PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
06/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 50>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ה' בשבט התשע"ד (06 בינואר 2014), שעה 10:30

<ילדים חסרי מעמד במשפחות עולים>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
נסים זאב

>
מזל כהן - מנהלת תחום אשרות, רשות האוכלוסין, משרד הפנים

דוריס קריאף - מנהלת מחוז ארצית לתיעוד וזכאות, משרד העלייה והקליטה

עירית בירן - סגנית מנהלת המנהל הפדגוגי, משרד החינוך

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה לשלום הילד

חנה דשבסקי - רכזת פניות עולים, המועצה לשלום הילד

ד"ר אלי זרחין - יועץ חינוכי בית הספר יוענה ז'בוטינסקי, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

ציון מזרחי - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה ונציגי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רבקה שנזיק - רכזת מחשב, המוסד לביטוח לאומי

עדנה שיינמן - מרכז בכיר תחום ביטוח, המוסד לביטוח לאומי

עופר סחייק - מנהל תחום בכיר, המוסד לביטוח לאומי

ג'ק קורקוס - מנהל תחום זכאות, הסוכנות היהודית

סמדר בר חיים - ע' מזכ"ל הסוכנות היהודית

ניקול מאור - יועץ משפטי, המרכז לפלורליזם יהודי

סוניה ביוצ'וק - תלמידה

אנסטסיה גאידאי - תלמידה

ליובוב שיינין - תלמידה

דנה גורדון שושני

איה לינצ'בסקי
<ילדים חסרי מעמד במשפחות עולים>

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה הקליטה והתפוצות, בנושא ילדים חסרי מעמד במשפחות עולים. זה נושא מאד חשוב וגם חשוב להדגיש שהם ממשפחות עולים, כי הוועדה אמונה על בעיות עולים ואנחנו לא גולשים לתחומים אחרים, למרות שכולם ילדים.

הנושא קשה, משום שמדובר בילדים שחיים בארץ ללא מעמד חוקי כלשהו, משמעות הדבר היא שהם לא זכאים לזכויות המוקנות לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי. ועדת העלייה דנה בנושא מספר רב של פעמים, אפילו קיימה דיון בנושא עם ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ב-11 באוגוסט 2004.
ידוע לי, שמשרד החינוך מצא דרך לטפל בבעיה באמצעות מתן מספר זהות פיקטיבית, מספר רישום, כדי לאפשר להם ללמוד כמו כל תלמיד ולגשת לבחינות הבגרות. ישנם מסמכים, אמנם ישנים, אנחנו לא בדיוק יודעים על איזו כמות מדובר.

עיקר הקושי מתבטא בכך שאין להם ביטוח בריאות. גם אם הם גדלים בארץ ומרגישים ישראלים לכל דבר, הם אינם מגויסים לצה"ל, גם אם הם רוצים בכך. הם חיים באי שקט נפשי כי הם יודעים שיבוא יום ויגרשו אותם. גם כאשר אין להם אף אחד בארץ המוצא, מהיכן שהם עלו והבנתי שיש כאלה גם שנולדו בארץ ואין להם לאן לחזור. הם פשוט חיים ללא שום מעמד בשום מדינה.

כמה ילדים כאלה יש?

אמרנו שלא ידוע המספר, ישנן השערות.

ב-2003 משרד הפנים פרסם הודעה, שבמשפחות עולים יש 83,000 ילדים כאלה, במגזר הערבי יש 270,000. ב-2004 ישראל מימון, מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוציא הוראה מהממשלה למשרד הפנים, לא לשתף יותר במספרים. לכן מאז לא מפרסמים מספרים.

יש לנו מספרים.

קבלתי המון נתונים ואני עדיין לא מצליח להצליב את המידע שקבלתי, נתחיל מאנשים שיציגו בפנינו את הבעיות ואז ניתן לנציגי המשרדים לענות, כי שמעתי מידע כזה ומידע כזה. נתחיל עם דוקטור יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. עשית דבר מאד נכון לקיים פגישה בנושא הזה. כפי שאמרת, הנושא הזה נדון בוועדה הזו כבר בקדנציות רבות, זו לא פעם ראשונה. המצב לא השתפר, אני אשתף אתכם במספרים שידועים לנו, בדוגמאות שמגיעות אלינו וגם במשמעות העניין, שעל חלקו עמדת, של היעדר מעמד אזרחי פה בישראל לילדים הללו.

נתחיל במספרים, לפי הנתונים שקבלנו ממשרד הפנים, במרץ 2013, התאריך האחרון שיש ממנו נתונים, שהו בישראל 85,684 ילדים ללא מעמד חוקי כלשהו. שהם חסרי מעמד, גם לא א-5, גם לא תושב קבע, גם לא אזרחות. חסרי מעמד כלשהו. לא כולם עולים. רובם הגדול נמצאים פה במעמד שנקרא: תיירים שתוקף האשרה שלהם פג.

אבל אני רוצה מיד להדגיש, לא מדובר בתיירים שבאו לביקור באילת אלא מדובר על ילדים, שהגיעו לבד, או עם המשפחות שלהם, קבלו אשרת תייר לצורך כניסתם לישראל, כי לא היו זכאים לאשרה אחרת, ונשארו פה בארץ, כי הם לא באו לטיול ולא באו לסיור, האשרה שלהם פגה והם נשארים פה ללא מעמד.

באיזה גילאים מדובר, כשאדוני מדבר על ילדים?

עד גיל 18. המספר הזה כולל גם ילדי עובדים זרים, גם ילדים שהגיעו מחו"ל בגפם ואני אתעכב על זה בהמשך, גם ילדי מבקשי מקלט, אבל גם מספרים גדולים מאד, שאנחנו מעריכים אותם באלפים רבים מאד, של ילדים ממשפחות עולים.
אני אתן דוגמה לסיטואציות שונות, שתסברנה לנו במה מדובר. אנחנו בקשר עם משרד הפנים, לא חיכינו עד הוועדה, יושבת פה מזל כהן, אנחנו בקשר עם אמנון בן עמי ועם כל אנשי משרד הפנים שמטפלים בכך. כך שאין פה שום דבר מפתיע.

לפני 7 שנים, הגיע הנה מקזחסטן, רב חב"ד ואתו ילדה קטנה. היא הייתה אז בת 10. אגב, שאלה מאד רצינית שאדוני צריך להקדיש לה ישיבה נפרדת, זה איך נכנסים לארץ ילדים, שלא באים עם ההורים שלהם. יש לא מעט מקרים כאלה. הודות לוועדה הזו, הוקמה לפני 7 שנים ועדה מיוחדת בין-משרדית, לדון בעניין של כניסה ויציאה של ילדים לישראל, שבאים ללא ההורה שלהם.

הבוגר שמגיע אתם מקבל עליהם אחריות?

הוא לא יכול לקבל עליו אחריות, כי הוא לא האפוטרופוס של הילד. אני לא מדבר על מישהו שקיבל אפוטרופסות על הילד או משהו כזה. הוקמה ועדה והוועדה הזו עשתה עבודה אדירה, לקח לה 5 שנים, יש המלצות לוועדה, הן מונחות על שולחנו של שר הפנים, כבר יותר מידי זמן ועוד אין אור ירוק להפעיל נוהל חדש לגבי כניסת ילדים לא מלווים לישראל. צריך לעשות את זה בדחיפות ואולי כדאי לעשות על זה ישיבה.

אותה ילדה הגיע עם האיש. הוא הגיע לבני ברק. פנה לכמה משפחות, אולי הם מוכנים לקחת את הילדה אליהם לאומנה. אף אחד מהמשפחות, למזלנו הרב, לא הסכימה לקחת את הילדה בצורה כזו לביתם. לילדה הזו מסתבר, אין קרובי משפחה, היא חיה אצל הסבא והסבתא בקזחסטן, כששניהם נפטרו תוך חודש. הסבתא השביעה את הרב לפני שהיא מתה, שייקח את הילדה לארץ ישראל. אנחנו לא יודעים בדיוק מה מעמדה מבחינת יהדות, זכאות חוק השבות, הוא הגיע ונכנס אתה.

למזלנו, אחרי שהרב לא הצליח לסדר לילדה משפחה אומנת בבני ברק, הוא צלצל לחנה דשבסקי, שעובדת במועצה לשלום הילד ואחראית על כל ענייני העולים. הוא אמר לה, חנה, אני צריך לחזור לקזחסטן, תעשי משהו עם הילדה הזו. טלפנו למשרד הרווחה ואמרנו, יש פה ילדה ומוכרחים לדאוג לה. משרד הרווחה לא ידע אפילו למי לשייך את זה, כי היא לא הייתה תושבת ישראל, לאיזה רשות מקומית לשייך אותה. בסוף הסכימו לטפל בזה על ידי פקידת סעד מחוזית והיא הלכה לבית משפט, הוציאה צו משמורת, שהילדה תהיה במשפחה אומנת. לימים זה לא הסתייע והילדה עברה לפנימייה בישוב דולב, זו פנימייה לנערות במצוקה. הילדה שם, היא בארץ 7 שנים, אין לה עד היום שום מעמד.

פנה אלינו מנהל הפנימייה לאחרונה ואמר שיש לו בעיה, הילדה זקוקה לתרופות, אין לה ביטוח רפואי, הוא לא יכול לממן יותר את התרופות מכיסו, יש לו עוד בעיות אתה ועד היום מעמדה לא הוסדר. 7 שנים נמצאת ילדה בישראל, אין לה לאן ללכת, אין לה קרובי משפחה, אין לה שום מקום אחר. היא מדברת כמעט רק עברית, היא נמצאת בצו של בית משפט בפנימייה של משרד הרווחה ואין לה שום מעמד. היא לא תושבת ארעית, היא לא תושבת קבע.

כניסתה לדולב, ברמה המקצועית, נראה לך שזה היה נכון?

כן, זה היה נכון, אין בעיה עם העניין הזה.

אם בית משפט מקבל לאשר החלטה כזו - - -

אז זה לא אומר אוטומטית שהיא תקבל מעמד? שאלה טובה, אדוני היושב ראש. העובדה בפועל, 7 שנים הילדה הזו בארץ וכאילו היא לא קיימת.

ככה הורסים את החיים לילדה. מקבלים החלטה להשאיר אותה ובסוף יזרקו אותה, כשאין לה אף אחד והיא יודעת רק עברית.

אתה שואל שאלות טובות וקשות, אני רק לא הכתובת לענות עליהם. נתתי את זה כדוגמה ואגב, יש דוגמאות נוספות מהסוג הזה ודוגמאות אחרות. חלק אחר של דוגמאות אלה משפחות עולים, שהגיעו ארצה, שלאישה יש ילדה מנישואים קודמים. היא לא תעזוב אותה שם, הילדה הזו חיה יחד עם המשפחה החדשה שהיא התחתנה אתה, האישה, זכאית חוק השבות, בעלה יהודי, יש להם עוד ילד או שניים, כולם נכנסו לתעודת העולה. הילדה שלה, שחיה אתה מאז ומעולם מנישואים ראשונים, באה אתם לארץ. לא עצרו אותה, לא שלחו אותה בחזרה, כולנו יהודים רחמנים בני רחמנים. אבל הילדה הזו נמצאת בארץ ללא שום מעמד.

לפי מה שהבנתי, היא נכנסת לתהליך מדורג ותהיה יכולה לקבל. זה מה שהבנתי ממשרד הפנים.

או שהיא נכנסת או שהיא לא נכנסת, יש לנו יותר מידי מקרים שהיא לא נכנסת. יש מקרה מזעזע, של ילדה, שאמא שלה נשואה ליהודי, אזרח ישראלי, נולדו להם פה בארץ תאומות. האמא נסעה למוסקבה להביא את בתה מנישואיה הקודמים. בדרך חזרה לארץ אמרו לה שהיא לא נכנסת. התאומות שלה, התינוקות, נמצאות פה עם האבא והיא לא יכולה לחזור.

שמעתי על המקרה הזה, הוא היה מתוקשר.

גם התקשורת לא עזרה, היא שם והילדות פה לבד עם האבא שלהם. אלה מצבים אבסורדים.

איך נוצר המצב שהוא פה עם הילדות והיא שם, יש את חוק השבות.

כי היא הייתה פה ונסעה להביא את בתה מנישואיה הקודמים, אחרי שנכנסה לתהליך מדורג, הכול היה בסדר, חיה פה ולא רצתה להשאיר את בתה מנישואיה הקודמים שם ונסעה להביא אותה. אז יכול להיות שהיא מטומטמת, סליחה על הביטוי והייתה צריכה להסדיר את זה מראש לפני נסיעתה. אבל היא נסעה ונלכדה שם והאבא פה עם שתי תינוקות, עם סבתא שבקושי יכולה לטפל בהם והיא לא יכולה לחזור.

היא הייתה באמצע תהליך מדורג?

כן.

זה מקרה מתוקשר, ראיתי אותה מדברת בסקייפ עם האבא שיושב עם התאומות. הייתי בטוח שזה כבר נפתר.

אני רוצה לומר כמה מילים על המשמעות של העדר מעמד אזרחי פה. זה לא רק עניין של יוקרה, שאתה מחזיק אזרחות ישראלית, תעודת זהות, דרכון ישראלי. אם כי, אצל חלק מבני הנוער המתבגרים זה בהחלט כך. אנחנו יודעים על מקרים של בני נוער, תלמידים ישראלים בתיכון ישראלי, שרצו לנסוע עם כל הכיתה לפולין, יש מסעות חינוכיים מאד לפולין, כל הכיתה נסעה והם לא יכלו לנסוע כי אין להם דרכון.

מעבר להרגשה של מעמד בארץ, יש לעניין הזה השלכות. הכי חשוב הוא העניין של ביטוח רפואי. אמרת נכון, אדוני היושב ראש, הביטוח הרפואי תלוי במעמד שלך בביטוח הלאומי. אני לא מדבר על זה שהם לא מקבלים קצבאות ילדים. אם הם ילדים נטושים ויש לנו ילדים כאלה, יש דוגמה של ילד נטוש, שנמצא פה לגמרי לבד, הוא לא יכול לקבל קצבת ילד נטוש, למרות שהוא עונה לכל הקריטריונים, כי הביטוח הלאומי לא מכיר בו, כי אין לו אזרחות. הוא לא יכול לקבל ביטוח רפואי, הוא לא יכול ללכת לרופא, אלא אם הוא משלם פרטי. הוא לא יכול לקנות תרופות, כל הדברים האלה הם דברים, שלפעמים באמת פיקוח נפש. נכון שפה ושם מעלימים עין. כולנו אנשים טובים וכשאנחנו פונים, במקרה כזה או אחר לרופא, תעשה טובה תראה אותו, תעשה טובה תרשום מרשם, לפעמים עושים את זה, אבל זו לא שיטה.

יש דבר נוסף, מעצבן בצורה בלתי רגילה, בשינוי ממשרד החינוך, שצריך לומר לשבחו, משרד החינוך קיבל החלטה, שהוא רושם את הילדים האלה בבתי הספר.

זה גם בארצות הברית. מעלימים עין וילדי המהגרים, אלה שלא חוקיים, נכנסים לבתי הספר.

יבורך משרד החינוך, שקלט אותם בבתי הספר והציל הרבה מאד ילדים והציל את כולנו מצרות. אבל הילדים האלה לומדים בבית ספר, אם כי, אני מוכרח לומר, בבתי ספר לא נתקלנו בבעיות, אנחנו נתקלים בבעיות בגני הילדים. בגני הילדים, במספר מקומות בארץ, עשו לנו צרות, אמרו שהילד הזה, בלי תעודת זהות לא נכנס לגן. אני לא יודע למה בגנים עושים בעיות ובבתי הספר לא, צריך לבדוק את זה עם משרד החינוך.

לאור החוק החדש, יש חובה גם בגילאי הגן, אני חשוב שהקריטריונים צריכים להשתנות בהתאם.

אתה צודק חבר הכנסת זאב. אני מעלה את זה כאן כשאלה. גם בבית הספר יש בעיות, למשל כשמגיעים לבחינת הבגרות וצריך למלא על כל טופס מספר תעודת זהות. אין להם. אני יכול להגיד, שיש הנחיה של משרד החינוך - - -

יש מספר רישום.

אני יכול להגיד לכם שיש הנחיה של משרד החינוך לתת מספר פיקטיבי. נותנים מספר, העיקר שיהיה רשום משהו.

הוא לא פיקטיבי, זה מספר רישום.

הוא מספר פיקטיבי, מפני שהיו מקומות שנתקלנו בהם - - -

לא נתחיל להתעסק בהגדרות של מספרים.

מה שלא קיים, למרות אמנה בין-לאומית אחרת, שעוסקת בזכויות הילד, משרד הרווחה לא מוכן להכיר בילדים האלה. הוא מכיר, ויש התכתבויות ענפות אתם, זה נדון בוועדה אחרת של הכנסת, הוא הודיע שהוא מטפל במקרי קצה קיצוניים של סכנה או מצבי חירום. אבל כל היתר, זה הגיע עד לראש הממשלה, משרד הרווחה טוען שהוא לא מטפל בילדים ללא מעמד. נוצרים מצבי סכנה קשים ביותר לגבי הילדים האלה, שזקוקים להתערבות, זקוקים לטיפול וזקוקים לפעמים למעון יום ולא מקבלים את כל הדברים האלה. כולל לא הנחה במעונות יום, שקיימת למשפחות במצוקה וכדומה.

אני רוצה שתדעו, שחלק נכבד מהנערים והנערות האלה, הם ילדים טובים. הם רוצים להתגייס לצבא, הם רוצים להתגייס ליחידות קרביות, צה"ל לא מוכן ואומר שהוא לא יכול לגייס אותם בהעדר מעמד. אנחנו מפסידים פה בני נוער נהדרים, שרוצים לתרום ולא יכולים לעשות את זה.

יש דוגמאות נוספות, בני נוער שהגיעו הנה בתכניות של עליית ילדים ללא הורים. בין אם זו תכנית "נעלה" ובין אם התכנית של "גשר". יש בעיות לא מעטות עם הילדים בתכניות האלה, גם הילדים בתכניות האלה, נמצאים פה, במקרה הטוב על אשרת תלמיד. לפעמים הם עזבו את המוסד הלימודי והם מפסידים גם את אשרת התלמיד. יש לא מעט מקרים כאלה עם בעיות קשות ביותר.

הם זכאי שבות.

זכאי שבות, הם לא מקבלים מעמד. אני מדגיש את זה, כל זמן שהם קטינים, הם לא מקבלים מעמד. כל זמן שהם בתכנית "נעלה" תכנית "נעלה" דואגת להם. אלה שנושרים מתכנית "נעלה" ויש כאלה, נמצאים בוואקום. יש לנו עכשיו בטיפול, מקרה כזה של נער בן 17.5 שרוצה להתגייס לצבא, יש לו בעיות קשות, הצבא לא מכיר בו, הוא נמצא בוואקום.

אני לא רוצה להלאות אתכם, יש לנו הרבה מאד מקרים, שאנחנו מטפלים בהם, בחלק מהמקרים, מה שנקרא במשרד הפנים, מטעמים הומניטאריים, מצליחים איכשהו לסדר את זה. הרבה מקרים לא מסודרים. זה לא יכול להימשך ככה. מוכרחים למצוא פתרון לילדים האלה. גם אם מטעמים מסוימים לא מתאפשר לתת להם אזרחות מלאה, דבר שהיה צריך לקרות, לפחות שתהיה להם תושבות קבע, שמקנה את כל הזכויות בכל התחומים שדברתי עליהם קודם. אבל מוכרחים להתמודד עם העניין הזה.

תודה לדוקטור יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד. דוקטור אלי זרחין, מנכ"ל האגודה הישראלית למען ילדים עולים.

אדוני היושב ראש, קודם כל אני רוצה להודות לדוקטור קדמן, אני חושב שהוא הציג תמונה מאד ברורה ומאד נכונה. האגודה למען ילדים עולים העלתה את הנושא הזה לדיון בסתיו 2003. מ-2003 עד 2004, במשך שנה וחצי, הוועדה הנכבדה הזו קיימה 5 דיונים בנושא. ב-2004, ראש הממשלה אריאל שרון זימן את חברי הוועדה אליו לדון על הנושא. כמו שרואים בפרוטוקול, ראש הממשלה היה מזועזע שזה קורה, אמר שהוא לא נכנס לנהלים של משרד הפנים, הוא מזמן את ישיבת הממשלה תוך חודשיים, שתפתור את הבעיה. מ-2004 כנראה שעוד לא הייתה ישיבת הממשלה שתפתור את הבעיה.

ישראל מיימון, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה אז, לקח על עצמו לטפל בנושא. התקבלו החלטות. לימור לבנת, שרת החינוך נתנה הוראה לעשות רישום לתלמידים האלה. זה מספר שמתחיל ב-555534 ויש מספרים כאלה, שלפי המספרים האלה, בית ספר פונה. לגבי הגן, יש שני סוגי גנים, גן שמקבל שכר לימוד ממשרד החינוך וגן שלא מקבל. גן שמקבל שכר לימוד, פונה למשרד החינוך, מקבל את המספר הזה, ולפי המספר הזה מקבל שכר לימוד. גן אחר, שלא קשור לשכר לימוד יכול לא לקבל את הילד הזה, כי הוא לא קשור למשרד החינוך.

אתה מתכוון לגן פרטי?

של תמ"ת למשל, מעונות. אני יכול להגיד לך, שבבית הספר שלי, ילדים כאלה עם מספר הרישום הזה, הלכו לבחינות בגרות, עברו, קבלו תעודה בגרות ביד, כשבתעודה רשום המספר הרישום הזה, הוא לא מספר פיקטיבי הוא מספר רישום ושם של התלמיד. כשהתלמיד הזה חוזר ללמוד, הוא מציג את המספר ומשרד החינוך נותן לו אישור, שהמספר הזה שלו והוא יכול ללמוד, אני לא יודע אם בישראל, אבל בחו"ל הוא בטוח יכול ללמוד.

גם בישראל.

ישראל מיימון הוציא הנחיה למשרד הפנים, לא לפרסם נתונים האלה לשום גורם, כולל הכנסת. יש עוד כמה החלטות, למשל דני נווה, שהיה אז שר הבריאות, נתנו הוראה, שקופת חולים מאוחדת תטפל בילדים האלה. אז יושבת כאן לובה, שאמא שלה רצתה שיהיה לה ביטוח בריאות, לובה משלמת 1,000 שקל לחודש לקופת חולים כללית ותמורת ה-1,000 שקל האלה היא מקבלת ביטוח בריאות. לסוניה אין 1,000 שקל לשלם, אז סוניה לא יכולה לפנות לרופא. זה הפתרון שדני נווה מצא.

מה זה הפתרון הזה של 1,000 שקל בחודש?

כי רושמים אותה כתיירת זרה. כמו שאזרח זר יכול לשלם כסף לקופת חולים ולקבל ביטוח, ככה היא משלמת כסף, כי היא הייתה תושבת זרה ומקבלת ביטוח. לסוניה אין 1,000 שקל לשלם, אז היא לא יכולה לפנות לרופא.

כשלקחתי 3 ילדים מבית הספר לכאן וילדים ומורים שאלו אותם לאן הם נוסעים ושמעו לאן הם נוסעים, כולם היו בשוק. אף אחד לא יודע בבית הספר שלילדים האלה יש איזושהי בעיה. הם ילדים כמו כל ילד אחר, לומדים בבית ספר ישראלי, מדברים עברית, נראים כמו כל ילד אחר וכולם היו בשוק. יושבת כאן נסטיה, ילידת הארץ, נולדה באסף הרופא, אמא שלה נשואה לישראלי, סבתא שלה אזרחית ישראל. אמא שלה גרה כאן באופן חוקי, אבל משרד הפנים החליט, שלנסטיה , בסעיף תעודת הזהות יירשם "בלתי ברור".

אני לא יודע מה זה "בלתי ברור". שלחנו את נסטיה עכשיו לספרד בחילופי נוער. עצרו אותה בגבול, אמרו לה שהיא לא יכולה לצאת, היא לא אזרחית ישראל, תחזרי חזרה ותקבלי ויזה לספרד. נסטיה חזרה, קבלה ויזה לספרד והגיעה לספרד ביומיים איחור. כשנסטיה חזרה, אמרו לה בשדה התעופה שהיא לא יכולה להיכנס כי היא לא ישראלית, היא ערביה. כל המורים התחילו לשכנע אותם שהיא לא ערביה, היא רוסיה. בסופו של דבר, היה מישהו דובר רוסית, דיבר אתה רוסית, אמר שהיא לא ערביה היא רוסיה ואפשר להכניס אותה. אלה דברים מצחיקים, נסטיה ילידת הארץ. 16 שנה היא גרה בישראל, אין לה שום אזרחות אחרת. היא דוברת רק עברית, בקושי רוסית. היא רוצה להתגייס לצה"ל, אבל צה"ל לא מכיר בה כי היא לא ישראלית. סוניה מסיימת יב', כל הכיתה שלה מתגייסת. היא גם רוצה להתגייס וצה"ל אומר שאי אפשר לגייס אותה כי היא לא מופיעה במחשב.

כמו שדוקטור קדמן אמר, אנחנו מדברים על הרבה פגיעות נפשיות שהילדים האלה סובלים. ב-2002 היה בג"צ בנושא, שקבע שמדינת ישראל מחויבת להכניס לישראל ילדים, שבאחזקת אם שנכנסת לכאן באופן חוקי. ב-2002, אמה של סוניה שהתחתנה עם ישראלי, נכנסת לישראל באופן חוקי, סוניה מגיעה יחד עם אמא שלה, רושמים את סוניה במשרד הפנים בסעיף של האמא. זה אומר שמשרד הפנים יודע שסוניה כאן, היא רשומה בסעיף של האמר. את סוניה, משרד הפנים מסרב לרשום במרשם האוכלוסין. אנחנו לא מבקשים שיתנו לה אזרחות, תנו לה מעמד כלשהו, תמציאו מעמד חדש, שיהיה לה מספר זהות ויאפשר לה ביטוח בריאות.

כמו גרין כארד בארצות הברית.

אז הם כן נכנסים לתהליך מדורג?

נכנסים לתהליך מדורג עם ההורה.

נכנסים לתהליך מדורג יחד עם ההורה, אז אני לא מבין איפה הבעיה?

הבעיה שזה שקר, אמא של לובה, שנשואה לישראלי, נמצאת בהליך מדורג. היא מסיימת עכשיו תושבת ארעית ולובה לא נמצאת אתה בתהליך. עורך הדין של לובה הגיש בקשה מיוחדת לוועדת חריגים של משרד הפנים, להכיר בלובה כתושבת. בינתיים התשובה שלילית. אבל אלו שני תהליכים נפרדים. היא לא חלק מהתהליך של האמא.

אני רוצה להבין את הנקודה הזו, הנהלים של משרד הפנים אומרים שכן.

לפי הנוהל, הילדה נכנסת יחד עם האמא להליך מדורג, שבסופו היא מקבלת אזרחות ישראלית.

אז איך אמא של סוניה תושבת קבע ולסוניה אין אפילו מספר זהות, היא לא רשומה במרשם האוכלוסין?

אנחנו דנים ברמת המדיניות לא באמת הפרט. הפרט זו דוגמה.

יש מדיניות, שאותו ילד שנכנס, הוא נכנס להליך מדורג עם האמא.

כל עוד שילדה לא רשומה במרשם האוכלוסין היא לא יכולה להתחיל תהליך מדורג, כי היא לא רשומה במרשם האוכלוסין.

יש דבר כזה?

הנה שתי ילדות, שלא רשומות במרשם האוכלוסין. זה אומר, שנסטיה רשומה במרשם האוכלוסין, שאין לה אזרחות, עליה אפשר להתחיל תהליך.

תגדירו לי מה זה רשומה במרשם.

הדברים לא מדויקים, אולי במקרים האלה, אני לא מכירה את המקרים הפרטניים האלה. הנוהל והכלל הוא, שקטין שנכנס עם ההורה, ההורה מקבל מעמד מכוח היותו נשוי לאזרח ישראלי, הקטין מקבל מעמד יחד עם ההורה. הוא מקבל א-5, שזה מעמד של תושב ארעי. זה מקנה לילד את כל הזכויות הבסיסיות שאדם צריך.

מזל, זה לא עובד כך.

כל מה שאומרת מזל, הוא שקר. בבית הספר שלי, ז'בוטינסקי, יש יותר מ-20 ילדים - - -

אני לא מוכנה לשמוע את זה.

קודם כל נשמור על דיון מתורבת. היא אומרת שיש נהלים של משרד הפנים. אם אתה אומר, שיש מקרים שלא תואמים את הנהלים של משרד הפנים, אני מבטיח לך, תביא את המקרים האלה לוועדה, אנחנו נפנה אותם למשרד הפנים, מזל תבדוק את התיקים האלה אישית, יש נהלים, אי אפשר אחרת.

שמעת את דוקטור קדמן, שאמר לפני כמה דקות, שלפי משרד הפנים, יש בישראל מעל 86,000 ילדים ללא שום מעמד. שום מעמד זה אומר, שילד לא רשום במרשם האוכלוסין, אין לו א-5 ואין לו כלום. 86,000 לפי נתוני משרד הפנים. אז אם מזל אומרת מטעם משרד הפנים, שלפי הנוהל, לכל ילד צריך להיות מעמד, איך משרד הפנים אומר מצד שני שיש 86,000 ילדים כאלה.

אני לא אמרתי את זה. בסיטואציה שתיארת, הילדה הייתה צריכה לקבל מעמד.

למה היא לא קבלה?

אין לי מושג.

אנחנו לא יודעים אם הייתה אי הגשה של מסמכים, או אם פקיד מסוים מנע את זה.

כשפנינו למשרד הפנים קבלנו תשובה, שהילדים האלה רשומים אצל ההורה ולהם לבד אין שום רישום במשרד הפנים. הם לא קיימים.

יש לך את התשובה הזו? אני רוצה לראות. אם זה נכון, זה אומר שמשרד הפנים נותן תשובות שהן לא תקפות לגבי הנהלים של משרד הפנים.

בבית הספר שלי יש יותר מ-20 ילדים, שאמא שלהם נשואה לישראלי באופן חוקי, לאמא יש מעמד או א-5, או תושב קבע, תלוי כמה זמן היא נמצאת כאן בארץ, ולילד אין מספר זהות. משרד החינוך, כשהוא מוציא מספר רישום 555, הוא קודם כל בודק במשרד הפנים, האם הילד הזה רשום. אם משרד הפנים הוציא לכל 20 הילדים האלה מספר כזה, זה אומר שמשרד החינוך עשה בדיקה במשרד הפנים ומצא שהילדים האלה לא רשומים בשום צורה.

אני יכולה להעלות השערה? יש הסכמה של אבא שלה שהיא תקבל מעמד בישראל?

הרבה פעמים לא יודעים איפה האבא. האבא יכול להיות נרקומן, חולה נפש.

אני יכול לענות לך. כשילדה נכנסת לישראל אם אמה, האם מציגה למשרד הפנים, שהיא קבלה אישור, הסכמה של האבא , או אישור מקומי משם, שהאבא לא קיים ולא היה אף פעם ואין להתחשב בו. זה אומר, שאמא שמביאה את הבת לישראל, לא יכולה להביא אותה לישראל בלי שהיא מציגה למשרד הפנים אישור של אבא.

כשאמא מכניסה קטין לישראל, דבר ראשון היא צריכה אישור מהאבא להכנסת הקטין לישראל. כשהילדה צריכה לקבל מעמד, האב צריך לחתום על הסכמה שהוא מאשר, שהילדה תקבל מעמד בישראל. שאלתי, האם האבא נתן הסכמה כזו?

אני רוצה להבין, כשהיא נכנסה היא הציגה אישור כזה. צריך שוב לאשר את זה?

בוודאי.

אז אני חושב שצריך לבטל את הנוהל הזה, זה בתקנות?

לובה למשל, מעולם לא ראתה את אבא שלה.

סליחה אלי, לא אתה מנהל את הדיון, אני הבנתי את הנקודה הזו. אני לא מבין את המצב, האמא הכניסה את הילדה והיה לה מסמך, שהאבא מסכים, או שהאבא לא נמצא. למה צריך לדרוש את החתימה של האבא? לך תחפש אותו.

צריך את חתימת האבא ברגע שהילדה הולכת לקבל את האזרחות הישראלית, שהוא מרשה שהילדה שלו תקבל אזרחות ישראלית. אבל, כפי שאמר מר קדמן, יש הרבה ילדים שנכנסו ארצה כתיירים, ללא הסכמת האב. ברגע שהילדה הזו הולכת לקבל מעמד בישראל, באותו רגע מבקשים ממנה להציג הסכמה של הורה. כנראה שבמקרים האלה לא הייתה הסכמה.

אנחנו מדברים על מקרים שהילדה נכנסה לארץ באופן חוקי?

אני לא יודעת.

כתוב לכם במחשב של משרד הפנים, אם הם נכנסו, הביאו אישורים?

גם בארצות הברית, מי שרוצה אזרחות, כשמדובר בילדים, חייבים הסכמה של שני ההורים.

אבל היא נכנסה לארץ - - -

לא משנה.

לסוניה יש אבא ישראלי שגר בארץ.

בארצות הברית יש מיליוני מהגרים, שבאים רק עם האמהות או רק עם האבות ובתהליך של שנים רבות, בסופו של דבר דורשים אזרחות. אם הילד מתחת ל-18, הוא חייב חתימה והסכמת שני ההורים, גם אם האבא נמצא בארץ.

לעולים של ברית המועצות לשעבר, בהמון מקרים, אין קשר עם האבא הביולוגי. לכן הם נכנסים ארצה עם אישור שהאבא לא קיים ולא היה קיים מאז ומעולם.

אם יש את האישור הזה, אני חושב - - -

אם האבא לא קיים, אז הוא כמו יתום, אין בעיה.

השאלה היא כזו, הילד נכנס באופן חוקי עם האבא, האמא הגישה מסמך, או שאתרו את האבא והוא חתם, או שהוא היה ופשוט נתן את האישור שלו, כי הוא רוצה את הכי טוב לילד שלו גם אם אין לו קשר אתו, או שהביאו מסמך מהרשויות שהאבא לא קיים ואז האמא היא האחראית על אותו ילד. האם במצב הזה?

מאשרים. אם היא מוציאה מסמך רשמי, מבית משפט, שלא קיים אבא - - -

אבל כשהיא הגיעה לכאן, אם על פי חוק השבות, או בגלל נישואיה, היא מציגה את המסמך הזה בכניסה לישראל.

זו הבעיה, שלא תמיד הציגו, לכן יש פה הרבה ילדים חסרי מעמד, כפי שאמר מר קדמן. ברגע שהילד רוצה לקבל מעמד בישראל, מבקשים ממנו הסכמה של אבא. אם אין הסכמה של אבא אי אפשר לתת לילד מעמד.

כי יכול להיות שהוא נחטף על ידי האמא, אני מכיר הרבה מקרים, של אימהות, שברחו מהארץ, נסעו לארצות הברית עם הילדים, בניגוד לרצון האבא ומתנהלים מפשטים בין-לאומיים. אבל המטרה הייתה שהאם תיצור עובדה, שהילדים אתה, בניגוד לרצון של האבא. כשהיא באה לבקש אזרחות לילדים, אומרים לה, עד כאן, תביאי את האישור של האבא.

אתם מבלבלים בין אזרחות למעמד. לא באנו לדון באזרחות - - -

גם גרין כארד, שזה מעמד של תושב קבע.

אנחנו באנו לדון מה לעשות עם ילדים שאין להם שום מעמד ולכן הם חסרי זכויות.

מה הפתרון לדעתך? שימשיכו לחיות פה ללא שום מעמד?

צריך מעמד, אני לא אומר שלא.

הילד לא בוחר למי להיוולד.

אולי לטובת המעמד, לא צריך להציג את המסמך הזה ואם אחרי זה מתקדמים בהליך המדורג והולכים לכיוון האזרחות, אז צריך למצוא פתרון עם המסמך הזה.

בארצות הברית יש דרגות שונות. יש את השלב הראשון, שנותנים לך social security number זה עדיין אל גרין כארד. עם מספר הזה, יש לך זכויות מסוימות. אתה יכול לקבל עזרה רפואית, אתה יכול להיות בבתי הספר. זו דרגה אחת לפני הגרין כארד, שזה נקרא תושב ארעי. אני חשוב שצריך לאמץ את העניין הזה גם בארץ. לאפשר משהו ביניים, לא אזרח, לא תושב קבע, אבל שיהיה לו מספר שיקנה לו זכויות בריאותיות, חינוך. אני בעד, אני לא חושב שצריך להפקיר ילדים כאלה.

לא צריך דוגמאות, כולנו מכוונים לאותה מטרה. השאלה מה משרד הפנים צריך בשביל להכיר בסטטוס הזה, של אותם ילדים שדברנו עליהם, שיקבלו את הזכויות. בסופו של דבר, אנחנו רוצים לפתור את הבעיה. משרד החינוך מצא פתרון, אנחנו רוצים לטפל באותם ילדים גם בנושא הבריאות. הפתרון היום, אותם ילדים שהגיעו לכאן שלא נכנסים להליך המדורג בגלל החתימה הזו כנראה והיא חסרה מכל מיני סיבות ואני מאמין, לפי מה שאני מכיר בברית המועצות, קשה מאד לאתר את האבות ויש הרבה מקרים קשים. במצב הזה איך אפשר לתת להם מעמד של תושב קבע, לא מבקשים אזרחות.

בהרבה מקרים הם יכולים לפנות לבית משפט, שבית משפט יפסוק שהילד הזה נמצא בחזקת האמא בלבד וזה גם פותר חלק מהבעיה.

בית משפט שלח את אותה ילדה לפנימייה ובסוף היא נמצאת פה שוב.

זה גם עניין למשרד הרווחה. הרבה ממה שדיבר מר קדמן אלה עניינים שבינינו למשרד הרווחה. אנחנו יושבים מידי פעם ודנים על כל מיני ילדים שנפלו בין הכיסאות. לדעתי אפשר לפתור את הבעיות האלה. נתתי השערה בנוגע לבנות שדובר עליהן, שאין הסכמה של אב.

אבל אבא שלה ישראלי, הוא כאן.

או הם, או הצד השני. ייתכן שיש דברים אחרים שאני לא מצויה בהם, אני לא יודעת מה בדיוק קרה עם הבנות, מדוע לא נתנו להן מעמד. אני מציעה, שיעבירו אלינו את כל המקרים הפרטניים האלה.

כל מקרה פרטני אנחנו נפיץ, מקרה פרטני שההורים חושבים שהילד זכאי, נעביר - - -

לסוניה יש אבא ישראלי, שרוצה שהילדה תקבל מעמד, והאמא תושבת קבע, מה הסיבה שלילדה לא יהיה אפילו מעמד.

אם מגיע לה, היא תקבל כבר מחר. אני לא יודע מה הסיבה. זה מקרה פרטני ואנחנו נבדוק אותו.

אנחנו נפנה אליך את כל המקרים, כולם פרטניים.

אם יהיו לנו 10,000 מקרים פרטניים - - -

זה כבר ברמה של מדיניות, זה לא פרטי של משרד הפנים.

ברגע שיש לנו יותר מידי מקרים פרטניים, אז כנראה יש בעיה של מדיניות. עלינו על הבעיה של חתימת האב למשל.

אחת הבעיות הנפוצות זו חתימה של הורה.

יש גם בעיות אחרות, לפעמים ההורה לא נמצא בתהליך מדורג, כי אין הורה. אחרי שההורים נפטרו שם, הסבתא הביאה את הילדה לארץ. היא מזמן אזרחית ישראל, הסבא אזרח ישראל - - -

זה עניין של הרווחה, לקבוע אפוטרופוסים.

אי אפשר כל פעם לזרוק את זה על מישהו אחר.

זה לא לזרוק. משרד הפנים לא יכול לקחת ילד - - -

רק שזה לא עניין למקרים פרטניים. ההיקף יותר מידי גדול. יש כאן בעיה של מדיניות. ההצעה שהצעת טובה מאד, אל תתנו להם אזרחות עד שיוסדר כל העניין, לפחות תנו מעמד של תושב ארעי, שיקנה להם זכויות בסיסיות. ברגע שיש להם מעמד של תושב ארעי, הם יכולים לקבל ביטוח בריאות, זה משהו. יבוא האבא ויגיד שחטפו לו את הילד או הילדה, תושב ארעי לא מקנה לו כלום.

אני רוצה לומר לך, למשל בישיבת מיר, יש אלפים כאלה של תושבים ארעיים. הם לא תושבי קבע, הם באים רק ללמוד אבל יש להם זכויות גם בנושא הרפואי גם בחינוך. אם חס ושלום מישהו נפגע, מטפלים בו. זה תושב ארעי. תחשוב שהוא סטודנט, לסטודנט יש מעמד, יש לו זכויות.

סטודנט זה לא דוגמה טובה.

אם הוא מבטח את עצמו במינימום.

עדיין זו לא דוגמה טובה.

בארצות הברית יש את זה.

אנחנו לא בארצות הברית.

אז צריך לקחת את הדגם של ארצות הברית. הייתי פעם סטודנט בארצות הברית, לפני 40 שנה.

אבל יש לך מעמד של תושב ארעי, שעדיין עוצר אותו מלקבל אזרחות, עד שישלים את כל מה שצריך, אבל לפחות הוא לא חי בוואקום. היום, יותר מידי ילדים חיים פה בוואקום.

אנחנו לא יכולים, כל ילד נטוש, שאנחנו לא יודעים מיהו ומהו - - -

הוא ממילא חי פה. את רק מתעלמת ממנו, אבל הוא חי פה. הוא לומד פה.

יש פה פליטים, יש פה מסתננים. לכן אנחנו זקוקים למשרד הרווחה.

הוא לא פליט והוא לא מסתנן, הוא נכנס כדין לישראל.

מה הנתונים שאצל משרד החינוך?

רשומים 17,000 ילדים, שבנינו להם מספר, אנחנו קוראים לזה מספר זהות, אבל זה מספר מיוחד למשרד החינוך, מספר רישום. גם ילדי עובדים זרים, גם ילדים עם בעיות רישום וכן הלאה.

אז המספר יותר נמוך.

אלה המספרים שיש לנו כרגע. מכיתה א עד י"ב, שרובם ילדים בגילאים היותר גבוהים, היום בדקתי, רוב הילדים שכן הולכים לבתי ספר, האחוזים הרבה יותר גדולים, ילדים מעל גיל 13, שאפשר להתייחס לזה שיש אחריות פלילית לילד מעל 13, אפשר לבקש מילד לבחור, אם הוא רוצה להיות כאן אזרח זמני, תושב ארעי ואז לא צריך לחפש. דוקטור קדמן עזר להם לקבל את הזכות לבחור גם אם הולכים לאיזה זרם ואיפה לומדים, אז אולי אפשר למצוא מסגרת, לפחות לגדולים, מסגרת משפטית מתאימה שאומרת, שהם בגיל שהם יכולים לבחור ואם הם רוצים להיות כאן, בינתיים, תהיה להם זכות בחירה ואז לא צריך לחפש אבא ואמא. עם הקטנים זה יותר מורכב.

שמי ניקול מאור מהסיוע המשפטי לעולים, אני מתעסקת בזה המון שנים. הרבה מהבעיות נובעות מזה שאין דרכונים, אין תיעוד. ברגע שאין תיעוד, משרד הפנים גם לא מסוגל לתת מעמד. הרבה מהילדים פה, אם הם הגיעו כילדים של, תיירים, פג תוקפו של הדרכון הזר ולא יכולים לחדש אותו פה כי הם בלי מעמד. יש פה מעגל סגור ומשרד הפנים לא יכול לתת מעמד, או לא מוכן לתת מעמד, אם אין להם דרכונים. יכול להיות שהם ילדים של ונכדים של, אבל בלי דרכון לא יעזור כלום. זו בעיה שלא ברור לי איך פותרים אותה, כי גם אין מסמכים מזהים, כך שאי אפשר לבוא בטענות למשרד הפנים.

אותו ילד בא עם דרכון מסוים של מדינה.

המדינה הזרה לא מוכנה לחדש את הדרכון.

הוא יכול לחדש את זה בשגרירות, או אצל הקונסול.

הם אומרים לו לנסוע חזרה לחדש את הדרכון ואז הוא לא יכול לחזור.

אני לא סתם אומר את זה, זה הכול מניסיון בפרקטיקה בנושאים האלה בארצות הברית. שם אומרים לך לחזור, אבל במשך עשרות שנים, גם אם פג תוקפו של הדרכון, יכולת ללכת לשגרירות או לקונסול ישראל בניו-יורק, אתה מקבל ארכה, אז אתה יכול להגיש בקשה לגרין כארד או ל-social security number לקבל מספר, גם אם נכנס כתייר והחלטת להפוך עכשיו מסטודנט לתושב קבע או תושב ארעי.

חבר הכנסת זאב מדבר כל הזמן על ארצות הברית, שזו מדינה מסודרת, הילדים האלה באים מכל מיני ארצות - - -

אני מדבר על מה שצריך לסדר פה. אני יודע ששם יותר מסודר, אבל צריך לקחת את הדגם שם ולאמץ את זה פה, לגבי אותם ילדים. לא יכול להיות שילד מסתובב בלי שום מעמד, הוא לא יודע מה מעמדו במדינה הזו כשבסופו של דבר אין לו לאן ללכת.

אם אפשר להוסיף מילה, שאחרי 10 שנים, שילד מגיע לגיל 18, אנחנו נתקלים בהרבה מקרים, כאשר משרד הפנים מוציא לו צו גירוש. רוני מילוא, שהיה שר הפנים, הקים בזמנו ועדה מיוחדת למקרים הומניטאריים, שאותו ילד רשאי לפנות לשם ולבקש להישאר. ממה שידוע לי, כל ילד שפנה לשם, קיבל אישור להישאר.

עדייו אנחנו נתקלים בילדים, ש-10, 15 שנים גדלו בישראל, כמו שאמרה חנה, במדינה אחרת אין להם אף קרוב משפחה, הם דוברי עברית ומשרד הפנים מציג להם צו גירוש. זה עדיין קורה. אמא שלהם כאן ובמקרים אחרים אין להם אף קרוב משפחה, הם מכירים רק את ישראל ומקבלים צו גירוש.

אני עוסקת בנושא המון שנים ואני רואה כאן כמה בעיות מבניות מאד עקרוניות של משרד הפנים. יש באמת פוליטיקה ברורה של משרד הפנים, שכל אחד שמבקש להיות מועמד, צריך לעבור שבעה מדורי גיהנום, כדי שזה יהיה לו בסוף מתוק.

ארץ ישראל נקנית בייסורים.

במקרים שאני מטפלת בהם מדובר אכן בילדים ללא מעמד ממשפחות עולים, ולכן כך קראנו למסמך. זאת אומרת, המשפחה העיקרית ובהמון מקרים גם היחידה של הילדים האלה, הם עולים והם חיים פה ואין להם משפחה קרובה אחרת על פני מדינה אחרת. דבר שני, צריך להבין, מעמד של עולה במדינת ישראל, מאז ועד היום, זה מעמד סוציו-אקונומי ירוד מאד. אלה אנשים שהיגרו למדינה זרה, שהם לא מכירים את כללי המשחק מספיק טוב. אלה אנשים שאין להם שפה מוקנית ואלה אנשים שבונים בכוח ובכושר רב את החיים שלהם פה.

מה קורה ברגע שיש למשפחה כזו, ילד נוסף שהוא ללא מעמד בישראל? כדי שהילד הזה יקבל מעמד, זה הולך לפי מזל. הם צריכים להמציא אישורים ממדינה זרה, אתם מבינים כמה כסף זה עולה. ברגע שהם מגישים את הבקשה למשרד הפנים, הם צריכים לתרגם אתה מסמכים לעברית ולהחתים בידי נוטריון, זה הכול כסף. הם צריכים לשלם ביטוח בריאות לילד הזה, עד שיקבל את המעמד, פי כמה וכמה ממה שעולה ביטוח בריאות לכל אזרח ישראלי ואנחנו יודעים שביטוח הבריאות שלנו לא זול. הם צריכים כל הזמן לשלם.

אני מדברת רק על המקרים שבאמת שייכים למשפחות עולים ושאין להם דרך חזרה, הם לא ישלחו ילד לספסל בפארק באוקראינה או ברוסיה, לא משנה אם יהיה לו מעמד או לא. במקרים האלה, מה שקורה הוא שבתוך המהלך הרב שנתי, הם צריכים לקחת עורך דין, הם צריכים לפנות לבית משפט, הכול אגרות והכול עולה כסף. א-5 עולה כסף וצריך להאריך אותו כל שנה.

משפחה שיש לה ילד כזה ומשרד הפנים נתן לו מעמד א-5 עד גיל 18, תצטרך כל שנה לבוא, להאריך את המעמד ולשלם תמורת הארכת המעמד, כסף שלפעמים אין לה. כל המהלך הזה עולה כסף ומפשיט את המשפחה מהמכנסים שלה, תסלחו לי על הביטוי.

דבר נוסף, משרד הפנים חייב לשנות את הנהלים, כי יש אנדרלמוסיה קשה מאד. בעת הגשת הבקשה ובעת הטיפול בבקשה, כל סניף של משרד הפנים פועל לפי מה שעולה בראשו. ככה זה פועל. בחולון קורה משהו אחר, משפחה לא יכולה להגיש בקשה כאשר ברחובות, באותו יום, משפחה עם נסיבות שונות יכולה להגיש בקשה, למה? ככה.

בסופו של דבר, רוב המקרים שאנחנו מביאים הנה, שאלה משפחות עולים, אלה לא משפחות עובדים זרים, לא מסתננים, אלה משפחות עולים, שאין להם דרך חזרה. רוב המקרים האלה אכן מוגדרים על ידי משרד הפנים, מקרים הומניטאריים.

איך זה שבמשפחת עולים יש מקרה הומניטארי. ילד אחד שלא מגיע לו מעמד?

יכול להיות שהוא מנישואים קודמים.

למה אתם מכניסים את זה תחת עולים.

בטח שהם עולים. האמא הוכרה כעולה חדשה, יש לה סל קליטה והבת שלה לא. יש ילדים שמדינת ישאל הביאה אותם ארצה, הם אל באו לבד, בתכניות כמו "נעלה" ו"גשר". מדינת ישראל הביאה אותם.

המדינה אפוטרופוסית עליהם עד גיל 18.

ואם הם עזבו את הפנימייה?

אני רוצה לסיים בדבר אחד. רוב המקרים ששייכים לקטגוריה של ילדים ללא מעמד, שייכים למשפחות עולים, הם אכן קשורים באמת לנסיבות הומניטאריות. כאשר שני ההורים מתו והסבים הביאו אותם ארצה, בגלל שהסבים חיים פה ושני ההורים אינם. יש עשרות מקרים כאלה, שאתם מטפלים בהם שנים בטענה שאין צו אפוטרופסות ישראלית, שזו פניה לבית משפט ושוב, עורך דין, אגרה.

אין מה לעשות, צריך למנות להם אפוטרופוס.

למה צריך למנות להם אפוטרופוס.

אלו לא ההורים הביולוגים, בכל מקרה שאין הורה ביולוגי - --

אלה הסבא והסבתא.

זה כבר עניין משפטי.

קודם צריך לתת לילד ביטוח בריאות ואחר כך למנות לו אפוטרופוס. ליד, שיש לו חום של 39, צריכה להיות לו אפשרות לגשת מיידית לרופא ולקבל מרשם לתרופה. הוא לא צריך אפוטרופוס באותו רגע, הוא צריך אנטיביוטיקה. מתקשים אלי אנשים ובוכים בטלפון, הילד שלהם משתעל והם לא יכולים לפנות לרופא ואין להם כסף לשלם באופן פרטי. זה מה שקורה. אני טוענת, שהוועדה למקרים הומניטאריים לא עובדת טוב.

הבנו את הנקודה.

אני רוצה לומר, שלא יתפרש, שבגלל המקרים ההומניטאריים, שכולנו מסכימים עליהם, מדובר במשפחות עולים, אנחנו נסחף עם משהו גורף. אסור שזה יקרה. מחר גם האריתראים וכל שאר הקבוצות יהיו מקרים הומניטאריים. כולם רוצים לבוא לארץ ולקבל את הזכויות.
אנחנו מדברים על המקרים הספציפיים, כשמדובר שהמשפחה מוכרת כמשפחה עולה, קבלו זכויות של עולים, יש ילדה שהצטרפה ולא מכירים בה. הגברת אומרת שהיא לא מכירה כל כך הרבה מקרים כאלה, יכול להיות שיש תקלות. אלה מקרים שצריך לתת עליהם את הדעת.

יכול להיות גם מהלך ביניים, לא להכיר בילד או בילדה ולתת להם מעמד של קבע, אבל, מבחינה הומניטארית, כן לאפשר להם את הרפואה. זה קיים בארצות הברית, יש את ה- social security number והילדים מקבלים את הזכויות שלהם בחינוך ובבריאות. צריך למצוא את הדגם הזה, את ההליך הזה.
בסך הכול משרד הפנים עושה כאן עבודת קודש. צריך לשמור מכל משמר, שזה לא יהיה פרוץ וכל דיכפין ייתי ויאכול, כי זה מה שקורה היום. היום מסתכלים על מדינת ישראל כיעד, שאפשר להיכנס אליו וכל אוכלוסייה, מכל מיני מדינות, מחכים להזדמנות כדי להשתלב ולהיות אולי אזרחי מדינת ישראל. אנחנו חייבים לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית, מכל המשתמע מכך. אני חושב שצריך למצוא את שביל הזהב, כמו שאדוני אמר.

תודה רבה לחבר הכנסת זאב.

אפשר שהבנות ידברו?

שמענו על המקרים ואנחנו יודעים אותם. המטרה להציג את הבעיה לנסות לפתור אותה. אני מסכם, בדיון דברנו על משפחות עולים, הכוונה במשפחות עולים היא שיש סבא, סבתא, אמא, אבא שהם כבר כאן, יש להם ילדים שלהם ונכדים שלהם, שהם חסרי מעמד.

אני אדאג לפרסם את המקרים, כל מקרה פרטני, שחושב שהוא נמצא בקטגוריה הזו, שיפנה לוועדה ואנחנו נעביר את זה למשרד הפנים. אם משרד הפנים רואה שיש פתאום הצטברות של הרבה תיקים, אולי צריך לגשת לשר הפנים ולבקש תקן, שיבדקו את הנושא הזה.

אנחנו לא מדברים פה על אזרחות, אלא על סטטוס, שיקנה להם את ביטוח הבריאות. מכל מה ששמענו כאן קשה וגם לא בסמכות מזל או בסמכותי לקבוע משהו. יש מדיניות של משרד הפנים, נתן לעצמנו חודש ימים לשבת על זה. אני אקיים ישיבות עם כל הגורמים הרלוונטיים, כולל המועצה, כולל אלי וכולל משרד הפנים, אז ניגש לשר הפנים עם הצעה וננסה לגייס תמיכה להצעה הזו.

אני לא רואה מצב של ילד, שיש לו פה קרובים והוא נמצא כאן ובמקום להביא אישורים, הוא צריך אנטיביוטיקה. אני גם לא רואה מצב של ילד, שגדל פה ומדבר את השפה ואין לו אף אחד במדינה אחרת וישלחו אותו לספסל באוקראינה, אני לא רואה את המצב הזה, שיקראו לזה הומניטארי, זה לא משנה לי איך יקראו לזה, רק שלילד הזה יהיה בית ואם הוא התרגל לבית הזה, לא להוציא אותו. כמו שיש מקרים סוציאליים, שחושבים על טובת הילד, אם להוציא ואתו או לא להוציא, זה בדיוק אותו מקרה.

אלו המסקנות מהדיון. אני מאמין שתוך חודש פחות או יותר, זו מסגרת הזמן שנגיע למסקנות, מה אנחנו עושים במצב הזה. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:50.>