PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
31/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 130>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ח בטבת התשע"ד (31 בדצמבר 2013), שעה 9:00

<הסעות תלמידים בחינוך המיוחד>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

מסעוד גנאים

אחמד טיבי

>
רעיה לוי גודמן - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

דודו לוי - מנהל אגף הסעות והצטיידות, משרד החינוך

עו"ד אילן שי - עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך

גלית גבע - מנהלת השירות לשיקום בקהילה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גבריאל נבון - מ"מ ממונה נגישות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד מירה סלומון - עוזר היועץ המשפטי, מרכז שלטון מקומי

יהודית סקפה - מנהלת מחלקת הסעים, עיריית רמת השרון, מרכז שלטון מקומי

טימור זכאי - מנהלת מחלקה לחינוך מיוחד, עיריית רמת השרון, מרכז שלטון מקומי

סמי עטר - איגוד מנהלי מחלקות חינוך, מרכז שלטון מקומי

ערן שטיינברג - רכז תקציבים, עיריית תל אביב-יפו

אברהם גוספאן - ממונה מערך ההסעות, עיריית ירושלים

ישראל נדיבי - מנכ"ל מרכז המועצות האזוריות

ד" יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד

עו"ד נועה ביתן - היועצת המשפטית, אקי"ם

זהר פילבר - מנהלת המרכז לנסיעה בטוחה, אלי"ן

אסנת יניב - המרכז לנסיעה בטוחה לילדים עם צרכים מיוחדים

אפרת בצלאל - סגנית מנהל תחום החינוך המיוחד, ארגון ההורים העירוני

יעל ניר - מרכזת הפעילות, ועד הורים

שלמה קרפ - ארגון ההורים העירוני

שלמה זוהר - מנהל משאבי חינוך

שאהר שבאנה - נציג מזרח העיר בתחום החינוך המיוחד

עו"ד רויטל לן כהן - קואליציית משפחות מיוחדות

עו"ד טל גרנות - אלו"ט

עו"ד אביבית ברקאי אהרונוף - ארגון בזכות

יוליה בן משה - הורה, מנהלת עמותת קול הזכויות

אנה אסרף - הורה, קואליציית הורים

משה הניג - הורה

מיכאלה חטבי בורוכוב - הורה

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<הסעות תלמידים בחינוך המיוחד>

בוקר טוב. אנחנו שמנו לעצמנו כבר מזמן שני נושאים כבדים, חשובים ומשמעותיים בנושא ילדים עם צרכים מיוחדים כאשר אחד מהם הוא נושא ההסעות והשני הוא נושא הסייעות. אני עיינתי בחומרים שחלקכם שלח וראיתי גם את הטיוטה של דוח צרפתי ובהחלט אנחנו רוצים לשמוע היכן אנחנו נמצאים היום בהתייחסות לדוח צרפתי וכמובן מה צריך להיעשות בנושא הזה שהוא כל כך מורכב, כל כך רגיש, כל כך בעייתי וחובק הרבה מאוד נושאים כמו הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים בו מעורב משרד החינוך, השלטון המקומי שהוא המבצע, מוסדות החינוך המיוחד, משרד התחבורה, משרד הרווחה וכמובן הארגונים השונים החוץ-ממשלתיים שעוסקים בנושא הזה.
נשמע בהתחלה את משרד החינוך שיאמר היכן אנחנו נמצאים מבחינת מימוש הדוחות והוועדות המשותפות ולאחר מכן את השלטון המקומי. לאחר מכן נפתח את הנושא לדיון.

מנהל אגף הסעות תלמידים במשרד החינוך. אנחנו הכנו מצגת הסוקרת את כל הנושא של ההסעות ונעבור עליה בזריזות.

מערכת ההיסעים של החינוך המיוחד לוקחת בחשבון את סוגי הלקויות השונות שקיימים לגבי ילדי החינוך המיוחד כאשר חובת הארגון של ההסעות וביצוע ההסעות היא תמיד על הרשות המקומית בה הילד גר ומשרד החינוך לא לוקח כל חלק בארגון אלא משתתף במימון. רק לסבר לכם את האוזן, יש לנו שיטה שונה של תקצוב לגבי הסעות ילדי חינוך רגיל, שם ההשתתפות היא בתעריף שנקרא פר תלמיד, שזה תעריף ממוצע לילד ליום, ילד זכאי להסעה ליום, והוא תעריף רשותי, שונה מרשות לרשות, ולעומת זאת לגבי החינוך המיוחד אנחנו משתתפים בעלות ההסעה בשיטה שנקראת פר מסלול, כלומר, בהתאם לעלות של המסלול כפי שהוא נקבע במכרז שפרסמה הרשות המקומית.

יש לנו חלוקה, והיא גם מפורטת בחוזר המנכ"ל, לגבי הלקויות של התלמידים בחינוך המיוחד. ילדים שהם בעלי צרכים מיוחדים עם לקויות מורכבות, אלה הלקויות הקשות יותר, הם זכאים להסעה בלי קשר לקריטריון המרחק. כלומר, ילד עיוור או ילד אוטיסט זכאי להסעה גם כאשר המרחק שלו מבית הספר הוא 500 מטרים או אלף מטרים. לעומת זאת, הלקויות הקלות, למשל לקויי למידה, עליהם חלים כללי ההשתתפות בהתאם לקריטריון המרחק. אם מדובר בילד שהוא עד כיתה ד', כולל ד', המרחק המינימלי לזכאות הוא שני קילומטרים ואם הוא מכיתה ה' ומעלה, שלושה קילומטרים.

התקציב שלנו, של המשרד, לנושא הסעות עולה על מיליארד שקלים בשנה כאשר אתם יכולים לראות כאן את החלוקה. החינוך הרגיל, אנחנו מדברים על 185 אלף מוסעים, התקציב הוא כ-330 מיליון שקלים לשנה, לעומת החינוך המיוחד – ואנחנו מדברים על פחות תלמידים בצורה משמעותית, הרבה פחו, שישים אלף ילדים פחות – התקציב הוא 680 מיליון שקלים בשנה. כלומר, אפשר לראות בצורה פשוטה וברורה שההשתתפות של המשרד בנושא הסעות ילדי החינוך המיוחד היא הרבה יותר גבוהה מאשר לגבי החינוך הרגיל.

מיליארד השקלים שמופיע בתקציב משרד החינוך, לא כולל את השתתפות הרשויות המקומיות.

לא. רק המשרד.

אתם יודעים מהו המספר הכול של השתתפויות הרשויות?

אני מעריך שהיום הוא קרוב ל-400 מיליון שקלים. אני מדבר רק על הסעות.

הסעות והמלווים של ההסעות.

כן.

מיליארד השקלים כוללים גם את המלווים/מלוות של ההסעות?

לא.

חשוב לנו לומר שהנושא של ההסעות הוא הקצה של דרך של צוות מקצועי שבוחן את מה שהילד צריך. זאת אומרת, להחליט להסיע ילד למקום מסוים, זה לא משהו שהוא נופל משום מקום אלא בעצם איזשהו תהליך מתמשך שמשפיע בסופו של דבר גם על איזה מרחק הוא ייסע ולאיזה מקום הוא ייסע.

כולנו יודעים שאחד היעדים של המשרד, יעדי חוק החינוך המיוחד, הוא לאפשר את השילוב של הילד בקהילה שלו והיכן שהוא גר, אנחנו מתחילים בתוך התהליך שקודם כל אנחנו רוצים לראות את האפשרות של מיצוי הליכים בתוך החינוך הרגיל אם זה אפשרי, כולל ועדת השילוב, כולל כל הנושא של האבחונים הקבילים שמעידים על לקותו של הילד ובהתאם לזה בסופו של דבר נקבעת זכאותו להסעה, ומוועדת השילוב, אם יש צורך, עוברים לוועדת ההשמה.

בוועדת ההשמה לא מדברים על השיבוץ ולא מדברים על ההסעה אלא בעצם יושבים ומדברים יחד עם המשפחה, יחד עם אנשי החינוך, יחד עם פסיכולוגים, יחד עם הרשות המקומית על מה הם הצרכים של הילד ואיזה סוג מסגרת תהיה הטובה ביותר עבורו, האם הכי טוב לו להיות בשילוב, האם הכי טוב לו להיות בכיתה של חינוך מיוחד מסוג כזה או אחר בתוך החינוך הרגיל, או האם הוא זקוק למסגרת חינוך מיוחד כוללני, שזה גם חינוך מיוחד או בבית ספר לחינוך מיוחד.

הוועדה הזאת בעצם מקבלת שלוש החלטות. קודם כל היא מקבלת החלטה על זכאות לקבל משאבים של החינוך המיוחד, הוא מקבלת החלטה על הלקות של התלמיד והיא מקבלת החלטה על הלקות לשיבוץ. לפעמים יש לנו מצבים שהלקות לשיבוץ שונה מהלקות המרכזית של הילד מתוך תפיסה שעדיף לו להיות במסגרת אחרת כי היא תיתן לו מענה מקצועי יותר טוב. אז מפנים את הילד לוועדת השיבוץ שקובעת באיזה מסגרת הוא יהיה ובפורום הזה יושב נציג הרשות המקומית שהוא היושב ראש של הוועדה הזאת, מפקח של החינוך המיוחד או מישהו מטעמו ומנהל השירות הפסיכולוגי שקובעים באיזו מסגרת הוא יהיה. העדיפות הראשונה היא כמובן למסגרת בקהילה. אם יש ברשות המקומית מסגרת שמתאימה לילד, שם אנחנו רוצים שהוא ילמד, שם אנחנו רוצים שהוא יהיה חלק מהקהילה על כל המשתמע מהעניין. אם אין ברשות מסגרת, הרשות עצמה, שהיא יושבת ראש הוועדה והיא הממונה על שיבוצי תלמידים בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד, פונה לרשויות אחרות בסביבה ומנסה לקבל אישור לקלוט את הילד במסגרת מתאימה לו ברשויות אחרות. והיה וזה לא מסתדר עם הרשויות שבסביבה באותו מחוז, יש דיאלוג בין הרשויות בעזרת המפקחים שלנו בין מחוזות, והיה ולא מוצאים מסגרת בתוך הדיאלוג הזה שבין המחוזות, אנחנו הקמנו בשנה שעברה ועדת היוועצות ארצית – היא לא ועדה עם סמכות שיבוץ – שנועדה לכל מיני מקרים מורכבים ייחודיים שבהם לא נמצא פתרון ואנחנו כאגף רוצים לעזור למצוא את הפתרון ואנחנו רואים את מערכת השיבוץ בראייה ארצית כוללת.

חשוב לי להגיד שבמהלך השנה הזאת, בתשע"ג, התחלנו פיילוט עם שני מחוזות, במחוז חיפה ובמחוז ירושלים, ובתשע"ד זה ייכנס לכל הארץ. בנינו מערכת אינטרנטית לשיבוץ תלמידים בחינוך המיוחד באופן כזה שהרשויות יוכלו לראות את כל מיפוי התלמידים המשובצים שלהם במערכת אחת אינטרנטית. המחוז יראה את כל ילדי המחוז שלו ואנחנו ברמה הארצית נראה את כל מערך השיבוצים על מנת שנוכל לעזור בזמן אמת בשיבוץ ילדים.

אני מבין שהכתובת של המשפחה היא הרשות המקומית בה הם גרים.

תמיד. אבל אנחנו כמשרד החינוך רואים את עצמנו שותפים ומסייעים לרשות המקומית למצוא מסגרות.

חשוב להגיד עוד דבר שקרה בשנתיים האחרונות והוא שהעבודה שלנו עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות מאוד מאוד התחזקה וכאשר יש ילדים שצריכים להגיע למסגרת של רווחה וצריך למצוא להם מענה בחינוך, יש דיאלוג כל הזמן בעניין הזה. הרווחה מודיעה לנו ואנחנו מסייעים ועם משרד הבריאות בעיקר לגבי תלמידים פוסט אשפוזיים נוצר רצף עבודה ישיר ואנחנו מקבלים מראש את הילדים שאמורים להשתחרר מאשפוז. אני יכולה להגיד שבתשע"ג לא היה תלמיד אחד שלא נמצאה לו מסגרת וכבר השנה הזאת יש למעלה משלושים תלמידים, מתחילת השנה ועד לרגע זה – אפילו עוד אתמול שיבצתי אחד – שבאמת בזכות הממשק של רווחה, בריאות וחינוך נמצא מקום לכל ילד וילד, אפילו אם זה אומר שהמטה מחזק מסגרת מסוימת במשאבים נוספים על מנת שהיא תוכל לקלוט את התלמידים.

כל מערכת השיבוץ בעצם אמנם היא באחריות הרשויות והיא תמיד תהיה על פי חוק, אבל אנחנו רואים את עצמנו שותפים ומחזקים.

התהליך של בקשה להסעת ילד בחינוך המיוחד מתחיל בבקשה שמגישה הרשות המקומית לגף הסעות במחוז. יש לנו במשרד החינוך שישה מחוזות. כל רשות קשורה למחוז גיאוגרפי בו היא נמצאת והיא מגישה את הבקשה לגף ההסעות. יש במחוז ועדת הסעות מחוזית שהיא בודקת את הבקשה השגרתית וברוב המקרים היא נותנת את התשובה אם ההסעה מאושרת או לא. במידה ומתגלעים קשיים, אי הבנות או אי הסכמות, יש לנו ועדת הסעות מרכזית שהיא ועדת חריגים במטה בירושלים ואז הרשות יכולה לפנות אל הוועדה הזאת בבקשה לאשר הסעה שלא אושרה במחוז. יש לנו גם פורום שנקרא ועדת הסעות עליונה, פורום שמתכנס אחת לזמנים לא תכופים, שהיא ועדת החריגים של המשרד בראשות המנכ"לית. בפורום הזה דנים בעיקר בסוגיות עקרוניות או כאלה שלא הצליחו להיפתר במסגרת ועדת ההסעות המרכזית.

הנושאים שאנחנו עוסקים בהם בהסעות, יש שישה תחומים עיקריים: טיב ההסעה, משך נסיעה, מניעת איחורים, נושא הליווי, נושא הנהג, הבטיחות, הפיקוח ונושאים אחרים כמו בין היתר למשל השעיית תלמידים כי לפעמים קורה לנו שילדים בחינוך מיוחד, בעיקר קשים, מתפרעים ומשתוללים. לפעמים יש לנו בעיה כי אי אפשר לבוא בטענות חוקיות לילד כזה כי הוא אולי לא אחראי למעשיו אבל אנחנו נתקלים גם בבעיות האלה במהלך העבודה שלנו.

נושא הליווי. הליווי של תלמידי החינוך המיוחד מבוסס על חוק שנחקק בשנת 1994, חוק הסעה בטיחותית לילדים או לפעוטות עם מוגבלות, 1994. במקור, עת החוק נחקק, הכנסת קבעה שכל ילד זכאי לליווי, בהמשך כאשר הסתבר שמבחינה תקציבית לא תהיה אפשרות לעמוד בזה אבל גם מבחינה מעשית מאוד מאוד קשה, כי קשה להשיג מלווים, נקבעו תקנות לפיהן הילדים שזכאים לליווי הם אותם ילדים שסובלים מהלקויות הקשות.

הם לא סובלים. יש להם.

סליחה. יש להם.

החוק קבע שחובת הליווי חלה על הרשות המקומית בלבד אבל משרד החינוך באופן וולנטרי לקח על עצמו השתתפות בעלות העסקת המלווים. אני רוצה, כדי לסבר את האוזן, לומר שכאשר התחלנו לעבוד עם הליווי בהתאם לחוק הזה, התקציב שהיה לנו היה 11 מיליון שקלים והיום תקציב הליווי עומד על כ-180 מיליון שקלים לשנה. בוועדת החריגים שלנו, ועדת ההסעות המרכזית, לפני כשנה וחצי הצלחנו להעביר החלטה שהזכאות לליווי ניתנת לא על פי הלקות העיקרית לשיבוץ אלא לפי הלקות הקשה יותר מהלקויות. על ידי כך הרחבנו והגדלנו את הקשת של התלמידים שזכאים לליווי. בעבר רק הלקות העיקרית לשיבוץ היא זו שקבעה את הזכאות של הילד לקבלת ליווי. מכיוון שיש לנו מקרים כמו לדוגמה ילד אוטיסט שלא לומד בכיתה של אוטיסטים אבל הוא עדיין אוטיסט, כך שבמסגרת ההחלטה של ועדת החריגים נקבע שילד כזה, בגלל שהלקות הקשה יותר שיש לו היא אוטיזם, הוא זכאי לליווי. זה דבר שעשינו אותו במסגרת ועדת ההסעות המרכזית שלנו וקיבלנו גם את הסכמת האוצר לעניין, כחבר בוועדה.

הליווי סופו של דבר הוא פר הסעה.

לא. הוא פר הסעה אבל ההשתתפות של המשרד היא פר תלמיד זכאי לליווי. זאת אומרת, אם ברכב מסוים, נגיד במונית או בטרנזיט נוסעים ארבעה ילדים שכולם זכאים לליווי על פי התקנות, ההשתתפות של המשרד ניתנת כפול מספר הילדים, נגיד כפול ארבעה, אבל במכונית יושב מלווה אחד. אחת הבעיות שיש לנו היא שאם בגלל כל מיני בעיות שנוצרות בשטח מבקשים לפצל הסעה, אותם ארבעה ילדים שנוסעים ברכב אחד, אם נפצל את ההסעה לשני כלי רכב, יצטרכו להיכנס לשני כלי הרכב האלה שני מלווים ואנחנו נמשיך לשלם את אותו מחיר כי אנחנו משלמים פר ילד ולא פר מלווה. זאת אחת הבעיות הקשות שעומדות בפני הרשויות המקומיות. בסך הכול עיקר הנטל הכלכלי של העסקת המלווים נופל על הרשויות המקומיות.

הנה לך עוד תקצוב דיפרנציאלי.

אנחנו עכשיו בשלב של שמיעה ואחר כך נעיר את הערותינו.

זאת המצגת שלנו. אם יש שאלות, אני מוכן לענות.

פירטת כאן כמה תחומים ואתה מתייחס רק לאחד מהם.

לא. למה?

פירטת כאן שישה תחומים.

אלה תחומים שאגף ההסעות שלנו במטה ובמחוז עוסק בהם יחד עם הרשויות המקומיות כמובן.

מה מעמד דוח צרפתי?

הטיוטה של הדוח קיימת והיא נמסרה לכנסת. בהחלטה של השר הקודם והמנכ"לית הקודמת הוא לא הופץ לציבור מסיבה פשוטה ביותר. המשמעות של יישום כל המסקנות וההמלצות של הדוח הזה היא הטלת נטל כספי אדיר על השלטון המקומי והשר והמנכ"לית הקודמת עיכבו את ההפצה שלו לציבור בגלל הסיבה האת. השר והמנכ"לים הנוכחיים לא עברו בצורה מפורטת על הדוח.

למרות שאת הדיון הזה כבר דחינו פעמיים.

עצם העובדה שהם חשובים שהציבור לא זכאי לדעת.

רויטל, בוקר טוב. את הדיון דחינו כבר פעמיים כדי שתבואו מוכנים לדיון.

אין עדיין החלטה של המשרד.

דרך אגב, אני קראתי את הדיון בעיון ואני רוצה לומר לך שהוא דוח מצוין לדעתי. יש בו כמובן דברים שאפשר לשפר. אני לא מצאתי שום מקום שכתוב שהנטל צריך ליפול על השלטון המקומי.

זה לא כתוב. זה אוטומטית יקרה ואני אסביר. כמו בדוגמה שנתי, אם בדוח יש המלצה להשתדל כמה שאפשר לא להסיע ילדים בוגרים עם קטנים, או שלא יהיו הרבה ילדים בהסעה אחת, זה אומר לפתוח עוד מסלול. אתה צריך להבין שלפתוח עוד מסלול, זה לא רק לתת עוד מלווה אלא שכאשר אנחנו מאשרים הסעות במסלולי החינוך המיוחד, העלות של המסלול נקבעת במכרז אבל האוצר קבע כבר לפני המון שנים שעלות של מסלול קיים לא יכולה לעלות על העלות שלו בשנה קודמת, בתוספת התייקרות כאשר יש התייקרות. לעומת זאת, אם יש מסלול חדש, השמים הם הגבול. זאת אומרת, אם אתה עכשיו תפצל הסעה מרכב אחד לשניים, הרכב הנוסף, החדש, הקבלנים יכולים לתת כל הצעה והזול ביותר יזכה. זה אומר שהרשות המקומית תצטרך להוציא הרבה יותר כסף כאשר אנחנו מבחינת משרד החינוך במגבלת האוצר לא יכולים לתת לרשות המקומית יותר ממה שנתנו לה בשנה קודמת. חבל מאוד שלא נמצא כאן נציג האוצר, אבל אלה המגבלות שיש עלינו הרבה מאוד שנים מבחינת משרד האוצר.
את ההמלצה אנחנו משתדלים ליישם בשטח גם היום שלא לאפשר הסעה שתהיה יותר משעה וחצי אבל גם כאן צריך לקחת בחשבון שהשעה וחצי הזאת לא תמיד תלויה ברכב ההסעה, לפעמים יש פקקים, לפעמים יש חפץ חשוד וכל מיני אילוצים שהם לא קשורים לעניין הזה. אם כל הסעה - שנמשכת כשעה וחצי או עוברת מעט את השעה וחצי בגלל אילוץ כזה או אחר - תרצה לפצל, צא וחשוב כמה הסעות צריך להוסיף. הכבישים ייסתמו. זאת אחת הטענות של נציג משטרת ישראל. אני אומר לכם בשיא הרצינות שהנציג של משטרת ישראל בוועדת צרפתי העלה את הטיעון הזה.

לגבי הנהגים. יש לנו בעיה מבחינת החוק. אנחנו תמיד מכתיבים את נוסח המכרז והחוזה לרשויות המקומיות ובעבר הכתבנו, בין היתר, שנהג חייב להיות ללא כל עבר פלילי.

כן. ראיתי את הנקודה הזאת.

הדבר היחידי שאפשר למנוע זאת העסקת מישהו שהורשע בדין בעבירת מין.

אני יודע.

אם הוא עדיין לא הורשע, הוא יכול להמשיך להסיע תלמידים.

עד שיחוקק חוק, וחבל, צריך להריץ את החוק הזה.

משרד המשפטים ומשרד התחבורה עובדים על העניין הזה כדי לשנות כך שיהיה מצב שאתה כן תוכל לדרוש את תעודת היושר והעתק גיליון ההרשעות.

עד אז אפשר לפחות לתבוע הצהרה של החברה שמעסיקה את הנהג.

זה קיים. הם מצהירים.

שנהג זה וזה לא עבר עבירה מסוג זה וזה. עבירת חניה לא צריכה לפסול. האם אתם עושים את זה?

הרשויות בודקות את העניין הזה. יש הצהרה של החברות אבל גם בעל החברה לא יכול לבקש מהנהג שלו את גיליון ההרשעות.

הוא לא צריך לבקש. הוא יכול להחתים אותו קודם כל על הצהרה.

הם חותמים.

יש כאלה שהצהרה עליה הם חותמים, יש לה איזושהי חשיבות.

בנושא בטיחות. אנחנו דורשים מהחברות לעמוד בתקנים של משרד התחבורה. למשל, רכב עם מעלון, שיהיו בו כל ההתקנים לפי תקן של משרד התחבורה לגבי נקודות עגינה ורצפת הרכב. גם כאן יש לפעמים - אפילו יותר מאשר לפעמים, הרבה מאוד פעמים – שאנחנו תופסים בביקורות שאנחנו עושים שלא עומדים בזה אבל זה עניין לביקורת. אנחנו מפעילים גם חברה חיצונית שעושה לנו ביקורות וגם אנחנו במשרד החינוך, במטה ובמחוזות, יוצאים לביקורות בשטח וגם הרשויות – לטעמי בחלק מהרשויות לא מספיק – עושות זאת. אנחנו כל הזמן חוזרים ומזכירים לאנשי ההסעות ברשויות לצאת לביקורות כי בכל ביקורת אתה יכול למצוא תקלות.
אחד הדברים שהוספנו בדרישות של המכרז לקראת השנה הנוכחית בנושא הבטיחות היה שנתנו תוספת עדיפות לחברה שיש לה התקנים אלקטרוניים לאיתור ילדים שנשכחו ברכב. הכנסנו איסור על הדבקת מדבקות פרסומת ווילונות כהים על חלונות הרכב למקרה שחונה רכב הסעות באיזשהו מקום ומישהו עובר וחושד שאולי הוא שמע איזה קול של ילד בוכה או משהו כזה, כדי שהוא יוכל להציץ לתוך הרכב ולגלות אם יש בו ילד שנשכח. לכן מהשנה חל איסור להדביק את כל הדברים האלה.

בנושא הפיקוח. אנחנו עושים את כל המאמצים. אנחנו מנסים להשיג תקציב נוסף כדי להגדיל את כמות הביקורות שתעשה לנו חברת הביקורת ויש לנו חברה חיצונית. כל מה שאנחנו יכולים לעשות במסגרת העבודה שלנו, אבל צריך כמובן להבין שאף פעם לא יכול להיות מצב שבכל הסעה, בכל בוקר ובכל צהרים, בכל ההסעות במדינת ישראל תהיה ביקורת. זה מצב שהוא פשוט בלתי אפשרי.

מה קורה לקבלן הסעות שבאמצע השנה מסתבר שהוא לא עומד בכללים עליהם הוא חתם ורוצים להחליף אותו?

יש אפשרות כזאת. זה מעוגן בחוזה.

זה מכרז חדש?

לא. הולכים לקבלן הבא אחריו. זה שהיה מספר שתיים.

ואם לא היה מספר שתיים?

יוצאים בהצעות מחיר.

רעיה, את רוצה להוסיף עוד משהו?

רק דבר אחד.

על הפנים שלך ראיתי שאת מאוד מרוצה מהתשובות.

לאור אסונות שקרו בשנה שעברה, ואני חושבת שכל מי שיושב כאן לא יכול היה שלא להיות מזועזע, אנחנו הוצאנו הנחיה למנהלי המוסדות לוודא שאם ילד לא הגיע בבוקר לבית הספר, בעיקר בזמן החופשות כאשר יש איזושהי הרפיה והחינוך המיוחד עובד, להתקשר ולראות האם זאת הייתה בחירה של ההורים לא לשלוח אותו או חלילה קרה משהו בדרך. זה ברמה של ונשמרתם לנפשותיכם.

נציגים של משרדי ממשלה אחרים שנמצאים כאן, רוצים להוסיף משהו?

מרכז השלטון המקומי.

בוקר טוב. אני חבר הנהלת איגוד מנהלי מחלקות חינוך בשלטון המקומי. אנחנו גם שלחנו ליושב ראש את עותק התגובה למסמך שהוכן בפברואר 2012 בדוח צרפתי. אנחנו התייחסנו למעשה לדוח במספר נקודות עקרוניות שדודו הזכיר אותן ואני אנסה לתמצת אותן מהמסמך שהגשנו.

ראשית, הנושא של משך נסיעה סביר שדודו ציין, הוועדה קבעה משך נסיעה של שעה וחצי, הוא באמת בעייתי. הוא מהווה בעיה לילדים בחינוך המיוחד כשהם מגיעים לבית הספר וקשה מאוד לקלוט את הילדים במשך שעה וחצי נסיעה.

התייחסנו לנושא השני, לסוגיה שקשורה גם למשרד הרווחה, כאשר הוועדה קובעת שמשרד החינוך ומשרד הרווחה, בהתייחס לנושא של הסעות ילדים ופעוטות.

כשאתה מעיר על הנסיעה של שעה וחצי, אתה מתכוון לזה שצריך להוריד את הזמן לשעה?

לשעה.

או שאתה מעלה את זה כי אתם לא עומדים בשעה וחצי?

לא. זה תלוי במרחק.

ודאי שזה תלוי במרחק. זה תלוי במרחק, זה תלוי בכמה נקודות איסוף.

יש לזה השלכות ודודו ציין אותן. כל קיצור שעה, יש לזה השלכה תקציבית ואנחנו נגיע לנושא של העלויות התקציביות כי בסוף זה מה שמסתכם.

לנושא המלווה שדודו ציין, נתנו כמה פתרונות, מלבד העובדה שניתנו קורסים והשתלמויות למלוות. אנחנו ממליצים שעבודת המלווה תיחשב כמועדפת, תיעשה פנייה לפר"ח ויעניקו מלגות לסטודנטים כדי שיעבדו כמלווים. לדעתנו זה יכול להיות פתרון מאוד מעניין.

האיגוד גם ממליץ כי המלווים יהיו מועסקים על ידי הרשות המקומית, דבר שיבטיח ביקורת ובקרה על איכות כוח אדם ואופן ביצוע עבודתו.

הוועדה לא התייחסה לאישור מלווים לילדים בגנים טיפוליים, לילדים בגיל הרך, גם אם הלקות אינה מורכבת אבל הם כן זקוקים לליווי.

ההתייחסות הנוספת שלנו קשורה לנושא העלויות הכספיות. אתה התייחסת למכרז. אני עכשיו עומד לפתוח מכרז בתחילת השנה.

מאיזה ישוב אתה?

אני מישוב אזור, מועצה מקומית, אבל יש לי כבר מספיק ניסיון בנושא הזה כאשר בכל ועדה אנחנו דנים בנושא ומעלים אותו. הנושא של מכרז, כאשר רשות צריכה לפתוח מכרז להסעות בחינוך המיוחד, מעניין הוא שכל שלוש שנים אנחנו רואים עלייה של כשלושים אחוזים שהמסיעים קובעים את המחירים. משרד החינוך לא מעלה בהתאם את המחירים אלא הוא נשאר עם אותו מחיר של לפני שלוש שנים. אם ההסעה עלתה איקס שקלים לפני שלוש שנים והמסיע נותן איקס פלוס שלושים אחוזים, אתה נשאר עם האיקס שאתה מקבל מהמדינה.

לגבי המחירים לגבי מלוות. המחיר שאנחנו מקבלים פר תלמיד לא מכסה את העלות השנתית. התקצוב למלוות הוא תקצוב מאוד גבוה כי אנחנו צריכים להחזיר את המלווה למקום מגוריה וזה מעלה את המחיר של ההסעה.

אני לא אציין סכומים אבל אני יכול להתייחס לעובדה שאם אנחנו מנסים לקחת את העלות הכוללת של הרשו, קח את נושא ההסעה כאשר לכל רשות יש את אחוז ההשתתפות שלה שהוא בין חמישים למאה אחוזים, וזה תלוי, תוסיף את עלות המלווה ואת האגרה שהרשות צריכה לשלם – כל העלות הזאת, צריך לבדוק אם לא כדאי לפתוח יותר מוסדות חינוך. היה לנו סבב בשולחן עגול בין האיגוד לבין המשרד על מיפוי ונעשה מיפוי לפני מספר שנים על פריסה וגם הוצגה כאן המצגת על מיפוי מוסדות החינוך המיוחד בארץ. ראינו איפה מיקוד המוסדות האלה. צריך לבדוק ברמה התכנונית אסטרטגית את האפשרות לבזר יותר ולא לשים אותם במקומות מאוד ריכוזיים כי שמענו על הרבה מקרים קשים שנאלצים לעבור מהסעה להסעה כדי להגיע למוסד וזאת שאלה תכנונית אסטרטגית של היכן אפשר לפתוח יותר מוסדות חינוך, יותר כיתות ויותר גנים על מנת שאת העלות הכלכלית – ואם אנחנו רואים כאן את העלויות של הרשות והמשרד – תהיה כלכלית.

הנושא הזה ממשיך להיות בדיון. אנחנו מבקשים להמשיך לדון בדוח של יגאל צרפתי שהוא דוח מאוד ממצה. קראנו אותו, הגבנו עליו ואנחנו מבקשים להמשיך לדון עליו בוועדה.

מבחינת טווח הסעה, אני מניח שחוק החינוך המשולב יש בו יתרונות בעניין הזה כי בתי הספר הרגילים בדרך כלל יותר קרובים. מצד שני זה חסרון בכך שזה מתפצל להרבה מאוד מוסדות.

אני לא מכירה בחירה שאין בה יתרונות וחסרונות, בחיים בכלל ובטח גם בעניין הזה. אני כן אגיד בהקשר הזה שאם טובתו של הילד היא להיות משולב, הוא יהיה משולב. אנחנו מדברים בהסעות רחוקות לילדים עם לקויות יותר מורכבות שצריכים מענה מאוד מורכב עם פסיליטיס מאוד מותאמים לצרכים שלהם. יחד עם זאת, נושא המיפוי של המוסדות התחדש שוב ויש לנו מיפוי קיים בשיתוף העמותות. עם אלו"ט עשינו מיפוי משותף לנושא של צורכי הבינוי לתלמידים אוטיסטים ואנחנו יודעים היכן אנחנו צריכים וכמה אנחנו צריכים. קיימנו עכשיו צוות עבודה עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות – יש ועדה משותפת שמתכנסת גם היום בצהרים – כדי לבנות את הנושא של פנימיות לילדים פוסט אשפוזיים. אנחנו עובדים על העניין הזה של להיות ערוכים לזה כמה שיותר. כמו כן אנחנו עובדים עכשיו על פרוגרמה חדשה של קמפוסים משולבים וזה בעצם משהו שמאוד היינו רוצים לקדם אותו בטח בקדנציה הזאת. תמיד יהיו הילדים שלא יימצא להם מענה בתוך הקהילה. אפילו כאשר אנחנו מדברים על כיתות – ובלקויות המורכבות כיתות מאוד קטנות של לפעמים עם חמישה ילדים ושישה ילדים – עדיין לא תמיד אפשר למצוא שישה ילדים באותה רשות עם הלקות הזאת. כן להגיד שברשויות רחוקות, במיוחד במועצות האזוריות, יש הרבה מאוד מצבים שאנחנו מאשרים תקנים חסרים כדי שהילדים לא יצטרכו לנסוע. רק כדוגמה, מטה בנימין, אישרתי גן של ארבעה ילדים כשהמינימום הוא חמישה וזאת כדי שהארבעה האלה לא יצטרכו לנסוע לירושלים.

חסכתם כסף.

אני לא מדברת על כסף. אני מדברת על ילדים ואני חושבת שאתה כבר קצת מכיר אותי. לכן יש מינהל כלכלה ותקציבים מאחורי ובעיני זה שילד בגן לא ייסע מאחד הישובים לירושלים, זה מספיק חשוב לעניין הזה.

זאת נקודה חשובה כי בחינוך המיוחד במגזר החרדי הדתי יש מעט מאוד מוסדות חינוך וזה מאלץ להסעה ארוכה יותר וזמן ארוך יותר.

ככל שאני יודע, בחינוך המיוחד במגזר החרדי הם לא נרתעים מלשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר רגילים או בחלק גדול מהמקרים.

הם אפילו מעדיפים.

אני מייצגת הורים חרדים. הילדה שלי צריכה לנסוע בהסעות ואם אני אקבל את רשות הדיבור, אני אתייחס.

אני מניח שאי אפשר ליצור פריסה ארצית גם של חלוקה מגזרית של החינוך המיוחד.

גם שם יש התקדמות מאוד גדולה של פיתוח מענים בתוך הקהילות ויש הרבה מאוד מוסדות חדשים. פעם היו מחביאים אבל יש התקדמות. לא אמרתי שאנחנו במצב טוב אבל אמרתי שיש התקדמות. אנחנו עובדים אתם באופן שיטתי וקבוע ומצמיחים עוד ועוד גורמים כדי לקדם את העניין הזה. הוספנו משרות פיקוח על מנת שיעזרו לבנות עוד מסגרות. אני באופן אישי מדריכה את הצוות הזה אחת לחודש על פיתוח מקומות חדשים ופיתוח המענים הפדגוגיים גם לאוכלוסייה הזאת כדי שהיא תקבל את המענה בקהילה שלה.

מועצות אזוריות.

אני מנכ"ל מרכז המועצות האזוריות. אני לא אוסיף על דברי נציג השלטון המקומי. אני רוצה להדגיש כמה דברים ולומר איך אצלנו המצב הרבה יותר מסובך גם לוגיסטית וכמובן גם כספית.

אמר דודו שלפעמים צריך לפצל את התלמידים ואז העלות כפולה. אצלנו כמעט תמיד צריך לפצל את התלמידים כי לוקחים תלמיד מהישוב הזה, מהישוב הזה ועושים ביחד והיא גם לוקחת הרבה זמן וגם עולה הרבה יותר. רק כדוגמה, ובדקתי במספר מועצות, שיעור ההשתתפות של משרד החינוך בהסעות חינוך מיוחד אצלנו הוא בסביבות 25 אחוזים. הוא צריך להיות 75 אחוזים ואני תמיד שומע, וזה נכון, אני לא מתווכח, שפעם זה היה 11 מיליון והיום זה 220 מיליון.

דוגמה נוספת אצלנו. אם צריך – ואני לוקח מקרה ולא משהו תיאורטי – להסיע ילד שגר באזור קריית מלאכי לבאר שבע והוא יכול לנסוע באוטובוס ומצמידים לו מלווה, המלווה עולה אתו בבוקר, היא נשארת אתו בבאר שבע והיא חוזרת בסוף היום. זה יום עבודה וזאת משכורת שלמה. למשרד החינוך יש את התאוריות ואת הכללים שהמדינה בנתה והיא ממש לא מתחשבת במציאות.

לעניין עצמו של דוח צרפתי. אנחנו ישבנו על דוח צרפתי – אנחנו, אלה המועצות האזוריות והשלטון המקומי – והערנו את הערותינו. לדעתי הישיבה האחרונה שלנו הייתה לפני בסביבות שנה וחצי-שנתיים מהיום. התחלפה ממשלה וכולי וכולי וכולי. אני חושב, ואתה אמרת את זה, שאין שום הצדקה שבעולם שמשרד החינוך לא ייתן תשובות, ויותר מזה, לא שייתן תשובות למדינה ואחרי כן יבואו אלינו ויאמרו שכך החליטו, אלא שישבו אתנו וידונו על המקרים כי לא מדובר כאן רק בהסעות. למשל, אחד הדברים שדיברנו שיעשו הוא שאותם מלווים יעברו איזושהי הכשרה.

כן. זה מופיע בדוח.

זה מופיע, אבל אנחנו לא מקבלים על כך תשובות. כל תשובה שלא תהיה, צריכים לדעת שהיא עולה כסף ואין מה לעשות. גם השלטון המקומי צריך לספוג חלק מהכסף אבל לא רק השלטון המקומי. אמרו לי שלא נמצא כאן נציג האוצר ולצערי הרב זה מראה את ההתייחסות של המדינה. תודה.

נפתח את הדיון. ארגון ההורים העירוני, שלמה קרפ ואפרת בצלאל.

ארגון ההורים מאגד כ-190 ועדי הורים במחוז ירושלים בתוכו יש גם מחלקה גדולה של החינוך המיוחד שאני עומד בראשה כבר עשר שנים.

בירושלים.

כן. ראיתי את הדוח ולא ידעתי מה לומר קודם. אני אומר שמזל שיש לי CP והראש עוד עובד, כי כל מה שקרה כאן, לפי דעתי זאת הטעיה. הסבל והתלונות שמגיעות לארגון לגבי הילדים בהסעות, התיאוריה שהאדון אמר כאן היא מאוד יפה אבל זה לא מבוצע. תשעים אחוזים ממה שנאמר לא מבוצע. יש הרבה הסעות ללא מלוות, כל ההסעות כמעט הן עם חלונות כהים, נהגים מעשנים נרגילה בתוך הרכב תוך כדי הנסיעה עם הילדים, מעשנים סיגריות, מוסיקה רועשת, ילדים מגיעים אחרי שעתיים וחצי ויש ילדים שמגיעים כבר רטובים אחרי שכבר עשו את צורכיהם בבגדים. אני עושה את הסיורים ורואה. לפעמים אני מחכה כדי לראות מה קורה. ההסעות באות, מצפצפים, אוספים ילדים כבר ב-6 וחצי מהבית כאשר החוק אומר שהאיסוף מתחיל ב-7. נהגים באים ואומרים: מה אתה חושב, יש לנו הסעות יותר חשובות מההסעות של החינוך המיוחד ויש לי עוד קו להספיק אליו. יש הסעות שהן עם 15 ילדים מארבעה-חמישה בתי ספר.

דיברו על המכרזים היפים ועל כך שבודקים כל אחד ומחתימים אותו, אבל יש נהגים שהואשמו בפדופיליה. הגרוע ביותר הוא שנכון, מגיעה באמת חברת הסעה שהיא לפי חוק, כל הרישיונות שלה תקינים ואפילו הרכבים שלה תקינים, אבל היא עושה חישוב. אני רוצה לתת דוגמה כדי שתרגישו את מה שאני אומר. נגיד שעבור אותה הסעה לבית ספר איקס הזוכה מקבל אלפיים שקלים אבל הוא אומר למה הוא יוציא את הרכב שלו אלא הוא ייקח קבלן משנה, ישלם לו 500 שקלים ואז יש את נותני החלטורה ומגיעים כל מיני נהגים שהשד יודע מהיכן הם. לבי לבי עם מי שמחזיק את הנושא של החינוך המיוחד, לפחות בעיריית ירושלים. האמת? המלוות – מדברים כאן על סכומי כסף למלוות – לפחות במחוז שאני אחראי עליו, ממומנות על ידי חברת ההסעות ולכן איך היא תתלונן? אם היא תתלונן, היא מיד תפוטר.

מה שקורה זה ג'ונגל. רעיה מכירה אותי טוב מאוד והיא יודעת שיש דברים שאני מוכן להסכים להם ויש דברים שאני לא מוכן להסכים להם. הנושא של הסעות, אני מודיע את זה כאן ואני יודע שהדברים מוקלטים, עד שלא יקרה כאן אסון.

כבר קרו אסונות.

אנשים יפי נפש, דואגים שלא יתעללו בפרות ובאווזים, אבל הילדים שלנו בחינוך המיוחד מקבלים יחס יותר גרוע מאשר מקבלות הפרות והאווזים כי אין לנו אף אחד שבאמת עושה את מה שצריך לעשות. אני יכול לדבר בצורה כזאת כי אני נכה בעצמי, גדלתי עם נכות ואני מגדל ילדה עם נכות. המספרים מאוד יפים, אבל אני חושב שאנחנו כהורים נמאס לנו שמוכרים לנו סיפורים. סיפורים על סיפורים. התחושה היא שבוא נעביר את השנה, יהיה עוד מכרז, אחר כך יש את התקליט שאומר רק שנייה, החברה עוד לא מכירה את המסלול וכולי. זאת בושה. זאת בושה שהילדים שלנו כלואים.
אני אומר לך מה יותר גרוע. יש המון הורים שמפחדים אפילו לבוא ולהגיד שלא טוב להם כי מחר הם צריכים משהו לגבי ההסעה והם פוחדים שזה יעלה להם. נהג בחברת הסעות מסוגל לעצור את הרכב ולצרוח בתוך האוטו שנמאס לו מהמפגרים האלה, תסתמו את הפה, ואלה דברים מוקלטים ומצולמים. אנחנו ביקשנו אלף פעמים שיהיו מצלמות בתוך הרכבים האלו וזה דבר שהוא גם טוב לרשות. שיהיה GPS כדי לראות היכן נעלם הרכב כאשר שלוש וארבע שעות הוא לא מגיע. אני מכיר מקרים שלא רק שחברת ההסעות מסיעה את הילדים אלא הוא גם עובד כמונית, הוא לוקח את ההוא ומעלה אותו, לוקח תשלום ויש גם ילדים וגם נוסעים אחרים.

אני חושב כאן ואני מתבייש כי אני יודע שרעיה עשתה שינוי ועושה שינוי. יש לנו ילדים עם מוגבלות, אבל לנו אין פיגור. זאת קצת בושה לחשוב שגם עלינו אפשר לעבוד. הילדים שלנו, יש להם מה שיש להם והם ילדים מאושרים אבל אני חושב שהגיע הזמן מעבר לכך. אתם יושבים כאן ומדברים רק על כסף, כסף, כסף, אבל יש כל כך הרבה כסף אלא שהוא לא מנוהל נכון והוא לא מגיע למקרה הנכון. אני אומר שעד שלא יקרה אסון שיזעזע את המדינה, אף אחד לא יעשה משהו.

תודה. המרכז לנסיעה בטוחה לילדים עם צרכים מיוחדים, בית חולים אל"ין, זהר ואסנת.

אנחנו עוסקות בתחום הרבה שנים. עברנו הכשרה ואנחנו עוברים הכשרה בנושא של הסעה בטוחה לצוותים חינוכיים ופרה רפואיים ואנחנו מייעצים להורים. בבית חולים אל"ין יש גם מסגרת חינוכית ואנחנו מכירים את נושא הסעות מקרוב ברמה היום יומית. מעבר למה שנאמר כאן על ידי כל הנציגים, אנחנו רוצים להתייחס להיבט הבטיחותי בהסעה שהוא תחום ידע שצריך לרכוש אותו.

אחת ההמלצות העיקריות שאנחנו רוצות לתת כאן היא להקים מערך הכשרה לכלל העוסקים בהסעות ואנחנו כמוסד מוכנים ללוות את מרכז ההכשרה הזה שיכלול מן הסתם תחומים נוספים כמו הגשת עזרה ראשונה וכולי אבל יכלול את כל הנושא של הסעת ילדים וילדים עם צרכים מיוחדים, התאמה של מושבי בטיחות, הסעת נכים בכיסאות גלגלים, ילדים בטיולונים. אלה דברים שדורשים ידע.

אנחנו ממליצים יותר מזה. כדי להדק את הפיקוח, אנחנו ממליצים למנות בכל בית ספר לחינוך מיוחד, בדומה לבתי הספר האזוריים הגדולים, ממונה הסעות, אדם אליו יוכלו להיות מופנות חלק מהפניות בתחום הזה והוא יוכל לסייע בפיקוח ברמה היום יומית. אל"ין מפעילה את הפיקוח הכמעט יום יומי הזה על ידי צוותים שלנו ואנחנו מרגישים שזה מביא לשינויים. היינו רוצים שהמצב בשטח יהיה יותר טוב בעקבות הפיקוח ואנחנו מאמינים שזה יכול רק להועיל.

אביבית מ"בזכות".

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני מודה לך על קיום הדיון. לצערנו מדי שנה, בשנים האחרונות, הכנסת נדרשת לדון בנושא הזה של הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים ומדי שנה אנחנו שומעים את אותן טענות, את אותם סיפורים ואת אותן תגובות של משרד החינוך.

בפברואר 2010 ישבה ועדת חינוך בראשות יושב ראש הוועדה דאז, חבר הכנסת אורלב, ושמעה את כל הבעיות האלה שמקצתן הועלה כאן וההמלצה שלה הייתה שתוקם ועדה בין משרדית. בסופו של דבר הוקמה ועדת חריגים לנושא ההסעות שמר יגאל צרפתי עמד בראשה והיא קיבלה את כל הדרישות ושמעו את כל המשרדים. מאז בעצם, למרות שהוועדה הייתה צריכה להגיש את המסקנות שלה לוועדת החינוך תוך חצי שנה, אנחנו מחכים למסקנות ועדת צרפתי. ב-2011 הייתה ישיבה בוועדת החינוך, המסקנות לאט הגיעו. בפברואר 2012 שוב הייתה ישיבה בוועדה לזכויות הילד, המסקנות לא הגיעו. עכשיו אנחנו שומעים כאן לראשונה שהדוח הגיע לוועדה אבל לא מפורסם לציבור.

אני לא קיבלתי אותו מהמשרד הממשלתי.

הדוח נמסר כבר מזמן, לפני כשנתיים, למרכז המחקר של הכנסת.

היה צריך להגיע לוועדת החינוך של הכנסת, לפי דרישת היושב ראש.

מעבר לכך, אדוני, לא היה די בדוח. יושב ראש הוועדה ביקש שינוסחו כללים מאוד מאוד ברורים כי יש כאן בעיה משמעותית ומהותית של חוסר בנהלים. אין התייחסות, לא בחוק ולא בתקנות המאוד מצומצמות שיש – ואני עוד מעט ארחיב על כך – לגבי זמן נסיעה שעלה כאן כאשר ילדים נוסעים גם שלוש שעות כדי להגיע למסגרת החינוכית. אין התייחסות לשילוב של ילדים בגילאים שונים ועם צרכים שונים בהסעה אחת. אין התייחסות לתפקיד המלווה. אין התייחסות בכלל למענה ולפיקוח. מעבר לנהלים, אדוני היושב ראש, יש כאן בעיה חמורה של פיקוח ושל אכיפה. פונים למשרד החינוך, משרד החינוך מפנה לרשות המקומית. פונים לרשות המקומית, או שהיא מפנה למנהל בית הספר או שהיא מפנה למשרד החינוך. אין כתובת אחת ברורה אליה הורים יכולים לפנות ולקבל גם איזשהו מענה. יש כאן כמה הורים שישמחו לספר את הסיפור האישי שלהם בעניין הזה. גם המכרז של הרשויות המקומיות לא נותן מענה לאותן סוגיות שהזכרתי עכשיו, שאלה סוגיות מאוד מאוד קריטיות.

במקביל החוק מדבר על חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות. החוק בעצם מאפשר גם לשר הרווחה וגם לשר החינוך להתקין תקנות בנושא כדי להסדיר את כל הנהלים הללו. בפועל רק לאחרונה שר הרווחה באמת ישב על המדוכה, כתב תקנות ביחד עם הארגונים, תקנות מאוד מפורטות – יש לנו השגות לגבי חלקן – שבדיוק אמורות לתת מענה לאותן סוגיות. לצערנו הליך דומה לא רק שלא קרה במשרד החינוך אלא אנחנו שומעים כאן על תהליך הרבה יותר קשה. כלומר, גם ועדה שנדרשת להגיש מסקנות לא מגישה את המסקנות שלה. כאשר מדברים על תקנות, נדמה לפעמים שהדרך עוד הרבה יותר רחוקה. יש תקנות, אפשר ללמוד מהן ואפשר לאמץ אותן גם לגבי משרד החינוך.

אני רוצה להדגיש אדוני היושב ראש עוד נקודה מאוד חשובה. מדובר כאן בילדים שזכאים להסעה מכוח חוק. לא מדובר באיזושהי טובה שעושים לילדים האלה. מדובר בילדים שזכאים להסעה, ילדים שלפחות חלק - אם אנחנו מדברים על גילאים צעירים שאם הם לא במוגבלות הנכונה, הם גם לא זכאים למלווה - הם גם לא יכולים לספר מה עבר עליהם בהסעה. יותר מכך, מדובר על מקרים - ושמענו כאן על כל מיני הסעות של חאפרים – שהם בגדר סכנת חיים. בהחלט היו כמה וכמה מקרים שהגיעו אלינו ואני מניחה שגם נשמע כאן את חלקם. מדובר כאן בסכנת חיים. מדובר כאן בחיי אדם ולא ברור לי איך מדי שנה אנחנו דנים על זה ומדי שנה אנחנו שומעים אותו דבר ואומרים לנו שעדיין אין נהלים, שלא לדבר על תקנות. נדרש כאן איזשהו שינוי גם ברמת הנהלים וגם ברמת האכיפה. משרד החינוך צריך להבין שהוא לא רק מתקצב את ההסעות אלא הוא גם אחראי לאכוף אותן. לא יתכן שאנחנו פונים למשרד החינוך ואומרים לו שיש כאן ילד שזכאי למלווה, הרשות המקומית לא נותנת לו מלווה, ואומרים לי: מה אני יכול לעשות מול העירייה הזאת? זה לא התפקיד שלי. כן, זה התפקיד שלו, הוא הרגולטור, הוא המשרד האוכף, הוא צריך לטפל בבעיה הזאת אבל נדמה שהוא שכח את זה.
תודה רבה אדוני היושב ראש. אני אשמח אם תינתן הזדמנות להורים כאן לומר את דבריהם.

בבקשה.

כל מה שאני שומעת כאן, זה עוד יותר מזעזע אותי. אני גרה באדם ולילדה שלי יש הסעה לתל ציון. כשאני הגעתי לוועדת השמה, אמרתי שאחד הדברים הבסיסיים שחשוב לי זה שהיא לא תצטרך הסעה כי ידעתי שיש לנו בישוב גן. אחרי כל ועדות השיבוץ, השנה יצא שהיא תצטרך הסעה כי בכל זאת יש רק תשעה גנים, הם לא מתאימים לגיל שלה ולכן היא תצטרך הסעה. זה אמנם שבע דקות נסיעה אבל כשאני הבנתי שהיא צריכה הסעה, היה לי ברור – הבת שלי הייתה בת שלוש וחודשיים בתחילת השנה – שהילדה שלי, גם אם אין לה קוד לקות שמזכה אותה בליווי, כן זקוקה למלווה. בימים הראשונים כמובן הסעתי אותה בעצמי ולא בהסעה כדי שהיא תתרגל, אבל הגעתי לגן והבנתי שפשוט אין מלווה להסעה. הזדעזעתי. מר דודו לוי כבר שמע ממנו כמה פעמים. אני נלחמתי. התקשרתי למשרד החינוך וכתבתי מכתבים לשר החינוך, ליושב ראש המועצה ולמועצה לשלום הילד וכולם הצדיקו אותי אבל אמרו שאין תקציב. מבחינת החוק היא לא זכאית כי אין לה את קוד הלקות המסוים. הכול זה עניין תקציבי.

יש תקן למי מגיעה הסעה ולמי לא מגיעה הסעה.

על התקן הזה אני רוצה לדבר.

הוויכוח כאן אצלך הוא על האם מגיע לה.

לדעתי האישית כאימא, ילד בגיל שלוש, אני חושבת שמי שחוקק את החוק, לא מספיק דיברו כאן על עניין החוק. ילד בגיל שלוש, כמו שאני לא אעלה אותו לבד לאוטובוס שגם בו יש נהג, גם לא להסעה.

למיטב זיכרוני ילדים בגיל שלוש בכלל אסור להסיע אותם. בחינוך הרגיל מותר להסיע ילדים בגיל שלוש? לא. בחינוך המיוחד, על אחת כמה וכמה.

חוק החינוך המיוחד מגדיר ילדים בחינוך המיוחד מגיל שלוש עד גיל 21. השירות של ההסעה ניתן לילדים מגיל שלוש בהתאם לכל הכללים.

ילדים בגיל שלוש בחינוך הרגיל, אסור להסיע.

אין איסור. אנחנו לא מטפלים בזה אבל אין איסור. גם אזרח יכול להסיע את הילד שלו.

סלח לי, אזרח יכול להסיע גם תינוק בן שבוע אבל בהסעה אי אפשר בכלל לסדר להם מושבים כמו שצריך. אני יודע, ולכן אני שואל אתכם, כראש רשות, שבכלל ילדים מתחת לגיל מסוים, אסור בכלל להסיע אותם אלא או שההורה מביא אותו או שההורה מביא אותו. בחינוך המיוחד, על אחת כמה וכמה שאם מסיעים ילד מתחת לגיל, גם אם הלקות שלו היא קלה, אני מעריך שצריך שיהיה לו מלווה.

אמרתי בתחילת דבריי בנושא הליווי שבמקור נקבע שכל ילד זכאי לליווי אבל זה שונה והיום החוק משנת 1994 קובע שהילדים שזכאים לליווי הם רק הילדים בעלי הלקויות המורכבות.

את זה הבנתי. תמשיכי.

גם אני הבנתי את זה מדודו. לא ידעתי את זה והבנתי שזה מה שקורה אבל מבחינתי מי שבאמת תיקן את התקנה הזאת של שנת 1994 לא חשב על הגיל כגורם קריטי בעיני. גיל שלוש, אני לא אשלח ילדה בגיל כזה. מה שקורה בפועל אחרי שהייתה ועדת חריגים ולא אישרו לנו, דיברתי עם המועצה המקומית ובחסדיה הרבים הסכימה לממן לי הסעה לצד אחד ואת הצד השני אנחנו כאימהות יצירתיות מצאנו פתרון כאשר כל יום אנחנו מתנדבות. מן הסתם זה לא משהו שהוא כלל מערכתי. אני יכולה לדבר על האינטרס האישי שלי אבל אני רוצה להביא את זה לידיעת הציבור כדי שיבינו שאף הורה לא יכול לעשות את מה שאנחנו עשינו כפתרון היצירתי הזה.

דרך אגב, להערכתי רוב ההורים לילדים בני שלוש מלווים את הילדים שלהם. אני לא מדבר על חינוך מיוחד. אני לרגע פותח את היריעה. עזבי לרגע את החינוך המיוחד. נדמה לי שזה עד גיל 9 כך בחינוך הרגיל.

ילד לא חוצה לבד.

אלפי הורים במדינת ישראל מלווים יום יום וצהרים צהרים את הילדים שלהם. אני מדבר על החינוך הרגיל.

בתוך הישוב שלהם.

לא רק בתוך הישוב. אם הוא לומד בישוב אחר, ההורים מלווים אותו. זה נכון שבדרך כלל הוא לומד קרוב לבית, אבל הורים מרותקים לעניין הזה. גם לי יש הרבה הערות ואנחנו לא נרפה מהעניין הזה. זה אני מבטיח לכם. אני לא אעביר ליושב ראש הבא של ועדת החינוך את הבעיה הזאת. אני מבטיח לכם שאנחנו נעקוב ונטפל אבל אנחנו צריכים גם להיכנס לאיזה שהן פרופורציות לגבי הציפיות, מה ניתן לתקן, מה אפשר לעשות כי אחרת זה באמת דבר ללא גבולות.

אני רוצה להראות דוגמאות שאנשים לא חושבים עליהן. אנחנו נוסעים יום יום עם ההסעה ורואים מה קורה. במשך חודשיים תמימים נסעתי עם ההסעה וראיתי מה קורה. מספיק שלילדה נופל בקבוק בהסעה והנהג אומר לי: תשמעי, אם את לא היית כאן, אני חשבתי שזה בום ונבהלתי ולא הבנתי. יום אחד שאני נסעתי, הילדה הוציאה את החגורה, ואני לא יודעת אם זה היה במקרה או לא, וממש התחילה להתהפך עם הבוסטר שלה. אם אני לא הייתי שם ללוות אותה ולהחזיק אותה, היא הייתה פשוט מתהפכת עם הבוסטר.

אני מדברת על מטה בנימין, שם יש תקריות ירי ורק עכשיו נדקר שם שוטר. הרכבים האלה ממוגנים ולא בכדי. חס ושלום תקרה תקרית ירי, חס ושלום תקרה תאונה שזה הדבר הכי פשוט שיכול לקרות בדרכים, מי יעזור שם לנהג עם הקטנטנים האלה חסרי הישע שמישהו צריך לדאוג להם? עם כל הכבוד לחינוך, הגן הכי מדהים שאני אשלח אליו את הילדה, אם היא לא תגיע בטוחה לגן שלה, מה עשינו בזה? בעיני זה פשוט לתת יד לפשע. חד משמעית פשע בדרכים.

אני שמעתי על מקרים של מעשים מגונים שנעשו בילדים. כל עוד אין מלווה להסעה, הכול יכול להיות בהסעה ואף אחד לא ידע על כך. אלה ילדים חסרי ישע. יש הרבה מלווים ולא רק מלוות, דבר שדי הפתיע אתי כי לא היה ברור שמדובר במלווה אבל זה עוד נושא.

בואי נסיים כי אני רוצה לשמוע עוד אנשים, אלא אם יש לך עוד דבר חשוב.

אני חושבת שהעניין הזה, לא רק להיות אתם במהלך הנסיעה אלא גם כשהיא מגיעה לגן ויורדת מההסעה, יש לה כברת דרך של שני קילומטרים בערך. בחורף היא הולכת עם בוסטר, עם מטריה והיא הולכת לבד בלי שום מלווה.

מהבית?

מורידים אותה ומההסעה עד הגן יש משהו כמו שני קילומטרים. לכו ותראו בתל ציון.

איך זה יכול להיות?

אין דבר כזה. שני קילומטרים?

אולי לא, אבל לי זה נראה מאוד מאוד רחוק. שווה לבדוק את המרחק.

תודה. יצחק קדמן.

אדוני היושב ראש, אני מוכרח לומר שאני מתוסכל בצורה בלתי רגילה כי מה שאביבית ציינה, אנחנו מלווים כבר הרבה שנים. כל פעם הריטואל חוזר על עצמו. אני מאוד מקווה שההתחייבות שלקחת על עצמך, לא יסכלו לך את הרצון הטוב שלך. זה עובר מכנסת לכנסת ומשנה לשנה ואנחנו חוזרים על אותם סיפורים. אני חושב שמוכרחים לעשות סוף לעניין הזה.
אני עוד יותר מתוסכל כאשר אני שומע ממשרד החינוך איזה סכומים אדירים הממשלה מקצה לעניין הזה. אם מקצים לעניין הזה סכומים כל כך אדירים, לא יכול להיות מה שמתרחש בשטח. אנחנו מקבלים אין ספור פניות שהן קורעות לב. אני אומר מילה קשה אבל אני עומד מאחוריה. בחלק מההסעות האלה זאת פשוט התעללות בילדים חסרי ישע, בין אם זה שהילד עומד וממתין בגשם, חצי שעה איחור והוא מגיע למקום הלימודים שלו אחרי שעתיים רטוב כולו. אין לי מילה אחרת חוץ מהתעללות. בחלק מהמקומות מסיעים את הילדים ברכבים לא מתאימים. אגב, אני מפנה את תשומת הלב לדבר שלא דיברו עליו עד היום וזה מה שקורה במגזר הערבי. כל מה שקורה במגזר היהודי, במגזר הערבי מזעזע פי כמה. נוסעים שם עם רכבים שאסור להם בכלל לנסוע. שמעתי כאן על הכשרת נהגים, אבל על מה אתם מדברים? אני מדבר על נהגים שאין להם רישיון ורק עכשיו קיבלנו מכתב בנושא הזה על נהגים שאין להם רישיון והם מסיעים, על רכבים לא תקינים, על נהגים שמעשנים תוך כדי נסיעה כאשר יש שם ילדים קטנים. אגב, חלק מהדבר נובע מכך שחברות מציעות במכרז מחירים נמוכים במיוחד כדי לזכות במכרז, הן לא יכולות אחר כך לעמוד במחיר – ואמר לי את זה בעל חברה – ואז הן נותנות לאנשים אחרים, לחאפרים, לעשות את ההסעות בשמן וזאת בכלל לא החברה שנבחרה. בחלק מהמקרים מנסים לאחד מסלולים וגורמים לכך שילדים נמצאים שעות בדרך. אגב, גם שעה וחצי לילד עם נכות זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. פעם הצעתי שכל אחד שעוסק בזה ייסע כל יום הוא פעם שעה וחצי סגור ברכב כזה ויראה מה זה עושה לו כאדם בריא, כאדם מבוגר.

בחלק מהרשויות, ואני יודע שזה לא חוקי, דרשו מההורים כסף על הסעה עבור ילדים שזכאים על פי החוק.

חלק אחר מהבעיה נובע לצערי הרב מנפילה בין הכיסאות. ברגע שיש אחריות כפולה בין משרד החינוך לרשויות המקומיות, כל פעם שאתה פונה למשרד אחד – והורים פונים כל הזמן - אומרים להם שזה לא אנחנו אלא זה הם. הם פונים למשרד השני ושם אומרים להם שזה לא הם אלא זה אנחנו. אגב, משרד החינוך, גם אם הוא לא מארגן את ההסעה, הוא מוציא כספי ציבור בסדר גודל ענק ומן הראוי שהוא יפקח באופן אינטנסיבי.

אני לא שמעתי את המספרים אבל הייתי רוצה לדעת כמה בקרות פתע מתרחשות מדי יום. אני מבין שאי אפשר לבדוק כל הסעה והסעה, אבל כל יום צריכה להיות יחידה שבודקת מדגם מסוים כדי לראות מה קורה בשטח. איזה סמכויות יש? אני יודע למשל על עירייה מאוד גדולה בארץ שחברה זכתה במכרז ותוך חודש וחצי החליפו אותה. מה, לא ראיתם קודם את מי אתם מעסיקים?

חלק מהדברים – ואדוני היושב ראש, צר לי שאני אומר את זה - ייגמרו באסון. ייגמרו באסון, אם בפגיעה מינית בילדים, וכבר היו כאלה. היה לנו מקרה בו ילדה שנפגעה מינית, שמו אותה בהסעה רק עם בנים בוגרים ממנה ללא מלווה והאימא לא ידעה מה לעשות כי הילדה לא רצתה לנסוע עם הבנים האלה.

מורידים ילד עיוור בתחנת אוטובוס וזה בכלל לא ברחוב שלו.

יש מקומות אחרים בהם יש בעיה שלא הוגדר כנראה, או שאם הוגדר, זה לא מתבצע, מהרגע שמורידים את הילד, מי לוקח אותו מפתח המכונית לפתח בית הספר. בחלק מהמקומות אמרו שזה תפקיד של המלווה אבל אני יודע שיש הרבה מאוד מלווים ומלוות שאומרים שזה לא תפקיד שלהם והם לא מוכנים לרדת מהרכב. לפעמים המרחק, אולי לא שני קילומטרים, מהמקום בו הרכב עוצר עד פתח בית הספר, ילד כזה לא יכול ללכת לבד. מה הוא יעשה?

גם כשמחזירים הביתה.

כשמחזירים הביתה, יש מקומות שהנהג נורא ממהר, אז הוא עוצר במרחק של 300-400 מטרים, לא שני קילומטרים, וההורה מחכה ליד הבית. יש לי מכתב חדש מהורה – כל יום מתקבלים מכתבים כאלה – על ילד אוטיסט שעמד עשרים דקות בגשם והורידו אותו לא ליד הבית אלא בצומת לפני כדי לחסוך עוד נסיעה. אלה דברים נוראיים. אני יודע על ילד שנשכח במכונית והנהג נסע אתו למוסך והשאיר את הרכב במוסך עם הילד וחמש שעות ההורים לא ידעו היכן הילד וזה לא קרה באיזו עיר נידחת.

הדברים הם פשוט קשים מאוד. אני מציע באופן מעשי שלושה דברים. ראשית, אני מבקש שהוועדה תורה למשרד החינוך לפרסם את דוח צרפתי. השר כן רוצה, המנכ"לית לא רוצה, אני לא יודע, זה לא יכול להיות כך. זאת ועדה ציבורית והדברים צריכים להיות חשופים. אף אחד לא צריך לבקש טובות כדי שייתנו לו את הדוח הזה. כמובן שיותר חשוב מפרסום הדוח היא הפעולה לביצוע שלו.

אני מציע שמשרד החינוך יאמץ את התקנות שמשרד הרווחה הביא לוועדת העבודה והרווחה רק לפני כמה ימים. אלה תקנות מאוד מפורטות. אני חושב שמה שנכון לגבי משרד ממשלתי אחד, נכון לגבי משרד ממשלתי אחר.

אני רוצה גם להציע בזהירות לשקול אופציה שאני יודע שהיא לא פשוטה לשפות הורים שזכאים ומסיעים את הילד ברכב שלהם, להחזיר להם הוצאות. זה היה יכול להקל על העניין. אני יודע שזה לא פשוט. אני יודע שהיום הרבה מאוד הורים שיודעים מה קורה בהסעות, ממילא עושים את זה ולא מקבלים כל החזר.

זה לא חוקי לקבל תשלום. אסור לקבל תשלום עבור הסעה ברכב פרטי.

יעל ניר, ועד ההורים לילדים אוטיסטים.

בוקר טוב, תודה רבה. אני רוצה לייצג כאן את המקום של הילדים המשולבים בחינוך הרגיל שגם הם לפעמים צריכים לנסוע לבתי ספר רחוקים, לא במרחק הליכה, לא במרחק שההורים שלהם יכולים להסיע אותם בגלל שהם לא יכולים להשתלב בבתי ספר ליד הבית. זה קורה הרבה, בעיקר במועצות אזוריות ובגילאים יותר גדולים כאשר הילד כבר צריך לנסוע לבית ספר אזורי ואז ילד עם אוטיזם שמשולב בבית ספר כזה, צריך להגיע לשם עם הסעה. קורים מקרים מאוד קשים.

אני יכולה לצטט מסיפור של אימא ששלחה לי מייל: "לצערי הרב יש לנו ניסיון מאוד עגום עם ההסעות האלה. בני היה מוסע בהסעות של העירייה בכיתה א' עד כיתה ד'. ההסעות היו קטסטרופליות, פשוט זוועת אלוהים. האוטובוסים היו מאחרים כל הזמן, גם בהלוך וגם בחזור. אם הוא היה מאחר רק בחצי שעה, היינו אומרים תודה כי בדרך כלל היה מאחר בשעה גם בהלוך וגם בחזור. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך נראה יום של תלמיד עם אוטיזם שאיחר לבית הספר בגלל הסעה. מתחרפן לגמרי והלך כל היום. כנ"ל כשהוא מחכה שעה כדי לחזור הביתה. לא היה מסלול קבוע בהסעות ושוב, כמה שזה קריטי עבור ילד עם אוטיזם שזקוק ליציבות וקביעות שהמסלול יהיה מסלול שהוא מכיר. ברגע שההסעה סוטה מהמסלול, מתחרפן. לפעמים הורידו אותו רחוק מהבית כי לא היה נוח לנהג להגיע לבית והוא היה צריך לחצות כבישים סואנים כי הנהג מתעצל. לא היו באוטובוסים חגורות בטיחות למרות שכבר החוק שחייב את זה נכנס לתוקף. האוטובוסים היו במצב תחזוקתי מאוד גרוע, לפעמים גם איבוד בלמים למשל.

למי לא התלוננו? לעירייה, למשרד החינוך, לשלטון המקומי, למועצה לשלום הילד – שום דבר לא עזר. מנהל חברת ההסעות חבר אישי של ראש העיר, של מנכ"ל העירייה, וזכה בכל המכרזים של העירייה וכולם פחדו ממנו. אפילו בית הספר השתפן וחזר בו מתלונה שהגיש נגדו. בסוף ארגנו הפגנה של כמה הורים פלוס כתבה בעיתונות המקומית והעירייה טענה שהיא לא יכולה לסיים מכרז באמצע השנה למרות שהוא מצדו הפר חוזה כל כך הרבה פעמים, אבל בשנה שאחריה הוא לא זכה במכרז של הקו הספציפי הזה. כמובן שבכל שאר הקווים הוא כן זכה. איזו הפתעה, בשנה שאחריה הוא שוב זכה גם במכרז הזה. בסוף אנחנו נשברנו, עברנו להסעה פרטית ואנחנו משלמים עליה מכיסנו הרבה כסף אבל לפחות אנחנו רגועים שהילד נוסע בבטחה.

במהלך השנים הללו התקיימה פגישה של כמה הורים מהישוב שלנו, פורום רב לקותי, וניסו למפות היכן הקשיים והבעיות והבעיה של ההסעה הייתה הקשה ביותר. סיפורים מסמרי שיער, כולל אימא שילד ממש קטן שלה מוסע למעון יום בעיר שכנה והיא סיפרה שמטעמי חסכון העירייה משלמת למונית אחת שמסיעה את הבן שלה יחד עם ילד מתבגר שנוגע באיברים האינטימיים של הבן שלה".
אנחנו מדברים על זכותם של ילדים משולבים - זה רק סיפור אחד ויש לי עוד הרבה – שלומדים רחוק מהבית וזכאים להסעה. לדעתי, לפי מה שאני יודעת, רק מי שעבר ועדת השמה זכאי באמת להסעה. מי שעבר ועדת שילוב, הוא לא נכלל. אם הורים מבקשים, אומרים להם שאין להם זכות לקבל הסעה מאחר שהילד שלהם הוא בשילוב יחידני למרות שהוא לא משולב ליד הבית. יש הרבה מקרים כאלה.

רציתי לציין שהבעיה הייתה יכולה להיפתר במקרים רבים אם הסייעת שמלווה את הילד או מי שנמצא אתו – מה שאנחנו קוראים תומך או משלבת – הייתה בהסעה אתו אבל אסור לעשות ליווי על ידי הסייעת. אסור לעשות את זה על חשבון השעות בהן היא אמורה ללוות את הילד במסגרת החינוכית אבל אפשר לתת לה תוספת על השעות האלה מתקציב המלווים. בצורה כזאת אפשר לפתור די הרבה בעיות.

לא נכון. אפשר בהחלט שהסייעת תהיה גם המלווה והיא תקבל את השכר שלה כמלווה מהרשות המקומית עבור הליווי ואחר כך היא תשמש כסייעת.

לא נכון. אומרים שאסור לה להיות אתו שנייה קודם ומאיימים עליהן. זה מקסים מה שאתה אומר, אבל בפועל מאיימים עליהן שאם היא תהיה אתו בהסעה, יפטרו אותה.

מי מאיים?

הרשות העירונית ואתם יודעים על כך. רעיה יודעת על כך.

חייבים להיות הוגנים. יש כאן בתי ספר שהסייעות הן המלוות.

רעיה, רצית להגיד משהו בעניין הזה?

אני רוצה להגיד שאין איסור, כמו שדודו אומר, שהסייעת תשמש כמלווה. אם הילד זכאי לליווי., הרשות המקומית יכולה להחליט שהסייעת היא זאת שמלווה והיא מקבלת את שכרה בגין הליווי ואחר כך מקבלת את שכרה בגין זה שהיא סייעת.

חברים, מה שאומרים לכם, אלה הם הנהלים. יש מקומות שלא נוהגים על פי הנהלים.

אני מעיריית תל אביב. אני יכול לומר שאנחנו מעסיקים בהסעות האלה ארבעים סייעות של החינוך המיוחד וזה מתכון מצוין.

אנחנו מדברים על סייעות בשילוב.

אנחנו אכן מדברים על סייעות אישיות בשילוב יחידני, שזה לא החינוך המיוחד.

עכשיו תדעו שזה מותר.

אנחנו רוצים את זה בכתב.

תקבלו את הפרוטוקול. אין בעיה.

אנחנו גם רוצים איזשהו מנגנון תקשורת, אם זה מלווה שנמצא בהסעה, יהיה מנגנון תקשורת בינו לבין ההורים כדי שאם ילד מאחר בשעה או בשעתיים או בשלוש, אפשר יהיה ליצור קשר ולדעת היכן הוא נמצא.

בסדר.

אני באה לכאן בכמה כובעים, גם קול הזכויות, גם קואליציית הורים וגם אימא. כרגע אני אדבר בקולה של אימא כי היו כאן מספיק נציגים של אחרים.

יש לי ילד בן חמש וחצי, הוא ילד עם מוגבלות קשה, זכאי לכל, הוא על כיסא גלגלים, הוא לא מדבר. אני גרה בחדרה והוא לומד בחינוך מיוחד בחיפה. זה בסדר, הוא שורד את הדרך.

באיזה בית ספר?

בבית ספר אופקים. עייפתי ואני אומר ממה עייפתי. אני במסע הזה עם הילד שלי, מילא עסוקה בהצלת החיים שלו, אבל למזלי אני גם בעלת תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית. עייפתי מחוקים ללא תקנות וללא נהלים. בגלל שאני מי שאני, הוחלפה חברת הסעות בשנה שעברה ופוטרו שני נהגים בשנה שעברה והשנה כבר פוטר נהג אחד. אני אתן את הדוגמאות מהמקום האישי שלי. בשנה שעברה פוטר נהג שהמלווה הייתה קרובת המשפחה שלו. ביום בהיר אחד המלווה לא יכלה להגיע ואז ליוותה את הילד סייעת שהייתה במשך שנתיים סייעת שלו בבית איזי שפירא. מסתבר שהנהג מעשן למרות שהילד שלי עם בעיות נשימה, ושנית, התברר שתוך כדי נסיעות כשהוא מגיע לחיפה, הוא גם עושה שירותי הסעה פרטיים. הוא אוסף טרמפיסטים וגובה ארבעים-חמישים שקלים. הוא גם ביקש מאותה מלווה שלא תדווח אבל היא כמובן דיווחה. זה הפיקוח שהם מדברים עליו.
פיטורים מספר שתיים. לפתע פתאום באחת הנסיעות הרכב בעלייה לחיפה, לאופקים, נתקע. התברר שמד השמן לא עבד אבל לנהג לא היה כוח לדווח ולכן הוא לא דיווח והרכב נתקע למשך שעתיים עד שחילצו ילד. לא דיברנו על הפעמים ששכחו לאסוף אותו כי הוא נרדם ועוד כל מיני.

בחנוכה יש רפיון במערכת החינוך המיוחד בחופשים והגיע נהג מחליף שלא היה לו ולו שמץ של מושג בבטיחות, הגיע רכב ללא טבעות עגינה, ללא חגורות עגינה ולמזלי בעלי פתח את ההקלטה והקליט את כל השיחה שהייתה שם כי אחרת גם לא מאמינים להורים. זה עוד פיטורים.

הבוקר בעודי מתכוננת להגיע לכאן ובעלי בשעה 9 בבוקר צריך להרצות פסיכותרפיה, הנהג מודיע – בדרך כלל הוא אוסף ב-7:10 – שהוא מאחר בחצי שעה כי לפני שהוא מגיע אלינו הוא בדרך כלל עושה קו אשדוד-חדרה והקפיצו אותו לזיכרון ולכן הוא יאחר בחצי שעה. אלה הסיטואציות בהן אנחנו חיים ושהורים חיים בהן באטרף מוחלט. זה היעדר כבוד לילדים שלנו. עזבו אותי מתקציבים של מיליוני שקלים. יש היעדר כבוד לילדים שלנו, לזמן שלנו כהורים. די, שלוש שנים אני ברווחה כי גם שם היה בלגן וסוף כל סוף עיגנו שם תקנות ואני מתחננת, אני מוכנה להיות שותפה ולהביא כל דבר שצריך כדי שגם כאן יהיה חינוך. לא שזה ייגמר באסון אלא זה כבר נגמר באסונות אלא שכל עוד לא עולות תביעות נזיקין במיליוני שקלים, המערכת לא מתעוררת.

כמה ילדים נוסעים בקו ההסעה הזה?

הילד שלי נוסע לבד.

יש לו גם מלווה?

יש לו גם מלווה. בדברים הגדולים אנחנו מסודרים כי הוא נופל פרופר בתקנות. הוא גם עם מוגבלות קשה, הוא גם זכאי ואין כאן בעיה. הבעיה היא בשירות. אני מאוד מעריכה את מי שחושב – וזה נכון – שלא יהיו עברייני מין כמסיעי ילדים אבל גם מינימום של שירות. שנית, אין באמת פיקוח.

מהניסיון שלך, איך את מסבירה את זה – תסלחי לי על ההגדרה – שזה מקרה פשוט כאשר אדם אחד, ילד אחד נוסע בהסעה אחת, יש לו מלווה. אני מניח שהעירייה עשתה את המכרז, עיריית חדרה. הם לא מצליחים למצוא מישהו שיעמוד בכל הכללים. איך את מסבירה את זה? לו את היית בכירה בעיריית חדרה, מה היית עושה?

כי ראשית, אנחנו תרבות של מדינה של פרטאצ'. כולנו בתוך פרטאצ' כזה.

זה לא ניתן לתיקון. הלאה.

לא. בדיוק דיברתי עם רויטל על זה בדרך לכאן. אנחנו הרבה בטיפולים בארצות הברית, אנחנו חברים בארגון של הורים, ושם האוטובוסים הצהובים מדייקים על הדקה. בארץ אנחנו תרבות של פרטאצ'.

פרטאצ' אמרנו. מה הלאה? גם בפרטאצ' הזה יש פה ושם דברים שעובדים.

אין תקנות, אין נהלים, אין פיקוח. הדגש הוא על פיקוח. אין סטנדרט. מפריע לי שאתה חבר הכנסת היחידי שיושב כרגע בישיבת הוועדה. הילדים שלנו הם אחרונים בהיררכיה של מדינת ישראל. סוף כל סוף יש הורים חזקים שמגיעים לכאן.

רויטל.

זה כביכול לא קשור, אבל זה ממש קשור. היחס לילדים שלנו מתחיל מהשפה. כשקוראים להם ילדים בעלי צרכים מיוחדים ולא ילדים עם צרכים מיוחדים, ואומרים ילד אוטיסט ולא ילד עם אוטיזם, זה משהו. השינוי בשפה יוצר שינוי בתודעה ואחר כך הוא יוצר גם שינוי בהתנהגות. זה על קצה המזלג. אולי אם היו מדברים עלינו אחרת ולא יוצאים בהצהרות כמו אחר הוא אני, שזה עדיין משאיר אותו אחר, ולא מבינים למה זאת סיסמה איומה, זאת בעיה.
דיברו כאן על ילדים שלא נכללים ולכן אני לא אדבר על זה. אני כן רוצה לדבר על כמה דברים אחרים.

הסעות מיותרות. לעתים יש ילד שבית הספר שמתאים לו, הכיתה שמתאימה לו, נמצאת מעבר לכביש אבל היא בעיר אחרת שהיא לא באותו אזור. היא שייכת לאזור פיקוח אחר. הם יעדיפו להסיע אותו שעות אבל בתוך אזור הפיקוח שלו ולא לאפשר לו להירשם לכיתה או בית ספר שהוא אזור פיקוח אחר אבל הוא מעבר לכביש. פיזית הוא מעבר לכביש.

את יכולה לתת דוגמה? אני לא מכיר דבר כזה.

תיכף ייתנו לך דוגמאות. אם אתה רוצה, אני אשלח לך במייל דוגמאות של יותר מילד אחד. אני אאסוף את הילדים שיש לנו בקואליציה. יש מקרים כאלה וכבר דיווחנו עליהם. משיכולת הכתפיים האלה, זה לא אנחנו.

משרד החינוך יכול וצריך לכפות על רשויות מקומיות לפתוח בתחום שלהן כיתות ולא יצטרכו להסיע ילדים לכיתות אחרות. זה לא הגיוני ששמונה ילדים יוצאים מרשות אחת ללימודים ברשות אחרת. שמונה ילדים זאת כיתה. למה אתם לא מכריחים את הרשות העירונית לפתוח כיתה? הרשות העירונית, לפעמים משיקולים שלא כאן נדבר עליהם, מעדיפה להוציא את הילדים. ברמת השרון אין ילדים עם אוטיזם, למה? כי אין כיתות PDB. איך זה יכול להיות? הם מעדיפים לשלם, בתפיסה שלהם.

אולי אלה ילדים שלא מתאימים לכיתה בבית ספר רגיל.

לא. הם נוסעים לכיתה ברעננה.

בבית ספר רגיל?

כן.

זה לא נכון. אני מרמת השרון.

אני יודעת מההורים איפה הילדים שלהם לומדים. גם לכם אני יכולה לשלוח את השמות של הילדים. זה קורה. זה בהחלט נכון ואני יכולה לתת שמות עם מספרי תעודות זהות של ילדים שהוגלו לערים אחרות.
אתה אמרת בעצמך שלו היה יותר שילוב, אפילו אם היו לשילוב יותר אמצעים כדי לאפשר את השילוב, הרי הרבה הורים בוחרים חינוך מיוחד כי הם יודעים שבשילוב הילדים שלהם לא יקבלו את המענים המתאימים לצורכיהם. יש דוח של נחום בלס משנת 2007. לו היו נותנים לילדים את מקסימום השירותים, מה שההורה מפנטז עליהם, זה היה יותר זול מלהוציא אותם לחינוך מיוחד.

עסקנו בזה ואנחנו נעקוב אחרי זה.

עוד דברים שלא מקבלים מענה. ילד שבסוף היום צריך לעבור לצהרון או למועדונית או למסגרת המשך, לא יכול לקבל את ההסעה. ההסעה היא רק אם הוא נוסע הביתה.

יש עניין של הסרת אחריות לשלום הילדים. האמירות האלה שאומרות שזה באחריות הרשות, סליחה, לא, בטח לא כאשר משרד החינוך יוצא בהצהרות של משרד החינוך מסביב לשעון. דואגים להם בחופש הגדול אבל לא טורחים לדאוג להם בדרך מהבית לבית הספר ומבית הספר לבית. זה סתם, זאת הסרת אחריות כי אחריות לשלומו של הילד היא בהחלט אחריות של משרד החינוך. אני כבר לא מדברת על זה שהביטוח שלו, של ילד שלומד בחינוך, הוא ל-24 שעות ואת הביטוח הזה משלם משרד החינוך.

לא, כל הילדים במערכת החינוך מבוטחים 365 ימים בשנה.

נכון. זה בדיוק מה שאני אומרת. הם מבוטחים.

אבל הם מבוטחים על ידי תשלומי הורים.

משרד החינוך דואג לזה. לא יכול להיות שמצד אחד הוא דואג לביטוח שלו ומצד שני הוא לא לוקח אחריות על הביטוח שלו.

אם אנחנו מדברים על סף של סייעות, אין סף לאישיות של המלווה. מלווה יכול להיות כל אדם, ואני לא מדברת כרגע על כך שאין לו הרשעות אלא אני מדברת על היכולת שלו. יש מלווים שלא מדברים עברית ולא מסוגלים לתקשר עם הילדים בהסעות.

הדרישה היחידה היא שהוא יהיה מעל גיל 18.

נכון. כשנדבר אחר כך על ועדת דורנר, נזכור את העניין של העלויות הגבוהות. אחד הדברים שמשרד החינוך אומר הוא שהוא מסתכל בסל האישי בלי הסעה. אי אפשר להסתכל בלי הסעה כי ההסעה היא מרכיב מאוד מאוד יקר. כשנדבר על כך, אני רוצה שנזכור את המספרים שעלו כאן. אני מבקשת מהוועדה לזכור את זה כי משרד החינוך אומר שזאת מעטפת וזה לא הסל של הילד. סליחה, זה חלק מההוצאות על הילד וחשוב לזכור את זה.

מחלקים את ההסעות לפי לקויות ולא לפי צרכים. יוצא שמכניסים ילדים אוטיסטים ביחד, דוגמה, אבל ילד אוטיסט יכול להיות ילד עם רגישות שמיעתית מאוד חזקה וילד אוטיסט לידו הוא ילד שהביטוי שלו הוא ביטוי ווקאלי מאוד מאוד חזק. במקום להסתכל על מה הצורך של הילד ולהסיע ילדים עם רגישויות מסוימות, מסיעים אותם לפי קוד לקות ולא לפי היכולת שלהם לשבת יחד ברכב.

אני הדרכתי בארצות הברית. נסעתי בהסעות הצהובות. ביבשת הקטנה, צפון אמריקה, אפשר לעשות את זה ואני לא רוצה לשמוע שאי אפשר לעשות את זה כאן. ההסעות שם מגיעות בזמן, הן בטיחותיות, כשהן עוצרות הן פותחות את ה-עצור ואף מכונית לא יכולה לעבור כל עוד מורידים ילדים והן בודקות שגם אם הוא צריך לעבור את הכביש, הוא עובר אותו בבטחה. כאן ההסעות מורידות ילד ואם הוא גר בצד השני של הכביש, הרכב נסע. כמה פעמות אפילו הסעות דרסו ילדים כי הם ירדו מהדלת הקדמית כי אין מישהו שדואג לבטיחות של הילדים שלנו.

תודה. טימור זכאי, מחלקת חינוך מיוחד בעיריית רמת השרון.

אני רוצה לשתף במה שקורה בעיריית רמת השרון וגם להגיב לדבריה של רויטל. קודם כל, עיריית רמת השרון – שמעתי את הדברים של ההורים וצר לי לשמוע על כאב הלב שהם עוברים כל בוקר וכל צהרים – מממנת מהתקציב שלה מלווים גם לתלמידים שהם בני שלוש וגם לתלמידים שלא עומדים בקריטריונים של הלקויות. אנחנו מממנים את המלווים שלהם, כמו ילדים עם הפרעות התנהגות וכדומה, שלא זכאים על פי החוק.

ילדים עם הפרעות התנהגות זכאים.

רק על פי מרחק.

על פי מרחק, לא. רק אם הוא עולה על מרחק של שלושה קילומטרים או שני קילומטרים.

אז הוא לא זכאי להסעה, אבל אם הוא זכאי להסעה, הוא מקבל.

זה לא ברור מבחינת חוזר מנכ"ל מה מוביל, אם הזכאות להסעה או הזכאות לליווי. ילד יכול להיות זכאי לליווי אבל לפי מרחק הוא לא זכאי להסעה, אז המלווה יבוא אליו הביתה וייקח אותו לבית הספר או לגן? זה צריך להיות ברור בחוזר מנכ"ל.

לעניין תלמידים אוטיסטים ברמת השרון. ברמת השרון יש חמישים ילדים שמשולבים בבתי הספר הרגילים בעיר, בעלי תפקוד גבוה, ומעבר לכך בכל שנה יש לנו כמעט שלושה תלמידים שעונים על תפקוד דומה כמו תפקוד לימודי או צרכים אחרים שעונים על הדרישות ולשלושה תלמידים אנחנו לא פותחים כיתות.

בכל רמת השרון יש שלושה ילדים כשהסטטיסטיקה היא אחת לעשר?

לכן אנחנו נעזרים בשירותיהם של הערים הסמוכות לנו שעושות זאת מצוין.

אני אבקש מההורים לפנות אליכם שוב.

אני מכירה תלמיד תלמיד ברמת השרון.

גם אני מכירה אותם.

רויטל, באמת, עם כל הכבוד לך. לעצמך יש לך כבוד עצום ולאחרים אין לך שום כבוד.

אתה צודק ואני מתנצלת.

העירייה תהיה שמחה כמובן לפתוח כיתות אם אפשר יהיה לפתוח אותן אבל כרגע המצב לא מאפשר זאת. אי אפשר לפתוח כיתה לשלושה תלמידים. זה המקסימום אליו אנחנו מגיעים בכל מחזור מבחינת הגילאים ומבחינת התפקוד, לצערנו ולשמחתנו. העיר היא עיר קטנה ומספר התושבים הוא קטן יותר ולכן אין מספיק תושבים כדי לפתוח כיתות.

תודה. נועה ביתן, אקי"ם.

תודה. אני רוצה להתייחס לילדים עם מוגבלות שכלית וספציפית לילדים עם מוגבלות שכלית קלה. ילדים עם מוגבלות שכלית קלה לא זכאים לליווי בהסעות בחינוך המיוחד ואין צורך לומר שמוגבלות שכלית קלה, המונח הזה קל מטעה כי זה לא קל. יש להם בעיות מורכבות הרבה מעבר לבעיות הקוגניטיביות שלהם. הרבה פעמים יש להם אפילפסיה, יש להם בעיות התנהגות וליווי עבורם זה בעצם לשמור על הבטיחות האישית שלהם, הבטיחות הגופנית והנפשית. ליווי מבחינתנו זה בעצם המינימום בבטיחות ובפיקוח על הנושא של ההסעה.

נקודה שנייה מתקשרת למשך ההסעה ודובר על כך רבות. לגבי ילדים עם מוגבלות שכלית, יש איזושהי מגמה במשרד החינוך של סגירת בתי ספר לילדים עם מוגבלות שכלית. המשמעות היא שההסעה הופכת להיות ארוכה יותר.

סוגרים בית ספר ונוסעים לבית ספר אחר או שהם משולבים?

היה לנו סיפור בבית ספר אופק בהרצליה. במקור בית הספר היה לילדים עם מוגבלות שכלית.

הוא היה משולב, נכון? היו בו שני מסלולים.

הוא התחיל כבית ספר לילדים עם מוגבלות שכלית ואז הוא הפך להיות גם לאוטיזם וגם לילדים עם מוגבלות שכלית ובעצם התקבלה החלטה שבית הספר סוגר את הדלת בפני ילדים עם מוגבלות שכלית.

זאת אומרת, הוא יישאר רק לאוטיזם.

רק אוטיזם. זה באופן משמעותי הסעה יותר ארוכה לילדים עם מוגבלות שכלית.

מה זה יותר ארוכה? בתוך הרצליה?

לא. הם צריכים לנסוע לערים אחרות. מפזרים אותם בכל הארץ.

בכל הארץ, לא צריך להגזים.

צריך לדייק. חלק מהסיפור הוא באמת הגידול באוכלוסייה.

אני מכיר את הסיפור הזה.

גם הילדים שלמדו בבית הספר, כל הילדים שלמדו עדיין ממשיכים שם עד שהם יסיימו וילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית הם לא בהכרח מהרצליה. זאת אומרת, הם הוסעו להרצליה ועכשיו הם מוסעים לרשויות בסביבה. צריך לציין שילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית קלה משתלבים יותר בחינוך הרגיל, בעיקר בכיתות קטנות. לכן צריך להסתכל על התמונה כולה אבל אין לזה השכלה על ההסעות.

העניין של כיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים, זה משהו שאנחנו מאוד מעודדים וחושבים שזה יכול להיות פתרון גם בנושא של ההסעות ואין הרבה ילדים כאלה. ככל שידוע לי, הנתונים מדברים על משהו כמו מאתיים כאשר יש 2,500 ילדים עם מוגבלות שכלית קלה.

תודה. עורכת הדין טל גרנות, אלו"ט.

רוב הדברים הועלו על ידי הנוכחים, אבל חשוב לי לומר שחוסר ההסדרה והירידה לפרטים של החובה שקיימת בחוק מובילה לזה שאני אישית מטפלת בעשרות, אם לא מאות, פניות בנוגע להסעות. חלק מהדברים נאמרו לגבי זמן הנסיעה, על תפקיד המלווה, על הכשרת המלווים והנהגים שזה משהו שלא קיים היום, העסקה של המלווים על ידי חברת ההסעות שגורמת לניגוד עניינים אינהרנטי בחובה שלהם או ברצון שלהם וביכולת שלהם לדווח על מה שקורה שם.
משהו שלא הוזכר זה עצם העובדה שלהורים עצמם אין איזשהו ערוץ ישיר למשרד החינוך בעניין של ההסעות. זאת אומרת, כל פנייה, בין אם היא על תלונות שהם רוצים להגיש או על רצון לפיצול הסעה, זה משהו שקודם כל נדון ברשות וזה עניין מאוד מאוד בעייתי, בעיקר כאשר הרשות מושפעת משיקולים תקציביים. השיקול לפצל הסעה הוא קודם כל שיקול כלכלי ברשויות ואין שום קריטריונים, למיטב ידיעתי, שמנחים את הדבר הזה וזה מאוד בעייתי. כאשר הורה פונה, רוצה לפצל הסעה או להביע איזושהי תלונה, אין זמן תגובה שחייבים לתת לו ואני מכירה מקרים שמתחילת השנה הורים מחכים לתשובה האם כן לפצל הסעה או לא לפצל אותה. עד שזה מגיע לוועדה בראשות דודו לוי, כבר הילד חוזר לבית ספר שלא מתאים לו ובוועדה אומרים שהוא לא צריך הסעה כי הוא לומד בבית ספר אחר, בית ספר שלא מתאים לו ולכן הוא נשלח למקום אחר.

דובר כאן על עניין מקצועי, שהשיבוץ וההשמה של ילד היא אכן עניין מקצועי והרבה פעמים זה לא בית הספר שנמצא הכי קרוב אליו הביתה, מכל מיני שיקולים מקצועיים. באים להורים ואומרים להם: בחרתם, בין אלה ילדים משולבים ובין אם אלה ילדים בחינוך מיוחד, והבחירה שלכם הייתה ללמוד בבית ספר שהוא לא ברשות שלכם ולכן קחו את האחריות על ההסעה. זה משהו שחוזר על עצמו שוב ושוב למרות שוועדת ההשמה היא זאת שקבעה.

זה במקרה שעל פי הרשויות היה בית ספר מתאים ברשות אבל ההורים העדיפו לשלוח אותו לחבית ספר אחר.

לאו דווקא. אני מכירה מקרים ספציפיים.

זאת חריגה מהנוהל. אנחנו צריכים מצד אחד להסתכל על הנהלים וכמובן אפשר להעיר על זה, אבל נהלים, ומצד שני כמובן על אי אכיפת הנהלים.

הדבר הבא אליו רציתי להתייחס הוא האכיפה. באמת האחריות המשותפת שהיא גם אחריות משותפת וגם מימון משותף מוביל לבעיית אכיפה מאוד מאוד קשה. משרד החינוך, כפי שאביבית אמרה, אנחנו פונים אליו והוא אומר שאין לו יכולת לאכוף על רשות לתת ליווי ואין לו יכולת לבדוק שכל יום יש ליווי.

נמצא אתי משה שאנחנו מלווים אותו במשך שנים בסוגיה הזאת וחשוב לי שהוא ידבר.

בבקשה.

אני תושב בני ברק. למרות שיש לי יותר מילד אחד בעל צרכים מיוחדים, אני לא מקבל ליווי. לדוגמה, יש לי ילד PDD שלא מקבל ליווי וכל הרשויות מתנערות. העירייה אומרת לי לפנות למנהל.

על פי הנהלים לא מגיע לו ליווי?

מגיע לו. העיריה אומרת לי לפנות למנהל והמנהל אומר לי לפנות לעירייה.

זה בית ספר מוכר שאינו רשמי?

חינוך עצמאי.

זה לא שייך. גם החינוך המוכר שאינו רשמי, החינוך המיוחד מטופל על ידי המשרד שלנו, על ידי אגף ההסעות, ועל ידי הרשות המקומית. אם הוא לא מקבל מלווה, צריך לבדוק למה הרשות לא נותנת לו.

למרות פניות רבות בנושא וכתיבת מכתבים של אלו"ט, של הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות ושל חברת הכנסת אלהרר, לא מתקבל מענה מאף גורם, לא מראשי העיר, לא הנוכחי ולא הקודמים לו.

את אחד הקודמים אפשר להביא. הוא חבר הוועדה.

כן. משום מה הוא לא כאן. לא מתקבל מענה גם ממשרד החינוך, כולל מר דודו לוי שמכותב בהעתקי המכתבים של כל הגורמים האלה. בעצם אין מענה מגורם כלשהו. הדבר המרכזי הוא שהגורמים מתעלמים מכל פנייה.

דודו, מה באמת אתם עושים כאשר רשות לא מקיימת נוהל מסוים כמו למשל לתת מלווה?

אנחנו פונים לרשות.

מה הכוח שלכם כלפי הרשות?

הרבה כוח אין לנו. אנחנו פונים לרשות, מעמידים אותה על חומרת העניין ומסבירים לאחראי על החינוך ברשות המקומית שזאת בעצם עבירה על החוק. הרשות על פי חוק הסעה בטיחותית חייבת לתת לכל ילד מלווה.

יש מקרים שרשות למעשה לא עומדת אפילו בנושא תשלום אגרות תלמידי חוץ, ואם הרשות לא משלמת, אתם ישר כותבים מכתב לרשות ואם היא לא עומדת בזה, אתם מורידים את ההשתתפות שלכם בנושא.

כן, אבל במקרה הזה אין לו מה להוריד.

התקציב הרי מגיע לרשות. זה משהו שכן אפשר לעשות.

זה לא יפתור לו את הבעיה. האם אתה מכיר איזשהו מקרה של מישהו ברשות מקומית שהייתה תביעה משפטית בגלל שלא עמדו באחד החוקים האלה?

מקרה ספציפי של תביעה, לא. אני מכיר מקרים שהורים איימו בתביעה משפטית.

לא הורים. אתם.

יש עוד כמה דברים שהם בניגוד לנהלים. לדוגמה, הילד נוסע לבד במונית, לפעמים מסתובב שעתיים, לפעמים יותר, מכיוון שהחברה שזכתה במכרז של העירייה לא מסוגלת לטפל בכל כך הרבה הסעות. הילדים של ה-PDD בבית הספר שלו, כל אחד נוסע במונית נפרדת כאשר יום אחד זה נהג כזה, יום שני נהג אחר ואתה לא יודע לפעמים אם יש נהג או אין, אתה לא יודע עם מי ליצור קשר, לפעמים נהג של מונית צריך לבוא מוקדם ולכן הילד מגיע מוקדם לפני סיום שעות הלימודים ולפעמים הוא מגיע מאוחר. ההורים לא יכולים להתעסק בכלום כי צריכים לחכות שעתיים להסעה בבוקר ושעתיים להסעה אחר הצהרים.

תודה. עורכת דין מירה סלומון, מרכז שלטון מקומי.

אני מבקשת להוסיף על מה שנאמר כאן גם מצד הארגונים וקצת לדייק. בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת מונחת טיוטה של תקנות שמשרד הרווחה מבקש לקדם. מרכז השלטון המקומי יושב עם משרד הרווחה בנושא הזה. אנחנו פנינו מספר פעמים לשר הרווחה על מנת שיפנה בתורו לשר החינוך כדי לעשות טיפול הוליסטי בכל הסוגיה של ההסעות של החינוך המיוחד כך שגם ילדים בגילאי אפס עד שלוש שמטופלים על ידי משרד הרווחה וגם ילדים מגילאי שלוש עד 21 שמטופלים על ידי משרד החינוך יקבלו מענה שהוא במידה רבה קוהרנטי יותר.

שאלה לגבי ההסעות שממומנות על ידי משרד הרווחה.

התקצובים הם אחרים. גלית ממשרד הרווחה אחראית על כך.

השאלה שלי – יכול להיות שגלית יכולה לענות – האם זה באותו נוהל של משרד החינוך. כלומר, הרשות המקומית היא המבצעת?

כן.

הרשות המקומית מבצעת כאשר משרד הרווחה מממן את ההסעה אבל עד גיל מסוים.

אותם מוסדות שהם באחריות.

מגיל שישה חודשים ועד שלוש שנים, משרד הרווחה מממן את ההסעות למעונות היום. משרד הרווחה אמון על כל הנושא של מעונות יום שיקומיים מתוקף חוק מעונות יום שיקומיים. במסגרת זאת המשרד מממן את הנושא של ההסעות למעונות מגיל שישה חודשים עד גיל שלוש שנים. נכון, וכאן חבריי אמרו, אנחנו היום בשלב מאוד מאוד מתקדם של התקנות ובימים הקרובים יצא גם נוהל זמני עד להוצאת התקנות להסעות למעונות היום השיקומיים. נכון לעכשיו הנושא שנדון ואמור לעבור לשיח משותף בין שני השרים, משרד הרווחה ומשרד החינוך, הוא על נושא ספציפי מאוד בתקנות וזה הנושא של הממונה על ההסעות, בעקבות איזושהי מחלוקת בעניין של מי הגורם המממן את נושא הממונה כאשר אנחנו דורשים שיהיה בכל רשות ממונה שאחראי על ההסעות.

גם השלטון המקומי נמצא שם.

השלטון המקומי שם מתחילת התהליך, הוא כל הזמן בתהליך והוא חלק ממנו.

זה מבוצע על ידי השלטון המקומי.

חד משמעית.

התקנות שמונחות בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הן תקנות שקובעות אמות מידה וקריטריונים מאוד מאוד יפים, אבל גם יש מרכיבי שיפוי הולמים. יש לנו ויכוח על מרכיבי השיפוי אבל הם יותר נכונים מאשר מרכיבי השיפוי שקיימים. גם הליווי הוא עדיין סוגיה מאוד מאוד קשה, גם ברווחה. יש לנו דיונים שאנחנו מנהלים לכאורה.

אלה אלפיים ילדים וכאן אלה שמונים אלף ילדים.

זה הבדל עצום מבחינת מספרים ומורכבויות.

זאת בדיוק הסיבה שצריך לקיים את הדברים האלה בראיה הוליסטית ולא כל אחד לעצמו כשהוא אומר שאצלו זה אחרת. הליווי בהחלט קיים לכל הילדים ברווחה שמוסעים ועדיין יש לנו גם טענות לעניין התקצוב שהוא לא הולם את הנושא הזה. יש לנו בעיות קשות בנושא הזה. נראה לנו נכון שיתקיים דיון מקיף גם לרווחה וגם לחינוך בעניין.

אני מציע שכל משרד יעשה את שלו בצורה מסודרת ורצינית. עוד לדרוש מהם תיאום ושילוב?

אני ממזרח ירושלים. אני אב לארבעה ילדים מרותקים לכיסא גלגלים. סבלנו הרבה. אני מתנדב כמעט 25 שנים ויש חבר'ה מתנדבים אתנו בנושא ההסעות. יש לנו באמת בעיה רצינית. כשהעירייה או משרד החינוך נותן לחברה את החוזה, הם לא עושים את העבודה אלא הם מעבירים אותה לאחרים והאחרים לאחרים ויש לך ארבעה-חמישה רכבים ישנים מאוד. תאמין לי שאם משרד הרישוי רואה אותם, הוא יוריד אותם מהכביש. הילדים נוסעים בלי חגורות, בלי מזגנים, יש לנו נהגים בלי רישיון, נהגים בלי הכשרה שלא יודעים איך לטפל בילדים מרותקים לכיסא גלגלים. חסרים לנו הרבה רכבים. יש לנו הסעה שעושה כמה מסלולים, חוזרת לבית ספר ושוב מסיעה וחוזרת. אם היו יותר רכבים, הילד לא היה מגיע באיחור. יש כאלה שמגיעים בשעה 10:00-10:30 ומסיימים ב-12:00. יש כאלה שיושבים בהסעה כמעט שלוש שעות. מבקשים מההורים שיורידו את הילד בשעה 6 בבוקר, ויש לי רשימה. אין להם אחריות. המלווה שנמצאת ברכב, יושבת ליד הנהג וכל אלה שיושבים מאחור, היא לא רואה אותם והיא לא יודעת כלום. אין לה הכשרה. אם לילד יש אפילפסיה, לבת שלי יש זונדה, לאחרים יש חמצן – היא לא יודעת מה לעשות במקרה שיש בעיה. אין לה הכשרה. הרבה פעמים הנהג לוקח את הילד הראשון או השני לפני שהוא לוקח את המלווה כי המלווה גרה במקום אחר.

אתם מטפלים גם בירושלים המזרחית?

כן. הוא חבר בארגון ואנחנו מטפלים בזה.

יש אימא שאת הבן שלה לא פעם העבירו מרכב לרכב, הנהגים יושבים – וצילמנו אותם ויש לנו את התמונות – ומעשנים נרגילה. הם לוקחים כמה ילדים לכל מיני בתי ספר, אחד בבית חנינה, השני במקום אחר וזה דבר לא מקובל. הם יכולים לקחת ילדים שהם לא לחינוך המיוחד. אנחנו סובלים כי במקום לטפל בילדים שלנו אנחנו מטפלים עם הרשות.

אמירה מהכובע של קול הזכויות ויועצת ארגונית. רק לחזק את מה שאמרת. זאת תהיה טעות כרגע לחבר בין התקנות של הרווחה והתקנות של חינוך. זה לקראת הסוף. אפשר לקחת וללמוד מהתהליך וללמוד מהתקנות אבל היה שם תהליך עבודה מאוד משמעותי ושווה ללמוד ממנו אבל לא לערבב כי שם יש עכשיו רק מחלוקת אחת ומחסום אחד וזה ייגמר.

תודה. משפטים בודדים, בבקשה.

אני מעיריית תל אביב. אגב, אני רשום ברשימת המבקשים לדבר אבל כנראה שמי נשמט. הנושא הזה עבר בין השורות. קודם כל, לבי לבי עם כל מה ששמעתי כאן. זה באמת קשה. לבי לבי עם כל אלה שאמרו את כל מה שאמרו.

בעיר הקטנה תל אביב יש בעיות.

בעיר הגדולה, גם שם יש קצת בעיות אבל מאוד מינוריות.

כשאתה שומע את הבעיות כאן, הן לא נחלתכם?

לשמחתי לא. לצערי במקומות אחרים אני שומע עליהן.

לא, אצלכם, בתל אביב.

לא. יש בעיות מינוריות מאוד. קיימות, אני לא אומר שלא. כל הדברים שנאמרו על מלווי היסעים, אמרתי קודם שהסייעות בחינוך המיוחד נותנות מענה, ארבעים מתוך 370 שיש לנו, וזה מתכון מצוין.

הן גם מלוות.

הן גם מלוות, גם בבוקר וגם אחר הצהרים. זה מתכון משלו וזה עושה את שלו. רואים שההסעות האלה עומדות כמעט בכל התקנים. תלמידים שרואים את הסייעת במשך כל היום, רואים אותה גם בבוקר ואחר הצהרים וזה עושה להם טוב על הנשמה. הלוואי ויכולנו את כל אותם 370 לייצר מאותן סייעות. מעבר לכך, יש גם בעיות כמו שנאמר כאן של נהגים והסעות שזאת נחלת כל מדינת ישראל.

יש לכם מסגרות בעיר ולא צריך לנסוע אל מחוץ לעיר.

יש לי גם 52 מוסדות חינוך מחוץ לעיר וזה לא מעט. אנחנו מסיעים קרוב ל-6,000 תלמידים מתוכם קרוב ל-3,000 מהחינוך המיוחד, קרוב ל-1,200 קווי היסעים, 600 בבוקר ו-600 אחר הצהרים. אלה מספרים שאין להם אח ורע במדינת ישראל.

יש סוגיה שאנחנו מאוד מתקשים בה. יש לנו קרוב ל-110 תלמידים שהם בלקות של הפרעות התנהגות קשות והם נופלים בין הכיסאות בתוך אותה מסגרת של חוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל מגדיר שהם זכאים לליווי אבל לא זכאים להסעה בגלל המרחק. זאת תקלה שמישהו צריך לבוא ולבדוק ולעשות סדר בעניין הזה כי אותה לקות צריכה להיכנס לתוך אותן שבע לקויות ואז יהיו שמונה לקויות. אנחנו מתמודדים עם 110 התלמידים האלה ברמות קשות מאוד. אם הוועדה תצליח, אדוני היושב ראש, זה יהיה הישג.

תחדד.

לקות 55, בהגדרה, הפרעות התנהגות קשות, לא נכללת בתוך מסגרת שבעת הלקויות שמזכות גם בהסעה וגם בליווי.

הם מקבלים הסעה אבל לא ליווי.

לא. הם מקבלים ליווי אבל הם לא זכאים להסעה בגלל המרחק. זאת תקלה שאני חושב שהמחוקק צריך לחשוב עליה ולהכניס אותה למסגרת שמונה הלקויות ואז לא תהיה לנו בעיה.

אדוני היושב ראש, כאימא כמחזיקת תיק החינוך בארגון העירוני בירושלים, רק שאלה אחת. אם תשעים אחוזים מכל משתמשי השירותים מתלוננים וממורמרים כאשר כל בוקר וצהרים סובלים את אותו סרט, מה קורה מחר בבוקר?

מחר בבוקר כנראה יקרה מה שקרה היום בבוקר. התכוונת לא למחר בבוקר.

לא. לשנת 2014 -2015.

אני רוצה להגיד לך, וטוב שדיבר נציג תל אביב, שאם אין לך עיר גדולה אלא קצת קטנה יותר מירושלים, הדברים נפתרים ואני תכף אדבר על אחריות הרשות המקומית.

פעמים לא מעטות ביקשנו ואמרנו שיש לנו פתרונות. הרשות פשוט צריכה להיות קשובה ולקבל אותם.

הדברים נפתרים כשהרשות מממנת.

לעיריית ירושלים אין מספיק כסף כמו לעיריית תל אביב?

אני לא רוצה לתת תשובות לשאלה הזאת. חברים, אני רוצה מספר מילות סיכום.

אני בהחלט פותח בהערה שאמרתי אותה בהתחלה למשרד החינוך והיא שלא יתכן שחולף כל כך הרבה זמן מאז דוח יגאל צרפתי שהיה ראש מינהל הפיתוח במשרד החינוך יצא לאור כטיוטה ועדיין לא מפיצים אותו ואין מסקנות של משרד החינוך לגבי התייחסות לדוח. אנחנו גם דחינו את הדיון הזה מספר פעמים על פי בקשת משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי שביקשו להיערך ולהכין את הנתונים. לצערי הרב מבחינת משרד החינוך אנחנו נמצאים באותה נקודת זמן.

כפי שאמרתי, הוועדה תמשיך ללוות לא רק בדיונים אלא גם במעשים כדי שהדברים שעלו כאן בצורה מאוד מאוד בהירה וחדה אכן יבואו על תיקונם.

נקודה שלישית. אני דורש ממשרד החינוך להחליט על התייחסותו לדוח צרפתי ולהביא בפנינו את ההחלטות שלו על פי דוח צרפתי. אני כבר הערתי יותר מפעם אחת תוך כדי הדיון ואמרתי שקראתי את דוח צרפתי ואני רוצה לומר לכם שהוא עונה על רוב הדברים שעלו כאן. הוא למשל מדבר על כך שצריך לעשות הפרדה מוחלטת בהעסקה של המלוות בין חברות ההסעה לבין הליווי וזה דבר שעלה כאן על ידי חלק מהגורמים ועל עוד דברים נוספים שעלו כאן תוך כדי ומופיעות בדוח. נכון שהמשמעות של יישום המלצות דוח צרפתי, יש להן משמעות תקציבית לא קלה אבל נדמה לי שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו באחריות המוטלת על כולנו, מרגע שיש חינוך לילדים עם צרכים מיוחדים, מרגע שיש חוק לחינוך כזה, יש חובה להסיע אותם, לעשות את זה בצורה הכי בטוחה, הכי יעילה והכי מתאימה לצרכים של הילדים שאפשר. לדעתי אין בכלל יכולת שלא לקבל את הדוח על חלקיו השונים והוא באמת דוח מפורט. אני מוכרח לומר שלפחות מבחינה זאת, אנחנו נמצאים היום במקום אחר כי יש דוח שנותן תשובות לרוב השאלות. לא לכולן, אבל לרובן.

נקודה נוספת. אכן על פי החוקים והנהלים, השלטון המקומי אחראי על ביצוע ההסעות. המימון הוא משותף של משרד החינוך והשלטון המקומי. זאת תשובה לחלק לא קטן מהבעיות שעלו כאן. חברים, הכתובת שלכם היא השלטון המקומי והוא נושא באחריות. כמובן שמעליו נמצאת המערכת של משרד החינוך שכאשר בשלטון המקומי עוברים על החוק, לא מבצעים את הנהלים, יש לאן להתלונן אבל הכתובת היא השלטון המקומי גם כאשר השלטון המקומי נאבק מול השלטון המרכזי בנושאים שונים שהוא צריך לקבל שם אישור. הוא הכתובת. כך קבעו הנהלים, כך קבעו החוקים וכך זה מתבצע.

המבנה של המימון מוביל לכך שחלק גדול מהנהלים לא מתקיימים כי אם אין הכרה בצרכים המיוחדים של ההסעות – אני לא מדבר עכשיו על הצרכים הייחודיים של הילדים – כמו עלייה שנתית בעלות ההסעות, תראו, כאשר יצא מכרז בתוכו מכניסים את כל אותן המלצות של ועדת צרפתי, המחירים יקפצו ויהיו חברות רבות שבכלל לא יעמדו בתנאים האלה. לכן גם במערכת השותפויות בין משרד החינוך לשלטון המקומי, צריכה להיות דיפרנציאציה ואני יודע שהיא קיימת אבל אני דורש תמיד שירחיבו אותה, כלומר, רשויות חלשות – לא כמו רמת השרון, תל אביב וחיפה, שם השתתפות השלטון המקומי יכולה להיות יותר גדולה – לא יכולות להשתתף ואם תובעים מהן השתתפות, זה ניכר אחר כך בתוצאות. כאן באמת נכנסת האחריות של משרד החינוך לוודא תקצוב דיפרנציאלי - או להשתמש במילה עברית, שונה - ממקום למקום כדי שבסופו של דבר הילדים שזקוקים לשירות הזה, שירות ההסעות, יקבלו את השירות המתאים והנכון.
אין ספק שהאכיפה היא נושא מרכזי. ללא אכיפה חבל בכלל על התקנים, על החוקים ועל התקנות שאנחנו מוציאים.

אני גם חושב – וכאן זאת פנייה למשרד החינוך – שחשוב שהנהלים יהיו שקופים, ברורים, בהירים וידועים עד לרמת ההורה או המשפחה הבודדת. ממה ששמעת כאן, ראית שאפילו לא רק שלא יודעים אלא גם יש ויכוחים. כן, זה מחייב אתכם.

אולי הם לא קוראים.

יכול להיות שהם לא קוראים.

גם הנוסח של המכרז והחוזה פתוח לכל דורש.

אני לא מדבר על המכרז. הורה צריך לדעת מה מגיע לו. אם ההורה למשל, לפי המלצות ועדת צרפתי, אחראי לקחת את הילד מהבית ולהביא אותו לפתח ההסעה, ההורה צריך לדעת שזאת אחריותו. אם ההסעה צריכה לקחת את הילד מנקודה מסוימת שנקבעה על ידי אחראי ההסעות, משם לוקחים את הילד. וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. אני יודע שהמכרזים מפורסמים אבל אני מדבר על אותם נהלים שההורה ידע מה הן זכויותיו ומה הן חובותיו. לפחות במסמך – ואמרתי שהוא בהחלט מסמך מתקדם, המסמך של צרפתי – הוא מפריד בין האחריות של ההורה עד ההסעה, של בית הספר מפתח ההסעה אל פתח בית הספר. כלומר, בעניין הזה יש נהלים או לפחות המלצות כי אלה עדיין לא נהלים.

אני רוצה לזרוק רעיון שאני יודע שאולי הוא נשמע קצת חזוני אבל בכל זאת. אני בהחלט מבקש לבחון, בטח במועצות האזוריות ואני חושב שלא רק במועצות האזוריות, לעבור לנוהל של כלי רכב ייעודיים, מה שנקרא צהובים במובן החיובי של המילה. צהוב זה בדרך כלל צבע של שנאה וכדומה. בטח במועצות האזוריות שמפעילות צי של אוטובוסים, אין שום סיבה לא להפעיל גם צי של טרנזיטים מותאמים ומאורגנים. אני גם חושב שבחלק מהרשויות יש בזה אפילו יתרון כלכלי. אני יכול לספר לכם שבירוחם העמדנו מיניבוס צהוב עם מעלון, זה ישוב קטן שאין בו הרבה בעיות, כדי להסיע בתוך הישוב. אני מעביר בראשי את כל הנוהל, מה צריך לעשות הנהג, איך צריך להיראות הרכב, המלווה או המלווה, הלחצים הכלכליים וכדומה. תראו, קשה גם לבוא בטענות לחברות ההסעות הם חיים על הקשקש, עם מתח רווחים קטן מאוד ומנסים למקסם כל קילומטר שהם נוסעים ובטח מקבלים את הכסף מהשלטון המקומי בביצוע פלוס שישים או פלוס תשעים. תחשבו איך המערכת הזאת בסוף מתפקדת ועובדת. אם אנחנו נעביר כל פעם את הכדור למגרש אחר, נימצא חוטאים לעניין.

אנחנו נקיים דיון בעוד כחודש ואני מבקש ממשרד החינוך להגיע לדיון הזה עם החלטות שלו לגבי מימוש המלצות דוח צרפתי. אני כמובן אעלה את הנושא הזה בפגישות הקבועות שלי עם שר החינוך והמנכ"לית. אני חושב שבעניין הזה זה ייקח זמן אבל אנחנו חייבים להתקדם ולפתור את הבעיות כפי שעלו כאן. זאת לא רק סכנת נפשות אלא זה באמת, כפי שחלק התבטאו במונחים מאוד מאוד קשים, זאת התעללות בילדים שלנו וזה דבר בלתי נסבל. כל יום שעובר שאנחנו לא מצליחים לאכוף גם את התקנות ואת הכללים הנהוגים היום, אנחנו בהחלט עושים דברים לא ראויים.

אין ספק שבסופו של דבר ההמלצות שתתקבלנה צריכות לצאת בנוסח של תקנות שידועות וברורות לכל. במידה ואתם זקוקים לחקיקה כמו הסיפור של אותה קופת שרצים תעבורתית של הנהגים, נא להגיש את החוקים או שאנחנו נגיש אותם ואז לפחות יהיה תמריץ להגיש חוקים ממשלתיים.

כפי שאמרתי, אנחנו נמשיך ללוות ולעקוב אחר הנושא הזה כדי באמת לעשות הכול כדי שלא נשמע את הסיפורים האלה כפי שאנחנו שומעים כאן.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:05.>