PAGE
3
הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
19/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 31>
מישיבת הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
יום רביעי, י"ט באדר א התשע"ד (19 בפברואר 2014), שעה 9:30

<דיווח סגנית שר הפנים על מדיניות משרדה בנוגע למעמד ילדי העובדים הזרים וסוגיות בתחום הסיעוד>
בהשתתפות סגנית שר הפנים, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום

חברי הוועדה: >
מיכל רוזין – היו"ר
שמעון אוחיון

שמעון סולומון

>
סגנית שר הפנים פהינה קירשנבאום
אמנון בן עמי - ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

משה נקש - רכז בכיר, חבר בוועדה המייעצת, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

ענת פישר צין - הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

ד"ר מיכאל דור - סמנכ"ל מינהל רפואה, משרד הבריאות

מיכל כרמל - מנהלת אגף בכירה, אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה

עו"ד איריס מעיין - ממונה על זכויות העובדים הזרים, משרד הכלכלה

שרה זילברשטיין היפש - ראש תחום פניות הציבור, המשרד לאזרחים ותיקים

עו"ד דרור וגשל - משרד המשפטים

דורון רז - איגוד נותני שירות סיעוד בישראל

אביגדור הנטווקר - העמותה לטרשת נפוצה

בת אל הנטווקר - העמותה לטרשת נפוצה

דבורה סירקיס - העמותה לטרשת נפוצה

יגאל דימנט - העמותה לטרשת נפוצה

ז'אק חנא - העמותה לטרשת נפוצה

גל גולדשטיין - הקליניקה המשפטית, האוניברסיטה העברית ירושלים

רותם אילן - פרויקט ילדים ישראלים, האגודה לזכויות האזרח

נמרוד אביגאל - המוקד לפליטים ולמהגרים

עו"ד מאי מרקוביץ - רשלנות רפואית, הריון, לידה וילדים

יונתן פז - המרכז להגירה בינלאומית וקליטה, CIMI

אילן כהן - המרכז להגירה בינלאומית וקליטה, CIMI

יוסי ענתבי - מנכ"ל מט"ב

יובל יפת - יובל יועצים, מט"ב

יבגני מנוים - קו למעסיק

קרליטה קבררה - עובדת זרה

אדווין ג'ון קבררה - עובד זר

קרל קינג קבררה - עובד זר

רמיל קבררה - עובד זר

לוטם בכר - לוביסט

רוני בונדי - לוביסט, מייצג את חבר סיעוד

פז ברנט - לוביסט, חב' "פוליסי", מייצג את עמותת אהב"ה

בת שבע פנחסוב

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<דיווח סגנית שר הפנים על מדיניות משרדה בנוגע למעמד ילדי העובדים הזרים וסוגיות בתחום הסיעוד>
בהשתתפות סגנית שר הפנים, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום

בוקר טוב ושלום לכולם. סגנית שר הפנים תגיע בקרוב. היא מחכה לאישור התקנות בוועדת הפנים שקבעה ישיבה לאחר פרסום הישיבה שלנו בנושא התקנות שגם עליהן תכף נדבר. יש לנו שני נושאים חשובים על הפרק כאשר הנושא האחד הוא התקנות ונחכה שפאינה תגיע ותציג אותן. גם נציגי משרד הפנים בוועדת הפנים ונחכה שהם יגיעו ויציגו את התקנות. הנושא השני הוא אישור שר הפנים ל-221 ילדים שמחכים מ-2010, עת ניתנה החלטת הממשלה, לאישור. הודענו על כך בוועדה וקבענו ישיבה נוספת בנושא עם סגנית השר. אני שמחה לבשר שלפני שבוע שר הפנים הודיע שהילדים האלה יאושרו אבל במהלך השבוע האחרון שמענו שיש קושי ליישום ההחלטה של שר הפנים. נרצה להשמיע את הדברים גם בפני סגנית השר.
רותם, תני לנו סקירה גם לטובת חברי הכנסת שפחות השתתפו בישיבות לגבי אותם 221 ילדים, מי הילדים ומדוע לא אושרו עד היום, היכן הייתה תקועה ההחלטה לאשר ומה הקושי שקיים עכשיו כדי לממש את החלטת שר הפנים.

פרויקט ילדים ישראלים באגודה לזכויות האזרח. אנחנו מלווים כבר כמה שנים את אותן משפחות מהגרי עבודה שהגישו בקשה למעמד. כאמור, באוגוסט 2010 התקבלה החלטת הממשלה 2183 בדבר מתן מעמד לילדי מהגרים ומשפחותיהם שעונים על מספר קריטריונים ביניהם כניסה חוקית לישראל, הילד מתחנך מעל חמש שנים ברצף בישראל, מכיתה א' הוא במערכת החינוך הישראלית ועוד.

כאמור עברו יותר מארבע שנים מאז החלטת הממשלה. עד כה קרוב ל-400 משפחות קיבלו את המעמד ויש משפחות נוספות שנמצאות בהליך של ערר, כלומר, הבקשה שלהן נדחתה והוגש ערר קודם כל למשרד הפנים ומחכים לתשובה. הייתה קבוצה זאת שנותרה. הבנתי שרבים מהם גם הועברו לוועדת חריגים כי היו בעיות עם חלק מהמקרים. לשמחתנו הרבה – וכאן אני אקח את ההזדמנות לברך את השר ואת משרד הפנים – שר הפנים החליט באופן גורף לאשר 221 בקשות של אותן משפחות שממתינות. בהחלט החלטה ראויה ומשמחת.

תעמדי על הדקות הזאת כי הייתה לי מול השר אי הבנה בעניין של אותם ילדים. האם אותם ילדים עמדו בכל הקריטריונים והאישור שלהם התעכב או שאלה ילדים שלא עמדו בקריטריונים תחת ההחלטה ובכל זאת אושר מעמדם?

יש את שני הסוגים. יש משפחות שבאמת ענו על כל הקריטריונים והם פשוט חיכו כי ההליך הזה לוקח הרבה מאוד זמן. יש כיום רק שני אנשים ברשות, בלשכות עצמן, שמטפלים בזה כך שלוקח זמן להזמין את המשפחות, חלקן נדרשות לעבור בדיקות DNA וזה לוקח זמן. היו משפחות שאכן נותרו ואין להן בעיות. יש גם קבוצה של משפחות שיש להן בעיות בעיקר סביב הכניסה לישראל. אלה אותן משפחות שהתקבלה גם החלטת ממשלה להענקת מעמד שהתחילה ב-2005 עת אופיר פינס היה שר הפנים ונמשכה ב-2006, עת רוני בר-און היה שר הפנים. הרבה מהן הן אותן משפחות שבזמנו נדחו כי למשל ההורים נכנסו עם שם אחר בדרכון. כל מיני בעיות שקשורות לכניסה. לכן אנחנו מדברים על קבוצה של ילדים הרבה יותר גדולים כמו גלית שדיברה בוועדה בישיבה הקודמת, ילדה בת 19 שנולדה כאן. אלה ילדים שעוברים את התהליך הזה הרבה שנים. אם כן, זה מתחלק, יש את המקרים האלה ויש את המקרים שכאמור פשוט חיכו.

מה לגבי ההורים של אותם ילדים שהם כבר בוגרים? אלה שעברו את גיל 18.

ההחלטה עצמה התקבלה בממשלה ב-1 באוגוסט וב-8 באוגוסט משרד הפנים התחיל לקבל בקשות. מדובר באלה ענו על הקריטריונים באותו רגע. גם אם כרגע גדלת, סיימת כיתה י"ב וכביכול בגלל זה אתה לא עונה על הקריטריונים – אתה כן נכנס לגדר ההחלטה. זה לטוב ולרע. באותה מידה זה שיש ילדים כיום בכיתה א'-ב' שעונים עכשיו על הקריטריונים, לא אומר שההחלטה חלה עליהם רטרואקטיבית כי זה כאמור נכון רק לאותו יום ולאותה תקופה.

מה אנחנו רואים שקרה בפועל. אכן, שר הפנים קיבל את ההחלטה המבורכת. עם זאת, ברשות עצמה, בלשכות, יצאו בסט חדש של דרישות. זה משהו שלא הופנה כלפי אף אחת ממאות המשפחות שכבר קיבלו מעמד. עכשיו הן מתבקשות להביא תעודות לידה וכל מסמך שהוא ממדינת המוצא של ההורים נדרש להגיע מתורגם ומאומת. מה זה אומר מאומת? בואו נאמר שאני הורה, נולדתי בגאנה, יש לי את תעודת הלידה שלי מגאנה או את תעודת הנישואין מגאנה ואני צריך להביא אישור. זה תהליך מאוד בעייתי ומאוד ארוך.

איזה סוג של אישור?

בעיקרון יש משהו שנקרא חותמת אפוסטיל שאמור להתגבר על זה ואומרים שאכן זה מאוד קשה לאשר מסמכים במדינת המוצא, זה תהליך ארוך ויקר. לעתים במדינות שאנחנו פחות בקשרים אתן כמו קונגו, זה פשוט בלתי אפשרי. אמרו שתהיה חותמת אפוסטיל בעצם מהווה את האישור ואכן כך המסמך הוא מאומת. אפוסטיל היא אמנה. כלומר, יש את אמנת האפוסטיל. לא הפיליפינים, לא סרילנקה, לא גאנה, לא ניגריה, לא קונגו, לא ליבריה - המדינות מהן מהגרים המהגרים, לא חתומות על אמנת האפוסטיל ולכן האפשרות הזאת שאמורה להקל יורדת מעל הפרק.

האם אנחנו יודעים את זה בוודאות? כמו שאמרתי, נציגי משרד הפנים תכף יצטרפו אלינו. האם אנחנו יודעים בוודאות שזאת דרישה שכבר נאמרה לאותן משפחות?

חמשת המשפחות הראשונות שהוזמנו, אני יודעת על כך כי דוברת הרשות נתנה את מספר הטלפון לכתבים כדי שיראיינו אותן על כך שהן קיבלו מעמד. בפועל כולן נשלחו חזרה הביתה כדי להביא – הדרישה החדשה – תעודות לידה מקוריות של שני ההורים מאומתות ומתורגמות וכנ"ל תעודה מקורית מאומתת המעידה על מצב אישי. אני רוצה לומר שתעודה המעידה על מצב אישי, אם מישהו נשוי, אולי זה קצת פחות בעייתי, מה גם שמדובר על הצהרת רווקות, אבל זה משהו שלא קיים. למשל בכל מדינות חבר העמים אין דבר כזה. זה משהו שקיים בישראל עבור מרשם האוכלוסין אבל הוא לא קיים בהרבה מדינות ואין לנו דרך להביא אותו.

איזה מצב אישי הם מבקשים להוכיח? אני לא מצליחה להבין.

נישואין או רווקות.

של מי? של הילד?

של ההורה.

למה זה רלוונטי? נגיד יש כאן ילד שנמצא כבר עשר שנים והוא חלק מהבקשה הזאת ונגיד שההורים שלו לא באמת נישאו. למה זה רלוונטי?

בואי נזכור שבמקרה שיש באמת אבא, הם גם נדרשים לעבור בדיקת DNA, תהליך שגם אומר לפחות עוד חצי שנה עד שהם באמת בסוף אולי יוכלו לקבל את המעמד.

ילד למשפחה חד הורית לא יוכל לקבל מעמד?

משפחה חד הורית צריכה להביא אישור על רווקות. בארץ, כאמור, יש דבר כזה אבל בהרבה מדינות אחרות אין דבר כזה.

אני מנסה להבין את היגיון הרשויות. אני מנסה להבין מה רוצים להוכיח. אני מבינה שרוצים להוכיח שהילד באמת שייך להורה ולכן יש בדיקת DNA, או הילד באמת הוא הילד שלה ולכן היא תקבל אישור לשהות כאן כתוצאה מכך שהוא יקבל אשרה ושלא פתאום יתחילו להביא ילדים מכל מקום ולהגיד, הנה, תנו לנו אישור. מה זה משנה אם היא נשואה או רווקה? את זה אני לא מצליחה להבין.

יש שאלות שאני אשאיר לרשות לענות עליהן כי היא זאת שהחליטה על כך. אני רק אציין שאנחנו עברנו שוב על החלטת הממשלה ומפורטים בה המסמכים שהמשפחות צריכות להביא. בואו נזכיר שהיו ארבע שנים בהן לא נתנו להן תשובה ובארבע השנים האלה אפשר היה להעלות כל מיני דרישות ואכן זה נעשה והמשפחות עבדו כדי להשיג את כל המסמכים. כרגע זאת פעם ראשונה שאנחנו שומעים על כך וזה לא מופיע בהחלטת הממשלה שהם יידרשו להביא תעודות מאומתות. שוב, אני אזכיר שאם אין את תעודת האפוסטיל, אתה צריך שמשרד המשפטים במדינת המוצא שלך יאשר את זה, אז משרד החוץ במדינת המוצא שלך יאשר את זה ואז השגרירות בישראל תאשר את האישור שלהם.

ניסינו את זה עם משפחה אחת קנייתית שפנתה אלינו השבוע, אבל אין לנו עם מי לדבר. אני אומרת שבאמת אין לי מושג איך נשיג את זה.

אין לנו קשרים דיפלומטיים עם קניה?

השגרירות הקנייתית בישראל אומרת שהיא לא מטפלת בזה, השגרירות הישראלית בקניה אומרת שהיא לא יכולה לטפל בזה. איכשהו צריך שהמסמך המקורי יגיע למשרד החוץ ולמשרד המשפטים במדינת המוצא.

אין להם מסמך מקורי רשמי? אין להם דרכון?

חלק וחלק. יש כאלה שאין להם דרכון, יש כאלה שאין להם תעודות לידה ויש כאלה שיש להם את התעודות האלה אבל אפילו אם יש להם, הליך האימות כאמור יקר וממושך.

לנו בארגונים אין שום בעיה עקרונית עם דרישה לאמת מסמכים, זאת דרישה שבהרבה מצבים בהחלט מאוד לגיטימית ואני שמחה שישראל חתומה על אמנת האפוסטיל, דבר שנראה לי חשוב, אבל זאת דרישה שלא הופנתה לאף אחת מ-400 המשפחות שכבר קיבלו מעמד. זאת דרישה שלא הועלתה בארבע השנים בהן המשפחות האלה פשוט מחכות ולא עושות כלום. אין להן אשרות עבודה, אין להן יכולת, אין להן איזשהו מעמד זמני בזמן שהן מחכות. הדרישה הזאת עולה עכשיו לראשונה ובפועל פשוט שמה מחסום בפני ביצוע אמיתי של החלטת הממשלה, ואגב, כאמור, נאמר שייקח כמה ימים להתממש. כולם התקשרו לברך אותנו על כך ש-221 ילדים מסתובבים עם תעודות זהות ביד, אבל זה לא בדיוק המצב.

לסיכום. המצב בו אנחנו נמצאים כרגע, כל יום אני מקבלת טלפונים מכל המשפחות ולרובן אין לי דרך לסייע להן. שישלמו הרבה כסף, שינסו להגיע למדינת המוצא כי אני באמת לא יודעת אילך נעשה את זה. כאמור, אפילו אין לנו את האפשרות של האפוסטיל לצערי הרב.

אנחנו צריכים לנסות להבין - ותכף נשמע את נציגי רשותה הגירה – מה ההיגיון שעומד מאחורי הדרישה הזאת. אחרי שנבין את ההיגיון, נוכל להציע גם חלופות. אנחנו מדברים על ילדים שהיו או נמצאים בתוך מערכת החינוך, שמכירים אותם, עוטפים אותם, המורים מכירים אותם לאורך שנים, מנהלת בית הספר מכירה אותם, רשויות הבריאות מכירים את הילדים האלה לאורך שנים ולכן זה לא ברור לי.

אני מזכירה שיש את המשפחות שכבר קיבלו מעמד. כלומר, יש לנו הוכחה בשטח שניתן לקבל את המעמד וכי זה עובד. אנחנו מספקים כל מסמך שביקשו, אם זה ממשרד הרווחה, ממשרד החינוך, מאנשים שמכירים אותם, מהמעסיקים שלהם וכולי. המשפחות האלה עבדו על תיקים מאוד רציניים ומאוד גדולים. עובדה שעד עכשיו הם כן קיבלו מעמד כך שרואים שזה אפשרי. לא ברור למה הקבוצה הזאת מופלית לרעה.

תודה. מי עוד רוצה לומר משהו לפני סגנית שר הפנים ורשות ההגירה מגיעים לדיון? אני רוצה לשאול את האורחים שלנו שכבר היו אצלנו. קיבלתם זימון ואתם יודעים משהו על המצב?

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)
אני מהפיליפינים ויש לי שני ילדים ששמותיהם: קינג קבררה ו- אי.ג'יי. קבררה, שנולדו כאן בישראל. אני רוצה להודות לשר גדעון סהר על האישור עבור ילדיי, אבל, על מנת לקבל את האישור הזה אני צריך להמציא מסמך שהתהליך עבורו הוא קשה. הם אמנם מעניקים לנו את האישור, אבל יחד עם זאת, הם מצמידים אותנו עם הגב לקיר.

(אומרת דברים באגלית, להלן התרגום לעברית)
האם כבר קיבלתם מכתב הזמנה למשרד הפנים?

עדיין לא. אנחנו כבר ממתינים שנתיים, אבל טרם יצרו איתנו קשר וגם לא קיבלנו שום מכתב ממשרד הפנים.

רותם, הם היו חלק מאותה קבוצה?

כן. הם כלולים ב-221 משפחות אבל, כאמור, הדרישות ניתנות רק עת מזמינים אותך למשרד הפנים.

הרשימה של ה-221 שאושרה, אנחנו יודעים אותה? יש לנו את הרשימה הזאת?

לא. אנחנו יודעים רק מההיכרות מי הן המשפחות שעדיין מחכות מאז 2010. הרשימה המלאה מן הסתם נמצאת בידי שר הפנים ובידי משרד הפנים. דווקא בנושא הזה אני רוצה לציין לטובה ולומר שאנחנו עובדים עם גברת מרינה מהלשכה בתל אביב ואנחנו משתפים פעולה. כלומר, היא מעבירה לנו אם יש משפחות שלא מוצאים אותן. בכל זאת עברו ארבע שנים ומישהו החליף טלפון או החליף כתובת. במקרה כזה היא כן מעבירה לנו שמות ואנחנו מנסים לעבוד בשיתוף פעולה כי זאת גם המטרה שלנו.

כמה מעורבת הסביבה? הרי יש כאן גם תהליך הכנה למשפחה. התחושה הזאת שקוראים משהו בעיתון ושומעים בתקשורת, אבל אף אחד לא מדבר אתם. אין רק את הזימון הרשמי כמו שהראית כי הרי כולם נמצאים בבתי הספר ופגשנו כאן את המורים והמורים הנפלאים ואת המנהלות המדהימות. מי דיבר אתם? אני אישית קיבלתי טלפון ועוד לפני שר הפנים דיבר אתי שר החינוך לומר לי שמאשרים את ה-221 ילדים. אין לי ספק שהוא גם יידע את המנהלות של רוגוזין ביאליק. האם נעשה איזשהו תהליך עם הילדים? זה דבר מאוד חשוב. בכל זאת יש כאן איזה שינוי שמהווה טלטלה מבחינתם, גם אם השינוי הוא שינוי חיובי. כל שינוי, גם אם הוא שינוי חיובי, שינוי טוב, יש פה מעבר, יש כאן שוני, יש כאן מתח, יש כאן לחץ שנכנס למשפחה. האם יש איזה תהליך שנעשה עם הילדים האלה ועם המשפחות האלה?

אנחנו עובדים עם בתי הספר. כאמור, אנחנו עושים מדי פעם מפגשים עם המשפחות ומסבירים מה המצב הנוכחי, פותחים את הישיבה לשאלות ולתשובות, משתפים פעולה גם עם ביאליק רוגוזין אבל אני רוצה לציין שיש עוד בתי ספר רבים בהם נמצאים ילדים כמו למשל בית ספר הירדן שנמצא בשכונת התקווה אליו מגיעים מרבית ילדי מבקשי המקלט ודווקא פחות הילדים בהם אנחנו מדברים היום. יש את מפגשי ההסבר האלה.

בהבדל מכם שאתם עושים עבודה מדהימה, הפעם צריכה להיות התגייסות של המערכת הרשמית כי שר החינוך ושר הפנים החליטו החלטה חשובה, טובה ונכונה לאשר את אותם 221 ילדים ומן הראוי עכשיו שהמערכות האלה ייכנסו לפעולה. כמו שאת אומרת, היו להם ארבע שנים לגבש. הוא גם בחר את העיתוי להודיע על כך לפני שבוע ואתה בוחר עיתוי להודיע בתקשורת כאשר המערכת מוכנה לקלוט, לטפל, לקבל אישורים ולהניע את המערכת. אתה לא מודיע ואז אתה מתחיל לעשות מכרז ולקבל עובדים כדי שיטפלו בעניין הזה.

אני כן אציין שביום שהתקבלה ההחלטה אני קפצתי מאושר ומשמחה ומיד התקשרתי דווקא לאותם ילדים גדולים בני ה-18, 19 ו-20 שנולדו כאן ומחכים הרבה שנים. להפתעתי הם לא קפצו מאושר לא כי הם לא שמחים אלא הם אמרו לי שארבע שנים אני אומרת להם שזה יקרה. מבחינתם זה שהודיעו על כך בתקשורת, זה נפלא אבל זה לא אומר שהיום אתה הולך עם תעודת זהות ביד. הם עדיין הולכים בלי דבר. עדיין ילד בן 19 שסיים תיכון, אין לו מה לעשות.

יותר מזה, הם לא יודעים אם הם בין ה-221.

אנחנו מעריכים.

זה לא שבעיתון פורסמה הרשימה בנוסף להודעה של שר הפנים. אנחנו מעריכים מתוך פעילות רבת השנים במי מדובר אבל אנחנו לא יודעים. יכול להיות שמשפחה אחת לא הוכנסה לרשימה ועכשיו היא כולה בהתרגשות שהנה עוד מעט יגיע המכתב ממשרד הפנים אבל הם לא יקבלו אותו. כלומר, נראה לי שיש כאן גם עניין של הוגנות שאנשים ידעו שהם יקבלו מכתב עוד חודש, עוד חודשיים, עוד חצי שנה, אבל אל תדאגו כי הכול בסדר.

איפה נציג משרד הפנים?

הישיבה הזאת נקבעה לבקשתה ולפי זמנה של סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום. ועדת הפנים כנראה הבינה שאנחנו מקיימים כאן את הישיבה וקבעה דיון לשעה 8:30 בבוקר, ישיבה מוקדמת לישיבה שלנו על מנת לאשר תקנות שתכף נדבר עליהן. בהתייעצות עם סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום ביום שני, לפי בקשתה לא ביטלתי את הישיבה הזאת וכרגע כולנו מחכים לה ולנציגי משרד הפנים.

נמצא כאן עורך הדין מהמוקד לפליטים ולמהגרים שמלווה את הנושא. אנחנו אמנם עושים עבודה גם משפטית אבל אנחנו לא משפטנים ולכן צריך את עורך הדין עצמו שמסייע. הוא מלווה אותנו בתהליך המשפטי.

ספר לנו כמה פניות הגיעו אליכם בשבוע האחרון, בוודאי פניות נרגשות ושמחות.

כל המשפחות, לפחות אלה שבטיפול המשפטי שלי, מיד התקשרו וביקשו שאומר להן אם הן ברשימה ומתי יקבלו את תעודת הזהות. לשתי השאלות האלה לא יכולתי לענות. אנחנו יכולים להניח מי נמצא ברשימה אבל אנחנו לא יכולים להניח כמה זמן ייקח עד שהם יקבלו את המעמד.

אני רוצה להוסיף שני דברים. האחד, כל המסמכים שמאושרים עם אפוסטיל, זה משהו שמתבסס על איזושהי תקנה שנת 2012 שהיא שנתיים אחרי שהתקבלה החלטת הממשלה. כלומר, פתאום מוסיפים למשפחות האלה דרישות שלא היו בזמנו וייקח זמן וכסף רב למלא אחריהן.
בנוסף לכך עולה השאלה למה לעכב את מתן המעמד לילדים. כלומר, אם כל הדרישות האלה נועדו רק כדי לוודא האם האבא הוא אכן האבא או האם דרכונו של האב מאומת או לא מאומת, אין שאלה לגבי הילד. כלומר, אין שום סיבה שהילד, אמו ואחיו יקבלו מעמד עד ששאר הדברים יתבררו. אנחנו בעצם נכנסים למסע בו התקבלה תשובה חיובית, עוד מעט נקבל תשובות חיוביות לגבי הילדים הספציפיים ואז יהיה מסע מאוד מאוד ממושך בירוקרטי שמעכב את כל ההליך, ראשית, שלא לצורך, שנית, עם דרישות למסמכים שלא היו במקור, ושלישית, כשהילד בכלל לא אמור להיות קשור לדרישות האלה. יש לנו גם ילדים שהם מעל גיל 18 והדברים האלה קשים להם הרבה יותר מאשר לילדים הקטנים, גם בגלל הקושי למצוא עבודה, גם בגלל הקושי לקבל מימון ללימודים וגם בגלל עניין השירות הצבאי.

חלקם רוצה להתגייס. חלקם היו כאן בוועדה ואמרו שרוצים להתגייס. הם הגיעו לגיל 18, החברים שלהם הלכו לצבא והם לא חלק מהחוויה הזאת והם לא אתם.

יותר מזה. כשהם יקבלו את תעודת הזהות אחרי המסע הזה, אז יאמרו להם שיבואו. הם חיכו ארבע שנים, היום הם בני 24, עכשיו בואו להתגייס כי יש לכם תעודת זהות.

אנחנו כאן כדי להסיר את המכשולים ולקצר את הזמן מאז התקבלה התשובה המבורכת של השר ועד שהילדים יקבלו מעמד וגם המשפחות שלהם. אני אזכיר שבמקרה אחר כאשר השר רצה, באותו יום הוא הזמין את הילדה והילדה קיבלה תעודת זהות והצטלמה אתה. כלומר, הדברים האלה אפשריים ומה אנחנו רוצים זה לקצר אותם לטובת 221 הילדים שחיכו כל כך הרבה זמן.

תודה. עורכת הדין ענת פישר צין. השאירו אותך כאן לבד. עוד רגע מאשרים את התקנות בוועדת הפנים והם יבואו לדווח לנו על כך, אבל תאמרי לנו לגבי הנושא של הילדים מה קורה, מה את יודעת שקורה לגבי האישורים, הבקשות להגיע, האישור לו הם נדרשים עכשיו, אישור האפוסטיל שנדרש, האם הוא נדרש בעבר, מה ההיגיון שעומד מאחורי הדרישה הזאת. באמת, אני מנסה להבין מה ההיגיון. אני לא רוצה להגיד סתם מבקשים, אבל תאמרי מה ההיגיון שעומד מאחורי הבקשה.

כמו שאתם יודעים, אכן שר הפנים אישר בשבוע שעבר 228 תיקים בהם ניתן מעמד לילדים מכוח החלטת הממשלה. חלק מהילדים כבר קיבל מכתבים על כך וחלק מהם יקבל מכתבים במהלך הימים הקרובים.

חמישה קיבלו.

מכינים את המכתבים. אני יכולה לומר שמי שלגביו התנהלה עתירה, כדי לקצר את הזמן העברנו את המכתבים ישירות לעורכי הדין שלהם באמצעות הפרקליטות. הם מקבלים את הבקשות, בודקים את החלטת השר, כותבים את המכתבים, מאתרים את הילדים, מוודאים שהפרטים הם הפרטים הנכונים. אני מאמינה שזה ייקח עוד כמה ימים ובאמת כל מי שצריך לקבל תשובה, אכן יקבל את התשובה.

לגבי המסמכים. אני יכולה לומר שכל מי שמגיש בקשה לקבל מעמד במדינת ישראל ומקבל תעודת זהות במדינת ישראל צריך להגיש מסמכים כאלה ואחרים בהתאם לנהלים שלנו לעניין מרשם. זה נובע מהצורך להקים את האנשים האלה במרשם, לתת להם תעודת זהות ולוודא שהפרטים שכתובים בתעודת הזהות הם הפרטים הנכונים, שההורים הם באמת ההורים. אנחנו לא דורשים מאנשים להביא בדיקות גנטיות. אנחנו דורשים מהאנשים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ושם הנושא שלהם נדון. הם צריכים להביא לנו את פסק הדין. אני מניחה שבית המשפט לענייני משפחה בניסיונו הרב ידע לומר באיזה מקרים נדרשת בדיקה ובאיזה לא. אנחנו מבחינתנו מבקשים פסק דין כי זה באמת הנהלים.

לגבי ה-221 המקרים, את צריכה פסק דין?

במקרים של אבהות צריך פסק דין של אבהות. בחלק מהתיקים, כן.

את הילד הרי אישרת ועכשיו את רוצה לבדוק האם להורים מגיע אישור שהייה.

לגבי זרים. הם לא מקבלים תעודות לידה אלא מקבלים הודעת לידת חי. בהודעת לידת חי לא נרשם שם האב.

נכון, לצערנו הרב זה מה שיוצר בעיות רבות.

משרד הפנים מסרב.

ברור. זאת החלטה של משרד הפנים שאחר כך מייצרת לו אחר כך בעיות.

ביקשנו במקרים האלה כדי שהמרשם יהיה מדויק.

לכמה מתוך ה-221 משפחות יש קושי כזה?

אין לי כאן נתונים כאלה.

כי במדינת ישראל לחכות לפסק דין משפטי, זה תהליך ארוך.

אני יכולה להגיד שממה שנמסר לי, ואני מניחה שהמנכ"ל יחזור על הדברים האלה עת יגיע לכאן, הנהלים באמת מחייבים הצגת מסמכים. הנושא של האם בעבר ביקשו או לא ביקשו ייבדק על ידי המנכ"ל. בכל מקרה, המטרה היא בהחלט לקיים את החלטת השר וככל שיהיו בעיות אובייקטיביות כאלה ואחרות – ואני יכולה להגיד שהיו לנו בעבר בעיות כאלה ואחרות בתיקים ומצאנו להן פתרונות – הכוונה גם כאן היא למצוא להן פתרונות.

הכוונה היא בהחלט לקיים את ההחלטה ולא לתת לדברים להימשך חודשים ושנים מעכשיו וככל שיהיו בעיות, יימצא להן פתרון.

אני מבקשת ממך, אם זה אפשרי, לעשות לנו ולשלוח לוועדה בהקדם, אני בטוחה שיש לכם – פילוח של כמה בגירים, כמה עברו את גיל 18 ושקודם כל הם יקבלו, גם אם מותנה בכך שההורים שלהם צריכים לקבל, אפשר לעשות את זה גם דו שלבי. אפשר קודם כל לתת לאותם ילדים כדי שיוכלו לעבוד, יוכלו אולי להתגייס לצבא אם רוצים, אולי לקבל מלגה ללימודים ולהירשם לאוניברסיטה. כמה בגירים יש מתוך ה-221 ואם אפשר באופן דו שלבי. קודם כל לאשר אותם ולאחר מכן כמובן התהליך עם ההורים.

דבר שני. כמה מתוך המשפחות האלה הן חד הוריות וכמה הן עם שני הורים, כי אם הן חד הוריות אין לך בעיה של הוכחת אבהות ואין לך בעיה של הוכחת הורות. נכון?

הדרישה לא נשלחת אוטומטית.

הם מבקשים תעודת לידה מאומתת של האימא ממדינת המוצא.

אם זאת אימא עם ילד, את רוצה אישור על כך שזה הילד שלה.

תעודת לידה שלה. זאת תעודת לידה של האימא ממדינת המוצא.

חמש המשפחות שהוזמנו ראשונות, לכל החמש יש בעיות. אחת היא ממולדובה ושם בכלל אין את הנושא של הצהרת רווקות, זה דבר שלא קיים במדינות חבר העמים ואין להם דרך להביא משהו כזה. זאת מקניה, גם במשרד המשפטים וגם במשרד החוץ הקנייתי לא מעוניינים לעזור לה, שלא לדבר על השגרירות בישראל שלא מעוניינת. כלומר, כל אחת מהמשפחות שהוזמנה, יש לה כבר בעיות. לגבי החשיבות, אני מסכימה שלרשום אותם במרשם, בואו נזכור שיש כבר 400 משפחות שרשומות במרשם וקיבלו כבר מעמד. זה מוכיח שזה כן אפשרי כי זה קרה עד כה. גם אם יש את התקנות, שוב, התקנות הועברו ב-2012, החלטת הממשלה התקבלה ב-1 באוגוסט 2010, שנתיים לפני כן ולכן אני משערת שעד עכשיו זה לא נדרש מאף אחת מהמשפחות.

לאף אחת מהמשפחות אין מסמכים? כולם נדרשים לבית המשפט בסופו של דבר. הלא גם משרד הפנים מוסמך, על סמך ניירות מסוימים, לקבוע את הקשר בעניין זה, אם מספקים לו. לאף אחד אין שום דבר?

סיפקנו. היה לנו מערך של 500 מתנדבים שישבו והכינו עם כל משפחה את התיקים. אין מכתב אפשרי שלא נמצא שם, אם אלה תמונות מהרגע שהילד נולד עם ההורה או תמונה מבית הספר. סופקו מסמכים וזה חשוב.

מורה ליוותה ילד מכיתה א' כך שהיא מכירה אותו ואת ההורים. זה לא שפתאום ממקום כלשהו בא אבא.

סופקו מסמכים ואף אחד לא חולק על זה. אנחנו לא מצפים שיבוא ילד בלי שום דבר ויאמרו שניתן לו מעמד.

ודאי שאנחנו רוצים שזה יהיה מסודר.

עכשיו השאלה היא לגבי שתי הדרישות החדשות לחלוטין ואני אומרת שיש לנו הוכחה כי 400 משפחות רשומות במרשם האוכלוסין. זה כבר קרה וזה עבד אתן. אף אחד לא היה צריך להביא תעודת לידה של ההורה מאומתת ממדינת המוצא. שוב, אני אשמח להעביר את המקרים הבעייתיים. כאמור, חמש המשפחות הראשונות שהוזמנו, אותן אלה שנתנו את הטלפונים שלהן לתקשורת שהתקשרה לברך אותן – אגב, על ידי דוברות הרשות – לכולן יש בעיות.

התקשורת התקשרה כי היא קיבלה נתונים?

כן. הדוברות נתנה לה את הטלפונים של אותן חמש משפחות ראשונות שהוזמנו. אגב, כך המשפחות בחלק מהמקרים גילו שהשר החליט לאשר. התקשר הכתב מ"מעריב", התקשר הכתב ב"הארץ", התקשרה הכתבת ב-"ואללה" וכל אחד מהם זכה לבשר למשפחה ואכן זה היה רגע מאוד משמח. אני אומרת את זה קצת באירוניה כי אני חושבת שגם אם אלה משפחות של מהגרים, ראוי לבקש את אישורן למשהו כזה כי בכל זאת יש להן זכויות ובקרוב הן יהיו תושבים בישראל.

בשמחה כולם רוצים להשתתף.

רשות לא נותנת לכתב פרטי מספר טלפון של משפחה עם ילדים.

לכל המשפחות האלה יש בעיות ולכן אני צופה שאם יהיו עוד משפחות שתגענה, גם להן יהיו בעיות. כאמור, המדינות שציינתי - הפיליפינים, גאנה, ניגריה, סרילנקה – לא חתומות על אמנת האפוסטיל, כך שאפילו את האפשרות הזאת, שזאת האפשרות הטובה, אין לנו. זה אומר שאנחנו צריכים לעבור את כל ההליך הארוך של אימות במדינת המוצא, תהליך ארוך ויקר שלפעמים לא קיים.

בנוסף לכך שאני רוצה לדעת מתוך הרשימה של ה-221 כמה בגירים, כמה משפחות חד הוריות, כמה משפחות עם שני הורים, אני רוצה לדעת גם כמה ילדים נולדו בישראל וכמה ילדים נולדו בחוץ לארץ. גם כאן אני מבינה שיש שוני. אם הם לא נולדו בארץ, האימא לא צריכה להוכיח את אימהותה. לצערי בגלל נוהל משרד הפנים האבא עדיין יצטרך להוכיח שהוא האבא.

אני לא מתנצלת בשם סגנית השר. היא תבוא והיא תתנצל בשם עצמה. כפי שאמרתי, אני התייעצתי אתה אם לבטל את הישיבה והיא החליטה שלא לבטל את הישיבה אבל לא הגיעה לשבת כאן מולכם. אנשים באו במיוחד לכך, ידענו שיש הצבעות אבל הן היו אמורות להסתיים קודם אבל אין מה לעשות, צריך לקחת אחריות.

אחרי ששמחנו, אפשר להעלות נושא אחר?

בוודאי. קודם כל, עוד לא שמחנו לגמרי. אני בירכתי את שני השרים כי כאשר צריך לברך, אנחנו מברכים. אנחנו רצינו לדעת מה זה הסיפור הזה עם האישורים והאפוסטיל ולנסות להבין את זה. אני מקווה שנקבל תשובות מרשות ההגירה ומסגנית השר.

אני מבקשת להעלות בעיה מאוד חריפה ועכשווית. אני מהמשרד לאזרחים ותיקים. פנינו לסגנית שר הפנים אבל אני רוצה להעלות בעיה של אזרחים ותיקים שלא מקבלים שעות סיעוד בעת ההמתנה להחלטת הוועדה ההומניטרית של רשות האוכלוסין. עכשיו יש דרישה חדשה והיא להביא הצהרת עורך דין דבר שיוצר תרעומת רבה מאוד של האזרחים הוותיקים כי כידוע לא כל אחד צמוד לעורך דין שנותן הצהרת יושר ודברים מהסוג הזה. בינתיים כל התהליך הזה תוקע את החלטות המוסד לביטוח לאומי וזה אומר שאזרח ותיק יכול לחכות חודשים על מנת להעסיק את העובד הזר כי הרי לא זורקים אותו מהמדינה.

אבל הוא יכול כבר להעסיק אותו.

לא, הוא ממשיך להעסיק אותו.

אבל הוא לא מקבל מביטוח לאומי.

ברגע שהאזרחים הוותיקים לא מקבלים את התשלום עבור העובד הזר – והם גם צריכים עורך דין כדי שיאמת את נתוני העובד הזר – אנחנו בבעיה חדשה.

הביטוח הלאומי מכבד ומשלם עבור שכר העובד הזר ברגע שיש אישור, חותמת "נתקבל" של המסמכים בוועדת החריגים.

זה בדיוק מה שאין.

יש.

הבעיה היא שבזמן הזה היה אפשר לקבל כסף. מה שדורון אומר, זה היה קודם.

אני מברכת את הצטרפותה של סגנית שר הפנים. עד כה דיברנו על נושא אישור הילדים ותכף נחזור על הקושי שעלה בישיבה ונביא אותו גם לידיעתך. כרגע אנחנו מבקשים להעלות קושי נוסף ולבדוק האם הוא אכן קיים. שרה זילברשטיין מהמשרד לאזרחים ותיקים העלתה קושי שכאשר קשיש הגיש בקשה לוועדה ההומניטרית להמשיך להעסיק עובד זר, בזמן ההמתנה, אחרי חמש שנים ושלושה חודשים – או אם הוא עבר ממישהו אחר – הביטוח הלאומי לא מעביר לקשיש את התשלום עבור העובד הזר.

זה שייך למשרד הרווחה ולא למשרד הפנים. אני יכולה לענות על הדברים עליהם אחראים. על הביטוח הלאומי אני עוד לא אחראית.

הבעיה היא ועדה הומניטרית של משרד הפנים. שוב אני רוצה לומר שהוועדה ההומניטרית גם פרסמה שעומדים להלבין, אם אפשר לקרוא לזה כך. משה הוא חבר בוועדת שושני שעוסקת בנושא הסיעוד ואחד הדברים שהם החליטו הוא – ותקן אותי אם אני טועה – לאשר את אותם 5,000 שבהמתנה כאישורים חריגים בוועדה ההומניטרית. אנחנו שואלים מדוע בעת ההמתנה הקשישים הסיעודיים אינם מקבלים מביטוח לאומי את ההקצבה לעובד זר. הם צריכים אישור מהוועדה ההומניטרית על מנת שהם יוכלו לקבל מביטוח לאומי והם לא מקבלים את האישור זה.

דורון רז ברשות דיבור.

קודם כל, אני רוצה לברך את סגנית השר על התרומה הגדולה שלה לסיום הסאגה של הוועדה ההומניטרית ו-5,000 העובדים שהולבנו. כל הכבוד והערכה של כולנו לעשייה.

אין ספק שזה לטובת המטופלים.

ברור שזה לטובת המטופלים וגם לטובת המדינה כי אם לא היו מלבינים אותם, היו באים 5,000 אחרים מחוץ לארץ ואלה היו נשארים כאן.

הנוהל שהיה עד היום היה - בגלל שהוועדה הזאת נתקעה זמן רב עד שסגנית השר פתרה את הבעיה – שחותמת של "נתקבל" על המסמכים בוועדה, מבחינת ביטוח לאומי היה הליך שהספיק כדי לתת תשלום עבור העסקת העובד הזר.

אומרת שרה שהנהלים שמשתנים כל הזמן השתנו ובעצם כרגע הוועדה, אם היא לא שמה את החותמת הזאת שביטוח לאומי הסכים לשלם בעקבותיה את שכר העובדים הזרים, נתקע ההליך הזה. זאת אומרת, אפילו אם ברור שהמטרה של הוועדה ההומניטרית היא לא להמשיך להיות חותמת גומי ולהכשיר אלפי עובדים חדשים עוד פעם, ברור שהמקרים החריגים שיגיעו לוועדה, ואם באמת יש להם את הפוטנציאל להיות מאושרים, שלא ייפגעו בהליך הארוך - וזה כן במסגרת המגרש של משרד הפנים - אלא הוועדה עצמה תמשיך בהליך של אישור קבלת המסמכים. בסך הכול ביטוח לאומי לא שינה את הנהלים שלו. ברגע שהוועדה אישרה את קבלת המסמכים, לא השתנה כלום מבחינת ביטוח לאומי והקשיש זכאי לקבל את התשלום עבור העסקת העובד הזר. הוא נמצא בשלב של דיונים, אבל בשלב הזה הוא לא נפגע.

אני חושבת שמתאים יותר שמשה יענה על כך. בהתייחס לוועדה ההומניטרית, היום דיברנו על התקנות אבל יש עוד קריטריונים ובמקביל החלטנו לגבי הוועדה ולא יקרה בוועדה ההומניטרית - אני כבר אמרת כדי שלא תהיה הציפייה – מצב שכל מי שמגיע לוועדה, אוטומטית עכשיו יקבל אישור. הסיפור הזה נגמר.

מה באמת יהיה?

יש קריטריונים שאנחנו שקבענו ואלה קריטריונים שיחד עם ועדת רוזנטל והלשכה המשפטית ישבנו והגדרנו.

תקנות חדשות?

אלה לא תקנות.

הייתה המגבלה של המאתיים בשנה.

זה לא קשור לזה. הקריטריונים לא קשורים למאתיים. אנחנו מאוד מקווים שהתקנות שאישרנו היום יחד עם הקריטריונים החדשים לא יביאו לכך שבוועדה הזאת יצטברו שוב 5,000 מקרים. אנחנו מקווים שבסך הכול זה יפתור בעיה.

לגבי ביטוח לאומי, משה יתייחס.

אני אתחיל מהנקודה הזאת של התשלום של ביטוח לאומי. נכון שעד תחילת הנוהל החדש בו נכנסו קריטריונים חדשים, היינו מוציאים מכתב לכל מי שמגיש בקשה האומר שהבקשה התקבלה ולפי זה הוא היה יכול לקבל, עד לתשובה סופית, את הקצבה של ביטוח לאומי. עשינו את זה מכיוון שהיו לנו אלפי בקשות ולא רצינו לפגוע באותם מטופלים.

נכון להיום, ובעקבות החלטת השר, סגנית השר והמנכ"ל שלנו – כולם היו שותפים להחלטה הזאת – לאשר גורף בכמה תנאים את העובדים הזרים, עשינו ניקוי שולחן והתחלנו מנקודת אפס. בנקודה הזאת ממנה התחלנו אמרנו שכמו שכתוב בנוהל, יש שני מסלולים של דיון בוועדה הזאת, יש דיון מהיר ויש דיון רגיל. הדיון המהיר הוא לגבי אלה שלא עומדים בקריטריונים שמפורסמים וקבועים בנוהל. לגבי אותם מקרים, אנחנו באמת לא מוציאים עדיין את המכתב כיוון שהתשובה הסופית תהיה מהירה הרבה יותר מכפי שהיה קודם לכן ולכן אין עניין להוציא מכתב ואחרי שבוע להוציא מכתב אחר.

למה זה יהיה יותר מהיר? דנו יום שלם על הנושא של ועדת רוזנטל. למה יותר מהיר? הרי אין מחשוב חדש, אין כוח אדם יותר גדול, ולכן מה השתנה?

הליכי עבודה השתנו. קבענו קריטריונים מסוימים וכל מי שלא עומד בקריטריונים האלה, הבקשות האלה נדונות בדיון מהיר, גם באמצעות דואר אלקטרוני בין כל חברי הוועדה. מגובשת המלצה ומעבירים אותה לשר. בדרך כלל אנחנו עושים אחת לשבוע דיון כזה ויום-יומיים אחר כך מעבירים את ההמלצות לחתימה ולהחלטה סופית.

מה השתנה בקריטריונים ובמכסה?

קודם כל, המכסה לשנת 2014 נקבעה ל-5,000 והיא כוללת בתוכה את כל הבקשות של העבר. לכן אני לא יודע לומר כמה מהבקשות בעבר יאושרו. אנחנו לא יודעים מה יהיה קדימה, אבל אנחנו מניחים שהמכסה תחזור להיות מאתיים וככל שיהיה צורך, כולנו עם היד על הדופק.

מה השתנה בקריטריונים, חוץ מההליך המהיר יותר?

ההליך המהיר הוא שינוי בהליכי העבודה שלנו. בקריטריונים נוספו מספר תנאים שאם עובדים זרים לא עומדים בהם, לא יוכלו להגיש בגינם בקשה לוועדה ההומניטרית.

אלה התקנות החדשות או שיש בנוסף?

בנוהל יש קריטריונים.

אני מבינה שאלה קריטריונים. זה כמובן כולל כאלה שעברו לא על פי התקנות ולכן הם לא יוכלו להגיש בקשה.

הקריטריונים בעצם קובעים שעובד זר שסיים שבע שנים בישראל, לא יוכלו להגיש בגינו בקשה לוועדה ההומניטרית למעט חריג עבור נכים קשים שלהם אנחנו כן מאפשרים חריג בסעיף הספציפי הזה. חוץ מזה, עובד זר שיגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח חיים משותפים או פליטות או דברים כאלה, גם לא יוכלו להגיש בגינו בקשה לוועדה ההומניטרית. עובד זר שהוגשה עבורו בקשה בעבר לוועדה, מן הסתם אין עוד קשר וגם כאן אין עניין להגיש עוד פעם בקשה לדיון בוועדה. כמובן בנוהל החדש אנחנו מבקשים גם כל מיני תצהירים חדשים, תצהיר של העובד שהוא מצטרף לבקשה של המטופל כי היו גם מקרים שהגישו בקשה והוא אמר שהוא בכלל לא ידע על כך.

תצהיר לפני עורך דין?

כן.

העובד לא ידע?

העובד לא ידע. היה מקרה כזה.

התצהיר הוא לפני עורך דין והקשיש משלם עבור זה.

אנחנו נדרשנו גם לסוגיה הזאת. לא קיבלנו עד עכשיו תגובה על כך.

אלה הם הקריטריונים החדשים שנכנסו. כל בקשה שלא עומדת בקריטריונים מועברת, כמו שאמרתי, לדיון מהיר. הבקשות הרגילות שעומדות בכל התנאים, בתנאי הסף ובקריטריונים, הן מועברות לדיון רגיל ולהן אנחנו כן מוציאים את המכתבים האלה. ככל שנראה שיש צורך להוציא גם לדיון המהיר מכתבים, נעשה את זה אבל בשלב זה, כרגע, עוד לא כי אין צורך בזה כי אנחנו כן נותנים תשובות מהר. אם נראה שאנחנו מתעכבים בעניין הזה, ואני מקווה ומאמין שלא נגיע לשם, אנחנו נוציא מכתבים.

בזמן התהליך הזה, לגבי הנושא של ביטוח לאומי, האם יש קושי לאותם קשישים או סיעודיים לקבל מהביטוח הלאומי?

כמו אמרתי. מי שעובר לדיון רגיל – ודיון רגיל מתקיים אחת לחודש פחות או יותר כאשר מתכנסת הוועדה – אנחנו מוציאים לו מכתב כדי שיוכל לקבל ביטוח לאומי עד תשובה סופית. אלה שבדיון המהיר, בשלב זה הם לא מקבלים את המכתב אבל לא צריך להיות להם קושי מכיוון שהם אמורים לקבל תשובה סופית תוך שבוע או שבועיים ולכן אין כאן איזשהו פער זמן שהוא מפסיד.

בזמנו ביטוח לאומי היה משלם רטרואקטיבית.

גם עכשיו.

בביטוח לאומי אין רטרואקטיביות. זה מיום הוצאת האישור. אם אתה מעכב את האישור, הימים האלה לא משולמים.

אנחנו דיברנו עם ביטוח לאומי.

ביטוח לאומי לא הוזמן היום לנושא.

אנחנו נבדוק את זה שוב מול הביטוח הלאומי. הסיכום שהיה, למיטב זיכרוני, הוא שמי שהבקשה תאושר לו, הוא כן יקבל מיום הגשת הבקשה רטרואקטיבית. כאמור, אני אבדוק את זה מול המוסד לביטוח לאומי.

אני רוצה להוסיף משפט אחד. אני מאוד מברכת על התהליך אבל שוב, עצם העובדה - אנחנו יודעים על כך מפניות של אזרחים ותיקים - שלא קיבלו מהמוסד לביטוח לאומי את הכספים.

כרגיל, יש כאן חיבור בין שלוש רשויות ואנחנו נעשה את החיבור הזה ואני בטוחה שנגיע, גם אם נצטרך רטרואקטיבית לבקש מהביטוח הלאומי להסביר שזה עניין של פרוצדורה. מרגע שהבקשה מאושרת, זה אומר שזה היה אמור להיות מאושר מרגע הגשת הבקשה וזה דבר טכני לחלוטין.

פאינה, את רוצה לומר משהו לפני שאנחנו ממשיכים? יש כאן הרבה מוזמנים שבאו לפגוש אותך. את רוצה לומר משהו על התקנות שאושרו עכשיו ועל כל נושא הסיעוד?

קודם כל, אני רואה שיש כאן מעורבות ציבורית גדולה בנושא ואני מבינה שזה באמת נושא שנוגע כמעט לכל בית בישראל, אם אלה ילדים ואם אלה מבוגרים. אמרתי את זה עכשיו גם בוועדת הפנים. אנחנו בסך הכול דנו על כל הנושא הזה וכדבר ראשון ראינו חשיבות של צמצום הפער בוועדה ההומניטרית, קבלת החלטות וזירוז תהליכים. מצד שני גם ראינו את הצרכים של המטופלים. דנו על התקנות ועל כל הבעייתיות של הנושא ובאיזשהו שלב החלטנו שאנחנו חייבים לחתוך בנקודה זאת. יכולנו להמשיך לדון ולשפר את התנאים יותר ויותר ולהוסיף, ואפילו הייתה אצלנו דילמה מאוד קשה האם אנחנו מחכים למסקנות של ועדת שושני שמסיימת את תפקידה בסביבות אפריל, אחרי פסח, או שאנחנו בכל זאת הולכים עם תקנות ואם המסקנות יהיו מהותית שונות מההמלצות שלנו, נערוך תיקונים. בהחלטה משותפת, גם עם ראש רשות האוכלוסין וגם עם הנציגים שיושבים כאן כמו משה ושושנה, קיבלנו החלטה לסיים את התהליך עכשיו ולהביא את התקנות לאישור של הכנסת. בוועדת הפנים התחייבנו שבעוד שנה נביא את המסקנות שלנו איך התקנות האלה עובדות ואם יהיה צורך, אנחנו פתוחים לשמוע ולדון עליהן שוב. אם נצטרך לעשות עוד תיקונים פה ושם, אנחנו מאוד קשובים לצורכי הציבור.
הרבה מדברים על העובדים אבל אלי מגיעות פניות של המשפחות. באחד הסיורים שלי בערבה התיכונה פגשתי משפחה שיש לה ילד שזקוק לטיפול והיא קורסת. לא משנה איזה עובד, ומחתימים אותו על כך שהוא יודע שהוא מגיע לפריפריה, שהוא מגיע לערבה והוא יודע מה התנאים ומי המשפחה, אבל הוא מגיע לשם ואחרי יומיים עוזב את המשפחה ואנחנו יכולים לחפש אותו במרכז הארץ. עכשיו המשפחה צריכה להזדכות. כל מי שנמצא כאן יודע בדיוק את התהליכים האלה ואני לא צריכה להרחיב. כשאני ראיתי את המשפחה הזאת, אמרתי שאנחנו את הנושא הזה חייבים איכשהו לקדם ולפתור. אנחנו חייבים לשים גבולות ומגבלות כי אם לא כן, אנחנו חוטאים למטרה ואני מתכוונת אני כחלק מאותו ממסד שצריך לטפל באזרחים שלו.

לכן קודם כל, בראש מעייני אלה האנשים המטופלים, אלה שזקוקים לטיפול ואלה שזקוקים לסיוע. כך ראינו את המטרה שלנו ולשם כיוונו את התקנות.

גם בקריטריונים וגם בתקנות אני חושבת שנתנו נכון להיום – אני לא אומרת שנתנו מאה אחוזי תשובות – לרוב הבעיות את התשובה הנכונה לרגע זה, לתקופה הזאת, ואני רוצה להודות לכל מי שהיה שותף לתהליכים – ליועצים שלי, לשלומי שיושב שם מאחור, לוויקה שיושבת כאן, כמובן לעובדי המשרד, לראש הרשות, לאמנון בן-עמי, לשושנה, למשה נקש. אתם לא מבינים כמה שעות הוקדשו לנושא. אני רואה את משה בכל הוועדות, בוועדה ההומניטרית ובוועדת שושני, ואני שואלת מתי לבחור הזה יש בכלל זמן.

אני לא יודעת איך הוא עונה לנו לטלפונים עת אנחנו מתקשרים.

האנשים האלה מחויבים לכם במאת האחוזים ואני מאוד רוצה להודות להם על כך.

תודה רבה. לא דיברתי בוועדת הפנים כפי ששמת לב. אני כיושבת ראש הוועדה לעובדים זרים מקבלת הרבה מאוד פניות של משפחות עם הרבה מאוד קשיים. אנחנו שומעים בשנה האחרונה על הקושי ומנסים לפתור כל מיני צמתים בהם באמת יש קשיים שבסופו של דבר יעשו את החיבור הנכון ואת ההתאמה הנכונה. בוועדת הפנים ניסיתי לומר – אבל חשבת שאני אומרת משהו אחר – שכן התחלנו כאן לדון בוועדה שלנו, ומצטרפים לכך גם משרדי הממשלה בתמיכה, שצריך לחשוב באופן כללי גדול יותר ורחב יותר על כל סוגיית העובדים הזרים וכיצד זה מתקיים במדינת ישראל. זה נכון שעשיתם תקנות וזה פותר צמתים מסוימים אבל זה לא פותר את הנושא בכללותו ויש כאן בעיה הרבה יותר מורכבת שלא ניכנס אליה היום.

בסופו של דבר מטבע הדברים כאן בכנסת אנחנו מסתכלים עם זכוכית מגדלת על הבעיות, על הקשיים, על המקומות בהם לא טוב. אני רוצה להזכיר לכולנו שתשעים אחוזים לפחות, אם לא יותר, אם לא למעלה מכך, מהעובדים שמגיעים לכאן עושים עבודה טובה והמטופלים, הקשישים הסיעודיים, זקוקים להם מאוד. לא סתם יש מלחמה על האישורים ועל 5,000 בוועדה ההומניטרית. המטופלים זקוקים לעזרתם. הם ממלאים כאן צורך שלא קיים, שכרגע במצב הנוכחי, עם השיטה שקיימת כרגע, לא מתמלא לצערנו עם עובדים ישראלים. לכן אני חושבת שתמיד צריך לזכור שלצד זה שאנחנו רואים את הבעיות ואת הקשיים. בהלוויות – ואני שומעת לא פעם ואפילו בזמן האחרון זה יותר ויותר, וסליחה שאני אומרת את זה – מודים למטפלת הפיליפינית או למטפל על שנים שהקדישו למשפחה ועל כך שהפכו להיות חלק מהמשפחה.
את זה ניסיתי לומר גם בוועדת הפנים. צריך לזכור - כאשר אנחנו מסתכלים על הקשיים והבעיות, על אלה שנוטשים ועל אלה שעוזבים - שבסופו של דבר שהרוב הגדול מסתדרים, מתאימים, רוצים לעבוד, רוצים את העובדים הזרים שיגיעו לכאן לעבוד והם הופכים להיות חלק מהמשפחה ומכבדים אותם. כל הרצון שלנו הוא שאנחנו נכבד אותם. הם אורחים כאן, אנחנו מזמינים אותם לעבוד כאן, אנחנו מזמינים אותם לטפל בקשישים שלנו, בילדים שלנו, בנכים שלנו. אנחנו מזמינים אותם ולכן מן הראוי שגם ניתן להם את היחס הראוי.

לאחר מכן אתן את רשות הדיבור לאמנון בן-עמי כדי שיאמר משהו על התקנות וגם על נושא הילדים עם אישורי האפוסטיל, נושא שהעלינו כאן ועדכנתי אותך בקצרה.

כחבר הוועדה לעובדים זרים שמשתדל כמה שאפשר לחלק את זמני בין הוועדה הזאת לבין ועדת החינוך וועדת אחרות, אני עוקב אחרי הדברים הללו. אני באמת רואה את הצד ההומניטרי ואני מסכים עם מה שאת אמרת.

אני חושבת שזאת פעם ראשונה.

לא. זאת כבר פעם שלישית. ספרתי. אני עדיין מחכה להדדיות. נזכרתי שהמטפלת של אמי זיכרונה לברכה, היום היא יושבת היום בקנדה, עד היום בקשר משפחתי כי היא הייתה חלק כי בוודאי הצד האנושי הוא מאוד מאוד חשוב. אנחנו צריכים לראות גם את המשפחות וגם את העובדים.

אני שומע כאן במסגרת הוועדה, ותמיד מקבל את הרושם, כאילו מדובר באיזושהי חומה פקידותית בצורה בעניין הזה, שלא מגלה כאן התגייסות או איזשהו יחס אנושי. מותר גם לומר יישר כוח לסגנית שר הפנים ולכל הצוות שלקח על עצמו משימה כדי לגבש את הקריטריונים, כדי לזרז את התהליכים ולקדם אותנו למצב שהוא גם יעיל כלפי השירות וכלפי המשפחות וגם נותן לנו את ההיבט ההומניטרי. על כך יישר כוח לך ולכל הצוות.

הערה. אני רוצה להגיד לכל הנוכחים כאן שלא נשכח שבתחום הסיעוד יש מאה אלף מטפלות ישראליות שמטפלות. אנחנו מדברים כאילו כל הסיוע הוא על העובדים הזרים, אבל לא כך הוא. שם צריך לתת את המשקל ולחזק את זה כך שיהיו יותר עובדים ישראלים היכן שאפשר. הסיעוד עדיין נמצא בידיים ישראליות.

בוודאי. אני אעדכן שהופעתי בפני ועדת שושני, כפי שמשה יודע, והעליתי כמה וכמה רעיונות לשלב יותר עובדי סיעוד ישראלים ובאמת להקל על נושא העסקת העובדים הזרים ולא כי אני לא רוצה שיהיו כאן עובדים זרים אלא אני רוצה לדאוג שתהיה תעסוקה ישראלית וגם כדי לדאוג שבמקומות בהם אין צורך, כמו למשל עבודה של 24 שעות ביממה, ועוד לא פתרנו כאן בכנסת את הנושא של שעות עבודה ומנוחה לגבי העובדים הזרים ויש לנו עוד דרך ארוכה בדברים האלה, אבל במקביל כמובן אנחנו צריכים לתמוך בעובדי הסיעוד הישראלים ולמצוא פתרונות שלא יאלצו הרבה פעמים קשישים לקחת עובדים למשך 24 שעות ביממה. זה דבר לא נכון כי לא כל קשיש צריך עובד למשך 24 שעות ביממה, כולל הלילה. יש כל מיני פתרונות שלא אעלה אותם עכשיו אבל העליתי אותם בפני ועדת שושני. אני מקווה שהמסקנות יהיו בכיוון הזה.

אני חושבת שאני היחידה שלא הופעתי בפני ועדת שושני והגיע הזמן שאני אופיע שם.

נכון.

אני בתו של אביגדור שהוא נכה. הנושא הוא עליו ואנחנו מבקשים להוסיף משהו קטן. ברור שיש הרבה אנשים שנהנים מהעובדים הזרים שבאים ואכן יש נכים רבים שנמצאים עם העובדים והם שבעי רצון מהם, אבל יש הרבה – ואנחנו נמנים עליהם – שבחצי השנה האחרונה היו אצלנו אולי 25 עובדים. הם באים ואחרי זמן קצר מקבלים את האשרה ועוזבים. הם לא נשארים. אנחנו נותנים להם את השכר שהוא יותר גבוה מהשכר אותו הם צריכים – אפילו אלפיים שקלים ו-3,000 שקלים יותר – אבל הם לא נשארים כי הם באים לכאן והולכים לעבוד בניקיון, שם הם מרוויחים יותר, משהו בסביבות ה-12 אלף שקלים. יותר כדאי להם לעבוד בניקיון. מי שנשאר עם הנכים, אלה בעצם המבוגרים שלא יכולים לעבוד בניקיון ואלה הם אנשים בני ארבעים וחמישים וגם הם לא מסכימים לקבל 4,000 שקלים אלא הם מבקשים 6,000 שקלים. הנכים פשוט לא יכולים לעשות שום דבר. נותנים להם מתנות רק כדי שיישארו, אבל בסופו של דבר הם עוזבים ולא נשארים.

לאביך יש תקצוב מביטוח לאומי ליותר מעובד אחד?

לשני עובדים.

לשני עובדים ואין לי עובד אחד. יש לי שני עובדים, שעתיים בבוקר ושעתיים אחר הצהרים ואחר כך הם הולכים לעבודות ניקיון. שאלתי אתמול את העובדת והיא סיפרה לי שכאשר היא הגיעה לארץ, היא עבדה בחיפה ונתנו לה 4,000 שקלים אבל היא ביקשה 5,500 שקלים וגם אותם נתנו לה וקנו לה בגדים. היא עזבה לנהריה כי שם נתנו לה 6,000 שקלים. היא עזבה לירושלים כי פה יש הרבה עבודות ניקיון.

אחד הדברים שעלו בוועדה בשנה האחרונה הוא הקושי של הנכים והמשפחות בנושא הזה.

עובד שמגיע, הוא מגיע על שמי אבל הוא מחכה למשכורת ואחרי חודש הוא פשוט קם והולך. איך החוק יכול להגן עלי?

אני חושבת שהשיח הזה הוא שיח לא נכון. יש כאן עובדים ויש כאן מעסיקים ומועסקים. אין כאן כוונות רעות של אף אחד. גם אלי הגיעו עוזרים פרלמנטריים שחשבו שזה הדבר הכי נפלא בעולם לעבוד בכנסת, אבל אז הם גילו שזה מאוד קשה לעבוד בכנסת ולכן הם עזבו.

אני לא משווה אבל אני אומרת שבסופו של דבר אני מכירה בכך שיש קושי של העסקת העובדים הזרים במשפחות, בעיקר של הנכים.

אל תביאו אותם.

השאלה מה יהיה הפתרון ואת מי תעסיק. הפתרון צריך להיות יותר מהתקנות האלה. התקנות האלה לא יפתרו הכול. יש כאן בעיה שהיא הרבה יותר מורכבת וכמו שאתה אומר, צריך לחשוב עליה בצורה יותר רחבה. יש כאן גם דברים לצד שני ולכן שאלתי אם מגיע לך כי פנו אלי גם נכים שאמרו שמגיע להם עובד אחד ובאמת זאת עבודה לשניים או לשלושה אנשים, או משפחות עם ילדים שמצד אחד באמת עוזבים אותן כי העבודה עם הילדים היא עבודה קשה ומצד שני יש עובדות שהפכו אותן להיות עקרת בית, המנקה, המבשלת, המטפלת בכל ילדי הבית. לכן תמיד במערכת יחסים של עבודה בכל מקום רגיל, יש מערכת יחסים מורכבת. למרות זה אני אומרת שיש כאן בעיה קשה וזה נכון עם הנושא של הנכים. אנחנו שומעים על כך שוב ושוב, על עזיבה לעתים תכופות, אנחנו שומעים על החלפת עובדים לעתים תכופות ואני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב על כ. מעבר לחשיבה על איך אנחנו מגבילים רק את העובדים צריך לחשוב איך אנחנו פותרים את זה מערכתית יותר נכון ואולי חלק מהפתרון הם עובדי סיעוד ישראליים,

לתת שירותים בדרך אחרת. לא כל שירותי הסיעוד צריכים להינתן רק בהעסקה ישירה של נזקק סיעודי שהוא יהיה המעסיק של עובד שייתן לו את השירותים. הוא יכול לקבל את השירותים גם במתכונת נוספת מקבילה כמו למשל גופים שיהיו מוסמכים לתת שירות, כמו שירותים סיעודיים פרה-רפואיים שמתמחים במתן שירותים סיעודיים פרה-רפואיים, כמו שירותי ליווי.

הם צריכים מישהו שיטפל בהם במשך 24 שעות וזה מעבר לשירותים את נותנת כמו טיפולים פרה-רפואיים. הם צריכים מישהו שיעזור להם במשך 24 שעות.

אבל המתכונת שאנחנו מיישמים אותה בחלק מהמקרים, אנחנו מצמידים לנכה אדם אחר אחד ואנחנו אומרים לאדם האחד שהוא עובד שלו, של הנכה, והעבודה שלו היא להיות צמוד אליו במשך 24 שעות. זאת העבודה שלו. אנחנו רואים שהדבר הזה לא עובד ואז מה קורה? אנחנו מפצלים את המשרה הזאת לשתי משרות וכשאנחנו מפצלים את המשרה הזאת לשתי משרות אנחנו כמובן מייקרים את העלות לעומת משרה אחת גם אם נשלם את כל השעות הנוספות של המשרה האחת הזאת. אנחנו מסבכים את העניין הזה משום שהאדם הנכה צריך בעצם לחיות את חייו עם שני אנשים נוספים ויש כל מיני דברים שמראים שזה לא כל כך נכון. אנחנו חייבים לפצל את המילה הזאת שקוראים לה שירותי סיעוד לכל מיני מתכונות של האדם שנזקק לסיעוד ועל זה נצטרך לחשוב ועל זה חברת הכנסת רוזין מדברת.

אל תבטלו. איריס מעיין היא אחראית על נושא עובדים זרים במשרד הכלכלה והיא עובדת על הנושא הרבה מאוד שנים. היא חקרה את העניין גם במובנים אקדמיים והיא לא היחידה שישבה כאן בוועדה ואמרה שאנחנו צריכים לבדוק מחדש איך אנחנו מעסיקים את העובדים הזרים ואיך אנחנו נותנים מענה סיעודי לקשישים, לנכים ולילדים.

הייתי מציעה לאיריס גם לראות איך באמת מביאים את הציבור לתחום של הטיפול הסיעודי מעבר לכל זה. למשל לתת הכשרות או עידוד שכר. אנחנו רואים שכל מה שעשינו בתיירות, כמו לקבל שכר מועדף, עדיין לא מצאנו שם עובדים. גם בסיעוד עדיין לא מצאנו וגם אם ניתן עבודה מועדפת, אני עוד לא רואה אנשים זורמים לשם. בבקשה, תפתחו את זה ואם תביאו לשם ישראלים, אנחנו רק נשמח על כך. המטרה שלנו היא לא להביא לכאן עובדים זרים.

אני חולת טרשת נפוצה.

את אחת הפונות שפנו אלי.

נכון. אני רוצה לומר שאנשים שזקוקים לעזרה, אלה לא רק אנשים סיעודיים ואלה לא רק אנשים שלא יכולים ללכת. אנשים זקוקים לעזרה מכל מיני סיבות במחלות שונות מפני שהם לא יכולים לעשות דברים אלמנטריים. אני למשל עדיין יכולה ללכת אבל יש דברים ממש פשוטים שאני לא יכולה לעשות כמו למשל לרכוס כפתור. תבינו שלא רק אנשים סיעודיים צריכים עזרה.

העובדים הזרים שבדרך כלל מביאים אותם, אם מביאים אותם למטרה מסוימת, פורסים בפניהם את התנאים בהם הם יעבדו. יש חוקים ותקנות שמגינים על העובדים הזרים, איך הם צריכים ללון, מה צריך לשלם להם, פנסיה, פיצויים, הבראה והכול מעוגן בחוק. אין שום חוק או תקנה שמגנה על הנכים. אין דבר כזה. יש עובדים זרים שממש מתעמרים במעסיקיהם. המעסיקים תלויים בהם והם לא רוצים לאבד אותם כי להביא עובד אחר זאת עוד פעם סאגה שמתחילה מחדש.

זאת עוד סיבה להעסקה ישירה של עובד שייתן לך את השירותים להם את זקוקה.

זאת לא העסקה ישירה.

כן, כי את מעסיק.

אני מעסיקה דרך חברת סיעוד.

זאת התופעה של ניסוי הגמלה הכספית. היא צודקת במאה אחוזים. אם יש גוף שהוא תחת פיקוח המדינה ויש איזה שהם כללים של התנהגות ונהלים, הוא יודע לשמור על המסגרת כמו שצריך ולהגן על המטופל. בניסוי הזה שרוצים לתת כסף לקשישים, תהיה העסקה ישירה והיא תגרום לכך שבעצם יעצימו את מה שאת אומרת.

זה מוריד את רמת הפיקוח. בוודאי.

למה אתם לא נגד זה?

הגרון שלי כבר כואב.

איריס אומרת את הדברים האלה שוב ושוב והם עלו כאן גם בוועדה. היא אמרה את זה גם סביב דיונים עם האוצר וביטוח לאומי בוועדה ובוועדת העבודה והרווחה לגבי הנושא של הגמלה. לצערנו זה לא מספיק מתקדם.

אמנון, אני פונה אליך בשני דברים שעלו כאן היום. ראשית, אם אתה בכל זאת רוצה לומר לנו משהו על התקנות, כיצד הן כן יכולות להקל ולעזור, ואם אתה יכול לתת בקצרה משהו לגבי התמונה היותר רחבה שעלתה כאן. הדבר השני הוא הנושא של הילדים. לפני שהגעתם בירכנו על כך ששר הפנים החליט לאשר – רמז לנו על כך יוסי אדלשטיין בוועדה, עוד לפני כן, שהשר הקודם לא רצה לאשר ואילו הנושא מונח על שולחנו של השר הנוכחי והוא מתכוון לאשר – ושמחנו לשמוע שהוא אישר. לצערנו אני אומר בסוגריים ההודעה על חמש המשפחות הראשונות הגיעה מכתבים ולא ממשרד הפנים והכתבים כנראה קיבלו את המידע ממשרד הפנים והם אלה שבישרו למשפחות. אנחנו חושבים שמן הראוי שמשרד הפנים יהיה זה שיבשר למשפחות על כך. הבנו שיש קושי עם מסמכים. אחרי כל התהליך הארוך, אחרי כל השנים, עכשיו, אחרי שקיבלתם את ההחלטה לגביהם יש בעיה עם השגת אישורים, בעיקר אישור האפוסטיל, אישורי אבהות וכדומה מכיוון שגם האב לא נרשם גם אם מישהי יולדת בארץ. אתה יכול לדבר אתנו קצת על הנושא הזה? זה מאוד מטריד. המשפחות מצד אחד מאוד שמחו ומצד שני נכנסו קצת לבלבול.

אני גם שאלתי – לא נמצאים כאן נציגי משרד החינוך – מדוע לא נעשתה איזושהי הכנה. קיבלתי טלפון משר החינוך עוד לפני שר הפנים. התקשרו אלי בהבדל של כמה שעות אחד מהשני ואני שואלת האם נעשתה הכנה מול למשל בתי הספר בהם נמצאים אותם ילדים. אתה יודע, זה מכניס קצת בלבול ותחושת לחץ.

גם שמחה.

שמחה זה דבר טוב והוא לברכה, אבל בכל זאת זה מכניס למתח כי לא כולם קיבלו את ההודעות והם לא יודעים אם הם כן ברשימה או הם לא ברשימה. מה קורה לגבי האישורים? תן לנו זמנים כמה זמן אתה מעריך שזה ייקח והיכן הבעיות הקשות. דיברנו על כמה מהם הם בגירים שנמצאים כאן, כמה הן חד הוריות וכמה הם עם שני הורים.

הדס נתנה לכם את הנתונים.

לא, עדיין לא.

קודם כל אני אומר ככלל. כמו אמרת, שר הפנים אישר לתת מעמד ל-221 ילדים וזה בהמשך למשפחות שכבר קיבלו אישור בעבר. כשאנחנו מאשרים, הכוונה היא לאשר ולא להקיז דם. עכשיו שמעתי, במהלך אתמול ושלשום, שהתעוררו סוגיות של מסמכים אבל אנחנו נפתור את זה. נתתי הנחיה לטפל בזה כמה שיותר מהר ולהביא את זה לידי פתרון. יש מסמכים שצריך להציג אבל אני יודע שיש מדינות בהן יש בעיה בכך ואנחנו נתייחס לזה ונפתור את זה. נתנו אישור על מנת לתת ולא על מנת לייסר, לעכב ולטרפד את זה בצורה זו או אחרת. אני מניח שבשבועיים-שלושה הקרובים הלשכות יעבדו על זה ויזמינו את המשפחות.

כמה הוזמנו עד כה?

אין לי מושג כמה הוזמנו. זה נמסר לביצוע כבר לפני שבוע או מתי שזה היה.

הערכה שלך לפחות בשלב ראשוני היא ש-221 משפחות יקבלו הודעה.

בוודאי. יזמינו אותן ללשכות וישבו עם כל משפחה. זה תהליך שלוקח בירוקרטיה רגילה אותה נזרז. הם חיכו מספיק זמן ולאף אחד אין רצון להאריך את משך הטיפול. זאת ההחלטה והיא תבוצע ברגישות ומהר ככל האפשר. נראה בדיוק מה המסמכים שחסרים ונראה מה קורה בכל מדינה. כמו שאתם יודעים, הילדים הגיעו מכל מדינות העולם.

הבנו שלמשל שגרירות קניה מסרבת לשתף פעולה ולתת עזרה במציאת מסמכים.

נפתור את הבעיה.

אתה יכול לומר לי מתי תוכל לדווח לי על המצב?

לא. אנחנו מטפלים בזה וברגע שנסיים, נדווח שזה הסתיים.

אם אפשר לציין שהבעיה שלנו היא לא עם המסמכים שכאמור כבר מופיעים בהחלטת הממשלה וכבר ארבע שנים המשפחות הרי סיפקו את כל החומרים שביקשו אלא הבעיה היא עם הדרישות החדשות שלראשונה הושמעו רק בשבוע הנוכחי והן להביא גם תעודות מאומתות ממדינות המוצא. חברת הכנסת רוזין הזכירה את נושא האפוסטיל אבל זה עוד במקרה הטוב. בוא נזכיר שרוב המדינות האלה לא חתומות על אמנת האפוסטיל – הפיליפינים, גאנה, ניגריה, קניה, קונגו, ליבריה, הרבה מדינות מחבר העמים – והם צריכים לעבור עכשיו את כל הליך האימות עם משרד המשפטים במדינת המוצא, עם משרד החוץ במדינת המוצא, אחר כך עם השגרירות כאן בארץ. שוב, כפי שאמרתי כבר, זה הליך ארוך, לא של כמה ימים וגם לא של כמה שבועות ולצערי הרבה פעמים גם לא של כמה חודשים. במקרה הטוב זה הליך ארוך ויקר ובמקרה הרע הוא הליך לא אפשרי. אפשר לפתור את זה מאוד בקלות אם שתי הדרישות החדשות שהופנו לראשונה יוסרו וימשיכו לנהוג כפי שנהגו עד עתה ב-400 המשפחות שכבר קיבלו מעמד, בלי שיידרשו להביא תעודות לידה מאומתות של ההורים, בלי שיידרשו להביא תעודה מקורית מאומתת שמעידה על מצב אישי ושוב, למשל במדינות חבר העמים זה פשוט לא קיים. זה משהו שאכן קיים בישראל אבל להם אין דרך להביא את זה.

מה לא קיים שם?

אישור על מצב אישי. כלומר, במקרה של נישואין הבעיה יותר קטנה, אבל לא במקרה של תעודת רווקות. הם לא מנהלים שם מרשם אוכלוסין.

אני באתי משם. מה אתם מספרים לי סיפורים? אתם יכולים לספר לי על קניה ועל קונגו אבל לא על חבר העמים.

אלה לא סיפורים אלא אלה עובדות.

בוודאי שיש בכל עירייה. יש רשות מקומית שמנהלת את רישום האוכלוסין.

אנחנו מכירים שרי פנים לדורותיהם שכתבו שאפשר להביא מסמך בכתב יד של פקיד.

מסמך של הרשות המקומית שיש לה סמכויות.

זה לא נחשב כחלק מהתעודה המאומתת שהמשרד עצמו דורש. אנחנו כאמור לא ממציאים מידע אלא את הכול אנחנו מבססים על דברים קיימים.

אנחנו נפתור את הבעיות האלה. זה הועלה בפני, כולל המסמכים החדשים, ואמרתי שנפתור את הבעיה הזאת. זה לא ייקח שנים וחודשים כי אנחנו רוצים לתת להם מעמד מהר ככל האפשר. הבנתי שהתעוררו בעיות ואנחנו נפתור אותן. יהיה אצלי דיון עם הגורמים ונראה איך פותרים ואיך נותנים מענה למדינה זאת ואחרת. נתנו כדי לתת ולא כדי למסמס.

הזכרנו את התקנות שעברו ב-2012 ואת החלטת הממשלה מה-1 באוגוסט 2010.

אנחנו לא חושבים עכשיו שונה. אנחנו רוצים לתת.

השאלה אם בעבר, לפני שמונה שנים, עת הם הגיעו לכאן זה היה. אני שמחה על דבריך שאתה רוצה לבדוק ולמצוא פתרונות. אני מניחה שהפתרונות יימצאו. כל העניין הוא הכוונה כי אם יש כוונה לאשר, ימצאו את הפתרונות. אנחנו נמשיך לעקוב כאן בוועדה.

אם אפשר לשאול כמה שאלות קצרות. האחת היא לגבי המסמכים. למה ליצור בעיות חדשות ואז לפתור אותן, במקום מראש לא ליצור בעיות חדשות. כלומר, לא להציב דרישות חדשות שלא היו קיימות קודם ואז לומר שאחר כך נפתור אותן.

זאת שאלה כללית ולא שאלה ספציפית.

למה צריך שהבעיות האלה ייפתרו אם אפשר היה למנוע אותן מלכתחילה?

השאלה השנייה היא לגבי מועדים כי אני לא רוצה שנגיע שוב לישיבה נוספת בעוד כמה חודשים עת נגלה שוב שניתנות חמש תשובות אחת לשבועיים.

אני אענה לך על זה.

שאלה שלישית היא למה לא לתת עכשיו כבר לילדים ולאימותיהם כאשר השאלה היחידה היא לגבי האב.

שאלה רביעית היא לגבי הערערים. יש חמישים ערערים שמחכים לתשובה ועליהם אין שום הבטחה מתי תתקבל תשובה וחלקם מחכים מספר שנים.

אני אענה לך. אנחנו נעקוב, נמשיך לעקוב, גם במסגרת הוועדה אבל המעקב שלנו לא קורה רק בישיבות ועדה אלא אנחנו עוקבים תוך כדי ואנחנו בקשר כל הזמן עם רשות ההגירה. אנחנו מציקים להם לגבי מתן תשובות, לגבי מה המצב וכולי. הוא לא התחייב כאן ללוח זמנים אבל בגלל שהוא לא התחייב ללוח זמנים, הוא יודע שהוא ישמע ממני עכשיו כל הזמן ושאני אשאל אותו מה קורה ומתי הוא נותן תשובות. היה לו הרבה יותר קל להגיד לי עוד שלושה חודשים כי אז אולי הוא היה עוצר אותי לשלושה חודשים.

אנחנו נמשיך לעקוב. אנחנו עוקבים כל הזמן. אנחנו נבדוק כל הזמן. אנחנו בקשר אתכם ונשמע את הבעיות, גם כאשר מדובר בבעיות ספציפיות ונרד גם לרזולוציות של כל ילד וילד וכל משפחה ומשפחה כדי לראות מה חסר ואיך חסר. כמו ששמעתם, ילכו כאן לקראת ההחלטה כאשר הכוונה היא לאשר את כולם. הם מאושרים ועכשיו צריך להסדיר את הדברים. אני מקווה שכמה שיותר מהר הם יקבלו את ההודעה שהם חלק מאותם 221 משפחות ומרגע זה באמת יהיה הליך אישור כמה שיותר מהיר. אני מקווה מאוד, ואני חושבת ששמעתי בין הדברים שלך, שזה לא ייקח חודשים ולא שנים אלא יהיה כאן תהליך מהיר.
אני רוצה קודם כל להודות לסגנית שר הפנים שהתעקשה להגיע לכאן ולא לבטל את הישיבה למרות הישיבה בוועדת הפנים. כמו שאת רואה, אנשים מכל הארץ מגיעים לוועדה באופן שוטף וקבוע ומתעקשים לבוא לכאן כי אנחנו באמת מקיימים דיונים מאוד מעמיקים ומגיעים למקומות שאנחנו מבינים שצריך כאן לא רק פלסטרים ואני לא נגד הפלסטרים ואני לא מבטלת אותם כי הם חשובים בצמתים כדי לתקן דברים, אבל אנחנו מדברים באופן יותר גדול גם על סיעוד בישראל, כיצד עובדים זרים משתלבים בנושא הסיעוד בישראל וכיצד אנחנו יכולים להקל בעיקר גם על המטופלים וגם על העובדים.

אנחנו מחכים בכיליון עיניים לתוצאות ועדת שושני. אני מקווה שהוועדה תתייחס לחלק מהפתרונות היותר רחבים אבל אני לא בטוחה שכך יהיה. אם לא, אנחנו נמשיך ונדון ונשמח להגיש לך, סגנית השר, רעיונות פרקטיים כיצד אפשר לפתור בתמונה יותר רחבה את נושא הסיעוד או לתת פתרונות נוספים. זה לא יפתור הכול אבל אנחנו מרגישים שמכיוון שהכול מתרכז רק לנושא של עובדים זרים בסיעוד, נוצרים קשיים שיכולים להתרווח כאשר אנחנו מוסיפים אופציות נוספות.

אני מברכת על החלטת רוזנטל, הוועדה ההומניטרית, להשאיר את ה-5,000 ואנחנו נמשיך לעקוב גם אחר המכסה וגם אחר הקריטריונים.

שוב אני חוזרת ומברכת על הנושא של הילדים. אני באמת חושבת שכאשר יש כוונה ורוצים, המערכות בסופו של דבר יודעות איך לתפקד. לכן אני תמיד חוזרת ואומרת שההחלטה כאן לא הייתה של בן עמי ולא של אדלשטיין אלא בסופו של דבר השר מחליט על המדיניות שלו ולכן כאשר אנחנו טוענים טענות, הן נגד קובעי המדיניות ולא נגד הפקידות ולא באות מתוך מקום של זלזול בהם או כוונה להעליב אותם כי הם מבצעי מדיניות ולא קובעי מדיניות.

מילות סיכום?

כבר סיכמתי. אני שוב יכולה להודות.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:10.>