PAGE
3
ועדת הכלכלה
11/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 207>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, י"א באדר א' התשע"ד (11 בפברואר 2014), שעה 11:30

<חיזוק התעשייה הישראלית – הגברת רכש מקומי, שיתוף התעשייה במכרזים ממשלתיים והתמודדות מול תחרות בלתי הוגנת ביבוא>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
איתן כבל
נחמן שי

>

שר הכלכלה נפתלי בנט

ינון אלרואי - משנה ומ"מ המנכ"ל, משרד הכלכלה

אלדר המאירי - יועץ למשנה מנכ"ל משרד הכלכלה, משרד הכלכלה

מרצדס צרפתי - יועצת המשנה למנכ"ל, משרד הכלכלה

זאב פרל - סמנכ"ל מינהל סביבה, משרד הכלכלה

זמיר גת - מנהל אגף הרכש, משרד הכלכלה

גבריאל גולומב - סגן מנהל הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי, משרד הכלכלה

מרים ביאז - משרד הכלכלה

ללה לוטן - ראש היחידה לבקרת רכש, משרד הביטחון

גילי צימנד - ראש אגף רישוי עסקים, המשרד להגנת הסביבה

רן כהן - יו"ר מכון התקנים

ורד אורן - מנהלת תקשורת ויחסי ציבור, מכון התקנים

אמיר חייק - מנהל כללי, התאחדות התעשיינים

יהודה היימן - סמנכ"ל, התאחדות התעשיינים

אורנית רז - מנהלת איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים

מאיר שימקו - מנהל סניף דרום, התאחדות התעשיינים

ד"ר רון תומר - יו"ר מטה מיוצר בישראל, התאחדות התעשיינים

יוסף לוי - יועץ משפטי מטה כחול לבן, התאחדות התעשיינים

גלית לוי - מנהלת סניף ירושלים, התאחדות התעשיינים

צבי ליברמן - מנהל איגוד הטקסטיל, התאחדות התעשיינים

רונית פרל - מנהלת איגוד מוצרי בנייה וצריכה, התאחדות התעשיינים

איתן מנדל - התאחדות התעשיינים

אילון אושפיז - מנכ"ל יונה אושפיז מנועי חשמל בע"מ, נציגי תעשיינים

גיל בירן - מנכ"ל חברת פזקר בע"מ, נציגי תעשיינים

אברהם בר דוד - יו"ר אימקו, נציגי תעשיינים

דוד ברזילי - מנכ"ל מ. ברזילי עבודות מתכת, נציגי תעשיינים

יעקב בכרך - יו"ר חברת זיקה, נציגי תעשיינים

שמואל גנדלמן - סמנכ"ל שיווק, סינרג'י כבלים, נציגי תעשיינים

ערן אדמתי - מנהל שרשרת האספקה, חברת סינרג'י כבלים, נציגי תעשיינים

פנחס וויסבורד - יו"ר וויסבורד ובניו, נציגי תעשיינים

פיני יצקן - מנכ"ל חברת וויסבורד, נציגי תעשיינים

רן טוטנאור - מנכ"ל חברת טוטנאור, נציגי תעשיינים

ליאור לוי - מנכ"ל חברת ביסקול, נציגי תעשיינים

אורי לעדן - מנכ"ל סולמות חגית, נציגי תעשיינים

גבריאל סקורר - מנכ"ל לגין אריזות, נציגי תעשיינים

שפי עוז - סמנכ"ל שיווק, לגין אריזות, נציגי תעשיינים

אריה ריכטמן - מנכ"ל קליל תעשיות בע"מ, נציגי תעשיינים

ראי שנקר - מנהל פיתוח עסקי, קליל תעשיות בע"מ, נציגי תעשיינים

שצ'ופק שמואל - מנכ"ל מצרפלסט, נציגי תעשיינים

עמית שניידר - מנכ"ל טלי רוקני, נציגי תעשיינים

יצחק תמיר - מנכ"ל קבוצת ישראל, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, נציגי תעשיינים

מנשה תמיר - מנכ"ל עשת אילון, נציגי תעשיינים

נירית תמיר - סמנכ"ל עשת אילון, נציגי תעשיינים

איתן קינן - מנכ"ל יעיל-נוע

נתן שפירו - סייטק גופי חימום בע"מ

שמשון אברהמי - פלסים אביזרים

ברוך שניר - מנהל תחום כלכלה, התאחדות בוני הארץ

דורון יהודה - מנכ"ל ארגון נכי הפוליו

לאה ורון

יעקב סימן טוב
<חיזוק התעשייה הישראלית - הגברת רכש מקומי, שיתוף התעשייה במכרזים ממשלתיים והתמודדות מול תחרות בלתי הוגנת ביבוא>

רבותיי, כבוד שר הכלכלה, נפתלי בנט, עמיתי, חבר הכנסת נחמן שי, יוזם היום היפה הזה, שר התעשייה והמסחר – אז היית רק תעשייה ומסחר, בלי תעסוקה. עדיין הוא לא היה כלכלה – ידידנו רן כהן, כל מכובדיי התעשיינים, העובדים, וכל מי שהצטרף אלינו היום.

אנחנו היום מצדיעים בכנסת, יום שהוא כחול לבן, ואנחנו מצדיעים לתעשייה הישראלית, ולייצור הישראלי, ולעובדים הישראלים. יחד עם זה, זה גם ימים של אתגר. לצערי, כשאני מסתכל קדימה, צופה פני עתיד, והשר כאן, אנחנו רואים שלמרות שישראל מוגדרת על ידי רבים וטובים ככלכלה מהטובות בעולם: הצמיחה שלה גבוהה מרוב ארצות אירופה, האינפלציה לא קיימת, האבטלה נמוכה, הסטרטאפים, ויושב על ידי גם כן איזה מיסטר סטרטאפ, מובילים בעולם, יחס חוב-תוצר – לא נורא, גירעון – לא מדאיג במיוחד. אבל במקביל, התעשייה הישראלית, שהיא המנוע האמיתי, בקשיים, כי בחלק השני של הווקטור ישראל היא המדינה הענייה ביותר בעולם המפותח; מהאי שוויוניות ביותר; והדבר המאתגר ביותר ש-50% מהעובדים הישראלים, חציון, 50%, שכרם פחות מ-6,000 ומשהו שקל. וזה אומר לנו שלמרות שאם נצליח בכל הסטרטאפים, וחבורה מדהימה תוציא תוכנות, ויעשו "מכות" של מאות מיליונים, רוב אזרחי מדינת ישראל, השכר הנומינלי שלהם נמוך, יוקר המחייה שלהם דומה לשווייץ בחלק מהדברים, ולכן גם כוח הקנייה שלהם הוא די נמוך; ולצערי גם בריאות, חינוך ורווחה הם כבר לא כמו שאנחנו גדלנו, אלא הם מקבלים פחות.
ולכן השאלה מה המנוע שבאמת יכול להוציא את ישראל למקום אחר כדי שהילדים שלנו יהיה בהם עתיד, כי חלק גדול מהילדים שהם לא ילדים של הורים עשירים שואלים את השאלה: איך נקבל שכר הוגן? איך נקנה דירה? איך נבנה בית? ופה אני חושב, המנוע העיקרי, ובשביל זה אנחנו מצדיעים, זה התעשייה הישראלית, זה כחול לבן, ובשביל זה צריך תמיכה מאסיבית בטכנולוגיה; השקעות טכנולוגיות; מחקר ופיתוח; חינוך טכנולוגי, כמו שגדלנו, בצורה המאסיבית; והכסף, כבר אמרתי: מהפכה במערכת המיסוי על החזקים ביותר והרמאים, אבל בסופו של דבר יש פה שני אספקטים. השר נפתלי בנט, ביחד איתנו, פה, אנחנו עובדים על ועדת – עם רבים – יוקר המחייה, בראשותי, ואנחנו רוצים להביא פה לתחרותיות כדי שלא - - - פה ריכוזיות גבוהה מדי, שקבוצה קטנה לוקחת הכול.

אבל מצד שני, אם רק נסתכל על יוקר המחיה, ולמשל, בואו נוריד את כל המכסים, ונבוא למצב שבו ייתכן שהתוצאה תהיה שייתכן שנביא יבוא זול, חלק מהמדינות שעושות dumping, שהיום במשבר האבטלה שלהן מנצלים את זה כדי להעלות את התעסוקה, התוצאה יכולה להיות שחלק גדול מהחברה הישראלית, שהתעשייה עוד תיחלש, ורוב העובדים, שהם לא במשחק, ייפגעו. ולכן האתגר שעומד לפנינו – ואין פה קואליציה או אופוזיציה. ויש לי שיחות עם השר נפתלי בנט. גם אנחנו מחליפים לפעמים ספרים על מנהיגות ועל דרך – איך אנחנו מובילים צמיחה בת קיימא שרוב העובדים נהנים ממנה, והמנוע הוא אך ורק התעשייה הישראלית שהיום נמצאת במצוקה.

ולכן אני פותח פה את הדיון. קודם כל, זה דיון של הצדעה. כי בסופו של דבר בנינו פה תעשייה מפוארת. היא מצטמצמת. יש לה המון קשיים. אבל בלי תעשייה ישראלית עם עובדים בשכר הוגן שהפריון, הפריון, התפוקה לעובד, יהיה גבוה, והפריון, התפוקה לעובד היום, הוא נמוך מאוד בקנה מידה של עולם מפותח, אנחנו נתעורר פה בעוד עשר שנים לחברה דואלית כמו ברזיל וכמו ארגנטינה, שכבר היום יש לנו חלק מהבעייתיות - - -. ולכן הדיון הזה הוא דיון של הצדעה אבל גם דיון של התרעה והתוויית דרך, שאני כיושב ראש ועדת הכלכלה אפעל מה שאני יכול עם השר ועם שרים אחרים. ואני מודה לך, אדוני. כבוד השר.

צהריים טובים. תודה ליושב ראש ועדת הכלכלה, אבישי ברוורמן, שמנצח פה על המלאכה ביד רמה. אני רוצה לברך את חבר הכנסת נחמן שי שיזם את היום הזה; את השר לשעבר, שר התעשייה והמסחר לשעבר, רן כהן; את מנכ"ל התאחדות התעשיינים, ידידי, אמיר חייק; את מר ינון אלרואי, המשנה אצלי במשרד, שהוא ממש האנרג'ייזר שדוחף כל ימות השנה את כחול לבן. הוא עומד בראש מטה כחול לבן. אני רוצה לומר לכם על מר ינון אלרואי שהוא שחקן נשמה ופועל מכל הלב ובמקצועיות.

מר ינון אלרואי, אתה יודע, עם מחמאות כאלה כבר, איך אומרים, יש לך הרבה מאוד משימות.

נכון, יש, והוא עומד בזה יפה.

ואני מעיד שהוא עושה את זה לפחות 15 שנה, אדוני.

אתם יודעים, יומיום במשרד, אתה מגלה עוד מישהו ועוד מישהו. פשוט שחקני נשמה שאכפת להם מאוד-מאוד מהתעשייה הישראלית, מהתעסוקה בישראל, וזה כיף גדול לעבוד במשרד כזה.

אני רוצה לספר סיפור שישקף את התקופה שאנחנו נמצאים, את האתגרים, אבל גם מה צריך לעשות בתעשייה. כל היום מדברים על חדשנות ועל סטרטאפים, אבל חדשנות היא לא נחלתם של סטרטאפים בטכנולוגיה אלא בכלל של כל חברה. חברת "עלית" – כולנו גדלנו על מסטיק "עלמה", זוכרים? מסטיק "עלמה", אני אפילו מצליח לזכור את הטעם בפה. יום בהיר אחד הגיעה לישראל חברת "ריגלי" עם מסטיק "אורביט" ודרסה פה את מסטיק "עלמה" מהשוק, כי הם באו עם מוצר, מותג, מיתגו את זה בתור מוצר חצי בריאותי, ופה, ו-p.h., ולא יודע מה, והיו שני אפיקי פעולה אפשריים להתמודד עם זה: היה אפשר להגיד: לא. ועכשיו בואו נטיל מכס של 400% על מסטיקים מחוץ לארץ, ונגן על המסטיקים המקומיים. אבל מה ש"עלית" עשו, הם עשו דבר אחר: הם פשוט חידשו. הם חידשו, הם יזמו, והם יצאו עם מסטיק must שמיוצר בנצרת עילית - - -

הם הגישו תביעת dumping - - -

בסדר - - -

לא הכנסת את זה לתוך - - -

יכול להיות. ובסופו של דבר לא - - -

זה לא - - - שעזר להם, על ההתחלה. אבל לא נורא, זה בסדר לתיאוריה, זה לא - - -

אנחנו דיברנו, שיחה עם מנכ"ל "עלית". ומי שחושב שרק על ידי יצירת חומות זה הפתרון לעתיד התעשייה, זו כמובן לא הדרך - - -

בתנאי שפותחים את החומות במקום אחר - - -

והיום בנצרת עילית יש 800 עובדים שפועלים שם. ושוב, לא על ידי חומות, אלא על ידי יצירתיות, מיתוג חדש, מוצר שונה. כי אנחנו מסתכלים על התעשייה הישראלית, אני מסתכל עליכם ואני רוצה שהדור הבא ייקח דוגמה מכם. מטרת יום כחול לבן זה בעיקר לנוער, לצעירים, להבהיר שעתיד מדינת ישראל תלוי בזה שיותר צעירים יבחרו בדרך של יזמות. יזמות כלשהי, אגב. יזמות גם בשירותים, יזמות בתעשייה, - -

בחקלאות.

- - יזמות בחקלאות, בכל. יזמות חברתית. אבל אנחנו צריכים לדעת שהעולם השתנה, ואם לפני 50 שנה צעיר או צעירה בני 22 יכלו להיכנס לאיזו חברת ענק ולדעת שאם הם יעשו את הכול נכון הם יגיעו לגיל פנסיה, גיל 67 או 63, והכול יהיה בסדר, זה כבר לא תקף. נרצה או לא נרצה, בכל העולם המודל הזה כבר לא תקף, ועתיד מדינת ישראל תלוי בזה שיותר צעירים וצעירות יבחרו בדרך של יזמות ולא רק בדרך של השתכרות. זה קריטי.

לכן, אנחנו, הקו הכללי שלנו הוא לפעול לצמצום הדברים שמכים בכם, התעשיינים, בתחום הרגולציה. אני מחזיק קלסר, שלצערי כל יום מתווסף, אבל זה קלסר של רגולציה - - -

זה הקלסר שהבאת - - -

זה הקלסר שהבאתי למליאה.

חשבתי שהוא ריק.

מה?

אמרו לי שהוא ריק.

איזה ריק, הוא מלא מאוד וכבד מאוד. יש לכם פה?

- - -

תביאו, תביאו, נראה את זה.

יש לנו קלסר של כל הרגולציה שחברי כנסת נמרצים וטובי לב מביאים כדי להשית עליכם, התעשיינים, ואנחנו מיירטים את זה. למרות שכל דבר לגופו נראה טוב, וזה איכות סביבה, וזה כשרות, וזה בריאות, וזה פה, וזה שם, כי בסוף - - -

רגע, רגע, כשרות?

כשרות זה חשוב, ובכל זאת כשבאים. הנה, אני אתן לכם דוגמה, דוגמה אמיתית: הרבנות מסיבה טובה הגדירה שבורקס מבשרים יהיו בצורה אחרת מלא בשרים, כדי לא להטעות את הציבור - - -

החלבי משולש - - -

כן. זה ראוי מאוד. אני שר הדתות, אני חושב שזה ראוי מאוד, אבל התעשיינים התקשרו והסבירו שהדבר הזה כרוך בהרבה עלויות, ויירטנו את הדבר הזה, וזו דוגמה אחת מיני, להערכתי מעל 100 רגולציות. ואני אמשיך להיות לעזרכם, לא רק ליירט רגולציה עתידית, אלא גם לסרוק, ואנחנו סורקים. וביקשתי מצביקה וממר אמיר חייק - - -

יש לי הצעת חוק שנעביר ביחד: להוריד את עודף החקיקה בכנסת. מדינת ישראל, יש לה הכי הרבה חוקים לחבר כנסת כבר, אני חושב, בעולם. בבריטניה מגישים ארבעה חוקים. ככל שיהיו פחות חוקים, אבל חוקים אפקטיביים. טקיטוס, הפילוסוף וההיסטוריון הרומי אומר: ככל שיש יותר חוקים, המדינה יותר מושחתת. צריך חוקים ברורים, עם אכיפה. בוא נגיש את הצעת החוק הזו. אם אתה משתלט על הסיעה שלך ואנחנו על שלנו, יבוא לציון גואל.

אני בפנים, אבל אני גם מאתגר אתכם, ידידיי, ומבקש מכם, ואמרתי: הדלת תמיד פתוחה - - -

אני לא מציע להתחייב - - -

- - - חוקים. אני לא יכול להשתלט - - -

אני לא הייתי לוקח - - - ואני בטח אתנגד לזה.

אני יודע.

ואני בטח אתנגד לזה.

אני יודע.

אוקיי.

נכון, חבר הכנסת נחמן שי, ידידי הטוב, הוא היה לפעמים בצד השני שלי בדברים האלה, וזה בסדר. מותר לנו גם לא להסכים לעיתים.
בשנה האחרונה אנחנו פועלים באגרסיביות לחיזוק הייצוא דרך פתיחה מזרחה, חיזוק כלים לייצוא בקרן הודו סין. אנחנו פעלנו הרבה בתחום המכללות הטכנולוגיות, הגדלנו בצורה משמעותית את התקציב כדי לייצר לכם כוח עבודה מתאים של הנדסאים וטכנאים. הגדלנו את התקציב ב-110 מיליון שקלים על פני חמש השנים הקרובות לבסיס התקציב, אבל תמורת דרישת תפוקות. פרסנו ברחבי הארץ מרכזי תעסוקה לערבים, לחרדים וגם לציבור הישראלי בכלל. הרחבנו את מסלולי התעסוקה. אנחנו מכניסים פנימה, לראשונה, את מרכיב החדשנות כפרמטר משמעותי במרכז ההשקעות.

דבר אחרון שאני רוצה ליידע את כולם זו קרן בערבות מדינה. יש קרן בערבות מדינה, שהקרן לא הייתה מספיק מוכרת, היא הייתה גם קשה להוציא ממנה הלוואות. עסק – בעיקר העסקים הקטנים והבינוניים – שחפץ בהלוואה בערבות מדינה, אם זה עסק קיים הוא יכול לקבל מאיתנו ערבות על 75% מגובה ההלוואה. אם זה עסק חדש – על 85% מגובה הלוואה. אחוז התשובות החיוביות הוא מאוד גבוה – 50% מהפונים מקבלים תשובה חיובית.

ופה יש רגולציה מיותרת שיירטנו. חבר הכנסת נחמן שי, - -

כן.

- - זו רגולציה אמיתית. זה דברים אמיתיים. לצערי, זה הולך ונערם. אנחנו נמשיך לעמוד על המשמר.

אדוני השר, אצלנו יש חדר מלא כזה.

בדיוק.

אז אני רוצה לומר משפט אחרון: נכון, יש לנו מחלוקות מעת לעת. בסופו של דבר, דבר אחד אני יכול להגיד בוודאות עליכם, ואני חושב שגם עלינו: אנחנו פועלים למען מדינת ישראל, נטולי מניעים זרים, אנחנו מנסים לשקלל את הכול, אבל כשיש ביקורת נקבל את הביקורת באהבה גדולה.

תודה רבה.

אני מודה לך, אדוני השר. מילות פתיחה קצרות של חבר הכנסת נחמן שי, ולאחר מכן, יש לי רשימה כבר, עד עכשיו של 12 דוברים. אני אבקש שכל אחד ידבר לא יותר משתיים-שלוש דקות, יתחשב באחרים, כדי שתהיה פה שיחה. הלוא כולם כבר פה בקיאים בדברים, נקודות ברורות, שאלות, ביקורות, אתגרים. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. שלום לשר הכלכלה. אני מאוד שמח על המפגש הזה, אני מקווה שחברי כנסת יצטרפו אלינו. גם הם צריכים לשמוע אתכם, לא רק אנחנו. והישיבה הזאת נועדה, קודם כל, באמת לתת לכם במה.

אני שמח על היום הזה כולו שממקד שימת לב ציבורית ופרלמנטרית בכחול לבן ובייצור המקומי. דבר אחד אני רוצה לומר לך, השר, ואני אומר לך את זה גם בהזדמנויות נוספות היום: אנחנו נריב או נתווכח בינינו על חוקים, אבל יש חוקים שאני חושב שאתה תהיה חייב להסכים עליהם, וזה לעודד את הרכש הממשלתי הציבורי מהתעשייה המקומית. יש חקיקה בתחום הזה, אבל צריך לחזק אותה ולהוסיף עליה. כי כמו תמיד יש מי שמנסה לחמוק ממנה ולא לקיים אותה, ובעניין הזה חייב להיות שיתוף פעולה בינינו. פעלנו כך בעבר. משרד האוצר הקים איזו ועדה, אבל תכליתן של הוועדות הוא להרוג את היוזמה, וכאן אנחנו זקוקים למעורבות שלך כדי שלפחות במהלך השנה הקרובה, עד יום כחול לבן הבא, נרחיב את מעגל הגופים הציבוריים, אני מדגיש, שמחויבים בחוק המכרזים, ושממילא נותנים עדיפות מסוימת, בתנאים מסוימים, לכחול לבן.
עד כאן - - -

אני מודה לך, חבר הכנסת נחמן שי. אני פותח את הדיון, ואני מבין שכל אחד יתחשב בחברו כי אנחנו רוצים פה שיח ברור.
דוקטור רון תומר, יושב ראש מטה כחול לבן, התאחדות התעשיינים. בקצרה, לא מצגות ולא כלום.

לא מצגות, אוקיי. אז נדבר בלי מצגת.

אתה יודע, אנחנו כולם פה כבר בקיאים בנושא.

אין בעיה, אין בעיה, - - - את התוכן בנושא.

בבקשה.

אז כבוד השר נפתלי בנט, כבוד היושב ראש אבישי ברוורמן, ידידי חבר הכנסת נחמן שי.

קודם כל, אני מברך על היום הזה. אני חושב שהיום הזה חשוב. אני תעשיין. אני בעלים של חברת תרופות, ואני תעשיין גאה. אני גאה בזכות שיש לי לייצר פה, במדינה, ואני גאה בזכות שיש לי לתרום פה לכלכלה. אני גאה בזכות שיש לי להעסיק מאות עובדים ולפרנס אותם בשכר גבוה מהשכר הממוצע במשק, ואני בעיקר גאה כיוון שאני רואה בתעשייה חלק מהציונות האמיתית.

אנחנו מדברים הרבה על להפריח את השממה, אנחנו מדברים הרבה על לחזק את הצבא, אבל למעשה ההוואי של מדינה, כל מדינה נורמלית, וישראל היא מדינה נורמלית, צריך להיות בכלכלה חזקה ותעסוקה בריאה שתפריח, וזה גל אמיתי שייצור פה סביבה הרבה יותר נעימה לחיות בה. והתעשייה, אם הייתי מציג את השקפים הייתי מראה לכם כמה היא מרכיב חשוב בתחום הזה.
וככל שאני גאה אני גם מודאג. אני מודאג מכיוון שאנחנו היום נמצאים בסיטואציה לא פשוטה בתעשייה. אנחנו נמצאים במצב כלכלי בינלאומי קשה; אנחנו נמצאים היום תחת, מה שאני קורא לו: טרור מדיני כלכלי, שמאיימים עלינו בחרמות, שעלולים לפגוע עוד יותר בייצוא הישראלי; סביבה ישראלית לא פשוטה לעשות בה עסקים. דיברנו על רגולציה, דיברנו על נושאים אחרים. גם המחאה לא הייתה קלה לתעשייה ופגעה בה, ברובה שלא בצדק; לא לדבר על מצב ביטחוני לא פשוט. הרבה מהתעשיינים שלנו מפוזרים בפריפריה, ובחלק מהזמן עובדים תחת אש. וככל שאני מודאג אני פונה אליכם ואנחנו מצפים מכם לגב הנכון ולתמיכה המתאימה.
אנחנו רואים היום יותר ויותר מפעלים שיוצאים ופותחים, מפעלים ישראלים שפותחים תעשיות בחוץ לארץ. למה? כי הם צריכים לבוא ולהתחרות במה שלא נותנים, כי מקפחים את התעשייה שנמצאת בארץ. יש לי פה שקף נפלא, שאני לא אציג, שמדבר על פרוטקציוניזם בעולם, וכמה קשה, גם בארצות הברית, והיום באירופה מגדילים רגולציה להעדיף תוצרת מקומית. ואילו פה בישראל אני מרגיש בן חורג, בן בודד. אני מרגיש שלא רק שלא מגנים עליי ולא רק שלא עוזרים לי, עוד לפעמים חובטים בי.

חוק העדפת תוצרת הארץ מדבר רק על הרכש הממשלתי כי אנחנו בכנסת, הוא חוק בטל מעיקרו, ישן, לא מתאים לסביבה הנוכחית. כשבאנו בהתאחדות התעשיינים ופנינו למשרדי הכלכלה והאוצר וביקשנו לשדרג את החוק למתכונתו המקורית, שיגן על התעשייה המקומית. כמו שיש בארצות הברית - - -משרד האוצר הקים ועדה. וכמה שידוע לי, מה מסקנות הוועדה? מכיוון שהחוק עקר, מכיוון שהתעשיינים לא נהנים ממנו, אז בואו נבטל אותו. יש לנו ילד שקשרנו לו את הרגליים, הוא לא יכול לרוץ, והמנתח אומר: אז בואו נקטע לו את הרגליים במקום לחתוך את החבל.

דוקטור רון תומר, כי מקימים ועדה – קוברים עניין.

אני יודע, אבל פה אם קוברים עניין בסוף קוברים את התעשייה, מר רן כהן.

נכון, ואסור לוותר. - - - חברי כנסת - - -

מכיוון שהתעשייה היום, והשקפים היו מראים פה כמה מפעלים חדשים נפתחים כל שנה. אני אולי המפגר היחיד שמתכנן עכשיו להשקיע מעל 150 מיליון שקל במפעל חדש, מפעל תרופות חדש שיקום בצפון ב-2015, אבל אני מהבודדים. וזה בלי מרכז ההשקעות, כי דובר כמה קשה וכמה מעט כסף יש שם, אבל אני באמת מהמשוגעים הבודדים.

אני קורא לכם, רבותיי, לבוא וליצור פה את הסביבה הנכונה ולתמוך בנו, ואנחנו נתמוך בכם. לא בשבילנו, לא בשבילכם, אלא בשביל המדינה הזו, כי אנחנו העתיד.
ומילה אחרונה לשר נפתלי בנט. כששינית את שם המשרד ממשרד התמ"ת – התעשייה, שהיה הראשון, מסחר ותעסוקה לכלכלה, באת ודיברת אצלנו מילים מאוד יפות. אמרת: אני אהיה השר שלכם. התרשמתי. אבל אני חייב להגיד שמשיחות עם ידידיי התעשיינים, וחלקם ידברו פה, חרף מאמצים מסוימים שהמשרד עושה, ומר ינון אלרואי פה הוא בהחלט שותף מכובד לדרך, אנחנו מרגישים שקצת איבדתם אותנו. אמנם, תפקידך לטפל בתעשייה, אני בטוח שהיום זה לא בראש סדר העדיפויות. למה אני בטוח? כי אנחנו בודקים במעשים. ובמצב של התעשייה היום אני קורא לך עוד פעם לעשות רישפל, לעצור רגע ולחשוב. אתה רוצה חדשנות, ואנחנו בתעשייה רוצים חדשנות, החדשנות תציל גם את ה-low-tech. אבל כדי לבנות חדשנות אתה חייב בסיס. אני לא יכול לפתח מו"פ חדשני אם אין לי שוק קיים. אני לא יכול לקחת עוד אשראי ולסכן את הצוואר שלי עוד יותר בלי הבסיס האיתן. תנו לנו בסיס איתן, אנחנו ניתן לכם את העתיד.
תודה.

דוקטור רון תומר, תודה.

מר אמיר חייק, מנכ"ל התאחדות התעשיינים. לשעבר גם מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר. כן.

אדוני היושב ראש, אדוני השר, חבר הכנסת נחמן שי. אנחנו מרגישים שכולם מחבקים את התעשייה. עד כדי כך, שמחבקים אותה, שמוציאים לה את הנשמה, שוברים לה את הצלעות, וחונקים אותה. משרד הפנים עם הארנונה חובט בתעשייה ובעסקים, בארנונה חריגה מכל כיוון; מקימים לנו על הראש תאגידי מים שמוציאים לנו את הנשמה; מעלים לנו את מחירי החשמל; עלות העבודה הולכת ועולה; המעסיקים הפרטיים צריכים לשלם, אדוני השר, על הסכמים שאתה הרחבת, וזה בסדר עם זה. רק אני שואל את עצמי: איך זה יכול להיות שהממשלה עצמה שחתמה על הסכם לא מקיימת אותו? ואם מעסיק לא יעשה את זה הוא ייכנס לכלא. אני שואל: מי אחראי בממשלה לא לשלם לעובדי הקבלן כמו שהוא היה צריך לשלם, ולא נכנס לכלא עד היום?; רגולציה שחונקת אותנו והורגת אותנו. אדוני השר, אתה התייחסת לזה; הגנת הסביבה, בריאות, כיבוי אש; פקידות ממשלתית ופקידות בבית הזה, של הכנסת, שיורה את החץ, מסמנת סביבו את העיגולים, ואני אכוון למרכז המחקר והמידע עם נתונים לא נכונים שמוגשים פה, לוועדות, בצורה בלתי אחראית, ואנחנו הוכחנו את זה בצורה מסודרת, ועדיין מתבצרים בעמדה שלהם רק כדי לסדר את העמדות שלהם;

יבוא שאינו עומד ברגולציה שאנחנו מטילים על החברות שלנו. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לבדוק אם בסין יש שעות עבודה ומנוחה או הגנת סביבה. אבל כשמטילים את זה עלינו לא פייר לבדוק אותנו במחירים מול מדינה אחרת שאינה עומדת בצרכים הללו;

אין לנו כוח אדם מקצועי בתעשייה. ידברו התעשיינים, הלב שלהם דואב. אין לנו כוח אדם. ואתם יודעים כמה עובדים זרים מאושרים היום לתעשייה לפי החלטת ממשלה? אפס. בחקלאות עשרות אלפים, בבניין עשרות אלפים. אנחנו מבקשים 150 לתעשייה. 150 מתוך 400,000 עובדים. עוד אין. 150.
הכול עניין של מידתיות. אדוני השר, אתה דיברת על הדור הצעיר. אם אתה תשמע את הדור הצעיר אצלנו, בהתאחדות התעשיינים – מר רון גלזר, לצערי הוא בחוץ לארץ ולא הגיע. הוא יושב ראש דור ההמשך – הלב כואב. הם אומרים דבר אחד: חבר'ה, אל תיקחו אותנו for granted. אנחנו לא בטוחים שאנחנו פה. אנחנו אמנם דור המשך של המפעלים של ההורים שלנו, אבל אנחנו נעשה חושבים שוב אם אנחנו את הכסף שלנו נשקיע פה או נשקיע בנדל"ן במזרח אירופה או בברלין או בכל מקום אחר. וזו שאלה מאוד קשה, וזו שאלה שצריכה להטריד את הקברניטים של המשק מכיוון שבלי תעשייה לא יהיה פה כלום. לא כולם מסוגלים ליזמות, ולא כולם מסוגלים לעבוד בהייטק. יש עד היום מובטלים באופקים שהם מחכים שיביאו להם את ההייטק אחרי שחשפו את הטקסטיל לתחרות ב-1992. עד היום הם מחכים בשער העיר שיכשירו אותם.

לסיכום, מר אמיר חייק.

אני אעצור כאן. תודה.

תודה. כל מילה.

אני אתן פה קצת כבוד לגיל. מר אברהם בר דוד, תת אלוף במילואים, יושב ראש פורום תעשיות המרכבה - - -, בבקשה.

תודה רבה לכבוד היושב-ראש, תודה רבה על האפשרות להגיד. אני הייתי רוצה לציין פה שני דברים: אני מבין שחדשנות היא דבר מאוד חיוני ודבר שבלעדיו אי אפשר להתקדם הרי. ממילא, בלי חדשנות גם לא נוכל למכור שום דבר, לא בארץ ולא בחוץ לארץ. זה ברור. אבל יש בזה כמה בעיות לא פשוטות. אני מייצג, בין היתר, גם 200 מפעלים של קרוב ל-10,000 עובדים שעוסקים בתעשיית ה-low-tech תעשיית המתכת הפשוטה, הבסיסית, אבל היא בעצם הבסיס של כל מוצר אחר שמייצרים אותו. גם את המחשב הכי מתקדם שמים אותו באיזו קופסה. ובתעשיות האלה, אין להן שום העדפה ביחס למה שקורה בעולם. אני אתן דוגמה: אתם אומרים לי שאסור להגן על תעשייה מקומית? רק שלשום פורסם שבצבא בצרפת הוציאו מכרז ב-3 ביליון יורו כדי לייצר נגמש ולייצר טנק צרפתי, אבל מותר להשתתף במכרז אך ורק לחברות צרפתיות. אז אפשר גם ללמוד מהצרפתים.

נכון.

לא כל כך אסון לשמור על התעשייה המקומית אם אכן זה מה שיכול - - - את הקיום שלנו. והקיום פירושו של דבר שאם הם עושים את זה זה אלפי מקומות עבודה.
הדבר השני שאנחנו עושים, אנחנו לא מקבלים סיוע אמריקאי. אנחנו - - - כסף אמריקאי שבעצם משרת 250,000 עובדים אמריקאים. וכשעושים הסכם עם האמריקאים וקונים מהם מוצר יש שם כביכול נכונות לקנות מאיתנו מוצרים, מה שנקרא רכישות גומלין. אבל הדבר הזה כתוב שם "לפי מיטב היכולת". אז אין יכולת. אז לכן לא קונים. אז עשו מכרז, הוציאו החוצה כלים תוצרת הארץ, הביאו אותם לעשות אותם בארצות הברית. יש תשובה שצריך לעשות, אבל הם אמרו: אי אפשר. כי אי אפשר לתת לתעשייה הישראלית, להיכנס עכשיו למוצר אמריקאי שכבר מייצרים אותו 15עכשיו למוצר אמריקאי שכבר מייצרים אותו 15 שנה, עם מפעל שנמצא 100 מטר מהם, ושאלה, פה בשדרות, יוכלו לעשות את זה יותר זול. בלתי אפשרי. אז לכן זה דיבורים בעלמא. בשורה התחתונה התעשייה הזאת הולכת ונחנקת, הולכת ונסגרת.

תודה רבה.

מר אברהם בר דוד, המעשים שלך וחבריך בארץ עוד חקוקים בכל מקום - - - בתעשייה. אני חושב שכולנו מקשיבים. תודה רבה.

תודה לכם.

מר מנשה תמיר, מנכ"ל "עשת אילון" מיודפת. בבקשה, אדוני.

בוקר טוב. מבחינתי, כחול לבן זה לתת פרנסה. ואמרתי פה בפעם הקודמת, הבאתי מדברי הרמב"ם שאמר שהמעלה הגדולה ביותר בצדקה זה לתת פרנסה לאנשים. אנחנו מפרנסים 30 משפחות באופן ישיר ועוד 1,000 משפחות באופן עקיף מסביבנו, ונאבקים בנושא של הכחול לבן כי מדינת ישראל לא עוזרת לנו.
מבחינתנו, כל מיליון שקל של עבודה שנכנסת למפעל זה 1,000 ימי עבודה. בשלושת החודשים האחרונים 25 מיליון שקל של עבודות, של מכונות, מסוג המכונות שאנחנו מייצרים, ברחו לחוץ לארץ בעידוד המדינה. משרד החקלאות ופיתוח הכפר נותן מענקים של 40% לחקלאים בודדים בשביל לרכוש מכונות מהסוג של המכונות שאנחנו עושים. אין שום התניה, שום דרישה מאותם חקלאים ללכת ולהחזיר את הכסף הזה לארץ, להשתמש בכסף הזה לרכוש בארץ. 25,000 ימי עבודה ברחו מפה.
אז אנחנו מעסיקים יהודים, ערבים, נוצרים ומוסלמים, אז אני אביא גם מדברי נאסר א-דין שרכב יום אחד על חמור בעיר והוא ישב הפוך. אז אמרו לו: נאסר א-דין, למה אתה יושב הפוך על החמור? הוא אמר: אני לא הפוך, החמור הפוך. אז אני לא יודע אם המדיניות היא הפוכה או אני הפוך, אבל משהו פה הפוך, ואתם צריכים ליישר את הדבר הזה.
אז היום לובי חזק מאוד של החקלאים הגיע למשרד הכלכלה ומבקש להסב את הכובע שלו, מלהיות תחת משרד החקלאות ופיתוח הכפר, שהוא מוגבל במשאבים, להיות תחת משרד הכלכלה שהוא רב משאבים, ולהיות מוגדרים כמפעלי תעשייה, לא כמפעלי חקלאות, כדי ליהנות מחוק עידוד השקעות הון ולקבל מענקים מהמדינה. אני מבקש משר הכלכלה ומחבר הכנסת נחמן שי, שאחראי על הדבר הזה: בואו נדרוש מאותם חקלאים שרוצים מענקים, תפנו את הכסף הזה לרכישה של התוצרת הזאת בארץ.
תודה.

תודה רבה.

מר רן טוטנאור, מנכ"ל טוטנאור.

שלום לכולם. כבוד השר, היושב-ראש, חבר הכנסת נחמן שי. שמי רן טוטנאור, אני יושב ראש איגוד מתכת, חשמל ותשתית. 500 מפעלים, בסביבות 120,000 עובדים, בהתאחדות התעשיינים. חוץ מזה, אני תעשיין באזור הר-טוב, בית שמש. תעשייה רפואית, 400 ומשהו עובדים בבית שמש. מייצא ל-142 מדינות. אני לא חושב שיש עוד תוצרת ישראלית שמייצאת לכל כך הרבה מדינות. חברה עם חברות בינלאומיות מכל העולם. חברה מאוד ידועה.
קצת מספרים, שכולם נבין על מה אנחנו מדברים: בתעשייה הישראלית עובדים 400,000 איש. על כל תעשיין יש ארבעה בשירותים. אנחנו מגיעים ל-1,600,000 איש. אנחנו הפה של 1,600,000 איש.

היום הוזמנו לכחול לבן. יוזמה מבורכת. אבל היום הזה הוא עקר, הוא צחוק מעבודה. ביטול מכסים; ביטול תקינה רשמית; היטלי סחר – אות מתה; חוק חובת המכרזים – אות מתה; השם טוב והרצון טוב, אבל אנחנו מרגישים יתומים. מאותו רגע, אדוני השר, ששינית את השם של המשרד שלך, הבנו את המסר, ולצערי זה מתמשך. התעשייה הישראלית בורחת מפה. 30% מכל מפעלי התעשייה ברחו מפה. הגשנו גם לראש הממשלה, כמובן, וגם לך את הנתונים האלה. לפני כמה שנים זה היה 18%, היום זה 30% מהתעשייה הישראלית – ברחה.

אני אתן לך רק דוגמה קטנה. אנחנו מדברים כחול לבן. מדברים שרוצים לעשות משהו למדינת ישראל אבל בבוא הזמן: מהאיגוד שלי, מדוע, אדוני השר, אתה לא בולם את הרכש לקנות אוטובוסים בסין על חשבון התעשייה הישראלית? מדוע אתה לא מונע רכש כבלים לחברת החשמל מחברות טורקיות? מדוע אתה לא מונע רכש מכליות כיבוי אש מחוץ לארץ על חשבון התעשייה הישראלית? והדוגמה האחרונה, אבל יש לי מאות כאלה: מדוע אתה לא מונע רכש של צינורות מים ל"מקורות" מתעשייה בחוץ לארץ, ואתה מבקש ואתה מונע יבוא?
אבל אני אומר, אתה יודע מה, אתה צודק. יבוא זה טוב, זה עוזר לנו כמפעלים. אבל שומו שמיים, אני מבקש הדדיות. 142 מדינות אני מייצא, אתה יודע, מזיע דם, מקיא דם. פתחתי חברות בכל מקום. הממשל הסיני אסר עליי יבוא כי אני איימתי על השוק הסיני במוצרים שלי. אני מייצר מכשירי סטריליזציה שאתה פוגש אצל רופאי שיניים, בבית חולים, you name it. אמר לי: אם אתה לא מקים מפעל, אני לא נותן לך אישור יבוא. הקמתי מפעל. המפעל הזה מתחיל לעבוד באפריל אחרי שאנחנו נקבל את ה-S.F.D.A. הסיני.

מדינות חוץ לארץ הורגות אותנו, קורעות אותנו, ואנחנו באותו זמן, סליחה על הביטוי, פותחים רגליים למדינות שאין לנו הדדיות איתן. מדינות כמו אינדונזיה, מלזיה, טורקיה. מדינות שלא מאפשרות לנו לייצא - - -. אם אתה תיכנס או תראה יומיום בחיפה או באשדוד, תראה אוניות מלאות במכולות מהמדינות האלה. למה? מדוע? אנחנו מורידים את מכון התקנים, מורידים את כל היטלי הסחר. מה אתם רוצים להשיג? יוקר המחייה, בשם יוקר המחייה להרוג את התעשייה הישראלית? תראה לי שקל, תוכיח לי ששקל אחד שעבר לצרכן על זה שהורדת את יוקר המחיה. במה? בזה שיבואן, הורדת לו 10,000 שקל מבדיקות במכון התקנים? ה-10,000 שקל האלה יגיעו לאותו צרכן מסכן, לשוק הישראלי? בשום פנים ואופן לא. מה שאתה עשית בסך הכול, שכל יבוא זול ייכנס למדינת ישראל, הצרכן יקבל תוצרת זבל, ואנחנו ניסגר.
המצב הוא קשה בצורה לא רגילה, ואני רוצה עוד מילה אחת וזהו זה: כוח אדם. התעשייה הישראלית מושתתת על העלייה הרוסית. גם לי, מתוך 400 ומשהו עובדים בבית שמש רובם מהעלייה הרוסית. החבר'ה האלה בני 55. עוד עשר שנים, פלוס מינוס - - -

60.

60. 55, 60. עוד חמש שנים, שבע שנים, אין עובדים בתעשייה הישראלית. איפה ההכשרה המקצועית? איפה הכסף שהובטח לנו? עובר מוועדה לוועדה לדיבורים, כל מה שאתם רוצים אבל בפועל כלום שום. אם לא נתעורר כרגע, אם - - - לא יתעורר כרגע, לא תהיה פה תעשייה ישראלית. ואנחנו יודעים שחקלאות, אנחנו יודעים בדיוק איפה היא, אף על פי. אני מאוד עצוב להגיד את זה. תיירות, כן או לא, לפי אינתיפאדה או לפי טיל זה או אחר. מה נשאר? 80 מיליארד דולר. ממי? מתעשייה. אבל בקצב ש-30% יוצא מכאן לא יישאר הרבה, בטח לא לבן שלי שיהיה דור רביעי, אני דור שלישי.
תודה.

מר רן טוטנאור, תודה לך.

מר רן טוטנאור מדבר את האמת מדם ליבו. אני את מר רן טוטנאור מכיר מ-16 השנים שלי בבאר שבע. מר רן טוטנאור בא לשם, הקים, עבד בכל מקום. אני מכיר אותו שנים. מה שהוא מדבר זאת האמת שלו. הוא לא פוליטיקאי, הוא לא הדברים. הוא כואב את כאב התעשייה, ואני בטוח שהשר מקשיב לך. אני גם בעצמי עכשיו אמרתי שבשבילי, עוגן בישראל זו התעשייה. בגלל זה אני יושב בשקט, נפגש ומקשיב לתעשיינים. כי פה לפעמים בכנסת מדברים יותר מדי, והבעיה האמיתית, העם נמצא פה, והתעשיינים כואבים. ובלי תעשייה חזקה אין עתיד לכלכלה הוגנת ולרוב העובדים בישראל. תודה.

מר שמואל גנדלמן, מנכ"ל סינרג'י שבשדרות.

תיקון: סמנכ"ל.
טוב, קודם כל, כבוד היושב ראש, תודה רבה. כבוד השר, חבר הכנסת נחמן שי. אני מייצג פה מפעל של 250 עובדים שיושב בשדרות, בשער הנגב. מתמחה בייצור כבלי חשמל, מתח נמוך ומתח עליון. מחצית מהתפוקה שלנו אנחנו מייצאים לחוץ לארץ, כאשר הכול מיוצר פה, בארץ.

אנחנו לא חווים הרבה נחת מהפעילות שלנו בחוץ לארץ, ומן הסתם אנחנו גם לא נתפסים כיצרנים מקומיים שם אלא אנחנו מתחרים עם יצרנים מקומיים.

אני אמשיך מהקו של חברי, מר רן טוטנאור: אנחנו ניגשנו למכרז בגרמניה. זכינו יחד עם חברה פולנית נוספת, היינו הכי זולים. ובמכתב לקוני מאוד פשוט, חברת החשמל הגרמנית ששייכת לאזור הבווארי שלחה לנו ואמרה לנו שלצערנו הרב הם פוסלים את הזכייה שלנו כי בהחלטה מקרו-כלכלית החליטו להעביר את הזכייה לשלושה יצרנים גרמניים. זה המאבקים שאנחנו נמצאים. לצערי הרב, המפעל הזה חייב כל פעם להוכיח אותו מחדש, את היותו ישראלי, גם מול הגורמים הממשלתיים והגופים הממשלתיים, פה, בארץ. וזה מפעל שקיבל פגיעה ישירה של קאסם לפני שנתיים. נזק מוערך – בין עשרה ל-15 מיליון שקל, כשאנחנו צריכים להוכיח שאנחנו ישראלים לכל דבר ועניין.
כדי להשתתף, כדי לשרוד, כדי להתקיים, אנחנו משקיעים במו"פ, אנחנו משקיעים בתהליכי יצור, יעילות, בקרה, אבטחת איכות, כל זאת כדי שאנחנו נוכל לעמוד בסטנדרטים נכונים וגבוהים כדי שנוכל להוציא את התוצרת שלנו החוצה, ומדובר על מאות מיליוני שקלים יצוא.
אה-מה-מה, אנחנו נתקלים בשוק המקומי, פה, בישראל, בתמונה אחרת לגמרי. אנחנו פה נאבקים בעצם במוצרים בעלי איכות ירודה יותר. אני אוכל גם לבוא ולציין שישנם יבואנים שמחזיקים תעודות הסמכה של מכון התקנים. מטביעים תו תקן במוצר, במוצרים לא תקינים. לא תקינים משמעותם מחירים זולים יותר, ועוד בתחום החשמל שאני אומר - - - תקני משמעותו בטיחות. אם תבדקו בסקר של שריפות תבינו שאחוז גבוה מגורמי השריפות זה כבלים לא תקניים, לצורך העניין. והנה, לראייה נכנסים למדינת ישראל בלי אכיפה, בלי בקרה, מוצרים לא תקניים. ועכשיו אנחנו נכנסים לתהליך שבכלל בואו נפתח, אני אשתמש ולא אני אמרתי, מר רן טוטנאור אמר בואו נפתח רגליים וניתן לכולם להיכנס פנימה. נתחיל לחפש במסדרונות וברחובות הצרים מי עשה מה.

האימוץ הזה של כל התקנים האירופאיים הוא חכם, הוא נכון. כל התקנים הבינלאומיים לתפיסתי, האיחוד, יישור הקו הזה הוא נכון, אבל זה רק רובד אחד. האירופאים יש להם עוד שורשים מאוד-מאוד ארוכים של דירקטיבות, של הנחיות, ממש עמוקים-עמוקים, שגם האכיפה שלהם באה לידי ביטוי. פה אנחנו לא מתעסקים באכיפה.

למה אתה מתייחס - - -

אני התייחסתי. תיכף אני אתן דוגמה מאוד קטנה: אם יבואן יביא לגרמניה מוצר לא תקני, אתה תמצא אותו במאסר, ואתה תמצא את חשבון הבנק שלו בפחות כמה מאות מיליוני יורו. פה זה לא קורה. איפה האכיפה?
אז אנחנו יכולים לעשות אחד משני הדברים: או לרדת בצורה משמעותית ברמת הייצור שלנו, ולייצר מוצרים מן הסתם שיתחרו, ובמידה מסוימת גם לא תקינים. אז אנחנו נאבד את השווקים שלנו בחוץ לארץ, וגם נאבד פה בסופו של דבר את השוק. תחרות היא טובה אבל היא חייבת להיות תחרות הוגנת. לא יכול להיות שמפעל שמשקיע מיליוני שקלים במעבדות, באיכות, מתמודד עם בית מלאכה טורקי שמביא כבלים לא תקניים, ואנחנו צריכים להתמודד עם זה. התחרות חייבת להיות הוגנת.

מר שמואל גנדלמן, תודה לך.

מר ליאור לוי, מנכ"ל "ביסקול".

רק בקשה מעשית: אם אפשר לרכז את המרכיבים האלה שאתה התייחסת אליהם לדברים שמחוץ. כי אני בעד השוואת התקנים, אני בעד יישור הקו, אבל מה שאתה אמרת עושה שכל. מר אמיר חייק, אם תרכזו את ההיבט הזה. אני לא מספיק מכיר את זה. זה נשמע לי מאוד נכון מה שאתה אומר. בסדר?

תודה רבה.

תודה.

מר ליאור לוי, מנכ"ל "ביסקול". בבקשה, מר ליאור לוי.

בוקר טוב. גם אני תעשיין דור שלישי, ומייצר סוכרזית ותמרוקים, ומייצג את התעשייה הקטנה והבינונית בהתאחדות התעשיינים.
אני לא רוצה לחזור על כל מה שאמרו חבריי, הם בסופו של דבר צודקים, אבל אני מאמין שהרצון והכוונה טובים הם.

זה יום חג בסופו של דבר שהכנסת מכבדת את התעשייה הישראלית, ואני רוצה להסתכל קדימה. אני רוצה להזכיר מה אירופה הגדירה לאחרונה. אירופה הגדירה את היעד שלה שאחוז התעשייה מהתוצר האירופאי לא ירד מ-20%. ואני קורא לכנסת, קורא לשר הכלכלה, קורא לשר האוצר, וקורא לכולם לקבוע כיעד שאחוז התעשייה, שאחוז התוצר התעשייתי מהתל"ג הישראלי יעמוד על אחוז דומה של 20%.

היום כמה זה, מר אמיר חייק?

13.5%, אדוני.

13.5% מהתל"ג?

13.5%, וזה ירד מ-18%. זה כבר היה ב-18%.

נכון. אז לפחות נגיע לגרמניה, אתה אומר.

לפחות.

הגשנו תכנית מפורטת למשרד הכלכלה שהתקבלה. אנחנו נגיש אותה גם למשרד האוצר. תכנית שנקראת "תחרות מבית". אנחנו מאמינים שבעזרתה נצליח לקדם את התעשייה הקטנה והבינונית בפרט, וכמובן את התעשייה בכלל. זה מה שיש לי להגיד.

אני מודה לך.

מר אורי לעדן מפתח תקווה. כן, בבקשה.

סולמות "חגית".

אני רוצה לדבר ברחל בתך הקטנה על החוויות שאני חווה בשנה האחרונה. אני מנהל חברה שמייצרת סולמות מאז 1967. חברה ותיקה. חברה שעושה מאמצים גדולים כדי לעמוד בתקנים של הסולמות שמתאימים לתקנים הבינלאומיים, במקרה זה אירופאיים. ואני רוצה להגיד שאני מרגיש זלזול באחרונה, והזלזול נובע משני דברים שאני חוויתי אותם ונראים לי מאוד קשים: אחד זה תיקון מסובך בחוק התקנים שבוועדה הזאת התקבל ואחר כך התקבל בכנסת. תיקון מסובך, שלמעשה מפנק את היבואנים ומרע את המצב של היצרנים המקומיים. אנחנו מבוססים על השוק המקומי, מייצאים רק מעט. המצב שנוצר זה שלמעשה מוצרים שאינם תקניים נכנסים בשפע למדינה כי האפשרות - - -

מר אורי לעדן, אולי תיתן פה, כמו שהיה פה בנקודה הקודמת עם מר שמואל גנדלמן, תן את הדוגמאות בשטח שלך לגבי - - -

כן, כן, בשטח שלי. סולמות לא תקניים נכנסים למדינה כי הכלל עכשיו השתנה. הבדיקות הן לא בכניסה, לא בשער הכניסה למדינה, הבדיקות הן כאילו צריכות להיות בשוק, ואכיפה שמובטחת שהיא עשויה להוציא את הסולמות שאינם תקניים מתוך השוק, זה למעשה לא קיים. אז מה שקורה זה שמוצרים זולים, סולמות זולים נכנסים לשוק. עכשיו הגיע המצב לידי כך שמכון התקנים איננו בודק סולמות פרקיים או מפרקיים שהם למעשה מובאים לארץ בעשרות אלפים. מדוע? משום שקרה מצב שבו האירופאיים עדכנו את התקן שלהם, ואנחנו חייבים ללכת אחרי העדכון של האירופאיים. העדכון האירופאי חילק את התקן לשני חלקים, עם סולמות שאינם מפרקיים וסולמות מפרקיים. הרשמיות הוחלה רק על הסולמות הרגילים, ועל הסולמות המפרקיים לא הוחלה. אנחנו כמובן פנינו - - -

מר רן כהן, אתה רושם את זה?

אני רושם.

תודה.

לא, האמת זה לא מר רן כהן זה גרישה, כי מר רן כהן לא קובע את התקינה בפועל.

לא, אני אומר למה גרישה - - -

למה? הם מפחדים - - -

- - -

מה שקורה שגרישה או אני לא יודע, הם מפחדים, העובדים שלו, יש איזה עובד שנקרא - - -, מפחד בכלל לגשת ולבקש מהשר - -

זה מגרישה.

- - או מגרישה, מבקש להחיל את הרשמיות גם על החלק השני. אז מנסים לעשות כל מיני פטנטים, להחזיר למצב קודם. בקיצור, זה לא עובד ככה.

זאת אומרת, אני מרגיש שנוצרה אווירה שלילית לגבינו: גם דרך העניין הזה, וגם דרך העניין של - - -. אבל כל דבר כזה שקורה הוא נותן רמזים ואני אתן דוגמה: חברת החשמל שאנחנו עובדים איתה כבר שנים רבות, ומייצרים לה סולמות יוצאים מן הכלל על פי דרישותיהם, עשתה לפני כמה חודשים מכרז. אנחנו זכינו במכרז. אבל חברת החשמל החליטה ש-30% ממוצר עיקרי היא קונה מיבואן שמביא את הסולמות מסין. למה? כי ככה. אבל כדי ליצור תחרות, מכיוון שאנחנו כבר הפכנו להיות ספק יחיד במשך השנים עם המשקאות שלנו וכולי. אבל זה צחוק, מה שיקרה זה דבר ברור: ככל שמייבאים אז מייבאים יחד עם הייבוא את האבטלה. יצור בארץ מייצר מקומות עבודה. לא צריך לחזור, זה - - - הרבה פעמים.

מר אורי לעדן, זמנך עבר. הבנו. תודה רבה. הצגת את הדברים בצורה ברורה.

מר שפי עוז מחברת "לגין אריזות", קיבוץ יגור. סיפור הטונה שעבר גם אצלי בעבר, גם בוועדת הכספים כשהייתי יושב ראש, והוא עוד ממשיך הלאה. מה קורה עם הטונה ביגור?

טוב, שלום לכל מכובדיי. אני לא פוליטיקאי, ואני לא בא לפה - - -

- - -

אבל אני תעשיין גאה, ואני אגיד: קודם כל, אנחנו מפעל שקיים 75 שנה, אז אנשים מכירים באריזות המזון. אנחנו נמצאים מפעל לאריזות פח. למעשה, אחד מהשניים היחידים בארץ, אפשר לומר המוביל, אבל לא זה הנושא. נושא הורדת מכסים בטונה, שזה בעצם מהווה פגיעה קשה מאוד, פגיעה אנושה בתעשיית כחול לבן. התייחסו כל הזמן ליצרניות הטונה. יש פה תחרות מאוד חזקה, חמש יצרניות טונה, רק אגיד: "ויליגר" בקריית מלאכי, "סטארקיסט" בטירת הכרמל, "שימורי מרכז" בבקה אל-גרביה, יש לנו את "פיל טונה" בבאר שבע, ו"פרי הגליל" בחצור הגלילית. אז מתייחסים לנושא הזה, ובעצם הורדת המכסים עשויה להביא לחיסול התעשייה הזו.
ההשפעה של מעבר, והוזכר פה ש-400,000 בתעשייה זה גם נותני שירות ומעבר, אז כל נושא של המפעל אצלנו זו פגיעה קשה מאוד. אנחנו מדברים על 40% מהתוצרת שלנו שהולכת לתעשייה הזו. רק כדי לדעת, אנחנו מפרנסים מאות משפחות בסביבה: מאיבטין, חוואלד, קריות, נשר, יגור ועוד. ומאוד מאוד חשוב להבין שהפגיעה הזו שהיא כבר קורית היום. אנחנו מדברים על יום חג לכחול לבן, הלוואי שנוכל לחגוג את זה, ואני אברך אם בעוד שנה נוכל לחגוג את זה – 400,000 איש פלוס ולא הרבה מתחת. כי מה שדבר כזה מוביל, הוא מוביל לפגיעה אנושה בתעשייה שלנו: אם זה גם נותני שירות נוספים, אם זה קרטונים או אריזות אחרות שגם ייפגעו מזה, בו בזמן שאנחנו שומעים פה על נושא הייבוא הלא סביר, אז סתם מספרים כדי לסבר את האוזן: תאילנד שיש בה תעשיית טונה נרחבת, היא מגנה על תעשיית הטונה ב-60% מכס, לא ב-12% שרוצים להשאיר פה בעוד שנתיים. ארצות הברית מגנה על תעשיית הטונה עם מכס של 35%. הם מבינים את החשיבות של הגנה על התעשייה שלהם, בזמן שאצלנו אנחנו נותנים לזה ככה לעבור.

זה בנוסף לדברים שאנחנו מתמודדים איתם, אתגרים לא פשוטים: הוזכרו פה כל נושאי מים, ארנונה, בטיחות, איכות הסביבה וכל הזה. הכול נפלא.
יש עוד דבר שאנחנו מתמודדים איתו ביומיום וזה יבוא מטורקיה. סחורה, אני לא אגיד נחותה, סחורה פחות איכותית משלנו. בלי חסמים. אבל ההתמודדות של זה יחד עם ההתמודדות בהורדת המכסים עלולה להוות פגיעה אנושה ב"לגין אריזות", ואני אומר את זה גם בשם תעשיית הטונה, וזה אחרי שיחות ארוכות איתם, כולל דיונים שהיו פה בוועדה שדחו את זה, עקב כך שראו שגם חובת המדינה היא להגן בעצם על האזרחים שלה ולדאוג להם לתעסוקה ולפרנסה בכבוד.

אני מודה לך.

ותודה על ההזדמנות להגיד את זה.

תודה רבה. אני מודה. אני חושב גם שמה שמאפיין את הישיבה הזאת זה לא רק שאני מעריך את הזמן של ההקשבה, כי אני לפעמים יושב בהרבה ישיבות שכל אחד צועק, ופה הציבור שבאמת הוא הציבור המוביל, הוא ציבור אחראי, ואני אפילו מוכן להגיד מבוגרים אחראיים, אני חושב שזה מאוד חשוב מה שקורה פה. ואני אבקש ממר ברוך שניר, שהוא הכלכלן של התאחדות המלאכה והתעשייה.

בוקר טוב. אני רק רציתי לקשור בין הנושא של יזמות תעשייתית והמחסור בכוח אדם מקצועי, החינוך הטכנולוגי בקרב המפעלים הזעירים - - - אצלנו. כיום המצב הוא ששני שליש - - -

עוד פעם, מה תפקידך?

ברוך שניר, מנהל תחום כלכלה, התאחדות המלאכה והתעשייה.
היום המצב הוא ששני שליש לערך מבעלי המפעלים שלנו הם בוגרים בנתיב המקצועי לשעבר, באותו חינוך מקצועי שהיה קיים לפני שניים-שלושה עשורים, ופשוט יש הכרח בראייה ממלכתית בין-משרדית להחזיר באיזושהי צורה את מערכת החינוך הזו, לא רק מבחינת הנושא של המענה למחסור בכוח האדם המקצועי, אלא אם אנחנו באמת רוצים לשמור על קאדר של יזמים או אותם אנשים שאכן יקימו את המפעלים הקטנים בתחום התעשייתי.

תודה למר ברוך שניר.

מר דוד ברזילי, מנכ"ל מ. ברזילי. ואחריו, עורך הדין יוסי לוי, יועץ משפטי למטה כחול לבן.

טוב, צהריים טובים לכולם. שמי דודי ברזילי, אני דור שני לחברת מ. ברזילי. אבא שלי הקים את החברה לפני 40 שנה. חברה שיושבת באשקלון, עוסקת בעיבוד שבבים וזיווד אלקטרוני. עובד בעיקר מול התעשיות הביטחוניות.

כמה עובדים יש לך?

35 עובדים ישירים, כמובן, ואני מעסיק לא מעט קבלני משנה, שזה מגיע, לדעתי, ללמעלה מ-100 עובדים, אבל זה לא ה-issue.
אני רוצה לדבר על מספר נושאים. חבריי פה דיברו מדם ליבם, גם אני אדבר כך: אחד, כל סוגיית החינוך הטכנולוגי והתעסוקה, זה משהו שדי, נמאס כבר לשמוע. חבר'ה, קבלו החלטות. הסתובבתי פה בין הוועדות, ההוא אומר לי משרד הכלכלה, זה אומר לי משרד החינוך. עכשיו, חבר'ה, בואו, קבלו החלטה. בואו, קבלו החלטות מי המשרד האחראי. תעשו תכנית רב שנתית מסודרת: כמה בתי-ספר מקימים בכל שנה, איזה מגמות לומדים, איזו גאווה מקצועית יש לכל אחד. אני באתי מההייטק. הייתי בעברי בצבא, באגף התקשוב, וזה היה קל, יחסית. עשיתי בדיוק מסלול הפוך – מהגדול לקטן, עכשיו אני קטן. את לשכות התעסוקה אפשר לסגור מחר בבוקר, אני אגיד לך למה: חבל על הכסף של כל עובדי הציבור שם כי אין להם עובדים לתת לי. אני הולך לחברות כוח אדם פרטיות, משלם קופון של 30% על כל עובד כי אני רוצה להשיג עבודה. ותגידו לי, איך אפשר לחיות ככה? יש לשכות תעסוקה שאני פתוח עם עשר משרות של כרסמים, מפעילי לייזר, מבנאים. איפה יש מבנאים? אני בשבוע הבא הולך להיפגש עם רח"ט תכנון מהצבא כדי לראות כמה מבנאים מחיל האוויר כדי שאני אוכל לקלוט אותם. אז על כל סוגיית התעסוקה תפתחו איזשהו באמת דיון מעמיק לראות מה קורה, כי בתכל'ס זה נושא פרוץ שחברות כוח האדם גוזרות קופון גדול.
דבר שני, זה כל מה שקשור ליצואן העקיף. לא דובר פה אבל אני עושה מאה אחוז יצוא, אבל אין לי שום הטבות. אני יושב באשקלון, חטפתי הכי הרבה קסאמים ב"עמוד ענן". כמובן שגויסתי למילואים כי יש לי תפקיד בכיר בצבא, אז אבא שלי נשאר לבד, אבל אין לי שום הטבות. אני צריך ללכת ל"אלתא", לרדת על ארבע שיחתמו על יצואן עקיף. ללכת ל"רפאל", לרדת על ארבע. למה? אני עושה מאה אחוז יצוא. אני עושה פרויקטים מאוד מסווגים - - -

אתה נספר כמקומי?

כיצוא עקיף.

אני יצוא עקיף.

הוא נספר כמקומי.

ואתה כפוף לחוק עידוד השקעות הון?

בוודאי. אם אני אביא את הנייר שכולם צריכים לחתום לי עליו, שהבירוקרטיה והרגולציה היא אלוהים ישמור. הרי אני עושה מאה אחוז יצוא, אבל לא באופן ישיר אלא באופן עקיף: ל"אלתא", ל"רפאל", שאתם משמנים אותם, ואני גם מממן אותם. אני אשראי, נותן להם אשראי: תע"ש משלמת לי שוטף 280-190. תגיד לי, איך אפשר לעבוד ככה? עכשיו, אני הולך לוועדת הכלכלה, אומרים לי: תשמע, יהיה חוק. חבר'ה, לא צריך חוק, תקבלו החלטה שמהראשון לפברואר "אלתא" ו"תע"ש" משלמים לי שוטף 45. נגמר העניין.

שוטף 30. למה - - -

שוטף 45, ניתן להם הנחה. לפני שנתיים הם שילמו שוטף 45, אז הוציאו נייר שמהתאריך הזה והזה אתה מקבל שוטף 90. חבר'ה, זה בלתי אפשרי לעבוד בדבר הזה. לא רוצה קרן הלוואות מערבות מדינה. אני מסתדר לבד, אני יודע לעבוד לבד. תנו לי דברים של מסגרות בסיסיות. זה הכול. מאוד פשוט. אז הסוגיה של תנאי תשלום, חייבים לטפל בה באופן חזק ומהיר. מהיר.

אחד, זה כל מה שקשור למרכז ההשקעות. כבוד השר, זה חונה במגרש שלך. ואני כדי לקבל היום לתעשייה המסורתית ממרכז ההשקעות איזשהו מענק צריך איזה רואה חשבון שיהיה לידי, רק שיידע למלא את הטפסים, ואיזה מאעכרים שמסתובבים ואני לא מוכן לקחת אותם. תעשו את העסק פשוט. את העסק פשוט, שאני יכול לבוא בעצמי ולעשות את זה. לא צריך לקחת את כל היועצים האלה שימלאו לי את הטופס המקוון הזה. ואם לא כתבתי בדיוק את מה שאתה התכוונת – זה לא לעניין. אתה יודע, כשאני פה אין לי איזה מישהו שבולם אותי מאחורה. אבא שלי, בן 75, שיהיה בריא, הוא עובד בייצור עדיין, והוא לא יצא לפנסיה עוד. אז אתה יודע, הדברים האלה הם קריטיים.

הדבר האחרון זה כל מה שקשור לאופסט. האופסט זה שערורייה שאין כדוגמתה במדינת ישראל.

תסביר רק לצופים בטלוויזיה את האופסט.

אני אסביר. זה כל מה שקשור לרכש הגומלין. אנחנו, ואני אטבע את המושג הזה: אנחנו מדינת אב טיפוס. אתה רוצה חדשנות? הנה חדשנות. רק אבי טיפוס עושים. אתה בא ל"אלתא", אתה בא ל"רפאל", אומרים לך: שמע, תעשה אב טיפוס. אתה מתכנן, משקיע שעות הנדסה, מייצר, לא מרוויח שקל. עשית אב טיפוס, כולם מבסוטים, הולכים לידידינו הסינים וההודים ומייצרים את זה שם. אני אומר להם: אוקיי, תנו לי עכשיו קצת production mass, קצת איזשהו משהו שאני אוכל לייצר פה במפעל. אומרים לי: אתה יקר מדי. הולכים לסין. ואת כל מה שהתעשייה הזאת אמורה לכאורה לייצר פה או אני רוצה שתייצר פה, מייצרת לי שם. אז אני עכשיו הולך לפתוח מפעל בהודו. למה? למה אני צריך לפתוח מפעל בהודו? יש לי את התשתיות? יש לי את האנרגיות? יש לי את התקציב? לא.
לכן, גם בסוגיית האופסט צריך לראות מה התמהיל. לא יכול להיות שאנחנו, את כל האופסט של התעשיות הביטחוניות יעשו בחוץ לארץ.

אתה משלים את מר אברהם בר דוד. יש ביניכם איזה 20 שנה הבדל, אבל - - - לאותה שיחה.

אבל הבעיה נשארה אותו דבר.

לכן, אלה באמת הדברים - - -

תודה, מר דוד ברזילי. תודה רבה.

סליחה, כבוד היושב-ראש, אני מנהל את הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי – רשפ"ת – רכש גומלין. יש פה בלבול. אולי תרשה לי - - -

תיכף ניתן לך לתקן אותו. בסדר.

אוקיי.

מר איתן קינן. בבקשה, מר איתן קינן.

תודה על רשות הדיבור. אני רציתי להתמקד בנושא אחד שבמובן כזה או אחר - - -

מה אתה מייצר, מר איתן קינן?

אני גם כן שייך לתעשיית המתכת בתחום הביטחוני.

איפה המפעל?

המפעל בחולון.

אם שואלים על כוח אדם וכדומה – המפעל, קיבלתי אותו עם 31, ירדתי ל-18. אני מקווה להתאושש.

אבל לא זה הנושא. אני לא רוצה להתמקד בי, אני רוצה להתמקד במה שנקרא אכיפה ומשמעת.

יש לפעמים, בחברה שלי הייתי 70 עובדים, ירדתי ל-24, וכיום יש 400. אז אנחנו לפעמים - - -

אז אם זה הכיוון אני מוכן.

אבל אני באמת רוצה להתמקד במשהו מאוד צר. אני נמצא באיזו מלחמת קיום כזו או אחרת מול מינהל הרכש, ואני הייתי רוצה לנצל את הבמה. תראו, הנושא בפשטות זה לחייב את מינהל הרכש. לכפות על התעשיינים שהוא רוכש מהם בשקלים לייצר בשקלים. במילה מאוד פשוטה. היה פעם איזה סעיף בכל חוזה של מינהל הרכש לתעשיות הביטחוניות שאמר: רק באישור מינהל הרכש יש אישור לא לייצר בארץ או לא משנה. זה המשמעות של כחול לבן, בסך הכול. ובסך הכול, מה כל כך קשה ליישם דבר שכזה? הרי התעשיות הכבדות שלנו, ארבע-חמש התעשיות הביטחוניות הכבדות שלנו, הן יכולות להרשות לעצמן לרכוש גם בחוץ לארץ. הכוונה מאוד פשוטה: תחייבו אותן לרכוש בארץ, בחוק.

תודה. אתה רצית קודם להסביר. אדוני, רק לפרוטוקול.

גבי גולומב, אני ממלא מקום מנכ"ל רשפ"ת – הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי.
אנחנו מופקדים על תקנות חובת שיתוף פעולה תעשייתי, מה שנקרא בז'רגון רכש גומלין. אז יש פה שני נושאים - - -

אנא, תסביר לנו מה הדברים שהם אמרו, מר אברהם בר דוד, ומר דוד ברזילי, איפה הם טועים ותתקן אותם.

אוקיי. אני אתחיל עם מר דוד ברזילי. מר דוד ברזילי מתייחס למימוש התחייבויות לרכש גומלין שמוטל על תעשיות ביטחוניות ישראליות בייצוא לחוץ לארץ, שבמסגרתן הן צריכות לתת עבודה לתעשיות במדינות שמחויבים בהן ברכש גומלין. והיום מרכז הכובד הוא הודו, ויש להם התחייבויות עצומות, ולכן מחפשים דרכים איך לממש את ההתחייבות האלה. כי אם לא יממשו אותן לא יקבלו היתר עבודה, ייכנסו לרשימה שחורה, יטילו עליהן גם קנסות.
אנחנו גם כן משתדלים לעזור להן במימוש התחייבויות בחוץ לארץ על סמך החלטת ממשלה. כי אנחנו, התפקיד שלנו להשיג התחייבויות מאותם ספקים שמוכרים ללקוחות ממשלתיים בהיקפים גדולים: אם זה בתחום הביטחוני או בתחום האזרחי. גם משרד הביטחון, גם חברת החשמל, רכבת ישראל וכדומה. אז לפעמים יש מקרים שחברה מתקשה לממש ואנחנו יכולים לקזז התחייבות שלה כנגד התחייבות של חברה ישראלית בחוץ לארץ. אבל עיקר העבודה שלנו זה לדאוג לכך שיושגו ההתחייבויות, לא רק ברכישות - - -

אבל אני שואל אותך, וגם זה - - - למר אברהם בר דוד: הנקודה העיקרית ברכישות גומלין שמה שאומרים לך, שבארץ רוכשים אבל כשרוצים ללכת למקום אחר פתאום יש את כל החסמים. הוא דיבר על מה שקרה, מר אברהם בר דוד, למשל, עם ארצות הברית. אומרים לך בסדר.
אני זוכר בזמנו שהייתי אחראי גם בבנק העולמי על חלק מהנושאים ובנושא סחר חקלאי וכולי, היית מגיע ליפן, היית - - - לסין. אז שם אפשר להתחרות. אבל פתאום מעמיסים עליך כל כך הרבה קווטות, חוקים, רגולציות – אתה יכול לייבא, אבל אתה לא יכול להיכנס. זה מה שאמר לך מר אברהם בר דוד, ולכן השאלה היא שבחלק מהתנאים האלה אנחנו יוצאים נפסדים, ופה השאלה מה אפשר לעזור להם?

תראה, העובדה היא שבשעה שבממוצע היקף ההתחייבויות השנתי המושג עומד על כחצי מיליארד דולר, היקף המימושים מגיע לכשניים וחצי מיליארד דולר. דהיינו, פי חמישה. זאת אומרת, מצליחים להשיג דרך רכש גומלין בערך פי חמישה יותר מהתחייבויות.

יפה.

- - - שאנחנו - - - בתעשיות האלה שאני מייצג, זה רק 200 מפעלים, ומתוך מה שקיבלוGeneral Dynamics - - -, והיה צריך לעשות גומלין, אז הצלחתי אחרי מאמץ של שנה וחצי לקבל מיליון דולר מתוך חברה של 150 מיליון דולר.

אז רק אולי באמת תתייחס. אתה אמרת שבתחילה דיברת כללי, לנושא של התעשיות - - -

האמריקאים לא מחויבים. כתוב שם: they will do the best effort. נכון? אין מחויבות. אין מחויבות אמריקאית. יש the best effort. זה הכול.

לאמריקאים יש מחויבות לאמריקאים.

איך אמרו, עניי עירך קודמים.

כן.

למרות שמדובר ברכש בכספי סיוע אנחנו דורשים התחייבויות ומקבלים אותן. יש מקרים שבהם המימוש יותר קל. למשל: Lockheed Martin, על רכישת ה-F-16 מלפני 10, 12 שנה, היא התחייבה למיליארד וחצי דולר לממש תוך 12 שנה, גמרו את זה תוך ארבע שנים.
עכשיו, G.D.L.S., על הנמר, הדרישה הייתה שהעבודה תלך למפגעי הנמר, ובאמת אנחנו עומדים על זה, והם כבר מסרו הזמנות ל-25 מפעלים, מתוך זה 18 מפעלים קטנים. היינו - - -

אז רגע, מר גבי גולומב, מה שאתה אומר שסך הכול זה בסדר. יש אולי בעיות פה ושם אבל אתה מבסוט.

כן.

תודה. אוקיי.

אני אבקש מעורך הדין יוסי לוי, יועץ משפטי של כחול לבן.

אני יועץ משפטי של כחול לבן בהתאחדות התעשיינים, כפי שינון תיקן אותי בוועדה.

מיוצר בישראל.

כבוד השר, חבר הכנסת פרופסור אבישי ברוורמן, חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת איתן כבל. אני רוצה להגיד משהו כאמת כואבת: ממשלת ישראל, שהיא הרוכש הגדול ביותר במדינה כולל החברות הממשלתיות, בסופו של חשבון שונאת, ממשלת ישראל שונאת כחול לבן, וזאת העובדה המצערת. יותר מזה, אם בודקים את זה על בסיס בינלאומי היא למעשה מפלה לרעה תעשייה ישראלית או יצרנים ישראלים לעומת יצרנים זרים, ואני אסביר למה אני מתכוון: קודם כל, משהו היסטורי שיעניין אתכם: כשחוק חובת מכרזים נחקק בשנת 1992 שכחו את העדפת תוצרת הארץ. למעשה ביטלו את תוצרת הארץ במסגרת החוק. למה? משום שמי שיזם את החוק זה משרד האוצר, ומשרד האוצר לא מתעניין כל כך בהעדפה אלא בגרוש. התאחדות התעשיינים פנתה לראש הממשלה יצחק רבין ואמרה לו: אדוני ראש הממשלה, שכחו את ההעדפה. יצחק רבין המנוח אמר: לא מתקבל על דעתי. אני עוד זוכר את - - - כי הוא היה בארצות הברית, כמו חבר הכנסת נחמן שי שלכן הוא אולי יושב ראש השדולה, ועיכב את כניסתו של החוק במשך שלוש שנים עד שהתקנות נכנסו לתוקף; והתקנות נכנסו לתוקף, הן היו תקנות רזות יחסית בגלל מאבקים בלתי פוסקים של החשב הכללי ושל משרד האוצר.

עכשיו, יש לנו סוף-סוף תקנות, ויש לנו תקנות רכש גומלין. אני אומר גם בפקפוק מסוים מה תפקידי, כי, למשל, את תקנות רכש גומלין אני בהתנדבות רבה למשרד הכלכלה או משרד התעשייה התנדבתי בעצמי, על בסיס ההשכלה האמריקאית שלי וכדומה, לנסח עבורם, ולכן אני רואה את עצמי לא רק התאחדות התעשיינים, אני רואה את עצמי מדינה. תסלחו לי על העובדה שאינני צנוע כי עשיתי הרבה דברים כאן בהתנדבות.
עכשיו, מה שרציתי לומר זה כך: אז יש לנו תקנות העדפת תוצרת הארץ. תקנות העדפת תוצרת הארץ שנחקקו למעשה הן אות ריקה בספר החוקים. למה? משום שמדינת ישראל בתחילת שנות התשעים או למעשה באמצע שנות השמונים הצטרפה לאמנה במסגרת - - - וה-.O.T.W, שקוראים לה - - - קוד הרכישות הממשלתיות, שלמעשה מבטלת את העדפת תוצרת הארץ בכל מה שקשור לרכישות ממדינות חברות. עכשיו, המדינות החברות הן כל מדינות המערב, ועכשיו סין עומדת להצטרף. לכן, אם יבדקו מתי ניתנת העדפה לתוצרת הארץ, היא ניתנת אולי במקרים מזעריים של בין 5% ל-10%. שישאלו אותי: אבל בכל זאת יש העדפה, איך הגענו לאפליה? מדינת ישראל חתמה על האמנה הזאת לא כדי שייפתחו לה מכרזים במדינות אירופה או המדינות שחברות במערב – אני עוזב רגע את ארצות הברית – אלא היא רצתה בעצם לבטל את ההעדפה. אבל התעשייה הייתה זכאית להדדיות - - - במדינות אחרות. אבל מה שקורה בפועל, שאני אומר בצורה מפורשת: אחרי 20 שנה אף אחד לא יכול להצביע ולו על מכרז אחד בחוץ לארץ שהתעשייה הישראלית זכתה בו בגין האמנה. אני עוזב רגע את ארצות הברית. למה? בגלל שבאירופה לא מקיימים את האמנה הזאת באופן שהוא חוץ חקיקתי. הם מפלים לטובה, ובצדק, תסלחו לי, את היצרנים המקומיים על פני יצרני חוץ. ומה שסיפר כאן מר שמואל גנדלמן, חוטף הקטיושות הסדרתי, על מה שקרה לו בגרמניה, זה קורה כל הזמן.

לכן אני אומר, אנחנו נמצאים לא במצב של העדפה, אנחנו נמצאים במצב של אפליה. כי אם אלה שמתחרים בנו יש להם אותו footing במדינת ישראל ואני לא זוכה במכרזים בצד השני, אני מופלה.

עקרונות העדפה הם עקרונות חינוכיים ממדרגה ראשונה. לכן ה-Buy American Act נשאר בארצות הברית משנות השלושים בתקופת הפרוטקציוניזם כי זה דבר חשוב חינוכי. אני חושב שמזמן היה צריך לעזוב את האמנה הזאת. יכול להיות שיש בעיות עם ה-.D.C.E.O, יכול להיות שיש בעיות אחרות, אבל צריכים לתקן את התקנות הקיימות באופן שייתנו הרבה יותר שיניים מאשר המצב הקיים היום, כי היום ממשלת ישראל, ונגיד את זה בגלוי, הקניין הגדול ביותר במשק יחד עם חברות ממשלתיות, 100 מיליארד שקל בעצם מפלה את התעשייה הישראלית לרעה אם בודקים את זה במישור הבינלאומי.

מר יוסי לוי, תודה רבה לך.

מר עמית שניידר מהאופנה הישראלית.

שלום לכולם. אני מסתכל פה על כל הדוברים לפניי שמייצגים תעשיות אופטימיות. אני לצערי מייצג תעשייה שבעצם כבר הרימה ידיים, שזו תעשיית האופנה הישראלית שבשנתיים האחרונות בעצם הגיעה לקריסה מוחלטת. והגורם מספר אחת לקריסה של התעשייה הישראלית, של תעשיית האופנה הישראלית זה המכסים. ביטול המכסים לרמה מגוחכת של סחורה מוגמרת מהמזרח.

אנחנו את כל הייצור שלנו בעצם עושים בישראל: החל מקניית בדים, עיצוב, גזירה וגם יצוא לחוץ לארץ. אבל מה שקרה שבעצם כל ילד או ילדה בני 22 יכולים לנסוע לתאילנד ולהביא מיליון גופיות לישראל, ואף אחד במכס לא עוצר אותו ולא בודק אותו, ואומר לו: welcome. זה דבר ראשון.

דבר שני זה נושא המיסוי על העבודה. השר נפתלי בנט חתם על תקנה שבעצם מעלה את ההפרשות לגמל ופנסיה לעובדים כל שנה. לפני ארבע או חמש שנים שילמנו 2.5% הפרשות לפנסיה לעובדים. מי שלא יודע, ההפרשות לפנסיה עומדות להגיע ל-17%. זה דבר שהתעשייה הישראלית פשוט לא תוכל לעמוד בו.

אני בן 41. אני בגיל שלך. אני מסתכל פה על כל התעשיינים שדיברו לפניי ואני מסתכל עליהם בהערצה, ואני רואה את ממוצע הגילאים. מלבד הבחור הצעיר שהוא בעסק משפחתי - - -

התייחסת לצו ההרחבה לעובדי הקבלן והניקיון?

אני לא מדבר על עובדי ניקיון. לדברי מנהלת החשבונות שלי - - -

אז על איזו תקנה אתה מדבר?

אני מדבר על הפרשות גמל לפנסיה שאנחנו צריכים להפריש לעובדים. שאם לפני שלוש או ארבע שנים היו 2.5%, - -

זה מ-2009 - - -

- - והן עולות כל שנה בקצב שאנחנו פשוט לא יכולים לעמוד בו. וגם אם אני משלם למוכרת בחנות שלי משכורת לא גבוהה של 6,000 שקלים, שמישהו יעשה את החישוב כמה זה 17% על 6,000 שקלים, ולהכפיל את זה בשנה.
עכשיו, אני מסתכל על שכבת הגיל שלי, חברים שלי בני 41, פחות או יותר. הם אומרים לי: אתה הפסיכי היחיד בכלל שמתעסק בייצור. מי בכלל הולך לייצור? הם אומרים לי: על מה אתה מדבר איתי בכלל?

יבוא.

הם אומרים לי: סגור, תהיה יבואן או שאשתך תשב - - -

- - -

רציתי רק לעשות איזה תיקון קטן: בסדום, העדפת תוצרת הארץ יש קדושים מעטים. יש שני קדושים שעושים במצב הבלתי אפשרי הזה עבודת קודש: זה מר ינון אלרואי ומר גבריאל גולומב. וחייבים להגיד להם את זה כי הם עושים בתנאים הבלתי אפשריים מה שאפשר בכל זאת לעשות לכחול לבן. חשוב להגיד את האמת הזאת כי הם ממשלה גם.

תודה.

מילה אחרונה, ברשותך: גם חברת הענק הישראלית קסטרו, שכולנו מכירים ואוהבים, חדלה לייצר בישראל. היא ייצרה 20%, בערך 20% מהתוצרת שלה בישראל, שזו פשוט כמות אדירה. גם קסטרו לא מייצרת יותר בישראל. ואנחנו לא מדברים פה רק על עובדים קשי יום, אנחנו מדברים פה על מעצבים, צלמי אופנה, דוגמניות, אנשי יחסי ציבור, שכולם בשנתיים האחרונות ספגו מכה אנושה.
תודה רבה.

מר יצחק תמיר. נו, יש לנו מנכ"ל קוקה קולה, הקבוצה המרכזית לייצור משקאות קלים. אתם בעלי כוח, גם לכם יש בעיות?

לא. קודם כל, אנחנו גם כן, כמו ידידי תומר, מאמינים בתעשייה ישראלית, והקמנו מפעל, מחלבה ענקית בדרום בהשקעה של מיליארד שקל. אבל אני פה כיום בתפקידי כיושב ראש איגוד תעשיות המזון ולא כמנכ"ל קוקה קולה. אני אשתדל להגיד בקצרה: אני מצדיע לכנסת שמצדיעה יום שלם לתעשייה, ואני חושב שזה מבטא משהו שנאמר פה כל הזמן, גם על ידי השר וגם על ידי כולם, שמי שרוצה צמיחה צריך לדאוג לתעשייה.
אנחנו פה לא בשביל להתבכיין. אנחנו פה לא בשביל להתבכיין. התעשייה הישראלית, תעשיית המזון והתעשייה בכלל היא תעשייה מפוארת, חדשנית, שיודעת לכלכל את צעדיה. ואם אנחנו מבקשים משהו זה שלושה דברים פשוטים שאני אגיד אותם בקצרה כי הזמן נגמר: דבר ראשון, אנחנו מבקשים שלא יפריעו לנו. יותר מאשר יעזרו אנחנו מבקשים שלא יפריעו: לא על ידי רגולציה מטורפת, לא על ידי חסמים, לא על ידי כל מיני, כל הדברים שכבר נאמרו 100 פעם ואני לא אחזור עליהם. דבר שני, אנחנו בעד תחרות אבל אנחנו חושבים שהתחרות האמיתית היא קודם כל תחרות פנימית בישראל. במקום לייבא אבטלה מחוץ לארץ, צריך לעודד מפעלים קטנים בתוך ישראל שהם יהיו המתחרים למפעלים הגדולים. יש לנו מפעלים קטנים מפוארים. אני מסתובב הרבה בתוקף תפקידי, ויש לנו מפעלים מפוארים. אם רק יעזרו להם קצת ויעודדו אותם הם יכולים להיות התחרות האמיתית והציונית שמשאירה את העבודה פה, בישראל, ולא מייבאת יבוא של אבטלה מחוץ לארץ.
והדבר השלישי ואולי החשוב ביותר שאנחנו צריכים זה לעודד אותנו על ידי זה שיפסיקו לפגוע בתדמית התעשייה יומיום ולילה לילה, הן בתקשורת, הן בכל מקום. היום הביאו את תדמית התעשייה לשפל כזה – קשה למצוא עובדים, זה אחד הסימפטומים, אבל אתה רואה את זה יומיום איפה שאתה מסתובב. יש בעיקר דברים רעים להגיד על התעשייה, וממש לא בצדק.
אז מי שרוצה לעזור לנו שיעודד אותנו ולא יפריע לנו.

תודה רבה.

מר יצחק תמיר, תודה רבה.

מר אריה ריכטמן, מנכ"ל חברת "קליל". אחרי זה מר דורון יהודה, יושב ראש ארגון נכי הפוליו. השר לשעבר, מר רן כהן. חבר הכנסת איתן כבל, אתה רוצה להתבטא?

כן. ממש בקצרה.

חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת נחמן שי, אתה רוצה עוד להוסיף מילה?

- - -

בקצרה. השר, ואני אסכם. בבקשה.

אני אריה ריכטמן, מנכ"ל "קליל", ויושב ראש ועדת תקינה בהתאחדות. אז דבר ראשון אני רוצה לומר לשר נפתלי בנט תודה, כי אני הבנתי, כשאתה שינית את השם הבנתי את העסק הזה: ביטלתי תעשייה, ביטלתי תעסוקה, הודעתי לעובדים שאנחנו עוברים לנושא של כלכלה. סגרנו. לפני כחודש סגרנו אחד מקווי הייצור שלנו. עברנו לעשות רכש בחוץ לארץ. נורא פשוט, אני חייב לומר לכם. מצד שני, אנחנו מאוד אנושיים, אז לא פיטרנו אף אחד מהעובדים.

הדבר השני שעשינו, לאחד מהספקים שלנו, וסיפרתי על זה למר ינון אלרואי בכנס באילת: נתתי לו שרטוטים, שלא עשיתי את זה מעולם. נתתי לו שרטוטים, כי הוא גם חבר באיגוד שלי, ואני ביקשתי, התחננתי שרק ישווה את המחיר למחיר שאני יכול לרכוש את זה בחוץ לארץ. הוא אמר לי: תקשיב, אני נורא מצטער, אבל עם כל מה שקיים בארץ אני לא יכול. ובצער רב אני מודיע לכם כי בסוף החברה היא לא שלי, היא חברה ציבורית, להבדיל מכל הדור שלישי, רביעי וחמישי פה. אני קניתי את הסחורה הזו בחוץ לארץ, וזה בצד של העבודה, ואנחנו נסתדר. רק אני מסתכל עליכם ואני אומר לכם: אתם לא משרתי ציבור. אנחנו משרתים אתכם. וזה רע הדבר הזה. אני מעולם לא עליתי לפה, וגם לא מתכוון לעלות לפה יותר מדי, אבל אני לא יודע מה היעדים שלכם. אתם צריכים בסוף להגיע לאיזשהו תמ"ג ותל"ג או השד יודע מה, כשאנחנו שם ליד המכונות. אנחנו לא נגיע לזה. אתם לא תוכלו להעלות את המשכורות שלכם. אין לנו כסף לשלם לכם. שימו מיסים על הרווחים. אין לי בעיה לשלם מס על רווחים. אין לי שום בעיה, תגדילו את המיסים על הרווחים, אבל אתם לא עושים את זה.

ובתור האכיפה של הנושא של התקינה אני רוצה לומר לכם: מרפסות נופלות, ילדים מתים פה בהדברות, ואתם מבטלים תקנים? ואין לכם אכיפה, ואין לכם כלום. אין לנו בעיה, אני מודיע לכם, להתמודד עם כל מה שצריך, אבל תעשו את התנאים שיהיו תנאים שווים, ואנחנו יודעים להתמודד איתם מצוין. יש לנו הרושם שאתם עוסקים יותר מדי בפופוליסטיות ובלהיכנס לעיתונים - - -

אין ספק שהפופוליזם בכנסת חוגג יותר ממה שאני זוכר בשמונה שנים.

אנחנו אנשים, מה שנקרא פשוטים, עובדים בפריפריה, לא צריכים טובות מאף אחד. תפסיקו לעשות את מה שאתם עושים.

תודה רבה.

רבותיי, אני מבקש עכשיו, אחרון הדוברים, אני מבקש ממר דורון יהודה, יושב ראש איגוד נכי הפוליו. בקצרה. בבקשה.

אני מדבר לא בתור מנכ"ל ארגוני הפוליו, אני מדבר באופן אישי.

כן, יש לך עסק.

אני ניסיתי להקים מפעל לכיסאות גלגלים ממונעים. אמרתי: למה את כל הכיסאות מביאים מסין, מכל מיני מדינות? למה אי אפשר לעשות את זה פה? מי שמשלם על הכיסאות זה אתם, המדינה. המדינה קונה את הכיסא. היא קונה אותו ב-30,000, ב-40,000, ו-50,000. כאשר אני בא, מביא כיסא כזה, הרווח שלי ביבוא הוא גדול מאוד. אמרתי: למה? אני לא רוצה להרוויח הרבה, אני רוצה להרוויח פחות. מקים מפעל, לוקח את הנכים שלא עובדים, מעסיק אותם במפעל, שהם יעשו את העגלות, ושהנכים תהיה להם תעסוקה, וכדי שאנחנו נוכל לעשות עגלות שמתאימות למגבלות שלנו, בצורה הכי טובה שיכולה להיות ועגלות טובות. אני יושב כרגע על עגלה כזאת. זו עגלה שניסיתי אותה. ארבע שנים אני מנסה להרוס אותה, לא מצליח. אוקיי?

עכשיו, הריצו אותי, לך לפה, לך לשם. עד שאמרתי די. כנראה בארץ לא רוצים את זה. אני אשלח את זה לטאיוואן, שיעשו בטאיוואן את הכיסאות. הרווח הוא הרבה יותר גדול.

חייבים לחשוב על תעסוקה גם לנכים, על עסקים זעירים. וצריך לחשוב איך אתם כמשרד באים ועוזרים לנו להקים את הדברים האלה. אני אומר: למה להוציא את כל התעשייה החוצה במקום להשאיר את התעשייה פה? שאנחנו נפרח פה - - -
עכשיו יש עוד דבר קטן, שאני שמח שהשר נמצא פה. למה אני חושב שהוא צריך למצוא את הדרך לפתרון: כאשר אני נכנס לחדר, לעסק, אני צריך את החדר פי ארבעה יותר גדול מאדם רגיל בגלל מגבלות לכיסאות גלגלים. וכאשר אתה לוקח לי שכירות או קנייה או ארנונה, אתה לוקח לי כפול ארבעה מכל אדם רגיל. ואני חושב שפה צריך להיות מצב שנותנים הנחה לעסקים שבהם הנכה עצמו יושב על כיסא. זה הכול.

מר דורון יהודה, תודה לך.

מר רן כהן.

אני, קודם כל, רוצה באמת להודות גם ליושב ראש וגם לשר על ההזמנה. הזדמנות בשבילי, הזדמנות נוספת בשבילי להצדיע לתעשייה הישראלית. ואני רוצה לטעון שלוש טענות בצורה מאוד-מאוד לקונית, אדוני היושב ראש: אחת, נדמה לי שאנחנו לא לומדים מאבותינו שום דבר. עיקר התעשייה הישראלית שנבנתה במדינת ישראל, לפני קום המדינה ואחריה, לא קמה בכוחות השוק. היא קמה, עם כל הכבוד, בכוח האידיאולוגיה, בכוח הרצון להקים כאן מדינה. התפיסה הייתה: בונים כאן תעשייה, בונים כאן תוצרת כחול לבן, בונים כאן מדינה. נדמה לי שאת זה איבדנו. כלומר, העניין הזה של לשים תוצרת כחול לבן שנוצר כאן כבניית עם ומדינה איבדנו, וזה חבל.

הטענה השנייה שאני רוצה לומר, וזה באמת מניסיוני, מתקופתי, אדוני השר, כשר התעשייה והמסחר, שהעמדת הפנים של שוק חופשי בעולם היא העמדת פנים. אין מצב כזה. כל מדינה הכי חופשית בעולם נלחמת על התעשייה שלה. אני זוכר נהדר כשהייתי שר, אז בדיוק אל על עמדה לרכוש ארבעה או שישה מטוסים לתעופה. אתם אין לכם מושג. השר האמריקאי – מר ינון אלרואי זוכר את זה נהדר – ושרי מועצת האיחוד האירופאי לא נתנו לי מנוחה. ונשבעתי להם: אני בכלל לא משפיע על העניין. אמרו לי: אתה כן משפיע כי אתה שר בממשלה. ואמרתי: לא, זו החלטה של אל על. וגם בוועדות הם באו. הם לא מוותרים כהוא זה כאשר מדובר על תחרות לטובת התעשייה שלהם. אין בעניין הזה שוק חופשי במובן של: פראיירים, תלכו להתחרות. מדינה מגנה על תעשייתה, מדינה מגנה על כלכלתה.
משפט אחד אחרון, אדוני היושב ראש. בתור יושב ראש מכון התקנים אני חייב לומר דבר אחד: אם אני יודע נכון, בשנות החמישים והשישים באמת המכון הגן על התעשייה הישראלית. רבותיי, הדבר הזה כבר לא קיים. היום המכון בודק באופן הכי אובייקטיבי בעולם, למיטב ידיעתי. עד כדי כך שהבת שלי, שהיא מהנדסת בכירה בחברת ניסקו, באה אליי בטענות, אני מוכרח להודות, הרי היא אומרת שהיא בכלל מופלה. כחברה שהיא גם מייבאת וגם - - - את הייבוא מועדף לדעתה על פני תוצרת הארץ. אנחנו משתדלים מאוד לא להגיע לזה. אנחנו משתדלים ללכת ככל האפשר לקראת התעשייה הישראלית והתוצרת הישראלית כדי לתת לה את היכולות שבשוק הזה, אבל בסך הכול אני לומד מכל הדיון הזה המון חוכמה שמחייבת לדעתי את הכנסת ואת משרד הכלכלה למחשבה על מה שכאן נאמר. כי נאמרו פה דברים מאוד-מאוד חשובים וכבדים.

תודה רבה.

אני מודה לך, מר רן כהן.

לפני חבר הכנסת איתן כבל, מר ינון אלרואי, אתה כבר שנים עוסק בעניין. קיבלת גם הרבה מחמאות. ביקשת חצי דקה לומר את דבריך. כן.

תודה, אדוני היושב ראש. אני רק רוצה לנצל את המעמד, להזכיר לכולם פה שכל אחת ואחד מאיתנו הם שר אוצר בכל רגע שאנחנו עושים החלטת רכש. ובסופו של דבר, כל אחד ואחת מאיתנו, כשאנחנו קונים הביתה וכשאנחנו קונים לממשלה או לעסק שלנו, גם אתם התעשיינים, ונתקל בזה לא מעט, גם אתם מסתכלים איפה עולה לכם יותר זול. אז תזכרו שיותר זול, יכול להיות שהשכן שלכם או באותו ישוב או באותו אזור - - -

ועדיין מעדיפים ישראלים.

לא כולם מעדיפים ישראלים - - -

זו הערה נכונה - - -

- - - הממשלה זה לא - - -

כולם מעדיפים ישראלים. בסדר. אז אני מתנצל שבזבזתי את זמנכם.

רבותיי, מה שמר ינון אלרואי אומר שצריך שתהיה תחרות. גם מר יצחק תמיר, נכון?

כן.

פנימית כדי שיצרנים קטנים יתמודדו מול גדולים. גם עם כל מה שאמר מר רן כהן, העולם לא מושלם. ברור שהתחרות היא לא לגמרי הוגנת, אבל טוב שיש גם יבוא. זה גם טוב לצרכנים, וזה גם מאתגר את התעשייה. השאלה היא המידתיות. מה שאומרים פה שהמידתיות הפכה להיות בעייתית ולכן התעשייה נהרסת. הבעיה היא המידתיות.

הדדיות.

עוד מילה אחת: חברים, זה תו מיוצר בישראל. אנחנו היום על 850 מפעלים במדינת ישראל שמסמנים - - -. זה לא עולה לכם כסף. אתם מקבלים חשיפה. מר אריק זאבי עובד בשבילכם, הפייסבוק עובד בשבילכם, אתרי השוואת המחירים עובדים בשבילכם. שי שנמצא שם ליד מוצרי - - - עובד קשה בשביל שאתם תקבלו חשיפה באתר של mysupermarket והשוואות מחירים אחרות. חברים, מה הבעיה? אדון יצחק תמיר, קדימה, לסמן. גם המתחרים - - -

הכול אפשר. מסמנים כמעט את כל המוצרים.

תודה רבה.

תודה רבה לך.

חבר הכנסת איתן כבל.

שלום לכולם. האמת אני מודה שבאתי כך לעשות גיחה של חבר כנסת שבא להקשיב, ומצאתי את עצמי מתיישב באחד הדיונים היותר מרתקים שזכיתי לשמוע בתקופה האחרונה.

אני רוצה ללכת מהכיוון שמר רן כהן אמר, וגם קצת לפקוח עיניים: תשמעו חברים, מתקיים מתח אמיתי בין הרצון של האזרח בישראל לרכוש מוצרים זולים. חברים יקרים, עם כל הכבוד למה שהיה אנחנו לא חיים בעולם של פעם. גם הילדים שלכם ומי מהנכדים שלו גולש באינטרנט ורוצה לקבל מוצרים נגישים על המדף בכל דבר ועניין. אז זה בסדר לשבת ולהתכנס יחד ולדבר על זה בצורה שכזו כאילו רק אנחנו, אבל אני, דרך אגב, קל לי להגיד את זה, כי אני בא ממקום ומתפיסת עולם שאולי אפילו שונה ממה שהשר מוביל. אני חושב שבמתח הזה – בגדול אני אומר את זה – שמתקיים בין המשק הישראלי לבין היבוא, אני תמיד אעדיף את המשק הישראלי. אבל העולם מאתגר אותנו, החברה הישראלית מאתגרת אותנו. וזה לא מספיק רק לבוא, ואתה יודע, ולהגיד: זה יפה, זה מרתק, הדברים שנאמרים כאן. אבל זה לא יכול ללכת, זה גם לא ילך.
כשמדברים על דרך המלך, שהרמב"ם מדבר אותה ומוביל אותה, נקודת האיזון – אתם אלה שצריכים להוביל את נקודת האיזון. הרי השיח המרכזי שמתקיים, והוא לפתחו של השר שיושב כאן, הוא עניין יוקר המחייה, ויוקר המחייה זה אחד המרכיבים היותר חשובים ומרכזיים שנמצאים בליבה של ההתנהלות הכלכלית במדינת ישראל.

לכן, אני בעדכם. באמת, אני אומר זאת לא רק בגלל השאיפות שאני שואף להן, אלא כתפיסת עולם באמת ובתמים.

יחד עם זאת, אתם לא יכולים לבוא ולהגיד רק, ואני אומר את זה, זה נכון: העולם דואג לעצמו כפי שלא היה הרבה מאוד שנים. אנחנו פותחים עיתונים כלכליים, קוראים אותם יומיום, ורואים איך ממשלות בעולם, באירופה ובעולם בכלל, נלחמות למען הכלכלה שלהם, וזה נכון, כך צריך לנהוג. אבל יחד עם זאת, זה לא בכל מחיר. כי גם אני, כשאני אלך לחנות אני ארצה מוצר טוב, אני ארצה מוצר זול - - -

ישראלי.

מה?

אתה תרצה מוצר ישראלי.

אם הוא ישראלי, כולנו הרווחנו.

ותקן.

ובוודאי תקן. תודה.

תודה, חבר הכנסת איתן כבל.

חבר הכנסת נחמן שי, אחרי זה כבוד השר ואני אסכם.

תודה רבה. לי יש עוד הזדמנות לדבר היום, אז אני לא רוצה לגזול יותר מדי זמן. אני חושב שהיה פה דיון אמיץ ואולי אפילו נדיר בחדר הזה, שלא כל כך קורה לעיתים קרובות בכנסת. ואני שמח על זה שהשר מצא את הזמן ולא קפץ כמו שהוא, מה לעשות, עושה בדרך כלל, ממקום למקום, והייתה לו הזדמנות להאזין לקבוצה שהיא גאוותנו. מה אני אגיד, אני מרגיש שאני בר מזל שאני יכול לעזור לכם בעבודה פרלמנטרית שלכם, כי באמת בלעדיכם אנחנו עוסקים היום פה, לא הזכרנו את המילה המגונה הזאת חרם, ועצמאות כלכלית וכן הלאה. זה רק בזכות האנשים שיושבים בחדר הזה, ומאות אלפי אחרים שעומדים מאחור ותומכים בהם.
ואני מקווה שהדברים נרשמו ונלקחו בחשבון, ושהם ילוו את עבודת המשרד, לא באיזה אקט חד פעמי, אלא ייכנסו לתוך ההליכים של המשרד. ואני מסתכל על התיק הזה, ואני מקווה שהוא יצטמצם מצד אחד, ויהיה כתוב בו: סיוע ועזרה לתעשייה הישראלית. יהיה תיק שני. בוא נעשה, בשנה הבאה נביא תיק שני, השר.

תודה רבה.

כבוד השר.

קודם כל, אני מאוד שמח על ההזדמנות שלי לשמוע ולהקשיב. היו שייעצו לי: בוא, תגיד ותצא. לא, אני רוצה לשמוע, וזה חשוב. וגם עלו פה הרבה דברים שרשמתי בפניי. עם חלקם אני מסכים, עם חלקם אני לא מסכים.
אני חושב שמילת המפתח שצפה ה זה איזון והדרגתיות. אני מאמין בשוק חופשי, בסדר? אני מאמין בשוק חופשי. אני מאמין בחשיבות התקינה ומכון התקנים להגנה על בטיחות ואיכות הצרכן הישראלי. מכון התקנים והתקינה לא נועדו להיות הגנה על תעשייה, הם נועדו להגן על הצרכן. אבל עם זאת, אולי דרך דוגמה אני אמחיש: צריך לאפשר את התחרות הבריאה כי כל אחד מאיתנו מחזיק כמה כובעים. אני מרשה לעצמי לומר אנחנו כי גם אני בדרכי ובהיסטוריה שלי תעשיין. בתעשיית ההייטק, אבל בדיוק כמוכם, עם אותם מאבקים, עם אותם לילות טרוטי שינה, ועם אותו צורך לפעמים לפטר עובדים שזה הדבר הכי נורא שאפשר לחוות. רק אחרי שאתה מפטר עובדים אתה אחר כך סופר זהיר בהעסקה מחדש, כי אתה מיד אומר: רגע, אם יהיה לי. ומי מכם שמייצא כרגע עובר חבטות קשות מאוד באמת על לא עוול בכפכם. זה לא כל כך עלה, נושא הדולר פה, אבל זה.
אני גם זוכר רגע בחברה שלי: באיזשהו שוק הייתי הספק היחיד, לא משנה. ויום בהיר אחד נפתחה עליי תחרות והמחירים צנחו, וזה היה פשוט אסון, והיינו צריכים מהר להתארגן ואיכשהו לייצר מוצרים חדשים כי השוק הזה מת לנו מול העיניים.
לכן, אנחנו ננוע לכיוון הפתיחה. פתיחה, פתיחה, פתיחה. מצד שני, אני חושב שזה נכון שזה ייעשה, וזו גם הנחייתי מלפני כמה שבועות למשרד שלי – בהדרגתיות. כלומר, לא הווי מצב שמהיום למחר פתאום נפתחת עליך תחרות שאתה לא יודע להתארגן, להתראה, נניח, של שנתיים-שלוש להתארגן. אבל בסוף התחרות תהיה.
גם עלה פה עוד דבר שהיה במודעות שלי אבל הגברתם בצורה משמעותית: הבעייתיות של התפיסה שלי, ששאר השחקנים בעולם לא מחזיקים בתפיסה הזאת והם מאוד הגנתיים, זאת בעיה.
עכשיו, גם פה צריך איזונים. אנחנו גם צריכים - - - לסחר חוץ. הרי מה קורה? אם אני מוריד חסמים ואז אני ניגש למשא ומתן לסחר חופשי - -

- - -

- - כבר נתתי. למרות שיש דרכים: אפשר פתאום לעלות, לדרוך להם על הרגל. אני מקבל את זה, את הנושא הזה.

לגבי אכיפה בתחום התקנים בשווקים. זה דבר שהוא חיוני, בוודאי כשאנחנו מעבירים את המשקל, נניח מבדיקה פרטנית בשערי המדינה בנמלים להסתמכות על תצהירים, זה בסדר, אבל בזרוע השנייה אנחנו צריכים אכיפה קשה, מוגברת. אתה דיברת על הנושא הזה. בקיצור, רשמתי בפניי.

תראו, אני מסתכל הוליסטית ואני יודע שהציפייה היא שאני אהיה נטו רק מייצג שלכם. יש לי בעיה: אני בחצי מהמוח מייצג אתכם, ובחצי השני מייצג את צרכני מדינת ישראל. לקחתי, וזאת בעיה, ואני יודע שבמובן הזה זה מאכזב. אבל אני לא אשכח את החצי שאני מייצג אתכם.

החצי השני, רובו עובד אצלנו.

בדיוק.

אבל הכול הרי מעגלי.

אותו 1,600,000 איש.

הרי תראו, אין ארוחות חינם בכלכלה. והרי ברגע שמישהו אומר: התחרות הורגת אותי, זה בגלל שהוא כרגע גובה סכום יותר גבוה. בסוף זה מתגלגל לצרכן או דרך מיסוי או דרך מחירים. אין ארוחות חינם. אבל הדבר שאני מקבל ולוקח הביתה מהסיפור הזה זה איזון, ואני מקבל את זה. ואנחנו נראה איך כל דבר אפשר למתן. כי אם יש לך מפעל סולמות, ויש תחרות מחוץ לארץ, אז איכשהו לפחות שיהיה לך מספיק זמן להתארגן, לדעת, כדי לעשות את האדפטציות. לא נוכל למנוע לנצח כניסת סולמות - - -

אבל אתה צריך לדאוג שהסולמות יהיו תקניים, אלו שבאים, ולא ירודים וזולים, ואת זה אתה לא יכול לעשות אם אין לך את השומר בשער.

נכון. אז אני מסכם עוד פעם בעניין הזה של תקינה: אני לא הולך לעשות abuse לתחום התקינה. התקינה נועדה להגן על הצרכן הישראלי. איפה שאם יש נפילה, ואם מה שאתה תיארת פה, וזה דבר שאני הולך לבדוק, כי רוחי שרתה על "הגרישות" כנראה - - -

וזו בעיה גדולה מאוד.

קודם כל, אני רוצה לומר שהצלחתי, כי את הרוח - - -

הצלחת אבל לכיוון שלילי.

אבל אם הסקאלה זזה יותר מדי, עד כדי שעל נושאים מהותיים שקשורים לבטיחות הצרכן, זה לא בסדר.
אז אני פה אומר להנהלת משרדי, מר ינון אלרואי, ואני מבקש להעביר את זה, ואפילו לכנס פגישה עם גרישה. ההנחיה שלי היא סופר ברורה, שלא יהיה פה ספק: בבטיחות אין פשרות. בטיחות הצרכן – אין פשרות.

כולל בריאות.

גם כולל בריאות, אבל - - - בריאות. מצד שני, אני לא רוצה לשגע אתכם. עכשיו אתם יודעים שאנחנו מקדמים משהו לטובת יצרני המזון פה, שלא כל פעם שמשרד הבריאות רוצה עוד איזה שינוי, אז אנחנו נכנס את זה לפעם בשנתיים את כל. נכנס את זה, ואז תעשו את זה במכה.

אתם רואים, כל הזמן אנחנו מאזנים. בסוף אני רוצה לא לפספס את מטרת היום, ובזה אני מסכם: אתם באמת ציונות. באמת. וכאחד שבילה שנים בתעשייה, אני פשוט מצדיע לכם. אתה אמרת בצורה אולי חריפה אבל זה בסדר: אתם אלה שמממנים את כל המגזר הציבורי, למי שפספס. אין, כסף לא נופל מהשמיים. אתם מייצרים את מקומות העבודה, אתם מייצרים את ההכנסות ממיסים, ואתם באמת מהווים חוד החנית של הציונות. אז על זה אני רוצה להגיד תודה רבה.

אדוני, מי כמוך שיודע מה זו דוגמה אישית, ממשלת ישראל לא נותנת דוגמה אישית לצרכנים בהעדפת תוצרת הארץ, ואז הצרכנים קונים תוצרת חוץ, אולי פחות טובה ואפילו יותר יקרה, כי ממשלת ישראל לא נותנת דוגמה אישית.

מר יוסי לוי, תודה.

תודה, מר יוסי לוי.

אני באמת רוצה, קודם כל, לסכם ולהודות. אני רוצה להודות לחבר הכנסת נחמן שי שארגן את היום הזה, ואני רוצה להודות לשר שהקשיב ושמע פה דברים קשים אבל הקשיב. ואני רוצה גם להגיד, למה הישיבה הזאת הייתה חשובה? כי הייתה בה הקשבה. מה שחסר בדרך כלל, שני דברים חסרים כדי שמדינת ישראל תתקדם למקום שאנחנו רוצים: אל"ף, הקשבה; ובי"ת, ביצועים. פה הייתה הקשבה, השאלה היא מה יהיה עם הביצועים.

אני רוצה מצד אחד להגיד: זה יום חגיגי, כמו שאמר ידידי, השר נפתלי בנט. רבותיי, זה יום חגיגי לתעשייה, אבל הוא משולב בדברים קשים ששמעה הוועדה מהתעשיינים עצמם, ואני מוסיף: בדאגה רבה לעתיד הייצור התעשייתי ולכוח האדם.

אני משוכנע, ידידי השר, כי תבדוק את הטענות הפרטניות שעלו כאן גם כן.

לגבי הסיכום לפרוטוקול, כי כמו שאמרת יש בלי סוף פרוטוקולים, יש בלי סוף ועדות, יש בלי סוף שדולות. המבחן יהיה במעשים. אבל אני רושם את זה שאולי היום הכחול לבן הזה יהיה שינוי דרך לגבי מקומה של התעשייה הישראלית בצמיחה החדשה של ישראל שתהיה צמיחה בת קיימא, עם עובדים בשכר גבוה, עם פריון גבוה ושכר הוגן.
ועדת הכלכלה פונה לשר הכלכלה לפעול כדי ליצור לתעשייה הישראלית תנאים של תחרות הוגנת מול הייבוא, ולאפשר לתעשייה הישראלית לייצר מקומות עבודה בשכר הוגן.

הוועדה קוראת לממשלה, משרדי הכלכלה והאוצר, להכין תכנית לשמירה על התעשייה הישראלית, עידודה, וכמו שהוגדר כאן, הגדלת חלקה בתוצר הלאומי תוך דיאלוג עם התעשיינים, וטיפול בבעיות שעלו כאן של תשלום לספקים, הכשרה טכנולוגית ומקצועית, ומניעת יבוא של מוצרים לא תקניים.
ועדת הכלכלה אישרה במושב הקודם את החוק לרפורמה בתקינה. החוק כולל פרק של אכיפה, כולל עיצומים כספיים. הוועדה מבקשת משר הכלכלה לוודא שהחוק אכן נאכף, ומוצרים לא תקניים לא מציפים את השוק ולא מאפשרים לתעשייה ישראלית איכותית להתחרות.
תודה רבה לכולכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:21.>