PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
19/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 182>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ז באדר התשע"ד (19 במארס 2014), שעה 09:00

<התמודדות מערכת החינוך עם איום של קרינה אלקטרומגנטית ממקורות שונים: עמודי מתח חשמלי; אנטנות סלולר; רשתות אלחוטיות; במוסדות חינוך>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

>
רותם זהבי - מנהל תחום בטיחות ארצי, משרד החינוך

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

נועם קוריאט - מנהל תחום ארגון פיתוח וניהול ידע, משרד החינוך

סם קפלן - מנהל אגף תשתיות תקשוב טכנולוגיות מדעיות, משרד החינוך

דיקלה דהן - עוזרת ראש תחום שרותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

פרופ' סטליאן גלברג - ראש אגף קרינה ורעש, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר דוד אלמקיאס - סמנכ"ל תכנון ופיתוח טכנולוגי, חברת החשמל

זיו בר - עוזר ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

קובי וייצמן - חבר מועצת עיר בנהרייה, ראש המטה של סגן שר החינוך

אלי ללוש - רכז מחשוב בכיר, עיריית תל אביב-יפו

ראובן קורמן - מנהל מחלקת תשתיות מחשוב, עיריית חיפה

אתי בנימין - יו"ר הנהגת הורים ארצית

זאב גולדבלט - חבר הנהלה, ארגון ההורים הארצי

קובי שטיינברג - חבר מועצה, ארגון המורים הארצי

דוד אליאס - ממונה חינוך טכנולוגי, הסתדרות המורים

שלמה מויאל - יו"ר חינוך טכנולוגי, חבר הנהלה בארגון המורים העל יסודיים

אבי צרף - ועד הורים עירוני, ראשון לציון

יניב שחר - יו"ר ועד הורים יישובי גני תקווה, חבר הנהגת ההורים הארצית

חיליק רודלין - מנכ"ל עמותת מלר"ז – המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל

ליאור ורונה - מנכ"ל פורום החברות הסלולאריות

רם דישון - מהנדס אלקטרוניקה עצמאי, יועץ טכני למפגעים אלקטרומגנטיים

ד"ר אלון פרץ - יו"ר האיגוד לרפואה תעסוקתית, ההסתדרות הרפואית בישראל

נוה גרנות - מראשי מטה המאבק בקרינה האלחוטית בבתי הספר, דוד ילין, תל אביב

לילי ברוך שטאובר - מראשי מטה המאבק נגד הקרינה בבתי הספר, דוד ילין, תל אביב

יעל לוין - מראשי מטה המאבק נגד הקרינה בבתי ספר, דוד ילין, תל אביב

רוני קלר - יו"ר עמותת הפורום לסלולאריות שפויה ע"ר

עמיר בורנשטיין - נפגע קרינה, פעיל מודעות ונזקי קרינה, מנהל אתר "ללא קרינה בשבילך"

יעקב בן עמי - הורה לתאומים, בית ספר נגבה, ראשון לציון

אברהם טחובר - אב של נפגעת קרינה

יובל וורגן - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

יהודית גידלי

ר.כ. חבר המתרגמים
<התמודדות מערכת החינוך עם איום של קרינה אלקטרומגנטית ממקורות שונים: עמודי מתח חשמלי; אנטנות סלולר; רשתות אלחוטיות; במוסדות חינוך>

בוקר טוב לכם. אני קודם כל מתנצל על האיחור, עיכוב, נקרא לזה איך שרוצים.

סדר הדברים יהיה שמשרד החינוך יציג את ההנחיות והנהלים. נשמע אחר כך את ארגון ההורים המרכזי, ואחר כך המשרד לאיכות הסביבה. אני אשמע את משרד החינוך, אחר כך את המשרד להגנת הסביבה ולאחר מכן את נציגות ההורים. בהמשך נפתח את הנושא כמובן לדיון.

נושא הקרינה הבלתי מייננת בבתי הספר, מלווה אותנו הרבה מאד שנים, מאז בעצם שהתחלנו להכניס מחשבים. והיום, עם כמות המחשבים, מערכות Wi-Fi, כלומר כל המערכת האלחוטית, השימוש המאסיבי כמובן בטלפונים סלולאריים והקרינה הנובעת ממערכת החשמל, בין אם זה קווי מתח או בין אם זה כמובן ארונות חשמל, ארגזי חשמל, בהחלט מטרידה.

אני יודע שיעלו פה בטח וגם ראינו את המסמך שהוציאה מחלקת המחקר של הכנסת. יש עדיין הרבה מאד הייתי אומר ויכוחים, ואין עדיין מחקרים מקצועיים משמעותיים, שמקובלים על כולם, שמראים את הסיכון הישיר והחד משמעי מהאמצעים הללו.

יחד עם זאת, אני כבר מוצא לנכון לומר שאנחנו, כדרכנו, נוקטים בזהירות מונעת. ובכל מקום שאפשר, בכל מקום שצריך וניתן ואפשר, להקטין את רמת הסיכונים, נכון לעשות את זה. בעיקר כשמדובר על ילדים, כי אין ויכוח על כך שילדים, שחשופים לקרינה לאורך היום ובבית הספר, הם פגיעים יותר, בגלל גדילה, בגלל כל הדברים האחרים, ובאמת יצאו הנחיות שונות ומשונות גם להרחקת אנטנות מאזורי בתי ספר וגני ילדים, וגם כמובן על ההתנהלות בתוך בית הספר.

ועדיין, בצדק, אני חושב שההורים מוטרדים ואנחנו, הממסד, מחויבים לעשות את הכל כדי להקטין, לצמצמם למינימום האפשרי, את מידת הסיכון, גם אם אין עליו היום הסכמות ואיזה שהוא מכנה משותף בארץ ובעולם.

זו הפתיחה שלי. אנחנו התכנסנו פה לא על מנת לדון עוד פעם בכל המחקרים שמציגים, שאין הסכמות, אלא התכנסנו כדי לדון מה ניתן לעשות עוד ומה לא נעשה מספיק, כדי שהילדים של כולנו יהיו פחות בסיכון, בטח כאשר הם הולכים לבית הספר.

משרד החינוך בבקשה.

משרד החינוך הוציא חוזר מנכ"ל שהתוקף שלו הוא מיום 27 באוגוסט 2013. אני אסקור בקצרה את ההנחיות של החוזר. החוזר הזה הוכן בוועדה בין משרדית שהיו שותפים לה המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, משרד המדע והטכנולוגיה, משרד התקשורת, המנמ"ר הממשלתי וכמובן כל הגורמים ממשרד החינוך, שרלבנטיים לנושא הזה. וכל ההנחיות פה זה על דעתם של המשרדים ובהנחייתם של משרד הבריאות ושל המשרד להגנת הסביבה, שהם בעצם שני המשרדים שעוסקים בנושא של הקרינה ובהשלכות הבריאותיות שלה.

אנחנו הנחנו את כל בתי הספר שמותקן בהם ציוד תקשורת ותקני קצה, לבצע בדיקת קרינה, גם לטווח התדרים שקשור לרשתות האלחוטיות וגם לטווח התדרים שקשור לחשמל. את הבדיקות עושים בהתאם להנחיות של המשרד להגנת הסביבה, ובהתאם לרמות הסף שהוא קבע. אנחנו דרשנו שהבדיקה תבוצע כשבבית הספר מפעילים את כל ציוד המחשוב שיש בבית הספר, כל המחשבים, כל האקסס פוינטים שיש בבית הספר.

המשרד הנחה שבבתי הספר יישמו תכנית פדגוגית, שמסבירה מה זה קרינה, מה הסכנות שלה, איך נמנעים מהסכנות וכו'. המשרד כבר התחיל לעשות את הפעולות האלה מול בתי הספר. אנחנו כבר פרסמנו בפורטל התוכן שלנו מספר יחידות לשיעורי מדעים, יחידות דיגיטאליות שמאפשרות למורים למדעים להציג לתלמידים את הנושא הזה, להסביר מה זה.

בנושא של קרינת Wi-Fi, המשרד מעדיף שבבתי הספר תהיה רשת חוטית, כל עוד היא לא יוצרת מפגע בטיחותי בכיתה, והמשרד אמר גם שבמקומות שבהם יש בעיה להתקין את הרשת החוטית, אפשר להתקין רשת אלחוטית, אבל הוא הגדיר מגבלות. והמגבלות האלה קשורות גם לנושא של איך מתקינים את הרשת האלחוטית והן גם קשורות לכמות השימוש ברשת האלחוטית בהתאם לשכבות הגיל, כאשר המשרד בא ואמר שבכיתות א' עד ג' תהיה מגבלה בהיקף השעות והימים שאפשר להשתמש. כיתות א' ו-ב', עד שעת לימוד אחת ביום, לא יותר משלושה ימים בשבוע, זה סך הכל שלוש שעות בשבוע. כיתה ג' עד שעתיים ביום, לא יותר מארבעה ימים בשבוע, סך הכל שמונה שעות. בגני הילדים ובחטיבה הצעירה אנחנו אסרנו את השימוש ברשתות אלחוטיות.
המשרד גם הנחה את בתי הספר, שבכל כיתה שבה יש רק למורה מחשב ולתלמידים אין מחשבים, הרשת האלחוטית לא תפעל, גם אם היא קיימת. המורה מתחבר לקיר בעצם דרך נקודה חוטית, כל הזמן, ולא אמור להשתמש ברשת האלחוטית. וברוב בתי הספר במדינת ישראל זה המצב היום, שיש רק למורה מחשב, ויש אינטרנט בכיתה ואין סיבה שבעצם המורה ישתמש ברשת האלחוטית.

המשרד גם הנחה את בתי הספר שככל שהם יכולים - - -

איך המורה בכיתה קושר את עצמו לאינטרנט?

יש נקודת רשת בקיר.

אם יש.

צריכה להיות. בתי הספר נמצאים בתהליך של היערכות עכשיו כדי להמיר, במקומות שאין את זה, לייצר נקודת רשת למורה, שנמצאת ליד האזור שבו הוא יושב, והוא אמור לחבר את המחשב שלו לנקודת הרשת הזאת.

אנחנו גם הנחנו את בתי הספר, שבכל שימוש פדגוגי שלא מצריך אינטרנט - ויש לא מעט שימושים כאלה - אנחנו פרטנו אותם בנספח; בין אם זה עבודה על מעבד תמלילים, או הצגה של איזה שהוא תוכן שהוא תוכן אוף-לייני, שלא מגיע מהאינטרנט וכו', למעשה אין שום צורך להתחבר לרשת האלחוטית, ובזמנים האלה כמובן הרשת לא צריכה להיות פעילה בכיתה.

המשרד הנחה את בתי הספר גם לגבי האופן שבו מתקינים את הרשות האלחוטית, לגבי הפרישה של האקסס-פויינטים בכיתות. אנחנו דרשנו שיהיה אקסס-פוינט בכל כיתה ולא אקסס-פוינט לדוגמא במסדרון, שמשרת את הכיתות ואז הקיר שנמצא בין הכיתה לבין המסדרון מנחת את האות וגורם לעוצמה יותר חזקה של המכשירים.

לגבי הפרישה של האקסס-פויינטים, אם יש כיתות שהן גדולות או אזורים שהם גדולים, אז צריך יותר מאקסס פוינט אחד, כדי להוריד את רמת הקרינה. כמובן דרישה שהמכשירים, שהאקסס פויינטים יהיו אקסס פויינטים מנוהלים. זאת אומרת אקסס פוינט שאתה יכול להגדיר להם שכאשר לא משתמשים בהם, האקסס פוינט למעשה כמעט מכבה את עצמו, מוריד את רמת השידור שלו כמעט לאפס. שמאפשר לקבוע פוליסי שהאקסס פוינט נכבה ונדלק בשעות מסוימות של היום, בהתאם למדיניות של בית הספר, אם מדובר לדוגמא בכיתות של א'-ב'-ג', שהגדרנו שם מגבלות של שעות.

כמובן זה צריך להיות מכשירים שיש להם אישור אלחוטי של משרד התקשורת.

זה בגדול ההנחיות. בתי הספר נמצאים עכשיו בשלב של היערכות כדי ליישם את ההנחיות האלה, ומשרד החינוך נערך כדי לעשות בקרות בבית הספר, להגיע לבית הספר ובעצם לוודא שבתי הספר יישמו את ההנחיות. ובמידה והם לא יישמו חלק מההנחיות, להגדיר לבית הספר מה הגאפ שנמצא.

סם קפלן יסביר יותר בנושא הזה.

כן, בבקשה.

אני אמשיך. שמי סם קפלן ממשרד החינוך, מינהל מדע וטכנולוגיה. אני אמשיך בדיוק מהנקודה שנועם עצר בה, בצד היישומי – מה אנחנו עושים על מנת לבדוק. פה נפעל בשני מישורים. במישור הראשון פנינו כבר למשרד להגנת הסביבה וביקשנו שיבצעו בדיקות קרינה מדגמיות או בהיקף, מדובר בכסף גם. ככל שידינו תהיה משגת, נעשה יותר, כי בסך הכל, כמו שנועם אמר קודם, הבדיקות האלה יהיו בדיקות שלנו, כמשרד אחראי, כרגולטור, בנוסף לבדיקות שנועם תיאר קודם.

אני שמח שהמשרד להגנת הסביבה השיב בחיוב. בימים הקרובים נבצע העברה תקציבית ואז הבדיקות תתחלנה. אני לא יודע כמה נספיק לבצע, או נציגי הגנת הסביבה יספיקו עוד בשנת הלימודים הנוכחית. חופשת הקיץ מתחילה ב-30 ביוני, אבל אין ספק שבשנת הלימודים הבאה יהיו הרבה בדיקות כאלה, בכפוף לתקציב.
במקביל, התחלנו בפעולה נוספת עם חברת הבקרה שלנו, שממילא מתמחה בבדיקה של תקינות ציוד תקשוב בבתי ספר. פתחנו כלי בדיקה שבודק עד כמה ואיך מיושמת ההנחיות של חוזר המנהלת הכללית, זה שנועם תיאר קודם בפירוט. כשבסך הכל אני אוסיף, זו בדיקה לא פשוטה. צריך גם לתשאל אנשים טכניים לגבי הציוד שהותקן, צריך גם לעיתים לברר עם נציגי הבעלות או הרשות המקומית מה בדיוק ענו, לא תמיד יודעים. לברר אפילו עם החברות שסיפקו את הציוד ולתשאל עובדי הוראה כמה שעות הם באמת משתמשים עם ציוד פולט קרינה.

אנחנו עשינו כבר בדיקות כאלה גם בראש העיר ובעיר חיפה, הנציג פה נמצא משמאלי, בדיקות כאלה מבוצעות בימים אלה, וגם כאן מיועד, מסומן, צבוע לזה תקציב בתכניות העבודה שלנו, עד לסוף שנת הלימודים, ונשאף לעשות כמה שנוכל יותר.

הכוונה היא לייצר דו"ח בדיקה שיענה בצורה די חדה וברורה – תקין, לא תקין, מה צריך לתקן וגם אחר כך לבקר ולהמשיך לעקוב אחרי תיקון הליקויים. עד כאן.

מה שאני מבין מכם, משרד החינוך, זה שאלף יש חוזר מנכ"ל שפרטת אותו; ב' – תיאמתם עם משרד הגנת הסביבה בדיקות, כשאתם מעבירים את התקציב הדרוש לבדיקות; וזה אומר מה? עד מתי לפי הערכתם, תסתיים בדיקה בכל מערכת החינוך בארץ?

אני מעריך שזה דבר שיהיה מחזורי. אני לא מעריך שיהיה לו סוף.

כן, אבל יש קודם כל רפרנס שאתה מתחיל.

זו שאלה שאני לא יכול לענות כרגע, כי היא תלוית תקציב, ככל שיהיה.

אתה אומר שהעברתם תקציב.

אמרתי שזה יקרה, לא אמרתי שזה עדיין קרה.

ויש תקציב?

כן.

אז מה?

אני לא יודע, כי זה הרמה מעלי.

מה אתה לא יודע?

אני עוד לא יודע כמה תקציב מנהל המנהל שלי מייעד בצורה סופית.

עוד מישהו ממשרד החינוך?

המשרד להגנת הסביבה.

אכן היה שיתוף מעולה עם משרד החינוך בכל מה שקשור להכנת חוזר מנכ"ל. גם המשרד מעוניין לדעת איך מיישמים את חוזר המנכ"ל, מכיוון שמתקבלות הרבה תלונות שלמרות חוזר המנכ"ל, יש הרבה בתי ספר שעודכנו Wi-Fi ונשענים רק על Wi-Fi, כולל Wi-Fi בחצר, שכל השימוש שלו זה רק שילדים יוכלו להשתמש בטלפונים הסלולאריים.

מבחינת בתי הספר, אנחנו עשינו - - -

נדמה לי שחוזר המנכ"ל לא אוסר על שימוש ב- Wi-Fi, הוא בעצם רק - - -

מגביל, הוא לא אוסר.

הוא מגביל והוא מנחה לכל מערכת חדשה שנכנסת, לעשות אותה קווית.

בדיוק.

אבל איך לכם הנחיה לבטל את ה- Wi-Fi ולעבור לקווי. אני צודק? אין הנחיה כזאת.

ההנחיה היא להעדיף את הרשת החוטית. דבר ראשון, בכל עמדת מורה תהיה תמיד רשת חוטית, לא משנה מה המצב בבית הספר. ובכיתות שבהן יש התקני קצה, אז לא תמיד אפשר לפרוש רשת חוטית להתקני הקצה מכל מיני סיבות, גם פדגוגיות וגם סיבות בטיחותיות. ובמקומות האלה אנחנו נתנו הנחיות איך משתמשים ברשת האלחוטית, גם ברמה של התקנה, גם ברמה של כמות שימוש, גם ברמה של היישומים של השימוש – מתי כן משתמשים ברשת אלחוטית בשימוש פדגוגי מסוים, ומתי לא.

כלומר, עמדת מורה חייבת להיות קווית?

חייבת להיות מחוברת לקיר. הוא לא צריך להשתמש ברשת אלחוטית.

ואיך זה עומד מול המציאות? הרי מרגע שאתה מעביר כבר קו למורה, אז גם יותר פשוט לחבר את התלמידים אחר כך.

זה לא בדיוק ככה, כי התלמידים לא יושבים תמיד צמוד לקירות. התלמידים, חלקם יושבים באמצע הכיתה. הרבה פעמים גם רוצים לשנות את המבנה של הכיתה. לפעמים המורה רוצה לעבוד בקבוצות, לפעמים היא רוצה ב-ח', לפעמים היא רוצה בשורות, וברגע שאתה עושה נקודות קוויות, אתה בעצם מקבע את המצב של הכיתה. זו הדרך היחידה לעשות את זה עם רהוט קבוע, כשהשולחנות בעצם רצים מהקיר לאמצע הכיתה, ואז בעצם גם אין רווח בין השולחנות, קשה להם - - -

מה קורה עם כל המדיניות עכשיו לעבור בכלל לטאבלטים? הם לא יכולים להיות קשורים לשולחנות או לכבלים?

הם כן יכולים.

יכולים בטוח, הכל יכולים, אבל בשביל זה לא צריך טאבלטים. כל הרעיון של הטאבלט שהוא בעצם נייד, נע, התלמיד נע איתו.

משרד החינוך לא הגדיר שטאבלטים זה התקן הקצה שאנחנו רוצים לראות בבתי הספר, לעומת התקנים אחרים. היום בתי הספר משתמשים גם במחשבים ניידים קטנים, או קצת יותר גדולים, וגם בטאבלטים בכל מיני סוגים של התקני קצה. וזאת הסיבה שנתנו לבית הספר את שיקול הדעת להחליט, כי יש פה גם עניין פדגוגי – האם אתה רוצה לקבע את הכיתה או לא – ובהתאם לזה גם בית הספר יחליט איזה התקני קצה להכניס אליו. משום שאם בית הספר רוצה לשמור על הגמישות הפדגוגית בתוך הכיתה והוא מקבע את הרהוט, בעצם זה סותר אחד את השני, הוא לא יוכל לעשות את זה.

זה שווה לך להקריב את הבריאות של הילדים בשביל ה - - - -

רגע, רגע, רגע, עד עכשיו זה התנהל בשקט. לאט, לאט.

כן, בבקשה.

בכל אופן, יש נטייה להתמקד בנושא של Wi-Fi, שלפי מדידות שאנחנו עושים לאורך השנים, אולי יש לדון אם החשיפה ל- Wi-Fiמוצדקת או לא מוצדקת, אבל היא חשיפה יחסית נמוכה ביחס לחשיפה של הילדים למתקני חשמל ולאנטנות שמסביב. בכל מה שקשור למתקני חשמל, רוב החשיפה היא לא חשיפה של מתקני חשמל שמחוץ לבית הספר, והנושא הזה היה בין הנושאים הראשונים שהוסדרו יחד עם חברת החשמל, מיד אחרי כניסתו של חוק קרינה בלתי מייננת, ורוב החשיפה זה של מתקנים בתוך בית הספר – ארונות חשמל, מה שנקרא חלוקת פנים בבית הספר.

בדרך כלל כל מה שצריך, ויש באמת שיתוף פעולה עם משרד החינוך לבדוק שאין ילדים שיושבים צמוד לקיר, שבצד השני יש ארון חשמל. במרחק של מטר כבר אין קרינה כמעט בכלל.

אנחנו יושבים פה שעות מאחורי הקיר.

את לא ילד. עדיין.

אבל גם את לא צריכה לשבת, אין שום הצדקה.

תאמר לי, אני רוצה רגע לחזור לעניין ה- Wi-Fi, שאנחנו עכשיו מסתערים עליו.

הנושא של Wi-Fi – יש את הראוטר האלחוטי שנמצא באיזה שהוא מקום בכיתה, שזה כמו ראוטר אלחוטי שיש כמעט בכל בית בישראל. זה הספק של 100 מילי וואט, ולכן החשיפה היא יחסית נמוכה. הבעיה היא לא הנקודה הזאת, הבעיה שהיא בכיתה שיש 40 מחשבים, בכל מחשב נייד, כמו שיש פה, יש שני משדרים בשני הצדדים של המסך. כל משדר כזה מסוגל לשדר 50 מילי וואט, אז אם יש 30 או 40 מחשבים שמשדרים בו זמנית, החשיפה בכיתה יכולה להגיע לרמות די גבוהות. זה עוד פעם, לא כשמורידים קובץ, אלא דווקא כשמשדרים, שהמחשב הנייד משדר.

אז לכן הבעיה היא לא אם יש נקודה. הנקודה הזאת, עוד פעם, זו חשיפה שאנחנו חושבים, במשרד להגנת הסביבה, שהיא לא מוצדקת, בהתחשב בזה שקיימת אלטרנטיבה שזה רשת חוטית, אבל היא חשיפה יחסית נמוכה. אנחנו גם חושבים שילד בבית הספר, כל עוד החינוך הוא חובה, מחייבים אותו להגיע לבית הספר, ויש ילדים, נוכחנו לדעת - גם בישראל וגם בחו"ל – ילדים שיש להם רגישות יתר לנושא של קרינה, ובדיוק כמו שמנגישים בית ספר בשביל ילד עם נכות, אין שום סיבה לא לעשות משהו דומה לילד שיש לו רגישות יתר לנושא של קרינה.

אבל לא יצאו עד היום הנחיות חד משמעיות שאומרות - - -

לא בכל בית ספר - - -

שאפשר, זאת אומרת אוסרות על מצב שבו בכיתה יש 30, 40, 35 ילדים שמפעילים בו זמנית מחשבים דרך ה- Wi-Fi.

דרך אגב, גם אם מפעילים 30 מחשבים או 40 מחשבים דרך ה- Wi-Fi, רמת הקרינה לא עולה על מה שמותר.

אבל מה הנזק המצטבר? מה הנזק המצטבר, אתה יכול להגיד? מה התקן? מה הנזק המצטבר בשש שנים.

רגע, מיד אני אסביר. יש המלצות.

הוא לא יודע, מה?

מישהו פעם בדק מה קורה עם הילדים?

אני אתן לכם רשות לדבר.

אני חושב שבאמת כל הורה זכותו וגם חובתו, לקבוע באיזו סביבה הילד שלו צריך להיות, אבל יש המלצות של ארגון הבריאות העולמי. דרך אגב, גם הנושא של קרינת רדיו וגם קרינה ממתקני חשמל, הוכרזו על ידי ארגון הבריאות העולמי כמסרטן אפשרי, שזה קטגוריה שלישית, אבל רוב המסרטנים הוודאים עברו דרך הקטגוריה הזאת, בשלב כזה או אחר.

לפני שהם טיפסו בקטגוריה.

לפני שטיפסו. אנחנו לוקחים בחשבון - - -

קטגוריה שנייה, לא שלישית.

שלישית.

סוג B. B זה 2.

לא. יש מעט דברים שאני מכיר, זה אחד מאלה.

בואו נתווכח על המשמעויות ולא על העובדות.

כן. זו קטגוריה שלישית. הספים מותרים בישראל, בכל מה שקשור לקרינת רדיו הם פי עשרה יותר מחמירים. גם בארגון הבריאות העולמי, הסף שנקבע נקבע בעיקר על האפקט התרמי, על חשיפה אקוטית, על חימום רקמות, לא על אפקטים אחרים שקיים חשש שקיימים גם אפקטים אחרים.

ההשפעה היא מונח מצטבר, קרינה מצטברת. תסביר לנו את זה.

תראה, הילד ש - - -

זה מצטבר? זאת אומרת אם אני יום אחד חטפתי כך וכך, למחרת, ועוד יום ועוד יום, האם זה מצטבר?

טוב, אז תן לי, מיד אני אסביר. עוד פעם, אני לא - - -

זה כמו אלרגיה.

אני פיזיקאי, לא רופא.

אני שואל אותו. אחר כך כל אחד יוכל לומר דעתו.

אז אני אסביר לך מבחינה פיזיקאלית, אני לא יודע מבחינה רפואית. התדר שמשדרים גם ה-

Wi-Fiוגם הטלפונים הסלולאריים, זה אותו תדר שמשדר המיקרו גל שלך בבית. עכשיו מה שקורה, אם אתה מכניס משהו למיקרוגל זה מתחמם ואם אתה מפסיק את המיקרוגל, זה מתקרר אחרי כמה זמן. לא שנשאר באותו-. כשאתה ממשיך עוד פעם אחרי שעה, זה לא - - -

אתה מתחיל מאפס.

אתה מתחיל מאיפה שהיה. מצד שני, זה שהגוף כל הזמן מתמודד, בניגוד למה שאתה מכניס למיקרו גל, אני מקווה, בגוף החי הגוף מתמודד עם השינויים האלה. זה שינויים של 2 מיליארד שינויים בשנייה, הגוף מנסה להתמודד וזה בא על חשבון המערכת החיסונית. כלומר, במקום להתמודד עם ה - - -

כן, טוב. תשובה ברורה לא קיבלתי.

אבל זה הכי ברור שאני יכול להסביר לאדוני.

ארגון ההורים.

טוב, רמת המודעות של הציבור בכלל וההורים בפרט, עלתה בשנים האחרונות לכל נושא הקרינה, סכנות הקרינה, בדגש כמובן על בני הנוער ובעיקר על הילדים בגיל הרך, שם הרגישות היא גדולה יותר, ולכן באופן די טבעי, ההורים מודאגים. לכן אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה שנענה לבקשתנו לקיים את הישיבה הזאת ולהציג את הנושאים.

כהכנה למפגש הזה, ביצע ארגון ההורים, יחד עם מלר"ז, בדיקה. אני לא יכול להגיד שזה מדגמי, זה לא עונה לקריטריונים של מדגם מייצג, אבל עשינו איזה שהוא מדגם בנושא הקרינה האלקטרו מגנטית, גם בתחום ה-RF, וגם ה- Wi-Fiוגם ה-ELF. התוצאות, כפי שיוצגו עוד מעט, הן מאד מאד מאד מטרידות, כי הגענו או הממצאים מצביעים על סטייה של 63% בבתי הספר שנבדקו, שבהם קיימת סכנת קרינה.

בבקשה, קובי.

בעצם הכל התחיל ממדגם מייצג. שמי קובי שטיינברג.

ממזכרת בתיה, והוא מרכז בארגון את נושא המחשוב והקרינה.

בעצם הכל התחיל לפני כשנה כשמשרד הגנת הסביבה הוציא מדגם בידיעות אחרונות, שבעצם 61% מבתי הספר חשופים לקרינה. כמובן שכולם, וחשבו שזה קרינה מ- Wi-Fi. זה היום מה שההורים מכירים, זה טרנד. אני חושב שמשרד החינוך עושה דברים בנושא, הוא מקדם את זה, ומה ששמענו עכשיו, אני חושב שזה יעצור לבתי הספר בתקציבים וכו', למדוד את ה... הזאת.
עם זאת, יש קרינה שההורים פחות מודעים, זה פחות טרנדי ואין בחוזר מנכ"ל אכיפה או הנחיה לבצע בדיקות, וזה לוחות חשמל, ששם, כמו שסטליאן אמר ואנחנו נראה את זה עוד מעט במצגת, אחוז הקרינה ורמת הקרינה של לוחות החשמל, הם הרבה יותר גבוהות ממה שקורה ב- Wi-Fi.

זהו. אני אעביר את רשות הדיבור לחיליק.

חיליק עובד איתנו, הוא מטעם מלר"ז.

חיליק רודלין, מנכ"ל מלר"ז.

תן לנו איזה משפט או שניים מה זה מלר"ז.

מלר"ז היא עמותה לאיכות הסביבה, הראשונה בישראל. בת 53 שנים, פועלת בנושא איכות הסביבה בתחומים רבים. אנחנו בנושא הקרינה פועלים מזה כ-10 שנים, כשאנחנו הגוף היחידי במדינת ישראל, שמוסמך על ידי הרשות להסמכת מעבדות. כמובן גם על ידי המשרד להגנת הסביבה. כל הפעילות שלנו מתואמת מול סטליאן מהמשרד להגנת הסביבה.

מה אנחנו מראים פה? אז ראשית, כמובן מה שהציג ועד ההורים בתחילת דברי, ארגון ההורים, אז הם הציגו סקר שהזמין המשרד להגנת הסביבה ממשרד החינוך על 40 בתי ספר. אנחנו בדקנו ב-5-6 שנים האחרונות, למעלה מ-10,000 בדיקות וזה נתון הרבה יותר מרחיב. והבאנו לכאן, מה שאתם יכולים לראות, רק את הנושא של מוסדות חינוך בלבד. כי עשינו את זה גם במפעלים, בתעשייה, בבתים.
המיוחד בבדיקות שלנו, אנחנו לא בודקים ליד האנטנה, אנחנו לא בודקים ליד אנטנות ה- Wi-Fi או ליד אנטנות הסלולר, אנחנו בודקים במקומות ההימצאות של התלמידים. זאת אומרת על השולחן, בגובה הראש, בגובה הרגליים, בחדר המורים, את הצוות החינוכי, במקומות שהצוות הזה עובד, או אפילו גם בחצר בית הספר, בכל מה שמתרחש סביב גן הילדים וסביב בית הספר.

מה שאנחנו יכולים לראות, בדגימה יותר מקיפה אפשר לראות פה, מ-300 בתי ספר, וזה בתי ספר מסוגים שונים ברחבי הארץ, בדרך כלל בהזמנות או שהזמינו בתי הספר עצמם, ותיכף אני אסביר למה כל בית ספר יכול להזמין.

מה זה חריג?

אני אסביר תיכף מה זה חריג.

תהיו סבלניים, חברה, זה יוצג.

ההנחיות של משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, קבעו שילד לא ישב, ילד או אדם בכלל, אבל נתייחס פה לילדים, כי שם אנחנו מדברים בצורה הרבה יותר עדינה בכל מה שקשור להתפתחות התאים. מעל 4 מיליגאוס, במהלך שנת הלימודים כולה, בממוצע. ואפילו עכשיו זה הוחמר עוד יותר, 4 מיליגאוס חריג, אפילו לא בממוצע.
אנחנו מדברים לא שהייתה חריגה מ-4 ל-5 או לא מ-4 ל-7. אנחנו לא נמצאים בסף הזה. אז גם שם זה נלקח בחשבון. אנחנו מדברים בקרינות, ותיכף אתם תראו, בקרינות של 40 מיליגאוס, 70 מיליגאוס, 100 מיליגאוס, שעליהן יושבים תלמידים והתלמיד רואה בדרך כלל, ותיכף אתם תראו, הוא רואה מן לוח כזה, זה מאד יפה, מאד אסתטי, אף אחד לא מדמיין שבעצם הוא יושב על לוח חשמל. וכמו שכאן כל מי שיושב מסביב אוהב להישען על הקיר, ככה הילדים אוהבים לשבת ולהישען על הקיר ואף אחד לא מעלה בדעתו בכלל, שאנחנו לפעמים יושבים ארבע שעות על ארון חשמל.

מה שקרה בבתי ספר - - -

תחזור רגע אחורה, תסביר לנו עוד פעם מה זה חריגה.

אמרתי חריגה זה כל פעם שאנחנו מדדנו במקום מסוים בבית הספר, שזה מעל 4 מיליגאוס. זה אומר - כדי שכל הנוכחים פה יבינו – זה לא מדבר שכל בית הספר לא בסדר, זה אומר שבמקום מסוים אנחנו הולכים עם הגלאים שלו, כמו מי שמכיר שדה מוקשים, הולכים ומחפשים בסמוך לקווי מתח, לארונות חשמל, איפה יש חריגה. ואז זה יכול להיות, ותיכף אתם תראו: בכיתה ז/3, בחצר, במקום מסוים, כל בית הספר יכול לפעול, הכל יכול לעשות, אבל במקום מסוים צריכים לטפל. וחשוב שהוועדה תדע, אין שום בעיה לטפל.

מה הירידה בקרינה ככל שאתה מתרחק מהארון?

כבר במרחק של 1-2 מטר בדרך כלל, כמעט ואין קרינה מאותו מקור.

ברור.

אבל יחד עם זה, לפעמים אנחנו צריכים להבין שעובר קו לאורך כל בית הספר. זאת אומרת יש דברים כאלה ותיכף אתם תראו.

אנחנו הבאנו לפה, משום מה זה קצת לא ברור, אבל אפשר לראות משהו. אתם יכולים לראות שתי תמונות שבצד ימין אנחנו רואים את ארונות החשמל בבית ספר חורה למשל, ואתם יכולים לראות מה קורה. בצד ימין רואים את ארונות החשמל כשפותחים את הדלתות במסדרון, אז בהחלט רואים ארונות.

מה שחשוב שכבוד יושב הראש יידע, בית הספר הפך למפעל. זה כבר סדרי גודל של ארונות שאתם לא מדמיינים. בגלל כמות החשמל הרבה שבית הספר צורך, מדובר בארונות כמו במפעלים. אנחנו לא רואים הבדלים גדולים במפעלי תעשייה, לעומת בית ספר שיש לו 50 מזגנים, 200 מזגנים וכו', או בצורה אחרת של קירור.

שימו לב, בצד ימין רואים את ארונות החשמל, בצד השמאלי רואים מה קורה בכיתה, ליד התלמיד שיושב במקום הזה. הוא מקבל, שימו לב - - -

ארונות חשמל זה בקיר החיצוני, הכיתה היא בקיר הפנימי.

אז אלף, רואים שהכיתה מאד נאיבית, רואים קישוטים על הקירות. 60 מיליגאוס, או 17 מיליגאוס, ממש איפה שיושב התלמיד כל היום.

נעבור לדוגמא אחרת, זה דבר שוב, מאד נאיבי. זה בית ספר שהוא מאד סביבתי, שרצה להתקין מערכות סולאריות על הגג, אבל הוא שכח דבר אחד – איך להעביר את הכבלים של החשמל. ואז אפשר לראות, הצילום פה קצת מטושטש, אבל אפשר לראות את התעלה שהיא מחוץ לגן ילדים, רואים פה את התעלה. בצד השני של אותה תעלה שהיא מאד נאיבית, מי חושב על קו חשמל ועל מה שקורה בצד השני. אתם יכולים לראות שבפינת המשחקים זה 5.5 או 4.4 מיליגאוס.

כאן זה אטרקציה. כזה דבר עוד לא ראינו בשום מקום. רבותי, חדר מורים בתוך ארון חשמל. מישהו מדמיין כזה דבר? זאת אומרת מה שקורה - - -

כן, זה גם אצלנו. המורים לא יודעים שהם מתבשלים גם.

מה שקורה, בארבעת קירות החדר, חדר המורים, יש ארונות חשמל. אתם מבינים גם שכל זה גם מתחת לרצפה. זה אומר שאנחנו מקבלים את ארונות החשמל, שימו לב לגודל של ארונות החשמל. המורים יושבים בתוך התהליך הזה כל הזמן. עכשיו, חשוב שנדע, אדוני יושב הראש, זה לא משהו חריג. אם אנחנו מדברים על 60% ממוסדות החינוך שאנחנו מוצאים את הדברים האלה, ובכוונה הם מצולמים, כי על פי הנחיות הרשות להסמכת מעבדות, חייבת שתהיה אופציה לחזרתיות, ואז צריך לסמן, אתם רואים, את החץ המדויק, בדיוק איפה נמצאת המדידה, שאפשר לראות מה קורה אחרי שיפור.

על כל פנים, אלה התהליכים ונעבור הלאה.

אני כבר אתייחס. תראו, אחד הדברים שתמיד שואלים אותנו, טוב, אז כמה זה עולה, כמו שגם יושב הראש שאל.

אבל אני רוצה לשאול לפני זה. ארונות חשמל זה שם כולל לארון קטן, שנמצא בכיתת לימוד, לבין ארונות גדולים ואני מניח שיש כבלים מסוגים שונים. איך זה מתקשר למידת הקרינה? או שכל חוט חשמל - - -

ראשית אנחנו צריכים להבין, וזה גם בתכניות עתידיות של משרד החינוך והרשויות המקומיות, עד עכשיו מקום המדינה, תמיד בדקו אם יש סכנת התחשמלות. זה דבר ברור, ולשמחתנו אנחנו יודעים שאין התחשמלויות משגיאות. לא בדקו ולא דרשו מקבלנים את - - -

לא, את זה הבנתי.

עכשיו, אני לא יכול לקבוע, כמו שאני אומר, אני לא קובע מה הפורמייקה. יכול להיות ארון קטן עם מערכת חבלול - - -

תראה, זה כמו מי שאמר שכדי לפתור את בעיית זיהום הרכב, נפסיק להשתמש ברכב. הרי חשמל מלווה אותנו כל היום, 24 שעות ביממה, בכל מקום, בכל המדינה.

אתה לא יודע - - -

זה קל מאד - - -

קל מאד. קל מה?

אפשר גם לפתור את הבעיה.

העניין הוא כזה, בכל בית ספר, ההימצאות היא בשניים-שלושה מקומות. זה לא כל המוסד החינוכי.

לא, יש את ארון החשמל המרכזי - - -

נכון.

שמתחבר לחשמל החיצוני - - -

בוודאי.

ומשם הוא מפלח את זה לכל בית הספר.

נכון.

אבל בכל כיתה או בכל מסדרון, או אם בית הספר יש לו כמה מבנים, אז יש לו ארון - - -

קל מאד לפתור את הבעיה הזאת.

אז אפשר לסכם.

חברים, חשוב קודם כל שנבין, כי אפשר להכניס פה את כל האיומים ואחר כך ללכת הביתה.

לא, לא, אנחנו נציע גם פתרונות.

כן, בבקשה.

חשוב שנדע, אנחנו לא באנו לפה להפחיד. באנו לפה לומר שיש בעיה ויש פתרון והבדיקה והפתרון קלים לביצוע וזולים. זה מה שחשוב.

הבדיקה הבנתי. מה הפתרון הקל?

למשל ארונות חשמל, לא נצמיד כיתה לארון חשמל מרכזי ולא נושיב שם תלמיד. אתה לא מדמיין לעצמך שהכסא שלך יהיה מודבק על ארון חשמל. היית אומר זה לא יעלה על הדעת. תזיזו, תשנו. זאת אומרת הדברים האלה הם ברי פתרון, בדרך כלל הפתרונות זולים, לא יקרים, ואין ספק שמעלים את זה - - -

מזיכרוני, העתקת ארון חשמל זה סיפור כבד.

לא, הוא לא אומר שצריך להעתיק את הארון.

לא צריך להעתיק.

כבוד יושב הראש אנחנו נתייחס, אנחנו נציע את הפתרונות.

יש פתרונות סיכוך כאלה ואחרים, שיכולים למנוע את זה.

הבנתי, אוקיי.

לפעמים החלפת הכבל - - -

לא, יש אפילו מדריך שנכתב בסיוע של חברת החשמל והמשרד להגנת הסביבה. אנחנו נפרסם את זה בימים הקרובים.

שאומר מה, בגדול?

שאומר איך לתכנן את מערכת החשמל.

לתכנן - הבנתי. אני מדבר מה עושים עם בתי הספר הקיימים.

מה שעושים זה מאד קל. בדרך כלל כל חשמלאי יודע לסדר את החוטים, כך שלא תהיה קרינה. כל עוד החוטים צמודים אחד לשני, חוט אחד מנטרל את החוט השני. זה מה שיש אצלנו בבית. אצלנו בבית יש מלא חוטי חשמל, אבל מכיוון שהם הולכים ביחד, אחד מנטרל את השני, אין קרינה בכלל. איפה שהחוטים הם נפרדים, באזור של לוח החשמל. גם באזור של לוח חשמל אתה יכול לסדר את לוח החשמל כך שההפרדה לא תהיה בלתי גבוהה מדי.

אפשר, כפי שנאמר פה, אם אתה מרחיק מטר באמצעות ארון, באמצעות שולחן, עד שאף אחד לא יכול להגיע, כבר רמת הקרינה יורדת, בגלל שהמקור הוא קטן, היא יורדת מאד מהר. וחוץ מזה, יש אפשרויות מאד זולות למגן ארונות. והאופציה שהיא חדשה והיא פטנט ישראלי, יש גם חוטים שאפשר להשתמש בסביבה, בעיקר בסביבה של מוסדות חינוך, שהקרינה מהם היא פי ארבעה פחות מהחוטים הרגילים, שזה פטנט - - -

אבל צריך להחליף את החוטים.

לא, רק באזור של לוח החשמל, לא את כל החוטים בכל מקום.

אוקיי. כן, זאב.

העלות של הבדיקה נשמעת כאילו מדברים על הון עתק. מדובר על סכומים קטנים מאד, כפי שאתם רואים מאחורי, כשהתוצאה של זה, או נגיד אחרת. אמר את זה גם חיליק, אני אומר את זה גם עכשיו. כשאומרים שיש חריגה גדולה במוסד חינוכי זה או אחר, זה לא אומר שכל המוסד נגוע. זה אומר שבנקודה ספציפית, וקל לפתור את הבעיה, מכיוון שזה לא כל המוסד, אלא רק האזור - - -

אני מבין שזה אומר שמטר וחצי מנקודת החשמל, יש את הבעיה.

בדיוק. או לחילופין סתם דוגמא, אפשר לשים אולי את רשת המתכת מוארקת ולחפות אותה עם קיר גבס ופתרת חלק גדול מהבעיה. זאת אומרת יש המון המון פתרונות שהם ממש לא יקרים. הם נוחים, הם פשוטים, הם גם לא מקטינים את שטח הכיתה כמעט, ופותרים את הבעיה בצורה די דרמטית. והבעיה היא באמת המודעות והנכונות להתמודד עם זה, ומי לוקח את האחריות לבצע את התיקונים.

מניסיון שלי, אני פניתי למשרד להגנת הסביבה וקיבלתי בעצם תשובה שהמשרד להגנת הסביבה לא פועל במוסדות חינוך. מוסדות חינוך זה באחריות הרשות. והיום, לוועדים אין כלי לבקש מהרשות למדוד את הדברים האלה. כשאני באתי לרשות שאני גר בה - מזכרת בתיה – אין להם, הם לא רוצים להשקיע את הכסף הזה לא בבדיקות ולא ב - - -

לא רוצים זה לא אומר שאין את הכלים.

לא, יש את הכלים - - -

מי שאחראי על הבטיחות בבתי הספר זה הרשויות המקומיות.

יפה, אבל הם לא מחויבים לפי חוזר מנכ"ל. ופה מה שאנחנו מבקשים מהוועדה הזאת בעצם, את העזרה ואת האכיפה, שייקחו את זה לידיים שלהם.

ברור. אוקיי, תודה. חברת החשמל.

רק רגע, יש לנו עוד כמה דברים. עכשיו זה המסקנות, תן לי עוד שתי דקות.

שתי דקות. קיבלת שלוש.

תודה. אחת, זה באמת ההמלצה שלנו להקים ועדה בין משרדית שתיתן מענה בחקיקה, כי היום אין חקיקה ספציפית לנושא הזה, ותגדיר גם את התקן. אין תקינה רלבנטית במקרה הזה. נקודה אחת.

נקודה שנייה זה לחייב את הרשויות המקומיות במקום שאותרו הבעיות, להגדיר בזמן, תוך כמה זמן הם חייבים לתקן את החריגות שנמצאו.

הדבר השלישי זה פרסום דו"חות שנתיים גם ברשומות ולהביא אותם לידיעתנו. אין שום סיבה שבדיקה כזאת תהיה נחלת הרשות או נחלת משרד החינוך או נחלת המשרד לאיכות הסביבה. זה נוגע לשלום ילדינו, וחובתנו לדעת, או חובת המערכת להביא את זה לידיעתנו. אני לא חושב שבעידן הנוכחי צריכה להיות עם זה בעיה. אני חושב שצריכה להיות הסברה גם ברשויות ולמנהלי אגפי חינוך בנושא הזה, ולתת לזה מענה במכרזים להקמת מוסדות חינוך חדשים, לא בתי ספר דווקא, אלא כל מוסדות החינוך.

לבצע או לבקש מהשר להגנת הסביבה לממן מתקציבו את הבדיקות של הקרינה - אנחנו עוד מעט גם נציג איך - כשמכרז כזה לא צריך להיות יותר מאשר 45 יום, מהרגע שלוקחים את זה על עצמם.

לבקש משר האוצר להעביר מן התקציב של המדינה 3 מיליון שקלים כל שנה, כדי באמת ליצור את המערכת המחזורית. הערכתנו היא שאם יוקצו לנושא הזה כ-3 מיליון שקלים, אחת לשלוש שנים כל בית ספר יזכה לבדיקה. ואנחנו חושבים שאחת לשלוש שנים זה סביר.

על קידום השקיפות הציבורית דיברתי קודם, אז אני לא ארחיב, אבל למה אמרתי שמשרד האוצר צריך להעביר את הכסף? זו הסיבה שמאחורי: 30 מיליון שקלים זה מה שמשרד הגנת הסביבה מעביר כל שנה למשרד האוצר, בדיוק ממתקני החשמל. אין שום סיבה שאחוז מסוים - במקרה שאנחנו ביקשנו זה 10% - יועברו לצורך ביצוע הבדיקות האלה. לנו זה נראה סביר.

תודה רבה.

אני מבקש לומר עוד משהו, כדי שנהפוך משהו לאופרטיבי. אנחנו לא יושבים פה רק לצורך סיעור מוחות. כדי לבצע השנה, למדוד 1,000 בתי ספר, שזה כרבע ממוסדות החינוך במדינת ישראל, צריך סכום של פחות ממיליון שקלים. ואם סם קודם אמר שהוא לא יודע בדיוק מה התקציב, אני חושב שהוועדה יכולה לקרוא למשרד החינוך ולמשרד להגנת הסביבה, למצוא את התקציב, להוציא פרסום, נבצע מחר 1,000 בתי ספר. בעוד שנה סיימנו את המצב של רבע ממוסדות החינוך.

תודה רבה.

כן, בבקשה, חברת החשמל.

שמי דוד אלמקיאס, סמנכ"ל תכנון, פיתוח וטכנולוגיה, חברת החשמל.

ראשית, אני דווקא מתחיל ברישא של אדוני יושב הראש. אתה למעשה אמרת שאין בסיס מוסכם, אז יש מחקרים הרבה שנים, כבר 30 שנה. המנגנון הוא לא ברור לגבי ההשפעה של שדות מגנטים. אני לא מתייחס כרגע ל-Wi-Fi או לדברים אחרים, אני מתייחס למה שאנחנו קוראים מתקני חשמל.
לכן, ארגון הבריאות הבין לאומי אמר: עיקרון הזהירות המונעת. תפעיל את השכל. זאת אומרת תשקיע מינימום, אבל תוריד מקסימום את ה.... ומאד צריך להיזהר מלקבוע ערך סף. אנחנו יושבים פה בכנסת ישראל ומדברים על 4 מיליגאוס שלא קיים באף מקום. זאת אומרת ללכת ולקבוע משהו על בסיס לא מדעי, צריך להיזהר.

בהחלט צריך לטפל בשדות מגנטים, בגלל שיש חששות לציבור, ובוודאי בבתי הספר. מפה עד לקבוע ערך מסוים, זה מאד מסוכן. אין לי התנגדות לתכנית עבודה כזו או אחרת, אבל היא צריכה להיעשות על בסיס מדעי ולא איזה מישהו שקבע שרירותית. אחד יגיד 2, אחד יגיד 8. אין שום בסיס. ולכן אתה שאלת את סטליאן, מה המנגנון. לא יודעים את המנגנון לסרטן. לא ידוע. יש מחקרים סטטיסטיים שאחוז כזה בילדים, חלילה, חולים בגלל זה.

ולכן חברת החשמל רגישה קודם כל לרחשי הציבור ובוודאי ובוודאי לבתי ספר. ואנחנו בשיתוף פעולה עם סטליאן פותרים את הבעיות. אנחנו הולכים להיתרים, מקבלים היתרי קרינה וכך הלאה, והעברנו מדריך למתכנן לבתי ספר בשנת 2010. אז בוודאי צריכים להפריד בין מתקנים חדשים למתקנים ישנים. מתקנים חדשים – סוף מעשה במחשבה תחילה.

חייבים להוציא נוהל במשרד החינוך לעבוד לפי מה שכתוב. יש להם בדיוק מה לעשות. כל מתקן חדש יתוכנן ככה. זה הועבר לפרופסור סיגל סדצקי, זה הועבר למשרד החינוך, לגברת אורית ליבנה בזמנו, בדצמבר 2010.

זאת אומרת, חברת החשמל תרמה מיוזמתה את הנושא של מדריך ומתכנן למתקנים חדשים. הבעיה היא גדולה דווקא במתקנים ישנים. מה חברת חשמל עושה במתקנים ישנים? אנחנו קובעים סדרי עדיפויות, לפי נוסחה פנימית שלנו: שדה בריבוע כפול מספר חשופים. למה שדה בריבוע? כי נותנים משקל גדול יותר לשדה. אם ילד אחד חשוף למיליגאוס, יש לי מיליגאוס אחד ויש לי 1,000, אז המדד הוא 1 בריבוע כפול 1,000 זה 1,000. אבל אם הוא חלילה חשוף ל-1,000 מיליגאוס, זה מיליון כפול לא חשוב כמה תלמידים, יוצא מספר גדול. וכך אנחנו עובדים לפי סדר עדיפויות.

לגבי מתקנים קיימים - - -

מה זה עובדים? אתם ביוזמתכם הולכים ל - - -

מיזמתנו. אנחנו מקדישים בחברת החשמל על פי דו"ח ועדת המומחים, 2 מיליארד דולר בשנה למתקנים קיימים בהתאם - - -

בתוך בתי ספר?

לא בתוך.

במתקנים קיימים מחוט לחברה. מתקנים – רשתות חשמל - - -

מחוץ לבתי ספר.

מחוץ לבתי ספר. המדריך שאנחנו הכנו זה למתקנים בתוך בתי ספר.

לא, לא, אבל אתה המשכת, וחשוב היה להבהיר: אתם לא משקיעים כסף שלכם בתוך בתי הספר.

לא, לא משקיעים, כי זה לא מתקן של חברת החשמל. אני רק רוצה להגיד אדוני יושב הראש, אנחנו מוכנים לסייע, במיוחד בכל הנושא שקשור לארקות ולאיפוס. הרבה פעמים אתה מנתק איזה אפס מארקה, פתאום השדה נעלם. אז לא צריך מיד להשקיע את כל הכספים שבעולם, מה שמדובר פה. צריך הרבה מקצוענות כאן, אבל חייבת להיות תכנית עבודה מסודרת, עם סדרי עדיפויות.

למי צריכה להיות? למי?

למשרד החינוך.

צריך, צריך, צריך, צריך.

שנייה רגע, תני לי לסיים בבקשה.

מי? תגיד לי מי צריך?

אז אני אומר. אם את שואלת אותי, אז אני יכול להציג לך תכנית עבודה של חברת החשמל. אם מישהו אחראי על משרד החינוך, אז משרד החינוך צריך לקבוע סדרי עדיפויות דרך מדידות מדגמיות, לא צריך כל הרבה מאד מדידות, ולעשות סדרי עדיפויות ולהציג לך, אדוני יושב הראש, תכנית מסודרת, כך וכך מתקנים בשנה, וחברת החשמל, אני כבר אומר, אם יש בית ספר עם מתקן חיצוני שחלילה חוששים שזה מחברת החשמל, אפשר לפנות אלי ישירות וזה יטופל מיידי. כך אנחנו עושים.

חיצוני זה מחוץ לגדר בית הספר.

כן, כן. ואנחנו נוכל, אם יש איזה קו שעובר ליד בתי הספר, חברת החשמל מטפלת מיידית, בגלל רגישות הציבור, בוודאי לגבי הנושא של הילדים.

תודה.

אני ברשותך יכול?

אתה יכול, אתה משוחרר.

כן? תודה.

אלא אם כן מישהו רוצה לשאול את חברת החשמל איזו שאלה.

כן, יש לי בקשה.

לא, שאלה לחברת החשמל. שים סימן שאלה בסוף הבקשה.

אחד הדברים שרציתי לדעת, כיוון שחברת החשמל בודקת את הדברים ברחבי הארץ, מדוע חברת החשמל, שהיא בעד שקיפות, לא תשים באתר שלה את כל בדיקות החשמל החריגות שהיא מבצעת. אם אתה אומר שאתם מנצלים 2 מיליון דולר, לאן זה הולך? למה שלא תשימו את כל הדברים האלה בשקיפות, ושפונים אליכם – מדוע אתם תמיד רצים, שמה שקבע פרופסור סטליאן ומה שקבע פרופסור רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות, שזה על פי דעת מדענים – ש-4 מיליגאוס זה חריג – מדוע אתם רצים לגופים אחרים? אלה הגופים שקובעים לנו. אתם חברה פרטית, מייצרת חשמל, פעלו לפי מה שקבעו הפרופסורים והמדענים האלה.

אלף שאלת, הבנתי. ראשית כל אנחנו מעבירים תכנית מסודרת מה אנחנו עושים, למשרד להגנת הסביבה. זה דבר אחד. כל שנה, המשרד להגנת הסביבה מקבל מאיתנו - - -

נשאלת למה אתם לא שמים את זה באתר?

רק שנייה, אנחנו נבדוק וניתן תשובה, יחד עם המשרד להגנת הסביבה.

תודה.

דבר שני, אני מזהיר מלקבוע ערך סף לא על בסיס מדעי. זה מה שאני רוצה להגיד לך. עכשיו, לגבי הנושא של הערכים, אתה דיברת על הנושא של ערך - - -

ל-1,000 מיליגאוס.

אני עוד פעם מזהיר, הנושא של 4 מיליגאוס, אנחנו, אתה יודע מה? אני יכול להגיד לך שיש בתי ספר, וביחד עם סטילאן הורדנו אפילו מתחת לזה, אבל בלי להגיד ערך. אסור לי לדבר על ערכים.

ברור. לא, מה שברור הוא שלא אתם קובעים את הערכים אלא מבחינתנו המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות.

לא, אבל אנחנו מבקשים שיפרסמו את הממצאים.

אדוני יושב הראש, בחוק אין ערך ל - - -

לא אמרתי חוק, אמרתי שהם קובעים והם עושים את השיקולים שלהם.

אין לי בעיה.

כל מה שאנחנו מבקשים זה שתציגו את הממצאים רק.

תודה. עוד מישהו רוצה לשאול את חברת החשמל משהו?

כן. שמי רוני קלר, יושב ראש הפורום לסלולאריות שפויה.

ראשית דבר קודם כל תודה, באמת תודה על הזמן ועל ההקדשה של למידת החומר והתייחסות הוועדה.

שאלה לחברת החשמל. כיום חברת החשמל עוברת ממונים ישנים למונים אלקטרוניים חדשים. המונים האלקטרונים החדשים מקרינים פחות ואם עשויים במידה זו או אחרת לפתור את בעיית הקרינה מהמונים עצמם. עכשיו, המונים עצמם, אתם אחראים על המונים. זה לא משנה אם הם נמצאים בתוך מוסד החינוך או מחוץ למוסד החינוך. למה שלא תלכו ותחליפו את כל המונים בכל מוסדות החינוך? הרי זה חלק מהתהליך שלכם, שאתם הולכים עליו.

מה קשור המונה לזרם? כשיש קרינה משדה ... מה זה קשור?

כי גם המונה - - -

אני לא מבין, אבל זה אותו זרם, מה המונה?

גם המונה עצמו מייצר שדה מגנטי, עצמו, כטכו, כמונים, כשדה מגנטי. למה שלא תחליפו את זה?

זה ערכים, אני לא יודע, זה ערכים מאד קטנים. אני לא יודע מאיפה אתה ממציא את זה? תשלח לי בבקשה בדיקה, בצורה מסודרת, לא נדון פה על נושא מקצועי. אנחנו נבדוק את הנושא כמו שאתה אומר. אם יש דברים בגו, נטפל בזה.

סליחה, לא, לא, לא. אני רוצה לשאול, אתם, חברת החשמל, הולכים להחליף - - -

יש תכנית להחליף מונים, נכון.

יפה. למה שלא תתחילו בבתי הספר? למה שלא תעשו את זה בבתי הספר?

אנחנו נבדוק את זה.

יפה.

אנחנו נבדוק את זה ותקבל תשובה.

תודה רבה.

שאלה לחברת חשמל? בבקשה.

שמי קובי וייצמן, אני גם ראש המטה של סגן שר החינוך וגם חבר מועצת עיר בנהרייה. למרות שאני במועצת העיר, אני לא הייתי בישיבה לאשר הקמת חדר טרנספורמציה בתוך מתחם בית ספר. איך חברת החשמל מבצעת את זה, בלי שבהסכם ההתקשרות שלה, לא כתוב שום דבר ברמת בטיחות, ברמת דיווח על קרינה, ההורים מתנגדים, אבל בתמורה לאתנן כסף, מתקינים חדר טרנספורמציה שני תוך שנה.

זה נשמע כאילו אנחנו באים ממש לתוך הכיתה לסמן חדר. אולי החדר הזה מרוחק? אני יודע? אם החדר מרוחק שלושה מטרים-.

לא משנה, הוא בתוך בית הספר.

חברת החשמל פועלת על פי חוק קרינה, יש שם מרחקים. זה לא ככה שנשמע פה שאנחנו מביאים את השנאי, שמים אותו ליד התלמיד. נו באמת. יש לנו כללים, עם מרחקים, שהם מוסדרים על ידי המשרד להגנת הסביבה. אם יש משהו שאתה חושב שהוא חריג, תכתוב ישירות אלי, אבל אני לא מאמין שיש דבר כזה, כי אנחנו פועלים על פי חוק, כי אחרת לא היינו מקבלים לא היתר בנייה ולא קרינה.

אני יכול להראות לך לפחות שני מקומות שיש חדרי טרנספורמציה, ובקרבתם יש גני ילדים ובתי ספר.: בית הספר בליך - - -

אז אני אמרתי לגבי בתי ספר, ואני מכריז פה, תעבירו אלי.

סליחה, לא סיימתי.

לא, לא, בואו נקצר, חבל על הזמן של יושב הראש. תעבירו אלי - - -

ליושב ראש יש זמן.

תעבירו אלי מקומות של בתי ספר שאתם חושבים שזה מתקני חברת החשמל – יטופל.

ברור, תודה.

אנחנו ממשיכים. רגע, מה?

אני רוצה לבקש, אם יש פה חברת חשמל והיא מוכנה לעזור, בוא באמת שייצא מהפורום הזה לגבי חברת חשמל, לתוך האכיפה הזאת ושהם ייקחו חלק בעלויות.

אנחנו רשמנו מה שחברת החשמל התחייבה.

אין לי סמכות להתחייב בעלויות. יש לי סמכות להתחייב אם יש איזה מתקן שהוא בעייתי - - -

בסדר, אני רשמתי מה שאמרת.

בדיוק.

תודה.

אנחנו נקיים עכשיו את הדיון החופשי. מה שאני מבקש מאלה שיקבלו רשות דיבור, וזה יהיה לפי הסדר שהגישו בקשה ליהודית, מנהלת הוועדה, לתמצת, לקצר, כדי שנאפשר למה שיותר משתתפים לדבר. אנחנו נמשוך את הדיון לא יאוחר מהשעה 11:30.

ד"ר אלון פרץ, בבקשה.

בוקר טוב.

סליחה, יש לי שאלה, משרד הבריאות לא נמצא פה?

אם מישהו לא צעק אני משרד הבריאות, אז כנראה שלא.

אני ממשרד הבריאות.

את משרד הבריאות? אה, אז יש מישהו שצועק משרד הבריאות. כן, בבקשה.

טוב ששאלו.

אני הצבעתי וניסיתי. לגבי התקן, אז משרד הבריאות קבע תקן של 4 מיליגאוס. התקן הזה מתבסס על מחקרים שהראו שחשיפה מעל-. קודם כל התקן הזה זה חשיפה ממוצעת יומית, זה לא חשיפה נקודתית. זה לא אומר שאם ילד נחשף כמה רגעים ל - - -

זאת אומרת אם הוא עבר במסדרון, על יד ארון חשמל, זה לא - - -

נכון.

אבל אם הוא יושב ליד זה, אז כן.

נכון. זה צריך להיות חשיפה ממוצעת יומית וצריך להתייחס לזה בהתקשר הנכון. התקן הזה מתבסס על מחקרים שהראו שילדים שנחשפו למעל חשיפה ממוצעת יומית כזאת, היה סיכון מוגבר לתחלואה בלוקמיה. נכון שיש חילוקי דעות בספרות, אבל בגלל עיקרון הזהירות המונעת, משרד הבריאות קבע את התקן הזה. זה דבר ראשון.

עכשיו, הועלתה פה השאלה לגבי אפקט מצטבר. אז הספרות הרפואית כרגע לא יודעת אם יש אפקט מצטבר. זה בניגוד למה שקורה בקרינה המייננת, שאנחנו יודעים שיש אפקט מצטבר. לגבי הקרינה הזאת אנחנו לא יודעים.

לא, אבל תסבירי לי במילים פשוטות, אם למשל ארון חשמל מסוים נמדד בסמוך, קרוב מאד לארון ונמצא שזה 4 או 5 לצורך העניין, שזה מעבר, מה זה אומר? זאת אומרת אסור לשבת לידו לאורך היום? זה המשמעות של מצטבר?

קודם כל אנחנו לא יודעים אם יש חשיפה מצטברת, אם יש אפקט מצטבר. בגלל זה הכל זה על פי עיקרון הזהירות המונעת. אנחנו מעדיפים שילדים לא יחשפו בחשיפה ממוצעת.

זאת אומרת לא ישהו צמוד למתקן המסוים הזה, לאורך זמן. זה מה שאת אומרת? ברור. הנקודה ברורה. אוקיי, תודה רבה.

כן, בבקשה.

אז כאמור אני ד"ר אלון פרץ, אני יושב ראש האיגוד לרפואה תעסוקתית, מייצג פה את ההסתדרות הרפואית. אני רופא מצד אחד, אבל אני גם אבא לארבעה ילדים במערכת החינוך מצד שני, ולא תמיד המדע והרגש עובדים בקווים - - -

אנחנו מכירים את הרופאים שמעשנים.

כן, למשל, אז אני לא אחד מהם. אני אספר איזו היא אנקדוטה אישית בקצרה, כי אני לא רוצה לגזול זמן רב מהוועדה.

בכיתה של אחת מהבנות שלי, החליטו שכל התלמידים משתמשים בלפטופים, ואנחנו כהורים מאד מאד דאגנו מה הולך להיות חשיפה לקרינה. אז בדקנו את רמת הקרינה הן מבחינת Wi-Fi, ודרך אגב זה לא עבר את הסף שהוגדר, זה היה Barely deductible, ככה קראו לזה, וגם את קרינת ה-ELF, שנובעת מתוך השימוש במחשבים, וגם היא ככלל בכיתה לא עברה את ה-2 מיליגאוס.

בדקתם את הכיתה, כשכל המחשבים - - -

את הכיתה, כשכל המחשבים עבדו, בלי התלמידים אבל.

עשיתם הורדה של קבצים, כדי לראות בעומס?

תוך כדי ששיחקנו ובכל מחשב עשינו משהו אחר.

השתמשתם במדים רגישים מספיק?

כן.

כי אם תבוא היום עם מד רגיל לא תראה כלום.

לא, השתמשנו.

כן, בואו נשמע את הסיפור עד הסוף.

המקרה לימד אותנו אבל, שבגב הכיתה, באחד הקירות, היה חדר חשמל שגבל עם הקיר, ושם מדדנו 40 מיליגאוס, ובאותו אזור ישבו שם באמת שורה של תלמידים, ופעלנו באותה כיתה מתוך ועדת בריאות וסיככנו את הקיר הזה, ובאמת - - -

איך סיככתם אותו?

יש פלטות מתכת מסוימות.

אלומיניום או פלדה.

דרך אגב, הן לא היו כל כך זולות. זה עלה איזה 20,000 שקלים בכיתה, אז אני לא יודע מבחינת עלויות, אבל זה מה שזה עלה פחות או יותר. סיככנו, סתמו בקיר גבס, וזה באמת לא גזל כמעט כלום משטח הכיתה, והילדים ישבו בערכים של פחות מ-2 מיליגאוס בהמשך. זה מבחינת הניסיון האישי.

דיברו פה על ספים ועל תקנים, באמת, אין לי איזה שהוא תקן שאנחנו מתייחסים אליו, אבל יש איזה שהם ערכים שאנחנו יודעים בספרות ובמדע, שכן נמצאו כגורמים לנזקים, ואני מדבר על קרינת ELF במקרה הספציפי הזה. ואנחנו מדברים בעיקר, או אולי אך ורק, על ההשפעה של קרינת ELF על לוקמיה בילדים.

יש אין סוף, לא אין סוף, אבל לא מעט פרסומים לגבי השפעות בריאותיות מסוגים שונים, אבל המסמך הפורמאלי היחיד שיצא עד כה על ידי ארגון הבריאות העולמי בשנת 2007, בא ואומר שבאף אחד מאותם גורמים, מאותן השפעות, אין הוכחות חד משמעיות, ובמקרים מסוימים אפילו אין הוכחות שגורמות להשפעות, ובזה מדברים על מערכות שונות.

הדבר היחיד שהוא מדבר עליו באופן אפשרי זה הנושא של לוקמיה בילדים. היו שני מחקרים שלקחו את כל המחקרים השונים שעשו. פעם אחת מצאו פי שניים סיכון ברמות מעל 4 מיליגאוס, פעם אחת מצאו פי 1.7, זאת אומרת 70% סיכון יותר ללוקמיה בילדים בכמות שמעל 3 מיליגאוס. המחקרים האלה לא היו מושלמים. היו שאלות האם היו איזה שהן הטיות בבחירת מקרה הביקורת, הביקורות במחקרים האלה, אבל למעשה באו ואמרו שלמעשה הערך שאנחנו רוצים לעבור מעליו הוא בין 0.3 ל-0.4, 3 או 4 מיליגאוס, ומעליו אנחנו חושבים שאנחנו בסכנה. זה לפחות מבחינת הנושא של לוקמיה בילדים.

כל הדברים האחרים שנאמרו פה על ספים נוספים, זה עניין של תקן. יש חוק לקרינה בלתי מייננת.

כן, אוקיי.

רק במשפט קצר אני רק אומר, אני כרופא תעסוקתי נתקל לא מעט בחששות ולפעמים היסטריה שנובעת מהחשיפות האפשריות לקרינה אלקטרומגנטית, לקרינת ELF. יש מבנים שלמים שפונו בגלל החששות האלה, לא תמיד בצדק. יש שניים-שלושה מקרי סרטן וישר חושבים שיש איזה שהוא צביר מקרים ומנסים לקשור את זה תמיד לשאלה הזאת של הקרינה האלקטרומגנטית, והרבה פעמים זה באמת לא קשור לזה.

כשאנחנו מדברים על ילדים, וכפי שאדוני יושב הראש הזכיר, מדובר באנשים, אנחנו לא קוראים להם בבריאות הסביבה Small Adults , הם לא אנשים גדולים-קטנים. יש להם פיזיולוגיה שונה, יש להם התנהגות שונה, ולכן הם בסיכון מוגבר. החשיפות הסביבתיות של ילדים הם הרבה יותר נרחבות מהקרינה האלקטרומגנטית, וצריך לשים לב לכל הדברים האלה. אם זה רדון, אם זה נדיפים שיוצאים מהקרקע, אם זה זיהום אוויר, אם זה עובש בקרינות בחדרים שהם עם לקות גבוהה מדי. ובמקרים האלה, אנחנו יודעים שיש השפעות בריאותיות ואין דילמה באשר לשאלה האם יש או אין השפעות בריאותיות, פחות או יותר.

תודה רבה.

רוני קלר, בבקשה.

כבודו, כבוד יושב הראש, אני הייתי רוצה לקחת את הדברים קצת יותר למעלה, לרמה החינוכית, של איך מחנכים למשהו יותר מושכל ויותר נבון, אבל לפני כן כמה מילים קצרות על כמה דברים בנושא של בתי הספר – מה קורה מבחינת קרינה. וחלק מהדברים נאמרו פה בוועדות הכנסת, בוועדת הפנים אצל דב חנין, בהיותו יושב ראש ועדת הפנים וכבר אז התגלו קונפליקטים באשר מי לוקח על עצמו את האחריות איך לבדוק את הקרינה במוסדות החינוך, ומוסדות החינוך הם באחריות הרשות המקומית.

מי שבודק את הקרינה היא אותה יחידה של איכות הסביבה של הרשות המקומית, ומי שצריך לשאת בעלויות של כל אותן בעיות של קרינה, זאת הרשות המקומית. ואותו אחד שצריך לבוא ולהתריע על הבעיות, למעשה מקבל את המשכורת שלו מאותו מי שמינה אותו, ואז יש לו אינטרס, ואני כבר נתקלתי, אני אומר אני נתקלתי בשני מקרים שסילפו מדידות בבתי ספר, וזה דבר מאד מאד מאד חורג, שבן אדם צריך לעשות את העבודה שלו, כאשר מאחורי הדברים נמצאים ילדים שצריך לדאוג לבריאותם.

ברקע הדברים, לפני כשנה וחצי הגישה העמותה הפורום לסלולאריות שפויה, בשיתוף עם הנהגת ההורים הארצית, עתירה לבג"ץ בעקבות הכנסת מערכות Wi-Fi אלחוטיות, בניגוד לחוזר מנכ"ל שמצדד בקווי, והם הכניסו 75% מהמערכות שלהם כאלחוטיות. אני לא אמשיך בנושא הזה, אני אתן לרם דישון, בהמשך אני אבקש לתת לו את רשות הדיבור לדבר ולהרחיב, כי יש פה תרעומת כלל ארצית בראשון, בכפר סבא, בהוד השרון, בחיפה, בבאר שבע, בתל אביב, ברחובות, בגני ילדים, זה משהו לא יאומן.

תרעומת על מה?

תרעומת על Wi-Fi ועל הכנסת רשתות אלחוטיות.

אבל כל העיריות שמנית ואחרות, הן מכניסות את ה- Wi-Fiולא אף אחד אחר.

שנייה, אז אני אבקש - - -

לא, לא הבנתי את התרעומת.

תרעומת של ההורים. אני אבקש לתת לו את רשות הדיבור בהמשך. אני רק הייתי רוצה - - -

בסדר, בהמשך.

שנייה, אני הייתי רוצה לקחת את הדברים למקום קצת יותר גבוה. אני רוצה להמשיך את הדברים של הדוקטור לרפואה תעסוקתית, ואני מסכים עם מה שהוא אומר, שיש חוסר הבנה, יש עמימות, לא מבינים בנושא הקרינה. זה משהו מטורף.

הוא גם אמר שלהערכתו יש קצת היסטריה גם.

שנייה. מה שאני הייתי מבקש, לצאת פה באיזו שהיא החלטה קונקרטית, שבמסגרתה ייכנסו תכניות לימוד לבתי הספר, למרחב הבית ספרי, שיחנכו את הדור הצעיר, זה יחלחל לבתים, איך להשתמש בכל הגאדג'טים האלחוטיים, ואז כפועל יוצא מזה, אנחנו כחברה נדע איך ומה לעשות עם הדברים האלה.
ואני לו קח את הדברים באנלוגיה, ודיברתי עם כבודו בזמנו. כשאני הייתי ילד קטן מעולם לא דיברו איתי מה לאכול, איך לאכול, מתי לאכול, והנה, הפכנו לחברה מערבית, חברת שפע, ואנחנו אוכלים כל מיני ג'אנק פודים ויש לחץ דם ושומנים בדם והסתיידויות וסכרת, והנה טאק, נפל האסימון. צריך להתחיל ללמד איך לאכול ומה לאכול. באותה אנלוגיה, גם לא חינכו בזמנו לכלכלת בית נכונה והיום לא מעט בתים פושטים את הרגל.

מה שאני בא ואומר, אנחנו לא נגד הקרינה, אנחנו לא נגד ההייטק, אנחנו לא נגד מי שמתפרנס מזה. אנחנו מבקשים להכניס תכנית חינוכית מושכלת, שמדברת גם על תדר גבוה, גם על תדר נמוך, שתסביר את כל הדברים האלה.

ברור.

תודה כבודו.

בבקשה.

תודה. שמי רם דישון, אני מהנדס אלקטרוניקה עצמאי. אתה דיברת בפתיחה על הרחקת אנטנות ממוסדות חינוך, שיש הנחיה כזו. אז אני רוצה לספר על מקרה ממש מהימים האחרונים, של בית ספר בראשון לציון, שהתקינו אנטנה במרחק של 60 מטר מבית הספר, שמקרינה ישר לתוך הכיתות של בית הספר.

אגב, זה 25 מטרים, בדוק.

עוד יותר גרוע. מדדו קרינה בתוך הכיתות שפונות אל האנטנה, ומצאו שם ערכים שהם מתחת לסף של המשרד להגנת הסביבה, אבל מעל לסף שאנחנו מטיפים לו. ואחרי מספר שבועות או מספר חודשים שתלמידים היו בכיתות האלה, התחילו סימפטומים של כאבי ראש אצל 40% מהתלמידים.

מה אומרות ההנחיות? איזה מרחק מ - - -

הבעיה זה לא מרחק, הבעיה זה עוצמת החשיפה.

לא, לא, אני שואל קודם כל לגבי מרחק.

אין הנחיות לגבי מרחק. ההנחיות להן לגבי חשיפה.

לא, ממוסדות חינוך, אין הנחיות?

אין. מבחינת המשרד להגנת הסביבה, כדי להקטין את החשיפה לקרינה, היה עדיף שהאנטנות יהיו על מוסדות החינוך, ואז הקרינה הולכת לצדדים והחשיפה היא נמוכה יותר. בדרך כלל, בגלל אותה היסטריה שהוא דיבר עליה - - -

לא, אבל אני שואל פשוט מה ההנחיות.

אין שום הנחיות לגבי מרחק.

זאת אומרת מה שימדד זה מה ש - - -

מה שיימדד. עוד לפני מדידה עושים חישוב.

רק בשביל לסבר את האוזן, הסף של פרופסור סטליאן גלברג, הוא בתדר הנמוך 50 מיקרו וואט לסנטימטר מרובע. הסף שאני מטיף לו, אני ועמיתים מקצועיים נוספים, הוא 1 מיקרו וואט הסנטימטר המרובע. בכיתות שם מצאו 4, 5, 6 מיקרו וואט לסנטימטר מרובע.

ההורים של התלמידים האלה נמצאים כאן, תוכלו לשמוע מהם. מה שמעניין, הסימפטומים האלה נחלשו כשהילדים חזרו הביתה. וועד ההורים השבית את בית הספר, ובזמן ההשבתה הסימפטומים האלה נעלמו. לאחר מכן, התלמידים חזרו לבית הספר, אבל לכיתות אחרות שלא חשופות ולא פונות לכיוון האנטנה, וראה זה פלא, והסימפטומים נחלשו.

אני מחזיק ביד ריכוז סטטיסטי שקיבלתי אתמול בערב, ילד-ילד, מה היו הסימפטומים, מתי זה עבר, האם זה עבר. ילד-ילד. חמישה עמודים, חמש כיתות. מתוך 184 ילדים בכיתות האלה – 75 התלוננו.

מה הייתה עמדת הרשות המקומית כשהעליתם את הנושא?

הרשות המקומית אנסו אותה, ואם אני מבין נכון - - -

מה זה אנסו אותה?

השביתו את בית הספר.

אבל מה היא עשתה?

הרשות המקומית לא שיתפה פעולה.

היא פעלה והכל עוד בתהליך, אני לא יודע איך זה אפילו ייגמר.

כבוד יושב הראש, אני יושב ועד ההורים העירוני בראשון לציון, ולרשות העירונית אין שום סמכות מול חברות סלולאריות.

לצערנו.

לצערנו אין לרשות המקומית שום סמכות להתמודד מול חברה סלולארית, כי ניתנו לחברות הסלולאריות אפשרות להתקין נקודת גישה, זה אנטנה סלולארית קטנה. היא מוגדרת כאנטנה סלולארית קטנה, וכאשר הרשות פנתה לחברה, החברה אמרה לה אני מתקינה, שולחת בקשת אישור התקנה למשרד איכות הסביבה ובזה זה הסתיים. היא לא צריכה לקבל היתר בנייה ולא שום צורך באישור כלשהו.

סטליאן, היא צריכה לעמוד בתקן של קרינה, אני מניח?

אגב, אנטנה דורשת היתר בנייה. מתקני גישה, שזה המצאה של בזק, כדי לחצות נהרות, לחצות דברים כאלה, אין צורך בהיתרים ופשוט תפסו על זה טרמפ ובנו שם את שתי האנטנות האלה ללא היתר. לא צריך היתר בכלל.

בכל מה שקשור למתקני גישה, יש פתור מהיתר בנייה רק לגבי החברות החדשות. בג"ץ אסר על החברות הוותיקות להקים מתקנים כאלה, להמלצת המשרד להגנת הסביבה ופרקליטות המדינה, יש כרגע רק לחברות החדשות. אמנם לא צריך היתר בנייה, אבל יש אפשרות לרשות המקומית, לפי החוק, להתנגד להקמת מתקני - - -

לא, אבל יש - - -

אבל מבחינת הקרינה יש להם היתר כמו לכל אנטנה אחרת. נעשה דו"ח הערכת רמות חשיפה - - -

מי אחראי על זה, המשרד?

המשרד להגנת הסביבה.

זאת אומרת נניח במקרה הזה של האנטנה הזאת?

האנטנות האלה אושרו על ידי המשרד להגנת הסביבה. המדיניות של האגף, אנחנו לא מאשרים אף אנטנה שאני לא מסוגל להיות עם הנכדה מולה. בסדר? זו המדיניות. אין פה. אם בחשיפות כאלה נמוכות יש סימפטומים של הרגשה לא טוב, הנושא צריך להגיע למשרד הבריאות ואנחנו נפעל בהתאם להנחיות.

צר לי מאד שמר אבי צרף, יושב ראש ועד ההורים העירוני-. שמי יעקב בן עמי. אני הורה מראשון לציון.

שנייה אדוני, אתה כל פעם-. זה שאתה יושב קרוב אלי, זה לא אומר שאתה יכול לקחת את רשות הדיבור כל הזמן.

הוא חושב שהוא חבר כנסת.

ראשון לציון כנראה עשו עלינו - - -

סליחה, אתה לא הערת לו אבל לי כן? איפה ההגינות?

לא, זו פעם שנייה, אז אני מעיר.

אבל הוא אמר מילים, לא אמרת לו כלום. עלי – לא יודע.

לפני 3 שנים נפגשנו, היינו בוועדת הפנים של הגנת הסביבה. הוועדה ביקשה מהמשרד להגנת הסביבה לשנות את הספים, אני לא רוצה להיכנס כאן לפרטים. המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות לא עשו דבר. אילו היו עושים, הבעיה הזו בבית הספר בראשון לציון לא הייתה מתעוררת, מפני ששם נמדדה חשיפה - - -

בסדר, אבל לא אתה או הציבור קובע את הסף. הסף נקבע על ידי משרד הבריאות.

אז לא אני קובע, נכון. אז ביקש ממני פרופסור סטליאן גלברט להכין לו חומר מדעי על זה, הוא קיבל אותו. קיבלנו תשובה מאד מאד חלבית ופושרת – לא יודעים לכמה, לא משוכנעים.

אוקיי, בוא נמשיך. עוד משפט אחרון.

דבר שני, נושא ה-Wi-Fi. יש בית ספר בתל אביב, תשמעו, גם כן ההורים נמצאים כאן מאחורי, תשמעו אותם. הבעיה במדידות ה- Wi-Fi שהמדידות הן לא אמינות. הגלאים, הרגשים של המכשירים מגיעים עד 3 גיגה הרץ, ואנחנו רואים הרבה שידורים ב-5 גיגה הרץ, כבר בעיה במדידה.

דבר שני, בגלל אורך הגל ובגלל הקירות שהם מחזירים, יכולות להיות לנו נקודות חמות של התהפכות גלים, אם אתם זוכרים קצת פיזיקה מבית ספר תיכון.

ממש לא.

יש התהפכות גלים במרחק של מספר סנטימטרים אחד מהשני, ואם אתה מודד בנקודה אחת, זה לא אומר מה יהיה בנקודה על יד. ותשמעו כאן את אותם הסימפטומים של ההורים - - -

אנחנו תיכף נשמע, תודה.

ותראו למה אנחנו חותרים.

תודה רבה.


יניב שחר, כן, בבקשה. גני תקווה. ראשונים במחשבים ניידים לילדים.

כן. אני יושב ראש הנהגת ההורים היישובית בגני תקווה וחבר בהנהגת ההורים הארצית. אני רוצה להגיד בפתח הדברים קודם כל, נכון, אנחנו הראשונים בלפ-טופים ובתקשוב, אבל זה סיפור אחר לגמרי.

בטח הרבה Wi-Fi בבתי הספר.

כמובן. אני רוצה להגיד שאנחנו בעיקרון בתור הורים יכולים להחליט אם לחשוף אתה ילדים שלנו לטלוויזיה, לסוגי אוכל מסוימים, לעישון ולקרינה.

אתה הורה אופטימי, שאתם יכולים להחליט כמה הילדים יראו טלוויזיה.

לא, אנחנו בתוך הבית שלנו יכולים להחליט אם אנחנו מתקינים Wi-Fi, או לא מתקינים Wi-Fi, אם אני מעשן בבית או לא מעשן בבית, איזה אוכל אני נותן לילדים שלי, כמה שעות אני חושף אותם לטלוויזיה. כשהילדים מגיעים למערכת החינוך, בעצם אין לנו שליטה. אין לנו שליטה לכמה הם חשופים לקרינה סלולארית או לקרינת Wi-Fi. קרינה סלולארית זה קצת פחות בעייתי, כי זה במקומות יותר נקודתיים.

Wi-Fi, ברגע שאומרים ש-75% מבתי הספר מרושתים ב-Wi-Fi, וזה מה שמשרד החינוך הציג בבג"ץ, אז זה אומר שיש חדירה מאד מאד חזקה של טכנולוגיית ה-Wi-Fi לבתי הספר, ובעצם הילדים, אפשר להגיד שהם חשופים בכפייה לקרינת Wi-Fi. וכל חוזר המנכ"ל שמשרד מדבר עליו, שמהחשבים של המורים יהיו מחוברים במערכת חוטית, אני יכול להגיד לכם שזה לא קורה. ומתקני Wi-Fi שנמצאים במרחבי הלימוד, ברגע שלא לומדים בהם, לדוגמא במרחבים כיתות א'-ב'-ג'-ד', שלפחות אצלנו אין להם לפ-טופים, הם לומדים שעה, שעתיים בשבוע, ה-Wi-Fi עובד שם כל הזמן ולא מכבים אותו, ובכיתות הגבוהות לא עובדים לפי התקנים של כמה מתקני שידור, כמה אקסס פויינטים בכיתה בשביל להוריד את כמויות הקרינה.
ובעצם, מה שקורה שאתה גם שואל את הרשות המקומית, ודרך אגב, אני יכול להגיד שמבחינת ELF, בגני תקווה עשו אצלנו מהפכה ובדקו ושינו ועשו מיסוך לכל ארונות החשמל בבתי הספר, ואנחנו בודקים את זה כל שנה ומטפלים בזה. לגבי ה-Wi-Fi זה בעייתי, כי כל בית ספר יגיד לך, הרי משרד החינוך אומר אנחנו ממליצים על רשת חוטית. אבל מבחינה פדגוגית, או נקרא לזה מבחינת נוחות השימוש, Wi-Fi זה הכי נוח בעולם ו-Wi-Fi זה הכי זול בעולם.

היום מרשתים לנו ערים שלמות.

נכון, אתה הולך קונה מודם אלחוטי לבית, עולה 100 שקלים. מודם קצת יותר חכם לבית ספר עולה 500 דולר, וזה משהו ממש ממש מתוחכם, ושמת Wi-Fi. ואנחנו מדברים פה בכלל על Wi-Fi, שאני בכלל לא מבין למה צריך Wi-Fi בחצר, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. והרבה יותר זול לרשות המקומית ללכת ולשים Wi-Fi בבית הספר ולהגיד שזה עומד בתקנים. כי התקנים, ויש פה ויכוחים, אם התקנים צריכים להיות 100 או 200 או 50. יש פה סיפורים מפה ועד הודעה חדשה.

כן, אוקיי.

ואנחנו מסתכלים על זה שכמו שיש עישון פאסיבי, אנחנו מדברים על זה שיש חשיפה פאסיבית ל-Wi-Fi, והילדים וההורים לא יכולים לעשות עם זה שום דבר. אין להם איך להתמודד עם זה מול הרשות המקומית. כי הם אומרים – או אין לנו תקציב, או אנחנו עומדים בספים, וזה לא שאי אפשר לעשות. יש מה לעשות.

כן, הנקודה הובנה.

אני רוצה לומר עוד שני דברים קטנים, רק להגיד לגבי המגבלות של משרד החינוך. מדברים על כיתות א'-ג' שיש בהן הגבלה של חשיפה לקרינה, שעה ביום, שלוש פעמיים בשבוע או שעתיים או ארבע פעמים בשבוע. לגבי כיתות ד' ומעלה – כאילו הם כבר מבוגרים, אין הגבלות בכלל, הם יכולים להיות כל היום ב-Wi-Fi ואין עם זה שום בעיה.

ובאמת, בקטע של האכיפה, משרד החינוך חייב לבוא לבתי הספר ולבדוק שעומדים בחוזרי מנכ"ל, שנקודות האקסס פויינט שאינן בשימוש יכבו אותן, שהמחשבים של המורים יחוברו לרשת קווית. שאיפה שאפשר בכיתה, לדוגמא בשולחנות שנמצאים בהיקף של הכיתה, ליד הקירות, איפה שאפשר לחבר אותן כן לרשת קווית, בשביל להוריד את כמות הקרינה בכיתות. וזה דברים שהיום משרד החינוך לא עושה. הוא מוציא חוזרים, אבל אין מי שאוכף אותם ובאמת בודק שמבצעים את ההנחיות שיש שם.

תודה רבה.

תודה רבה.

עמיר בורנשטיין, בבקשה.

כן, שלום, שמי עמיר בורנשטיין, אני פעיל בנושא המודעות לקרינה ורגישות לקרינה בארץ ובעולם. המצב כיום בשטח, ואתם תשמעו עוד מעט את ההורים שהגיעו מרחבי הארץ, שחשיפה לקרינה, לכל סוגיה, קרינה בלתי מייננת לכל סוגיה, אם זה קרינה מטלפונים סלולאריים בתוך הכיתות, אנטנות מול בתי הספר, Wi-Fi בתוך הכיתות, בתוך המסדרונות, לפ-טופים וגם קרינה מרשת החשמל, שאין לזלזל בה - מגיעה לרמה כזאת שילדים כבר היום נפגעים מהקרינה הזאת, כשהקרינה היא ברמות הרבה יותר נמוכות מהתקנים.

הסיבה לכך נרמזה קודם. התקנים לא מבוססים על אפקט ביולוגי, לוקחים בחשבון רק אפקט תרמי קצר טווח. זאת אומרת אם זה לא מחמם אותך או לא עושה איזה שהוא שינוי מיידי, אז זה בטוח לפי התקנים היום.
ילדים רבים סובלים כבר היום בבתי הספר מכאבי ראש כרוניים, מעייפות כרונית, מסחרחורות, מבעיות זיכרון, בעיות ריכוז, הפרעות בקצב הלב ותסמינים נוספים. כאשר אחד או חלק מהתסמינים האלה מתרחשים בו זמנית, ביחד או בצמוד לחשיפה לקרינה, מדובר למעשה במה שנקרא רגישות לקרינה.

בחודשים האחרונים - ואני אומר את זה בלב כבד – שוחחתי ונפגשתי עם עשרות הורים וילדים שנפגעו בבתי הספר והיום הם כבר כנראה יסבלו בצורה כרונית כל החיים והם כנראה רגישים לקרינה ברמה כזו או אחרת. הם מרגישים את התסמינים בעיקר בימים שיש בהם לימודים. כשיש חופש – התסמינים נעלמים או דועכים.

בתי הספר הם מקרי קצה בכל מה שקשור לקרינה בתדר גבוה. כשהולכים ופורשים 40 מכשירי לפ-טופ בכיתה או טאבלטים שפולטים קרינה במשך השיעור, כשלא אוסרים על התלמידים שימוש בטלפונים הסלולאריים, שהיום זה סלולארי דור שלישי, שמשדר רוב הזמן והילדים יודעים לעשות בזה שימוש כבד, עם כל הווטס אפים ועם כל הפייסבוקים. אם תשים שם מד קרינה, אתה תראה שעל רצף הזמן יש שידור קבוע בכל הכיתה.

כשיש ראוטרים אלחוטיים במסדרונות ובתוך הכיתה, ובתוך הכיתה משתמשים בראוטרים מקצועיים, עם הספקים גבוהים יותר מהראוטר הביתי, שמסוגלים לנהל יותר משתמשים. כשכל זה קורה וכשהתקנים לא מגנים, יש לנו בעצם החמרה של עומס החשיפה על התלמידים.

מכיוון שההשפעות הבריאותיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת אינן ידועות לילדים ולהורים, רבים מהנפגעים לא יודעים שהם בעצם נפגעו ורבים מאלה שמרגישים כאבי ראש, וגם רבים מאיתנו, אני בטוח שנעבור פה אחד-אחד, נמצא שלפחות 20% מרגישים כאבי ראש אחרי שימוש בסלולארי או אחרי גלישה אלחוטית, ונימול בידיים ונימות בראש, ותסמינים נוספים של רגישות לקרינה. רובנו לא נדע שזה זה, כי אין מודעות לנושא.

אני מניח שאם הייתה מודעות, כמו ההורים שהיו מדווחים על ילדים שכבר נפגעו, הייתה הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו רואים היום. אנחנו רואים רק את קצה הקרחון.

תודה רבה.

אני רוצה לומר עוד כמה דברים.

לא, לא, משפט אחד.

אני עצמי רגיש לקרינה יותר מ-10 שנים. הילדים שהיום נפגעים, איך הם יחזיקו מ"ק בצבא, שזה שימוש מבצעי? הם לא יוכלו להתקרב לשום דבר בחיים שלהם, שפולט קרינה. צריך להתעורר. הגיע הזמן להתעורר, לפני שיהיה מאוחר. עבור הורים רבים שיושבים כאן היום בקהל, זה מאוחר, והורים רבים נוספים ייפגעו בזמן הקרוב כנראה, לצערי הרב.

חייבים להכיר בנזקים הביולוגיים של קרינה, חייבים להפסיק את החשיפה של ילדינו לקרינה, בדגש על האזור הבית ספרי, שעליו יש לנו שליטה. תודה רבה.

תודה רבה.

נוה גרנות, בבקשה.

כן, שלום. אני אם לשני בנים מבית ספר יסודי בתל אביב. מאז שהתקינו את מערכת התקשוב הבית ספרית, החלו כאבי ראש הולכים וגוברים, בשנה האחרונה הם ממש החמירו. היינו אצל מגוון רופאים שעשויים אולי לטפל בדבר. לאף אחד לא הייתה תשובה: הילד לא סובל מכלום, אולי זה פסיכו-סומאטי, זאת התשובה הקבועה שיש לכולם. זה הגיע למצב כזה שהילדים פשוט היו חוזרים, מחזיקים בראש ואומרים – אמא, אני פשוט לא יכול, הראש מתפוצץ לי. הם היו יושבים ובוכים ופשוט הולכים לשכב במיטה.

אני רואה קורלציה מאד ברורה בין הימים שבהם הם מבלים בבתי הספר לבין ימי חופש. אין להם בכלל שום תסמינים, שום כאבים, וזה לא שיש לנו בבית. אנחנו בבית נטולי מיקרוגל, נטולי Wi-Fi. זאת אומרת שזה ברור בבירור שבשעה שהם שוהים 5-6 שעות בבית הספר, הנזק נגרם שם.

חוץ מזה, יש דיווחים גוברים והולכים יום יום, מהורים בבית הספר, על כאבי ראש, על נימול בחלקי גוף. על ילדים שכבר שנתיים נוטלים נורופן יום יום בגלל כאבי ראש שהם לא יכולים לשאת אותם, וגם שינויים הורמונאליים, זאת אומרת התבגרות טרום-טרום של בנות, שיש להם שינויים פיזיולוגיים ומחזור, בטרם זמן, בכיתות ב'-ג', שזה משהו שלא נתפס על הדעת.
אנחנו פנינו להנהלת בית הספר, אנחנו הבנו שההנהלה התבקשה לשתוק. זאת אומרת אמרו להם שהם לא רשאים לתת תשובה, יש אבא ואמא, מערכת החינוך תטפל בזה. העירייה מסרבת לדבר איתנו, ובינתיים ראש העירייה מרשת את כל העיר ואנחנו כביכול פיילוט ואין לנו מה לעשות. הילדים שלנו בעצם במלכוד. הם בעצם במלכודת הקרינה וסומא עליהם להתבשל יום יום ולהיטגן. ואני לא מבינה למה לאף אחד לא איכפת מסרטן? אני לא מבינה. זאת אומרת יש מחקרים שאמנם, תודה לאל, לא נעשו על בני אדם עדיין, אבל יש הוכחות. יש אלפי מחקרים שמוכיחים את זה.

עכשיו, כשאתה מדבר עם אנשים, אנשים מזלזלים בדרך כלל, הם אומרים – לכל אחד יש Wi-Fi בבית. אבל ה-Wi-Fi הכיתתי, למשך 6 שעות, יכול להחזיק בית מלון. זה לא Wi-Fi ביתי. זה אותן עוצמות.

אוקיי, תודה.

יעל לוין, בבקשה.

שלום, אני יעל לוין. אני אמא לשני ילדים מאותו בית ספר, שסובלים מכאבי ראש. הבת שלי בכיתה ד', הבן שלי בכיתה א' . הבת שלי משנה שעברה התחילה לסבול מכאבי ראש. זה הגיע למצב שהיא הייתה מתקשרת אלי כמעט כל יום מבית הספר – אמא, אני לא יכול להיות, בואי תיקחי אותי, כאב לי מאד מאד הראש. הייתי באה והילדה הייתה מחזיקה את הרקות. הייתי לוקחת אותה הביתה ואחרי כמה זמן הכאב היה פשוט מפוגג.

הבן שלי הקטן, בכיתה א', בן 7, גם הוא התחיל להרגיש כאבי ראש בשבועות האחרונים. בהתחלה חשבתי שאני לבד בסיפור הזה ושרק הילדים שלי לא בסדר ורצתי עם הילדה לכל רופא אפשרי, שכמובן לא מצא שום דבר, ולאט לאט מצאתי עוד 15 ילדים סביבי, רק בין המכרים שלי, לא עברתי כיתה-כיתה ובית בית. אני בטוחה שאם הייתי עוברת הייתי מוצאת מספרים גבוהים יותר. פשוט מהמכרים הקרובים שלי גיליתי שכולנו עם אותה בעיה, עם ילדים שפשוט סובלים מכאבי ראש.

את הבת שלי כרגע, אני מפחדת לשלוח לבית הספר, כי הגוף שלה כבר התחיל להשתבש. אני פשוט השארתי אותה בבית כמה ימים והחזרתי אותה, רק כי לא הייתה לי ברירה, הילדה לא יכולה יותר לשבת בבית. החזרתי אותה והיא פשוט יוצאת מכל השיעורים המתוקשבים. ובגלל שהיא בכיתה ד' והיום כמעט כל השיעורים הם מתוקשבים, הייתה פשוט מסתובבת במסדרונות בית הספר, כל יום. כל יום בין שעתיים לשלוש הילדה פשוט מסתובבת, כי אני לא מוכנה לסכן אותה.

וכשהיא לא נכנסת לשיעורים המתוקשבים אז התופעות האלה לא חוזרות?

נכון. מה שקרה לבת שלי, שהשנה הכאבים, כאבי הראש כבר קורים לה גם בכיתות שיש חריגות חשמל. זאת אומרת שכנראה הרגישות בגוף שלה כבר לא יכולה לשאת גם כיתות עם חריגות חשמל. פשוט מתפוצצות לא הרקות.

ואנחנו פונים ושואלים מי דואג לילדים שלנו? אנחנו לא יודעים מה קרה להם אפילו. אנחנו לא יודעים מה נפגע בגוף שלהם, אנחנו לא יודעים איך לטפל בהם. אין לנו רופאים לגשת אליהם, אין לנו מנהלת בית ספר שיכולה לעזור לנו, כי השתיקו אותה. אין לנו ראש עיר שעוזר לנו, מכיוון שהוא מסרב לפגוע אותנו. מה אנחנו אמורים לעשות? להמשיך לשלוח את הילדים לבית הספר בידיעה שהם נפגעים שם?

אוקיי.

לילי, בבקשה.

קודם כל אני מתנצלת על ההתפרצות שלי קודם. אני פשוט אמא שיש לה ילדי עם כאבי ראש עזים בבית.

אתן מאותו בית ספר?

כן, אנחנו מאותו בית ספר, אבל אנחנו מייצגים פה הרבה הורים עם ילדים עם כאבי ראש. אני מאד מודאגת ממה ששמעתי פה, כי אני מבינה עכשיו שבאמת חוסר הידע הוא כל כך עמוק וחוסר הידע הזה, המחיר שמושלם הוא בבריאות של הילדים שלנו. יש פה אנשים מכל המשרדים, כשאף אחד עוד לא יודע מה לא בסדר, מה התקן האמיתי.

עכשיו, אני חושבת, אדוני יושב הראש ואני גם כתבתי לך את זה במייל, שזו תהיה בכייה לדורות. זו תהיה בכייה לדורות. יש לך נכדים, אני מניחה, יש פה ילדים, יש סבים וסבתות - - -

8 במספר.

תקשיבו, אנחנו לא נגד אף אחד פה, כי לכולנו יש ילדים. חברה, לפחות ב-שש-שבע שעות האלה, בואו לא נחשוף אותם לקרינה הנוראית הזאת, בגלל שאנחנו לא יודעים מספיק, לא בגלל שאני יודעת מספיק. אני קוראת מחקרים, אבל אני לא יודעת מספיק. מישהו פה יכול להגיד לי שהביטוח ממשרד החינוך מבטח את הילדה שלי מסרטן? מישהו יכול להגיד לי את זה? שפעם אחת חלילה אני אבוא ואני אגיד תקשיבו, אני צריכה את זה? הביטוח בכלל מבטח את הילדים מהקרינה הזאת?

אז בגלל חוסר הידע, בגלל זה. אני לא נגד אף אחד פה. בואו נפסיק את הדבר הנוראי הזה. יש פה ילדים שסובלים. הבת שלי עם כדורים, ילדה בת 12. אני לא חוויתי בחיים כאבי ראש בתור ילדה.

מתי נכנסתי למאבק הזה? אני לפני שנה ישבתי ואמרתי עזבו אותי, מה השטויות האלה, יש היום Wi-Fi בכל מקום. פתאום אני שומעת-. הלכתי לרופא, הוא עשה לה את כל הבדיקות, שום דבר. הוא אומר לי אסור לי להגיד לך את זה, אבל תיקחי אותה לנוירולוג, כי אם יש קרינה בבית הספר-. אסור לי להגיד לך את זה כי רופאים היום לא מכירים במחלה הזאת, ואני פתאום שומעת שיש בכל הארץ, בגלל הפייסבוק מן הסתם, יש בכל הארץ ילדים עם כאבי ראש. ילד עם כאב ראש? איפה זה נשמע?

היום קיבלתי במייל בבוקר משהו ממישהו שנמצאת בארצות הברית, שאמרה לי שבלוס אנג'לס כל ארגון המורים השבוע ביקש להוציא את ה-Wi-Fi מבתי הספר, לא לרשת את בתי הספר בארצות הברית הנאורה. אז מה אנחנו עושים לילדים שלנו?

לא נאורה בכלל.

מה אנחנו עושים לנכדים שלנו?

תודה רבה לך.

אתה מוכן להקריב את הבריאות של הילדים בשביל גמישות פדגוגית?

תודה. בבקשה, יעקב.

שלום, שמי יעקב עמי, ואני מראשון לציון. אני באתי כנציג של הורי בית ספר נגבה. המצב אצלנו הוא הרבה יותר חמור ממה שכולם השמיעו פה. זה התחיל מכאבי ראש איומים אצל כל מיני ילדים. כל אחד חשב שזו החבילה שלו, שזה הילד שלו, זה הבעיות שלו, רצו לרופאים, הגיעו לבתי חולים, MRI, CT, שום דבר. לא יודעים ולא ברור. וככה מדברים, יושבים באיזה שהוא מפגש, מדברים וזה ופתאום – גם לי, גם לי יש, גם לך יש, גם להוא יש, גם לי יש. הגענו לסדר גודל של 80 ילדים מתוך 184 – 40%, שסובלים מכאבי ראש, גירודים, הקאות.

הבת שלי באופן אישי מגיעה הביתה אחרי הלימודים, תופסת את הראש ככה, אני לוקח את החבל של חלוק הרחצה שלי, אני קושר לה על הראש על מנת שיעבור לה כאב הראש. בלילה היא פתאום מתעוררת, מקיאה את הנשמה שלי. פשוט יושבת בשירותים ומקיאה את הנשמה שלה, ואני לא יודע איך לעזור לה. אני לא יודע ממה זה. רצנו לרופאים, רצנו ועשינו את כל הבדיקות.

בת כמה היא?

היא בת 11. אנחנו רצים לכולם, אנחנו רצים לכל ואין. הילדה בריאה, כל הבדיקות שלה בסדר. כל הבדיקות שעשינו לה, הכל בסדר. אז מאיפה זה?

עכשיו, מה קרה שם בבית הספר? יש לנו מרכז מסחרי ויש לנו בית ספר. הציבו פה שתי אנטנות. המרחק בין האנטנות לבית הספר זה בערך סדר גודל של 25 ולא 50 מטרים כפי שציינו פה.

זה אותו בית ספר?

לא, לא, זה בית ספר נגבה, הם בתל אביב.

לא, לא, מה שהוא דיבר.

כן, כן, אני דיברתי עליו, כן. אני ראיתי בדו"חות 60 מטרים, יכול להיות שזייפו גם שם. גם את זה ראינו.

גם 60 היום זה כבר לא מה שהיה פעם.

מה שחשוב לשים לב חברה, כל הדוברים פה, מי נפגע. איזה 80 ילדים נפגעו. ה-80 ילדים שנפגעו היו הילדים שישבו בכיתות הצפוניות של בית הספר, הכיתות שהיו מול האנטנות באופן ישיר. כנ"ל עשו בדיקות, הזמינו בדיקות לבית הספר.

זה אנטנות של סלולר.

אנטנות סלולאריות ויש גם Wi-Fi בכיתה. אני לא מומחה להגדיר מי, מה, מו. אני מומחה להגיד מה המצב.

הילדים החולים - בכיתות הצפוניות. הזמנו בודק, הבודק הגיע ומסתבר שכל החלק הצפוני של בית הספר הוא בסדר גודל של 5 מיקרו וואט לסנטימטר, אני לא כל כך מבין בזה. לעומת זאת, בכיתות אחרות זה 0.1 0.02.

כשהתקן אני מבין הוא 50, סטליאן?

כן.

שהתקן הוא 50 עד 100, מה שאני מבין ואני לא מבין גדול בזה.

אני מכיר את הויכוח.

בואו תסבירו לי כל המומחים למיניהם, למה דווקא אותם 80 ילדים שיושבים בכיתה הצפונית, שהם מול האנטנה, שהם מול הבדיקות ששם הערך הוא יותר גבוה מאזורים אחרים, למה דווקא הם חלו ולא התלמידים שישבו בכיתות הדרומיות?

ולמה היה שיפור משמעותי כשהעבירו את אותם הילדים לכיתות אחרות.

רגע, אני אגיע לכל, רם. היה לך זמן לדבר, עכשיו זה הזמן שלי. אתה יודע כמה חיכיתי לזה? הוא לא הסכים לי בכלל.

אנחנו השבתנו את בית הספר, ההורים החליטו להשבית את בית הספר. לא להשבית, לא לשלוח את הילדים. אנחנו לא רוצים לשלוח את הילדים שלנו לבית ספר, כשהם חוזרים לנו חולים. במשך השבוע שישבנו בבית, הפלא ופלא, כל הילדים שמחים, אין כאבי ראש, אין הקאות, ילדים שהיו להם גירודים ופצעים בידיים נעלמו, מה זה, הוקוס פוקוס, מיני מוקוס. אני לא יודע איך להסביר את זה אפילו.

זה אומר, לפי מה שהשכל הקטן שלי, שהוא לא כל כך גדול מבין, שזה פרופר הקבוצה הזאת מול האנטנה, מול הדבר הזה. זה דבר אחד.

דבר שני שאני רוצה להסב פה את תשומת ליבכם, זה קודם כל אני רוצה להעביר מסר אחד ברור בשם הורי בית ספר נגבה. יושב איתנו יושב ראש הוועד העירוני אבי צרף. אנחנו מודיעים בזאת שמבחינתנו אין לו את הרשות לייצג אותנו ואין לו את הרשות לדבר בשמנו, מהסיבות שלדעתנו - - -

טוב, עזוב.

לא, לא, זה חשוב, זה חשוב.

זה לא חשוב.

אוקיי, לא חשוב, אוקיי. בכל אופן אין לו את הסמכות לדבר בשם הורי בית הספר נגבה. הלאה. בבית הספר יש חדר מחשבים, איפה אפרופו משרד החינוך? יש לנו חדר מחשבים שהוא נקרא מקובע. לא מזיזים את השולחנות לפי רצון המורים שההוא יהיה בצפוני וההוא יהיה בדרומי וישחקו פה וישחקו כדורגל. מקובע. שולחנות במקומות קבועים, בנקודות קבועות. למה צריך להיות שם Wi-Fi ולא קווי?

כן.

הלאה. בחדר מורים - - -

נקודה אחרונה.

לא, יש לי עוד שתיים שלוש נקודות, ואני חייב, זה מאד חשוב. אני מביא נתונים, מספרים.

בסדר, אנחנו הבנו את המסר.

אנחנו גם דואגים למורים. בבדיקות שעשו בבית הספר מסתבר שבחדר המורים, מהצד השני של הקיר שלו, יש ארון חשמל. גילו שם בין 20 ל-30 מיליגאוס. אמרו למורים תשמעו מעכשיו אתם לא יושבים ליד הקיר, תיקחו את הכיסא שלכם 2 מטרים מהקיר ושם אתם יושבים. יעני עשו להם מחיצה, הורידו להם 2 מטרים על מטר, חצו להם את חדר המורים.

יש לנו כיתה א' שנמצאת גם בחדר הצפוני הזה שאני מדבר עליו. הבדיקות הראו 30 עד 40 מיליגאוס במרחק של 2 מטרים בתוך הכיתה. למה? כי ארון החשמל בתוך הכיתה.

כן, אוקיי.

עכשיו הנושא הכי חשוב.

אחרון.

הכי חשוב זה הנושא של הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות. אנחנו, כשגילינו את התופעה הזאת שיש לנו 80 ומשהו ילדים חולים, פנינו לרשות המקומית בראשון לציון, למחזיקת תיק איכות הסביבה יפעת מאירוביץ, והעברנו לה את המסר. הם החליטו לשלוח מטעמם לבצע בדיקות בתוך בית הספר. הם שלחו איזו שהיא חברה, אני לא זוכר את השם שלה, מלר"ז או משהו כזה, ואחרי יומיים שלושה קראו לנו לפגישה בעירייה ומציגים לנו את הדו"ח:

בבקשה, הנה, חברה, הכל בסדר. אנחנו מסתכלים על הדו"ח, קיבלנו חושך. בכלל לא בדקו Wi-Fi.

הם לא יודעים לבדוק.

הם לא יודעים. שלחתם אנשים שלא יודעים לבדוק.

אוקיי אדוני, הנקודות שהעלית ברורות, תודה רבה.

אתי בנימין, בבקשה.

כמו שאתה יודע אנחנו הגשנו בג"ץ נגד משרד החינוך בסוגיה, ביחד עם הפורום לסלולאריות שפויה. הנהגת ההורים הארצית הגישה את הבג"ץ ביחד עם הפורום לסלולאריות שפויה נגד משרד החינוך. יש דיון נוסף בבג"ץ בחודש הבא. בדיון האחרון משרד החינוך נתבקש לתת תשובה לבג"ץ – בכמה בתי ספר נכון להיום מותקן ה-Wi-Fi, שהרי חוזר המנכ"ל אומר שרק במקרים חריגים יתקינו Wi-Fi, ובדרך כלל צריך להתקין את התקשורת הקווית.

זה לא מה שאומר חוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל אומר שכל המערכות העתידיות צריכות להיות קוויות. לגבי העבר, יש את הנהלים מה לעשות, אבל אין הנחיה במשרד החינוך להפסיק את השימוש ב-Wi-Fi.

יש הנחיה של משרד הבריאות, יש מכתב של משרד הבריאות שמתנגד לשימוש ב-Wi-Fi, שהוגש לבג"ץ. גם משרד החינוך היה שותף להנחיה הזאת, זה גם כן הוגש לבג"ץ. ולצערי, התשובה של משרד החינוך לבג"ץ היא, שב-75% מבתי הספר במדינת ישראל, יש תקשורת Wi-Fi. משרד החינוך מעלים עין מהעבודה של הרשויות, מהתקנה של ה-Wi-Fi בתוך בתי הספר.

עכשיו אנחנו שמענו פה על ארונות חשמל, שמענו פה על ה-Wi-Fi, שמענו פה על האנטנות הסלולאריות שמקיפות את בתי הספר. הילדים שלנו מתבשלים בתוך בתי הספר. מתבשלים, ואף אחד לא פותח את הפה, אף אחד לא נותן לנו פתרונות מה יקרה עם הילדים. האם אנחנו רוצים שזו תהיה בכייה לדורות, שבעוד כמה שנים נגיד אנחנו מצטערים, לא ידענו? אנחנו לא מחכים למחקרים ואנחנו לא מחכים לילדים שיהיו חולי סרטן, בכדי לטפל בקטע הזה.

השאלה הנוספת שהפנה בג"ץ למשרד החינוך היא – האם יש לכם - - -

אנחנו לא עוסקים בבג"ץ.

לא, לא, לא, בסדר.

בזה תעסקו מול משרד החינוך בבג"ץ.

אני רק רוצה להגיד את זה כעובדה. לא ביקשתי. האם יש לכם איזה שהוא פתרון לאותם ילדים שנפגעים בקרינה, סליחה, שרגישים לקרינה? לצערי למשרד החינוך אין פתרונות לילדים שרגישים לקרינה בבתי הספר.

תודה.

כן, אוקיי, תודה רבה.

בית ספר נגבה שלחו את כל הממצאים הרפואיים של התלמידים למשרד הבריאות.

אתה עוד מתפרץ, אחרי שקיבלת רשות דיבור?

כולם צוחקים בזכותי.

כן, זיו.

סליחה, משפט אחד נוסף: עיריית חיפה הוציאה בימים אלה הנחיה לכל בתי הספר שלה, בשם עיקרון הזהירות המונעת, להתחבר לתקשורת קווית ולהימנע מה-Wi-Fi, באופן מיידי ובאמת יש צדיק בסדום, מה שנקרא.

עירית, בבקשה.

עירית ליבנה, מפקח על הבריאות במשרד החינוך.

אני רוצה חד משמעית להגיד, למרות מה שחושבים – אנחנו לא מתנערים ואני האיש שעושה Hold כל הזמן ומוצא את הגישה של כן לקבל את אותם מקרים שכן יש בעיות רפואיות. אנחנו לא מחכים למחקרים, רבותי.

אני יכולה לדבר בשמי ובשם המשרד: לא היה מקרה שבוא הייתה תלונה על איזו שהיא בעיית בריאות, שלא טופלה - - -

אתם מכירים את שני הסיפורים האלה מנגבה ומדוד ילין?

כן, כן, כן.

פנינו אליך.

כן, כן, פניתם, נכון.

עם מי את בקשר מנגבה?

גם את נגבה, אנחנו היינו בתמונה. אני רוצה להגיד שהמשרד לא מתנער ואנחנו מתייחסים קודם כל באופן כללי וב' למקרים בודדים. וכששאלו פה מה המענה שניתן, רבותי, חד משמעית. אם יש בעיות ספציפיות באזורים שלא מאנטנה ולא על פי הנהלים וצריך לפתור אותם, אנחנו באחריות מלאה נטפל בהם ונפתור, מעבר לסקרים ולכל.

אבל כן פנו.

פניתם אלי, ישר טיפלתי.

אבל עדיין הילדים שלנו נחשפים.

בסדר, רגע. אבל קודם כל טענו פה שמתנערים ואני רוצה לומר - - -

אבל אין טיפול.

גברתי.

שנייה. קודם כל תחום הבריאות הוא תחום ש... בשנים האחרונות, אנחנו מתייחסים, לוקחים ומוצאים את הפתרונות, ואם צריך למצוא פתרון ספציפי או לכיתה ספציפית או לילדים ספציפיים, הנושא הזה ייפתר. זה לא התנגשות. אנחנו לא נגד אף אחד, להיפך. אנחנו אומרים לא, לא לקדמה, אנחנו א ומרים על עיקרון הזהירות המונעת.

אנחנו עובדים על פי הנהלים ובנוסף לזה יש תכניות חינוכיות ואמרת, ואני אומרת, כמו שהעלינו לסדר היום, קודם כל אנחנו מפעילים עכשיו, דיברתם פה על הטלפונים הסלולאריים, יש תכנית שנקראת דור נייד, שאנחנו לאט לאט מפיצים, של שימוש מושכל בטלפונים סלולאריים, כולל חוזר מנכ"ל, שיש פה גם פנייה להורים, כי כשאתה אומר לילד, סליחה, אל תביאו טלפונים לבית הספר – שומו שמיים. ההורים כולם אומרים – אז איך נהיה איתם בקשר? שזה איזה שהוא דיבור שצריך להיות אם בהתנהגויות איתנו ועם ההורים, ובמקביל אנחנו לא מתנערים, אנחנו נמצא את הפתרונות.

חשובה לנו בריאות הילדים, רבותי, ללמוד אפשר תמיד, אתם צודקים, נמצא את הדרך.

אבל הזמן הוא פה לרעתנו.

תודה.

הזמן פועל לרעתנו. הילדים שלנו כל יום נפגעים.

זיו, בבקשה.

זיו, מרכז שלטון מקומי. אני רוצה להגיד כנקודת מוצא, אנחנו רוצים להיות אחד מהגופים שמסתכלים לאתגר הזה בעיניים ואומרים איך אנחנו יכולים לשפר ולקחת אחריות. אגב, אנחנו מדברים היום על בתי ספר ותלמידים, הנושא הזה שם הוא הכי רלבנטי, אבל הוא גם רלבנטי בכלל למוסדות ציבוריים בכלל, בתי חולים, בתי אבות.

לדעתי יש שלושה מרכיבים עיקריים פה, כדי להתמודד עם הדבר הזה. זה גם עניין של מודעות, תקצוב ומחקר וידע, כשמחקר וידע אנחנו כולנו פה עם המון סימני שאלה. זה משהו שאנחנו פחות, אבל גם אולי צריך קריאה לאיזה שהוא, לא יודע מה, משרד המדע והטכנולוגיה. את הדבר הזה צריך לפתור, אבל כן לגבי מודעות ותקצוב אני רוצה להתייחס.

אלף, מודעות, אנחנו נשמח לעשות מה שאנחנו יכולים כמרכז שלטון מקומי. בעבר אנחנו גם דרך חוזרי מנכ"ל וגם בפנייה לרשויות מקומיות, דיברנו איתן על תקנה, על קרינה, הפצנו חברות בתחום הזה, שמוסמכות לבצע את הבדיקות האלה. זה משהו שאנחנו נשמח להירתם אליו.

אבל לגבי תקצוב. בשנת 2012 יצאו הממצאים של הוועדה ומאז יצאו מספר חוזרי מנכ"ל בעניין הזה, וזה טוב שיש סטנדרט. צריך להבין שהסטנדרט הזה הוא גם משתנה, וצריך להבין שיש פער, שמי שמשנה את הסטנדרט, הוא לא מגבה את זה בתקצוב. ולרשות מקומית בסוף יש סטנדרט פעם אחת, ברגע שהוא משתנה ואין שיפוי תקציבי, צריך להפוך את המערכת וזה דברים שעולים כסף. יש פער בין בתי ספר חדשים, שהיום כבר נערכים לזה, לבין בתי ספר שדווקא רצו את טובת התלמידים והתקינו שם מערכות מתקדמות. אולי עם פחות ידע שהיה שם, אבל רצו להביא קידמה לבתי הספר, והיום הסטנדרט משתנה. צריך לקחת את כל התשתיות האלה אחורה.

עכשיו, רשויות שיכולות לעשות את זה – עושות. רשויות שיש להן פחות כסף – יותר קשה להן לבצע את זה. אז אני רוצה להגיד שלא צריך להתכסות בנושא של תקציב, זה בלתי אפשרי. צריך לעשות את זה וזה עולה כסף. אני רק רוצה לציין, גם בוועדות שדנו בזה בעבר, זה נושא שעלה אצל דב חנין, וגם דיברו איך נוגעים בתקציב התקציבי, גם מבחינת סקרים, גם מבחינת תיקונים, שהאדון פה אמר שזה עולה 20,000 שקלים. זה דברים שעולים המון המון כסף. דובר על קרן ייעודית, דובר על לנסות, גם כשהורים דיברו פה, הם דיברו על חברת החשמל, משרד האוצר. הדברים האלה עולים המון המון כסף וצריך לקחת את זה גם בחשבון.

אני מבקש שבכל זאת אבי יוכל לענות, כי הוא הותקף קודם.

כן, כן.

שנייה, עוד משפט. הוזכר פה הנושא של רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית, והתופעות שההורים פה מתארים הן באמת טיפוסיות לתופעה הזאת. אני באופן אישי מאמין בה. אני בטוח שיש הרבה רופאים בכירים ממני ומנוסים ממני שיחשבו שאני מדבר שטויות, ויש כאלה. מה שאתם מתארים זאת הלקונה ברפואה, שלא מתעסקת בבריאות סביבה. אין רופאים שמתעסקים בבריאות סביבה, אבל אני חייב להגיד לכם דבר אחד.

רופאים מתעסקים בבריאות.

כן, אבל לא בבריאות סביבה ובהשלכות הסביבתיות של הבריאות, אין אף אחד שמתעסק בזה, ורופאי ילדים לא תמיד יודעים לתת את המענה. הם יודעים לתת עוד בדיקה ועוד כדור וזה לא מספיק, כולל נוירולוגים וכדומה. ואין התמחות ברפואה שמתעסקת בבריאות סביבה.

אבל רגישות יתר לקרינה לא צריכה, גם אם היא קיימת, לעבר 50% מהתלמידים. יכול להיות שאם היא ממוקמת בכיתה מסוימת אז אולי יש לזה יותר קשר. אני מציע לכם לבדוק שיכול להיות שגם סיבות אחרות גורמות לכך שילדים האלה יש את התופעות האלה, ולא להיתלות בקרינה כאילו זאת הסיבה היחידה.

איזה סיבות? ילדים סובלים מכאבי ראש רק בבית הספר. כשהם בבית הם מרגישים טוב, בבית הספר כואב להם הראש.

חברים, סליחה, הוא אומר לכם את דעתו ותכבדו את דעתו.

בבית הספר יכולות להיות סיבות - - -

כן, יושב ראש ארגון ההורים של ראשון.

בוקר טוב לכולם, אני אקרא מהדף כדי שזה יהיה קצר. אני מגיע מעיר שהנושא ממוסד בה ונערכות בדיקות מסודרות בכל בתי הספר, כל תקופה מוגדרת. הדו"חות מוצגים להורים ולמרות זאת אנחנו נתקלים בקשיים ובבעיות בתחום הקרינה.

ארונות החשמל מייצרים קרינה כאשר גב ארון החשמל מופנה לכיתה, נוצרת קרינה באותה כיתה. הפתרון הוא פשוט וזול יחסית, התקנת מיסוך. יש לבצע את זה בכל מוסדות החינוך בארץ. ארונות החשמל מייצרים קרינה. התיקון והדבר הזה הוא מאד פשוט, זה יום עבודה, התקנת רשת וקיר גבס, דברים מאד פשוטים לביצוע.

אינטרנט אלחוטי - Wi-Fi – העולם מתקדם. הטכנולוגיה מתקדמת. הבת שלי בכיתה י' עכשיו והיא לומדת להגדיר בטלפון ולתכנת משחקים בטלפון. אי אפשר לעצור את הטכנולוגיה. אנחנו גם לא יודעים, עוד כמה שנים יכול להיות שישתילו לנו את זה בראש, זה כבר מגיע למשקפיים. אנחנו ממש לא יודעים איך להתמודד עם זה.

בראשון, במקום חדרי מחשבים, נרכשו עגלות עם 40 מחשבים ניידים, כאשר העגלה מגיעה לכיתת האם. בכיתת האם הילדים מקבלים את המחשבים ועובדים איתם במשך השיעור, מחזירים אותם לעגלה, מטעינים ומעבירים את העגלה למקום הייעודי שלה. העגלה עוברת מכיתה לכיתה. זה יותר נוח לתלמידים, יותר נוח לכיתה וכמובן שאין מה לעשות, העולם הטכנולוגי מתקדם ואנחנו חייבים לעבוד עם מחשבים.

מחשבים שולחניים לא פחות, הם לא מקרינים פחות, יש להם גם קרינה.

הרבה פחות.

יש להם גם קרינה. אפשר להגביל את השימוש בכיתות על ידי מפסק או פטנט טכנולוגי אחר. את ה-Wi-Fi ברור שאפשר למצוא איזה פטנט טכנולוגי לסגור את האנטנות כשלא משתמשים איתן, את הראוטרים, את נקודות הגישה. זה לא משהו מסובך. אפשר לשים מפסק. לא חסר פטנטים, רק צריך לקבוע את הפטנטים, שוועדה שזה המקצוע שלה ידאגו להוציא את זה כתקנה לבתי ספר, כי אנחנו עובדים במקום ממוסד, מסודר, ומנסים לקבל את הדברים מסודר. והעיריות והרשויות יעבדו לפי סדר, אם הן תקבלנה נוהל מסודר וכתוב.

הבעיה הגדולה שנתקלו בה היא האנטנות הסלולאריות. לחברות הסלולאריות ניתנה אפשרות להתקין אנטנה קטנה שנקראת נקודת גישה. נקודת גישה אפשר להתקין בכל מקום והחברות הסלולאריות לא צריכות לקבל אישור ולא צריכות לקבל היתר בנייה, לצערנו כמובן, ולכן אין גורם או גוף או רשות שיכול לדרוש את הסרת נקודות הגישה.

אני אבקש לקבוע בחקיקה שיש להרחיק אנטנות סלולאריות ממוסדות חינוך, מינימום 300-400-500 מטר, איזה שהוא סף מרחק - - -

מחוץ לעיר.

לא מחוץ לעיר, אבל מרחק סביר ממוסדות חינוך.

אתה יודע שככל שאנטנה רחוקה ממכשיר הטלפון שלך, אז אתה מגדיל את היקף הקרינה.

ממוסדות חינוך.

של הטלפון עצמו.

בסדר, וזה הדבר הכי צמוד אליך למוח.

אם הורה נותן לבן שלו טלפון, אנחנו לא יכולים לעצור אותו.

אוקיי, תודה רבה.

שנייה, עוד מילה אחת ברשותכם. בנושא המדובר של האנטנות בנגבה, יש מול בית הספר, על בניין, מרכז מסחרי, מספר אנטנות. העירייה לא הצליחה בכל המשא ומתן שלה, לנסות לפרק את האנטנות במיידית. הם הגיעו להסכמות עם החברה המדוברת, במקרה זה זה חברת HOT, שהם ינתקו מחשמל את האנטנות שקודם כל, לפני מספר שבועות נותקו האנטנות שמקרינות לכיוון בית הספר. שאר האנטנות גם אמורות להתנתק. זה לאחר שהעירייה נתנה להם כסף ומקום חלופי ועוד ועוד ועוד דברים כדי לשכנע אותם לפרק את האנטנות.

אוקיי, אז אני מבין שהבעיה שם היא בפיתרון.

בדרך לפיתרון, בתהליך לפיתרון.

לא, זה לא נפתר, כי רק אתמול סובבו את האנטנה השלישית לכיוון בית הספר.

כן, סליחה.

כן, בבקשה.

אני רוצה להתייחס. חבל שגברת ליבנה ממשרד החינוך לא נמצאת פה, היא דיברה על תכניות לימוד שהעלנו. אכן קיימת תכנית לימוד שיזמה סיגל סודצקי. אותה תכנית לימוד שסיגל סודצקי יזמה, ענייה מבחינת התוכן שהיא מלמדת. היא מדברת רק על טלפונים סלולאריים וזהו. כשאני פניתי אליה להבין למה לא מלמדים על איך מתרחקים מטאבלטים או איך מתרחקים נגיד מארונות חשמל, או איך לוקחים את כל נושא הקרינה ולומדים אותו, התשובה שקיבלתי זה שאין תקציב.

עכשיו, אצלנו בעמותה יש אנשים, כמו אנדי שול, כמוני, אנחנו מסתובבים בכל הארץ ויש עוד אנשים, אנחנו מוכנים לבוא וללמד.

כן, אוקיי. אני די סקפטי לחנך את הילדים כשהם רואים ארון חשמל לעשות עיקוף. זה לא חינוך.

לא. לחנך את ההורים.

גם לא את ההורים. מי שצריך לטפל בארונות חשמל, צריך לטפל. תיכף נדבר על זה.

מישהו רוצה לומר עוד משהו חשוב, כי אנחנו הולכים לסכם. כן, בבקשה.

ראובן קורמן, עיריית חיפה. נקודה שהייתי רוצה לפרוטוקול והיא מעבר לתחום של הדיון הזה. בחיפה עולה הנושא של קרינה מקורנים צבאיים או גורמים - - -

אנטנת גלי צה"ל הופסקה כבר לפני הרבה שנים.

סליחה, לתוך מוסדות חינוך?

סטלה מאריס, בית ספר טשרניחובסקי, ילדים שם סובלים מכאבי ראש. אנחנו לא יודעים לבדוק את זה ואנחנו לא מכירים את התדרים, זה חסוי. אני לא יודע להתמודד עם זה. אנחנו לא יודעים להתמודד עם בדיקה של קורנים צבאיים.

כן, משפט.

שני משפטים קצרצים. אלף כל אנחנו לא אנטי טכנולוגיה ומוכח בעליל שמערכת חוטית מספקת בדיוק מה שמערכת אלחוטית מספקת. אין שום הגבלה על שום שימוש בשום פרוגראמה, בשום דרך כלשהי. המערכת היא זהה מלבד הצורה שבה היא פועלת, ויש גם מעבר לשמונה וריאציות. זאת אומרת יש מינימום שמונה וריאציות לסידור כיתה בצורה נוחה, בצורה יפה, בצורה טובה, שמאפשרת קיום של מערכת חוטית מבלי שילדים ידרכו על כבלים וכו', ושהשגרתיות תושבת.

ודבר שני, אני רוצה להדגיש את העניין של המהימנות - - -

מה עושים שיעברו לטאבלטים, סליחה? וזה קרוב מאד.

שנייה, אל תפריע לי בבקשה. והדבר השני החשוב הוא הקטע של המהימנות של המדידות. מכיוון שב-Wi-Fi יש זיהום תדרים, המדים הרגילים שאיתם באות חברות מסוימות אינם רגישים מספיק לקלוט את כל זיהום התדרים. זאת אומרת שכשהם נותנים תוצאה מסוימת זאת לא התוצאה בעליל.

והחברות באות מטעם העירייה.

כן, אוקיי.

משפט אחד, חברים, אנחנו סיימנו את הדיון. משפט אחד.

אני לא יכול במשפט אחד, אני רק יכול להגיד לך מה אני מבקש מהוועדה לקחת בחשבון. אני אברהם טחובר, אני אבא של בת שהיא נפגעת קרינה.

אני מבקש שתשקלו היטב לא להוסיף ולהאזין לשום גורם כלכלי אינטרסנטי, שעתיד ילדי ישראל ממש אינו מעניינם. ליזום הקמת גוף חוץ ממשלתי, שאינו נסמך בעבר ובהווה ובעתיד על תקציבים ו/או משרות של הגופים האינטרסנטים, שיהיה מורכב מפיזיולוגים, מיקרו ביולוגיים ורופאים, לא ממהנדסים ולא מפיזיקאים. שיבדוק את המידע הקיים לגבי נזקי וסכנות הקרינה ויגיש לממשלה ולציבור את מסקנות המלצותיו.
כבוד יושב הראש, אתה אמרת – אין מחקרים מכוונים שמוסמכים על כולם. התחלת את הדיון שלנו כך. זה השקר הכי גדול שמפיצים חברות הסלולר. יש אלפי מחקרים שמוכיחים שהקרינה האלקטרומגנטית, גם ה-Wi-Fi וגם זאת שאינה Wi-Fi, ושמשרד החינוך לצערי הרב מתעלם מהם. וכששלחנו לו את המחקרים, הוא לא היה מוכן להגיב עליהם. אלה מחקרים שמראים שהקרינה - - -

אדוני, עם כל הכבוד, בכנסת ישראל ישנה מחלקת מחקר עצמאית לחלוטין, לא מושפעת מאף אחד, והיא הגישה לנו מחקר שהביא את המחקרים השונים, המקובלים והקיימים, ומה שאמרתי אלה העובדות שמציגים אותם מחקרים. זה העובדות, עכשיו כל היתר.

טוב, אוקיי. אני אלמד את הדו"ח הזה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ואנחנו גם נעדכן אותם במידע. בתי השקיעה אלפי שעות כדי ללמוד את הנושא, ותאמין לי, העברנו לבית המשפט העליון 800 עמודים של - - -

אדוני, אז מי אנחנו?

לא, בדיוק. אבל אני רק רוצה לתקן את השגיאה שאתה התחלת איתה. יש אלפי מחקרים - - -

אתה יכול להגיד מה אתה חושב.

לדעתי זאת שגיאה, כן.

בסדר, זה לגיטימי.

בסדר, זה מה שאני אומר.

לדעתך זו שגיאה, זה לגיטימי. הרי בסוף, גם כשעושים דיון על דבר שהוא שנוי במחלוקת, צריך להחליט על איזה שהוא בסיס משותף.

נכון. עוד שני סעיפים.

משפט אחרון.

שני סעיפים: יש לחייב את משרד הבריאות לבצע סקר מהיר של נפגעי הקרינה, במיוחד בבתי הספר, ולהנחות את הרופאים, עם כל הכבוד, באבחון התופעה ולמנוע טיפול כושל נוסף על הקיים. הם נותנים ריטלין, הם נותנים כדורים נגד כאבים, וגורמים לנזקים נוספים.

תודה רבה. משפט, בבקשה.

משפט קצר. שמי שלמה מויאל, חבר הנהלה בארגון המורים העל יסודיים. ארגון המורים עוקב בדאגה רבה אחרי כל מה שמתרחש. מצד אחד כמובן דאגה לילדים ולמורים עצמם, ומצד שני גם לטובת המשרד, פיתוח הטכנולוגיה המתקדמת בארץ.

יושב כאן נציג משרד החינוך, מינהל וטכנולוגיה. לדעתי פתרון ראשון הוא להקים ועדה ולהושיב, כמו האדם המלומד, סליחה שאיני יודע את שמו, שמלמד אלקטרוניקה ואומר דברים אמיתיים, מהלב, ונכונים, כדי למנוע את התופעה של הקרינה ואני מאמין שהוא בקיא בקרינה, ועוד המון דברים נאמרו.

נקודה נוספת, הרשויות המקומיות. מי כמוך יודע, היית ראש עיר גם בחיפה וגם במצפה רמון, שכל המשרדים חייבים לתת יד כדי לטפל בבעיה הזו בבתי הספר, בקרינה. גם ... ... כאלוף בצה"ל לשעבר, אלוף במילואים, גם בצבא אותם בוגרים, 18, שעוסקים במקומות של קרינה, אחת לשישה חודשים מוציאים אותם החוצה לבדיקות בגוף. מדובר פה בבני אדם, ילדים ומורים.

זה לא העיקר, רק ה-Wi-Fi. נכון, Wi-Fi זה המכשיר עצמו, האלחוטי, אבל הילדים האלה, חיי אדם. זה חשוב שלדעתי כבר בקיץ הזה תעשה הבדיקה של משרד החינוך או משרד הבריאות, לבדוק את אותם ילדים שנפגעו כבר במיידי, כדי למנוע התרחבות התופעה בעתיד.

ולכן ארגון המורים ימשיך, כמובן בדאגה רבה, לעקוב מקרוב ויתלווה יחד עם ההורים בנקודה הזאת.

כן, תודה.

בבקשה, קצר.

אלי ללוש מעיריית תל אביב, רכז המחשוב של מינהל החינוך.

אתה מכיר את הסיפור של דוד ילין?

מכיר. אני רוצה לומר שהגופים שאנחנו שולחים לבצע בדיקות אלה גופים בלתי קשורים, לא עובדים אצלנו, אלא עובדים תחת מכרז שיוצא. מי שזוכה במכרז מבצע את הבדיקות בהתאם לכל הנהלים שקיימים.

מי מכיר פה את המקרים שסופר עליהם, דוד ילין?

הם פנו אל המנהלת וזה בטיפול.

אז למה מסרבים לפגוע איתנו?

למה סירבו? נפגשתם אצל - - -

אנחנו מנסים להגיע לראש העיר כבר כמה חודשים טובים.

אנחנו לא מנהלים את ראש העיר.

ראש העיר בונה משרדים.

אבל אף אחד לא נפגש איתנו.

חברים, אני רוצה לסכם את הדיון החשוב הזה.

קודם כל תודה רבה לכם על שהגעתם. אני שוב פעם מצטער על האיחור בבוקר.

אין ספק שאנחנו ניצבים בעידן אחר מהעדין שלפחות חלק מאיתנו, בעלי הקרחות או שיערות השיבה, גדלו בו; והמודרניזציה והטכנולוגיה מקיפה אותנו מכל הצדדים, מהרגע שאנחנו קמים בבוקר עד הרגע שהולכים לישון, וגם כשאנחנו ישנים.

יש בהחלט צדק בכך שאנחנו מתייחסים לבתי הספר בצורה שונה ומחויבים לקחת אחריות אחרת מאשר האחריות שיש לכל הורה ולכל מי שעוסק בדברים שונים, לגבי הילדים והמבוגרים בשטח הציבורי, בבית, ברחוב, במקומות אחרים.

בית ספר, כפי שנאמר פה על ידי חלק מהדוברים, הוא מקום שילדים חייבים להגיע אליו, חייבים לשהות בו, ואנחנו תפקידנו, אני מתכוון כרגע לממשלה וכמובן לנו בכנסת, יש את האחריות לוודא שהמקומות האלה הם בטוחים ולא לוקחים סיכונים מיותרים, ולא יוצרים מציאות שאחר כך תכה לנו בפנים עם תופעות שונות ומשונות.

הנושא הזה של האנטנות הסלולאריות, הטלפונים האלחוטיים, מלווה אותנו לא מעט ואני עצמי התעסקתי בזה הרבה מאד גם בתפקידי כראש עיר, גם כשהייתי חבר כנסת בכנסת ה-17, אם אני לא טועה, בניסיונות של חקיקה שונים ומשונים, ואני לא רוצה שהדיון הזה יעלה גרה ויעסוק בדברים שיש ועדות אחרות, מכובדות שעוסקות במרחב הציבורי כולו, בנושא באמת של מי נותן היתרי בנייה, מי לא נותן היתרי בנייה, מי אחראי לבדוק במרחב הציבורי ומי לא אחראי.

אני כן רוצה להתייחס באמת למערכת החינוך במוסדות החינוך. עלו פה כמה נושאים. נושא יחסית חדש זה באמת נושא ארונות החשמל ומערכת החשמל בבתי הספר. הנושא הזה יחסית חדש לנושאים האחרים. גם נושא ה- Wi-Fiבעוצמתו, כפי שהוא תואר כאן וכפי שהוא עולה, הוא גם כן נושא יחסית חדש. נושא האנטנות והסלולארי הוא כבר נושא די ותיק ומכוסה בלא מעט חוקים.
בנושא הבטיחות בבתי ספר, אני רוצה לחזור על דברים שאמרתי כבר בכמה דיונים: אחריות על בטיחות בתי הספר זה הרשויות המקומיות, השלטון המקומי. זה לא מונע ולא מייתר את משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, כדי לסייע לשלטון המקומי גם בתקציבים, אם זה משרד החינוך או משרד הגנת הסביבה; ובנהלים, שזה שני המשרדים ומשרד הבריאות, אבל אחריות בסופו של דבר על מרצפת שבורה בבתי ספר, או מדרגה שבורה, הלו זה אין ויכוח, על בטיחות זה הרשויות המקומיות, ואת האחריות הזו אי אפשר לחלק.

ואני אומר את זה, זיו, אתה יודע, לא פעם ראשונה ובטח לא פעם שנייה, את זה אתם חייבים לקחת בחשבון ולהפעיל את מלוא אחריותכם כלפי מטה, את סמכותכם ואחריותכם, וכמובן לבוא אל משרדי הממשלה השונים ולתבוע את השתתפותם, כפי שאני פרטתי.

לגבי נושא מערכת החשמל, ממה שעלה פה בדיון ואני חושב שלא היו חילוקי דעות, שקודם כל צריך להגביר את המודעות, לעשות את הבדיקות המתאימות, ואני מבין שגם לא בכספים גדולים, גם לא של בדיקות. שמענו פה על 300 שקלים לגן ילדים ו-600 או 700 שקלים לבתי ספר. זה לרשות מקומית, גם גדולה, זה לא מספרים שהרשות נופלת מהכסא.

וגם אותן פעולות נדרשות כדי לסכך, להקטין את הקרינה מארונות החשמל, או למנוע נוכחות של ילדים או מורים, במרחק הזה של מטר, מטר וחצי, שניים, מארונות חשמל, באם הם לא טופלו.

אני חושב שנוהלי משרד החינוך לא מספיק מפורטים בנושא הזה של ארונות החשמל, ואני מבקש לקחת את זה בחשבון. תרשמו לכם, כדי להעמיק ולתת נהלים גם לגבי בנייה חדשה וגם לגבי מוסדות קיימים – מה צריך לעשות עם אותם חוזרים שמוציאה חברת החשמל, או אתם בעצמכם.

הנחיות לתכנון.

הנחיות תכנון למבנים חדשים, אבל הנחיות לטיפול במבנים ישנים, שאני מבין שזה לא מי יודע מה בשמיים. צריך לעשות את זה, בהתאם, עוד פעם לתקנים של 4 מיליגאוס נקודתי. נדמה לי שהטיפול פה הוא לא מסובך ולא משמעותי.

אני חושב שלסכם את הנקודה הזו, צריך איזה שהוא צוות בין משרדי שמשרד החינוך יוביל אותו עם משרד איכות הסביבה ועם משרד הבריאות, שיגדיר באמת את התקנים, את הביקורות שצריך לעשות, את הבדיקות, דרך הטיפול במוסדות הקיימים וכמובן הוראות לתכנון לגבי המוסדות החדשים.

יושב הראש, סליחה שאני קוטע אותך, אבל נשמח להיות חלק מחשיבה, או באיזו שהיא - - -

כן, וודאי, השלטון המקומי.

כי בצוות הקודם לא היינו.

כן, כן, בהחלט, בצוות הבין משרדי הזה.

אני רושם לעצמי את מה שאמר כאן נציג חברת החשמל:

1. ייתן לנו תשובה, אחרי שהוא יבדוק אפשרות לפרסם באינטרנט את התוצאות של הבדיקות שהם עושים במרחב הציבורי והשימוש וההקצאות הכספיות שהם עושים על מנת לטפל בליקויים.
2. אנחנו רוצים מהם ת שובה לגבי עדיפות עליונה להחלפת מוני החשמל במונים מודרניים, שקורנים פחות, במערכת החינוך.

צריך לבדוק את זה טכנית, אם זה נכון.

צריך לבדוק את זה אם טכנית זה נכון. אני מניח שנקבל על זה תשובה.
3. וכמובן, כל נושא תחנות הטרנספורמציה שנמצאות בקרבה למוסדות חינוך. חברת החשמל מתחייבת, התחייבה כאן, וזה חובתה דרך אגב, גם בלי שתתחייב כאן, לבדוק את כל תחנות הטרנספורמציה שבקרבת מוסדות החינוך. נראה שיש גם מוסדות חינוך שקיימים תחנות טרנספורמציה כאלה בתוכם, שהם עונים ועומדים בתקנים כפי שנקבעו וככל שאני יודע, יש לזה תקנים.

תראו, אני לא חושב שאנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו יכולים להורות באופן טוטלי וגורף על שימוש ב- Wi-Fiבמערכת החינוך, ואני מקבל את העיקרון בחוזר המנכ"ל, שמדבר על כך שאלף, בכל מקום שמתקינים מערכות חדשות, מתקינים מערכות הנסמכות על חוטים וקווים ולא על Wi-Fi;

וב', בכל אותם נהלים שמשרד החינוך הוציא לגבי נושא האכיפה ל- Wi-Fiוהאכיפה. הבעיה זה האכיפה, לא חוזר המנכ"ל, אלא האכיפה שלו. כי זה לא פשוט. אנחנו התרגלנו לנוחיות שימוש ב- Wi-Fi, טאבלטים, מחשבים ניידים, מחשבים קבועים, טלפונים סלולאריים מתקדמים, ואנחנו כולנו משתמשים בזה באופן גורף ושוטף.

אני לא יודע. יכול להיות שמשרד החינוך יצטרך לבדוק את זה באיזו שהיא תקופה קדימה פעם נוספת. נדמה לי שבנקודת הזמן הזו, להוציא הוראה גורפת על הפסקת השימוש ב- Wi-Fi יהיה לא נכון. גם אינני בטוח שהוא מסתמך על איזה שהם שיקולים מקצועיים מוכחים, אבל צריך את העניינים האלה לבדוק.

אני מאד התרשמתי מהדוגמא של שני בתי הספר, אני לא יודע אם קיימים עוד בתי ספר כאלה בארץ, שיש בהן את הבעיה במלוא חריפותה - - -

יש, יש.

אמרתי שאני לא יודע. במלוא חריפותה, כפי שהציגו את זה כאן בבית ספר נגבה ובבית ספר דוד ילין. אני מבקש ממשרד החינוך וממשרד הבריאות, אני מציע לכם ומבקש מכם לעשות בדיקה נקודתית בשני המקרים המסוימים האלה. יכול להיות שיש מקרים נוספים, אבל צריך לקחת שניים-שלושה מקרים, לבדוק אותם לעומק ולנסות להסיק משם מסקנות – מה עושים. אי אפשר לעבור לסדר היום על התופעות שאנחנו שמענו פה מההורים. אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון.

אני קורא, דרך אגב, באותו מסמך של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, שמשרד הבריאות מאמץ את עמדת ארגון הבריאות העולמי, ולדבריו לתופעה של מחלת ה-EHS, כפי שאני מבין זה נקרא, לתופעה אין קריטריונים אבחנתיים ולא נמצא בסיס מדעי לכך שסימפטומים נגרמים כתוצאה מחשיפה לקרינה אלקטרו מגנטית.

תלוי איזה - - -

אני קורא: רגישות לקרינה אלקטרומגנטית אינה נחשבת אבחנה רפואית, ולא ברור כי התופעה מייצגת בעיה רפואית בודדת. בהתאם לכך ההמלצה לרופאים, כפי שממליץ משרד הבריאות, היא לטפל בסימפטומים ולהעריך את הסביבה הביתית וסביבת העבודה ובית הספר, מבחינת מזהמים אפשריים, לרבות זיהומי רעש, אוויר, תאורה, פקטורים ארגונומיים וכדומה.

אני קורא ממה שמשרד הבריאות הישראלי קבע לגבי התחום הזה.

יחד עם זאת, עם כל הזהירות המונעת, אני מבקש, ואנחנו כמובן נבקש תשובה מהשרים הנוגעים בדבר, לקחת את שני בתי הספר האלה, שהוצגו כאן בצורה מאד חריפה, ולבדוק לעומק. תיקחו את זה כ-Case Study ותבדקו לעומק, ונשמח לשמוע כמובן אם יש מסקנות אופרטיביות מתוך הדברים האלה.
אלה הם הדברים. אנחנו נקיים דיון מעקב תוך שלושה חודשים מהיום, כדי לעקוב אלף, אחרי ההמלצות שנאמרו כאן, ב' – אחרי דברים נוספים שיעלו, וכמובן הנושאים שכבר חזרתי עליהם, לא צריך לחזור עליהם פעם נוספת.

עוד פעם, אני מודה לכם. עיקרון הזהירות המונעת שמוביל היום את משרדי הממשלה, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך – מחייב אותנו להיות מאד קשובים למציאות שמתהווה בשטח, ולנסות ולהתמודד איתה.

תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:45.>