PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
08/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 114>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, ז' בשבט התשע"ד (08 בינואר 2014), שעה 9:00

<תקנות בתי-המשפט (סדרי דין בבקשה לאסור או להתיר פרסום שם חשוד), התשע"ד–2013>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
אברהם מיכאלי

אורי מקלב

עדי קול

נחמן שי

>
יפעת רווה - עו"ד, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

מיכל גולד - עו"ד, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

רפ"ק ליאת לב - אגף חקירות ומודיעין, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק קובי עזרא - עוזר יועמ"ש, אגף חקירות ומודיעין, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

איילת לוי - עוזרת יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

פנינה אלקיס - עו"ד מנהלת תחום פלילי, הנהלת בתי-המשפט

שירי לנג - עו"ד בלשכה המשפטית, הנהלת בתי-המשפט

חלי ברכה - עו"ד בלשכה המשפטית, הנהלת בתי-המשפט

ד"ר ישגב נקדימון - יועמ"ש, ב"כ חברת החדשות ערוץ 2

דקלה בירן - יועמ"ש, ב"כ חברת החדשות ערוץ 2

עידית שבתאי-סידיס - לוביסטית, פוליסי, חב' קשת

נעמה מנחמי

דורית ואג

רונית יצחק
<תקנות בתי-המשפט (סדרי דין בבקשה לאסור או להתיר פרסום שם חשוד), התשע"ד–2013>

אני פותח את הישיבה. נעסוק היום בתקנות בתי-המשפט (סדרי דין בבקשה לאסור או להתיר פרסום שם חשוד), התשע"ד–2013. כן, משרד המשפטים, מה אתם רוצים?

מדובר בתקנות סדרי דין. בזמנו הצענו את החקיקה שמתייחסת לאיסור פרסום 48 שעות, וחוקקתם אותה בוועדה הזאת. לפני שהייתה החקיקה הזאת הכנו בזמנו טיוטת תקנות של סדרי דין כשעוד לא היה איסור אוטומטי של 48 שעות. לנושא הגשת הבקשה, אחרי החקיקה עשינו התאמה לנוסח החדש שקובע בעצם איסור אוטומטי של 48 שעות, בזמן הזה אדם יכול לבקש איסור פרסום. קיבלנו גם הערות מהוועדה, אני מניחה שהם יידונו כאן.
אני רוצה להסביר את כל התיקונים שנעשו אתמול. כיוון שהטיוטה הראשונה בעצם הייתה לפני התיקון, אחר כך עשינו כל מיני התאמות, וכללנו בתקנות המקוריות גם תקנות לעניין הבקשה להתיר פרסום או לבטל. אבל כשישבנו על זה שוב, ראינו שבאמת רוב הדברים שהיו במקור כסדרי דין נכנסו בחוק עצמו, ולכן זה התייתר, והתקנות כאן נוגעות לבקשה לאסור פרסום שם חשוד, ואת כל היתר אפשר מבחינתנו להשמיט - כל הנושא של מי המשיב והערעור - והכל נכנס לחקיקה הראשית.

כן, ד"ר נקדימון.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להעיר לגבי סעיף 2(ד) לתקנות, שנראה בעינינו סעיף מאוד מאוד בעייתי, והוא קובע: ש"בית-המשפט רשאי להחליט לאסור את הפרסום על יסוד הבקשה בלבד". אנחנו רואים בעצם בהצעה הזאת איזשהו שינוי של סדרי עולם, כי בניגוד לכלל הרגיל שלפיו בית-משפט שומע את שני הצדדים לפני שהוא מקבל החלטה, בטח החלטה כל כך משמעותית כמו איסור פרסום שם חשוד, לא יעלה על הדעת שתינתן החלטה סופית בלי ששמעו צד אחר - רשות חוקרת או אולי כלי תקשורת שרוצה להתנגד או אולי גורם אחר שרוצה להתנגד. ובעצם כפי שהסעיף מנוסח כרגע - - -

מה אתה רוצה? שכאשר אדם נעצר ושוחרר, ותרצו לפרסם את השם שלו, שהוא ירוץ לחפש את כל כלי התקשורת כדי להזמין אותם?

לא, אני רוצה שיובהר שההחלטה הזאת היא זמנית.

הרי אתם מקבלים את המידע עוד לפני שהבחור בכלל נעצר.

ישגב, הבקשה הזאת מאליה זמנית, כי אתם תמיד יכולים להגיש בקשה להתיר.

אבל זה לא מנוסח כך. זאת אומרת, זה מנוסח כרגע בסעיף באופן שכאילו ההחלטה הסופית בבקשה - עד להגשת בקשת ביטול שאולי תוגש אולי לא תוגש – אפשר לתת. מתבקש שזה ינוסח באופן כזה שאולי היא החלטה זמנית – תראו בבקשה את סעיף (ג) שמדבר בדיוק על נושא של החלטה ארעית: "בית-המשפט רשאי להורות על איסור פרסום זמני עד למועד הדיון בבקשה", שזה בסדר, זה ברור, הרי תמיד בבקשות ביניים בית-משפט רשאי לתת צו ארעי עד לדיון במעמד שני הצדדים. אבל כפי שסעיף 2(ד) מנוסח כרגע, עולה ממנו שבעצם ההחלטה הסופית בבקשה יכולה להינתן במעמד צד אחד, וזה בעינינו בלתי מידתי.

זה מידתי מאוד מסיבה נורא פשוטה, אתם יכולים תמיד לאסוף את כלי התקשורת, להגיש בקשה לבטל את ההחלטה, ואז תראו מה יקרה - בינתיים שיאסרו את הפרסום. אני יודע שזה נורא חשוב לפרסם את שמו של החשוד כי זה מוכר עיתונים, ויש גם מי שדואג להעביר לכם את המידע – כמה דוברים יש למשטרת ישראל?

מה אתה שואל אותי, אני לא במשטרה.

אני שואל את המשטרה אם הם יודעים.

לכל מחוז יש דובר.

לכל מחוז יש דובר, ולכל יחידה יש דובר.

לא. לכל מחוז דובר.

אנחנו שמענו שיש 40 דוברים, אז יש 40 מחוזות?

מי אמר לך שיש 40 דוברים?

דוברים לא, אולי בעלי תפקידים אחרים במערך הדוברות, אבל לא דוברים.

הבנתי. נזכור את זה כשנדון בעבירות הפדופיליה, ויגידו לנו שיש רק שלושה חוקרים שעוסקים בפדופיליה, אז נזכור שיש עוד כוח-אדם.

לא צריך יותר.

מה הקשר?

תעזוב, היא כל היום בפדופיליה, זה מה שיש לה בראש.

לא הבנתי מה הקשר בין זה לדוברים.

אני מבקש רק להשלים את הטיעון בעניין הזה. בעצם אם אני מבין את כוונת מתקין התקנות, היא בעצם לתת פה איזושהי אפשרות להשאיר את המצב הקיים על קנו ולא להפוך אותו למצב בלתי הפיך, בעצם להמשיך את האיסור של 48 שעות כפי שהוא.

זו הייתה הכוונה. לא הייתה פה כוונה למהפכה.

אני מבין שזאת הכוונה. העניין שמהניסוח, כפי שזה מנוסח כרגע, יכול להתפרש גם באופן כזה ובאופן מאוד סביר שההחלטה הסופית בעצם בבקשה לאיסור פרסום יכולה להינתן בלי ששומעים שום צד אחר, אלא אם אתה אחר כך מגיש בקשת ביטול. זה שינוי של סדרי עולם בכלל בסדרי הדין, כי בדרך כלל מקובל עלינו - ובוודאי במשהו - - -

אתה יודע, בוועדה הזאת נוהגים לשנות סדרי עולם מדי יום.

בתקנות?

באיך שלא יהיה.

יפעת, ברשותך, רק להשלים. אנחנו חושבים שלתת כוח עכשיו בתקנות, להסמיך בית-משפט בתקנות להגיע להחלטה בבקשה, לא החלטה זמנית, לא החלטה ארעית, לא סעד זמני, לא סעד של עיכוב ביצוע, בתקנות - כמובן שיש פה פגיעה בזכויות חוקתיות של חופש הביטוי, חופש העיתונות, זכות הציבור לדעת - הדבר הזה לא יכול להתבצע בחקיקת משנה.

תגיד, מאיפה כל הביטויים האלה שהשתמשת בהם הרגע? איפה הם נמצאים?

בזכות לכבוד האדם כפרשנותה על-ידי בית-המשפט העליון.

זה שיפרסמו שאדם נעצר לצורך חקירה זו הזכות של הציבור לדעת?

בהחלט, בהחלט. ציבור יש לו זכות לדעת אם אדם מסוים הוא חשוד, ואם החשד מוסר אז גם הדבר הזה כמובן יפורסם. אבל לפגוע בזכויות האלה בתקנות ועוד לשנות סדר דין רגיל שקובע שאפשר להחליט רק לאחר שמיעת הצד השני, לשלול פה את האפשרות של הצד השני להישמע לפני החלטה סופית נראה לנו מאוד בעייתי.

אני מתייחסת לשני דברים, גם למה שהתכוונו וגם לתוצאה, שאני לא חושבת שיש פער ביניהם. קודם כול באמת לא הייתה שום כוונה לשנות - החקיקה הראשית היא שקובעת את הסדרים, היא שקובעת איזה בקשות אפשר ואיזה בקשות אי-אפשר. כל כוונתן של התקנות, כשמן כן הן, זאת אומרת, באמת הכוונה הייתה לתקנות של סדרי דין. אני גם לא חושבת שזו התוצאה, כי התקנות הרי לא גוברות על החוק. החוק במפורש אומר שיש בקשה לאיסור פרסום, אפשר לקבל אותה, אפשר לא לקבל אותה, ואפשר לבטל אותה. זאת אומרת, אפשר לבטל אותה גם יום אחרי.
הכוונה הייתה באמת לא ליצור מצב - בחוק עצמו, לא ליצור מצב בלתי הפיך, לא ליצור מצב שעד שאדם מבקש, ועד שהוא אוסף את מי שצריך, ועד ששומעים את הצד השני או לא שומעים את הצד השני, בינתיים כבר הכול מתפרסם – דיברנו על זה בדיונים הקודמים – בייחוד בעידן האינטרנט, זה יכול להיות למחרת שזה גם מהר, אבל זה עוד הרבה זמן יחסית למשהו שמתפרסם online, ולכן הייתה חשיבות ודחיפות בבקשה.
זה לא מונע מאף אחד, התקנות בוודאי לא מונעות מאף אחד, לא התכוונו למנוע, ולהבנתי גם לא מונעות לבקש ביטול של איסור הפרסום, זה יכול להיעשות בצורה מיידית. אני לא רואה את הפגיעה הזאת, אבל תחליט הוועדה כפי שתחליט.

גם אני לא. עוד מישהו רוצה?

אולי נתחיל לקרוא את הנוסח?

אפשר להתחיל לקרוא את התקנות?

זה ברור הרי שתמונה, שם של חשוד, אבל תמונתו של חשוד זה באותה מידה?

זה באותה מידה.

כן, זה שם לרבות פרטים מזהים.

פרטים מזהים, תפקיד, דברים כאלה שזה גם נחשב כחלק מזה.

אם הם ברמת רזולוציה שאפשר לזהות אותו ממנה, אז כן.

יש הגדרה של שם חשוד שכולל גם פרטים מזהים, תמונה זה מן הסתם מזהה מאוד.

אני בכל זאת מבקש להקשות ולשאול, למה אנחנו צריכים את (ד) אם יש לנו את (ג)? אם ב-(ג) כתוב ש"בית-המשפט רשאי להורות על איסור פרסום זמני עד למועד הדיון בבקשה", אז למה אנחנו צריכים את (ד)?

הרעיון היה שאם מביאים לו את הבקשה בשעה ה-47, אז לפני שהוא מעיין בעיון יותר יסודי, אז הוא ייתן איזושהי החלטה לשעתיים-שלוש עד שהוא ישב על הניירת, ואחרי שלוש שעות הוא ייתן את הבקשה הקבועה יותר. עדיין תוכל לבטל את הבקשה הזאת.

אחרי שכבר יש לי החלטה, ועכשיו אני צריך לגלגל מחדש את התהליך.

כשאני משחזרת, הסיבה לזה הייתה סיבה יותר דיונית שלא רצו כל דבר – אני חושבת שזה בא אפילו מצד הנהלת בתי-המשפט שלא רצו על כל דבר לזמן דיון ולבזבז זמן שיפוטי, זאת הייתה המטרה של זה.

אבל זה לא על כל דבר.

לא הייתה מטרה לפגוע באפשרות של מישהו לטעון טענות, ובוודאי לא לבקש בקשה לביטול.

אבל מה זה בקשה לביטול? בקשה לביטול זה אחרי שכבר יש לי החלטה מוגמרת של בית-משפט, ועכשיו אני צריך להניע את הגלגלים - מה שנקרא, בבקשה חדשה כשכבר יש מולי החלטה שאני צריך לבטל אותה.

נכון, אבל זה לא מסובך.

זה לא לוח חלק שעכשיו השופט יכול להחליט.

מאחר שלא היית בדיון הראשון - - -

בוא נאמר ככה, החוק קבע שיש נגדך החלטה.

למה הוא קבע?

החוק קבע שאתה לא תפרסם 48 שעות.

נכון, אבל ה-48 שעות מסתיימות מתישהו.

מסתיימות, אז תגיש בקשה שאתה רוצה לפרסם.

אגב, גם הבקשה, אפילו אם לא תהיה שם, ברירת המחדל היא שהאישור מסתיים בהגשת כתב האישום.

נכון. שזה יכול להיות לפעמים שנים, כידוע אחרי - - -

אבל זה לא מאוד מסובך.

ואתה חייב לפרסם את זה הרבה קודם, כי ברגע שאדם נקרא לחקירה אתה צריך לפרסם.

זה אסור לי כרגע.

ויש מי שידאג שתקבל את כל הנתונים.

במפורש נאמר: "רשאי מי שמעוניין בביטול האיסור, לרבות כלי תקשורת", זאת אומרת, זה אפילו ניתן לכם מעמד מיוחד.

את זה אני זוכר, היינו שותפים לזה בדיונים הקודמים.

אני זוכרת טוב מאוד.

אז אנחנו מודים ומעריכים, אבל עדיין את מסכימה אתי שלבקש לבטל החלטה קיימת זה לא כמו שאתה בא למשהו שהשופט עדיין לא החליט בו.

לא במקרה הזה.

למה לא?

כי כשמשהו מוחלט - כשעוד לא ניתן לך יומך ונותנים לך פה אפשרות מפורשת לבקש ביטול, הרי עוד לא נשמעו הטיעונים שלך, ועכשיו יישמעו הטיעונים שלך, אני מניחה ששופט ישקול את הדבר הזה.

ודאי ישקול, כשלפניו כבר ההחלטה הקודמת שלו שבה הוא אסר את הפרסום.

אבל הוא אסר את הפרסום על סמך הבקשה בלבד.

הוא לא שמע אותך.

יש לך איזשהם נתונים שבהם בתי-משפט לא משנים בעקבות זה – על סמך החלטות שהוגשו במעמד צד אחד? לי אין.

לי יש את ההיגיון הבריא שבא ואומר, ששופט שנתן החלטה קודמת לא בנקל ישנה אותה, וכולנו יכולים להבין את זה.

היגיון בריא זה לא מספיק.

- - -

יש פה הבניה של שיקול דעת של השופט. זאת אומרת, בסעיף (ב) נאמר שאתה צריך "להראות נסיבות חדשות המצדיקות את בקשת הביטול", ואז - - -

אם הייתי צד.

לא.

אז קל וחומר, מצבך יותר טוב אם לא היית צד. זאת אומרת, אומרים לו: אם לא היית צד, אתה אפילו לא צריך להראות נסיבות חדשות.

נכון.

זה רק אומר שמצבך טוב יותר. יש הבדל בין החלטה שניתנה במעמד שני הצדדים ואז השופט צריך לשנות אותה, בוודאי שיקשה עליו לשנות אותה, לבין החלטה שבכלל לא ניתנה במעמדך, ואומרים שאם לא היית צד לבקשה אתה אפילו לא צריך להראות נסיבות חדשות.

לא צריך להראות, אבל אצטרך לשכנע את בית-המשפט לבטל החלטה קודמת - -

תמיד אתה צריך.

- - שלו שכבר ניתנה.

אתה גם צריך לשכנע אותו לקבל את ההחלטה בשלב הראשון שאתה מגיש, כשהבקשה שלך מונחת, אין שום הבדל. על סמך מה אתה בכלל מביא את הטיעון הזה שבתי-המשפט לא משנים את ההחלטות שלהם? על סמך מה?

הוא מכיר את השופטים, הוא יודע מה הם עושים, איך הם פועלים.

מאיפה אני מביא את הטיעון? אני מביא את הטיעון מעשרות בקשות להסרת איסורי פרסום שהגשתי בשנים האחרונות, אוקיי? אז אני בדיוק משם מביא את זה.

על כמה קיבלת תשובה חיובית לפרסם מתוך העשרות האלה?

סטטיסטית?

כן.

לא עשיתי מחקר. אני רוצה לקוות שבמקרים המוצדקים קיבלתי.

זה כבר מניח את זה.

אני רק שואל שאלה טכנית, פרקטית אולי. אנחנו מדברים על אחד שנעצר רק ל-48 שעות, לאחר ש-48 השעות האלה נגמרות, אז גם אין זכות עכשיו לבקש את הזכות לפרסם. כל המעצר שלו, הבקשה ל-48 - - -

תמיד הוא יכול לבקש.

תמיד הוא יכול לבקש איסור פרסום.

אבל לפעמים זה יהיה מאוחר מדי, כי אחרי 49 שעות יכול להיות שכבר יהיה פרסום.

נתנו לו 48 שעות כדי שיהיה לו זמן לבקש.

יש את האפשרות אחרי 48 שעות לבקש היתר לפרסם על מה שהוא היה עצור? או שאחרי 48 שעות - - -

אין טעם, אין צורך לבקש היתר.

אני רק רוצה להבין, אחרי 48 שעות יש לו זכות לבקש, ואם הוא ממשיך להיות עצור, אז אפשר לבקש אחרי 48 שעות.

הזכות לא קשורה למעצר, הזכות היא לכל חשוד. אני נחשדת ולא נעצרתי, אבל אני לא רוצה שיפרסמו את שמי בגלל שלא תסכימו לשמוע אותי יותר פה בכנסת.

כן, זה ברור, זה בכלל - - -

אבל אני יכולה לבקש את זה גם אחרי שחלפו 48 השעות.

אנחנו מדברים גם על אחד שנעצר לשבעה ימים מייד, הזכות לבקש, האפשרות לבקש לפרסם את שמו מתחילים רק אחרי 48 שעות?

לא.

לא.

לא, הזכות לבקש היא כבר מהדקה הראשונה. ברגע שהוא - -

נקרא לחקירה.

- - נקרא לחקירה, הוא יכול לבקש את הבקשה. אבל הוא יכול לבקש אותה גם אחרי 47.5 שעות, כי החוק קובע שלא יפרסמו עד 48 שעות. אם הוא יבקש בשעה ה-48.5 יכול להיות שבינתיים כבר היה פרסום, אז גם אם יאסרו את הפרסום לאותו הרגע, - -

אז הבקשה תתאיין בכלל, לא יהיה טעם.

- - אז יכול להיות שכבר האינטרנט מוצף בשמו. אבל הוא יכול מהרגע הראשון לבקש, הוא פשוט מוגן ב-48 שעות הראשונות אוטומטית בלי קשר לאם הוא ביקש או לא. נתחיל לקרוא.

והספירה מתחילה מרגע החקירה.

מהרגע שהוא - -

נקרא לחקירה.

- - נקרא לחקירה או היה אמור להתייצב לחקירה.

מיידעים אותו שהוא חשוד בעבירה.

ה-48 שעות – ממתי זה נקבע? כשנקרא לחקירה, כשהתחיל להיחקר, כשאמר תבוא, - - -

הזמינו אותו לחקירה, רשום בחוק.

כשהודיעו לו שהוא חשוד.

או שהוא התייצב או שהוא היה צריך להתייצב או בסיום הדיון בבקשה - לפי המוקדם מביניהם, זה סעיף 70(ד1)(1).

אני רק רוצה לפני שאתם מקריאים, שמעתי את הדברים של זכויות הציבור לדעת, שזו זכות מאוד חשובה, אבל צריך תמיד להגיד, גם דיברנו בדיונים - אם לא היית - הזכות של האדם בעצמו, זה שהוא נחקר זו עדיין זכות ערכית וחשובה מאוד שלפעמים גוברת על זכות הציבור לדעת. אין לנו סטטיסטיקה, אבל זה ברור שרוב אלה שנעצרו, לא הוגשו נגדם כתבי אישום ולא הייתה אפילו אשמה ולא שום דבר, רוב.

יש נתונים כאלה באתר של המשטרה, הם מפרסמים, וזה באמת נכון מה שאתה אומר.

זה נכון.

אבל אין ספק, זה ברור, כל אחד יודע, שרוב אלה שנעצרו, ודאי ל-48 שעות, בכלל לא הוגשו נגדם כתבי אישום, ואת זה צריך לדעת, וחשוב לדעת, וחשוב לדעת ב-48 שעות הראשונות, אז זה מעניין - - -

אז איך יודעים אחר כך להדליף את כל חומרי החקירה?

לא צריך להדליף, כשבאים לעצור כבר מדליפים, ובאים לצלם, ובאים לראות את מי עוצרים. אלה שרוצים לפרסם זה כאלה שכבר בזמן המעצר כבר היו עיתונאים ורק הם מנועים מלפרסם בגלל ה-48 שעות, אנחנו הרי יודעים את זה, אבל זה לא פעם, זה עונש הכי חמור שיכול לצאת על בן-אדם. אפילו לא הייתה לו האפשרות אחרי זה לנקות את שמו. לפעמים אדם שנעצר והיה לו איזה משפט, הוא יכול לצאת זכאי, אז הייתה לו האפשרות. אנחנו נותנים בפרסום הזה עונש לעולם שאדם אפילו לא יכול לנקות את עצמו, זה איזה משהו שידבק בו ובילדים שלו על זה שהוא נעצר ופורסם שהוא נעצר, ואחרי זה אף אחד לא מפרסם אחרת.
לכן, יש כאן משהו ערכי בזכות האדם שאנחנו צריכים לקחת אותו מאוד מאוד בהתחשבות ומאוד בעדינות, וזו הנשמה של החוק הזה, למה יש איסור פרסום של אדם ב-48 שעות. זה רק כדי שיהיה אפילו קצת מאוזן בפרוטוקול הזה אחרי מה שאמרת.

יש לך קהל קשה היום.

מה?

אמרתי לעורך-דין נקדימון שיש לו היום קהל קשה.

רק היום?

לא, תמיד.

לא רק שאני אף פעם לא מופיע בערוץ שהוא מייצג, אני אפילו לא רואה את זה.

בערוץ הכנסת אתה מופיע?

בערוץ הכנסת אני מופיע.

גם אותו אני מייצג, אז זה בסדר.

זה בסדר.

"תקנות בתי-המשפט (סדרי דין בבקשה לאסור פרסום שם חשוד)" – נוריד את המילים "או להתיר", מאחר שבאמת התקנות לא מתייחסות לזה – "התשע"ד–2014.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 70ה ו-108 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984 (להלן – החוק), באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

הגדרות
1. "בקשה" – בקשה לאסור פרסום" - - -

איפה עליזה לביא? מה זה "אני מתקין"? אני מתקינה.

נכון, האמת שלא תיקנתם את זה.

כבוד השרה.

זו שרת המשפטים, לא?

דווקא כתוב "אני מתקינה".

פה זה "מתקין", זה מסגיר את זה שבאמת במקור זה היה בתקופה של נאמן.

אה, יש נוסח אחר?

"אני מתקינה תקנות אלה: הגדרות
1. "בקשה" – בקשה לאסור פרסום שם חשוד לפי סעיף 70(ה1) לחוק" – את יתר הבקשות הסרנו, מאחר שהן כבר לא רלוונטיות בתקנות.

"2. הגשת בקשה של חשוד לאיסור פרסום מידע.

2. (א) בקשה ניתן להגיש במסירה לבית-המשפט או באמצעות פקסימיליה, וכן ניתן להעלותה בעל-פה בעת הבאת חשוד בפני שופט לצורך דיון בהארכת מעצר או שחרור ממעצר.
(ב) חשוד שהגיש בקשה לאסור פרסום שמו, ישלח העתק ממנה ליחידה החוקרת ויוודא קבלתה" – ואני מציעה להוסיף: "לפי פרטי ההתקשרות שיופיעו בטופס שיקבל מהיחידה החוקרת" – שידע לאן מועדות פניו.

האמת היא שמעירה לי כאן מיכל, וכרגיל בצדק, בכותרת כתבנו "לאיסור פרסום מידע", אז בגלל התוכן של פרסום שם חשוד, אבל זה קצת מטעה, כי בפנים אנחנו מדברים על שם חשוד, אז גם הכותרת צריכה להיות.

אז היית רוצה שזה יהיה "הגשת בקשה של חשוד לאיסור פרסום שמו"?

כן. זה שם כולל בהגדרה שבחוק - גם את כל המידע.

תחזקנה ידייך.

על זה ידעתי שתהיה לנו הסכמה.

"(ג) הבקשה תועבר ללא דיחוי לשופט ותידון בהקדם האפשרי; בית-המשפט רשאי להורות על איסור פרסום זמני עד למועד הדיון בבקשה.
(ד) בית-המשפט רשאי להחליט לאסור את הפרסום על יסוד הבקשה בלבד."

אני ב-(ב) רוצה שזה יהיה "או במייל או בפקס".

לא הבנו.

האם אפשר יהיה לשלוח את זה במייל ולא בפקס?

אני מניח שבמשטרה יש לכם גם אי-מיילים.

למשטרה אין אי-מיילים.

אני אפילו לא מצליחה לשלוח באי-מייל למשטרה.

מייל אזרחי לא.

אין להם מייל אזרחי.

אין לנו מייל – ליחידות בשטח אין - - -

מאיפה אתם רוצים – אני לא מבין, עוד לא הגיע הזמן שמשטרת ישראל תגיע למאה ה-20?

לא לכל אדם יש פקס.

יש להם וזה חסום לחיצוני.

אני רוצה רק להבין, מאיפה אשיג פקס? עכשיו מביאים אותי לבית-משפט, מאיפה יש לי פקס?

לעורך-דין שלך בטח יש.

במסירה לבית-משפט - אם אתה מגיע לבית-משפט אפשר בעל-פה.

למשטרה זה בהעתק.

אפשר בעל-פה.

הבעיה היא העתק.

אתה יכול בעל-פה אם אתה מגיע לבית-משפט.

בוא נחדד את השאלה, יצאתי עכשיו מחקירה של 12 שעות, אני בקושי הולכת על הרגליים, אבל מה, שחררו אותי, אז עכשיו אני הולכת להגיש את הבקשה הזאת. נגיד שהצלחתי להגיש את הבקשה לבית-המשפט, עכשיו אני - -

צריך להודיע ליחידה החוקרת.

- - צריכה להודיע ליחידה, איך? אין לי פקס.

אבל יצאת הרגע מחקירה.

אין לי פקס, לא בבית, הדואר כבר סגור, כבר הגיעה השעה שמונה.

קודם כול אגיד מה הייתה המטרה של התקנה הזו.

מייל אני יכול לשלוח מהפלאפון שלי, ובדרך כלל מחזירים לי את הפלאפון.

יכולנו בכלל לא לדרוש ממנו להעביר, זה מטיל נטל על החשוד, אבל יש אינטרס לחשוד שהמשטרה תדע כדי שלא יפורסם. ניסינו ככל האפשר למנוע מצבים שעלולים לקרות, שהחשוד מגיש בקשה, בית-המשפט אפילו מוציא צו לבקשתו ואף אחד לא יודע מזה, וזה אחר כך עובר לתקשורת ומפרסמים את זה בלי שיודעים, והנזק נגרם.

מה עובר לתקשורת? לא הבנתי.

המידע על החשוד, שם החשוד.

מי מעביר מידע כזה?

זה נמצא על השולחן שגם מהמשטרה הדבר הזה עלול לעבור.

המשטרה, ממתי מותר לה לפרסם מידע על חשודים?

יש את החוק, אז זה לא קורה.

לא ב-48 שעות, אחרי זה.

אחרי שיש חומר חקירה הכול עובר לעיתונות, את זה אנחנו יודעים.

גם אחרי זה. זאת הייתה הסיבה שעשינו את זה, לא רצינו מצב שאתם לא יודעים שיש איסור פרסום למקרים הלגיטימיים שמעבירים מידע לתקשורת, לא למקרים הלא לגיטימיים.

נכון, יש דברים שניתן להעביר.

למקרים הלגיטימיים לגמרי רצינו, וגם אתם, שהמשטרה תדע מזה שמוגשת בקשה ויש צו.

השאלה פה היא לגבי - - -

מתי יהיו אי-מיילים במשטרת ישראל?

למה את חושבת שאנחנו יכולים לענות על זה?

הבעיה שהמייל החיצוני זה מחשב נפרד, מחשב אינטרנט, ואין את זה ביחידות בשטח.

המשטרה לא ערוכה - - -

מה זאת אומרת "יחידות בשטח"? זה יחידות חוקרות שיושבות בתוך תחנות משטרה, הן לא יושבות באוהל.

- - -

ביחידה חוקרת אין אינטרנט. לכל חוקר יש גם וגם.

יש מוקדן שיושב ליד האינטרנט המרכזי?

לא.

לא.

יש להם רק מייל פנימי, אין להם רשת חיצונית.

המשטרה היום לא ערוכה - - -

מה, היום יש למשטרה פייסבוק.

המשטרה לא ערוכה לקבל היום תכתובות מייל בבקשות כאלה, אנחנו לא ערוכים לזה, ויש לכך סיבות מגוונות - -

זה מטעמי אבטחה.

עד שהמשטרה תהיה ערוכה לקבל זה - - -

זו הצעה תקציבית.

- - והבסיסית שבהן היא שהמשטרה שומרת על ביטחון המידע שלה, ולכן מערכת המחשוב הפנימית שלנו לא פתוחה לציבור. בינינו אנחנו מתנהלים ברשת אינטרנט פנימית, והשיקולים לכך ברורים. שיקול נוסף הוא שיקול תקציבי שאני לא יכול ולא מוסמך ולא מספיק יודע לספר עליו, ואני לא יודע לתת תשובה מתי המשטרה תהיה ערוכה לקבל תכתובות באופן מלא באמצעות מיילים. יש היום אפשרות מוגבלת למשטרה לעשות את זה ביחידה לתלונות הציבור, יש יכולת מסוימת, אבל אני לא מספיק בקיא בכך כדי לפרט מעבר לזה.

כשהמשטרה תהיה בנויה להוציא רישום פלילי בלי המב"דים, אז היא גם תוכל לקבל מיילים.

אז בינתיים לא נכניס את זה לתקנה.

בינתיים, בסדר, אבל תנו לי רק פקס שאדע לאן לשלוח לכם.

זה מה שאמרנו, פקס יש.

אבל זה לא שונה מסוגים אחרים של בקשות שמגיעות ליחידות המשטרה השונות ללא הרף.

החוקר בקשר עם הנחקר ויש ביניהם קשר טלפוני, הנחקר יודע איך לפנות ולהגיע אל החוקר כדי ליידע אותו.

אני לא צריך להגיע לחוקר, הלכתי הביתה, אני לא רוצה לדבר יותר בחיים שלי עם המשטרה.

כדי שתוודא - - -

אני צריך לשלוח לכם הודעה שהגשתי בקשה, אשלח לכם את ההודעה, לא רוצה לדבר אתכם.

זה נעשה כי זה אינטרס שלך שהפקס הזה לא - -

כן, לוודא.

- - יגיע ויתגלגל, כמו שבכל מוסד אנחנו יודעים טוב מאוד שפקסים יכולים להגיע, ואף אחד לא רואה אותם. יש אינטרס פה, שוב, אנחנו מטילים פה עליו נטל ויכולנו לוותר על הנטל הזה, זה אינטרס שלו לנסות לוודא כדי שלא יקרו תקלות, זה הכול, זאת הייתה הסיבה לתקנה.

איך הוא יוודא את זה? הוא מטלפן, את יודעת מה זה להגיע למשרד חקירות, לקצין חקירות, מי מסתכל עליו? שולחים אותו, זה שעות, זה הרי קשה מאוד.

אני יודעת.

- - -

אז הוא יעשה את זה, אבל בחוק - - -

המטרה כאן הייתה למנוע תקלות.

אבל זה לא לטובתו, זה לרעתו.

אז אולי נכניס פה סעיף ששופט שהוציא צו, המזכירות תעביר את זה למשטרה.

ולאן בדיוק נעביר את זה? אנחנו לא יודעים, הרי הם לא צד להליך.

אתם לא יודעים איך להעביר למשטרה?

לא, לא צד להליך. אנחנו יודעים להעביר למשטרה.

אנחנו לא נמצאים עדיין בשלב בית-המשפט, אנחנו כרגע בעצם הבקשה שהוגשה, כלומר, עוד לפני שיש החלטה.

כי המשטרה פשוט לא צד פה להליך, למי להעביר?

ההנחה שלנו שכשהאדם עצמו, כשיש לו את העניין בדבר הזה, הוא יתאמץ הרבה יותר שכולם ידעו מהדבר הזה, מאשר אם נטיל את זה בין מזכירות וכמות התקלות תהיה יותר גדולה, מטבעו של אדם, לא מטענות לגוף זה או אחר.

אדוני היושב-ראש, אתה מסתכל על נקודת המבט שאין מיילים, אבל כשנתקלתי בתופעה הזאת באמת הופתעתי כשרציתי לדבר עם הממ"ז על דברים דחופים שקורים על סדר-היום כשפונים לחברי כנסת. אני אומר לעוזרים שלי: טוב, תשלחו לממ"ז מייל כדי שנקבל תשובה למה שהוא אמר כי הוא לא עונה, אז הוא אומר לי: לא, עם לשכת הממ"ז אתה לא יכול בכלל להתכתב כי הדבר הזה הוא עם מייל. דברים שכבר היום - - -

נכון, גם אנחנו.

- - -

אדוני, מצד אחד זה נכון, מצד שני אנחנו - - -

גם המשרד לביטחון פנים אינו יכול לתקשר עם המשטרה באמצעות מיילים ישירים, אנחנו תמיד - - -

גם אנחנו בתי-המשפט.

אני אומר לך שאני לא רוצה להפריע ולא מצליח להשיג אותו בטלפון, וצריך לשלוח, ודברים שהיום - - -

מבינים, אדוני, אבל זה מטעמי אבטחה.

תגיד לי, מה אתה רוצה? אתה רוצה לשכלל את המשטרה?

אפשר שיתכתבו בתכתובת פנימית במייל פנימי, ומה שחיצוני אפשר במייל אחר, שגם אם זה פרוץ לא יקרה שום דבר, לא הולכים לקבל שם סודות מהמדינה.

רק לגורמים ספורים במשטרה יש מייל חיצוני.

עם משרד הביטחון אפשר, אנחנו גם רואים את זה, גם עם הצבא אני לא יכול לתקשר עם מייל, אבל עם משרד הביטחון אנחנו מתקשרים עם מייל.

נכון, אדוני, גם עם המשרד לביטחון פנים אתה יכול. במשרד לביטחון פנים צריך לעבור למערכת אחרת כדי לתקשר במייל עם המשטרה, גם אנחנו עצמנו.

אז המייל החיצוני באמת יהיה רק לציבור, אבל ההתכתבות הפנימית בתוך המשטרה תהיה במיילים פנימיים, זה לא צריך להיות משהו כל כך קשה.

יש מייל חיצוני לתלונות ציבור. זה בלתי אפשרי, אדוני.

תשלח את המכתב לשר לביטחון פנים, הוא יענה לך.

במייל.

במייל הוא יענה.

איך שאתה רוצה, גם במייל.

אבל את ההעתק לממ"ז או למפכ"ל אצטרך לשלוח בפקס.

תקנה 3 שכותרתה: "העברת בקשה לאיסור פרסום" ועכשיו כשאני קוראת אותה, אני תוהה אם לא כדאי לכתוב: "העברת בקשה לאיסור פרסום באמצעות המשטרה", רק כדי שזה יהיה ברור יותר.

בסעיף 2(ב) "ויוודא קבלתה", אם הפקס שלי מראה לי שהפקס נשלח והתקבל זה מספיק, נכון?

שואל חבר הכנסת רותם, אם יש לו "אוקיי" על הפקס, האם זה נחשב "ויוודא קבלתה"?

יש לי "אוקיי" שהפקס נשלח והתקבל.

בוא נאמר שאם היו אוסרים לפרסם את שמי, הייתי מתקשרת לכל מי שאפשר - - -

אז מעצמך תעשי את זה, אבל אל תכריחי.

את היית דואגת לאסור את זה מראש.

- - -

זה הרי לא עובר - - - אם הוא לא יעשה את זה, זה פשוט לתת לו הנחיות כדי שיעשה ככל שבאפשרותו.

חוק זה לא מנחה, חוק זה לא הנחיה, זה לא עצה טובה.

אפשר לכתוב "ויוודא קבלתה ואולם".

לא.

אני לא רוצה את "יוודא קבלתה", אני רוצה למחוק את המילים "ויוודא קבלתה".

זה לא שזה עבירה פלילית אם הוא לא, זה פשוט - - -

אז מה יקרה? אבל אם הוא לא יוודא קבלתה, אז יגידו לו בעצם: לא שלחת אלינו.

יפעת, אני רוצה למחוק את ה"ויוודא קבלתה".

עוד אפשרות היא אולי להשאיר את "ויוודא קבלתה", - -

אני הייתי משאירה את זה.

- - ולכתוב: "אך אין באי-הבדיקה אם התקבלה הבקשה כדי למנוע את טענותיו".

כדי לאיין את הצו.

כדי לאיין את הצו, ואז יהיה עניין של הוכחה של האם התקבל או לא.

הרי מה שקורה זה ככה, הרי אני יודע, אשלח לכם בפקס, זה יגיע אליכם, אתם בכל אופן תדליפו, ואז כשאתבע את המדינה, יגידו: לא וידאתי קבלתה, והרי אתבע את המדינה.

הפתרון לזה זה לא להוריד את ה"יוודא" כי כדאי לוודא, ודאי אם הוא מיוצג הדבר היחידי שהוא יכול לעשות - כדאי לוודא, אבל להוסיף את העניין שזה לא יאיין את הצו או בכל ניסוח אחר.

אולם ואין באי-הפניה כדי לוודא קבלה כדי לאיין את הצו.

זה בוודאי.

אפשר לכתוב בדיוק בנוסח: כדאי לוודא קבלתה, אם זה מה שמנחה לטובתו, אז תכתבי: כדאי לוודא קבלתה.

אבל לא כותבים בתקנות "כדאי".

- - -

אני חושבת שההצעה שלי היא פחות או יותר בסדר.

כן, זה בסדר.

הסברתי את הכוונה, שינוסח איך שינוסח.

לאיין מה? מה זאת אומרת? מה זה אומר?

שאם אחר כך הוא יטען שזה לא התקבל, אז בעצם העלה טענות - - - , אבל תוכיח שזה הגיע, ששלחת, שקיבלת.

זה יהיה כבר עניין הוכחתי - האם הגיע או לא הגיע, האם קיבלתם או לא קיבלתם.

ואיך נוכל להתגונן מפני דבר כזה?

לא תוכלו. אני לא מבין, ואם אני מתקשר למוקד 100, ואני אומר: שלחתי לכם, והכול מוקלט, ויודעים שזה הגיע.

זה סיפור אחר, בסדר.

לפני שמפרסמים תמיד כדאי לוודא שאין איסור פרסום, זה לא קשור לדבר הזה.

אבל הרי זה צופה פני תביעות, זה העניין, נכון? אנחנו לא מתעסקים באמת בזכויות של איסור הפרסום.

אבל אם אתה מטיל את הנטל עלי לוודא קבלה - - -

לא, בוודאי שלא. ממתי זכויות החשוד חשובות לכם? אתם לא מתעסקים בזכויות החשוד, אתם רק מתעסקים בהגנה על כך שלא יתבעו אתכם.

קיבלנו את ההערה שלך, זה יהיה על-ידי היחידה החוקרת.

על-ידי היחידה החוקרת, בסדר גמור.

- - -

איך יטענו שאנחנו הוצאנו את זה?

זה לא קשור.

נו, אז?

תמיד אתם יכולים לטעון שלא אתם הוצאתם, ואז זה יהיה - - -

ההעברה היא על-ידי היחידה החוקרת, לא הבקשה, שזה יהיה ברור.

ההעברה בקשה לאיסור פרסום על-ידי היחידה החוקרת.

אבל שיהיה ברור שההעברה היא על-ידי היחידה, לא שהבקשה היא על-ידי היחידה החוקרת.

אז איך היית מנסחת את זה יותר ברור? תעבירי לי נוסח אחר כך, לא דחוף.

נחשוב על זה.

אם זה יישאר "עצור", פשוט אפשר לעשות העברת בקשה לאיסור פרסום בשם עצור.

אסור להם.

נסיים לדון בתקנה ואז נחשוב.

לא עכשיו, לא דחוף.

הם צריכים לדעת שהם צריכים להיזהר שבע פעמים.

אז אקריא את 3(א) החדש, שזו הצעה שלי שנועדה בעיקר להבהיר את הזמנים לגבי מתי מודיעים לחשוד על זכויותיו: "היחידה החוקרת תיידע עצור שאינו מיוצג בהקדם האפשרי ובטרם הובא בפני שופט להארכת מעצרו על זכותו לבקש מבית-המשפט לאסור את פרסום שמו, ועל זכותו להגיש בקשה באמצעותה." זה קצת פרפרזה או תקצור של מה שכתוב בחוק. אני יודעת שלא כל כך חוזרים בתקנות על מה שכתוב בחוק, אבל כן הוספנו את "בהקדם האפשרי" ולפני ש"הובא בפני שופט", וזה נובע מסעיף 3(ד) - - -

אבל למה עד תום 48 שעות?

זה נובע מסעיף (ד). מה שהטריד אותנו - - -

מה קרה? למה אתם צריכים להודיע?

אסביר. מה שהטריד אותנו בסעיף 3(ד) זה שבעצם כתבתם שאפשר להימנע מלומר לו את זכויותיו או לתת לו למלא את אותו טופס בקשה וכו', ולא כתבתם מגבלת זמן, ולכאורה תיאורטית מסעיף (ד) עולה שגם אם החקירה נמשכת עכשיו – ואותנו הטריד שבאמת לא יגידו לו בזמן או לא יאפשרו לו בזמן להעביר את הבקשה. מאחר שעצור צריך להיות מובא בפני שופט - -

או עד תום 48 שעות.

- - עד 24 שעות, ובמקרים מיוחדים עד 48 שעות, ומאחר שהזמנים ממילא חופפים, אז כל מה שביקשנו זה שההודעה לחשוד תיעשה לפני שהוא מובא בפני שופט, ואז תהיה לו הזדמנות להגיש את הבקשה, להגיד את הבקשה - יותר נכון.

הזמנים לא חופפים, זה יכול להיות 12 שעות הבדל.

הם לא חופפים. ואם זה יהיה בשעה הראשונה?

הוא נחקר הבוקר וה-48 שעות יכולות להיות בשמונה בערב, בתשע בערב.

כן, אבל אין להם חובה לגבי חשוד שהוא לא מיוצג.

שהוא מיוצג.

אבל זה הסנגור אמור לעשות, לא אנחנו.

אבל הזמן שלו כן - - -

הוא תמיד מיוצג כי יש את הסנגוריה הציבורית. את זה הסנגור אמור לעשות.

רגע, יש לי שאלה, את מתנגדת ל-3(א)? למה שהוספתי?

הבעיה שזה לא חופף, ואם הוא יובא בפני שופט בשעה הראשונה אז מה אנחנו עושים?

אז תגידי לו את זה בשעה הראשונה. למה את צריכה לחכות ל-48 שעות?

אבל זה מטיל עלינו חובה שהחוק קובע - - -

כן, יש לכם חובה כזאת, לא קרה כלום אם פעם אחת תחשבו גם על החשוד הזה במהלך החקירה, בשביל זה אתם קיימים.

תראי, האפשרות השנייה היא שאנחנו ננסח מחדש את (ד), נכתוב את (ד) בנוסח שכתובה מניעת פגישה עם עורך-דין, שזה נוסח הרבה יותר צר ומצומצם ממה שכתבתם. נגביל את זה ב-x שעות, ונכתוב שאם עברתם את x השעות האלה, תצטרכו להגיש את הבקשה בעצמכם. כי אם מנעתם ממנו במשך 48 שעות להגיש בקשה וליידע אותו על זכויותיו, אז תגישו את הבקשה בשמו באופן זמני. האם זו האפשרות שאתם מעדיפים?

לא, ממש לא.

אני מבין שהתקנה הזאת מגבילה את החשוד באמצע חקירה למלא טופס, היינו שהמשטרה יכולה להמשיך את החקירה בלי - - -

נגיד אם הוא נמצא בשחזור, אז אי-אפשר עכשיו לעצור את זה.

זה לא רק שחזור, גם באמצע חקירה צריך את הרצף, ועכשיו הוא יבקש את הבקשה הזאת, אבל השאלה היא - - -

נעמה, אנחנו צריכים לחשוב על זה, זה נוסח שעבר אתמול.

מה זה?

צריך לחשוב על זה.

מה זה? על מה אתם צריכים לחשוב?

על כל השינויים האלה.

לא רק שהוא עבר אתמול, אפילו וידאנו אתכם את הנוסח הזה.

תכף נאשר את זה, ולא יהיה לכם מה לחשוב.

זה רק אתמול.

לדוגמה, אנחנו לא קיבלנו.

קיבלנו את הנוסח החדש ואת ההערות של הוועדה רק אתמול, זה גם היה אחרי שלוש, אז לא הספקתי לראות את זה.

חמור מאוד.

ואני לא קיבלתי בכלל.

עד מתי המשטרה עובדת? עד שלוש?

לא, היא התחילה מאוד מוקדם, אדוני.

אני יודע, אבל אני שואל רק אם המשטרה עובדת עד שלוש.

אפילו בכנסת עובדים יותר מאוחר.

- - -

צריך גם ליידע אנשים מעבר למי שמגיע כאן לוועדה, אני צריכה ליידע אנשים אחרים כי יש לזה השלכות.

אז מה אתם מציעים? שנעשה הפסקה כדי שתחשבו?

לא, אבל בואו נסיים את הנוסח, אולי יהיו עוד דברים שאנחנו צריכים - - -

למה? כדאי לכם להסכים לזה כי נאשר את זה גם בלעדיכם.

אפשר להציע משהו? אם אפשר לעבור על הכול ולראות, יכול להיות שאפשר, ואחר כך לבקש הפסקה שהם יעשו את הבירורים, ואולי אפשר יהיה לסיים את זה היום.

אבל עוד לא הבנו איפה הבעיה, מה הבעיה?

הם צריכים לברר, הם לא רוצים להחליט על דעת עצמם, וזה נראה לי לגיטימי לבקש הפסקה. בואו נראה אם יש לכם עוד דברים.

בואו נסיים את הנוסח ונראה.

אני רק שואל שאלה אחת. האם השעות מפסיקות להיספר? ברגע שהוא בחקירה ואתם לא רוצים להפריע לחוקר - - -

לא, הן לא מפסיקות, השעות אף פעם לא מפסיקות.

אם מגיעות השעות האחרונות והוא עדיין בחקירה, ובעצם בתהליך הזה אתם מונעים מהעצור להגיש. הוא עכשיו נמצא בחקירה של לילה, הוא לא היה בכלל, לא ידע, כן ידע, אז לכל הפחות צריך להאריך את ה-48 שעות שהוא יוכל להגיש. אם הוא באמצע חקירה ולא מפסיקים אותה בגלל צורך החקירה, לא משנה אם זה שחזור, זה לא רק שחזור, זה גם כשהחוקר אומר: אני צריך את הרצף של - - -

לא, אבל בדרך כלל זה לא קורה, ובדרך כלל החקירות הן לא כאלה - - -

אבל החוק מאפשר היום לחוקר להחליט שהוא צריך את זה לרצף, הוא חוקר אותו 12 שעות ברצף - - -

נראה אם יש עוד משהו, ואז ניתן להם הפסקה.

תגיד לי, אתה באמת חושב שיש חוקרים שרוצים לעבוד 12 שעות ברצף?

לא, אבל הם יכולים למנוע ממנו שהוא יגיש בקשה לאסור פרסום, אני חושב שאת זה הוא יכול לעשות.

הכותרת צריכה להיות: העברת בקשה לאיסור פרסום של עצור.

כשיהיה חוקר, ויעברו השעות, והוא לא יאפשר לחשוד להגיש בקשה בגלל שעכשיו הוא באמצע חקירה. באמצע חקירה לא מגישים בקשות, ולכל הפחות שיהיו לו את השעות אחר כך. באמצע חקירה לא מפרים חקירה, אבל שהשעות האלה לא ייספרו לו, שהשעון לא ירוץ.

אני חושבת שיהיה קשה לשנות את ה-48 שעות, אבל אם מה שמטריד אותך זה הדבר הזה, אז אפשר לדוגמה להגביל את השעות בהן ניתן למנוע ממנו להגיש בקשה, זה משהו שאפשר. את ה-48 שעות אני חושבת שקצת קשה לשנות.

מה אתה רוצה?

להעיר.

אתה יכול להעיר, אתה רק לא מצביע פה כפי שאתה חושב.

אבל אני נהנה ממחיצתך כתמיד.

אם את חושבת שזה לא קריטי, אם זה לא קורה, אם זה רק מקרה - - -

אני פה לעזור לכם לנסח את זה.

אנחנו רוצים לעזור לחשודים.

אז כותרת הסעיף זה: העברת בקשה לאיסור פרסום של עצור.

אז נשנה את כותרת הסעיף ל"העברת בקשה לאיסור פרסום של עצור על-ידי היחידה החוקרת"?

נראה את זה אחר כך כשנעשה להם הפסקה, וניתן להם להתייעץ.

"(ב) ביקש עצור שאינו מיוצג, הנמצא בתחנת משטרה לצורך חקירה או הנמצא במשמורת, להגיש בקשה" – כאן כתוב "הנמצא בתחנת משטרה", לא "עצור".

עצור שאינו מיוצג הנמצא בתחנת משטרה.

עצור שאינו מיוצג.

אה, כן, סליחה. "או הנמצא במשמורת, להגיש בקשה, תועבר הבקשה לבית-המשפט באמצעות הגוף החוקר או הגוף שאצלו נמצא העצור במשמורת, לפי העניין, במסירה לבית-המשפט". מה זה "הגוף שאצלו נמצא העצור במשמורת"? שב"ס? למה הכוונה?

במידה שהוא בשב"ס.

יכול להיות שהוא בשב"ס.

הבנתי. אבל החוק אומר שמי שצריך להעביר את הבקשה - -

זו היחידה החוקרת.

- - זו היחידה החוקרת. איך העברנו את זה לשב"ס?

לא העברנו את זה לשב"ס, זה נשאר ביחידה החוקרת.

זה לא יכול להיות שב"ס, זה נשאר "היחידה החוקרת".

שב"ס לא מוגדרים כיחידה חוקרת.

הם יכולים, אבל מי שחוקר בפועל - - -

אבל כתוב: "הגוף החוקר או הגוף שאצלו נמצא העצור במשמורת".

לא, לא, תמחקי את "הגוף שאצלו נמצא העצור במשמורת".

למה? מה "אבו-כביר" נקרא?

החשש שלי זה שהוא פשוט ייפול בין הכיסאות, היחידה החוקרת תגיד שזה השב"ס, והשב"ס יגיד שזו היחידה החוקרת.

הוא לא ייפול בין הכיסאות.

- - -

היחידה החוקרת היא זאת שצריכה להעביר את זה.

אז למה זה נשאר?

אז למה מופיע "הגוף שאצלו נמצא העצור במשמורת"?

ובאופן מעשי מה קורה? אתם לפעמים לוקחים עצורים, שמים אותם ב"אבו-כביר" גם בזמן חקירה?

סוכם שזה המשטרה.

זה הגוף החוקר, לא מעניין אותי. תמחקי את ה"במשמורת".

אז אפשר למחוק את זה? מחקתי.

לא, לא.

כן, כן. מה זה "לא, לא"? מי אמר "לא, לא"? אני מציע שלא - - -

דיברתי אל עצמי, לא אליך.

אז תדברי לעצמך בשקט.

היא הסכימה אתך, דודו, תהנה וההסכמה וזהו.

תכף נבדוק את הכשירות שלך כאדם שמדבר אל עצמו, את עושה לנו חששות.

אמרתי בעניין אחר.

נקרא את הנוסח החדש. סעיף (ב) יהיה: "ביקש עצור שאינו מיוצג, הנמצא בתחנת משטרה לצורך חקירה או הנמצא במשמורת, להגיש בקשה, תועבר הבקשה לבית-המשפט באמצעות הגוף החוקר במסירה לבית-משפט."

בסדר.

צריך, אגב, עדיין את "או הנמצא במשמורת"? גם אם הוא לא בחקירה.

אבל המשטרה זו שמעבירה.

כן, המשמורת.

אם הוא נמצא בשב"ס? מי שמעביר שיעביר, הרעיון הוא שזה סוכם בין שני הגופים.

- - -

לא נגעתי. אין בעיה, רק רציתי לוודא.

אה, זה כן, ודאי, "המשמורת" השני.

(ג) החדש: "ביקש העצור להגיש בקשה כאמור, ימסור לו החוקר, לבקשתו, טופס לפי התוספת הרביעית לחוק, ויאפשר לו להכין את הבקשה בהקדם האפשרי.

(ד) נמצא עצור בעיצומם של הליכי חקירה, שנוכחותו בהם נדרשת להשלמתם, ומסירת הטופס והכנת הבקשה על-ידי העצור מחייבת הפסקתם או דחייתם, לא תופסק חקירתו לצורך הכנת הבקשה, אלא אם כן מצא הממונה על החקירה, שהפסקת החקירה לצורך זה לא תפגע בחקירה."

אני חייבת להגיד שאותי קצת הטריד שזה נוסח שברירת המחדל היא לכאורה שהחקירה לא תופסק "אלא אם כן", ולא שהחקירה תופסק "רק אם".

החלטנו שהחקירה לא תופסק באמצע לצורך הגשת בקשה, חד-משמעית.

אוקיי, אני חושבת בהמשך להערתו של חבר הכנסת מקלב - - -

אבל כאן הייתה ההערה שלי - אבל השעון ממשיך לרוץ והוא יכול להפסיד את הזכות שלו.

זאת הסיבה שנתנו 48 שעות. כל זה נכון היה לולא נתנו לו 48 שעות - - -

יפעת, ומה אם החקירה נמשכת 48 שעות?

זה בדרך כלל לא קורה. יש כללי חקירה, זה לא קורה.

ומה אם יידעו אותו על זכותו רק אחרי 40 שעות, ואז הכניסו אותו לחקירה ואמרו לו - - -

יש כללים בחקירה, זה בדרך כלל לא קורה. אם היינו מדברים על 24 שעות ניחא, זה 48 שעות יש כללים לחקירה.

אם העדות יכולה להיות בהתחלה, אז אין לי בעיה, אם הוא צריך ליידע מייד בתחילת חקירתו.

- - -

יפעת, תגידי, אני לא מבין, היינו כבר בחקירת משטרה, נכון? אני לפחות.

לא יודעים את העבר שלך, לא בדקנו את העבר שלך.

48 שעות זה לקח?

זה לקח הרבה יותר מ-48 שעות.

ברצף?

בגלל שלא היה לו עורך-דין.

אתה מדבר על חקירה של השב"כ.

בסדר, אבל תלוי מתי יידעתם על הזכות שלו.

אני לא יודע מה זה חקירת שב"כ, אני יודע מה זה חקירת משטרה, היו לי קציני משטרה שחקרו. השאלה נורא פשוטה. מביאים אותי לחקירה, במשך כל היום אני יושב בתא ומחכה, שעתיים לפני תום ה-48 שעות מכניסים אותי לחדר החקירה, מודיעים לי שיש לי זכות להגיש בקשה. אני אומר: טוב, תנו לי למלא את הטופס, אומרים לי: עכשיו אין זמן, קודם תדבר, אם תדבר נסגור את החקירה ואז תוכל להגיש בקשה.

החוק מחייב אותנו ש"לא יאוחר מ-24 שעות מעת מעצרו או לפני שהובא לפני שופט" לתת הודעה, אז זה גובר על זה, זה ה(ה1)(2) לחוק.

הכלל הזה נכון גם לגבי היוועצות עם עורך-דין, ובדרך כלל זה לא קורה. היוועצות עם עורך-דין תדחה רק במקרים מאוד חריגים, ואנחנו מדברים על זה כאן, ואפשר להוסיף את - - -

ה(ה1)(2) לחוק בעצם מגביל אותם שהם חייבים ליידע עד 24 שעות מעת מעצרו.

ליידע אותו על האפשרות.

ואז ייתנו לי למלא את הטופס?

לפני החקירה. אתה אומר שהחקירה מתחילה שעתיים לפני הסוף.

לא יאוחר מ-24 שעות. "ה(ה1)(2) "ותיידע את החשוד בדבר אפשרות זו לא יאוחר מ-24 שעות מעת מעצרו או לפני שהובא לפני שופט", אז אולי נכתוב את זה פה?

לא, אבל גם אם תאפשר לו להגיש בקשה באמצעותה, זה גם כתוב בחוק. בחוק כתוב גם שהיא תאפשר לו להגיש בקשה באמצעותה.

אז בואו נכניס את זה פשוט לתקנות, ואז זה יהיה - - -

לא, מה? לחזור על החוק בתקנות? למה?

כתוב, יש חוק.

כתוב בחוק.

שיהיה ברור.

לא חוזרים, החוק גובר.

אני חושב שאתן צודקות בתנאי אחד, יהיה צריך לתקן את החוק כך שבכל תחנת משטרה החוק הזה יהיה על לוח המודעות. ממתי שוטרים יודעים מה כתוב בחוק?

- - -

אני מציע שבזמן שהוא מודיע לו, הוא יכתוב לו: אני הודעתי בשעה הזאת והזאת, שיהיה כתוב בפרוטוקול. 48 שעות יתחילו מרגע ההודעה.

אנחנו רוצים, אפילו 24 שעות לא אכפת לנו.

לא, לא.

אומר היושב-ראש: הם יכולים להודיע לו בשעתיים האחרונות.

לא, אני רוצה שמהרגע שימלאו את הטופס יתחילו 48 שעות.

יהיו שלטים במקום היידוע, ופה יש יידוע, אז למה אנחנו צריכים את השלטים.

אבל היידוע זה לא משהו שנוסף, זה היה כל הזמן.

לפני הנוסח הראשון של החוק דיברנו על זה שלא יהיה יידוע ויהיו שלטים, ואז נוסף היידוע והאופציה של השלטים ירדה. האופציה הזאת ירדה.

אבל מתי היידוע?

אני רק רוצה שהשוטרים ידעו מה החוק.

- - -

ודאי, ודאי, איזו שאלה.

איזו שאלה?

אני רוצה שמרגע מילוי הטופס יתחילו 48 שעות.

אני לא יכול, בשביל זה צריך לשנות את החוק.

זה בלתי אפשרי, זה ממש בלתי אפשרי.

זה לא כתוב בחוק.

מה לא כתוב בחוק?

אבל שזה יהיה צמוד להודעה על הזכות לעורך-דין.

מה זאת אומרת? החוק קובע את זה וחייבים למלא את זה.

אם אני מיידע אותך ואני ממלא בעוד 48 שעות, אז מה עשיתי?

יש להם חובה לפי החוק ליידע את החשוד, זה לא היה לפני זה באמת. "ותיידע את החשוד בדבר אפשרות זו לא יאוחר מ-24 שעות מעת מעצרו או לפני שהובא לפני שופט – המוקדם מביניהם;".

נו, אז מה זה אומר? זה אומר ליידע ולחכות או ליידע ולמלא?

הוא יכול למלא מייד.

היא תאפשר לו להגיש בקשה באמצעותה.

היא תאפשר לו.

יפעת, אנסה להקריא שוב את (א): "היחידה החוקרת תיידע עצור, שאינו מיוצג בהקדם האפשרי תוך 24 שעות ממעצרו ובטרם הובא בפני שופט, על זכותו לבקש מבית-המשפט לאסור את פרסום שמו, ועל זכותו להגיש בקשה באמצעותה".

נו, ומה זה נותן?

זה נמצא בחוק. תשמעי, אני לא אוהבת את הדבר הזה, ועוד בניסוח אחר זה רק יוצר תקלות. החוק גובר חד-משמעית - בשביל מה?

כי הסיכוי שהוא ירוץ לחוק אחרי שיש תקנות וידע על זכותו - - -

שימלא טופס ויגישו את זה, אחרת יידעו אותו ולא - - -

תגיש הצעת חוק פרטית לתקן ש-48 - - -

אבל גם בנוסח הזה אני יכול.

לא עושים את זה בתקנות נגד החוק.

לא, אבל בנוסח אני יכול עדיין לצפות שהטופס - - -

אז אפשר לכתוב אולי בסעיף: לכל היותר מבלי לפגוע בסעיף ההוא - ולהפנות, כדי שהוא יהיה בכפוף לסעיף או משהו כזה, ולא לחזור - - -

בסדר, נסגור את הנוסח בינינו אחר כך, אבל נפנה לסעיף הזה.

היושב-ראש, שאלה שלא הספקתי לשאול - איך מ-2002 התקנה הזאת?

את רוצה להזכיר את זה עוד פעם בתקנות?

היא רוצה להזכיר את זה, לקשר.

כן, זה נכון שיהיה קשר ביניהן. רק הפניה, לא נוסח.

יעקב נאמן הכין את התקנות האלה.

אבל מ-2002 היו ארבעה שרים לפני יעקב נאמן.

לא היו ארבעה לפני יעקב נאמן.

למה? אז אנחנו מחוקקים חוקים בוועדה הזאת בשביל קישוט, לא בשביל לקיים אותם.

דווקא החוק הזה מקוים.

אתם מביאים את התקנה הזאת אחרי עשר שנים?

לא, מה פתאום.

לא, לא, זה תקנות שהגיעו – החוק הוא מלפני שנתיים בערך.

ב-2012 חוקק החוק.

שנתיים.

שנה וחצי.

כאן כתוב 2002.

לא, ב-2002 הבאנו תקנות, זה לא עבר פה, אחר כך היה תיקון חקיקה, ובעקבות תיקון החקיקה שנעשה לפני שנתיים אנחנו מביאים את התקנות.

אם הוא לא עבר פה, זה מראה שאנחנו צריכים גם לא להעביר אותו.

הלאה.

אתם רוצים לעשות משהו עם (ד) מבחינת הגבלת שעות או להשאיר את זה ככה?

כולנו פה אופוזיציה.

אני לא מצביע.

למה הוא לא מצביע?

אתה יכול להצביע.

נכון, תבקש ממישהו אחר.

הייתי מוחק את המילים: "לא תופסק חקירתו לצורך הכנת הבקשה".

עברנו על זה, עברנו כבר על הסעיף.

אז בעצם אתה מציע לי למחוק את כל (ד), אי-אפשר למחוק את כל (ד).

אלא אם כן מצא הממונה על החקירה שצריך להפסיק.

אלא אם כן מצא הממונה על החקירה שהפסקת החקירה תפגע בחקירה, ואני רוצה שהוא ירשום תרשים על זה.

נימוקים.

כן, נימוקים, כדי שאוכל אחר כך לבדוק אותו.

אז "אלא אם כן מצא הממונה על החקירה מטעמים שיירשמו, שהפסקת החקירה תפגע בחקירה".

הפכתם את ברירת המחדל.

כן, הפכתי את ברירת המחדל.

לא שמענו.

לא, רגע.

מי אמר לי "לא" עוד פעם? יפעת, אל תגידי לי "לא", כי אחרת מה שיקרה זה שאעשה לך את זה על הראש. את יודעת, אני מצביע על התקנות האלה.

אז רגע, אני רוצה לשמוע את תגובת המשטרה.

יש לה זכות למשוך.

בסדר.

יש זכות למשוך, ושנית, אני רוצה לשמוע את תגובת המשטרה לפני שאנחנו מביעים איזושהי עמדה.

אין בעיה, נעשה הפסקה ותוכלו לשמוע את תגובות המשטרה.

לא הבנתי מה הנוסח.

הוא הופך את ברירת המחדל.

שזה אומר מה?

שהחקירה תופסק "אלא אם".

שזה אומר שהחקירה תופסק אלא אם כן החליט אחרת בשביל להגיש את הבקשה.

החקירה לא תופסק, החקירה תופסק.

למה אתה לא נותן להם לדבר?

תגידי, מה את רוצה? הגעת עכשיו ואת רוצה שאני כבר אתן לך לדבר?

לא, אני מעבירה את זכות הדיבור שלי אליהם.

אין להם זכות דיבור במקומך.

למה?

ככה. כי את לא יכולה להעביר את זכות הדיבור שלך.

הם דיברו כבר די הרבה לפני שהיית.

הם דיברו הרבה לפני שהגעת.

כמה הרבה?

מאז הייתי פה בישיבה הקודמת הכול אותו דבר.

מישהו צריך להגן על החשודים.

כן, אבל מישהו גם צריך להגן על התקשורת.

תקשורת זה שטויות.

- - -

זה קצת עניין של ניסוח.

יש כאן בעיה, מאוד בעייתי להפסיק חקירה באמצע.

היא לא רוצה שתפסיקו אותה באמצע.

אבל זו ברירת המחדל.

זו ברירת המחדל, והיא צריכה להיות הפוכה.

אי-אפשר להפסיק חקירה באמצע בכל פעם שניתן לו, זה בעייתי.

אני רוצה שהממונה על החקירה יכתוב שאם הפסיקו את החקירה - - -

אז להשאיר את זה בנוסח הזה.

לא בנוסח הזה, בנוסח ההפוך.

הוא רוצה להפוך את ברירת המחדל, שיהיה לכם ברור.

את יכולה להקריא שוב, בבקשה, את הנוסח.

"נמצא עצור בעיצומם של הליכי חקירה, שנוכחותו בהם נדרשת להשלמתם, ומסירת הטופס והכנת הבקשה על-ידי העצור מחייבת הפסקתם או דחייתם, לא תופסק חקירתו לצורך הכנת הבקשה, אלא אם כן מצא הממונה על החקירה, שהפסקת החקירה תפגע בחקירה".

זה מה שיש היום.

זה הנוסח שרשום.

לא, זה הפוך ממה שכתוב.

במקום ה"לא תופסק", ה"תופסק".

הוא כתב "לא תופסק", אני רוצה שהיא כן תופסק אלא אם כן זה פוגע בחקירה.

אבל אם אנחנו באמת מכניסים את זה לחוק ובחוק יש את ה-24 שעות, אז למה בתוך ה-24 שעות צריכים – החקירה תימשך ולא יפסיקו אותה במשך 24 שעות ועדיין יישארו לו 24 שעות לבקש.

יש את המגבלה של ה-24 שעות, זה לא 48 שעות ליידע אותו, אז אני לא מבינה למה זה בעייתי.

כי ימשיכו את החקירה, והוא לא יספיק למלא. אני רוצה שיפסיקו, ולתת לו למלא את הטופס.

אז "תופסק חקירתו" בעצם, "אלא אם כן".

לכן יש לו 24 שעות.

לא יקרה שום דבר אם עושים הפסקה של חמש דקות בחדר למלא טופס.

ודאי שיקרה, אדוני.

זה מאוד בעייתי, וזה לא חמש דקות.

מאוד בעייתי? טוב, בסדר.

הפסקה של חקירה זה לא דבר – גם לחמש דקות, וזה לא חמש דקות.

זה יכול לשבש את החקירה, זה בעייתי.

שיכתוב הממונה שאם הוא יפסיק זה ישבש לו את החקירה.

אבל ברירת המחדל צריכה להיות הפוכה.

לא, ברירת המחדל זה שקודם כול נותנים לו למלא את הטופס, ואם לא רוצים לתת לו למלא את הטופס, שהממונה יכתוב למה זה יפגע בחקירה.

אם לא היו 48 שעות זה נכון, אבל יש 48 שעות שבתוכם - בתוך ה-24 שעות צריך ליידע אותו, צריך לאפשר לו, צריך לעשות את זה מיידית. הסיטואציה שעליה אתה מדבר זו סיטואציה רק כשהחקירה כולה נמשכת 48 שעות, בדרך כלל זו לא הסיטואציה, זה גם לא הרוב.

זה לא יקרה.

- - -

את יודעת, זו לא תמיד הסיטואציה, אבל מכיוון ש"לא תופסק חקירתו... אלא אם כן מצא הממונה... שהפסקת החקירה לצורך זה לא תפגע בחקירה" - -

אבל זה בכפוף ל-24 שעות.

- - זאת אומרת, זה יכול להיות.

ועדיין יש את ה-24 שעות.

כפוף ל-24 שעות.

ה-24 שעות לא קשורות לעניין, כי זה לא במהלך - - -

זה המגבלות שלנו.

כן, אתה צריך ליידע אותו.

בואו נשאיר את זה גם, ננסה להתקדם, ואז נעשה הפסקה.
"הודעה לחשוד על איסור הפרסום 4. (א) ניתנה החלטה בבקשה לאיסור פרסום, ולא נמסרה לחשוד במהלך הדיון, תומצא ההחלטה למען או למספר הפקסימיליה שצוינו על גבי הבקשה" – אני הוספתי "ותיבדק קבלתה", אבל אני מודה שאחר כך דיברתי עם הנהלת בתי-המשפט, ואני חייבת להגיד שיש הבדל בין אותו מקרה ראשון שדיברנו על "תיבדק קבלתה", ובפרט כששינינו גם שם, לבין המקרה הזה, כי החשוד יודע שהוא אמור לקבל איזושהי בקשה, ואז אם הוא עדיין לא קיבל אותה הוא יכול להרים טלפון, בעוד שהיחידה החוקרת לא יודעת שאמורה להגיע בקשה, אז אני חוזרת בי מההצעה.

טוב.

"(ב) היה החשוד עצור [שאינו מיוצג]" – זה להחלטתכם – "תומצא ההחלטה גם לרשות החוקרת, וזו תיידע את החשוד בדבר ההחלטה". כלומר, השאלה בין במסגרת הנוסח כאן היא - בהנחה שיש לנו חשוד שעצור ומגיעה הודעה ליחידה החוקרת, האם היא צריכה להודיע לחשוד רק אם הוא לא מיוצג או גם אם הוא כן מיוצג.

אני לא יודע איך זה יקרה באופן פרקטי, כי יש עם זה כל מיני תקלות.

זה בעייתי, כי הרי יכול להיות שזה יפגע בחקירה אם יודיעו לו.

וברצינות.

נעמה, הטכניקה הזאת היא בעייתית, פקס לא עובד, פקס לא מקבל.

הפקס כן יגיע.

מה, יגיע, מה?

כלומר, ההנחה היא שהיחידה החוקרת תקבל הודעה על איסור הפרסום מבית-המשפט אחרי שיצא אותו איסור פרסום. השאלה היא האם היחידה החוקרת צריכה להודיע רק לחשודים שעצורים ולא מיוצגים או גם לעצורים שכן מיוצגים פשוט כי הם נמצאים אצלה, במקום שזה יעבור דרך הסנגור.

כל הרציונל היה שניידע אותו רק אם הוא לא מיוצג, וזה גם מה שנקבע בחוק.

לא, זה לגבי הגשת הבקשה שאתם לא - - -

נכון, אבל בתקלות תמיד לקחת יותר מאשר - - -

אבל הרציונל היה מלכתחילה שהחובה שלנו היא ליידע אותו רק בזכויות שנדרשות לחקירה ולא את מכלול הזכויות שיש בפניו.

אם הוא מיוצג זה מיותר.

אבל איפה הסנגור נמצא באותו זמן? הרי הוא לא בחקירה.

בסדר, אבל הוא גם יודע את הזכות שלו.

אנחנו לא בשלב החקירה, אנחנו בשלב ההחלטה של בית-המשפט, ויש לנו עצור שהוא - -

שהוא בתחנה.

- - בתחנה.

אם הוא מיוצג זה משנה את כל תהליך העבודה.

נו, ואז? הסנגור לא לידו, אז למה לא ליידע את העצור?

יש הרבה החלטות אחרות של בית-המשפט.

הסנגור יודע, אז מה הבעיה?

הסנגור יודע שהוא מגיש בקשה.

אם הודיעו לסנגור, אז שהסנגור יודיע.

זה מספיק אם הוא הגיש את הבקשה דרך הסנגוריה.

ברור, אבל סנגור מודע למה שקורה בתביעה.

זה לא קורה ככה. - - - שלא מקרבים אותו לתחנת משטרה, הוא לא נתון - - -

אבל ההחלטה היא של בית-המשפט, מספיק מה שמגיע לסנגור, מה, צריך יותר מזה?

שיבקש.

יש עוד הרבה מאוד בקשות. פה באמת הטלנו דבר חריג בגלל החשיבות והדחיפות.

אז נחזור לנוסח שלכם שזה "הומצאה ההחלטה לרשות החוקרת שבחזקתה מצוי עצור שאינו מיוצג, היא תיידע את העצור בדבר ההחלטה". מה שהפריע לי בנוסח הזה זו השאלה האם בכלל ההמצאה הועברה לרשות החוקרת? כלומר, באיזה נסיבה תומצא ההחלטה לפי סעיף (ב)?

כאשר הוא עצור שאינו מיוצג.

ואז מה? הפקס יהיה של תחנת משטרה ולכן - - -

כי הוא מגיש את זה באמצעותם.

- - -

ההנחה היא שאנחנו נמציא לכתובת - - -

הוא נותן את הפקס של המשטרה כי זה המקום שהוא רוצה – כי זה ביתו כרגע.

בדיוק. הוא הגיש את הבקשה שם הוא ציין את הכתובת של המשטרה.

זה מה שקורה כשכותבים תקנות בסביל. לא משנה. "דיון בבקשת איסור פרסום 5. (א) היה החשוד מיוצג על-ידי סנגור, ניתן לקיים את הדיון שלא בנוכחותו אלא בנוכחות סנגורו; היה החשוד עצור, יקוים הדיון בנוכחותו גם אם הוא מיוצג, אלא אם כן החליט בית-המשפט אחרת מטעמים מיוחדים".

"שיירשמו".

אם הוא לא מיוצג?

אם הוא מיוצג, אז גם הסנגור שלו יכול לייצג אותו. זה, אגב, רק בבקשה לאסור את הפרסום. בקשות להתיר זה לפי הדין הרגיל.

היה החשוד עצור, אז דווקא בנוכחותו? אז מתי זה לא בנוכחותו? כשהוא לא עצור?

יש עצור ויש אחד שמעוכב רק בחקירה.

מה זה משנה? לא זו הכוונה שלהם.

זו הכוונה.

יש כאן משהו לא ברור.

אני יכולה להבין.

הראשון זה לא עצור, כך אני מבין.

לא עצור - גם אני הבנתי ככה, אבל הם לא מתכוונים לזה. הם מתכוונים לזה שאם יש לו סנגור אז הוא לא צריך להיות נוכח, אז מתי הוא כן?

אם הוא עצור הדיון יהיה בנוכחותו בין אם יש לו עורך-דין ובין אם אין לו עורך-דין, זה הסיפה של הסעיף.

אז מה הקטע הראשון? מה זה הרישה?

הרישה אומרת שאם הוא בעצם לא עצור והוא רק חשוד, והוא מיוצג על-ידי הסנגור, - -

נוכחותו לא חייבת.

- - הסנגור יכול להחליט.

הוא לא חייב להיות נוכח.

הוא לא חייב להיות נוכח בדיון הזה.

זה גם במשפט אזרחי ככה.

זה תמיד צריך להיות הפוך, אבל לא משנה. אם הוא לא עצור אז הוא יכול להיות נוכח, מה זה משנה. דווקא כשהוא עצור זה יכול להיות בעייתי בנוכחות שלו - צריך להביא אותו מאיזה מקום.

מביאים אותו ממילא.

אלו הזכויות שלו.

לא תמיד, אגב.

לא תמיד.

ויכול להיות שלא בא לו להסתובב ב"זינזאנה" יום שלם בשביל הבקשה הזאת.

ואחרי זה הוא רק החליט לבקש צו איסור, למה צריך?

זה יכול להיות טעמים שיירשמו אם לא - - -

זה צריך להיות בדיוק הפוך מבחינתנו.

אז זה יכול להיות או מטעמים שיירשמו או לפי בקשתו.

"או לפי בקשתו", זה יותר מתאים.

"או לפי בקשתו", זה מקובל עליכם?

אלא אם כן החליט בית-המשפט אחרת והוא לא רוצה להיות בדיון, שלא יהיה בדיון.

האמת שעשינו את זה אז עם הסנגוריה. אין פה נציג של הסנגוריה? כי אז עשינו את כל זה עם הסנגוריה הציבורית, ודווקא היה לי חשוב לשמוע לגבי השינויים, וזה מה שהתבקש, היה חשוב לי לשמוע את עמדתם, אבל אני לא רוצה לדבר בשמם.

אני לא רואה למה שזה יפריע לסנגוריה, אלא אם כן הם חוששים שהבקשה שלו תהיה בקשה לא - -

עילגת.

מוטה.

לא אמיתית, לא חופשית, בוא נגדיר כך. אפשר לעשות את זה על תנאי, כלומר, לשאול את הסנגוריה.

אני יכולה לנסות אולי כשנעשה הפסקה להתקשר לסנגוריה, כי בעניין הזה אני - - -

כשנעשה הפסקה.

במקום "מטעמים מיוחדים שיירשמו" - - -

לא במקום, בנוסף.

"או לבקשתו", אז זה בסדר. חשבתי שבמקום.

"(ב) היה החשוד עצור, והגיש בקשתו לפני הדיון הראשון בהארכת מעצר או שחרור בערובה, ניתן לקיים את הדיון בבקשה במועד הדיון כאמור". כלומר, הוא גם ככה מגיע כבר לשופט, אז כבר יעשו את זה באותה הזדמנות.

נראה לי שזה יהיה הרבה פעמים.

כן, זה בסדר.

"(ג) אין בתקנת משנה (ב) כדי למנוע קיום הדיון בבקשה לפני הדיון הראשון בהארכת המעצר או השחרור בערובה של העצור כאמור בתקנת משנה (א), אם הוגשה בקשה לביטול איסור הפרסום או אם סבר בית-המשפט שיש לעשות כך מטעמים אחרים.
הודעה על איסור פרסום לבית-המשפט 6. נתן בית-המשפט צו לאיסור פרסום שם חשוד -"

הפעם זה באקטיבי.

כן, אה, לבית-המשפט נתתם אקטיבי.

"(1) יציין זאת התובע בכל הליך שיגיש לבית-המשפט בעניינו של החשוד בנוגע לעבירה שבקשר אליה ניתן איסור הפרסום, בראש כתב בית-הדין שיגיש ובפני בית-המשפט בפתח הדיון, וכן יציין את מספר ההליך שבמסגרתו ניתן הצו;
(2) יציין זאת החשוד בכל הליך שיגיש לבית-המשפט בנוגע לעבירה שבקשר אליה ניתן צו איסור הפרסום, בראש כתב בית הדין שיגיש ובפני בית-המשפט בפתח הדיון וכן יציין את מספר ההליך שבמסגרתו ניתן הצו."
הרעיון הוא ליידע את בית-המשפט כדי שלא תקרינה תקלות.

נכון.

שוב, זה נעשה למניעת תקלות ולמניעת אי-ידיעה ולמניעת אי-הבנות.

"תחילה – 7. תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן".

זה מספיק להם?

בוודאי שזה מספיק להם, הם נורא יעילים. אז מה שנשאר לנו אלו שני דברים: אחד זה הנושא של 3(ד) - "עיצומם של הליכי חקירה"; והשני זה 3(א) - הנושא הזה של – אני כבר לא רואה האמת מה יש שם כל כך להידיין עליו כי זה גם ככה נמצא בחוק, אז רק על הנשוא.

מה נמצא בחוק?

ה-24 שעות.

לא, אבל (ד), (ד) לא נמצא בחוק.

בהקדם האפשרי - 24 שעות.

3(א) מייתר את התיקון של סעיף (ד)?

במקור חשבתי שכן, חברי הכנסת חשבו אחרת, אז אנחנו - - -

השאלה אם זה היה בהנחה ש-3(א) לא או - - -

לא, אני לא חושבת.

מתי אני?

אתה, מה אתה רוצה בכלל?

תן לו לדבר, מה.

לתת לו לדבר?

סותמים פה לתקשורת, הוא אמר. אפילו שהוא ד"ר לתקשורת, אז מה קרה?

אני חבר כנסת לגיטימי, רותם.

לא ידעתי.

למרות הניסיונות, מה לעשות? אפילו נבחרנו, אתה יודע.

איפה נבחרת?

דמוקרטיה, הלו, פריימריז. אתם לא - - -

הוא לא רוצה להגיד - - -

בסדר. אתן לך לדבר.

יופי, עכשיו?

כן.

תודה. אתה יודע שאני מביא היום עם מרב גם איזושהי הצעה למליאה, שתדחה אותה בבוז, בעניין צווי איסור פרסום. זה רק חלק מהמאבק שאמשיך לנהל בעניין, אני מודיע גם פה, כי אני חושב שיש שימוש לרעה, מוגזם, ולפעמים גם אטום בשימוש בצווים, ואני מוכן לשכנע אותך.

כי הרי אני יודע שאתה לא סומך על השופטים, זה דבר ידוע אצלך.

לא, לא, חס וחלילה, אצטט שופטים בעניין הזה. הם לא סומכים על עצמם לפעמים. אבל נעשה מאבק נפרד, תעזור לי בסוף, תראה שגם אתה תהיה אתי.

עכשיו אני רוצה פה להעיר הערה מסוימת שגם כן נוגעת למקומה של התקשורת, ודרך התקשורת לציבור בתהליך הזה. אני מדבר על 2(ג) ו-(ד) - זה מנטרל את מקומה של התקשורת בתהליך הזה, והתקשורת היא צד לעניין בדרכה, גם כאמור הציבור. אם בית-המשפט רשאי להחליט לאסור – צו איסור פרסום זמני זה סביר, כללית גם צו איסור פרסום זה בסדר. גם פה איסור פרסום זמני זה בסדר, אבל בין (ג) ל-(ד) צריך להיות איזשהו מהלך שיערב את התקשורת ויאפשר לה - - -

התקשורת יכולה להגיש תמיד בקשה לביטול כל צו.

בדיוק.

ברשות וזכות אפילו.

כבר דנו בזה, אתה עכשיו ממחזר את כל הטענות של נקדימון.

אני פשוט מאמין בהן.

אני יודע שאתה מאמין בהן, אתה מבחינתך בכלל צריך - - -

אני צריך את התקשורת שם, אם לא תכניס אותה דרך הדלת היא תיכנס דרך החלון, תאמין לי.

אני רוצה שהיא תיכנס, היא יכולה להיכנס בדלת הראשית עם הגשת בקשה לביטול צו.

זה תהליך יותר מורכב ויותר מסובך, לפני שהיא רוצה לבטל את הצו עדיף שהיא תהיה שם כדי שהיא תוכל להתמודד עם הצו לפני בית-המשפט, זה מה שאני רוצה לאפשר לה לעשות. זה מצב חדש, אתם יוצרים פה מצב חדש. במקום להעריך את העובדה שהתקשורת בכל מקרה תהיה שם, הלוא אם היא לא תהיה התקשורת שקוראים לה "נקדימון", תהיה תקשורת שקוראים לה משהו אחר, שהיא בכלל לא ידועה, היא אנונימית, וגם אין לך דין וחשבון ושיח אתה, אתה יודע למה אני מתכוון, הג'ונגל שמתנהל ברשתות שהוא ללא שליטה, גם האנשים בכחול לא יצליחו להתמודד אתם אף פעם. זה לא אומר שהם לא מוכשרים, אבל את הרשתות קשה מאוד להכניס לתוך המסלול.
אם אתה רוצה לחיות עם השיטה, אז כאן אתה צריך לרכך את זה באיזשהו אופן שתיתן לתקשורת איזשהו מעמד בתהליך הזה לפני שיוצא צו על איסור פרסום על יסוד בקשה בלבד.

כשיזמינו אותם לדיון הם יגלו מה עוד המשטרה לא גילתה להם.

המשטרה מגלה להם הכול, בעניין הזה תנוח דעתך.

אתה תראה שכשנזמין אותם לדיון הם יגלו כמה לא גילו להם.

אם הייתי יכול בהזדמנות אחרת, הייתי מספר לך מה אני יודע על דרך העבודה של המשטרה בעניין הזה.

אני יודע.

אז יש לי שני ערוצים: יש את הערוץ שמביא את זה לבית-המשפט ומשתף פעולה, ויש ערוץ אחר שזורם מתחת לפני השטח ודואג להעביר את האינפורמציה לעיתונות. הלוא מאיפה היא יודעת? לא מהעצורים ולא מהאסורים היא יודעת בדרך כלל, והמשטרה יודעת, והמשטרה מוסרת כשנוח לה.

נעשה הפסקה לכל השאלות שהיו.

שילכו לשאול. בעשר וחצי אני מחדש את הדיון.
<(הישיבה נפסקה בשעה 10:15 ונתחדשה בשעה 10:36.)>

אני מחדש את הישיבה.

ניסינו בהפסקה לגבש נוסח יותר מוסכם, ולעניין 3(ד) שעוסק באי-הפסקת הליכי חקירה לצורך אותה בקשה - ההצעה שכנראה מתגבשת כאן היא שלא נשנה את הנוסח הקיים, אבל נוסיף בסופו: ואולם אם חלפו 36 שעות מתחילת החקירה, כלומר, מהמועד הרלוונטי שממנו נספרים הזמנים, תאפשר היחידה להגיש את הבקשה בתוך שעתיים ובלבד שהבקשה - -

תהיה בפני החוקר.

- - תהיה בפני החוקר, כלומר, הוא לא יצא לדבר עם העורך-דין שלו ובכך יש חשש שהחקירה - -

תשובש.

- - תיפגע. בסדר?

כן, זה בסדר.

מבחינתנו זה בסדר כי זה שונה ממה שמקודם אמרת.

יפעת, אבל זה מקובל עלייך?

אני רוצה קודם לשמוע את המשטרה.

אפשר לחזור על הנוסח, בבקשה?

אפשר לחזור?

"ואולם אם חלפו 36 שעות מתחילת - - -

מהמועד הקובע.

מהמועד הרלוונטי, מהמועד הקובע, תאפשר היחידה החוקרת להגיש את הבקשה באמצעותה בתוך שעתיים, ובלבד שהעצור לא - - -

לא יצא מחדר החקירות.

לא יצא מחדר החקירות.

אנחנו רוצים רק להפנות את תשומת הלב שככל שהבקשה תוגש בסמוך ל-48 שעות יכול להיות מצב שעל פניו הצו, זאת אומרת, החיסיון האוטומטי יפוג - -

זה בכל מקרה.

- - ובעצם לא הספקנו להביא אותו לידי שופט, אני לא אטפל. עכשיו הוא שלח את זה נגיד בארבע לפנות בוקר - - -

אנחנו סומכים על השופטים שבארבע לפנות בוקר נותנים צו האזנת סתר, הם גם יתנו צו איסור פרסום.

- - -

עדיף שהוא יגיש את זה כמה שיותר מוקדם מבחינתנו כדי שאפשר יהיה לטפל בזה.

קחו את זה בחשבון.

- - -

בגלל זה עשינו את זה 36 שעות ועוד שעתיים, מה שמביא אותנו ל-38 שעות, ואז יש עשר שעות.

ברור שזה מצב לא רצוי, לחכות לרגע האחרון.

ומי שזה בשעה 12 בלילה.

אז עד עשר בבוקר לא יטפלו בזה?

לא, אני מניחה שיטפלו, אבל ככלל על פניו מבחינת התקשורת אין צו, חלפו 48 שעות ואין החלטה.

פנינה, את צודקת שלא רצוי להגיע לרגע האחרון כמו בכל דבר בחיים.

אוקיי, אז זה משהו - - -

- - -

פה אנחנו כאילו לוחצים את השופט לתת החלטה תוך זמן קצר.

מגיעים לקצה כי - - -

אפשר גם לא לכתוב את השעתיים, אפשר להגיד "ואולם אם חלפו 36 שעות, תאפשר" ובלי השעתיים, ואז אנחנו נותנים 12 שעות עד בית-המשפט.

אבל אנחנו מדברים על מישהו שהוא במהלך חקירה, זה לא בשגרה.

הצעתי בתחילת החקירה, אמרו שזה משבש חקירה, לא הבנתי למה.

אז נשאיר את זה שעתיים.

אני מסכים על 24 שעות?

מההתחלה כבר, אחרי שעתיים.

למה לא מה שמקודם דיברנו, שפשוט לחזור על העניין של 24 שעות?

של 24 שעות ולהפנות לחוק וזהו.

שאומר מה?

צריך ליידע את העצור בתוך 24 שעות שיש לו את הזכות להגיש בקשה.

מה זה עזר לו?

כלל שהעצור ידע בתוך 24 שעות וניתנת לו הזדמנות. בכלל לא אמורים להגיע לסיטואציה שהוא מגיע ל-40 שעות והוא עוד לא הגיש בקשה.

אבל נגיד שעד עכשיו הראש שלו היה קצת בעניינים אחרים ועכשיו הוא מתחיל להתאפס על עצמו, ואחרי עוד עשר שעות הוא מחליט שהוא כן רוצה להגיש את הבקשה, אבל כרגע הוא נמצא בחקירה שהולכת להימשך עוד שמונה שעות.

אז הוא קונה סיכון. אתם צריכים להבין שהוא קונה סיכון, כי אי-אפשר להשאיר לבית-משפט שעתיים - - -

לא השארנו לבית-משפט שעתיים, השארנו לו עשר.

אפשר להשאיר לבית-משפט, כי אנחנו יודעים שבית-המשפט קובע צווי האזנות סתר באמצע הלילה.

אבל למה שעתיים? השארנו לבית-המשפט עשר שעות.

כמה?

עשר שעות, עד 48 שעות.

עשר שעות.

זה מסוכן.

ברור, אבל זה החוק.

- - -

אבל זה מסוכן בלי קשר - - -

כשהחוק נותן 48 שעות חיסיון אי-אפשר להביא את בית-המשפט על - - - האחרונה.

את צודקת, רק שזה לא - - -

אם חשוד יחליט להגיש את זה?

חשוד יחליט להגיש, יש את הסיכון שהוא קונה אותו.

זאת ההחלטה, מותר לו להגיש עד 48 שעות.

מותר לו להגיש, אבל הוא צריך לדעת שהוא קונה סיכון.

מה אתה מציע?

אני מצדי בהתחלה.

מה בהתחלה? תוך 24 שעות.

שימלא את הטופס.

תוך 24 שעות נותנים לו כבר עכשיו לפי החוק.

זה קיים בחוק כבר תוך 24 שעות.

- - -

אבל אתם מדברים על יידוע, לא על מילוי טופס בפועל, זה החשש שלי.

אמורים ליידע אותו תוך 24 שעות.

החקירה לא לוקחת בדרך כלל 48 שעות רצופות, אז אם מיידעים אותו תוך 24 שעות תהיה לו - - -

מה עושים בפועל? לא ליידע אותו, ליידע אותו זה אומר: יש לך זכות. אם לא ממלאים את הטופס לא מפסיקים את החקירה.

מיידעים אותו גם על זכותו להגיש בקשה, אבל גם על זכותו להגיש אותה באמצעות המשטרה, ואם הוא מחליט בתוך 24 שעות - - -

אז עוצרים את החקירה וממלאים את הטופס?

לא, אבל זה - - -

אז מה עשינו? אבדתי אותו, אז מה?

ההנחה היא שלא צריכים להפסיק את החקירה כי יש עד 48 שעות, אמרנו: אם הגענו לשעה ה-36 ועדיין לא הגיש אז נעצור בתוך שעתיים את החקירה כדי שיוכל להגיש.

- - -

זה נכון, אם עברו 36 שעות אז עוצרים את החקירה למשך שעתיים כדי שיוכל למלא את הטופס.

לא למשך שעתיים, זה בתוך שעתיים.

לא עוצרים למשך שעתיים.

בתוך שעתיים.

אבל זה יקרה עוד לפני השעתיים.

בסדר, אז לא תגיעי לזה.

בסדר, בתוך שעתיים.

אם ככה, לא תגיעו לנקודה, אז מה אתם דואגים.

אנחנו לא דואגים.

ב-36 שעות יש קושי, באמת שיש קושי. יש 48 שעות שניתנות לו, המשטרה לוקחת, מושכת את זה עד עשר שעות, ובעצם מעבירה אלינו.

מעבירה אליכם מה? ששופט יצטרך להחליט בבקשה כזאת תוך יום?

לא, אדוני.

צריך גם להגיש את הבקשה, המזכירות צריכה לקלוט אותה, להעביר אותה לשופט, זה תהליך שלוקח זמן, זה אמור להיות מצב חריג.

תגידו לי מה, אני לא מבין, אני לא יודע איך מגישים בקשה לבית-משפט ואיך זה עובר לשופט?

זה אמור להיות מצב חריג.

זה מצב חריג באמצע חקירה, זה לא דבר שבשגרה.

כל חשוד הרי נחקר, אני לא מבינה מה חריג בזה?

- - -

אז שהם יסתדרו עם זה.

לא, זה רק במהלך חקירה.

אנחנו ככלל יש לנו פה, וחבל שלא התייעצתם אתנו על ה-36 שעות. את משאירה לי עשר שעות - - -

מה "אתם"? זה - - - ממני?

לא, אבל אני אומרת, תחשבי שהגיש את זה - - -

אני לא רוצה להתייעץ אתך, אני קובע לך.

ההצעה הייתה 40 שעות.

אבל היינו מאוד רוצים שיירשם בפרוטוקול שעל פניו יש פה סיכון.

יש פה סיכון, אנחנו יודעים.

סיכון שהחשוד לוקח, שהמשטרה בעצם יכולה - - -

אני יודע שכולם לוקחים את הסיכון, אבל שופטים יודעים לעבוד.

אנחנו יודעים את זה.

אני חושבת שיש פה איזו אי-הבנה וכדאי לעשות פה סדר בעניינים.

נקדימון, תגיד להם ששופטים יודעים לעבוד תוך - - -

כך אמר השופט מני: "אני מסכים".

אבל סליחה, אם אפשר, נראה לי שיש פה אי-הבנה, אני רוצה לעשות פה סדר. בכל מקרה, היום לפי החוק יש 48 שעות של האוטומטי, ואז החשוד יכול להגיש, אם הוא מסודר אחרי שעתיים, ואם יש לו הפרעות קשב אחרי 47 שעות - זה המצב היום וזה לא משנה את זה.
מה שאמר היושב-ראש, שהוא מוטרד ממצב שהחשוד לא הגיש ב-24 שעות הראשונות או בהתחלה, לא עשה מה שכדאי היה לו לעשות, הגיע לשעות האחרונות, ודווקא בשעות האחרונות הוא נחקר, הוא לא הספיק, ואז הוא מבקש שהמשטרה תיתן לו את ההזדמנות גם בתוך חדר החקירות לא לפספס את המועד הזה, ובגלל זה הוא מבקש. אם אנחנו מגיעים ל-36 שעות, אז גם אם הוא בתוך חקירה הכלל הוא - - -

יפעת, אני חייב לגמור, אחרת יהיה פה עוד חוק.

אני רוצה שיבינו שזה לא מה שפוגע, ולכן בזמן הזה תינתן ההזדמנות, זה הכול. זה לא אומר שעכשיו כל החשודים אחרי 36 שעות יגישו את הבקשה.

תיקנו את התקנות לפי מה שאמרת.

הסנגוריה הביעה את הסכמתה לדבר שהצענו.

לתיקון שרצינו.

תודה רבה. מי בעד?

היה לכם עוד מקום שרציתם - - -

זה יהיה בחדר החקירות.

באיזה סעיף?

לוודא את הפקס, העברנו את הנוסח.

נוודא שהדבר מוסכם. הם מבקשים לדעת מה קורה בסעיף הזה שאמרת בעניין וידוא הפקס.

סעיף 2(ב).

שרציתם להוריד וחשבנו שלא כדאי להוריד.

אמרנו שיהיה אישור קבלה שאנחנו בעצם ממליצים, אבל אין בתקנות המלצות, אז נכתוב "ויאשר קבלה", אבל כתבנו "ואולם אין באי-הפנייה כדי לוודא קבלה כדי לאיין את הצו", כלומר, זה שיש לו רק אוקיי על הפקס והוא לא דיבר אתכם, אין לו רישום שיחה והוא לא הקליט את השיחה אתכם, עדיין הצו תקף.

אין בעיה, מקובל.

והבהרה, הוא לא יצא מחדר החקירות כאשר הוא ממלא את הבקשה ב-3(ד).

כתבנו, אמרנו, הקראנו.

בסדר, נראה לי.

אני נגד פקסים, אבל יש חלופה אחרת? בעד בלית ברירה, תחת מחאה.

מי בעד? ירים את היד, בבקשה.

הצבעה
בעד – פה אחד
תקנות בתי-המשפט (סדרי דין בבקשה לאסור או להתיר פרסום שם חשוד), התשע"ד–2013, נתקבלו.

התקנות אושרו.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:46.>