PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 142>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ט בשבט התשע"ד (20 בינואר 2014), שעה 10:30

<1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מימון סייעת שנייה בגני הילדים בגילאים 3-4‎ על-ידי הרשויות המקומיות. של חה"כ תמר זנדברג.>
<2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מימון סייעת שנייה בגני הילדים בגילאים 3-4‎ על-ידי הרשויות המקומיות. של חה"כ קארין אלהרר.>
<3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מימון סייעת שנייה בגני הילדים בגילאים 3-4‎ על-ידי הרשויות המקומיות. של חה"כ מרב מיכאלי.>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

מסעוד גנאים

יוני שטבון
קארין אלהרר

חנין זועבי

תמר זנדברג

מרב מיכאלי

>
סימה חדד מה יפית - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

מני מזרחי - מנהל תחום תקציב חינוך מוניציפאלי, משרד החינוך

שאולי פאר - נציג דוברות המשרד, משרד החינוך

עו"ד יעקב פרידברג - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

מיטל להבי - סגנית רה"ע, עיריית תל אביב-יפו

אסף זמיר - סגן רה"ע ומחזיק תיק החינוך, עיריית תל אביב-יפו


רחל עזריה - סגנית רה"ע, משנה לתיק החינוך, עיריית ירושלים

רונית שמא - סגנית מנהל מנח"י לחינוך הקדם יסודי, עיריית ירושלים

סיגל שיינמן - מחזיקת תיק החינוך, עיריית ראש העין

עומר שכטר - מחזיק תיק נוער וצעירים, עיריית ראש העין, חבר מועצת העיר ראש העין

ד"ר מיכל אונגר - מנהלת אגף קדם יסודי בפתח תקווה, נציגת איגוד הרשויות המקומיות

יוסי וסרמן - מזכ"ל הסתדרות המורים, ארגוני מורים

לילי פוקמונסקי - מנהלת המחלקה לגננות, ארגוני מורים

ד"ר שולמית ביסמונסקי - יו"ר ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל

נטע ליפשיץ - מזכירת ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל

עו"ד רויטל לן כהן - חברת הנהלה, קואליציית משפחות מיוחדות

אודי לבון - מנכ"ל, ארגון ההורים הארצי

ישראל אליסף - ארגון הורים עירוני, ירושלים

אסתר הנדלר - מנהלת גיל הרך, עיריית רחובות

דורית כהן - ועד הורים, ארגוני הורים

איריס מנטש - ועד הורים, ארגוני הורים

דפנה שומרוני-לס - ועד הורים, ארגוני הורים

זאב גולדבלט - ארגון ההורים הארצי

עינב גוטרמן - יו"ר ומנהלת, "כולנו משפחה"

אביבה גוטרמן - חברה, "כולנו משפחה"

חנה סוירי - חברה, "כולנו משפחה"

עמיר עמליה - סייעת בעיריית טבריה

בת אל בנימין - חברת עמותת קול לסייעת החינוכית

אריאלה לוי - יו"ר עמותת קול לסייעת החינוכית

נטע לוי - מייצגת את התארגנות הסייעות הארצית-"איתך",משפטניות למען הצדק החברתי

רותי תורג'מן - סייעת

רבקה וידר – רכזת בכירה בוועדה

ס.ל., חבר המתרגמים
<1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מימון סייעת שנייה בגני הילדים בגילאים 3-4‎ על-ידי הרשויות המקומיות. של חה"כ תמר זנדברג>
<2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מימון סייעת שנייה בגני הילדים בגילאים 3-4‎ על-ידי הרשויות המקומיות. של חה"כ קארין אלהרר>
<3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מימון סייעת שנייה בגני הילדים בגילאים 3-4‎ על-ידי הרשויות המקומיות. של חה"כ מרב מיכאלי>

בוקר טוב לכולם. הנושא הבוקר הוא מימון סייעת שנייה בגני הילדים בגילאי 3-4 והוא בעקבות הצעה לסדר שהפך להיות דיון מהיר של חברת הכנסת תמר זנדברג, של חברת הכנסת קארין אלהרר וחברת הכנסת מרב מיכאלי. לצורך הזה יש לנו שעה אחת, אז אני מבקש לתמצת ולהשתדל לא לחזור אחת על דברי השנייה. תמר זנדברג, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. כאמור זה באמת דיון מהיר, אז נעשה אותו במהירות. אני רוצה קודם כל להודות לך ולוועדה על קביעת הדיון באמת בלוח - - -

במהירות.

במהירות, בדיוק. הנושא הוא נושא מהותי וכמובן כמו כל נושא מהותי, הוא מתגלגל גם לנושא מטריאלי וכלכלי. כאמור, בשנות ה-80, כפי שידוע לכולנו, מדינת ישראל חוקקה חוק חינוך חינם מגיל 3, בעקבות מחאת קיץ 2011 וועדת טרכטנברג, אחד ההישגים הגדולים, הממשיים, שקרו מהמחאה הזו זה היישום של החוק הזה, שסוף סוף באמת החוק חל מגיל 3 ובתור מי שהילדה שלי גם הייתה בגן עירוני מגיל 3 אז השמחה רבה וזה באמת מאוד חשוב. החלת החוק הזה הכניסה את כל הרשויות המקומיות ואת כל העוסקים בחינוך לקדחת. קודם כל הייתה בזמן הראשון, בחודשים הראשונים, קדחת הבינוי. היה חוק, חובה ליישם, כל הרשויות, ויושבים כאן הרבה נציגים שיעידו, החוק חייב אז עשו. פתחו גנים ומבנים יבילים ופתחו מחדש והכשירו ומה שאנחנו לא רוצים, ועמדנו פחות או יותר, בוא נגיד, לא ב-100%, אבל זו כבר השנה השנייה ועמדנו בדרישות החוק. ועכשיו נשאר הנושא המהותי ביותר והחשוב ביותר והוא החינוכי והפדגוגי.

החוק הזה הטיל אתגר. בעצם נכנסו למערכת החינוך שכבה שלמה שקודם היו נתונים אך ורק לבחירת ההורים וליכולת של הרשויות ועכשיו נכנסו על פי חוק כמות גדולה מאוד של ילדים קטנים. ילדים קטנים שיש להם צרכים חינוכיים, רגשיים, פדגוגיים וגם פיזיים, כמו לפעמים החלפת חיתול, שזה הנושא הסקסי והאנקדוטלי שאני בטוחה שעוד יעלה כאן, אבל אני בכוונה לא רוצה להיתפס רק אליו, כי זה מערך שלם של צרכים שיש לילדים האלה, שלא נדמה לי שצריך לפרט למה אי אפשר להעניק אותו בקבוצה של 35 ילדים עם גננת אחת וסייעת אחת. זה כמעט מובן מאליו שזה בלתי אפשרי. ועכשיו איך תיעשה ההיערכות הזאת?

וכאן אנחנו מגיעים למה שקורה המון פעמים והוא שנוצר כמעט מיד פער, כמעט בלתי ניתן לתפיסה, בין רשויות ובין גנים ובסופו של דבר בין ילדים. מפני שרשויות שיש להן ושמו בסדר עדיפויות, ובעיקר יש להן, נתנו ומימנו והוסיפו על חשבונן סייעת נוספת לאותם גנים, מה שלא פתר ב-100% את הבעיה, אבל השאיר מין שובל שלם של צורך היערכות מבחינת הטיפול בילדים, הסידור הפיזי של הגן, שעות השינה של הילדים, שחלקם לא גמולים גם משנת צהריים וכו' וכו' וכו', אבל זה עוד ברשויות שיש להן. רשויות שאין להן, או שאין ביכולתן נותרו עם שוקת שבורה ואז יש לנו גנים של 30 ו-35 ילדים שנכנסים בגיל צעיר מ-3, בגיל שנתיים ו-9 חודשים, שנתיים ו-10 חודשים לגן ילדים עירוני עם גננת וסייעת. נקודה. זהו. זה מה שיש.

שוב, צר לי לומר, אני חברה בוועדת הפנים, ושם אנחנו רואים הרבה פעמים שהמדינה מחוקקת חובה ואז מפקירה את הרשויות המקומיות לשאת בעלות ואם אין להן, אז באחריות לתוצאות של מה שקורה אם המימון הזה לא קורה. כאן מדובר בילדים. ילדים צעירים מאוד ויש כאן אנשים פדגוגים ממני וחינוכיים ממני, שיעידו על ההשלכות אחר כך לגיל המבוגר יותר, על הנזק שיכול להיגרם, וגם על הטיפול הפיזי היומיומי באותם ילדים שנמצאים מספר שעות גדול בגן ובעצם מדובר בילדים צעירים מאוד.
אז אני חושבת שוועדת החינוך צריכה להגיד אמירה קודם כל, אמירה חינוכית, אמירה מהותית, ואחר כך גם אמירה של אחריות, של מי האחריות, שתצא מכאן הדרישה הזו, ואנחנו תיכף נשמע את כל הנציגים של הרשויות המקומיות והארגונים החינוכיים ולהתאחד מאחורי האמירה הזו ולדרוש שתתקיים ותתבצע עם הכסף, עם המימון ועם התקציב. תודה.

דרך אגב, לפני שבועיים-שלושה עשינו פה מה שאנחנו קוראים שיח מורים והיו פה 50 גננות מכל רחבי הארץ ובאמת הנושאים האלה עלו במלוא חריפותם.

בבקשה, חברת הכנסת אלהרר.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, גם על הדיון וגם על החשיבות שאתה נותן לנושא. אני לא רוצה לחזור על דבריה של חברתי תמר זנדברג, אני כן אומר שהסייעות הן כוח עזר משמעותי לגננות, לא רק בהחלפת חיתולים, גם תשומת הלב. ילד, במיוחד בגיל הזה, זקוק להמון המון תשומת לב, להשגחה מספקת, ובעצם המצב שנוצר הוא שיהיה מחדל איזה שהוא יום שיביא לתוצאות הרות אסון וכולנו נבכה עליהן ונגיד כמה חבל ועדיף לתת את הדעת על זה כבר עכשיו.

אני רוצה להעלות במסגרת הנושא הזה גם ילדים עם מוגבלויות. אמרה חברתי שמדובר בחוק, החוק עדיין מותלה, יש החלטת ממשלה שהתקבלה ב-8 בינואר 2012, לספק חינוך גם לילדים בגילאי 3 עד 4, ובעצם מה שזה אומר, שלא כולם נכנסו במכה, ומה שזה אומר, שילדים בגילאי 3 עד 4 הם לא זכאי שילוב על פי חוק ולכן הסייעות שניתנות להם הן על בסיס רצון טוב. זה עדיין רק באזורים שקבועים בצו, ומה שלא קבוע בצו זה על בסיס רצון טוב של הרשות המקומית, שזה דבר שלא ייתכן ולא ניתן לאפשר אותו. אני חושבת שילדים עם מוגבלויות, כמו ילדים ללא מוגבלויות, זכאים לגנים, גם להורים שלהם מגיע לצאת לעבודה ולדעת שהילדים שלהם מטופלים על ידי גננת וסייעת צמודה כחלק מסל השילוב שלהם.

אני חושבת שיש פה מקום לקבל החלטה, או שאנחנו נותנים שירותי גן כמו שצריך, או שאנחנו לא נותנים אותם. לתת חצי, זה לא טוב לאף אחד, כי אולי זה שירותי בייביסיטר ברמה הפשוטה ביותר אבל דבר לא מעבר ולכן אני מצטרפת להצעתה של חברתי חברת הכנסת זנדברג, כן לצאת באמירה מאוד נחרצת. הדבר הזה צריך לקבל מענה בדחיפות האפשרית. תודה.

תודה.

חברת הכנסת מיכאלי.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. שתי נקודות. אחת, אני לא חושבת שאנחנו צריכות - - - האסון הזה שאולי יקרה יום אחד ויכול להיות שהוא יקרה, אבל הוא אסון בהתהוות, גם אם הוא לא ייראה באירוע. אנחנו מגדלות דור ודורות של ילדות וילדים עם הפרעות קשב קשות בגלל הצפיפות הזאת ובגלל חוסר היכולת לתת להם תשומת לב. זה דבר שייתן את אותותיו כל הזמן, בכל רגע נתון, לאורך כל הדרך.

אבל אני רוצה לדבר, ברשותכם, לא על הילדות והילדים, אלא על אלה שמטפלות בהם, אני רוצה לדבר על הסייעות. בכל הכבוד, חלק מהאסון הזה בוודאי יש לו משמעויות לגבי הסייעות עצמן, שהן נשים שעובדות בתת שכר, משום שהן מועסקות על ידי הרשויות המקומיות פעמים רבות באופן פוגעני להפליא, דרך עמותות, דרך חברות, הן לא מקבלות שכר לאורך שנה שלמה, הן מועסקות כל שנה מחדש, הן לא מקבלות את כל התנאים שמגיעים להן בחוק, כשהשכר שלהן מלכתחילה שכר נמוך מאוד, שזאת בעיה מאוד קשה אחת. שתיים, הן לא מוכרות כעובדות חינוך. הנשים האלה שעושות עבודת חינוך לכל דבר ועניין ועיצוב הילדות והילדים בגילאים המאוד מאוד משמעותיים האלה נתון בילדים שלהם, לא פחות אם לא יותר לפעמים מאשר בידיים של הגננות, הן לא מוכרות כעובדות חינוך, הן לא מקבלות הכשרות בנושאים של חינוך והן כמובן לא זכאיות לתנאים של עובדות ועובדי חינוך. אין סיבה, גם לא לאפליה הזאת, אבל גם כאמור לא למען הילדות והילדים האלה.

צריך לקחת בחשבון שבעיקרון הוקמה ועדה משותפת לרשויות המקומיות ולמשרד החינוך לדון במעמדן של הסייעות. אגב, היא לא כוללת נציגות של הסייעות. אנחנו פנינו למשרד החינוך - - -

גם לא של ההורים.

וגם לא של ההורים. אנחנו פנינו למשרד החינוך חזור ופנֹה, והמנכ"לית הקודמת הבטיחה שהיא תדאג שיהיה ייצוג לסייעות אבל למיטב ידיעתי אנחנו בכלל מבינות שהוועדה הזאת לא כל כך פעילה בינתיים. אז אני חושבת שבמסגרת הקריאה להוסיף סייעות, שזה באמת המינימום הנדרש בשביל לתפעל כראוי, כמו שאמרו חברותיי בצדק, את הגנים האלה, להוסיף עוד סייעת, אבל להגיד גם את הדבר הזה, שאנחנו חייבות וחייבים לתת את הדעת לתנאי העבודה ולתנאי ההכשרה של הסייעות האלה, ואותן סייעות שמוספות, כמו לאלה שעובדות, צריכות לקבל תנאים ראויים לעבודה.

תודה רבה.

משרד החינוך, הגב' סימה חדד, בבקשה.

בוקר טוב. אני יכולה ראשית להתייחס לסוגיה הראשונה של כוח אדם נוסף? גם אנחנו מסכימים שבגילאים האלה של 3-4 אנחנו זקוקים לכוח אדם נוסף. לצערי הרב, בהחלטת הממשלה לא תקצבו את הסייעות ואנחנו בוודאי שנקבל את זה בשמחה רבה ונחכה. אני כן יכולה לומר שהשנה לפחות, מעבר לרשויות שתקצבו, כ-80 רשויות תקצבו סייעות, חלקן שנה שלמה וחלקן שלושה חודשים. יחד עם זאת המשרד נערך, אמנם בשלב מאוחר מאוד, להכנסת בנות שירות לאומי. זה לא מענה.

בצורה מאוד חלקית.

אנחנו מודעים לכול אבל זאת הייתה התחלה כדי לסייע לפחות בתחילה ואנחנו מתכוונים להרחיב את זה בשנת הלימודים הבאה.

לגבי הוועדה שחברת הכנסת מיכאלי דיברה עליה, אני רוצה לומר שלא הייתה ועדה כזאת, הייתה ישיבה אחת, נדמה לי שבישיבה האחרונה שהתכנסנו עם הסייעות הוטל על השלטון המקומי להקים ועדה כזאת. הייתה ישיבה אחת. מסיבות כאלה ואחרות, שלא נמנה אותן כאן, גם בשל חילופי הגברי בתוך השלטון המקומי, הוועדה הזאת התפרקה. הייתה ישיבה אחת ולא התקדמנו מהמקום ההוא, לכן לא היו תשובות בהקשר הזה.

עד החלת החוק, הקרוי על שמו של טרכטנברג, היו רשויות שבהן היה חינוך מגיל 3. פרופורציונאלית כמה ילדים היו בחינוך מגיל 3 עד החלת החוק וכמה נכנסו אחרי החלת החוק?

ראשית אני חושבת שזה לא חוק, זאת החלטת ממשלה.

החלטת ממשלה, אוקיי.

זו החלטת ממשלה. היו לנו למעלה מ-100,000 ילדים, אני לא זוכרת אם 118,000 או 120,000 ילדים בתוך המערכת בגילאי 3-4, עוד לפני החלת החלטת הממשלה. בשנים האלה - - -

באיזה קריטריונים הם היו?

סוציו אקונומי, הפריפריה.

יישובי הצו.

בפריפריה יישובי צו ובערים הגדולות היו ערים שהציעו את השירות הזה, אבל בשכר, בתשלום. הם פשוט שילמו שכר לימוד.

כשהבת שלי הייתה, זה היה בתשלום וסדר העדיפויות היה לפי הגיל. ככה זה היה בתל אביב.

נכון. מתקבלים קודם הילדים הגדולים וגם הילדים הקטנים, וגם בהחלטת הממשלה, כך קיבלה - - -

לא, אני מתעניין כמה ילדים היו וכמה נוספו.

אז אני אומרת, בערך 118,000 ילדים היו בתוך המערכת, נוספו כ-30,000, קצת פחות, ילדים בשנתיים האחרונות ואכן מגיעים ילדים צעירים מאוד ואנחנו שומעים את הקולות - - -

איך יכול להיות 30,000?

חברים, סליחה, אני מצטער. סליחה.

אבל צריכים לתת נתונים אמיתיים.

סליחה, לא מתפרצים.

אני תיכף אבדוק ואני אומר לכם במדויק.

לא מתפרצים, כי לא שומעים אף אחד.

בכל מקרה, היו לנו יותר ילדים קודם במערכת, ושוב אני חוזרת ואני אומרת, ההורים שילמו עבור השירות. יש להבדיל בין - - -

לא, אני לא שואל על תשלום, השאלה שלי מכוונת להתייחסות האם לא הייתה זעקה בנושא הזה של סייעת שנייה בגני הילדים גם לפני זה? כי היו מעל 100,000 ילדים בחינוך.

אולי זעקה בעוצמה הזו לא הייתה, אבל היו קולות בהחלט של מצוקה עם הילדים הצעירים ביותר. ללא ספק.

שאלה שנייה, סימה, האם אתם מחייבים גנים מעורבים, או שזה עניין מקומי? מה זה מעורבים? גיל 3 ו-4 באותו גן. כלומר שיהיו פחות ילדים בגיל 3 או אפילו פחות כמה חודשים בגן אחד.

אנחנו לא מחייבים, אנחנו מאפשרים לרשויות להתנהל על פי מספרי ילדים, אופי האוכלוסייה וכו'. יש רשויות שיש להם יותר ילדים בגילאי 3, לעיתים הם מרכזים את כל הילדים בגילאי 3 לגנים הומוגניים ויש מקומות ש - - - ההמלצה שלנו היא תמיד שיהיו קבוצות הטרוגניות כדי לסייע אחד לשני. אבל זה לא תמיד מסתדר.

מרכז השלטון המקומי, מי ישנו פה?

אני, ד"ר מיכל אונגר, מנהלת אגף גני הילדים בפתח תקווה והתבקשתי לייצג את הרשויות המקומיות על ידי אבי קמינסקי.

רשות כמו פתח תקווה התגייסה למאבק, כמו שאמרו כאן חברות הכנסת, ואכן, אני מייצגת את העמדה של פתח תקווה, אבל זה נכון לגבי תל אביב ועוד רשויות מקומיות, שהצבנו סייעת נוספת, אבל לצערי התקציב היה מוגבל והצבנו רק סייעת נוספת למעל 30 ילדים בגן ילדים. מעל 30 ילדים נתנו סייעת נוספת. העלות לשלושה חודשים בסך הכול, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, והעלות היא מאוד מעיקה על הרשות המקומית, היא עלות של חצי מיליון שקל רק לשלושה חודשים. כמו שאמרו פה חברות הכנסת, כשיש רשות חזקה היא יכולה לתת אבל כשיש רשות חלשה היא לא יכולה לתת.

אני יכולה לומר לכם, כמנהלת אגף, שכשנאלצתי להפסיק את זה מחוסר תקציב, כי כבר כמה אפשר להעמיס על הרשות, אני יכולה לומר לכם שהתגובות ששמעתי מצוותי החינוך, מההורים, מהגננות, מהסייעות, והכי חשוב הילדים, ביקרתי בגני הילדים, המצב מאוד מאוד קשה. אני יכולה לומר שגננת נשארת, וזה בדוק וידוע, גננת נשארת לבד עם הילדים כמעט כל היום. הסייעת כל הזמן נמצאת בשירותים, או להיפך.

אתם מדברים על מה שנמצא פה, הכתובת הייתה על הקיר, אין מצב, גננת נשארת פשוט לבד. אני ביקרתי בגני הילדים. אני יכולה לומר לכם שבחלק מגני הילדים פשוט נכנעתי ו ולפחות בכעשרה גני ילדים כאלה הרשות ממשיכה לתת סייעת נוספת, כי המצב הוא כזה שילדים - - -
יש כאן מצב שיש בו עוד נתון שלא אמרו כאן ולא נאמר כאן על השולחן, מעבר לכך שילדים נכנסים צעירים למערכת, המודעות לנושא הגמילה אינו קיים אצל ההורים. מה שקורה הוא שהיום גם ילדים גדולים - - -

סליחה, זה לא מודעות, פשוט חל שינוי. חל שינוי, פעם אותנו, לפני 30 שנה, כשאני הייתי צעירה, גמלו בגיל שנה וחצי-שנתיים, היום גומלים בשנתיים וחצי-שלוש. זה שינוי.

אוקיי, אז כשאני אומרת מודעות, מבחינתי זה המודעות לצורך הזה לגמול. מה שאני רוצה לומר זה ככה, יחד עם הפיקוח של משרד החינוך אנחנו עושים למעשה שני - - - וזה צריך להיות כאן על השולחן, צריך לעשות כאן שני דברים מאוד גדולים. אל"ף, סייעת נוספת, שזה לדעתי חובה, אבל דבר נוסף הוא באמת ליצור מצב של מודעות לגמילה ולסייע בתהליך הגמילה, כי יש כאן מצב אבסורדי נוסף, שלגילאים האלה, גיל 3, אין פסיכולוגית בגן, אין פסיכולוגית ואין אנשי מקצוע שיכולים לעזור בתהליך הגמילה.

כלומר מה שקרה הוא שהייתה החלטה מצוינת, מצוינת, של משרד החינוך, לילדי גיל 3 לעשות את הדברים חינם, למנוע מכל מיני מערכים קיקיוניים, סליחה, הייתי פה בדיון בכנסת על כל מיני בתים שמפעילים לילדים צהרוניות פרטיות או גני ילדים פרטיים. אז נהדר, זה נפלא והתגברנו על הבעיה הזו, אבל נוצר מצב שגילאי 3 לא מקבלים את הסל הידוע.

תודה רבה.

מזכיר הסתדרות המורים, בבקשה.

תודה. אני מברך את יושב ראש הוועדה על קיום הדיון הזה ואני מברך את חברות הכנסת שיעזבו את הישיבה הזאת. אני מברך את חבר הכנסת אוחיון, שהוא יושב ראש השדולה למען קידום מעמד המורה. אני רוצה לומר לכם, עוד לפני שנה וחצי, כשכל הנושא של טרכטנברג עלה, אני פניתי לשר החינוך הקודם ואמרתי לו שחובה לאייש את גני הילדים בסייעת שלישית.היות שאנחנו מדברים על אוכלוסייה של ילדים רכים, שזקוקים ליחס אוהב ותומך ואי אפשר להתייחס אל הילדים הקטנים האלה, הלא גמולים, כאל ילדים רגילים אחרים.

נכון שמדובר כאן בהוצאה גדולה, ואני רוצה בראשית דבריי כבר להקדים ולומר, בשום פנים ואופן לא נפתח גן ולא נטיל על גננת ועל סייעת את האחריות לחינוך ילדי 3 ללא סייעת שלישית.

סייעת שנייה.

איש מבוגר שלישי בגן.

לא, אהבנו את הניסוח הקודם.

והצעתי לגדעון סער, שהיה שר החינוך, אנחנו מוכנים במוסד שלנו, במוסדות ההשתלמות שלנו, להכשיר אנשים מתאימים שיבצעו את העבודה החינוכית הזו בגן. זה ייצור גם מעמד ראוי לסייעת שהיא שנייה בגן, בנוסף לגננת האקדמאית ולסייעת הקודמת. אי אפשר להתייחס בצורה כזאת לילדים הרכים שזקוקים להקניית הרגלי יסוד בסיסיים, להקניית ערכים וידע, מדובר בממש עוול חמור שאנחנו עושים לתינוקות שלנו, לילדים הקטנים שלנו.

יש לי נכדים בדיוק בגיל הזה ואני יודע מה זה נקרא לגמול ילד. צודקות כאן הגברות שאמרו שהיום הגמילה היא מאוחרת יותר, בגיל שנתיים וחצי-שלוש, ואסור לפתוח גן ואנחנו לא נעשה זאת בשום פנים ואופן ללא סייעת נוספת בגן שתוכל לתת לילדים את השירות המגיע להם. תודה רבה.

תודה.

ארגון ההורים הארצי, בבקשה.

למשך כל השנה, לא שלושה חודשים.

לא, במשך כל השנה, אני לא אמרתי שלושה חודשים.

זאב, מארגון ההורים הארצי. קודם כל אנחנו מבקשים את יו"ר הוועדה ואת חברות הכנסת שיזמו את הדיון המהיר בדבר הוספת הסייעת השנייה. על בסיס הנתונים שתציג בהמשך חברתי עינב מכולנו משפחה, שפועלת בתיאום ושילוב עם ארגון ההורים, הארגון קורא למשרד החינוך להוסיף תקן של סייעת שנייה בגני טרום חובה, לפי אמות מידה שקופות, אחידות, בתקצוב משותף של משרד החינוך והרשויות המקומיות ובאופן דיפרנציאלי בהתאם לחוזק הרשות המקומית, כי ברגע שאנחנו נביא לכולם, החלוקה תהיה לא דיפרנציאלית, הרשויות החלשות אוטומטית יקרסו, או לא יעמדו בהנחיה.

ארגון ההורים כמובן מברך ומוקיר את ההחלטה על הרחבת חוק חינוך חובה מגיל 3, אבל אסור שמצב שטובת ההורים שבעצם חסכו כסף על גני ילדים פרטיים תבוא על חשבון טובת הילדים ורווחתם, כתוצאה מזה שבגני הילדים לא מקבלים את השירות המינימלי שהם צריכים, למשל אותם ילדים לא גמולים.

הטלת המימון של תוספת סייעת שנייה על הרשות המקומית בלבד, לא מהווה פתרון ראוי ואמיתי ויסודי לבעיה. משרד החינוך הוסיף בשנה הנוכחית תקנים לסייעת שנייה מתוך מתנדבות של שירות לאומי או דברים דומים, צריכים לראות את הפתרון הזה כפתרון זמני ולא שלם ולכן אנחנו קוראים להוספת תקן של סייעת שנייה בשכר ראוי והוגן, שתעבור השתלמות ייעודית, שתכשיר אותה באמת לתפקיד שהיא לקחה על עצמה. אנחנו מציעים שהתקצוב יתחלק בין משרד החינוך והרשויות המקומיות החזקות, ואילו ברשויות החלשות יותר, בכדי לא להרחיב עוד יותר את הפערים בחברה, שמשרד החינוך יממן את כל העלות.

אני גם מבקש שבכל הוועדות שעוסקות בנושאים האלה ישולבו גם נציגי ההורים כדי שגם קולנו יישמע.

אני רוצה לשמוע קצת סייעות מהשטח. עמליה עמיר.

אני הגעתי מטבריה, קמתי בשעה חמש וחצי בשביל להגיע ממש באוטו של שש וחצי, לבוא, כי חשוב לי מאוד להשמיע את הדברים שלי. אני סייעת 27 שנה ואני גם חברת ועד עובדים. מה שקורה, הסייעות שפונות אליי הן קורסות, הן לא יכולות לתפקד, הם עובדים עם ילדים קטנים, עם עוללים, וחלק מהלמידה והעשייה של הגן, שהסייעת יושבת יחד עם הגננת והן מלמדות הילדים, מכינים אותם לחיים הלאה, וכאן אין את זה, כי מה שהסייעת עושה עם 35 ילד, 15 מהם לא גמולים, היא כל היום באה ומחליפה את הצרכים שלהם, ויש ילדים שעומדים בתור בשביל שיחליפו להם. אם שניים או שלושה עושים ביחד, איך היא יכולה להשתלט? אותה סייעת גם אחר כך הולכת להכין אוכל. איך זה עולה על הדעת של כולכם פה שסייעת מחליפה - - -

הגנים אצלכם זה יום ארוך?

יום ארוך. רוב הגנים בטבריה זה יום ארוך, עד ארבע.

טבריה הייתה כלולה בגנים שגם לפני טרכטנברג היו מגיל 3, אבל עכשיו זה יותר חזק, הדברים האלה יותר בשטח. יש יותר ילדים שנכנסו.

קודם זה היה בתשלום, אז לא כולם - - -

לא בכל המקומות.

בטבריה זה היה חינם לפני?

בטבריה זה היה חינם, אבל לא נכנסו ילדים לא גמולים. לא הכניסו ילדים לא גמולים. ילדים גמולים שהיו מוכנים לגן, אז כן הכניסו אותם. אבל אחרי ועדת טרכטנברג כן הכניסו ילדים לא גמולים.

אז אתם עם יותר ילדים. אצלכם הגן מעורב, גילאי 3 ו-4?

הגן אצלי מעורב, כן.

אני רק רוצה להגיד כמה דברים. איך סייעת יכולה להחליף לילד ואחר כך ללכת להכין לו צהריים? איך גננת שיושבת עם 35 ילדים, אחד הולך עם הסייעת, להחליף לו בשירותים, חלילה ילד שנופל, ילד שצריך תשומת לב, מה עושים איתו באותו רגע? איך הוא עומד?

עוד הערה קטנה אחת. אני רק רוצה להגיד שפרופ' פנינה קליין, במחקרים שלה היא אמרה שילד שלא מטופל בגיל 3-4 הוא יהיה מעמסה על החברה, הוא יהיה מעמסה הלאה לחינוך, לשלטון, להורים, לכל הסביבה שלו, ואנחנו רוצים למנוע את זה, אז בבקשה, עוד סייעת אחת בגן. ואני מאוד מעריכה את הדברים של וסרמן.

תודה רבה.

רותי תורג'מן.

שלום, אני גם נציגה בוועד הארצי של ההתארגנות של הסייעות. אני מאשדוד. מפורט לפניכם דף של העמותה איתך מעכי ופשוט הייתי רוצה לומר, אם פעם אחת משרד החינוך ישב ותכנן רפורמה לגננות וחשב לעצמו ככה, מה קורה עם הסייעת. אני אתן דוגמה הכי קטנה. אופק חדש, שסייעת צריכה לשבת פרטנית עם ילד וסייעת צריכה להתמודד עם 34 ילדים שגם עושים את הצרכים שלהם, צריכה להכין משימות, צריכה לבשל, צריכה לנקות, צריכה לנקות חצר, פשוט הסייעת עשויה לא יודעת ממה. סליחה על הביטוי, רמבו, תמנון רב זרועות, אני כבר לא יודעת איך לקרוא לסייעת. האם פעם אחת ישבו וחשבו, סליחה, הלו, יש פה בן אדם שקוראים לו סייעת. לדאוג, לטפח. מקבלים ילדים לא גמולים, האם מישהו מכם חשב פעם איך אנחנו מחליפים לילדים? האם גני העירייה, רשויות, יש מים חמים? יש מתקן להחליף לילדים? הפכו אותנו למעון. אני לא מבינה איך אפשר להתמודד עם ילדים ככה. עוד לא מספיקים להחליף לילד, השני בוכה, עשה פיפי והשלישי עשה קקי והרביעי הקיא. אני לא יודעת איך סייעת יכולה להתמודד לבד. תשבו ותחשבו. הורים עם שניים-שלושה ילדים בבית, הם פשוט אובדי עצות, מה אנחנו אמורות לעשות עם 35 ילד? ריבונו של עולם, מדובר על ילדים, לא מדובר על צעצועים, לא מדובר על ריהוט מפואר, אלה ילדים שצריכים לחבק, לאהוב, ללמד, להכין אותם לכיתה א', להאכיל אותם, לפנק אותם. איך אפשר?

תודה רבה. אני חושב שבאמת ביטאת את זה בצורה טובה.

מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו.

כן, נמצא איתי פה עוד סגן נוסף, אסף זמיר, שממונה על תחום החינוך. אני החזקתי בתיק החינוך בעבר והייתי פה עם הרבה מאוד שותפים שאני רואה כאן, כשחוק טרכטנברג חוקק והיינו מלאי תקווה ואכן בצדק, אבל אנחנו כולנו זוכרים שמטרת החוק הייתה לא רק חינוך חינם אלא מתן הזדמנות שווה לילדים, מינקות, שזה הגיל הכי קובע להתפתחות הילד, לפי כל המחקרים של הבנק העולמי וכיוצא בזה. וכשדיברו על ההקמה, ואנחנו למשל בתל אביב, ואני יודעת בערים אחרות בכל הארץ, הוקמו מאות גנים, אבל לא דובר על הנושא התפעולי עד תום ונוצר פער ונוצר חלל שאנחנו מחמיצים את התפקיד שלנו. התפקיד שלנו זה איכות החינוך בגיל הרך וכדי לתת איכות חינוך אנחנו צריכים לתת את הכלים התפעוליים הפדגוגיים הנכונים לגנים.

בסדר, הדברים בגדול כבר נאמרו, מה אתם עושים בתל אביב?

בתל אביב, תיכף אני אומר, אבל רק כדי לסיים, צריך לתת את הסייעת הנוספת לגילאי 3 וצריך לתת את שפ"ח, שירותי בריאות פסיכולוגיים. היום הם ניתנים רק מגיל חובה, והם לא ניתנים לטרום ולא לטרום טרום. מישהו לא ישב וחשב על הדברים האלה עד הסוף.

עיריית תל אביב היום מתקצבת לטובת המשימה של סייעות נוספות, על מה שהיא נדרשת וחייבת על פי החוק, של 2.5 מיליון שקלים בשנה וזה תוספת, לטובת המשימה של סייעת נוספת. בחלק מהימים ובחלק מהגנים ואיפה שהדרישה קיימת אנחנו גם עושים גנים מעורבים, אבל זאת משימה שקשה לעירייה לעמוד בה, לא מחובתה של עירייה לעמוד בה ובאמת כל עירייה שתאמר כאן שהיא עושה את הדבר הזה, היא עושה מעבר לתקציב שהיא צריכה לתת בנושא של החינוך, וכתוצאה מזה שאנחנו באמת הכתובת הראשונה של הורים ושל מצוקת ההורים ומגיעים אלינו ואנחנו נאלצים לקבל את ההחלטות האלה במקום שמשרד החינוך והמדינה עדיין לא מממנים.

אני רק רוצה לומר לך שחוזר מנכ"ל משרד החינוך קובע שלא ניתן להוציא ילד לא גמול מהגן, אבל מצד שני הוא אומר שבנות השירות הלאומי לא יכולות להתעסק עם החלפת חיתול ויש כל מיני מגבלות שמתנגשות אחת עם השנייה ושמביאות ממש לעניין של הצורך של סייעת נוספת כצורך ממשי.

אני שמעתי פה כל מיני, 'תשיתו את זה על העיריות' ואני באמת אומרת, יש מס שנקבע כארנונה ויש מס שנקבע כמס הכנסה. אנחנו פה כולנו משלמים יותר מס הכנסה ומצפים לשירותים באמת מהמדינה. אני חושבת שבמקום שהמדינה קבעה שצריך להקים גנים, אנחנו מממנים אפילו מחצית מההקמה, אנחנו גם נותנים את הקרקעות הרבה פעמים, הנושא התפעולי חייב להיות בחשיבה קדימה ובחשיבה על איכות החינוך לטובת הילדים ואני חושבת שצריכה להתקבל בו החלטה חד משמעית, לא רק לממן את הסייעת הנוספת על ידי המדינה, אלא לעשות בדיקה מה הם הצרכים החינוכיים הפדגוגיים של הילדים בגילאים האלה, כדי לתת להם את המענים המתאימים שהם לא רק קופסאות בייביסיטינג אלא חינוך איכותי.

חבר הכנסת שטבון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל תודה לחברות הכנסת על היוזמה הברוכה של הדיון המהיר, באמת שיתוף פעולה נכון.

לפני שאני אפתח אני רוצה להגיד רק את תפיסתי לגבי הגיל הזה. לי בעצמי יש ילדים קטנים, גם בגילאים האלה. קודם כל תפיסתי, אני חושב שהגיל הזה באמת, במהות שלו, לפני הדיון שאנחנו ניגשים לגננות ולסייעות וכו', המקום הטבעי של הילד בגיל הזה זה באמת המשפחה, קודם כל. זאת אומרת הדבר הבסיסי בגיל הזה, מ-0 עד 3, החום, האהבה, החלפת חיתולים והכול, הבית זה המקום הבסיסי, ההורים זה המקום הבסיסי לדבר הזה. זו תפיסתי וככה אני חושב.
במציאות המודרנית, אין מה לעשות, אפשר להתווכח על זה, אפשר להסכים, אפשר לא להסכים, המציאות היא כזו שהילדים נאלצים להיות בגנים, במקומות כאלה שהם מחוץ לבית.

הילדים נאלצים לצאת מהבית, כן.

המציאות היא כזאת שהילדים מחוץ לבית.

ההורים נאלצים לצאת מהבית.

כל אחד יסתכל מזווית שלו, אבל כולנו מסכימים שזו המציאות. דווקא בגלל ההקדמה שאמרתי מקודם, שזה השלב הכי קריטי בהתפתחות של הילד, אני לא פדגוג גדול, אבל אני כן אבא לילדים ואני חושב שזה שלב מאוד קריטי בהתפתחות של הילד, של החום והאהבה. שמעתי פה מהורים לפני הדיון וגם דיברו איתי אתמול, ברגע שהמקום הזה שנקרא גן ילדים בשלב כזה יש בעיות שקשורים אפילו, הבנתי, לאסלות, מספר האסלות - - -

נכון, וגובה האסלות.

גובה האסלות, ודברים שממש נוגעים בביטחון העצמי של התפתחות הילד. הילד שבונה את עצמו מבחינה אישיותית, כשהוא הולך להתפנות, הוא בונה את עצמו מבחינה נפשית. לכאורה אלה דברים מאוד מאוד קטנים, אבל כולנו מכירים כהורים שאלה השלבים שהילד בונה את עצמו מבחינה נפשית. דווקא בגלל זה הדיון הזה מאוד מאוד קריטי, כי ההשלכות באלפים במספרים, לגבי אוכלוסיית הנוער הבאה שלנו, אני פשוט רואה את זה ככה, איפה זה מקרין בשלב המאוד בסיסי הזה, הדיון הזה מאוד קריטי ועל כך אני מברך.
המשפט שאמרה פה חברת הכנסת תמר זנדברג הוא קריטי, מדינת ישראל עושה הרבה תהליכים חשובים, יש על זה דיוני עומק, לפעמים זה קצת משלוף, יש חקיקה ובסוף זה נזרק על הרשויות המקומיות. אנחנו רואים את זה בהרבה דיונים, גם בוועדות הפנים, גם בוועדות אחרות, שבאמת יש רצון של המדינה לקדם דברים חשובים למען האזרחים, יש איזה חוק, יש החלטת ממשלה ובסוף מי שצריך להתמודד בנקודת הקצה זה הרשויות המקומיות ופה מתחילים ההבדלים. ברגע שיש רשות מקומית חזקה, אז המענה מגיע לתלמיד, למרות שזה לא צריך להיות ככה, ויש מקומות שהרשויות חלשות, שלא מצליחות לקדם את הנושא הזה.

אני חושב, אדוני היושב ראש, שבתוך התהליך הזה שנקרא הדיון המהיר פה, החשוב, אנחנו צריכים גם להציע פתרונות. להציע פתרונות ממשיים לממשלה, למשרד החינוך, לראות איך מצד אחד לא מבטלים את התהליך הנכון שנקרא חוק חינוך חינם מגיל 3 ומעלה, ומצד שני יוצרים דיפרנציאציה כזו שמאפשרת לרשויות המקומיות כן להצליח. תודה.

תודה רבה..

עורכת הדין עינב גוטרמן.

כן. אז ככה, קודם כל באמת ברכות. אנחנו כקבוצת הורים פועלים בנושא הזה וממש ברכות על הדיון החשוב הזה, גם לוועדה וגם לחברות הכנסת. ברכות גם למשרד החינוך שקיבל את ההחלטה הזו והקדים את הגילאים, למעשה יישם חוק שהוא כבר ב-1984, החלטות מבורכות, החלטה מבורכת, אבל צריך לקחת את זה באמת צעד קדימה ולהוסיף את הסייעת. הדברים כבר נאמרו, לא צריך להכביר, על הצרכים הרגשיים הקריטיים בגילאים האלה, כמה זה חשוב לתת מענה מבחינת חום ואהבה וטיפול נכון בילדים הכל כך קטנים האלה, שנתיים ו-10 חודשים, זה מתחיל מהגיל הזה.

אנחנו יזמנו עצומה, יש לנו כבר איזה 10,000 חתימות, זו עצומה שרצה כמה חודשים כבר, 10,000 חתימות של הורים והעניין הוא באמת, כמו שחבר הכנסת יוני שטבון אמר, מה הפתרונות. אנחנו נורא רוצים לשמוע מה העלויות. כי אנחנו יודעים שלגבי שנת הלימודים הנוכחית, אם מנכים את ההוספה של בנות השירות, שזה, כפי שנאמר, פתרון מאוד זמני וחלקי, מה העלויות, מה המשמעות של זה. בסופו של דבר אנחנו יודעים שלגבי שנת הלימודים הנוכחית דובר על 617 גנים בגילאי טרום טרום חובה שבהם יש מעל ל-30 ילדים והעלות הייתה בסביבות ה-50 מיליון שקלים. לגבי השנה הנוכחית. מה העלויות לגבי השנה הבאה? כמה גני ילדים בגילאי טרום טרום יש, שהם מעל ל-30 ילדים, מעל 25 ילדים? לא יודעת בדיוק מה הקריטריון, כמה זה עולה, כי בסופו של דבר מדובר בסכומים לא נמוכים אבל גם לא בשמים ואפשר וצריך וראוי למצוא את התקציב הזה, בין אם מתוך משרד החינוך, בין אם מחוץ. אני לא יודעת מאיפה, צריך למצוא לזה את התקציב, על זה הרי בסופו של דבר כולם מסכימים. אין פה אחד שייצא מהדיון ואחד בכלל שיגיד שלא צריך להוסיף סייעת שנייה, כולם מסכימים שצריך להוסיף סייעת שנייה ומה עושים כדי לגרום לזה לקרות. זה מה שאנחנו רוצים להבין ולדעת, ולהפנות את השאלות האלה למשרד החינוך, להבין במה מדובר.

סימה, יש לכם הערכה?

הגברת שדיברה על גנים מגיל 3, זה סדר גודל של 620 מיליון שקל, זה לא 50 מיליון, בכל הארץ. גילאי 3 לשנה - - -

המספר הזה הרבה יותר הגיוני.

אם מדברים על כל המערכת, על גנים גם מעורבים וגם טרום חובה - - -

לא, אנחנו מדברים על גילאי 3 עד 4.

אז אני אומר, יש גנים שהם טרום חובה, שזה יהיה 3-4, ויש מקומות, כמו במועצות אזוריות, שמספיק שיש ילד אחד בגיל 5 והוא נחשב חובה, אבל כל הגן יכול להיות גיל 3 ו-4 וילד אחד גיל 5. אז אם מדברים על טרום טרום, מדובר על 700 מיליון שקל. אני רק רוצה לחדד את זה, אם זה טרום חובה ומעורב, זה מיליארד וחצי שקל בשנה. זה סדר הגודל.

700 מיליון שקל זה רק התוספת?

כן, זה רק סייעת נוספת לגן. מדובר על גני טרום חובה בלבד, זה מעל 6,000 גנים. גנים טרום ומעורב, שיש בהם גם ילדי חובה וגם טרום - - -

אנחנו מדברים על טרום טרום.

- - - במשרד החינוך יש 33 ילד בכיתה, גם את זה צריך לזכור, אחרת לא נותנים להם תקציבים.

עוד אין את ה-700, אז על מה אתם מתווכחים?

זה קרוב ל-6,200 גנים, בגני טרום בלבד, גם במעמד מוכר וגם במעמד רשמי, צריך לקחת את זה בחשבון, במעמד מוכר יש קרוב ל-25, קצת יותר מ-25% שגם להם צריך לתת מענה, זה לא מענה רשותי, זה מענה של בעלויות.

מה גודל התקציב שהוקצה למימוש החלטת הממשלה של טרכטנברג?

לגבי עוזרת נוספת - - -

לא לגבי עוזרת, לגבי הבינוי.

אני מאוד מבקשת לא לקרוא לסייעת עוזרת, כי היא סייעת, היא מסייעת והיא לא עוזרת לאף אחד.

זה אותו דבר. אחת בערבית, אחת בעברית.

אני לא בקי בנתון של הבינוי. מה שאני כן יודע, שקרוב ל-2,000 גנים נבנו במערכת בשנה האחרונה.

כמה עולה הוספה של השירות הלאומי?

לא, רק שנייה, להגיד שאתמול התפרסם בכלכליסט, נחשפו נתונים שלפיהם רק 42% מהתקציב של הבינוי שהוקצב בכלל נוצל.

זה מה שרציתי לשאול. כמה נוצל ומי קבע איך הוא חולק. ניתן תקציב, אף אחד לא אמר שהתקציב הזה רק לבינוי.

לא, זה נאמר. אני לא רוצה שנגלוש - - -

מתי קרה גם, מתי בהיסטוריה קרה שמשרד לא מחלק את התקציב שלו? תקציב שלו, לא תקציב - - -

תמר, זה לא תקציב שלו, זה תקציב שהמדינה מחליטה והוא מסומן.

מה זה המדינה? יש משרד חינוך.

תמר, אני רציתי רק - - -

ככה זה עובד משלב מסוים, אדוני היושב ראש, זה לא תמיד עבד ככה. פעם במשרד הייתה את הריבונות - - -

אבל, תמר, עם כל הכבוד, אני מבקש לדבר כשמקבלים רשות דיבור. כאן זה ועדת חינוך וכאן צריך להתנהג בהתאם.

אני פשוט רציתי לסבר את האוזן של כולנו, כמה המדינה, אנחנו, השקענו בקפיצת המדרגה הזו של חינוך חינם מגיל 3 ולעשות קצת פרופורציה של הכסף, כי ה-700 מיליון - - -

גם אנחנו השקענו.

אבל אני איתכם, אני רק רוצה לומר שהפרופורציה של אותם כמה מאות מיליוני שקלים שזקוקים כדי להשלים את המהלך הזה, הם פרופורציונאלית לכסף שהושקע בבינוי לא בשמים.

חבר הכנסת גנאים, בבקשה.

תודה. אני מברך את כל האורחים, סייעות וחברות הכנסת שיזמו. הנושא הזה באמת חשוב, גם לי יש ילד בן 3 בגן והסייעת כל יום אומרת לי 'מה אתה עושה בכנסת? תעזור לנו במשהו, שיבינו עוד מישהי שתעזור לנו'. אני חושב שמדובר, כפי שאמרו חבריי, בגיל שהוא מאוד רגיש, מאוד חשוב, ואם לא מהיום דאגנו והשקענו, אז מתי? בגיל הזה אנחנו בונים את העתיד, את האישיות של הילד. זה אחת.
שתיים, אני חושב שאת הדוגמה הזאת של סייעת שנייה, בדומה לדיון שערכנו, אדוני היושב ראש, על העניין של המזכירות של בתי הספר, משרד החינוך זה כמו איזה מנוע של אוטו שמשדרגים ומחזקים אבל לא מוסיפים דלק בהתאם. הכוונה שבמערכת החינוך יש כל מיני רפורמות, אבל המערכת כפי שהיא מלפני 20 או 30 שנה, לא משדרגים בהתאם. אם אתה רוצה שהרפורמה הזו, אתה רוצה להתקדם, אז תשדרג את כל העניין של הסייעות. זו דוגמה למה שקורה במשרד החינוך.

נקודה שלישית ואחרונה. לפני כשבועיים, אדוני היושב ראש, הגשתי בקשה לנשיאות הכנסת לדיון מיוחד בקשר לכל העניין של האוטיזם. מאחר שבתחום הזה האוטיסטים מיוחדים גם בחינוך המיוחד. מאחר שבתחום הזה יש תוהו ובוהו, היום יש גם כתבה בארץ על הנושא הזה, על התוהו ובוהו ועל אי הסדר ועל העניין של התאמת המשכורות, אז אני מבקש, כי אני אגיש עוד פעם בקשה לדיון, אם זה דיון מהיר, ואני חושב שמן הראוי לקיים דיון מעמיק וחשוב בקשר לכל העניין של האוטיסטים והמזכירות שלהם.

תודה.

דפנה שומרוני, בבקשה.

ראשית ברצוני להודות ליו"ר הוועדה, חבר הכנסת מצנע. שמי דפנה ואני אמא של אופק. אופק בן 6.5 והוא אוטיסט. אופק לומד בשנתו הרביעית בגני שקד, גני תקשורת בחולון. אנחנו הגענו כאן לשתי מטרות, האחת לבקש שינוי תקן לגננת ושתי סייעות בגני התקשורת בכל רגע נתון, והשנייה עד אשר יאושר התקן, להחזיר במיידית את שעות הסיוע שקוצצו השנה.

אחזור לבני אופק. אופק עשה את הבלתי אפשרי. מילד בן 3, שלא מדבר ולא נשלט בשום צורה, היום הוא בדרך לכיתת PDD, כיתת תקשורת קטנה בבית ספר רגיל. את סיפורו והתקדמותו של אופק והתקדמותם של ילדים כמותו אני זוקפת לזכות מודל העבודה של הגנים בהם הוא נמצא. מודל עבודה בגנים אלה שבנוי על פי - - - אני מצטטת את התקן של העמותה לילדים בסיכון, התקן היחידי אשר יאפשר אפקטיביות טיפולית, כמו גם שמירה על ביטחון הילדים ושלומם הוא לא פחות משלושה מבוגרים בגן, גננת ושתי סייעות, בו זמנית. מודל מוצלח המהווה את חוד החנית של גני התקשורת בישראל. ראוי שיועתק לכל הארץ.

אני כאן כי לצערי על פי מגמת הוויסות של משרד החינוך אופק הוא אולי אחרון הילדים שיזכה לכזה טיפול שבעצם מקנה לו תקווה לחיים עצמאיים כבוגר בעתיד. אשתף אתכם מה הולך לקרות בגן של אופק החל מה-1 בפברואר, מועד שבו מסתיים הסיוע התקציבי שקיבלנו מעיריית חולון לשעות הסיוע שקוצצו על ידי משרד החינוך השנה. החל מה-1 בפברואר, בעקבות היעדר תקציב, הגן יפעל במתכונת של גננת אחת וסייעת אחת. אתאר לכם סיטואציה מהמציאות, ילד אחד נכנס להתקף אלימות וזעם במהלכם הוא מסכן את עצמו והסביבה, במצב הזה יש צורך להחזיקו פיזית ואליו ניגשת הסייעת. במקביל ילד שבתהליכי גמילה מתמשכים זקוק ללכת לשירותים ואינו מסוגל לכך, אליו ניגשת הגננת. ששת הילדים הנוספים נשארים ללא השגחה. להזכירם, מדובר בילדים עם לקויות תקשורת שחלקם מסוכנים לעצמם ולסביבה והם אינם צפויים ואימפולסיביים. הסיטואציה המתוארת אינה חד פעמית, אלא היא חלק משגרת חיי הגן.

וכעת אחזור לתקן. מכיוון שמחצית משעות הסיוע כיום מבוססות על פול של משרד החינוך ולא על תקן, משרד החינוך מקצץ בשם מדיניות ויסות המשאבים מדי שנה בשנה בשעות הסיוע. מ-112 שעות לפני מספר שנים, עד קיצוץ שיא של 76 שעות סיוע בשנה הנוכחית, דבר הפוגע חמורות ביכולת השיקומית של הגנים. בנוסף לכך ההקצאה של משרד החינוך אינה תואמת את הגידול באוכלוסיית האוטיסטים, מה שגורם לכך שהרשויות המקומיות נאלצות לשלם את הפערים בהיעדר התקציב ולא מצליחות לעמוד בזה. הטרגי הוא שלחלק גדול מילדינו יש סיכוי להגיע לחיים עצמאיים בקהילה נורמטיבית, אך דבר זה דורש עבודה מאומצת ואינטנסיבית ש עיקרה מתבצע בגיל הרך. השקעה אינטנסיבית בגיל הרך תגדיל את סיכוי הילדים לצאת מהמעגל התלות במערכת ובחברה ולהיות עצמאיים ותורמים. אי השקעה בגיל הרך תיצור מעגל אוטיסטים מבוגרים אשר יהיו נטל על החברה והמדינה בעתיד. הקיצוץ השרירותי שנעשה במספר אנשי הצוות חורץ היום את גורל ילדינו ודן אותם שוב לחיי תלות בממסד עד יומם האחרון.

שערו שהיה לכם ילד אוטיסט, האם הייתם מסכימים שתהיה בגן רק סייעת אחת והוא יפסיד את חלון ההזדמנויות שלו? לפיכך אני פונה, הן למשרד החינוך והן לנציגי השלטון המקומי, אני ושאר האמהות מבקשות, תשנו את התקן לשתי סייעות בגן בכל רגע נתון ותחזירו במיידית את השעות שקוצצו השנה הזאת. תודה רבה לכם.

תודה, דפנה, על הדברים מהלב. אני רוצה רק להעיר שאנחנו כבר שמנו בלוח הזמנים דיון מיוחד על נושא של סייעות בחינוך המיוחד, בחינוך המשולב, כך שאנחנו לא נרחיב את היריעה עכשיו גם לתחום הזה.

סגנית ראש עיריית ירושלים.

אז קודם כל אני רוצה להודות על הדיון ואני חושבת שיש פה באמת נקודה מורכבת, כי בעצם מה שקרה זה שתיקנו את התקנה ופתחנו הרבה מאוד גני ילדים והאמת היא שכבר אז היה ברור בטרכטנברג שתוך כדי תנועה הדברים יסתדרו וברור שנצטרך לעשות תיקונים, נראה לי שזה מה שקורה עכשיו, שעושים את התיקונים.
אני רוצה לספר מה קורה בירושלים. לנו היו גנים של גילאי 3-4 בעיקר בשכונות הפחות חזקות שבהם ההורים קיבלו הנחות מראש ולכן הם באו לגנים האלה, כי מי שלא קיבל הנחות היה צריך לשלם גם ככה סכום שקרוב לסכום של גן פרטי ולכן רוב הזמן שלח לגנים הפרטיים. לשאלתך, על העניין של מה היה אז ומה עכשיו, בעצם היה צריך סייעת נוספת, אבל לא הייתה אוכלוסייה מספיק חזקה שתצעק שצריך סייעת נוספת. הדבר השני שהיה שלא היו ילדים שלא היו גמולים והדבר השלישי, שבדרך כלל היו פחות ילדים מ-35 ילדים בגן בגלל שלא הייתה דרישה כל כך גדולה. ועוד דבר, לגבי השירות הפסיכולוגי החינוכי, יכולנו לגזור ולהדביק, אם היה צורך בשירות פסיכולוגי חינוכי יכולנו לתת אותו גם בגנים.

היום בעצם יש בכל העיר, וירושלים היא מאוד דומה לחברה הישראלית, מחזיקה בפנים את כל החברה הישראלית. יש לנו בכל העיר את כל הגנים, במספרים מאוד מאוד גדולים, אי אפשר כבר לגזור ולהדביק את העניין של השירות הפסיכולוגי החינוכי, זה מיד קפץ ל-35 ילדים בגן, גם ילדים לא גמולים מתקבלים, יש את זה בכל השכונות, גם בשכונות חזקות וגם בשכונות חלשות. אני חושבת שזה מוכיח שהחוק הזה מאוד חשוב כי עובדה שההורים מצביעים ברגליים ומגיעים לגנים, ואנחנו היום במשך שלושה חודשים נותנים סייעת נוספת, בגנים שיש בהם מעל מספר מסוים של ילדים מהשכבה של גיל 3, אבל זו גם עלות מאוד גדולה וגם שלושה חודשים זה לא מספיק ונראה לי שההחלטה צריכה להיות לגבי כמה ילדים צריכים להיות מינימום בגן של מתחת לגיל 3 כדי להוסיף סייעת, לדעתי עדיף שנה שלמה, אבל בטח לפחות חצי שנה, והעניין של השירות הפסיכולוגי החינוכי, ולזכור שבעצם יש פה מהלך יפה של סולידריות, שאם עד אז רק האוכלוסייה החלשה יותר היא זו שהלכה לגנים האלה ואז אף אחד לא שם לב לקושי שלהם ולצורך שלהם בסייעת נוספת, עכשיו שכולם נמצאים בסיפור הזה אז יש את הצעקה, וכמובן הסולידריות עם עובדות הגנים, אצלנו זה גם עניין של עובדות הצהרונים, ורק ביחד, בעבודה משותפת, אני מאמינה שנוכל לשנות את הכללים האלה.

אני רק צריכה לומר, עבדתי עם ועדת טרכטנברג על התקנה הזאת ובוועדה עצמה כבר היה ברור שזה השלב הראשון ובהמשך יצטרכו לעסוק בשני תיקונים. לכן זו לא איזה הפתעה למדינה שעכשיו פתאום צריך לעשות. לא היה ברור מה התיקונים שיידרשו, ועכשיו שברור, נראה לי שברור.

תודה.

חבר הכנסת אוחיון.

האמת שקשה לדבר אחרי שהאמא העלתה את הנושא של הילדים האוטיסטים. אני באמת שמח על כך שיתקיים דיון במיוחד בנושא הזה, אבל בוודאי זה אומר הרבה.
אני מברך על ההצעה לדיון מהיר של חברות הכנסת. אני שואל את עצמי, כשאני מתבונן לגבי מערכת החינוך, במה היינו עסוקים בחודשים האחרונים, האם יהיו לנו כך וכך שאלונים בבחינת הבגרות, כמה מקצועות ייבחנו ומה יהיו באמת החלופות לבחינה הפסיכומטרית וכו' וכו', כשבדבר הבסיסי ביותר, זה בדיוק הדבר הבסיסי ביותר, הלוא יש מחלוקות במחקרים לכאן או לכאן האם צפיפות בכיתה בבית ספר תיכון משפיעה על הישגים לימודיים או לא, יש כאלה שאומרים כן או לא, כולם מסכימים שזה ממרר את החיים של המורה, זה בוודאי, אבל על דבר אחד כולם מסכימים, שהצפיפות בגיל הרך היא קריטית, היא קריטית להתפתחות הילד, והם עוד מוסיפים, במיוחד באותן שכבות סוציו אקונומיות חלשות.

אז מה נשאר פה? כל האחריות שלנו להתפתחותם של ילדים בישראל מוטלת על כתפינו כשאנחנו באים לבוא ולבדוק מה היא מידת ההשקעה שאנחנו נותנים בגיל הרך. בוודאי עדיין אין לי את החלום של פרופ' פנינה קליין, כפי שציטטו אותה כאן, שהיא מדברת על השקעה ב-0-2 האידיאלי, אבל בואו נשקיע כרגע ב-3-4. היא מאמינה שיש לזה השלכות עצומות מגיל 0 ל-2 לגבי התפתחותם ועתידם של הילדים, אבל בהתמודדות היומיומית כרגע בגיל הרך בתנאים שנוצרו, אנחנו לא יכולים להתעלם, ובוודאי צריכים לא רק להוסיף סייעת, אלא לתת מעמד לאותה סייעת.
מה זה לגלגל אותן בין המשרדים היום, בין הרשויות המקומיות לבין משרד החינוך? לא מזמן הגשתי גם שאילתה לשר החינוך, שהוא אמר שהוא מקים ועדה בין משרדית כדי להתמודד עם הבעיה הזאת. משרד החינוך צריך להיות אחראי, אם אחר כך הוא עושה את ההתחשבנות בתקצוב הדיפרנציאלי, זה כבר משהו אחר, אבל הוא חייב לקחת את זה גם כדי להכשיר אותה מקצועית וגם לתת לה מעמד ושכר הולם בעניין הזה. אין אפשרות אחרת. מי שמסתכל ורואה בעניין הזה של הגיל הרך את עתידנו, את ההשקעה הטובה ביותר, הדבר הפשוט ביותר שנדרש הוא באמת לתת סייעת נוספת, להכשיר אותן בצורה מקצועית, לתת מעמד לאותן סייעות מסורות שבמשך שנים רבות באמת נותנות כאן לילדים, לתת להן את המעמד, לא להשאיר אותן בין הכיסאות, בין משרד החינוך לבין הרשות המקומית, וגם לפעמים התערבות של משרד הפנים, זה מעביר מפה וזה מעביר משם. משרד החינוך צריך לקחת על עצמו ואת ההתחשבנות הדיפרנציאלית הוא יעשה בלי כל קשר למחויבות שלו להכשרה המקצועית ולתקן המתאים והמקצועי והראוי בגן הילדים.

תודה רבה.

ישראל אליסף. בבקשה.

קודם כל תודה רבה ליושב ראש הוועדה ולחברות הכנסת שיזמו את הדיון המהיר. אני מייצג את ארגון ההורים העירוני בירושלים. קשה לדבר אחרי שהאמא דיברה ולהציג בעיה שלנו, כשהבעיה שלה נראית הרבה יותר אקוטית ואני מקווה מאוד שבדיון המיוחד שיהיה בעניין שלהם העניין שלהם ייפתר. וגם קשה כשאתה בין אחרוני הדוברים להציג דברים חדשים, אבל אני רוצה להגיד משהו בזכות הסייעות שזעקו את זעקת השטח ואמרו מה זה להתמודד עם 35 זאטוטים. לפרנסתי אני מחסן צאן ובקר, אני אסתדר יפה מאוד עם 1,000 כבשים, אבל אם ישימו אותי עם 10 זאטוטים ייצאו לי קרניים של תיש.

ואני אשתף אתכם גם בעוד חוויה שאני כהורה רוצה להגיד. כשאנחנו מגיעים לבית מרקחת בעקבות הסיפור הזה שיש סייעת אחת, אז הרוקחת ישר שולפת לי פסטה בייבי, 'קח', וזה יוצר לנו כהורים המון בעיות גם בבית. הנושא הזה קצת נדחק, כי יש באמת דברים יותר חשובים.

התייעצתי קצת עם אנשי מקצוע, אני לא בתחום, אבל אמרו לי את הבעיות, שרובן עלו פה בנושא היחס האישי ואמרו לי שזה הגיל שמקנים הרגלים לילדים הקטנים ואם לא עסוקים בלהקנות להם הרגלים אז הם יגיעו לגיל 4 כשהם בלי הרגלים ושוב פעם דיברו על זה שאחר כך זה יהיה בעוכרינו בגיל היותר מבוגר.
אני חילקתי לחברי הכנסת, עשיתי עבודת הכנה כדי להבין מה היה בעבר ומה קורה עכשיו, אז אני רוצה לדייק בתאריכים ובמה שהיה. עד ספטמבר 2009 הגילאים האלה היו במעונות של התמ"ת. מספטמבר 2009 הופסק התקצוב של ההנחות בתמ"ת וזה יצר מצב שהילדים האלה עברו לאחריות של משרד החינוך. במשך שלוש שנים, עד ספטמבר 2012 לא היו הרבה גנים שנפתחו, אמרה את זה סגנית ראש העיר שלי, בעקבות זה שהיו הרבה גנים פרטיים, כי זה עלה כסף ובמשרד החינוך, לצורך העניין, אם רוצים לדייק בעניין התשלום, עלה לך בוקר, לפחות בעיריית ירושלים, 700 שקל ועוד 800 שקל לצהרון ואז היה עדיף לשלם לגן פרטי, היית מקבל יחס יותר פרטי בגן פרטי, לכן לא היו הרבה גנים עד לשלב של ועדת טרכטנברג. מהרגע שוועדת טרכטנברג קבעה את הנושא של חוק חינוך חובה חינם ישר כולם קפצו על העגלה ונכנסו לגנים העירוניים. זה יוצר הרבה בעיות.

יש גם בעיות שלא עלו פה, ואני חושב שזה נכון, אני רוצה לתת חיזוק פה לסייעות, יש פה סייעות ותיקות שעבדו לפני ועדת טרכטנברג וזה בפירוש הרעת תנאים בשבילן, חד משמעית. אני יודע שיש מאבקים בעיריית ירושלים, של ועד העובדים, שאומרים 'זה לא התפקיד, את לא צריכה להחליף חיתולים ולא צריכה לנקות ילדים לא גמולים' וגם שמעתי על מקרים שהתקשרו להורים ואחרי זה קיבלו על זה על הראש, שההורים צריכים לבוא - - -

אסור לנו לקרוא להורים.

שאסור לקרוא להורים. זה לא היה מובן בהתחלה, ואני, כארגון הורים, בוודאי שהייתי עומד על זה, איזה היגיון יש לקרוא לי עכשיו מהעבודה, אני אעזוב עכשיו את הפרות ואלך להחליף חיתול? לא הגיוני, אבל זה בפירוש הרעת תנאים ובמסגרת התקציב צריך לתת את הדעת על זה. היא עושה עבודה חדשה שלא ידעו על זה לפני, לא קיבלו על זה תשלום לפני, עושים להם עבודה חדשה, בשום משרד ממשלתי זה לא היה עובר בשקט.

עוד שני דברים שעלו בקצרה ושמתי את זה בדפים שחילקתי. במעונות התמ"ת, שהם אלה שנותנים את הפתרון עד גיל שנתיים ו-9, שמשם אנחנו עוברים לגיל חוק חינוך חובה חינם, אני ניסיתי להבין איך מחשבים בכלל את כוח האדם ומה שאמרה לי מנהלת מעון של התמ"ת זה שילד מגיל שנתיים עד 2.9, עד הגיל הזה, מגיע לו 47 דקות טיפול פרטני ביום. אם מחשבים תשע שעות ביום שהמעון עובד כפול 60 דקות לחלק ל-47, בגן של 33 ילדים יהיו 11.5 ילדים למטפלת. זה מה שיוצר את המצב שבמעון יש שתי סייעות וגננת, זה במקרה הרע, במקרה הטוב, אני מכיר מקומות שיש גם שלוש סייעות. אז תבינו, בבת אחת, מחודש יולי, שהמעון נגמר, בספטמבר הילד עובר ממצב שבמקרה הרע, אמרתי, זה שתי סייעות, לסייעת אחת, ואלה ילדים לא גמולים, הם תינוקות, פעוטות.

נתנו פתרון שהוא פתרון זמני, של בנות שירות לאומי. זה פתרון זמני. צריך גם להגדיר תפקיד של בנות השירות הלאומי. במסגרת הפתרון הזה לא נתנו את הגדרת התפקיד ואז בת שירות אומרת 'רגע, אני עם חיתולים לא מתעסקת'. זה דבר אחד. דבר שני, צריכים להיות ריאליים, אני פה כארגון הורים מבקש להיות ריאלי, נגיד ולשנה הבאה לא מצליחים לאשר תקציב לסייעת נוספת לכל השנה. הבעיה האקוטית הראשונית היא בחודשים הראשונים, תאשרו לחצי שנה. אם לא שנה, לפחות חצי שנה.

וההתאמה של המבנים, אני חילקתי לחברי הכנסת את הפרוגרמה של מעונות היום. לגבי הקמת מבנים, לגבי מה שצריך להיות במעון, שיתאימו את זה גם לאותו גיל במשרד החינוך. לא ייתכן שבמעון יש להם את כל התנאים, שירותים - - -

ישראל, אתה מוכרח לסיים. תודה רבה.

אסף זמיר, סגן ראש עיריית תל אביב, בבקשה.

שלום לכולם. אני רק רוצה להתייחס למשהו שאמרת קודם, עצרת ואמרת 'אני רוצה שבכל זאת נבין את כמות ההשקעה שעשתה המדינה בעקבות הדבר הזה'. אני רוצה לתת לכם נתון, מ-2008 ל-2013, הרשמה לטרום טרום חובה, טרום חובה וחובה בתל אביב-יפו. ב-2008 היו נרשמים 9,000 ילדים בשנה, ב-2013 נרשמו 19,000 ילדים. אנחנו בנינו בשנתיים האחרונות למעלה מ-100 גני ילדים, אנחנו נצטרך לבנות השנה עוד 40 כיתות גן. אין כיתות קטנות, אין כיתות ריקות, כולם נשאבים לתוך המערכת הזו. בגלל הנחיה או דירקטיבה של משרד החינוך אנחנו מקבלים ילדים השנה שהם שנתיים ו-7. אין לנו את הפריבילגיה שהייתה לנו בעבר, כשזה היה וולונטרי, שלא לקבל ילדים לא גמולים. והמציאות היא מציאות שבה המדינה ירצה או כפתה, במהלך שאני תומך בו, מתן שירות שאנחנו לא מצליחים לתת אותו בצורה ראויה. נקודה. התוצר של זה הוא שבאתם לכאן - - -

וזה אומרת עיריית תל אביב.

וזה אומרת עיריית תל אביב-יפו, שמימנה בשנה האחרונה מכיסה 2.5 מיליון שקלים סייעת נוספת לכמה חודשים. אני מסכים עם מה שאמרה רחל, אני גם קונה עד פסח.

אבל, מעבר לעובדה שזה באמת מהלך משלים, זאת אומרת עשיתם משהו מבורך, עכשיו תשלימו. עבור כולם, בטח עבור רשויות חלשות. אבל הנקודה הקטנה הנוספת שרציתי לומר היא כזו, אם מתקבלת החלטה בנושא הזה, וככל שתתקבל החלטה, היא חייבת לבוא יחד עם הנושא של סייעת נוספת במועדוניות או צהרונים, כי מה שיקרה אחרת הוא שיהיו שתי סייעות עד ארוחת צהריים, ואז זה יחזור להיות סייעת אחת, בדיוק בשלב שבו כולם הולכים לשירותים.

כשכולם מתפרקים.

או מתפרקים או לא משנה מה ולכן - - -

כן, אבל רבים מההורים לא שולחים את הילדים לשלב הזה.

רובם שולחים. הרוב שולחים.

חברים, פתרנו את בעיית הסייעות, עכשיו נדבר על בעיית הצהרונים. לאט לאט.

לא, בדיוק לא, אני רק רוצה לומר שאני מבקש - - -

אבל אסף מבקש לא ליצור את ההבחנה בין - - -

אני רק מבקש שתיקחו את זה ביחד. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת מיכאלי, אנחנו סיימנו.

לקראת סיום אני מנסה להבין, איפה אנחנו עומדות. האם משרד החינוך דורש היום ממשרדי האוצר לקבל כסף בשביל הסייעת השנייה? זאת אומרת יש בכלל איזה שהוא מהלך, משהו מתרחש בעניין הזה או שאנחנו פה קול קורא באפלה?

שאלה טובה.

אני יושבת ראש עמותת קול הסייעת החינוכית ואני חושבת שאנחנו כן צריכות להגיד פה, כי אנחנו מייצגות פה אלפי סייעות מכל הארץ.

משפט אחד.

קודם כל אני אסביר מי אנחנו ולא במשפט אחד, אנשים דיברו פה המון.

לא, אני אצטרך לקטוע אותך כי אנחנו צריכים לסיים, אם את רוצה, משפט אחד, תעשי אותו מורכב, בלי פסיקים, בבקשה.

אנחנו חושבות שסייעת נוספת היא לא הפתרון, זו החמרה של הבעיה, כי לא מסתכלים על המכלול של הדברים. יש פה דברים מעבר. כמו שאני אמרתי, אנחנו מייצגות פה אלפי סייעות, אנחנו עשינו מסע שנה שלמה בכל הארץ, אלפי סייעות איתנו, אני מדברת פה בשם - - -

מה אתן מבקשות?

אנחנו קודם כל טוענות שאתם לא פותרים את הבעיה.

אני שואלת מה אתן מבקשות, תהיי קונקרטית.

בגלל שאין לנו הרבה זמן, אנחנו נשמח להגיש דף עמדה בצורה מסודרת על הבעיות שנמצאות בשטח והתכנית שחיברה העמותה ביחד עם אנשי מקצוע וממש מענה כלל ארצי לכל הבעיה.

אנחנו נשמח לקבל אותו. תודה רבה.

תודה רבה.

דבר אחד בבקשה.

לא.

לא בכובע של ההורים המיוחדים, בכובע העירוני.

משפט אחד על כפילות משרדית בגיל שנתיים וחצי עד 3, שרק יידעו שיש פה בעיה. ילדים בגיל שנתיים וחצי עד 3 היום נתונים לשני משרדים, חלק תחת משרד החינוך וחלק תחת משרד התמ"ת. צריך גם בזה לעשות סדר. יש ילדים שנמצאים תחת פיקוח שונה.

אבל השאלה אם משרד החינוך - - -

אני יודע מה התשובה. סימה תשמח מאוד אם - - -

זו קריאה שאנחנו כוועדה צריכים - - -

אני שואלת אם הם פנו לבקש.

חברותיי חברות הכנסת - - -

אני שואלת אם הם פנו לבקש.

אני אענה לך בפרוטוקול.

כן, אני באמת רוצה תשובה לפרוטוקול, אדוני היושב ראש.

אנחנו התכנסנו לדיון מהיר בנושא ממוקד וספציפי של סייעת שנייה בגני הילדים טרום טרום חובה. עלו פה נושאים רבים נוספים שהם חשובים, אבל הם לא מטרת הדיון. אני מבטיח שאנחנו נעסוק גם בהם, גם בגנים של החינוך המיוחד, החינוך המשולב, על כל מרכיביו והרכביו, גם בנושא מעמד הסייעות ותנאי השכר של הסייעות ותנאי ההעסקה שלהן, זה נמצא על שולחננו ואנחנו נעסוק בזה. בנושא שהתכנסנו לשמו, אין ספק, ואני חושב שיש דעה אחידה האומרת שנעשתה פעולה מאוד משמעותית ומאוד חשובה בהחלטת הממשלה בעקבות המחאה החברתית, בעקבות דוח טרכטנברג, של חינוך חינם לילדים מגיל 3 בכל היישובים ובכל המקומות בארץ. ההחלטה הזו הייתה החלטה חשובה, נכונה והיא גם גובתה בהיקף תקציבי חסר תקדים. אבל מבלי שמשלימים, גם את הנושא של כוח אדם, של סייעת שלישית באותם גנים של ילדים בגיל 3, ואנחנו יודעים שילדים רבים מגיעים לגנים האלה עוד טרם גיל 3 ואין סמכות ואין זכות לגנים או לרשויות המקומות למנוע ילדים, גם אם הם אינם גמולים, להיכנס לתוך המסגרת הזו, מה שמטיל לא רק עבודה קשה ובלתי אפשרית, אלא גם מערכת חינוכית לא מלאה, לא שלמה, שלא פותרת את הבעיה.

לכן ועדת החינוך קוראת למשרד החינוך ולמשרד האוצר, ואם יש צורך לממשלה במליאתה, לחזור חזרה, לדון בנושא הזה ולאשר את התקציב הנדרש. לגיטימי שהתקצוב הממשלתי יהיה דיפרנציאלי אל מול הרשויות המקומיות החזקות יותר והחלשות פחות.

אדוני, זה תהליך שהמדינה לוקחת מלווה של 450 מיליון שקל מהרשויות החזקות כביכול.

רויטל, אני לא מאשר לך להתפרץ. יש לך כבוד, אנחנו מכבדים אותך בוועדה, את מופיעה הרבה, את לא יכולה להתפרץ.

אני עוד פעם אומר, לגיטימי שהממשלה תתקצב תקציב דיפרנציאלי. לגיטימי גם שבשלבים הראשונים יינתן מענה לחלק מהשנה ולא לכל השנה, אלה הם החודשים או חצי השנה שבהם הילדים נקלטים לתוך המערכת. אני חושב שיש חשיבות שהגנים גם יהיו מעורבים, שלא יהיו 30-35 ילדים בגילאי 3 אלא מעורבים. לפי מה שלמדתי ושמעתי מהגננות שהיו פה יש בזה יתרון של ילדים שעוזרים לילדים וילדים שלא מחייבים את אותה תשומת לב מרבית כמו ילדים אחרים.

צריך להבין, יש פה הרבה מאוד דיונים בוועדה הזו, כל דיון הוא חשוב, הוא קריטי, הוא הכרחי ואי אפשר בלעדיו וכל אחד עולה לא מעט כסף. לו היינו שמים פה את השאלה על שכר הסייעות ושכר הגננות ושכר המורים, אני חושב שכולנו היינו מסכימים באותה מידה של הסכמה שהדברים האלה מחייבים טיפול ולכן בסופו של דבר אנחנו פונים לממשלה ובהחלט תובעים ממנה להשלים את המהלך החשוב הזה של חינוך ברשות הממלכה החל מגיל 3 והנושא הזה של סייעת שלישית הוא קריטית. הפטנט של בנות שירות לאומי יכול להיות זמני, הוא יכול לגשר על שנות מעבר, הוא לא יכול להיות פתרון קבוע.

אני רוצה להודות לכם ונשתמע בדיונים נוספים.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:50.>