן משמעותי אנשים. לדעתי החינוך לא מופנה לכיוון הזה. החלק הגדול של בתי הספר שעסקו בזה – נעלמו או שהתעסקו בדברים השוליים ולא המהותיים. לנו היום חסרים משמעותית אנשים שיודעים לעמוד ליד מכונה ולהפעיל אותה. המכונה היא לא פחות מאשר מחשב. אין היום דברים אחרים. כתוצאה מכך, גם התפוקה של התעשייה שלנו נמוכה יותר, תפוקה פר עובד, וגם – הנוער שהולך ומתחנך ומחר בבוקר הוא זה שיצטרך להחליט לאן הוא הולך – לא מקבל מספיק לדעתי בתוך מערכת החינוך, דירבון ללכת לתעשיות מסוימות.

לא מזמן גם האוצר הקצה משאבים למכללות הטכנולוגיות – היה על זה דיון מורכב. זה עבר יחסית בשלום.

- - עשר שנים בערך, שאני מקווה שיעשו אותו מהר ויצליחו להתגבר עליו.

תחבר את זה, אם אפשר, לנושא של הסטודנטים, כי אנחנו מדברים על סטודנטים שהרבה פעמים מסיימים את הלימודים שלהם – בעיקר בגליל, כשאין הלימה בין מה שהם סיימו ללמוד ובין הצרכים הטכנולוגיים של מפעלים באזור. זאת אומרת, שיש מפעל שחסרים לו 600 עובדים ויש 600 סטודנטים מובטלים ואין הלימה, כי הלימודים לא מותאמים לצורך הישראלי בנושא של הנדסאים בטכנולוגיה.

גם העברת המודעות שעבודה בתעשייה היא לא פחות מכובדת מאשר עבודה בהייטק, ולייצר מוצר חדש ב-software.

הדבר השני שאני רוצה לציין אותו פה – ויושב ראש השדולה נמצא פה, ידידי נחמן שי – אני חושב שצריך לדאוג לכך שהתעשייה הישראלית תקבל איזושהי הגנה מממשלת ישראל על מה שהיא עושה.

ברור. זה אני שומר לוועדות אחרות היום ובעיקר למליאה.

אתה, כיושב ראש הלובי – אני רק אתן דוגמה, כי אנשים פה לא יודעים את זה – תעשיות אירופאיות, לדוגמה צרפת וגרמניה, מכריזות על מכרזים שמותרים אך ורק לתעשיות הארציות שלהן. אצלנו לא קיים דבר כזה. אני חושב שמין הראוי שמדינת ישראל תשקול את זה.

יש אמנות עם בערך 40 מדינות, היום העולם הוא גלובאלי. לא תמיד מותר להגן אבל חלק מהמדינות כן מגינות, הן מוצאות דרכים לעשות את זה. חברי מהתאחדות התעשיינים יודעים שאנחנו נאבקים בעניין הזה קשות. לצערנו, אין כתובת ואין מענה מצד הממשלה בעניין הזה. משרד האוצר עדיין מכשיל את זה, הוא לא מעוניין לתת לנו את ההגנה הדרושה מטעמים של הורדת מחיר בכל מחיר, גם בפגיעה שמזומנת פה. אנחנו מצפים שמשרד הכלכלה יהיה הבית שלנו, אבל לא תמיד הציפיות שלנו נענות כמו שאנחנו מקווים.

הדוגמה שאנחנו יכולים לקחת – ממשלת צרפת הוציאה עכשיו מכרז על 3 מיליארד יורו שמותר רק לתעשיות צרפתיות על 2,000 נגמ"שים ו 200 טנקים. זה פורסם רק אתמול.

תודה רבה. אנחנו נעבור לדוד ברזילי שהוא מנהל ומנכ"ל של חברת מ. ברזילי מאשקלון.

בוקר טוב לכולם. אני אעשה את ההפרדה בין החינוך ובין הרבה מאד דברים שיש לי להגיד בחוץ. אני, באופן אישי, למדתי אלקטרוניקה, יג ו-יד, לפני למעלה מ-30 שנה. התגייסתי לצבא ופרשתי לפני שנתיים בדרגת אלוף משנה. הייתי אחראי על כל החינוך הטכנולוגי של אגף התקשוב, כל בה"ד 7, והרבה מאד תלמידים מבתי הספר השונים הגיעו אלינו. כבר אז ראינו את הבור. קלטנו הרבה מערכות טכנולוגיות ולא היה כוח אדם שיפעיל את אותן מערכות. היינו עושים on the job training. לימים השתחררתי מצה"ל ונכנסתי לעבוד בחברה המשפחתית ואני כבר למעלה משלוש שנים מנהל אותה, וראיתי את הבור האדיר שקיים בהכשרת עובדים ובאיתור והעסקת העובדים.

החברה שלנו מתעסקת בעיבוד שבבים וזיווד אלקטרוני, קרי – מכניקה קלאסית בתחום המתכת, על מה שדיבר קודמי. היום, להשיג עובדים בענף הזה זה בלתי אפשרי. למה אתה מכוון או מצפה? זה פער של 30 שנה שרק על זה צריך להקים ועדת חקירה –איך סגרו את כל בתי הספר המקצועיים? אני למדתי אלקטרוניקה, היתה מגמת חשמל והיתה מגמת מכניקה, וכל אחד בהתאם ליכולתו. פה, בוועדת החינוך, צריך לדבר על היכולות של האנשים. כולם מכוונים במדינת ישראל להייטק. אין ספק שיש פה מוח אבל לא כולים יודעים הייטק, ואז אנחנו מזניחים את השכבות החלשות, ויש לא מעט כאלה. צריך לחנך לגאווה מקצועית. אני הייתי גאה להיות טכנאי אלקטרוניקה, ומי שהיה שכן שלי היה גאה להיות איש מחרטה או איש כרסום. היום – תגידו לי, איזה ערכים או איזה נתונים יושבים בבתי הספר כדי שיהיו גאים להפעיל מחרטה? יש חוסר בחרטים, מסגרים, כרסמים – דרך אגב, במרבית המכונות האלה יש מחשבים. זה לא ממש - - קודם כל בואו נחנך לגאווה מקצועית במדינת ישראל. זה לא קיים.
דבר שני – ליושבים בשולחן הזה. תחליטו כבר איפה בתי הספר המקצועיים – במשרד החינוך או במשרד התמ"ת? לפני חודש היה פה יום התעשייה ואמרתי ליושב ראש, עמרם מצנע, שבראייתי זה חייב להיות במשרד החינוך. בתי הספר המקצועיים חייבים להיות במשרד החינוך. אבל תקבלו החלטה. מדברים ומדברים – איפה בתי הספר המקצועיים? איפה התכנית? כמה בתי ספר מקימים בשנת 2014, 2015? תכנית רב שנתית – אין דבר כזה. ובאיזה מגמות? עיצוב, אופנה, הכל חשוב אבל צריך שבסוף יהיו מגמות ולדעת שנותנים מענה לרובד של כל הפערים במשק.

דבר אחרון שאני רוצה לגעת בו, למרות שהוא לא קשור באופן ישיר. תבינו, מדינת ישראל היום, בתעשייה, היא מדינת אב טיפוס. עושים פה אב טיפוס ואת כל הייצור עושים בחוץ. אז איזה ייצור כחול לבן? אני אתן דוגמה – כל המפעלים הממשלתיים או שבבעלות ממשלתית – תעשייה אווירית, תע"ש, רפא"ל – עושים פה אבי טיפוס. לא נותנים לתעשייה להרוויח שקל, הורגים אותנו, ואחרי שעושים את האב טיפוס אומרים – תודה רבה, בואו נייצר בסין. אז בואו ותעשו סדר ברובד הרחב של הדברים, בואו נראה שבאמת מייצרים פה ולא עושים אופסט בהודו ואופסט בסין – ועל זה אני אדבר בוועדת הכלכלה. אבל החינוך חייב להיות מקצועי פר מגמות, לאורך כל הרובד של התעשייה בארץ.

תודה רבה על הדברים הנכוחים. חבר הכנסת נחמן שי צריך לעבור לוועדה אחרת בנושא הזה, אז ניתן לו את זכות הדיבור.

אני רוצה להודות ליושב ראש, הוא עובד קשה מאד בנושא כחול לבן, השבוע נולדה ביתו שהיא לגמרי כחול לבן, תוצרת הארץ, שביעית בעזרת השם. בכל מקרה, מזל טוב בשם כל הנוכחים.

אני רוצה להודות לכם, אני צריך לרוץ הלאה, ואני רוצה לבקש ממך יינון, להעביר את בקשתי, בקשתנו – מיליון וחצי שקל, אפילו אם זה יועלה השנה ב-50% זה טיפה, טיפה בים. אתם חייבים להקצות לזה משאבים יותר גדולים. יש פה מחנכות טובות ממני. כל אחד מבין שההתחלה קובעת. מה שאנשים צעירים לומדים בראשית חייהם – את זה הם לוקחים הלאה, ואם הערכים האלה יוטמעו בהם, ערכים חיוביים בראשית דרכם בחיים, אז נרוויח אותם. לכן זו ההשקעה הכי טובה. הבעיה היא שלא תמיד רואים את התוצאות באופן מיידי כי זה לוקח זמן. אבל זה לדעתי פרויקט נפלא שצריך לעודד ולהרחיב אותו כמה שאפשר ולגעת בהכי הרבה אנשים בארץ הזו. אני מודה לאורי ולפעילות של התאחדות הסטודנטים. זה גם, אנשים בתחילת הדרך שעוד יהיו פה צרכנים ויהיו מעורבים פה בכל כך הרבה מערכות חיים. והמגזר הערבי שהוא גם חלק בלתי נפרד מהמדינה הזו וטוב שגם בו אנחנו פועלים ומרחיבים.

אני מאד מתחברת למה שאמרת. אני סגנית בבית הספר "מורדי הגטאות" ברמת גן. אנחנו בית ספר למנהיגות, יזמות ומנהל עסקים. אנחנו מאמינים שככל שנשפיע בדור העתיד כפי שרון תומר אמר – אנחנו נרוויח בעתיד, והילדים שלנו הם אלה שיגדלו להיות הבוגרים. אנחנו, בבית הספר, מאמינים שאנחנו צריכים להכשיר את הילדים לחיים האמיתיים, להביא אותם להצלחה. אנחנו מלמדים אותם כישורי חיים באמצעות מיומנויות של מנהיג, יזם ומנהל עסקים. אנחנו מאמינים שהתלמידים הם משק הכנפיים של הפרפר. כשהוא מרפרף בצדו האחד הוא יכול להשפיע בצד אחר של העולם. אנחנו מאמינים שכדי להצליח לא צריך מזל, צריך משהו אחר. אנחנו מלמדים את הילדים שלנו שאנשים מצליחים לא מצליחים במקרה. הם חושבים אחרת ופועלים אחרת, ויודעים למצוא את ההזדמנויות בדרכם. לכן היה לנו קל לאמץ את הנושא של כחול לבן. ולמה? כי אנחנו מפתחים מנהיגות אצל הילדים, מיומנויות של הנהגה, מובילים את הילדים להבנה מה כוחם ועצמתם בהובלת תפיסות ועמדות, בהובלת הקדמה, ההתפתחות והשינוי למען עולם טוב יותר. לדוגמה – לאורך השנה אנחנו לומדים על יזמות ועל שיווק כחול לבן. באמצעותם אנחנו מפתחים מיומנויות של עמידה מול קהל לצד ערכים של אחריות, גאווה לאומית וכלכלית. ביזמות אנחנו חושפים את התלמידים למעגל התעשייתי, להמצאות, לפטנטים, לתגליות ישראליות. אנחנו מפגישים את התלמידים עם יזמים ישראלים, דנים אתם במיומנויות של יזמים חברתיים, מחזקים את הגאווה הלאומית ומבררים עם הילדים כל שנה, ואנחנו לא עושים את זה שנה אחת – ובהקשר למה שאמר רון תומר, להכריז על שנת כחול לבן, אני דווקא חושבת שלא. אנחנו צריכים בכל שנה, כי ברגע שתהיה שנה אחת אז נגענו בזה וזהו. אנחנו כבר שלוש שנים עוסקים בזה. אנחנו מאמינים שכל שנה צריך לעסוק בזה בדרך מסוימת.

הילדים למדו מה קורה לאדם שהוא מובטל, מבחינה רגשית, חברתית, משפחתית, לאומית, כלכלית. מה קורה למדינה. הם למדו שיש להם יכולת להשפיע. הם הבינו שרכישת מוצרים כחול לבן מביאה לביקוש של ייצור מוצרים. אנחנו לא נשארים בתוך מתחם בית הספר. אנחנו יצאנו מתוך בית הספר, הגענו למרכז המסחרי. הילדים שלנו פגשו עוברי אורח, החתימו אותם על אמנה, עשינו הפנניג גדול. בהקשר למה שאמרה חברת הכנסת קריב, שדיברה על קניה של יבוא מחו"ל – הילדים שלנו נפגשו עם בעלי חנויות בקניון שבסמוך לבית הספר והסבירו להם מה החשיבות - - לנסות לשכנע אותם להפסיק לייבא, בזעיר אנפין, אבל בניסיון להעביר את זה הלאה כמה שיותר.

אני חייבת לומר תודות לכמה אנשים חשובים - קודם כל למנהלת בית הספר שלי, הגב' רוני שאשא שבזכותה הכל יוצא לפועל והיא עוזרת לנו בכל מה שאנחנו רוצים, לצוות כחול לבן, למורים של בית הספר, למשרד הכלכלה שמשתף אתנו פעולה, לכל הצוות מחברת אדיוסיסטם, שכל שנה מעבירים לנו את הקורסים שלהם, חברת דיבייט, שעובדים אתנו על העברת מיומנויות של עמידה מול קהל, לרון תומר שהיה אצלנו בבית הספר והרצה, וכמובן – לילדים שלנו.

אנחנו רוצים לסכם את הדיון החשוב הזה בכמה נקודות. אתה רוצה לדבר? מה שמך? אדם. אדם יודע שכשהוא הולך עם אבא שלו לקנות, או במכולת או בחנות הבגדים, הוא ישאל את אבא שלו האם התוצרת היא כחול ל בן.

זה לא מעכשיו.

יפה. זה כבר משמח. אז תלחץ את היד למוצרלי.

תודה רבה לאדם ולכל הדוברים . אני רוצה לסכם בכמה מילים את הדיון החשוב הזה. אנחנו חיים בתקופה מיוחדת של עולם של מותגים, כותרות, סיסמאות – איך שהכל נראה מבחוץ, ואנחנו יודעים שבחברה הישראלית לצערי יש תרבות שחו"ל תמיד נראה יותר טוב, יותר נוצץ. אנחנו רואים את הבהלה, כך אני קורא לזה, לדרכונים הספרדיים, ופתאום, כשמדברים על סוגיות של כחול לבן זה נשמע, לצערי, פחות טוב. כולנו יודעים שההפך הוא הנכון. דיברו פה על גאווה מקומית, מושג שצריך לחזור עליו כמה וכמה פעמים. זה בכל חלקי החברה הישראלית. צריך לומר – כן, אנחנו גאים לקנות כחול לבן, גאים להיות שייכים למדינה הזו. יש פה מחלוקות אבל יש פה דברים שהם מעל. זה אחד הדברים שיכולים לאחד את כולנו, אם זה במשרד החינוך, משרד הכלכלה, ואם זה אצל אדם והחברים שלו בשטח, הילדים הנפלאים שקיימים היום ומתחנכים על ערכים של גאווה לאומית.

שתי המלצות שיכולות לבוא מהוועדה הנוכחית, אני אשמח שהם גם יהיו כתובים. הדבר הראשון – דיברו פה על שנת כחול לבן. אני מסכים שזה לא צריך להיות שנה אחת, אבל זו צריכה להיות ההתנעה. ברגע שתוגדר שנת כחול לבן ממילא כל המערכות צריכות יהיו להיות מכוונות סביב זה, וככה זה ימשיך, בעזרת השם, גם בשנים אחרות. הדבר הנוסף זה באמת החלטה משמעותית שאנחנו דורשים ממשרד החינוך וממשרד הכלכלה, להגיע להחלטה היכון יהיו בתי הספר המקצועיים בטווח של החודשים הקרובים כדי שלא רק הדיבורים של תודעה וחינוך יישארו בכותרות, אלא גם נראה דור של תלמידים שמתחנכים לגאווה מקצועית ישראלית.

אז תודה רבה לכל הדוברים, תודה על הדברים. ישיבה זו נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:40>