PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
23/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 164>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, כ"ג באדר א התשע"ד (23 בפברואר 2014), שעה 10:00

<סיור במוסדות חינוך בקרית שמונה ובמועצה האזורית גליל עליון>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

רות קלדרון

>
יעקב שבות - מפקח כולל, משרד החינוך

נסים מלכה - ראש עיריית קרית שמונה

בוריס סוזלקובסקי - סגן ראש העיר, עיריית קרית שמונה

יגאל בוזגלו - סגן ראש העיר, עיריית קרית שמונה

אשכול שוקרון - מנכ"ל העירייה, עיריית קרית שמונה

תמי לוי - מנהלת אגף החינוך, עיריית קרית שמונה

שלמה שושן - מנהל פרויקטים, אגף החינוך, עיריית קרית שמונה

ענבל ודלר - מנהלת עיר ללא אלימות וחינוך מיוחד, עיריית קרית שמונה

מירי שטרית - מנהלת מדור גני ילדים, עיריית קרית שמונה

יורם מלול - חבר מועצת העיר, עיריית קרית שמונה

איתי אזרן - יו"ר ועד הורים עירוני

ניסן אוחנה - מנמ"ר, מנהל מחשוב

דוד שבת - מנהל רווחה חינוכית, עיריית קרית שמונה

שולה בן מטות - מנהלת בי"ס יסודי מצודות

נעמה קקול - מנהלת המרכז לגיל הרך , קרית שמונה

רחל פרץ - מנהלת היחידה להתפתחות הילד, המרכז לגיל הרך

יפעת שטייר - מנהלת בי"ס תיכון דנציגר דרכא

גיורא זלץ - ראש מועצת גליל עליון

אהרן ולנסי - ראש מועצה לשעבר

ענת לוי - מנהלת אגף חינוך, מועצה אזורית גליל עליון

יערה קדוש - דוברת המועצה, מועצה אזורית גליל עליון

זוהרה דגן - מנהלת אגף תפו"ח (תרבות, פנאי וחינוך), מועצה אזורית גליל עליון

שרון גידו - מנהלת מח' הגיל הרך, מועצה אזורית גליל עליון

אילה כפיר - רמ"ט מועצה, מועצה אזורית גליל עליון

מירה יניב - מנהלת בי"ס גומא

שרה רוזנצוויג - יועצת, בית ספר גומא

צפנת - מחנכת בבית הספר גומא

רוני - תלמידת כיתה ו', בי"ס גומא

ניב - תלמיד כיתה ו', בי"ס גומא

מאירה הכהן - מורה בתיכון עינות הירדן

אלה ברויאר - דוברת ועוזרת של יו"ר הוועדה

רבקה וידר

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור במוסדות חינוך בקרית שמונה ובמועצה האזורית גליל עליון>

בוקר טוב ושבוע טוב. אני מציע שנעשה הצגת האנשים שנמצאים כאן ונוכל להתחיל בדיון ובסיור.

בוקר טוב לכולם, שבוע טוב. אני רות קלדרון, אני עובדת ב'יש עתיד'. ב'יש עתיד' חילקנו את הארץ למחוזות, למקומות, ואני ביקשתי את הגולן וגליל עליון, אז אני נמצאת כאן כל חודש, חודש וחצי, ליום היכרות ופגישה עם מוסדות חינוך, ערים, יישובים. הייתי צריכה להיות כאן כבר בשבוע שעבר, כי מתחילים את בית המדרש מחר, אבל נבצר ממני, אז אני שמחה להיות פה.

וחברת ועדת חינוך.

כמובן. אני סגנית יושב ראש הכנסת, חברת ועדת חינוך וביקורת המדינה.

(הצגת נוכחות).

אנחנו נתחיל את השיח בינינו. קודם כל אני רוצה לומר ברוכים הבאים. אני חושב שלא קרה הרבה זמן שוועדה מגיעה ליישוב, אני חושב שאתם הוועדה הראשונה, לפחות אני, בקדנציה השנייה שלי, שוועדה מגיעה ליישוב, שנציגי הוועדה מגיעים ליישוב, יושב ראש הוועדה - - -

יושב ראש הוועדה היה ראש עיר פעמיים, אז הוא יודע לאן ללכת.

זה מאוד חשוב ואני מקווה שאת המסר הזה אתם תעבירו לשאר הוועדות, אני חושב שיש בזה מסר חשוב מאוד, שבאים לשטח, יורדים בשטח, מה שקורה בשטח, זה הרבה יותר טוב מאשר בהתכתבויות ומכתבים, שלא תמיד חשים את מה שקורה בשטח.
אז קודם כל שוב אני מודה לכם וברוכים הבאים. נתחיל בסרטון קצר. רציתי לומר לפני כן שבשנה האחרונה קרית שמונה זכתה בפרס חינוך מחוזי. נכון שהתמודדנו לארצי, שלושה יישובים שהתמודדו בצפון, שזה מעלות, עכו וקרית שמונה, ואנחנו, לצערי, לא זכינו, אבל מבחינתי זכיתי.
(סרטון).

אחרי שנכנסנו לאווירה של החינוך אני רוצה לומר כמה מילים, שהם בעיקר אני, בקדנציה השנייה שלי כראש עיר, אני כאיש חינוך שצמחתי במערכת החינוך בקרית שמונה, התחנכתי פה בקרית שמונה ואחרי שסיימתי את הלימודים שלי חזרתי לפה לעיר, הייתי גם מורה, גם מחנך, גם מנהל בית ספר יסודי, מנהל תיכון והייתי בשליחות חינוכית בוונצואלה, בקראקס, שלוש שנים, כולי, מה שנקרא כל רמ"ח איבריי, שס"ה גידיי, עוסקים בנושא חינוך, לכן כשנבחרתי ידעתי שיש לנו בעיה בחינוך בקרית שמונה. הייתה לנו הגירה שלילית של תלמידים, הם הלכו ללמוד בסביבה, בבתי הספר ובגנים של הקיבוצים ושל המושבים, ואמרתי לעצמי שאם אנחנו רוצים מערכת חינוך, קודם כל צריך לדאוג שהילדים האלה יישארו במערכת בקרית שמונה. אני יודע שילד שמתחיל בגיל 4 או בגיל 5 ולומד בגן ילדים מחוץ למערכת החינוך בקרית שמונה, עד י"ב לא נראה אותו ויכול להיות שגם אחרי הגיוס לא נראה אותו יותר בעיר. מה שקורה לנו עם הרבה ילדים טובים שאנחנו מחנכים אותם, מלמדים אותם, מביאים אותם להישגים ובסוף אנחנו עושים את העבודה בשביל הערים הגדולות, שם מקבלים את הנערים שלנו והם הופכים להיות בין הנערים המוצלחים ביותר בכל תחום שהם נמצאים.
את זה צריך לעצור. כדי לעצור את זה, ישבנו כאן, אנשי מערכת החינוך יחד איתי, לבדוק איפה הבעיה כדי שנוכל לפתור אותה. גילינו שקודם כל נתחיל מהגיל הרך, שבגיל הרך צריך ליצור מערכת תחרותית עם הסביבה. התחלנו לראות שהורים, חלק מההורים, רוצים ללמוד במערכת חינוך ובגני ילדים שאין בהם שביתות ושלומדים יום לימודים ארוך ושאין חופשות וכו' וכו'. זה מה שהיום בעיקר, בשביל זוג עובדים, זה מה שהם צריכים, ואמרנו, בואו, גם אנחנו יודעים לעשות את זה, אולי אפילו נעשה את זה יותר טוב. התחלנו מה שנקרא, קראנו לזה בהתחלה עידן קיבוצי, אחר כך קראנו לזה גם ארוך והקמנו שני גנים ארוכים בתחילת הדרך. ראינו שבכל שנה יש ביקוש והיום ישנם שישה גנים כאלה בקרית שמונה. המשמעות של זה, שהיום - - -

מה השוני בינם לבין הגנים הרגילים?

מה ששונה, קודם כל הם לומדים משבע בבוקר עד שעה חמש, יש סיוע יותר, יש סייעת - - -

הם משלמים בשביל זה כמו שמשלמים בקיבוץ?

משלמים, אבל פחות מאשר בקיבוץ.

הרבה פחות.

הרבה פחות, וגם הם לומדים בחופשות, אין חופשות. גם אם חס ושלום, זה לא קרה לנו, שעובדי עירייה הכריזו על שביתה, זה לא נוגע להם, הם עובדים וממשיכים ללמוד כרגיל. התשלום, אם בקיבוץ משלמים 1,200-1,300 שקל לחודש, אצלנו 900 שקל, ואז זה גם אטרקטיבי יותר. מקבלים יותר, לא צריכים לנסוע, זה ליד הבית, וכך יש שישה גנים כאלה שעובדים. התוצאה של זה, שאין לנו היום אפילו ילד אחד שלומד בחוץ.

ואני יכולה להגיד לך משהו, היות שאנחנו עוסקים כרגע ברישום, אז בבית הספר שלי הגיעו שמונה ילדים מהקיבוץ להירשם בקרית שמונה.

אתה מתחיל לראות את המגמה ההפוכה.

בית ספר יסודי?

בית ספר יסודי מצודות. זאת אומרת יש תנועה הפוכה עכשיו ברישום.

בשנתיים האחרונות כבר יש מגמה הפוכה, גם לתיכון ולחטיבה מגיעים מבחוץ, מהקיבוצים והמושבים לקרית שמונה. זאת אומרת זה יצר מצב של אמון במערכת, אנשים מצביעים ברגליים, המערכת טובה.

כשאני התחלתי את הקדנציה היינו מבחינת הישגים בבגרות 45%, אנחנו נמצאים היום בסביבות ה-65%-67% עירוני, אבל אם אני מפצל את זה לבתי ספר, אז אם בבית ספר דנציגר תיכון, שהתחלנו במשהו כמו 50% זכאי בגרות, היום יש 72%, בבתי הספר האולפנית והישיבתית, שזה הממלכתי דתי, שם זה כמעט 100%.

ממלכתי יש תיכון אחד?

יש תיכון כללי ממלכתי אחד גדול.

שהוא היום תחת דרכא?

כן, היום הוא תחת דרכא. גם הם וגם הדתי.

גם הממלכתי דתי?

גם הממלכתי דתי תחת דרכא היום. זה בשנתיים האחרונות.

פגשנו אותם במקווה.

בשנתיים האחרונות עברנו לדרכא. לא כדי להעביר להם את הניהול, רק כדי להיות שותפים בהעשרה וכדומה. פעולה נוספת שאני עשיתי בחטיבת הביניים זה איך אנחנו יוצרים מצב שאותם תלמידים שנמצאים ב-level הבינוני בתוך מערכת החינוך, להפוך אותם למצוינים. זה התחיל בתרומה של טבע, שהיה של הורוביץ ז"ל. הוא ביקר כאן בקרית שמונה לפני חמש שנים והוא שאל אותי מה טבע יכולה לסייע, לעזור, לקרית שמונה, רצו משהו כמו פיתוח בעיר, כיכרות וכדומה, אני אמרתי לו שהכיוון שלי הוא חינוך ולא כיכרות. כיכרות, שמשרד התחבורה ייתן, זה לא התפקיד שלנו, אנחנו רוצים יותר להשקיע בחינוך ואז העליתי להם את הרעיון איך אנחנו לוקחים תלמידים הבינוניים והופכים אותם למצוינים. שם, בהחלטה של הנהלת טבע, הם החליטו ללכת איתי לפרויקט הזה ואנחנו קוראים לפרויקט הזה 'מצוינות טבע'. מה שזה עשה היום, זה עשה מהפכה בבית הספר. היום, אחרי שש שנים, זו שנה שישית כבר, אותם תלמידים שהתחלנו איתם ב-ז' ב'מצוינות טבע' נמצאים בשנה האחרונה, הם סיימו ב-72% בגרות.

זאת אומרת כל השקעה שלנו, במעט שיש לנו, אנחנו לוקחים כסף על חשבון - - - היום אנחנו נמצאים בעיר שהיא עם גירעון, עם חשב מלווה, ולמרות הכול, עם כל זה, לקחנו כסף אחר, שמיועד לפיתוח העיר, לחזות העיר וכל מה שקורה, כי ראינו לנכון שאם אנחנו נדע לשפר את מערכת החינוך שלנו, שאם משפחות ירצו לגור בקרית שמונה בגלל מערכת החינוך השלב הבא זה יכול להביא גם לאיכות החיים וגם הבנייה וכו'. הרי אין לנו עתודות קרקע היום בקרית שמונה, יש לנו שכונה שאנחנו הולכים לבנות אותה ואני מבקש ממך גם את העזרה שלךְ עם שר האוצר, כי הוא יושב ראש הקבינט לדיור, יש לנו שכונה שכבר אושרה, אבל מה שיתקע את השכונה הזאת זה שאין כביש גישה. אין גישה ומע"צ לא נכנס פה לעבודה, הוא לא רוצה להשקיע, כי זה הרבה כסף.

זה כבר שר התחבורה, זה יותר קשה.

לא, שר התחבורה דווקא כן מעוניין - - -

למה מע"צ, זה לא בסמכותה?

כי הכביש הוא כביש מע"צ, זה כביש חיצוני, זה כביש של מע"צ. אנחנו נראה לך איפה זה, זה כשאנחנו יוצאים מצומת מצודות, מה שנקרא צומת גיבור, מחנה גיבור, כשנוסעים לכיוון חורשת טל. כל הכביש הזה הוא כביש מע"צ.

רק הערה, על התרומה שלך כראש עיריית חיפה בזמנו - - - לא רחוק.

אבל נחזור רגע לחינוך. איזה תכניות מתערבות יש פה? אז אמרת דרכא.

דרכא זה לא תכנית התערבות. זה רשת חינוך.

כשאני באתי כראש עיר לחמש שנים, בקדנציה הראשונה, היו כאן מעורבים 32 עמותות. זה היה בשבילי קטסטרופה, אי אפשר, כל אחד משך לכיוון אחר, כל אחד רצה שישתמשו בכסף שלו, בתכנית שהוא רוצה, יצא שכל המנהלים מבולבלים, המורים מבולבלים, כולם מבולבלים. ישבתי איתם בחדר הזה כולם, עם כל העמותות, התחלתי לשמוע מה כל אחד עושה והבנתי שיש הרבה כפילויות. כל מי שראיתי שיש כפילות, אמרתי 'תודה רבה לכם, אני מודה לכם על העבר, מה שעשיתם', והגענו היום למצב שמה שאני רציתי, שהמעורבות תהיה יותר ממלכתית, של המדינה, שתהיה יותר מעורבת במה שקורה במערכת החינוך, חוץ מאשר גוף כמו טבע, שהוא בין הבודדים, וקרן רש"י בבתי הספר היסודיים, אבל בסך הכול אנחנו כמעט היום אין לנו שום גוף שהוא מעורב או מתערב במה שקורה בתוך מערכת החינוך בקרית שמונה. יש לנו 'עיר ללא אלימות' שנכנסת לתוך מערכת החינוך, ילדים ונוער בסיכון. כל מה שאנחנו יכולים להכניס, אנחנו מכניסים.

כמובן אנחנו עובדים הרבה על ערכים, זה מה שחשוב לי מעבר לציונים. הציונים זה בסדר, אבל אנחנו לא בית חרושת לציונים, מעבר לזה אני רוצה גם ערכים. לכן אנחנו נמצאים במקום שמעל 50% מהנוער שלנו משתתף ביחידת הנוער ובגופים מתנדבים. לא סתם ולא לחינם זכינו פעמיים, שנה אחרי שנה, שתלמיד שלנו זכה בפרס שר החינוך לנוער מתנדב. פעמיים, שנתיים רצוף. השנה הגענו שנה שלישית, אמרו 'מספיק, קרית שמונה קיבלה יותר מדי', אז נתנו לנו את הסגנות. אבל בסך הכול אנחנו עובדים על זה. יש לנו תנועת נוער שלנו, של קרית שמונה, עידן, חוץ מתנועות נוער נוספות שקיימות כמו בכל עיר שנמצאות כאן. מועצת הנוער כוללת את כל הילדים מכל המגזרים. בשנה שעברה הייתה לנו יושבת ראש מועצת התלמידים צד"לניקית שהייתה בראשות מועצת התלמידים. אנחנו מנסים לשלב כמה שיותר, שכל הנוער יהיה משולב ומעורב בכל מה שקורה בעיר. זה חשוב לנו, חינוך לערכים. גם בתי הספר עובדים על זה חזק מאוד. עוד מעט נשמע נציגת בית ספר שתגיד מה עושים אצלה בבית הספר, כדי שנבין מה ההשקעה שמשקיעים בנושא הערכים.

לכן אנחנו נמצאים היום במקום שבקרית שמונה אפשר לומר כמעט אין לנו אלימות. שואף לאפס. כשאתה שומע את מפקד תחנת המשטרה מדווח ואומר 'תשמע, בקרית שמונה בתוך מערכת החינוך זה שואף כמעט לאפס'. כי זה חלק מהעבודה החינוכית, השקעה שאנחנו משקיעים בתוך מערכת החינוך, שהיא חשובה לנו, שמעבר ללימודים יהיה גם לימוד לערכים.

זה באופן כללי, כמו שאמרתי. השאיפה שלי, בזה אני מבקש את העזרה שלכם, אתם יכולים לעזור לנו המון בזה, שתקום אוניברסיטה בגליל, שהאוניברסיטה תהיה במכללת תל חי, בקרית שמונה. היום מכללת תל חי נחשבת לאחת המכללות, בין המכללות הטובות ביותר היום בארץ, לומדים שם 3,100 סטודנטים היום, חוץ מאשר עוד 800 תלמידים שלומדים במכללה הטכנולוגית. יש לנו כמעט 4,000 סטודנטים, 50% מהם גרים בקרית שמונה, בתוך העיר. יש מעורבות של המכללה בכל מה שקורה במערכת החינוך בקרית שמונה. אני מאמין שלמינוף העיר, כדי שהעיר זאת תתפתח ותגדיל את מספר האוכלוסייה שלה מ-24,500 שיש היום, ל-50,000 תושבים, אוניברסיטה יכולה לעזור. יש לנו היום את מכון המחקר מיג"ל (מרכז ידע גליל עליון) , שיושב בקרית שמונה, שעושים עבודה טובה ויש כבר כמה מחקרים שהצליחו בהם, כולל בנושא גילוי סרטן. יש לנו הרבה מה לתת מבחינת החינוך לסביבה כולה ולכן העזרה שלכם - - -

כשאתה מדבר מבחינת תושבים, אתם נמצאים בהגירה שלילית או חיובית?

היום אנחנו יכולים לומר שבשנתיים-שלוש האחרונות אין הגירה שלילית. יש יציבות.

בגלל זה צריך את העזרה של רות עם שר האוצר.

ברגע שיהיה הדיור אני מאמין שיהיו לנו אוכלוסיות נוספות.

אמרת שאין עתודות קרקע, אז יש רק את השכונה הזאת, מ-25,000 ל-50?

השכונה הזאת בגדול תהיה 4,000 יחידות בסופה. שלב א' אנחנו מתחילים ב-1,000 יחידות. 1,000 יחידות זה תוספת, אם אני לוקח ממוצע של 1,000 משפחות כפול 3 אנשים במשפחה,4 לצורך העניין, אנחנו כבר מגדילים את האוכלוסייה בעוד 5,000 תושבים.

בולמים את הזליגה.

מה התשובות שאתם מקבלים מהמדינה?

אנחנו צריכים את המעורבות של שר האוצר בשטח.

התב"ע שם מאושרת?

התב"ע מאושרת. יש תכנית מפורטת.

יש גם תכנית - - -?

משרד השיכון מקדם את זה.

יש תכנית מפורטת, משרד השיכון מקדם את זה, זה מוכן כבר לשיווק, אבל אני צופה שלא נוכל להיכנס לשכונה אם אין לנו כביש גישה. אם אין אישור של מע"צ להיכנס לשכונה תהיה לנו בעיה, לכן אנחנו רוצים לפתור את זה במקביל, תוך כדי זה שאנחנו יוצאים לשיווק. אנחנו באנו ואמרנו 'טוב, אל תעשו את כל הכביש מתחילתו ועד סופו', שזה הרבה כסף, מדובר ב-85 מיליון שקל, 'בואו תעשו רק את הקטע מצומת מצודות עד לכניסה לשכונה', שזה לא הרבה כסף, זה משהו כמו 10 מיליון שקל, תגמרו את הסיפור הזה ויש לנו כניסה לשכונה. כשהיינו במשרד השיכון אמרו לנו שאם שר האוצר יהיה מעורב בזה, זה ייפתר בחמש דקות.

יש לכם תכניות פינוי-בינוי בקרית שמונה?

יש לנו תכניות, אבל זה עדיין לא יוצא לפועל, כי משרד השיכון עדיין לא יצא בתכנית מבחינת בינוי, אבל לנו יש תכנית מגרה מוכנה לשכונות מסוימות, שאנחנו נוכל כבר להיכנס לפינוי-בינוי.

נקווה שלקבלנים זה יהיה כלכלי.

כן, אבל עוד אין שם תב"ע או משהו כזה?

עדיין לא.

זאת אומרת זה רחוק.

מה שחשוב זה לבלום את הזליגה החוצה עם ביקור של שר האוצר. זה ממש קריטי מבחינתנו, כדי שנוכל - - -

השכונה הזאת?

כן.

מה המצב הפיננסי של המועצה? מה התקציב השנתי שלכם?

התקציב שלנו זה 140 מיליון שקל שוטף. אנחנו עכשיו בתכנית הבראה, אמורים עד סוף 2015 להיות מאוזנים. את שנת 2013 סיימנו את השוטף כמעט ב-3 מיליון שקל גירעון. המצטבר שלנו זה בסביבות 48 מיליון.

וכמה חובות יש לכם מוסדרים?

משהו כמו 24 מיליון. משרד הפנים אומר 'אני יכול לפתור לך את כל החובות שיושבים עכשיו על הפרק, שמהווים לך בעיה בשוטף', זה 24 מיליון שקל, שאותם אנחנו נעביר לכם תוך שנתיים במהלך של 12 מיליון שקל ו-12 מיליון שקל בהלוואה לטווח ארוך.

12 מיליון מענק ו-12 מיליון הלוואה, אחרי קיום התכנית.

שזה מחסל את הגירעון המצטבר.

זה יחסל את הגירעון המצטבר ואז גם יאזן את השוטף. כי מה שקורה, הגירעון הוא כתוצאה מהמצטבר, חלק ממנו. כי מבחינת העבודה השוטפת אנחנו גומרים את זה, אבל אנחנו גוררים שמונה ותשע שנים לאחור, אנחנו מכניסים את זה לשנה השוטפת ואז זה בא על חשבון ואז כל הזמן אנחנו סביב עצמנו - - -

כן, זה האופי של גירעון מצטבר.

כן, אבל הבעיה היא שאנחנו לא זוכים לקבל את המענק לאיזון אמיתי. קרית שמונה היום בגלל תכנית הבראה לקויה שנעשתה לפני שש-שבע שנים נוצר מצב שהיום אנחנו מתוך 64 מיליון שקל שכר שאנחנו משלמים כמעט 20 מיליון שקל פנסיה. משרד הפנים משפה אותנו רק ב-11 מיליון שקל מתוך ה-20. אנחנו איתו במאבק כל הזמן, שאם היו משפים אותנו בכל ה-20 יכול להיות שכבר לא היינו בגירעון. כשאתה בודק את מענק האיזון, איך הוא בנוי, חלק ממנו זה שיפוי, זו תכנית הבראה של משרד הפנים.

יש לי שאלה ברמה של האזרחים. הרבה אנשים נמצאים בחובות?

חובות של מה? צ'קים חוזרים?

כל מיני דברים.

פה זה לא - - -

אני אגיד לכם למה אני שואלת. פועלים בקרית שמונה פעמונים, מקימי?

פעמונים אני מכיר.

אני פשוט רוצה לספר שבשנה הבאה יש שנת שמיטה, אנחנו מקווים לעשות הסדרי חוב לאזרחים, אז אזרחים שנמצאים בחובות, שהם פרטיים, שהם לא - - -

פעמונים, את מתכוונת?

אזרחים שנמצאים בחובות פרטיים ולא עסקיים, בחובות של ארנונה, של בנק, של חברת חשמל, לא של שוק אפור ולא הימורים ולא דברים כאלה, אם ייכנסו לאחת מהתכניות כמו פעמונים, יש גם בצפת חברה גדולה כזאת ויעשו איתם עבודה של שנה והעמותות האלה יגידו לנו שהמשפחה עומדת על הרגליים, רק חובות העבר מכבידים עליהם, אנחנו נעשה הסדר, חלק מהחוב בעל החוב יוותר, חלק מהחוב המשפחה תיקח אחריות וחלק מהחוב אנחנו נגייס כספים ציבוריים. זו יוזמה של שנת שמיטה. רק שתדעו. ומי שכאן אחראי על פעמונים, שמכיר אותם, שיהיה איתי בקשר, שמשפחות יידעו להתחיל להיכנס לתהליך.

לדוגמה יש לנו חובות ב-90 מיליון שקל ארנונה, שמתוכם המגזר הפרטי כמעט 40 מיליון שקל.

שאתה רוצה לגבות?

לא, הוא מדבר על החובות הציבוריים, שחייבים לנו. פרטיים יש 40 מיליון שקל מתוך ה-90.

מכיוון שיש לנו סיור ומחכים לנו.

אז נדבר על זה.

חשוב לי שאיתי, יושב ראש ועד ההורים, יגיד כמה דברים. איתי, בבקשה.

קודם כל ברוכים הבאים, שבוע טוב. כיף לי להיות בפורום הזה, כיף לי שההורים באמת מעורבים והם אכן מעורבים. כמו שראיתם, המצגת והסרטון מדברים בעד עצמם ואנחנו עיר של חינוך ומנסים להתקדם במה שרק אפשר. הנהגת ההורים באמת מעורבת בליבה של הנושא שלנו בתוך ניהול העיר, זאת אומרת ישיבות קבועות עם ראש העיר, עם הסגנים, עם מנהלת אגף החינוך, עם המנכ"ל, אבל פה אני קצת רוצה להכניס את הדברים שבאמת מפריעים לנו כהורים.

כפי ששמעתם בתחילת השנה הלימודית יצאה גזרה של קרן קרב, ששר החינוך הוריד את השליש שלו מתקציב הקרן, דבר שמאוד מאוד פגע בנו, זאת אומרת שמנהלות כבר הכינו את המערכת לשנה הקרובה ובשבוע הראשון של הלימודים הם התבשרו על ידי מנהלת האגף שצריכים לשנות את כל המערכת חזרה.

זו הפתעה שבגזרות.

דבר שגרם לנו להיפרד ממדריכים איכותיים מאוד שבאים מרחוק מאוד ומעשירים את החוגים ואת הידע של הילדים פה.

בקרית שמונה, בגלל אותה סקירה כלכלית שקיבלתם הרגע - - -

זאת אומרת אין היום קרן קרב בקרית שמונה?

אני תיכף נוגע בזה, אדוני. היה אמור שלא להתקיים, אבל ממש בישיבת חירום ולאור אותם - - -

לא, זה היה אמור להיות מצומצם בשליש.

מצומצם בשליש, אבל אצלנו היה יותר קשה וראש העיר הרים את הכפפה, יחד עם מנהלת האגף, הם השיגו עוד איזה שהוא תקציב זמני ואנחנו נתנו את כספי ההורים והצלחנו להרים את קרן קרב.

דיברו פה על משכורות ודברים כאלה, חשוב לציין שאנחנו פריפריה. אדוני עזר להרבה ערים בפריפריה, אמנם קצת בדרום, אבל הוא מכיר את הבעיות. אנחנו לא יכולים לוותר על זה, מהסיבות המאוד ברורות, יש ילדים בקרית שמונה שאלה החוגים היחידים שמעסיקים אותם וכמה שהתקציב שלנו ייפגע זה לא יהיה, ואם זה לא יהיה אותם ילדים ייפגעו. אנחנו לא יודעים אם יהיה לנו תקציב לשנה הבאה ופה אני כן צריך את העזרה.

אני לא מכיר את הנושא של קרן קרב.

- - - זה יותר ציבורי ופחות קרנות - - -

לא, לא מכיר למה זה קוצץ.

תאמר לי, או אולי את, אתם נמצאים במפעל השאלת ספרים?

כן, הרבה שנים. גם יש קול קורא ואנחנו קיבלנו השנה.

אני רוצה להגיד שבנושא הזה אנחנו מאוד רחוקים. אנחנו, בירת הצפון, בירת הגליל, זאת אומרת שלהביא אנשים מאזורים קצת יותר מרוחקים, עלויות הנסיעה מכפילות את עצמן וזה משהו שגורר לנו את כל התקציב, רק כדי לגרום להם להגיע. זאת אומרת אני מעדיף שיהיו לי ארבעה מדריכים פחות איכותיים, סליחה שאני משתמש במילה הזאת, מאשר אחד איכותי שייקח לי את כל התקציב.

גם העלויות וגם שעות שהות שלהם.

בזמנו היה פה נסים מטלון, ישבנו איתו ואירחנו אותו והוא הבטיח וזה באמת התחיל לתפוס תאוצה - - -

זה לא תלוי בו, תלוי במשרד החינוך.

אבל הוא חלק. הוא מבחינתו רוצה. הפחד שלי זה באמת - - - מה שצריך לעשות זה באמת לבדוק את הנושא של שנה הבאה, כי זה כבר על הפרק שעומד להיפגע.

דבר נוסף, אנחנו באמת עיר של חינוך, באמת יש פה הישגים, חבר'ה מהקיבוצים מתחילים לבוא אלינו, כל הנושא של מיתוג בתי הספר, פתיחת אזורי הרישום, הכול פה תופס תאוצה, קיבלנו פרס, היינו אמורים לקבל את השני - - -

אזורי הרישום פה פתוחים?

פתחנו אותם, זה שנה שנייה.

ביסודי או בחטיבות?

ביסודי באופן מבוקר.

מתי פתחתם את ה - - -?

אנחנו בפיילוט שלוש שנים, זו שנה שלישית, אבל בשנה שעברה כבר פתחנו באופן מבוקר. שנה קודם זיהינו לכל בית ספר ייחודיות ועשינו תהליך של העצמת בתי ספר - - -

ואתם מצליחים לאזן את בתי הספר או שיש כאלה שיש רישום יתר וכאלה שיש רישום חסר?

בשנה שעברה זה היה מאוזן, השנה יש רישום יתר ונגיע למצב של הגרלות.

ביום שני.

ברגע שפותחים את אזורי הרישום משרד החינוך גם מגמיש את נושא ההסעות?

זו בדיוק הנקודות שהייתי מאוד רוצה לדבר עליהן.

אני רק אסיים בעוד מילה. דבר נוסף, אחרי כל הדברים היפים שראינו, זה המבנים שבהם לומדים התלמידים. בקרית שמונה מזה תקופה ארוכה לא בוצע שום שיפוץ מבנה, אין שום השתדרגות. הכול פה חדשני, זה מחשבים כמעט לכל ילד, לוחות חכמים והכול, אבל בניינים, לצערי, מתקופת חלסה. בעידן כמו של היום, שהכול מודרני והכול חדשני ומתקדם, אנחנו צריכים סיוע גדול בנושא.

אתם באזור של עדיפות א' לרעידות אדמה?

כן. מפה בא השבר הסורי אפריקאי.

אני אגיד לך משהו. במסגרת הזו, בגלל ההחלטה של מבקר המדינה, שקרית שמונה נמצאת במקום סיכון גבוה, החליט משרד החינוך לתת מיליון שקל לכל בית ספר לחיזוק מבנים לרעידת אדמה. כשהתחלנו לבדוק את זה אמרנו שזו בדיחה, זה צחוק. אלה בתי ספר שנבנו לפני 1970, במיליון שקל אתה לא יכול לעשות שום דבר. ואז באנו בדרישה למשרד החינוך ואמרנו ש-10 מיליון שקל קיבלנו ולא יכולים לעשות בזה כלום. אנחנו מחזירים את זה, ו'תבדקו אפשרות להיכנס לבית ספר ולסיים אותו'. בסוף הם החליטו ללכת עכשיו על שלושה בתי ספר בקרית שמונה, כפיילוט, 3.5 מיליון שקל כל בית ספר ולצאת משם כשבית הספר מוכן, גמור, גם פנים וגם חוץ. אם כבר נכנסים, עושים בית ספר שיהיה בית ספר ראוי. אז אנחנו רוצים שיקדמו את זה לגמור את כל אותם בתי הספר.

כן, עושים בעיות, כי לא ברור - - - יש כסף, הבעיה היא שלא ברור מה בדיוק נכון לעשות ולכן הם עושים פיילוט אצלכם ונדמה לי שבצפת, באיזה בית ספר.

זהו. אלה הדברים שלנו יש כמהותיים לפגישה. תודה שבאתם.

טרכטנברג לא השפיע עלינו.

זו אחת האמירות, שטרכטנברג הגדיל את הפער בין מרכז לפריפריה. כי בפריפריה זה היה כל הזמן.

זה כבר היה, לא נהנינו מטרכטנברג.

העבירו סכומי עתק דווקא לערים החזקות.

כמו שניסו לעשות עם הטבות המס.

אני רוצה להתייחס רגע. אל"ף, אני שמחה להיות כאן, למרות שאחר כך הבנתי שזו הזמנה, אז אני מאוד שמחה כמנהלת בית ספר בקרית שמונה ותיקה, לא מעט שנים, מעל ל-20 שנה אני מנהלת.

את בית הספר הזה?

את בית הספר הזה, כן.

זה באמת הרבה.

ואני רוצה להתייחס לכמה דברים שראש העיר העלה וגם תמי, מנהלת אגף החינוך. קרית שמונה עוברת איזה שהוא מינוף מאוד משמעותי בשנים האחרונות ומאז שלוש שנים של מיתוג בתי הספר וראייה מאוד נכונה, שכל בית ספר מוצא לו את הדבר הנכון שבו הוא מרגיש את החוזקות. הכיוון הוא בעצם לא רק הציונים וההצטיינויות, אלא הערכים כתרבות, כערך, שזה אורח חיים בבית הספר. הדבר הזה בא לידי ביטוי בכל בתי הספר וזה באמת, עד כמה שנאמר פה, אפס סובלנות לגבי אלימות, זה נעשה בבתי הספר ויש לזה תשובות. אני חושבת שיושב פה יורם, שהיה יושב ראש שלי, וכרגע הוא יושב ראש שלי, יש לנו שני יושבי ראש, אבל יורם התחיל איתי את התהליך של הנושא של מיגור האלימות.

ואני רוצה לציין שני דברים. אחד זה שיש פה אנשי חינוך טובים ועושים את העבודה באמת, מאגף החינוך והעיר ובתי הספר והמנהלים והמורים, שזאת איכות מאוד גבוהה של אנשים, רק שאין לנו תמיד את הכלים הראויים. ועל מה אני מדברת? קרית שמונה היא עיר עם פוטנציאל של הורים שרוצים לצאת לעבודה. אנחנו רוצים כבתי ספר וכמנהלים לבוא לקראת האוכלוסייה הזאת ולקיים צהרונים. דבר שלא מתאפשר, כי אין לנו תקנים של עבודה עם הילדים, מפני שהמערכת עובדת כאן בחינוך ארוך ומהשעה שלוש, שתיים וחצי, עד שעה ארבע-חמש אין לנו אפשרות לקיים, צריך משאב נוסף, תקן של מורים וכו', מה שאנחנו מתקשים מאוד היום לעשות את זה. ההורים מבקשים ומתחננים לעניין הזה.

הצהרונים בדרך כלל עושים את זה, רק הורים שרוצים כמובן אבל משלמים בשביל זה.

הרבה מאוד רוצים. משלמים בשביל זה, אבל בקרית שמונה יש אוכלוסייה מאוד גדולה שלא יכולה לעמוד בתשלום.

ובגני הילדים?

בגני הילדים יש צהרונים - - -

אנחנו עברנו בינואר בגני החובה עד השעה ארבע, מהחלטה של משרד החינוך במעבר של הגננות לאופק חדש. אז עכשיו הלחץ של ההורים הוא גדול יותר, מפני שאם הוא לוקח את הילד מהגן בארבע, אז הוא היה רוצה את הרצף הזה, שגם הילד יהיה עד שעה ארבע. בעיקר החטיבות הצעירות.

למה אתם לא מפעילים צהרונים בעצמכם?

אנחנו מפעילים יוח"א, שיומיים זה עד שתיים וחצי, יומיים זה עד שלוש ורבע ויום קצר, אבל עדיין זה לא תואם לגנים.

זה לא תואם ויתרה מכך, נתייחס רגע לבית הספר שלי, יש 115 משפחות שהן חד הוריות, ברובן אמהות שיוצאות לעבודה. אתה רוצה לאפשר להן לכלכל, לעבוד, ולא תרבות של 'מגיע לי'. מהמקום הזה אתה צריך לקיים איזה שהיא אפשרות להביא אותם, שהילדים שלהם יהיו בשטף. גם הנושא הביטחוני והכלכלי, הכול יחד, מאפשר מסגרת כזאת של צהרון. אני מאוד מבקשת, אם תהיה התייחסות לזה - - -

כמה ילדים בבית הספר?

כמעט 400, 380.

כמה כיתות מעל 35 ילדים?

יש עד 35.

וכיתות א'-ב' - - -

כן, שעות פיצול, בהחלט.

בתהליך של פתיחת אזורי רישום אנחנו לא עוברים עכשיו את ה-30.

לא עוברים עכשיו את ה-30, זה בתהליך אחר. זה הכיוון.

לא עוברים את ה-30. ברישום החדש, בשנה שעברה ובשנה הנוכחית, כדי לווסת בין בתי הספר וגם שיהיה חינוך איכותי לתלמידים ולמורים.

יש לך כיתות חינוך מיוחד בבית הספר?

כן, יש לי כיתת חינוך מיוחד ושילוב. אגב, זאת אמירה של העיר שבכל בית ספר יסודי תהיה הכלה של כיתת חינוך מיוחד.

ושילוב גם?

כן, בשילוב גם.

כמה ילדים בשילוב יש לך?

יש לי בשילוב שבעה ילדים.

אני רוצה להתייחס לעוד נתון. הנתון השני שאתה נגעת בו זה הנושא של הכרטיסיות. אם פותחים את אזורי הרישום ומאפשרים לילדים את התנועה ומאפשרים להורים את הבחירה, צריך גם לאפשר את ההיסעים שהוא דבר מאוד מאוד משמעותי, כדי לקיים איזה שהיא אמירה של מינוף העיר לכיוון החינוך.

אנחנו נשארים בקריטריון של שניים-שלושה קילומטרים, תלוי בגיל הילד, אבל כרטיסיות תוספתיות בכלל שהיו בעבר - - -

רגע, אם הילד נרשם בבית ספר יותר רחוק הוא מקבל?

כן, אם הוא בקילומטר אז הוא מקבל. אם הוא לא בקילומטר הוא לא מקבל.

אבל עדיין יש בעיה, תמי.

בסדר, זה לגיטימי. אבל אני שואל אם הורה של ילד שגר בקצה אחד של העיר - - -

מקבל.

לא תמיד.

הוא רוצה לשלוח את הילד לקצה אחר של העיר.

אם הוא בקילומטרים.

אבל צריך לתגבר את זה, תמי, כי אין - - -

אני שואל מה הנהלים.

הוא מקבל אם זה שני קילומטרים עד כיתה ד'. זה חל עליו. אבל מאז ומתמיד קיבלנו כרטיסיות תוספתי - - -

אבל זה לא מספיק, תמי.

כי אם למשל חסר לילד שני מטרים במחשב, זה חותך, זכאי/לא זכאי. בעבר קיבלנו תוספתיות, טופוגרפיה, כביש ראשי, כל מיני נימוקים כאלה, השנה לא קיבלנו בכלל.

אבל עדיין יש משפחות רבות שלא מקבלות.

יש משפחות בחתך סוציו אקונומי שצריכות את העזרה הזאת כדי ל - - -

לא, הבעיה היא לא סוציו אקונומי, הבעיה היא פשוטה.

זה המתווסף. יש לנו משפחות שלא יכולות לעמוד ב - - -, אין להן אוטו בבית וגם - - -

כן, אבל הקריטריון הוא לא סוציו אקונומי, הקריטריון הוא מרחק. אם אתה רחוק ואתה בקריטריון, אתה מקבל את כל ההחזר.

ואם אני באותו מרחק ואני טיפה לא?

אז לא.

יש ילד שהוא בשוליים, שחסרים לו כמה מטרים.

זה השול. אבל צריך לעזור לילד שבשוליים.

צריך פה לעזור, בהחלט.

לא ישנו את הקריטריונים האלה, לפי הערכתי.

אבל צריך אולי לשים לב ולהתייחס לעניין הזה ואולי לאפשר יותר, לאו דווקא לאלה, גם לכיתות ה' ו-ו', שמגיעים ועדיין יש להם בעיה. אני חושבת שבכללי יש בעיה.

הדבר הנוסף שאני רוצה, וזה בתוך לבי וזה מוקד מאוד משמעותי למנהלי בתי הספר. זה נושא הספריות בבתי הספר, שאין לנו שם אדם שהוא יכול להחזיק את הספריות. בימינו אנו, כשהכול פה דיגיטלי, אנחנו כן רוצים לקרב את הילדים לספרים, כן לעשות את זה - - -

את בניהול עצמי?

אני עדיין לא בניהול עצמי.

אפילו לא הישן?

הישן כן, אבל זה לא מספיק.

יש בתי ספר בניהול עצמי אצלכם?

לא.

רק בישן, שאתה מכיר. אנחנו אמורים היינו להיכנס לזה, אבל מכיוון שנכנסנו לפתיחת אזורי רישום, זה היה לא נכון לנו להיכנס לשני תהליכים בו זמנית. יש איזה שהיא הנחיה ממשרד החינוך שניכנס לזה בשנה הבאה, אנחנו מתחילים ללמוד את זה, לא יודעת אם אנחנו - - -

בנושא של ספריות. אין לנו עדיין - - -

אני מכיר את זה, הם לא נותנים בשום מקום - - -

אבל אולי אפשר להעלות את זה, לראות אולי אדם מתוך, אולי הנושא של קרב, אולי משהו שיעזור לבתי הספר לשמר את הילדים בקריאה וכתיבה, שזה דבר שמתחיל להיעלם. אתה צריך לרדוף אחרי הילדים ולעשות דברים כדי שיכירו את הספר. הספר הוא מאוד משמעותי. בעיניי, כמנהלת בית ספר, שרואה את זה ולא רק את המחשב אלא גם את הנושא הזה. זה בעיניי הדבר.

והדבר שאני מבקשת אותו, אם אפשר יהיה גם להתייחס. היות שזו עיר שאנחנו גדלים לתוך המתיחות, שנים כאלה ושנים אחרות, היה כדאי למעלה לחשוב על המקלטים שהם יהפכו להיות יותר ידידותיים ולהשקיע בהם, שיהפכו להיות חדרי כיתות אמיתיות. שכשילד יירד במצב כזה או אחר, הוא לא ירגיש את ההבדל. שיושקע יותר כסף במקלטים.

את מדברת על המקלטים של בית הספר?

על המקלטים של בתי הספר, שיהפכו להיות כיתות ידידותיות, עם הכול, וילמדו בהם בבקרים, כדי שאם ייכנסו אליהם לא בשעה כזאת לא ירגישו את ההבדל. ובכל בתי הספר זה עדיין מורגש.

אנחנו באיחור בסיור.

אלה הדברים שהייתי רוצה.

אני מבקשת רק לתת שתי תשובות. שר האוצר, לגבי הכביש, אומר שהוא לא מכיר את הנושא והוא ילמד אותו, אז אנחנו נהיה בקשר. שר החינוך, אומר שמה שקרה עם קרן קרב בשעתו הוא שהתורמים הורידו את ה - - - נשמע את התשובה שלו: קרב קוצץ מ-65 מיליון לכדי 50 מיליון עקב הקטנת השתתפות התורמים, אשר על כן הוגדל חלקה של הרשות, אבל לא קטנה השתתפות המשרד. אז בבקשה לדייק בדברים. מה שקרה זה קרב, לא המשרד.

השר לא עירב אותי בקטע של התורמים, אז לא ידעתי להגיד.

לא, המכתב שנשלח ממשרד החינוך, שתקציב קרב קוצץ בשליש. הם לא כתבו את הנימוקים והסיבות. זה קוצץ בשליש, כהודעה.

שווה לדעת. המשרד נותן אותו דבר, הרשות נותנת יותר, התורמים נותנים פחות.

הרשות כשיש לה, אבל כשאין לה, מאיפה היא תיתן? עוד משהו, נקודה חשובה, לחזק את מה ששולה אומרת. יש לנו עוד בעיה פיזית שמקשה, עם כל זה שהמרחק קצר, המעבר הוא יותר ארוך. היום מה שעשה מע"צ, הוא חצה את כל העיר בגדר לכל האורך. זאת אומרת מי שצריך לבוא מצד מזרח לצד מערב לבית ספר, הוא הולך יותר, אבל מבחינת המדידה הוא קצר. לכן יש לנו בעיה והם לא מבינים. הבאנו אותם לסיור, סיירנו במקום, הם הבינו שאנחנו צודקים, אבל יש חוק, זה יבש וזה מה שיש.

לא, מבחינת הנהלים הם צריכים למדוד את הציר לבית הספר. אנחנו נבדוק את זה.

אם אין גשר, יש גשר?

אין גשר.

לא חשוב, אם אין אז - - -

ילדים עם תיקים נאלצים לחצות כבישים סואנים.

ומדובר על כיתה ה' שהם עדיין צעירים.

הנושא הזה הוא ארצי, הם לא ישנו את הקריטריונים, אבל לפחות שבקריטריונים יהיה - - -

לגבי טרכטנברג, אפרופו, אנחנו היינו, כמו שאמרתי כבר קודם, בחוק חינוך חובה מגיל 3, אבל מבחינת פסיכולוגים, וזו הערה בכלל לכל הארץ, לא רק לקרית שמונה, ואתם כוועדת חינוך, לדעתי שווה להעלות את זה, לא מתקצבים אותנו בפסיכולוגים לטרום חובה. זאת אומרת - - -

לא הגדילו את התקן.

לא הגדילו את התקנים, למרות שחוק חינוך חובה התחיל עכשיו מגיל 3 אנחנו מתוקננים רק מגני החובה ומעלה. לדעתי זה משהו ש - - - איך אנחנו תמיד אומרים? מתחילים בגיל הרך, זה החלק הכי חשוב והכי קשה ומה שלא מזהים - - -

התקן שלכם מלא?

כן, התקן מלא. אנחנו מנצלים את כל ה-5.9 שלנו. אני חושבת שצריך בעקבות טרכטנברג להוריד את הפסיכולוגים כבר לטרום חובה, להתחיל מטרום חובה.

אנחנו נצא לסיור. אנחנו מבקרים בגן אם, במרכז לגיל הרך.

אני רוצה רק להגיד לכם שבאמת היוזמה שלנו לבוא לבקר אצלכם היא כי הוועדה שמה לעצמה כנושא מרכזי את הנושא של סגירת פערים בין מרכז לפריפריה. זה לא מקרה, כי אני התנסיתי גם בחיפה וגם בירוחם ואני חושב שזה אולי הנושא החשוב ביותר. לשמחתי גם שר החינוך הולך בכיוון הזה ואנחנו מאוד מקווים להגדיל את העדיפות המתקנת לפריפריה. קרית שמונה זה פריפריה, אין חולק על זה משום בחינה שהיא. הוויכוח היחידי כרגע בין שר האוצר לשר החינוך זה האם צריך לעשות תקציב תוספתי ועל ידי כך להקטין את הפער, או לחלק את העוגה הקיימת בצורה אחרת. כשאתה מציג את זה לראשי הערים הגדולות, הן מתנגדות לרעיון. זה הוויכוח כרגע, אבל זה הולך לכיוון הזה.

דרך הכיוונים האלה אני מקווה שאפשר יהיה להתמודד עם חלק מהבעיות, כדי שלא יהפכו להיות ארציות, כי ברגע שאתה רוצה להוסיף עוד פסיכולוגים, עוד ספרנית לבית ספר, לשנות את הקריטריונים של מרחקים, אז אם זה כלל ארצי זה מבהיל מבחינת הכספים, אבל אם אתה אומר, רגע, פריפריה לחוד ומרכז לחוד, אז המשמעות היא אחרת לגמרי. אז צריך להחליט באמת מה הכיוונים. למשל הנושא של המאטצ'ינג העירוני, אם ברווחה זה 75%-25%, הכוונה לשנות את זה ל-10%-90%.

שיהיה דיפרנציאלי.

נכון. אם פסיכולוגים, אתם משלמים, נדמה לי - - -

70-30.

אז גם כאן הכוונה היא לעבור ל-10-90. כלומר חלק מהדברים שבהחלט ישחררו לכם כספים ויאפשרו לכם גם כעירייה לטפל בדברים. אלה בוויכוחים, אבל זה יגיע, כי גם שר החינוך וגם שר האוצר וגם אנחנו בוועדה לא מניחים - - -

דבר נוסף, לא שאלתי אתכם בנושא של תמרוץ מורים. אתם יודעים שתמרוץ המורים שהיה הופסק לחלוטין, מקבלים היום מורים שעוברים מהמרכז לפריפריה, רק אלה שכבר קיבלו לפני זה כמעט עשר שנים, היום אין כלום. אנחנו מטפלים גם בזה. זה מענקים, השתתפות בשכר דירה, העדפה מתקנת בעניין הזה כדי לעודד. לא שאלתי, אבל אני מניח שיש לכם מחסור במורים מקצועיים.

כן, מתמטיקה ואנגלית. ועכשיו גם בלשון.

כלומר יש תקווה שבאמת דברים יקבלו פרופורציות אחרות. כל הרעיון שילד בקרית שמונה וילד בירוחם וילד בהרצליה, מבחינת ההזדמנויות, יהיו לו הזדמנויות שוות. המשמעות היא כמובן עדיפות מתקנת.

מה עושים כאן עם תרבות? אין קולנוע, מה קורה עם תיאטרון? הילדים רואים דברים - - -

יש לנו סל תרבות בבתי הספר.

דווקא יש פה יוזמה של תלמידים בנושא קולנוע. ראש הממשלה היה פה בביקור ומנכ"ל המשרד לקח את זה בשתי ידיים, אני מאמין שזה יתקדם.

גם בעניין של תרבות, אם נוכל לעזור. זה מאוד חשוב שיהיה כאן כל מה שאנשים - - - לא צריך לנסוע לסטימצקי איפה?

יס פלנט מתאים לנו פנו

בטח שיש סטימצקי.

חנות ספרים טובה.

ברור, ברור.

חנות ספרים טובה וספרנית טובה בבית ספר - - -

בואו נצא.

בנושא הצהרון, אם יהיה פיילוט בקרית שמונה, בתי הספר וההורים - - -

נעמה קקול: ברוכים הבאים. זה המרכז לגיל הרך של קרית שמונה, הוא קיים זאת השנה הרביעית, הוא הוקם בסיוע של קרן רש"י, סן פרנסיסקו, מגבית קנדה. המרכז מתכלל בתוכו בעצם את כל השירותים הקיימים ברשות לגיל הרך, יש לנו כאן יחידה התפתחותית, יש לנו את גן אם, שאותו אנחנו תיכף נבקר, שזאת פעילות העשרה בשעות הבוקר לילדי גני החובה בקרית שמונה.

זאת אומרת שהגנים באים לפה ליום?

נכון. גני החובה מגיעים לשעתיים וחצי כל פעם, פעם בחודש פלוס מינוס, זה יוצא, יחד עם כל החופשים של משרד החינוך. זה יוצא להם שש פעמים בשנה. בפעם הראשונה אנחנו מגיעים אליהם והפעילות האחרונה היא טיול, תמיד פה בקרית שמונה. הפעילות של גן אם היא בשיתוף רווחה חינוכית ושיקום שכונות ובנוסף לזה אנחנו מקיימים - - -

אמרת שזה גם מרכז טיפולי.

יש פה יחידה התפתחותית של התפתחות הילד, טיפולים פרא רפואיים, טיפולים רגשיים. הם פועלים ממש מהבוקר עד אחר הצהריים.

שממומנים על ידי הרווחה? משרד הבריאות?

גם, גם וגם. זאת עמותה עצמאית שהרשויות המקומיות של האזור בעצם הקימו אותה ומממנים אותה, הם ממומנים על ידי קופות החולים, הילדים מגיעים עם התחייבויות. משרד הבריאות לא מממן אותה כי היא לא יחידה סמוכה לבית חולים.

בעבר כן נתנו והפסיקו עם זה.

אז מי? קופות החולים?

קופות החולים והרשויות ומגייסים פה ושם גם תרומות, אבל העיקר זה קופות החולים והרשויות.

יש פה גם מרכז פדגוגי?

כן, זה במרכז פסגה.

זה משמש גם את האזור או רק את קרית שמונה?

אחר הצהריים גם את האזור.

נכון, אבל בשעות הבוקר פעילות של גן אם רק לקרית שמונה. הפעילות היא באוריינטציה מדעית, אנחנו גן מדגים מדעי, כשהרעיון הוא גם לתת לילדים פעילות שאי אפשר לעשות בתוך הגן ולהקנות מושגים מדעיים בסיסיים ובכל סוג פעילות עושים פעילות הורים וילדים, כדי שגם ההורים יגיעו ויחוו את זה. אנחנו בעצם יוצרים מצב שהילד גם מדריך את ההורה שלו בתוך הפעילות וזה מעצים את הילדים.

ופעילות הורים וילדים זה כולל את כל האזור, מאפשרים לכל האזור להגיע לפעילות הזו.

כרגע יש לנו גן חובה - - -

רק חובה מגיעים לכאן?

גם הגנים הארוכים, שהם רב גילאים, מגיעים לפה, אבל הפעילות היא לרוב לגני חובה. גם גני החינוך המיוחד שהם חובה מגיעים, כשאנחנו עושים עכשיו פעילות של פורים מדעי, לקראת חג הפורים. אתם תיכף תראו ילדים שמכינים איפור מחומרים טבעיים, יש לנו חדר מראות, שמדבר על התכונות של המראות, וסוג של סנדלרייה.

פה זה חדר המראות, את רוצה להסביר בשתי מילים?

כן. אנחנו עושים פה כל מיני ניסויים עם מראות. הם בעצם חוקרים מה אנחנו יכולים לעשות עם ההשתקפות של מראה ואיך זה עוזר לנו. אז יש להם כל מיני כרטיסים שיש למשל חצי ליצן וברגע ששמים את המראה, מגלים שזה ליצן. יש להם מראות שהן בכל מיני צורות, למשל מראה קמורה וקעורה והם רואים מה קורה לגוף שלהם כשהם נכנסים לתוך המראה. הם גם מנסים בהשתקפות לצייר את הדמות שלהם במראות. יש פה גם תמונה שמסתתרת בהשתקפות של מים והם צריכים לגלות מה מסתתר פה. יש פה ממש לידכם ממש לא מראה, שהאפקט שהם מגלים ברגע שהם מכניסים משהו, זה שבעצם יש פה דמות אינסופית.

פה הם ממציאים, איך נוצרת מראה. איזה שני חומרים אני שם כדי שתהיה מראה? למשל אם אני אשים חומר שקוף על חומר שקוף, תצא מראה, לא תצא מראה? הם נכנסים, הם שמים למשל בד אטום, או בריסטול אטום, או רשת ולאט לאט מגלים איך באמת אפשר ליצור מראה.

בשולחן הזה מנסים לעשות מראות בצורות שונות ולראות מה קורה וגם בודקים באיזה חומר החדות היא הכי חדה ובעצם היא המראה הכי טובה. במראות שתלויות פה הם בעצם מציירים את הגוף שלהם.

את בחדר הזה מקבלת כל פעם גן אחר?

כן.

זאת אומרת זה החדר שלך?

כן, אבל אנחנו גם יכולים להתחלף בחדרים, זה לא משנה. כולם בונים את החדרים וזה פתוח.

כל חודש מתחלפת תכנית.

את תושבת קרית שמונה?

כן, 19 שנה.

באיזה מסגרת הגעת לפה?

בעלי למד פה בישיבת הסדר, ככה התחלנו ונשארנו.

חשוב להגיד שכל חודש מתחלפת תכנית. זו תכנית של משרד החינוך, אבל שמים להם כיעד איזה מושגים רוצים להסביר באותו חודש, מושגים מדעיים שרוצים להסביר באותו חודש.

הגן בא עם הגננת?

כן, והסייעת.

היא גם פעילה?

כן. כל גן מקבל חומר לפני הפעילות וחומר אחרי הפעילות, הם באים מוכנים. הם לא מגיעים ולא יודעים מה הולך להיות. כל המושגים של השתקפות, של קרן אור חוזרת, כל הדברים האלה, הם מקבלים לפני כן ואז אנחנו ממשיכים את הנושא והם אחר כך ממשיכים אותו בגן. אנחנו פותחים את הפעילות בהצגה, כשאנחנו עושים דיון עם הילדים ורואים שבאמת הם מכירים את המושגים.

החדרים האחרים, הייתם כבר? יסבירו לכם שם, אבל בעיקרון יש חדר שהילדים מפיקים לבד איפור. הנושא הוא פורים מדעי, אז לקחנו דברים שמתאימים לפורים. הם מפיקים לבד איפור מכל מיני צמחים, תבלינים, והרעיון פה זה שהם בעצם מתייחסים למרקם והם לבד מחליטים אם זה צריך להיות סמיך יותר או סמיך פחות, או נוזלי, ואחר כך בוחרים את הכלי המתאים לאחסן. זו בעצם הטכנולוגיה של האיפור.

יש חדר שפתחנו מפעל לנעליים, שהם מוצאים נעל שמתאימה לתחפושת שלהם והם מכינים אותה לבד. מרגע שהם משרטטים את הנעל ועד השרוך, או העור, או מה שהם בוחרים לעשות.

מה אתם עושים? ספרו לנו מה אתם עושים? נעליים? איזה יופי.

שאלת אם הצוות של הגן משתתף, אז זה הצוות של הגן.

את הגננת של הגן?

אני הסייעת.

הם משתתפים בתחנות, הם חלק מהתחנות.

זה גן חובה?

כן.

כמה ילדים בגן?

33.

מה אתם עושים פה?

עושים נעליים.

מה קרה לכם בפרצוף?

מה קרה לכם בפנים, מה עשו לכם?

איפרו אותנו.

עם איזה חומרים איפרו אתכם? נעמה, את יודעת עם מה איפרו אותך? איתי, אתה זוכר מה הסבירו לכם, עם איזה חומרים איפרו אתכם? עם תבלינים, נכון? כן.

את כל החומרים לחדר הזה תורמים לנו ממפעל טבע נאות של נעליים ומעוד מחסן אחד. אנחנו כל הזמן רוצים חומרים אותנטיים, מחזור.

זה מה שהילדים הכינו עד עכשיו. כל גן, חלק הם לוקחים איתם וחלק - - -

להתראות.

את רוצה להסביר, אתי, עם איזה חומרים אנחנו עובדים?

ילדים, אתם רוצים להסביר לנו מה אנחנו עושים? מה אנחנו מכינים? אנחנו נתקלנו בבעיה, פורים ואין לנו איפור, אז החלטנו שאנחנו מפיקים איפור מהטבע. אז הבאנו תבלינים והבאנו אבקות של קקאו ועלים של כל מיני פרחים מיובשים ותוך כדי כתישה וערבוב חומרים במכתש ועלי הם רואים גם מה מפיק צבע ומה לא וכל מיני מרקמים, של רך, נוזלי, על ידי הוספת קורנפלור וקמח זה יותר עיסתי וסמיך. אז הם יוצרים כל מיני גוונים, גם בערבוב של צבעים. חוץ מלהיצמד לצבע אחד, מי שרוצה רק צהוב או רק אדום. הם מגיעים לכל מיני גוונים גם על ידי ערבוב שמן, מים.

אתי עובדת פה קבוע, הם מקבלת את כל הגנים ועובדת איתם, והגננת נמצאת פה.

יופי. להתראות, ילדים. להתראות.

תמי לוי: רחל, מנהלת היחידה להתפתחות הילד.

אנחנו היחידה להתפתחות הילד, אנחנו עמותה אזורית, אנחנו נותנים שירותים לכל - - -

כשלעמותה האזורית יש עוד כמה מרכזים כאלה או שרק זה?

לא, רק אנחנו.

היא יחידה אזורית שמשרתת את מבואו חרמון, את כל הגולן וגליל עליון.

את עובדת סוציאלית?

לא, אני מורה במקצועי.

אבל היחידה עברה משבר לפני שנתיים-שלוש.

נכון. אנחנו היינו בוועדה למעמד הילד בכנסת.

ונכון להיום משרד הבריאות וקופת חולים לא מעבירים את הכספים.

למה?

לא, קופת חולים מעבירה, משרד הבריאות אומר שיחידות מעין אלה, שאינן סמוכות לבתי חולים, הם לא אמורים לממן אלא הרשויות ואנחנו לא חושבים לנכון - - -

ובעבר הם הביאו.

עד 2006 הם העבירו לנו כספים ומ-2006 הם לא מעבירים.

אבל אתם עובדים מול משרד הרווחה, נכון?

לא, אנחנו עמותה עצמאית.

לא, בסדר, אבל מי המתכלל של המרכז?

התקציבים שלנו מגיעים מקופות החולים ומהרשויות המקומיות, כל אחד החלק היחסי של הילדים שמטופלים כאן. ובא משרד הבריאות ואומר 'תשמעו, אנחנו לא נותנים לכם כי אתם לא סמוכים לבתי חולים'. בפריפריה מן הסתם אין בתי חולים.

לא, ברוב המקומות בארץ אין בית חולים צמוד.

נכון.

עושים פה גם מפגשים של הורים-ילדים?

בוודאי.

לא, אני מתכוון למפגשים של ילדים שהוצאו מהבית על ידי בית משפט.

לא, זה מרכז קשר, זה לא אנחנו. אנחנו מטפלים בילדים תחת פקודה של צו בית משפט.

כן, אבל זה לא נעשה כאן, ה - - -

יש הדרכה הורית פה.

לא, אני שואל כי אני לא כל כך מבין את המבנה.

אנחנו נותנים הדרכה להורים, מטפלים בילדים שנמצאים באומנה, במסגרת - - -

המבנים שאני מכיר הם מבנה כולל, שבעצם המשרד המתכלל שלהם זה משרד הרווחה. יש שם - - -

פה זה מתי"א, התפתחות הילד וגן אם.

מתי"א זה דבר עצמאי, זה לא קשור.

מתי"א, התפתחות הילד. החדר הזה זה מתי"א, שם זה התפתחות הילד וכאן זה גן אם והמכלול ביחד זה - - -

אם אפשר שוועדת החינוך תשאל את משרד הבריאות מדוע הם לא מתקצבים.

הם ייתנו את אותה תשובה. הבעיה זה לא לשאול, הבעיה היא - - -

זה שאתה תשאל אותם - - -

לא, הבעיה היא לראות - - -

בנוסף יש את משרד העבודה והרווחה, באמצעות אגף הרווחה של קרית שמונה.

לילדים זכאי החוק במעון השיקומי שאנחנו מפעילות.

אנחנו נבדוק את כל הדבר הזה.

בסופו של דבר הילדים משלמים מחיר כבד.

עיריית קרית שמונה עושה עד כמה שאפשר על מנת לסייע, אבל - - -

אני אגיד לך, משרד הבריאות מתקצב את סל השירותים דרך קופות חולים.

לא, הם לא נותנים. יש את סל השירותים שאנחנו מקבלים - - -

לא, הלוא יש סל בריאות ודרך סל הבריאות קופת חולים מחויבת לתת שירות. היא יכולה לעשות את זה דרככם והיא יכולה לעשות את זה בסניפים שלהם.

אבל העלויות שקופות החולים משלמות הן בטח לא ריאליות כאשר משרד הבריאות אומר שעלות טיפול פרא רפואי אמור להיות 180 והקופות מעבירות 100, מישהו אמור לשלם את ההפרש, את כל ההפרשים.

אנחנו נלמד את העניין הזה.

תודה רבה.

יפעת שטייר: אנחנו שמחים מאוד לארח אצלנו בדנציגר-דרכא את חברי ועדת החינוך של הכנסת, את יושב ראש הוועדה וכמובן את כבוד ראש העיר ואת מנהלת אגף החינוך, ואני רואה מפקח ממשרד החינוך ודובר הרשות והסגנים, שאני לא אמעד בגין ההתרגשות. איתנו נמצאים כאן יושב ראש הנהגת ההורים שלנו ונציגי הנהגת ההורים וכמובן חלק מהנהלת בית הספר, מעט בגין הזמנים, ונמצאים איתנו תלמידים משכבת י"ב, לבקשתכם, שהאמת היא שהיות שאנחנו כל כך סומכים עליהם וכל כך גאים בהם, שלא הכנו אותם, לא מה להגיד ולא על מה לדבר. הדבר היחיד שאמרנו להם זה שהם צריכים, כמו תמיד, לייצג בכבוד את עצמם, את העיר ואת בית הספר. עכשיו נראה איך הם עומדים במשימה המשולשת הזאת.
אני רק רוצה שישים שניות על בית הספר. אני לא יודעת מה אתם יודעים, אבל בית ספר דנציגר-דרכא הוא קרית שמונה וקרית שמונה היא בית הספר. במסיבת הסיום האחרונה אחת התלמידות בקטעי הקישור אמרה שזה בית הספר היחיד כנראה בארץ שאפשר לראות על השולחן את השם של סבא וסבתא שחרתו על השולחן. אני חושבת שזה חלק מההוויה המאוד מאוד חזקה שלנו - - -

אלה אותם שולחנות?

בבית הספר לומדים 1,300 תלמידים מ-ז' עד י"ב. זה בית ספר מקיף, יש בו 9 כיתות של חינוך מיוחד, גם של עיצוב התנהגות וגם של לקויות למידה. באמת יש לנו הכול מהכול, יש לנו הרבה מאוד מגמות, אנחנו מאוד גאים בעשייה של בית הספר, שיושבת באופן מאוד רציני על שלוש רגליים, על רגל אחת של לימודים והצטיינות בלימודים ותעודת בגרות בתשע"ג אנחנו ב-78% בגרות, שיש לנו גם על זה גאווה מאוד גדולה, כולל שאנחנו באמת בשנה-שנתיים האחרונות מצליחים להוסיף עוד ועוד תלמידים שקודם לא היו תלמידים שיועדו לבגרות. פתחנו כיתה ב-י' וב-י"א, הוספנו קבוצה מאוד גדולה של תלמידים לבגרות מלאה.

המעבר מ-ז' שבו יש יותר היערכות, למידה, התאקלמות, אל י"ב ברצף, כשאנחנו עובדים הרבה מאוד על הרצף. יש לנו מספר גדול מאוד של תלמידים, אני מחזיקה את זה ביד, אז אני אשאיר את זה ככה, שעושים 5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות אנגלית, 5 יחידות כימיה, פיזיקה, במספרים שעומדים בכל קנה מידה, לדעתי אפילו יותר.

מה האחוז מתוך סך הכול?

בשכבת י' השנה 71 מתוך 190 תלמידים עושים 4-5 יחידות מתמטיקה. שזה ממש אחוזים גבוהים בכל קנה מידה.

כן, זה גבוה מאוד.

יש לנו תכנית עתודה מדעית טכנולוגית ואנחנו שומרים על כ-30 תלמידים בכל שכבה שבעתודה המדעית טכנולוגית. יש לנו הרבה מאוד מגמות - - -

יש לכם קדם עתידים?

יש לנו קדם עתידים ויש לנו פרויקט של שתי כיתות שחברת טבע - - -

סיפרתי להם על זה.

אנחנו בעזרתם עושים עבודה שמקדמת. השנה הצלחנו להגיע לזה שכל התלמידים בכיתות האלה ניגשים ל-4 יחידות באנגלית, שזה לא תעודת בגרות, זה תעודת בגרות אקדמית.

זהו. את הילדים אנחנו נשמע. יש לנו שיתוף פעולה ורוח גבית מאוד חזקה מהנהגת ההורים, אנחנו מאוד עובדים בשיתוף. לא בכדי נמצאים פה שלושה מתוכם ביום עבודה, זה לא נדיר, ואנחנו בעיקר נשמע את התלמידים ואם תרצו אחר כך אנחנו נענה לשאלות.

כן, בבקשה. לא חייבים לשאול, אפשר גם להגיד.

איך זה ללמוד בקרית שמונה, איך זה לחיות כאן?

אני באופן אישי נורא אוהבת כאן, כי יש משהו בזה שאתה בעיר קטנה, מעבר ליחס אישי כזה, אתה מרגיש שאתה לא לבד בעולם. כאילו יש עם מי לדבר. בית הספר שלנו, מעבר לזה שהוא היחיד בעיר, אז רוב העיר בעצם נמצאת פה.

את באיזה כיתה?

י"ב.

כמה מהיוד-ביתניקים מהמחזור שלכם הולכים לשנת שירות מוקדמת?

קצת מאוד. פחות מעשרה.

למכינות קצת צבאיות?

מכינות יותר.

כמה?

עכשיו מתמיינים.

חשוב לציין שבשנת שירות אנחנו מוגבלים, בגלל שיש בעיה עם התנועה הקיבוצית, שלא מאפשרת לנו לכל מקום.

זאת אומרת יש כאלה שרוצים ולא - - -?

ולא פתוחה האפשרות. יש שנת שירות - - -

המקומות הטובים זה מהתנועה הקיבוצית, שזה רק לקיבוצים.

יש לנו יחסים מאוד יפים, גם לזה וגם לזה וגם לזה, אנחנו מאוד גאים ומאוד מחנכים ל - - - הם עשו השנה - - - ספרו מה עשיתם השנה.

היינו ביומיים שעברנו בהם בין שנת שירות ומכינות וישנו במכינת בני ציון בתל אביב ונחשפנו לכל ה - - -

האפשרויות.

כן. גם לכל מקום שהגענו כולם אמרו שזה בית הספר היחיד שבאמת מכין תלמידים ומראה להם שיש שנת שירות, מלמדים אותנו. יש כאן צוות חינוכי שמאוד עוזר לנו, עוזר לנו להגיע למיונים ובודק לנו כל מיני אפשרויות.

מה את רוצה לעשות אחרי שתגמרי את בית הספר?

אני רציתי שנת שירות ממש. חיפשתי, אבל כל מה שרציתי זה היה של התנועה הקיבוצית, אז בסוף החלטתי לוותר ולהתגייס - - -

סליחה על השאלה, אבל מה הבעיה עם התנועה הקיבוצית?

יש מקומות עם מכסות.

כן, אנחנו עוסקים בזה. קודם כל יש מכסה מבחינת צה"ל למספר הילדים ש - - - חלק הולכים דרך התנועה הקיבוצית, שהיא בעצם המציאה את שנת השירות. פעם קראו לזה שנת שירות שלישית, כשהשירות היה שנתיים אז הלכו לשנת שירות שלישית.

אבל מה את רוצה לעשות בצבא?

או מדריכת חי"ר, או מ"כית טירונים.

יש לך מחשבה לאחרי?

לחתום קצונה ולחזור לדנציגר - - -

לחזור זה להיות מורה או בוועד ההורים.

יש פרויקט דלתות בבית הספר, שילדים - - -

ואת, מה את רוצה לעשות כשתסיימי את בית הספר?

האמת שהלכתי בדיוק ליום פתוח של מכינה השבוע, בני ציון, אז אם אני אתקבל לשם, אז להעביר שם שנה ואם לא, אני אתגייס.

לאן ללכת?

האמת שכל פעם אני שומעת על עוד ועוד תפקידים ואני באמת לא יודעת. אני אומרת לדוד שלי, 'הנה, אני רוצה את זה', אז הוא אומר לי 'מה, את זה? אבל זה חמש שעות מהבית ואת תעשי ככה ותחזרי פה ושם'.

זה הכיף, מה שיותר רחוק מהבית.

כן, זהו. אז מישהו אומר לי ככה ומישהו אומר לי ככה, אז אני עדיין לא כל כך סגורה.

אוקיי. ו-?

אוניברסיטה, ללמוד, כרגיל.

זה נשמע שאתה מתלהב מזה.

מישהו יכול להגיד משהו שהוא קיבל בבית הספר, שזה מתנה מבחינתו?

ערכים. להתנהג בכבוד כלפי מבוגרים. לדעתי זה דבר מאוד חשוב. את זה לימדו אותי גם בבית, לתת למבוגרים כבוד, זה הכי חשוב. להתנהג בנורמה, לא להתחצף, לכבד מורים שעושים עבודה קשה. זהו.

אתה בתנועת נוער כלשהי?

מי בתנועת נוער?

אני.

היינו, עזבנו.

איזה תנועת נוער?

כנפיים של קרמבו.

יפה. זה נקרא ארגון, לא תנועת נוער.

בשבילנו זו תנועת נוער.

בתקנה של משרד החינוך זה ארגון נוער.

אנחנו בכמות התלמידים שמשתתפים בתנועת נוער בכנפיים של קרמבו זה מספר שתיים בארץ.

בקרית שמונה?

כן.

והשבוע הם הציגו שאנחנו ב-75% התנדבות בבית הספר, בעיר.

יפה מאוד. ומה אתה רוצה לעשות כשתסיים?

בדקתי אפשרויות של שנת שירות. שוב, זה לא התאפשר להגיע למקומות היותר מעניינים. אני מקווה שאני אצליח להגיע לאיזה שהוא תפקיד טוב במודיעין ומשם להתקדם.

אתם לומדים ערבית בבית הספר?

כן, יש מגמת ערבית, אבל אני אישית לא לוקח בה חלק.

ואת? לאן את רוצה להגיע?

אני פניתי לבני ציון ואני מאוד אשמח אם אני אהיה שם בשנה הבאה.

זה בגלל תל אביב או בגלל המכינה?

בגלל המכינה. נטו בגלל המכינה.

למרות תל אביב.

אני כבר שנתיים מתנדבת במרכז הקליטה שחר, עם ילדים אתיופים, פרויקט שאני וחברה שם באיזה שהיא תכנית מנהיגות ביחד. ואז חשבתי על עתודה, אבל נראה לי עדיף - - -

יש מישהו מכם בקדם עתידים?

כולנו.

לא כולם. חוץ ממני ומרון.

ומישהו מתכוון ללכת לנסות להגיע לעתודה אקדמאית?

כן, אני רוצה ללמוד משפטים.

משפטים? זה לא התחומים הכול כך מומלצים שם בעתידים. ככל שאני זוכר.

כן, אבל זה מעניין אותי, אז אני רוצה ללמוד את זה.

גם אתה?

כן, אני מחכה לתשובה מתלפיות, ואם לא, אז מתכנן לנסות באחד ממסלולי המצוינות של העתודה. כן, פסגות או - - -

במסלול של עתידים?

כן. קדם עתידים עוזרים פה הרבה. היינו בכמה סיורים לא מזמן. אולי נצא ליום פתוח, הם דיברו על זה, נראה.

כחלק מהתכנית הם חושפים אותם לאקדמיה ולכל מיני ארגונים מתקדמים, ממש ככה מ-ז' עד י"ב, זה חלק מהאג'נדה.

כן, אני שם לב שיש פה הרבה חשיפה וטעימה.

מדברים עכשיו הרבה על לימוד משמעותי, נכון? אתם קוראים על זה? מישהו יכול להסביר לי מה זה?

מה זה מבחינתנו?

מה זה? מה אתם מבינים מזה?

מבחינתי לימוד משמעותי זה משהו שאני לא אשכח כשאני אעזוב את בית הספר. נגיד, סתם, נגיד, אני לומדת היסטוריה? ודוגרי, מה אני עושה? אני הולכת, מדקלמת חומר, מגיעה למבחן, פולטת חומר, אותו דבר בבגרות.

ככה את לומדת עכשיו?

למדתי, סיימתי ב-י"א. אבל לא באמת זוכרת את מה שלמדתי בכיתה י'. משהו שייתן לי - - -

אז איך אפשר לעשות את לימוד ההיסטוריה ללימוד משמעותי?

פחות חומר.

לא פחות חומר, לתת לנו נושאים. למשל המורה שלנו דיבר איתנו על זה שהוא למד באוניברסיטה היסטוריה והוא אמר שכל אחד בחר נושא וחקר עליו ממש, עשה עבודה על הנושא. נגיד מלחמת העולם השנייה, אני חוקר את העם הזה ספציפית, את המדינה הזאת ספציפית וככה הוא באמת למד לימוד משמעותי ולא באופן כללי מספרים וזה. כאילו הכול טכני, כמה נהרגו, כמה זה. כאילו הכול לבוא ללמוד, לגשת ולשכוח.

אזרחות אתם לומדים?

כן.

מי יכול לספר לי על איזה פרויקט באזרחות?

אנחנו עכשיו מתחילים עם זה.

מה דעתכם על הסיפור של המורה והתלמידה בטבעון, אדם ורטל? מישהו יכול להגיד לי מה דעתו, לשתף אותנו?

אני לא חושב שמורה צריך להיכנס למקומות האלה עם התלמידים שלו. מורה באיזה שהוא מקום מייצג מבחינתם סמכות, במיוחד כשזה דעות כאלה קיצוניות. אני חושב - - -

זאת אומרת לא לדבר על נושאים פוליטיים בכיתה?

מבחינתי לא.

מי חושב אחרת?

אני חושבת אחרת, כי בעיניי הכי חשוב לתת דוגמה לנוער, שתהיה להם דעה פוליטית, שהם יהיו דעתנים, שיהיו מכוונים פחות או יותר. אם המורה שלהם בא ומדבר איתם ולא מדבר איתם על הדברים האלה, לא מציג איזה שהיא עמדה פוליטית נסתרת כזאת, אז זה לא כל כך מודל לחיקוי.

רק משפט אחד. אני חושבת שעל התלמידים שלנו, אחרי שהם דיברו אני לא צריכה לדבר, אבל על המורים שלנו אני רוצה להגיד משפט ולהגיד שאני חושבת שהתברכנו בהון אנושי ובמחויבות יוצאת דופן של מורים שהם ברובם אגב בוגרי בית הספר בעצמם ותושבי קרית שמונה והאזור. אי אפשר בלא כלום, אז אני ארשה לעצמי להיות חצופה ולהגיד שהדבר היחיד אולי שחסר לנו זה באמת החיבור בין מה שאנחנו חולמים עליו לבין האופן שבו אנחנו יכולים לתווך אותו, בהיבטים טכנולוגיים, בהיבטים של נראות, של מקום, של באמת להנגיש לתלמידים לא רק בסיורים אלא במציאות וביום יום עולם ומלואו. אנחנו מאוד מאוד מאוד גאים בבית הספר ובמה שקורה פה ונשמח לארח ליותר זמן ול - - -

הוא הבטיח בדרך.

יובל רצה? ליובל אין קול, אני יכולה לדבר בשמו.

נראה לי שהוא מתכוון לדבר.

אני קצת צרוד, אז קודם כל סליחה מכולם. זה קצת נראה לי מדהים שאני רואה אותך פה היום, כי לפני שבוע בדיוק העליתי באחת השיחות שלי עם יפעת את השם שלך וציינתי את פועלך בכל הנושא של עיר מוניציפאלית ומערכת החינוך בירוחם. ואם דיברנו פה על שיעור היסטוריה, אז אני חושב שאתה יכול להיות אחד האישים שיכול להיכנס להיסטוריה של - - -

בגילי אני שייך להיסטוריה כבר.

לא, לא. שאנשים שצריכים ללמוד עליהם כאישים במדינת ישראל. מה שאני אומר, ואני אומר את זה פה לכל אורח שמגיע לבין כותלי בית הספר, שפשוט יהיה השגריר שלנו, של קרית שמונה ושל בית הספר בפרט, וגם אם אתה שם לב, או אתם שמים לב, אנחנו נמצאים פה בספרייה של בית הספר, שהיא צריכה השקעה מאוד מאוד מסיבית כדי שאותם תלמידים נפלאים יוכלו להתקדם ולקדם את היכולות שקיימות בכל אחד ואחד מהם. אנחנו רוצים לחבק אתכם ולהגיד לכם תודה רבה שבאתם לפה. ושוב, תהיו השגרירים שלנו בכל מקום שאתם הולכים.

תודה רבה.

תאמרי לי, השידוך עם דרכא, מה הוא עושה לכם בבית הספר?

השידוך עם דרכא מינף מאוד את בית הספר בהרבה דברים בהתחלה, בעיקר בנקודות של בטיחות - - - כאילו עזר לבית הספר להגיע לאיזה שהיא רמה.

בעיקר פיזית?

בעיקר פיזית. והאג'נדה של דרכא מדברת על להגיע לכל תלמיד ולאפשר לכל תלמיד באמת להגיע לתעודת בגרות איכותית ואקדמית ואנחנו עם הפנים לשם.

עוד משהו לגבי דרכא, אם כבר שאלנו. אני חושב שדרכא באמת הגיעה לאיזה שהוא מיצוי מסוים, שמשם אנחנו כהורים וגם כתלמידים צריכים לתת להם עוד איזה שהיא דחיפה, להמשיך ולקדם את בית הספר, מה שלאחרונה נראה שהוא טיפה נעצר.

חברתי, חברת הכנסת רות קלדרון ואני נורא מצטערים אבל אנחנו נמצאים בסד זמנים בלתי הגיוני ובטח לא ראוי. אני הבטחתי גם למנהלת אגף החינוך ואני אומר גם לך, כמנהלת בית הספר, אני אבוא עוד פעם, כי מאוד חשוב לי לדבר עם תלמידי התיכון, בעיקר עם י"א-י"ב, קצת לשמוע, קצת להבין יותר טוב ואנחנו נעשה את זה, אני מבטיח לכם, עוד לפני סיום שנת הלימודים. אנחנו לא במקרה פה בקרית שמונה. אני אישית למדתי להכיר את הפריפריה, אמנם הדרומית, כי הייתי חמש שנים בירוחם, והייתי ראש עיריית חיפה ולמדתי להכיר שהמרחק בין חיפה לירוחם הוא לא רק בקילומטרים. הוועדה, ועדת החינוך, ששנינו חברים בה, שמה לעצמה נושא מרכזי מאוד וזה סגירת פערים בין הפריפריה למרכז. עוד אין תוצאות אמיתיות, אבל אני בטוח שתהיינה כאלה. גם שר החינוך וגם שר האוצר מבינים ורוצים ליצור בעצם עדיפות מתקנת על ידי תקצוב דיפרנציאלי, כלומר כדי שתהיה הזדמנות שווה לילד שגדל בכרמל בחיפה או ילד שגדל בירוחם, או ילד שגדל כאן בקרית שמונה, המדינה צריכה לפתוח יותר את הכיסים ולהשקיע לא רק במבנים הפיזיים, אלא כמובן גם במסלולים ותמרוץ מורים ובעוד תחומים רבים מאוד, כדי שכל אחד ואחת מכם יוכלו להגיע לקו הזינוק לחיים מעמדה שממצה ומנצלת את כל הכישורים. אנחנו לא נולדים שווים, אבל בהחלט כל אחד צריך לקבל הזדמנות שווה כדי למצות את הכישורים, את היכולות, את הפוטנציאל, את הרצון, להגיע הכי רחוק שאפשר.

אז באמת תודה. תודה גם לך, ראש העיר. אני אמרתי לראש העיר שאני למדתי מזמן שאם אפשר לחלק את הערים המצליחות בארץ לערים הפחות המצליחות, זה ערים שהבינו שצריך להשקיע בחינוך, וזה לא היה מובן פעם, כי החינוך זה כאילו עניין של משרד החינוך ולא של ראשי ערים. אבל במקום שיש הבנה שהחינוך הוא באמת הנושא המרכזי והמנוף העיקרי, אז העיר נראית אחרת. זה משפיע על הילדים, זה משפיע על ההורים, זה משפיע על האווירה, זה משפיע על הערכים, על ההתנדבות וכל הדברים הקשורים בכך.

מערכת החינוך עוברת היום איזה שהוא תהליך, אתם בטח קוראים הרבה, בחינות בגרות ופסיכומטרי. אני לא יודע אם זה ישפיע עליכם, כי השינויים האלה לוקחים זמן, אבל הם בהחלט מנסים ליצור מציאות אחרת במערכת החינוך שלנו ואני מקווה שהם יצליחו, התהליכים האלה. ואני מאחל לכם הצלחה.

בבקשה, רות.

אני רוצה להוסיף שני משפטים. שלום לכולכם ותודה רבה שהתכוננתם אלינו ואתם מארחים אותנו. אני רוצה להגיד לכם משהו על פוליטיקה. אני גדלתי בבית ספר כשהמילה פוליטיקה ופוליטיקאים הייתה מין כזה לא כל כך מילה מחמיאה ונכנסתי לפוליטיקה, אנחנו מפלגה חדשה, 'יש עתיד', בשבילי זה מאוד חדש, וחשוב לי להגיד לכם שזה נורא חשוב שהמקצוע פוליטיקה, על ידי העבודה שלנו, ינקה את שמו ושאתם תדעו שהעבודה שלנו היא לייצג אתכם. כל אחד מאיתנו, מאחוריו כאילו עומדים המון אנשים שאנחנו צריכים לדבר בשמם. אז שתדעו שיש לכם אנשים, יש לכם חברים בכנסת, גם לילדים, גם להורים וגם למורים, אם יש עניינים של האזור ובכלל שמציקים לכם, בשביל זה אנחנו שם בין השאר, בשביל לפקח על הממשלה ובשביל לייצג את הציבור.

אז באמת יש עכשיו, אני חושבת, בכנסת רוח טובה, גם של קולגיאליות, חברות ואחווה בין מפלגות שונות, וגם של רצון לעבוד.

אחים.

לא רק האחים, גם ה - - - כן, גם, תדעו לכם, ש'יש עתיד' ו'בית יהודי' בשבילי זה דבר מאוד משמעותי, שעובדים ביחד דתיים וחילוניים ושבתוך 'יש עתיד' יש דתיים וחילוניים, ושזה לא בגלל שהם דתיים ואנחנו חילוניים אז אנחנו נגד. זה לא ככה, זה לא צריך להיות ככה ובאמת יש חברים טובים בתוך כל סיעות הבית.

חשוב לי להגיד את זה, כי התיקון של המוסד פוליטיקה, כדי שאנשים טובים כמוכם יבואו יום אחד לפוליטיקה, נעשה ככה לאט לאט. אז אנחנו שם. אנחנו גם נבוא שוב לכאן. תודה רבה.

תודה רבה, ממש תודה על הביקור.

תודה על היום הזה שהקדשתם לקרית שמונה, הוא לא ברור מאליו.

מירה יניב: קודם כל נגיד ברוכים הבאים ואיזה כיף שבאתם לבקר אותנו, אנחנו תמיד אוהבים אורחים ואנחנו גם מתרגשים. אני מרגישה מאוד אינטימיות כאן וזה מאוד נעים לנו. אנחנו נפתח באמת בסבב היכרות, כדי שכולם יידעו מי נמצא כאן. אני נירה יניב ואני מנהלת בית הספר, חברת קיבוץ יפתח, הייתי כאן מורה הרבה שנים וצמחתי ואני מנהלת זה 11 שנה. לפני כן הייתי מחנכת א'-ב' ו-ה'-ו' וחברה בצוותים וסגנית ו- ו- ו-. נתחיל אולי ככה ואז לילדים יהיה יותר קל שהם יהיו אחרונים.
(סבב נוכחות).

אז מה שחשבנו לעשות זה קצת להציג לכם את בית הספר, בעזרת מצגת קטנה, אחר כך הכנו סרטון של חמש דקות, שמשקף קצת את הפעילויות, כי אתם לא יכולים לראות הרבה, אז ככה דרך הסרט, כמובן זמן לשאלות, את הילדים, אותי, את החברות שכאן, ואחר כך בשתיים ורבע, שזו השעה האחרונה שלנו במערכת היום, ניכנס לכיתות קצת, נראה בעיניים,לשמוע קצת ילדים. מה שנספיק.
אז כמו שאתם רואים, בית ספר הגומא, בית ספר יסודי אזורי, נמצא כאן על שפת הירדן ובהחלט ככה זה בכותרת, כי הירדן הוא משאב בלתי נפרד של בית ספר הגומא. קצת ניכסנו אותו לעצמנו, אנחנו שומרים עליו, לומדים איתו ולידו ועושים שם כל מיני פעילויות ובהחלט זו חוויה מדהימה.
יש לנו כאן בבית הספר הגומא 14 כיתות של החינוך הרגיל. אני מציינת כי אנחנו משנה לשנה גדלים. השנה אנחנו פתחנו שלוש כיתות א', בשנה שעברה פתחנו שלוש כיתות א' וכנראה גם בשנה הבאה נפתח שלוש כיתות א', שזה בדרך כלל לא דבר רגיל.

מה מספר התלמידים בכיתות?

בין 28 ל-30.

אין מעל 30?

יש מעל 30, במחזורים של השתי כיתות, גם 34. אנחנו הרבה מפצלים את הכיתות, כך שהם לא יושבים 34 ילדים כל היום, אבל בהחלט כיתת האם היא - - -

בנוסף לכיתות של החינוך הרגיל יש לנו, וזו גאוותנו, ארבע כיתות לחינוך מיוחד, ילדים לקויי למידה רב בעייתיים שבעצם אלה כיתות על אזוריות. מגיעים אלינו כמובן מגליל עליון, מבואות החרמון, צפת, קצרין, רמת הגולן. באמת אזור נרחב, ילדים שהקשיים שלהם הם בראש ובראש לקות למידה, אבל ילדים עם בעיות קשב וריכוז, בעיות רגשיות, קצת בעיות התנהגותיות והכיתות האלה משנה לשנה הולכות ונהיות מורכבות יותר ויותר, כי ילדי השילוב הרגילים נשארים פחות או יותר בכיתה הרגילה ומקבלים את המענה המתאים.

מהניסיון שלך, כמה ילדים מגיעים למעמד או לרמה שהם יכולים לעבור לחינוך הרגיל, אם יש כאלה?

אז מה שקורה אצלנו, לנו יש כאן ארבע כיתות לחינוך מיוחד וכשהם עוברים לחטיבת הביניים, לכיתה ז', גם בעמק החולה, שזה בית הספר הקולט שלנו וגם הר וגיא, גם שם יש כיתות לחינוך מיוחד, מאוד מאוד דומות לכיתות שלנו, ואז הם מסיימים כיתה ט' וכשהם עוברים לתיכון בעצם, למגמות, אז רובם הגדול, באמת 95% משתלבים בעיקר בכיתות של מב"ר, בגרות רגילה. הרבה מהם, באמת רובם, מסיימים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, בגרות מלאה. יש לנו ילדים בכיתות האלה שהם ספורטאים מדהימים, ילדים עם איכויות בתחומים אחרים, שהדבר המרכזי זה לקות למידה מאוד מאוד משמעותית של פער של שנתיים ויותר מבני גילם. אז הם כאן מקבלים את המענה המתאים, את - - -

ממה שאני מבין, אין מעבר כאן ביסודי?

היה, זה לא שאין לגמרי, היה, אבל זה מאוד - - - זה לא שכיח, בוא נגיד שזה קורה אחת ל-. כבר קרה שהעברנו ילד מהחינוך המיוחד לחינוך הרגיל, אבל באמת - - - כי הילדים שמגיעים לחינוך המיוחד בהחלט צריכים את החינוך המיוחד, וגם הרבה פעמים קורה שהילדים שמגיעים לחינוך המיוחד, אפשר לדבר על זה שעות, כי זה באמת נושא מרתק, אלה ילדים שהם באמצע שנות היסודי, כלומר ב-ד', ב-ה', ב-ו' אנחנו כבר לא קולטים, ואז זה לא מספיק זמן כדי באמת לחזק אותם ו- ו-, והם ממשיכים. אבל גם הכיתות בהר וגיא וגם בעמק החולה מאוד מתאימות לכיתות שלנו והם עושים שם עבודה מאוד דומה.

ילדים משולבים יש?

אנחנו נדבר תיכף על השילוב, שזה גולת הכותרת.

450 תלמידים, 50 בחינוך המיוחד, 400 בחינוך הרגיל, וזה גם משהו מאוד ייחודי שבבית ספר אחד יסודי יש ארבע כיתות, שזה יחסית מסה. ו-50 אנשי צוות. אנחנו בית ספר מאוד הטרוגני, בית ספר יסודי אזורי קיבוצי, אבל באמת מאוד הטרוגני, מכל הבחינות, וגם הצוות שלנו מאוד הטרוגני, צוות מהעיר, מהכפר, מהקיבוץ, צעירות, מבוגרות. בית הספר הזה במועצה האזורית גליל עליון הוא הוותיק ביותר ולכן גם הצוות שלו היה הוותיק ביותר ובשנים האחרונות יש תחלופה יחסית גדולה של הצוות כי רבות יוצאות לפנסיה ונכנסות צעירות, אז אנחנו רואות גם הרבה עירוניות.

אני רוצה רק הערה אחת לגבי החינוך המיוחד, כי היא מאוד חשובה פה. גם בבית ספר יסודי אחר שלנו באיילת השחור, מבוא גליל, גם יש כיתות מיוחדות, שם זה PDD, של אוטיזם ברמות שונות, אבל מה שאני רוצה לומר, כי גם חשוב להבין את זה, אנחנו משקיעים הרבה מאוד שנים בחינוך לילדים עם צרכים מיוחדים, מה שגרם במידה מסוימת שבמדינה יש איזה אמירה שבגליל העליון יש מענה טוב לילדים עם צרכים מיוחדים ויש, אנחנו כבר רואים, משפחות שמגיעות לפה בגלל זה. הן מבינות שיש להן צרכים מיוחדים והן מגיעות לפה בגלל מערכת החינוך שיש. זה דבר נפלא, אבל יש לו גם את המשמעויות שלו, לכן אני אומר את זה פה. היה חשוב לי לומר את זה.

נכון. וגם הכיתות שלנו, יצא שמן למרחוק, מה שנקרא, ומגיעים אלינו מרשויות, למשל קרית שמונה, שגם שם יש חינוך מיוחד, זה לא שאין שם כיתות, יש שם כיתות לחינוך מיוחד, אבל הורים מכל מיני סיבות וטעמים בוחרים ונלחמים שהילדים יגיעו לכאן. גם בצפת, גם שם יש כיתות לחינוך מיוחד ולמרות הכול יש לנו קבוצה של ילדים שמגיעה מצפת.

כשהוא יראה את הכיתות, אז הוא יבין הכי טוב.

קצת לדבר על החזון של בית ספר הגומא. אתם תסתובבו ותראו שהדבר המשמעותי ביותר מבחינתנו זה לטפח סביבה אנושית ופיזית שראויה לחנך בה ילדים, שמושתתת על ערכים. הסלוגן שלנו זה להיות אדם, זה הדבר החשוב ביותר, עוד לפני השר החדש, תמיד לאורך כל הדרך להיות אדם זה משהו שמנחה ומוביל אותנו. מענה רגשי, לימודי וחברתי לכל תלמיד, תוך התייחסות לשונות. זה גם כן, השר החדש הביא את רוח בית הספר למשרד ומאוד אהבנו את השירות שהוא עשה לנו. כמובן שאנחנו בית ספר, לומדים, חשוב להעלות הישגים, להצטיין, לתת כל אחד כמה שהוא יכול על מנת להתקדם באמת, וערך חשוב מאוד מבחינתנו זה לשתף את כל קהילת בית הספר, תלמידים, מורים והורים. אנחנו מאוד מאוד מנסים לחבר את ההורים לבית הספר. משתדלים מאוד, לא תמיד זה קל, ההורים באיזה שהוא מקום מאוד סומכים על בית הספר, מרגישים בטוחים, אז מצד אחד זה מאוד טוב ומצד שני - - -

להבדיל ממה שקורה במקומות אחרים, אנחנו רוצים רוצים רוצים והם - - -

כן. בסך הכול באמת יש שיתוף פעולה והורים מפרגנים והורים באים ו - - -

זה די דומה לחינוך בעיירות הפיתוח. גם שם צריך לרוץ אחרי ההורים. מסיבות אחרות, אבל - - -

כן. גם פה, גם בגלל השינויים בקיבוצים, אל"ף, לפני המון שנים המטפלת הייתה זאת שאחראית על חינוך הילדים, המטפלות בקיבוצים, ואחר כך עם המעבר, עם ההפרטות - - -

גם בית הספר היה בקיבוץ, של הקיבוץ.

אבל גם באזורי, אני זוכרת שאני הגעתי ונדהמתי שהמטפלת הייתה קובעת עם המחנכת ומגיעה לשמוע על הילדים מאותו יישוב, מאותו קיבוץ.

מירה, זה לא רחוק, זה עוד מהדור שלי, עד י"ב המטפלת הייתה בקשר עם בית הספר.

נכון, אחר כך ההורים קיבלו את התפקיד ההורי הנכון ועם ההפרטות בקיבוצים ההורים גם התפנו לחפש פרנסה והם יותר עסוקים וגם יש איזה שהיא הרגשה באמת של 'הכול בסדר, אפשר להמשיך הלאה'.

קצת פרשתי קצת בפניכם מה זה בית ספר הגומא, מתפיסת העיניים שלנו. אז כמובן כמו שאמרתי זה חינוך ערכי, הדבר המשמעותי ביותר כאן לבית הספר זה חינוך לערכים. אנחנו משקיעים בזה המון זמן ואנרגיה ופעילויות ובעצם כמעט כל פעילות נושקת גם לזה וגם לזה וגם לזה, גם לחינוך ערכי וגם וגם וגם, ואתם תראו את זה עוד בסרט שערכנו במיוחד בשבילכם. זה היה מאוד קשה, כי היה לנו ים של תמונות ולא ידענו מה כן ומה לא.

שאלת על השילוב. זו באמת גאוות יחידה. בית הספר והילדים גם יספרו, אחד הדברים הכי משמעותיים זה השילוב של החינוך המיוחד עם החינוך הרגיל. כלומר אנחנו כולנו בית ספר אחד, אין את ההפרדה מי זה הם ומי זה אנחנו. אנחנו ממש בית ספר אחד. איך זה בא לידי ביטוי ביום יום? כל הפעילויות הבית ספריות נושקות לכל ה-18 כיתות. כל הילדים שותפים לכל הפעילויות. בנוסף כל כיתה מהחינוך המיוחד מצוותת למחזור מסוים, כלומר אם יש שם כיתה א' חינוך מיוחד, אז היא מצוותת למחזור א' ומה שקורה במחזור א' קורה גם בכיתת החינוך המיוחד. בנוסף לזה צבענו שעתיים במערכת, שעתיים צבועות במערכת, כשכיתת חינוך מיוחד ביחד עם כיתת החינוך הרגיל לומדות. שתי המחנכות יושבות ביחד, מכינות תכנית עבודה, אם זה נושא של מפתח הלב, אם זה חגים, אם זה ספרות, אם זה האחר הוא אני, כל דבר שנראה להם מתאים לעשות ביחד. טיולים, כמובן מטיילים ביחד, טיולים שנתיים בבית הספר הגומא בכיתות ו' זה שלושה ימים, יוצאות שלוש הכיתות, חינוך רגיל וחינוך מיוחד. עכשיו הילדים מ-ו' חזרו מסמינר בחנתון, סמינר יהדות. יצאו שלוש כיתות ו', שתי הכיתות הרגילות והכיתה המיוחדת.
כלומר באמת השילוב הוא שילוב אמיתי. לא פשוט, לא קל, כי יש הרבה פערים ולפעמים גם קשיים התנהגותיים וכאלה, אבל זה ממש משהו בִּילְד אִין בתוך בית הספר. גם אי אפשר להבדיל מי פה ומי שם, ומדברים על הקשיים. מדברים למה הילד הזה בחינוך המיוחד ובכיתה הרגילה ולמה הוא לא ב - - -

יש לי שאלה. כשאנחנו מדברים על שילוב, זה לא דווקא השילוב של הכיתות המיוחדות עם הכיתות הרגילות, אלא אלה ילדים עם לקויות כאלה או אחרות שלומדים בכיתה רגילה.

אז גם יש את זה אצלנו. זה השילוב הפרטני. התחלתי, אם שמת לב, מהשילוב הגדול ואני ככה יורדת. אז אמרתי, שילוב של כלל בית הספר, שילוב במחזור, שילוב של לימוד ביחד, השעתיים הצבועות, ושילוב פרטני. ילד שהוא חזק באנגלית, היו לנו למשל ילדים דוברי אנגלית - - - השילוב הפרטני לוקח בחשבון גם את היכולת הרגשית של הילד, היכולת לעבור מכיתה לכיתה, וגם את היכולת האינטלקטואלית של הילד, היכולת להתמודד עם החומר שלומדים בכיתה רגילה. ויש לנו, יש לנו שילובים בכיתות הגבוהות, כמעט 80% מהילדים משתלבים, אם זה בספורט, אם זה במוזיקה ואם זה גם בתכנים - - -

אני מחדד, ילדים עם לקויות שלומדים את כל המערכת והם משולבים.

יש לנו היום שני ילדים מהספקטרום האוטיסטי בכיתות א' שמשולבים, בהחלט. היה לנו גם ילד שהיום הוא נמצא בכיתת קשר בעמק החולה, שהיה משולב פה. כן, יש את זה. יש לנו ילדה עם דיס אוטונומיה משפחתית, עם תסמונת מאוד מאוד נדירה, משולבת עם סייעת בכיתה.

אני לא יודע עד כמה אתם יודעים, כי יכול להיות שפה זה לא כל כך בא לידי ביטוי, אבל הורים שעומדים על כך שהילד יילך לכיתה משולבת, אלא אם כן הצוות המקצועי אומר ממש ממש לא, אז הם הולכים לכיתות משולבות.

היה את זה אצלנו ויש את זה אצלנו, וגם אנחנו באופן כללי מאוד מאוד בעד, אבל צריך תמיד תמיד לשקול לגופו של ילד, מה הוא מרוויח מהשילוב בכיתה רגילה ולפעמים גם מה הוא מפסיד מהשילוב בכיתה הרגילה. אם הוא מרוויח יותר אז כמובן שאין על מה לדבר. זה לא באופן גורף, בהחלט יש ילדים עם לקויות - - -

היום בוועדת דורנר, ששר החינוך קיבל אותה, זה נתון להחלטתו של ההורה ברוב המקרים.

אנחנו מודעים לכך שהיום זה הכיוון.

אני חושבת ששני הילדים שלומדים אצלנו ב-א' שהם מאובחנים כ-PDD הייתה להורים אפשרות. הם נסעו לאיילת השחר, הם בחנו את הכיתות שם ובסופו של דבר הם החליטו שהם רוצים בכל זאת לשלב אותם בכיתות רגילות.

יש לנו רצף PDD מ-3 עד 21.

לימודי תרבות יהודית, מה זה בחנתון ולמה לא עושים את זה בבית הספר?

תיכף אני אסביר. רק אני אגיד על השילוב, כשאני מדגישה יותר את ארבע הכיתות לחינוך מיוחד, שפעם הם היו כאן תת מחלקה בתוך בית ספר הגומא ולכן כל כך זה בנשמתנו. בכיתות הרגילות ילדים משולבים יש. דרך אגב, יש שם גם ילדים שמתאימים, לפחות מומלצים לכיתות חינוך מיוחד והורים שמסרבים, אז הם כמובן נשארים בכיתות הרגילות עם המענה שאנחנו יכולים לתת להם.
לימודי תרבות יהודית. אז בית הספר הגומא זה בית ספר שמממש מקדמת דנן המסורת היהודית כאן נוכחת בבית הספר, אם זה בלימודי התנ"ך, קבלת התורה בכיתה ב', אם זה בכיתה ו', שיש לנו נושא מרכז כבר הרבה שנים שהוא נושא בתי הכנסת והתפילות, והשנה התחברנו לתל"י, תגבור לימודי יהדות, מתוך מחשבה שחשוב מאוד שהתלמידים שלנו יכירו את התרבות היהודית, את המורשת היהודית, יידעו איפה הם חיים, מדוע ולמה ואנחנו במסגרת לימודי תל"י יצאנו השנה לסמינר חנתון, שזה היה סמינר מסכם אחרי שהם למדו, כמה זמן?

שלושה-ארבעה חודשים.

את מה?

את נושא היהדות.

כן, אחרי שהם למדו בכיתה את הנושאים של בתי הכנסת, תפילות, ביקרו בבתי כנסת, נפגשו. זאת אומרת זה ממש היה נושא, נושא מאוד מאוד משמעותי בכיתות ו' שלנו ואז גם צ'יפרנו אותם או אפשרנו להם לצאת לסמינר שהיה ברמה באמת מאוד מאוד גבוהה ומאוד מוצלחת ומפגש עם אנשים מאוד מעניינים וערך נוסף בלתי רגיל. חזרנו - - -

סמינר זה אחרת מלימוד.

לנושא אחר. תל"י זה של הקונסרבטיבים, זה אחד המקומות האחרונים שיש תרבות יהודית חילונית בארץ. לתרבות חילונית יהודית יש מלכתחילה ולא בדיעבד צורת לימוד וערכים שהם לא בתי כנסת ותפילות, כי אנחנו לא אנשים של בתי כנסת ותפילות, אנחנו אנשים של תרבות יהודית בתוך היום יום שלנו ובתוך העבודה שלנו ובתוך הלימוד שלנו ובתוך ה - - - אני פשוט רוצה להגיד, זו פונקציה של תקציבים. לתל"י יש תקציבים להזמין בתי ספר, אבל אם אנחנו מדברים כאן על חינוך ערכי, צריך לדעת שזה יופי של חינוך, תל"י, אבל יש כאן איזה שהיא פשרה על המהות של המקום הזה. זה המקום שממנו יצאה - - - אלה הקיבוצים שבתוכם בהרחבות עכשיו בונים בתי כנסת ואני לא מרגישה שהצד של החינוך ההתיישבותי, יש לו קול חזק מספיק לחנך את הילדים לעמוד מול - - -

כי אין לו קול חזק.

לעמוד מול חבר'ה שבאים מהעיר ורוצים בית כנסת מופרד גברים-נשים, שהבנות יישבו למעלה. ותל"י זה לא הדרך להתחזק שם.

דווקא בתי הכנסת שמוקמים לאחרונה כן מוקמים בתוך היישובים, מעורבים.

רות, את מאוד מאוד צודקת, אנחנו כן מנסים היום לעשות כמה תהליכים אצלנו, בדיוק בשביל למצוא את הנקודות האלה של החוזק, של העוצמה, ולהגיד - - -

יש לך את מאירה כאן.

את מאירה אני מכיר טוב. אנחנו באמת מנסים להיות שם בשביל להגיד 'חבר'ה, היהדות, עם כל הכבוד, זה לא דת, זו תרבות' - - -

לא רק דת, היא גם דת, סבבה.

זה גם תרבות ויש פה כל מיני - - - אני מאוד שמח שאמרת מה שאמרת.

אני לא בטוחה שאנחנו עם חנתון, אבל שזה לא יהיה רק זה. שם לומדים על יהדות? שלושה חודשים?

אל"ף, בכלל בית ספר הגומא, הדבר שהוא הכי מתחבר לתל"י זה הפלורליזם, זה באמת מגוון הדעות, המגוון, להכיר באמת מתוך נקודת כוח. אנחנו לא עושים ממש שום החזרה בתשובה או משהו כזה, אנחנו בעצם התחברנו מתוך החשיבה שאנחנו צריכים לחנך את הילדים לתרבות יהודית, זו תרבות ו - - -

אבל אם המורים יהיו חזקים לא נצטרך לנסוע לסמינרים.

אני יכול להשתתף בדיון?

כן, בטח.

אני רוצה לענות לך. אי אפשר לעשות דבר באופן מלאכותי. כשאותי גידלו החינוך היהודי החילוני החופשי, היה לו ביטוי תרבותי עמוק מאוד, לכן היה ברור וטבעי שהיו מגדלים אותנו על ערכים מסוימים שנתנו תשובה יהודית מסוימת, שבעיניי היא לא פחותה מהאינוס המלאכותי הזה. מה שקורה לבתי הספר שלנו זה מחולשה, זה לא מעוצמות, זה לא מזה שהמורים לא מסוגלים או לא יכולים, זה סך הכול הרגשה של חולשה. זו חולשה בתנועה הקיבוצית, חולשה בתדמית החופשית והחילונית ולחלל הזה נכנס מה שנכנס וגם בהתאם לזה גם תקציבים הולכים לכיוון הזה. בעוצמה נכונה לא מתחשבים בתקציבים אלא מייצרים תרבות משלנו. במידה מסוימת האזור הזה עדיין באיזה שהיא אינרציה, הוא משדר משהו, אבל לא בעוצמה הנדרשת. נדרש מאיתנו לעשות חשבון בית כיצד אנחנו רוצים לגדל פה ילדים, לא להיסחף לפופוליזם שעושה אותנו לגיטימיים בעיני אלה שאנחנו לא מוכרחים להיות לגיטימיים.

ואני רוצה להגיד לכם שהקמנו במשרד החינוך אגף של התחדשות יהודית, שהוא אגף של יהדות חילונית. זה סבבה להכיר את תל"י אחרי שאתה יודע מי ההורים שלך ומי הסבים שלך והסבים של הילדים שלומדים כאן וההורים של הסבים הקימו את התרבות היהודית החילונית, הקימו - - -

זה מה שאנחנו עושים, רות. אנחנו חס וחלילה לא זורקים את התינוק עם, אלא זה מה שאנחנו עושים.

אז בשביל לסגור את המעגל הזה, אם את מכירה בית מדרש שמירה עושה בנאות ירדן, זה זה. יש שם בית מדרש - - -

ציפיתי לראות את זה מכיתה ד'.

אז לאט לאט.

זאת אומרת ככה צריך להגיע לבר מצווה/בת מצווה, לא על בתי כנסת.

גם פה לומדים טקסטים חילוניים לצד טקסטים יהודיים.

אין לי האשמה.

בסדר, את לא צריכה להתנצל, עושים על הכיפק, רק רות נותנת עוד נקודה שהיא מאוד חשובה. לא צריכים להתנצל, זה בסדר גמור מה שעושים.

אני לא אמשיך להרחיב על הצוותים החברתיים, שזה משהו שדווקא זה שרה אומרת, ובצדק, ילדי כיתות ד' עד ו', החינוך החברתי כאן והמעורבות החברתית, זה אחד הדגלים של בית ספר הגומא וציר מרכזי. כל ילדי ד' עד ו' שלנו שותפים בכמעט 15 צוותים חברתיים שהמוטו שלהם זה תרומה לקהילה, מעורבות חברתית, נתינה לבית הספר. באיזה צוות אתה, ניב?

אני בצוות הפסקה פעילה - - -

ורוניל'ה?

- - - עושים טוב.

אני עוצרת אותך, כי בדרך אתה תספר.

למידה חוץ כיתתית, אתם תראו את זה בסרט, כמובן אנחנו למידה מתוקשבת, המאה ה-21 בכל הכיתות.

שילוב אמנויות בלמידה, הרבה. בבתי הספר הקיבוציים אנחנו משתדלים לשמור בשתי ידיים על האמנות ועל המוזיקה ועל הדרמה ועל מחול ותנועה והערך המוסף שכל כך חשוב לבנות אדם שלם. אנחנו משתדלים, לא פשוט, כי יש לנו את משרד החינוך שמחייב שעתיים ערבית, שזה חשוב, ומחייב כך שעות, שזה חשוב, ומחייב עוד, ואנחנו מנסים ללכת ככה בין ולא לוותר על הדברים החשובים לנו.

כמובן אמרנו מעורבות בחיי הקהילה, אם זה תרומות, אם זה היכרות עם הקהילה מסביב. שיתוף ההורים בחיי בית הספר – דיברנו.

אני אגיד מילה. לגמישות הפדגוגית, באופן כללי אנחנו לוקחים לפחות 10 שעות.

כן. ואנחנו רוצים יותר.

הילדים שלנו על קיר טיפוס ואנחנו כמשל ממשיכים לטפס כל הזמן קדימה ולמעלה, האתגרים לפנינו רבים, זה לא שאנחנו חלילה נחים על זרי הדפנה, יש לנו הרבה אתגרים במציאות המורכבת והלא פשוטה ואנחנו כולנו רוצים ומשתדלים לעשות הכי טוב שאפשר. אני אולי לא אראה לכם את כל הסרט, אבל קצת, כי גילת, אחת המורות, עבדה על זה כל כך קשה.

(הקרנת סרט).

תאמרי כמה מילים על איך בית הספר מתוקצב.

בית הספר מתוקצב - - -

אני אגיד באופן כללי, מירה, בתי הספר שלנו הם במבנה שלהם, היסודי, מבנה של לא רק ניהול עצמי, בעלות עצמית. אני חושבת שזה האזור האחרון בארץ שבתי הספר הם לא בבעלות המועצה, הם בבעלות אגודות חקלאיות. יש לנו עכשיו עניין גדול - - -

זה אומרים שהמורים - - -?

לא, המורים מועסקים על ידי משרד החינוך, העובדים, הסייעות מועסקים על ידי האגודה החקלאית, לא על ידי המועצה. אז זה עושה לנו עכשיו די הרבה בעיות סביב הניהול העצמי. אנחנו כבר הרי בסופר סופר ניהול עצמי, זאת אומרת, מירה היום מנהלת פדגוגית - - -

אתם בניהול העצמי החדש?

כן, אנחנו כבר שם ב-2000, אבל מירה היא לא רק מנהלת פדגוגית, אלא היא מנהלת את הכול, תקציב, ניקיון, שרתים, סייעות, מה שאתה רוצה. היא מקבלת תקציב מהמדינה, מקבלת תקציב מהמועצה, סל, היא מתנהלת עם ועד מנהל שלה, שאני רק מוזמנת אליו, אין לי זכות הצבעה, הכסף ממשרד החינוך מועבר למועצה ועובר כמו צינור חלק, בלי שום תקורה, ישר אליה. אבל משרד החינוך לא רוצה להעביר אותנו לניהול עצמי שלב ב', כי רגע, מה זה החיה הזאת? למרות שעכשיו הם בעצם לא יודעים מה לעשות עם זה, איך הגזבר יהיה אחראי על משהו שמישהו אחר חותם. יש פה עניין סביב הישות המשפטית

משפטי חשבונאי לנטו.

לגמרי, לא משהו מהותי. זה באופן כללי.

נשים את זה רגע בצד. איך בנוי התקציב שלך?

בדיוק כמו שענת הסבירה.

מספרים.

כמה כסף הולך על זה וכמה כסף הולך על זה?

לא, כמה כסף את מקבלת במועצה.

אני אגיד לך 900 שקלים לתלמיד. חוץ מזה, בערך, 250 שקלים סל להסעות, נוסף על הסעות לבית הספר.

שזה לא אצלה, ההסעות.

לא אצלה, אני נותנת לה תקציב פר ילד, לה זה יוצא סדר גודל של 30,000 בשנה, שהיא יכולה לעשות טיולים, מה שהיא רוצה.

את ההסעות אנחנו עושים.

וכמובן אני נותנת את השמירה, את הדברים שאני מחויבת, שיפוצים גדולים או דברים כאלה.

וזה יורד מהסל שלה?

לא. זה יוצא סדר גודל של 1,300 שקל לילד.

כמה משרד החינוך?

משרד החינוך מעביר למועצה והמועצה מעבירה אלינו.

זאת אומרת כל זה לא קשור למשכורות המורים.

משכורות מורים של משרד החינוך משולמות על ידי משרד החינוך.

כשאת מקבלת סל של שעות.

כן, אני מקבלת סל של שעות. השעות האלה מתחלקות בין המחנכות והמורות המקצועיות.

איזה חופש פעולה יש לך בסל השעות?

מה זאת אומרת חופש פעולה?

את יכולה להגיד למורה אחת, את תעבדי אצלי רק 50% ואת תעבדי 80%?

אני יכולה לתת לך דוגמה, למשל יועצת. אין תקן ליועצת בבית ספר יסודי, זה שיקול דעת של מנהלת.

יש את העניין של קביעות. מורה שהיא קבועה - - -

את הבעיות אני מכיר, אני רוצה לשאול אם יש לך איזה שהוא שיקול דעת בתוך השעות שאת יכוה לשחק עם זה.

בטח שיש לי שיקול דעת. יש לי אל"ף, כמובן שיקול דעת במובן של פיצולים בכיתות. יש כיתות מסוימות, אם דיברנו מקודם על 34 תלמידים בכיתה, אז אני יכולה לשחק עם השעות, שבכיתה הזאת יהיו יותר פיצולים מאשר בכיתה של 28 תלמידים.

אבל אז זה מחייב אותך להכניס לתוך המערכת הזו גם כסף, כי יש לך שעות חינוך.

רוב בית הספר מנוהל על ידי שעות משרד החינוך, שבסך הכול, נגיד באופן כללי, השעות יחסית מספיקות. תמיד אנחנו רוצים יותר, אבל יחסית מספיקות. בנוסף לזה יש את השעות של - - -

גם לפיצול כיתות.

גם לפיצול. היום משרד החינוך נותן גם פיצול כיתות ל-א'-ב'. אני רוצה להגיד עוד דבר, יש לנו גם קרן קרב בתוך בית הספר. קרן קרב זה גם שעות, זה גם מורים נוספים. רוב קרן קרב עובדים בחצאי כיתות, אם זה דרמה, אם זה מוזיקה, אם זה תנועה. אז מול אותה קרן קרב עובדת מורה של משרד החינוך - - -

בכסף שאת מקבלת מהמועצה או מגורמים חיצוניים אחרים, את גם ממירה את זה לשעות באיזה שהיא צורה?

הכסף שאני מקבלת מהמועצה? לא, לא לשעות. בעצם הדבר המרכזי זה כוח אדם. כוח אדם זה משרד החינוך, קרן קרב, שזה תשלומי הורים ואנחנו, מה שנותנים, ומעט מאוד הסייעות שזה גם מועצה. אם אני מחזיקה מישהו על חשבוני, כאילו על חשבוני, זה הספרנית, כי אין תקציב לספרנית - - -

מצנע, יש פה תרומת הורים. תרומת הורים, יש תשלומי חובה הורים ויש תרומת הורים 600 שקלים בשנה לפי בחירת ההורים.

הורים משלמים?

בטח, שכר לימוד.

חבר'ה, זה הקיבוץ המופרט. אבל אם זה קיבוץ לא מופרט, אז הקיבוץ משלם?

מחייבים את ההורים בתקציב. זה לא כל כך חשוב הטכניקה, אבל כן חשוב להבין שיש פה משרד החינוך, יש פה תקציב של המועצה, מתוך השוטף של המועצה ויש השתתפות הורים. חייבים להבין את זה, זה שלושה מרכיבים של התקציב וזה מה שמאפשר את כל מה - - -

כשחלק החובה הוא לפי החוק. וחוץ מזה יש תרומת הורים?

נכון. 600 שקלים.

שיש כאלה ש- - -?

שבוחרים לא לשלם.

בשוליים, מאוד בשוליים.

אני מתעניין בזה, כי אחד הכיוונים שאנחנו מנסים ללכת היום, גם משרד החינוך מנסה, זה הרבה יותר עצמאות למנהלים. זה נכון שבתיכון זה יותר אטרקטיבי, אבל זה נכון גם ביסודי. כל הרעיון של הלימוד המשמעותי והורדה עתידית של בחינות הבגרות, הכוונה היא להגיע לשלוש בחינות בגרות בסוף הדרך. זה בעצם לתת הרבה יותר עצמאות למנהלי ומנהלות בתי הספר, גם בקודש הזה של השעות. עכשיו איך עושים את זה בדיוק, עדיין לא ברור לנו.

אני רוצה שנפסיק את הדיון ונראה.

אנחנו נדבר על זה קצת במועצה. כשדיברנו על חינוך התיישבותי, זו בדיוק הדילמה שאנחנו מתעסקים איתה.

אני רק רוצה לומר משפט, שפעם, בעידן הישן והקודם של בתי הספר הקיבוציים, לפני 15, 20, 25 שנה, ככה בדיוק התנהלו בתי הספר, הייתה כאן אוטונומיה.

טוב, אז הייתה בכלל בעיה, כי המורים לא קיבלו תלוש משכורת. אשתי לימדה 15 שנה בעין גב ורשמו לה מתוך זה 8 שנים.

גם לאשתי, היא גננת, יש לה אותה בעיה.

מורה: כאן לומדת כיתה אחרת, אנחנו כיתה ד' רגילה, עם 31 תלמידים ואנחנו משלבים אצלנו ילדים מהכיתה של החינוך המיוחד. הם באים איתנו ללמוד פעמיים בשבוע. עכשיו למדנו על תל חי וניצלנו את אדר א' לעבוד קצת יותר ברצינות.

בכל אופן השילוב בכל מיני מינים שקשורים למפתח הלב, לערכים, בכל מיני דברים שקצת יותר קלים להעביר. עכשיו יש להם מרכזי פעילות.

גיורא זלץ: אני קצת אדבר. אנחנו נעשה את הדברים של ההצגה די מהר, גם היינו בבית ספר הגומא וקצת ראינו את הדברים ואני משאיר קצת זמן לדבר, שזה יותר חשוב. אני מניח, אני אומר גם לזוהרה וענת וגם אני, אחרי שנכיר ונראה את האנשים אז אפשר גם לקבוע פגישה בירושלים על נושאים ספציפיים, זה יותר פשוט ויותר קל, עם לוח הזמנים של מצנע ושל רות, אבל אני אומר שוב, אני אומר כמה מילים עלינו באופן כללי.
אז גליל עליון, הדברים שמייחדים אותנו, יש לנו שטח מאוד מאוד גדול. למעשה מקדרים בדרום, מורדות הגולן, הקו הירוק, במזרח, ובמערב עד הר אדיר, קיבוץ סאסא, ברעם וצבעון. צבעון, אני לא יודע כמה אתם מכירים, זה בעצם קיבוץ שכבר 14 שנים הוא לא קיבוץ, הוא 12, 14, 15 משפחות.

הוא גם כל הזמן חדש.

לא, זה השינוי, שעכשיו אנחנו בשלב שגמרנו את כל ההכנות והתחלנו בעצם לשווק ובתוך שלוש שנים, סדר גודל, צבעון יהיה יישוב של 200 משפחות, וזה כן חדש וזה שונה וזה עושה מהפכה בהר שלנו.

דיברנו על זה בדרך, אבל חשוב להדגיש, שאנחנו, זה לא נכון להגיד גובלים, אנחנו צריכים לשנות את זה אולי פעם, למצוא את המונח, אנחנו מעורבבים, במונח החיובי, עם 13 רשויות נוספות, אמרנו את זה, זה גם מועצות מקומיות, זה טובא זנגרייה שזה בדואים, וזה גם חצור, קרית שמונה, זה באמת ערב רב של אנשים מהסוגים השונים ואנחנו מעורבבים בהם ויש הבדל גדול מאוד בין שטח השיפוט המועצתי המוניציפאלי לבין רשות החינוך. אנחנו רשות חינוך הרבה יותר גדולה מאשר שטח השיפוט המוניציפאלי. דיברנו על זה.

אנחנו 18,300 תושבים. התחלנו את שנות ה-2000 באזור ה-12,000, זאת אומרת יש פה גידול גדול מאוד של המועצה. חלק גדול מהגידול הוא ההרחבות החיצוניות, אבל נכון לארבע השנים האחרונות זה גם גידול גדול מאוד פנימה, זאת אומרת ההפרטה יצרה תהליך שבנים ובנות חוזרים לקיבוצים שלהם והבנים שחוזרים בהרבה מקרים הם לא פחות שונים מהקיבוץ הישן מאשר התושבים החדשים. צריך להבין את זה, זאת אומרת זה לא שהבנים באים, כמה שנים הם לא היו והם - - -

חוץ מזה שהם יודעים למה הם שונים.

לא, זה בדיוק זה. כי הם גם שונים והם גם מכירים את הדברים, בקיצור זה מגדל בבל של תרבויות, של שפות, של תפיסות, והחוכמה שלנו תהיה בשנים הקרובות לנסות ולייצר איזה שהם מודלים של שיתוף פעולה, של שיחה משותפת, וזה בהרבה מקומות לא פשוט. אבל זה קיים.

יש לנו גם את בית ספר שדה חרמון, את חוות ורד הגליל ובית ספר לכמורה, פחות רלוונטי מבחינת העסק הזה.

ליד ורד הגליל.

רות, אם לא היית את חייבת להיות, זה מקום מאוד מיוחד. זה מקום שאת באה לשם ואת שומעת פרח כמורה ששר את שמע ישראל. הם מחברים את היהדות והנצרות בצורה, אפרופו השיחה הקודמת שלנו, מדהימה. תהיי שם בהזדמנות. חוץ מזה, האפיפיור יהיה שם כנראה במאי.

בכמה מילים את האני מאמין של המועצה. שוב, באמת בכמה מילים. אז דיברנו על הנושא של אל"ף, לפתח את הקהילות, את הקיבוצים, כל אחד בתחום שלו, בצורה שלו, שיהיה עם הד.נ.א והעצמאות והצניעות שלו, אבל לעשות מזה קהילה אזורית תומכת, משפיעה ומובילה, גם ברמה הלאומית. התחלנו לדבר על זה, אחת הבעיות שלנו שאנחנו קצת נסוגונו ואנחנו חוששים להגיד מילים כמו שליחות לאומית ורצון להוביל דברים ואנחנו רוצים לחזור לשם, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים.

פיתוח כלכלי. קודם דיברנו כמה מילים עם מצנע על תקציב ומצנע, שאלת אותי, האם יש לנו איזה שהם מקורות כספיים שלנו, אז כרגע אין לנו. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לעשות את זה.

החינוך. זה לא כתוב בשבילכם, החינוך כנכס אסטרטגי מבחינתנו זה אחד מהדברים הכי חשובים שיש לנו במועצה. אנחנו בעיקר מזהים פה יכולת, כי יש פה אוכלוסייה חזקה, בתי ספר חזקים, תושבים חזקים, צוותים חינוכיים בבתי הספר וברשויות חזקים, אפשר פה באמת ללכת לכיוונים של לעשות את החינוך אחר, שונה, מתאים למה שצריך היום ואמרתי, אנחנו מזמינים אתכם בכל מחשבה, בכל מודל שאתם רוצים לעשות אנחנו מוכנים, אני אומר ככה אפ פרונט, להיות המעבדה של הניסויים האלה. אנחנו באמת רואים את החינוך כאיזה שהוא משהו מאוד מאוד משמעותי בכל מה שאנחנו עושים במועצה.

ואנחנו רוצים לגדול. אנחנו מניחים שב-2015 נחצה את ה-20,000, אנחנו רוצים דרך הגידול העצמי, אבל גם בצורות אחרות, לגדול. יש איזה שהיא מסה קריטית מסוימת שבלי זה למועצה קשה לתפקד, כמו ביישוב, דרך אגב. גם הקיבוצים המופרטים היום, אם אין להם את ה-900, 1,000, 1,200 אנשים, הם לא יוכלו להתקיים לאורך זמן ולשלם את שאר הרוח, את התרבות, את החינוך, את הספורט, לא יוכלו.

היסטוריה, בכמה מילים. אז באמת פה קמה מדינת ישראל. אמנם מצנע גדל או חי קצת בעין גב, גם שם זה ככה, אבל באמת אני אומר את זה, כי זה מאוד חשוב להבין שהתושבים, גם הוותיקים, ועוד רובם חיים, רואים את עצמם בזכות כמי שסימן את הגבולות של המדינה ומאוד קשה להם הרבה פעמים עם כל מיני אמירות ציניות של המדינה ושל אחרים על המקום שלהם ועל אם יש להם זכות או אין להם זכות. שוב, אני בתחושה שלשניכם זה מיותר להדגיש את זה.
עד 2006 היינו אזור במלחמה בעצם. מהקמת המדינה והמלחמות והמחבלים שהיו פה, גם במשגב עם וגם בשמיר וקטיושות ומה שאתם רוצים. מ-2006 יש שקט יחסי, מאז היציאה מלבנון, אבל בהחלט המקום שלנו והחיבור עם הגבול הסורי והגבול הלבנוני הוא משמעותי כמעט לכל דבר שעושים פה.

יש לנו תעשייה ומסחר ברמה מאוד מאוד גבוהה, בעיקר בתוך הקיבוצים, אבל לא רק. יש לנו גם שני אזורי תעשייה שאנחנו מחזיקים, יש פה תעשייה מכל הסוגים וכל המינים.

איפה השני?

יש גם תעשיית תל חי, שזה הוקם על ידי סטף ורטהיימר, ויש את אזור התעשייה הדרומי של קרית שמונה שהוא בעצם שלנו. אנחנו מתחלקים בארנונה עם קרית שמונה אבל הוא שלנו. אם מדברים על זה שהתעשייה הקיבוצית היא כ-10% מהתעשייה בארץ וגם ביצוא, מול 1.5% מהחלק באוכלוסייה, אז פה באזור זה עוד יותר גדול, זאת אומרת יש פה בהחלט באופן יחסי ריכוז מאוד גדול של תעשיות, תעשיות טובות, חזקות, מוצלחות, ובהחלט אנחנו רואים את זה כמשאב.

יש פה את מכון מחקר מיג"ל, בעיקר בתחום חקלאות ורפואה, אבל לא רק, שגם הוא - - -

ביקרנו שם בתקופת הבחירות.

כי עכשיו יש שם משהו חדש. אפרופו, אם אתם רוצים עוד משהו מעניין בחינוך, אז תלכו להרחבה שעשו בגן התעשיות בתל חי, עשו שם את אזור העבודה של המעבדות, שזה באמת הכיוון הבא בעולם, איך שזה בנוי ואיך שזה מורכב ואיך שאנשים יושבים. שווה לבקר בזה בהזדמנות. בכלל תל חי עצמה זה משהו מעניין, יש המון מה לדבר.

חקלאות. אנחנו אזור חקלאי. הרבה מאוד דונמים של חקלאות וחלק משמעותי מההכנסות של האזור הן חקלאות. חשוב לומר, גם בהיבט של חינוך, שחקלאות היא לא רק ערך הכלכלה, אלא בהחלט זה משהו משמעותי אצלנו פה באזור. לא מספיק, אבל זה בהחלט חלק גם מהעשייה בבתי הספר ובגנים ובתל חי. שוב, לא מספיק, אבל החקלאות היא לא רק לשם עצמה, אלא היא גם לסביבה שלנו. יש פה מרכזי מו"פ חקלאיים, גם חוות למחקר פיתוח חקלאי וגם גידולי שדה וגם חקלאות מים, בדן ובסאסא. זאת אומרת החקלאות היא גם מקור ללימוד, למחקר, לא במובן הישן שלה. אני אומר שוב, כשאנחנו היינו צעירים, אז גידלו פה כותנה בעצם, היום יש פה מגוון כמעט אינסופי של גידולים, חקלאות, ירקות, פירות, פטריות, המון המון דברים. יש פה הרבה מאוד מחקר ופיתוח בתחום הזה.
התיירות. יש פה תיירות תוכן, יש פה תיירות מהסוגים השונים. לא אכנס לזה כרגע, אבל אלה שלושת העוגנים, התעשייה, החקלאות והתיירות, שאנחנו רואים את זה, אם נדבר על פיתוח, אז גם קדימה. וגם פה, בנושא של התיירות יש בהחלט דברים שבמחשבה שלנו כשאנחנו מדברים על חינוך אחר, אז זה גם חלק מהעסק. זאת אומרת אם יש ילד שהוא מוכשר לבשל, שייצא בכיתה י' הטבח הכי טוב בעולם. זה חינוך לגמרי. כשעושים עוגה אז צריך לעשות מתמטיקה ופיזיקה ולקרוא גם ספר באנגלית.

שוב, אני משום מה בתחושה שלא צריך להרחיב על זה מול הפורום הזה. אבל מה שחשוב לנו להגיד שאנחנו רואים את הכול קשור, עוד מעט ידברו על זה המומחים והמומחיות הגדולות. שוב, ה-7/24 שהשר מדבר על זה, פה עושים את זה. נדבר על זה תיכף, אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע.

התחום האחרון שנכנס ובשנים האחרונות הוא משמעותי מאוד ובשנה הזאת בעצם החלטנו על תכנית חדשה, שהיא של מחזור ושל שימוש בפסולת, אנחנו הולכים להשקיע בשלוש השנים הקרובות כ-10 מיליון שקל, הרוב לא שלנו, מאירופה והמשרד לאיכות הסביבה, אבל גם שלנו, בשביל לעשות פה תהליך שהוא הסברתי, חינוכי, קהילתי שבסופו כל המועצה תפריד את הפסולת בבית לשלושה זרמים ועם החלק הגדול של הפסולת האורגנית נשתמש חזרה בקיבוצי המועצה. שוב, לא פה המקום לפרט אבל זה גם קיים.
ונדמה לי שהחלק האחרון שאני מדבר זה הנושא של החינוך הבלתי פורמלי. יש לזה כל מיני שמות וניסיונות כל הזמן איך לקרוא לזה - - -

זה כבר זוהרה.

אני רק אומר, אני רוצה להסביר למה זה בעיניי חינוך בלתי פורמלי, כי לפעמים קצת מתבלבלים בשמות. כשאנחנו מדברים על זה שאנחנו רוצים לייצר פה מציאות של 24/7 שגם בית הילדים, או בגן או בבית הספר ואחר כך גם ההורים, ואחר כך גם בערב, שהכול יהיה מחובר, אנחנו רואים בכל הסיפור הזה של תרבות הפנאי, של ספורט, של מחול, של מוזיקה, של חינוך בלתי פורמלי, חלק מכל העסק הזה. זה לא פשוט להחזיק את זה, מתוך סדר גודל של 13.5 מיליון שקל שהמועצה מתקציבה משקיעה בחינוך, מתוך זה חצי כמעט זה בכל מה שאנחנו קוראים חינוך בלתי פורמלי. צריך להבין, זה לא מובן מאליו, היום יש הרבה אמירות, 'מה אתם רוצים מאיתנו?' לא רוצים את המוזיקה, מי שרוצה מוזיקה שישלם, מי שרוצה מחול שישלם, מי שרוצה כדורסל או אקרובטיקה או התעמלות, שישלם, הארנונה של התושבים לא שייכת לזה, זה בהחלט שיחה שאנחנו בתוכה והיא לא פשוטה. אנחנו נכנסים לזה. גם הנושא של התרבות, יש פה כמה פסטיבלים גדולים של קול המוזיקה ולא בשמים. היית בלא שמים, יצא לך לראות, רות?

לא ממש.

אז אנחנו מאוד מבקשים שאת תיקחי על עצמך הפעם לקחת חלק בזה.

לא ניכנס לזה.

למה? תובילי לאן שאת רוצה.

לא, בסדר. השנה אני חושבת שאני אהיה שם.

מצוין. בכל אופן, אני אומר, גם התרבות, ושוב זה אותו ויכוח, כשאנחנו מביאים לפה מופע או הצגה לילדים ומבוגרים או כל דבר אחר, בסוף המופע, בסוף ההצגה, המועצה משהו משלמת. אף פעם זה לא סוגר את הכול ואנחנו אזור קטן, גם פה יש ויכוח, למה הארנונה שלי צריכה להיות מופע לצעירים? מה פתאום? זה שיחה שהיא חדשה לאזור הזה. אנחנו עכשיו עוסקים בה, נעשה אותה ואני מניח שבסוף נהיה מקום עוד יותר טוב ממה שאנחנו היום.

כן, זוהרה.

אני מנהלת היום את אגף תפו"ח, אגף תרבות, פנאי וחינוך. אני אתחיל בספורט שהוא גאווה אזורית, יש פה הרבה מאוד ילדים, בני נוער, מבוגרים שעוסקים בספורט, בהחלט תשתית הרבה מעבר לגודל גם של האוכלוסייה וגם של המקום. אנחנו מתמקדים בעמותת הספורט בארבעה ענפי ספורט עיקריים, שזה אופניים, שיחה, טריאתלון וכדורסל. בכדורסל הכי הרבה ילדים. נוסף לזה יש הרבה מאוד פעילויות שהן לא בתוך העמותה, אבל הן במרחב האזורי. הרבה מאוד ילדים פעילים בהרבה מאוד תחומים. בזמן האחרון ממש בשלבים האחרונים של תכנית אב לתחום הספורט, שכללה סקרי בתי אב וגם סקרים בבתי הספר וגם קבוצות מיקוד ואנחנו עכשיו ממש בחלק האחרון. היום בדיוק מציגים במליאה את קווי המדיניות של תכנית האב במטרה לראות את הספורט באזור ב-5-10 השנים. כמו יתר התחומים, אגב, אנחנו גם בספורט עושים המון ספורט שהרבה מאוד אנשים מרשויות שכנות מרוויחים אותו ואנחנו שמחים על כך וגם גאים על כך.

שאלה אלייך. יש לכם הרבה קבוצות שמשתתפות בתחרויות.

כן, מעממי ועד הישגי תחרותי.

את מכירה את הקשר שלכם אל התקציבים של הטוטו?

יש לנו תקציבים, אנחנו מקבלים תקציבים מהטוטו, גם מהטוטו וגם מהפיס.

אני לא מדבר על המתקנים, אני מדבר על קבוצות הספורט. את מכירה? זה הולך ישירות - - -

זה נכנס חדש. הוא היה אצלנו פה, זה אמור להיכנס - - -

לא, זה פרחי ספורט, זה משהו אחר. אני מדבר על קבוצות הספורט התחרותיות.

אני לא מכירה, אבל לא בטוח שאין. זאת אומרת בגלל שיש מנכ"לית אגודת ספורט ואני לא יושבת על התקציבים, אז - - -

לא, יש השתתפות, אבל היא מאוד מאוד בשוליים. ושוב, מכיוון שפה מדובר גם על הסעות וגם על - - - זה מאוד מאוד בשוליים, זה בקצה בקצה עוזר.

לא, אני רוצה לומר לך, אנחנו עכשיו בדיוק ואני מקווה שמחר נוכל לגמור את החוק הזה, עד היום הכסף של הטוטו, הטוטו מחלק איזה 80 מיליון שקל בשנה לקבוצות התחרותיות, מליגת העל בכדורגל, עד קבוצת סיף או כדורעף. נכון להיום כל הסכומים האלה עוברים דרך מרכזי הספורט, הפועל, מכבי. עכשיו בחקיקה החדשה תהיה אפשרות גם למרכזים וגם דרך הרשויות המקומיות - - -

לפנות ישירות לטוטו ולקבל תקציבים עבור הקבוצות ההישגיות?

הטוטו יתקצב אתכם, בהתאם לפעילות, ואת הכסף אתם צריכים להעביר לקבוצה.

זה במקום האגודות, או בנוסף?

זה בנוסף. זאת אומרת אפשר יהיה לבחור.

אוקיי, מעולה, יופי.

מעבר לזה, יש לנו פה מרכז גדול למוזיקה ומחול, מרכז קלור, שיש בו כ-500 נגנים, נגניות ורקדניות. לצערנו אין רקדנים, אבל רקדניות, שרוקדים ומנגנים בין פעם לארבע פעמים בשבוע.

התרבות, מבחינת התרבות - - -

אתם מתוקצבים במרכזים האלה ממשרד התרבות?

לצערי הרב זה ירד כמעט לאפס.

כן, מתוקצבים מעט.

כן, לצערי הרב. היום נשאר כ-75,000 שקל, זה היה 300, היום נשאר כ-75,000 שקל מהמשרד וזה בעצם מהמדינה הכסף היחידי שאנחנו מקבלים. זה לשיחה אחרת, אבל זה עיוות לא נורמלי.

זה בתחום הוועדה.

זה עיוות לא נורמלי.

בכיתה של אמא שלך היה מופע המחול הזה, של הילדים.

מנהלת האקדמיה בירושלים.

למה היא זוכרת? כי במופע הזה, שוב, בעצם בריקוד היא הראתה את כל הילדים, את שמעון זייד, את נחום, את דורית, את יובל.

תחום התרבות, אני אחלק אותו לשניים. יש תרבות מסורתית שמתנהלת בתוך כל 28-29 קיבוצים, חגים ואירועים על פי מיטב המסורת ומאוד לוקלית ומחזקת את השייכות וכל מה שצריך בתוך הקיבוצים. ויש תרבות ברמה האזורית, שלזה אנחנו יותר דואגים, שזה מנויי תיאטרון, מחול, שני הפסטיבלים הגדולים ועוד כהנה וכהנה.

באים לכאן תיאטרון או שנוסעים?

באים הנה, יש פה מנויי תיאטרון.

מה זה, תכנית מנויים?

כן. יש פה תכנית מנויים בבית העם בכפר בלום. גם במחול וגם בתיאטרון וגם במוזיקה, וגם הצגות לילדים. תחום התרבות מאוד מאוד מפותח פה, ועוד פעם, לכל האוכלוסייה במרחב האזורי.

הספרייה האזורית, תגידי איזה מילה, אילה.

לגבי הספרייה האזורית - - -

הפנייה שהייתה לך על הספריות.

הפנייה הייתה שלך?

הפנייה הייתה מהתרבות, הם לא יכלו להיות אז אני מייצגת אותם, עסקתי איתם בנושא הזה.

כי הייתה לי התכתבות עם - - -

כן, הייתה לך התכתבות עם רונית יהל. בעצם יש לנו ספרייה כמעט בכל יישוב, 27 ספריות מתוך 29 יישובים. היה מעבר לספריות אזוריות והפסיקו לתקצב את הספריות היישוביות. הבחירה שלנו לפני שנתיים-שלוש הייתה להישאר בספריות היישוביות ובעצם בזה נפרדנו מתקצוב המדינה שעמד אז על 100,000, מ-2010 לא קיבלנו יותר את התקציב הזה - - -

המדינה לא מוכנה לראות למשל את כל הספריות המקומיות כספרייה אחת גדולה, לא?

לא.

כי זה ההיגיון.

אז כל קיבוץ מחזיק ספרייה בתקציב הקיבוץ?

כן. עשינו עבודה רצינית ומצאנו שהצנועים ביותר משקיעים בספרייה 20,000 שקל, נניח זה קצת שכר כזה סמלי למי שמחזיק את הספרייה, קצת ספרים וכן הלאה, אז עדיין הקיבוצים מתעקשים להחזיק את זה. והדבר השני שעוד לא מצאנו את הפורמט לעבור לספרייה אזורית. אנחנו בוחנים את זה מדי פעם, אבל עוד לא ביצענו את זה בפועל.

צריך בטח איזה משהו, איזה משלוח של ספרים שלא מחייב את ה - - -

זה בעצם מה שהיה פעם, הם קיבלו סכום כסף לרכישת ספרים. כל קיבוץ.

אבל אני אומר שעם ספרייה אזורית אתה איכשהו יוצר משלוחים.

סביב 1,000 שקלים בשנה.

עדיין, מה שאני רוצה לומר, שאחד הדברים שהמדינה ראתה לנכון זה שתהיה תרבות ספר ומפגשים סביב יוצרים ויצירות ואנחנו מקיימים את זה ורונית יהל, שפנתה אליך, מקיימת פה פעילות בהשקעה שלנו, של 45,000 שקל, אבל עדיין - - -

60 עם שבוע הספר.

כן. ועדיין אנחנו לא זוכים וזה כואב לנו. למען האמת, רצינו להביע את מורת רוחנו על זה שמ-2010 אנחנו לא מקבלים תקצוב ואנחנו עושים פעילות רחבה.

אלה, תרשמי את הנקודה הזאת, ננסה לראות מה אפשר לעשות.

אנחנו גם נוציא סיכום מסודר אחר כך של כל הדברים.

אתם גם תוכלו לראות את עצמכם בפרוטוקול של הכנסת, כי זה מפגש - - -

חזון מערכת החינוך. בגדול אני יכולה לשים את זה באיזה שהיא עטיפה שמבחינתנו, בטח כבר דיברתם על זה, השילוב לאורך כל היום, מבוקר לבוקר, חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, זה בגדול גולת הכותרת שלנו, גם ברמה של הקיבוצים וגם ברמת האזור, ברמת התפיסה. איך אנחנו מקיימים את הדבר הזה? אנחנו מדברים פשוט המון. יש לנו הרבה פורומים של מנהלי מערכות חינוך בקיבוצים ויש לנו מנהיגות חינוכית, זה כל מנהלי בתי הספר, התיכונים והיסודיים ביחד והמכינה הקדם צבאית והחינוך במועצה ומרכז קלור פורום, של מנהיגות חינוכית אזורית. יש לנו פורום של מדריכי נוער ויש לנו פורום של מדריכי יסודי ויש לנו פורום של גננות ויש לנו פורום של מטפלות. אנחנו כל הזמן מדברים אחד עם השני ומייצרים בתוך האזור תפיסה שהיא תפיסה כוללת, תפיסה מערכתית. לא מסכימים על הכול, כשאנחנו מדברים יש לנו הרבה ויכוחים - - -

לא חשדתי.

אבל אנחנו בקשר. אנחנו בקשר טוב בין המערכות והתפיסה היא באמת תפיסה מערכתית שיש בה הרבה מאוד כבוד ואוטונומיה לכל מערכת בפני עצמה. גם לכל בית ספר וגם לכל קיבוץ וגם לכל אופי, ואנחנו בתוך הדבר הזה מדברים. השלב הבא שלנו זה באמת לפתח איזה שהוא משהו שהוא יהיה פחות כאידיאל ייחודי וחדשני, אבל כן יביא את הגליל העליון לדבר הבא, גם מבחינת מערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית, שנוכל להגיד שאנחנו מתואמים עם הזמן פחות או יותר. איך אתה יודע להגיד את זה? מתואמים עם המאה הנוכחית מבחינת מערכות החינוך.

עכשיו ענת.

על המערכת, אני לא אחזור על הדברים, ראינו גם הרבה דברים. אנחנו תופסים את החינוך בשתי פאזות, בוא נגיד. פאזה אחת זה החינוך בקהילה, זה מה שקשור לגיל הרך, שתיכף שרון תרחיב, והחינוך הבלתי פורמלי, שרובו, נכון להיום, מתקיים בתוך הקהילה. זאת אומרת בכל קהילה יש מענה, או אם זה קיבוץ ממש קטנצ'יק, אז קיבוץ לידו.

יש אחד כזה, שניים.

שלושה.

ובכל קיבוץ גם יש מועדון ילדים ומועדון נוער, אתם מכירים את התפיסה. חוץ מזה יש גם הסתכלות אזורית, גם בבלתי פורמלי יש לנו פעילויות אזוריות וגם בבתי הספר. בתי הספר, כבר ראיתם, יצאו ממרחב הקיבוץ והם בעצם אזוריים.

ילד נתון שלומד בגומא והוא גם משתתף בשני חוגים, שהם לא בקיבוץ שלו - - -

כמה ההורים שלו משלמים?

איך מערך ההסעות? הוא מבית הספר נוסע ישר לחוג?

אז זה תלוי מאוד. גומא זה קל, למה זה קל? כי כפר בלום הוא מרכז, זה החלק הפשוט, הוא יכול להישאר ולעבור למרכז קלור ברגל. הבעיה היא זה כל המערך ש - - -

לא, הייתה שם רוני, הילדה, היא ממעין ברוך. היא לומדת, גם ראיתי, בקרית שמונה, היא אמרה.

כי זה קרוב, אבל אם היא מקדרים או מעמיעד או מסאסא והחוג שלה בכפר בלום, זה כבר סיפור אחר.

כן, אבל יש מערך הסעות גם אחר הצהריים. ואגב, זה אחד הדברים שאנחנו מנסים לפתור.

לשאלתך, כן, אנחנו משקיעים מאות אלפי אם לא מיליונים של שקלים בלשנע במרחב הגיאוגרפי הענק את הילדים מפעילות לפעילות. כן.

יש אתגר נוסף, בוא נגיד ככה, אחד האתגרים, אתם ראיתם, יש לנו בכל הקיבוצים הרחבה, יש צמיחה דמוגרפית, 20 מהם עם הרחבה. זאת אומרת אנחנו רואים אתגר בקליטת אוכלוסיות בשיח אחר, קולות אחרים, גיוון של קהילה חדשה, מתחדשת. זאת אומרת זה אתגר שמערכת החינוך מתמודדת איתו. אגב, אנחנו רואים את זה, שם זה הבטן הרכה, גם בחינוך הבלתי פורמלי, גם בחינוך הפורמלי.

היא רכה כי ההורים שם לא מספיק מעורבים או - - -?

קודם כל תמיד בחינוך זה יוצא ראשון. מישהו טועה, מישהו לא נקלט כמו שצריך, אפילו זה לא בהכרח תושב חדש באזור, לא בהכרח, גם בנים חוזרים זה אוכלוסייה בפני עצמה שיש לה דיבור אחר, זה לא הדיבור של הוריהם, ועם זה אנחנו מתמודדים. זה מדבר, אגב, בגיל הרך, בבתי הספר, וגם בחינוך הבלתי פורמלי. הצדקה של למה צריך ש-, למה ילד צריך מועדון נוער.

מספיק שתושב עבר מסטטוס של 'אני שוכר דירה' לסטטוס של 'רכשתי בית ואני עכשיו משלם מיסים', אז הוא שותף בקבלת ההחלטות על איך מתחלק הכסף - - -

וטוב שכך.

דעתי האישית ידועה. אבל זה כבר מייצר איזה שהוא, במקרים מסוימים דיאלוג, במקרים אחרים ויכוחים.

במליאת המועצה יש כאלה ש - - -

אחד.

לא, גם בביצוע. הגזבר במקרה לגמרי - - -

לא, במליאה, בנבחרים.

אחד. רק דרור.

רק דרור יצא ככה? אבל לדעתי זה תוצאה, זה לא עניין של החלטה.

מבחינת בעלי תפקידים גם ביישובים וגם במועצה כבר זה מעורבב.

אני תושבת ההרחבה, ילידת עכו-נהריה.

בין עכו לנהריה זה מזרע...

דיברנו על בתי ספר, דיברנו על - - - חשוב להגיד, רוב הגנים, תיכף שרון תתייחס, הם רב גילאים, 3-6, בתחום שיפוטנו זה מכללת תל חי, גם דיברנו, מכינה קדם צבאית, כ-100 חניכים בשני קמפוסים, כפר הנשיא ומעין ברוך.

כמובן מסגרות חינוך מיוחד, ראינו חלק מהן. מרכז טיפולי לגיל הרך, תיכף שרון תתייחס.

את יכולה להגיד כמה ילדים מהמועצה הולכים לשנת שירות ולמכינות קדם צבאיות?

כ-30%. 30% ביחד, מכינות קדם צבאיות ושנת שירות. בערך חצי חצי, שנת שירות 15%. אם יש לנו 160 בוגרים בכיתה י"ב, פחות או יותר, זה הולך לצמוח, אבל כרגע זה בערך. היו שנים של 45%.

הקיבוצים היו פעם יותר, השינשינים בעיקר.

אצלנו בשכונה לפחות 50%. עכשיו בעיר זה מאוד - - -

מכינה. בעיר בדרך כלל יותר מכינות, אצלנו יותר שנת שירות.

פעילות בלתי פורמלית, דיברנו קצת. יש פה שתי תנועות נוער, גם הנוער העובד וגם ה - - - בשלושה מרכזים, אחד בהר, אחד בדרום ואחד בצפון, במרכז נקרא לזה. וגם זכינו בפרס חינוך. זה היה הנושא של אילה.

שרון, תסלחי לי שאני אומר לך לצמצם, כי אנחנו רוצים לעשות איזה שהוא סיכום של היום הזה.

אז בואו נדבר על ה - - -

על האתגרים.

בדיוק. הנתונים כבר ברורים לנו, אתם יודעים, הגנים עובדים כל השנה, לאורך כל השנה, גילאי לידה עד 6, כרצף שמלווה ומקבלים ייעוץ והדרכה בשפה אזורית מתוך המועצה ובעצם האתגרים שלנו, אם ניכנס כבר לדברים המעניינים, אחד האתגרים זה הסיפור של חינוך חינם. אנחנו בצו חינוך חובה כבר מלפני 25 שנה, אם אני לא טועה, חוץ משבעה קיבוצי דרום שהם מגילאי 4 בצו חינוך חובה, ויש איזה קושי, או בוא נגיד אתגר, להתמודד עם הסיפור הזה של חינוך חינם, בעיקר בעקבות ההטרוגניות האזורית, של אנשים שמגיעים לאזור, בונים פה ומגיעים לאזור שלנו לבנות ולהיקלט דווקא בגלל החינוך. הם מכירים בחינוך, מתעניינים ומבינים את החינוך האחר, הייחודי והאיכותי של גליל עליון, אבל כשמגיעים לפה ומתחילים לשלם את המשכנתאות ואת הביטוח על האוטו, הם עושים סדרי עדיפויות ואז הם אומרים 'רגע, שנייה, פוס, אני לא כל כך תפסתי את זה כמו שחשבתי ועכשיו אני רוצה שתיתנו לנו חינוך חינם'. זה יוצר דיסוננסים בתוך הקהילות, כי בעצם החינוך הוא קהילתי חינוכי בתכנית ליבה. יש תכניות מיוחדות, אבל הכול בפיקוח, במעורבות מאוד מאוד גבוהה של הפיקוח, שלנו,של המועצה, של רכזות החינוך בקיבוצים.

השינוי העיקרי הוא באורך יום הלימודים ובחופשות.

וגודל הכיתות.

אמת, אבל אנחנו תמיד היינו ביוח"א ואין לנו כל כך שינוי. תמיד היינו 7 עד עשרים ל-4.

7 לא היה אף פעם, זה מ-8 עד - - -

עד עשרים ל-4.

אתם כן. זה הלוא עבר מהלינה המשותפת, שזה היה כל היום.

האתגר השני לא כתוב כאן, אבל רגע אני אדבר טיפה על העניין שהעלינו עכשיו בהשתלמות שהייתה בירושלים. אני העליתי רעיון בפני סגן השר - - -

רגע, ראיתם לפני יומיים את ההודעה, שהחליטו לתת בנות שירות ב-40 מיליון? בעיה גדולה.

כן, לגנים בגילאי 3.

כן. זה בעצם מדבר בדיאלוג לאתגר הבא, של גנים גדולים עם סייעת וגננת שבעצם רוב הקיבוצים הם לא במקום הזה, יש לנו תקנים מאוד גבוהים בתשלומי הורים, זה נכון, אבל אם אנחנו באמת נגיע לאחוזים גבוהים של ביקוש של גן חינוך חינם, בעצם אנחנו ניכנס להסללה של גננת וסייעת ומשרד החינוך אמר, שהם רוצים לתת פתרון הולם, מבינים שבגנים צעירים ילדים שמגיעים בגיל שנתיים ו-9 חודשים לא גמולים, הסייעות נקרעות שם וזה ממש נושא בלתי אפשרי ובלתי ישים, אז מעל 20 ילדים תהיה בת שירות. לנו יש שני תקנים כבר שנה שלמה, בגליל עליון, לא הצלחנו ליישם אותם. אני הצעתי שבמקום או במקביל לבנות שירות - - -

שני תקנים של מה?

של בנות שירות, מהמדינה. לא הצלחנו ליישם, מכמה סיבות.

כן, גם פה אני לא בטוח ש - - -

זה בעייתי. אני הצעתי שיכירו בזה כמועדפת. לבנות או בנים שרוצים לעבוד בחינוך, שיכירו בזה כמועדפת. זה יכול לתת מענה מדהים, זה win-win situation.

אחרי השירות.

בהחלט. מאוד קשה ליישם את ה-1,200 תקנים, בטח - - -

עד היום הייתה התנגדות.

אבל זה שוויון בנטל, זה בדיוק שוויון בנטל. אני מאוד בעד. צבא זה לא הדרך היחידה לשרת.

כן, אבל בשנת שירות, הבנות, זה בעיקר בנות בדרך כלל, הן משפיעות לאן הן הולכות, מה שבצבא אין לך השפעה. אני רוצה לראות את הבנות שיגידו 'לא, עבודה מועדפת זה כבר אחרי השירות'. זה סיפור אחר.

כן, כמו הילדים שעושים פה חקלאות בבוקר.

שעושים בתחנות דלק.

אין תחנות דלק יותר.

אז אתה מבין שבעצם ההיצע ירד עוד יותר, כי תיירות כמעט ואין לנו ומפעלים זה מאוד מאוד קשה, גם ככה על כל משרה פנויה קופצים 10 אנשים באזור, אז זה מאוד קשה לעשות מועדפת. אני מדברת עכשיו ברמה האישית, הבת שלי עברה לתל אביב בשביל לעשות מועדפת. זה שיא האבסורד, למרות שהיא יכלה לעבוד ומחפשים פה בחינוך דווקא את הבנות שהשתחררו ויכולות לעבוד - - -

הייתה לזה התנגדות. רצו להכניס בכלל עוזרות ל - - -

לא, הוא דווקא מאוד אהב את הרעיון.

אבל יכול להיות שעכשיו לא תהיה בררה.

וסרמן מאוד אהב את הרעיון, אני מקווה שהוא יניע את זה.

הבעיה זה לא וסרמן, הבעיה זה משרד האוצר. כי הרעיון הוא שזה יילך למסלולים של מקומות שבהם יש חוסר עובדים ואי אפשר להשיג עובדים גם בשכר, זה היה חקלאות, זה היה בניין.

עוד נושא שהוא אתגר הוא נושא מעונות היום, כמו שמשרד הכלכלה קורא להם. אנחנו קוראים להם פעוטונים, לידה עד 3. זה בעצם במסגרות פרטיות בקיבוצים. בעבר היו אחוזים מאוד מאוד גבוהים. של ילדי אזור שהתחנכו בפעוטונים, היום ממש כמעט ואין מקום לילד חוץ אחד, רוב הילדים בעצם - - -

החברים ותושבי הקיבוצים, הם עומדים בקריטריונים של סוציו אקונומי?

לא כולם, זה משתנה. אם אתה חבר קיבוץ אז המדד הוא קיבוצי, יש דירוג לפי שומה של היישוב.

כי לפי זה מקבלים את ההנחות.

ואם אתה תושב אז זה לפי משכורת ו - - -

אם אתה תושב זה כמו בכל מקום.

וסוציו אקונומי של היישוב.

והדבר הנוסף זה שאנחנו הבאנו נתון מדהים לוועדת הכנסת, היינו בוועדת הכלכלה בנושא קו עימות, שהורידו לנו את הנושא של קו עימות.

כרגע החזירו.

למי החזירו?

עכשיו שמענו בקרית שמונה שהחזירו.

אולי לקרית שמונה, לקרית שמונה הורידו אחרינו.

צריך איזה קטיושה אחת או שתיים...

הנתונים באפס עד 3 הם ירידה משמעותית ביציאה לעבודה. זאת אומרת הרבה נשים בוחרות להישאר בבית עם הילד, כי בין השאר לשים פה ילד בבית תינוקות פה היום זה 3,000 שקל בחודש.

למה זה לא כמו ויצ"ו? אני לא מבינה.

זה לא משנה, גם בוויצ"ו אתה משלם.

כן, זה נראה לי הרבה.

כן, כי אנחנו מדברים על תקנים מאוד מאוד גבוהים. בוויצ"ו על כל ששה תינוקות יש מטפלת אחת, אצלנו זה על כל ארבעה.

טוב, אבל לפחות לקבל את הוויצ"ו ולשלם רק את השלוש.

ויצ"ו לא מסובסד. אלא במבחן הסוציו אקונומי.

גם ויצ"ו עולה היום הרבה מאוד כסף, אל תתבלבלו.

יש עכשיו ניסיון של התנועה הקיבוצית להיות ארגון מפעיל, אבל הם בתהליך.

אבל גם אז, ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה, שלושת הגופים הגדולים, הם לא מסובסדים. הם מקבלים - - -

כן, אבל זה בסכום סביר בשביל לצאת לעבודה.

בסדר, הם מקבלים על פי סוציו אקונומי. אם אתה משפחה של סוציו אקונומי נמוך אתה משלם פחות. אם אתה רוצה להכניס פנימה משפחות שהם בסוציו אקונומי סביר ואתה רוצה להוסיף תקנים, אז זה עולה לך, אף אחד לא ישלם את זה.

אז לידה עד 3 יש לנו באמת הרבה אתגרים, אחד מהם זה הנושא של הסבסוד והנושא של צו המחירים. החוזה שלנו הולך להשתנות, דרך אגב, קיבלנו מכתב מריפמן, שהוא יושב ראש פורום המועצות האזוריות, שזה הולך להשתנות ויכול להיות שאנחנו באמת נוכל מה שנקרא בשלום לעבור את הנושא הזה של צו המחירים. ואסור לנו לשכוח שהקיבוצים עדיין עד היום, בהפרטה, משקיעים לא פחות מ-150,000 שקל בשנה, בגיל הרך.

אני רוצה משפט אחרון, בחינוך הבלתי פורמלי. הייתה צריכה לשבת פה שירה, היא רצה לילדים שלה. שירה היא מנהלת החינוך הבלתי פורמלי. אני כן רוצה להתייחס לאתגר אחד, כי אתם מבינים מה זה החינוך הבלתי פורמלי. הנושא של בתי הספר בקיץ, שזה אגב יופי של דבר, לנו, מלבד זה שהוא יקל על תשלומי הורים, אני משערת, כך או אחרת, אנחנו מאוד רוצים שזה לא יהיה בגבולות בית הספר, כי זה איום או פגיעה במרחב הקהילתי של החינוך הבלתי פורמלי בחופש הגדול. זאת אומרת אנחנו רוצים בעצם להיות הארגון המפעיל, כמועצה, ולהפעיל את הקיץ בצו המחירים הזה, עד אחת וחצי, משמונה וחצי, בקיבוצים שלנו.

עם אותם מורים?

לא, מורים זה לא חובה. נניח, להעביר את הקייטנה הזאת, לעשות מה שאנחנו יודעים לעשות טוב, יותר מבתי הספר אגב, בחינוך הבלתי פורמלי, ופשוט לקבל על זה הכרה מהמדינה, על שלושה השבועות האלה.

אנחנו מתוכננים, בעוד שבועיים יש דיון. אני מציע שמישהו מהפורום של המועצות האזוריות יבוא, כי הסיפור הוא לא פשוט. פה כרגיל, לדעתי, לא הייתה חשיבה עד הסוף וגם הערים הגדולות נמצאות פה בבעיה. כי כולם עשו קייטנות.

ברור. ומתנ"סים לא ייפגעו? גם ייפגעו.

אז אני עוד לא יודע בדיוק.

אבל אנחנו עשינו כל החופש, מה שמקומות אחרים לא עשו.

מקומות אחרים עשו בשלושה השבועות הראשונים.

אני חושבת שההבדל הוא שיותר בעיר המורות יעשו בקיץ ולא רק אנשים זרים, ואז זה יהיה יותר זול להורים. כי בשבילנו הקייטנות היו - - -

נכון, בהחלט, מטורף.

אנחנו יכולים לעשות יותר זול אם נקבל את התמיכה של המדינה, רק בעזרת - - -

לא, אבל בינתיים מחייבים אותם לעשות את זה בבתי הספר.

בדיוק, אני לא רוצה - - -

כל הרעיון התחיל בכלל מהארכת שנת הלימודים. אחר כך הבינו שזה בלוף, אז זה כעין קייטנה. אז לא קוראים לזה קייטנה, איך קוראים לזה?

בתי הספר של החופש הגדול. זה השם הפורמלי.

אז אם גם לא יעשו את זה בבתי ספר, אז בעצם המדינה מסבסדת קייטנות.

שזה בסדר, כי אם המטרה היא להקטין את תשלומי ההורים, מה הבעיה?

למרות שאז יחזרו לשאלה האם הכסף הזה, נכון היה לשים אותו פה, או למשל לתת סייעת שלישית, או כל מיני דברים אחרים. הלוא כולם נלחמים על אותו כסף.

בעצם המדינה הולכת להיגיון הראשוני של הקיבוצים, שחינוך זה כל הזמן, חוץ מיום כיפור. בשביל לעשות את זה הם משטחים, מרדדים, את המשאבים.

משפט אחד לסיכום. אנחנו מאוד מאוד מודים לכם שבאתם ואני מודה לכם לא רק בגלל שבאתם ועשיתם את המאמץ, אלא שהעברתם תחושה, לא רק בגלל שכנראה אנחנו קרובים אולי בהוויה ובמחשבות, אבל יותר מזה, באמת העברתם תחושה שהנושא חשוב לכם ושאתם גם רוצים, אבל גם יכולים לעזור, ולנו זה נורא נורא חשוב.

אני אומר לקולגות שלי פה, אני חושב שהם יוצאים מפה עם תחושה מה יש כאן, גם אם זה לא במאה אחוז, אבל עכשיו אני אומר שהכדור אצלנו אנחנו צריכים עכשיו לראות בהם שליחים שלנו וכשיש נושאים מסוימים, אז פשוט לדבר איתם. כי בסוף זה נושא קטן פה ונושא קטן פה, שעושים את כל התמונה. היום כבר את הפרצופים אתם מכירים, את השמות אתם מכירים, אנחנו מכירים, ואני חושב שמפה והלאה באמת צריך לדעת שיש לנו אנשים שרוצים ויכולים לעזור לנו במקומות ששם מקבלים החלטות. אם נאהב או לא נאהב, זה המצב. אז באמת תודה רבה לכם ומאוד שמחנו שבאתם. אני מניח שניפגש שוב, ובשמחה.

באמת אני רוצה להגיד את זה באופן פרקטי. למשל הספריות. בדברים כאלה, שהם ספציפיים הכי קל לנו. אני מקבלת משימה, אתם אומרים 'זה לא בסדר', אז אני יודעת, פחות או יותר, אני לומדת, למי ללכת ואיך ללכת ואיך לנדנד עד שזה יבוא לוועדה ונדבר ויכולים לשנות דברים. אז לא דברים כלליים, אלא תמצאו איזה דבר שצריך - - -

אבל, רות, אני רוצה רק לחדד, אלה דברים פרטניים, אבל שהם רוחביים.

כן, נכון.

ברור, זה לא בעיה שלי אישית.

כן, גם לא קיבוץ מסוים, שיש לו בעיה כזו וכזו.

כתבה לי מישהי שלא מעבירים את הבת שלה ל-א' והיא חושבת שזה ממש לא בסדר...

אני רוצה להגיד לכם, אחד הנושאים שהמרכזיים שהוועדה שמה כאתגר זה סגירת פערים בין מרכז לפריפריה. זה הנושא המרכזי, וזה לא פלא, אחרי שהתנסיתי בחיפה,שהיא עיר מבוססת, והייתי בירוחם חמש שנים, למדתי מהר מאוד להבין שאין במדינת ישראל שוויון הזדמנויות. הבעיה האמיתית היא לא אצלכם, אתם יודעים את זה, כי הקיבוצים בדרך זו או אחרת, והמועצות האזוריות, שהן רובן מועצות חזקות, מצאו את הדרך ושמו עדיפות כבר מקדמת דנא בנושא החינוך, אבל עדיין יש גם בעיות כאן, בין פריפריה ומרכז, ויש היום בהחלט רצון, גם של שר החינוך, גם של שר האוצר, לעשות תקציבים דיפרנציאליים יותר מהותיים, כי זה קיים גם היום במידה מסוימת, גם עדיפויות מתקנות וגם פיצוי על המשמעויות של המרחק שיוצרות גם קושי להשיג מורים, גם כמובן קושי של ליצור את מגוון ההזדמנויות הגדול. הוויכוח היום המסוים, דרך אגב בין שר החינוך לשר האוצר, יותר נכון האנשים שלהם בפנים, זה האם כדי לעשות מהלך גדול של שוני בתקציב דיפרנציאלי צריך להשיג תוספת תקציב, או לחלק את מה שיש.

אפשר לנחש מי אומר מה.

כן, אפשר לנחש מי אומר מה. אז מאחר שבמקרה הזה הוויכוח הוא אפילו לא בין אחים, הוא ממש בתוך המשפחה, אז אני מקווה מאוד, הייתה לי שיחה רק לפני כמה ימים עם שר החינוך על זה, שתימצא הדרך. זה לא יקרה ביום אחד, אבל בהחלט זאת הכוונה, שהמדינה בתקציביה תיצור את השינוי, את הדיפרנציאליות, כדי לאפשר הזדמנות שווה. אני רואה בזה חזות הכול.

הדבר השני הוא כמובן החינוך. אני באמת חושב, לא רק בגלל שאני יושב ראש ועדת החינוך, שהחינוך זה חזות הכול. הכול. זה ביטחון, זה כלכלה, זה חברה, זה ערכים, זה הכול, ולצערי הרב אנחנו מדברים על זה בהרבה סיסמאות, לא נותנים לזה מספיק התייחסות רצינית ואמיתית. אני מקווה מאוד שנוכל באמת לפתור פה כל מיני דברים ולעשות קצת יותר ממה שנעשה בעבר.

והדבר השלישי, מאוד מרשים מה שאתם עושים פה. זה לא הפתעה, מבחינתי, כי תיארתי לעצמי, למרות שלא הייתי בביקור במערכת החינוך של המועצה האזורית. אבל זה לא הפתעה, כי אני חושב שבתנועה הקיבוצית, אמרתי כבר, מראשית דרכם הבינו שהחינוך זה באמת חזות הכול. אני עוד זוכר מהימים הקדומים שהילדים באמת היו במרכז, כשלא היה אוכל. אני זוכר שבחופש נתנו לילדים, כשהעגלה הייתה עוברת בחדר האוכל, היה אקסטרה ילדים.

היו מקבלים שמנת ו - - -

שמנת וביצה.

כן, אבל קיבלנו שמנת.

זה ממש בלט, העניין הזה של היחס - - -

שלוש קוביות שוקולד בשבת בבוקר.

אני מבקשת להוסיף עוד שני דברים. במיוחד בתרבות, זה מישהי כאן או מישהי שלא כאן היום, מאוד חשוב לי ומעניין אותי ומאוד הייתי רוצה, חלק מזה זה באמת בוועדה שלנו וחלק עם שרת התרבות, אני מאוד רוצה לעזור להביא תרבות צפונה ודרומה.

הדבר השני הוא ביהדות, באמת. ברור שאני נובחת בחצר שלי, אבל כאב לי מאוד לראות שהילדים של הקבוצה הכי אידיאולוגית והכי מושקעת בחינוך ובתרבות, שהמציאה את סדר הפסח והמציאה את הכול, כל הדברים שעליהם אני בסופו של דבר התחנכתי ומה ששכחו ההורים שלי לחנך אותי מאירה חינכה אותי, אז שבסוף אנחנו כאן מזמינים את הזהות היהודית שלנו מהתנועה הקונסרבטיבית והרפורמית. סבבה, התנועה הקונסרבטיבית והרפורמית, הם אחלה אנשים, אבל מדובר כאן בזהות שהיא לא זהות דתית פלורליסטית, אלא זהות יהודית חילונית. אם אתם, בגלל שזה נוח - - -

אני לא רוצה לפתח את הדיון, אני לא חושב כמוך.

בסדר, אתה לא יודע מי יושב משמאלי, אנחנו גדלנו באורנים על עניין של מקורות ישראל ושל לימוד - - - עכשיו, ברור שעדיין, כמו שאמר לנו ולנסי, יש עדיין חולשה בתוך הקהילות שלנו, גם, כמו שמאירה מספרת לי, שבאה הרחבה ובונים בית כנסת ומעט אנשים יודעים להשיב. אז בסדר, אנחנו כבר דור שלישי של זה. כאילו יש בית מדרש אצל מאירה ויש חיה דגן ואני מלמדת בחולתה פעם בחודש ויש גם שם בית מדרש. יש כוחות בארץ, שתהיה לפחות תחרות הוגנת, שיהיה משהו לבחור מתוכו, לא ששואלים את הילדים, 'אז מה אתם עושים ביהדות?' 'עושים לנו שלושה חודשים על בתי כנסת ותפילות'. מה זה קשור לחיים שלכם?

תודה רבה לכולכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:00.>