PAGE
4
ועדת החוץ והביטחון
20/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 0
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, י"ט בשבט התשע"ד (20 בינואר 2014), שעה 12:45

1. הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"ב-2012
2. צו שירות ביטחון (קביעת מקצועות ותפקידים לעניין פטור משירות ביטחון מחמת גיל)(מס' 2)(תיקון), התשע"ד - 2013 - הצבעה

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר
עמר בר-לב
שאול מופז
מרב מיכאלי
ראובן ריבלין

דיכטוולד אריה – ס' ר' אגף תקציבים, משהב"ט
ישי יודקביץ – יועמ"ש, משרד הביטחון

נורית ליטבק-שדה – עו"ד, משרד הביטחון

סא"ל רונן עזריה – אגף התקשוב
סא"ל אופיר קבילו – ר' עתכ"א מילואים

סגן מתן שקד – ע' יועמ"ש תומכ"א
עדי פלג – רמ"ד מילואים, אגף התקשוב

אריאלה קלעי – משרד המשפטים

אבי סייג – יו"ר העמותה למען חיילי המילואים

מירי פרנקל-שור
עידו בן-יצחק
יפתח שבת – מתמחה

שמואל לטקו

חנה כהן
הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"ב-2012

שלום לכולם, אני פותח את הישיבה. מונחות לפנינו שתי הצעות חוק. נתחיל בהצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"ב-2012.

אנחנו מדברים על ביטול במסגרת פעולת החקיקה לצמצום החקיקה שתלויה בהכרזה על מצב חירום. אנחנו מבקשים לבטל הסדר שנחקק ב-76' בכנסת לפיקוח על עמלות סוכנים בעסקאות יבוא של ציוד צבאי. מדובר בחוק שנחקק במהלך תקופת ההתעצמות של צה"ל, הרכש הגדול של צה"ל באמצע שנות ה-70 לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר העסקאות היו ישירות אל מול סוכנים שייבאו ציוד לצה"ל. המטרה העיקרית של החוק בזמנו היתה לחסוך בתקציב הביטחון. כלומר, לפקח על העמלות, שהן לא הרכש הישיר, אלא עמלות העבודה של הסוכן המתווך בין הפירמות האמריקניות והאירופיות למערכת הביטחון, ולחסוך בכך עלויות.

יושב פה מר אריה דיכטוולד, שהוא הרשות המוסכמת שבשנים האחרונות ניהלה את היישום של הפיקוח הזה. הפיקוח הזה אבד עליו הכלח כבר שנים ואנחנו מבקשים לבטל אותו לחלוטין, בין השאר מהסיבות של שינוי בהליכי הרכש בארצות הברית ובאירופה וגם שינוי בתהליכי העבודה של סוכן עם הפירמות הספקיות. היום האמריקנים – שזה השוק הגדול מבחינתנו – מחייבים שהעמלה של סוכן לא תיגזר ממחיר העסקה, אלא מהרווחים של הספק האמריקני. כלומר, אנחנו לא מפסידים דבר מעלות העמלה, משום שמי שסופג את זה הוא הספק האמריקני.

הוא מעלה את המחיר ולכן הוא לא מפסיד.

לא.

דבר נוסף, בין השאר בעקבות פרשת רמי דותן לפני 24 שנים, נעשו שינויים בהליכי הרכש עם האמריקנים. המסלול הצבאי הוא המסלול הדומיננטי היום ברכש הזה ואנחנו רוכשים ישירות מהצבא האמריקני או דרך הפנטגון בעסקאות מרובות. אם בשנות ה-70 היו כמאה עסקאות גדולות שנגזרו מהן עמלות, היום אנחנו מדברים על מספר מועט מאוד של עסקאות. היום עיקר הפיקוח נמצא מול אירופה, אבל גם כן עסקאות מעטות.

יש עסקאות G to G שם אין עמלות. כלומר, אתם מדברים על אותן עסקאות שיש בהן עמלות.

אני אנסה להסביר.

תנסה להסביר ולחדד את הדברים שאמר עו"ד יודקביץ. האם עדיין יהיו עסקאות שהן באמצעות סוכן?

בכל מקרה, חוקתית זה לא סביר לחלוטין שאנחנו, המדינה, מתערבים ביחסים החוזיים בין שכיר או סוכן של פירמה לבין מי שהיא מפעילה. זה לא הגיוני. מדובר פה על פיקוח על גובה העמלות. זאת אומרת, ממש התערבות ביחסים חוזיים ועסקיים.

זה מה שמשלמת החברה הזרה לסוכן?

בדיוק.

בנוסף לתפקידי כסגן ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון אני גם רשות מוסמכת לעניין חוק הסוכנים. חוק הסוכנים זה שם גנרי. עד סוף שנות ה-70, תחילת שנות ה-80, כל הרכש - - -

מה הקשר שלך לאפ"י?

אין לי קשר לאפ"י. אפ"י נותן רישיון ייצור. אני מדבר רק על הייבוא.

כלומר, החוק הזה מתייחס רק על ייבוא.

נכון. אני נותן היתר לקבלת עמלה בגין ייבוא אמל"ח. עד אמצע שנות ה-70 כל מה שקיבלנו מארצות הברית היו הלוואות. זה היה אשראי ולא היה כספי סיוע, לא היה FMS. דבר נוסף, האמריקנים חייבו את משרד הביטחון לבצע את כל הרכש רק באמצעות סוכנים. לכן עד סוף שנות ה-70, תחילת שנות ה-80, כל מספר שנים משרד הביטחון היה חותם 100 הסכמים עם 100 סוכנים. כלומר, משרוך נעל ועד מטוס, הכל היה עובר דרך סוכנים. במסגרת העסקה שחתמו בזמנו עם הסוכן, נקבעה גם העמלה כפי שהוא קיבל אותה מהאמריקנים ואנחנו אישרנו את זה.
השלב הבא – בשנת 75' הוקמה ועדת רוטנשטרייך, בעקבות כל מה שקרה במלחמת יום כיפור, והיא החליטה לעשות הסדרה של הנושא, שלא יהיה מצב שאנשים יחתכו קופונים ולא יתרמו למשרד. כתוצאה מזה נקבע כלל שכדי שנאשר את העמלה הסוכן חייב להראות תרומה, סיוע וכו', כי ממילא אני משלם את זה מהכספים של העסקה. כשהתחלנו לעשות את כל הרכש מכספי סיוע, האמריקנים – על-פי חוק הסיוע – אוסרים לשלם עמלות מכספי הסיוע. כל חברה אמריקנית, מקטנה עד גדולה, מתחייבת כלפי האמריקנים שאיננה משלמת את העמלות אלא רק ממקורותיה העצמיים, קרי מהרווח או מההוצאות הכלליות. לכן אין יותר עמלות מכספי סיוע.
דבר שני, כל הפירמות הגדולות – "לוקהיד" ו"בואינג" – התנתקו מהסוכנים וכל הנציגים שלהם הם vice president, הם על ה-payroll . כלומר, כל המאסה הגדולה של טנקים ותותחים, כל הפלטפורמות, הם לא בגדר החוק.

זה משוקלל במחיר שאנחנו משלמים.

זה משוקלל ברמה המאוד כוללת. כלומר, אם חברה יש לה פדיון של 20 מיליארד, זה מתפזר, אבל בעסקה עצמה אסור לה לשלם.

למה זה לא מעלה את המחיר? למה שלא יהיה אינטרס להעלות את המחיר, כי אם אני גוזר את הרווח שלו מתוך זה, למה שזה לא יעלה?

ההוצאות של מה שהחברה האמריקנית משלמת לסוכן נכנסות בדוח רווח וההפסד שלה בפרק ההוצאות. זה מועמס על סך הכל הפרויקטים הגדולים. זאת אומרת שאתה לא יכול לזהות ספציפית שזה מייקר לך.

זה שאתה לא יכול לזהות לא אומר שזה לא מייקר.

לא. הוא מתחייב כלפי השלטון שהוא לא מעמיס על הפרויקט. הוא משלם את זה מהמקורות שלו, מהרווח או ממקורות אחרים.

הדבר השני, חלקם הגדול עברו ל-retainer ולא לעמלות.

סוף שורה, עד היום העסק הזה הולך ודועך, משום שאין יותר עמלות שמשולמות מכספי העסקה. מניסיוני ב-20 השנים האחרונות היה רק מקרה אחד בחברה אירופאית, על איזשהו מכלול, שהיא הכניסה את זה לפרויקט וחיל הים היה אמור לשלם את העמלה. זו היתה הפעם היחידה.

למה זה מפריע לך שזה יישאר? אפילו בשביל אותה עסקת חיל הים. אם זה לא סעיף ממומש, מה זה מפריע?

זה כמו שהיה תהליך שהביא לשינוי בכיוון הזה, באותה מידה זה יכול להשתנות בחזרה.

האירוע הזה של חיל הים היה משהו שאפשר לומר שהתפקשש להם. הם לא שמו לב משום שזה נכנס פשוט לעסקה.

אבל למה יש לכם אינטרס לשנות את זה?

אני מזכיר את העבודה הממשלתית שנעשית לצמצום החקיקה שתלויה בהכרזה על מצב חירום. נדרשנו אז לחשוב על הסדר חלופי. אנחנו חושבים – כך גם משרד המשפטים – שלהמשיך לפקח על עמלות סוכנים זה לא חוקתי ולא נוכל לחוקק חוק חלופי לדבר הזה. יש לנו פתרונות אחרים לזה.

אוקיי, עכשיו נגעת בעניין. כלומר, כל ההרצאה היא בשביל המשפט האחרון. אם זה לא חוקתי, אז זה הדיון.

אנחנו מבטלים פרק בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

הרציו שהביטול הוא לעניין ההכרזה על מצב החירום. בבואו לחשוב על חלופה, הוא טוען שהחלופה שהוא רואה כרגע היא לא חוקתית.

זה לא אומר שהחלופה לא חוקתית, אלא שעל מנת להציע הסדר חדש אתה צריך לעסוק בפגיעה בחופש העיסוק.

נכון. אנחנו לא נוכל כנראה להתערב בגובה העמלות ולהתערב ביחסים החוזיים בין הסוכן לבין החברה אם זה לא משפיע על תקציב הרכש.

ברור שזה משפיע על תקציב הרכש, אל תהיו תמימים.

הרשות המוסמכת אומר שלא.

אז הוא טועה.

לא, אני לא טועה.

מה זאת אומרת שזה מהרווח. אז אתה עושה חישוב ואומר ש-2% מהרווח ילך ואתה רוצה 15% רווח, אז זה מעלה את המחיר.

התשובה היא שבגלל אותו אירוע בדיד היום כל ההסכמים שיש לנו היום עם חברות זרות, בעיקר אירופאיות, כי עם האמריקנים זה יותר קל, אנחנו מכניסים סעיף מיוחד לפיו חברה מתחייבת ומודיעה לנו שיש לה סוכן והיא מודיעה לנו בצורה מפורשת שהיא לא תשלם לו עמלה ממחיר העסקה. מתחיל משא ומתן ובסוף נגמר המחיר ב-fix price. יש דוגמה ממטוסי האימון ועכשיו עם הטורפדו הגרמני ששם הם מתחייבים ומודיעים בצורה חד משמעית שזה לא מכספי העסקה. ברור שחברה כמו אטלס שיש לה היקף עצום, זה יהיה מסך כל המכירות, אבל אתה יכול לסמן את זה בשבריר של אחוז. אבל זה לא על חשבון תקציב הביטחון. אני גם לא משלם את זה מתקציב הביטחון.

לא השתכנעתי.

מה שאומר סגן ראש את"ק שהעמלה נרשמת בספרים לאו דווקא מקושרת לעסקה הספציפית.

זה ויכוח שאי אפשר ליישב אותו. הוא לא משלם עמלות. הוא מבחינתו לא משלם עמלות. מבחינתו הוא קונה בלי סוכן. זה שאתה צודק בזה שהמחיר של המוצר הוא יותר יקר מאשר אילו היה קונה אותו הסוכן והיה מוסיף עליו עמלה ואז היינו מגיעות כנראה לאותו סך הכל או באחוז קטן פחות, זה ויכוח שאין איך לפתור אותו.

בסדר, אבל למה של תהיה על זה מגבלה? הלא מי זה הסוכן הזה? הסוכן הזה הוא ישראלי ששנתיים קודם היה בשירות בצה"ל והיום הוא סוכן של בואינג או חברה אחרת כאן.

אבל הוא לא משלם לו. זה השכלול פה וזה מה שמקשה עלינו.

השכלול היחיד שהם עושים על זה משא ומתן, וגם זה לא בחוק.

כשאנחנו מנהלים משא ומתן אנחנו מביאים למיטב את תוצאות המשא ומתן. אנחנו בודקים את אומדן המחיר, מבקשים עץ מבנה - - -

אבל זה היה גם בעבר. לכאורה, אם הכל נעשה כל כך בסדר, אז גם בעבר לא היה צריך את החוק. החליטו להכניס חוק כי אמרו שלפעמים זה לא נעשה כל כך בסדר, לפעמים לא מקפידים על זה וכן הלאה.

בזמנו החוק נעשה כי חייבו אותנו לרכוש באמצעות הסוכן. הסוכן ביקש עמלה שאושרה והיינו משלמים לו. החוק אומר שהיות שאתה מתקשר דרך הסוכן, בבקשה להגיד לי מה התרומה שלו וכו'.

זאת אומרת, מוכר המוצר חייב אותך לרכוש דרך הסוכן ובעקבות כך המערכת שלנו קבעה פיקוח על ההתנהלות מול הסוכן.

נכון.

היום זה כבר לא.

היום, מכיוון שכבר אין יותר שיח כזה או דין ודברים ישירות מול סוכן, וכן שגם אם אופן ההתנהלות היה לא חוקתי, היום זו התערבות - - -

לא. אם היום, אחרי 92', אחרי חוק יסוד: חופש העיסוק - - -

זה בדיוק מה שאמרתי.

מצד שני אפשר לומר שברור שגם לחברה יש אינטרס שהעמלה של הסוכן תהיה נמוכה.

אם כך, למה צריך בכלל סוכן?

ישנם כמה סוכנים. ישנם סוכנים שאנחנו לא שומעים עליהם, לא רואים אותם, ואין להם גם מה לבקש. כלומר, אין יכולת אכיפה. יש שני סוגי סוכנים: יש סוכן שתופר את העסקה. לדוגמה, אנחנו רוצים לקנות פריט גרמני, אבל אין לנו כסף, אבל יש לנו כספי סיוע. הסוכן בונה עסקה שבה הוא מעניין את הצבא האמריקני בפריט הזה, בונים איזשהו מפעל בטקסס ואז החברה הגרמנית בונה שם קו ייצור ואנחנו יכולים לקנות את הפריט הזה משם. זה סוכן שתופר עסקה; סוכן אחר, שהוא טוב עבורנו, זה סוכן שתופר נושא של רכש גומלין. למשל, הוא אומר שאם נקנה מהחברה האמריקנית, הם מתחייבים לעזור לנו לשווק בהודו. זה בעיקר תפירה של עסקאות שטובות לשני הצדדים.

זאת אומרת שיש סוכן, הוא בכל מקרה מתקיים.

בוודאי.

קודם אמרת שאין סוכן.

כל העניין הוא שלכאורה כאילו אין יחסים בינינו לבין הסוכן. יש יחסי עבודה, אין יחסי תשלום.

אין יחסי עבודה ואין יחסי תשלום.

אם אין יחסי עבודה, איך הוא תופר לך עסקה?

זה מתחיל מזה שהוא שומע שחיל האוויר צריך פריט מסוים. הוא אומר: תדברו ביניכם. אחת הבעיות שלי כרשות מוסמכת היא להוכיח שהיה צורך, כולל מה שדורש החוק. הבעיה היא שמנה"ר, וגם המשלחת, אומרים בצורה הכי מפורשת שהם לא צריכים סוכנים. בוא נגיד שיש פה בבחינת שם מכשול בפני עיוור. אתה פונה היום לסגן-אלוף שרק לפני ארבע שנים היה בחיל האוויר והיום הוא בתפקיד אחר ואומר לו: תיזכר, את העסקה ההיא עשה הסוכן הזר וכו'? לכן יש פה ביורוקרטיה ואני מגיע למצב שבו אני צריך לרענן לאנשים את הזיכרון.

יותר מזה, ברגע שזה לא על חשבון תקציב הביטחון, כולם נחמדים.

בדברי ההסבר אתם כותבים: במהלך השנים פותחו כלים ותבחינים אחרים לקביעת שיעור העמלה הראוי ובדיקת התרומה של הסוכן לעסקה והוראות משרד הביטחון בנושאי רכש וכו'. למה אתם מתכוונים?

הכוונה היא שעד לפני מספר שנים ישבנו והתרשמנו ממה שאומרים כולם. בנינו סרגל מסוים, שאם לפי התשובות שאנחנו מקבלים מהגופים שהיו מעורבים בעסקה הוא נמצא במקום גבוה בסרגל, הוא מקבל את העמלה. אם הוא נמצא במקום נמוך, הוא לא מקבל את העמלה. הנקודה היא שהחוק אומר שאם לא מגיעה לו עמלה, אני אבקש ממנו את הכסף. פה אני מתחבר למה שאמר חבר הכנסת בר-לב – לפעמים החברות משתמשות בחוק הזה כדי להגיד לאותו אזרח ישראלי שלא מגיע לו. בסופו של דבר, אם אני לא אאשר לו את העמלה, מי שייהנה יהיה משלם המסים האיטלקי ולא הישראלי. כך הכסף מגיע לכאן, משלמים מע"מ, יש פרנסה וכו'. עכשיו אני אומר לו: לא עזרת, בבקשה תחזיר את ה-5% לאיטלקים. האיטלקים בוודאי מרוצים. כלומר, החוק הזה כבר איבד את המשמעות שלו.

יש הסתייגויות נוספות? אין, ולכן נצביע. מי בעד התיקון? מי נגד?

הצבעה

בעד – הרוב
הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"C-2012, אושרה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.

התיקון נתקבל.

צו שירות ביטחון (קביעת מקצועות ותפקידים לעניין פטור משירות ביטחון מחמת גיל)(מס' 2)(תיקון), התשע"ד - 2013 - הצבעה

הסעיף הבא - צו שירות ביטחון (קביעת מקצועות ותפקידים לעניין פטור משירות ביטחון מחמת גיל)(מס' 2)(תיקון), התשע"ד – 2013. בשבוע שעבר התקיים דיון בראשות חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר בנושאים כאלה ואחרים הנוגעים להארכת מועדים וכד'. ביקשתי שהסעיף המסוים הזה לא יאושר ולא יידון, כיוון שאני הובלתי אותו כאן בוועדה, כאשר חבר הכנסת מופז היה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, והוא הנחה אותי לנהל את הדיונים סביב השאלות האלה.

אני רוצה להדגיש במה דברים אמורים, אני אציג את העניין ואני גם אגיד מה המדרגה הסופית אליה אני מכוון. אני יכול לומר שבאתי בדברים עם רח"ט תומכ"א גדי אגמון והגעתי איתו להבנות שהיו בינינו כבר לפני יותר משנה. אני רוצה להזכיר שחוק המילואים היום מגדיר יציאה של רוב חיילי המילואים בגיל 40, בעצם לסיים את שירותם. אני מדגיש שיש קבוצות מסוימות, מקצועות מסוימים, שצה"ל בא לכאן ומבקש מאיתנו להאריך לגביהם את גיל הפטור. דא עקא, בדרך כלל המקצועות הללו הם מקצועות כאלה שאנשים, שבדרך כלל לא אוהבים להגיע לגיל 40, רוצים להגיע לגיל 40 רק כדי לסיים את המילואים, משום שבדרך כלל מדובר במסגרות לא אורגניות, שאף פעם הם לא יודעים איפה נמצאים, לא יכולים לבנו הווי וכל אותם אלמנטים שכולנו מכירים.

פה ניסיתם להגדיל עשות בכך שחיילים שהגיעו לגיל 40 במקצועות הקשר וכבר "ראו את הארץ המובטחת" מהבקו"ם, הודיעו להם שמבקשים להאריך להם את גיל הפטור ממילואים. עושים להם קורס הסבה במקצועות הקשר – משום שהישיבה אינה חסויה אני לא אפרט במה דברים אמורים– ואומרים להם שיש להם עוד חמש שנים או שש שנים או שבע שנים עד לפטור ממילואים.
בדיון הקודם, שהיה חלק מסדרה של דיונים, הוועדה הגיעה להבנה עם מערכת הביטחון, עם אכ"א, שהתהליך הזה, שהוא תהליך רע, לא ראוי, ייפסק לאלתר. היינו מוכנים ללכת לקראתכם באלמנט אחד, ואליו אנחנו מתכווננים. ביקשתי שמי שהגיע כבר לגיל 40, כל הסדרה המתקיימת היום, לא תיקרא עכשיו להארכת שירות. לא מתקבל על הדעת, לא יקום ולא יהיה. אני לא אומר את זה ליד, לא כאילו. הייתי מוכן להתפשר לכך שזה יהיה גיל 36, כלומר שהיום אנחנו עושים חזרה לאחור ומי שמגיע לקראת גיל 36 הוא ידע מבעוד מועד שיכול והוא יידרש לבצע את אותה הסבה נדרשת, אם אין לו אותה כהכשרה בסיסית, ולא מעבר. כלומר, היום אני מוכן להסכים להסבות עד גיל 36. נקודה. לא יום אחד מעבר לגיל 36.
יושב-ראש ועדת המשנה לכוח אדם, חבר הכנסת בר-לב, אני מבקש שתקיים אצלך דיון עקרוני בכל השאלות האלה. יש לי מחשבה גדולה בכל השאלה הנוגעת למערך המילואים בצה"ל ועד איזה גיל נדרש להיות ביחידה מסתערת. אני יודע שהיום סוף סוף נעשות עבודות בצה"ל בשאלה מי יכול להיות מעגל ראשון מסתער, מי במעגל שני ומי מסיים בגיל 40. בעיניי זה לא הגיוני ששני-שלישים מהכוחות משתחררים בגיל 40, יש קבוצה שממשיכה עד גיל 45 וחלק עד 49, מה גם שאתם אפילו לא טורחים לומר שאולי תיתנו להם פיצוי על זה.

יש.

אנחנו מכירים את זה. אנחנו יודעים שזה לא בא בנדיבות לב. אני לא בא אליך בטענה אישית, כי יש לנו הצעות חוק אחרות, שהאוצר יודע עליהן, לפיהן אם חיילים עושים יותר, אנחנו מבקשים שיוסיפו להם. כלומר, מי שרוצה – גם ישלם.
ברשותכם, אני מבקש קודם כל לקיים את הדיון בשאלה שמונחת לפנינו, להגדיר את זה, ולאחר מכן נקיים את הדיון העקרוני.

יש כאן גם דיון בנושא השוויון בנטל. מדובר פה בהכשרה לא של ארבע שנים אלא בהכשרה קצרה. על ידי שהכשרת אותו במשך מספר ימים, הצבא מחזיק אותו חמש שנים. יש לנו מתנדבים בעם יוצאים מן הכלל, אבל מבחינת השוויון בנטל לא הגיוני לקחת אדם ולומר לו שחברים שלו משתחררים בגיל 40 והוא ישתחרר בגיל 45. למה? כי עברת קורס של 12 יום.

ברשותכם, אני אציג ספציפית למקצוע הזה. לצורך העניין, כשאני מציג בנושא של צו המקצועות או בקשה להחריג מקצוע, זה בא מהמקום שאנחנו מתייחסים לפערי כוח אדם באותו מערך ולא נובע מהמקום שאני רוצה סתם להאריך את השירות של אנשי מילואים. אני חושב שזו נקודת מוצא לשיח, כי אם אנחנו מגיעים לוועדה הזאת כדי לדון על הארכת גיל הפטור ל- 257 חיילים או ל-500 חיילים, זה רק מצביע על החשיבות שאנחנו מייחסים למקצועות התקשוב, בטח בצבא דיגיטלי שהכל ממוחשב בדרג הנפרס ובמפקדות. לכן ההתייחסות שלי כאן היא לפערים קריטיים במקצוע ואני אנסה להציג גם מה נעשה וגם מה הבקשה שלנו.

אני מזכיר שבדיון הקודם הורדנו את מקצוע המג"ח, זה בגין תהליך הסגירה.

תודה שהורדתם את המג"ח, אנחנו ממש מודים לכם. אין מג"ח.

לעניין התגמול – מי שמוחרג בגיל הפטור מקבל על כל יום, מהשלב שהוא מוחרג, 100 שקלים ליום מילואים. ב-2012 חולקו 2.4 מיליון שקלים לאנשי המילואים. זה הוצג לוועדת החוץ והביטחון.

לעניין צו המקצועות בהקשר של פעולות שאנחנו עושים – אנחנו מבינים שבהמשך לכל הגילאים והעשייה הרחבה שנעשית בצמצום פערי התומכ"א במקצועות קריטיים, אנחנו מתייחסים לסב"מ – סדיר בראיית מילואים – גם כדי לחסוך ימ"מ וגם כדי לנצל את הפלטפורמה הזאת של חיילים בסדיר שטרום שחרורם אנחנו מבצעים להם הכשרות.

אני רוצה לקטוע אותך. הדיון עכשיו אינו בקיצור ובהארכות של צה"ל. אני מתנצל, כי לא נערכתי נפשית לדיון כזה. באנו לכאן לסעיף מאוד מאוד מוגדר. ברשותך, אני לא מתכוון להרים ידיים כהוא זה, בהמשך לשיח של חבר הכנסת רובי ריבלין. זה נושא שאין לי שום כוונה לוותר עליו. זה דיון עקרוני, הרבה מעבר לשאלה הספציפית. אני מבקש שתציג את המקרה הספציפי, מה גם שכבר הגענו להבנות.

אני מניח שתשאלו אותי מה נעשה כדי שלא נגיע להחרגת גיל הפטור ולכן אני רוצה להציג פעולות שנעשו בצבא, כי אנחנו חושבים שההחרגה אינה מקובלת.

ברשותך, לא היום.

אוקיי. אני אציג את הפערים הקיים במקצוע מפעיל תקשוב מקצועי – בסדיר 50% מהמערך הוא נשים ו-50% גברים. זה משפיע בהיבט של איוש מערך המילואים, כי נשים שאינן במקצועות לחימה, בכל גיל שהן מגיעות להורות, הן יוצאות לפטור. זה לא משהו שאני יודע לתכנן אותו ולקחת אותו בחשבון. בהיקף המקורות שאני צריך בשנה כדי לאייש את מערך התקשוב במילואים, אני צריך 870 מקורות כוח אדם בשנה.

למה אתה לא מכשיר יותר?

אנחנו עושים גם הכשרות.

לאור מה שאמרתי, אני בפער קבוע של 460 מקורות בשנה כדי לאייש את המערך ב-100%. בסך הכול 280 חיילים פער לתקן.

חשוב לי לומר בהקשר של הנשים, שאין בעיה עם שילוב נשים. להפך, שילוב נשים בצה"ל הוא דבר חשוב, משמעותי ותורם, רק שבמילואים רובן יוצאות לפטור בגיל 28, 29, בגלל הורות. זה בסדר גמור, רק שאני לא יודע לתכנן את בהיבט הזה, מה שמשפיע לי על המצבות. צריך להבין שאם הן משולבות בסדיר, זה מקור כוח האדם היחיד שיש לי גם במילואים.

בהתייחס להתפתחות המצבות – אני רוצה להעיר שההחרגה של גיל הפטור אינה מדברת על ייעוד קדמי 0 ו-1. כלומר, לא מדבר בכלל על הגדודים. ההחרגה שמדוברת במקצוע הספציפי הזה – וכל המקצועות, כי אין החרגה של גיל הפטור ביחידות ייעוד 0 ו-1 – מדברת על ייעוד 2 ו-5. המשמעות של לא תהיה החרגה היא פערים במערך הזה, מה שיקשה עלינו באיוש. זה אומר שלאחר מכן נצטרך להשקיע יותר משאבים ולהשלים את הפערים האלה. ביחידות האלה אני מדבר על האלמ"רים, הפצ"פים, שגם הם תומכים את המערך הלוחם ולכן קיימת חשיבות לזה שהם ימשיכו.

הכל חשוב, אבל כשאמרת אלמ"רים וכו', לזה בדיוק אני מתכוון. זה לא אומר שאם הייתי יודע שהם נשארים בגדודים ייעודיים זה היה עושה את החיים יותר קלים, אלא שהעובדה שהם לא ביחידות אורגניות זה בבחינת להוסיף חטא על פשע.

אני אומר שוב, היחידות האלה גם תומכות את המערך הלוחם.

זה ברור לגמרי, אין לי ויכוח אתך. לא חשבתי שהם באים להסתלבט באלמ"ר. אני לא רוצה לקיים אתך כרגע את הדיון העקרוני כי אני רוצה שרח"ט תומכ"א יהיה פה ואולי אפילו ראש אכ"א. יש כאן דיון עקרוני שעסקנו בו בהרחבה, שמדבר על הסבות בחיל הים או בחיל האוויר, שבגיל 23-22 מסיימים את השירות שלהם. הם חיילים איכותיים מן המדרגה העליונה, הם נמצאים במצבה כמה שנים, אף אחד לא קורא להם, ולאט לאט כוח אדם איכותי כזה יורד. אולי אפשר לעשות להם את ההסבות והם יהיו אחלה חיילים. התחלתם את המהלך הזה.

אנחנו בתוך המהלך. ברשותך, אני אציג שקף שיבהיר את התהליכים: מת"מ – פעילות בשנת עבודה 2013 מפעיל תקשוב מקצועי. בשנת העבודה 2013 עשינו הסבות במילואים. כלומר, לקחנו חיילים במקצועות אחרים ונתנו להם מקצוע מת"מ – מפעיל תקשוב מבצעי. לצורך העניין, בחור הוסב בגיל 36. דרך אגב, זה בייעוד קדמי ולכן הצו לא משפיע עליהם. מבחינת סדיר בראיית מילואים – השנה נגדיר את ההיקף של ההכשרות של חיילים לפני שחרור במקצועות האלה. לגבי פרופסיונלי – זה חיילים שאיתרנו ושבאזרחות יש להם מקצוע שקשור למהנדסים. גם פה זה גיל 37 וזה בייעוד קדמי ולכן הצו לא משפיע עליו, אבל גם כאן לקחנו מקצועות מהאזרחות והסבנו למקצועות מת"מ, וכך אני מייצר מקורות נוספים. כלומר, אנחנו ממש מתייחסים לסוגיה הזאת של הגילאים, מנסים לאתר מקורות נוספים, כדי להשלים את הפערים מעבר להחרגה.

אני מבקש שתתמקד בבקשה שלכם.

הבקשה שלנו היא להחריג לגיל 45. לגבי ההסבות של הבדידים, לא של יחידות, כי יש יחידות שעושות הסבות לצי"ד – אני מניח שאתה תסכים איתי שאפשר להשאיר למג"ד את מרחב ההחלטה את מי הוא מביא להסבה ואת מי הוא לא מביא להסבה.

אני יודע לאיזו הסכמה הגעתי. מצדי שגם היום לא נגיע להצבעה. אני רוצה להתמקד בעניין שלשמו התכנסנו, כי אני מתכוון שתחזור על כל ההרצאה הארוכה שלך ואז נוכל להתייחס לכל סעיף וסעיף. העניין הוא בקשה שמונחת לפנינו שאומרת להחריג חמישה מקצועות במקצוע הקשר. הגעתי להסכמה עם רח"ט תומכ"א גדי אגמון, כי הוא ידע את דעתי והזכרתי לו אותה כדי שלא תיפול שגגה חס וחלילה, שלא ייקרא חייל בין 36 ל-40. כלומר, אלה שייקראו יהיו עד גיל 36 ורק הם יוכלו לבצע את ההסבות, היינו לפחות ארבע שנים מבעוד מועד. אין זה אומר שדעתי נוחה מהתהליך. אני מבקש גם לקיים דיון כך שבעוד שנה אני ארצה לראות שמערכת הביטחון/ צה"ל עושים את כל המאמצים הנדרשים כדי שגם הבאג הזה, כלומר אותו פער של ארבע שנים שמתקיים יבוטל ויהיו מספיק חיילים במקצועות הקשר שיגיעו לגיל 40 במקצוע כזה או אחר ולא יידרשו לעשות מעבר לגיל 40. האם הגדרתי את זה נכון?

כן, הגדרת את זה נכון מאוד. אני רק אומר בהיבט של הגיל – אני חושב שגם אם ההסבה היא בגיל 37, יש לו עוד שלוש שנים במערך המילואים. אם הוא יעשה הסבה בגיל 37, ואנחנו מתכוננים למלחמה במערך המילואים - - -

זה מה שסיכמתי עם רח"ט תומכ"א, אלא אם כן הוא חזר בו.

בדרך כלל אני ידוע בכנסת כמעט כחותמת גומי של צה"ל. אני מודה. לא שאני לא שואל שאלות, אבל בסופו של דבר אני מנסה לשכנע את עצמי שאתם באים לפה כדי להיות מגן לעם ואני חייב בסופו של דבר לאפשר לכם. הדבר הזה נראה לי לא הגיוני בעליל, לא ברמה של אחד שב-36 או ב-37. הבחור קיבל את ההכשרה שלו בימים ספורים ואין בעיה להכשיר כל אחד מחיילי צה"ל לעניין זה - - -

לא. אני חלוק עליך, כי אתה לא יכול לקחת לוחם ולהגיד לו שהוא עובר עכשיו למקצוע טכני ולהכשיר אותו ב-12 יום.

אני אראה לך הרבה לוחמים שהם לא יכולים לבצע. הנה, יש כאן מפקד שהיו לו הרבה לוחמים שנפלטו והם יכולים בקלות לעשות את הדבר הזה.

אני נותן חוות דעת מקצועית. אני לא יכול לקחת לוחם "גולני", צנחנים או חטיבה מוכשרת אחרת ולהגיד לו שבעשרה ימים הוא הופך להיות איש תקשוב. אני יודע לקחת אנשים מהטכני - - -

אבל בחור מחיל הים שהוא בגיל 23 ומפסיק לעשות מילואים, אתה יכול לעשות לו את זה?

תלוי באיזה מקצוע, ואנחנו עושים את זה.

אז מה אתה צריך עוד? אולי נגדיל את חיל הים.

אני לא רוצה להיכנס לפרטים ולמקצועות, נדמה לי שהישיבה לא חסויה. אני יכול לתת לך עוד מאה דוגמאות. אני אומר שנבחין בין אנשים שאנחנו הכשרנו אותם, השקענו בהכשרתם בכל המערכות, ועתה אומרים להם שההשקעה שהשקענו בהם מחייבת אותם לתת עוד חמש שנים במערכת המילואים. פה מדובר באנשים שניתן להכשיר אותם. מדוע לומר לאדם כזה, ברמת השוויון בנטל, חבריך משתחררים בגיל 40 ואתה נשאר. לך לא היתה יחידה, לא היית בגדוד שנותן לך את כל היתרונות האחרים, ואתה מקבל עוד חמש שנים.

אמרתי, זו הקבוצה היחידה שרוצה להגיע לגיל 40 מהר, להזדקן מהר, כדי להשתחרר.

היום אני רע"ן חוגרים של אגף התקשוב, אבל בארבע השנים האחרונות אני מג"ד במילואים של אותה אוכלוסיה שאנחנו מדברים עליה כאן. צריך לחלק את ההסבות לשני נושאים עיקריים: הנושא הראשון של ההסבות הוא הסבת בודדים. הסבת בודדים זה מה שאתם אומרים על אותם אנשים מחיל הים או מחיל האוויר שאנחנו עושים להם הסבה בגיל למעלה מ-36 ואותו אנחנו מכניסים פתאום ליחידה אחרת שהיא לא היחידה האורגנית שלו, הוא לא גדל בה, הוא לא חי בה - - -

והוא גם יצטרך לשרת עוד חמש שנים.

נכון, והוא גם צריך לשרת עוד חמש שנים. זה הסבת בודדים. אתם יכולים לראות שלא הסבנו כאלה לאחרונה ואנחנו גם לא מתכוונים להסב כאלה בעתיד. זה מה שביקשתם ואנחנו קיבלנו את זה ולקחנו את זה.

סא"ל עזריה, אני רוצה לתקן אתכם. אומרים שהעברית שלי, ותקנו אותי אם לא, היא מהמשובחות. אתם מתרחקים מהעניין המדובר. יש כאן צו. בכל הכבוד, אני מכיר את העניין הזה היטב. אני לא רוצה לדון עכשיו ברמה העקרונית הכלל-צה"לית. אני רוצה לאשר את הצו בהסתייגויות שאנחנו סיכמנו עליהן מבעוד מועד עם רח"ט תומכ"א. בנוסף, אני אומר מדרגה נוספת – אני, בשונה מחברי, לא רוצה לפתוח את הדיון העקרוני. אני זה שהעלה את הדיון העקרוני ויותר מפעם אחת ביקש לדון בו. אני לא נכנס לשאלה אם זה בודדים או לא בודדים. גברתי היועצת המשפטית, אני רוצה שתקשיבי כדי שלא תיפול שגגה במה שאני הולך לומר ושנדע את מה אנחנו מאשרים. אני רוצה להבהיר שאנחנו מאשרים את הצו תחת המגבלה שקובעת - - -

אין דיון? חשוב לי מאוד לומר את מה שאנחנו חושבים.

בבקשה.

רבותי, סגני האלופים וכל המכובדים, בוודאי היועצים המשפטיים, מה יקרה אם איש תקשוב הולך לבג"ץ אחרי שקבענו בכנסת את הדבר הזה ואומר: רבותי, לא חוקתי, מפלה.

יש מצב.

איזו שאלה. אז למה לי לשמוע מבג"ץ שאני אישרתי דבר שהיה אסור לי?

למה הטייס לא יגיד את זה?

לא, לא, הטייס התחייב מראש.

טייס זה התנדבות. אי אפשר לחייב אותו מעל גיל 40.

יש רשימה ארוכה של מקצועות שזה עד גיל 45 ויותר.

זה לא נכון. ברמת העיקרון כל המקצועות זה עד גיל 40. יש קבוצה שהמערכת מגיעה אלינו ומבקשת מבעוד מועד, על-פי נוהל של שנה, פעם אחר פעם להאריך את מועד הפטור ולהחריג אותם. זה לא אומר, גם אם אנחנו מקבלים פה את ההחלטה, שלא יכול מאן דהו להגיש בקשה לבג"ץ ולומר: בכל הכבוד, במה אני שונה משריונר או מחי"רניק וכד'?

אנחנו דנים בנושא של התקשוב כבר הרבה שנים. חוק המילואים נחקק ב-2008 ולצבא היה מספיק זמן להיערך. ישבתי עם סא"ל אופיר קבילו כבר מספר פעמים, עם רח"ט תומכ"א וכו', והם אפילו לא מציינים מתי הם יפסיקו עם זה. דהיינו, לומר שבעוד שנה אנחנו מפסיקים לקרוא לאנשים. אמנם הצו שמבוקש פה הוא עד אוגוסט 2015, אבל עדיין הם לא מבטיחים שבאוגוסט 2015 הם יפסיקו לתת לנו צווים. אנחנו, וגם חבר הכנסת כבל, מקבלים הרבה תלונות מחיילים ואנחנו שותפים לזה. לכן, צריך קודם כל לדעת מתי גומרים עם זה. לפני מספר שנים ישבנו עם תת-אלוף, ראש אגף התקשוב, כאשר בראש הישיבה ישב חבר הכנסת מופז, ושאלנו את אותן שאלות: עד מתי? גם אמרנו שייקחו את החיילים של חיל הים. אני בא מחיל הים, אני יודע מה קורה עם החיילים הטובים שלנו, חבר'ה שלא עושים איתם שום דבר אחר כך והם רוצים לעשות מילואים.

למה גיל 45? הנושא של עיגול – הכנסת ביטלה את העיגולים. למה לא עד גיל 42? מה, בין 40 ל-45 אין משהו בדרך? אי אפשר להגיד שאנחנו מאריכים עד גיל 42? מותר להשתמש בסקאלה לא רק עד גיל 49, יש גם 47, 48. אנחנו מדברים על זה כל הזמן כאן, אז למה זה נעשה כך?

לפחות זה יותר מידתי.

אני משתדל לייצג את אנשי המילואים שפונים אלינו. אין בעיה עם אלה שרוצים להתנדב. אבל כאן מדובר באלה שרוצים להפסיק לעשות מילואים.

לכן אני מבקש שגם אם אתם מחליטים לאשר גורף, קודם כל למה עד גיל 45? בנוסף, צריך לדעת מתי זה ייפסק.

זה בדיוק מה שביקשתי.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להבהיר את התנאי שלך לאישור הצו. אנחנו נאשר את הצו עד אוגוסט 2015 לחמשת המקצועות הללו. מה התנאי?

אמרתי שההצבות לא ייעשו למישהו שגילו יותר מ-36, וכן שבעוד שנה – אני נותן לכם את הזמן שכבר ניתן כמה וכמה פעמים – אנחנו תובעים לקבל תוכנית, על ציר הזמן, תוך כמה זמן הסיפור הזה של ההארכות נפסק.

על כל המקצועות או רק לגבי מקצועות התקשוב.

הדיון כרגע הוא על מקצועות התקשוב. אני מתכוון לתבוע זאת על כל המקצועות, אלא אם כן יהיו מקצועות מסוימים שיוכיחו לנו שהוא חתם, הוא אמר, הוא הסכים, הכשרנו אותו והוא ידע מראש וכו', כמו רופאים וכד'. אתה מבין שעם הכשרה של שבועיים ברוטו אותו חייל מילואים תקוע עוד חמש שנים יותר מכולם. זה לא מתקבל על הדעת.

למה אתה מתכוון, שמישהו עושים לו הסבה בגיל 36, אז זה בסדר?

אמרתי שזה לעניין אישור הצו והוספתי גם את המשפט המסייג. הכוונה שלי היא שמי שהתחיל עכשיו את ההסבה, בעוד שנה הוא יידע שהוא אמור לסיים בגיל 40, או לכל המאוחר יביאו תוכנית – כפי שאמר אבי סייג – לגיל 42, כי צה"ל כבר יניח בפנינו את התוכנית שמדברת איך הוא סוגר את הפער הזה כך שהוא לא יידרש לקרוא לחיילים מעבר לגיל 40 בכל מקרה.

לא הבנתי.

צה"ל מבקש את הצו ואני לא מאשר את הצו מגיל 40, אלא אני מאשר את הצו רק לקבוצה שהיא עד גיל 36. כלומר, אתה יכול להכשיר אדם רק אם הוא עד גיל 36.

וההכשרה היא בהסכמתו.

נכון. כלומר, אם הוא בן 36, יש לך לפחות ארבע שנים להתנהל. אם הוא בן 35, זה חמש שנים. היום מערכת הביטחון מבקשת שאני אאשר מגיל 40 עד 45.

אדוני היושב-ראש, מי שעבר הסבה לתקשוב בגיל 25-24, איש חיל הים שהיה מלח על סטי"לים, אין לך בעיה עם הדבר הזה.

בוודאי. ההסבות אמורות לסגור את הפער כד שלא תצטרך קבוצה של אנשים מגיל 40 עד 45. זה דיון אחד, הוא לא מתקיים ברגע זה, הוא רק מונח לפתחכם ונאמר לכם שיש לכם מהיום שנה לכל המאוחר. אם תינתן לי האפשרות – אני מקווה שלא תינתן לי האפשרות להיות כאן, אני מקווה שאני אהיה כבר במקום אחר – אני אבקש שוועדת החוץ והביטחון תתבע לקבל בצורה מסודרת את התוכנית שמדברת על כלל ההסבות, ובפרט לנושא התקשורת, ואיך נסגר הפער כך שיותר לא ייקראו חיילים למקצועות כאלה ואחרים מגיל 40. זה לא קשור עם זו הסבה של שבועיים או שבוע או חצי שעה. אני מדבר על הממד העקרוני. אין שום סיבה שיכבידו את הנטל על חיילים במקצועות כאלה ואחרים, שהם לא ממש "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט".

שלא יכבידו את הנטל על מי שנושא בנטל.

נכון. יש קבוצה, שגם כך היא קטנה, ומתוכה אתה לוקח קבוצה עוד יותר קטנה ומעמיס עליה עוד נטל. זה לא מקובל.

אני מצטער שאני מתפרץ לדבריך. אני חושב שאם מאריכים ואתה נותן לנו את השנה הזאת, באוגוסט 2015 בכל מקרה ניפגש פה - - -

אוגוסט 2015 זה עוד שנתיים.

זה עוד שנה וחצי.

בתהליכים שלנו זה מחר בבוקר.

אבל הצו הזה לא מוגבל.

הוא חלק מהצו שאישרנו עד 2015.

חשוב להגיד פה משהו ברמה הארגונית. יש לנו גדודי קשר באוגדות שמבצעים הסבה למערכות צי"ד. אני לא יכול במקרה כזה להגיד למג"ד שיוריד מההסבה חיילים בגיל 36. זו הסבה של יחידה לוחמת.

אולי תתמקדו בהסבות הבודדים ולא בהסבות הגדודיות.

סא"ל קבילו, לא יעזור לכם כלום. אם חברי ירצו להצביע הצבעה אחרת, בבקשה. אני לא מנהל אתכם ויכוח. אם נפתח את כל הפרוטוקולים, אתם תראו שאנחנו מכדררים ברחבה כבר חצי שעה על עניין שהיו צריכים לעשות אותו בדיוק עשר דקות. הנושא הזה נטחן עד דק ומפאת כבודכם גם ניהלתי דיון מקדים עם רח"ט תומכ"א, כדי להגיע איתו להבנות. בנושא הזה שיש קבוצה של חיילים שנדרשים לעשות מעבר, אני אומר במאמר מוסגר שאנשי הקבע או מי שמשרת שירות ארוך בצבא, כי זו הבחירה שהוא החליט לעשות, לא באמת מבינים – לא מתוך זדון – מה המשמעות בשביל מאן דהו עוד יום מילואים או עוד ארבע-חמש שנים.

תזכרו שאנחנו מדברים על מי שמשרת עד גיל 40, ואלה המיעוט.

מתוך הקבוצה הקטנה שעושה מילואים, אתה "טוחן" – סליחה על הביטוי - עוד קבוצה. לא יקום, לא יהיה. שוחחתי על זה, דיברתי על זה, אמרתי את זה מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף. אינני מתכוון לוותר. אני פונה לחברי ותובע מהם להצביע יחד איתי בנקודה הזאת שהמשמעות שלה מחולקת לשניים - -

בדרך כלל אני מצביע יחד איתך, אבל הפעם אני גם חושב כמוך.

אל יקל הדבר בעיניכם. חבר הכנסת ראובן ריבלין אמר שבדרך כלל הוא מאלה שמתיישרים עם מערכת הביטחון - - -

אני חותמת גומי שלה.

הוא שכלל את חותמת הגומי. אני הצד השני שלו, ואני לא מתכוון חס וחלילה להקטין את מה שהוא עושה. בעניין הזה אין לי שום כוונה – ולא משנה מי יישב פה, גם אם זה יהיה שר הביטחון – יש כאן עניין ערכי, עניין עקרוני וגם חוקתי. אני לא רוצה לגרום לכך שפורום מג"דים-מח"טים יאתגר חייל להגיש פנייה לבג"ץ.
לכן, ברשותכם, אני מסכם וסוגר את הדיון הזה. אני מבקש לקרוא את הצו, ואנחנו נאשר את זה תחת שתי המגבלות הברורות אשר אני אומר: 1. אני מבקש מחברי לאשר שההסבות לא תערכנה לחיילים מעבר לגיל 36. אתם מבינים בדיוק למה אני מתכוון בלי שנפרט; 2. אנחנו מבקשים שבעוד שנה, 31 בדצמבר 2014, תוצג בפנינו תוכנית עבודה איך סוגרים את הפער הזה.

איך מצמצמים את מספר המקצועות החריגים.

לגמרי, באופן משמעותי, כפי שכבר התחלתם לעשות. סא"ל קבילו, אני אתן גם קרדיט לתהליך, אינני לוקח זאת מכם. אתם יכולים לעמוד בזה?

אני אשמח לענות לחבר הכנסת ריבלין.

אני מציע שתעשה את זה אחר כך. כרגע אני מבקש לסיים את הדיון.

אפשר לחלק את זה לשתי החלטות? 1. מ-36; 2. לאשר את הצו.

לאשר את הצו עד סוף 2014.

עד סוף 2014, כאשר הצו כולו עד אוגוסט 2015. זה המרחב תמרון.

מהניסיון שלי, אם אין שוט, אין גם תוצאות.

אם בסוף 2014 תאמרו לנו שבאוגוסט 2015 הכל יהיה בסדר, אין בעיה. זה תנאי מינימום. גם על זה אני חושב שאנחנו יכולים לעמוד בפני אתגרים גדולים בבית המשפט.

אני קורא את הצו:

תיקון התוספת הראשונה
1.
צו שירות ביטחון (קביעת מקצועות ותפקידים לעניין פטור

משירות ביטחון מחמת גיל) (מס' 2), התשע"ג-2012 (להלן – הצו העיקרי), בתוספת הראשונה –

אחרי הפרט "טכנאי תקשורת רחב סרט" יבוא –


"קשר חיל קשר 2 עד 5
45

מפעיל ציוד קשר 2 עד 5 45







אלחוטן חיל קשר 2 עד 5 45







מפעיל תקשוב רדיו 2 עד 5 45







מפעיל תקשורת מבצעית 2 עד 5 45"

מחיקת התוספת השנייה

2. התוספת השנייה לצו העיקרי – תימחק.

תחילה



3. תחילתו של צו זה ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014).

למעשה אנחנו נתאים את זה.

צריך להיות כתוב שלא יוכשר אדם שגילו יותר מ-36.

אמרתי את זה בתוך התהליך, באופן שאיננו משתמע לשתי פנים. אני יכול לומר שרציתי להוריד את הגיל ל-42, אפילו למען הנראות, אבל לא רציתי להוציא אתכם עם דמעה על הלחיים. זה האינסטינקט הפנימי שלי, אבל ניפגש בבוא העת.

מי בעד אישור הצו? מי נגד?

הצבעה

בעד – 2
נגד – 1

נמנעים – אין
צו שירות ביטחון (קביעת מקצועות ותפקידים לעניין פטור משירות ביטחון מחמת גיל) (מס' 2) (תיקון מס' 2), התשע"ד-2014, אושר.

הצו אושר. הפעם אני חושב שצריך ללכת עם המערכת.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.