PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
20/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 160>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, י"ט בשבט התשע"ד (20 בינואר 2014), שעה 11:20

<הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים, התשע"ב-2012>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
יצחק וקנין

זבולון קלפה

>
נדב גלאון - מנהל השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

פנינה אורן שנידור - מנהלת אגף פיקוח על מזון, השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד אפרת אביאני - סגנית בכירה ליועץ המשפטי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד דפנה טיש פיגנבוים - הלשכה המשפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד אוריה ברזל - הלשכה המשפטית, המשרד להגנת הסביבה

עו"ד דפנה גוטליב - הלשכה המשפטית, המשרד להגנת הסביבה

סרן יזהר יצחקי - סגן יועץ משפטי, פרקליטות צבאית, צה"ל

עו"ד יותם זעירא - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אבשלום וילן - מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

רחל בורושק - כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל

פרץ שורק - הנהלת התאחדות מגדלי בקר לחלב

מאיר טינסקי - מנכ"ל ויו"ר לשכת מכוני תערובת

אשר בראון - סמנכ"ל תזונה, לשכת מכוני התערובת

רן סולומון - תזונאי, מכון תערובת אמבר

יעל נוי - מילובר, לשכת מכוני התערובת

ישעיהו פורת - יושב ראש פורום מרכזי מזון

זיו פרייז - פרייז בהרב, ייצוג יצרן מזון

ישראל שוקר - פרייז בהרב ושות', ייצוג יצרן מזון

עו"ד דפנה שלו - מנהלת מוקד ירוק, אדם טבע ודין

נעה ברודסקי

וילמה מאור

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים, התשע"ב-2012>

בוקר טוב. מצטער על האיחור אבל כך זה בכנסת כשצריך לקפוץ מוועדה לוועדה. יום שני בשבוע, י"ט בשבט, ה-20 בינואר 2014 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא שעל סדר היום הוא הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים ואנחנו ממשיכים היכן שהפסקנו.

הפסקנו בעמוד 6, סעיף 7. הצבענו על סעיף 7 למעט סעיף קטן (ב).

נשאיר אותו לסוף.

גם על (ג) לא הצבענו.

הצבענו. הצבענו על כל סעיף 7 למעט סעיף קטן (ב).

בכנסת יש פרוטוקולים, אנחנו נבדוק. אם זה כמו שאתה אומר, אנחנו נחזור ונדון על זה. אם זה לא כמו שאתה אומר, אז הצבענו. אבא שלי אמר שמה שכתוב, זוכרים, ומה שרשום בפרוטוקול, זה מה שנאמר וזה מה שהיה.

8.
חומרי גלם אסורים

(1) השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות ועם הוועדה המקצועית המייעצת, יקבע רשימה של חומרים האסורים בשימוש לעניין חוק זה כחומרי גלם למזון בעלי חיים בכלל או למזון לבעלי חיים מסוימים ורשאי הוא לקבוע מגבלות, לתנאים והוראות לעניין הנסיבות בהן הוא אסור.

(2) לא ייצר אדם מזון לבעלי חיים ולא ישווקו אם הוא חומר גלם אסור או שהוא יוצר מחומר גלם אסור.
(3) לא יזין אדם כעלי חיים המשמשים לייצור מזון במזון לבעלי חיים שהוא חומר גלם אסור או יוצר מחומר גלם אסור.

התאחדות חקלאי ישראל. סעיף 8(ג), דינו כדין סעיף 7(ב) שלא הצבעת עליו כי הוא מדבר על החקלאי שהוא החוליה האחרונה בשרשרת שמזינה את בעל החיים ולכן יש לנו בעיה אתו.

הלשכה המשפטית במשרד החקלאות. אנחנו לא חושבים שיש בעיה עם הסעיף. הסעיף הזה מדבר על הזנה במצב של מחשבה פלילית. הדין הפלילי הרגיל אומר שכאשר לא מדברים על היסוד הנפשי, לא אומרים מה עובר במוח של זה שמבין ובעצם מתכוונים שהוא צריך להיות מודע. ברירת המחדל היא שצריכה להיות מודעות ולכן אין כאן עבירה אם האדם לא היה מודע. הסעיף הזה מתייחס למצב שבו חקלאי מזין במודע בעל חיים שמשמש לייצור מזון בחומר גלם אסור ובסיטואציה כזאת, למרות שלא כתוב ביודעין כי לא צריך שיהיה כתוב ביודעין, אני חושבת שכולנו יודעים.

הנה, היא אמרה לך את הכול לפרוטוקול. בסדר גמור.

מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל. אנחנו חוזרים לאותה בעיה למרות שכאן כביכול היא יותר מוחלשת. הבעיה העקרונית כאן היא שחקלאי, שאנחנו טוענים שאם הוא עשה משהו בתום לב, נתבע.

היא אמרה לך לפרוטוקול שזאת לא הכוונה. זה נאמר וזה מוקלט.

כבודו יודע שהחוק היבש בסופו של יום, לא יבואו להסתכל מה נאמר.

אני יודע שאם יהיה משפט, יביאו את הפרוטוקול ויגידו מה משרד החקלאות אמר ומה אנחנו אמרנו.

בעוד עשרים שנים, לא יודע אם יעשו את זה. אנחנו טוענים שאם אתה אומר ביודעין, זה ברור שאם הוא עשה את זה ביודעין, הוא הביא מאיזשהו מקום דברים אסורים, אין בעיה, אבל הבעיה שלנו היא שחקלאי עלול להיתבע כשהוא אפילו לא ידע וזאת הבעיה. לכן אנחנו כל פעם אומרים ביודעין, כדי להגן על החקלאי.

משרד המשפטים. אני רוצה להבהיר שוב, כמו שאמרה עורכת הדין אביאני. המצב המשפטי היום הוא שכך מפרשים את החוק בכל מקום. להכניס כאן מלים מהסוג של ביודעין, זה רק פוגע בכם. זה פוגע בפרשנות הכללית של החוק וזה מבלבל את בתי המשפט. בתי המשפט יודעים היטב שכאשר לא נאמר דבר לגבי היסוד הנפשי בעבירה, הדיפולט הוא שנדרשת מודעות. כך זה בתיקון 39 לחוק העונשין, כך זה בכל חקיקה שמעבירים היום ולכן לא מכניסים לחוק מלים כמו ביודעין.

קיבלת את זה יותר מכפי שזה כתוב. תודה רבה.

אדם טבע ודין. יש לנו שתי הערות לסעיף הזה. לגבי סעיף 8(א), אנחנו חושבים שזאת צריכה להיות לא התייעצות עם שר הבריאות אלא הסכמת שר הבריאות.

את מחליפה את הנציגה שלכם שהשתתפה בדיונים. כבר דנו על זה. מה שאתם חושבים, זה בסדר אבל לא מקובל עלינו.

לגבי סעיף 8(ג). עולה שאלה לגבי יכולת לפקח מתי בעלי החיים משמשים לייצור מזון או לא, מה התדירות וכולי.

בסדר. אמרת את הדברים לפרוטוקול.

עוד הערה לעניין 8(ב). המושג ייצור, אנחנו לא מדברים על ייצור בבית כשבן אדם מערבב מזון כדי להגיש אותו לחיית המחמד שלו. יכול להיות שנכון יותר לתקן את זה בהתאם בהגדרות.

בסעיף ההגדרות יש הגדרה של ייצור. אמנם הצבענו על זה, אבל לאור ההערה הזאת שחוזרת על עצמה בחוק, אני חושבת שכן כדאי לתקן את ההגדרה של ייצור ולהבהיר שם שהכוונה היא שזה לא יחול על מזון שמיוצר לשימוש ביתי בלבד, לצורך הזנה של בעלי חיים שאינם משמשים לייצור מזון.

מבחינתנו זה מקובל.

גם עלינו זה מקובל, אם יש צורך בהבהרה. אנחנו לא מתנגדים.

אם אין לכם מה לעשות, שחקו. לגופים שלי באקווריום, אם אני אתן אוכל לא טוב, אני יכול להיתבע?

התשובה היא כן.

לא.

אבל יש לך חסינות.

זה מה שאנחנו רוצים להבהיר בהגדרה של ייצור.

בסדר.

9.
מרשם תוספים מותרים
(1) המנהל, בהתייעצות עם הוועדה המקצועית המייעצת ומנהל שירות המזון, רשאי לרשום תוספים מותרים לבעלי חיים אם מצא שעל פי הערכות מדעיות אין להם השפעה מזיקה על בריאות האדם, על בריאות בעלי חיים או על הסביבה, ובהתאם להוראות לפי סעיף 36(ב)(6).
(2) בקשה לרישום תוסף כאמור תוגש למנהל בהתאם להוראות לפי סעיף 36(ב)(6).
(3) לא ייצר אדם תוסף ולא ישווקו אלא אם כן הוא תוסף רשום (להלן – תוסף רשום) ובהתאם למינון ואופן השימוש המותרים לפי הוראות סעיף 36(ב)ׁ(6).
(4) לא יעשה אדם שימוש בתוסף להזנת בעל חיים המשמש לייצור מזון, אלא אם הוא תוסף רשום ובהתאם למינון ואופן השימוש המותרים.

אנחנו נבקש הבהרה לגבי המונח הערכות מדעיות. לא ברור מה זה. זה דורש בחינה של הרגלי צריכה בארץ? התייחסות לאוכלוסיות רגישות? ההגדרה הזאת לא ברורה לנו ולכל הפחות אנחנו חושבים שצריך להוסיף שזה יבוצע בהתאם לעיקרון הזהירות מונעת שמוזכר בסעיף המטרות של החוק הזה.

עקרון הזהירות המונעת מופיע במטרות ולכן אנחנו לא חושבים שצריך לחזור עליו כאן. הוא הולך לאורך כל החוק ולא צריך לומר אותו במפורש.

מה זה הערכות מדעיות?

אולי אנשי המקצוע יענו.

מנהל השירותים הווטרינריים. הערכות מדעיות, זה אמנם מושג רחב אבל לא צריך להביא יותר משתיים-שלוש... על ידי אנשים שברור שזה תחומם וזה עיסוקם והם בעלי עמדה שמסוגלת לייצר את זה.

בסדר. סעיף 10.

סעיף 10 כבר אושר.

11.
שימוש במים במזון לבעלי חיים

לא ישתמש אדם במים לייצור מזון לבעלי חיים, אלא אם כן הם מי שתייה שמתקיימים בהם התנאים התברואתיים שנקבעו חלפי חלק ה1 לפקודת בריאות העם, 1940. לעניין זה – "מי שתייה" כהגדרתם בסעיף 52א לפקודה האמורה. לעניין זה - ייצור, למעט גידול צמח המשמש להזנת בעלי חיים.

אני רוצה להבהיר שעל השקיית צמחים ימשיכו לחול הדינים הרגילים לפי פקודת בריאות העם והכללים שנקבעו מכוחה ואנחנו נבהיר את זה או בסעיף הזה, בסופו, כאשר נגיד שאין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראת כל דין לרבות פקודת בריאות העם, או בסעיף של שמירת דינים, בסוף החוק.

הצבעת על סעיף 8 כולל (ג)?

על 8 עוד לא הצבענו.

על הסעיף הקודם אמרו שהוא אושר.

אושר בדיונים הקודמים.

התאחדות מגדלי הבקר. שאלה לגבי השקיה של צמחי מספוא. צמחי מספוא לא נדרשים היום להשקיה של איכות מי שתייה אלא ניתן בקולחין. את מפנה אותנו לכל מיני סעיפים בחוקים אחרים ולכן אני שואל את השאלה.

זה מפנה לסעיפים הקיימים היום. מה שחל היום, ימשיך לחול, ומה שישתנה בפקודת בריאות העם, ישתנה בהתאם. הדינים ימשיכו לדון.

התנאים לא משתנים. מה שהיה ערב שבת, ממשיך ביום ראשון.

12.
סימון מזון לבעלי חיים

(1) מי שמייצג מזון לבעלי חיים לשם שיווקו.

סעיף 12(א) אושר.

נכון.

(2) המנהל יקבע בתנאי היתר לייצור או לשיווק מזון לבעלי חיים, את אופן סימון המזון לבעלי חיים בהתאם לתקנות לפי סעיף 36(ב)(1) ו-(8).
אלה הסעיפים של התקנות בנושאים האלה.

אנחנו מתנגדים למחיקה של נוסח הכיתוב שיופיע בסימון. אנחנו חושבים שחשוב לשמור על אחידות ובהירות. אני מזכירה שמבקר המדינה העיר את זה בנושא של תוויות של חומרי הדברה כאשר כיום אין אחידות וזה משהו שצריך לשאוף אליו והוא לטובת המשתמשים.

לגבי נוסח הכיתוב, אנחנו מסכימים שצריכה להיות אחידות לגבי כללי הסימון כמו שיש בחוץ לארץ, אבל את הכללים האלה לא צריך לקבוע בכל היתר והיתר אלא בתקנות וזה בדיוק מה שהסעיף הזה אומר. לכן לא צריך שבהיתר יהיה גם כתוב נוסח התווית המדויק אבל כן כללי הסימון צריכים להיקבע בתקנות כדי להבטיח אחידות ועמידה בכל הדרישות.

(5) לא יעשה אדם שימוש במזון לבעלי חיים להזנת בעלי חיים המשמשים לייצור מזון, אלא אם הוא מסומן בסימון מאושר.

מה זה סימון מוצר לחבילת חציר לדוגמה?

הסברנו גם בדברי ההסבר. יש סוגי מזון שאפשר באמת לארוז אותם ולהדביק להם תווית ויש כאלה שלא, ואז הסימון מותאם לאותו סוג של מזון. אם זאת חבילת חציר, הסימון מופיע בתעודת משלוח או באיזה מסמך שנלווה למזון הזה.

יש הבהרה בהגדרות?

יש הבהרה לפחות בדברי ההסבר וזאת גם מטרת ההוראות האלה. בעניין סימון, אין כוונה לדרוש הדבקת תווית על מזון שהוא בתפזורת כמו חציר.

או תערובת.

מי אדוני?

יושב ראש לשכת מכוני התערובת.

אנחנו עוברים לעמוד 10. לפני סעיף 16 הייתה הערה שאמרנו שנדון בה לגבי הנושא של יבוא, מה קורה לגבי יבוא ואילו בדיקות יידרשו.

לגבי יבוא, אני אבקש מאנשי המקצוע להסביר, מה קורה לגבי יבוא של מספוא ומה הדרישות המקצועיות.

מנהלת האגף לפיקוח על מזון לבעלי חיים בשירותים הווטרינריים. הסעיף מבקש תעודת ייצור והתנאים שחלים במדינת ישראל, יחולו גם על מזון מיובא. מספוא מיובא יצטרך לעמוד בדרישה של החקיקה שלנו.

וטוב שכך.

רוב המזון לבעלי חיים, תערובת, לפחות לפטם, מיובא. תשעים אחוזים מיובאים, אם לא מאה אחוזים.

חומרי הגלם מיובאים והתערובת מיוצרת בארץ. רוב חומרי הגלם ממנו מיוצרות התערובות, מיובא. חומרי הגלם מעורבבים ומעובדים כאן בארץ ומשווקים כאן.

זה נותן לנו עוד מקומות עבודה.

נצביע על הסעיפים עליהם עברנו.

סעיף 8, סעיף 9, סעיף 11 וסעיף 12(ב) ו-(ה).

סעיף 8(ג) הוא כמו סעיף 7(ב).

לא. הוא מקל. הוא לא אותו הדבר. על סעיף 7(ב) אנחנו לא מצביעים. על סעיף 7 להוציא סעיף קטן (ב) כבר הצבענו.

אנחנו מצביעים על סעיף 8, סעיף 9, סעיף 11 וסעיף 12(ב) ו-(ה). מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – פה אחד
סעיפים 8, 9, 11 ו12(ב) ו-(ה) אושרו.

כל חברי הכנסת שרצו להצביע הצביעו והוועדה אישרה את הסעיפים. תודה רבה.

פרק ד': חובות דיווח ובקרה עצמית

16.
חובות דיווח

(1) ייצר אדם או שיווק מזון לבעלי חיים, ונודע לו כי במזון לבעלי חיים האמור מתקיימת אחת הנסיבות המנויות בסעיף 20(1), (2) או (6), חייב לדווח על כך למנהל, בהתאם להוראות שנקבעו לפי סעיף 36(ב)(17).

(2) ייצר אדם או שיווק מזון לבעלי חיים, ונודע לו על פגם או ליקוי בתהליך הייצור, השיווק, ההובלה או האחסון של המזון לבעלי חיים האמור, שיש בו כדי להשפיע על בטיחותו של המזון לבעלי חיים, חייב לדווח על כך למנהל בהתאם להוראות שנקבעו לפי סעיף 36(ב)(17).

(3) היה למחזיק בבעל חיים המשמש לייצור מזון או לרופא וטרינר המטפל בבעל חיים כאמור, יסוד סביר להניח כי אירע אחד מאלה, חייב הוא לדווח על כך למנהל בהתאם להוראות שנקבעו לפי סעיף 36(ב)(17):

(1) מחלה, פגיעה או נזק לבעל חיים שבטיפולו או שבהחזקתו, שנגרמו עקב הזנתו במזון לבעלי חיים, ושאינם צפויים באופן סביר בנסיבות העניין.

(2) ליקוי במזון לבעלי חיים או באופן8 הזנתו לבעל חיים, שיש בהם כדי להשפיע על בטיחותו של מזון לאדם המיוצר מבעל חיים שבטיפולו או בהחזקתו.

לגבי חובת דיווח של וטרינרים. יש לנו בעיה ענקית שלפחות בהזנת מעלה גירה הווטרינרים לא מתמצאים בהזנה ולא מעט מקרים, כשהם לא יודעים, הם זורקים את זה להזנה. אנחנו נמצאים כאן במצב שבעצם כל אי בהירות תצטרך חובת דיווח. יש כאן דבר שהוא גורף מדי. צריך לתעל אותו לדברים שברור שהם הזנה.

מה אומר משרד החקלאות?

הסעיף הזה הוא אחד הביטויים הכי חזקים לאחריות היצרן והמשווק, וגם לנושא השקיפות. זאת אומרת, זה סעיף מאוד מאוד חשוב שגם מטיל אחריות על מי שמטפל בבעלי החיים ובא במגע עם המזון ועם המזון שבעלי החיים אוכלים. אומרים לו, תגדיל ראש, תשים לב, אם יש מחלה או איזה מצב בריאותי של בעל החיים שאתה חושב שהוא קשור למזון, הרגולטור צריך לדעת על זה.

כתבנו כאן גם "ושאינם צפויים באופן סביר בנסיבות העניין". זאת אומרת, אנחנו לא מצפים שהרופא הווטרינר, כל סיטואציה שהיא שגרתית, אם זה עגל שאוכל מזון רך ויש איזו תופעה, הוא צריך מיד לדווח למנהל. זה בדיוק המקום בו צריך להפעיל שיקול דעת. אם יוצא שיש דיווחים עודפים, זה עדיף מאשר דיווחים שכן היו צריכים להגיע ולא מגיעים.

אני מקווה שקיבלת תשובה.

כן. תשובה לא משכנעת בנסיבות המציאות. אם מותר לי להסביר. אנחנו נתקלים הרבה מאוד במקרים כשיש לנו עדר שלם שמשלשל מסיבות לא ידועות, ואני אומר לא ידועות בצורה ברורה. אפשר לשלוח את הדיווחים למשרד החקלאות ונגיע למצב שיש כסת"ח וזה בסדר. זאת מטרת הסעיף.

מה אומר משרד החקלאות? איש המקצוע.

אכן צריך להבדיל בין אירוע קטן לאירוע גדול והגבול ביניהם לא תמיד ברור. גם פרץ שורק יודע שאם רפת שלמה משלשלת, זה משהו שצריך להודיע עליו כי גם את משרד הבריאות זה מעניין וגם את משרד החקלאות זה מעניין ואנחנו יודעים שבדרך כלל וטרינר שפוי יודע להבדיל בין אירוע קטן לאירוע גדול.

17.
איסוף עצמי של מזון לבעלי חיים

(1) ייצר אדם או שיווק מזון לבעלי חיים, ויש לו חשד סביר לקיומה של נסיבה מהנסיבות המנויות בסעיף 20, שיש בה כדי לגרום לפגיעה או לנזק לבריאותו, לגופו או לחייו של אדם או של בעל חיים כתוצאה משימוש באותו מזון לבעלי חיים, חייב הוא לדווח מידית למנהל ולנקוט את כל האמצעים הנדרשים לשם מניעת השיווק של המזון לבעלי חיים והחזרתו מן השוק ולהחזיקו במקום שבשליטתו הבלעדית עד לקבלת הוראות מהמנהל.
(2) היה מזון לבעלי חיים מצוי שלא בשליטתו של מי שייצר או שיווק אותו, והתקיימו נסיבות המחייבות את החזרתו מן השוק לפי סעיף קטן (א), חייב מי שייצר או שיווק את המזון לבעלי חיים כאמור להודיע למי שקיבל אותו מידיו ועל הנסיבות המחייבות את האיסוף כאמור.
(3) קיבל אדם הודעה בדבר חשד להתקיימותה של נסיבה המחייבת את החזרתו הכללית של המזון מן השוק, כאמור בסעיף קטן (ב), לא ישווק את המזון לבעלי חיים ולא ישתמש בו עד לקבלת הודעה אחרת מהמנהל.
אני אבהיר שבסעיף קטן (ג) הכוונה שנעשה איסוף מלא וכללי ולא למקום אחד בו ספציפית הייתה בעיה עם השיווק שם.

אנחנו מצביעים על פרק ד'.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – פה אחד
פרק ד' אושר.

פרק ד' אושר פה אחד.

פרק ה': סמכויות פיקוח ואכיפה

אמצעי פיקוח ואכיפה מינהליים

19.
בדיקת מזון לבעלי חיים
(1) המנהל רשאי להורות למחזיק במזון לבעלי חיים לבצע בו בדיקה, לרבות בדיקה במעבדה שהוכרה לפי סעיף 34, אם קיים חשד סביר שהתקיימה בו נסיבה מהנסיבות המנויות בסעיף 20.
(2) המנהל רשאי להורות על ביצוע בדיקות מדגמיות כאמור בסעיף קטן (א), גם אם לא קיים חשד כאמור באותו סעיף קטן, בהתאם להוראות לפי סעיף 36(ב)(18).
20.
מניעת שיווק של מזון לבעלי חיים, איסופו ומניעת שימוש בו

(1) המנהל רשאי להורות על מניעת שיווק של מזון לבעלי חיים, על איסופו, על מניעת השימוש בו וכן לתת הוראות לעניין החזקתו, הובלתו והטיפול בו, אם מצא שהדבר דרוש למניעת פגיעה או נזק לבריאותו, לגופו או לחייו של אדם או של בעל חיים ושיש חשד סביר שמתקיימת בו נסיבה מהנסיבות האלה:
(1) הוא מזוהם או מכיל חומר מזיק בשיעור העולה על השיעור המרבי המותר או מכיל תכשיר רפואי שדאינו רשום לפי פקודת הרוקחים או שאינו בהתאם לרישום.
(2) הוא חומר גלם אסור או שיוצר מחומר גלם אסור.
(3) הוא יוצר או שווק בלא היתר, בניגוד לתנאי ההיתר או בניגוד להוראות לפי חוק זה.
(4) נפל פגם או ליקוי בתהליך הייצור, השיווק, ההובלה או האחסון שלו.
(5) הוא אינו מסומן בסימון מאושר.
(6) הוא אינו ראוי להזנת בעלי חיים מסיבה אחרת שאינה מנויה בפסקאות (1) עד (5).

לשכת מכוני תערובת. תזונאית. רציתי הבהרה לגבי סעיף קטן (6) כי זה מאוד כללי הנושא הזה.

אנחנו מונים כאן נסיבות בהן משהו לא בסדר עם המזון. אנחנו מנינו ארבע נסיבות שהחוק מדבר עליהן, שאלה קריטריונים חוקיים וזה או שנמצא בו חומר מזיק, שזה משהו שקבוע בחוק, או תכשיר רפואי שאינו רשום, שזה משהו חוקי, או חומר גלם אסור, שגם הוא קריטריון חוקי, יוצר או שווק בלא היתר, גם זה. כל הסעיפים האלה הם בעצם סעיפים שהחוק דורש, אבל יכול להיות שיש איזו תקלה במזון שהחוק אפילו לא יכול לצפות, שהמחוקקים לא יכולים אפילו לחשוב על סוג כזה של תקלה, אבל זה הופך את המזון הזה למזון לא ראוי להזנת בעלי חיים. כדי לא להשאיר סיטואציה בה יש סיכון לבריאות הציבור, לבריאות בעלי החיים ואין סמכות, אנחנו הוספנו גם את הסעיף הזה שהוא לכל המצבים אותם אנחנו לא יכולים לצפות מראש.

(2) המנהל רשאי להורות על פרסום הודעה לציבור הנוגע לעניין בדבר הוראות שנתן לפי סעיף קטן (א).

(3) היה לאדם יסוד סביר להניח שהתקיימה נסיבה מהנסיבות המנויות בסעיף קטן (א) או קיבל הוראה בעניין מהמנהל, לא ישווק את המזון לבעלי חיים ולא ישתמש בו עד לקבלת הודעה אחרת מהמנהל.

לגבי סעיף 20(א) ו-(ב), אנחנו לא כל כך מבינים למה זאת סמכות רשות של המנהל ולא סמכות חובה. אם באמת יש חשד לזיהום של המזון, המזון הזה לא צריך להיות משווק. אם המזון משווק, צריכה להיות מפורסמת הודעה על כך לציבור.

המשפטנים יודעים שהרבה פעמים כאשר כתוב רשאי, המשמעות היא חייב. אנחנו לא חושבים שיש צורך לחדד כאן את הנקודה הזאת. יהיו סיטואציות בהם זאת תהיה סמכות חובה.

אם המשפטנים יודעים למה אדם טבע ודין לא יודעים?

אנחנו מכירים את הפרשנות של סמכות.

אם אתם מכירים, זה בסדר.

על סעיף 21 כבר הצבענו.

22.
הזדמנות לטעון לעניין מניעת שיווק והוראות איסוף והשמדה

(1) לא יורה המנהל על מניעת שיווקו של מזון לבעלי חיים, על החזרתו מן השוק או על מניעת השימוש בו לפי סעיף 20 אלא אם כן הודיע על כך למחזיק, ליצרן או למשווק העיקריים העלולים להיפגע מההחלטה זמן סביר לפני מתן ההוראה, ואפשר לו להשמיע את טענותיו בפניו בכתב או בעל פה, ואולם, אם מצא המנהל כי עלול להיות סיכון מידי לבריאותו, לגופו או לחייו של אדם או של בעל חיים, רשאי הוא להורות כאמור, אף בלא שנתן קודם לכן הודעה כאמור ואפשר לו להשמיע טענותיו. ובלבד שיאפשר ליצרן או המשווק כאמור להשמיע את טענותיו תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה.
(2) לא יורה המנהל על השמדתו של מזון לבעלי חיים לפי סעיף 21, אלא אם כן הודיע על כך למחזיק, ליצרן או למשווק העיקריים העלולים להיפגע מההחלטה זמן סביר לפני מתן ההוראה, ואפשר לו להשמיע את טענותיו לפניו, בכתב או בעל פה, ואולם, אם מצא המנהל כי קיימת אפשרות ממשית לסיכון מידי לבריאותו, לגופו או לחייו של אדם או של בעל חיים, רשאי הוא להורות כאמור, אף בלא שנתן קודם לכן הודעה כאמור ואפשר לו להשמיע טענותיו.

אפשר הבהרה?

כן.

לקחו והשמידו תערובת אבל מה קורה לזה שייצר? הוא לוקח על עצמו את כל העלויות ואת כל הנזק שנגרם לו, גם תדמיתי וגם כספי?

נכון. זה המצב היום. זה המצב גם במזון לבני אדם.

פורום מרכזי מזון. במקרה כזה, האם אנחנו רשאים לתבוע את המדינה?

אתה רשאי לתבוע את מי שאתה רוצה, גם אם היא תגיד לך כן וגם אם היא תגיד לך לא. יש כאן הרבה עורכי דין וכל מה שתגיד להם, הם יעשו ושלם להם לפי ישיבות ואותו עורך דין ישתדל שזה לא ייגמר.

לפי הטקסט כאן אין לתביעה כזאת כל סיכוי.

בסדר, אבל הוא לא שאל אם לתביעה יש סיכוי. הוא שאל אם הוא רשאי והתשובה היא שהוא רשאי.

23.
סמכויות פיקוח מיוחדות לעניין מזון מיובא לבעלי חיים

(1) בלי לגרוע מהוראות סימן זה, אם קיים חשד סביר שלא מתקיימים במזון מיובא לבעלי חיים, תנאי ההיתר שניתן לייבואו לפי סעיף 3 או הוראות אחרות לפי חוק זה, או שהמנהל מצא שהדבר דרוש באופן סביר למניעת סיכון לבריאותו, לגופו או לחייו של אדם או של בעל חיים, רשאי הוא להורות על מניעת שיווקו ולתת הוראות לעניין אופן החזקתו והטיפול בו ובכלל זה להורות על החזרתו למקום ממנו יובא או על השמדתו.

(2) על הוראה לאסור שיווק מזון מיובא לבעלי חיים, להחזירו למקום שממנו יובא או להשמדתו, יחולו הוראות סעיף 22 בשינויים המחויבים.

(3) על אף האמור בכל דין, הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) והתקנות לפי סעיף 36(ב)(14) יחולו על הבאה או גרם הבאה של מזון לבעלי חיים, מהאזור ומשטחי המועצה הפלשתינית לישראל, למעט אם הוא יוצר כדין ביישוב הנתון לפיקוח המנהל ומצוי בשטח יישוב כאמור עד להבאתו לישראל.

(4) בסעיף זה, "אזור" ו"שטחי המועצה הפלשתינית" – כהגדרתם בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז-1967.

24.
ביצוע הוראות בדיקה, איסוף או השמדה

(1) נתן המנהל הוראה לפי סעיפים 19, 20, 21 או 23 וההוראה לא בו צעה בתוך פרק זמן סביר בנסיבות העניין, רשאי המנהל או מפקח לתפוס את המזון לבעלי חיים שלגביו ניתנה ההוראה, ולבצע פעולות הנחוצות באופן סביר לקיומה.
(2) הוצאות שהוצאו לשם ביצוע הוראה כאמור בסעיף קטן (א), ובכלל זה הוצאות הובלת המזון לבעלי חיים ואחסונו עד לביצוע ההוראה, מוטלות על מי שהיה חייב לבצעה.

סעיף 25 כבר אושר. סעיף 26, למעט פסקה (1). תקריאי את פסקה (1).

26.
סמכויות פיקוח ואכיפה

(1) לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, רשאי מפקח, לאחר שהזדהה לפי סעיף 27 –
(1) לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג בפניו את תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו.
גם סעיף 27 אושר. אני עוברת לסעיף 27א.
27א.
סייג לתחולה על מערכת הביטחון

(1) על אף הוראות סעיף 26, לא יפעיל מי שהוסמך לכך לפי חוק זה את סמכויותיו כלפי מערכת הביטחון אלא לאחר שעבר התאמה ביטחונית כמשמעותה בסעיף 15 לחוק הביטחון הכלי, התשס"ב-2002.

(2) שר החקלאות ופיתוח הכפר, בהסכמת השר הממונה, יקבע בנהלים תנאים לשימוש בסמכויות לפי חוק זה כלפי מערכת הביטחון.

(3) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו גם על שינוי התנאים שנקבעו לפי אותו סעיף קטן.
(4) בסעיף זה –
"מערכת הביטחון" – כל אחד מאלה:

(1) משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו.
(2) צבא הגנה לישראל.
(3) יחידות ויחידות סמך של משרדי ראש הממשלה שעיקר פעילותן בתחום ביטחון המדינה.
(4) מפעלי מערכת הביטחון כמשמעותם בסעיף 20 לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998, שאינם יחידות כאמור בפסקה (3) ואשר שר הביטחון הודיע עליהם לשר החקלאות ופיתוח הכפר.
(5) משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר והרשות להגנה על עדים.

(1) לעניין הגופים המנויים בפסקאות (1), (2) ו-(4) להגדרה "מערכת הביטחון" – שר הביטחון.
(2) לעניין הגופים המנויים בפסקה (3) להגדרה "מערכת הביטחון" – ראש הממשלה.
(3) לעניין הגופים המנויים כפסקה (5) להגדרה "מערכת הביטחון" – השר לביטחון הפנים.

אפשר לבקש להכפיף את החקלאים למשרד הביטחון?

28.
טיפול בבעל חיים לאחר תפיסתו

(1) על אף האמור בסעיף 26(ב)(2), בעל חיים שנתפס לפי חוק זה יועבר למקום שעליו יורה המנהל או רופא וטרינר ממשלתי כהגדרתו בפקודת מחלות בעלי חיים.
(2) המנהל רשאי להורות על ביצוע בדיקה בבעל חיים שנתפס כאמור, ובכלל זה להורות על נטילת דגימות מגופו או מתוצרתו, אם מצא שהדבר נחוץ לשם גילוי ליקויים במזון לבעלי חיים או לשם פיקוח על קים הוראות לפי חוק זה.
(3) בעל חיים שנתפס לפי חוק זה לא יוחזר לרשות בעליו או מחזיקו, אלא באישור המנהל לאחר שקבע אין בהחזרתו כדי לסכן את בריאות הציבור.

תודה רבה. אנחנו מצביעים על אישור פרק ה'. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
פרק ה' אושר.

פרק ה' אושר פה אחד.

תם ולא נשלם. סדר היום מגביל אותנו. אנחנו גוררים איחור ויש אנשים שמחכים בחוץ לישיבה הבאה. תודה רבה. נדווח לכם על תאריך המשך.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:55.>