PAGE
3
ועדת הכלכלה
03/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 195>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ג' באדר א התשע"ד (03 בפברואר 2014), שעה 15:00

<סכנת הפגיעה בשוק היצירה המקורית הטלוויזיונית בעקבות עסקת המכירה של הזכיינית רשת לחברת אנדמול – הצעות לדיון מהיר של חברות הכנסת מיכל רוזין וגילה גמליאל>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
גילה גמליאל

דוד צור

מיכל רוזין

>
אילן אבישר - יו"ר המועצה, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו

שי באב"ד - מנכ"ל, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו

אופיר ביתן - עוזר למנכ"ל, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו

טל רוטשטיין - עו"ד, רשות ההגבלים העסקיים

שני רפפורט - עו"ד במח' המשפטית, רשות ההגבלים העסקיים

ליאור קרול - כלכלן, רשות ההגבלים העסקיים

טובי הריס - עו"ד במחלקה המשפטית, רשות ההגבלים העסקיים

אבי צבי - מנכ"ל, שידורי רשת

אילאיל לבנת - יועמ"ש, שידורי רשת

שאול מגנזי - משנה למנכ"ל, שידורי רשת

ליאת ספירשטיין - עורך-דין, חברת אנדמול, שידורי רשת

יוסף עבאדי - עורך-דין המייצג את אנדמול, שידורי רשת

עידן אור - מנכ"ל אקט איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

עפרה אייבר - אחראית קידום יצירה ישראלית, ארגוני יוצרים ומבצעים

אסף אמיר - יו"ר איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

משה דנון - חבר הנהלה איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

מיכל לוי - רכזת מערכת, איגוד הבמאים והתסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים

תמאם ליאור - אחראי קידום היצירה המקורית, ארגוני יוצרים ומבצעים

בנימין מסיקה - מפיק ויוצר, הפקות המזרח, ארגוני יוצרים ומבצעים

ליאור עמית - יו"ר איגוד הבמאים תסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים

ירמיהו קדושי - מפיק ויוצר, הפקות המזרח, ארגוני יוצרים ומבצעים

יונתן שקדי - מנהל פרויקטים, ארגוני יוצרים ומבצעים

אמיר רוזנברג - יועץ משפטי, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

נגה רובינשטיין - עו"ד, איגוד המפיקים לקולנוע ולטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

מהונד נאסר - עו"ד, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

נועה גבע - עורכת דין, חברת יס

מיכל רפאלי כדורי - סמנכ"לית רגולציה וערוצים חיצוניים, חברת יס

אתי בנדלר

לאה ורון

יפעת קדם
<<סכנת הפגיעה בשוק היצירה המקורית הטלוויזיונית בעקבות עסקת המכירה של הזכיינית רשת לחברת אנדמול – הצעות לדיון מהיר של חברות הכנסת מיכל רוזין וגילה גמליאל>>

רבותיי, הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סכנת הפגיעה בשוק היצירה המקורית הטלוויזיונית בעקבות עסקת המכירה של הזכיינית רשת לחברת אנדמול. ההצעות האלו הן של חברת הכנסת מיכל רוזין, שאיננה נמצאת איתנו, ושל חברת הכנסת גילה גמליאל שהתכבדנו בנוכחותה.

אדוני, חבר הכנסת רונן הופמן שהיה שותף לבקשות, משך את בקשתו.

משיכתו מכובדת. הדיון היום יעסוק ברכישת 33% מרשת על ידי חברת ההפצה הבינלאומית אנדמול. הרשות השנייה אמורה לאשר את העסקה. אנחנו רוצים להבטיח כי אישור העסקה יתבצע תוך חיובה של רשת להמשיך ולהפיק 65% הפקות מקור על פי חוק הרשות השנייה. אנדמול ידועה כחברה שפיתחה את "האח הגדול". חשוב לנו כנבחרי ציבור שישראל לא רק תהפוך למעבדה ליצירת פורמטים עבור הצופה בחו"ל, אלא חשוב לנו מאוד, לאור ההידרדרות, שנמשיך להפיק כאן תוכן ישראלי מקורי שמשקף את העומק והיופי של התרבות הישראלית וטעמו של חלק מהציבור שלא רק רוצה לראות כוכב נולד וריאליטי.

אנחנו אפילו מברכים על עצם הרכישה. מבחינתנו אנחנו לא נכנסים לשיח אם יש רכישה או אין רכישה. אם זה מוסיף משאבים ויסייע לחברה, מבחינתנו זה לא הנושא. הנושא זה לשמר את היצירה המקורית הישראלית, האיכותית, הטובה והנכונה שאנחנו רוצים לוודא - על כן העלינו את זה לסדר היום - שהיא זאת שתקבל את המקום הראוי והנכון לה, כפי שאמור ומתחייב על פי החוק הקיים. הנושא היה להעלות את הנושא על מנת להבהיר את הדברים. אם הדברים יהיו מספיק בהירים, אשרינו וטוב לנו.

אני רק רוצה להוסיף. אני מתנצלת שלא שמעתי את תחילת דברייך. אנחנו מדינה קטנה. היכולת של ההפקה הישראלית להיות משודרת, להגיע לציבור הישראלי היא מצומצמת. צריך לזכור את זה. הבוקר דנו בכבלים ובלוויין. הפלטפורמות הן מצומצמות, הן לא גדולות. זה לא שמפיק ישראלי ויצירה ישראלית יכולים בקלות כזאת להגיע לציבור. יש חשיבות מאוד מאוד גדולה - גם הרגולטור קבע את זה בחוק – לשמור על היצירה הישראלית ועל ההפקה הישראלית במסגרת הרשות השנייה. זאת הדאגה העיקרית שלנו. אנחנו כמובן רוצים שחברות יוכלו לחיות, להיות רווחיות ולהביא לנו יותר ויותר איכות בשידור. זאת המטרה העיקרית שלנו.

אנחנו מודים לכם על הדיון. אנחנו לא מתנגדים לעצם קיומה של העסקה, אבל אנחנו חושבים שיש בעסקה שני היבטים מאוד חשובים. ההיבט הראשון שהעסקה הזאת מציבה זרקור על סוגיה בעייתית מאוד. הסוגיה היא העדר קיומה של הפקה עצמאית בישראל והידרדרות של ההפקה העצמאית בישראל. מה הבינה אנדמול העולמית? אנדמול הבינה שבשביל להיות מפיק בישראל, בשביל ליצור פורמטים בישראל, אתה חייב להיות בעל זיכיון. הרכישה הזאת היא נקודת הזמן שבה יש זרקור על הבעיה. אם אתה לא בעל זיכיון, היכולת שלך להיות מפיק עצמאי לא קיימת. מכיוון שיש רק שני בעלי זיכיונות, ומכיוון שלא כל המפיקים העצמאיים יכולים להיות בעלי זיכיונות בגלל מיעוט בעלי הזיכיונות ובגלל שזה עולה הרבה כסף, אנחנו נמצאים כאן.
לא סתם חוק הרשות השנייה מחייב ש-65% מההפקות הישראליות שמשדר בעל זיכיון תהיינה עצמאיות. החוק ראה בזיכיון פלטפורמה, אמצעי על מנת להביא אל הקהל הישראלי מגוון של קולות, מגוון של צבעים, כאשר הכוונה לא הייתה שבעל הזיכיון בעצמו יהיה מפיק שיעשה את הפקותיו בעצמו ויהפוך את כל היוצרים לשכירים שלו. המציאות כפי שאנחנו לומדים אותה בעת האחרונה שונה לחלוטין. במהלך 10 השנים האחרונות חלה הידרדרות דרמטית בסוגי התקשרויות בין הזכיינים למפיקים. היום מפיקים עצמאיים שמכונים עצמאיים מתקשרים עם בעל זיכיון. אין להם שום דרך אחרת להתקשר, אלא אם כן הפורמט או התכנית שמעלים תימכר על ידי בעל הזיכיון ל-VOD, לאתר האינטרנט, לחו"ל. אין באמת יכולת אמיתית להתקשר אחרת. יש כאן התניה של בעל הזיכיון: על מנת שאתה תשודר על הפלטפורמה שלי, אתה חייב למכור את התוצרת שלך באמצעותי, או שאני אמכור את התוצרת. יש הסכמים רבים אשר בהם בעלי זיכיונות כופים על מפיקים עצמאיים להשתמש בטאלנטים, להשתמש בחברה כזאת או אחרת שנותנת - -

נגה, בואי אני אחזק את מה שאת אומרת. בתוך עמי אני יושב. הרבה מאוד מהמפיקים הקטנים, ואני אומר את זה לחבר'ה הגדולים, מפחדים, הם לא רוצים. אני לא יודע כמה הופיעו פה בכלל.

גם אני מפחד, אפילו שהגעתי הנה.

אני מבין את זה. כל אדם רוצה להתפרנס. הכינוס שקראנו אליו לפה את גילה, את מיכל, את דוד צור ואנוכי זאת קריאה על-מנת שיבינו. החזקים יכולים לכפות על החלשים בכל מיני צורות. המפיקים הקטנים, היצירה הישראלית האמיתית חשובה לנו מבחינה תרבותית ואיכותית. תבינו שלמרות שאתם חזקים, הבית הזה יפקח כמה שהוא יכול. אנחנו פונים אליכם גם מעבר לעניין של כוח וכסף.

אנחנו לא מבקשים כללים חדשים או עקרונות חדשים, אנחנו מבקשים רק את קיום הוראת החוק הנוכחית שמחייבת בעל זיכיון לא לעשות שימוש בפלטפורמה שלו על מנת לרכוש פורמטים ולהפיץ אותם לחו"ל. די להסתכל בהודעות לעיתונות שיצאו על ידי רשת, על ידי אנדמול לאחר העסקה בשביל להבין מה הצפי של העסקה הזאת. הצפי של העסקה הזאת זה פיתוח פורמטים מישראל לחו"ל, שזה דבר מצוין ונפלא, אבל הכל חייב להיות במסגרת ההפקה המקומית. יש לוודא שאותם 65% שחייבים להיות עצמאיים הם אכן עצמאיים, כי היום ה-65% אינם עצמאיים באופן אמיתי. נגמרה כמעט לחלוטין תעשיית ה-post production, שזה חלק ממקטע הפקה אינטגרלי מהפקה עצמאית. אם למשל יש כפייה בתוך הסכמים לעשות שימוש כזה או אחר באמצעים של בעל זיכיון, זו אינה הפקה עצמאית.

זה קורה גם היום, או שאתם חוששים שזה יקרה?

זה קורה כבר היום. אנחנו חושבים שזאת נקודת הזמן של הרשות השנייה לדורותיה לפני שהמסמר האחרון ננעץ בארון שנמצא. זאת לא תופעה שהתחילה היום או לפני שנה. זאת תופעה שנמצאת כבר כמה שנים.

אלה שני דברים שונים. זה לא קשור ל-65%.

אני אגיד ממה נובע החשש. אנחנו רואים תהליך של הידרדרות בעצמאות ההפקה בישראל, כאשר היום גם מה שאמור להיכלל במסגרת ה-65% זה כבר לא הפקה עצמאית. למה אנחנו חושבים שמנקודת הזמן הזאת הסיכון גדל? הסיכון גדל מכיוון שהרכישה של אמצעי השליטה של רשת על ידי אנדמול באה לשם מטרה מסוימת. המטרה היא זאת שהצדדים הצהירו עליה. אנדמול היא מפיקה שהבינה שבשביל להפיק בישראל אתה צריך להיות בעל זיכיון. אנחנו חוששים שאם לא יהיו התנאים המתאימים על ידי הרשות השנייה מרגע שהעסקה תאושר - כבר היום יש סמכות לרשות השנייה לקבוע את התנאים המתאימים - -

מה קורה היום עם הרשות השנייה? את אומרת במילים אחרות שכל עוד ההפקות הן תחת ההגדרה של ה-35% זה לא העניין של המפיקים ולא עניינינו.

אפשר לעשות הכל עם זה, אבל במקביל צריך לוודא שה-65% שכבר היום הם לא באמת הפקות עצמאיות, יהיו עצמאיות לחלוטין, זאת אומרת שכל אותם אלמנטים שהזכרתי שמצויים היום בהתקשרויות ופשוט מאוד לגלות אותם, לא יימצאו שם. אנחנו רוצים שלא כל ההסכמים יחייבו את המפיקים למכור את הפורמטים שלהם באמצעות בעל זיכיון. לא צריך לקשור דבר בדבר. עצם הזיכיון הופך קרדום לחפור בו. במקום שהזיכיון יהיה מטרה לכשעצמה על מנת לשדר לציבור הישראלי, הזיכיון הוא אמצעי להפצה לעולם, הזיכיון הוא אמצעי לשידור באינטרנט, הזיכיון הוא אמצעי ל-VOD. מטרתו של הזיכיון היא שידור לצופים בישראל.

מה היית עושה אחרת אם היית יושבת עכשיו במקום שי? שי, אתה מכיר את הבעיה, אתה מבין אותה. מה אתה אומר?

אני אחלק את זה רק כדי לעשות סדר לאלה שלא חיים את זה ביום יום - אני נמניתי על אלה שלא חיים את זה ביום יום עד לא מזמן, לכן גם לי לוקח זמן - לשני דברים נפרדים שיושבים על השולחן. הדבר הראשון שיושב על השולחן, שלא אותו הם תוקפים אבל הם חושבים שהוא יביא להחרפת הבעיה, זה הנושא של עסקת אנדמול והכניסה של מפיק חיצוני לתוך גוף של זכיין, במקרה הספציפי הזה לרשת ולעוד בעלים ברשת. החשש הוא שעכשיו כל דבר שיופק כהפקה עצמית בתוך רשת אבל גם בהפקות החיצוניות - - רשת , כמו כל זכיין אחר, מורשה לעשות 35% מההפקות שלו כהפקות עצמיות שרשת בעצמה יכולה להפיק - -

זה מה שקורה היום בפועל?

זה מה שקורה היום. 65% מההפקות הן הפקות חיצוניות. תיכף אני אגיע לאיפה הבעיה בהפקות החיצוניות, ויש בעיה בהפקות החיצוניות. הם מפחדים שהבעיה הזאת שיש בהפקות החיצוניות תלך ותחמיר עם הכניסה של אנדמול. אני רוצה להפריד בין שני הדברים, כי העסקה של אנדמול בפני עצמה היא לא הבעיה.

היא לא משנה את ה35%.

היא לא משנה את ה-35%, זה בחוק. ה-35% יישמר. אנדמול לא תוכל לעשות הפקות מעבר ל-35% שהיא תוכל לעשות בתוך רשת. זה לא ישתנה. היא תעשה כמה שהיא תעשה עד המגבלה.

זה מה שרצינו לוודא.

חד-משמעי זה בחוק, זה ייאכף וגם נאכף היום. איפה הבעיה? הקטליזטור של הדיון היה הנושא של עסקת אנדמול, אבל הדיון האמיתי הוא מה קורה ל-65% הנוספים. ב-65% הנוספים האלה באמת מדובר בהפקות עצמיות שמפיקים חיצוניים עושים. הזכויות שלהם להפצה, לשידור, זכויות המסחור שלהם זה המקום הבעייתי. באים המפיקים ואומרים: מכל זכויות המסחור שלנו – איפה מפיצים את זה, המכירות ל-VOD, המכירות לחו"ל – אנחנו לא רואים שום דבר . מאיתנו, המפיקים, לוקחים את זה ואנחנו לא רואים מזה שום דבר. בחו"ל , לדוגמה, יש חקיקה כזאת או אחרת שמחזירה את הזכויות אחרי כמה שנים, שנותנת מראש איזו שהיא חלוקה מסוימת בין המפיקים לזכיין שמשדר את התכנית ולקח את הזכויות. בא הזכיין ויגיד שבארץ יש מצב שבו כשמפיק בא הוא מבקש את כל הכסף. אני אומר למפיק, אין בעיה, אתה רוצה זכויות מסחור, זכויות שאחר כך נפיץ, נמכור את זה בחו"ל? בוא תשים שלושים שבעים, שישים ארבעים, חמישים חמישים. מאחר ואין לך את הכסף כי אתה גם מפיק קטן, אתה רוצה שאני אשים את כל הכסף ואחר כך אתה מבקש שבזכויות המסחור, שזה מה שיש לי להרוויח אחרי 3,4 או 5 שנים, אני אתן את הכסף חזרה. אני מתחיל להרוויח ולראות מזה השקעה אחרי כמה שנים. אין ספק - וזאת דעתי האישית – שיש צדק גם פה וגם פה. המצב של המפיקים היום שבאופן טוטאלי נלקחים מהם הרבה פעמים זכויות ההפצה וזכויות המכירה באופן גורף זאת בעיה. אין ספק שעל ה-65% האלה שצריכים להיות הפקה עצמית אנחנו צריכים לראות איך - -

אתה אומר שבלי קשר לאנדמול.

זה לא קשור לאנדמול בכלל. אנדמול זה הקטליזטור לדיון פה.

זה לא הדיון. היה דיון כזה בוועדת החינוך בשבוע שעבר אצל עמרם מצנע.

לא שאנחנו יודעים מזה.

אתה מדבר על תל"י אולי.

אני מדבר על תל"י.

תל"י זה משהו אחר.

תל"י זה התמלוגים. זה סיפור אחר.

תל"י זו טעות. אנחנו רואים פה את הממונה על ההגבלים העסקיים. כאדם שהתעסק הרבה מאוד בנושאים של תחרות אמרתי לו שזאת טעות קונספטואלית חמורה להגדיר איגוד שמתאגדים בו הרבה מאוד שחקנים קטנים כמונופול. אני חושב שכאן הוא לקח את זה בצורה תיאורטית, לא בהבנה בשטח. זה נותן כוח מונופסוני מסוים מול המונופול. אני קורא לו לחזור בו מהנושא של תל"י.

ועדת שרים דנה אתמול.

כן, היא אישרה את החוק.

היא אישרה עם מגבלות מסוימות.

באמת צריך לראות איך שומרים על התמלוגים ועל הזכויות של אותם יוצרים. אותו דבר גם כאן אל מול המפיקים על זכויות המסחור ועל היכולת שלהם למכור את - -

שי, מה אתה מציע קונקרטית? אתה רוצה לחשוב?

בישיבה האחרונה המועצה קיבלה החלטה להנחות את הצוות המקצועי של הרשות.

מה עם "ברית המועצות", זה קשור אליכם?

היום בבוקר היה.

התאחדתם או התפרקתם?

"ברית המועצות" זו תכנית הישרדות.

אני בעד לאחד את כולכם לרגולטור אחד.

המועצה קיבלה החלטה שבעצם הייתה המלצה של ועדה מייעצת שפעלה במשך עשרות ישיבות ובדקה סוגיות שהן מרכזיות לרגולציה שלנו. ההחלטה הייתה להנחות את ההנהלה לחפש הצעות ופתרונות לסיטואציה הנוכחית. היא התייחסה לנאותות העסקה של עובדים ויוצרים בתעשייה, אבל היא הגיעה גם לנושא של זכויות המפיקים. הסיבה היא כפולה. לא רק שיש פה שני צדדים שכל אחד מהם צודק, אלא יש פה גם שאלה עד כמה אתה מוכן להיכנס להתערבות רגולטורית בסיטואציה עסקית בין שני צדדים. יש כל מיני מודלים בעולם, כל מיני פרקטיקות.

איזה פתרון היה נותן רב חכם שהוא לא פנאט ולא קיצוני? יש לך איזה פתרון או שרק בעיה?

כרגע המודל האידיאלי שאנחנו מכירים אותו מאנגליה זה שהרגולטור גרם לשני הצדדים להגיע להבנה.

שם יש גם חקיקה ראשית.

נגה, מה את אומרת לאור הצעות המנכ"ל והיושב-ראש?

אנחנו מכירים את החקיקה האנגלית. זה יכול להיות כיוון נכון, אבל האמת שאין בה צורך. הבריחה לעניין זכויות המסחור זה יפה, אבל זה לא עניין של זכויות מסחור. התמונה הרבה יותר רחבה והרבה יותר עמוקה. אם יש כפייה של בעל זיכיון לעשות שימוש באמצעי הייצור שלו על ידי המפיק העצמאי, אם יש כפייה של בעל זיכיון לעשות שימוש בטאלנט על ידי מפיק עצמאי, האם זאת הפקה עצמאית? לא להתבלבל כאן עם ענייני התמלוגים.

התשובה היא לא, זו לא הפקה עצמאית.

עוד נקודה בעניין הצדק החלוקתי בין הזכיינים לבין המפיקים העצמאיים. נקודת המוצא בעינינו לחלוטין לא נכונה. ההתחייבות של הזכיינים במכרז שלהם היא להוציא כספים על הפקות מקור. טיעון הסיכון של הזכיינים שהם מסתכנים בזה שהם משקיעים ביצירה ולכן הם צריכים לקבל את הזכויות עליה, מה שקראתם זכויות המסחור, הוא לא טיעון שעומד בקנה אחד עם המחויבות שלהם על פי הזיכיון. בואו לא נברח לעניין זכויות המסחור והתמלוגים כי זה נוגד את ההתחייבות המסחרית שלהם וכי הבעיה היא התערבות בתוך הפקה עצמאית, כמו למשל שה-post production יהיה על ידם, כמו למשל שימוש באמצעי ייצור על ידם. כל הסוגיה הזאת חייבת להיות מטופלת באופן עמוק, זה לא עניין של זכויות המסחור.

למה לכרוך אותה בעסקה של אנדמול?

אנדמול הוא פשוט הקטליזטור.

אני אסביר. אנחנו נמצאים כאן בנקודת סיכון. מכיוון שאנדמול היא מפיק, היא באה בשביל ההפקות, וזה עולה בקנה אחד עם מה שאנדמול ורשת אומרות, אנחנו חוששים - -

היא מחויבת לחוק.

אני רוצה שתהיה אמירה מפורשת לזה שלעסקה הזאת אין דבר וחצי דבר בפגיעה ב-65% של יצירות המקור. זאת מטרת הפגישה, זה הדיון העיקרי היום. אנחנו רוצים לוודא שמבחינתכם זה בהיר. אני העליתי את הנושא לדיון ביחד עם חברתי רוזין, כי אנחנו רוצות לוודא שהיצירה המקורית הישראלית, באותו קונספט שהחוק היום מוביל, לא תיפגע כתוצאה מהרכישה. אנחנו מבינים גם ממך וגם מהחוק עצמו שבעצם אסור שתהיה כזאת פגיעה. אנחנו אומרים חד משמעית שלא תהיה פגיעה. השאלה ממה החשש. שאלתי אותך מקודם איזו סיבה יש למפיקים לחשוש שהרשות – עכשיו אני מפנה את האצבע אליכם, אולי אתם עושים להם בעיות ואנחנו לא יודעים - לא תגבר על החוק הקיים.

הנושא הזה עלה. אנחנו לא מקבלים פה החלטות. יש החלטת סיכום, אבל אלו לא החלטות, זה רק ברוח הדברים. יש פה מפיק זוטר חוץ מאסף?

אנחנו מברכים על כניסת אנדמול. אנחנו מבינים לחלוטין וניצבים לצד חברנו מאיגוד המפיקים. אני רוצה לציין נקודה אחת קטנה שהיא לכאורה קטנה אבל מאוד משמעותית בהקשר הרחב של הגלובאליות של הטלוויזיה וכו'. אני והרבה חברי איגוד שלנו ניצבים בפני הצורך לכתוב דברים שיתאימו במתווה שלהם למכירה לחו"ל. שמעתי על כמה דברים לא ברשת, לא קשור לאנדמול, כמו למשל תכנית ילדים שהילדים קוראים עיתון באנגלית, כמו למשל ששלטי הדרכים הם באנגלית כדי שתהיה אופציה למכור את זה הלאה. יכול להיות שזה באופן ספציפי לא פוגע ביצירה, אבל בכל הנושא של הגלובאליות המתגלגלת הזאת צריך לשאול את עצמנו מתי נעלים מתוך המסך חרדים, ערבים, צ'רקסים כדי שזה יתאים למכירה לחו"ל, מתי נעלים את האופי הישראלי המאוד מובהק כדי שזה יתאים למכירה לחו"ל.

אתה אומר בצורה הכי ברורה שמכיוון שאנחנו מדינה שרוצה לייצא כמה שיותר - -

יש לנו אופי משלנו, יש לנו תרבות משלנו.

כדי לייצא אנחנו בדרך כלל מתבוללים. החשש הזה של ההתבוללות, ליצור מוצרים העיקר שיהיו מוצרים גלובאליים - -

הפוך בעיני. מי שבא לפה מחו"ל מחפש את הייחודיות הישראלית כדי להוציא אותה החוצה, לא הפוך.

זה לא נכון בכלל.

אני חושב שההולנדי כדי לייצא משהו שהוא הולנדי או משהו אירופאי לא ייקח משהו ישראלי, הוא ייקח את המקור – ההולנדי, האירופאי וכן הלאה.

מה שעושים פה זה לוקחים את התכנית "טיפול" והופכים אותו ל"טיפול" אמריקאי.

מה רע? ב"חטופים" לקחו ועשו - -

זו לא יצירה ישראלית.

"הומלנד" זו הצלחה, זה לא כישלון.

סבבה, אבל זו לא יצירה שלנו.

יש דברים חיוביים - -

אנחנו יכולים לשמר את הפורמט של "חטופים" שנמכר ונהיה "הומלנד". האם זאת הצלחה, או כישלון של היצירה הישראלית?

זה לא שמר על היצירה הישראלית.

מה, שיישאר פה?

ברגע ש"חטופים" - -

אני מבין שיש פה שני דיונים. בעסקת אנדמול אין בעיה.

זה לא נכון.

אז בואו נדון בזה. אני בעד לשמר את - -

בוא ניקח לקיצוניות את המודל שלך. המודל של הגברת הייצוא אומר דבר מאוד פשוט. בישראל יש את אסי דיין, שהוא גאון, ויש גם אחרים. הם לוקחים סדרות. כדי לייצא אותן הם הופכים את כולן לאמריקאיות ואנגליות. עוד מעט אנשים יכתבו גם ספרות באנגלית. יותר טוב לכתוב באנגלית, כי השוק כאן מאוד קטן ואתה מוכר בחוץ. אליעזר בן יהודה היה מתהפך בקברו. יש חשיבות לייצוא כי זה כוח כלכלי, אבל איך אנחנו שומרים בכל זאת על תרבות עברית שתהיה כאן? זאת בעיה.

העובדה שהגענו לאן שהגענו, העובדה שאנדמול נכנסו ורוצים להיכנס לשוק הזה זאת גאווה לכל היוצרים ולגופי השידור על עבודה טובה של 20 שנה, אבל מה שקרה ב-20 השנים האחרונות זה שהיו המון גופי הפקה פרטיים, עסקים קטנים ובינוניים שעבדו ביחד עם בימאים ותסריטאים, פיתחו בבית תכנים שהובילו אותנו לאן שהגענו, לכן הם באים הנה. "בת ים ניו-יורק", אם מישהו זוכר, זה לא הולך היום בשוק. "לתפוס את השמיים", אפילו שמכרתי לחו"ל - - בנושא הזה בוחנים את הסדרה, אם יש לה פוטנציאל בחו"ל או לא. זה צריך להדאיג אותנו ברמה התרבותית, ברמה הזאת שאנחנו פה במיוחד ולא סתם בעוד מקום. רצוי שזה ידאיג אותנו, כי מחפשים משהו שהמכנה המשותף שלו הוא כזה שאפשר למכור את זה בעולם. אני מייצג פה את איגוד המפיקים. רק כשאני מפתח בבית עם במאי ותסריטאי תוכן אנחנו חושבים מה הדבר הכי טוב שנעשה, אף אחד לא מכתיב לנו. אחר כך אנחנו בכל מקרה לוקחים את זה לגופי השידור.

לשווק ולמכור את זה.

אל תיקחו מאיתנו את הכל.

שאול, מה אתה מכניס ברשת, מה אתה מוציא מהרשת ואיך אתה נותן לדגים הישראלים לחיות?

תודה על הדיון הזה. זאת הזדמנות להגיד לאנדמול ברוכים הבאים. אני שמח שגם בקולות שנשמעו כאן דבר אחד ברור: הבעיה היא לא עסקת אנדמול. לא שמעתי על אחד שלא ברך על הכניסה שלהם לישראל. אנחנו גאים בזה, זה כבוד לנו. אני חושב שזה קידום עצום לתעשייה.

שאפו, הלאה.

אני רוצה לומר עוד כמה משפטים על מה הביא את אנדמול לישראל. מאז תקופת הזיכיון השנייה מ-2006 אנחנו מתמודדים עם הפסדים מתמשכים של עשרות מיליוני דולרים, דברים שהתפרסמו ונאמרו גם בוועדת כלכלה כאן. כמעט 300 מיליון שקל של הפסדים במבנה בעלות מאוד בעייתי ברשת. חלק מבעלי הבית רצו לצאת ולמכור את המניות שלהם בשקל אחד. לא ראיתי איש שקפץ ורצה לקנות את המניות האלו. רשת עשתה שינוי ב-4 השנים האחרונות. למרות ההפסדים היא הובילה מהפך מבחינת ההתייעלות, מה שהביא לרעשים בכל מיני מקומות והביא לעסקה הזאת לקרות. היא עדיין לא אושרה, היא נמצאת על שולחנם של שני רגולטורים – הרשות השנייה והממונה על ההגבלים העסקיים. היא תיבדק. אנחנו מעריכים שבשבועות הקרובים נדע מה ההחלטה.
ההצלחה שלנו הביאה לכאן גוף שלא בא לכאן למכור את הפורמטים שלו. את זה הוא עשה קודם. את זה הוא יעשה אחר כך. הוא לא צריך את רשת כדי למכור את הפורמטים שלו. מה שהוא כן צריך זה פורמטים ותכנים ישראלים שאנחנו מברכים עליהם ואנחנו עושים אותם במחירים כבדים מאוד. את ההצלחות האלו אנחנו באמצעות אנדמול רוצים לתרגם להצלחות לא רק עבור רשת. כל העניין הזה שלא מחלקים זכויות הוא לא נכון לגבי רשת. אני לא מייצג את כל התעשייה, אני מייצג כרגע רק את רשת. כל מפיק ברשת, לרבות אסף אמיר שיושב פה לימיני, שבא ומפיק עבור רשת יצירה כלשהי יש לו אחוזים בתוך המסחור, בתוך הרווחים העתידיים, אם זה נמכר ל-VOD, לסלולר, לחו"ל או לכל מאן דהוא. יש לו רווחים מהדבר הזה. אחרי שמנכים את עמלת ההפצה לגורם שהפיץ, מתחלקים בכסף בשיעורים שבין 35% ל-50%, תלוי מה הייתה רמת המעורבות שלו.
הפרויקטים הגדולים שבעיקרם הם בתוך המגזר הזה שנקרא סוגה עילית, הם פרויקטים מפסידים. כשאנחנו מפיקים סוגה עילית, שזה דרמות, סרטים דוקומנטריים, העלות של הפרויקטים האלה, לצערנו הרב, מאוד מאוד גבוהה. כשאתה שם את הפרויקטים האלה על לוח השידורים ומשדר אותם, אז גם כשאתה משדר פרסומות בתוכם הם פרויקטים מפסידים.
רוב הפרויקטים כשבודקים הוצאות והכנסות הם פרויקטים מפסידים. מה יכול להפוך, להקטין קצת מההפסדים האלה בפרויקט כזה? זה המכירות העתידיות שלהם. כשהם מוכרים אותו ל-VOD או לדברים אחרים הוא מכניס חלק מהכסף חזרה, עדיין לא את כל הכסף. היצירה העברית היא חלק חשוב ממארג השידורים שלנו. הלוח שלנו עטוף וארוג בשידורים כאלה. הוא ימשיך להיות כזה. אנחנו נשקיע בזה הרבה גם כשנפסיד. אנחנו נפסיד פה ונרוויח בריאליטי, מה שאף אחד כאן לא אוהב. אולי חלק כן אוהבים. הפרויקטים האלה מביאים את הכסף.
עסקת אנדמול היא עסקה מצוינת, היא עסקה טובה ונכונה. כשהפרויקט פה יצליח אנחנו נבחן אותו במשקפי השוק הישראלי. זה מה שחשוב. הציבור הישראלי הוא זה שבא לראות. אנחנו לא ניקח תכנית הולנדית, נהפוך אותה, נשנה אותה, או שניקח איזו דרמה ונשדר אותה כאן. זה לא הגיוני. כל מי שחושב במונחים כאלה זה לא יקרה. מה שתקרה כאן זו יצירה. כל יצירה שתצליח תיכנס מיד ליכולת ההפצה של אנדמול, תגיע למאות תחנות טלוויזיה. כשאנחנו נרוויח המפיק ירוויח יחד איתנו. אנחנו לא מנשלים אף מפיק מזכויותיו. אנחנו נותנים להם את כסף הזה, הם יודעים את זה. עובדה שהרבה מאוד מפיקים לא נמצאים כאן.

בגלל שיש להם פחד במה.

על הכל עד עכשיו הסכמתי, להערה האחרונה יש שני פירושים: או שכולם מסכימים, או שכולם מפחדים, אני לא יודע.

אני יכול להגיד שלפני שבוע הרשימה הייתה הרבה יותר ארוכה.

אני לא חושב שאנשים מפחדים. נגמר העידן הזה של הפחד. זה אולי היה בשנים אחרות. אסף אמיר שיושב פה ישב אצלי בחדר לפני שבוע בדיון של שעתיים על איזו שהיא עסקה שאנחנו עושים. אמיר רוזנברג ייצג גוף אחר. הוא ישב אחריו באותו חדר. אף אחד מהם לא אמר מילה ולא פחד לבוא.

שאול, אני יו"ר איגוד.

לאור מה שאמר מר תמם, מנכ"ל איגוד התסריטאים, האם אתם דורשים או תידרשו כשמגישים לכם פורמט להתאים אותו כבר לחו"ל?

זה באופן טבעי יבוא. אני רוצה שהיא תימכר לחו"ל. היא תהיה כזאת שתתאים לתל אביב או לניו-יורק.

חלק מהחברים הנכבדים שיושבים כאן סביב השולחן כבר מתארים מצב שקיים ערב כניסת אנדמול לישראל. אנחנו מדברים - גם אמרה את זה חברתי נגה רובינשטיין - על מצב של העת האחרונה או עד לאחרונה. הנושא של כניסת אנדמול לישראל לא מעלה ולא מוריד.

הסיכון גדל. אנחנו מאמינים שהסיכון עכשיו הוא לכך שכל ההפקה העצמאית בישראל - -

ההערה המשפטית שלך נכונה, אבל אנחנו לא מדברים משפטית, אנחנו מדברים על הקונטקסט. כולם ברכו. אף אחד לא מתנגד לכניסה של אנדמול. בהזדמנות הזאת שיש כניסה של אנדמול מבטאים חלק מהחששות האלה שעולים. ייתכן שהכניסה של אנדמול יכולה להאיץ חלק מתהליכים שהם בעייתיים.

בגלל שאנדמול נכנסת לתחום הזה בשביל ההפקה אנחנו חושבים שנכון שבתנאים שתקבע הרשות השנייה היא תבטיח שה-65% מכאן והלאה יהיו עצמאיים באופן מלא. החוק הזה לא מתקיים. די לבחון את ההסכמים מהשנים האחרונות בשביל לראות שהחוק לא מתקיים. תנאים כאלה חייבים להיכנס באישור העסקה. מקובל שרגולטור מכניס תנאים. יש מנגנונים לקיום החוק.

רשת בחלוקה בין 65% ל-35% עמדה ותעמוד. כבר היום הביצועים שלה יותר טובים מזה. רוב העבודה נעשית בחוץ. בזה נעמוד. גם לעתיד אנחנו נעמוד. אנחנו נמשיך לבצע את החלוקה הזאת של הרווחים עם המפיקים. אנחנו נעזר בכל הכוחות שיש לנו כדי למנף את זה וכדי לייצר עוד הכנסות. גם המפיקים ייהנו בתוך התהליך הזה.

גם אני מברך על הכניסה של אנדמול, אבל יש פה בעיה. שאול, ידידי, אי אפשר להתעלם מזה שהשוק שאנחנו פועלים בו הוא ריכוזי בצורה קיצונית. הוא יותר ריכוזי מהשוק של הבנקים ומהשוק של הביטוח. הוא חולה בצורה יסודית. הדוגמאות שעולות פה הן דוגמאות מסוימות שמעלות קצה קצהו של זה. עם כל הכבוד לחוק, חוק הוא חוק, הוא כתוב על נייר. בסוף יש פרקטיקה של השטח. הדבר הזה הוא לפתחה של הרשות השנייה לטפל בו. יש בעיה קשה עם האכיפה. ה-65% האלה זאת כותרת נחמדה, אבל הם בעייתיים בדרך שבה אוכפים אותם ובדרך בה הם נבדקים. את הדבר הזה צריך לעשות - -

אתה אומר דברים מאוד כלליים.

אני רוצה לומר משהו שאני חושב שירגיע את החששות שנאמרו פה בשולי הברכות. אנדמול משקיעה בשוק הישראלי לא בשביל להפוך אתו לשוק הולנדי או אמריקאי. היא משקיעה מכיוון שהיא מזהה פה פוטנציאל יצירתי ענק. היא רוצה להפוך את היצירה הזאת לנחלה עולמית. מה שיקרה בשוק הטלוויזיה אם התכנית הזאת תצליח הוא מה שקרה להייטק הישראלי. השוק הקטן של 7 מיליון אנשים עם הכנסה בינונית יהפוך לשוק של מיליוני, אם לא עשרות ומאות מיליוני אנשים שיראו את היצירה הישראלית כמו שהיא. אם צריך לעשות התאמות קטנות כך שהשלטים יהיו גם באנגלית אני חושב שזה זניח לעומת הרעיונות - -

השלטים באנגלית זה בסדר.

לעומת הרעיונות שיש ביצירה הישראלית שיקבלו כעת תהודה עולמית. יש לזה שני היבטים. קודם כל, התכנים הישראליים יחלחלו לעולם. הדבר השני הוא שזה ישפר את כלכלת התעשייה הזאת. יהיה פה יותר כסף לזכיינים שמפסידים הרבה שנים, למפיקים וליוצרים שנאנקים על התנאים.

אנחנו רוצים שיחלחל למפיקים.

זאת השאלה.

אני חושב שלא רק שאין בעיה, צריך לברך על ההשקעה הזאת. היא תביא ברכה גדולה.

אנחנו בהחלט מברכים. אנחנו רק רוצים להבין את השאלה ששאלנו בתחילת הדרך. שי, תפקידך לשמור על ההפקה הישראלית כהפקה עצמאית, כהפקה שכן יכולה - -

תן לה זכויות על ההפקה שלה.

השיח הזה היה צריך להתקיים עם הרכישה, בלי הרכישה.

בלי אנדמול ובלי - -

הרכישה לא רלוונטית יותר מידי.

זה יכול לחול רק על רשת.

אני מדברת רק על רשת. זאת בכלל לא שאלה משפטית. בתחילת הדרך כולנו אמרנו את אותו דבר, שאנחנו מברכים על הרכישה. גם המפיקים וגם התסריטאים מברכים.

היועצת המשפטית יכולה להיות רגועה.

היועצת המשפטית יכולה להיות רגועה. היה פה צליל שהושמע ולא כל כך מצא חן בעיני, במובן זה שנאמר שעל מנת שהמפיקים יקבלו זכויות מסחור הם צריכים להשקיע. אפילו שאול מרשת לא אומר את הדברים שאתם טוענים כאן. זה דבר שהוא בעיני לא אמור להיאמר, בטח לא מהצד שאמור להגן בין היתר על היצירה. אני חושבת שנאמר כאן במפורש שגם בהיבט של המסחור יש חלוקת אחוזים מסוימת. תקן אותי שאול אם אני טועה.

את צודקת.

במסחור הזה יש את האחוזים שאמורים לקבל גם ללא המצב שבו מפיקים מביאים את הכסף מהבית. בשביל זה נועד החוק, מתוך הבנה שלמפיקים, ליצירה הישראלית ולמפיקים הקטנים אין את המשאבים שיש לזכייניות. זה נאמר בתחילת הדרך. אני חושבת שאולי צריך להבהיר את זה. לא הייתי טורחת לחדד את הנקודה אם לא היה נאמר כאן מה מצפים לקבל מהאחוז.

זה חלק מהדברים שהם מתחת לשטח.

אם רשת לא טוענים כזה דבר, אז בטח ובטח לא אתם צריכים לטעון כזה דבר. אני רוצה שזה יהיה מספיק בהיר על מנת לחדד את הנקודה. שאלה שנייה שלדעתי צריכה להישאל כאן זה מה זכויות המפיקים בהיבט של המכירה העצמאית של היצירות שלהם לחו"ל.

והאם יש תלות בהשקעה.

אנחנו דנים בדיונים האחרים על כך שערוץ 10 במצב על הפנים, בערוץ 2 קשת ורשת צריכים להחזיק רצועה של שבוע. בלי הכסף שייכנס לתעשייה הזאת לא תהיה פרנסה ליוצרים, למפיקים, לכן העסקה הזאת טובה, צריך לברך ולתת לה לעבור חלק. חייבים לעגן את זה, כי לדעתי עולה פה, בלי קשר לעסקה הזאת, מצוקה גדולה מאוד. הנושא הזה לא פתיר. בעיני, אגב, יש נעלם אחד שלא קיים פה בדיון הזה - אני מציע ליושב-ראש לקיים דיון יחד עם שר התקשורת ואתכם בעניין הזה – והוא ערוץ 1. איפה ערוץ 1? ערוץ 1, שהוא ערוץ השידור הציבורי שהיה אמור לתת פרנסה למפיקים האלה - -

יש בשביל זה התחייבויות בזיכיון.

לא היית הבוקר. שר התקשורת היה פה בבוקר. אנחנו מחכים ללנדס. לנדס יבוא בעוד שבועיים שלושה. רק אז נראה אם יש עתיד לערוץ 1.

אני רוצה לענות לחברת הכנסת גמליאל דווקא על השאלה החשובה שהיא העלתה פה. לכאורה השאלה הייתה האם אלה שני דברים נפרדים: עסקת אנדמול וה-65%, 35%. האווירה פה כאילו הדברים הם כן נפרדים. הדברים הם בכלל לא נפרדים, כי הכניסה הזאת תגרום לזרמים ולטלטלה רצינית מאוד בשוק. אילו היה הבדל משמעותי וברור שניתן היה להגדיר אותו בין ה-65% ל-35%, לא היינו פה ולא היינו אומרים שיש ערבוב. מדוע יש סכנה? בגלל שאם למישהו מהרשות השנייה תעמידו אתגר להגיד לכם: חברי הכנסת, מה ההבדל בין הפקה עצמית להפקה עצמאית, להפקה קנויה, הוא יגיד לכם שלאלה אתם נותנים כסף, כלומר מממנים ב-100%, ולאלה אתם מממנים ב-100%. בהפקה עצמית אתם קובעים מי יהיה השחקן הראשי, התסריטאי. גם בהפקה העצמאית אתם מתערבים.

זאת שאלת הרגולטור.

זה לא רק זה. בגלל שזה מעורבב - -

ישבתם בדיון לפני שבוע.

שאול, מבחינה לוגית הוא צודק. אני רוצה להסביר לך למה. אני מברך על אנדמול, אבל ברור לי לחלוטין שאם יש שיווי משקל א' ועכשיו נכנס שחקן ענק שמשנה את זה, שיווי משקל ב' יהיה שונה. מה שהוא דן זה מה יהיו התהליכים. זה לא יהיה אותו דבר. הוא צודק.

מה יושב היום בראש של אנדמול? היא אומרת לעצמה: כשאני מסתכלת על השוק, אז 100% מהשוק זה כמו הפקה עצמית. הכל מתנהג אותו דבר. אם פעם בהפקה קנויה עצמאית היה המשולש הזה של זכויות הבעלות, המסחור - -

לא מופיע בחוק המשולש הזה. זה לא בחוק. הוא מטעה.

הם מבינים שכשהם נכנסים לשוק אין הפקה עצמאית . על פי הדין - כאן אני רוצה לסכם ולהגיד מה אנחנו מצפים – יש בידי הרשות השנייה, שאת הדברים שלה שמענו בדאגה רבה במיוחד, סמכות לאשר או לא לאשר את העסקה. כולם אמרו שזאת עסקה שבסופו של יום צריך לאשר אותה. הסמכות שלהם לאשר אותה היא לא סמכות טכנית, היא סמכות מהותית. אנחנו מבקשים שהם יצהירו כאן שתקום ועדה שתבדוק את זה יחד עם הנציגים שלנו. מה היא תבדוק? היא תבדוק אם יש אבחנה ברורה בין ה-35 ל-65, היא תיצור אותה, רק אז תיתן לגוף כמו אנדמול להיכנס.

התחושה שלי, וזה לא רק מהיום אלא לאורך הרבה מאוד זמן, שהרגולטור של הרשות השנייה חלש יחסית לזכיינים. הוא מאוד חלש. אנחנו רואים את זה. הדוגמה שעולה פה היום מדגישה את זה. מה אומרים פה? הם אומרים: שימו לב, עד עכשיו היינו חלשים, עד עכשיו לא הגנתם עלינו, על הזכויות שלנו, על כל מיני טריקים שכנראה הם מתחת לשולחן ולא על השולחן. אמרו להם שאם הם רוצים זכויות הפצה הם צריכים להתחייב ככה וכל מיני דברים. או שהדברים לא מגיעים לשולחנכם, או שאין לכם את הכוח להילחם נגדם. עכשיו בא גוף יותר חזק ויותר גדול שיפחית עוד פחות את הרגולציה שלכם ואת היכולת שלכם להילחם בזה. פירשתי נכון את מה שאמרת? זה הסיפור. אנחנו, המחוקקים, נותנים לכם את הכוח. תגידו במה חסר לכם כוח, איפה אתם צריכים עוד כוח. צריך רגולציה חזקה במדינת ישראל, צריך גופי תקשורת חזקים שעושים עבודה מצוינת, אבל צריך גם רגולטור חזק כדי שיאכוף את החוק וישמור על ההפקה הישראלית.

צריך גישה אחרת, שי. אם רשת בעצמם מכווננים לכיוון מסוים, כשאתם הולכים רחוק מהם, אתם צריכים לעשות בדק בית בחשיבה שלכם.

לעניין זכויות ההפקה והתשלום. כשמדובר בהפקה קנויה מי שצריך לשלם עליה זה אותו זכיין שמפיק. הוא מחויב ל-65%. כל השאלה שדנו על ההשתתפות - זו הפרקטיקה שנהוגה בשוק. זאת נקודה בעייתית שצריך לדון בה - זה האם כשהוא רוצה זכויות למסחור ומכירה של הזכויות האלו החוצה, האם כאן הוא כן צריך להשתתף או לא צריך להשתתף. זאת הייתה הנקודה. יש פרקטיקה נוהגת, מה שרשת הציגה פה, ויש פרקטיקה אחרת אצל קשת ו-10. לא מדובר על ההשתתפות בהפקה, מדובר פה בזכויות המסחור.
יש פה שתי בעיות. בעיה אחת היא נושא זכויות המסחור. זכויות המסחור היא בעיה בפני עצמה שאני לא יודע לתת לה פתרון. לבעיה השנייה אני אתן פתרון. לבעיית זכויות המסחור אנחנו נשב, יש הנחיה של המועצה, נלמד את זה, נבוא עם איזו שהיא המלצה מקצועית כי יש פה התערבות בשוק כלכלי. אנחנו שומעים פה שיש לא מעט מפיקים שמצליחים להגיע להסדר כזה או אחר מול הזכייניות, שהם כן עובדים, הם כן מייצרים עבודה וכן מוכרים. יש כאלה שלא. אנחנו צריכים להגן על אלה שלא מצליחים. אנחנו צריכים לראות, למרות שזאת התערבות כלכלית, מה עושים כדי להגן.

שי, יש פה בעיה אמיתית.

יש פה שתי בעיות.

שי אומר שאין לו פתרון לבעיית המסחור.

לבעיית המסחור אמרתי שאנחנו צריכים לבוא עם המלצות אם עושים את זה בחקיקה ואיך כי זו התערבות. בנושא השני של האכיפה יש פתרון מידי. בכל מקום שיש התערבות, בין ב-post production, בין אם בשאלה עם איזה טאלנטים לעבוד, בין בהכתבה של מה לכתוב בתסריט - -

איזו חברת הסעדה - -

בכל מקום שיש התערבות כזאת אנחנו מזמינים אתכם להביא את זה בפנינו ולהגיד לנו.

נו באמת - -

אי אפשר לאכוף - -

תבקשו את ההסכמים מהזכיינים.

מה התפקיד שלכם? אם אתם לא עושים את זה ואת זה, מה אתם כן עושים?

אתה יכול לבקש את ההסכמים מהזכיינים ולקרוא אותם.

מה התפקיד שלכם? נראה לי שאתם לא יודעים אותו. אולי אנחנו צריכים בוועדה להגדיר את התפקידים.

תקראו את ההסכמים, תגידו אם ההפקות הן הפקות קנויות.

קל לבוא ולהגיד פה שיש הפקות. בסדר, תראו לי, אני מבטיח לטפל.

אכיפה זה לא רק כאשר מתלוננים, אכיפה זה - -

בהסכמים זה לא יהיה כתוב. אלו יהיה הכתבות שיעשו עליהן ויכוח תוך כדי הנוהג והפרקטיקה. זה לא יהיה בהסכם. עוד נושא שאנחנו מנסים להילחם בו בנושא האכיפה זה כל נושא מכירת האייטמים שנמצאים בטלוויזיה אצל הזכייניות. יש עכשיו תופעה ברשות שאנחנו מנסים להילחם בה ביד מאוד קשה. כשאנחנו פותחים את ההסכמים - קיבלנו הסכמים שנמצאים אצל רשת, קשת וערוץ 10 - יש 0 הוכחה למכירת אייטמים. הם הקימו חברות בנות - -

איך אתה רוצה שהמפיקים שעובדים איתם יתנו לך את זה?

אתה בתור יו"ר האיגוד תבוא, תביא מספר - -

תבקש את ההסכמים מהזכיינים, הכי פשוט.

אנחנו נטפל.

טלפון אחד שהיית מרים לתכנית ומבקש להופיע והיו מבקשים ממך 7000,8000 שקל, בזה היית מקבל הוכחה. אתה לא תמיד צריך תלונות, אתה יכול לבדוק בעצמך.

אנחנו נעשה פה דיון נפרד.

צריך דיון נפרד על העניין של היחס של הרשות והבנת הדברים.

יש לנו המון רגולטורים בארץ. חלק מהרגולטורים לא מסוגלים לאכוף שום דבר. היה לנו רגולטור שאחראי על הגז לבישול . כששאלתי אותו כמה אנשים יש לו לבקרה ולאכיפה, הוא אמר 4 בכל ישראל. יש רגולטורים בלי אכיפה. אנחנו נדון איתך איך אתה עושה רגולציה אמיתית שהיא אפקטיבית. אמרת דבר מאוד נבון. אמרת שעם עורכי דין מתוחכמים ועם חברות אפשר לכתוב את החוזים הכי טובים, אבל אף אחד לא מבין את הדברים האלה. זה לא פשוט לך ולו. מי שעומד בצד השני אלה האנשים הכי מתוחכמים בעולם. בניירות אי אפשר להבין כלום. צורת האכיפה היא דיון לא לכאן. בכוח מתמודדים בצורות אחרות, לא באמצעות עורכי דין.


אני וכל חברי הכנסת מברכים על העסקה עם חברת אנדמול שתיכנס כבעלת מניות לחברת רשת. יחד עם זאת, הוועדה קוראת לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו להמשיך לאכוף על הזכייניות בכלל ועל רשת בפרט את חובת ההפקה הקנויה בשיעור של 65%.
באשר למסחור הזכויות של המפיקים. בהתחשב בהחלטת המועצה להנחות את הנהלת הרשות לחפש פתרונות הוועדה מבקשת מהנהלת הרשות השנייה לדווח לוועדה על הפתרונות האפשריים. אני נותן לך זמן כי הבעיות פה סבוכות. אני מבקש שתבואו תוך 3 חודשים עם כל הפתרונות, עם כל הבעיות על השולחן.
באשר לשמירת האופי הישראלי. שאול, כולנו רוצים כסף, כולנו רוצים להתבולל, כולנו רוצים טוב, אבל תאמין לי שאליעזר בן יהודה מורט את כל שערותיו על מה שעשו לו הציוניים.

באשר לשמירת האופי הישראלי של ההפקות המקומיות הוועדה מבקשת מהרשות לבדוק אם יש מקום ואם רשאים לקבוע כללים שיבטיחו כי בהפקות האלו - ברובם, אם לא בכולן - תישמר בכל זאת קצת מהישראליות של שפה , נוף, תרבות, גוון אנושי. אנא, תעבירו לוועדה את המסקנות. אני מודה לכם, ובהצלחה.
<הישיבה ננעלה בשעה 16:05.>