PAGE
3
ועדת הפנים והגנת הסביבה
07/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 181>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, ו' בשבט התשע"ד (07 בינואר 2014), שעה 14:30

<הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102), התשע"ג-2013>

חברי הוועדה: >
זבולון קלפה – מ"מ היו"ר
תמר זנדברג

>
בינת שוורץ - מנהלת מינהל התכנון, משרד הפנים

בני ארביב - לשכה משפטית, משרד הפנים

אפרת דון יחיא - לשכה משפטית, משרד הפנים

נחום פלד - ממונה תכנון ארצי ואזורי, משרד הבינוי והשיכון

שלום גולדברג - מהנדס ראשי ארצי בריאות הסביבה, משרד הבריאות

עמנואל עטייה - נציג אגף תכנון, משרד הביטחון

טובי הארט - יועץ משפטי פרקליטות צבאית, משרד הביטחון

הדר נחמני - לשכת יועץ משפטי למע' הביטחון, משרד הביטחון

רפ"ק איילת סולטן - ע' יועמ"ש משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק סיגלית יאמין - יועמ"ש מתפ"א משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

חגית ברנר - מנהלת תחום תכנון אזורי, משרד החקאלות ופיתוח הכפר

איריס האן - אגף תכנון ובניה, המשרד להגנת הסביבה

איילה גלדמן - אף תכנון, המשרד להגנת הסביבה

טל זסק - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

ניר אנגרנט - מנהל אגף שטחים פתוחים, רשות הטבע והגנים הלאומיים

נירית אהרון - מנהלת אגף פלילי, רשות הטבע והגנים הלאומיים

כרמית יוליס - עו"ד, משרד המשפטים

פרג פראג' - מתכנן בכיר מיפוי ותכנון, משרד החינוך

עודד גבולי - מהנדס עיריית ת"א

שמואל שפט - ראש צוות חקיקה , עיריית ירושלים

אורלי קרקו - סגנית מנהל אגף תכנון סטטוטורי ומקרקין, חברת נתיבי ישראל

אורית קיטה-דרור - יועצת משפטית, חברת החשמל

חומי נובנשטרן, - סמנכ"לית, המועצה לשימור אתרים

אמיר הלר - סמנכ"ל התאחדות בוני הארץ

מרים ארז - יו"ר איגוד מהנדסי ערים

נילי שחורי - חברת ועדת האיגוד, איגוד המתכננים בישראל

שאול אדם - יועמ"ש מש"מ, מרכז השלטון המקומי

נתן מאיר - יועמ"ש מש"מ, מרכז השלטון המקומי

איתן אטיה - מנכ"ל פורום ה-15

אלי בן ארי - יועץ משפטי, אדם טבע ודין

שרון קרני כהן - יועצת משפטית, עמותת "במקום"

תומר רוזנר
גלעד קרן

רוני טיסר

יפה שפירא

יפעת קדם
<הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102), התשע"ג-2013>

אנחנו עדיין מתייחסים לסעיפי החוק המקוריים. מדובר בסעיף 62א.

אנחנו אוחזים בסעיף 27 להצעת החוק, פסקה (3). הסעיפים שנדון בהם עכשיו הם בעצם הסעיפים שמגדירים את סמכויותיה של הוועדה המקומית העצמאית שיש לה תכנית מתאר. בעצם מגדירים את היחס שבין הוועדה המקומית לוועדה המחוזית, כדי ליצור את הפרדת הסמכויות, מצד אחד, ואת הסמכויות המקבילות, מצד שני. אתם תראו את זה בנוסחים בהמשך. אנחנו רוצים למנוע את מירוץ הסמכויות כאשר יש ניגודי אינטרסים. יש פתרון שמוצע לעניין הזה.

מוצע על ידי משרד הפנים?

כן. ניקח לדוגמה את המתקנים הביטחוניים. כדי שהוועדה המקומית לא תתעסק בנושא של מתקנים ביטחוניים, שוללים ממנה את הסמכות לטפל בנושא של מתקנים ביטחוניים. הסמכות הזאת נותרת בידי הוועדה המחוזית. יש עוד שורה ארוכה של הוראות שמתייחסות ליחס בין הוועדה המקומית לוועדה המחוזית, כדי להסדיר את מערכת היחסים בצורה כמה שיותר ברורה.

מה שמופיע בכחול בנוסח שלפנינו זה כבר מה שמוסכם עם הממשלה?

כן.

אין הסכמות.

אני מציע שהממשלה תקריא את פסקה (3) ואילך.

(3) סעיף קטן (ב) – בטל;

(4) בסעיף קטן (ג) –
(א) במקום הרישה יבוא בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), אישרה הוועדה המחוזית תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת שמתקיים בה המפורט להלן (להלן – תכנית כוללנית), לא יחולו הוראות סעיפים קטנים (א1) ו-(א2) ויראו כתכנית בסמכות ועדה מקומית לעניין ועדה מקומית עצמאית או ועדה מקומית עצמאית מיוחדת, תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת החלה בשטח שעליו חלה התכנית כוללנית ואשר הוראותיה אינן סותרות את הוראות התכנית הכוללנית, ובלבד שביום ההחלטה על הפקדתה טרם חלפו עשר שנים מיום תחילת התכנית הכוללנית;";
(ב) פסקה (1) – תימחק;
(ג) בפסקה (2), ברישה, במקום "תכנית המיתאר המקומית שאושרה" יבוא "התכנית שאישרה הוועדה המחוזית"; (ד) פסקה (3) – תימחק; (ה) בפסקה (4), ברישה, במקום "תכנית המיתאר המקומית שאושרה" יבוא "התכנית שאישרה הוועדה המחוזית";


(5) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:


(ד) לא הגישה ועדה מקומית עצמאית או ועדה מקומית עצמאית מיוחדת, לוועדה המחוזית, תכנית כוללנית החלה על מרבית שטח מרחב התכנון של הוועדה המקומית, עד תום חמש שנים מיום שהוסמכה לפי סעיף 31א (בסעיף קטן זה – המועד הקובע), לא יחול והוראות סעיפים קטנים (א1) ו-(א2) לעניין הוועדה האמורה עד להגשת תכנית כוללנית כאמור ; ואולם אם הופקדה, לפני המועד הקובע, תכנית שבסמכות ועדה מקומית עצמאית או ועדה מקומית עצמאית מיוחדת לפי הוראות סעיפים קטנים (א1) או (א2), תמשיך לחול הסמכות אמורה לעניין אותה תכנית; שר הפנים רשאי לדחות את המועד הקובע לתקופות שלא יעלו יחד על שנתים אם מצא כי הדחייה כאמרו נדרשת לצורך השלמת הפעולות להגשת התכנית כוללנית.

(ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת שמתקיים לגביה אחד מאלה, לא יראו אותה כתכנית בסמכות ועדה מקומית:

(1) היא תכנית למיתקן ביטחוני כהגדרתו בסעיף 159, או שבשטחה נכלל מיתקן ביטחוני כאמור, אלא אם כן התכנית חלה על כל שטח מרחב התכנון המקומי, על כל תחום השיפוט של רשות מקומית או כל שטחו של יישוב, ונקבע בה כי הוראותיה אינן חלות על המיתקן הביטחוני;
(2) בשטח התכנית נכלל שטח שנסגר בצו שהוצא לפי תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. שר הביטחון או נציגו יודיעו למוסדות התכנון הנוגעים בדבר על הוצאתם של צווים כאמור בצירוף תשריט השטח עליו חלים הצווים, אלא אם כן טעמים של ביטחון המדינה מצדיקים אי מתן ההודעה כאמור;
(3) בשטח התכנית נכלל שטח שהוועדה למיתקנים ביטחוניים החליטה להטיל בו מגבלות לפי סעיף 160(3א), אל אם כן התכנית תואמת את המגבלות שהוטלו כאמור או שהוועדה למיתקנים ביטחוניים נתנה את הסכמתה להוראות התכנית החורגות מהמגבלות האמורות;
(4) בשטח התכנית נכלל שטח ששר הביטחון הודיע בחתימת ידו לוועדה למתקנים ביטחוניים לאלחר התייעצות עימה כי הוא שטח שיש לגביו אינטרס ביטחוני והתכנית אינה תואמת את ההוראות שקבע לעניין שטח זה, אלא אם כן הוועדה למיתקנים ביטחוניים נתנה את הסכמתה להוראות התכנית; שר הביטחון או נציגו יודיעו למוסדות התכנון הנוגעים בדבר על החלטות כאמור, אל אאם כן טעמים של ביטחון המדינה מצדיקים אי מתן ה ודעה כאמור.
(5) היא אחת מהתכניות המפורטת להלן וגוף ציבורי הרשאי להגישה בחר להגישה לוועדה המחוזית:
(1) תכנית המייעדת שטח לצורכי ציבור, לדרך או לתשתית כהגדרתה בסעיף 61א(ב2) (בפסקה זו – תשתית), לרבות תכנית דרך;
(2) תכנית המייעדת שטח למגורים ולשימושים נלווים למגורים, ובלבד שמתוכננות בו 400 יחידות דיור חדשות לפחות.
(3) תכנית לשיכון ציבורי כהגדרתה בסעיף 11א1;
(4) תכנתי לפינוי ובינוי;
(5) תכנית המייעדת קרקע לאתר כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת הרביעית;
(6) תכנית ששר הפנים אישר לגביה כי היא בעלת חשיבות לאומית או מחוזית, או שהיא מסוג התכניות שקבע שר הפנים כי הן בעלות חשיבות כאמור;
בפסקה זו, "גוף ציבורי" – משרד ממשלתי, חברה ממשלתית בתחום עיסוקה, רשות שהוקמה לפי חוק, מגיש תכנית כאמור בסעיף 61א(ב2).
(6) היא חלה בתחומה של תכנית כאמור בפסקה (5), שהוועדה המחוזית או ועדת משנה שלה פרסמה הודעה על הכנתה לפי סעיף 77, או הפקידה אותה, וההליכים לגביה טרם הסתיימו;
(7) היא משנה תכנית כאמור בפסקה (5)(א) שאישרה הוועדה המחוזית, המייעדת קרקע לצורכי ציבור, לדרך או לתשתית, אלא אם כן מתקיימים כל אלה:
(1) אין בה שינוי של ייעוד הקרקע מצורכי ציבור, מדרך או מתשתית לייעוד אחר או צמצום השטח שיועד כאמור;
(2) אין בה הקטנה של השטח הכולל המותר לבנייה או צמצום מגבלות הנובעות מקיומה של הדרך או של התשתית;
(3) היא אינה קובעת תנאים נוספים להיתר או לשימוש שיש בהם משום הכבדה על הבנייה על פי התכנית האמורה;
(8) היא משנה תכנית כאמור בפסקה (5)(ב) שאישרה הוועדה המחוזית, אלא אם כן אין בה הקטנה של מספר יחידות הדיור שנקבעו בתכנית כאמור או קביעת תנאים נוספים להיתר או לשימוש שיש בהם משום הכבדה על הבנייה על פי התכנית האמורה;
(9) היא משנה תכנית כאמור בפסקה (5)(ג) או (ו) שאישרה הוועדה המחוזית ושנקבע בה כי אין לשנותה בתכנית בסמכות ועדה מקומית.
(6) הוראות סעיף זה אינן גורעות מהוראות סעיפים 129 עד 131 וסעיף 147.
בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 –
(3) אחרי ההגדרה "הקלה" יבוא:
"ועדה מקומית עצמאית" – ועדה מקומית שהוסמכה לוועדה מקומית עצמאית לפי סעיף 31א;

"ועדה מקומית עצמאית מיוחדת" – ועדה מקומית עצמאית שהוסמכה לוועדה מקומית עצמאית מיוחדת לפי סעיף 31א;

(8) אחרי ההגדרה "רשות מקומית" יבוא:

"רשות עירונית" – רשות מקומית למעט מועצה אזורית;";

רק על סעיף (8) דיברנו בפעם הקודמת והיה בינינו כבר סיכום. אנחנו חוזרים עכשיו אחורה קצת. יש פה איזה שהוא חוב קטן כלפי המועצות האזוריות מהישיבה הקודמת, כך אני מבין ממירי.

אני לא הייתי כאן כשדיברה ראש עיריית נתניה. עכשיו היא לא נמצאת כשאני מדבר. לא שאני רוצה למחות, אבל עם כל הכבוד למרים, ויש כבוד, אין ספק שאי אפשר בהתייחסות למועצה אזורית או ליישוב כזה או אחר שסמוך אליה שיש בו מרכז מסחרי חוקי או לא חוקי, לבוא ולהשתלח בכל המועצות האזוריות על כל התרומה שלהן לבניינה של מדינת ישראל ולקיומה כיום - נגב, גליל וכו'. אנחנו רואים שכתוב כאן: "רשות עירונית, למעט מועצה אזורית". אנחנו מקבלים את האפליה. אנחנו יודעים שיש אפליה וזה בסדר, אבל חוזרים חזרה למה שדובר כאן בדיון הקודם - היושבת-ראש הייתה מירי רגב – על כך שבהצעת החוק הראשונה היה לנו 7% שנעלמו בקריאה הראשונה. אנחנו ביקשנו לבחון להחזיר את זה.

דנו בזה בשבוע שעבר.

נכון. אנחנו מודעים לאפליה בין הרשות העירונית למועצה האזורית. אין שום סיבה להיות ועדה עצמאית עם כל ההגבלות שיש עליה. עם 3 מטרים אתה צריך לרוץ לוועדה המחוזית.

בסעיפים האלה הממשלה, למרבה הצער, לא גילתה את מידת שיתוף הפעולה שהיא גילתה עד עכשיו.

כרגע.

אנחנו מקווים שבמהלך הדיון הזה הם ישתכנעו בכל זאת לרכך ושלא יכבד ליבם. אני אתייחס לנושא של תכנית המתאר הכוללנית.

סעיף (א).

לגבי הפסקה שמתייחסת לסעיף קטן (ג). זה בעצם סעיף שכבר קיים בחוק היום. יש תכנית מיתאר המכונה כרגע תכנית כוללנית. כאן השינוי הוא לא גדול. בחוק הקיים התכנית הכוללנית חייבת להיות בתוקף 10 שנים. במהלך אותן 10 שנים מאז תחילתה של התכנית הכוללנית נותרות בידי הוועדה המקומית הסמכויות הנרחבות לפעול במסגרתה. זה הסעיף שקיים בחוק היום. ההצעה הממשלתית לא מבקשת לשנות את זה. אנחנו חושבים שההגבלה הזאת, בייחוד ככל שהזמן עובר, ועדות מקומיות מוסמכות ותכניות כוללניות מאושרות, היא הגבלה חריפה מידי. אני יכול לתת דוגמאות לתכניות כוללניות שאושרו לפני יותר מ-10 שנים שלדעת כולם הן תכניות טובות והן תקפות גם אחרי 10 שנים. תכנית העיר מודיעין שאושרה לפני כמעט 20 שנה. לדעת הרוב המכריע של האנשים שעוסקים בתכנון היא תכנית טובה ואין שום סיבה לשנות אותה. היא תכנית עדכנית, היא תכנית טובה. המתכננים שתכננו אותה צפו כנראה מספיק לרחוק. אנחנו מציעים הסדר חלופי. אנחנו מציעים להאריך את הזמן ל-15 שנים שבהן יהיה אפשר לאפשר לוועדה המקומית במסגרת התכנית כפי שאושרה. גם בחלוף אותן 15 שנים אין הכרח שתהיה יוזמה של תכנית חדשה. מה שצריך לקרות הוא שהוועדה המחוזית תדון בעניין ותחליט האם יש מקום לעדכן את התכנית או לא. יכול להיות שהוועדה המחוזית תמצא שאין מקום, שאין צורך לעדכן את התכנית כי היא מצוינת, כי היא מתאימה לצרכים גם בחלוף 15 שנים, יש מקום להמשיך לפעול לפיה ואין צורך בגלל ה"גרזן" הטכני שמטיל החוק להכין עכשיו תכנית חדשה. יכול להיות שכדי להתגבר על החוק מה שיעשו זה ייקחו תכנית, ישנו לה את השם כך שבמקום תכנית מיתאר כללית משולבת למודיעין, יקראו לה תכנית מיתאר כוללת למודיעין. ישנו את השם של התכנית, יפקידו אותה, ישמעו התנגדויות וישאירו אותה כמות שהיא. זה מיותר. אנחנו מציעים לוועדה לשקול לאמץ מנגנון אחר שמאפשר לוועדה המחוזית לדון בעניין ולהחליט. אני מציע שרוני תקרא את מה שאנחנו מציעים.

אחרי סעיף 62א1 יבוא:
62א2(א) ראתה ועדה מחוזית שתכנית כוללנית כאמור בסעיף 62א(ג) אינה משיגה את מטרתה, או שחל שינוי מהותי בנסיבות או שהיא אינה מבטיחה עתודה תכנונית מספקת לטווח הארוך או שקיימת סיבה אחרת לעשות כן, תפעל, בהתאם לסמכויות הנתונות לה לפי חוק זה, לשינויה או ביטולה של תכנית זו.

(ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), במהלך השנה ה-11 שלאחר תחילתה של התכנית הכוללנית (בסעיף זה התכנית הכוללנית הראשונה), תחליט הוועדה המחוזית האם נדרש שינוי או ביטול של התכנית הכוללנית הראשונה בשל הנסיבות כאמור בסעיף קטן |ב).

(ג) החליטה הוועדה המחוזית כאמור בסעיף (ב) ולא אושרה תכנית כוללנית מעודכנת עד תום 15 השנים מיום תחילתה של התכנית הכוללנית הראשונה, לא יחול סעיף 62א(ג) ויחולו הוראות סעיפים 62א(א1) ו-(א2).

(4) אושרה תכנית כוללנית לפי החלטת הוועדה המחוזית כאמור בסעיף קטן (ב), יחולו הוראות סעיף קטן (ג) ובלבד שביום ההחלטה על ההפקדה טרם חלפו 15 שנםי מיום תחילת התכנית כוללנית הראשונה.
(5) מצאה הוועדה המחוזית שאין מקום לשנות או לבטל את התכנית הכוללנית הראשונה יחולו הוראות סעיף קטן (ג) ובלבד שבתום חמש שנים מיום שקיימה הוועדה המחוזית את הדיון בסעיף קטן (ב) ובתום כל חמש שנים לאחר מכן, תשוב ותדון הוועדה המחוזית בתכנית הכוללנית הראשונה והכל כל עוד לא החליטה להורות על שינוייה או ביטולה של התכנית.

אני רק אסביר בלשון בני אדם מה אומר הדבר הזה. אחרי 10 שנים צריכה הוועדה המחוזית לדון. אם היא חושבת שצריך לעדכן את התכנית היא תודיע לוועדה המקומית לעדכן את התכנית, ואז יש להם 5 שנים לעדכן את התכנית. אם הם לא עשו את זה אחרי 5 שנים, חוזרות להם הסמכויות המוגבלות כאילו אין להם תכנית מיתאר כוללנית. אם החליטה הוועדה המחוזית שלא צריך לעשות את זה, ממשיכה הוועדה המקומית לפעול לפי אותה תכנית, כשהוועדה המחוזית צריכה כל 5 שנים לשקול את זה מחדש. זה בעצם ההסדר בקליפת אגוז.

שמענו בתשומת לב ודנו ארוכות ברעיון שמציעה הוועדה. אנחנו מציעים מנגנון דומה במהות, הוא משיג את אותה מטרה, רק בעינינו הוא יותר פשוט. אנחנו מקדמים היום המון תכניות מיתאר מקומיות. טווח התכנון הוא 20 שנה. מתכננים תכנית מיתאר מקומית לטווח של 20 שנה, לא פחות, לפעמים יותר. אנחנו מציעים מנגנון כזה שלגבי תכנית כוללנית למשך 20 שנה מיום שאישרו אותה, לוועדה המקומית יהיו את כל הסמכויות בהתאם לתכנית המיתאר הכוללנית. לא 5 שנים, לא 10 שנים, לא 15 שנים, אלא 20 שנה, שזה טווח התכנון המקורי. אחרי 20 שנה אם לא נערך עדכון לתכנית הזאת יש ברירת מחדל שאין לה יותר סמכויות לאשר תכניות לפי אותה תכנית מיתאר, מצומצמות לה הסמכויות. אם הוועדה המקומית עד תום 20 השנים האלו הגישה איזה שהוא עדכון לתכנית המיתאר הכוללנית – זה לא חייב להיות כוללנית חדשה, זה יכול להיות עדכון תקנוני, יכול להיות תיקון בתשריט - -

שינוי השם.

איזה שהוא עדכון.

תמיד יכולים לשנות את המספר.

כזאת שהוועדה המחוזית רואה בה תכנית כוללנית.

זאת אותה תכנית, היא רק תשנה את השם.

את אומרת שאז זה נותן הארכה נוספת.

אם היא הגישה אותה, זאת אומרת, היה דיון בוועדה המקומית, הוועדה המקומית המליצה והגישה לוועדה המחוזית. באותו רגע היא מקבלת הארכה עד שהוועדה המחוזית תאשר את התכנית החדשה, תדחה אותה וכו'.

את נכנסת פה להגדרות זמן לשלב של הפקדה, של תוקף?

לא. אנחנו אומרים שהחובה על הוועדה המקומית להסתכל על המדיניות שליוותה אותה עד היום, לעדכן אותה ולהגיש. מאותו רגע זאת אחריות הוועדה המחוזית. אני חושבת שזה טיפה יותר פשוט. תומר, אתה מתאר מצב שבו תכנית תהיה רלוונטית בדיוק כמו שהיא ללא שינוי למשך תקופה נוספת. אז אנחנו כאילו עושים עדכון מלאכותי. אני חושבת שהמקרים האלה הם מאוד מאוד חריגים, הם יהיו רלוונטיים אולי לחריש, אולי למודיעין, אולי ליישובים חדשים שהקימו אותם עם תכניות מאוד רחבות ידיים. אגב, גם מודיעין הגישה תכנית כללית על כל העיר לוועדה המחוזית שמאפשרת סגירת מרפסות, תוספת מרפסות, קומות מרתפים. תכניות צריכים לעדכן במהלך של 20 שנה. זה בסדר אם העדכון יהיה מינורי.

אם הם מרוצים מהתכנית הם מודיעים הודעה שהם בחנו את התכנית, אין צורך לעדכן?

אין דבר כזה.

הם לא יכולים. אחרי 20 שנה - -

אני רוצה לתת תמריץ לאנשים לעדכן. או שיבחנו את התכנית הקיימת ויבצעו בה שינויים קלים, או שיעדכנו אותה לגמרי ויהפכו אותה.

נניח שהם מרוצים מהתכנית ויעשו עדכון סמלי כך שבעמוד 3 תבוא מילה כזאת במקום מילה אחרת. זה נקרא עדכון, נכון?

במקרה קיצון שאתה מציג זה יכול לקרות. אנחנו סבורים שאם יהיו כאלה מקרים הם יהיו מאוד בודדים.

בינת, את יודעת שמודיעין זו לא דוגמה טובה.

כי זה מקום חדש לגמרי?

כי את מודיעין לא היה צריך להקים. היה צריך להשקיע ברמלה לוד, לא במודיעין.

איפה הבעיה שאנחנו רואים בהצעה של הממשלה שמאלצת לעשות את העדכון? קחו לדוגמה את עירו של אדריכל גבולי. נניח שהוועדה תאשר בעגלא ובזמן קריב את תכנית המיתאר הכוללנית, שהיא לא כוללנית בכלל, לעיר תל אביב. התכנית הזאת מעוררת מחלוקות קשות ביותר, שעניינן בתפישת עולם. המחלוקות הלגיטימיות הן לגבי אם צריך להשאיר את העיר הלבנה כבנייה שלא במגדלים, האם צריך לאפשר כך וכך וכו'. אחרי דיונים מתקבלות הכרעות. כעבור 20 שנה הוועדה המקומית וגם הוועדה המחוזית סבורות שהתכנית מצוינת, אפשר להמשיך אותה. המשמעות של הפקדה מחדש של התכנית, למרות שהעדכונים שהוועדה המקומית מבקשת הם עדכונים מינוריים, פותחת את התכנית כולה לדיון מחדש. זאת הבעיה.

מדברים על 20 שנה.

אני אסביר לך איך אני רואה את הדברים. נגיד שהתכנית בכלליות, בקביעת המתחמים, באזורי התעסוקה, בעיר הלבנה, בצירים הירוקים היא בסדר, עדיין תרצה מן הסתם הוועדה המקומית בתל אביב להפוך אותה לטיפה יותר כוללנית בנושאים שונים, כגון היקפי זכויות בנייה במתחמים מסוימים. היא תרצה להגדיל, היא תרצה לצמצם, היא תרצה להעביר ממקום למקום. היא תעשה את השינוי הזה. רק אותו היא תפקיד. אנחנו נראה בזה עדכון לתכנית המיתאר הכוללנית. לא צריך להפקיד את כל - -

צריך להבהיר את זה.

יש פה הערה שהגיעה מעו"ד נתן מאיר שצריך להתייחס אליה.

במקרה שהכל בסדר - -

הרי יש גם מציאות כזאת שהיו מתכננים מצוינים, חבל על הזמן.

עזבי את ההסתברות שזה יהיה. נניח שאת צודקת, ההסתברות מאוד נמוכה. להכריח מישהו לעשות ריטואל של עדכון שיכול להיות של אות אחת כדי שיהיה תחת הכותרת של "עשיתי עדכון", בצד הלוגי זה לא טוב. אני מבין שהוועדה המקומית צריכה לנקוט עמדה לגבי התכנית. לפחות תתני לה את הקרדיט שאם היא בוחנת ומודיעה שהתכנית בסדר, זה אולי נופל על המקרה הנדיר מאוד שהיא כן בסדר. אל תכריחי אותה לעשות ריטואל לא לוגי תחת הכותרת "עדכון", גם אם זה עדכון של אות אחת.

אנחנו מדברים על 20 שנה.

הרעיון הוא לחייב את הוועדה המקומית לחשוב.

בסדר, מקובל.

כאשר אתה לא חייב לעדכן, אז הכי קל כדי לא להיכנס לקונפליקטים פוליטיים ולקונפליקטים עם הציבור להגיד שבדקנו והכל בסדר. אנחנו חושבים שתמיד, ב-99% מהמקרים, אחרי 20 שנה יהיה מה לעדכן לטובת העיר, לטובת הציבור ולטובת אותן סמכויות של הוועדה המקומית. אנחנו רוצים להכריח אותה לעבור את התהליך הזה. אם ניתן לה את האפשרות להגיד, ראיתי, הכל בסדר, חלק גדול מהרשויות המקומיות לא יעשו את העדכון הזה.

בינת, אני איתך, אבל לפחות מבחינה לוגית שהוועדה המקומית תעדכן, כאשר אם היא לא תעדכן היא תיתן החלטה מנומקת למה אין צורך לעדכן. לפחות דבר כזה. אנחנו יותר במישור הלוגי. אין בינינו ויכוח מהותי.

ההערה הזאת משלימה את המהלך שלכם.

מה קורה בתוך ה-20 שנה אם הוועדה מגישה תיקונים? פותחים את כל התכנית?

לא. בתוך ה-20 שנה אם התכנית תואמת לתכנית המיתאר הכללית היא בסמכות הוועדה המקומית.

הוא מדבר על כוללנית.

נניח שבתכנית מיתאר כוללנית ועדה מקומית רוצה לעשות שינוי בתוך ה-20 שנה. הכל נפתח מחדש?

לא. היא יכולה לעשות איזה עדכון שהיא רוצה. היא יכולה לעשות עדכון נקודתי, היא יכולה לעשות עדכון כולל.

נגיד שאושרה תכנית כוללנית ואחרי 7 שנים הוועדה המקומית הגישה שינוי משמעותי לתכנית. האם מניין 20 השנים מתחיל מחדש?

מתחיל מחדש. זה צריך להיות בשיח בין הוועדה המקומית לבין - -

אם זה לא נקודתי.

אם היא שינתה מגרש אחד או מתחם משטח חום לשטח ירוק אי אפשר לספור מחדש. אם היא שינתה הוראה כללית שחלה על כל העיר, על חלק ניכר ממנה או שהיא עשתה איזו שהיא חשיבה, אז סופרים מחדש.

אתם צריכים להבהיר.

אנחנו נבהיר מה זה עדכון.

אני מבקש שבאותו עדכון תהיה התייחסות להערה שבסופו של דבר יכולה להיות מציאות שהתכנית נותנת מענה ולא צריך שום דבר. סתם להטריח את האנשים להתחיל מסלול של לבקש, של לשנות?

ביחס לוועדה שלא אישרה תכנית כוללנית בתקופה של ה-20 שנה אנחנו מבקשים שהיא תאבד את הסמכויות אבל לא את הסמכויות לפי (א1). הוועדה הציעה גם להשאיר את (א2). אחרי 20 שנה - -

זאת ההצעה שלנו למה שקורה אחרי 20 שנה.

אם היא לא מגישה במהלך התקופה הזאת תכנית כוללנית מעודכנת. לפי ההצעה בכחול היא מאבדת את כל סמכויותיה. אחרי השיח איתכם אנחנו מציעים שהיא לא תאבד, יישארו לה הסמכויות לפי (א1) בכפוף לתכנית הכוללנית הקיימת.

זה לא הגיוני.

חלקן של הסמכויות ב-(א1) של ועדה עצמאית מתייחסות לתוספת זכויות, חלקן לכל מיני שימושים או דברים יותר קטנים. כל הסמכויות האלו יתאפשרו ביחס לתכנית שאישרה הוועדה המחוזית 20 שנה קודם. הם לא יוכלו להיות שינוי לכוללנית. ככל שהדברים לא כרוכים בהוספת זכויות בנייה, בהעברת שימושים, באיחוד וחלוקה, לרבות צמצום והגדלה, הם יכולים לעשות את זה. כל מה שמותנה בתכנית שאושרה 5 שנים קודם - - הסעיפים מתחלקים ל-2. יש סעיפים שהם בסמכות הוועדה המקומית ביחס לתכנית שאישרה הוועדה המחוזית 5 שנים קודם. אלה הסעיפים הכבדים של תוספת זכויות בנייה. הוועדה המקומית תוכל להשתמש בהם רק ביחס לתכנית שאישרה הוועדה המחוזית, שזה בדרך כלל תכניות שאושרו 20 שנה קודם. זאת קבוצה כמעט ריקה. יש שם עוד סדרה של סמכויות שהן חשובות לרשות המקומית גם אם היא לא עדכנה את תכנית המיתאר שיישארו בידיה.

זה בסדר. אם ההנחה שהתכנית הכוללנית איננה עדכנית, למה אנחנו משאירים את - -?

ההנחה היא שאם התכנית הכוללנית איננה עדכנית ראוי שהוועדה המקומית תעשה פעולה לעדכונה. אם היא לא עשתה, סמכויותיה "מצומצמות".

רצינו לעשות סוג מסוים של תמריץ לעדכן את התכנון הכוללני.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות לשבח את הצוות של הוועדה שהיה הגורם היחיד שהעיר על הסעיף הזה. לא התקבלו הערות מאף אחד.

יש איזה משהו שהוא טכני. "בפסקה (4) (ב), בסופה יבוא:
"צורכי ציבור לעניין פסקה זו" – צורכי ציבור לפי סעיף 188.
בהנחיות כיצד להכין תכנית כוללנית היא צריכה לתת את הדעת לצורכי הציבור במובן הרחב שלהם. 62א קובע הגדרה מיוחדת לצורכי ציבור. ההגדרה הזאת חלה על כל סעיף 62א. פה אני צריכה להבהיר שלא הייתה כוונה להגדרה המצומצמת, אלא להגדרה רחבה של 188.

ההערה הבאה שלנו מתייחסת לסעיף קטן (ד) המוצע. ההצעה מתייחסת לוועדה מקומית חדלה שלא הגישה בתוך 5 שנים את תכנית המיתאר הראשונה. זה לא נכון שצריך לתקן את הנוסח כך שהוועדה המקומית הגישה תכנית. זה צריך להיות שהוגשה תכנית וועדה מקומית המליצה עליה לפי סעיף 62. בהחלט ייתכן שהתכנית הכוללנית לא תוגש דווקא על ידי הוועדה המקומית עצמה, היא יכולה להיות מוגשת על ידי הרשות המקומית, היא יכולה להיות מוגשת על ידי גורם אחר. כאן מוצע שהתכנית הכוללנית שצריכה להיות מוגשת צריכה להתייחס למרבית שטח מרחב התכנון. התקבלה הערה, לדעתנו מוצדקת, שכאשר מדובר בוועדה מרחבית שיש בה יישובים רבים – ניקח את מטה יהודה עם 58 יישוביו - אין שום הצדקה לדרוש שזה יהיה של רוב שטח המרחב התכנון המרחבי. אם מוגשת תכנית כוללנית שמתייחסת ליישוב פלוני באותו מרחב תכנון, צריך לאפשר לוועדה המקומית לקבל את הסמכויות לגביה באותו חלק שלגביו הוגשה התכנית לגבי אותו יישוב. הדבר הזה קיים. גם היום מתאפשרת הבחנה כזאת בתוך הסמכויות. פה אנחנו חושבים שההערה שהתקבלה נכונה.

הניסיון מלמד שתכניות כוללניות במרחב הכפרי לוקחות שנים ארוכות.

העיקרון נראה לנו בסדר. יש כאן רק עניין של איך מנהלים ועדה שפעם אחת צריכה להיות בפורום מסוים. העיקרון נראה בסדר, אנחנו נבדוק את שאר הסעיפים.

זו גם הערה לדיון שהיה קודם, רק שלא הייתי ערה לנושא הזה. קודם אמרתי שניתנות 5 שנים שבהן יש סמכויות בלי שיש תכנית כוללנית. פה אני מבינה שזה אפילו יותר מזה, כי הסעיף הזה מתייחס רק להגשת התכנית. מי ערב לנו מרגע הגשת התכנית מתי היא תופקד, שלא לדבר על מתי היא תאושר?

מה הציפייה? שעד אז נשב בדום שתיקה?

לא. אולי נתנה את זה בהפקדת תכנית, אולי ניתן פרק זמן מסוים לאישור תכנית.

יש פרק זמן לאישור תכנית. לא שעומדים בו, אבל יש פרק זמן.

שהסמכויות פוקעות. הרי מה קורה? אפשר להגיש תכנית ולדון בה עוד 10 שנים. יש התנגדויות - -

ניסינו לא להעניש את הוועדה המקומית על פעולות של הוועדה המחוזית. אמרנו שהתפקיד של הוועדה המקומית היא לדון בתכנית המיתאר המקומית, להכין אותה, לדון ולהמליץ לוועדה המחוזית. מרגע שזה עבר לוועדה המחוזית יש סעיף אחר שקובע שבתכנית מיתאר כוללת לאישור הוועדה המחוזית צריכה לדון ולאשר תוך שנתיים. אם לא עשתה כן, אפשר ללכת למועצה הארצית ולעשות את זה שם ב-10 חודשים.

זה הצד היפה, אבל בינתיים הדבר הזה מעניק סמכויות מאוד מרחיקות לכת.

הן לא כל כך מרחיקות לכת.

אין סיבה להעניש. השאלה אם אין כאן תמריץ לוועדה מקומית להגיש תכנית שהיא יודעת שהוועדה המחוזית לא תאשר כי יש בה הרבה מאוד פגמים, יש בקשות מרחיקות לכת או דברים כאלה. אז היא בעצם נותנת לעצמה צ'ק פתוח לשנים ארוכות לקבל את הסמכויות בלי שתאושר תכנית כוללנית. לה עצמה אין אינטרס שהתכנית תאושר. את אומרת לא להעניש את הוועדה המקומית על מחדלי הוועדה המחוזית או הארצית. נשאלת השאלה לגבי ועדה מקומית שלא רוצה לאשר תכנית.

אני חושב שאת צודקת. אני חושב שנצטרך להוסיף כאן את המצב שבו אם הוועדה המחוזית דחתה את התכנית - -

לקנוס בצורה כזאת את הוועדה המקומית.

אם היא דחתה נעלמו הסמכויות, הן פגות.

לא.

אתה אומר שיש סמכויות של (א1).

כן. נניח שהוועדה המקומית עושה תרגיל, כמו שתמר זנדברג מדברת עליו, שהיא מגישה תכנית שהיא יודעת מראש כדי לקנות לעצמה את הסמכות. נניח שהיא מגישה תכנית גרנדיוזית שברור שאף אחד לא יאשר אותה. אם הוועדה המחוזית דוחה את התכנית - -

אני חושבת שאם נתחיל להתעסק בחקיקה בתרגילים אנחנו לא נגמור. אני יכולה לספר לך על עוד 10 תרגילים שאפשר לעשות.

בינת, לא מדובר פה בתרגיל. מדובר באיזה תמריץ הסעיף נותן. כוונת המחוקק, שזאת גם הכוונה שלכם, היא לתת סמכויות מוגבלות בזמן, תחומות בזמן עד אשר ועדה מקומית תשלים את חובותיה. חובותיה, כמו שראינו קודם, יכולים להיות יותר מצומצמים מהסמכות שניתנת לה. ועדה מחוזית תחשוב שחלק מהסמכויות שניתנו פה, בעיקר בנושא של שטחים ציבוריים ודברים כאלה, הן יותר מידי מרחיקות לכת והיא תרצה בתכנית כוללנית לרסן אותן. לוועדה מקומית הייתה סמכות במשך 5 שנים. היא יודעת שהיא עומדת לקבל איזו שהיא הצרת צעדים בתכנית הכוללנית. אנחנו, המחוקק, רוצים שזה יקרה, כי אנחנו בעד לעודד תכנית כוללנית. בדבר הזה של התחימה רק בהגשה, בלי התייחסות להפקדה או לאישור - - אולי צריך לתת איזה שהוא סולם שעד עוד שנתיים חייבת להיות הפקדה, כאשר אם אין הפקדה פגות הסמכויות. לא ייתכן שהסעיף הזה ייתן כר פתוח עד אין סוף להשתמש בסמכות בלי שהתכנית הכוללנית - -

עם כל הכבוד, חברת הכנסת זנדברג, המציאות היא כזאת שהגשה של כל תכנית מורכבת מצוות גדול מאוד של אנשים. נקודת המוצא שלך באה ואומרת שאותה ועדה מקומית שרואה שהזמן שלה הולך ואוזל, תמהר להגיש תכנית כלשהי כשהיא יודעת שהוועדה המחוזית תשלול אותה או לא תאפשר אותה, העיקר כדי לא לפגוע בסמכויות שלה.

נכון. מטרת החוק היא לייצר את הסייגים, היא לא לסמוך על האדם הסביר. באותה מידה אתה יכול להגיד שרוב האנשים - -

אני לא מסכים.

אנחנו יושבים פה כמחוקקות וכמחוקקים. מטרתנו כמחוקקות וכמחוקקים לשים את הסייגים במקומות שבהם ההתנהלות לא הולכת - -

אילולא היו פחות משפטנים מצבנו היה הרבה יותר טוב מבחינת ההתייעלות.

יכול להיות. אינני יודעת אם אתה צודק או לא, אבל אנחנו כרגע עוסקים - -

כבן אדם אני צודק, זה בטוח. כמשפטן בטוח שאני לא צודק. בהתנהלות שלנו בתוך כל חוק כזה עם המורכבות הרבה מי שיכול להוציא אותנו מהסבך אלה המשפטנים. אנחנו במו ידנו מפקירים את עתידנו בידיהם. אני אומר עד גבול מסוים. בוא ניתן קצת מקום לאדם הסביר.

מה שאתה אומר זה שאם אנחנו לא יכולים לשים גבול, בואו נפרוץ אותו לגמרי.

לא.

אנחנו עוסקים כרגע במלאכת ניסוח הגבולות.

נכון.

אני מצביעה על מצב שמצריך שרטוט גבול.

מכיוון שמדובר פה בהתנהלות שיש בה חידוש גדול מצד המדינה, אני מציע לבחון את זה בעוד פרק זמן. יראו איך הדברים היו, מה התוצאות.

עכשיו אנחנו כותבים את החוק.

השאלה אם אנחנו קובעים בחוק כל מיני דברים בשביל מקרה אחד מתוך 100, או בשביל 60 מתוך 100.

לא. זה יהפוך להיות הכלל.

לא. עם כל הכבוד, זה מוגזם.

במה מאשימים אותנו, חברי הכנסת, הרבה פעמים? שאנחנו מניחים "הצהרת חוק" רק על מנת לתת איזה שהוא "סטייטמנט" מבלי שזה מגיע לידי חקיקה. השלב הקריטי של תכנית הוא שלב ההפקדה שלה. זה השלב שבו היא מתחילה לקבל צורה של תכנית. הגשה בלבד לא מספיקה.

היא צודקת.

לא נכון. אני רוצה להסביר.

אני חושב שיש היגיון בדבריה של חברת הכנסת זנדברג. יש מה לבחון את זה בהגבלת זמן.

בואו נעשה מדרג כך שתוך 3 שנים, 4 שנים צריך להגיש, כשתוך עוד שנתיים, עוד שלוש היא צריכה להיות מופקדת. אם לא, פגות הסמכויות. ועדה מקומית שהגישה ולקח עוד שנתיים שלוש עד ההפקדה, תקבל אפילו הארכה מעבר ל-4 שנים. היא תקבל עוד שנה, עוד שנתיים אם היא בתהליך להפקדה.

מוצע כאן מנגנון שלם שמתייחס לסיטואציה שקשה מאוד שתקרה. תכנית מיתאר זה אירוע, זה אפילו לא כתיבת חוק. זה עולה בין 2 ל-4 מיליון שקלים. יש ועדת היגוי שמלווה את העירייה ואת הממשלה. יש פרה רולינג בוועדה המחוזית. יש צוות מקצועי שמורכב מיותר מ-10 אנשים שעוסק בדבר הזה. נייר מקושקש לא יגישו.

בינת, את יודעת היטב שיש ברגעים אלה תכניות שמוכנות במגירה ומחכות לפקיעה תוך 4 שנים על מנת להיות מוגשות ובכך לקבל - -

זה ממש לא נכון. את לא יודעת את זה. גם אני לא יודעת את זה. חברת הכנסת זנדברג מגדירה מצב שבו כפר יונה מגישה תכנית מיתאר שהושקעה בה 4 מיליון שקלים, שבה היא סימנה את הכל מגדלים. היא יודעת שזה לעולם לא יאושר, אבל ככה היא תזכה בעוד כמה שנים של סמכויות. אם כפר יונה במועצת הרשות העבירה תכנית שבקונספט התכנוני שלה היא שונה ממה שהוועדה המחוזית מאמינה בו, כל הכבוד, היא תפתח את הדלת. אם עומדת ועדה מקומית ואומרת שזאת תפישת תכנונית, אז היא תגיש אותה. הוועדה המחוזית יכולה אחר כך לשנות אותה, היא יכולה לדחות אותה, היא יכולה להפקיד אותה. היא יכולה גם לעשות את זה מהר. התכנית חייבת לעבור תנאי סף ולעמוד בסטנדרטים שאפשר לדון בה. כל מה שנשאר זה הדיון התכנוני, האם מסכימים או לא מסכימים על העיקרון התכנוני. אם לוועדה המחוזית כדי לא להסכים לעיקרון התכנוני לוקח 10 שנים, אין שום סיבה להעניש רשות מקומית. זאת לא סיטואציה שיכולה לקרות.

לגבי תכנית כזאת שמוגשת יש סקאלה שבצד אחד שלה זאת תכנית שתופקד ותאושר כמות שהיא, בצד השני שלה זאת תכנית שכל אחד יגיד שהיא לא סבירה בעליל, היא הוגשה רק בשביל לקנות סמכות. יש אין ספור גווני ביניים. גם תכנית שהיא לגיטימית משנה לפעמים את פניה עד כדי כך שקשה להכיר אותה בין שלב ההגשה והלאה. מה שתמר אומרת זה שהיא מוכרחה עוד איזו שהיא בקרה של המחוזית סמוך מאוד להגשה, על-מנת להסיר את החשש שזאת תכנית סרק שהוגשה רק כדי לקנות סמכות.

זאת גם לא חייבת להיות תכנית סרק קונספירטיבית, זה יכול להיות איזה שהוא דין ודברים בין ועדה מקומית לוועדה מחוזית. מן הסתם יקרה הרבה פעמים במועצות אזוריות או במקומות שבהם הפער בין מה שהרשות מבקשת לאינטרס הציבורי - -

את בבעיה בעניין הזה. היושב-ראש בא מהמגזר הזה. אני לא מסתיר את דעתי.

מאה אחוז, זה לגיטימי.

בדקתי שאין פה ניגוד עניינים.

אנחנו אנשים פוליטיים שנשלחנו לייצג אג'נדה. אני מסכימה שאני מייצגת אג'נדה עירונית. אני חושבת שהיא טובה יותר. אני לא טוענת לקונספירציה מכוונת. הרבה פעמים במרחב שבין האינטרס של הרשות באמצעות הוועדה המקומית לאינטרס של הוועדה המחוזית, שלפחות בחוק הזה יש איזו שהיא הנחה שהיא הולכת לאינטרס ציבורי יותר כוללני, יש פער. כל המטרה של ה-5 שנים זה לתת "דד ליין" לפקיעת סמכויות. את ציינת שהגשת תכנית זה אירוע, ואני מסכימה, רק האירוע המכונן בחיי תכנית היא הפקדתה, לא רק הכנתה על השולחן. לא כל רשות היא ירושלים או תל אביב שמשקיעות מיליונים, עושות שיתוף ציבור.

יש לנו דוגמה של תכנית שהופקדה כבר למעלה מ-5 שנים.

זו כבר בעיה של המחוזית. זה משהו אחר. זה מתאים למה שבינת אמרה לגבי הסנקציות על העיכובים. הרגע המכונן זה הפקדת התכנית, לא הגשתה בלבד.

אומרת חברת הכנסת זנדברג שהפקדה זה כבר משהו אחר, כי בהפקדה הוועדה המחוזית ראתה את התכנית, היא תמכה בה.

בדיוק.

גם בהגשה היא ראתה.

אני רוצה להזכיר לכולנו את סעיפים 77 ו-78 לחוק. סעיף 77 הוא סעיף אופציונאלי שמקנה לוועדה המקומית סמכות אם לפרסם הודעה על הכנת תכנית או לא. אפשר ללוות את זה בתנאים לפי סעיף 78 שהם באישור הוועדה המחוזית לגבי מתן היתרים לתקופת הביניים. בוא נאמר שבתכנית כזאת שמוגשת הפרסום לפי סעיף 77 יהיה חובה ולא רשות. פרסמנו אותה, לא הגשנו משהו. פרסמנו הודעה על הכנת תכנית. גם הגיוני שיהיו תנאים לפי סעיף 88, תנאים שהמחוזית אישרה אותם. אני לא רוצה ליצור מדרג שהמחוזית צריכה לאשר את הגשת התכנית, כי זו פגיעה בשלטון המקומי שלא לצורך, אבל להשתמש במכשיר קיים של פרסום לפי סעיף 77, תנאים לפי סעיף 78 שאם הם יעשו אז כבר בשלב ההגשה יחול העיקרון שזאת תכנית - -

זה הוועדות המקומיות מציעות.

אני רוצה להאיר את עיניו של עו"ד מאיר ב-2 דברים. אתה מכניס תכנית שהיא גם ככה סופר מורכבת לדיון נוסף ומיותר בוועדה המחוזית. אני לא בטוחה שזה מה שאתם רוצים. הוועדה המקומית עמלה 5 שנים, הוציאה 4 מיליון שקלים, הגישה את התכנית, התכנית עמדה בתנאי סף ולא שובצה לדיון לפי סעיף 77.

בינת, אותי שכנעת. אני מסכים עם כל מה שנאמר.

הוצעה פה הצעה שפועלת בניגוד לדעתי.

אני רוצה להציע שני תיקונים בעקבות הדבר הזה, לפחות לנסות להציע לחברת הכנסת זנדברג 2 תיקונים. אם הוועדה המחוזית דוחה את הצעת התכנית, אז ברור שהסמכויות יישללו. זה אומר שהוועדה המחוזית - -

זה לא קיים כבר עכשיו?

לא, רק אם הוועדה המחוזית דוחה את התכנית.

זה ברור.

איך זה ברור? הסעיף של (א) זה לגבי הוגשה או לא הוגשה. אם הוגשה התכנית בזה נקנית הסמכות.

ברור שאם היא דוחה היא לא על השולחן.

הצעתי השנייה הייתה שבתכנית מהסוג הזה תהיה חובה על הרשות המקומית או על הוועדה המקומית להעביר את התכנית למועצה הארצית אם הוועדה המחוזית לא עומדת בלוח הזמנים.
את סעיף קטן (ה) אנחנו מציעים כדי ליצור ודאות תכנונית ולהבטיח כך שיהיה ברור באיזה מועדים אנחנו מדברים. נוסיף ברישה של סעיף קטן (ה), שהמועד הקובע לעניין מתי הוועדה המקומית קונה סמכות או שאינה קונה סמכות הוא מועד הגשתה של התכנית. מועד הגשת התכנית זה המועד הקובע לעניין קניית הסמכות.
בפסקה (5)(ב) אנחנו מציעים להוסיף, לבקשת יושבת-ראש הוועדה, סמכות מגבילה של הוועדה המחוזית לדון בתכניות שעניינן 100 יחידות בהישג יד בנוסף לדיון בתכניות שעניינן 400 יחידות דיור כמו שמוצע כאן. הקביעה של שר הפנים בפסקה (ו) של פסקה (5) תתפרסם ברשומות, כי זה המצב היחיד שבו אפשר. לגבי הגופים הציבוריים אנחנו מציעים להוסיף גוף שהוכר לצורך התוספת הרביעית כגוף שמוסמך לעשות בו שימור בתכניות לשימור, קרי המועצה לשימור אתרים שתוכל להגיש תכניות לוועדה המחוזית לנושא של שימור אתרים. בפסקה (7) אנחנו מציעים שאפשר יהיה לשנות את התכניות לצורכי ציבור אם הוועדה המחוזית קבעה בתכנית שאפשר לשנות, כמו שהיא קובעת לגבי סעיף קטן (א2) בהצעת הממשלה מה הוא המתחם להתחדשות עירונית. פרט (8) ופרט (7) (ג) מדבר על כך שהסמכות חייבת להיות מותנית בכך שהתנאים שמוסיפה הוועדה המקומית אינם מכבידים על הבנייה. זה סעיף שאינו ברור לחלוטין. כאשר אנחנו עוסקים בענייני סמכות הדברים צריכים להיות ברורים וחד-משמעיים. השאלה מה הדבר שמכביד על הבנייה ומה לא מכביד על הבנייה זאת שאלה לא פשוטה שעלולות להיות בה מחלוקות קשות ביותר.

כל הסעיף לא פשוט.

כל הסעיף לא פשוט, לכן איפה שאפשר לפשט אנחנו מציעים לפשט. פה אנחנו מציעים שהממשלה תציע תנאי שהוא יותר ברור וחד משמעי, כי השאלה של מה זו הכבדה על המדינה תהיה שאלה שתישאר בוויכוחים


בפסקה (9) אנחנו מציעים שגם בתכניות לפינוי בינוי וגם בתכניות לשימור תוכל הוועדה המחוזית לקבוע שלא ניתן לשנותן במסגרת תכניות מיתאר מקומיות. לעיתים מבנים לשימור הם מבנים שיש להם חשיבות לאומית, לא רק מקומית, ורצוי לאפשר לוועדה המחוזית לשריין את אותן הוראות שקשורות לשימורם של אותם נכסים לאומיים, כמו למשל בית פרומין שבו הוועדה המקומית רצתה להקים מגדל פאר בגובה רב. המחוזית רק הפקידה. אנחנו מציעים להוסיף הבהרה שתבהיר את מעמדן של התכניות זו מול זו.

הוספת סעיף 129א. אחרי סעיף 129 יבוא: תכנית בסמכות ועדה מחוזית. 129א תכנית בסמכות ועדה מחוזית שאושרה אחרי יום תחילתו של חוק זה, שהיא אחת מאלה, כוחה יפה מתכנית בסמכות ועדה מקומית, אלא אם נאמר אחרת בה; (1) תכנית למיתקן ביטחוני; (2) תכנית כמפורט בסעיף 62א(ה)(5)(א) עד (ו).

אנחנו את הדיון ממשיכים בפעם הבאה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:30.>
01/04/2014

11:51