PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 149>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ח בשבט התשע"ד (29 בינואר 2014), שעה 9:00

<ישיבה לכבוד 75 שנה לבית-הספר לקציני ים בעכו>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

>
אבי טולדנו - מפקח, המינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

יעל רוזנטל - ראש ענף איתור וגיוס, חיל הים, משרד הביטחון

זיו נחום - ראש מדור, בתי-ספר ימיים, חיל הים, משרד הביטחון

יוסף יוהנה - מפקח ימי, רספ"ן, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אלכס גרסון - סגן מנהל, רספ"ן, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רן אדלר - מנהל תחום ימי, עיריית תל אביב-יפו

מאיר ליאני - יו"ר, מועצת המנהלים, החברה הממשלתית לחינוך ימי בישראל

אלי רגב - מנהל, ביה"ס לקציני ים עכו

יהודה סבג - מנהל הפנימייה, מפקד הקדטים, ביה"ס לקציני ים עכו

זאב רביץ - מנהל הוראה, ביה"ס לקציני ים עכו

יעל באן כהן - משנה למנהל, ביה"ס לקציני ים עכו

ראובן וגנר - דירקטור בחברה לחינוך ימי, ביה"ס לקציני ים עכו

יעקב דיכטנברג - מרכז שכבה של קדטים צעירים, ביה"ס לקציני ים עכו

יעל הופרט - מורה ומחנכת, ביה"ס לקציני ים עכו

נלי רוייזר - מורה, ביה"ס לקציני ים עכו

פרידה גולדסמיט - אם בית מרכזית, ביה"ס לקציני ים עכו

ליאורה בן שושן - אם בית מחלקתית, ביה"ס לקציני ים עכו

מרגלית אלון - מזכירת הנהלה, ביה"ס לקציני ים עכו

אפרים שלום - מנהלה, ביה"ס לקציני ים עכו

אליעזר רהב - יו"ר, אגודת הבוגרים

אלנה רהב - חברה באגודת הבוגרים

שמואל יניב - בוגר, אגודת הבוגרים, ביה"ס לקציני ים עכו

מאיר הלמרייך - נציג, ארגון המורים העל-יסודיים

ערן אביזמר - משיט, ביה"ס לקציני ים עכו

אופיר שפיגל - מנכ"ל יח"צ

אור מן - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

אוריאן שניידר - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

איליה קופילובסקי - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

אלינור בן-יהודה - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

אלכסנדר לוסקוטוב - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ארטיום ארנקוב - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

בר אפריאט - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

בראל הדר - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

גיא פוליאקוב - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

גלעד אברבוש דהן - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

גל אייזנברג - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

ג'סיקה קלמפרט - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

ג'קי יבגני טרנובסקי - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

דוד זהר - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

דוד שור - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

דניאלה אוחנה - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

הודיה אלחנן - קדטית ביה"ס לקציני ים עכו

הראל אפרים - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ולד דינבורסקי - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ולדי אמוסוב - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ולריה פוטפוב - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

זוהר מור יוסף - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

חלי אוחיון - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

יגאל סחרובסקי - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ירין ינאי - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

לאון אנטין - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ליאור יחיה - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ליאור פולסקי - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

לידור אלקיים - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ליזה רבינוביץ' - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

לירון אלקובי - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

מורל טרבלסי - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

מטיאס ויט - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

מקס אולשצ'נקו - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

מקסים ברניס - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

נחמיה אלחנן - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

ניסן ברוך - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

סופיה גבלין - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

עמית בוטבול - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

צליל וילנאי - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

צליל מוזס - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

קרן קגנובסקי - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

ראובן פטרושנסקי - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

רונן חיימוביץ' - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

רונן חסן - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

שאדי ולי - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

שחף ספן - קדט, ביה"ס לקציני ים עכו

שיר אלגרבלי - קדטית, ביה"ס לקציני ים עכו

יהודית גידלי

רונית יצחק
<ישיבה לכבוד 75 שנה לבית-הספר לקציני ים בעכו>

בוקר טוב, ברוכים הבאים, אנחנו מתחילים טיפה באיחור, אני מבין שהיה קצת פקק בכניסה לכנסת והגעתם מרחוק, אז באמת בוקר טוב. בכבוד רב, אנחנו מארחים הבוקר דיון על בית-ספר לקציני ים בעכו. הוועדה ביקרה לאחרונה בבית-הספר, נפגשנו כמובן עם הנהגת בית-הספר, עם אנשים שמלווים את בית-הספר כבר הרבה שנים, והפגישה הכי מרשימה הייתה עם כמה קדטים שנתנו לנו קצת יותר, הייתי אומר, הבחנה פנימה אל תוך עולמם של הקדטים, המציאות היומיומית, המקומות שמהם מגיעים התלמידים. אני מוכרח לומר שהתרשמנו מאוד מהמגוון של הבחורים והבחורות שמגיעים מכל חלקי החברה הישראלית, ומוצאים את הבית הזה של בית-ספר לקציני ים עכו כבית חינוכי, איך היום קוראים לזה? חינוך משמעותי וערכי, שילוב כלל החברה הישראלית, הייתי אומר פריפריה ומרכז, אוכלוסיות המיעוטים עם האוכלוסייה היהודית, עולים חדשים עם ותיקים.
בעידן שבו אנחנו נמצאים, של הרבה מאוד שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו בנושא החינוך, שאלות שעולות יום יום על סדר-היום, היה מאוד מרגש וחשוב לשמוע את הדברים בשם אומרם. אחד הדברים שהעלינו בפגישה, בביקור, בסיור, זה לקיים מפגש כזה כאן בכנסת, בחסות הכנסת בוועדת החינוך, כדי להביע הערכה ולציין 75 שנה להקמתו של המוסד החשוב הזה, מוסד שקם בעצם לפני מלחמת העולם השנייה. היו מי שראו את החינוך הימי כנושא ציוני, כנושא ישראלי, כנושא בעל חשיבות, וקראנו גם את ההתגלגלות, ההיסטוריה של בית-הספר לאורך השנים.
אני לא איש ים, גם לא הייתי בצבא בחיל הים, תמיד אמרתי שחיל הים זה צבא זר ידידותי, אבל התרשמתי תמיד מהאיכויות, מהרצינות, מהחינוך. בכלל, למדתי שהחינוך ורכישת הערכים דרך החינוך הימי – בגלל הצורך גם להתמודד עם הטבע וגם הצורך ליצור פעילות הרמונית של צוות, של קבוצה, ולאו דווקא של בודדים, והאתגרים כמובן – יוצר מין אווירה ופעילות חינוכית ממדרגה ראשונה, ועל כך אנחנו כמובן רוצים להודות.

הכרנו את המפקדים שפיקדו על בית-הספר לאורך שנים, את המעברים שהוא עשה, ולמרות שלא כמו בעבר שבו היה גם צי ישראלי עם קציני ים ומלחים ישראלים באוניות הסוחר שלנו, הנושא הזה היום קצת פחות מרכזי. עדיין לחינוך הימי על כל זרועותיו ושלוחותיו, גם לחינוך המקצועי, בהחלט יש משמעות. למדתי גם מכמה פגישות שערכתי שזה לא רק החינוך הימי וניהוג של ספינות בלב ים, אלא זה בעצם גם התרבות של מדינה ששוכנת לאורך החוף, והממשק והקשר והיחס בין החברה לבין הים שעוטף אותנו, והצורך לשמור על הים ועל איכות החיים, והיום בכלל עם קידוחי הגז וקידוחי הנפט והנושא של ריבונות ועצמאות כלכלית - כל הדברים האלה ביחד יוצרים בעצם תנאים מחודשים וחשובים שקשורים בחינוך הימי.

אז זה פחות או יותר הדברים שאני יכול לומר בפתיחה. נשמע אתכם, קודם כול נתחיל עם איזשהו סדר דוברים של אנשים שמובילים את בית-הספר, ולאחר מכן אני מזמין את כל מי שירצה מהחברים והחברות שיושבים פה להביע את דעתו. הדיון מצולם באינטרנט, גם יוצא פרוטוקול מכל מה שייאמר ונאמר כאן, אני אומר את זה לא כדי שתחששו לדבר, אלא ההפך, בכדי שתיקחו את ההזדמנות, אולי אפילו ההיסטורית, של 75 שנה ושל המפגש הזה כדי להעלות, להציף, לשאול, להעיר, ונשמח מאוד לכל דבר. אז עם מה אנחנו מתחילים?

יש לך פה את שלושת - - -

את שלושת הדברים. אז נתחיל ממאיר ליאני יושב-הראש, שאותו הכרתי בהזדמנויות שונות, בבקשה, מאיר.

אני תמיד שמח לפגוש בך שוב. אז בוקר טוב לכולם וחג שמח, בית-הספר לקציני ים בעכו הוא אחד משלושה בתי-ספר שמרכיבים את החברה לחינוך ימי בישראל, ולא בכדי. אדבר בקצרה כי כל העשייה היומית והשוטפת היא באמת של הצוות הניהולי, אבל כמה דברים כהקדמה. בית-הספר נוסד לפני 75 שנה בחיפה, הייתה אז ראייה ציונית עתידית של הסוכנות היהודית, שהאמינה וחשבה שלעם היהודי צריך וצריכים שיהיו גם אנשי ים ויורדי ים, וכך החל בית-הספר את דרכו. לפני 60 שנה בדיוק עבר מחיפה לעכו, שם הוא שוכן עד היום. אני חושב שכמעט ואין אזרח בישראל שלא מכיר את המושג, את השם "קציני ים בעכו". עכו וקציני ים אלה שני דברים שהולכים ביחד, ולא בכדי.
אני רוצה, לפני שאמשיך, להודות לאלי רגב מנהל בית-הספר - סגן אלוף במילואים בחיל הים, תפקידו האחרון היה מפקד הקדטים בחיל הים, אבל לפני כן הוא פיקד על הרבה מאוד סטילים ששייטו במרחבי הים התיכון; יעל הסגנית; זאב מנהל בית-הספר; אריה מנכ"ל החברה, נבצר ממנו להגיע עקב בעיות בריאות, נאחל לו מכאן רפואה שלמה; ויהודה סבאג מנהל הפנימייה שלנו.
כמה דברים כלליים. בית-הספר בעצם משקף – ויושב-ראש ועדת החינוך אמר את זה במילים בהירות – הוא בעצם משקף צרכים של החברה הישראלית, וצרכים של חברה נמדדים לאורך זמן. מה שקרה בים בשנים האחרונות מחייב את כל מי שעוסק בחינוך ובראייה עתידית של החברה הישראלית לבצע חשיבה מחדש, ואנחנו משתדלים לעשות את זה יחד עם אנשי משרד החינוך כדי להביא לידי מיצוי את בית-הספר שעוסק בעצם בחינוך ימי יחד עם "מבואות ים" ו"ראמה" ולענות על צרכים של החברה הישראלית.
הים הפך להיות מקום שבו התגלו מרבצי אנרגיה חשובים מאוד לקיומה ולעתידה של המדינה, ואנחנו מפה בעצם מעלים כלפי כל מי שידו בנושא הזה: משרד התחבורה ומשרד החינוך, החקלאות ועוד כמה משרדים, בואו, תנו כתף לרעיון וליוזמה ולחזון שאנחנו מובילים, לאפשר לחינוך הימי לתת מענה גם לצרכים אלה. די אם אזכיר שמרבית העובדים על אסדות הגז והנפט בים התיכון, שהם בעצם שלנו, הם אזרחים מארצות-הברית, מאנגליה, מתורכיה, מיוון, קצת מהולנד, בממוצע שכרם מגיע לכ-35,000 שקל בחודש בערכים שקליים, מקור פרנסה פוטנציאלי אדיר לצפון ולמדינה.
אנחנו בקשר עם כמה מוסדות אקדמיים, יחד עם משרד החינוך, כדי ליצור את אותו פורמט בבתי-הספר שעוסקים בחינוך ימי כדי שיהיה להם קל יותר להיכנס ולהשתלב במסלולי לימוד שיאפשרו לימוד של הנדסה ימית, טכנאות ימית וכמובן הולכה של גז ומים, שזאת בעצם הייתי אומר מומחיות לא קטנה. אין שום סיבה בעולם שמדינה כמו שלנו, שגבולה הימי ארוך והוא משאב לא קטן, אלא גדול, לא תספק את הצרכים שלה בתחומים האלה.
הטכניון והאוניברסיטאות יודעות להכשיר מהנדסים מעולים – לצערי אתמול שמענו שכ-4,000 עזבו את ישראל בשנים האחרונות למקומות אחרים – כאשר פה באמת יש אפשרות להציע להם אופק עם שכר נאה. זאת ההזדמנות והמקום לברך את העוסקים במלאכה של חינוך ימי מתוך תקווה שהבוגרים אכן ימשיכו במסלולים האלה. רק כדי להרשים מעט, ויש סיבה טובה, בית-הספר הוציא מקרבו 4,300 בוגרים, זה המון, ושמו של בית-הספר נישא בפי הרבה ראשי רשויות מקומיות שאני מכיר שלמדו בבית-הספר, מנכ"לים במפעלים גדולים ומובילים, ובאמת, זה יום חג לחינוך הימי, והלוואי ומכאן תצא הבשורה שהחינוך הימי יכול להתפרס על הרבה מאוד תחומים לרווחת ולטובת החברה הישראלית. תודה רבה וחג שמח.

תודה רבה, מאיר. אליעזר רהב יושב-ראש עמותת הבוגרים.

תודה רבה. אני שמח להיות פה בהזמנה שלך, וגם הזמנה של מנהל בית-הספר. האמת היא שעל המצפון שלי יש לנו בוגר אחד ממחזור א' שגר בחיפה וקוראים לו ראובן הוכשטטר, והיה לי על המצפון שלא הבאתי אותו לפה, אז אני מזכיר אותו. יש לנו גם בוגרים ממחזור א' שגמר לפני 75 שנה, ואנחנו מזמינים אותם כל פעם לטקס הסיום, והם באים. אז לפחות נציג אחר של בית-הספר הימי זה שמוליק יניב שהוא גם גזבר החברה, הוא נמצא פה.

מי זה?

גזבר העמותה.

הנה הוא כאן, להזכיר שבאמת מההתחלה. אז כנס היסוד של החבל הימי היה ביוני 1937 על האוניה "הר ציון", ותכף בהתחלה אמרו: צריך בית-ספר ימי, זה היה ברור. הסיסמה הייתה: אין גאולה לעם בלי גאולת הים. בית-הספר נפתח ב-1938 במסגרת הטכניון בחיפה, וב-1954 עבר לעכו בכותרת: בית-ספר לקציני ים, ואני התחלתי בדיוק בשנה הזאת שהגענו לעכו. מאוחר יותר בית-הספר התכבד להוסיף את גם את השם: כ"ג יורדי הסירה, ואנחנו מציינים את זה כל שנה ב-18 במאי, ביום שהם יצאו לדרך ולא חזרו. מתוך 4,300 הבוגרים שמאיר הזכיר רק 250 נפטרו, רק.

נטשו אותנו.

ורק 150 נמצאים בחו"ל. אם שמענו על 4,000 מהנדסים אז מ-4,300 שלנו רק 150 בחו"ל, ואגב, גם אלה שבחו"ל הם בקשר חזק מאוד אתנו, ואולי אגלה סוד, שהם התורמים הכי כבדים של עמותת הבוגרים. מרבית הבוגרים מוצלחים ומצליחים במעשיהם, ויותר מזה, הם קושרים את ההצלחה בהכשרה שקיבלו בבית-הספר. ההכשרה הזאת כללה בנוסף לידע מקצועי בטכנולוגיה הימית את עיצוב האופי, להוות דוגמה אישית למנהיג וגם יכולת לשיתוף פעולה כי בים הכול בנוי על שיתוף פעולה. נוצרו אנשים שיטתיים, אחראיים, מתמידים, קפדניים, בעלי עקרונות, אמינים, נותני אמון, משתפים ונעזרים.

החינוך גרם לכך שנוסף לאהבת הארץ נוספה גם אהבת הים. אחר כך בית-הספר היה המקור העיקרי לקצונה הימית בצי הסוחר וגם בחיל הים. בשנות ה-80 גם צי הסוחר וגם חיל הים זנחו את בית-הספר כמקור לקצונה ימית, כל אחד מסיבות אחרות: צי הסוחר מסיבות כלכליות, שניתן היה לקבל עובדים מארצות חוץ במחצית התשלום; וחיל הים חשב שהוא צריך אנשים ברמה, שם דגש על כושר הידע ועל משהו אחר וויתר על הנושא של מסירות לשירות בים. מסירות לשירות בים קיימת בבית-הספר עד היום. בית-הספר התגבר על זה, ונתן התחייבות: אנחנו נעשה אותך רב-חובל בכל מקצוע שתבחר, והמשיך עם הוצאת אנשים שאפשר לסמוך עליהם.

הדרך שבה חושל האופי היה תרגול מתמשך עם גאווה קבוצתית ועם כבוד למערכת. התלמידים שלנו נקראים "קדטים", זו הגדרה שמבטאת ציפיות למנהיגות, גם שמצפים מהם, גם שהם רואים את עצמם מתקדמים וגם הרבה משמעת, אבל משמעת מתוך הכרה - הדרישות ברורות, אין ויתורים, כתוצאה מכך העצלות הטבעית שלנו כצעירים הפכה ליעילות וגם ההקפדה נעשתה ערך בפני עצמו: הייתה התעמלות בשש בבוקר, ובקיץ זה תמיד היה כולל טבילה בים, ובעשר בלילה כיבוי אורות לכולם; היה גם תרגול לגבי בניית שפת גוף אסרטיבית, כל הזמן עם כובע מצחייה, בכל עת, גם בבית-הספר, שחייב זקיפות ראש, להרים את העיניים, יישור הגב, בצורה כזאת; בשבתות תלבושת לבנה שמעוררת תשומת לב, זאת אומרת, אדם יצא וידע שמסתכלים עליו - אני מתאר לעצמי שזה גם היה בפנימייה הצבאית, אבל המדים הלבנים איכשהו מתגברים על המדים הירוקים מבחינת ההופעה. זה לא שנעשתה תחרות, אבל הייתה מודעות לכך שאתה במוקד תשומת הלב ושרואים אותך, וגם איכשהו אתה צריך להסתובב ולהיזהר לא להתלכלך.
התלמידים היו מנקים את עצמם, את המגורים, את הסביבה, את הכיתות - ניקיון עצמי, כתוצאה מזה הוחדר ערך של סביבה נקייה. אנשים לא יכולים לעבור לסדר-היום, הבוגרים עד היום לא יכולים לעבור לסדר-היום כשמשהו לא בסדר, כולל איזו חתיכת ניילון שעומדת פה או שם. הלחץ המתמיד והאמת הייתה ערך עליון - אם מישהו היה מנסה לשקר או משקר הוא היה הולך הביתה. היה ציון למנהיגות בין כל הציונים, הייתה רדיפה לציונים, הציונים היו מפורסמים על הלוח וכל אחד ראה איפה הוא עומד ואם הוא יכול להתקדם. היה ציון גם למנהיגות, היו גם נקודות על התנהגות, הנקודות היו שליליות אז זה לא כל כך תפס. זה היה עיקרון שרואים אותך, קיבלת עונש וירטואלי, עשית משהו לא בסדר - למעשה הזה קבועות בחוק נקודות - למשל, אתה מקבל שלוש נקודות או מורידים לך שלוש נקודות אם הן שליליות. כל זה יצר ביטחון עצמי.
מה שקורה היום, חיל הים חוזר ורוצה את בית-הספר, כשרמכ"א חיל הים ביקר, הוא אמר לנו: אני רוצה את כל הבוגרים בחיל הים, ומי שיכול להיות קצין, שיהיה קצין. אבל התחרות נשארה תחרות, אין עדיפות, לא נותנים שכלול למסירות, ויש תחרות קשה.
מרבית אמצעי עיצוב האופי הללו שהזכרתי יכולים להימשך, להמשיך בשימוש, ולדעת הבוגרים הוותיקים - הם יכולים לעזור לבוגרים הצעירים. אנחנו מסתכלים וחושבים שיש איזו תקרת זכוכית, אנחנו רואים בוגרים צעירים מצוינים, הם לא חודרים את תקרת הזכוכית, ויש פחות מ-10% קצינים בכל המקומות, ומהנדסים - ממש אחד למחזור, משהו כזה, גם חובלים - אחד למחזור, מעט. הפוטנציאל של בית-הספר לא מנוצל. לדעתנו, בוגרים צעירים צריכים להצליח יותר, ובית-הספר יכול להפיק יותר.

יחד עם זה, לסיום, הבוגרים אוהבים את בית-הספר, קשורים אליו, באים אליו. אגב, אנחנו, עמותת הבוגרים לא גובה מסים מהחברים, אנחנו מתייחסים לכל הבוגרים כחברים, ואנחנו מקבלים בעיקר תרומות גם בשביל בית-הספר.

אלי, קודם כול, תודה. בהחלט ניכר מדברייך שאתה מתגעגע לימים ההם.

לים ולימים.

כפי שאלי רמז באיזשהו משפט שלו, גם אני בוגר הפנימייה, במקרה זה הפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי, ומודע לערך הרב של החינוך הפנימייתי באמת למנהיגות, למשמעת, לכללי התנהגות, לערבות הדדית, לאזרחות, ולכל הדברים החשובים והטובים. ואני מודה שגם אני, ככה כשאני עוצם את העיניים מדי פעם, אני פוקח אותן אחר כך, אבל אני נזכר בימים ההם של חיי חברה. לא כולם ממושמעים כאלה עד הסוף, אלי מנהל בית-הספר, אתם נותנים להם גם קצת איזה מרווח - -

נשימה.

- - לפעמים קצת להתפרע.

הם יספרו אחר כך.

כי אתה יודע, למשל, בסוף השנה לפני האחרונה כמעט הדיחו אותי מהפנימייה.

על מה?

אני לא רוצה לספר, לא רוצה פה שהילדים הצעירים - -

אל תיתן להם רעיונות.

- - ילמדו רעיונות.

ועדה פדגוגית.

אבל אני מספר את זה כי לימים, במסלול התפקידים שעשיתי בצבא, זכרתי תמיד שכאשר מביאים לפניך חייל או מפקד שעבר איזו עברה משמעתית כזו או אחרת, אל תהיה מרובע – למרות ששריונאים וחיל הים זה מרובעים – תחשוב מי זה הבן-אדם, מה האפשרויות, מה העתיד, ותמיד זכרתי את זה שצריך לתת הזדמנות שנייה ושלישית. מחלק מהמתפרעים יוצאים בסוף קצינים מצטיינים ואנשים איכותיים וערכיים, וזה צריך ללוות אותנו, דרך אגב בכל דבר ובכל מקום. אלי רגב מנהל בית-הספר, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, קודם כול, אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת עמרם מצנע, על ההזמנה, רק שבוע שעבר קיבלת קומפלימנט באירוע הצדעה, שאתה יושב-ראש ועדת החינוך הכי פעיל אי-פעם.

לא, אל תגזים. חבר כנסת מצטיין.

אחד מהשרים אפילו אמר שאתה פעיל, ואני חושב שבאמת יש לך פעילות וזה מורגש בקרבנו, וגם בשיחות שלי עם אחרים. באמת, אני רוצה להודות לך על ההזמנה שלנו, לחברי הכנסת שנמצאים פה, ליהודית המנהלת הנאמנה. כמו שבאמת הציגו: את יושב-ראש מועצת המנהלים מאיר ליאני; תת-אלוף אליעזר רהב שהיה מפקדי המון שנים; כמובן מכונאי ראשי שמואל יניב ממחזור י'; ויש פה את אבי טולדנו שהיה מפקח על הפנימייה מזה מספר שנים; היו גם נציגי חיל הים שעובדים אתנו בשיתוף פעולה אמיץ; וכמובן הקדטים והקדטיות שהם היקרים לנו ביותר, אחר כך ארבעה יספרו גם את הסיפור האישי. כמו שנאמר, על ההיסטוריה של בית-הספר כבר דיברו, אבל אחזור עליה בגדול.
ב-18 באוקטובר 1938 בעצם הקימו את בית-הספר בעירך חיפה בשיתוף הסוכנות, חבל ימי לישראל והטכניון - מי שזוכר את התקופה הזו, תקופת היישוב, המאורעות, הכשרת נוער חלוצי לכיבוש הים. ב-1952 הוא הוכר כמוסד רשמי וב-1954 הוא עבר לעכו, והיום אנחנו גם מציינים גם 60 שנה. ב-1968 שמו הוסב ל"כ"ג יורדי הסירה - בית-הספר לקציני ים", ואנחנו בעצם, כמו שאלי אמר, מציינים ב-18 במאי כל שנה את האירוע הזה, והמורשת שלהם מלווה אותנו.

בית-ספר כיום מונה 420 קדטים וקדטיות, אחוז הקדטיות בעשר שנים האחרונות הוא כ-25% - יציב. כמו שנאמר פה, אנחנו חיים בחברה רב-תרבותית, מגיעים מכל קצוות הארץ, מאילת ועד מטולה, ויש לנו יהודים, יש לנו ערבים, צ'רקסים, דרוזים, מוסלמים, יש לנו עולים חדשים, יש לנו ותיקים. שנה שעברה סיימה תלמידה בדואית, לפני שנה גם סיימה תלמידה דרוזית, ואני חושב שאנחנו באמת מנסים לחיות בחברה רב-גונית, רב-תרבותית. במהלך הזה שתלמיד שמתקבל מכיתה ט' עד י"ב ואחר כך יש לו אפשרות להמשיך י"ג, י"ד.
אני חושב שבכור היתוך הזה שקיים עד היום, באמת מאותם 4,300 בוגרים שסיימו את בית-הספר אפשר לציין: ארבעה מפקדי חיל הים, ואני חושב שזה אחוז מאוד מאוד ניכר; מספר גדול מאוד של רמ"ימים ותתי-אלופים בוגרי בית-ספר; רק אתמול ביקר אותנו ד"ר שאול חורב, שהוא יושב-ראש הוועדה לאנרגיה אטומית; ועוד רבים וטובים אחרים; בין השאר מייק שטראוס, מיכאל שטראוס, שהוא גם בוגר בית-הספר. ובאמת, בדקתי שבפוליטיקה בכנסת היה רק חבר כנסת אחד בוגר קציני ים, יואש צידון צ'אטו. בפוליטיקה בכלל לא נמצאים, פרט לדרור אלוני, אף אחד מבוגרי בית-ספר שאני יודע, לא נמצא בפוליטיקה.

תעשו דיון אחר כך בבית-הספר, האם זה מחמאה או חוסר.

למה?

השאלה שנשאלת: למה?

חיים געש.

הוא לא שלנו, הוא של מכמורת. ואני חושב שאלו אנשים שבאמת השתלבו בצורה נפלאה בחברה הישראלית, כמו שאלי אומר, זה מותג, אפשר לסמוך עליהם, ובאמת, אותם ערכים – ושאול חורב אתמול אמר: איזה כלים קיבלתי מבית-ספר לקציני ים, והוא הזכיר את החתירה במשוטים, את השיוף במסגרות, את ההקפדה, את המשמעת ומסדרי המפקד בימי שישי - בעצם אותם כלים שהוא לקח אתו לאורך כל שירותו בצבא כמפקד שייטת הסטילים, מפקד הצוללות. אני חושב שאותם ערכים שאנחנו מצביעים עליהם, ערכים מרכזיים הם: אהבת האדם, אהבת הים ואהבת העם והמולדת, זה אותם ערכים מרכזיים שבעצם אנחנו מתחנכים לאורם.

ואני רוצה באמת להודות פה קודם כול לחברי להנהלה ולנציגי הסגל שנמצאים פה, רבים אחרים נשארו, וכמובן להודות עוד פעם לוועדת החינוך, ואחרונים שאנחנו מזכירים בכל אירוע זה אותם 53 בוגרים שנפלו על משמרתם, אם זה בים, אם זה במלחמות, ואם זה בשירות הביטחון, שאנחנו בעצם מתחנכים לאורם. מאיר אמר לי לגמור בהומור, אני מנהל בית-הספר מזה 18 שנה, אבל אני בוגר "מבואות ים". אז באמת, תודה.

הכול נשאר באותה חברה, החברה לחינוך ימי. שיחק אותה.

בטח לא מצטערים על הרכש הזה. דרך אגב, דיברת על נופלים, זה מביא אותי להזכיר את זאב אלמוג ממפקדי ומנהלי בית-הספר שנרצח, הוא ובני-משפחתו.

גם בני, אגב, עמרם, באותו פיגוע.

כן? בפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה, באמת פיגוע קשה, משפחה שלמה שהוכחדה.

אפרופו, אני לא יודע אם זה הומור, אבל אני את הצבא עשיתי בטנקים, וסיפרתי כבר בביקור שלי בבית-הספר, שאת הטנק המציאו בימייה הבריטית, וחלק גדול מהמונחים בטנקיות הם מונחים ימיים: סיפון, חרטום, צריח, ירכתיים, וזה רק חלק מהמונחים שיש בטנק שבעצם שאולים מהעולם הימי. נשמע את הקדטים, שאדי ולי, בבקשה.

אני קדט דרוזי מכפר בית-ג'אן, הגעתי לבית-הספר - - -

הוועדה ביקרה לא מזמן בבית-ג'אן, יש שם בית-ספר תיכון מצוין.

אבל אצלנו יותר.

כן. אצלנו גם טוב. באתי לבית-הספר דרך דוד שלי. דוד שלי הנדסאי בוגר בית-הספר, הוא סיפר לי על בית-הספר והתעניינתי. באתי לבית-הספר לראות, נכנסתי ליום הפתוח, הכרתי אותו, ואמרתי: אני רוצה את זה, את המסלול הזה. בהתחלה כשנכנסתי לבית-הספר - עולם חדש, דברים חדשים שבחיים שלי לא הכרתי, נגיד, עברית, לא הייתי מתמודד טוב עם העברית, למדתי רק עברית קלה, ספרותית, לא ידעתי מילה בעברית. כשבאתי לבית-הספר לא ידעתי מה זה תנ"ך, מה זה ספרות. החברים בבית-הספר תמכו בי, עזרו לי, לימדו אותי ספרות, תנ"ך, כל מה שאני צריך בעברית, בעצם לימדו אותי עברית, והפכתי לרב של הכיתה בתנ"ך. בבית-הספר מינו אותי לתפקידים, ועשיתי כמה תפקידים שלימדו אותי ממש איך להתמודד עם החיים, איך להתמודד עם אחרים, עם אחריות. בבית-הספר הייתי בקורס פיקוד - 50 קדטים ממחלקה ד', מחלקה י"ב יצאו לקורס פיקוד, לימדו אותנו שם דברים, מנהיגות, איך להתמודד עם תלאות בחיים, איך לפקד על ילדים יותר קטנים מאתנו, ואחר כך להראות דוגמה אישית. זהו.

איך בכפר? מכבדים אותך?

בטח.

בית-ג'אן ידוע כיישוב שיצאו ממנו הרבה מאוד צעירים לשירותי הביטחון השונים. תודה רבה. בר אפריאט, בבקשה.

אני בכיתה י"ב, ואני מנהרייה. הגעתי לבית-הספר בכיתה י', זה נקרא "בליפית". נכנסתי לבית-הספר על תנאי כי הייתה לי פחות התאמה לבית-הספר לפי קורס שעברתי. הצלחתי להתגבר על התנאי הזה בבית-הספר, ועם השנים רק הלכתי ועליתי בציונים, וכל זה הגיע מאיך שבית-הספר בנה אותי, החברה שאתה רואה כשאתה יושב בחדר ורואה את כולם יושבים ולומדים, זה מעלה לך את המוטיבציה גם לעשות את זה. כשאתה מקבל עזרה מכל החברים שמסביבך, ואף פעם לא נותנים לך ליפול, זה באמת דבר מדהים. כשסיפרתי לחברות, עוד לפני שהגעתי לבית-הספר, שאני רוצה ללכת לבית-ספר צבאי, כולן הסתכלו עלי בעין מוזרה, כאילו: מה רע לך בחיים, מה את צריכה עכשיו בית-ספר צבאי? היום כשאני בכיתה י"ב, אני יכולה להגיד שעשיתי את זה בלב שלם, ואני לא מתחרטת לרגע שעשיתי את זה.

ומה אומרות החברות עכשיו?

עדיין הן מסתכלות על זה בעין מוזרה כי הן לא מבינות מה זה, וגם אם אספר להן, אני לא חושבת שהן יבינו. בשביל להבין את זה צריך להיות חלק מזה, וצריך לחוות את. השנה בשל חיסורים, בשל נסיבות אישיות - בית-הספר נורא תמך בי בעניין הזה - הפסדתי המון ועברנו בגרויות חורף לפני שבוע, ובית-הספר מאוד דאג להרים אותי ולתת לי שיעורי עזר ותגבורים, ולהשלים לי את החוסרים, שזה באמת דבר שאני מאוד מעריכה, ואני לא חושבת שזה דבר מובן מאליו. בנוסף לזה אני לומדת במגמת מדעי הים, שזו מגמה שמורכבת משלושה מקצועות שהם: ימאות יכטות, מדעי הים וחמש יחידות ביולוגיה. זו מגמה מדהימה, ועברנו במהלך המגמה גם קורס צלילה, וזהו.

דבר אחד שהכי טוב מבחינתך בבית-הספר.

הכי טוב זו ההתנסות והדברים שאתה לוקח אתך לחיים, העצמאות הזאת, גם היכולת שבית-הספר נותן לך להסתכל על דברים בצורה כל כך שונה. דרך חיים זה בדוגמאות הכי קטנות, כשחברות הולכות לצו ראשון ובשבילן זה סתם עוד יום להעביר בלשכת גיוס, לעומת זאת, כשאתה הולך לצו ראשון אחרי שעברת כל כך הרבה הרצאות, ואתה יודע שצריך לקחת את זה ברצינות – זה בדברים הקטנים האלה שמכניסים בך.

זו הייתה שאלה קלה. עכשיו, מה הדבר הכי בעייתי בבית-ספר?

הרבה פעמים אתה מרגיש תחושת פספוס כזו כי אתה כל השבוע בפנימייה, ואתה רואה שעכשיו בי"ב אצל החברים בחוץ זה קצת אחרת, והם פחות בלימודים כי הם מסיימים מוקדם יותר, והם יוצאים יותר ונהנים יותר, ויש בזה תחושת פספוס, אבל בסופו של דבר התחושה הגדולה זה שבאמת הגעתי למה שרציתי, מימשתי את עצמי.

יפה מאוד, בר. נחמיה אלחנן, בבקשה.

אני גר בעכו, בכיתה י"א, מחלקה ג', ולומד מגמת מכונה. אני כרגע גם קדט ראשון על הכיתה שלי, שזה כמו מ"כ כזה. באתי לבית-הספר כי תמיד אהבתי את הקטע של הים, התחברתי לקטע של הים, וגם המשמעת הצבאית משכה אותי, אז שילוב של שניהם נשמע לי בית-ספר מעולה. באתי בכיתה ט', מחלקה א', באתי "אליף", כך קוראים לזה, ולאט לאט – שם זה כל מיני דעות על המגמות השונות. החלטתי לבחור במכונה שנשמעה לי המגמה הכי מעניינת, כל הקטע הטכני, לימודים של בניין אוניות, ריתוך, כל הדברים האלה שבהם מסבירים איך דברים עובדים, וזהו.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

אני מתכנן להיות חובל, קורס חובלים, בקבע.

לאון אנטון, בבקשה.

שלום, אני מכרמיאל, לומד אלקטרוניקה, עכשיו בכיתה י"א. באתי לבית-הספר דרך קרוב משפחה, בן-דוד שלמד בבית-הספר והמליץ בחום. באתי ליום פתוח בכיתה ח' ועשיתי את המבחנים. בשנה שהתקבלתי לבית-הספר עשו קורס "אליפים", מה זה קורס "אליפים"? זה מי שבא להתקבל בשנה השנייה לכיתה י' עושים לו קורס "בליפים", בודקים את המשמעת העצמית שלו חוץ מהלימודים, אז עשו ניסיון פעם אחת ל"אליפים" לראות איך זה עובד. הקורס נמשך שלושה או ארבעה ימים, ואחרי הקורס אמרו שלא עברתי אותו בגלל בעיות משמעת, לא כל כך הקשבתי ועשיתי בעיות. הוזמנתי למנהל, באתי עם אבא שלי ושוחחנו, בסופו של דבר הבטחתי שאתנהג יפה ויקבלו אותי. נכנסתי לבית-הספר, עמדתי במילה שלי, עדיין עשיתי 80% בעיות, אבל גם התמדתי בלימודים, ולאט לאט השתפרתי. עכשיו אני כבר לא עושה בעיות משמעת וגם לומד בסדר גמור.
בחרתי באלקטרוניקה, שלא תבינו לא נכון, זה שלומדים אלקטרוניקה זה לא אומר שאנחנו לא יוצאים לים ולא משתתפים בפעילויות ימיות. עכשיו אני בכיתה י"א, למרות 50 השעות השבועיות שיש לי במערכת, בתוכן יש ימאות מעשית, שהן ארבע שעות בשבוע שיוצאים ומפליגים. חוץ מזה, אם אתה ממש אוהב את הים, יש תחרויות שייט בשבתות סגורות, בדרך כלל זה בתחילת שנה או בסוף שנה כשיש מזג אוויר טוב, יוצאים על מפרשיות ומפליגים נהנים, עזוב את הקטע של התחרות, זה הקטע של לצאת ביחד ולהפליג וללמוד. אז למרות שאני אלקטרונאי, אני גם אוהב את הים. זהו, זה הסיפור שלי.

אני מניח שגם בתחום הימי כל נושא האלקטרוניקה, המחשבים, מערכות השליטה, הבקרה והניהול, היום בטח הכול בסטנדרטים מאוד מאוד מתקדמים.

אולי תרצה לשמוע את אנשי חיל הים, יש פה.

כן, בבקשה.

שלום, אני ראש ענף איתור וגיוס, ויש לי הכבוד להיות אחראית על הקשר של חיל הים עם בית-הספר. הקשר הזה ידע עליות ומורדות, ובשנים האחרונות בעצם אנחנו מהדקים את הקשר. לפני כשנתיים התחלנו פרויקט שוחרות בבית-הספר ויש לנו כבר כ-250 שוחרים בבית-הספר, שאחר כך במסלול ישיר מגיעים לשירות משמעותי בחיל הים. יש לנו גם כ-90 - - -

מה ההבדל בין מסלול שוחרות לקדטים הרגילים?

קדטים רגילים הם תלמידים לכל דבר ועניין, הם רוצים להתגייס - הם מתגייסים, הם לא רוצים - הם לא מתגייסים לחיל הים. מבחינת שוחרים - חיל הים גם נותן להם דמי קיום וגם נותן להם תעודת שוחר שנותנת להם כל מיני הטבות, ובמקביל הם אחר כך מחויבים להגיע לשירות בחיל הים.

זה חלק מתוך התלמידים או שזה מסלול נוסף?

כן, זה חלק מתוך התלמידים שאנחנו חותמים אתם על חוזה, והחוזה הזה הוא בעצם דו-צדדי - חיל הים מתחייב לתת להם את התנאים, והם מתחייבים בסופו של דבר להמשיך את המסלול - -

לשרת בחיל הים.

- - בחיל הים, לשרת שירות - אם זה בים ואם זה בחוף, לבנות ובנים עם פרופיל עורפי. יש לנו גם תלמידי עתודה טכנולוגית - כ-90 תלמידים שלומדים בבית-הספר וממשיכים י"ג, י"ד, ואחר כך מגיעים אלינו כעתודה טכנולוגית לחיל הים, תלמידים באיכות גבוהה. בית-הספר הזה באמת מגדל את מרב הטובים והאיכותיים של הגורמים בחיל הים, ואני גאה להיות שותפה לקשר הזה ולחיל הים ששותף יד ביד עם בית-הספר.

תודה רבה.

אם מותר להוסיף מילה, עמרם, לגבי הקשר עם חיל הים, וכמובן ליעל. זה לא כל כך פשוט לשמור על קשר כל כך הדוק ואפילו ליצור הבניה בתהליך החינוכי, הלימודי, כך שתלמידים מגיעים בסופו של דבר למטרה הזאת. והייתי אומר, הקשר הזה והרצון הזה המשותף ליצור תהליך כל כך נכון הוא בהחלט ראוי, ואני חושב שבית-הספר מקדיש את כל מה שנדרש ממנו כדי שיעל תדע שמפקד חיל הים מקבל בסופו של דבר את - - -

האמת היא שלי זה נראה מאוד טבעי שיהיה קשר.

נכון.

זה win-win במציאות הזאת.

חידשנו את הקשר תוך ראייה עתידית של צורכי החברה, וכשאני אומר "צורכי החברה", זה צה"ל, וכמובן מה שבא לאחר מכן. אז בהחלט - - -

היום גם בצבא בכלל, ואני מניח שבחיל הים גם, מתמודדים על כוח-אדם איכותי גם בתחום של המוטיבציה - -

חד-משמעית.

- - וגם המקצועי.

כשאנחנו בקשר עם התלמידים אז זה לא רק פעילות על חיל הים אלא זה בכלל על רוח צה"ל, על הקשר עם צה"ל בכלל, ועל שירות משמעותי בצה"ל בכלל ובחיל הים בפרט.

עוד נתון למען גילוי נאות, גם אני קצין שריון.

כן, בבקשה. נפתח את זה עכשיו לדיון, מי שמדבר שיציג את עצמו, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אני סגן מנהל "רשות הספנות והנמלים" חיפה. אמרת שאתה לא איש ים, אבל היית ראש עיריית חיפה אז הלך עליך, אין. אני בוגר בית-ספר לקציני ים כמובן, גם יוסי פה לידי, אנחנו מאותו הכפר, במאי כל המחזור שלנו מתכנס. התחלנו את בית-הספר ב-1964, ועכשיו זה יהיה בדיוק 50 שנה, זה רק מראה על הקשר המיוחד שיש לבוגרי קציני ים אחד עם השני, יבואו אנשים מכל העולם, מקנדה, מאפריקה ומהמזרח הרחוק, רק בשביל להיפגש ביחד להיזכר בימים של הפנימייה, בזמנים שמנהל בית-הספר היה שמוליק טנקוס זכרונו לברכה, איש מדהים.

מפקד חיל הים לשעבר.

כן. והמנהלת האדמיניסטרטיבית הייתה שוש ספקטור, נדמה לי שהייתה רעייתו של כ"ג יורדי הסירה.

אימא של יפתח ספקטור.

נכון. במסגרת התפקידים שלנו אנחנו כמובן גם ממונים על כל נושא של הכשרה והסמכה של קציני ים בנושא יישום האמנות הבין-לאומיות לקצונה. בזמן האחרון, לצערנו, אנחנו לא רואים הרבה בוגרים, אבל אנחנו מאוד מאוד מקווים שבית-הספר לקציני ים ימשיך לייצר אנשים איכותיים, ואני חושב שהוא כבר עלה על מסלול נכון, ואנחנו מקווים לראות בוגרים גם בחיל הים, גם בצי הסוחר. כשאני עליתי לים כקצין צעיר עוד לא היו רבי-חובלים ישראלים, לא היו לי מספיק, היו לי רבי-חובלים נורווגים וקרואטים והולנדים, ולאט לאט הקדר של הקצונה הישראלית עלה למעלה וכל המקומות התמלאו ברבי-חובלים ישראלים. גם אני הייתי כ-20 שנה רב-חובל בצי הסוחר, והיום שוב אין מספיק רבי-חובלים ישראלים, ואנחנו משוועים לקצונה ישראלית.

אלכס יש מספיק אוניות. אלכס, אוניות יש?

בסדר, נכון, צריך גם ברזל, גם אנשים וגם ברזל. אנחנו יודעים מה קורה ומאוד מקווים שאולי פה הכנסת תנסה לעשות משהו בנושא הזה של לא לאבד את הידע, לא לאבד את היכולות. מדינת ישראל מבחינה גיאו-פוליטית היא אי, 95% מכל מה שמגיע למדינת ישראל ויוצא ממדינת ישראל זה דרך הים, ואנחנו אולי שמים את זה פה על השולחן בתקווה לימים טובים, ומברכים את בית-ספר לקציני ים ובוגריו ומנהליו על כל העבודה הנפלאה, כמובן את חיל הים על כל העבודה שהוא עושה. תודה לכולם, יום טוב וחג שמח.

תודה רבה. בבקשה.

שלום, אני גם בוגר בית-ספר לקציני ים, היום אני חוגג את היובל שלי - 50 שנה מאז שסיימתי, ו- 75 מאז שהוקם בית-הספר הימי. פעם האחרונה שהייתי כאן בוועדת חינוך זה היה כשהייתי יושב-ראש ועד הורים של בית-ספר נהרייה בנושא מקלטים, ובאמת הביקור נשא פרי והקימו מקלטים בנהרייה. אני מקווה גם שהביקור שלנו כאן בהזמנתך, חבר הכנסת מצנע, יישא באמת דברים טובים.

אני רוצה להעיר שני דברים בהמשך למה שאלכס העיר. אז קודם כול, מה בית-הספר נתן לי? ישר אחרי בית-הספר הלכתי לקורס קצינים של חי"ר בלי שום הכנה מתאימה, זאת אומרת, הייתה רמה כזו גבוהה שאפילו סיימתי אותו בהצטיינות בבה"ד 1 בכפר-סירקין; אחר כך במהלך השירות שלי בחיל הים למדתי בטכניון בלי שום בעיות; ואני היום מהנדס מכונות ואוניות.
לצערי, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שנבחרי העם לא נותנים מספיק דגש לכל נושא הים. אני חושב שהים במדינת ישראל, כמו שאלכס ציין, הוא משאב לאומי שאנחנו צריכים לתת את הדעת עליו, ובמיוחד נבחרי העם. תראו, למשל, עבדתי ב"מספנות ישראל" עד שהסתיימה העבודה; אחרי זה ב"קריית הפלדה" - חיסלו אותה; אחרי זה ב"צינורות מזרח התיכון" - חיסלו אותם, צי הסוחר - אין אוניות היום, אז איפה אנחנו יכולים להמשיך? נכשיר אנשים. אגב, היום אני גם דירקטור במועצת המנהלים של "החברה לחינוך ימי", כך שאנחנו בעד להכשיר אנשים, אנחנו רוצים להכשיר, אבל אנחנו גם צריכים שיהיה לאן, לא מספיק רק לחיל הים, אנחנו רוצים שגם יהיה צי הסוחר ושגם יהיו מקומות אחרים שבאמת נוכל לעבוד שם.
היום על כל האסדות של הגז באמת עובדים זרים משתי סיבות: א', שהחברות שמפעילות אותן לא רצו לקבל חלק מהישראלים; ב', אין מספיק ישראלים, גם אין מספיק כלי שייט שיעשו את השירותים לאסדות האלה. אז הייתי פשוט מפנה את תשומת לב כל חברי הכנסת לנושא הזה, ואני מקווה שיצא מזה משהו. תודה.

תודה רבה. בבקשה.

בוקר טוב, עדיין לא צהריים, אני עוסק במקצוע הכי מכובד בישראל, אני מדריך חינוכי, אני עוסק בזה 30 שנה בערך, גידלתי, חינכתי וחיתנתי פה הרבה קדטים בבית-הספר, ראיתי את התהליכים שלהם, את תהליכי ההתבגרות. דיברו פה על הנושא: מה בית-הספר הזה, מה השוני בו, מה הוא עשה, ואיך הוא העצים את התלמידים שלנו, ורואים אותם בכל המגזרים בישראל, ובעיקר בחיל הים. אני מדבר והקול שלי הוא בשם קדטים פה.
אנחנו משקיעים המון אנרגיה, אנחנו גרים ב"קציני ים עכו" ומבלים בבית קצת. זאת אומרת, בחרנו במקצוע שאנחנו רואים בו ייעוד לאומי, אנחנו רואים בתפקיד שלנו תפקיד מאוד מאוד מוערך, בעיקר על-ידי הקדטים, התלמידים. ההזדמנות הזאת, הלובי, המפגש הזה שלא יעשה הד, אלא אופרטיבית הייתי רוצה לראות תמיכה, התעניינות וגילוי מעשי בעניין הזה של איך מעצימים, משפרים את התנאים, מביאים את המודעות של "קציני ים עכו", שזה ממש דובדבן חינוכי בישראל, כדי לעשות משהו סוף כל סוף אחרי 25, 30 שנה שאני נמצא שם - להכיר ביכולות ובפוטנציאל ובקדטים שאני מצדיע להם 24 שעות. תודה רבה.

תודה. בבקשה.

בוקר טוב, אני מפקד קדטים, מה שנקרא בשאר הפנימיות "מנהל הפנימייה". גדלתי ב"קציני ים עכו", אני עובד שם משנת 1977 מדריך, מרכז, מה שיעקב סיפר. אבל מה שאני רוצה להדגיש פה, לדעתי אחד הדברים שאני אומר תמיד, בית-ספר לקציני ים עכו זה משפחה וזה מתנהל לכל הכיוונים כמו משפחה, מה שרוצים במשפחה זה מה שקורה ב"קציני ים עכו". מיטב הנוער יושב פה. ואני אומר: דרך ארץ קדמה לתורה, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו. אמרו לכם פה את כל הנפשות הפועלות במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, אבל אחד הדברים, החינוך, חינוך, חינוך זה המפתח, זה מיטב הנוער שהם העתיד של המדינה, ואם נשקיע, אני אומר ותמיד אמרתי, וגם לחניכים אני אומר: אני מוותר – לא אקנה מטוס, לא אקנה סטיל, לא אקנה נשק, אני אחנך, אני אתן חינוך וחינוך, אתם אגיע הרבה יותר רחוק, מכיוון שהמוח היהודי והמוח הישראלי – אנחנו רואים את זה במציאות.
אני עובד בחינוך, אני גם תוצאה של פנימייה, למדתי ב"ימין אורד", ואני אומר: מה שהשקיעו בי, אשקיע במיטב הנוער וזה מה שנותן לי את הכוח להמשיך. תמיד אומרים שאני צעיר, אני צעיר מפני שאני עובד עם ילדים, וכך אני רוצה שמוועדת החינוך ירימו גם את הפנימיות ששם גדל מיטב הנוער. היית אתנו שבוע שעבר ושמעת מה עושות הפנימיות, וגם את הנוער שלומדים בבתי-ספר רגילים, הם העתיד ובהם צריך להשקיע. תודה רבה.

כן, באמת בשבוע שעבר עשינו יום הצדעה לכפרי הנוער ולפנימיות, היה מאוד מרשים, מאוד מרגש לראות את בני-הנוער, מאיין מגיעים, איך הם מדברים, מה הם עושים, וזה מאוד חשוב. אני חושב שבאמת אין מספיק מודעות גם בציבוריות הישראלית כי אתם יודעים, התקשורת מדווחת על בן-אדם שנושך כלב ולא על כלב שנושך בן-אדם כי זו שגרה, ולכן הדברים הטובים, החיוביים לא מספיק חודרים ומחלחלים, והמפגשים האלה מאוד חשובים כי זה קצת מאזן את היכולת להסתכל על המציאות שלנו. כן, מי עוד? הודיה אלחנן, בבקשה.

אני קדטית במחלקה ב', אני לומדת במגמת מדעי הים, והגעתי לבית-הספר בעקבות אח שלי שגם לומד בבית-הספר הזה, הוא סיפר לי על המשמעת ועל הרצינות ועל הפוטנציאל שיש לבית-הספר הזה, שיכול לקדם בלימודים ולהרים את המשמעת, ורציתי לנסות. עברתי את המבחנים והגעתי בכיתה ט' ואהבתי את זה, אהבתי את כל מה שהלך שם, את כל החברים, את כל הפנימייה, וזהו.

תודה רבה, הודיה. יעל, בבקשה.

שלום, יש לי את הזכות לעבוד בבית-הספר כמשנה למנהל. אני חושבת שבית-הספר לקציני ים הוא שמורת טבע במוסד חינוכי מיוחד מאוד. רציתי להגיד כמה מילים על המקום של הבנות בבית-הספר, זה נושא שתמיד מושך את תשומת לבי. אלי המנהל אמר שיש כ-25% בנות בבית-הספר שנתפס, ובצדק, אני גם חשה את זה על בשרי כמי שעובדת בבית-הספר, כאיזשהו מוסד מאוד גברי, כך הוא התנהל הרבה מאוד שנים. אני חוזרת אחורה ככה - - -

מאיזו שנה התחילו לקבל בנות?

1987.

אז מ-1987. נברתי בארכיון, זה משהו שאני מאוד אוהבת לעשות, למצוא כל מיני תמונות ופתקים מ-1958 וכל מיני חומרים מאוד מעניינים. ב-1987 פנתה צעירה מנהרייה, שמה מיקי פורת, למנהל בית-הספר דאז, לזאב אלמוג, וכתבה לו: מדוע אין לי אפשרות להשתלב בבית-הספר? אני אוהבת ים. יש לנו את המכתב המקורי שהיא פנתה בו בכתב יד: מדוע אני לא יכולה להשתלב בבית-הספר, והיא חותמת: אני דורשת תשובה, כך במין אסרטיביות כזאת היא כותבת: אני דורשת תשובה, אני מצפה, מקווה ודורשת תשובה - זה מאוד מצא חן בעיני. ואז באמת בית-הספר פתח את שעריו לבנות. היו בהתחלה במחזורים הראשונים ארבע-חמש בנות בעיקר מנהרייה, ולאט לאט זה נפתח עד שבכל השנים האחרונות, כמו שאנחנו יודעים, יש 25%. כפי שאני רואה את זה, באמת המקום נותן לבנות שוויון זכויות.

יש רב-חובל אישה בעולם?

בעולם יש, אבל לא אצלנו.

יש קצינת מכונה ראשית בוגרת שלנו, תהילה שיף, ובהחלט המקצוע הזה עוד יותר קשה מאשר שייט.

איך נקרא לרב-חובל אישה? רב-חובלה? רבנית חובל?

בקיצור ר"חל.

זה רב-חובל. בכל מקרה, אני חושבת שבאמת בשנים האחרונות יש נשים בתפקידי מפתח בכל התפקידים הבכירים במשרדים ממשלתיים, פה בכנסת, במקומות אחרים, יש לנו נגידה, יש לנו זוכת פרס נובל, אז גם המקום הזה מצמיח נשים שאני מאמינה שיהיו בתפקידי מפתח. מה שאני כן רואה כבר בבית-הספר, קודם כול, אגב, מה שהזכרת על נשים בחיל הים, אז חשוב להזכיר בוגרת שלנו שסיימה בשנה שעברה את קורס חובלים, ביקרה אותנו לפני - - -

מיכל.

מיכל, כן. הבנות אצלנו הם בכל התפקידים הפיקודיים, הייתי בהפלגה ללרנקה, הייתה שם אז מפקדת הפלגה שתפקדה לעילא ולעילא. אני חושבת שהמקום הזה גם יצמיח בנות. מדברים על העצמה נשית, זה חלק מאיזשהו ביטוי קצת שחוק, אז אצלנו יש העצמה נשית מבלי שיקראו לזה ככה, הן עושות הכול ומצליחות.

תודה. בבקשה, מפקח בית-הספר.

שלום, אני ממשרד החינוך, מהמינהל לחינוך התיישבותי. יש לנו שלושה מוסדות ימיים שאנחנו במשרד החינוך כל הזמן בדיאלוג עם המנהלים, שאלה יהיו מוסדות ימיים ולא מוסדות חינוך על יד הים, ויש לזה משמעות. אני חייב פה לציין ולהדגיש - - -

מי זה השלישי? אני מכיר אתכם, את "מבואות ים".

ו"אורט ימי אשדוד".

ואשדוד.

גם פנימייתי?

כן. בשנתיים האחרונות קיימנו דיאלוג רחב מאוד עם הצוותים של שלושת המוסדות גם כדי לאפיין את הייחוד של כל מוסד, כדי שכל מוסד גם ייקח גזרה ייחודית ויתמחה בה, למשל, "מבואות ים" בנושא של החקלאות הימית; למשל, אשדוד זה כל הנושא של נמלים ושינוע וכל מה שקשור לזה.
אני רוצה להדגיש בפני כולנו, תראו, יושבת כאן קבוצה מאוד גדולה של מתבגרים באופן מופתי שזה לא מובן מאליו, ואני רוצה שנתייחס ונסתכל גם על זה. אחד הדברים שמייחדים את "קציני ים עכו" הוא האפשרות לתת הזדמנות למתבגרים להתנסות בהנהגה אמיתית בפועל באופן יומיומי, על-ידי כך שבעצם מי שמנהל את חיי היום יום של החניכים זה בעצם החניכים עצמם על-פי התפקידים שהם מקבלים וכו'. זה ייחודי ל"קציני ים עכו", זה לא קיים בדרך כלל בפנימיות, ובטח ובטח לא קיים בבתי-הספר הרגילים היומיים. זאת נקודה שמאפשרת למתבגרים התנסות שמעצימה אותם באופן מאוד משמעותי, והלוואי שהיו עוד מוסדות שהיו פועלים בצורה הזאת.
צריך לזכור שבמוסד חינוכי כזה בעצם התהליך של הלמידה והחינוך מתקיים 24 שעות. בית-הספר מייצר למידה, אבל הלמידה הזאת ממשיכה גם בפנימייה וגם בכל התהליך הימי באמצעים אחרים, והערכים שבית-הספר נותן לא מסתיימים בבית-הספר, אלא ממשיכים ומקבלים דגשים ומקבלים העצמה בחיי הפנימייה, כך שאפשר לראות תהליך חינוכי אמיתי ב-24 השעות של היממה שבה התלמידים האלה מתחנכים, וזה שהם יושבים באופן הזה, זה חלק מזה. אז תודה רבה לכל הצוות, ובטח ובטח לתלמידים.

תודה רבה, אבי. מי עוד רוצה? מישהו מהקדטים הצעירים שלאו דווקא נבחרו לפתוח רוצה להוסיף משהו?

אני אוסיף.

בבקשה.

אני כבר דור שלישי בבית-הספר, שני אחים שלי היו לפני. מהרגע שראיתי אותם בבית-הספר ידעתי שזה בית-הספר שאני הולך להיות בו.

מאיפה אתה בארץ?

אני מהקריות, מקריית-אתא. בבית-הספר כל הזמן שמתי לב שבאמת הרמה ההתנהגותית של הילדים לא ברמה שאפשר ללמוד, אני לא אומר שבבית-הספר אצלנו הכול מושלם, כולם יושבים ומקשיבים למורה בשקיקה למידע, אבל עדיין, החינוך בבית-הספר ממש משנה את כל תפיסת העולם של האנשים. כמו שהמפקח אמר, כשאנחנו מתנסים זה לא רק בתפקידים הפיקודיים, בכללי, בית-הספר הוא חוות התנסויות, כל דבר שאנחנו עושים, גם אם אנחנו טועים, זה לא כמו בחברה שיקפצו עלינו, כמו שאפשר להגיד, אלא אומרים לנו מה הטעות שלנו, נותנים לנו לנסות לשפר אותה אחר כך. גם באמצע הלילה כשכולם חושבים שזהו, כולם ישנים, אנחנו לומדים להסתדר בלי הורים, לומדים להסתדר עם אנשים אחרים שאתם אנחנו חיים בחדר 24 שעות במשך כמה שנים, ממש הופכים להיות משפחה.
כל החינוך בבית-הספר מתבטא בזה שאם תיקחו קבוצה של נערים מבית-הספר, קדטים, מול קבוצה מבית-ספר אחר, תראו אופי שונה של אנשים. אפשר לראות את זה בכל מקום כשהולכים ברחוב – למשל, אתה רואה בצד אחד קבוצה מ"קציני ים עכו", מצד שני אתה רואה קבוצה של נערים אחרים צועקים, מקללים, רבים. למרות שאנחנו נערים וכן עושים שטויות לפעמים, אנחנו לומדים איך כמה שיותר לתת לעצמנו גבולות שנוכל להשתמש בהם לא רק בבית-הספר אלא בכל החיים.

יש פעילות חברתית שאתם עושים בקהילה?

כן, חוץ ממחויבות אישית שיש בכיתות י' לכולם, יש לדוגמה במחלקה א' מתנדבים בכל מיני עמותות, בהעמותת איל"ן. יש אנשים שעוזרים בתוך בית-הספר אחד לשני במקום שיעורי עזר, תלמידים מכיתות י"א, י"ב עוזרים לצעירים יותר או אפילו לאנשים מהכיתה, מלמדים אותם, כך בעצם הם גם מתחברים וגם לומדים איך לדבר.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה, אם אפשר.

בבקשה.

אנחנו צריכים גם להבין, "קציני ים עכו", עם כל הכבוד לילדים ובזכותם, אנחנו עושים את עבודת הקודש, אבל בתוך כל הקבוצה הזאת יש את הצוות שחלקו לא נמצא פה שזה כל הצוות של המטבח, של האחזקה, של המורים, של המדריכים. באף פנימייה אין מדריכים ותיקים - 30 שנה, 38 שנים ועוד כמה כאלה שעושים עבודה, ולא צריך לשכוח גם אותם, בזכותם אותם חניכים – והם יכולים להגיד את זה גם בעצמם, תודה.

יעל, מה גודל הסגל המלווה?

135 איש: מורים, מדריכים, צוות פסיכו-סוציאלי - -

מנהלה, - - -

- - מנהלה, מטבח, חצר.

לחלק מהם יש מגורים בבית-הספר?

כן, שישה אנשי צוות מתגוררים מזה שנה וחצי.

בעקבות מה שנאמר אני רוצה לזרוק איזו הגדרה, אולי תאמצו אותה, מה זה "חינוך" - חינוך זה למעשה כל מה שנשאר לך כשאתה שוכח את מה שלמדת.

כל הכבוד.

נדמה לי שאת זה אמר פרופ' איינשטיין, אם אני לא טועה.

נכון.

כן, בבקשה.

אני תושב ירושלים. באתי לפנימייה כי אני אוהב את הים וחבר המליץ לי עליה, הוא לא התקבל ואני התקבלתי ובסופו של דבר באתי לפה. שמתי לב שיחסית לתושבי המרכז והדרום אין אנשים שהולכים לחיל הים, ואני חושב שצריך לעודד יותר את אהבת הים גם באזורים האלה. תודה.

בבקשה.

רציתי להוסיף לגבי כל מיני פרויקטים ייחודיים של החבר'ה שלנו. לפני כ-15 שנה הקמנו מיזם מאוד מיוחד, פרויקט של יזמים צעירים, אבל שדרגנו את זה והפכנו את זה למרכז עסקים, יזמות היחידי בישראל שפועל בצורה אינטנסיבית. תלמידים בחלק מהתוכנית השנתית או הרב-שנתית שלנו בנושא של פיקוד מנהיגות לומדים גם איך לנהל את עצמם, לנהל חברה כי כל חברה אחרת ברמה בין-לאומית, וזכינו פעמיים במקום ראשון באירופה. שורה תחתונה, אנחנו משפחה שמחפשת מאמץ.

ינקל'ה, דבר על איל"ן.

בנושא איל"ן אנחנו כבר כמה שנים מתנדבים בגיוס תרומות – אנחנו זקוקים לתרומות – ועושים מבצע התרמה לאיל"ן. בשנה האחרונה עלה רעיון שבא דווקא מצד התלמידים: בוא נעזור למתקשים, בוא נעזור למסכנים ונחבר אותם אלינו כי הם בעצם דומים לנו, רק יש להם פה ושם מוגבלות. העסק הזה תפס רצינות כזו עזה שהמנהל משה דולב אומר שהוא לא נתקל עוד בבני-נוער עם כזו מוטיבציה. אני מצדיע לכם, חבר'ה, מ"קציני ים עכו".

אתם בבית-ספר משתתפים בפרויקט ובתחרויות של הרובוטיקה?

לא.

אתם מכירים את זה?

כן, בטח.

בעבר השתתפנו.

כדאי שבאמת תלמדו, יש היום תחום מאוד מתפתח ויש תחרויות שנתיות, זה נקרא FLL - -

יש פרויקט של האוניברסיטה העברית בירושלים.

- - באולם "נוקיה" מתבצעת תחרות של בתי-ספר תיכוניים, של חטיבות ביניים, תחום מאוד מרתק ומאוד מעניין, ולדעתי הוא מאוד מתאים לכם. נדמה לי שאנחנו לקראת סיום וסיכום.

אני רוצה להגיד משהו.

בבקשה.

אני מנהל את המדור מהתחום בעיריית תל-אביב. גדלתי בצופי ים, הייתי מגיע פעם בשנה בקיץ למחנה קיץ ב"קציני ים עכו", תמיד הייתי מסתכל על המסירות הזאת שהצוות שם – חשבתי שזה רק - - -

זאב מזמין אותי כל שנה לביקור שם.

אני מדבר בתור ילד שהיה מסתובב. תמיד חשבתי שכל הצוות גר שם כי ראינו אותם 24 שעות ביממה במסירות הזאת. אני זוכר את שתי הספינות שלהם ואת התקופה שתלמידי בית-הספר בנו את הספינות, עוד יצא לי להפליג על הספינות האלה. אני חושב שזה סוג של חברה, שמורת טבע, פנינה, זה ממש ככה. אני יכול להגיד שבתל-אביב אנחנו עכשיו מסיימים לכתוב איזה משהו שהוא תוכנית אב לתחום הימי ועוד והרבה דברים עליהם אנחנו מדברים שם, של מצוינות וחינוך ימי וספורט ימי, זה דברים שאני נותן דוגמאות אותן ראיתי ב"קציני ים בעכו". בכלל, כל הנושא הזה של חינוך ימי וספורט ימי לא בתודעה בארץ.
הים הוא מגרש המשחקים הכי גדול שיש לנו, אנחנו לא ממצים אחוז ממנו. אנחנו כן מנסים לפתוח את זה ולהנגיש את זה לכל בני-הנוער בעיר. אני חושב שצריך לשים את הדבר הזה על המפה אם אנחנו מדברים על שייט הישגי, הכי הרבה מדליות וברמות הכי גבוהות הגיעו מהשייט ומהים, וזה לא מקבל את ההתייחסות הראויה לו, לא בפנימיות ולא בחינוך הימי האחר. אני חושב שצריך לבחון את הסיפור הזה מחדש.

כן, בבקשה.

שאלת אם יש פה רב-חובל, יש לנו בן של רב-חובל שהוא בוגר "קציני ים עכו", ארטיום, תקום.

יש לו עתיד.

באותה נימה, באותה נימה.

זה אותו דבר.

וגנר לא אמר, אבל הבן שלו גם בוגר בית-ספר, ויש לנו בבית-הספר כיום ילדים קדטים שההורים שלהם היו תלמידים שלי, וגם כאלה שבאים – שנה שעברה הייתה לנו משפחה שאמרתי לה - - -

אגב, זה המבחן האולטימטיבי, האם מי שלמד שם שולח גם את הבנים שלו או מלמד שם.

שנה שעברה הייתה לנו משפחה, ואמרתי להורים: אין שום בעיה, אני נותן לכם חדר, כל החמישה היו בבית-הספר מכיתה ט' עד י"ד.

מאיר, כמה מילות סיכום שלך.

קודם כול, אני חושב שהחוויה שחווינו כאן כולנו ביחד מרעננת, היא אפילו מרנינה כי מדובר בחינוך. על מה אנחנו כל הזמן מנסים – איפה לשים את הדגש? בחינוך. ואני חושב שאתה כיושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת עשית מעשה גדול, הגעת לביקור, הצצת ונפגעת במובן החיובי, וקודם כול אני מבקש להזמין אותך ואת כל חברי ועדת החינוך של הכנסת לטקס הסיום של שנת הלימודים ב-19 ביוני, זה טקס ששווה לראות ולחוות. אני חושב שמי שיחווה טקס כזה יבין את המשמעות הרחבה יותר של כל מה שדובר כאן, אז זה כמובן מאתנו.

כמה דברים נוספים לתמצות הדברים. כולנו שומעים בחדשות מה קורה בנושא הספנות, לצערנו, מספר הספינות שעדיין נמצאות תחת שליטה ישראלית עדיין קיים. בזמנו היו דיונים ונקבע בתקנות שיעמדו לרשות המדינה דרך צים 25 ספינות, לצערנו, אנחנו עומדים היום עם ההסכם החדש על משהו כמו 12. אני חושב שעבודה "זרה", במירכאות, היא אולי כלכלית, - -

לא בטוח.

- - אבל אנחנו עוסקים בחינוך, וחינוך זה לא רק כלכלה. אני מכיר אותך הרבה שנים, חבר הכנסת עמרם מצנע, אני יודע על פועלך בהרבה מאוד תחומים, ואני באמת מעביר מכאן קריאה באמצעותך לשר התחבורה, שזה בתחום שלו, ולשר החקלאות כי החקלאות הימית היום פורצת דרך. כל המדענים וכל הכלכלנים הגדולים בעולם אומרים שהים יהיה משאב המזון של האנושות. כבר היום ישראל מובילה בעולם בתחום גידול דגה וניסויים של גידול דגה בים, וב"מבואות ים" למשל, ישנה חוות גידול שבהחלט המחקר יביא ויוסיף מזון לחברה הישראלית ובכלל, גם האו"ם לוטש עיניים על מה שעושים בישראל, וזה לזכותנו.
ארכיאולוגיה ימית היא בהחלט דבר שמרתק כל מוח אנושי. לפני שבועיים הוקם צוות או יותר נכון פורום לחינוך הימי בישראל לטווח ארוך, בראשו עומד מפקד חיל הים לשעבר דודו בן בעש"ט, אני מניח שחלקכם מכירים אותו, ועוד כמה בוגרים של בית-הספר או בוגרי חיל הים. הכוונה להגיע לכל אותן נקודות שבהן אותם צוותי החלטה מקבלים החלטות - מה החינוך הימי יכול להועיל לחברה הישראלית. אני לא מדבר כרגע רק על חיל הים, אם כי חיל הים זה בנפשנו וזה ברור, יש דברים שברורים והפעולות מול מפקד חיל הים, מול רם נעשות עם הרבה רצון שלו, והצוות כאן מוכיח את הרצון ואת התובנה שזה חשוב.
דבר נוסף, זה מאוד מעודד לשמוע את כל מה שנאמר כאן, ואני משוכנע שיש עוד הרבה בוגרים שיש להם מה לספר על "קציני ים עכו", על בית-הספר, על חוף הים, על בתי-המלאכה, על המכונאות, אבל אנחנו עומדים היום בפני נקודת זמן קריטית, ואני חושב שזו גם הזדמנות לומר אותה כאן בצורה מאוד ברורה. בית-הספר חייב להשתלב בחיים האזרחיים בעיר עכו, למשל, מחויבות אישית של בני-הנוער מתקיימת בעיר עכו, שזה בהחלט עניין חינוכי, ויש הרבה מאוד סיפורים על המחויבות הזאת ועל מה שנצבר בשנים האחרונות.

מצד שני, ושוב אני אומר כיושב-ראש הדירקטוריון וכאיש ציבור שאמור לראות את כל הצרכים יחדיו, עיריית עכו, וזו זכותה, רוצה לפתח את התחום התיירותי כי זה משאב שבהחלט מחייב התייחסות לגבי כל החופים. בית-הספר לקציני ים – מה לעשות, בזמנו הכול היה שומם מסביב – מיקמו אותו בחוף הדרומי של העיר עכו. אגב, נדמה לי שזה החוף היחידי בארץ שהוא חוף דרומי, בית-הספר נמצא מצפון לים התיכון. רק בשביל הדמיון, אנחנו לא מכירים את זה כך, והעיר עכו רוצה להתפתח, וזה בסדר גמור וכך צריך. אנחנו מנהלים דיונים עם עיריית עכו לגבי עתיד קו החוף, לצערנו, ההתחשבות שלנו בצרכים של העיר עכו באמצעות העירייה נתפסים לא טוב, ואנחנו מרגישים שמנסים לאכול את כל קו החוף שבית-הספר יושב עליו, זאת אומרת, להוציא את נשמתו של בית-הספר בעודו בחיים. הפניות שלי מותר כדמות ציבורית – פניתי להרבה מאוד גורמים ולא מעט מצקצקים בשיניים, אנחנו עומדים כרגע במשא-ומתן מול רשויות החוק במדינה - מה מותר ומה אסור וקשה לנו. קשה לנו כי אנחנו מדברים על ערכים, ואתנו מדברים על לקחת את הכול.

אני חושב שלך, עמרם, יש היום הזדמנות למנוע מצב שקרה בגימנסיה הרצלייה ובעוד כמה כפרי נוער. זה טוב שהמדינה מתפתחת, זה לשמחתנו, אבל יש ערכים שאסור לוותר עליהם כי כשמדינה מתפתחת וערכים מוזזים הצדה, אחרי שנים אומרים "חבל". אני אומר את זה כאן עם מלוא האחריות, אני פועל בעניין הזה ימים ולילות מול הרבה אנשים, זה לא פשוט כי אנחנו בסך הכול בית-ספר ורואים את התוצרים שלו, זה פשוט תענוג, רוצה לשרוד ולהנחיל לחברה הישראלית את מה שהנחיל עד היום. זה לא פשוט, נצטרך את העזרה, עכו צריכה להתפתח, אזרחי העיר צריכים להתפרנס ללא ספק, אבל צריך שיקרה מצב שבו הכבש יישאר שלם והזאב יניח לכבש לחיות את חייו גם אם הוא יקבל חלק. אומנות הפשרה צריכה לבוא לידי ביטוי גם בשימור ערכים של בית-הספר שעומד 75 שנה, שלא נבכה כפי שהחברה הישראלית בכתה כאשר גימנסיה הרצלייה נעלמה מקו הנוף על כל המשתמע.
לסיום, עמרם, אני באמת מודה לך, אני חושב שהכינוס הזה הראה לנוער הנפלא הזה דמוקרטיה אמיתית מהי, קירבה של נבחר ציבור לציבור אזרחים מהי, זה לא קורה אצל כולם. אני מכיר לא מעט אנשים, ראשי שלטון, חברי כנסת ממחזורים שונים, אני אומר את זה כאן לא בגלל שאנחנו כאן, אני אומר את זה כי אני מאמין בזה, אני מכיר את עמרם. אני אומר לך, עמרם, כל הכבוד על כך שקרבת בין ערכים חינוכיים שבאים לידי מימוש לבין הכנסת, שזה המוסד שאליו נשואות עיני כל הציבור בארץ, ולך הזכות וגם לבית-הספר הזכות, ותודה לכל הצוות, שבלעדיו בעצם לא היינו מגיעים לאן שהגענו, ותודה רבה, וחג שמח כמובן.

תודה רבה לך, מאיר. אני מרגיש זכות גדולה וכיף באמת לעשות את המפגש הזה כהמשך לביקור, גם אשמח לבוא למסדר הסיום, לטקס הסיום, אמרת ב-19 ביוני.

בשמונה בערב.

בשמונה בערב. בטח נדבר עד אז עוד איזו פעם אחת או פעמיים.

בוודאי.

תראו, אין ספק שהכלי העיקרי ליצירת ישראל אחרת, ישראל של ערבות הדדית, ישראל שבה יש מכנה משותף רחב יותר בין חלקי החברה הישראלית, הכלי העיקרי הוא החינוך. על זה נאמרות הרבה מאוד מילים, נאמרים הרבה מאוד משפטים, רבים משתמשים בזה כסיסמאות, אולי בלי להתכוון, אבל זה כלי גם לסגור פערים בתוך החברה הישראלית כי אם יש משהו שמדאיג מאוד מאוד זה הפערים החברתיים, והעובדה הלא נעימה לשמוע שהפערים הולכים וגדלים. ופערים זה לא רק מציאות סוציו-אקונומית, זה לא מרכז ופריפריה, פערים זה גם המחוברות אל תוך המהות של החברה הישראלית והחינוך הוא הכלי הכמעט יחידי שנושא באחריות הזו, צריך לקחת עליו את האחריות.
עוד פעם, בהיכרות שלי אתכם אני יודע שזהו העיסוק המרכזי, זה גם עלה פה על-ידי הדוברים השונים. אני גם בתחושה שצריך להקדיש קצת יותר מאמצי שיווק לכל נושא החינוך הפנימייתי בכלל, ולחינוך הימי בפרט, בזה אני פונה אליכם. כי יש תפיסה בציבוריות, גם במשפחתית וגם בישראלית של פנימיות, שזה משהו שהיה שייך אולי להיסטוריה והיום החשיבות שלו מוגבלת, ואני יודע שרוב הפנימיות יכולות לקלוט יותר חניכים, יותר קדטים, ובכך גם לסגור פערים בתוך החברה, גם להעמיק את החינוך כפי שדיברנו, ואני בהחלט חושב שגם אנחנו נעשה בעניין הזה מעשה.
הנושא של מחויבות אישית הוא גם נושא מרכזי, הוא הופך להיות חובה בבתי-הספר התיכוניים בארץ כחלק מתעודת הבגרות, אי-אפשר יהיה לקבל תעודת בגרות למי שלא יעשה גם תעודת בגרות חברתית, בהחלט כדאי להיכנס יותר ויותר לתחום הזה. נושא מעורבות – באמת די התפלאתי גם בביקור שלי וגם כאן שאין פה נציגים של עיריית עכו, נדמה לי שהיא צריכה לחבק ולהתהדר בקיומו של בית-ספר כזה בתוך עכו. גם רשמתי, מאיר, את מה שאמרת, העלית את זה בפעם הקודמת, מה שנוכל לעזור נעזור. סיפרתם לי אז על הקשר שיש לכם עם רפא"ל. דרך אגב, אני יודע שרפא"ל חונך יותר מבית-ספר צפוני אחד בתחום הרובוטיקה, קחו את זה, זה דבר שאני מאוד ממליץ עליו.
ובכלל, אני באמת מבין שהנושא הימי, החינוך הימי הוא לא רק מקצועות ימיים על ספינה, על אונייה, אלא הוא באמת הרבה יותר רחב, גם החקלאות הימית הולכת ומתפתחת, נושא הגז והנפט, ובכלל צינורות וכבלים שחוצים את הים התיכון מכל הכיוונים, וזה מפתח הרבה מאוד מקצועות ימיים שלא היו ישראלים, ובצדם מקורות הכנסת מאוד מאוד גבוהים, ובטח אפשר לקדם את הדברים האלה.
אני מבין שלחניכים יהיה גם ביקור בכנסת עכשיו, וכדאי גם שתיכנסו למליאה, ואני מניח שמי שיושב בראש המליאה כשתהיו שם יכבד בכמה מילים את הביקור שלכם, הקדטים. אני לרשותכם, שגריר של רצון טוב, והרבה מאוד תודה על כך שבאתם ונתתם לנו בוקר מעניין. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:47.>