PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 190>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ' באייר ב התשע"ד (20 במאי 2014), שעה 9:00

<לקחי "אופק חדש" - בהשתתפות מנכ"לית משרד החינוך>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

מסעוד גנאים

>
מיכל כהן - מנכ"לית משרד החינוך

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

חגית גליקמן - מנכ"לית ראמ"ה, משרד החינוך

מלכה וידיסלבסקי - ממונה על מינהל בית ספרי, משרד החינוך

מירי ונד - נציגת הדוברות, משרד החינוך

סימה חדד מה יפית - מנהלת אגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך

אריאלה טוקר - חשבת משרד החינוך

סימה עובדיה פורצנל - ממונה על הפדגוגיה של עוז לתמורה, משרד החינוך

תמי יהושע - מ"מ מנהל אגף בכיר, משרד החינוך

טל רז - מנהלת תחום הערכת פרויקטים בראמ"ה, משרד החינוך

משה שגיא - סמנכ"ל ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

איריס שלו טל - עוזרת ליועצת המשפטית, משרד החינוך

מירי נבון - רש מטה מנכ"לית, משרד החינוך

אבי פרידמן - רפרנט חינוך באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

זיו בר - עוזר ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

יוסי וסרמן - מזכיר כללי, הסתדרות המורים

שלמה ישי - סגן מזכ"ל הסתדרת המורים

מוטי סמט - סגן המזכיר הכללי, הסתדרות המורים

שרה ישראלי - יו"ר תא המורים היסודיים, הסתדרות המורים

נפתלי כהן - הסתדרות המורים, ומנכ"ל גל ניהול קופות של העובדים הסוציאלים

שמחה שמואל - יו"ר ארגון מנהלות דתיות, הסתדרות המורים

לילי פוקמונסקי - מנהל המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

דליה רוט - סגנית מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

רות קופינסקי - יו"ר ארגון המנהלים בחטיבות הביניים, הסתדרות המורים

רינה אסא - עוזרת מקצועית למזכ"ל הסתדרות המורים

עו"ד שגית להמן - יועצת תקשורת, הסתדרות המורים

חנה להב - יו"ר האגף לפיתוח מקצועי, הסתדרות המורים

עזרא גנור - יועץ כלכלי להסתדרות המורים

סופיאן מוסא - הסתדרות המורים

ציון שורק - הסתדרות המורים

דורית חגי - יו"ר האגף לארגון, יו"ר סניף מרחב פתח תקווה, הסתדרות המורים

גבי עטייה - ארגון המורים

דפנה אבן - ארגון גננות ומחנכות

אסנת אדם - ארגון גננות ומחנכות

חגית חובב - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

דנה לגסה - האגודה הישראלית ליהודי אתיופיה

עו"ד עינב גוטרמן - יו"ר עמותת "כולנו משפחה"

אדווה כהן זמיר - קבוצת הורים "גן סגור"

איציק בלוי - גב לחינוך, העורף של מנהלי בתי הספר בישראל

מרינה משל - "קידום יחידני", מורה פרטית

פטריק ביתן - המרכז הבינתחומי, עמית מחקר

דביר אביעם עזרא - מדריך המרכז רון ורדי לתלמידים מחוננים ומצטיינים

גיא ניסנזון - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, מחוז תל אביב

גיל לנדאו - יו"ר הוועדה האתית-משפטית, מועצת התלמידים והנוער, מחוז תל אביב

דנה חגי - תלמידה, תיכון רבין כפיר סבא

ארז מילשטיין - תלמיד, עירוני ב' ע"ש רבין, מודיעין

אורית אלגאוי הרשלר - נציגת מכון מנדל

אלעד רוזנטל - מכון מנדל

אורה חכם - יו"ר ועדת החינוך, מפלגת העבודה

נחי כץ - לוביסט, חברת גלעד

יהודית גידלי

ר.כ. חבר המתרגמים
<לקחי "אופק חדש" - בהשתתפות מנכ"לית משרד החינוך>

בוקר טוב. שלום למנכ"לית, מיכל כהן ושלום לכולכם ותודה שבאתם. שלום ליוסי וסרמן, יו"ר הסתדרות המורים. חבר הכנסת שמעון אוחיון מצטרף אלינו, חבר הוועדה.

הדיון הבוקר הוא אחד הדיונים החשובים. הוא לא בעקבות איזו כותרת בעיתון ולא בעקבות איזו סיסמה שמישהו אמר, אלא אני בעצם כולל אותו במסגרת של דיוני עומק, שאנחנו מקיימים ומבקשים מהמנכ"לית והצוות הבכיר של המשרד – להיות איתנו בדיון, והדיון עוסק באופק חדש.

בעצם, לבחון מה היה לנו, ובלשון יותר מתורבתת – הלקחים של אופק חדש, וכמובן ראייה קדימה לאן אנחנו הולכים.

התכנית הושקה ונחתמה לפני קצת יותר משש שנים, והיום מקיפה את כל גני הילדים, אני מבין שכמעט את כל בתי הספר אם לא את כולם, חטיבות הביניים ובעצם היא רפורמה בת שני מרכיבים שמשולבים אחד עם השני. רפורמה בעצם חינוכית פדגוגית ורפורמה פרופסיונאלית, שבעצם הם שני מעגלים שקשורים והולכים האחד עם השני.

המטרות, כפי שנוסחו, דיברו על שיפור מעמד המורה, על שינוי במבנה משרת ההוראה – פרונטאלי, פרטני, שהייה בבית הספר, שיפור מרחב הלמידה של התלמידים ושל המורים, פיתוח מקצועי, שהוא קשור כמובן לשיפור מעמד המורה, וברקע של זה, כמובן השינויים המשמעותיים. כמה נתונים שראיתי מדברים על יותר ממיליון שעות לימוד – תוספת – בעיקר בתחום הפרטני כמובן, לבתי הספר, שזה בהחלט מספר משמעותי, קודם כל פדגוגי וכמובן תקציבי.

לאופק חדש יש הרבה מאד הישגים ואני מניח שידובר עליהם, אבל עלו גם שאלות ואני לא רוצה להגיד תהיות, אבל נושאים שמחייבים התייחסות, בטח אחרי כבר יותר משש שנים שהתכנית הזו פועלת.

מהסקרים שאני עברתי עליהם לקראת המפגש, ראיתי שביעות רצון גבוהה מאד של 70%-80% ברוב השאלות שנשאלו, מנהלים ומורים, ובצד זה ביקורת או הדגשה של העומס הרב המוטל על המורים. מי שזוכר, מקצוע ההוראה היה מקצוע שנחשב מקצוע נוח מאד לנשים, שיכלו לעבוד משמונה עד שתיים עשרה, ואני לא אומר שלא עשו שום דבר בבית אחרי זה, אבל מבחינת שעות נוכחות – אלה היו השעות, ויכלו כתוצאה מכך להתפנות לענייני המשפחה, לעניינים אחרים; וכמובן, כשהופכים את המקצוע ליותר פרופסיה מאשר עיסוק חלקי, יש לזה משמעות של עומס ויש בהחלט טענה על עומס והמשמעויות הנובעות מכך.

יש טענה שפר שעה השכר לא השתפר בצורה מהותית, אם כי בסופו של דבר סך המשכורת שמביאה מורה או מורה באופק חדש, כמובן השתפר בצורה משמעותית, אבל לא מול העומס הנדרש.

בעיה קשורה ועדיין לא פתורה לגמרי, אם כי משרד החינוך ושני הארגונים - ארגון המורים והסתדרות המורים – עושים מאמץ, זה כמובן ההתנגשות שיש בין אופק חדש לעוז לתמורה, דבר שעדיין לא פתרו באופן מלא ומוחלט.

אנחנו נתקלים בהרבה מאד שאלות על אי הכללת מקצועות העזר שסביב מקצוע ההוראה בהתאמה, מבחינת מבנה השכר ומבנה התעסוקה. אותם גופים שהם לא תמיד קשורים בהסתדרות המורים, כמו יועצות, כמו סייעות, כמו השירות הפסיכולוגי. תיכף נשמע, כי היועצות הן עובדות-. היועצות כן, סליחה. רציתי להגיד על הקב"סים. קב"סים, פסיכולוגים, סייעות. יועצות את צודקת, זה חלק ממערך בית הספר.

אלה הם פחות או יותר דברי הפתיחה שלי. שלום לחבר הכנסת גנאים.

סדר הישיבה – המנכ"לית ואנשי המשרד יציגו, ולאחר מכן אני אבקש מיושב ראש הסתדרות המורים, יוסי וסרמן, ואם תרצה מישהו מאנשיך שיצטרף להצגה, ולאחר מכן אנחנו נפתח את זה לדיון.
מי שרוצה לדבר, להתייחס, מתבקש להירשם. הדיון יימשך לא אחרי השעה 11:00, ואני אסכם פחות או יותר בשעה 10:50.

מיכל, בבקשה.

תודה רבה. אנחנו נציג את אופק חדש: אפשר לומר שהשנה הזו זו השנה שבה השלמנו את הטמעת אופק חדש, את הרפורמה, בכל מוסדות החינוך במדינת ישראל. יש לנו אי אלו מקומות שיש לגביהם עוד תהליך, אבל בסך הכל, מבחינת התקדמות הרפורמה, עמדנו בתהליך המדורג ומשנת 2008, כשהסכם אופק חדש נחתם, התחלנו בתהליך מדורג במהלך השנים, בשיתוף הסתדרות המורים, בשיתוף השלטון המקומי, בשיתוף עובדי הוראה, בתהליך מדורג ובעצם היום אנחנו בשנה הראשונה שבה כל מערכת החינוך נמצאת באופק חדש.
כמובן שצריך להבחין - ואני אתייחס לזה בהמשך – בין המוסדות שנכנסו כחלוצים, שלגביהם אופק חדש זו לא רפורמה. אופק חדש זה כבר עולם העבודה של מורי ישראל, לבין האחרונים שנכנסו בשנת הלימודים האחרונה, שהם בעיקר חטיבות הביניים. גם בחטיבות הביניים הכנסנו בתהליך מדורג, אבל את המאסה הקריטית הכנסנו בשנה הזו, ובעצם סיימנו את ההטמעה.

מטרות הרפורמה הן קודם כל חיזוק מעמד עובדי ההוראה והעלאת שכרם; מתן שוויון הזדמנויות לכל תלמיד, החל מגן הילדים. אנחנו מדברים על רפורמה שמדברת על כ-100,000-110,000 עובדי הוראה, שבעצם מהגננות ועד עובדים בכיתה ט'. אנחנו מדברים על העלאת הישגי התלמידים, צמצום פערים ושיפור אקלים בבית הספר, אני אדגים אחר כך כיצד; והעצמה והרחבה של סמכויות מנהל בית הספר, כמוביל פדגוגי.

עיקרי הרפורמה – שינוי במבנה משרות ההוראה, שעות ההוראה – פרונטאליות. הרפורמה בפעם הראשונה טבעה את המושג שעה פרטנית, מה שכולנו יודעים כמנהלים, שתמיד חלמנו שמורה יישאר עם כמה תלמידים, על מנת לסייע להם, על מנת לתגבר אותם, על מנת לדבר איתם; ובעצם בפעם הראשונה אנחנו טבענו את המושג שעה פרטנית. בזמנו היינו קוראים לזה זמן אישי; וטבע את נושא שעות השהייה - היום גם לפני כן שעות שהייה, אבל יצק לתוכן תוכן והכרה בכך שמורים לא רק מלמדים בכיתה, יש להם שעות נוספות שמתלוות להכנה, ללמידה ולהתמקצעות שלהם.

שיפור שכר המורים והמנהלים דרמטי. שיפור מרחבי הלמידה וסביבות העבודה באמצעות פינות העבודה; פיתוח מקצועי מתמשך של סגלי ההוראה. בעצם טבע את המושג של מורה לומד לאורך החיים המקצועיים שלו, ויש מתווה שמסדיר את המקצועות, שמסדיר את הנושאים ולא כל דבר יכול להיכנס לשם. גם אלו מוסדות מכשירים ואלו מוסדות לא מכשירים; ונושא שנכנס מאד משמעותית, הערכת עובדי ההוראה ושדרת הניהול, כחלק מתהליך מקצועי שהמערכת מקיימת.

אם כך אמרתי, הרפורמה מתקיימת בגני הילדים, בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים ומוסדות החינוך המיוחד. יש גם את הפסגות ואנחנו בתהליך עם המכללות, שעוד לא השלמנו, ויש מוסדות נוספים שצריכים להיכנס.

בעצם צריך לומר שכמו בכל שינוי, אחד הדברים שהתמקדנו בשנים הראשונות, הוא באמת תרגום של ההסכם לשפת המעשה. אנחנו יודעים שכשכותבים הסכם - מפורט ככל שיהיה - הוא בסוף צריך להיות מתורגם לשפת המעשה. זאת אומרת, בין מה שקורה במשא ומתן או בתהליך חתימת ההסכם לבין אחר כך, הצרכים מן השטח - יש הרבה מאד עבודה, יש הרבה מאד תיווך, יש הרבה מאד חוקים ונהלים וכלים חסרים לצוותי ההוראה, ובמהלך השנים הללו פרסמנו ועבדנו ופגשנו ותיווכנו והנחנו ולימדנו – את המפקחים ואת המורים ואת המנהלים – מה משמעותה של הרפורמה ואלו הזדמנויות היא מזמנת, ברמה של השיח, ברמה של הלמידה הפרטנית.
אין ספק שהמערכת בתחילה לכאורה, חשבה שאם יש שעה פרטנית, אז אותה שעת ההוראה, כפי שהיא מתקיימת בכיתה, תתקיים בשעה הפרטנית, אבל זה דרש מהמורים הרבה מאד למידה סביב הוראה בקבוצה קטנה, הוראה פרטנית, הוראה ברמה שהיא מזמנת הזדמנויות אחרות של הוראה ולמידה.

נבנה מערך לפיתוח מקצועי על כל הדרגות. הוטעמה הרפורמה, כפי שאמרתי, גם במספרים מתקדמים וגם בשיטה של מניפה - מפקחים, מנהלים ואחר כך מורים ועובדי הוראה; והייתה גם בחלק מבתי הספר תוספת של חינוך אישי גם בחטיבות הביניים.

הגופים שמתעסקים בפיתוח המקצועי של עובדי ההוראה, הם מרכזי הפסגה של משרד החינוך – כ-56 מרכזי פסגה, ששם מתרחשת גם הלמידה סביב מתווה אופק חדש. במכללות, בבתי הספר לחינוך, בתי הספר ברמה של השתלמות מוסדית והסתדרות המורים וארגון המורים, כחלק מהטיפוח הפדגוגי.

אנחנו עושים הכשרה ופיתוח מקצועי לפי דרגות. הרפורמה תבעה דרגות של עובדי הוראה ובכל צמד דרגות הם צריכים להתפתח בצורה שונה, ואלו המספרים: בסך הכל יש כ-193,000 לומדים בקורסים. צריך להדגיש שאין 193,000 מורים, אבל בשל הסיבה שהם לומדים כמה קורסים, אז זה נצבר, אבל בסך הכל אנחנו רואים עובדי הוראה לומדים, משתלמים, מטפחים את כישורי ההוראה שלהם לאורך השנים שהם נמצאים שם.
בהערכת עובדי הוראה, התחלנו בשנת תשע"א. הסיבה שאנחנו עושים זאת, ראמ"ה בנתה יחד עם הצוות הפדגוגי את כלי הערכת עובדי הוראה, בתיאום והיוועצות עם הסתדרות המורים. נושא הערכת הוראה רובו ככולו בא בעצם ככלי עבודה לעיצוב תהליך ההוראה, לעיצוב התהליך הפדגוגי, לעיצוב תהליך ההתפתחות של בית הספר; ובהערכת עובדי הוראה יש שיתוף פעולה מדהים במוסדות החינוך, ואנחנו רואים שמנהלים, סגנים, מורות, גננות ויועצות – עוברים תהליך של הערכה וממנפים את נושא ההערכה ללמידה.

אנחנו רואים שמנהלים מדברים על כך שההערכה יצרה השבחה של הניהול. יש להם שיח שהוא לא שיח מזדמן, שהוא לא שיח אקראי, שהוא לא שיח התרשמותי, אלא הוא שיח מקצועי. ובעצם דרך זה שאנחנו נותנים את המכוונים, שאנחנו בונים את המודלים, שיש שם רב ממדיות של נושאי הערכה, המורה בעצמו הוא חלק מהתהליך. זה לא בא מעליו. זה לא בא מצדדיו. הוא חלק פעיל, ואנחנו רואים בזה שיפור פדגוגי והוראתי מן המעלה הראשונה.

אנחנו רואים שגם ברמה הבית ספרית, כשאנחנו בעידן שאנחנו הולכים לקדם יותר את ההערכה הפנים בית ספרית, יותר את המדידה הפנים בית ספרים ופחות מדידה חיצונית – התשתית הזאת היא תשתית חשובה בבתי הספר. אנחנו עובדים על כך שיהיו רכזי הערכה בבתי הספר, כדי לקדם בכלל נושא של הערכה ומדידה פנימה, לתוך בתי הספר ולא החוצה מלמעלה.

חלו במהלך השנים שינויים שנולדו כחלק מההסכם עם הסתדרות המורים. השינויים שחלו הם: הכרה ב-36 שעות לגננות, כחלק מביצוע המטלות הנוספות לאחר שעות הלימודים. גננות היו באות אחר הצהריים, עושות את המסיבות, עושות את המפגשים, ולא קיבלו תגמול או הכרה על העשייה הזאת, ובעצם בשינוי הזה גם נתנו תגמול וגם עשינו הכרה.

צריך לומר בכלל, שלרפורמה יש הרבה מעלות, יש לה גם חסרונות – תיכף נתייחס לזה – אבל הרפורמה בפעם הראשונה הכירה בכך שמורה לא מסיים את עבודתו ביציאה מן הכיתה. היא מתגמלת אותו, יש אומרים שלא מספיק, יש אומרים שהלוואי ויותר, אבל היא לפחות מכירה במבנה המקצוע כמבנה שיש לו שעה בכיתה, יש לו שעה מחוץ לכיתה, יש לו הכנה ויש לו מטלות נוספות, ולכן, השינוי הזה ברמת הגננות היה מאד חשוב.

בחינוך היסודי עודכנה משרתה של מורת אם, פחות שעה פרונטאלית ופחות שעת שהייה, כי בעצם הקושי היה שלא היו להן מספיק שעות כמו למורים המקצועיים, וזה היה חלק מהשינוי שהתבקש בעקבות עבודה עם הסתדרות המורים ועבודה עם השטח.

שעתיים מתוך השעות הפרטניות של המחנכים יועדו לניהול הכיתה. בתחילת הדרך, לגבי השעות הפרטניות של המורים, אנחנו בעצם נותנים גמול למחנך. לא נתנו שעות לניהול כיתה, ובשינוי הזה, שצריך לומר שהוא היה שינוי שביקשה, דרשה, תיאמה איתנו הסתדרות המורים, אנחנו הלכנו עם זה מתוך מחשבה שמחנכים צריכים את השעות לניהול הכיתה.
התאמת המסגרות לפיתוח המקצועי לצורכי בתי הספר והמורים: הגדלנו את ההשתלמות המוסדית, הגדלנו את הגמישות בפיתוח המקצועי, הגדלנו את הבחירה של המורה בהשתלמות הפנים בית ספרית, מתוך הכרה שזה תהליך שצריך להתפתח בבית הספר.

בחטיבות הביניים, כפי שאמרת, אדוני יושב הראש, משנכסה הרפורמה, אני יכולה לומר שבשנה זו נכנסו כ-330 חטיבות ובמהלך השנים האחרות נכנסו כל השאר. המאסה הקריטית נכנסה השנה. הלחץ - בעקבות הסיפור של שתי הרפורמות - הלך, גהה וגבר. כולנו – ארגון המורים, הסתדרות המורים, ובימים אלה אנחנו נמצאים בתהליך של גישור, המוטיבציה של כולנו, לאפשר למנהלי בתי הספר, לאפשר למורים, לאפשר למוסדות החינוך להתקיים עם שתי רפורמות.

אני צריכה לומר פה, נמצאים פה נציגי ארגון המורים, נציגי הסתדרות המורים והצוות המקצועי שלי, הרפורמות דומות מאד במהותן הפדגוגית. האמירה – הן לא מתכתבות אחת עם השנייה – לעניות דעתי היא לא מדויקת. יש קשיים. זה מעמיס מורכבות. זה מעמיס מורכבות בעיקר בהיבטים הארגוניים של הרפורמה. זה לא נכון שהם לא מתכתבים באותו מקום פדגוגי. זאת אומרת – כאן יש שעות פרטניות וכאן יש שעות פרטניות. מספרים שונים. כאן יש שעות שהייה וכאן יש שעות תומכות הוראה, כאן יש שעות פרונטאליות וכאן יש שעות פרונטאליות. אנחנו מחפשים את הדרך לגשר - לגשר בין הרפורמות, על מנת שבתי הספר לא יהפכו לשני חדרי מורים שונים.

בחטיבות הביניים, אם כך, שינינו, הוספנו שעות לביצוע תפקידים בחטיבות הביניים, לרכזי השכבות, לרכזי חינוך חברתי ולרכזי מקצוע. זאת אומרת, האמירה שהייתה נכונה בשנה קודמת, שבעצם רכז שכבה בחטיבה ורכז שכבה בתיכון, כל אחד מקבל תגמול שונה, היום היא לא נכונה. בחיבור בין הרפורמות, הארגונים ובעיקר הסתדרות המורים – בהסכם שלה ראתה את זה עין בעין עם המשרד ויחד עם האוצר וחיברנו.

הוגדרו מחדש משימות המחנכים בשעתיים מתוך שעות הפרונטאליות. אז נכון, בחטיבת הביניים יש שעתיים למחנך פלוס גמול, ובחטיבה עליונה של שלוש שעות למחנך פלוס גמול. בוצעו התאמות במספר כללים ליישום הרפורמה, על מנת לשמור על הרצף הפדגוגי בתוך המבנה של החטיבה העליונה וחטיבת הביניים. נושא של מינוי מנהלים, בעלי תפקידים, גמול-פיצול, הכרה בפיתוח מקצועי בשתי הרפורמות ויצירת רצפים.
התחלנו את הדרך. אנחנו שוקדים כמעט כל שבוע, עם שני הארגונים, זה המאסה הקריטית של העבודה שלנו, ואנחנו - - -

השאלה בעניין הזה, מיכל, ואני מרשה לעצמי להפריע, זה האם אנחנו רק עושים מה שנקרא עזרה ראשונה, קביים, אנטיביוטיקה, או שבאמת, בראייה קצת יותר ארוכת טווח, מנסים לעבור למסלול שש-שנתי ובאמת מנקים את כל הבעיות שיוצר הארגון. אני מסכים איתך שהבעיות הן לא פדגוגיות, אם כי הפדגוגיה נפגעת, כמובן.

היא מושפעת, כן. אני אומר. אנחנו עושים שני מהלכים. אנחנו יודעים שבפרקטיקה מנהל בית הספר צריך כלים לעבוד. המורים צריכים כלים לעבוד. לכן אנחנו עושים ועדה שהיא ועדה פדגוגית, משותפת לשני הארגונים, שבימים אלה אני מקווה שיחתמו על גישור, ואנחנו יושבים לעשות את ההתאמות. בתוך ההתאמות יעלו גם נושאים ארגוניים וגם נושאים פדגוגיים.

חתירת משרד החינוך, ואני חושבת שאני לא טועה עם שני הארגונים, שבסוף אולי תהיה רפורמה אחת במערכת החינוך. אולי תהיה רפורמה אחת שתתכתב, שלא תהיה לא אופק חדש ולא עוז לתמורה, שתהיה רפורמה משותפת ששני הארגונים ירצו אותה בחטיבה העליונה. צריך לומר ששניהם בעלי הסכם. אופק חדש הוא עולם העבודה שלנו, הוא לא משהו שאנחנו רגע נחזור לאחור.

צריך לומר שיש פה מורכבות, שכולנו יודעים מה היא, ואנחנו עושים, על מנת לא להגיד – עד שתהיה רפורמה אחת, אם תהיה, נשב ונקדש את ההסכמים. בהסכמה של שני הארגונים אנחנו עושים התאמות. ההתאמות האלה ייכנסו גם, אני מאמינה, בתקווה שנצליח, גם בהסכמים. זאת אומרת ישנו גם את ההסכמים.

אם כך, אנחנו נעבור להערכה של אופק חדש. ד"ר חגית גליקמן, מנכ"לית הרמא"ה שיושבת פה וצוותה וכל האנשים שנמצאים פה ממשרד החינוך, היו שותפים. חגית והרמא"ה הובילו את מחקר ההערכה של הרפורמה. שהרי אחרי ההטמעה - שנקרא לה ההטעמה הארגונית - בסוף מה שמעניין אותנו לראות, שהיא משפיעה על הילדים. שהיא משיגה את המטרות. שהיא השביחה את ההוראה. שהיא השביחה את מעמד המורה. שהיא יצרה את השינוי.

להערכתי ולעניות דעתי זה עוד מוקדם לומר את כל ההישגים שלה, וגם מוקדם לומר שבכל המערכת היא במקום שאנחנו רוצים לראות. אנחנו עדיין רוצים הטמעה פדגוגית יותר. היינו עסוקים המון בהיבטים הלוגיסטיים, ואיך עושים ומה עושים ואיך מטמיעים ואיך מלווים את מוסדות החינוך – עדיין התהליך לא תם.

זו הערכה חדשה או ממתי?

הנה, כתוב, ההערכה בעצם נעשתה בשנים תשס"ח, תשס"ט, תש"ע, תשע"א, ומלווה את התהליך. זה לא חד פעמי, כי הרי בסוף אנחנו רוצים לראות. מה שנאמר בשנה ראשונה זה לא מה שנאמר בשנה רביעית, ואנחנו רוצים לראות אם יש מגמות של שיפור. שהרי, אם היינו נוכחים שציבור המורים לא אוהב את זה, לא מזדהה עם זה, זה לא השיג את המטרות – היינו צריכים לשבת ולחשוב מחדש עם הסתדרות המורים. לשמחתי זה לא כך. זה לא אומר שזה מושלם. זה שלם, זה לא מושלם.

בואו נראה מה בעצם בדקה הראמ"ה והיא עקבה גם אחרי תהליך ההוראה-למידה וגם אחרי ההישגים של המערכת.

אם כך, בנושא חיזוק מעמדם - שזו הייתה המטרה הראשונה שטבעה הרפורמה – אנחנו רואים עלייה בשביעות רצון של המורים מתנאי שכרם. עכשיו, אני אומרת לכם, תיכף יהיה שיח, תמיד רוצים יותר.

יש אחוזים כמה מורים שבעי רצון?

יש, יש, תיכף אתה תראה בהמשך. הכל באחוזים, הכל מכומת, זה מחקרי הערכה שלא אני עושה אותם, זה ממש אחד לאחד. יש גם באתר של הראמ"ה את האחוזים, אבל חגית תוכל להוסיף.

עלייה בשיעור המורים המדווחים על עומס רב בעבודה בבתי הספר. המורים סבורים שמקור העומס הוא בריבוי המשימות שנוספו על בתי הספר ולא בשל אופק חדש. תראו, כמי שליוותה את התהליך של אופק חדש הרבה מאד שנים, כמנהלת המנהל הפדגוגי, צריך לומר וביושר, אופק חדש נכנס ושנה או שנתיים אחרי התחלף השלטון והתחילה קדנציה חדשה, שהייתה קדנציה מאד עמוסה. גם עכשיו היא מאד עמוסה. בחיים שלנו בכלל, בשדה ההוראה, אנחנו מאד עמוסים, אבל אנחנו משתדלים לעשות המון דברים. כשאנחנו לא עושים – אומרים למה. כשאנחנו עושים – זה כבר עמוס יותר מדי.

ואז בעצם חברו להם, ואני אומרת את זה מבדיקה שלי, כי אני הייתי מנהלת המנהל הפדגוגי. זאת אומרת זו הייתה אחריות שלי לרדת לרזולוציות של מה אומרים לנו המורים. מה אומרים לנו המנהלים. מה זה הדבר הזה שיוסי וסרמן כל שבוע דורש ממני לשבת בישיבה, לדבר על העומס ואיך מפחיתים אותו. לתוך זה, כשעשינו איזה שהוא בידוד של הגורמים, ראינו שבעצם בד בבד עם ההטעמה של הרפורמה, מערכת החינוך רצתה לעשות רבה מאד דברים.

מה היא עשתה? היא הכניסה הרבה מאד יוזמות. כל הנושא של התכנית האסטרטגית הקודמת, ואני מניחה שגם עכשיו. אני הייתי שם גם בקודמת, אז אין לי ביקורת, אני רק אומרת את המצב. רצינו תקשוב, רצינו ניהול עצמי, רצינו הישגים, רצינו פרויקטים, רצינו בקרות, רצינו מיצבים, רצינו ואנחנו עדיין רוצים. אל תסתכלו עלי כאילו עכשיו לא יהיה, אבל אני באמת אומרת שהחיבור בין ללמוד עולם חדש, אל תלכו רחוק. אפילו העובדים במשרד החינוך – הרפורמה שינתה להם את עולם העבודה. כל מה שהם הכירו עד עכשיו: חשבי השכר, עובדי כוח אדם בהוראה, מפקחים – זה עולם חדש ולעולם חדש צריך להתרגל. נכון. אני חלק מהמערכת ואני יודעת.

יש מורים שמרגישים שהם כמו האווז הזה, שעושים לו פיטום. מוסיפים, מוסיפים ומוסיפים.

כן, מוסיפים, מוסיפים, מוסיפים. ולכן אני אומרת, הרפורמה הוסיפה שעות. כן, היא הוסיפה שעות. אי אפשר לומר שלא השתנה עולם העבודה. מורים נדרשים לעוד שעות בתוך המערכת. גם הרפורמה השנייה הוסיפה שעות. מורים נדרשים לשהות בבית הספר, זה אחד העיקרים שלה. אנחנו לא מצטערים על זה, אבל אנחנו נראה שגם בעניין הזה יש איזו שהיא תחושה שזה עמוס. ששעות השהייה, אומרים לנו המורים, לא פותרות את בעיית העומס. כי הן בעיקר משמשות לעבודת הצוות, להכנת החומרים, ובעצם אם תבענו או שיווענו לכך שמורה יסיים עבודתו בבית הספר, ילך הביתה, ינוח, ישים רגל על רגל והחיים הטובים, זה לא לגמרי מדויק. יש עדיין משימות שנשארו בבית, למרות שהם עושים יותר בבית הספר.

אני רוצה לומר את זה גם על שתי הרפורמות מהלימוד האישי שלנו. תראו, כל מי שהיה מורה וכל מי שהיה מנהל – לעבוד בבית הספר על דברים שאתה רגיל לעבוד בבית, כמו לבדוק מבחנים, כמו להכין מערכים, זה חלק משינוי גם בתפיסה. אני כמורה לא הייתי מסוגלת. הרעש מסביב, הכניסה והיציאה – מאד הפריעו לי. זאת אומרת עדיין עבודת המבחן או בדיקת המבחן או כתיבת המערך, נעשתה בבית. עכשיו, יש מורים שבתהליך שיפרו מאד את המקום הזה ויש מורים שעדיין אומרים – אל תפריעו לי לעשות את מה שאני רוצה עם הפיג'מה. אל תפריעו לי למקום שאני צריך או אני צריך את פסק הזמן בין העבודה בבית ספר לבין העבודה בבית.
חיזוק מעמדם של המורים והעלאת שכרם – הייתה גם תחושה ויש עדיין עלייה דרמטית בשביעות הרצון מהתפתחות המקצועית של המורים. כשאנחנו היינו מורים בשנים עברו, לא היה מתווה ברור. יכולנו לקחת כל מה שאנחנו רוצים. החיבור של המתווה, המיקוד של המתווה והבחירה שלהם בתוך המתווה, יוצרת להם תחושה של התפתחות מקצועית רלבנטית.

מורים רבים מעלים גם צורך בפיתוח מקצועי שיעניק להם עוד כלים פדגוגיים לשעה הפרטנית. עדיין לא השלמנו. עדיין הם מרגישים שחסר להם.

פסק לחלוטין העיסוק בסוגיה האם צריך את הרפורמה. בשנים הראשונות הראמ"ה שאלה – אתה בעד, נגד, אתה רוצה, אתה לא רוצה. היום, מכיוון שזה כבר אחרי 5 ו-6 שנים שאנשים נמצאים, הרוב הגדול אומר – לא יכול לראות, קראנו לזה מה זה העולם הישן. 90% מן המורים ו-99% מן המנהלים כבר לא שואלים את השאלה.

כשאנחנו מדברים על המטרה של שוויון הזדמנויות לכל תלמיד והעלאת הישגי התלמידים, אופק חדש נתפס ככלי לשירות המורים ולהתמודדות עם תלמידים שקשה להם. השעות הפרטניות נתנו את מסגרת הזמן להתעסקות עם התלמידים. אם כי ההנחיות שלנו הן לא הנחיות שאומרות שעות פרטניות – תלמידים חלשים. אנחנו אומרים שעות פרטניות מגיעות לכולם, על הרצף גם קבוצת המצטיינים וגם קבוצת אלה שאין להם קשיים והם נמצאים בתווך, צריכים לקבל את השעה הפרטנית, אבל מטבע הדברים, בהתנהלות הראשונית, בצורך הראשוני אפילו של המורה לגעת בילדים, הוא נוגע קודם כל בילדים שקשה להם, ואנחנו רואים ש-75% מן השעות הפרטניות ביסודי, ניתנות לתלמידים אלה. האם זה מה שאנחנו רוצים? לא. אנחנו רוצים לראות פיזור יותר הגיוני.

אנחנו עדיין אומרים ששעות פרטניות הן שעות גם ללמידה וגם להעצמה רגשית של הילדים. עדיין אנחנו רואים, בעיקר שעות פרטניות בנושא למידה ובתוך הלמידה, בעיקר שפת אם ומתמטיקה. הן מתקיימות עדיין ברובן במהלך הלימודים, אם כי משרד החינוך כתב את הנהלים המדויקים, ש-30% או 40% צריך להיות ברוחב, ו-60% או 70% באורך, ועדיין קשה מאד לבתי הספר למשוך את היום למטה.

עדיין, כשמוציאים ילד יש לזה חוקים. זאת אומרת אם מוציאים ילד להתרמה או לסיוע, אז אנחנו דואגים שזה יהיה באותו מקצוע, כדי שזה לא יהיה שכרו בהפסדו, אבל אנחנו מצמצמים את היכולת לקחת מתוך השיעורים, כי אנחנו רוצים שזה יהיה תוספתי. עדיין אנחנו לא באחוזים שהגענו. המורים אומרים התלמידים בסוף היום עייפים ורעבים ולכן אנחנו עושים את זה במהלך היום.

ברמת שיפור האקלים בבית הספר, אנחנו רואים שינוי לטובה באקלים. זו לא חכמה מאד גדולה, זה מאד ברור. ככל שיש נוכחות של מורים ואם זה היה ברפורמה הזאת או ברפורמה הזאת, ככל שמורים נמצאים בבית הספר, פנויים לשיח, יש להם זמן – באופן טבעי זה מרגיע את הילדים, זה מרגיע את הצוותים ויש יותר זמן, ולכן יש ירידה גם בממדי האלימות. אנחנו יכולים להציג את זה בתהליך נפרד.

הרפורמה נתפסת כמשפיעה לחיוב. לדברי 75% מן המורים ו-95% מן המנהלים, על העשייה הבית ספרית, הנושא של קשר מורה-תלמיד, עבודת צוות, שהרי אמרנו שמרבית השעות נלקחות לשם, יש תחושה של שיפור בהישגי הלימודים.

צריך לומר שקשה מאד לעשות הבחנה מבדלת בשיפורים בהישגי התלמידים, מכיוון שזה לא רק אופק חדש. אנחנו מכניסים ומשקיעים הרבה מאד תכניות, ותמיד הראמ"ה אומרת – קשה מאד לראות מה בדיוק חלקו של אופק חדש בשיפור ההישגים, אבל אנחנו רואים שבבתי הספר במגמה, יש שיפור בהישגים.

שביעות רצון של המנהלים מהרחבת סמכויותיהם, אך עדיין הם מבקשים להגדיל גם את השכר, גם את הסמכויות וגם את האוטונומיה. צריך לומר שבשנה זו, כפי שאתם יודעים, בקדנציה הזו אנחנו משקיעים מאד בנושא של אמון במנהלים, אמון בצוותי הוראה והגדלת הגמישות הניתנת להם והאוטונומיה, אם ברמה של ניצול שעות ואם ברמה של בחירה בתכני הלימוד, ואם ברמה של הערכה פנימית בית ספרית.

לגבי הגנים, אני אתקדם מהר. הגנים נכנסו יחסית אחרונים בסבב. אנחנו רואים מגמה של שיוני חיובי כלפי מרבית ההיבטים. אנחנו ממש בתחילת הדרך. עדיין, בתום שנתיים, מרבית הגננות וההורים מצדדים בקיום הרפורמה. צריך לומר שבשנה הראשונה אמרו – הילדים רעבים, הילדים עייפים, אתם לוקחים לנו את הילדים בכוח עד שעה 14:00, אתם מתעללים בילדים, מה אתם עושים לנו וכן הלאה וכן הלאה, ולאט לאט הדברים, כפי שבתהליכי שינוי, מתמעטים, הופכים להיות חלק מהסדר.
סימה, מנהלת האגף הקדם היסודי, עשתה בתהליך עם הסתדרות המורים ועם המפקחות ועם הגננות, תהליך של ארגון מחדש של יום הלימודים בגן, במסגרת שש שעות, כשיש מקום לשיח ויש מקום למשחק ויש מקום ללמידה ויש מקום לאוכל. התעסקנו הרבה עם האוכל – אם יהיה מזנון או ארוחה מסודרת עם עוד כריך, פחות כריך. אלה הצרכים הבסיסיים של הילדים, חלילה, אני לא מזלזלת, אבל בשנים הראשונות התעסקנו כמעט רק בזה. מתי הם יאכלו, באיזו צורה, באיזה אופן, איך הם ינוחו – בפינת הבובות או בפינה אחרת, וכן הלאה וכן הלאה.

מנגד, צריך לומר שהסייעות מסויגות. סייעות מרגישות שיותר קשה להן. בכלל הנושא של סייעות הוא נושא. סייעות אינן עובדות הוראה, הן אינן כמו הגננות. יחד עם זאת, אנחנו משתדלים ורוצים לעשות תהליך עם השלטון המקומי, להיכנס ברמה של הכשרה יותר מדויקת ולנסות לשפר את מעמדן.

יש עדיין חוסר שביעות רצון, אבל אנחנו רואים בתהליך, אנחנו לא ממציאים את זה, כמו בכל התהליכים האחרים, מגמה של שיפור בשביעות הרצון במהלך שנות ההפעלה.

הגננות והסייעות הדגישו בעיקר קשיים הנובעים מעומס בתיעוד. זאת אומרת אנחנו דורשים יותר מהן, אתן נשארות יותר, אתן עושות שש שעות, אתן צריכות לדווח איך הילדים מגיבים, מה קורה בשיח, מה קורה בשעה הפרטנית, וזה קשה, והן עדיין אומרות – יום ארוך. זה יום ארוך.

ההורים בינתיים לא רואים לחיוב או לשלילה. אני יכולה לומר שבהתחלה להורים, לחלקם, כמובן הכל אני מדברת על חלקם, דיברו על ההארכה הזו של ה-40 דקות כמשהו שקשה לילדים. היום אנחנו לא שומעים על זה יותר.

עוד אנחנו רואים בנושא תום השנה השנייה, יש שביעות רצון מאד גבוהה מהתמיכה המקצועית שגננות מקבלות בעבודה, מההתפתחות המקצועית שלהן - תראו את האחוזים. מהקשר עם ההורים, מתחושת האוטונומיה וממידת הספק הפעילות המתוכננת בגן. למרות שהשיחות הפרטניות נתפסות כחיוביות, התנאים עדיין לא מספקים לדעתם. חל שיפור, לדעת הגננות והסייעות בתחום הזה, גם בשנה השנייה.

רמת שביעות הרצון מהשכר והתנאים בקרב הגננות לא גבוהה, הן חושבות שמגיע להן יותר, וחלה עלייה קטנה בשביעות רצון הסייעות.
אני צריכה לומר שהנושא של הגננות, כשלילי עומדת בראש, מדובר כל הזמן. אנחנו בתהליך של טיוב. אני חושבת שאחד ההישגים, וזו הייתה באמת דרישה בלתי מתפשרת של מזכ"ל הסתדרות המורים, לסיפור ה-36 שעות מתוך הבנה שהעומס והשינוי דורש גם לגננות התייחסות לדברים שנעשים מעבר לשעות הפעילות, ואני מקווה שאנחנו נראה את התוצאות גם בשביעות הרצון שלהם בהמשך.

תודה למיכל.

יוסי וסרמן, יושב ראש הסתדרות המורים, בבקשה.

תודה. אני רוצה להודות ראשית לך, חבר הכנסת מצנע, על שיזמת את הדיון הזה, את הישיבה הזאת. אני רוצה להודות לחבר הכנסת שנמצא, מסעוד גנאים, וגם לחבר הכנסת אוחיון שיצא, שהם תמיד מעורבים בכל מה שקשור לחינוך – תודה רבה.

אחרי מנכ"לית משרד החינוך, אני מחליט להיות מאד מאד קצר, כדי לאפשר לציון שורק, להציג את המצגת שלנו, של האני מאמין שלנו באשר לרפורמה, ולחברים נוספים מבין חברי הנהלת הסתדרות המורים, שיחד עשינו את הדרך הזו, אדוני, משנת 2007. דהיינו אנחנו בסיומה של השנה השביעית, אז התחלנו את הרפורמה. אז אולי החברים שלי גם ירצו לומר משהו, ואם תואיל, תאפשר למי שירצה לומר.

אני רוצה להודות למיכל - - -

יוסי, מה שדיברנו במסגרת ה-20 דקות – ידבר מי שאתה רוצה.

20 דקות זו המצגת שלנו.

אחר כך נפתח לדיון חופשי, ואם יהיה לנו זמן - אפשר לשמוע עוד. אני פשוט לא רוצה ש - - -

אני לא משרד החינוך – 50 דקות.

נכון, אתה לא משרד החינוך. מה שנכון - נכון.

נכון, אז אני לא 50 דקות. חשבתי אולי 30 דקות. אבל אדוני, ביני לבינך אף פעם אין ויכוח. אז מה שאתה מחליט.

בבקשה.

תודה רבה מאד למנכ"לית משרד החינוך, שהיא בקיאה מאד מאד, מהיום הראשון שחשבנו על הרפורמה. לא מהרגע שהיא הגיעה להיות מנכ"לית – הרבה לפני כן. היא הובילה, עזרה, תמכה בכל תפקיד שהייתה – מהתפקידים היותר נמוכים ועד יושבת ראש המנהל הפדגוגי ואחר כך מנכ"לית. אז תודה.

חברי ואני בהסתדרות המורים נחשפנו לרפורמה באיזה שהוא שלב של שנת 2005. ... דוברת לא צלח מסיבות שאני לא אתחיל עכשיו לפרט. אנחנו הלכנו לרפורמה שהממשלה הציעה דאז והושיטה יד של שיתוף פעולה מלא ונענינו להושטת היד הזו, והובלנו רפורמה במשותף. ועל פי החלטת ממשלה, שרת חינוך ושר אוצר היו ראש החץ של הממשלה, והם הטילו על אלי כהן, שהיה אז הממונה על השכר במשרד האוצר ועל מנכ"ל משרד החינוך ובהמשך מנכ"לית משרד החינוך, להוביל את הרפורמה יחד עם השרים.
מה הניע אותי ואותנו, חברי, שותפי בהנהלת הסתדרות המורים – אלף, בשנת 2005-2006, היו 15,000 עובדי הוראה, שנזקקו להשלמת הכנסה. זה ביזוי למדינה כמו שלנו, שהחינוך וההשכלה הם התשתית הקיומית שלה. וחברי ואני הבינונו, שללא רפורמה לא נוכל לפרוץ את מה שקיים במדינת ישראל, שאני קורא לזה השלכות רוחב בארגוני עובדים ובהסכמי שכר עם ארגוני עובדים. לכן החלטנו ללכת לרפורמה.

אני מבחינתי האישית, ברמה האישית, שמתי את נפשי בכפי כאיש נבחר להוביל - כנציג הסתדרות המורים – רפורמה כזו, רפורמה מקיפה מאד. היא תפיסת עולם, היא לא מילה. היא לא רק מילה. למה הלכנו? רצינו לשפר את מעמד המורה, לשפר בגדול את שכרו ולהביא לכך שטובי האנשים הצעירים של מדינת ישראל, יאבקו, ישאפו וירצו להיות מורים ומחנכים. אלה מטרות הרפורמה מבחינתנו, והלכנו יחד עם הממשלה.

מספר שנים לאחר מכן הייתי אורח של ארגון מורים אמריקאי גדול – ה-AFT. הזמינו אותי לשבת על הבמה, כששרת החינוך הפדראלית, של בוש, אז, דיברה על הרפורמה שלהם, של – No Child Left Behind, נכון, זו הרפורמה?
ושרת החינוך באומץ גדול, אמרה שגינו, נכשלנו ברפורמה שלנו והסיבה לכך – שלא שיתפנו פעולה עם ארגוני המורים, והיא ידעה בדיוק מי אני והיא אמרה – אנחנו ננהג כמו ידידים ממדינה קטנה הרבה יותר, אבל יש לנו מה ללמוד מהם. ולאחר מכן, עשו רפורמה אחרת משותפת.
ובכן, היום אנחנו, כפי שאמרה המנכ"לית, כל מוסדות החינוך, מגן הילדים ועד חטיבות הביניים, כולם בתוך אופק חדש. אגב, שני הארגונים קרובים לפתור את בעיית היציגות בחטיבות הביניים. אנחנו קרובים להסכם בנושא הזה, לידיעת אדוני. אני מדבר בשם הסתדרות המורים, לא בשם ארגון המורים, אבל אני בטוח שרן, אילו היה כאן ונציגו – יסכימו לכך שאנחנו קרובים.

יש הרבה מאד מה לתקן באופק חדש, אדוני יושב הראש, הרבה מה לתקן. אכן העומסים כבדים ואין צורך שיהיו עומסים. הם לא אופק חדש, הם תוספות שהוטלו על מוסדות החינוך, על הגננות, המורים, המנהלים, בהמשכה של דרך, בשנים שלאחר אופק חדש. זה לא אופק חדש. בשנה הראשונה, בשנת 2007, אפשרנו, מי שאינו רוצה שייצא החוצה. 330 בתי ספר היו באופק חדש, בית ספר אחד לא ביקש לחזור לעולם הישן. זה בשנת 2007.

לגבי שביעות הרצון, יש בדיקה של ראמ"ה ויש נתונים של אנשי מקצוע ואין לי הרבה מה להתייחס לכך, אבל אנחנו זקוקים לשיפורים מיידים, ויש לנו תכנית של אופק חדש 2, שאנחנו הבאנו אותה בפני השר, בפני המנכ"לית באופן ראשוני, ויהיה עליה דיון. ברור שמי שמנהל את החינוך במדינת ישראל זה משרד החינוך ואנחנו נביא את זה ונשכנע את אנשי משרד החינוך – מה טוב בהצעות שלנו.

אבל אנחנו חייבים לשפר את התנאים הפיזיים במוסדות החינוך. זה חובה. זה Must. ממש, דבר שאי אפשר להתפשר עליו. אין זמן, אין מקום למורים לשהות בו, אין מקום לנהל שיעורים פרטניים. דהיינו, היהלום שבכתר הרפורמה, שבעיני זה השיעורים הפרטניים, אין זמן, אין מקום איפה לבצע. וכפי שאמרתי לגבי העומסים, צריך לקבל החלטה מה כן עושים, מה לא עושים, כדי שהמנהלים יבינו מה כן ומה לא; וצריך להרחיב בגדול את האוטונומיה לבית הספר, לגננת. לאפשר למנהל ולצוותו להחליט מה חשוב וטוב לקהילה שלו, על פי תכנית הליבה של משרד החינוך.

אני אסתפק בדברים האלה ואני אבקש שתאפשר לציון שורק, שהוא מנהל בית הספר המרכזי שלנו, אגב בית הספר המרכזי שלנו זה מוסד אקדמי, היה, שהרבה מאד מראשי משרד החינוך למדו בו כשהוא היה סניף של האוניברסיטה העברית בירושלים וציון היה מנהלו.

אז ברשותך, יושב הראש.

בבקשה.

נניח שנסכים שאין לנו ברירה אגב, שלכל מטבע יש שני צדדים. המזל הוא, במטבע כזה, שבדרך כלל, אם הוא מוכר וידוע, הוא של אותה מדינה. כלומר, הוא משלים. הוא איננו נוגד.
נקודת הראות שלנו, אנחנו יזמנו את התכנית הזאת כבר בשנת 2004, פיתחנו אותה בשנת 2006, הבאנו אותה לשרת החינוך דאז, יולי תמיר, והחלטנו שאנחנו הולכים על תכנית שהיא התחדשות מערכת החינוך. לא היה בכוונתנו לעשות רפורמה, את זה ייסדה תכנית דוברת, של שיטת זבנג וגמרנו.

אנחנו, עם צוות מומחים מהטובים ביותר שהיו, שיש במדינה כל השנים, החלטנו לבנות ולהציג תכנית איטית, מדורגת, שרואים כאן את שלביה, ובדקנו אותה בדיקות אחרות, בצורה של סקרי עומק – ארבעה במספר – של מחקר של רשות המחקר של אוניברסיטת תל אביב. מחקר איכותני, מעמיק, שראיונות עם מורים נמשכו 3.5 שעות ועד רחשי מורים ברשתות. עכבנו צעד צעד אחרי כל מה שנכתב, בכל מקום. ואז, את הצעד הקובע שבנינו, הרחבנו באופק חדש והגשנו לפני זמן תכנית, שגם מונחת לפי דעתי לידך, שמציעה מה יהיה השלב הבא, תחת עולם האמונה שהסתדרות המורים יצרה, שאני לא אפרט אותו כאן, משום שהדברים ברורים, ולפי דעתי הם נתונים להסכמה.

הסקרים והמחקרים שעשינו הראו בבירור מה קרה. מה השגנו. ואנחנו מראש מגדירים – השגנו חלקית. בשום מקום לא הגענו למצב שאנחנו יכולים לברך על המוגמר, אבל חיזקנו יסודות פרופסיאלים - שלהסתדרות המורים, מזכ"להּ, נבחריה – זהו דגל.

ההוראה היא משרה, משרה מלאה, מורכבת, מגוונת, היא כוללת יותר מלהיכנס לכיתה, לצאת לכיתה, להיכנס לכיתה אחרת, שיפור בשכר עובדי ההוראה ומה שבעינינו היה מאד חשוב, שהוא דגל, אבל הוא בהחלט לא במקום שהוא אמור להיות, לפי דעת המורים. כי עשינו קבוצות מיקוד ללמוד את זה, ויש הישג אחד שכל המורים גומרים עליו את ההלל. אנחנו גומרים עליו את ההלל כי אנחנו לא מבינים אותו – ההוראה הפרטנית.

ההוראה הפרטנית ללא ספק הכניסה מימד שלא היה במערכת החינוך וחלק גדול מהצעד הקובע, שהיא תכניתנו להתחדשות מערכת החינוך, היה הוראה פרטנית, אבל נכון להיום, אם נהיה ישרים וכנים, בלי הצטעצעות, זה לתת את מכונת הכביסה הכי משוכללת, בלי מדריך למשתמש. אנחנו לא רוצים מדריך למשתמש - אני רוצה להיות מאד ברור – שיגביל את יכולות המורה, אבל כל מה שהוא מרחב קונספטואלי, עיוני, תפיסתי, וכל הניסיון המצטבר, שנוכל להגיד למורה – הנה, ראו מה אפשר לעשות – לשם אנחנו צריכים להודות שלא בדיוק הגענו.

מה לא השגנו עד הסוף? סביבות עבודה תומכות. תראו, אין מה לעשות. בשביל להגיע לתוצר, אתה צריך ליותר ממורה ויותר מתלמיד. אתה צריך סביבת עבודה שהיא אפשרית. כדי לממש את אופק חדש, הנקודה השלישית, אנחנו חייבים מסלולי קידום, לא כאלה שכל המורים לומדים שנה ראשונה, שנייה, שלישית, רביעית, 7 דרגות אותו דבר ושהם לומדים בקבוצות הטרוגניות, הרבה פעמים חסרות תכלית כמעט. אנחנו רוצים מסלולי קידום בהוראה.

כמו שאנשים מתקדמים בניהול, החלום של הסתדרות המורים, הוא להגיע למצב שיהיו מורים מומחים לגיאוגרפיה, מתמטיקה, היסטוריה, להוראת מחשב, לשילוב מחשב, להוראה וירטואלית. זה מה שיוסי דיבר עליו באופן שלא משתמע לפן שני. אנחנו רוצים להתיר את הסבך שעומסי העבודה מפילים על המורים, באופן שהם לא יכולים לעמוד בו.

לעובדי ההוראה, הגננות.

לעובדי ההוראה. יש לי פשוט תקלה במחשב.

המחשב פשוט יודע להקפיד על לוח הזמנים יותר טוב.

אני אקפיד על הזמנים שלי, לא תהיה חריגה.
עכשיו אני רוצה ללכת בעקבות מיכל ולהסביר מה התקלה המופלאה שקרתה, באופק חדש. אופק חדש, עקרונות היסוד שלו, הציעו התפתחות אישית, מקצועית ומרחב של אוטונומיה בית ספרית. מה שאתם רואים כאן, זה אופק חדש. מה שאנחנו רואים עכשיו, זה מה עשה משרד החינוך הקודם. זה לא השר החדש, זו איננה המנכ"לית החדשה, אבל הממשל הקודם בא בתכנית חדשה, והוא השיק על אופק חדש, תכנית שעיקרה אחריותיות מובהקת.

הם דרשו מן המורים דיווח, הם דאגו לבקרה. הם הגיעו למצבים שבעצם מורים לא יכולים היו להתפנות לעבודה החינוכית שלהם. והמחקר העיקרי של אוניברסיטת תל אביב, של מאות מורים, גננות, מנהלים, בשיחות עומק, אמרו – עדיף לצטט את זה. אנחנו תפיסתנו מכוונת לעבודה חינוכית עם התלמידים ולא להיות טכנאי הוראה שהמשרד יגיד לנו צעד צעד ושלב שלב מה אנחנו צריכים לעשות.

ובנקודה הלפני אחרונה, עומסי העבודה שהוטלו, היו כאלה שלא נשאר לנו זמן לעבודה החינוכית, משום שדו"ח היה חייב להיות דו"ח, מבחנים משווים היו חייבים להיות מבחנים משווים. ההבטחה של אופק חדש, שהלכנו בה יד ביד – המשרד והסתדרות המורים – הייתה שכמו כל בעל מקצוע, מרבית עבודת המורה תתבצע בבית הספר, במסגרת עבודה שעלתה ב-20% על זו הקודמת לה.

הנקודה לפני אחרונה בעמוד הזה, היא אמנם לא "לנדסמן", אבל יש בה את כל היסודות. מורים אמרו לנו, אנחנו לא שולטים בזמן שלנו. מריצים אותנו ממשימה למשימה. מורים אמרו – המערכת לא מאמינה בנו. ואני חושב שכל מי שראה אפילו תכניות חדשות, ראה כמה שרת החינוך מאד לא האמינה במוריה. סביבות לימוד שלא הוסיפו, משבר אמון מאד גדול במערכת הקודמת. אני לא מדבר על המערכת העכשוויות.
הנקודה האחרונה, שלא ניתן להתעלם ממנה, נוצר אצל המורים, בגלל האחריותיות, עומס רגשי אדיר, משום שהם עמדו במצבים שהם באמת לא ידעו מה לעשות. ומתי כל זה קרה? כשדיאנה רביץ', שהיא הביאה את No child left behind, כתבה את ספרה המפורסם בשנת 2010, והיא אמרה – כל בר דעת צריך להתפכח מן האשליה שהאחריותיות, בעצם מכוונת את האנרגיה ואת המשאבים הנפשיים והמקצועיים של המורים, לא לדבר הנכון.

כי באמת, אם רוצים לראות מה המורה עשה במערכת, זה מה שמורה עשה במערכת. הוא היה מן גלגל שיניים, מורכב על גלגלי שיניים אחרים, והוא רץ מעבודה לעבודה. אני לא אפרט אותו, אבל רשות המחקר של אוניברסיטת תל אביב, אני לא אקרא את השקף הזה, אני אשאיר אותו 20 שניות למי שירצה. הוא מופיע בחוברת שלנו. בדקנו את אופק חדש – מה התורה שהוא הביא לעולם – מול מה הייתה גישת האחריותיות של משרד החינוך, ולכן אנחנו גם מציעים בתכנית שלנו, אחרי שהמורים הגיעו למקום שהגיעו.

זה המורה הישראלי בשנים האחרונות. הוא עץ לא על פלגי מים, הוא כרוע והוא כנוע מרוב מטלות. ולכן ההתחלה של אופק חדש, הצעד הבא, הוא - - -

ה-20 דקות חלפו. עוד 5 דקות ואני מבקש לסיים.

אני מסיים. אז התכנית שלנו, שהיא מעין המכסה לסיר, מבקשת את הדברים האלה: לצמצם את המטלות, לבסס את ההוראה הפרטנית ולחלחל אותה לתוך בית הספר. בקיצור, לייצר מציאות כזו, זו התכנית שאנחנו רואים ואנחנו מציעים לא לשכוח את העלאת ההשקעה בחינוך, כי אנחנו לא רואים את הכיוון הזה. הגיל הרך, הכשרת המורים, מאד צמצום. אנחנו יודעים שזה כסף. בסוף הכל זה כסף. צמצום השעות הפרטניות למורים, הגדלת הזמן שיש למורה לתלמיד - - -

צמצום השעות?

הפרונטאליות, זה כתוב. סליחה. הובלת תהליך שנראה לי שחשוב מאד לשים לב אליו. יש עשרות מחקרים שמראים שככל שבית הספר קטן, הילד איננו אנונימי, ולכן אנחנו רוצים שבתי הספר יהיו עוצמה מקצועית במקום שהמנחים, המפקחים, המדריכים, ישבו במבצר השן, הלוואי והם יהיו בבית הספר שבו יהיה מנהל מוביל ומורה אוטונומי.

הנושא של הפיתוח של המורים ימשיך להיות כמו שהוא היום, מבוסס על שלושה מגרשים, והרעיון המרכזי הוא לצמצם את מידות הרשויות של החינוך, להגדיל את מידות המורה והמנהל, ולהפוך את בית הספר בעצם למרכז. במילים אחרות, מה שאנחנו מציעים, מעבר למה שנאמר כאן, זה דבר אחד פשוט: אנחנו מציעים לצמצם את הפער בין הרטוריקה שהמורה זה הדבר הכי חשוב, לבין ההשקעה באמת.

אני אצטט לקראת סיום משפט אחד מהמחקר של ד"ר ברלזון, על מנהלים באופק חדש, על מקומה של הסתדרות המורים בזה. הוא מצא שככל שהסתדרות המורים הייתה יותר מעורבת והגוף שבו המורה נותן אמון כשהוא דורש בשלומו, אז ככל שהסתדרות המורים תומכת יותר במורה בבית הספר ובתהליך, כך אמונתו חזקה יותר לאן זה מוביל.

תודה רבה, אני חושב שזה משפט המחץ. יוסי, זהו?

זו המצגת. אם תאפשר לעוד שני אנשים.

לא, לא. אני רוצה להתחיל בדיון ואני אשתדל להקצות לכם עוד זמן, כי אחרת אנחנו לא נאפשר לאנשים, חוץ מהצגות, גם להביע את דעתם.

חברי, חברי הכנסת.

לא, אני אמשיך לשמוע.

חבר הכנסת מסעוד גנאים.

אני גם רוצה לשמוע, אבל רוצה גם להשמיע כמה מילים, כדי להתייחס. שמענו את המנכ"לית בקשר להערכה. אין ספק שמערכת החינוך בישראל צריכה את הרפורמה, במיוחד חיזוק מעמדו של המורה ולא כמטרה, אלא ככלי בסוף. משום שהתלמיד בסוף הוא הוא המטרה העיקרית. כך אנחנו בונים אותו לעתיד, עם כל המטרות החינוכיות שלנו.

בקשר למורים, אין ספק שיש שיפור בשכרם, אבל צריך לחשוב האם בסוף המטרה היא המורים או התלמידים, ומה הם ההישגים. עכשיו אני מסתובב בין בתי הספר ואני שומע אותם. באותו זמן שהם אומרים שיש כן שיפור, אבל יש גם את הרגשת העומס, הלחץ, וזה מלווה את כל המורים. הם אומרים זה בסדר, השכר השתפר, אנחנו יותר בבית הספר, נרתמים לבית הספר, אבל אנחנו גם סוחבים איתנו את המשימות ואת העבודה גם לבית. זה כמו הבית של הצב, שסוחב את הבית. לא היה בבית וזהו, הוא סוחב אותו. אז זה גורם לתחושה של עומס. של לחץ, ואולי של שחיקה.

אני קראתי גם הערכות, אבל כנראה של שנת 2010, 2013. יש מישהו מהלמ"ס שכותב שרפורמת אופק חדש לא הביאה אנשים חדשים למערכת החינוך ולא כישורים חדשים. בסדר, אולי ההורים מרוצים, אבל להביא כוח חדש, לסחוף את האנשים, לזרז אותם לבוא להוראה – את זה הרפורמה לא עשתה.
בסוף אני מקווה שהסתדרות המורים וגם המשרד, תהיה להם אוזן קשבת בקשר לכל הביקורת שנשמעת, במיוחד מהמורים. משום שבסוף אנחנו רוצים, כפי שאני אומר תמיד, רוצים מנהיג חינוכי, לא עבד. לא רוצים את הרגשת העבד הזו והלחץ הזה אצל המורים, משום שבסוף הרפורמה תביא דבר הפוך.

תודה.

עורכת דין עינב גוטרמן.

אוקיי, אז קודם כל בוקר טוב, שלום לכולם. אני רוצה באמת להודות על ההזדמנות לבוא לכאן ולהשמיע את הקולות. אני רוצה לדבר היום על הגנים.

שמי עינב גוטרמן מעמותת "כולנו משפחה", שעוסקת בין היתר בנושא של קידום הגיל הרך. ואנחנו כאן כהורים, זאת אומרת אני פשוט מאד רוצה להבין איך ולמה יש תחושה של שביעות רצון בשנתיים האחרונות בעקבות יישום אופק חדש, כשאנחנו יודעים שהילדים מגיעים למצבים שהם עייפים יותר בעקבות הארכת שעת הלימודים. הם עייפים, הם רעבים.

זה מיושם בניגוד לנהלים של משרד הבריאות, שמדברים על כך שארוחת הצהריים צריכה להיות מוגשת, וארוחת צהריים חמה, לא פרי, לא ביסקוויט או סנדיביצ'ון. היא צריכה להיות מוגשת בין השעות 12:15 עד לשעה 13:00. כתוצאה מיישום אופק חדש הילדים אוכלים היום בשעה 14:15, והשאלה איך פותרים את זה, כי כרגע לא נראה שזה עומד להסתיים ולא עומד להיפתר. זה חלק מאד מאד משמעותי, והוא באמת רק חלק קטן מהעניין עצמו של התנאים בגנים, של כיתות קטנות, של מחסור חמור בכוח אדם, ובאמת צריך להתייחס לזה, כי איך שהוא הגנים תמיד נדחקים פחות או יותר לשוליים, וחייבים להשקיע בגנים.

אני אשמח לשמוע איך באמת זה עומד להיפתר.

כן, אוקיי.

אורה חכם, בבקשה.

יש לי שתי שאלות, אחת לך ואחת ליוסי וסרמן. שמי אורה חכם, אני יושבת ראש ועדת החינוך של מפלגת העבודה, והייתי שמחה שיושבי ראש של ועדות חינוך במפלגות אחרות גם ישתתפו.

אנחנו חברה לא הומוגנית והצרכים בבתי הספר החלשים לעומת החזקים, אינם אותו דבר. איפה זה משתקף בכל מה שאתם עושים, בהעלאת התשומות, הדיפרנציאציה בהשקעה לכל הרוחב בבתי הספר החלשים? הפערים הולכים וגדלים, לא הולכים וקטנים. אז אנחנו משתדלים להעלות את מעמד המורה. הייתי רוצה לשמוע לגבי התשומה הנוספת במעמד של מורים, שמופנים לבתי הספר החלשים, כדי לצמצם את הפערים.

את מדברת על הפריפריה?

אני שואלת שאלה.

כן, אבל שנבין גם מה את שואלת. את מתכוונת הפריפריה לעומת - - -

נכון, נכון. אני כשאני אומרת דיפרנציאציה, בתי ספר חלשים, אני מתכוונת פריפריה והפריפריה נמצאת למשל גם בשכונות עוני, שהן ברשות כמו תל אביב.

לא בהכרח פריפריה גיאוגרפית, הכוונה.

לא רק גיאוגרפית. עכשיו, אני לא שמעתי בכל הדו"ח הזה, ואת מיכל הדגשת בדף הראשון או השני, שאנחנו המטרה שלנו להקטין פערים. לא שמעתי במה זה בא לידי ביטוי בהשקעות האלה שאנחנו עושים. ואם כן, השאלה שלי כמה משרד החינוך משקיע בהשקעה נוספת, הקצבה נוספת, דיפרנציאלית, כדי לצמצם את הפערים ולו בכל מה שאת ציינת וגם בכל מה שיוסי וסרמן ציין.

אני מברכת על העבודה, אבל איפה צמצום הפערים? אנחנו הולכים וגדלים בצמצום בפערים האלה, כי השכבות החלשות, לצערי, לצערנו, מה שמשרד החינוך לא יכול, הן נוטלות על עצמן, ביחד לדוגמא עם הרשות כפר שמריהו. אז מה על הילד החדש? אתה אמרת יפה - No child left behind, איפה אנחנו עושים את זה?

תודה.

כן, אוקיי, תודה רבה.

מארגון הגננות והמחנכות נרשמו שתיים, אני אתן רשות דיבור לאחת. אסנת אדם ודפנה אבן, מי מדברת?
בבקשה.

שמי דפנה אבן. גם אנחנו מודות על כך שחבר הכנסת עמרם מצנע הקדיש את הישיבה לנושא החשוב הזה. אנחנו פנינו הרבה מאד גם לחבר הכנסת אוחיון, שוודאי היה מעורב ביוזמה של הדיון הזה, מפני שאנחנו מייצגות כאן את הגננות - - -

כמה גננות?

סליחה, אבל אתן לא מייצגות את הגננות.

חברים.

תנו לה לדבר.

תנו לה לדבר.

כן, אבל השאלה לגיטימית – כמה גננות - - -

השאלה ברורה. יש הסתדרות המורים והגננות - - -

אנחנו לא מעררים על זה שאתם הארגון היציג, אבל אנחנו באים להשמיע את קולן של הגננות.

אני מבקש לתת להן את רשות הדיבור. בבקשה.

100 גננות בארץ, בסדר גמור.

קולן של הגננות - - -

גם אילו הייתה מגיעה לפה גננת בודדת, הייתי נותן לה לדבר.

בשם עצמה אבל, לא בשם הגננות.

בסדר. בבקשה.

יש לנו גננות רבות שרשומות בארגון ואותן אנחנו מייצגות. נייר העמדה שלנו, שאותו שלחנו לחברי הוועדה, מראה דברים הפוכים לגמרי ממה שהוצגו פה, וחשוב לי מאד להעלות אותם.

רפורמת האופק נוסדה כדי לשפר את מצב ההוראה ואת מעמד המורה, אבל בעצם היא השיגה בעיקר כלפי הגננות – הפוך, ואפלתה אותן. יש לנו פה תשעה סעיפים מפורטים, שהוכחו גם על ידי סקרים ומבדקים שהעביר משרד החינוך, וגם מכון הסקרים של הכנסת, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ועליהם אנחנו בנינו את הנייר.

קודם כל, מקדם ההמרה בעת המעבר מהעולם הישן לעולם החדש, מקדם ההמרה של המורים היה בין 17% ל-37%. הגננות באופן גורף קיבלו כולן רק 16%.

21%.

16%. ה-5% הנוספים לתואר השני, גם המורים קיבלו אותם. הפער נשאר. אין התחשבות לא בוותק, לא בשום מצב של סטאטוס אישי כמו שנעשה למורים, על חינוך כיתה, על מצב אישי, כלום. כולם קיבלו 16%.

אחר כך, התוספת למקדם ההמרה, גם כן נעשה בצורה מחוכמת. כי למורות הם נתנו תוספת של 10% למקדם ההמרה, שהוא קובע את השכר המשולב והדרגה, אבל הגננות קיבלו 10%. הגננות האימהות, שמקבלות תוספת אם, הן קיבלו אותן רק לשכר המשולב. ואז, ברגע שהילד או הילדה שלהם מגיעים לגיל 14, נעלמת התוספת הזו. אצל המורים זה נשאר.

הלאה, התוצאה הישירה של מקדם ההמרה הנמוך שהוענק לגננות, מיקם אותן בדרגות שכר נמוכות. והסקרים של משרד החינוך בעצמם מראים את זה, שרוב המורים נמצאים בדרגות 7-9, ורוב הגננות נמצאות בדרגות נמוכות של 1-5.

מה פתאום?

בסיס המשרה: העבודה של הגננת היא 30.4 שעות פרונטאליות והמורה עובד 27 שעות פרונטאליות, והוא קיבל גם שלוש שעות חינוך, שהן שעות אוויר, בעוד ש - - -

את לא בקיאה בחומר, סליחה.

ולגננת ניטלו שעות הניהול האלה, שעות התפקיד לביצוע ניהול הגן והכניסו אותה לעבודה פרונטאלית.

סליחה, המורה עובד 26 שעות עם 5 שעות עבודה פרטנית ו-5 שעות שהייה. אוקיי? תיקנתי.

לכן, בעצם לגננות, שהיו להן שעות תפקיד כדי לנהל את הגן, והן היו בבסיס השכר שלהן והן נסחבו איתן לפנסיה, היום נלקחו. הם הפכו להיות שעות פרונטאליות, ואת כל שעות הניהול נאלצת הגננת לעשות – את העבודה של ניהול מוסד – אחרי שעות העבודה בגן.

גננת משלימה – מצבה יותר חמור. בסיס המשרה שלא עומד על 33.8 שעות בפועל. היא עוד מועסקת 5 ימים בשבוע, היא עובדת יותר שעות ממנהלת הגן, כי מנהלת הגן מועסקת רק 30.4 שעות, אבל היא משתכרת רק 60% מהשכר. בנוסף, חמור מכך, מול הפיצול ששולם לה בעולם הישן 10% - - -

דפנה, אני מבקש, בואי תסכמי.

נלקח. גמולים. לא, הסיכום הוא שכשוסרמן רצה לשפר את מעמד המורה, הוא לקח לגננות ונתן למורים, וזה אחד אחד עולה פה. גמולים. הגננות מקבלות 1, המורים מקבלים 2. שעת הנקה – המורות מקבלות, הגננות לא מקבלות. 36 שעות נוספות - שסוף סוף השנה הגננות קיבלו – הן לעג לרש לעומת 156 שעות שהיו לנו. האוטונומיה שלנו נפגעה, והארכת שעות יום העבודה היא 60 דקות בבסיס שעה, כשלמורה יש 45 דקות עם הפסקה.

גם קודם זה היה ככה.

אבל רפורמת אופק באה לשפר.

לא. לא באה לשפר מה שהיה.

אוקיי, תודה רבה.

דביר אביעם, בבקשה, תציג את עצמך.

שלום לכולם. אני דביר, אני תלמיד כיתה י"ב מראשון לציון, ובנוסף לזה אני גם מדריך במרכז רון ורדי לתלמידים מחוננים ואני מתנדב עם תלמידים עם לקויות למידה בחטיבת הביניים.

רציתי להעלות את אחד מהנושאים שאני שומע הרבה מהתלמידים שאני מלמד, וזה תסכול לנוכח היחס שהם מקבלים בחטיבות הביניים, שהם מתארים אותו כיחס שהוא אחיד. עכשיו, במהלך הדיון כאן דיברו, לצערי, פחות על התלמיד ויותר על שביעות הרצון של המורים ושל הגננות, ובעצם הרגשתי שקצת שוכחים כאן שהמטרה של מערכת החינוך זה לספק חינוך איכותי.
עכשיו, התלמידים בחטיבות הביניים שאני מדבר איתם, הייתי מעריך ש-20% או 30% מתלמידי חטיבות הביניים, מרגישים שמערכת החינוך, מבחינת הגישה החינוכית שמנחה אותה כרגע, לא מתאימה להם. הם לא מצליחים להשתלב במערכת החינוך הקיימת, ורציתי לשאול מה אתם חושבים על בעצם מצב של פלורליזם חינוכי. על כך שגישות חינוכיות שונות – יופנו כלפי תלמידים שונים; והאם זה משהו שאפשר ליישם אותו במסגרת אופק חדש 2. שהרי אופק חדש בעצם מקדם את עצמאות המורה ועצמאות בית הספר ועצמאות המנהלים.

תודה.

תודה רבה. דברים מעניינים ולעניין. צריך ללמוד מהצעירים.

אדווה כהן-זמיר, בבקשה.

שלום, אני מייצגת כאן קבוצה של כמה מאות הורים, שפעלו בשנים האחרונות בדיאלוג עם משרד החינוך סביב נושא אופק חדש והיישום שלו בגני הילדים. אני רוצה גם לחזק את הדברים שאמרה עורכת הדין עינב גוטרמן, ולהתייחס לזה.

אמרה כאן מיכל, שעכשיו שומעים הרבה פחות תלונות על היום הארוך, יש הסתגלות. אני רוצה להביע את דעתי כאם במערכת, להתייחסות הזאת. אני חושבת שגם אם הגננות מסתגלות וגם אם ההורים הפסיקו להתלונן, אי אפשר להתייחס לזה כמצב טוב. אני בספק כמה מיושבי הוועדה פה ילכו לאכול את ארוחת הצהריים שלהם אחרי השעה 14:00, כמו שילדי גני טרום-טרום חובה נדרשים לעשות מזה כמה שנים.
אני חושבת שאחת הסיבות שבאמת אתם שומעים פחות תלונות על העובדה שגני הילדים מסתיימים בשעה 14:00, היא שהרבה ממי שעשה את הרעש, אלה הורים שמוציאים לפני הצהרון וכיוון ששר החינוך התיר השנה נקודת יציאה בשעה 13:30, רובנו השתתקנו, כי הבעיה הספציפית שלנו נשארה, אבל הילדים שנשארים עדיין אוכלים אחרי השעה 14:00 בצהריים, מגיל פחות מ-3.

זהו. אני מתחברת גם למי שאמר, הדובר האחרון, שהשיחה פה נסבה מאד סביב שביעות הרצון של המורות, קצת הגננות, המנהלים. זאת אומרת אין פה כמעט התייחסות לזה שאחרי העלייה בשכר ובמעמד - דברים שהם כולם חשובים מאד וחשוב מאד לפעול לטובתם – אי אפשר לפגוע בצרכים הבסיסיים של הילדים ולהאכיל אותם בשעה מאוחרת או לתת להם ביסקוויט. זאת אומרת לא זו הדרך. חייבים למצוא דרכים אחרות לעשות את כל המשימות החשובות.

אוקיי, תודה אדווה.

איציק בלוי, בבקשה.

שלום, קוראים לי איציק בלוי, אני מעמותה שנקראת גב לחינוך – העורף של מנהלי בתי הספר. אני לא מייצג את מנהלי בתי הספר, אני מייצג את משפחות המנהלים.

אופק חדש עשה שינויים מאד דרמטיים, חשובים. למנהלים – ממש לא. על פי בקשת המנכ"לית, נפגשתי עם מר שאולי כהן, היום הוא עובד משרד החינוך, בזמנו הוא כתב את אופק חדש, הוא היה בין המובילים של אופק חדש, והוא הסביר לנו את הטבלה, איך נקבע אופק חדש והשכר של המנכ"לים.
הוא סיפר לנו שלקחו את הממוצע של השכר של כל המנהלים בארץ, לקחו את הממוצע של השעות – התברר שממוצע השעות של המנהלים הוא 38.5 ולכן הוסיפו למנהלים 15% בהמרה. ה-15% האלה באו על תוספת העבודה הקשה של המורה. כי המנהל עבר 38.5 שעות ובעצם היום הוא עובד 40 שעות, לעומת המורה שהוסיפו לו שעות. ולכן, ההמרה של המורה היא בין 17% ל-37% והמנהל רק 15%. אבל המנהלים החדשים - - -

הנתונים לא נכונים.

בסדר. המנהלים החדשים לא מקבלים את ה-15% האלה. המנהלים החדשים מקבלים ב-4,000 שקלים פחות ממנהלים ותיקים. מנהלים ותיקים מקבלים תוספת אישית. זה דבר שיש אותו רק במערכת החינוך. תוספת אישית שאני לא יודע איך בכלל הארגונים הסכימו לכזה דבר, של 4,000 שקלים בממוצע. המנהלים לא מקבלים את הפרש השעות שהם עובדים מעל מורה. מורה עובד 36 שעות ומנהל עובד 40 שעות. זה 10% שהוא לא מקבל אותם.

מנהל עובד כמעט כל החופש, אין לו כבר היום זמן. הוא צריך למכור ספרים, הוא צריך לכתוב דו"חות, לכתוב תקציבים ועבודות שלא היו לו מעולם ונכנסו לבפנים. בוטלה גרירת גמול ניהול ומנהלים שעוזבים היום את הניהול ופורשים להוראה אחרי 8 שנים, הם נמצאים בדרגה 6. המורים שלהם כולם כבר בדרגה 9. טבלת המנהלים אין לה תארים. כל מי שהוא מעל תואר ראשון מקבל את אותו שכר, אין לו התקדמות בוותק.

כן, אוקיי.

זהו, תודה רבה.

כן, את ביקשת להגיב בנושא הגננות. רק תציגי את עצמך לפרוטוקול.

כן, רציתי להתייחס. אני לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים ורציתי להתייחס למה שנאמר קודם לגבי הגננות.

הנתונים אינם נכונים בכלל. אני חייבת לציין שהגננות שבעות רצון מאד מאד מהשכר שהן מקבלות, בעקבות אופק חדש. תוספת העבודה ראויה והגננות טוענות שזה הוסיף להן אפשרות של התייחסות נוספת לילדי הגן. כמו כן, הגננות המנהלות מקבלות היום את גמול הניהול שבעבר, אחרי 16 שנה, היה קופא ונשאר במקום עד הפנסיה.

היום, כל שלוש שנים, בהתקדמות של פיתוח מקצועי, גם גמול הניהול נגזר מהשכר המשולב ומתקדם וכבר לא נשאר תקוע; והגננת המשלימה עובדת 100%, כשהיא עובדת 6 ימים בשבוע, וזה 100% משרה. אם היא עובדת 5 ימים זה 90% משרה. ולמנהלת יש לה 100% משרה.

תודה.

אוקיי, תודה.
אין אצלי יותר רשומים. אנחנו נעשה סיבוב קצר למי שעוד רוצה להביע את דעתו. אני מבקש מאד לתמצת, כי אני רוצה לתת גם ליוסי עוד מילה, גם כמובן למנכ"לית משרד החינוך, ואני רוצה לסכם. וגם לחבר הכנסת אוחיון.

בבקשה.

נפתלי מהסתדרות המורים. אני רוצה להתייחס למספר נושאים שעלו פה. אחד, רפורמת אופק זה מספר רפורמות שמותאמות לשכבות הגיל. זאת אומרת הרפורמה של גני הילדים היא לא דומה לרפורמה ביסודי ולא ברפורמה בחטיבות הביניים. לכל אחד תפרו את החליפה המתאימה לו, ואי אפשר לבוא ולהגיד רפורמה אחת לכל שכבות הגיל.

ביסודי זה בעיקר בעיה של עומסים. בחטיבות הביניים זה היה מורכב מהתאמות שהיו צריכים לבצע בגלל השש שנתי, ורעשים שהיו לא אובייקטיביים ולא ענייניים.

בתקופתה של מיכל נעשו מספר שיפורים, עוד לפני שנפתח הסכם אופק, שצמצמו מאד מאד את הפערים בין שתי הרפורמות, והיום אפשר לחיות בשש שנתי עם השיפורים שנעשו בשתי הרפורמות – ברפורמת אופק עוד לפני שנפתח ההסכם, ועל אחת כמה וכמה כשנחתם לפני מספר חודשים וצומצמו מאד מאד הפערים.

עכשיו אני רוצה להתייחס לבחור שהתייחס למנהלים. תראו, מנהל אמנם קיבל רק 15%, אבל רוב המנהלים בעולם הישן ביסודי, עבדו כ-140% משרה, ואם הם היו צריכים להישאר בבית הספר 140% משרה, הם היו צריכים לשהות בבית הספר 42 שעות. אם הם הלכו מוקדם יותר, זו בעיה אחרת, אבל אם עובדים לפי החוק – 140% משרה זה 42 שעות. זאת אומרת הורידו אותם ל-40 ונתנו להם עוד 15%. זה שונה מהמורים שהעלו אותם מ-30 ל-36, או מ-24 ל-36. כנ"ל המנהלים בחטיבות הביניים.

זו תוספת אישית.

למנהלים החדשים אין את ה-15%.

רגע, אני אתייחס גם לזה. כשלא יודעים את הנתונים, אז זורקים רפש. המנהלים בחטיבות הביניים, בדרך כלל עבדו 150% משרה, ברובם. 150% משרה זה אומר 36 שעות בבית הספר, והיום המשרה שלהם היא 40 שעות. אז ההגדלה אצל המנהלים היא לא כל כך גדולה, כמו שהייתה לגבי המורים.

ולסיום, עכשיו בהסכם השכר החדש, עודכנו טבלאות השכר ובעיקר למנהלים החדשים, נעשה שיפור רב, בעיקר לקבוצה הזאת של מנהלים בבתי ספר קטנים ומנהלים חדשים.

ולסיום, מנהל בבית ספר קטן, שהיה עד 12 כיתות או פחות מ-12 כיתות – היה צריך לעבוד הרבה יותר שעות פרונטאליות בבית הספר, כדי להגיע ל-140% משרה. כי על כל כיתה הוא קיבל רק שעתיים והיום המקסימום שהוא עובד זה 9 שעות. זאת אומרת הלכו מאד מאד לקראת המנהלים.

תודה.

תודה רבה. מי עוד? לא מהסתדרות המורים.

ואם בכל זאת יש מהסתדרות המורים, מה נעשה?

אני אתן ליוסי לסכם.

לא, יוסי יגיד משפט ו - - -

לא, לא, יוסי.

אני אגיד רק משפט אחד, שבשנת 2015 אנחנו נכנסים למשא ומתן על הסכם שכר חדש, וכל מי שרוצה, הבחור הנחמד הזה ששמעתי בקשב רב את מה שהוא הציע ותודה לך. וגם הגננות שהן לא חברות בהסתדרות המורים, מי שרוצה להציע הצעה איך אנחנו משפרים דברים, נשמח עם אוזן קשבת להקשיב ולהביא למשא ומתן - כי אנחנו הארגון היציג כמובן – את הבקשות הלגיטימיות של כלל החברים. אנחנו בינינו כמובן נעשה עבודה רצינית.

כן, תודה רבה.

חבר הכנסת אוחיון, בבקשה.

קודם כל תודה רבה באמת על הדיון ועל ההזדמנות כאן להיפגש עם ראשי הסתדרות המורים קודם כל, וכל הארגונים האחרים, היציגים והלא יציגים, והייתה לי הזדמנות ואפילו עוד היום קיבלתי כמה SMS, אבל לא נלאה אתכם בעניין הזה.

הייתי מסכם את אופק חדש במה שנקרא – חזרנו עייפים אך מרוצים. אין ספק שאנחנו בתחושה של מרוצים, ואתה משוחח עם מורים ויש שינוי בשכר שלהם, אבל אני גם שומע ורואה את התשישות.

אתה זוכר, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת עמרם מצנע, היה לנו ביקור ביחד בערבה, ושאלנו – בסדר, הכל טוב, מעבר לתוספות, אבל מה? וכשציבור מורים, מורות במקרה הזה היה, אמרו רבותי, לא נשאר לנו זמן לשוחח בינינו לבין עצמנו. אתם עכשיו נתתם לנו הזדמנות להיפגש ולדבר, משום שאנחנו עסוקים כל הזמן בהתרוצצויות, למלא את המשימה.

וזה מאד מאד מדאיג אותי ומטריד אותי. בוודאי כאשר אתה משפר את שכרו של המורה במסגרת ההסכם, וכנראה לא לכולם, כי אני נפגשתי עם נציגים של מורים, שהם מחכים לעוז לתמורה ומתחננים – אל תכניסו אותנו לשם. אל תכניסו אותנו לשם, משום שאנחנו הולכים לרדת בשכר בעניין הזה. אבל אין לחי ספק שהרפורמה עשתה משהו בוודאי גם למסגרת. אני שומע יתרונות על השעות הפרטניות ואני שומע גם נאי ובכי שלא בדיוק כמו הציפייה שהעבודות תושלמנה ותסתיימנה בבית הספר. אנחנו כן עדיין ממשיכות לקחת את העבודה.

יש כאן איזה שהוא חשש לשחיקה. בוודאי יש לו גם השלכות פדגוגיות, ומי שמספר פה אומר – לא רק אנחנו עייפים, אלא גם התלמידים עייפים, כי השעות הפרטניות למשל הן מאוחר. אנחנו שמענו את זה כמה וכמה פעמים. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים, לקראת הסכם שיפור, המנכ"לית מתקנת. הרפורמה יצאה לדרך, אבל וודאי להסכם צריכים גם כן לקחת זאת בחשבון להשלכות הפדגוגיות.

אבל מה כן מטריד אותי. הרי השאיפה שלנו היא לשפר את מעמד המורה, ואנחנו תמיד חוזרים ואומרים שההשקעה הטובה ביותר בחברה, מבחינה חברתית, כלכלית, היא השקעה בחינוך. ההשקעה הטובה ביותר בחינוך - אומרים כל המחקרים - היא השקעה במורים. לא חשוב כרגע אם צפיפות בכיתות, יותר שעות במתמטיקה. תשקיע במורה – תקבל תשואה גבוהה ביותר. אין פה שום מחלוקת ויש קונסנסוס בין כל החוקרים בסוגיה הזאת.

ולכן, כשאני רואה והצגנו את זה בדיון מהיר שהתקיים כאן, בעקבות טבלת השכר שפרסם הממונה על השכר קובי אמסלם. וכשאני רואה את שכרו אל המורה, אחרי אופק חדש, נמצא שם בטבלת השכר במגזר הציבורי, במקום נדמה לי 19 או 20 אחרי, ואני לא מדבר על מהנדסים, אבל אחרי פיזיותרפיסטים, אחרי כמובן קלינאי תקשורת, אחרי אחיות כמובן. כשהשכר, הוא בסך הכל מדובר על איזה שהוא ממוצע, אם אני לא טועה, של 11,800 שקלים, שזה פחות או יותר במקום ה-20 בטבלת השכר.

האם כך נהיה אטרקטיביים? היום שיפרנו. היום אנשים מרגישים, איך אומרים – עייפים ומרוצים. בסדר, כי תיקנו, היה תיקון בוודאי. בוודאי לגבי מורים חדשים וגם מנהלים חדשים. אף אחד לא חולק על כך שהיה פה שיפור. אבל להסתכל קדימה לגבי עתיד החינוך, ולכן גם אני אמרתי אז למר וסרמן, אמרתי לו – אני מקווה שתיקחו זאת בחשבון בהסכם.

ועוד איך.

בהסכם החדש. אי אפשר. הרי אתם לא חיים לבד. אתם לא פלנטה. מסביבכם יש עוד מקצועות אחרים וגם הם שופרו וגם הם שודרגו. ואפילו בחלקם אנחנו דיברנו על העניין הזה שלעובדי הדרוג האחיד, ביניכם לבין עובדי הדירוג האחיד נוצר פער של 20%-25%. אז אתם לא חיים לגמרי לבד. אתם חיים בתוך איזו שהיא מסגרת חברתית, שאתם צריכים להתמודד ולהפוך להיות למקצוע אטרקטיבי, שצריך להשקיע במורים, והמורה צריך להשקיע, אבל בלי התגמול לא תהיה פה המוטיבציה.

אני מפחד שנשאר עם איזו שהיא שביעות רצון מסוימת, אבל עם המון המון שחיקה.

אני יודע שנמצא נציג החשב הכללי של משרד החינוך ושומע את הדברים הללו, וזה מאד מאד - - - זה הרי לא תלוי בו, זה תלוי באוצר, אבל הוא מייצג גם את האוצר בנקודה הזאת, אין ספק. והיו לי גם ויכוחים. ולכן בעניין הזה, יוסי, אני אומר לך, במאבק שלכם גם לחבק את הגננות. אני לא רוצה להרחיב את הדיבור. זה לא המקום בקטע הזה, כי גם שמעתי, אני לא בדקתי לעומק טענות לגבי אנשים שנפגשו איתי בצורה פרטנית או על ידי נציגויות אחרות, אבל הייתה תחושה, בוודאי של חלק מהן, תחושת קיפוח ואפליה בינן לבין קבוצות אחרות.

לכן המסקנה שלי מאופק חדש, שהוא בוודאי שיפר וייצב את מערכת בית הספר, הוא הפך אותה בוודאי למסגרת מגובשת, שמקדישה את הזמן, אבל אני חושש משחיקה. אנחנו יודעים שהשכר פר שעה ירד. השכר לשעה, לית מאן דפליג, הוא ירד. אנחנו לא ניכנס לזה כרגע. אתה תשב מול האוצר ותעשה את כל החישובים שלך בעניין הזה.

אני אביא לך חישוב כלכלי. לא שלי, של כלכלן.

הדבר הפשוט ביותר בשבילי היא טבלת השכר שפרסם הממונה על השכר.

לא, זה דבר אחר.

זה נכון, אבל גם שם מדובר על כ-40 שעות מול 40 שעות.

כשאני שומע אותך זה נותן לי הרבה מאד אנרגיות לדרוש את הממוצע של ה-OECD
בהסכם הקרוב בעניין השכר.

אני לא נכנס לזה. אני מבקש, אני עוד לא משווה אותך ל-OECD. קח את הטבלה ותשווה את זה לעובדי הדירוג האחיד.

אוקיי, תודה.

לא האחיד, האקדמאים בשירות המדינה. לא האחיד.

לאקדמאים וגם לדירוג האחיד.

את זה כבר למדתי מזמן, שהוויכוח הוא תמיד על העובדות ועל הנתונים. על ההערכות כולם מסכימים.

אבי פרידמן, אתה רוצה להגיד משהו נגד האוצר?

האמת שבדרך כלל, כשהאוצר אומר דברים זה תמיד נשמע רע, כי אנחנו תמיד שומרים על הכסף, אבל כל כך הרבה דברים נאמרו פה לטובת הרפורמות, אז רוב הזמן העדפתי להיות בשקט.
אני רק אזכיר בהקשר הזה, אוזכר פה ממוצע ה-OECD. כשעושים את ההשוואות לממוצע ה-OECD, ממוצע היחס שכר מורה לשכר אקדמאי ב-OECD הוא 85%. במדינת ישראל, על פי נתוני ה-OECD הוא 93%. אז אני רק אציין את זה כאנקדוטה לגבי שכר המורים.

שוב, כמו בסטטיסטיקה. תודה רבה.
מיכל כהן, בבקשה.

אני חושבת שאני אסתפק באמירות כלליות, אם כי לכל שאלה שנשאלה פה יש לי תשובה גם ברמת - - -

אני רציתי לשאול שאלה, והאמת שכחתי. יש איזו הערכה לגבי ההבדל בין בתי הספר הערביים ליהודים בקשר לתוצאות אופק חדש והטמעתו? יש הערכה?

בתוך המחקר.

קראתי באחד המחקרים או הדו"חות, שזה לפני שנתיים או שלוש, שזה לא כל כך במגזר הערבי.

הראשון יישם - - -

סליחה, מסעוד, אנחנו לא יכולים לפתוח עכשיו דיון נוסף. תקרא היום את הכותרת הראשית בדה-מרקר.

טוב, חברים, אני בוחרת לומר כמה דברים כלליים. אלף אני גאה להיות במערכת שמתקדמת. גם בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה הזו, אנחנו שותפים למהלכים שהם מהלכים ולא בפאתוס, מהלכים היסטוריים של התקדמות מערכת.

רפורמת עוז לתמורה או רפורמת אופק חדש, וכל המהלכים שנעשו – קידמו את מערכת החינוך. אלה נתונים, לא תחושות, לא הרגשות. עדיין לא במקום שאנחנו רוצים, עדיין לא מושלם, אבל בהחלט מערכת שזזה קדימה. כן. מערכת שזהה קדימה מעמיסה. ונכון, צריך לאזן; ונכון, אני חושבת שגם בקדנציה הקודמת רצינו הישגים, רצינו אחריותיות, באנו במקום שהייתה איזו שהיא תחושה שהמערכת מדדה פחות מדי.

אני חושבת שהקדנציה הזאת אומרת, תובעת, דורשת, מביאה, את המקום של האיזון. מה הוא המקום של האיזון? כשאנחנו מדברים על יותר אמון במנהלים, יותר אמון במורים, אז אנחנו אומרים פחות מדידה חיצונית – יותר מדידה פנימית. כשאנחנו אומרים מנהל בית הספר יבחר כיצד לנצל את השעות שלו – אנחנו לא רק מדברים על אמון, אנחנו נותנים. ואז בהתאם אנחנו מתאימים גם את המנגנונים.

כשאנחנו אומרים יותר גמישות בפיתוח מקצועי, יותר גמישות בצריכת ההדרכה, יותר גמישות בניצול פדגוגי, או יותר ניהול עצמי, אדוני, יותר ניהול עצמי מביא יותר אוטונומיה למנהלים ולצוותי הוראה.

אתם יודעים, כל דבר אפשר להגיד כך או אחרת. אין בחיים מושלם, אבל יש בחיים כיוונים ומגמות. ואם המחקר מראה, ואפשר לבחון את זה, יש הרי הרבה מאד מחקרים, שהניהול העצמי, קירוב קבלת ההחלטות למנהל בית הספר, לצוותו, הגמשה של הגבולות ויחד עם זה תביעה להישגים - מביאים שיפורים גם במערכות הבינלאומיות. זה דבר אחד.

הדבר השני, כן אני מסכימה, פחות לחץ אבל לא פחות הישגים. צריך לעשות את האיזון. אמרתי, אנחנו שם. לכן יצאנו עם תכנית הלמידה המשמעותית שאומרת, ואני נורא רוצה להתייחס למה שאמר התלמיד מכיתה י"ב. כן, בעיני זו השאלה המהותית, זו השאלה. בסוף אנחנו רוצים לראות מערכת שמסוגלת להתכוון לילדים ולצרכים שלהם. מערכת שיודעת לתת שונות בלמידה שלה. מערכת שיודעת להסתכל גם על המורים.

חברים, אין פה הכרעה. אמרו ההורים מה יותר הורים מורים. מורה שלא מתכוונים אליו, לא יידע להתכוון לילדים. אחד תלוי בשני. אין דבר כזה נעשה יותר תלמידים, נעשה יותר מורים, או יותר כך או אחרת. מורים צריכים לקבל את הגיבוי, את האמון. נכון, רוצים עוד שכר, רוצים פחות עומס, אבל בסוף עבודת החינוך איננה מתחילה בשמונה בבוקר ומסתיימת בארבע.

זו עבודה לאורך זמן. אנחנו רוצים או לא רוצים זאת עבודה שתובעת הרבה מעבר לשעות ההוראה. מנסים למזער, מנסים להקטין, מנסים לתת מקום לעוד גופים, לכן יצאנו עם תכנית חופש שקוראת למורים. ראו איזה פלא – יותר מ-50% מהמורים והמנהלים נרשמו לתכנית הקיץ. מה זה אומר? שהם מוכנים. הם רוצים. כשנותנים להם גמול – הם שם.

ולכן אני מציעה לא בכל דבר לראות רק את החסר. צריך לראות האם במגמות הכלליות המערכת התקדמה: בהישגים שלה, בהישגים הבין לאומיים שלה. עוד לא הגענו לאן שאנחנו רוצים להיות ב-OECD, אבל יש שיפור.

הדבר הבא שאנחנו צריכים לעשות זאת התאמה בשיטות ההוראה ובאוטונומיה של המנהלים והמורים ובאוטונומיה של הילדים. בסוף – ילד צריך לקבל מורה יותר מכוון, הוא צריך לקבל גננת יותר מכוונת.
נתנו מלא רעיונות ופתרונות לנושא הילדים. אני שמחה שיש הורים שיכולים להיות באחת וחצי בבית ולקחת את הילדים. נפלא. הגמשנו גם שם. אבל מרבית עם ישראל עובד בשעה הזו. מרבית עם ישראל בשעה הזו נתן את האמון שלו במערכת החינוך, בזה שהוא רשם לגילאי 3-4 את כלל הילדים, ויש מאבק איך להיכנס לא איך לצאת. אנחנו מכוונים גם לתת פיתרון להורים שרוצים לקחת ילד בשעה אחת וחצי. עוד לא קרה וזה לא התחמקות.
הילדים לומדים וגם מתחנכים וגם מקבלים מענה מותאם למשרד הבריאות. זה לא נכון מה שאמרתם. מותאם למשרד הבריאות גם בהיבטים הללו, בהתאם לשעות הלימוד.

והדבר האחרון שאנחנו אומרים, אופק חדש, עוז לתמורה, רפורמות כאלה ואחרות, בסוף היום אנחנו בנקודה שכולנו רוצים לאזן אבל כולנו רוצים להתקדם. ולכן אנחנו מורידים כמות של מבחנים חיצוניים, מעמיקים את החוויה על מנת שגם אתה תדע איך להתייחס לילד עם צרכים שונים בהוראה, ולכן אנחנו מדברים על למידה משמעותית.

והדבר הכי חשוב זה שאנחנו מדברים על חינוך מסביב לשעון. הוא לא מתחיל בשמונה, הוא לא מסתיים בארבע, אבל לא הכל המורים צריכים לעשות. יש הרבה מאד שותפים בחינוך, ואני מרגישה, עם כל הקשיים, בסך הכל אמר פה חבר הכנסת – מרוצים אך עייפים. אני רוצה לומר – מרוצים, משתפרים ואני מקווה שנמשיך ונשפר את מערכת החינוך.

תודה רבה למיכל.

אני רוצה לסיכום לומר כמה דברים:

אלף, יש בהחלט הצדקה לתחושת שביעות הרצון, אבל שביעות רצון היא כמובן לא תכנית עבודה ואי אפשר להתרפק על שביעות רצון אלא צריך תמיד להסתכל קדימה ולבחון מה עוד לא נעשה, כדי שהמערכות תהיינה יותר טובות.

זו גם הזדמנות להגיד מילה טובה למי שהייתה אז שרת החינוך, ליולי תמיר, לשר האוצר דאז – אהוד אולמרט. כמובן להסתדרות המורים. נדמה לי שאין ספק למי שמעורב - - -

הוא היה אז ראש ממשלה.

הוא היה אז שר האוצר. לא, ראש ממשלה.

כן, אבל הוא החליף אז את שר האוצר. הוא קיבל את ההחלטות הקשות.

אוקיי, נתנו לו קצת הרגשה טובה בימים אלה. בכל אופן, אני רוצה לומר שמי שמצוי במציאות הישראלית, בניסיונות לערוך רפורמות ולערוך שינויים משמעותיים, יודע שזה כמעט בלתי אפשרי. ולכן אני חושב שצריך בהחלט לברך על מפגש האינטרסים שהיה לפני 6-7 שנים, שהביא בסופו של דבר ליכולת להשיג רפורמה, שהיא גם פדגוגית וגם פרופסיונאלית ואפשר היה בהחלט לעשות אותה בשילוב הזה.

דובר פה הרבה גם על ההנהלה הקודמת של משרד החינוך, ואני רוצה להגיד גם מילה טובה לגדעון סער, כי אני מזכיר לכם שכאשר הוא נכנס לתפקיד היו דיבורים על הפסקה ועצירה וביטול אופק חדש. וגדעון הבין מהר מאד שלא ראוי לעשות דבר כזה, מכל הסיבות שבעולם. נכון שמערכת החינוך הלכה לכיוון שהיום עושים בו תיקונים ובצדק, ונדמה לי שכולנו מבינים ותמימי דעים בתיקונים שנעשים מכיוון של דרישות באחריות מוגזמות, בירוקרטיה מוגזמת, בחינות חיצוניות שעברו באיזה שהוא מקום את גבול ההיגיון ולכן יש היום תיקון וזה טוב וזה נכון.

בסוגריים אני רוצה לומר - ונדמה לי מיכל שאמרת את זה בצורה יותר עדינה – צריך קצת באמת להירגע מרפורמות ומשינויים ומתיקונים, וקצת זמן וקצת שקט כדי להטמיע את מה שיש ומה שקיים ולבסס אותו כבסיס, אחר כך כמובן, לשינויים ותיקונים נוספים, ונדמה לי שכולנו גם מבינים את הנקודה הזו.

עלו פה הרבה מאד נושאים. חלקם מופיעים כבר בסדר היום של הוועדה לחודשיים הקרובים, לנושא דיונים עם יותר עומק. גם הנושא של בחינות המיצב ובחינות חיצוניות בכלל, איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים, משרד החינוך עובר בעניין הזה גם רפורמה. גם בנושא של מקצועות העזר כמו סייעות, קב"סים והפסיכולוגים, ששם צריך כמובן לתקן ונעסוק בזה.

אנחנו נשים על סדר היום בחודשיים הקרובים גם את נושא גני הילדים, כי אני בהחלט מרגיש שיש פה היבטים נוספים שלא עסקנו בהם שצריכים בהחלט קצת לעסוק ולחדד ולנסות למצוא ביחד פתרונות יותר ראויים.

גם נושא התנגשות הרפורמות – יש לנו על לוח הזמנים דיון בנושא הזה, כי לפי הרגשתי, למרות הניסיונות הגדולים למצוא שפה משותפת, אני קצת חושש מפתרונות – בעניין הזה אני לא מתבייש לומר מפא"יניקים – שלא יטפלו בבעיה עצמה, אלא ינסו להסדיר כל אחד את מקומו ואין ספק שנושא הייצוגיות של חטיבות הביניים, שמתחלקת בין שני ארגונים, יוצר בעיה לא פשוטה. אני לא יודע איך מתמודדים איתה, אבל צריך לשים את הדברים על השולחן.

אני רוצה להעיר כמה הערות. אחת, אני רואה את זה בכמה דיונים שיש פיגור מסוים במערכת הכשרת המורים והתאמת סגל המורים החדשים לרפורמות ולכיוונים החדשים. זה נכון במכללות ההוראה, שצריכים להיות בעצם המובילות גם בעניין הזה. אתמול עסקנו בנושא התקשוב והמחשוב, וגם בנושאים נוספים. מכללות ההוראה, כמובן המוסדות של משרד החינוך כמו פסגת, שצריכים להיות בעצם המובילים והכלים העיקריים כדי להכשיר מורים, ומורים חדשים שנכנסים למערכת, שיהיו כבר מצוידים ובעצם באים מוכנים אל תוך המערכות החדשות.
דובר הרבה ואני תמיד מעודד עצמאות, יוזמתיות, יצירתיות, אוטונומיה – למנהלי בתי ספר, למורים, לגננות. אין ספק, ונדמה לי שאתה הצגת את זה – ציון שורק מהסתדרות המורים. אין ספק ואני גורר את הדבר הזה איתי מכל שנותיי במערכות הציבוריות. לתת יותר חופש פעולה, יותר עצמאות, יותר יוזמתיות. זה קצת קשה, כי אנחנו ארגון שכל הזמן רוצה לדעת מה קורה ורוצה להכתיב הכל מלמעלה.

התוצאות הן ברורות וחד משמעיות. יש יותר התעניינות, יש יותר עניין, יש יותר כוח ויש יותר יכולת לממש את המטרות שלשמן אנחנו כולנו מדברים.

נקודה נוספת, אני קצת מוטרד מאיזה שהוא כרסום בשעות הפרטניות ובשעות השהייה, בין אם זה דרך שעות האם ודרך שעות החינוך וניהול הכיתה למחנכת. כשאנחנו עושים כל מיני תיקונים אנחנו פוגעים בדבר הכל כך חיוני הזה, כי שומרים כמובן על ליבת השעה הפרונטאלית, ואנחנו לאט לאט קצת מכרסמים בשעות הפרטניות, שהן באמת מאד חשובות והן מאפשרות מה שנקרא לתת שוויון הזדמנויות לילדים. גם ילדים מתקשים וגם ילדים מצליחים. וכמובן שעות השהייה שמעמיסים עליהם חותכים בהן ואני פשוט מעיר את ההערה הזו.
אנחנו נקיים גם דיון עם שר החינוך - וגם לזה נקבע כבר מועד – על המשמעות של למידה משמעותית, שאנחנו מרבים להשתמש במונח הזה בשנה האחרונה, ואני לא בטוח שכולנו מבינים ויודעים למה מתכוונים. כי זה גם כן דבר שיש לו השפעה עצומה על כל המערכות שלנו והדברים הנפרדים.

כל רפורמה מחייבת כל הזמן בחינה מחדש ובדיקה. רפורמה, ברגע שהושלמה היא כבר שייכת להיסטוריה והיא צריכה כמובן להתמודד עם השאלות החדשות.

אני עוד פעם רוצה להודות למשרד החינוך, להודות להסתדרות המורים ובאמת רשמתי לעצמי עוד עניין.

מדי פעם בדיונים שאנחנו עושים פה, עולה ביקורתיות על כך שהוועדה, אני, נותן רשות דיבור גם לארגונים שהם אינם ארגונים יציגים והם ארגונים בפני עצמם שקמים. זה יכול להיות התארגנויות, זה יכול להיות הורים ומורים וכל מי שהוא. אחד היתרונות הגדולים ואולי החשיבות הגדולה של דיוני ועדות הכנסת בכלל, וועדת החינוך, התרבות והספורט בפרט, זו ההזדמנות לציבור הרחב, בין אם הוא מייצג, בין אם הוא לא מייצג – לבוא ולהשמיע את דעתו, לשמוע את ההערות, לנו להקשיב, וזה אחד המקומות היחידים שיש את ההזדמנות הציבורית הזו לעשות את זה, ולא צריך להתרגש מן הדברים.

בסופו של דבר ארגונים יציגים יש להם את המקום שלהם, את המעמד שלהם ואת הסמכות שלהם. אנחנו, ואני גם יודע שמשרד החינוך קשוב מאד לכל הדברים והאמירות. לא תמיד אפשר כמובן לתת תשובות מניחות את הדעת לכולם, כי כפי שאנחנו יודעים, יש גם דברים שסותרים אחד את השני, כמו הארכת שעת הלימוד בגן, כמו סיפור תשלומי ההורים, שאנחנו נעשה על זה דיון בקרוב – שיש הורים שרוצים לשלם וכועסים למה לא נותנים להם והורים שלא רוצים לשלם וכועסים למה כופים עליהם. והרשויות המקומיות שרוצות להוסיף.

בקיצור, אנחנו מסתבכים עם עצמנו כל הזמן, מתוך איזה שהוא רעיון שצריך לתת פיתרון לכל דבר ולכל עניין.
אז עוד פעם תודה רבה ואנחנו נפגשים בהמשך.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:10.>