PAGE
3
ועדת הפנים והגנת הסביבה
03/02/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 208>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, ג' באדר א התשע"ד (03 בפברואר 2014), שעה 12:00

<פינוי שכונת רמיה בכרמיאל>

חברי הוועדה: >
דב חנין – מ"מ היו"ר
טלב אבו עראר

דוד אזולאי

עפו אגבאריה
מסעוד גנאים

חנין זועבי

ג'מאל זחאלקה

חנא סוייד

>
אלכס שפול - ממונה מחוז צפון, משרד הפנים

איגי פז - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

הדס פרץ - דוברת מש"מ, מרכז השלטון המקומי

שי קרפ - סגן מנהל החטיבה לשמירה על הקרקע, מינהל מקרקעי ישראל

רבקה דובדבן - לשכה משפטית צפון, מינהל מקרקעי ישראל

לביאה שלו-פישר - דוברת העיר, עיריית כרמיאל

משה הלל - עיריית כרמיאל

סאלח סועאד - נציגי תושבים

ראמיה סועאד - נציגי תושבים

מוחמד עלי סואעד - נציגי תושבים

מוצליח סואעד - נציגי תושבים

עיידה קדורה - נציגי תושבים

מוסטפה סואעד - נציגי תושבים

תגריד סואעד - נציגי תושבים

סועאד חיר - נציגי תושבים

עודאי סואעד - נציגי תושבים

שאדה סואעד - נציגי תושבים

באדר סואעד - נציגי תושבים

אחלאס חסרמה - נציגי תושבים

אחמד חמד סועאד - נציגי תושבים

יוסרה סואעד - נציגי תושבים

פטמה מוסטפה סואעד - נציגי תושבים

עירוה סואעד - נציגי תושבים

סאלח פאעור סואעד - נציגי תושבים

רים מוחמד סואעד - נציגי תושבים

סאלח סוויד סועאד - נציגי תושבים

עידה חוסין סואעד - נציגי תושבים

נידל סואעד - נציגי תושבים

אילהם סואעד - נציגי תושבים

נאסר קייס - נציגי תושבים

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

ורד קירו זילברמן

יפה שפירא

רויטל יפרח
<פינוי שכונת רמיה בכרמיאל>

שלום לכולכם. גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים לישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. אני מתנצל בשם יושב ראש הוועדה הקבועה, חברת הכנסת רגב, שלא יכולה להיות אתנו. היא היתה מעוניינת מאד להשתתף בדיון אבל היא לא יכלה להגיע. אנחנו נקיים את הדיון. הדיון בנושא: הצעה לסדר היום (דיון מהיר), של חברי, חבר הכנסת באסל גטאס, בענין של פינוי שכונת רמיה בכרמיאל. חבר הכנסת גטאס, בא תציג את הנושא בקצרה ולאחר מכן, אנחנו נשמע את כל האורחים שלנו וגם את חברי הכנסת הנוספים. בבקשה.

כבוד היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כל הרשו לי לברך את תושבי רמיה שנמצאים כאן, באולם, הנשים והילדים, הזקנים. בעל הכפייה האדומה, זה סמל של רמיה היום, אבו סאלח. גם לברך את הידידים של רמיה, שתומכים בהם, יהודים וערבים כאחד וחלק מהם גם נמצא כאן.

הסיפור של רמיה, מבלי להיכנס כרגע להיסטוריה ולא לשיח של הענין המשפטי, הוא סיפור קלאסי של הפרדה גזעית, של "אפרטהייד". כשהעליתי את זה בפעם הראשונה מעל דוכן הכנסת, יום לפני זה יצא לי לקרוא מזיכרונותיו של נלסון מנדלה. ובמקרה לחלוטין, בפרק שקראתי יום לפני, הוא דיבר על איך נישלו והוציאו מעיר מסוימת ליד יוהנסבורג. כמובן ששם היה מדובר על עשרות אלפים של שחורים, ושכנו במקומם יהודים. במשך כעשור מאבק, כמובן שהשחורים נכשלו בו בגלל הרודנות והברבריות של המשטר הדרום-אפריקאי דאז.
מה ההבדל בין אותו מקרה לבין המקרה שאנחנו עומדים בפניו? אני עכשיו אכנס להיסטוריה: היה יישוב לפני קום המדינה, בדואי, כפרי, קטן, בגבעות, שם בגליל, שקראו לו "רמיה". המשפחות שיושבות כאן ואבותיהן ואבות אבותיהן גרו שם. מדינת ישראל החליטה בשנות ה-70 להקים את העיר כרמיאל, הוציאו צווי הפקעה, ואני מדבר במדויק - בשנת 76. שר האוצר, ב-11.3.76, הוציא את החוקים והתקנות להפקעה של כל אדמות רמיה והעברתן למדינה. למה? כי זה היה חלק ממה שדיברנו עליו בדיון הקודם, מתכניות הקמת כרמיאל כחלק מרכזי, חוליה מרכזית במדיניות לייהוד הגליל.
התחילו להקים את כרמיאל אבל רמיה היתה עדין רחוקה. היינו יוצאים מכרמיאל ברגל והולכים חצי שעה עד שמגיעים לבתים של רמיה. בזמן הזה, ואני סח פה על כל מיני פרקים היסטוריים, התפתחה העיר כרמיאל, גדלה, התפשטה והגיעה לרמיה. רמיה היום נמצאת כאי בתוך כרמיאל, מסביבה בניינים גבוהים ווילות ושכונות "בנה ביתך", ורמיה עם תושביה, הבעלים המקוריים שלה, גרים שם. הם תושבי כרמיאל ולא זוכים לאף שירות מהעיר כרמיאל, לא מים ולא חשמל. אם אני לא טועה, אחד מבעלי הבניינים, הרי הם לא בנו שם מבני בטון, זה או פחונים או מבנים ארעיים, אחד מהם, חיברה אותו העירייה לחשמל בגלל שהוא עובד עירייה, התירה לו. חוץ מהשירות הזה, התושבים, אנחנו מדברים על בערך 250 תושבים, לא זוכים לשום שירות. הילדים שלהם הולכים ללמוד בכפרים מסביב, אין להם מים, אין להם דרכי גישה וכמובן, לא נותנים להם לבנות. המפלט היחידי שמינהל מקרקעי ישראל נותן להם זה שהוא מסתמך על הסכם שנכפה עליהם בשנת 95, להוציא אותם מכל אדמותיהם ובתמורה, יקבלו מספר מגרשים בתוך כרמיאל, 30,29 מגרשים, והמינהל בעצמו לא עמד באותו הסכם. שנים הוא לא עמד באותו הסכם ואנשים המשיכו לגור, המשיכו להתפתח, להוליד ילדים, לגדל ילדים, לחתן, וכשהמינהל רצה ליישם את ההסכם שלו, האנשים האלה גילו כבר שגם אז, ב-95, זה לא היה מספיק, אז איך בשנות האלפיים?
כמובן שהעניין הגיע פעם אחר פעם לדיון משפטי, ואני לא רוצה שהדיון הזה, היום, בוועדת הפנים, אדוני היושב ראש, ילך לכיוון הזה. גם במליאה לא דיברנו על הצד המשפטי של הענין. היום העובדות הן שאנשי רמיה, שחלק מהם יושבים כאן, מסביב, ושהם אזרחי המדינה ותושבי העיר כרמיאל, מונחת על הצוואר שלהם חרב הפינוי. בכל רגע יכולים לבוא אליהם מההוצאה לפועל ולזרוק אותם לכביש בלי שום פתרון, בלי שום אלטרנטיבה.
אני חושב שהוועדה הזאת קיימה כמה דיונים במקרים דומים. בחודשים האחרונים היה דיון על שכונת "גבעת עמל", שהמצב שלהם מבחינת מהירות הפינוי או החרב של הפינוי היתה אפילו יותר קשה. היו אמורים להתפנות ב-24 או 48 שעות והוועדה התערבה לשם מציאת פתרון.

אני מבקש שהוועדה תמליץ או תבקש ממינהל מקרקעי ישראל להקפיא את כל צווי הפינוי ולהנחות את המינהל ואת עיריית כרמיאל, שאני לא יודע איך היא לא נוקטת צד. מה אכפת לכם? רק להביא יהודים לגור באותו מקום? האנשים האלה לא תושבים שלכם? הם היו שמחים, גברתי, הדוברת של העירייה, להיות שם, רחוקים, שכרמיאל תישאר שכנה שלהם במרחק של קילומטרים. אתם התפשטתם לכיוון שלהם. אתם, בשם המדינה או המדינה בשם ששלכם הפקיעה את הקרקעות שלהם ורוצה להוציא אותם ולבנות ליהודים. אתם צריכים לעמוד לצדם במציאת פתרון הולם וצודק.

אני חושב שלפחות, מבלי להיכנס לשום התדיינות ואיפה זה עומד בבג"ץ ומה בתי המשפט החליטו, לפחות להקפיא את כל צווי הפינוי. להנחות את עיריית כרמיאל והמינהל ולהיכנס למשא ומתן אמתי עם כפיים נקיות, עם רצון אמתי לתת לאנשים האלה את מעט הצדק שמגיע להם. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת גטאס. אני רק רוצה למען המסגור של הדיון לומר לכם, כמו שגם אמר חבר הכנסת גטאס, הוועדה של הכנסת והכנסת בכלל הם לא מסלול מקביל לבתי משפט. בתי המשפט עושים את עבודתם במישור המשפטי. הכנסת היא הזירה של קביעת הסדרים במישור הציבורי, העקרוני, ולכן, אנחנו לא ננהל פה את הדיון המשפטי ואני לא מעונין לשמוע את הדיון המשפטי, לא זה המקום לדבר על מה שקורה בבתי המשפט, בדיוק כמו שאמר חבר הכנסת גטאס. מבחינתנו, השאלות שהדיון המהיר הזה מעלה הן 4 שאלות: השאלה הראשונה - מהו הפתרון לאזרחים שגרים היום בשכונת רמיה בתנאים לא טובים, איך מייצרים להם פתרונות של פיצוי ובינוי כדי שיוכלו לחיות בצורה ראויה ובצורה סבירה ומתקבלת על הדעת? זאת שאלה אחת.
שאלה שנייה – איפה עומדת עיריית כרמיאל בסיפור הזה. אנחנו מדברים על תושבים שהם אזרחי כרמיאל, תושבי כרמיאל משלמים מסים לכרמיאל והעירייה צריכה להיות שחקן אקטיבי בשאלת ההסדרה הזאת והפתרון ההגיוני למצבם.
השאלה השלישית היא השאלה של כל עוד לא מגיעים לאותו פתרון שמאפשר לאנשים חלופה טובה של חיים ראויים בתוך העיר כרמיאל, איך אנחנו מייצרים מצב שבו לא נותרת קבוצת תושבים בלי שירותים בינתיים. בלי חשמל, בלי מים, בלי פתרונות מוניציפאליים. זה בוודאי דבר שאי אפשר להשלים אותו ואי אפשר לקבל אותו, גם אם עדין עוד לא ברור לכולם הפתרון שיהיה בסופו של יום.

אלה הן 3 השאלות העיקריות. אנחנו, במהלך הדיון, אולי נשמע עוד זוויות והתייחסויות. אנחנו נקיים את הדיון בצורה כזאת שנשמע לסירוגין חבר כנסת ואורח של הוועדה. חבר הכנסת דוקטור סוייד, ואחר כך ניתן לנציגי התושבים.

תודה אדוני היושב ראש. קודם כל, אני מודה לעמיתי דוקטור באסל גטאס על שהעלה את הנושא החשוב הזה לדיון כאן, בוועדת הפנים. אני חושב שאנחנו, כולנו כאן, תמימי דעים שתכנית "פראוור" היא תכנית גרועה מאד, תכנית מנשלת. אבל במקום התושבים של רמיה הייתי משווע לתכנית כמו "פראוור" שתיושם בכרמיאל כי לפחות היא נותנת איזו שהיא זכות מסוימת, היא לא בועטת את האנשים לכל הרוחות, היא נותנת קצת. לא שהיא אידיאלית ולא שאני מבקש ליישם אותה אבל אני רוצה להראות את הפרדוקס שבו נמצאים התושבים של רמיה.
אני רוצה להתחיל ולהגיד: למה לבנות האלה ולילדים הקטנים האלה אין זכות לגור באדמה שלהם? למה? מי כאן שופט הדורות הבאים, שופט הצעירים והצעירות, שלא יהיה להם חשמל ושלא יהיה להם אינטרנט ושלא יהיה להם דיור ומים וחשמל. מה זה? מה מידת הרוע הזאת? אני לא יכול להבין את הדבר הזה.

העיר ניו-דלהי בהודו היתה "ניו" ו"דלהי" - קטנה. היא התחילה להתרחב אבל היא היתה מוצאת בדרך ישובים קיימים, קטנים, והיא לא היתה מנשלת אותם ובועטת אותם, היא היתה מחבקת אותם. אם היו מסדירים את הישובים הקיימים בדרך ההתפתחות של היישוב, מספחים והופכים את אותם יישובים לחלק אינהרנטי, אינטגראלי, של הישוב, מפתחים אותו וממשיכים הלאה. למה רק בכרמיאל צריך לטאטא, צריך לבעוט ביישוב קיים, שהוא בוודאי קיים לפני כרמיאל ובוודאי לפני המדינה. כל הישובים שהיו קיימים בסביבה כמו רמיה, אחיותיה של רמיה, "עראב עין אם", "כאמול", "קמאנה", כולן הוכרו. למה רמיה לא הוכרה? למה היא לא מוכרת? למה צריך לנשל את האדמות של תושבי רמיה, לזרוק אותם לכל הרוחות ובמקומם להקים שיכונים ולתת את הקרקע לאנשים אחרים שיבנו עליה. למה, הם לא בני אדם? הם לא יכולים לבנות על הקרקע שלהם? מה, הם קצת שחורים? מה קורה פה? אני חושב שזו אפליה ממדרגה שאני עוד לא ראיתי כאשר השיקולים התכנוניים מאפשרים לכך שהתושבים של רמיה ימשיכו לחיות שם.

אני עובר מיד לפתרון – אני חושב שהפתרון צריך להיות, קודם כל לאפשר תנאי חיים. אני לא יכול להבין למה הבחורה הזאת לא יכולה להשתמש באינטרנט ולא יהיה חשמל בבית שלה. איפה אנחנו חיים? עיריית כרמיאל או מינהל מקרקעי ישראל וכל העולם, למה? מה זה? אני חושב שצריך לאפשר לאנשים האלה קודם כל תנאי מחיה סבירים. עכשיו, צריך לבטל את ההפקעה של האדמות שלהם וצריך להיכנס אתם להסדר כך שהם יוכלו לבנות על הקרקע שלהם. צריך קצת כביש פה, קרקעות לצרכי ציבור – בסדר, אבל לטובתם, משהו שיישרת אותם ולא שייקחו את הקרקע שלהם ויבעטו בהם.

אני כופר בסידור כזה, הוא לא נכון לא ערכית, לא משפטית ולא תכנונית. הוא לא נכון בשום פרופורציה שאפשר לחשוב עליה. לכן, אני חושב שמנפנפים כאן בהסכם. איזה הסכם? 93 - הסכם כפוי על אוכלוסייה חלשה. אנחנו כל הזמן מדברים כאן על אוכלוסיות חלשות, קרית עמל, לא יודע איזה שמות של ישובים. נכון, יש קבוצות אוכלוסייה מוחלשות. הקבוצה הזאת היא קבוצה מוחלשת. צריך לעזור לה ולא ללחוץ אותה עוד יותר, לא לנשל אותה יותר אלא צריך לאפשר לאוכלוסייה הזאת, לקבוצה הזאת של האוכלוסייה להישאר בקרקע שלה, לבנות ולהתפתח. זה סוד שבכרמיאל יש כבר הרבה משפחות ערביות? המשפחות האלה הן עוד לפני כרמיאל ועוד לפני המשפחות הערביות שבאו לכרמיאל. זכותן להישאר במקומן.

תודה רבה. סאלח סועאד, בבקשה.

שלום לכולם. אני תושב רמיה ואני מסביר את הבעיה של "רמיה, בעיה מאד קשה. אני הייתי לפני חודש עם ראש העיר, ישבתי עם ראש העיר. תושבי רמיה נותנים לו את כל הכבוד אבל אנחנו אומרים לו, ואני אומר לכל המקשיבים: תושבי רמיה בבעיה רצינית. היא הרבה שנים. אם יש לנו רצון, לכולנו, לפתור את הבעיה, יש אפשרות גדולה - -

סאלח, ברשותך, כמה אנשים גרים היום בשכונה בערך?

בשכונה היום אנשים שלא כלל אותם ההסכם, שלא נתקבלו להם מגרשים הן 45 משפחות של 160 נפשות.

160 נפשות זו בעצם הבעיה. הבעיה בסך הכל מאד גדולה ל-45 משפחות אבל בעיה מאד קטנה לכרמיאל. בכרמיאל יש עשרות אלפי אנשים. 160 משפחות זה לא משהו - -

מעל 30 אלף תושבים יש בכרמיאל.

מעל 30 אלף תושבים יש בכרמיאל, סך הכל אנחנו מדברים על 160 בני אדם כרגע.

אני גם אומר לך, אדוני, שגם על אדמות רמיה שהפקיעו ובנו עליהן, הם בנו מעל 1000 יחידות דיור. פה מדובר כמעט ב-35 חלקות של 750 מטר. הפתרון, ואני האזנתי ואמרתי לראש העיר ולמינהל ולמייצגי מינהל מקרקעי ישראל אבל הם מכחישים את הדברים האלה ומנסים להתעלם מהמשפחות האלה. הם הולכים לספרד, 7 משפחות אב, הזקנים, אבל הם לא יודעים שיש 45 משפחות. אנחנו נתנו להם מכתבים ומסבירים להם את הדברים האלה והם מכחישים הכל. הם לא רוצים להגיע להסדר ולפתרון.

אני אומר דבר כזה: אנחנו בסך הכל כולנו בני אדם. אם אנחנו בני אדם טובים ומתייחסים לצדק שהוא צדק, צריכים גם להסתכל למעלה ולהגיד שאם אנחנו נעשה טוב, אלוהים ירחם עלינו. אל תתנו לאלוהים שיתעצבן עלינו. ואני חושב דבר כזה: כתושב רמיה, אני נולדתי שם וגדלתי שם. אני לא אגור בבעינה ולא בדיר אל-אסד. אני אחיה ואמות ברמיה, בכרמיאל. אנחנו עם שכנים יהודים, אנחנו מנהלים מערכת יחסים טובה מאד והראשונה אולי בארץ, בואו נשמור עליה. בואו לא נשתמש בגזענות.
דבר שני, כשמפקיעים אדמה, אני בחיים שלי, לא בקוראן ולא בתורה ולא באינג'יל, ראיתי שמפקיעים בן אדם והחוקים שמעבירים אותם אם מפקיעים בן אדם, מזלזלים בבן אדם. הסוגיה של רמיה בשביל המינהל ועיריית כרמיאל - אני לא רוצה ללחוץ יותר על עיריית כרמיאל אבל אנחנו תושביה והיא צריכה להגן על תושביה. אני חושב שראש עיר שמגן על התושבים שלו בלי הבדל, זה טוב מאד אבל אני לא ראיתי את זה.

אני מבקש, אם מישהו יכול לעזור. הפתרונות ישנם. צריכים להתייחס לדברים האלה ברצון מלא ולא צריכים להתעלם מהמשפחות האלה. לא יהיה פתרון בלי המשפחות האלה. אני מקווה, באמת, מכל הלב, לכל חברי הכנסת והוועדה והאנשים המעוניינים, להתייחס לדברים האלה ולפתור את הבעיה. יש אפשרות לפתור את הבעיה ולא צריכים להתעקש. בואו ניתן את הצדק, נהיה דמוקרטים, בואו נהיה דוגמה לכל העולם. אנחנו בני דודים ואחים, ואני מאמין שיש דרך. תודה רבה לכם.

תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה אדוני היושב ראש. תחילה, אני מברך את תושבי רמיה:
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן התרגום לעברית)

ברוכים הבאים חברים. קיוויתי שניפגש באירועים טובים יותר מזה, כפי שאומרים.

אני חושב שהסיפור של רמיה, כבוד היושב ראש, הוא סיפור קלאסי. הוא סיפור קלאסי לדיון שהיה לפני זה, הענין של הייהוד של הגליל, למה אני, כערבי, מרגיש איום כאשר אומרים שהמטרה היא ייהוד הגליל. בהתחלה הסתירו את זה בפיתוח הגליל. אם הפיתוח הוא גם לי, זה טוב אבל אם על חשבוני והוא נגדי בגלל שהוא "ייהוד", זה מה שאני מתנגד לו. רמיה היא סיפור קלאסי לאמת של ייהוד הגליל, שמתחילים בהפקעה, הפקיעו את אדמתם ואחר כך, רוצים להדיר אותם, להרחיק אותם כי הם, שהיו בעלי האדמות הלגיטימיים הפכו למטרד, הפכו להפרעה אחת גדולה שאנשי כרמיאל או שהמינהל והשלטונות רואים שצריך להרחיק אותם. פה צריכים לשאול שאלה: האם תושבי כרמיאל הם אזרחי מדינת ישראל או לא? אזרחי מדינת ישראל באמת לא היו מתנהגים בצורה הזו, שהם מטרד, שהם הפרעה וצריך להרחיק אותם ולנשל אותם מאדמותיהם וגם לא לתת להם את השירותים הבסיסיים שמגיעים להם כבני אדם ולא רק כאזרחים.
אז אני חושב, אדוני היושב ראש, מן הראוי שהוועדה, המסקנה הראשונה תהיה להקפיא את כל התהליכים, לתת להם את כל השירותים ולעשות הכל כדי להשאיר אותם על אדמתם כדי שיתפתחו כי זו זכותם כבני אדם וכאזרחים. הם לא פולשים, הם לא שודדים, הם הלגיטימיים שם. תודה.

תודה רבה. גבירותי ורבותי, מסגרת הזמן שלנו היא עד 13:15 ואנחנו נרצה גם סיכומים והחלטות בסוף הדיון הזה. ולכן, אני מבקש מהדוברים הבאים להיות מאד ממוקדים. אני חושב שהבעיה בסך הכל הוצגה. אנחנו כמובן נשמע גם את חברי הכנסת וגם את האורחים.

לפני שאני פונה לנציג מינהל מקרקעי ישראל, מר קרפ, שלום אדוני, ברוך הבא.

שלום וברכה.

אני רוצה מאד למקד אותך בשאלה: יש פה בעיות מאד מאד גדולות לפעמים אבל המקרה של סוגיית רמיה זו דוגמה קטנה שאולי מדגימה בעיות גדולות אבל הדוגמה עצמה מאד קטנה. אנחנו מדברים על 160 נפשות, אנחנו מדברים על משהו שלכאורה הפתרון שלו נראה מאד פשוט, קל ואפשרי כשמדובר בסך הכל ב-160 בני אדם. יש 3 דרכים להתמודד עם מצב כזה: דרך אחת זה להגיע לעימות וזו דרך שאף פעם לא מועילה לשום דבר. דרך שנייה היא פשוט להשאיר את הבעיה לא מטופלת ואולי הבעיה תתעייף אבל בדרך כלל, בעיות לא מתעייפות ואם משאירים אותן הן פשוט מתפוצצות או שהן מתרחבות או שהן הופכות ליותר מסובכות. ודרך שלישית, שהיא אולי הדרך הנכונה, לקחת את הבעיה הזאת, שהיא לא גדולה, למצוא לה פתרון אמתי ואמיץ יחד עם התושבים, בהידברות עם התושבים ולהביא לאיזה מצב של התקדמות, שאולי גם ייתן לאנשים במקומות אחרים איזו שהיא תקווה שיש גישה עניינית ואפשר לפתור בעיות. איפה אנחנו עומדים בין 3 החלופות האלה?

אנחנו עומדים כרגע במצב שרשות מקרקעי ישראל, בזמנו, המינהל הציע הצעה מאד מאד נדיבה למופקעים. ההפקעה הזאת אושרה בהתאם לפקודת הקרקעות למרות שיש שם הגדרה מסוימת מה ניתן כפיצוי, בזמנו העלנו את הרף ונתנו הצעה מאד נדיבה. בהצעה הוצעו 58 מגרשים, 30 מגרשים בכרמיאל עצמה. כל אחד לדו, למעשה זה 60 ו-1 נגרע, ו-15 מגרשים בבית הכרם. אז יש 58 מגרשים בכרמיאל, 17 מגרשים לבניה בבית הכרם. נעשה את החשבון ביחד, כמה זה?

בתמורה לכמה הופקע?

בתמורה להפקעה של 100 דונם ברוטו. אנחנו לא מתייחסים להפקעה לצרכי ציבור ולדברים האלה. ברוטו, בגדול, זו הפקעה מאד נדיבה ביחס למה שמקובל. המשוואה הזאת נבחנה בבתי המשפט, ובית המשפט, למרות שהם ערערו הוא צמצם אבל עדין אנחנו מחויבים לפסק הדין של בית המשפט. יש ערעור על התחשיב הזה, הוא עדין תלוי ועומד - -

אני לא שואל כרגע במישור המשפטי. המישור המשפטי זה מישור משפטי. אנחנו פה נמצאים במסגרת של מדיניות ציבורית. אתם גוף ציבורי, אנחנו גוף ציבורי וישנם אנשים שהבעיה שלהם לא נפתרה. הבעיה הזאת, אם היא לא תיפתר, האנשים יאבקו על זכויותיהם ויאבקו על מקומם, ועוד שנים נמשיך ללוות את הבעיה הזאת כמו שאנחנו מכירים. ואז, בסוף, אני מקווה שכולם יהיו בריאים ויחיו הרבה שנים, יהיו שם במקום 160, יהיו שם 16 אלף איש ועדין הבעיה לא תיפתר. הדרך האחרת היא לפתור את הבעיה היום, מחר, להיכנס אתם לדיאלוג ולראות מי לא נפתרה הבעיה שלו, להיכנס אתם לאיזה שהוא דיאלוג מעשי ולראות איך פותרים את הבעיות.

ובינתיים להקפיא את צווי הפינוי.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה לעיכוב הצווים ואנחנו ממשיכים לפעול בהתאם - -

אני שוב אומר שאנחנו לא מתערבים בהחלטות בית המשפט. אני משאיר את המישור המשפטי בצד. אני אומר, במישור של מדיניות של קומונסנס, לשבת עם האנשים ולהגיע אתם לפתרונות ואז לא צריך בתי משפט.

אנחנו כבר הגענו ב-95 לפתרון שבהסכם שנחתם - -

אבל הוא כנראה לא פתר את הכל.

- - ההסכם, כנראה מנסים לפתוח אותו לשפר עמדות אבל ההסכם הוא הסכם בפני עצמו. הוא הסכם שמחזיק ונותן, לדעתנו, גם פיצוי מאד מאד מכובד. אנחנו גם צריכים להסתכל בראיה רוחבית של מדינה. אנחנו לא יכולים כל פעם לפרוץ ולתת לכל אחד את מה שהוא רוצה כי למעשה, אנחנו מנהלים את נכסי הציבור, אנחנו שלוחי הציבור ואנחנו דואגים לכולם.

אתם תהיו מוכנים להיכנס אתם לדיאלוג? נמצאים פה נציגי התושבים.

למעשה, זה פסק דין חלוט - -

שוב אתה עונה לי במישור המשפטי.

אני אומר שעמדת הרשות שאנחנו לא פתוחים את ההסכם הזה לדיאלוג נוסף.

טוב.

זאת עמדת הרשות?

אפשר להוסיף עוד משהו?

כן אדוני, רק תציג את עצמך.

אני ממשרד המשפטים. הנקודה שעלתה בפסק הדין היא שבעצם הסיבה שבגינה ההסכם הזה, ההסכם מ-95 שהציע, כאמור, פיצוי שהוא מעבר למה שפקודת הקרקעות מאפשרת. פקודת הקרקעות אומרת שאנחנו מסתכלים על ערך הקרקע ופה ניתן מעבר למה שהחוק מחייב, לפנים משורת הדין. הסיבה לכך שהוא לא מומש הוא חוסר הסכמה בין בתי האב, בינם לבין עצמם, לפי איזה קריטריון הם מחלקים בינם את הפיצוי שהוצע להם במגרשים וגם בכסף עבור מחוברים ב-15 דונם לחקלאות. ממה שעלה בפסק הדין, היו משפחות שדרשו שהקריטריון יהיה לפי קריטריון הריבוי הטבעי. בית המשפט דחה את הטענה הזאת וקבע שהקריטריון הקובע לענין הפיצוי הוא קריטריון הבעלות היחסית. זאת אומרת, לפי האחוזים שהיו לך במצב הקודם, כך אתה תקבל את מספר האחוזים מהפיצוי במצב החדש. זו נקודה אחת - -

ב-95 נחתם ההסכם. מתי מינהל מקרקעי ישראל בא לאנשים האלה בשביל לממש את ההסכם?

ב-2001 נחתם ההסכם הראשון. ב-95 נחתם הסכם ההבנות. לאחר מכן, הושלם הליך תכנון המגרשים שהם צריכים לקבל בכרמיאל, והחל משנת 2001 קראנו לתושבים לבוא ולחתום על הסכמים. ב-2001 חתמה המשפחה הראשונה, ב-2003 חתמה המשפחה השנייה. לא היתה שום מניעה לכל שאר בתי האב, 5 במספר, לחתום על הסכמים החל משנת 2001 ואילך. הם לא הגיעו להסכמות. אנחנו חזרנו וקראנו להם לבוא ולחתום על הסכמים. בינתיים הם התרבו וטוב שכך, אבל אנחנו לא יכולים לספק מגרשים לכל הילדים שנולדו מאז ועד היום.

לא ב-10 שנים הם התרבו. הם התרבו לפני כן ומה שהצעתם אז לא היה מספיק אפילו לאותו זמן של חתימת ההסכם.

אני אומר לכם כך: תראו, אתם נמצאים במינהל מקרקעי ישראל בצפון אבל אני יכול לומר לכם מהניסיון של הוועדה הזאת, שבדיוק אותן בעיות, אנחנו רואים אותן פעם אחר פעם. אם יש מגמה של ליצור הסדר לאיזו שהיא שכונה או לאיזה שהוא מקום, זה בדיוק מה שקרה בגבעת עמל. הדבר הזה לא מתבצע כשהוא היה צריך להתבצע, אנשים בהחלט יולדים ילדים, משפחות מתרחבות, ואז צריך למצוא פתרון גם לאנשים הנוספים שנמצאים. זו דרכו של עולם. זה בדיוק מה שקרה בגבעת עמל.

זה לא אותו מקרה בכלל. במקרה הזה, המינהל נכון וגם היום הוא נכון לבוא ולתת לכל משפחה לפי קריטריון הבעלות היחסית. יתרה מזאת אגיד: בית המשפט קבע לפי העיקרון, כמה מגיע בדיוק לכל משפחה מהפיצוי שהוצע. היום כל משפחה שתבוא, ותתקני אותי אם אני טועה, המינהל מוכן לבוא ולממש את החוזה הזה ולתת את הפיצוי שמגיע לפי עיקרון הבעלות היחסית.

עובדה שיש פסק דין אחר, פסק דין מבית המשפט המחוזי שממליץ למינהל להגדיל - -

נכון. אוקי, ובית המשפט העליון יחליט - -

סליחה, אדוני היושב ראש, אם רק תיתן לי. אנחנו באנו לכאן לא כעוד התדיינות משפטית ועורכי דין. היינו מביאים עכשיו עוד 10 עורכי דין שיסבירו את ההיסטוריה המשפטית. זאת לא היתה המטרה. יש בעיה אנושית ממדרגה ראשונה. אנשים שגרים היום במצב שיש צו פינוי שעומד ותלוי נגדם, שזורקים אותם לרחוב. אין פתרון.

אבל יש פיצוי בדוגמת מגרשים, זה לא נכון.

לא נכון. אני אמרתי והסברתי. אתם מתחמקים מהמשפחות האלה, אתם משקרים לאנשים, פשוט מאד. זה לא נכון. 45 משפחות, אין להן מגרשים, אין להן פיצוי, לא מגיע להן שום דבר. זו האמת, זה מה שקורה, זה מה שאני מסביר לכם. אם אתם לא מאמינים, בואו לשטח, אני אראה לכם את הבתים אבל אתם מנסים להתעלם מהבתים האלה. בואו אני אסביר לכם את הנושא יותר טוב: אני אתן לכם משפחת אב שיש לה 11 דונם. יש לו 10 משפחות מעל גיל 30, שיש להם בתים והם גרים על אדמות הטאבו שלהם שהופקעו, זה נכון, אבל לאן ייקח את 10 המשפחות אם הקצו לו 2.5 מגרשים? הוא ישים 2,3 משפחות והיתר לאן? התושבים האלה לא יצאו לבעינה. המנטאליות ברמיה היא מנטאליות בדואית. זה קשה שילכו לבעינה או לדיר אל-אסד. חבר'ה, יש פתרון אבל אתם לא רוצים להיות גברים ולהיכנס ללב הבעיה. אנחנו יכולים לפתור אותה אבל אתם לא רוצים להשקיע בבעיה הזאת. אתם מצפצפים על האנשים שמולכם כאילו הם חיות ולא בני אדם. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, מדינה שמכבדת את הבן אדם, אז קדימה. למה אנחנו מתחבאים? למה אנחנו לא מדברים אמת? אתם הולכים לסעיפים המשפטיים. יכול בית המשפט לפסוק מה שהוא רוצה אבל אתם יודעים לאן תוביל הבעיה הזאת? היא יכולה להגיע למהומות בגליל. היא יכולה להרוג את האנשים במקום שלהם. יש פתרונות, חבר'ה. אנחנו יכולים להיכנס לפתרון. קדימה. כולנו צריכים להשקיע בבעיה הזאת. מ-48 ילדים גרים מתחת לפחים. 10 ילדים, הכל מים עליהם. תתביישו. תתביישו כבר. אתם מדברים על משהו אחר, מכחישים זכויות האנשים ובני האדם. איפה אנחנו חיים? באיזו שנה? 2014. אז די.

אני רוצה להקדים ולומר לכם שבסיכום שלנו, של הוועדה, אנחנו נבקש שנציגי משרד המשפטים ורשות מקרקעי ישראל יקיימו יחד עם ועד תושבי רמיה ביקור משותף במקום כדי לראות את המציאות בשטח. הטענה שאנחנו שומעים היא שהפתרונות שלכם, שמבחינתכם הם פתרונות אבל מבחינתם הם לא פתרונות מכיוון שאנשים בסוף צריכים למצוא לעצמם קורת גג. הרי זה לא אנשים פיקטיביים שלא חיים, שלא קיימים. הם יכולים להראות לכם את האנשים האלה שנמצאים שם, שרוצים פתרון של קורת גג. אתם צריכים לראות אותם גם כן. אני יודע שההליכים כרגע נמצאים בבית המשפט העליון אבל העובדה הזאת לא מונעת, כמו שכולנו יודעים, כל המשפטנים שבינינו יודעים, לא מונעת שהצדדים ישבו ויגיעו לפתרון בהסכמה, ואם הצדדים מסכימים ביניהם אז ההליך המשפטי מתייתר ויש פתרון ואפשר לבוא ולהציג אותו לבית המשפט בהסכמת כולם. זה יהיה חלק מהסיכום של הדיון בוועדה.
אני רוצה לתת לחבר הכנסת עפו אגבאריה, אחר כך חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ואחר כך נשמע את עיריית כרמיאל.

אני רוצה לדבר על הפן האנושי בענין הזה. אני ביקרתי ברמיה מספר פעמים, ומי שביקר שם, חבריי דיברו על אינטרנט. אני במקצועי רופא, אני רוצה לדבר על מחולל חמצן. בן אדם שסובל ממחלת ריאות, שלא יכול בלי מחולל חמצן, אין לו לאן לחבר את המחולל כי אין לו חשמל. אין לו את זה, זה דבר נורא. אני לא יודע אם מישהו חשב פעם על זה שיש כאלה דברים. לא מדברים על לוקסוס. העיר כרמיאל זאת עיר פלורליסטית, יש בה גם דתיים וגם חילוניים וגם אנשים שלא מאמינים ויש בה גם דירות כאלה, בתים ווילות. כאלה יש 5 או 6 לערבים אבל מאות, אלפים יש כאלה ליהודים. אז מדוע לא כולם גרים ברבי-קומות - -

אלה המגרשים שהציעו לכם - -

- - לא כולם ברבי-קומות.

4 משפחות...

אתם סיפקתם ל-3 או 4 משפחות. יש פה 56 משפחות שאתם לא רוצים לספק להם. כאלה יש אלפים לצד היהודי. מדוע ל-56 משפחות אסור שיהיה להם כאלה דברים? זה דבר שמאד חורה לי. אם זה היה קורה במדינה כמו אוקראינה או גרמניה, בעיר אומן או ברדיצ'ב, איפה שיש יהודים, ובאו האוקראינים ורוצים להוציא את היהודים משם, מה הייתם זועקים? מה הייתם אומרים? איך אפשר היה לפרש את זה כאשר הסיבה היחידה שהאנשים האלה, אתם רוצים להוציא אותם מסיבה פוליטית. הם בעלי הקרקע, אתם לא רוצים שהם יהיו בעלי קרקע. - -

ממש לא.

- - עובדה שאתם נותנים לערבים להיות בעלי דירות, אתם נותנים להם לקנות דירות, לחלק קטן מהערבים אבל שיהיו בעלי קרקע, לתת להם את האפשרות להיות כשכונה בתוך העיר, זה כנראה לא הולך עם האידיאולוגיה שאתם מייצגים. אני הייתי מציע שאולי תחשבו קצת אחרת, לעשות את העיר כרמיאל עיר מופת לדו-קיום ולהראות את זה על הצד היפה ולא על הצד המכוער.

תודה. חבר הכנסת זחאלקה, בקצרה.

כבוד היושב ראש, זו בעיה שהם רוצים שנפתור אותה. כלומר, היא לא בעיה בלתי פתירה או שפתרונה יכול להזיק למישהו, ראש העיר יכול לעשות זאת. יש לו את הכוח הפוליטי ואת האפשרות להשפיע גם על רשויות התכנון, כל המפתחות נמצאים בידו והוא יכול לעשות את זה. הוא לא רוצה לעשות את זה. אני הבנתי שכאשר יצאה הודעה שהולכים לפנות את תושבי רמיה עשו שמחה גדולה, שהנה, בונים שם 700,800 יחידות דיור והמחירים יתחילו לרדת. כלומר, משווקים את זה לזרוק אנשים מהבית שלהם בשביל להוריד מחיר דירות. זה נשמע דבר מזעזע.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד זה שתושבי רמיה לא לבד. הציבור הערבי באזור ובגליל ובכלל בארץ רותח מזעם על הענין הזה. זה לזרות מלח על הפצעים שלנו, שהפקיעו את הקרקעות, לקחו את הקרקע, גירשו אנשים מבתיהם עוד פעם ועוד פעם. מספיק. מה, לא שבעתם? אני חושב שהפתרון צריך להיות הוגן וגם כולל, להגיד שיש פתרון כך וכך שזה ייתן תשובה ל-10% מהמשפחות, זה לא פותר את בעיה. צריך שהפתרון יהיה כולל ויכלול את כל המשפחות. הדרישות הן מאד צנועות. התושבים אפילו לא מבקשים להחזיר להם את הקרקע שהופקעה מהם בעבר. הם אומרים: מה שיש לנו עכשיו ביד, תשאירו לנו. הופקעו מהם הרבה קרקעות.
אני חושב שראש העיר נוהג בחוסר אחריות ובחוסר הגינות ובזלזול בזכויות תושבים שהם היו שם לפני שהוא בא.

תודה. נציגת עיריית כרמיאל, בבקשה.

אני דוברת עיריית כרמיאל. ראשית, אני רוצה להגיד שכתושבת העיר, המצוקה של המגורים של הבדואים ניכרת לעין. רואים אותה, אנחנו עוברים שם כל יום ואנחנו רואים את זה. יחד עם זה צריך לדייק בכמה דברים: כשראש העיר הנוכחי, עדי אלדר, נבחר לתפקיד שלו קצת לפי למעלה מ-25 שנים הוא מצא מצב נתון שהושאר לו על ידי ראש העיר הקודם. בא ואמר: אני רואה צורך לקיים דיון בנושא הזה ולא לשבור את היד של אף אחד ולהכריח אותו ללכת. הזמין נציגים של הבדואים, חברי כנסת ערביים ביניהם חבר הכנסת דראושה, נציגים של מינהל מקרקעי ישראל ישבו ודנו הרבה מאד - -

כן אבל זה לא מטוב הלב שלו. זה בגלל מאבק והפגנות, שזה יחזור על עצמו עכשיו - -

- - זה בגלל האנושיות של הבן אדם הזה. מי שמכיר את עדי אלדר יודע שהוא בן אדם אנושי ומגיע לפתרון בדו-שיח ולא בוויכוחים. הסתיימו הדיונים האלה - -

רגע, אנחנו לא בחלק של ההיסטוריה. כרגע, מה עיריית כרמיאל יכולה לתרום לפתרון?

שניה אחת. אני אסיים רק את הדבר הזה, את המשפט הזה: חלקה היחיד של עיריית כרמיאל בהסכם ההוא היה לתכנן שכונה. המיקום נבחר יחד עם נציגי הבדואים והוא מקום באמת יפהפה, במרחק של כ-200 מטר בקו אווירי מהמקום שהם נמצאים בו היום. נבחרה השכונה והוגשו התכניות לוועדה המחוזית לתכנון ובניה וזה נעשה בסביבות 98. זה היה חלקה של עיריית כרמיאל. גם היום, ראש העיר מלווה את הבדואים בדיונים שלהם כולל במינהל. רק לאחרונה, בדיון שהתקיים, הוא הציע שהוא בעצמו ימצא עוד 20 מגרשים באיזה שהוא מקום בארץ. הוא הציע את זה - -

למה לא בכרמיאל? חסר לכם אדמות?

- - גם בכרמיאל, לא אכפת לו. אין לו שום בעיה גם בכרמיאל למצוא את המקום הזה. הבקשה שלו נדחתה על ידי הרשויות.

על ידי המינהל. ראש העיר רצה להוסיף, הוא יודע שיש בעיה, שיש חוסר במגרשים, היא צודקת, היה אתנו, הלך למינהל ואמרו לו: אתה מגיע לפה. אז אני לא רוצה להיכנס לזה אבל הוא תומך - -

תודה גברתי.

דבר אחד נוסף לגבי חשמל: שני מקרים של אנשים חולים, יש חיבור ישיר לפילר של חשמל למכשור הרפואי. אין לנו, על פי חוק, אפשרות לחבר חשמל למקום שהוא לא בטיחותי לתושבים. זה על פי חוק, אנחנו לא חברת חשמל.

אבל תמיד יש תלונות, וזה אחרי שאני כתבתי לכם וגם לחברת החשמל על המקום הזה לבן אדם אחד.

שניים. יש שני מקרים שמחוברים ישירות לפילר של החשמל.

תודה. אדוני, הממונה על המחוז, אתה יכול לתרום לנו לדיון הזה?

מתוך המספרים, לסיכום: מתוך ה-100 דונם אנחנו עושים נתוני תכנון ש-50% הולך למעשה לצורכי ציבור, כבישים והכל. הרי מתוך ה-100 דונם שהופקעו ביקשנו להקצות בתוך רמיה 30 דונם, שזה - -

30 מגרשים.

- - 29, כל אחד 750 מטר. יש לנו בבית הכרם עוד 7.5 דונם. יש לנו עוד 15 דונם של מגרשים חקלאיים. בסך הכל, מבחינת איזון הקרקע, זה מה שמקובל. זה הרבה יותר ממה שמקובל וזה מה שהצענו, אנחנו לא יכולים לפתוח את זה הלאה. אנחנו באמת קוראים לכולם: בואו שבו, המגרשים ממתינים לכם, הפתרונות בהישג יד. זה מה יש. זה מאד מאד נדיר - -

עם מי? למה? לכמה אנשים? לשלושת רבעי אתה רוצה לעשות טרנספר - -

תגיד לי, פשר הנדיבות הזאת, אם אתה סיכמת שטחים, תשאיר להם את השטח שלהם. למה אתה צריך להיות נדיב? הם לא צריכים את הנדיבות. אתם, המדינה, לפני 38 שנים הפקעתם את הקרקע הזאת אתה יודע למה? למטרות ציבור. מטרת הציבור זה להוציא את האנשים האלה מהקרקע שלהם ולהביא אנשים אחרים במקומם? אתה אומר לי שאתה לוקח 50% לצורכי ציבור? הם לא נגדך, הם יסכימו אתך. 50 דונם מכילים 250-300 יחידות דיור לפי 5,6 יחידות דיור. מה אתה נותן להם 50? למה? מי אתה?

יש גם מגרשים של 4 יחידות דיור.

נוס בסדר, תן להם.

אני מציע להם. ידנו פשוטה להציע.

מה שאני אומר לך זה דבר פשוט מאד: למה אתה צריך להוציא את האנשים האלה מהאדמה שלהם ולייבא במקומם אנשים אחרים? למה?

הקרקע הופקעה - -

אם היית אומר לי שאתה רוצה להקים שם בית כנסת נגיד או בית ספר, הייתי אומר שזה צורך ציבורי. אבל אתה מביא אנשים לגור שם, הם יגורו. למה, הם לא טובים לגור שם?

השטח עבר תכנון, הוא עבר הפקעה - -

תעזוב אותי, זה סיפורים.

התשובה שלך ברורה. אדוני, הממונה על המחוז, יש לך משהו לתרום לדיון הזה?

רק שיהיה ברור דבר אחד: אף אחד לא מוציא אף אחד מהעיר כרמיאל. פה יש ויכוח קנייני בלבד כמה ולמי מגיע, משרד הפנים לא חלק. משרד הפנים אישר שכונה כחלק אינטגרלי מהישוב כרמיאל, שכונה לתושבי רמיה. זה מה שאנחנו עשינו: אישרנו את התוכנית ואמרנו "ברוכים הבאים". זה חלק אינטגרלי, זה לא שכונה של 48, לא צריפים. זו שכונה שאפשר לבנות שם בתים כמו שצריך, עם חיפוי, עם אבן וכל מה שצריך. התכנית אושרה ומחכה למתיישבים.

הבנתי. תודה רבה לכולכם. אנחנו מגיעים לסיכום הדיון - -

זה לא מספיק.

- - אנחנו רשמנו בפנינו את האמירה של עיריית כרמיאל, שראש העירייה ראה את המצוקה של התושבים והיה מוכן לחשוב על הוספת עוד מגרשים. קודם כל, אני מברך על כך שראש העירייה ראה את המצוקה הזאת וביקש להגדיל את מספר המגרשים. אני מצטער על כך שלא נמצאה בכל המרחב של כרמיאל האפשרות לייצר עוד מגרשים כדי לייצר עוד פתרונות.

אני גם רשמתי את דברי מנהל המחוז במשרד הפנים, שמבחינת משרד הפנים צריך היה ותוכננה שכונה לטובת תושבי רמיה. ובכל זאת, אנחנו נמצאים כרגע במצב שהוא מצב מאד מסוכן ובעייתי קודם כל לתושבים, שנמצאים תחת איום של גירוש מבתיהם וכמו שאנחנו יודעים מניסיונות קודמים ואחרים, אנשים בדרך כלל לא עוברים על זה לסדר היום, כשזורקים אותם מהבית ולא מוכנים להיות מושלכים החוצה לרחוב או להר או לגבעה בלי פתרונות ולקבל את זה בברכה. זה לא יקרה. כמו שנאמר, הסיפור הזה הוא סיפור שמעורר הרבה כעס, הרבה מחאה, מוצדקים לחלוטין, מצד ציבור מאד גדול ורחב בגליל לא רק של תושבים ערבים אלא גם של תושבים יהודים שרוצים לראות פתרונות הוגנים וצודקים. - -

איך תמנע את זה?

- - ולכן, אנחנו מסכמים את הדיון בוועדה בצורה כזאת: ראשית, אנחנו קוראים לרשות מקרקעי ישראל יחד עם עיריית כרמיאל, יחד עם נציגי התושבים, לפתוח בתהליך של דיאלוג והידברות. זה לא הליך של בית משפט. צריך לנצל את הזמן של בית המשפט כדי להגיע לפתרון מוסכם. פתרון מוסכם תמיד עדיף על חרב עדין או שורת הפסיקה הסופית.

הוא אומר שיש החלטות חלוטות כבר.

זה לא משנה, יש החלטות של בית המשפט אבל מערערים עליהן.

הוא גם קצת הטעה את הוועדה.

אבל זה לא משנה. חברים, אני מכיר גם את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שנותן לכם מרחב ללכת לקראת התושבים, אז תשתמשו במרחב הזה.

אני מבקש, חבריי חברי הכנסת דוקטור גטאס ודוקטור סוייד, אנא מכם, אני מבקש בשם הוועדה שתלוו את הדיאלוג הזה כדי לראות שקודם כל הדיאלוג הזה מתבצע, ושבאמת באים לראות בשטח גם אתם, נציגי משרד המשפטים, האם המודל שנקבע כרגע באמת מייצר פתרון. אולי הוא לא מייצר פתרון, אולי אתם בעצמכם תשתכנעו לא ברמה הפורמליסטית, ברמה האנושית של בני אדם שצריך לתת להם תשובה. אז דבר ראשון, אנחנו קוראים לדיאלוג. שני חברי הכנסת ילוו את הדיאלוג הזה.
אנחנו מבקשים שבמסגרת הדיאלוג הזה כל גורמי המקצוע, באירוח ועד התושבים וגם של עיריית כרמיאל, תגיעו למקום, תפגשו את התושבים, תראו לנגד עיניכם את המבנים, את האנשים שחיים שם ותנסו לחשוב באופן אמתי ומעשי ואנושי איך פותרים בעיות שאנשים לא יישארו בחוץ ולא יישארו בלי בית. הגישה של הוועדה הזאת היא גישה שאומרת שאם מפנים אנשים מהבתים שלהם, צריכים לתת להם דיור חלופי. זו הגישה שנקטנו בענייני גבעת עמל ובדיוק אותה גישה אנחנו רוצים להגשים פה. זה לא יכול להיות שבמקום אחד יהיה הסדר אחד ובמקום שני, בגלל שזה בגליל או בגלל שזה ערבים, פתאום ההסדרים נעשים אחרת. זה לא יכול לקרות.
דבר נוסף - אנחנו פונים לכל הרשויות: עד אשר הדיאלוג הזה יסתיים, ואני מקווה שיסתיים בהצלחה, לעצור את הפינויים. לא לבצע פינוי חד-צדדי וכוחני. תנו להידברות להתקיים כדי שאנשים יוכלו לדבר, שמוע, להשמיע בלב פתוח. איך אומרת הפסיקה? בלב חפץ. וכמובן, במקביל, כל עוד לא מגיעים לפתרון, אנחנו מבקשים שיינתנו פתרונות של מים וחשמל. אפשר למצוא ברמה הטכנית איך עושים את זה כי אי אפשר שאנשים במדינת ישראל בשנת 2014 יחיו בלי מים ובלי חשמל כי יש ויכוח על שאלות קנייניות כאלה ואחרות. אני מודה לכולכם על הדיון הזה. אנחנו נמשיך לעקוב. תודה.
<הישיבה ננעלה בשעה 13:23.>