PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 148 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, כ"ה בשבט התשע"ד (26 בינואר 2014), שעה 10:00

<סיור במוסדות תרבות בצפון>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

>
שמעון אלקבץ - מינהל תרבות, משרד התרבות והספורט

שלמה בוחבוט - ראש עיריית מעלות תרשיחא

ודיע ח'ורי ג'ריס - יו"ר עמותת בית האמנות תרשיחא

וג'די שהים - מנהל התזמורת תרשיחא

אלברט אנדראוס - יו"ר פורום עמותות תרבות ערביות

איתמר גורביץ - מנהל פורום מוסדות תרבות

רמי באר - מנהל אמנותי, להקת המחול הקיבוצית וכפר המחול הבינלאומי בגליל

אלברט בן שלוש - פסטיבל עכו

מוני יוסף - מנהל תיאטרון עכו

חאלד אבו עף - מנהל ושחקן בתיאטרון עכו

פיראס רובה - אמן ומנהל טכני, תיאטרון עכו

אמיר יער - לוביסט פורום מוסדות תרבות

לירון וייס - דוברת הוועדה

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור במוסדות תרבות בצפון>

קודם כל ממש ברוכים הבאים. אני שמח שאתם אורחי תרשיחא היום, בתזמורת תרשיחא ובית האמנות. כאן נמצאים איתנו מר ודיע ח'ורי, יושב ראש העמותה ווג'די שהים, מנהל התזמורת. מי שלא מכיר אותי, אני אלברט אנדראוס, אני יושב ראש פורום עמותות התרבות הערביות, נפגשנו בכנסת לא מזמן בהצעת החוק של חבר הכנסת ניצן הורוביץ ממרצ לגבי סל תרבות.

לא הבאנו פטיש, אז נצטרך להסתדר בלי פטיש. וג'די, לאחר שנשמע את התזמורת, ייתן הסבר. אני אתן ברמה הכללית איפה אנחנו היום ומה מחכה לנו כאן. אגב, התזמורת הזו נוסדה בשנת 1988, היא הכי ותיקה מבין כל התזמורות שקמו במגזר הערבי.

לא הייתה שום תזמורת במגזר הערבי.

לא, היא הייתה המובילה, היא קמה וזכינו לראות גם - - - לא אלאה אתכם עכשיו בפרטים לוגיסטיים, בהמשך אנחנו נקבל אינפורמציה, אבל אני רוצה להגיד מה מייחד את התזמורת הזאת. לדעתי היא לא קמה סתם בכפר תרשיחא כאן. תרשיחא ידוע, ממש מלפני הרבה הרבה שנים, ככפר שיש לו הרבה שליחים בנושא התרבות והמוזיקה, אפילו יש כאלה שהגיעו לרמה בינלאומית, אני אזכיר מהם את סימון שאהין, שהוא היום חי בארצות הברית, אחד הגדולים הגדולים, ואברהים עזאם, שחי בלונדון הרבה שנים, וההורים שלהם גם היו פה בתרשיחא ובאמת המפתח בתרשיחא, שבכל בית אם תעבור אתה תמצא מישהו שמנגן, שר או משהו.

יש עוד זמר בתרשיחא, שנקרא מרהון ח'ורי, היום הוא מהמובילים ב - - - של ניו יורק.

הוא זמר?

נכון, שכחתי אותו, זה נכון. וחנא ח'ורי, אח שלו, אחד הכנרים. בקיצור, יש תוצר די טוב, וכאן נולד הרעיון, אמרנו בואו נאגד את כל הכוחות האלה ובהחלט הקמנו את התזמורת הזו בשנת 88', הופענו הרבה בחו"ל ובארץ, לאורכה ולרוחבה, כל הדתות בתוך התזמורת, כולל יהודים, שלא פעם היו איתנו והופיעו איתנו, היו חלק שנסעו למצרים איתנו לאופרה, ממש חוויה מאוד טובה. עיקר עיסוק התזמורת הוא מוזיקה ערבית קלאסית. התחלנו להיתמך על ידי משרד התרבות משנת 89'-90' וזה היה הצעד הראשון לתמיכות של התזמורת. כמובן התזמורת ידעה עליות ומורדות והכול היה מאוד מאוד קשור בכל מה שקשור בנושא התקצוב. היום יש לנו, נקרא לזה לא מלחמות קטנות, אלא גדולות מאוד, לגבי כל מה שקורה במגזר הערבי. בהחלט ההפרטה יורדת ליתר המקומות, כמו תזמורת תרשיחא ומקומות אחרים.

מה אני אוסיף עוד? יש לעמותה הרבה פעילות, מעבר למה שיש כיום. אנחנו נשמע את זה - - -

אולי דברו על התרבות בכלל במגזר הערבי והתמיכה, כי בטח על התזמורת אתם תדברו.

בכלל?

כן, כי הביקור כאן הוא בעצם כדי לעשות מין פוקוס כזה על התרבות במגזר הערבי והתמיכה בתרבות במגזר הערבי.

בהחלט. אומר לי המנצח שהם מוכנים. אנחנו נשמע אותם ונחזור לפה ונתחיל בנושא שכבודו הציע.

בסדר גמור.

(קטע מוזיקלי)

בדרך כלל אנחנו מופיעים עם התזמורת בבמה גדולה ובמקום פתוח וקשה לנו להופיע. אנחנו מופיעים, אבל זה קשה מבחינה מוזיקלית. אחת הבעיות, שאין אולמות מתאימים במגזר הערבי. אנחנו מופיעים בכל המקומות בארץ, הופענו בכל הערים הגדולות בישראל.

יש סל תרבות?

סל תרבות יש לנו, אנחנו מופיעים מדי שנה בבתי הספר. אבל גם בזה יש בעיות.

יש בעייתיות. נתחיל מזה שלא כל המגזר הערבי נכנסים לסל תרבות. אתה יודע, סטטיסטית, שני שליש מהמדינה לא בסל. אנחנו עובדים מול משרד החינוך על זה וגם יש עוד בעיה, תזמורת כזו, בשביל להופיע בסל תרבות המחיר שלה די גבוה.

אבל יכול להופיע בהרכבים, לא חייבים להופיע בכל ה - - -

לא, אני מדבר גם על ההרכב הקטן. אז השיקול של המנהלים הוא להביא משהו שעולה להם פחות מאשר להביא את - - - אבל בהחלט אנחנו - - -

חברי התזמורת, מאיפה הגעתם? איפה התחלתם לנגן?

אני התחלתי לנגן בגיל 7.

בבית?

כן, בבית.

ההורים ניגנו?

לא, אחות שלי התחילה בפסנתר ואז אחר כך אבא שלי דחף אותי למוזיקה.

ישר לכינור?

כן.

מהתחלה?

הוא למד מוזיקה קלאסית.

מוזיקה קלאסית מערבית אירופאית?

מערבית, כן.

אתם מנגנים גם מוזיקה קלאסית אירופאית?

לא.

בכלל לא?

מנגנים אבל לא מופיעים.

מנגנים, אבל זה לא ברפרטואר?

לא, בכלל החינוך שלנו בא מהמוזיקה המערבית, קלאסית, כל המתודה שלנו באה מהמוזיקה המערבית.

יש כאלה שמבית ספר התחילו לנגן?

כן.

מה, כילד בבית הספר.

כן, כילד בבית הספר.

איפה למדת?

בבית הספר הזה דווקא, זה היה בית ספר בזמנו.

יסודי?

יסודי. אז התחלנו לנגן בבית הספר ולאט לאט אחר כך למדתי אצל נאסימה ואחר כך למדתי בחיפה בקונסרבטוריון רובין. הייתי יוצא מפה באוטובוס בכל יום ראשון לרובין וללמוד, במשך שש שנים, ואחר כך הבאתי את המורה מרובין לתרשיחא כדי שילמד פה, ואז אני לא רוצה לדבר הרבה, אבל בטח דיברו איתך על העניין שהכפר הזה הוא כפר מאוד מוזיקלי, יש פה המון אנשים שמנגנים ויש פה - - -

אמרו לי שכל אלה שהצליחו הם בחו"ל.

כן, יש הרבה שבחו"ל. אנחנו ועוד הרבה מהחברים שלי שהמשכנו, למדנו משהו אחר באוניברסיטה, אבל אנחנו אנשים שייסדנו את העמותה והמשכנו עם התזמורת ואנחנו ממשיכים בזמן החופשי שלנו, כמה שיותר, ומנסים להקים עוד דור חדש. נקווה.

אחת הבעיות, עמרם, אם אנחנו כבר יושבים פה ומדברים, כאן זה נתח של התזמורת, זה לא כל התזמורת. מכאן זה מתחיל ומכאן זה נגמר, נושא התקציב והתקציב והתקציב. אנחנו, אם נדבר על 160 גופי תרבות במגזר הערבי, 160 עמותות, מתוכם מתוקצבים בפועל קרוב ל-120, אנחנו מדברים על 10 מיליון שקל תקציב מסך הכול של 700 ומשהו מיליון שקל של משרד התרבות. אנחנו מדברים על נתח של 2% עד 3%. עכשיו ניקח תזמורת כזאת כדוגמה למה שיש לנו במגזר הערבי. התזמורת הזו מוגבלת מבחינת התפתחות. אתה ראית, רמה מוזיקלית, כבר מיותר לדבר על האנשים המוצלחים שעושים באמת תרבות לשמה, השאלה, בהיעדר תקציבים מה אנחנו עושים בעצם? אנחנו באים לגוף כזה ואומרים לו סטופ, עד כאן, אתה לא יכול להתפתח, אתה לא יכול לבנות יותר הפקות, אתה לא יכול להפעיל דור חדש. אגב, לתזמורת תרשיחא יש טרום כלי שמנגן טרום כלי כאן, ויש תזמורת של ילדים וכל זה, אבל בהיעדר תקציבים פשוט כל המהלך הזה אמור להיפסק, או להיתקע איפה שהוא והוא לא יכול להתפתח. יש לנו, ואיתמר מסכים איתי, לא מעט דיבר על נושא התקציב בכלל למגזר הערבי. ביום חמישי יש לנו ישיבה עם השרה, אני אשמח מאוד, עמרם, מהבמה שלך, כיו"ר ועדת התרבות והחינוך בכנסת, שתפעל, כי אני אומר, ככל שאנחנו עושים ומביאים יותר תרבות, אני מדבר על כל המדינה, כך אנחנו חוסכים מאיתנו הרבה פשע, הרבה עבריינות, כי אין תחליף לתרבות. ממילא אנחנו גם נצטרך לשלם את הכסף הזה דרך לשכות הרווחה ו - - -

מה התקציב של התזמורת?

התכוונת לתקציב של התזמורת עצמה, כולל תקציב ה - - - ?

הכול.

משרד התרבות מתקצב אותנו במשהו כמו 250,000 שקל, אנחנו מגיעים לכמעט 600,000 שקל.

שזה התקציב?

שזה המחזוריות שהם עושים מתרומות, מהכנסות וזה.

אז זה התקציב, אני מדבר על סך הכול העוגה.

העוגה זה 600,000 שקל.

מאיפה מגיעים יתר ה-350?

הכנסות עצמיות, מופעים.

עמרם, אני רוצה אחרי זה, ברשותך - - - התזמורת היא חלק ממודל התזמורות, זאת אומרת - - - אמנם בשנה שעברה היא הייתה - - -

זאת אומרת היא במודלים של התזמורת הסימפונית של חיפה?

היא באותה ליגה.

אותו מודל?

לחלוטין כן.

שופטים אותה לפי אותם קריטריונים? זה גם כן קצת - - -

ברשותך, שמעון. התזמורת הזו מתוקצבת דרך התקנה הערבית 73, התזמורת של חיפה לוקחת מהתקנה הכללית. נניח שתזמורת תרשיחא רוצה לקחת מהתקנה הכללית - - - סליחה, שמעון, שקטעתי אותך אבל חשוב לחדד את הדברים האלה. יש בעייתיות לגשת לתקנה הכללית, מאחר שהקריטריונים - - -

- - -

יש כמה בעיות. הרבה פעמים באו הרבה גופים שניגשו לתקנה הכללית ואמרו להם 'אין סיכוי, אתם תישארו בתקנה הערבית, ניגשתם לשם, תישארו שם'. אני לא מדבר על כפל תמיכות. הדבר השני, הקריטריונים שנמצאים בתקנה הכללית הם לוקחים גוף כזה שהוא טוב בתקנה 73 ועושים ממנו גוף מאוד - - -

מה זה 73?

זה התקנה הערבית.

זה תרבות במגזר הערבי?

בדיוק. ולמה? זה לא בא בכדי, זה לא בא מהיום. משרד התרבות בנצרת הוקם בשנת 88', זאת אומרת המדינה בפער של 40 שנה, עד שהתחילה לתת תקציב למגזר הערבי. זאת אומרת חייבים להדביק את הפער הזה של 40 שנה וזה לא פשוט. כמו שאמר חברי, גם בנושא ה - - -

אבל אני רוצה לחזור לשאלה, ה-350 זה הכנסות עצמיות? אין לכם שום תקציב נוסף?

מדי פעם העירייה, לפי היכולות שלה.

מה זה, מתקציב תמיכות? התזמורת היא רק תזמורת, או שהיא גם כעין קונסרבטוריון?

לומדים, בטח.

יש חוץ מזה קונסרבטוריון?

כן. יש לנו 30 ילדים, בגילאים 4 עד 6.5, ויש לנו עוד תזמורת - - -

במסגרת העמותה הזאת?

כן.

במסגרת העמותה, אבל יש עמותה אחרת שהיא קונסרבטוריון שמלמד את הילדים. יש עמותה אחרת בתרשיחא, אבל אנחנו לא רוצים לעשות כפל, כי בכל זאת אי אפשר להציף את האזור במקומות של לימוד נגינה. יש מקום שמלמד - - -

בבתי הספר בתרשיחא לומדים לנגן על כלים? או שזה רק עניין פרטי?

זה עניין פרטי יותר.

מקהלות של בית ספר.

לא, מקהלה זה מקהלה, אני מדבר על כלים.

בבתי הספר התקן, אני חושב שזה שעה שבועית אחת למוזיקה.

אבל זה לא נגינה על כלי.

לא, זה חינוך מוזיקלי.

אתם בעצמכם, בטח חלקכם גם מלמדים תלמידים, כן?

כן.

מי שמוזיקאי פה, יש חלק מוזיקאים וחלק לא מוזיקאים - - -

כולם מוזיקאים, חלק עובדים בעבודה - - -

כן, אבל זה לא המקצוע. האדון הזה הוא רואה החשבון של העמותה. האיש מוזיקאי - - -

תגיד שמות.

צ'רלי.

ומה אתה עושה לפרנסתך?

מנגן בהופעות, מופיע.

כבודד?

כן.

איפה אתה מופיע? בחתונות?

גם וגם, הכול, הופעות בחוץ לארץ.

ומזה אתה מתפרנס?

כן.

ומאיפה התחלת את המוזיקה?

התחלתי מגיל 5. בבית.

הבית הוא בית מוזיקלי?

כן.

אתה מתרשיחא?

לא, מנצרת.

ואיפה אתה התחלת?

אני התחלתי בגיל יותר מבוגר, אחרי בית הספר, בגיל 18-19 שנה. בכוחות עצמי, הופעתי הרבה הופעות בכוחות עצמי, הגעתי לפה ו - - -

איך התחלת בגיל מבוגר? זה בדרך כלל לא קורה.

כי הבית שלנו הוא בית מוזיקלי, כולם מנגנים. התחלתי לנגן בגיל 18, ללמוד, למדתי קצת אצל נאסימה, באופן עצמי הופעתי בחתונות. משנת 95' אני פה ועדיין פה, זה בית שני שלי.

ואתה מתרשיחא?

אני מפקיעין.

אני סמיר, אני מכפר מנדא - - -

איך הגעת לתזמורת הזאת מכפר מנדא?

באוטובוס...

לא, איך שמעת על זה?

התקשרו אליי. אני חדש בתזמורת - - -

מה, חיפשו מישהו שמנגן על צ'לו?

כנראה. אז התקשרו אליי לפני כמה חודשים.

כרגע בתזמורת יש לנו שני צ'לנים. הוא אחד ויש עוד אחד שהוא ותיק יותר, הוא היום לא יכול היה להגיע, הוא בתקופת מבחנים.

איך זה שאין בין הנגנים גם נשים?

אין נשים? כי אין.

הן לא לומדות? נשים לא לומדות מוזיקה, לנגן על כלים? זה לא נהוג במגזר הערבי?

יש מעט מאוד שמנגנות כינור, יש כאלה שמנגנות בפסנתר. אני לא צריך כאן פסנתר, אז - - -

לדוגמה הבת שלי, היא למדה באקדמיה בירושלים, היא מנגנת בצ'לו.

אז למה היא לא בתזמורת?

היא לא בתזמורת, כי יש לה עסקים אחרים, היא לא יכולה להגיע.

המורה אצלנו, היא אחראית על החוג, עם תואר שני גם בריפוי במוזיקה והיא עברה השתלמות באנגליה בתחום הריתמיקה. היא זמרת וגם מנגנת בצ'לו וגם עם תואר ראשון בחינוך מוזיקלי ותואר שני בריפוי במוזיקה.

יש לנו עוד בחורה בשם - - - היא לומדת, היא שנה שלישית ב - - -

מה את לומדת?

מוזיקה בצפת.

מה, במכללה?

כן.

אבל זה כולל נגינה על כלי?

לא, זה חינוך בכלל.

זה חינוך למוזיקה. המטרה היא להיות מורה למוזיקה?

אני מתכוונת לעשות תרפיה במוזיקה. למרות שאני עושה את ה - - - זה בא בשנה שלישית - - -

ואת לומדת במכללה בצפת?

כן.

ונוסעת כל יום או גרה שם?

נוסעת. גם אבא שלי, כל המשפחה.

משפחה מוזיקלית.

אני מהראשונים בלהקה, שנת 88', ויש לי בן ובת בלהקה גם.

פה, בתזמורת.

ואתם מתרשיחא?

כן.

טוב, יפה. באמת מסורת מעניינת.

אדון בוחבוט, תפדאל.

אני שומע, זה מאוד מעניין.

אתה יכול גם לספר על התזמורת, לא רק לשמוע. אתה אוהד מספר אחד ותומך, זה לזכותך נאמר.

אני רוצה לשבת עם היושב ראש ובאמת להגיד לו שיש בעיה במוזיקה המזרחית והבעיה שמשום מה משרד התרבות לדורותיו, התמיכה היא כמעט אפסית. אם אנחנו לוקחים - - -

אתה מדבר בכלל על המזרחית, או על הערבית?

אני מדבר כללית. כשאני הייתי חבר כנסת אנחנו תקענו את התקציב לשולמית אלוני ז"ל. היה 450 מיליון שקל ולא רצינו לתת לאנדלוסיה באשדוד, ואמרנו שאם האנדלוסית באשדוד לא תקבל תקציב, אין תקציב מדינה. ובאמת הצלחנו להוציא והיום האנדלוסית באשדוד מקבלת תקציב מאוד מכובד. כמה, שמעון, 2.5 מיליון?

סביב ה-2.5.

האנדלוסית אבל התפרקה בכלל ועברה לאשקלון.

נכון.

אין שום סיבה שתזמורת כזאת תקבל מיליון שקל, אין שום סיבה. כי אם אנחנו - - -

250 היא מקבלת.

היא מקבלת כלום, מה זה 250,000 שקל? זה שום דבר. אתה שאלת למה אין נשים, אם היה תקציב יכלו לקחת נשים אפילו ממעלות רוסיות שינגנו והיום הם מנגנים בתווים, לא צריך ללמוד ערבית בשביל לנגן. לכן אני חושב שצריך לקיים דיון מאוד מאוד משמעותי להגדיל משמעותית את התקציב.

אתה היית ראש עיריית חיפה, אתה מכיר היטב את תקציבי הרשויות. אנחנו לא מסוגלים להחזיק תזמורות. אנחנו לא מסוגלים. אתה יודע מה? 100,000 שקל זה שטויות, אבל מדינה חייבת. תזמורת כזאת היא תזמורת מאוד מאוד רצינית. אם היא מופיעה באופרה בקהיר זה אומר שהיא הגיעה לשיא והיא גם מופיעה בהיכל שלנו, של מעלות תרשיחא. יש לנו היכל מצוין שהם מצליחים למלא את כל האולם פלוס. לכן אני חושב שמשרד התרבות, שאין לי טענות נגדו, שמעון עושה עבודה טובה - - -

אנחנו ביחד עם כולם, אנחנו אומרים שהתקציב הוא תקציב עלוב.

אני יודע, השרה עושה עבודה מצוינת, אבל צריך להגדיל את התקציב שהוא מאוד מעליב.

תגיד לי, שלמה, יש לכם עוד תזמורות במעלות תרשיחא שמקבלות תקציב?

אני חושב שהעיר שלנו היא עיר מיוחדת במינה. אם אנחנו נבדוק מה עושים במוזיקה, יש מאות בני נוער שלומדים מוזיקה - - -

בבתי ספר?

קודם כל בבתי הספר לומדים, אני לא צריך להגיד לך, הלימוד שם זה לא לימוד משמעותי, אבל כאן, גם התזמורת, יש גם ביתס פר למוזיקה, שלפחות, אני חושב, יש 100 ילדים. במעלות יש לנו תזמורת אנדלוסית, גם כן מאוד טובה, והתזמורות האלה פשוט בשיניים - - - כמו שנאמר כאן, במגזר הערבי הנושא של התרבות הוא מאוד חלש, כי אתה יודע מה, במשך שנים בנו היכלי תרבות על ידי תרומות של הסוכנות היהודית וסוכנות יהודית לא בנתה במגזר הערבי, זאת אומרת שבמגזר הערבי אין כמעט אולמות. חוץ מאולם חתונות, שזה לא מכובד, תזמורת כזאת לא יכולה להופיע באולמי חתונות. אתה יודע מה, אני קטונתי מלייעץ לך, הייתי מקיים דיון מאוד רציני בוועדת החינוך בנושא תרבות במגזר הערבי.

כן, זו אחת הסיבות לסיור היום. קצת להתרשם, אל"ף, מהתרבות בפריפריה בכלל וגם כמובן במגזר הערבי.

טוב, מה עוד?

שייתנו לנו לסיום משהו של פריד אלאטרש.

(קטע מוזיקלי)

טוב, תודה רבה לכם.

עמרם, אני רוצה להגיד את כל הדברים שבאמת קשורים לפריפריה שלנו. צריך לעודד את התרבות בפריפריה ואפשר לעשות את זה בכמה וכמה מישורים. אל"ף, לתמוך יותר ויותר בעמותות הפועלות בפריפריה, לאפשר לעמותות גם להגיש לתקנת הפריפריה, שאנחנו מנועים, לצערי, לגשת אליה מבחינה תקציבית עד עכשיו.

כי יש לכם תקנה למגזר הערבי.

כן, זו הטענה, אבל הפריפריה - - -

לא, זה נוסד - - -

לא, תקנת פריפריה, אפשר לגשת אליה גם אם מתוקצבים ממקום אחר.

אלברט, אתה מדבר על חיזוק מוסדות תרבות בפריפריה?

כן.

או אתה מדבר על הפרויקט בכלל של - - -

על תקנה 46 אני מדבר. תקנה 46 שהיא לא כוללת בתוכה תקנה 73. זאת אומרת המוסדות שעובדים תחת תקנה 73 לא יכולים לגשת לתקנה 46.

אתה מדבר על המוזיקה?

לא, תקנת הפריפריה 46, עמותות התרבות הערביות לא יכולות לגשת אליה, למה? כי תנאי הסף הם לא כוללים את תקנה 73, ועל זה קיבלתם מכתבים מפה עד הודעה חדשה.

לא רק, אנחנו הגשנו כבר שנתיים רצופות ודחו את זה.

זה חבל. זה נושא לדיון. לדעתי צריך - - -

אתה עושה בלבול, אבל דבר.

נדבר על זה. אני יודע מה שאני מדבר.

יש עוד דבר, שיש בצפון גם מחסור בתיאטראות. יש, וגם נתקלים באותן בעיות, מבחינת השחקנים, מבחינת גם הנושא הפנסיוני שלהם, כל התנאים הסוציאליים שלהם, גם בזה אנחנו נתקלים בבעיה מאוד רצינית בנושא הזה.

זה בתוך העמותות.

זה בתוך העמותות. אגב, לכל נושא האמנים, זה עלה בישיבה שלנו בכנסת בפעם האחרונה, כל הנושא של המעמד של האמנים בכלל, שזה נושא שדורש התייחסות מאוד רצינית. בנושא התיאטראות, השחקנים פשוט נתקלים באותן בעיות תקציביות שנתקלים בהן גם התזמורות, כי הכול תחת הכותרת של תרבות. אין להם איפה להופיע, כי אנחנו מוגבלים גם במקומות איפה להופיע, כי צריכים לנסוע למקומות. גם אם מגיעים במסגרת סל תרבות לבתי ספר, המופעים לרוב תחת כיפת השמים וזה דבר שנוגד כל אמות מידה של הגשת תרבות נכונה.

באופן כללי זה המצב שלנו בפריפריה. אני לא יכול בכמה דקות לשטוח את כל הבעיות, אבל אני מסכים עם שלמה שלדעתי כל נושא התרבות הערבית שווה, ממש אני מבקש - - -

שלמה דיבר על התרבות המזרחית בכלל, בתוכה יש את התרבות הערבית.

כן, גם התרבות הערבית שווה דיון בוועדת התרבות, שאתה מוביל אותה. הבעיות שלנו לא קטנות, אבל אני מאמין שבשיתוף פעולה, גם עם משרד התרבות, ואיתכם בכנסת, כל אחד ממקומו, גם יבורך עפר שלח על היוזמה שלו לכל נושא שדולת התרבות שהוא עשה בכנסת. ואני קורא לך, מבמתך, שתפעל באמת לקדם. כמה שיותר תרבות במדינה, אני חושב שזה טוב לכולנו.

בהחלט בהזדמנות זו אני גם רוצה להודות לכל הנכבדים, לך, באופן אישי, עמרם, שהגעת. שמעון, הפתעת אותי שהגעת היום. ולתזמורת הנהדרת הזו.

יש עוד דבר, כמעט שאין מלגות לאנשי המוזיקה. אני לא יודעת אם זה קשור בכם, מלגות ללימודים, למוזיקה בכלל אין.

מלגות במכללה?

כן. יש את מלגת משרד החינוך ואמרו לי שאם אני רוצה הלוואה, אז כן אפשר, אבל יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. אז אני מאוד מבקשת, אם אתם קשורים בזה, אז לדאוג לזה.

את לומדת במסגרת רק של מוזיקה ערבית, או בכלל?

לא, בכלל.

זאת אומרת יהודים וערבים לומדים ביחד? ולחברים שלך, היהודים, יש איזה שהן מלגות בתחום הזה?

בכלל במוזיקה אין, אין מלגה מיוחדת ללימודי מוזיקה.

טוב. מישהו רוצה לשאול, להגיד משהו? חברים? אז באמת תודה רבה לכם, על הבוקר ככה, על הסובוח, לשמוע קצת מוזיקה זה בכיף. תודה רבה לכם שבאתם.

<(הישיבה נפסקה בשעה 10:45 ונתחדשה בשעה 11:30.)>
(סיור בגעתון)

קודם כל ברוכים הבאים כאן לגעתון, לכפר המחול הבינלאומי בגעתון ולהקת המחול הקיבוצית. לפני מעל 60 שנה, בשנת הקמת המדינה, עלה על הקרקע הגרעין המייסד של הקיבוץ, גרעין 1 במאי, זה היה באוקטובר 48'. כמו הגבעות שמסביב ריקות, כך היה גם הקיבוץ. בין קבוצת המייסדים הוריי, בקבוצה כולם ניצולי שואה מהונגריה ומצ'כיה ובקבוצה הזו מייסדי הקיבוץ ואישה מיוחדת ששמה יהודית ארנון, שייסדה את הלהקה ובעצם זרעה את הזרעים הראשונים של מה שאנחנו נראה.
אני נולדתי פה בקיבוץ, גדלתי בקיבוץ ולאחר הצבא בחרתי את המחול ואת התנועה כדרך חיים ובחרתי להישאר פה בקיבוץ ובעצם להמשיך את המפעל שהתחילה יהודית. התחלתי כרקדן וככוריאוגרף בלהקה הקיבוצית ובשנת 1996 לקחתי על עצמי את הניהול האמנותי אחרי שיהודית ביקשה שאני אקח את זה. היא הגיעה לגיל 70. יהודית נפטרה בקיץ האחרון, היא הייתה כבר חולה, אבל מה שאתם תראו עכשיו בסיור התחיל מהזרעים הראשונים שיהודית זרעה ומבחירה שלי להישאר פה בצפון ולהמשיך לפתח את הלהקה עם צוות אנשים שעשה גם את הבחירות האלה, כשבדרך כלל אלה רקדנים שגדלו בלהקה איתי, כמו סיוון ומיקה, שנמצאות פה, סיוון גם הרבה שנים, קרוב ל-30 שנה ומיקה מעל עשור, כולם אנשים שעובדים פה ואנשים שבחרו לחיות בצפון ובעצם ליצור גוף אמנותי איכותי ברמה בינלאומית עם שאיפה למצוינות בלתי מתפשרת, וכל זה פה בצפון, 8 קילומטרים מהגבול הלבנוני, בפריפריה, מה שלא מובן מאליו במדינת ישראל כאשר מדובר בתרבות.
נתחיל בסיור שגם טיפונת מראה את ההיסטוריה. הלהקה נוסדה מאנשים משוגעים לדבר, זה לא היה איזה שהוא גוף ממשלתי או מוסדי, או אפילו של התנועה הקיבוצית, זה התחיל מיהודית שאספה רקדנים מהתנועה הקיבוצית. אני הצטרפתי ללהקה בשנת 80' ורקדנו רק שלושה ימים בשבוע, או יומיים בשבוע, ביתר הימים היינו עובדים בפלחה או במפעל או באבוקדו. ורק קיבוצניקים, רק חברי קיבוץ. בהמשך, כאשר נכנסתי לניהול האמנותי אני פתחתי את הלהקה לכאלה שגם אינם קיבוצניקים ובעצם הלהקה גם היום היא להקה מקצועית לכל דבר וזה מקצוע של האנשים. רוב הרקדנים בלהקה הם ישראלים אבל לא בהכרח קיבוצניקים, חלקם נולדו בקיבוץ, אבל זה כבר לא תנאי.

הכול מתקיים כאן, בנוף המופלא הזה שטובל בירוק ובעצם הכול התחיל מאותם זרעים, כאמור, שיהודית זרעה וגדל למה שהיום אנחנו מפתחים. אנחנו נעשה את הסיור כי אין כמו מראה עיניים.

אנחנו מדברים על סוף שנות ה-50, אמצע שנות ה-50, בקיבוץ געתון גידלו טבק ואז ייבשו אותו בבניין הזה. אחר כך ויתרו על המפעל הזה וזה בעצם היה הסטודיו הראשון שיהודית התחילה לעבוד בו. היא פשוט לקחה אותו והיום זה מהווה לנו מחסנים. אסור גם להשתמש בו כבר כסטודיו, כמובן המבנה הזה משנות ה-50.

כנ"ל גם הבניין הזה, שזה סטודיו. הוא היה מפעל הברגים הראשון של קיבוץ געתון. לקיבוץ געתון יש מפעל למתכת וזה היה המפעל הראשון. גם זה משנות ה-60. בתור ילד אני למדתי בגן בקיבוץ , יהודית הייתה מלמדת אותנו ריתמיקה, ככה אני נחשפתי לעולם התנועה ותמיד זה הילך עליי קסם ויהודית באמת הייתה זו שידעה בגיל צעיר לזהות את הכישרון ואת הפוטנציאל וידעה גם לכוון ולדחוף ולעודד את זה במשך השנים. אז זה מפעל הברגים הראשון של הקיבוץ שהפך להיות סטודיו.

יותר מאוחר אנחנו בנינו בשנות ה-80 סטודיו. אתם הגעתם יחסית בבוקר, בוקר יום ראשון התלמידים, הרקדנים, כל מה שקיים בכפר המחול, אני אחר כך אספר יותר, מגיעים מבתיהם מכל רחבי הארץ ורק מתארגנים לשיעור בוקר. כל בוקר מתחיל בשיעור בוקר, בדרך כלל בטכניקה הקלאסית אבל גם בטכניקות מודרניות אחרות ועכשיו הרקדנים מתכוננים לשיעור. הם עוד טרם השיעור. זו קבוצת רקדנים שנקראת סדנה למחול, זה מסלול של רקדנים ישראליים שרוקדים שנתיים.

בלהקה יש להקה מקצועית ויש בית ספר?

בדיוק, יש פה כמה תכניות. בגדול יש פה מעין מבנה פירמידה שבראשה עומדת הלהקה הקיבוצית הראשונה, היא מונה 17 רקדנים, נוסף לזה יש את להקת המחול הקיבוצית השנייה, שמהווה את העתודה ללהקה הבוגרת ומופיעה במיוחד בתכניות נוער, כל המשפחה, בתכניות חינוכיות.

השנייה זה גם גילאים יותר צעירים?

לא, אבל אלה רקדנים פחות מנוסים. אלה בדרך כלל כאלה שאו שסיימו צבא, או שמשלבים בתור רקדן מצטיין ויש גם אחדים שהשתחררו ויש - - -

כמה הלהקה השנייה מונה?

15 רקדנים, יחד אנחנו בסביבות 30 רקדנים בשתי הלהקות. נוסף לכך יש לנו תכנית סדנה, שזה רקדנים ישראלים, במסגרת לימודית של מסלול של שנתיים-שלוש להכשרת רקדנים. נוסף לכך יש לנו תכנית של חמישה חודשים שנקראת מסע, כמו תגלית, של רקדנים מהעולם כולו שבאים חמישה חודשים, שני מחזורים כל שנה שיש להם תכנית לימודית, חלקם יהודים, ואז הם מקבלים מלגות, וחלקם שאינם יהודים, שהם משלמים את שכר הלימוד.

שהם באים לפה כדי ללמוד - - -

באים לפה, חיים פה כדי ללמוד את הרפרטואר של להקת המחול הקיבוצית, לעבוד איתנו, לחיות פה, לטייל בישראל, ציונות לשמה בין היתר, וגם מהם בהמשך חלק עושה עלייה וגם חלק נכנס ללהקה, מי שמתאים. יש פה בית ספר גדול של מעל 350 תלמידים, מגיל 6 עד גיל 18 - - -

באים מבתי הספר באזור?

מכל האזור. יש לנו פעילות בשלוחות וביישובים ובכפרים הערביים בסביבה. יש פה אינטגרציה חינוכית מהמדרגה הראשונה. יש פה פעילות בכפר המחול, של ביקורים של קבוצות ושל אולפנים למחול, יש פה קורס קיץ גדול של מעל 450 תלמידים כל קיץ, יש כיתות מצוינות שאנחנו עושים בסופי שבוע לרקדנים מכל הארץ. יש פעילות רחבה לקהילה כולה, גם כאלה שאינם רקדנים אבל מעוניינים להתנועע. זאת אומרת הבסיס בחזון של כפר המחול הוא שהתנועה היא מקור חיים, היא מזור לנפש ולגוף והיא נכונה לאדם באשר הוא אדם. כך שזה מגיע עד הקהילה, אבל מהפירמידה ששם הכול מקצועי ביותר, בעצם נחשפים לילד שמתחיל פה בגיל 6 כל השלבים כשהיהלום בכתר זה הלהקה. מי שלא יגיע לריקוד מקצועי, הריקוד, התנועה תהיה חלק משמעותי בעיצוב האישיות שלו. כך אנחנו מאמינים.

אתם גם מכשירים מורים לריקוד?

גם מורים לריקוד, רוב הצוות שעובד פה, רוב רובו, 90%, אלה רקדנים שהיו בלהקות שלמדו את הדבר מהבסיס ואחר כך התמחו.

להיות חבר בלהקה, הראשונה או השנייה, זה פול טיים ג'וב?

זה פול טיים ג'וב, כולם מקבלים משכורות, אמנם נמוכות, אבל מאפשרות להם לשכור פה דירה ולהקדיש את עצמם למחול. הרקדנים, רובם הגדול הם ישראלים, אבל יש גם רקדנים מחו"ל, כאשר אנחנו מופיעים בלהקה בסביבות שלושה-ארבעה חודשים בשנה בפסטיבלים בעולם. יש המון רקדנים שרוצים לעשות אודישנים, כל שנה אנחנו עושים בחינות ואז באים מאות רקדנים להיבחן. בדרך כלל אני לוקח אחד או שניים ללהקה עצמה.

המסגרות הלימודיות, מה שאמרתי, הסדנה למחול, בית הספר למחול, תכנית מסע, אלה תכניות לימודיות ששם הרקדן צריך לשלם שכר לימוד, להבדיל מהלהקות שכולן זו דרך חיים.

הבאת אותנו לדלת וזהו? לראות קצת רקדניות.

אתם תראו רקדניות ורקדנים. אבל מכיוון שכמו שאני אמרתי, הדברים באו מהשטח, מתוך האנשים - - -

מלמטה למעלה.

בדיוק, מלמטה למעלה, אז בעצם כל הקרוונים האלה שאתם רואים פה, זה למשל חדר התופרת, זה חדר תלבושות, אלה הלולים של הקיבוץ ולא הגענו עדיין למקום שלמעשה יש לנו מבנה שיכול להכיל את כל מה שאנחנו זקוקים לו, שמתאים כמובן לתקופה שאנחנו חיים בה. אבל בכל זאת אנחנו בנינו פה אולם חזרות. זה היה מגרש הטניס והקיבוץ נתן לנו את האפשרות לבנות עליו ובעזרת כספים של תרומות בנינו פה אולם.

באולם הזה אנחנו מקיימים את החזרות היומיומיות, גם חזרות תאורה וגם הופעות לפני שאנחנו יוצאים להופעות בארץ ובעולם ופה עובדת הלהקה הראשונה ביומיום. זה אחד מתוך תשעה אולמות, תשעה סטודיואים שאנחנו משתמשים, זה הגדול ביותר ופה עובדת הלהקה הראשונה. כרגע הלהקה הראשונה בשיעור, אנחנו נעלה למעלה. עם הליכתה של יהודית לעולמה אנחנו קוראים לבניין המשכן למחול על שם יהודית ארנון. כל הקומפלקס זה המשכן למחול על שם יהודית ארנון והאולם עצמו נקרא אולם זכרי, גם על שם אחד מעמודי התווך שהיה בלהקה ונהרג בתאונת דרכים, זכרי דגן.
באנו הפוך, זה הפואייה של הכניסה. יש פה גם בית קפה, אם אחר כך יתחשק לכם, אתם מוזמנים. את האולם הזה אנחנו בנינו בעזרה של כל הרשומים.

זה בהתאם לגובה התרומה?

לא, מי שעזר לנו בעיקר זה דווקא קרן ברכה, זה מרטין וייל. הוא בא הנה ושאל אותי, 'רמי מה צריך?' אז אמרתי לו שאנחנו צריכים מקום וזו הייתה התרומה. אחר כך, עם כל העזרה של כל הנוספים, אנחנו ממשיכים לפתח כי ראינו את האולם אבל מסביב מתוכננת בנייה עתידית שמשלימה את כל הקומפלקס הזה, שייתן לנו תשובות לכל הצרכים שלנו.

לשמעון יש הרבה כסף לשיפוצים, שהוא לא יודע איך לחלק אותו.

רק לבטיחות ונגישות, רמי.

פה יש את משרדי הלהקה, בניין משרדים, זה הצד האחורי של האולם. יש פה קומה עליונה שהיא עדיין לא מוכנה, רק המעטפת, וגם, אנחנו מחכים שתהיה לנו אפשרות כספית ואנחנו נשלים את זה. בכל אופן פה משרדי הלהקה, חדר טיפולים. יש לנו קומה אחת, יש הרבה ביקורים של מגמות מחול שבאות לפה ליומיים, אז להלין אותם בלילה. יש פה פעילות חינוכית ממדרגה ראשונה לקבוצות ולביקורים במשך כל ימות השבוע.

כל הכוריאוגרפים היו רקדנים בעבר?

כל הכוריאוגרפים, למה אני יכול להשוות את זה? למאמן כדורסל. לא דווקא בהכרח שהוא השחקן ששיחק המון המון שנים, אבל חייב להיות לו ברור - - -

היסודות שלו באו מתוך משחק ועיסוק במקצוע.

כן, יש לו היכרות. התשובה היא כן, ברמה כזו או אחרת.

כמו שאתם רואים פה, את בתי הקומות כאן, כאן מתאכסנים הרקדנים, הם שוכרים חדרים, כל בוקר הם קמים, באים לסטודיואים ורוקדים.

מערכת היחסים עם הקיבוץ היא מערכת עסקית לכל דבר. אנחנו משלמים שכר דירה, אבל יחסית בוא נגיד, בגלל המיקום, אנחנו לא במרכז אז הוא יחסית לא גבוה. הכול יחסית. הקיבוץ השתנה, הוא קיבוץ מופרט היום.

עכשיו אנחנו נמשיך ללכת למה שהיה פעם חדר האוכל של הקיבוץ, אבל בעצם אנחנו השתלטנו עליו וקיבלנו את המבנה מהקיבוץ והפכנו אותו - - -

הסגנון של הצריף?

זה כבר לא צריף, אתם תראו את המבנה.

תכנן אותו אבא של רמי, שהוא ארכיטקט.

בקיבוץ מתגוררים מעל 100 רקדנים.

זה אחד הענפים פה בקיבוץ.

כן. היחסים לא תמיד היו פשוטים, במיוחד בעבר, כי בשנות ה-80 מי שעסק במחול היו פרזיטים שלא עובדים בעבודות כפיים.

היום חדר האוכל נקרא בית רעיה, רעיה שטראוס, שעוזרת לנו. הסיפור עם רעיה הוא בעיקר על רקע זה שהדבר המשותף שלי ושלה זה להשקיע בגליל, בצפון, וגם מצוינות ואיכות. בעזרתה של רעיה הפכנו את חדר האוכל לסטודיו.

במקביל לכם איזה להקות יש, שהן דומות?

יש שתי להקות גדולות למחול עכשווי בארץ, זה בת שבע ואנחנו. יש את הבלט הישראלי, שזה בלט, אבל זו גם להקה גדולה, אחר כך יש להקות בינוניות ולהקות קטנות. אבל בסדר גודל גדול זה בת שבע ואנחנו, אבל לנו יש באמת, עם כל הפעילות החינוכית הענפה, של מה שעכשיו תיארתי, כפר המחול, שהוא לא רק להקה או שתי להקות, אלא כל מה שקורה פה תחת המטריה הזו, לזה אין דומה בארץ בהיקפים כאלה. יש מרכזים בדרום, אדמה, ניר וליאת, ורטיגו, אבל לא בהיקפים האלה וברמת הפעילות הזו.

אגב זה בא לידי ביטוי גם בתמיכה. זאת אומרת אנחנו עושים הבחנה בתמיכה בלהקה, זו התמיכה השנייה הגדולה, שזה בת שבע, לבין בית הספר והמחול, שהוא נתמך מתקנת בתי הספר.

זה היה חדר האוכל של הקיבוץ, זה עדיין משמש לצרכי - - - אבל המבנה הוא - - -

בקיבוץ יש עדיין חדר אוכל?

בקיבוץ יש מבנה, בית ילדים ישן, זה מבנה משנות ה-80, שנבנה - - -

- - - זה עוד יותר עתיק.

גם לזה יש כמה עשרות שנים.

זה היה מטבח קיבוצי, היו פה סירים ו - - - והפכנו את זה, כאמור בעזרתה של רעיה, לסטודיו. זה היה המטבח הקיבוצי. זה סטודיו שהיה, שוב, חדר אוכל.

- - - המכונה הזאת בחדרי האוכל. זה היה חדר שטיפת כלים של חדר האוכל הקיבוצי. כל חדר פה הפכנו לסטודיו. שם היה אזור של הגשה עצמית. מה שאתם רואים פה, הרקדנים שפה, זו תכנית מסע שסיפרתי לכם. חבר'ה מכל העולם באים לחמישה חודשים, שני מחזורים כל שנה ולומדים רפרטואר של הלהקה. זה שיעור בוקר שראיתם, אחר כך חזרות עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. מתחילים בתשע וחצי בבוקר ומסיימים בשש אחר הצהריים, ימים של הופעות אלה ימים שנגמרים בלילה, כמובן סיורים.

מה שאתם רואים על הקיר מסביב, העיטורים, גם על הקיר פה מאחור, קצת קשה לראות, זה של שמואל כץ שהיה מאייר, הוא היה חבר קיבוץ געתון, צייר, הוא נפטר.

הוא צייר הרבה מנופי הגליל.

וירושלים. ספרי ילדים כמובן, דירה להשכיר.

(קטע מחול)

(תרגום חופשי מאנגלית-שיחה עם הרקדנים): יש לנו אורחים מהכנסת, הפרלמנט הישראלי, והאנשים שאחראים על החינוך והתרבות. סיפרתי להם על התכניות. אתם יכולים לשאול אותם שאלות, למשל מאיפה באתם.

מאיפה באתם?

מגרמניה.

למה באתם הנה?

הדבר הראשון, כי התעניינתי בלהקה פה.

שמעת על הלהקה בגרמניה?

כן.

אני חושב שגם ראית אותנו בפסטיבל וולסבורג, הופענו שם, בעיר של הפולקסווגן, והיה שם פסטיבל ועשינו שם גם אודישנים והוא בא שם.

זה הביקור הראשון שלך?

זה הביקור הארוך הראשון שלי, הייתי פה לפני כן.

לכמה זמן באת?

לחמישה חודשים.

ובבית אתה - - -?

למדתי מחול.

ומה אתה רוצה לעשות כשתהיה חזרה בבית? תמשיך עם זה?

כן, אבל קודם כל אני רוצה להישאר.

מאיפה אתה? משוויץ? מה הביא אותך לכאן?

כשראיתי את התכנית הזו, עם חמישה חודשים - - -

זה שונה ממה שיש לך בבית?

כן.

איזה שוני אחד שאת יכולה לספר עליו?

יש לנו הרבה סגנונות בלהקה - - -

רפרטואר, סגנונות שונים.

ואת אוהבת את הסגנון הזה?

כן.

מה עם מזג האוויר?

גם.

ואת, מאיפה?

מדרום קוריאה.

ומה הביא אותך לכאן? מה הסיבה שבאת לפינה זו של העולם?

- - -

דברים שונים ממה שאת חווה כאן? - - -

בשבילי זה יותר חזק - - - אני מאוד נהנית - - - זה מאוד שונה, אני חושבת.

יש ישראלים בקבוצה הזו?

לא, זו תכנית שהיא רק לרקדנים מכל רחבי העולם, חוץ מישראל.

אבל יש להם הזדמנות לפגוש ישראלים?

כמובן, פה בכפר המחול, אתם יכולים להגיד מה אתם חשים כלפי התכניות והאפשרויות לראות את ישראל, לפגוש ישראלים. מישהו?

מישהו רוצה לספר את הסיפור שלו?

אוקיי, מתביישים.

תודה רבה.

בכל אופן התכנית היא תכנית שבאמת מאפשרת להם לבוא לחיות בצורה אחרת לגמרי, בקיבוץ. פוגשים אנשים חדשים, כי כל אחד בא ממקום אחר, כולם סביב מטרה אחת, הריקוד, להקת המחול הקיבוצית והרפרטואר של הלהקה ויחד עם זה הם כמובן מטיילים בארץ, מצדה, ירושלים, לומדים עברית, יש להם כיתת עברית.

זו תכנית שממומנת גם עם - - -

יחד עם הסוכנות.

היהודים בטח מקבלים - - -

בדיוק.

כמה מהם נשארים?

יש כאלה שהיום רוקדים בלהקה שהגיעו ככה, גדלו, עשו עלייה אחר כך.

מאיפה הם יודעים? זאת מדרום קוריאה - - -

אל"ף, איפה שהלהקה מופיעה, תמיד יש התעניינות מאוד גדולה. איפה שאנחנו מופיעים בעולם, תמיד שואלים אותנו 'איך אפשר להגיע אליכם?' בדרך כלל אני אומר, 'ללהקה לא, אבל תתחיל במסע', בתכנית הזאת, 'ואם אחר כך תתאים - - -

מה השוני בסגנון שלכם, או הסגנון הישראלי, אל מול - - -?

אני יכול להגיד שהסגנון שלנו הוא יותר אקספרסיבי, הוא יותר פיזי, הוא יותר דינמי, הוא גם מאפשר לרקדנים להביא את הביטוי הפנימי של כל אחד ואחד מהם מבחינת הביטוי.

בקיצור, רמי, צריך להזמין את היושב ראש ל-3 בפברואר.

ברור. בהרצליה.

הרקדנית הקוריאנית הגיעה בעקבות עבודה של רקדן לשעבר שלנו, אורי אבגי, שרקד וגדל אצל רמי והתפתח להיות כוריאוגרף, הוא חי הרבה שנים עכשיו בהולנד, הוא יצר בקוריאה והמליץ לה לבוא לתכנית. שני היא ישראלית, היא הגיעה לכאן לסדנת המחול, כשהיא הייתה בת 15, היא עשתה פה את הבגרות שלה, היא מירושלים, היא מגיל מאוד צעיר פה.

כבר מעל עשר שנים, היא התקדמה - - -

היא התקבלה ללהקה הצעירה, אחרי זה ללהקה הבוגרת והיא היום רקדנית נפלאה והיא גם מלמדת.

מה שמאוד יפה פה במבנה הזה שיש לנו, של הפירמידה הזאת, שבאמת מגיל צעיר יש את כל האפשרויות, אתה יכול לעבוד על יד שוליה ולראות כשוליה ובעצם לראות את כל השלבים. בניגוד למקום שיש להקה או מקום אחד, בית ספר, אקדמיה, פה הכול מעורבב.

יש מעבר בין הלהקות השונות בארץ או שכל אחד מתחיל אז יש נאמנות כזו ל - - -?

רקדנים בסופו של דבר אחרי כמה שנים הם עם שזז, הוא אוהב להתנסות. אם הוא היה פה, אז אחר כך הוא רוצה שם ואם הוא היה שם, הוא אחר כך רוצה - - -

זה כמו בקבוצות כדורגל ובתיאטרון, עוברים.

כן, עוברים, זה חלק מהעניין. אבל בכל זאת ממוצע של שש-שבע שנים הרקדנים עושים פה. כמובן יש כאלה שגם הרבה יותר, יש גם מקרים של פחות, אבל זה הממוצע.

שמעון שואל אם הוא יכול להצטרף.

האמת היא שאנחנו עושים פה פעילות, כמו שאתם רואים בכל הסטודיואים האלה, בערבים ואחרי הצהריים, גם לכאלה שאינם רקדנים, בתנועה. יש פה פעילות גם של יוגה, פילאטיס, דברים שמשיקים לתנועה אלטרנטיבית, כך שהכול סביב התנועה כמקור כוח, תנועה זה חיים. מרגע שאנחנו ברחם אנחנו מתנועעים וכשאנחנו יוצאים לעולם וזה בבסיס החזון של כפר המחול. ובאמת זה חינוך לתרבות ולמצוינות על הדרג הגבוה ביותר.

זה היה, דרך אגב, חדר האוכל הראשון של הקיבוץ, גם הוא סטודיו למחול.

ממש השתלטתם פה על הכול.

עכשיו אנחנו מפתחים שיתוף פעולה עם מכללת גליל מערבי, שבעתיד ניתן גם מסלול עם תואר. בבית רעיה זה מעגלים של מצוינות הגליל, בעזרתה של רעיה הפכנו את המבנה הזה ל - - -

(סיכום הסיור)

אחרי שראיתם במה מדובר, אני אגיד על קצה המזלג איפה המגבלות שלנו, מה היינו רוצים לראות בעתיד. כמו שראיתם, רוב הדברים שראינו מהתחלה, איך שזה נוצר, זה נוצר בראי הזמן, עם ההשתנות של הקיבוץ. לקחתי את חדר האוכל, לפני זה יהודית לקחה את בית ייבוש הטבק, וככה זה נבנה בהדרגה. חוץ מהאולם שראינו, שאותו בנינו בעזרת תרומות וגם כספים ממשלתיים, בעצם הכול פה הוא טלאי על טלאי. בעצם עתידית מה שהייתי רוצה ומה שאנחנו היינו רוצים, האפשרויות שלנו מבחינת הביקושים הם הרבה יותר גדולים. זאת אומרת המגבלה שלנו היום היא מגבלה של איפה נלין את הרקדנים, הביקוש לתכניות השונות, ואיפה לעשות עוד אולמות עבודה. זה בעצם עיקר המגבלה שלנו כדי להתרחב. מבחינה מקצועית, מבחינת כוח אדם מקצועי, מבחינת צוות ותכנים, הכול קיים, אבל המגבלות נובעות ממקום וברגע שנדע להתגבר על זה, ואנחנו עושים מאמצים לגייס תרומות, וגם זה יש בחזון, לבנות פה באזור הלולים כפר מחול שהוא מהתחלה מובנה, זאת אומרת גם דירות אירוח ברמה נאותה, גם סטודיואים ברמה מתאימה ובכמות מתאימה.

אנחנו נמצאים פה מתוך בחירה. מצנע יודע שהייתה תקופה שאנחנו התלבטנו האם להישאר פה, בגלל מגבלות תקציביות ופריפריה, בין היתר בדקתי גם אפשרות בחיפה, בפגישות - - -

כן. לצורך גילוי נאות, בחיפה חשבנו על אפשרות של להקת המחול הקיבוצית חיפה. באחת מתקופות המשבר שלכם.

נכון. כי צריך להבין, בניגוד ללהקות התל אביביות, כמו לדוגמה בת שבע, שיש שם גם אבא עם רשות עירונית חזקה, פה האבא שלנו, מה שנקרא התנועה הקיבוצית - - -

עזב את הבית.

עזבה את הבית. בעצם אנחנו מקבלים מהמדינה בסביבות 5 מיליון, קרוב ל-5 מיליון - - -

קצת יותר.

השנה זה קצת יותר. מהתנועה אנחנו מקבלים 300,000. שתבינו את היחס. בניגוד לרשות עירונית, כמו ראשון לציון בתזמורת, או חיפה לתזמורת וכו' וכו', שם אנחנו בבעיה.

מה היחס שלכם עם הקיבוץ? אתם משכירים את המקום? אתם משלמים על המקום?

כן, היחס הוא עסקי לגמרי. הקיבוץ עבר הפרטה מלאה, אנחנו משלמים על כל מטר מרובע שאנחנו שוכרים. הרקדנים שוכרים את הדירות מהקיבוץ, מהמשכורת שהם מקבלים כרקדנים בלהקות, ומי שבתכניות הלימודיות צריך לשלם את שכר הדירה לקיבוץ ו - - -

הקיבוץ עושה לכם הנחה בשכר הדירה?

הקיבוץ עושה לנו הנחה על המבנים שאנחנו מתאמנים בהם, אבל בדירות יש ביקוש גדול, אז אני לא יודע כמה הנחה ביחס - - - שם המגבלות העיקריות שלנו. היינו יכולים הרבה יותר לעשות - - -

מה סך הכול התקציב השנתי שלכם? הכול בכול מכל כל?

אני לא רוצה סתם להגיד, אני חושב שבסביבות 12 מיליון.

רק של הלהקה, או שאתה עושה הבחנה בין הכפר והאולפן ובית הספר?

את האולפן אני לא מכניס.

כי שם אנחנו תומכים - - -

זה לא שייך.

בסביבות חצי מיליון לאולפן, בנפרד.

האולפן עדיין עובד תחת המועצה האזורית. עכשיו אנחנו במגעים בעצם לאחד את הכול. יש פה עניינים - - - תראו, יש פה פעילות חינוכית מהדרג הראשון ויש פה איזה שהוא אבסורד, חוץ מאולפן שמקבל, כל מה שהראיתי לכם, הפעילות החינוכית שיש פה, קבוצות מחול, התכניות השונות שבאים חבר'ה צעירים, אבל בעצם בגלל כל העניין של כפל תקציבי אנחנו מקבלים רק מהתרבות, לא מקבלים מהחינוך. יש פה איזה שהוא, לדעתי, משהו שדורש סוג פתרון, יש פה משהו שהוא איננו הגיוני, כי יש לנו פעילות חינוכית פר-אקסלנס ביום יום.

אבל אם אתה יודע, רמי, לעשות גדרות מאוד ברורים, אז לא צריכה להיות מניעה. למשל המוזיאונים שמקבלים גם מאיתנו תמיכה שוטפת כמוזיאון וגם תמיכה על הפעילות החינוכית, יודעים לעשות את ההבחנה, אז ברור שהלהקה לא קשורה למשרד החינוך, אבל אם הפעילות בבית הספר ובאולפנים, יש לה נגיעות לתלמידים, אז פשוט תצטרכו לעשות את ההבחנה. ברגע שאתה מציב גדר מאוד ברורה ואומר, זאת פעילות שהיא לא קשורה והיא לא רלוונטית לתמיכה של משרד התרבות, ויודע להצביע עליה וכמובן היא נסמכת ונתמכת ברואי חשבון וכו', לא צריכה להיות בעיה. בקטע הזה צריך להיות זהיר מאוד, כי בחשב הכללי לא לוקחים שבויים בקטע הזה.

זה מה שאני אומר לאמירה, בדיוק זה מה שאמירה אומרת, המנכ"לית, שהיא איננה היום. זה בדיוק הפחד, היא אומרת 'עזוב, אתה לא רוצה להיות במקום הזה, כי לך תדע פתאום יתחילו - - -', אבל לדעתי יש פה - - - אנחנו עושים פעילות חינוכית - - -

המועצה האזורית משתתפת?

המועצה האזורית משתתפת, גם בסכום דומה של התנועה הקיבוצית, יש מעין קואליציה של 300,000 שקל המועצה, 300 התנועה הקיבוצית ורעיה שטראוס. יש לנו סכום שמתקרב למיליון באיזה מין קואליציה צפונית כזאת, כי באתי ואמרתי, 'חבר'ה, אנחנו לא נוכל להישאר פה אם אנחנו לא נקבל עזרה מאנשים שמעוניינים שנישאר פה בצפון'. זה לא מספיק להגיד בואו תישארו בפריפריה, תעבדו בצפון ותקיימו גוף איכותי בינלאומי שלא במרכז. היה איזה שהוא שלב שאמרתי, 'חבר'ה, אין בררה, אנחנו צריכים לעבור למרכז'. יש פה המון בעיות ספציפיות, למשל בעיה ספציפית זה ש-90% של הקהל צורך התרבות היום במדינת ישראל מרוכז במרכז. מה שנקרא ההתיישבות העובדת, מה שהיה פעם כל האולמות האזוריות ושהיינו מופיעים הרבה מאוד, כבר אין תקציבים, המועצות כבר לא מסבסדות, לאנשים כבר אין, הם בוחרים שלא לשלם מכספם. נכון שיש את העניין של תקנת הפריפריה, ואנחנו - - -

זה אותם 5 המיליון שאמרנו.

תגיד במה אתם נעזרים בקשתו"ם (קשרי תרבות ומדע) בנסיעות שלכם לחו"ל.

אנחנו נעזרים בקשתו"ם - - -

מה זה קשתו"ם?

זה משרד החוץ, אבל גם שם התקציבים קטנים, אבל בהחלט הם עוזרים לנו. יש לנו הרבה מאוד סיורים בחו"ל, הלהקה חזרה לפני שבועיים מהונגריה, שם הופענו עם יצירת זכרון דברים שמתייחסת לדור השני של ניצולי השואה. כמי ששייך למשפחה של ניצולים - - -

נפגשנו עם שר התרבות ההונגרי.

נכון, הייתה שם נציגות, וגם הוזמנו ל-70 שנה לעליית הנאצים. יש שם אירוע שנתי, אירוע שאנחנו פתחנו אותו, בתור נציגים, בהמשך הפילהרמונית מופיעה שם ועוד אמנים ישראלים. אנחנו נוסעים בחודש הבא לארצות הברית לשלושה שבועות לצד המערבי. משרד הקשתו"ם עוזר איפה שהוא יכול, אבל גם שם התקציבים לא גדולים. אם אני יכול להגיד לכם, ביחס למדינות אחרות בעולם, גופים תרבותיים, הם נותנים תקציבים מאוד גדולים כי הם מהווים שגרירים מוצהרים וכמה שיותר לשלוח אותם במקום עוד איזה פוליטיקאי נוסף שנוסע לחו"ל - - -

התמיכה של משרד החוץ באה לידי ביטוי ברכש של הכרטיסים ובבתי המלון.

לא, אבל פה יש בעיה קשה מאוד. משרד המשפטים אסר, הוא טוען שיש כפל תמיכות והסיוע של קשתו"ם בטיסות, או בהובלת מטען, הוא כפל תמיכות למה שנותן משרד התרבות. למרות שזה לא ככה, כי זה - - -

דרך אגב, הדרך להתגבר על זה, שמשרד החוץ יעביר את הכסף למשרד התרבות ולא ישירות ואז על פי הקריטריונים שלכם אתם - - -

לא, אבל יש להם בעיה, כי יהיה כפל תמיכות.

אין לנו קריטריונים על רכש הכרטיסים או על - - -

לא משנה, אז לא ברכש כרטיסים, הבעיה בסוף זה כסף ולא משנה איך אתה מציג אותו ואם אתה בונה קריטריון של גופים שמופיעים בחו"ל, לא כל הגופים שמקבלים הקצבות מופיעים בחו"ל - - -

ברגע שאתה תבנה קריטריון של גופים שמופיעים בחו"ל כולם יהיו בחו"ל.

אתה לא מתקצב אותם, אתה מסבסד. אם אתה לא מוזמן ולא יוצר לעצמך - - - אני חושב שהמחול הוא באמת שגריר בלתי רגיל. זה ישראל התוססת, הצעירה, הצבעונית.

המחול הוא אולי השגריר הדומיננטי ביותר מכל האמנויות. אין כמובן את התיווך של השפה המילולית, מה שיש בתיאטרון, אבל אני חושב שבאמת יש הרבה מאוד גופים, קבוצות, להקות קטנות, הרכבים קטנים, שמופיעים הרבה מאוד בחו"ל. זה סדר גודל אחר לגמרי מסדר גודל כזה של להקה בהיקפים כאלה, כמו שלנו, או של בת שבע, שבלי העזרות האלה בלתי אפשרי - - -

אבל אני אומר לך, אתם צריכים לשבת עם היועצים המשפטיים, כולל של החשב הכללי, ולראות איך בכל זאת במסגרת התמיכות נותנים נתח שהוא חו"ל. לא כולם, עוד פעם, קובעים קריטריונים. אני גם חושב שכשלהקה כזו מופיעה בחו"ל, לאו דווקא בפני יהודים אלא בכלל - - -

במיוחד לא יהודים.

כן, במיוחד לא יהודים, כי היהודים, אתה שולח להם איזה להקת ריקודי עם והם מתמוגגים.

נכון. הלהקה מופיעה בעיקר בפסטיבלים של מחול. אנחנו עכשיו יוצאים לסיור לארצות הברית באולמות גדולים, לא רק הקהילה היהודית.

בסיור כזה, רמי, רק לצורך הדוגמה, בארצות הברית, הרי אתם מתמחרים את העלות של מה שנקרא התועלת, אני לא אגיד רווח והפסד, אז אתם יודעים להגיד שבסוף הסיור הזה אתם לא מאבדים את השקל?

כן. יש לנו החלטה פנימית שאנחנו לא יוצאים לשום סיור שהוא לפחות לא מסתיים בצורה מאוזנת.

כן, זה העיקרון, לא להפסיד.

כן, זה העיקרון. ועדיין, בוא נגיד ככה, יש לא מעט הופעות בארץ, כגוף כמו שלנו, שאיננו מופיע בתל אביב, והוא צריך לנסוע להופיע בסוזן דלל, הוא יפסיד כסף. הוא יפסיד, כי הוא צריך לקחת אוטובוס מפה, הוא יצטרך לקחת משאית של ציוד וטכנאים ומלון לרקדנים אם זה יומיים או שלושה ימים רצוף, בניגוד ללהקות התל אביביות שרק חוצים את הרחבה בסוזן דלל ועולים על הבמה ומופיעים. נכון שיש על זה התייחסות, אבל בנקודה הזאת שפתחתי, שגוף אמנותי פריפריאלי שעובד בפריפריה, הוא מראש, לא רק באמנות, כמו בית חולים, הוא כבר נמצא בפער בעייתי, שלדעתי האישית דורש יותר תיקון. יש התייחסות לזה, אבל לדעתי לא בפרופורציה הנכונה. זאת אומרת זו לא המטרה להביא לפריפריה את הגופים התל אביביים שיופיעו בפניהם, אני מדבר על גוף אמנותי מקצועי בדרג הגבוה, הבינלאומי, האיכותי, כמו הלהקה, שיוצר. אין כמעט גופים כאלה. יש אותנו פה, יש בבאר שבע, אבל אין - - -

בבתי הספר האזוריים יש ילדים שבאים לפה לכעין חוג?

בוודאי. כל אחר צהריים, זה מה שאמרתי קודם, יש פה בית ספר של קרוב ל-400 תלמידים, כל אחר צהריים, משעה שלוש עד שעה שמונה וחצי בערב, כל הסטודיואים שראיתם הופכים, לא כולם, חציים, כי חלק מהרקדנים ממשיכים, התכניות ממשיכות לעבוד, אבל חציים הופך לסטודיו לבית הספר.

ומגיעים רק ילדים שיש להם מחוננות מסוימת, או שכל ילד יכול להירשם?

יש שני מסלולים. יש מסלול שהוא רחב, שהוא דרך המתנ"ס, לכולם, ויש מסלול יותר מקצועי, באמת לאלה שאנחנו מאתרים ואנחנו מזהים את הכישרון ומעודדים אותם לבחור בזה כמסלול. וגם יש פה בגרות בהמשך, שנעשית פה, יחד עם לימודים עיוניים בבית ספר מנור כברי, הצד העיוני, והצד המעשי פה.

יש פה בתי ספר אמנותיים באזור? כמו למשל רעות בחיפה.

יש מגמות לאמנות. יש מגמת תיאטרון, מגמת מחול, מגמת מוזיקה. זה יש. אבל החזון שלנו זה לבנות פה בית ספר עם תנאי פנימייה למחוננים למחול מכל הארץ.

אני חשבתי על רעיון של סמל מוסד במשרד החינוך ואז המורים הופכים להיות מורים של משרד החינוך.

כן, שם הם צריכים להיות. אם אני לוקח את הדבר החיובי, הרי אתם הוכחתם את ההיפך, שלמרות שאתם יושבים כאן, ודווקא אולי בגלל שאתם יושבים כאן, האיכויות שלכם - - - המודל בתנאי מעבדה לא יודע להגיד איפה להקת המחול יושבת, אם היא יושבת בתל אביב או יושבת בגעתון. עובדה היא שלהקת המחול הקיבוצית, עם האיכויות שלה, הצליחה להיות הלהקה השנייה בגודלה, גם מבחינת הכסף וגם מבחינת האיכויות, אחרי בת שבע, והיא גם מנצחת את הבלט הישראלי ומותירה מאחור את רוב להקות המחול. הסיפור הוא בין בת שבע ל - - -

לבת שבע יש גם מעגלים כאלה?

להבדיל בת שבע מהלהקה הקיבוצית, להבדיל, מכיוון ששם המבנה התחיל מהברונית דה רוטשילד ואחר כך במשך השנים, כבר מעל עשרים שנה, הם בנו שם מבנה מאוד חזק מבחינה התנהלותית כלכלית, מאוד מרושת, של גיוס תרומות ו - - -

לא, אני מדבר מבחינת השירות שהם נותנים.

יש שם להקה ראשונה ולהקה שנייה, אבל אין שם היקף - - -

כל בית הספר הזה.

לא, אין שם. זאת אומרת זה מאוד ייחודי, מה שיש פה.

תאר לך שמתחם כזה, להחזיק אותו בגוש דן, מראש אין לזה שום סיכוי.

דבר אחרון ואני מסיים, רק לאינפורמציה. גם בדיוק אמרתי למצנע, סיפרתי שאנחנו עכשיו בקשר עם מכללת גליל מערבי שמעוניינת לתת גם תואר בעתיד למי שעושה מסלול עם תואר, שנוכל אולי גם לקשר את זה למל"ג. שוב, צריך לראות, גם מה שאמרת על סמל מוסד, את הנושא הזה לבדוק.

אלה שני דברים נפרדים.

כן, אבל איך להתגבר על העניין של הכפל, כי יש פה פעילות שהיא ראויה לתמיכה, רק אין כרגע את הפתרון כיצד לעשות את זה.

רמי, לא צריך לפחד. כשאמירה אומרת שעדיף לא להסתכן, אז כמו שאנשים פוחדים ממס הכנסה, לא צריך לפחד, צריך לבדוק את הדברים, צריך לראות איפה יש פעילות נוספת שלא מקבלת ביטוי בתמיכה של משרד התרבות ויכולה לבוא לידי ביטוי בתמיכה של משרד החינוך, ללמוד את התקנות שלנו, ללמוד את התקנות של משרד החינוך. פשוט לעשות עבודה ולעשות את זה בתיאום איתנו. ברגע שעושים את זה בתיאום, אני יכול להגיד לך שאנחנו - - -

ולעשות הגדרות חשבונאיות.

בדיוק, ברמה הזאת. התזמורת הקיבוצית נתניה הלכה איתנו יד ביד בתקופה של המעבר, התנועה הקיבוצית הרי התנערה מכל הנכסים התרבותיים שלה, אנחנו נאלצנו להתמודד, כל פעם, הם זרקו לנו צוותא, ודווקא מול להקת המחול הקיבוצית הם היו הכי אפשר להגיד בסדר, הם לא בעטו, היציאה החוצה הייתה - - -

היא הייתה יותר רכה, כי ארגנתי פה את הקואליציה הצפונית, בעזרתה של רעיה ועזרתה של המועצה, אז כאילו - - -

לא צריך לפחד, רמי. לעשות שיעורי בית ובסוף זה בא.

רמי, תודה רבה.

תודה לכם, עוד פעם, שבאתם.

אני רוצה להגיד לך, באמת, מרתק. להקת המחול הקיבוצית, אני יודע מה זה, דיברנו, אבל כל הקומפלקס הזה על המבנים הפיזיים ועל הפעילות, זה באמת - - - חשוב מאוד - - -

תודה, אין כמו מראה עיניים.

חשוב מאוד לראות בעיניים, אני תמיד אומר. צריך לצאת לשטח, לחוש.

תודה רבה.

פסטיבל עכו)

ברוכים הבאים. כאן ממוקמים משרדי ההפקה של פסטיבל עכו, שלמעשה מינואר עד מאי הם פועלים לסירוגין אחת לחודש, ולמעשה מאמצע אפריל הם מתחילים באופן רציף עד הפסטיבל.

מתי הפסטיבל, בסוכות?

תמיד בחול המועד סוכות, ותלוי, התאריך הלועזי משתנה משנה לשנה. השנה הוא התקיים מ-11 עד ה-14 באוקטובר, שזה בתוך חול המועד סוכות. בשנה שעברה זה התקיים מה-21 עד 24 בספטמבר. כל שנה זה משתנה ובהתאם לזה אנחנו נערכים.

חומר רקע. הפסטיבל, השנה זו תהיה השנה ה-35 שלו ברציפות שהוא מתקיים פה בעיר העתיקה. הוא התחיל בפעם הראשונה בשנת 1980, היוזם שלו היה עודד קוטלר. פעמיים היה מצב של דחייה בגלל אירועים שהתקיימו כאן או מהומות שקרו כאן. הפעם הראשונה זה קרה לי בשנה הראשונה שלי וביחד עם איתמר גורביץ, בשנה הראשונה שהוא הפיק את פסטיבל עכו ב-2000, ואני שנה ראשונה כמנכ"ל, מהומות אוקטובר 2000 שהיו אז. אבל לא ויתרנו. זה נדחה בשלושה שבועות, הוא כן התקיים, והפעם השנייה זה ב-2008, כשהיו פה מהומות יום כיפור בעכו העתיקה וזה נדחה לתקופת חג החנוכה. קיימנו את כל ההצגות. מלבד אחת שהייתה מחויבת להופיע בחו"ל, כל ההצגות התקיימו, הייתה תחרות, היה הכול, חלק מאירועי החוצות היו תחת אוהל ענק, אבל הפסטיבל התקיים.
זאת אומרת לא ויתרנו בשום שנה, זה מתקיים ברציפות לאורך כל השנים. בשנת 2000, אז נחמן שי מנכ"ל המשרד לתרבות והוא החליט, בעצה אחת עם ראש העיר, אז ד"ר שמריהו בירן, להעביר אל ניהול הפסטיבל, אחרי 20 שנה, לידי עיריית עכו.

עד אז זה היה?

היה המועצה לתרבות ואמנות, היו כל מיני, בהתחלה זה התחיל באמנות לעם, שלוש השנים הראשונות זה היה באמנות לעם, אחר כך זה עבר לכל מיני גופים, בשנת 1998-9 זה נוהל על ידי בית ציוני אמריקה, כי העמותה פשטה את הרגל ואז חיפשו איזה גוף שיפיק אותו וינהל אותו ומשנת 2000 זה מנוהל על ידי העירייה. איך אומרים? Touch wood, מאז ועד היום. לא היו בעיות, תלונות, שחקנים לא מקבלים שכר, מאז שזה עבר לידי העירייה הכול בזמן, לפעמים גם אם עוד לא קיבלנו את הכסף מכל הגופים שהתחייבו, עיריית עכו מחויבת בראש ובראשונה לאמנים, אין מצב שאמן לא מקבל בתאריך שנחתם איתו חוזה את הכסף. יש גב של עיריית עכו, אין שום סיבה שמישהו לא יקבל את הכסף שלו במועד שנחתם איתו.

היה אבל סיפור בשנה שעברה, שאני הייתי מעורב בו.

בשנה שעברה?

כן, ששח"ם (איגוד שחקני המסך) היה מעורב.

זה נושא חדש שצץ ולצערי כל יום גופים חדשים באים ותובעים כספים. זה הפך להיות עכשיו איזה שהוא טרנד לכל מיני גופים, זכויות יוצרים למיניהם, שמבקשים כסף ופתאום אתה לא מבין - - - בשנה שעברה הסיפור עם שח"ם היה כזה, הם באו וביקשו מאיתנו לחתום איתנו על איזה שהוא הסכם, כחודש וחצי לפני הפסטיבל. אנחנו אמרנו, 'רבותיי, אתם רוצים - - -

לחתום איתם הסכם כמייצגים את השחקנים?

הם מייצגים את השחקנים, את שחקני המסך והבמה, כך הם קוראים לעצמם. הם רוצים התחייבות של עיריית עכו שבהסכם מול האמנים ייחתם כדלהלן: שחקן מקבל על תקופת חזרות 2,000 שקל ועבור כל הצגה בפסטיבל 350 שקל. בממוצע זה יוצא בין 5,500 ל-6,5000 שקל לשחקן בפסטיבל. בסוף 2012 אתה מאשר תקציב 2013, אמרנו להם, 'רבותיי, אפשר לדון כרגע, אבל זה ייושם רק לתקציב 2014', והם עשו הפגנות וניסו את הכול, אבל בסופו של דבר הם ראו שזה לא רלוונטי, אי אפשר לבצע, כי ההכנות הן בשיא שלהן וכל השחקנים עם ההפקות רצים קדימה, אי אפשר לעשות כרגע שום דבר. סיכמנו איתם שבגוף החוזה שייחתם מול האמנים, גם אם יוצר הגיש בקשה לפסטיבל עכו והתקבל על ידי הוועדה האמנותית, הוא יודע שהוא חייב לשלם לשחקן כך וכך כסף, הוא צריך לקחת את זה בחשבון בהתארגנות שלו. המשמעות של זה, שבמקום שתהיה פתאום הצגה של עשרים שחקנים לפי התקציב, יהיה רק לשישה-שבעה שחקנים, לא מעבר לזה ואז כל יוצר יצטרך לבנות את ההפקה שלו בהתאם לתקציב שעומד לרשותו. את זה סיכמנו עם שח"ם. זה היה לשביעות רצון כל הצדדים.
עכשיו איגוד במאי ישראל רוצה להיכנס לתמונה. יש משא ומתן, גם הוא רוצה כסף וביום חמישי הקרוב יש לי כבר ישיבה עם סיני פתר, שהוא הנציג שלהם, הוא יגיע לכאן לשבת ונראה מה אפשר לעשות איתם גם כן.

היום, אם אנחנו מסתכלים אחורה, 35 שנה אחורה, אנחנו רואים שכמעט אין אמן במדינת ישראל שלא עבר דרך פסטיבל עכו. פסטיבל עכו זו הפלטפורמה של כל השחקנים. אני אשמח להעניק לך ספר של 30 שנות הפסטיבל, נשארו רק שלושה כרגע, אבל יש פה תיאור של כל 30 שנות פסטיבל עכו, מהיום הראשון - - -

נשארו לך שניים.

עשינו את זה ב-30 שנה לפסטיבל. שם רואים שאין אמן כמעט במדינת ישראל שלא הופיע פה.

למעשה עם השנים העלויות משנה לשנה הולכות ותופחות.

העלויות מסביב.

בדיוק. למעשה בוא נתחיל מזה שברגע שנכנס כל נושא של בטיחות ואבטחה, היום 10% מתקציב הפסטיבל זה רק על שמירה ואבטחה, כי הפסטיבל מתקיים במקום שחלק פתוח, חלק חללים היסטוריים שאתה נכנס בכל מיני נישות ואפשר לגנוב ציוד, אתה חייב לשים שמירה 24 שעות. כל הפקה, מהרגע שהיא מגיעה לעכו, עשרה ימים, שמירה על הציוד 24 שעות. עכשיו נכנס חוק חדש לגבי שכר מינימום של מאבטחים. אם שילמתי 42, אתה משלם 56-57 שקלים לשעה, שזה משמעותי בהכפלה של השעות ועוד תוסיף שעות שבת וחג 50%, אז לא יודע לאן נגיע השנה עם העלויות האלה.

הנושא של בטיחות. מהנדסי בטיחות. פעם היה מהנדס בטיחות אחד, עכשיו רוצים מהנדס בטיחות לפסטיבל, מהנדס בטיחות לציוד ומהנדס חשמל צמוד על כל ציוד ההגברה ותאורה וכל הדברים שמסביב, ומהנדס צמוד כל יום. המכפלות של זה גם.

גם עלויות של לינה וכלכלה, עם השנים הכול התייקר. אמנים, ברגע שהם מגיעים לעכו, אנחנו דואגים להם ללינה וכלכלה לכל זמן השהות שלהם בעכו. בוא לא נשכח שהאתר פה הוא אתר ארכיאולוגי בשימור, אלה חללים בני 900 שנה, להכניס לשם ציוד, רק הסבלות של הציוד, להכניס ולשמור על זה, שלא תהיה פגיעה בשום אבן, זו הקפדה גם על השמירה על החללים.

אלברט, לפי מה שאני מבין ממך, כל יוצר יכול להגיש בקשה להופיע בפסטיבל.

את ההצעה האמנותית שלו לפסטיבל, יש ועדה נפרדת - - -

יש ועדה לרפרטואר.

יש קו אדום, אני לא מתערב להם. אני מקבל את ההחלטות האמנותיות שלהם ומתרגם אותן להפקה.

ועדת הרפרטואר מוציאה קול קורא?

הפסטיבל מוציא קול קורא. בסיום פסטיבל, אנחנו מודיעים בטקס הסיום שנפתחה הרשמה לשנה הבאה, במקביל אנחנו מוציאים בעיתונות הארצית, בדרך כלל זה בעיתון 'הארץ' - - -

עד תאריך כזה וכזה מי שרוצה.

השנה הגשנו עד ה-31 בינואר, זאת אומרת עד יום חמישי השבוע. ב-15 בינואר בדקנו, הגיעו כבר 120 בקשות ותמיד בשבועיים האחרונים מתחיל המרתון של כולם.

הבקשות נבדקות רק אמנותית בשלב הזה?

אמנותית. זה יכול להיות תקציר על עמוד אחד, או רעיון, ואז הם יושבים, עושים פרזנטציה מול הוועדה, מפתחים את הרעיון ואם זה נראה לוועדה - - -

אתה יכול לפרוש בפני היושב ראש שמות?

רגע, אני רוצה להבין את הפרוצדורה. ואז נגיד הוועדה מפרסמת מי נכנס לקטגוריה של - - -

הוועדה מודיעה לכל מי שהגיש בקשה, 'בקשתך התקבלה, היא תידון', בסיום, עם קבלת החלטה סופית, הם מודיעים למי התקבל ומי לא התקבל. זאת אומרת כל אחד מקבל הודעה, אין דבר כזה שלא מקבל הודעה.

ברור. אלה שקיבלו הודעה, עכשיו מתחיל שלב הדיון הכספי איתם.

בדיוק, קודם כל אמנותי על הרעיון הסופי, ואז מתכנסים כאן בחדר הזה, ביחד עם המפיקים, עם המפיק הטכני של הפסטיבל, שומעים את הרעיון, אנחנו מעירים את ההערות שלנו גם מבחינה הפקתית, מבחינת בטיחות, מה מותר להכניס לחלל, איזה ציוד, כל הדברים האלה, מתחילים לדון בזה יחד איתם. אחרי שאנחנו שומעים אותם, בעצה עם המנהל האמנותי, מחליטים על הסכום הסופי שהפסטיבל מקצה להם, ואז ברגע שהם מסכימים נחתם חוזה ואנחנו מתקדמים עם ההפקה. הצד האמנותי מלווה את ההפקה בצורה אמנותית עד הפסטיבל, אנחנו מלווים אותם הפקתית טכנית לוגיסטית עד הפסטיבל.

כל אחד כזה הוא גם מוכר כרטיסים?

הפצת הכרטיסים זה בפול של הפסטיבל. זה חלק מהתקציב.

זאת אומרת אין קשר נגיד אם הצגה אחת הייתה מלאה והצגה אחת הייתה ריקה?

אין קשר. ליוצר אין קשר בין ההכנסות. זה סוג של השקעה. למעשה הפסטיבל גם משקיע את ההשקעה שלו. בסיום הפסטיבל הוא חופשי להופיע עם ההצגה שלו איך שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה, וכל ההכנסות הן אליו אחר כך. לדוגמה בשנת 2013, מתוך עשר הצגות תשע ממשיכות לרוץ בתל אביב.

וזכויות היוצרים זה שלהם?

שלהם, אבל הם מחויבים לכתוב בפרסומים שלהם, ההצגה הועלתה לראשונה בפסטיבל עכו, איקס וואי, באיזה שנה שהיא הופיעה.

איזה הצגה ממשיכה, כמו מה?

בתמונע אפשר לראות אותם, בכל מיני מקומות.

אני חוזר לשאלה. זאת אומרת אחרי שנבחרו נגיד 10, 12 הצגות, אתם נותנים מסגרת תקציבית לכל אחת מהן וזה התקציב שלהן.

זה התקציב שלהם. זה התקציב להפקה של ההצגה, הם מקבלים מאיתנו לינה, כלכלה, חלל, במה לפי מה שהם קבעו, טריבונה לפי מה שהם החליטו ומערכת הגברה ותאורה על חשבון הפסטיבל. את כל המעטפת הם מקבלים מאיתנו.

זאת אומרת התקציב שהם מקבלים הוא לשכר בלבד.

שכר וקצת תפאורה.

גם אולם החזרות לפעמים עולה להם.

אבל בדרך כלל הם עושים איזה שהם הסכמים עם כל מיני תיאטרונים למיניהם שבעתיד הם יופיעו אצלם בתמורה לקבלת אולם לחזרות.

אבל זה עניין שלהם.

כן, אנחנו לא מתערבים בזה.

גם עניין השכר בינם לבין השחקן זה עניין שלהם.

כרגע, מהשנה יש הסכם שנחתם עם שח"ם, זה מה שיופיע. אם היוצר למעשה, שביקש את הבקשה - - -

זאת אומרת הוא מחויב לנוסחה מסוימת.

הוא מחויב. אם הוא לא משלם, או סוגרים ביניהם עסקים, לא מעניין אותי. אם יש תלונה של שחקן שלא קיבל, אנחנו כבר לא מעורבים בזה, שח"ם מטפל בזה מול היוצר עצמו. וזה גם מצוין בחוזה.

זאת אומרת השחקן חותם על הסכם עם ה - - -

היוצר שמגיש בקשה חותם על ההסכם הזה מולנו.

אבל אתם, בחוזה הכללי שלכם, מחייבים אותו למה שסיכמתם עם שח"ם.

בדיוק. עם השנים פיתחנו עוד כמה דברים מסביב לפסטיבל. היו לנו פרויקטים של אמן תושב, של אמנים שבאים ויוצרים פה בעיר, ולאחר מכן יש תערוכה או איזה שהיא מצגת או עבודה שהם עשו, יש לנו גם נושא של יום עיון על שם ד"ר שוש אביגל, שמתקיים כבר כמה שנים. מהשנה האחרונה עשינו סוויץ' קטן, העברנו את יום העיון למכללת הגליל המערבי, כדי שזה יקבל יותר מעמד גם של אקדמיה. בשנה שעברה הרעיון היה תיאטרון ושואה, הגיעו מיטב המרצים בנושא הזה, שילבנו בתוך יום העיון גם שלוש הצגות פרינג' בנושא שואה. ב-2014 הנושא שהופך להיות זה נשים בפרינג' הישראלי, ומי שמלווה אקדמית זה פרופ' דן אוריין, שהוא ראש החוג לתיאטרון במכללת גליל מערבי. כמובן שאנחנו שותפים לכל התהליך, ביחד עם הדיקן של המכללה וביחד עם המנהל האמנותי של הפסטיבל.

דרך אגב, לא ציינתי, המנהל האמנותי של הפסטיבל הוא גיל אלון. אתם מכירים אותו, שמעתם את השם הזה. חברי הוועדה האמנותית זה יובל מסקין, שהוא בדרך כלל דרמטורג של הוועדה, פרידה שוהם מסמינר הקיבוצים ואבי גיבסון-בראל שהוא גם חבר הוועדה. אלה חברי הוועדה שמלווים את הפסטיבל אמנותית לאורך כל השנים.

כמה הצגות נכנסות לתחרות?

עשר בערך. בשנה שעברה גם כן הייתה החלטה על 11, בסוף נפלה. הם בוחרים בדרך כלל 12 הצגות. יש כאלה שמתנדנדות. בשנה שעברה זה נפל בגלל שחקן, לא מצאו שחקן מבוגר, זקן, שיתאים להם לפי מה שהם בנו, וההצגה נפלה בגלל זה.

מה גודל התקציב שלכם סך הכול?

התקציב הכללי של הפסטיבל הוא כרגע 3.300 מיליון בערך.

כולל מופע הפתיחה?

לא, הוצאנו את מופע הפתיחה מתקציב הפסטיבל. זה מתוקצב ישירות על ידי העירייה בנפרד, בסעיף נפרד. כי ראש העיר אומר דבר אחד נכון, הוא אומר שלא כל התושבים מגיעים להצגות של הפסטיבל, אז לפחות אני אעשה מופע פתיחה שהוא למען התושבים וזה ממומן על ידי העירייה, זה נקרא 'פתיחת פסטיבל עכו'. אנחנו גם משלבים אייטמים מאירועי החוצות על הבמה של מופע הפתיחה. זאת אומרת אנחנו עושים את זה דו סטרי, גם אמן מרכזי וגם - - -

אנחנו התעקשנו לבצע את ההפרדה הזאת, גם כדי שתקציב הפסטיבל לא יהיה מנופח, וגם כדי ליצור הבחנה מאוד ברורה שאנחנו כמדינה, כמינהל, תומכים בפעילות המתבצעת בארמונות, ההצגות והיוצרים הצעירים, הצגות הפרינג', שזה הולך לפעילות ,לא הולך למופעי הפתיחה ההמוניים, הגדולים מאוד, שמתבצעים ב - - -

הפסטיבל הוא חברה בפני עצמה?

עירייה. אני עובד עירייה לכל דבר, אני ראש אגף תרבות של עיריית עכו, אני עושה את כל ההפקות העירוניות, כל הטקסים והאירועים העירוניים, כל הדברים האלה במשך כל השנה. במשך השנים יצרתי לי פה מחסן לוגיסטי שעוזר לי המון. הפלוס פה, שאני יושב בתוך העירייה, כל הסיוע הלוגיסטי לפסטיבל מתבצע פה במחסני העירייה, המון דברים שבעבר, שירותים שרכשנו מקבלנים או ציוד, אנחנו משמישים אותו, שומרים עליו כאן כל השנה והוא משמש אותנו משנה לשנה בפסטיבל, כמו שילוטים, כמו קוליסות, כמו דוכנים, כבלי חשמל, פרוז'קטורים. כל הדברים האלה. יש לי פה מחסן ענק, עם כל הדברים האלה. אנחנו שומרים על הציוד הזה כל השנה ואז חוסכים את הכסף הזה לפסטיבל. עצם העובדה שזה בידי העירייה, אין לי שירותים של יועצת משפטית, שזה בחינם, זה בתוך המערכת העירונית, כל מערכת הנהלת החשבונות והכספים זה בתוך העירייה, תשלומים, חוזים וביולים. הכול זה חיסכון גדול לפסטיבל, שיש לנו את זה.

וגם המשכורת שלך, אמרתי ליושב ראש.

גם השכר שלי. אני עובד עירייה, אני לא מקבל משכורת על הפסטיבל.

כי להבדיל, השבוע היו פרסומים של מבקר המדינה, הוא בדק את הנושא של הרשויות המקומיות והוא בחן גם את הנושאים שקשורים לתרבות. אחת ההערות הגדולות שלו הייתה על פסטיבל כרמיאל, למשל. למה צריך לשלם 20,000 שקל ברוטו בחודש למנהל פסטיבל במשך כל השנה, על פסטיבל שמתקיים אחת לשנה? יש תשובות, אבל - - - פה לפחות במקרה הזה - - -

אז עכשיו ייתנו לו רק שישה חודשים, אבל 40,000.

כן, בדיוק.

איתמר גם זוכר פה את הסכומים של לפני 15 שנה. קיבלנו את זה אז כירושה, המנהל האמנותי קיבל 180,000 ו-240,000 שקל לפסטיבל עכו. אני הורדתי את זה. השנה, אחרי 15 שנה קדימה, הוא מקבל רק 144 כולל מע"מ.

אז חזרה לשאלה שלי, התקציב הכולל הוא 3.5 מיליון?

כן.

זה לא הרבה. איך זה בנוי, ה-3.5? כמה מתוך זה משרד התרבות?

1.600 מיליון.

אבל ה-1.600 זה כמעט 20 שנה 1.600 מיליון. אני חייב לציין.

לא, הוא אומר את זה לחיוב, שלא הורדנו לו.

אני מתכוון לזה שגם העלויות גדלים עם השנים, מתרבים פסטיבלים והבעיה, במקום לשמור על - - - זה כבר עלה לא פעם, להכריז על שלושה פסטיבלים מרכזיים בארץ, שהם מקבלים סכום באמת ראוי, ולא כל מי שמקים איזה חגיגה קטנה קורא לזה פסטיבל וזה נוגס בכולם אחר כך. זה כמו כדור שלג שמפריע לכולם.

כן, אבל קשה לעמוד בפני הדרישות.

זה מה שבאתי לציין ב-1.600 מיליון. כי זה מה שקורה. כל שנה יש עוד פסטיבלים ואז אי אפשר להתקדם, מצד אחד הכול עולה - - -

דרך אגב, כמה פסטיבל הצגות הילדים בחיפה מקבל?

אני עכשיו אעשה בדיקה, אבל משהו כמו חצי מיליון שקל.

למרות שאנחנו, מבחינת תמיכה ממשלתית, מספר 2 אחרי פסטיבל ישראל, אני אומר את האמת, מבחינת התמיכה, אבל יחד עם זה - - -

לא, שאלתי כדי לקבל קנה מידה, כמה בחיפה מקבלים לפסטיבל.

אני אתן לך מספר מדויק, אבל זה סדר גודל של חצי מיליון שקל.

יש שקיפות מלאה בזה, מפרסמים דוח.

נשארו עוד חמש דקות ואז נצא לסיור באולמות.

רק הערה אחת. אלברט אומר שיש ריבוי של פסטיבלים. אנחנו לא נותנים לכל פסטיבל שמתעורר בבוקר ומחליט שהוא פסטיבל.

ברור, הוא רץ שנתיים.

לא רק הסיפור של השנתיים. יש אמות מידה ומשתנים שהוא חייב לעמוד בהם כדי להגדיר את עצמו כפסטיבל. אגב, אנחנו עכשיו בשלב האחרון של עיבוד מבחנים, קריטריונים, לפסטיבלים, צריך שלושה ימים ברצף, צריך חיזוק היצירה הישראלית, תקציב מסוים, שהמינימום הוא 250,000 שקלים, תשלומים כמובן ליוצרים. אנחנו בסיפור הזה של לוודא שהנהלות הפסטיבלים משלמות ליוצרים הישראליים שעושים עבודה, אנחנו מאוד מתעקשים ומאוד ברורים בקטע הזה.

לפני שנתיים למעשה בא לי שותף חדש לפסטיבל, זה משטרת ישראל, שגם הם רוצים שוטרים בשכר. אבל לא שילמתי. בכל שנה הם מגדילים את מספר השוטרים ובא מפקד המרחב, המחוז, איך שזה נקרא היום, כל שנה הוא מגדיל יותר ויותר שוטרים וכל דבר נוגס בנו. ואם לא תיתן לו מספיק, זה ינפח לי מאבטחים יותר, אז אני אוכל אותה בסעיף השני של האבטחה שלנו. כל פעם צריך לשחק עם שני הקצוות כל הזמן, כדי לא לשלם יותר כסף.

כמה פחות או יותר ההכנסות ממכירת כרטיסים?

זה גם 10% מתקציב הפסטיבל. בשנה שעברה נכנס לי 330,000 שקל ממכירת כרטיסים.

מתוך ה-3 פלוס מיליון.

מתוך 3.3, 3.4 מיליון בערך, 50 לפה, 50 לשם, זה ההפרש. זה מה שנכנס מבחינת כרטיסים. יש לנו גם אירועי חוצות, יש גם תיאטרון רחוב, יש גם תיאטרון פרינג' שזה הצעות תחרות, יש תיאטרון רחוב שהוא חינם לקהל, זה גם סוג של תיאטרון, זה מביא את ההמונים לבקר בתקופת החגים בעכו.

אז המיליון הנוספים, איפה הם? אמרת 1.600 מיליון של משרד התרבות, 300 בערך, אז העירייה?

עיריית עכו 1.1 מיליון, יש לנו את מפעל הפיס 100,000, 330,000 זה ממכירת כרטיסים, יש לנו את הרשות לפיתוח הגליל, שהשנה בפעם הראשונה הם עשו את זה דרך משרד התיירות, כי לא הייתה להם אפשרות להעביר כספים ישירות, הם איחרו עם הקול קורא, אבל מ-2014 זה ייצא 80,000 שקל משרד התיירות ו-170,000 הרשות לפיתוח הגליל.

היושב ראש מעלה עכשיו הערה, כי - - -

על כפל תמיכות?

ממש, אלברט, תיזהר פה. רק לפני שבועיים אנחנו סיימנו שיחה נוקבת מאוד עם משרד נגב-גליל, דווקא עם הנגב, ומשרד המשפטים אילץ אותנו לבלום - - -

אני זוכר את זה. גם לי הקפיאו פעם 240,000 שקל, ואז מה שאני סיכמתי זה דבר כזה. משרד התיירות נותן משהו ספציפי, לשיווק ופרסום. ספציפית למטרה הזו משרד התיירות נותן את הכסף, זה מוגדר בקול קורא שלו.

וגם אם זה עובר דרך הרשות אז אין בעיה.

הכול עובר דרך הרשות, זה לא שום עמותה ושום גוף.

תיירות 80,000 שקל?

כן.

וכמה רשות לפיתוח הגליל?

170,000. מה שסיכמתי עם הרשות לפיתוח הגליל, מה שכן ייכנס והם יכירו בו זה אירוע הפתיחה, מה שנעשה חינם בחוצות. מה שבחינם, שלא גובים עליו כסף, הם יכירו בזה. זאת אומרת הבקשה מוגשת בצורה הזאת - - -

צריך לבדוק את העניין הזה ברמה העקרונית. יכול להיות שהדרך לאכוף את זה, כשיש כמה משרדי ממשלה שתומכים, אז צריך לקבוע תמיד משרד אחד שהוא הדומיננטי ושהכסף יעבור דרככם.

כן. לא נעים להגיד את זה בפורום הזה, אבל כשמשרד נגב-גליל רוצה להצטייר - - -

לא חשוב, הוא יפאר את עצמו בזה שהוא נתן את ה-100,000.

אז כשלא הייתה לו מערכת חשבות ולא הייתה לו מערכת כספים, אז הוא עשה את זה דרכנו. עכשיו הם הקימו - - -

לא, אבל הבעיה היא להתמודד עם ה - - -

דווקא החשב שלכם, של משרד התרבות - - -

כן, עמנואל מודריק. אבל נכון, זו בעיה, כי הם כולם נענים. בפסטיבלים לפני שנתיים אנחנו מצאנו את עצמנו עם בעיה שהאגף לתרבות תורנית במשרד החינוך נתן לפסטיבלים, כלייזמרים בצפת ועכו ו - - -

טוב, אנחנו עוד נלמד את העניין הזה, כי הוא באמת מחייב איזה שהיא התייחסות חקיקתית אפילו, כי יש אינטרסים למשרדים שונים להיות שותפים.

אבל, עמרם, יש פה נקודה, נניח אני בונה תקציב מסוים, שבתוכו כלול גם ההכנסה הזו וגם ההכנסה הזו, אני לא קיבלתי פעמיים את אותו כסף על אותה פעולה, זה מופיע בפול הכללי של התקציב. זאת אומרת אם יש תקציב של 3.5 מיליון, שזה כולל זה, גם ההוצאה כוללת את ה-3.5 מיליון. זאת אומרת לא קיבלתי על אותה פעולה פעמיים כסף.

כן, זה בסדר, אבל המדינה מתקשה לפקח על זה.

אני מבין את הסוגיה הזאת.

אבל אם אתה אומר, תשמע, משרד התרבות, במקרה של תמיכות בנושא תרבות, הוא המשרד הראשי, הוא יכול לשקלל את הדברים בהתאם. נחשוב על זה.

יש גם חסויות, בערך כ-150,000 חסויות, שכחתי להוסיף את זה.

אז כמה יש לך בסך הכול?

בערך 3.4 מיליון. פחות או יותר.

אז כמה נותן המשרד שלך?

1.6 מיליון. כבר 20 שנה.

כן, אני עוקב אחרי זה צמוד, לראות איפה השינויים שלי, כל פעם מחדש. כל הזמן יש דרישות ודרישות ודרישות וכל אחד דורש - - -

כן, אני מכיר את זה. רק המסביב הופך להיות לבלתי נסבל.

בדיוק. היום אנשים מפונקים, הם רוצים סוג של שירות, הם רוצים שכל אולם יהיה ממוזג, ולשבת על כיסא שהכי נוח לו ולאט לאט כל הבתוליות הזו של החלל שהיה לך פעם בעבר לאט לאט מתמסמס. כשנעשה סיור שם נראה מה שעשו שם בחלל, עשו חיזיון אורקולי וחוויה צלבנית שם, שזה גם מצמצם את המקום לשחק. אני מתחיל לחפש חללים גם במרכז העיר, כל מיני מתנ"סים למיניהם, כי אין לי בררה.

(סיור בעכו)

- - - זה אמנות פיסולית - - - שעוד לא פתחנו אותו.

זה העירייה?

הכול עירייה, אנחנו גייסנו כספים דרך - - - חוגים לפיסול באמצעות מבער, יציקות מזכוכית, ויטראז', חלק מהעבודות מוצגות פה, אפשר לראות אותן כאן. אלה העבודות שנעשות כאן במרכז. חלק מהיציקות בפסטיבל עכו - - - זה הלוגו.

מה עם ניפוח זכוכית?

אני כרגע במשא ומתן עם תורמים מארצות הברית, כל הפינה הזו מיועדת ל - - - זה מסלובניה, זה עולה כ-70,000 יורו לייבא את כל הסיסטם שלמה, עם כל המרכיבים והכול. אתם רואים את זה כאן, הנה, כל העבודה נעשתה כאן ואנחנו ממשיכים לאט לאט. זה על קצה המזלג. ניצלתי את המקום. בקבוקים של גרייגוס. עשיתי מזה צלחות לפיצוחים. בקבוק של גרייגוס, אתה ממיס אותו, תראה איזה יופי של דבר.

מי עושה את העבודות האלה? יש אחד בירושלים שזה מה שהוא עושה כל הזמן.

הנה, הכנתי מזוזות כרגע. חלק מהמבנה עכשיו, מה שקורה כאן, אלה משרדי הפסטיבל, יש תכנית של שותפות 2000 בקהילה.

עם מי אתם בשותפות 2000?

אנחנו עם המידווסט ועם טקסס. אני גם שם יושב ראש צוות אמנות וקהילה בהתנדבות בשותפות, אני גם קשור איתם.

פה כרגע זה נגרייה. פה כל אזור המשרדים של שותפות 2000, כרגע המקום הזה ריק, פה יהיו משרדי הפסטיבל, פה תהיה כיתת לימוד וזה גם ישמש כאולם ישיבות. המחסן הגדול יהיה גלריה, זה איפה שאנחנו נמצאים וזו הסדנה ליציקות.

- - - יש פה למטה באר מים, פה אני מכסה אותה, זה מאז אותה תקופה, באר עם מים טבעיים. הנה.

פה יהיה גן בוטני חדש, הכול מקבל שינוי, כל האזור הזה. גם מרכז תרבות ואמנות, זה גם הפסטיבל, זה גם השותפות.

אלה אולמות הצלבנים. למעשה פה עשרה אולמות, לפתח עסקים כאן, 7 ו-8 עדיין סגורים, 9 זה מעבר והעשירי זה אולם השירותים של כל הקומפלקס. בעבר, עד לפני כ-20 שנה, הכניסה הייתה מכאן לאולמות. חפרו עוד 2.5 מטרים למטה, השקיעו פה בתשתיות, במערכות חשמל, במערכות מיזוג אוויר תת קרקעיות, היום אתה בשיא הקיץ נכנס לפה, המקום הזה ממוזג, אנשים נהנים.
כשאני דיברתי על כל מיני סבלויות וכל הנושא הזה, מהכניסה שם לסחוב במות וטריבונות כדי להכניס אותם לפה, וציוד הגברה ותאורה, איזה עלויות מסיביות יש לזה. כרגע אנחנו משתמשים באולם 1, 2, 3, 4, כנראה הולכת להיות פה החוויה הצלבנית, הולכת להיות כאן באולמות האלה. תראה, כל התשתיות, אפשר להשתמש מהיום והלאה רק ב-1, 2, 3 - - -

כל אולם עושה הצגה, הם לא מפריעים אחד לשני?

לא, יש לוח זמנים מסודר, עם מרווח של חצי שעה בין הצגה להצגה. יש רוטציה בין ההצגות, שלא יפריע אף אחד לשני. בדרך כלל מתקיימות פה שלוש הצגות, בעבר היו שלוש הצגות וירדנו לשתיים, כי לא נוכל יותר להשתמש בחללים האלה, אתה רואה את התשתיות שמכינים פה לחוויה הצלבנית. נשתמש רק בשתיים מתוך השלוש, כי אחת חייבת להיות מעבר ליציאת חירום, אז אי אפשר לשים בצמידות את האולמות. זה מעבר חירום.

זה הקומפלקס הזה שדיברתי עליו - - - זה 6, 7 ו-8, שדיברתי עליהם. זה עדיין לא נחשף לחלוטין.

אתה רואה את כל הדברים האלה, הכול, זה הופך להיות חדר אוכל. יזם פרטי ייקח את המקום הזה בקרוב, לעשות פה ארוחות צלבניות. ברחבה הזו יהיה פסטיבל מוצרט. ביולי. ב-19-20 ו-21 ביולי תהיה האופרה, היא תופיע ברחבה הזו, זה כבר סגור עם חנה מוניץ ועם כולם.

חנה מוניץ, היא עושה את זה כדי לעמוד למבחן שלושה ימים ברצף. אם היא תצטרף לתקנה של הפסטיבלים, אז בהכרח זה יירד מעכו.

זה יירד מכולם.

היה פה עוד חלל. אתה זוכר, איתמר, את אולם האסורים. תסתכל, הכול עם ויטרינות, לא נוכל להשתמש בו יותר לפסטיבל גם כן.

יש פה עוד חלל - - - השתמשנו בו בפסטיבל עכו האחרון.

אלברט, זה לא להאמין, אני זוכר את הכול עם אדמה.

פה ראינו את ההצגה של התיאטרון מרהט. פה עם עשו את זה.

לא פה, עם נסים אמנו, הוא עשה את זה אצל מוני.

ויש פה עוד חלל למטה, שגם אותו שיפצו, שגם פה יש - - -
זה הרחוב הדרומי, זה עוד לא נחשף סופית. אבל החלון הזה, השתמשנו בו למה שנקרא פוסטה, זה כאן. עכשיו הכול אטום, נגמר כל הסיפור, יש שם שירותים, מסודר, בפינה של העטלפים הידועה. יש עוד חללים שעדיין לא נחשפו.

הכול יהיה עם נגישות לנכים. הכול יהיה נגיש לנכים כמו שצריך. דרך אגב, נגישות ישראל בודקת אותי כל שנה, סעיף סעיף, כניסה כניסה, לגבי נגישות נכים לפסטיבל. אני עומד בזה.

צריך לעשות גם קוביות ל - - -

אני רציתי לעשות את זה. לפני שנה יצרתי קשר עם חברת סוני, עם תיקון לשפת הסימנים.

הנה, רחוב צלבנים מקורי. הרצפה הזאת, הכול. הכול ממש אותנטי, ופה אתה יוצא לרחוב של החומוסים. זו יציאת החירום של כל המכלול.

(סיור בתיאטרון עכו)

ברוכים הבאים לתיאטרון עכו. אני אספר לכם קצת על התיאטרון, בטח אתם מכירים אותו ואת העבודות שלנו. מרכז התיאטרון של עכו הוקם בשנת 1975, על ידי קבוצת אמנים שהגיעה מהעיר הגדולה בעיקר, בעקבות פסטיבל עכו והמטרה הייתה למעשה שתי מטרות. אחת זה פיתוח תיאטרון ישראלי מקורי והמטרה השנייה זה עבודה עם הקהילה, יצירה עם הקהילה עצמה. היום עובדים בתיאטרון יהודים וערבים, לא כאידיאולוגיה, אלא כמציאות, וזאת הסיבה שהדבר הזה מצליח, כי אין פה יהודים וערבים, מה שנקרא, יש פה אמנים, יש פה בני אדם. לא שהכול על מי מנוחות, אבל כשיש ויכוחים זה לא על רקע פוליטי או משהו כזה, שגם זה נמצא, אבל זה חברי. יש פה יצירה משותפת, כאשר כל אמן אחראי על היצירה שלו.

השפה שפיתחנו אותה פה בתיאטרון בנויה ממספר אלמנטים. הדבר המרכזי, האלמנט המרכזי של השפה שלנו, זה החומרים שמהם אנחנו יוצרים. אנחנו לא עובדים עם מחזאים מה שנקרא ריאליסטים וקונבנציונליים ולא מה שנקרא שקספיר וכדומה, שאנחנו מאוד מכבדים, אבל זו לא השפה שלנו. לא לשם כך הגענו לעכו. אנחנו יוצרים מתוך ההוויה הישראלית כאשר האמן נמצא במרכז היצירה וסביבו יש מעגלים, מעגלי השפעה. המעגל הראשון זה המשפחה, זאת אומרת מאיפה המשפחה שלי הגיעה לארץ, או שהיא מהארץ, מה זה להיות בן למשפחה עירקית, כמו שאני, או משפחה ערבית אצל חאלד, משפחה ענייה, עשירה, בית רך, בית קשה וכו' וכו'. המעגל השני זה החברה, השכונה. המעגל היותר רחב זה כבר העיר עצמה, האזור. המעגל הנוסף זה הארץ, המדינה, מדינת ישראל, מה זה להיות ישראלי והמעגל האחרון זה אני והעולם. ועם החומרים האלה התחלנו.

ודבר שני שעשינו, בשפה, התחלנו לפני 25 שנה עם שבירת הקיר בין הקהל לבין האמן, כאשר הקהל הוא חלק מתוך היצירה, מתוך ההוויה שנוצרת. זה גורם לקהל להיות במאה אחוז מעורב בתוך היצירה. אתה לא בא לראות הצגה, אתה הולך הביתה והכול יפה והכול נהדר ושכחת, אלא אתה סוחב את היצירה איתך כסוג של חוויה שחווית, קיבלת ותחשוב עליה. אנחנו לא באים לחנך את הקהל, אנחנו משמשים ראי לקהל והקהל הוא ראי שלנו, כולנו באותה סירה, באותה מדינה.

ברוך ה', מדינת ישראל רוויה בחוויות ובהיסטוריות שאיתם אנחנו עוסקים. אנחנו עוסקים הרבה בשואה. העלינו את ההצגה ארבייט מאכט פריי, מי ששמע, מכיר, זוכר, ראה. הצגה של חמש שעות שעסקה בהשפעות של השואה על הדור השני. הצגה שזכתה בפרסים בכל העולם. כשהיינו בברלין בפעם הראשונה, אז בעיתונות הייתה התמרמרות כי ההצגה הייתה ל-17 איש בלבד, הצגה מאוד מוכרת שבתלונות על הפסטיבל שהיה עדיף להטיס את הקהל לישראל מאשר להעלות את ההצגה שם. זה עלה מיליונים, הדבר הזה. בסופו של דבר ההצגה זכתה שם בפרס ההצגה הטובה ביותר בגרמניה באותה שנה, נעשו עליה סרטים בלי סוף ומשם התחלנו את הפריצה של התיאטרון בעולם.

זו הצגה שנכתבה עבור התיאטרון?

היא לא נכתבה, היא נוצרה, על ידי האמנים עצמם. הקהל הגיע לפה, מפה הוא נלקח באוטובוס לקיבוץ לוחמי הגטאות, באוטובוס כבר התחילה ההצגה למעשה, אחר כך הוא נכנס לאולם אחד, שם היה אירוע תיאטרלי , נכנס לעוד אולם, שם היה טקס של ילדים שעושים טקס יום השואה. אחרי זה נכנסים למסדרון צר, שישבו שם עם כל מיני מזוודות, ושם השחקנים מראיינים את הקהל אחד על אחד, כאילו 'מה שמך? יש לך קשר לשואה? שכנים וכו'?'. להעלות את הזיכרון שלך בתור בן אדם עם הנושא. אחר כך הקהל נכנס מתחת לבמה, שם הוא פוגש את השכונה הישראלית של שנות ה-60. אחרי זה יש ארוחה ישראלית מטורפת, ארוחת יום שישי, מטורפת לגמרי, שבה מתווכחים ורבים על שום דבר, על פוליטיקה בדרך כלל, אצלנו בבית זה היה למשל, ארוחה ישראלית של כאילו מי התחיל קודם. אחרי הקהל עולה על הבמה, למעלה, ושם יש עוד אירוע של הגיהינום הישראלי, ומשם הוא יוצא החוצה. אין מחיאות כפיים בהצגות שלנו ברוב המקרים, קיבלת חוויה, אתה לוקח אותה איתך הביתה.
העניין הוא מה קורה לנו כישראלים, עם כל ההיסטוריה שאנחנו מוקפים בה. מה שקורה היום, מה שקרה בעבר היותר רחוק והיותר קרוב. מה קורה ואיך זה משפיע עלינו, מאיפה הפרנויה הישראלית מגיעה. כאשר המטרה כשאנחנו עושים את זה גם בעולם, שאנחנו מתאימים את ההצגה. אין בהצגות שלנו טקסט קבוע, מאוד חשוב להגיד, יש טקסט בסיסי ואם קרה משהו היום בחברה הישראלית או בישראל, זה נכנס לתוך ההצגה. ישר החיבור לעכשיו, נכון לעכשיו. כי לא מעניין אותנו לעשות את ההצגה על אז, על השואה, שכולם בוכים וכמה אנחנו מסכנים. לא, מה קורה לנו, איך אנחנו בתור חברה ישראלית מנסים להיות יותר טוב, איך אנחנו מנסים באמת להיות עם יותר טוב. זה נשמע קצת בומבסטי, זה בקטן, אבל זה נכון. זה סוג התיאטרון שאנחנו עושים.

לפני שנת 88' התחלנו לעבוד עם קבוצה של אמנים ערבים מהרחוב פה, מעכו. הגיעו, היו שם חלק כמו עבריינים, פושעים קטנים, אנשים כישרוניים בצורה מדהימה ומבוזבזים, כי מה שהממסד מציע לעיר העתיקה הוא לא מספיק, בוא נאמר, והם עשו את התיאטרון כסוג של בית. יצרנו איתם מספר יצירות והיום חלק מהם כבר בתוך התיאטרון, חלק מלב התיאטרון. הם אמנים בתיאטרון, לא כקבוצה ערבית, מה שהיה בזמנו, אלא היום הם חלק מהתיאטרון.

היום יש עוד קבוצה שפתחנו, חידשנו, של דייגים וכו', שאנחנו לוקחים ולקחנו חומרים של אמנים מהעיר העתיקה והעלינו את זה על הבמה כמופע, גם של מספרי סיפורים וגם שירים מתוך המקום.

זה בתחום התיאטרון. אנחנו מופיעים פה, מופיעים בארץ, מופיעים בעולם הרבה, חזרנו לא מזמן מטשקנט, היינו בגרמניה עם שני פרויקטים. פרויקט אחד מראה מה קורה בתיאטרון. התיאטרון זה קצת מטורף, יש מכל הסוגים, יש פה קבוצה של נשים דתיות אורתודוקסיות שתעובדות פה, יש פה גברים דתיים שעובדים פה, יש קבוצה של - - - שעובדים פה. הבנים עובדים עם ח'אלד בתיאטרון, הוא מביים אותם כרגע, ויש פה להקת מחול שעובדת, יש פה מכל גווני הקשת. מצד אחד יש את חבר'ה ערבים עם דעות פוליטיות מאוד ברורות ומוצקות ויש פה בחור שאיבד את שני האחים שלו בלבנון השנייה, באחד הסקדים שהיו פה בעכו, ואתה רואה את המפגש ביניהם. הוא מאוד תוסס ימני, הם מאוד לכיוון השני, וחיים באהבה מוחלטת. גם הוויכוחים זה עם הרבה הומור שם. זה אחד ההישגים של התיאטרון בקטע האנושי שקרה פה.

הופענו עם אחת ההצגות בצרפת, באביניון. בדיעבד התברר לנו שהייתה שם קבוצה פרו פלסטינאית שרצתה לפוצץ את האירוע. כשהיה פאנל אחרי ההצגה הראשון שדיבר במקרה זה היה פיראס, אחד מחברי התיאטרון. כשהוא דיבר, בלי לדעת הוא פירק שם את כל השנאה שיש.

זה מוביל לדבר חמור שקורה היום בעולם מסביב, זה החרם על תיאטרון ישראלי בעולם. זו בעיה קשה ולצערי מי שחבר בארגון הזה, בבויקוט, אלה הרבה ישראלים והרבה יהודים. ניסו לעשות לנו תרגיל כזה בהולנד והיה רגע לא נעים, שרצו להעיף אותנו מהפסטיבל, וח'אלד התקשר ל - - - אחד מהם היה מרמאללה, הוא ביקש לדבר איתו, אז הוא אמר 'אני לא מדבר איתו, עד שהוא לא יחזור לרוסיה'. לא משנה, ההורים שלי מעירק, הם רוצים שאני אחזור לרוסיה. אז החבר'ה כעסו עליו בתור אמן, בוא תעשה אתה את הדיאלוג האמיתי - - - את הצד השני, והסיבות שלו הן סיבות שלו, לא ניכנס אליהן.

הקמנו פה להקת מחול שרצה פה כבר כמה שנים במימון של מפעל הפיס. המימון הזה נגמר, עכשיו הלהקה כבר מחזיקה את עצמה.

איזה סוג מחול?

עוד פעם, מדברים בשפת תיאטרון עכו, זה תיאטרון מחול, שיצר את השפה שלו מחומרים אישיים, חומרים מקוריים, שנוגעים בבעיה הישראלית. זה מה שמאוד חשוב לנו.

יש לנו פה פעם בשנה פסטיבל הצגות יחיד בערבית, שכבר קורה בפעם ה-13 או ה-14, שבעקבות הפסטיבל שהוא באמת מאוד מאוד מרכזי בתרבות הערבית בארץ פה, משרד התרבות יזם פרויקט, מדהים אני חושב, של המסרחיד המטייל. המסרחיד הזה, בסוף הפסטיבל שקורה פה, הוא נע בכל הפריפריה הערבית בארץ. אנחנו מקבלים תגובות מהמקומות, אלה מקומות שלא ראו כאלה דברים בחיים שלהם שם, כל מיני יישובים בנגב, בערערה, וזה מלא, מפוצץ. התגובות מאוד מרגשות. המשרד הגדיל את התקציב באופן מדהים, שלא להאמין, וזה אחד הפרויקטים היפים שלנו בתיאטרון, של מה המשמעות שלנו כתיאטרון בתוך ההוויה הישראלית.
אנחנו ממשיכים ועובדים ומתקיימים - - -

איך אתם מתקיימים תקציבית?

יש הקצבה של משרד התרבות, יש קרנות שאנחנו משיגים ויש את ההצגות שאנחנו מופיעים איתן בעולם. משרד התרבות הוא טיפה מעל 50% מהתקציב השנתי שלנו. אנחנו משתדלים להיות מאוזנים, אנחנו לא נכנסים ל - - -

כמה הופעות יש לכם בשנה?

יש לנו עוד דבר נוסף שאנחנו עושים אותו. הקמנו גם מרכז פרינג', שאנחנו מארחים הצגות ומופעי פרינג' מכל הארץ, מארחים אותם פה אצלנו והתחלנו גם לארח פה תערוכות של אמנים פלסטיים, ציירים, במקום. קשה להביא קהל היום בארץ, אנחנו יוצאים בסביבות 220 הצגות בארץ ובעולם, גם שלנו וגם שאנחנו מארחים אותן וקשה להביא קהל. בתל אביב קשה. אנחנו מגיעים לתמונע, שזה סיפור עצוב, תמונע, תיכף נדבר על זה, לראות מה אפשר לעשות עם זה, וגם שם קשה. לא לכולם, להצגות פרינג' קשה. קשה להביא קהל. אנחנו מביאים לפה קהל בשיניים.

אתמול הייתה פה הצגה חתרנית, הצגה לא קלה של סמדר ירון, מי שמכיר אותה. הקהל מגיע ו - - -

מחוץ לעכו?

מחוץ לעכו וגם מעכו. גם פרצנו דרך לעכו, הקהל מגיע מעכו. מכל המצפים, מהקיבוצים,מגיעים. כשיש הצגות מסוימות מגיעים גם מרחוק ואתה נלחם בשיניים על הקהל.

אני חושב שזה אחד הדברים שבאמת צריך לדון בהם, מה קורה לתיאטרון הישראלי בכלל. כאילו היום גם התיאטראות הגדולים, של נועם סמל ובחיפה, מה קורה לתיאטרון שהוא צריך להוריד את הרף האמנותי על מנת שיגיע קהל, קהל של ועדי עובדים, ואנחנו עם זה לא מתעסקים. זאת אומרת אנחנו לא לוקחים את זה לוועדי עובדים, אלא עושים את האמנות שלנו בצורה שאנחנו מאמינים בה, וזה יותר קשה ממה שהיה בעבר. אתה שומע אנשים, 'לא בא לי עכשיו דברים כבדים, בא לי משהו יותר קליל'. אין מה לעשות - - -

ההצגות הנחשבות כטובות, של התיאטראות הגדולים, הם מפוצצים.

נכון, 'כנר על הגג' מפוצץ, בלי סוף.

לא, גם המלט.

המלט, נכון. יש דברים חריגים. אבל יש את הצגות האיכות, רובן לא רצות הרבה זמן.

השאלה היא הבחירה האמנותית של התיאטרונים, איזה בחירה הם עושים. יש השפעה על היכלי התרבות, שהקהל - - -

החיים השגרתיים הם כל כך קשים, שאנשים רוצים בידור, יותר מאשר אמנות.

זה נכון.

נכון, אבל השאלה מה? נפסיק את ה- - -?

לא, ברור.

אני לא מזלזל, לא פוגע ומכבד את הבחירות שלהם, הם צריכים להתקיים והם עושים את זה - - - אבל אנחנו עומדים מאחורי ההחלטה שלנו.

וגם קמו הרבה מאוד תיאטראות פרינג' קטנים כאלה, בדימונה, אצלכם, בתל אביב.

נכון.

יש לכם שיתוף פעולה עם הפסטיבל?

יש. אנחנו ניהלנו אמנותית את הפסטיבל עד לפני שנה. כארבע שנים. בפסטיבל האחרון עשינו שבע הצגות שונות שלנו. שבע הצגות, ממש כאילו חצי פסטיבל שהופענו עם ההצגות שלנו.

ההופעות הרצות או הופעות חדשות?

הופעות רצות וגם חדשות. הייתה בכורה אחת שם ועוד הצגות רצות, גם מחול.

ומה קרה?

לא, אנחנו מריצים אותם.

אבל אתה אומר שארבע שנים - - -

ארבע שנים זה נגמר, מכל הסיבות, שאני לא אכנס. בדרך כלל קדנציה זה שלוש-ארבע שנים. אני חושב שהיינו צריכים להמשיך עוד יותר, היו שם מאבקי אגו עם גורמים מסוימים שם ואנחנו עמדנו על מעמד האמנים וזה הפריע לאנשים מסוימים והחליטו - --

אם לא היו מאבקי אגו לא הייתה אמנות.

האנושות לא הייתה קיימת.

אני מקווה שהפסטיבל ישמור על עצמו.

כל הצוות והלהקה עכואית?

עכו והסביבה. ח'אלד מסכנין, למשל. הרבה עכואים, מהסביבה, אנשים שהגיעו מתל אביב לעכו. אני הגעתי מפתח תקווה.

איך הקשר עם העירייה?

הקשר בסך הכול טוב. יש כל מיני הפרעות של זה, אבל הקשר עם ראש העיר הוא טוב, ראש העיר מאוד תומך. יש כל מיני הפרעות חיצוניות, לא נכונות. בסך הכול מעריכים את העבודה שלנו פה מאוד.

גופי תרבות כאלה הם מאוד חשובים, דווקא ביישובי פריפריה, ועכו שמנסה למצב את עצמה, די בהצלחה, אני חושב, בסך הכול, בשנים האחרונות, מאז לנקרי, וזו אבן חשובה.

כן. יש לנו עוד פרויקט שאני מאוד גאה בו, הקמנו פרויקט של אמנות מעוררת שינוי. קרן ברכה מימנה חלק גדול מהפרויקט הזה, שבו אמנים שלנו התפרסו בעיר עצמה, בבתי ספר, בכל מיני מתנ"סים, והקימו שם כל מיני סדנאות לתיאטרון, למחול, אמנות פלסטית, קולנוע, צילום, והיה ערב מדהים של סיכום העבודות. זה בית ספר יהודי וערבי ביחד. זו המטרה. היה שלב ראשון של מספר מפגשים נפרדים, שיגיע לשפה של ביטחון וכו' של כל אחד ואז הפגשנו אותם ביחד והם המשיכו עד סוף השנה כיחידה אחת. זו הייתה הצלחה. אתה רואה את הילדים מגיעים להצגות שלנו עם ההורים, וזה ההישג הגדול.

ההצגות שלכם מופיעות בסל תרבות?

כן, ודאי. אנחנו עובדים הרבה עם תרבות ישראל, זה גוף מקסים.

מה זה תרבות ישראל?

מה שהיה פעם אמנות לעם. הם מתעסקים עם המבוגרים יותר. יש לנו שיתוף פעולה מקסים, נהדר, איתם.

כמה שחקנים יש לכם פה קבוע?

יש פה בסך הכול 12 מקבלי משכורת ועוד 30 שמופיעים בהצגות שונות. יש פה המון הצגות שרצות במקביל, אז הם לא מקבלים משכורת קבועה, הם מקבלים פר הצגה.

כמה אנשי מינהל יש לכם?

מעט מאוד. מינהל זה אני - - -

אתה ואתה ואתה.

לא, יש מוני יוסף ויש יוסף.

יש פה מנהלת חשבונות. כל אחד עושה המון דברים פה, המון פונקציות. ח'אלד הוא שחקן והוא במאי ו - - -

כמה אולמות יש לכם?

יש לנו פה אולם גדול, אנחנו נראה אותו תיכף, יש לנו 120 איש. אנחנו משתמשים פה בכל האולמות בפסטיבל עכו.

(סיור בתיאטרון)

זה אולם שעבר שיפוץ. כשאנחנו מארחים קבוצות כמו פרינג' אנחנו לא גובים מהם שקל על בשימוש באולם ובציוד. בניגוד לתיאטרון תמונע, כשאני נוסע לתל אביב, עולה לי השכרת אולם שם 3,500 שקל, לפני טכנאי. זו התאבדות. אנחנו עושים את זה כי אין לנו בררה, אבל זה - - -

בעקבות ההערות של קבוצות ושל יוצרים, אנחנו הולכים לשנות את המבחנים בפרינג', פשוט לשנות את שיווי המשקל, שאת רוב הכסף יקבל היוצר שמגיע, וכדי להימנע ככל שניתן מזה שמרכזי הפרינג', יש בסך הכול שלושה, אנחנו מדברים על צוותא, על תמונע ועל הסמטה, שלושה שקיימים כרגע כמרכזי פרינג' - - -

בתל אביב.

הם מקבלים משהו כמו 4.5 מיליון שקלים שמחולקים בין שלושתם על השירות הזה שהם - - - חוץ מהפעילויות השוטפות שלהן, רק על העובדה שהם מהווים בית ל - - - אז כשראינו שבאמת הם מנצלים את כוחם לרעה, אז עשינו עבודה - - -

הם פשוט שוחטים אותנו. יש שם איזה 100 מקומות, אתה גובה 40 שקל לכרטיס, אתה מגיע ל-4,000 שקל, כל ההוצאות לנסוע לשם, זה הסעות, מעבר לשכר לאמנים, זה תאורה - - -

זה לא הולך על אחוזים?

לא הולך על אחוזים, אני צריך לשלם מינימום של 3,500 שקל ואחרי זה אחוזים. אחרי שאני משלם את השכירות, זה כמעט 4,000 שקל שכירות ואז האחוזים הולך. אבל מי מגיע לאחוזים? אתה לא מגיע בחיים, כי אתה לא מגיע לזה. זה מטורף.

כן. ואחרי זה כשאנחנו יוצאים איתם למלחמה, אז הם מגישים נגדנו בג"צ.

לא על זה.

לא משנה, זה חלק מהסיפור. זה חלק מהסיפור, איתמר. אבל יש לנו חניה חינם.

האולם הזה משופץ בעזרת משרד התרבות. שמעתי שיש בעיה עם שיפוצים.

אתה מדבר על 13' או 14'?

על 14'.

למה? בטיחות ונגישות.

לא, רק אם אתה בעל הבית, אם המבנה שלך.

בגלל נוהל שר אוצר חדש?

כן, נוהל שר אוצר חדש, זה אבסורד.

לא בטוח שזה יתרחש, כל הסיפור של הערת האזהרה והקניין ו - - -

כן, זה מטורף.

זה פשוט באמת מטורף.

אנחנו מטפלים בשינוי. יש כמה דברים שם, עמותה צריכה לחתום על ערבות אישית.

טוב, לצערי אנחנו חייבים לסיים. תודה. וצריך לבוא לאיזה הצגה.

בשמחה ובששון. אתם מוזמנים, ואם מישהו ירצה, זה יהיה נהדר שתהיו מנויים שלנו.

מנויים לא, כולם פה תל אביבים.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:40.>