PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 126 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, כ"ו בטבת התשע"ד (29 בדצמבר 2013), שעה 10:00

<סיור במוסדות חינוך בצפת - בעקבות סופת השלג>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

רות קלדרון

>
ראש עיריית צפת אילן שוחט

עירית מלמד - מפקחת מתכללת, מחוז הדרום, משרד החינוך

ברוך מיכאלי - החינוך הממ"ד במחוז הצפון, משרד החינוך

גדי מלכא - סגן ראש העיר, עיריית צפת

נהוראי לחיאני - סגן ראש העיר, עיריית צפת

משה אוחיון - משנה לראש העיר, יו"ר אגף הרווחה, עיריית צפת

אורי אילן - מנכ"ל עיריית צפת

אלון נוימן - מנהל השירות הפסיכולוגי החינוכי

מירב אוזן בן-ישי - מתכללת עירונית לגיל הרך

עמית גרנק - מנהל תכנון אסטרטגי, עיריית צפת

נהורה עמר - יועצת ראש עיריית צפת לנוער ולצעירים

מוטי כהן - מנהל אגף החינוך, עיריית צפת

זאב סבן - סגן מנהל אגף שח"ר (שירותי חינוך ורווחה), עיריית צפת

אליעזר מוטעי - קב"ט ומנהל בטיחות מוס"ח (מוסדות חינוך)

שירה חמו - מזכירת אגף החינוך, עיריית צפת

יהודה ארביב - יו"ר החברה למתנ"סים בצפת

רונן קובלסקי - מנהל מחוז צפון, החברה למתנ"סים

אייל שלי - מנהל המרכזים הקהילתיים בצפת

אביעד שאול - מנהל יחידת הנוער במרכזים הקהילתיים

קלוד אוחנה - מנהלת מדור גני ילדים, עיריית צפת

ציפי אבני - מנהלת בית הספר ממלכתי רזים, צפת

עופר זפרני - מנהל בית הספר המקיף הרב תחומי, צפת

שושי אוחנה - סגנית מנהלת, בית הספר הרב תחומי, צפת

יפה פרג'ון - מנהלת בית ספר אמי"ת בנות, צפת

יהודה פלס - ראש האולפנה, אמי"ת בנות, צפת

נחמה נבון - מנהלת בית ספר אור מנחם חב"ד בנות, צפת

איילת שבבו - מנהלת בית ספר נועם יסודי, צפת

מיכל דמארי - מנהלת בית ספר ממ"ד בירב, צפת

שולמין סבן - מנהלת מתי"א (מרכז תמיכה יישובי אזורי), צפת

שי בכר - מנהל בית ספר מפתן, צפת

יוסף לבקירקל - מנהל בי"ס חב"ד בנים, צפת

נדביה נאה - מנהל בי"ס אמי"ת בנים, צפת

סמדר ברקוביץ - סגנית מנהלת בית ספר מיוחד זיו

שמעון גרינברג - רכז תכנית קרב למעורבות בחינוך

יורם רוזנבאום - ישיבת אמי"ת, צפת

שלמה רסקין - בית חנה, צפת

פרדי כץ - מנהל יחידה לקידום נוער

רונית מימון - מנהלת בי"ס יסודי ממלכתי אגמים

נפתלי כהן - מנהל מחלקת מקלוט וחירום

יעקב סבן - הסתדרות המורים במחוז צפון

שלום יצחק - יו"ר ועד מורים על תחומי, ארגון המורים

יהודית - קומונרית באריאל

לירון וייס - דוברת הוועדה

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור במוסדות חינוך בצפת - בעקבות סופת השלג>
(סיור במרכז הנוער ארזים)

בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים. נפתח בברכת ראש העיר.

קודם כל ברוכים הבאים לצפת. האמת שהפתעתם אותנו פעמיים, גם בזה שבאתם לפה, אנחנו לא רואים את זה כמובן מאליו, שוועדת החינוך עוזבת את סדר יומה ומגיעה במיוחד לצפת ועולה לפה, וקובעת בעשר וכבר בתשע וחצי נמצאים בשטח בסיור בבית הספר - - -

תשע, אני מבקשת ממך.

תשע. זה מראה על רצינות, זה מראה על נחישות וזה מראה על מקצועיות. אנחנו מקבלים אתכם בברכה, שמחים מאוד לראות אתכם כאן אצלנו. לפני שאנחנו ניכנס למספרים, לנתונים, לחוויה הקשה שהעיר עברה - - - אנחנו כרגע כאן מחייכים וכולם ככה נינוחים סביב שולחן, אבל עברנו פה חוויה, במיוחד ב-76 השעות הראשונות, חוויה לא פשוטה, משהו שהוא חסר תקדים בקנה מידה של האקלים הישראלי ובכלל בהיסטוריה של צפת. הרי יש את המושג הזה 'זקני צפת', אני ראש העיר הכי צעיר בישראל היום, פעם שנייה, גם בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה הזאת עדיין נשארתי הכי צעיר, ופניתי לזקני צפת לשאול אותם אם הם זוכרים דבר כזה. אז זה מתחלק לשניים, יש את זקני צפת שלא זוכרים איך קוראים להם, אז דילגנו עליהם, ואלה שעוד זוכרים משהו אמרו שהם לא זוכרים דבר כזה, ורק בשירות המטאורולוגי מצאנו מספרים מ-1870, שלג בסדר גודל כזה, אבל תיכף אנחנו גם נראה לכם את המצגת הזו.

לפני שאני אתחיל אני אשמח מאוד שיושב ראש הוועדה, עמרם מצנע, ושלמען גילוי נאות, אני נבחרתי לפני - - - אני כבר מאלה שלפני - - -

אתה כבר לא זוכר.

לפני חמש-שש שנים, הייתי בן 34, הייתי עסוק בלהיבחר, להיבחר, אמרתי, טוב, עכשיו נבחרתי, מה עושים? והטלפון הראשון שהרמתי היה לעמרם מצנע, שוחחתי איתו בטלפון, ביקשתי ממנו, אם אני יכול לבוא אליו ליום, לקבל כמה טיפים, כמה עצות מאדם עם ניסיון, באמת הוא הזמין אותי אליו הביתה לכוס קפה עם עוגה, נסעתי אליו לחיפה, עזבתי פה את כל העיר, ישבתי איתו, יש לי עד היום את הדף של הטיפים שנתת לי, ולעובדה שנבחרתי פעם שנייה, אז יש לך מניות בעיר הזאת. ולהגיד לך גם תודה רבה. אנחנו גם מעריכים מאוד את זה שבחרתם לבוא לפה. בבקשה, זכות הדיבור שלך, ולאחר מכן נצלול לתוך המספרים וליום הרצוף שיש לנו פה.

תודה. כיף לבוא לכאן. באמת, אחרי שעברה הסערה וירושלים כיכבה כל הזמן התחלנו, כמו חלק גדול מעם ישראל, להבין שאת המכה חטפה צפת. זה לא היה כל כך הובלט בהתחלה, אבל עם הימים שחלפו מאז מהתמונות, מהדיווחים, הבנו שפה באמת הייתה מכה גדולה וחשוב היה לנו, לוועדה, לבוא לפה להתרשם ובעיקר באמת לעזור, לעמוד לרשותכם כדי לעשות מה שאפשר כדי להחזיר חזרה את החיים לנורמליות. אני מאוד התרשמתי שהעיר צפת באמת עברה מהפכה, לא רק בסופת השלג, אלא כמי שעקב אחרי מה שקרה בעיר במלחמת לבנון השנייה שהייתה בסך הכול לא לזכותה של העיר ופרנסיה, מה שהבחנתי בסופה הזו שההתגייסות, ההתנדבות, הפעילות, אני חושב שזה אולי הדבר הכי חשוב שהרווחתם אותו בצדק, ומה שנקרא מעז יצא מתוק. סופה כזו ונזק כזה זו גם הזדמנות להתחדשות, אבל בתנאי שעושים את הדברים הנכונים ושהמדינה מושיטה יד לא קפוצה, אלא יד פתוחה וחמה כדי לעזור ולהשתקם.
אז זהו, באנו באמת להתרשם, לראות ולראות באיזה דברים אנחנו יכולים לסייע. את אילן אני מכיר הרבה מאוד שנים, עוד לפני שנבחרת. בצפת שומרים את המסורת, בעבר היו נבחרים פה ראשי ערים לקדנציה אחת, או לתקופה קצרה יותר, יש לי היכרות עם פרל שהיה פה פעם ועם עודד כמובן, אני מכיר את ההיסטוריה, את הפעילות, עיר באמת מורכבת מאוד, אבל עם המון פוטנציאל. זה תמיד אומרים, 'לילד יש פוטנציאל, הוא רק לא מממש אותו', אז כשיש פוטנציאל זה אתגר, אתגר גדול מאוד ואנחנו כאן לרשותכם, גם חברת הכנסת, ד"ר קלדרון, שבאה איתנו. לצערי הרב, בדרך כלל כשאתה בא לביקור אז מצפים שיבואו 10, 12 חברי כנסת, זה בדרך כלל לא קורה. תדעו לכם שזה הישג גדול שיש פה שניים.

הפעם הלכנו על איכות ולא על הכמות.

אני מציע שנעשה סבב קצר של שניונת, כל אחד שם ותפקידו. נתחיל מעמית גרנק, בבקשה.
(סבב נוכחות).

מנהל תכנון אסטרטגי בעיריית צפת.

עמית זה תפקיד בעקבות הפקולטה לרפואה שקמה בצפת. הקרנות שתרמו לפקולטה שאלו את הרשות מה הייתם רוצים עוד שניתן לכם למען העיר ובגלל שאנחנו עיר בלי משאבים לגיוס כוח אדם איכותי ביקשנו עזרה ביועץ אסטרטגי לפיתוח לטווח הרחוק. עמית נמצא פה מכספי קרן ראסל ברי והוא מלווה אותנו, בוגר school of economics, בחור משכמו ומעלה, הגיע אלינו ממכון רעות. הייתה לו התלבטות, אם להיות באגף התקציבים במשרד ראש הממשלה, הוא בחר לבוא, כמוך, לשטח, אין כמו העבודה בשטח ומה שהוא חווה פה בשנתיים האלה - - -

טירונות יחידה.

אני הייתי מציע לכל פקידי האוצר, שמקבלים את ההחלטות באוצר, לפני שהם מגיעים לתפקיד באוצר, שיחייבו אותם שנתיים לחיות ברשויות המקומיות, להרגיש את הצרכים מהשטח ורק אחרי זה להגיע ולקבל את ההחלטות אי שם למעלה. יותר אני לא אפריע.
(המשך סבב נוכחות).

לחיאני נהוראי סגן ראש העיר מסיעת ש"ס, משה אוחיון מסיעת חב"ד. החינוך המוכר שאינו רשמי הוא גם פונקציה משמעותית בצפת. אני גם יושב ראש מחזיק תיק החינוך, לא ויתרתי עליו במשא ומתן לאף אחד, כולל לחב"ד, כולל לחצים, אבל אנחנו יודעים להאציל סמכויות.

(המשך סבב נוכחות).

אנחנו נפתח בכמה מילים של מפקחת המחוז. ברשותכם, אני רוצה לפתוח עם עירית מלמד, שהיא המפקחת המחוזית שלנו. אורנה שמחון, מנהלת המחוז, לא יכלה להגיע, את דבריה ניתן דרך עירית. בבקשה.

אז גם אני, למגן הגילוי הנאות, חייבת להגיד שהיית ראש עיר שלי, בתור חיפאית הרבה שנים, אנחנו מתגעגעים. זה גם גילוי נאות בתור חיפאית.

באיזה תפקיד היית אז?

אני תושבת חיפה. הייתי בחינוך בחיפה והיום אני בצפון.

אבל מה עשית בחינוך בחיפה?

עבדתי בבתי ספר, מפקחת. אני נמצאת פה כבר שבע שנים בעיר צפת וחשוב מאוד להגיד שהעיר צפת עשתה קפיצת מדרגה מדהימה במחוז הצפון. העיר צפת כעיר קיבלה פרס חינוך מחוזי בשנה שעברה ופרס חינוך ארצי. אני חושבת שקפיצת המדרגה הזאת הייתה בכל הפרמטרים שהצגנו אותם בפני הוועדה המחוזית וגם הוועדה הארצית ובוא נגיד שבאמת יש פה עלייה גם בנתונים שאתם תראו אחר כך על ידי מוטי, שיציג אותם, אבל אני חייבת להגיד שנפשי נקשרה בעיר הזאת ולכן כל המעורבות שלנו בזמן הסופה הייתה מעורבות ממש ממש ממש אפשר להגיד אינטנסיבית, אפקטיבית, בכל הרמות.

מיום שישי בבוקר הייתי מחוברת למנהלים, המנהלים היו מחוברים למורים, המורים היו מחוברים לתלמידים. גם כשלא היה חשמל, נכנסו למכוניות, טענו את הפלאפונים והסתמסנו. יחד עם זה מנהלת המחוז באמת ליוותה את הדברים בקשר רציף עם ראש העיר וכל ההחלטות שהתקבלו פה, ואני רוצה להגדיר אותן, התקבלו בצורה מאוד מאוד מאוד זהירה, רגישה, אבל יחד עם זה הייתה אמירה של בואו נחזור לשגרה כמה שיותר מהר.

אני חושבת שבשורה התחתונה אנחנו הצלחנו בזה. לא נפגעו ילדים כשחזרנו לבית הספר ביום חמישי, למרות שבאמת היו פה שלגים ולא היה פשוט. היו פה הרבה מאוד דילמות והרבה מאוד סוגיות שנפתרו במהלך הימים, כל צוות הפיקוח היה פה בעיר, כל אחד תרם את חלקו ואחר כך אתם תשמעו לגבי מתנדבים, מינהל חברה ונוער, חמ"ד (חינוך ממלכתי דתי), כל אחד בתחום שלו, הגננות וכולנו. כולנו ענינו, כולנו היינו נציגים בחמ"לים השונים.

אני חושבת שזה מאוד מאפיין את דרך העבודה שלנו במחוז. הקשר שלנו עם הרשות הוא קשר הדוק לאורך כל השנה. אני נמצאת פה המון, אין דבר שנעשה בעיר הזאת, שמוטי יציג אחר כך, כמו פורום הנהגה חינוכית, שלא נעשה ביחד עם משרד החינוך. אני חושבת שזאת הדרך שמזערנו נזקים. עבדנו כל הזמן יד וביד והלמידה המקוונת שיצרנו פה במחוז ונכנסה בימים האלה לבתי הספר בכל האזורים המושלגים, דרך אגב, לא רק פה, גם בגליל העליון, בבית ג'אן, הוכיחה את עצמה. היו פעולות שמורים עשו, שהן פעולות הפגה, היו משימות לימודיות, הקב"ט של המחוז היה פה ואבחן את כל הנזקים, היו פה יועצי בטיחות. בקיצור, אני חושבת ששיתוף הפעולה היה באמת מלווה את כל הדרך.

אני חושבת שזה לא יפגע בעיר הזאת, השם צפת היום במחוז שלנו, במחוז צפון, הוא שם נהדר. אני חושבת שהכותרת הזאת, 'ממשבר להזדמנות', היא הרבה יותר, יש פה צמיחה בלתי רגילה, אפילו אחוז המצטיינים משנה שעברה לשנה עלה ואנחנו בדרך הנכונה.

אז אני רוצה נורא להודות בהזדמנות הזאת לאילן, שהוא באמת איש חינוך, למוטי כהן שהוא יד ימיני, או אני יד ימינו, אני לא יודעת מי יד ימין של מי, וכל העבודה הזאת נעשית ביחד. אז שיהיה לנו יום מהנה, אנחנו נראה אחר כך את בתי הספר.

תודה, עירית. אנחנו כרגע עומדים לצפות במצגת שתהיה מורכבת משלושה חלקים. החלק הראשון ידבר על צפת עד הסופה, החלק השני ייתן לכם סרטון קצר של חמש דקות מה קרה פה בזמן הסופה והחלק השלישי יסביר על היקף הנזקים, מהערכה ראשונית שעשינו ומה האתגרים שניצבים בפנינו לשיקום העיר בעקבות הסופה.
כמה מילים על צפת. כמו שנאמר פה, צפת העיר הגבוהה והקרה ביותר בארץ. זה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יש פה את האפקט של לגור בפריפריה. זו מילה שאני לא אוהב אותה, אני לא אוהב להגיד את המילה פריפריה, היא מעצבנת אותי, אבל אנחנו פה בחוג סגור. אנחנו נמצאים מרוחקים מהמרכז, זו המילה שאני יותר אוהב אותה, גם גבוהים וגם הכי קר פה. זאת אומרת לאוכלוסייה יש פה עוד אתגר בחורף, להתמודד עם יוקר מחיה של חימום ועלויות אנרגיה גבוהות ביותר.
35,000 תושבים. יש פה את כל הפסיפס של החברה הישראלית. אמרת את זה, עמרם, בפתח דבריך, יש לנו פה כפר ערבי שנקרא שכונת עכְּברה, שזה קרוב ל-300 משפחות, שייך אלינו מוניציפאלית, כמו בחיפה ואדי ניסנס, זה עיר בתוך עיר. יש לנו את עכברה, כפר שנמצא אצלנו. יש לנו קרוב ל-20% מהתושבים עולים מברית המועצות, יש לי עוד ממלא מקום ראש עיר מ'ישראל ביתנו'. יש לנו פה את המגזר החרדי על כל גווניו. אני תמיד אומר, יש פה את הכיפות הסרוגות, יש פה את הכיפות הלבנות, יש פה את הכיפות השחורות, אני שייך לכיפות השקופות, ומי שאין לו כיפה, אז הוא תחת כיפת השמים. הצביון של העיר והכיוון שלה זה עיר מיוחדת עם צביון לאומי דתי, כך שלנהל את כל הפסיפס הזה, בתוך המגזרים, זה כבר לא חילוני-דתי, בתוך הדתי, כיפה סרוגה נוטה ימינה, הם כבר רואים בית ספר מהסוג הזה, כיפה שחורה, הם כבר - - - הלוליינות בין כולם ולהביא את כולם לריצוי, גם במערכת החינוך, במיוחד רואים שם את ההבדלים ואת הדקויות, וגם בכלל בתור עיר, זה מאוד מאוד מורכב.

יש לנו פה שלושה מרכזי קליטה של אתיופים. אנחנו העיר היחידה בארץ עם שלושה מרכזי קליטה של אתיופים, שזה אתגר. אנחנו רואים בזה אתגר שנמצא לפתחנו. בהזדמנות אם תרצו להרחיב, אנחנו רואים בזה באמת שליחות, אבל אנחנו חושבים שזה גם צריך להתחלק עם עוד ערים בארץ ולא הכול צריך להגיע אלינו, ואנחנו עובדים איתם יפה מאוד. דרך אגב, בסופה הזאת זו גם הייתה התמודדות עבורם פעם ראשונה עם מזג אוויר קיצוני כל כך. הם הגיעו מאתיופיה ופתאום להגיע לסופה הזאת, הייתה פה קיצוניות גם בהתנהגות וגם בטיפול בהם.

ויש לנו פה אזרחים ותיקים. שמונה או תשעה דורות של צברים, אבן אל בלאד שנולדו פה, שגם הם רואים את עצמם, מבחינתם, אני כבר 39 שנה בצפת, אני עוד לא צפתי, מבחינת החבר'ה שלחמו פה ב-48'. זה גם סוג של התמודדות עם מגוון של אוכלוסייה, זה הפסיפס המיוחד של צפת.
יש לנו 3,000 סטודנטים בעיר. גם מכללה אקדמית צפת וגם הפקולטה לרפואה ביחד הם 3,000 סטודנטים.

צפת מוגדרת עיר תיירות, לעיר הזאת נכנסים בשנה 1,200,000 תיירים, סביב הקונספט של תיירות רוחנית. אנחנו רוצים להיות הבירה העולמית של התרבות והרוחניות היהודית. כל הצד הרוחני ההלכתי של העם היהודי נכתב כאן בצפת, אנחנו אוטוטו לפני סדר ט"ו בשבט, שגם הוא נכתב כאן בצפת, יש לנו את השולחן ערוך שנכתב כאן בצפת, לך דודי, שלום עליכם, כל הצד הרוחני, כל הצד של ההתקרבות נכתב פה בעיר הזאת. וגם יש לנו את הקבלה ואת הזוהר. אני יודעת שאת, ראיתי אותך במפגשים עם נשים, בתכניות את מעלה הרבה את הצד הזה של הסוגיות בחברה הישראלית וגם החברתיות והיהדות. אנחנו תחנת חובה בתגלית, הם עוצרים פה, הם מגיעים לפה בעשרה ימים, צפת היא תחנה שכוללת הכול.

זאת אומרת העיר נמצאת בהתפתחות, רק בחמש השנים האחרונות נפתחו פה שבעה מלונות בוטיק יפהפיים, יש פה עלייה מתמדת, יש פה הכרזת ממשלה על העיר העתיקה. זה אחד הדברים שהצלחנו לעשות בפתיחת הפקולטה לרפואה, להכריז על העיר העתיקה, כמו החברה לפיתוח יפו, כמו החברה לפיתוח עכו, החברה לפיתוח העיר העתיקה בצפת, שזה הופך להיות נכס של כל מדינת ישראל, זה לא רק של אילן שוחט ושל חברי המועצה. פתאום מדינת ישראל גם לוקחת אחריות על העיר העתיקה בצפת ועל כל הערכים שלה.

הפקולטה לרפואה, לפני ארבע שנים, כשהיא הוקמה בצפת, היא הייתה למעשה מעין פרויקט מחולל שינוי. למעשה, איך אני אומר את זה? כשנבחרתי פה לראשות העיר, צפת הייתה ספינה שוקעת במצולות והשאלה הייתה אם הספינה הזאת שוקעת ואני צובע את הסיפון שלה ומסדר את העציצים וכיכרות וכבישים, אז היא הייתה עיר יפהפייה אבל בשקיעה. ברגע שהגיעה הפקולטה לרפואה, זה היה רגע מכונן וזה צומת ופרשת דרכים מאוד מאוד משמעותיים. דרך אגב, היה פה קרב בין מעלות לבין כרמיאל, היה בוחבוט ועדי אלדר מולי, אני בדיוק הייתי ארבעה חודשים בתפקיד, איפה תקום הפקולטה לרפואה, אולמרט היה ראש הממשלה, ואני אמרתי אם הפקולטה לרפואה לא באה לצפת, לא הייתה לי שום בעיה גם לשים את המפתחות ולהגיד שאין לי טעם להיות ראש עיר של עיר שהיא ספינה שוקעת, אני כאילו קברניט של ספינה שוקעת. אנחנו ראינו בפקולטה לרפואה הזדמנות יוצאת מן הכלל לפרשת דרכים, לסתום את החורים, להוציא את המים ולהציף את הספינה.
כשאני מדבר איתכם היום, אנחנו בשלב שהספינה צפה, היא עוד לא מפליגה לחוף מבטחים, עצרנו את ההידרדרות שלה. סביב הפקולטה לרפואה בנינו חזון שלם, גייסנו בחו"ל עשרה מיליארדרים סביב הרעיון שהפקולטה לרפואה נמצאת פה והעיר נמצאת פה ואנחנו צריכים לצמצם את הפער בין התושבים לבין הפקולטה. מצאנו עשרה מיליארדרים שהתחברו איתנו לחזון, ביחד עם קרן רש"י, שבחרו בצפת לעיר ריכוז מאמץ, השקיעו פה. הצלחתי לגייס בחמש שנים, אני חושב שאני ראש העיר היחידי במדינת ישראל, 6 מיליון דולר כספי תורם ו-5 מיליון דולר מאטצ'ינג של הממשלה, והמבנה הזה שאתם יושבים בו כרגע, זה בעלות מיליון דולר של תורמים מארצות הברית, סביב החזון של לחזק את החזקים ולהביא לפה אוכלוסייה חזקה יותר, על הרעיון של הפקולטה לרפואה. הם תרמו פה לחמישה פרויקטים מאוד מאוד גדולים, שהמקום הזה הוא אחד מהם, כדי ליצור חוזקים, לא שחלילה אנחנו לא עוזרים לחלשים, אבל מתוך תפיסה שמדינת ישראל צריכה לדאוג לחלשים ומעמד הביניים ואלה שמשלמים את הארנונה והם נמצאים ונלחמים ומתמודדים, שתהיה להם סיבה להישאר בעיר הזאת ולהמשיך לפרוץ איתה קדימה. וזה החזון של התורמים. אתה לא יכול להגיד להם 'תיתנו לחלוקת ארגזים', או 'תיתנו למשפחות - - -', זה לא מעניין אותם, הם רוצים לראות איך דולר שלהם עושה 3 דולר ואיך פרויקט שלהם, גם אחרי שהם יוצאים, מחולל שינוי בעצמו ומרוויח את עצמו. זו הפילנתרופיה החדשה, ואחד הדברים זה גם עמית עם ראסל ברי.

כשאנחנו נכנסנו לצפת העיר הייתה, ביום הראשון שנכנסתי, עם גירעון של 36 מיליון שקל בשוטף. היינו פה עם חשב מלווה פלוס. אתה יודע, יש חשב מלווה רגיל ויש חשב מלווה פלוס, אצלנו הפלוס היה שהוא היה תימני. הרג אותנו לגמרי, אבל קיבלנו עיר עם גירעונות כלכליים שאי אפשר היה להסביר אותם, 40 מיליון בבנקים, 90 מיליון פירעון מלוות, קטסטרופה. אתה היית בעיר עם ועדה קרואה, אתה יודע על מה אני מדבר. תוך שנה וחצי כבר נהיינו מאוזנים בשוטף, נפרדנו מהחשב המלווה, העיר היום עומדת על רגליה באופן עצמאי. אנחנו כבר מתנהלים בצורה אחראית.

מה הגירעון המצטבר שלך?

24. כשנכנסתי הוא היה 46.

מתוך כמה, מה השוטף?

השוטף שלנו הוא 184 מיליון שקל.

אז אנחנו עירייה מאוזנת. זכינו, כמו שאמרה פה עירית, בפרס החינוך הארצי בשנה שעברה. זו השנה שכל ראשי הרשויות בארץ רצו לזכות כי זה לפני בחירות וזה בא בוננזה, אנחנו פה ארבע שנים לא הגשנו את עצמנו, עברנו פה תהליך מאוד מאוד ארוך במערכת החינוך העירונית, אני מדבר איתכם על החלפה של 14 מנהלי בתי ספר בשלוש שנים והבאה של מנהיגות צעירה ומנהלים רעננים והכנסנו פה תכניות ויש פה פרחי צפת לרפואה ויש פה פרחי צפת למשפטים, עם הפקולטה למשפטים, ויש פה ילדים בני 16 שלומדים רפואה וכבר מתגייסים לעתודה רפואית של צה"ל. הכנסנו פה אקדמיה לנוער, הכנסנו פה מרכז מצוינות, כיתות חכמות, עיר מנגנת, יש פה מרכז יזמות. יש לי פה היום 700 ילדים מנגנים מוזיקה קלאסית בפרויקט של עיר מנגנת ואנחנו לקראת בנייה של קונסרבטוריון עירוני שמתחבר עם הכליזמרים. בקיצור צפת היום היא מודל ודגל במחוז צפון ובכלל במדינת ישראל.

התוצאות אחרי חמש שנים הגיעו, הדירוג הסוציו אקונומי, אנחנו העיר היחידה באזור שעלתה בדירוג הסוציו אקונומי, היינו 3, קפצנו ל-4, זה פעם בחמש השנים. הדבר הזה, יש לו יתרון שבתדמית עלית במדרגה ויופי והפרמטרים מראים, החיסרון, הקיצוץ במענקי האיזון זה 7 מיליון שקל, זה מכת מחץ וזו אמירה של מדינת ישראל שאומרת לך, 'תישאר תמיד לא שוקע ולא טובע'. אנחנו נדאג להשאיר אותך ככה, לא ניתן לך לקפוץ, העיקר שאתה שורד, אתה חי, תישאר ככה.

עמרם, אתה גם כראש רשות, וגם אתם כחברי כנסת, צריכים להבין, דווקא הערים האלה שהן ב-3, 4, עד 6, תעזרו, תתגברו אותם, אל תיתנו להם לרדת חזרה. המדינה מתנערת מהם, 'הסתדרתם, עליתם, גמרנו'. הנה, אומר לי חצור 'ירדתי מ-4 ל-3', מבסוט, הוא אומר לי 'עכשיו אני מכוסה גירעונית'. אני עליתי מ-3 ל-4 אני בלי כסף.

לדוגמה תכניות ציל"ה (צהרי יום להעשרה).

יום לימודים ארוך, הרשות הייתה צריכה לשים מיליון שקל, משהו שבשנה קודמת כל התכניות האלה בחינם. זו בעיה מול התושבים.

התושב אומר לעצמו, אני לא יודע מה זה 3, 4, קמתי אתמול בבוקר, היה את זה בחינם, היום פתאום אני צריך לשלם על זה כסף. הוא לא קם עם תג של 3 או 4 על הפנים.

הגירה. אתה דיברת על מלחמת לבנון השנייה. מ-2005, יש לנו 2006 הגירה של 708 תושבים, ב-2007 מינוס 152, מ-2006 עד 2010, כשאני נבחרתי, הייתה פה הגירה שלילית. ב-2006 זה מלחמת לבנון השנייה. הכישלון במלחמת לבנון השנייה, בעיר, שנקראה גם חרפת הצפון, זה בא לידי ביטוי גם בתושבים. תושבים עזבו את העיר, היה חוסר אמון בעיר והייתה הגירה שלילית. כשהתחילו ניצני הפריחה והכניסה החדשה והדברים שעשינו העיר חזרה להגירה חיובית. ב-2012 הגיעו קרוב ל-800 עולים חדשים מברית המועצות, מתוכם 50 רופאים, שאנחנו עושים להם קליטה רפואית. אנחנו עיר קולטת עלייה, נמצא פה גם המרכז של הקליטה, הוא יכול לספר לך שיש לנו פה גם עלייה שמגיעה מברית המועצות, שהיא עוד מנוע שתורם ועוזר להתפתחות של העיר ובכלל תושבים חוזרים, גם מהמגזר החילוני, גם מהמגזר הדתי, רוצים להגיע לצפת, רוצים להיות פה, יש פה איכות חיים ושיפור.

השקף הזה, אין לי בחירות, אם היו לי בחירות והייתי מראה אותו אז זה היה אומר כאילו הנה ראש העיר עושה את זה. השקף הזה אומר המון, זה פעם ראשונה, כמו שאתה אמרת, מזה 25 שנה, שנבחר פה ראש עיר לקדנציה נוספת. זו הייתה עיר אוכלת ראשיה, כל חמש שנים היה מתחלף פה ראש עיר. אתה רואה, שביעות רצון של התושבים הוכיחה את עצמה, השיא היה ב-2013 ומשם אתה רק יורד. את הבחירות סיימתי ב-52% סיבוב ראשון, היו פה ארבעה מועמדים, שזה היה משהו חסר תקדים בהיסטוריה של צפת, אבל זה מראה משהו על התושבים, סוג של בגרות וסוג של הבנה שבשביל להביא תוצאות צריך טווח ארוך וצריך רצף שלטוני וזה גם משהו שראינו אותו.

לגבי הסופה. כמו שאמרתי לכם, מ-1879 לא תועדה סערת שלגים בעוצמה כזאת. רק ב-1950 עוד יש כמה עדויות של אנשים שאומרים לי, 'תשמע, זה הגובה', אמרתי להם, 'קחו בחשבון, ב-1950 הייתם יותר נמוכים, אז הפרופורציה שלכם על - - -

היה שלג בחיפה ב-1950.

אבל פה זה היה ממוקד. חשוב לי שתבינו כמה דברים. כמו שאמרת, חבר הכנסת מצנע, צפת לא הופיעה בתקשורת להערכתי משתי סיבות עיקריות. קודם כל השלג בצפת היה יותר קשה מירושלים, גם בגובה וגם בעוצמה וגם בסוג של ההתמודדות, זה ברור וזה ידוע. כל מי שהגיע לפה וראה את צפת, אמר 'וואו, חשבנו שבירושלים זה היה גרוע', מגיע לצפת ורואה פה את הנזקים ואז מבינים שצפת הייתה הרבה יותר קשה מירושלים. למה צפת לא הוזכרה בתקשורת? אני רואה שתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה, אין מה לעשות, בירת המדינה, ירושלים, הכתבים יושבים שם, חברי הכנסת שם, היציאות, הם גם נלכדו שם אז היה להם יותר קל לסקר מה שהם רואים מול העיניים, ומה לעשות, ירושלים, כמה זה? 300,000-400,000 תושבים?

750,000.

750,000, משחק המספרים, מה לעשות. הסיקור שם יותר גדול. הסיבה השנייה שצפת לא הוזכרה זה כי צפת התמודדה עם האירוע הזה. מהתחלה עד הסוף האירוע הזה היה בשליטה, האירוע הזה היה אירוע שאנחנו טיפלנו בו ולא שיגרנו או שלא יצאו מהעיר הזאת קריאות מצוקה כמו - - - פה ראש העיר לא הרים טלפון לרמטכ"ל, 'תביא לי טנקים'. פה היה שולחן עבודה, פה הייתה עבודה מסודרת, איך אמר לנו גם מפכ"ל המשטרה וגם אלוף פיקוד העורף וגם הרמטכ"ל? הוא אמר לנו, 'השקט שאתם ייצרתם פה ויכולת ההתמודדות שלכם אפשרה לנו יכולת התמודדות בירושלים ובאתגרים הגדולים'. גם לא באנו כעניים או מסכנים בפתח, אנחנו התמודדנו עם זה כמו שצריך, היינו עסוקים. אני לא ידעתי שצפת לא מסוקרת ברמה הארצית, הייתי עסוק, רק אחר כך הבנתי דווקא מהתושבים שהרגישו שלא סיקרו אותנו מספיק. אמרתי, אם זה הבעיות שלנו. ואני גם אומר, חבר'ה, זה יכול היה מאוד מהר להיגמר בהרוגים בנפש. חס וחלילה, אם היו פה חמישה, שישה או שבעה קשישים שנשכחו בבית, שלא היה מי שיגיע אליהם, אז מהר מאוד היינו בכותרות ואיך אומרים? טוב שאנחנו לא בכותרות, עשינו את העבודה כמו שצריך ועל זה אנחנו מברכים ומודים גם לקדוש ברוך הוא.
בשביל להכניס אתכם לאווירה, אנחנו נראה כרגע סרטון. הסרטון נעשה בליקוט של הדקה ה-90 שאספנו מתושבים, והוא פחות או יותר ימחיש לכם בחמש דקות מול מה התמודדנו. בבקשה. לגבי המוזיקה, לא אני בחרתי את המוזיקה, הביאו לי את זה ככה. סתם אני אומר את זה, זה נשמע טוב. יש פה קטע של רוקי בלבואה במוזיקה, מישהו אמר שזה קיטשי מדי, אז אני מסיר את האחריות מהקטע המוזיקלי.

(הקרנת סרטון).

זה הסרטון, שפחות או יותר מכניס אתכם טיפה לאווירה. כמו שאמרתי, אנחנו יושבים וצוחקים, ככה רואים, אבל ה-76 שעות הראשונות היו מאוד מאוד קריטיות, מאוד מאוד מפחידות, כל הזמן עברה לנו מחשבה בראש, אם יש מישהו שנלכד ברכב, אם יש זוג קשישים שלא הגענו אליהם. יש לנו פה גם הרבה עולים מברית המועצות, שאין להם משפחה שיכולים להגיד 'מה עם אבא שלי ואמא שלי', ופה אגף הרווחה והעובדות הסוציאליות, שלא היה אפשר לתפקד בכלל, הרימו טלפונים מתוך הבתים שלהם ובאמת עברנו בית-בית, מהרגע שהתחיל המשבר, בשביל לוודא איפה כולם, וגם ראש הממשלה, אחרי יומיים שאנחנו עוברים בית-בית, עוד מתקשר אליי ואומר 'אני אמרתי לאילן שוחט לעבור בית-בית', זאת אומרת שאם מישהו מת, זה אילן שוחט, 'אני אמרתי לו לעבור בית-בית'.

כל הכבוד לשר הרווחה ש - - -

וכולם הגיעו וכולם התעניינו והייתה פה עזרה ובאמת מה שהיה לנו יתרון אחד, היתרון היחיד ששיחק לטובתנו בכל הסיפור הזה, זה שהסופה התחילה בירושלים שמונה שעות לפנינו. תמיד היינו עם עין לציון צופיה, כמו שאומרים, תמיד ראיתי מה קורה בירושלים. כשהוא צעק לרמטכ"ל 'תביאו לי צבא', אני כבר הבנתי שאני חייב עכשיו לבקש, וזה היתרון היחידי שהיה לי, ללמוד מה קורה בירושלים ומהר מאוד להסתדר פה אצלנו. גם פתיחת הלימודים, אני ראיתי מה קרה כשהוא פתח, איך 100 ילדים שברו רגליים, צלעות, ראש, ואני משכתי עוד יום אחד בשביל להיות הרבה יותר מוכן, עם כל הלחץ ועם כל הדברים.

אלה שלושת המעגלים העיקריים שעבדנו עליהם: השלב הראשון הצלת חיים וסיוע בהחזרת חשמל, פינוי צירים, גישה לבית חולים. היו לנו פה שתי לידות בנגמ"ש, היה פינוי לדיאליזות, קשישים שמצאנו אותם עם אף מפוצץ בבית מהקור, מצאנו פה אנשים שנגמרו להם בלוני חשמל, שלא לקחו בחשבון את הפסקת החשמל הארוכה. הזרקות של אינסולין, לבתים שלא לקחו בחשבון שהם יצטרכו להישאר. ממש מלחמה. אני קורא לזה מלחמה, לא קורא לזה סופה. זה היה השלב הראשון.

ב-15 בדצמבר עד ה-26, שזה ממש עד לפני יומיים, זה חזרה לשגרה. יש לנו פה, אנחנו גם נבקר ונראה, גזם. יש פה 450 טון גזם שפינינו. עוד לא הספקנו לקחת את זה להטמנה, זה כרגע נמצא בשני אתרים. אנחנו ניקח אתכם לראות, אתם תראו הר של גזם. עיר שלמה רק של גזם, מה שהוצאנו. צפת זאת עיר שנמצאת בסביבה ביוספרית, אנחנו מוקפים ביערות, וכל היופי של צפת, יש פה שכונה שנקראת נווה אורנים, היום היא כבר נקראת נווה קרחות, אבל העיר בנויה כולה מיערות, מחורשות, היה פה בית הבראה כנען. כל העצים האלה, כל היופי של צפת, הירוק, הפך בשנייה להיות מלכודת שסרבלה את העיר והיופי הפך להיות למעשה מכשול.

השלב השלישי, שזה העיגול בצבע תכלת, זה הטווח הרחוק, שאנחנו נצטרך להחזיר את העיר למצב של נורמליזציה עד כמה שאפשר.

עשינו פה לכל עיגול את התחשוב שלו, סדר גודל כללי. אנחנו יכולים לראות שה-72 שעות ראשונות, להצלת חיים, ביחד עם השלב של להחזיר את העיר לשגרה, שימו לב לטרקטור שם למעלה, תראה את הכמויות של השלג. שאלו אותי ברשת ב', 'נו, בפעם הבאה אתה תקנה מפלסת לעיר?' זאת אומרת היה גם בתקשורת חוסר הבנה בכלל מול מה התמודדנו פה. אם חושבים שמפלסת אחת או שתיים, או שלוש, ארבע או חמש מפלסות היו יכולות להתמודד עם דבר כזה, אם אני אקנה עכשיו חמש מפלסות בשביל יום בשנה? אין פה בכלל מה לדבר. ברגע שהבנו שהדבר הזה, איך אומרים? ענק עלינו, אתה לא יכול להתמודד עם החמישה טרקטורים שאני מכין בסדיר. הכמויות של השלג, בטרקטורים היינו צריכים לשים שרשראות לשופלים, עד כדי כך, בשביל לחלץ.
אנחנו עשינו הערכה של פינוי הגזם עם הכוחות שעבדו פה, 22 טרקטורים ביום, לקחנו את יחזקאל מורד מטבריה, ריתקנו אותו. כל טרקטור שהיה באזור, ארבעה גלגלים עם כף, שילמנו לו כסף.

הרבה כסף על עצים להסקה.

מה שהולך עכשיו, שני דברים רצים חזק, תנורי עץ ומכירת הסקה. אני גם אומר לכל מי שרוצה לבוא ולעשות הסקה, תבואו לצפת, תחתכו תיקחו, רק שייקחו, שיפנו את העיר מהכמויות האדירות של הגזם.

איך התמודדתם עם כל הכבישים הצרים פה? הלוא צפת מלאה שבילים צרים.

היה לנו עיר עתיקה שאנשים לא יכלו לפתוח את הדלת לצאת החוצה. היית צריך להיכנס לשם עם בובקטים. תיכף תשמעו את המערך של המתנדבים פה, רק עם אתי חפירה, שהגיעו בית-בית וחילצו. תיכף אני אדבר על הנוער המדהים שלנו. אבל שימו לב, כל מה שאתם רואים זה אירוע רב נפגעים. אם במלחמת לבנון השנייה נפל טיל במדרכה אחת וכתוצאה מזה המדרכה נפגעה והכביש ונתנו טיפול נקודתי וסידרו את המדרכה והכביש. פה לקחו מכבש של 50 קילו הורידו אותו על העיר פעם אחת, הרימו אותו והנה, תסתכלו, רק המעקה הזה, סתם דוגמה, זה בתוך בית ספר, והמעקה שם למטה זה בדרך לבית ספר. תיכף אנחנו גם נבקר בכמה בתי ספר שיצאו מכלל שימוש ובגלל התקן המחמיר של משרד החינוך בבטיחות ועבודה עם ילדים - - - הנה, זה כיתות. שימו לב איך התקרה פה נפלה ופה איך תקרה קרסה על התלמידים במבנה יביל. עצים שנעקרו.
היקף הנזקים שיש לנו רק במערכת החינוך לבד, מהמהנדסים שהבאנו לפה, מהנדסים שלנו ומהנדסים של פיקוד העורף ואנשי אגף הבינוי במשרד החינוך, בשביל להחזיר את מוסדות החינוך לשיקום מינימליסטי זה 21 מיליון שקל, איך שאנחנו לא מסתכלים על זה. כבר עכשיו תלמידים לומדים במקומות שיש סטנסיל אדום כזה שאומר 'לא להיכנס למקום הזה' ו'לא להיכנס למקום הזה'. אנחנו פתחנו את מערכת החינוך בשביל להיכנס לשגרה, אבל בתוך מערכת החינוך יש מקומות שעדיין אסור לצאת אליהם, כי אנחנו עדיין רוצים לראות מה היקף הפיצוי שאנחנו נקבל.

היה פה גם שר האוצר, הוא גם ראה את הדברים, ואנחנו מאוד מאוד מקווים שייתנו לנו תשובות כמה שיותר מהר על מנת לחזור לשגרה, כי כמו שראיתם במצגת, התחלנו פה איזה שהוא תהליך ואני לא רוצה שהסופה הזאת תזרוק אותנו אחורה. ועיר כמו צפת, עם התקציבים השוטפים שלה - - -

אתה יודע, דיברתי עם ראש עיריית הרצליה, אתה מכיר את זה מחיפה, אבל בשבילי זה נשמע מצחיק. ראש עיריית הרצליה משריין בתקציב השוטף שלו 40 מיליון שקל לחירום. זאת אומרת הוא לוקח 40 מיליון, שם אותם לחירום. אני, תן לי 10 מיליון לשוטף, אני עושה מזה - - - הוא, 40 מיליון, הוא שם בבנק, תופסים ריבית, היה חירום? השתמש בהם, לא היה? שמר אותם במחסנית. 40 מיליון לחירום. אמרתי לו, 'תגיד לי, מה יכול להיות לך ב-40 מיליון?' הוא אומר, 'אם יהיה צונמי, יגיע מהים להרצליה, ישטוף את העיר, אני צריך שיהיה לי תקציב חירום'. אמרתי לו, 'תשמע, על זה באמת לא חשבתי', אבל אנחנו עירייה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשכיב כסף לחירום, אנחנו בשוטף בקושי, ועוד פעם, לא ממסכנות, אנחנו מתמודדים, אנחנו יודעים להתמודד, רק קרה פה אירוע קיצוני ואנחנו צריכים פה עזרה קיצונית. אם לא היה המקרה הזה, אנחנו יודעים להסתדר יפה מאוד.
זה רק נזק לסוחרים, במדרחוב העירוני. מה זה 'ממשבר להזדמנות'? אני נמצא כרגע עם משרד התיירות בפרויקט לחזיתות אחידות בכל רחוב ירושלים. אז אם אני אקח את הכסף שכבר יש לי מהתיירות ואם אני אקבל פה שיפוי לחזיתות שנפלו, אני אוכל לעשות חיבור ואז להתלבש על דברים קיימים. זאת אומרת לא להתחיל מאפס, יש כמה תקציבים שאפשר להתחבר אליהם.

סיכום, יש קשר הדוק בין מצב סוציו אקונומי לחוסן. זה ניכר, אבל אני רוצה לומר פה שהתושבים הם בחוסן אחר, ההתמודדות פה הייתה אחרת. אם אתם שואלים אותי מה הפקת הלקחים הכי גדולה שאני יכול להגיד למדינת ישראל היום, אם יהיה עוד אסון טבע שכזה כמו שהגיע אלינו לפה? מעבר לזה שכולם אוטומטית מאשימים את הצבא ומאשימים את הרשויות ומאשימים, לא היו מוכנים/כן מוכנים, יש פרק שלם שנקרא תרבות של מוכנות בקרב תושבים והפרק הזה לוקה בחסר במדינת ישראל. כמו שיש קמפיין לחגור חגורות בטיחות וכמו שיש קמפיין לשים קסדה כשנוסעים על אופניים, מדינת ישראל, המדינה הזאת נבנתה בצורה כזאת שבגלל שבנו אותה ניצולי שואה שהגיעו מאירופה ועולים שהגיעו בשנות ה-50 ממדינות צפון אפריקה, המדינה בנויה בצורה כזאת שהתושב מקבל שירות VIP, הוא מגיע, מטפלים בו, דואגים לו, עושים הכול והתושב הפך להיות פסיבי והוא צריך להבין שבמצבי חירום צריך להחליף סוויץ'. לתושב יש חלק מאוד מאוד קריטי בהתמודדות בחירום. תושב, אם הוא הופך ממשקולת למצוף באירוע שכזה הוא נותן לך פתרונות פלאים.

הדרכה לזה?

זה הדבר הבא. זה משהו שאני חושב שאנחנו, יחד עם משרד הפנים ויחד עם מכון רעות - - - אני לא יודע אם שמעתם על מכון רעות, הם מלווים אותנו פה בפיילוט, כל מה שראיתם פה, מרבית קפיצת המדרגה שעשינו זה ביחד עם מכון רעות, שלקחו את צפת כפיילוט. אנחנו רואים בתושבים כנכס וההשקעה בתושבים שיהיו מוכנים. זאת אומרת, לקחת את חפירה ולחפור מהבית עד הכביש הראשי, זה לא היה מובן מאליו למרבית התושבים, שהם צריכים לעשות את זה. אתה פתאום רואה תלונות במוקד, מתי באים לפנות לי את השביל. עד שלא העליתי תמונה של הילד שלי בן 7, עם את חפירה בפייסבוק, שהוא בעצמו חופר את השביל למרכז ההערכה, שקיבלנו על זה 800 לייקים. לא משנה מה שמנו בפייסבוק, טנקים וזה, כשהבן שלי עם את חפירה מפנה את הדרך, לכולם ירד האסימון, שגם ילדים יכולים להיות - - -

ילד בכיתה ב'.

אמרתי, בן 7, הוא בעצמו. אנשים צריכים להבין. ואז אנשים אמרו, 'אין בעיה, אנחנו נעשה, תביאו לנו את חפירה', ואז קנינו קרוב ל-1,000 אתי חפירה, והדבר שהתגלה פה במלוא עוצמתו, זה הנוער המדהים שלנו, הנוער והמתנדבים, תיכף אנחנו גם נשמע אותם, וזה הזכיר לי את הסיפורים של 47'-48', כשאני שומע את הוותיקים של צפת שהם מספרים שהם לחמו בעמדות וילדים בני 14-15 העבירו תחמושת מעמדה לעמדה. איך היישוב, עם הרב הלר פה שאמר 'לא נזוז מהעיר', ונלחמו פה בחירוף נפש, הנוער האלה שיושבים פה, תיכף אתם תשמעו אותם, יצאו עם אתי חפירה וחלקם שברו רגליים ושברו ידיים ושברו צלעות והביאו אוכל לקשישים ונסעו והעבירו אנשים, סיפורים מדהימים. הסיפורים הקטנים האלה, הם עשו את ההבדל הגדול. היה לנו פה מערך של קרוב ל-1,000 מתנדבים.
ציידנו אותם באתי חפירה. להגיד לכם את האמת, אני טיפה גם לא פתחתי את הלימודים לכיתות י' עד י"ב, השארתי אותם לסוף, כי הנוער למעשה היה הכוח המילואימניק שלי, החלוץ שפעל בעיר. הם פינו את בתי הספר, הם פינו את גני הילדים, הם פינו את הכול, ואת בית הספר שלהם, אמרתי להם, 'עכשיו אתם צריכים לפנות אותו', הם אמרו לי, 'תדע לך, אם אתה מכניס אותנו לתוך בית הספר שלנו, אנחנו עובדים יותר לאט', אז בגלל זה השארתי אותם לסוף. אבל אני מוריד את הכובע בפניהם, תיכף תשמעו אותם.

אז אני אומר שכרגע אנחנו הולכים לעבוד חזק מאוד על מוכנות תושבים. כמו בארצות הברית. ישבתי עם שגריר ארצות הברית בישראל, ביום שישי הוא בא, הוא בחר לעשות סוף שבוע בצפת בשביל לחזק את העיר וישבתי איתו והוא אמר לי, 'תשמע, בכל בית יש גנרטור, בכל בית יש תאורת חירום', יש תרבות של מוכנות. בארצות הברית, עד שהפתית האחרון של השלג לא יורד, לא יוצאים, לא כיבוי אש ולא מגן דוד ולא מפלסות ולא כלום. קודם כל מפסיק השלג, אז נכנסים חברת חשמל, רואים מה קרה. פה, אנחנו תוך כדי הסופה התמודדנו ונתנו פתרונות. אין ספק שתושבי צפת היום ערוכים יותר, מוכנים יותר, יש הרבה הפקת לקחים, כל אחד בפני עצמו, גם לנו כמטה חירום, אבל בסופו של דבר טוב שהאירוע הזה נגמר באפס נפגעים בנפש. זה ההישג הגדול ביותר.
היה פה שר האוצר, נתתי לו אתגר. אמרתי לו, תשמע, אם אתה חושב פה כרגע על איזה שהוא פלסטר לצפת, כפיצוי של 50 מיליון, 60 מיליון, בשביל לפתור פה את הבעיה וללכת, אז זה בסדר, הכול טוב ויפה, אבל אני חושב שהסיפור הוא מעבר לזה. צפת זאת עיר שיכולה להיות מודל לקפיצת מדרגה של עיר, עוד פעם המילה הזאת, בפריפריה אם ייקחו פה הצעת מחליטים של ממשלת ישראל, תכנית תלת שנתית על צפת, לקחת אותה ולהקפיץ אותה קדימה, אנחנו עיר של 40,000 דונם, יש פה עוד עתודות קרקע למבנה הקבע של הפקולטה לרפואה. יש פה 400 דונם ששייכים לצפת שבתוכם הפקולטה לרפואה צריכה לקום שם, מכון מחקר אקדמי יישומי ואוניברסיטת הגליל. אני לקחתי את ה-300 דונם האלה, אמרתי שאני מוותר עליהם מבחינת שטח של צפת ואני מוכן לחלוק אותם ביחד עם עוד 15 ראשי רשויות, הקמנו עמותה של פורום גליל מזרחי, אני נותן את ה-300 דונם האלה ל-15 ראשי רשויות, אנחנו נתחלק 1 חלקי 15 בארנונה, אבל בתנאי אחד, שכל מוסד אקדמי ממלכתי שיגיע לאזור הגליל נוחת ב-300 דונם האלה בהסכמה. כי הריב שהיה לי עם בוחבוט ועם עדי אלדר להביא את הפקולטה לרפואה לצפת, אני לא רוצה לחזור. למה אנחנו צריכים לריב בינינו? בוא נסכים.
ה-300 דונם האלה הם בדיוק במרכז הגליל המזרחי, ברדיוס שכל 15 הרשויות יכולות ליהנות מזה, מטבריה, אמרת גולן, קרית שמונה, יסוד המעלה, כל היישובים האלה מסביב, וסביב ה-300 דונם האלה צריכות לקום 4,000 יחידות דיור, שזו צפת החדשה, בין צפת לראש פינה. שם נמצא העתיד של צפת, ביחד עם העיר העתיקה וביחד עם הנכסים שלה ואני חושב שמה שיצליח בצפת יכול להצליח בכל מדינת ישראל.
ויש לנו מודלים ייחודיים של תעסוקת חרדים. זה נשמע מילה גסה ובממשלה מדברים על זה וכל אחד בא עם איזה רעיון, אבל אנחנו העברנו לפה מפעל בייגל-בייגל עם 200 עובדים, 100 מתוך ה-200 עובדים הם חרדים שעובדים. חרדים רוצים לעבוד, צריך לדעת איך לעבוד איתם, איך לחבר אותם, גם לנושא גיוס לצה"ל.

זאת אומרת צפת היא מודל של הצלחות קטנות, פירות נמוכים, שאם ייקחו את העיר הזאת, יילכו אותה וילוו אותה, אני חושב שמפה יכולה לצאת בשורה לכל מדינת ישראל כי יש פה הצלחה גם בדברים שהצגתי וגם במנהיגות. ולכן אני אומר שמעבר לסופה יש פה משהו הרבה יותר גדול, של לקחת עיר שברגע שהיא תצמח ותתפתח, יהיה אפקט של האדווה של הגלים על כל הגליל המזרחי כולו ובכלל על האזור הזה שנקרא מרוחק מתל אביב, כי אני לא אוהב את המילה הזאת.

אילן, דיברנו כללית, בוא עכשיו נתעסק בחינוך ונשמע באמת איך אתם בנויים פה ובעיקר אני רוצה לצאת מהסיור הזה עם תכל'ס, מה צריך לעזור, מה ניתן לעשות.

כרגע המקום היחידי שיש לנו בו כתב כמויות לנזקים זו מערכת החינוך. שם, בשביל לפתוח, היינו חייבים להביא מהנדסים ואישורים של בטיחות וקציני בטיחות בשביל פתיחה. רק מהסקירה הראשונית שלהם יש לנו סדר גודל של 21 מיליון שקל נזקים שקרו במערכת החינוך. אני כרגע נמצא באיזה שהוא ערפל מבחינת ה - - -

האם התכנית הזו הוגשה למשרד החינוך?

היא הוגשה, אנחנו הגשנו את הדוח הזה דרך מנהלת המחוז ומינהל הפיתוח במשרד החינוך.

על פי בקשתם.

אז זה דוח מפורט, בית ספר.

כן, כל בית ספר.

והליקויים שלו.

מה שאני מציע, אנחנו לא ניכנס עכשיו לפירוט הזה, שאנחנו נקיים ישיבה של ועדת החינוך בכנסת ונזמין לשם את משרד החינוך ובישיבה הזאת אתם תציגו בצורה מפורטת את הדרישות ואנחנו נשמע את משרד החינוך, מה ההתייחסות שלו וזאת בהנחה שהם כבר קיבלו את זה והם יודעים על מה מדובר. יהיו גם נציגי משרד האוצר, כדי להיות תכליתיים ולראות בעצם מה צריך. משרדי הממשלה יצטרכו להתחייב, אנחנו גם נוציא לזה כמובן סיכום מחייב, כדי שאפשר יהיה באמת להתקדם ושאתם תדעו איפה אתם נמצאים מבחינת סדרי העדיפויות והיכולת התקציבית.

יתרה מזאת, עמרם, חשוב מאוד שלא ישכחו אותנו. אני רואה בך שגריר שלנו שם בוועדה, כי איך אומרים? עכשיו נפלו שתי קטיושות בקרית שמונה - - -

אתה אפילו לא יודע על מה אתה מדבר, פה יש שתי קטיושות וביקור קרי ושחרור מחבלים, מהר מאוד ישכחו אתכם, יהיה גם איזה אסון חדש ולכן מאוד חשוב להיות מאוד מחודדים ומאוד קונקרטיים. אנחנו לא מתכוונים להתערב בתכניות העל וה-4,000 ובדברים שבאמת אתם עושים.

לא, קצת לתת לך לאיפה זה מתחבר הכול.

זה בסדר. אני הייתי רוצה בעקבות הסיור פה, אנחנו נמשיך לשמוע את האנשים ונראה בשטח, נתרשם ואז נשב אצלנו בישיבה פורמלית עם נציגי המשרדים השונים, אתם תציגו ברחל בתך הקטנה את הפירוט של אותם 21 מיליון שעליהם אתם מדברים ומשרדי הממשלה יצטרכו לתת על זה תשובות.

יש לנו כרגע שלושה בתי ספר מושבתים, ביקשנו 16 מבנים יבילים כתחליף להם, זה כבר נמצא בצנרת, זה רץ, ואנחנו נכין את עצמנו לקראת הוועדה. תודיע לנו ותזמין אותנו.

אני אציג את מערכת החינוך על קצה המזלג כדי להשאיר זמן גם לנוער ואחר כך אנחנו נצא לסיור. ב-12:30 ממתינים לנו מנהלי המוסדות, לסיכום.

אם ממש על קצה המזלג. כפי שראש העיר הזכיר, מערכת החינוך בצפת זכתה בפרס היישובי לפני כשבעה חודשים בבנייני האומה בירושלים, עם עוד חמש רשויות. מלבד פרס החינוך היישובי בתי הספר זכו בעשרות פרסים והגענו להישגים רבים ומשמעותיים. אפשר לראות סדרה שלמה של פרסים, בתי הספר המרכזיים כאן זכו, בית הספר הרב תחומי, בית ספר כללי, בפרס חינוך ארצי, בית ספר ממלכתי דתי, שאנחנו נבקר בו, אמי"ת בנות, פרס חינוך ארצי, היחידה לקידום נוער בסיכון שלנו, יחידה מצטיינת ארצית, בחינוך המיוחד, בית ספר מיוחד זיו, פרס חינוך מחוזי.

ממצאים, מספרים. זכאות לתעודת בגרות במגמת עלייה כל הזמן. הנתון האחרון של משרד החינוך הוא תשע"ב, תשע"ג יהיה אחרי מועדי חורף, אבל אנחנו מדווחים על ידי מנהלי בתי הספר שהמגמה נמשכת. ממצאי המיצ"ב. המיצ"ב האחרון היה בע"ב, ניתן לראות את הגידול המשמעותי - - -

בזכאות לבגרות אתם סופרים גם את בתי הספר החרדים?

בגרפים האלה זה רק בתי הספר שמגישים לבגרות.

זאת אומרת זה לא הממוצע של המחזור כולו.

לא. זה כמו שלא בוחנים בתי ספר כלליים בגמרא, ככה אנחנו לא בוחנים אותם בבגרויות.

בצפת, אנחנו כמה, 52?

לא, מגיעים ל-49%, כי יש לנו לא מעט - - -

גם הגיוס לצה"ל.

אני חושב שאם ועדת החינוך הייתה מתייחסת לזה פעם, זה היה נושא חשוב, כי בעצם עושים עוול לילדים שכן מתגייסים לצבא לגיוס משמעותי וכן הולכים לבגרות - - -

עושים עוול כיצד?

על ידי זה שמציגים אותם תמיד במקום ה-60 מתוך 100 רשויות. הצבא גם פוטר אותם משירות וגם סופר אותם כמי שלא משרתים. זה קצת פוגע במוטיבציה, יש פה ילדים - - -

פה אצלנו יש 99% גיוס לצה"ל, כשפותחים את העיתון הם רואים שהעיר שלהם היא מקום אחרון. אז אין להם גאוות יחידה עדיין. או שיעשו את זה פר בית ספר ושהתקשורת תעשה את המאמץ שלה - - -

יש גם פר בית ספר. לא לגיוס. הדיון על איך מציגים, מי שמסתכל על הנתונים יודע מה זה כולל, זה כולל גם את הילדים המשולבים, זו גם שאלה, אם הם בפנים או לא בפנים. יש כל מיני, זה כמו עם האבטלה במדינת ישראל, שאתה לא יודע - - -

אפילו במפתן יש לנו מעל 90% גיוס.

מתוך הזכאים לבגרות - - -

המפקחת ציינה, כששוחחנו אתמול, היא הביאה נתון נוסף שבתשע"ב הגענו ל-8.94% מצטיינים מתוך הזכאים, שממוצע הבגרות - - -

כמה עם בגרות שמאפשרת כניסה לאקדמיה?

אנחנו פי שלושה מהממוצע הארצי. מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, אנגלית, 4 ו-5 יחידות, צפת פי שלושה מהממוצע הארצי של בגרויות איכותיות.

תלמידי צפת, הנוער בצפת. יש לנו לא מעט נושאים שאנחנו פורצי דרך או המקום הראשון, או היחיד מסוגו בארץ, כמו פרחי רפואה שראש העיר הזכיר. צפת מובילה במנהיגות נוער, נמצאים פה הנוער הנפלא של צפת שהצמיח מתוכו את יושב ראש מועצת התלמידים הארצית, יובל כחלון, שעד יולי האחרון הוא היה בתפקיד, הוא סיים י"ב, ויושבת ראש מועצת התלמידים המחוזית באותה שנה גם מצפת, בר בן חיים.

אנחנו רואים מרכז לטיפול יום בהפרעות אכילה, זה חלק ממוסדות חינוך, הראשון מסוגו בארץ. תכנית פותחים עתיד למגזר החרדי. פה היא החלה, בצפת, ובני ברק באו ללמוד כאן.

איך עושים זאת? לנו אין נוסחה, אבל יש לנו דרך וראש העיר הוא יושב ראש אגף החינוך ומחזיק תיק החינוך גם בקדנציה הזאת, לשמחתנו, וכמו שראש העיר ציין בחמש השנים האחרונות החלפנו כמעט את כל שדרת הניהול כדי שיעמדו באתגרים וב - - -

כמה בתי ספר יש לפי חתכים?

יש לנו 39 בתי ספר, סך הכול, כולל תלמודי תורה, כולל המוכר שאינו רשמי.

כמה מתוכם זה יסודי?

יש לנו שבעה יסודיים, ממלכתי, ממלכתי דתי ועוד שבעה, שזה על יסודי, חטיבות ביניים וכו'. בסך הכול בצפת 119 מוסדות חינוך, כולל גני הילדים, כולל כל המגזרים, כולל כל הסוגים.

אתה אומר 39 בתי ספר, אז רק 14 מתוכם זה ממלכתי?

אבל יש תלמודי תורה והעל יסודי של החרדים זה ישיבות, ישיבות קטנות, יש כאלה שיוצאים לישיבות גבוהות מחוץ לעיר.

כמה בתי ספר יסודיים, ממלכתי וממלכתי דתי?

ממלכתי וממלכתי דתי שבעה. שניים ממלכתי וחמישה ממלכתי דתי.

שניים ממלכתי בכל העיר?

כן.

אבל גדולים, הם הכי גדולים.

מה זה גדולים? 600?

יש לנו הרב תחומי עם 950 תלמידים.

המקיף שלהם עם 1,000 תלמידים.

התיכונים שלכם הם שש שנתיים?

כן.

כמה תיכוניים כאלה יש?

יש לנו ארבעה שהם מחולקים ומתפצלים. בית הספר שאנחנו נבקר בו כרגע, אמי"ת בנות, הוא מתפצל לשניים, אולפנית ומרכז. אותו דבר אמי"ת בנים, הוא מתפצל לשניים, הם מעין שני בתי ספר נפרדים אבל בניהול אחד משותף.

מה זה, זה חטיבה ותיכון?

חטיבה ותיכון בשניהם. זאת אומרת בממלכתי דתי, כפי שראש העיר ציין קודם, יש כל מיני סוגי כיפות, אז יש את המתונים יותר ויש את החרדים יותר. אז בתוך בית הספר הזה, הוא התפצל לשניים, בבית הספר לבנות האולפנית זה כמו הישיבתית אצל הבנים והנתיב המרכזי בשניהם. אז יש להם מחלקות שונות במבנים שונים. זה שניים שהם אחד.

כמה ממלכתי יש, שש שנתי?

אחד, גדול.

של 1,200.

יש יותר גדולים. שש שנתי יש אחד, ממלכתי?

כן.

שניים ממלכתי, ממלכתי דתי וחילוני.

לא, שני ממלכתי יסודי. אחד יש פה ועוד אחד בדרום העיר.

חברים, ממלכתי דתי רשמי זה שלושה, אחד בנים, אחד בנות ואחד ממלכתי דתי של חב"ד, זה נקרא בית חנה, ששם אנחנו נעבור, נראה את הקרוונים. ואחד ממלכתי גדול. על יסודי.

עכשיו, אם להסביר את זה לוקח שעה, לנהל את זה איזה סיפור זה.

לא, אני מכיר, הפיצולים האלה בשפה חיובית, קוראים לזה בממלכתי דתי פלגי מים, אבל זה באמת מי שלא מבין את הפיצול הבלתי אפשרי הזה, דווקא של הממלכתי דתי.

אבל, ברשותך, המשימה שלנו זה להשאיר את כל ילדי צפת בצפת, לתת את כל המענים ולכן אנחנו נאלצים לפתוח מסגרות כאלה ולתת את המענים במקום, כדי שכל התלמידים ימצאו ולא יזלגו מצפת.

אמרת שיש בית ספר אחד לחינוך מיוחד.

כן, בית ספר זיו, זה מין מחלקה סגורה, הילדים לומדים שם 365 ימים בשנה.

מה זאת אומרת, זה פנימייה?

אלה ילדים עם בעיות נפשיות. זו מחלקה סגורה של בית החולים, זה שיתוף שלנו עם בית החולים.

אוקיי, אבל זה לא בית ספר לחינוך מיוחד.

אבל יש בית ספר בצמוד למחלקה.

ויש עוד בתי ספר לחינוך מיוחד?

לא, יש לנו גנים.

אז מה עושים ילדים מחינוך מיוחד - - -

יש כיתות בבתי הספר הרגילים.

אני לא מדבר על המשולבים.

אני, ברשותכם, תיכף אראה את זה.

לא משולבים, בכל כיתה בבית הספר יש כיתות לחינוך מיוחד.

יש ילדים שמשולבים בכיתות, יש כיתות חינוך מיוחד בתוך בתי הספר ויש בתי ספר לחינוך מיוחד. אני שואל על בתי ספר לחינוך מיוחד.

אחד.

שזה זיו?

כן.

ומה עושים ילדים אחרים, נוסעים מחוץ לעיר?

נוסעים מחוץ לעיר, לקריית שמונה. כן.

אנחנו מסיעים פה, כמה?

תיכף אני אראה את הטבלה גם בנושא הזה.

דרך אגב, זה עומס גדול מאוד במחירי ההסעות, כי ההסעות של חינוך מיוחד הן יקרות מאוד.

פורום הנהגה חינוכית עירונית, כפי שאמרתי, מלבד העבודה של משרד החינוך, אבל יחד עם משרד החינוך, אנחנו נפגשים כל חודש, כל הפורום הזה, יחד עם ראש העיר, כשהמטרה היא חתירה למצוינות. החזון העירוני, בנינו כאן חזון עירוני, יחד עם שותפות של כל העיר, זאת אומרת מעגלים מעגלים, של תלמידים, של מורים, של מנהלים, של ציבור רחב, וברשותך, אני אקריא ארבע שורות מתוך החזון: צפת המודרנית של שני העשורים הבאים הא בירת התרבות, היצירה והרוחניות היהודית בעול ובה בעת היא מרכז בינלאומי מוביל למדע ולמחקר. בדרך למימוש החזון אנו מחויבים להגיע לכל פרט ולגרום לו לשאוף למצוינות ולסייע לו למצות את הפוטנציאל האישי שלו על בסיס הכישורים הייחודיים שיש לו וההשתייכות התרבותית שלו.

זה בעצם מה שאנחנו עושים יום בחתירה הזו. במסגרת זו הקמנו, וראש העיר הזכיר, מסגרות רבות למצטיינים, כדי שכולם יישארו כאן. מלבד הלימודים הפורמליים, במסגרות הבלתי פורמליות, פרחי צפת לרפואה, צפת עיר מנגנת, אקדמיה לנוער. אני לא אלאה אתכם הרבה בפרטים, כפי שהשקף המרכזי מראה אנחנו שואפים גבוה ונותנים מענה למצטיינים כאן בעיר, ובנוסף לזה, כפי שקודם שאלת, הנושא של החינוך המיוחד. המאתגרים, בעלי הצרכים המיוחדים, אפשר לקרוא כאן, 127 תלמידים בחינוך המיוחד משולבים בכיתות הרגילות במגזר החרדי, שהם עובדים איתנו בשיתוף פעולה מדהים ויש פה את הנציגים שלהם, שחלקם סגני ראש העיר, ו-189 תלמידים מהחינוך המיוחד בתוך הממלכתי והממלכתי דתי, בתוך הכיתות הרגילות. אתה יכול לראות כאן ולהתרשם, יש לנו מענה, רצף חינוכי טיפולי, מגיל המעון, שזה גני חינוך מיוחד בתוך בית ספר זיו ועד גיל 18, שזה בית ספר זיו ומסגרות נוספות שנותנות מענה גם בבלתי פורמלי, לאורך כל הרצף. גם מענה למגזר הערבי, יש לנו כפר עכברה כאן בצפת, גם החרדי, ממלכתי דתי, ממלכתי וגם רב תרבותי, יש מסגרות שבלית בררה כולם נמצאים שם ביחד, גם דתיים, גם חילוניים, גם ערבים, גם חרדים, כולם נמצאים כדי לקבל את המענה המקצועי.

אני סיימתי על רגל אחת את מערכת החינוך, אבל מה שחשוב להדגיש ותרשו לי, מערכת החינוך בצפת היא רכבת דוהרת והסופה הזאת שיבשה לנו את המסילה. אסור לתת למערכת הזו לעצור, כפי שדיברנו בשיחות מסדרון, ציינתי בפניך את הנזקים הרבים, זה מים שחדרו למערכות החשמל, זה קריסות. היום גני הילדים אמנם נמצאים בתוך המבנים אבל אסור להם לצאת לחצרות, כי הכול הרוס שם ולא בטיחותי. עצים שנפלו על גדרות, מערכות תקשורת שקרסו, הנזקים ברורים ואנחנו מצפים בעזרת ה' למענה מהיר ויעיל. תודה רבה.

קודם כל ברוכים הנמצאים. תענוג להיות פה, תודה רבה. יש לי פה אחיין בבית הספר לרפואה, אז אני רואה את הצד הזה, אבל בצד של צפת באמת כאחת מארבע ערי הקודש של מרכז רוחני גדול, מה אתם עושים לקראת מרכז אקדמי יהודי הומניסטי של כל הביטויים היהודיים של העולם העכשווי בצפת? למה רק מדעי הטבע, איפה מדעי הרוח?

אז ככה, קודם כל בבנייה של החזון שלנו אנחנו זיהינו בעיר את הנכסים הייחודיים, בשביל להבין מה אנחנו רוצים לעשות. אנחנו מאוד מאמינים בלממש את הנכסים הייחודיים שקיימים בעיר, פחות להביא דברים ולהצניח אותם לתוך העיר. הנושא הרוחני של צפת, כאחת מארבע ערי הקודש - - -

לא, אני רוצה לדעת מה קורה עם אקדמיה מקבילה לבית הספר לרפואה ביהדות.

מכללת צפת כרגע פתחה מגמה ללימודי קבלה ומיסטיקה לתואר ראשון. זו מכללה עצמאית, מיסודה של בר אילן ולאט לאט היא הופכת להיות עצמאית. פרופ' משה אדד, שהוא המלווה את התכנית הזו, זו מכללת צפת. מעבר לזה גם פתחנו מגמה למוזיקה במכללה, מוזיקה יהודית אתנית, שהיא גם סביב המוטיב הרוחני.

הכוונה לעבור גם לתואר שני ודוקטורט?

כרגע זה עוד לא בדוקטורט, זה לתואר ראשון, זה ניצנים ראשונים.

זה יכול להיות מרכז עולמי באמת אקדמי לקבלה, זה המקום.

נכון, יש פה פוטנציאל אדיר. אבל צריך להבין, כראש עיר אני אומר לך, שמה שנראה כקבלה בינלאומית בגימיק של זה, ברעיון של זה, וזה רעיון אדיר, יש בתוך העולם הזה רבנים שסוברים שאסור לעשות את זה ככה ויש כאלה שמחרימים את הרב המסוים הזה. היה לנו פה עכשיו את הרב ברג, של מדונה, שנפטר והוא רשם בצוואה שלו שהוא רוצה להיקבר בצפת. הוא קבור פה בצפת שלושה חודשים ופתאום הגיעו לפה אשטון קוצ'ר ודמי מור ודונה קארין והם באו אלינו - - -

אני לא מדברת על סלבריטי, אני מדברת על לימוד אקדמי רציני של קבלה כמו תלמוד, שיהיה כאן מרכז עולמי, שיבואו למדנים מכל העולם וגם חב"ד וגם ש"ס וגם יהדות חילונית, לא בעניין של רבנים, אלא בעניין של אוניברסיטה.

אילן, ברשותך, אני מציע לקיים פגישה עם ד"ר קלדרון, מכיוון שהיא עם ידע רב בנושא הזה, שווה לנצל את זה מהכיוון הזה.

פעם אחרונה שהיה קונצנזוס כזה של רבנים, זה היה במאה ה-16 בשולחן ערוך, מרן יוסף קארו, ש-200 רבנים הסכימו על פסק ההלכה שלו. אם נצליח להקים דבר כזה בצפת המשיח יבוא אחרי חמש דקות.

ברוכים הבאים, כבר אמרנו. תמיד אני אומר שעמוד זקוף, יראו אותך, דבר בקול ישמעו אותך, דבר קצר, יאהבו אותך, אז אני הולך לדבר קצר, כי אני באמת רוצה להשאיר את המקום לאנשים שעשו את המשימה בפועל בימים ההם ובזמן הזה, כי חינוך זה עניין של תהליך, אנחנו יודעים את זה. זה לא צעד אחד וגמרנו, זה לא לשים נקודה אחת ולהמשיך הלאה, זה תהליך של למידה, של ידע, של ערכים וזה מה שראינו פה בימי הסופה שעברה על המרכזים הקהילתיים בצפת ואני שמח וגאה שנמצא פה גם יושב ראש ההנהלה שלנו, יהודה ארביב, שתומך ועוזר ומסייע ובעצם מתווה את המדיניות של המרכזים הקהילתיים לאורך כל הקדנציה, והנה קדנציה שנייה.אז תודה רבה לך, יהודה.

הגורם השני, כמובן אני מדבר על הרשות וכל הסובבים אותנו, זה מנהל המחוז של החברה למתנ"סים. אנחנו מרכזים קהילתיים ולא סתם מרכזים קהילתיים ולא מתנ"ס, כי הקהילה היא במרכז העניינים מבחינתנו. אנחנו עושים את זה לאורך כל התקופה, אבל בטח ובטח בשלב הסופה. אז בעצם מי שהפיק פה את כל המערך זה הנוער, כל המערך המתנדב.

אני אדבר בשקף אחד רק על המרכזים הקהילתיים. דירקטוריון, יושב ראש ההנהלה, אמרנו, מנכ"ל, יש לנו שש שלוחות, גם פיזיות וגם - - -

אתם חברה עירונית?

לא, אנחנו חל"צ, חברה לתועלת הציבור, חברה סוכנותית. על פי ההסכם המשולש היה לנו רשות מקומית, חברה למתנ"סים והסוכנות היהודית. בעצם אנחנו עושים את כל התחום הבלתי פורמלי.

זו חברה שמורכבת משלושת האלמנטים?

לא, זו חברה לתועלת הציבור שהיא חברה סוכנותית. בעלי המניות הם נציגי הסוכנות היהודית, מגבית קנדה ועוד.

ואיך בנוי הדירקטוריון?

הדירקטוריון בנוי קודם כל מנציגי הרשות שראש העיר ממליץ ואחרי זה עובר לאישור הסוכנות.

זה צריך אישור מועצת עיר, זה צריך להיות בבואה של העיר.

40-40-20? בשיטה שפועלת החברה למתנ"סים?

נכון, אנחנו חל"צ, חברה לתועלת הציבור.

חברה לתועלת הציבור ועמותה זה כמעט אותו דבר.

נכון, פה זה רשם העמותות.

היום בכלל רשם החברות זה אותו דבר כמעט. אבל פה אתם קוראים לזה חברה - - -

אנחנו החברה למרכזים קהילתיים.

זה בעצם גוף העל של חברת המתנ"סים?

הם קוראים כך לחברה, שכך היא נקראת בסוכנות היהודית. תיקח את זה כמו רשת מרכזים קהילתיים בצפת.

אז 40% נציגי ציבור ו-40% מהציבור ו-20% מהסוכנות?

הסוכנות והחברה למתנ"סים.

יש לנו שלוחות, לכל שלוחה מנהל, מזכירות, אב בית, מנהלנית, וכמובן כל נושא השותפויות. ב-30% על החברה למרכזים קהילתיים.

אז באמת גם אנחנו, כמו כל העיר, נפלנו על 'שלג על עירי'. זה התחיל ביום חמישי בלילה, אבל ביום שישי כשהבנו את הסערה באופן חסר תקדים של מה שקרה פה, הבנו שנחסמו כבישים ונפלו עצים ולא היה חשמל, אז הכרזנו על הקמת חמ"ל מתנדבים, ואני אומר 'הכרזנו', זה לא פתאום. אנחנו מאמינים ודוגלים כל הזמן במה שנקרא שמה שעובד בשגרה עובד בחירום. ראש העיר יושב על זה ומנחה אותנו והחמ"ל העירוני מדבר איתנו ואנחנו חלק מהחמ"ל העירוני ואנחנו מבינים, לאורך כל השנה, בשגרה, שאנחנו צריכים לעבוד טוב וחזק וקשה בשגרה כדי שבשעת חירום אנחנו נוכל לעבוד לפחות ב-80% ממה שאנחנו מצליחים לעבוד.

ביום שישי כבר השלג נערם, אין לימודים, הפסקות חשמל ואנחנו מודיעים ליחידת הנוער שלנו, אביעד שאול, מנהל יחידת הנוער העירונית הרשותי, הוא אומר ומודיע לכל הקצוות של יחידת הנוער שאנחנו מתחילים להיכנס לשעת חירום בעקבות הסערה.
בגדול, ממש, לא לרדת לפרטים, יחידת הנוער מורכבת מפסיפס גדול מאוד של הרבה מאוד גופים, תנועות נוער גדולות, בני עקיבא, אריאל, פסגות, תנועת נוער מקומית ייחודית שיש בצפת, אחריי, זו הכנה לשירות צבאי משמעותי, גרעיני שנות שירות, יש לנו שלושה כאלה בצפת, הפוך על הפוך, מרכז ווליום, מועדוני נוער, מועדון נוער חרדי, מועצת נוער ועוד ועוד, אבל כולם קיבלו בזמן אמת הודעה 'חברים, אנחנו מתחילים להתכוונן לכך שכשאפשר יהיה לצאת ולפעול אנחנו מגיעים לחמ"ל'.

תגיד לי, כמה מבני הנוער בצפת לא משתתפים בשום אחת מהפעילויות האלה?

משהו כמו 40%-45%.

שלא משתתפים באף אחת מהפעילויות האלה?

יכול להיות שמשתתפים באופן חד פעמי, באופן קבוע אנחנו מגיעים לכ-40% שלא משתתפים בכלל.

זה נחשב לאחוז בסדר.

חבר'ה, אני רוצה להגיד לכם משהו. היום במערכת החינוך זו דילמה שלנו עם ההורים. תוסיף, מעבר לתנועת נוער, יש פה את פרחי צפת לרפואה, פרחי צפת למשפטים, יש פה עוד חוגים עירוניים, בתי הספר הפכו להיות פעילים אחר הצהריים, יש אתגר מאוד מאוד גדול למשוך ילדים להתנדבות נוער, זה - - -

לא, אני לא שואל על התנדבות, שאלתי על כל הפעילויות, חוגים במתנ"ס, חוגים בבית הספר, תנועות נוער.

ולכן אני אומר, איפה שאנחנו יושבים היום, גרם לנו להעלות את האחוזים, כי יש פה שכונה חדשה - - -

אני רואה שהנוער החרדי, סך הכול 15 בני נוער.

באופן קבוע. אני מדבר על כרגע. זו פעילות שוטפת של נוער חרדי שמגיע למועדון. 15 בני נוער שמגיעים. נוער חרדי מנותק.

אייל, אנחנו בלוח זמנים קצר.

אבל בשביל זה התכנסנו, גם את הילדים נשמע. מה שקרה בעצם, במוצאי שבת התחלנו להביא את בני הנוער פיזית למקום. הגיעו כ-50 בני נוער, שזה דבר שהוא מדהים.

יש גם את הנוער שצריכים לדבר.

אבל אי אפשר לדבר עם נוער, נסיים את המצגת. האנשים עבדו על זה.

50 בני נוער יצאו לבתים וקודם כל עשינו מיפוי צרכים ראשוני, כי זה מה שיכולנו בהתחלה לעשות. לא יכולנו לחלק שום דבר, גם בגלל הסערה, אפשר לראות תמונות תוך כדי שאני מדבר ואם שאלו אותי כל הזמן 'איך הנוער הזה זכה לכך שהוא יהיה החלוץ שיכול להוביל את הסופה והסערה הזאת?' קיבלנו תשובה במנחה בשבת, כשקראנו, בנערינו ובזקנינו נלך. התחלנו עם הנערים. הזקנים טופלו, אבל התחלנו עם הנערים.

ביום ראשון כבר הגענו ל-150 מתנדבים ואז, על פי הנחיה של ראש העיר ומנכ"ל העירייה, כל קריאה שהגיע למוקד 106 הועברה באופן ישיר לחמ"ל מתנדבים. היה תעדוף ורק משם יצאנו לפעולות של חלוקת תרופות, שמיכות, תנורים, מוצרי מזון בסיסיים וכדומה. אנחנו הגענו ליום שני כשביום שני כבר הגענו לכמות הרבה יותר גדולה של בני נוער, הגענו ל-300 בני נוער, וצריך להבין, הנוער מגיע כמו פטריות אחרי הגשם ושמח, עם אור בעיניים, עם ברק בעיניים, עד כדי כך שפיקוד העורף כבר אמר לי ביום שלישי, 'אנחנו רוצים להוציא את הצבא מהעיר, כי בני הנוער עושים את העבודה בצורה מצוינת ואנחנו רוצים להמשיך הלאה למקומות שבהם קשה לתפקד'. וצפת מצליחה לעלות על דרך המלך.
ושוב, פילוס דרכים. ראש העיר כבר הזכיר לבתים, למוסדות ציבור, עוד לא הגענו לבתי ספר, אבל כן הגענו לסוּפרים, הגענו לחנויות, לדברים שאנשים צריכים בשגרה.

ביום שלישי כבר הגענו לכ-600 בני נוער, גם מצפת, אבל גם מחוצה לה. חברא לחברא אית ליה ועוף השמים מוליך את הקול ואנשים כבר מגיעים. בני נוער מגיעים, כיף להם, טוב להם והם מזמינים ומזמנים.

תחלק לנו תרגום לחברי הוועדה.

אני בטוח שרות קלדרון - - -

חשבנו שעשינו משהו לא טוב.

הכול בסדר. חברים, הגענו למצב שבו ראש העיר הנחה, 'אני רוצה לפתוח את מוסדות החינוך'. אני לא אגיד הגוף היחיד, אבל הגוף העיקרי שיכול היה לתת סיוע באופן קריטי, משמעותי, עם הרבה מאוד חבר'ה, זה בני הנוער. הם הגיעו לכל מוסד חינוכי, לגנים, בתי ספר, מוסדות אקדמיים ונתנו אפשרות לפתוח את דרכי הגישה, כמו שרואים בתמונות, אבל מתוך שמחה בלב ואור בעיניים.

ביום האחרון, הגענו ל-1,000 מתנדבים, חברים, לא דבר של מה בכך.

עושה רושם שנהנית מהסופה.

אני מאוד נהניתי מהסופה, כי בני הנוער גילו מנהיגות בשעת חירום. ועל התהליך הזה שדיברנו עליו כל השנה, ראינו את זה.

אני כן רוצה בבקשה שאביעד, מנהל יחידת הנוער, ידבר, ואחרי זה כמה נציגים.

אנחנו גם רוצים לראות משהו ויש לנו זמן מוגבל.

אנחנו גם נראה משהו, מבטיח לכם.

אני מציע שנשמע את החבר'ה. אביעד, תן לחבר'ה לדבר. הנציג שלכם, מי זה?

אלישמע.

כן, בבקשה.

אני בעצם הגעתי לחמ"ל רק ביום ראשון, הגעתי קצת באיחור, אבל בסך הכול הפעלנו את החמ"ל, כמו שאייל הזכיר.
אני אלישמע סנדמן, הקומונר של סניף אריאל בצפת.

אתם תסלחו לי, על השבט כבר שמענו מספיק ומה עשיתם, באמת, חבל לחזור על זה. אני דווקא רוצה להבין קצת את מערך הנוער פה. כי שמענו על כל מי שעבד ועשה, באמת. אז אתה מהסניף?

אני מסניף אריאל מצפת.

מה זה אריאל?

אריאל זה תנועת נוער נפרדת, זה אריאל בנים, אריאל בנות. ואנחנו ביחד עם כל שאר התנועות פה - - -

דבר על אריאל. במה אתם שונים מבני עקיבא?

אנחנו שונים מבני עקיבא בזה שאנחנו נפרדים.

לעת הזו, כן. אתה מאיפה, אישית?

אני מצפת.

יש קומונר שבאים מ - - -

כן, אני גם גר בצפת וגם קומונר בצפת.

כמה ילדים בתנועת אריאל?

אצלנו בסניף של אריאל בנים יש קרוב ל-100 חניכים.

איך זה נקרא, של הבנות?

אריאל בנות, בנפרד.

לא אריאלה.

אבל כן צריך להבין, כשמדברים על תנועות הנוער, שהיום כל תנועות הנוער הן תחת המרכזים הקהילתיים, הן תחת יחידת הנוער, רואים בראייה ארוכת טווח ו - - -

בסדר. מה הפעולות שאתם עושים?

הפעילות שלנו היא, בימי חול יש לנו מדריכים, זה מתחלק לפי שבטים של כיתות, לכל שבט יש מדריך משלו. יש פעילויות אמצע שבוע, שזה יותר התנדבויות, ופעולות שבת שהן פעולות עם יותר מסר, פחות עשייה. זה מתחלק ככה שכל שבוע יש גם את זה וגם את זה, ככה החניכים מקבלים מכל הדברים הטובים שרק אפשר. הפעילות השוטפת הזאת זה מה שהביא גם לשבט את כל ה - - -

מי זו מאריאל בנות? את קומונרית גם?

כן.

גם מצפת?

לא, ממעלה אדומים.

וכמה בנות אצלכם ב- ? איך אתם קוראים לזה, שבט?

סניף.

סניף. לא, יש שבט, קן, סניף, מחנה.

בצופים זה שבט.

כמה בנות?

80 בערך.

אתם מעודדים שירות בצבא?

לא. שירות לאומי.

כולן הולכות לשירות לאומי?

באופן כללי כן.

את מטעם שירות לאומי?

כן.

היא בת שירות לאומי שעושה את השירות הלאומי שלה כאן בצפת, כקומונרית.

כמה זמן זה שירות לאומי לבנות?

יש בנות שעושות שנה ויש בנות שעושות שנתיים.

יש בני עקיבא, פסגות והצופים.

מי זה פסגות?

פסגות זה משהו מקומי. זה כמו הצופים אבל בצפת. כמה מילים על פסגות.

פסגות, תנועת נוער מקומית, לא יותר מדי ישנה, מ-1995, רק למען צפת ונשארה בצפת, זו גם הייחודיות שלה.

מי הקים אותה?

ליאור המאירי, הוא צפתי.

יש כמה יישובים בארץ שיש להם תנועת נוער. גם בקרית שמונה יש.

כן, העקרונות שלנו זה בערך שמירה על צפת, על איכות הסביבה. אנחנו בנויים מהדרכות, אתה מדריך מד"צים, זאת אומרת יש הדרכות של מד"צים, שזה מדריכים צעירים, הם מדריכים שכבות של מ-ג' עד ו' ומשם זה עולה, הדרכות של ז'-ח', אתה עובר עוד קורס, שהוא קורס מדריכים בוגרים, אתה יכול להדריך אותם, שזה השכבות הבוגרות של י"ב, שהם מדריכים את המדריכים הצעירים שנה שלמה, עד שהם יוצאים לקורס. ככה זה עובד, זה מין גלגל כזה.

כמה סך הכול חניכים אתם?

חניכים בתנועה? לא יודע להגיד לך. באזור ה-70 חניכים, פלוס השכב"ג (שכבה בוגרת).

מקור הגיוס שלכם זה בעיקר התיכון הממלכתי?

התיכון דווקא זה לא המקור, היסודי.

כן, אבל הממלכתי?

אם אתה רוצה לדבר בשביל אחריי.

אבל הרכזת שלהם, אין להם קומונרית, יש להם רכזת, היא צפתית והיא סטודנטית גם במכללה בצפת, צעירה צפתית פעילה בעיר.

על 'אחריי' כמה מילים.

אנחנו 'אחריי', מי שמכיר - - -

תושב צפת?

תושב צפת. כל החיים בצפת. אנחנו הכנה לצבא בעצם, לשירות משמעותי והכנת מנהיגות צעירה. יש לנו 90 חניכים בקבוצה, הקבוצה הכי גדולה בארץ היום. קיבלנו התראה ביום שישי, אבל ממוצאי שבת החבר'ה הגיעו, תיקים, ברגל, כי לא היו אפשרויות לרכבים, וממוצאי שבת ועד יום שישי, כולל לישון בחמ"ל, כולל הכול, חניכים לא עזבו, כמעט 95% מהחניכים שעשו באופן קבוע ופעיל כל הימים, כל הלילות. חילצו, עשו, הגיעו לבתים של קשישים, תינוקות, בתים נצורים. אנחנו מתאמנים, אז קל לנו גם להגיע למקומות שקשה להגיע אליהם וכל מה שהיה צריך אליהם - - -

ספר על 'אחריי', יקי, צפת לעומת 'אחריי' בכל הארץ, איזה מעשים אתם מנצחים?

האמת היא שכמעט כל תחרות בארץ שהיינו בה - - - אנחנו שנה שנייה מאז שהתחילה התחרות בפרס התנדבות ארצי - - -

על מה מתחרים?

יש תחרות של ספורט, מנהיגות, עבודת צוות ודברים כאלה, ויש תחרות, לא יודע אם תחרות, אבל התנדבויות. קבוצה בממוצע בארץ עושה שתיים-שלוש התנדבויות בשנה, פה עושים בערך עשרים התנדבויות. נכון, פעם-פעמיים בחודש התנדבות לקהילה, אנחנו חלק ממערך החירום, יודעים, משתתפים בישיבות, באים, וברגע שקיבלנו הודעה יצאנו לדרך.

הם קראו את שם הקבוצה על שם ברוך בן שמעון, שהוא לוחם דובדבן הראשון שנהרג, הוא תושב צפת, המשפחה והיחידה שלהם - - -

מתי הוא נהרג? באיזה תאריך?

לפני 21 שנה הוא נהרג ב-ל' באדר.

חאן יונס.

חאן יונס זה לא דובדבן.

זה היה שמשון. זו הייתה יחידה של מסתערבים פעם, היום זה הפך להיות - - -

ראש העיר דיבר על זה שמזכירים את 47'-48', אז הקבוצה אימצה לעצמה מוטו - - -

אני כבר הייתי אז חי.

הקבוצה אימצה לעצמה מוטו 'למות או לכבוש את ההר'. חבר'ה באמת מופלאים, שכל כולם זה נתינה בעיקר, וכל השאר בא עם הדרך.

צריך להבין שבזכות השגרה שהם עושים, הפעילויות במשך השנה וכו' וכו' נוצר הקשר הבינאישי בין הקהילה לבין תנועות הנוער ואז החוסן הקהילתי שראינו כאן, שמקישים בני נוער בבתים של תושבים והם פותחים את הדלת ולא חוששים, זה מה שנותן בעצם ליצור חוסן קהילתי אמיתי לאורך זמן ביחד עם התושבים.

בני עקיבא.

אני קומונרית של סניף כנען, אני בכיתה י"ב ואני בירושלים. אני משתתפת בפרויקט של"ף מטעם הקהילה.

כמה חניכות יש?

בין 50 ל-60 חבר'ה. יש עוד סניף בדרום, גם בני עקיבא וזהו.

אני קומונר של סניף בני עקיבא צפת דרום. נכנסתי לתפקיד לפני שבועיים, בגלל שהקומונרית שלנו עזבה מסיבות אישיות ואני תלמיד כיתה י'. למדתי בתחילת השנה בישיבה ברמת הגולן והגעתי למסקנה ש כדאי לי לבוא ולקדם פה את העיר, כי הייתי מדריך של שבט מאוד מאוד בוגר. בסופו של דבר נפל התפקיד הזה וקטפתי אותו. אני מרכז את העניין של ההדרכה של הבנים, אביה רהט מרכזת את העניין של הבנות. אתם בטח מכירים מה שהולך בתנועה, פעולות וזה, בערך כמו אריאל, באריאל זה בנפרד. הסניף מונה 90 חניכים בערך, הוא קיים 40 שנה.

אתם שני סניפים נפרדים?

כן, זה בכנען וזה באזור הדרומי של העיר.

ולכם אין קומונרים,

אני הקומונר.

אתה ב-י', אתה לא יכול להיות קומונר.

אם אין, אז אני ממלא את המקום.

אתם יודעים שהמונח קומונר, מאיפה הוא בא? מקומונה. זאת אומרת אלה שבאו מרחוק וגרים באיזה שהוא בניין בשכונה, זה נקרא קומונה.

בשורה התחתונה, מלח הארץ.

נוער עובד אין פה?

אין פה, נסגר. הייתה קומונה שנסגרה.

צופים?

אין צופים, יש פסגות, זה מקביל לצופים וזה מועצת הנוער. מועצת הנוער זה הגוף המתכלל. בבקשה.

אני שגיא דדון, יושב ראש מועצת הנוער. מועצת הנוער זה הגוף המייצג מול הגופים הכלליים, מול המתנ"סים, מול העירייה של כלל הנוער. אנחנו מקבלים נציגים מכל תנועות הנוער, מאריאל, מאריאל בנות, מפסגות, מהחר"נ, מבתי הספר, ובראש הדברים שאנחנו עושים הם דברים למען הנוער.

זה גם בתי הספר וגם התנועות?

כן. אני יכול לתת דוגמה מהאנשים שנמצאים פה. יש לנו פה את מיכל שהיא נציגה של פסגות, יש את שירה רוט, נציגה של בני עקיבא, אני נציג של בית הספר שלי, של הרב תחומי. הדברים שהכי חשובים לנו זה להביא לידיעת הנוער דברים שחשובים להם מבחינת זכויות בני הנוער - - -

יש נציגים שלכם שמשתתפים בדיוני מועצת העיר?

כרגע לא, זה אחד הדברים שאנחנו רוצים לקדם ולקיים.

הנה יש לך פה את ראש העיר.

למה, פעם רצית לבוא ואמרתי לך לא לבוא? לא, היה יושב ראש מועצת הנוער הארצית, הוא היה הקודם שלו בתפקיד, יובל כחלון, שהוא היה צמוד אלינו במועצה. אבל בבקשה, נהורה.

שגיא הוא חדש בתפקיד, הוא כבר הספיק ככה - - - בעיתון השבת היה יומן הסערה שלו. הוא נכנס לאט לאט ואנחנו גם ניכנס לישיבות המועצה. לאט לאט.

בסדר גמור.

אביעד, סיכום של הכול, רוצה לתת בקצרה?

בעצם חמ"ל המתנדבים שהיה בסערה הוא בעצם מה שקורה בשגרה, כל הגופים בעצם היו החלק המרכזי והפעיל בתוך הסערה. חוץ מזה יש לנו עוד מרכזי פעילות שאנחנו מפעילים, מעבר לתנועות הנוער, יש את המרכז הזה שנותן מענה לשכונה הצפונית, בשעות אחר הצהריים יש לנו את מרכז הפוך על הפוך, של עמותת עלם, שפועל אצלנו גם, נותן ייעוץ ומידע לבני נוער.

יש לכם ניידת פה?

זה בהקמה. יש לנו השבוע ישיבה על זה ברווחה. זה פרויקט שמתחיל - - -

המנהלת של הפוך על הפוך נמצאת כאן.

יש לנו גם מרכז מוזיקה לנוער, שזה מרכז ווליום, דרך החברה למתנ"סים. סלקום עדיין תומך, זה ממשיך קדימה, לאט לאט הם טיפה מצמצמים, אבל אנחנו נכנסנו קדימה, גם ראש הרשות מעורב בזה.

זה המרכז האחרון שהוקם בארץ.

קיבלנו הודעה, אנחנו עדיין לא עצמאיים, עד סוף שנת 2013, עוד כמה שבועות, אנחנו מנסים לראות איך אנחנו ממשיכים לפחות בחלק מהמימון שלהם.

יש לנו גם בשכונת כנען עוד מרכז לנוער, מועדונים שאנחנו מפעילים, גם לבני נוער, שאייל קורא להם בסיכוי ולא בסיכון, כדי להחזיר אותם לשגרה. יש לנו את הקבוצה הזו,ששאלת למה הם רק 15, אז זה בעצם איש צוות חרדי שקלטנו בתוך היחידה על מנת שייתן מענה לבני הנוער החרדים שמנותקים מהבית, מהחברה, מבתי הספר ומנסים להחזיר אותם לשגרה. אז כל המערך הזה שפועל ביום יום הגיע והתגייס לתוך חמ"ל המתנדבים, הוא היה הגרעין הקשה.

יש לנו פה שלושה גרעיני שנת שירות, שפועלים בתוך העיר, גם הם היו מגויסים. הם גרים במרכז הקליטה, הם נתנו מענה גם בתוך מרכז הקליטה וגם בתוך החמ"ל.

יש לנו 24 שינשינים, שלוש קבוצות של שינשינים, צמרת יחד ושל החברה למתנ"סים.

פלוס שירות לאומי, פלוס ישיבת הסדר, פלוס - - -

הסטודנטים כמובן שהתגייסו, אבל בני הנוער הם שהביאו את חוד החנית של החמ"ל הזה, אני יכול להגיד שבתוך זה לא הייתי יכול להצליח ולהוביל את מה שהובלנו בתוך העיר בלעדי בני הנוער והשינשינים הנפלאים שבתוך היחידה במשך השנה.

כמה בני נוער מהעיר הולכים לשנת שירות?

לא אחוז גדול, אבל בוא נאמר שבתוך הפריפריה עם הזמן יש חשיפה יותר ויותר גדולה לשנת השירות, מכיוון שהם משולבים, גם במערך הפורמלי וגם במערך הבלתי פורמלי. מלפני חמש-שש שנים שלא היה בכלל, היום אנחנו נמצאים עם קרוב ל-10 שיוצאים מתוך בתי הספר. אל תשכח כמובן שהם יוצאים לשירות משמעותי בצבא או לישיבות הסדר.

כן, אני שואל על שנת שירות. בכל הפרמטרים, דרך אגב - - -

כל שנה אנחנו בעלייה, כמובן ש - - -

כמה הולכים למכינות קדם צבאיות?

אין לי את הנתון הזה, אבל אני חושב שהרבה מגיעים למכינות.

קודם כל פתחנו השנה, אילן, בתיכון הרב תחומי מכינה קדם צבאית יחד עם חיל תקשוב.

בדיוק, יש פה נציג.

בתוך העיר, בתוך בית הספר הממלכתי הרב תחומי יש לנו כרגע פלוגה של חיילים, של פרויקט תקשוב, אלה לוחמי הסייבר הבאים, יוצאים מצפת. ואיפה ראית חייל עם כובע של רבי נחמן? בוא תגיד כמה מילים.

זו תכנית שיש שתי כיתות בתוך שכבה י', מהצבא מגיעים אלינו כמה מדריכים מפקדים, ואנחנו לומדים בנוסף ללימודים הרגילים יש מגמה של אלקטרוניקה ופיזיקה, ובתום שלוש שנים אנחנו מיועדים ללכת לחיל התקשוב.

זה בתיכון הממלכתי?

כן. בתיכון הממלכתי.

אני מכיר, יש כאלה גם של חיל האוויר.

אנחנו צריכים להספיק גם לסיור. אנחנו נוסעים מפה לבית חנה. בית חנה זה חב"ד. אני רוצה להראות לכם שם מה קרה לכיתה יבילה, איך היא קרסה כולה פנימה ומשם אנחנו נראה את לוחות הזמנים.

(סיור בבתי הספר בצפת)

שלום לכולם, ברוכים הבאים, אנחנו בחלק האחרון לאחר הסיור שקיימנו כרגע בבית הספר אמי"ת בנות, המנהלת יפה פרג'ון, בבקשה.

קודם כל כיף לארח אתכם כאן. אני ממש מתרגשת מהביקור הזה וכשמוטי אמר שאתם באים אלינו, אז שמחנו ממש. לצדי הרב יהודה פלס, ראש האולפנית, הסגן שלי, שושי אוחנה, סגנית מנהלית בבית הספר, כל הפורום העירוני של המנהלים, ברוכים הבאים, כיף תמיד לארח אתכם כאן.
התבקשתי ממש בקצרה, כי אתם אחרי יום ארוך ואחרי באמת המון מצגות והמון דיבורים, אז אני אשתדל בקצרה, ומוטי, אם צריך, תעשה לי הכוונה לקצר אף יותר.

לפני זה, יפה. הצטרפו אלינו פה כל הפורום הניהולי של העיר, כל ועדת ההיגוי העירונית שלנו, מנהלי כל בתי הספר. נעשה סבב קצר.

אילן, אתה זוכר מתי הפעם האחרונה שהתכנסנו?

אנחנו פעם בחודש מתכנסים, יפה.

אבל מה היה הנושא? בדיוק לפני הסופה?

מה היה?

היערכות לחירום.

נכון, דיברנו על היערכות לחירום.

נתחיל עם יעקב סבן, הוא יושב ראש הסתדרות המורים במחוז צפון. האיש הנכון, במקום הנכון, הוא גם תושב צפת וגם מייצג בהסתדרות. כל אחד במילה.

אני מייצג את המורים בצפון, עובד גם בתל אביב, מייצג בכל הארץ את כל הנושא המקצועי של הסתדרות המורים ומשתדל לעשות כמיטב יכולתי.

השתתפתי בוועדת החינוך לפני שלושה שבועות בנושא בגרויות. אני מנהל בית הספר הרב תחומי, זה בית הספר הגדול ביישוב, בית ספר חילוני, בית ספר מדהים, עם הילדים הכי טובים בישראל, שאני גאה לעבוד בו.

זכה פרס החינוך הארצי, גם כבית ספר, בשנה שעברה.

יושב ראש ועד המורים בבית הספר הכי טוב בארץ. ופה אני מייצג את ארגון המורים, אני סגן יושב ראש של ארגון המורים, רן ארז ביקש ממני לייצג את ארגון המורים פה. מגן על המורים.

אני חושב שמערכת החינוך בצפת כולה, גם האכסניה פה, יש פה מערכת חינוך מובילה, מצוינת, כדאי ללמוד אותה, יכולה ללמד הרבה מאוד מערכות בהרבה מאוד מקומות אחרים, עם המון נשמה והמון מקצועיות. גאוות היחידה היא כוללת, של כולנו, אני חושב.

אני מנהל המפתן, נערים בקצה הרצף הלימודי. משתדלים כמיטב יכולתנו.

זה בשייכות למשרד- - -?

הרווחה והחינוך.

והתמ"ת.

כן, תמ"ת דרך הרווחה. שיתוף פעולה אדיר, בייחוד עם הרב תחומי, בכלל עם בתי הספר. משתדלים את המרב.

כמה תלמידים?

כרגע 33?

זהו?

למפתן זה המון. כל ילד זה עשר כיתות.

זה כמו הרופאים, הלוואי שלא נצטרך.

כן, זו הצלה אחרונה.

אני רכז תכנית קר"ב בצפת. עוסק בכל מיני תחומי העשרה בכל בתי הספר, מגן הילדים עד חטיבות ביניים.

מנהל בית ספר חב"ד בנים. בית ספר יסודי, א'-ח'.

ממלכתי דתי.

סגנית בית ספר בבית הספר הכי טוב בארץ.

מנהל היחידה לקידום נוער בצפת, מרכז שני מרכזי השכלה, אחד כללי ואחד לנוער חרדי וכמובן טיפול באוכלוסייה בסיכון.

כמה ילדים בכל אחד מהמכלולים?

יש בסך הכול 70 בני נוער בשני מרכזים, 45 במרכז כללי מעורב ו-25 ב - - -

זה בעיקר חטיבה עליונה או גם ביניים?

זה מגיל 14 עד 18.

ראש ישיבה, ישיבת אמי"ת צפת. כל אחד מדבר ככה - - -

בשבח האכסניה שלו.

אז אני לא אגיד, אל"ף, התלמידים מצוינים, אבל בתקופת השלג היינו הרבה הרבה בחוץ, גם בהתנדבות וגם בשיעורים בתוך הבתים של המחנכים והר"מים. פעלנו גם בתקופת השלג.

אמי"ת, אתם מ-ט'?

מ-ז'. יש פה אמי"ת בנים ואמי"ת בנות.

הבנים זה מ-ז' עד י"ב?

ובתוך זה הישיבתית.

אני המנהל של אמי"ת בנות.

(המשך סבב נוכחות).

אני מנהלת בית הספר היסודי אגמים בצפת, ממלכתי.

בית הספר מדגים פדגוגיה איכותית במחוז.

כן, זכינו בפרס השנה לתכנית מובילי פדגוגיה איכותית של משרד החינוך.

כמה תלמידים?

300 תלמידים, מ-א' עד ו' ושתי כיתות חינוך מיוחד ולקויות למידה.

מה הכיתה עם הכי הרבה תלמידים?

כיתות ו' הן הגדולות ביותר בבית הספר.

כמה?

29.

זה הגדולות ביותר?

זה הגדולות ביותר. אנחנו ייחודיים, אנחנו מונים לכל היותר 25 תלמידים בכיתה.

אתם באופק חדש כמה שנים.

שנה רביעית באופק חדש. זו שנה רביעית שלי וזו שנה רביעית של בית הספר גם.

מנהל השירות הפסיכולוגי.

כמה פסיכולוגים יש?

11.

במשרות חלקיות בטח?

חלקן משרות חלקיות, חלקן מלאות. זה שיפור מאוד משמעותי מלפני שלוש-ארבע שנים, כשנכנסתי לעבודה. היינו חמישה או שישה ב-30% כיסוי. זה כי לא מצאתם אנשים כי לא היו לכם תקנים?

זה כי לא מצאתם אנשים או כי לא היו לכם תקנים?

קשה מאוד להשיג אנשי מקצוע בצפון, מכל הסוגים, החל ממרפאות בעיסוק וכלה ברופאים. צריך לאתר אותם בעבודת נמלים וליצור להם מצב שבו הם ירצו לעבוד וזה לא פשוט בעיר שאין - - -

כן. אנחנו עשינו לא מזמן דיון על הפסיכולוגים, בעקבות מה שקרה בשדרות.

כמה פסיכולוגים מקומיים?

יש שתי פסיכולוגיות מקומיות, ששתיהן חוזרות בתשובה חרדיות, אף אחת לא צפתית מקורית כמובן.

דווקא בצפת ודווקא בכלל בחברה הישראלית, מה שקורה הוא שהחילונים נהיים חילוניים יותר, הדתיים נהיים דתיים יותר והרבה ילדים ובני נוער נופלים באמצע. לא מקבלים אותם אצל החילונים כי הן נחשבות דתיות, אצל החרדים לא מקבלים כי הן לא מספיק ויש לנו המון המון מקרים שאנחנו מוצאים את עצמנו בהתמודדויות של בני נוער מבולבלים שצריך להכניס אותן למסגרות ויש הרבה עומס. הנושא של השירות הפסיכולוגי זה נו"ן מאוד רציני, במיוחד באזורים שמרוחקים מתל אביב, אני לא אוהב את המילה השנייה.

אזורים שקרובים לצפת.

באזורים שקרובים לצפת נושא השכר הוא קריטי, אני פוגש אנשים שאומרים 'למה לבוא לעירייה, לבוא לעבוד אצלכם בעירייה? אני אעשה חצי משרה אצלי בקליניקה, אם אתם רוצים אותי לחצי משרה', עוד עושה לנו טובה שהוא מגיע.

בגלל זה רוב הפסיכולוגיים החינוכיים עובדים בחלקיות משרה. כן, הבעיה הזו עלתה אצלנו.

זה בונה על המנהיגות שלו, שהוא מצליח להחזיק אותם ולתחזק אותם ולחנוך אותם ולהביא אותם. צריך ממש להיות פסיכולוג בשביל להביא אותם.

מתכללת עירונית לגיל הרך.

זו משרה חדשה שיצרנו בעיר, לא היה דבר כזה. משהו שהבנו שכל הגיל הרך צריך תכלול בפני עצמו, והיא נכנסה פה ועם כל תכנית ההבראה ועם כל הקושי בתקנים זו משרה שהכנסנו אותה.

אצלכם חינוך מגיל 3 הוא כבר לפני דוח טרכטנברג, אני מבין.

כן.

אבל הייתה גם מישהי שהציגה את עצמה כרכזת הגנים.

זאת חנה, היא רכזת הגנים.

כעיר אנחנו גם מתמודדים במיפוי של המעונות. כעיר אנחנו נכנסים לתכניות טיפול במעונות יום של 0 עד 3.

יש לנו פה את דוח שמיד שפועל בעיר, התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. בגיל הרך אנחנו הרבה בתהליך מניעה ואיתור. אנחנו פותחים עכשיו מרכז גיל רך בעיר שהולך ומתפתח. גם השגנו כסף לשיפוץ, תרומות, עם גן מדגים, מרכז טיפולי. הגיל הרך מתחיל לקבל תשומת לב משמעותית.

מנהלת בית ספר נועם יסודי.

כמה תלמידים?

341, זה בנים ובנות, באגפים מופרדים, זה בית הספר התורני. זה בדיוק נופל על הבלבול הזה שאילן דיבר עליו, זה בית ספר תורני יותר, שהוא לא חרדי.

זה אריאל או בני עקיבא?

לא ממלכתי דתי רגיל, הוא נותן מענה תורני יותר.

מרבית אריאל ממנו.

ההפרדה אצלכם זה מ-א'?

מ-א'.

וכבר מהגנים אתה מתחיל - - -

כן, אני מכיר את פלגי המים האלה.

אני סגנית בית הספר מיוחד זיו. זה בית ספר שנותן שירותי חינוך לילדים ובני נוער שמאושפזים במרכז הרפואי, בכלל זה באגף הפסיכיאטרי של בית החולים, שכולל גם מחלקה פסיכיאטרית סגורה, גם מערך חינוכי טיפולי למניעת נשירה וגם בית לטיפול יום בהפרעות אכילה.

דיברנו רבות על בית הספר שלך כשלא היית, זה מאוד עניין את הוועדה.

מנהלת מתי"א צפת. הייתה לי הזכות והכבוד והעונג לנהל את זה תחת ראש העיר אילן, עברתי כמה שנים בתחום הזה והזכות היא גם לרקום ולשזור את הרקמה האנושית הזאת, כמו שיש מצד אחד את החרדים, את החילוניים, את הדתיים, המוכר שאינו רשמי, לתת מענה לכל ילד על פי הצרכים שלו.

מה זה מתי"א?

מרכז תמיכה יישובי אזורי, שנותן מענה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בעיות התנהגות.

אבל הוא המרכז של משרד החינוך?

נכון, אנחנו בצומת מאוד משמעותי, גם עם השירות הפסיכולוגי, כל ה - - -

הם אלה שצריכים ליישם את חוק החינוך המשולב החדש.

ואת ועדות ההשמה.

מנהלת בית ספר ממלכתי דתי בירב.

אז אתם הבני עקיבא?

כן. איזה יופי שמגדירים את בתי הספר לפי תנועות הנוער.

עד כיתה ד' יש לנו כיתות מעורבות, החל מכיתה ד' זו הפרדה בין המינים. בבית הספר שלנו יש אוכלוסייה מגוונת.

כמה תלמידים?

290.

בתי ספר קטנים.

מנהלת בית ספר אור מנחם בנות, רק בנות מכיתה א' עד ו', 470 תלמידות, שלוש כיתות בכל שכבה. אנחנו מקבלים כל בת שרוצה להיכנס, חרדית, דתית, לא דתית. כולם קודש, כל אחד איפה שהוא יכול להגיע וברוך ה'.

99% מהמנהלים חדשים פה, זו קדנציה ראשונה שלהם וכל אחד בפני עצמו מוביל את בית הספר להישגים. יש פה זוכים בפרסים שונים.

חסרה לי מנהלת של בית ספר ממלכתי אחד.

ציפי, שהכרת, היינו אצלה, שמה אירחנו אותך. היא קיבלה פטור מלהגיע לפה.

ועלי צרפתי.

בית הספר האר"י, ממלכתי דתי, גם לא נמצא.

זה היה בהתראה קצרה.

אוקיי, רק שתדעו שאני עוקב.

רציתי להגיד לך, ראוי לשבח. אני למדתי כמה דברים מהשאלות שלך, שלא ידעתי עד היום.

אז כמה מילים על עצמי, אני דור תשיעי בעיר צפת. זכיתי ללמוד כאן בבית הספר הזה ולחזור לנהל את בית הספר שבו למדתי. זכות, אתגר, יש פה מורות שלנו בת כיתתי, חוויה מאוד מיוחדת. אני זוכרת את ההרגשה כשמיניסטית, כל הזמן הרצון לצאת מהעיר ולהגיע מעבר להרי החושך. זו הייתה התפיסה שלנו פה, לצאת מהפריפריה, יש משהו שמחכה במרכז. דרך אגב, בזמנו זה גם היה נכון, כלומר הגעתי, הייתי בתכנית באוניברסיטת בר אילן של פעילי ציבור, מי שמכיר, חבר'ה מאותרים שמגיעים מהפריפריה, תומכים בהם ובמפורש הרגשתי את הפערים. לכן אחרי מלחמת לבנון, אחרי שהייתי מעל עשור במרכז, עבדתי, למדתי שם, החלטתי שאני חוזרת לכאן, בונה כאן את עתידי. עוד הפעם, זה לפני הסופה. הסופה הייתה באמת ככה משהו מאוד לא פשוט, אבל נספר קצת על בית הספר, נתבקשתי בקצרה ואעשה זאת.

תשס"ז בית הספר קם, בית הספר היה מעורב, בנים-בנות בנתיבים שונים, יצאנו להפרדה מגדרית, דרך אגב מתוך רצון של השטח, משרד החינוך, עיריית צפת ורשת אמי"ת יצאו למהלך. בזמנו הייתה איזה שהיא תפיסה, בנו את בית הספר, יש איזה שהוא חזון חינוכי ואז החליטו מי נכנס בין באי בית הספר, מי מגיע ומי לא. אני חושבת שאחד הדברים, בעיון לקראת המפגש שלכם, ששינינו ממש לגמרי, יש לנו את בית הספר ואנחנו מתאימים את עצמנו לקהל התלמידות ולבאי בית הספר, ואני חושבת שזה בא לידי ביטוי בכל נשימה כאן. כן, יש לנו איזה שהיא הסללה בתוך בית הספר שמאפשרת לנו לעשות את המיפוי.

לפני שבע שנים אחוז הזכאות 62%, סך הכול 290 תלמידות בשני הנתיבים. בית הספר הוגדר כבית ספר אדום, על פי כל הפרמטרים. עירית, יש מושג כזה במשרד החינוך.

ממש.

בית ספר אדום, אנחנו היינו בית ספר כזה, שזה אומר מבחינת גירעון, מבחינת רישום לכיתות ז', לא היה רישום בכלל לכיתות ז', היה חשש שבית הספר ייסגר. בשלב הזה הגעתי, יחד עם הרב יהודה, שהיה כבר שנה קודם, ויצאנו לדרך.

הפרדה מגדרית של בתי הספר. היום תשע"ד, ממש בקצרה, אמי"ת בנות, אמי"ת בנים, שני סמלי מוסד שונים. אני מדברת בקלילות, אבל זו הייתה מלחמת עולם, הקירות בחדר הזה, אם הם היו יכולים להעיד, פשוט רעדו. יעקב, מי כמוך יודע, מורים שהיו רגילים לחדר מורים אחד, הפרדה לא פשוטה, אבל היום במבט לאחור אני חושבת שכולם שבעי רצון מהמהלך הזה.

מקיף הבנות, הנתיב החדש. רק על זה הייתי יכולה לדבר שעתיים. אני אחסוך מכם, אם יהיו איזה שהן שאלות, אני יכולה לדבר על זה.

90% זכאות לבגרות, כאשר אין פה איזה פיק אחד ונעלם. במהלך חמש השנים האחרונות כל שנה הוספנו, מ-62 עלינו ל-71, 80 עד 90 וזה המצב היום. בשנה הבאה אנחנו נרד, אנחנו נהיה 88%, בעזרת ה'.

400 תלמידות מול 290. היום ברוך ה' אנחנו מוגדרים בית ספר ירוק בכל הפרמטרים, כולל יתרה תקציבית. אם הייתם מגיעים לפני חנוכה אז הריצוף פה היה ירוק, בכניסה, למרות שאנחנו מתעתדים לעבור לבית ספר חדש בעוד כשנתיים - - -

אז מה את רוצה, ריצוף אדום?

שם יש לי תכניות אחרות.

לפי הצבע של בית הספר צריך להיות הריצוף.

אז באמת, ברוך ה', בכל הפרמטרים. אני רק אגיד בקצרה, פעילות חינוכית מאוד ענפה, זה אומר שבתות, סמינריון, הבנות חזרו בדיוק בשבוע שעבר מסמינריון יומיים בדגש של 'האחר הוא אני', הנושא השנתי של משרד החינוך, הבנות היו בדיאלוג בחשכה במוזיאון בחולון, במוזיאון בחיפה, מוזיאון האמנות. אחת הבנות אמרה למחנכת, 'מה, אנחנו לא תרבותיות', אמרנו, לא, זה בדיוק העניין, מכיתה ז' לחשוף אותן לדברים אחרים. הבנות יצאו פה להמון פעילות קשורות למדע, כדי שלא יגיעו והאוניברסיטה והאקדמיה ייתפסו כאיזה מגדל שן שאי אפשר להגיע אליו. שווה לשמוע את הנאום של אילן על העניין הזה, מתי הוא הכיר את האוניברסיטה כראש עיר. אנחנו חייבים, אני חושבת שמהמקום הזה גם אילן הגיע וזה פשוט בא לידי ביטוי בכל האווירה והנשימה כאן בעיר הזאת.

תכניות ההעשרה, אני לא אפרט. אם תרצו להתעניין במשהו, תגידו לי. אפיקים, תכנית העשרה תורנית, תורה לשמה, דרמה. אנחנו מעלים פה, אני מזמינה אתכם, כל שנה כבר שנה שביעית ברציפות, הפקת סוף שנה לחטיבת ביניים, מעל 100 תלמידות שעומדות על הבמה, ספינת אגוז, בוסתן ספרדי, צלילי המוזיקה, דונה גרציה, מדקלמות טקסטים, ברמה שלא תבייש, לא את הקאמרי ולא את בית לסין. מי שהיה באירוע שלנו יכול להעיד על זה. גם, מתוך רצון שהבנות ייחשפו לתחומי דעת, לאמנות, מקהלה.

100% הכוונה לשירות משמעותי אחרי התיכון. 100% מהבנות הבוגרות שלנו משרתות בשירות משמעותי. אנחנו מתחילים תהליך מכיתה י"א וכיתה י"ב. דרך אגב, אני חייבת להגיד, למרות שאנחנו בית ספר דתי, מי שמכיר את תכנית 'אחריי', אמרו לי חלק מהבנות, שהן מתחילות ללכת לתכנית ' אחריי' וזה משהו מדהים, אמרתי 'טוב, אני רוצה להכיר', נפגשתי עם בחור בשם יקי ביטון, סליחה על הביטוי הרחובי, התעלפתי, נהניתי, ממש. בחור שמדבר לעניין, ואמרתי לו 'תשמע, יש לי בנות שנמצאות שם - - -

איזה אחוז מהבנות מתגייסות לצבא?

לא מעט, אני יכולה להגיד, שבהכוונה שלנו, אם זה לעתודה למסלולים מסוימים אנחנו עושים עבודה מאוד מסודרת. מה שחשוב לי כמנהלת זה שתלמידה תגיע למקום שהוא נכון בעבורה. אנחנו מכירים אותה שש שנים, עושים תהליך בשביעית ובשמינית וחשוב שהיא תעשה משהו שהיא תועיל לחברה והיא תועיל גם לעצמה.

כי אני רואה שם פרויקט עתידים, עתידים זה לכיוון העתודה האקדמאית.

נכון. דרך אגב, אחוז המעוטרות שלנו הוא בין הגבוהים בארץ. הבנות אצלנו, אנחנו בהמון תכניות שמעודדות את העניין של מגדר, גם בקדם עתידים, ביחס לבתי ספר בכל הארץ, אנחנו לא נופלים בנתונים, הבגרות שלנו, יש לנו מעל 20% מצטיינות מנכ"ל, שזה נתון פשוט מדהים. בנות עם בגרות איכותית, 4-5 יחידות וזה לא בגלל שכולן מגיעות עם נתוני פתיחה מדהימים, אלא בגלל שאנחנו עושים פה באמת עבודה מסודרת של מיפוי והכוונה נכונה.

מגמות. שוב, אני לא אכנס למה שהיה בעבר, אבל היום, ביולוגיה, פיזיקה ולמידת חקר. רק כדי לסבר את האוזן, ד"ר עירית ששון, מהמרכז בתל חי פתחה תכנית של למידת פיזיקה בצורה אחרת, בצורה שונה, בחיבורים מאוד מעניינים עם מכללת צפת. הבנות שלנו, 12 בנות מכל האזור, 3 בנות מקרית שמונה, 3 בנות ממירון, כלומר הקבוצה שלנו היא הקבוצה המשמעותית. הן לא יישארו כולן עד הסוף, כי יש להן תחומי דעת נוספים, ועכשיו, נכון להיום, מתייצבת קבוצה שלך 10 בנות.

הפרויקט הזה, אנחנו עכשיו הקמנו אשכול שנקרא אשכול גליל מזרחי, פורום 15 ראשי רשויות, אלי מלכא יושב ראש שלנו ואנחנו לוקחים דברים משותפים לאזורים. אז בתחום המדעים והמוזיקה צפת, בתחום ביו טכנולוגיה והכול זה תל חי, אנחנו עושים דברים, נותנים לאזור שלנו את האפשרויות שהם לא ימצאו במקום אחר, והייחוד של הכוח והגודל משחק. אנחנו באמת מודל, ואז גם אני נתתי את ה-300 דונם לטובת הנושא, הכול מתקשר לזה. זו דוגמה אחת לפעילות של האשכול. היום האשכולות זה דבר מאוד מאוד חשוב.

תקשורת וקולנוע, מגמה שפתחנו, מעל 10 יחידות לימוד, תקשורת וחברה עיוני, צד מעשי. השקעה רק של השנתיים האחרונות מעל 300,000 שקל, רשת אמי"ת שמה כאן את הכסף.

חינוך לגיל הרך, מגמה שפתחנו מתוך תפיסה שלא כל הבנות יכולות להגיע לבגרות איכותית, אבל אנחנו רוצים שהם יגיעו למקום של מיצוי, מקום של הנאה וגם במגמה הזאת הן עושות עבודה מעשית, מתנדבות בגנים, יוצאות עם תעודה, לומדות פסיכולוגיה התפתחותית, דבר שבמפורש יכין אותן לאמהות טובה יותר ולדעת לקרוא ספרות ילדים בצורה אחרת. מגמה מאוד מצליחה.

זה נקרא תומכות למידה.

חיבור לפרויקטים עירוניים. אני לא אדבר רבות, אבל ראש העיר שיושב כאן הוביל שני מהלכים מדהימים. פרחי רפואה, מספר הבנות שלנו הגדול שלנו בפרויקט, אמר פרופ' טור כספא בישיבה שהיינו שם, לא רק שבנות לא עזבו את הפרויקט, במהלך השנים, היום זה שנה שלישית, בנות נוספו ועוד כל הזמן עם יד על הדופק. ביום חמישי האחרון ישבו פה כל המנהלים של היסודי, עשינו תכנית של מעברים. סיפרה אחת הבוגרות, שברגע שהיא הייתה ב-3 יחידות לימוד והיא ידעה שהיא לא יכולה להמשיך להיות בפרחי רפואה בקדם עתידים, היא ישבה כל הקיץ, למדה ועברה ל-4 יחידות לימוד, דבר שהוא היה דמיוני.

אז הפרויקט הזה עשה המון לבנות. חשיפה לאקדמיה, הן נוסעות למכינות צבאיות, הן היו ברמת הגולן, דברים שבאמת פותחים עולם של חשיבה, ערוצים של חשיבה שהם לא מכירים ואנחנו לא נחשפים כאן בפריפריה.
פרחי משפט, גם כן. הקבוצה הגדולה שלנו, 35 בנות, תכנית שהתחילה במכללה, הבנות יוצאות עם 5 יחידות במשפט עברי. מאוד חשוב.

קדם עתידים, עתידים, נחשון, מיכאל, אם משהו מעניין אתכם, אתם יכולים לשאול. למרחב, תכנית מאוד גדולה של משרד החינוך, של הקצאה לבתי ספר של מטפלות בתנועה, מטפלות במוזיקה, כדי לעזור באמת לבנות שזקוקות לזה.

נבחרת הדיבייט שלנו, מקום ראשון במחוז צפון. נהורה גם המאמנת. בשנה שעברה מקום ראשון, נקווה שגם השנה. בגמר הארצי הנואמת הייתה שלנו, עם המנכ"לית בזמנו, דלית שטאובר.

נציגת כל התלמידים בארץ נבחרה תלמידה מפה.

הנושא של הדיבייט זה נושא שאנחנו מפתחים אותו גם בשני בתי הספר המקיפים פה, מתוך הבנה שבלי אנגלית אתה לא תתפתח ולא תתקדם. הרבה מהחיים האישיים, שאני לא סיימתי 12 שנות לימוד, אחרי זה תואר שני והכול, וכל מה שהרגשתי, שאני פספסתי בחיים שלי את האנגלית הקשה - - -

אצלנו במפלגה זה נהוג...

אבל גם למנהלים פה יש חשיבה חברתית והבנה של מתן הזדמנויות. הדיבייט בצפת הפך להיות להיט, שגריר ארצות הברית הגיע לפה, השופטים, אלוף העולם בדיבייט הגיע לפה להיות שופט. הנושא הזה של אנגלית נהיה להיט והיום התלמידים רבים ביניהם מי יופיע בדיבייט. עד כדי כך. זה מתפתח יפה מאוד, מעודד גם תרבות דיון, גם הרחבת ידע, גם שפה, גם ביטחון עצמי. היה ילד שהיה החנון בכיתה ופתאום אחרי הדיבייט, כולם פתאום מסתכלים עכשיו. דברים מדהימים קורים.

נשמח לארח אתכם בדיבייט הבא שלנו.

בחפץ לב.

תרבות ארגונית. רק על זה הייתי יכולה לדבר שעתיים. אני רק אגיד שכדי להגיע להישגים האלה, זה שלא שעשינו איזה הוקוס פוקוס, יש פה חשיבה מסודרת, משוב בית ספרי, עם תוכנות. עשינו עבודה של מיפוי מאוד מאוד גדולה במהלך השנים. זו תורה שלמה, כלומר אי אפשר לבוא ולנתק הצלחה מתרבות ארגונית, שאלון אקלים בחינוך, שבית ברל כל שנה מנתח לנו. השנה אנחנו נכנסים גם לנישה שההורים נותנים לנו פידבק. עד היום זה היה המורים, התלמידות שלנו. כל תכנית העבודה שלנו היא נגזרת של הניתוח של בית ברל של שאלון האקלים. זה פשוט מדהים, כל מה שאנחנו רושמים, שנה אחרי שנה בתכנית העבודה אנחנו רואים עלייה בפרמטרים בעקבות תשומת הלב שלנו בתכנית העבודה המסודרת.
ואני אגיד, באמת, לא בגלל שאנחנו נמצאים עכשיו פה בוועדה. צוות המורים פה מגויס ברמה שאי אפשר לתאר, אני חושבת שהמנהלים של היסודי שהיו פה ביום חמישי שמעו את הבנות. היה פה שיח עם בנות, איך הם חזרו והם דיברו על דמות משמעותית, על זה שיש להם למי לגשת, למי לפנות. כי אני חושבת, אני לא ארחיב את הדיבור, אבל היום, בוודאי בכל עולם התקשוב והידע שאנחנו חשופים לו, דמות של מתווך, של מבוגר אחראי, היא החשובה.

אני רק אגיד הערכות יסוד, ככה אני מרגישה שזה האני מאמין של בית הספר שלנו: רלוונטיות לקהילת באי בית הספר, כל תלמידה מסוגלת להצליח, אפקט פיגמליון. עבדנו על זה כל השנים ואנחנו חוזרים לנקודה הזאת. תתפלאו, לא תמיד אנשים מאמינים, גם אנשים שנמצאים בתוך המערכת, שבאמת כל ילד מסוגל להצליח, וחיזקנו את הנקודה הזאת. מאוד חשוב, אילן ומוטי כל הזמן צוחקים עלינו, העניין של מכובדות. בכל דבר. דרך אגב, נערכנו פה בוודאי לכם אורחים חשובים - - -

למה צוחקים? מכבדים.

בכל מפגש הכי פשוט, גם לבנות אצלנו, כחלק מערך, אסתטיקה, מכובדות. אם אנחנו מכבדים את עצמנו זה יבוא לידי ביטוי, ואם אנחנו יורדים לפרטים הקטנים זה אחר כך גם יגיע לביטוי גם בפרטים הגדולים יותר.

עין טובה, זה גם מושג שחכמינו ז"ל דיברו על זה המון. העניין של עין טובה, יש אפשרות תמיד להסתכל דרך הגלגל השחור של העין, אבל להסתכל באמת בעין טובה ולראות. בסך הכול התלמידות עושות את מה שהן צריכות לעשות וזה להיות מתבגרות, ואם אתה מסתכל על זה בפרספקטיבה הנכונה, אז אתה לא היסטרי ואתה מבין שלמעט סוגיות באמת - - - אפשר לקחת אוויר ונשימה להתנהל ביותר נחת בסוגיות חינוכיות.

גאוות יחידה, מאוד חשוב לנו. ישבה פה יושבת ראש מועצת תלמידות ואמרה, 'אני גאה ללמוד בבית הספר שלי', דבר שלא תמיד היה ברור מאליו והמון פעמים בנות אמרו שבדרך לאגד הן היו מתביישות עם החצאיות ומורידות ואנחנו עבדנו על זה, להיות גאה בבחירה שלך, את פה, אין לך אזיקים על הידיים, את בחרת ללמוד בממלכתי דתי ויש לזה את הייחוד ויש לזה את הדרך שלך ואנחנו עובדים על זה.

דרך אגב, בטח אותךְ זה היה מעניין, הנושא שלנו השנתי זה החן שבך, חוכמה נשית. אנחנו מאוד בעניין של העצמה נשית פה. אין שיחה, יש לי פעם בשבוע ארוחת בוקר עם תלמידות בכיתה מסוימת, כל פעם בסבב, להכיר את כל הבנות היטב, 'איפה את בעוד עשר שנים? מה החלום שלך?' בט"ו בשבט בעוד עשר שנים, עם מי את הולכת לנטוע עצים? בחנוכה עם מי תדליקי נרות? ובנות, שאין להן חלומות, אנחנו רואים גם את הקשיים. אני יכולה לעשות פעם מחקר על זה, לפתח אצל הבנות את המקום של לחלום, של לשאוף לדברים, לכוון גבוה וגם להגיע.

קשר אישי, דיברנו, פיתוח מנהיגות, העצמה אישית נשית, יהודית דרך אגב. חלומות. אמרתי, מיפוי דינמי להסללה ומיצוי המצוינות. בבית הספר יש לנו מגוון של כיתות, כיתה מדעית, כיתה של תגלית, כיתה רגילה שבתוכה יש מרכז למידה, כיתה תורנית וכיתת ש"י, כיתת חינוך מיוחד. חדשנות פדגוגית.

זהו, מוטי מסמן לי. סיימתי.

אבל אחרי שאמרת באמת דברים שהם נופלים על אוזניים קשובות, מה הבעיות?

האתגרים.

קודם כל, אני באמת חושבת שאחת הבעיות הרציניות, שעדיין אנחנו נמצאים בפריפריה והנגישות, שתבין, כל פעילות כאן בבית הספר עולה לנו המון כסף. להביא אנשים ולחשוף את הבנות, זה עניין באמת מאוד יקר. עכשיו ברוך ה', אנחנו בית ספר שמתנהל בתקציב וביתרה תקציבית, אבל זה לא פשוט. דרך אגב, אני גם חושבת, ויסכים איתי מי שהוא צפתי, יש פה המון פרדיגמות לשבור, יש פה תפיסה מנטלית של עיר שזה המון פעמים לבוא וכן אנחנו מסוגלים ואנחנו יכולים להוביל איזה שהיא חשיבה אחרת ולא תמיד זה קל. אני חושבת שבטח אילן, כראש עיר, אתה בוודאי, אי אפשר ללמד אותך, אבל זה לא חיפה - - -

תמיד אפשר ללמוד.

אז אני אומרת, זה לא חיפה וזה לא רעננה. מי שלא דובר צפתית שוטפת, יתקשה להתנהל פה. וזו אחת הבעיות וזה גם אחד היתרונות.

תאמרי לי, אתם עושים, לקראת פתיחת שנת לימודים, שיווק לבית הספר?

כן. התחלנו כבר עכשיו.

זאת אומרת נאבקים על תלמידות שתגענה לכאן?

מה זה נאבקים? שערות לבנות אם יש לי, זה רק מהמאבק הזה. מאוד. תשמע, זה דבר שהוא באמת - - -

לא, אבל השאלה הזו מביאה אותי לשאלה אחרת. מאחר שתיארתי לי שזו תהיה תשובתך, מול מי ומה אתם נאבקים?

אני אגיד לך, הפלח המסורתי שלי שמגיע לבתי הספר היסודיים מתוך תפיסה שהממ"ד ישמור עליהם וייתן להם איזה שהם ערכים, אבל כשהילד - - -

זאת אומרת ילדות שהן לא כל כך דתיות הולכות לבית ספר ממלכתי דתי רק בגלל - - -

לא דתיות, מסורתיות, יש חינוך של בית אבא, יש תפיסה עדתית כזאת של לשמור על הבת, לשים אותה במסגרת שמורה יותר, אבל כשהיא מגיעה והיא עומדת על דעתה והיא רוצה ללכת לבית הספר עם מכנסיים, כי זה חלק מהזהות שלה, והיא לא רוצה להתחפש, הבת הזו שאני לא רוצה לוותר עליהן, הפלח המסורתי הזה, מי ששמע את שר החינוך שלנו, את שי פירון, שהוא בכיתה ז' הגיע מתוך התפיסה הזאת לבית ספר ממלכתי דתי, אמא שלו רשמה אותו והר"מ שהיה לו בכיתה ז' שינה לו את כל תפיסת העולם. ומפקחת שלי במשרד החינוך, שאני מעריצה אותה, ירדנה אלון, שהיא מספרת שהממ"ד הוא זה שעיצב את כל תפיסת עולמה.

אז זו קבוצה אחת.

זו קבוצה אחת. קבוצה שנייה, יש אולפנא במירון, תורנית, עם קו חינוכי מאוד ברור - - -

החינוך ההתיישבותי.

כן, חינוך התיישבותי, במירון, עם קו חינוכי מאוד ברור, שהמשפחות שרוצות - - -

מאוד ברור זה דומה או שונה?

עוד הפעם, בהמון מקרים זה דומה, אבל שונה.

מה ברור? תרגמי לנו.

אני אתרגם. למרות שזה חיים שלמים של הבנה של מגזר, אבל אני אנסה - - -

אני קצת, הייתי גם בחיפה וגם בירוחם, אני ער לדקויות.

תראה, אם אתה שואל אותי, גם לי יש קצת ביקורת עצמית, על זה שאנחנו כמגזר, מה שנקרא, בהמון מובנים מפצלים את עצמנו לדעת, ואני חושבת, עוד הפעם, אבל אני לא הולכת ללדת מחדש, זה מה שדיברתי ברלוונטיות, בהבנה שזו המציאות ואיתה חייבים לנצח. לכן, עוד פעם, אם אתה שואל אותי, יש מקום להרבה יותר אחדות, אבל יש פה - - -

זאת אומרת חלק מהבנות הולכות לשם? שם זה עם פנימייה?

כן, חלק פנימייה.

זו פנימייה מ-ט'. עוד הפעם, למרות שברוך ה' היום יש לנו לבית הספר שם ובנות מגיעות לכאן והשגרירות הכי טובות הן התלמידות שלנו, אבל כמו שעופר ציין, נעשית פה עבודה מצוינת, ודרך אגב, קנאת סופרים תרבה חוכמה. זה מבקש מאיתנו כל הזמן להתחדש ולהתרענן ולא לשבת בשקט וזה טוב לכולם כשיש מלחמה כזאת, כי בסופו של דבר למרות שזו תפיסה שיווקית התלמידות מרוויחות, כי אנחנו הופכים להיות טובים יותר ואנחנו לא שאננים.

אני חייב להבהיר משהו לכבוד חבר הכנסת מצנע. אזור הרישום של מרום הגליל הוא גם בית הספר הזה, לבנות וגם אצל הבנים, והם שותפים בוועד המנהל.

זאת אומרת אין בית ספר כזה ב - - -

זה לא שהבנות בורחות מכאן, המלחמה שלה גם כדי להיכנס לבית הספר היסודי שם ולשכנע את הבנות לבוא לכאן.

יש לי 150 תלמידות מחוץ לעיר. יש בנות באולפנית מהיישוב קשת ברמת הגולן, קצרין.

שהן נוסעות?

שהן נוסעות, ואם הייתי מאפשרת הסעות, פשוט בתקציב זה משהו מטורף, אם הייתי מכניסה את העניין של הסעות אז היו מגיעות אלינו הרבה יותר.

אז האפשרות שלהן שם במרום הגליל זה כרמיאל וצפת.

יש גם יישובים ששינו את אזור הרישום שלהם אלינו, כפר שמאי, מתוך ברוך ה' תפיסה שכאן זה המקום שלהם וזה הבית.

אנחנו מבקרים הרבה בבתי ספר וכמעט כולם, בעיני עצמם, מצוינים ו.. ו.. ו.., אז למה מערכת החינוך שלנו בבעיה? יש לך איזה משפט תשובה טוב?

אני אגיד לך, קודם כל אני חושבת העניין של רלוונטיות. תראה, הדבר שהכי מטריד זה המוסר והערכים. עוד הפעם, כולנו שומעים חדשות בימים האחרונים, לשמוע את הסיפורים שמפאת כבודם של כל היושבים כאן לא אפרט, אני פשוט ישבתי יום אחד ושמעתי את קרן נויבך ברכב ולא יכולתי להיכנס כי התחלתי לבכות, בצורה אמיתית. בכיתי.

אתם עוסקים בזה בבית הספר?

אנחנו עוסקים. לי יש פעמיים בשבוע בית מדרש עם חטיבה צעירה וחטיבה עליונה, ואני אומרת, אתה יודע, אני לא בוכה אפילו על הקורבן, אני באמת בוכה על זה שנערים במדינת ישראל היום, במקום שהם כל כך חשופים וכל כך לא מבינים נכון את המציאות וחושבים שככה זוגיות צריכה להיראות וככה החיים והם מתעדים את הכול. אני אמרתי והמון פעמים אני אומרת לבנות, בזמננו גם היו בנות שעשו פדיחות כאלה ואחרות, אבל מה ההבדל? שהיום הכול מתועד, הכול מפורסם.

לא, התביישו בזה.

הכול על הקיר וזהו.

אצלנו בעיר גם פתחנו בית ספר להורים. יש לנו את בשביל המשפחה, זה פרויקט שאנחנו עובדים גם עם ההורים. זה לא נגמר אצל התלמידים, זה לא נגמר בבית הספר, יש חלק משלים עם ההורים ביחד, שגם להיות הורה היום זה מקצוע לא פשוט, זה אחד המקצועות הכי מורכבים.

ורק תעודת לידה צריך בשביל זה.

ואנחנו עובדים גם עם ההורים ובית הספר הופך להיות סוכן חברוּת דרך המפגשים ודרך ההרצאות ודרך הדברים שקורים בחוץ, עובדים עם ההורים. יש לנו פה גם הורים שצריכים ללמוד איך להתמודד עם הילדים עצמם. אם המורים בקושי עוד לומדים, אז יש פה תהליך. אצלנו בעיר, אני חושב, אתה תיקח, יש לנו פה אפס אלימות, יש אפס מקרים של סמים. אני לא אומר אולי שבגלל שאנחנו רחוקים מתל אביב, אז זה לא מגיע אלינו, אבל צפת יכולה להיות מודל בשיטה, בדרך ובהתמודדות ובגיבוי והתלכיד שיש פה דווקא כן לדברים שמצליחים ואפשר ללמוד מהצלחות.

ברשותך, אני אענה לשאלתך. אני לא חושב שצריך לשאול את השאלה על מי צריך להטיל את האחריות למה מערכת החינוך נראית כפי שהיא נראית, למה אנחנו כל כך מלאי ביקורת. אנחנו כולנו פה אנשי חינוך בחדר ואין ספק שיש משהו מקולקל באיך נמדדת מערכת החינוך, מה חשוב ומה לא חשוב, כולם מדברים על ערכים כחזות העניין בחדר סגור, כאשר השיח הוא שיח של כותרות, אבל בשורה התחתונה אנחנו, כמנהלים, כאשר אנחנו צריכים לתת דין וחשבון אנחנו נמדדים דרך חור מאוד מאוד מצומצם של בחינות בגרות, של כל מיני מבחנים ושאלונים ובעידן הזה הכול מקוון ואנחנו פשוט מנותבים באופן כזה שלא מאפשר לנו להיות פנויים למעשה החינוכי.

אני חושב שמה שקורה כאן, אני נזכר היטב במה שאמר לי אילן כשנכנסתי, הוא אמר לי 'עופר, תעזוב את הבגרויות, תעשה שהילדים לא ייצאו מכאן, תעשה שהם ירצו ללמוד בבית הספר'. זה מתחיל בגאוות היחידה של הילדים כלפי המקום שבו הם גדלים, אחר כך יש לזה השלכות שהם יחזרו, וכדי שבית הספר ייחשב כטוב ומצוין הוא חייב להיות טוב ומצוין, ואין פה פולישטיקים ואי אפשר לעשות שום דבר בכוח. אנחנו מחויבים למעשה החינוכי, קודם כל מהמקום הערכי, מהבסיסים הכי הכי אינסטינקטיביים, שאדם יבין שצריך להיות ישר ושלתת מעצמך זה לא להיות פראייר וצריך להיות מחובר לחברים שלך וגם לשונים ממך, ולא בגלל שהשנה הכותרת הוא 'האחר הוא אני', אלא בגלל שתמיד זה כך.
ואני חושב שקורה פה משהו מאוד מיוחד. אולי זה בגלל שאנחנו רחוקים מהמרכז והדברים מגיעים אלינו בדיליי ואולי זה בגלל שגם יש משהו במסורתיות שמקומות רחוקים מן המרכז משמרים, שמאפשרים לנו איזה שהוא שדה נקי, נפלא, ראית את זה בוודאי גם בירוחם, ממש בתולי במובן הזה שעם הילדים האלה אפשר להשיג מה שרוצים, כי הסיכוי נמצא אצלם והסיכוי של החברה הישראלית ויש בהם את הכול כדי להצליח, ואם אנחנו נזרע בהם את האמונה ואת האהבה והקברניטים שלנו, במקרה הזה זה הרשות, ייתנו לנו את הכוח אני חושב שיקרו דברים נפלאים, ואני באמת סבור שקורים פה דברים נפלאים באמת בזכות הראשוניות, בזכות האהבה, קראת לזה צפתיות, אבל אם מאמצים את המנגינה של המקום ולא מנסים לאמץ מנגינה של מישהו אחר והיא אותנטית והיא שלך אפשר להצמיח דברים נפלאים.

אני חושב שהם ראו את זה הבוקר.

כן, עדיין יש קשיים, אבל מתמודדים מול הקשיים האלה בנחישות, באהבה וכל הזמן צריך לעבוד קשה. תוריד רגל מהגז, הכול קורס לך.

תודה, עופר. תודה ליפה ותודה לרב יהודה.

תאמיני לי, יפה, שכחתי מהשלג לגמרי בכלל, שכחתי למה הוועדה באה.

מכיוון שהנושא המרכזי שלנו זה סופת השלגים והתמודדות העיר ומערכת החינוך, אנחנו נבקש מנדביה נאה, איזה שם נאה, מנהל בית ספר אמי"ת בנים להציג ככה כנציג המנהלים התמודדות של המנהל בזמן חירום. נדביה, בבקשה. נדביה, זו שנתו הראשונה כאן בצפת.

אני אציג את עצמי.

אני מתנצלת, אני חייבת לעמוד בזמנים. אמרתי ליושב ראש שהשנה הדלקת המשואות תהיה בסימן השיר.

כן, תשתלטו עלינו לגמרי.

אני שמח לדבר מול עמרם מצנע, כי באחד הקורסים בצבא, גדוד 196, ב-79', עשיתי על זה יום שלם של הרצאה.

מה המסקנה?

שלמרות שהמג"ד נפצע הוא ממשיך להילחם.

אני גר ברמת הגולן וגר באמת השנה הראשונה פה בצפת. ביום שישי זה עוד היה מצחיק, אבל במוצאי שבת הבנו שהעסק לא מצחיק ובשיחה עם מוטי, עם יפה, עם עופר, הבנו שהעסק הזה לא הולך להיגמר ביום-יומיים הקרובים ואנחנו כבית ספר, אני אספר על עצמנו, התיישבנו, עוד לא היה אפשר לצאת מהבתים ולדבר, אבל התרכזנו בשלושה מעגלים, ככה ניתחנו אותם ולפי זה גם פעלנו באותו שבוע.

קודם כל במעגל האישי. אני קצת אפרט את זה, קשר אישי עם כל התלמידים. אחרי זה בתחום של הלמידה, לייצר מפגשים ולמידה ובסוף גם בהתנדבות, העזרה, העיר הייתה צריכה המון עזרה.

אז קודם כל לגבי הקשר האישי, כבר במוצאי שבת כבר עשיתי טלפונים לכל המחנכים, עשינו טבלה כזאת, כל ילד קיבל טלפון, יש כ-250 תלמידים בבית הספר, כל ילד קיבל שיחה עד יום ראשון, ממש גם ליוו שכל ילד - - -

נקווה שהכול היה במוצאי שבת.

כן.

למרות שהיה היתר מהרב הראשי, עבדנו בשבת.

להציל חיים.

בשבת הזאת אני נסעתי, לפתור בעיות אחרות, אבל טלפונים לא עשינו לתלמידים. יש לנו שני יועצים בבית הספר, ממש ברמה של לעבור, יש לנו כל מיני תלמידים מועדים, חלק גם קיבלו ביקורי בית, זה הגיע ממש עד הרמה שהייתה מחנכת שנסעה לתת חימום לילד אחד. כשעשינו את הסבב אז ראינו שזה הסתבך, אז גם מורים מקצועיים התקשרו. זה היה קודם כל ברמה של לדעת שכל ילד שלנו ויש לנו גם כמה ילדים שידענו שהם בבעיה. אני יכול להגיד, כלקח, הייתה לנו פעילות טובה פה וגם בבר יוחאי, אחד הלקחים שהשבוע גם יישמנו אותו, שלא היה לי קשר נגיד לדלתון, לעלמא, לקרן בן זמרא, לא היה לי מישהו ליצור - - - אז יצרנו בשבוע האחרון, עשינו מפגשים, עשינו כמה טלפונים לרכזי נוער, מד"בים ביישובים, ליצור את הקשר הזה.

לגבי הלימודים, יצרנו מפגשים בעיר, במקומות, בבתים של מחנכים. אחרי זה אני אגיד מילה בעניין הביטוח, אבל המשכנו לייצר למידה, פרסמנו את הכול, יש לנו קבוצות של אס.אמ.אסים לתלמידים. בקיצור, השורה התחתונה נוצרו בהרבה מקומות מפגשים של מחנכים, חלק בבית הכנסת, חלק בבית, אצל הרב יורם היה בבית, עשינו אחרי זה מפגש בשריה, הגיעו תלמידים ביחד עם אייל שהגיעו לדבר שם, הוא חילק את הפיצות. זאת אומרת כל הזמן להוציא את הילדים החוצה. מחנך אצלנו העלה שיעור ליוטיוב. אבל תסתכלו על זה, זה להמשיך, קשר בכל התקופה הזאת.
והסוגיה של ההתנדבות. כל מפגש כזה הסתיים בהליכה משותפת, דרך אגב עם אנשי הצוות, אל מתנ"ס בלום, או גם ילדים שלא יכלו להגיע למתנ"ס בלום, זאת אומרת הייתה הדגשה שהעיר צריכה אתכם, אז תתחילו לעבוד, בין אם זה באס.אמ.אסים, בין אם זה באזור, זאת אומרת אנשים שהיו תקועים במקומות אחרים, תתחילו לתת כתף, תפתח את הרחוב שלך, ואם אתה לא יכול להגיע כי זה רחוק, אז תתמודד.
גם אנשי הצוות. אנחנו קבענו, לדוגמה כל המחנכים, מפגש עם התלמידים, קבענו את המפגש בכניסה למתנ"ס, למרכז של המתנדבים. זה היה מאוד יפה לראות את זה, המון מחנכים עם הרכבים הפרטיים שלהם לקחו תלמידים לחלק תרופות, לחלק פה, קיבלתי אחרי זה כמה מכתבים אליי מכל מיני הורים.
עוד דבר, זה שבתוך בית הספר עצמו הושבנו תלמידים, הבנו שצריכים להביא אנשים מבחוץ, והמון בתי ספר - - - דרך אגב כל בית ספר שניגשנו ישר נרתם. ישבו תלמידים בבית הספר מהעיר ועשו טלפונים לחברים שלהם ויצאנו, הגיעו ממש מאות תלמידים מבחוץ. עם אייל, הייתי שולח לו בפקס את המקומות, היה מתייצב אוטובוס, חיספין, חצור, קרית שמונה, קשת, ממש הגיעו לפה המון חבר'ה עם אוטובוסים ובעבודה משולבת עם מרכז הנוער יצאו להתנדבות.

עשינו גם תוך כדי תחרויות של בובות וצילומים וואטסאפ ועניינים, ליצור איתם את התחושה הזאת, וכשהילדים חזרו לבית הספר זו הייתה כאילו חוויה שדיברנו, זה לא שנעלמנו וחזרנו אחרי שבוע, ואפילו אני יכול להגיד שזה העצים מאוד את הקשר. הילדים נכנסו, המחנכים חיכו להם בכניסה. לנו גם הייתה התלבטות, היו לנו אס.אמ.אסים, לפתוח ביום חמישי, אנחנו קצת פחדנו, אני יכול להגיד שבסוף - - -

אחרי שבוע מלא ההרפתקאות אפשר לחזור ללימודים?

זה בדיוק היה הדיבור עם מוטי, בסוף הוא אמר 'יאללה, חבר'ה, תפתחו, צריך יומיים של התארגנות עד שמתאפסים'. אנחנו גם התלבטנו ובסוף אני חושב שזו הייתה החלטה נכונה לפתוח ביום חמישי וזה היה מדויק.

קצת על בית הספר, כמה ילדים בבית הספר?

יש לנו 250 ילדים ואני מפחד שאני אפספס או שמוטי יחתוך אותי, אז שתי הערות קטנות חשובות לי. סיפור. אני יוצא מהבית של הרב יורם, קבוצת תלמידים לומדת ואני לוקח איתי עוד תלמיד בדרך למתנ"ס בלום. עוצר בצד, היום אתה יודע, המיילים, הכול עליך, פתחתי מייל, אני רוצה להקריא לך אותו, כי בעיניי, ראיתי את המייל וזו סיטואציה מבחינתי שצריך לדסקס אותה: 'הודעה למורים המלמדים ביישובים בהם לא מתקיימים לימודים בעקבות הסופה', מארגון המורים, לא משנה איזה ארגון. אולי כן משנה.

יש רק אחד.

יש רק אחד. רציתי להגיד אחד מהארגונים, יצא לי ארגון. בקיצור, הודעה מרן ארז: 'בכל היישובים בהם לא מתקיימים לימודים בעקבות הסופה המורים נדרשים לא להגיע לבית הספר', והוא ממשיך, 'אין לקיים שום פעילות שאינה פעילות לימודית עם התלמידים. בכבוד רב, רן ארז'. אני אומר את זה בסיטואציה שאני יוצא, כל העיר נראית כמו שטייפון עבר עליה, אנחנו קובעים עם מורים, ואני מסתכל ואני אומר, מישהו פה משוגע? פה יש מאות מורים, מאות מורים עובדים, עכשיו יש בעיה של ביטוח. מאות מורים עובדים, כל הילדים יושבים בבתים שלהם, לא יודעים מה לעשות בעצם, יש פה גם אפילו פעילות בסיסית של הצלת חיים, זה לא משחק, מי ירכז אותם? מה, מרכז מור ירכז אותם? מי שמכיר אותם. בעקבות המייל הזה אני קיבלתי טלפונים, אחד אומר לי, 'אני לא יכול לעשות את הפעילות אצלי בבית, בסוף הוא יחליק, אמרו לנו שאין ביטוח, אז מה, נעביר את זה לבית הכנסת?' אחד בכלל לא היה מוכן, כי אין ביטוח. אני אומר, יש אירוע ברמה כזאת, עכשיו אתה משתק את כל המורים, יש פה אלפי מורים בעיר, הם יכולים להרים, להפעיל, מאות מורים יש פה?

אני יכול להגיד מידיעה אישית על מורה שיצאה ביום שלג לכיוון בית הספר, החליקה, שברה את הכתף, לפני השער של ביתה וביטוח לאומי אמר, זה לפני השער של ביתך, זה לא מוכר כתאונת עבודה, ולכן צריכים לתת את הדעת לדברים כאלה.

ברור שיש פה סוגיה ביטוחית שצריך להתעסק איתה - - -

לא נראה לי. כל מורה בדרך לעבודה, כל עובד - - -

זה נחשב.

כל עובד בדרך לעבודה ומהעבודה מבוטח.

אז אני אומר, באמת בסופו של יום גם אצלנו המורים התגייסו לחלוטין, אבל בסוף זה נושא שהוא תוצאה חקיקתית.

חשבתי שאתה רוצה להעביר ביקורת על ארגון מורים אנונימי שאומר דברים כאלה. אתה מגיע לי לביטוח? עזוב את הביטוח.

אני רוצה להגיד את זה בצורה יותר משמעותית. אני רואה את זה בצד של התלמידים, אנחנו מקימים מרכז של התנדבות בבית הספר היום. ישבתי עם האחראית על הנושא הזה, ביטוחים, עניינים, שלכל ילד יש תפקיד, ואז היא מסבירה לי שלא ייצא מישהו - - -

אגב, ילדים מבוטחים 365 יום בשנה באשר הם.

נכון. יושבת איתי האחראית על זה, מקימים מרכז השמה כזה בבית הספר של התנדבות ואז היא מסבירה לי, 'תשמע, אם מישהו לא ייצא לקורס לא יהיה להם ביטוח', ואז אני מתחיל לשחזר את השבוע שאנחנו יוצאים, אנחנו מכניסים מאות ילדים מבתי ספר אחרים לתוך בתי ספר. בית ספר האר"י לא נפתח, לקחנו את כל תלמידי י"ב ביום של לימודים, ביום שישי, והגענו איתם לשם, פשוט לזיו. אתה רואה את הילדים עובדים בזיו, הילדים בתוך בית ספר שאסור להיות בו, כי אם הם יהיו בו, אז זה סכנות בטיחותיות.

כשאני מסתכל על זה בגדול, אני אומר שבאירוע בסדר גודל כזה, שאני מקווה שלא יהיה, אבל אף אחד לא מבטיח שזה פעם ב-20 שנה, לך תדע מתי נעמוד ובאיזה סיטואציה, אני חושב שהיכולת, נקרא לזה, להגיד בדיוק הפוך, כלומר מורים ותלמידים ובני נוער, זה השלב, כולם מתייצבים, מובילים את התהליך, נמצאים בראש. ארגוני המורים צריכים להגיד, אני מבקש, אם יש מורים שעוד לא השתבצו, יכול להיות שצריך לעשות את זה למשהו מאורגן. העיר גדולה, יש מתנ"סים, נפגשים שם, מורים ותלמידים לפעילות. אם היו מאות ילדים ונערים, י', י"א, י"ב, ביום שני במרכזים הקהילתיים, מה, אייל היה אומר לכם, היינו פותרים בעיות של, 'קח את זה, לך ברגל, תגיע למשפחה מסוימת'.

אני חושב שבעקבות כל החוויה של השלג, בסופו של דבר עברנו וראיתי גם אצל הילדים שעבר עליהם משהו טוב. יש ילדים שעבדו שלושה וארבעה ימים והתנדבו ויצאו, זה עשה להם גם בקשר עם המחנכים, ואני רואה שאילן עושה ככה שצריך לסיים. אז אנחנו מסיימים.

בשתיים גם מגיעה ועדת הפנים.

אני אגיד כמה מילים ואתה תסכם. קודם כל, חבר'ה, זו הזדמנות, לא הייתה לי הזדמנות לפגוש את כולכם באמת אחרי הסופה ואני רואה בזה סוג של התכנסות במסגרת ועדת החינוך, להגיד לכל אחד ואחד מכם תודה רבה, על הגילויים של האומץ ועל הגדלת הראש ועל הנחישות ועל הניהול שלכם, כל אחד בתחומו. כמו תמיד, לא אכזבתם אותנו ולא אכזבתם את עצמכם, ואני אומר לכם, מכל הסופה הזו שאני רואה את הדברים הטובים, זה הדבר שבולט לאורך כל הדרך, הנוער, ההתנדבות, בתי הספר, החזרה. כושר ההתאוששות של עיר, חוזק של עיר, נמדד ביכולת שלה להתאושש ממקרים שפוקדים אותה. זה גם היה הסוד של צה"ל בכל המלחמות, אנחנו לא בכמות גדולה, אבל יש לנו יכולת התאוששות מאוד גדולה. זה החוסן האמיתי של העיר הזאת. למדנו הרבה מהמקרה הזה, כל בית ספר שיעשה את הפקת הלקחים הפנימית בתוך עצמו, אנחנו עושים הפקת לקחים פנימית, לנו לתוך העיר.

אני אמרתי את זה קודם, אני אומר את זה שוב, לא מובן מאליו שוועדת החינוך של הכנסת מגיעה לעיר צפת. אני שמח מאוד ומברך, בכלל, שראשי ועדות ובכלל חברי כנסת שמגיעים מהתחום המוניציפאלי, יש להם הבנה וראייה, וראיתם את השאלות, שאלות נכונות, ממוקדות, באמת ראיתי פה, מכובדי יושב ראש הוועדה, עמרם מצנע, באת ללמוד, להבין את המאטריה, את הסגנון, את המורכבות. זה אמיתי, זה מכל הלב, שאלתם, הגעתם לפה בבוקר מוקדם, סיירנו בבתי ספר, שאלנו את השאלות. אני מציג לך את התמונה, ראית איך הייתה צפת עד המשבר הזה, ואיך אנחנו רוצים לראות את צפת אחרי המשבר הזה.

אני אמרתי את זה ואני אומר את זה שוב פעם, היום נפלו שני טילים בקרית שמונה, קטיושות ומחר משחררים רוצחים ומחרתיים מגיע לפה ג'ון קרי לקדם את הסכם השלום ובמדינת ישראל אירוע רודף אירוע והסיפור של צפת הולך ונכנס מתחת בסדר העדיפויות. אנחנו גם ככה סובלים מהיעדר התייחסות, עצם היותנו רחוקים ממרכז הארץ ולכן אני רואה בך - - - לא אמרתי לכם את זה קודם, אבל לפני חמש שנים כשנבחרתי, הטלפון הראשון שהרמתי היה לעמרם מצנע, ביקשתי לשבת איתו, שייתן לי כמה רעיונות וטיפים מניסיונו האישי. נסעתי אליו לחיפה, רעייתו פה גם הזכירה לי את זה על כוס קפה, ישבנו ויום שלם הוא נתן לי את משנתו ואת תורתו כראש עיר ואחד הדברים שאני זוכר תמיד שאמרת לי לעשות זה סיורים. אמרת לי, אתה תשמע כל הזמן דיונים והכול, תגמור את הדיונים, תגמור הכול, לפני שאתה נוסע הביתה, תעבור במקומות שדיברו איתך במשרד, תעשה את הסיורים האלה. ואת זה באמת לקחתי לי כנוהל, לפעמים אני מסתובב ב-11-12 בלילה בכל מיני מקומות, אני רואה מי משאיר את האור דולק גם בבתי הספר, בהזדמנות הזאת אני מבקש מכולם להקפיד על הנושא הזה.

אנחנו פה מבקשים מכבוד היושב ראש לא לשכוח את צפת, לקחת את העיר שלנו. ראית, מעבר למכה שקיבלנו בסופה, יש פה עיר שנמצאת בקפיצת מדרגה, אני אמרתי לך את זה גם בדרך, מה שיצליח בצפת, אין שום סיבה שלא יצליח בכל מדינת ישראל. קחו אותנו קדימה, תעזרו לנו לדחוף, אנחנו לא באים מנקודה של מסכנות ולא מנקודה של בכיינות, אנחנו רוצים להצליח, אנחנו לוקחים גם אחריות על עצמנו, אבל לפחות בנקודה הספציפית הזאת תהיה שגריר טוב של העיר צפת ותראה איך אנחנו באמת מקבלים את העזרה והסיוע למקרה הקיצוני שקרה לנו פה. הנזקים במערכת החינוך הם קרוב ל-20 מיליון שקל, בגלל התקנים המחמירים ובגלל הרישוי והייעוץ הבטיחותי כשנופל שער, או נופלת חומה או כשיש חשש לנפילה או קריסה לא מקבלים את האישורים הרלוונטיים ולכן בחינוך זה סיפור אחר לגמרי. זה לא שכונה או מכונית שכל אחד יכול לטפל בה אישית, פה אני לא אוכל לפתוח, המנהלים פה גם נושאים באחריות אישית, כל אחד בתחום שלו ואני רוצה שאנחנו נהיה אנשי בשורה עבורם.
אני מודה לך מאוד על ההגעה, גם לחברת הכנסת קלדרון, לכל חברי הוועדה שהגיעו לכאן, יצאו מוקדם, ב-5:30 בבוקר, סיירו בצפת, אני מקווה שנארח אתכם באירועים יותר משמחים, פסטיבל הכליזמרים, אתם תקבלו הזמנת VIP חינם.

אנחנו גם ועדת החינוך והתרבות.

זה בגדול. תודה רבה לכם ואני אתן לך, עמרם, לסכם, אתה, כיושב ראש הוועדה. בבקשה.

אז קודם כל באמת תודה רבה על קבלת הפנים, תודה לאילן. המטרה של הביקור, שבאמת תואם בלוח זמנים יחסית קצר הייתה לבוא אליכם, לשמוע כיצד עברתם את הסופה, ובעיקר לנסות ולעזור. זו כבר קלישאה באנו לעודד ויצאנו מעודדים, אבל זה בערך מה שחשנו כאן. מכמה הרחובות שנסענו בעיר זה באמת נראה אחרי סופה ואחרי, איך אילן אמר? איזה מישהו ירד עם מעיכה, מעך את העיר, אחרי זה התרומם והשאיר את העיר מעוכה. זה באמת נזק. אתה רק רואה מהתוצאות מה עברתם פה בימים האלה של הסופה. זה באמת נותן תחושה של הערכה אליכם.

ההתרשמות שלי היא באמת של רוח מאוד מאוד מיוחדת שקיימת כאן אצלכם בעיר. אני מניח שאני לא אחדש לכם שצפת יצאה ממלחמת לבנון השנייה אבלה וחפוית ראש ומבוישת. גם בהתנהגות פרנסיה וגם בכלל בתדמית שנוצרה לה ויכול להיות שהייתם זקוקים לסופה הזו כדי גם להרגיש שאתם נמצאים היום במקום אחר לגמרי.

תיקון.

וזה אולי דבר יותר חשוב מכל דבר אחר. ואני מתרשם גם מאילן כמובן, גם מאנשי הצוות שסקרו בפנינו, גם אנשים שפגשנו וגם אתכם, אתה רואה אור בעיניים, אתה רואה חיוך, אתה רואה גאווה. מי ששומע את ההרצאות שלי יודע שאני הרבה מדבר על המחוברוּת, על הגאווה שלך בקבוצה שאליה אתה משתייך, הגאווה להגיד 'אני מבית ספר זה וזה', 'אני מעיר זו וזו', 'אני מיחידה צבאית זו וזו', אתם יודעים מה? 'אני ישראלי', זה גם כן דבר שצריך לעבוד עליו קצת בימים טרופים אלה, אבל העניין של המחוברות שלך והגאווה שלך בשייכות שאתה משתייך אליה, היא דבר בסיסי בכלל ביכולת להשקיע , לעשות ולעשות תמיד יותר ממה שבעצם כתוב בספרי החוקים למיניהם. נדמה לי שמכל מילה, מכל משפט, מכל דבר שנאמר פה בחצי יום הזה שאנחנו כאן זה באמת ניכר וניבט וכאשר זו האווירה, אז אפילו השמים הם לא הגבול מבחינת היכולת שלכם להגיע להישגים.
הדבר השני שמאוד בולט ואתם מבינים שאני, עם הניסיון שיש לי, מסתכל על דברים, לא רק על מה שאומרים לי, אלא גם על המנגינה וגם על מה שאני רואה מסביב, אני מתרשם שיש פה שיתוף פעולה ועבודה מתואמת בכל המערכות שלפחות נתקלנו בהם ושזה לא יהיה דבר מובן מאליו, יש הרבה מאוד גופים עירוניים שהחינוך לא מדבר עם הרווחה והרווחה לא מדברת עם התרבות והחרדים לא מדברים עם החילוניים וכיפות סרוגות לא מדברות אחת עם השנייה, ובמקום שיש תיאום, יש שיתוף פעולה, יש יכולת, שכל אחד מביא את המיוחדות שלו, את הערך המוסף שלו, גם כן השמים הם אפילו לא גבול, כי בסוף אנחנו אמנם ביחד, אבל אנחנו שונים, בדרכי חשיבה, בדרכי התנהגות בראייה מסוימת של הדברים ובמקום שאתה מוכן לשתף פעולה, מוכן להתחלק, מוכן קצת לרסן את האגו שקיים בכל אחד ואחד מאיתנו, אז באמת ההצלחה היא ודאית.
נפגשתי עם בני הנוער, בהחלט מקסימים והלוא לשם זה אנחנו נמצאים פה, כולנו, כדי שבאמת הנוער יתבגר, גם ילמד, גם ירכוש דעת, אבל גם יידע איך להתנהג, ערכים, גם אוניברסאליים, אבל גם יהודיים ישראליים, הם חלק בלתי נפרד מההוויה שלנו ויש בהחלט הרגשה טובה כשאתה רואה את החבר'ה האלה.

בתכל'ס אני רוצה להגיד כמה דברים. אחד, ועדת החינוך, התרבות והספורט שמה לעצמה כנושא מרכזי, סגירת פערים בין פריפריה למרכז. אני מניח שזה גם בגלל שאני התנסיתי, גם בחיפה בצד אחד וגם בירוחם בצד שני. אני תמיד אומר שהמרחק ביניהם הוא לא רק בקילומטרים, וזה אולי האיום הכי גדול על החברה הישראלית, הפערים ההולכים ומתרחבים בין מרכז לפריפריה. דרך אגב, פריפריה זה לא רק פריפריה גיאוגרפית, פריפריה היא חברתית, פריפריה תודעתית, אני קורא לזה, וזה הנושא המרכזי שאנחנו עוסקים בו ואני בעניין הזה גם בעימות לא קטן עם מרכז השלטון המקומי ובעיקר עם 15 הערים הגדולות, כי אנחנו דוחפים ומשרד החינוך בעניין הזה הוא די איתנו, רק עדיין זה לא בא לידי ביטוי, לשונות, מה שנקרא דיפרנציאציה בתקציבי המדינה, כי הילד שנולד בכרמל בחיפה או בצפת או בירוחם הוא לא שונה, השוני הוא במה אנחנו נותנים לו והמונח הנכון הוא לא שוויון, שוויון אין, שוויון הזדמנויות, זה המונח הנכון, ואנחנו בוועדה, בכל נושא שאנחנו עוסקים בו, ומי שכבר היה אצלנו בדיונים, ושמעתי פה כבר יותר מאחד, יודע שזה באמת המוטו ואנחנו נמשיך לעשות את זה.

אני כבר אמרתי לאילן, אני רוצה לקיים בתוך שבועות בודדים דיון בוועדת החינוך עם אנשי האוצר, עם אנשי משרד החינוך, כדי שאתם תוכלו להציג בצורה מסודרת את סדרי העדיפויות ואת הצרכים שהם גם נובעים מתוך הסופה, אבל גם לקחי הסופה, וכדי שמשרד החינוך יוכל לתת התייחסות ותשובות לשאלות שתעלינה, ולכן השלב הראשון הוא שאתם צריכים להכין את הנתונים, את סדרי העדיפויות שלכם ומשרד החינוך יצטרך לתת על זה תשובות. אני מקווה מאוד שזה יעזור כדי לקדם את התהליכים, כלומר בעקבות הדיון הזה נקיים כזו פגישה, ניתן לכם את ההזדמנות להציג את זה בפני נציגי המשרדים הרלוונטיים, אנחנו נסכם וכמובן נעקוב אחרי ביצוע. זה תפקידנו. אנחנו לא גוף ביצועי, אבל אנחנו בהחלט גוף שמלווה ומפקח על משרד החינוך, התרבות והספורט במקרה זה גם, בדברים שהם מחויבים כלפי השטח.

אלה הדברים שאני יכול לומר. עוד פעם באמת תודה על קבלת הפנים החמה והפתוחה ואני בטוח שאנחנו נהיה שגרירי רצון טוב שלכם בכל מקום שנלך. תודה רבה.

תודה רבה. כמו בצבא, אחרי האלוף לא מדברים.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:00.>