PAGE
2
ועדת הכלכלה
20/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 176>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י"ט בשבט התשע"ד (20 בינואר 2014), שעה 9:00

<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין השכרת רישיון להפעלת מונית), התשע"ג-2013 – בקשה לדיון מחדש ודיון מחדש מאת חה"כ יריב לוין>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
יצחק וקנין

איציק שמולי
יריב לוין
אורי מקלב

>
חוה ראובני - סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יוסי ניזרי - מנהל מחלקת מוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שרון שלאין - תובעת, מדור תביעות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

זמר בלונדהיים - משפטן, משרד המשפטים

פריד אברהם - יו"ר ארגון בעלי המוניות בישראל, ארגוני המוניות

יהודה בר-אור - יו"ר איגוד המוניות, ארגוני המוניות

רצון שרעבי - ממונה נתניה, ארגוני המוניות

אתי בנדלר
מרב תורג'מן

לאה ורון

הילה מליחי
<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין השכרת רישיון להפעלת מונית), התשע"ג-2013
בקשה לדיון מחדש ודיון מחדש מאת חה"כ יריב לוין>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. אנחנו דנים עכשיו בהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין השכרת רישיון להפעלת מונית) – אני רואה פה את יהודה בר-אור, שמזמן כבר לא נסעתי במונית שלו – התשע"ג-2013, של חבר הכנסת, מכובדנו, יריב לוין. בקשה לדיון מחדש ודיון מחדש.

קודם כל מאשרים את הבקשה.

מי בעד לאשר את הבקשה?

הצבעה

בעד אישור הבקשה לדיון מחדש – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
הבקשה אושרה.

מאושר פה אחד. חבר הכנסת לוין, בבקשה.

הוא מצביע במקום חבר הכנסת צחי הנגבי.

תודה אדוני היושב-ראש. אפשר לומר שאני מוצא את עצמי במצב שבו אני נמצא בקריית שמונה ורוצה להגיע לירושלים, ופתאום מסתבר שמתעקשים לקחת אותי במונית עד אילת, ולא מוותרים לי חצי מטר בדרך. כך אני נמצא מול הממשלה כרגע בעניין הזה. אני רק לא בטוח שיצאתי מהבית עם מספיק כסף כדי לשלם את כל עלות הנסיעה עד אילת.
אני אנסה להציג את התמונה, ובאמת צריך לראות איך אנחנו מצליחים להגיע בסוף לתוצאה שתהיה גם נכונה וגם שכולם יכולים לחיות אתה. הצעת החוק באה לתקן מצב שאין חולק – נדמה לי שלפחות על הדבר הזה יש הסכמה כללית – שהוא לא מצב תקין ולא מצב טוב. מצב שבו חלה חובה על נהג ששוכר רישיון מונית לרשום את הרכב שלו על שמו של בעל הרישיון, מכיוון שאי-אפשר, על-פי המצב הקיים, כפי שנהלי משרד התחבורה קובעים, לנתק בין שני הדברים. התוצאה הזו היא בעייתית בהרבה מאוד מובנים. היא קודם כל בעייתית מבחינת הנושא של רשויות האכיפה, מכיוון שאז הדוחות מגיעים לבעל הרישיון הציבורי, ולאו דווקא לנהג שבאמת ביצע את העבירות. הנהג הוא בעל הרכב, אבל הרכב איננו רשום על שמו, ולכן הוא חשוף מצד אחד לעיקולים שיכולים להיות מוטלים על זכויות בעל הרישיון הציבורי. מצד שני, זה מקשה עליו לקחת הלוואות. זה מחייב את בעל הרישיון הציבורי, לכאורה, להיות זה שמשעבד את הרכב, ושורה שלמה של בעיות מהסוג הזה.

ואז אני חשבתי לתומי שאני מציע הצעת חוק שבמסגרתה נקיים הפרדה, ונאפשר לאדם להיות רשום כבעל הרכב גם אם הוא שוכר את הרישיון, כאשר הרישיון צריך להיות צמוד לאותה מונית. עד כאן נדמה לי שגם אין ויכוחים ואין חילוקי דעות. אין גם הרבה ויכוח על כך שבכל אופן, שינוי בבעלות על הרכב צריך להיעשות בהסכמת בעל הרישיון הציבורי, כדי שלא ימצא את עצמו עומד מול נהג שמלכתחילה הוא לא הסכים לתת לו את הרישיון, ומצד שני ברור שאי-אפשר להעביר את הרכב ללא שנלווה אליו רישיון ציבורי מסודר. עד כאן הדברים הם ברורים ומסודרים. אבל מנימוקים שאני מניח שהממשלה תיטיב להציג אותם – אני מודה שאני מבין אותם, אם כי לא לגמרי מסכים איתם. באה הממשלה ואומרת אנחנו רוצים לייצר איזשהו עיקרון הדדיות, למרות שעד היום לא היה עיקרון הדדיות כזה בכלל. אנחנו רוצים ליצור מצב שבו לא רק שנלך פעם אחת לקראתו של בעל הרכב במובן הזה שאנחנו נאפשר לו לרשום את הרכב על שמו, בניגוד למצב שהיה עד היום, אלא אנחנו גם נעניק לו מעין זכות וטו על היכולת של בעל הרישיון הציבורי להעביר את זכויותיו ברישיון.
לכן נתתי את המשל שהצגתי קודם, משום שאני רציתי להגיע לאיזושהי תחנה בדרך, ועכשיו רוצים להמשיך את הנסיעה הזאת למקום הרבה יותר רחוק. על-פי הסידור הזה, שמנומק באיזשהו עיקרון של הדדיות, כלומר, לעשות את המהפכה אל הקצה השני, הרעיון הוא ליצור תלות הדדית של שני הצדדים, וליצור מצב שצד אחד איננו יכול להעביר את זכויותיו. זה לא יכול להעביר את זכויותיו ברכב בלי הצד השני, ובעל הרישיון להיפך. כלומר, מהצעת החוק שתכליתה הייתה לתת לבעל הרכב את היכולת לרשום את הרכב על שמו, אנחנו עוברים כבר למצב של משטר חדש לחלוטין, שבו אנחנו גם מעניקים לו סמכויות להטיל וטו על העברות הרישיון על-ידי בעל הרישיון. אני אומר מראש, לא זאת הייתה כוונת הצעת החוק המקורית שלי. יש היגיון מסוים בהסדר הזה. אני לא בטוח שהוא נכון, ואני לא בטוח שנכון ללכת אתו בצורה כל כך מרחיקת לכת. יכול להיות שצריך לייצר איזשהו מנגנון, למשל שיעניק לבעל הרכב איזושהי ודאות במובן הזה שאי-אפשר יהיה להעביר את הרישיון מבלי שמתחייבים לקיים את העניין מולו על-פי התנאים שנחתמו אתו מלכתחילה. בזה יש היגיון.
אגב, זה ממילא נעשה במערכת של ייפוי כוח בתוך המערכת ההסכמית. אני לא מאמין שמישהו יקנה מונית בלי שיהיה לו מראש הסכם שמעגן את הזכויות שלו בנקודה הזאת. אבל אני לא בטוח שזה נכון להגיע עד למצב הקיצון הזה, ממצב שבו בעל הרכב לא רק שלא יכול היה אפילו לרשום את הרכב על שמו, והיה תלוי לחלוטין בבעל הרישיון הציבורי לכל דבר ועניין, פתאום אנחנו לא רק נותנים לו מידת עצמאות מסוימת על-ידי זה שהרכב רשום על שמו, אלא כבר קושרים את בעל הרישיון אליו במן עבותות כאלה שקבועות בחוק. וזו השאלה שמונחת כרגע לפתחה של הוועדה.

רק שאלת הבהרה. גם לפי ההצעה שלך, איזה שחקן הוא, אם כך, בעל הרישיון הציבורי בתוך כל העניין הזה? הרכב שייך לבעל - - -

לשוכר.

לשוכר.

הוא שוכר את המספר. הרכב הוא שלו, הוא שילם על הרכב. הוא רק משתמש ברישיון - - -

נכון, אבל בלי זה הרכב לא שווה כלום.

למה זה צריך להיות כך שבעל הרישיון הזה צריך להיות צמוד לרכב?

בגלל שזה הכלל. הכלל נובע משני דברים. א', כל עוד אתה רוצה לתפעל את הרכב כמונית, אתה חייב שיהיה לך רישיון לאותו רכב מסוים. ב', אתה גם נהנה מהטבות כאלה ואחרות מבחינת מיסוי כאשר אתה קונה את הרכב, דבר שכמובן אי-אפשר – אין מצב שבו אתה יכול לקנות את הרכב ואחרי יום לגלגל אותו בשוק כאילו הוא מונית בלי שיש לך רישיון צמוד אליו. ולכן אם אתה תותיר את בעל הרכב – בוא נלך למצב תיאורטי שבו בעל הרכב יקנה מכונית היום, ומחר ייקחו לו את הרישיון, התוצאה תהיה שהוא קנה איזה פח שהוא לא יכול להשתמש בו, והנזק שנגרם לו הוא עצום. הרי עד היום התלות שלו הייתה מוחלטת. המערכת שמסדירה את זה, בכל מקרה היא מערכת הסכמים. נותנים ייפויי כוח בלתי חוזרים, חותמים בהסכם על התחייבות שהרישיון לא יעבור. מה שמוצע כאן זה ללכת צעד הרבה יותר מרחיק לכת ולהגיד לבעל הרישיון: אדוני, גם אם אתה הגעת להסכמה עם אדם X שאתה מוכר לו את הרישיון, והוא מבטיח לקיים את כל ההתחייבויות שלך כלפי בעל הרכב, עכשיו אנחנו אומרים לך לא. בלי שבעל הרכב חותם לך אתה לא יכול להעביר. לדבר הזה יש בעיני משמעויות של פגיעה לא פשוטה בבעלי הרישיונות.

אבל בעל הרישיון לא השקיע שום דבר ברכב.

לא, אבל הוא משקיע ברישיון. הוא קנה את הרישיון.

בהרבה מאוד כסף.

תחשוב שיש בעל רישיון כזה שרוצה מסיבה כלשהי להעביר את הרישיון שלו, והרישיון הזה צמוד לאותה מונית, והוא מסוגל להביא לך מישהו שיחליף. אתה אומר לו אדוני, עכשיו יבוא בעל הרכב ויגיד מאה אחוז, אתה רוצה להחליף את הרישיון? 100,000 שקל, אחרת אני לא מוכן לשחרר. וזה לעומת המצב הנוכחי שבו בעל הרכב אפילו לא יכול לרשום את הרכב על שמו, והתלות שלו היא מוחלטת מכל כיוון. אני לא בטוח שזה נכון לייצר מהפכה כל כך דרמטית.

אפשר להשיב?

אדוני, יש לי הצעה.

רק דקה אחת. אני מבקש קודם כל ממשרד התחבורה, עורכת הדין חוה ראובני. אחרי זה רפ"ק שרון שלאין. בבקשה.

ראשית אומר שהתיאור של הבעיות במצב הנוכחי הוא מוסכם לחלוטין. עכשיו היסטוריה של הצעת החוק, כיוון שאנחנו מדברים על מאיפה לאיפה רוצים להגיע. הצעת החוק המקורית, כמו שהוגשה, שיצרה הפרדה מוחלטת, הייתה מוסכמת על הממשלה. אני מבקשת להזכיר שבדיון בהכנה לקריאה ראשונה פתאום נולדה – וזה טושטש כאן בדיבורים עד כה – הצעה להחזיר רובד של תלות של בעל הרכב בבעל הזכות. מצד אחד, הפרדה. מצד שני, בעל הרכב – לפי מה שעבר פה בהכנה לקריאה הראשונה – לא רק שהוא לא יוכל להעביר בעלות ברכב שלו – דהיינו, האוטו התיישן, הוא רוצה להפעיל עכשיו עם אוטו אחר, אז הוא רוצה למכור את הרכב שלו ולקבל חדש – הוא לא יכול לעשות את זה, לפי מה שאושר פה בהכנה לקריאה הראשונה, בלי הסכמה של בעל הרישיון. בכל ההסברים לא שמעתי התייחסות לתלות הזאת.

אבל גם היום הוא לא יכול. אבל גם היום הוא לא יכול.

רגע. אנחנו מדברים על הפרדה. ומה שעשינו כאן זה שאם היום התלות הזאת היא לא סטטוטורית בכלל, יצרנו בחקיקה ראשית הגבלה על שכירות של נכס. יצרנו תלות מוחלטת. ולא רק להעברת בעלות, אלא אפילו טסט. מה שעבר פה בהכנה לקריאה ראשונה – אני מבקשת להזכיר – אמר שאפילו לחדש את רישיון הרכב, בעל הפח – הנכס הזה, שהוא שילם עליו 150,000-100,000 שקל – לא יכול להעביר אותו טסט ולהמשיך לנסוע בו אם בעל הזכות הציבורית לא ירשה לו, ובעל הזכות הציבורית, כמובן, ירשה לו או לא ירשה לו בתנאים כאלה ואחרים. ולכן אנחנו סברנו - - -

חוה, יש לי שאלה. קודם כל, על הטסט אנחנו לא מתווכחים.

אני לא הפרעתי.

אני רק שואל. המצב היום, מהו? הרי המצב היום - - -

אותו באנו לתקן.

מאה אחוז. אבל צריך לומר שזה המצב. זה לא שאנחנו מטילים היום מגבלות שלא קיימות.

עכשיו אני אומרת, אנחנו רצינו לשחרר את התלות. כל אחד ינהג מנהג בעלים בנכס שלו. מי שיש לו רכב, ינהג בו מנהג בעלים. מי שיש לו זכות ציבורית, ינהג בה מנהג בעלים. כל אחד באופן עצמאי, וכל אחד יעמוד בחוזים שהוא חתם עליהם. אם הוא התחייב לשלם 1,500 שקל תמורת הזכות הציבורית, גם אם הוא מכר את הרכב, הוא עדיין חתום על החוזה הזה. ולכן אנחנו סברנו שמה שעבר פה בקריאה ראשונה היה לא נכון מבחינת הענף, ומשרד המשפטים, שבוודאי יוכל להרחיב בהמשך, סבר שגם מבחינה משפטית עקרונית זה לא נכון. ואחר כך היה דיבור בינינו לבין - - -

עורך הדין בלונדהיים, אתה מנענע בראש להסכמה.

אכן כן. אנחנו אמרנו את זה גם בזמנו בקריאה הראשונה. ההפרדה הבסיסית שחווה וחבר הכנסת לוין תיארו, אנחנו כמובן בעדה. אבל השימוש בכוח של רגולטור כופה כשאין אינטרס מדינתי בעניין הזה, ואפשר להסדיר את זה במערכת יחסים חוזית – כשמישהו משכיר את הזכות הציבורית שלו, הוא הרי יכול להכניס בחוזה שהשוכר מודע לזה שהוא יהיה רשאי להחליף למישהו אחר כל עוד הוא שומר על אותם תנאים. למה אנחנו כרגולטור צריכים להתערב בזה באופן חיצוני? יש פה הגבלה קניינית לא פשוטה, וכשיבואו ויתקפו את ההסדר הזה, וישאלו למה לא הסתדרתם עם שעבודים והתניות חוזיות כמו שעושים בכל תחום אחר, אין לנו תשובה טובה לזה. אני רק אזכיר שכמו שאנחנו רוצים לוודא שבעל זכות ציבורית – וזה ברור לי – לא השכיר למישהו אחד ומתעורר בבוקר עם מישהו אחר, אותו דבר הפוך. לי יש רכב ואני שכרתי זכות ציבורית מחבר הכנסת לוין. אני רוצה לוודא שמחר בבוקר אני לא מתעורר עם מישהו אחר שהוא בעל הזכות הציבורית של הרכב שלי באותה מידה. לכן אם עושים הגבלה, היא צריכה להיות הדדית. אנחנו בעד לא לעשות אותה בכלל. אבל אם עושים אותה - - -

מצדנו לחזור לנוסח המקורי.

רפ"ק שלאין.

קודם כל, המטרה של המשטרה היא להגיע למשתמש הקצה. ולכן ההצעה היא נכונה כי אנחנו יודעים מי הבעלים של הרכב. אבל במובן מסוים, אם אנחנו מאפשרים להעביר בלי כל ידיעה בין הצדדים לאן הולכת הזכות או לאן הולך הרכב, תהיה לנו בעיה, כי אז עוד פעם אנחנו לא נדע, לא נוכל לעקוב אחר משתמש הקצה. ולכן אני גם הצעתי את זה בישיבה הקודמת – זה נבלע – לאיגוד המוניות, בחצי אוזן, הם ישבו לידי. כי הם דיברו על הסכמה וידיעה. אני הצעתי ידיעה, וידיעה הדדית. כי זה לא כובל. אין כבילה.

- - - בעל הרכב הרשום.

קודם כל, אף אחד לא כובל את השני בעצם הידיעה. שגם הבעלים של הזכות הציבורית יידע מה קורה עם הזכות שלו, וגם בעל הרכב ידע. זאת אומרת, הידיעה צריכה להיות הדדית, ואז המשטרה תוכל לדעת בהמשך לאן הרכב הלך, לאן הזכות הציבורית הלכה. כן יהיה לנו מעקב אחרי זה. אז אם הם ירצו לפעול למען עצירת הדברים, אז הם יוכלו לעשות את זה בדרכים לגיטימיות מבלי שזה יכבול אותם בצורה יוצאת דופן או לא מקובלת.

שרון, סליחה, אני לא מבינה את ההערה. הרי האחריות על רכב היא של בעל הרכב הרשום. ואם הוא מסר את הרכב לאחר – זה לא שונה במוניות מבכל רכב אחד – אם בעל הרכב הרשום הוא לא המשתמש, הוא האחראי להגיד לך מי המשתמש, אחרת הוא נושא באחריות. ועל הזכות הציבורית אין לך עניין בכלל, כי הזכות הציבורית לא מבצעת עבירות, זה הרכב שמתבצעות בו עבירות. כל הוויכוחים האלה לא נוגעים לתוצאה הבסיסית שהיא לא משתנה בנוסח הזה, בנוסח שאושר לקריאה הראשונה או בנוסח של הצעת החוק המקורית. בכולם כאחד המטרה שלך היא שהרכב יהיה רשום על שם בעל הרכב. בכל הנוסחים זה קיים. ומבחינתך, זה מה שאת צריכה.

נכון - - -

וכל ההסתבכויות והעסקאות בזכות לא מעניינות אותך. אתה פונה לבעל הרכב הרשום.

לי יש בדרך כלל מוצא, שאני לא יודע אם הפעם הוא יצליח. מכיוון שאני – מכיר אותי חבר הכנסת לוין – לא איש ריבים, אני מנסה למצוא דרך. לכן כשאני מרגיש שמשהו לא קורה, עיני נשואות לחבר הכנסת יצחק וקנין. אולי ממנו תבוא הישועה.

האמת היא שאני רוצה לעזור פה, אבל היא משכנעת אותי נכון.

עורכת הדין ראובני.

כן. אני מנסה לחשוב בהיגיון איך אתה יכול לשמור על כל הצדדים במציאות כזו שמישהו לא יכול להתנער מהשני. ועל-פי מה שמוצע כרגע, עלול להיווצר פה מצב שאחד הגורמים יכול להתנער. את זה לפחות על פניו אני רואה. אחד הגורמים יכול ללכת ולעשות בדבר הזה כבשלו. אם אני לא יוצר את החיבור בין שני הגורמים – יש לי את בעל הרכב, יש לי את בעל הרישיון. ברגע שאני עושה הפרדה ביניהם, ההפרדה הזאת יכולה ליצור מצב לא בריא. כל עוד אתה ואני מחייכים אחד לשני, הכול טוב ויפה. אבל ברגע שמתגלעת מחלוקת בין שני הצדדים, עלול להיות מצב שאני אחזיק בנכס, ואתה לא תוכל להשתמש בו. זאת מציאות שיכולה להיות. אני שואל האם זה נכון? לפי מה שאת הסברת, יכול להיות מצב שאני מחזיק את הנכס ואני לא יכול להשתמש בו.

אתה שוכר הזכות?

כן.

אם אתה צריך את הסכמת בעל הרישיון כדי לחדש את רישיון הרכב, אז יכול להיות מצב שבו הרכב יושבת.

הרכב הזה יעמוד בצד. יכולה להיות מציאות כזו?

כן, כן.

כי הוא לא יסכים, הוא יתנה את זה בתנאים שאתה לא יכול לעמוד בהם.

יריב, איש חכם אתה. חוקים רבים חוקקת. עוד חוק, פחות חוק. אבל אנחנו רוצים לעשות לטובת הצרכן. הנימוקים האלו הם כבדי משקל. מה אתה מציע לנו?

הוא הזכיר את אותו רב שהיו אצלנו שני בעלי דינים. אומרת לו אשתו: אני לא מבינה. לבעל הדין הראשון אמרת אתה צודק. ההוא, גם אתה צודק. גם את צודקת. תשאל אותו מי צודק, הוא אומר שניהם צודקים.

בואו נשמע אולי עוד פעם - - -

עורכת הדין ראובני, יש איזו אפשרות למצוא חיבור בין שני הצדדים כך שאף צד לא ייפגע? זאת אומרת, את רוצה להחזיר את זה למצב הקודם?

לא, לגמרי לא.

ממש לא.

העדיפות הראשונה שלי היא הצעת החוק המקורית כמו שהוגשה על-ידי חבר הכנסת לוין.

נכון. גם אני חושב שזה הכי טוב.

לחזור לנוסח הזה.

על איזה נוסח את מדברת?

מה שהוגש והונח על שולחן – לטרומית.

מי ששכר רישיון להפעלת מונית מבעל רישיון – אבל זה לא נכון, כי הצעת החוק המקורית, אולי דברי ההסבר שלה - - -

זה נותן לכל אחד אחיזה, לכל צד.

אבל הנוסח לא - - -

המהות שלה.

המהות שלה. בשום שלב לא עשינו את הנסחות על זה. המהות של ההצעה הראשונה כפי שהועברה בטרומית הייתה הפרדה מוחלטת. כל אחד - - -

ואז היא משאירה את חופש החוזים הכי פתוח.

חופש החוזים. זאת העדיפות שלי.

לכן הצעתי את זה ככה מההתחלה. אני יודע. זה הכי נכון.

אבל זה לא מה שמופיע בנוסח הראשוני לדעתי.

צריך לנסח את זה. היו לי הערות לנוסח.

אנחנו נמצא את הדרך.

אבל ברגע שנוצרה תלות לאחד, אמרתי שצריך לעשות את זה סימטרי.

עורכת הדין ראובני, הבנו, אנחנו מנסים להתקדם לפתרון. אני מבקש מנציגי המוניות. אני לא יודע אם אברהם פריד ראשון או יהודה.

יהודה ראשון, אני שני.

יהודה בר-אור.

וגם רצון שרעבי.

רשמתי גם את נתניה, עיר בישראל, לא נקפח אותה. לפי הסדר הזה – יהודה בר-אור, אברהם פריד ושרעבי רצון. כן.

החוק הזה מחולק לשני כיוונים. בכיוון אחד, בדרך אחת, אנחנו מסכימים, ואמרנו שאנחנו מסכימים כי זה טוב לשני הצדדים. שיהיה ברור למי שלא מכיר, אני וחברי, פריד אברהם, כיושבי-ראש איגוד המוניות הארצי, רואים ושומעים מקרים, ונמצאים יום-יום עם הנהג, כצד אחד ששוכר את המספר, ועם בעל הזכות שנותן, שמשכיר את המספר. זאת אומרת, אנחנו נמצאים עם הדבר הזה יום-יום בשטח. עם שניהם כל יום, כל יום, במשך כל ימות השנה. הסיפורים שאנחנו שומעים משני הצדדים הם יום-יום, והם ברורים לנו, ידענו שיש בעיה עם זה. רצינו שהבעיה תיפתר על-ידי זה שתהיה אפשרות להוציא את האלמנות והיתומים ואת הפנסיונרים שכבר הגיעו לגיל הפנסיה, שהם בדרך כלל משכרי המספרים, כי הצעירים עובדים על המספרים, הוא לא משכיר את זה לאף אחד. על-פי כל הנתונים שראינו, יש בעיות. כביש 6, כל הרפורטים, אפילו על חניה פשוטה – הכול מגיע לבעל הרכב. מבעל הרכב שעשה בפועל, עובר לבעל הרישיון. ולכן אנחנו אמרנו בואו נמצא פתרון. הפתרון הזה נמצא פה כרגע בחלקו בשולחן. החלק הראשון אומר שאנחנו מפרידים ברישיון - - -

רבותי, להקשיב ליהודה. בבקשה, פתרון. חוה, אתם לא מקשיבים ליהודה.

אני נפגשתי אתו, אני יודעת בדיוק מה עמדתו. ישבנו.

אבל אולי הוא יפתיע אותך בבוקר ויוסיף עוד איזו מילה?

מה שראינו בעניין הזה, שסעיף 13א הוא דבר טוב לשני הצדדים. את ההפרדה ברישיון, ואתו יחד – אפילו אמרנו שאנחנו הולכים צעד אחד נוסף לקראתם. בהתחלה אמרנו שהוא לא יכול לעבור טסט. במצב של היום, הוא לא יכול לעבור גם טסט בלי חתימה של בעל הזכות. אמרנו שהיות והרכב הופך להיות שלו, אין לנו עניין – שהאפשרות שלו להעביר טסט בלי בעל הרכב יכולה להיות קיימת. מה הבעיה האחרת? נוצרה בינינו מחלוקת גדולה מאוד. וההבנה של גברת חוה ראובני, עם כל הכבוד שלי אליה, היא פשוט מאוד לא מהשטח. 90%, אפילו 92% מהתלונות באות מצד השוכרים. כי הם צריכים להשתחרר מהבן-אדם, מבעל האוטו, ולא הפוך. הפוך, אין כמעט בעיות. אנחנו מכירים מקרים בודדים שבהם בא הנהג אלי ואמר לי הוא עושה לי בעיות ולא משחרר לי את האוטו. אין דבר כזה. יש הסכם כתוב. עד תום ההסכם הוא נמצא אתה, הוא מחלק את הדברים האלה.
כל שאר הדברים הם דמיוניים, לא 150 ולא כלום. קונים גם מונית ב-12,000 או 13,000 שקל, ואז בשביל 12,000 או 13,000 שקל הוא תופס אותי עם 200,000, שזו הפנסיה שלי, ואומר לי אני לא משלם לך עכשיו את הצ'ק שנתת לך. למה? אין לי כרגע כסף. אין לי כסף. איך עכשיו, כשיש לי את כל הכוח – האוטו רשום על שמי במצב הקיים. יש לי עליו שליטה, כמו שהיא אומרת, ואין שליטה בכלל, כי הוא לא משלם. אין לאלמנה, ליתומים ולזקנים האלה לקחת עורכי דין וללכת למלחמה. אתה משכיר את המספר ב-1,200 שקל בלבד. זו הפנסיה של נהג המונית. זו הפנסיה של האלמנות האלו. עכשיו אתה רוצה לעשות להם את החיים עוד יותר קשים? אתה אומר לא רק שאני צריך אותו, להיות במצב שאני תלוי בו, היום אני גם אצטרך לבקש ממנו אישור אם אני ארצה למשכן את המספר שלי באיזשהו מקום, או אם אני ארצה לדוגמה למכור אותו. ההצעה הזאת מהצד השני – אמרנו שאנחנו הולכים לכיוון המשכירים.
אנחנו אומרים אתה רוצה להגן על השכירות? הייתה טענה שאולי יעלו במהלך הזה את המחיר. אנחנו אומרים אוקיי. עד תום השכירות ידאג בעל הרישיון שמשכיר בפועל את המספר, אם הוא רוצה להחליף את זה מיוזמתו והם רוצים להגיע להסכמה, אז הכול בסדר. אם לא מגיעים להסכמה, ידאג לו לרישיון חלופי באותו סכום שהוא סגר אתו. אם הוא סגר אתו ב-1,200 ונשארו עוד שישה חודשים, ישלם 1,200 עד סוף התקופה, השוכר, והוא גם ידאג לו לרישיון מספר חלופי תמורת המספר שלו. כל מה שהוא עושה, הוא מעביר את המספר במספר אחר, ובא צדק לישראל.

יהודה, תודה. אברהם, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, ליושב-ראש ולמציע ההצעה, יריב לוין. חברי הציג בצורה ברורה מאוד את הקשיים שאנחנו חווים. אני אפרט אותם כבעל ניסיון. אני בענף הזה משנת 66'. 66'. תעשו את החשבונות. מאז הייתי נהג מונית, נהג מונית שכיר, כל מה שצריך, והיום אני בעל מספר. יותר ממספר. ואני אומר לכם שוב, התופעה שעד היום הייתה – ואני מברך על כך שמביאים את ההצעה – שקיבלתי את האגרה, וקיבלתי רפורטים, וקיבלתי את כביש 6, וקיבלתי דוחות, וקיבלתי הכול. רדפתי אחרי בעל האוטו שישלם אותם. לפעמים שילם, לפעמים לא שילם. לכן אנחנו מברכים על ההפרדה הזאת. אבל מה, משרד התחבורה, עם כל הכבוד, כל זמן שזה היה קיים ואנחנו סבלנו, הם אפילו לא חיפשו פתרון. אבל היום, כאשר בא פתרון, אומרים רק רגע, אם כבר יש פתרון, אנחנו לא נשחרר אותך, בעל המספר. בואו נשמור גם על זה. אין על מה לשמור.
רבותי – והגדיר את זה פה הכי ברור – לפעמים בא אדם – לפעמים הוא אפילו שליח של קבוצה עבריינית, קוף, כמו שקוראים לזה – להשכיר ממני את הזכות הציבורית. קונה אוטו ב-10,000 או 12,000, אפילו פחות מזה, אוטו זרוק במגרש, סליחה על הביטוי. והוא כבר הופך להיות שותף שלי. למה? אני צריך את אישורו אחרי שאני מגלה שהוא עבריין, שמשתמשים בזה אני לא יודע למה. רק שבוע שעבר נהג מונית נתפס בדרך לנצרת מנסה לאנוס בחורה. הוא בכלל לא בעל זכות ציבורית. הוא נהג מונית שכיר. במקרה כזה, אם המספר היה שלי, אני על המקום רוצה להוריד לו את המספר. סליחה שאני מתרגש בקטע הזה. עכשיו אני קשור בו. אני צריך את אישורו. איזה אישורו, לעזאזל? סליחה על הביטוי, שאני מתבטא ככה. אני פשוט מתרגש. איזה אישורו? ההסכם שגיבשנו, גם יהודה וגם אני, והבאנו אותו לידיעתה של עורכת הדין ראובני, היה שכל זמן שיש הסכם חוזי, אנחנו נשמור על החוזה. אני רוצה להיפטר מהעסקה. אני אשמור על החוזה, נקודה. תודה.

פריד אברהם, דבריך ברורים. האחרון בשורה, איש נתניה, רצון שרעבי. בבקשה.

אני ביקשתי לשנות את המתכונת שהייתה עד עכשיו. משרד התחבורה - - -

אתה מסכים עם שתי ההערות של קודמיך?

כן ולא.

מה כן, מה לא?

זה כבר חידוש.

כן, שחייבים לשנות את זה. הלא, המספר הוא 200,000-150,000 שקל, ויש בתים שמשכירים אנשים במיליוני שקלים, מאות אלפי שקלים. הכול עניין חוזי. היום, כשאנחנו עוסקים בענף, אנחנו מחתימים את בעל המספר על ייפוי כוח נוטריוני ועושים במספר מה שרוצים. את אותו נהג שמשכירים לו מספר אפשר להחתים על ייפוי כוח, אותו דבר. במידה והוא מפר את אחד הסעיפים, אני לא צריך אותו בכלל. שהוא ילך ויתבע אותי.

אבל איך תשתחרר ממנו?

ברגע שהוא חותם לי על ייפוי כוח שאני יכול להוריד את המספר מתי שאני רוצה – אם לא, אני לא משכיר לו מספר. מה הבעיה? וצריך להתקדם עם זה ולגמור עם כל הבלגן הזה. יש היום צורה משפטית חוזית לכל דבר, לכל נכס. וגם את זה אפשר לפתור. יעלה לו עוד כמה שקלים, אבל יש שקט לכולם. אי-אפשר להמשיך ולהמשיך עם הסאגה הזו.

אז מה אתה מציע, לחזור, פחות או יותר, לכיוון של ההצעה המקורית?

להצעה המקורית, שמי שרוצה להשכיר מספר, זו בעיה שלו. ילך עם מי שרוצה לקחת ממנו את המספר לעורך דין, יחתים אותו על חוזה - -

זו ההצעה הכי הגיונית.

- - שהוא יכול בכל רגע נתון – הרי אני משכיר בית במאות אלפי שקלים, מה, אני לא אשכיר כי אם הוא לא – זה לא הגיוני בכלל.

יהודה, מקובל?

ההיפך. אם לוקחים את התגובה של רצון, זה רק מראה כמה שהוא רחוק מענף המוניות, ואין לו שום עניין בתוך ענף המוניות. זה בסך הכול עניין – הרי אני אמרתי בצורה ברורה - - -

אבל יהודה, על ההצעה המקורית לא היה ויכוח. זה פחות או יותר הכיוון של ההצעה המקורית, במקום לעשות אובר רגולציה כזה. בוא נשאיר להם את זה.

יש הסכמים חוזיים, זה עובד בכל מקום אחר.

בוא נשאיר להם את זה, רק נקבע את העיקרון שהרישום נפרד, וניתן לחתום על הסכמים איך שהם רוצים.

יעשו פיצויים מוסכמים.

נכון, זה הכי נכון.

הכוח הזה, שיהיה כתוב כמו שכתוב פה: לא יתיר המפקח את העברת הרישיון כאמור ללא הסכמת בעל הרכב הרשום, הוא בעיה. הוא בעיה שאפילו היינו מוותרים על כל החוק הזה בשביל זה.

אין בעיה - - -

אז נוריד את הסעיף גם מהצד השני.

לא רוצים את זה. אם הבן-אדם לא - - - הוא נותן - - -

- - -

- - - הוא נותן דוגמה מהשכרת בית. אתה עכשיו משכיר בית - - -

מה שיהודה אומר, אפשר להוסיף בצד.

חבר'ה, אני אומר לכם אני לא מסוגל לשמוע את כולם ביחד.

- - - זה שהשכיר ממך את המספר לא יוצא מהדירה שלך אם אתה לא נותן לי אפשרות – או מוריד לי חצי מהשכירות, אני לא אשחרר אותך - - -

רבותי. יהודה. יהודה.

- - - לא תשחרר אותי מהמספר.

הקצרנית לא מסוגלת לרשום דבר. אתם מדברים ארבעה, כל אחד לתוך השני, שום דבר לא נרשם, שום דבר לא ברור. רצון, בבקשה, מילה אחרונה.

אפשר להוסיף אחוזים, מה הבעיה?

הכיוון נראה לי ברור לחלוטין. צריך פחות או יותר ללכת בקו שהוא הכי מינימליסטי שיש, שיבוא ויאמר אנחנו מאפשרים לרשום בנפרד את בעל הרכב, משאירים את כל השאר למשא ומתן ביניהם ולהסכמים שהם עושים ולייפויי הכוח שהם נותנים. זה הכול. ואז פתרנו גם את הבעיה של המשטרה, גם את הבעיה של הדוחות.

שום דבר לא יתבצע עד שעורכת הדין בנדלר לא תנסח אותו. סליחה חוה.

בחילופי ניירות עם חבר הכנסת לוין, חבר הכנסת לוין לא מסתפק – ואני מבינה אותו – בהצעה שאת הצעת, חוה, לפיה ברישיון רכב המשמש כמונית יירשמו גם פרטי הרישיון להפעלת המונית - - - אם אני מבינה נכון, מה שחבר הכנסת לוין רוצה, ואני אקרא את זה קצת משודרג: ברישיון רכב המשמש כמונית יירשמו גם פרטי הרישיון להפעלת מונית כפי שמצוין במרשם רישיונות הפעלת מונית וכפי שיקבע השר. ומכאן לומדים שיש שני מרשמים. יש מרשם של רישיונות רכב, ויש מרשם של רישיונות הפעלת מונית. כאן אנחנו רק אומרים שברישיון הפעלת רכב יופיעו גם פרטי רישיון הפעלת מונית.

אין בחקיקה זכר למרשם הזה. הוא קיים, אבל הוא לא – כתוב שיש רישיונות ושיש - - -

נכון, אז אולי אנחנו צריכים באותו סעיף שמדבר על הרישיונות להוסיף איזושהי הוראה שתאמר שהתנהל מרשם רישיונות הפעלת מונית.

על הזכות הציבורית.

אבל היא קונסטיטוטיבית.

לא, הוא קונסטיטוטיבי בכל מקרה.

הזכות הציבורית לרישיון להפעלת מונית.

מרשם הוא לא קונסטיטוטיבי.

לא, מרשם כלי הרכב הוא לא קונסטיטוטיבי, ולא על זה מדברים. מדברים על מרשם - - -

אני יודע, על הזכויות הציבוריות.

אני לא בטוחה מה זה מוסיף.

הדבר היחידי שחבר הכנסת לוין רוצה לוודא - -

אני רוצה שההפרדה תהיה ברורה וחדה, ושום נוהג לא יוכל לשנות אותה.

- - שהפרשנות של הסעיף כפי שאנחנו ננסח לא יאפשר לכם לעקוף את הרעיון הזה שיש שני מרשמים.

אנחנו לא רוצים.

אתם לא רוצים, אבל אני לא יודע מה עלול להיות מחר.

היום רוצה, מחר יבוא מישהו שרוצה אחרת. יבוא רצון אחר.

למה לא לכתוב בלשון - - -

פריד אברהם, מילה, כי אני רוצה להגיע לסיכום.

אני הבאתי את העותק של הרישיון האורגינלי, נכון להיום.

יש לי הצעה לנוסח.

רק דקה. פריד אברהם, מילה אחרונה. אחר כך עורך הדין בלונדהיים.

הבאתי עותק, שנכון להיום הוא קיים, של רכב, של מונית, שהיא רשומה גם למעלה, גם למטה. למעלה זה בעל הרכב, למטה זה בעל המספר. אבל שניהם אותו מספר. הרעיון הוא שאם בעל הרכב רוצה להיות בעל הרכב? שיירשם למעלה. למטה חייב להיות בעל המספר.

נכון. נכון. זה מה שאנחנו מציעים. זה מה שמוצע.

זה מה שמוצע.

פריד, זה בדיוק מה שמוצע. זה ברור לחלוטין.

למעלה כתוב מי שקנה את האוטו, את הפרטים שלו, כולל חברת ליסינג.

אני רק שואל בצד הניסוחי למה לא לומר - - -

עורך הדין בלונדהיים, תן לנו את הניסוח המושלם.

ברישיון רכב המשמש כמונית יירשמו פרטי בעל הרכב, וכן פרטי בעל הרישיון להפעלת מונית באופן שיקבע השר.

מצוין.

מה שפריד כרגע אמר. יפה.

זה מה שאני רוצה, בסדר.

אוקיי. זה אותו דבר. לי אין בעיה עם זה, רק אני הבנתי שאתה חושש - - -

לא, אני רוצה את זה. אני רוצה שיהיה רשום פרטי בעל הרכב ופרטי בעל הרישיון.

מה שאמר פריד. סגור.

לא רק בעל הרישיון. אני רוצה את מספר הרישיון.

אוקיי, עוד פעם. תכתיב שוב.

יהודה, תקשיב. פריד, רצון. בבקשה, כן.

ברישיון רכב המשמש כמונית יירשמו פרטי בעל הרכב, וכן פרטי - - -

תרשום פרטי הרישיון ובעליו.

עורך הדין בלונדהיים, לאט.

ברישיון רכב המשמש כמונית יירשמו פרטי בעל הרכב - -

וכן פרטי בעל הרישיון להפעלת מונית ומספרו - - -

לא, הייתי אומרת: וכן פרטי הרישיון להפעלת מונית וזהות בעליו, או משהו כזה.

וזהות בעליו.

מצדי לא צריך את הזהות, אני צריכה רק את - - -

לא, אני רוצה את זה.

אין לי בעיה.

וזהות בעליו.

אני רוצה את זה, שיהיה ברור שהם לא אחד.

מה שפריד אמר.

אדוני היושב-ראש, מי בעל הרכב? אם אתה כותב זהות בעל הרכב, אז מי בעל האוטו? אתה משאיר אותו באותו מצב כמו היום.

לא, לא, לא.

וזהות בעליו זה אותו דבר.

בעל הרכב זה כמו כל רכב. כמו שכל רכב.

זהות בעל הרישיון, לא זהות בעל הרכב. בעל הרישיון.

אבל כתוב הרישיון.

זהות בעל זכות הרישיון.

לא רישיון הרכב, זה רישיון - - -

זה זהות בעל הרישיון.

רישיון הרכב.

בתקנות התעבורה, כבר היום יש לי הליך איך מוציאים רישיון רכב על שם בעליו. בעל הרכב מגיש בקשה, הרישיון יוצא על שמו.

רק אם אפשר להקריא עוד פעם, שנבין בדיוק.

רבותי, הקריאה האחרונה תהיה של עורכת הדין בנדלר.

אני אקריא את מה שאני רשמתי. חוה וזמר, תקשיבו אם רשמתי נכון. ברישיון רכב המשמש כמונית יירשמו פרטי בעל הרכב, וכן פרטי הרישיון להפעלת מונית ופרטי בעליו כפי שיקבע השר.

נהדר.

רגע, בואו נוודא מהנוסח – תיקון סעיף 13א, מכותרת השוליים המילה "חובה" תימחק. (2)(ב)(1) כפי שנקרא. (ב)(2) לא יהיה. 2, תיקון 14ד לא יהיה.

זה מה שיהיה, אותו דבר.

זה כל מה שיהיה. יהיה תיקון כותרת שוליים והנוסח - - -

רבותי, אני עובר להצבעה. אני אומר לכם עוד פעם, מה שמאפיין את ועדת הכלכלה זה חוכמת השולחן. ברגע שעובדים ביחד, מגיעים לפתרון הנכון. מי בעד?
הצבעה

בעד אישור התיקונים – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

אושר פה אחד. יישר כוח חבר הכנסת לוין. תודה רבה לכולכם. תודה לכל נציגי המוניות. הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 09:50.>