PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
09/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 137 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, ח' בשבט התשע"ד (09 בינואר 2014), שעה 9:30

<סיור בחוויה האולימפית ובבית התפוצות>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

יואל רזבוזוב

>
אורי שפר - מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

יגאל כרמי - יו"ר הוועד האולימפי

איתן ברק - יו"ר ועדת הכספים של הוועד האולימפי

אפרים זינגר - מנכ"ל הוועד האולימפי

יעל ארד - הנהלת הוועד האולימפי

שמואל אולפינר - הנהלת הוועד האולימפי

אריה זייף - גזבר כבוד, הוועד האולימפי

בוריס בייטמן - סגן יו"ר, נציג אס"א ישראל

דן תדמור - מנכ"ל בית התפוצות

אירית אדמוני פרלמן - אחראית על קשרי חוץ, בית התפוצות

אסיא ראובן - דוברת בית התפוצות

גידי זגה - קשרי ממשל, בית התפוצות

אביגיל - קשרי ממשל, בית התפוצות

מוריה זלצר וולשטיין - מנהלת שיווק, בית התפוצות

טליה אבנון בנבנישתי - בית הספר ללימודי העם היהודי, בית התפוצות

תמר רבין - בית התפוצות

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור בחוויה האולימפית ובבית התפוצות>

בוקר טוב. אנחנו נפתח בשמחה את הביקור של ועדת החינוך של הכנסת. בתכניתנו מצגת ממש קצרה על מה עושה הוועד, אנחנו נדבר קצת על ספורט ואחרי זה נפתח לדיון, ואחרי זה נעשה סיור בחוויה, שאני מניח שזו פעם ראשונה שאתה בא.

בוקר טוב. מאחר שאנחנו בחלק הרשמי אז אני אציג את עצמי לאלה שלא מכירים, באמת בכמה דקות בראשי פרקים על מה אנחנו עושים, מאיפה צומחות לנו הרגליים. הוועד האולימפי בישראל הוא חלק מהתנועה האולימפית. התנועה האולימפית מורכבת מהתאגדויות ספורט בינלאומיות בתכנית האולימפית, מהוועדות המארגנות את המשחקים האולימפיים ומהוועדים האולימפיים הלאומיים. יש 205 ועדים אולימפיים ברחבי העולם המייצגים מדינות וטריטוריות, כשבכל מדינה ו/או טריטוריה ועד אולימפי לאומי אחד. אותו ועד אולימפי, מקור הסמכות שלו הוא בוועד האולימפי הבינלאומי, ממנו הוא שואב את סמכותו, אליו הוא מחויב. יש גם קוד אתי לוועד האולימפי הבינלאומי, אבל יש קוד שנקרא אמנה אולימפית, האולימפיק צ'רטר, שזה קוד של חוקים שאליהם מחויב כל ועד אולימפי לאומי.
הוועד האולימפי הבינלאומי, 115 חברים, יש שם חבר ישראלי אחד מאז 1994, מיודענו אלכס גלעדי, שמונה לשם. הפעילות שלנו היא במסגרת הוועד האולימפי האירופאי, אירופה האולימפית היא לא אירופה הפוליטית. אולי בעתיד. 49 מדינות, אזרבייג'ן, גיאורגיה ומערבה. היא מנוהלת בידי 12 חברי הנהלה שנבחרים אחד לארבע שנים, אני החודש נבחרתי לקדנציה נוספת, והוועד האולימפי הישראלי, כך שמקור הסמכות של הוועד האולימפי הלאומי מחויב לוועד האולימפי הבינלאומי ובכל מקרה של התנגשות יש תהליכים מסוימים, חלקם מאוד מאוד לא נעימים.
הוועד האולימפי הישראלי הוא למעשה מוסד הגג של הספורט האולימפי בישראל, הוא מוסד הגג ובעלי הגוף הזה הם כל ראשי איגודי והתאחדויות הספורט בישראל. בתכנית האולימפית מדובר על כ-31 איגודי ספורט, ראשיהם יושבים באסיפה הכללית של הוועד האולימפי ומתוכם נבחרים 31 חברי הנהלה שיושבים מסביב השולחן הזה.

זו ההנהלה, המליאה זה כל ה-93?

המליאה זה כל ראשי האיגודים וההתאחדויות, פרופורציונלית, בכדורגל קצת יותר, בדמינגטון קצת פחות. מתוכם זה הגוף האקזקוטיבי שיושב מסביב לשולחן הזה אחת לחודש וזה שולחן הספורט, כי יושבים כאן ראשי השיט והשחייה והכדורגל והכדורסל, מרכזים, נציגי הספורטאים יושבים מסביב לשולחן. הגוף הזה בוחר מקרבו את בעלי התפקידים ולפני קצת פחות משנה הוא בחר בהנהלה חדשה, בעלי תפקידים חדשים ולשמאלך יושב יושב-ראש הוועד האולימפי. כך שזו הפירמידה של הוועד האולימפי בישראל, וכשהוועד האולימפי אומר שהוא מדבר בשם הספורט הוא מדבר בשם האנשים שיושבים מסביב לשולחן הזה.

מה הייעוד שלנו? הייעוד שלנו הוא נגזרת מתוך האמנה האולימפית. קודם כל הכנתן ושיגורן של משלחות ישראל למשחקים האולימפיים. הוועד האולימפי הלאומי, יש לו זכות בלעדית לחתום מי הספורטאים שיְיַצגו, בכפוף כמובן לקריטריונים בינלאומיים שנקבעים. המשחקים האולימפיים זה לא רק משחקי הקיץ האולימפיים, שזה אחת לארבע שנים, אלא בממוצע כל שנה יוצאות שתי משלחות אולימפיות, אגע בזה בעוד שנייה.

הנושא השני, שאנחנו מחויבים לעשות זה הפצת הרעיונות האולימפיים, לכן זו תנועה אולימפית ולא התאחדות אולימפית. אני מדבר על הבינלאומי, התנועה האולימפית העולמית. הרעיונות האולימפיים כוללים את הרעיונות שכולנו מכירים, את הסולידריות והשאיפה לשלום והשאיפה למצוינות ופייר פליי ואת זה כל ועד אולימפי מחויב לעשות. אנחנו עושים את זה לאורך כל השנים ולשמחתנו ב-2009 שדרגנו, בנינו את היהלום שבכתר, החוויה האולימפית, גם על זה במילה אחת בהמשך. וקידום הספורט הישראלי בזירה האולימפית הבינלאומית, כארגון הגג של הספורט, גם בזירה הציבורית פה בארץ.

על קצה המזלג, 1952, לראשונה ספורטאי ישראל משתתפים במשחקים האולימפיים. 20 שנה חלפו והגענו למינכן ב-72', הטרגדיה הנוראית, 5 בספטמבר הספורטאים צועקים וחוזרים עם 11 ארונות ומאז ועד היום הוועד האולימפי בישראל הוא הגוף המוביל בהנצחתם של 11 הספורטאים. גם בפעילות בארץ וגם בפעילות בחו"ל, כל מקום שהוועד האולימפי הישראלי מגיע ויש לו השפעה, עם הקהילות היהודיות, הנצחת הי"א, וכמובן המשפחות הן חלק מהמשפחה האולימפית והן מאוד מעורבות בעשייה היומיומית גם בנושא הזה.
חלפו 20 שנה נוספות והגענו, לשמאלך יעל ארד, הקפיצה את כל המדינה עד לשמים, מדליה אולימפית ראשונה למדינת ישראל, מדליית כסף והחרה החזיק אחריה, 24 שעות לאחר מכן, אורן סמדג'ה. אמרת שהספורט הלאומי יודעים לקטר, אז היו כאלה שאמרו 'טוב, זה מקרי, הרצפה עקומה, היריבים חולים, השופט שלנו', אבל נכנסנו לאותו מועדון יוקרתי של מדינות שספורטאיה זוכים במדליות אולימפיות. ב-96' גל פרידמן, סידני 2000 קלגנוב, באתונה 2004 'התקווה שווה זהב'. זה לא קרה סתם, כי כשחזרנו מסידני הצבנו יעד ומטרה, כי המקום הזה עובד על פי תכנית עבודה רב שנתית, עם יעדים ומטרות שניתנים לכימות ולבדיקה. קבענו את היעד תחת הכותרת 'התקווה שווה זהב'. זו השאיפה. גל פרידמן מדליית זהב אולימפית, אני מניח שמי שהיה בסביבה, בארץ, בעולם, לא שוכח את ההתרגשות הזאת, גם פה בארץ, אבל גם בקהילה היהודית הבינלאומית. כתוצאה מההתרגשות הזו קם יהודי מאוד יקר בוקר אחד בסן פרנסיסקו והחליט שהוא תורם כסף לוועד האולימפי כדי שלא יחסר. למעשה לאורך השנים מאז אנחנו מסתייעים בכסף הזה כדי לשדרג את כל התכניות המקצועיות לספורטאים, שיעל דיברה והיא תרחיב על זה עוד מעט, כך שהשתתפו במשחקים האולימפיים, מדליה זה לא רק ישראל, אלא כפי שישראל היא מדינתו של העם היהודי, אנחנו גם רואים את עצמנו, המשלחת הישראלית היא גם המשלחת של העם היהודי, כך רואים את זה גם היהודים בעולם. בבייג'ין 2008 שחר צוברי. לונדון, כנראה לא חיכתה לנו, הוציאו תוצאות נהדרות אבל הפעם לא נכללנו בטבלה היוקרתית וזו בהחלט שאיפה לחזור לשם ולחזור לשם מהר כבר בריו.
מה מצפה לנו מבחינת האירועים המרכזיים? 2014, שתי משלחות אולימפיות, בעוד פחות מחודש, בעוד מספר שבועות, יוצאת משלחת ישראל למשחקי החורף האולימפיים בסוצ'י. בסוצ'י לא קר, אבל כולם רועדים כי הצ'צ'נים נמצאים על ההרים למעלה והם בהיסטריה מוחלטת. בקיץ יש את האולימפיאדה לנוער.

באיזה תחומים אנחנו משתתפים באולימפיאדת החורף?

בהחלקה על הקרח, זוגות, סולו, ריצה מהירה על הקרח וסקי. יש חמישה ספורטאים, הם לא מתאמנים בארץ באופן טבעי. חם, הם מתאמנים בחו"ל. פעם ראשונה שהשתתפנו במשחקי החורף האולימפיים, זה היה בלילהמר, 1994, ומאז אנחנו מקפידים בכל פעם להשתתף, כי בחורף יש את החשיבות גם לעצם ההשתתפות, כי זה בכל זאת מקום בינלאומי שחשוב לישראל להיות שם.

בקיץ האולימפיאדה לנוער. זה מפעל חדש שהוועד האולימפי חנך, הראשון היה ב-2010 בסינגפור. יצאה משלחת ישראלית, חזרה משם עם שלוש-ארבע מדליות ובהחלט אנחנו רואים את הצעירים האלה מתקדמים. הם כרגע נמצאים בהכנות ובקיץ הם יוצאים לשם.

ב-2015 אירוע היסטורי בתולדות הספורט העולמי, לראשונה שיהיו משחקי אירופה,European games. עד היום משחקי אסיה, פן אמריקה, אפריקה, מעולם לא התקיימו משחקי אירופה. לא ניכנס לזה, יש לזה ניתוחים פוליטיים. פעם ראשונה שיהיו משחקים כאלה, בבאקו 2015, ומבחינת הספורט בישראל זו הזדמנות נהדרת לספורטאים ולענפים שלא יוכלו לעמוד באיכות או בקריטריונים שיהיו ב-2016 להתמודד ולהגיע - - -

כל הענפים?

יש 18 ענפים בלבד, כי הרעיון הוא לא לעשות קופי-פייסט למשחקים האולימפיים, אלא לאפשר לערים אירופאיות בינוניות גם להתמודד, לכן יהיו רק 5,000 פלוס ספורטאים, שזה כמחצית מהספורטאים במשחקים האולימפיים ופה יהיו ענפים, למשל ענפי הכדור, יהיה כדורעף חופים, כדורעף אולמות, לדעתי זו הזדמנות בלתי רגילה, בפרויקט שאנחנו עושים יחד עם מינהל הספורט ותורם פרטי, להגיע לתחרות בינלאומית רב ענפית בבאקו 15 וענפים נוספים. וכמובן היהלום שבכתר ריו 2016, שלמעשה ההכנות כבר בעיצומן, גם ההכנות המקצועיות, אבל גם ההכנות הארגוניות.
אלה הן התכניות. כשאנחנו מדברים על הכנות פוליטיות, הוועד האולימפי בישראל בתוקף על האמנה האולימפית הוא זה שמלווה את ההכנות למשחקים האולימפיים ואנחנו מעניקים מעטפת שלמה לצרכים. כמובן שזה לא עושים את זה רק כוועד אלא עם שותפים בארבעה מעגלים, מקצועי, כלכלי, רפואי וציבורי. במעגל המקצועי יש לנו את היחידה לספורט הישגי שהיא הזרוע המקצועית של הוועד האולימפי, יחד עם מינהל הספורט, הגוף הציבורי שמפקח על היחידה, זו היא מנהלת הספורט ההישגי שיושבים שם נציגי ועד אולימפי, נציגי מינהל הספורט ונציגי ספורטאים, וביחד אותה יחידה מקצועית היא זו שעובדת ביום יום, נוגעת בספורטאים, ויחד עם איגודי הספורט השונים בונים את תכנית האב תוך ליווי, מעקב ובקרה.

המעגל הכלכלי. ספורטאים שנמצאים בסגלים האולימפיים, לא אלאה אתכם בפרטים של איזה סגלים, הסגלים האולימפיים נהנים מרשת ביטחון של מלגות, מקרן משותפת למועצת ההימורים, למינהל הספורט ולוועד האולימפי, כולנו שותפים לתחושה שהשנה צריך לעשות אותה קפיצת מדרגה מבחינת רשת הביטחון, אחרי שמספר גדול מדי של שנים הסכום היה קבוע, ועל זה אני מניח שירחיבו בהמשך.

מעבר לכך, מזה כ-15 שנים שבוועד האולימפי החליטו לסטות מהנוהג הישראלי, של לרוץ כל הזמן לכנסת, לממשלה, ולבכות 'אין לי, חסר לי וקר לי' וכדומה, ולעשות מעשה. אנחנו מנסים לגייס חסויות וכספים שלא מהכיס הציבורי. אנחנו עושים את זה בשני מסלולים, האחד, חברות מסחריות שתומכות במשלחות האולימפיות, חברות מסחריות שתומכות בספורטאים בארץ, ובמקביל אנחנו מנסים לגייס תורמים גם מהארץ וגם מחו"ל שיתרמו לתחום הזה. לקראת לונדון 2012 הקמנו את הנשיונל בורד בלונדון, הצלחנו לגייס 1.4 מיליון דולר לטובת ההכנות, כך שאם מאשימים אותנו שאנחנו גוף חזק, עשיר כלכלית, אז איך אומרים? סליחה, אנחנו מתנצלים, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמסיבה כזו או אחרת תהליך ההכנות ייקטע, כי אנחנו עובדים עם לוח זמנים קשיח בינלאומי ואי אפשר להגיד 'סליחה, יש לנו מלחמה', 'סליחה, יש שחיתות', הספורטאים צריכים להיות מוכנים לדד ליין שהוא ידוע מראש.
המאגר הרפואי שאנחנו גאים בו. לפני 15 שנה פיתחנו מערכת שבאירופה מנסים ללמוד אותה, עם מרפאת, במרכאות, קופת חולים, שזה במכון וינגייט, הלסטוק ושם יש את התיקים הרפואיים של הספורטאים, לשם הם באים עם טיפול אמבולטורי שוטף ורציף, לזה גייסנו את בית החולים בכפר סבא. ספורטאי היום של הסגל האולימפי מקבל את הטיפול הרפואי הכי טוב שיש לאזרח ישראלי לקבל. אם בשתי המערכות האלה אנחנו לא מסופקים, אנחנו לא מהססים לקחת second opinion במחירים מאוד - - - מי שיסתכל בתקציב שלנו, התקציב הזה הוא מאוד משמעותי.

פריצת דרך שתהיה השנה, אני רק אגיד את הכותרת, כי היוזמת שלו יושבת סמוכה, זו התמיכה המנטלית, שזה פרויקט חדש. בישיבת ההנהלה האחרונה פה, ביום ראשון האחרון, זה אושר עקרונית, זה יבוא לוועדת הכספים. פריצת דרך, קפיצת מדרגה נוספת, יעל תרחיב על זה בהמשך.

הדבר האחרון, מעגל ציבורי. בסופו של דבר מדינת ישראל, הציבור הישראלי משקיע בספורטאי כי הוא רוצה לקבל איזה שהיא תמורה. זה לא כדורגל, זה לא כדורסל, לכן חלק מהמטרה שלנו היא לפעול ביום יום לקרב את הספורטאים לקהילה ואת הקהילה לספורטאים כדי לייצר את הזהות שהוא מגיע היום, שיידעו מי זה, מה זה, להכיר אותם ברמה האישית. אנחנו עושים פעולות במישור המוניציפאלי וגולת הכותרת שלנו היא החוויה האולימפית שנפתחה לקהל הרחב ב-2009. אתם תראו את זה בעוד מספר דקות, קיבלנו על זה שבחים מלוזן דרך ניו יורק וגמור במקומות אחרים. לא במקרה דילגתי על ירושלים, זה לפרק הבא.

זה על קצה המזלג. המון תודה.

קצת על כספים שמתגלגלים בתחום הזה במספרים. מה התקציב? ממה הוא ניזון?

התקציב שלנו הוא יחסית תקציב קטן, כ-14 מיליון ש"ח בשנה, רק של הוועד האולימפי. חצי בא מהטוטו וחצי ממקורות כספיים.

מקורות שאנחנו מגייסים.

שמה זה? תרומות?

תרומות, חסויות.

הוועד האולימפי הבינלאומי משתתף בתקציב?

כן, אבל מעט. רוב הכסף השני, אחרי הטוטו, מגיע מחסויות מסחריות, ואחריו, כמו שאריה אמר. הכסף משמש, יש לנו צוות מאוד קטן פה, בעיקר לשיפור ותכניות ומעטפת רפואית וכל הדברים שזיגי דיבר עליהם. ברשותך - - -

המדינה, אורי, לקראת משחקים אולימפיים, יש לה תקציבים ייעודיים, אני מבין.

נכון, זה הולך ישר לאיגודי הספורט.

לא דרככם.

המדינה משקיעה היום יותר מאי פעם בתחרויות אולימפיות, אנחנו מ-10 מיליון מסוף שנות ה-2000, סוף שנת 2010, היו 10 מיליון, היום יש 15 מיליון ישירות לספורט האולימפי, להכנות אולימפיות.

לקראת המשחקים.

לקראת המשחקים, פלוס 7 מיליון שקל למשחקים להכנות אולימפיות, באמצעות מבחנים שונים שאנחנו נותנים, כמו למשל תמיכה במכון וכל מה שקשור ליחידה לספורט הישגי, כל מה שקשור למתקנים האולימפיים, יש את הדר יוסף, יש את מכון וינגייט, יש את הנכים, את בית הלוחם, אילן בחיפה, שספורטאים יכולים שם להתאמן ולמעשה או שהם לא משלמים כלום, או שהם משלמים מחיר עלות, אבל זה סיוע ישיר גם לאיגודים ולספורטאים האולימפיים. חוץ מזה, יש כמו שהם אמרו, את קרן המלגות, שאנחנו חושבים, וגם הוועד האולימפי חושב בדיוק כמונו, שצריך להגדיל אותה, כי אנחנו לא חושבים שספורטאי צריך להסתובב כדי להתקיים - - -

המקורות שלכם זה הטוטו או תקציב המדינה?

לא, לנו יש את התקציב שלנו, אנחנו נותנים לקרן הזאת היום מיליון שקל ויותר, הוועד האולימפי הגדיל עכשיו את התמיכה שלו בעוד מיליון שקל, על 2 מיליון השקלים שהוא מעביר דרך הוועד האולימפי. הקרן הזאת היא סדר גודל של 4 מיליון שקל. אם תשאל אותי עכשיו, הייתי מאוד שמח להגדיל את זה עוד יותר, הספורטאים צריכים להיות עם ראש שקט להכנות אולימפיות. לא יכול להיות שספורטאי יתראיין בטלוויזיה ויגיד 'אני מקבל, טוב, תודה, אבל אני עוד צריך לעבוד במלצרות כדי להסדיר לי את ההכנסה'. את הדבר הזה אנחנו רוצים להפסיק.

עוד דבר שאנחנו עושים בעניין הזה, וזה פה בבית הזה, בשורה שיוצאת בשנה האחרונה, שמלבד גיוס של כסף, שהארגון פה מגייס לטובת ההכנות האולימפיות, אנחנו, ממש הוועד האולימפי מגייס לספורטאים חסויות. זאת אומרת אני מובילה את זה מתוך ועדת הספורט, וגם ברוריה שיושבת פה, שהיא מנהלת החסויות של הוועד האולימפי, ואנחנו הולכים במיוחד לארגונים ולאנשי עסקים ולא מבקשים כסף לוועד האולימפי, אלא אומרים 'בואו תתמכו, תכפילו, תעשו מאטצ'ינג - - -

בספורטאי מסוים.

נטע ריבקין, פורסם השבוע, ספורטאית מצוינת - - -

שביעית באולימפיאדה בהתעמלות אמנותית.

היא באמת אחת שצריכה, קבוצת דלק של תשובה בשבוע שעבר - - -

אתם מחברים?

כן, אנחנו עושים את זה ממש בהתנדבות, ללא תמורה, ובעצם היום, כמעט כל שבוע אנחנו מחברים נותן חסות לספורטאי ועושים מאטצ'ינג. מיה דווידוביץ', עכשיו חיברנו אותה ליהלומן, חברת צוות 3, שזה חברת ניקיונות, עכשיו לרון אטיאס.

ספורטאי שיש לו גם ספונסר כזה מסחרי וגם מה שאורי דיבר, המלגות שאנחנו נותנים ביחד, אז באמת הוא מגיע למצב שהוא עובד היום והוא שקט, הוא מתאמן, רוב הזמן הוא - - - אם אתה משווה בזמנים שהיא גרה בבית הוריה - - -

יש פה גם את ההיבט של צה"ל. תנאי האימון המיטביים, בהמלצת היחידה לספורט הישגי, אנחנו משחררים כל ספורטאי אולימפי לאימונים ואנחנו גם דואגים שהשירות שלו יתאים לפעילות שלו. למעשה מבחינת הצבא ישנם היום כ-800 ספורטאים, לא כולם אולימפיים, לצערי, אבל - - -

איפה השלב שבו מגדירים ספורטאי כספורטאי אולימפי?

יש היום בישראל כמעט 300 ספורטאים שמטופלים על ידי המערכת של היחידה לספורט הישגי. היחידה לספורט הישגי זה הגוף המקצועי שזה נחשב - - -

שעם פוטנציאל.

שהם הוגדרו עם פוטנציאל אולימפי?

כן. השלב הסופי של הדבר הזה זה קבלת כל המעטפת, גם תנאי אימון, גם מעטפת רפואית וגם מלגות קיום, אבל עוד לפני זה, חבר'ה בני 14, 15, 16 מאותרים כטופ טים ונכנסים למערכת הנוער ואחר כך למערכת יותר בוגרת ובעצם יש היום שכבה מאוד מאוד רחבה של 300 ספורטאים שהם מאותרי הפעילות האולימפית, קדימה ונתמכים בכל רמה.

שזה עושה היחידה לספורט הישגי?

כן, שהיא בעצם הזרוע המקצועית.

כלומר הוא צריך לעמוד בקריטריונים ואז הוא - - - ?

כן, ומה שיפה שזה מתואם עם האיגודים. זאת אומרת האיגודים, יש להם מנהל מקצועי, יש מאמנים, הם יושבים עם היחידה לספורט הישגי, קובעים מה הקריטריון להיכנס לנבחרת הנוער האולימפית, לא לנבחרת ישראל, וכן הלאה, וברגע שנכנסים למעגל הזה הם מתחילים לקבל תמיכה מאוד מאוד רחבה בהמון רמות, שאי אפשר לתאר את זה. כמו שאורי אמר קודם, הספורטאי צריך מביגוד דרך נסיעות לאימונים, שבדרך כלל מתבצעים במרכז הארץ, דרך ויטמינים, תוספי מזון, רופאים.

מה-300 האלה, כמה בסוף המשלחת מונה?

היא מונה -30 ספורטאים.

בממוצע במשחקים האולימפיים האחרונים סדר גודל של פלוס מינוס 38-40 ספורטאים. לצערנו נבחרות הכדור לא מצליחות להשיג את - - -

לא נכנסות בכלל?

אחת הבעיות שיש לנו זה עם משחקי הכדור. אני מוציא את הכדורגל, כי הוועד האולימפי לא יעסוק בכדורגל ואין לנו באולימפיאדות, למעט כדורגל שהיה במקסיקו, לא היה לנו - - -

אפילו כדורסל אנחנו לא מצליחים להיכנס?

לא הייתה לנו אף קבוצת כדור באולימפיאדה וזו בעיה.

היה בהלסינקי, נבחרת ישראל בכדורסל.

אני לא זוכר.

יש לנו עכשיו תקווה קטנה בכדוריד.

בעצם הכדורסל שלנו הוא כולו זרים.

אנחנו תמכנו באקדמיה של כדורסל במשך שלוש שנים, זה לא מעט כסף, התקדמנו, אבל לא השגנו את המטרה. היום הכדוריד הוא הטארגט, אנחנו נותנים 400,000 שקל בשנה, מממנים מאמן מחו"ל מאוד יוקרתי, שבונה את הכדוריד לקראת אולימפיאדה ויש הרבה מאוד הצלחות. גם כדורעף נשים, אנחנו תומכים, אמנם פחות, אבל במשך השנים תמכנו בהרבה מאוד כסף ומינהל הספורט מסייע בדברים האלה.

נקודה חשובה שאני חושב שהחברים פה יסכימו איתי זה הנושא של המאמנים. אתה לא יכול להביא ספורטאי למעלה אם אין לו מאמן שעובד איתו והוא מקבל את כל העזרה ואת התקציב, ולכן הפרסים, התמריצים, שמחולקים לספורטאים, כל ספורטאי שמקבל, 50% מזה הולך למאמן. אנחנו יושבים היום יחד עם הוועד האולימפי ומנסים לראות איך משדרגים את המאמנים. פעם ראשונה הקצבנו השנה, ב-2013, זה יהיה גם ב-2014 ומכאן ואילך, 5 מיליון שקל לתעסוקת מאמנים. יש היום 18 מאמנים ב-21 ענפי ספורט שמקבלים את שכרם מהמדינה, האיגוד נותן את התנאים הסוציאליים. אנחנו חושבים שבזה שדרגנו פעם אחת בצורה מאוד משמעותית את היכולת של המאמנים להקדיש את הזמן שלהם לטפל בספורטאים ולא להתעסק בהכנסות צדדיות.

ברשותך, טיפה על הצד המקצועי ספורטיבי, כי גם בעניין הזה יש לנו קצת בשורות חדשות.

אחד הדברים שאנחנו החלטנו לעשות זה ליזום כל מיני פעולות אסטרטגיות בתחום פיתוח הספורט ההישגי, רוחביות. זאת אומרת הוועד האולימפי לא יכול לתמוך פר איגוד, להעביר לו כספים, אלא לייצר חשיבה אסטרטגית איך אנחנו מייצרים באולימפיאדה הבאה ובאולימפיאדה אחר כך הישגים יותר טובים ולנוכח כל מה שראית, שהרבה מאוד דברים מטופלים היטב, מה עדיין חסר. אחד הדברים שזיהינו זה הנושא המנטלי. אתה בוודאי כמי שהרבה שנים עסק בקצה גבול היכולת האנושית בצבא אתה יודע שבסופו של דבר במשימה הזאת להיות הכי טוב, להגיע לקצה גבול היכולת האנושית, בטח ובטח על הבמה המרכזית בעולם, כשעיני כל העולם צופות בך, 205 ישויות של מדינות, 11,000 ספורטאים, 7 מיליארד אנשים, בסוף זה ביום אחד, יש יום אחד נתון לנצח.

לפעמים זה דקה אחת.

זהו, בתוך היום הנתון הזה, תחשבו, אני עליתי לחצי הגמר האולימפי שלי, 4 דקות, זה היה להיות או לחדול, יכולתי לא לשבת כאן היום והרבה ממהלך החיים שלי היה משתנה, אם באותה נקודה, למרות הכישרון והעבודה הקשה, לא היה לי את החוסן המנטלי, לעלות למזרון, להסתכל ליריבה שלי בעיניים וכאן ועכשיו לעשות את מה שחלמתי לעשות כל החיים. ראיתי בלונדון את אלכס שטילוב, ספורטאי מדהים, מתעמל, אלוף אירופה שלנו וזה, היו לו דקה וחצי בגמר, שזה היה ההבדל בחייו אם הוא יעשה מדליה אולימפית או לא. הוא עשה תרגיל שהוא עשה אלף פעם קודם.

אז החוסן המנטלי הוא מאוד חשוב. בעבר לא נמצאו המשאבים לטפל בעניין הזה. עשינו תכנית מקצועית מאוד רצינית. בספורט הישראלי יש בעצם חמישה ענפים שכולם מסכימים עליהם שהם הענפים המועדפים. אנחנו לא מפזרים את מעט הכסף שיש על פני כל הענפים באופן שווה, אלא לוקחים את הענפים המועדפים, זה חמישה, שזה ג'ודו, שיט, אתלטיקה, שחייה והתעמלות, ועוד פרויקטים כמו קליעה, שיש לנו שם אלוף אירופה, וטקוונדו ו - - -

זה מין הצלחה שמפרנסת את עצמה. ברגע שיש לך מדליה, אז זה גם מושך פעילות מלמטה.

נכון, וגם אתה מזהה כישרון שטמון, כנראה מתאים למבנה הפיזיולוגי שלנו והביו מכני שלנו וכן הלאה. יש ענפים כמו ריצה למרחקים קצרים, שכנראה כל מה שנעשה, בסוף לא נצליח ל - - -

ההוא מג'מייקה תמיד מנצח.

לא, זה כל מי הוא אשכנזי כנראה לא יגיע לשם.

אז בסופו של דבר מה שעשינו עכשיו, אנחנו השנה, ממש בימים אלה, משיקים תכנית מנטאלית יוצאת דופן מבחינת היכולת להעמיק ולגעת בספורטאים, ייהנו ממנה בין 80 ל-100 ספורטאים ברמות הכי גבוהות, אנחנו נעשה אותה ברמה ענפית, נצמיד פסיכולוג - - -

תעשו להם סדרות הישרדות?

כן, בין השאר. יש לנו כעשרה פסיכולוגי ספורט שאנחנו מצרפים לתוך התכנית. אני חייבת להגיד שהרבה מאוד אנשים במדינה, אנשי מקצוע, ממסז'יסטים ורופאים ופסיכולוגים, מוכנים לעבוד באופן יחסי במחירים הרבה יותר זולים כדי לעבוד עם הדובדבן שבקצפת, עם הטובים ביותר. הם ניזונים מזה, הם נהנים מזה, הם משדרגים את היכולת המקצועית שלהם, וזה פרויקט שאנחנו עכשיו משיקים לרוחב, שאנחנו מאמינים שהוא יתרום. הוא לבדו לא יכול לעשות, אבל כמו שספורטאי צריך להתאמן בכושר גופני, הוא צריך להתאמן ברמה המנטאלית.

טוב, אז עכשיו, לאחר ששמעת עד עכשיו רק דברים טובים - - -

חוץ מפוליטיקה.

משהו רע אפשר להגיד?

לא, אני רוצה לשאול. אורי, חוץ מפוליטיקה, מה נקודות אי ההסכמה, נקרא לזה כך, או חיכוך עם משרד הספורט ורשות הספורט? עזבו פוליטיקה בין אישית וכותרות.

אין פוליטיקה אישית.

את הצד הבין אישי פירקנו, כי בעבר הייתה טענה שיש ויכוח בין קודמי בתפקיד, צביקה ורשביאק, והמשרד, וביום שאני באתי אז כבר אי אפשר היה להאשים אותנו שאני צביקה ורשביאק.

אחרי שתהיה פה 20-30 שנה.

אני שנה ראשונה, עוד אני אפילו לא הצבי של הצביקה.

כמה זמן צביקה היה פה?

16. אז אתה יודע, בעניין הזה בוא נגיד שהצד האישי ירד, ואני חייב להודות שהגעתי הנה ויש אפילו כמה הדים טובים שבאמת חשבתי שהדרך הנכונה היא דרך ההידברות, ותוך שנה הגעתי למצב שהוועד האולימפי בעימות עם משרד הספורט יותר גרוע ממה שהיה בזמן של צביקה, ואתה באמת שואל את עצמך מה הסיבה. בסך הכול כולנו רוצים אותו דבר ואנחנו אנשים, שמעת קודם, מתנדבים שבאים הנה ועושים את זה מתוך - - - יש פה משהו מבני שגורם לאיזה חיכוך תמידי, והחיכוך הזה עכשיו הוא ברמה הקיצונית ביותר. כיום נוצר מצב שבשנה האחרונה, אם אנחנו מייצגים את הספורט כמו שראית בשקף, ארגון הגג של איגודי הספורט בארץ, אנחנו מחוץ לעשייה בצד הספורטיבי והסיבה היא שהמדינה חוקקה חוק והיא איננה מקיימת אותו. התוצאה של אותו חוק שהקימה אותו רק אך איננה מקיימת אותו, היא שבטוטו אין נציגים - - -

החוק הוא חוק טוב, רק לא מקיימים אותו?

החוק הוא חוק שהוסכם, אני גם לא מתווכח עם חוקים, אני יהוד שיש חוק, אני מכבד אותו. סביב החוק הזה היו משאים ומתנים, אבל מי שיזם אותו והעביר אותו בסוף זה משרד הספורט. אני אינני מחוקק. אמרנו אוקיי, זה החוק, בואו נחיה עם החוק. ואז אמרו, זה החוק, התוצאה תהיה שהטוטו יתרוקן מדבריו, סמכויותיו יעברו למועצה, המועצה איננה קמה, הטוטו ממשיך לעבוד, נציגינו נמוגים שם והתוצאה היום היא שהוועד האולימפי ודאי שאין, אבל אם תיקח את הספורט שהיה לנו בטוטו, נדמה לי או 8 או 9 נציגים, מתוך 18 נשאר אחד. ואז בזמן הזה עושים מהפכות היסטוריות, כדברי אנשי משרד הספורט, גם ועדת לובצקי נחשבת כוועדה היסטורית, ותכנית פרחי הספורט היא, הייתי אומר היסטרית, אבל גם היסטורית במובן ש-370 מיליון ₪ אף פעם לא הושקעו למיטב זיכרוני במדינה בספורט. שני הדברים האלה נעשים כאשר אנחנו בחוץ. מי שמבודד אותנו החוצה זה משרד הספורט במעשיו, שהוא איננו מקיים את החוק שהוא חוקק.
אמרנו את זה, בכינו, סיפרנו. גם הקטע שאנחנו בוכים גם קצת נמאס. זהו, אמר בגין, 'יש שופטים בירושלים', פנינו לבג"צ, שיפסוק ויגיד מי צודק בעניין הזה. עשינו את זה בצער רב, הדבר האחרון שהייתי רוצה זה לפנות לבג"צ. אנחנו אנשים יותר מדי עסוקים בשביל לבזבז את זמננו וכספנו שם, אבל זה רק מראה, עד העמדה שהגענו, שההידברות נגמרה, אין מבחינתנו מוצא אחר חוץ מבג"צ.

מה שאני רק רוצה להגיד, ששתי התכניות שהוצעו, אנחנו לא יוצאים נגד התכניות. באופן כללי אנחנו לא מכירים את פרחי הספורט, אבל מטבע הדברים תכנית להביא ספורטאים צעירים ולהגדיל את מצבת הספורטאים בישראל זה משהו שהוא מבורך ויעזור לכולם. אנחנו מלינים על הדרך, אנחנו מלינים על זה שפעם אחת בתהליך אנחנו לא שותפים, ופעם שנייה, במצב שבו יושבים בבנק של הספורט, שהוא הבנק של כולם, ודנים שם בתכניות ומציגים ושואלים וכן הלאה אנחנו לא שותפים. על זה אנחנו מלינים. לעיתים נוח לומר שאנחנו נגד תכניות, אנחנו לא נגד, אנחנו גם לא מכירים את התכנית. סביר להניח שהתכנית היא חשובה וטובה ואנחנו היינו - - -

כן, אוקיי.

העניין הוא כזה. קודם כל אני שלחתי מכתב תשובה ליגאל על ההערה שלו, למה אין לוועד האולימפי נציג בטוטו. התשובה של המשרד היא כזאת: כשנה וחצי לפני שצבי ורשביאק סיים את כהונתו כאן הסתיימה כהונתו בטוטו ואז הוא ביקש לחדש את הכהונה שלו. בפנייה שהוא העביר למשרד הייתה התנגדות, גם של היועץ המשפטי לממשלה וגם של מבקר המדינה, שהוא יהיה הלאה בטוטו, בגלל שהוא היה מעורב בנס ציונה באצטדיון ובטוטו והיו אז חילוקי דעות, אני לא רוצה להיכנס לזה, הייתה פסיקה בעניין הזה ואמרו לו 'אתה לא יכול'. הוא החליט שהוא לא מקבל את הפסיקה הזאת והוא הולך לבג"צ. התהליך הזה לקח חודשים רבים מאוד, ובתוך אותה תקופה לוועד האולימפי לא היה נציג. כשהוא הגיע למסקנה והוא הבין שאין דרך שהוא יישב בטוטו אז הוא שלח מכתב, זה היה בסביבות שנה, גרוסו מודו, שהוא מבקש שאחיו, רענן ורשביאק, ייצג את הוועד האולימפי.

שהיה יושב ראש איגוד ההתעמלות.

זה לא הוא ביקש, זה הוועד האולימפי.

תראו, אני לא רוצה - - - אני שואל שאלה אחרת - - -

תן לי רק שני משפטים. במילים אחרות, צבי ורשביאק, יושב ראש הוועד האולימפי, העביר מכתב למשרד הספורט שהמועמד של הוועד האולימפי זה רענן ורשביאק, יושב ראש איגוד ההתעמלות. זה לא הסתייע.

אוקיי, נו, עברו מאז שנה וחצי.

עברה שנה וחצי. עכשיו, מהרגע שפורסם ברשומות חוק המועצה הלאומית לספורט אתה לא יכול להכניס לטוטו, לדירקטוריון של הטוטו, אף בן אדם. יש יוצא, מי שמסיים קדנציה, אין נכנס.

ומה עם הכנסת אנשים?

אין נכנס מרגע פרסום חוק המועצה הלאומית ברשומות.

אז לא מעבירים החלטות.

אי אפשר להעביר החלטות.

אין ואקום, לדעת משרד המשפטים הטוטו צריך להמשיך לקיים את פעילותו, לצערנו לא בהרכבו המלא, אבל לא יעלה על הדעת שעד שוועדת ברנר תאשר את כל אנשי המועצה הלאומית, שזה תהליך שמסתיים, לדעתי, בסוף החודש הזה, ככה אנחנו מעריכים, ותתחיל המועצה הלאומית לקום - - - אגב, למועצה הלאומית יש שלושה נציגים של הוועד האולימפי שכבר הודיעו את השמות וזה נעשה כבר מזמן, הם גם לא צריכים לעבור, למיטב ידיעתי, את ועדת ברנר, רק אנשי ציבור צריכים לעבור את ועדת ברנר, וזה תהליך שהוא בירוקראטי ואנחנו מאוד מצטערים על זה, אבל אנחנו לא אשמים בזה, אין לנו יד ורגל בנושא הזה. זה לא שאנחנו תכננו שהוועדה האולימפי לא יישב ואז נעביר החלטות גורליות בטוטו, או החלטות משמעותיות בטוטו. צירוף המקרים יצר מצב שכזה שאין היום נציג לוועד האולימפי בטוטו ואנחנו ממש חושבים שזה בטח לא באשמת המשרד.

אורי, זה לא לוועד האולימפי, לספורט הישראלי אין אף נציג. אני רק אגיד משפט אחד, כי אני לא רוצה להתווכח פה יותר מדי. הנוחות המדהימה שנוצר מצב, אני מבקש שזה יירשם, נוצרה נוחות מדהימה ששנה וחצי אין אנשי ספורט בטוטו. לא הוועד האולימפי, אין אנשי ספורט. הם מתים אחד-אחד, כמו שאמרת, הם אינם נכנסים. התוצאה היא שהטוטו היום הוא במאה אחוז רק אנשי מדינה - - -

אבי לוזון הוא איש מדינה?

סליחה, נכון, חוץ מאבי לוזון ואדר. מתוך שמונה, תשעה, נגיד ששניים אנשי ספורט, והתוצאה היא שהדבר הזה אחד, איננו נפתר, כי שמעת, מי יודע מתי זה יקרה, ואני רוצה להגיד שאם זה היה הפוך, אם היה נוצר מצב אבסורדי שאנשי המדינה היו מתים מאיזה שהיא סיבה, היו נשארים רק אנשי הספורט, אני מבטיח לך שתוך 24 שעות היה נמצא פתרון, משפטי, חוקתי, וכל חברי הכנסת בכל הוועדות היו מסתדרים בטור בשביל לסדר את העניין. הנוחות הזאת משרתת מטרה, היא קרתה בטעות, אני לא מאשים את משרד הספורט שהוא כזה מתוחכם והוא תכנן את זה, אבל הם כל כך נהנים מסיטואציה שאין להם שום סיבה בעולם לשנות אותה. הסיפור של אי הקמת המועצה הלאומית, חוק שעבר בכנסת ב-17 בינואר, אנחנו היום בינואר שנה אחרי זה, המדינה איננה מקיימת חוקים שהיא חוקקה, לא אני, אני לא באתי עם החוק הזה, אבל היא חוקקה חוק, שתקיים אותו.

ואם היא לא מצליחה, שתדחה את ההחלטה הגורלית. הוא אמר שזה קורה עוד חודש, אז עוד חודש שיעבירו את כל ההחלטות במועצה הציבורית. לא היה קורה שום דבר.

זו הטענה שלנו, אגב, חוץ מזה אין לנו שום טענות. חוץ מזה, הכול בסדר.

בסדר, אוקיי.

עוד מילה בעניין הזה. בסוף פברואר, עד כמה שאני יודע, במועצת ההימורים יישארו או שלושה או ארבעה נציגים בסך הכול, אבי לוזון לא יהיה, הבת שלי לא תהיה, היא נציגת האוצר, נשארו שלושה או ארבעה, מתוך 18. אני לא חושב שזה מינהל תקין.

דרך אגב, זה סוג של פלונטר שקורה לא רק בתחום הזה. יש עם רשות השידור סיפור לא פשוט ויש לפעמים דירקטוריון או מין הנהלה ציבורית כזו שמפסיקה להיות - - - הלוא יש קוורום מסוים, היא מפסיקה להיות בעלת יכולת קבלת החלטות. אבל בסדר, בואו נתקדם. נראה מה אנחנו יכולים לעשות בנושא.

אנחנו מיצינו. אם אין עוד דברים, אנחנו נשמח לעשות את הסיור בחוויה, אבל אני לא מנהל את הוועדה.

אולי יש שאלות.

אחד הנושאים שצצים כל פעם, וזה היה גם עם ורשביאק, זה הסיפור של בעלי תפקידים ותפקידים נבחרים שיושבים הרבה שנים, ובכלל תהליך הבחירה שלהם, זה גם הסיפור עם המרכזים, שהוא לא בפרונט, אבל הוא מאחורה, זה הסיפור עם לוזון. זאת אומרת אחת מהסיבות לחיכוכים, כפי שאני מבין, ואני לא התעסקתי אף פעם בנושא הזה של ניהול הספורט, זה התחושה של ממשלה מצד אחד, שנותנת כסף ומטריות ולמטה ארגונים שהממשלה לא משתתפת בבחירתם, גם בגלל חוקים ותקנות בינלאומיות, ושם יש חגיגה.

שזה טוב מאוד.

רגע, טוב מאוד, אין התערבות, אבל כתוצאה מכך - - -

למה אתה מתכוון חגיגה?

חגיגה זה שאנשים יושבים שנים ארוכות מאוד בתפקידים. אתם יודעים שיש הרבה מאוד מקומות שיש מגבלה על משך תפקיד, הלוא אנשים טובים לא חסרים, ונבחרים, למשל, אחד הסיפורים עם המרכזים זה שהמרכזים, דרך השליטה שלהם בכסף שמקבלים ממועצת ההימורים ומעבירים כתחנת ביניים לקבוצות הם יוצרים, איך נקרא לזה? קשר בין הקבוצה למה היא מצביעה אחר כך על המנהלים. אלה הדברים שמלהיטים את הרוחות. אתם יודעים, כנראה שזה גן יהודי, העניין הזה של בחירות, להיבחר, תפקידים, הוא אחד מאבי אבות הטומאה. אני שם סימן שאלה בסוף מה שאמרתי. אריה.

אני בין הוותיקים - - -

אריה, ברשותך, אני בכל רוצה לענות ואחרי זה אריה. אני נבחרתי להיות יושב ראש הוועד האולימפי בבחירות סוערות, וישבו פה בחדר, אני לא זוכר אם זה היה 14-13 או 15-14, על חודה של יד אחת ואפילו - - - היה נגדי, ואני הגעתי כיושב ראש מכבי. הייתי יושב ראש מכבי ישראל. יום אחרי שזה קרה התפטרתי מתפקידי במכבי ואני נושא במאה אחוז רק בתפקיד הזה. זאת אומרת ההפרדה שאתה מדבר, שהיא מתבקשת, נעשית היום. זאת אומרת זה שלא שהמרכזים ואנשי הספורט - - -

היא נעשית לא מכוח איזה נוהל או חוק.

היא נעשית על פי תקנונים. יש היום תקנון מפורש שאומר, ובעניין הזה גם המשרד עזר, יש ויכוח, אגב, איך המשרד עשה את זה - - -

זה הקוד האתי החדש.

כן, והקוד האתי קבע וביום שזה קרה, אני התפטרתי והנה יצרו מין חומה סינית והמגמה הזאת היא חיובית, אנחנו בעדה. זה צד אחד של המטבע. הצד השני של המטבע הוא שהחגיגה שעליה דיברת היא רחוקה מלהיות חגיגה משמחת. האיגודים הם איגודים דמוקרטיים, הם פועלים בדרך הדמוקרטית, יש להם תקנונים, יש להם בחירות. אגב, בדיוק כמו שאתה נבחרת לכנסת ובדיוק כמו שהגב' לבנת נבחרה לכנסת. היא, דרך אגב, הגיעה, כי במרכז הליכוד הצביעו בעדה ועשו אותה מספר זה וזה ויש להם שיטה שלהם. אותו דבר באיגוד הג'ודו ואותו דבר אבי לוזון. אבי לוזון נבחר על ידי אנשי קבוצות שבחרו אותו. עכשיו, בקבוצות הפחידו אותם לכן הם הצביעו בעד אבי, במרכז הליכוד או במרכז התנועה, אצלכם אפילו לא היו בחירות, אני חושב, אני לא יודע איך זה עבד שם, או במרכז העבודה, בעבודה הארגזים המסודרים זו ההמצאה של הספורט. אז כן, אלה גופים דמוקרטיים, עם אנשים חיים ובועטים, אגב, רובם אנשים יצריים מאוד, עם הרבה מאוד פאשן ואהבה לנושא שהם עוסקים בו, הרבה מהם נשארים יותר מדי שנים בתפקידים וצריך גם - - - אוקיי, טבעי, הגיוני, צריך לשפר, זאת השיטה. אגב, היא שיטה טובה. אפשר לעשות אותה יותר טובה, אבל אין בה שום דבר רע, והיא איננה שונה משום דבר אחר בארץ. הספורט איננו שונה משום גוף אחר, ואמרת את זה נכון, אנשים באים, מציגים את עצמם, גם בוועד בית.

משפט אחד לפני זה, אני רק רוצה לומר, ואתה לא הוספת את זה, יש לנו יושב ראש חדש ובהנהלת הוועד האולימפי, מבלי לפגוע חס וחלילה בבעלי התפקידים שהיו בהנהלה קודם, שכולם היו אנשים בסדר, יש היום לא מעט חברי הנהלת הוועד האולימפי שהם חברים חדשים, שלא היו בכלל בקדנציות הקודמות. זאת אומרת לא נדבקים פה לכיסא, לפחות בקטע הזה.

תראה, הספורט, או שאתה אוהב אותו, או שאתה לא אוהב אותו. אם אתה אוהב את הספורט, אתה נכנס אליו - - -

ומתוך ההנחה שגם הפוליטיקה זה ספורט.

כל מקום שיש השפעה וכוח, יש גם פוליטיקה, אין מה לעשות.

כן, משהו ציבורי.

הסיפור של המרכזים, מי שרוצה להתנגח ומחפש אישויים, הסיפור של המרכזים היה נכון לפני 30 שנה, כמו כל דבר, כמו מפא"י ההיסטורית, או ההסתדרות ההיסטורית. אנשים היום הרבה יותר מתקדמים. זה נכון, ההוא מזוהה עם מכבי, ההוא מזוהה עם הפועל, בזה זה נגמר. אני לא רוצה לערבב את הוועד האולימפי בדיון על המרכזים שמתקיים אצלך, אבל האמן לי, מכבי תל אביב ומכבי חיפה הם משתמשים בשם - - -

הם לא צריכים אף אחד.

כל האגודות הקטנות, ג'ודו, בדמינטון, בלי מישהו, ותקרא לארגון, אתה יכול לקרוא לו מכבי, הוא ארגון העוזר לאגודות קטנות, בלי זה הם לא יתקיימו. אנשים חדשים שיבואו, אני אומר לך, המתקפה שמתקיימת במשרד הספורט וחלק מחברי הכנסת על אלה שעוסקים בספורט, בהגדרות בהתנדבות, באין הנאות, אני אומר לך, רוב האנשים לא נהנים - - -

אני נהנית.

אריה נהיה צרוד מזה.

תסתכל עליי.

אין הנאות חומריות.

לא, יש הנאות. אבל אני רוצה לתת דוגמה את יואל. יואל תורם לספורט בשכר מלא ומי ש - - - הספורט ללא שכר.

זו עבודה שלו.

נכון, זה בסדר גמור, אני אומרת, הרי זה לא הופך מישהו בשכר למישהו שהוא לא בשכר.

יעל, זה עבודה. אלה שעוסקים בהתנדבות, צריך להעסיק אותם - - -

עשר שנים אני תרמתי לספורט בלי שכר.

היית ספורטאי, כמוני. לא אמרתי את זה כגנאי, להיפך, כדוגמה טובה.

יואל, תקשיב, אלה שבאים לעסוק, יש פה אנשים שצריך לשאת אותם על כפיים, אז יבואו להם מחליפים. אם ימשיכו ללכלך אותם, להשמיץ אותם, לקרוא להם עסקנים, לא יהיו מחליפים, תדע לך.

ברשותכם, בחוויה מחכים. זה סיור מובנה.

(סיור בחוויה)

חברים, ברשותכם נסכם.

אני מבין שמר שפר פרש. דווקא רציתי שהוא ישמע את זה. אני חושב שעברת עכשיו חוויה. כך נראה לי וכך הסתכלתי, התבוננתי בך, עברת חוויה מסוימת עכשיו בתוך החוויה האולימפית שלנו. כאחד שיושב כאן כבר הרבה שנים וגם משכורות עתק מהוועד האולימפי - - -

זה עדיין אפס?

זה את אמרת. אני קונה את מה שאת אמרת.

והיה אחד מאלה שדחקו לנושא הזה של החוויה האולימפית ונסע גם לראות בלוזן את המוזיאון, על חשבוני, ולא על חשבון הוועד האולימפי, לראות את המוזיאון שם, המוזיאון האולימפי העולמי, שהוא נמצא באירופה, וכשאני ישבתי במועצה להסדר הימורים, כחבר במועצה להסדר הימורים, לא פחות ולא יותר מתוך החבורה של עשרה כולל יושב ראש המועצה להסדר הימורים, הם החליטו בצורה חד משמעית קטגורית שהדבר הזה איננו קשור לספורט. זה לא ספורט, לכן אין מקום לממן או לעזור במימון של החוויה האולימפית. החוויה האולימפית, מי שראה, ונדמה לי שכמעט כל מי שראה את הדברים האלה, זה מדבר בפני עצמו. אנחנו לא מסוגלים להחזיק את זה. עוד שנה, עוד שנתיים, עוד שלוש, עוד ארבע, כשהכסף ייזל אני צריך לסגור את הסיפור הזה וזה חבל. היות שהמועצה להסדר ההימורים מכירה בכל מיני דברים אחרים, בתוך המערכות שלהן, שזה כן ספורט - - -

ברידג'.

דוק, שש בש, דמקה, כל מיני דברים מהסוג הזה, אז לשם הם מזרימים כספים כמעט ללא שום פרופורציות למה שאתה ראית כאן ולמה שאנחנו חווים כאן כל פעם שאנחנו נכנסים מחדש. אני בין אלה שגם מזילים דמעה כשאני נכנס לשם.

אני חושב שיש מקום חשוב שהמדינה, אם לא המועצה להסדר ההימורים, אם כי היום זה כבר כמעט מולאם, המועצה להסדר ההימורים מולאמת לטובת - - - רציתי לשמוע אותו, מה שאומר מר שפר, לתת כתף לנושא הזה של החזקת המוזיאון הזה, או החוויה האולימפית, כפי שאנחנו קוראים לה, מפני שלדעתי היום זה אחד מהדברים החשובים ביותר לחינוך הנוער ולחינוך כלל אנשי ישראל שיבואו לבקר במקום הזה. זה נותן המון, אותה שעה שאנחנו נמצאים שם. תודה.

אתה אומר שהמועצה, במתכונת הקודמת שלה, אני מניח, לא?

המועצה ממשיכה באותה מתכונת, עם שמונה איש, זה משהו אחר. על זה דובר, חבל לחזור על זה.

לא, ברור, מתי היא קיבלה את ההחלטה הזו?

לפני כשנתיים, נדמה לי.

כשהיא עוד הייתה מלאה.

היה פה גם אלמנט אישי, כי היוזם של המוזיאון הזה היה צביקה ורשביאק, שזה סדין אדום. בסדר, זו היסטוריה.

אבל המועצה מורכבת - - -

כשאני הגעתי לתפקיד נפגשתי עם צחי, יושב ראש ה - - -

לא, אבל המועצה לפני שנתיים זו מועצה שהייתה ייצוגית.

עדיין, היה רוב - - - בסדר.

דאגו לכך שהרוב יהיה רוב שיגיד הן לבעל הדעה שם, ובעל הדעה הפך להיות ועכשיו עוד יותר לבעל המאה.

אבל, יהושע, שלא נטעה פה, הוועד האולימפי זוכה בתמיכה, אגב, מאוד קטנה, של הטוטו. התמיכה הזו נקבעה על ידי ועדת קמא. הקריטריון נקבע - - -

חצי מהתקציב שלכם.

כן, אבל זה רק 8 מיליון שקל בשנה, זה לא הרבה.

שזה כמו לפני עשר שנים.

מתוך ה-8 כ-2 הולכים לספורטאים שדיברנו אז בעצם נשאר 6. אומר צחי פישבן, בתוך ה-6 הזה אתה לא נותן אגורה אחת, 'אם אני מוצא שהחוויה ממומנת בתוך ה-6, אני מוריד את זה'. כשאני נכנסתי לתפקידי פגשתי אותו, אז הוא נתן לי גרייס, את שנת 2013. נכנסתי במרץ, אז הוא אמר 'שמע, אוקיי, אתה חדש, לך תתארגן על מקורות אחרים, כי אנחנו בטוטו, יש לנו ברמה העקרונית', והוא דיבר על זה בהתלהבות הזאת, כאילו שזה הדבר הכי רע שיש בכדור הארץ - - -

לא, אבל הייתה החלטה של המועצה.

כן, שהוא העביר אותה.

כמה זמן הוא שם?

הוא שם, הוא שם. הוא העביר אותה. זה משהו כזה, כמו שאריה - - - כנראה הסיבות, כל כך הרבה אמוציות בדבר כזה, להיות נגד דבר כזה, בטענה שזה איננו ספורט, מה, ספורט זה רק מי שרץ?

כן.

אוקיי, זו החוויה. אז תראו שהדברים האלה שזורים. מצד אחד אנחנו רואים חוויה כזו, באמת חוויה, ומצד שני כשחוזרים ליום יום החיים הם קשים.

השאלה הפרקטית, כמו שאמרתי, החוויה, אם היא עובדת פול טיים, היא עדיין תהיה מפסידה, זה מה שהבנתי.

תן לי שני משפטים. התקציב התפעולי של החוויה מאוזן, מה שיושב לנו על הגב זה הארנונות המטורפות שעיריית תל אביב החליטה - - -

והם לוקחים לכם כמו עמותה? הם נותנים לכם את ההנחה?

כן, עשינו את כל ההנחות שיש להם.

זה סכומים גדולים. זה אחת. שתיים, החלטה שלנו, של הנהלת החוויה, כדי לעודד קבוצות נוער, חיילים, ספורטאים, להגיע, התשלום הוא לא ריאלי. התשלום הוא בין 10 ל-15 שקלים. כשבאים, זה 45 או 49 שקלים, שזה התמחור הריאלי. אנחנו רוצים לעודד, כי יש לנו איזה שהיא משימה. זה כמו כשהקימו את מוזיאון חיל האוויר ומי שלא תוקף את משרד הביטחון ואת חיל האוויר, שהוא מונע אוכל מפי טייסיו וצוותי הקרקע, כי זה חלק מתהליך הכשרת הטייסים, המוזיאון. או מוזיאון המדע בחיפה, אתה מכיר את זה. האיש לא תוקף את הטכניון, שזה נגזל חלילה מסגל ההוראה של הטכניון או מהסטודנטים. זה חלק מתהליך ההכשרה. כל מה שאנחנו אומרים, אין מוזיאון ספורט לישראל, הגיע הזמן שמדינת ישראל תעשה את זה, אבל עד שהיא תעשה את זה, זה היחיד. אז תנו יד. זה כל מה שאנחנו אומרים, אין פה דיוקנאות של יושבי ראש הוועד האולימפי לשעבר, זה נטו ספורט.

אבל הייתה פה פשלה בתכנון, כבר כשחשבו על זה - - -

לא הייתה פשלה בשום דבר.

תשמע, אם ההפסד הוא של מיליון שקל גם כשהוא עובד פול טיים, יש פה פשלה.

אז אני מסביר לך, אין פה. אתה היום תומך במוזיאונים, אתה היום תומך בפרויקטים, תן לי סיבה אחת למה אתה, כאיש ספורט, לא תומך במקום הזה.

קודם כל אני עוד לא לא-תומך, אני הייתי עכשיו פעם ראשונה ומאוד התרשמתי ואני מתכוון למצוא את הדרך לתמוך. אנחנו צריכים לחשוב ביחד. אבל אתה יודע, גם אנשים טעו ועכשיו צריך בשביל זה - - -

גם מוזיאון בגין ומוזיאון הפלמ"ח לא נושאים את עצמם כלכלית.

יואל, לצורך העניין אנשים טעו, מה האלטרנטיבה? לסגור את זה?

לסגור לא, אולי העתקת מקום, לא יודע. צריך לחשוב.

הבקשה שלנו היא מאוד צנועה, אנחנו לא מבקשים כסף, מבקשים שבכסף שבכל מקרה מגיע הנה אנחנו נקצה את הכסף לטובת המוזיאון ובא לציון גואל. לא ביקשנו תוספת, רק ביקשנו שלא יגידו לנו מה לעשות, אל תצבעו לנו את כל הכסף, זה הרעיון.

בתקציב שאתם מקבלים מהמדינה - - -

מהמדינה אנחנו לא מקבלים תקציב.

מהטוטו.

מהטוטו. כן, אתה צודק, זה אותו דבר.

אתם גם מציגים למי שנותן לכם את הכסף, מה אתם עושים איתו?

איזה שאלה, ודאי, דוחות כותבים מהבוקר עד הערב. אין בעיה, הגוף הזה מבוקר, מפוקח, אין ועדה, כל הוועדות שזיגי עבר פה ב - - -

החל ממשרד מבקר המדינה, רשם ההקדשים, ההקדשות המוקדשות, אין משרד רואי חשבון במדינת ישראל שלא עשה פה סיבוב, ויצאנו בגדול - - -

אני לא מדבר על העניין הטכני, אלא באמת מה עושים עם הכסף.

אין בעיה.

הכול גלוי, הכול פתוח.

זה לא איזה, זה לא תקציב של עיריית חיפה.

יש לנו את הגדרת הסמכויות ובתוקף זה אנחנו פועלים.

כי בסוף אני מניח שרוב הכסף אמור ללכת לעידוד הספורט ההישגי.

לספורט, ודאי.

זה הרוב, אבל זה ספורט גם, זה צריך להיכנס לראש שזה ספורט.

אבל היחידה לספורט הישגי, היא מתוקצבת מגופים נוספים?

אנחנו חצי חצי נגיד. חצי אנחנו והמדינה, מינהל הספורט.

מינהל הספורט, לא הטוטו?

כן, ממש המדינה.

זו יחידה שלכם?

כן, יחידה מקצועית נטו, יושבת בווינגייט.

סמך.

סמך ממשלתית או שלכם?

לא יודע מה זה הביטוי סמך.

הוא יודע מה זה סמך.

סמך זה של הממשלה.

זה לא סמך.

אנחנו משלמים אותם. משרד הספורט בעיקר עוזר בתשתיות בווינגייט, את הכסף שלו הוא צובע בדברים שהוא נותן בווינגייט, משרדים, מרפאות, כל הדברים שיש שם - - -

אולמות וזה.

המרפאה היא חלק מיחידת הספורט ההישגי?

לא, המרפאה היא של וינגייט, אנחנו מממנים אותה בנפרד.

יש לה הכנסות, לא?

לא, זה גוף גירעוני.

לא. זה הרבה כסף.

אין להם הכנסות?

לא.

הם לא משרתים גם גופי ספורט - - - ?

אלה שני דברים שונים. יש את המכון לרפואה ומחקר בווינגייט. זה הסיפור הגדול, הוא נותן שירותים. בתוך זה אנחנו הקמנו לפני מספר שנים את המרפאה האולימפית, כלומר צוות מיועד עוסק אך ורק - - -

משרת רק את הספורטאים, את אותם 300 ש - - -

המעטפת הרפואית שאנחנו מוציאים בשנה היא כמיליון שקל, בערך?

בסך הכול, 2.5 מיליון שקל.

של מה?

של כל המעטפת הרפואית, מה שראית, המרפאה הקטנה - - -

מתוך ה-16?

כן. רוב הכסף שלנו הולך בסוף לספורט. הרעיון של הוועד האולימפי היה, ופה אני חושב שקודמיי צדקו, זה שהם אמרו שיש המון דברים שהמדינה עושה והאיגודים עושים ויש דברים רוחביים שאנשים מזניחים, אחד מהם היה המעטפת הרפואית. איכשהו תפסנו את הדבר הזה ואנחנו היום הכתובת, אנחנו עוסקים בעניין הזה.

גם מעל מיליון שקל אנחנו נותנים למלגות. כל ספורטאי שהוא בקטגוריה האולימפית, יש דרגות, למשל ג'רבי, או שטילוב, מקבלים 5,000 שקל בחודש ועכשיו יקבלו 8, אנחנו מעלים להם. אז זה מיליון ומשהו שקל שלנו, שותפים בזה מינהל הספורט ואחרים, כי בסך הכול ההוצאה היא 3 מיליון. אנחנו נותנים מלגות לספורטאים המצטיינים. זאת אומרת אם מישהו לוקח מדליית זהב או כסף באליפות אירופה, הוא מקבל פה צ'ק. יש כאלה שקיבלו הרבה כסף השנה.

הספורט האולימפי מתוקצב על ידי המדינה במסלולים נוספים או רק דרככם?

לא, הוא לא מתוקצב דרכנו. הסיוע בהכנות האולימפיות מתוקצב במשרד הספורט, ומגיע להם שאפו, הם הגדילו באמת את הסכומים, שלא היו מעולם. הכספים האלה עוברים ישירות לאיגודי הספורט, אם זה לג'ודו, אתלטיקה וכדומה.

פר שם של - - -?

על פי קריטריונים.

תכניות עבודה מקצועיות, שמי שמאשר אותם זו היחידה לספורט הישגי.

אל מול איגוד שיש לו - - -

איגוד הג'ודו מגיש תכנית לחבר'ה שלנו, המינהל מקצועית מאשר, המדינה מממנת את זה. אגב, זה פור דה רקורד, עוד פעם, במחזור האחרון בלונדון לא היה חסר כסף מבחינת ההכנות.

לא היה חסר.

לא היה חסר. אני חושב שפעם ראשונה שצריך להגיד שהמדינה - - - כן, באמת, בעניין הזה הייתה התקדמות מדהימה והקטע הזה מכוסה היטב, בדרכים השונות, כמו שתיארנו פה, אבל בסיכומו של דבר הקטע הזה מאוד - - -

כלל ההוצאות של משלחת כזו, שכוללת את כל מרכיביה, המגורים, הטיסות, הכול, ממומן על ידי מי?

עלות משלחת למשחקי קיץ אולימפיים, סדר גודל של קרוב ל-2 מיליון שקל, עם כל מה שקורה מסביב, וזה מתחלק לשלושה מרכיבים. יש מרכיב אחד שהוועד האולימפי הבינלאומי מסייע, יש מרכיב שני, שאותו אנחנו לוקחים על עצמנו, חלקו מהתקציב השוטף וחלקו מהליכה לסקטור הפרטי וגיוס תרומות, חסויות וכדומה. החלק השלישי, שהוא לא בדיוק בתוך ההוצאות שאמרתי, אבל הוא מרכיב מאוד משמעותי, זה עלויות הביטחון. עלויות הביטחון הן כבדות מאוד, הן לאורך מספר שנים ובזה נושאת מדינת ישראל כהמשך ממינכן. הבעיה של איגודי הספורט האחרים, אני גולש לשנייה, אומרת, זה שמדינת ישראל החליטה לאבטח את המשחקים האולימפיים זה מצוין, אבל לנו כאיגודי הספורט, ויואל מכיר את זה מהניסיון שלו, כל משלחת רשמית של ענף ספורט שיוצאת לתחרות, היא צריכה לשאת על כתפיה את עלויות הביטחון. אז אנא, תייצרו פול לכיסוי עלויות הביטחון של כל מי שמייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות. לא קבוצות וכאלה, אבל יש מספר, אומדן של רוב המשחקים האולימפיים, תכסו את זה.

שם צריך לעשות סדר, יש שם בלגן גדול. אתה יומיים באליפות עולם ואז אתה ממשיך למחנה אימון 200 מטר ממול, שם אתה כבר לא מאובטח, כאילו הסכנה היא פחות. ופה אתה מאובטח ויש לך שם הרבה - - - זה ברדק, צריך לעשות סדר.

היה עכשיו עם קטאר, שהם לא נתנו לביטחון להיכנס, ואז היו צריכים לא להופיע כנבחרת ישראל, אלא כאיגוד ה - - -

לא, הם הופיעו כנבחרת ישראל.

תראו, בהחלט מרשים. לי זה גם מעניין, כי אני לא מכיר את המערכות האלה ואני תמיד מתעניין איך זה עובד בכלל. מי כפוף למי ומה האחריות ומה הסמכות. אני בא פשוט מבתי ספר שבהם יש סדר וארגון ודרך הסדר והארגון אתה גם מבין מי אחראי, מי בעל סמכות ואיזה מטרות כל אחד מייצג.

נראה, אנחנו נחשוב. יואל, אתה תעזור לי בזה, נחשוב מה התחומים שאנחנו באמת כוועדת כנסת יכולים לעזור ולהיות מעורבים. מה שבטוח, למרות שזה עכשיו בבג"צ, אז זה קצת בעייתי, זה לראות איך באמת חוק שקיבל תוקף לפני שנה מיושם. זה ממש תפקידנו.

אתה מדבר על המועצה הלאומית?

כן.

לא, זה נכנס, עוד חודש הם כבר מתכנסים.

ושמענו אל אותו אוקטובר מפורסם, מקווה שלא יבוא עוד אוקטובר אחד.

כן, לא אמרו רק איזה שנה.

נראה מה ניתן לעשות. מה שבטוח, שאנחנו באמת נייחד את אחת הישיבות, רק נראה מתי נכון לעשות את זה מבחינת ההכנות בדברים האחרים, כך שהיא תהיה גם אפקטיבית ויהיו בה גם איזה שהם סיכומים ולא רק ישיבה כדי להוציא קיטור ולדבר. אז נראה, נמצא בדיוק את הדברים הנכונים ועוד פעם, באמת תודה רבה. נדמה לי שאתם בין הראשונים שהזמנתם אותנו מיד עם תחילת כהונתה של הכנסת ואני שמח שהצלחנו לממש את זה. אז תודה רבה והכתובת שלנו ידועה, אם יש דברים ביום יום אנחנו נשמח לעזור.

תודה רבה שבאמת התפניתם ובאתם הנה, תודה לחברים. היה נעים מאוד.

<(הישיבה נפסקה בשעה 10:00 ונתחדשה בשעה 12:15.)>
(סיור במוזיאון התפוצות)

ברוכים הבאים. אני אציג בקצרה את הנוכחים. לשמאלי אירית אדמוני פרלמן, שאחראית על קשרי חוץ אצלנו, גידי זגה שמטפל בקשרי ממשל, אביגיל שעובדת איתו, אסיה היא הדוברת שלנו, מוריה מנהלת שיווק, דליה אבנון בנבנישתי עומדת בראש בית הספר ללימודי העם היהודי, שזו הזרוע החינוכית בבית התפוצות. מיד אני אתאר את מבנה הבית ותבינו איפה זה משתלב. וכאן נמצאת תמר רבין, שעוד מעט תיקח אתכם לסיור בבית התפוצות.
בית התפוצות הוא מוסד שעוסק בזהות יהודית. מיד טליה תפרט קצת יותר לגבי מה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים זהות יהודית. בשלב הזה רק אומר שהתפיסה שלנו של זהות יהודית היא תפיסה פלורליסטית ואינקלוסיבית, אנחנו מזה כמה שנים פועלים תחת דגל העמיות היהודית. עמיות מלשון עם. באנגלית זה יותר ברור, באנגלית זה Jewish peoplehood. לא נפתח עכשיו את הדיון אבל זאת עוד תשובה, או עוד זן של תשובה למה הוא העם היהודי, האם זו דת, האם זה לאום, האם זה גזע, האם זאת משפחה. בתפיסה שלנו העם היהודי הוא עם, הוא משפחה מורחבת, ואנחנו מתרחקים מהגדרות, בוודאי גזעניות, ואנחנו מתרחקים ומספקים עוד תשובה, שהיא לאו דווקא התשובה הדתית למה היא זהות יהודית.
בית התפוצות עוסק בזהות יהודית בשלושה רבדים, או מכלולים. מכלול אחד הוא המכלול המוזיאלי ועל כן מיד תצאו לסיור בתצוגת הקבע של בית התפוצות, שמשתרעת על פני 4,200 מטר ומספרת את סיפורו של העם היהודי. גם תראו שלוש תערוכות מתחלפות, שכשמן כן הן, הן מתחלפות מעת לעת, פעם בחצי שנה או פעם בשנה. זה רובד אחד או מכלול אחד. המכלול השני הוא המכלול החינוכי, מכיוון שאתם ועדת חינוך, אז בעניין הזה דווקא נרחיב היום ואת זה אני אותיר לדליה לעשות. המכלול השלישי הוא המכלול המחקרי. בבית התפוצות ישנם חמישה מאגרי מידע נרחבים, עליהם אנחנו שוקדים כבר למעלה משלושה עשורים. מאגר המידע המפורסם ביותר הוא המאגר הגנאלוגי, שזה שם אחר לעצי משפחה. מזה 35 שנה, בית התפוצות נפתח בשנת 1978, כולם יודעים שאפשר לבוא לבית התפוצות כדי להתחקות אחר שורשינו ולהזין עץ משפחה או להתחקות אחר עץ משפחה שמישהו אחר הזין, אבל יש לנו לפחות ארבעה מאגרי מידע נוספים, תלוי איך סופרים. יש מאגר של מוזיקה יהודית, יש מאגר של visuals, גם סטילס וגם פילם, מאגר על קהילות יהודיות, קיימות וכאלה שכבר אינן קיימות ומאגר של שמות משפחה, שנבדל מעצי משפחה, בכך שבשמות משפחה אתה מספר על השם, מה המשמעות המילולית, אם יש, מאין בדרך כלל באים אנשים שנושאים את השם הזה וכן הלאה. זה לא עץ משפחה ספציפי. כל המאגרים הללו הם נרחבים מאוד, הם כבר עברו דיגיטציה, הם סובלים ממגרעת אחת והיא שצריך לעלות לרגל לבית התפוצות כדי לקבל נגישות למאגרים.

זאת אומרת הם לא מופיעים באינטרנט הפתוח.

נכון, אבל זה עומד להשתנות, ומכאן באמת אני עובר לעתיד, לתכניות הפיתוח שלנו. כל אחד משלושת המכלולים שתיארתי, מזה כמה שנים עובר תהליך פיתוח מואץ.

אומר במאמר מוסגר, בית התפוצות ידע ימים נפלאים עם פתיחתו לפני 35 שנה, ידע ימים רעים לפני כ-10 שנים, הוא הגיע ממש אל עברי פי פחת, הוא כמעט ונסגר, לשמחתנו נטלו אז כמה אנשים נמרצים יוזמה בראשותו של אריאל שרון, שהיה אז ראש ממשלה, נתן שרנסקי היה מאוד פעיל, שלמה להט, שהיה אז יושב ראש בית התפוצות, גם תפס יוזמה. הם עשו שני דברים, אחד, הם העבירו חוק, חוק בית התפוצות וקיומו של בית התפוצות מובטח היום מכוח חוק. החוק גם נתן לנו תקנה במשרד התרבות והבטיח לנו סיוע מסוים של המדינה בתקציב השוטף שלנו וגם בפיתוח. הדבר השני שקרה, זה שמזה שמונה שנים בית התפוצות נהנה מתמיכה קבועה ויציבה של משפחת נבזלין. יושבת הראש של בית התפוצות היא אירינה קוגן, בת למשפחה רוסית ציונית,שהייתה פעילה מאוד בעניינים יהודיים ברוסיה, הם עלו לארץ ב-2003 ומהר מאוד נהיו מעורבים מאוד בבית התפוצות. ללא שני הדברים האלה, אחד חוק ותקציב מהמדינה ושתיים, סיוע פילנתרופי, לא היינו מגיעים למקום שבו אנחנו נמצאים היום, שזה איזון תקציבי.

מה התקציב של המדינה?

התקציב השוטף הוא כ-28 מיליון שקל. בנפרד ממנו ובחיים אחרים יש לנו תקציב פיתוח.

ומה מהמדינה מתוך זה?

7 מיליון שקל לשוטף ו-64 מיליון שקל לפיתוח, מאטצ'ינג. לא כסף, אלא כסף שצריכים להעמיד כנגדו כסף.

תהליך הפיתוח, כאמור, נוגע בכל שלושת המכלולים. שוב, על בית הספר טליה תרחיב, לגבי המוזיאון, אתם עומדים לעשות סיור בתצוגת קבע מרשימה מאוד. היא מרשימה במיוחד לאור העובדה שבעצם לא נגעו בה מאז שנת 78' ועל כן היא מיושנת מאוד מבחינה פיזית, היא עייפה מבחינה פיזית, מיושנת מאוד מבחינה טכנולוגית, זה מאוד בולט לעין, ומבחינה נרטיבית, העובדה שהיא עדיין מחזיקה ועדיין מספקת לבאינו וגם לכם חוויה ממשית, אבל גם הנרטיב, הגם שסיפורו של העם היהודי לא השתנה ב-35 שנה האחרונות, הדרך שבה אנחנו נספר אותו היום היא קצת שונה מכפי שזה סופר בשנת 78', כהשתקפות של השיח שרווח בישראל של שנות ה-50 וה-60. הרוח החיה מאחורי הקמתו של בית התפוצות היה אבא קובנר, לדבר הזה יש הרבה משמעות לגבי הנרטיב ששורה היום על תצוגת הקבע.

אנחנו סוף סוף עושים מחדש את תצוגת הקבע. צוותים נרחבים של יועצים אקדמיים ואוצרים - - -

משנים את הנרטיב או רק את הטכנולוגיה הוויזואלית?

משנים כמובן את הטכנולוגיה, לא משנים את הנרטיב בכך שהמוזיאון החדש יהיה מוזיאון העם היהודי, כפי שהוא היום, קצת משנים את הסדר של הדברים. כפי שאתם תראו, אני לא יודע מתי, רובנו ביקרנו מתי שהוא בבית התפוצות, אני לא יודע מי ביקר פה לאחרונה, אתם תראו שהתצוגה הנוכחית מחולקת תמטית לשבעה שערים, שער המשפחה, שער האמונה והשער האחרון הוא שער השיבה, אז אנחנו נסדר את זה קצת אחרת. מבחינה רעיונית יהיו מספר שינויים. אם אתם רוצים שניכנס לזה, אם זה מעניין ניכנס לזה.

כן, בהחלט.

אחד, אנחנו נתאר את הנרטיב לפיו ההיסטוריה היהודית הגיעה אל השער האחרון שלה, אל השיבה, התפיסה הבן גוריוניסטית שאומרת אין ציונות זולת ציונות מגשימה, את מדינת ישראל הקמנו ועל כן זו רק שאלה של לסגור כמה קצוות, עד שכל העם היהודי יתקבץ כאן, אנחנו יודעים שזה לא קרה כך. תהא דעתנו אשר תהא, עובדתית סטטיסטית דמוגרפית זה לא קרה כך, יש לנו 14 מיליון יהודים ברחבי העולם, פחות ממחציתם בישראל, בחלק מהמקומות לא נראה בעתיד הנראה לעין שהקהילה תקום כפי שהיא ותעלה. אני בעיקר מתייחס לצפון אמריקה ששם, תלוי איך סופרים, יש בין 5 ל-6 מיליון יהודים. אז זה שינוי אחד, ואנחנו צריכים לספר את הסיפור כפי שהוא באמת התרחש.

הנושא השני הוא הנושא העדתי. בית התפוצות בסיבוב הנוכחי ייתן יותר דגש לאיזון. אנחנו מוגדרים כבית לקהילות ישראל, ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו - - - שוב, זה לא שאין ביטוי לכלל קהילות ישראל בבית התפוצות כיום, אבל בנושא הזה ישראל עברה כברת דרך ב-35 השנה האחרונות וגם בית התפוצות עבר כברת דרך והנושא הזה יקבל דגש מיוחד.

נושא נוסף הוא נושא מגדר. חייבים לומר שההיסטוריה, לא רק של העם היהודי, אלא ההיסטוריה בכלל, היא היסטוריה שנעשתה על ידי גברים רובה ככולה, ונכתבה על ידי גברים, עוד יותר, ולכן במובן הזה ליצור איזון זה - - -

לשנות את ההיסטוריה.

בדיוק, זה לשנות את ההיסטוריה. יחד עם זה, אפשר, אם מודעים לזה, לתת יתר תשומת לב ודגש על הדברים החשובים מאוד שכן נעשו על ידי נשים בכלל, ונשים יהודיות בפרט, ואנחנו בהחלט נשתדל לעשות את זה בסיבוב הנוכחי. זה בא לידי ביטוי בדברים קטנים, כמו למשל שתראו למעלה תמונת בר מצווה, אתם לא תראו תמונת בת מצווה, אז בסיבוב הנוכחי יהיה גם בת מצווה, וזה גם יעבור בזה שאנחנו בהחלט נעלה על נס את תרומתן של נשים, החל מדבורה ועבור בזוכות פרס נובל יהודיות. ולשמחתנו יש.
והנושא אולי הכי חשוב שבו אנחנו נשנה במעט את הדגש, כפי שאתם תראו כשתסיירו בתצוגת הקבע, תצוגת הקבע הנוכחית שמה דגש רב מאוד על העם היהודי כעם שנרדף ושרד. שוב, אני חושב שזו תוצאה של מי שעבד אז בבית התפוצות בזמנים ההם. אנחנו הפעם נשים יותר את הדגש על העובדה שברוב שנות ההיסטוריה העם היהודי שגשג והעם היהודי השיג והצליח והשפיע. אנחנו לא נתעלם, חלילה, מהעובדות ההיסטוריות הנוראות שתמיד היו כרוכות בהיסטוריה שלנו, אבל כמוסד שרוצה לנטוע ולטפח תחושת שייכות לעם היהודי, אנחנו חושבים שהדרך הנכונה לעשות את זה היא על ידי הפניית זרקור לדברים הנפלאים שהעם הזה עשה מקדמת דנא ועד היום.
אני לא אכנס עכשיו לכל מבנה הקומה, כי הזמן הקצר, אבל במוזיאון החדש הקומה הראשונה שאליה נכנסים תהיה דווקא הקומה של העידן המודרני, של ה-150-200 שנים האחרונות. קודם כל אתה תפגוש את זוכי פרס נובל, את הסופרים, את האמנים, את הקולנוענים, קומיקאים, מדענים וכדומה, ואחרי שאתה תבין היטב חלק ממה אתה, אז אתה תרד לקומת הביניים שמתחילה את הנרטיב ההיסטורי, איך הגענו לכאן.

שאלת, קיבלת תשובה אולי קצת יותר מקיפה משרצית, אבל בזה אנחנו עוסקים כל הזמן. זה הפרויקט.

יש מקום לקהילות היהודיות העכשוויות?

בוודאי.

של העשורים האחרונים.

כן, בוודאי. אז באמת בקומה הראשונה שייכנסו אליה, אז כמובן מכיוון שאנחנו עוסקים בפרזנט אז אתה תפגוש אנשים מהיום באמת, אתה תפגוש היום את עדה יונת ואת ג'רי סיינפלד, ואתה תפגוש גם את האחים אלכווייתי שהיו המוזיקאים המובילים בעירק לפני שהם עלו ארצה וכמעט ונשכחו עד שהציל אותם אחיינם דודו טסה מתהומות הנשייה. זה המקום שתפגוש את הדברים האלה, וגם בנרטיב ההיסטורי, בקומה השנייה, התמה שתעבור לאורך כל הקומה, זה שבתולדות העם היהודי תמיד היו שני מרכזים, בהתחלה היה מרכז אחד, אבל מרגע שגורשנו היה ארץ ישראל ובבל, ואחרי זה ספרד ואשכנז, האימפריה העות'מאנית ופולין ליטא, ובימינו שני המוקדים זה ישראל וארצות הברית, אבל הפיזור הוא פיזור ענק. בעצם העם היהודי, שלא בטובתו, המציא את הגלובליזציה. המציאו לנו את הגלובליזציה בלי לשאול אותנו. אז זה המקום שאתה תפגוש את הדברים האלה והמגוון יהיה גדול.
והשאלה, אני חושב שאני יודע למה אתה חותר, משום שבאמת בתוך משבר הזהות הגדול שקיים בקרב העם היהודי, גם בישראל, חלק מהמשבר בישראל זה שישראלים לא מודעים לעובדה שהם חלק ממכלול כל כך רחב ובהחלט שמנו לעצמנו למטרה - - -

זה לא רק המשבר, זה גם השונות. אתה, כשאתה יהודי בישראל, זה בעצם הישראליות שבך, כשאתה יהודי בארצות הברית או במקומות אחרים זה יותר היהודי שבך, וזה יוצר את הקונפליקטים האלה שאנחנו פה בעיקר אורתודוקסים וצפון אמריקה זה בעיקר רפורמים ו - - -

אתה צודק לחלוטין ולכן למשל משבר נשות הכותל, שהוא ממש קיומי בעיני יהדות ארצות הברית, פה לרוב האוכלוסייה הוא עובר מעל לראש, אנשים לא מודעים לזה שיש רעידת אדמה ביחסי ישראל ויהדות ארצות הברית.

זה הגיור, זה הנישואים, שמביאים עד לפרט ולנושא האישי, המשפחתי, את ה - - -

יהודי אמריקאי, הגם שגם הזרם הרפורמי בארצות הברית, רובו עדיין לא מכיר ביהדות על פי הצהרה, עדיין אתה צריך שאמא שלך תהיה יהודייה, זאת אומרת אפילו רוב הרפורמים - - - אבל בפועל, במציאות אתה מתייצב ואומר 'אני יהודי' ומי בכלל שואל אותך ודורש ממך תעודות והוכחות? רק אתמול שמעתי שהליגה נגד השמצה, פעם ראשונה בתולדותיה הוציאה הודעה שלא נגעה בכלל לאנטישמיות, היא הוציאה הודעת תמיכה ברב אמריקאי בשם הרב אבי וייס, שהוא דווקא רב אורתודוקסי, שהרבנות כאן לא מכירה בגיורים שלו. הליגה נגד השמצה, תחשבו לאן הגענו, מוציאה הודעה נגד הרבנות בישראל. מתחילה להיפער תהום ואנשים פה לא מודעים אליה וזאת אחת המשימות שלנו. אנשים צריכים להבין חלק ממה אנחנו.

כי המאבק הוא בעיקר דתי ורוב הציבור הישראלי הוא לא דתי, אז הוא לא מבין את עומק העניין.

נכון, אתה צודק, כי באמת הזהות הישראלית שלנו באיזה שהוא מקום מטשטשת את העובדה שהזהות היהודית שלנו במשבר, ובאמת הזהות היהודית שלנו במשבר, גם כאן וגם בארצות הברית.

לכן שאלתי על העכשוויות, עד כמה אתם באמת מציגים פה את הקהילות היהודיות כמו שהן היום, זה לוס אנג'לס, זה ניו יורק, זה מיאמי.

כל האגף החדש שייבנה זה אגף בתי הכנסת, שהוא בעצם עובר קהילה קהילה, בית כנסת בית כנסת, רעיון רעיון וזרם זרם ונותן לדברים האלה הד מאוד מאוד רציני במוזיאון החדש, דרך עולם הרוח ודרך עולם התרבות ה - - -

כן, ולא רק, גם דרך אישים ודרך המגוון הרחב של פעילות שבה יהודים מעורבים באמת בכל הקהילות. זו בהחלט אחת מהמשימות שלנו.

אז את המוזיאון אנחנו עושים מחדש. זאת משימה טיטאנית. אני פה שנה, אני לא ידעתי כמה הדבר הזה מורכב וכמה הוא יקר. לעשות מוזיאון זה חתיכת פרויקט, עובדים עליו כבר שלוש שנים והוא ייפתח בשני שלבים. השלב הראשון בעוד שנה וחצי, ביולי 2015, והשלב השני והגדול באמצע 2017.

על בית הספר אני אדלג. מבחינת מאגרי המידע, באמת הדבר הראשון שאנחנו עושים כבר השנה, ב-2014, זה סוף סוף מחברים את מאגרי המידע לאינטרנט. קודם כל זה היה צריך להיעשות מזמן. לתפיסתנו מדובר במאגר ששייך לעם היהודי, חובתנו להנגיש אותו לכל אדם בכל מקום. אנחנו כמובן לא נגבה כסף על השירות הזה. להיפך, אנחנו הולכים להוציא כסף כדי סוף סוף לעשות את מה שהוא שליחותנו. שליחותנו זה להנגיש מידע. זה פרויקט לא פשוט, יש לו היבטים של יוזר אינטר פייס והיבטים משפטיים, זכויות יוצרים, מישהו נתן לך צילום לפני 30 שנה, לך תדע אם אתה רשאי עכשיו להעלות אותו לאינטרנט. יש היבטים של צנעת הפרט, מישהו נתן לך עץ משפחה, הוא התכוון שעל העולם - - -? לא יודע, צריך להתייחס לדברים האלה. אבל זה פרויקט שאפשר לעשות אותו, אנחנו לא הגורם הראשון בעולם שלוקח מאגר מידע ומחבר אותו לאינטרנט. יש סוגיות של הבטחת מידע, שהרי אנחנו יודעים שאנשים, או מתוך שעמום או מתוך אנטישמיות, רק מחכים שבית התפוצות יהיה פתוח לאינטרנט כדי להתחיל לחבל, ועל כן אנחנו נצטרך להיות מאוד זהירים בדברים האלה. אבל זה דבר שהוא בהחלט אפשרי, אנחנו ניישם אותו.
עד סוף 14' נהיה עם מאגרים מחוברים לאינטרנט כשבכוונתנו משנת 15' להשתמש בזה כתשתית ליצירת אתר זהות יהודית, שלא יהיה מוזיאון און ליין. בלי שום קשר למוזיאון ועל בסיס מאגרי המידע אנחנו רוצים ליצור אתר זהות יהודית נרחב ועשיר שיספק מגוון נקודות כניסה. אחד מחפש מתכון, השנייה מחפשת ניגון, השלישי מחפש תיאולוגיה, אנחנו רוצים לתת לאנשים את כל הרבדים האלה. זה לא פרויקט של יום אחד, זה לא פרויקט של שנה אחת.

רק שלא תהיו כמו העורך דין הזקן והצעיר, צריך להשאיר שיהיה לדורות הבאים מה לעשות ולחדש.

תראה, לשמחתנו האינטרנט הוא מדיום שהוא מאוד סלחני כלפי בנייה הדרגתית. זה בסדר, אתה לא צריך לעשות הכול בבת אחת.

כן, בעיקר שאתה גם יכול לתקן כל הזמן.

בדיוק, וזה כוכב הצפון שלנו. אנחנו רוצים להיות הכתובת הטבעית באינטרנט.

כמה מילים על החוק .האמת שלא ראיתי אותו, אבל מה הוא מגדיר שמה?

הוא מגדיר אותנו כבית לקהילות ישראל בישראל ובעולם.

ובעולם, זה חוק שרשום על שמה של ענבל גבריאלי.

וואלה?

וואלה.

והוא גם קובע את המבנה הארגוני?

הוא חוק באורך של שני משפטים. ממש חוק קצרצר, שרק אומר שמדינת ישראל אחראית על הדבר הזה. נגזרת ממנו תקנה. החוק כמובן גם לא אומר מה הסכום שמדינת ישראל - - -

זה חוקים משתדלים לא ל - - -

חוץ מחוק הקולנוע.

לא, גם שם לא. חוק הקולנוע מגדיר אחוז מסוים והתיקון אמר 'אנחנו משעים את זה, קחו כסף'.

התקנה שלנו בעיקר חוסכת מאיתנו את הצורך לריב באותו כפר עם עוד 74 גופים אחרים.

כן, יש תקנת חוק בית התפוצות. משרד התרבות. זאת אומרת אתם לא במסכת אחת עם המוזיאונים האחרים.

טכנית אנחנו כפופים למוזיאון. יש חוק מוזיאונים ואנחנו לא בדיוק עונים על כל הקריטריונים.

המבנה הארגוני והניהול הוא עמותה?

אנחנו חברה לתועלת הציבור. אותו דבר.

זה אותו דבר בדיוק.

הבעלים של בית התפוצות הם מדינת ישראל, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית ואוניברסיטת תל אביב, ששולחים גם דירקטורים ל - - -

בחלקים זהים?

כן. מבין הגופים הללו, היחיד שתומך בנו כלכלית זה מדינת ישראל, השאר לא נותנים לנו שום דבר. גם אוניברסיטת תל אביב. הבניין הוא שלנו, הוא לא שלהם. אני לא כועס על אף אחד, הם נותנים לנו דירקטורים מצוינים, אבל כסף אף אחד לא נותן לנו.

ברור. שאלה מתחום אחר, כשאתם מנתחים את המבקרים במוזיאון, כמה זה בני נוער מתחת ל-18? כלומר במסגרת מערכת החינוך? כמה אחרים? כמה זה אנשי חוץ? זאת אומרת קבוצות, בטח יהודיות בעיקר, כמה זה מקומי וכמה זה באמת לא יהודים, האם זה מתפתח?

קודם כל אני אומר שבשפל שלו בית התפוצות הגיע לכמות זעומה של 57,000 מבקרים, זה היה בשנת 2005-6 ומאז אנחנו בטיפוס הדרגתי וב-2012, את הנתונים של 2013 אין לנו סופית, אבל ב-2012 היו 200,000 מבקרים. זאת אומרת אנחנו במספרים מאוד יפים. הקטגוריה האחת הכי גדולה זה תלמידי בית ספר, מגיעים לכאן מעל 30,000 תלמידי בית ספר בשנה, ומיד על זה אנחנו דווקא נדבר, כי שם אנחנו צריכים קצת עזרה .

הבעיה זה לבתי ספר מרוחקים מתל אביב.

גם, נכון. חוץ מזה אולי מוריה, שהיא מנהלת השיווק, תיתן את הפירוט של הכמויות, אני רק אומר שני דברים. אחד, בית התפוצות הוא כיום כמעט לא כתובת ללא יהודים. אני מדבר על היום. אנחנו בהחלט בתהליך ההתחדשות חושבים שהוא יכול להיות מקום ללא יהודים, בתור מוזיאון העם היהודי היחיד בעולם. יש מוזיאונים ליהודים בכל מקום, אין המוזיאון של העם היהודי. אדם הגיע לארץ, כדי ללמוד, זה המקום שאתה לומד. הייתי בנורבגיה, לא נכנסתי למוזיאון של הוויקינגים? נכנסתי. אז אתה מגיע לישראל, זה המוזיאון של היהודים. אז אנחנו בהחלט מכוונים לקהל הזה. אני גם מניסיוני בכל מיני גלגולים קודמים שלי בקריירה, אני לא תולה יותר מדי תקוות בדבר הזה. זאת אומרת אם היו לי נגיד 1,000 שקל על כל אחד שבא אליי אי פעם עם יוזמה של להביא את גדודי האוונגליסטים, בדרך כלל זה לא בדיוק עובד ככה. אז אני לא בונה על זה יותר מדי. אבל בהחלט נדאג שהם יוכלו להגיע לכאן ושגם יהיו להם אמצעים, מרגע שהם מגיעים לכאן כדי ליהנות ממה שיש לנו להציג.
הדבר השני שרציתי לומר זה שבעבר בית התפוצות היה עצירת חובה, הוא היה מאסט סטופ.

למי?

למשרד החינוך.

כולם. מבחינה קונספטואלית, כל יהודי שהגיע לארץ היה חייב לעצור בבית התפוצות. לא חייב חוקית. וכל ישראלי הגיע לכאן. עם השנים אנחנו איבדנו את המעמד הזה. אם את רוצה, למה הדבר דומה? 'יש ושם' זה מאסט סטופ, אין דבר כזה לא להיות ב'יד ושם'. בגלגולנו הנוכחי - - -

דרך אגב, ב'יד ושם' יש גם ביקורים של זרים בכמויות?

כן.

הם יושבים על רובריקה של משרד החוץ, שמביא לשם - - -

ליגה אחרת. בואו נזכור שגם ב'יד ושם' הכניסה חינם. זה גם חלק מהסיפור.

וכמה זה עולה פה?

תלוי. המחיר הרשמי הוא 42 שקל, אבל כמעט אף אחד לא משלם את המחיר המלא. גמלאים נכנסים בחצי חינם, חיילים במדים נכנסים בחינם, קבוצות מקבלות הנחה, לתלמידים יש מחיר מיוחד שנקבע עם משרד החינוך, שהוא מוגדר כמחיר עלות. על תלמידים אנחנו לא מרוויחים עלות.

אז הקבוצה הגדולה ביותר זה תלמידים, אבל את שאר הפירוט, את רוצה? ממש בקצרה.

כן, ממש בקצרה. תיירות אנחנו באזור ה-30,000 של תיירים. זו לא כמות גדולה מדי, אבל זאת הכמות שמגיעה אלינו. תלמידים, אנחנו באזור ה-33,000. אם אנחנו מסתכלים על קבוצות, קבוצות אצלנו מתחלקות לגמלאים, לעולים, לקבוצות ישראלים, לקבוצות מבוגרים שהם לאו דווקא גמלאים, יש לנו המון סדרות כאן, שטליה עוד מעט אולי תפרט עליהן, שאנחנו בעצם מייעדים תכניות מאוד איכותיות לקהל שמחפש וצורך תרבות איכותית ותמיד, לא משנה מה אנחנו עושים, זה בשילוב עם סיור ותצוגת הקבע כמובן והתערוכות המתחלפות הקיימות. בנוסף על כל זה יש לנו גם כנסים וימי עיון, שבהם אנחנו מביאים גורמים מבחוץ שמנהלים את הכנסים שלהם כאן, תוך כדי שילוב בתכנים שלנו ובמוצרים שלנו. וזה מסתכם לבין 180,000 ל-200,000 איש שמגיעים לפה בשנה. גם חיילים מגיעים אלינו.

שתי האוכלוסיות, וזה באמת הדבר האחרון שאני אומר לפני שאני אעביר את זה לטליה. שתי האוכלוסיות שלא מגיעות אלינו מספיק זה חיילים, הכמות היא ממש זעומה. בשנת 2013 הגיעו לכאן 3,500 חיילים. זה בדיחה. ותלמידים, האמת שאנחנו עושים עבודה. אין קסם עם העניין של התלמידים. אז יש לנו את הגושפנקה של משרד החינוך ואנחנו עושים עבודת טלמרקטינג מדי שנה, כל פעם להגיע ל-4,000 סדרות חינוך, לדבר איתם מחדש, בסוף זה מניב 33,000 תלמידים, כולל גידול מאוד יפה השנה. זה לא מספיק. אני חושב שהגיעה העת שבמשרד החינוך וגם בוועדת החינוך יבינו שבית התפוצות הוא מוסד ייחודי שסוגר פער כואב בזהות יהודית בחברה הישראלית. אני יודע כמה הוא כואב, כי אני יכול להעיד על ילדיי שהם תוצר של פאר החינוך הישראלי, למדו בתיכון מצוין, הם מלח הארץ, שניהם קרביים, אחד במילואים, אחד עדיין בצבא, זאת אומרת הילדים הכי טובים בעולם, זה גם כישלון שלי, אבל זה בוודאי כישלון של מערכת החינוך שהם לא יודעים לענות על שאלות מאוד מאוד בסיסיות בזהות יהודית. למשל הם לא יודעים, אם תשאל אותם, היום, מאז שאני עובד כאן אני מתחיל קצת להשלים פערים, כי אני אומר עוד פעם, אני קצת מתבייש להעלות את הדוגמה שלי, אבל אני חייב לעשות את זה כי היא בעיניי מייצגת, הם לא יודעים מה תכלית קיומו של העם היהודי. אני כבר לא מדבר על הבנים שלי, עכשיו אני קצת יותר רחב, הם לא יודעים מה הם ערכים יהודיים, הם לא יודעים מה סוד הישרדותו של העם היהודי, הם לא יודעים מה סוד שגשוגו של העם היהודי, הם לא יודעים מה מקומה של ישראל בזהות היהודית, הם לא יודעים מה מקומה של השפה העברית בזהות היהודית. שאלות יסוד שיש עליהן תשובות.

תאמר לי, המשרד החדש שקם בממשלה הזאת, המשרד, איך זה נקרא? לזהות יהודית?

לא, המִנהלת.

אבי רונסקי, הרב, יש איזה מגע? יש נגיעה?

יש ריבוי משרדים שלכאורה אנחנו בדיוק המענה לכל תפילותיהם. נפגשנו עם כולם ואו שהם עדיין מחפשים את התקציבים של עצמם, או שהם רודפים אחרי הזנב של עצמם - - -

לא, הם פשוט צינורות להעברת כסף לכל מיני מוסדות וגומרים שאני לא בטוח שאנחנו מבסוטים מזה.

המנהלת זה לא גוף של משרד החינוך.

לא משרד החינוך, זה המשרד של בנט.

למשרד החינוך יש את המנהל שלו שמתעסק בזהות יהודית.

עם כולם אנחנו נפגשים ובינתיים לא קרה כלום, לא תקציב. מעבר לזה לא קרה שום דבר.

אנחנו יושבים תחת תקנה של משרד התרבות ומשרד התפוצות הוא משרד שאמור להיות גם אחראי עלינו, בתקופה של יולי אדלשטיין נהיו יחסים מאוד מאוד קרובים. עכשיו זה קצת מפוצל, כי בנט - - -

גם בוז'י כשהיה שר, בנוסף לתפקידיו - - -

לא, אבל עם בוז'י היו לנו כל מיני התעסקויות דרך משרד התיירות. עכשיו בנט הוא שר על כמה וכמה משרדים, לכן קשה לו לתת לנו תשומת לב שאנחנו רוצים, עם המנכ"ל שלו זה מתחיל להתהוות.

אז באמת משרד החינוך יכול לעשות יותר כדי להביא לכך שכל תלמיד ישראל לפחות פעם אחת יגיע לבית התפוצות, זה לא קורה היום.

טליה, המצגת?

בית הספר הבינלאומי ללימודי העם היהודי נוסד ב-2006, בעידודה של קרן נדב, הקרן המשפחתית של משפחת נבזלין שאירינה היא יושבת הראש של בית התפוצות. הוא נוסד באמת במטרה גם כדי להציל את המוסד הזה, אבל גם כדי להיות מרכז רעיוני שמפיץ את העמיות היהודית גם בארץ וגם בעולם.

המצגת הזאת - - -

באינטרנט, אני יכולה לשלוח.

מחנך לשייכות מושכלת ופעילה של העם היהודי ומהווה בית לקהילות לומדות. מטרות בית הספר, להעמיק את תודעת העם היהודי בישראל ובעולם, ליצור מעורבות ומחויבות לעם היהודי ולהעלות את החינוך לעמיות יהודית על סדר היום. בית הספר, וזה בעצם התפקיד המרכזי שלו, לצד זה שהוא מפתח גופי ידע בנושא עמים, בעיקר מפתח גם יישומים שמסייעים למחנכים בשטח להוביל ולהטמיע את הרעיון עצמו בתוך המסגרות שבהם הם פועלים.

השותפים הטבעיים הם קודם כל משרדי הממשלה, המשרד לאזרחים ותיקים, משרד החינוך, צה"ל, בתי הספר לחינוך ואוניברסיטאות, מוסדות להכשרות מורים, קרנות ציבוריות וקהילתיות וגופים רבים העוסקים בחינוך יהודי בארץ ובתפוצות.

תעצרו אותי איפה שאתם רוצים הרחבה.

כשאנחנו מדברים על עמיות יהודית, זה מושג שרץ היום בקרב הרבה מאוד ארגונים יהודיים בעולם, פחות מוצאים אותו בארגונים מקומיים בארץ, אבל אנחנו כבר עם איזה תהליך של המשגות והגדרות. כשאנחנו מדברים על עמיות יהודית, זה מונח שמתאר באופן אינטואיטיבי ומושכל תחושות שייכות לעם היהודי, בהיסטוריה משותפת, תרבות משותפת, אורח חיים ייחודי, עולם ערכים מובחן, קשר בין אנשים ויותר מכול, חיפוש אחר עתיד משותף.

אני רגע רוצה לעצור על האינטואיטיבי ומושכל. זה בעצם אומר, כשבאופן טבעי אני שואלת את השאלה את אנשים, מה מחבר אתכם לעם היהודי, אנחנו נקבל את אותן תשובות לו היינו עושים את זה בתהליך מחקרי מעמיק. זאת אומרת מה שאנשים עונים באופן הכי הכי פשוט וטבעי, אלה אותם דברים שאנחנו מקבלים ממחקרי עומק שנעשו במשך שנים ולכן אנחנו מבינים שהתשובות האלה, מה שאנחנו קוראים נכסי העם היהודי, איתם אנחנו יכולים לעבוד ולעשות תהליכי הטמעה והעמקה.

במקרה לא שמתם שם את השפה העברית?

בדיוק שמנו שם את השפה העברית ובוא ניכנס למה הם ששת הנכסים של העם היהודי באשר הוא, לדורותיו, בעולם כפי שהוא היום ובעיקר עם המבט שלנו אל העתיד, עם מה אנחנו צריכים להמשיך לעבוד ולייצר תחושות של שייכות. אז הדבר הראשון זה הזיכרון ההיסטורי, כמה מתוך ההיסטוריה היהודית הופכת להיות חלק מתוך מערך חיים שלי היום וגם בעתיד. כמה סיפור יציאת מצרים הוא סיפור גם של האינדיבידואל, כמה השואה הוא גם סיפור שלנו, סיפור מכונן, וגם אחת מהשאלות שאנחנו שואלים גם מה מתוך זה כבר לא רלוונטי. זה השיח של הזיכרון ההיסטורי.

אורח חיים בכלל יהודי או פרקסיס דתי. מהדלקת נרות שבת, חילוני או דתי, ישיבה בסוכה לחילוני או דתי, וכן אימוץ מכלול חיים של תורה ומצוות, כל הרצף הזה שבו הוא נמצא.

רק הצעה קטנה, תחליפו את זה למילים עבריות.

פרקסיס זה יישום בפועל.

עברית כשפה יהודית, גם אם אנחנו מדברים עברית כישראלים, עברית יחסית טובה וגם אם יש לנו משהו מתוך השפה העברית שהיא חלק מעולם הרוח, עולם התרבות, על כל הרצף הזה, עברית כאחד הנכסים המשמעותיים של העם היהודי.

למה עברית נקראת עברית ולא יהודית?

זה מתוך התנ"ך, בראשית פרק כ"ד, קראו לאברהם העברי.

אברהם הגיע מעבר הנהר.

זה אחד הפירושים. יש גם פירוש אחר שאנחנו מנסים לתת לזה משמעות, גם על המעבר, מה יש בעברית שהוא מעבר - - -

זה מזכיר לי שהרבה גויים אומרים 'אתה מדבר יהודית?'

נכון. גם, זו הייתה בחירה מאוד מושכלת, לא לקרוא לשפה שלנו, לא יהודית וגם לא ישראלית, אנחנו גם בני ישראל ועם ישראל ומדינת ישראל ואנחנו גם יהודים ועדיין הבחירה בשפה העברית, יש לה הרבה מאוד משמעות.

אתה מתעסק פה עם רבה, טליה היא רבה רפורמית.

זיקה רבת פנים לישראל. מצד אחד כרגע הנקודה שכואבת בבטן להרבה מאוד יהודים שלא נמצאים פיזית גיאוגרפית בתוך ישראל, מצד שני נקודת חיבור או איזה שהיא נקודת ארכימדס ליהודים שגם לא נמצאים כאן וכן נמצאים בישראל וכל השיח סביב ישראל הוא אחת בעצם מהנקודות החזקות היום שעדיין מייצרות שיח מאוד משמעותי על הזהות היהודית בארץ ובעולם.

בעניין הזה כמה דוגמאות שמעמידות לבחינה. למשל אדם שמעולם לא דרך בישראל, אבל שלוש פעמים ביום בתפילתו פונה לירושלים, בתור דוגמה אחת. צבר שנולד בארץ, זו דוגמה אחרת. יהודי שיושב באוסטרליה ותורם מדי שנה כמות מסוימת מנכסיו, זו דוגמה אחרת לזיקה. אדם שכותב מאמרי ביקורת קשים נגד ישראל עושה זאת כנראה מתוך כאב שבא מתוך עולם של אהבה וחיבור מאוד גדול ומה שהוא רואה כאן לוחץ לו על איזה שהוא מקום. כל הדברים האלה והרבה מאוד הם השיח שלנו על הזיקה רבת הפנים לישראל.
הדבר הבא, שכמובן המוזיאון הזה מתפאר בו ויש לו הרבה מאוד מה להראות, זה עולם היצירה ועולם התרבות היהודית. עולם ערכים יהודי, עולם ערכים מובחן. אין אנו כמובן באים לטעון שלעמים אחרים ולדתות ולאומים אין את עולם הערכים שלהם, אבל אנחנו, בתוך השפה שלנו, התרבותית, העברית, הרוחנית וכו' וכו' יכולים לדבר על עולם ערכים יהודי שלנו.

אלה הם ששת הנכסים של העם היהודי שהם בעצם החומרים שאיתם אנחנו יוצאים למרחבי העשייה שלנו. בית הספר נע בין שלושה מרחבי עשייה. המרחב הראשון זה כל המרחב של פיתוח התכניות. זו בעצם המחלקה הגדולה שלנו, בית הספר פועל בשלוש - - -

תכניות לעצמכם?

לא, אלה התכניות לקהל הרחב. תיכף אני אתן הדגמה.

לא, אלה תכניות שמיושמות פה.

שמיושמות על ידינו.

או שאתם גם עושים תכניות לבתי ספר?

גם וגם. מיד אני אתן דוגמאות לדבר הזה. פה, גם תכניות שמפותחות, למשל לצה"ל, תכניות שמפותחות למוזיאונים יהודיים אחרים בעולם, דברים מהסוג הזה, גם כל הקהל הבינלאומי שיש לו צרכים ייחודיים משלו ותכניות שמתאימות לקהל הזה, במחלקת פיתוח התכניות.

המחלקה השנייה היא מחלקת קהל וקהילה. זו בעצם המובן הקלאסי של חינוך ציבורי מוזיאוני. או המשפחה או יחיד שבא למוזיאון בשביל איזה שהיא חוויה תרבותית והדברים שהוא מקבל כאן, ויחד עם זאת כל עולם הסדרות ועולם השכלת המבוגרים שבית התפוצות בשנים האחרונות ממלא אולמות בעיצוב סדרות שנעות על הרצף הזה של עולם יהודי, תנ"ך, קולנוע, אידיש, לדינו, מבט אל קהילות ועוד ועוד.

והמחלקה האחרונה, מחלקת המנהיגות החינוכית. זו מחלקה שמפתחת ועובדת הרבה מאוד עם המנהיגות שבשטח, מחנכים, מנהלי בתי ספר, מורים, מנהיגים של פדרציות, מנהלי ארגונים יהודיים, מחלקה שמתעסקת בעצם עם פיתוח מקצועי של אנשים שעובדים בתוך העולם היהודי.

בכל אחת מהמחלקות האלה יש את היישומים של השטח ופה יש מדגם. אנחנו יכולים לדבר שעות רק על הדברים שקורים כאן, אבל הדבר הראשון שאנחנו מתעסקים איתו זה תכניות למערכת החינוך. כפי שנאמר, בשנה האחרונה כ-33,000 תלמידים מגן חובה ועד כיתה י"ב מגיעים לכאן לתכניות שונות, לשלוש-ארבע שעות של חוויה במוזיאון. התכנית הפופולארית היא תכנית שורשים במובן הקלאסי, שאדם או תלמיד שמתבקש לחקור את המשפחה שלו ואת העבר שלו ואת הקהילה יכול לבוא לכאן ולקבל הרבה מאוד אינפורמציה, גם אישית אבל גם בעצם יש את האפשרות לראות את הסיפור שלך כחלק מסיפורו הכולל של העם היהודי. תכניות רבות - - -

הקהילות האתיופיות כבר מיוצגות פה?

הקהילות האתיופיות יוצגו כאן, הן יוצגו כאן בעבר, מיוצגות כאן בהווה ובעיקר אנחנו עם מבט אל העתיד, בשנה הבאה, 30 שנה למבצע משה, תהיה כאן תערוכה מאוד מאוד גדולה.

לא, אני שואל, באה כיתה שיש בה שני ילדים אתיופים, הם שואלים 'רגע, איפה השורשים שלי?'

בוודאי, ואנחנו עובדים על תערוכה לשנה הבאה. כשאני אומר תערוכה, יש כל הזמן אינטראקציה בין כל מחלקות הבית. כשעובדים בתערוכה שתעסוק ב-30 שנה למבצע משה, בית הספר כבר עובד על התכנית שתשלב את זה בתוך המערכים, מערכי השיעור וההוראה. אני אתעכב לדקה על התערוכה, כי אנחנו החלטנו לעשות תערוכה שתיאצר ב-א', האוצרוּת שלה וההפקה שלה תהיה בידי אתיופים. זו תהיה רטרוספקטיבה, לדעתי היא תהיה גם די כואבת, שתחזור למשפחות שהגיעו לכאן לפני 30 שנה למבצע משה וקורותיהם מאז ועד היום. מכיוון שאנחנו לא נעשה את זה מזווית הראייה שלנו אלא היא תהיה תערוכה פנימית לחלוטין, אני מעריך שאנחנו נקבל תמונה לאו דווקא ורודה.

הם יציגו את הסבל. זאת אומרת הם לא יביאו את הדוגמאות המוצלחות, אלא יותר את הסבל והאפליה.

אני מקווה שיהיו גם כאלה.

לבית התפוצות יש לו גם נציגות בוועדה הציבורית של תיעוד מורשת יהדות אתיופיה שקמה לפני כמה חודשים ובעצם עוסקת בשטח במציאת הסיפורים והנגשתם לציבור כולו.

הרבה מאוד תכניות, יש לנו כאן תכניות להנחלת השפה העברית, כפי שתראו אחר כך בגלריית השפה העברית, תכניות שמתעסקות בזיכרון הלאומי שלנו. הרבה מאוד מהתלמידים מגיעים לכאן סביב הימים הלאומיים, תכניות שעוסקות בעולם שהיה לפני השואה, תכניות שעוסקות בקהילות מיוחדות. אנחנו תמיד גם מייצרים עולם תוכן ואיזה שהוא ממשק לנושא שנתי של משרד החינוך, השנה זה 'האחר הוא אני', יש לנו למשל תכנית שמדברת על מרחב משותף, איך יהודים בעבר חיו מול האיסלם, מול הנצרות ובעצם יצרו מרחבי מחיה משותפים ואיך אנחנו עומדים בעניין הזה גם כאן במדינת ישראל. כל שנה אנחנו בתהליך של ייצור תכניות מחדש בהתאם לצרכים ולדברים שעולים מהשטח. זאת הגלריה לשפה העברית.

הם יראו אותה.

אחד הלקוחות החשובים מאוד שלנו, לא בדיוק כמו שנאמר כאן, חיילים מגיעים, אבל כן כמה אלפים מדי שנה. בעבר הייתה פה יחידה צבאית שישבה כאן. צה"ל כמובן עבר הפרטה וגם הדבר הזה הוצא והועבר למפעילים פרטיים, אז אנחנו קצת סובלים מהמהלך הזה, אבל כן ביחסים מאוד מאוד טובים עם קצין חינוך ראשי ועם הצוות שלו.

יש לכם מורות חיילות?

רוב מי שמגיע לכאן זה מי שנמצא בהשלמה חילית.

לא, בצוות.

יש לנו בנות שירות.

אבל היו כאן מורות חיילות כשהייתה יחידה עצמאית.

מאחר שהעלית את הנושא הזה, הם הולכים עכשיו במשרד הביטחון לבטל את כל התקנים של מורות חיילות.

לא את הכול, אבל מצמצמים את זה מאוד. ברגע שמרחיבים את מגוון המקצועות לבנות, אז צריך בנות לדברים איכותיים.

אנחנו בהחלט פוגשים את אותם חיילים בגדודים וגם קציני וגם קציני מב"ל (מכללה לביטחון לאומי) וקציני פו"ם וכו' וכו'. כמעט על כל ההיררכיה הצבאית.

קהל מאוד גדול של יהדות התפוצות שמגיע לכאן, או כיחידים, או כמשפחות, או כקבוצות, מקיימים כאן כנסים בינלאומיים ואנחנו במערכת יחסים טובה עם הרבה מאוד גופים, עם מסע, עם תגלית ועוד ועוד, לעניין הזה.

אחת מתכניות הדגל של בית התפוצות נקראת סיפור משפחתי, השנה זו השנה ה-19 שלה. זו תכנית שרצה בכ-80 מוסדות ברחבי העולם, כולל בתי ספר, פדרציות ועוד ועוד, מתורגמת לחמש ושש שפות כבר, מרוסיה, אוסטרליה, דרום אמריקה, ארצות הברית ועוד, תכנית שמאפשרת לכל תלמיד בעולם לחקור את הסיפור המשפחתי שלו ולהעלות עץ משפחה וגם לתרגם את התהליך לאיזה שהוא מוצג מוזיאוני. המוצגים הטובים מגיעים אלינו לבית התפוצות לתערוכה שנתית שמתוכה אנחנו בוחרים 20 תלמידים. זה למשל דבר מאוד מדהים, תלמיד שעיצב חי, כל חלונית כזאת שנפתחת מספרת את סיפור הדוד או הדודה שנדדו בעולם, אם תשים לב, יש שם גם את השפות השונות, בעצם לאן המשפחה הזאת התפזרה בעולם.

באודיו, כשפותחים את קפיץ העץ הזה אז מופעל בפנים איזה רמקול קטן שמספר סיפור.

אז כמו שאתם רואים, יש פה ספרדית ויש פה ערבית ועברית וכו' וכו'. זה למשל סיפור של תלמיד אחד שבחר להציג את הסיפור בצורה האמנותית הזאת.

סן דיאגו. הרבה מאוד עבודות יפהפיות שנעשו בשיתוף הורים וקהילות שלמות שהתגייסו. ישנו מפגש בינלאומי שמתקיים כאן אחת לשנה ל-20 הזוכים שמקבלים גם כרטיס טיסה חינם לארץ להשתתף בתחרות הבינלאומית, יש לנו מימון של משפחת גרוס מדרום אמריקה לתכנית הזאת. זאת תכנית שצוברת תאוצה, בכל יום עוד ועוד בתי ספר בעולם מצטרפים אליה. זה המפגש הבינלאומי, טקס הענקת פרסים.
תכנית נוספת שנעשית בשיתוף עם המשרד לאזרחים ותיקים במשרד החינוך, בקשר הרב דורי. היום אנחנו התבשרנו שהגענו ל-244 בתי ספר בארץ שמפעילים את התכנית. יש לנו סרטון קצרצר של שתי דקות. אני לא יודעת כמה אנחנו נספיק.

הדבר הנוסף והאחרון שהוא מאוד מעניין, אנחנו משתמשים בכלי הזה של אמנות שיתופית כדי להביא לכאן קהל, בעיקר בחגים ובאירועי שיא. בקיץ משתתפים כאן כ-8,000 איש באיזה שהוא מיזם של אמנות יהודית שעובר ומתרגם את העמיות לכלים אמנותיים.

במילים אחרות בקיץ האחרון, במשך שלושה שבועות נכנסו לכאן כמות של 800 איש ביום וציירו על הקירות את העתיד היהודי, בהנחייתו של אמן יהודי מטורלל שהצליח איכשהו לנצח על התזמורת הזאת ולהוציא דברים מקסימים.

במקביל מה שקורה, שהתבניות האלה קיימות, לא התמונה הזאת מספרת, אבל בערוץ המדיה שלנו, במדיה הדיגיטלית, אנחנו מאפשרים גם לציבור יהודי שלא נמצא כאן ורוצה לקחת חלק במיזמים של בית הספר, במיזמים של המוזיאון, להנגיש את התכניות שלנו און ליין, או ברגע שקורה כאן איזה שהוא משהו אנחנו גם מציעים איזה שהוא ערוץ כניסה ליהודים בכל העולם שרוצים להיות חלק מהעשייה של בית התפוצות.

בכל אחד אנחנו מעצימים ולוקחים דברים מתוך הארכיון ומציעים אותם לקהל הרחב. יש פה כמה תמונות פשוט מרגשות מחגיגות ט"ו בשבט בכל העולם. לומדים בשדה.

אנחנו עושים שת"פ עם הכנסת בט"ו בשבט, על הקיר של עצי משפחה. מוריה, רוצה לספר על זה בשתי מילים.

אני אספר על זה. זה פרויקט כללי שמתרחש בבית התפוצות ואנחנו מנגישים אותו גם בכנסת. בכנסת אנחנו נוציא לשם מאגרי מידע שלנו שחברי הכנסת יוכלו לבוא לראות את השורשים, שמות המשפחה, המשמעות, אולי אפילו לחפש את אילן היוחסין, אם זה יתאפשר שם, ובבית התפוצות במשך שלושה ימים הציבור הרחב יהיה מוזמן חינם אין כסף לבוא ולנטוע, בעצם ט"ו בשבט, את עצי המשפחה שלהם, את אילנות היוחסין. אנחנו נעמיד מדריכים שיסבירו איך לעשות את זה וביום שישי תהיה גם הרצאה מאוד גדולה על ידי מי שמנהל את כל מאגרי המידע של בית התפוצות על החשיבות של הדבר הזה ואיך עושים את זה ומה זה תורם לנו בעתיד, ובאמת חגיגה גדולה של אילנות יוחסין.

ואנחנו מאוד נשמח אם אנחנו נוכל לשתף איתכם פעולה כדי ש - - -

שתהיה לזה תהודה.

איזה יחס מיוחד שם סביב - - -

אני לא הבנתי, אתם תבואו ביום שלישי?

ביום שלישי אנחנו עולים לשם לחצי יום.

עם מסופים, אנחנו מביאים את כל מאגר המידע שלנו בשלט רחוק.

אתם לא מפורסמים בתור כאלה שנמצאים כחלק מהפרויקט.

זה לא מפורסם?

מה זאת אומרת? אני הבנתי שמחלקים חוברת שתסביר את כל הפעילות בכנסת ביום שלישי, בט"ו בשבט.

אני אומרת שהיה לפני שבועיים-שלושה בעיתון שכל הציבור הרחב, מי שרוצה, מתכוונים להכניס 5,000 איש באותו יום למליאה, אבל לא מופיע שם מה הולך להיות ביום הזה וגם בתור עובדת, עוד לא קיבלנו הודעות.

בטח ייצא לקראת.

ניסינו, דרך הדוברות שלנו, להפיץ את העניין הספציפי הזה שלנו ונאמר לנו שהדוברות של הכנסת תפיץ משהו פנימי.

אבל, סופיה, תרשמי לך ביום הזה שנבקר בתחנה הזו.

בין תשע לשתיים יש פעילות ואנחנו נשמח לארח אתכם.

אני טיפה אתעכב על התכנית הזאת, כי היא כנראה מאוד משמעותית לקשר שלנו עם משרדי ממשלה, הקשר הרב דורי, תכנית שבעצם מנציחה סיפורי מורשת של האזרחים הוותיקים במדינה, דרך מפגש בלתי אמצעי עם תלמיד כל שבוע, כל שבועיים, הם מספרים לו את הסיפור, התלמיד מלמד אותם במקביל כישורי מחשב וביחד הם מנציחים את הסיפורים במאגר סיפורי המורשת שלנו כאן. המאגר עצמו נפתח לפני כשנה, לפני כחודש אנחנו כבר השקנו את סיפור האלף. יש לנו אלף סיפורים שמגיעים מכל מקום בעולם ואנחנו ככה פורשים פרישה מאוד מאוד יפה את סיפורו של העם היהודי, המבט האישי וגם המבט הכללי.

להראות את הסרט?

יש לנו את זה גם באתר.

כבר היום בחיבור הזה זה גם מחבר את האוכלוסייה הצעירה, כי אנחנו מאמינים שהקשר הזה לא קיים בכל מקום וגם יש פה גם פן חינוכי של מקומות כאלה שכשאתה מפגיש צעירים עם מבוגרים, הצעירים האלה לא ינהגו באלימות כלפי מבוגרים.

עולים המון סיפורים, המון התרגשות. זה משהו שיש לו ערך מוסף שאין אותו בשום מקום אחר, שמתרחש כאן ואנחנו פותחים את הבית ואת כל הכלים כדי שזה יתאפשר.

לצורך העניין זו תכנית שעובדת בכל המגזרים, גם במגזר של דוברי ערבית, גם אצל החרדים.

וגם אותם גם התחלנו לייצג. יש היום בתי ספר יהודיים בחו"ל שעובדים בבתי אבות יהודיים בחו"ל ועושים את הפרויקט הזה. הפרויקט הזה, למען האמת, הוא יותר נוגע לתהליך מאשר לתוצאה. זאת אומרת זה נחמד מאוד שישנו מאגר - - -

עצם המפגש.

המפגש זה הסיפור והוא חשוב מאוד.

והמדור לדור, שבעצם הסיפורים עוברים מהקשישים לדור הצעיר.

ורק דבר אחד לפני שנסיים, החלום שלנו באמת שכל יהודי וכל ישראלי יגיע לכאן דרך או מערכת החינוך, שתהיה חייבת פשוט מבחינה עקרונית, מבחינת רצון לאומי, להביא לכאן תלמידים בי"ב שנותיהם לחוויה יהודית ישראלית זהותית משמעותית. אנחנו מאוד מאוד נשמח לראות כאן את כל ילדי ישראל כדי לייצר עבורם את החוויה הזאת. זהו.

תודה רבה. עכשיו אנחנו מפקידים אתכם בידיה הנאמנות של תמר שתעשה איתכם סיור גם בתצוגת הקבע וגם בתערוכות נוספות ואחרי זה נתכנס פה ממש לחמש דקות סיכום.

(סיכום לאחר הסיור)

איך היה?

נגיעות.

תמר היא מדריכה נפלאה, אבל בעצם צריך שעה וחצי כדי לעשות את זה כמו שצריך.

אני מתאר לעצמי, גם זה לא מספיק.

ופה היה לנו קצת פחות. אבל אני מקווה שהספקתם לעמוד על מה זה ולמה הגיע הזמן לחדש, למה זה עדיין מקום רלוונטי והמשימה המאוד ייחודית שלנו.

זה נורא חשוך. השאלה אם זה לא מפריע לילדים. אני מבינה נגיד שהמקום של ה'יזכור' שהוא חשוך, אבל חשוך.

נכון, החשוך זה לא כי אין לנו תקציב למנורות, למרות שהיו תקופות שגם זה לא היה.

זו הייתה התפיסה בטח פעם.

זאת התפיסה. לכן אמרתי שאחד הדברים שאנחנו משנים בסיבוב הבא זאת האווירה המעיקה השואתית הזאת.

כן, רוצים להראות לך נטל.

הגעתם עד הסוף, הגעתם לשער השיבה? או שלא הגעתם לסוף?

לא.

כל האופל הזה, בסוף אתה עובר דרך מסדרון, עוד יותר אפל ועוד יותר מעיק שבסופו יש אור גדול, זאת השיבה. זאת הייתה הקונספציה, אבל בפועל זה מקום קצת מפחיד. זה מה שיוצא.

לא, פשוט חשבתי על ילדים.

היהדות מפחידה ולהיות יהודי עוד יותר מפחיד.

- - - להיכנס לתיאטרון, רואים את הבמה ואז פתאום אתה נחשף לאיזה שהוא דבר מאוד מעניין ואתה לוקח בו חלק במשך שעה וחצי.

אני שאלתי ואני מבין שגם תהיה פה גם השרשרת ההיסטורית. אני שאלתי על מוזיאון היסטורי, האם יש במדינת ישראל בכלל מוזיאון היסטורי.

יש מוזיאונים שמטפלים בחלקים מסוימים של ההיסטוריה.

כן, אבל אין מוזיאון היסטורי, שבו אתה יכול ללכת מאברהם אבינו, להבין איפה צמחה הברית.

יש מוזיאון ארצות המקרא, אבל גם הוא לא בנוי כנרטיב היסטורי. הוא לוקח תקופה ונותן אמנות וממצאים וארכיאולוגיה מאותה תקופה. לא רק שאין בארץ, אין בעולם - - -

אבל המקום זה בעצם פה, העם היהודי הוא - - -

לא רק שאין בארץ, אין בעולם מוזיאון שמספר את סיפורו של העם היהודי באמת מאברהם אבינו ועד ימינו.

זה נורא חשוב, כי השורשים הם לא רק מי זה אבא שלי וסבא שלי וסבא של סבא שלי, אלא בעצם איך אני בכלל - - - הלוא ספר התנ"ך הוא ספר היסטורי בעצם.

איך אנחנו קשורים לעץ הזה. כשבאים כל מיני קונטקסטים ואומרים לנו לחזור לאן שבאנו, חשוב לומר שאנחנו באנו מפה, ותתפלא כמה את המשפט הזה גם יש יהודים שלא יודעים לומר, שהם מקבלים את הנרטיב השקרי, או השגוי, שלפיו אנחנו התקבצנו מכל מיני מקומות. נוכחות יהודית תמיד הייתה בישראל, גם בתקופות שבהם רובנו היינו בגלות, לא רק שתמיד שאפנו לחזור, גם תמיד היו פה. לפעמים זה היה מתי מעט, אבל תמיד היה יישוב יהודי.

הזקנה מפקיעין.

לפחות. זינאתי.

הסתובבתם גם קצת בבית, אז באמת ראיתם אותנו על נפלאותינו, אבל גם על פגמינו והפגמים הם רבים וחשוב לומר שאנחנו באמת בתקופה טובה שבה יש לנו את המשאבים, אני חייב לציין שגם הודות למדינת ישראל שהתייצבה והעמידה תקציב פיתוח יפה. הפרויקט בכללותו הוא פרויקט של כמעט 300 מיליון שקל, פרויקט הפיתוח, על כל מרכיביו, המוזיאון ובית הספר ומאגרי המידע ואתר אינטרנט וכן הלאה. חלק ממנו אתם כבר ראיתם, כי יש אגף חדש, זאת אומרת הפיתוח כבר קורה כמה שנים. הייתם בגלריית ה - - -

כן, של הילדים.

בית הספר, יש לו מעמד במשרד החינוך?

לא.

כי אז אתה מקבל תקנים של מורים.

יש לו מעמד ערכי, כערך מוסף וכגוף ש - - -

אתה צודק לגמרי, אין לנו מעמד וכתוצאה מזה אין לנו תקנים.

אם בית הספר מקבל סמל מוסד. זה דבר שאולי אפשר לעזור בו.

אנחנו מאוד רוצים.

ואז אתה מקבל תקנים. ב'יד ושם' יש בית ספר כזה גם.

המרכז להעמקת תכנים בעם היהודי, משהו כזה. יש תקנה כזו במשרד החינוך.

לא, אבל לקבל מעמד כבית ספר, יש לזה משמעויות.

אתה צודק לגמרי.

אנחנו נרשום את זה.

אני חושב שבתור ועדה שידועה כוועדה עם השפעה על המשרד, כמו שגידי אמר לי קודם בכמה דוגמאות, יש ועדות שלא משפיעות על המשרדים שלהם והוועדה הזאת היא ועדה שיש לה השפעה על המשרד, אני חושב שהעזרה יכולה לבוא בדיוק בשני הדברים האלה, אחד, לקבל הכרה שתאפשר לנו לקבל תקנים, תקנים זה דרך אחרת של סיוע כספי, והדבר השני, לסייע לנו להביא לכאן לפחות פעם אחת כל ילד.

כן, זו גם נקודה שאנחנו ננסה באמת - - -

הייתה קצת היסטוריה של הסיפור הזה, כי אנחנו כבר כמה וכמה שנים מנסים, בלא הצלחה רבה, סוג של לחייב את מדינת ישראל להביא לפה תלמידים. בתקופה של יולי תמיר ניסינו להעביר הצעת חוק פרטית, היא הגיעה לוועדת שרים לחקיקה, הצליחה קצת להתקדם, נתקעה לנו. ניסינו לחדש אותה בתקופה של גדעון סער, שאף הגיע לפה לביקור וביקש מאיתנו, הוא אמר, 'עזבו את החקיקה, אני אתנגד לזה בהצעות חקיקה, אבל אני אוהב את הרעיון, בוא נתחיל לעשות את זה במחוזות מרכז ותל אביב', הוא נתן הנחיה למנהלי המחוזות להתחיל לטוות פה משהו. איפה שהוא זה נפל בין הכיסאות, גם בגללנו, גם בגללם. כמות התלמידים קצת גדלה, אבל לא במשהו משמעותי, גם גדעון עצמו הצביע על נקודה שגם אתה הצבעת עכשיו, על ההתניידות. ובגלל זה הוא אמר, 'בוא נתחיל את זה פה', כי להביא תלמיד מבאר שבע לתל אביב בשביל שעתיים-שלוש סיור.

לא, מחברים את זה.

ולכן אנחנו פה תקועים. אנחנו לא חושבים שזה יהיה נכון עוד פעם לגשת לנושא של חקיקה, בגלל שבאמת זה לא ראוי להתערב למשרד ממשלתי בחקיקה בפעילות השוטפת שלו, אבל אנחנו כן חושבים שראוי שהמשרד ייתן יותר דגש על המסר שעובר פה, כי המסר שעובר פה הוא מסר מאוד מורכב, אבל גם מאוד ליברלי, והוא מציג - - -

יש היום בהחלט, בהנהגתו של שי פירון, אווירה אחרת, שנותנת משקל אחר לעניין של ההישגיות והציונים והבחינות לעניין היותר תוכני ערכי, אתמול גם הייתי במסיבת העיתונאים, וזה מאוד מתאים גם לתפיסת העולם שלי. אני מקווה שזה לא יעבור איזה גבול מסוים, כי בסוף הדברים צריכים להיות מאוזנים. שי גם מבין דבר נוסף חשוב, ואני אמרתי לו שמה שגיליתי בתפקידי הנוכחי, זה שמשרד החינוך הוא המשרד הכי פחות על בסיס חוקים. לשר חינוך, וזה לא מקרה כנראה, יש סמכות ענקית ולכן אנחנו גם רואים שכל פעם ששר חינוך מתחלף אתה רואה שינויים שבמשרד אחר זה היה מחייב איזה שהוא תהליך חקיקה ובמשרד החינוך, למעט חוק חינוך חובה משנות ה-50, יש טלאי על טלאי אבל אין ממש חוקים שקובעים את הדברים המרכזיים. היום, עם הרעיונות החדשים שלו, לפחות הוא הסכים איתי שכדאי להכניס לחקיקה חלק מהם, כדי שזה לא יהיה ששר בא, נשאר שלוש-ארבע שנים, הולך ומישהו בא והופך את כל הדברים.

כל זה היה מבוא להגיד שיש היום אווירה אחרת שבהחלט גם רוצה לקשור לשורשים, לתרבות, לערכים. נראה, אני גם בעד, דרך אגב, שבמשרד החינוך תהיה איזה שהיא, אני לא רוצה להגיד רשימה, כי זה קצת מגמד את העניין, אבל איזה שהן נקודות שראוי שלאורך שנות החינוך תלמידים יעברו את זה, במסגרת, גם בידיעת הארץ ובהכרת הארץ וגם כמובן בידיעת המסורת, המורשת וכל מה שקשור בזה.

אני רוצה להציע משהו, בתוך המערכת של משרד החינוך, מטה שנהר, שמנהלת אותו ציפי קוריצקי, יש שם שש שנים שמתוקצבות ללימודי יהדות ומורשת, מכיתה ד' ועד ט' שעתיים במערכת, כחלק מתכניות הליבה כבר של משרד החינוך. אפשר דרך המטה הזה ודרך המשאבים האדירים שכבר מקצים לסיפור הזה לנסות לראות האם אנחנו יכולים לחבר וליצור כאן את השיתופים.

הבעיה שמשרד החינוך גם קובע את כמות ימי היציאה מבית הספר והיא די מוגבלת. אל"ף, היא הפכה להיות מסורבלת בגלל העניין של הביטחון, ובי"ת, היא עולה כסף. ההסעות זה הדבר הכי יקר בכל העניין הזה. מספר ימי היציאה בדרך כלל גם של יום אחד ולא יותר מזה, רק בכיתות הגבוהות, יוצר גם כן איזה שהיא מגבלה של מה אתה מכניס בימים האלה. אבל כן, צריך בהחלט למצוא איזה שהיא דרך. אני לא רוצה לשים פה את הרף גבוה מדי, אבל - - -

וצה"ל, דרך אגב, זה מאוד מפתיע אותי, כי צה"ל הוא ההזדמנות האחרונה בעצם של החדרת הקשר והשורשים.

זה אפילו יותר חשוב. זה לא רק שזו ההזדמנות האחרונה, גם יש קשב אצל חיילים, שלפעמים אין אצל תלמידי תיכון. כי הסיטואציה שבה בכל זאת אתה חייל, אתה מתחיל לחשוב על הדברים האלה. לצערנו גם המעט שהיה, בשיאנו היו לנו 10,000, זה ירד ל-5,000 ובשנה האחרונה 3,500 ויש עכשיו הקפאת תקציבים. הלכתי לדני דנון, לסגן שר הביטחון, כדי שישחרר את הפקק. הייתה פגישה, האם משתחרר הפקק כתוצאה מהפגישה הזאת? אני לא בטוח.

אבל יש בצבא, אני לא יודע מה ההיקף של זה היום, את תרבות יום א'.

אז הם מגיעים לכאן, אבל בגלל שיש הקפאת תקציבים יש מצב היום שבו בדרג הטקטי מישהו צריך להיות משוגע לדבר כדי להביא אותם דווקא לפה. זה קורה, אבל לא קורה מספיק. אז זה גם עניין של חשיפה ומודעות, אבל זה פשוט עניין של תקציבים. אז מה אומר לי דנון? הוא אומר לי 'תביא תרומות לממן את זה'. זו התשובה.

אולי שווה לחשוב על דרך שהוועדה יכולה לעזור לנו, כאילו תחשבו אתם אם אפשר אולי לעשות דיון ולרכז את כל הגורמים שיכולים להביא לבית התפוצות, לנסות לראות - - -

זה נכון שכלי הנשק העיקרי שלנו זה דיונים, אבל אני תמיד מנסה, לפני שאנחנו עושים דיון, לראות מה תהיינה תוצאות הדיון הזה ועד כמה זה יתרום למשהו פרקטי. נחשוב.

גם לא דיון, אם יש פתרון אחר.

כן, ברור. אני חושב עכשיו על הצבא קצת. אני יודע מה, לנסות לשכנע את הרמטכ"ל לעשות איזה דיון מטכ"ל פעם פה, כמו שהם עושים - - - דרך אגב, פעם בשנה הם ב'יד ושם'.

נכון, אבל קצין חינוך ראשי הביא לכאן את כל המכונים שעוסקים היום בעיצוב זהות אצל חיילי צה"ל ועשה את זה כאן ואמר את הדברים שכולם רצו לשמוע, אבל הנתונים הם אותם נתונים.

כן, גם הוא בסוף די מוגבל.

קצין חינוך ראשי היה פה? הנוכחי?

כן, הנוכחי. עם כל הצוות שלו וכו' וכו'.

טוב, בסדר. עדיף שנבטיח פחות ונעשה יותר.

רצון טוב זו התחלה וקשב זה התחלה, וטוב שהייתם פה, כי ידעתם שיש בית התפוצות, אני לא בטוח שידעתם מה קורה פה היום ושאנחנו - - -

ידענו רק מהעיתונות על הצרות שהיו פה, כן נסגר/לא נסגר.

אז המסר הראשון שלנו זה שלא רק שלא נסגר, אנחנו חיים ובועטים ובתקופת התחדשות ואנחנו מאוד מאמינים במה שאנחנו עושים.

לא, מוצא חן בעיניי שאתם לא מציגים את זה בצורה של בכיינות. זו אחת הצרות שלנו בחברה הישראלית, ומשיגים פחות, דרך אגב, בבכיינות. את הירוחמים לימדתי את זה מהר מאוד, 'תציגו את היתרונות, את החוזקים'.

יש כאן צוות מאוד חדור ומאוד נלהב ואני חושב שזה ניכר, ובאים לפה כל יום 60 ומשהו אנשים שמאוד מאמינים במה שהם עושים, זו התחלה טובה.

כן. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:00.>