PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 151>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י' באדר א התשע"ד (10 בפברואר 2014), שעה 11:00

<הרתמות תנועות הנוער לסיוע הומניטרי למען נפגעי מלחמת האזרחים בסוריה>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

איתן כבל

משה מזרחי

אברהם מיכאלי

חמד עמאר

>
איתן טימן - מנהל אגף לחינוך חברתי קהילתי, משרד החינוך

אמיר ויסברוד - ראש חטיבת מזרח תיכון-ממ"ד, משרד החוץ

נפתלי דרעי - מזכ"ל, מועצת תנועות נוער בישראל

גל לוסקי - נציגת IFA

אסף חזני - נציג IFA

ברכת קלימשטיין לוי - נציגת עמותה IFA

גלית וידרמן - סמנכ"ל, יוניסף

יואב בייר - תנועת הנוער כנפיים של קרמבו

דליה גולדפרב - רכזת חניכים ומשפחות, כנפיים של קרמבו

מעיין לב - כנפיים של קרמבו

אופיר זליגמן - כנפיים של קרמבו

מעיין קטאשווילי - כנפיים של קרמבו

דפנה שרון - כנפיים של קרמבו

הלא עבסיה - חניכה, כנפיים של קרמבו

נוי כהן - חניכה, כנפיים של קרמבו

ערן גולדמן - מחלקת הדרכה, תנועת המחנות העולים

הוד לייש - הנוער העובד והלומד

יואב בן שמעון - הנוער העובד והלומד

אחינועם לוינשטיין - הנוער העובד והלומד

דוד וקסלר - הנוער העובד והלומד

עומר אמיר - הנוער העובד והלומד

נועה הייטנר - הנוער העובד והלומד

מיכל בר חנין - הנוער העובד והלומד

יובל ארד - הנוער העובד והלומד

רלי ישראלי - תנועת הצופים

איתי זידנברג - מזכ"ל השומר הצעיר

עלי אמיר - מזכ"ל תנועת נוער דרוזי

ניצן עמית - מנהלת ביה"ס עמל שמשון

חנה פרלמוטר - מורה לאזרחות, בית ספר עמל שמשון

אסתר כהן - רכזת חברתית עמל שמשון

נור סוועאד - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

חוסיין גדיר - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

רבין סובח - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

מוהנד סוואעד - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

ג'ורג' מעבוכ - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

ארז גורן - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

כחולי עמראן - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

רביע הייב - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

מוחמד שיבלי - תלמיד, ביה"ס עמל שמשון

טל סלוצקי - מכבי צעיר

אורלי קלימשטיין פלד - מנכ"לית עמותת אוונגרד

מוחמד אבו אל היג'א - מרכז השירות הלאומי בקן הערבי

מחמוד אבו עראר - תושב ערערה בנגב

יחיא ברכת - אורח מירדן

משה בר - יו"ר תנועת 'תנו יד לחירש ונכים למען נכים'

דניאל גלילי - מזכיר עמותת 'תנו יד לחירש ונכים למען נכים'

ניר בומס

יהודית גידלי

סמדר לביא – חבר המתרגמים
<הרתמות תנועות הנוער לסיוע הומניטרי למען נפגעי מלחמת האזרחים בסוריה>

בוקר טוב לכולם. אני מאוד שמחתי על היוזמה לקיים את המפגש הזה בוועדת החינוך וללמוד על העשייה ההומניטרית הכול כך חשובה לשכנים שלנו מצפון. זה לא סוד שהסורים היו תמיד אויבים מרים של מדינת ישראל, אבל זה גם נכון יהיה לומר שהלב נחמץ וקשה מאוד להישאר אדיש למראות המגיעים אלינו מהמאבקים הפנים סוריים. לא שיש שם טובים, נדמה לי ששם כולם רעים, לפחות בהתנהגויות אחד כלפי השני, אבל את המחיר כרגיל משלמים אזרחים, ילדים, נשים, מבוגרים וגם אנשים אחרים במרחץ דמים ואכזריות שאני לא זוכר כמותה. נדמה לי שזה היה אך טבעי, למרות שזה לקח קצת זמן, שגם הגופים הרשמיים הישראליים וגם הארגונים האזרחיים ירגישו צורך לקיים פעילות הומניטרית כדי לעזור לאנשים שכל כך סובלים שם, בין אם הם בתוך סוריה, או בין אם הם במחנות הפליטים בטורקיה או בירדן.

זהו. זו הפתיחה שלי. אני חושב שזה כבוד לחברה הישראלית. נדמה לי שזה צריך להיות קצת יותר מובלט באמצעי התקשורת ובעולם, כדי שיראו את הפנים היפות של החברה הישראלית. אני שמח על כך שתנועות הנוער הם אלה שנזעקו, יזמו ועושים ככל שביכולתם כדי לעזור ולסייע.

את גל לוסקי אני מכיר כבר הרבה שנים, עוד לפני שאתם הכרתם אותה ובאמת, גל, אני מכיר את רוב הפעילויות שאת עושה, חלק מהן מסווגות גם כלפיי, אבל אין ספק שאם יש פנים יפות בכלל, גם במקומות שבהם את מגיעה ונותנת קצת חוויה מה זה ישראליות, מה זה מורל ומוסר יהודי, אז באמת כל הכבוד. אני אתן לך לפתוח.

תודה רבה, בוקר טוב. קוראים לי גל לוסקי ואני מייסדת הארגון שנקרא Israeli Flying Aid, זה ארגון שמתמחה בהעברת סיוע מציל חיים לאוכלוסיות במצבי אסון וסכסוך בשני יעדים עיקריים. היעדים הראשונים שלקחנו על עצמנו זה מדינות שאין להן קשר דיפלומטי עם ישראל, על מנת להשלים את מדינת ישראל במקומות שהיא יכולה ללכת ועושה עבודה מצוינת ולפצות אותם בנתינה אזרחית בשעתם הקשה, והיעדים האחרים הם אותן מדינות שאוסרות על הכנסת סיוע לתחומן, בעקבות אסונות או במהלך סכסוכים והמשפט שאתם רואים פה זה המשפט שבגינו הוקם הארגון, 'אף אחד לא מבקש רשות להרוג, אנחנו לא מבקשים רשות להציל חיים'.

הארגון מבוסס מתנדבים בלבד שמחולקים למספר קטגוריות ולמעשה פעל עד היום בכמה וכמה מדינות, סודן, פקיסטן, אינדונזיה, עירק. הארגון עושה ארבע פעולות עיקריות, רפואת חירום, מפעלי הזנה המוניים, טראומה בעיקר ביתומים ואלמנות וכמובן פינוי הריסות ואיתור לכודים.
אני רוצה להגיד משהו כאן בשולחן הזה ואני מיד אגלוש לפעילות עם הנוער. שביעות גדולה יש בעולם ביחס אלינו ובכלל, אבל ביחס אלינו בעיקר וכולנו מרגישים על בשרנו את הגינויים במועצת הביטחון בפרק 7, השכם והערב, אנחנו הכוכבים הגדולים של המועצה, כשהגינויים האלה מתבססים על שלושה פרמטרים שמאפשרים אותם. אחד זה מעשה אגרסיבי, השני זה פשע נגד האנושות והשלישי זה רצח עם. אני רוצה שתבינו שהארגון הזה הוקם על הרקע הזה שהפשע הכי גדול לא נכלל בהגדרות האלה וזה מניעת סיוע מציל חיים. באמצעות מניעת סיוע מתקיים לו רצח שקט, בעיקר בשלטונות אפלים ובמדינות לא דמוקרטיות ובגין העניין הזה שמנו לעצמנו למטרה להאיר את עיני העולם ולהיות שם ולצעוק את צעקתם של חסרי הקול. אני חושבת שכולנו חייבים את זה, ככאלה שגדלו על ברכי השואה.

הארגון שלנו עד היום העביר טונות רבות של מזון, של אמצעים סניטריים, של תרופות, שני חדרי ניתוח שדה, 500 מצלמות כדי שהנוער יוכל לתעד את הזוועות האלה ויהיה לו קל יותר לצעוק את הצעקה, וכמובן ניתוחים של אותם ילדים. אתם יכולים לראות איך מתבצע הסיוע הזה, זה לא תמיד פשוט, זה בנראות מקומית. ליצנים רפואיים שמטפלים בנפגעות תקיפה מינית, על הרקע הזה, מאחר שהן לא מוכנות לדבר, דרך מתורגמנים, בשל החשיפה של הסוד הזה, שיפסול אותן מלהתחתן ויפגע במשפחתן. את אוהלי חדר הניתוח אתם רואים ואת היתר.

ליסה יושבת כאן בצד ימין, מתנדבת שלנו, והיא זאת שאוחזת את התינוק הזה שצריך ניתוח דחוף. הדגל שם מאחורה יכול לספר סיפור.

טיפה על המלחמה הזאת תיכף נוסיף, אבל אני רק אגיד דבר אחד. להיות קולם של חסרי הקול, ובאמת המורשת שגדלנו עליה כאן, אני חושבת שזו אחת המשימות הכי משמעותיות ואני נורא שמחה שלנוער העובד יש אג'נדה מאוד ספציפית בעניין הזה וארגון שמתמחה ועוסק בטבח עם גם ברמה החינוכית וגם ברמה אחרת.
אנחנו הכנסנו את אותם 500 מצלמות ומשדרים לווייניים, על מנת לחבר, מאחר שתמונת המצב בשטח הייתה מאוד מאוד דרמטית לעומת מה שאנחנו רואים פה בתקשורת והתמונות האלה אכן הובילו איזה שהיא צעקה. אתם יכולים לראות שחלק מהתמונות הראשונות של הפיגוע הכימי הגדול יצאו מהמצלמות של בני הנוער האלה, ואפילו עלו על רשתות כאלה ואחרות. זה הכול תמונות מאותן מצלמות. אתם רואים את האחוז הגבוה של הילדים.

זווית קטנה אחת, בית כנסת Jober synagogue, בן 2,600 שנה, שנשמר עד לא מזמן, עד מרץ האחרון, הופגז. אלנוסרא התחבאו בבית הכנסת ואסד נאלץ בסוף, 'נאלץ', אני לא בטוחה שבצער גדול, אבל פגע בבית הכנסת, חלק מספרי הקודש, אתם רואים מה כתוב פה, אנחנו ביקשנו שיראו לנו שיש להם אכן שליטה בבית הכנסת הזה. אתם רואים פה IFA Motti, IFA בשבילנו Israeli Flying Aid, בשבילם זה International Flying Aid ואתם רואים, חלק מספרי הקודש מתועדים עבורנו ושלבי ההוצאה מתקיימים.

אני אגיד משהו קטן, אנחנו הולכים לעשות סיוע ועוסקים בהצלת חיים נטו ועם כל הציניות ומה שעוטף אותנו היום, אנחנו לא מאמינים בכלל שאנחנו יכולים לחולל שינוי קטן שבקטנים. ובאמת, לפעמים זה קורה. לא מזמן היה יום הולדת של הנשיא שלנו ואחד מהאנשים שעובד איתי תקופה מאוד ארוכה, גנרל מאוד מאוד בכיר שמכיר את הסיוע הישראלי לאורך כמעט שלוש השנים האלה עוד מעט, סיפרתי לו שאני הולכת לוועידת הנשיא ושיש יום הולדת לפרס והוא בן 90, כולם מכירים היטב את החזון שלו למזרח תיכון חדש, והוא אמר לי 'תני לי לברך אותו ברכה, יש לך אומץ?' אמרתי, 'האומץ שלי אני פה איתך, נראה לי הרבה פחות מפחיד לדבר אצל הנשיא שלי על הבמה, אבל בוא תקליט ברכה ותן לי אותה'. אז זאת הברכה, ושינוי קטן פצפון בממש 60 שניות, ואחרי זה אני מעבירה את השרביט לנוער העובד והלומד.

(סרטון).

אז הדגל הזה עבר למעשה אליי וכשירדתי מהבמה הוצאתי אותו והגשתי אותו ואמרתי שלדעתי זה הדגל הסורי הראשון שמגיע הנה, לא כפרובוקציה, אלא באמת כפנייה לדיאלוג של סורים בצד השני.

אני אגיד דבר אחרון. לא תמיד קל לעבוד ככה, הרבה שנים ניקרה בנו החשיבה והתהייה איפה מבוססת החמלה בעתיד שלנו כחברה אזרחית ישראלית ולא ניתנה לנו הזדמנות לבדוק את זה. לא ניתנה לנו הזדמנות כי בסיס העבודה שלנו הוא בחו"ל וכאן, דווקא בנושא הסורי, פניתי לתנועות הנוער, שהרימו את הכפפה מיד, הנוער העובד היה הראשון שהרים את הכפפה מיידית ומשם תיכף תקבלו את הפירוט איך זה התגלגל, טונות רבות של ציוד מאוד מאוד קריטי לחורף הזה והם יפרטו.
אז תודה רבה לוועדת החינוך באמת על היוזמה להזמין את הנוער ולקדם את זה.

תודה רבה.

נמצאים איתנו חברי הכנסת חמד עמאר, משה מזרחי ואיתן כבל. מתי שתרצו להתייחס, אתם מוזמנים.

באנו לשמוע קודם כל.

בבקשה, הנוער עובד ולומד. אני מתנצל, אבל גם אני חניך של הנוער העובד והלומד.

אני בתוך הנוער והעובד ריכזתי את המבצע. אני אגיד כמה מילים לפתיחה ואז נראה סרטון קצר ובעיקר אני רוצה לתת לעוד אנשים שעשו את המבצע בשטח לדבר. קודם כל אני מודה על ההזמנה לכאן, אני אגיד שהנוער העובד והלומד 'דרור ישראל' בעצם חיפשנו במשך חודשים רבים מה ניתן לעשות ביחס למצב הזה שקורה בסוריה, הרגשה שבאמת מתחולל שם פשע גדול מאוד ואסון מאוד גדול ובאמת כש-IFA פנו אלינו והציעו לנו לשתף פעולה במבצע איסוף ציוד מציל חיים, אז זה פגש אותנו בנקודה שנענתה לעניין הזה ובאמת נתנה מענה לצורך הזה אצלנו. הנוער העובד והלומד היא תנועה שחברים בה יהודים, ערבים, דרוזים, בעצם מכל רחבי החברה הישראלית, גם נערים לומדים, גם נערים עובדים, ובמובן הזה את כל הציבורים האלה המצב הזה בסוריה פגש ונתן מענה, ועוד מעט גם נשמע.

יש פה גם מתוך הנוער העובד והלומד גם רכזי קנים ערביים, גם מהצפון וגם מהנגב וגם מתוך הציבור היהודי, גם רכזי קנים, קומינרים בשנת שירות, חניכות, שניתן לנציגות מהם לדבר.

לפני זה אנחנו ערכנו סרטון קצר, כדי לראות בעיניים מה קרה בשבועות האחרונים. אז נראה את הסרטון.

(הקרנת סרטון)

אני רוצה לתת למוחמד לספר.

אני מטמרה, אני מרכז את קן טמרה ומרכז את השירות הלאומי בקן הערבי. אני מסתכל על התמונות ונזכר בכל מה שהתרחש. יש לי קרוב משפחה ממחנה ירמוק והוא נפטר מקור. אז אני כל כך מתרגש ואני אפתח בסיפור קטן על חניך אצלנו בקן כספייה בדרום, אבא שלו נתן לו מתנת יום הולדת בגדים יפים, בגדים חדשים, והוא נכנס לקן שלנו שם ומסר לרכז הקן שם ואומר לו 'זאת המתנה שלי. לי לא מגיע, לילדים בסוריה מגיע יותר'. וגם יש חניכים מכפר אבו בסמה, כפר לא מוכר, שם התאספו המתנדבים שלנו, יש קרוב ל-20 מתנדבי שירות לאומי בקן הזה והם שם התאספו ובסיור שלנו של הקן הערבי לשם שאלנו אותם, 'למרות שאתם כפר לא מוכר ואתם גם צריכים סיוע, למה כל כך התגייסתם לזה?' פתאום הם אומרים לי, 'אנחנו פה במדינת ישראל, לנו תכל'ס יש מי שתומך בנו, שם יש כל מיני דברים שהם רעים ודווקא שם צריכים לעזור'.
אז בתהליך הזה, זה לא פרויקט, אני קורא לזה תהליך, קוראים לו מבצע 'חום אנושי', זה חום אנושי, אנחנו מדברים על אנושיות, אנושיות זה ערך של כל חניכי התנועה, אם זה בקן ערבי ואם זה בכלל בתנועת הנוער, אנחנו מחנכים לערך האנושיות, לערך אהבת האחר. לא סתם סיסמה של מערכת החינוך היום 'האחר הוא אני', לא משנה מי הוא האחר, ערבי, יהודי, סוני, שיעי, עלאווי, לא יודע מה, מסוריה, האחר הוא אני, אני רוצה לעזור לו, אני רוצה לתרום לו למרות כל הקשיים.

ואני ממש מודה לארגון ה-IFA. זה לא קל. התהליך הזה לא היה קל ולא היה פשוט ולמרות התקופה הקצרה, ואנחנו ממש מתנצלים, זה רק קרוב ל-11 משאיות, אבל זה בגלל חוסר הזמן. אז אני מודה לכם.

תודה רבה.

יש פה עוד מתנועות נוער?

אני קודם כל מודה לך על הדיון. אני חושב שעצם העובדה שוועדת החינוך של כנסת ישראל מקיימת מפגש כזה סביב הסיוע לפליטים מסוריה זה הרבה כבוד לכנסת ולמדינת ישראל.

כשקיבלתי את הטלפון מגל והיא סיפרה לי על ההתארגנות, זה היה אחרי שכבר הנוער העובד עשה את המבצע שלו והייתה פנייה לצופים ואז אמרו רגע, למה רק אלה ורק אלה, בואו נלך עם מועצת תנועות הנוער ונעשה עם כולם יחד. זה ככה החזיר אותי אחורה למעלה מעשור להתגייסות בזמנו שעשו תנועות הנוער למען הפליטים בקוסובו, שגם הם היו אזרחים ממוצא מוסלמי על אדמת אירופה. היינו שלושה חודשים במחנה הפליטים סטנקוביץ 2 במקדוניה, שלושה חודשים הפעלנו שם מרכז סיוע לילדים ובני נוער וכמובן התגובה המיידית הייתה שאנחנו בתוך העניין הזה ואנחנו שמחים להצטרף ליוזמה הזאת שהנוער העובד החל בה והצופים הביעו את הסכמתם להצטרף, ואנחנו עשינו פנייה לכלל תנועות הנוער ואני יכול להגיד שבימים אלה אנחנו מקבלים את התגובות ומרבית תנועות הנוער ייקחו חלק במבצע הזה. המבצע הקודם שהנוער העובד היה שותף לו עסק בנושא של איסוף ציוד להתמודד עם ימי החורף הקרים ואנחנו נעשה מבצע שיעסוק באיסוף מוצרי מזון כדי לסייע לאנשים ביום יום במזון שהם נזקקים לו.

ברור לגמרי שבמצוקה של אנשים שנעשה להם עוול שלא באשמתם, בכל תהליך כזה, ולא חשוב אם זה קורה לנו בחברה שלנו או בחברות אחרות, כשתנועות הנוער נתקלות במצבים האלה אז הן מיד מתגייסות ונכונות לפעולה וזה יושב על בסיס הערכים הראשוני שלנו, שאנחנו לא יכולים לראות אדם במצוקה ולא להושיט לו יד. זה לא חשוב מה המוצא שלו ומה מינו והאם הוא היה אויב שלנו קודם או יהיה אויב שלנו מחר, כל השיקולים האלה עומדים בצד ובאותו רגע אתה מבין שאתה צריך לעזור לאנשים כי הם בני אדם. ואנחנו מאמינים שהדברים האלה גם בסופו של דבר יהיו גשר לקשרים אחרים וליוזמות אחרות.

נתקלנו גם בהתארגנות בשאלות לגבי איפה עניי עירך קודמים, 'למה אתם לא עושים?', אז קודם חשוב לדעת שתנועות הנוער פועלות גם למען עניי עירך במשך כל השנה. מספיק לבוא ולהסתובב בדרום תל אביב ולראות את הפעילות של תנועות הנוער בסניפים וקנים למען ילדי פליטים ופעילות באזורים אחרים בארץ, כך שנעשית פעילות כל השנה, אבל אנחנו שמחים לקחת חלק גם בפעילות כזאת, שהיא עונה על מסכת הערכים שאנחנו מחנכים אליה ולדעתי היא מוסיפה כבוד גם לחברה הישראלית וגם למדינת ישראל ואנחנו שמחים להיות שותפים, וכמובן נשתף פעולה עם הארגון של גל ונסייע בכל מה שניתן בתקופה הקרובה כדי לעמוד ביעדים שאנחנו מציבים לעצמנו.
נשאלות כל מיני שאלות לגבי למי זה מגיע, איך זה מגיע. אנחנו לא מתעסקים עם העניין הזה, אנחנו סומכים על האנשים שמתעסקים עם הדבר הזה. אנחנו יודעים שמי שצריך לדעת יודע ומי שצריך לעזור עוזר וזה מבחינתנו מספק ואנחנו מאמינים שהמצרכים האלה יגיעו לנזקקים בסופו של דבר. תודה רבה.

תודה.

עכשיו הצופים והצופות.

אני מפקדת ההדרכה של התנועה. אנחנו שמענו על היוזמה ואחת ממידות הצופה היא שהצופה הוא רע לכל אדם ומבחינתנו זה היה אך טבעי שאנחנו נצטרף ליוזמה הזאת ונעשה כל שביכולתנו כדי לתרום ולעזור.

דובר פה המון על סיוע ועל עזרה, אבל מבחינתנו יש פה גם איזה שהוא ערך מוסף והוא חינוך לערכים. מבחינתנו כל חניך, כל פעיל, שלוקח חלק במבצע הזה לומד משהו, לומד משהו על חמלה והמון המון על אהבת אדם ומבחינתנו גם זו הצלחה.

בסך הכול, כמו שנאמר, אז גם בתוך דברות השומר יש את הדברה שהשומר הוא אחיעזר ואחיסמך, לא מדובר בשני אנשים, אלא... בסך הכול מדובר במשבר הומניטרי גדול ואני חושב שאחד הדברים שמאחד אותנו כיהודים, אחת הבשורות שאני חושב שהבאנו לעולם זה כל הנושא של תיקון עולם ולכן אם מה שנפתלי אמר ובהחלט גם בתוך החברה שלנו יש הרבה מאוד פעולות שנעשות על ידי תנועות הנוער אנחנו נשמח ורואים בזה שליחות להתגייס גם לטובת הדבר הזה.

אנחנו בכנפיים של קרמבו, מי שלא מכיר, זו תנועת נוער שהוקמה לפני עשור, שמשלבת ילדים עם ובלי צרכים מיוחדים. הבסיס של התנועה זה אומר הזכות שלהם היא החובה שלנו ולחלוטין מהמקום הזה אנחנו גם רואים את עצמנו כחלק מהמבצע הזה, שהזכות שלהם והסיוע להם זו החובה שלנו ונשמח לקחת חלק כמובן.

יפה, תודה רבה.

אני הסמנכ"ל של הסניף הישראלי של יוניסף. יוניסף הוא קרן הילדים של האו"ם. בשנתיים האחרונות הוכרז מצב חירום בדרגתו הגבוהה ביותר בסוריה ובעצם יוניסף פועל לטפל בפליטים הסורים ואנחנו נתקלים כאן בקושי בהתגייסות של הציבור הישראלי לפעילות הומינטרית בינלאומית ואני רוצה באמת לברך את הפעולה של גל לוסקי וההקמה של הארגון הזה והפעילות החשובה שהוא עושה, גם ברמה ההומינטרית ולא פחות מזה גם ברמה של ההסברה הישראלית והנראות הישראלית ברחבי העולם וגם את השותפות כאן של בִּרְכת, שהפעילות החברתית שלה הולכת לפניה והיא נהדרת, ובעיקר את תנועות הנוער שהתגייסו לעניין הזה. האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, אחד העקרונות החשובים ביותר שלה הוא העיקרון של השמעת קולם של הילדים ובני הנוער ואני חושבת שיש כאן אמירה מאוד מאוד חזקה של בני הנוער בישראל, של רעות ושל אחווה גם עם בני נוער אחרים שמוצאם שונה והאמפתיה שהם מגלים כלפי האחר כאן מחממת את הלב.

משרד החינוך, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לפתוח בזכות הברכה באמת, גם לך כיושב ראש ועדת החינוך שאתה מביא אור על פעילות מופלאה זאת שלמעשה בראייה שלנו אנחנו ייסדנו את הדגל שנקרא דגל המעורבות החברתית ודגל המעורבות החברתית מדבר באמת על להביא את בני הנוער, בעידן של כפר גלובלי, בעם שראה גם בצד השני מה זה להיות עם נרדף ואנחנו רואים בברכה בלתי רגילה את הפעילות הזאת. גם הארגון המוביל וגם תנועות הנוער, שאצלנו זה אחד הדגלים שהמשרד שם אותו מול עיניו, לעודד כמה שיותר בני נוער להצטרף לתנועות נוער ואת חניכי תנועות הנוער, אני רוצה להגיד פה תודה על מה שנעשה.

השר גם שם לנגד עיניו לפעול לתיקון עולם. מצד אחד הוא אומר האחר הוא אני, מצד שני אנחנו מדברים על חברת מופת וכל הדברים האלה יושבים פה כרגע. כשאתה רואה את העשייה, אתה רואה את האור ואתה רואה גם את האכפתיות של כל אחד מבני הנוער והפסיפס האנושי היפה של הישראליות אתה רואה באמת שהחוסן שלנו בנוי על הרבה מאוד עשיות מעין אלה. זה גם חלק מהסולידריות וההומניזם שאנחנו מחנכים אליו וגם האקטיביזם החברתי, ולכן מה שאני רוצה להגיד זה יישר כוח אדיר לילדים, לתנועות, לוועדה ולארגון. תודה רבה.

תודה.

יש פה מישהו ממשרד החוץ? בבקשה.

קודם כל אני גם רוצה להצטרף ולברך את כל האנשים שעושים את זה. לא תמיד רואים את התוצאות, אבל קודם כל כמו שאמרתם, זה הערך החינוכי הפנימי והתוצאות נבנות לאורך תקופה. אתם מוזמנים גם לפנות אלינו, לפעמים יש לנו הצעות ודברים שאנחנו לא תמיד יודעים איך לטפל בהם לוגיסטית, אנחנו גם עושים דברים בצורה מוצנעת, לא תמיד זה קל בגלל כל מה שראיתם, פתקיות ודברים אחרים. מגיעות אלינו כל מיני פניות, החל בסורים בחו"ל וכלה באחרים, בחלק אנחנו מטפלים, תמיד יש מקום לעשות עוד ו - - -

מה מדיניות משרד החוץ מבחינת פרסום והעברת האינפורמציה הזו לנציגויות שלנו בעולם?

קודם כל אני למדתי פה היום הרבה. אנחנו לא מכירים את כל הפעילויות האלה שנעשות. אני חושב שפעילויות כאלה שנעשות, של NGO'S וכדומה, צריך לפרסם אותן, לא תמיד עם שמות ותמונות, כי יש פה בעיה של הצד השני ולפגוע, אבל אני מאוד אשמח לרכז את כל המידע הזה ולהוציא את זה, אני חושב שזה חשוב. אני חושב שצריך למצוא פה איזון בין מצד אחד להראות ומצד שני להסתכל על האנשים מהצד השני, שזה לא תמיד קל להם, אבל בוודאי שפעילויות כאלה ודברים כאלה, יש רק ברכה בלהראות בזה ואנחנו תומכים. הרבה פעמים ארגונים בלתי ממשלתיים עובדים לבד, ואני חושב שזה טוב, הם עושים כל אחד את ההסברה בדרכו, אבל אני לא בטוח שרואים את זה ויודעים את זה. אנחנו חיים פה באיזה מתח די מובנה.

בחזיתות שיש לכם בעולם, תביאו את התמונות, את הסיפורים. יש לנו נציגויות בכל העולם.

אני אשמח. תעבירו את הדברים האלה ובשמחה רבה.

אבל איך אפשר לקבל עזרה נוספת ממשרד החוץ? זו גם שאלה. הרי הארגון הזה עובד כבר הרבה מאוד שנים וניסינו בעבר כמה פעמים לחבר ביניכם ואתם לא בדיוק ששים לעשות את זה.

אנחנו עשינו פעילויות, אני יודע שגל בקשר עם אנשים מהמשרד ואנחנו גם עושים פעילויות הומינטריות של המשרד בצורה עצמאית. אני מזמין אתכם לפנות, בשמחה, אנחנו כן מוכנים לתמוך בפעילות הומינטרית. אנחנו גם הצענו סיוע הומניטרי לארגונים בינלאומיים, הצלב האדום, UNCHR, זה לא תמיד קל, הם לא תמיד רוצים - - - אני חושב שדווקא הערוצים שלכם, שהם ערוצים לא רשמיים, יותר קל לתמוך בהם, ואני מזמין אתכם לפנות אלינו.

אני חושבת שזו החמצה גדולה שאתם מציעים עזרה לארגונים חוץ ישראליים. UNCHR, world food program, כל אלה, הם לא צריכים את העזרה הצנועה שישראל יודעת לתת, בו בזמן שהארגונים הישראליים כמהים לאותה עזרה ובעיקר אם זה יכול לשמש אחר כך את מערכות ההסברה, לסגור את המעגל זה יהיה מאוד משמעותי.

אני מזמין אתכם, באמת בשמחה רבה.

ננסה בפעם השביעית.

ראיתי את הנושא שבסדר היום ואמרתי שחייבים להיכנס, גם לשבח את הפעילות של תנועות הנוער בוודאי. אני חושב שתנועות הנוער בקטע הזה של הסיוע ההומינטרי, במיוחד לפליטים מסוריה, אין ספק שזה מגביר את הקירוב גם של תנועות הנוער לנעשה שם, לצערנו, עם כל הזוועות שקורות שם, וגם להתנדב מול עם שנחשב עם אויב, במרכאות, אבל אותם אנשים שמגיעים פה, אנחנו מתייחסים אליהם בצורה הומניטרית.

אין לי ספק שפה צריך לשבח את גל על הנועזות שלה והפעילות שלה. בפעם הראשונה שהיא פנתה אלינו, אני מתייחס לחברים שיושבים פה, הוותיקים פה, אמרנו לה 'מטורפת' והתערבנו. וכל פעם שהתערבנו זרקו אותנו מכל המשרדים, כי אמרו לנו 'מה אתה בכלל פונה על כזה דבר?' אבל אין ספק שצריך לשבח אותה על האומץ שלה ועל הנחישות שלה להילחם מול דברים שהם - - - בוא נגיד ככה, אנחנו משרדים, ממשלה, בירוקרטיה, אבל העיקרון בסוף זה שניצח ואני חושב שהיו פה תקופות שגל קיבלה סיוע ממשרדי הממשלה, כשאף אחד לא רצה בכלל לדעת שפעילויות כאלה נעשות. במקרה הזה זה מקרה מאוד מאוד טרגי ועצוב של פליטים מסוריה, אבל אנחנו מכירים את גל כבר ממבצעים אחרים נועזים, שאולי זה לא המקום לחשוף את הכול, אבל הרבה מאוד מקומות שעשינו מבצעים משותפים במדינות הכי מוזרות שבעולם, במובן של קשרים של מדינת ישראל.

אני מצדיק את גל בדבר אחד. אנחנו הגענו לאתרים מסוימים שהיו שם כוחות כאלה ואחרים שפעלו גם בשטח, ואותם כוחות מקבלים סיוע ממדינת ישראל, ואנחנו כישראלים שהגענו לשם הרגשנו שאנחנו מסתדרים בשנור עצמי שלנו, ובקטע הזה, לדעתי, אנחנו כן יכולים לשבת ולבנות איזה שהיא תכנית. אתם המנוסים פה שיושבים, כל אחד יודע איך בחוכמה אפשר לעשות דברים גם מבלי לפגוע במערכות יחסים בין מדינות ולא לפגוע בדיפלומטיה של משרד החוץ באותן מדינות. גל הרבה פעמים, בחולצות שמחליפים שם באותן מדינות, כי אף אחד לא מזהה אותם כישראלים, זה חלק מהפעילות, שאנחנו רוצים לעזור, רוצים לסייע, ומצד שני בסוף תקציבים אין לזה ותקציב לגייס לכל מבצע כזה זה הרבה כסף. לכן אני גם משבח וגם מבקש שמשרדי הממשלה יהיו שותפים במבצעים האלה.

מאה אחוז.

משה מזרחי, בבקשה.

תודה רבה על הדיון המאוד מיוחד הזה שיזמת, אדוני היושב ראש. אני באתי לכאן להצדיע לחיבור שעשית, גל, מעבר לפעילות הנועזת והכבירה שמתארים אותה פה, על החיבור שעשיתם את וגם בִּרְכת, לתנועות הנוער ולרתום את הנוער שלנו למעשה שאין שיעור יותר גדול ממנו דוגמתו, בייחוד עכשיו כששר החינוך מוביל את האחר הוא אני, או אני הוא האחר. אז זה נופל לו באיזה מין צומת, שאין מקום יותר נכון לקיים את הדיון הזה מאשר בוועדת החינוך, מעבר להיבטים הפרקטיים האלה ואחרים.

חנה פרלמוטר פה? אני אומר לכם שאני קראתי בעיתון את הסיפור הזה ואני רואה גם את ההרכב האנושי כאן, של הסולידריות הפנים ישראלית, שהיא כוללת גם ערבים וגם בדואים, גם יהודים וגם נוצרים, שלוקחים חלק ביחד - - -

גם דרוזים.

גם דרוזים כמובן. יש לנו אינוונטר גדול, אז זה לא פלא שאני משמיט איזה שבט אחד, עם חברה כמו שלנו.

הסולידריות הפנימית הזאת, תחת הכותרת שבן אדם הוא בן אדם הוא בן אדם, בייחוד כאשר מדובר לא בסתם איזה שהוא סיוע אחר, אלא איך הגדרת את זה? אנחנו יודעים שיש לנו שניות פנימית שנוגעת כשמדובר במדינות אויב. אתה הזכרת את עניי עירך קודמים, כל הזמן מנפנפים בזה, כאילו זה רלוונטי לסוגיה הזאת, שהיא באמת ערך של הומניזם כביר, שמה שאתה עושה בחוץ, מול מדינה כזאת שהיא נחשבת מבחינתנו עוינת ואנחנו כאילו במרכאות אמורים לשמוח לאיד למה שקורה שם, אבל זה היפוך של דבר, להראות שבן אדם הוא בן אדם הוא בן אדם, וזה מחלחל לנו פנימה, כאשר אנחנו עושים את זה מול מדינה כזאת.

אני אומר לכם שאם יש משהו מאוד מבטיח, זה באמת החלק היפה הזה. יש כל מיני דיונים שמתקיימים עכשיו, אני בא מאחד מהם, שעוסקים בכל מיני בעיות מאוד קשות של החברה הישראלית, באמת כשאתה נופל על פינה כזאת אתה יודע שאיתכם, החבר'ה הצעירים ומדהימים שכמותכם, שהייתם חלק ממשהו שהוא חשוב לאין ערוך ואני בטוח שאתם תלכו איתו גם לאורך זמן, אני פשוט מצדיע לכם ויש לנו נוער מדהים ומבטיח.

וחנה, הסיפור של בית הספר שלך וההירתמות שלך עם ההרכב המאוד ייחודי הזה והמיקום של בית הספר וכו', זה מין מיקרוקוסמוס כזה שפשוט מפעים. הוא דוגמה ומופת לחלקים המאוד יפים והמדהימים שיש לנו במדינת ישראל. תודה רבה.

כן. זו הזדמנות לחנה פרלמוטר לספר לנו קצת.

קודם כל תודה על ההזמנה, זה מאוד מרגש. שמי חנה פרלמוטר, אני מורה לאזרחות ומחנכת בבית ספר עמל שמשון, בסיס יחש"מ (יחידת חימוש מרחבית) של חיל החימוש סמוך לצומת גולני. אני רוצה קודם כל להודות לנוער העובד והלומד ולגל ולברכת. בוקר אחד קמתי, לפני שנסעתי לבית הספר בתכנית הבוקר של אברי גלעד שראיינו על המבצע וככה נחשפתי. ומיד הדבר הראשון שעלה לי בראש, אני דור שני לניצולי שואה ובת לניצולי שואה ומיד חשבתי שאם היה דבר כזה בזמנו, שמישהו היה עוזר, מושיט יד, אולי הכול היה נראה אחרת.
הגעתי לבית הספר בבוקר, ניגשתי למנהלת בית הספר, אמרתי לה, 'זה מה שאני רוצה לעשות, אני רוצה להפעיל את התלמידים'. אנחנו בית ספר טכנולוגי מקצועי בפיקוח משרד הכלכלה, ילדים מדהימים, תמהיל רב תרבותי, יהודים, דרוזים, בדואים, שעושים הרבה, לא נחשפים לתקשורת הרבה אבל ילדים שעושים הרבה. פניתי לנור, שהוא מהמנהיגות הצעירה של רשת עמל, אנחנו בית ספר של רשת עמל, וביקשתי ממנו לקחת את שכבת י' ולהפעיל. יש לנו גם מדריך של הנוער העובד בבית הספר, הילדים עובדים ולומדים בבסיס ונור הפעיל. אני מעבירה את זה לנור.

שלום. אני תלמיד כיתה י"ב בבית הספר הטכנולוגי עמל שמשון. הגיעה אליי חנה בבוקר, אחרי שהיא שמעה על המבצע, ראיתי את זה בפייסבוק של הנוער העובד והלומד וחשבתי שאנחנו הולכים לעשות עם זה משהו ואז באותו יום מגיעה חנה בבוקר, אומרת לי 'יש את המבצע הזה, אנחנו לוקחים את העניין של התרומה לקהילה צעד ענק קדימה והולכים לעשות עם זה משהו'. אמרתי לה בסדר והתחלנו לעבור בכיתות ואת האמת, לא הרגשתי שזה יילך לנו כל כך טוב, ואז אני רואה שיתוף פעולה מהמורים ומהתלמידים, שיתוף פעולה מלא. אנשים שואלים אותי, 'תגיד, אתה הגעת מפזורה, מכפר לא מוכר שנמצא בצפון ואתה פה רוצה לעזור לאנשים. תמצא מישהו קודם שיעזור לך', ואז אני עונה להם בדבר מאוד פשוט, 'להיות הקורבן זה דבר שהוא קל', להגיד אני הקורבן וזהו, להרים ידיים ולדלג, זה הדבר הכי קל שאפשר לעשות, אבל לקום ולהגיד שלמרות שאני קורבן וקשה לי באיזה שהוא שלב, להגיד שאני כן יכול לתת וכן יכול לעזור, זה מאוד קשה. ויחד עם ההנהלה והצוות שיש לנו בבית הספר והתלמידים יכולנו להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי ועשינו את זה בגדול.

תודה ענקית לתנועת הנוער שמאוד תמכו בנו.

מאוד מרגש לשמוע אותך.

אני מבקש מחבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

קודם כל בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה על קיום הדיון החשוב הזה. אני הגעתי לדיון כשראיתי תנועות נוער, אז באמת אני גם רוצה להודות לתנועות הנוער. אני חושב שאין גוף במדינת ישראל שיכול להרים פרויקט גדול כזה יותר טוב מתנועות הנוער. תנועות הנוער מקושרות לשטח, מקושרות להורים, מקושרות לחניכים, הם יכולים להגיע לכל בית ובית במדינת ישראל.

הנושא של תרומות לפליטים הסורים זה נושא כל כך רגיש, כל כך חשוב, שאנחנו כמדינה לא יכולים לשבת ולעמוד מהצד ולהסתכל על כל מה שקורה עם הפליטים. כל הכבוד לתנועות הנוער שלקחו את זה לידם ורוצים להוביל את זה. אני מדבר כדרוזי וכיושב ראש תנועת הנוער הדרוזית ואני אומר לכם, אנחנו זיהינו את זה אולי לפני שנתיים וחצי, מאז שהתחיל כל מה שקורה בסוריה. עם הקשרים שלנו כדרוזים עם הר הדרוזים בסוריה התברר לנו שיש בתוך סוריה פליטים בסוריה, ובהר הדרוזים קרוב ל-300,000 פליטים, שם זה כבר מחולק לדתות, אף אחד לא יכול להכחיש את זה, גם עלאווים וגם סונים נמצאים שם וכעדה לקחנו על עצמנו לחשוב איך נסייע ואיך אנחנו יכולים לעזור. ציוד לא יכולנו להעביר וטוב שהכרנו את הארגון הזה, אני גם אבקש לקיים ישיבה, כי אני לא מכיר את גל, לא שמעתי עליה אפילו וחשוב מאוד שהגעתם לכאן - - -

היא כל הזמן בשו-שו, מה לעשות.

חשוב שהגעתי לכאן, אני יכול גם לפגוש אותה. אני אבקש מהעוזר שיתאם לנו פגישה, איך אנחנו יכולים לעזור. אנחנו יכולנו לעזור בכסף. זה פורסם בכל האתרים, אני יכול להגיד, ודאגנו שזה יגיע, בשביל לעזור לפליטים שמגיעים להר הדרוזים שם ולכלכל אותם, לתת להם אוכל. אתם לא יודעים מה זה לתת אפשרות לקרוב ל-300,000 איש, לתת להם אוכל כל יום, שלוש ארוחות, גם לתת להם ביגוד, גם לתת להם שיעבירו את החורף, החורף שהיה בהתחלה מאוד קשה.

לכן אני באמת עוד פעם רוצה להודות לתנועות הנוער, לנפתלי, שהוביל את זה, שיעביר לכל תנועות הנוער, שכל תנועות הנוער במדינת ישראל צריכים להשתתף, אנחנו פתוחים ורוצים להיות חלק מזה ולעזור. תודה רבה שוב.

אני יושב ראש עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים וארגון ארצנו החברתית. אני מודה ליושב ראש, זו פעם ראשונה שאני אצלך בישיבה וטוב שנכנסתי, אני פה שומע דברים נהדרים מהנוער הנהדר שיש לנו במדינה והקבוצות וחבל שזה חסר בתקשורת, שמראים לנו רק את הנוער השלילי. את הנוער היפה הזה והטוב אף אחד לא שומע. אני פונה ליושב ראש הוועדה לדאוג שהם גם יקבלו תקציבים, גם לפרסום וגם לדברים, חשוב להראות את זה לכל העולם, מה שמדינת ישראל עושה. אני אומר לך, בפעם הראשונה במשך 30 שנה שאני כה מתרגש בישיבה, ממה שאני שומע מהאנשים שמדברים פה.
בעמותה שלי אני גם משולב מכל הסוגים, אם זה מוסלמים, דרוזים והכול, והחיבור הזה, שעושה טוב למדינה, זה הדבר היסודי שמראה עד כמה שמדינת ישראל יכולה לשלב ידיים, יכולה לעשות גם שלום עם הפלסטינאים ועם כולם. אם נעשה את השלום בתוכנו השלום יבוא גם מבחוץ. ההסדר צריך להיות גם מהמקומות שצריכים לפרסם, מפרסמים דברים אחרים ואת זה מטאטאים מתחת לשטיח וזה חבל. אני מאמין שמהישיבה הזאת ייצאו הרבה דברים.
אני בכל אופן מפה יוצא ומכניס כתבות די רציניות לאתר שלי על הדבר הזה ויישר כוח לכל אלה שמארגנים, יש פה אנשים נפלאים. אני 40 שנה פעיל ציבור ולא הייתי מודע, לחלק מהדברים הייתי מודע, אבל לכל הדברים לא הייתי מודע וזה חבל. מודה לכם מאוד.

תודה רבה.

אורלי ואחרי זה אורח מירדן שרוצה לספר איך הנתינה הזאת נראית מהצד השני.

אני מנהלת עמותת אוונגרד, אנחנו מייצגים לא את תנועות הנוער אבל סוג של תנועת נוער חדשה שבעצם מקימים מרכזי הבעה ויצירה לבני נוער, בדיוק מהמקום שדיברת, של הגילויים השליליים של הנוער שלצערי נחשפים בתקשורת יותר ויותר ואנחנו רואים בשטח את שעתם היפה של הנעורים ואני חושבת שגל אפשרה פה פלטפורמה כדי להראות את זה. גם אני מצרה על זה שהדברים האלה לא מפורסמים, שעתם היפה של הנעורים.

אנחנו לא מייצגים תנועת נוער שבאה מהמקום של הערכים, אלינו מגיעים כלל בני הנוער בישראל, אנחנו נמצאים בזיכרון, בעוספייה ובעתלית, ובאמת היה דיון סוער בתוך המרכזים שלנו. אתם דיברתם פה על הנושא של מה פתאום לעזור לאויבים, ואני מברכת על עצם זה שאיך אומרים? הרמת להנחתה לדיון סוער בקהילות שלנו, במיוחד בקהילה הדרוזית בעוספייה. ההורים פנו ואמרו מה פתאום, מה פתאום אתם משכנעים את בני הנוער? ועשינו שם עבודה מאוד מאוד חשובה, נמצאת פה בת מהארגון שאספה את כל התרומות והביאה את זה לקן של הנוער העובד והלומד בזיכרון. ושיתוף הפעולה עם מנהלי מחלקות הנוער שלך, איתן, ברשויות, שאנחנו שותפים שלהם, שממש איך שבאנו ואמרנו להם, התגייסו כולם.

הנושא של הפרסום של זה מאוד מאוד כואב לי, שלא מראים את הגילויים המדהימים האלה, שגם אותי מרגש להיות פה פעם ראשונה, בפורום הזה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום לעברית)
אני עיתונאי עצמאי מירדן, במקביל אני גם לומד עיתונאות באוניברסיטה בעמאן. ברצוני להודות לכם על הזמנתכם ועל ארגון המעמד הזה. אני מאוד שמח לפגוש כאן את הישראלים שדואגים אשר גם התקשרו אליי לירדן, כדי לתת סיוע הומניטרי לפליטים מסוריה, לבקר במחנות הפליטים הסורים, "זעתארי" ו- "ראמפה". האנשים כאן מוכנים לבוא ולסייע בכל זמן, הם גם מאוד אמיצים, ביניהם חבריי ניר ויואב. אני גם רוצה לשתף אתכם במה שחוויתי בסוריה. סבלם של הסורים בסוריה, הוא לא רק בגלל המחסור במזון או ציוד רפואי, יש דברים שאף אחד מאיתנו לא יכול לסייע בהם. מצד אחד יש את צבא המורדים מצד שני צבא אסאד, שטובחים בהם כאילו היו צעצועים. מאוד עצוב לראות זאת, קשה לתאר במילים את מה שקורה שם ומה שהם עושים להם. גם כשהם נאלצים להימלט מהכפרים או הערים, לכיוון מעברי הגבול, יכול לקחת להם שבוע כדי להגיע לגבול. גם כשהם מגיעים לגבול, הם סובלים לא מעט. אני לא יודע לגבי הגבול עם טורקיה, הייתי שם רק פעם אחת וזה היה בסדר, אבל בגבול עם ירדן יש אלפי פליטים סורים, שלא יכולים לחזור לסוריה וגם לא יכולים להיכנס לירדן. כשהם כבר נכנסים לירדן, קיימת שחיתות במחנות הפליטים ואנו לא יודעים מי אשם בכך, מכיוון שכל אחד מטיל את האשמה על השני.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום לעברית)
אין אנשים טובים באזור הזה.

לא הייתי אומר שאין אנשים טובים, אבל הייתי אומר שאין ארגון וניהול טוב, מה שלא מסייע להם. אני ליוויתי אותם ממחנה דרעא לירדן, שהיתי במחיצתם במשך שבעה ימים ועברנו הרבה דברים בדרך. בנוסף, יש אנשים המשתמשים בהם לצורך סחר בבני אדם, אני מדבר כאן גם על צבא אסד וגם על צבא המורדים, שגם דורשים מהם כופר של בין אלף לחמשת אלפים דולר, כדי לשחרר אותם. יש עוד הרבה דברים שעליכם לדעת, צר לי מאוד על כל מה שקורה בסוריה.
שוב תודה לכם על הכל.

תודה רבה ואתה מוזמן תמיד לפרלמנט הישראלי.

אני רוצה להוסיף שאנחנו חזרנו ממש לפני שלושה ימים ממחנות הפליטים בירדן, כחלק מכמה משלחות שכבר היו. שאלנו לא מעט מהפליטים הסורים שפגשנו באוהלים, האם הם שמעו, האם הם שמעו על משהו שעשו כאן, האם הם שמעו על משהו שהישראלים עשו. אני רוצה לומר לכם שלא מעט מהם אמרו כן ולא מעט מהם אמרו 'תודה'. ואני באמת מאמין ואני גם רוצה לומר, לכל אותם בני הנוער הנהדרים שעשו את זה, שזו באמת עבודה של בניית גשר ושתדעו שההד של הקול שלכם, שם לפחות נשמע.

אני חניכה בכיתה י"א. אל המבצע הזה נחשפנו בכנס של הנוער העובד והלומד ואני וחברות שלי ישר התגייסנו ואמרנו שאנחנו רוצות לקחת על זה אחריות, להיות אחראיות על איסוף התרומות בקן שלנו ובאזור שלנו.

מאיפה אתם?

קן בורוכוב מגבעתיים. בתור התחלה ניגשנו לחניכי הקן, לשכבות, עברנו קבוצה-קבוצה, סיפרנו להם על המבצע, סיפרנו להם קצת מה קורה בסוריה ואמרנו שזה מבצע מאוד חשוב, זה לעזור לשכנים שגרים כמה שעות מאיתנו והם זקוקים לסיוע הזה, הם צריכים את זה להציל את החיים שלהם. הם נענו בחיוב, הם שמחו לעזור והייתה היענות מאוד גדולה למבצע הזה. הגיעו המון המון תרומות של בגדים. עברנו בבתי ספר וסיפרנו לחניכים, ניסינו להפיץ את זה כמה שיותר כדי שיוכלו להגיע כמה שיותר תרומות.

בנוסף, אחרי שהמבצע הסתיים אנחנו חושבים על אפשרות להמשיך את הדבר הזה, לפתוח בלוג עם סטודנטים, אנשים בני 20 פחות או יותר מסוריה, עם חניכי הנוער העובד בישראל, אולי זה יתרחב, שיוכלו לדבר על המצב, שיוכלו לתמוך בהם, להבין מה קורה, אולי דרך התמיכה הזאת זה יגיע למקומות אחרים. זו הכוונה שיש להמשך.

מישהו עוד רוצה לומר משהו, להתבטא?

אני מהיישוב ערערה בנגב. אני חייב לשתף אתכם בסיפור קטן שהיה אצלי ביישוב. היישוב שלי נמצא בין דימונה לערד, מסביב ליישוב שלי יש הרבה יישובים שהם לא מוכרים, משפחות בדואיות ביישובים בלתי מוכרים. יש יישוב שלא נמצא בית ספר, לא כלום, אין תנועת נוער עובד ולומד, שם אין שום תנועת נוער. הם שמעו על המבצע הזה ומישהו מבני הנוער שנמצא שם, שלומד אצלנו ביישוב, אין להם בית ספר שם ביישוב הזה, הביא את סבתא שלו, בת 86, היא שמעה על המבצע הזה, היא באה עם המפתחות של הצריף שלה, לא בית, צריף, ואמרה לנו 'אין לי ילדים, הילדים שלי כבר התחתנו, אני לבד בבית, אם אתם יכולים להביא אנשים מסוריה שיגורו אצלי בבית'. אמת. אמרתי לה, 'סבתא, זה לא ככה, הם במדינה אחרת', אמרה לי, 'לא אכפת לי, תביא ערבים, יהודים, העיקר שתביאו אנשים שנזקקים לבית, אני אשמח לקבל אותם'. זה כמובן בזכות בני הנוער שעשו עבודה. אני מדבר על החברה הערבית והיהודית, שעשו עבודה, כל הכבוד. טלוויזיה, רדיו, עיתון, פלאיירים, עשו עבודה נהדרת, חילקו בכל היישובים, מוכרים, בלתי מוכרים, למשל בלוד, ברמלה, יישובים שיש ערבים ויהודים, הם ממש עשו עבודה, כל הכבוד להם. ותודה שנתתם לנו ולהם את ההזדמנות הזו.

טוב. תמסור לסבתא דרישת שלום מאיתנו. נבוא להתארח אצלה אולי.

אני מרכז את קן טבעון ורמת ישי של הנוער העובד והלומד. רציתי לספר קצת על התהליך החינוכי שעבר בקנים אצלנו לקראת המבצע הזה ותוך כדי המבצע. אז קודם כל באמת אנחנו הפגשנו סביב זה את חניכי השכבה הבוגרת בשכבות ט' עד י"ב עם הדילמות העמוקות שהמפגש הזה מציף, מה זה אומר בעצם לתמוך באנשים שהם לאו דווקא איתנו בהסכמי והסדרי שלום. ואכן הדבר הזה פגש דילמות מורכבות ודיונים סוערים שבסופם הצענו להם גם איזה שהיא דרך להתבטא. הצענו להם לקחת את אותן דילמות ובסופו של דבר גם את הרצון שלהם לעשות עם זה משהו, להשפיע על המציאות, ולהגשים את זה במציאות. אותם חניכים בקן טבעון, אני יכול לספר, באמת התגייסו למשימה ועברו בקהילה, בבתים, בבתי הספר, הציעו לתרום ציוד מציל חיים ואכן הקהילה נענתה בהיענות מאוד יפה ומרשימה. ורציתי רק לציין את הרגע הזה שבו חניך, בכיתה ט' לדוגמה, מבין שיש לו יכולת להשפיע על המציאות, מבין שיש כאן משהו שמגיע מעולם הרוח והוא מסוגל לעשות עם זה משהו במציאות. הרגע הזה הוא רגע מאוד מאוד נדיר ויפה, שנותן גם לי אמונה בכל המעשה החינוכי שלנו בתור תנועת נוער שמציעה גם היום, בעידן שלנו, שדיברו על זה הרבה, שיש בו הרבה מאוד קושי וסבל, לאו דווקא אמונה בעתיד טוב יותר, אלא את האמונה בזה שהנוער שלנו מסוגל לעשות את השינוי דרך תהליך חינוכי ואת הבחירה בהגשמה.

אני רוצה רק להגיד משהו קטן. אצלנו בנוער העובד והלומד הקנים הערביים, גם הקנים הדרוזיים, היו אלה שהובילו את המבצע, מחמוד לא הצטנע אבל באזור הדרום שלוש משאיות יצאו רק מהקנים הבדואיים שלנו בנגב, ובמובן הזה זה באמת, אני חושב, אמרו את זה קודם, האוכלוסייה שלכאורה בסוציולוגיה של החברה הישראלית בכלל היא זאת שבדרך כלל נתפסת כמי שצריך לסייע לה ולעזור לה, פה הייתה ראש החץ והחלוץ של כל ההתגייסות וההירתמות הזאת. אני חושב שזה דבר מאוד מאוד יפה שהמבצע הזה הצליח להשיג.

אני רוצה להגיד לכם דבר ראשון שלא רק שאני מתרגשת ומלאה בגאווה כשאני רואה את בני הנוער שפה, אני אפילו מתמלאת באופטימיות. באמת אנחנו כל כך רגילים לדבר על הדברים השליליים ועל גילויי השליליות, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בנוער, וכשאני מסתכלת עליכם אני אומרת לעצמי שאם זה דור העתיד אז יש לנו הרבה מאוד סיבות לאופטימיות, ואני מקווה שנשדר את זה גם החוצה.
אני חושבת שהנוער שיושב פה זה באמת נוער עלית ונוער שהוא פשוט עדות חיה לחוסן המוסרי של החברה הישראלית. אם יש משהו שבאמת עבר בתהליך הזה של המבצע זה שאנחנו יושבים כאן וכל האנשים שפה הם אנשים מלאי אמונה וחדורי אמונה במעשים שלהם, אבל יש הרבה מאוד אדישות ואני חושבת שהאדישות, שהיא לא נמצאת בחדר הזה מן הסתם אבל היא נמצאת בהרבה מאוד מקומות בארץ הזאת, זו אדישות שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו כמשימה להילחם בה. אני חושבת שזו אחת המחלות הכרוניות של האנושות בגלל שהתמונות שגל הראתה פה זה קצה קצהו של הזוועות שקורות בסוריה. האכזריות היא לא אסתטית לצפייה ואנשים לא אוהבים לראות וזה לא פלא שזה לא בתקשורת, אנשים לא אוהבים לראות את האכזריות, היא לא נעימה לעין, היא לא אסתטית ואני חושבת שהילדים והנוער שנמצאים פה התעלו מעל כל שיקול פוליטי ומעל כל דבר, כי כשמדובר בהצלת חיים זה באמת ערך עליון וזו גאווה גדולה לכולנו.

הדבר השני שעלה במבצע זה נושא עניי עירך, שגם לזה התשובה היא חדה וברורה. תנועות הנוער עוסקות כל השנה גם בעניי עירנו, זה לא אחד על חשבון השני, זה גם וגם, ואין גם מה להשוות בין המצב הטוב שלנו למה שקורה בסוריה. אני חושבת שעל כל התחלואים של החברה שאנחנו נמצאים בבית הזה שעוסק בהם, אנחנו כאזרחים ואתם בטח כבני הנוער יש לכם את הזכות להסתכל גם מעבר לזה.
הדבר האחרון שעלה וזה באמת הפתיע אותנו קצת, כשאמרו לנו מבתי ספר או פנו כל מיני מדריכים ואמרו 'מאשימים אותנו בזה שאנחנו לא ציוניים', אמרתי, 'לא ציוניים?' זו ממש תגובה שהפתיעה אותי, 'אתם מבקשים לגזור את כל הסימנים שמראים שזה מישראל, אז אתם בטח מתביישים להודות שאתם מישראל'. ואני מודה שזו אחת התגובות שהכי הפתיעה אותי, כי זה דבר שבכלל לא צפיתי. אז דבר ראשון הסברנו כמובן שכדי לא לסכן את בני הנוער שמקבלים אנחנו מורידים את כל סימני הזיהוי של ישראל.

ואני חושבת שהדבר האופטימי בעניין הזה זה שבני נוער בכלל לא הבינו שיכולה להיות מדינה שללכת עם סמל של מדינת אויב זה ממש סכנת חיים. אני חושבת שאין פה אף בן נוער שחושב שאם הוא יילך עם we love Syria, אולי ירימו גבה, אולי יגידו משהו, אבל אפילו לא עולה על דעתנו שמישהו יוציא אותו להורג או שמישהו יתעלל בו כתוצאה מזה שהוא הולך עם איזה שהוא סמל. אני חושבת שזה דבר אופטימי לדעת שאנחנו חיים בחברה שמותר לנו להתבטא, בחברה שהיא דמוקרטית, בחברה שאנחנו יכולים לעשות גם דברים שהם מנוגדים אולי למה שהממשלה עושה וכו'. אני חושבת שזו נקודה לגאווה ואני חושבת שגם תמורה ללא יכולת קבלת הכרת תודה זה דבר חשוב מאוד וכל ילד שנותן סווצ'ר ואפילו שהוא לא יקבל את התודה מאותו ילד סורי שנזקק לזה צריך להתמלא גאווה פנימית, גם אם הוא לא מקבל תקשורת וגם אם הוא לא מקבל הכרת תודה או איזה שהוא פתק חזרה מאותו ילד סורי.

ובאמת תודה רבה לכם, אני חושבת שיש מקום להרבה מאוד אופטימיות כשרואים נוער כמוכם.

אני רק רוצה להגיד תודה לכולכם, כי באמת המעמד הזה לא מובן מאליו. כמו שציינו פה, אנחנו רגילים לחיות בפורמט אחר והרחק מעיני הציבור. אני כן רוצה להגיד שהגאווה הכי גדולה שלי זה לדעת ששתיקה הורגת. היא הרגה לפני כמעט 70 שנה והיא ממשיכה להרוג ומחמם לי את הלב שלפחות אנחנו פה, באמצעות הנוער הישראלי, היינו היחידים בעולם אגב, הנוער היחידי בעולם על כל המורכבות שיצא לרחובות זה הנוער שלנו. אז אני ממש שמחה ותודה לבני הנוער על שבירת השתיקה הזאת.

אני רוצה להגיד משהו על הדילמה של עניי עירך. אני רוצה להגיד שני דברים ואני אחבר אותם. אחד זה שגם אם אנחנו מתייחסים לזה כפרויקט וכמבצע והדברים האלה הם עם פגי תוקף, אבל גם אם עכשיו כל האלימות באזור מסתיימת, רק לשקם את הדבר הזה יש לנו כמה שנים טובות של עבודה. אני אומר את זה בהקשר שיש עוד מה להצטרף ויש עוד מה לעשות גם למי שפספס את המבצע הזה, וציינת את מרבית תנועות הנוער ואנחנו פה בעניין חגיגי ולא מדברים על מי שלא הצטרף, אז - - -

לא, כי עוד לא הספקנו לסגור עם כולם.

אני יודע, זו ההזדמנות גם לצרף עוד. הדבר השני שאני רוצה להגיד והוא בעיניי חשוב יותר והוא מתחבר לעניין הזה שהדבר הזה ילווה אותנו הרבה זמן, הפליטות החדשה הזאת שסוריה ייצאה לאזור, תלווה אותנו שנים רבות ואנחנו הופכים להיות חלק מהעיר. זאת אומרת ההפרדה הזאת של עניי עירך או עיר אחרת, תוך שנה שנתיים היא תהיה לא רלוונטית, כי זה יהיה כל כך משוקע בנו ובמדינות שסביבנו שאנחנו נמצא את עצמנו שזה חלק מאיתנו. זו גם אמירה בוועדת חינוך, זו אמירה גם חינוכית, בהקשר של איך אנחנו רואים את עצמנו באזור.

תודה רבה.

אני גם רוצה להצטרף לברכות ולתחושת השליחות ששוררת כאן בחדר כשאנחנו עוסקים בנושא של הסיוע ההומניטרי לסורים ולפליטים הסורים. החיבור הזה באמת בין הארגון שגל הקימה, ה-IFA, ותנועות הנוער והנוער ואולי גם חלק מהארגונים החברתיים לאו דווקא של נוער בישראל הוא שילוב מאוד חשוב ומאוד פותח הזדמנויות. זה לא מספיק להיות עם רצון טוב ולאסוף הרבה ציוד, הדרך להביא את הציוד הזה ליעד שלו היא אולי אחד הדברים היותר מורכבים ויותר מסובכים ובאמת הארגון וגל יצרו יכולות וצינורות וקשרים חובקי עולם ובמקרה הזה במדינה ממש שכנה לנו.

נדמה לי שאנחנו כולנו מבינים שהעזרה שניתנת לא נמדדת בכמות וגם לא נמדדת ביכולת שלה להשפיע ולשנות סדרי עולם. לצערי הרב. אני חושב שהערך הוא קודם כל ערך חינוכי. אני חושב שאתה רואה בסרטון ואתה שומע פה את הנערים והנערות מספרים על איך עוברים ואוספים ומדברים על הילד הסורי, למבוגרים בינינו זה נשמע משהו שלא מתחבר בכלל, שנעזר ומקבל עזרה, נדמה לי שזה אולי הדבר הכי חשוב. כאשר בני נוער ותנועות הנוער, או כל ארגון אחר, ערבים כיהודים, ישראלים, משלבים כוחות ומאמץ כדי לעשות משהו ולו הקטן לעזרת ילדים ואחרים, נדמה לי שזה אויל הדבר החשוב ביותר והערך החינוכי כאן הוא חוצה כל דבר אחר.

אין ספק שבמזרח התיכון קורים דברים, אי היציבות תוביל בסופו של דבר ליציבות מסוג אחר אולי ואנחנו חלק מהאזור הזה ואנחנו לא יכולים להישאר אדישים למה שקורה מעבר לגבול, וזה לפעמים ממש זועק לשמים. אתה נמצא ברמת הגולן, עשרות, אם לא מאות ואולי קצת קילומטרים ממך קורים דברים שאין מילים לתאר אותם, מבחינת האכזריות, מבחינת כמה נמוך יכול לרדת האדם במאבק הזה שמתחולל שם, ואנחנו חיים כאילו לא קרה כלום, השמש זורחת בבוקר, הציפורים מצייצות, השמים אפילו כחולים לפעמים ונדמה לי שלנו, עם ההיסטוריה שלנו, דיברה על זה חנה, אין בכלל את הזכות לשקול פעמיים את הצורך הזה להתגייס ולעשות. פניה של החברה הישראלית לא תמיד יפים ולא תמיד מוצאים חן בעינינו, יש לנו הרבה מאוד צרות מבית שאנחנו לפעמים לא יודעים איך לטפל בהן, אבל את העשייה הזו צריך, אני חושב, לעודד, להרחיב, להביא לתשומת לב התקשורת, להפיץ בנציגויות בעולם, לרתום קצת יותר את משרדי הממשלה שמדי פעם משחקים איזה שהוא מין צד רשמי קשוח שלא מוכן לפתוח קצת את הלב ואת הכיס ליוזמות חברתיות שצצות פה ושם בחברה הישראלית.
אנחנו כמובן נמשיך לעקוב, נמשיך קצת ליצור יותר אהדה ויותר תשומת לב במשרדי הממשלה השונים ולכם, בני הנוער, ולכם שמייצגים את בני הנוער, תנועות הנוער, ארגוני הנוער השונים, באמת זה בוקר שנעים לראות אתכם, נעים לשמוע ונעים לדעת, ואני יודע, זה לא סוד בשבילנו, שיש פה נוער נפלא. אנחנו, המבוגרים, רק צריכים לעזור לו ולכוון אותו, הנוער הוא טוב, בזה אין ספק. אילו היינו נותנים לכם במועצת תנועות הנוער ובארגונים שלכם לפתור לנו את הבעיות, יכול להיות שזה היה הולך יותר בקלות.

אז באמת תודה רבה ונתראה רק במעשים טובים.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:30. >