PAGE
2
הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
15/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 26>
מישיבת הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
יום רביעי, ז' בשבט התשע"ד (08 בינואר 2014), שעה 9:30

<מדיניות רשות ההגירה כלפי מבקשי המקלט וההשלכות על המגזר העסקי.>

חברי הוועדה: >
מיכל רוזין – היו"ר
שמעון סולומון

איילת שקד

>
יוסי אדלשטיין - מנהל אגף לזרים, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול

סיגלית זהר - הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

מירב שמואלי - משרד המשפטים

לידיה רבינוביץ - נציבות הפליטים של האו"ם

יארה איוב - נציבות הפליטים של האו"ם

אורית מרום - רכזת פעילות ציבורית, ארגון א.ס.ף

סיגל רוזן - מוקד סיוע לעובדים זרים

יואב בכר - סמנכ"ל משאבי אנוש, התאחדות המלונות

יצחק גורביץ - סמנכ"ל כספים וכלכלה, התאחדות הקבלנים

יסמין קונפינו - מנהלת המקלטים, פורום מנהלות המקלטים

מוסא עבדולאי - מבקשי מקלט

זמרת רדאי - מבקשי מקלט

סיום פילימון - מבקשי מקלט

טקלה גבריהיווט - מבקשי מקלט

דומוז דוויט - מבקשי מקלט

מוחמד עבדאללה יעקב אבדול - מבקשי מקלט

חסן ריחאמה - מבקשי מקלט

אנור סולמן - מבקשי מקלט

מולגטה טומוזגי - מבקשי מקלט

שי ברמן - איגוד המסעדות הברים ובתי הקפה

איתי עצמון

בת שבע פנחסוב

אתי בן-שמחון
<מדיניות רשות ההגירה כלפי מבקשי המקלט וההשלכות על המגזר העסקי>

בוקר טוב לכולם, וברוכים הבאים, אני רוצה בבוקר הזה להתחיל דווקא בנימה אופטימית עם שתי ברכות. אחת ברכה לרוז, שזכתה אתמול "באקס פקטור", כולנו שמחים. אנחנו גם נזמין אותה פה לחגוג אתנו ולברך. אני חושבת וכמו שאני תמיד אומרת, כאורחים שלנו הם חלק מההוויה הישראלית, וגם כנראה התרבות שלהם היא חלק מאתנו. אנחנו נזמין אותם גם להציג את התרבות שלהם ולחגוג איתם.
אני גם רוצה לברך את החלטת שר הפנים שעוד נדון בה כאן, הייתה אמורה להיות ישיבה ביום שני זה עם סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום בדיוק בנושא הזה, בצר לנו, בגלל ההלוויה של שרון נדחתה הישיבה. לנושא הסיעוד והנושא של הלבנת או הכשרת כל אותם 5,000 שזעקנו פה חברי הכנסת שתקועים בוועדת חריגים ההומניטרית, והוחלט את כולם לאשר, כך שאנחנו שמחים על כך. אנחנו כמובן בדיונים אצלנו נבדוק מה הולך להיות הלאה, כל פעם עושים מין יישור קו, אבל מה יקרה עם אלה שהצטברו הלאה? יוסי, גם על זה אנחנו נדון בהמשך, זו החלטה מבורכת, וכשצריך לברך, אנחנו גם מברכים כאן.

אנחנו מתכנסים היום בעקבות שלושה שבועות לא פשוטים, לא קלים, שבהם מצד אחד ראינו הפגנת כוח מרשימה של מבקשי המקלט פה בישראל שיצאו לרחובות, ואמרו תראו אותנו אנחנו בני אדם, אל תתעלמו מאתנו, תקשיבו לנו, תשמעו את הקול שלנו. אני שמחה לומר שאני מאוד התרגשתי, ואפילו במידה מסוימת לקחנו צעד אחורה, ונתנו לכם את הבמה, וזה היה חשוב והיה נכון. חשוב שאנחנו יושבים פה היום ונשמע מה שקורה בעצם בשלושה תחומים.
אני רוצה להגיד שוב עד כמה אני מוחה על העובדה ששבוע שעבר יושב ראש הכנסת סירב להכניס אתכם, רובכם יושבים כאן, להכניס אתכם כאן לכנסת, להיפגש עם חברי כנסת מהקואליציה ואופוזיציה, ימין ושמאל. היו אתנו גם חברי כנסת, כמובן דב חנין ומירב מיכאלי, אבל גם איילת שקד ושמעון אוחיון, וכל אחד בעמדתו, וזה מה שמיוחד בדמוקרטיה הישראלית, וכל אחד בתפיסת עולמו יכולים לשבת ביחד ולכעוס, ולריב ולהתווכח, אבל זו הסגולה הכול כך ייחודית לדמוקרטיה שאפשר לדבר. אנחנו כולנו אנשים, גם אם אנחנו לא מסכימים, גם אם באותו רגע מה שאתה אומר לי נשמע לי הדבר הכי נורא בעולם, אני עדיין צריכה להקשיב לך.

הניסיונות, לצערי הרב, של הכנסת הזאת בשנה האחרונה לדחוק החוצה קבוצות אוכלוסייה שלא יביעו את עמדתם, לא ישמיעו את קולם זה רק פוגע, כי בסופו של דבר הדמוקרטיה שלנו מספיק חזקה, מספיק חסינה לשמוע את כולם, לשמוע ביקורת, ואז לענות עליה.


אנחנו ננסה לדבר על כמה דברים היום. קודם כל אני מיידעת אתכם שגם בגלל אירועי השבוע, הסיור שהיה אמור להתקיים לחולות ביום ראשון האחרון יקרה בעוד שבועיים, יום ראשון בעוד שבועיים, שם אנחנו באמת נעלה חלק גדול מהטענות שהועברו אלינו לאחרונה על המצב במתקן חולות, מצב קשה ביותר גם רפואי, גם תזונה, גם תנאי מחיה, אנחנו בהחלט נדון בדברים האלה סביב הביקור שלנו, נראה בעיניים ואז נגיד את עמדתנו ואת הביקורת שיש לנו.


אנחנו כן רוצים לדבר היום, קודם כל לשמוע באמת אתכם, באתם לכאן, אני רוצה שתשמיעו את הדברים שלכם, תגידו את העמדה שלכם, זה חשוב מאוד. אנחנו רוצים לשמוע גם את עמדת המעסיקים שהיו הנפגעים העיקריים אולי מאותה שביתה, ויש להם בהחלט מה להגיד. אזרחי ישראל שבסך הכול באמת רוצים להתפרנס בכבוד, אני חושבת שיחס של הממשלה אליהם כאילו הם בכיינים והם פוגעים במשק הישראלי, וכל הטענות תעסיקו ישראלים ותשלמו יותר, ותפסיקו לנצל עובדים, אני חושבת שהיו טענות לא ראויות, לא נכונות, פוגעניות, גם הם כאן כדי להשמיע את דבריהם, אני חושבת שזה חשוב מאוד.
אנחנו כמובן נדבר גם על המעצרים שמתקיימים בקצב גבוה בשבועות האחרונים, נשמע את זה מנציג רשות ההגירה לגבי מה הכוונות האלה. נדבר גם על תופעה חשובה שקורית בימים אלה, שעוצרים גברים בעלי משפחות ומשאירים נשים עם ילדים לבד, ללא פרנסה, מה שנופל נטל נוסף שוב על הרווחה, בעיקר בדרום תל אביב ובתל אביב, נדבר גם על זה. בשעה שתים עשרה בצהריים יוצאת בתל אביב הפגנה של אימהות וילדים, גם זה חשוב להזכיר פה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)
שמי גבריהיווט טקלה ואני מאריתריאה. ברצוני קודם כל להודות לגבירתי היו"ר, מיכל רוזין, על ההזדמנות שניתנה לי כאן, מה שלעולם לא הייתי מקבל במדינה שלי. אני כאן, על מנת להביא בפניכם את הכאב שאנו האריתראים מרגישים, בעקבות טענת ממשלת ישראל שהסיבה שהביאה אותנו לכאן היא כסף ומקום עבודה, דבר שהוא לא נכון. ממשלת ישראל יודעת ומכירה את סבלם של האריתראים שאף אחד מהם לא הגיע הנה לצורך עבודה. אף אחד לא יגיע לצרכי עבודה, כדי לברוח מאריתריאה אתה צריך לחצות את סיני ולעבור שם מסע של עינויים, אונס ואפילו מוות ועוד לשלם בין 30,000 ל- 40,000 דולר כדי לקבל אישור מעבר שאולי יציל את חייך.

אחרי כל הסבל הזה שהאנשים האלה עוברים, הם מועברים לטיפול בבתי חולים בישראל ואני מכיר אנשים שפונו על ידי מסוקים של צה"ל לטיפול בבתי חולים בישראל אבל אני מתבייש כאשר שרי הממשלה ואפילו ראש הממשלה, אומרים שכל האריתראים הגיעו לכאן רק כדי להרוויח כסף.
כל העולם מכיר בעובדה, שבאריתריאה קיימת בעייה הומניטרית קשה עם הפרה על זכויות אדם, דבר שמקנה הגנה לכל התושבים הנמלטים משם. בארצות הברית נקלטים 85% מהפליטים ובמדינות אירופה נקלטים 70% מהפליטים ומדובר במדינות דמוקרטיות בדיוק כמו ישראל.

אבל חייבים להגיד שעדיין לארצות הברית מגיעים מספרים הרבה יותר נמוכים מאשר לאירופה ולישראל, אבל בהחלט התפיסה בעולם, העמדה הרשמית היא שאריתריאה הוכרה על ידי האו"ם כמדינה של אסון הומניטרי, ולכן, רוב מי שמגיע, כמו שאנחנו רואים במספרים מאוד גדולים מאריתריאה מוכר כפליט.

קשה מאוד לשמוע, שהממשלה קוראת לנו מהגרי עבודה שבאו לשם הכסף, דבר שהוא לא נכון, מה עוד שזה נאמר מבלי לשמוע ולדעת מהו הסיפור שלנו. לכן, אנו מבקשים מממשלת ישראל, לבדוק כל אחד בצורה אינדיבידואלית, עם שקיפות התואמת את הסטנדרט הבינלאומי. לדברי שר הפנים, נבדקו 1,800 בקשות למקלט במתקן "סהרונים", שזו לא בדיקה הוגנת מאחר והיו צריכים לבדוק את כל הבקשות ולמרות שעל פי החוק הם היו אמורים לתשאל את כל מבקשי המקלט תוך שלושה חודשים ולהגיע לכלל החלטה בתום תשעה חודשים, הם לא עשו כך. אפילו כעת, כשיש גם החלטת שופט, שר הפנים מיהר לקבל החלטה, עם אותם הנימוקים.
שרתתי בצבא אריתריאה ויש הבדל גדול בין הצבא באריתריאה לצבא בישראל. בישראל, החיילים בישראל מקבלים יחס שווה לכל אזרח אחר, באריתריאה מתייחסים לחיילים כמו אל עבדים, הם מנוצלים על ידי המפקדים הרואים בהם כמשרתים שלהם ומשפילים אותם. כמובן שזה מביא לאלימות קשה ויש אנשים החיים במחתרת מחוץ לשלטון החוק. הסיבות האלה גרמו לנו לעזוב ולבקש מקלט בישראל ואנו מבקשים שממשלת ישראל תבדוק, תקשיב ותיתן לאנשים אלה את ההזדמנות להיות כאן. כאשר אומרים עלינו דברים כאלה, קיימת בנו תחושה שמפלים אותנו.
סיימתי את האוניברסיטה בשנת 2001 ובאותו זמן נהגתי לבטא את דעותיי הפוליטיות, כמו שעשו פוליטיקאים רבים אחרים שביקשו רפורמה מהממשלה אבל אלה נעלמו לפני 12 שנה ועד היום משפחותיהם לא יודעות מה עלה בגורלם. אותי רדפו ואף נכלאתי לתקופה ארוכה, לבסוף לקחו אותי לצבא שם במשך שלוש שנים הוכיתי והושפלתי, לא רק אני אלא כל הסטודנטים שהיו איתי באוניברסיטה באותה תקופה.
לא עזבתי את אריתריאה כדי לבוא לישראל, המטרה שלי היתה להגיע לאתיופיה ולהישאר שם כדי להציל את חיי. הייתי פליט באתיופיה, אבל, בגלל המלחמה הקיימת בין שתי המדינות נאלצתי לצאת משם, כי גם שם לא הייתי בטוח וכך הגעתי לסודן. אני חייב לומר, שאני לא מתחרט שאני נמצא כאן, באדמת קודש זו, אני מרגיש בר מזל שנשארתי בחיים.
אני נמצא כאן כבר שש שנים, כל האנשים שהגיעו לאמריקה בשנת 2006 כבר מצאו שם את מקומם ואני עדיין כאן ועדיין קוראים לנו "מסתננים" אבל כעת אנו מגיעים לעבודה כבני אדם.
ברצוני להעביר מכאן את המסר לממשלת ישראל, לחשוב על כך, אנו גם לא מבקשים להישאר כאן לתמיד, אנו מבקשים ממשלת ישראל ותושבי ישראל להגן עלינו עד שהעניינים במדינתנו יירגעו ונוכל לחזור לחיות שם.

תודה רבה לכם.

אגיד בקצרה, אני חושבת שרובנו הבנו. הוא בא מאריתריאה, הוא כובל על כך שכל הזמן הממשלה אומרת שהם באו לכאן רק בשביל כסף, רק בשביל להתפרנס. הם עברו דרך קשה בסיני, עינויים, הם היו צריכים לשלם עשרות אלפי דולרים. יש להם הגנה בינלאומית למי שמגיע מאריתריאה, וכל העולם 70% באירופה מוכרים כפליטים מתוך האריתראים, ובארצות הברית כ-85%. הוא אומר, עזבתי להציל את חיי וקוראים לנו מסתננים זה פוגע בנו כבני אדם. הוא סיפר על איך הוא למד באוניברסיטה, ומתוך הפעילות הפוליטית שם, בעצם עצרו אותו, גייסו אותו לצבא על מנת להשפיל אותו, לבזות אותו, ושהמצב שם מאוד קשה ולכן הם עוזבים. תודה רבה.

גברתי יושבת ראש הוועדה, נציגי הארגונים ההומניטריים, תודה שהזמנתם אותנו לכנסת כדי לדון כלפי מצב שלנו.
אני ג'ייקוב בארי, אני פליט מדרפור, נולדתי בדרפור, וגם גדלתי שם. אני באתי לארץ לפני 6 שנים, אני כבר כאן, ואני רוצה לספר על המצב שם, וגם על המצב שבו אנו חיים פה.

כאחד מנציגי פליטים ומבקשי המקלט בישראל וכפליט מדרפור, וכאחד מניצולי רצח העם בדרפור, באתי לישראל כדי להציל את החיים שלי ושל המשפחות שלנו שעדיין נמצאים במחנה פליטים בדרפור. כל יום בדרפור, הרי הנובה ונילו כחולס נרצחים המון אנשים, נשים וילדים, על ידי צבא סודני, כי ממשלת סודן הודיעה שהיא רוצה להשמיד כל אזרחי המקומות האלה, אזרחים של דרפור, הרי נובה ונילו כחולס, לכן כחלק מהאנשים האלה, שאנחנו מדרפור וגם מנילו כחולס, והרי נובה, אנחנו לא יכולים לחזור לסודן כי זה סכנת חיים כאילו, זה מוות אם אנחנו נחזור לסודן.

לפני כמה ימים ממשלת ישראל החליטה לשים אותנו לכלא, לשמוע מילה כלא, אני בכלל לא יכול לישון בלילה כי זה דיכאון, כי אני חושב כל הזמן מה זה אומר כלא, ולמה הוא רוצה לשים אותי בכלא, בגלל שאני רק באתי לארץ ישראל. אני יודע שהמלה כלא זה רק לפושעים, מישהו שעשה פשע הוא אמור להיות בכלא.

אנחנו לא באנו לפה כדי לעשות פשע בארץ ישראל, אנחנו באנו לפה כי אין לנו איפה ללכת, ואנחנו כפליטים מדרפור וגם מערי נובה ונילו כחולס, אנחנו מוכרים על ידי מצבים בינלאומיים שאי אפשר להחזיר מישהו שברח מהמלחמה או רצח עם שעדיין נמשך בדרפור.
כאשר היינו במצרים, גם ביקשנו מקלט ממצרים, אבל לא קיבלנו שם מעמד, קיבלנו עונש. העונש היה ב-2005, עשינו הפגנות כמו שאנחנו עושים פה. אז המשטרה של מצרים תקפו אותנו, הרבה מאיתנו נרצחו ונפצעו, ואז משם לא הייתה לנו החלטה להיות שם, לכן אנחנו ברחנו ובאנו לפה כדי להגן על עצמנו. כאשר באנו לארץ, מצאנו את עצמנו תקועים, אנחנו לא מקבלים מעמד פליט, ולא מוכרים על ידי ממשלת ישראל, לא מכירים בנו כפליטים, אלא רק מגדיר אותנו כאנשים שבאו לעבוד, ורוצים להתפרנס.
אנחנו רוצים ממשלת ישראל שיטפלו במצב שלנו. קודם כל אנחנו רוצים ביטול החלטה שעשוי לשים אותנו במדבר שאף בן אדם בעולם לא יכול להיות בתנאים כאלו. להיות במדבר זה שאתה לא יכול לצאת משם, לשים אותך כפליט במדבר, אנחנו לא מוכנים לזה. מבקשים להכיר אותנו כמבקשי מקלט וכפליטים במדינת ישראל עד שיגיע שלום במדינות שלנו.

אנחנו רוצים לחזור למדינה שלנו, אבל בינתיים אנחנו לא יכולים בכלל, כי יש שם מלחמה, יש רצח עם, יש דיקטטורה שאנחנו לא יכולים ללכת לשם. גם להכיר בזכויות של כל אחד מאיתנו כפליטים על פי אמנה בינלאומית. לבדוק בקשות שלנו בגלל שאנחנו פליטים, המדינה חייבת לבדוק את הבקשות של כל אחד בנפרד. להדגיש ולהגיד, בסדר, הבן אדם הזה מוגדר כפליט או לא פליט, אבל אי אפשר לקרוא לאנשים שהם כאילו רק עובדים זרים, הם רוצים להתפרנס, בלי לדעת מה הסיפור של הבן אדם, ומה המעמד של הבן אדם הזה.

אנחנו לא רוצים להיות בדרום תל אביב, בכלל לא. אנחנו לא רוצים להשפיע על אנשים שהם נמצאים בדרום תל אביב. אנחנו גם יחד איתם רוצים פתרון אמיתי לבעיה הזאת. אם יש סיכוי, הממשלה חייבת לפזר את האנשים לערים שונים, במקום להכיל אותם, או במקום להשאיר אותם בדרום תל אביב. כל היום אנחנו חושבים שהאנשים האלה הם בדרום תל אביב, אז למה אנחנו בדרום תל אביב? אנחנו לא רוצים להיות שם, אבל מתי שאנחנו יצאנו מהכלא, אף אחד לא אמר לנו איפה ללכת. הם אומרים לך הביתה, אז אנחנו לא יודעים איפה הבית. אנחנו באים לתחנה מרכזית ויושבים שם, ואין אף אחד שמקשיב לך ואומר לך, אתה לא אמור להיות פה, אתה אמור להיות במקום כזה.

זה המצב בדרום תל אביב שאנשים נמצאים שם. דרך אגב, מבקשים ממשלת ישראל וגם מחברי הכנסת, שאם ממשלת ישראל לא יכולה לטפל במצב שלנו, אז תפתחו לנו את הדלת למקומות אחרים, למדינות שיוכלו לקבל אותנו. כי להחליט שאנשים פליטים שמוכרים על ידי האו"ם, לתת לנו הזדמנות לנו להיות במקומות אחרים. אבל פה בישראל הם לא נותנים לך ללכת לאף מקום, אך ורק אם אתה רוצה לחזור לסודן. אנחנו לא רוצים לחזור לסודן, בכלל לא, כי איך אנחנו יכולים לחזור לגיהינום? שם זה גיהינום. אנשים חיים במחנה פליטים, חיים בבתי סוהר, אז כל החיים שלנו אנחנו היינו בבתי סוהר, ועדיין פה אנחנו לא רוצים להיות שוב בכלא. מבחינתי, זה השמדה של העם כולו. אמא שלי עכשיו במחנה פליטים בדרפור, ואני גם אהיה בכלא, אז מה המצב? אנחנו לא יודעים איפה ללכת. לכן, אנחנו מבקשים לעזור לנו ולהכיר בנו כפליטים.

תודה ג'ייקוב. מספרים לנו כל הזמן על חזרה מרצון, שהמספרים עולים, כמובן זה חזרה מייאוש, אבל מה קרה עם אלה שכן חזרו בשנתיים, שלוש האחרונים - מה קרה עם אלה שחזרו לדרום סודן?

זאת שאלה טובה. קודם כל אנשים שהם חוזרים, שהממשלה אומרת שהם חוזרים מרצון, אנחנו לא חושבים שזה רצון. איך בן אדם יכול לחיות פה כשקוראים לך ברחובות אתה סרטן, אתה כושי, אתה לא בן אדם בכלל. גם ממשלת ישראל לוחצת על כפתור אדום לאנשים, ואומרת, אתם תהיו בכלא. איך אנחנו יכולים לחיות כך? אנשים שחוזרים לשם, לא חוזרים מרצונם, הם אמורים להיות פה, כי הם לא יכולים לחיות יותר, לא רוצים לסבול מהטראומה הזאת שאנחנו חיים בו, לא רוצים להיות במצב אנוש.

היה לכם קשר עם מי שחזר, אתה יודע מה קורה?

כן, אנשים שחזרו כרגע עכשיו הם יוצאים למקומות אחרים, כי אי אפשר להיות שם. אז אתה בכלא או כאילו הורגים אותך, לכן אנחנו לא יכולים לחזור לשם בכלל.

אותה שאלה לגבי אריתראים שחזרו לאריתריאה, אתם יודעים מה קורה איתם?

אני לא יודע בדיוק, אבל, אני יודע מה מתרחש בין כתלי מתקן הכליאה "סהרונים" והלחץ הפסיכולוגי המופעל שם. אנשים אלה ידעו שאין להם אפשרות להשתחרר משם והם עתידים להישאר כלואים שם לאורך שנים, מה שגורם להם להיות מתוסכלים ועל סף הייאוש. אני יודע שיש אנשים שחשבו שעדיף להם המוות, אפילו אם זה על אדמת אריתריאה והם חזרו לשם. ממה שידוע לי, כאשר הם חזרו לשם הם נעצרו לחקירה למשך שלושה ימים אבל אני לא יודע מה קרה איתם לאחר מכן. גם אם נחזור לאריתריאה, עדיין שולט שם המשטר הצבאי שקובע את כל החוקים והוא יכול להראות שכביכול אין שום בעייה באריתריאה, אבל לאחר מכן הם כבר ימצאו את הדרך להחזיר אותך לצבא ולכלא.

אנחנו נחזור לעוד סיפורים ועדויות.
סיגל, אולי תעדכני אותנו מה קורה בשבועות האחרונים סביב השביתה, סביב המעצרים, שינוי המדיניות, אפשר לקרוא לזה ככה, של משרד הפנים מאז החוק החדש, החוק למניעת הסתננות החדש, והקמת מתקן חולות.

אני חושבת שאולי כדאי להתחיל במה שנראה שנשכח, וזה השביתה, שביתת הרעב של הכלואים בסהרונים. המספר הגיע לכמה מאות שובתים שהתחילו את השביתה יחד עם הצעדות והשביתות שהתחילו ביום ראשון שעבר. ממה שידוע לנו, מנהיגי השביתה הופרדו משאר השובתים, הועברו לבית כלא פלילי בבאר שבע, הופרדו אחד מהשני, כלואים בבידוד, אחר כך הועברו עם אסירים ישראלים פליליים, שזה בניגוד לחוק. לא ניתן להם לצאת לחצר, אין להם גישה לטלפון, אחת הפעילות שלנו הצליחה לפגוש אותם רק בזכות הדיונים של בית הדין, שאז ניתן היה לפגוש אותם. נכון לאתמול נותרו רק 100 שובתי רעב בסהרונים, אנשים מרגישים מיואשים, גם אין להם קשר עם השובתים האחרים אז הם לא יכולים לדעת אם בכלל יש עוד שובתים מלבדם. מצבם מאוד קשה. חשוב לציין שמדובר באותם אנשים שיצאו לצעדת החופש, שהם היו הראשונים שבכלל גרמו לכל גל השביתות האלה.

לכמה זמן הם נשפטו בסהרונים, הרי הם חזרו אחרי שעצרו אותם בירושלים, נערך להם שימוע, יוסי, אולי אתה תגיד לנו. נערך שימוע לאותם אלה שעצרו בירושלים, לכמה זמן רובם נשפטו?

3 חודשים, תוך 48 שעות.

3 חודשים בסהרונים, וחלק הוחזרו למתקן חולות, אלה שלא היו ה-48 שעות.

אני רוצה להתייחס למה שקורה בימים האחרונים, אין מלה אחרת לתאר את זה, חוץ ממצוד אחרי מבקשי מקלט ברחבי הערים כולם. אנשים גם בעלי אשרות תקיפות, הפקחים קורעים את האשרות שלהם, לוקחים אותם לשימוע, ומוציאים להם הזמנות, הוראות שהייה לחולות. נמסר פה, וזה היה מאוד מעודד, רשות ההגירה מסרה לתקשורת עוד ב-29 לדצמבר שהם לא ייקחו אבות לילדים, מאחר והחוק החדש אינו מאפשר שהייה של נשים וילדים בחולות.

כתוב בפירוש, משפחות נשים וילדים, ניסינו לכסות הכול ותמיד יש פרצות.

לצערנו, אבות רבים קיבלו הזמנות, הוראות שהייה לחולות, חלקם אמורים להיכנס כבר ב-26 לחודש. המאמצים שעושים ארגוני זכויות האדם בימים האחרונים, מבטל את הוראות השהייה לאותם אבות עלו בתוהו, וזה בגלל מדיניותו של משרד הפנים שלא לתת לאבות זרים בישראל שלא לרשום את שמותיהם בתעודות הלידה של הילדים. כתוצאה ממדיניות משרד הפנים, תעודות הלידה של הילדים שנולדו בישראל רק האמהות רשומות, והתוצאה היא שהיום אנחנו מגיעים מדי יום למשרד הפנים עם אבות שמחזיקים בתעודת לידה עם שם האם, ולא יכולים להוכיח על פי מסמכי מדינת ישראל שהם אבות.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, כדי להפציר במשרד הפנים לקבל הוכחות אחרות לאבהות. יש עוד דרכים, רוב האבות רובם ככולם הם נוצרים, הילדים עוברים הטבלה. בתעודות ההטבלה מהכנסיות מצוין השם של האב, האם והילד. הילדים שהולכים לגנים, הגננת מכירה את האב שמביא את הילד, מחזיר אותו. יש עוד דרכים להתגבר על העניין הזה, ולא חייבים להיטפל דווקא לאותה תעודת לידה ששם האב לא מצוין בה בגלל שמשרד הפנים מנע כל השנים בעד האב להיות רשום בתעודת הלידה של בנו. תודה רבה.

אני רוצה לשמוע מהמעסיקים, אנחנו נגיע ליוסי, רשמתי לי רשימה ארוכה של שאלות, ואני בטוחה שליוסי יש חלק מהתשובות לפחות. אנחנו גם נרצה לשמוע מעורכת הדין יסמין קונפינו.

אני רוצה לפנות אליכם המעסיקים. אתם ספגתם את הנזק הגדול ביותר מהשביתה הזאת, ולמרות זאת, תמכתם והבעתם תמיכה בתקשורת, בהפגנות, ובבקשתם של מבקשי המקלט, ועל כך ספגתם ביקורת נוספת ואפילו מעליבה ופוגעת, אני אשמח לשמוע אתכם.
נתחיל איתך, שי ברמן, ספר לנו עליך.

מנכ"ל איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה. משפט קצר להתייחסות לדברים של סיגל. אני שמעתי בימים האחרונים עשרות מקרים של הורים לילדים שפנו אלי מעסיקים ורוצים לעזור להם, ושאלו אותי איך זה, איזה עורך דין, איך אפשר, אנשים ממש כואב להם לראות את המשפחה נקרעת.

אבל אני פה כדי לדבר על המצוקה שלנו. תעשיית המסעדות היא תעשייה שמעסיקה כ-150 אלף ישראלים, מחזור מצרפי של בערך 10 מיליארד שקל בשנה. החשיבות של התעשייה שלנו לתעשיית התיירות בכללותה היא לא מוטלת בספק. אנחנו חלק מהחדשנות ומהראייה של המדינה שלנו כאיזושהי אטרקציה תיירותית, ונדבך מרכזי מתעשיית התיירות.
כפי שאמרתי קודם, אני נמצא פה ממניעים אגואיסטיים לגמרי. אני לא מתיימר להיות אביר לוחם זכויות אדם וחופש של עובדים שלנו, למרות שאנחנו מעריכים אותם, ומכבדים אותם, ואנחנו חושבים שהם אנשים טובים ועובדים טובים, ועושים את עבודתם נאמנה. אנחנו פשוט זקוקים להם, אין לנו עסקים בלעדיהם. אנחנו מעסיקים להערכתי מעל 10 אלפים פליטים, מבקשי מקלט, מסתננים, תקראו להם איך שאתם רוצים. אין לנו תחליף, אין מישהו אחר שיעשה את העבודה הזאת. האמירה כאילו שהם לוקחים עבודה של ישראלים היא אמירה של אנשים שמנותקים מהמציאות. אין פה עניין של ישראלים לא עובדים בעבודות ניקיון. ישראלים לא עובדים בעבודות האלה, מכיוון שהתדמית שלהם היא לא טובה, ומכיוון שזה עבודה מאוד קשה, כמו שהם לא עובדים בחקלאות, והם לא עובדים בבניין, זה לא עניין של כסף.
אני הצעתי בכלי התקשורת, ופתחנו ערוץ מיוחד כדי למצוא עובדים בשכר של 8,000, ו-9,000 שקל ברוטו. לא היו אלינו פניות, פניות ממש בודדות לעבודה לישראלים אצלנו במסעדות ובעבודות נקיון, לכן, אנחנו צריכים אותם. התחליף היחיד שאני יכול לחשוב עליו שאנחנו כבר רואים את זה קורה, זה כניסה של מאות שב"חים לתל אביב בעיקר. אנחנו בדיוק בימים האלה - אתמול קראתי בעיתון כתב אישום נגד אותה מסעדה בבת ים שהכניס שב"ח נגד החוק, והרצח הטרגי של החייל תומר חזן. אני חושב שמשרד הפנים ורשות ההגירה, והמדינה עשתה את המהלך הזה בחופזה. היא לא חשבה קדימה, היא לא חשבה על הצורך שלנו באותם עובדים. היא לא חשבה איך פותרים את הבעיה, אם לא רוצים לתת להם לעבוד, בסדר, מי התחליף? התחליף הוא שב"חים, שלא התבלבלו, לא אדון גדעון סער שיבוא ויגיד לנו שאנחנו בכיינים, וקוטרים, והכול טוב ויפה. הוא לא חשב שני צעדים קדימה, הוא לא חשב מי יחליף את אותם אנשים, ואנחנו בלעדיהם אין לנו עסק.
צריך להבין את זה, אין לנו עסקים בלי אותם מבקשי מקלט. מדובר פה ב-10 אלפים עובדים שאנחנו לא יודעים מאיפה להביא אותם, חד משמעית. אף אחד לא יחליף אותם, לא ינחתו פה פתאום 10 אלפים עובדי נקיון, ותיכף ידבר פה יואב בכר, מהתאחדות בתי המלון, אני לא יודע, אני מעריך שמעסיק 5,000 או 4,000 עובדים, אין לו מאיפה להביא אותם, זה משהו שהמדינה לא חשבה עליו וחבל.
אנחנו מאוד מבקשים ודורשים שאותם אנשים שיש להם מקום עבודה, לאפשר להם להמשיך לעבוד. זה לא ייתכן, אנחנו גם מכירים אותם, אנחנו יודעים שהאנשים האלה גם לא יעזבו, זו הערכה שלי. הערכה של הרבה אנשים אצלנו בתחום, שאנחנו מדברים עם העובדים שלנו, עם חלק מאיתנו, אנחנו משוחחים איתם, אנחנו שומעים לאן הם אמורים לחזור, ואנחנו יודעים שהם לא יחזרו לשם, הם לא יחזרו כי אין להם לאן לחזור, לכן תנו להם לפחות לעבוד לאלה שיש להם עבודה. תודה רבה.

תודה רבה.

יואב בכר, בבקשה. ספר לנו מה קורה, שמענו את הזעקה בקרב המלונאים, בעיקר מאילת.

אני מהתאחדות המלונות - מלה על הענף. קודם כל בתיירות בארץ יש 200 אלף עובדים, בענף המלונאות נקודתית יש מעל 35 אלף. המלונות פזורים בכל הארץ, אפשר לומר אפילו שכמעט רוב המלונות, או חלק גדול מהמלונות נמצאים בפריפריה. רוב העובדים של המלונות הם עובדים שגרים בפריפריה, כי גם אפילו בתל אביב לפעמים חסר עובדים, ומביאים אותם בהסעות גם ממקומות של פריפריה, אנחנו מעסיקים, וכמובן רוב העובדים הם עובדים ישראלים. פה לפעמים מתבלבלים, כי אומרים שכביכול מדברים על מספרים, ומתבלבלים, ובסך הכול רוב העובדים הם עובדים ישראלים. רובם גרים בפריפריה, ואני אגלה לכם נתון מעניין, שרוב העובדים בענף שגרים בפריפריה, השכר הממוצע שלהם הוא מעל השכר הממוצע של אותו אזור. זאת אומרת, התרומה לתעסוקה שלנו היא גבוהה מאוד לעובדים ישראלים, זו נקודה חשובה.

נכון, יש תפקידים, בעיקר בתחום הנקיון, כשאני אומר נקיון, אני מדבר על נקיון חדרים, נקיון שטחים ציבוריים במלון, ונקיון מטבחים. שם, שי אמר, לא אחזור, אבל האמינו לי, זה לא רק עניין של כסף. זאת אומרת, לשים את היד בכיס, זה הרבה פעמים אמירות מאוד פופוליסטיות. אני כבר אומר לכם, אנחנו משלמים בתפקידים האלה יותר משכר מינימום, ולא מוצאים עובדים. אתם יודעים שהנתון של אבטלה היום במדינת ישראל, דיברו על 5.5% אפס אבטלה, רבותיי, ובטח בתפקידים האלה. יכול להיות שבעורכי דין וברואי חשבון יש אבטלה, אבל בתפקידי השרות ותפקידי הנקיון אין אבטלה. שמענו גם אמירות פופוליסטיות בשבועיים האחרונים שאמרו, מה היה לפני שהיו העובדים מבקשי המקלט? אני אומר לכם, באילת, למשל, היו לנו רשיונות לעובדים זרים.

ועכשיו אין לכם רשיונות?

אין לנו אפס רשיונות. מתי היה אפס רשיונות?

מה היה ב-2007?

חברת הכנסת איילת שקד, רק תדעי, שי ברמן מאיגוד המסעדות הבארים ובתי הקפה, דיבר על כך שמי שנכנס עכשיו זה שוהים בלתי חוקים פלסטיניים מכיוון שאין ואקום, אף פעם אין ואקום. כמו ששמענו מהחקלאים לפני שבוע, אין ואקום, ישראלים לא נכנסים לוואקום הזה.

ברור, אבל מה היה עד 2007?

אני אומר, וחבל שהשמיצו גם אותנו באמירות של מה היה קודם? איך הסתדרו קודם? גם מבלבלים עם עבודה מעודפת, כל מיני אמירות שמבלבלות. אני אדבר בקצרה.

כשמסמנים מטרה, מוצאים את כל הדרכים, את כל המלים. צריך לבדוק לעומק נתונים.

המסעדנות, אני מוכרח לומר חטפו קצת אש יותר מאיתנו. אני לא מוצא שיש מקום בענפים שתורמים לכלכלה, ושהרמה שלהם היא רמה גבוהה. חבר'ה, קולינריה כמו שיש היום בישראל, אין בחו"ל. אנחנו במקומות הראשונים, אז לבוא ולהשמיץ ולהגיד מי הם?

מה היה עד 2007?

היה רישיונות, אישורים לעובדים זרים. באילת היו בין 1,500, ובסוף זה ירד עד לכיוון ה-500. אז באו ואמרו לנו, זאת נקודה שאנחנו עד היום מצטערים עליה. אמרו לנו, תקשיבו, ב-2006, עוד מעט אנחנו הולכים להוריד גם את האישורים לבנייה ולחקלאות, אז בואו תהיו אתם ראשונים, בואו נעשה מבצע ביחד של תמריצים לעובדים ישראלים, ואמרנו להם, באמת, אם מורידים לכולם אז מה נגיד? בלאו הכי גם יורידו לנו, אז בואו נלך לזה. הלכנו לזה ביושר, התמריצים שהיו באותה תקופה באילת לעובדים ישראלים שיירדו, לא עשו את העבודה, לא ירדו ישראלים, אבל בשביל שלא ייראה שמישהו מסובב את המציאות, 3, 4, 5 חודשים אחרי הסיפור הזה, התחילו להגיע אותם מבקשי מקלט. אני אספר לכם גם כאן, הראשונים שפנו זה הצבא, פנה אלינו בבקשה שנכניס אותם לעבודה. אחר כך פנתה הממשלה, קראו לנו לישיבות במשרד הרווחה, השר הרצוג היה שר הרווחה, וביקשו מאתנו, תעזרו, תסייעו, תיקחו. כל זה היה.

אנחנו מנסים וניסינו, אני אומר לכם, במספרים האלה, אצלנו בסדרי הגודל, זה סדר גודל של כ-3000 עובדים במקצועות הנקיון. אני אומר בעיקר אילת וים המלח, כי אני לא בא ומבקש לתל אביב.

לפני זה היה לך היתרים מאיפה?

הגיעו עובדים מגאנה, ניגריה, בשלב מסוים מהודו. הגיעו לתקופות זמן, הגיעו בלי משפחות, עבדו מסודר, דרך אגב, כשאומרים לפעמים ירדו המספרים, אני יכול לספר לכם שאז הם עבדו במשרות כפולות, הם היו עובדים במלון מסוים בבוקר, והולכים לעבוד במקום אחר בערב, ולכן, בעצם הכפילות הזאת יצרה מצב שבפחות רשיונות היו עובדים.

אין בכלל היתרים לעובדים זרים – אפס.

אפס. זאת אפליה פעם אחת, אל מול החקלאות והבנייה. פעם שנייה אני אומר זה צורך. אנחנו לא באים, ותשימו לב, גם בחודש האחרון לא אמרנו מלה אחת נגד מדיניות כזאת או אחרת, יש ממשלה היא קובעת את המדיניות, אנחנו לא בעניין המדיניות. אבל, חברים, ביקשנו עובדים זרים, ביקשנו עובדים אולי שיבואו מירדן, זו גם אפשרות, אנחנו כתבנו מכתבים לכל השרים, ואנחנו מבקשים פגישות. אני מניח שבקרוב יהיו לנו פגישות גם עם שר הפנים, כמובן שר התיירות אתנו בעניין הזה.

היום יש לכם מהגרים מאפריקה.

כמה ימים לפני השביתה התחילו ההפניות לחולות, אז חלק מהאנשים שעלו לבקש הארכת אישור של ה-ס'2א5 הפנו אותם לחולות, זה התחיל איזושהי כבר מהומה ומבוכה, ואז התחילה השביתה. השביתה הזאת בהחלט פגעה, באילת ובים המלח זה אקוטי, רבותיי, אין למקומות האלה עורף אורבני, אין מאיפה להביא עובדים. או חלופות, או בינתיים, כל זמן שהמתמטיקה היא בצורה כזאת, אני יודע, אומרים 54 אלף בארץ, ו-3,300 מקומות בחולות, אז למה להרחיק כאלה שעובדים? חכו איתם, אם יהיה מענה נלך למענה, אם אין מענה, בואו נעבוד מסודר. תודה רבה.

אני רוצה להודות לחברת הכנסת איילת שקד שהצטרפה אלינו. אמרתי לפני שהגעת, שאת היית אחת מאלה מחברי הכנסת מהקואליציה, מהימין, שלא מחזיקים דעות כמו שלי, אבל בהחלט חשבת שנכון יהיה שייכנסו נציגי המחאה לכנסת, לשמוע אותם, ולדבר איתם. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאת פה, כדי לתת רשות דיבור למוסא. בבקשה, גם איילת שקד פה, וגם אנחנו כאן, לשמוע אותך, להקשיב לך. ספר לנו, תגיד לנו בעצם מה המחאה שלכם, מה הבקשה שלכם.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)
תודה רבה לכם. אני מהרפובליקה המרכז אפריקאית והגעתי משם לישראל לפני כמעט שש שנים, ביחד עם עוד מספר אנשים, בעקבות מלחמת אזרחים המתחוללת שם. הגענו לישראל, משום שהאמנו שישראל מספיק חזקה ודמוקרטים כדי להעניק לנו מקלט זמני והגנה בתקופת שהותנו כאן.
בעקבות מלחמת האזרחים, כאשר אין לנו ממשלה ואין אף מנהיג שיעמוד בראשה, כל המערכות לא מתפקדות ויותר ממיליון אנשים נותרו ללא קורת גג ומצאו מקלט בנמל התעופה, שם חיים כולם, נשים הרות ילדים ותינוקות, בסבל גדול ובלי כל סיוע רפואי. מעט מאוד מאזרחי מרכז אפריקה חיפשו מקלט בישראל, מאחר והאמין שהיא מדינה מספיק דמוקרטית וחזקה כדי להעניק להם מקלט זמני. לצערנו הרב, אף אחד לא מוכן לעשות זאת, אפילו לא להקשיב להם כדי לדעת מה בדיוק גרם להם להגיע לכאן, הדבר היחיד שהם שומעים זה שכולם הגיעו לכאן רק כדי למצוא עבודה.

אתם חייבים להבין, שלא כל תושבי אפריקה הם עניים. אם אתם רואים שבישראל נמצאים 54,000 תושבים מאפריקה, אל תחשבו שאנשים אלה היו עניים באפריקה. האמינו לי, חלקם היו אנשים אמידים בעלי משרות טובות ובעלי עסקים, שהיו ברשותם מכוניות ובתים.

היה להם הכל, אותם הם נאלצו להימלט ולעזוב הכל מאחור, כולל את משפחותיהם. אף אחד לא יכול להיות מאושר כשהוא נאלץ לחיות במדינה זרה במשך שש או עשר שנים, מבלי לראות את המשפחה בין אם זה ההורים, האחים, האישה או אפילו החברה, שאותם הוא נאלץ להשאיר מאחור. אף אחד לא שמח לעשות זאת.

לכן, אם אנחנו נמצאים כאן, זה לא כי באנו לחפש כסף או מקום עבודה או מקום יותר טוב לחיות בו. יחד עם זאת, גם אם היינו מגיעים לכאן כדי למצוא מקום יותר טוב כדי לחיות בו, אתם לא צריכים לחשוב עלינו כאנשים רעים שרק באו לכאן כדי לגזול מכם את מקומות העבודה, הרי כל מה שאנו עושים זה רק עבודות ניקיון. אתם עם חזק עם מדינה חזקה ואתם צריכים להיות גאים על זה שאתם בונים את עצמכם ואת ארצכם ואפילו מגיעים לכאן אנשים המתחננים על נפשם כדי לקבל כאן מקלט, ועל זה אתם צריכים להיות גאים אבל זה לא בדיוק המצב כאן.
מה שאנו מבקשים מכם, מממשלת ישראל, להתייחס אלנו כבני אדם ולתת לנו את האפשרות לקבל מקלט זמני והזדמנות לקבל השכלה, כדי שכאשר נחזור לארצנו נוכל להביא לשינוי שבו אף אחד כבר לא יצטרך להימלט מהמדינה ולבקש מקלט במקום אחר.

אם הגענו לכאן, זה לא אומר שאנו ראויים להיכנס לכלא, לא ברחנו מארצנו בגלל שאנחנו עבריינים אלא בגלל מלחמת האזרחים אצלנו וכל ההשלכות שלה. אנו ראויים לקבל יחס יותר אנושי ולא כמו אל פושעים.
ברצוני להודות לכם תושבי ישראל, על כך שאתם מארחים אותנו במדינתכם. אנו אוהבים את מדינת ישראל ואת תושבי ישראל ואנו קוראים לכם לפתוח את לבכם, להתקרב אלינו ולהבין מי אנחנו בדיוק, שהרי כולנו בני אדם ויש לנו הרבה מן המשותף.

תודה רבה, דברים מרגשים. אני רואה גם שאתה מאוד נרגש. חברת הכנסת איילת שקד, רצית שאלה.

(אומרת דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)
בן כמה אתה?

אני בן 30, הגעת לכאן כשהייתי בן 24.

באת לכאן לבד? יש לך משפחה שנשארה שם?

באתי לבד, בני המשפחה לא ניתנים לאיתור, חלקם אולי עדיין מוחזק כבני ערובה במדינה מאחר והגבול סגור, אבל הורי חיים כעת כפליטים בקמרון.

הם חיים כפליטים בקמרון ואתה בחרת להגיע לישראל?

כן, הם עברו לקמרון לאחר שהגעתי לישראל.

יש רשימת שאלות ליוסי, אני חושבת שזה חשוב. מי שעוד לא דיבר מהפליטים נאפשר לו בהמשך.

זו ועדה קצת שונה, לשמחתי הרבה, כל אחד מדבר בתורו, בלי לקטוע, אני חושב שצריך להיות שיח הוגן פה, ולכן תקפידי על זה.

חשוב מאוד לשמור ולהגיד, לתת לאנשים לדבר. אנחנו פה בכנסת, אנשים מגיעים מחוץ לעיר כדי להקשיב להם, ואנחנו שוכחים את זה לפעמים, כאילו אנחנו אומרים את שלנו, ושולחים אותם. לכן חשוב לתת לכל אחד את הזמן שלו, להמשיך במדיניות של הוועדה הזאת. תודה.

אני רוצה להגיד לכם שיש כן מי שמקשיב לכם, אנחנו רוצים להקשיב, אנחנו כן חושבים שלא משנה מה, איזה בעיות יש, כל כך הרבה דעות, כל כך הרבה אמוציות בסיפור הזה. מה שכן צריך להקשיב, לשמוע, כי כולנו בני אדם כמו שאמרתם, במיוחד המדינה הזאת שמורכבת כולה מפליטים, עולים חדשים, פליטים, מה זה משנה, כל כך הרבה. ולכן חשוב מאוד ההידברות הזאת, זה לא אומר שכל מה שתבקשו תקבלו, ולא כל מה שאנחנו נבקש נעשה, אבל ההידברות, ההקשבה היא חשובה מאוד, כי בסך הכול, בשורה התחתונה כולנו בני אדם.

דבר נוסף אני בא להגיד לכם באופן ברור וחד משמעי, אני בא להגיד לכם, שיש אנשים שפויים גם בכנסת. אנשים שמתנגדים להסתות ולאמירות לא אנושיות, ולא משנה באיזה דרגה אנחנו. לכן, הקול השפוי הזה גם מהבית הזה צריך לצאת. אתם לא סרטן, אתם בני אדם, לא משנה איפה אתם נמצאים, אתם צריכים להרים את הראש ולדבר בגובה העיניים, כי כולנו בסופו של דבר בני אדם. אתם לא סרטן, אתם לא מחלות, לא כולם מחלות, והשיח הזה צריך להיות מרמה מסוימת. שתדעו, גם אם לא שמעתם אותנו אומרים בקול רם, יש פה אנשים שפויים שמנסים להחזיר את השפיות ואת האנושיות של מדינת ישראל גם.

אני מתראיין הרבה בתקשורת הבינלאומית, אני יודע מה אומרים לי. מצטטים רק את אלה שאומרים דברים נוראיים, ולא את מה שאנחנו אומרים גם, מה לעשות זה תקשורת, תמיד נתפסים למלים הכי נחותות בלקסיקון של הידברות בין בני אדם. לכן גם בין אויבים, יש מה שנקרא כבוד, יש איזה שיח, יש רמה מסוימת שצריך לא לרדת ממנה.

המצב הנתון בארץ הוא מצב לא נורמלי, צריך למצוא לו פתרון, הוא לא נורמלי. מדינת ישראל היא קטנה, יש הרבה מבקשי מקלט, כל ההגדרות שאני לא אוהב שמים וכו', צריך למצוא לזה פתרון. אי אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא, כי מה שקורה היום אין מדיניות הגירה ברורה, אין בדיקות אינדיבידואליות של כל אחד, אין מדיניות ברורה שאתה מגיש בקשה, ומקבל תשובה, אין. אתה יכול לבקש לפעמים, אין תשובה שנה שנתיים, אם בכלל מקבלים.
ליבי עם משרד הפנים, עם מחלקת ההגירה, עם רשות ההגירה, כי הם מבצעים. הם לא אלה שצריכים לתת את המדיניות. לכן, בימים האלה, חברתי, רות קלדרון, חברת הכנסת שנמצאת פה, אנחנו עובדים על משהו שייקח בחשבון את כל הדברים האלה, נוהל מסודר, נוהל ברור, מדיניות סוף סוף. שתבינו, מדינת ישראל היא בין המדינות הראשונות שדחפה וגם חתמה על אמנת הפליטים אחרי מלחמת העולם השנייה.

מן הראוי תהיה מדיניות ברורה, ואפילו לא יודע להתגונן. לא נעים. אני כאזרח ישראלי, זה לא קשור לאנושיות לתפיסות עולם, מה עשיתי בחיים שלי, כדי לבטא ברמה מעשית לא רק כסיסמאות.

לכן אני חושב, שגם בישראל תהיה מדיניות ברורה, שבן אדם לא יילך ברחוב ויסתכל אחורה וקדימה מתי יחזיקו אותו ואפילו לא יודע להתגונן. אני מסייר הרבה, זה קצת לא נעים. אני כאזרח ישראל, תצבעו אותי כלבן גם הייתי אומר את הדברים שאני אומר עכשיו, זה לא קשור לצבע, זה קשור לאנושיות, לתפיסות עולם. אם תחפשו בגוגל מה עשיתי בחיים שלי, לא בארץ, אפילו גם בחוץ לארץ, כדי לבטא את מה שאני אומר ברמה מעשית לא רק כסיסמאות.

מה שאנחנו מדברים היום, זה בכלל כיוון כללי, מדיניות הגירה מה צריך להיות. הדבר הנוסף, היותר דחוף, מה עושים עם אלה שנמצאים פה. לכן, בימים האלה, נפגשנו עם הרבה אנשים, עם רבה גורמים, גם מהפוליטיקה, גם מהאקדמיה. יש לנו פגישות עם ארגונים שעוסקים בנושא הזה. אני גם אשמח לשבת אתכם ולשמוע, כי בסופו של דבר צריך להחליט מה שטוב למדינת ישראל, ומה שגם יכול להכיל במידה מסוימת, לקחת בחשבון את המדינות האלה שממנה הם באים. תודה.

תודה רבה.

חברת הכנסת קלדרון, לאחר מכן חברת הכנסת שקד. אנחנו נעבור לשאלות ליוסי, כי יש לנו הרבה מאוד שאלות.

(אומרת דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)
שמי רות ואני חלק מהקואליציה, כמו גם חברי הכנסת איילת שקד ושמעון סולומון, וכחברי קואליציה מוטלת עלינו אחריות ואנחנו כאן כדי ללמוד ולשמוע את סיפורכם. אנו מובילים את המאמץ לנסות ולבוא לממשלה עם דבר מוגמר ורציני, מאחר ומדובר בטיפול בבעיה או אתגר שצץ במדינה הזאת באופן די פתאומי.
אתם אומרים שישראל היא מדינה מאוד חזקה והיא יכולה לקלוט אנשים, אבל עליכם לזכור שישראל היום היא רק בת 65, כשארצות הברית היתה בת 65, עניין העבדות והעבדים היה חוקי. הכוונה היא שישראל היא רק בת 65 ולא בת 200 כמו ארצות הברית. מרבית חברי הממשלה מרגישים כמונו, אנחנו אזרחי ישראל אבל הורינו היו בעצמם פליטים והייתי רוצה שבמידה וההורים שלי היו מגיעים כפליטים לאפריקה או אנגליה, חברי הממשלה שם היו יושבים ומחפשים פתרון לאתגר הזה , כיצד לסייע ולקלוט את הפליטים האלה.

לפני שבוע או שבועיים, כאשר השתתפתם בהפגנה הגדולה שהתקיימה כאן בחוץ, רצינו להיפגש עמכם, אולם כאשר שאלתי מדוע אין לנו את האפשרות לפגוש אתכם, נאמר לי שרבים ממשתתפי ההפגנה, עברו על החוק. מאחר ואנו לא רק אזרחים מהשורה אלא גם מחוקקים, אין אנו יכולים לשבת ביחד עם אנשים המפרים את החוק שאנו קבענו.
אל תחשבו שהאנשים כאן עשויים מקרח ולא אכפת להם, הרי כינסנו את הוועדה הזאת כדי לנסות ולמצוא פתרון מקצועי לכך, הן כמחוקקים והן כבני אדם. ליבי עם האנשים המנסים לתת מענה לבעייה, מאחר וזה לא דבר פשוט.
אני לא יודעת את כל מה שהולך באפריקה, אולם, נפגשתי עם צעירים מאריתריאה, הלומדים בבי הספר בניצנה, ראיתי את הפצעים שלהם וכששומעים מהם על כל הסבל והייסורים שהם עברו וכמה שהם מתגעגעים להורים שלהם, זה קורע את הלב. אבל, ישראל היא מדינה קטנה והיא צריכה להתמודד עם בעיית הפליטים, לא רק מאפריקה וכדי להתגבר על האתגר הזה יש לנקוט בדרך מתוחכמת ועדינה. צריך למצוא את הדרך, כיצד להיות אנושי ובאותו זמן לפתור את בעיית הפליטים. המילה "פליט" היא נקודה מאוד רגישה במזרח התיכון.
אנא מכם, תזכרו שעליכם לתקשר עם אנשים אחרים, אנו עושים כמיטב יכולתנו. אני מאוד מעריכה את עבודת היו"ר מיכל רוזין המובילה את הטיפול בנושא זה. לידיעתכם, הקואליציה והאופוזיציה איחדו כאן כוחות ופועלות ביחד כדי למצוא את הפתרון.

תודה רבה.

כמו שאני אומרת, נשמעות פה הרבה דעות, מגוון דעות, ואני חושבת שזה חשוב, זה הכוח של הבית הזה והדמוקרטיה שלנו.

חברת הכנסת איילת שקד, בבקשה.

מוסא, אני לא יודעת אם ידוע לך, אבל כאשר חוקקנו את החוק הזה, לפני חודש בערך, אחד הדברים הטובים שהיו בו, זה שעל פי חוק זה הממשלה צריכה לבדוק את הבקשה למקלט בתוך ששה חודשים. עד עכשיו, הוגשו בקשות על ידי אריתריאים וסודנים, שהממשלה לא בדקה אותן. בעקבות החוק החדש, הממשלה חייבת לבדוק כל בקשה בתוך ששה חודשים.
אני לא בדקתי אישית את מה שקורה במרכז אפריקה, אבל, כפי שידוע לי זו מדינה שהיא ברת החזרה.
ישראל היא מדינה קטנה והיא לא יכולה להיות הפתרון לכל הבעיות שיש בכל יבשת אפריקה.
מרבית תושבי ישראל הינם אנשים טובים וכאן לא מדובר כלל בגזענות, אבל יש לנו בעיות מבית שעלינו לפתור ואנו לא יכולים לפתור גם את הבעיות של אפריקה. כאשר מישהו מגיע מאפריקה ומגיש בקשה, היא תיבדק תוך ששה חודשים ואם הוא לא יוגדר כפליט, היא יצטרך לחזור לאותו מקום שממנו הוא הגיע.

יוסי, זו מדינה שהיא ברת החזרה?

יש למישהו בעיה אישית, והוא העלה אותה, אז היא תיבחן. ברמה הכללית המדינה היא לא המדינה שיש עליה איסור החזרה.

אבל מדינה שאין עליה איסור החזרה, צריך להבין שישראל היא המדינה המערבית היחידה עם גבול יבשתי לאפריקה.

נמצאים פה גם נציגי המעסיקים, שבאמת עלבו בהם ופגעו בהם, ושלא בצדק. אנחנו יודעים ואנחנו דנים פה שוב ושוב גם בוועדה הזאת, וגם בכנסת. גם על המחסור בידיים עובדות, בכל ענפי המשק, בעיקר בחקלאות, בבניין, במסעדנות, במלונאות ובנקיון, אלה חמשת הענפים שחסרות עשרות אלפים של ידיים עובדות, גם מחסור בידיים עובדות, גם אנחנו יודעים את המצב עם הפלסטינים שאין פה עידוד להעסיק יותר פלסטינים בישראל.

יש, הממשלה אישרה לפני חודשים עוד 5,000.

כן, אבל עדיין זה לא עונה, מדובר על 10,000. עשינו פה ספירה, ישבו פה מכל הענפים, והיה מדובר על כמעט 60,000, 70,000 עובדים, כל אחד מהם נתן את הכמות שחסרה לו של ידיים עובדות.

60,000, 70,000 חסרים?

לא, אם ניקח את הבניין, החקלאות, הניקיון, המסעדנות, המלונות - מדובר על עשרות אלפים, כן.

זאת הזדמנות לקבל תמונה, תוציא את החקלאות. בתחומים האחרים של מסעדנות, של נקיון.

במסעדנות יש לנו 150,000 עובדים.

בוא תן לנו תמונה בהקשר הזה שאנחנו מדברים עליו מה הנחיצות.

איילת, אני לא סתם פונה אליך. משרד הכלכלה נזעק שבוע שעבר, בעיקר גם השר בנט, בהמשך לדבריו המעליבים של שר הפנים, ואמר, אין בעיה, שיעסיקו ישראלים. עלתה מיכל צוק ממשרד הכלכלה שהוזמנה לפה כמובן ולא הגיעה, שאמרה, אין שום בעיה, הם תופסים מקומות עבודה של ישראלים, והם פשוט מנצלים אותם, משלמים פחות וכדומה. לא היית כאן כאשר באמת שי תיאר כיצד הוא מציע שכר של 8,000, ו-9,000 שקלים לחודש לנקיון כלים, ולעבודה נוספת במסעדה, וישראלים לא באים לעבוד, לא מוכנים לעבוד בעבודות האלה. אני רוצה לשמוע ממך לאחר מכן את העניין.

תגיד אתה גם מה היה אצלכם עד 2007?

נראה לי שגם כמות המסעדות עלתה, צריך גם להתייחס לזה.

אנחנו מעסיקים היום מעל 10,000, בהערכה, זה לא מספר מדויק, אבל הערכה אני חושב שהיא קרובה לאמת, מעל 10,000 מבקשי מקלט. הפתרון של הפלסטינים הוא פתרון לא טוב, הוא לא מתאים לעסקים שלנו. מכיוון שגם אלה שיש להם אישורים, הם חייבים לעזוב את העבודה שלהם בסביבות השעה שלוש, שלוש וחצי, לכן הפתרון הזה הוא לא טוב לנו, הוא פתרון מאוד חלקי.

כולנו הולכים לאכול במסעדה בשעה שמונה בערב, מישהו אחר כך צריך לרחוץ את הכלים גם.

בדיוק. אני מסתכל על כל העניין הזה כשאלה כלכלית. שוב, לא שמעת אותי פה, אני שם רגע בצד את העניין ההומניטרי שהוא בהחלט עניין חשוב, יש לו כמה היבטים גם מבחינת התושבים המקומיים שלפעמים אולי נגרם להם איזשהו סבל כתוצאה מהתופעה הזאת שאנחנו עדים לה עכשיו.

אנחנו אין לנו תחליף אליהם כיום. אין למדינה תחליף, כמו שאבא שלי יש לו מטפל פיליפיני, ואם מחר הוא חלילה, חס ושלום המדינה מחליטה שלא מעסיקים מטפלים פיליפינים, אז אני ושתי האחיות שלי צריכים לא לעבוד, ללכת ולעשות משמרות כדי לעזור לו, וכדי להפעיל אותו. אותו דבר אצלנו במסעדות, אין לנו תחליף, צריך להבין את זה. אין לנו מישהו אחר שיבוא ויחליף אותנו. אני יכול ללכת איתך עד תחילת שנות התשעים.

לא, אני שואלת עד 2007, לפני 6 שנים.

הייתה תקופה של פיליפינים והודים, ובני מיעוטים. לצערי, גם שב"חים, בדואים, הרבה פעמים.

בדואים זה טוב. היו לכם אשרות עבודה של עובדים זרים כמו במלונות והפסיקו לכם אותם?

היו לנו אשרות עבודה, הפסיקו לנו אותם. היום יש אשרות עבודה לעובדים מקצועיים, לצורך העניין במסעדות שמוכרות סושי, והם צריכים להביא מסעדות אתניות.

זאת אומרת, עד 2007 היה לך היתרים גם לא לעובדים מיוחדים?

כן.

לא היה, זה לא נכון.

או שהעסקת בדואים ופלסטינים, כי אני חושבת שאתה צריך להעסיק בדואים ופלסטינים. אני רוצה להבין את הנקודה הזאת, אני מנסה להבין אותה כבר הרבה זמן.

את קצת - - - מהישיבה.

אני מנסה להבין את הנקודה הזאת כבר הרבה זמן, ולא מקבלת תשובה ברורה.

את יודעת, הדברים השתנו ומציאות משתנה.

אני אסייע לדיון, ואני אומר כך. שוב, כדאי לכם להפריד בשביל ההבנה של הצרכים בין תפקידים מגוונים של טבחים ומלצרים, פקידי קבלה, תפקידים כאלה שבהם אנחנו לא באנו אף פעם, ולא ביקשנו עובדים זרים, שם עובדים ישראלים עם כל הקשיים שיש. כי ב-5.5% אבטלה, גם שם חסר עובדים, אבל לא זאת הסוגיה פה.
אותם עובדי ניקיון ושטיפת כלים, פה חברים, גם כשיש פחות אבטלה, ויש מקומות עבודה, גם לשם לא משיגים. אמרתם בדואים, ובני מיעוטים, בואו ואגיד לכם ענף המלונאות, יש בו סדר גודל של כמעט 30% בני מיעוטים שאנחנו גאים על כך מאוד. אנחנו יודעים שממשלת ישראל שמה את זה כמקום מרכזי במדיניות שלה, ואנחנו מזה שנים פועלים בעניין הזה, ואצלנו גם אין תקרת זכוכית, זאת אומרת, אנשים מתקדמים, יש לנו מנכ"לים מהמגזר, ואנחנו גאים על זה.
אבל אפרופו בים המלח, אנחנו ישבנו בישיבות עם משרד הכלכלה על פתרונות, וכו'. אז אמרנו לנו בדואים, יש לנו שם יותר מ-700 בדואים שעובדים, ואנחנו רוצים עוד ולא משיגים. ונשים בדואיות לא יורדות היום בחדרנות. עובדים בני מיעוטים, חלקן לא מוכנות לבוא לעבוד בעבודות האלה, בעבר, הם באו יותר.

שומעים את זה גם מהחקלאות לגבי נשים ערביות.

- - - שחוסמת, ואנחנו נתקלים בזה יותר ויותר.

תודה. אני רוצה לשמוע את לידיה רבינוביץ, נציגת האו"ם. יש לנו כמה וכמה שאלות חשובות ליוסי. הוא לא קובע מדיניות, אני מזכירה פה, הוא רק מבצע מדיניות, ולכן אנחנו נשאל אותו שאלות לגבי יישום המדיניות.

נציבות האו"ם לפליטים הייתה מעורבת בהליכי החקיקה של חוק למניעת הסתננות, ואנחנו חלקנו את הערותינו על טיוטות גם הממשלה וגם ועדת הפנים. אנחנו מקבלים בשבועות האחרונים דיווחים שחלק מהחששות שהבענו לגבי החוק מתממשים בפועל. אני מתייחסת לשני נושאים, פיצול משפחות, הפרדת משפחות, שמענו גם מסיגל. השני, נושא של חידוש הוויזות. אנחנו מקבלים דיווחים על תורים ארוכים, הלשכות פתוחות רק מספר שעות בודדות בשבוע, אנשים לא מספיקים לחדש את האשרות שלהם, והם בסכנה של מאסר.
לעניין נושא הפרדת משפחות, כמו שסיגל התייחסה, זה קשור לאיזושהי בעיה עקרונית של רישום אבות חסרי מעמד בישראל. תלויה ועומדת עתירה בבג"צ בעניין הזה. אנחנו שמענו שהמדינה ביקשה זמן לחשוב על פתרון. פנינו גם למשרד הפנים וגם למשרד הבריאות, להציע את עזרתנו בעניין הזה, מכיוון שחלק מהמנדט של נציבות האו"ם לפליטים, מסייע למדינות לכבד את המחוייבות שלהם ברישום מיידי של ילדים, גם של האבות וגם של אמהות. זה נועד גם כדי למנוע מחוסרי אזרחות בעתיד, וגם כחלק מהמחויבות של המדינה על פי אמנת האו"ם לפליטים, והאמנה לזכויות הילד, אנחנו מקווים שהפניה שלנו תיענה.

תודה רבה.

אני רוצה לפנות אליך יוסי. עלו פה המון שאלות, חלקן שאלנו גם בישיבות קודמות, אבל בוא תעשה לנו סדר. קודם כל נאמר פה שבקשות המקלט שכן מוגשות עדיין לא סיימו את בדיקתן. תאמר לנו על כך, גם אלה שבסהרונים, והאם אלה שמועברים למתקן חולות כן ניתנת להם אפשרות להגיש בקשת מקלט, גם אם הם מסודן ואריתריאה שעד כה לא הגישו, והאם זה נבדק, כמה זמן וכדומה.

תאמר לנו כן כמה מאסרים מתוכננים, או מה התכניות היישומיות. גם חידוש ויזות שבעצם מהווה איזשהו מנגנון שלא מצליחים לחדש את הוויזות ואז עוצרים אותם בלי ויזה. גם קיבלנו עדויות מאנשים שהיה להם ויזה בתוקף, אבל הם שמרו בבית את המסמך המקורי, והיה להם צילום, ולא הרשו להם, לא הסתמכו על הצילום, ולא הרשו להם להביא מהבית את המקור. מעצר של משפחות, בעלי משפחות, כיצד בודקים, מה מתכוונים בלפתור את זה. השר אמר בפירוש, שמשפחות לא יהיו שם, משפחות זה אומר שגם אב המשפחה לא יופרד מהמשפחה שלו. קורבנות סחר, נאמר לנו, אתן רוצות אולי להגיד על זה משפט. נאמר לנו שקורבנות סחר שהשתחררו אחרי השנה במקלט נעצרו ועברו למתקן חולות.

זה לא נכון, אני לא יודעת מי מסר לכם את המידע הזה.

ההשמצות פה היא חסרת פרופורציה. אני רגיל כבר לדברים האלה.

יוסי, אני חושבת שהדיון פה הוא הוגן, אנחנו שואלים שאלות, ונותנים לך את הבמה הארוכה, בשביל זה התפניתי עכשיו, הפסקתי כדי להקשיב לך.

מיד כשהתחילה האכיפה עכשיו, אנחנו רצינו לוודא שקורבנות הסחר שעוזבים את המקלטים, לא יועברו למתקן חולות. הייתה שיחה ביני לבין מנחם וגשל ממשרד הרווחה, ומנכ"ל משרד המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף, בעקבותיה גם דיברנו עם יוסי אדלשטיין, האנשים הללו אינם מועברים כרגע למתקן חולות. ליתר ביטחון, כדי שהפקח בשטח יידע, כל אחד מהם מקבל פתק עם מספר הטלפון הנייד שלי ושל נציגה ממשרד הרווחה, כולל הטלפונים של המקלט, כך שאם במקרה מישהו התבלבל, אז זה פשוט לא נכון הדבר הזה. אני חייבת לצאת לוועדה אחרת.

יוסי, כמה הסתננו החודש?

החודש הסתתנו 7 או 5 אני לא זוכר אם השניים הראשונים היו ב-1 לינואר, או ב-31 בדצמבר, אבל הסתתנו ועברו את הגדר, זה בדיוק מראה את מה שאנחנו אומרים וחוזרים, שהגדר לבד היא לא מהווה מכשול שימנע את ההסתננות.

יוסי, בוא נדבר על יישום המדיניות, לא על המדיניות. על המדיניות, שיטרח שר הפנים ויסכים לבוא לוועדה שלי, שלצערי, כנראה הוא מחרים אותה, אז הוא יוכל לדבר על המדיניות שלו. בוא נדבר על יישום המדיניות.

יישום המדיניות זה כפי שנאמר, אנחנו בודקים את בקשות המקלט שהוגשו.

למי נותנים להגיש בקשות מקלט, זה אחד הוויכוחים הקשים.

נותנים להגיש לסודנים ולאריתראים. אני חוזר ואומר, אנחנו בודקים את בקשות המקלט גם של הסודנים וגם של האריתראים שהוגשו, וגם שמוגשות כל יום. אנחנו מתעדפים בשלב הזה את כל הבקשות שנמצאות של מבקשי מקלט מתוך סהרונים וחולות. כל מי שיגיע לחולות, ישנם שם עמדות עם טפסים, עם מנשרים איך אפשר להגיש את הבקשה. כל מי שרוצה להגיש את הבקשה, אנחנו נעזור לו. אם הוא לא יודע את השפה, נעזור לו למלא את הטפסים כנדרש. במקביל, הם מוגשות כל יום על פי נתונים שקיבלתי אתמול בקשות בסלמה, והבקשות האלה מתקבלות, אנחנו נבדוק גם אותן.

כמה מוגשות כל יום?

בסביבות 50 בקשות ביום.

מה קצב הבדיקה, היכולת לבדוק?

אני נתתי הנחיה בשבוע האחרון להפסיק כמעט את כל הפעילות בבקשות מקלט של נתיני שאר העולם, ולהתמקד בבקשות שמוגשות לאוכלוסייה של הסודנים ואריתראים. אני משקיע את המשאבים שעומדים לרשותי בתוך יחידת RSD על מנת לבדוק את הבקשות של הסודנים ואריתראים. כרגע אנחנו נזניח את הבקשות של שאר העולם לצורך העניין.
אני מסתייג פה מהאמירות שנאמרו פה לגבי ציד, או דברים כאלה, אלה מלים שלא מקובלות עליי בכלל שנאמרים פה בכנסת, ושאנשי הארגונים משתמשים בהם בתדירות מאוד גבוהה. אמר פה חבר הכנסת סלומון שצריך לכבד את כולם, וצר לי להגיד לך שפעילים מתוך הארגונים מפיצים עלי, לא יודע איך זה נקרא, בפייסבוק, אין לי דבר כזה, אבל הראו לי דברי נאצה והסתה חמורים מאוד באופן אישי כנגדי, אז אם מדברים פה על הגינות, אני חייב להעלות את הדברים האלה.

שלא יהיה לך ספק, זה כולל, זה לא חד צדדי.

אני אומר לך, אם תראה את מה שמפיצים עליי...

אני בטוחה שזה לא יצא מהארגונים באופן אישי.

יצא מתוך פעילים של הארגונים.

פעילים זה משהו אחר, לא תמיד אפשר להשתלט.

זו הסתה חמורה ביותר.

גם ההסתה נגדי בפייסבוק אני יכולה להראות לך, ההצעות המגונות שאני מקבלת. אבל כמובן שאנחנו מגנים כל תופעה כזאת.

לגופו של עניין, אנחנו לא עוצרים אף אחד שיש לו אישור בתוקף. אם אחד שכח את האישור בבית, אז אנחנו יודעים לבדוק במחשב אם האישור שלו בתוקף או לא בתוקף. זה כל מיני אמירות שאין להם יסוד. לגבי הארכות האשרה, אנחנו נתקלנו בקושי שהיה לאורך התקופה האחרונה, אנשים היו באים ללשכות מינהל האוכלוסין בבוקר, והיו תורים גם בבוקר, זה היה פוגע גם בהם וגם בקהל הישראלי, לכן קיבלנו החלטה לרכז טיפול פרטני במבקשי המקלט בשעות הערב משעה ארבע עד שש וחצי במספר לשכות. זה נכון שההתחלה הייתה מאוד עמוסה כי האנשים נבהלו ורצו, והיה עומס.

אפשר להבין למה.

שעתיים וחצי זה מספיק?

בכמה מקומות?

יש היום באזור המרכז, שזה האזור הדומיננטי. יש שלושה לשכות שמטפלות, יש לשכה בבאר שבע, לשכה בחיפה, ולשכה באילת. אנחנו מטפלים בכל המוקדים האלה, ביום ראשון, שלישי וחמישי. ישנם שם מספיק עובדים ואנחנו מטפלים בכולם. זה נכון, אני עוד פעם חוזר, שהימים הראשונים היו מה שנקרא התחלה, כולם רצו ונדחפו, ובתל אביב היה לי יום אחד 1,200 איש, מה שנקרא בחלוף הזמן, את רואה שהמצב נכנס לתהליך, אנשים באים, מקבלים את השרות בצורה מכובדת.

אתה מבקר בלשכות, אתה רואה איך זה מתנהל? אני אשמח לבוא איתך גם.

אני מבקר בלשכות. לא צריך להיות מצב שמישהו – גם אם מישהו הגיע ביום ראשון, והוא לא הצליח להתקבל, הוא מקבל הפניה עם מספר ליום שלישי. לכן האמירות האלה שאנשים באים ולא מתקבלים ובגלל זה עוצרים אותם היא חסרת בסיס.

לגבי העברה לחולות, מי שבא וטוען שהוא אב למשפחה, והוא מוכיח זאת, גם אם הוא קיבל הפניה, יש לו 30 יום עד שהוא צריך להתייצב בחולות. במהלך התקופה הזאת הוא יכול להביא את המסמכים שמעידים.

איזה מסמכים, כי אנחנו מבינים שבתעודת הלידה לא נתנו לרשום את שם האב.

תעודת לידה היא לא רלבנטית. יש אישור לידה מבית החולים. בית החולים רושם את מי? את האב, את האם.

את האישור הזה אתם לוקחים אבל, משרד הפנים לוקח את המקור.

לא מבקשים מקור.

זה חשוב, בוא נתייחס. כרגע יש בעיה עם אותם אבות, אז איך פותרים את זה?

מי שמביא אישור לידה והוא רשום, או מביא ראיות אחרות.

כמו למשל הטבלה בכנסיה שנאמר.

כמו הטבלה בכנסיה אני יכול אם את רוצה מחר, אני אביא לך אישור שגם אני הוטבלתי. אנחנו צריכים מסמכים – אישור לידה זה מסמך אחד, אם יש ראיות אחרות על הוכחת גני ילדים, שיש הוכחות מה שנקרא מבוססות, שזה האב, אנחנו נבדוק את זה ונאמת את זה. אישור הטבלה אנחנו לא מקבלים, אני יכול להביא לכם, מזייפים אותם במאות, לא בעשרות, ואני יכול להביא לך דוגמאות.

אם הילד לא הגיע לגיל שלוש, אז אתה לא יכול להוכיח שזה הילד שלך, מכיוון שעד גיל שלוש הוא לא במערכת החינוך.

שיביאו את האישור לידה. אני לא צריך להוכיח את זה.

המקור אצלכם.

המקור נמצא אצלנו, אצל ההורה העתק מאישור לידה.

אתמול באנו והיו 24 אבות, אף אחד מהם לא התקבל, גם הבודדים ביניהם שהיה להם את העתק, שלא תמיד נותנים את העתק, נדרש המקור. המקור נמסר למשרד הפנים, וכאשר פנינו לבית החולים, בית החולים אמר שהמקור נמצא במשרד הפנים.

לא, המקור נמסר להורה. משרד הפנים מקבל מבית החולים, מה שנקרא רשומות ממוחשבות על הלידות.

איך פותרים את העניין של המקור, אם אין מקור, הרי זה לא משנה, אם יש לך העתק זה אותו דבר כמו מקור.

בסדר, אם יש העתק שהוא נראה סביר, ולא חושדים שהוא מזויף, אנחנו בודקים את זה.

ואם אבד נייר, גם זה קורה.

שיילכו לבית חולים להביא העתק, מה את רוצה שאני אגיד לך, סיגל? שאני אתן לו על סמך זה שאבד לו הנייר? שיילכו לבית חולים לבקש העתק אישור לידה.

אם הכול עובר אליכם ברשומות מבית החולים, אז אמור להיות לך כל הפרטים.

הרשומות משרד הבריאות, בית החולים מעביר את הלידה, הוא לא מעביר את הפרטים, לכן מגיעים עם אישור לידה אחרי זה לסגור מעגל.

אבל אתה אומר שבאישור שניתן להורים רשום שם האם, רשום שם האב והילד.

באישור לידה שנמסר להורים, נכון.

בית חולים לא מזין את זה, וזה עובר אליכם ברשומות?

בית חולים מזין את הילוד, ומעביר אותו למשרד הפנים.

ולא, מי האמא שלו ומי האבא שלו?

כן.

מי שהוא הורה, הוא לא נלקח לחולות?

מי שהוא הורה, אנחנו לא מפרקים משפחות, זה החלטה שקיבלנו לא להפריד משפחות. ועדת הפנים אמרה לא להכניס משפחות.

כוונת המחוקק היה שלא להפריד גם משפחה.

נכון. אנחנו לא מפרידים משפחה.

מה שאני מציעה, שתעבירו לנו את הרשימה של ה-24 ובאמת נראה אחד לאחד.

הם פונים, המשרד שלי מוצף. יש לי לפעמים תחושה שיש פה יותר נשואים מאשר רווקים, אבל אנחנו נבדוק את זה.

לכל ילד יש אבא ואמא אחד מכל סוג. למרות שאנחנו בעד שיהיו כמה וכמה, אתה יודע, אנחנו פה בכנסת בצד שרוצים שיהיה הרבה, משפחה גדולה, אני בעד חמולות. אני חושבת שזה שיטה הכי נכונה לגדל ילדים. יש לכל אחד אבא ואמא, או שני אבות שתי אמהות, אז אין יותר. לכן, אתה יודע, יכול להיות רק אחד שבא ואומר זה הילד שלי. אנחנו בודקים את זה, מי שבא וטוען שהוא האב זה נרשם, אנחנו מבקשים ממנו להגיד מי בת הזוג, שיביא את האישורים, אז אנחנו מאמתים, אנחנו עושים את העבודה הזאת ביום יום. מי שבאמת מוכיח אנחנו מוותרים לו, אנחנו מבצעים את ההפניה לחולות.

לגבי מעצרים נוספים, לגבי המשך המדיניות יש הערכה לאיזה מספר אתם מתכוונים להגיע? למספר האנשים שישהו בחולות?

אנחנו הולכים להזמין לחולות נתינים, מסתננים, כמספר המקומות שישנם בחולות.

עד 3,300.

כן. חולות זה הפניה.

שאלה, הרי אם הם יכולים לבוא ולחדש ויזה, למי לא מחדשים ויזה היום?

למי שהגדרנו אותו שהוא פוטנציאל לשהות בחולות.

אתה יכול להרחיב? הרי 53 אלף הם פוטנציאל לשהות בחולות, אז מי מתוכם לא מחדשים לו ויזה?

אנחנו תיעדפנו את האוכלוסייה הזאת, ועשינו מיפוי של האוכלוסייה, והגדרנו מי כרגע אנחנו חושבים.

מי הם, מי בהגדרה הם כאלה שמועדים להיות בחולות?

בעיקרון ברמה הגדולה הוותיקים שהגיעו למדינת ישראל.

זאת אומרת, ראשון נכנס ראשון יוצא.

זה העיקרון הבסיסי.

כדאי שיהיה לנו מידע, כי אנחנו יוצאים גם בשפה לפחות שלי, להשתמש בשפה נכונה, עם נתונים נכונים, אם תוכל להגיד לנו מי אלה וכו', לנו יהיה יותר קל, אתה יודע לפעמים לא לזרוק סתם מלים אלא מתוך ידע.

דבר נוסף, בתוך הקטגוריה הזאת, מה עם אותם תיירים ממערב של מאות אלפים, אני לא יודע כמה בדיוק, יש כאלה אומרים 200 אלף, 150 אלף שנכנסים דרך, לא מסתנני גבול, אלא מסתנני ויזה אני קורא להם, שנכנסו ונשארו פה, גם כן הם בקטגוריה הזאת, או שכרגע הם לא בסדר העדיפות?

לא, זה רק חוק ההסתננות, אנשים שמגיעים מהמערב וגם מהמזרח וגם מאפריקה, ממדינות שהן ברות הרחקה, אני מרחיק אותם, אני לא משאיר אותם פה.

הבעיה שלהם עם אלה שאי אפשר להפעיל נגדם את חוק הכניסה לישראל ולהוציא אותם מפה.

אני יכול את חוק הכניסה לישראל, רק אני לא יכול להרחיק אותם.

תוציא אותם אחרי 60 יום.

תודה רבה. אני מאוד שמח לשמוע שיש חברי כנסת שאומרים שכן אנחנו פה מקשיבים לכם. אני מקווה שאלה שלא מקשיבים שיפתחו את הראש שלהם ושיקשיבו, שיכירו אותנו מי אנחנו, אבל צריך לדבר על שני הדברים בקצרה, דבר אחד על החידוש ויזה.
אני מאריתריאה.
שמענו שבמשרד הפנים יש מספיק עובדים, הם מחדשים את הוויזות בזמן. כולנו יודעים שיש 4 משרדים של משרד הפנים בכל הארץ, עובדים יומיים בשבוע, שעתיים וחצי ביום.

הבנו 6 משרדים, 3 משרדים במרכז, 1 בחיפה, 1 בבאר שבע, 1 בירושלים.

חיפה, באר שבע ואילת עובדים בימי ראשון שלישי וחמישי.

אנחנו יודעים שיש רק 4 משרדים, ועובדים יומיים בשבוע, שעתיים וחצי ביום. עכשיו מחדשים להם רק לחודשיים. תקשיב יש פה יותר מ-50 אלף, לעומת כמה אנשים צריכים לחדש ביום.

1,600. פשוט עשינו חישוב.

עשינו חישוב יותר מ-1600 צריכים לחדש כל יום, מחדשים לא יודע כמה 20, 30. אתמול החברים שלי הלכו לחדש ויזה, ונתנו להם תור אחד ל-19, אחד ל-23 לחודש. אנחנו יודעים שמשטרת הגירה מסתובבת כל ערב בדרום תל אביב אנשים נרדפים.

כאשר יש להם תור, יש להם איזה מסמך?

יש להם פתק.

זה פתק כמו של בית מרקחת.

אז עוצרים אותם או לא?

לא עוצרים אותם. זה בדיוק מה שאמרתי, שגם אם מישהו הגיע, ולוקח לנו לווסת גם באזור מרכז, כי כולם מגיעים למקום אחד, אנחנו מפזרים אותם. הלשכות שעובדות באזור המרכז, זה תל אביב, בראשון ובפתח תקווה. גם אם הוא הגיע, כמו שאמרתי קודם, והוא לא התקבל באותו יום, הוא מקבל זימון עם תאריך, יש לו פתק ואף אחד לא יעצור אותו.

יש לי כנראה הבנה איטית. כמה מרכזים יש?

באזור המרכז 3, בחיפה, באר שבע ואילת. 6 מרכזים. הוא לא עובד אצלי, אם היה עובד אצלי אולי הוא היה יודע טוב.

הנקודה השנייה, להוסיף רק על זה, יש משרד בתל אביב שעובד 24 שעות לאלה שחוזרים מרצון למדינות שלהם, ויש להם הזמנה לחולות. אנחנו אומרים ל-50 אלף, בוא נגיד 6 מרכזים, יומיים בשבוע שעתיים וחצי ביום, יש משרד שעובד 24 שעות לאלה שחוזרים למדינות שלהם. עבריינים מסתננים, כשנכנסתי לישראל איך לא הרגתם כמו שהמצרים הורגים אותי כאשר עברתי את הגבול שלהם. איך שמתם אותי שלושה חודשים או ארבעה חודשים בבית כלא סהרונים, ונתתם לי רשיון זמני שאני אשאר. איך לא אמרתם שאני עבריין ולא חוזר. ממשלת ישראל יודעת שהיא לא יכולה להחזיר אותי, שיודעת את המצב הקשה במדינות שלנו. אני רוצה להוסיף, שישראל לא יכולה להיות פתרון של מיליונים אפריקאים. אנחנו מדברים עכשיו על אלה שנמצאים פה. למה לא בודקים את בקשת המקלט שלנו? שמענו שהם בודקים יותר מ-1,800 מבקשי מקלט, בדקו את בקשות המקלט שלהם, וכולם דחו אותם. אני צריך לשאול את השאלה הזאת גם לנציג האו"ם, איך בדקו את זה. זה אומר ש-1,800 אנשים שברחו ממדינה דיקטטורית, אריתריאה וסודן, אומר שכולם שקרנים, אז צריך לשאול באמת - - -

איפה המשפחה שלך היום?

באריתריאה.

ואתה באת לכאן לבד?

כן.

האחים שלי נמצאים שם. חלק מהם באתיופיה במחנה הפליטים. הגדולים יותר מגיל 18, הם ברחו לאתיופיה והם נמצאים באתיופיה במחנה פליטים. אלה שמתחת לגיל 18, הם נמצאים עם אמא באריתריאה.

תודה רבה שנתתם לנו לדבר מול חברי הכנסת. למה אני אומר תודה, כי אנחנו ממדינות שלא היה הזכות לדבר מה שאתה רוצה.

מאיפה אתה?

אני פליט מאריתריאה. אני כבר 6 שנים כאן בישראל. אני רוצה להסביר איך נכנסנו לכאן לישראל במשך 6 שנים. בהתחלה, כאשר נכנסנו לישראל, חודשיים אחרונים היה האו"ם, אנחנו היינו מתחת לאו"ם, לא יודע אולי זה סיבה, אולי זה סכסוך של הפוליטיקה, הממשלה העבירה אותנו מהאו"ם, ולקחה אותנו מתחתה, ואחרי זה הם נתנו ויזות לכל 3 חודשים. בדיוק אחרי 8 חודשים כתבו אסור לעבוד. המשפט שלי, זה לא הגיוני בכלל שאני באתי ממדינה שלא מאפשרת לי לעבוד, שלא מאפשרת לי לחיות, שלא מאפשרת לי לדבר, אז מה ההבדל בין ישראל לבין אריתריאה, כשאני הייתי בכלא, כשאני הייתי במעצר, והם רוצים שאני אהיה במעצר, אז אין שום הבדל. אף אחד שלא יחשוב שאנחנו באנו לקחת תעודת זהות. כל אחד שבא כדי לנשום את האוויר של הדמוקרטיה, אחרת אנחנו לא היינו באים לישראל. תודה רבה.

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע היום. אני רוצה בעיקר להודות על כך שהתקיים פה דיון ראוי.

חייב להגיד למען ההגינות למה שיוסף אמר. האלימות וכל ההסתות, אני מתכוון לשני הצדדים, אין כאן כיוון מסוים, אלימות היא אלימות, בזה אני מדבר. למשל, אצל עובדים סוציאליים אני עובד שם הרבה, אני גיליתי שיש אלימות אינטרנטית בלתי רגילה כלפי אלה שממשפחות אומנה לעובדים סוציאליים. אנחנו עכשיו מקדמים חוק אלימות אינטרנטית שתהיה אלימות לכל דבר ושיהיה גם סנקציות. לכן אם יש דברים כאלה, רצוי לחשוף אותם כי אנחנו פה לא חד צדדי, נגד אלימות, כך שחשוב לי להבהיר את זה.

תודה.

תודה שהצלחנו לקיים פה דיון ראוי ושקט, ומסודר והוגן. אני חושבת שזו הוכחה למה שאמרנו שבוע שעבר. באמת, כל רצונכם הוא להשמיע את הקול שלכם, ואנחנו כמובן נגד אלימות בכל צורה ונגד כל אחד, בוודאי בכלל, אין פה הבדל בין אף אחד.
גם אני סופגת אלימות וזה בהחלט לא נעים, זה היתרון של דמוקרטיה שאנחנו יכולים להביע את עמדתנו לחלוק זה על זו, אני חושבת שראיתם פה קואליציה, אופוזיציה ומגוון דעות שעלו כאן.

אני רוצה גם לומר שגם האלימות של הממשלה כלפי המעסיקים באופן שבו היא נהגה בהם, מהשמצות לסתם התעלמות, ולהגיד מדברים שטויות, הם בסך הכול רוצים לנצל, הם בעצם לוקחים עבודות לישראל, כל ההתייחסות הזאת גם זאת אלימות של הממשלה כלפי המעסיקים. אני חושבת שזה לא ראוי ולא צודק, ואנחנו יודעים עד כמה קשה, וכמה עסקים נסגרים מדי שנה במדינת ישראל, לא נפתח את הדיון הזה, זה דיונים שמתקיימים שוב ושוב בוועדת הכלכלה של הכנסת, מדי שנה בעיקר מסעדות, בעיקר בתי קפה, נסגרים הרבה מאוד, וזה כמובן תורם לכלכלת המדינה יותר מכל העסקים הגדולים שזוכים פה למחיקת חובות ועוד ועוד.

אני רוצה לומר עוד שתי נקודות חשובות. הועדה תעמוד בקשר עם רשות ההגירה לנושא המשפחות, אני חושבת שזה נושא קריטי, אני חושבת שזו הייתה כוונת המחוקק. נכון שלא חשבנו אולי בניסוח עד הסוף לומר שגם לא יפרידו משפחות, אבל אני שמחה שאתם עושים זאת, ואנחנו נקפיד ונעשה בדיקה על כל אחד, ונראה שבאמת מקבלים את העדות לכך שהוא הורה.
אני מבקשת לבוא איתך או בלעדיך לבקר באחת מהלשכות, אני אשמח שאתה תבוא איתי, חבר הכנסת, באחת הלשכות, לראות כיצד זה מתנהל, והאם יש באמת יכולת לקבל את הקהל שמגיע ולתת מענה הולם. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב פה אחרי הנושא הזה. כפי שאמרתי בתחילת הישיבה, אנחנו נבקר עוד שבועיים במתקן חולות, גם שם יש קושי רב גם אם המדינה החליטה, גם אם זה נוגד את המדיניות שלי להעביר למתקן חולות כ-3,300 למתקן חולות, אז מן הראוי שבמתקן חולות יהיו התנאים הנכונים ביותר, ההולמים ביותר, הראויים ביותר. כרגע נראה שזה לא מתקיים, אנחנו נדון בעניין הזה, נבחן את זה בעינינו, וגם על כך נדבר. אני מודה לכם. תודה לכם שהגעתם לכאן, ואני מאוד מעריכה את זה. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:10>