PAGE
2
הוועדה לזכויות הילד
04/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 49>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ד' באדר א התשע"ד (04 בפברואר 2014), שעה 11:00

<מדיניות לאומית לתמיכה בהורים - דרכים להעצמת הורות>

חברי הוועדה: >
יעקב מרגי – מ"מ היו"ר

>
סימה חדד מה יפית - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

בטי ריטבו - ממונה הורים ומשפחה, שפ"י, משרד החינוך

ורד רוטפוגל - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דליה לב שדה - מנהלת שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דארין דניאל - ממונה, משרד המשפטים

מירה חונוביץ - מפקחת ארצית בריאות הציבור, משרד הבריאות

רינה כהן - מייסדת ויו"ר המועצה, המועצה הציבורית להורות

נעמי ארבל - מנכ"ל מרכז גוונים בקהילה וחברת הנהלה, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

ד"ר תמר ארז - חברת הוועד המנהל, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

עדה ליפציגר - מנהלת מרכז להורות באשדוד, עיריית אשדוד

ליליאן ללום - מנהלת אגף הורות ומשפחת, עיריית ראשון לציון

ליאן סלע - מנהלת קשרי קהילה, מכון אדלר

אסתר בר נתן - מנהלת, מכון אדלר

אסנת בינשטוק - מרצה בחינוך, אנשי אקדמיה

חגית יערי - מנהלת תכנית אמ"א, שדולת הנשים בישראל

עינב גוטרמן - יו"ר, כולנו משפחה

צ'רלס גרינבאום - פרופסור בגמלאות, האוניברסיטה העברית

מלכה רבקה דירקטור - מנהלת מרכז מהו"ת, מכללת לוינסקי

דנה דר - מתנדבת, מכללת לווינסקי

ד"ר שרונה קומם - חברה, חברת פסיכו-אקטיבש

לילי הלפרין - מרצה, מכון אמ"ת

גילית אנטליון - רכזת, מרכז להורות משמעותית-אשדוד

דורית וגנר - מנהלת המרכז, מרכז להורות משמעותית-אשדוד

טלי בריל - הורים דורשים מהפך בחינוך, מחאת העגלות

דב ברנשטיין - עמותת עו"סים שלום, המועצה לשלום הילד

רחל סעדה

סמדר לביא – חבר המתרגמים
<מדיניות לאומית לתמיכה בהורים - דרכים להעצמת הורות>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את הוועדה המיוחדת לזכויות הילד של הכנסת. התאריך 4 בפברואר 2014, ד' באדר א' תשע"ד. אני ממלא את מקומה של חברת הכנסת אורלי לוי אבוקסיס, שנעדרת ונאחל לה החלמה מהירה.
הנושא על סדר היום הוא מדיניות לאומית לתמיכה בהורים - דרכים להעצמת הורות. כפי שידוע, הוקמה מועצה ציבורית לאומית בישראל שמנסה להוביל, יחד עם הוועדה פעילות נרחבת בארץ באמצעות רשויות מקומיות ועוד גופים נוספים, ואנחנו ניתן לגב' רינה כהן, מייסדת המועצה הציבורית, להציג לנו מצגת ולאחר מכן גם גב' תמר ארז. לאחר מכן נפתח דיון, נשמע מה יש לכל אחת ואחד - - -

סליחה, את שמך לא הצגת, חלק מאיתנו לא מכירים.

אני תמיד גאה שלא מזהים, אני יודע שעדיין לא עשיתי את הפדיחה של החיים שלי. חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הוועדה לזכויות הילד. אני מודה לך, מתנצל שלא הזדהיתי.

נאפשר לגב' רינה כהן, בבקשה.

שלום ובוקר טוב. תודה רבה לממלא המקום בישיבה הזאת, חבר הכנסת מרגי, תודה רבה ליושבת ראש הוועדה שקבעה את הישיבה הזאת בנושא העצמת הורים, לכבוד יום המשפחה שחל החודש. אנחנו מאוד שמחים על הישיבה הזאת, אנחנו מצפים לה כבר זמן רב. המועצה הציבורית להורים בישראל, שהיא גוף רב ארגוני מתנדב, שחברים בו ארגונים רבים, ארגונים חברתיים, ארגוני הורים, ארגונים מקצועיים וכולנו יחד חברנו, עבדנו כשנתיים ימים, מרחבים פתוחים, שולחנות עגולים, כל האמצעים האפשריים וייסדנו יחדיו את המועצה הציבורית להורים בישראל. הכרזה על כינונה התקיימה באפריל 2008 ושרת החינוך והשר לביטחון פנים דאז הכריזו על קיומה.

המועצה הציבורית להורים בישראל שמה לה למטרה וליעד לשים את נושא ההורים וההורות על סדר היום של החברה בישראל והיא פועלת ביחד וחלק ניכר מהפעילות של המועצה הוא מול הכנסת, שהיום אנחנו מתכנסים בה, כבוד הוא לנו שהוזמנו לכאן ושהישיבה הזאת מתקיימת ואנחנו מדברים כאן בכנסת על נושאים שהכנסת יכולה לפעול בהם. אנחנו מדברים על מדיניות לאומית בנושא הורים והורות, אנחנו מדברים על פיתוח מנגנונים ותשתית של חוק שתסייע לנו להפעיל את הנושא של העצמת הורים.
הבסיס שעליו אנחנו יושבים זה למעשה שלושה בסיסים. אנחנו יושבים בוועדה לזכויות הילד, האמנה לזכויות הילד מהווה לנו תשתית ראשית ורצינית. לאחר מכן אנחנו מתבססים על דוח חשוב מאוד של האקדמיה הלאומית למדעים, שפרופ' צ'רלי גרינבאום שיושב כאן ניהל את הוועדה והוצא ספר רב חשיבות שסוקר את הנעשה בתחום של העצמת הורים במדינות שונות ורבות, ובעיקר הוא לא קפץ את ידו ומציע בתוך הדוח הזה תשע המלצות לעשייה. תשע המלצות של הגופים שממונים על הביצוע. אנחנו מתבססים על ההמלצות האלה. ויש לנו ברקע גם את הדוח של אונסק"ו, חינוך למאה ה-21, שמדבר על הנושא של זוגיות, הורות, סבאות, אזרחות משתתפת, עבודה קהילתית, פעילות של הקהילה כאוריינות פונקציונאלית, כלומר תפקידים שצריך היום ללמוד אותם.

תמיד ד"ר קדמן אומר, המקצוע היחיד שלא מחייבים בו שום הכשרה ושום תעודה זה ההורות. טוב שכך, אבל צריכים לסייע.

בדיוק. אז כיוונתי לדעת גדולים, אנחנו לא רוצים לחייב אף אחד בשום דבר, אבל אנחנו רוצים להנגיש את הדברים, לעשות אותם נגישים, זמינים, רלוונטיים, מעצימים, כדי שהורים יוכלו להסתייע ולהיות הורים כמו שהם חלמו להיות הורים. מי מאיתנו לא חלם להיות ההורה הכי טוב שיכול להיות, בין חלומות למציאות יש קצת פער ואנחנו מנסים קצת לסייע להורים להתקרב קצת לחלום שלהם, לא צריכים ממש להגזים. מה שעומד כאן לפתחנו זה הפער הגדול בין גודל האחריות ההורית, שכולם היום מסכימים שהורים הם האחראים הראשונים והטבעיים, זה מופיע בדוח של האקדמיה, לחינוך וגידול ילדים. אין ספק בדבר הזה. ארגון הבריאות העולמי מציין שמבוגר משמעותי זה הגורם החשוב ביותר שמגן על הילד ובונה את החוסן הנפשי שלו ופותח לו את הסיכויים להגשים את הפוטנציאל שלו, או לפחות חלק ניכר מהפוטנציאל שלו. מבוגר משמעותי. בעברית של יומיום אנחנו מדברים על ההורה ושותפי התפקיד שלו. יש לנו בתחילת הדרך את אחיות בריאות הציבור, בהמשך יש לנו את הגננות, את המורים, בהמשך הדרך למעלה למעלה את המפקדים.

בגלל הפער הגדול בין גודל האחריות ההורית והיותם המחנכים הראשונים והטבעיים והמציאות שבתוכה הם מתפקדים ובתוכה חיים הילדים, מציאות מצד אחד רבת סיכויים, אבל מהצד השני רבת סיכונים, הפער בין גודל האחריות לגודל הסיכונים והסיכויים מתלווה למיעוט המשאבים הרלוונטיים שיש להורים כדי לממש את אחריותם ההורית וליישם אותה הלכה למעשה. אי לכך אני רוצה ללכת להיבט הפרקטי של הדברים. תיאוריות למדנו ומכירים, ומי שרוצה יוכל גם לקרוא ואפשר להפנות וכולם כבר יודעים את הדברים, אני רוצה להגיד משפט שאני אומרת אותו ועומדת מאחוריו, אבל אני מכירה את הקולות השונים שנשמעים בשטח ואני רוצה להגיד שהורות ישראלית 2014 היא הורות בסיכון. היא הורות בסיכון שיוצרת בעקבותיה את שרשרת הסיכון. סיכון לא מתחיל עם ילדים ובני נוער, הוא מתחיל בהורות בסיכון, שיוצרת ילדים ובני נוער בסיכון ועוברת לחינוך בסיכון ומורים בסיכון. אנחנו כולנו בשרשרת אחת, וכדי לקטוע את שרשרת הסיכון ולעבור לשרשרת הסיכוי יש צורך חיוני בהעצמת הורים.

אבל יש תנאים שבהם אפשר להפעיל העצמת הורים וצריך לחשוב מה אנחנו עושים עם התנאים הללו. קודם כל יש צורך במודעות הורית, במודעות ציבורית ובמודעות מקצועית שיש צורך ויש גם אפשרות ללמוד תפקידים משפחתיים. זה לא שנולדנו עם כל הדברים, נולדנו עם מסוגלות הורית פנימית פוטנציאלית ועכשיו צריך לעזור להוציא אותה מהכוח אל הפועל. אנחנו כהורים כבר מזמן לא טבע, אנחנו תרבות, מזמנו של אברהם אבינו אנחנו תרבות, כי ידעתיו למען אשר יצווה את ביתו ובניו אחריו. הוא מצווה להעביר את התרבות, זה הסיפור.
אם אנחנו כהורים צריכים להעביר תרבות והתרבות היום זה רב תרבותיות, אנחנו זקוקים לסיוע, אנחנו זקוקים להדרכה ויש הרבה ידע ויש הרבה סיוע שאפשר לתת. אנחנו זקוקים לאנשי מקצוע שהוכשרו לתפקיד הזה ולנושא הזה. יש לנו מגוון מקצועות וצריכים בתוך מגוון המקצועות הכשרה ייחודית לנושא של העצמת הורים. לא בגלל שלמישהו יש בעיה, אלא בגלל שהמציאות היא מציאות מורכבת, רבת סיכויים ורבת סיכונים. אנחנו זקוקים למקומות, לבתים להורים, לא בית הורים, אלא בית להורים, שזה הבית שלהם, שמדברים בו הורות, שניתן לבנות בו קהילת הורים, להיוועץ עם אנשי מקצוע ולהיות בתוך קהילה של הורים וללבן סוגיות ונושאים הוריים שישנם בשפע.

אנחנו זקוקים, מה לעשות, לתקצוב הולם שיאפשר לכל הורה באשר הוא, להשתמש בשירותים הללו להעצמת ההורות שלו, שירותים נגישים וזמינים, גם מבחינת העלויות שלהם, עלות השווה לכל נפש. בוודאי שצריכים לשלם משהו, אבל ממש לא כל הורינו יכולים לשלם אלפי שקלים כדי לעבור קורס כזה או קורס אחר ולנסוע 100 קילומטר לכיוון הזה ו-100 קילומטר לכיוון ההוא. הדברים צריכים להיות נגישים וזמינים.

תתכנסי למה שאת רוצה לומר ונפתח את הדיון.

המועצה הציבורית על כל ארגוניה וחבריה קוראת לוועדה לזכויות הילד, בראשותה של חברת כנסת אורלי אבקסיס ובניהול הישיבה היום של חבר הכנסת מרגי, לפעול למימוש וליישום המלצות ועדת השופטת סביונה רוטלוי בתחום סיוע המדינה להדרכת הורים בתפקידם ההורי. השופטת בדוח שלה כותבת את הנושא הזה מפורשות. עד היום עוד לא הגענו לטפל בהמלצה המיוחדת הזאת של השופטת. המועצה קוראת לוועדה לחתור לקידום חמשת התנאים של מודעות, אנשי מקצוע, בית להורים, קהילת הורים ותקצוב הולם. המועצה קוראת לוועדה לחתור לקידום היווצרות התנאים הללו כדי שנוכל באמת לעסוק בהעצמת הורים כשהעצמת הורים נעשית בדרך מקצועית מחד ובגישה רב תרבותית מאידך, כי כל הורה צריך לקבל את מה שנחוץ לו על פי היכולות שלו ועל פי הרצונות שלו. אנחנו צריכים להיפגש עם ההורה בציר ההורות, צרכים, יכולות ורצונות של ההורה ואנחנו כולנו כאן יושבים עם ההורים ביחד, אנשי המקצוע מספיק מקצועיים והכשרנו את עצמנו לדבר הזה כדי שנתאים את עצמנו להורה והוא יוכל לקבל את מה שנחוץ לו.

תודה רבה, רינה.

אני מבין שמצגת אין לנו עדיין, אז נעביר את רשות הדיבור לגב' תמר ארז.

שלום, בוקר טוב. כמו שהוצגתי, שמי תמר ארז, אני במקצועי פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית. במעגל החיים, וזה רלוונטי ליום המשפחה, יש לי שלושה בנים בוגרים ואני מאוד עוקבת אחרי התפתחותם כהורים וחמישה נכדים. בעבודתי הציבורית היום אני חברת הוועד המנהל של האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך, מייצגת אותה ופועלת בשיתוף עם חבריי במועצה הציבורית להורים בישראל.

ברצוני להגיד שתי מילים במקום יו"ר האגודה שלנו שנעדרת היום בגלל מחלה. אין ייצוג הולם, להערכתנו, לסוגיות זכויות הילד מתחת לגיל 3, גם בוועדה לזכויות הילד, כאשר הסיבה, להערכתנו, היא שאין חובת מדינה לדאוג לכלל התפתחות הילדים ולדעת על מצבם. אנחנו מתקשים למצוא מידע על התפתחותם של ילדים בגיל הרך.

אני רוצה רק שתחדדי, כשאת אומרת, בכל אופן אנחנו יושבים פה באכסניה של הוועדה לזכויות הילד וחלק גדול מהדיונים שלנו לא מתחילים בילדים בגיל 3. כשאת עושה הקבלה לחוק חינוך חינם? כי הוועדה לא מצומצמת, הוועדה דנה מיום הלידה ו - - -

אני באה הרבה לוועדה ואני יודעת.

לכן תחדדי למה הכוונה.

מידע על כלל הילדים בישראל יש מרגע שהם נכנסים למערכת החינוך, הוא הרבה יותר מקיף מאשר עד כניסתם למערכת באחריות משרד החינוך. קודם לכן אנחנו יודעים על חיסונים, אנחנו יודעים על תאונות, תראה מה יש לילדים בישראל בגילאים הצעירים, תאונות בית, אשפוזים וזהו בערך. על התפתחותם, על מה קורה איתם בהיבטי התפתחות מגוונים אנחנו לא יודעים ולצורך זה חשבנו שחשוב לפתוח את הדיון על זכויות ילדים בשנה ה-25 לאמנת זכויות הילד, היא תיחגג בכל העולם ב-2014, בלקיחת אחריות המדינה לאסוף באופן שיטתי נתונים על הילדים מלידתם באופן עקבי, כי רק על זה אפשר לבסס מדיניות לילדים ולמשפחותיהם.

ד"ר תמר, אנחנו היום בנושא של העצמת ההורים, לכן אני רוצה שתשימי דגש דווקא בנקודות שהצגת, איפה המקומות של ההורים. כי מה המדינה לא עושה אנחנו יודעים ובוכים, מלינים ועושים. אנחנו כרגע בהעצמת ההורים.

בסדר, הייתי חייבת את הפתיח הזה, כי אני חושבת שצריך להכניס נוהל, שמי שמביא נושא חדש לוועדה, לא בעיה נקודתית, אלא נושא, צריך להביא סקירת נתונים על אותו נושא ומהלך התפתחותו מלידה. כשהיה פה, בוועדה הזו, לפני שנים אחדות, דיון על אכילת יתר, הראשון, הייתה הצגה של תזונת נשים בהריון ותזונת ילדי גן ובית ספר ולא ילדים קטנים.

בילדים קטנים מגיל 3 זה האכלת יתר, לא אכילת יתר.

גם זה וגם זה, הם תלויים זה בזה.

הנוהל שהייתי ממליצה לוועדה בשם האגודה שלנו זה שנושא עקרוני חדש שמובא לוועדה הזו, תהיה אחריות להכין עליו נתונים מלידה ועד לאותו מועד שדואגים בגלל בעיה כזו או אחרת.
אני אסתפק בזה שאמרתי שילדים לא נולדים ממתי שיש איתם בעיה זו או אחרת, גם הוריהם לא. ההורים נולדים בפנטזיה של הורות, בהכנה למשפחה, בבניית זוגיות ומאז אנחנו צריכים ללוות אותם.

אני אשאל שאלה קצת מתגרה. האם אנחנו כהורים מגדלים ומחנכים את הילדים שלנו להורות?

בוודאי. הדוגמה שהם לא חווים בבית - - -

כשאת אומרת בוודאי בואי קחי נשימה ותחלקי את - - -

הוראה פורמלית לא, קורסים שיטתיים לא, בוודאי שלא, אבל כמי שעוסקת בנושא הזה הרבה שנים - - -

לא, ודאי כשהבן או הבת יגיעו לשלב שזה יהיה אקטואלי אז אנחנו נדבר קצת יותר, ניגע, עד כמה שהבת או הבן ייתנו לנו לגעת. כשאנחנו באים ודנים ביום של העצמת הורים, אני ככה נוהג, לפני שאני מבקר או מייעץ לאחרים אני בודק את עצמי. השאלה אם אנחנו כהורים בקופסה שלנו לאורך הדרך, כשאנחנו מעצימים את דמותו של הילד, אנחנו נותנים לו כלים להיות הורה, מעבר לדוגמה האישית שאנחנו מקרינים. האם אנחנו, כבית הראשון שלו, אנחנו ככלי הראשון שלו, האם החממה שהוא גדל בה, הוא מקבל את הכלים להיות הורה בעתיד. אני לא אומר שזו ההכוונה היחידה שצריך לשים, אבל האם אנחנו כמכלול, כל מה שאנחנו משקיעים בילדים ועושים, האם אנחנו שמנו דגש בקטע הזה כהורים.

אני חוזרת, אנחנו מטביעים את חותמנו לטוב וגם לרע לפעמים. אבל זה לא מספיק והחברה, בגלל השינויים החברתיים הכול כך גדולים חייבת לטפח ידע הורי וכישורים הוריים כמשימה ארוכת טווח. הורה בכל שלב של התפתחות של ילדיו נמצא בחברה אחרת, נדרש לאתגרים אחרים וצריך מקום ללוות אותו, כי אין מסורת מכוונת כמו שהייתה בחברות מסורתיות וסיפקה אולי את הצרכים.

אני רוצה להציג את המוטו שלי, שבחרנו בצוות שלנו למסמך המדיניות. אם ילדיה של הקהילה חשובים לה, עליה לטפח את הוריהם. זו אמונת יסוד והיא נסמכת גם על תוצאות של הרבה מחקר התפתחותי שאני אתן על קצה המזלג את מה שרלוונטי לנו כאן, רק מסרים מרכזיים. אלה שני ניירות המדיניות, הם משותפים למועצה להורות ולאגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך. האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך מנסה לבנות מדיניות כוללת בכל היבטי החיים של הילד. המרכזי והראשון שפיתחנו אותו ביחד עם המועצה הוא זכותם של הורים לילדים בגיל הרך למדיניות מסייעת. זה הובא לדיון ציבורי ראשון בוועידת ירושלים להורים של המועצה הציבורית להורים. התבקשנו אז בדיון להתמקד, כדי שיהיה משהו פרקטי כתוצאה מניירות. היו הרבה צעירים שהשתתפו בדיון וביקשו מאיתנו, נציגת האגף לחינוך קדם יסודי מרטין וורמס, אמרה לנו 'למה לא תתחילו מהתחלה?'

כולם אימצו את ההמלצה הזאת. קיימנו דיון נוסף ועיבדנו עם צוות רב מקצועי, שהלך לארגונים אחרים ואנשי פרופסיות באקדמיה וארגונים ציבוריים בתחום הבריאות, החברה, הרווחה, אתיקה משפטית ובאמת קיבלנו פידבק מרבים וכתבנו את ההצעה לתכניות תמיכה בהורים בקהילה לקראת הורות ובשנת החיים הראשונה, כנדבך ראשון, שעליו כתשתית תיבנה התפתחות לפי מיטב ידיעתנו.
מומחים באקדמיה הלאומית האמריקאית, בספר מאוד גדול ומקיף רב תחומי, על התפתחות ילדים, עסק בחשיבות ההתנסויות המוקדמות בחיים. שאלת על זה, על התפקיד המרכזי של יחסים מוקדמים של ילדים, קודם עם הוריהם, אחר כך עם מטפלים, עם מחנכים, כאלה המשמשים את התמיכה והתשתית להתפתחות בעתיד, או לחילופין מקור של סיכון והפרעה אם הם לא מספקים את הצרכים היטב. התנסויות מוקדמות מניחות את המצע להתפתחות בריאה, ולחילופין עוני והתנסויות קשות בינקות עלולים להביא להיווצרות הפרעה בתגובות ביולוגיות ללחץ, אלו מצידם בשנים האחרונות, אנחנו יודעים, גורמות לסיכון בריאותי כגון דיכאון, שימוש בסמים, חרדה, סכרת, מחלות לב, אכילת יתר. התוצאות הן באמת בכל היבטי ההתפתחות הפיזית והנפשית. ההשפעה של העוני מתווכת על ידי ההורות.

המסקנה היא שהעצמת ההורים מתחילה עוד בשחר ילדותו של ההורה.

ברור.

ומה שלא הספקנו אז צריך, כאוכלוסייה סיכונית, להשלים - - -

זה מעגל סגור.

'ואוהבו שחרו מוסר', זה מתחיל מכאן.

נכון, בשחר.

אני חוזרת ומסכמת את החלק הזה, חסך חמור בטיפול נאות והזנחה בחודשי החיים הראשונים פוגעים בהתפתחות המוח, זה דבר שהיום ידוע היטב. הפגיעה הזאת תבוא לידי ביטוי מאוחר יותר אצל הילד, בפגיעה בהתפתחות קוגניטיבית, בפגיעה מנטלית, יכולת התמודדות עם לחץ, שהיא שמביאה לקשיים הבריאותיים הגופניים בהמשך גם כן. ההפרעה נהיית קשה יותר במהלך החיים. מה שאנחנו רואים בקטן כמו הפרעות התנהגות בגיל 3, אם זה לא מטופל, יהיה במצב הרבה יותר גרוע בהמשך החיים.

אני מביאה כמה מילים על היבטים כלכליים, שמתייחסים לעיתוי ההשקעה החברתית במשפחה. אני חוזרת על המילה משפחה, כי גם האו"ם וגם הידע המקצועי אומרים שהורים הם חלק ממשפחה וכל מי שלוקח תפקידים הוריים ביחס לילד זקוק לאותה תמיכה. ב-2004 הוצג הגרף הזה בוועידה של הבנק העולמי והוא הציג את הידע על התפתחות המוח כאתגר למשקיעים כלכליים. הגרף האדום משמאל מראה את מידת הגמישות של המוח והיכולת לעצב אותו, בגלל הגמישות ולהשפיע עליו, ואנחנו רואים שהיא בשיאה בראשית החיים, עם הלידה, והיא יורדת והולכת עם השנים.

ההשקעות החברתיות, לעומת זאת, במדינות המפותחות, זה הגרף הכהה יותר, הולכות בכיוון הפוך. הוצאות על בריאות, חינוך, קצבאות, שירותים חברתיים וטיפול בפשיעה גדלים והולכים עם השנים והדברים האלה מנוגדים לחלוטין, זה שקף שהוצאתי, לממצאים על החזרים לחברה והשקעות אחרות.

את יודעת כמה פעמים נאמרים לפרוטוקולים, גם במליאה, גם בוועדות הכנסת, לאוצר, שכל שקל שאנחנו נשקיע ב-, אבל יש סדרי עדיפויות, או שאין אוזניים כרויות.

אחת ההצעות שהייתי חושבת, אבל לא ניקח את הזמן הזה, כנס רציני עם ג'יימס הקמן, חתן פרס נובל לכלכלה, שהתחיל בייסוד אחרי הממצאים שהוא ראה, שהתשואות הגדולות וההחזרים לחברה הם ככל שההשקעה היא מוקדמת יותר, וככל שזה מאוחר יותר, כמעט ואין או מעט מאוד תועלת לחברה יש מההשקעות האלה. ממש גרף הפוך לזה. הוא, עם פרס נובל שלו, הקים גוף שנקרא the Heckman equation organization שבונה ידע רב מקצועי בנושא הזה. אני חושבת שזה יופי של נושא ליום עיון משותף בין ועדות הכנסת ובעיקר האוצר, ללמד אותם את הענף שלו, של כלכלה, של התפתחות אנושית.
אבל אני רוצה להגיע להמשך כאן. אני מגיעה להמלצות. כתבתי מה יש בסקירה ואני לא אחזור על זה. סקרנו את חשיבות תקופת ההיריון, תפקוד אימהי ובסוגריים גם אבהי, לא רק אבות מעורבים היום יותר, אלא גם כי הידע היום מדבר על דיכאון אבות אחרי לידה בהיקף דומה לשל אמהות, הוא לא מזוהה, הוא לא מטופל כראוי - - -

הוא לא יוצא החוצה.

חשוב לי להגיד שכל הידע הזה תומצת במסמך שלנו, שיש לכם בחומר הרקע, המסמך המלא, ואני לא אחזור עליו. אני רק אגיד שוב, שהקשיים משפיעים על התינוק, אבל גם השפעתם בתגובת שרשרת, שאתה דיברת עליה, הולכת ומתעצמת לאורך החיים. אנחנו הצענו להגדיר את היעדים של תמיכה בהורים קודם כל בתכניות תמיכה אוניברסאלית, נתנו להם דוגמאות, ואמרנו ששירותי תמיכה אוניברסאלית יתרמו רבות גם לאיתור מוקדם והענקת טיפול מתאים למי שזקוקים לזה.

הכשרה נאותה של אנשי כל המקצועות העוסקים בעבודה עם הורים לעבודה עם הורים בשלב הזה במעגל החיים, תנאי נוסף הוא שיתוף פעולה של גורמי רווחה וחינוך בקהילה עם גורמים רפואיים, החל מטיפת חלב, מחלקת יולדות, רופאי ילדים, כל הגופים. זה לא עוד תקציבים - - -

מה טיפת חלב? את מעודכנת או לא?

אני מעודכנת. אמרתי, יש לי כלות ועיניהן כלות לקבל קצת יותר עזרה.

על זה אנחנו בוכים. אני מתגעגע לאותה אחות שהייתי ילד וביקרה אצלי בבית, לא רק בשביל לחסן, אלא גם לדבר עם האמא על כל ה - - - אני אמרתי את זה בפנייה. הרי המדינה חיסלה את הדבר הטוב הזה.

ממש לא.

בסדר, נשמע מה החזירו.

כבוד היושב ראש, בחרנו להתמקד במעט בתקווה שהוא יסייע לנו להגיע למשהו פרקטי, וההמלצות שלנו הן קודם כל שהמדינה תקבע מדיניות ארצית שתתמוך בילדים והורים, מההיריון ועד גיל שנה, ואשר תכלול סל שירותים בסיסי לו הם זכאים. הסל הזה איננו קיים היום, משרד הבריאות לא יכול לתת גם בתחום אחריותו את השירותים שאנחנו מצפים ממנו לתת. הוא צריך תגבור, הוא צריך אחריות לפיתוח השירותים האלה ולפיקוח עליהם. זה ברמה הלאומית. השירותים צריכים להינתן ברשויות המקומיות, כל אחת מהן יכולה, וזה לא דורש תקציב, לאגם ולתאם את כל מה שקיים ברשות בתחום המשפחות הצעירות, בתחילת הדרך, ולהתחיל לאסוף נתונים עליהם, ללמוד מהצרכים שלהם ולתת מענים משופרים. תודה.

תודה. אין ספק, אנחנו רואים כמעט קווים מקבילים, גם מה שציינה רינה על החזון שלה ומה שאת מציגה - - -

אנחנו ביחד.

אני חושב שבסוף בסוף זה לתת את הכלים. הזכרתם את מערכת החינוך. אני חוזר על זה כמעט בכל דיון. אני רואה בבית הספר לא רק כלי להקניית ידע, הוא בעיקר להקניית ידע ולהביא את הילד להישגים, אבל בתי הספר, ואת נגעת בנקודה, איפה יש לנו את מקור המידע הגדול ביותר? כשהילד נכנס למערכת החינוך, היום זה בגיל 3, ולמערכת החינוך יש לא רק את הידע, יש את המגע היומיומי, יש את העיניים הבוחנות יום יום, שעה שעה, הרי כולנו באספות הורים יודעים שכשהמורה קורא לנו, או המורה, היא אומרת, 'תגיד לי, מה קרה לבן או לבת שבא - - -?' הם יודעים לזהות. אני חושב שמערכת החינוך יכולה להרשות לעצמה היום, כשחושבים על רפורמות ושינויים וזה, לתת במה יותר להורים, לא בנו נו נו למורה, נו נו נו ל - - - אם זה סדנאות הורים בשיתוף בתי הספר. שתהיה פה הפריה הדדית בקבוצות משותפות של הצוות עם ההורים ובתדירות גבוהה. לא פעם ב- או בשעת כישורי חיים, שאפשר לשרטט אותם קריקטורה, זה משהו שמעמיסים עליו את כל התסכולים שלנו, בשעת כישורי החיים הזו. מה כבר הילד או הילדה יכולים לקחת מזה? אני חושב שיש פלטפורמות, לא צריך לייצר פלטפורמות, לא צריך לייצר פלטפורמות, יש שיתופי פעולה בין משרדי הרווחה, המשרד לשירותים חברתיים, משרד החינוך, משרד הבריאות, כולם ייצאו מרוויחים בסוף, גם מערכת הבריאות תרוויח, כל המערכות. צריך יד מכוונת והלוואי שנצליח לעגן בחוק את המועצה הזו. יש גם כוונה לעשות את המועצה בחוק לזכויות הילד וכמו שיש לנו - - -

הנציבות.

נציבות. כמו שיש לנו נציבות למעמד האישה במשרד ראש הממשלה, שאנחנו לפני שמגישים הצעת חוק שיש לה מגע עם הנושא הזה, היא מוציאה את חוות דעתה. נכון שאותנו, כחברי כנסת, זה מעצבן, כי בסוף היא כותבת, 'אין בזה התחייבות של משרד ראש הממשלה לתמוך בחוק', אבל לפחות היא מביעה את דעתה, חיובי/לא חיובי. חברי הכנסת פה יצירתיים בחוקים, יכול להיות שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכול ולפעמים מגישים הצעת חוק, היום, בשנת 2014, שבשנת 2020 ניווכח שהיא רק הזיקה לילדים בטווח הארוך. צריך נציבות כזו שתבחן את ההשלכות, עיניים מקצועיות, ידיים מקצועיות, שוב, וזה לא כסף. אני אומר לכם, רבותיי, זה לא - - - ואם זה כסף, זה לא הרבה כסף וצריך יד מכוונת.

לצערי הרב, המערכות שצריכות לאשר חוקים הן חשדניות, משרדי הממשלה שומרים אוטונומית על הסמכויות שלהם וברוב המקרים מפילים חוקים כשלא צריך, אפילו לא משקיעים בזה מחשבה, או לגופו של מציע פוסלים את החוק. פה זה לא עתיד ילדינו, זה עתידנו. ילד הוא ילד, במצב נתון, בזמן נתון, אבל הוא לא ילד, הוא הבוגר הבא שראינו בגרף עם ההשקעות. ואין הסתכלות כזו בפס רחב, אם זה בממשלה, וגם בכנסת.

אני לא רואה חברי כנסת. פעם ראשונה שאני בוועדה הזו ואני - - -

אני חייב לסנגר על חברי הכנסת.

יש דיון מאוד חשוב אחר?

יש הרבה דיונים. מחלתה של אורלי לוי, היינו צריכים שלושה חברי כנסת, אחד שיחליף אותה עם האיטלקים, שזה לא פחות חשוב, היחסים הבין פרלמנטריים, אני הייתי צריך לעזוב דיון על ויסקונסין, שירות התעסוקה. חברי הכנסת רצים בין ועדות ואני יכול רק לסנגר, זה לא בגלל שהוועדה לזכויות הילד לא חשובה.

ואנחנו מעדכנים אותם.

אני אישית בחרתי לי, בקדנציה הרביעית שלי, שתי ועדות חשובות, מבחינתי, עבודה, רווחה ובריאות וזכויות הילד. לא הוספתי לעצמי דברים אחרים, אז אני יכול להרשות לעצמי לבוא. חברי כנסת אחרים, יש עליהם, בקואליציה, ארבע או חמש ועדות בבת אחת. אז תודה רבה על הסקירה.

גב' עדה ליפציגר.

שלום לכולם ותודה לוועדה, ורחל, גם לך באופן אישי, על כינוס הנושא הזה המאוד חשוב, ששם את ההורות על סדר היום הציבורי. אני רוצה להביא בעקבות - - -

את לא יכולה להביא לפני שתציגי את עצמי, לא מי את, מה את.

אני מנהלת המרכז להורות משמעותית באשדוד.

את יכולה לומר לנו לכמה רשויות מקומיות יש דבר כזה?

יש כאן את ליליאן, בראשון יש, יש בחיפה. יש מעט מאוד מקומות.

בזמנו היו 60 רשויות מקומיות שהיו בהן מרכזים להורים ומשפחה, השתנו העיתים, השתנו הדברים, אנחנו מצויים היום עם 12 ערים בגודל בינוני ודי חזקות שיש בהן - - -

בדרך כלל זה עם החזקות.

שיש בהם מרכזים להורים. מה שנשמט לנו זה טבריה ובית שאן ונתיבות ודימונה ואופקים.

זה מיותר לציין את זה, זה ברור.

וקרית שמונה וכו' וכו'.

גם בתל אביב לא בדיוק יש.

לא, זה מיותר לציין.

גם בתל אביב ובירושלים לא בדיוק יש.

עוד שאלה, וסליחה שהפרעתי לך, יש הפריה הדדית ביניכם? יש קשר כלשהו ביניכם?

בוודאי, אנחנו שותפים גם במועצה הציבורית, משרד החינוך, אנחנו נפגשים - - -

יפה, יש הפריה.

בוודאי, אנחנו לומדים גם אחד מהשני.

יפה. בבקשה, הבמה שלך.

מה שאני אעשה כאן, בדקות הקצרות הקרובות, זה לתת סקירה קצרה על דגם שפותח, ואולי הוא מאוד ייחודי גם בארץ, בתחום של מה שקודמותיי דיברו, גם תמר ובוודאי רינה, על החלומות והרעיונות שרוצים לעשות לטובת ההורים. אני רוצה להגיד שאנחנו משתדלים ליישם אותן, אמנם לא הגענו ל-100% של יישום אבל אנחנו בהחלט בכיוון הנכון.

תתחילי במה אתם עושים ואחר כך עם החלומות.

החלומות מיושם. אנחנו פיתחנו דגם. קודם כל אשדוד היא עיר חושבת הורים, ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, חרת על דגלו לשים את ההורות במרכז הבמה בעיר. הורים יותר לא שקופים, נותנים להם שירותים, יש 5,000 הורים בשנה, פחות או יותר, שמקבלים בצורה זאת או אחרת שירותים, ביניהם בשנה האחרונה 500 משפחות שקיבלו חינם הדרכה אישית בביתם, שישה מפגשים וגם לא בביתם ואנחנו משתדלים להקיף גם במערכת החינוך וגם קהלים נוספים בעיר שקשורים להורים.

מתנ"סים? באמצעות המתנ"סים - - -

תיכף אני אגיע.

אנחנו פיתחנו בעקבות חלום של רינה כהן לבנות מנחות הורים, גם חינוכיות, גם קהילתיות וגם במקומות עבודה, מעבר לזה שיש מנחת הורים בכלל ויש לנו גם מסלול הכשרה למנחי הורים והתמחויות שונות, אנחנו פיתחנו את שלושת הדגמים האלה בצורה ישימה בשטח. זאת אומרת יש לנו מנחות ערים, גם בגני הילדים, גם בבתי הספר היסודיים וגם בתיכונים. כמובן לא בכולם, כרגע זה ב-6 יסודיים מתוך 40 בערך, ב-8 תיכונים מתוך 11 וב-40 גנים מתוך 150 או 160 גנים, כשמנחות מגיעות אחת לשבוע באופן קבוע לבית הספר. למשל כדוגמה בית ספר יסודי, מנחה עובדת בשיתוף פעולה עם היועצת ונותנת מענה, הן למורים בתפקידם ההורי, הן להורים באופן אישי, מי שזקוק, מופנה באמצעות היועצת, מנהלת או מורים, והן להורי הכיתות במפגשים חד פעמיים וגם בקבוצות הורים לפי צרכים שבית הספר מאתר באותה שנה.

זה כבר קיים ארבע שנים בעיר, אנחנו הרחבנו את זה כמובן גם לגני הילדים וגם לתיכונים. בתיכונים וחטיבות הביניים כיוון שזה רק חמש שעות אנחנו משתדלים לתת לפחות לשכבת ז'-ח', לפעמים גם ל-ט'. אני יכולה לספר שבעקבות האירוע האחרון שהיה באשדוד עם הדקירות, בשני בתי הספר, גם של הדוקר וגם של הנדקר, יש לנו מנחות שנמצאות בבית הספר בקשר הדוק עם הצוות החינוכי והן גם דואגות למעגלים של ההורים, לתת הדרכה וסיוע.

אתן יוזמות או יוזמים תכניות יזומות שלא באמצעות בתי הספר? בכוונה שאלתי על מתנ"סים.

כן, זו מערכת החינוך.

כמעין הדרכה, קורס לא רשמי, לא מחייב.

אני תיכף אספר. מעבר לזה שאנחנו נכנסים גם לחינוך המיוחד ולמחוננים, זאת אומרת אנחנו משתדלים לתת גם בגנים השפתיים וגם בחינוך של ליקויי למידה, עדיין זה רק שלוש שעות בכל מקום, אבל מנחות נותנות מענה ספציפי וגם למחוננים. זאת אומרת אנחנו מנסים לאתר את אוכלוסיות היעד הספציפיות של ההורים לתת מענה, וכל מה שאני אומרת זה בחינם, ההורים מקבלים את זה על חשבון עיריית אשדוד.
מלבד מערכת החינוך, כיוון שהורים פונים בעוד מקומות ולא תמיד מגיעים למערכת החינוך לקבל עזרה, אז פיתחנו את הדגם של מנחת הורים קהילתית ובמספר מתנ"סים. בשני מתנ"סים חרדיים ובמתנ"סים אחרים שוהה מנחה בין ארבע לחמש שעות בשבוע ונותנת מענה, בין אם זה בהרצאה חד פעמית להורים, ובין אם זה הדרכות אישיות שהורים מגיעים למתנ"ס, כי יש הורים שמגיעים למתנ"ס ויותר נוח להם להגיע למתנ"ס מאשר לבית הספר. את זה גם ראינו כחלק מחשיבות להגיע אל ההורים, כמה שיותר אליהם, להנגיש את השירות שלנו להורים.
וחשבנו על עוד מסגרת אחת, שבאמת הורים לא תמיד מגיעים למתנ"סים ולא תמיד מגיעים למערכת החינוך, אז מקום נוסף שהם יכולים לקבל את ההדרכה זה במקום העבודה. אלא ששם אנחנו צריכים שיתוף פעולה עם מקום העבודה, כי זה עולה כסף, אז מקומות עבודה שיש להם תקציב, נמל אשדוד כבר שנייה יש שם מנחה ששוהה מספר שעות בשבוע, נותנת מענה באופן אישי וגם עושה קבוצות הורים. עיריית אשדוד, לכל עובדי העירייה יש אחת לחודש הרצאה פתוחה בנושא הורות ושאר העובדים יכולות, מסייעות וכל העובדים, יש תור ארוך, שמגיעים להדרכה אישית.

את יודעת, אני גם כשכיר בעברי וגם כמנהל של גופים, תמיד בשירות הציבורי, כמעסיק, אני יכול לומר, בוודאות, אלה שמרכזים את פעילות הרווחה לעובדים, או הדרכות, מחפשים תכנים לימים האלה. אני חושב שאם יהיה שיווק נכון, אני לא מאמין ש - - - יש לנו משאב מוכן, תשתית מוכנה, שכדאי כדאי לגרות את מקומות העבודה,לפחות הגדולים.

הנה עכשיו דורית הצליחה עם אלתא, להכניס את השירות שלנו לאלתא ואנחנו בדרך לעוד מקומות, טבע, גן כימיקלים ועוד מסגרות שיש בעיר, חברת חשמל, אנחנו רוצים להגיע לבנקים. זאת אומרת בכל מקום שיש חברה ציבורית שחשוב לה העובדים שלה ומבינה שהנושא של הורות הוא חלק מהמהות של האדם שמגיע לעבודה, ואם הוא עסוק בקושי שיש לו עם הילד בבית אז הוא לא פנוי לעשות את העבודה כמו שצריך, אז הם השכילו להבין, ואנחנו באמת מקווים להרחיב את זה לכל מעגלי מקומות העבודה וככה אנחנו מנסים להנגיש את השירות של הדרכה הורית להורים באשר הם בעיר.
עדיין לא הגענו למקסימום, אנחנו בדרך, אבל זה הכיוון, וזה מודל שאני מציעה לעשות אותו בכל עיר ואם בארץ, באיגום משאבים מסוים, גם עיר ללא אלימות והתכנית הלאומית, אפשר להשיג משאבים, העירייה ומשרד החינוך, משרד הקליטה וכל הגופים ביחד.

אנחנו נותנים גם קבוצות לאוכלוסיות מיוחדות, אוכלוסיות בסיכון, הורים בסיכון. על זה אני לא ארחיב את הדיבור, אבל אנחנו בהחלט משתדלים לתת מענה רחב בכל המקומות שרק מגיעים להורים ויש לנו תקציב עבורם.

האכסניה שלכם זה אגף החינוך?

לא, אנחנו יושבים ברשות העירונית למאבק בהתמכרויות ובאלימות. זאת העמותה של עיריית אשדוד.

התקציב הוא עצמאי?

התקציב הוא בעיקר מעיריית אשדוד. היא מממנת.

חינוך, רווחה?

כן, רווחה מפנה, התכנית הלאומית, חינוך הרבה מאוד כי יהודה פרנקל, שהוא - - -

משאבים מכמה אגפים?

מכמה אגפים, בעיקר מהחינוך והעירייה כמובן, שעומדת מאחורי זה.

יש לנו מעל 50 מנחות שעובדות אצלנו באופן קבוע, מקבלות הדרכות צמודות, הדרכה מקצועית, ימי עיון, העשרות. יש לנו סגל של מעל 20 מרצים שעובדים במסלול רגיל ובמסלולי התמחות להכשיר בעיקר אנשי חינוך, עובדים סוציאליים, מגיעים לפעמים גם מהנדסים וכו' וכו' שבאים ללמוד במשך שנתיים וחצי את הלימודים, מאושרים על ידי משרד החינוך וככה יש לנו מאגר גדול של הרבה אנשים שלא עובדים באמצעותנו, אבל הם אחר כך באים, הם שגרירים, בגנים ובבתי ספר, מורות, יועצות, מנהלות, שלמדו את המסלול ואחר כך מיישמות את זה בשטח בלי כותרת שאני 'מנחת הורים', אבל בעצם זה שהם כבר למדו, העבודה שלהם משתנה לחלוטין ואנחנו שומעים את זה כל הזמן, 'אנחנו עובדים אחרת, אנחנו רואים את ההורים אחרת', 'כשהורה מגיע אליי לכיתה', אומרת מורה, 'אני מתייחסת אליו כבר לגמרי אחרת מאשר קודם'. כך שאני חושבת שזה באמת מאוד חשוב, לדעתי, שכל אנשי החינוך יעברו את ההכשרה הזאת, והיועצים כמובן.
גולת הכותרת היא שד"ר יחיאל לסרי, ראש העיר, הבין שלא מספיק להגיע להורים באשר הם, אלא צריך גם לבנות בית, ואני באתי אליו עם החלום הזה לפני תשע שנים, כשהוא היה יושב ראש הדירקטוריון שלנו, אני רוצה גם בית שלשם הורים יוכלו לבוא. אנחנו נגיע אליהם, אבל גם שהם יוכלו לבוא, לקבל הרצאות, ימי עיון, הכשרות, אני מקצוע שיקבלו הדרכות בנושא של הורים וכמובן אנשי טיפול והשמים הם הגבול. אז הבית קם סוף סוף. זה לקח תשע שנים.

השאלה איך אתם קוראים לו.

איך קוראים לו? המרכז להורות משמעותית. בית קסם.

אני בכוונה שאלתי. קודם כל זה רק ראוי לציון ולברכה. את ציינת את זה בדברייך ככה. הפעילות שלכם בבתי ספר להערכתי תתמקד ברובה איפה שהייתה אינטראקציה קצת של צורך בקטע הזה של הנחיית הורים בגלל נסיבות כאלה ואחרות. הורים מיוזמתם לא יבואו דרך בית הספר, כי אז זה טייטל או תווית.

זה משתנה.

כל מה שאנחנו אומרים זה לא מאה אחוז חד משמעי, אנחנו מדברים על האוטומט, על המסה הקריטית בסיפור, לכן תמיד אפשר להעיר משהו. למה שאלתי מתנ"סים? כשהורים יוצאים למתנ"ס הם יוצאים לחוג. זה בשעות פנאי, זה מיוזמתם, זה אפילו נותן להם זקיפות קומה, שהם יכולים להרשות לעצמם לצאת מעבר לטיפול בילדים ומקום עבודה שלהם. הבית הזה הוא דבר יפה, דבר גדול, רק אל תעמיסו עליו טייטל אחד, שלא ייווצר מצב שהורה שצריך הדרכה והכוונה לא יבוא.

זה מיועד לכל ההורים.

אם הבנתם אותי, אם לא, אני אחדד.

אני הבנתי לגמרי, ואני אספר לך עוד יותר. כיוון שאתה כל כך צודק - - -

אנחנו חברה עם תוויות ותגיות ואסור לתת - - - זה רעיון אדיר, על הדרך אפשר לא להיות קנאי רק למשימה הזאת, להעשיר את זה כדי - - -

אז אני כבר אגיד לך שיצרתי קשר עם האופרה הישראלית וקונצרטים והצגות, של הקשר בין הורים וילדים. זה יהיה בית חי ותוסס, כי אני רוצה שהורים יגיעו ויראו ואז יידעו איך לצרוך אותו. אתה צודק לחלוטין.

אז בואו נעשה הצצה קצרה לאיך נראה הבית היום ואני מאחלת לכל עיר בארץ, לכן גם הבאתי את זה, שתבנה כזה מרכז.

נאחל לכל עיר שיהיה לה נמל ואזורי תעשייה גדולים וקניונים כמו בראשון, כדי שירשו לעצמם להוריד את אחוז הארנונה.

זה תלוי במנהיגות של העיר.

תצפו בלי מילים. זאת הגינה עם החצר. תבינו, זה כמו בית בתוך שכונה, שכונה עם הרבה צעירים. עצי פרי כמובן.

זה לא בשכונה ו' של אשדוד.

זה קרוב למרכז. זו יצירה.

זו יצירה מיוחדת, יצירה בתוך הקיר, בבטון, זה חצוב בבטון.

מתי הבניין נפתח?

בקרוב מאוד.

עדיין לא?

היה טקס, אבל טופס 4 צריך להגיע בימים הקרובים.

היו בחירות, אתה חייב טקס. את יודעת, אם לפרחים ולטפטפות בכיכרות היה פה מה הם היו אומרים? לא נורא, האתגר הוא למלא את זה בתוכן.

לגמרי. זו הרחבה, המשרדים שלנו ממול החדרים. זו רחבת הכניסה. אלה חדרי הדרכה וטיפול להורים ושימו לב מה כתוב שם, זה המשפט שמלווה אותנו לאורך כל הדרך 'אל תוותר על החלומות שלך. אם תוותר, עדיין תתקיים, אבל תפסיק לחיות', וזה המוטיב שמוליך אותנו ואנחנו משתדלים להצליח.

אלה חדרי טיפול.

לא חדרי טיפול.

אלה כיתות לימוד והדרכה. וגם מפגשים להורים.

הורים לא צריכים טיפול, הם צריכים הנחיה.

כל חדר בצבע, יש לנו מוטיבים של שלושה צבעים, ירוק, כתום וכחול. תראו את הספרייה. עמדות מחשב. מרפסות, הבית כולו מרפסות, שירגישו בית, לא מבנה ציבורי. היו הרבה ויכוחים עם מהנדס העיר על זה. זה בית ציבורי.

אלה תמונות שמעטרות את הבית ואלה תמונות של משפחות מאשדוד.

זה מנחות שלנו, עם כיתוב של דוד גרוסמן, שקיבלנו את רשותו לכתוב מתוך הספר שלו, 'חיבוק'.

ומהמשפחות המצולמות קיבלתם אישור?

כן, ודאי. זו הרב תרבותיות, משפחה חרדית, משפחה - - - משפחות מתוך אשדוד. זה האודיטוריום להרצאות להורים.

אני אשאל שאלה, עדה. לא שאלה, מהפרקטיקה אני אומר לך, דבר טוב צריך לשכפל.

נכון, בשביל זה הבאתי את זה לכאן.

חז"ל קבעו קביעה שקנאת סופרים תרבה חוכמה. אני מבקש, מציע, כמובן אני לא יכול לחייב, אם אתם יוצרים איזה חוברת עשייה בתחום הזה, אם לא, אז תצרו, וממש תגרו בפנייה אישית, זו שליחות יותר. לכאורה את עיריית אשדוד, תעזוב אותי מכל ה - - - ואנחנו יכולים גם באמצעות הוועדה לסייע. אני חושב שצריך לגרות. יש ראשי רשויות שצריך רק לנער את האבק מהעין האלקטרונית שיש להם, כי הם עסוקים בדברים אחרים. מהפרקטיקה בתחומים אחרים אני יכול לומר, כשראש רשות רואה פרויקט שהצליח במקום והוא נדלק על זה, את יכולה סתם ככה בחוברת כזו שתפיצי לגרום לגירוי של רשות, שתיים, אפילו יותר. אבל התרומה היא רבה.

אתם תעזרו לי גם להפיץ את זה.

בשמחה.

דימונה היו אצלי עוד כשמאיר כהן היה ראש העיר ואמרו 'אנחנו נעשה יותר מהר מכם את הבית', אבל בינתיים אנחנו כבר עומדים עם הבית, אני מקווה שגם הם יעשו.

את יודעת שיחידת הזמן בנגב שונה מהזמן - - -

אנחנו קרובים לנגב, אנחנו בקצה.

בכל מקרה אני רוצה להגיד עוד שלושה משפטים. אחד שבאמת המסר שלי זה לעשות בית כזה, בעיניי, בכל עיר ואם בישראל, מצדי גם מועצות אזוריות. אני חושבת שזה מאוד חשוב, זאת אמירה מאוד חשובה, הורים נמצאים במרכז, אנחנו מתייחסים להורים, זה חשוב. אנחנו מתייחסים אליכם כהורים וכו'.

דבר שני, אני רוצה להגיד שאנחנו עכשיו בתקווה לעשות משהו, כאן אני מתחברת לתמר, ואוצ'ר. אנחנו ביקשנו כבר מסמנכ"לית העירייה והיא מאוד התלהבה מהרעיון, שראש העיר יעניק לכל יולדת ואוצ'ר לשישה מפגשים בבית עם מנחת הורים, מתנה ללידה. אני מקווה שנצליח ליישם את זה. אני גם מציעה לכם לעשות את זה. אני חושבת שאין דבר יותר טוב מדבר כזה. אנחנו גם עושים סדרות של הרצאות, אז גם זה אנחנו רוצים לתת במתנה.

ודבר אחרון, אני רוצה לבקש מהוועדה משהו שבמועצה הציבורית כבר דיברנו עליו לפני מספר שנים ולשים את זה שוב על סדר היום של הוועדה, זה הצעה להקים תת ועדה אצלכם בנושא של הורים. זה עלה כאן ואני חוזרת על זה עוד פעם. זה היה בתקופת נדיה חילו ואנחנו רוצים לחזור על זה עוד פעם. אני חושבת שזאת אמירה מאוד חשובה שהוועדה לזכויות הילד תיצור אצלה תת ועדה בנושא הורים.

את יודעת שאנחנו עוד לא קיבלנו מעמד של ועדה סטטוטורית. את רוצה שנעשה ועדת משנה?

זה יבוא ביחד, זה לא סותר.

יסלקו אותנו מהחלון. לא, אני אומר את זה כמחאה על זה שעדיין ועדה חשובה כזו לא קיבלה מעמד של ועדה.

תגיד מה צריך לעשות, אנחנו איתכם.

יש לי בקשה ליושב ראש הישיבה וליושבת ראש הוועדה, שהוועדה תגבה ותצא בקריאה לחיזוק לראש עיריית אשדוד על הדבר היוצא מן הכלל שהוא עשה.

אני רוצה לתת גם לראשון לציון לדבר.

ראשון לציון, זה בסדר, הם ידברו.

ואז נוציא ברכה מרוכזת. חשוב לי לדעת, הזמנו נציגי שלטון מקומי?

כן, לא הגיעו.

אני פעם הייתי אצל מנכ"ל השלטון המקומי והצעתי לו לעשות את זה בכל הערים בארץ. המנכ"ל הקודם הקודם - - -

אני אשאל שאלה, את לא חייבת לדעת, אבל יכול להיות שאת יודעת. את יודעת אם הפרויקט הזה שהצגת לנו נמצא בסל הקניות של הרשויות המקומיות במפעל הפיס?

לא, עדיין לא. הוא בעזרת ה' יהיה, אבל עדיין לא?

עוד קריאה למפעל הפיס.

ד"ר יחיאל לסרי מסר התנצלותו - - -

לראשי רשויות יש היום תחרות מי בונה אצטדיון יותר גדול ויותר מפואר ושעובר את ה-100 מיליון. לפעמים ראשי רשויות משעבדים את הזכאות שלהם - - - שתבינו טוב טוב, אנחנו בעד היכלי תרבות, בעד ספריות עירוניות, בעד אצטדיונים, בעד הכול, יש רשויות מקומיות שיש להם אצטדיון, אבל מה לעשות, בנתניה ובפתח תקווה בנו אצטדיון, צריך אצטדיון אחר ומתרצים לנו בערך נדל"ני. וזה שעבוד, שעבוד של הזכאויות שלהם במשרדי הממשלה ובמפעל הפיס לפעמים לעשור-עשור וחצי. יש עירייה מסוימת שחיכו שהשעבוד על היכל התרבות יסתיים, הוא עוד לא הסתיים והתחיל שעבוד על האצטדיון. אני לא אומר, הכול חשוב, אבל זה התפקיד שלנו. אני סתם סחתי לפי תומי.

זה ערכים וסדר עדיפויות של עיר.

אני אמרתי לחלל האוויר, כדי שתבינו שזה מעיק, ושראשי הרשויות יבינו שאנחנו לא עיוורים, אנחנו רואים שהמזרקות פורחות בשנה מסוימת ובתאריכים מסוימים ושהכיכרות - - - אנחנו מבינים ויודעים את זה.

כשיש פרחים זה גם חשוב.

תרשה לי לחלוק עליך. ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי, לא יסכים איתך, עם מה שאמרת עכשיו.

יכול להיות, אני לא אמרתי על הכלל.

הוא השקיע בקונסרבטוריון.

אני לא אמרתי על הכול. כשאני אמרתי את ההערה, אני לא אומר את זה על הכלל, תמיד יש טובים, כולם טובים, רק, שוב, זה עניין של המשקפיים שכל אחד שם, וכשאנחנו מדברים על פרויקטים חשובים, חשובים באמת, אז העצמת הורים זה פרויקט לכאורה מובן מאליו, אבל הוא לא קיים, רק בשנים האחרונות, בגלל שאנחנו אוהבים לעבוד אחרי שאנחנו או נכנסים בקיר עם הפנים, או חוטפים משהו בסיטואציה שהתעוררה ומתעוררים מאיזה הלם. אבל חשיבה באמת ערכית, רב מערכתית, נטולת נגיעות כמה שאפשר - - -

אני רוצה רק לומר שראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, התנצל שהוא לא יכול להגיע, הוא נמצא היום במשרד הרווחה בדיון על נושא עוני.

הוא שלח לנו נציגה ראויה.

ותודה לגילית ולדורית שהן עובדות איתי ביחד ועושות את כל העבודה בשטח.

תודה רבה לכם.

ראשון, בבקשה.

שלום. לא ידעתי שאני אדבר, אז לא הבאתי, לא מצגת ולא כלום, הבאתי את האני מאמין שיש בראשון. קודם כל אני פסיכולוגית חינוכית, עבדתי 15 שנה בשירות הפסיכולוגי. לפני 15 שנה ראש העיר הקודם חשב על רה ארגון והוא כתב משבצת הורים. לא ידענו מה לשים שם, הציעו לי להיכנס לשם, אני לא באה מתחום ההורות, אבל בהשראה של גב' רינה כהן ועוד כמה אנשים אמרתי שזה באמת משהו חדש שאפשר לעשות בתחום החברתי. אז היום אנחנו עובדים כמרכז להורות ומשפחה. אנחנו לא באים ללמד הורים איך להיות הורים, כי האני מאמין שלי הוא שבאמת אין יותר טוב מהורה לדעת איך לחנך את הילד שלו, אבל אנחנו פותחים שיח על הורות. אנחנו פונים לאוכלוסייה הנורמטיבית. לא כל ההורים רוצים שילמדו אותם איך לעשות ומה לעשות ובראשון זה הכיוון שאנחנו מאוד מדגישים, השיח על הורות על ידי כל מיני מסגרות וכל מיני אפשרויות, כמו הרצאות לקהל הרחב, שהן חינם, כי באמת, אחרי הרבה מלחמות עם הגזבר אני אמרתי שאם החניה היא חינם, גם הורים יכולים ליהנות מהרצאה חינם פעם בחודש.

יש לנו סדנאות בכל בתי הספר. הצמדנו לכל בית ספר יסודי מנחת הורים ואני פה מאוד מתחברת לנושא של הפלטפורמה. היא קיימת, בית הספר קיים, אם אנחנו עובדים עם האגף לחינוך יסודי או עם האגף לחינוך קדם יסודי או על יסודי, אנחנו יכולים להיכנס לכל מקום ואנחנו רואים את זה היום. יש לנו פורום הורים, דלת פתוחה, אתר בפייסבוק. כל הדברים שהיום חייבים לעשות, אבל מה שהכי חשוב זה הקשר עם ההורה כדי לא לאיים עליו, להגיד לו 'תבוא, תהיה במשפחה הגדולה הזאת'.

הרבה ערים באו ללמוד מאיתנו, כי באמת בנינו במינהל החינוך, בעיריית ראשון, רק עם התקציב של העירייה, מסגרת שהיא פועלת היום והיא מיוחדת ועונה על הרבה מאוד צרכים. אנחנו לומדים היום הרבה מאשדוד ומנסים גם להרחיב, כי אין סוף לחלומות.
היום אנחנו עובדים על מרכז לאמהות ותינוקות, זה החלום הבא. באמת הקשר עם כל המרכזים שנוגעים לאמהות הצעירות, אסף הרופא, יש לנו כמה היבטים.

אני רוצה להגיד שהמקום שלנו הוא בעיקר להוביל מדיניות של למידת תפקידי הורים. זה חשוב מאוד. אני חוזרת על זה, אנחנו לא באים במקום מישהו אחר, אנחנו באים לשנות, וזה תהליך ארוך. המהפכה קרתה, אני אומרת, לפני 15 שנה אף אחד לא הבין על מה אני מדברת. אני היום אומרת שאם זה קרה, זה סימן שיש משהו שם. אם היום, אחרי 15 שנה, הורים באים כל חודש להרצאות, הורים חדשים, גידלנו דור, אני אומרת, מכללת ההורים עוד מעט מתבגרת, בשנה הבאה נדבר על גבולות, על כל מה שקורה עם ילדים גדולים יותר. לכן המהפכה לוקחת זמן, מהפכה זה תהליך ו - - -

אבל היא צריכה להתחיל.

ואנחנו התחלנו ב-2000, היום אנחנו עוד נמצאים וזה קורה. כולם יודעים שיש עשייה עם הורים. יש תקציב, כל שנה הוא שונה בהתאם למה שקורה בעיר, וכל עיר, אני מאמינה, יכולה לתפור לפי מה שמתאים לה. הפרטנרים, ועדי הורים, אנחנו עושים פעילות להורים, הפרטנרים זה באמת הבמה הציבורית, אנשים שיושבים במועצת העיר ושהם כן מקורבים לנושא והפרטנרים הכי גדולים הם ההורים. היום יש לנו באמת הורים שפועלים למען הורים, שמוכנים בתוך המסגרות שלהם להיות השגרירים שלנו, וזה משפט הסיום שלי בכל מפגש, 'הורים, אתם השגרירים שלנו, מחר בבוקר תלכו להורים אחרים ותגידו להם – חבל שלא היית'. או אחרי סדנה. אני לא יכולה למכור סדנה, זו חוויה רגשית, איך אפשר למכור חוויה רגשית, אבל הורים שהיו בסדנה ממליצים להורים אחרים.

שיווק אתם עושים?

כן, אנחנו עושים שיווק, כי אנשים חייבים לדעת. לדעת איך עושים, איפה עושים, מה עושים, אז בדרכים המצומצמות שיש לנו. ברור שאם התקציב היה יותר גדול, אם היו לנו יותר תקנים, אם, אבל אני לא אהיה ב'אם', אני ב'יש'.

מה שצריך להוסיף, שאת העירייה הראשונה, ראש אגף הראשון להורות ומשפחה בתוך עירייה, היא אגף בתוך העירייה. אגף עצמאי בתוך מינהל חינוך, אגף להורות ומשפחה, שראש העיר הקודם הכריז עליו. עבדנו קשה בשביל זה, אבל הצלחנו, מהמקום הזה אפשר להוביל מדיניות עירונית. אין מקום אחר שמתוכו אפשר להוביל מדיניות עירונית וכאן מופעלת בראשון לציון מדיניות עירונית בנושא העצמת הורות. כל הכבוד.

גשם נוצר מטיפות, הרבה טיפות, ואנחנו בכיוון. בעזרת ה', דברים טובים.

לפני שאני אתן למשרדי הממשלה לתת לנו קצת גם מהשקפת עולמם, ויכול להיות שיש עשייה, אני רוצה שפרופ' צ'רלס גרינבאום, ממרכז האריס באוניברסיטה העברית, בבקשה.

תודה רבה. שוב, אני מצטרף לאיחולים לוועדה על עצם עריכת הדיון הזה. זה דבר מאוד מאוד חשוב. הייתי בוועדה הזו בכובע אחר מבחינת האגודות לזכויות האדם, במיוחד בנוגע לילדים במעצר או במאסר. אני רואה קשר בעניין הזה בזה שהורות וחיי משפחה תקינים בגיל הרך הם בעצם הערבות הכי טובה לזה שהילד לא יסתבך בדברים האלה וגם בזה אנחנו צריכים לעסוק.

אני מסתכל סביבי ואנחנו מדברים כאן על הורות. בדרך כלל יש שני סוגים של הורות, יש אבהות ויש אמהות ואני רואה כאן רק שלושה-ארבעה - - -

אבל זו אותה הורות.

זה לא אותה הורות. זה אותה הורות, אבל סגנון אחר. יש על זה הרבה מחקרים.

לנו יש רגישות באוזן. אם לא תאמר שזו אותה הורות, אנחנו כביכול מכוונים להורות אחרת, או מבנה אחר.

שניהם הורים, שניהם חשובים, אבל אנחנו רואים שהמין הזכר, אנחנו כאן רק ארבעה, כולל אותך, כבוד יושב הראש. אנחנו אמנם שוחים בשמנת, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להכיר בזה שאבות, גם במחקרים וגם בטיפולים הם פחות פעילים. אני חושב שכל אחד שיש לו קשר לנושא יודע את זה ואנחנו צריכים לתת גם על זה לתת את הדעת. אני אומר את זה כהתחלה.

מה שאני מבקש, בקצרה, לעשות, רבותיי, זה להוציא אל הפועל חלק מההמלצות הכלליות שהיו כאן וגם אולי הספציפיות משני מקורות. אחד, מה שקורה במשפחות, מה ניתן לעשות כדי להעצים את ההורים וגם את המשפחות. אני רוצה להגיד שילד חי במשפחה לא רק עם הורים, גם עם אחים ואחיות ומשפחה מורחבת, כשהמשפחה עכשיו, אני לא צריך להדגיש את זה, היא רב גונית, אנחנו צריכים למשפחה כמשפחה ולהורים בתוך המשפחה. זה דבר אחד. מה ניתן לעשות עד ש-, וזה מזכיר, כבוד היושב ראש, את מה שאמרת, שמערכת החינוך היא חשובה, אבל יש גם דברים שקורים לפני שהילד מגיע אליה ואנחנו צריכים לתת את הדעת על זה. יש גם העניין של הקשר בין המשפחה לבין מערכת החינוך במסגרת החינוך החל מהגן.

בנוגע לראשון, וזה כדי שאנחנו נוכל להוציא מן הכוח אל הפועל, שתי הנחות שהן מאוד חשובות, אחת, שאנחנו עובדים בעצם בעניין שניתן לקרוא מניעה. מניעה של בעיות התפתחות, מניעה של בעיות קוגניטיביות חברתיות ואחרות. ושנית, הוצגו כאן כמה וכמה מסגרות מאוד חשובות, מאוד מרשימות, אבל אנחנו צריכים לקחת בחשבון שלא כל הורה בא לכל פעולה ולמעשה בנוסף לזה שאנחנו מציעים להורים מסגרות להיפגש בהן, אנחנו צריכים גם לעשות out reach, הושטת יד להורים כדי להביא אותם ל - - -

הנגשה.

הנגשה של המסגרות האלה.

זה לא בדיוק הנגשה, באים למשוך אותם.

חיזור אחרי ההורים.

כבוד היושב ראש, אני חושב שזה יותר מאשר הנגשה, זאת אומרת אני צריך ללכת לא רק לעשות כאן מקום בשביל נכים להיכנס, אלא למשוך את האנשים להיכנס, ולפעמים - - - אני לא רוצה להגיד שההורים נכים, אבל זה בעצם העניין. במיוחד נאמר בנוגע לקבוצות שאין להן היכולת לפעמים להגיע. הורה שעובד מ-6 בבוקר עד 6 בערב, הוא צריך מסגרת מיוחדת כדי להיכנס.

קודם כל, בקצרה, כמה מהפעולות של מרכז האריס בעניין הזה. קודם כל יש שני סוגים של התערבות, רבותיי, שאני מציע שניתן לעשות. יש דברים, ואנחנו שמענו חלק מהדברים המרשימים, התערבות עם ההורים עצמם או עם המשפחות עצמן. מה שאנחנו מציעים במרכז האריס זה למעשה תכנית של פרופ' מרשה קייטס שנקראת 'אם לאם', שאמהות, יושבות כאן רק אמהות כרגע, זה יכול להיות וצריך להיות בעתיד גם אבות. אמהות מנוסות מבקרות אצל אמהות פחות מנוסות, או שלפעמים יש להן בעיות, או שלפעמים יש להן, וזה עניין נפוץ, דיכאון אחרי לידה או אפילו מה שנקרא לא כל כך דיכאון, אבל מצב לא קל לאמא. בעצם אמהות לא מנוסות מתקשרות עם אמהות מנוסות. במשך שנה, פעם בשבוע האמהות שעושות את זה מתנדבות, זה נמצא עכשיו בכמה וכמה מקומות ודי מתקבל.

איך זה קיים? בקו טלפוני או מפגשים?

מפגשים. נפגשים בבית של האמא הצעירה. זה די מתקבל וזה עובד. זה דבר אחד. דבר שני, וזה דבר שאני אישית מעורב בו, וזה בעניין של הושטת יד, או הנגשה, לארגון ויצ"ו, ואנחנו תומכים בזה ופעילים בזה באוניברסיטה העברית, זה קו טלפון שאנשים יכולים להתקשר עם בעיות בנוגע לגידול ילדים. זה בכל הארץ ואנחנו מנסים, שוב פעם, להושיט יד לאוכלוסיות שלא כל כך מגיעות לעניין הזה. מחר, דווקא מחר אחרי הצהריים יהיה טקס פתיחה של מרכז כזה בבאר שבע, במיוחד בשביל האוכלוסייה הבדואית, שלהרבה מהם אין מחשבים, להרבה מהם כן יש טלפון נייד ולמעשה זו אפשרות. אנחנו, ויצ"ו והאוניברסיטה העברית, מציעים את זה גם לחברה החרדית ואנחנו מציגים גם קו מיוחד בשביל החברה של העולים מאתיופיה. אלה דברים שאנחנו מנסים לעשות כדי למשוך אנשים שלא היו מגיעים אולי למסגרות האחרות. אנחנו גם צריכים, דב מזכיר לי, דבר כזה לעובדים זרים, או איך שקוראים להם, שחסרים את הדבר הזה.

יש עוד דבר שאני רוצה להזכיר, פרופ' מרים רוזנטל, מהאוניברסיטה העברית, עובדת זה שנים בעניין של המסגרות הקבוצתיות שילדים נמצאים בהן, במיוחד מעונות היום וגנים, במיוחד יש עדיין, למרות מאמצים של עוד רבים וטובים, אין סטנדרטים מספיקים לעניין הזה והמקובל בארץ הוא פחות.

יש 400,000 ילדים מגיל לידה עד3 שלא נמצאים במערכת ציבורית.

עוד יותר גרוע.

אבל לא בגלל זה נזניח - - -

סליחה, 370 מתוך 400.

גברתי, אבל לא בגלל זה נזניח את מה שכבר מאורגן ונגיש.

לא, נהפוך הוא, אבל צריך להחיל את זה על הרבה יותר.

יש ויכוח סביב הנקודה שהזכרת, בין הכנסת לממשלה, יותר ארגוני הנשים, שבדרך כלל הם מפעילים את הרשתות, הם קצת שמים ברקסים על חוק הפיקוח על המעונות. אני חושב שהן לא עושות נכון, למרות שאני חוטף גם מבית, אני חושב שצריכים לשלב ידיים וליישם את חוק הפיקוח על המעונות וזה רק יוסיף ברכה.

אני מסכים איתך וגם בעקבות יושב הראש. מה שזה אומר, והנקודה שלך מדגישה את הצורך במדיניות ציבורית שתכלול גם את הילדים בתוך המעונות, כיוון שלמה ארגוני הנשים מושכים את הרגליים? כיוון שאין להם תקציבים, יש להם תקציב מוגבל. יש לחץ עצום להכניס ילדים למסגרות האלה, הם נמצאים במצב שפשוט בלית בררה מורידים את הרמה של הדבר הזה, לא בכוונה. כל ארגוני הנשים עושים את המקסימום כדי לשרת את הציבור, מי שיותר מי שפחות, אבל כאן צריכים באמת עזרה מסיבית מהקופה הציבורית בעניין הזה.

דבר אחרון שאני רוצה להזכיר כאן. אנחנו שמענו את זה, אם יש לנו מנחים להורים בכל מקום, אנחנו צריכים גם איכשהו להכשיר את האנשים האלה, והכשרה זו אחת ההתערבויות הכי חשובות שאנחנו יכולים לעשות.

מניסיון שלך, יש תכנית הדרכה כזו? יש הכשרת מנחי הורים? יש תעודה?

יש 26 תכניות מכשירות.

אנחנו במזרח התיכון, אני מבין, עוד לא סיימתי. ללימודי תעודה?

לימודי תעודה. אם כי, יתקנו אותי אנשים אחרים, זה קצת פרוץ. זאת אומרת מה ערך התעודה, מה באמת עושים כדי להשיג את התעודה.

אוה, אני דיברתי עם איש אקדמיה. אני מבין, מיד קפצו ממשרד החינוך, הבנתי שזה כבר לא - - -

בסדר, סטנדרטים, כבוד יושב ראש.

בוא נתחיל ממשהו. כן.

אני מבקש להתכנס, יש הרבה בעלי רשות דיבור והיום קצר, המלאכה מרובה ואני לא יכול לומר שהפועלים עצלים.

כמה מילים על הדוח שהוזכר בהתחלה על ידי ד"ר תמר ארז, קשרי משפחה, מסגרת הילד בגיל הרך. זאת אומרת זה דוח של היוזמה למחקר יישומי בחינוך של האקדמיה הלאומית, שיצא לפני כמעט שלוש שנים עכשיו ולמעשה יש עכשיו עבודה ברוכה במשרד החינוך, במיוחד הוועדה בראשות גב' בטי ריטבו, כדי ליישם את העניין הזה. אם כי אני רוצה, וכאן אני רוצה אולי להגיד שני דברים בעניין הזה, קודם כל אני רוצה להדגיש פה, מבחינת מחקר, התרומה העצומה שיש להורים להתפתחות הילד, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה קוגניטיבית, ההישגים שלו בגן ובבית הספר, ותכניות ההתערבות שמעצימות את ההורים בעניין הזה, יש להן הצלחה אדירה, גם בארץ וגם בחוץ לארץ. זאת אומרת, אני אומר את זה בפשטות, אבל זה נכון, אם אנחנו רוצים לשפר את בתי הספר באיזה שהיא צורה אין דרך יותר יעילה לעשות את זה מאשר להעצים את המעורבות של הורים בבית הספר. זה יותר חשוב, אני מוכן להגן על העמדה הזו, מאשר לשפר שיטה זו או אחרת. אם יש שיטה חדשה להוראת מתמטיקה, אתה צריך לעבוד מאוד מאוד קשה להראות הישגים, אם תעצים את ההורים בכל שיטה שהיא, תשתף אותם בלימודים של הילדים, ההישגים הם גדולים. גם, אגב, בתוך אוכלוסיות מעוטות יכולות, בעניין הזה, שהן בדרך כלל המוזנחות, זה מאוד מאוד חשוב.
מילה אחרונה וזה בעצם מעבר לעניין של משרד החינוך, יש כאן המלצות לחקיקה ראשית של הכנסת בעניין הזה. למעשה צריכים לעגן בחקיקה ראשית את מחויבותו של משרד החינוך לערב, לשתף הורים, וזאת בהתאם להצהרת מדיניות שתעוגן בחקיקה בהרבה מאוד מקומות. מה שחסר לנו בארץ זה חקיקה מה הזכויות של הורים בבית ספר ובגן, מה החובות של הורים בבית ספר ובגן. למשל יכול להיות, אני לא ממליץ על זה כרגע, שאנחנו צריכים לחייב שהורים ומורים ייפגשו.

תודה. אני חושב בנימה זו שהפנית אותנו למשרד החינוך, כיוונת. אמנם שינית לי את סדר הדוברים, אבל נפתח במשרד החינוך. אני רוצה לשמוע את נציגת משרד החינוך את העשייה, אם ישנה ומה היא, בתחום העצמת ההורים. אבל ממש בקצרה, לא לחזור על דברים שנאמרו.

קצת קשה בקצרה כי אני שמחה לומר שהרבה דברים נעשים. היד עוד נטויה, אבל אני רוצה לומר שהתפיסה שאנחנו מבקשים להוביל במשרד החינוך היא התייחסות להורים כשותפים מתוך הנחה שאי אפשר בלי וממש התייחסות להורים כמעגל שאנחנו חייבים להתייחס לאורך כל הדרך, גם כשאנחנו מדברים על קידום הבריאות וגם כשאנחנו מדברים על מניעת מצבי סיכון. אני רוצה לחזק את מה שנאמר עד עכשיו, כן, אנחנו בהחלט חושבים שיש צורך בעבודה משותפת של משרדי הממשלה ושל ארגונים נוספים לחיזוק מעמדו של ההורה ולהעצמת ההורות בישראל משתי בחינות. גם מהיבט של קידום וחיזוק החברה, ושבוודאי, אנחנו משרד החינוך, הילדים הם המרכז, אבל אי אפשר ללא הורים והורים שתהיה להם היכולת לתקשר עם הילדים, לחנך ולגדל, זה רק יהיה לטובת כמובן הילדים והחברה. ההיבט האחר, המקביל, שאני רוצה להביא, זה העניין של צמצום מצבי סיכון. אנחנו היינו שותפים, היינו בוועדת ההיגוי של מחקר שהוצג כאן בוועדה הזאת, של אוניברסיטת חיפה, שבדק מדגם של 8,000 ילדים ומתבגרים, זה סדר גודל עצום, בנושא של מצבי סיכום ומצבי התעללות, והתוצאות הן קשות. אני רק אומר ש-48.5% מהמדגם, שהוא מדגם מייצג את כל הרבדים של האוכלוסייה, דיווחו שאכן הם עברו פגיעה והתעללות, על כל הרצף וכל דרגות החומרה. אבל הם אומרים שכאשר הם שיתפו הם שיתפו את החברים ואת ההורים - - -

אין להם אמון בגורמי המקצוע.

וזה טבעי שהם ישתפו את ההורים. זאת אומרת אנחנו מדברים על שני היבטים, התייחסות להורים מההיבט של קידום הבריאות ומההיבט של מניעת מצבי סיכון. את התפיסה הזאת אנחנו מנסים להוביל במשרד החינוך.

במה זה מתבטא?

אני אגיד את עיקרי הדברים. קודם כל פרופ' צ'רלי גרינבאום סיפר על הוועדה שאני עומדת בראשה, ועדה בין אגפית עם נציגות נכבדת של כל אגפי המשרד לגיבוש תפיסה אחידה. יש הרבה מאוד תכניות והרבה מאוד דברים שנעשים במשרד, אבל יש צורך לתפיסה אחידה של כל אגפי המשרד. הוועדה, ביוזמתה של מי שהיא היום מנכ"לית משרד החינוך, גב' מיכל כהן, ולגיבוש מדיניות, והמדיניות הזאת תבוא לביטוי בחוזר מנכ"ל, שזה אחת מההמלצות של הדוח של האקדמיה הלאומית למדעים, שאנחנו כרגע מיישמים.

יש לכם הערכת זמן?

אני מניחה שזה יהיה במהלך השנה הבאה, אבל מה שחשוב, זה לא רק הדיבור בינינו וגיבוש המדיניות - - -

גברתי, אני בכוונה שאלת על הערכת זמן. מה לעשות, שיש לי ניסיון קצר, קדנציה רביעית ואחת מתוכן הייתי שר ואני יודע איך משרדי הממשלה עובדים, לכן שאלתי כמה זמן. עיצוב מדיניות, כשאת אומרת לי שנה הבאה - - -

לא, הדברים כבר נעשים, אנחנו כבר נגיש תוצר ראשוני של הוועדה הזאת, אבל מה שחשוב גם זה תהליכים שכבר קורים במשרד. גם למניעת מצבי סיכום עם קבוצות הורים שנעשות על ידי הפסיכולוגים החינוכיים, על ידי היועצים, גם בכל הנושא של הכשרות, גם הכשרות של פרחי הוראה, אנחנו לקראת הסדרה של הכשרה של עובדי הוראה שהם במערכת החינוך והכשרות מסודרות ליועצות חינוכיות לעבודה עם הורים, גם במניעת הפגיעה במצבי סיכון וגם בקידום הקשר והשותפות עם ההורים.

סליחה שאני מפסיק אותך. פעם, בתקופה שהמדינה הייתה מתוקנת, סליחה שאני אומר את זה, כשהיו טיפות חלב והייתה אחות בית ספר בכל בית ספר הייתה גם יועצת בכל בית ספר. את אומרת לי, אנחנו מנחים את היועצת, שיש לה שלושה בתי ספר עליה, מה את רוצה שהיא תעשה עכשיו?

אני לא בא בטענות, אני שואל, אני מציף, אנחנו פה בשולחן עגול, אנחנו רוצים להעצים. לי יש ציפיות ואני אומר לך, כריבון, את כריבון, אני היום בזרוע המחוקקת, את נשארת עדיין בזרוע המבצעת, כריבון יש להם את הפלטפורמה, יש לכם את הכלים, זה צורך, אתם מודים בצורך, אתם מודים בערך המוסף של זה, אני אגיד לכם מה, יש לי כבוד והערכה לאקדמיה על מה שהיא עשתה, יש כבר תורה כתובה בנושא. תמיד אפשר לשפר, תמיד אפשר לגבש, תמיד אפשר לאחד, זה שיח שחוזר על עצמו כמעט בכל נושא שקשור למשרדי הממשלה ומה שקשור לילד, אין זמן. אין זמן. לכן אני אומר, זה שתנחי את היועצת והיא בפרוזדור תאמר למנהל בין כל המטלות שלה, לא תצא מזה תכנית העצמת הורים בית ספרית. לא ייצא. זה צריך לבוא בהגדרת שעות, זה צריך לבוא בהקצאת משאבים, זה צריך לבוא, כן, או על חשבון שעות הפנאי, גם של המורים במסגרת הרפורמה והעצמת המורה וכל מה - - - צריך משהו מובנה, משהו לדחוף אותו. זה לא משהו שיהיה באוויר, תרצה תיקח, לא תרצה אל תיקח. בגלל זה עצרתי אותך, כי את אומרת דברים נכונים, בסדר, רואים שנעשה משהו, זה לא מה שהשולחן הזה ביום הזה רוצה לשמוע. היום השולחן הזה ביום הזה רוצה לשמוע את המילה עם הדגש רבתי של העצמה. העצמה זה חזק, זה אגרסיבי.

ואכן זה קיים. גם בקידום של הקשר של ההידברות בין צוותי החינוך וההורים, אנחנו עובדים על זה. כי זה כן תהליך. אנחנו לקראת הפרויקט של בתי ספר להורים בגיל הרך, שזה פרויקט בהתאמה, שזה סימה מובילה. ובכלל אנחנו לקראת עבודה, אנחנו בעבודה, אנחנו חושבים שצריכה להיות עבודה עם ההורים בצמתים השונים של הגדילה של הילד.

אני גם רוצה להגיד, וזה נאמר, ואני רוצה לומר שוב, שבנוסף להכשרות ולהרבה מאוד פעילויות שאנחנו עושים, שאני מבינה שלא יהיה לי הזמן, אנחנו גם מפקחים, אתה שאלת על מרכזים להורים ומשפחה, אני מפקחת על 11 מרכזים להורים ומשפחה, שיש הכשרה מסודרת למנחי הורים לעבודה עם קבוצות הורים ולעבודה עם קבוצות הורים בקהילה. כך שהראייה שלנו היא לא רק בתוך מערכת החינוך, היא גם בקהילה. אתה הזכרת את תכנית במה, שזו תכנית לבתי הספר הממלכתיים דתיים. יש הרבה מאוד תכניות. התכניות שלנו גם שותפות בתכנית הלאומית לילדים בסיכון ושם התחלנו בעבודה של סטנדרטיזציה לעבודה עם הורים, כי יש הרבה מאוד תכניות למניעת מצבי סיכון וצריך שתהיה פה עבודה מסודרת עם ההורים מהתחלה.

תודה. אני אעביר את רשות הדיבור.

משפט אחד. בכל התכניות לא היה אזכור לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, זה 20%, וכל התכניות לגבי ההורים אנחנו צריכים - - -

אתמול כמעט הממשלה נפלה על זה. היה אי אמון על דוח אדווה על המצב של האוכלוסייה הערבית.

עם כל הדברים הטובים שנאמרו, הייתי מאוד רוצה שיתייחסו גם לאוכלוסייה הערבית, כולל הכשרה של אנשי מקצוע בערבית.

נכון, הם אזרחים לכל דבר ועניין. ודאי.

אני רוצה להעיר, יש מרכז ארצי להורים ומשפחה בחברה הערבית במכללת אל קסאמה. יש שם תכנית הכשרה ולא אחת.

טוב שענית, רינה, תודה.

הכול ישנו. זה לא מספיק, אבל יש.

לא מספיק, כי הדוחות מראים שהעבודה שם כנראה לא מספיקה.

רבותיי, עוד רבע שעה. אנחנו נתמקד ברבע השעה הזו, נעבור לנוהל של חברי הכנסת, נאומים בני דקה. ככה התייחסות של דקה-דקה.

גם ההורים יוכלו לדבר מתי שהוא?

מה, אנחנו לא הורים? כולנו הורים. בבקשה.

בהמשך לדברים של בטי אני רוצה רק להדגיש. היו כבר לפני הוועדה שכינסה היוזמה, ואני חושבת שבטי ניסתה לומר בגדול, שבעקבות הדוח הזה יש ועדה שמרכזת את כל ההמלצות ומנסה לטפל בזה, אבל במקביל היו גם קודם. הגב' רינה כהן ניהלה את התחום הזה ונעשים דברים וההורים הם חלק מתוך המערך של העבודה שלנו.

עניינית אני אומר, יש לנו גם במגזר הערבי, ואנחנו עובדים במגזר הערבי. השנה חבר הכנסת אבי וורצמן, סגן שר החינוך, הגיע עם יוזמה שנקראת בית ספר להורים וניסינו איכשהו לקדם את הנושא הזה. בו זמנית דובר פה על איך להביא הורים. זה יפה, זה נשמע טוב, אבל להביא הורים לשמוע הרצאות באופן מוסדר, זה לא היה כאן, ההורים לא כל כך מגיעים, לא אלה שצריכים את העבודה הזאת מגיעים. מגיעים אלה שיודעים לצורך את השירות הזה, והשאלה היא איך יוצרים מצב שבו ההורים - - -

אלה שאלות ששאלות.

אז אני אומרת, היוזמה שלנו באה לענות גם על הצורך הזה, שבה מזמינים את ההורים ואת הילדים באותה שעה, ההורים מקבלים הרצאה סביב נושא מסוים והילדים מקבלים פעילות במקום הזה. התכנית היא תכנית בוטיק, אני אקרא לה, היא תכנית יקרה מאוד, ולצערי הרב אנחנו יוצאים כרגע עם פיילוט מאוד מאוד מצומצם, אבל יכול להיות שבשיתוף פעולה ובאיגום משאבים של הרשויות ושל המשרד, יחד עם קרנות נוספות, נצליח לעשות את זה בכל הארץ, כי זאת המשימה.

בשנה הבאה אנחנו כן מתכננים לשתף, חשוב לומר, את הייעוץ החינוכי, אתה הזכרת. ייעוץ חינוכי מוצמד לכל מפקחת, כדי לתת את המענים האלה להורים ובשנה הבאה אנחנו רוצים להמשיך יחד עם הייעוץ והשירות הפסיכולוגי. זה בקצרה.

אני מבקשת לדבר על טיפות חלב, על מה שעושים בהורות הראשונית.

קודם כל אני שמח שהדיון התעורר, רק חבל שזה בסוף. אני הצהרתי הצהרת כוונות שאני אתן למשרדים הנוגעים בדבר לדבר ויסכמו את זה באמת ההורים מנקודת מבטם. כמובן לא כולם. אני רוצה לשמוע את משרד הבריאות.

שלום. שמי מירה חונוביץ, אני אחות מפקחת ארצית בבריאות הציבור, אחראית על השירות בטיפות חלב.

ספרי לי אם טיפות חלב קיימות.

אני בדיוק אגיד לך. כיום נולדים במדינת ישראל כ-170,000 ילדים בשנה. 70% מהם מטופלים בטיפות חלב של משרד הבריאות, שהן קיימות. יש היום 460 טיפות חלב שמופעלות על ידי המדינה, שהשירות ניתן מלידה עד גיל 6.

כשאני אמרתי טיפות חלב, לא התכוונתי שאחיות טיפות חלב שעובדות בקהילה, זה ודאי, כולנו חווינו, כולנו לווינו והיינו שם וזה קיים. בשביל להבהיר, כי ראיתי כמה מבטי פליאה כשאמרתי טיפות חלב, התכוונתי טיפות חלב על הדרם.

אז אני רוצה להגיד ככה. הן אולי לא מפוארות אולי פיזית, אבל בעשייה שלהן הן בהחלטת מתרחבות ומפתחות מאוד את תחום ההורות ואני רוצה רק לדבר על הנישה הזאת של ההורות. אני רוצה להגיד שני דברים לפני זה. קודם כל למה חשוב היום לעסוק בהורות, מישהי פה אמרה את המושג הורות אינסטינקטיבית, אבל היום להורות נכנס מושג שנקרא מורכבות. היום להיות הורים זה מאוד קשה, כי צריך להיות פעלולן בין הרבה מאוד, מקום עבודה, קשיים חברתיים וכלכליים וכו', והורים לא תמיד מוצאים את המקום של הליווי והתמיכה והם צריכים לקבל את זה.

שנית, אתה הזכרת ואני מסכימה איתך, שבמערכת החינוך צריכה להיות הרבה פעילות עם ההורים, אבל ההורות מתחילה כשהילד נולד, עוד לפני זה, עוד בהיריון, ולכן כשהתינוק נולד בית הספר הוא רחוק. אז זה טוב שגם בבית ספר, אבל זה חשוב שזה יהיה גם במערכת הבריאות.

יש סיפור חסידי שמישהו פנה לרב ואמר לו, 'נולד לי בן, אני רוצה שתדריך אותי איך מחנכים אותו', הוא אומר לו 'איחרת את המועד'.

זה נכון. הורים, יש להם כמה מעגלים. זאת אומרת זה לא פעם אחת הם צריכים, ואם יקבלו הדרכה וליווי ותמיכה וייעוץ, גם בשלבי ההורות הראשונים וגם אחר כך כשהילדים גדלים ומתבגרים, כי היום ההורים מתמודדים עם קושי בנושא של סמכות והצבת גבולות ואם אנחנו לוקחים אפילו בעיות בריאות של השמנה, זה כי ההורים לא שומרים על המסגרת של ארוחות משפחתיות - - -

אנחנו יודעים, השאלה מה אתם עושים.

אז אני אגיד מה אנחנו עושים. אני לא התכוונתי להאשים את ההורים, אני רק אומרת שצריך לחזק אותם באותם מקומות שהם מתקשים בהם.

מותר לנו כהורים להצביע איפה אנחנו חלשים ואיפה אנחנו נכנעים. ואיפה אנחנו עוצמתיים וחזקים.

בכל שנה מופעלות כ-1,000 קבוצות הורים במסגרת של טיפות חלב. יש לנו כמה נושאי דגל, שזה נקרא צעדים בריאים והמשחק ככלי התפתחותי. זאת אומרת להורים בשלבים היותר צעירים, בשלבים הראשונים, זה איך להתחיל את ההורות, איך להתחיל להתפתח עם הילד לתפקיד שלהם. יש לנו בית פתוח, יש לנו קואוצ'ינג, יש לנו כל מיני תכניות שעיסוקן בללוות את ההורים ולתת תמיכה וייעוץ.

אנחנו עכשיו הולכים לתכנית חדשה שנקראת הורות ובריאות, שהיא מתחילה בפיילוט, אבל יש לנו המון תכניות. כמו שאמרתי, 1,000 תכניות ברחבי טיפות החלב שלנו, אני לא מדברת על טיפות חלב של גורמים אחרים כמו עיריות תל אביב וירושלים וקופות החולים.

יש לנו קבוצה של מנחות קבוצות הורים. האחיות לומדות, כולל אחיות במגזר הערבי, שהן עושות את הלימודים הארוכים של שנתיים של הנחיית קבוצות, זה לא רק קורסים קצרים, ויש לנו קבוצה של סופר וייזריות שבתוך השירות שלנו נפגשות עם מנחות הקבוצות ומנחות אותן ומתחזקות את העבודה שלהן. לא קל להפעיל מערך כזה שהוא לא מתוקצב, הוא לא נמצא אצלנו בסטנדרט המקצועי, אבל אנחנו מכניסים אותו ואני מציגה היקף מאוד מאוד גדול של עשייה ולכן מה שרינה הציגה וכל החברות שלה, אני רואה בזה רוח גבית כדי שאנחנו ניכנס ונחזק את המערך עוד יותר.

דבר נוסף ואחרון, הנושא של ביקורי בית. ביקור בית קיים אצלנו בנוהל. אני אישית מאמינה שכל אישה אחרי לידה שמעוניינת בביקור בית, צריך לעשות. לצערי, בגלל חוסר במשאבים יש לנו כמה פרמטרים שעל פיהם אנחנו הולכים עם זה, לידה ראשונה, אם זה משפחה בסיכון, אם זה הולדת של ילד עם צרכים מיוחדים כמו פג, או ילד עם מומים, יש לנו בהחלט את הקריטריונים למי אנחנו הולכים. גם זה בהחלט קיים.

באופן יזום?

באופן יזום, בהחלט. זו הפעילות שלנו בנושא של הורות.

משרד הרווחה ושירותים חברתיים, בבקשה.

טוב, אני חושבת שהיה כדאי לעשות גם פעם אחת מיפוי על כל התכניות שרצות היום בארץ בנושא של הורות. מן הסתם משרד הרווחה באמת מתמקד באוכלוסייה שיש לה קשיים בהורות, בין אם המשפחה עצמה מביאה את הקשיים לשירותי הרווחה ובין אם שירותי הרווחה מזהים קשיים ומגיעים אל ההורים.

ואתם גם יש לכם שירותי מניעה בתחומים שונים. זה גם חלק מהמניעה.

כן, אבל בכל זאת, כבר יש לזה כמו שאמרת קודם, את הצבע שלו, למרות שזה משרד שנותן שירות לכלל האוכלוסייה במדינת ישראל, אבל בכל זאת לשירותי הרווחה הרבה יותר קל להגיע למשרד החינוך והבריאות, וזה בסדר, אנחנו חושבים שזה נכון שזה יהיה כך, לשירותי הרווחה. אבל מי שצריך באמת סוללה קצת יותר משמעותית ולא רק הדרכת הורים, אלא מלווה גם בתהליכים של טיפול יותר משמעותיים, אז לצורך כך המשרד פיתח מערך שלם של שירותים. זה באמת מאוד מאוד רחב, יש לנו למעלה מ-180 יחידות של מרכזי ילדים-הורים ונתיבים להורות בכל הארץ, בכל המגזרים, כמעט בכל רשות מקומית, יש לנו יחידות טיפוליות שמטפלות בהורים בקצה הרצף שילדיהם לפעמים גם מוצאים בחירום מהבית, יש לנו את המעונות הרב תכליתיים שממוקמים בתוך מעונות היום, יש למעלה מ-70 מעונות כאלה, ששם ניתנת ממש תשומה משמעותית של עובד סוציאלי לטיפול בהורים. יש היום תחנות לטיפול משפחתי וזוגי שמפוזרות בלמעלה מ-100 רשויות בארץ, קבוצות הורים שפועלות, אפילו במועדוניות שלנו, חלקן משותפות עם משרד החינוך, יש שם עובדת סוציאלית שתפקידה לעשות קבוצות הורים ולעבוד עם הורים.

זאת אומרת בסך הכול יש פריסה מאוד רחבה. היום, בכל התערבות שאנחנו עושים בתחום של ילדים אנחנו חושבים קודם כל על ההורים וכמובן שטובתו של הילד במרכז, אבל בהחלט זה בא גם מתוך חובת ההורים כלפי ילדים, כפי שזה גם מעוגן בחוק. סך הכול החובות שלהם ולא רק הזכויות שלהם - - -

אם עובדת סוציאלית מזהה שבאמת בסך הכול התא המשפחתי הזה הוא בסדר וההורים צריכים דחיפה, העצמה, יש לה כלים להפנות אותם להדרכה, או העצמה?

קודם כל העובדים הסוציאליים כשלעצמם בשירותי הרווחה למדו לטפל במשפחות וגם להם יש את הכלים. חוץ מאשר זה, מעבר לכך - - -

את יודעת, התפיסה שהיום רווחת, שלא להעמיס על העובדים הסוציאליים להיות גם המזהה וגם המטפל.

מגיעים אליה עם הבעיות.

לכן היא הגורם הראשון שמזהה.

אז אמרתי, היא הגורם הראשוני שבאמת מזהה את הקושי ואת הבעיה והיא יכולה לאבחן האם היא יכולה לטפל, גם מבחינת הזמן שלה וגם מבחינת היכולות שלה והכישורים שלה, האם היא הגורם המתאים לטפל, או להיעזר בתכניות שפותחו בקהילה.

אם כן, יש לה כלים?

קודם כל לה אישית יש כלים כי היא למדה את זה, זה דבר אחד. אבל אם היא רוצה להיעזר בתכניות יותר אינטנסיביות שרואות נגיד גם את ההורה והילד, היום טיפולים דיאדיים הם טיפולים שדורשים הכשרה נוספת, אז יש את כל התכניות. אני לא רוצה להלאות אתכם ולהזכיר את כל התכניות, אבל יש רצף שלם של תכניות מתכניות ביתיות שמגיעים לתוך הבית ונותנים הדרכה בתוך המשפחה, עד מרכזי טיפול מקצועיים.

תודה. הגענו לשלב ההורים.

אם אפשר שנייה, מצטערת, נותרה רבע שעה אחרי שדיברו עלינו.

לא דיברו עליכם. אל תרגישי ככה. מיד, כבר נותנים לכם לדבר. אנחנו באמת רוצים לתת את רשות הדיבור לארגוני ההורים השונים, כל אחד איך שהוא קורא לעצמו, אני הייתי רוצה לשאול שאלה לאוויר, אנחנו כהורים צריכים העצמה?

אני אמא לשני ילדים בגיל הרך, אני קהל היעד שלכם וכל היוזמות פה מבורכות ומקסימות, רק לפני שאנחנו צריכות העצמה אנחנו צריכות גם זמן. כל הדברים הנפלאים האלה שאתם מדברים עליהם, אין להם זמן ואתן יודעות את זה. דיבר פה פרופ' גרינבאום על הנושא של ה-out reach, בטח שצריך לתפוס אותנו מהאוזן, אני, זה היום השני שאני לא אראה את ילדיי, אני אראה אותם ישנים, בגלל שאני צריכה לעבוד ובסוף החודש גם לשלם את הדבר המציק הזה שקוראים לו משכנתא ולשלם לחינוך חינם שהם מקבלים.

אבל בואו נדבר בכנות, אף אחד לא שומע - - -

אותי תמיד שומעים.

אני אומר, את ואני מדברים, אף אחד לא שומע אותנו, בינינו, אין לנו שעות פנאי שאנחנו מרשים לעצמנו ללכת - - - ?

אני מנהלת פרויקט ששמו אמא, אמהות מובילות ייזום בשדולת הנשים, שעוסק בקידום של אמהות בשוק העבודה ומתייחס לכלל הבעיות של אמהות בציבוריות הישראלית.

חגית, תקשיבי, אני שואל אותך שאלה בכנות, בסדר? בסוף בסוף בסוף זה הכול איך אנחנו מסדרים לנו את החיים ואת סדרי העדיפויות.

אני אגיד לך, לי סידרו את החיים ככה שהשארתי ילד בן 14 שבועות בבית כדי לחזור לעבודה. 14 שבועות.

זו החלטה שלך.

סליחה, זו החלטה שלי? למה, מי יממן לי את החיים?

לא לצעוק.

אני לא צועקת, אני נרגשת. תנו לי לסיים משפט. ישבו פה שעה ו-45 דקות וסיפרו על האחריות שלנו והאחריות שלי היא מוחלטת. אני, אחרי 14 שבועות הפסיק לזרום לי הכסף, אני הייתי חייבת לחזור לעבודה, אחרת לא הייתי יכולה לממן את האוכל שהבכור יקבל והחוג שלו וגם הבגדים. אין מה לעשות, זו מלחמת הישרדות, ואי אפשר להגיד שאני באה מלקוחותיה של הגברת פה, אני באה ממשפחה ששנינו עובדים, היה לנו את המזל הענק שיכולנו לקנות בית בזמן, אנחנו מממנים את ויצ"ו שהוא מסובסד, אבל לא יכולתי להכניס אותו בגיל 3.5 חודשים לוויצ"ו, אין דבר כזה חינוך חינם, חינוך חינם מתחיל בגיל 3, גם הוא לא בדיוק חינם, ואנחנו צריכות לממן מטפלות ואנחנו צריכות לממן גנים. אתם מדברים על מערכת חינוך? אני הראשונה שרצה לוויצ"ו, כי אני מאמינה במערכת ציבורית ומערכת מפוקחת.

יש לך מזל.

ויש לי מזל שיש לי מקום בוויצ"ו, לא לכל הנשים, לטלי פה אין. אני לא יודעת לגביכן, גם לך בטח אין, כי את בגבעתיים. אני גרה בדרום תל אביב, אז יש לי את היתרון הגדול שנותנים לי יותר שירותים.

לא יכול להיות שמדברים פה על מגע עם מערכת החינוך ואין מערכת חינוך בחיינו.

את יודעת מה? בוא נאמר שאני קונה את מה שאמרת ואני שואל אותך, כמובילה, מנהיגת הורים, אני פונה אלייך ככלל, מה עשו האמהות, ההורים, מול ראשי הרשויות שלהם לבדוק אותם פר תושב, או פר ילדים, כמה כיתות מעון יש? כמה המוטיבציה היום של ראש רשות להקצות היום מגרש למעון יום או לדברים אחרים?

דבר ראשון, בואו נסכים שהדבר היחיד שהמחאה החברתית השיגה היא דרישות ההורים, אנחנו עמדנו, צעדנו, באנו עם דרישות מאוד מאוד קונקרטיות. אצלנו בדרום העיר הייתה מחאה נפרדת לחלוטין ממרכז העיר ודרשנו דרישות קונקרטיות לצרכים שלנו בדרום העיר, מול אוכלוסיות יותר קשות - - -

אמרתי כללית, אני יכול לומר לך שיש שכונות שלמות - - -

אז אי אגיד לך מה שדולת הנשים עושה. יש פה ארגונים שאני פועלת איתם ומוקירה אותם וכולנו יודעים לעבוד ביחד מצוין, אצלנו אנחנו מקימות קבוצות של אמהות, אנחנו נותנות להן את הכלים, מול לשבת מול תקציב עירוני, מול תקציב מדינה, לשבת ולראות מה קורה ואיך אני פונה לראש הרשות שלי ואיך אני באה ודורשת את הדברים המסוימים. אבל מדובר פה בבעיה הרבה יותר גדולה. אתם דיברתם על סדר עדיפויות, אף אחד לא ישב בממשלת ישראל המהוללת, בה דואגים לבן האדם העובד והאישה העובדת והאיש העובד וכולם עובדים וכולם עובדים ואף אחד לא בא ושאל האם זה הגיוני לעבוד 43 שעות בשבוע, האם זה הגיוני שחופשת לידה ממומנת תהיה 14 שבועות, האם זה הגיוני שאמהות מפוטרות? אנחנו מקבלות מאות פניות בחודש, על אמהות מפוטרות, בגלל שאוי ואבוי, מה הן עשו? הן אמא. מחכים את ה-60 יום על השעון ומפטרים אותן.

אני רוצה להגיד, אנחנו מקבוצת כולנו משפחה. בדיוק להתחבר לנקודה הזאת, שאתמול אני מדברת עם אמא שפיטרו אותה. היא חזרה מחופשת לידה - - -

אבל אני רוצה שהדברים שלך יירשמו, דברי, אבל לפרוטוקול.

אין בעיה. להתחבר בדיוק לנקודה הזאת, כי אתמול אני מדברת בטלפון עם חברת קבוצה שלנו, שרק ביום ראשון חזרה לעבודה אחרי חופשת לידה של חמישה חודשים, התקשרתי לשאול איך בעבודה ואתמול היא מספרת לי שהכניסו אותה לשיחת פיטורין.

שתצלצל אלינו כי זה לא חוקי.

נכון, אבל הם עשו את זה בצורה כזאת שזה מה שנקרא חוקי אבל מסריח, וזה מוסד ציבורי, אגב, זה לא מקום פרטי. היום אני מדברת בדרך לפה עם עוד חבר קבוצה, מהנדס בחברת היי טק שגם אותו פיטרו. אלה החיים שלנו. זאת אומרת, אני מתחברת לנקודה הזו, כשמדברים על העצמה והכול מבורך, אנחנו לא יוצאים נגד חלילה, כל עזרה ותמיכה והעצמה של הורים היא מבורכת ובמקומה, אבל אי אפשר, כשמדברים על עזרה להורים להתעלם מהמישורים של אחריות המדינה ואחריות המעסיקים למצב שאנחנו נמצאים בו, למצב שמונע מאיתנו לקבל את השירותים הנפלאים האלה. וזה בדיוק העניין. אנחנו עובדים הרבה יותר שעות, יש לנו פחות חופשים, אנחנו סובלים מהיעדר ביטחון תעסוקתי, יציבות תעסוקתית, השכר נשחק, יוקר המחיה וזה רק ממשיך. אז עוד אחרי כל זה מצפים מאיתנו להיות - - -

לפני כשבוע וחצי, בכנסת, היה יום המעסיקים והופיע בוועדת העבודה הרווחה והבריאות היושב ראש אוריאל לין. הוא בא בטענה, לא הסכמתי איתו בחלק מהדברים, הוא בא ואומר, 'תגידו לי, אני מכבד את זכויות העובד ואת כל הדאגה לעובד, אבל אתם יודעים כמה מהחוקים שאתם פה מעבירים והמטלות שאתם גוזרים עלינו יש להם השלכות, השלכות שאחר כך - - -'. חשוב שתבינו את המשקולת הנגדית, כי היום חלק מהתחרות, הפכנו להיות חברה שמודדת את עצמה בכל מיני נוסחאות בינלאומיות, היום עלות הייצור זו סיסמה שבאוצר, זו נורה אדומה דולקת ומהבהבת, את יודעת מה זה? זה פטיש על הראש שלי, שלך, שלה, על מה שאתם חוששים. זה לעשות עוד קווץ' על העובד. לכן יש פה איזה מאזן אימה, מצד אחד אנחנו צריכים את המעסיק, כי זה מקום העבודה שלנו, מצד שני אנחנו צריכים - - -

זה עם המעסיקים. שנייה אחת להגיד, שזה בדיוק מה שמבינים היום, מחקרים מראים, שכל העבודה של שעות מטורפות, זה לא פרודוקטיבי, זה מוריד את הפריון. זה בדיוק העניין - - -

ואדון אוריאל לין רוצה לקחת משרות של נשים ולפצל אותן לשתיים או שלוש, וכך אישה נשארת עם שליש משכורת ושליש פנסיה.

אנחנו עובדים הרבה שעות ואנחנו לא יעילים בכלל. זאת אומרת חטא על פשע על חטא על פשע. ומה שאני רוצה להגיד פה זה באמת שאותם מרכזים ייתנו גם תמיכה בזכויות משפטיות, בהעצמת הורים אל מול המעסיקים, לעמוד על התנאים שלהם, אמירות שלכם בהקשרים של איזון בין משפחה לעבודה.

ניתן עוד רשות דיבור לעוד אחד מנציגי ההורים. רק משפט להשחיל, זו בדיוק המטרה. נכון, אף אחד פה לא הטיל דופי בעבודה של ההורים, להיות הורה היום זה קשה, קשה מאוד, כמו שלהיות מורה היום זה קשה, הייתי, לא באספת הורים, בביקור לא שגרתי בבית ספר, שאלתי את עצמי אם אני הייתי עומד בסיטואציה שהמורה עמד איך הייתי נוהג, תקשיבו, זה לא התקופות שלנו. לא יודע באיזה גיל אתם, אני תלמיד משנת 65' עד 75', תבינו את הגילאים, זו לא אותה תקופה. ודאי שלהיות הורה היום - - - אני אומר לאמא שלי, שתהיה בריאה ותאריך ימים, היא גידלה תשעה ובהצלחה גדולה, אמרתי לה 'אמא, לי יש רק שניים, אני לא יודע אם לא יותר קשה לי ממך'. היינו כנועים. אני לא בא לומר שאז היה יותר טוב, כי היום יש אפשרויות וזה טוב, הילד של היום זה לא הילד של אז, יש לזה איזונים, אבל אין ספק שזה חייב להיות - - - לכן הבאתי את אוריאל לין והצפתי את זה, כי אין ספק שאנחנו חברה בקווץ' וכולנו יחד, גם מקום העבודה, גם הבית, גם מערכות החינוך, הכול ביחד, ולמקומות העבודה יש יכולות. ועדי העובדים מחפשים, ואם לא מחפשים, צריך לגרות אותם, מקומות עבודה, צריך לגרות, זה בזמן הזה שאין לך, זה יכול להיות גם ב - - - אני חושב שמקום עבודה שתורם לאיכויות של העובדים שלו מקבל את זה בפידבק.

אני באתי ממקום עבודה, בתקופה שהייתי שכיר, מהקריה למחקר גרעיני בדימונה, זה מקום עבודה אידיאלי לעובד. הם משקיעים בהון האנושי וזה חוזר בכפלי כפליים. אני מאמין בזה. מקום עבודה שמשפר את האיכויות של העובדים שלו. קחו את מקומות העבודה האיכותיים ושימו לב, תבדקו ותראו שמשקיעים בהון האנושי.

אבל לפעמים צריך להכריח מקומות עבודה להבין את זה. כמו שיש חוק עידוד נשים בעבודה, להעניש בזמן ש - - -

לכן נגענו, חגית, וזה יהיה חלק מהסיכום שלנו בדיון. אם קיבלתם צפירת הרגעה, אתם בסדר גמור. אנחנו, אני לא אומר אתם. אנחנו.

אני תושבת ראשון לציון, אני לקוחה של ליליאן, אני פעילה חברתית בקרב אמהות, חלק מצעדת העגלות שדיברנו עליה וכשיצאנו אליה אמרו לי שטרכטנברג בחיים לא יקרה והילד שלי היום לומד בגן טרום טרום חובה. אני רוצה רק לדבר בשם ההורים לילדים שקצת נגענו בהם, אבל לא נגענו בנקודה, וזה ההורים ל-, אני קוראת להם 0 עד 3, כי ילד היום - - -

לידה.

אני אגיד לכם למה 0. כשאנחנו בהיריון מכינים אותנו, יש קורסי הכנה ללידה, אין קורסי הכנה להורות ובגלל זה - - -

יש קורסי הכנה להורות.

יש עשרות קורסים והיכולת שלך להגיע לקורסים היא יכולת כלכלית. פה ההבדל. היום, ותאמיני לי, אני עומדת ופעילה בקרב למעלה מ-30,000 אמהות בכל הארץ, אנחנו שוכחים שיש פה מגזר שלם שלא יכול להגיע, הוא תלוי בגורמים מסחריים שמממנים לו פעילויות בקניונים, פעילויות מסחריות בחסויות של חברות תשלובת חלב כאלה ואחרות, מעדני חלב. המדינה צריכה לבוא ולטפל בהורים משלב ההיריון. וכשאני אומרת לטפל, אז אני מדברת על זה שאני שבע שנים בטיפת חלב, יש לי אחות טיפת חלב מדהימה שיש לה שלוש דקות אליי. ובאמת, היא נותנת את הנשמה והיא גם מתקשרת והיא מנסה, אבל אין לה את הזמן. ויש לי גננת מדהימה - - -

האבסורד הזה שהאכסניה של טיפות החלב היא תלוי רצון טוב של הרשות המקומית, זה לא משרד הבריאות.

אבל כשאני באה מרשות מקומית, יש לי מזל - - -

המבנים הם של הרשות המקומית, אבל הטיפול הוא של משרד הבריאות.

ברור. לכן אני חושב שהמקומות צריכים לעבור - - -

אני מסכימה איתך.

אתם צריכים לקחת בחשבון שיש אלפי הורים בישראל שלא נמצאים במערכת, המערכת החינוכית מתחילה בגיל 3. רק בשבוע שעבר נאמרו נתונים של ויצ"ו, שעל כל מקום מתמודדים ארבעה ילדים. ההורים האלה הם הורים שקופים. אני מג'נגלת בין שלושה ילדים, אני עצמאית, כי אף מקום עבודה לא מוכן לתת לי להיות אמא.

אני לא מאמין שהפרוטוקול יבין מה זה מג'נגלת.

מה זה מג'נגלת? זה אומר שעכשיו סידרתי שההורים שלי, שבלעדיהם אני לא יכולה לעבוד, יילכו לקחת את הילדים שלי מבית ספר, כי לא משתלם לי - - -

את מסנג'רת את ההורים שלך.

ההורים שלי? חייתי אצלם חמש שנים בשביל שאני אוכל לחיות. כן, להורים שלי יש משרה מלאה - - -

יש לך מזל.

ברור, אני הכי ברת מזל.

יש הרבה הורים שהם עוד עובדים, הם לא יכולים לעזור.

ההורים שלי גם עובדים. אלפי הורים בישראל נמצאים בשכבה האפורה ואני קוראת פה ל - - -

אני חייב לסכם, לטובת העניין, ואני מתנצל ממי שלא הספיק לדבר, אבל אני חושב שפחות או יותר נגענו, חשפנו ונגענו.

מותר לתת לך קומפלימנט?

לי? לא כדאי לך, אני עדיין מסמיק בגיל שלי.

בתור הורה ותיק וסבתא לתשעה, אני רוצה לתת לך קומפלימנט. אל"ף, שנתת לכולם לדבר, למרות שזה שעתיים, ואם אפשר לבקש ממך, הצעה לפרסום עבורך, שעשית עבודה טובה, למסגרת העיתונות הציבורית לכולנו, שאתה היום שמעת היום דברים מאוד טובים שנעשים במדינת ישראל. אז אתה תקבל על זה קומפלימנט וכל היושבים יחוזקו.

אני חושב שצריך לפרסם את הדיון הזה, לא בגללי, כי אני חושב שהנושא של העצמת הורים זה צורך שמדברים עליו הרבה זמן. אנחנו יודעים את הצורך, כפי שאמרתי, כולם מכירים בצורך, כולם מכירים בערך המוסף של כך, זה לא בא ממקום של חסר להורים, אלא מהרבה סיבות אובייקטיביות וגם לא אובייקטיביות, שהכול מצטרף ביחד, ואנחנו בסיר הלחץ הזה חייבים לעשות משהו.

לצורך לעשות משהו הוועדה תקרא את הסיכום. מה שאת צריכה לעשות, תעשי, אני לא אכוון אותך.

לא חס וחלילה אני, אבל אני מניחה שיש פה מישהו שהוא עיתונאי, שיכול לקחת את זה ולהביא את זה למי שצריך.

שמעת שהעובד הסוציאלי מעו"סים שלום לא זכר את שמי. ככה אני, ארבע קדנציות, הגעתי למרות זאת.

קודם כל, לפני שנודה נודה ליושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת אורלי לוי וכל העושים במלאכה, לרינה, לכולם, לכל הארגונים שלקחו את הנושא הזה. אנחנו, הוועדה תעשה הכול כדי שמשרדי הממשלה ישימו את נושא העצמת ההורים בקדמת השירות. אני לא רוצה לקרוא לחקיקה או לא חקיקה, אנחנו נמצא את הדרך הנכונה והטובה לעשות כך, כדי שמשרדי הממשלה הנוגעים בדבר יעשו עבודת מטה משותפת להעצמת הורים.

אנחנו נקרא לרשויות המקומיות להקים מרכזים להורים, כדוגמת אשדוד והפעילות של ראשון, לשכפל את העשייה הזו לפחות ברמה המקומית בשלב ראשון, ואם אי אפשר ברמה מקומית אז ברמות אזוריות. שיתופי פעולה בין רשויות מקומיות בנושא הזה.

הוועדה קוראת לעודד גופים מסחריים ומקומות עבודה בתחום של הכשרה והעצמת הורים, סדנאות הורים במסגרת שירותי הרווחה לעובדים, כפי שאמרנו.

אנחנו נקרא, אני גם אעשה מעשה, לא רק הוועדה תקרא, אני אוציא פנייה למפעל הפיס להכניס את זה לסל הקניות של הרשויות המקומיות לנושא מרכזי הורים.

אנחנו קוראים לארגונים, לכל הארגונים, ארגוני ההורים, ארגוני הנשים, ההסתדרויות השונות, כל מי שקיים, להרחיב את הנושא של קווים פתוחים להורים. גם אם הורה לא ירצה לבוא ולהיחשף על מצוקה כזו או אחרת, שתהיה לו האפשרות להרים טלפון, לשאול, בחינת איש את רעהו יעזורו לאחיו יאמר חזק, אני חושב שהנושא של הפריה הדדית בין הורים הוא דבר חשוב. הצלחות צריך להעתיק ואין בעיה עם זה, המקנא אתה לי, מי ייתן וכולם יהיו מוצלחים.

אני חושב שהוועדה לא תסתפק בדיון הזה. גם אם נרצה להסתפק, רינה לא תיתן לנו לא לעשות עוד דיון. אני מאמין שהוועדה תקיים דיון בטווח, אני לא רוצה לקבוע אם עוד חצי שנה או עוד זה, אבל דיון נוסף בנושא הזה ואז נעקוב אחרי ההתפתחויות, אחרי ההתקדמות בנושא. ושוב, יש כמה רעיונות פה שרשמתי פה בצד, או לתיקוני חקיקה, או לדיונים נוספים במסגרת ועדות אחרות.

ברוכים תהיו. שוב תודה, וחבל שלא יכולנו, אם לא הייתה מצוקת זמן, אפילו עוד שעה לשבת ולדבר על הנושא הזה. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:05.>