PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
05/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 49>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, ד' בשבט התשע"ד (05 בינואר 2014), שעה 13:00

<מפגש עם עולים המבקשים סיוע במרכז של עמותת "ידיד" באשדוד>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
רוברט אילטוב

יחיאל חיליק בר

נסים זאב

ישראל חסון

מרדכי יוגב

דב ליפמן

אברהם מיכאלי

ראובן ריבלין

>
קלאודיה כץ - מנהלת אגף תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

נסים הדס - מנכ"ל אלתא

דוד אפלבוים - מנהל ארגון משאבי אנוש, אלתא

מישל טובלי - ראש תחום קשרי קהילה, אלתא

יובל מזרחי - הממונה על הביטחון, אלתא

אברהם זך - מזכיר ועד העובדים באלתא

אדם פלוטקין - עוזר בכיר למנכ"ל אלתא

יהודה גור - ע' למנכ"ל, אלתא

ג'ולי יפה - דוברות תע"א

אליענה פישלר - דוברות תע"א

שרונה בירו נגטו - מנהלת קשרי מעסיקים, עמותת 'עולים ביחד'

אדווה הדר - מייסדת ומנהלת פיתוח, עמותת עולים ביחד

רן מלמד - סמנכ"ל מדיניות חברתית והסברה של עמותת ידיד

רונן כהן - סמנכ"ל ומנהל רשת מרכזי זכויות, עמותת ידיד

יונה ביטמן פרלסון - מנהלת מרכז ידיד באשדוד

יוליה צירוליק - ע"פ ליו"ר הוועדה

לירון וייס - דוברת הוועדה

נירה לאמעי-רכלבסקי

דנה גורדון שושני

חבר המתרגמים
<מפגש עם עולים המבקשים סיוע במרכז של עמותת "ידיד" באשדוד>
(סיור בעמותת ידיד)

יונה ביטמן פרלסון, מנהלת מרכז ידיד באשדוד, לא מהיום שהוקם, כי ידיד באשדוד זה היה המרכז השני שידיד הקימה ב-1998, מרכז מאוד מאוד ותיק. אנחנו בהתחלה ישבנו בקצה השני של העיר, היה שם קניון שנסגר ליד חוף הים, ישבנו שם, עברנו לפה, אנחנו פה נמצאים כבר כשבע שנים והעבודה לא נגמרת. אז, יונה, בבקשה, ההצגה שלך.

כמו שרן אמר, אני מנהלת את המרכז תשע שנים. יש פה במקצת, על קצה המזלג, פונים שכרגע נמצאים בטיפול והזמנו אותם. אפשר להגיד ש-75% מפוני המרכז שלנו הם עולים חדשים, עולים חדשים מחבר העמים לשעבר ומרוסיה, אבל יש גם צרפת, יש גם דרום אמריקה, יש אירן, יש קהילה גדולה באירן. יש לנו בערך 3,000 פונים חדשים בשנה, ואני לא מדברת על זה שיש טיפולים מתמשכים וטיפולים מורכבים.

יש ארבעה נושאים עיקריים שהמרכז מטפל, למרות שהוא מטפל בהרבה דברים, אבל יש דברים שהם מאוד מאוד בולטים, זה נושא הדיור, שזה גם משכנתאות וגם דיור ציבורי, אנשים שמתקשים לעמוד בהחזרי משכנתא, מקבלים צווי פינוי, אנחנו מונעים צווי פינוי ועושים הסדרים עם הכונסים. כל הסקציה של דיור ציבורי, קרי גם סיוע בשכר דירה וגם זכאות לדיור ציבורי, גם לחד הוריות, גם לקשישים, גם לעולים חדשים, גם לניצולי שואה.

תחום נוסף שהוא מאוד מאוד רחב וגדול זה תחום ההוצאה לפועל, חובות והוצאה לפועל. זה תחום כאוב ביותר, כי בדרך כלל החובות והוצאה לפועל, יש הלימה של בעלי החוב למצב הסוציו אקונומי שלהם. זאת אומרת אנשים מתקשים לעמוד בהחזרים. יש עוד דברים שגורמים, לא רק התנהלות של אנשים, יש קושי מאוד מאוד גדול של התנהלות של כל תחום הצרכנות מול אנשים כאן, למשל החברות הסלולריות, חברות הוט ויס ממררות לאנשים פה את החיים, כאשר הם לא יודעים לפעמים על איזה חוזים הם חותמים ומסדרים אותם ומסובבים אותם לגמרי ומשפחות קורסות, פשוט קורסות מחובות כאלה קטנים שתופחים.

תחום נוסף זה תחום דיני עבודה, שהוא תחום מאוד מאוד גדול כאן בעיקר משום שרוב העובדים הם עובדי קבלן. חלק גדול מהעובדים הם עובדים יוצאי אתיופיה, כפי שאתם רואים, ולאחרונה יש מתקפה מאוד מאוד גדולה של נשים עולות מאתיופיה שהמעסיקים פשוט מסדרים אותן. מסדרים ולא משלמים להן את הזכויות שלהן, מרמים אותן. יש כאלה שנעלמים והנשים אפילו לא מקבלות תלושי שכר, קשה לאתר. זה פשוט נושא כאוב ביותר, עם מלחמה מתמדת.

יש לכם את רשימת העובדים והעובדות שאתם במעקב אחריהם?

כן. ודאי.

אתם רואים את החוזים, בודקים את החוזים? אם יש כזה דבר בכלל.

זה בדיוק העניין, שעל פי חוק תוך 30 יום האדם שנכנס לעבוד אמור לקבל חוזה עבודה. זה כמובן לא קורה. ב-99% מהמקרים אנשים לא מקבלים חוזה עבודה.

אני מציע שאולי תתארי בשתי מילים רק איך נעשית הפנייה, כדי שזה יסביר.

לפני כן, אני רוצה באופן כללי עוד להגיד. אני רוצה לדבר על הנושא של הביטוח הלאומי, שזה גם נושא מאוד מאוד כאוב, של גישה שאני מבינה שהם עובדים וכפופים לנהלים וחוקים והכול בסדר, אבל לצד העניין הזה צריכים להיות אנשים עם גישה אנושית. יש גופים שמבחינתם כל פונה שמגיע, או כל מטופל הוא קודם פושע, אלא אם כן הוכחת להיפך, ואנשים נשארים פה, חד הוריות יכולות להישאר בגלל איזה שהיא תקלה הכי קטנה, חודש, חודשיים, שלושה בלי הכנסה והילדים רעבים ללחם. היה לי פה מקרה בשבוע שעבר שפשוט אנשים בחדר ההמתנה ראו את המקרה, התחילו לאסוף כסף ולתת לגברת הזאת. בגלל איזה שהן תקלות של התנהלות של ביטוח לאומי מולה. זה עוד נושא כאוב.

ודבר שכבר רמזתי עליו, זה הנושא של צרכנות, שזה נושא מאוד מאוד כאוב, בעיקר לאנשים שלא יודעים לקרוא, על איזה חוזים, מה הם חותמים, חברות סלולריות וכו', והם מנוצלים לרעה.

חשוב להגיד שהמרכז הזה מרכז בשביל ידיד בכל הארץ את הפעילות והניהול של מיצוי זכויות של ניצולי שואה. אנחנו מטפלים הרבה מאוד בסיוע לניצולי שואה, למצות את הזכויות שלהם, ויונה, כשאין לה כל כך הרבה עבודה במשך היום, אנחנו מנצלים אותה גם לנהל את כל הנושא הזה ברמה הארצית.

אני קצת הבאתי כאן כמה מקרים מאוד מאוד גדולים, של אנשים שיספרו לכם. למשל נמצאים פה לבנה ורבקה, שתי גברות, שאני חושבת שהן יכולות לספר לכם איזה מין מאבק הרואי עשינו עבורן מול משרד השיכון. לבנה, אם את רוצה לספר.

הכי קצר. קוראים לי לבנה, אני אמא ל-3 ילדים, חד הורית. התגוררתי עם אמא שלי ז"ל כי אני פוניתי מדירה, כי לא יכולתי לעמוד בתשלומי המשכנתא, עברתי להתגורר עם אמא.

היא בכונס נכסים.

הדירה נמכרה על ידי כונס נכסים וגם נותר חוב של 100,00 שקל, שגם את זה יונה עזרה לנו לפתור מול הבנקים, ועברתי להתגורר שם. במהלך ההתגוררות שלי שם החוק השתנה משלוש שנים שאתה מתגורר עם הקשיש וזכאי להיות דייר ממשיך, זה השתנה לארבע, ואמא שלי נפטרה כשאני התגוררתי איתה שלוש וחצי שנים, חתמתי אבטלה כמעט 11 חודשים, ואז לכל קריטריון היה חסר לי קצת ולמרות כל המצב האקונומי המאוד מאוד קשה שלי, הם לא התחשבו, הם פשוט הלכו על החוק הכי יבש, את לא התגוררת כך וכך, שלא עמדתי בכלום והם פשוט פסלו אותי. בזכות יונה הגענו לבית משפט - - -

למחלקה המשפטית.

למחלקה המשפטית, שעזרה, הגענו לדיונים איתם, השופטת הייתה מאוד לטובתנו.

היא החזירה את זה לוועדה כדי שישקלו את זה שנית.

מה שאומר שמי שאין לו נגישות לבית משפט בעצם יישאר במצב שהוא הולך לפי החוק היבש ולא מקבל.

אבל זה לא חוק, זה מין תקנות.

אלה תקנות ונהלים פנימיים, נכון.

מה גם שזה היה בדיוק באמצע ההתגוררות שלך בבית, זה לא שזה היה בתחילה או לפני. זה תוך כדי.

ודאי ומשרד השיכון לא אישר - - -

אבל לפעמים אין לך את היכולת ואת הכוח ללכת לבית משפט בעצמך.

ועדה ציבורית?

אין, הבעיה הגדולה בציבורית זה שבדרך כלל הם אומרים לך 'מצאנו שאתה לא זכאי'.

לבנה גם, למרבה הצער, לפני ארבעה חודשים, חצי שנה, היא השתתקה בחלק התחתון של הגוף, ורק לפני שבוע היא יצאה מבית לווינשטיין, היא הייתה בשיקום במשך כמה חודשים ואולי זה, במרכאות, המזל שלה מול משרד השיכון, כי עכשיו הם כבר במצב שהם לא יכולים לפנות אותה והם נתנו לה ארכה ובעוד חצי שנה, תלוי מה יהיה המצב שלה, הם יחליטו אם לתת לה את הדירה או לא. אני מקווה שזה לכיוון טוב, אבל היא בבעיה שהיא מתגוררת עכשיו בקומה הרביעית והיא עם קביים. זה לא פשוט.

יש לנו עכשיו שר שיכון מהבית היהודי, אני מאמין שהוא יהפוך את זה לשלוש שנים ואז את תיכנסי לקריטריונים.

כן, הבית היהודי.

חשוב להגיד עוד שני דברים. כמו שאתם רואים, יש פה אוכלוסייה מאוד גדולה של עולי אתיופיה ובעצם זה מתחלק בין הרוב עולים מרוסיה ועולים יוצאי אתיופיה. אנחנו עובדים עכשיו עם קבוצה של עולים יוצאי אתיופיה על נושא בעיות הדיור הכלליות, כי יש בעיות אדירות ואני מניח שאני אביא אותן לפתחך ולפתח הוועדה בקרוב, אבל יש בעיה אחרת, שאנחנו לא נוגעים בה, כי אנחנו לא מתמחים, אנחנו מנסים בכוחותינו הלא מקצועיים בתחום הזה לסייע, וזה שיש פה לא מעט אנשים שיש להם בני משפחות באתיופיה. יש פה כאלה שקיבלו מכתבים שמאשרים את הבאת בני המשפחה ולמרות זאת לא נותנים להם אשרת כניסה. אנחנו מטפלים בזה וזה דבר נוראי.

יש ועדת חריגים של משרד הפנים שהיא צריכה - - -

אבל יש כאלה שיש להם כבר מכתבים. אני מחזיק אצלי מכתבים שמאשרים את - - -

תפנה את זה לוועדה, אנחנו נבחן את המכתבים.

אני אשמח להפנות אליכם, כי המשפחות קיימות, המשפחות מחכות, יש אישורים להביא אותם.

ממי המכתב?

ממשרד הפנים, מרשות ההגירה. אישור להביא אותם. ולא מאפשרים להם לעלות.

יש עוד משהו, זה לא רק כאלה שיש להם אישור.

זה כמו זכאי משרד השיכון, אתה זכאי לדירה, אבל תחכה לדירה.

לא, יש כסף להביא והכול, צריך לראות בדיוק מה הבעיה. תעבירו.

העניין הוא שזה לא רק כאלה שקיבלו אישור. יש כאלה שזה חצאי משפחות.

זה בעיקר, אנחנו מכירים את ה - - -

מה שהטריד אותי זה אלה שיש להם אישורים ולא נותנים להם לעלות.

כן, מכירים אתזה.

יש עוד נושא שהוא מאוד מאוד כאוב, זה נושא שקשור לדיור גם, שנקרא נוהל פירוק זכאויות. נוהל פירוק זכאויות, בעיקר זה בא לידי ביטוי אצל עולים מחבר העמים, שהם משפחה רב דורית, היו מתגוררים יחד ואז הם נטלו משכנתא יחד, כהורים קשישים והצעירים יותר, בשלב מסוים הם עברו תהליך של ישראליזציה, אני קוראת לזה, והם החליטו להיפרד, ואז הם פנו לבנק לסלק את המשכנתא - - -

אז יש להם זכאות.

זה רכיב זכאות, ויש שם מענק מותנה ל-15 שנה, להחזקת משכנתא של 15 שנה. במידה שהם מכרו לפני המענק לא הופך למענק אלא חלק מההלוואה. כשהם הלכו לבנק למכור ולסלק את המשכנתא, אף אחד לא טרח להגיד להם, 'תקשיבו, אתם מסלקים את כספי הבנק, אבל אתם עדיין חייבים כספים של משרד השיכון', של המדינה. לימים, כשאותו קשיש, ויש פה גברת כזאת, ניצולת שואה אפילו, רוצה לקבל הוסטל או סיוע בשכר דירה, כי הם הרי לא שילמו פה ביטוח לאומי מעולם וכו', שולפים פתאום את הרשימה השחורה ואומרים 'אתם לא'. עד שרן לא עשה מאבק, וגם זה, הם אמרו 'טוב, יש פתח, אם היא ניצולת שואה, אז אנחנו נאפשר', אבל הם ידעו כל הזמן שהיא ניצולת שואה. במכתבים היה רשום שמדובר בניצולי שואה.

אני יודע שאתם קצרים בזמן, אז אם יש שאלות או בקשות.

יש לי בעל שהוא חולה אפילפסיה, שקיבלנו זכאות לדיור ציבורי ושם היה רשום במפורש שאנחנו זכאים או לדירה עם מעלית, אישור מרופא, או לדירה קומה ראשונה. משרד השיכון היה שולח לנו דירות לראות, כל הזמן שאמור היה להסתיים התוקף, בקומה שלישית. ואז אני באה אליהם ואומרת 'תשמעו, יש לי בעל חולה אפילפסיה, הוא חולה בכל זמן, בכל מקום, אנחנו לא יכולים להתמודד עם הדברים האלה', זה היה עובר ואז היה סירוב, כשבעצם לא סירבתי לכלום. היו שולחים לי סירוב. לא חתמתי על שום דבר, לא הלכתי גם לראות את הדירה, כי אמרתי להם שאני לא יכולה לעלות לקומה שלישית. הם עשו לי את זה שלוש פעמים ברצף. גם את הכסף של הסיוע בשכר דירה לא רצו לתת לי, עד שעמותת ידיד לא התערב. גם את הדיור לא רצו לתת לי, הורידו אותי משם לגמרי, אמרו ש'את כבר התחלת לעבוד, את לא זכאית. גם אם את עובדת 50% משרה, את לא זכאית' נכנסתי לעמותת ידיד, עוד הפעם אמרתי, 'יונה, זה הולך ומחמיר, אני לא מקבלת דירה, הבת שלי הולכת להיות בת 21, אני כבר לא אזכה לראות דירה', אין לנו את האופציות לדברים האלה, יש לו נכות ולא נותנים לנו כלום. יש לו 100% נכות ורק כשעמותת ידיד נכנסה לתמונה והלכנו למשפט ורצו להעביר את הוועדה, הם אמרו שהם לוקחים את זה בחזרה, אישרו לנו דירה, הביאו לנו דירה בזכות עמותת ידיד ועכשיו הייתה לי תקופה קשה מאוד כלכלית, ושנה וחצי הם החליטו שלא משלמים לנו סיוע בשכר דירה, ואז זה היה סיוע בשכר דירה מוגדל, לא נתנו לנו, לא את זה ולא את זה, וגם על זה הם נלחמים שנקבל רטרו ולא קיבלנו תשובה כבר ארבעה חודשים. אפילו אמרו שזו חוצפה שאני דורשת דבר כזה. הם לא ידעו להתמודד עם זה, הם לא ידעו להכיל את זה. זה היה משהו, שאם עמותת ידיד לא הייתה נכנסת, אני היום - - -

אני הגעתי למצב נפשי ירוד, יש לי מסמכים. אין לך כסף, יש לך בעל חולה ואתה מתמודד עם משהו שהילדים ראו אותו ולא מדברים איתו חודש ימים. ואמרתי להם, 'תיכנסו לבית שלי, תראו איך אני מתנהלת, תראו על מה אתם מדברים'. לא היה למי לפנות. אם לא היה לי את יונה ואת עורכי הדין. אני אומרת שזו עבודת קודש.

ריטה, תודה.

עבודת קודש, ותודה.

בגלל שאנחנו ממש קצרים בזמן, קודם כל אני יכול להגיד, מה שאני רואה כאן, אני שמעתי על עמותת ידיד, אבל כשאתה מגיע למקום ואתה רואה, ואתה רואה את הכמות והערימות של הדפים והמסמכים על השולחנות, אנחנו רואים איזו מלאכה אתם עושים, שזה באמת דבר קדוש ומבורך. אני חושב שלא אנחנו צריכים לבוא, לא לבוא לשאול שאלות, אלא השאלה העיקרית זה איך אנחנו יכולים לעזור, כי אני חושב שאתם ראויים לכך, אנחנו רואים ושומעים על הרבה עמותות, אבל פה בפועל אנחנו רואים מה אתם עושים. אנחנו גם מציעים לכם את הפלטפורמה של הוועדה, כי הרוב בסופו של דבר הם ציבור עולים ואם יש לכם תיקים שאתם רואים, עדיין, אטימות מול משרדים אנחנו בשמחה נפנה מכתבים רשמיים מהוועדה אל אותם הגורמים, בשביל לפתור סוגיות, ואין לי בעיה גם לשלוח אלף מכתבים, רק לעזור לאותם אנשים שנתקעים מול האטימות של המערכת.

רן, תגיד מה אתם צריכים, אם אתם צריכים.

אני אבקש אולי דבר אחד קטן כבודכם. אנחנו הופענו בשבוע שעבר בפני ועדת אללוף, הוועדה לבחינת המאבק בעוני, ומכל הדברים שהיינו יכולים להגיד, ויש לנו לא מעט, בחרנו לדבר רק על דבר אחד וזה על מיצוי זכויות. אנחנו, אחרי הרבה מאוד בדיקות, משוכנעים שיש הרבה מאוד כסף במערכת שלא מגיע לאנשים שמגיע להם. הוא לא מגיע מסיבה אחת פשוטה, לא מספרים להם. לא מספרים, וגם כשמספרים לא עוזרים להם לקבל.

אני חושב שהוועדה צריכה לדרוש שיהיה מיצוי זכויות, ייצאו במדויק ממשרדי הממשלה בשפות שונות. גם אם עולים נמצאים פה בארץ 20 שנה ויודעים לדבר עברית, הם לא יודעים לקרוא עברית, הם לא יודעים לכתוב עברית.

תוכל למקד אותנו? איזה משרדים ואיזה שירותים, באיזה שפות? ואנחנו ניתן הנחיה, ואם נראה שזה לא עובד, אז אנחנו נזמן אותם לדיון.

בהחלט. חד משמעית. כי אני חושב שזה הדבר הגדול ביותר שוועדה יכולה לעשות. אם הזכויות יונגשו לאנשים בשפה שלהם, אז אנחנו יכולים בהחלט לעזור לאנשים לקחת את עצמם ממקום אחד ולהעביר אותם למקום שני.

אנחנו בשמחה נעזור. נחכה לדרישות ולמסמך.

חשוב לי לומר, ברשותכם. קודם כל תודה רבה לכל הפונים שעזרו לנו ותודה ליונה. אני רוצה להדגיש שמה שאתם רואים פה זה אחד מתוך כמעט 20 מרכזים שיש לנו בכל הארץ, כך שהפעילות של ידיד היא בהחלט ענפה ונוגעת לכל האוכלוסיות.

ואתם נתמכים על ידי הרווחה?

מעט מאוד.

אנחנו נתמכים על ידי משרד המשפטים קצת, משרד הכלכלה קצת, משרד הבריאות קצת, משרד הקליטה קצת ולא על ידי משרד הרווחה. חשוב, אגב, נורא להגיד שבגלל שידיד לא עובדת עם תקציבים גדולים, אין לנו הרבה כסף לכוח אדם, מלבד יונה יש לנו בת שירות שהסכום נמוך, ורכזת פניות, ועיקר העבודה נעשה על ידי מתנדבים, מקצועיים ואחרים, שהם מהמעלה הראשונה. אחד לדוגמה פה, ואיפה יורם? יש לנו חשבת שכר שיושבת פה - - -

אם כבר אתה פונה אליי, צהריים טובים.

30 שניות, גאולה.

30 שניות בהחלט. היה לי סכסוך עם המעביד שלי, כמובן התכתבתי איתו לפני שפניתי אליהם, אני כבר חודשיים בלי שום תקציב שקיבלתי ממנו, אני מתכתבת איתו, הוא אומר מבקשת, ביטוח לאומי גם באיזה שהוא מחסום חוסם אותי, לא נותן לי שום אפשרות. חודשיים בלי תקציב, בלי הוצאה, בלי כלום. שיגעתי את יונה, באה אליה, יושבת על הראש, מבקשת בקשות. פתאום אומרים לי, אחרי שפניתי אליה, פניתי למשרד הכלכלה באופן אישי, בקשת תביעה שבו המעביד שלי הוא נוכל לא קטן, הוא בשוק מוכר מאוד, בעצם האנשים האלה שלא יודעים עברית, אני גם יודעת את החוקים פחות או יותר, מה שיכולתי לדעת, אני מתמודדת עם החבר'ה האלה. הנוכלים האלה, שמו לך אצבע, למחרת אומרים היי-ביי, חוסמים לך את הדלת, אין לך כניסה. על פי החוק מגיעה לי הודעה מוקדמת, מכתב פיטורין. אני פונה בבקשה, 'אדוני, תן בבקשה, סיימנו יפה, אני לדרכי, אתה לדרכך', הבן אדם, 'אני בישיבה', אס.אמ.אס. ברוך ה', אייפון בימינו מסמס לך בלי להרים טלפון, זה מה שאני קיבלתי. עד עכשיו אני מתמודדת במצב כזה, בלי שום - - - עם המכתבים אליהם.

תודה רבה, גאולה.

תעבירו את כל הדברים שאתם רואים שאתם מתקשים ולא מצליחים לפתור ואנחנו נוכל לעזור. אנחנו נשמח לעזור.

תודה. תודה לכם.

תודה רבה לכם.

חברים, תודה רבה לכם, בהצלחה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:30.>