PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 141>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ט בשבט התשע"ד (20 בינואר 2014), שעה 8:30

<בטיחות במוסדות חינוך>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

משולם נהרי

>
אריה מור - סמנכ"ל ומנהל אגף בכיר לביטחון, משרד החינוך

רותם זהבי - מנהל תחום בטיחות אגף הביטחון, משרד החינוך

אילנית שושני - מנהלת אגף בינוי ותקצוב, משרד החינוך

שאול פאר - נציג דוברות משרד החינוך

סוהיר שקור - ממונה רישוי ואכיפה, מעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה

מהנדס שלום גולדברגר - מהנדס ראשי ארצי, בריאות הסביבה, משרד הבריאות

שלמה בוחבוט - ראש עיריית מעלות תרשיחא

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

חיים נשיא - ממונה בטיחות, מינהל החינוך, עיריית תל אביב-יפו

שלמה זוהר - מנהל אגף שירותי חינוך, עיריית תל אביב-יפו

שמעון פרי - הסתדרות המורים

זאב גולדבלט - חבר הנהלת ארגון ההורים הארצי

עו"ד רויטל לן כהן - קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אודי לבון - מנכ"ל ארגון ההורים הארצי

מהנדס נזאר אבו עקל - חבר ארגון ההורים הארצי

ד"ר אריה לוקר - יו"ר הנהלת התאגדות המנהלים העל יסודיים

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית, ארגון בטרם

גלית גלעד - מנהלת אגף ממשל ומדיניות ארגון בטרם

זהר לוי - לוביסט, מייצג את ארגון "בטרם"

טהר לב - לוביסט, מייצג את ארגון "בטרם"

יהודית גידלי

יעל, חבר המתרגמים
<בטיחות במוסדות חינוך>

בוקר טוב. ריבוי המשתתפים כנראה הוא בזכות הנושא ה"לא מעניין" וה"לא אטרקטיבי" במרכאות כפולות ומכופלות. אני לא יכול שלא לפתוח ולהגיד מילה בנושא האלימות הפורצת מדי פעם בבתי הספר, בין אם אלימות כנגד ילד בתוך בית הספר, בחצר בית הספר כמו שראינו כאן בירושלים שילדים מבית ספר אחר נכנסים באין מפריע לבית ספר, "סוגרים חשבון" עם ילד בחצר בית הספר. בית הספר נועד להגן על הילד, יש גדר, יש שער, יש שומר ואין ספק שללא אכיפה בלתי מתפשרת והענשה מתאימה כחלק המאבק באלימות, לא נוכל להתגבר עליה. אין ספק שמערכת החינוך על חלקיה השונים צריכה לעסוק בזה, אבל אסור לוותר על ענישה ועל אכיפה בהתאם.
לא פחות, אם לא יותר חמור היא האלימות נגד עובדי הוראה. מדובר על מקרה בחיפה שאימא מתפרצת לחצר בית הספר אחרי שהילדה שלה מדברת באלימות מילולית כלפי מנהל בית הספר. האימא שחינכה את הילדה כך לדבר, מגיעה לבית הספר דוחפת, מכה ומתנהגת באלימות כלפי המנהל.

אני רואה בזה תופעה חמורה ביותר, הורים מרשים לעצמם לא רק להתנהג באלימות, אלא גם להתבטא כלפי מורים באלימות. אגב, זו תופעה שמתחרשת לא רק בחצר בית הספר, מי לא זוכר או לא מכיר את המקרים שהילד חוזר מבית הספר ומספר מה היה בבית הספר וההורים אומרים 'כן, כן, המורים של היום זה לא המורים של אתמול ובאמת המורה הזה הוא כך וכך' ולא חוסכים את שבט לשונם באמירות כאלה ואחרות. אחר כך אנחנו מתפלאים שאין כבוד למורה, אין כבוד למנהל, אין כבוד לשליח ציבור שעובד במערכת הציבורית.

אתמול הייתי בפאנל מעניין, בבית ז'בוטינסקי, לפני ציבור של ליכודניקים וחירותניקים ותיקים. היה מעניין. הנושא היה ההדר. דיברתי על כך שאני מתגעגע לתקופה כשהמורה היה נכנס לכיתה הילדים היו קמים, כך חינוכי אותי בבית הספר שלמדתי. כאשר ילד פנה למורה הוא היה פונה ואומר "המורה" או "מורתי". אגב, למדתי מהר מאוד שדווקא כאשר מכבדים את המורה ושומרים על גבולות מתאימים נוצר קשר אישי הרבה יותר חזק וטוב בין המורה לתלמיד. נושא הגבולות בכללי התנהגות הוא חינוך מהבית, הוא חינוך בבית הספר והוא חלק בלתי נפרד ממערכת שבה אנו חיים, לדעתי.

בטיחות במוסדות חינוך. נושא חשוב ומרכזי. בדרך כלל אנחנו עוסקים בנושא בטיחות בבתי ספר כאשר מתרחשת תקלה וכאשר מישהו נפגע, או כאשר יש איזו כותרת בעיתון, או כאשר עומדים לפתוח את שנת הלימודים ושבית ספר מסוים אינו עומד בתקנים ובדרישות מאיימים על אי פתיחתו, אז כולנו נרעשים ונרגשים, מקיימים דיונים ועוברים הלאה לסדר היום. חשבנו, ומי שגם דחף אותנו לקיים את הדיון הוא ארגון ההורים המרכזי, שנכון לקיים את הדיון ולשמוע גם ממשרד החינוך וגם מהמשתתפים והשותפים על נושא הבטיחות בבתי הספר.
לא פעם עולה השאלה למה בתי ספר "מוכרים שאינם רשמיים" צריכים לעמוד כל שנה במבחן בטיחותי כדי לקבל בכלל רישיון הפעלה, לעומת זאת בתי ספר ששייכים למערכת הציבורית הממלכתית לא מחויבים לעמוד בזה. ההסבר: 'כמובן שזה בתי ספר שלנו, אז מה, שאנחנו נטיל עליהם סנקציות' לדעתי זה הסבר שאינו מניח את הדעת. בית ספר שאינו עומד בכללי בטיחות אלמנטאריים, אתם יודעים שכאשר עושים בדיקת בטיחות בבית ספר יש הערות חמורות ויש קלות יותר, עם הערות חמורות בית הספר בהחלט לא יכול לפתוח את שעריו. אני כבר שם את השאלה הזו לפתחינו. כמובן עולה השאלה שתמיד מונחת על השולחן והיא חלוקת האחריות בין משרד החינוך לבין הרשות המקומית ו//או הבעלויות האחרות על בית הספר. מי בעצם האחראי הסופי על הבטיחות והכשרות של בית הספר או כל מוסד חינוכי אחר לפתוח את שעריו.

אבקש את אנשי משרד החינוך להתחיל. בבקשה.

אני מנהל אגף בכיר לביטחון ובטיחות לשעת חירום במשרד החינוך. נפגשנו בוועדה בנושא חיזוק מבנים ורעידות אדמה. הכנו מצגת כדי להעביר כללים, היא תהייה הפתיח לדיון. אענה לשאלות שהפנה היושב ראש.
תפקיד משרד החינוך בתחום הבטיחות, כפי שאנו רואים אותו, הוא לקבוע את המדיניות של הבטיחות במוסדות החינוך. מדינות במוסדות חינוך היא על כלל הרשת, לא משנה אם זה מוסד "מוכר שאינו רשמי" או בתי הספר הרגלים, גם בצד הפיסי והתכנוני. יושבת איתנו אילנית שושני מנהלת אגף הבינוי. תקני הבנייה הם בהתאם לאותם קריטריונים בטיחותיים שקבענו, חלקם אף מחמירים מתקן הבנייה הישראלי. בצד ההתנהגותי של צוותי המורים ותלמידים יש חינוך לבטיחות, שהוא לא פחות חשוב מנושא התשתיות. בצד הניהולי יש ניהול שגרת הבטיחות בבית הספר וברשות המקומית. יש מגמות ניהול שפיתחנו בארבע-חמש שנים האחרונות.

אציין מה עשינו על מנת לטייב את התהליכים ואת המערכת. ראשית אנחנו מפיצים הנחיות ונהלים. את חוזרי המנכ"ל אנחנו מעדכנים מעת לעת בהתאם לשינויים. כמו שאתם רואים כל חוזרי המנכ"ל שלנו בתחום של הבטיחות הם על הרצף, גם במוסד החינוכי וגם בפעילות החוץ בית ספרית: קייטנות, מחנות קיץ, טיולים וכדומה, עודכנו בשנתיים האחרונות. לאחרונה היו שתי תאונות במעבדות עם חומרים מסוכנים כולל כספית שנשפכה בבית הספר בנצרת. בית הספר היה סגור למשך שלושה חודשים עד שניקינו את הכספית. זה בחוזר שנמצא כרגע בהדפסה. יש את הבטיחות בטיולים שהוא אחרון בסדרה לעדכון. כל החוזרים הללו עדכנו לאחרונה והופצו לשטח. בהתאם להם אנחנו מטמיעים את ההנחיות.
נושא האחריות לבטיחות בין הרשות, המוסד החינוכי ומשרד החינוך – קיימנו וועדה בראשותה של מיכל כהן שהייתה סמנכ"לית בכירה למשאבי אנוש וגם בשיתוף השלטון המקומי. השקף משקף את החלוקה בתחום המוסד החינוכי, על אחריות המוסד החינוכי על כל רבדיו: המנהל, סגל ההוראה על התנהגות התלמידים, שמירה על תקני הבטיחות, איתור מפגעים ברמה של מנהל בית הספר וצוות המורים ושל עובד הוראה מהמקום שרואה בראיה שלו, לא בראיה מקצועית או בתהליכי בדיקות מקצועיות.
סילוק מפגעים בסיסיים – היה והם קיימים, הטיפול נעשה על ידי אב הבית ולא מחכים שמישהו מהרשות יבוא לבצע אותו.
התרחקות ממפגעים, כמובן הודעה על המפגעים לרשות המקומית – זה דבר חשוב מאוד ונשמט מחוזר מנכ"ל האחרון, אנחנו נתקן את הסעיף הזה כדי להודיע לרשות המקומית ולבעלות במקרה של מפגע שנגלה לעין.
חינוך להתנהגות בטוחה – הנושא המרכזי. אחריות הרשות המקומית או הבעלות לאחריות אחזקה מונעת, תחזוקת השבר למינהו של התשתיות, הסביבה הפיסית. כמובן על מנת לעשות את זה צריך לעשות מבדקים אחת לשנה ולבדוק וטפל במהלך כל השנה במקרה של מפגע, כמו שציינת זה בקדימות אחת. במידה ויש קדימויות שתיים ושלוש, המטרה לבצע את זה במהלך כל השנה ולטפל במפגעים.

קשר עם הרשויות האחרות – 'רשויות אחרות' הכוונה לרשויות השלטוניות האחרות: משרד להגנת הסביבה, המשרד התשתיות. יש תקנים שונים שחייבים לעמוד בהם כמו קרינה וכיוצא בזה, צריך לעשות את הבדיקות המתאימות בהתאם להנחיות של המשרדים האחרים.

משרד החינוך מנהל את הבטיחות בכמה רבדים. ראשית בשנים האחרונות פעלו למינוי מנהל מוסדות חינוך ברשות המקומית. יש יחידות לניהול הבטיחות ברשות המקומית. הפצנו גם הנחיות בעניין וגם הכשרנו ב-5 השנים האחרונות כ- 250 בעלי תפקידים ברשויות המקומיות, כמעט בכל רשות מקומית, בקורס של 200 שעות במכון התקנים. השנה נכנסנו לתהליך רענון מעבר לכנס שנתי. הכנס הבא הוא בחודש מרץ. פעמיים בשנה אנחנו מקיימים יום רענון לאנשים אלה כדי לשמור על הכשרות שלהם מבחינת הידע והפעילות.

קיימת חובה להציב אדם שזה תפקידו?

אין תקן כזה, אין חוק כזה. יחד עם זאת, עשינו את המהלך הזה לפני עשר שנים. קודמי בתפקיד התחיל את המהלך ברשויות המקומיות. העסק תפס תאוצה, דעך מעט, אבל בעיקר לקחנו את אנשי הביטחון שלנו שהם בתקן ואמרנו שכל שדרת הניהול שלנו, עשינו את זה גם בנושא הרכזים בבתי הספר. אחראי מבחינתי הוא כמו שאני אחראי לטפל, לראות ולסייע, כי הרי זה לא תפקידו לטפל בתחזוקה, אבל תפקידו כן להבין בנושא ולהתריע בפני הגורמים השונים ברשויות המקומיות. אנחנו נמצאים במהלך שכבר הכשרנו כ- 80% מכל קב"טים (קציני ביטחון) מוסדות חינוך, הם מנהלי הבטיחות, הביטחון והחירום. בתל אביב יש כעשרה חבר'ה וגם בירושלים ובערים הגדולות, אנחנו עדיין בתהליך לייצר את המצב הזה.
בערים הגדולות כמו חיפה, אתה מכיר, יש מחלקת בטיחות בפני עצמה – אנחנו לא מתנגדים למהלך כל עוד יש מחלקת בטיחות. אם הוא מגיע לבדוק את השומר בבית הספר ולבדוק את הגדר אז גם שיעשה סיבוב ויפקח על נושא הבטיחות כפי שאנחנו הנחנו אותו. אנחנו מסתכלים על הבטיחות לא רק בהיבט התשתיות. טיול צריך לצאת בטוח, מסיבת חנוכה צריכה להיות בטוחה, מסיבת ט"ו בשבט כשיוצאים לנטיעות צריכה להיות בטוחה, פעילות חוץ ספרית, פעילות תוך בית הספר וכדומה. לכל הפעילות יש אלמנטים בטיחותיים, גם אם עוצרים באתרים מסוימים צריך לדעת מהם כללי הבטיחות באותם אתרים ואיך להנחות את התלמידים. האנשים שלנו הם אלה שצריכים לבצע את הנושא.

מבדקים שנתיים – פיתחנו תכנה, גם בקרה על כל המוסדות, לא משנה אם הם "מוכרים שאינם רשמיים" או רגילים. אנחנו מבצעים תהליך בקרה מדגמית על גני הילדים ובתי הספר. מיד אציין נתונים. אנחנו מבצעים פיקוח ובקרה לאור הערתו של מבקר המדינה. כרגע אנחנו בפיתוח ביצוע בקרה חוזרת על המבדקים שיש בהם קדימות אחת, כדי לוודא שהם עברו את התיקון המתאים במוסדות, וכמובן מייעצים לגורמים השונים.

לצורך הבדיקות האלה אתם מפעילים מיקור חוץ או שאתם עושים את זה על ידי אנשי - - -

גם וגם. אסביר בשקף הבא.

תהליך ההכשרות - שיננו את השיטה. כל מורה שנכנס למערך ההוראה, כבר במכללה חייב לעבור קורס של 24 שעות בנושא: ביטחון, בטיחות והערכות לחירום. הוא חייב לעשות את הקורס בצורה מקוונת. זה פרק מאסיבי בנושא בטיחות עם סיפורים ותיאורים מה הוא צריך לעשות. למשל מורה למתמטיקה או מורה לחינוך גופני. שמנו דגש למורים לחינוך גופני ולמורה של"ח (שדה, לאום, חברה) כי הסיכונים בשטח בחינוך גופני ובטיולים הם יותר גבוהים. בשנת תשע"ג הוכשרו 9,700 במערכת המקוונת. מי שלא עבר את ההשתלמות הזו לא קיבל את תעודת ההוראה. שנית, אנוכי או רותם זהבי הולכים לכל המכללות למנהלים ומרצים בתחום הבטיחות במשך שלוש שעות, להבהיר להם את תחום האחריות בנושא בטיחות במוסדות חינוך, כמובן גם בנושאי ביטחון.
הכשרת מנהלי הבטיחות ברשויות המקומיות – קורס של 200 שעות. כרגע מתקיים במכון התקנים קורס שנמצא בשלבי סיום, בעוד חודש הוא יסתיים. במרץ יפתח קורס נוסף ל- 30 אנשים נוספים. כפי שאדוני רואה, השתתפו כ- 243 איש בשנים האחרונות. הם כוח העבודה שלנו, נציגים ברשויות המקומיות.
קידום הבטיחות ברשויות – מדובר על הפצת רענונים והנחיות לאורך כל השנה, הנחיות למחזור זמנים שמגיע עד רמת בית הספר כולל הנחיות לט"ו בשבט שהועברו, כולל הנחיות לקראת החופש, לקראת הקיץ וכדומה.

ניהול פורום בטיחות – מיד אתייחס לוועדות שהוקמו ביחד עם ארגון בטרם והוועדה הארצית לבטיחות ילדים. אולי אם חברי מארגון בטרם יבקשו להוסיף.

תקציבי סיוע לרשויות – נעשו שני מהלכים. יש תקציב לשיפוץ מבנים של מינהל הפיתוח. ראשית בניית מוסדות חינוך חדשים. מוסד חינוך חדש נבנה על פי התקן הבטיחותי המחמיר, אילנית שושני תדבר עליו בהמשך. שיפוץ המבנים בשנה שעברה עמד על 28 מיליון ולא 25 מיליון שקל, שזה תקציב סיוע לרשויות בנושא שיפוץ מבנים. בנוסף לכך שיפוצי קיץ מתוך מגמה לטפל במפגעי בטיחות והכנת מוסדות חינוך בקיץ בסכום של 54 מיליון שקל כל שנה בשנים האחרונות, כאשר החלטת הממשלה מדברת על 20 מיליון שקל. לפחות בשש שנים האחרונות אנחנו מזרימים על פי מפתח לרשויות 54 מיליון שקל.
בנוסף לכך שיניתי את תקנת הסיוע לרשויות בתחום הביטחון, שיניתי לביטחון ובטיחות. איחדתי את תקנת הבטיחות שבה היה רק 3 מיליון שקל, איחדתי אותה לתקנת ביטחון הגדולה על מנת לתת סיוע גם לדרישות בטיחות. לראיה אם אקח את קב"ט קריית ארבע שהוכשר בקורס בטיחות, ומי כמוך יודע שבקריית ארבע יש בעיות ביטחון לא קטנות, אתה מגיע אליו למשרד ואתה רואה במשרד שלו ארגזים של מגני אצבעות לדלתות שנרכשו בסיוע של משרד החינוך כדי לשים אותם בגני הילדים ובבתי הספר. מבחינתי השינוי בוצע.

בארגזים.

חבר'ה, חבר'ה לא להיות ציניים. הם בארגזים כי זה הגיע באותו יום שהגעתי, הולכים ומתקינים אותם, הם לא נרכשו כדי שיישארו בחדר. את הציניות אפשר להשאיר למקום אחר.

פיקוח ובקרה על תשתיות – ראשית החובה היא על הרשות המקומית. אנחנו מכשירים את מנהלי הבטיחות ברשויות המקומיות לבצע גם את הבקרות האלה. הם יכולים גם לעשות את הביקורת במיקור חוץ. יש מיקור חוץ. באמצעות חברה שיש לנו, של מנהלי הבטיחות שלנו, אנחנו עורכים הדרכות בבתי הספר, הדרכות ברשויות המקומיות, הם מייעצים גם לנו וגם לרשויות. כלומר, אם נדרשות הדרכות ברשויות המקומיות, אנחנו שולחים את היועצים האלה. בנוסף לכך, אנחנו שולחים אותם לעשות בקרות, את אותה בקרה כפי שאנו מנחים את הרשות לבצע בעצמה, את אותה ביקורת קדימות אחת, שתיים ושלוש, כפי שאדוני היושב הזכיר. במהלך השנה ערכנו כ- 4,500 בדיקות ללא קשר לבדיקות המחויבות בהיבט של "מוכר שאינו רשמי". מיד אדבר על כך.
חיברנו את התכנה, כרגע עובדים על חיבור בין "המוכר שאינו רשמי", לרישוי לבין התכנה הזאת. הכוונה שבקר בטיחות ידע אם יש רישיון או אין רישיון וזה שנותן את הרישיון ידע אם התקיימה ביקורת שלנו חודש לפני. אין צורך לעשות כפילויות וזאת כדי לייצר תהליכי עבודה טובים יותר. גם מקרים של סגירת מוסדות היו לא מעט, המקרה הנפוץ הוא המקרה בגני ילדים בבנימינה בתחילת השנה. למרות שזה היה ביום הראשון של פתיחת שנת הלימודים, בגלל חומר ריסוס שהגיע ממטע וטענות של ההורים בעניין הזה נסגרו גני הילדים עד שהעניין טופל.

מה המעמד של מוסדות אחרים לפטור?

מי שמפוקח על ידי משרד החינוך מקבל פיקוח מלא.

כל מוסד חינוכי דרוש לו רישיון הפעלה ממשרד החינוך?

לכל מוסד חינוכי דרוש רישיון הפעלה, יחד עם זאת, כל מי שמפוקח על ידי מערכת החינוך וכמובן של "המוכר שאינו רשמי" מקבל את הטיפול המלא ואת הבקרות על מנת לקבל את הרישיון. יתכן שיש מוסדות שאינם מפוקחים לא על ידי העירייה ולא על ידי משרד החינוך. יש מצבים של כל מיני עמותות שלא ידוע עליהן אפילו.

יש כאן סתירה בין האמירה שכל מוסד חינוכי מחויב ברישיון לבין מפוקח. יש כאלה שמקבלים רישיון ואינם מפוקחים? לא מדובר על תכני הלימוד, אלא מבחינת מתן רישיון.

ברגע שהוא מקבל את הרישיון הוא מפוקח באופן מלא במתן הרישיון או בבדיקה השנתית או הדו-שנתית או תלת-שנתית. היום זה לא בהכרח אחת לשנה, הנוהל שונה בעניין זה. המשרד שינה את ההנחיות ומוסד יכול לקבל רישיון ליותר משנה אחת. אנחנו עושים בדיקות מדגמיות והיה וימצא שיש תקלות בבדיקות המדגמיות שלנו, גם "במוכר שאינו רשמי", אז הוא יצטרך לבצע רישוי פעם נוספת.

אני מנהל בטיחות ארצי. מבחינת הבדיקות שלנו אנחנו לא עושים הפרדה בין "המוכר שאינו רשמי" לבין "הרשמי". בנוסף לכך, כל מוסד אם הוא רשמי ואם הוא לא רשמי, מחויב ברישוי בטיחות שנתי, זה בדיוק מה ששאלת. אין קשר בין אם הוא פטור או "מוכר שאינו רשמי" או רשמי. לקראת פתיחת שנת הלימודים, עד ה- 15 באוגוסט, צריכים להעביר אישור בטיחות הן "למוכר שאינו רשמי", אותם אלה שיש להם רישיונות, ויכול להיות שיש לו רישיון לחמש שנים, לבין אלה בעירייה שהם רשמיים לכל דבר, אישור בטיחות שנתי.

בכל המוסדות?

כן. מיד אסביר.

בנושא נגיעות בבית הספר יש חשיבות רבה למורים ולרכזי הביטחון, כפי שידוע היה רכז ביטחון בית ספרי שמקבל 6% בבית הספר, בתיאום עם הוועדות השונות וגם בעקבות ביקורת המדינה, בארבע שנים האחרונות מתבצע מהלך בשינוי התפיסה, אותו רכז אינו רק רכז ביטחון למרות שפירקו את הנשק הכימי. הבטיחות מבחינתנו בטיחות הוא נושא מרכזי בעשייה של אותו מנהל בטיחות בתוך הספר. כדי לסייע למנהל בית הספר לקחנו את אותו רכז ושינינו את הגדרתו כמו ששינינו לכולם, כמו שתפקידי הוא בטיחות, ביטחון וחירום, גם תפקידו של רכז עובד ההוראה הוא, בטיחות, ביטחון וחירום. ביצענו קורסים של 60 שעות המוכרים ל"אופק חדש" ול"עוז ותמורה", הם זכאים בגינו לקידום ודרגה. הם עוברים הכשרה של 60 שעות מתוכם 24 שעות לנושא בטיחות, כולל איך לעבור בתוך בית הספר.
חלק מהקורס הוא מעשי להסתובב בתוך בית הספר ולעשות בדיקה ויזואלית על סמך הידע שאנחנו מעניקים להם. במהלך ה-4 השנים האחרונות הכשרנו ב-124 קורסים כמעט 3,550 איש. במצגת זה מה שאמור להסתיים עד סוף שנת תשע"ד. יהיו לנו עוד 47 קורסים בשנת תשע"ה. נסיים את כל המהלך כשכל מוסד חינוכי כולל חרדי, כולל במגזר הלא יהודי יעברו את ההכשרה. לא ציינתי שבמגזר הלא יהודי לא היה מנהל בטיחות בכל הרשויות. תקננו תקנים, לא היו להם גם קב"טים ותקננו תקנים והכשרנו אותם כמנהלי בטיחות. חלקם נמצאים עכשיו בקורס. אין רשות ערבית בצפון - - -

מה זאת אומרת תקננתם תקנים?

לכל 25 בתי ספר יש לנו תקן לקב"ט שאנחנו מממנים אותו, 26 מיליון שקל אני משלם, אני מממן.

חלקי, לא 100%.

בוודאי. הכול עם השתתפות, גם בשאר הדברים זה 75% מהשכר. עובדה שהרשויות המקומיות מינו את האנשים האלה, אנחנו מסייעים להם בתקציב שכרם והם האנשים שלנו בשטח שמטפלים מול מנהלי בתי הספר בתחום הביטחון והבטיחות והחירום. יש לנו רשימה של 54 אנשים במגזר הערבי בצפון שתקננו את התקנים, הכשרנו אותם והם עובדים יוצאים מהכלל. אגב, הם היו איתנו בכנס האחרון שעשינו בשבוע שעבר בנצרת במשך שלושה ימים, 500 איש, זה הכוח העבודה ברשויות המקומיות.

הכשרה בבתי הספר לבדיקות בטיחות, בנוסף לשאר התפקידים כמו הערכות לחירום, אנחנו לקראת תרגיל חירום בחודש הבא. גם כאן יש אלמנטים של בטיחות. אנחנו לא מפרידים בין בתפקיד ביטחון, בטיחות וחירום בכל הרמות.

הרישוי – יש תהליך של רישוי כאשר הנתונים מדברים על רישוי "במוכר שאינו רשמי" בשנים האחרונים וחידוש מתן רישיונות בטיחות שנתיים. מהלך נוסף שנעשה, כבר בתחילת חודש מאי אנחנו מוציאים לרשויות המקומיות, לקב"טים למנהלי הבטיחות שהכשרנו, את התהליך הטיפול החל ממאי. במהלך מאי הם צריכים לעשות בין בעצמם ובין עם גורמים חיצונים סקרים בתוך מוסדות החינוך, בגני הילדים. במהלך מאי אנחנו משתדלים, וזה מה שקורה בשנים האחרונות, להזרים את תקציב הסיוע לרשות המקומית. הסקרים האלו אמורים להצביע על מפגעים שיש לטפל בהם במהלך הקיץ ולהכין אותם לפתיחת שנת הלימודים. אנחנו דורשים מסמך מהרשות המקומית או מהבעלות שמוסדות החינוך מוכנים על פי אותו נוהל ועל פי התהליך לפתיחת שנת הלימודים כפי שביקשנו. אנחנו אוספים את הנתונים ומכניסים אותם לתוך מערכת בקרת בטיחות ומערכת הרישוי. כך שיש לנו מנגנון נוסף להביא את הבעלויות ואת בעלי התפקידים לבדוק, להסתכל, לתקן ולהכין. זו הפעילות הנקודתית.
הקמת וועדות – הקמנו מספר וועדות, אחת היא הועדה לבטיחות תלמידים במערכת החינוך כחלק מהוועדה הארצית. זו החלטת ממשלה, ואני מניח שארגון בטרם ידבר על כך. וועדה זו היא וועדת בטיחות שמורכבת במשרד החינוך ממספר וועדות ובה אנו מטפלים בתחומים השונים, חינוך גופני, תשתיות.

יש לכם נתונים על אירועי בטיחות עם כמעט נפגע, עם נפגע?

כן. פיתחנו מערכת. לא הבאנו לכאן את הנתונים של פגיעות תלמידים. פיתחנו תכנה חדשה של דיווח מבית הספר על תאונות התלמידים,תכנה אינטרנטית. פעם היו שולחים טפסים מבתי הספר, כעת ניתן לראות את כל תאונות תלמידים במערכת אחת. כעת היא בפיתוח ואני מעריך שתוך חודש נוכל לראות את החתכים השונים. המיקוד, אדוני היושב ראש רק כדי להבהיר, מתוך 18 אלף שזה היה תת-דיווח, ובזכות התכנה הגענו למצב שהמנהלים מדווחים יותר טוב, בזכות התכנה הגענו לדיווח של 24 אלף תאונות תלמידים, בדרך כלל רובן דיווחים על שריטות קלות, נפילות. הם מדווחים על הכול כי יש חובת דיווח לביטוח. מתוך כלל התאונות 4% בלבד, זה אחוז מאוד מאוד נמוך, הן תאונות מבעיות תשתיות. רוב התאונות הן התנהגותיות בהפסקה וכדומה. יש לנו ניטור טוב מאוד של הנתונים. אנחנו מעבירים אותם גם לארגון בטרם כחלק מדיווח ארצי.

>
תודה. בבקשה המרכז לשלטון מקומי.

אני חייבת לציין שיש שיתוף פעולה מדהים עם משרד החינוך, עם אריה, עם אילנית, עם רותם. אנחנו בקשר הדוק. אנחנו בקשר הדוק דווקא ככל שהחוזרים וההנחיות מתחדשים ומתעדכנים ככל שנדרש. עם זאת, אני מוכרחה לומר שעל אף ההשקעה, ואכן יש ההשקעה בכיוון ההדרכה והמניעה הן של בעלי תפקידים ברשות או בבתי הספר, מניסיון אני יכולה לומר שמה שאריה אמר זה באמת נכון. התנהגות וחינוך להתנהגות בטוחה הם דבר ראשון במעלה, ובכל זאת.

אנחנו מדברים על תקציבים שלא מתאימים למציאות. אנחנו מדברים על תקצוב שלא המשרד קשור בו, אלא משרד האוצר, ככל שאני מבינה. ערך מימון או תקצוב של מטר בנייה לא עולה בקנה אחד עם עלותו בפועל במציאות. רשויות מוצאות את עצמן גם כשהן זכאיות לבינוי בין כתוצאה מגידול טבעי או חידוש מבנים, משלימות סכומים רבים. בנוגע לנאמר בעניין השלמת 25% מעלות משרדו של ממונה בטיחות או קב"ט שמקבל על עצמו גם את התפקיד הזה – יש רשויות שאת הסכום הזה היה עדיף להשקיע בתשתיות. אני מזכירה שתקציבי הבינוי, הפיתוח, השדרוג והבטיחות נמצאים בסל אחד. אם נסכם את המיליונים שדובר בהם, הם לא מספיקים. אני שמה בצד את הבינוי הטבעי ואת הגידול הטבעי ואת התוספות המתבקשות והמבורכות, אבל עצם המבנים שהם בני מאות שנים גם התחזוקה הטובה ביותר מדברים בעד עצמם. ישנם מבנים רבים ואני מסיירת רבות בארץ, הייתי בבנימינה, בזרזיר וביסוד המעלה, אני בקשר עם ראשי רשויות, אין להם מאיפה. הרבה פעמים עלות השיפוץ גבוהה מבניית המבנה מחדש. משרד החינוך אינו יכול לעמוד בקצב הזה ובוודאי לא הרשויות וגם הרשויות החזקות יותר, ולא לומר אשכולות למ"ס נמוכים.
חקיקה ותקינה מחודשת, תקנות הנגישות, ההנגשה, מחייבות הערכות, מחייבות התאמה, קרינה במוסדות חינוך. בכל ההתאמות הללו מדובר בתוספות שאין עליהן תוספת תקציב. בוועדת נגישות שהיינו שותפים בה ישבנו ושמענו על החלטה לתקצוב של מיליארד להנגשה עם תקנות ההנגשה ותקצוב בפועל של 200 או 300 מיליון שקלים בלבד שאינם מספקים. אנחנו לא יכולים לעמוד בבור התקציבי הזה שאין בו הלימה.

האם יש הבנה מוחלטת על חלוקת האחריות בין משרד החינוך לבין השלטון המקומי?

אנחנו בשיח עם משרד החינוך.

לא שיח. האם יש הבנה, לא אגיד הסכמה, מהי חלוקת האחריות?

אני לא סבורה שיש הבנה מלאה. אבל אנחנו בהחלט דנים בה. יש הבדל בין בעל הנכס למשתמש בנכס לבעלות שמפעילה את המשתמש בנכס, את האנשים בפועל ואת האחריות למשל מנהל בית הספר. מהנדס, ממונה בטיחות, מפקח משרד חינוך, או ראש רשות הטובים ביותר שיהיו לא נמצאים פיסית בשטח. המדווח הראשי, האדם שיש לו את הסמכות לומר בכיתה הזו יש נזילות לתוך מערכת החשמל, אין כניסה לכיתה, לא צריך לחכות לא למהנדס העירייה ולא למשרד החינוך. מנהל בית הספר יש לו סמכות והאחריות המלאה, הוא בשטח והוא נמצא שם. לעזרתו יש את קב"טים ואת המומחים וכל האנשים שהוכשרו. במידי האחריות הישירה היא על מנהל בית הספר, כמובן לדווח ולנדנד.
הרשויות נותנות אישורים בתחילת השנה. הפרוצדורות, אגב יש לפני את המסמך שעודכן בדצמבר 2012, מספר הבדיקות שהרשות המקומית צריכה לבצע ועלותן היא אינסופית, לדעתי נכון וטוב שיתקיימו, אבל אין הלימה בין הממצא שמצאתי, אני הרשות המקומית מצאתי שיש בעיה בתקרה או ברצפה, לא במגני אצבעות שגם הרשות הנכשלת יכולה עוד לממן ואני לא מזלזלת חלילה, כי הרבה מאוד מפגעים קשורים בדלתות, אבל אני אומרת שאת אותם דברים שמצאתי אני הרשות המקומית, ובדקתי, אין ביכולת רשויות רבות לתקן. גם אותו טופס שמגיע למשרד החינוך, גם אם כתוב בו "לא ראוי לפתיחת שנה" או כן ראוי לפתיחת שנה, הפעולות הן מידיות והן אקמול למחלה קשה כדי שתפתח שנה בצורה חלקה. לא מדובר באיזה תקציב שימצא כדי לפתור את הבעיה המהותית והיסודית.

שאלה אקטואלית אולי גם לאריה מור, על מי הסמכות להחליט על סגירת בית הספר? עיין ערך העיר אשדוד הבוקר. מי בסמכותו, מי באחריותו להחליט על סגירה או פתיחה של בית ספר?

ערך אשדוד הבוקר. האחריות וסגירה של בית הספר היא של שר החינוך ומנכ"לית משרד החינוך. נשים את עניין אשדוד בצד ומיד אענה אם תרצה על סוגית הטילים וכדומה. לנושא הבטיחות יש גם בחוק הרשויות המקומיות. האחריות לסגירת מוסד חינוכי - - -

האם ראש עיריית אשדוד פעל בסמכות?

אתה מדבר על מה שקרה כרגע? כל עוד לא הוכרז מצב מיוחד בעורף בשעת התקפה, כשאז אין לו סמכות לומר משהו אחר בניגוד להנחיות פיקוד העורף, במקרה דנן הוא אחראי לבטיחות התושבים עד שלא הוכרז משהו אחר. לכן פיקוד העורף המליץ לו כדי לקיים - - -

למה לא באשקלון?

באשקלון הוא החליט החלטה אחרת אחרי הערכת מצב. פיקוד העורף המליץ שיגרה אחרי אירוע התקיפה. אם הייתה שעת התקפה, הנושא הזה נדון בוועדת שרים.

לא הבנתי את התשובה. למי הסמכות?

מה את חושבת. ככל שיש ויכוח יש סימן שאלה.

בוודאי ולא סתם שחידדתי את השאלה. משום כשמדובר בביטחון יכול ראש הרשות ללכת צעד ולהחמיר עם הנחיות פיקוד העורף. זאת אומרת, גם אם פיקוד העורף לא המליץ על סגירת מוסדות חינוך, יכול ראש הרשות לומר 'אני לא מרגיש בטוח, אין לי דרך למגן את התלמידים, או בדרך אל או מבית הספר ואני מכריז שבית הספר סגור'. אני לא בטוחה - - -

ראש עיריית אשקלון, ראש עיריית ראשון לציון. זכותם?

באר שבע בזמנו. חלילה, אמרתי, להיפך. היה ופיקוד העורף אומר אין לימודים, היה אומר 'אני לא מצהיר שצריך לסגור'. ביכולתו של ראש רשות ובסמכותו להחמיר עם הנחיות פיקוד העורף בלבד שהוא לא מסכן את התלמידים. לא יכול הפוך.

כל אחד עושה לעצמו אינטרפרטציה, אני לא מכיר משהו כתוב בעניין.

אדוני היושב ראש, זה נדון בוועדת שרים בעקבות הסוגיה ב"עמוד ענן" ולאחר שראשי רשויות קיבלו החלטות בניגוד להנחיות פיקוד העורף שהוא הגורם המוסמך על פי החוק להחליט אם כן או לא. הייתה וועדה בראשותו של גדעון סער עם אנשי פיקוד העורף ועם כל המשפטנים ועם נציגי הרשויות המקומיות על מנת לקבוע שהסמכות, אני במקרה הייתי חבר בוועדה הזאת, על מנת לקבוע חד משמעית. שוב, כאן יש את הנושא המשפטי, זה נכון רק בשעת התקפה. מרגע שפיקוד העורף מחליט על שעת התקפה או מצב מיוחד בעורף אז הסמכות שלו מוגנת. אתמול זה לא היה.

מי כאן לא היה בסדר, ראש עיריית אשדוד או אשקלון? מאחר שגם זמננו קצר הבוקר, אני רוצה לומר לשלטון המקומי את דעתי האישית, זו טעות של ראשי ערים שלוקחים לעצמם את הסמכות הזאת, כי חס וחלילה ביום שהוא לא יאמר 'אל תלכו ללמוד' ייפול איזה טיל, אז יבואו אליו בטענות כשבעצם הוא לא יכול לשאת באחריות הזאת. על כן, טעות שראשי ערים לוקחים על עצמם אחריות כפולה ומכופלת ומחליטים מבלי, לדעתי, יש להם את כל הנתונים על סגירת בית הספר. אני לא רוצה לפתוח את זה.

לא. חלילה, אבל אני רוצה להגיד שזה בנושא ביטחון.

אני דיברתי כעת בסוגריים על הנושא הזה כי הוא אקוטי ליום-יום. בזמנו אמרתי גם לידידי ראש עיריית באר שבע שהוא שוגה בעניין הזה, כי בסופו של דבר אחריות שאתה לוקח על עצמך אחר כך אתה צריך לעמוד בה, אתה לא יכול או שאין לך את הכלים היומיומיים לאיזה טיל בודד שחס וחלילה נורה אפילו על תל אביב, ואם קורה משהו חלילה, כולם שואלים מי אחראי.

נחזור לענייננו, לפי מיטב הבנתי על הבטיחות אחרי המנהל שצריך להתריע, כי הוא לא יכול לתקן כל דבר, אחראי ראש הרשות עם המערכת שעומדת לרשותו בין אם יש כסף או אין כסף. העניין הזה לדעתי אמור להיות ברור.

בעניין הביטחון, האם ראש העיר רשאי להחמיר על עצמו? הוא לא יכול לרדת מהסף שנקבע.

בוודאי. להחמיר זה לקיחת אחריות לפעמים.

מבחינה ביטחונית, אולי מבחינת ביטול הלימודים.

זה מצב בלתי אפשרי, למה ראש עיריית אשקלון, שם הכול ממוגן, למה לא ראש עיריית באר שבע, שם הכול ממוגן?

להבדיל מביטחון שהוא מצב חולף כעבור כמה ימים, יש לקוות, מצב הבטיחות לא חולף כעבור ימים. הכריז ראש הרשות, 'מבחינתי לא תקין או מסכן את תלמידים', מה קורה ביום שלמחרת?

אם תנאי הבטיחות חמורים צריך לשקול ראש הרשות באמת אם לסגור את הכיתה. אגב, עשתה את זה מנהלת, נדמה לי בפתח תקווה, עם בעיה של קרינה ממרכז סעף, לסגור את כל בית הספר או לסגור את החצר, או לסגור שער מסוים כי הוא לא בטיחותי ולפתוח שער אחר. אני לא סתם מתעכב על נושא האחריות, יש חשיבות לבהירות המוחלטת בנושא של אחריות. יש כמובן אחריות ויש אשמה שהם שני דברים שלאו דווקא הולכים תמיד יחד. לא יכול להיות ספק בנושא האחריות, כי כשאין ספק בנושא האחריות הדברים גם מטופלים. אתה יודע שבסופו דבר הם מגיעים לכלל פתרון. לא כל אירוע בטיחות מחייב החלטות דרמטיות, אבל יש אירועי בטיחות שבהחלט מחייבים.

>
אבקש לשאול לגבי הרשויות המקומיות, את אומרת שיש לך הרגשה שלפעמים הן לא יכולות לממן ולטפל בנושא הבטיחות. זה לא עומד בראש סדר עדיפות של הרשות המקומית? הוא יפעיל פעילות פנאי לפני שהוא מטפל בנושא הבטיחות? לזה יש לו תקציב ולזה הוא יגיד אין לו תקציב?

זו לא תחושה, לא מדובר בתחושות, מדובר בעובדות. מדובר במבנים ישנים, מבנים שמצב התחזוקה שלהם כבר עייף. אין אדם, אני מקווה, שלא שם בסדר עדיפויות בטיחות וחיי אדם ובוודאי חיי ילדים. ראיתי במו עיני מבנים שנמסר לגביהם על ידי ראש רשות 'אין לי אישור להרוס אותו, אין לי תקציבים, לא מקבל הרשאות לשיפוץ'. ילדים יושבים עם חלונות לא נסגרים, חלון שרוח מעיפה לתוך הכיתה. ישוב באשכול למ"ס 2, אין לו גם את הכסף להשלים את 25%. פה אפשר לשאול איך המפתח לחלוקת התקציב.

אני חושב שלא צריכה להיות כאן אי הבנה. אם החלון הזה הופך להיות בעיה בטיחותית אז בכיתה הזאת לא צריך ללמוד. אם באמת זו בעיה בטיחותית, אולי סתם קר להם. אם זו בעיה בטיחותית יש ממונה בטיחות ומעליו את המערכת העירונית ולא צריך ללמוד בכיתה.

בבקשה ארגון ההורים הארצי.

ראשית אני מצטרף לקריאתך להוקיע האלימות בבתי הספר, אם זה כנגד סגל ההוראה ואם כנגד תלמידים. צריכים לשרש את התופעה הזאת ולהוקיע אותה בראש חוצות.

אם התמונה שהוצגה כאן עלי ידי אריה מור ורותם זהבי ממשרד החינוך הייתה מתממשת כלשונה אחת לאחת, הדיון הזה מתייתר ולא היינו צריכים להתיישב כאן. ראשית אני רוצה להודות לך שהרמת את הכפפה אחרי שביקשנו. לגופו של עניין.

הבעלות וכתוצאה מכך גם האחריות על מבנים עליהם מוקמים מבני החינוך או מוסדות החינוך הממלכתיים היא הרשות המקומית ודיברה על זה קודם מיכל מנקס. חלק לא קטן מהרשויות המקומיות מתמודדות לא אחת עם קשיים ואתגרים תקציביים לא פשוטים. כתוצאה מזה הם דוחים בין השאר את הטיפול בבעיות הבטיחות במוסדות החינוך לימים בהם ירווח להם. הדחייה, בחלק מהמקומות מצטברת לחודשים, לשנים לפעמים לעשרות שנים כפי שאנחנו נציג בהמשך, עד למצב שהם מסכנים את שלום התלמידים שלומדים במוסדות אלה. לכן כל כך היה חשוב לנו לקיים את הדיון הזה עכשיו לפני שיקרה המחדל או האסון הנורא, ולא לחכות לאחרי, כי אז נכה על חטא בדיעבד במקום להתריע ולתקן למפרע.

הבעיה המוצגת על ידנו כאן מקבלת משקל יתר בעיקר דווקא במגזר הערבי. יש בעיות במגזר היהודי שנקרא להן מתונות, הנושא מחדד ומקצין במגזר הערבי. מיכל אני יודע ואת לא צריכה להנהן בראש, שם הרשויות נאבקות באתגרים תקציביים אדירים ובאופן טבעי הן שמות בצד, דווקא בהקשר השאלה של חבר הכנסת שמעון אוחיון, הן מזניחות את הצד הבטיחותי כי זה לא מביא להן קולות בקלפי. נורא פשוט, ואת הבעיה הזאת דוחים לימים אחרים. יותר מזה, גם משרד החינוך וכמובן גם הרשויות המקומיות נמנעים מפרסום דוחות על מצב המבנים ומצב הבטיחות לכלל הציבור באופן כללי, ולהורי תלמידים הלומדים במוסדות ספציפיים באופן פרטני.
במסגרת הזמן הניתן לי, אני אחזור לסכום, אבקש מדוקטור אבו עקל נאזר שסייע לנו להכין את המצגת לתת סקירה קצרצרה עם דוגמאות מהשטח מחודש וחצי האחרונים, כלומר שלא יגידו כאן או שלא יטענו או יעלה כאן טיעון כאילו זה מהעבר הרחוק. הדוגמאות שאנחנו ניתן הן דוגמאות מהחודש וחצי האחרונים. בבקשה נאזר.

עם כל הרצון הטוב ועם כל מה שהוצג בפנינו של תמונה ורודה של דוחות, מפגשים ואישורים אני אציג ארבע תמונות המציגות את המצב הנוכחי של בתי הספר בעקבות סקר שבוצע גם בבתי ספר ערביים וגם בבתי ספר יהודיים או במגזרים אחרים.

התמונה הראשונה, שרפה בבית ספר - - -

סקר שבוצע על ידי מי?

ארגון ההורים הארצי.

התמונה הראשונה, בית ספר שנשרף. במשך חודשיים שלחנו מכתבים למשרד החינוך, למועצה המקומית "אנחנו מריחים ריח של שרפה בלוח החשמל עקב עומס" הוא נשרף אחרי חודשיים, אף אחד לא הזיז, לא בוצע דבר וכמעט מאתיים תלמידים - - -

איפה?

נתבקשתי לא להגיד.

אדוני יושב ראש הוועדה, ביקשתי לא לציין את שמות המוסדות, כי הבעיה שלנו היא לא בעיה ספציפית עם מוסד כזה או אחר. אם צריך אנחנו נעביר את השמות אחר כך.

אם אתם יושבים כאן, אנחנו רוצים להבין את התהליך.

אנחנו נעביר. בכוונה רציתי להפנות את תשומת הלב לבעיה ולא לאדם או למנהל ספציפי זה או אחר. אני אעביר את הפרטים גם למשרד החינוך וגם ליושב ראש הוועדה.

למה אתה לא יכול להגיד לנו פה? מה הבעיה?

יש הסתייגות אחת, שיתוף הפעולה של כל מנהלי בתי הספר עם וועד ההורים הוא בתנאי שלא יוזכר את שם בית הספר. מצד אחד מופעל עליהם לחץ מצד הרשות המקומית לא לשתף פעולה איתנו, וגם ממשרד החינוך. אם אתה עדיין מתעקש אני אגיד את השם.

כן, כי אחרת אין לזה שום ערך.

בית הספר בערערה, בית ספר אסאלם. רשות מקומית ערערה. זה טופל אחרי השרפה. 200 תלמידים כמעט נחנקו.

אתם מכירים את האירוע הזה?

מכיר את האירוע הזה. זה טופל, ברגע שזה הגיע אלינו שלחנו לשם יועץ, הוא ראה - - -

קודם השרפה?

אני לא זוכר בדיוק אם זה היה לפני. אני צריך לבדוק את זה. הגיע לשם יועץ ובדק את העניין, הוא הנחה מה בדיוק צריך לעשות, עם חשמלאי וכדומה.

השאלה אם זה היה קודם השרפה. אם אחרי השרפה זה ברור שכולם היו.

בואו נלך צעד אחד אחורה. אותו בית ספר הגיש - - -

התמונה השנייה, חצר בית ספר. אם כל בית ספר נפתח בהתאם לכל רשימת האישורים, האם זה בית ספר שקיבלתם עליו אישור עם כל המספרים של ,4,360 ? אם איני טועה הם האישורים לשנה זאת.
התמונה הזו, מראה שלולית של ביוב לאחר סתימה מערכת הביוב. כמובן שגם בלי ההצפה הזאת זה לא חצר בית ספר.

התמונה הבאה, גני ילדים יש מפגעים רבים בגני ילדים והתמונות מדברות בעד עצמן.

תמונה של יציאות חירום. יציאות החירום הנושא הקריטי ביותר. יציאות החירום נעולות ומובילות תמיד לשטח שהוא יותר מסוכן מאשר המפגע עצמו.

הבאנו את זה בתמונה כללית ונעבור לסקר עצמו.

הסקר בוצע ביותר ממאה בתי ספר מכל המגזרים. שמנו דגש על הדברים הקריטיים המסכנים את חיי התלמידים ולא על הרשימה כולה.

האם בית הספר הוא מקום סטרילי ומוגן מפני כניסת זרים? האם הוא מוגן מפני בריחה של תלמידים או כניסתם של תלמידים שלא בזמני לימודים?

חצר בית הספר והשירותים, חדרי הכיתות והמסדרונות. על פי התקן ומה שמשרד החינוך דורש המסדרון צריך להיות 240 רוחבו. האם זה מתקיים או לא מתקיים?

מערכת חשמל, פתחי יציאות חירום, חלונות ודלתות.

90%ב- מבתי הספר שנבדקו נמצא ששטח בית הספר הוא לא מקום סטרילי. אתם רואים בתמונות את כניסתם ויצאתם של תלמידים שלא בזמן הלימודים. מקרים של הכנסת נשק חם ונשק קר לתוך בית הספר. אני אוכל לציין את השמות.

אני פונה לרשות מקומית ואומר "הגדרות לא תקניות" גדר תקנית חייבת להיות בסטנדרטים מסוימת, כך שהיא לא מהווה סולם לכניסה ויציאה של זרים. שום דבר לא קורה. האם גם על זה יש אישור?

מערכת חשמל – ארונות חשמל מעץ. ארונות חשמל שעקב העמסה על מערכת חשמל כמו למשל התקנת מזגן, שימוש בתנורים או כיתות מחשבים, כל אלה מעמיסים על מערכת החשמל וזה גורם לשרפה. אוכל להציג בפניכם דוח של בודק חשמל שהוצג בפני משרד החינוך וגם במועצה המקומית ושום דבר לא קרה. ההמלצה של הבודק הייתה לסגור את בית הספר, קיימת סכנת חיים. שום דבר לא קרה.

פתחי יציאות חירום – בכל בית ספר חייבת להיות יציאת חירום אחת או שתיים, תלוי במספר התלמידים. יציאות החירום הן משהו מבהיל. רובן נעולות ברוב הזמן וגם בזמן הלימודים, המפתחות עם אב הבית. נניח למשל שאב הבית חלה, באותו יום אין יציאת חירום. נפתחת יציאת החירום, היא מובילה למדרון או לצוק או לשטח שהוא ממש מסוכן. אם אני פונה לממונה הבטיחות שהכשרתם ואומר לו 'יש לי בעיה'. מה לדעתכם הוא ממליץ? - לסגור את יציאת החירום. כך נוצר מפגע בטיחותי, נניח שהיא פתוחה ומובילה לשטח מסוכן, הוא ממליץ לסגור אותה.

מערכת כיבוי אש – לא קיימת. מטף משנת 2005. כמה שנים צריך לעבור עד שיש אישור של כיבוי אש?

רכזות – אב הבית, אם הוא מוכשר - - -

הבדיקה שעשיתם היא במערכת החינוך הערבית או בכלל?

במערכת בכלל.

בסך הכל ב- 100 מוסדות חינוך, אנחנו לא מסוגלים להשתלט על כל ה- 4,500 מוסדות חינוך שיש בישראל. האמצעים שלנו מוגבלים. אני מתנצל מראש.

גלאי אש – בבדיקת ניסיונית של גלאי אש נמצא שהם לא עובדים. רכזת כיבוי אש לא עובדת כי אב הבית לא מוכשר להפעיל אותה, כי יש איזו תקלה עם חברת חשמל או עם "בזק" וכדומה.

חצר בית הספר – מלא מפגעים כולל ברז השתייה שבולט ממנו חלק. כשילד שותה הוא יכול לקבל מכה ולשבור את השיניים. יש תמונות הרבה יותר מזעזעות לגבי זה. יש גדרות נמוכות בלי מעקות, הילדים עולים, מטפסים ונופלים.

כיתות לימוד ומסדרונות – מסדרון 90 ס"מ. אמרתי התקן 240 ס"מ, מסדרון 90 ס"מ מוביל ל- 4 כיתות. מה קורה כשאני רוצה לפנות את ה- 160 תלמידים? בהנחה שיש 40 בכל כיתה. הילכדות, הימחצות וכן הלאה.

תאורה – תאורה לא תקינה, שקעי חשמל לא תקינים.

זו בעצם הבעיה. כשמציגים את הבעיה אלו התשובות שאנחנו מקבלים.

קודם כל כדי שלא תתקבל כאילו התמונה שחורה לחלוטין, כאן אני עושה סייג על מה שדוקטור נאזר הציג קודם. נכון, עשינו בדיקה ב- 100 מוסדות חינוך, מראש הלכו לחלק לא קטן מהמוסדות שאנחנו יודעים מלכתחילה שיש בהם בעיות. התשובה היא נכון. ברוב מוסדות החינוך, ובוודאי במגזר היהודי המצב הוא לא כצעקתה, שלא יהיו הבנות ואני שם את זה כאן על שולחן. המצב מקצין כמובן במגזרים כמו המגזר הערבי. אסור לנו להתעלם מכך. אנחנו כארגון הורים ארצי מייצגים את כלל האוכלוסייה בישראל ולא רק את האוכלוסייה היהודית. לכן אנחנו מציגים גם את החלק הזה כדי לשים עליו זרקור.
אנחנו קוראים לחייב את הרשויות המקומיות לתקן באופן מידי את כל בעיות הבטיחות שיש בבתי ספר ומבקשים שהנתונים בנושאים הכול כך רגישים האלה יהיו נחלת הכלל. יש עניין של שקיפות. בסופו של דבר אנחנו הצרכנים, הילדים שלנו, הילדים שלכם, של כל חברי הכנסת, הילדים של כולנו הולכים לבתי ספר. אנחנו צריכים שכל ביקורות הבטיחות שמשרד החינוך עושה או שהרשויות המקומיות מבצעות יהיו נחלת הכלל. כלומר שתהייה לנו שקיפות. אנחנו כמובן קוראים לתקן מידית כל מפגע בטיחותי שעלול לסכן את שלומם ובריאותם של התלמידים. את החלק מהבעיות הצפנו כאן במצגת.
אחת הבעיות שאנחנו כן איתרנו, לא תמיד יש אינטרס זהה בין אחראי הבטיחות שמונה על ידי משרד החינוך לבין ההורים. למרות שכאורה צריכה להיות כאן הלימה. בעצם אותו אחראי מייצג את האינטרס שלנו כהורים, כי הילדים שלנו נמצאים שם במקום. לא מעט פעמים, שוב אני אומר כהסתייגות ובפירוש זה לא הרוב, זה מיעוט, אבל מיעוט שזועק בחריפותו, יש כאן איזה תיאום אינטרסים בין המפקח על הבטיחות לבין הרשות המקומית. במקום שיפקחו על הרשות המקומית פועלים ביד אחת איתה. יש כאן בעיה, בפירוש בעיה.
אנחנו כן ממליצים כאמצעי אחרון בלבד, שמשרד החינוך לא יהסס להימנע מפתיחת שנת לימודים במוסד זה או אחר. שוב אומר, כמוצא אחרון בלבד, אנחנו כארגון מתנגדים להשבתת לימודים ושלא תהיינה אי הבנות. אנחנו כן קוראים להקים גוף חיצוני עם סמכויות שתפקידו לבצע את ביקורות הבטיחות, שלא יהיה כפוף ושלא יהיה ניזון לא באחוז כזה או אחוז אחר מתקציבי העירייה כדי שלא תהייה איזו מחויבות כלפי העירייה.

אנחנו כהורים שולחים את הילדים שלנו יום-יום ללמוד במערכת החינוך וחייבים להיות בטוחים ששלומם מובטח.

אני אבקש לשאול מי עשה את הביקורות שלכם ב-100 בתי ספר?

אני.

הוא עשה את זה מטעמנו.

אני מהנדס אזרחי.

העברתם את הנתונים האלה גם לרשות המקומית הרלוונטית וגם למשרד החינוך?

התשובה היא לא. למשרד החינוך לא העברנו עדיין. אלו נתונים של החודש וחצי האחרונים. אנחנו נעביר.

זה בדיוק צוואר הבקבוק. משרד החינוך עובד הרבה עם הכנסת. על כל דבר מקבלים הנחיות, והכול ברור. לעירייה אין לה כסף, אין לה תקציב. האחריות שלנו היא 24 שעות ביום בשבוע על התלמיד. אנחנו נשארים במצב שאנחנו חשופים בצריח. אין לי סמכות לסגור את בית הספר כמו שאמרת. אני רואה את הבעיה, אני רואה את התקלה, לא מסוגל לסגור אותה כי אין לי תקציב. שלא לדבר על מקרה עצוב שקרה בכדור סל, שינו לנו את הסלים ופרקו את הכול. זה עלה ל- 300 ק"ג. הגדר 1.10, 1.30, 1.50 מטר ו- 1.80 מטר. מאיפה אני אתקן את זה? האחריות שלי, אבל נשארתי בלי יכולת.

יש לך בכלל תקציב לדברים הללו?

אני בית ספר שנקרא "מוכר שאינו רשמי". כמה אלפי שקלים אני משלם עבור יועץ בטיחות, אני משלם לכבאי אש, אני גם משלם עבור אישורי המשטרה. מי מחזיר לי?

מיהם הבעלות של בית הספר שלך?

עמותת הורים. שני קמפוסים, 3,000 תלמידים – את הכול משלמים לבד.

זו אחריות עמותת הורים.

נכון, קשה קשה, החיים קשים.

אתם מוזמנים להצטרף לממלכתי.
הבעיה של בית הספר היא שהרשות המקומית לא עושה כלום.

תודה. אכן התמונה העולה ממצב הבטיחות בבתי הספר, במוסדות החינוך קשה ביותר. זה לא מעכשיו, זה כל הזמן. כל השנים ראינו את הסכנות שהילדים נתונים בהן ואנחנו גם שומעים מדי פעם על קריסת תקרה, על ילד שנפל מהחלון כשאין סורגים ועל כל מיני סכנות שילדים נמצאים בהן.
הויכוח הזה מלווה את מערכת החינוך כבר הרבה שנים. השתתפתי בכמה דיונים בוועדות החינוך במשך ה-15 השנה האחרונות, גם כנציג של משרד החינוך וגם מהצד הפוליטי. הויכוח תמיד היה בין הרשויות המקומיות לבין משרד החינוך. משרד החינוך תמיד טען "נתתי לכם מבנה, המבנה הוא בבעלותכם, הבעלות על המבנה היא של הרשות המקומית ולכן הרשות המקומית צריכה לממן את כל השיפוצים ולהביא אותו למצב שיוכל לעמוד בתנאי הבטיחות והבריאות". הרשות המקומית טוענת "נתת לי מבנה כדי שיעמוד לרשות התלמידים, הכרת בצורך הזה, תביא גם את האחזקה שלו. המבנה לא יישאר כמו שנתת לי אותו, צריך לתחזק אותו. מבנה לא רק נותנים וזהו. המבנה צריך להיות בליווי של תחזוקה". כנראה שאחד לא מצליח לשכנע את השני כבר הרבה שנים.

בזמנו משרד החינוך עשה פיילוט כדי לבדוק כמה יעלה היום להעמיד את המבנים על תקן של בטיחות ובריאות. התברר שהסכום הוא 2 מיליארד, זה סכום עצום. אני אומר משהו אחר לגמרי, אני אומר שיש את "חוק הפיקוח". "חוק הפיקוח" אומר שכדי לקבל רישיון לנהל בית ספר, לפתוח בית ספר, חייבים לעמוד בתנאי בטיחות ובתנאי בריאות. בלי האישור הזה לא ניתן לקבל רישיון, בלי זה משרד החינוך לא מעניק רישיון. דא עקא, החוק הזה חל רק על "המוכר שאינו רשמי". אדם לא יכול לפתוח בית ספר "מוכר שאינו רשמי", אם אין לו דוח חיובי מהבטיחות ומהבריאות, זה תנאי וללא זה אין רישיון ולא יעזור דבר. את מקורות המימון הוא יצטרך להביא מהגורן ומהיקב, אבל זו הבעיה שלו. לא יהיה לו רישיון לא יהיה לו תקציב. "חוק הפיקוח" הוציא את כל בתי הספר שבהם המורים הם עובדי מדינה, קרי, בתי הספר הממלכתיים. זאת אומרת, מדינת ישראל הפקירה את כל בתי הספר הממלכתיים ואמרה שם לא צריך תנאי בטיחות ושם לא צריך תנאי בריאות. במוצהר, בחקיקה, אתם לא חייבים. כל אחד יכול לפתוח בית ספר ולא משנה מה מצבו. האבסורד עד כדי כך הוא, שמשרד החינוך בנה מבנה והמבנה תקין.
את המבנה הזה העבירו "למוכר שאינו רשמי", הוא יצטרך, למרות שהוא נבנה לפי כל כללי משרד החינוך, לפי הפרוגרמה המאושרת של משרד החינוך הוא תקין לחלוטין, אבל אותו בית ספר "מוכר שאינו רשמי" שקיבל אותו מהממלכתי, ששם הוא היה בסדר, צריך להביא גם את הבטיחות וגם את הבריאות כדי שיחוו את דעתם ושיאשרו שהמבנה הוא תקין ולא משנה גם אם משרד החינוך בנה אותו. אבל בממלכתי אין צורך בשום דבר. לדעתי, אסור שזה יהיה, צריך לתקן את החוק.

על שולחן הכנסת הנחתי, כבר פעם שלישית, תיקון ל"חוק הפיקוח" כדי לחייב כל בית ספר ולא משנה אם זה ממלכתי או "מוכר שאינו רשמי", שבו לומדים ילדים. הילדים חשובים לכולנו, לי לא משנה מיהם הילדים, ילד זה ילד ועל הילד צריך לשמור, על בריאותו ועל בטחונו. הגשתי עכשיו שוב הצעת חוק בפעם השלישית, היא נדחתה פעמיים כי זה עולה כסף, אחר כך צריך לתקן. חיי הילדים זה הפקר, אבל זה לא משנה כי הכסף יותר חשוב מהילדים. הנחתי שוב הצעה לתקון "חוק הפיקוח" כדי שיחול על כל מוסדות החינוך. אני מבטיח לכם כשהחוק הזה יעבור לא יהיה בית ספר במצב הזה, אפילו פחות מזה לא יהיה, יבדקו אותם כמו שבודקים היום "במוכר שאינו רשמי". אשמח מאוד אם יושב ראש הוועדה יתמוך וילווה את הצעת החוק שהנחתי. תודה.

תודה. בוקר טוב. התכוונתי להתחיל ולספר על הפעילות הנהדרת שנעשתה בשנתיים האחרונות עם משרד החינוך, אבל אני לא יכולה להתעלם מהסקר של ארגון ההורים ולהגיד שגם אנחנו בארגון בטרם בסקר האחרון שלנו גילנו את מה שכבר ידענו בבטן. היפגעות ילדים בחברה הערבית היא פי 7 מהחברה היהודית. לכן אנחנו בארגון בטרם כל הזמן 'משחרים לטרף' גם בכנסת וגם בממשלה כדי להעביר את המסר שלא מספיק שהבעיה שהיא סביבה לא בטוחה, יכול להיות שבבית הספר יש מפגעים, אבל יש עוד שני פרמטרים צריך לקחת בחשבון. האחד, יש התנהגות סיכון של ילד ושנית, יש ניהול של בטיחות. אם אנחנו רוצים לעשות מניעה אמיתית ולהגן על הילדים שלנו אנחנו צריכים להסתכל על המכלול, גם לנהל את הבטיחות וגם להסתכל על כל הגורמים שמעורבים ונוגעים בילדים, החל מרמת משרד החינוך דרך הרשות המקומית וכן מנהלי בית הספר וצוות המורים.
חשוב מאוד לומר שבשנתיים האחרונות הצלחנו לעבוד ביחד, אנחנו הגוף הקטן שכל הזמן זועק "בטיחות ילדים", הצלחנו לעבוד יחד עם משרד החינוך ברמה המידית וברמה התכנונית. ברמה המידית, ציין אריה מור את נושא מערכת איסוף הנתונים. כמה שחשוב לאסוף נתונים, כמה שחשוב לדעת איפה לשים את הדגש, לדעת ממה הילדים שלנו נפגעים. עד לפני כשנה וחצי-שנתיים הדבר הזה היה לוקה בחסר, היה תת-דיווח. היום המערכת של משרד החינוך מתקרבת למיצוי, אבל עדיין אנחנו לא הפקענו גול, אנחנו מתעקשים ואני מקווה שיתקדם חיבור הרשויות המקומיות לדיווח. בלי דיווח גם מהצד של הרשויות בעצם לא נדע את כל התמונה המלאה. אנחנו חיים במדינת ישראל, אנחנו יודעים שהמשאבים שלה מוגבלים.

במישור התכנוני, ידיד אריה מור כבר ציין, מהלך התכנון של התכנית הלאומית לבטיחות ילדים נמצא בקטע האחרון שלו. אנחנו מקווים להגיש אותה להחלטת ממשלה לקראת אמצע השנה. משרד החינוך הוא משרד מוביל במהלך התכנון, גם השר ובעיקר המנכ"לית המשרד ראו את הנושא כחשוב. המנכ"לית מובילה את הנושא הזה. בעצם כל האגפים של משרד החינוך נכנסו לתכנון. כמו שאריה מור ציין, יש תכניות להכשיר את המורים גם באופן בסיסי וגם באופן ייעודי. צריך להתאים את התכנים גם כלפי אוכלוסיות מיוחדות שיש לעשות התאמה כי לא כל תוכן מתאים לכל ילד. אפשר לציין גם את המחשוב של גני הילדים שעכשיו תופס תאוצה.

בוועדה, שבזמנו סיפרת לי עליה, אתם עוסקים גם בנושא הסמכויות והאחריות?

אוכל לציין שמרכז השלטון המקומי הוא שותף בוועדה הבין-משרדית, זו הייתה יוזמה של יושב ראש הוועדה ושל מנכ"ל משרד הבריאות, מרכז השלטון המקומי לא כלול בהחלטת ממשלה, אבל הוא מבין שהוא חייב סנכרון בתוך השינוי שעומד לקרות בשנה הקרובה.

התשובה לא מספיק בהירה.

זאת בעצם התשובה, זה לא ברור עדיין. כרגע התחלנו, ואתה יודע ושיקפנו בפניך. מדובר בשישה עשר גופי ממשל, זו תכנית אימתנית וקשה לביצוע שתהייה בשלבים. השלב הראשון זה לשנות את - - -

קחו בחשבון, לפחות תביא את הדבר הזה בפני הוועדה, אם לא תעסקו בנושא של סמכות ואחריות, אז זה יהיה שוב נהלים והוראות ללא שיניים.

הכוונה של התכנית הלאומית היא להקים איזו וועדת היגוי שתמשיך לעבוד בנושא של בטיחות ילדים ולהגן על ילדים.

אבקש לציין דבר אחרון, העלו כאן את נושא מתקני הספורט ובעיקר עמודי הכדור סל. מר רותם זהבי ציין שזה הדבר הבא. אנחנו באמת מבקשים להגביר את הקצב בנושא התקינה ובעיקר לקדם תקינה מחייבת - - -

ומתוקצבת.

ברגע שכבר התחילו להתעסק ביתר רצינות בנושא בטיחות בגני משחקים, הרשויות המקומיות הבינו שמתקן שהוא לא תקני או לא בטיחותי מורד על אף הצעקות, אותו מודל זה הכדור סל. אם עמוד לא עומד בתקן, אחרי שני המקרים האחד בחיפה והשני בתל אביב שילדים נהרגו, אני מכיר את שני המקרים. זה מחייב שאם עמוד כזה לא עומד יש להוריד אותו למרות שהילדים יכעסו וההורים יתלוננו. אין בררה. זה בדיוק נופל בעניין האחריות. ברגע שמישהו אחראי הוא אומר לעצמו 'רגע, או שאני שם את הכסף או שאני מבטל או מתקן את התקלה'.

ברוך הבא ראש עיריית מעלות תרשיחא.

בוקר טוב, אני מבקשת לעלות שלוש נקודות קצרות. במיוחד אחרי "מדד מדלן" היה אפשר לראות שיש פער מאוד גדול בין דברים שמנהלים מדווחים לבין דברים שילדים מדווחים. משיחות שניהלתי עם הורים בבתי ספר מסוימים אוכל לומר, ההבדל כנראה נובע מכך שמנהלים פחות רוצים לדווח כדי לא להגיע למצב שקורים אצלם מקרים בבית הספר. הם מדווחים רק על דברים שבאמת הם לא יכולים שלא לדווח. כשמסתכלים על מה שילדים מדווחים רואים שיש הרבה יותר מקרים. כאן, הפחד מלקחת אחריות עלול לגרום שיקרו מקרים שניתן היה למנוע אותם.

אבקש לדבר על שני סוגי נגישות. האחת היא הנגישות הפיסית של ילדים שלומדים במוסדות חינוך. ברגע שיש את הפער של מי משלם, מי מעביר, מי אחראי, הרשות העירונית צריכה להעביר למשרד החינוך, משרד החינוך צריך להעביר כסף וכדומה, ברגע שיש איזה פער של זמן או פער בהסכמות בינתיים יש ילדים שאין להם נגישות והם עדיין הולכים לבית הספר. יש מקרה של בית ספר שבו יש 60 מדרגות לכיתה, לפני שנה פנו וביקשו ורק לפני כחודש העבירו מסמכים ועדיין לא קרה כלום. זאת אומרת, שיש ילד שיש לו קושי פיסי וצריך לעלות 60 מדרגות לכיתה שלו, זו סכנה שעוללה להתחרש וכל אחד מגלגל את זה מהאחד לשני.
נגישות בלתי נראית של הילדים הבלתי משולבים, לפעמים יש להם התנהגויות מסכנות שהן תוצאה של חוסר הבנה. ככל שאנחנו לא ננגיש בין באופן פיסי ובין אם בכוח אדם את בתי הספר לילדים האלה, משרד החינוך ימשך ויגיד 'אני לא יכול להמשיך לאפשר לו להשתלב בחינוך הרגיל כי הוא מסכן את עצמו והוא מסכן את האחרים'. אבל הוא לא מסכן את עצמו ומסכן את האחרים, העדר הנגישות בין בכוח אדם ובין במבנים גורם לכך שהילד חשוף לסכנות. למנוע מילד להגיע לבית ספר בקהילה שלו כי אנחנו לא לוקחים אחריות או מפנים תקציבים למקום, לדעתי זו תעודת עניות קשה מאוד. לקחת בחשבון שברגע שאנחנו נשאיר את זה לפתחן של הרשויות המקומיות שוב תהיינה רשויות חלשות שלא תוכלנה כלכלית לעמוד בחלק מהדברים, ושם הילדים יהיו חשופים יותר לסכנות. לכן לדעתי צריכה להיות כאן אמירה ברורה שזו אחריות של המדינה לחלוטין.

אבקש לשאול שאלה. לא שמעתי לא ממשרד החינוך וגם לא מארגון ההורים הארצי באיזו מידה אתם מעורבים בכל הנוגע לבתי הספר במגזר החרדי. התמונה שלכם מקיפה וכוללת. שמעתי כעת בחדשות שחלק מבתי הספר שנסגרו היום באשדוד שייכים למגזר החרדי משום שאינם ערוכים ומוכנים מהבחינה הבטיחותית למתקפה כזאת או אחרת. הסקר שלכם מתייחס גם למגזר זה? והאם אתם משתפים פעולה? בסך הכל מדובר מאוכלוסייה ניכרת וגדולה. כמו כן הייתי מבקש לשמוע האם יש איזו פנייה ל"טרם" מהמגזר החרדי?

אודי לבון, מנכ"ל ארגון הורים. הבעיה במגזר החרדי היא שוועדי ההורים אינם פעילים. מאחר והרב הוא האוטוריטה האחראית ולהורים אין את הסמכות כמו בבתי הספר שאנחנו רגילים להיות מעורבים וכמו שאנחנו רוצים. לנו יש פחות שיתוף פעולה, כן פונים אלינו הורים בבעיות נקודתיות, יותר בנוגע לילדים ברמה האישית וגם לגבי ילדים עם צרכים מיוחדים מהמגזר החרדי.

יש לי הסתייגות אחת, עם בתי ספר של רשת חב"ד יש דו-שיח פורה עם הארגון, זה היוצא מהכלל.

כי הם ממלכתי דתי.

אני מבקש לענות לעניין הזה. גם בתחום המגזר החרדי עשינו בשנים האחרונות מעבר ל'חרדי שאינו מוכר' גם ברמת הפיקוח. היום יש כמעט 40 מפקחים למגזר החרדי. מיננו לשתי הרשתות "מעיין החינוך התורני" ו"החינוך העצמאי" שני קב"טים ובטיחות לרשתות שעושים עבודה נפלאה. אוכל להציג לך נתונים על הפעילות שמתבצעת. המודעות שם היא בעייתית ואנחנו משפרים. ההכשרות שהצגתי כוללות את המגזר החרדי, כולם משתתפים בהכשרות אלו כולל רכזי ביטחון. אנחנו מתקצבים להם את האנשים וגם התקציבים הולכים למוסדות. יתרה מזאת, כמו שטענת חבר הכנסת משולם נהרי, הם נדרשים גם ברישוי וגם בבריאות, שם הפיקוח הרבה יותר הדוק ולכן אנחנו רואים שם רק מגמת עלייה ושיפור, אבל עדיין יש בעיות.

מהי התשובה שלך לנקודה שהעלה חבר הכנסת משולם נהרי לשעבר סגן שר החינוך בנושא שבו גם פתחתי את הדיון, על מידת הפיקוח על בתי הספר הממלכתיים אל מול בתי הספר 'המוכרים שאינם רשמיים'?

אנחנו עושים ביקורות ובדיקות לכל - - -

האם בית ספר ממלכתי לא עומד בדרישות, האם גם הוא צריך אישור לקראת תחילת שנת הלימודים?

לקראת שנת הלימודים הוא בהחלט צריך להגיש לנו למשרד החינוך, לרשויות. לקראת שנת הלימודים אנחנו דורשים מכולם אישור בטיחות והם צריכים לעשות תהליך של ביקורת ובדיקה ולהגיש את אישור הבטיחות לקראת פתיחת שנת הלימודים. יחד עם זאת, כשאני עושה את הביקורות של ה- 4,500, אני עושה אותן לכולם, כולל הממלכתיים כאלה שלא נדרשים ברישוי.

שאלת הרישוי על פי "חוק הפיקוח", אין לי תשובה לתת, אני חושב שצריך - - -

והיה ובית ספר לא נתן לך אישור בטיחות, מה אתה עושה? אתה סוגר אותו? אתה לא נותן לו את הכלים?

ראש עירייה מאוד נכבד הוזמן לפני שבוע למנהלת מחוז חיפה הגברת רחל מתוקי, לצורך זה והם הביאו את האישורים המתאימים. נקודה.

על פי החוק הוא לא יכול לפתוח מראש ב"מוכר שאינו רשמי"'. אבל גם אם הוא ייתן אתה מבקש ממנו, זה בסדר, יצאת ידי חובתך.

יש בעיה עקרונית שהשלטון לא מרשה לעצמו, זאת הבעיה כאן. הבעיה היא לא נהלי הבטיחות, הבעיה שהשלטון, הסמכות אינה שמה על עצמה אזיקים בצורה של רישיון.

אני מכיר בירוחם את בית ספר אורט ספיר, אמרו שיש חוסר יכולת לפתוח את בית הספר בגלל בעיות בטיחות. הבעיה היא עקרונית.

אני אבקש שתאפשרו לוועד ההורים לעשות את הבדיקה של הבטיחות. לא תמיד מאפשרים את זה. כמו כן אבקש למסור לנו את הדוח שאתם מבצעים.

אבקש לסכם את הדברים שנאמרו בדיון ושאמרתי תוך כדי הדיון.

הרבה פעמים בנושא הבטיחות אנחנו משתמשים באמירות כמו 'נושא הבטיחות הוא מעל לכל דבר' ואכן כך הוא צריך להיות, כי בסופו של דבר הילדים של כולנו הולכים לבית הספר, גם בדרך לבית הספר וגם בחצר בית הספר, גם בפעילות בכיתות, צריכים לחיות ולפעול באווירה בטיחותית הכוללת בתוכה בטיחות ובריאות וכל הדברים האחרים. התחום הזה הוא תחום רחב מאוד. יש אירועי בטיחות חמורים וקשים ויש תקלות בטיחות קלות יותר שניתן לחיות איתן על זמן נתון כדי לתקן והן לא מחייבות פעולות דרמטיות כמו סגירת בית ספר או הפסקת פעילות.

בנושא הבטיחות בעיקר, כמו בנושאים אחרים, יש חשיבות עצומה להבנה של כל חלקי המערכת מיהו הנושא באחריות ולמי יש את הסמכות. לדעתי, בעניינים האלה משרד החינוך והגופים השונים צריכים שהדברים הללו יהיו בהירים. דיברנו בסוגריים על סגירת בית הספר בגלל בעיות של מיגון כפי שקורה היום בדרום. כמובן דיברנו על בעיות בטיחות שקיימות בבית ספר ומסכנות את הילדים.

אבקש ממשרד החינוך להעביר לנו דיווח, ראשית על עצם קיומם של ממוני בטיחות ברשויות המקומיות ובבתי הספר בארץ. בכמה קיים ובכמה לא קיים ממונה בטיחות.

לדעתי יש מקום לשקול חקיקה בנושא של החובה במינו אנשי בטיחות. זה יכול להיות בבית הספר בנוסף לתפקידו, ברשויות קטנות זה גם יכול להיות בנוסף לתפקידו, אבל ברשויות בהן יש מספר גדול של מוסדות חינוך, זה צריך להיות אדם שזה עיסוקו, זה תפקידו, זה תחום ההכשרה שלו. כפי שזה קיים בתחומים אחרים משרד החינוך צריך לשאת לפחות בחלק מההוצאה, שוב באותם פרמטרים שעושים עם השלטון המקומי.


ארגון ההורים הוא לא חלק בתהליך הפורמאלי של ביקורות. אין ספק שאם אתם כבר עורכים אותן תעבירו גם לרשות המקומית שבתוכה נעשתה הביקורת וגם כמובן למשרד החינוך כדי לקבל תשובות. כל מי שיש לו בכלל הערה או שאלה בנושא בטיחות ראוי שהוא יעביר הן למשרד החינוך והן לרשות המקומית על מנת לנסות לטפל ולתקן את הליקויים.

משרד החינוך לא מחויב להעביר לארגון ההורים דוחות בטיחות שהוא עושה במערכת החינוך. אבל אם למשל נערכת ביקורת במוסד חינוכי שוועד ההורים של אותו מוסד ידע שהייתה ביקורת ואלה תוצאותיו, זה דבר לגיטימי בקשר של בין וועד ההורים של בית הספר לבית הספר. זה דבר לגיטימי.

אני מבקש להודות לכם. אבקש לקבל את הדוחות ממשרד החינוך בתוך שבוע.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:10.>