PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
03/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 173>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, א' באדר ב התשע"ד (03 במרץ 2014), שעה 9:00

<סייעות בחינוך המיוחד >

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

יעקב אשר

יפעת קריב

קארין אלהרר

זהבה גלאון

>
ורד פאר סויד - מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה

רונית שרביט - מ"מ מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

פנינה אלתר - מפקחת ארצית, משרד החינוך

זיוה כרמי - מדריכה ארצית, משרד החינוך

מירי כהן - מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

דינה בן לביא - מפקחת ארצית, הגיל הרך, אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

הילה רכס מליק - מפקחת ארצית על מסגרות היום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד עירית שביב שני - הלשכה המשפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

דן בן חיים - ראש מינהל שכר והסכמי עבודה, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

סוזי סיטבון - מנהלת מחלקה בכירה לסייעות טיפוליות, עיריית ירושלים

אבינועם מצובע - מנהל אגף משאבי אנוש, חינוך, עיריית תל אביב-יפו

שלמה שטרן - ראש חטיבת עובדי חינוך ודת, ההסתדרות הכללית החדשה

עמוס תמם - הנהלת איגוד המנהלים העל יסודיים בישראל

זאב גולבלט - הנהלת ארגון ההורים הארצי

דורית כהן - ועד ארגון ההורים הארצי

איריס מנטש - ועד ארגון ההורים הארצי

ורד קארו - ועד ארגון ההורים הארצי

דפנה שומרוני לס - אימא לילד אוטיסט, ארגון ההורים הארצי

אביהו גמליאל - נציג הורים בחינוך המיוחד

ציפי נגל אדלשטיין - מנכ"ל עמותה לילדים בסיכון

פם יובל פלטק - מנהלת אשכול גני חולון, עמותה לילדים בסיכון

רונית אילתי ממן - דוברת העמותה לילדים בסיכון

עו"ד נטע דגן - המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, רמת גן

ורד דורון - סטודנטית למשפטים, המרכז האקדמי למשפט ועסקים, רמת גן

בתאל דמגי - הקליניקה לחקיקה ובג"צים, המרכז האקדמי למשפט ועסקים, רמת גן

אמה ענבר טל - קליניקה לחקיקה ובג"צים, המרכז האקדמי למשפט ועסקים, רמת גן

רות אמיר - אימא לילד שנעזר בסייעת משלבת

שרונה נמר - אימא לילד עם סייעת

דורית כהן - אימא לילד וראש אשכול חינוך מיוחד, ועד הורים עירוני חולון

אורלי בן עמי - אימא, חברת הקואליציה

אורה גורודצקי - אימא, חברת הקואליציה

אמנון הר שושנים - הורה, חבר הקואליציה

נעה כהן שלמון - אימא, חברת הקואליציה

אסתר קרמר - אימא לשלושה ילדים משולבים

רננה אשד - סייעת משלבת

רוית הרמן - סייעת משלבת

מלי מלכה כץ - סייעת משלבת

רקפת תהל פלג - סייעת משלבת

ליאורה חביב - סייעת משלבת

מרגלית מלכה - סייעת משלבת

אורי כהן - סייע משלב

שרה וענונו - סייעת בחינוך המיוחד

עופרה שריד - משלבת רפואית

הדסה קרויזר - מנהלת ארגונית, פתחיה, מוסדות לחינוך מיוחד

אביהו מאיר גמליאל - CTO היי טק

יוסף גרנובסקי - פעיל חברתי ביפו

דורית ויסלר-ברן - מורה

רויטל לן כהן - חברת הנהלה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

עו"ד אביבית ברקאי אהרונוף - ארגון בזכות

עו"ד נטע לוי - איתך, משפטניות למען הצדק החברתי

אריאלה אברהם - סייעת, איתך, משפטניות למען הצדק החברתי

שחר בן יהודה - מנהל תחום חינוך, אלו"ט

עו"ד טל גרנות - האגף לקידום זכויות, אלו"ט

בשמת בר נדב - הנהלת נעורים, אלו"ט

אורן בק - אב לילד המשולב יחידני

הילה בק - דוקטורנטית בשילוב

יוליה בן משה - פורום הורים לילדים עם נכויות

אביטל בן זקן - עובדת סוציאלית, האגודה הישראלית לסוכרת

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד

גידי זאגא - לוביסט, מייצג את העמותה לילדים בסיכון

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<סייעות בחינוך המיוחד >

בוקר טוב לכולם. אנחנו רוצים להתחיל בדיון. עד היום נערכו הרבה מאוד דיונים בנושא הסייעות בחינוך המיוחד והמשולב. כשאני אומר הרבה מאוד, זה נכון גם לכנסות קודמות ולוועדות חינוך. לאחר שעיינתי בפרוטוקולים ובסיכומים, לא הרבה נעשה ובכמה תחומים אני מתרשם אפילו שאולי יש נסיגה מסוימת. אני מקווה שהדיון היום יוביל ליכולת שלנו לעשות שינויים יחד עם משרד החינוך כמובן בנושא הכול כך חשוב והרגיש הזה.
גם הוועדה שלנו של הכנסת התשע עשרה שבימים אלו שנה לפעילותה קיימה – אם מסתכלים על הדיונים שערכנו – קרוב ל-150.

אם לדייק, 173 דיונים.

אם הייתי מנסה לנתח אותם לקבוצות, נדמה לי שבתחום הזה של החינוך המיוחד והחינוך המשולב ישבנו כאן לא פעם אחת וסימנו הרבה מאוד פעמים את נושא הסייעות כנושא שעומד בפני עצמו וחשיבותו רבה מאוד.

יש כמה נושאים שעומדים על הפרק ואני מניח שהם יבואו לידי ביטוי בדברים שנשמע כאן הבוקר כמו עצם ההגדרה של סייעת בחינוך המיוחד והמשולב, האם זאת הנגשה פיזית, טיפולית, רפואית או שזה הרבה יותר מזה בעצם היכולת של תלמיד או תלמידה בחינוך המיוחד והמשולב למצות את יכולותיה ואת כישוריה ומידת ההשתלבות. יש את הנושא של הפרופסיה של הסייעת, זאת אומרת, מה בעצם הכישורים הנדרשים, איזה מקצועיות, מה ההכשרה הנדרשת. נושא שלישי, לא פחות חשוב הוא פרופיל העסקה, רמת השכר, המעסיק, הרשות המקומית כמתווכת במידה זו או אחרת בין משרד החינוך לסייעת עצמה. יש את הנושא של תקן הסייעת, כמה שעות סיוע גם לאורך יום הלימודים, שבוע הלימודים וכמובן פעילות החוץ. אני מניח שנושאים נוספים שמחייבים יותר התייחסות, הגדרה יותר מעמיקה ופתרונות יותר נכונים ומועילים לתלמיד או לתלמידה בעלי הצרכים המיוחדים אותם אנחנו רוצים לשלב על פי מסקנות ועדת דורנר ולהביא למיצוי מלא של הפוטנציאל והכישורים שלהם.
זה חלק מהדברים שיש לי לומר לפתיחה. סדר הדיון יהיה שנשמע כמובן את משרד החינוך ולאחר מכן אתכם, גם את הארגונים השונים שעוסקים בנושא הזה ואני מניח שהגיעו הבוקר גם הורים שבטח רוצים לספר את הסיפור האישי ודרך הסיפור האישי לתת את ההתייחסות לעקרונות עליהם אנחנו נדבר.

אני מניח שלא נמצה את הנושא בדיון אחד. הזמן שעומד לרשותנו הוא עד 11:00 ואני מבטיח מראש שנמצה בדיון את מה שאפשר ונמשיך ללוות את השינויים ואת התהליכים בוועדה לאורך הזמן.

בבקשה.

אני מהאגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך. בוקר טוב לכולם. אני קצת מתרגשת אבל יהיה בסדר. אני ממונה במשרד החינוך בתוך האגף לחינוך מיוחד על כל תחום הסייעות. לצדי יושבת גברת רונית שרביט שמזה מספר ימים היא ממלאת מקום מנהלת האגף בחינוך מיוחד ולשמאלי יושבת גברת פנינה אלתר שהיא ממונה באגף על נושא פיתוח מקצועי בחינוך המיוחד.

האגף לחינוך מיוחד, כפי שכולם יודעים, הוא חלק אינטגרלי מהמינהל הפדגוגי במשרד החינוך ובעצם מקדם את זכויותיהם ומטפל לקידום זכויותיהם של תלמידים עם צרכים מיוחדים במשרד החינוך. התכנסנו כאן היום כדי לדבר על הנושא של תמיכות בתלמידים האלה, תמיכות מסוגים שונים, ואנחנו נתמקד בתמיכה מסוג סייעת כחלק ממערך התמיכות בשילוב במסגרת החינוך.

אני נותנת פריסה לגבי הנושאים עליהם אני עומדת לדבר ואחר כך אני אתייחס לכל נושא בנפרד. החלק הראשון יעסוק בסוגי הסייעות במוסדות החינוך – סייעת כיתתית, תמיכה מסוג סייעת במסגרת תכנית השילוב ותמיכה מסוג סייעת במסגרות החינוך המיוחד. בחלק השני נתמקד קצת בתנאי העסקת הסייעות. לאחר מכן הכשרה ופיתוח מקצועי ונתייחס, אם הזמן יאפשר זאת, לקשר עם ההורים.

משרד החינוך מקצה סייעות באמצעות הבעלויות, הרשויות המקומיות, בכל מסגרות החינוך המיוחד, מגני הילדים בחינוך המיוחד, על סוגי הגנים השונים, בתי ספר לחינוך מיוחד וכיתות חינוך מיוחד שבבית הספר של החינוך הרגיל על בסיס מספר הכיתות וסוג הכיתות. מדי שנה, לקראת פתיחת שנת הלימודים, מוקצות – לאחר שיש אישור לפתיחת הכיתות – סייעות באופן אוטומטי ולכן אנחנו קוראים לסוג הסייעות האלו גם סייעות אוטומטיות, כי הן מוקצות באופן אוטומטי. עם האישור לפתיחת הכיתה מגיעה ההקצאה לסייעות - אנחנו מדברים על הקצאה של משרה מלאה – שמגיעות בכל שנה.

אני רוצה להתייחס לכמות המשרות שיש לנו בחינוך המיוחד והעלייה אותה אנחנו יכולים לראות לאורך השנים האחרונות. אנחנו מדברים כאן על גידול. אם אנחנו עושים איזושהי סקירה של ארבע השנים האחרונות, אנחנו יכולים לראות גידול של כ-17 אחוזים. כשאנחנו אומרים משרה של סייעת כיתתית, אנחנו בעצם מדברים על כיתות שנפתחות ונפתחו במהלך ארבע השנים האחרונות. חשוב לומר שאנחנו רואים כאן גידול משמעותי שהוא הרבה מעבר לגידול הטבעי באוכלוסייה.

תקציב. בתקציב אנחנו יכולים לראות הלימה וקשר ישיר בין מספר המשרות לנושא של גידול בתקציב שמקצה משרד החינוך לנושא. מכיוון שביצוע התקציב נעשה מדי חודש בחודשו, אין לנו כאן נתונים מלאים על תשע"ד ולכן בחרתי לא להכניס לכאן את העמודה לגבי שנת תשע"ד, אבל בהחלט אפשר לראות את המגמה שבולטת כאן בשנים האחרונות.

זה התקציב לסייעות הכיתתיות.

נכון. מה שאנחנו רואים כאן, זה ביצוע של התקציב. זאת אומרת, אלה כספים שהועברו בפועל לטובת הנושא בשלוש השנים האחרונות.

לפי התקנים.

כן. כשאנחנו מדברים על סייעות כיתתיות, אנחנו מדברים על תקן של סייעת לכיתה, כפי שמופיע במערך התקנים של המשרד. תכף נגיע לתמיכה מסוג תגבור.

אני מגיעה לנושא של תמיכה מסוג סייעת במסגרת תכנית השילוב. תכנית השילוב מעניקה תמיכה מסוג סייעת לתלמידים בעלי לקויות מורכבות כאשר המטרה היא לקדם את היעדים החינוכיים כפי שנקבעו בתכנית החינוכית שנקבעה לתלמיד. שוב, המטרה היא לקדם את מידת עצמאותו ואת היכולת של התלמיד לשמור על עצמאות בתוך המערך החינוכי בו הוא לומד. אני חייבת להדגיש שהסיוע הזה הוא חלק ממערך תמיכה כולל. זאת אומרת, זה נכון שאנחנו מדברים על תמיכה מסוג סייעת אבל יחד עם זאת יש מערך תמיכה כולל של תמיכות ותכף אני אפרט בנושא הזה.

גובה התמיכה נקבע על פי רמת התפקוד של התלמיד. בוועדה יושב הצוות הבין-מקצועי שמעריך על פי מכוון שפורסם וקיים ועוזר לו לנסות להגדיר מה הצורך של התלמיד וקובע. ככל שרמת הלקות היא מורכבת יותר, ככל שהוא זקוק ליותר תמיכה, כך גודל הסיוע עומד בהלימה.

על איזה סוגי תמיכות אנחנו מדברים, בכלל. אנחנו מדברים על תמיכה מסוג הוראה ולימוד לתלמידים האלה, אנחנו מדברים על תמיכה מסוג טיפול, אנחנו מדברים על תמיכה מסוג התאמות ואנחנו מדברים גם על תמיכה מסוג סיוע. חשוב לומר שכאשר אנחנו יושבים בוועדות השילוב ובוחנים את סך כל הצרכים של התלמיד, אנחנו בוחנים את סך כל הצרכים ומנסים לבנות תכנית שיכולה לתת מענה לפחות בחלק, ביותר מאחד, מהקשיים שהתמיכות האלה יכולות לתת להם מענה.

מי זכאי, מי הם התלמידים שזכאים לתמיכה מסוג סייעת בשילוב. אנחנו מדברים על תלמידים עם שיתוק מוחין ובעלי נכויות פיזיות קשות, אנחנו מדברים על לקויות ראייה, אנחנו מדברים על תלמידים בספקטרום האוטיסטי, אנחנו מדברים על תלמידים בעלי מוגבלות שכלית, אנחנו מדברים על תלמידים בעלי הפרעות נפשיות, על תלמידים שיש להם תסמונות ומחלות נדירות.

מה בכל זאת ההבדל. אני כן רוצה להתייחס מעט, אם יורשה לי, להבדל בין סיוע להתאמות. חשוב שניתן לבצע התאמות, חשוב, ניתן וצריך לבצע התאמות גם ללא תמיכה מסוג סיוע. זה משהו שחייב להיות חלק מעבודתו של כל איש חינוך בהנגשה שלו את חומר הלימודים ואת מערך הלימודים שהוא נותן כשירות לתלמיד. כשאנחנו מדברים על התאמות, אנחנו מדברים על שינוי בסביבה, בציוד, בפעילות, ללא תשומות מבוגרים. זאת יכולה להיות הנמכת הברזייה לילדה שהיא קטנת קומה, זה יכול להיות שרפרף בשירותים, הנגשת כל ציוד בתוך הכיתה ומחוץ לכיתה מה שיכול לסייע ולקדם את ההנגשה של הדברים אותם התלמיד צריך לשם פעילות רגילה בתוך בית הספר.

כשאנחנו מדברים על סיוע, אנחנו מדברים על עזרה ממשית. אנחנו מדברים על רמיזה מוגברת, וכשאני אומרת רמיזה מוגברת אני מדברת על סימנים מוסכמים. אנחנו מדברים על אדם שצריך בעצם להוציא לפועל הרבה מאוד פעמים חלק מהיעדים החינוכיים כפי שנקבעו על ידי הצוות הבין-מקצועי.

אנחנו מדברים על בקרה מוגברת וכשאני אומרת בקרה מוגברת, אני מדברת על חלק מתכנית, להיות ממש חלק ממשי מתוך התכנית ההתנהגותית לפעמים שנבנית לתלמיד.

התערבות מובנית וכשאני אומרת התערבות מובנית אני אומרת להתערב באופן שלא יפגע בתקשורת הבין-אישית של אותו תלמיד עם בני גילו או עם המערך החינוכי בבית הספר.

מספר התלמידים הזכאים לתמיכה מסוג סייעת שילוב בחמש השנים האחרונות. אנחנו רואים עלייה דרמטית, מתונה אבל קבועה, שהתוצאה שלה מדברת על 76 אחוזים מ-2010 עד 2014. המשמעות של זה מראה שלאורך כל השנים האגף לחינוך מיוחד ומשרד החינוך מקדם את נושא השילוב של התלמידים בנושא של לקויות מורכבות ובכלל. נכון שאולי קיימים פערים ועדיין רוצים יותר, אבל יש מגמה מאוד מאוד ברורה בקידום הנושא.

כמה ילדים יש בכלל בסך הכול במערך השילוב? ילדים שזקוקים לסייעת וילדים שלא זקוקים לסייעת.

אלה לא ילדים של סייעת. כדאי להסביר. ה-141 אלף, אלה ילדים של תכנית השילוב. אלה ילדים שמקבלים שעתיים הוראה מתקנת. זאת לא סייעת.

יש כתשעים אלף ילדים.

מה שמוצג כאן, אלה נתונים שהוצאו מתוך השילובית שמדברים על תלמידים שמקבלים ב-2014 תמיכה מסוג זה.

מה מבטא המספר הזה? כמה ילדים יש בסך הכול במערך השילוב, בין אם הם זקוקים לאיזשהו סיוע או לא זקוקים לו?

אני רוצה להיות בטוחה ולכן תן לי רגע לבדוק ואני אחזור עם תשובה.

לגבי השאלה מה המספר הזה מבטא.

המספר הזה מבטא את מספר התלמידים שרשומים אצלנו וזכאים לתמיכה מסוג סייעת, כמובן בשילוב.

זאת אומרת, סייעת בפועל.

נכון.

ללא קשר לכמה שעות.

נכון. זה יכול להיות ברמת תפקוד נמוכה ואז הוא מקבל שמונה שעות וזה יכול להיות עד 24.

יום הלימודים, במיוחד בשילוב, יכול להיות ארוך יותר ממקסימום שעות הסיוע שניתנות. איזה פתרון מוצא משרד החינוך לעניין הזה?

שולחים את הילד הביתה.

שאלתי אותה.

אני אומרת לך מה קורה בפועל. שולחים את הילד הביתה.

אני יודעת מה קורה בפועל, אבל אני רוצה בכל זאת לקבל ממנה תשובה.

אנחנו מדברים על תלמידים בשילוב. אין למשרד החינוך נכון להיום מענה לעתים בחלק מבתי הספר מעבר לשלושים שעות, למעט מקרים חריגים מאוד. ברוב המקרים המקסימום שאנחנו יכולים לתת נכון להיום עומד על שלושים שעות.

מה קורה עם התלמיד בשעות הנותרות?

כן היינו מצפים מבית הספר לנסות לראות איך הוא יכול להיעזר במשאבים מקומיים. לנו אין כרגע משאבים מעבר לכך.

אם אפשר, שאלה נוספת. בתפקידי הקודם הגשתי עתירה נגד משרד החינוך בנושא של סייעות אישיות לתלמידי החינוך המיוחד. אני מבינה שלא קוראים להן סייעות אישיות אלא יש לזה שם חדש והוא סייעות תגבור. מה קורה עם זה? ניתנות סייעות תגבור?

יש כאן פרק שלם שתכף נגיע אליו והוא מתייחס רק לנושא של סייעות תגבור, לקריטריונים לחלוקה שלהן ומיד אני אפרט בנושא.

אנחנו מדברים עכשיו על השילוב.

כן.

ואתן בודקות תשובה לשאלה ששאלתי.

נכון. אני רוצה שהתשובה תהיה יותר מדויקת.

המספר לא צריך להיות מדויק. אני רוצה להבין את הפרופורציות.

משרות. אנחנו רואים כאן, עדיין בהלימה, את מה שראינו בגרף הקודם. משרות, תמיכה מסוג סייעת בשילוב – אנחנו רואים את העלייה הקבועה. שוב, אם אני מתייחסת לשנים תשע"א עד תשע"ד, אנחנו רואים עלייה של כחמישים אחוזים.

משהו כאן לא ברור. איך יש 112 אלף ילדים ב-2014 ואנחנו מגיעים ל-3,500 סייעות?

זה במשרות.

זאת יכולה להיות חצי משרה.

זה במשרות ואני חייבת לומר שלא כל תלמיד מקבל משרה מלאה. משרה מלאה של סייעת עומדת על 42 שעות.

לא בדיוק. הם יכולים לקבל מספר שונה.

זה פער מאוד גדול בין היקף משרה לבין מספר תלמידים.

הסברתי למה. כשאני מדברת על משרה, לא כל משרה שווה.

כדאי שיהיה ברור לכולם על מה אנחנו מדברים.

לא הוזכר כאן הנושא של איגום משאבים. מה שמוצג כאן, מוצג חלקית כי בנוסף על מה שלא כולם מקבלים וזה לא מכסה את כל השעות, גם מתבצע איגום משאבים, כך שבסופו של דבר מקבלים קמצוץ.

יש כאן באמת מספר לא מוסבר של 141 אלף ילדים שמקבלים איזשהו סיוע לבין 3,500 סייעות במשרה מלאה. אפילו אם נחלק כל אחת מהן לרבע משרה או לעשרה אחוזי משרה, עדיין לא מגיעים למספרים האלה.

אני בודקת את זה שוב.

תבדקי. משהו כאן לא ברור.

אנחנו נבדוק את זה שוב, אבל אני כן רוצה לומר משהו. חשוב לומר שהתלמיד מקבל שעות סיוע כפי שעולה בוועדת השילוב ונקבע בוועדת השילוב, בהתאם לצרכים כפי שהוגדרו שם. יש פער בין הרצון אולי של ההורים או של המערך ללוות אותו בכל שעות היום לבין מה שניתן בסופו של דבר. יש כאן שיקולים מקצועיים ובהחלט מספר השעות נקבע על פי שיקולים מקצועיים.

למה רצון של הורים?

עדיין אני אומר ש-141 אלף ילדים וילדות שזכאים לסיוע, בין שעה אחת לצורך העניין לבין שלושים שעות, עדיין בכל חלוקה אריתמטית שאתה עושה מול 3,500 סייעות, משהו כאן לא מסתדר.

אני לוקחת בחשבון ש-3,500 סייעות כפול 42.5 שעות בשבוע.

אלה לא 3,500 סייעות אלא אלה משרות.

נכון. משרות. 3,500 משרות כפול 42.5 שעות שבועיות.

זה כפול שלושים ולא כפול 42.5.

זה אומר כל ילד בשילוב, שלושת-רבעי משרה.

המקסימום שיכולים לקבל זה שלושים שעות.

אבל אם אתה לוקח את ה-141 אלף ומחלק ל-3,500, יוצא לך במקרה הטוב בין שעה לשעה וחצי פר תלמיד לשבוע, אבל מה לעשות ולא כולם צריכים רק שעה, אז מה עושים עם? המינימום הוא שעה ומה עושים עם השאר?

לפי המספר הזה, זה אומר שכל אחד קיבל מקסימום שעה.

תעשי 42 שעות כפול 3,500 ויצא לך 147.

יש כאן בעיה עם המספרים.

מספר התלמידים הוא 141 אלף וזה אומר שעה וקצת.

זורים כאן חול בעיניים.

אנחנו ממשיכים.

אני מבטיחה שעד סוף הדיון אנחנו נבדוק שוב את הנתונים ונראה אם טעינו במספרים.

במספרים לא טעיתם אבל טעיתם בהקצאת השעות.

אדוני, בדוח מבקר המדינה, הנתונים על השילוב מעידים על 87 אלף תלמידים שמשולבים בחינוך הרגיל. זה לא עולה בקנה אחד עם הנתונים שמוצגים לנו כאן.

ממתי הדוח?

הדוח הוצא בסוף 2012.

יכול להיות שהמספר 141 אלף הוא סך כל הילדים בשילוב ולאו דווקא אלה שמקבלים סיוע.

יכול להיות. אנחנו בודקים את זה.

אז זה עושה קצת יותר שכל.

תגבור. תמיכה מסוג סייעת תגבור. אנחנו מקצים תמיכה מסוג סייעת תגבור לכיתות החינוך המיוחד שלא זכאיות לסייעת באופן אוטומטי. אנחנו מדברים לדוגמה על כיתות ז'-ח', לקויי למידה. אנחנו מדברים על השלמת שעות של סייעות כיתתיות, במיוחד בכיתות א'-ו' שהוקצו להן רק 24 שעות.

בנושא הראשון. מוקצות לכיתות בחינוך מיוחד שאינן זכאיות לסייעות כיתתיות. מה זה? מי זה?

יש אוכלוסייה של לקויי למידה בכיתות ז'-ח' שלא זכאיות אוטומטית לסייעת.

מה זה המונח לקויי למידה? של חינוך מיוחד.

כן. בכלל, סל התגבור הוא סל שבעצם ניתן למחוז.

אמרת לנו בהתחלה שלכל כיתה של חינוך מיוחד, פעם היא מוגדרת ככיתה, יש לה תקן אוטומטי של סייעת.

נכון.

עכשיו את אומרת שיש כיתות שאין להן תקן כזה. השאלה שלי מה המכנה המשותף של הכיתות האלה שאין להן תקן כזה.

מדובר בעצם רק בכיתות לאוכלוסיית תלמידים לקויי למידה ורק בכיתות ז'-ח'.

שוב, את משתמשת במונח שעד עכשיו לא השתמשנו בו, לקויי למידה. זאת כיתה לחינוך מיוחד.

זאת כיתת חינוך מיוחד.

לכל דבר.

לכל דבר.

למה לה לא מגיע? תסבירי את הסיבה.

במערך התקנים, כפי שנקבע לפני לא מעט שנים, אני חושבת שראוי ונכון לערוך בזה שינוי אבל נכון להיום עדיין בכיתות האלה. אני אומר יותר מזה. בכיתה ו' כן מתוקננת סייעת. בכיתה ז', ח' ו-ט' לא מתוקננת סייעת.

זאת אומרת, כיתות לחינוך מיוחד בחטיבות הביניים?

לא כל כיתות החינוך המיוחד.

האם זה כתוצאה מכך שיש תקן בסך הכול והחלוקה שלו לא מאפשרת או שזאת סיבה של איזשהו שוני בפרופיל של הילדים?

בכיתה ז' אין להם לקות למידה?

יש הרבה נושאים שצריך לתקן על דעת כמעט כולם. אנחנו רוצים להבין כיצד זה בנוי כי רק אז נוכל לדעת מה אפשר לתקן. אני מבין ממך שבכיתות ז', ח' ו-ט' יש כיתות שמקבלות מעמד של חינוך מיוחד אבל אין להן תקן של סייעת. אלה לא כל הכיתות ב-ז', ח' ו-ט'.

נכון.

האם זאת סיבה של פרך, כלומר, אין יותר תקנים ולכן חילקנו אותם באופן כזה או אחר, או שזה איזשהו עיקרון שיש כיתות שהן שונות מאחרות?

אני חושבת שהיסטורית הייתה איזושהי חשיבה שכיתות לקויי למידה הן בתפקוד גבוה ואולי הן לא יצטרכו סייעת, אם אני מנסה לחשוב אחורה למה זה תוקנן באופן הזה. אין כל ספק שיש פער בתיקנון שהיינו שמחים אם הוא יבוא על תיקונו. בכלל אין ויכוח על זה ואני מסכימה אתכם לגמרי. אני חושבת שתלמיד לקוי למידה בכיתה ו', הצרכים שלו אינם שונים מתלמיד לקוי למידה בכיתה ז' אבל נכון להיום זה המערך.

את אומרת שבחלק מהם כן יש סייעת.

תסבירי את ההגדרה של ה-55 וה-57. ה-57 מקבל.

אני חוזרת ואומרת. סייעת אוטומטית לא מתוקננת בכיתות האלה.

בכלל.

בכלל.

בכל חטיבות הביניים.

לא בכל חטיבות הביניים אלא בלקות של תלמידים לקויי למידה. התיקנון נעשה על פי לקויות ובלקות שנקראת לקות לקויי למידה, אין תיקנון של סייעת בכיתות ז'-ח', אוטומטית. לצורך זה נלקח המשאב של סייעת תגבור וניתן לכיתות האלה על מנת לתקן את המצב הזה.

מה זה הסעיף השני? השלמת שעות סייעת כיתתית בכיתות חינוך מיוחד א'-ו' שהוקצו להם אוטומטית 24 שעות לסייעת כיתתית.

בכיתות א'-ו', כיתות חינוך מיוחד קטנות בבית ספר יסודי, התקן לסייעת עומד על 24 שעות.

מה זה 24 שעות?

24 שעות שבועיות.

זה תקן מלא.

לא. הכיתה לומדת כ-34 שעות שבועיות ולכן יש פער. על מנת להשלים את הפער הזה, נלקחו מסל התגבור המחוזי שעות על מנת להשלים שעות לכל שעות הלמידה של הכיתה.

אני שואל את אותה שאלה ששאלתי קודם. זאת אומרת, יש כיתות א'-ו' שיש להן תקן מלא ויש כאלה שאין להן תקן מלא ואתם מתגברים אותן. למה? זה פרך? כלומר, רף תקציבי? רף של שעות?

כן, בהחלט.

אני לא מבין מה עושה המדינה, קרי משרד החינוך. בעצם נותנים את השעות האלה אבל קוראים לזה תגבור במקום לקרוא לזה תקן, מה שמסבך אחר כך את כל החיים ועושה בירוקרטיה.

ואז הם אומרים שאין להם שעות תגבור.

רויטל, את תמיד מוציאה ממני בסוף את ההערה שאומרת שבמשרד החינוך לא יושבים אנשים רעים אלא יושבים אנשים טובים שרוצים לעזור אלא שבניגוד למי שיכול רק להשמיע ביקורת, יש להם גם מסגרות. לא נעים לדבר על זה, כסף, תקציב, תקנים, ולכן אנחנו מנסים לעשות איזשהו סדר בעניין אבל לא יושבים שם אנשים רעים שמחפשים כל הזמן איך לסבן, איך לרמות, איך לזרות חול בעיניים. זאת לא נקודת המוצא שלי. אני לא מנסה לחנך כאן אף אחד. זאת לא נקודת המוצא שלי.

אחרי שהשמעתי את ההערה הזאת, אני חוזר לנושא. בסוף אני מבין שאתם מקצים את הסייעת הזאת למשך כל שבוע הלימודים.

לגמרי.

אבל לאחת קוראים תקן ולשנייה או לתוספת קוראים תגבור. זאת יכולה להיות סייעת אחת שיושבת בכיתה הזאת, שפעילה בכיתה הזאת, מיום ראשון עד יום שישי את כל השעות ופעם אחת היא מקבלת שכר בתור תקן ופעם שנייה היא מקבלת שכר בתור תגבור. זה אפשרי דבר כזה?

ישנם פערים בתקציב ובאמת אחד היעדים שלנו במשרד ובמיוחד באגף הוא לשנות את זה ולהביא את העניין על תיקונו. אתה בהחלט צודק כשאתה אומר שאנחנו מקצים את זה מהכיס הזה ולא מהכיס הזה. זה אחד היעדים שלנו. היינו מאוד מאוד שמחים לתקנן באופן מוסדר את כיתות א'-ו' בתקן מלא וגם בכיתות ז'-ח', אבל יש פער.

יש כאן גם איזה פספוס כי אני מניח שהסל שניתן למנהלות או מנהלי המחוזות הוא בעיקר להשלים בעיות יוצאות דופן שהתקן לא מכסה, ילדים עם צרכים מיוחדים שלא נכנסים לאחת המשבצות ואז מה שקורה זה שכל התגבורים בסל מנהלת המחוז הופך להיות להשלמות התקן.

להשלמות תקן. בפירוש.

הבנו את העניין.

אני מצטערת, אני לא אוכל להישאר עד סוף הישיבה. הנושא סופר חשוב ויש כמה דברים שכן הייתי רוצה לומר. קודם כל, אני מברכת את המנהלת בפועל של אגף החינוך המיוחד.

ממלאת מקום.

לצורך העברית, את צודקת. כשאין מישהי, זה לא ממלאת מקום כי היא לא ממלאת את מקומה של אף אחת. אם מישהו נסע לחוץ לארץ או חולה או נבצר ממנו, יש לו ממלא מקום, אבל במקרה הזה זה בפועל. אני לא יודע אם העלינו אותך בדרגה או הורדנו, אבל זאת האמת.

במשרד זה מוגדר כממלאת מקום.

יכול להיות, אבל זה מונח עברי ובמשרד החינוך הוא לא בשימוש נכון.

זה כמו התקנים שמשלימים. זה אותו הדבר. העשייה שלה חשובה ולא התואר.

בכל מקרה, אני רוצה לאחל לך הצלחה. בעניין הזה באמת הצלחתך היא הצלחתם של כל התלמידים ושל המערכת כולה ואכן דרושה עבודה רבה.

אני רוצה לדבר על שלוש-ארבע נקודות שבעיני הן הבעייתיות ביותר, מתוך הבנה שזה ייפול על אוזניים קשובות. אני יודעת שבימים אלה נעשית במשרד בחינה מחודשת של כל עניין הסייעות ולכן היה חשוב לי להעלות את הנקודות הבאות.

מפניות בהן נתקלתי במהלך השנים, הבעיה הקרדינלית כרגע היא ההקצאה, אופן ההקצאה וכמות השעות שמוקצית לתלמידים בין אם הם תלמידים בחינוך המיוחד שזקוקים נואשות לסיוע אישי ובין אם אלה תלמידים שמשולבים. תלמידים משולבים, אמרתי בתחילת הדיון, יש בעיה כי הם לא מקבלים את מקסימום השעות כשהם נמצאים בבית הספר ונראה לי שבית ספר שהוא כללי, הוא לא בית ספר לחינוך מיוחד, שמענו במספר רב של דיונים שלמורים ולמורות אין את ההכשרה המתאימה. אמרו את זה ביושר מפקחות בחינוך המיוחד בדיון שקיימנו בשבוע שעבר בשדולה לשילוב ילדים עם מוגבלויות. הן אמרו בצורה מאוד כנה שלמורים שלא למדו חינוך מיוחד אין את ההכשרה להתמודד עם תלמידי החינוך המיוחד ולכן לצפות מבית הספר שאמור להתמודד עם כיתות גדולות, לתת את הפער הזה, בעיני זאת בקשה קשה.

מעבר לזה יש את עניין הכשרת הסייעות הקיימות. גם היום הסייעות שנמצאות בתעריף שניתן להן, שזאת עוד נקודה שצריך לתת עליה את הדעת – התעריף לא יביא סייעות מוכשרות שבאמת יודעות איך לתת את אותו סיוע. לא כל התלמידים זקוקים לסיוע טכני. בסיוע הטכני אולי אפשר לקפל קצוות אבל בסיוע המהותי של תיווך, של הכשרה של הכיתה כולה, של ליווי בהפסקות וכולי, אי אפשר לומר שהנה יש סייעת, לסמן וי ולומר שהכול בסדר כי זה מאוד לא בסדר.

אני חושבת שיש עוד עניין שבעיני הוא סופר חשוב, במיוחד לגבי תלמידי השילוב. אנחנו אומרים להם שהם משולבים ואז מגיעה הפעילות האקס-טריטוריאלית של בית הספר כמו הטיול השנתי או הביקור במוזיאון, משהו שעורך זמן רב ואז הסייעות לא מחויבות להגיע וההורים, אם יש להם את יום החופש שהם יכולים לקחת, הם אלה שבאים עם הילד, ואם לא, הילד יפסיד את הטיול השנתי. אני חושבת שיש כאן מסר שהוא אנטי שילובי. אתה משולב כל עוד זה נוח לנו, כל עוד אנחנו יכולים לתת לך את ההתאמות, אבל ברגע שזה לא כך, זה לא. בעיני זה מאוד מאוד חבל.

אני רוצה לחזור לעניין של הסייעות האישיות בחינוך המיוחד. זה נכון ואני מסכימה עם האמירה שהיא לגמרי נכונה. תלמידי החינוך המיוחד הם תלמידים שנמצאים בכיתות קטנות, יש להם צוות גדול יותר יחסית לגודל הכיתה אבל עדיין יש במסגרות החינוך המיוחד תלמידים שאין להם את היכולת המעשית להסתדר בלי מישהו צמוד אליהם. במשך השנים נתקלנו במקרים מאוד רבים של ילדים שהיכולת הוורבלית שלהם כמעט ולא קיימת, אם לא קיימת בכלל, תלמידים שהנזקקות הפיזית שלהם היא כל כך מורכבת שהם חייבים מישהו לידם. מהבדיקה המאוד שטחית שעשיתי, כמעט ואין תלמידים שניתנה להם הסייעת האישית הזאת בחינוך המיוחד וזה אחרי פסיקה של בית המשפט. אני חושבת שבעניין הזה צריך לתת את הדעת. בית המשפט לעניינים מינהליים בשנת 2009 פסק בצורה מאוד ברורה שילד שיש לו חריגות ניכרת מיתר בני כיתתו, צריך להקצות לו את הסייעת האישית. אני חושבת שבוודאי צריך לקיים את פסיקת בית המשפט בלי שיהיה צורך לחזור לבתי המשפט בעניין הזה. דרך אגב, זה צורך של המערכת כולה כי גם למורה בבית הספר יהיה הרבה יותר קל בעניין הזה.
סייעות רפואיות, במיוחד בנושא אלרגיות. יש עדיין בעיות עם הנושא הזה. אני יודעת שהשר הקצה – וזה מאוד שימח אותי – סייעות רפואיות גם בימי הקיץ אבל עדיין יש תלמידים שלא מתאימים לקריטריונים המאוד מאוד ברורים שנקבעו והייתי שמחה אם המשרד ייתן את דעתו גם בעניין הזה.

אני רוצה לסיים את דבריי באיזשהו משפט שאומר שסייעת היא לא אביזר טכני אלא סייעת היא עניין הרבה יותר מהותי. סייעת היא משהו שצריך לחשוב איך היא תעשה את העבודה שלה בצורה הטובה ביותר. הטיעון שנשמע שסייעת מגבילה את עצמאותו של ילד, הוא טיעון שבעיני לא רק שהוא לא נכון אלא הוא פוגע עוד יותר בילד. אני לא חושבת שיש הורה במדינת ישראל שהיה רוצה שלילד שלו תהיה סייעת. אם ההורה מבקש סייעת, כנראה שהילד זקוק לסייעת. אני מכירה את הטיעונים שאומרים שהורים הם אובר פרוטקטיב וכי ההורים שרוצים שהילד שלהם יהיה בצמר גפן.

שמענו את זה כל הזמן. אני אישית.

אני חושבת שכן צריך להבין שהסייעת היא האמצעי המהותי ביותר בבית הספר ובגן לילד על מנת להצליח. זה לא מספיק לומר לילד שהוא משולב ויש לו טיפולים פרה-רפואיים כי כדי שהילד ישתלב בצורה הטובה ביותר, אני לא חושבת שיש מספיק משפטים וסופרלטיבים לתאר את חשיבות הסייעת לשילוב האמיתי והמהותי של הילד. לא שמים ילד בכיתה ואומרים לו לך תשתלב אלא השילוב הוא תהליך ארוך, הוא משהו שהוא הרבה מעבר לטיפולים פרה-רפואיים ולכיתה עם המורה לחינוך מיוחד.

אני יודעת שבימים אלה ממש אתם עושים עבודת חשיבה. אל תמעיטו בטענות של ההורים שהן חשובות. כמובן שהשיקולים המקצועיים הם שיקולים חשובים ולא מבטלים אותם ואפילו לא לרגע אחד, אבל יחד עם זאת אני חושבת שהדיבור עם ההורים, ההידברות עם ההורים, היא הידברות חשובה שלא ניתן להמעיט בחשיבותה.

שוב, הרבה הצלחה לכולנו.

תודה רבה. אנחנו נמשיך בהצגה שלכם, בבקשה.

בהמשך לדבריה של חברת הכנסת קארין אלהרר, אני כן הייתי רוצה לומר שאנחנו כן נותנים סייעת לתלמידים בחינוך המיוחד בבתי ספר לחינוך מיוחד בהם יש תלמיד שתפקודו שונה, נמוך ויש לו קשיים משמעותיים מול יתר תלמידי הכיתה. כן ניתן לזה סיוע.

אני חוזרת לסכם את הנושא. תמיכה מסוג סייעת תגבור. אנחנו מקצים לכיתות חינוך מיוחד שאין בהן סייעת אוטומטית, אנחנו משלימים במקומות בהם שעות הסיוע לא נמצאות בהלימה לשעות הלימודים בכיתה, אנחנו מוסיפים שעות סיוע תגבור לכיתות עם לקויות מורכבות ותפקוד נמוך בהן אנחנו חושבים שצריך יותר מסייעת אחת בו זמנית בשל מורכבות התלמידים במקום.

את יכולה לתת לנו מספרים על שלושת יוצאי הדופן האלה? כלומר, כמה כיתות חינוך מיוחד, כיתות ו', ז' ו-ח', אין להן תקן של סייעת.

אני יכולה לבדוק ולחזור אליכם.

תבדקי בבקשה. שוב, מתוך סך הכול כיתות חינוך מיוחד בכיתות ז', ח' ו-ט' שאין להן או שיש להן תקן בשילוב. בכיתות חינוך מיוחד בבתי הספר.

אנחנו נבדוק ונחזיר תשובה.

בחטיבה העליונה יש תקן? זה רק כיתות ז', ח' ו-ט' שאין תקן?

בחטיבה העליונה אין תקן.

מערך התקצוב בחטיבה העליונה הוא שונה. יחד עם זאת אני אומרת שוב שזה תלוי בסוג הכיתה ובסוג הלקות. אני יודעת בוודאות שלגבי כיתות ז'-ח', שם חסר לנו ולכן סל התגבור הולך לנסות לכסות את החלק הזה.

משרות. תמיכה מסוג סייעת תגבור. אתם יכולים לראות כאן שהמשאב הזה די קבוע ולא כל כך משתנה.
תקציב. גם התקציב אינו משתנה. השינוי הוא שינוי קטן מאוד.

זה גם אומר דרשני. אם אחוז הילדים גדל ושעות התגבור, שזה בעצם הסל של מנהלת המחוז נשאר בסיסי, המשמעות היא שהפער הולך וגדל.

נכון.

הם גם הפכו לאוטומטיות.

אנחנו לא מנסים לומר משהו אחר. כולנו מכירים את המציאות התקציבית שנכפית עלינו ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו על פי סדרי הקדימויות שיש בכל מחוז ומחוז.

זאת החלטה של מחוז או זאת החלטה של מדיניות של המשרד?

מדיניות שהסל הוא סל המחוז. זה בדיוק מה שאמרנו קודם, שבעצם לקחו סל תגבור שנועד לדברים מסוימים ומשתמשים בו למלא את התקן.

סל התגבור הוא סל מחוזי.

העסקת סייעות.

אנחנו סיימנו את הפרק שעוסק בשעות.

נכון.

בתקנים, בשעות, בתגבורים. מה קורה בתיכון?

אללה ירחמו.

לגבי גני הילדים, אני יכולה לומר שגן ילדים מתוקצב כמו כל כיתה. גן ילדים נחשב כיתת גן לכל עניין ודבר. כשאנחנו מדברים על כיתות ועל משרות, גני הילדים נכנסים בתוך זה.

אני כן רוצה לומר לגבי נושא התיקנון בחטיבה העליונה. מערך התיקנון בחטיבה העליונה שונה לחלוטין. התיכונים הם תחת הבעלויות של הרשויות המקומיות ולכן מערך התיקנון שונה ואני לא מתייחסת אליו כאן.

למה? הבן שלי בתיכון.

הם הפסיקו להיות תלמידים של משרד החינוך?

אני רוצה לדעת מה קורה בתיכון. הבן שלי משולב בתיכון והוא ישב חודשים בבית כי לא ידעתם לתת לו מה שצריך. למה? כי הוא הגיע לתיכון ופתאום הוא בריא, פתאום אין לו בעיות, פתאום אין לו קשיים. עד כיתה ט' הוא קיבל ומכיתה י' היינו צריכים להילחם ולהגיע לתקשורת, לפייסבוק ולסטטוסים מצייצים, לכל מקום כדי שהילד יקבל את כל מה שהוא צריך. למה? כי הוא הגיע לתיכון? איך שהוא הגיע לתיכון אמרו לי, זהו, עכשיו הבן שלך לא יקבל כלום. השתמשו במלים האלה.

הנקודה ברורה. את יכולה להאיר את עינינו בכל זאת מה קורה בתיכון?

יש כיתות שנחשבות כיתות במסלול 06 שאכן מתוקצבות ומקבלות סיוע כמו כל כיתת חינוך מיוחד אחרת.

תסבירי לאנשים כאן מה זה 06.

כיתות של הלקויות המורכבות שמתוקננות בשעות ובסיוע שניתנות במסגרת החטיבה העליונה. יחד עם זאת, יש מסלולים נוספים בחטיבה העליונה כגון מסלול 07 שבעצם מתקנן מספר שעות.

שלוש וחצי שעות לילד.

שוב אני אומרת שהסל מתנהל באופן קצת אחר בחטיבות העליונות.

אין התנהלות בתיכון. הן נעלמות בתיכון. הכול נעלם בתיכון ואין כלום. אני צריכה להילחם יום יום.

הנקודה הובנה. תמשיכי.

תנאי העסקתן של הסייעות. חשוב לי לומר, לפני שאני מתחילה, שעבודת הסייעות היא באמת חשובה, היא משמעותית מאוד והן עובדות יד ביד יחד עם מחנכת הכיתה שהיא זו שמנהלת את התכניות החינוכיות ומובילה את היעדים החינוכיים של התלמיד. אבל על פי הסכם בין משרד החינוך לבין מרכז השלטון המקומי, הרשות המקומית היא האחראית על העסקתן של הסייעות. הרשות המקומית היא המעסיק שלהן.

תנאי ההעסקה של הסייעות והשתתפות משרד החינוך. יש שינוי באופן שבו מתקצב משרד החינוך את נושא העסקתן של הסייעות. סייעות כיתתיות, מה שהגדרתי קודם כסייעות אוטומטיות, המשרד משתתף במימון מלא. שיעור ההשתתפות עומד על מאה אחוזים מעלות שכרה של הסייעת והמשרד משתתף במימון הסייעת במשך 12 חודשים בשנה.

סייעות תגבור. המשרד משתתף במימון הסייעת מהרגע שבו אושרה לאותה שנת לימודים.

כי הם מחלימים.

תצייני לפרוטוקול שאלה 12 חודשים.

שיעור ההשתתפות עומד על שבעים אחוזים מעלות שכרה והשתתפות של הרשות עומדת על שלושים אחוזים.

כשהיא יכולה.

סייעות שילוב. אנחנו מדברים על השתתפות של המשרד במימון הסייעת מהרגע שבו אושרה. האישור הוא לאותה שנת לימודים. שיעור ההשתתפות עומד על שבעים אחוזים מעלות השכר ושלושים אחוזים השתתפות הבעלויות.

ל-12 חודשים.

אני לא מתייחסת לנושא של סייעות רפואיות. סייעות רפואיות לא מטופלות על ידי האגף לחינוך מיוחד אלא על ידי משרד הבריאות. אני לא רוצה להתייחס לזה.

זה אצל עירית ליבנה.

חברת הכנסת גלאון.

אדוני, ברשותך, אני רוצה שאלת הבהרה ואחר כך אני ארצה להתייחס לכלל הסוגיה שעולה כאן. אני רוצה לשאול שאלה בנוגע לסייעות השילוב. לפי מה שאת אומרת, משרד החינוך משלם שבעים אחוזים עלות משכרן ובעצם השלטון המקומי אמור להשלים את אותם שלושים אחוזים.

הוא משלם את מאת האחוזים ומתוך זה הוא מקבל החזר של שבעים אחוזים.

מי מוודא, האם זה בפיקוח שלכם לוודא שאכן אותם שלושים אחוזים משולמים לאותן סייעות? מי מוודא שהן אכן עובדות 12 חודשים בשנה? אתם משלמים עבור 12 חודשים בשנה ובפועל הן עובדות עשרה חודשים בשנה. בטבלה זה נראה ממש בסדר. כמו שזה נראה על פי המצגת שאתם מציגים, המצב מושלם והחיים נהדרים.

לא, המאה אחוזים יכולים להיות עשרה שקלים.

שאלה נוספת. אני רוצה לומר מראש שראיתי תלושים של סייעות שאמורות להתנהל על פי האופן שבו אתם מתארים, אני מודה שאין קשר בין התלושים שהסייעות מקבלות בפועל לבין מה שאתם מציינים כאן במצגת אבל אחר כך אני אתייחס לזה.

יש כאן מישהו שהיא סייעת?

יש כאן הרבה סייעות מכל הארץ.

מי רוצה לדבר? תציגי את עצמך.

שמי מלי כץ ואני משלבת בפרדס חנה. אני בוגרת מכללת דוד ילין בירושלים, אני בעלת תעודת הוראה מוסמך בכיר ותואר ראשון בהוראה. כרגע בפרדס חנה אנחנו 53 משלבות המועסקות כספקיות שירות על ידי המועצה. 53 משלבות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל שמאוד אוהבות את המקצוע המאתגר והמיוחד, מאושרות וגאות לראות בהצלחות הקטנות היום יומיות של הילדים שלנו שאנחנו שם בשבילם, תומכות, מתווכות ומכילות אותם בנפילות ובמעידות הרבות המתסכלות כל כך.

הילדים יקרים וחשובים לנו מאוד. אנו רוצות להמשיך וללוות אותם ולהיות הדמות אותה ילד ילמד להכיר, לסמוך ולבטוח בה. כמו כן מקצוע מכבד את בעליו, גם אנחנו זקוקות לפרנסה, גם אנחנו רוצים להתפרנס בכבוד על מנת שנוכל להמשיך וללוות את הילדים שכל כך תלויים בנו ואנחנו בהם.

בחודשים האחרונים, תוך כדי תהליך קליטה למועצה המקומית, גילינו לתדהמתנו כי תנאי ההעסקה שלנו בתהליך זה נפגעו בצורה קשה. חודשי הקיץ לא ישולמו לנו, ימי החופשה יצומצמו, הוותק לא נצבר, הדרגה שנקבעה היא הנמוכה ביותר ומתח הדרגות עלוב. המועצה מצדה טוענת כי ידיה כבולות להסכמי שכר קיבוציים וההסתדרות מצדה לא מספקת תשובות בשלב זה.

למה? היא מקבלת את התקצוב.

כן, אבל לא משלמים לנו.

חברי ועדה יקרים, בעזרת ייעוץ משפטי המלווה אותנו הבנו כי הכול תירוצים, הכול נתון לפרשנות משפטית אבל לא במחוזותינו. כל אחד מעביר את האחריות לאחר. אני שואלת אתכם, האם לזה התכוונתם כאשר חוקקתם את חוק ההעסקה הישירה? מדוע אין פיקוח על הרשויות המקומיות בעניין שלנו? האם מישהו בחן לעומק את ההסכם הקיבוצי? איך יתכן כי כל רשות מקומית בארץ נוהגת בנושא זה בצורה שונה?

הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות. אני קוראת לכם לעשות סדר, לכבד אותנו היום בהחלטה שתביא אותנו למקום מבטחים. מקצוע השילוב חייב לקבל הכרה מתוך הבנה אמיתית לנחיצותו. אני מזמינה אתכם להתלוות אלינו יום אחד בחייכם כדי להבין, יום אחד עם משפחה שהילד או הילדה שלה בעלי צרכים מיוחדים, לראות, להרגיש ולהבין את מהות השילוב בו אנו עוסקות, את חשיבותו, את הכוחות הנפשיים שהוא מצריך והסיפוק האדיר הטמון בו.

הגיע הזמן שהרשויות יתייחסו אלינו בכבוד הראוי שיבוא לידי ביטוי בהסכם שכר הוגן, בתנאי העסקה מכבדים למעננו ולמען הילדים וההורים שזקוקים לנו כמו שאנו זקוקות להם.

אני רוצה לשאול אותך. את סייעת בשילוב?

כן.

כלומר, יש ילד.

יש ילד בכיתה שהוא ילד בעל צרכים מיוחדים והוא משולב בחינוך הרגיל והוא בכיתה רגילה. הוא לומד בכיתה רגילה.

ואת מלווה אותו לאורך כל שעות היום.

אני מלווה אותו בשעות היום ובסך הכול בשבוע אלה 24 שעות.

וביתר הזמן, עם מי את עובדת?

אני לא עובדת. ביתר הזמן הילד הזה לבד. הוא מתמודד לבד.

עכשיו את מעניינת אותי. את עצמך, איך את משלימה את המשרה?

אני לא משלימה את המשרה. זה מה שיש לי, 24 שעות בשבוע.

לא נוכל לרדת לכל הדקויות אבל אנחנו רוצים להבין את העקרונות. כמה שנים את עובדת?

אני עובדת ארבע שנים.

במשך ארבע השנים האלה, כל שנה עם אותו ילד?

שלוש שנים עבדתי עם ילד אחד והשנה אני עובדת עם ילד אחר מכיוון שהילד אתו עבדתי במשך שלוש שנים, ההורים שלו החליטו להעביר אותו לחינוך המיוחד. השנה אני עובדת עם ילד אחר.

יש לך קביעות בעבודה?

לא. אין לי קביעות בעבודה.

יש סייעות אחרות שכן יש להן קביעות.

לא, אין סייעות כאלה.

לסייעות אין קביעות.

סייעות כיתתיות מקבלות קביעות.

אני מדברת על המשלבות.

זה לא אותו הדבר.

הסייעות המשלבות מועסקות בהעסקה פרטנית.

הסייעות האישיות. יש פה מכתבים שאנשים באים ומבקשים שישוו אותם לסייעת אחרת ולכן אני רוצה לברר את הדברים הללו.

אני רוצה עוד פעם לבקש. הנושא הוא באמת נושא מורכב ולא מוסדר בחלקו הגדול ושמענו גם מאנשי משרד החינוך ואני גם מכיר את זה מתפקידיי האחרים.

תודה רבה לך. אנחנו ניתן לעוד סייעות לדבר. אני רוצה לשאול מה זה המאה אחוזים. מהנתונים האלה עולות כמה שאלות. האחת, מה זה המאה אחוזים והמאה אחוזים קשורים בהסכמים הקיבוציים שעשה השלטון המקומי עם הסתדרות הפקידים, שזאת בעצם ההסתדרות המייצגת ולא רק את הסייעות אלא את כל עובדי הרשויות המקומיות.

לא. לסייעות יש הסכמים קיבוציים מחפירים.

אני לא אמרתי שהם לא מחפירים.

ההסתדרות מייצגת את הרשויות.

אתם רוצים עכשיו להתפלפל? הסייעות הן עובדות הרשויות המקומיות והיקף השכר הוא הסכמים כאלה או אחרים בין משרד החינוך לבין ההסתדרות לבין הרשויות המקומיות. את יודעת מה זה המאה אחוזים?

כן. אני מירי כהן ממינהל כלכלה ותקציבים במשרד החינוך. אנחנו מדברים על משרה של 42.5 שעות. התקצוב שלנו בנושא הסייעת מדבר על משרה מלאה בהיקף של 42.5 שעות כאשר יש לנו עלות ממוצעת ארצית בדירוג מינהלי, דירוג 7 עם 11 שנות ותק. בסדר גודל של חודש שוטף, כולל התנאים הסוציאליים, אנחנו מדברים על 7,500 שקלים.

את מכירה מישהי שפעם קיבלה תלוש כזה?

תני לי, אני יודע מה לשאול אותם. אם אני אשאיר דברים לא ברורים, תשאלו. זה המאה אחוזים הממוצע של מי שעובדת 42.5 שעות?

את מכירה מישהי כזאת?

רגע. אני אתן לך לשאול. אתם רוצים שהדיון הזה יתנהל? בחלק מהדיונים אני אומר לנוכחים שייקחו חמש דקות וידברו ביחד מה שהם רוצים.

אתה מנהל את הדיון כמו שצריך ואנחנו שואלים שאלות הבהרה.

אני אתן לך לשאול. אני חוזר ושואל. ה-7,000 פלוס שציינת, זה למי שיש לה ותק של 11 שנים, ולרוב הסייעות אין בכלל ותק.

אנחנו מדברים על השתתפות המשרד.

אני שואל על המאה אחוזים.

מאה אחוזי השתתפות משרד החינוך. אנחנו לא המעסיקים הישירים ואין לנו מושג מי הסייעת ומה הדרגה שלה.

אני עדיין שואל אותך. ה-7,000 שקלים, הם המאה אחוזים או השבעים אחוזים?

אלה המאה אחוזים.

מזה אתם מממנים שבעים אחוזים.

בחלק. בחלק מממנים מאה אחוזים ובחלק שבעים אחוזים.

אבל זה המאה אחוזים.

נכון.

לסייעת שהיא בעלת ותק של 11 שנים. כלומר, לא כזאת שפוטרה כל שנה.

זאת השתתפות משרד החינוך בגין הסייעת שמועסקת באמצעות הרשות. אנחנו לא המעסיקים שלה ולכן אין לנו את המידע לגבי הסייעת, מי היא, מה הדרגה וכולי.

אבל אתם בטוחים שהכסף מועבר במלואו?

רגע. כך אי אפשר. זאת אחת השאלות שעולה כאן. האם אתם עושים פיקוח או בקרה ברשויות המקומיות על כך שאכן בסוף לסייעת מגיעים המאה אחוזים?

משרד החינוך לא עושה אכיפה בנושא הזה. בנושא הזה למיטב הבנתי משרד הפנים אמור לעשות את האכיפה.

האם את מכירה את החוק שאומר שכל כספי משרד החינוך שמסומנים שמועברים לרשות המקומית חייבים ללכת לחשבון בנק מסוים שנפתח לצורך זה?

נכון.

ואת אומרת שלא אתם עושים את הבקרה על זה אלא אתם מצפים שמשרד הפנים יעשה אותה.

לא ברמה הפרטנית.

תודה. זהבה, בבקשה.

אדוני, אני רוצה לשאול ולהעיר גם יחד.

אני פשוט רוצה שבסוף הדיון יהיו גם דברים אופרטיביים.

כולנו רוצים.

ראשית, אני רוצה לברך אותך על שאתה מנסה להגיע להיבטים האופרטיביים כי לקטר, אנחנו כבר מקטרים הרבה זמן. אני יודעת שאתה עוסק בנושא הזה זמן רב ואני מתנצלת שאיחרתי.

אני רוצה להעיר כמה הערות. אני מודה - ואני אומרת את זה בצורה מאוד ברורה – שאין לי טענה לנציגות של משרד החינוך שיושבות כאן. אני אומרת זאת מראש. הדברים שנשמעו כאן עכשיו, בדיוק משקפים – ושוב, זה לא אישי אלא זאת מדיניות – את האטימות של משרד החינוך. אם הנתונים הרשמיים אומרים שזה שכר ל-42.5 שעות, תראו לי סייעת אחת שעובדת יותר מ-24 שעות כשמקסימום היא יכולה להגיע לשלושים שעות. היה נקלע לכאן אורח מהחלל החיצון, היה אומר שמשרד החינוך מגיע ל-42 שעות עם 11 שנות ותק, אבל מי בכלל מגיעה לנתונים האלה? אני אומרת שוב, אין לי טענה לדברים שנשמעים כאן. אני חושבת שזה בדרג הרבה יותר גבוה. שמענו גם בדיווח הקודם על התקצוב ואנחנו יודעים שזה גם תקצוב, גם תנאי העסקה וזה הכול ביחד. אנחנו עדים כאן לגלגול אחריות, ואין לי דרך אחרת להגדיר את זה, ממשרד החינוך לשלטון המקומי, מהשלטון המקומי למשרד הפנים. אתה ישבת בדיון במליאה, אני ראיתי אותך עת שאלתי את השאילתה בסוגיה הזאת את שר הפנים והוא גלגל את זה לשר החינוך. קראתי לו את התשובה שנתן לי שר החינוך, גלגל את זה לשר הפנים ובתווך ההסכם הקיבוצי המחפיר של ההסתדרות. הסכם מחפיר ואין דרך אחרת להגדיר אותו, הסכם שתוקע אותן. גם אם יש רשויות מקומיות שמוכנות לשלם את ההפרש, ההסכם הקיבוצי תוקע אותן.

אני חושבת ואני רוצה להציע. העלית קודם בסוגיה של התקצוב ואני מודה שאני אף פעם לא מצליחה להבין איך ילד בכיתה ז' צורך עזרה, צורך סייעת, זקוק לסייעת ובכיתה ח', ט' ו-י' הוא החלים והוא בריא. נאמר כאן קודם – שמעתי אותך אומר או אמרה חברת הכנסת אלהרר – שיש כאן בחינה מחודשת. אני לא יודעת מה זה אומר בחינה מחודשת. הדבר הזה מצריך שולחן עגול דחוף. אדוני, אתה יושב ראש הוועדה ואני פונה אליך לזמן לכאן לוועדה את שר החינוך, את שר הפנים, את יושב ראש ההסתדרות, את שלושתם ביחד, ואחת ולתמיד תפסיקו לגלגל את זה. הסייעות, הנשמה שלהן יוצאת. הן לא יכולות לבד.

גם הנשמה של ההורים והילדים יוצאת.

הנשמה של ההורים והילדים יוצאת. אני רואה את כל האנשים שיושבים כאן בחדר ובאמת כולכם מכירים את הסיפורים והסיפורים הם סיפורים נוגעים ללב. מישהו צריך לקחת אחריות וזה לא מישהו מהדרגים האלה. אחת ולתמיד צריך להושיב אותם. אנחנו מדברים על שלושים אלף סייעות, 3,000 ומשהו בחינוך המיוחד, יש ניסיונות של ארגונים שונים לנסות לסייע לסייעות ולייצג אותן, אבל זה לא צריך להיות באופן פרטני ברשות מקומית כזאת או אחרת כי זה לא עניין שנתון לטוב לבו של ראש רשות כזה או אחר. יש ראשי רשויות שהם בכל זאת יותר קשובים אבל זה בכלל לא צריך להיות בדרג הזה. אחת ולתמיד הדבר הזה צריך להיפתר.

אני רוצה לומר עוד משהו. מקומם אותי אחרי שראיתי את התלושים של הסייעות ואני שואלת איפה הכסף.

זאת לא שאלה אורגינלית.

לא יכולתי להתאפק. סתם. אדוני, נניח שאני אלך רק חמש שנים אחורה, בחמש השנים האחרונות משרד החינוך העביר לשלטון המקומי, סכום איקס לפי הנתונים שנמסרו כאן, לטובת סייעות. הן לא קיבלו את הכסף הזה. איפה הכסף הזה? אני חושבת שאנחנו צריכים לדרוג שיחזירו להן את זה רטרואקטיבית. מישהו מתפרנס על גבן של הסייעות. מישהו לוקח את הכסף הזה. מי מרוויח?

תשאלי כמה משרד החינוך מעביר בפועל.

אני יודעת כמה משרד החינוך מעביר בפועל.

הוא מתקצב שעות והשעות לא מספיקות. זאת הבעיה.

זאת בעיה אחת. על זה דיברנו.

אתה הצגת נקודה נכונה, אבל היא עלתה לפני חצי שעה. משרד החינוך מעביר כסף והוא לא מוודא שהכסף אכן מגיע בסוף לסייעות. הכסף הזה נמצא היכן שהוא, באיזושהי קופה, או באותה רשות או בשלטון המקומי. אני חושבת שהכסף הזה צריך להגיע בחזרה לאותן סייעות שמישהו הרוויח על גבן. את מה גוזלים, את כבשת הרש? מה לוקחים כאן?

לכן אני חושבת, ובזה אני מסיימת, שהגענו לאיזה רגע כזה שאני מרשה לעצמי לומר את זה באופן הכי ברור – זה עליך. זה רק אתה כיושב ראש הוועדה שיכול להביא את שלושת הגורמים הרלוונטיים, את יושב ראש ההסתדרות, את שר החינוך ואת שר הפנים. לא שכל שר יזמן ישיבות אצלו במשרד, אנחנו רוצים את שלושתם כאן אצלך וישבו על המדוכה עד שיצא עשן לבן.

חבר הכנסת אוחיון.

אהבתי את הרעיון של חברת הכנסת גלאון, לשאול שאלה ולעבור קצת להערה.

את זה לומדים במשך הזמן.

העיקר שבסוף שמים סימן שאלה.

כולנו נרתמנו לנושא וזה מראה יש כאן מעורבות של חברי כנסת. אני מקווה שגם בניהולך הנושא יניב פרי. גם אני שאלתי את אותה שאלה, הגשתי את אותה שאילתה ויושב ראש הכנסת נאלץ להכריע מי יענה לי משום שכל אחד התחמק. בסופו של דבר כפה על איש משרד החינוך, על סגן שר החינוך, לענות בסוגיה הזאת עת הוקמה ועדה בין-משרדית שתבחן את כל הנושא. לכן אני רוצה לדעת אם משהו התקדם.

היא הפסיקה לשבת.

את לא מוסמכת לענות לי. חשבתי שמישהו ממשרד החינוך יענה לי.

אתה לא מכיר אותה. היא מוסמכת לענות.

אם התשובה היא כזאת, המצב הוא חמור. ועדת החינוך צריכה לקבל כאן החלטה ללכת לכיוון האופרטיבי שלך, זה שאתה מוביל אותו, לתמוך במה שחברת הכנסת גלאון אמרה, לבוא ולחתוך את העניין הזה. אי אפשר לומר למשרד החינוך שהוא אחראי מבחינה מקצועית, שהוא מעביר את הכסף ולא מעניין אותו מה קורה בדרך. אני כבר לא יודע, אני כבר מבולבל מכל מיני מכתבים של אנשים שמתלוננים ואומרים שהסייעת בכיתה, זה מוכר לה תשעים אחוזי משרה, בעוד שאצל הסייעת האישית, אצל אחרים שלושים שעות מוכרות כ-76 אחוזי משרה. מה קורה כאן בעניין הזה? אני לא בדקתי את הנתונים אבל אני שומע את הזעקות של האנשים כאן, חלקם גם הורים שבוכים על מצב הסייעות. נאמר כאן - וצריך לבדוק אם אכן זה כך - שהסייעות האישיות לא מקבלות קביעות וכל הזמן יש תחלופה כאשר לעומת זאת הסייעות בגני ילדים כן מקבלות קביעות.
את הסאגה הזאת אנחנו כוועדת החינוך חייבים להפסיק. בעל בית אחד והוא משרד החינוך שצריך לדאוג גם להכשרה.

או מרכז השלטון המקומי.

זה שהוא עושה את החשבון הכספי, התקציבי, מה שהוא מתקזז ומה שהוא עושה בינו לבין הרשות המקומית, שבעים-שלושים אחוזים, זה לא מעניין את הסייעת. ההתחשבנות כפי שיש לנו התחשבנויות אחרות בין משרד החינוך לבין הרשות המקומית, הוציאו את הסייעת מהמשחק הזה. אדרבה, שהיא תקבל את ההכשרה המקצועית ואת תנאי ההעסקה כמו צריך. אני כבר מבולבל ולא יודע מי כן מקבל עשרה חודשים ולמי כן מורידים 11 ימי חופשה שהוא כן חייב בהם או לא חייב בהם. ההבחנות שיש כאן, לגמרי יוצרות אצלי בלבול ואני באמת לא יודע איפה אנחנו נמצאים. מתוך המכתבים אני לומד שלזאת מחשבים את ימי החופשה, לזאת מותר לקרוא בזמן החופשה וזה נחשב לה כעבודה והיא מקבלת תוספת והשנייה לא.

אנחנו מבקשים שיהיה מעסיק אחד מקצועי על כל המשתמע מכך. תודה.

מדוע משרד החינוך לא המעסיק הישיר של המשלבות? הן חלק מהחינוך המיוחד.

כי זה לא מעניין אותו.

אם הוא יכיר כתחום פדגוגי, אולי תהיה חשיבה בנושא.

גם אם יכירו בהן פדגוגית, עדיין זה לא אומר שהן יועסקו על ידי משרד החינוך. כל מורי התיכון מועסקים על ידי הבעלות. שיטת ההעסקה הזאת היא לגיטימית, אבל הבעיה היא מה קורה בדרך.

היא מאוד בעייתית.

לא אמרתי שהיא לא בעייתית.

חברת הכנסת קריב.

גם לי יש שאלה שנהפוך אותה להערה קצרה. לאור המצגת, הנושא הזה מאוד חשוב והדיון הוא דיון שחשוב לנהל אותו כאן. השאלה שלי הייתה ואני חושבת שהיא אחת הנקודות המשמעותיות ביותר ואני רוצה לומר שבעיני היא יותר רחבה רק מנושא הסייעות כי אנחנו נמצאים כאן בהרבה מאוד דיונים שזה חוזר בהם, עד כמה הכסף שמועבר במאה אחוזים מהממשלה לטובת תשלום לשכר לרשויות המקומיות לעובדים, באמת מגיע במאה אחוזים לעובדים. מה קורה עם השכר שאת דיברת עליו שמשרד החינוך מקצה ועד כמה באמת השלטון המקומי נותן לעובדים, במקרה הזה לסייעות, את מה שמגיע להן. זאת נקודה שאנחנו ככנסת חייבים לעצור ולבדוק איפה נעלם כסף בדרך או לא נעלם, לעצור ולהסתכל עליו. בעיני זאת שאלה מאוד מהותית.

את אמרת שכבר לפני חמש שנים השאלה הזאת עלתה ואכן זאת שאלה שאנחנו שואלים אותה הרבה מאוד שנים. לנו מאוד חשוב שהסייעות יקבלו את התנאים הטובים ביותר והראויים ביותר במשך 12 חודשים בשנה. לנו חשוב שהן יוכלו לעבוד כמה שיותר שעות כי ברור לנו שאי אפשר להתפרנס משלושים שעות או מ-21 שעות או מספר שעות שגם לא מאפשר לקחת עבודה נוספת.

אנחנו ערב יום האישה הבינלאומי ואנחנו מדברים כאן בעיקר על נשים שעובדות בתפקיד הזה – ואני לא יכולה להגיד אם אלה מאה אחוזי נשים – וזה המעמד שלהן, השכר שלהן והתנאים שלהן. זה מצד אחד. מצד שני כמובן יש כאן את החינוך שמגיע לאותם ילדים שצריכים לקבל את החינוך המשולב. גם פה חשוב לי לציין ששר החינוך אמר לאורך כל הדרך, וגם הוכיח את זה בשנה האחרונה בה הוא מכהן כשר החינוך, שהשקעה כספית משמעותית בכל מה שקשור לילדים בעלי מוגבלויות, בעלי צרכים מיוחדים, או בעצם ילדים מיוחדים שאנחנו מדברים עליהם. גם הנושא הזה הוא נושא שבדקתי והוא נושא חשוב שהוא על סדר היום. בכלל, בכל נושא הסייעות – זה עלה כאן בדיון שהתקיים בשבוע עבר וגם רויטל השתתפה בו ורצינו להוסיף עוד משהו בנושא של הסייעות ובנושא החינוך – משרד החינוך העלה את נושא הסייעות, את תקציב הסייעות השנה, משלושה מיליון לחמישים מיליון לסייעות בכלל בתוך בתי הספר ולא רק של החינוך המיוחד. כך שזה בהחלט על סדר היום וזה אחד הנושאים בו הולכים לעשות תיקון משמעותי. זה נושא רחב שמתייחס גם לשלטון המקומי, גם לנשים עצמן שעובדות בתפקיד הזה וגם למקסימום שאפשר לתת לילדים.

יש כאן מישהו מהשלטון המקומי? מיכל.

אולי תאפשר לי שאלה והערה ואחר כך נשמע את השלטון המקומי.

לדעתי גם ראשי הערים היו צריכים להביע את עמדתם.

יעקב, אתה גם עמדת פעם בראש עיר.

בדיוק. ניסיתי קודם לתקן את דברי חברת הכנסת גלאון, למרות שלא הייתי בראשית הדיון והבנתי שדיברו על זה. אני חושב שהבעיה העיקרית – ואני אומר את זה כראש רשות שחווה את זה במשך חמש שנים – היא הנושא של התיקנון של אותן שעות על ידי משרד החינוך וההחלטה למי מגיע ולמי לא. הפכו את זה למשהו מאוד גמיש כי יש כאן איזה הגיון מסוים שאומר שאולי תהיה שנה שפתאום לא יצטרכו בכלל חינוך מיוחד, אבל הפכו את זה למשהו נורא גמיש, משהו שאתה במתח כל השנה לגבי מה שהולכים לאשר לך. גם כאשר מתחילה שנת הלימודים, אתה עדיין בוויכוחים לגבי סייעות כאלה ואחרות. יש כאן חוסר ודאות בתקצוב, דבר שגורם לעוד דבר והוא שרשויות לא יכולות כביכול להעסיק מישהו כעובד קבוע אם הוא עובד שמתוקצב רק לשנה זאת כי הרי מה יקרה בשנה הבאה אם איזה פקיד במשרד החינוך יחליט לא לתת? כאן הבעיה.

אני לא חושב שיש ראש רשות אחד במדינת ישראל – ולא באתי לייצג אף אחד מהם – שיעז להשתמש בכספים של משרד החינוך לעניין הזה של ילדים בחינוך מיוחד למשהו אחר. הפוך, אני מתקציב של עיר לא עשירה גדולה הוספתי תקציבים לחינוך מיוחד בגלל שהיו לי ויכוחים עם משרד החינוך.

ולגבי סייעות רגילות הוא לא עושה את זה? קיבלו 12 חודשים עבור סייעות רגילות ושילמו עבור עשרה חודשים.

צריך לבדוק את הנושא של הסכמי השכר וכולי. אני לא מגן עכשיו על משהו אלא אני אומר שבואו לא נפספס את הזרקור. הזרקור הוא גם לא נגד הפקידות שיושבת כאן, כמו שאת אמרת.

בפועל יש רשויות שלא מוסיפות את השלושים אחוזים. הן חותכות שלושים אחוזים.

לא, לא נכון.

יש גבול להכפשות.

אני לא מכיר את זה. יכול להיות שיש ראשי רשויות שעושים את זה. אני אומר לך שיש כאן חוסר תקצוב, יש כאן כל מיני סלים מחוזיים כאלה ואחרים ואין מצב שמישהו משתכרת 7,000 ו-8,000 שקלים ושלא ימכרו לנו את הסיפור הזה. אין כמעט שום גן או סייעת שמתוקצבת שמותר להעסיק אותה יותר מהשעות שמשרד החינוך מאפשר. שם הנקודה, שם הבעיה שם צריך לטפל ואת זה צריך לעשות.

קורה כאן עוד דבר. במדינת ישראל לצערי יש שני סוגי ילדים, ילדים שנולדו ברשות חזקה וילדים שנולדו ברשות לא חזקה. ברשות חזקה, אם ראש העיר הוא מיינדד לזה ואכפת לו מזה, הוא לוקח מהקופה הגדולה והנוזלת שלו ופשוט מוסיף. ראש עיר אחר עומד בדיוק בדילמות הכי קשות האלה, האם לשלם לתברואה לפינוי אשפה או לשלם להסעה לילדים או לשלם לדבר אחר.

בואו לא ניקח את זה יותר מדי לצדדים. יש כאן בעיה בהבנה, בתקצוב ובאחידות של התקצוב כל שנה לגבי הנושא הזה שקשור לחינוך מיוחד על כל גווניו, על הסייעות על כל הגוונים.

האם השלטון המקומי בעצמו מעסיק או שזה עדיין מופרט לעוד חברות כוח אדם?

מיכל, מרכז השלטון המקומי.

כיום אני במרכז השלטון המקומי. הייתי מחנכת בחטיבת ביניים בכיתה ששילבה כיתת ל"ל וחינכתי 42 תלמידים, אגב, ללא סייעת אבל זה לא אומר מה דעתי.

אני רוצה לעמוד על כמה דברים. ראשית, התיקנון עליו דובר כאן, הוא לפי המסגרת לצערי ולא תמיד לפי צורכי התלמיד. התיקנון הוא לא התקצוב. שלושים אחוזי ההשתתפות באשכולות נמוכים מטילים עול גדול על רשויות שלא יכולות לעתים להשלים את אותם שלושים אחוזים, שלא לדבר על להוסיף. אין זה אומר שראשי הרשויות באשכולות למ"ס נמוכים, לבם אינו רחום או לא רוצים להוסיף. יתרה מזאת. באשכולות הגבוהים מוסיפים הרבה מאוד משאבים, לא על חשבון במות ביום העצמאות ואני חושבת שהציניות שעלתה כאן והכפשת כל הרשויות המקומיות היא לא במקום.

לא הייתה ציניות.

גם לא הכפישו אף אחד.

עם לב רחום הסייעות לא הולכות למכולת.

אני לא מדברת כרגע על המכולת שזה דיון אחר.

לא, זה לא דיון אחר. זה תלוש השכר. זה הדיון.

יש רשויות בכל הארץ שתלמידי החינוך המיוחד הם ילדיהן משום שהם תושבי הרשויות המקומיות. אין ראש רשות אחד במדינת ישראל שלוקח את הכסף ועושה אתו דברים אחרים.

כל ראשי הרשויות.

רויטל, אני אוציא אותך החוצה.

היה ויש תלונה, ומגיעות אלינו במרכז השלטון המקומי תלונות, אנחנו בודקים אותן לגופן ואנחנו מערבים את כל מי שצריך כדי לתקן את העוולות.

אני רוצה להדגיש את סיפור הפערים שנוצרים בעל כורחם של רשויות בשל התקצוב ואי השוויון לצערי מתוקף ההסכם. אני רוצה לדבר על השילוב בשני פרמטרים. בפרמטר של צורכי התלמיד שהוא לא תלוי מה שיש.

רגע. אני אתן לך אחר כך לדבר על כל הדברים, אבל אנחנו פשוט התעכבנו כאן בנושא הזה של העסקת הסייעות. לפי מה שאת אומרת יש רשויות, בדרך כלל חלשות, שלא משלמות את המאה אחוזים.

לא אמרתי. אמרתי שהשלושים אחוזים השלמה על כל חלקיות משרת הסייעת מהווים עול גדול על הרשות.

לא שאלתי אם זה עול.

לא אמרתי שלא משלמות. חלילה.

לכל רשות יש גם ועד עובדים ואני יודע שהוועד לפחות נלחם על כך שכל עובד ברשות – והסייעת היא עובדת ברשות לכל עניין ולכל דבר –

לא. היא לא.

הסייעת היא עובדת הרשות לכל דבר ולכל עניין.

לא בכל המקומות.

לא יעזור לכם. אני הייתי 15 שנים ראש רשות וגם עובדת לא קבועה שמקבלת תלוש שכר, היא עובדת לכל דבר.

יש חברות כוח אדם.

מה שאתם עושות ועושים, אתם מקלקלים את העניין כי זאת אחריות הרשות. כל רשות צריכה לשלם לכל עובד, בין אם הוא קבוע או לא קבוע, על פי ההסכם הקיבוצי לפי סוגי המקצועות. פקידת לשכת ראש העיר היא בדיוק אותו דבר כמו הסייעת, לצורך העניין הזה, לפי חוקי העבודה וכל מה שקשור בזה. על זה מקפיד ועד העובדים ועל זה אמורה להקפיד ההסתדרות במרחב וההסתדרות הכללית.

השאלה שאני שואל. הלא בסופו של דבר הרשות מחויבת לשלם על פי ההסכמים הקיבוציים. האם יש רשויות שבגלל שזה מכביד עליהן, הן לא משלמות? האם אתם יודעים על כך?

לא ידוע לי על דבר כזה. לא ידוע לנו על דבר כזה ואנחנו נשמח לפנות ולסייע היה וזה קיים.

את זה אני רשמתי לעצמי, את עניין הפיקוח והבקרה שללא ספק הוא שטח הפקר מוחלט ואנחנו נטפל בו.


גם אני חושב שברוב המקרים הרשויות עומדות בהסכמים הקיבוציים. להערכתי כך זה ברוב המקרים, ואני אומר להערכתי. אני לא יודע. אני אסביר לכם איך יושבת החשבת או האחראית על השכר ברשות כל חודש ועושה את השכר. לצורך העניין יש סייעת א', לסייעת הזאת יש פרופיל ונניח יש לה אפס שנות ותק והיא עובדת עשרים שעות. יושבת החשבת, לוקחת את הלוח שהיא מקבלת ממשרד החינוך שם יש טבלת שכר ושם כתוב שאם יש לה 11 שנות ותק, היא מקבלת כך, אם יש לה אפס שנות ותק, היא מקבלת כך, ובסוף כתוצאה גם מהשעות, גם מהוותק וגם מההסכם הקיבוצי מתקבל איזשהו מספר שהוא הרבה הרבה יותר נמוך מהיקף השכר כי הוא לא מנוצל.

יש כאן שאלה נוספת. הלא משרד החינוך מקצה סכום גלובלי שנתי שהוא מבטא 12 חודשים, אבל הסייעת עובדת רק עשרה חודשים או פחות. מה קורה אז? האם הרשות – וזה אני לא יודע ואני שואל אתכם – משלמת עבור עשרת החודשים יותר פר חודש? מי אדוני?

אני אחראי על השכר במרכז השלטון המקומי ועל הסכמי העבודה.

או שיש כאן באמת איזשהו כסף שנופל בין הכיסאות?

חשוב לציין שמשרד החינוך מעביר לכל 12 החודשים.

הוא מעביר שנתי. יש תקציב שנתי.

איפה החופשות שמקזזים לנו?

הכסף הזה עובר במאה אחוזים ממשרד החינוך.

אנחנו צריכים לברר. אחת הבעיות שלנו היא שאנחנו לא מיושרים על עובדות. כשלא מיושרים על עובדות, אי אפשר לתקן כי אז כל אחד יוצא אחר כך עם זה שהוא אמר את כל מה שהוא רצה לומר אבל אי אפשר לתקן את זה. לכן חשוב להבין את העובדות.

אדוני אמר נכון. קודם כל, יש להפריד בין הנושא של התקצוב לבין הנושא של השכר. השלטון המקומי או הרשות היא לא הצינור, מקבלת ממשרד החינוך אלף שקלים ומעבירה אותם כפי שהם לעובדת. לתקצוב יש כללים משלו ושיטות חישוב משלו.

השכר, כפי שנאמר כאן, נקבע על פי הסכמים קיבוציים עם ההסתדרות. נמצא כאן נציג ההסתדרות. כל מי שטוען שאנחנו משלמים פחות ממה שכתוב בהסכם הקיבוצי, יודע את הדרך איך לטפל בזה ואכן פה ושם יש תקלות והנושא מטופל.

לעניין של ה-12 חודשים שנשמע כאן כאיזושהי סיסמה. שיטת התשלום של משרד החינוך מחולקת ל-12. יכלו להעביר את זה גם בתשלום אחד ויכלו להעביר גם בעשרה תשלומים. ההסכם הקיבוצי קבע שלגבי סוג מסוים קטן של עובדים, אלה שבאמת עוסקים רק – אצלנו זה נקרא כך – סייעת תגבור, הם עובדים עשרה חודשים מכיוון שלילד אין מסגרת ביתר התקופה.

לא נכון.

לתקן את המונחים. בית הספר עובד עשרה חודשים. בתי הספר הרגילים עובדים עשרה חודשים. זה לא נכון להגיד שבחודשיים האחרים לא עושים כלום.

או לא הולכים למכולת.

יש קייטנות ואלף ואחד דברים. החינוך המיוחד עובד חודש וחצי מתוך החופש.

קודם כל, ההסכמים קבעו שהסייעות הכיתתיות כמובן מקבלות גם קביעות וגם 12 חודשים והכול כרגיל כי המסגרת פועלת כפי שאמרתי.

הסייעות האישיות לא מקבלות.

נכון. זה ההסכם עם ההסתדרות.

אתה אומר שזה נראה צודק.

הוא לא אמר שזה צודק.

בוודאי הוא לא אמר. אני שואל.

הוא לא הגורם המתקצב.

אתמול אנחנו הגענו לסיכום עם ההסתדרות על איחוד של שני סוגים של הסכמים שקיימים לגבי הסייעות הצמודות תלמיד שאחת מהן קיבלה שכר של 12 חודשים ואחת לא. לפי הסיכום אנחנו נשווה בעניין הזה ונשלם שכר במשך 12 חודשים. שוב אני אומר שזה לא קשור לעניין של התקצוב. אף אחד אל גנב עד היום שום דבר. התקצוב ניתן לרשות אחת לחודש והשכר לפי ההסכם ניתן לעשרה חודשים כי אלה החודשים בהם עובדים.

נמצא כאן מישהו מההסתדרות?

הבהרה. איפה הכסף שהועבר לרשויות עבור החודשיים שהן לא עבדו? זה היה אמור להגיע לאותן נשים. הן היו אמורות להיות מועסקות 12 חודשים ומשרד החינוך העביר כסף לשלטון המקומי. איפה הכסף הזה?

אני רוצה לשמוע את ההסתדרות.

אבל לא קיבלנו תשובה. איפה הכסף של החודשיים האלה?

ההסתדרות, בבקשה.

בוא נלבן את זה.

לא. ההסתדרות עכשיו.

בוקר טוב ושלום לכולם. אני ראש חטיבת עובדי חינוך ודת בהסתדרות המעוף ומטעם ההסתדרות אני מטפל במגזר הזה של הסייעות.

אכן אתמול הגענו לסיכום יחד עם השלטון המקומי על תשלום שכר ואפשרות לתת גם קביעות לסייעות שעד היום לא קיבלו את השכר במשך 12 חודשים.

רטרואקטיבית?

אנחנו נדון בזה במסגרת ההסכם הקיבוצי.

לכל הסייעות?

חלק נכבד מאוד מן הסייעות זכאיות לקביעות וזכאיות ל-12 חודשי משכורת. יש קבוצה מוגדרת של סייעות שעובדות עם ילדי שילוב שאינן מן החינוך המיוחד.

זה חינוך מיוחד.

זה חינוך מיוחד לכל דבר, לפי הגדרת משרד החינוך.

סייעות לילדים שאינם לומדים במסגרת החינוך המיוחד אלא משולבים בבתי הספר הרגילים, אלה שהיו במסגרת הזאת עשרה חודשים והסייעת הייתה צמודה אליהם, לאלה לא הייתה משכורת של 12 חודשים ואת זה אנחנו מתקנים וזה יתוקן בעזרת השם בימים הקרובים.

הן יקבלו 12 חודשים?

הן יקבלו 12 חודשי משכורת. עד לפני מספר שנים אותן סייעות לא קיבלו אגורה אחת מעבר לשכר המינימום ולא היו להן כל זכויות. בזכות ההסתדרות ובזכות מרכז השלטון המקומי הן השיגו את כל הזכויות של עובד רשות מקומית למעט את הקביעות בגלל סוג העבודה שלהן עם הילדים. יש להן גם קרן השתלמות וגם ימי חופש.

תהיה להם.

יש להן.

אין להן.

יש להן. מי שאומר שאין להן את זה, לא מכיר את ההסכם הקיבוצי.

הנה הוא.

אני באופן אישי חתמתי על ההסכם הקיבוצי ואני יודע מה כתוב בו. יש להן את כל התנאים של עובד רשות מקומית. הן עובדות על פי היקף משרה. הן מקבלות ותק, מקבלות קרן השתלמות.

היקף, משרה שעתית.

לא. היקף משרה, חלקיות של 42.5 שעות. מי שאיננו מעסיק אותן באופן הזה, רשות מקומית שאיננה מעסיקה אותן באופן הזה, איננה מקיימת את ההסכם הקיבוצי ככתבו וכלשונו.

אין משרה כזאת.

יש משרה של סייעת לחינוך המיוחד.

מה קורה לרשות מקומית שלא נוהגת כך?

רגע. תנו לו להשיב.

אתה מדבר על סייעת כיתתית?

יש כשבעה או שמונה סוגים של סייעות עם שמות שונים ומשונים. היקף המשרה של עובד רשות מקומית בנוי על פי חלקיות של 42.5 שעות. לסייעות כיתתיות בחינוך המיוחד, חישוב המשרה איננו בחלקיות של 42.5 שעות מכיוון שכמעט ואין מציאות שילדים יושבים בכיתה במשך 42.5 שעות. לכן יש פרמטרים שונים שמיטיבים אתן את השכר ביחסיות של היקף המשרה. הן אמורות לקבל את כל הזכויות של עובד רשות מקומית למעט הקביעות ואני מקווה שבימים הקרובים נתקן את ההסכם הקיבוצי של סייעות שנקראות סייעות שילוב או חונכות.

רטרואקטיבית.

אני לא יודע. זה תלוי במשא ומתן יחד עם השלטון המקומי.

שאלה. אני שמחה שזה קורה. זה היה צריך לקרות מזמן אבל אני שמחה שזה קורה. מה אתם עושים – שאלה את זה גם חברת הכנסת יפעת קריב – לגבי ההתייחסות הרטרואקטיבית? היה צריך לעשות את זה מזמן ועת חתמתם על ההסכם ההוא לא עשיתם את זה. בוא נלך חמש שנים אחורה. אתם הרי לא בדקתם. עשיתם את ההסכם עם השלטון המקומי ולא בדקתם שהשלטון המקומי אכן מיישם. משרד החינוך גם הוא לא בדק שזה קורה ולא אתם, ההסתדרות. איך מוודאים שהן מקבלות את הכסף הזה רטרואקטיבית? תחילו את זה רטרואקטיבית. כשאתם רוצים, אתם יכולים. מדברים על 3,000 נשים.
השאלה השנייה. מה קורה לסייעת שעובדת רק עשר שעות בשבוע? מה אתם עושים עם מי שעובדת בחלקיות משרה? המקסימום הוא שלושים שעות, כמו שאנחנו יודעים.

לא כולן. יש כאלה שעובדות 42.5 שעות.

כמה כאלה אתה מכיר?

בודדות.

מכיוון שיש כשבעה או שמונה סוגים של סייעות, יש כאלה שעובדות 42.5 שעות במלואן ויש כאלה שהמסגרת שמשרד החינוך הקציב לה הן שלושים שעות והן עובדות שלושים שעות שבועיות חלקיות 42.5. אם יש תקצוב של עשר שעות, הן עובדות עשר שעות חלקי 42.5 שעות.

אנחנו מסתובבים סביב עצמנו. קודם כל, זה מבורך מאוד ההסכמות אליהן הגעתם אבל אני חושב שאם נעשה איזושהי סטטיסטיקה בישובים שהרשויות מקבלות בסופו של יום עבור העסקה של הסייעות, זה לא עלה על שלושים שעות ולא רק שלא עולה על שלושים שעות אלא זה גם לא מגיע לשלושים שעות. בסופו של יום הסייעת כסייעת, כאדם עם שם, חיה ממשכורת הרבה יותר נמוכה כי היא עובדת בחלקיות משרה.

2,500 שקלים בחודש.

כן, והבעיה היא בהשלמה של השעות האלה. שם הפנס בתקצוב, בהחלטה הזאת באותם סלים שהם סלים שאין להם מספיק שעות לצרכים של הילדים.

אין לי אלא לברך אותך על מה שאתה אומר, חבר הכנסת אשר. העניין הזה צריך להגיע לקובעי המדיניות במשרד החינוך שמקציבים את הכסף. אנחנו חותמים הסכם קיבוצי על סמך הנתונים שמעבירים אלינו, על סמך התקצוב שמרכז השלטון המקומי מקבל ויכול לתת לעובדות.

מה שכן קשור בכם, יכול להיות הצורך להגדיר כמשרה לא 42.5 שעות כי אין חיה כזאת.

חלק מהסייעות עובדות.

אין. משרד החינוך לא נותן יותר משלושים שעות.

רויטל, אני בסוף אוציא אותך.

הדיון הוא על עובדות והעובדות שהוא מציין הן לא נכונות.

אתם לא יודעים שבמדינת ישראל המשמעויות והמסקנות ברורות ורק על העובדות מתווכחים?

אני יודע שיש כאלה שעובדות 42.5 שעות.

אין.

יש. יש מעט אבל יש.

גם אני מצטרף לברכות על כך שחלק מהדברים נראים שהם בתהליך תיקון בין ההסתדרות לשלטון המקומי וזה חשוב וטוב אבל אני חוזר ואומר שלפתחכם יש את הנקודה כמייצגי עובדים, להגדיר כנראה את המשרה המלאה של סייעת לא כ-42.5 שעות. דרך אגב, יש סוגי משרות כאלה במשק, אפילו מורים ובכל מיני מקומות.

החינוך המשלים.

תרשום את הסוגיה הזאת כי אחרת באמת לא רק שהתקן המלא של 42 שעות עם 11 שנות ותק זה שכר מינימום, אולי עם פלוס מסוים, אלא שמתוך זה אין אף אחת שיכולה בכלל להגיע לשכר המלא הזה בגלל כל הסיבות הבעייתיות שבדרך ועל כן לא עשינו את עבודתנו שלמה.

משרד החינוך, אנחנו נתקענו בעוד שני נושאים. אני רוצה שתגידו רק כמה מלים בנושא הראשון שהוא ההכשרה והמקצועיות ובנושא השני שהוא הקשר עם ההורים.

סליחה, ברשותך, אנחנו רוצים עוד שאלה לגבי סוג הסייעות. שמחנו על הבשורה שקיבלנו. אני סייעת רפואית. לא כל כך הצלחנו להבין מי מתוך האוכלוסייה שגזרו עליה עכשיו גזרות טובות זוכה בעניין הזה. אם אפשר לפרט מי הסייעות שהחל מעכשיו ייהנו מ-12 חודשי משכורת. ברשותך, אנחנו רוצים את ההגדרה.

הוא אמר שהרוב יקבלו את ה-12 משכורות.

אנחנו רוצים, אם אפשר, לקבל את ההגדרות.

שלמה, בבקשה.

בשלב זה סיכמנו לגבי סייעות שילוב, מה שנקרא חונכות. לגבי סייעות רפואיות עדיין לא דיברנו. אני לוקח את הכפפה הזאת ואני ארים אותה.

אפשר לבקש בוועדה שהם גם ישתפו את הסייעות בדיונים?

כן.

משרד החינוך, אני מבקש שתאמרו כמה מלים על שני הנקודות שעדיין לא עסקנו בהן. מה שבטוח, אני אמרתי את זה בפתיחת הדיון, אבל זה מתחדד מאוד בדיון הזה, שיש כאן כמה סוגיות וכל אחת בפני עצמה מורכבת ומסובכת. זה בהחלט מחייב להבין שכל אחת מהסוגיות, יש לה גם השלכות רוחב האחת על השנייה אבל בסופו של דבר זה שלם אחד גדול.
אני כבר אומר למשרד החינוך שאחת מההנחיות שלי בסיכום הדיון הזה תהיה שאתם צריכים – אמרתי את זה גם בדיון על הנושא של ההסעות שעוד מחכה לנו לשבת אתכם על המסקנות – לעשות תכנית אב שלמה שמנסה גם להגדיר את הפערים. זאת אומרת, כשאתם באים ואומרים – ואני חוזר למה שנאמר בפרק הראשון – שבכיתות התקניות יש כיתות לא תקניות בגלל פרך, צריך להציג את המשמעויות בין אם זה אחר כך הולך לשר החינוך או לשר האוצר או לשניהם ביחד כדי להבין מה הם הפערים למצב הרצוי. לאחר מכן אפשר לדון על מה שרוצים אבל בעניין הזה קודם כל צריך לסמן את הפערים.

אפשר שהשלטון המקומי ייתן גם הוא דין וחשבון בנושא הזה.

אפשר לציין שהגיעו סייעות חינוך מיוחד ומשלבות מכל הארץ, מעפולה, מנתניה, מתל אביב ומפרדס חנה והן לא זכו לדבר? האם אפשר לתת להן רשות דיבור?

כנ"ל גם הורים.

אנחנו נאלץ לסיים בשעה 11:00.

אפשר לעשות יום עיון.

רויטל, את יודעת שאני אוהב אותך אבל במנות קצובות. ב-11:00 יש לנו את מועצת התלמידים הארצית וזה נושא לא פחות חשוב. כפי שאנחנו לוקחים כל נושא ולא מזניחים אותו, אני מתחייב שאנחנו נמשיך בדבר הזה.

הן פשוט לקחו יום חופש וזה מאוד מאוד מסובך בחינוך המיוחד.

אני מקבל את בקשתך. אנחנו נעצור. יעידו הסייעות שלא מדברות אלא רק מקשיבות שאנחנו ערים לבעיות ובאמת רוצים למצוא דרך לפתור אותן ברצינות.

כבוד היושב ראש, אני מבקש שגם ההורים יקבלו את זכות הדיבור. לא אני. אני מבטיח שזה לא יהיה אני אלא אחרים, אלה שיש להם את הילדים בחינוך המיוחד.

אני לא מבטיח. מי מהסייעות?

בוקר טוב. שמי אריאלה אברהם ואני סייעת חינוך מיוחד קשה, קרי CP, ילדי שיתוק מוחין, בעפולה, בבית ספר יובלים וגני יובלים. אני עובדת בגנים.

בואי ספרי על עצמך. כמה שנים את עוסקת בזה?

אני עובדת 12 שנים כסייעת בחינוך המיוחד הקשה.

את סייעת צמודה או בגן?

אני בגן וחברתי שנמצאת כאן היא בכיתה. אנחנו עושות את אותה עבודה אלא שההבדל בינינו הוא שמדובר בגילאים שונים.

יש לך קביעות?

כן. יש לי קביעות. אני מקבלת את כל התנאים אבל משום מה אני נחשבת כגורם חינוכי אבל השכר שלי הוא שכר מינימום. כשאני עוסקת בעבודה רגילה של סייעת בגן רגיל פלוס העבודות של הפרה-רפואי שהן פיזיותרפיה, קלינאי תקשורת, מרפאה בעיסוק, שהיא נמצאת יום אחד בשבוע והתפקיד הוא שלי למשך כל השבוע אבל על זה אני לא מקבלת שכר.

את לא מרפאה בעיסוק.

אני לא אבל אני ממשיכה וממלאת את ההוראות של המרפאה בעיסוק.

את נמצאת בגן במשך כל שעות הפעילות של הגן?

בוודאי.

כמה שעות שבועיות?

אני עובדת משעה 7:30 עד 15:30.

כמה שעות שבועיות?

מלא. אני נחשבת כמועסקת במשרה מלאה. נחשבתי במשך כמה שנים כמועסקת במשרה מלאה והשנה הוסיפו לנו את השעה הנוספת ועדיין אני משרה מלאה. זאת אומרת, לא השתנה שום דבר. השכר שלי למעשה קטן בהרבה ביחס לשנים קודמות ואני לא יודעת למה. אני מרימה ילדים כבדים ואני עובדת עבודה פיזית ונפשית. אין לנו תמיכה נפשית ואף אחד לא נותן לנו סיוע. אני חושבת שזה דבר שצריך לקחת אותו בחשבון.

מה קורה עם הדרכה?

אחרי 12 שנים, היא יכולה להדריך.

אני יכולה להגיד מה עושה לסייעת בחינוך המיוחד הקשה. פשוט זורקים אותה למים ואומרים לה: זאת העבודה. יש צעירות שבאות בבוקר ואומרות שהן באות לעבודה והן רוצות להחליט והן מסתכלות כי אני לא מסוגלת להתמודד עם ילדי CP במצב קשה ולכן אני תופסת את הרגליים שלי והולכת הביתה ויש כאלה שכן. קורים הרבה פעמים שאנחנו חולות מהעבודה כי אף אחת לא רוצה לבוא לעבוד בעבודה פיזית שהיא קשה ועבודה נפשית שהיא קשה. אף אחת לא רוצה להתמודד עם זה בפרט שהשכר לא מפצה.

תודה.

שמי אורן בק, אני מורה והורה לילד.

אני רוצה לשמוע סייעות או סייעים.

אני סייעת כיתתית בבית ספר נווה שאנן ביפו, סייעת כ-14 שנים ומשתכרת כ-4,500 שקלים וזה כולל בתוך השכר 250 שקלים גמול השתלמות.

יש לך קביעות?

כי אני בחינוך המיוחד. אני סייעת כיתתית.

בכיתה של חינוך מיוחד בבית ספר רגיל.

בכיתה של חינוך מיוחד. אני בעצם יד ימינה של המחנכת.

כמה שעות את עובדת?

28 שעות. זה המקסימום. אין מעבר. הייתי רוצה לעבוד עוד שעות אבל זה מה שמאפשרים לנו.

זה מוגדר כחלקיות משרה, של מה?

73.68 אחוזי משרה.

מה זאת אומרת אין יותר מזה?

זה המקסימום.

בסוג הכיתה הזה, אלה מקסימום השעות.

אלה השעות שמוקצבות לבית הספר.

את לא נמצאת בכל השעות של הכיתה.

בכל השעות. אני יד ימינה של המורה. אני מתחילה את יום העבודה שלי ב-7:30 בבוקר וזאת תורנות שלי לבד עם הכיתה. זה נקרא הבוקר השקט וזה בוקר עם פצצה מתקתקת. בבית הספר בו אני מלמדת הוא מוגדר כהפרעות התנהגות קשות, לקויי למידה ובעיות של קשב וריכוז. זה אומר מ-7:30 עד 1:30 אני צמודה למחנכת.

בית הספר מסיים את הלימודים ב-13:30?

כן. זה בית ספר אליו מגיעים ילדי פליטים, ילדים של עובדים זרים וערבים מהאזור. אני מלווה אותם גם לשיעורים מקצועיים כאשר המורה המקצועית צריכה לנהל את השיעור ואני בעצם צריכה להיות גם הסייעת, גם האימא שצריכה להאכיל, גם המרגיעה. כלומר, הכול מוטל עלי. אני גם מחלקת תרופות, כלומר, אני נותנת בבוקר את הטיפול התרופתי. אני צריכה כל פעם להיות מישהי אחרת. פעם שרה שמחבקת, פעם שרה שמאכילה, פעם שרה שמעודדת ומרימה. זה לא שאני באה, שמה את התיק שלי ואומרת משהו. אני שמה את הלב שלי, את כל כולי ומכניסה את כולם פנימה אלי ופותחת להם את הלב. צריך לבוא ולראות איך מתנהל יום כזה כדי להבין מה קורה.

אם משרד החינוך משלם מאה אחוזי שכר, שיהיה גם מאה אחוזים מעסיק. אני מרגישה אבודה. אין לי אבא, אין לי אימא, אין לי ועד, אז מי אני?

למה? אבא שלך זאת העירייה.

למה?

היא משלמת לך. זאת סוגיה בפני עצמה.

אנחנו מאוד מתרגשות. שמי עופרה ואני סייעת רפואית. בתחום שלי אני עוסקת 17 שנים ברפואה טבעית ובשנתיים האחרונות הצטרפתי לילד סוכרתי. אני אוהבת מאוד את העבודה שלי. העבודה היא גדולה ורחבה וכמו שאמרה שרה אנחנו הרבה מעבר לילד עצמו. התמיכה היא קודם כל למשפחה שזקוקה לנו ולתת בנו אמון מלא על כך שהילד שלה נמצא בידיים טובות ושומרים על הבריאות שלי עם כל בעיה אתה הוא מגיע. הקשר הוא כמובן בין הילד לבין הילדים האחרים שמבחינתי זו החברה, איך הוא משתלב, איך יתייחסו אליו, איך נלמד אותו לקבל את האחר. הקשר והתמיכה הם באופן ברור לגננת ולסייעת הקבועה בגן כי נמצא שם עוד מבוגר אחראי שרואה את צורכי הילדים, תומך, נותן ומכוון. מעבודה חלקית כדי שתהיה תוספת לעבודה שלי כעצמאית, מצאתי את עצמי בפול טיים ג'וב, חוזרת הביתה בשעה 1:00 מאוד מאוד עייפה אך הלב מלא. אתה פוגש ילדים, אתה פוגש את האהבה שלהם, את הילד שאני קשורה אליו אין מה לתאר כי הוא כמו הבן שלי. אני חולמת עליו בלילה, אני מרגישה את הסוכר שלו גם כשאני לא לידו.

עד היום עבדנו כעובדות קבלן והשתכרנו משכורת נאה להיקף השעות שאנחנו נותנות.

מה זה קבלן? מי העסיק אותך?

כפרילנסרית. שירות תמורת קבלות.

כעוסק מורשה?

כן. בלי זכויות סוציאליות, רק תמורת קבלות. הסכום שנתן משרד החינוך, אני חושבת שהוא סכום ראוי. הוא לא גבוה אך הוא ראוי. אם הכסף שהיה מתוקצב כל ילד 12 חודשים בשנה, זה מה שאנחנו היום מקבלות, היה מגיע אל הילד, אני בטוחה שהילד ומשפחתו, הסייעת ומערך התמיכה החינוכי שנמצא, כולם היו מרוצים. אני מבקשת בכל לשון של בקשה לשמור את הזכויות שלנו, לשמור את הזכויות של הילד שמתוקצב עבור השעות האלה והן מגיעות לו. אף אחד שלא ייקח מהחלש. תודה.

אני רוצה עוד להבין. את אמרת שעד עכשיו עבדת כך?

בשנה זו אני עדיין יכולה לעבוד כעצמאית. בשנה הבאה אני אצטרך לבחור את דרכי. בהסכם המבזה שההסתדרות הציעה לנו, כמו ששמעת אפילו עוד לא דנו בעובדות המשלבות הרפואיות, לא מבינים את גודל התפקיד ולא מתייחסים ברצינות. הציעו לנו איזשהו הסכם שבמועצה בה אני נמצאת אף אחד לא זכה להסכם של עשרה חודשים ללא קביעות. כשאנחנו פנינו, ואנחנו פונות, לקבל מענה על השאלות, יש רצון טוב, כמו שקרה כאן היום, יש המון רצון טוב אבל כל אחד מעביר את זה לצד השני.

בשורה התחתונה. מחר אני לא אהיה כאן ואני אמצא עבודה אחרת, אבל הילד שזכאי לעזרה הכי טובה שיש, בסופו של דבר יקבל כוח אדם זמני, מתחלף ושאינו שורד את זה, שלא יכול להרשות לעצמו לעבוד עבור 2,500 שקלים לחודש. חבל. אני חושבת שהצעקה צריכה לבוא מההורים. הכאב הגדול הוא של הילד.

את סייעת אישית.

רפואית אישית, צמודה.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור להורה אחד או שניים ובזה אנחנו מסיימים.

אני הורה לילד בכיתה א' משולב PDD בתפקוד גבוה. הסייעת הודיעה לנו שהיא עוזבת בסוף השנה הזאת ואנחנו עכשיו בלחץ ובמתח ההורי כדי לחשוב מה עושים בשנה הבאה.

אתם בחיפוש אחרי סייעת אחרת.

מתחילים עכשיו כי אי אפשר לדעת. היא סייעת איכותית, מרפאה באומנות בעצמה אבל היא אמרה שהיא פשוט לא יכולה להשתכר משכורת כזאת והיא חייבת להמשיך הלאה.

כמה שעות סיוע מקבל הילד?

29 שעות. ביקשנו חריגות לעוד חמש שעות וקיבלנו. קודם קיבלנו 24 והיינו צריכים להילחם על עוד חמש שעות.

אני קצת בכובע של מורה שמלמד גם ברשות המקומית וגם במשרד החינוך. יש כאן הרגשה של סוג ב', ויסלח לי אדוני. התקצוב של הסייעות של השילוב צמודות תלמיד, זה פשוט מראה על זלזול בחומר האנושי שעובד עם הילדים שלנו ושאנחנו, כפי שנאמר כאן, נותנים בעצם את כל היקר לנו בידי אנשים שצריכים להיות ברמה, באיכות מסוימת ועם הכשרה מסוימת. כמבין קצת במערך העירוני ובעניין ההוראה, עדיין אני לא מבין למה מתייחסים לזה כאל סוג ב' של מקצוע ולא כמו אל מורה.

עד היום התייחסו לזה כלא מקצוע. לא סוג ב' אלא בכלל לא מקצוע.

המורה בעולם הישן עבד 24 שעות, לפני הרפורמות, ומה הבעיה להתאים את זה? האם כוח אדם בהוראה, כשיש מדור כזה בכל רשות מקומית שאחראי על מורים, האם יש דבר כזה כמו מדור שאחראי על הסייעות או שיש איזו רכזת? יש כאן מישהו שדואג בשלטון המקומי לסייעות או למשלבות כמקצוע ראוי ומכבד? האם רואים את זה כמקצוע?

התשובה היא לא.

זאת הבעיה.

נכון. זו אחת הבעיות.

אני מתאר לעצמי שאני מייצג כאן את כל ההורים שנמצאים במתח התמידי הזה של חוסר הוודאות ולא יודעים מה קורה. אני מבין את העניין של הקביעות כי היום היא שם ומחר היא רוצה להתקדם אבל אפשר לעשות גם סטרצ'ים של מ-א' עד ו' ואז לפי התפקוד להחליט האם אחרי שש שנים שהיא עוזבת – בכיתה ו' לדוגמה – נותנים. אם השכר היה הולם - והייתה כאן מורה מפרדס חנה לה יש תעודת הוראה והיא עוסקת בזה – זה מה שאנחנו צריכים. אם היה עידוד כזה מבחינת שכר, יכול להיות שמורים – ואני מורה – שהם בני 45 וכיתה מלאה גדולה עליהם, היו עוברים לסייע והיו סייעות נפלאות.

אני מאוד מצטער. אנחנו חייבים לעמוד בלוח זמנים שקבענו. אני מבטיח שמיד עם כינוסה של הכנסת אחרי פגרת החגים הממשמשת ובאה, נתכנס שוב.

לא דיברו על נושא התקנים.

חברים, זה לא יעזור. גם השעון מתקתק ואנחנו נסיים בשעה שקבענו. נוכל לקיים דיון נוסף רק אחרי יום העצמאות.

מה יהיה אתנו בשנה הבאה?

זה אומר ששנה הבאה אבודה.

מי שחושב שדיון בוועדה מכובדת ככל שתהיה – וועדת החינוך היא מאוד מכובדת – יכול להביא להחלטות אד הוק למחר בבוקר, טועה. זאת ועדה פרלמנטרית, אנחנו שומעים, אנחנו מקשיבים, אנחנו פועלים יחד עם משרד החינוך כדי לשנות כל מיני דרכים. שמענו היום מנציג ההסתדרות שפה ושם יש תיקונים. אני חוזר ומבקש לפחות דבר אחד כי זה גם לא סיכום שלי. תראו, הנושא הזה הוא נושא מקיף עם נושאים שכל אחד בפני עצמו הוא תסבוכת אחת גדולה. דיברנו על התקנים.

לא דיברנו על התקנים. רצינו להעלות את נושא התקנים.

אני דיברתי על התקנים. לא דיברנו. רק אני דיברתי. רק אני ומשרד החינוך דיברנו על התקנים.

משרד החינוך הודיע שהוא ידוע שהתקנים לא מתאימים לשטח.

אני לא אמרתי שהם מתאימים או לא. אמרתי שדיברנו על התקנים. דיברנו על התקנים, שמענו את הבעיות, לפחות הבנו חלק מהן והבנו מה צריך לתקן שם. דיברנו על הסייעות עצמן, על פרופיל התעסוקה, על השכר, על היקף המשרה ועל דברים רבים נוספים שקשורים בזה.

לא דיברנו עדיין על נושא ההכשרה שהוא דבר בעל חשיבות בפני עצמו ולא דיברנו על הקשר של ההורים עם הסייעות ועם המערכת, שהוא חלק גם כן חשוב ומיוחד וגם בו יש בעייתיות. כמובן הכנסנו דברים נוספים.

אנחנו נקיים דיון נוסף כאשר הכנסת תחזור אחרי פגרת החגים. אני כבר אומר – אנחנו גם נכתוב את זה – שמשרד החינוך חייב לקחת ולהכין תכנית אב מקיפה שתמפה את הבעיות שצצו גם כאן ולפחות אתם, ואתם קודם כל אנשי מקצוע בתחום הזה, לפני ששואלים מה המשמעות התקציבית, צריך לשרטט את הבעיה. כדוגמה, אם כיתות ז', ח' ו-ט' לא תקניות מבחינת התקן של סייעת לכל הכיתות, כל כיתה שהוגדרה ככיתת חינוך מיוחד מחייבת תקן, ואתם עדיין לא משלימים את התקן – זה סוג של בעיה שצריך להציף אותה על השולחן. מה הם המספרים, מה התחזית לשנים הקרובות כי אנחנו רואים כל שנה צמיחה כדי להיענות גם בשנים הקרובות וכיצד סוגרים את זה. אני נותן את זה כדוגמה.

הדבר השני כדוגמה לנושא השכר, נדמה לי שהנקודה המרכזית אצל הסייעות היא היקף המשרה. היקף משרה מלא של 42 שעות כמעט ולא קיים ולכן צריך להגדיר.

כדי שהילדים יקבלו את זה.

אני עכשיו מדבר על הסייעת ולא על הילדים. אלה נושאים שכל אחד עומד בפני עצמו והם כמובן משולבים. ברור לחלוטין שסייעת שמוצמדת לילד שלומד שלושים שעות, לא יכולה להיות רק עשרים שעות וכנ"ל הטיולים. אני נתתי רק דוגמאות. יכול להיות שצריך להגדיר ושוב, יש לזה משמעות של עלויות ובכך אין ספק, אבל מתוך הנחה שמשרד החינוך בתכנית התקציבית מתקצב את תקן הסייעות, הוא מתקצב תקן מלא ולכן אם סייעת עובדת רק שלושים שעות מהתקן המלא ולא את ה-42 שעות, כביכול יש איזשהו פער.

בכל אופן, לכל הדברים האלה צריך להתייחס. מהו הרצוי ואחר כך תשימו מהו המצוי ונראה ביחד איך פועלים כדי לסגור את הפערים האלה.

אני מתנצל בפני כל מי שבא ולא יכול היה לדבר. אתם מבינים שבאף דיון לא יכולים כולם לדבר אבל מי שהיה כאן והקשיב מבין שאנחנו שמים את הנושאים על השולחן ומבינים אותם.

אני גם לא נחתתי על הכיסא הזה. הייתי עשר שנים ראש עיריית חיפה ובחיפה יש עשרה בתי ספר מיוחדים שנותנים שירות לכל אזור הצפון. אני מכיר אותם היטב, הייתי שם הרבה מאוד שעות ואני יודע מהי עבודתן של הסייעות שהיא באמת עבודה קשה פיזית וקשה נפשית והמעמד לא מוסדר בהתאם. אנחנו ננסה. אני לא בטוח שנצליח לפתור את כל הבעיות אבל אני משוכנע שאפשר עם חלק גדול מהן להתקדם ולתקן את העיוותים.
תודה רבה לכם ויום טוב.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:10. >