PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
29/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 55>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, כ"ח בשבט התשע"ד (29 בינואר 2014), שעה 9:30

<קשיים בהנפקת דרכונים לעולים>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
ישראל חסון

אברהם מיכאלי

>
אלי לוי - מנהל תחום מרשם דרכונים, רשות האוכלוסין, משרד הפנים

סנ"צ מאיר ברקוביץ' - רמ"ד נפגעי עבירה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ איריס ברק - רמ"ד מידע פלילי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

דרור וגשל - עוזר ראשי, משרד המשפטים


גבריאל מאיר - לשכה משפטית, משרד התרבות והספורט

דוד מלכא - ס' ר' מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

מאשה נוביקוב - ממונה קשרי חוץ, נתיב, משרד ראש הממשלה

אלון שוהם - מנהל מח' קונסולרית מרחבית, משרד החוץ

סמדר בר חיים - רכזת קרן סיוע חירום לקהילות, הסוכנות היהודית

ג'ק קורקוס - מנהל תחום זכאות, הסוכנות היהודית

צבי קסלר - הסוכנות היהודית

ויקטוריה גורדין - מנכ"לית ערוץ 9

אולגה גורצקי - רכזת תחקירים, ערוץ 9

מאיה זינשטיין - עיתונאית, ערוץ 9

פבל סקובוב - מנהל תפעול, ערוץ 9

אלי גרביץ - עו"ד, מייצג עולים בעניין הנדון

סטניסלב שוורצמן - עו"ד, מייצג עולים בעניין הנדון

תומר נאור - לשכה משפטית, התנועה למען איכות השלטון בישראל

איריס רוזנברג - דוברת, יד ושם

יהונתן טיילור - יועץ, ארגון "נפש בנפש"

אולגה דובנוב - כלכלנית, מיטב דש

דמיטרי דז'ורוב - המטה הרוסי פ"ת, יש עתיד

אולסיה מושקוביץ - עו"ד, יש עתיד

בריגיטה מרזון - ראש המטה הרוסי פ"ת, יש עתיד

אלכסנדר מרזון - דובר המטה הרוסי פ"ת, יש עתיד

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

אור שושני
<קשיים בהנפקת דרכונים לעולים>

בוקר טוב לכולם. אנחנו מקיימים דיון בנושא: קשיים בהנפקת דרכונים לעולים. יזמתי את הדיון הזה בעקבות כתבת תחקיר ששודרה בערוץ 9. אני מברך את מנכ"לית ערוץ 9, גברת ויקטוריה גורדין, שנמצאת כאן עמנו, ואת מכינת הכתבה, מאיה זינשטיין. אני חושב שהרבה מאלה שיושבים כאן ראו את הכתבה, ואי אפשר לא לקיים דיון על זה, כי הנושא הוא חמור.

יש לנו כאן נציגים של משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים. אנחנו צריכים לדון בסוגיה הזאת ולהבין מה הולך כאן. אני שמעתי המון גרסאות, וחשוב להגיע לאיזושהי עמדה. צריך לראות האם אנחנו מתקנים את זה במסגרת החוק או שאנחנו פונים לשר הפנים שיעביר את זה בהצעת מחליטים לממשלה.

אני רוצה קודם כול להציג את הבעיה. אנחנו רוצים שתחשפו את הבעיה בפנינו.

אני חושבת שמי שתציג יותר טוב את הנושא זו התחקירנית מאיה, ואם יהיה צורך אני אשלים בנושא המשפטי.

שלום לכולם. התחקיר שלנו חשף מסלול מיוחד שקיים להנפקת דרכון. בעצם הרקע לכל הדבר הזה הוא שדרכון ישראלי אינו מונפק לעולה חדש עם עלייתו ארצה. לפי החוק, בשנה הראשונה העולה אינו זכאי לדרכון, למרות שהוא כבר אזרח מן המניין; וגם אחרי שהוא מקבל את הדרכון הראשון, שמונפק לחמש שנים, הוא בעצם נבדק במשך כל חמש השנים הראשונות האם הוא העביר את מרכז חייו לישראל. אגב, המונח "מרכז חיים" הוא לא ממש ברור, והמון פעמים הוא נתון לשיקולים של פקיד כזה או אחר במשרד הפנים, והדבר מייצר מצב שבו הרבה מאוד עולים, אלפים, הדרכון שלהם נשלל מהם, גם אחרי שהוא כבר הונפק.

על הרקע הזה, ב-2004 ממשלת ישראל העבירה החלטה שבמסגרתה הוגדרו קריטריונים חדשים שלפיהם ניתן להנפיק דרכון ישראלי גם לבן אדם שלא העביר את מרכז חייו לישראל. בעצם שני הסעיפים המרכזיים בהחלטה הם: מצד אחד אנשים שתורמים תרומה משמעותית בתחום התרבות, הספורט והאמנות; והתחום השני זה אנשים שתורמים תרומה כלכלית משמעותית למדינת ישראל, כאשר בהחלטה מצוין "תוך ניהול פעילות כלכלית משמעותית במדינה".

מה שאני בעצם חשפתי זה שבחמש השנים האחרונות הונפקו 196 דרכונים בהליך המיוחד הזה, רובם אגב לא מתחום התרבות והספורט; ומה שיותר חשוב: מי שאמור להעריך האם התרומה היא אכן משמעותית זה השר שבתחום פעילותו נעשית התרומה, ואני חשפתי תופעה די רחבה, שהמספרים שלה הם מאוד מעניינים: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין המליץ על 49 דרכונים; חבר הכנסת אלי ישי בתפקידו הקודם כשר הפנים המליץ על 33, כשכאן חשוב לציין ששר הפנים בעצם המליץ לעצמו, כי הדרכון המיוחד הזה מאושר על ידי שר הפנים; שרת הקליטה סופה לנדבר המליצה על 21 דרכונים; שר הפנים גדעון סער, בתפקידו הקודם, המליץ על 17 דרכונים; וכולי וכולי.

חשיפה נוספת היא שבעצם ארגונים רבים משתמשים היום בתיקון החוק הזה כאמצעי לגיוס תרומות. אני הלכתי עם מצלמה נסתרת לרב פנחס אלטהויז, שהבטיח להשיג דרכון תוך חודש לבן אדם שאני מייצגת – עבור תרומה של 400,000 דולר ל"יד ושם" ו-20,000 דולר במזומן - - -

בלי שמות, בסדר?

אבל זה כבר פורסם.

אבל היועצת המשפטית - - -

זה פורסם וזה גם מתועד.

מה שמתועד בתקשורת זה לא מה שאמור להיחשף בוועדה של ועדת הכנסת. אותו נציג לא נמצא כאן כדי להגיב ולעמוד על זכויותיו.

היא טוענת שאנחנו לא יכולים לעשות משפט שדה - - -

זה לא משפט שדה, הבן אדם מדבר בעצמו מול מצלמה נסתרת, ומציע לי לספק דרכון עבור אדם שאני לכאורה מייצגת. מה שאנחנו חושפים כאן, לדעתי זה רק קצה של תופעה מאוד רחבה שבה דרכון ישראלי הוא משהו שאפשר לסחור בו, וכל הדבר הזה נוצר בגלל שחוק הדרכונים המקורי, שהוא אגב משנת 1964, יוצר את הצורך הזה. וכשיש צורך, אז תמיד יש גם דרך שאפשר לפתור בה את הדברים. אני סיימתי.

תודה, מאיה. לפני שאני אתן לנציגים של המשרדים לדבר, אני רוצה לדון עוד קצת בנושא. עורך דין אלי גרביץ, שמטפל בעניינים כאלה, בבקשה.

בוקר טוב. אני מן הסתם אציג את הצד השני של המתרס, לא זה של משרד הפנים. אנחנו מייצגים אנשים מול המשרד, גם בהתכתבויות וגם בלא מעט עתירות שמוגשות לבית המשפט לעניינים מנהליים לאחרונה, ובית המשפט העליון קודם.

בשנת 1964 התקבלה החלטת ממשלה 303, אשר אומרת בפשטות: אזרחות ישראלית היא תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק, לקבלת דרכון. מה שעמד בבסיס ההחלטה, למיטב ידיעתי, זו תופעה של עולים חדשים מרומניה שהיו עולים לישראל, מקבלים דרכון, עוזבים, ובאמצעותו משתקעים בניכר. והיות שמדינת ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שנותנות אזרחות במקום, בלי תקופת הסתכלות ארוכה, כמו למשל בארצות הברית... בישראל יש גם אפשרות לקבל אזרחות בדרך שלוקחת הרבה שנים, אבל יש גם אופציה, שהיא האופציה העיקרית, לעלות ולקבל את האזרחות ממש על כבש המטוס.

לכן מצאו צורך לא לתת דרכון באופן מיידי. התיקים העיקריים של בית המשפט העליון, שבהם דנו בסוגיה ואישרו את המדיניות של משרד הפנים, היו באמצע שנות ה-90, בבג"ץ פטרוניוק ובג"ץ לוצ'נסקי. המדינה יוצגה על ידי פרקליט צעיר ממחלקת הבג"צים, שי ניצן, פרקליט המדינה נכון להיום. המדינה טענה, בצדק רב, שיש שני שיקולים אסטרטגיים שצריך להפעיל: אחד שיקול פנימי והשני שיקול חיצוני. השיקול הפנימי: שלא צריך להנפיק דרכון לאנשים שבאו לקבל אזרחות ישראלית אך ורק על מנת לזכות בדרכון ובאמצעותו להשתקע בניכר. השיקול החיצוני הוא לא לפגוע בהסכמים בילטרליים של מדינת ישראל עם מדינות אחרות. הרי יש לנו איזושהי הבנה, או התחייבות "מטרייתית": אנשים שהם גם אזרחי ישראל וגם תושבי ישראל – יוצאים מנקודת הנחה שהם יטוסו לחו"ל בתור תיירים ויחזרו לישראל. אבל ברגע שהם לא חיים בישראל, מדינת ישראל לא רוצה "להתחייב" שהם יעזבו את המדינות שאליהן הן נכנסו בלי הרשאה. ולכן, בגלל אזרחים ישראלים לא-תושבים שנכנסים לשם בלי צורך באשרה ואז משתקעים ואז אולי יבטלו את הסכמי האשרה – כמו שאמר שי ניצן ובית המשפט אישר את זה – סופה של מדיניות אחרת היא לפגוע באזרחי המדינה כולם.
הבעיה של מדיניות משרד הפנים היא כפולה. נקודה אחת: בשנת 96', כאשר שי ניצן טען את זה, תקופת מסך הברזל וכולי, זה היה כבר זיכרון, אם כי קרוב. נכון להיום, 24 שנים לאחר שמסך הברזל התפורר, לטעון שאנשים מברית המועצות צריכים אזרחות ישראלית כדי להיכנס בתור תיירים לגרמניה ולהשתקע שם – אין לזה שום קשר למציאות.
אבל הבעיה העיקרית שיש לי עם מדיניות משרד הפנים היא דווקא בשיקול הפנימי. אני מסכים לחלוטין עם הטיעון הערכי-מוסרי שמי שמגיע לארץ רק כדי לקבל דרכון ולעזוב – לא צריך לתת לו דרכון. ובאחד מהתיקים שניהלתי הצגתי שאם נציג משרד הפנים, מר אלי לוי, ממונה מרשם הדרכונים, יטען שהעותר הספציפי הגיע לישראל אך ורק כדי לקבל אזרחות ישראלית ודרכון, אני אמשוך את העתירה. משרד הפנים כמובן לא היה מוכן לעשות את זה. אין מדיניות כתובה, יש תושב"ע: כאשר אנשים שהו בישראל יותר משלוש שנים מתוך חמש, משרד הפנים נוטה לאחר מכן להאריך להם את הדרכון. הבעיה היא שהשיקול היחיד שנלקח בחשבון זה מספר הימים שהגוף הפיזי של הבן אדם נמצא בגבולות ישראל. אבל היה לי לקוח שהוא נכון להיום תושב אוסטרליה, שאמנם היה בישראל רק שנתיים וחצי, אבל מתוכן מעל שנתיים הוא היה בגולני ורץ בג'בלאות. אז להגיד עליו שהוא קיבל אזרחות ישראלית רק כדי לנצל את המדינה ולקבל דרכון – זה נראה לי לא נכון.
גם בית משפט מחוזי אמר שצריך להפעיל שיקולים נוספים לבדיקה. כי הרי בחוק הדרכונים, התיקון אומר ששר שפנים יכול לתת, במקום דרכון לעשר שנים, דרכון לתקופה קצרה יותר או תעודת מעבר, אם בן אדם לא השתקע. "לא השתקע" – נאמר; אבל "לא שהה בישראל פיזית מספר מסוים של ימים" – לא נאמר. אז משרד הפנים עושה לעצמו חיים קלים: מצד אחד זה מאוד שקוף, זה פותר בעיה של שחיתות לגבי איך מחליטים איפה מרכז החיים, אבל מצד שני משרד הפנים מגביל את עצמו ואת האנשים שלהם הוא אמור לספק שירות על ידי כך שמי שלא צבר מכסת ימים מספקת, לא מתחשבים לגביו בשום שיקול נוסף.
דבר נוסף, שאותו העיר בית המשפט העליון באחד הערעורים האזרחיים, הוא שעברו 40 שנה מאז שחוקק החוק, השר הוסמך וחויב להתקין תקנות, ועד היום אין תקנות, וההנחיות הפנימיות של משרד הפנים מאוד קצרות ולא ברורות, והדוגמה היחידה שהם מביאים זה שבן אדם ששהה בישראל שנה אחת מתוך חמש לא העתיק את מרכז חייו ולכן לא מגיע לו דרכון. זו דוגמה שקשה להתווכח עליה, אבל צריך לתת דוגמאות יותר קרובות לקו התפר, כדי שאנשים ידעו לכוון את התנהגותם. תודה.

תודה לעורך דין אלי גרביץ. התנועה למען איכות השלטון, עורך דין תומר נאור, בבקשה.

בוקר טוב. תודה שהזמנתם אותנו לדבר. אנחנו, כתנועה שעניינה מינהל תקין ומלחמה בשחיתות שלטונית, אין לנו עניין פה בשאלה למי מגיע ולמי לא מגיע – זו פררוגטיבה של המדינה וזוהי זכות של המדינה לקבוע זאת. אנחנו מדברים פה על הנושא של האם יש מקום להעניק לשר את הסמכות לקבוע למי מגיע, על מי להמליץ, ושואלים למה זה לא נושא שעומד בפני ועדה מקצועית.

כולנו ראינו את התחקיר הנהדר. ככל שאנשים מקבלים דרכון בעבור תרומה שהיא לא תרומה לכלכלה, כמובן שזה לא עומד בנוהל, זו התנהלות שהיא לא על פי חוק. אנחנו רואים פה קשר בעייתי שנוצר בין בעלי ממון לבין שרים, והקשר הזה, חלילה וחס, גם עלול לייצר איזושהי תלות שאנחנו לא רוצים שתהיה וגם החלטות של אותו שר שנובעות מתוקף אותה תלות ובכפוף לאותה תרומה.

בואו פשוט נייצר מחירון. מי יודע מתי אותה תרומה לכלכלה – וראינו בכתבה תרומה שהיא לא באמת תרומה לכלכלה אלא תרומה לגופים כאלה ואחרים – מקובלת או לא מקובלת כתרומה שבגינה אנחנו מעניקים את הדרכון? אנחנו רואים שזה יוצר פתח למאכערים כאלה ואחרים, אנשים שנכנסים דרך החרכים שהחלטת הממשלה נותנת להם.

אנחנו מבקשים שהמחוקק יאמר את דברו, שהשר יאמר את דברו, שייקבעו קריטריונים ברורים שלא ייתנו פתח לפרשנויות כאלה ואחרות, ושהמחול המעניין הזה של בעלי אינטרסים כאלה ואחרים – אינטרסים עלומים, דרך אגב – ייפסק.
בעקבות התחקיר פנינו למשרד הפנים בבקשה על פי חוק חופש המידע, לברר מה עומד מאחורי כל אותם 196 מומלצים לקבלת דרכון, מה הקשר בינם לבין השר הממליץ, מה השיקולים שעומדים בבסיס ההמלצה, על איזו תרומה מדובר, ובאילו קריטריונים נבדקה אותה תרומה. אני מאוד מקווה שלא נגלה שם אי-אילו שרצים חבויים. בן אדם שקיבל ב-2005, לך תדע איפה הוא היום ומה הוא עושה. זה בהחלט תחום שאנחנו נבדוק.

אני אחזור שוב על השורה התחתונה: אנחנו קוראים גם לוועדה, ואחר כך גם למחוקק ולשר הממונה, לייצר קריטריון ברור, חד, שלא נתון לפרשנות של גופים כאלו ואחרים, ולסיים עם המאכעריות הזאת בחסות החוק, בחסות החלטת ממשלה. תודה רבה.

תודה. ויקטוריה גורדין, מנכ"לית ערוץ 9, בבקשה.

אני רוצה להשלים את דבריה של מאיה. הבעיה היא לא בקריטריונים – כמה שלא תיצרו קריטריונים, עדיין יהיה איזשהו פתח לשחיתות. הבעיה היא שחוק הדרכונים משנת 64' למעשה יוצר שני סוגי אזרחים. אז או שאל תיתנו אזרחות, או שאם נתתם אזרחות אז תיתנו את כל הזכויות.

זו החלטת הממשלה, זה לא חוק הדרכונים שיוצר את חוסר הבהירות הזאת.

לא, חוק הדרכונים יוצר לך אפשרות לא לתת דרכון, אז בוודאי שזה החוק.

רגע, אני רוצה להבין עוד פעם מה אומר התיקון לחוק.

התיקון לחוק נותן קריטריונים איך אפשר לתת לחלק מהאנשים.

זה התיקון לחוק או שזו החלטה.

זו החלטת הממשלה משנת 64'. אני לא מכירה תיקון לחוק - - -

אלי, זה תיקון לחוק?

מה שהם אומרים פה זה שתי החלטות ממשלה: אחת משנת 64' ואחת משנת 2004. יש גם תיקון ב-2002 לחוק הדרכונים, ששם ניתנת סמכות לשר לא ליתן דרכון למי שלא משתקע בישראל. כלומר, זה מ-2002, זה לא מ-64'.

תיקון שאומר שמי שלא משתקע, השר לא אמור לתת לו - - -

הוא יכול לתת לו דרכון לתקופה קצרה מעשר שנים, או תעודת מעבר. ואז, בנימוקים, הם כתבו מה נעשה: עד שנה לא ניתן דרכון; אחרי שנה ניתן דרכון לחמש שנים; ואחרי חמש השנים נבחן – אם השתקע יקבל דרכון וכבר לא בודקים אותו יותר, ואם לא השתקע לא יקבל הארכת דרכון אלא תעודת מעבר.

אם כבר מדברים, אני רוצה להעיר פה לגבי ההמלצות שהשר אלי ישי נתן לעצמו. בהחלטת ממשלה נקבעו ארבעה קריטריונים, וקריטריון אחד זה קריטריון של הומניטריות. רוב המקרים שהשר לשעבר אלי ישי אישר לתת דרכון לפי החלטת ממשלה היו מקרים הומניטריים. זה לא שהוא המליץ, אלא זה על פי סעיף ג' של החלטת ממשלה.

אלי, אנחנו עוד ניתן לך לדבר.

אני ממשיכה. זה לא משנה אם זה בהחלטה או לא בהחלטה – אתם תבדקו אחר כך איך אתם יכולים לשנות את זה. עובדה: שני סוגי אזרחים, לאחד יש דרכון לשני יש תעודת מעבר. מדוע? כי מישהו החליט שהוא לא השתקע. אבל העולם השתנה, אנשים לא חיים כל הזמן במדינה, מלא אנשים מסתובבים, עובדים בהיי-טק בכל מיני מדינות או נציגים של חברות כאלה ואחרות.

המצב הוא בלתי נסבל, זה לא יכול להימשך. אין עוד מדינה דמוקרטית בעולם שבה לאזרחים, לאחד יש אפשרות תנועה מסוימת ולשני אין. לדעתי זה לא חוקתי, זה פוגע בחופש התנועה, שזו אחת הזכויות הבסיסיות. ואיזה קריטריונים שלא תעשו, איזה שרים שלא תשימו - - -

העיקר לשנות.

אני יכולה להגיד לכם שכשהייתי עורכת דין היה לי לקוח אחד שהשקיע במדינת ישראל 250 מיליון שקל, וכמה מכתבים שאני לא כתבתי עם בקשה להעניק לו דרכון, אני פשוט לא קיבלתי מענה, פשוט זורקים את זה לפח. הרבה פעמים קיבלתי כל מיני הצעות שישקיע ביד ושם איזה חצי מיליון, שייתן לקרן היסוד איזה מיליון דולר, והכול יסתדר.

תודה. בוא נשמע את נציג המשרד לביטחון פנים, רמ"ד מידע פלילי היוצא, סנ"צ מאיר ברקוביץ'. איך אתם בודקים למי למגיע?

לתופעה הזאת אני פחות יודע להתייחס, אבל אני אדבר על איך הדברים מתנהלים באופן שגרתי. כשמשרד הפנים נותן אשרה או מעמד, יש לו סמכות לקבל מידע מהמרשם הפלילי לפני שהוא מקבל החלטה. את הפרטים האלה בעבר היינו מעבירים כמידע או קבצים עם מספרי תעודות זהות, מפיקים מידע במדור מידע פלילי ושולחים אליהם. אבל לפני כשלוש שנים עשינו תהליך ייעול משמעותי בנושא הזה ויצרנו איזושהי כספת וירטואלית, מאובטחת, דרך האינטרנט, שבה משרד הפנים, הגורם שאושר על ידינו להזין את הבקשות, מזין את תעודות הזהות לתוך המערכת, והמערכת יודעת באופן מאובטח לדלות את המידע הרלוונטי רק בהיקף שמגיע להם לקבל, ומעבירה את זה לאותו מקום שממנו הוזנה הבקשה. היה שלב שהדבר הזה ארך 24 שעות, והיום תוך חצי שעה, שעה, המידע נמצא אצלם. בעצם מבחינתנו בזה זה נגמר. הם צריכים לשקול את המידע. לפי החוק לא אנחנו קובעים עמדה אלא אנחנו רק מעבירים מידע, והם צריכים לשקול את המידע שהם מקבלים. כך שמבחינתנו היום זה משהו מאוד פשוט וטכני.

האם אבל אתם בודקים את הקשר של אותו הממליץ לאותו הבן אדם?

לא, מה פתאום.

את זה אתם לא בודקים.

אתם בודקים באינטרפול?

אני רוצה להוסיף משהו. מה שברקוביץ' אמר פה זה לגבי קבלת מעמד. זה אופן הפעולה שלנו מולם בקבלת מעמד. אבל כשיש לנו המלצה משר לתת דרכון בעקבות החלטת ממשלה לעולה שלא משתקע, אנחנו פונים באופן ספציפי לאינטרפול, למדור אינטרפול בחו"ל במטה הארצי. אנחנו מעבירים להם מכתב מפורט עם כל מי שמומלץ, בדרך כלל זה ראש המשפחה והנלווים שלו, שזה אשתו והילדים, ומבקשים מהם לקבל חוות דעת בהתאם להחלטת ממשלה אם הם ממליצים או לא ממליצים. אנחנו מקבלים מהם מכתב תשובה שבו הם ממליצים או לא ממליצים, אחרי שהם בודקים לגבי עבירות פליליות הן בארץ והן בחו"ל. ברוב המקרים הם ממליצים, ובמקרים בודדים הם לא ממליצים. אני יכול להגיד שכרגע יש לי על השולחן מקרה שהם לא המליצו ואנחנו לא נתנו דרכון, ואנחנו בהתכתבויות מול אותו מבקש. עמדת השר היא שלא לתת לו, בגלל שמשטרת ישראל מתנגדת. אבל זה מקרה אחד מתוך עשרות מקרים.

תודה. מר ג'ק קורקוס, מנהל תחום הזכאות בסוכנות היהודית, בבקשה.

אני לא ביקשתי את זכות הדיבור, אבל אני יכול להגיד שאנחנו בטח לא על תקן של מעניקי דרכונים. אנחנו המלצנו במקרים בודדים לחלוטין, בדרך כלל או למישהו שהייתה בעיה כי הרבה זמן הוא לא היה בישראל, או, במקרה השני שידוע לי, לפסנתרן שהשר מרידור בזמנו מצא לנכון להמליץ ששר הפנים יעניק לו דרכון ישראל, ואכן כך בוצע. אבל מעבר לזה, לא ידוע על מקרים שאנחנו המלצנו.

גם אין לכם סמכות להמליץ.

להמליץ תמיד אפשר.

אתם יכולים לתת איזושהי חוות דעת לשר בנוגע לאדם הרלוונטי.

בדיוק. זה בדיוק מה שנעשה. אנחנו לא כל כך צד בזה.

לא, סליחה, אתם כן. כי בכתבה, וזה היה מקרי לחלוטין, הייתי אצל חבר הכנסת פואד בן-אליעזר, שהראה לי על השולחן שלו מכתב חתום על ידי נפתלי בנט - - -

אני מבקשת שהיא לא תציין שמות.

בלי שמות.

טוב, בלי שמות.

חברי הכנסת ואותם שרים לא נמצאים כאן כדי להגיב לטענות שמופנות כלפיהם, אז אני מבקשת שוב: ללא שמות.

אוקיי. יש חבר כנסת, שאמרתי את שמו, שאומר לי מול המצלמה שהוא ממליץ על דרכון תמורת תרומה של שני מיליון דולר לסוכנות היהודית.

זה עדיין לא אומר שהסוכנות היהודית המליצה בפני אותו אחד. לא ידוע לי על המקרה, וזה שזה הופיע בכתבה ואמר את מה שאמר – סליחה, אני לא בטוח שהפרטים נכונים. לא ידוע לי על זה.

אנחנו נצטרך לשמוע את התגובה של חבר הכנסת פואד. ראינו את המקרה בכתבה, זה פורסם.

כן, אבל זו לא הייתה המלצה שלנו. יכול להיות שהוא תרם, לי לא ידוע על כך.

השאלה היא מי רשאי להמליץ, למי פונים. נניח שיש לי בעיה עם השתקעות, אני לא נמצא בארץ כי אני נאלץ לעבוד בחו"ל. למי אני פונה? את מי אני מחפש, לפני שמוציאים אותי? מישהו יודע לענות על זה?

אני אלון שוהם, מהאגף הקונסולרי של משרד החוץ. אני אחראי על השירות הקונסולרי בחו"ל. כמו שנאמר פה, אכן מדובר בחוק הדרכונים, על אותה החלטה ידועה, החלטה 303, שמגבילה את נושא מתן הדרכונים לעולה.

אני לא אכנס לרקע, כי רוב הדברים כבר נאמרו, אני אדבר רק על הטענות שבפניהן ניצב הקונסול כשהוא מדבר עם הפונה. אנחנו מדברים של שלוש טענות עיקריות. הטענה הראשונה מדברת על הנושא של המסמך הישראלי הניתן, שנקרא בשפה המקצועית "תמבד"ל". לא ברור לגויים לגמרי מה המשמעות שלו, כי המושג "לסה פסה" לא קיים אצלנו. הפירוש הוא תעודת מעבר בהיעדר דרכון לאומי. וכך אנחנו אכן מתרגמים את זה. יש לזה כל מיני השלכות ולכן אנחנו מקפידים לשמור על הטרמינולוגיה.
למעשה, כמו שנאמר פה, המסמך הזה נתפס בחו"ל כמסמך טורדני. הבעיה העיקרית שלו היא שהוא לא מגביל אותך בנסיעה, למעט הנושא של פטור מאשרות. כלומר, לישראל יש הסכמי פטור מאשרה עם כל מיני מדינות, והסכמי הפטור בדרך כלל חלים על הדרכון הגבוה יותר לכל מדינה – אני לא מדבר על דרכונים רשמיים, אלא על הדרכון הלאומי הגבוה יותר – ולכן אותו מסמך, תמבד"ל, כמו לסה פסה של המדינות האחרות, לא נכנס לתוקף אותו הסכם. זאת אומרת שאם ישראלי רגיל יכול לנסוע לתאילנד ולנפוש שם, ישראלי שיש לו תמבד"ל צריך אשרה כדי להגיע לתאילנד, על כל המשתמע מכך. זאת הטענה הראשונה שנשמעת, טענת הטורדניות.

הטענה השנייה שנשמעת אצלנו היא טענת הרעת התנאים. מה שקורה היום בעולם היותר חדש, העולם של אחרי 1990 פלוס, זה שמדינות מסוימות לא מאשרות אזרחות כפולה בעוד שמדינות אחרות כן. הדבר הזה גורם לבן אדם שהגיע ממדינה שלא מאשרת אזרחות כפולה, רוסיה לצורך הדוגמה, שבה היה לו דרכון, לוותר על הדרכון הרוסי, ובעצם לקבל בישראל דרכון משונמך. כלומר, הטענה של אותם אזרחים היא: היה לי דרכון ביד, עליתי לארץ, ירדתי מדרגה אחת למטה. זו טענה שתכף אני אגיד כיצד אנחנו מתמודדים איתה.

הטענה השלישית שאנחנו נתקלים בה היא טענה של אובדן הכנסות ופגיעה בחופש העיסוק. הטענה היא שאנשים שצריכים להעתיק את מקום מושבם למדינה אחרת – או שנפגעים בהכנסתם, או שעצם הנסיעה הלוך ושוב בתנאים מגבילים פוגעת בהם.

ההסברים שאנחנו נותנים בדרך כלל לטענות האלה גם הם מתחלקים לאותן קטגוריות. קודם כול, אנחנו מדברים על התהליך הישראלי – התהליך ההפוך. אנחנו אחת המדינות היחידות בעולם, אם לא היחידה, שבה האזרחות קודמת לפעמים לתושבות. כלומר, בכל העולם, כדי להתאזרח, אתה צריך להתחיל איזשהו תהליך: אתה נהיה תושב, במהלך התושבות שלך יש לך כל מיני תנאים מגבילים, למשל מסמכי נסיעה מגבילים, עד שברגע נתון אתה הופך לאזרח. ברגע שהפכת לאזרח יש לך הכול. זה תהליך סִפִּי, כלומר, עברת סף – יש לך הכול. בישראל אין את התהליך הזה, כלומר, אתה מקבל אזרחות לפעמים שעה לפני שאתה מקבל את התושבות, כי אתה מקבל אותה בנתב"ג ואז אתה נכנס ועובר לגור בארץ. וזה אומר שחלק מאותן זכויות שמקבל אזרח במקום אחר, מתקבלות בתהליך יחסית מדורג. זה כהסבר כלפי חוץ.
הנקודה השנייה שאנחנו מסבירים היא שכן קיימת פרקטיקה בעולם של מסמכי נסיעה משונמכים, כלומר, מסמכי נסיעה נמוכים יותר. זה בדרך כלל ניתן לאוכלוסיות שהמדינה בוחרת לתת להן מסמך נסיעה שכזה. אפשר לקחת כדוגמה את הדרכון שנותנות חלק מהמדינות לנוער. יש מדינות, למשל אוקראינה, שבהן הנוער מקבל דרכון שהוא לסה פסה, כלומר דרכון משונמך, דרכון שכן דורש ויזות לפי כל הסכמי האשרה. ולמדינה יש היגיון למה היא עושה את זה. לגבי אוקראינה זה כי הם לא רוצים שיצא נוער בלי פיקוח. יש את זה בהרבה מדינות, אבל בדרך כלל יש לזה איזשהו הסבר, איזושהי אג'נדה של המדינה.
אם לסכם, אנחנו נתקלים במספר טענות, יש לנו מספר תשובות לטענות האלה, לא תמיד הן טובות, אבל זה מה שיש כרגע בידנו. וכל מה שנאמר עד כאן הוא מבלי להיכנס לאותו תחום של רשות האוכלוסין, שהיא בעצם הריבון ומטעמה ומהתוקף שלה אנחנו פועלים. תודה.

תודה. אז אתה אומר שלגבי מה שקורה בשאר המדינות המצב הוא - - -

ישנן מדינות שבהחלט מרשות לעצמן, בתוקף חוק הדרכונים שלהן, למדר דרכונים, כלומר, לתת דרכונים מסוימים גבוהים יותר. למשל, הסינים נותנים לעובדי מדינה דרכונים משודרגים וכל הציבור הסיני האחר מקבל דרכון משונמך. כלומר, יש הבחנה בין דרכון לסוג מסוים של אוכלוסייה לעומת סוג אחר. זה בדרך כלל ניתן כחלק מאיזושהי אג'נדה של אותה מדינה.

אז האג'נדה של מדינת ישראל זה לחלק אזרחים לשני סוגים.

זה לא מה שאמרתי.

מה שאני שמעתי עכשיו זה לא רק שיש לנו פגיעה בחופש התנועה אלא גם פגיעה בחופש העיסוק.

אמרתי שאלה הטענות שאנחנו נתקלים בהן, ואלה התשובות שאנחנו יודעים לתת.

וגם ההשוואה שלנו לסין – בכל זאת, אנחנו מדינה דמוקרטית.

השאלה שלי היא כזאת: למי פונים? נגיד עליתי לארץ ואני היום נאלץ לעזוב בגלל שאני צריך לעבוד בחו"ל. למי אני פונה?

אני אנסה לענות. כל אדם כזה, כל עולה חדש, מגיע אלינו ללשכות ומגיש בקשה לדרכון. ברגע שרואים שהוא לא משתקע מודיעים לו: אתה לא זכאי לדרכון, אתה יכול לקבל במקום זה תעודת מעבר. לרוב הם לוקחים את זה, אבל יש כאלה שלא רוצים ואז הם כותבים מכתב פנייה שבו הם מבקשים לקבל דרכון במקום תעודת מעבר. הם רושמים את כל הנימוקים שלהם, ואז אנחנו נותנים להם תשובה שאומרת שעל פי החלטות ממשלה ועל פי החוק הם לא זכאים, אבל יש בהחלטת ממשלה 2422 לקבוע קריטריונים למתן דרכון. אומרים לו שאם הוא תורם למדינת ישראל, אם הוא עונה לקריטריונים לפי החלטת הממשלה, הוא יכול לפנות לשר שתחום הטיפול של משרדו נוגע ישירות לתרומה שלו, ולבקש המלצה. או אם זה הומניטרי, הוא יכול לפנות לשר הפנים ולבקש דרכון. ברגע שיש בקשה מהשר שלנו לבחון מקרה כהומניטרי או שיש פנייה של שר אחר לתת דרכון, אנחנו בודקים מול אינטרפול, וברגע שאין התנגדות מצדם אנחנו ממליצים לשר לאשר את הדרכון על פי החלטת ממשלה. אם זה דרכון ראשון, זה לשנה, ואם זו הארכה, אפשר לתת את זה לעד שלוש שנים, ואנחנו ממליצים לתת את המקסימום, שלוש שנים.

אחרי כמה זמן עולה יכול לקבל דרכון ישיר?

על פי החלטת ממשלה 303, אחרי שנה עולה יכול לקבל דרכון, אבל בתנאי שבשנה הזאת רוב הזמן הוא שהה בארץ, שזה לפחות 75% מהזמן.

זה נכון לכל המדינות או שיש חלוקה פנימית בין המדינות?

כל עולה, מכל מדינה בעולם. חד-משמעית.

זה הדבר הבא שרציתי לשאול. אני שמעתי טענות – יכול להיות שאין להן הצדקה – שדווקא אלה ממדינות ברית המועצות לשעבר הם אלה שנפגעים. האם יש ממש בטענה כזאת?

לא, ממש לא. כל עולה, מכל מדינה, אנחנו בוחנים אותו באותה מידה. נתנו פה קודם דוגמה למישהו מאוסטרליה שלא נתנו לו. יש לנו מארצות הברית, מצרפת, מכל המקומות. כולם מקבלים את אותה החלטה.

הוא היה רוסי מאוסטרליה. הוא עלה מרוסיה והיגר לאוסטרליה.

אלי, לפי התיאור שלך לתהליך, שעל פיו אתה פונה לשר ומבקש המלצתו, סביר להניח שכבר עברה שנה, נכון? הרי התהליך הזה לוקח פלוס-מינוס שנה, עד שלשכות של שרים עונות.
אם אני עולה חדש שזקוק עכשיו לדרכון, אז אתה אמרת שיכול להיות אחד משני המסלולים: או שפונים לשר מסוים שימליץ לַשר, ואז השר מורה על כך; או שאני פונה אישית לשר הפנים ומבקש ממנו לנמק – נכון? התהליך הזה, כמה זמן הוא לוקח?

תלוי כמה כסף אתה שם על זה.

מאיה, תני לאלי לענות.

אני יכול להגיד לכם לגבי ספורטאים למשל, שהם בדרך כלל אזרחים פשוטים, שתוך שבוע או שבועיים אנחנו מקבלים המלצה מהשרה ומעניקים דרכון. מי שהוא איש עסקים, אז הוא כנראה מגיע לשר יותר מהר, והשר ממליץ בפניו. ויש כאלה שלא פונים, שמסתפקים בתעודת המעבר.

דרך אגב, כשאמרתי שאחרי שנה הוא זכאי לדרכון, יש לכך עוד תנאי: שבשנה הזאת הוא השתקע בארץ. כלומר, אם הוא עלה לארץ, יצא למחרת, חזר אחרי שנה ואומר "אני רוצה דרכון", אז גם אם עברה שנה, הוא לא יקבל דרכון, כי בשנה הזאת הוא לא השתקע, הוא לא גר בארץ.

יש לי פה כמה דברים שעדיין לא ברורים לי. אבל לפני כן, נציג משרד התרבות והספורט.

אנחנו רוצים להעלות בעיה מאוד דרמטית על הפרק.

דודו מלכא, בבקשה.

שמי דודו מלכא, אני סגן ראש מינהל הספורט. אנחנו עוסקים באופן ישיר עם ספורטאים. הלוואי שמה שאלי תיאר כאן, כאילו יש מסלול ירוק, מסלול של שבוע-שבועיים... אני לא רוצה להגיד לכם כמה זמן זה לוקח.

הבעיה היא שדרכון לספורטאי שאנחנו חפצים ביקרו – לא שהוא רוצה אלא אנחנו מחזרים אחריו, כי הוא יכול לייצג את ישראל... תכף אני אדבר על ספורטאים אחרים, שמשתקעים כאן הרבה שנים והם לא יהודים, אבל זה משהו אחר.
הדרכון הוא הכרח כדי לייצג את מדינת ישראל. ואז מגיעים למשרד, מקבלים את השלב הראשון של האזרחות – ומחכים. צריך להמשיך ולנדנד, וזה המון-המון זמן, ולעתים אנחנו אפילו מפסידים תחרויות של קריטריון, ואז אם הוא מפסיד תחרות של קריטריון הוא לא יכול להיכנס לאליפות העולם וכן האלה.

זו פעם ראשונה שאני שומע שמשרד הפנים עושה משהו טוב. פעם ראשונה שאני שומע את זה. מספיק כבר עם ה-לקנות מדליות, תגדלו אותם בארץ ויהיה להם דרכון מפה. קונים אותם - - -

לא, לא, זה לא - - -

לא, המקרה האחרון שאני טיפלתי בו – אולי הלפני אחרון – הוא של בחור בן 16 מנעל"ה, שכן התאמן פה וצמח פה מגיל הנוער, והייתה לו תעודת מעבר אבל הוא היה צריך דרכון קבוע.

אז עוד פעם משרד הפנים לא עושה דברים טובים.

בוא נעזוב את הוויכוח הזה. העולם היום הוא גלובאלי, ספורטאים עוברים ממדינה למדינה, מכל מיני סיבות, ואף אחד לא קונה ספורטאים, כל אחד מגיע מרצונו.

לפני המשחקים האולימפיים האחרונים לא הייתה לי ברירה, לקחתי את הספורטאי באופן אישי וישבתי במשרד הפנים יום שלם עד שהוציאו את הדרכון. אז זו סוגיה אחת.

סוגיה שנייה היא של ספורטאים שבחרו להשתקע בישראל. אני לא מדבר על שנה או שנתיים, אלא על עשר שנים ויותר. נכון שהם לא יהודים, אבל כאן זה המקום שהם בחרו לשבת בו. מכיוון שהם כבר חלק מההוויה הישראלית, חלק מהקבוצה, ויכולים גם לתרום לנבחרת ישראל – כמובן שזה עובר את ההמלצות שלנו, אנחנו בוחנים שזה לא בשביל לעשות איזשהו ביזנס עם שחקנים שמרוויחים הרבה כסף – אז גם פה צריך ליצור איזשהו שינוי בהחלטה, כדי לאפשר לספורטאים כאלה לייצג את ישראל. אלה לא ספורטאים שבאים הנה ועוזבים, אלא ספורטאים שלמעלה מעשר שנים פה.

הם אזרחים ישראלים אותם ספורטאים?

ברור שבשלב הראשון אנחנו מקבלים בשבילם אזרחות ורק בשלב הבא אנחנו מבקשים... אני אתן דוגמה: שוער כדוריד מאוד-מאוד בכיר, שאחרי 15 בארץ קיבל אזרחות. ועכשיו, כדי לייצג את ישראל, הוא צריך דרכון, כי בלי זה הוא לא יכול לייצג.

כי היו מקרים שקיבלנו המלצות ממשרד ה – סליחה, שאני אומר את זה פה – לתת דרכון לתושבים ארעיים א/5, או תושבי קבע שהם בכלל לא אזרחים, בעוד החוק מתיר לתת דרכון רק לאזרחים. כנראה שאלה היו הבעיות לגבי ההמלצות.

טוב, הבנו. אלי גרביץ, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות קצרות. לגבי שאלת האפליה, למיטב ידיעתי אכן לא קיימת אפליה דה-יורה, כלומר, לא בוחנים מאיפה העולים החדשים עלו. אבל דה-פקטו, אלה שעולים מארצות הברית, אלה שעולים מאירופה – אותם הדרכון הישראלי מעניין כקליפת השום, כי הם יכולים לנוע ולנוד בעולם בלי שום בעיה עם הדרכון הישן. לכן מי שנפגע בפועל זה בעיקר עולים מברית המועצות לשעבר.

נקודה שנייה, אנחנו עשינו בשיתוף ערוץ 9 סקר באתר סקרים ברוסית שבודק מה העולים חושבים על מדיניות משרד הפנים. אני דווקא הופתעתי לטובה: 56% מהעולים לא חושבים שמשרד הפנים מפלה אותם לרעה, ורק 36% חושבים שכאן.

צריך לעבוד על אלה שכן. אני מצטער על זה.

נקודה שלישית, הייתה שאלה למי פונים. לדעתי הכוונה הייתה לא לאיזה אשנב ניגשים במשרד הפנים, אלא מה עושים אנשים שרוצים לקבל דרכון.

בדיוק, זו השאלה שעדיין לא קיבלתי עליה תשובה.

אני יכול להעיד רק לגבי אנשים שפונים אליי. השיחה מתנהלת כך: אני אומר להם שיש שלוש דרכים לקבל דרכון ישראלי. דרך אחת, נורא פשוטה, זה לחיות בישראל, להימצא פה פיזית. אבל היא לא מתאימה לכולם, כי העולם גלובאלי. הדרך השנייה זה להיות עילוי בתחום המדע, התרבות, הספורט וכולי – להסתכל בראי ולשאול מי רוצה יותר: המדינה רוצה שאתה תחזיק בדרכון כדי שתייצג אותה או שאתה רוצה יותר דרכון, כדי לנוע בעולם. ויצא לי לייצג מדענים שהמדינה יותר רצתה שהם יחתמו "מכון וייצמן, ישראל" ולא "דְיוּק" או "MIT". ולגבי אנשים שהם לא מדענים גדולים אבל הפרוטה מצויה בכיסם, דרכון הוא דבר נורא נחמד אבל בעיניי הוא לא שווה את הסכומים שדיברו עליהם, סכומים של מאות אלפי דולרים. לא היה אף לקוח שאמר "ואללה, חצי מיליון דולר? אני אקנה דרכון". אנשים שהיו תורמים ורוצים להמשיך לתרום – יכול להיות שאפשר למנף את התרומות הקודמות שלהם, יכול להיות שהם ינווטו בצורה קצת שונה את התרומות שלהם, אבל אני לא ראיתי בן אדם שקנה דרכון מאפס, לפני שהוא היה תורם בנשמתו בעבר.

אני חייב לשאול שאלה את כל אלה שהתייחסו. התהליך שמדינת ישראל מציבה נשמע לכם לא סביר? לי הוא נשמע מאוד סביר. לי הוא נשמע מאוד-מאוד סביר. התהליך הזה הוא המינימום שבמינימום, וברוב מדינות אירופה והמערב התהליך הוא פי אלף יותר קשה.

לא, אתה מתבלבל. שם זה קבלת אזרחות, ופה אתה מדבר על אנשים שהם כבר אזרחים.

כי האזרחות היא אוטומטית.

אז תשנו את חוק השבות - - -

לא, לא, אל תכניסי את זה.

אי אפשר גם וגם. או שיש אזרחים, ואז לכל האזרחים יש אותן זכויות, או שאל תקראו לעצמכם מדינה דמוקרטית.

גברתי, אני מאוד שמח על ההתניות, ואני רוצה לקבל את אישורך איך להתבטא. אני חושב שהסגנון שלך הוא לא רלוונטי לדיון הזה. אנחנו מנסים לקיים פה דיון שבוחן איזה עניין בצורה מתורבתת, ואת לוקחת את זה למין סלוגנים. אבל אני ממש מצטער, זה פשוט לא המקום, את פקששת בחדר לטעמי.

אני חושב שמדינת ישראל באה ואומרת "דבר ראשון, אני קולטת את העלייה, ולפיכך אני פותחת את שעריי, ומי שבא – הוא אזרח. אני גם מודעת לכך שיש לי מספר בעיות – העולם הוא גלובאלי, יש כל מיני תופעות, יש כל מיני מקרים שקורים, הרי אנחנו מכירים כל מיני מקרים של אנשים שנמלטו מפה וביקשו להתיישב כאן וכולי – ולכן אני רוצה לעשות איזושהי מערכת אלמנטרית של סינון: תהיה פה שנה. אני לא מבקשת ממך להיות פה תשע שנים, כמו בשווייץ. תהיה פה שנה, שב פה שנה".
חבר'ה, לאף אחד שבא ממדינות שקשה להשתמש בדרכון שלהן בעולם לא בוער לצאת תוך יומיים. ואם יש כאלה, אז הם בשוליים של השוליים של השוליים של האחוזים. אתה יכול לעשות לי ככה עד מחרתיים, אבל אני גם חי בעולם הגלובאלי הזה, גם אני נדרש לתנועות כאלה ואחרות. אז כמה זה? 2%? 3%?

אנחנו מדברים פה על מספרים נמוכים – סך הכול היו 196.

סליחה, אני רוצה להשלים את ח"כ חסון, אפשר?

לא, את לא יכולה, כי אני עוד לא סיימתי.

לפיכך, אני רוצה שתנסו בדיון הזה להגיד איפה יש בעיה מערכתית. אם יש בעיה מערכתית בפרמטרים שמדינת ישראל קבעה – בסדר. אבל אם אנחנו רוצים לעשות עכשיו דיון על משה, איציק ויענקלה – זה בסדר גם כן. אבל השאלה היא אם אנחנו מקיימים פה דיון על משה, איציק ויענקלה, או שאנחנו רוצים לשנות משהו בהתנהלות של מדינת ישראל? הבניין הזה צריך לקבוע את הפרמטרים שהמדינה פועלת בהם, הוא לא אמור לשבת עכשיו ולדון במשה, איציק ויענקלה, אני לא חושב שבשביל זה אנחנו צריכים את כל הפורום הזה. את זה לוקחים, יושבים עם משרד הפנים, ואז פתאום מגלים שזו לא בעיה של 100,000 דולר – למרות שיש גם בעיות של 100,000 דולר – אלא פה הוא לא ממש אמר את האמר, פה הוא ניסה להיכנס ככה, ופה הוא ניסה לדלג ולקצר משהו.

חבר'ה, תמקדו. אני מבקש, יואל, שתגידו קודם כול איפה הבעיה בפרמטרים שמדינת ישראל קבעה. משם נתחיל. אני לא חושב שצריך להיות כאן משהו אחר.

אז אפשר להתחיל מזה שגם אפשר לשלול יותר מאוחר דרכון שכבר ניתן.

דרך אגב, אפשר.

אחרי 20 שנה אפשר לשלול לבן אדם דרכון, בן אדם שגם אין לו אזרחות אחרת.

אני לא הבנתי מה זה תרומה כלכלית למדינה ומי קובע את התרומה. איכות השלטון, בבקשה.

אני רוצה לחדד איזושהי נקודה, אני חושב שחבר הכנסת חסון לא ישב פה כשדיברתי. אנחנו מדברים כאן על בעיה מערכתית, על החלטה עמומה, על כך שנוצרה פה תופעה שאנשים קונים דרכונים בכסף על סמך המלצות עמומות שאינן חשופות לציבור. אנחנו לא יודעים מיהם אותם אנשים, מדוע אותו שר נותן להם את אותה המלצה. ובסופו של דבר, נוהל שמדבר על תרומה לכלכלת ישראל הפך להיות תרומה כספית לעמותות או לארגונים.

אתה באמת מאמין ששר מוציא מכתב - - - ?

אני, חלילה, לא מאשים ולא אומר שום דבר.

האם אתה חושב ששר חותם על בקשה לקפה בלי אישור של יועץ משפטי?

אני מאמין שלא, אני לא רוצה להאשים אף אחד, אני פשוט אומר - - -

זאת אומרת שזה מתבסס על איזושהי סמכות שיש לו.

נכון, יש לו את הסמכות, אבל זו סמכות לא ברורה.

אנחנו מבקשים שאותה סמכות תוענק לוועדה מקצועית, לדרג פקידותי שבודק את הדברים.

למה? למה?

ככה זה עובד.

לא, זה ממש לא עובד ככה.

השרה לא חותמת אם אין המלצה - - -

בוודאי.

אבל הסעיף בחוק הוא: "תורם תרומה ממשית לכלכלת ישראל על ידי קיום פעילות כלכלית בהיקף נרחב במדינה". מה זה אומר? מה זה אומר?

יש לי אלייך שאלה מאוד פשוטה. אני משוכנע שיש לזה מענה – בלי לדעת, אני לא מכיר את - - -

מר חסון, אני חקרתי את הנושא הזה שלושה חודשים. אין.

הסיפה של הסעיף קובעת שלשם בחינת התרומה לכלכלת ישראל תידרש המלצת השר אשר תחום טיפול משרדו נוגע ישירות לתחום שאליו מופנית התרומה לכלכלה. זאת אומרת שנדרשת איזו בחינה מקצועית האם לתרומה הממשית יש נגיעה לתחום העניין שבסמכות אותו משרד. יכול להיות שנדרשים עוד קריטריוני משנה - - -

אז 200,000 דולר לא, ו-300,000 דולר כן.

וזה גם לא לכלכלה.

אני מסכימה עם העובדה שזה עמום.

לפחות 11 דרכונים... אני יכולה להגיד את השם של הארגון?

יש פה נציג של הארגון?

זו בעיה שלה, היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, היא חשופה.

אין בעיה, אני כבר פרסמתי את זה ועדיין לא נתבעתי. 11 דרכונים - - -

סליחה, זה משהו שלא נהוג.

יד ושם אישרו לי ש-11 דרכונים ניתנו בעבור תרומה של 300,000 דולר. ואני באופן אישי, הציעו לי תמורת 400,000 דולר ו-20,000 דולר דמי תיווך במזומן לארגן לי דרכון תוך חודש. זה נראה לך מצב שהוא בסדר?

אני דוברת יד ושם, אפשר להתייחס?

סליחה, אני רוצה להגיד משהו. אני חושב שאם יד ושם ימליץ למדינת ישראל, אני מציע שמדינת ישראל תתייחס לזה בכובד ראש, כי אני חושב שידיו נקיות, הוא לא מוסד לכוונות רווח. אם אני הייתי באותו יום השר, הייתי אומר "יד ושם, אם זה חשוב לכם אז זה חשוב גם לי".

אבל זה פשוט לא לפי החוק.

זה לפי סעיף א' בהחלטת ממשלה.

זה ממש לא נכון. זו תרומה לכלכלה? 300,000 דולר?

- - -

חברים, אנחנו מאבדים פה סדר. חבר הכנסת חסון, בבקשה.

תקשיבי רגע, אני חוזר ואומר לך שאם יד ושם באים אליי כשר בתוקף סמכותי והיו אומרים לי שזה חשוב להם לסייע לדבר הזה והיו מגבים את זה בכתב ומנמקים את זה, אני אומר לך שאני הייתי עוזר להם, גם אם את היית צועקת עד מחרתיים.

אני לא צועקת.

מדובר במוסד שלא מעניין אותי אם זה 100,000 דולר, 300,000 דולר, או 10,000 דולר.

ו-20,000 דולר במזומן לתיווך?

רק שנייה, את כל הזמן מפריעה. על ה-20,000 דולר האלה שמעת ממאכער שלא - - -

שאושר על ידי אבנר שלו שהוא ידיד קרוב של יד ושם.

אבל אבנר שלו לא אישר לך שהוא הסכים לעשות את זה.

מאיה, אני קורא אותך לסדר.

אני לא מכיר סוג כזה של התנהלות בדיון, באמת.

זה גם חוסר כבוד ליד ושם.

עוד מעט ניתן ליד ושם להגיב.

אני אומר לך, אדם שמציג את עצמו כמי שקרוב ואומר "תן לי את הכסף, אני אדע לסדר את זה עם יד ושם" – זה עדיין לא מכתים את יד ושם, אל תטעי.

לא טענו את זה אף פעם.

אל תטעי לרגע. לרגע אחד אל תטעי.

אבל זה מכתים את המדינה זה שיש מאכערים ב-20,000 דולר.

יואל, זה לא מכתים שום מדינה. בחייכם, תפסיקו כבר. נורא קל לראות במדינה הזאת - - -

יש חשבונית על הכסף הזה?

אבל זה האדם. האדם הוא זה שגנב.

אז זאת התופעה שצריכים למנוע. אין לי בעיה שיד ושם ימליצו, או כל גוף אחר.

אבל מה זה קשור לדרכון? בכל תחום יש מאכערים, ודרך אגב, 90% ממה שהם אומרים זה בלוף, הם עובדים בשיטה הזו. אני בא מהחיים האלה, אני מכיר את זה, אני מכיר אנשים שגובים מיליונים על בלופים. אני מוכן גם לשלוח אותך, כי אני רואה שאת אוהבת תחקירים, לכל מיני גורמים כאלה. תראי איך יוציאו ממך שני מיליון שקל עם חיוך. דרך אגב, יש משפט מאוד מפורסם על בתים מאוד גבוהים של אחד שאמר "אני יודע לסדר". אז זה שמישהו אומר לך למצלמה "אני יודע לסדר", זה לא עושה שום דבר ובטח לא מעיד על המוסד.

אבל אני חוזר לדיון. הדיון הוא האם אני משאיר את שיקול הדעת לשר. את טוענת "תגדיר את זה בצורה מדויקת", ואילו אני טוען שצריך להשאיר את שיקול הדעת, כי אני חושב שזה לא נעשה באלפים, זה לא נעשה בעשרות אלפים, ואני לא חושב שהחוכמה והצדק מצויים אצל מי מאיתנו פה סביב השולחן, כולל אני, ולפיכך אני אשאיר את שיקול הדעת, ואני אבחן האם בשיקול הדעת הזה נעשה שימוש במשורה או באופן גורף.

אגב, אנחנו לא יכולים לבחון, כי 90% מהשרים סירבו להתייחס.

את יכולה. ועדת הכנסת יכולה לקרוא למשרד הפנים ולהגיד לו: אדוני, תציג לי כמה דרכונים אתה קיבלת על פי סעיף זה וזה.

לא כמה, אלא למה. מה היו הנימוקים. אנחנו לא יודעים. כאילו מחלקים תעודות הוקרה ולא דרכונים, באמת.

שהוועדה תתחיל מזה שהיא תקבל את המידע.

דוברת יד ושם, בבקשה.

אני רוצה להבהיר: כשיד ושם מבקש מהשר לתת המלצה לשר הפנים לקבלת דרכון, הוא לא מדבר בשום אופן, אף פעם, על הסעיף של תרומה לכלכלה. את יכולה לראות את זה בהמלצות, וגם אמרנו לכם את זה. התרומה ליד ושם היא תרומה שבה אנחנו קונים מסמכים מברית המועצות לשעבר, איתה אנחנו מביאים מורים, איתה אנחנו אוספים עדויות, איתה אנחנו פותחים מרכז מחקר – וכל זה זה תרומה לתרבות היהודית, לפי הצעת הממשלה. הלוואי שמדינת ישראל הייתה מממנת את כל יד ושם, אבל תרומות זה אחד הדברים שבעזרתם אנחנו עושים את העבודה של הנצחת השואה. אז אתם מדברים על 11 מקרים של יד ושם בעשר שנים, כי נורא נוח ללכלך על המוסד, כי זה עושה לך רייטינג.

נו באמת, נו באמת.

כן, זה ברור לאורך כל הדרך. את קיבלת את יושב-ראש יד ושם, והוא דיבר על שני מקרים שמתייחסים לאותו בן אדם שהוא הכיר אותם, מתוך ה-11. אלה הנתונים.

ממש לא.

אני יודעת מה הוא אמר. אני לא מתכוונת להתעמת איתך, חבל על הזמן. אני ראיתי שכמו שאין לכם כבוד לפה, גם אין לכם כבוד ליד ושם. אז קצת פרופורציה, בואו לא נשפוך את התינוק עם המים.

חברים, בואו כולנו לא נצא פה מפרופורציה.

אנחנו ברבע השעה האחרונה נגררנו למקום הלא נכון.

בדיוק, למקום הלא נכון.

חבר הכנסת שאל מה הקריטריונים. הבעיה היא שאין קריטריונים. אני לא מדבר על 196 הדרכונים, אני מדבר על הבעיה האקוטית: מתן דרכונים לעולים.

אבל אמרו לך למה.

חבר הכנסת חסון, שנייה, יש פה שני עניינים. אחד העניינים זה מרכז החיים והדבר השני זה תרומה לכלכלה. אלה שתי הסוגיות, ולכל אחד יש את דעתו. חבר הכנסת חסון חושב שצריך להשאיר את זה איך שזה. כל אחד חושב את דעתו, אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין לעומק האם זה עניין של חקיקה, האם צריך לשנות את כל החוק, או האם זה בהצעת מחליטים. מכל החומר שנחשפתי אליו בשבועות האחרונים אני רואה בעיה כזאת: עדיין רוב האנשים שנפגעים מזה זה דווקא אנשים שעלו לפה עם המשפחה, אנשים שרוצים לגור בארץ, אבל מטעמי עבודה נאצלים לנסוע לחו"ל כבר בשנה ראשונה, ואני מכיר לא מעט כאלו. אותם אנשים צריכים היום ללכת לשר, ומבקשים מהם כסף לתועלת הציבור. אני לא אומר שבהכרח אלה אנשי עסקים, עשירים, בעלי הון, אלא אנשים שעובדים, אנשים ציוניים שרצו לעלות לארץ, אבל הפרנסה שלהם היא בארץ המוצא. ועל משרד הפנים להרחיב את החלטת הממשלה הזאת ולתת לאותם אנשים...

לגבי מרכז החיים, לפי איך שאני רואה את זה, אם המשפחה שלך היא פה והילדים שלך פה, והם אלו ש... בסופו של דבר את רוב הכסף אתה מוציא כאן, כי המשפחה שלך כאן. אז אני חושב שמשרד הפנים צריך להרחיב את זה ולתת להם דרכון בלי כל הסמטוכה הזאת של לגשת לשרים וכולי.

אני יכול לענות?

אלי, סליחה, לפני שאתה עונה, יש לי עוד שאלה. באיזה מדינות אדם שעולה צריך להפקיד את הדרכון שלו בתמורה לאזרחות ישראלית? אני לא מבין את הטענה הזאת. נניח שאני עולה עכשיו מצרפת. אני מקבל אזרחות ישראלית איך שאני עולה. האם אני מוותר על האזרחות הצרפתית?

יש מדינות שכן ויש מדינות שלא.

למשל רוסיה.

רוסיה לא. ביילורוסיה.

אז תגידו לי על כמה מדינות מדובר.

יש הבדל אם הוא מקבל את האזרחות כהתאזרחות או כעולה. אם זה אוטומטית כעולה, רוב המדינות בעולם מכירות בזה ולא דורשות לוותר על האזרחות.

זאת אומרת שבעצם אני משאיר לו את יכולת התנועה בעולם, רק לא עם דרכון ישראלי.

למעט מדינות שדורשות ויתור, שכאן זה העניין של הפטור.

אז אני שואל איזה מדינות. אם תגידו לי שזה רק ארבע מדינות - - -

אני חושב שפחות.

אפילו פחות. אז בעצם אני משאיר לו את יכולת התנועה, את יכולת הפרנסה, משאיר לו הכול, ורק שם לעצמי את התנאי הראשוני שאומר: תהיה פה שנה – תקבל. אז על מה הדיון? מה הדרמטיות?

אני חוזרת ואומרת: גם אחרי כמה שנים לוקחים בחזרה את הדרכון ברגע שבן אדם לא היה 75%. גם אחרי 20 שנה.

לנו בכתבה יש דוגמה של בן אדם שהיה לו דרכון במשך 20 שנה. היו לו שישה דרכונים, ושללו לו בשביעי. זה פשוט - - -

אני לא יודע לענות על זה.

זה נושא אחר לגמרי, נושא של השתקעות כמרכז חיים, אבל זה לא שייך לעולים.

עזוב, אני לא נכנס לזה. אני עוד פעם אומר: עם כל הכבוד, אני בדרך כלל רואה או ברצלונה או ערוץ 8, אז יכול להיות שאני מפקשש באמצע את הערוצים הרציניים. אבל אני שואל אתכם שאלה מאוד פשוטה: האם יש בפרמטרים שהמדינה קבעה משום לקות, ואם כן תגידו לנו מה היא?

הם לא ברורים.

את אמרת עכשיו על דרך השלילה. בשלילה של רישיון, במקרים מאוד קיצוניים, יש למדינה את הסמכות.

אבל זה לא מקרים קיצוניים.

אני לא יודע.

אני אומרת לך.

אז שילך לבג"ץ ויזכה.

יש ארבע דוגמאות בכתבה. יש דוגמה של בן אדם שהיו לו שישה דרכונים ופסלו לו בשביעי. יש מישהי שהיה לה דרכון אבל גנבו לה את התיק, ומשרד הפנים הודיע לה שהוא לא נותן, למרות שהיה לה דרכון.

אבל אני לא יודע להסביר לך למה.

למה? כי הנהלים לא ברורים.

זו לא שאלה של נהלים. אם אין סמכות למשרד הפנים, הולכים לבית משפט ומקבלים את זה בחזרה. אם יש סמכות, גם אז אפשר ללכת לבית משפט ולערער. אבל אני שואל אותך עכשיו על סעיפים, אני לא שואל אותך עכשיו על המקרה של השכנה של אימא של מוישה.

זו לא השכנה של אימא של מוישה, זה נותן דוגמה של אלפי אנשים. ואגב, אלי גרביץ מייצג הרבה מאוד כאלה, והוא גם יגיד לך שבהמון פעמים הוא זוכה, נכון, אלי?

גם בהמון פעמים הוא לא זוכה.

אני לא יודע מי זה אלי גרביץ ואני לא אומר משהו לגבי הלקוחות שלו, אבל אני לא מכיר עורך דין פלילי אחד שישב מולי ואמר לי: הלקוח שלי באמת אשם.

אני לא עורכת דין, ואני אומרת לך שיש אלפי אנשים שנתקלים בבעיה הזאת.

"מאות אלפים".

אלי, בבקשה.

אני רוצה לענות לך על מה שאמרת. כשיש משפחה גרעינית שמשתקעת בארץ, גרה בארץ, וראש המשפחה יצא החוצה ואין לו את ה-75% מהזמן או שאין לו את השלוש מחמש שאנחנו בודקים, אז במקרים כאלה, גם אותו אחד שלא משתקע מקבל דרכון, כי אנחנו רואים את כל המשפחה כמשפחה משתקעת, ואם הוא יוצא רק לפרנסה, אז הוא יקבל דרכון.

אבל זה לא בחוק ולא במחליטים, זה שיקול דעת שלכם.

אנחנו רואים את זה כהשתקעות. אם המשפחה שלו משתקעת והוא יוצא לפרנסה, ויש קשר ביניהם... אני לא מדבר על זוג שעלה לארץ ואחרי יומיים התגרשו והוא נמצא שם והגרושה שלו פה. היו לנו גם מקרים כאלה – כאן לא מדובר במשפחה גרעינית שהשתקעה.

אנחנו מדברים על משפחה גרעינית. אני מבקש מכם להוסיף את זה ל - - -

רצינו להוסיף את זה, רצינו לתקן את החלטת הממשלה, אבל זה נתקע בדרך מסיבות כלשהן. אחד הדברים שרצינו להוסיף בהצעה זה את המקרים האלה. שבמקרים של משפחה גרעינית שמשתקעת פה, שיינתן גם לראש המשפחה, שגר בחו"ל.

אז אני מבקש מכם להגיש את זה שוב. אתם תקבלו את כל הרוח הגבית מהוועדה. אנחנו גם נדבר עם השר שיעביר את זה.

אבל בהצעת מחליטים אין לנו שליטה, זו הבעיה שלו. הוא יכול להגיש ועוד שנתיים לחזור אלינו ונגיד שאין כלום. עדיף שנגיש הצעת חוק שלנו.

אז אנחנו נגיש הצעת חוק. אנחנו ניתן פרק זמן של חודשיים-שלושה, ואם אנחנו רואים שזה לא זז, אנחנו נלך על הצעת חוק.

כמו שאמר חבר הכנסת חסון, עמדת הממשלה היא שצריכים איזשהו פרק זמן כדי לבחון... במקרה שהוא עולה חדש, הוא גם מתאזרח. כשעולה חדש מגיע ומקבל אזרחות מכוח חוק השבות נדרשת תקופה, ועצם העובדה שהאזרחות לא מעניקה אוטומטית דרכון ישראלי נבחנה על ידי בג"ץ מספר רב של פעמים, וניתנו מספר החלטות שאומרות שהמדיניות הזאת היא סבירה וחוקתית ובסדר גמור, וברור לכל בר דעת שהדרישה הזאת נחוצה.

לגבי הקריטריונים שהוזכרו, יש איזשהו נוהל פנימי, כמו שעורך דין גרביץ הזכיר. משרד הפנים אמר שהוא מבקש לתקן את החלטת הממשלה, ובנוסף, בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי לפני לא הרבה זמן, נאמר שמשך הזמן שבן אדם נמצא בארץ הוא לא פרמטר יחיד, וכל העניינים שהועלו שם – שהעולם גלובאלי ואנשים יוצאים לחו"ל על מנת לעסוק בעבודות ישראליות ולא ישראליות – הם גם פרמטרים ששר הפנים צריך לשקול בהחלטה אם לתת דרכון. כלומר, פרק הזמן הוא לא פרמטר יחידי, וזה נאמר בפסק הדין.

כן, אבל חשוב לקבע את זה, על מנת למנוע תופעות של מאכערים.

פסק הדין הוא לגבי מתאזרח?

כן.

ברגע שזה לא מקובע ולא קיים אפילו בהחלטת ממשלה – כאן מגיעות התופעות של המאכערים.

רגע, זו סוגיה אחת. הסוגיה של המאכערים היא סוגיה נפרדת, שנוגעת להחלטת ממשלה אחרת, שמדברת על פרק הזמן של השנה. עורך דין גרביץ לא דיבר על זה בכלל, וגם המנכ"לית בכלל לא דיברה על זה, אלא היא דיברה דווקא על הסוגיה שאני דיברתי עליה. יש את העניין שהעלתה הכתבת, שזה עניין של החלטת ממשלה ספציפית שמדברת על מתן דרכונים בתקופה הזאת של השנה, שבה, על פי החלטת הממשלה, לא ניתן דרכון בכלל. בעניין הזה יש שאלה של פרשנות של ההחלטות. אבל אנחנו הבנו שהדיון הזה הוא רק על הנושא הראשון, לא על הנושא הזה.

אבל, כמו שהבנתי, אין שום המלצה שהיא בניגוד להנחיות האלה, כמו שהבהירה הדוברת של יד ושם. ההמלצה שניתנה ביחס לתרומות ניתנה לא ביחס לכלכלת המדינה אלא כתרומה לתרבות. יכול להיות שגם את זה צריכים לבדוק, אבל זה כבר עניין של החלטות ספציפיות. בכל מקרה, בקריטריונים האלה, לא הצביעו על בעיה. כלומר, לדעתנו הם ברורים. ההמלצות האלה צריכות להיבחן, אבל כל עוד לא הועלתה בעיה ספציפית בנהלים האלה או בהחלטות שניתנו על ידי שר הפנים ושרים אחרים, אנחנו לא רואים פה בעיה שאנחנו צריכים לטפל בה.

תודה. נמצא כאן אלכס מרזון, שרוצה לדבר.

מן הראוי להדגיש פה נקודה נוספת. למשל, העולים שהגיעו מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 המוקדמות, האזרחות היחידה שהם קיבלו זו אזרחות ישראלית. אני אחד מהם. הבעיה שבה נתקלים זו בעיה בחידוש הדרכון אם העתיקו את מקום מגורם עקב עבודה וגם הביאו את המשפחה שלהם לשם. תוך כדי הם צריכים לחדש את הדרכון, וזה נתון לשיקול דעת של משרד הפנים.

זאת הבעיה העיקרית היום של כל אלה שהיו להם דרכונים לעשר שנים. נגמר להם התוקף והיום הם בלי דרכונים.

יפה, אבל כאן אנחנו מגיעים לנקודה של אזרחות סוג א' ואזרחות סוג ב'. כלומר, יליד הארץ אף פעם לא נתקבל בבעיה כזאת, למרות שבגיל חמש ההורים יכולים לקחת אותו לארצות הברית. כל מה שהוא צריך זה להגיע לקונסוליה בארצות הברית והוא מחדש אוטומטית את הדרכון.

לא, זה לא נכון. בכל העולם נהוג הדבר שנקרא "איבוד תושבות". כלומר, אם אתה לא נמצא בארצות הברית 50 שנה, או בצרפת 30 שנה, או כל מדינה שבה אתה לא נמצא, אתה יכול להישאר כאזרח, אבל אתה תאבד באיזשהו שלב את התושבות שלך. גם בישראל אפשר לאבד תושבות. אפשר לאבד תושבות אם אתה לא זכאי לחוק השבות, וגם זכאי חוק השבות יכולים לאבד תושבות, למרות שזה איזשהו ניואנס טכני.

אבל אמרו שילידי הארץ לא מאבדים תושבות.

זה לא נכון. אני אתן את הדוגמה שלי. אני סמל אזרחות 2, כלומר, עולה כקטין, ורעייתי היא סמל אזרחות 3, כלומר, ישראלית שנולדה בארץ. לשנינו יש בדיוק את אותן זכויות מבחינת אובדן תושבות. כלומר, אם שנינו נשהה בחו"ל 20 שנה בלי לשמור על קשר – יש איזשהו סעיף שמסביר איך – שנינו נאבד את הזכות להחזיק בדרכון ולשנינו תונפק תעודת מעבר. זה לא אומר שאיבדנו את הזכות שלנו להתנייד בעולם, זה אומר שנפגענו בהתניידות שלנו בכך שיותר קשה לנו לנסוע לתאילנד למשל.
אז מהבחינה הזאת אזרחי ישראל שווים. מתי הם לא שווים? הם לא שווים כשמדובר במישהו שהוא עדיין בסטטוס עולה. בסטטוס הזה יש לו בדרכון איזושהי אסמכתה, שנקראת 69, שלפיה כל עוד הוא לא עבר סף ראשון של השתקעות הוא חשוף להנמכה של הדרכון. ועל זה לדעתי צריך להיות פה. אני הבנתי שהדיון כרגע הוא על זה, לא על אלה שכבר יש להם אזרחות מותנית, אלא על אותו סטטוס של עולה שקיבל דרכון אבל הדרכון של חשוף לנטילה בחזרה אם הוא לא השתקע. ועוד פעם, נושא ההשתקעות הוא אמורפי.

תודה, אלון. אלכס, תודה על הנקודה. אם מישהו מכיר מקרים של מישהו שעלה לכאן וגר כאן ואז הוא עובר מדינה ומאבד את התושבות ויש לו קושי לקבל; לעומת מי שנולד לארץ, שאין לו קושי כזה – פה אני רואה אפליה, וצריך לבדוק את זה.

יש לי המון פניות כאלה.

אז תביא אותן.

הפניות הרבות שמגיעות היום הן של כאלה שיש להם הרבה מאוד שנים דרכון. אלה בדרך כלל דרכונים שניתנו להם לעשר שנים. זה לפני החלטת הממשלה, שהייתה ב-2004. ואז פג תוקפם של הדרכונים האלה. היום, אפילו בשביל לקבל את תעודת המעבר, מטרטרים אנשים חבל על הזמן. גם תעודת מעבר לא נותנים להם היום, ואנשים פשוט תקועים היום ללא דרכון, כי לא לכולם – במיוחד לא ליוצאי ברית המועצות לשעבר – יש דרכון שני.

לגבי כל ההמלצות האלה של השרים – רבותיי, אני שמעתי על הכתבה בערוץ 9. תשמע, זה פופוליזם לבוא לאותם שרים ולהגיד להם "למה אתם חותמים", הרי החלטת הממשלה הייתה שהשרים יחתמו, אחרת לא היו מגיעים למצב הזה. לכן זה לא בגלל שהם מיוחסים יותר או מיוחסים פחות, אלא הדרכונים האלה... ואני אומר לכם: הקצב הזה יגבר, כי המון ישראלים עולים לשעבר, במיוחד מברית המועצות לשעבר, נמצאים שם ועושים שם עסקים, ולא נמצאים פה. והדרכונים שלהם פגים בימים האלה, בשנה הקרובה יהיו המון מקרים. אני קיבלתי לפחות עשר פניות בתקופה האחרונה, וזה יגבר. ואם לא נמצא לזה פתרון חכם... אני ואלכס מילר הגשנו הצעת חוק בקדנציה הקודמת, אבל משום מה משרד הפנים ביקשו מאיתנו להמתין עם זה ולא לקדם את החוק, וגם במשרד החוץ תמכו בזה שלא נקדם את החוק, כי הם ימצאו פתרון. אבל הרבה פעמים הממשלה מבטיחה שהיא תעשה את זה לבד אבל לא עושה את זה.

אלי, אני מבקש שגם תתייחסו לנקודה הזאת, כי אנחנו לא ניתן בוועדה הזאת אפליה בין עולים. אלה שגרו כאן והשתקעו וקיבלו דרכון לעשר שנים אבל עזבו מכל מיני סיבות ויכול להיות שיחזרו – אני גם מכיר כאלה שעזבו לצורכי עבודה – הם לא מסוגלים לקבל, ומי שנולד בארץ ואיבד את התושבות כן מסוגל לקבל. זאת סוגיה שחשוב מאוד שתתייחסו אליה. וכמו שאמרנו, אם חבר הכנסת מיכאלי כבר הגיש הצעת חוק ואתם אמרתם שתתקנו – אז אנחנו נותנים לכם פרק זמן של עד שלושה חודשים לתקן ולהביא את זה לממשלה. אתם תקבלו את כל הרוח הגבית מאיתנו, אבל אם הדברים לא ישתנו אנחנו נלך על חקיקה בנושא, כי יש פה מצב שלא יכול להתקיים.

לגבי המשפחה אני אמרתי חד-משמעית שאנחנו כן נותנים - - -

אז תרחיבו, שזה יהיה משהו קבוע.

לגבי מה שאמר חבר הכנסת מיכאלי, אני לא מכיר את המקרים האלה, אבל אני מוכן לבדוק אותם. היה לנו מקרה עם מר גרביץ של מישהו שעלה בשנת 1974, יצא ב-1977, ומהשנה הזו הוא לא היה בארץ וחזר רק ב-2010 או 2009 – והוא בכל זאת קיבל דרכון, כי הייתה לו השתקעות, היו לו שלוש מתוך חמש שנים, ברצף. היו לו שלוש שנים וחודשיים, ולכן הוא כן קיבל דרכון, למרות שמבחינה עקרונית אני חשבתי לא לתת לו דרכון. אבל זה נפל בכללים של כן לקבל ולכן הוא כן קיבל.


בנימוקים ובדברי ההסבר כאשר שונה החוק ב-2002, נקבע שעולה חדש יקבל אחרי שנה דרכון רק לחמש שנים ולא לעשר, כמו כל אזרח ישראלי אחר. למה חמש שנים? כדי שבחמש השנים האלה נבדוק את ההשתקעות שלו בארץ. בדברי ההסבר נכתב שאם הוא השתקע בישראל אני כבר לא בודק אותו יותר, הוא אזרח ישראלי והוא יקבל דרכון כל החיים. אבל אם הוא לא השתקע בישראל, הוא לא יקבל דרכון אלא תעודת מעבר. זה כתוב בדברי ההסבר כשהחוק שונה, אז אני לא מבין מה יש... יכול להיות שאותו עולה עלה לארץ, שהה פה שנה, אחרי שנה קיבל דרכון, יצא מהארץ ולא חזר מאז, והוא חוזר רק היום, והוא פונה לנציגות ומבקש שיאריכו לו את הדרכון. במקרה כזה אנחנו לא שוללים דרכון, אלא אנחנו מסרבים להאריך דרכון ואומרים לו שהוא יכול לקבל במקום זה תעודת מעבר. דרך אגב, מבחינה חוקית אין לנו סמכות לקחת דרכון תקף ממי שיש לו. אין לנו סמכות ואנחנו לא עושים את זה.

סליחה, אתם עושים את זה.

דרכון תקף אנחנו לא לוקחים לאף אחד. אנחנו מסרבים להאריך, אבל אין לנו סמכות, לאף עובד, לקחת.

אבל זה פשוט לא נכון.

זה נכון מאוד. תני לי דוגמה אחת שלקחו דרכון תקף.

אני אתן לך.

מאיה, הוועדה תרצה לקבל את המקרים הפרטניים.

יש פה הרבה אמירות וצריך לבחון את הסוגיה הזאת לעומק. משרד הפנים, אמרתם שאתם רוצים להרחיב את הקריטריונים. אני מבקש מכם לעשות זאת, כדי למנוע מצבים. אני רוצה לעגן את הקריטריונים.

צריך לבחון גם את הקריטריונים להשתקעות. כי למס הכנסה מספיקה חצי שנה, אבל למשרד הפנים צריך 75%.

אני מבקש לקבל את כל החומרים שאני רואה שהם בעייתיים. משרד הפנים, אנחנו נעביר אותם לכם, תשבו ותדונו עליהם, ובסופו של דבר אני רוצה משהו מעוגן יותר, בהחלטת ממשלה, כדי שלא נשאיר פרצות כאלה ואחרות. עברו עשר שנים מאז החלטת הממשלה האחרונה, והעולם הופך להיות גלובאלי.
חברים, תם הדיון, תודה רבה. אנחנו מחכים לתשובות.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>