PAGE
4
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/12/2013 - 26/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 125>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ב בטבת התשע"ד (25 בדצמבר 2013), שעה 17:00

<סיור באילת ובחבל אילות>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

>
ראש עיריית אילת מאיר יצחק הלוי
בת-אל כספי - מפקחת על בתי ספר יסודיים, משרד החינוך

ד"ר דרורי גניאל - משנה למנכ"ל וראש מינהל שח"ק (שירותים חברתיים וקהילה)

מירי קופיטו - מנהלת אגף החינוך, עיריית אילת

פרידה בן לולו - מנהלת האגף לשירותים חברתיים, עיריית אילת

חני הכט - סגנית מנהלת האגף לשירותים חברתיים, עיריית אילת

רחל שקד - סגנית מנהלת האגף לשירותים חברתיים, עיריית אילת

שרון מור - מנהלת אגף צעירים, עיריית אילת

גיל ממן - דוברות, עיריית אילת

אורגל קדושי שמואל - ההשכלה הגבוהה באגף הצעירים, עיריית אילת

יואב יצחק הלוי - מנהל אגף הנוער והספורט במתנ"ס, אילת

שרון מיר - עו"ד, מנהלת אגף הצעירים, עיריית אילת

איריס כהן - מנכ"לית רשת המתנ"סים, אילת

מגי טובן - מנהלת תכנית 'עיר ללא אלימות' ותכנית ובקרה מנהלי שח"ק, אילת

פרופ' נדב ששר - אוניברסיטת בן גוריון, אילת


דניאלה מנזין - מכללת לווינסקי, אילת

אודי גת - ראש מועצה אזורית חבל איילות

אילת קריספין - מח' תרבות, מועצת חבל אילות

רינת גבאי - מזכירת אגף חינוך, חבל אילות

זהר מיכאלי - מנכ"ל מועצת חבל אילות

עֹמר שביט - קבוצת בוגרי מחנות העולים-השותפות האזורית

עליזה כהן - מנהלת בית הספר היסודי מעלה שחרות

אפרת אדר - מנהלת ביה"ס התיכון מעלה שחרות

אילת קוז'יץ - מנהלת מחלקת החינוך, מועצת חבל אילות

שושי ירון - מהלת אגף חינוך והמתנ"ס, חבל אילות

חנן גינת - מנהל מרכז מדעי ים המלח והערבה

יואב - ביה"ס שדה אילת

ניר - קומנור, בוגר

מורי ביה"ס היסודי מעלה שחרות



תלמידי ביה"ס התיכון מעלה שחרות



תלמידי ביה"ס בגין



תלמידי ביה"ס תיכון בגין



תלמידי ביה"ס גולדווטר



נציגי בני עקיבא

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור באילת ובחבל אילות>

אני משנה למנכ"ל העירייה וראש מינהל שח"ק. שח"ק זה ראשי תיבות של שירותים חברתיים ורווחה, חינוך ספורט ואקדמיה, הקו"ף הוא קהילה. בעצם יש פה איזה מבנה מיוחד, כמוהו אני לא יודע אם קיים במקום אחר בארץ, של ראייה אחדותית של כל מה שהוא התשתית הקהילתית. זאת אומרת כל מה שזה לא תשתיות פיזיות ואחרות, בזה אני לא מבין ולא מטפל, כל האחרים בראייה אחת, כאילו ם\one stop shop, יש פה חנות אחת. נסביר לכם משהו על המסגרת קצת יותר מאוחר.

אנחנו נמצאים במתנ"ס קולייר. הצטרפה אלינו איריס כהן, מנכ"לית רשת המתנ"סים שלנו.

כשאני אומר קו"ף של קהילה, יש בזה הרבה מרכיבים, נדבר עליהם אם יהיה פנאי.

קצת סיפרתי על השכונה.

אז זו רשת המתנ"סים שלנו, זה אחד מארבעה מתנ"סים. איריס כהן היא מנכ"לית רשת המתנ"סים. במתנ"ס הזה יש הרבה מאוד פעילויות, יש הרבה מאוד פעילויות שהן משותפות למתנ"סים, זאת אומרת אותה פעילות או דומה לה יכולות להיות בכמה מקומות, ויש בכל מתנ"ס גם פעילויות של צבע מיוחד. מכיוון שרצינו שתראו קצת מהפעילות שלנו, אז אנחנו מתחילים כאן רק בטעימה קטנה. המגרש הזה הוא מגרש אקסטרים, תיכף תסביר עליו איריס.

הצטרף אלינו יואב, שהוא מנהל את אגף הנוער והספורט במתנ"ס.
זה חלק מהפעילות שנמצאת כאן בבית. הבית הוא בן שתי קומות. אנחנו נטעם שני דברים, אחד זה כאן ולפי ההרכב שלנו נראה שאנחנו נעלה גם לראות טעימה מבית ספר למחול, שבו לומדים רק 500 תלמידות וגם כמה תלמידים.

היום אנחנו נצפה בשני מתנ"סים. כדי לראות את השוני ואת הייחודיות של כל אחד, זה מתנ"ס, אחד הוותיקים בעיר, הוא נמצא בלב שכונה לא פשוטה ולכן הפעילויות במקום מותאמות גם לסוג האוכלוסייה, אבל גם יש כאן איזה שהן נקודות חוזקה ששואבות למקום הזה ילדים ובני נוער מכל העיר.

כרגע אנחנו נמצאים במגרש האקסטרים שנולד במסגרת מגרשים מוארים, אם אתם זוכרים. הרעיון שלנו היה לייצר סוגי פעילויות שמתאימים לבני הנוער ואיתרנו בעיה, שיש המון ילדים ובני נוער שמשוטטים עם סקייטבורד, רולרבליידס, על כיכרות, כבישים, וראינו שזו ממש סכנת נפשות, ומצד שני זה מה שהם אוהבים לעשות, ואז החלטנו להקים את המגרש הזה. הקמנו אותו, הוא פתוח שלוש פעמים בשבוע להחלקה חופשית, משעה 5 עד 9 בערב, בקיץ אנחנו מתאימים את עצמנו לשעות של הנוער ועולים צפונה אל תוך הלילה, המגרש כולל גם קיר טיפוס וגם מגרש החלקה עם רמפות וכו'. בנוסף ראינו גם שיש ילדים קטנים שמאוד רוצים ללמוד את זה, אז עם הזמן גם פיתחנו חוגים, שההורים רוצים מצד אחד לעודד אבל רוצים לדעת שהילדים מוגנים ולומדים את זה במסגרת מבוקרת. כרגע אנחנו נמצאים בזמן, ממש התחיל לא מזמן, ההחלקה החופשית. יום שני, רביעי וחמישה אלה ימים של החלקה חופשית, יש מדריך במקום, אנחנו מקפידים על כל הכללים, ילדים לא יכולים לעלות למגרש בלי קסדה ומגנים, היו לא פעם התרעמויות על כך, וחלק מהמרדנות שלהם, הם למדו לקבל את זה, אין בררה, ופה הם מחליקים במקום בטוח, מוגן, יש מדריך שדואג, יודע, מקיים קשר פרטני ואישי איתם גם וככה הזדמנות לראות, אתם יכולים לראות את המדריך, לשאול שאלות, אם אתם רוצים. כמובן הפעילות היא ללא תשלום. ילדים מגיעים לכאן חינם אין כסף.

וגם למבוגרים שרוצים לנסות, הפעם הראשונה היא ללא תשלום.

אנחנו אומרים שנוער מועסק לא מעסיק. בהתחלה קראנו להם מגרשים פעילים, אחר כך קראנו להם מגרשים מוארים, למה? זה אגב חלק מתכניות שאחר כך התפזרו בארץ והיום בהרבה מקומות אפשר למצוא אותם, כי הבנו שאם אנחנו ניתן חלופות רלוונטיות ואטרקטיביות לילדים, הם יבואו. אם נעשה חוג או משהו וזה לא מדבר אליו, הוא לא יבוא, והתוצאה - - -

יש לכם הערכה כמה מסך הכול ילדי העיר לא פעילים במתנ"ס?

בטח.

אנחנו יודעים בדיוק.

יש לנו כ-2,000 בני נוער, ילדים הרבה ילדים, אבל בגילאים הקשים יותר 2,000, כיתות ז' עד י"ב, ובסך הכול יש - - -

ב-ז' עד י"ב יש 3,000.

יחסית לכל עיר אחרת, לפי מה שאני שומעת מקולגות שלי, יש כאן באמת פעילות ענפה שמצליחה להביא אליה - - -

ומתוך ה-3,000 כמה לא משתתפים בשום פעילות של המתנ"ס?

אני לא יכול להגיד לך מספר מדויק, אני יכול להגיד שלמעלה מ-60% מבני הנוער משתתפים. השאלה הזאת היא אחת השאלות הכי מדאיגות מבחינתנו. אני אומר שזה אחד האתגרים שלנו, וזו שנה שנייה שמנהלת אגף החינוך יחד עם מנכ"לית רשת המתנ"סים עושה פעילויות בכל כיתה, בכל בית ספר, מיפוי של כל תלמידי אילת. מבחינתנו אם הם נמצאים במסגרת חלופית שהיא לא מתנ"סית, מרכז המוזיקה, מועדון השיט, אין בעיה, אבל משהו, ואנחנו אז מעודדים אותם באמצעות מערך שיווק להצטרף למגוון הפעילויות.

עכשיו אנחנו עושים את המתווה הזה גם עם בית ספר בגין, עם הנוער.

כן, גם בעל היסודי וגם ביסודי. חשוב מאוד, זו שאלת המפתח.

אני שאלתי כמה ילדים בגיל המתאים לא משתתפים בשום פעילות לא פורמלית. זו אחת הבעיות. איך מוצאים אותם?

מזה עשר שנים, כל שנה, ביום הירוק, היעד שאני מציב לחברי מועצת הנוער, מועצת תלמידים ומועצת הנוער ולגורמים הרלוונטיים, להעלות ב-10% את המשתמשים בפעילות החוץ בית ספרית, משנה לשנה. אני יכול להגיד לך שבבדיקות שלנו אנחנו נמצאים במקום טוב, זו לא חוכמה, כי אין לנו הרבה חלופות, אנחנו מציעים ואנשים קונים.

כן, אבל יש לכם עיר שיש לה אזור תוסס.

כן, אנחנו באחוז גבוה מאוד, אבל אין אלטרנטיבה. המשפט שלנו נער עסוק לא מעסיק.

תעסוקה, שכל אחד לבד.

וזה הקו שמנחה אותנו.

אני חושבת שזו דוגמה לגמישות וליצירתיות שלנו ומה אנחנו יכולים לעשות כדי שהילדים יהיו עסוקים וזו רק אחת הדוגמאות. תכנית הקיץ היא דוגמת הדגל בעיניי לכך שאנחנו מתאימים את עצמנו לשטח, אנחנו מגיעים אליהם, אנחנו יוצרים תכנית שהיא אטרקטיבית בעיניהם, אנחנו עובדים ביחד איתם, אנחנו חושבים איתם, מבצעים איתם, מתאימים את השעות ואת הימים. זה לא פשוט, אבל עושים את זה וזה מניב תוצאות. יש הרבה עוד מה לעשות.

אבל אני למדתי בזמנו שהילדים הגדולים לא מגיעים למתנ"ס. זה בשביל היסודי. מה באמת אתם מציעים ל-י', י"א, י"ב?

בפגישה הבאה במתנ"ס אתה גם תיפגש עם הרבה חבר'ה.

יש הרבה מסגרות לתעודת בגרות חברתית, אנחנו תפסנו אותה ממש כמנוף לסיפור הזה.

זו אגב דוגמה למודל שדיברנו קודם על שח"ק, שאני מניח שבגלל קוצר הזמן של הביקור לא נוכל להכביר מילים על זה, אבל זו בדיוק הדוגמה, למשל. תעודת בגרות חברתית ערכית היא קלאסיקה של חטיבות עליונות בבתי הספר ואצלנו מי שמטפל בזה זה המתנ"ס, כדי - - -

אבל זה חלק מבית ספר.

חלק מבית ספר, אבל המתנ"ס מוביל את המהלך.

המתנ"ס מייצר את פעילות ההתנדבות.

כן, וגם מרכז את זה.

וכמה ילדים בסוף השמינית, יש להם תעודת בגרות חברתית?

כל שנה זה עולה.

בשנה שעברה 200 ומשהו.

בספירה האחרונה שעשינו ל- 913 תלמידים.

כן, אבל זה על כל הרצף, מ-י' עד י"א.

אבל תעודת בגרות מקבלים בי"ב.

אם אני זוכר נכון, בשנה שעברה חילקנו 200 ו - - -

כן, אבל זה עולה כל שנה.

נדמה לי שזה כבר שלוש שנים, בשנה שעברה, למיטב זיכרוני, זה היה 200 פלוס. תבדקו אותי. אבל מהשנתונים שלנו, של בוגרים, עד 500.

מהמחזור?

כן.

600 מהגן ומגיעים כ-550. תלוי.

יש כאן התנהלות מאוד מאוד מיוחדת לעיר. במהלך הסיור הזה אתה תלמד את האפיונים המאוד מיוחדים לאילת בכל מה שקשור לנושא החינוך, כי העיר מתנהלת אחרת. זו עיר שבכל נקודת זמן קולטת לתוכה וזה בסקירה שמחר ייתן דר' גניאל. במהלך השנה אנחנו קולטים יותר מאשר בתחילת השנה, זה רק מלמד על המוביליות המטורפת שיש - - -

גם עוזבים בטח.

בדיוק. זה מה שקורה. העוזבים הם בדרך כלל התנועה, יש לנו יציאה של כ-13% בשנה, ממה זה נובע? בעיקר בעיקר מהחבר'ה הצעירים שמגיעים לכאן למסגרת המענק וכן הלאה. אז אתה רואה תזוזה.

המענק של מה? של השחרור?

כן.

אז זה לא משפחות.

אוה, זה צד אחד, אני אומר, שתראה מה מעלה פה את האחוזים. מצד שני, משום שאנחנו עיר שקולטת משפחות חד הוריות, ואני אומר את זה עכשיו בעובדה, לא - - -

למה?

כי כאן יש עבודה מזדמנת, בלתי מקצועית, יש כאן 20% משפחות חד הוריות, זה חבר מביא חבר. תחשוב שכל ילד - - -

יש כאן אשליה של עיר נוחה וטובה.

זה לא אשליה.

זו אשליה, תאמין לי, כי המציאות טופחת להם על הפנים.

יש פה מרכיב שכשמישהו רוצה מאזור המרכז לברוח מהמשפחה הגרעינית, מהבעיות, מהקשיים, הוא לא נעצר בירוחם, למרות שיש אגם ונוף.

אני קיבלתי.

זה 21%. בהתחלה אמרנו, מה, כל כך הרבה מתגרשים אצלנו? לא - - -

הם כבר מגיעים לפה גרושים.

כן, כי אין בעיית אבטלה. תמיד במלון אתה מוצא עבודה לא מקצועית, תמיד תמיד תמיד, בכל ימות השנה.

(בית-ספר למחול)

זו מגמת המחול של תיכון בגין. אני פה מנהלת בית הספר למחול, אני גם עובדת בתיכון בגין. אם מדברים פה על שיתופי פעולה, חצי מהבנות פה התחילו את דרכן במתנ"ס קולייר בגיל 4, גם אני, אני הייתי בנוער לנוער פה. כשהן הגיעו לכיתה ז' הם התקבלו למגמת המחול בתיכון בגין ומאז הן עובדות גם פה וגם שם, לאורך כל הדרך עד סוף כיתה י"ב. כרגע הן מתכוננות במרץ לבחינת הבגרות שתהיה בתחילת חודש מרץ, וזה שיעור הבלט שלהן.

אנחנו רק נגיד לאורחים המכובדים שלנו שממוצע הבגרויות במגמת המחול הוא בין 95% ל-100% בכל מחזור כמעט.

גם תיאורטי, הן לומדות אנטומיה, הן לומדות תולדות המוזיקה, בחלק המעשי הן לומדות קומפוזיציה, בלט קלאסי ומודרני. ובקולייר הן עושות גם את כל התחומים האחרים. זאת אומרת הן לא מסתפקות במקצועות של המגמה.

- - - זה תיכון?

זה תיכון רגיל שיש שם מגמות ייחודיות שמתעסקות בתחומים של האמנויות, שזה מוזיקה ומחול.

- - - בבגין יש גם מחול וגם מוזיקה.

בבגין הן עושות את מקצועות הבגרות וגם פה, ופה הן מקבלות העשרה נוספת, הן עושות היפ הופ ופלמנקו וסטפס, ואת כל התחומים הנוספים.

אני המורה שלהם לבלט ואני גם עובד בתיכון בגין, אני הרכז של מגמת המחול של בגין.

על תקן - - -

על תקן הייתי רוצה, לפחות 10% מהכריזמה שהייתה לו ולא נדבר על המקצועיות. כן. אני עושה להם את הריקוד, את הבלט.

ורק דבר אחרון, בלי כוונה היום ובאמת זה יצא שבקומה פה היום, בסטודיו השני יש את גילאי 4 ו-5, אלה שממש ממש מתחילות, כשתסיימו פה אנחנו ניתן הצצה קטנה שם, פשוט מתחלף שיעור. אז זה הדור הצעיר ביותר והדור הבוגר שפורש כנפיים.

(מופע בלט).

(מתנ"ס שחמון ומרכז ווליום)

ומשם הפרויקט ומשם הגעתי למצב, לפני שש שנים, משהו כזה ומשם הגעתי למצב שאני עושה פה שירות לאומי ועכשיו אני פה, אחד מהסגל.

תוך כמה זמן למדו לנגן?

לפני הדיבורים והברכות נפתח ב- summer time. בבקשה, שני.

(קטע מוזיקלי).

שלום, אני פה במרכז ווליום, אנחנו אחת מהלהקות פה. דבר ראשון, אורן המתופף, דן הבסיסט ושי הזמרת. זה summer time בביצוע מקורי. אני הגעתי פה למרכז לפני שלוש שנים, בערך. בהתחלה התחלתי פה במתנ"סים של מדריכים של נוער ועכשיו אני מדריך והתחלתי גם שיעורי גיטרה, בנוסף, במקביל הייתי גם בלהקות פה ואני חייב לציין שזה מקום שמקבל בברכה כל אחד שרוצה לבוא לפה, לנגן ולהציג את עצמו בדרך כלשהי במוזיקה. כפיים לניר, שנותן את הכול בשבילנו ואנחנו כמעט כל שבוע פה בהופעה, ויש פה חוגים של גיטרה, של תופים, גיטרה חשמלית, באס וסאונד, שזה חדש, קורס סאונד, וזהו בכללי.

תודה לכם, מרכז ווליום, שאתם מארחים אותנו כאן, תמיד האירוח שלכם הוא ברמה. אני רוצה להזמין אותך, כבוד ראש העיר, תרשה לי גם להגיד לך מזל טוב על היותך סבא. אתה סבא. אני הייתי עד ביום ראשון למבט שלך בנכד העולל. אתה הסתכלת עליו, הלכתי למות מהתרגשות, אז אני רוצה לאחל לך מזל טוב.

תודה, תודה רבה על הברכות. את מה שיש לנו להגיד, להנהלת העירייה, לוועדת החינוך נגיד במהלך יום המחר, אבל חשבתי שיהיה נכון להגיד לצעירים בראש ובראשונה שאנחנו מארחים כאן את האלוף במילואים עמרם מצנע, שהוא היה משמש כחבר כנסת וכיושב ראש ועדת חינוך. בעברו עשה הרבה מאוד תפקידים בצבא ההגנה לישראל, שחלקם ידועים וחלקם לא ידועים והיה גם ראש עיריית חיפה ובחר בפרק מסוים של חייו לעשות את המעשה, לדעתי הציוני המדהים ביותר שיכול לעשות אדם ברמה של עמרם מצנע, וזה לנהל את העיר ירוחם, ועמרם מצנע במשך חמש שנים שימש כראש עיריית ירוחם, פשוט לקחת את הציונות האמיתית, לרדת ולהיות שם, ואין ספק שבירוחם בתקופתו של עמרם נעשו דברים נפלאים. אני אומר את זה מידע אישי, אני מכיר את ירוחם היטב ואני חושב שאתה ראוי מצד כולנו להרבה מאוד הערכה על מה שעשית ועל מה שאתה.

אנחנו נשתדל ביום הזה שאתם איתנו, חברי ועדת החינוך, לחשוף בפניכם את המיוחדות של העיר אילת בכל מה שקשור למערכת החינוך. אני אגיד רק דבר אחד שחשוב לי שגם הילדים והנערים ישמעו את זה. לפני כמה שנים חשבנו שיהיה נכון לבנות מודל ארגוני שאני אגדיר אותו מודל ארגוני מתכלל והקמנו את מינהל שח"ק. מינהל שח"ק מאגד בתוכו גם את אגף החינוך שבראשו עומדת מירי קופיטו, גם את רשת המתנ"סים, את כל מה שאנחנו מגדירים קהילה, כשבראש רשת המתנ"סים עומדת איריס כהן. גם האגף לשירותים חברתיים, נמצאת כאן מנהלת האגף, פרידה בן לולו, ועל הכול מנצח דר' דרורי גניאל ובעצם, אמרנו במקום לעבוד בקווים מקבילים נעבוד ביחידה מאורגנת אחת, תחת מטריה אחת ואין ספק שזה עושה את שלו. כי יש כאן ממשקי עבודה שמבחינתי הם ממשקים מחויבים ובכלל כשחיים בעיר כמו העיר אילת, ללא שת"פ מלא אנחנו מאבדים אנרגיות לשווא.

אני חושב שאילת, בהרבה מאוד תחומים, ואת זה נחשוף בפניהם במהלך היום ומחר, ההצלחות שלה באו בעיקר בעיקר בעיקר מהמקומות של שיתוף הפעולה. אמרנו, בואו נניח לאגו הצידה, בואו נמקד מטרה, נשים פה תכניות וגם נגבש תכניות ארוכות שנים בכל תחום שאנחנו מנהלים בעיר, כדי שבסוף נמקסם את ההצלחות שלנו ונדבר אחד עם השני בכל נקודת זמן. לכן המפגש של פרידה ושל איריס ושל מירי. דרך אגב, יחד עם המפקחים ממשרד החינוך, ביחד עם כל הגורמים, אין ספק שזה מייצר פה איכות של עבודה ראויה. אני מאוד מאוד מקווה שתסיים את הסיור מחר בדרכך למועצה אזורית חבל אילות, שהיא מועצה נפלאה, אנחנו שכנים טובים, תאמץ אותך אל לבנו ותשתלב באג'נדה שלנו ולמטרות וליעדים. זו הציפייה שלי. שיהיה לכולנו ערב נפלא. תודה רבה.

תודה רבה, מאיר. אנחנו רוצים לברך גם את בתאל, המפקחת שנמצאת כאן, הייתה צריכה גם להגיע עליזה דרור. אז באופן טבעי אני רוצה להזמין את מנהל מינהל שח"ק, ד"ר דרורי גניאל, בבקשה.

תודה רבה. ערב טוב. אני שמח להזמין את איריס.

אנחנו התחלנו את הסיור שלנו לפני שעה וחצי במתנ"ס קולייר, עברנו למתנ"ס שחמון ומה שאני רוצה לעשות בדקות הקרובות זה לתת ממש בכמה דקות איזה שהיא סקירה על שיטת העבודה שלנו, מה אנחנו בעצם עושים כאן, מה מיוחד כאן, ואת עיקר המפגש הזה נשאיר אחר כך לדיון, לשאלות, למה שתרצה, כי הם יהיו דוגמה לדברים שאנחנו נדבר עליהם.

אז שיטת העבודה שלנו היא באמת לייצר תכניות מבוקר עד בוקר. אנחנו משתדלים להתייחס אל האמירה הזו לא כאל סיסמה אלא לתרגם אותה לתכניות פעולה. אני יכולה לתת לך מספר דוגמאות של תכניות שאנחנו פיתחנו כדי לעבוד על המודל הזה, למשל הצהרונים שפרוסים ברחבי העיר. אלה צהרונים שאופן הפיזור והשעות ולוח החופשות והכול מותאם אל"ף, אל האוכלוסייה שלנו, בי"ת, נעשה בשיתוף פעולה מלא עם השותפים שמאיר הזכיר אותם, שזה גם אגף החינוך וגם אגף הרווחה. ואם אני מדברת על לפתח שירותים עם הפנים אל הקהילה, אז אני יכולה לספר לך למשל שרשת ישרוטק, שהיא רשת מאוד גדולה כאן, הפעילה במשך המון המון שנים, 25 שנה, מועדוניות, שזה בעצם צהרונים, ואז אנחנו זימנו אותם לישיבה, אמרנו, בואו אתם טובים בתיירות, אנחנו טובים בחינוך, בואו תנו לנו לעשות את זה, תגידו לנו מה הצרכים שלכם, נתאים את זה. הם באו אלינו עם רשימה של צרכים, שהעובדים יהיו זמינים לעבודה, השעות וכו', ופשוט פתרנו את כל הבעיות, התאמנו את עצמנו, בנינו לוח חופשות בסיסי ביותר, עובדים ערבי חגים, עובדים יולי אוגוסט וכו' והם הצטרפו אלינו. זאת אומרת יש כאן תמיד איזה שהיא מחשבה על איך להתאים את הצרכים שלנו אל הקהילה שלנו.

אם אני מסתכלת על מועדוניות, שהמועדוניות האלה מיועדות לילדי רווחה, לילדים מתקשים, אלה מועדוניות חינוכיות שנעשות בשיתוף פעולה עם הרווחה ועם החינוך והן נמשכות מאחרי הלימודים, הגן או בית הספר ועד הערב, כשאנחנו בעצם הגוף המפעיל, יש כאן תמיד איזה שהיא ראייה של הבוקר עם הצהריים, עם אלה שזקוקים לנו בספוט אישי פרטני משפחתי דרך הרווחה וביחד אנחנו מייצרים את הפעולות שלנו.

מרחב הפעילות שלנו זה העיר כולה. אנחנו לא מתייחסים אל המתנ"סים כאל בית שבו צריך לעשות את הפעילות. הנוער והילדים נמצאים פזורים בכל העיר ולכן אנחנו זמינים עבורם. אנחנו מייצרים תכניות שבהן אנחנו גם מגיעים אליהם בשטח. למשל אם אני מסתכלת על פרויקט המגרשים המוארים, בדיוק ככה הוא נולד. אמרנו שאנחנו רוצים להגיע לילדים שלא מגיעים אלינו, לילדים שמשוטטים ברחובות, וכך בעצם פיתחנו את המגרשים. אותו דבר פרויקט כתובת רחוב, יגאל, שיותר מאוחר נפגוש, שבגלגול הקודם שלו נולד כקומנדו חברים, כמדריכים שיצאו בערב אל השטח, אל הפארקים, אל מוקדי הבילוי ודיברו עם בני הנוער ועשו את החיבורים ועזרו וידעו לתת עצה טובה. זאת אומרת יש כאן איזה שהיא ראייה בעצם, שכל העיר, כל המרחב הגיאוגרפי הזה, הוא זירת הפעולה שלנו, לא רק המתנ"סים. וכמובן המאפיינים של הפעילות שלנו זה שיתופי הפעולה, בין ארגוניים ובין מקצועיים, גם בתוך אילת וגם מחוצה לה, כמה שאפשר, הכי הרבה שאפשר.
כאן אני יכולה לדבר, באופן טבעי, אלה השותפים שמניתי קודם. יש לנו שותפים ארציים, שזה גם עלם, גם רשות למלחמה בסמים, תכנית 360, כל מי שיש לו מה להציע לטובת תושבי העיר אילת, אנחנו פותחים שתי ידיים ומביאים את התכנית אל העיר שלנו.

שאלת לגבי אוכלוסייה בוגרת. אנחנו נותנים פה פעילויות מלידה ועד צבא, החל ממעונות יום שאנחנו מפעילים, של רשת התחלה חכמה, שהדרישה אליהם היא בערך פי חמישה ממה שאנחנו יכולים לספק, כי הם באמת עושים עבודה מאוד מאוד טובה שם, דרך כל מה שאנחנו רואים, שהלב זה הנוער בעצם, ומועדוני קשישים, קתדרה, קורסים למבוגרים, הצגות תיאטרון. אנחנו בעצם חולשים על כל התחומים הללו.

אז ככה, מה הארגון שלנו מונה, באיזה מין כותרות. יש לנו כ-400 עובדים ברשת, לא כולם עובדים במשרה מלאה, אתה מכיר את האפיון של העובדים במתנ"ס, חלק עובדים בשעות, מדריכים וכו', אבל כ-400 עובדים. יש לנו 700 מתנדבים. אנחנו אוהבים לעבוד עם מתנדבים, כל תכנית שאנחנו בונים, אנחנו בונים יחד עם מתנדבים, כולל הנוער. כשאנחנו חושבים מה הנוער צריך ורוצה, אנחנו יושבים יחד איתם, בעיקר עם הנציגות שלהם, שזה מועצת נוער עירונית שיש בה נציגות מכל הארגונים ואנחנו ביחד חושבים מה נכון להם, מה הם רוצים לעשות. אנחנו עושים מדי פעם שאלונים, בודקים מה הם רוצים ועובדים יחד איתם.

דיברנו על הקיץ, בקיץ אנחנו לא מפסיקים לעבוד. אנחנו עובדים יותר קשה מאשר כל השנה. בקיץ אנחנו מפעילים קייטנות ברחבי העיר, ביולי ואוגוסט, בקיץ האחרון היו לנו כ-2,000 קייטנים, שזה המון, וכמובן גולת הכותרת שלנו זו תכנית הקיץ, שאולי טיפה יותר נרחיב עליה בהמשך, שבעצם באנו ואמרנו, רגע, מה אנחנו יוצאים לחופש בקיץ? בני הנוער הכי זקוקים לנו בתקופה הזאת, בואו נייצר משהו שיגן עליהם, שיעשה להם גוד טיים אבל בטוח, לא חסר גבולות, ופיתחנו תכנית מדהימה שאנחנו משנה לשנה משכללים אותה ואנחנו מאוד גאים בה.

שהיא הולכת להיות מודל ארצי.

כן, היא הפכה להיות למודל ארצי, תכנית 360 אימצה אותנו. היא מתאימה גם לאופי של העיר, אנחנו נרחיב עליה יותר בהמשך.

אז כמו שראש העירייה אמר קודם, יש לנו ארבעה מתנ"סים באילת ויש לנו שני אגפי רוחב, אגף גיל רך ומשפחה, שטובה כהן מנהלת אותו, יחד עם מתנ"ס שחמון, אגף הנוער והספורט, שיואב מנהל אותו, ויש לנו את מתנ"ס יעלים ששושי מנהלת אותו, שהוא נמצא בלב השכונה הוותיקה ביותר, אני חושבת, של העיר ויש לה מאפיינים מאוד מאוד מיוחדים. אם היה לנו זמן היינו יכולים להראות את השוני, את הייחודיות של כל מתנ"ס. מתנ"ס בית רובין, נמצא יותר בכיוון של מרכז העיר ויש שם פעילות ענפה, יש שם דגש יותר על נושא של תרבות, תיאטרון ועולים, תחום העולים מאוד מאוד מפותח בו, מרינה, שמרכזת את העולים, נמצאת כאן יחד עם כמה בני נוער נחמדים, שאולי נמשך אותם בהמשך. ומתנ"ס קולייר, שהיינו בו, ואמרנו גם מתנ"ס שחמון.

יש לנו צהרונים, שכל שנה, בעודי מדברת כרגע, זה גדל. זה באמת משהו מיוחד, אבל זה מאפשר להורים לעבוד וכנראה עונה על איזה שהוא צורך. אנחנו עובדים יחד עם התמ"ת אז זה מסובסד וזה לפי מבחן הכנסה וכו'.

יש לנו ספרייה עירונית. למרות קוטנה של העיר יש לנו שתי ספריות. יש לנו ספרייה מרכזית במרכז העיר ויש לנו פה בקומה למעלה ספרייה נוספת, מאוד יפה וחדישה, והרבה לפני שחוקקו את החינם וכו' בעצם ראש העירייה התחיל ואמר 'אני רוצה לעודד קריאה'. התחלנו בכיתות א' לחלק ספרים לילדי כיתות א' ולתת להם מנויים חינם ולאט לאט הרחבנו את זה, ובאמת היום יש לנו 8,600 מנויים בספרייה. בכלל הספרייה הפכה להיות למין מתנ"ס, יש שם מפגשי סופר ומשוררים והצגות לילדים שמבוססות על ספרים. ממש כל שבוע יש שם איזה שהיא פעילות קהילתית שמקרבת את האוכלוסייה אל עולם הספר, שבעידן האינטרנטי שלנו מאוד חשוב לנו לשמר.

אתה יודע, כששואלים כמה תושבים יש בעיר אילת, אז אומרים 'תלוי את מי שואלים'. אם הולכים לפי הלמ"ס, אנחנו אפילו לא ב-50,000, אבל אנחנו מדברים על מספרים כמו 63,000, 62,000. יש לנו 10,000 תושבים פעילים ברשת, רשומים בתוכנת חוגים, שמגיעים לפחות פעם בשבוע לפעילות אצלנו. בנוסף לזה יש לנו המון כאלה שמגיעים לפעילות ספורדית, כמו מה שראינו היום גם פה, וגם במתנ"ס קולייר, הורים שמגיעים לג'ימבורי ולאחר הצהריים. זה מבחינתנו פעילות חד פעמית מזדמנת, הם לא נספרים ב-10,000. ואנחנו אומרים בסלוגן שלנו שכל מה שרוצים אנחנו מוכנים לייצר, ובלבד שיש איזה שהיא קבוצה בסיסית רצינית שרוצה ללכת איתנו ויש לנו כ-250 פעילויות שונות ומגוונות, שזה באמת פתוח והשמים הם הגבול.

מאחר שאנחנו כרגע בדגש על הנוער ויש כאן נציגים של בני נוער, אז כמה מילים על אגף הנוער, ומה שאני מציעה, אולי נטה את הכיסאות של השורה הראשונה טיפה, כדי שנוכל תוך כדי גם לשאול אולי, לדבר ולתת דוגמאות.

אז אמרנו שמאוד מאוד חשוב לנו לייצר איזה שהוא רצף חינוכי ודיברנו עוד במתנ"ס קולייר בסיור על הנושא של תעודת בגרות חברתית, שהיא הולכת ומתעצמת והיא בעצם מגדילה את מעגלי בני הנוער שמגיעים אלינו לפעילות ואנחנו באמת מנסים לתת מענים. יש לנו, לדעתי, הרבה מאוד, גם בהשוואה למקומות אחרים, מסגרות לבני נוער. קודם, כשהיינו במתנ"ס קולייר אז חבר הכנסת מצנע שאל כמה בני נוער לא פעילים במסגרות. אז אני יכולה להגיד לך כמה פעילים ומזה נשיק לכמה לא פעילים. אני יכולה לדבר על המסגרות שאנחנו מובילים ולהגיד שכ-2,000 בני נוער פעילים במסגרות ובתנועות נוער ויש לנו כ-30 תאי התנדבות, מסגרות שבני נוער יכולים להשתלב בהם ובעצם להיות פעילים בהם, וקרוב ל-1,000, את ספרת.

917.

כן, קרוב ל-1,000 ילדים שמתנדבים, זאת אומרת לא רק באים לקבל אלא באים ועושים איזה שהיא פעילות התנדבותית. יש כאן בני נוער ומדריכים ממסגרות שונות ואני מציעה, איך שמתאים לך, או שאתה תשאל והם יענו, או ש - - -

נשמע נציגים.

אני תלמידת י"ב בבית ספר בגין ואני יו"ר מועצת הנוער העירונית.

נבחרת.

לא, אני מחליפה. הייתי הסגנית ועכשיו אני מחליפה את היו"ר.

אבל יש לכם בחירות שאתם בוחרים את הנציגים?

כן.

ואת משתתפת בפעילות של מועצת הנוער הארצית?

המחוזית.

הארצית לא?

לא. בעצם במועצת הנוער אנחנו כוללים בני נוער מכל המסגרות הפורמליות וגם הבלתי פורמליות, ואנחנו פועלים למען בני הנוער והקהילה באילת. זאת אומרת אירועים, הופעות, בילויים, שתהיה תעסוקה לבני הנוער, פעילויות בבתי הספר.

תני דוגמה של משהו שהגיתם ויישמתם.

אנחנו כרגע עובדים על פרויקט כרטיס נוער, שכבר אוטוטו אנחנו מוציאים אותו לפועל, שהוא כרטיס הטבות שהוא אך ורק לנוער מתנדב בעיר, והוא נועד לעודד בני נוער להשתתף במסגרות של בני הנוער בעיר.

איזה פריבילגיות הכרטיס הזה נותן?

הטבות בכל מיני הטבות בעיר, בכל מיני אטרקציות ובמקומות שבני נוער מבלים בהם. הטבות רק לבני נוער מתנדבים כדי לעודד התנדבות באמת. זה אחד הפרויקטים הגדולים שאנחנו עובדים עליהם.

יש את הנושא השנתי, שהוא האחר הוא אני. העברנו פעילות בחלק מבתי הספר, עוד לא הספקנו את כולם, אנחנו עושים את זה. פעילות בנושא, שעברנו בכיתות והקרנו סרט.

יש לכם איזה דרישות ממערכת החינוך? בחינות, חופש? תכל'ס.

את יכולה להגיד מה שאת רוצה, אל תשכחי שאת עדיין תלמידה.

לא, השאלה אם יש משהו שאתם במועצת הנוער העירונית חשבתם שנכון לפנות למנהלי בתי הספר, למנהלת אגף החינוך?

ליושב ראש ועדת החינוך של הכנסת?

האמת שלא חשבנו על דרישות.

אני אתן לך רעיונות.

כן, תודה.

למשל, אתם משתתפים בישיבות מועצת העיר?

לא.

אני הולך להמריד אותם, מאיר.

אבל אנחנו בוועדה לקידום מעמד הילד. ושל הגיל השלישי גם.

מועצת הנוער כוללת גם את תנועות הנוער?

כן, נציגים מכל התנועות וגם מועצות תלמידים בבתי הספר.

יש כאן נציגים גם של תנועות הנוער.

הצופים, בני עקיבא פה? מי הנציג הדובר? בבקשה.

אהלן, אני מעין, אני ממחנות העולים. אני שלוש שנים בתנועה, מכיתה ח' התחלתי להיות חניכה, התחלתי להדריך שכבה ד', יצאתי לקורס מד"סים כמובן, היו לי מלא חוויות מדהימות. בעצם למדתי איך להדריך. התחלתי להדריך את כיתה ז'. לפני כמה זמן היינו בטיול, קוראים לו אקסטרים וארבע, בטיול הזה חניכים עברו חוויה מדהימה, היו להם כל מיני פעילויות וגיבוש ובאמת הם יצאו עם מלא חוויות מדהימות והתגבשו.

למה בחרת ללכת לתנועת נוער?

זו שאלה יפה.

שאלות קשות.

לא, היא לא קשה. האמת שאני רציתי להעביר לחניכים שלי את תפיסות העולם שלי ולתת להם כאילו באמת אזהרות ושיהיה לי סוג של ערך בעולם הזה.

כן, אבל יכולת לבחור מועצת תנועת הנוער, אני רואה פה יוניסטרים, צופים, מד"צים.

מחנות העולים זה בעצם בית שני שלי, כל החברים שלי שם, אני מבלה שם את רוב הזמן שלי ובאמת שכאילו לשם הכי התחברתי, שם אני הכי נותנת מעצמי והכי שם אני.

אתם עוסקים בפוליטיקה, בתנועה?

גם. היו לנו די הרבה פעולות על פוליטיקה, וגם אם אנחנו מאמינים במה שהתנועה עצמה מאמינה וגם אם לא, יש לנו מקום להגיד מה שאנחנו בעצם חושבים.

במה התנועה מאמינה?

התנועה מאמינה בשוויון ואהבת הארץ.

אני עידו, כיתה י', מבית ספר בגין. אני כבר שנה שלישית שלי במחנות העולים, אני מהראשונים שהצטרפו לתנועה. אנחנו תנועה חדשה באילת, יש בערך 50 מחנות בכל הארץ והתנועה מאמינה בשוויון זכויות של כל האנשים, בלי שום הבדל, דת, גזע ומין, אנחנו מאמינים באהבת הארץ.

טוב, אני לא חושב שיש איזה שהיא תנועה שלא מאמינה בדברים האלה.

אתה קומונר?

אני קומונר בוגר, כן.

אילתי?

לא, אני גדלתי ברעננה. אני ניר, אני בן 24, במקור מרעננה, מכיתה ד' כבר חניך במחנה ברעננה.

רעננה הרוב זה בני עקיבא.

לא, יש ברעננה אפילו שני סניפים, שני מחנות מאוד גדולים יחסית של התנועה, של מחנות העולים. אני גם פה שנה שלישית, אני מהצוות שהגיע והתחיל פה את התנועה בעיר. באמת היינו באמת הראשונים עם החבר'ה האלה והם עכשיו כבר עברו תהליך של למעלה משנתיים, יצאו לקורס הדרכה בקיץ, של שמונה ימים רצופים, קבוצה באמת מגובשת, הם גם יודעים להגיד, מעין קצת אמרה על עצמה, חבורה שבחרה ביחד להדריך, לוקחת אחריות על השכבה הצעירה במחנה, מכיתה ד' ועד כיתה ז'. זהו, אנחנו גדלים וצומחים פה.

אוקיי. צופים?

שלום, שמי דוד זזוט, אני בכיתה י"א מבית ספר בגין, בתנועת הצופים, התפקיד שלי הוא רשג"ד, ראש גדוד, בעיקרון התפקיד שלי הוא להדריך מדריכים שידריכו יותר טוב, ברמה יותר גבוהה, בדרך הכי טובה שאפשר. אני מתנועת הצופים מכיתה ה', כבר שנה שביעית או שמינית שלי, משהו כזה. מאז שנכנסתי לצופים כל מה שחשבתי עליו זה כיף, מהרגע שנכנסתי לא החסרתי אפילו לרגע, ואם החסרתי זה היה מוצדק. באמת שתנועת הצופים זו תנועה ממש כיפית וגם מאוד גדולה בארץ ונפוצה. אנחנו שבט של כ-250 חניכים באילת וזהו, בכללי.

יש צופי ים באילת?

לא.

אבל אם מדברים על הייחודיות של אילת, נמצא כאן גם רוני מאיר שהוא מנהל את מועדון השיט של אילת, שאולי כדאי לשמוע אותו, ומוריס חן, מאישורי המפרץ, שזה גם איזה שהוא ארגון סביבתי שמקביל לנו.

יש לי שאלה, מה נהוג אצלכם פה בשבט, הולכים לשנת שירות, למכינות?

בעיקרון, בכיתה י"א ובכיתה י"ב יש טיול שהוא כל ההנהגה, אנחנו בעצם עם הנהגת רמת גן, ויש לנו טיול שנקרא שבת שביעיות ושבת שמיניות, זה טיול של יום בערך, שעוסק רק בשנת שירות, הכנה לשנת שירות, מה זה שנת שירות, למה זה טוב ללכת לשנת שירות ואני עצמי, כשאני אגיע לזה, אני רוצה ללכת לשנת שירות.

טוב. מי עוד?

היי, אני אוריה, אני מבני עקיבא. נכנסתי לתנועה בכיתה ד', היום אני בכיתה י"ב. בתנועה שלנו יש 100 חניכים, מ-ד' עד ח', ב-ט' עד י"ב, שזה הנוער, בערך 80. אני הדרכתי שנתיים והשנה אני מרכז פרויקט התנדבותי שקוראים לו גרעין נחשון. בעצם העשייה בתנועה, כשמגיעים לגילאי נוער מתחלקת להדרכה והתנדבות, הגשמה. אז יש לנו את המדריכים ויש לנו את הגרעין. ממש לפני חודש הרמנו פה פרויקט, יום הוקרה לנכי צה"ל, זה פרויקט ארצי, זה משהו חדש שעלה עכשיו.

אני יודע, היה בכנסת מפגש והיוזמה התחילה בירוחם, נכון? מבני עקיבא בירוחם.

נכון. אני גם מייצגת את מרכז הנוער הדתי. יש לנו גם את בני עקיבא שזו תנועת נוער, וגם את מרכז הנוער, ששם בעצם הנוער בא לקבל. בתנועה הוא נותן, שם אנחנו מקבלים, מפתחים אצלנו מנהיגות, יוזמה, לקיחת אחריות, וזה בעצם בית חם.

אתם מעודדים שירות צבאי?

בטח. אצל בנות - - -

על בנות אני מדבר.

אתה מדבר על בנות? זה יותר מורכב.

אני יודע, בגלל זה אני שואל.

חלק הולכות לשירות לאומי. שירות בוודאי שמעודדים, השאלה אם צבאי או שירות לאומי, במסגרות שהן לא צבא.

והפעילויות שלכם משותפות, בנים בנות?

בתנועה כן. חלקית, אבל כן.

ספרי קצת על הפעילויות של דתיים-חילוניים.

נכון, יש לנו מפגשים של דתיים-חילוניים, אנחנו ממש דוגלים בלצמצם את הפערים ולהיפתח אחד לשני ולהכיר. אנחנו ממש מאמינים בזה שיש הרבה סטיגמות אצלנו, גם אצלנו וגם אצל השאר, אנחנו ממש אוהבים את זה וזה נותן לנו המון. אתה פתאום מכיר דברים שלא הכרת ומשתנות לך דעות. אנחנו מדברים על דברים, יש שיח על הכול, פוליטיקה, שירות צבאי, כל מיני דברים כאלה, והמפגשים האלה, אני מרגישה שזה ממש מחבר אותי.

את בעצמך, מה את רוצה לעשות אחרי הלימודים?

אני בדיוק עכשיו בתקופה שבודקים את זה, אני בכיתה י"ב, אני חושבת על ריכוז נוער בעיירות פיתוח, אולי ריכוז תנועות נוער.

בשנת שירות?

שנת שירות, כן.

יש פה בית ספר תיכון דתי לבנות?

יש פה אולפנה לבנות וגם ישיבה לבנים.

אחד לכל אחד.

כן, הישיבה היא פנימייתית, האולפנה פתוחה.

פנימייתית זה באים מבחוץ גם?

גם.

טוב, תודה.

אנחנו בבראשית, שזה מרכז שהוא אומר לא לסמים ולא לאלימות. קודם כל כשנכנסים לבראשית, קודם כל בכיתה ח' מגיעים, יש מיונים, ובבראשית יש כמה כללים. קודם כל, בשביל לשמור על הייחוד של הקבוצה אנחנו לא שותים, אנחנו נגד זה, ולא מעשנים ובעצם נגד זה - - -

ולא מזריקים.

ולא מסניפים. ועוברים הדרכות וקורסים וזה רעיון של הרבה הרבה זמן ופשוט מתגבשת קבוצה ובכיתה ט' מגיע הפרויקט של ילדי מכורים - - -

אבל באמת, עד כמה אתם מצליחים לשכנע את בני הנוער לא לשתות? זה היום מכת המדינה, דרך אגב, הסמים פחות, הבעיה זו השתייה.

האמת שהרעיון הוא להעביר דוגמה אישית, להראות שאפשר בלי זה וש - - -

יש פעולות שאתם מעבירים בקרב כיתות אחרות? אולי תספרי על זה?

כן, זה דניאל תסביר.

אני דניאל, אני תלמידת כיתה י' בבית ספר בגין ואני גם מבראשית. במרכז אנחנו פועלים נגד, המוטו שלנו זה נוער אילת אומר לא לסמים ולאלימות. יש פרויקט ילדי מכורים, שזה ילדים שההורים שלהם מכורים או שהם בתהליכי גמילה או כבר גמולים מסמים, אז לכל ילד יש חונך אישי שמלווה אותו ואנחנו מעבירים להם המון פעילויות, ויש לנו גם קבוצות נוער מכל מיני כיתות, מכיתות ז' עד י"ב, שבעיקרון בכיתות ז' עד ט' אנחנו מעבירים להם פעילות על כל מיני נושאים, אם זה בקשר לסמים ולאלכוהול וגם סתם ערבים בשביל הכיף שלהם, וממש מגיל צעיר אנחנו באמת נותנים להם ומלמדים אותם את כל העניין של מה קורה כששותים או כשמשתמשים בסמים.

אני אורין, אני בת 16, מכיתה י', לומדת בבית ספר תיכון רבין. אני וחברתי, אנחנו עברנו קורס הרשאה ובסיומו עשינו סמינר וקיבלנו תעודת מד"צ, לאחר מכן התחלנו בתור פעילות בקבוצות של ילדודס ובפלה, שזה שתי קבוצות, אחד זה ג'-ד', השני ה ה'-ו'. בקבוצות אנחנו מנסים להעביר ערכים ערכיים וחברתיים ומוסריים למען הילדים. מה שמייחד את המתנ"ס שלנו זו האוכלוסייה של האזור, שזו שכונת יעלים, שכונה א', זו השכונה הוותיקה ביותר בעיר, בין הראשונות שנבנו, והאוכלוסייה נמצאת בחתך כלכלי בינוני ומטה וצריכת התרבות שלהם נמוכה עקב מצבם הכלכלי. בשביל לענות על הצרכים שלהם אנחנו עושים כל מיני פרויקטים, פרויקט ראשון הוא פרויקט שהוא שיעור בשקל, שהוא ביחד עם בית ספר יעלים. הפרויקט מתבצע פעם אחת בשבוע, במשך כשעתיים, ואנחנו עוזרים לילדים בשיעורי הבית. זה מתבצע על ידי המד"צים ומדריכים בוגרים. פרויקט נוסף זה גם ילדודס ובפלה ועוד אחד זה יעלולון. יעלולון זה ג'ימבורי לילדים, מגילאי 3 עד 7. מטרתו זה באמת להביא את התרבות שהם לא יכולים להגיע למרכז העיר בגלל מצבם הכלכלי ואנחנו מנסים לעזור להם במטרה שהם כן יוכלו להגיע למקומות ולהגיע לדברים הללו.

עוד פעולה שיש לנו זה אירועי משפחות, זה פעם בחודש, כשמתאפיינת במכירת אוכל של מועדון 60 פלוס ויש סדנאות יצירה וגם הצגות למען הילדים.

אתן לומדות באותה כיתה?

אנחנו באותה שכבת גיל, אנחנו לומדות בבתי ספר שונים.

כמה ילדים בכיתה שלך?

אני לא בטוחה, אני חדשה בכיתה, אני מאמינה שמשהו כמו 28.

מתוך ה-28 ילדים כמה ילדים פעילים בארגונים שונים?

אני מאמינה שרובם פעילים, בגלל שבכיתה שלנו מאוד מדברים על תעודת בגרות חברתית, זה דבר שאנחנו מאוד רואים אותו כחשוב. בבית הספר הקודם שלי, אני עכשיו עברתי כיתה, הייתי בכיתה מוגברת, אמרו לי שאם אין לי תעודת בגרות חברתית, תעודת בגרות גם לא תהיה לי. אומרים שמי שהוא במוגברת ומואצת - - -

זה מוגזם, אבל - - -

כן, במוגברת ומואצת אמרו לנו שמי שאין לו תעודת בגרות חברתית הוא לא יקבל את תעודת הבגרות שלנו. זה היה העידוד בשבילנו להתנדב. זה מה שאמרו לנו. זה מה שרכזת השכבה שלנו אמרה.

מה שהמבוגרים רוצים להגיד לך, אל תאמיני לכל מה שאומרים לך.

אני לא האמנתי לזה, אני בלי קשר מתנדבת. אני מתנדבת לא רק במתנ"ס. ומה שהתחלתי להגיד זה שיש לנו במתנ"ס עוד פעילות, שלא אנחנו אחראים עליו, לא המד"צים, אלא זה משהו שסיגלית אחראית עליו, סיגלית היא רכזת הנוער במתנ"ס. זה בעצם קבוצה של בני נוער בגילים 14 עד 16, אלה בני נוער שבאים ממשפחות רב בעייתיות ובעצם הם באים למתנ"ס וזה בשבילם כמו בית חם, והם עושים שם פעילויות, גם חברתיות, וגם באמת להראות להם משהו אחר חוץ ממה שיש להם בבית.

אני חייבת לציין שאצלי בכיתה, אנחנו 28 תלמידים, וכולם נמצאים באיזה שהיא מסגרת התנדבותית, וחלקם אפילו נמצאים במעל ארבע מסגרות.

יפה מאוד.

שלום, קוראים לי רומן, אני תלמיד כיתה י', תיכון בגין. אני בזמן של הצהריים אני לומד ומתנדב במתנ"ס בית רובין בפרויקט פלא. שם עוזרים לנו בלימודים.

כמה זמן אתה בארץ?

שנתיים. בעצם עוזרים לנו עם הלימודים, מסבירים את החומר, מה שאנחנו לא מבינים בכיתה ואני גם עכשיו מתנדב שם ואני עוזר לילדים יותר קטנים, מסביר להם את החומר באנגלית, זה בדרך כלל ילדים בכיתה ז'-ח'.

הרבה תלמידים בוגרי צרפתית נמצאים פה, וגם תלמידים דוברי רוסית.

רוסית יש בערך תשעה, בכיתה ז'-ח', וצרפתית, אם אני לא טועה, ארבעה. משהו כזה.

בסך הכול בפלא יש 50 ילדים מ-ז' עד י"ב, מכל מיני מדינות, יש לנו מבולגריה חמישה-שישה תלמידים, יש לנו מצרפת שישה תלמידים, יש לנו מדרום אמריקה ארבעה או חמישה והרוב מ - - -

תודה רבה.

שלום, אני רון. אני לומד ב-י"א ברבין. אני חניך בשומרי המפרץ, שזו בעצם תנועה ייחודית לאילת, כשהדגש שלנו זה סביבה, ים ושמירה על ערכי הטבע והסביבה. מה שאנחנו עושים, פעם בשבוע אנחנו נפגשים, דנים בכל מיני סוגיות שקשורות לסביבה, לטבע, כמו המלון ליד חוף אלמוג או הרכבת לאילת, פעם בחודש אנחנו צוללים צלילת ניקיון, שאנחנו מארגנים את זה, שזה בעצם מבצע, צוללים, מוציאים את הזבל ומה שחשוב אחרי הזה שאנחנו מסבירים לנופשים, לתיירים, מראים את הזבל שהוצאנו ומסבירים להם למה צריך לשמור, איך אפשר לעשות את זה.

עוד דוגמה זה בסוכות, בחוף הדרומי תמיד בונים הרבה אוהלים, בסביבות ה-200 אוהלים. עברנו את כל רצועת החוף כל השבוע, כל יום בשבוע, חילקנו להם שקיות זבל, הסברנו להם לא לשטוף את הכלים בים, כי זה מזיק. אנחנו בעיקרון לא באים לתת קנסות על זה שאתם מלכלכים, אנחנו באים לעודד האנשים פשוט לשמור, אם הם יכולים לזרוק את הזבל לפח, שיזרקו לפח ולא ישאירו אותו בים, בחוף, כי בסופו של דבר זה יפגע בנו, יפגע לנו בתיירות.

וזו תנועת נוער? יש ילדים צעירים יותר, מבוגרים יותר?

אנחנו מודרכים על ידי שינשינים של החברה להגנת הטבע וזה לא כל כך תנועת נוער של נוער מדריך נוער.

הרעיון שלנו הבסיסי, זאת יוזמה של עמותה מקומית שמדברת גם על שמירת הטבע, גם על שמירת הים, גם מדברת על ספורט הצלילה שהוא מאוד כמובן נפוץ כאן בעיר. הרעיון שלנו בתוך השנה הקרובה או בשנה שלאחריה להפוך את זה לתנועת נוער. אנחנו סבורים שכמו שמרכז המוזיקה שלנו, ילדי אילת לא נולדו נגנים ובכל זאת יש 300, במועדון השיט שלנו יש לנו קרוב ל-300 תלמידים. יש פה משאב נפלא ואנחנו חושבים שיכולים להיות סוג של תנועת נוער מקומית, 300 תלמידים שהם פעילים, עושים למען הסביבה, שומרים, מגבירים מודעות של תושבים ושל נופשים, כפי שהוא היטיב להסביר, וצריך לראות בעיניים כשהם יוצאים מהצלילה, אני אומר את זה כצוללן, הם יוצאים מהמים, אלה צלילות רדודות, יושב פה מוריס חן, משולב עם מועדוני הצלילה המקומיים, עם חיל הים, זירת ים סוף, מוציאים כמויות אדירות של זבל מהשפכים של 10-20 מטר מהחוף, בעומקים של עד 3 , 4, 5, מטר, כולל שחרור בעלי חיים שנמצאים בתוך קופסאות, ניילונים ועוד. זו פעילות חשובה עניינית וכמובן חינוכית.

אני רוצה להרחיב, לנצל את הבמה הזאת. אנחנו חושבים שהצלילה של שומרי המפרץ באילת צריכה להיות פעולה נחשונית לקראת פעולה לאומית ולכן עניינו גם את המנכ"לים של שני המשרדים הרלוונטיים, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך, אני מדבר איתך בגלגולים הקודמים, לקחת את היוזמה הזו ולהפוך אותה לתנועה לאומית, בכל ערי חוף במדינת ישראל. אני חושב שזו אמירה אמיתית של שילוב, גם של שמירת טבע - - - דרך אגב, אני הצעתי שאם הם יתחברו לצבא, לחיל הים, אני חושב שיש בזה מן העניין, הגשנו אפילו איזה חצי סילבוס עם איזה מבנה מתודולוגי כדי ללכת עם זה קדימה, אני חושב שזה אתגר שאם ועדת החינוך תרים אותו אנחנו מוכנים להיות הנחשונים, אנחנו מוכנים להיות הפיילוט, אנחנו מוכנים שיתגלחו עלינו לקראת - - - בדקתי ומצאתי שיש מעל ל-20 עשרים שאמירה שכזו היא רלוונטית. שווה לחשוב על זה.

ערב טוב, שמי רוני, המרכז לחינוך בעיר אילת - - - מועדון השיט. מרכז שמפעיל חוגים ללימוד, הדרכה ואימון ילדים, בני נוער ומבוגרים בקיץ. יש לנו אירוח, קיאקים, גלישת רוח, כל מה שקשור לנושא הים, יש לנו קרוב ל-300 חניכים כל שנה. אנחנו פועלים במישור עממי חברתי, מחד, והישגי תחרותי מאידך. זו מין פירמידה כזו שהבסיס כמה שהוא יותר רחב הוא מקפיץ יותר גבוה ולהיפך. אנחנו מאוד מצליחים, מועדון השיט הגדול במדינה ומבחינת גלשני הרוח, מהגדולים והמצליחים בעולם. אין כמעט ילד שלא עבר אצלנו בגיל כזה או אחר ואצלנו גם פועל נושא של חינוך פורמלי ובאילת זה כיתות ז' פיילוט - - -

רציתי באמת לשאול, הלוא כיתות ז' אמורות בכל הארץ ללמוד ימאות.

בכל הארץ כבר עושים פיילוטים של כל מיני גילאים, היום הדור הולך ופוחת, אז מתחילים בגיל יותר מוקדם. אצלנו בפיילוט כיתות ו', אנחנו מנסים להשריש את זה כמה שיותר ולרדת אפילו יותר נמוך. כל האילתים עושים שיט והרבה מאוד עושים את זה בצורה יותר מתקדמת כבר הרבה שנים.
גולת הכותרת שלנו זה החינוך לערכים תוך כדי השיט, זה מה שאנחנו מכוונים אליו הכי הרבה, אנחנו עושים כבר שבע שנים קורסי מדריכי שיט שלנו, כדי לא להסתמך על אנשים מהמרכז, כי קשה לנו להביא, אנחנו מסתמכים על האנשים שלנו. יש לנו שת"פים כמעט עם כל הגורמים הארציים בנושא, אנחנו באיגוד השיט בצורה מאוד חזקה, בעולם בצורה מאוד חזקה, לפני כחודשיים הייתה כאן אליפות אירופה בגלשני רוח לנוער, כל שנה נוסעים עשרות אילתים לתחרויות בינלאומיות, יש לנו את שחר צוברי, מדליסט הארד מבייג'ין, ויש לנו הרבה מאוד אלופי עולם באירופה לנוער בכל הגילאים.

אתם מתוקצבים ממועצת ההימורים?

אנחנו מתוקצבים גם ממועצת ההימורים, אבל בעיקר אנחנו מתוקצבים מהרשות המקומית. מאיר כאן מצטנע, אבל הוא חרת על דגלו שאנחנו ממותגים הכי גבוה בעיר וכל הזמן אנחנו זוכים למלוא שיתוף הפעולה ולמלוא התקצוב מהעירייה.

אני אוסיף שהשנה הוספנו חדש, התחלנו עם זה בשנה שעברה, שילדי כיתות החינוך המיוחד מגיעים לפעילות וגם החינוך הממלכתי דתי מהישיבה וגם מבית הספר היסודי. זה חדש, עולמות חדשים שנפתחו בפניהם בזכות המועדון.

אבל צריך לזכור, מדובר בבית ספר שיש לו סמל מוסד.

באמת רציתי לשאול מה הסטטוס.

בבוקר זה בית ספר.

הוא נותן מענה גם להיבט התחרותי וגם כמו צופי הים, בלי הדגל והתלבושת, אבל במישור העממי חברתי הוא בצורה מאוד חזקה.

מרשים.

שלום, קוראים לי מור, תלמיד כיתה י"ב בבית ספר גולדווטר, ואני מתנדב במסגרת המש"צים, מדריכי של"ח צעירים. אנחנו פעילים בעיקר בבית הספר, אנחנו שולחים גם חניכים למחוז. אנחנו מדריכים תלמידי כיתות ז' עד י', כיתות ח' ו-ט' אנחנו מוציאים בעיקר לשדה, פעם בכמה שבועות, ימים בשטח, אם זה כולל כל מיני דברים אתגריים, סנפלינג ודברים כאלה, רפסודיה, או אם זה דברים שיותר קשורים לפן הגיבושי חברתי, פעילויות כמו - - - כאלה.
גולת הכותרת זה בעצם שתי גיחות במהלך השנה, גיחת ז' שהיא בערך 10 שעות, מ-2 בצהריים עד 12 בלילה, שבה כל תלמידי השכבה מגיעים לשטח - - - רבע שעה-20 דקות נסיעה מכאן, ומתנסים בחוויות - - - להתגבש בשטח, כל כיתה לוקחת על עצמה לבחור נושא ולהתגבש לפיו, אש לילה ודברים כאלה.

לומדים טופוגרפיה?

לא לומדים טופוגרפיה, למרות שבכיתה ח' כן יש פעילות של - - - בשנים האחרונות זה קצת דעך, אבל פעילות של ניווטים בתמנע, אנחנו מציידים כל קבוצה של ארבעה-חמישה תלמידים עם מדריך של"ח עם מפה ומצפן ושם הם נכנסים לעניין ניווט.

גיחת י' שלושה ימים ושני לילות, באותו שטח כמו גיחת ז', כולל הרבה דברים, כל כיתה בוחרת נושא, בדרך כלל הנושא הכללי הוא מצדיע לצה"ל ולכוחות הביטחון. כל כיתה בוחרת נושא, אם זה יחידה בצה"ל, אם זה כוח ביטחון כזה או אחר, ובעצם עושים פעילויות ODT, ספורט היתולי, ספורט תחרותי, לנים בשטח באוהלי סיירים, יש משימות של 5 קילומטר, שפה התלמידים לומדים להכיר את החברים שלהם יותר טוב, לעומק. בעצם המטרה שלנו בגדול זה לגבש כמה שיותר את השכבה - - -

וזו פעילות בתיכון שלכם או שאתם עושים את זה גם בתיכונים אחרים?

זו פעילות בתיכון שלנו, גם בתיכונים אחרים יש - - -

עושים אותו דבר?

כן.

שלום, אני ליאל, אני תלמידה י' ברבין ובאתי לייצג את בית הספר. אז אני אסביר טיפה. יוניסטרים בעצם באה להכשיר נוער ליזמות עסקית וחברתית בפריפריה. בעצם היא באה לתת סוג של התחלה לכל הנוער שבאמת חשב על עסקים וחלם לעשות דברים ולהמציא, וכל העניין שבאמת אנחנו עכשיו בעידן מאוד היי טקי, מאוד כלכלי, מאוד חשוב, אז היא באה יותר להביא את ההיי טק שהוא בדרך כלל במרכז אל הפריפריה. כאן באילת אנחנו משהו כמו 60-70 חניכים, אנחנו מחולקים לפי שנים, יש שנה א', שזה ההתחלה של הקבוצה, בסוף שנה א' אנחנו צריכים חברה שהיא אמיתית לכל דבר, אנחנו יוצאים לסיורים בחברות אמיתיות כמו יטבתה וכל המקומות, ללמוד ולראות איך חברה אמיתית עובדת. במהלך התכנית אנחנו גם מפתחים מוצר ונוסעים לתחרויות, מייצגים את אילת, עושים יזם השנה, שזו התחרות העיקרית שלנו בסוף שנה. בעיקרון אנחנו מנסים להתאים את הצרכים שלנו, כנוער אילתי, לרעיונות שאנחנו ממציאים.

זה פעיל בתיכון שלכם או בכל התיכונים?

כן, זה בכל העיר. בנוסף לזה אנחנו גם מאמינים שיזמות באה יד ביד עם תרומה לקהילה, אז אנחנו לוקחים כל שנה לפחות כשלושה פרויקטים, כל קבוצה כל שנה במרכז שלנו לוקחת על עצמה שלושה פרויקטים לפחות של התנדבות בקהילה. השנה אני יכולה לומר לכם על השנה שלי, שנה ב', לקחנו בעצם עמותה שהיא מאוד חדשה באילת, היא נקראת להיות שם, שזה חניכת ילדים אוטיסטים ובעצם אנחנו גם עוזרים לה בקטע ההתנדבותי וגם בקטע שאנחנו הכי חזקים בו, בקטע העסקי, בקטע של באמת לפתח להם אתר. על דף פייסבוק בעצם כל הדברים שצריכים להיות לעמותה, הם חדשים, אז הם לא כל כך מאורגנים על זה, אז אנחנו עושים את זה כרגע. חוץ מזה, שוב, תכנית עסקית, כל הרעיון של באמת הקמת חברה וייצור מוצר משלנו.

הצלחתם כבר עם איזה מוצר?

ביזם השנה בשנה שעברה היו לנו שני הישגים מאוד מרשימים. ההישג הראשון היה באמת מקום שני ביזמות קהילתית, זכינו על כל התרומה שלנו לקהילה. ההישג השני שלנו היה מקום שלישי של קבוצה ג'. בעצם המוצר שלהם היה גם די מותאם לאילתים, הם המציאו משהו שנקרא חמגורה. החמגורה מאוד מותאמת לשעות הקיץ, כשבעצם ברכב ממש והאביזר המתכתי שורף, אז הם המציאו כיסוי שמתלבש על זה וכך הוא מונע כוויות, וגם הוא יותר בטוח לילדים. בעיקרון גם כל הנושא הזה שהיה, שנה שעברה, של הקיץ, היה חם בצורה מטורפת, אז זה גם רעיון שעבד ומתחילים לשווק אותו בצורה ממש גבוהה.
זהו, בעיקרון. שאלות?

אני שיר מכיתה י' בבית ספר רבין. אני במד"צים קולייר, שזה יותר קרוב מהמד"צים יעלים והמד"צים בעיר. אני התחלתי בכיתה ט', הייתה לנו שנה שמכינים אותנו לקראת ההדרכה, בסוף השנה עשינו סמינר שבסופו קיבלנו תעודה והשנה אני מדריכה כיתות ג' במתנ"ס.

אני אמשיך. אז הפעילות שלנו היא במועדון החברתי, לא יודעת אם ראית את זה קודם בסיור, אבל מתחת למתנ"ס יש שם מועדון. שתינו מדריכות, אני מדריכה את כיתות ט', שבסוף השנה הם יוצאים לקורס מד"צים והם יהיו מדריכים משנה הבאה. אני מכיתה ט' במד"צים קולייר, עכשיו אני בי"ב. וזהו.

מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?

אני לא יודעת.

את בי"ב, עוד מעט נגמרים הלימודים.

לא, השנה אולי אני רוצה לעשות שנת שירות וכשאני אהיה גדולה אני לא יודעת, זה נראה לי רחוק מדי.

שנת שירות אחרי הצבא?

כן, ברור.

יש שנת שירות מקדימה לצבא.

כן, שנת שירות לפני.

לא שירות לאומי.

לא.

לא. יש לנו גם בכל שנה כמעט שינשינים שנמצאים בקהילה.

יש פה בעיר הזו ארגונים כמספר הילדים.

יש פה עשרות ארגונים.

שלום, אני סיני צרפתית, אני תלמיד בבית ספר בגין ואני חניך בתנועת נוער נטע. נטע זה בעצם תנועת נוער שיש לה פן טכנולוגי ופן חברתי. בפן הטכנולוגי אנחנו לומדים שנה ראשונה להיות טכנאי של מחשבים, כל מה שכולל חומרה, שזה בעצם פיזי, והתוכנה שזה מערכות ההפעלה וכל המסובכים. בשנה שנייה אנחנו לומדים רשתות. אני עדיין לא לומד, אני רק שנה ראשונה. זה הפן הטכנולוגי. זה פועל ארבע שנים?

לא, זה ארבע שנים, אבל זו כבר שנה שמינית.

כן, זה פועל כבר שמונה שנים, אבל יש ארבע שנים. שנה ראשונה להיות טכנאי, שנה שנייה רשתות, שנה שלישית מנהל רשתות ושנה רביעית תוכנה וסייבר. זה הפן הטכנולוגי, ובפן החברתי אנחנו מתנדבים בקהילה. הקבוצה שלי זו שנה ראשונה, ובשבוע שעבר התנדבנו עם ילדים, בעיקר ילדים בסיכון, מכל בתי הספר הביאו אותם אלינו למרכז והעברנו להם פעילות וגם עם ילדים בבית ספר אורים, עשינו להם פעילות. בפן החברתי יש מעבדה לתיקון מחשבים, קוראים לה מעבדת פיקסיט, היא מתקנת מחשבים במחירים סבירים מאוד. זהו, נראה לי.

אתה כבר מצליח לתקן, או אתה רק מגיש את הכלים?

אני שנה ראשונה, עברתי חצי שנה קורס, אז אני בערך - - - בסוף השנה אני אתנסה במעבדה ואז אני יכול לעשות מחויבות אישית במעבדה.

אני רואי, זאת מירי, אנחנו חברות בתנועת נוער שקוראים לה דילר. זו תנועה שמבוססת על שותפויות בין הערים בארץ לערים בצפון ארצות הברית. אנחנו, אילת, שותפים של טורונטו שבקנדה, אנחנו קצת יוצאי דופן במקרה הזה. התכנית היא תכנית לפיתוח מנהיגות, תוך כדי שיהיו בה ערכים של יהדות. במשך השנה אנחנו עוברים כל מיני פעילויות שמתבססות בעיקר על ארבעה עמודי התווך של התכנית, שהם יהדות, ציונות, מנהיגות ותיקון עולם. אנחנו עוברים כל מיני פעילויות, אנחנו יוצאים לסמינרים, לא מזמן חזרנו מסמינר זהות יהודית, עברנו על כל מיני זרמים ביהדות ואנחנו עכשיו במהלכי תכנון של הסמינר הבא שלנו, שנקרא סמינר ניהול עצמי, שאנחנו, החניכים, מנהלים אותו, אנחנו מעבירים את כל הפעילויות ויש לנו תפקיד.

כמה חניכים אתם?

אנחנו 20 בקבוצה, עברנו שני שלבי מיון בתחילת השנה, ומדריכים אותנו שני בוגרים מהמחזור הקודם. אנחנו המחזור השני באילת. בסוף השנה אנחנו יכולים ללכת למסלול של הדרכה, לנסות להתקבל לזה, או כמו - - - שהיא בעצם מתכננת את כל הפעילויות שלנו עם הקהילה התאומה שלנו בטורונטו. אנחנו בפסח נוסעים אליהם לעשרה ימים ובקיץ הם באים עלינו ובעצם יש לנו הזדמנות לפגוש בני נוער בגיל שלנו, יהודים, אבל יהודי תפוצות, ולהם יש צ'אנס לראות איך יהודים בגיל שלהם מתמודדים בארץ.

כן, ולהשחיז את האנגלית?

גם.

אני עדן ואני מקידום נוער אילת, זה בית ספר. לא בית ספר, לומדים שם.

באים לשם.

אני שלוש שנים כבר, שנה אחרונה שם זה י"ב. כל השנה בקידום נוער יש מגמה, כמה מגמות, יש שנים שזה היה איפור ועכשיו זה משחק מול מצלמה ותיאטרון. עקב הקבוצה הזו כתבתי תסריט שאנחנו הולכים לעשות סרט עליו בסוף השנה, סינדרלה, ואתם מוזמנים.

סינדרלה במשהו מודרני?

סינדרלה בשנת 2014.

תני לנו את הרעיון המרכזי.

בוא נגיד שזה מספר על זה שסינדרלה הייתה שטחית בסיפור שלה עצמו ואנחנו הפכנו את זה שאישה לא צריכה גבר שיבוא וייקח אותה מאיפה שהיא נמצאת, היא יכולה לעשות את זה בשביל עצמה.

לפני שנכנסתי לקידום נוער קצת איבדתי את הדרך שלי וכשהגעתי לקידום נוער מצאתי גם מסגרת וגם בית שאתה יכול לבוא ולהיות שם, בלי שום קשר לאם יש לך לימודים או אין לך לימודים. כל אחד שנכנס לקידום נוער, יש לו מדריכה צמודה, שהיא איתו 24 שעות, אם קרה משהו, לא קרה משהו, סתם לדבר, נפגשים פעם בשבוע, אתה מספר לה מה עבר עליך ואיך עבר עליך וזה מקדם אותך, זה מראה לך שלא איבדת את הדרך, שגם אם אתה בשוליים אתה יכול לחזור לאמצע ויעזרו לך ויהיו איתך.

אני עובדת במקום שנקרא הבית של סוזן, זה מקום שמקבלים בני נוער שהם בקידום נוער או במסגרות קצת שונות מבית ספר רגיל ואנחנו עושים שם חרוזים, אנחנו מכינים את החרוזים, מייצרים את החרוזים, עושים צלחות, עושים הכול מאפס, מייצרים אותם ומוכרים אותם. אלה עבודות שלנו וזה מקום כזה שזה לא כמו כל עבודה שאתה בא ואתה עובד ואני הבוס וככה זה יישאר. קצת שוברים את הדיסטנס שם ואתה יכול לשבת עם המנהל שלך בכיף והעבודה, עושים יצירות וזה כיף מאוד.

שלום, אני תמיר, בכיתה י' בבית ספר גולדווטר, בית ספר לחינוך מיוחד. גם אני מתנדב באירועים. אנחנו קבוצה של כ-15 תלמידים משלושה בתי ספר, אנחנו נפגשים כל ימי שני. בהתחלה היו לנו שלושה מפגשים, להכיר את הילדים ועכשיו כל יום שני בערב אנחנו נוסעים למועדון שנקרא מועדון שידורים, לשעתיים, מחמש עד שבע, ובזמן הזה אנחנו מנעימים את זמנם, משחקים איתם, מראים להם סרטים. זהו. זה לימד אותי הרבה ערכים, כמו כבד את השונה. ומה שהכי יפה זה שמראים שלא צריך הרבה דברים בשביל להיות מאושר, נהיים מאושרים מהדברים הכי פשוטים, רק להרכיב פאזל.

תודה רבה. אנחנו לקראת סיום.

שלום, לי קוראים יואב, אני מבית ספר שדה אילת. אני בשנת שירות. בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע. ספציפית אנחנו בבית ספר שדה אין לנו עבודה ישירה עם הקהילה בעיר, אנחנו בעצם מדריכים רוב הזמן טיולים של תיכונים שמגיעים אלינו מכל הארץ, אבל חוץ מזה יש לנו גם פרויקטים שכן משולבים פה בעיר ואנחנו עובדים גם בשיתוף פעולה עם המרכז ללימודי שדה של החברה להגנת הטבע, שנמצא בעיר ועובד באופן שוטף עם הקהילה. הם נכנסים לבתי הספר, למה שנקרא שיעורי חינוך סביבתי, כל אחד מהחבר'ה שם שנמצאים בשנת שירות וגם המורות חיילות, לוקחים חלק בכל מיני פרויקטים בעיר באופן קבוע, לאורך כל השבוע, וזהו.

אתה בשנת שירות?

אני בשנת שירות.

ואתה תושב אילת?

כרגע - - -

לא כרגע, מאיפה באת?

אני הגעתי מליד ירושלים, ממבשרת ציון ואני חושב שזו פלטפורמה טובה להזמין את כל תנועות הנוער והארגונים שיש פה וכן לשתף איתם פעולה, עכשיו ההנהלה של מרכז לימודי שדה ובית הספר השדה התאחדו והמעורבות שלנו עם הקהילה מפה והלאה תעלה. אז אנחנו ניצור איתכם קשר ואתם תיצרו איתנו.

תודה רבה. אני רק רוצה להגיד שנמצאת פה סגן רבקה וכל מערך החיילות שהם איתנו כל השנה, גם בתחום הפורמלי וגם בתחום הבלתי פורמלי.

מד"צים שחמון היחידים שלא דיברו.

מד"צים שחמון היחידים שלא דיברו, אנא ממך, בוא אליי.

אני שי בשירי. אני ממד"צים שחמון. מד"צים שחמון זה פעם בשבוע אנחנו בפעולה, יש פעם בשבוע פעולה לנו, פעם בשבוע פעולה לחניכים שלנו, שאנחנו מעבירים. מעבר לזה, אנחנו נפגשים גם פה, אנחנו מביאים שתייה ואוכל ונפגשים פה עם קרן ועם שאר המדריכים. זה כאילו כמו משפחה, שנתיים שאנחנו יחד וזה כמו משפחה. זה נותן לנו ביטחון עצמי והכול - - - בכל פעולה יוצאים דברים אחרים של מוסר.

בימים אלה נפתח פרויקט חדש, זה מיזם, פרויקט ליצנות שבו בני הנוער ילמדו - - -

ליצנות רפואית?

כן. בני הנוער ילמדו את דמות הליצן והם פשוט יעבדו עם ילדים בבית החולים או עם ילדים קטנים שבאים למתנ"ס. יש פרויקט שהוא פעם בחודש, הילדים של המתנ"ס אוספים אוכל יבש וקרן מעבירה למשפחות שצריכות, שאין להן אוכל. בסך הכול קרן לימדה אותנו הרבה מוסר. קרן וכל שאר המדריכים.

יש עוד דבר שאני רוצה להגיד. אנחנו סיימנו בשנה שעברה קורס של שנתיים קורס מדריכים. כולם כאן אקדמאים וכו', אבל עשינו כאן באמצעות המרכז שעופרה מובילה אותו, קורס מדריכים, ומחר אנחנו פותחים קורס חדש, קורס הנחיית קבוצות, לכל צוות אגף הנוער, בשביל לקדם את היכולות שלנו מול קבוצה בשביל להגיע למקום מקצועני בתחום הזה.

אתה רוצה להגיד דברים? בבקשה.

אז קודם כל תודה רבה. מאיר, תודה רבה על המפגש הזה. אני חושב שמאיר, ראש העיר שלכם, היה הראשון שהזמין אותי לבוא לביקור כשנבחרתי להיות יושב ראש הוועדה והרינו ממלאים את בקשתך, הזמנתך. היה לי מאוד חשוב להגיע ערב קודם ולא רק לשבת במשרד ולשמוע את הסקירות ולבקר בבתי הספר, אלא באמת לראות את הפעילות של אחר הצהריים.

אני רואה ערך ממשי למה שאתם עושים. אני לא צריך לספר לכם, כי אתם עושים את זה כל כך טוב, לפעילות שאנחנו קוראים החלק הבלתי פורמלי של החינוך. החלק הפורמלי זה בתי הספר, גני הילדים, והחלק הבלתי פורמלי זה כל מה שאתם עושים במגוון פעילויות באמת מרתק ומעשיר.

לצערי הרב עדיין בחלק גדול מהיישובים בארץ הפעילות הלא פורמלית לא מקיפה מספיק בני נוער, וזה גורם להרבה מאוד דברים שאתם בטח רואים ככה מהתל אביבים, זה מסתובבים אחרי הצהריים ובערבים בלי מעשה, שותים, עושים את כל אותן פעילויות שאנחנו לא היינו רוצים שנוער יעשה ואני באמת מתרשם מאוד ממגוון הפעילות, משיתוף הפעולה, מתחושת השייכות. יש לי הרבה ניסיון ואני רואה על הפנים ועל צורת הדיבור ועל החוויה שאתם מעבירים אלינו כאורחים על הדברים שאתם עושים. זה מאוד מאוד חשוב. הפעילות הזו מחברת אותך, היא מחברת אותך ליישוב, היא מחברת אותך לקהילה, היא עושה אותך בן אדם יותר טוב. בכלל אנחנו יודעים שכאשר אתה נותן אתה מתעשר הרבה יותר מאשר אתה מקבל, וכאשר יש הזדמנות של נתינה בכל אחד מהתחומים שאתם מדברים עליהם אז זה בהחלט יוצא מן הכלל.
אני שמחתי מאוד לשמוע אתכם, אני יודע שאתם מייצגים עוד מאות ואלפי ילדים ותלמידים שהם פעילים בפעילויות שונות ואני מודה לכם ומאחל לכם הצלחה. תודה רבה.

המשך סיור – 26.12.13
(אוניברסיטת בן גוריון)

בוקר טוב לכולם, מקווה שערבה לכם שנתכם. יש פה בודדים שישנו פחות מהשאר, אני מקווה שנהניתם מליל אמש. אני שמח לפתוח את הבוקר של הביקור בישיבה עם ראש העירייה וצוות מינהל שח"ק, עד השעה 10, ב-10 ייכנס ד"ר נדב ששר, הוא קיבל פרופסורה לפני שבועיים אז אנחנו נגיד פרופ' נדב ששר יציג את נושא האקדמיה ומכאן נצא לסיור בישיבה תיכונית, משם סיור קצר לגולדווטר, שם יהיה סיכום של הביקור ותצפינו לחבל אילות.
אני ברשותך רוצה לפני שראש העירייה יישא דברים, אני רק אזכיר, איריס כהן, גם לטובת חבר הכנסת אוחיון שהצטרף אלינו, ברוכים המצטרפים. כל עכבה לטובה, אמרו חז"ל, אני מקווה שזה גם תופס במקרה הזה.
(הצגת הנוכחים).

אדוני ראש העירייה, בוקר טוב, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. בראש ובראשונה אני רוצה להגיד תודה ליושב ראש הוועדה ולהנהלת הוועדה על כך שנעתרו להזמנתי להגיע לעיר הדרומית אילת, מבחינתנו אנחנו רוצים לחשוף בפניכם בביקור הזה את הנעשה בעיר המאוד מאוד מיוחדת הזו, והיא עיר מיוחדת, ואחרי שתספגו מנה של חוויות, כהמשך לחוויות של אתמול, אנחנו רוצים להעלות מספר נושאים, שאני רוצה כבר לתת אמירות מקדמיות, שהוועדה בראשותך תלווה אותם, כי אני חושב שאלה נושאים שיש בהם אפיונים מיוחדים רק לעיר אילת. יכול להיות שכל ראש עיר אומר את זה, אבל אני רוצה - - -

אני אגיד לך, רוב הערים מחפשות ייחוד ולא כל כך מצליחים למצוא. אצלכם לא צריך לחפש.

כן, אצלנו יש כמה מאפיינים. אני רוצה לגעת, ברשותכם, חבריי חברי הכנסת וחברי הוועדה, בכמה מאפיינים שהם מאפיינים של העיר אילת, שאני חושב שהאפיונים הללו מקרינים באופן משמעותי גם על מערכת החינוך שלנו. העיר אילת הוגדרה כעיר הפריפריאלית ביותר במדינת ישראל, זו עיר שרחוקה ממדינת תל אביב, המרחק הגדול ביותר, עיר שאין לה סביבת ערי שדה, זאת אומרת היא חייבת להתקיים במו ידיה, ולכן דרך אגב אנחנו פועלים מול משרד הפנים לבחון אפשרות שהעיר הזו תהפוך לנפה. אנחנו רוצים לראות שיש כאן ריבוי שירותים, כדי שלא נצטרך להישען על שירותים המגיעים אלינו מבאר שבע ומתל אביב. זו גם עיר שהפכה להיות העיר הגדולה בין הקטנות, אנחנו היום עיר שמונה כ-60,000 תושבים, פחות או יותר, 19,000 בתי אב, עיר שנכון להיום נמצאת תחת איומים ומי כמוך יודע זאת, התנועות האיסלמיות בחרו לסמן את אילת כיעד אסטרטגי ולא בכדי מוצבת פה כיפת ברזל ותגבור של החטיבות המרחביות ושאר מיני דברים. גם עכשיו אנחנו תחת איום, ממש בימים אלה, אלה לא דברים שמדברים עליהם, אבל אנחנו אחת ל- מקבלים פה איתותים, תזכורת, שיש מי שרוצה לפגע בנו, אני מקווה שדרכו לא תצלח.

אנחנו עיר שנשענת על תעשיית התיירות, זו תעשייה חשובה, יש לנו יתרונות, אבל התעשייה הזו גם מייצרת לא מעט בעיות חברתיות. מדובר בתעשייה שהיא ב"מ במהותה, ב"מ זה בלתי מקצועית והמשמעויות הדמוגרפיות ברורות לכול. זה מצריך פה תשומת לב רבה, זו למשל הסיבה שבאילת יש קרוב ל-20% משפחות חד הוריות. אם תרצו, במערכת החינוך כל ילד חמישי הוא ילד למשפחה חד הורית, זה נכון כשלעצמו מורכב. ואם תרצו נתון יותר קשה, אני לא מפזר את זה, כי אנחנו לא אוהבים לשבת בפוזה של בכיינים, כי אנחנו רוצים להריץ את העיר הזו מעלה מעלה, יש לנו היום מצב שבו פחות מ-50% מבתי האב זה משפחות, וזו אמירה לא פשוטה לעיר שרוצה לתת אמירה של קביעות ושל יציבות. פחות מ-50% משפחות, אני חושב שהפרשנות והנגזרות מזה ברורות לכול, אין צורך להכביר במילים מה המשמעות שכל בית שני זה לא משפחה, זה או חד הורית, או רווק, או עובד בתי מלון או מסתנן.

זה מצב שאנחנו רוצים בהחלט לשפר אותו ולכן שמנו מספר יעדים מרכזיים, בראש ובראשונה לשים את אילת על מפת החשיבות האסטרטגית של המדינה. ואני חייב להגיד שבעניין הזה ממשלת ישראל, ראש הממשלה, אחרי הרבה מאוד עבודה והרבה מאוד מאמץ נעתרו לבקשתנו ויש היום צוות שרים בראשותו של ראש הממשלה, שדן בענייני אילת. הצוות הזה כבר התכנס שלוש פעמים ואני חייב להגיד שבין ישיבה לישיבה אפילו יושמו חלק מההחלטות. זה דבר שאמור להיות מפתיע, אבל זה קורה. אני יכול, אם תרצו, בהזדמנות אחרת, גם לפרוש בפניכם את הדברים.

שלשום הייתי בנתניה ושם מזכיר הממשלה הודיע שראש הממשלה רוצה שהצוות הזה יהיה צוות יותר אופרטיבי ורוצה שהוא יהיה צוות מנכ"לים. זו פעם ראשונה ששומעים גם החברים שלי, צוות מנכ"לים בראשותו של הראל לוקר לנושא העיר אילת ואני מברך על העניין. מבחינתי כל מה שמקדם את ענייניה של העיר אילת יותר מהר, יותר חשוב ויותר טוב. אנחנו עכשיו נבנה את המתווה, נדמה לי שנסגר שבמרץ, כאשר יגיע ראש הממשלה לכאן במסגרת חגיגות אילת, שם נגבש את ה - - -

כל הדברים הללו, גם המרחק, גם הקוטן, גם הבדידות, מייצרים פה מה שנקרא כשל כלכלי. זאת אומרת אנחנו נמצאים בבעיה, כשהבעיה הזו צריכה להיות מובאת לפתחם של מקבלי ההחלטות בירושלים ואני רוצה לגעת בנושא החינוך, שאני חושב שזה הנושא הרלוונטי לישיבתנו. אנחנו, אמרתי את זה ליושב ראש הוועדה, כבר בשנת 95' או 96', כשאמנון רובינשטיין היה שר החינוך ושמשון שושני היה מנכ"ל, הצגנו תכנית שקראנו לה מיוחדותה של העיר אילת ואפיוניה הייחודים והנגזרות מכך. דרך אגב, עבודה שנעשתה על ידי רואי חשבון וכלכלנים אל מול הנתונים שאנחנו הצגנו בפניהם והראינו שדלתא העלויות לעיר אילת, משום אפיוניה הייחודיים, היא אז, בערכים של אז, הייתה כ-15 מיליון שקל. אני מדבר איתכם על סכומים מטורפים. את העבודה הזאת אתם תקבלו בצורה מסודרת, תוכלו לבחון אותה ולראות אותה והיא נובעת בעיקר בעיקר מסעיף המרחק שמכביד עלינו בצורה מטורפת, גם בעלויות, גם בבינוי, גם בשאר הדברים.

15 מיליון מתוך כמה? מה התקציב השוטף שלכם?

התקציב של החינוך בסך הכול הוא - - -

לא, של סך הכול.

אני אומר, מעל ל-100 מיליון שקל.

זה החינוך. ותקציב העירייה?

תקציב העירייה שלנו 400 ומשהו מיליון.

שוטף.

כן.

הזכיר ראש העירייה, החומר לדיווח שעשינו כאן עם רואי החשבון היה לפני שלוש שנים, כשהגשנו את זה ל - - - זה היה 16.8 מיליון, אותה דלתא שהזכיר אמש.

מה שאנחנו הצגנו באותה תכנית ואני גם מציג אותה בפניכם וחשוב מאוד שהם יקבלו את החוברת המסודרת והעדכנית ביותר, שמראה מאיפה זה נובע. אני רוצה לגעת בשני נושאים, ודיברנו על זה אתמול. נושא אחד זה נושא הבינוי. אנחנו עכשיו בונים, מבחינת מוסדות חינוך, היום, שבעה מוסדות חינוך. עכשיו, בה בעת. מרכז להתפתחות הילד, ראית את זה אתמול, בית ספר יסודי, גני ילדים, מרכז לגיל הרך, אולם ספורט וכן הלאה. עלות הבנייה בעיר אילת, על פי כל היגיון ופרמטר היא מעל ל-30% מכל עיר אחרת, בעיקר, שוב, בגלל סעיף המרחק. להביא לכאן חומרי בניין, להביא לכאן פועלים, להביא לכאן אספלט, להביא לכאן כל דבר, זה פשוט עולה יותר כסף. דרך אגב, חשוב לציין, אנחנו עיר נטולת מענק איזון ובעניין הזה אנחנו הולכים לבג"צ, יש הסכמות והבנות עם כל הגורמים שאנחנו צודקים, אבל לא רוצים לפתוח את הנוסחה, כדי לא לייצר החלטה גורפת. זה לא מקובל עליי כלל ועיקר, כי כולם מסכימים עם ההיגיון, ובינתיים אנחנו מחליפים חלופת מענקי איזון. זאת אומרת אנחנו מבלפים את עצמנו, מקבלים חלופת מענקי איזון, ממש חלף מענק איזון.

המשמעות שלא מקבלים מענקי איזון, זה גם גוזר על הטבות נוספות שאנחנו לא מקבלים, למשל סעיף ההיסעים ממשרד החינוך ניתן ויש תעדוף לעיר שמקבלת מענקי איזון. אלה דברים שמעוותים מבחינת התקצוב של העיר אילת.
סעיף ההסעות, כשאנחנו רוצים לשלוח ילדים לטיול , להוציא ילדים לטיול, העלינו את זה לפני ועדת חינוך, ייאמר לזכותה של הוועדה שהיא אישרה לנו שני דברים. האחד, תוספת של 100 שקל לתלמיד לכל טיול שהוא מעל ליומיים, למיטב זיכרוני, והיא אישרה לנו יום נוסף, כי המרחק פה מדבר בעד עצמו. אני כמובן ארצה, אבקש שהוועדה תמשיך לאמץ את ה - - -

עכשיו ראינו שני סעיפים שאני אתן רק דוגמה, שהם סעיפים שמכבידים מאוד מאוד עלינו ולכן הבקשה שלי מהוועדה שהנושא הזה ייכנס לאיזה שהוא מסלול של טיפול ונעביר אותו בהליכים הסטטוטוריים, כי הוא חסר הליכים. לדעתי תקנה שכזו צריכה להיכנס להחלטת ועדת הכספים ואנחנו כמובן נגן עליה, אבל אני צריך גם את הרוח הגבית שלכם.

אני רוצה להעלות ארבעה נושאים מרכזיים, אדוני היושב ראש, ובזה אני אסיים את חלקי. הנושא שאנחנו מתחבטים ומתמודדים איתו מדי שנה בשנה, קשה עלינו מאוד, זה הנושא של גיוס מורים. יש לנו מחסור קבוע של מורים בעיר אילת. לפני כמה שנים, כשהייתה יולי תמיר שרת החינוך, אני הודעתי לה בצורה ברורה ושיגרתי לה מכתב בפברואר של אותה שנה, שאני לא פותח את שנת הלימודים כי בנקודת הזמן ההיא 100 מורים היו חסרים במערכת. 100 מורים מתוך סד"כ של משהו בסדר גודל של כ-700 מורים זה אומר כאוס במערכת, אי אפשר לנהל אותה. אי אפשר. עם כל הכבוד, זו לא אחריותה של הרשות המקומית, המשרד צריך להיות שותף. נכון שאנחנו מקבלים שיתוף פעולה מהמחוז ואנחנו עובדים, אבל צריכה להיות כאן החלטה שהיא החלטה שיודעת לתת מענה לטווחים הרחוקים.

נכון להיום כמה מורים חסרים?

כל שנה אנחנו מתמודדים עם מחסור של עשרות מורים. בשנה שעברה זה היה משהו כמו - - -

באיזה מסגרת? יסודי? תיכון?

צריך להפריד. האחריות כולה היא של המשרד, אבל בחינוך היסודי, אחר כך אני נתאר את התהליך, אנחנו עושים מהלך מאוד מורכב של גיוס מורים. ביסודי הבעיה פחותה. בעל יסודי הבעיה דרמטית, נעשים מאמצים מאוד גדולים. לא סיפרתי, בכל שבוע אנחנו מטיסים שלושה מורים במקצועות מסוימים ולצערי יש מקומות שאנחנו עושים שתי פעולות, אחת, מגדילים את המשרות למורים, זה גם תקלה ולא נוכל לעשות את זה יותר בגלל הרפורמות, והדבר השני הוא שאנחנו מדלגים שנה על מקצוע. יש מקצועות שאפשר לדלג עליהם שנה כי לא מוכרחים ללמד אותם, אבל אנחנו עושים את זה כאילוץ, לא מתוך בחירה פדגוגית. זה כמובן מצוקה מאוד - - -

אני חוזר על השאלה, נכון לרגע זה?

ברגע זה, אם היינו מקבלים שני מורים למתמטיקה ושניים ללשון, הם היו נבלעים במערכת ואף אחד לא היה יודע - - -

בלשון, אתה אומר דווקא.

לשון ומתמטיקה. אנחנו מטיסים מורה לכימיה, מטיסים מורה ללשון.

אני שואל עוד פעם, מה שעשיתם טוב מאוד, כרגע חסרים מורים? בנקודת הזמן הזו?

כן.

זאת אומרת יש כיתות ללא מורים או מקצועות ללא מורים?

יש מקצועות ללא מורים, נכון. לא מלמדים.

או שמורה שלא התמחה בתחום מלמד את המקצוע? זה מה שקורה היום ברוב המדינה.

צריך לזכור שהחוסר, אני לא אחראי על כל המדינה, אז אין לי פתרון לכל המדינה, אבל החוסר בכל המדינה אצלנו הוא עולה בטור הנדסי, משום שבתל אביב אם אין מורה, אז הוא יבוא מכפר סבא וגם מחיפה, באילת, אם הוא לא גר כאן - - -

זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד. הסדין פה הוא צר מאוד, זאת אומרת אין לנו יכולת למשחק. מורה קיבל לומבגו, חסר לנו מורה במערכת. ואם חס ושלום הוא עובד 150% משרה, אז ברור מה המשמעות, איבדת מורה וחצי. זאת אומרת יש כאן סחרחרה שחייבים לפתור אותה. עכשיו אנחנו באנו בהצעות מאוד מאוד מסודרות, גם למשרד וגם לממונה על השכר ובסיכומו של דבר אנחנו נעלה את זה למדרגה של בעיה.

אבל יש היום איזה שהיא חבילה שעומדת מול מורה באילת.

כן. יש תמריצים, לטעמי מהטובים ביותר במדינת ישראל, אבל אני אגיד כך - - -

אולי באמת תפרט?

יש תמריצים, אחרי מאבקים גדולים קיבלנו, יחד עם המשרד והממונה על השכר, שניתנים למורה לפרק זמן של עד שלוש או חמש שנים, זה תלוי המשך שאתה באילת, שהם בהחלט מייצרים את הפיתוי להגיע לאילת ולשמר את המורה. עכשיו נשאלת השאלה מה קורה אחרי שלוש או חמש שנים עם אותו מורה. דרך אגב, חלק גדול מהמורים הולכים. פשוט כך, הם באים לקבל את הכסף והולכים. הדבר השני, אני מאלה שטוענים שכסף לא יענה את הכול. זו גם לא ערובה שאתה מקבל את הטובים ביותר. והדבר הנוסף, זה יוצר לך דמורליזציה בתוך חדר המורים. מגיע מורה למתמטיקה, יושב לידו מורה שחי בעיר 25 שנה, מלא בהישגים, ועכשיו אין - - - הדרך שאנחנו הצענו, חבר הכנסת אוחיון, זה לראות איך אצלנו מייצרים תשתית הוראתית על ידי סמינר לווינסקי, אבל שמשפרים את איכות הלמידה וההוראה, איך אנחנו יוצרים מערכת מחייבת לכאלה שאנחנו מאתרים אותם כבר בשלב של טרום שנה א', מלווים אותם, אבל יש כאן מערכת של התחייבויות, או כאלה שאנחנו מאתרים אותם, אילתים שלומדים במקומות אחרים ואנחנו מלווים אותם על ידי מלגות ודמי קיום וכל שאר הדברים, כדי לייצר פה איזה שהוא אופק של לפחות 15 שנה קדימה.
ורעיון נוסף שעלה זה לקחת מורים פנסיונרים ולהפוך את אילת לפלורידה כזו, שבאים מורים פנסיונרים איכותיים, מביאים אותם לאילת ואומרים להם 'בואו תבלו כאן אצלנו שלוש שנים', למקצועות שהם - - - ויש לנו כמה דוגמאות כאלה.

ועוד כל מיני רעיונות, אבל מה שאני רוצה להגיד, שזו לא יכולה להיות, וזו הנקודה המרכזית, הסיפור של המחסור במורים לא יכול להישאר כבעיה מקומית, זה בלתי אפשרי. מבחינתי חינוך בעיר אילת זה המפתח הכלכלי של העיר הזו, אין שום דרך אחרת. אוי ואבוי לנו אם זה לא יקרה, אם זה לא יקרה אנחנו מהר מאוד נהפוך להיות עיר של חוטבי עצים ושואבי מים.

אפשר רגע לעצור אותך ולשאול?

קשה לעצור, אבל אני אשתדל.

ההטבה שאתה מדבר עליה לגבי אילת היא הטבה כוללנית, עצם זה שאתה בא לשלוש שנים, ירדת לאילת להיות מורה אתה מקבל הטבה. וזהו. כלומר אין דבר כזה מקרה של הטבה כפולה, אני גם ירדתי לאילת ואני גם מלמד מתמטיקה, מקצוע נדרש. יש דבר כזה?

לא, אין דיפרנציאציה, אבל צריך לזכור, אני רוצה לחדד את הנקודה, ההטבות היו מצוינות עד לפני שנה, מהרגע שנכנסו שתי הרפורמות, בכל הארץ כולה מרוויחים יותר, הפער שהיה עד עכשיו, באילת קיבלו 90% יותר והייתה לנו אפשרות לגייס מורים מנוסים, טובים ולא רק מתחילים מהמכללה, נשחק עד דק. היום זה יתרון של 30%, זה לא מבוטל, אבל - - - זה דבר אחד. הדבר השני, ההטבות ניתנות, כמו שאמר ראש העיר, עד השנה הרביעית. הובילו אותנו ומשכו אותנו בתוך הבוץ בשנה חמישית, במעמד של באמת ראש בראש של ראש העירייה מול נערי האוצר, והיה בסוף שמקבלים חצי, אמר ראש העיר, 'תקשיבו, מה שיקרה זה שהם יעזבו, נצטרך את כל מנגנון הגיוס להפעיל מחדש, תעשו משהו יותר מדורג, של שבע שנים'.

מה שאני מציע, מאיר, במקום שניכנס עכשיו פה לפרטים ולא נצליח למצות את זה, אתם צריכים להכין בצורה מסודרת ומפורטת מה ההצעות שלכם, מה יש ומה ההצעות לפתרונות ואנחנו נקיים ישיבה מיוחדת, נזמין גם את נציגי משרד החינוך, גם את נציגי משרד האוצר ונדון בדברים ספציפיים. כי את הבעיה אנחנו מבינים.

אל"ף, תודה, וזה מצוין, ומה שאני רוצה לבקש, אם אפשר, שזה ייעשה ברבעון הראשון של 2014 כדי שנתפוס את שנת הלימודים הבאה, אחרת - - -

ברגע שתגישו את החומרים אנחנו - - -

אוקיי, מאה אחוז.

נושא שלישי, לפני הנושא האחרון שאני רוצה להעלות פה בדיון, זה כל הנושא של האקדמיה באילת. העיר אילת, הנחתומים לא מעידים על עיסתם אבל אני רוצה להגיד שמה שעשינו בעיר הזו, בעשר השנים שלי כראש עיר, זה בנינו לעיר תכניות ארוכות טווח, בכל תחום שמשפיע על איכות החיים של התושבים שלנו. אחד הנושאים המרכזיים ששמנו כעוגן לעבודה זה להופך את העיר אילת לעיר אקדמית, לעיר מחקרית, לעיר אוניברסיטאית. אל"ף, כי אנחנו חושבים שזה ישדרג באופן משמעותי את כל מערכת החינוך שלנו, יש איזה אופק שאליו יוכל כל תלמיד לשאת את עיניו, והדבר השני, כדי שיהווה את התשתית לתעסוקה איכותית בהמשך. זאת אומרת יש כאן חשיבה. מפה יצאנו לדרך, יש כאן קמפוס חי, בועט ונושם, קמפוס בן גוריון באילת, זה המוסד הראשון, יש לנו את מכללת לווינסקי, יש לנו את עמל הישגים בקורסי הנדסאים, יש לנו את המכללה למינהל, יש לנו מכללת ירושלים, זו מדרשה לתלמידות והאוניברסיטה הפתוחה. זה פחות או יותר מה שיש בעיר שלנו. זה יפה, בהתחשב בגודלה של העיר.

אבל אנחנו לא הסתפקנו בזה, אנחנו באנו וביקשנו מהרבה מאוד גורמים - - - דרך אגב, כל סטודנט שלומד באילת מקבל מלגת לימודים מלאה, מהיום שנכנסתי לתפקידי, על זה אנחנו לא מוותרים.

וכלכלה לא?

לא, אבל לרוב הסטודנטים גם אין בעיה, אם הם רוצים לעבוד אין להם בעיה לעבוד, כי המלונות מציעים להם.

בתוך כך ניגשנו גם לאוניברסיטת בן גוריון כמובן וגם לוות"ת, מעידן פרופ' שלמה גרוסמן, עבור דרך עידן פרופ' מנואל טרכטנברג, עבור דרך השר גדעון סער ששימש כיושב ראש המועצה להשכלה גבוהה ובאנו וביקשנו לשדרג את כל נושא האקדמיה באילת. לידינו, צמוד מאוד, נמצאת קהילת טורונטו, היא הקהילה השותפה של המסגרת שותפות 2000 והתחיל מהלך שהוא מהלך יוצא מן הכלל נכון אבל צריך עכשיו לתת לו את הדחיפה וזה מה שאנחנו קוראים תכנית ה-100 מיליון שקל. תכנית ה-100 מיליון שקל באה ואמרה בואו נאגם כוח, גם טורונטו, גם הוות"ת וגם המדינה לתכנית שנקראת 100 מיליון. דרך אגב, מי שבנה את התכנית זו הוות"ת שאומרת שאנחנו גם נבנה פה מעבדות חדשות, גם נגייס מרצים שיהיו תושבי העיר אילת ונצ'פר אותם על העניין ויש תכנית מסודרת בעניין. היא התחילה והיא התחילה יפה מאוד, ובהסכמות כל הצדדים, אבל היא תקועה עכשיו. היא תקועה כי מרגע שגדעון הלך נראה לי שיש פחות מי שדוחף שם.
אני רוצה לבקש ממך, אדוני, אני מבקש, אם אפשר שזה יעלה לסדר היום שלכם, כי המשמעות של עוגן אקדמי בעיר אילת היא דרמטית לעיר. דרך אגב יש כאן מעונות סטודנטים שגייסנו תרומות מטורונטו, יש כאן תורם בשם בריאן שכטר שהוא נתן את הבוכטה העיקרית ויש לנו היום עוד שני מבנים ערוכים ומוכנים, אנחנו בוחנים אפשרות ל-BOT.
אמרת אתמול, וקלעת בדיוק למה שאנחנו מכוונים, אמרנו בואו נייצר פה משהו שהוא ייחודי לעיר אילת, קראתי לזה שיטת המעגלים של טרכטנברג. שיטת המעגלים של טרכטנברג אומרת שככל שהמעגל יותר מזוהה אילת נשקיע בו יותר. למשל הביולוגיה הימית. יש לעיר אילת ים, עם מלא מלא גירויים מחקריים ומדעיים, יש מכון בין אוניברסיטאי, יש כאן מכון לחקר ימים ואגמים, יש כאן אקדמיה, תשמעו עוד מעט את פרופ' ששר, יש כאן את התשתית המצוינת להראות איך מחזקים פריפריה. ואמרתי, בואו, במקום שהדברים יהיו בחיפה, תסלח לי, בואו נביא אותם לפה, בוא נקים פה את המרכז האקדמי הבינלאומי לנושא של הים. דרך אגב, כולם חושבים שאני צודק, אף אחד לא חושב שאני אומר דברים לא נכונים, זה הדבר הראשון. לשם להשקיע, אפרופו הפרויקט של המצוינות של טרכטנברג.

דבר נוסף, אנרגיה סולרית. אדוני היושב ראש, זו העיר שצריכה ללמד פה, זה הלהיט הבא, יש כאן שמש, קרינה, מרחבים, חברות היי טק שכבר מתעניינות בזה ואנחנו הולכים לקראת משהו שקשור לאנרגיה סולרית.

הנושא של תיירות, מלונאות ונופש. אנחנו חברנו עכשיו לאוניברסיטה הגדולה ביותר בעולם, שיושבת בשווייץ, לנושא תיירות, מלונאות ונופש, ואמרתי למה לא יהיה כאן המרכז הבינלאומי, גם לתושבי הסביבה, מעקבה, מטאבה ומזה, וגם לכל תלמיד יהודי בתפוצות שרוצה לבוא ללמוד וכל אחד.

כל מה שאני אומר לך נמצא אצל טרכטנברג. כל התחום של חקר המדבר, כל התחום הסיסמולוגי. אנחנו יושבים פה על השבר הסורי אפריקאי, זה אינטרס של כל עמי האזור, שיקום פה נושא המחקר. יש פה כמה נושאים שיכולים בהחלט להיות מיוחדים לאזור הזה ולהביא סטודנטים וצריך פה עוד איזה פוש. זה נמצא גם בצוות השרים בראשותו של ראש הממשלה. אבל אני חושב שהפלטפורמה של ועדת החינוך, במידה שתחליט שהיא מתייחסת לעניין הזה, היא בהחלט תעזור, כי ההשלכות לאקדמיה באילת ברורות, זה משפיע על איכות המורים שלנו, זה ישפיע על התלמידים בנגישות שלהם לאקדמיה, זה ייצר כאן מושבה של מרצים שאני מוכן לבנות להם פה שכונה. רק דברים טובים יכולים לצאת מזה, צריך פשוט להניע. גם יצרנו את המתווה, יש לנו כבר את התכנית שכדאי לעיר. זה הנושא השלישי שאני מעלה.

ומה שאני רוצה לבקש, כנושא אחרון, זה באמת את עלויות הבנייה. אני מדגיש את זה, אני רוצה לשים את זה על השולחן במסגרת של התקנה המיוחדת. אנחנו פשוט לא מסוגלים. אנחנו יוצאים היום לבנייה של בית ספר, אני מתחיל את הבנייה כשאני בדפיציט של 3 מיליון שקל אל מול תקציב המשרד. זאת אומרת אני מתחיל, עוד אין לי דיליי, עוד אין לי תקלות קבלן, עוד אין לי כל מיני שיפועים והמצאות שיש, אני מתחיל בידיעה שאני נכנס לגירעון ואין שום סיבה. אם מישהו אמור לממן את זה, שיממן את זה עד תום ויתחשב באפיון.

פה צריכה לבוא גם כן איזה שהיא החלטה, אני לא יודע באיזה רמה. מה שהיה בזמנו, הגדירו את האזור שלנו כאזור שנקרא אזור מספר 5, מישהו באוצר החליט להעלים את האזור. זאת אומרת אזור 5 קיבל יותר כסף לבינוי. מישהו ישב, בלי ידיעתנו, אני יודע מי, דרך אגב, באיזה שהיא החלטה שרירותית, חסרת רגישות, העלים את אזור 5. אזור 5 זה אילות ואנחנו. ככה ביום אחד התקבלה החלטה שעולה לנו, מבלי להסביר לנו. דרך אגב לא הצטמצמנו, המדינה לא הצטמקה, לא קרה שום דבר, נשארנו באותו מקום ויום אחד העלימו.

בתוך האוצר?

האוצר עם מינהל הפיתוח במשרד החינוך, שמעלימים את אזור 5. ככה, כמו שאני אומר. עוד פעם, זו הייתה תקופה איומה והיא עולה לנו מיליונים סתם. אם מחזירים את האזור הזה, אנחנו פתרנו את הבעיה.
אלה הם הדברים שרציתי להעלות כדברים מרכזיים. מעבר לזה, ואנחנו לא נמצאים בפוזה בכיינית, אנחנו עיר שרוצה לנוע, להתקדם, זו עיר שיכולה להטיל ביצים של זהב לקופת המדינה, זה לא הנושא עכשיו, אם תרצו נדבר עליו, עיר עם פוטנציאל מדהים, קורים פה דברים, מעתיקים פה את שדה התעופה, מגרש גולף ומרכז קונגרסים, בתי מלון, פינינו טיילות, עיר מדהימה מבחינתנו, אבל אנחנו לא רוצים להיות פושטי יד. אנחנו רוצים להיות עיר שמדינת ישראל תהיה גאה בנו, כמו בעקבה. דרך אגב, בעוד שבועיים או שלושה, אני לא זוכר מתי, מגיעים לכאן צוות גם של אגף התקציבים, הצוות של אמיר לוי, גם של משרד התיירות וגם של החברה הממשלתית לתיירות ואנחנו לוקחים אותם לעקבה. לי אין ספק, דרך אגב מצאנו שזה הטיפול בהלם, אתה לוקח אותם לשם, כל סט ההחלטות שלהם משתנה. הם רואים מה קורה שם, אנחנו חולמים והם מבצעים. זה פשוט מדהים לראות מה שקורה שם.

טוב, שיהיו לך סמכויות כמו שיש למושל שם, אז תוכל - - -

המלך. כן.

אני חוזר על ההצעה שלי, תכינו סט של בקשות מפורטות ומה שנקרא מושתתות על נתונים ואנחנו נעשה אצלנו דיון ונראה איך אנחנו עוזרים ובמה. כמובן בנושאים קשורים למערכת החינוך.

ברור.

אני מבין מזה שאתה לא עיר מוענקת שאתם מאוזנים.

ממש לא.

אז איך זה?

כל שנה אנחנו מקבלים אישור לגירעון מובנה וכל שנה אנחנו נלחמים על אותה החלטה של צוות שרים לקבל, כמו שאמרתי, חלק מענק איזון.

אנחנו היינו בפשיטת רגל, שנדע ברקע, אילת הייתה עיר שישבו פה שני חשבים מלווים, גם איציק פלג ורקנאטי, היו שני חשבים. העיר הוגדרה כחדלת פירעון, קיבלנו לפני עשר שנים, אני לא אוהב לדבר אחורה, אבל עיר שהוגדרה כעיר חדלת פירעון עם כאוס מוחלט. נכנסנו לתכנית הבראה ואני אגיד ככה, ייצבנו את העיר גם מבחינת הגירעון הנצבר וגם השליטה בתקציב.

מה מצבכם היום? איך סיימתם את 2012?

אני יכול להגיד לך גם 13' וגם 12'. 2013 תסתיים עם גירעון של כ-4 מיליון שקלים.

שוטף. והמצטבר?

המצטבר, הורדנו אותו מרמה של 200 לרמה של 70 בערך, בערך בעשר שנים. כולל איגוח, דרך אגב, שעשינו בדרך. חשוב גם את זה להגיד. בשנה שעברה גם כן סיימנו איפה שהוא בגבולות ה-7 מיליון שקל, אבל אנחנו עובדים כתף אל כתף עם משרד הפנים, שיהיה ברור, כי כולם מבינים שאנחנו צודקים, אין כאן - - -

לא, גירעון שוטף של 3 מיליון שקל על 450 זה כלום.

420 ומשהו. אנחנו נמצאים בתוך - - -

העיקר שהוא מתמודד עם הגירעון המצטבר.

את המצטבר אנחנו משתדלים להקטין, או לפחות את המנהלות לצמצם, מבחינת מה שאנחנו משלמים על הלוואות וכאלה. הנושא בשליטה. כרגע, אני אומר, אנחנו מגיעים למצב שמכרסמים בכל מיני מקורות, אז אנחנו מבקשים לתקן את העיוות.

ברשותכם שתיים-שלוש הערות ואני רוצה לבקש ממנהלת אגף החינוך overview על המערכת, שנשתדל לשמור על לוח זמנים. שלוש הערות בשולי הדברים של ראש העיר ובהמשך. דבר ראשון, נכין את המסמך, נכין את המסמך של הצעות מסודרות בתיאום עם משרד החינוך וגם את המסמך שנקרא מיוחדותה של אילת נעביר אליכם במייל.

אומר שמשרד החינוך, מחוז דרום, מכיר היטב את המורכבות ואת האתגרים הגדולים שבפניהם אנחנו ניצבים. מיד אולי מירי תרחיב על חלק מהבעיות. מדובר באשכול 5, אוכלוסייה מאתגרת, לא דיברנו על 18% עולים חדשים, על מיעוטים, על משפחות חד הוריות, על מורכבות שלמעשה בחינוך משפחה חד הורית היא משמעותית, כמעט כל ילד חמישי. זאת אומרת אתגרים גדולים ניצבים בפני המערכת הזאת, זו הסיבה שמינהל שח"ק פועל בתיאום הזה, כי זה מאפשר לנו לתת מענים קצת יותר טובים.

אני אתן רק כמה דוגמאות, למשל בקריטריונים של הסעה, פשוטים, הקריטריונים הם שווים ושוויוניים בכל מקום, אבל אני למדתי שאין דבר יותר בלתי שווה מחלוקה שווה לבלתי שווים. אז קריטריון של הליכה בתל אביב של 2 קילומטרים זה לא נורא, אבל ללכת באילת 2 קילומטרים ב-45 מעלות בשמש זה סיפור אחר. זו דוגמה אחת. חשמל, מים, הצריכה, הדברים האלה, אנחנו נביא את הכול באותו מסמך.
מירי, בטובך, תני לנו איזה מבט על מערכת החינוך, עם קצת הדגשים. בבקשה.

בכמה דקות, למרות שקשה לסקור את מערכת החינוך באילת בכמה דקות, אבל אני אשתדל. אז בהמשך לדברים של תפיסת העבודה שלנו ששמעתם אמש, אז אני מייצגת את אחד הקודקודים במשולש העבודה שנקרא שח"ק, כשבעצם יושבות פה לצדי מנהלת הרווחה, עם שתי סגניותיה ומנהלת רשת המתנ"סים, שזה עיקרון עבודה מאוד מאוד חשוב, שיש לו השלכות על כל ההישגים כמובן בתוך מערכת החינוך.

אני רוצה מאוד מאוד להתחבר למה שראש העירייה אמר. למרות כל המיוחדות והאתגרים אנחנו מצליחים לייצר פה מערכת חינוך עם הישגים מרשימים, שכשבאים לבחון את ההישגים האלה, אז בגלל כל האתגרים ההישגים הם כפולים ומכופלים לעומת רשויות אחרות, ואותנו חינכו לא להתמקד בנהי ובבכי, כבת אילת מלידה, אלא להתעסק בעבודה וזה בדיוק מה שאנחנו עושים.

במערכת החינוך שלנו יש 10,000 תלמידים שלומדים ב-70 גני ילדים, מתוכם יש שבעה גנים ממלכתיים ושבעה גנים לחינוך מיוחד. יש לנו 11 בתי ספר יסודיים - - -

אתם נמצאים בגנים מגיל 3 כבר מזמן.

כן, בלי שום קשר לחוק טרכטנברג אנחנו הפעלנו כמובן את השירות הזה עבור התושבים שלנו. לא היה לנו גידול משמעותי, כי מלכתחילה תושבי אילת בחרו בגני טרום חובה של הרשות המקומית.

יש לנו 11 בתי ספר יסודיים, תשעה ממלכתיים, שניים ממלכתיים דתיים, אחד מתוכם חרדי, יש עוד אחד חרדי מוכר שאינו רשמי של רשת המעין התורני וכמובן יש לנו שלושה בתי ספר על יסודיים שש שנתיים, מ-ז' עד י"ב, שעיקרון הפעולה ביניהם מאוד מעניין, שמיד אני ארחיב. יש לנו בית ספר אחד לחינוך מיוחד, מ-ז' עד י"ב, שמכיל ילדים עם הפרעות התנהגות וילדים עם לקויות מורכבות. יש לנו בית ספר אחד שנפתח לפני שנתיים לכיתה י' עד י"ב לילדים מאתגרים, בית הספר ברנקו וייס ויש לנו כמובן אולפנה וישיבה תיכונית פנימייתית לתלמידים מכיתות י' עד י"ב, כשבעצם בית הספר היסודי שלנו הדתי מכיל תלמידים מ-א' עד כיתה ח', שזה מהלך שחזרנו אליו בשנתיים האחרונות.

אולפנה, תיכון דתי ומשהו פנימייתי, ישיבה?

ישיבת בנים פנימייתית, שאנחנו נבקר, שגם קולטת אליה תלמידים מחוץ לעיר.

מה האחוזים?

אנחנו נבקר בה היום, אנחנו נשמע את כל הפרטים האלה.

שווה באמת להרחיב על שיטת העבודה שלנו בבתי הספר העל יסודיים, שזה באמת מהלך מעניין שאנחנו מתחילים איתו מבתי הספר היסודיים. שלושת בתי הספר שלנו הם בתי ספר שוויוניים, אינטגרטיביים, שבעצם מהלך הקליטה אליהם אינו על פי אזור מגורים, אנחנו מחלקים אותם בסוף כיתה ו' בחלוקה שווה בין היכולות הלימודיות והתפקוד של התלמיד כשבעצם שותפות לזה מנהלות בתי הספר היסודיים בתכנית מאוד מאוד מפוארת שנקראת מעברים. אנחנו מכינים את התלמיד למעבר הזה והרעיון הוא שבתוך העיר שלנו שלושת בתי הספר יפעילו תכניות לימודים שוות מבחינת רמת הלימודים, וכמובן שלוש מנהלות בתי הספר, על כל סגניהן, נפגשים פעם בשבוע לפורום שנקרא פורום בתי הספר העל יסודיים והעבודה היא עבודה משותפת.

אבל בכל זאת איך מחליטים? מי מחליט, המשפחה מחליטה?

אנחנו בונים בבתי הספר היסודיים, כל מנהלת שלושה גושים שוויוניים מבחינת היכולות הלימודיות של התלמיד, בנים, בנות, ומבחינת התפקוד של התלמיד, אנחנו עושים הגרלה וילד פשוט - - -

ברשותך אני רוצה להוסיף שתי מילים. התהליך נראה מורכב, הוא מאוד פשוט, אנחנו עושים אותו כבר 16 שנה. הרעיון הבסיסי הוא לייצר נקודת זינוק זהה לשלושת בתי הספר לתלמידי כיתות ז'. זאת אומרת שלושת בתי הספר מקבלים מינון זהה של בנים-בנות, חברים, יכולות לימודיות, תפקודים, כיתות חינוך מיוחד וכו', בראייה עירונית. החוכמה שהפורום הזה נפגש אחת לשבוע, אנחנו כבר נפגשים זאת השנה ה-16, היא בעיקר בגלל שיתופי הפעולה בזכות מנגנון שנקרא כיתות עירוניות. אני אסביר, כל מקצועות החובה נלמדים בכל בתי הספר, מקצועות הבחירה המוגברים נלמדים בכיתות עירוניות. זאת אומרת תלמידים משלושת בתי הספר יכולים לבחור ללמוד את המקצועות המוגברים, כימיה, ביולוגיה, ביו טכנולוגיה, פיזיקה ועוד, לא חשוב מה הם המקצועות. אנחנו נותנים 18 מקצועות בחירה, יש שאטל שנוסע בין מערכות - - -

זאת אומרת אתה יכול להיות תלמיד בבית ספר א' ולמקצוע מסוים אתה נוסע לבית ספר ב' ולמקצוע שלישי אתה נוסע לבית ספר ג'.

נכון מאוד. תלוי איפה המקצוע הנלמד. המורים הטובים ביותר הם המורים שמלמדים בכיתות העירוניות. האחריות נשארת על בית הספר המזין, גם המורה נמצא באחריותו של בית הספר המזין, אבל זה מאפשר לנו, בגלל קוטנה של העיר והתנועה שמתאפשרת - - -

מה גודל בתי הספר? כמה תלמידים יש?

1,200 תלמידים בכל אחד מהם. זה פועל ב-י', י"א, י"ב, עובד כמו מכונה משומנת. זה נשמע - - -

לא, זה מעניין, לא שמעתי על שיטה כזו.

אחרינו כבר לקחו את זה גם במטה אשר ובמקומות נוספים שהם מקום קטן, ואז אתה מייצר יתרון לגודל. בגלל קוטנו של בית הספר אתה יכול להציע פחות מקצועות. אם אתה הופך את זה לקומפלקס אחד - - -

1,200 זה לא כל כך קטן.

למה זה עובד? מה הגורמים שמניעים את זה להצליח? הלוא בסך הכול זה לטרטר תלמידים ולהוציא אותם מן המוסד באמצע ולהעביר אותם למקום אחר ואתה אומר שבכל זאת זה עובד.

קודם כל זה לא נתפס בעיניהם, זה חלק מהמנגנון. אתה יודע, כשאתה נולד לתוך תרבות, הייתי פעם בשליחות בצ'ילה, תחת הדיקטטורה של פינושה, הם לא חשבו על משהו אחר, אלה חייהם.

אני מקווה שלא צריך פה דיקטטורה.

זה נעשה בשיתוף וזה מביא אותנו גם למקומות מאוד טובים. כל בית ספר צריך לפתח את האתוס שלו, אבל לוחות הזמנים מסונכרנים, למשל כל י', י"א, י"ב יוצאים לטיול באותו שבוע ולא כל שבוע יוצא בית ספר אחר ומורים אחרים נעדרים ויש חוסרים.

זה מערך לוגיסטי מעניין.

הם צריכים להיות מסונכרנים, הסיורים, לשכת גיוס, טיולים שנתיים וכו'.

רק עוד נקודה. בעצם זה מאפשר לתת לתלמיד הרבה יותר מקצועות בחירה, על ידי זה שאנחנו מסנכרנים את המנגנון באופן עירוני, ובאילת אחד היתרונות הוא שהמרחק הוא לא בשבילנו אישו, אז המנגנון הזה לא כל כך מסובך כמו שהוא נשמע. הנסיעה אורכת דקות ספורות וחלק מהם פשוט מתחילים את הבוקר שם וזה עובד, כמו שדרורי ציין, 16 שנים.

מוסד לימודים נוסף, לסקירה של מוסדות החינוך שלנו, הוא קידום נוער, שאתמול ראינו את הילדה המדהימה שדיברה. בעצם כך אנחנו יכולים לומר שיש לנו קשת רחבה של מענים עבור התלמידים שלנו.

כמה דגשים, ברשותכם, דווקא את ההישגים בנוסף לאתגרים. עם כל ולמרות הכול תוך עשר שנים זכינו פעמיים בפרס חינוך, אפשר לומר שזה באמת בזכות ההתמודדות שלנו המאוד מאוד טובה, עם כל האתגרים והיכולת להגיע להישגים, יש לנו באמת תכניות פורצות דרך. מעט אני אספר על תכנית התקשוב בעיר אילת שהתחילה לפני כשש שנים, עוד לפני שמשרד החינוך החליט לפתח את זה. התחלנו את זה בבית ספר יסודי דווקא, כפיילוט, כשמעבר לתשתיות, כשאנחנו יודעים שבעבר במערכת החינוך היה ניסיון להכניס את התשתיות ללא הטמעה ואז כל אותם מחשבים הפכו לפילים לבנים בתוך הכיתות. כשאנחנו התחלנו להוביל את ההוראה החכמה או מה שאנחנו קוראים הוראה מתוקשבת, למידה מותאמת מחשב, הרעיון הוא לא לשים ברקו ומסך מחשב, אלא ללוות את המורים להוראה של שיעור מקוון איכותי וזה היה בעצם מהלך שחברנו למרכז הטכנולוגי חינוכי בתל אביב והטסנו לכאן מנחים שישבו בשעות הבוקר ולימדו את המורים איך לעשות את הדבר הזה, על פי דיסציפלינה. ישבו קבוצות לומדים, העלו חומרים מקוונים, בשלב מאוחר יותר הכנסנו את כל המערכת, זה אומר את כל בתי הספר היסודיים, את כל בתי הספר העל יסודיים ואת הגנים. מהלך נוסף היה מחשב נייד לכל מורה, לכל מורה בעל יסודי, אחר כך מחשב נייד לכל גננת. מהלך נוסף היה להכניס סיסמה לכל תלמיד, שזה מיזם של קרן האחים עופר והמשרד לפיתוח הנגב והגליל וזה אפשר לנו לפתוח לתלמידים את אותם קמפוסים וירטואליים של קשר בית ספר-בית להעמקה, גם של רשת חברתית וגם לרשת של תכנים לימודיים.

כל בתי הספר נמצאים במערכת הסיסמה?

כל בתי הספר היסודיים. אנחנו הגענו להישגים מאוד מאוד טובים ברמה הארצית, וזה על פי נתונים שכמובן נותנת לנו המנכ"לית מגי אסייג, ולכן הם רוצים עכשיו לאפשר לנו את הכניסה של בתי הספר העל יסודיים, למרות שבעל יסודיים ישנה מערכת שנקראת smart school, היא לא נותנת את אותה פונקציה של סיסמה לכל תלמיד, אבל זה מאפשר להורה כן לעקוב אחר התפקוד של התלמיד, מבחינת איחורים, חיסורים, איך הוא תפקד בשיעור, הישגים לימודיים וכו', אבל אנחנו באמת רוצים להוסיף גם לעל יסודיים את האפשרות להיכנס אל תוך הקמפוס הכיתתי, להעלות שאלות, להגיש עבודות, לראות את שיעורי הבית וכמובן למצוא שם את כל התכנים של השיעור, כמו שאנחנו עובדים ביסודיים.

דגש נוסף מעבר לתכנית התקשוב. יש לנו חינוך ערכי מאוד מאוד מפואר, מעבר לתכניות פנים בתוך בתי הספר של חינוך לערכים וקידום ההתנדבות, כל הנושא של המורשת של עם ישראל והזהות היהודית, אם זה בבוקר זמר מאוד מפואר, החזרת ריקודי העם אל בתי הספר. אנחנו עושים את זה בתוך בתי הספר היסודיים בשיעור שבועי במערכת, כשאירוע השיא שלנו בנמל אילת, 2,500 ילדים שרים במקהלה אחת גדולה.

בשנה שעברה כל הילדים למדו שירי אהוד מנור. השנה זה יהורם גאון.

בשנה הבאה יהיה אריק איינשטיין.

הנושא של קידום אקלים מיטבי. בתוך העיר אילת התחילה תכנית עיר ללא אלימות בפיילוט, מבין כל הרשויות המקומיות, משום שזו תכנית חוצת מערכת אחת הזירות הייתה כמובן מערכת החינוך. בתוך מוסדות החינוך התחלנו להפעיל תכניות מוגנות למוגנותם של כל באי בית הספר, תקנון, שגרות יום מאוד מאוד קבועות וחד משמעיות, אפס סובלנות לאלימות וכמובן אכיפה של זה בתוך בתי הספר. ויחד עם זה שאנחנו מכניסים את התקנון ואת אותם חוקים מאוד מאוד ברורים, נתנו את הדעת גם לעיצוב מרחבי הלמידה, אנחנו מובילים תכנית מאוד מאוד מפוארת של להכניס אדריכלים לתוך בתי הספר יחד עם הצוותים החינוכיים, לעצב את בתי הספר באוריינטציה פדגוגית, כי אנחנו מאמינים שבין היתר זה משליך על האקלים הבית ספרי וגם כיתה נאה מרחיבה דעתם של תלמידים. אתם תראו בבית הספר שאנחנו נבקר היום, בגולדווטר, דוגמה למהלך כזה.

עוד דגש, מנהיגות חינוכית. אצלנו בבתי הספר עובדים בשיתופי פעולה, יש מועצת גננות, מועצת מנהלי בתי הספר היסודיים, פורום מנהלי על יסודיים, אחת לשבוע, הוגים ביחד את התכניות, את המהלכים, את החשיבה המשותפת, היא זו שבעצם מביאה אותנו להתאים את המיוחדות של אילת אל תוך מערכת החינוך שלנו.

אני רוצה רק לציין יעד אחד מאוד חשוב ומשותף, שאתה ראית אתמול בערב חלק מאוד מאוד מרכזי ממנו. הנושא של תרבות פנאי. בעצם זה נחשב משהו שהוא של רשת המתנ"סים, של החינוך הבלתי פורמלי, אבל אם לא תהיה לזה נגיעה בחינוך הפורמלי והחשיבה המשותפת איך מקדמים את זה מתוך החשיבה של ילד עסוק לא מעסיק, אני חושבת שלא היינו מגיעים לאותם כל כך הרבה מסגרות וארגונים כפי שראית אמש. איריס ואנוכי ישבנו ביחד והחלטנו שאחד היעדים החשובים של אגף החינוך יהיה קידום שיתופי הפעולה בין החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי כדי להעצים את מספר הילדים שיילכו לבחור חוגים, מסגרות התנדבות ונוער וכו'. ומה שעשינו, נתנו שאלון מיפוי לכל מחנכת כיתה שתשאל את תלמידיה, מכיתה א' עד י"ב, באיזה חוג אתה משתתף ובאיזה ארגון, זה יכול להיות מועדון השיט, זה יכול להיות רשת המתנ"סים, זה יכול להיות קונסרבטוריון, ובדקנו, אני מחנכת כיתה, יש לי רק 10 ילדים בחוגים, ואז בפלטפורמה של דיאלוג מורה-תלמיד כל מחנכת מנסה לנתב את התלמיד שלה, גם על פי ההיכרות שלה, היא יודעת שהוא טוב באיזה שהוא תחום דעת מסוים, או שיש לו תחביב והיא שואלת אותו ומנסה לנתב אותו לחוג. באותם מקומות שאנחנו נתקלים בילדים שידם אינה משגת, אותה מנהלת מעבירה את הרשימה בצורה מסודרת לאגף החינוך ואנחנו מנהלים שיח עם מנהלת רשת המתנ"סים למתן מלגות. כמובן פה נכנסת גם פרידה, שהיא מנהלת אגף הרווחה, שהיא מנתבת גם אוכלוסיות שידועות כבעלות קשיים וביחד אנחנו עושות חשיבה איך אנחנו מכסים את כולם ושלא יהיה מצב שילד לא צורך תרבות פנאי איכות בגלל הקטע הכלכלי. ובכך אנחנו גם מערבים את המחנכות בתוך הדבר המאוד מאוד חשוב הזה, שהמחנכת בעצם מסתכלת על התלמיד מבוקר עד בוקר.
ואני חוזרת ומסכמת את תפיסת העבודה שלנו. האחריותיות הזו של החינוך הפורמלי גם על מה שקורה עם התלמיד אחר הצהריים, זה מאפשר לנו להקיף אותו מבוקר עד בוקר ולהסתכל על התלמיד בחליפה אחת הוליסטית, ובעצם זה הייחוד בעיקרון המארגן של העבודה של כולנו.

וסליחה על המהירות בדברים, כי רציתי לדחוס את הכול.

בסדר גמור, בבחינת מעט המחזיק את המרובה.

זה לא נעים, אולי נשאיר את הקומפלימנטים לסוף, או להקדים חלק מהם.

על זה אתה יכול להרחיב.

אתם לא נראים לי ברוך ה' אנשים שצריכים חיזוקים עד כדי כך. אני רואה באיזו איתנות אתם מדברים, באיזו גאווה מקומית, וזה מאוד מאוד מחמם את הלב. אין ספק בנקודה הזו. רציתי רק להבין, בכל אופן שתשלימי גם את הנתונים, מה מצבכם בתמונת המבחנים, פיזה ומיצ"ב, למשל.

בפיזה התוצאות הן ארציות, אנחנו לא יודעים.

מבחינת בתי הספר, בארבעת מקצועות הליבה, בקישורי שפה, אני לא זוכרת להגיד לך בדיוק את הנתונים, אבל אנחנו מעל הממוצע. אנחנו מסתכלים על חוצי מערכת, אנחנו מעל הממוצע בכישורי שפה, במדעים ובאנגלית. במתמטיקה אנחנו מעט מתחת לממוצע.

וזכאות לבגרות?

אנחנו נמצאים בערך - - - זו, אגב, דוגמה למיוחדותה של אילת. שאלת שאלה ואני יכול לדבר עליה עכשיו שלוש שעות ואני אסביר מדוע. יש פער בין הנתונים, פער בנתונים הרשמיים בין תלמידי אילת, אני סופר למשל במחזור האחרון 430 תלמידים, המשרד מוסר על 490. יש הרבה מאוד תלמידים שמשאירים את כתובתם באילת מסיבות של טיסות מוזלות וחשבונות אחרים שקשורים למיסים אולי והם כבר לא אצלנו. זאת אומרת אנחנו יודעים היום, הנשירה שלנו היא ברמה של 2.8%, 2.9%, זו נשירה מאוד - - -

רק תרגם לי את ה-430 לאחוזים. כמה אחוז זכאי הבגרות מתוך הניגשים?

לדעתי אנחנו ב-64%, אבל אני מסביר, באילת 1% זה שמונה ילדים. מה שאני רוצה לומר - - -

חשוב להדגיש את אחוז הניגשים. אחוז הניגשים הוא מאוד גבוה.

אחוז הניגשים הוא 97%. אנחנו מגישים גם ילדי חינוך מיוחד, למרות שבגלל שהם מוגדרים 07, גם אם הם יהיו זכאים הם לא ייחשבו לנו, אבל אנחנו יודעים שזה חשוב. יחד עם זאת אני אומר ש-8 ילדים זה אחוז, זאת אומרת כשאנחנו למשל, אני אתייחס רק לדוגמה, במחזור מסוים עשינו בדיקה ובמחזור מסוים התברר לנו שמהתלמידים שהצטרפו לשכבה, הייתה לנו נפילה באחוזים ואני בדקתי כמה תלמידים הצטרפו לבית הספר אחרי שהתחילה שנת י' שלהם, זאת אומרת תלמידים שהצטרפו לאורך השנה ב-י', י"א ו-י"ב. יפתיע אותך לשמוע, אדוני, חבר הכנסת מצנע, שמצטרפים אלינו תלמידים בכיתה י"ב, שמגיעים לאילת לבד - - -

כן, זה סיפרת לי אתמול, אבל מדאיג אותי שלשאלה פשוטה אתה נותן תשובה ארוכה ומסובכת.

לא, אני רוצה שתבינו את המיוחדות שלנו, שאפילו בנתונים מספריים יש פער בינינו לבין ה - - -

הנתון הוא 64%.

כן.

אני אקצר, אבל רק להגיד משפט אחד. היעד, אין ספק שאנחנו צריכים לעשות מאמץ להעלות, וזו הנחיה שלי, את אחוזי הבגרות, עם כל הקשיים האובייקטיביים, אבל אנחנו לא מדברים על דבר אחד, על תחזוקת תלמידים. זאת אחת המשימות המרכזיות, אנחנו לא מנשירים ילדים, אנחנו תופסים כל ילד בשיניים, הקמנו את ברנקו וייס, כמו שנאמר, אנחנו לא רוצים לראות ילדים בחוץ, גם במחיר שזה יעלה לנו. זה צריך להיות ברור.

64% בתנאים שאתם נמצאים בהם, זה בוודאי אלה אחוזים - - -

אנחנו לא מסתפקים בזה.

נכון, טוב מאוד.

אבל, אתה יודע, לצערי אני אומר, כולם נופלים שבי במספר הזה, ואני אומר לך, כמי שמחנך הרבה מאוד שנים, אני לא רוצה להגיד שהוא חסר ערך, הוא חשוב, אבל אסור שהוא יהיה יחיד, אני שואל כמה אחוז של תעודת בגרות חברתית, מה אחוז הגיוס לצה"ל, מה אחוז ההתנדבות בקהילה.

גם זה, אני מסכים איתך.

למשל בכוכב יאיר אחוז הזכאות הוא 90%, אף אחד לא יודע שאין שם תיכון, אין שם אחוז זכאות, כולם לומדים בכפר סבא. זה משחק וסטטיסטית המשחק הזה הוא בעייתי אם הוא הופך להיות היחיד בשיקול.

אנחנו תיכף נעבור לפרופ' ששר. יש עוד התייחסויות מהחברות, אבל רציתי לציין שיש הרבה מאוד פעולות שלא הזכרנו שקשורות למערך הרווחתי שמטפל בשוליים או בקצוות או בילדים עם קשיים או במשפחות עם קשיים, מנגנונים מאוד גדולים, חלקם הגדול יוזמות אילתיות. למשל אני אציין את מועדון יחדיו, שהוא מועדון למשפחות חד הוריות, להורים חד הוריים, שנותן פתרון לילדים ולהורים עם הפעלה, עם אוכל, עם חוגים, עם פעילות, עם שיעורים מודרכים ועוד ועוד, כדי להתמודד עם השונות שציין קודם ראש העיר.

נמצא איתנו פרופ' נדב ששר, ידידנו, פרופסור מזה שבוע בקושי. לכן אני מדגיש את זה. הצטרפו אלינו ממכללת לווינסקי לחינוך, דניאלה מנזין, המנהלת האילתית ואורגל קדושי שמואל, שעובדת יחד עם שרון מיר, האחראית על ההשכלה הגבוהה באגף הצעירים. אנחנו נעבור לסקירה על האקדמיה באילת ועל החשיבות. ציין קודם ראש העיר את החשיבות הלאומית של האקדמיה. פרופ' מירי עמית נמצאת בבחינות של סטודנטים שלה, לכן היא לא יכולה להיות, אבל יש לנו פה נציג אותנטי אילתי.

ברוכים הבאים. אילת בסך הכול היא עיר עם הרבה מאוד פעילות אוניברסיטאית. יש פעילות של האוניברסיטה הפתוחה, של מכללת לווינסקי, של המכללה למינהל, אני מדגיש אותם כי אשתי לומדת שם עכשיו, יש לנו מוסדות מחקר, המרכז הלאומי לחקירות ימיות, ריף הדולפינים, המכון האוניברסיטאי למדעי הים, יש מחקר של בית חולים יוספטל, יש את המרכז לחקר ים המלח והערבה, שבעצם הוא תחת של הקמפוס, הוא משתרע לכל אורך הערבה, ואנחנו עובדים גם עם מוסדות מחקר לאורך הערבה, מו"פ יטבתה, מו"פ חצבה, תחנת יאיר, ויש האוניברסיטה כאן. כמובן שמטבע הדברים אני אתמקד בזה.

בסך הכול האוניברסיטה קמה על בסיס מכללת אילת כאשר ב-2002 התקבלה החלטת ממשלה להקים כאן אוניברסיטה שתספק שירותים אוניברסיטאיים לא רק לעיר אילת, אלא גם מעבר אליה. השנה יש לנו כ-1,300 תלמידים בתכניות אקדמיות וחוץ אקדמיות. שני שליש, קצת יותר, בתכניות האקדמיות, והשאר בתכניות שהן חוץ אקדמיות. הדבר המעניין הוא שבתכניות האקדמיות רק 20% הן מאילת והערבה, כל השאר מגיעים צפוניים. בשבילנו צפוני זה כל מי שנמצא צפונה מ - - -

מכושי.

מכושי, אוקיי. דרומה אולי קצת מהערבה.

אין לך מעקבה.

יש לנו שיתוף פעולה עם עקבה, יש להם בעיה עם המעבר.

ויש להם אוניברסיטה שלהם גם, האוניברסיטה האמריקאית.

יש את האוניברסיטה האמריקאית שהיא עם בעיות וסיפורים משלהם. הסטודנטים מעקבה לומדים היום דווקא בערב הסעודית.
בתואר השני ובהכשרות הרוב הם מהאזור, רוב מכריע. כאן צריך לשים לב, כי חלק גדול מתוך אלה שאנחנו מגדירים אותם בתור תואר שני מאילת, זה כי הם כבר עברו לאילת. יש לנו בתכניות של הביולוגיה הימית, תכנית שאני מרכז אותה, שבעצם התחילו תואר ראשון, ממשיכים הלאה וכבר הקימו כאן בית. אנחנו מרוויחים משני הכיוונים.

מבחינת התארים, מה שיש לנו כאן, יש לנו 15 תכניות לתואר ראשון, 6 לתואר שני ותכנית אחת לדוקטורט. כולם תארים של אוניברסיטת בן גוריון, לא איזה שהיא שלוחה או משהו כזה, עם כל הסטנדרטים, עם הבחינות, עם כל המעקב האקדמי של אוניברסיטת בן גוריון.

דוגמאות לתכניות לימוד. תואר ראשון, בי.איי, מדעי ההתנהגות, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, עבודה סוציאלית, כלכלה וכדומה. אני רוצה להתעכב על העבודה הסוציאלית, שבעצם זו תכנית שנפתחה על פי בקשה של העובדים הסוציאליים באילת. כלומר חלק מהתכניות נפתחות כשיש איזה שהוא צורך, יש צורך מסוים, פותחים תכנית, ולא בהכרח היא תרוץ כל שנה. תלוי בצורך. לפעמים זה ירוץ כל שנתיים, למשל התכנית לאחיות רצה בצורה הזאת.

יש פה מסלול של תעודת הוראה?

תעודת הוראה זה בלווינסקי. מדברים על לפתוח לתיכון, מה שלווינסקי לא עושה, מה שהם בעצם לא מכסים.

מבחינה חוקית אנחנו לא יכולים.

בסדר גמור, זה לא ביקורת.

מה זאת אומרת מבחינה חוקית אתם לא יכולים?

מבחינת החוק אך ורק אוניברסיטה יכולה לעשות לחטיבה עליונה, מכללות להכשרת מורים עושים עד י'.

אבל אין במסלול האוניברסיטאי תעודת הוראה?

כרגע לא.

אתה יכול לפתוח, לפחות לפי מה שראיתי, למדעי החברה בוודאי. בטבלה הקודמת.

לא שאלנו מה הוא יכול. אין.

מדברים על לפתוח לשנה הבאה תכנית לחטיבה עליונה. אבל מאחר שמכללת לווינסקי מכסה את התחום הזה אצלנו בעיר, אין טעם לעשות תכניות כפולות בתוך אותה עיר. לא ייצא מזה שום דבר.
תכניות נוספות, הנדסה, כאשר בהנדסה עושים את שנה א' כאן ואחרי זה מצטרפים לשנה ב' ו-ג' במסלולים השונים בבאר שבע. השנה הראשונה של הנדסה היא די אחידה לכולם, מהנדסת תוכנה עד הנדסת בניין או הנדסה כימית, לצורך העניין, ואז הם יכולים לבחור לאן ללכת לפי הציונים שלהם.

יש לנו תואר שני במדעי החיים וגם תואר שלישי, כאשר יש לנו את ההשלמה של תואר בוגר לאחיות, זו תכנית מיוחדת נוספת שנפתחה כאן.

תארים מתקדמים, מינהל עסקים רב תחומי, גם כן על פי בקשה מקומית. ה-MBA מנהלים, שזה דבר שכל מכללה, כל אוניברסיטה, מנסה לעשות אותו, כי זה מקור הכנסה טוב, למען האמת. במדעי החברה, מינהל חברה ומדיניות החינוך, מדעים וטכנולוגיות, שוב, על פי הבקשה לקידום של הצוות החינוכי באילת. מקרא ומזרח קדום, יישוב סכסוכים ועבודה סוציאלית, אלה דברים שבעצם מועתקים מבאר שבע.

כמה סטודנטים יש במקרא?

הגדרנו שהגבול הוא 5 סטודנטים לקורס. אם אני לא טועה, במקרא יש 11 או 12. אני לא בטוח, שזה מעל סף תכנית.

בביולוגיה וטכנולוגיה ימית אנחנו כמובן ממשיכים עד דוקטורט, למעשה עד פוסט דוקטורט. יש לנו כבר אנשי סגל שגמרו אצלנו.

בנוסף לזה יש לנו שפע של מחקרים שנעשים בקמפוס. באקדמיה תמיד סופרים את האימפקט פקטור ואיפה זה מתפרסם, אז בראייה מכותבת אנחנו מחכים כל רגע למאמר בקלאס 1, שזה אחד הטובים שבהם. מסתכלים על חקלאות ועבודה משותפת עם יטבתה, טיפול תרפיה בילדים באמצעות דולפינים, מחקר שנעשה בריף הדולפינים. מרכז יישוב סכסוכים, שוניות מלאכותיות. אילת היא עיר תיירות ומה קורה עם קרובים, מי שבא להתארח. באילת, תמיד יש את הבדיחות האלה, מה קורה כשבאים אליך להתארח ואתה רוצה אותם או כשאתה לא רוצה אותם. אז אילתים, אומרים שיש להם מזוודה ליד הדלת מוכנה לאלה שהם לא רוצים, מצד שני את אלה שרוצים, אז תמיד לכל אילתי יש עוד חדר אחד או שניים שמחכה לאורחים.

באיזה רמה המחקרים מבוצעים? מי מוביל אותם, באיזה רמה אנשי הסגל שמובילים אותם?

אנשי הסגל הם חוקרים באוניברסיטה, חלקם סגל מן המניין, חלקם אג'נט.

אבל לא מדובר פה במחקרים ברמות של תואר שני, למשל, אלא מעבר לזה?

חלקם כן, חלקם זה תזות, חלקם אפילו, אני אגיד שאני גאה בו ביותר, הראשון שמופיע שם, מאמר שמחכה ממש בימים אלה, תלמידת תואר ראשון שבחרה נושא, עבדה עליו, חיברה את כל הדברים ביחד, עבר שיפוץ של טובי החוקרים בעולם. יובל בר, היא עכשיו ממשיכה לתואר שני, המאמר שלה מתפרסם ממש בימים אלה.

יש לנו עוד דוגמאות כאלה, חלק מהדברים שכאן הם גם של תלמידי תואר ראשון, כפרויקטי מחקר.

הסגל שלנו. הסגל שלנו מאוד מצומצם. אם יש לנו בעיה כאן, זה שהסגל האקדמי הקבוע הוא סך הכול שלושה אנשי סגל. מעבר לזה, רוב הסגל שמלמד הם אנשים שמגיעים מהצפון, בטיסות, במוניות. יש לנו חברת מוניות שמביאה אנשים כל הזמן. הם מלמדים, לכולם יש מינויים באוניברסיטת בן גוריון. כלומר אין כאן מצב שיש מישהו שהוא מומחה באיזה שהוא תחום אבל הוא לא התקבל לאוניברסיטה, כולם או שהם סגל קבוע של בן גוריון, או שהם נלווים. נוסף לזה יש לנו שיתוף פעולה עם המרכז הלאומי לחקלאות ימית, שכל אנשי הסגל שלהם יש להם מינוי של נלווים באוניברסיטה. בנוסף לזה הם - - -

חשוב להדגיש בסוגיה הזו שתכנית ה-100 מיליון ממוקדת מאוד באיך אנחנו גורמים לכך שהסגל יהיה סגל מקומי, איך אנחנו מדרבנים מרצים לגור פה, לחיות כאן.

ואיך אנחנו משיגים תקנים בשבילם, שראש העיר שותף למאבק הזה ברמה הכמעט יומיומית.

למעשה הסגל הקבוע זו המגבלה מספר אחת להתפתחות של הקמפוס, גם מבחינת יכולת קליטת סטודנטים לתארים מתקדמים וגם יכולת ההוראה בכלל. היינו יכולים לגדול כאן ל-2,000 סטודנטים לא במאמץ גדול אם היו לנו עוד שניים-שלושה אנשי סגל. אני יודע שהמספרים לא מסתדרים, אבל תזכרו שיש שלושה אנשי סגל שנושאים ודוחפים - - -

אמרת שרוב הסטודנטים באים מבחוץ, מה הסיבה שסטודנט יבוא ללמוד באילת?

יש כמה דברים. יש מלגות. יש מלגות בזכות תרומות של יהדות טורונטו, שבעצם בפועל הם לא משלמים שכר לימוד, זה מכסה להם את כל שכר הלימוד, בתמורה הם עושים פר"ח, מתנדבים בעיר, הם מעורבים מאוד בבתי הספר, במקומות שונים. זה דבר אחד. אבל דבר אחר, קל לסטודנט לחיות באילת, אין בעיה של עבודה, מחיר המחיה, נכון שהוא גבוה בהשוואה לבאר שבע, אבל הוא זול לאין שיעור מאשר בתל אביב או ירושלים, כך שהחיים הסטודנטיאליים כאן מאוד מושכים. הם מאוד מעניינים, מאוד מקדמים, יש הרבה מאוד קשרים.
דבר נוסף, הקבוצה והעבודה כאן היא בכיתות קטנות. אני מלמד בבאר שבע קורס זואולוגיה חסרי חוליות שנה א', 150 סטודנטים, אולם שמתחיל פה, ואני בקושי מזהה את כל הסטודנטים. כשהם כבר באים אליי באמצע השנה או באמצע סמסטר, אז אני בערך יודע מי זה. כאן לומדים בקבוצות קטנות, אני יודע על כל אחד מי הוא, מה הוא, מה הוא צריך.

יש לכם נתון כמה מאלה שמתחילים ללמוד לתואר גם מסיימים אותו פה? אל מול כאלה שמדלגים לבאר שבע או למקומות אחרים?

רובם מסיימים פה. למעט הנדסה.

אבל הוא יכול לגמור שנה ראשונה פה ולהחליט שהוא נוסע לבאר שבע.

תכנית הנדסה בנויה לכך שהם יעברו כולם. מעבר לזה, אנחנו מדברים על אחוזים בודדים, 5% או 7%, זה סדר הגודל. אל"ף, המעבר הוא לא פשוט, כי התכניות אמנם הן חופפות אבל יש הבדל בשנים, בשנה אחת יש קורס חובה זה ומשהו אחר. זה דבר אחד. דבר שני, רוצים כבר להישאר. הכוח המניע העיקרי שגורם למעבר של סטודנטים זה בני הזוג. זה הדבר מספר אחת. מוצאים חברה, הסתדרו, לחבר/לחברה יש פתרון אחר.

יש לכם נתונים כמה מהסטודנטים מבחוץ נשארים באילת אחרי שהם מסיימים?

עשינו מחקר לפני שלוש-ארבע שנים, לבקשת קהילת טורונטו, הופתענו לטובה, אני חייב להגיד, שאחוז הנשארים, אחרי שהם מסיימים תואר ראשון, בעיר אילת, הוא מעל ל-55%. אנחנו הופתענו, אני חייב להגיד לך. נתון מדהים. לא ירדנו לרזולוציה של לדעת על כל אחד, אבל אלה היו הנתונים.

מה אחוז החופולוגיה פה? סטודנטים שמוצאים בני זוג, ואז הם נשארים כנראה.לא בדקתם.

לא. אנחנו יודעים שיש עם זה בעיה, אנחנו יודעים שזו מגבלה.

אחד הדברים שמשמעותי לקמפוס כאן זה הקשר עם העיר, הקהילה, הצרכים שלה, כאשר מדובר על תכניות מיוחדות שנועדו לפתור או לענות על צרכים, תארים ספציפיים וקורסים שמיועדים לאוכלוסיות מיוחדות, כמו למשל יש לנו כרגע קורס ללוחמי אש למכבי אש שנבנה לפי לוח הזמנים שלהם, מתי שהם יכולים, בין המשמרות, יהיה להם תואר לפי הצרכים שלהם. אנחנו בודקים את זה גם מול חיל הים, מול גופים נוספים, להתאים את זה לצרכים של קבוצות ספציפיות.

מעבר לזה יש השפעה של האקדמיה על הקהילה. אני מניח שזה כבר עלה וזה מוכר לכם. יש תכנית לימודים שהיא גמישה ונועדה לענות על צרכים, יש את ההנגשה של האקדמיה לציבורים שונים, בין אם זה במכינות, בין אם זה בתכניות מיוחדות לאנשים שלא הזדמן להם, בין אם זה הרצאות מיוחדות, תכניות פר"ח בהתנדבות ואוכלוסייה שמגיעה לעיר, המספרים שקודם שמעתם.

יש כמה דברים שאנחנו עדיין לא הגענו אליהם וזה השילוב של האקדמיה במערכת החינוך העל יסודית. אני מזכיר את המודל של ירוחם, לאו דווקא מאחר שחבר הכנסת מצנע מכיר אותו, אלא כי הבת שלי אישית, אמנם היא אילתית, אבל היא הצטרפה לקבוצה שבנתה את הרובוט של ירוחם השנה והם זכו בפרס במקום ראשון ברובוטים שפוגעים עם צלחות, והמעניין הוא שבפרס הזה הם זכו לאו דווקא בגלל שהם פגעו ועקפו את כל הרובוטים יותר מכל אחד אחר, אלא כי בנוסף לזה הייתה להם גם פעילות חברתית מאוד ענפה.

אתם תראו את הרובוטים בגולדווטר.

הדברים שחסרים לנו זה שילוב של עבודות גמר לבגרות, מעט מאוד נעשות באילת, ואפשרות לתואר אקדמי במהלך הלימודים. אלה דברים שעדיין חסרים, במקומות אחרים עושים את זה יותר טוב מאיתנו.

מה שאנחנו בעצם רוצים להגיע אליו, אני מסכם, דבר שלא מוותרים עליו, זה על הרמה האקדמית. הבסיס של מוסד שהוא מחקרי, שייך לאוניברסיטה, שאוניברסיטה יכולה להתגאות בו, שכאשר סופרים אחרי זה את הפרסומים, את ההישגים, את מספר התלמידים, אלה שמסיימים תארים מתקדמים, הקמפוס כאן יהיה חלק שהאוניברסיטה גאה בו ורוצה אותו, משכך אנחנו עוברים חבלי ילדות שמזכירים את מה שהאוניברסיטה עברה עם שדה בוקר.

תכניות מיוחדות שרלוונטיות לאזור, בית ספר בינלאומי, יש לנו שיתופי פעולה לא רק עם עקבה, אלא גם עם אוניברסיטת ראטגרס, יש לנו סטודנטים מחוץ לארץ שבאים ללמוד כאן באופן שגרתי, וכמובן לעזור להפוך את העיר לעיר אקדמית, ככל שאפשר.
שאלות?

תכניות למבוגרים?

אין תכניות ספציפיות, יש קורסים מסוימים, קטנים, בהיקף מצומצם, יש יותר תכניות של הכשרה מקצועית, בית ספר להכשרה מקצועית שנעשה כאן.

ויש תכניות שפועלים בתוך החינוך הבלתי פורמלי לגיל השלישי.

כן, שהם לא לתעודה ולא לתואר.

נכון. זה כאן באילת.

יש מחשבה על להתנתק מהאוניברסיטה?

לא.

עמרם, הם מאוד מאוד רחוקים מהסיפור של התנתקות.

לא כאוניברסיטה, כמכללה.

לא, זה בדיוק מה שאנחנו לא רוצים. אנחנו לא רוצים להיות מכללה. הייתה כאן מכללת אילת, בפירוש לא. זה צריך להיות חלק מתוך אוניברסיטה, עם חסות, ועוד דבר, עם ביקורת.

זו בדיוק הבעיה. אל תתנתק. זה לא ימשוך סטודנטים. זה בוודאי.

הביקורת האוניברסיטאית שבודקת אותך ושתלמיד שלך חייב לעמוד בסטנדרטים של כל מקום.

מאיפה להתנתק? למה התכוונת?

להפוך למכללה, שפה תהיה מכללה, לחזור למכללת אילת.

אבל כשהייתה מכללה היו הרבה פחות סטודנטים, אוניברסיטה מושכת.

קודם כל צריך להבין שהמדיניות של המל"ג ושל הוות"ת זה היה לסגור את הרעיונות האלה של שלוחות ובאמת באילת זה קיים והושאר כייחוד של אילת, אבל זאת המדיניות. אין היום יותר שלוחות. היו פעם שלוחות למיניהן, הן כולן הפכו למכללות.

אין פה שלוחה, עמרם, יש פה משהו חכם מאוד. אוניברסיטת בן גוריון בנגב ויש אילת, זה קמפוס של אוניברסיטת בן גוריון. אם אני הייתי במקומם לא הייתי רץ היום לקרוא לעצמי מכללה, זה לא ימשוך את אותם סטודנטים שמגיעים - - -

לא, זה ברור לגמרי.

אני רק רוצה לנסות להתמקד בשני דברים בנקודה הזו. אם אנחנו רוצים להתפתח בעניין, אני חושש שאתם התרחבתם יותר מדי. אתם לא התרחבתם, אלא התפזרתם. אני מבין שאתם רוצים לתת מענה ושירות לכל קבוצה של עובדים סוציאליים ואתם פותחים עוד ועוד ועוד, אבל אתם צריכים להיזהר. בואו תיקחו תחום שאתם אומרים 'זה התחום שלנו', אני בא לטרכטנברג, 'זה התחום שאני רוצה לפתח אותו, תן לי את הקרדיט המגיע לי בגלל הייחודיות האקדמית'. אני מדבר איתך כמישהו שבא עם קצת ניסיון בדברים הללו, בצניעות. שייתן לך בשביל הייחודיות האקדמית. החלום שלי, כמובן, שאוניברסיטת בן גוריון אילת, יחד עם עקבה ויחד עם אוניברסיטה אירופאית, תבנו משהו במסגרת האיחוד האירופאי, משהו במסגרת המחקר הימי שלכם, שייתן משהו לעולם, שייתן לכם גם את היוקרה האקדמית. זה דבר אחד.

דבר שני, אמרתי לך בשיחה לא פורמלית, היעד שלכם זה עשרה חברי סגל אקדמי מלאים, גרים באילת. לא גרים באילת, לא עשית שום דבר. וגם תקנים, עם המעבדות שלהם ועם כל מה שצריך. כל מה שאתה נותן היום מענה שירות, זה דבר יפה, אלה תוצרי לוואי, אבל תתמקדו.

שני דברים, החלק של אנשי הסגל, כל מילה בסלע. החלק של ההתמקדות, יש שתי תכניות שבהן הקמפוס כאן הוא מיוחד ומוביל. תחום אחד זה ביולוגיה ימית, תחום שני זה תיירות. אילת היא די בירת התיירות של ישראל, אלה נושאי הדגל. אבל יש גם כלכלה בעסק, להחזיק לא עשרה, חמישה אנשי סגל על תחום כזה, אפילו עם התכניות המיוחדות שיענו כל הזמן, העסק לא יעבוד. המחיר של סטודנט לביולוגיה ימית הוא פי חמישה מאשר סטודנט אחר. אז גם בשביל הצורך הזה, בשביל להחזיק קמפוס שיהיה פעיל ובנוסף לזה להביא תכניות שהסטודנטים ייכנסו למקומות אחרים, כי למשל סטודנטים למינהל, התרומה שלהם לעיר היא לא פחותה מאשר סטודנט לתיירות. אז שני הצדדים האלה מצליחים.

אתה יודע שמבחינת חישוב העלויות, אנחנו מחזיקים חוגים באוניברסיטאות שונות ובוודאי באוניברסיטה העברית, שיש להם ערך מבחינה הומניסטית, ומחזיקים שם שניים-שלושה פרופסורים מלאים, גם אם ישנם ארבעה או חמישה סטודנטים שלומדים יפנית, או אשורית, או אכדית, אבל יש לזה ערך אקדמי.

אבל אין צורך.

טוב, תלך אתה עם הדברים שלך, זה ודאי מאבק פוליטי ציבורי גם, אבל תן לו את העוגן האקדמי המקצועי, לזה אני מתכוון.

ברשותכם, זה נושא ליבתי וטוב היה גם שהוא יעלה לדיון אצלכם. אני אמרתי את זה, אין ספק שהדבר החשוב ביותר זה שיהיה לנו פה צוות מרצים מקומי וצריך להגדיל פה את התקנים ותקנים פירושו כסף ולא רק. יש כאן גם פוליטיקה, אני רוצה להסביר אותה. אתה שאלת שאלה מצוינת, אדוני היושב ראש.

אני רוצה רק לדייק, בתחום הייחודי המקצועי. אתה לא תשכנע את טרכטנברג שהוא ייתן לך פרופסור לעבודה סוציאלית, הוא לא ייתן לך פרופסור לעבודה סוציאלית.

אמת ויציב.

חבר הכנסת אוחיון, אני אמרתי בדבריי כשהצגתי את הנושא האקדמי שאנחנו רוצים לפעול בשיטת המעגלים של טרכטנברג, דהיינו במקומות שיש לנו יתרונות יחסיים, שם למקד תשומת לב, וכל השאר שיהיה שוק פתוח. יש צרכנים, יש לימודים. זה גם הסיכום, זה המתווה שאמרנו. יש לנו צורך במינהל עסקים? האוניברסיטה תיתן את זה בדרך שלה, כי בסוף בסוף היא חושבת גם כסף. איפה הנקודה שהעלית מטרידה? ובוא נשים את הדברים מאוד מאוד ברור, כדי להציף אותם, אני לא אחביא אותם. אין ספק שיש לאחרונה במה שקשור לאוניברסיטת בן גוריון איזה מן רוח קרה. היא לא נובעת כי הם לא אוהבים אותנו פתאום, היא נובעת, כי אנחנו מכבידים עליהם כלכלית, בואו נשים את הדברים על השולחן, אנחנו מכבדים ורבקה כמעט לא מסתירה את זה ממני, אבל אני אמרתי לרבקה ואני אומר את זה פה, קמפוס בן גוריון באילת זה פרויקט לאומי, זה לא גחמה של ראש עיר, זה פרויקט לאומי. ברצותנו להיות עיר מצוינת איכותית, צריך את זה, ברצותנו להיות עיר של חוטבי עצים ושואבי מים, להוציא את הקמפוס. ככה אני רואה את הדברים.

דרך אגב, קהילת טורונטו מוכנה לשים היום כסף. אני רוצה שתדעו שבית חולים יוספטל היה על סף סגירה. בזמנו היה המנכ"ל, זאב וורמברנד, שרצה להפוך את בית החולים לחדר מיון קדמי. אנחנו נעמדנו על רגלינו האחוריות ותראה מה קרה. הצלחנו להביא כסף מטורונטו לרופאים מומחים. היום כל רופא מומחה שמגיע לאילת מקבל סטיפנדיה מכסף שהבאנו מטורונטו, עוד 20,000 דולר לשנה בנוסף לזה שהקופה היום, בראשותו של אלי דפס, שמה. בית החולים גדל, משופץ, משודרג ויש לנו כבר שישה רופאים מומחים. שינינו את הפיוזים למי שהיה צריך. אני אומר אותו דבר פה. היה וכולנו נתכנס ונסתער על המשימה הזו ונהפוך את הקמפוס הזו ל - , זו האמירה שלי איך מעודדים פריפריה. זה בדיוק. ולהביא את היתרונות היחסיים. בחלומי אני רואה סטודנט מעקבה שלומד כאן על הבעיות הסיסמולוגיות שקיימות בעיר הזו. זה החלום ולשם צריך לשאוף ואני מקווה שנגשים את זה.

יש לי הצעה לסדר. לשבת בחדרים סגורים עם ניאונים אנחנו יכולים גם בירושלים ואני לא רוצה שנפספס ואחר כך בסוף, בתחנות האחרונות, לא יהיה זמן, כי צריך לבוא לראות. כי על זה באמת אפשר לדון בירושלים באותה מידה של הצלחה. אז בואו נסכם ונשמע את לווינסקי ונזוז הלאה.

מכללת לווינסקי שעוסקת בהכשרת מורים נותנת תעודת הוראה. כאן בשלוחה שלנו יש שלוש תכניות, תכנית לגיל הרך, תכנית יסודית ותכנית לחינוך מיוחד. בשנתיים האחרונות פתחנו צוהר, על פי בקשת העיר ועל פי הקשיים שיש בגיוס מורים, לעשות שילוב של תעודת הוראה בביולוגיה, במתמטיקה ובאנגלית, שאלה מקצועות נדרשים כאן, והסטודנטים לומדים בשילוב תל אביב יחד עם כאן.

כמה תלמידים יש פה?

אני שמחה להגיד שיש לנו עלייה מאוד גדולה בשנתיים האחרונות, אנחנו כרגע עומדים על 220 סטודנטים, שזה מקסים. בניגוד לקמפוס כאן של בן גוריון, רובם אילתים, כמעט ואין לנו כאלה שמגיעים מבחוץ. יותר מ-64% מהבוגרים שלנו הם עובדי מערכת החינוך עוד כבר מהשנה הראשונה שלהם בלימודי הוראה, כי זה בעצם הקושי שהעיר מתמודדת איתו.

זאת אומרת אלה מורים שמלמדים אבל את ההכשרה מקבלים תוך כדי.

הם עדיין לא סטז'רים, הם סטודנטים להוראה, שבגלל הקושי המאוד משמעותי שהעיר מתמודדת איתו כבר מהשנה הראשונה הם מלמדים בפועל, כמחנכים, כמורים מן המניין.

אנחנו פתחנו לפני שנתיים מכינה ייעודית, שתוכל לתת גם מענה לאלה שלא עומדים בתנאי הקבלה ולפתוח באמת איזה שהוא צוהר גם לאלה שקשה להם. אנחנו כמובן עושים את הסבת האקדמאים בשלוש התכניות שציינתי, ומה שחשוב ביותר לציין זה באמת שיתוף הפעולה עם כל הגורמים שנמצאים בעיר, מערכת החינוך, מרכז צעירים וכל מי שבא בהקשר החינוכי.

אני רק אוסיף, זה נכון גם לגבי בן גוריון, אבל בלווינסקי בוודאי יש קשב מאוד גדול לצרכים. היינו צריכים מאבחנים דידקטיים, למשל, לפני כמה שנים, נתנו להם מלגות ו-20 תלמידים למדו בלווינסקי להיות מאבחנים דידקטיים. העשרנו את העיר. היינו צריכים לפתוח מסלולים של חינוך בלתי פורמלי, זה נעשה.

בלווינסקי מכשירים מאבחנים? הם לא צריכים להיות ברמה של תואר שני?

כתעודה. באבחון דידקטי לא נדרש תואר שני.

הייתה בקשה של מנהלת האגף לשירותים חברתיים בנושא של מחסור בעובדים סוציאליים, נפתח מסלול לתואר ראשון, היום כבר יש מסלול לתואר שני. זאת אומרת יש גמישות גם במוסדות האקדמיים בהיענות לצרכים של העיר.

אני מאוד מודה.
(ישיבה תיכונית צביה)

- - - עד לפני ארבע וחצי שנים הייתה פה דיונה, הכול חדש, היה חול וחול, זה לאט לאט גדלים, גדלים תלמידים והמקום מתפתח בבנייה. אני מציע שנעשה סיבוב קטן, נראה את המבנים.

צביה, ראיתי שזה של בנות.

צביה זה רשת שיש לה גם אולפנות וגם ישיבות.

אנחנו התחלנו בלי הרשת. החינוך העל יסודי שייך לעיריית אילת, זו שיטתנו בכל המערכת. במקרה הזה עשינו שני מהלכים, אחד, הצטרפנו למינהל לחינוך התיישבותי, ממש לפני שבועות אחדים זה אושר סופית, בגלל הפנימייה ובגלל שיש פה התמחות ימית שתיכף נדבר עליה, והדבר השני זה שהצטרפנו לרשת צביה. הייתה לנו בחירה ארוכה ומושכלת, שגם מתאימה לאוויר ולאווירה, גם לכיוון וגם מבחינת הרצון להיכנס להדרים.

צביה זה גם האולפנה?

לא, האולפנה שייכת לבני עקיבא. זה נושא רגיש, נדבר עליו בפורום מצומצם יותר.

אבל זו שותפות.

ארבע שנים וחצי אתם פה? ולמה אין מבנים קבועים עדיין?

אני אסביר עוד מעט.

אנחנו נכנסים לבנייה. קרית חינוך דתית תקום פה.

אני אספר על הבנייה בפנים.

אבל אין קבוע כמו הזמני.

פה יש לנו מבנה דו קומתי, בנינו את הדו קומתי כי אנחנו מנסים לא להתרחב לשטח שנצטרך לבנות עליו בניית קבע. בניית הקבע שלנו הולכת מפה למעלה, יש לנו הקצאה של 15 דונם, התב"ע אושרה, יש לנו פרוגרמה ממשרד החינוך לבניית בית ספר בשלושה שלבים. השלב הראשון כבר נמצא בעבודה של אדריכל. אנחנו מקווים שתוך ארבעה-חמישה חודשים נהיה עם היתר בנייה לגבי השלב הזה. בכל מקרה אנחנו מנסים שכל הבנייה הזמנית לא תהיה במקום שיצטרך להיות בסופו של דבר בניין קבע.

הצלחנו לסדר מול מינהל הפיתוח שההשקעות של התשתית, חשמל, מים, ביוב, שנמצאות למטה כבר ישרתו את הבנייה הקבועה. זאת אומרת שלא יהיה פעמיים שאתה מקים תשתיות והתשתית הזאת כבר תשמש את המנגנון הקבוע.

אבל אני מבין שבשלב זה יש לכם אישור פרוגרמה.

כן.

תכניות מפורטות עוד לא מאושרות?

עוד לא.

ורק אז גם מקצים את הכסף.

משרד יקצה את הכסף לבית הספר ומקורות אחרים יביאו את הכסף לפנימייה ולהמשך הבנייה.

גם לבית הספר, כרגע ל-2014 אין לנו תקציב, ברגע שהתב"ע אושרה כבר היה מאוחר מדי מבחינת ועדת הקצאות.

פה יש לנו פנימיות. יש לנו פה אגף של כיתות. עכשיו יש 74 תלמידים.

בשלוש כיתות?

בארבע כיתות. בתוכם יש צפוניים. יש 41 מקומיים והשאר מבחוץ. פה יש חדר אוכל יפה, בכוננות עכשיו לארוחת צהריים. זה בית מדרש. זה אגף חדש שנבנה, זה לכיתות חדשות, כרגע הפנים שלהן מסודר, אנחנו לא התעכבנו והתחלנו ללמוד בהן.

הדו קומתי בונים מראש, או שזה אחד מונח על השני?

זה בנינו כבר מראש דו קומתי.

בונים את זה פה, אני רואה. זה לא יביל - - -

זה אנחנו בונים פה, כי השטח הזה זה שטח שלא אמור להתפנות, אז אנחנו בונים את היביל בצורה קבועה יותר.

זה לא יביל קבוע, אני מכיר את זה.

בדיוק, ההרכבה במקום עושה את ההבדל.

בואו תיכנסו.

שלום לכולם, בוקר טוב לכולם, בוקר טוב גם לתלמידים שהצטרפו אלינו, תלמידי הישיבה. בבקשה, כבוד הרב.

בוקר טוב, ברוכים הבאים. אני שמואל שפירא, ראש הישיבה. הגעתי לאילת לפני ארבע שנים וחצי לשם הישיבה. הישיבה קמה לפני ארבע שנים וחצי, מתוך רצון לתת מענה חינוכי טוב לנערים באילת בגיל תיכון. עד שהישיבה קמה לא היה תיכון דתי באילת והתלמידים הדתיים בגיל הזה היו יוצאים החוצה לפנימיות, חלקם נקלטים בפנימיות והרבה מהם לא החזיקו מעמד בפנימיות וחזרו חזרה לאילת והיו נקלטים באחד מהתיכונים. ניתוח שנעשה פה בשלב שהקדים לפתיחת הישיבה, לחלקו גם אני הייתי שותף, שמצד אחד נכון לתת פה מענה לנערים הדתיים בגיל תיכון, מצד שני יש פה קוטן גדול מאוד, כמות קטנה של תלמידים, שקשה על גביהם לבנות בית ספר, ויש גם מנטליות דומה לכולם שבעצם נכון בגיל הזה להפגיש אותם עם סגנונות שונים של חיים. ההבנה הייתה שכדי להצליח לתת פה מענה טוב לילדים אנחנו חייבים לפתוח ישיבה שהיא פנימייתית, שיוכלו לבוא אליה ילדים לא מאילת, גם מהצפון בלשון האילתים, וככה יהיה פה גם מקום שמבחינה כמותית יותר גדול וגם ילדים שבאים מסגנונות שונים, שיוכלו להעשיר אחד את השני, וככה בעזרת ה' תוכל להיות פה ישיבה שהיא גם תהיה ישיבה טובה וגם תיתן מענה טוב לילדים האילתים.

נקלטים פה ילדים מאילת, מהממלכתי דתי, משני ממ"דים שיש פה, מימין הרצוג ומחב"ד, ונקלטים גם ילדים מהחינוך החרדי, מאור החיים, שחלקם גם ילדים שאחרי השנים באור החיים יצאו החוצה לישיבה קטנה ולא הסתדרו שם. אנחנו עושים מאמץ גדול מאוד לקלוט גם אותם.

מה מביא ילדים מחוץ לאילת לבוא עד פה? נשאלתי על ידי חבר הכנסת אוחיון, עוד מעט נשמע גם אותם, אבל קודם כל יש בישיבה בשלושה עקרונות חינוך מרכזיים שאחד מהם זה אהבה. יש פה אהבה מאוד מאוד גדולה, אהבה בין הצוות לתלמידים, בין התלמידים לצוות, בין התלמידים בינם לבין עצמם, אהבה שנותנת פה הרגשה משפחתית מאוד מאוד חזקה.

אהבה מנצחת.

הדבר השני זה שיש פה בישיבה אמון גדול מאוד. כשאני מדבר על אמון, זה לא שאני מאמין לילדים, אלא אנחנו מאמינים בילדים. אנחנו מאמינים שבכל ילד יש כוחות גדולים והוא יכול להגיע למקומות מאוד טובים ורק צריך להאמין בו. ברגע שנאמין בו זה ייתן לו את הכוח לפרוץ קדימה. הדבר השלישי זה סבלנות. יש לנו הרבה סבלנות מתוך אהבה ואמון, יש לנו הרבה מאוד סבלנות לתת לפנימיות הזאת להתגלות בחוץ.

שלושה העקרונות האלה יוצרים פה אווירה שמאפשרת לתלמידים לעבור תהליך חינוכי מאוד משמעותי וזה אחד מהדברים שמושכים אותם לבואל פה. כעיקרון חינוך משמעותי, אחד הדברים הכי חשובים שאני מרגיש שאני רוצה שיהיה לילדים שבאים לפה, זה שהם יאמינו בעצמם גם כשהם לא מצליחים. אני הייתי פעם מומחה גדול בלקחת ילדים שלא הצליחו, להעמיד אותם בכל מיני חוויות הצלחה קטנות ולאט לאט לבנות אותם, אבל היום אני מבין שזה לא נכון, אני מבין שקודם כל ילד צריך להאמין בעצמו גם כשהוא לא מצליח. מי שמאמין בעצמו גם כשהוא לא מצליח, הוא מאמין בעצמו בכל מצב ואז באיזה שלב הוא פורץ קדימה.

ילדים שבאים לפה, ילד שאני מרגיש שהוא לא שם, הדבר שהכי חשוב לעזור לו בשלב הזה זה שהוא ילמד להאמין בעצמו גם כשהוא לא מצליח. יש פה מתוך זה מקום עם הרבה מאוד הכלה, היעד 12 של משרד החינוך פה הוא חזק מאוד, אולי זה היעד הראשון, לא ה-12, אצלנו. יש פה אווירה מאוד מאוד חזקה של הכלה. אני הרגשתי את זה כשילדים שבאו לפה חדשים במהלך שנה שעברה, באמצע השנה הם סיפרו לי, סיפרו להורים שלהם, שמקבלים אותם מאוד יפה, ואני לא ביקשתי מאף אחד לקבל אותם יפה, אלא הילדים שרגילים לקבל את עצמם, גם איך שהם, יודעים ככה גם לקבל אחרים. והאקלים שיש פה זה אקלים מכיל, מקבל, סובלני, אוהב ומאמין.

אנחנו מאמינים שחינוך זה פיתוח כל כוחות האישיות, זה לא רק למידה, ואנחנו מנצלים את כל הלימודים ואת מבחני הבגרות, זאת אומרת מבחינת בחינות בגרות לי חשוב שילד ייצא עם תעודת בגרות, אבל חשוב לי עוד יותר שהעבודה לתעודת הבגרות תבנה אותו אדם טוב, אדם שמאמין בכוחות שלו, שיודע שהוא יכול. אנחנו מנצלים את זה הרבה בדברים בטבע ומשאבי טבע, אנחנו יוצאים לשטח, יש הרבה אחריות לתלמידים ביציאה לשטח, נבנית אצלם אחריות וכל מפגש עם משאבי טבע, אנחנו בונים אותם בצורה כזאת שתבנה כוחות באישיות.

למשל תלמידי כיתה י"א יוצאים לקורס צלילה. הקורס הזה זה קורס שדרכו ילד יכול יותר להאמין בעצמו, לסמוך על עצמו. אני הסתכלתי על השעון, ראיתי את העומק, כמה חמצן יש לי, אני יכול עוד חצי דקה להסתכל שוב פעם, תלמד לסמוך על עצמך, תלמד אחריות. כיתה י"ב עושה עכשיו קורס השטה צעירה מהירה, זה גם משהו שילד נמצא עכשיו בתוך הים לבד, אין כביש בים, אתה צריך ללמוד את הנתיב, לקחת אחריות, דרך זה נבנים הרבה כוחות.
אנחנו עושים מאמץ מאוד גדול שכל התלמידים ייגשו לבחינות בגרות. מחזור ראשון סיים, אנחנו עובדים ממש בעבודה אישית, בקבוצות קטנות, כולל ילדים של חינוך מיוחד. במחזור הקודם, מתוך שלושה תלמידים של חינוך מיוחד, לשניים כבר יש תעודת בגרות והשלישי, אני מקווה שעד הקיץ הוא ישלים מה שחסר וגם תהיה לו תעודת בגרות.

פתחנו מגמה לחקלאות ימית, המגמה הזאת משלבת אוצרות טבע שיש לנו פה, אוצרות חוכמה אנושית שנוצרו פה באילת, יש בה הרבה אקולוגיה, יש לנו תכנית מאושרת ממשרד החינוך, אנחנו עובדים בשיתוף עם המכון לחקר ימים ואגמים, כאשר השנה הראשונה, כיתה י', מתבצעת פה כשנת מבוא, וכיתות י"א ו-י"ב, בשיתוף איתם ביחד אנחנו נתעסק במחקר של חלזונות ארגמן ועוד חלזונות שקשורים להפקת התכלת בציצית, כולל מחקר הלכתי ומדעי. התלמידים בכיתה י', רובם מאוד מאוד נהנים מהמגמה החדשה.

מחנכים להתנדבות. יש פה התנדבות, בערך ב-12 הישיבה יורדת היום לבית ספר אורים, בית ספר לחינוך מיוחד, להתנדבות בבית הספר. הישיבה אימצה את בית הספר, יש פה כל יום חמישי, כשנשארים לשבת, או ביום רביעי כשיוצאים לשבת, יוצאת קבוצה אחרי הצהריים, ערב, לחלוקת עוגות ושתייה לחיילים. הנה, יש להם חולצות, סיירת פינוק. מלון דן פנורמה מאמץ, אנחנו אוספים מהם את הדברים, מחלקים לחיילים. אנחנו מחנכים לשירות בצה"ל, לשירות משמעותי, מחנכים לקצונה, אנשי צוות פה משמשים דוגמה אישית, יוצאים למילואים. בשבוע הבא אני גם הולך מפה לכמה ימים לצאלים לתרגיל גדול, ובעזרת ה' אנחנו מקווים ללכת ולהתפתח.

אני מציע, מכיוון שזמננו קצוב, לשמוע את התלמידים. כמו שראית, יש פה ניצול של משאבי הסביבה הטבעיים שלנו. בבקשה, הרב, מי אתה רוצה שידבר? או בשיחה חופשית?

תציגו את עצמכם, מאיפה אתם.

קוראים לי גד, אני מירושלים, למדתי לפני בנועם בירושלים ועברתי לכאן. מכיתה ט' אני כאן, אני עכשיו בכיתה י"ב.

בנועם זו הייתה גם פנימייה?

לא.

למה באת לפה?

אל"ף, היו כמה חבר'ה שבאו לכאן מירושלים במחזור ראשון, הם המליצו לי מאוד לבוא ללמוד כאן.

חברים מירושלים?

מהשכונה שלי, כן. הם היו כאן במחזור ראשון, המליצו לי לבוא ללמוד כאן. אני באתי לבדוק כאן, התאהבתי במקום. באתי לפה בוא נגיד כמעט מאפס, לא יכולתי ללמוד במסגרת שהיו לוחצים עליי כל דבר, כל דבר סוגרים, אם לא נכנסתי לשיעור, אז ישר - - - מה שהיה אכפת, לפחות כך ראיתי את זה, בבית הספר הקודם זה היה הציונים ופחות הבן אדם, יותר הציונים, ולא יכולתי ככה, לא הסתדרתי. אז באתי לכאן.

ואיך זה להיות רחוק מהבית?

בהתחלה בכיתה ט' היה לי קשה, גם ההורים שלי בהתחלה לא יכלו כל כך לקבל את זה.

כל כמה זמן אתה מגיע הביתה?

פעם בשבוע, פעם בשבועיים.

אתם טסים?

כרטיסיות באוטובוס.

מפה לירושלים?

כן. בהתחלה היה קצת קשה ואז כשטוב לך, אז - - -

אז כולם מרוצים, כן. מה אתה רוצה לעשות כשתגמור?

שנה הבאה כנראה במכינה.

מכינה קדם צבאית? איפה?

כן, חשבתי על עצמונה.

ואחרי זה צבא?

ואחרי זה צבא, בעזרת ה'.

יפה. ואיך הבגרויות שלך?

ברוך ה' מתקדם. באתי לפה באמת מאפס ואני עושה את כל הבגרויות. אין, יש פה אווירה שאין באף מקום, באמת. אני שומע מילדים אחרים שמספרים, מחברים, הרבה מקנאים בי שאני פה.

לא, הם חושבים שם בירושלים שבאילת עושים חיים כל הזמן.

לא רק. אני מספר להם כל מה ש - - - לא רק על החיים. גם יש הרבה חבר'ה מהשכונה שלי, היו שניים ממחזור קודם וגם עכשיו יש פה עוד בכיתות היותר קטנות. בשכונה זה חזק אצלנו הנושא.

ואם יש משהו אחד שאתה חושב שצריך לשנות, לשפר, לתקן? מה זה?

אין לי משהו.

טוב.

באמת, אני מבסוט.

האוכל בסדר?

חבל על הזמן.

יש איזה תחום לימוד, משהו, שמעניין אותך? שאתה מתלהב? שאתה מרגיש שאתה נמשך אליו בגלל שבאת לפה? תחום לימוד. הרב דיבר על משהו שקשור לחקלאות ימית.

אנחנו עשינו את הקורס צלילה בשנה שעברה, מאוד התחברנו לים. יש דברים שאף פעם לא ראינו, זה ממש חיבר אותי אישית, כל מה שקשור לים, וגם עכשיו אנחנו התחלנו את הרישיון בסירה, כל מה שקשור לים, אנחנו גם לפעמים יורדים בימי שישי עם כל הישיבה לים. אני אישית מאוד אוהב את ה - - -

מה אתם עושים שם?

הולכים סתם לשחות, אבל יש עכשיו פה בכיתה ליד, הולכים לעשות אקווריומים וכל מיני גידולים של - - -

איפה, פה?

בכיתה ליד, פה צמוד, יש פה אקווריום לגידול ביצי דגים וכל מיני, שזה מתחיל עכשיו. זה מעניין מאוד. גם רואים סרטים ב - - -

כשהקמנו את המקום, בחשיבה שלנו הפרלימינארית, רצינו שיהיה לו את היתרון היחסי, ישיבה אפשר ללמוד בכל הארץ ויש מצוינות, העובדה שיש כאן ים, מדבר, חיבור לטבע, זה המנוף העיקרי.

לא חשבתם על פנימייה צבאית ימית?

לא. לא חשבנו.

מה דעתך על דבר כזה?

יש.

כמו באור עציון, ישיבה תיכונית, במסגרת של ישיבות כמו אור עציון למשל, שיש מסגרת כזו. אולי יש משהו ייחודי למסגרת דתית, שמתחבר לצבא.

אני למדתי שם בהסדר באור עציון, אני כאילו אישית מרגיש שעדיף קודם לבנות אישיות. לא חייבים לבנות את האישיות בצל הצבא. אם בונים אישיות רצינית - - -

כן, אבל אתה יכול לחבר את שני הדברים ביחד. אישיות, אנחנו מצווים לבנות בכל מקום.

שמעון, אין בזה צורך. יש לך גם את בית הספר לקציני ים בעכו, שיש לו גם חבר'ה דתיים.

אפשר באילת. מה יניע ירושלמים לבוא לאילת, אם לא תציע להם את הים?

בוא ניקח עוד רחוקים.

לא, אני דווקא רוצה מישהו מאילת.

קוראים לי מאיר, אני מפה, מאילת. אני הגעתי לפה, כשלמדתי בכיתה א'-ב', תמיד אמרו לי ישיבה תיכונית, ישיבה תיכונית. באמת כאילו אף אחד לא האמין שתהיה ישיבה תיכונית. ואז כשהגעתי לכיתה ו' אמרו לי שבונים ישיבה תיכונית. אני יותר מעדיף להיות קרוב לבית, ממה שאני שומע פה, מה ששונה בין חילונים לדתיים, מה שאני שומע מגולדווטר, למשל, יש 150 ילדים בשכבה, שלמורה אין מה להתרכז בתלמיד אחד. פה זה הכי הרבה 20 ילדים בכיתה, שמורה באמת אכפת לו מהתלמידים. נגמר השיעור, למורה אין בעיה לשבת להישאר איתך עוד כמה דקות, להסביר לך משהו שלא הבנת, הוא הולך איתך לאט לאט בחומר. אתה לא חייב לרוץ, אתה מבין את החומר באמת. אם אתה באמת רוצה, אתה תגיד למורה 'לא הבנתי', הוא יישב איתך, יעזור לך. אני ילד חדש פה, אני לא מכיר את כל הישיבה, אני אבוא לילד שהוא יותר גדול, שמיניסט נגיד, אני אגיד לו 'בוא תעזור לי, איפה זה נמצא?' הם יעזבו הכול ויבואו לעזור. יש פה את הגיבוש. בהשבעה למשל מגבשים אותנו, שאנחנו נהיה כל הזמן ביחד, לא כל אחד יהיה לעצמו, יישב בתוך הטלפון וזהו, 'אני לא רוצה לעשות כלום'. הפוך, רוצים שאנחנו נהיה כמה שיותר ביחד. רוצים שאנחנו נהיה מגובשים.

באיזה בית ספר יסודי למדת פה?

אני למדתי בימין הרצוג.

כמה ילדים גמרתם את כיתה ו'?

בימין הרצוג בשנה שעברה היינו בערך 11 ילדים, עכשיו אנחנו פה עם עוד חמישה-שישה מהצפון, אנחנו בסך הכול 15 ילדים.

לא, בבית ספר יסודי כשלמדת, כמה ילדים גמרתם, בכיתה ח'?

11 ילדים.

11 ילדים בבית ספר היסודי, בכיתה?

בשנה שעברה רצו לסגור את הכיתה, אבל ההורים ממש לחצו, מאיר יצחק הלוי עזר לנו לבנות את הכיתה, הוא בא לכיתה ועוזר לנו בזה שהוא השאיר לנו את הכיתה. כי אם לא, היינו צריכים יכול להיות או ללמוד בתוך בית ספר חילוני, או ללכת לכיתה אחרת.

יש שני בתי ספר ממלכתי דתי פה.

כן, אבל אנחנו תמיד העדפנו את ימין הרצוג. אמא שלי למדה בימין הרצוג, אני - - -

אוקיי. תגיד לי, מתוך ה-11 בנים שסיימתם, כמה לומדים פה?

10, אחד הלך למצפה רמון.

זאת אומרת כל הכיתה בעצם עברה לפה.

כן. הגענו לשם, התגבשנו, אנחנו כל הזמן ביחד. כיף גדול.

אולי משפט אחד, אדוני ראש העיר. קודם כל אנחנו מתלהבים באמת מעצם הרעיון שרוצים להכניס פה רוח חדשה, אבל קצת קשה לי לקבל בתור אחד שבא ממרכז הארץ, יחסית התנאים הפיזיים לא בדיוק מרנינים. אני אומר אמירה קשה מאוד, תסלחו לי, בקטע הזה, אולי להכניס אותנו לפרופורציה מסוימת, מדינת ישראל השקיעה במתקן סהרונים והלכתי לבקר בו, וגם ראיתי שם כיתות פרטניות, תלמידים שמקבלים שיעורים פרטיים, מדובר במסתננים, ביחס נפלא. זה לא מה שאתם רואים בתקשורת, מה שאתם שומעים, לצערי, משהו פנטסטי אנושי. נכון, אנחנו לא יכולים לקלוט את כולם ומדינת ישראל שומרת, אבל איפה הפרופורציה? חשבתי שאם באמת יש איזה שהוא כיוון למחקר ימי או איזה שהיא נטייה מקצועית לכיוון הים, שנראה את עצמנו קצת עם איזה שהיא מעבדה. אני עוד לא ראיתי אפילו כיתת מחשבים פה במסגרת הזאת, עם איזה תצוגה במסגרת ביולוגית, או ביולוגית ימית, או משהו שייצור איזה שהיא אווירה גם מקצועית. אני מבין שראש הישיבה משקיע בצד הרוחני אישי ובהעצמה האישית, וזה דבר יפה ששמענו שתלמידים מרגישים יחס פרטני, אבל צריכים גם ליצור איזה שהיא אווירה, שאיך אמרו לנו חז"ל? ומירי ציטטה את זה קודם, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם. רוחב הדעת הוא גם בתנאים הפיזיים שאנחנו יכולים לתת לתלמידים.

אז אם יש משהו שאנחנו יכולים לבוא בלחץ כלפי משרד החינוך, או משרד הפנים, ואני מתאר לעצמי שאתה מתמודד עם בעיות, אבל שלישיבה הזאת יהיו מתקנים גם ראויים.

שמעון, אני חושב שאתה טועה בגדול. לי הייתה הזכות להקים ישיבה תיכונית - - -

ושם גם התחלת מאפס.

תן לי. בירוחם ואולפנה. ירוחם זה יישוב של 9,000 תושבים, לא של 60,000, והקמנו ישיבה תיכונית. מתחילים מלמטה. ותאמין לי, הם עד היום גרים בקרוונים, למרות שהישיבה הזו היא כבר שבע שנים, עד היום גרים בקרוונים, המבחן הוא לא הקרוונים, המבחן הוא ההישגים. וכפי שאתה בטח יודע, יש שם הבגרויות בחמש יחידות בארבעה מקצועות - - -

היושב ראש.

רגע, רגע. אני רוצה לומר לך, מעין בעלת ניסיון, הם הקימו פה מחנה יוצא מן הכלל. אנחנו שומעים שיש תכנית ויש תהליך שיבנו פה מבני קבע.

היושב ראש, חבר הכנסת אוחיון הרים לי להנחתה.

אז אני עוזר לך.

נראה כאילו אני הכתבתי לו את השאלה.

אז אני מפריע לך.

אני אעשה את זה טלגרפית, מפאת קוצר הזמן. כששימשתי כסגן ראש עיר בשנים 95'-96' הקמתי ועדה בראשותי, אבל מי שעזר לי זה הרב שמעון אדלר, שהיה ראש הממ"ד לימים, לבנות תכנית אב לחינוך הדתי. דרך אגב, מתכנית האב אז צמחה אולפנה והייתה החלטה אז שלא מקימים ישיבה תיכונית כי העת לא בשלה לכך, ואמרנו שנקים ישיבה תיכונית רק כאשר נרגיש שהעת בשלה, בעיקר כשנוכל גם לגייס את הדמות התורנית הראויה וכן הלאה. העסק התגלגל לפתחי כראש עיר לפני ארבע שנים. אני רוצה להגיד ככה, הייתה התחבטות אדירה, האם אנחנו מקימים עוד בטרם יש לנו מה שנקרא את מבני הקבע, כי כל המתחם מוקצה בהקצאה לטובת קרית חינוך דתית, גם ישיבה תיכונית, גם ישיבת הסדר, גם הפנימייה וכן הלאה. וכשאנחנו קיבלנו החלטה לפתוח את הישיבה, זו הייתה החלטה, אני מודה שאני אמרתי אותה בחיל ורעדה, שנתי נדדה בלילות, כי מבחינתי ההחלטה התקבלה בפברואר ושנת הלימודים נפתחה בספטמבר, כשהכול היה פה ריק. אמרו מי שאמרו, זה אחד משמונת פלאי עולם, איך קמה הישיבה הזאת.

עכשיו, אני מסכים שעבדנו תחת אילוץ, עקב בצד אגודל, ולאט לאט, תוך כדי זה שאנחנו שמים פה את הקרוונים אנחנו מתקדמים עם התכנית הסטטוטורית. עכשיו תשאל אותי, אני יותר מאשמח, עיריית אילת מושקעת במקום הזה מעל ל-2.5 מיליון שקל מתקציבים שאין לה, הם לא בתכנית. מינהל הפיתוח במשרד החינוך, מבחינתו בצדק, אומר 'אני לא מוכן לתת לך יותר קרוונים, תתקדמו עם מגורי הקבע', מגורי הקבע זה סטטוטוריקה של ועדות מחוזיות ואני לא צריך לספר לך. ובין לבין, מן היקב ומן הגורן, רשת צביה, עבודה מסורה של הרב שמאול שפירא, מה שאנחנו נצטרך, להחיש מהלך גם בהיבטים הסטטוטוריים. אני חושש מאוד שכשנצא לבניית הקבע, למרות שדרורי גניאל כיוון לזה, יתחשבנו איתנו במשרד החינוך, במינהל הפיתוח. זו התחושה שלי ואנחנו נתחיל לעמוד כמו עניים בפתח, למה? 'נתנו לכם כבר פה, נתנו לכם את התשתיות שם, נגזור לכם פה', והכול יהיה בצמצום רב. אני מאוד מאוד מקווה שלא נצטרך להסתייע בכם, אבל האתגר שלנו הוא ממש ממש לצאת לתכנית של בניית הקבע, כי אנחנו רוצים לראות פה ישיבה תיכונית מיוחדת, איכותית. דרך אגב, על זה אנחנו לא מתפשרים. קוד תקן איכותי, על זה לא נתפשר, זו הייתה אמירה מאוד מאוד ברורה, כי לא רצינו שהמוסד הזה יהפוך להיות מוסד שמתעל לכאן אוכלוסיות רק מאתגרות, אלא מוסד איכותי.

הייה סמוך ובטוח שב-2015 אתה תוכל לראות פה תחילת בנייה, אולי כבר תוך כדי בנייה, של מתחם הקבע. התכניות כבר קיימות.

אולי נחיל עליהם, יש חוק וד"לים מיוחד למבנים כאלה. לא, אני סתם צוחק.

חברים, קצת פרופורציות. בשום מקום אחר בארץ לא היו מאשרים לבנות בית ספר בתנאים האלה, של המספרים האלה.

נכון מאוד.

ובשום מוסד ממלכתי חילוני, גם כן לא היו מאשרים לבנות. קצת פרופורציות. קודם כל טוב שנכנסתם לזה, כי מתחילים בקטן ומתרחבים והסיכוי היחידי באמת שיהיה פה משהו גדול הוא בייחוד, להביא לפה מועמדים משאר חלקי הארץ שיבואו באמת בגלל הייחוד שיש פה. בכלל בציבור שהולך לישיבות התיכוניות בארץ, אני קצת מכיר את זה בגלל בית הספר שהקמנו, יש תחרות לא קטנה, תחרות על איכות ואחר כך תחרות על התלמידים. רוב התלמידים בארץ שגומרים בחינוך הממלכתי דתי את כיתה ח' מסתובבים, ההורים מחפשים, הילדים מחפשים לאן ללכת ומה לעשות והם שואלים את עצמם קודם כל על האיכויות ואצלכם בחינוך הדתי יש ממש - - -

רמות.

בלי שזה כתוב באיזה ספר יש ממש - - -

אבל, עמרם, פה, בגלל המרחק הגיאוגרפי והדברים הייחודיים - - -

נכון, בגלל זה אישרו את זה.

אני רוצה להוסיף רק נקודה אחת, אנחנו צריכים לסיים ורוצים לשמוע עוד כמה תלמידים, לשאלה שלך לגבי הצד המדעי טכנולוגי, אני רוצה להבהיר. כשאנחנו תכננו את קובץ העבודה, שנה לפני שזה קרה, ועכשיו בשנים האחרונות, החלטנו מראש לא להחליט על המיוחדות המקצועית של המקום. הנושא של חקלאות ימית, שהוא כרגע הכיוון, הוא לא רק, אבל זה הכיוון המדעי, נבנה יחד עם המכון הלאומי לחקלאות ימית, כדי שנוכל לעשות משהו שהוא מבוסס ולא איזה גחמה. אני הצעתי לימודי מדבר, אקולוגיה, היו לנו כמה רעיונות, ואמרו 'לא, נבנה, נתחיל', מחזור ראשון ילמד רגיל, כמו כל ישיבה תיכונית פנימייתית וייהנה מזיוום של איתני הטבע מסביב. עכשיו החלטנו, ואנחנו עושים את זה יחד עם המפמ"רים, משרד החינוך, מסודר, מאורגן, עם המכון, מעבדה קטנה מוקמת, כמו שהיטיב לומר התלמיד, מעבר לקיר הזה, הבוגרים יותר יעשו את המעבדות שלהם במכון עצמו ובבניית הקבע כמובן תיבנינה מעבדות ראויות.

בעזרת ה' ישתבח שמו.

מתן. מתן מירוחם. אתם מכירים?

איזה משפחה?

פיקאר.

הייתם בחו"ל כמה שנים.

אני הגעתי לפה בישיבה בכיתה י'.

למה לא הלכת לישיבה בירוחם?

הייתי שם בכיתה ט' ובכיתה י' עברתי לכאן, קיבלו אותי בזרועות פתוחות.

חז"ל אמרו, הרוצה להחכים ידרים.

אפילו יותר מירוחם.

ישר השתלבתי כאן, היה לי ממש כיף עם כל האווירה, עם כל החבר'ה, יחס אישי שלא ראיתי בשום מקום אחר. תחילת הלימודים, זה יותר חלק, כאילו לסוג שלי זה ממש עזר לי, שהחבר'ה פחות קשוחים איתך ובעיקר מה שאהבתי כאן זה היחס האישי של המורים. האווירה שזה יוצר, המשפחתית. בנוסף לזה, כל התנאים, שזה באילת, שיש קורס צלילה, עכשיו קורס סירה מהירה, הימאות.

איך זה רחוק מהבית?

אני יחסית קרוב. זה גם חלק מהעניין, לעשות נסיעה לישיבה.

כן.

תודה רבה לך. אני מאוד רוצה להודות לתלמידים. צר לנו שלא יכולנו לשמוע את כולכם ותודה רבה לראש הישיבה ולסגל הנפלא, זכיתם לשמוע חוות דעת לא שגרתיות. אין לכם הזדמנות ביום יום לשמוע את זה, זה בזכות הביקור. ואנחנו ממשיכים.

תודה רבה.

(בית ספר גולדווטר)

- - - שיציגו בפניכם את סביבות הלמידה, ונמצאת איתנו גם נויה שריון, שהיא המורה של המגמה בחטיבת ביניים. אנחנו קוראים למגמה מגמת רוט"ם, זאת מגמת רובוטיקה ומחשבים, וזכות הדיבור לתלמידים.

שלום, לי קוראים קרין. במסגרת המגמה שלנו אנחנו לומדים עריכת סרטונים ועריכה גרפית. בין הדברים שלמדנו זה נקרא - - - בעזרת אפליקציות אנחנו יכולים להראות את הסרטונים בצורה חיה יותר.

בשביל לראות את הסרטונים צריך את התוכנה, קוראים לה - - -

הוא מראה לכם איך הוא סורק את הברקוד שהוא בעצמו הכין.

אנחנו לוחצים פעמיים וכך אנחנו יכולים לראות את הסרטון. זה רק אחד מהדברים שלמדנו. למדנו גם עריכת ווידאו ביוטיוב והעלינו סרטונים ליוטיוב, עבדנו על עריכה גרפית.

את ההשראה לעבודה הזאת התלמידים קיבלו מסביבות למידה שיש כאן במסדרון שבית הספר הכין, אתם תיכף תראו, והם יצרו את הברקודים בעצמם, כל אחד בחר נושא והתלמידים יכולים, באמצעות ההנחיות שיש כאן, לראות איך נכנסים לתוכנה, לסרוק את הברקוד שהתלמיד יצר ולראות את הסרטון שהוא הכין, במקרה הזה על אריק איינשטיין, מאחורי המידע שיש על הקיר. אתה רוצה להראות? כן. הנה, הוא סורק את הברקוד. תרים את זה, שיוכלו לראות. זה עוד לא עלה, זה לוקח זמן. הנה.

פה זו כתבה על אריק איינשטיין.

תודה רבה לכם על ההסבר.

אנחנו נעבור עכשיו במסדרון, יש סביבות - - -

אני פונה לתלמידים, נמצאת איתנו ועדת החינוך של הכנסת, ראש העירייה, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת עמרם מצנע, ד"ר אוחיון, חבר כנסת, גם הוא בוועדת החינוך של הכנסת. נמצא איתנו גם יושב ראש ועד ההורים, נמצא איתנו גם פעיל בוועד ההורים, אבל הוא יושב פה בכובע יותר מקצועי וחיה עידן, רכזת המגמה וכל הנושא. אנחנו בידיים טובות.

ובוריס הוא המנטור של הקבוצה.

כן. כולם להסתכל למצלמה, בבקשה. יש לך בין 10 ל-15 דקות, כולל השאלות של החברים.

אני לא אדבר. אני מרכזת את המגמה, נמצאים כאן הקפטנים. אני רוצה שהצעירים ידברו ואחר כך יציגו לפניכם הנציגים של קבוצת הרובוטים הגדולים, שהביאו גם את הדגם של הרובוט שלהם לכאן ותיכף יסבירו לכם על זה. רותם, תתחילי, יש לכם 10 דקות.

כמו שחיה אמרה, אני קפטן של הקבוצה. אנחנו מתחרים בתחרות רובוטיקה, שנקראת FLL. הנושא השנתי שלנו השנה זה אסונות טבע. יש שני חלקים בתחרות, חלק ראשון זה החקר, אנחנו חוקרים את הנושא שהוא בעצם אסונות טבע, אנחנו צריכים למצוא פתרון, רעיון. הרעיון שלנו השנה זה מיטות שיכולות לעזור לאנשים שלא יכולים לזוז בבית חולים, הם יבואו וכאילו יגנו עליהם. אנחנו עוד מפתחים את הרעיון. החלק השני זה הרובוטיקה, כמו שאתם רואים פה. יש לנו רובוט שבנוי מחלקי לגו ואנחנו צריכים לעבור איתו בעצם משימות בשתיים וחצי דקות, כמה שיותר משימות. עכשיו כל אחד מהחברים לקבוצה יסביר לכם על המשימה. קרין, תתחילי.

המשימה הראשונה שלנו היא כמה מכשולים. הרובוט צריך לעבור את רוב המכשולים, ככל שהוא עובר יותר מכשולים ככה הוא מקבל יותר נקודות והמטרה שלו זה להגיע לשם, לסוף המכשולים.

יש את המשימה של השלט. הרובוט בדרך כלל צריך להרים את השלט למצב אנכי, בלי ששום דבר יחזיק אותו, בלי ששום דבר ייגע בלוח הזה פה, חוץ מהצונמי. עדיין ייחשב מקרה כזה, אבל השלט צריך עדיין להיות גלוי כדי שאם זה היה מקרה אמיתי, שיוכלו לראות אנשי הפינוי שהוא מצביע לכיוון שדה התעופה.

במשימה הזו הרובוט צריך להגיע מהבסיס, מהמטוס, ופשוט לנחות על הזרוע ולהטיס אותו עד האזור הצהוב. יש ניקוד שונה בין האזור הצהוב לאזור הכתום, באזור הכתום יש יותר ניקוד ובאזור הצהוב יש פחות ניקוד.

יש כל מיני חפצים שנמצאים באזורים, חפצים כמו הפנס, כמו אנשים, כמו הדלת, והרובוט צריך לקחת את החלקים ולהעביר אותם לאזור הבטוח, שזה האזור האדום.

כאן בעצם יש משימה של עץ, שיש בו ענף כזה שמתנדנד. המטרה של הענף זה להיות כאן מתחת. אם הוא נוגע בחוטי החשמל האלה, לא הצלחת, אם חוטי חשמל נפלו גם לא הצלחת. זה צריך להיות במצב כזה שהענף יהיה מתחת לחוטי החשמל.

זה היה מתאים עכשיו לירושלים, רק זה לא עזר, אתם לא הייתם שם.

כי לא היה להם הרובוט הזה.

מה כבר הספקתם לתכנת, מה כבר הרובוט יודע לעשות?

הרובוט יודע לעשות את המשימה של המטוס, המשימה של לקחת אותו מהאזור הצהוב, הוא יודע לעשות גם את שני אלה, אבל ברגע שהוספנו חיישנים אנחנו עכשיו צריכים לתכנת את זה גם עם החיישן. הוא יודע לעשות את המשימה של החיות, שהוא צריך לקחת את החיות איתו וגם את המשימה של האיש הירוק, שהוא צריך לקחת אותו.

הוא עוד לא מצליח להפריד בין הענף לחוטי החשמל.

אנחנו עובדים על זה, ממש עוד מעט.

אז תגידו את זה לברקת.

אולי תראו לנו משהו אחד שעובד? יש משהו כזה שעובד, או שרק הסברים?

יש פה את החיישן מרחק, שלא יתפוס אתכם. (הדגמה). הוא קלט משהו שעמד פה.

היד שלך.

(הדגמה).

איזה יופי. כל הכבוד.

זה בעיקרון מה שהוא עושה עד עכשיו.

תגיד לי, כזה שרוחץ לבד את הכלים, אתם יכולים לעשות כזה?

יש כאן מגע, שבמידה שהוא נתקל במשהו אז אפשר להגיב עבורו, ויש גם חיישן שעובד במנוע, כך שאם גלגל אחד נתקע, אז הרובוט יכול לזהות את זה ולתקן את עצמו, כי הוא צריך להיות אוטונומי לחלוטין. הם רשאים לגעת בו רק בזירת הפיט.

יש שני דברים קטנים שאני רוצה לציין. יש לנו שתי קבוצות של רובוטיקה, זאת הקבוצה של הצעירים. יש עוד קבוצה של הוותיקים שגם היא משתתפת בתחרות ויש את הקבוצה של הוותיקים ותיקים שהשנה, שנה ראשונה, הצטרפו לתחרות - - - זה הרובוט האילתי הראשון, האמיתי. זה נפלא, הרובוטים האלה, הקבוצה הזאת היא קבוצה שהשתתפה כבר שלוש שנים בתחרויות FLL וזכינו בפרסים, יש לנו הרבה גביעים שם.

אפשר לראות את שולחן הגביעים של בית הספר.

השנה אנחנו הצטרפנו לתחרות FRC, יש קבוצה ממכבים רעות שאימצה אותנו ונידבה לנו חלקים כדי שנתחיל להתאמן, משום שהקי-קופ של התחרות זה רק ב-4 בינואר, זה משודר מנאס"א לכל העולם, אנחנו עולים למחרת לבניין חיל האוויר לקחת את החלקים ויש לנו שישה שבועות לבנות רובוט עובד שיעשה משימה שאף אחד מאיתנו לא יודע עליה, שולחים לנו כל מיני רמזים, אבל אף אחד עדיין לא יודע מה זה הולך להיות.

משימת האתגר תפורסם בכל העולם באותו יום באותה השעה.

יש לי שניים מחברי הקבוצה, ניר ונועם, אני אשמח אם הם יספרו לכם.

אני ניר, זאת נועם. אנחנו מקבוצת FRC. זה FLL, שם זה FRC. בעצם פה אנחנו עובדים על רובוט שהוא לגמרי רובוט אמיתי, לא לגו ולא שום דבר שהוא צעצוע. כשמסיימים אותו הוא מגיע למשקל של 50-60 קילו, אנחנו עובדים עם מברגות, עם סכינים, עם מסוריות. הכול פה זה חלקים אמיתיים לגמרי. כמו שטכנאי רכב או מהנדסים עושים, אז אנחנו עושים את זה בכיתה י'-י"א, על הרובוט הנחמד שלנו. כעיקרון זה כמו אב טיפוס, רק כדי להכיר איך הכול פועל. אלה חלקים שהשלנו מחברים בקבוצה אחרת שאימצו אותנו, מסבירים לנו הכול, ואלה חלקים, הכול כזה מאולתר, זה כיסא, כאילו אב טיפוס נחמד.

אני אחראי תכנות, אני לומד הנדסת תוכנה ולמדתי מידענות ב-ז', ח', ט', ועכשיו אנחנו לומדים שפת תכנות שונה לגמרי, משהו חדש, שלא נפגשנו איתו עדיין. אנחנו מדברים עם מומחים מכל הארץ ולומדים, זה לא פשוט בכלל.

איך קוראים לזה?

זו תוכנה שנקראת לאב-יו, של נשיונל איסטרום, שזה גם פלטפורמה וגם שפת כתיבה, שמשמשת הרבה ל - - -

יש איזה גוף מקצועי טכנולוגי שמלווה אתכם?

כן, אולי כדאי להוסיף כאן בחלק הזה, ברשותכם, שגם הזירה הזאת היא זירה קהילתית מבחינתנו. בית הספר גייס, יחד עם התכנית, מהנדסים ואנשי טכנולוגיה אילתיים. בוריס נמצא פה, הוא דוגמה אחת. גייסנו לכאן את מי שמשמש היום כמנהל נמל אילת, בעברו הבאתי אותו לפה כמורה לאלקטרוניקה ומחשבים, גדעון, והוא גייס אנשים נוספים שהם תומכים את העבודה שמובילה כאן חיה ביחד עם אפרת והצוות, שזה לא משהו שנעשה, קונים ועושים, אלא יש פה גיוס, כולל המשאבים, כולל ציוד טכני ואכן זה לא קונץ לקנות ולעשות, אלא להשיג, לפתח, לגייס את הקהילה כולה, ולכן הפרויקט הזה הוא פרויקט שגולדווטר מוביל אותו, אבל הוא בהחלט קהילתי.

כן, חוץ מזה אנחנו מתחילים רעיונות, מסבירים, מעלים את המודעות של העיר לקבוצה, כי אנחנו בעצם הקבוצה הראשונה והיחידה בעיר ואנחנו רוצים שכולם יידעו וכמה שיותר ייקחו חלק. אז נגיד בבתי ספר יסודיים אנחנו עושים כמו קורסים קטנים של הרובוטיקה של הלגו, מנסים כמה שיותר לשתף. יש לנו דף פייסבוק, יש לנו איסטגרם, עיצבנו לעצמנו סמל, גם על המחשב, אני אאיר אותו. לכל קבוצה יש סמל ושם ומספר. אז אנחנו קבוצה מספר 5291, מאילת.

לכל קבוצה יש שם, לקבוצה הזו קוראים אימפריוס. הנה הסמל. חבר קבוצה עיצב.

למה שחור כזה ומפחיד? בוא נגיד משהו יותר נינוח.

לא, חשבנו על פרחים ולבבות, אבל זה לא התאים לשם, אז - - -

תשובה מצוינת, תודה.

היינו אילתים, כשהיינו ב-FLL, עברנו לאימפריוס, כזה שם שיהיה יותר בוגר.

מה יהיה עם שמות עבריים?

חשבנו על שם עברי, אבל אנחנו בונים על הגמר שהוא בארצות הברית.

יש לכם תירוץ, בסדר.

כעיקרון הרובוט שלנו פועל כזה על מתח של מצבר, כמו של אוטו, הוא פה למטה. אנחנו עובדים עם מצבר, כאילו הכול פה זה אמיתי לגמרי, שוב. יש לנו את המעבדה שלנו, חדר, אנחנו מנסרים, נגיד היינו צריכים לקדוח חורים כדי להעביר פה את כל החלקים והאזיקונים, כי אין לנו ברגים בינתיים.

תאר לו שעשיתם את זה ממשענת של כיסא.

אמרתי, זה כיסא.

אבל זה היה כיסא שבור.

שבור, מתנת אפרת.

חוץ מזה, אם יש לכם שאלות, אני מה זה אשמח לענות.

איך זה להיות בן תושב אילת?

אותו אתה שואל?

אותך אני שואל.

מה זאת אומרת?

תשמע, זה כיף לראות אתכם, ספרו לנו גם כאילתים, אתם רחוקים ממרכז הארץ. אם היית עכשיו קרוב, לא יודע מה, לא רוצה להגיד לאלביט, או לאלתא, והיית בבית ספר תיכון באשדוד קרוב, אז הצד הרובוטי בוודאי היה זוכה, אבל - - -

תשמע, קודם כל יש לנו בעיה כזה, אנחנו בפריפריה, רוב המומחים, אנחנו בשיחות של שעות על גבי שעות בטלפון, על כל בעיה הכי קטנה, שזה לא פשוט. יש איתנו מנטורית שעובדת איתנו, מהתכנות, שהיא שינשינית בלוטן והיא באה לתת לנו הרצאות כל שבוע. אני לא אגיד שזה קל, זה ממש לא קל לעבוד מאילת כשכל הקבוצות הגדולות הן במרכז הארץ, גם את החלקים האלה, אם לא היה לנו את מכבים-רעות שהם צמודים אלינו כבר שלוש שנים וביקורים פה ושם, גם זה לא היה עכשיו. זה הכול הם הביאו לנו, זה לא מובן מאליו לראות כמה חלקים מחוברים עם אזיקונים בשבילנו. זה משהו שעד היום, כל שנה שהיינו עולים לגמר, בנוקיה של ה-FLL, אז היינו הולכים ומסתכלים וואו, והיום אנחנו עושים את זה.

צריכים לדאוג להם שאלאופ, אלביט, אלתא, אחד המפעלים, אני לא מדבר על רפא"ל, שיאמצו אותם.

רוב החברות האלה כבר מאמצות בתי ספר.

יופי, תודה רבה לכם על ההסבר. תודה לחיה, תודה לאפרת. אנחנו יוצאים למפגש סיכום של חברי הוועדה.

תודה, תלמידים, אתם הייתם מקסימים. תודה רבה.

אני אומר שוב בוקר טוב, משהו בכבודה של האכסניה. זו ספריית בית הספר החדשה. אני מצאתי תורמת אמריקאית שהצלחתי לשכנע אותה בחשיבות ספרייה בבית ספר ובו 1,200 תלמידים והצלחנו לגייס הרבה מאוד כסף ובזכות התרומה שלה עשינו כבר שתי ספריות, זאת הספרייה השנייה, ספרייה אחת בבית ספר על שם רבין, תיכון גם הוא, וגם כאן. הרעיון היה לעשות משהו מאוד מודרני, קווים נקיים, שיהווה בית חם לתלמידים. אנחנו עוד לא סיימנו כאן את העבודה, יש פה השקעה מאוד גדולה של אדריכלית, של מי שמלווה את הנושא של סביבות אסתטיות, לימודיות, מנהלת בית הספר, המנהלת היוצאת, וכאן אפרת כמובן, וזה עתיד להיות מקום מאוד מסביר פנים ובית לתלמידים. אז קצת משהו בכבודה של האכסניה ותודה לאפרת על האירוח ועל מה שראינו ברובוטיקה.

אני משאיר ליושב ראש הוועדה ולראש העיר אולי לסכם במילים אחדות, התייחסות של חבר הכנסת אוחיון.

אני אגיד כמה מילים לפני שאני נותן ליושב ראש לסכם. קודם כל אנחנו עוד פעם מודים לכם שבחרתם להיות איתנו. דבר שני, אני מקווה שהשעות האלה, גם אתמול וגם היום, העשירו את עולמכם בכל הקשור לעיר אילת, ודאי וודאי בהתמקדות בנושאים החינוכיים, ודאי וודאי באתגרים המאוד מאוד מיוחדים שמולם ניצבת העיר וגם השאלות ששאל חבר הכנסת אוחיון, אנחנו מבינים, אם אני מוציא היקש, שאתה מבין את האתגרים. כמו למשל נושא המרחק, כמו דברים שקיימים בעיר הזו, לכן מבחינתנו הרעיון שאנחנו נרכז את הנושאים ונציף אותם בפניכם לקראת דיון שהייתי שמח מאוד אם היה דיון מתכלל כזה, זאת אומרת לוקחים כבר כמה נושאים על העיר אילת, זה יכול להיות בהחלט דבר נכון. ויש דברים שאנחנו רואים בהם דברים דחופים, בעיקר בעיקר בהיערכות שלנו לשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, כי יש דברים שטוב שיטופלו עוד בטרם נגיע לחודש מאי, כי כבר אחרי זה אני חושב שזה מאוחר, לפחות בכל מה שקשור לשנה הבאה. ודיברתי על הדברים.
אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, מבחינתי כראש עיר, כמחזיק תיק חינוך מזה עשר שנים, כאיש חינוך, האמירה המשמעותית ביותר של העיר הזאת, ברצותה להיות עיר איכותית, טובה, שיודעת להחזיק את עצמה כלכלית, זה מערכת חינוך איכותית ומשובחת. אני תמיד נזכר, זה כבר עונה לשאלה של היי טק, שהגיעה לכאן חברת אלביט בזמנו, אני הייתי אז סגן ראש עיר, זה היה בשנים 95'-96', הדבר הראשון שהם רצו, דרך אגב הם היו צריכים להגיע לפה עם 400 מהנדסים, הנדסאים, לבורנטים וכן הלאה, אפילו הוקצה להם שטח, הדבר הראשון שהם רצו לדעת, אז הייתי מחזיק תיק חינוך כסגן ראש עיר, זה איזה מערכת חינוך אנחנו מציעים לאנשים שלהם. הם אמרו, אם מערכת החינוך לא טובה, או שלא נהיה כאן או שנקים מערכת עצמאית. לכן אני אומר שזה מפתח גם לפיתוח הכלכלי של העיר, ותרומתכם כשלטון המרכזי היא משמעותית ביותר.

ושוב, תודה, ונקווה שנתראה בקרוב.

לפני שאתה מסכם, עמרם, באמת בעניין הזה. קודם כל, מה אני אגיד לכם, אני מאוד מאוד יוצא בהרגשה מרוממת וכיף היה לי להיות איתכם. ממש מבחינה זאת לראות את ההיערכות בכל מה שקשור למערכת החינוך כאן, היא מאוד חיובית וחיונית וזה נותן תחושה ודחיפה לבוא ולהגיד, הנה, בוא כאן תתגייס ותסייע בדברים הללו.

אם מותר לי לנסות לזרוק טיפים בנקודה הזאת, כי אתם אמרתם שאתם בקשרים עם קרן בטורונטו, שותפות 2000, אני הייתי בודק. גב' יוליה קושיצ'קי קשורה פה?

ודאי, הבן שלה חבר בוועדה כבר. לא היא, אבל הבן.

אז תביאו אותה לישיבה התיכונית, ותגידו לה, 'הנה, קחו את זה', או קחו את קורט רוטשילד. קורט רוטשילד, בן המקום, שהוא אימץ את הישיבות התיכוניות. צריך להטיס אותו לאילת, ולהגיד לו, 'האתגר הבא שלך', לארח אותו כמו שאתם אירחתם אותנו, לקחת, אם אתם מביאים את יוליה יחד עם קורט רוטשילד, הוא היום נמצא בירושלים, שהוא ייקח על עצמו, כי הוא עזר הרבה מאוד בעולם הזה של הישיבות התיכוניות.

בחינוך המיוחד, אתם נעזרים על ידי קרן רודרמן? אתה מכיר אותה? קרן רודרמן, אז קחו את זה, אחר כך אני אתן לכם את הכרטיס. זו קרן מאוד מאוד חשובה, שאנחנו הוזמנו מטעמה לסמינר. אני הולך לתרום שבוע, לשבת מבוקר עד ערב והרבה מחברי הכנסת נבהלו, ואמרתי - - -

איפה זה?

זה יהיה כנראה בבוסטון.

רק תדאג שזה יהיה בקיץ ולא בחורף.

זה ביניים, זה עדיין חורף שם, אבל חברי כנסת נבהלו, אמרו 'אנחנו לא רוצים כזאת משמעת, מבוקר עד ערב לשמוע הרצאות', אבל על האג'נדה של קרן רודרמן היא החינוך המיוחד והם עוזרים לפרויקטים בארצות הברית וגם בישראל.

איפה הקרן יושבת, בבוסטון?

הקרן יושבת ברחובות. יש לה שלוחה, מנהלת אותה גברת ישראלית שנשואה לתורם בעצמו, רודרמן.

התחתנה טוב.

התחתנה טוב, את אומרת. אבל תראי, יש מי שמתחתנים טובים ודואגים רק לעצמם, ויש כאלה שדואגים לחברה וצריך להעריך אותם.

אפרופו מתחתנים טוב, בת מחזור שלי בריאלי בחיפה התחתנה עם שלדון.

אני מציע שתפנו לקרן רודרמן. אני פעם ישבתי, ביקשו, פרשו את הפעילות שלהם וראיתי שבמגזרים מסוימים הם לא קיימים, אז מיד ראיתי שהם יצרו קשר בחינוך המיוחד.

אנחנו עוד לא דיברנו על החינוך המיוחד אצלנו בעיר, לא היה לנו זמן.

נכון. אני יודע שבאנו רק לחינוך, אבל אם תרצה לומר לי מילה אחת או שתיים, יסלח לי עמרם, כי אני גם חבר הוועדה לעובדים זרים, איך אתה מתמודד עם בעיית המסתננים. אבל אני לא רוצה לגזול את הזמן, עמרם, שיסכם את נושא החינוך, אחר כך תענו.

תזמין אותי לוועדה, אני אציג בפניכם.

פתחת לנו שתי נקודות חשובות, החינוך המיוחד והמסתננים, ויש לנו יותר מדקה לומר על כל אחד מהנושאים.

אני גם רוצה להודות לכם על כך שהקדשתם לנו יממה שלמה ובאמת כל המטרה בביקור הייתה להתרשם ממערכת החינוך, החברה, התרבות, הספורט, כל המכלול הזה. אני יוצא בהתרשמות בהחלט חזקה, שמצאתם את הדרך ואת הנוסחאות ואת הפתרונות למציאות המיוחדת של אילת. לפי דעתי אתם עושים את הדברים בצורה נכונה, גם השילוב הזה של חינוך, תרבות, רווחה, חברה, חינוך פורמלי, חינוך לא פורמלי, הוא דבר מאוד נכון. אני חסיד של זה כבר מזמן. גם בחיפה וגם בירוחם אני יצרתי מערכת שנקראת חת"ר, חינוך, תרבות ורווחה, שבראשה עומד בן אדם אחד וכל המכלול הזה סביב שולחן עגול באמת יכול לטפל בבעיות האלה ואין ספק שארגון נכון וחלוקת סמכויות נכונה יוצרים יכולת התמודדות ומקטינים את החינוך ומורידים את האגו לרמה נסבלת, כי לכל אחד יש אגו, לא צריך להכחיד אותו לגמרי ומקטינים את הביורוקרטיה, כלומר מגדילים את היעילות וזה באמת חשוב מאוד.

בכלל אני מזמן כבר עושה הבחנה. ערים מצליחות אלה ערים שראשי העיר מבינים שהחינוך זה החלק הכי חשוב. זה לא היה פעם, כי החינוך נתפס כעניין של המדינה, של משרד החינוך, עד היום פורמלית זה ככה - - -

והוא גם לוקח את תיק החינוך עשר שנים.

אבל ראשי ערים שמבינים שהחינוך בסופו של דבר הוא ההשקעה, לא ההוצאה, הכי גדולה עבור איכות העיר ותושביה בטווח אפילו בינוני משיג את ההישגים. אין לי ספק. אתם צודקים שהסיפור של אלביט, בסוף אנשים עוברים ממקום למקום, בין השאר ובעיקר מאיכות החיים, והחלק הגדול באיכות החיים זה החינוך.

מאוד מרשים, גם לראות. אני מניח שמאיר יודע את זה, כי מהיום שאני נעשיתי ראש עיר כל מקום שאני מסתובב, אני מסתכל על דברים אחרים מאשר הסתכלתי לפני זה, וגם כמובן בתוך ועדת החינוך ואני רואה הרבה דברים שאתם גם לא מדברים עליהם. אני רואה שהעיר מסודרת ונקייה, אני רואה שבתי הספר אסתטיים, אני רואה את התלמידים שמסתובבים עם כבוד לסביבה ולמבוגרים שחולפים לידם, ואני רואה את העיניים הבורקות על התכניות השונות שפה הציגו לנו אתמול והציגו היום.

דרך אגב, הפלטפורמה של הרובוטיקה זה דבר מנצח ותרחיבו, כי זה לא פשוט. זה דבר לא זול, וכדי להכניס הרבה תלמידים צריך הרבה קבוצות, אבל זה דבר מדהים. הרעיון הוא בכלל, מעבר לרובוטיקה, בעצם מערכות החינוך המצליחות היום בעולם הן מערכות חינוך שהן סביב פרויקטים, לא סביב נושא. ובפרויקט אתה מכניס הכול. אתה יכול ברובוטיקה ללמד תנ"ך, ללמד ספרות, ללמד היסטוריה, שלא לדבר כמובן על המקצועות המדויקים. אבל מה? הילדים, ההתלהבות שלהם והקשר שהם יוצרים והנכונות שלהם לתת שעות על גבי שעות ולקצור את הקשר גם עם המדריכים היא מדהימה.

כנ"ל הסיסמה לתלמיד שאתם משתתפים בה. אני כבר אמרתי, זה לא תוכנה, זה לא עוד תכנית, זו אסטרטגיה, זו תרבות, זו אוטוסטראדה שמקשרת בעצם את כל הסביבה לתוך עצמה ואמרתי, המכה שקיבלתי על התודעה הייתה כשנכנסתי לכיתה וראיתי שהילדים במאה אחוז מרוכזים בשיעור. זה דבר שמורה מעולם לא יכול היה לשאוף אליו.
כפי שדיברנו, אני מציע, מאיר, אנחנו נמצאים עכשיו בשבוע האחרון של דצמבר, בוא נשים לעצמנו איזה שהוא לוח זמנים שעד סוף ינואר, כלומר עוד חודש פלוס, תגבשו פחות או יותר את הדברים שאתם רוצים תכל'ס שאנחנו נדחף אותם, ובמהלך פברואר אנחנו נקיים אצלנו בוועדה דיון. אנחנו נתמקד בנושא החינוך על מעגליו הרבים, אבל אין טעם שוועדת החינוך תתעסק במכלול השלם של העניינים. זו תהיה התרחבות שלא לשמה ונראה. יכול להיות שצריך באמת סוף סוף אולי לחבר את כולם לאיזה שהוא חוק מיוחד לאילת ולא רק תקנות ולא רק שמדי פעם זה עולה וזה בעד וזה נגד, ופעם מאיימים בביטול הפריבילגיה.

לדעתי הממשלה, היא דואגת שראשי ערים כל הזמן יוציאו את רוב האנרגיה על לשמור מה שיש להם, כדי שלא יתפתו לעסוק במה הם רוצים. באמת, הרבה פעמים מצאתי את עצמי מוציא ים של אנרגיה, רק כדי להישאר במקום שאני נמצא ולא להתרסק כל פעם מחדש. ואז זורקים לך איזה עניין, מכניסים לך עז, עכשיו לך תוציא אותה. אתה מבסוט שכבר הוצאת אותה, אבל איפה היעדים?

יכול להיות שאולי בהקשר הזה, במסגרת המיקודים, תמקדו משהו. כדאי אולי שתעשה ישיבה עם טרכטנברג בנושא הבן גוריוני.

כן. עוד פעם במסגרת הרשימה של הדברים הקונקרטיים, לא סיסמאות, מאיר.

ברור, ברור.

מה אתם רוצים ותשימו ים של דברים ואנחנו אחר כך נראה מה אפשר, מה אי אפשר, מה נכון, מה לא נכון, מה כדאי לקדם, מה פחות כדאי, מה סדרי העדיפויות, כי בסוף ראש עיר צריך לקום בבוקר ולראות את הדברים צומחים וגדלים ובכנסת אוהבים לדבר על כל העולם ובני זוגו.

אני רוצה ברשותך להוסיף, דווקא מה שלא אוהבים לדבר עליו, אבל הזכיר את זה ראש העיר. כל התקנה או החוק שאתה מציע - - -

אני לא יודע, צריך לבדוק.

כן, אבל אני אומר שברמה העקרונית זה בסוף כסף. בגלל המיוחדות של אילת. זאת אומרת אני פעם הובלתי איזה פרויקט מאוד גדול בדרום אמריקה, כנציג הסוכנות, ונסעתי לניו יורק לגייס כסף. לפני שעשיתי את זה, וגייסתי הרבה מאוד, פגשתי את פרופ' באשי בעניין אחר, ואז כשסיפרתי לו על הרעיון, 'מה אתה אומר, מה דעתך?' אז הוא אמר לי ככה, 'אתה יודע מה עושים כשיש הרבה כסף וחינוך רע?' אמרתי לו 'מה?' הוא אומר 'הרבה חינוך רע'. וכשיש הרבה כסף ועושים חינוך טוב, עושים הרבה חינוך טוב. אני אומר, על התורה ועל הקמח. בחלק הזה אני חושב שהגיבוי, מתוך ההיכרות, שזה מה שאפשר הביקור, ואני חושב שזה לא שגרתי שמדרימים, מגיעים רחוק, נשארים אובר נייט, זה לא סיפור פשוט, כי לחלק הזה אני אומר, מרגע שאתה מכיר את זה ומבין את זה, זה נראה אחרת. כשאנחנו מתמודדים מול פקידי האוצר בירושלים, כשהוא אומר לי 'אז לא יהיה מורה, תגיד, מה זה כל כך נורא שלא יהיה מורה?' אני אומר לו, 'תגיד לי, אתה מבין מה זאת אומרת לפתוח שנת לימודים כשאין - - -

תשאל אותו על הבן שלו, תגיד 'ולבן שלך אם לא יהיה?'

כן, ואני רוצה, באמת מהמקום שלנו, של אנשי המקצוע, לפחות להגיד הרבה תודה על הטרחה, על זה שהגעתם. תודה ליהודית על כל התיאומים וכל הצוות שנלווה, וכמובן לכם שטרחתם.

אני חייב לתת פידבק אישי, עמרם, אפשר? אני עכשיו ראש עיר אני חושב המארח ביותר במדינת ישראל. מטבעם של דברים, מגיעים לכאן לכנסים, לירידים, ואני מארח חברי כנסת ושרים, ואני רוצה לתת לך ולכם פידבק. רמת הקשב שיש לך ראויה להערכה, והאמן לי, אמרו את זה הילדים, אני אומר לך, אני יודע על מה אני מדבר. אתה פשוט מקשיב. אני אומר לך, אנחנו מכירים הרבה זמן, אבל לא מכירים יותר מדי טוב.

נו, זכתה ועדת החינוך, אין ספק.

אבל אתה מקשיב, וזה לא דבר ברור מאליו. ועל כך כל הכבוד. ואדוני, חבר הכנסת אוחיון, אני לא באתי לחלק ציונים, אבל השאלות החכמות והעמוקות מייצרות אצלנו תחושה שיש עם מי לעבוד ואני אומר לכם את זה בהתרגשות, כי הבית שקוראים לו כנסת, אני מכיר אותו כי אני כמעט כל שבוע שם, אז אני יודע איפה הפלברות ואיפה הפוליטיקות ואיפה, כמו שאומרים בירושלים, החארטות. ראינו פה עבודה וזה דבר שמשמח את לבנו.

תודה רבה לכם.

תודה רבה, העיקר שאתם, איך אומרים בעברית צחה? אתם לא משחקים, אתם נבכים.

אני יכול להגיד משהו?

משה סעדון הוא לא רק יושב ראש ועד ההורים, הוא נציג ההורים הוותיק ביותר, הוא זקן הסגל.

דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, אפרופו הורים. בוועדת החינוך יש תמיד נציגות של מועצת התלמידים, תשלחו ילדים שלכם. לא סתם שאלתי את הבחורה אם היא גם פעילה במועצת התלמידים הארצית.

הם במחוזית, כי קצת קשה להיות פעילים בארצית. למועצת העיר הם לא מגיעים, אבל הם שותפים בוועדות, בהרבה ועדות.

כי גם ארגון ההורים הארצי מופיע אצלנו די הרבה.

אני כמה שנים טובות יו"ר ועד הורים, בכמה גלגולים של העיר הזאת, עם ראשי ערים ועבודה מולם ואני רוצה להגיד, בתור מקבל השירות, אני והילדים שלי, מקבלי השירות, שאני חושב שאחת ההצלחות שלנו להביא את המצב כמו שהוא היום זה השקיפות והפתיחות והדברים שלא מטאטאים מתחת לשטיח ואומרים 'זה לא רואים, זה לא שומעים, בואו נמשיך הלאה'. כל ביקור של אנשים מחוץ לעיר, אני שמח שאנשים שבאים לבקר מבינים שזה לא איזה show שהכינו לקראת הביקור, יש פה עשייה, יש פה שיתוף מאוד גדול. לפני הרבה שנים היה פה כאוס מאוד גדול של התושבים מול המערכת, מול הרשות, ועם השנים זה לאט לאט הצטמצם, ואני תמיד אומר שבתי הספר שלנו מעולם לא נראו כמו שהם נראים היום, הרבה שנים. מ-82' אני באילת ובעשר השנים האחרונות מאיר הוא חבר אישי, אבל זה לא בשביל להחמיא לו, אני חושב שהעיר הזאת השכילה, כמו שאתה אומר, והבינה שהחינוך זה מה שמחפשים בעיר, דבר ראשון, איפה הילדים שלי ילמדו, מה הם יקבלו פה, איזה חינוך. ואני חושב שאנחנו מקבלים חינוך טוב, יש פה צוות שעובד מאוד קשה וראוי להערכה מאוד מאוד גדולה, זה לא מובן מאליו.

- - - התחילה פה כמורה חיילת. מורה לערבית.

מורים ואנשי צוות לוקחים את זה כשליחות ואני רואה את זה וזה מחמם את הלב. אני יום יום כמעט בבית הספר ואני בקשר אישי אפילו עם צוות וזה לא רק למעלה, זה מחלחל עד למחנכות ולכיתות ולכולם.

אני חושב שעדיין חסרים לנו פה המון דברים. אני הולך עם האמירה של דרורי, אנחנו לא צריכים להיראות מסכנים בשביל שייתנו לנו, להיפך, אנחנו רוצים לקבל עוד כי זה לא מספיק לנו, בגלל המצב הגיאוגרפי, בגלל שאין לנו פה מכון וייצמן ואין לנו חברות היי טק ואין לנו זה, אנחנו צריכים את המשאבים האלה, לנסות לקרב אותם כמה שיותר, ולקרב אותם כמה שיותר זה כסף. בשורה התחתונה דברים קמים ונופלים על כסף. תודה.

(בדרך למועצה אזורית חבל איילות)

שלום לכולם. לי קוראים אודי, אני מקיבוץ קטורה, חיפאי או חיפני במקור, כמו שאומרים.

עמרם, אני רואה שאתה היום מחובר.

אני 35 שנה בקיבוץ קטורה. אני מגרעין צופים שהצטרף לתנועה שקוראים לה תנועת יהודה הצעיר, שזו תנועה ציונית אמריקאית, young Judaea, שהיא זאת שהקימה את קיבוץ קטורה בשנת 73', אחרי שנתיים שזה היה היאחזות. אחרי שירות של קבע שהייתי נשארתי בקיבוץ ובקיבוץ גם הקמתי משפחה.
- - - בין היתר אנחנו צריכים לתת את התחושה לתושבים שמגיעים, שפעם היו יותר אידיאולוגיים, היום הם גם אידיאולוגיים, אבל לא מתנועות נוער כמו שפעם, את התחושה שיש פה לא רק עבודה, שיש פה לא רק אתגר מבחינת התעסוקה והעניין האישי, וכמובן - - - כשאני הגעתי לפה לא שאלו אם יש כדורגל במתנ"ס, היום התושבים שמגיעים שואלים את השאלות האלה. זה חלק מהתמונה הכללית, של בית ספר כמובן וחינוך ואנחנו נדבר - - -
האזור פה מימין זה אזור שהיה אמור להיות אזור שדה התעופה באזור עברונה. אחרי מאבק שלנו בסוף זה נמנע פה והוזז - - - אתם רואים את העבודות, הן מאוד מתקדמות, במסגרת המכרז הראשון שיצא - - - זה נמצא מול יישוב קהילתי חדש שלנו יחסית, שבע שנים, שקוראים לו באר אורה. בבסיס באר אורה ההיסטורית - - -
המועצה הוקמה, אנחנו חוגגים 50 שנה, בינואר הקרוב אנחנו חוגגים 50 שנה להקמת המועצה. בתחילה זו הייתה מועצה שכללה את כל הערבה, עכשיו יש ועדת גבולות - - -

הערבה התיכונה היא החדשה?

הערבה התיכונה יותר חדשה, היא התפצלה מחבל אילות. ולמה פיצלו? כי אז, שמה זה מושבים ופה זה קיבוצים. היום זה נשמע מצחיק לחשוב. שם זה מושבים, אצלנו בעיקר קיבוצים ושני יישובים קהילתיים, כמו שאמרתי, באר אורה ויישוב קטן בשם שחרות.

כמו שאמרתי 4,000 ויותר. תלוי למי אני אומר את זה. אם זה למשרד הפנים זה קצת יותר, ואם זה למשרד - - - תלוי למי ובאיזה יום.

המקום הזה פה, ממש מימין, הוא החלק הדרומי של המסלול של ה-3 קילומטרים שבונים. פה זה התחלת התאוצה של המטוסים.

הצומת הזה זה צומת באר אורה, שמאלה זה היישוב הקהילתי באר אורה. היום כבר 120 משפחות ועוד 40-50, מבחינתנו הצלחה גדולה.
הצומת הזה, עכשיו הייתם פונים ימינה והייתם מגיעים בדיוק לטרמינל החדש של שדה התעופה שנמצא במרחק 300 מטר מזרחה. העבודות שאתם רואים פה זה עבודות על המסלול עצמו מזרחה מערימות העפר האלה, שם הכלים עובדים, שם זה המסלול לתעופה, יותר קרוב לגבול. בשביל זה לאחרונה, למרות שבזמנו הירדנים - - - היה קצת כותרות בעיתון - - -

כל המקום הזה, כל הצד הזה, עשיתי חילופי שטחים בהסכמה עם מאיר יצחק הלוי, ראש העיר אילת, ואלה חילופי שטחים שיכולים לעשות שתי רשויות - - - כל הרשויות בארץ בין ערים בהסכמה ולא במריבה. רק הדבר הזה זה 10,000 דונם. אני לא יודע מה הגודל של העיר חיפה, אבל זה משהו כזה, לדעתי, אנחנו מדברים על שטח עצום, כולו - - - אי אילתי בשטח שיפוט המועצה, ממש אי, אין לו חיבור עם העיר אילת, כשאמרתי לו ש-70% מהארנונה תלך לאילת ו-30% תלך לפה.

זה שטח של המועצה האזורית - - -?

זה אילת. זה כבר אילת, לא יהיה. אילת תיהנה מכל ההיתרים ו - - -
יש לנו אילת מדרום, ערבה תיכונה בצד רמת הנגב, אבל אנחנו חברים טובים וזה עוזר, לצורך העניין, גם בהרבה דברים שאנחנו עושים.

מה שאנחנו רואים פה משמאל, אני כמובן מנצל את הדרך ובדרך חזרה נדבר קצת על דברים אחרים, זה מכרות תמנע הישנים. מכרות תמנע שהוקמו בשנות ה-50 לכריית נחושת ונסגרו לפני כ-20 שנה בגלל חוסר כדאיות וננטשו כפי שהם. רואים את הערימות הענקיות האלה, אלה ערימות של טפל שהוצאו מתוך הבורות. היום זה כבר לא היה קורה, כי יש חוקים סביבתיים שלא מאפשרים להשאיר את המצב ככה, אבל פעם לא היו החוקים האלה.

לפני שש-שבע שנים התייצב אצלי במשרד איש בשם אלונסו, מקסיקני. עמרם יודע, להיות ראש עיר זה לפעמים גם להוריד פנטזיות של כל מיני אנשים, מצד שני אתה ראש עיר, אתה צריך לחשוב קדימה ועם פנטזיות. והוא אומר לי, 'תשמע משהו, אבא שלי מכר את הציוד למכרות תמנע ואני בעל חברה של כרייה במקסיקו, של 2.5 מיליארד דולר, שכורה פחם ונחושת וברזל, באתי לראות', הוא בא כתייר, 'באתי לראות איפה אבא שלי מכר ציוד, ואני רואה פה בהרים ירוק, יש עוד נחושת, למה אתם לא כורים נחושת?' אני אומר לו, 'תשמע, אני לא מבין בנחושת ואני לא מבין בכרייה, הלוואי'. בדק, שלח מקסיקנים, שלח מהנדסים, קנה את המפות ואת הידע מאז ובחמש השנים האחרונות הם מכשירים את המקום לכרייה מחודשת של נחושת פה, כי כשסגרו את תמנע הנחושת עלתה 700 דולר לטון והיום היא 7,000 דולר לטון, כי הסינים קונים כל דבר, וגם שיטות הכרייה וההפקה השתכללו ונעשו יותר זולות ולכן אנחנו הולכים לכרות פה נחושת ולהעסיק מחדש כ-600 עובדים, 150 כבר עובדים בהכשרה, בהכנות. מבחינת אילת ואילות זה יותר מפנטסטי. זה תעסוקה, זה עבודה, זה כלכלה, זה פעילות של מעגלים שניים ושלישיים.

אז זה מכרות נחושת תמנע, כשהשכנה של מכרות נחושת תמנע זה פארק תמנע. פארק תמנע, שהוא פארק תיירותי של המועצה האזורית, עמודי שלמה, יש אגם קטן, בעיקר נעשה יחד עם קרן קימת והחמ"ת, החברה הממשלתית לתיירות של המדינה, אנחנו מנהלים את זה במשותף.

הסיפור של המלון - - - ?

עוד לא ירד הסיפור של המלון.

ושל פארק המים? לא יודע איפה קראתי, היה חזון, חלום, חצי הזוי, להזרים מים לתוך הפארק ולהפוך אותו מעין פיורד קטן. לא דיברו? כי עכשיו הולכים להניח צינור מפה לים המלח.

בוא נגיד ככה, עשו תקשורת מהצינור הזה יותר מהצינור, הלוואי שיעשו צינור מים סוף לים המלח כי זה יעשה טוב לנו, שיהיה לנו מספיק מים, יעשה טוב לירדנים שבכלל אין להם מים, ולרשות הפלשתינאית. זה בעצם הרעיון, לספק מים מותפלים שיותפלו בעקבה ולהעביר אותם. בזמנו תשובה רצה לעשות פרויקט תיירותי סביב אותו צינור מים ולעשות קווים בדרך, לא קשור לתמנע. יש את הפרויקט שמאיר מדבר עליו, שזה נמל התעלה. כדי לחבר את הרכבת, שעכשיו מתכננים אותה, לנמל, אז זה מאוד מסובך מבחינה עירונית, רוצים להוציא את הנמל לרכבת וזה בעצם להאריך את המפרץ צפונה במין תעלה כזו.

מה זה ליפז?

ליפז זה קיבוץ שנוסד על ידי הקיבוץ הארצי בזמנו, היום אין לזה שום משמעות מבחינת הרקע. קיבוץ לא גדול, היום יש בו 200 נפשות שגרות, כ-60-70 משפחות, משהו כזה. הוא, כמו כל שאר הקיבוצים בחבל אילות, למעט, אני שם בסוגריים את יטבתה, שהפרנסה העיקרית שלו זה מחלבת יטבתה, כל שאר הקיבוצים, סך הכול עשרה קיבוצים, מתפרנסים בעיקר מתמרים ומרפת פרות. מזה אנחנו חיים, אנחנו מגדלים הרבה מאוד תמרים, רואים אותם בצד הזה, בעיקר מזנים של מג'הול ודקל נור, מתחרים בצפון אפריקה, באירופה מוכרים את ה - - -

לא מביאים יותר מטורקיה?

לא מביאים, מוכרים לטורקיה טונות של טונות של תמרים, כמויות אדירות של תמרים שמוכרים לטורקיה. התמרים האלה נמכרים בעיקר באירופה, על יד האפרסק והשזיף. לא כמו בארץ, שזה נמכר ליד הפיסטוק והגרעינים, לכן המחירים לכן הם גדולים והפרנסה העיקרית היא מהתמרים, ממש הפרנסה העיקרית. ויש את רפת החלב, שכל החלב נוסע ליטבתה, למחלבה, ומשם הוא מיוצר ומשווק. מחלבת יטבתה היום היא 50% שטראוס ו-50% יטבתה, בעלות משותפת.

המראה של התמרים האלה זה מראה שאפשר לראות לאורך כל הערבה. אנחנו היום מגיעים עד יטבתה, אבל זה גם צפונה. גבול השיפוט של חבל אילות זה הקילומטר ה-101, זה הפונדק של כושי, זה על גבול ירדן, ו-100 קילומטר על גבול מצרים, וזה אזור הר חריף, הר שגיא, מי שמכיר, ובעצם כל המשולש הדרומי הזה של מדינת ישראל, שבדרך כלל במפות, בגלל שהמדינה ארוכה מדי וצרה מדי, שמים אותה בצד, זה חבל אילות.

מחנות עובדה זה אצלך?

עובדה זה אצלי ושיזפון זה אצלי, בית הספר לשריון ובית ספר להנדסה אצלי. יש אצלנו הרבה מחנות. בעצם מחנות צה"ל זה דבר שמפרנס אותנו מבחינת ארנונה, כי מעשרה הקיבוצים האלה אי אפשר לעשות הרבה דברים, כי הקיבוצים בסך הכו קטנים, גם בקנה מידה ארצי.

תוך כדי נוכל להראות לכם, קיבוץ סמר מצד שמאל, ואם תסתכלו על הקיבוץ תראו שם מגדל צהוב גבוה. המגדל הזה הוא מגדל שמש שמתחתיו יש מראות סולריות. המראות מקבלות את קרינת השמש, לא היום כנראה, מחזירות לנקודה בקצה המגדל באותה נקודה, המראות האלה עוקבות אחרי השמש, ובקצה המגדל למעלה, 30 מטר, יש טורבינה, שכשכל החום הזה מגיע לנקודה מסוימת הוא מחמם את האוויר ומסובב את הטורבינה, ככה נוצר חשמל. פטנט של מכון וייצמן.

זה דגם ניסיוני? אבל מייצר?

זה דגם ניסיוני, אבל מייצר, 100 קילוואט חשמל מייצר ובעקבות ההצבה שלו פה הוא כבר מכר לספרד, לסין, לכל מיני דברים כאלה. קיבוץ סמר, שוב קיבוץ של הקיבוץ הארצי, קיבוץ מיוחד, בן 38 שנה, גרים בו כ-350-400 נפשות.
מצד ימין זה החיבר. עוד מוקד תיירותי. שטח שהכוונה לגדל בעלי חיים שגדלו ומוזכרים בתנ"ך, בהצלחה רבה. המקום הזה מאוד ותיק, הוא מצליח, בין היתר להרבות אותם, לפתח אותם, לגדל אותם, ואז חלקם משוחררים לטבע, בעיקר הראמים והיחמורים שהיו בכל הנגב. באזור מצפה רמון ניתן למצוא אותם משוחררים.

זה רשות שמורות הטבע?

זה רשות שמורות הטבע. כמובן אנחנו עובדים במשותף, כי היום פארק תמנע ורשות שמורות הטבע וכו', היחסים שלנו - - -
בחבל אילות 93% משטח המועצה זה שטחי אש. כמו ניסוי של רפא"ל, ואין לנו דרך לפתח ולגדול בעצם לכל המקומות האלה שהם שטחי אש. כל ההתיישבות מרוכזת פה בערבה, באותו קטע שבין אילת וכושי, פה גם הקרקע החקלאית.

מים. אין לנו מים. אנחנו, ערבה תיכונה ואילת, אלה שלושת המקומות היחידים בארץ שלא מחוברים לרשת הארצית אלא ניזונים ממים מקומיים. אילת ממי הים שמותפלים, ואנחנו והערבה התיכונה ממי בארות. המים מאוד מלוחים, אי אפשר לגדל כל דבר. ככל שאתה עולה צפונה המים יותר מתוקים. לכן בערבה התיכונה יכולים לעשות פלפל, אצלנו אי אפשר לעשות פלפל. אנחנו מגדלים תמרים בעיקר.

אבל היה גם ירק.

מגדלים ירק, אבטיח, מלון, בצל, גם פלפל קצת מנסים, הרבה פחות טוב, קצת תפוחי אדמה, הרבה ניסיונות. רוב מה שאמרתי - - -

המים המלוחים הם בלי מגבלה? יש כמות?

יש מגבלה ענקית, המדינה קבעה שכל משפחה תקבל 51,000 קוב במים בשנה, להתפרנסות מחקלאות וכו'. אנחנו מקבלים חצי. לא קודחים פה, כי זה יקר. עמוק, מלוח ויקר, וזו אחת התלונות הגדולות שלנו מול המדינה. אנחנו עושים מאמצים גדולים, אבל מאוד מאוד קשה. עכשיו אני מתחבר לצינור שדיברת עליו, על פי התפיסה הזאת הצינור הזה אמור לספק לנו מים מתוקים, מותפלים, ללא הגבלה, מים סוף שיותפל שם. הלוואי וזה יקרה.

זה עניין של ארבע שנים שמדברים.

אני, כמו שאמרתי, 14 שנה ראש מועצה, 14 שנה אני שומע את זה, כולל הרכבת - - -

עוד 14 שנים נדבר על הרכבת.

כשישבתי בסוכנות היהודית ודיברו על קטורה ועל יהל, בדיוק באותו זמן דיברו על מפעל תעלת הימים.

אתה רואה? קטורה ויהל קמו.

ותעלת הימים לא.

לא, אבל פעם דיברו על תעלה מים תיכון לים המלח. בכל אופן הרעיון היה בהתחלה לנצל את נפילת הגובה לייצר החשמל, שיפיל את המים, בעיקר ליד ים המלח, שינו קצת את הקונספציה, בעיקר בגלל שלירדן אין זמן, הם צריכים את המים, אז הם הלכו על צינור ולא על תעלה, הלכו בשטח הירדני ולא בדיוק על הגבול. הם רוצים יותר מהר מאיתנו.

אז שמורות הטבע הן שגרמו לכך שהצינור יעבור באילת?

אני הייתי אומר את זה ככה, הרגולציה הישראלית לא ידעה לפתור מהר את ה - - -

עד כדי כך?

רגולציה זה הגנת הסביבה וזה גופים פרטיים וזה סטטוטוריקה. מה שהמלך מחליט זה הרבה יותר קל מאשר החוקים של תכנון ובנייה שיש במדינת ישראל. לטוב ולרע. אני לא אומר את זה רק לרע, זה לטוב ולרע.
עצי תמר, כמו שאמרנו כרגע, זה מה שקוראים עין רדיאן. עין רדיאן היא המקום של גם קיבוץ יטבתה, שזה היה היאחזות עין רדיאן בהתחלה, לפני שאוזרחה להיות קיבוץ. עברנו את המבנה שהוא מבנה מתקופת הטורקים והוא יושב על מצודה רומית, שאנחנו עם התלמידים חפרנו כדי להסביר לתושבים פה, שלמרות שהם חושבים הם לא ראשונים פה והיו פה נבטים והיו פה מוסלמים והיו פה רומאים וכמובן האנגלים ישבו פה, כי זו הייתה דרך אסטרטגית.

נבטים היו פה?

נבטים היו פה. זה פחות ידוע מפטרה וכו', אבל...

כמו שראיתם, עד לפה מגיע הכביש החדש הדו מסלולי, בעצם אוטוסטראדה לצורך העניין, שני מסלולים לכל כיוון. אנחנו מקבלים כל פעם הקצבה, זה מע"צ עושה כמובן, בהתאם לכסף שיש במשרד התחבורה. היום, כשעשו את ההרחבה הזאת, לא היה פה הרוג אחד, מה שקרה קודם הרבה על כביש הערבה.

מזנון יטבתה. זה מזנון שעוצרים בו כמיליון אנשים בשנה, תיירים מכל הסוגים, יש לו את המיתוג שלו, כמובן המוצרים שמגיעים ממש מעבר לרחוב, מגיעים ישר לפה ונמכרים.

זאת המועצה האזורית. פה אנחנו הקמנו לפני כמה שנים מין קמפוס של שירותים, כולל מרפאה אזורית. אנחנו סגרנו את המרפאות היישוביות בקיבוצים וריכזנו את שעות הרופא ואת שעות האחות למקום אחד ואנחנו מסיעים עכשיו את האנשים. התברר שזה הרבה יותר כדאי, כי קודם הרופא היה מגיע, נאמר, לקיבוץ שלי פעמיים בשבוע, שעתיים, היית צריך להיות חולה ממש בשעות מסוימות, זה לא כל כך הצליח. אז עכשיו אתה יכול להיות חולה כל היום, אבל אתה צריך לבוא למרפאה, כמו שמקובל בכל העולם, וזה הוכיח את עצמו.

אתם מסיעים את כולם?

אנחנו מועצה אזורית היחידה בארץ שיש לה קו הסעות מורשה של משרד התחבורה, קו 20 קוראים לו, ושש-שבע פעמים ביום מהקיבוץ הצפוני עד אילת והפוך הוא מסיע. מעבר לזה שהוא מסיע את התלמידים כמובן.

(בניין המועצה האזורית)

חברים, אני תמיד אוהב לנסוע לאילת לקבל את האורחים שלי, כך אני מרוויח חצי שעה בדרך של דיבורים, ועוד חצי שעה בדרך חזרה, כך שתמיד נטו זה יוצא יותר זמן. אז חלק מההקדמה שאתם לא תשמעו פה, לפחות הנוכחים שאתם מכירים, תבינו שזה בגלל שדיברתי בדרך על זה. אני כמובן לא דיברתי על חינוך, כי עוד מעט אנחנו מדברים על חינוך ובתי הספר. אני אומר לאורחים, לפני שאנחנו עושים פה הצגה של הנוכחים, שבגלל מגבלות של זמן ומגבלות ידועות אנחנו עושים פה בחבל אילות שלוש תחנות. תחנה אחת זו תחנה שתהיה פה, זה מין ההקדמה וההסבר, ואז נעלה לבית ספר, שתי התחנות שנעשה בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון לא מסובכות כי בחבל אילות יש קמפוס אחד מכיתה א' ועד י"ב. בקמפוס אחד שני בתי ספר שונים, לכן לא צריכים להתרחק ולעלות עוד פעם למיניבוס ולבוא מהתיכון ליסודי או הפוך. אלה פחות או יותר התחנות שאנחנו נעשה.

דבר ראשון בואו נציג את עצמנו, יוצגו האורחים ואנחנו נדע עם מי אנחנו מדברים.

(סבב נוכחות).

ואני אודי, ראש המועצה. אני רק אגיד שיש לי ולחבר הכנסת עמרם מצנע עבר משותף, מחיפה. אחד הדברים שלמדתי פה וביצעתי פה בחבל אילות זה מה שלמדתי בחיפה, בבית הספר הריאלי בהדר, ששם למדתי ביסודי לפני שעברתי לבשמת. ומה היה שם? היה השילוב הזה שבין החינוך הפורמלי והלא פורמלי, ובעצם מרכז השבט או מה שקוראים ראש השבט בצופים הוא מורה מבית הספר. אין בחינות ביום רביעי, למה? כי ביום שלישי יש יום פעילות של הצופים. והשילוב הזה שבין תפיסת העולם הבית ספרית, שילד לא גומר את החינוך שלו כשבית הספר נגמר ויש צלצול של פעמון, זה מה שהבאנו לפה. מנהלת אגף החינוך של המועצה האזורית היא גם מנהלת המתנ"ס, זה אותו בן אדם, תפקידה הוא לראות את הילד מבוקר ועד לילה, לצורך העניין, וזו תפיסת עולם שאני חושב שמוכיחה את עצמה. אחר כך חיקו אותה גם ברמת הנגב וכו', יש מעט מקומות כאלה, אבל אנחנו מאוד גאים וכך אנחנו חושבים, וזה רק כהקדמה.
אני מתחיל בהשלמת הדברים שלא סיפרתי בדרך, שקשורים למועצה האזורית, והם דברים כלליים שלאו דווקא קשורים לחינוך. אז דיברנו קצת על הפרנסות, שזה בעיקר מחקלאות, יש לנו קצת תעשייה, איזה מפעל פלסטיק קטן, מפעל שנאים בקיבוץ אילות, ויש איזה שהוא מפעל, חדש יחסית, לגידול אצות, לוויטמינים ומינרלים ולתוספי מזון בקיבוץ קטורה.

יש תיירות, אנחנו יחסית בתולים בתיירות. בן גוריון חשב שתיירות לא מתאימה לקיבוצניקים ועין גדי אז הוכיחו לו קצת אחרת, כשהתחילו את התיירות אצלם, אבל התיירות פה מתפתחת ואנחנו רוצים לפתח אותה עוד יותר. יש חדרי אירוח, יש אטרקציות, יש את המזנון שראינו בדרך וכו', אבל אנחנו חושבים שאנחנו יכולים עוד לפתח, כי יש לנו מה להציע במדבר היפה הזה לתיירים מהארץ ומהעולם, בנוסף לפארק תמנע והחי-בר שהם כאילו מוקדי התיירות שלנו.

לפני שש-שבע שנים הייתי בכנס בארצות הברית, כנס בנושא של אנרגיה מתחדשת, באו"ם ושם התברר לי שכל העולם מחפש מה שיש בחבל אילות חינם, שזה שמש וקרקע. מכיוון שפה יש עוד כמה דברים, כמו גם אנשים טובים ותשתיות, כי גם בסהרה יש שמש וקרקע, החלטנו להקים פה מחלקה שקוראים לה מחלקה לאנרגיה מתחדשת והמחלקה הזאת עוסקת ומטרתה להפוך את חבל אילות לעמק הסיליקון לאנרגיה מתחדשת. ככה נתתי את ההנחיה וברוח הזאת זה מתקדם, למה? כי אם נצליח לעשות את זה אז אנחנו נגרום לתושבים ממדינת ישראל ואולי מהעולם לבוא לחיות במקום שהוא עמק הסיליקון לאנרגיה מתחדשת, שמדבר את השפה, שמתנהג ומייצר מקומות עבודה. בצורה כזאת ליווינו התחלה של פרויקטים לייצור אנרגיה. השדה הראשון הקם בקיבוץ קטורה בארץ, עכשיו יש שישה שדות סולריים שעומדים, שניים מהם מחוברים לרשת, כל שאר הארבעה יתחברו בחודשים הקרובים לרשת.

אלה פרויקטים ניסויים?

פרויקטים לא ניסויים, פרויקטים יצרניים, על ידי חברות יצרניות עסקיות שמייצרות ומקבלות את התמיכה שלנו ואת הקרקע מאחד הקיבוצים ועושות עסק, ובעוד שלושה חודשים מהיום 40% מהחשמל של אילת וחבל אילות מיוצר בחבל אילות ולא צריכים להביא אותו, כמו עכשיו, מתחנת כוח פחמית באשקלון. ה-300 קילומטר של הנסיעה מאשקלון גם מבזבז בדרך חשמל וגם פחם, ואנחנו מעדיפים שלא יהיה פחם, ובעוד שנתיים או שנתיים וחצי מהיום 100% מהחשמל בחבל אילות ובאילת, אם יצליחו לפתור קצת בעיה של אגירה, כי בינתיים אנחנו יודעים לעשות את זה ביום ולא בלילה והנושא של אגירה לא מתקדם בעולם כמו הנושא של ייצור חשמל מהשמש.

אז זה מה שאנחנו מקווים לעשות. אבל בשבילי זה לא חשוב אם מייצרים 20% או 40%, בשבילי מה שחשוב שכל הדבר הזה יביא לפה מהנדסים וטכנאים וחוקרים ואנשי טכנולוגיה שעוסקים בכל המרחב הזה שקוראים לו אנרגיה מתחדשת, כולל העובדה שזכינו במכרז של המדינה להקמה של חממה טכנולוגית בתחום האנרגיה המתחדשת בחבל אילות.

זכיתם זה המועצה?

זכינו זה הקמנו חברה, אבל החברה הזאת הייתה צריכה להעמיד 52 מיליון שקל מול 52 מיליון שקל של המדינה. אז אני הלכתי לאוניברסיטת בן גוריון וגייסתי אותם להיות שותפים שלי ואיתם הלכנו ביחד לאורמַת ושראל ואלביט, ושלוש החברות האלה הן חברות ששותפות איתנו בחברה הזאת והם הביאו את הכסף, כי כמובן למועצה ולאוניברסיטת בן גוריון לא היה, הם הביאו את הידע הטכנולוגי שיש להם בחברות האלה. אני הבאתי את הייזום ובשביל זה החברה הכלכלית של המועצה היא 5% בפרויקט הזה. אבל בשבילי ה-5% זה לא משנה, משנה שחברות הסטרט אפ בתוך החממה הטכנולוגית מחויבות לעשות את זה פה בחבל אילות. הקצינו פה מקום ויש היום פה חמש חברות סטרט אפ בתחום האנרגיה המתחדשת, שכל אחת מהן הייתה צריכה לגייס ולהביא לחבל אילות פיזיקאים, חוקרים, מהנדסים, טכנולוגים וזה מה שעשינו בחבל אילות, זה הדבר הגדול שעשינו בחבל אילות.
זה מתחבר לאותן חברות תעשייתיות עסקיות שבונות פה ומייצרות פה חשמל, ומתחבר למרכז מדע שהקמנו פה בערך באותה תקופה, שייך למשרד המדע. יש למשרד המדע איזה שבעה מרכזי מדע פריפריאליים, אנחנו אחד מהם. הצלחנו להשיג את זה בתקופה שלא היה שר, כי אופיר פינס בזמנו התפטר מלהיות שר המדע ואיתן ברושי, שהיה המנכ"ל שם, נשאר לבד בלי שר וזאת ההזדמנות שקפצנו עליה והקמנו את המרכז ביחד עם המשרד. למרכז המדע הזה יש חוקרים בכל מיני תחומים, גם בתחומי אנרגיה מתחדשת, הוא מרכז מידע לכל ים המלח, הוא כולל את ים המלח, הערבה התיכונה ואותנו, כל אחד והשלוחה וההתמחות שלו. אז יש שלושה-ארבעה חוקרים שחוקרים תחומים בתחום האנרגיה המתחדשת, שהשגנו להם מלגות מחקר - - -

מרכז המדע שלכם הוא עצמאי, או שהוא מחובר - - -

לאוניברסיטת בן גוריון.

דרך בן גוריון אל משרד המדע?

היושב ראש של מרכז המדע שלנו הוא פרופסור מאוניברסיטת בן גוריון, קוראים לו קרקובר.

אני במקרה גם חבר הוועדה למדע וטכנולוגיה, אז מאוד חשוב לי גם ללמוד מ - - -

אז הנה למדת משהו. זה מסע. תשמע מה אני יכול להגיד היום שלא יכולתי להגיד לפני חמש שנים, אני אומר את זה לפני הציבור, החבר'ה פה כבר מכירים, חוץ מבת-אל שאומרת שהיא לא שמעה אותי מדבר כל כך הרבה אף פעם, אבל אנחנו יכולים להגיד שבחבל אילות יש לא רק חקלאות ותיירות, יש חינוך וטכנולוגיה ומדע ומחקר, והמשפט הזה שאני אומר לפני הבנים שלנו ולפני צעירים אחרים בכלל במדינת ישראל הוא משפט שאי אפשר היה להגיד אותו לפני שש שנים. והבת שלי, שהיא לומדת היום באוניברסיטת תל אביב, או ילדים אחרים שלנו שמפוזרים, כשאתה רוצה להחזיר אותם לפה הם כנראה לא יטפסו על עצי תמר, לפחות רובם לא, הם כנראה לא יחזרו להיות תמרנים, הם רוצים מרחב אחר של אתגר, של עניין, של תפיסה - - -

בזכות הבחירה.

בזכות הבחירה, בדיוק כך. ואם אנחנו לא נציע להם ואני אגיד להם, 'תשמעו משהו, אני בונה לכם פה מרכז מדע', וזה מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו בונים פיזית מרכז ב-4 מיליון דולר, שהוא המרכז המדעי הכי גדול מדרום לשדה בוקר, שזה כמעט חצי ממדינת ישראל במרחבים. באר שבע זה בדיוק חצי מהמדינה.

שהוא מתמקד בעיקר במקורות אנרגיה.

הוא מתמקד במחקר בתחום האנרגיה, זה העיקר, אבל לא רק, גם הידרולוגיה וגיאולוגיה ואפילו סוציולוגיה, לצורך העניין. אבל המרכז המדעי הזה הוא העניין. כשהיום אתה שואל חוקר למה אתה לא בא לעשות את המחקר שלך פה? הוא לא אומר שאין לו משכורת פה, אנחנו יודעים להציע לו משכורת, אין לו מעבדה פה, אין לו סביבה של מדענים סביבו שיכולים לדבר את השפה. לכן אם נייצר מקום כזה שיהיה אטרקטיבי לחוקרים, מכל הסוגים, דוקטור, Ph.d, פרופסור, לא משנה מה, תהיה להם סביבה מחקרית כזו, כמו שיש בקרית עתידים בתל אביב. בקרית עתידים בתל אביב, כל ההיי טק יורדים לארומה למטה ומדברים ביחד את השפה של הטכנולוגיה. אנחנו רוצים לייצר את זה פה ואם נייצר פה נוכל להביא את הבנים שלנו חזרה, נוכל להביא צעירים אחרים.

החיבור עם מה שקורה באילת, בבן גוריון? או עצמאית?

אנחנו רוצים שהמקום הזה יהיה המעבדות, מעבדות השדה ומעבדות המחקר, לתואר ראשון ושני באנרגיה מתחדשת שיהיה בקמפוס בן גוריון, כשאוניברסיטת בן גוריון היא חסות אקדמית גם פה וגם שם. אתה לא מאמין כמה קשה לפתוח חוג בקמפוס בן גוריון. אנחנו עושים מאמצים אדירים, לא מצליחים בינתיים, אלא רק מסלולים קטנים ופה איזה קורסים, לפתוח לימודי אנרגיה מתחדשת. דרך אגב, היחידים באירופה. אין לימודי תואר ראשון באנרגיה מתחדשת בכל אירופה. יש בארצות הברית, יש בכל מיני מקומות בעולם. אמרנו, בואו נהיה ראשונים, הלכנו לאוניברסיטת בן גוריון ואיזה בירוקרטיה וכמובן המל"ג והוות"ת וכו' וכו', מאוד מאוד מסובך. אבל זה יכול היה להיות אטרקטיבי גם לאילת, מקום כזה.

אז הנה, ציירתי איזה שהיא תמונה. אנחנו מאוד גאים להיות חקלאים, אנחנו מאוד גאים שיש לנו תעשייה מיוחדת ויש לנו תיירות מיוחדת וכו', אבל - - -

למרות שהדורות הבאים, אמרת, לא יטפסו על עצי התמר.

נכון, אבל אנחנו לא יכולים להיות גאים בלי להסתכל קדימה.

עם אמצעים מתקדמים.

כן, גם זה נעשה פה. אנחנו מאוד גאים, אבל אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לפתוח את המרחב, כמו שאמרת, מרחב העשייה, העניין, האתגר לצעירים, שיש להם רצון לעשות דברים אחרים.

אז זה מה שאנחנו עושים בחבל, אבל אמרתי בדרך שאנחנו רק 4,200 אנשים ואנחנו צריכים לגדול פה בעוד 4,200, בעוד 20 שנה.

אל תחכה 65 שנה בשביל לגדול.

אני לא, אנחנו עושים מאמץ, אתה יודע. זה גם תלוי בכם, במידה מסוימת, בבית המחוקקים שלנו, כי אנחנו, להבדיל מפעם, כשתנועת ההתיישבות העיקרית, הסוכנות היהודית והמפלגות השונות שתפיסתם הייתה יותר התיישבותית זנחו פה ונשארו פה כמה צווארי בקבוק בכשל השוק הזה של המרחק שלנו ממרכז הארץ שלא נפתרים על ידי המדינה. אני מנסה לעבוד עליהם מאוד קשה, אבל זה נושא של דיור וזה נושא של תמיכה ועזרה, חלק מהנושאים יעלו פה, אני רק אעלה דוגמה קטנה, אחר כך שושי תדבר על זה.
הבוקר הסתובבתי פה עם הסופר דוד גרוסמן, הוא היה פה בביקור. בפעם האחרונה שהוא היה פה זה לפני 25 שנה, הוא אמר, ואנחנו נדנדנו לו כבר שנתיים שיבוא לפה והוא בא ועשיתי לו סיור קצת בחבל וכו'. אני אומר לו מה שאמא שלי אומרת עד היום, 'זה שעזבת את חיפה, הדבר הכי גדול שוויתרת זה על תרבות'. היכולת, הנגישות, האפשרויות של מישהו שגר בעיר גדולה, כמה שאנחנו עושים מאמץ גדול פה, אין מה להשוות. אנחנו משקיעים בזה כסף והמון יכולת, וכשאתה מבין שלהביא לפה הצגת תיאטרון זה פי שניים יקר, להביא לפה זמר זה פי שניים יקר, להביא לפה את דוד גרוסמן, שצריך לישון פה בלילה וצריך להטיס אותו וכו' וכו', הכול יקר. אני חושב שחלק מתפקידה של הוועדה שלכם הוא לראות איך מגשרים על הפערים האלה של הפריפריה. כלומר איך לתת את הדלתא, או איך לעזור בדלתא הזאת שעולה לנו לקבל תרבות כמו לתושב במרכז הארץ. זה מה שאני מעלה, אבל בטח שושי תאריך על זה אחר כך.

אותו דבר בחינוך. אנחנו תיכף נדבר על הקטע החינוכי, אני יכול ככה לרדת הצידה, יש פה הרבה אנשי חינוך שידברו על זה, אבל בגדול זה אותו דבר, עולה לנו הון כדי לתת לילד, ההוראה שאני נתתי זה לפחות כמו במרכז הארץ. כלומר אפילו יותר טוב אנחנו רוצים, כדי שאנשים יבואו לפה. אבל זה כמובן עולה הון, כי מספר הילדים במגמה קטן, כי אנחנו קטנים.
אז נתתי פחות או יותר סקירה, כמובן במגבלת הזמן. נתתי את הרצון שלנו לגדול, אבל אנחנו לא רוצים להיות חיפה או תל אביב, תסלח לי, עמרם, אנחנו רוצים לגדול - - -

אבל ירוחם אתה רוצה להיות.

ואנחנו רוצים לגדול באטיות ובחזון שלנו לשמור על הסביבה, כי בה אנחנו חיים ורובנו נמצאים פה.

אתם רוצים להיות רחוקים אבל להרגיש קרובים.

בדיוק ככה, בדיוק הגדרת נכון, ליהנות מהמרחק, ויש מחירים, אבל אנחנו מוכנים לשלם אותם ואנחנו מסוג המתיישבים הלא קוטרים. אנחנו לא באים כל יום וצועקים וכו', אבל אנחנו כן חושבים שהמדינה יכולה קצת בכמה מקומות לתקן כמה מכשלי השוק שקיימים פה. היינו לפני שבוע אצל מנכ"לית משרד התרבות והספורט, אורלי, והסברנו לה, היא מכירה גם, היא הייתה פה בביקור, והיא אומרת, 'התקציב מוגבל', 'הקול קורא לא מאפשר', כל מיני דברים שהם בסופו של דבר המגבלות למה לא קורים דברים, אבל בעיקרון זה ככה.

לא הצלחתם, אני בטוח, אבל טעימה ממה זה חבל אילות, טעימה מהיום יום שלנו, איך אנחנו מתקיימים ואיך אנחנו עושים. אנחנו מנסים להביא צעירים, כי אנחנו, הוותיקים שאתם רואים פה, מתבגרים, יש לנו פערים דמוגרפיים שאותם אנחנו מנסים למלא בין היתר בעזרה של קבוצות צעירים מסוג שעמר מייצג פה, כי אנחנו זקוקים לאותם צעירים והצעירים - - -

מהבנים שלהם, מה אחוז החוזרים?

רוב הקיבוצים שלנו עוד לא במצב שהבוגרים שלהם, בני 30 ומשהו, שזה הזמן לחזור, כי לפני זה אין מה לדבר על חזרה, לפני שגומרים את האוניברסיטה ואת הטיולים ויש טעם מהמקום האחר הזה, ובקיבוצים היותר ותיקים, שזה בעיקר יטבתה, אילות וקטורה, אז באילות וקטורה המצב פחות או יותר, וביטבתה המצב קצת יותר טוב, משהו כמו 20% חוזרים.

כל עוד אנחנו מצליחים לעניין אחרים שגדלו בחיפה, תל אביב וכו', להתעניין במקום הזה ולמלא את השורות, זה בסדר, אני מרשה לבת שלי, למרות שהייתי שמח מאוד אם היא תהיה לידי פה כמובן, אני אתן לה את האפשרות לבחור את דרכה ואת מיקומה ואת האתגר שלה בחיים, גם אם הוא לא יהיה פה.

מה צוואר הבקבוק? הרצון של אנשים לבוא לגור פה, או קרקע, או דיור, או תעסוקה? מה צוואר הבקבוק, הנקודה?

שני צווארי בקבוק עיקריים. אחד זה תעסוקה ושני זה דיור. למה דיור? שזה נשמע קצת מצחיק, דיור משום שמתוך עשרה קיבוצים שמונה הם קיבוצים שיתופיים, שקיבוץ שיתופי שזו תפיסת עולמו וערכו והאגודות השיתופיות, בונה בתים למי שהתקבל לקיבוץ. כלומר הקיבוץ שלי בנה לי את הבית לפני שאני הגעתי. אני הגעתי, אני חבר קיבוץ והרכוש הוא רכוש קיבוצי. מה המשמעות? הקיבוץ שלי, או קיבוץ סמר, כל הקיבוצים פה, לא יכולים ללכת לבנק לקבל משכנתא, כי לא ניתן למשכן את יחידת הדיור הזאת, אי אפשר לבודד אותה מהשטח הקיבוצי כולו, אי אפשר לקבל משכנתא, הקיבוצים ללא הון לבנייה - - -

אבל רוב הדיור בקיבוצים נבנה בעזרת המחלקה להתיישבות.

משרד השיכון. זה בדיוק צוואר הבקבוק, אתה מתאר אותו נכון. למעט יטבתה, לקיבוצים אין הון. לא בוכים, לא מתלוננים, אבל אין כסף להשקעה. המשמעות, היום בקיבוצים שלנו לא בונים לטובת דור העתיד שיגיע, ולכן אין בנייה ואין גידול. המדינה הכירה בכשל השוק הזה בעבר ועשתה מה שקוראים בנייה תקציבית. זה מושג שהמדינה בנתה, העבירה את הבית לעמידר ועמידר השכיר לנו את הדירות.

זה כבר לא בונים.

לא קיים יותר, המדינה ירדה מהעניין הזה, החטיבה להתיישבות היום קצת עוזרת בבתים יבילים, הסוכנות היהודית כבר לא קיימת, כלומר הסוכנות קיימת, אבל המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית לא קיימת והתוצאה של זה היא סטגנציה בבנייה ובגידול בחבל אילות. זה מאוד מאוד ברור שאיפה שגדלים היום זה איפה שהשוק הפרטי, כי אנשים יכולים לקנות את ביתם והם באים, אבל אנשים שרוצים חיי שיתוף, קהילה אחרת מאשר יישוב קהילתי לא יכולים לבוא כי אין לנו בתים.
ודבר שני, אמרתי את זה בדרך, אנחנו עושים מאמץ גדול ואנחנו מקווים שלאט לאט זה נפתר, זה עבודה. אני אומר תמיד שחוץ מאווירונאוטיקה, כל אחד יכול למצוא פה איזה שהוא מקום עבודה.

אני מבין שחוות קהילתיות לא באות בחשבון בקיבוצים שיתופיים?

בקיבוצים שיתופיים אין, יש פה קיבוץ אחד שעושה הרחבה קהילתית, שהוא לא קיבוץ שיתופי, זה קיבוץ יהל, אבל קיבוץ יהל זה 70 קילומטר מאילת, הבן אדם שבא לחיות את חייו הפרטיים, לא כחבר אגודה בקיבוץ, צריך להתפרנס ממשהו וזה חלק מצוואר הבקבוק השני שדיברתי. זה מאוד מסובך, אנחנו מאוד מאמינים שזה יצליח, הנה עליזה מיהל פה, אבל זה מאוד מאוד מסובך. בקיצור, אנחנו במספרים קטנים. איך אומרים? אנחנו במספרים קטנים.

שושי, אני מעביר לך את שרביט ההובלה.

אני רציתי דווקא להתייחס לאיזה שהיא הצעת חוק שעברה כרגע בקריאה טרומית, שיזם חבר הכנסת שיצא לרגע ואנחנו נחכה שהוא יחזור, אבל בינתיים אני כן אבקש להתייחס גם לנושא התרבות והאתגר לקיים אותה בפריפריה וניתן לאיילת לומר כמה דברים בעניין, שתוכלו להתרשם ולשמוע ולהבין באמת את האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם ושאתם תוכלו לעזור לנו לקדם.

רגע, איילת, ברשותך, גם כדי לא לשכוח וגם כי אני חושב שזה מאוד חשוב, ואין לנו פה נציג של נעל"ה, אבל יש לנו בחבל אילות פרויקט נעל"ה ואנחנו יודעים את המאמצים שאתה עושה כדי שמנהלת נעל"ה לא תצטרך להתמודד כל שנה במכרז חדש שהמדינה מוציאה לניהול נעל"ה. אז אנחנו רוצים בהזדמנות חגיגית זאת לעודד אותך במהלך שאתה מוביל, אני חושב שהוא מאוד מאוד חשוב, אנחנו נהנים מאוד מפרויקט נעל"ה שנמצא בקיבוץ אילות כפנימייה, אבל לומד בבית הספר שלנו, זה מעשיר את התלמידים, זה מגדיל את מספרם, זה מאפשר אפשרויות שאי אפשר לעשות במספרים יותר קטנים, ומעבר לזה שזה איזה שהיא תרומה שלנו כאן במרחק רחוק ממרכז הארץ לעשייה לאומית ואנחנו מאוד מאמינים בפרויקט הזה. אז כל מה שאתה צריך אתה יכול למצוא פה כעזרה לקידום המצב שהמנהלת הזאת לא עומדת כל פעם למבחן. זה פשוט מדהים אותי, הסיפור הזה של ההפרטות, על כל דבר, אבל גם על זה? אז אנחנו רוצים שתדע, ואנחנו יודעים שאתה מעורב בזה.

אני אילת, אני מנהלת את מחלקת התרבות שבע שנים, אני מתעסקת בתחום התרבות כבר כמעט 30 שנה פה באזור ואני חושבת שזה מאפיין את כל הנציגים שיש פה מהחבל, שבעצם כל אחד בתחומו מנסה ליצור משהו ייחודי ואטרקטיבי שייתן סיבה למי שחי להיות שמח בזה שהוא התרחק. וגם שיהיה אטרקטיבי לילדים שלנו וגם לאחרים לחבור לזה, כאילו לייצר איזה שהיא חוויה שהיא מאוד ייחודית ואיכותית במיוחד, כדי שהיא תצדיק את למה לי להיות כל כך רחוק, אני מרוויח ומקבל דברים ואני מייצר דברים, שזה לב העניין.

אני אחראית על התחום הזה, שאחרי שאם מצאתי דיור טוב ועבודה ויש חינוך בעצם השאלה מה הבן אדם עושה אחר כך, במה ממלאים חייו ואני חושבת שהקהילה שלנו פה, יש לה אפיון כזה של ציבור מאוד נלהב בתחום התרבות, גם כקהל, גם כצרכן וגם כמייצר. יש פה אנשים מתחומי האמנויות שמייצרים מיזמים בכל תחומי התרבות, תיאטרון, אמנות פלסטית, מוזיקה, בצורה שלפעמים אנשים באים ואומרים 'מה, זה רק 4,000 אנשים כאן?' כי כאילו זה איזה שהיא הוויה מאוד מאוד משמעותית בחבל. אני מאמינה ואני משתדלת לתחזק אותה ולהעצים אותה ולגוון אותה ולתת לאנשים כל הזמן שתהיה תשוקה לתחומים האלה, כי אני מאמינה שזה נותן טעם למאמץ, לקושי ומחבר אנשים. בסך הכול הם מתחברים סביב חוויות שהם חווים יחד ומייצרים יחד, ואנחנו, עם הפיזור הזה של המון יישובים קטנים, אודי, ודאי נגעת בזה קודם, אבל בעצם המציאות היא שזו מועצה עם שטח הכי גדול, אפשר לומר, והאוכלוסייה הכי קטנה, כמעט, והיא מפוזרת על פני השטח הזה, ואיך אנחנו יוצרים לה תודעה של קהילה, גם אחרי שעות העבודה.

מה יש לכם בפועל?

אז בפועל יש לנו אירועים שאנחנו פונים - - -

יש את מפעל המנועים.

יש לנו אולם תרבות מרכזי שבו מתקיימים רוב המופעים הקנויים, אם זה לילדים, מבוגרים ונוער. אנחנו חוברים גם לאילת, למשל במפעל המנועים, בתחום של תיאטרון. יש לנו הרבה שיתופי פעולה, גם עם אילת, גם עם היישובים, כך שיש תרבות שנעשית פה במרכז האזורי, תרבות שאנחנו צורכים באילת ותרבות שאנחנו יוצרים ביישובים השונים, שכל יישוב מייצר לעצמו אך גם מזמין אליו אנשים מהיישובים האחרים.

התרבות הזאת מורכבת מתרבות שאנחנו קונים ומביאים אלינו, מחד, ומאידך תרבות שאנחנו מייצרים. בעצם יש פה אולפן מוזיקה משובח, אנחנו יוזמים הפקות של תיאטרון. יש פה עשייה תרבותית, לא מעט חוגים שפועלים במסגרת המתנ"ס, של מחול, אמנות פלסטית, ובעצם את התוצרים שלהם אנחנו או מציגים או חוברים לאיזה שהן הפקות.

אז יש פה סך הכול חיי תרבות, אני מניחה שבכל פרמטר כמעט לכמות התושבים, הם ערים, ויש בכל המדדים, גם הארציים, בשנתיים הקודמות זכינו במקום שני בפרס של תרבות במועצות אזוריות על פעילות תרבותית, גם בהיבט של ההשקעה וגם של העשייה. אם לדבר על הקשיים, בעצם אנחנו נתקלים, עוד פעם, באותם קשיים של מרחקים גם בין היישובים וגם מהמרכז, אז כל הנושא של עלויות של תרבות, כל מה שכרוך, אודי הזכיר את הביקור של גרוסמן אתמול, כל מה שקשור להסעות, לינות, ביטול זמן - - -

בביקור של גרוסמן היה גם ערב איתו?

כן, כמובן. היה ערב איתו אתמול למבוגרים והיום לבית הספר.

וכמה מבוגרים הגיעו לערב אתמול?

180 אנשים. אני אומרת שכל פעילות - - -

בשביל פה זה הרבה.

בשביל פה זה המון. כל פעם שאנחנו ממלאים אולם, זה 400 אנשים מהחבל מגיעים, מתוך כלל האוכלוסייה הזאת, וזה קורה לא אחת. כבר לעיתים קרובות אנחנו אומרים 'המקומות אזלו', זו כן מציאות שקיימת פה.

האולם לא יכול להכיל יותר מ-400 אנשים.

אני אומרת שמתוך כך, לא משנה, זאת אומרת יש היענות. מצד שני באמת העלויות הן גבוהות ובהרבה מהמדדים אנחנו אפילו לא נכללים, כי בהגשות לבקשות לא נכלל העניין הזה, בשום מקום הכי רחוק בארץ אמן לא לן והוא לא מוטס לשם והוא לא כמובן מוסעד, אז העלויות הן נרחבות, גם בהיבט של הבאת אמנים וגם בהיבט של להביא מנחה. יש לנו חבורת זמר משובחת שפעילה 25 שנה. כדי שהיא תעמוד בסטנדרטים הארציים ואף בינלאומיים, אז זה אומר להביא מנחה מבחוץ. כל מה שקשור בלהביא אנשים מבחוץ שיקדמו את זה.

בנוסף לזה, באמת כל העלויות של הנסיעה של אנשים אל האירועים ועל מנת לקיים את הפעילות הן עלויות גבוהות ביותר. צריך לציין שבעצם רוב תושבי המועצה, מתוך כך שהם ביישובים שיתופיים, אין להם רכבים פרטיים, אז בעצם כל העלויות של האוטובוסים שמסתובבים כדי לאפשר זה בעצם חלק נכבד ממה שהוא תקציב התרבות, כמו תקציב הספורט ומן הסתם תקציב החינוך. יוצא שהרבה הרבה אוטובוסים מושקע בתקציב שלנו.

זה ככה סקירה והמקומות של העזרה במרחק בנושא של כספים, אני חושבת שהוא הדבר המרכזי שהיינו מצפים לו.

אלה דברי התרבות. לא נמצא פה איתנו רכז הספורט שלנו, הוא חלה, אבל אני רק אגיד שזה מאוד דומה. בסך הכול אני אתן לכם דוגמה הכי קטנה, יש לנו ענף כדוריד מתפתח וקבוצת כדוריד מכל מיני גילאים וצריכים לאסוף ילד מקיבוץ אילות ושני ילדים מקיבוץ יהל וילד מקיבוץ נאות סמדר ושני ילדים מקיבוץ יטבתה, אפילו הבן של אילת שם ואנחנו אוספים אותם ביחד לקבוצת כדוריד אחת שצריכה להתאמן פעם-פעמיים בשבוע. עלויות ענקיות של הדבר הזה. אחר כך הקבוצה הזאת צריכה לנסוע לליגה של הגיל הזה, שהיא ליגה שמגיעה עד נס ציונה. זה הדרום, שתבינו. נוסעים ילד בכיתה ה', ו', ז', ח', לנס ציונה למשחק כדוריד וחוזרים. אז בסדר, הוא מנס ציונה פעם אחת קורה לו בסיבוב שהוא צריך להגיע לפה, למשחק החוץ שלו, אבל פה, חוץ מבית יש לנו שבעה-שמונה משחקים כאלה לכל מחזור וזה כמובן קריטי.

אז גם בספורט, כמו בתרבות, זו דוגמה טובה, וזו הוועדה לתרבות וספורט, לא רק לחינוך, אז אנחנו אומרים את זה פה, המושגים הם לא יאומנו לגבי - - -

מרכזי הספורט עוזרים לכם?

מרכזי הספורט, אין - - -

אין להם כסף, הכול דרך מועצת ההימורים.

אין מקדם, זה מה שהיה צריך לקרות.

זאת אומרת להעביר ישירות מהמועצה להימורים.

מה שהיה צריך לקרות זה שכמו שהמשרד, לצורך העניין, נותן לוואי וזד וכו', הוא היה צריך להגיד פה 'אוקיי, פה זה 1 פסיק 3 מקבל, כי אתם רחוקים', איזה שהם מקדמים. פעם במשרד החינוך בבנייה זה היה ככה, אמרו לנו אוקיי, אנחנו מבינים, אתם צריכים לקבל 30% יותר. כל דבר עולה פה לבנות 30% יותר, אז הם אומרים אוקיי, תקבלו 1.3, אבל גם את זה ביטלו.

לא הבנתי, במסגרת איגודי הספורט שום דבר?

הפועל נותן לנו. הפועל חבל אילות בכדוריד נותן לנו, אבל הוא לא נותן לנו אחרת ממקום אחר.

אם היינו משקללים את הקריטריון, שהוא ייקח בחשבון את הצד התחבורתי?

לא, המרכזים הם צינורות בלבד.

כן, ברור, ברור.

הנוסחה היא הקבוצה, באיזה מקום היא בליגה וכמה קבוצות יש לך. זאת אומרת למקום שהוא עם 4,000 תושבים, אז מה שהוא יקבל ממועצת ההימורים זה די נמוך.

קטן, ואין מקדם למרחק. זה העניין העיקרי.

בסדר, אם מה שאתה מקבל הוא כל כך נמוך, אז גם המקדם לא - - - 1.3, 1.5, המקדם לא יביא אותך לסכום נורמלי.

אני חושבת שכל מה שמנחה אותנו בדיון הזה זה הנושא של צמצום - - -

בואו נעבור לחינוך.

אם אפשר משפט בהקשר לתרבות ולהזכיר את סל התרבות הארצי ואת הקשר המאוד חשוב לנו, בבית הספר באזור, הקשר לאפשר לנו לחשוף את התלמידים למגוון רחב של תחומי עשייה, יצירה, לאמנים וכו' וכל פגיעה בארגון החשוב הזה גם תפגע ב - - -

אנחנו רק לאחרונה עשינו דיון די ארוך על זה, היום יש שם 6 או 7 מיליון, והמלצנו להכפיל את הסכום הזה. דרך אגב, אני לא אמרתי את זה באילת, אבל אחד התחומים המרכזיים שהוועדה לקחה על עצמה זה הנושא של דיפרנציאציה בין מרכז לפריפריה. וזה לא מקרה, כי אני רגל בחיפה ורגל בירוחם, ולמדתי היטב - - -

את ההבדלים.

הייתי אומר שהמרחק הוא לא רק בקילומטרים וזה אחד הדברים שאנחנו מנסים לדחוף אותו בכל המשמעויות שלנו, שלכל דבר תהיה השלכה בתקציב המדינה. לתל אביב ולחיפה פחות ולירוחם וללוד ולאילות ולאילת - - -

כשהמאבק הוא לא קל. אתמול מה שאתה חשבת, שמוטקה ששון וזה, אתמול הייתה לי שיחה מאוד קשה עם ראש עיריית רחובות, 'אתה לא תיקח מזה'.

אני לא נבהל מזה. מאחר שאני מכיר את הכול, זה לא מבהיל אותי, אבל זה באמת חלק מהעניין.

אז אני מבינה שמה שמנחה את עבודת הוועדה זה באמת הרעיון של צמצום פערים והתייחסויות לפריפריות גיאוגרפיות.

נכון.

מה עושה אולפן המוזיקה שלכם? את מי הוא משרת?

הוא משרת גם תלמידים, מכיתה ב' ועד י"ב, וכן מבוגרים שלומדים מוזיקה והרכבי מוזיקה שפועלים.

לימודי המוזיקה של המתנ"ס, לצורך העניין, מכיוון שהמרחקים גדולים וקשה להביא ילד ללמוד פסנתר אחרי שעתיים שהוא גמר בית ספר וחזר הביתה, אז הם משתלבים במערכת הלימודים בתוך היום. בעצם מוציאים אותם וזה מסתדר עם המערכת והם לומדים וזה חלק מאולפן המוזיקה. וכמובן מבוןגרים ואחרים והרכבים שונים וכו' וכו', מגמת מוזיקה.

בואו נשמע קצת את המנהלות.

אז קודם כל אני חושבת שלשמוע מנהלות אנחנו נשמע בשלב יותר מאוחר, נעלה לתוך בתי הספר, אבל יש כן סוגיה שמאוד מאוד חשוב לי להעלות כאן והיא בהמשך לנושא של צמצום פערים, לגבי הצעת החוק שאתה, חבר הכנסת אוחיון, יזמת ושעבר קריאה טרומית, עידוד מקצוע ההוראה.

אני מחכה שעמרם יעזור, אני בונה על התמיכה של עמרם.

שתי סוגיות שרצינו להעלות כאן, שהן סוגיות מאוד קריטיות עבורנו, אחת זה נושא של גיוס מורים והשנייה זה הנושא של התמקצעות צוותי הוראה. אני אשמח לשמוע מכם האם חבל אילות ייכלל ב - - -?

החוק הזה, לפי דעתי, לא ייתן פתרון לזה, כי הבעיה היא, עוד פעם, הדיפרנציאציה. כלומר איך אתה מעודד מורים ללכת למקומות מרוחקים, בעיקר במקצועות השונים שהם חסרים, אנגלית, מתמטיקה, פיזיקה, מדעים למיניהם. זה עלה באילת גם.

עידוד מקצועות במקומות מרוחקים, זה קיים, אני מקווה שהאוצר יקצה את התקציבים המתאימים וייתן אפילו כפל, גם למקצוע נדרש וגם לעניין הגיאוגרפי. יש לנו מאבק, אני מקווה שנוכל להצליח בזה.

אני הזמנתי מחקר לעניין הזה, המחקר מראה שעידוד למקצוע נדרש הוא פחות אפקטיבי. כשאתה אומר עידוד מקצוע נדרש, זה אומר שגם בתל אביב אתה תעודד נגיד מקצוע נדרש והמחקר מראה שזה לא - - -

אם 34% מן המורים שמלמדים מתמטיקה היום במדינת ישראל, רק ל-34% יש תואר אקדמי בתחום הידע, זה מצב גרוע. אני לא יכול כל הזמן רק לדבר על ההיבט הזה בלי לנסות לבוא ולהגיד גם על ההיבט הלאומי. ודאי שמורה למתמטיקה שיירד גם לאזור אילות ואזור הערבה, נעודד אותו בזה שהוא יקבל כפול, גם בגלל שהוא מלמד מתמטיקה ובגלל שהוא ירד דרומה.

בסדר, מה שאני מנסה לומר, מה שהמחקר מוכיח, שתמרוץ משיג את מטרתו כשאתה מדבר על מקומות מרוחקים, מרוחקים שאליהם מורים לא הולכים ככה סתם, ואנחנו מנסים לקדם את זה. בהחלט.

אז זה מאוד מאוד חשוב לנו. אני משערת שהנקודה עלתה גם באילת, אבל אצלנו המצב הוא קריטי פי כמה, מכיוון שאם אילת עדיין נחשבת לאיזה שהיא עיר מחוז, או איזה שהוא סוג של מטרופולין באזור, המרחק אלינו הוא עוד 40 קילומטרים.

אתם מקבלים את אותה התייחסות כמו אילת?

כן, במסגרת התקנה.

אותה התקנה, כתקנה ייחודית.

כן, אנחנו נמצאים במסגרת התקנה הייחודית.

אני שמח שבמשרד החינוך עדיין מתמידים בה. יש משרדים אחרים שפעם היה - - - אתה יודע, גם צבא ידע פעם לעודד כאלה שמגיעים לפה וכו', היום זה מידרדר ומשרד החינוך יודע לתת את התמיכה גם למורים. זה עדיין קשה להביא, זה לא - - -

כן, זה לא פשוט.

דרורי גניאל יודע לבטא את זה בדרך כלל מאוד ברור, מאוד קשה להביא מורים, במיוחד במקצועות החסרים, במדעים זה פשוט בולט.

מה, רק ל-34% למורים למתמטיקה יש תואר במתמטיקה? זה משהו מדהים.

ויש גם מורים שעוד מעט יוצאים לפנסיה והמצב יהיה יותר גרוע.

אז מעבר לקושי ולמורכבות בגיוס מורים, קיים כאן קושי מאוד גדול בהתמקצעות הצוות, בפיתוח הצוותי, בהשתלמויות. זאת אומרת אנחנו רחוקים והיכולת באמת לעלות ולהשתתף בהשתלמויות כל שבוע או אחת לשבועיים היא לא קיימת. זאת אומרת מעבר לגיוס, באמת ההתמחות של כל מורה ומורה בתחום הדעת היא מאוד מורכבת כאן.

אני מניח שבית הספר התיכון פה, ההישגים שלו בטח ברמה גבוהה.

מאוד.

הנחה די הגיונית וטבעית. אז עובדה שעושים את זה.

אנחנו מתמודדים, אנחנו מתעקשים, אנחנו לא מוותרים, אבל יש הרבה מאוד קשיים. יש לנו הישגים יפים בתחום הלימודי, ולא רק בתחום הלימודי, בתחום החברתי, בתחום הערכי, אני ארחיב בהמשך, אני אגיד שבתשע"ב אחוז הזכאות לבגרות היה 78% ובתשע"ג 87%. זה חינוך מיוחד, תלמידים משתלבים, תלמידים משולבים עם צרכים מגוונים.

נדבר למעלה על זה.

לא, מה שאני רוצה לומר, אודי - - -

אתה צודק, אבל מקצועות מדעיים זה לא - - - אין לנו מורים למתמטיקה מספיק טובים ואיכותיים ומספיק כדי לעשות פה ש-20% ממחזור גילאי ילמד חמש יחידות. זו דוגמה. בוודאי פיזיקה.

בשכבה י"ב לומדים שלושה תלמידים בהיקף של חמש יחידות. רק שלושה, זה מחזור קטן.

מתוך כמה?

מתוך 60 תלמידים. זאת שכבה לא גדולה.

אבל לא ממצים את כל הפוטנציאל. יש פוטנציאל שלפחות 20%-25% כן יילכו למתמטיקה חמש יחידות ואנחנו מונעים זאת מהם, משום שלא נותנים להם את המורים הטובים ביותר.

כדי להתמודד עם הסוגיה הזאת השנה נכנסנו בכיתה י' - - -

נמשיך שם. אנחנו עולים עכשיו לבית הספר.

(בדרך לבית הספר)

- - - החממות של המו"פ החקלאי. יש לנו מו"פ חקלאי, בנוסף למו"פ המדעי שהזכרתי קודם. הנה משהו שניסיתי לסדר ב-14 השנים - - -

בערבה התיכונה יש להם את זה, גדול.

יש בערבה התיכונה, גדול, וגם פה גדול. בעצם מו"פ חקלאי שמטרתו פעמיים, פעם אחת לחשוב על מה הגידול הבא, ובי"ת, לתמוך בחקלאים, בגידולים שכבר קיימים. ניסיתי לשכנע את מדינת ישראל לחבר את שני המו"פים, מו"פ מדע של משרד המדע ומו"פ חקלאות של משרד החקלאות למטריה אחת, לא הצלחתי. כלומר אני חשבתי וגם משרד האוצר חשב ובסוף זה לא צלח.

דרך אגב, להיעדר מורים מקצועיים יש היום הוראה וירטואלית.

כיתה י' פה התחילה חמש יחידות מתמטיקה עם הוראה וירטואלית, ניסיון.

אתה מחובר שם למרכז ללמידה מרחוק?

זה הולך דרך מט"ח, הוא המפעיל.

יש עוד כמה פרויקטים.

זה פנטסטי. הילדים יושבים בבית ספר מול מחשב, זה שעה מסוימת עם מורה מסוים. זה ממש כיתה.

אם יש אינטראקציה שלמה, אז בוודאי.

ואז אתה יכול לשים את המורה הכי טוב.

גם במצפה רמון לומדים ככה ובאזורים קטנים.

כי מה שלא תעשה, לא תביא למקום כזה את המורים הכי טובים. זה לא יעזור, אלא במקרים בודדים. אני הצלחתי להביא לירוחם איזה מורה לפיזיקה, פשוט תופעת טבע. יחסית למחזור שהוא שם גם בן 60, 20 עושים חמש יחידות בפיזיקה בהצלחה מרובה. זה בלתי יאומן. אבל זה, אתה תופס איזה מישהו, שהוא וירטואוז, בחור צעיר, בלי תעודת הוראה. המדינה משלמת לו 4,000 שקל, הכפלתי לו את זה.

אני אמרתי להם פה, שלא ייווצר מצב שיש מורה טוב שרוצה להגיע ומשכורת משרד החינוך היא זאת שתגביל אותו, אני אשלים, אני מוכן. אבל קשה למצוא.

כן, זה קשה מאוד. קודם כל פה אתם צריכים למצוא דיור בשבילו.

נכון. כבר היום 50% מהמורים שלנו באים מאילת.

בית הספר העל היסודי-התיכון זכה במקום שביעי בפרס שחולק על ידי משרד החינוך לבתי ספר ערכיים, שמודד לא רק ציוני בגרות, אלא מדדים אחרים. 60% מכל שכבה פה יוצאת לשנת שירות, כמובן גיוס לצה"ל מאוד גבוה, לקצונה וכו', אבל מה שמדדו, אני לא יודע אם אתם יודעים, בבדיקה הזו של משרד החינוך זה אווירה בית ספרית. הלכו וראיינו מורים ותלמידים איך הם מרגישים בבית הספר והאם הם מרגישים בבית, האם זה לוקל-פטריוטיות, האם נעים להם וכו' וכו'. לפעמים כועסים עליי באילת שחלק מהמורים עוברים מאילת לעבוד פה, כי בית הספר יותר נעים ויותר ערכי. איך אמרנו פעם? המורים מגיעים לפעמים עד אליי בשביל להגיד לי שאין להם מספיק שעות ללמד בבית ספר, למה? כי יש הרבה פעילויות חברתיות ויוצאים להרבה טיולים ומכירים את הארץ ועושים כל מיני. כל עוד המורים המקצועיים מתלוננים שאין להם מספיק שעות בגלל שעות חברה, זה מלחמה בריאה, אני קורא לזה מלחמה בריאה.

(בית הספר היסודי מעלה שחרות)

- - - בליוויו של אוסקר, אחד ממורי המוזיקה שלנו.

(שיר).

תודה רבה, ניגנתם מאוד יפה.
שלום. ברוכים הבאים לבית הספר היסודי מעלה שחרות. שמי עליזה כהן, מנהלת בית הספר.

גם היא חיפאית במקור.

כן, סיפרתי לעמרם שגדלתי בטירת הכרמל, ליד חיפה. אז אני עליזה, נשואה ואמא לחמישה ילדים, ואגב הילדים החוזרים, גם אני מצפה בכיליון עיניים שילדיי יחזרו לאזור באיזה שהוא שלב כמובן, חברה בקיבוץ יהל מזה 36 שנה, אני מהגרעין המייסד שם, ומנהלת בית הספר זו שנה שביעית.

הגעת כנח"לאית?

כן, הגעתי עם הגרעין המייסד.

ואז יצאת ללימודים?

יצאתי מיהל ללימודים.

לא היה אחר כך גרעין אמריקאי שהצטרף אליכם?

הקמנו את הנקודה יחדיו, גרעין ישראלי וגרעין אמריקאי.

אני זוכר, הייתי שם, השליח היה?

מיכאל לנגר. היום הוא מיכאל לבני, כבר מזה שנים רבות. אז אנחנו עודנו במקום.

יושבים איתנו פה כמה מורים מהצוות, שרי, הסגנית שלי, מחנכת בכיתה ב', חנה, קרן, עידו מנהלן בית הספר, ציפי, אפרת, דגנית, אתי, תמי, ששותפים כמובן לעשייה.

אין מורים? רק מורות.

יש לנו מורים.

יש שלושה, כולל המורה לספורט.

ספורט זה בסדר, אבל...

מה המורים הגברים מלמדים?

יש לנו מורה למחשבים ומורה לחינוך גופני ומורה לנגינה, כמו שראיתם את אוסקר בחוץ ומורה לטבע ומדעים ומורה למוזיקה, איש בן 80 שעושה פרויקט מאוד מיוחד בשורשים מוזיקליים, שאותו דווקא השר יזכה לפגוש, אני מקווה, בביקור של השר. הוא לא פה כרגע. וכל השאר מורות.

אז אנחנו כמובן, כפי שפתחנו בשקופית הראשונה, באזור הזה המיוחד שלנו, כגודל הקרקע מתחת לרגלינו כך גודל השמים מעל לראשינו. בית הספר שלנו זה בית ספר שמנסה ככל יכולתו להכיל את כל ילדי האזור, ילדי האזור המגוונים. הוא מחויב כמובן לתושבי האזור. אנחנו משתדלים בהחלט להדגיש את הפן הערכי כאן בבית הספר, הפן הערכי והיותו חלק מהעשייה החינוכית היומיומית בהחלט מהווה מקור משיכה. אני יודעת על הרבה מאוד משפחות שבנו את ביתן בבאר אורה כדי שילדיהם ילמדו כאן בבית הספר. כמו שאמרתי, אנחנו מנסים לתת מענה מרבי לכל ילדי האזור.
שלשום ביקרה אותי כאן המפקחת על החינוך המיוחד של מחוז דרום, הגב' דניאלה מונטל והייתה לנו שיחה ארוכה עד מאוד והתחננתי בפניה שלא תצטמצמנה שעות השילוב ושעות החינוך המיוחד שאנחנו מקבלים בתקן, מה שקורה דווקא בשנים האחרונות - - -

את מדברת על השעות הסטטיסטיות?

על שעות התקן שאנחנו מקבלים.

כן, אבל הסטטיסטיות. שהן יחסית למספר התלמידים, לא פרסונלית.

לא, שהן ביחס - - -

אבל יש לכם ילדים בשילוב.

יש לנו ילדי שילוב ויש לנו ילדי חינוך מיוחד. למשל בשכבת א' השנה יש לנו שלושה ילדים עם צרכים מאוד מיוחדים ויש להם סייעות צמודות וגם שעות שקיבלנו עבורם. לא מספיק לטעמנו, אבל ישנן שעות ויש לנו עוד כמה ילדים שהם בכיתת חינוך מיוחד תקנית, שהם ילדים עם עיכוב התפתחותי.

כמה כיתות בחינוך מיוחד יש?

אחת, תקנית.

לאיזה גילאים?

כרגע הם בגילאי ה'-ו'.

אנחנו בכל אופן מאוד משתדלים, כתפיסת עולם, שכל ילדינו, גם החינוך המיוחד, לא רק יתחילו ללמוד בבית ספר, בוודאי יסיימו י"ב כיתות פה בבית הספר והמאמץ הזה הוא מאמץ עילאי.

היום זה התפיסה, השילוב. גם של ילדים עם קשיים רבים. בעיקר שאין לכם גם לאן לשלוח אותם.

זה תלוי באפיון, איזה אפיון יש להם.

וכמובן התקן. היו לנו שבעה ילדים שהתאימו לאפיון והמינימום לכיתה תקנית זה שמונה ופעלנו נמרצות כדי שיאפשרו לנו לפתוח את הכיתה.

אנחנו מפתחים קשר וזיקה הדוקים מאוד לאזור. בית הספר שלנו מצטיין במה שנקרא טיולים, אנחנו יוצאים במסגרת יום הלימודים שלנו להרבה מאוד טיולים באזור. הטיולים השנתיים שלנו הם טיולים מאוד מאוד מושקעים ולהרבה ימים יחסית.

כמובן פלורליזם אידיאולוגי, חברתי ודתי. יש פה שלושה קיבוצים בחבל שהם קיבוצים מסורתיים וגם להם במידה מסוימת ניתן פה מקום והכלה. כל הערכים הלאומיים, הציוניים, יש פה הוראת מורשת ויהדות מכיתה ב' עד כיתה ו'. הוראת המורשת היא ביעדים של משרד החינוך בכיתות ה' ו-ו' ואנחנו מלמדים כבר מכיתה ב' תכנית שנקראת תכנית מפתחות שמחוברת למקורות היהודיים.
כמובן בוקר סקרן עצמאי. אנחנו מנסים לחנך לעצמאות, ללמידה עצמאית, להעביר לחטיבת הביניים את הבוגר הסקרן וכמובן שאיפתנו היא להצמיח תלמידים עם כלים מתאימים, שיוכלו להסתדר, הן בתיכון והן בחיים בכלל.

יש 12 יישובים באזור והילדים מתנקזים לכאן, וילדי בסיס עובדה באים לכאן גם. יש בבית הספר 16 כיתות, מתוכן רק 12 תקניות, זאת אומרת ששאר הכיתות ממומנות באדיבות המועצה האזורית כמובן.

זה אומר כמה ילדים בכיתה?

זה משתנה. הכיתה הכי גדולה 30 תלמידים והכי קטנה 20 תלמידים, שזה יותר בכיתות הנמוכות.

אז למה יש צורך במימון של ארבע כיתות.

יש פה החלטה אזורית מלפני כמה וכמה שנים ששכבה שמונה מעל כ-65 תלמידים בעלותה מהגן לבית הספר תיפתח כיתה שלישית. הרי תקן משרד החינוך לכיתה א' זה 40 תלמידים נכון להיום ומאז ועד היום ההחלטה עודנה עומדת ונפתחות כיתות קטנות בכיתות האלה.

מכיתות א'-ב', או כבר מ-א'?

כבר מ-א'.

זו החלטה ראויה ונכונה.

כן, אני גם לא הסכמתי שכיתות א' ייפתחו מעל - - -

מה שלצערי לקחו מאיתנו בתקציב הזה, הם הלכו והורידו עכשיו מכיתות א'-ב, שהיו צריכים לאפשר את הפיצול הזה, כדי לאפשר את הקניית המיומנויות של קרוא וכתוב וחשבון.

שמעון, לאזורי הפיתוח השאירו. בא'-ב' הם מקבלים תגבור שעות.

מקבלים שעות פיצול, 10 שעות, גם ל-ב'.

הורידו את זה מהיישובים המבוססים.

הצוות מונה כ-35 אנשים, רובם מהאזור, יש לנו גם מורים שמגיעים מאילת, שכמובן נעזרים בהסעות התלמידים, מורים שמגיעים, וכולנו, כל צוות המורים פה מגיע לכאן בהסעות.

אנחנו בהחלט שמים דגשים - - -

איך אתם פותרים את הבעיה של הכיתות הלא תקניות עם המחנכות? מבחינת התנאים של המורה.

המועצה משלימה לכל מורה לא תקני, בדיוק מה שהוא היה מקבל ממשרד החינוך. כלומר גם את המענק החד פעמי שמקבלים ואת כל סוגי התמריצים. כולל שכר דירה, כולל הכול.

זה לא רק המחנכות.

זה בעיר המחנכות.

כן, אבל יש לנו כמה וכמה מורים בצוות ועובדים שהם מקבלים את משכורתם מהרשות, כולל המורה לנגינה שראיתם עכשיו, יש לנו מטפלים בבעלי חיים, בגינון.

שחלקם בכלל בטח לא מורים של משרד החינוך.

לא, הם לא מורים של משרד החינוך, הם עובדי רשות.

בית הספר שלנו הוא בית ספר ירוק מתמיד, כמו שהיה כתוב בשקופית הקודמת, ועושים עשייה רחבה מאוד בנושא של קיימות וסביבה. אתם תפגשו, בתום המפגש היבש, את המועצה הירוקה שלנו והם יספרו לכם על העשייה בתחום הזה, בכיתת המנהיגות שקיבלנו מקק"ל, שהפכה להיות מרכז סביבתי יפה. וכאן ככה ניסינו בשקף אחד למקד את היוזמות הייחודיות של בית הספר וכמובן רבה העשייה מלתאר על שקף אחד. כמו שאמרתי, יש לנו טיולים חודשיים, כל כיתה, מ-א' עד ו' יוצאת לטיול חודשי בקביעות, אם זה להיכרות היישובים בשלב הראשון, בכיתות הנמוכות, והולכים ומתרחבים למסלולי הליכה מורכבים יותר. למשל כיתות ב' שלנו, לימוד צמחי בר, במערכת הלימודים שלהן הן יוצאות לשטח עם מורה ומכירות את צמחי הבר ועוקבות אחריו, אחרי גידול הצמח.

אנחנו עוסקים בלמידה רב תחומית, זה נושא ההשתלמות המוסדית שלנו השנה, למידה רב תחומית, אנחנו רוצים לממש את זה בלמידה היומיומית. שיעורי ההעשרה הם במסגרת תכנית קרב כמובן, ואחרים, שיעורי מצוינות, עד כמה שניתן, בשעות המעטות לתחום הזה דווקא. יש לנו מנהיגות צעירה, מאוד מאוד יפה, גם פרלמנט ילדים, גם מועצה ירוקה, כמובן גם קבוצת עיתון.

תכנית עידוד קריאה. פעילות בספרייה, הילדים יוצאים לפעילות מיוחדת של עידוד קריאה בספרייה, עם הספרנית וסביב ספרים שהם קוראים עושים הרבה פעולות חווייתיות, כמו לקרוא את הספר 'שביל קליפות התפוזים' מסתיים בלבשל איזה מרק תפוזים ענק לכל באי בית הספר.

מרק או ריבת תפוזים?

מרק תפוזים, וכולם עומדים ושותים אותו בשקיקה.

יש חממה לבית הספר התיכון ואנחנו נעזרים בה מאוד. יש שם פינת חי טיפולית, הילדים מקבלים שם טיפול רגשי עם מי שעובד שם, וגם כמו שאמרתי גינה טיפולית. יש עיתון.

ויש פרויקט מיוחד במינו שנקרא פרויקט השורשים המוזיקליים, שהוא מבוצע בכיתות ו'. זו בעצם מסיבת הסיום של תלמידי בית הספר היסודי שלנו. פרויקט ייחודי, טוביה המורה, כמו שאמרתי, איש בן 80, קיבל לזה גם פרס, פרס רקנאטי, פרס החינוך, ובכל שנה תלמידי כיתות ו', כל תלמיד מביא שיר שורשי מהבית, בכל שפה, כל הכיתה משך כל השנה לומדת את כל השירים, טוביה מעבד אותם קודם, חנה היא מחנכת כיתה ו', וגם הסגנית השנה, הן חוות את זה שוב ושוב כמובן, ובסוף השנה מעמידים ערב לסיום בית הספר היסודי כשכל 30 התלמידים בכל כיתה שרים את כל השירים בכל השפות. וכמובן שיש באידיש ובצרפתית ובאנגלית ובעברית והיו לנו פעם ילדים סודנים, אז גם בסודנית ובמרוקאית ובערבית וזה פרויקט השורשים המוזיקליים.

כמה ילדים בסך הכול בבית הספר?

375.

ומה אורך יום הלימודים?

לכיתות הנמוכות בין שמונה וחצי עד אחת, זה מה שנקרא יום קצר, זה א'-ב'. כיתות ג' כבר מתחילות פעם בשבוע ביום ארוך אחד, עד שעה שלוש, והכיתות האחרות בין שמונה וחצי לשלוש כשלוש פעמים בשבוע, כל השאר עד אחת, והימים הארוכים נדרשים בשל כל התוספות למה שנדרש.

מה הפעילות לאחר בית הספר בדרך כלל?

אז ראשית בקיבוצים יש את המסגרות, המסגרת הכוללת, שזה הבית שמחכה להם, בית הילדים עד שעה ארבע, עם המדריכים המקומיים, וכמובן יש את החוגים האזוריים.

תסבירי את המושג כוללת.

כוללת זה מושג קיבוצי, כשפעם הייתה כיתה - - -

פעם הייתה גם הכיתה שם וגם ישנו שם, הכול עשו שם. כך היה כשעמרם היה בעין גב.

הילדים שלי כולם למדו באווירה הזאת.

אמרנו פה בדרך קודם, משום המרחקים אז חלק מחוגי אחר הצהריים של ספורט וכו' וכו' מתנהלים ממש בהמשך ליום הלימודים, כדי לא להסיע פעמיים.

אנחנו עובדים מאוד מאוד במשותף עם המתנ"ס כמובן.

מה קורה בנושא של לימוד מתוקשב?

אנחנו בתכנית הלאומית של המאה ה-21, כמובן, לכל מורה יש מחשב כמובן.

בתכנית של אתנה?

כן. הכיתות מאובזרות, יש בכל כיתה מקרן, מסכים. אנחנו כצוות השתלמנו שלוש שנים, אנחנו מודרכים על ידי מדריכה אזורית, מדריכה מחוזית, יש לנו רכזת תקשורת בבית הספר, יש מורה שהוא איש טכני של התקשוב, שזה גם משרה.

ויש פורטלים של בית הספר?

בוודאי, יש פורטל של בית הספר, יש משימות שמשויכות לילדים במחשב.

זאת אומרת אתם בתוך התחום.

כן, אנחנו יצרנו עכשיו תכנית בשיתוף עם היועצות, של סכנות ברשת, של חיים ברשת כמובן, בשיתוף עם ההורים בהמשך גם. יש לנו יועצות חינוכיות בבית הספר, שהן לא פה כרגע, יש פסיכולוגית בבית הספר. לצערי לא מספיק שעות כדי לתת מענה על הצרכים.

יש פסיכולוגית של בית הספר?

פסיכולוגית שעובדת פה כשש שעות שבועיות, מטעם השפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי).

יועצת חינוכית?

יש שלוש, כל אחת עובדת במשרה חלקית מאוד.

דיברנו קודם על בעיה של היכולת להשיג מורים, יש לך חוסר במורים?

בדרך כלל במחנכים לא, איכשהו אנשים שמגיעים לאזור, אז ביניהם יש באמת הרבה מורים. להוציא את העובדה שהצוות פה הוא מאוד קבוע ומאוד יציב, ועוד לא התחילו פרישות וכאלה, ויש לעיתים קושי במציאת מורים מקצועיים, בעיקר באנגלית, מדעים קצת, חינוך גופני קצת.

הבעיה יותר קיצונית ב - - -

בתיכון, אני מניח.

כן.

למשל אנגלית. הגיעה לכאן מורה חדשה השנה באנגלית והיא מאוד סמכה על זה שהיא מקבלת תמריצים, ובין היתר היא באה לאזור גם בזכות התמריצים. היא מאוד אוהבת את מגוריה ביהל, היא גרה בקיבוץ יהל, הם מאוד אוהבים את זה שהם עברו ליהל, אבל גם התמריצים מאוד עוזרים להם.

מה זה תמריצים? היא קיבוצניקית.

היא תושבת בקיבוץ.

באיזה שנה מתחילים ללמוד אנגלית?

בכיתה ג'.

לא ב-א'?

לא.

בהחלטה פדגוגית או - - - ?

לא בהכרח. שרי, את רוצה לומר משהו על זה?

גם לתפיסת חלקנו זה מוקדם מדי, עדיף שירכשו בצורה נאותה וישקיעו את המאמצים בשפת האם, ולפחות ממה שאני יודעת, ממחקרים שנעשו, כל מה שעושים בכיתות א'-ב', אפשר כשמתחילים בכיתה ג' להדביק את הפער.

יש על זה באמת ויכוח גדול.

לגבי שפה, באמת יש ויכוח. לגבי קרוא וכתוב וחשבון, זה בוודאי. לגבי שפה? אני חושב שגם מבחינה לאומית, אם מותר להיות אגו לאומי בקטע הזה, לא נורא שנלמד עברית שנתיים ראשונות.

שתדעו שחבר הכנסת הקים את שדולת השפה העברית השבוע. אנחנו מאחלים לך בהצלחה, באמת.

כי הפסקנו להבין את הילדים.

הם קולטים את זה, אם הם רוצים או לא רוצים, דרך הערוצים המתוקשבים והמסכים למיניהם.

לגבי התמקצעות ופיתוח המורים, אני חייבת להגיד שמאז שנכנסנו לאופק חדש אנחנו שותפים להתמקצעות באילת, לפסגה באילת, להוציא את העובדה שאנחנו כן משתלמים כהשתלמות מוסדית בכל שנה, במסגרת אופק חדש, המורים משתלמים בפסגה באילת. אנחנו מקבלים שם יחס וטיפול מאוד מסור, באמת ברמה גבוהה.

הזכרת את אופק חדש, מתי נכנסתם? לאחרונה?

לא, אנחנו כבר שנה חמישית באופק.

זה טוב או לא טוב?

טוב.

מה, זה לא מעביד את המורים יותר מדי?

אז הנה, המורות פה.

יש בזה הרבה יתרונות, אני חושבת שהילדים בשעות הפרטניות בקבוצות קטנות מרוויחים הרבה. יש בזה הרבה מחיר שאנחנו כמורות משלמות. הנה, שומעים גם את הקול שלי. יש גם הרבה מחיר שאנחנו כמורים משלמים, הרבה הרבה שעות.

יותר שעות נוכחות.

אני לא מדברת רק על נוכחות, יותר שעות הכנה. לכל קבוצה אתה צריך גם להכין. אם אתה מורה רציני, אתה צריך לשבת ולהכין. אז הרבה הרבה שעות הכנה.

במילים אחרות, יש כאן משהו, אני מקווה שזאת לא הטעיה, כי בסך הכול בסופו של דבר אנשים מתפכחים ומתחילים לראות שהשכר פר שעה ירד.

בדיוק. פר שעה, כשאתה עושה חישוב של כל השעות, עם שעות ההכנה, עם זה שכמעט אין לנו שבתות, כי אנחנו צריכים לשבת ולהכין, פר שעה אני לא יודעת, זה לא יוצא יותר גבוה, אבל אני חושבת שמי שנשכר מזה זה הילדים בקבוצות הקטנות, כשיושבים איתם בקבוצות קטנות הם בהחלט נשכרים.

מאותתים לנו בעניין הזמן והילדים של המועצה הירוקה מחכים לנו בכיתת המנהיגות.

(בית הספר התיכון מעלה שחרות)

שלום לכולם, ברוכים הבאים. אנחנו נתחיל בשירה, הגר ואייל, יחד עם רונית, המורה לתיאטרון ופיתוח קול בבית הספר.

בחרנו שיר של אריק איינשטיין, כמובן.

(שיר).

בראבו.

תודה לאייל והגר ורונית כמובן. תודה רבה.

אני רוצה לפתוח ולשתף אתכם במשפט שמלווה אותי בחודש וחצי האחרונים, מאז שקיימנו בבית הספר את שיחות החתך. שיחות החתך מתקיימות בבית הספר כמסורת רבת שנים, כחלק ממערך המשוב שנותנים התלמידים לצוות ולעשייה הבית ספרית. השיחות התקיימו לפני היציאה לחופשת חנוכה, שניים-שלושה תלמידים נציגים מכל כיתה מגיעים לשיחה פתוחה עם מנהל החטיבה, יועצת החטיבה, יחד איתי. השיחות היו מאוד מלמדות, עלו נושאים מגוונים שפורסמו לצוות, ואחד המשפטים שמלווים אותי בחודש האחרון הוא משפט שאמרו מספר תלמידים, התלמידים מרגישים שהם לא לבד לבית הספר. הם לא לבד, יש להם למי לפנות, יש להם עם מי להתייעץ, יש להם את מי לשתף. בשנים האחרונות פנו תלמידים רבים אל צוות בית הספר בזמן קושי כדי לבקש עזרה, עבורם, עבור החברים שלהם. אני חושבת שהאווירה הזאת, שהיא לא מובנת מאליה, היא מסמלת את האקלים שלנו בבית הספר, את שיתוף הפעולה, בין התלמידים לבין הצוות. את הפתיחות, את תחושת השייכות, המוגנות והתחושה שאנחנו כאן בית וקהילה.

נתונים. במעבר חד נעבור לנתונים על בית הספר. בבית הספר השש שנתי ז' עד י"ב לומדים 450 תלמידים בשתי חטיבות, חטיבת הביניים וחטיבה עליונה, בכל חטיבה מנהל ויועצת. צוותי החטיבות נפגשים אחת לשבוע לפגישת עבודה שבועית.
אחד המאפיינים של בית הספר, תפיסת העולם שלנו, מתן מענה חינוכי מיטבי לכלל תלמידי בית הספר. בבית הספר לומדים תלמידים עם צרכים מיוחדים, צרכים מגוונים, קשיים רגשיים, קשיי התנהגות לצד תלמידים שמשתלבים בתכניות מצוינות שונות שקיימות בבית הספר.

בחטיבה העליונה קיימות מספר מסגרות לימודיות, כיתות מוגברות, מב"ר וחינוך מיוחד. אני ככה אגע בכל מסגרת ומסגרת. בכיתות המוגברות לומדים תלמידים לקראת בגרות מורחבת, בוחרים בשתי מגמות בהיקף של חמש יחידות, כותבים עבודת גמר בהיקף של חמש יחידות או עבודה פנימית ונבחנים בבגרות ביחידה הראשונה בתחום מחשבת ישראל. כחלק מתפיסת עולם של חיזוק הזהות היהודית והציונית בבית הספר. בכיתת המב"ר לומדים תלמידים לקראת זכאות לבגרות כאשר הלמידה היא ממוקדת יותר לקראת מבחני הבגרות.

כיתות חינוך מיוחד. בבית הספר קיימות ארבע כיתות חינוך מיוחד מאושרות, שתי כיתות חד גילאיות ושתי כיתות דו גילאיות. היותנו בית ספר פריפריאלי, עם מיעוט תלמידים, אינו מאפשר לפתוח כיתת חינוך מיוחד אחת בכל שכבת גיל, כי אין לנו מספיק תלמידים שעונים על הקריטריונים שמתאימים לכיתות חינוך מיוחד. לכן אחד הפתרונות הוא ליצור כיתות דו גילאיות. אז כיתה ז'-ח' היא כיתה דו גילאית, וכיתה י"א-י"ב היא כיתה דו גילאית, ובכל כיתת חינוך מיוחד יש מחנכת, סייעת, מערך תמיכה מאוד גדול. השנה, לפני חודש, התחילה לעבוד כאן בבית הספר מטפלת באמנות, ריפוי באמנות, כדי להרחיב את המענה הטיפולי והרגשי לתלמידי החינוך המיוחד. התלמידים לומדים בחטיבה העליונה לקראת בגרויות גם במסגרת של החינוך המיוחד.

מסגרת נוספת היא המסגרת של כיתה משולבת. היא לא כיתת חינוך מיוחד מוכרת, משובצים בה תלמידי שלא מתאימים למסלול עיוני מלא או לכיתות מב"ר, אלא תלמידים שלומדים במסגרת של תכנית אישית לקראת בגרות חלקית או במסלולי גמר.

יש גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים שמשולבים בכיתות הרגילות?

נכו, גם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים שלומדים בכיתות הרגילות. כל התלמידים בחינוך המיוחד משולבים בדרך זו או אחרת בחינוך הרגיל.

בחלק מהשיעורים, חלק מהפעילויות?

תמיד. השילוב הערכי החברתי הוא מלא. הם שותפים מלאים לכל הפעילויות, לכל הפרויקטים, לטיולים, לסמינרים, כחלק בלתי נפרד מהשכבה.

בבית הספר מגוון מאוד רחב של מסורות. אני לא אתייחס לכל המסורות, רק למספר מהן. אחד המאפיינים המובהקים של החטיבה העליונה הוא ריבוי מגמות, מגוון רחב ביותר של מגמות בחירה בהיקף של חמש יחידות בתחומים שונים. המגמות מסודרות בשני אשכולות, אשכול א' ואשכול ב', כאשר התלמידים מתבקשים לבחור מגמה אחת מכל אשכול והלמידה במגמות היא למידה שכבתית. תלמידי חינוך מיוחד ותלמידים מהכיתה מוגברת לומדים זה לצד זה במסגרת המגמות. אנחנו מאוד גאים ושמחים על המגוון המאוד גדול, שהוא לא מובן מאליו.

אני שמחה להזמין את טליה, תלמידת כיתה י"א לספר לנו על הלמידה במגמת אמנות ואופנה.

שלום, קוראים לי טליה תמרי. אני גרה בבאר אורה ואני לומדת במגמת אופנה במסלול אמנויות. השנה עשינו פרויקט עם המו"פ שבאזור לציון 50 שנים להיווסדו. בעצם המו"פ ביקש לעשות פרויקט, לעצב בגד בהשראת החומרים שמצאנו בסיור, שזה באמת כאילו מה שבחרנו לעשות. העבודה שלי, בחרתי לעשות עם שומים ופירות של דקל, שלא הופרו בעצם.

זה שמלה עם הרבה ריח, לא?

כן. אבל באמת שזה ממש עכשיו בסדר, לא מריחים שום דבר. בעצם העבודה הייתה מאוד חווייתית ומעניינת, במיוחד בגלל שאלה חומרים שלא התנסינו בהם אף פעם. זה היה מאוד מגוון ויצר כאילו הרבה אינטראקציה.

שילובים.

כן. בעצם נפגשנו בשלוש בצהריים בבית הספר, עשינו ארוחה משותפת עם תלמידי האמנות ותלמידי האופנה, ואז אחר כך התפזרנו בסדנאות וכל אחד יצר את העבודה שלו. העבודות יוצרו במרפאה אזורית ובמסגרת ה-50 שנה של האירוע זה יוגדל לגודל של שני מטרים על תשעה וזה ייתלה על משברי רוח בשדות החקלאיים.

בהתחלה הבנו שזה בעייתי קצת ליצור בגד מחומרים כאלה, שבחיים לא התנסינו, וחשבנו איך תהיה ההשראה, מה נעשה ומאוד התבלבלנו. אבל אז הגענו למו"פ ונתקלנו בהמון המון חומרים שבחיים לא נפגשנו איתם והייתה לנו השראה וכל אחד יצר את זה במקום שלו והדברים שעניינו אותו והאינטראקציה עם החומרים הייתה מאוד מעניינת.

תודה.

עבודות גמר לכלל התלמידים בכיתות המוגברות. הם כותבים עבודות גמר בהיקף של חמש יחידות בתחום דעת נבחר. בתחילת כיתה י"א התלמידים עוברים קורס כתיבה לקראת בחירת נושא ותחום דעת, בהמשך בוחר כל תלמיד שאלת חקר ויחד עם מנחה אישי מגיש הצעת חקר וכותב את העבודה שמוגשת בתחילת כיתה י"ב. בתשע"א נכתבו 20 עבודות גמר, בתשע"ב 21 ובשנה שעברה, בתשע"ג, 31, שהם 79% מתלמידי השכבה שכתבו עבודות גמר. התפלגות התחומים מגוונים מאוד.

ביולוגיה, הלמידה במגמת ביולוגיה היא למידה שהיא צמודת עבודת גמר, כלומר התלמידים לא ניגשים למבחן בגרות בסיום כיתה י"ב, אלא כותבים עבודת גמר שמחליפה את בחינת הבגרות בהיקף של חמש יחידות כמקצוע מורחב.
מדעי כדור הארץ והסביבה. חנן בהמשך ירחיב. ושוב, תחומים שונים. וכן תלמידים שמבצעים פרויקט גמר באלקטרוניקה ומחשבים. תלמידים שניגשים לבגרות באלקטרוניקה בהיקף של חמש יחידות, פיזיקה חמש יחידות, וכותבים פרויקט גמר בתחום הטכנולוגי מקבלים בנוסף לתעודת הבגרות גם תעודה טכנולוגית בסוף כיתה י"ב.

זו עבודה של כמה ילדים על אותה עבודה?

זו עבודה אישית.

את אומרת 7 עבודות על ידי 14 תלמידים.

הטכנולוגים, העבודה היא בזוגות, אבל עבודות הגמר הן אישיות.

אלה תחומים שונים?

היסטוריה, מדעי החברה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, הידרולוגיה.

זה העניין, שאנחנו יכולים לראות שבמקצועות הכמעט הייתי אומר הטכניים, הטכנולוגיים, המדעיים-מעבדתיים יותר קל ושם אנחנו קוראים לזה פרויקט ואילו כאן בתחומים שונים, וזאת הבעיה, האם אנחנו יכולים לבוא ולהגיד שעבודות הגמר האלה יכולות להיות חלופות לשיח שמתקיים היום לגבי מקומן של בחינות הבגרות?

אני חושבת שכן ואני אתייחס בהמשך לחדשנות פדגוגית בבית הספר ואני אגיד שהשנה נכנסנו לתכנית הערכה חלופית בהיסטוריה לקראת תשע"ה. כלומר משנה הבאה תלמידי הכיתות המוגברות בבית הספר לא ייגשו לבחינות בגרות בהיסטוריה, אלא ילמדו וייבחנו באופן חלופי. התכנית נכתבת עכשיו, ממש בימים האלה - - -

ומי ינחה אותה?

יש לנו הנחיה אקדמית של המפמ"רית וצוות המורים ינחה את עבודות החקר שיחליפו את בחינת הבגרות בהיסטוריה, גם הראשונה וגם השנייה, כשההערכה היא מגוונת. זאת אומרת גם כתיבת עבודה אישית, שמחליפה את היחידה הראשונה, והיחידה השנייה היא תוצר יצירתי, פרויקט בתחום היצירה שתלמידים יגישו בסוף כיתה י"א. זאת אחת ההנחיות.

זה ברור שבלי הנחיה אקדמית - - - הסיפור של עבודת גמר נכשל במשרד החינוך במשך שנים, משום שהמורים עצמם לא היו אמונים על עבודת חקר, שלא לדבר על התגמול שלהם, 700 שקלים עבור עבודה כזאת, זה בדיחה. אבל אם רוצים באמת לחשוב, למרות שאני עדיין מסופק אם כל התלמידים מסוגלים. באחוזים הגבוהים שיש לנו במקצועות המדעיים, שאנחנו יכולים להגיע ל-77%, אם אנחנו נגיע בתחומי מדעי הרוח והחברה למשל ל-30%-40%, זה יהיה הישג נפלא.

אחד הקשיים בתחומי מדעי הרוח והחברה, באמת למצוא מנחים שינחו את התלמידים וילוו אותם בתהליך הכתיבה. הריחוק שלנו לא מקל, הוא מקשה.

החיבור לאקדמיה. לקחת תלמיד לתואר שני ושלישי ולתת לו מלגה הוגנת. גילוי נאות, עשיתי את זה עשר שנים.

חבר הכנסת שמעון אוחיון הוא חבר ועדת המדע גם כן.

ד"ר חנן גינת הוא המנהל המדעי של מרכז מדעי ים המלח והערבה, שעליו סיפרתי קודם, אותו מרכז מדע שמשרד המדע - - -

אני תיכף אגיד על הקשר האפשרי בין אקדמיה ומדע, שזו המטרה של הכמה דקות שאני אציג את הדברים, שזה גם מתחבר לעבודות הגמר. רק להגיד, מרכז מדעי ים המלח והערבה זה גם עם הרמון, בעצם אנחנו מו"פ מדעי והרמון, ואחד המנדטים שלנו זה בהחלט לפעול לחינוך ובקהילה ואנחנו עושים פה הרבה מאוד דברים במשותף עם בית הספר מעלה שחרות.
בחזון של מרכז המדע, שמתחבר לגמרי לחזון של בית הספר, יש פה מספר דברים שאני חושב שצריך להדגיש. התחלנו בנושא של עבודות חקר, פיתוח החשיבה המדעית, הנגשת חזית המדע למערכת החינוך. אנחנו החוקרים, יש פה גם את ד"ר גבי בנט, גם הוא ממרכז המדע, שותף גם פה בבית הספר בהנחיה. אנחנו פה יחד עם התלמידים, בשביל התלמידים וגם בשביל עצמנו. אנחנו מרוויחים הרבה מאוד מעבודות הגמר, אני אגיד על זה איזה מילה אחת אחר כך.
אנחנו רואים את עצמנו עושים פרויקטים אזוריים, פה בבית הספר אבל מזה יוצאים לפרויקטים לאומיים. כל הנושא של חיזוק הקשר למקום דרך עבודות החקר בתחומים השונים וב-200 קילומטר משותף של גבול עם ירדן, קשר גם, וגם בבית הספר מעלה שחרות עם תלמידים מירדן.

זו רשימה של התחומים, ראשי הפרקים, שעל כל אחד אני אציג שקופית ואגיד כמה מילים, כדי לדבר על הקשת הרחבה של הדברים ודווקא בואו נתחיל באמת בנושא הזה של למידת החקר, שהוא נושא משותף לבית ספר מעלה שחרות ולמרכז מדעי ים המלח והערבה. אז רשימה עם השמות, עם התחומים השונים, כל העבודות. הרבה מאוד, אני מסכים לגמרי, אני לא אגיד שזה יותר קל, זה אחר לעסוק בגיאולוגיה ובמדעי כדור הארץ ובביולוגיה, יש פה משנה שעברה 16 עבודות בתחומים האלה, זה יותר קל במובנים רבים ממדעי החברה והרוח, אבל האחוזים שאנחנו מגיעים אליהם, ואני עמוק בעסקי עבודות גמר, הרבה שנים, מודע מאוד לקשיים ולשמחתי אנחנו מצליחים כן לעשות. זאת אומרת שאפשר כן לעשות ואני מקווה מאוד ששר החינוך, עם ועדת החינוך, אני מקווה מאוד שהמהלכים האלה יצליחו. אני אישית מאמין מאוד בלומד העצמאי, במרחב האוטונומי של הלומד העצמאי.

נזמין את ענבה. ענבה בוגרת בית ספר מעלה שחרות. היא הייתה פה בסטטיסטיקות והיא תגיד כמה דברים על העבודה.

שלום, קוראים לי ענבה. אני בת משק מקיבוץ קטורה, סיימתי בשנה שעברה י"ב בבית הספר ועשיתי עבודת גמר על עליית המפלס של בריכה 5 בים המלח והדרכים לפתרון של הבעיה שנוצרת. בריכה 5 בים המלח היא בעצם בריכה תעשייתית של מפעלי ים המלח שבעזרתה הם מייצרים חלק מתהליך הייצור של חומרים שהם רוצים לייצר, אשלג, ברום, מגנזיום וכו'. בריכה 5 היא בריכה ענקית, 80 קילומטר רבועים, והיא הבריכה שלצדה, לחופיה שוכנים כל המלונות שאנחנו מכירים, 14 מלונות. מה שקורה בה זה שכל שנה עולה בה המפלס ב-20 סנטימטר, שוקע בה מלח השולחן, שהוא לא כל כך כלכלי להפיק אותו והוא פשוט שוקע שם וגורם למפלס לעלות. הבעיה שנוצרת היא שהמפלס שעולה מסכן את בתי המלון ואת כל התשתיות שנמצאות לחופי הבריכה. אפשר לראות פה בתמונה הזו את בריכה 5. פה נמצאים המלונות.

מה שאני בעצם חקרתי זה את הפתרונות שהציעו. בדקתי מה הכי כלכלי, מה הכי סביבתי, מה הכי תיירותי. כמובן שקציר המלח, שזאת החלופה שנבחרה היא הכי הכי טובה. נבחנו שלוש חלופות, חלופת הלגונה, שזו חלופה שבה תיבנה לגונה באמצע הבריכה. מצד אחד ייקצר המלח, בצד השני פה בבריכה לא ייקצר המלח, וככה בעצם סוג של יפתרו את הבעיה. ליד המלונות ישמרו על מפלס נמוך. זאת חלופה לא טובה, היא לא לטווח ארוך, היא מסוכנת, היא ירדה מהפרק די מהר. החלופה השנייה היא חלופת העתקת המלונות, שזו חלופה שמציעה להעתיק את כל המלונות שנמצאים לחופי הבריכה ובסיכון גבוה למקום רחוק יותר. זו חלופה שהיא טובה לתיירות, כלכלית היא הכי טובה, היא הכי זולה, אבל היא גם לא לטווח ארוך, באיזה שהוא שלב המפלס יעלה ויגיע גם למלונות המרוחקים יותר. ולבסוף הגענו לחלופת הקציר, שזו החלופה המועדפת, החלופה שנבחרה בעצם על ידי הממשלה, שבה ייקצר המלח על ידי דוברות והמלח שייקצר יועבר חזרה לים המלח ושם ישקיעו אותו חזרה. החלופה הזאת היא חלופה סביבתית, היא חלופה מאוד יקרה, שזאת הייתה הבעיה העיקרית בבחירה שלה. בסוף היא נבחרה - - -

ענבה, אני עוצר אותך פה בהסבר המדעי, בגלל לחץ של זמן. שני דברים, אני רוצה קודם כל להגיד, ענבה זכתה במקום הראשון בפרס של קמפוס ירוק של אוניברסיטת בן גוריון בשנה שעברה, בזכות עבודה מצוינת. במשפט אחד, רק מה עשית פה בחודשים האחרונים? בוגרת בית ספר?

בחודשים האחרונים, הזדמן לי לבוא לעבוד בבית הספר בתור סייעת בכיתת חינוך מיוחד בכיתה ט'. זו הייתה חוויה ממש טובה, סיימתי לפני שבוע את העבודה, אני מתגייסת בעוד שבוע וחצי וזה ממש נתן לי פרספקטיבה אחרת על ה - - -

את הכרת את החינוך המיוחד לפני זה, או שזו ההיכרות ה - - -?

לא, למדתי בכיתה רגילה פה בבית הספר, כיתה מוגברת, הייתה לי היכרות עם החינוך המיוחד מהתלמידים שהיו איתי, השתלבו איתי בכיתה, לא איזה שהיא התמחות. לא יותר מדי. היו צריכים למצוא החלפה למורה, איכשהו הגעתי לזה וזו הייתה חוויה מעולה, היה לי ממש כיף לחזור לבית הספר ולהיות סוג של מורה ולעזור לתלמידים שקשה להם.

יפה.

בהצלחה בגיוס, ענבה.

לאן את מתגייסת?

לחיל האוויר, מודיעין.

עוד משפט אחד, על הפרויקטים שאנחנו עושים פה עם תלמידי בית הספר. בעצם הרעיון לעשות פרויקטים שיש להם גם זיקה לאומית. התחלנו פה בבית הספר את הפרויקט שנקרא מסלולרי, מדריך טיולים סלולרי. תלמידי בתי ספר בישראל, היום זה 30 בתי ספר, כותבים את האיזי גייד של מדינת ישראל. כל זה אפליקציה בטלפון, יש כבר 100,000 איש שהורידו את זה. זה נקרא מסלולרי. זו דוגמה אחת.

עוד אולי רק שיתוף הפעולה עם הירדנים. אני חושב שזה חשוב, וחשוב להבין שזה קורה. אין לזה פרסום, אבל יש לנו שיתוף פעולה עם הירדנים. בשבוע הבא באים 20 ילדים ירדנים לעין גדי, ובשנה הבאה גם לפה. היו פה גם בשנים האחרונות וזה אמיתי וזה קורה. זה מסובך, קשה להגיע לזה, אבל זה קורה. תודה.

תודה רבה.

תודה, חנן.

אני מזמינה את פלאי, תלמיד כיתה י"ב, שלומד במגמת ביולוגיה, לספר לנו על המגמה.

שלום, אני פלאי מאילת. אני בכיתה י"ב. אני עשיתי עבודת גמר בביולוגיה. העבודה שלי עסקה בעצם בשימוש באולווה, שזה חסת ים, מעורבת, לטיפול בעודפי ניטרט, שזה סוג של פסולת מדגים, ממי מוצא של בריכות דגים. עשיתי אותה במכון לחקר ימים ואגמים באילת.

אז תוצאה, זיהום של גידול דגים אינטנסיבי הוא בעצם אמוניה, בוצה וניטרט. כיום מצאו דרכים להיפטר מהאמוניה והבוצה, שאני לא אפרט עליהן, והאתגר העיקרי שאיתו מתמודדים מגדלי דגים הוא ניטרט והעבודה שלי מתמקדת בניטרט.

אז המערכות המשולבות שנחקרות במלח"י, שזה המכון לחקר ימים ואגמים באילת, בנוסף על הדגים, מורכבות גם ממיני אורגניזמים שונים שמטמיעים ניטרטים מצד אחד ומהווים תוצר חקלאי מאידך. המחקר שלי מתרכז באולווה לקטוקה, שזה חסת הים, כאחד מהמרכיבים החשובים לטיהור מדי דגים מהמערכות המשולבות הללו.

אז למה אולווה לקטוקה? היתרונות שלה, יש לה קצב גדילה גבוה, יכולת לקיחת ניטרטים מהמים, שזה בעצם הפסולת של הדגים, היא נוחה מאוד לגידול וקציר והיא מקור לחלבון. לעומת זאת בגלל שהיא מוגבלת ביכולת הטמעת הניטרטים שלה, צריך לגדל אותה בברכות גדולות ושטוחות, שתופסות שטח רב וזה לא כלכלי. בנוסף בעקבות החיסרון הזה אני בעצם אמצא מנגנון כלשהו בתוך האצה בשביל לאיין אותה ולהפוך את כל העסק הזה לחסכוני.
אז הרקע לעבודה שלי הוא בעצם במצב רעב, האולווה מגדירה את ייצור ה-NR, שזה ניטרט רדוקטז, זה אנזים שמאפשר הטמעת ניטרט מהמים. ההשערה שלי הייתה שאולווה מורעבת, כלומר ריכוז NR גבוה, תטמיע ניטרט רב יותר מהמים ותהיה יעילה בניקוי, ולכן העבודה שלי עסקה בלכמת את היעילות של טיהור המים מניטרט באולווה מורעבת ולבסוף אני גם אציע פתרון לבניית מערכת המבוססת על אלווה מורעבת, שתאפשר הטמעה יעילה של ניטרט מהמים, גם בבריכות עמוקות וגם בבריכות צרות וחסכוניות.

טוב שאתה מבין את זה.

זה טוב גם לים, או רק לבריכות?

זה טוב לבריכות. יש שני פתרונות, או לשפוך לים ולהפר את המאזן האקולוגי, אנחנו לא רוצים את זה, או באמת לקחת את הפסולת הזאת ולעשות איתה משהו, תוצר כלשהו, ואז אנחנו מרוויחים משני הצדדים.

ואז האולווה הזו סופגת את הניטרטים?

היא מטמיעה את כל הפסולת.

ואז את האולווה הזו קוצרים?

זה חומרי הזנה שהיא סופחת אליה, קוצרים אותה ומוכרים אותה. אז מרוויחים פעמיים.

המערכת שלי בעצם הורכבה מבריכות דגים שעברו מים לבריכות שיפוע, שבעצם שם כל החומרים המוצקים למיניהם הופרדו ומשם המים הועברו לדולבים שלי, שאתם יכולים לראות פה, שהורכבו מביקורת, שני טיפולים על כל אחד מהטיפולים, והביקורת היה שלוש חזרות, כמו שאתם יכולים לראות.

אני אמשיך ישר לתוצאות. אפשר לראות, הצבע הירוק זה הביקורת, האדום זה 3 קילו והכחול זה 1 קילו אולווה. אפשר לראות פה בגרף הימני אמוניה, שמוטמעת לאורך זמן, לפי הסקלה בצד. מה שאפשר להסיק מהגרף הזה, שאולווה מורעבת יעילה יותר בהטמעת ניטרטים, ודבר שני, שהריכוז של האולווה בזמן שהיא מורעבת לא משפיע על הטמעת הניטרטים.

איך מרעיבים אותה?

אין זמן לענות על שאלות.

לגבי הניטרט, שהוא בעצם האתגר המרכזי שאני רוצה לפתור. אפשר לראות פה יעילות מאוד גבוהה, שתוך חמש שעות אני מטמיע את כל הניטרט במים, לעומת האולווה השבעה שלוקח לה הרבה זמן.

אולווה מורעבת הטמיעה אמוניה פי שלושה מהר יותר וניטרט פי ארבעה מהר יותר, מאולווה שבעה במים עומדים. השימוש באולווה מורעבת הוכח כיעיל ומהיר בסילוק ניטרטים מהמים במערכת סגורה. לכמות האור בדולבים יש השפעה מכרעת על יעילות הטמעת הניטרטים מהמים ולכן הצפיפות 1 קילו הייתה הרבה יותר יעילה מ-3 קילו אולווה וכמות הניטרטים היא הגורם המקביל לגדילה שלה.
הצעות להמשך מחקר היה בעצם לבנות את הניסוי הזה במערך הרבה יותר גדול, לכמת את משך יעילות ההרעבה של האולווה ולבחון את תפקוד האולווה במיכלים הרבה יותר גדולים עם בריכות הרבה יותר גדולות ולראות עד כמה כלכלי זה יהיה.

פרסמת את העבודה הזאת?

בדרך.

לא, הוא הגיע לתחרות והוא עבר שני שלבים, הוא הגיע לגמר בתחרות של מוזיאון המדע בירושלים.

שיפרסם את זה.

כן, זה חלק מפרויקט מחקר שהם עושים אותו בחקר ובעצם המעבדה של מוטי שפיגל עובדת על זה ופני הצטרף למחקר והוא עשה את זה ב - - -

איך מגיעים לשאלת המחקר? ראית אולווה והיא הרטיטה את לבך?

זה בעצם בעיה כלשהי שאותה מנסים לפתור.

כן, אבל מאיפה הגעת לזה?

אז מה שקרה, מוקי, המנחה שלי מהמכון, כבר הרבה שנים מנסה להתמודד עם הבעיה הזאת, כי אולווה היא שיטה ישנה לסנן את המים וכל פעם הוא מצא פטנט אחר ושונה איך אפשר כמה שיותר לאיין אותה ופה הוא - - -

זאת אומרת זה היה בעצה אחת איתו?

כן, זו הנקודה האחרונה שהוא יכול להפוך אותה לממש יעילה.

תודה לצוות הנפלא, גם מהמכון וגם מבית הספר, שככה תמכו וליוו אותי לאורך כל עבודת הגמר, במשך שנה שלמה, ולבסוף, שאלות, אם יש.

יש לי שאלה, לא מהעבודה. למה אתה בא מאילת לפה ללמוד?

אוקיי, אז לפני כמה שנים, אני אחזיר אתכם אחורה, כשאני הייתי בכיתה ו', אח שלי היה כיתה מעליי, הייתה שביתה של חודשיים בערך, שככה ממש הוא איבד את הקשר עם הלימודים, חופש, פה שם, הוא הידרדר וההורים שלי פחדו שיקרה לי אותו דבר אז הם מהר מאוד העבירו אותי לפה, כי פה עדיין למדו. וגם קיבלנו המלצות חמות מדודים שהיו עם הילדים שלהם פה מבית הספר, להגיע ולהצטרף.

תודה, פלאי, תודה רבה. יישר כוח. אם אני יכולה לשתף, אתמול דיברתי עם אמא של פלאי, היא התקשרה אליי כדי לשאול איך האח הצעיר, שלומד בכיתה ו' ועולה לכיתה ז' - - -

יש פה עוד פלאי אחד?

כן, עוד פלא.

נתיבים משותפים. אני לא אדבר על יום עבודה, למרות שזה אחד המאפיינים המובהקים של בית הספר, וטיולים שנתיים, אנחנו נעבור נתיבים משותפים, פרויקט משותף לבית הספר המקיף עין מאהל ולבית הספר שלנו, מעלה שחרות. למעלה מ-13 שנים מתקיים שיתוף פעולה שהולך ומתהדק בשנים האחרונות, סמינרים משותפים אצלנו בערבה וביקורים בכפר. בחמש השנים האחרונות יוצאות משלחות משותפות של נציגי תלמידים משני בתי הספר, יחד עם שני מורים, לשבועיים וחצי של פעילות ולמידה משותפת בארצות הברית. אמיר ויוליה, שיצאו במשלחת האחרונה, יספרו קצת על החוויה והתהליך. יוליה היא תלמידת כיתת נעל"ה ויצאה למשלחת בקיץ האחרון.

שלום לכולם. אנחנו נציג באופן כללי את הפרויקט. זה פרויקט שמתקיים הרבה שנים בבית הספר, שבו מתקיימים כמה מפגשים כבר מכיתה ט' עם בית הספר המקיף עין מאהל, כפר ערבי ליד נצרת. זה מתחיל בטיול מים משותף של יום אחד באזור הצפון, אנחנו נוסעים לשם, שם החיבור מתחיל. בכיתה י' הם מגיעים אלינו לאירוח ופעילות בת יומיים, שהילדים מתארחים בילדים שהתנדבו. אני הייתי אחד מהם, למשל, שאירחתי שני ילדים משם. בחודש פברואר לאחר מכן נסענו לעין מאהל, גם לאירוח בין יומיים ופעילויות ביחד בבית הספר שלהם. לאחר מכן גם היה לנו מפגש ביחד בירושלים, בבית המשפט העליון, שם עברנו איזה שהוא סיור כזה ביחד, הערבים והיהודים. כל זה היה הכנה לנסיעה המשותפת לארצות הברית. עשו לנו ראיונות בבית הספר. בשכבה שלנו מתוך המספר של 80 תלמידים, אז 30 באו לראיונות, הראו נכונות לנסוע לארצות הברית ביחד, הראו נכונות להיות חלק מן הפרויקט הזה. אני ויוליה היינו שניים שנבחרנו. יוליה תציג את הפרויקט שבתוך ארצות הברית, שזה פרויקט כלל עולמי, ששמו,friends for ever.

נבחרנו ואנחנו כבר חלק מתכנית friends for ever כשהמטרה להפגיש נוער ממקומות מסוכסכים, למשל פגשנו שם גם משלחת מצפון אירלנד שמורכבת מפרוטסטנטים וקתולים. לפני שיצאנו לארצות הברית אז פגשנו גם משלחת שנייה מישראל ולפני כמה ימים נסענו ופגשנו את המשלחת של השנה וגם של שנה שעברה.

כן, חשוב לציין שהפרויקט לא נגמר, ארצות הברית זה רק ההתחלה שלו. השם הוא friends for ever.

המטרה שלנו עכשיו להכין את כיתה י' לקבוצה שלהם.

והמפגש בכפר שייערך בפברואר.

יוליה, אולי שני משפטים על פרויקט נעל"ה, על התכנית, על ההגעה לבית הספר. על קיבוץ אילות.

אני תלמידה מכיתת נעל"ה, אני וכל התלמידים מהכיתה שלי הגענו לפני שנתיים וארבעה חודשים לארץ. בהתחלה היה מאוד קשה לנו כי לא ידענו את השפה וגם היה קשה להתחבר לסביבה, לאקלים, לחברה. אבל הסתדרנו, אנחנו לומדים עכשיו כמעט כרגיל. למשל אני לומדת ארבע יחידות מתמטיקה עם כולם וחמש יחידות אנגלית עם כולם וגם לומדת מגמת תיאטרון וגיאולוגיה.

רק לסכם. לא את נעל"ה, את הפרויקט. אז אני אגיד שלמשל חלק מהאינטראקציה עם הנוער הערבי כן היו קשיים, כי אפשר להתכחש לזה שזה בעצם תרבויות שונות ובאים מרקע ומקומות שונים, אז כן היו קשיים. למשל היה קושי מאוד גדול של בחירת המוזיקה שנשמע, או נגיד היה איזה שהיא בעיה, בעיקר הסכסוכים, לא נקרא לזה סכסוכים, יותר ויכוחים לגבי אלוהים, שזה בעצם דברים - - -

לא צריכים ערבים בשביל להסתכסך על זה.

זה נכון.

הם היו יותר דתיים?

כן.

אתם לא דתיים.

כן. או שהיו סכסוכים לגבי לגיטימציה של הומוסקסואלים. אלה דברים שעלו הרבה. אני חושב שבאופן כללי מה שהחזיק אותנו חברים טובים במשך שבועיים וחצי, היה בעצם הכבוד ההדדי שרחשנו אחד לשני. למשל גם אם היה איזה שהוא ריב לגבי המוזיקה, שאני אספר שהיה ריב לגבי המוזיקה - - -

שאלה יהיו הריבים.

והסכסוך הישראלי-פלשתינאי?

היה מעין חוק שהיה ממש כמעט אסור להיכנס לזה, זו גם אחת הסיבות שנסעו לארצות הברית, שזה מקום די נייטרלי מבחינתנו לסכסוך. למשל אם היו עושים איתנו ראיון, שאלו אותי שאלה על ה-west bank, אז היה אסור לי להגיב. אבל עכשיו עברנו סמינר בקשר לסכסוך ואני חושב שהיה מוצלח מאוד, הדעות היו שונות כמובן. אבל זה משהו שאנחנו רוצים מאוד שגם יחלחל לעולם המבוגרים ואולי יעזור להביא את הדו קיום הזה שאנחנו שואפים אליו, זה בעצם הכבוד שרחשנו, גם אם הדעות שונות השיחה נמשכה, הקשר נמשך ונהיינו חברים.

זה מעניין מה שאתה אומר. לגבי מוזיקה, זה מאוד מעניין ומפתיע לא לטובה. אנחנו מנסים לחשוב שאחד מתחומי התרבות שאנחנו צופים שבחברה הישראלית הוא יקדם סובלנות, נאמר בקטע הזה, זה המוזיקה. יש לא מעט תחומים אחרים שאנחנו לא כל כך נוטים להיות סובלניים, נניח אני אקח משהו מתחום ארכיטקטורה, אמנות מסוג אחר או תיאטרון, והנה אתה עכשיו קצת - - -

כן, אבל אני חייב לציין שזה היה קורה עם כל אחד, כי אנחנו בעיקרון שמענו יותר סגנון רוק. הם שמעו ישראלי, אבל מזרחית, אנחנו לא כל כך שומעים את זה.

אני הגעתי לקיבוץ קטורה כצבר, 20% צברים בקטורה ו-80% אנגלוסקסים והיו לנו בעיות עם המוזיקה גם בקטורה.

יש גם בעיה אצלנו בארץ. עכשיו התחיל להתעורר עוד פעם הוויכוח.

לא נספיק להציג את החדשנות, את התכניות החדשות וגם את האתגרים והקשיים בדרך. אני מקווה שכן אפשרנו חשיפה לתחומי העשייה הייחודיים בבית הספר. אנחנו נצא לסיור קצר ונשמע במרכז מהות מברנדה שמנהלת את המרכז, על המרכז, המטרות וכו' ונגיע לחממה.

(מרכז מהות)

אני אחת הצפון אמריקאים שהגיעו לקיבוץ כבר לפני 30 שנה. נפל בזכותי לפתוח את מהות בבית ספר מעלה שחרות. מהות זה מרכז להתעצמות ותובנה לנוער עם הפרעות קשב וריכוז ו/או לקויות למידה, שלא שייכים למסגרות של החינוך המיוחד. זאת אומרת יש לנו אוכלוסיה מאוד גדולה של ילדים עם הפרעות קשב שהם אינטליגנטים מאוד, נבונים מאוד, מסוגלים מאוד, אבל נופלים לפעמים בגלל קשיים במה שנקרא התפקודים הניהוליים במוח, שזה תכנון, סדר, ניהול זמן, קביעת סדרי עדיפויות וכל זה. במהות אנחנו עובדים בשני מישורים, אחד זה קודם כל התובנה במהות, שזה לבנות את ההבנה מה זה הפרעת קשב בכלל, איפה זה פוגש אותי בחיים שלי, איפה זה תוקע אותי בחיים שלי, אבל גם איפה העוצמות שלי מתוך זה ואיפה אני יכול למנף את עצמי גם בתוך התופעה הזאת. ההתעצמות זה ללמוד את הכלים לעקוף את הקשיים.

אז אנחנו עובדים איתם במה שאני קוראת כלי אימון, כלים של העצמה, קביעת מטרות, יצירת חזון, יחד עם כלים ללמוד אסטרטגיות, אסטרטגיות להתארגנות, ניהול זמן, אסטרטגיות למידה, איך אני קורא טקסט ומבין שאני מבין מה כתוב בטקסט, איך אני עונה על שאלות בבגרות בהיסטוריה בצורה נכונה ותקינה ואלה אסטרטגיות שהילדים יכולים לעמוד. אנחנו לא מלמדים אותם את החומר, הילדים הם בעלי יכולת גבוהה מאוד ואין שם בעיה.
המרכז הזה, אתם רואים, זו לא כיתה רגילה וזה נורא חשוב.

נכנסנו והרגשנו מיד נעים.

נעים וביתי. זה אחד העקרונות של מהות. אתם רואים פה את המפה, השנה נפתחו 26 מרכזים בארץ, אנחנו הנציגים בדרום, כל הרשת הזו הוקמה על ידי אישה בשם ד"ר נעמי ורמברנד מסמינר הקיבוצים, נעמי פתחה את המרכז הראשון בסמינר הקיבוצים לסטודנטים בעלי הפרעת קשב וריכוז. היא ראתה שהשילוב של שיחות אישיות, העצמה וכלים ללימוד אסטרטגיות פשוט הצליח והיא החליטה שצריך להכניס את המרכזים האלה לבתי ספר תיכון.

המרכז הזה, יש לנו, כמו שאתם רואים, פינת ישיבה, משרד, יש גם חדרים קטנים לקבוצות קטנות, כי הרבה פעמים יש יותר מקבוצה אחת. אנחנו בבנייה, אנחנו בונים את המרכז.

יש מחקר ששני שליש מדיירי בתי הכלא הם חבר'ה עם לקויות למידה.

אנחנו החלטנו בהקשר הזה של הכניסה לרפורמות, ולא דיברנו על הקושי והמורכבות של הטמעת שתי רפורמות בבית ספר אחד קטן, אופק חדש ועוז לתמורה ומורים - - -

אני מכיר את זה. אתם בארגון?

אנחנו גם וגם, אז יש מורים שעובדים באופק ובעוז, מורים שעובדים רק בעוז ובעולם הישן, מורים שעובדים - - - מורכב מאוד. לרוח בית הספר זה מורכב מאוד, אבל החלטנו שאחת ההשתלמויות הבית ספריות לכלל הצוות תהיה בתחום מהות, על ידי מנחה שמגיע אלינו מסמינר הקיבוצים ומנחה את כלל הצוות כדי להרחיב את המעגל, לא רק למעגל של הצוות שעובד כאן במרכז, אלא לכלל הצוות.

(החממה)

- - - כאשר מה שאנחנו לומדים פה זה גם עם ילדים של חינוך מיוחד, גם עם ילדים מצוינים, גם עם ילדים מכל הגילאים ומכל הרמות, בעיקר הדגש הוא על תחום של מדעים, אנרגיה מתחדשת, יש לנו פה מתחם שעושים בו ניסויים וכן הלאה. המחשבה והאמונה שלנו, שבשביל להגיע גבוה צריך להתחיל עם זה בכיתה א' ובאמת צריך לעבוד ולהביא ל - - - ועבודה מאוד אינטנסיבית של סוגים של כיוונים, עבודה בביולוגיה, עבודה במדעי החקלאות, מחקרים על דגים, מחקרים על דבורים, ואנחנו מאוד משתדלים לחבר אותם לתחומי ומרכזי מחקר שונים, כמו למשל שראיתם, מלח"י, אבל כמובן מרכז מדע ים המלח, המו"פ החקלאי, המו"פ החקלאי של ערבה תיכונה, האוניברסיטה המדעית באילת. אנחנו משתדלים כמובן לחבר את הילדים שיראו את הדברים האלה ושיוכלו לקחת חלק מהדברים, ותראו שיש לנו אחר כך, בתוך החממה, מעבדות מחקר ודברים כאלה.

וכל הכבוד לבית הספר שהוא מחזיק פה מערכת שכזאת. הצוות שעובד כאן, אתי שעושה גינון פיסולי עם הילדים ועובדת איתם כאן, גבי שמנהל את החממה והוא מדען במרכז המדע.
(המשך הסיור)

- - - עכשיו אישרנו את תקציב 2014, אז היו דיונים. יש כאלה שרוצים יותר - -- בסוף זה סדרי עדיפויות בכל דבר. הכנה פסיכולוגית לזה זה שאני תומך בה כספית, כי הריחוק פה. אין ספק שבסדר העדיפות האזורי, בכסף שיש לנו, זה החיבור שאנחנו עושים פה - - - אתה רואה, לא צריכים להיות בתל אביב בשביל להיות מבסוט, להיות גאה.

הפלא היחידי שעוד לא הצלחתי לפענח, היינו בבית ג'אן. בבית ג'אן סיימו בבגרות, מה שעוד לא פורסם, הוא אמר לי שהם ב-100%, הם היו שלישי בארץ. זה יישוב סוציו אקונומי נמוך, ונמוך זה כולם נמוכים, והוא עושה את זה על ידי מנהיגות אישית של מנהל בית הספר, מישהו בעל כריזמה ומנהיגות והוא פשוט רודה בהם והוא הצליח לרתום הרבה מאוד מעורבים חיצוניים, כל מיני, קרן רש"י וקרן פה וקרן שם. וזה מדהים. קראתי בעיתון, אמרתי אני לא מאמין, נסענו, והיינו בבית הספר ושמענו, ושמענו ילדים, ואומר לי ילד, הייתי עם שבעה מקצועות בשלילי, היום אני ניגש לבגרות מלאה'.

מה שפה, כשהחלטנו לפני כמה שנים שכל ילדינו יגמרו י"ב, גם אם לא גמרו בגרות, אבל ביקרו בבית הספר, אז זה מקטין מן הסתם את אחוזי הבגרות, אבל במכלול, כשאנחנו אומרים 100% מהילדים סיימו, אין נשירה ו-78% בגרות, אז אתה רואה את הדברים האלה ביחד.

המבחן של הבגרות הוא לא היחידי. זה גם הנשירה ובאמת איך אתה מתייחס ומה אתה עושה עם אלה שלא, זה המכלול.

- - - על התל שהוא מצודה רומאית. על המפות של הרומאים אנחנו מופיעים, בגלל התוואי המרכזי שהמקום הזה היה פה, צפונה ודרומה וגם מזרחה מערבה. הייתה פה תחנה, חיילים, עם ספא, חפרנו פה ספא שלם, זה משהו מדהים. התלמידים חפרו פה, נתנו להם קצת כסף כדי שזה יעזור במשלחת לפולין וזה היה חלק מתפיסת עולם חינוכית ערכית.

וכמובן שיוצאים עם משלחת לפולין?

כל שנה בקיץ, בסוף י"א.

וגם את זה אתה מממן?

אנחנו מסבסדים. גם ההורים משתתפים, אבל אנחנו מסבסדים את זה משמעותית. למשל את ילדי נעל"ה, אני כמעט מסבסד לגמרי וגם יש ילדים שיכולים פחות אז אנחנו מממנים אותם.

אבל עם הקיבוצים השיתופיים, אתה הרי לא גובה מההורים, אז איך?

מהקיבוץ, פר ילד.

אתם קובעים את זה בהסכמה בטח, זה לא קשור ל - - -

אנחנו גובים פה אגרת חינוך תקנית לגמרי, חוקית לגמרי, על פי כל הכללים. אנחנו לא מגזימים, אפילו לא בשקל. באפשרויות הנוספות שאתם פותחים כוועדה, למשל לפולין, אנחנו גובים מההורים עוד - - -

כי בעצם יכולתם פה לעשות, כי זה לא מההורים, זה מהקיבוץ.

כן, אבל באר אורה ולאט לאט נכנסו תושבים פה וערבבו לנו את התמונה הוורודה של רק חברי אגודות שיתופיות, זה כבר לא ככה. חשבנו והלכנו לראות כמה מקומות שהקימו עמותות בית ספריות, למשל בנהלל, יש עמותה שגובים מההורים כסף נוסף לעמותה והעמותה מממנת כל מיני דברים לבית ספר.

דרך אגב, זה אסור.

אני יודע שזה אסור, בגלל זה החלטנו שלא, אמרנו שאם היה כבר, מילא, אבל אם צריך להתחיל משהו - - -

זה אסור.

תגיד לי, היישוב הקהילתי בבאר אורה, זו אוכלוסייה שלא - - - ?

זה 50% אילתים.

משפרי דיור.

משפרי חינוך. מי שרצה ללמוד בבית הספר שלנו היה חייב לגור באזור שלנו. כמו התלמיד שהיה שם זה בודדים, הוא יוצא דופן, אני אפילו לא יודע איך הוא נכנס, עכשיו אני חושב על זה, כי בכיתה י' אתה יכול להיכנס, בכיתה י' אתה יכול ללכת לאן שאתה רוצה, אבל לפני כיתה י' יש אזורי רישום.

זה לא בגלל אזורים, אזורי רישום זו בעיה פנימית. המונח לא נכון.
(הפסקה)

השטחים החקלאיים זה שטח המועצה והצד המערבי זה שטח אילת. כל הבלגן הזה זה כי ישבו שני ראשי עיר ביחד, החליטו מה טוב, מה צריך כל אחד לצרכיו ולאידיאולוגיה וכו' וסיכמו. מה שלא קורה בנתניה, מה שלא קורה בהרצליה.
כל מעברי הגבול. מעבר הגבול לטאבה, מעבר הגבול פה, לירדן, הכול היה - - - היה חשוב שמי שעובר את הגבול יידע שהוא באילת.

עקבה זה עיר שהיא פי שניים וקצת בגודלה מאילת, עקבה היום היא יותר מ-100,000 אנשים והיא ממשיכה לגבול ולהתפתח.

קרן קימת JNF קנדה תרמו עכשיו מיליון דולר לכל הקטע הזה, לפיתוח ועצים וכל מה שקשור לכניסה לעיר. הכניסה לעיר והכניסה למועצה, תלוי באיזה כיוון.

זו הירידה למעבר הגבול וזה מתקן הסבחה המפורסם, פה מתפילים את המים לכל העיר אילת, זה עוד מימים ימימה, ממש מתחילת העיר. המתקן כמובן גדל, הוא מתפיל היום את כל המים של העיר אילת ויש קצת אפילו עודפים שמוזרמים אלינו צפונה, קצת, לחקלאות, אבל מעט מאוד. והכוונה היא להגדיל אותו בעתיד עוד יותר.

100,000 איש, ממה הם מתפרנסים שם, חוץ מתיירות?

זה פשוט מדהים. נאמר אתה עובר, מעל שבעה אנשים אם אתה עובר את הגבול אתה צריך שוטר איתך, שילווה אותך, אם אתה במונית או ברכב. אם אתה עד שבעה אנשים אתה לא צריך, מעל שבעה אנשים. מה אני רוצה להגיד? המון המון עובדי ציבור, יש פי ארבעה אנשים רק בתחנת המעבר מאשר בתחנה הישראלית. אתה רואה בכל פינה, אבל המשכורת מאוד נמוכה. לא רואים פה, אבל בנו כמה מלונות ענק ברשתות בינלאומיות שם, ויש להם את הנמל שהוא נמל ענק וגדל, יש להם פוספטים, הכול עובר דרך הנמל הזה. והרבה בונים, בשנים האחרונות. גם יש להם מצרים שמגיעים במעבורת ממצרים לירדן.

הנה הבריכות שמימנו את בנק הפועלים.

איזה דגל יש שם.

אומרים שזה הדגל עם שיא גינס, הכי גדול בעולם.

אני יושב ראש רשות הניקוז האזורית פה, גם של הערבה התיכונה, גם של חבל אילות וגם של אילת, וכל כמה חודשים אני עובר לראות מה הם עושים, כי רוב המים, כל הזרימות והשיטפונות מגיעים מההרים שם. מכיוון שאנחנו, ישראל, במקום יותר נמוך, אז הכול עובר אותם, אז הם עשו צינורות כדי שיעבור אותם ויגיע אלינו.
זה עדיין מהמקומות הכי פופולאריים באילת. הקניות.

יותר ממול הים וזה?

מול הים וזה זה ה - - -

האמת שזה מתחם מאוד חביב.

ה'להיות בחוץ לארץ' כשנוסעים לאילת, זה גם משפיע על תרבות הקניות. בחוץ לארץ אתה קונה יותר ממה שאתה קונה בבית.

זה קו האוטובוס של המועצה, שיוצא מפה ועד קיבוץ יהל, שש פעמים ביום, הלוך ושוב. הוא מוכר על ידי משרד התחבורה ולכן האוטובוסים שלי הם לא צהובים, את כולם צבעתי בכתום, אם כי זה לא ממש, האוטובוסים הצהובים - - -

בצהובים אתה לא יכול לגבות כסף.

בדיוק ככה.

זה מחזיק את עצמו?

מאוד. מחלקת התחבורה אחרי הכול מעבירה לקופת המועצה כחצי מיליון שקל בשנה. כיוון שבקיבוצים אין רכבים פרטיים לרוב האנשים, אז זה כלי התחבורה גם שלהם.

<הישיבה ננעלה בתאריך 26.12.2014 בשעה 17:00.>