PAGE
3
ועדת משנה של ועדת הכלכלה למאבק בתאונות דרכים
06/01/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 3>
מישיבת ועדת משנה של ועדת הכלכלה
למאבק בתאונות דרכים
יום שני, ה' בשבט התשע"ד (06 בינואר 2014), שעה 09:00

<מניעת היפגעות של רוכבי אופניים, קורקינטים ואופניים חשמליים>

חברי הוועדה: >
דוד צור – היו"ר
באסל גטאס

תמר זנדברג

דב חנין

בועז טופורובסקי

אורי מקלב

>
חנניה אפנג'ר - מנהל מחוז רישוי באר שבע והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

כאמל קייס - ראש תחום תקינה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

סנ"צ קלוד גוגנהיים - ראש מדור יחידות מבצעיות, לשכה משפטית, משטרת ישראל

רפ"ק אסנת ברוקנטל - קצינה, מדור תביעות, אגף התנועה, משטרת ישראל

רפ"ק בני סמו - קצין מדור תעבורה, אגף התנועה, משטרת ישראל

רפ"ק עמוס צעאדה - קצין מדור תעבורה, אגף התנועה, משטרת ישראל

רון מוסקוביץ' - מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ד"ר שי סופר - המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - מנהלת תחום חקיקה וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שלומי דגן - כלכלן, המועצה לצרכנות

יותם אביזוהר - מנהל עמותת ישראל בשביל אופניים

ערן שחורי - רכז פעילות 'רוכבים לעבודה', עמותת ישראל בשביל אופניים

אסף אגמון - מנכ"ל UMT, יבואני אופניים חשמליים

יונתן רודסבסקי - סמנכ"ל חברת UMT, יבואני אופניים חשמליים

רמי בלאש - מנכ"ל SEV, יבואנים ומשווקי אופניים חשמליים

אייל ברהמס - יושב-ראש מצמן את מרוץ, עסקים לממכר אופניים וקורקינטים חשמליים

זיו גולדשמידט - מנכ"ל מצמן את מרוץ, עסקים לממכר אופניים וקורקינטים חשמליים

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ולבטיחות ילדים

גלית גלעד - מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ולבטיחות ילדים

מיטל להבי - סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו

יואב ירדני - מנהל אגף הפיקוח, פורום ה-15, עיריית תל אביב-יפו

גדעון סגל - היחידה לתכנון אסטרטגי, עיריית תל אביב-יפו

מרדכי פדר - יושב-ראש חיים בדרך מתונה

אילן גרודסקי - מנהל תחום טכנולוגיות, עמותת אור ירוק

בוקי מנחם הלוי - מהנדס, עמותת אור ירוק

ציפי רון - יו"ר ועדת בריאות ואיכות סביבה במועצת ארגוני הנשים בישראל, חברת הנהלה ב"חיים וסביבה"

אלעד הוכמן - נציג ארגון מגמה ירוקה בכנסת

קרן קסטנבנד - רכזת צפון ותל-אביב, מגמה ירוקה

דוד פלד - רכז תא מגמה ירוקה, אוניברסיטת תל-אביב

אליאב שטול-טראורינג - קמפיינר, מגמה ירוקה, אוניברסיטת תל-אביב

מורן צוקרמן הלפרין - אם לילדה שנפגעה קשה בתאונה מרוכב אופניים ופעילה בנושא

מיכל שוקרון - פעילה, העמותה לכלכלה בת קיימא

מיכאל שיזף - משקיף, המשמר החברתי

זוהר לוי - לוביסטית, בטרם

יעל שילוני - לוביסטית, חב' "גלעד", מייצגת את מכון התקנים

משה ביבי - לוביסט, מייצג את פורום ה-15

יהל עמית - לוביסט, מייצג את חברות הביטוח

ליאור רותם - דובר הוועדה

לאה ורון

טלי רם
<מניעת היפגעות של רוכבי אופניים, קורקינטים ואופניים חשמליים>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את הדיון בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה בנושא בטיחות בדרכים. אני מברך את חבר הכנסת בועז טופורובסקי שהצטרף אלינו. הנושא שאנחנו מדברים עליו היום הוא למעשה האופניים, הקורקינטים החשמליים. נרחיב את הדיון גם לדו-גלגלי בהמשך אם יגיעו, לא בהקשר של מה שדיברנו בדיון הקודם, של האחוז הגבוה של הנפגעים בדו-גלגלי בכלל בתאונות הדרכים ובנפגעים – הגענו לשליש השנה, שזו ממש תופעה שצריך לטפל בה – אלא בהקשר של הנפגעים הולכי רגל, והפגיעוּת שלהם עצמם ככלים שלא מוסדרים כראוי בחוק. הנושא, אני יודע שנדון גם בדיון שזימן חבר הכנסת טופורובסקי בכל מה שקשור לקסדות, קסדת חצי וגם דיון בנושא של גיל הרוכבים.
אני ארצה לשמוע את כל האנשים. כיוון שאנחנו בשידור, אנא תציגו את עצמכם, איזו רשות אתם מייצגים וכמובן דברו בנושא שאתם רוצים להציג. אולי נפתח עם הרשות קודם. רון, תרצו להתייחס? מה העמדה שלכם, איך אתם מטפלים בנושא בכלל?

בוקר טוב. רון מוסקוביץ', מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני אפתח בכמה מלים ואני אבקש מהמדען שלנו מעט להרחיב.

אנחנו מתייחסים לכל נושא האוכלוסיות בסיכון בתוכניות ייעודיות, וכמו שציינת, אדוני היושב-ראש, רוכבי האופניים הם אוכלוסייה בסיכון, מהסיבות הברורות – הם חשופים הרבה יותר מיושבי הרכב ומהנהגים, בדומה להולכי הרגל.

בנושא האופניים החשמליים יש כמה בעיות, כולל בעיית תקינה שבטח נדבר עליה בהמשך. חשוב לציין במעמד הזה שמונתה ועדה על-ידי מפכ"ל המשטרה, שמתכנסת מחר לישיבה ראשונה והיא יושבת בדיוק על הנושא הזה של אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים.

אין לנו פה נציגי משטרה?

יש.

הוועדה הזאת, בראשה עומד הסמפכ"ל, ואני אחד מחבריה, על-פי כתב המינוי. אני מניח שתוצרי הוועדה הזאת יובאו בפני הוועדה הזאת של הכנסת.

ככלל, לנושא האופניים החשמליים, אנחנו ממליצים בשלב הזה, שישנה גם עלייה בשימוש וגם ישנה אי ודאות מסוימת לגבי המצב החוקי - - -

מה זאת אומרת אי ודאות מסוימת לגבי המצב החוקי?

יש בעיה, אין כרגע הוראה שמסדירה את המכירה.

אתם ביקשתם?

הוראת השעה פגה, ואנחנו גם מודעים לכך שיש שימוש בסוגי אופניים עם הספקים הרבה יותר גבוהים ממה שהיה מותר בהוראה הקודמת. יש כל מיני שיפורים שמגבירים את היכולת של האופניים להגיע למהירויות הרבה יותר גבוהות, ובכך גם מגדילים את הסכנה.

זאת אומרת, המצב כיום זה שבעצם הם נוסעים באופן לא חוקי.

לא, היום זה חוקי.

זאת התוצאה.

זה המצב המשפטי היום.

זה המצב המשפטי, אבל בנושא בטיחות אני רוצה להדגיש שני דברים עיקריים. אחד, לא זיהינו בשלב הזה – אני מדגיש, בשלב הזה – איזושהי חריגות בנושא היפגעות של רוכבי אופניים חשמליים. אנחנו סקרנו בשלוש השנים האחרונות את כל התאונות הקטלניות ומצאנו ששלושה רוכבי אופניים חשמליים מצאו את מותם ברכיבה, לאו דווקא אפשר לומר שהסיבה היא בגלל שהם רכבו על אופניים חשמליים ולא על אופניים רגילים. למשל, יש פגיעה של אוטובוס ברוכב אופניים חשמליים, אז לדעתנו גם אם האופניים היו אופניים רגילים, ייתכן שהתוצאה הייתה אותה תוצאה.

ומה עם הולכי רגל שנפגעו?

אני אומר, הנושא של הולכי רגל לא מתועד בצורה שיש לנו תיעוד של דברים אחרים. ישנו ממצא שעשה מכון גרטנר, שמצביע על היפגעות מאוד גבוהה של רוכבים שנפגעים באופן עצמאי כתוצאה מתאונות עצמיות.

כי הם נוסעים על המדרכות.

נוסעים בשטחים, במדרכות, נתקלים ונחבטים ונפצעים בצורה קשה. הבעיה שהתאונות הללו לא נחקרות על-ידי המשטרה, לכן רמת האמינות שלהן לפעמים מוטלת בספק כי זו עדות של הרוכב עצמו מול הרישום בבית-החולים.

אבל באמת, המסר הכי חשוב שאני רוצה להעביר בנקודה הזאת, זו תופעה שהולכת וגדלה ואנחנו מתכוונים להיכנס לעומקה, לחקור אותה, גם עשינו סקירה ספרותית מאוד נרחבת לגבי מה קורה בעולם. אני גם אאפשר למדען שלנו להרחיב, אבל מבחינת מסרי הבטיחות אנחנו קוראים לכל מי שרוכב היום, כי אנחנו לא יכולים להתעלם מתמונת המצב שאנשים רוכבים, בהמוניהם – כולל ילדים צעירים, אנחנו שמענו על בתי-ספר שכבר עשו מגרשי חנייה לילדים בני 10, 12, לאופניים חשמליים כי זה הכלי שבאמצעותו הם מגיעים לבתי-הספר.

ההמלצות שלנו הן ההמלצות שאנחנו ממליצים לכל רוכבי האופניים, דהיינו קסדות לילדים כמובן, לא לוותר; הנושא של נראות; לנסות ולרכוב בנפרד מהכביש בשבילים מוסדרים והרחק מכלי הרכב; ואם רוכבים על הכביש אזי ציות לכל חוקי התנועה מאחר שגם רוכב אופניים רגיל וגם רוכב אופניים חשמליים חייבים לציית לכל התמרורים ולכל חוקי התנועה. זה בשלב הראשון. אני אבקש משי אם אפשר מעט להרחיב. תודה.

לא הבנתי מה בדיוק התקנה שעכשיו לא בתוקף. מה היא אמרה?

אני אראה במצגת את הפקודה ואני אסביר הכול. בוקר טוב לכולם. ד"ר שי סופר, המדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אופניים, ובכלל זה אופניים חשמליים, מהווים נדבך משמעותי מאוד במארג התנועה, בעיקר מארג התנועה האורבני. גם במארג תנועה מודרני מאוד שבו יש שימוש רחב מאוד גם במערכות תחבורה ציבורית, אנחנו רואים עלייה וגידול בכל העולם בשימוש באופניים, ובכלל זה באופניים חשמליים, אם כי אופניים עם מנוע עזר זה לא דבר חדש. בשנות השבעים, השמונים, גם בסוף שנות הששים, ראינו טוסטוסים, מה שהיה נקרא בזמנו, אפילו ייצרו בארץ כאלה כלים. זאת אומרת, הצורך האנושי קיים, והצורך האנושי ידוע ובהחלט נמצא ויש גידול אדיר בשימוש הזה.

מבחינת אופניים חשמליים אנחנו מזהים שני סוגים, ושני הסוגים האלה מאוד מקובלים בעולם היום. האחד נקרא Pedelecs. אלה אופניים שמצוידים במנוע עזר חשמלי שהספקו המרבי יורד באופן הדרגתי עם העלייה במהירות הנסיעה. מנוע העזר הזה מפסיק את פעולתו עם הגעת המהירות בערך ל-25 קמ"ש – עוד מעט נדבר על הדירקטיבה בנושא – או כאשר נפסק הדיווש. זאת אומרת, אלה אופניים לכל דבר, עם דוושות שלמעשה מסייעות לרוכב בדיווש ומקלות עליו בעבודת הדיווש עצמה.
הסוג השני כבר יותר קרוב לטוסטוסים שהיו בזמנו, אפילו אפשר להגיד קטנוע קטן. אלה אופניים שנקראים E-bike, הם מצוידים במנוע עזר חשמלי, בדרך כלל בהספקים גבוהים יחסית, והרכיבה עליהם יכולה להיעשות ללא דיווש, רק על-ידי המנוע, באמצעות מצערת שנמצאת על גבי הכידון.

אלה שני הסוגים, אלה שני הסוגים שקיימים כיום בעולם, כשהוראת השעה למעשה דיברה בזמנו רק על ה-Pedelecs. היא התקיימה בין מארס 2010 למארס 2011 והיא עסקה בנושא הזה. היא דיברה למעשה על אופניים שמורכבים בהם שני גלגלים זה אחר זה, ומותקן בהם מנוע עזר חשמלי, שנתקיימו בהם כל אלה: ההספק המרבי אינו עולה על 250 ואט, המנוע החשמלי מופעל באמצעות דוושת האופניים, כוח המנוע יורד עם העלייה במהירות האופניים ומפסיק פעולתו כאשר מהירות האופניים עולה על 25 קמ"ש, והם עובדים בתקן האירופי, בדירקטיבה אירופית 15194 BSEN, או בתקן הישראלי המקביל 1117 חלק 5. התקן הזה קיים, אפשר לעיין בו גם באגף הרכב וגם במכון התקנים.

זה מסמך שלא העברתם לוועדת הכלכלה אתמול.

אוקיי. זה הוספנו, אבל זה מה שקיים. נכון, זאת הפקודה. הוראת השעה הזאת נסתיימה לפני כמעט שלוש שנים.

- - -

סליחה, היועץ המשפטי מתקן אותי – מדובר בתקנה, תקנה שנסתיימה לפני כשלוש שנים, וזה מה שנכון להיום קיים. למעשה, היינו רוצים להראות סרטון ששודר בערוץ 1 לפני חצי שנה, להראות את המצב הנוכחי בארץ, אם זה בסדר, אדוני היושב-ראש.

בבקשה.

סרטון של כמה דקות שמדבר למעשה על המצב, והמצב הוא לא פשוט, נדבר אחר כך איך אנחנו יכולים להתמודד אתו.
(הקרנת סרטון)

אני חושב שהרעיון הובן.

נמשיך הלאה. קצת על התאונות בשלוש השנים האחרונות. כמו שהמנכ"ל אמר, היו שלוש תאונות. למעשה, הייתה תאונה בפברואר 2013 עם אוטובוס שנסע ברחוב דניאל בכביש שירות בתל-אביב, התנגש ברוכב אופניים חשמליים שנסע ברחוב הירקון, חצה את הכביש, רוכב האופניים נפצע קשה ולאחר מכן נפטר. רוכב האופניים כנראה חצה את הצומת באור אדום.
הייתה לנו עוד תאונה בפברואר 2013 בנתניה. גם כאן הייתה פגיעה של רכב פרטי בחלק האחורי של אופניים, ובנהריה הייתה בנובמבר גם תאונה, התנגשות חזית בצד בין אופניים חשמליים למונית.

יש לכם תאונות בין רוכבי אופניים להולכי רגל?

לא היו קטלניות, אבל אני אדבר - - -

לא חשוב, אבל היו תאונות.

היו תאונות, אני ציינתי רק את הקטלניות כאן.

האם יש לכם מידע על זה? הייתה גם כתבה על נושא אופניים והולכי רגל לפני יומיים בטלוויזיה.

כן, בערוץ 10. אני אדבר על זה. אני אדבר על מיקומם בכביש. אני אסיים ונדבר על הכול.

אופניים חשמליים גם משתמשים במסלולים של האופניים הרגילים?

הם אמורים להשתמש במסלולי אופניים.

הם משתמשים גם במדרכות - - -

הבעיה שהם משתמשים במדרכות.

הם גם נכנסים בקטגוריה של אופניים רגילים.

כן. נדבר על הכול.

ותגידו לנו בעיקר מה ההמלצות שלכם, לאן אתם רוצים להוביל את זה.

אוקיי. קודם כול, כמה מלים. השוק הסיני הוא הגדול בעולם, אחריו השוק האירופי. יש למעשה שיפור מאוד גדול בטכנולוגיה של האופניים החשמליים. יש כמובן מדיניות לאומית של עידוד, יש מדינות רבות שמעודדות, גם בעזרת תקנים ורגולציות, וסך הכול יש מעבר מאוד גדול גם מנושא של רכב פרטי אבל גם מקטנועים לתחום של אופניים חשמליים.
בארץ מדובר בעשרות אלפי זוגות, חלקם הגדול הם תחליף לאופנועי 50 עד 125 סמ"ק, כשאנחנו מדברים על מחיר רכישה ואחזקה זולים, וגיל רוכב שכרגע כמובן זה לא חוקי, אבל גיל רוכב בזמנו דיבר על גיל מינימלי של 14, ללא חובת רישום ורישוי.

יש כאן יתרונות רבים לאופניים החשמליים – מאפשרים רכיבה למרחקים, פחות מעייפים, הם מסייעים במניעת זיהום אוויר, מאפשרים להגיע למהירויות גבוהות יותר, עלות אחזקה זולה מכלי רכב, תורמים לבריאות וחוסכים באנרגיה, וכמובן שיש להם חסרונות, וכבר הוזכר כאן – שימוש באותם מסלולים כמו אופניים רגילים, נושא הביטוח שהוא בעייתי ונושא המהירות בעת רכיבה.

ביממה האחרונה דיברתי עם מספר אנשים, אני חושב שהבכיר ביניהם הוא מנכ"ל משרד התחבורה, לגבי כל ההתמודדות עם התופעה, וההצעה לפחות שאני מציע כאן על השולחן, אני חושב שהיא הצעה שהיא סבירה מאוד.

קודם כול, לגבי ה-Pedelecs, אותם אופניים שהם עד 250 ואט, מופעלים בעזרת פדלים, עד 25 קמ"ש. כרגע, הנושא של התקנה נמצא בשלבים אחרונים עם משרד המשפטים. הייתה איזושהי בעיה של סימון, בעיה ביורוקרטית נקרא לה של סימון, והיא עומדת בפני פתרון. הוראת השעה הזאת תחודש ואני חושב שזה ייתן מענה שהוא מענה סביר. לגבי שאר הכלים.

הוראת השעה תחייב אישור ועדת הכלכלה של הכנסת?

אני מניח שכן.

מה היא אומרת?

בוא לא נגיד תחודש, בוא נגיד – נשים אותה לפתחי הכנסת.

אין בעיה. הוראת השעה היא אותה הוראת שעה כמו שהצגתי קודם, מדובר על ההוראה הזאת. מדובר רק על עד 250 ואט.

כן, את זה ראיתי. מה עם הגיל?

הגיל המינימלי היה 14.

אף אחד לא אכף את זה.

חובת חבישת קסדה?

קסדה כן, אבל ללא רישום ורישוי, זאת אומרת הוא לא יצטרך רישיון רכב ולעבור טסט.

איפה מסלולי הנסיעה?

נעשה סדר לגבי מסלולי נסיעה. מדרכות – אך ורק להולכי רגל, אין מקום במדרכה. יש שני חריגים, שזה קלנועיות ורכינוע, אני מקווה שעם השנים זה יוסדר, אבל מדרכה אמורה להיות אך ורק להולכי רגל.

זאת אומרת, הם ישתמשו גם באותם מסלולים של האופניים הרגילים.

הם אמורים להיות באותם מסלולים של אופניים רגילים, סך הכול המהירות עם המנוע היא עד 25 קמ"ש, אני לא רואה שאמורה להיות בעיה בהיבט הזה.

נעבור לשני סוגי הרכב האחרים, שהם, נקרא להם קצת יותר בעייתיים.

הקורקינטים.

אחד זה הקורקינט. בימים אלה עומל מכון התקנים יחד עם משרד התחבורה על אותו תקן לקורקינטים, וראש תחום תקינה במשרד, מהנדס כאמל קייס, יציג את הנושא. התקן עומד בפני ביקורת ציבורית. מדובר בקורקינטים בהספק של עד 800 ואט, וכל הנושא של ה-E-bike לטעמנו יחייב איזשהו פיילוט, איזושהי בחינה על-ידי המשרד.

המשרד היום בוחן את כל הנושא של רכב חשמלי, נכנס להיבט של קוואדרו-סייקל. מדובר ברכב חשמלי קטן לשימוש עירוני. המשרד גם בוחן את הנושא של השימוש בו, דובר על פיילוט. אני חושב שלא יהיה מנוס גם מללכת בהיבט של ה-E-bike ושל הקורקינט עד 800 ואט, שאלה כבר כלים משמעותיים הרבה יותר, לכיוון של פיילוט לגבי השימוש. אין ספק שהם יהיו צריכים להיות על הכביש, והם לא יוכלו להיות לא על המדרכה - - -

אלה גם לגילאי 14?

לא. הם יהיו לטעמנו בדיוק כמו אופנוע עד 125 סמ"ק, זאת אומרת 16 ומעלה. זה הרעיון.

מתי זה יקרה?

דיברתי עם מנכ"ל משרד התחבורה, אנחנו מעריכים שכבר בשנה הקרובה יצא פיילוט כזה ואחריו יגובשו המלצות ותקנות לגבי אותם E-bikes.

ועד אז?

זה לא חוקי. הכלים האלה עם המצערת - - -

נרצה לשמוע את משטרת ישראל, מה עושים, אם בכלל אוכפים את הנושא הזה.

נכון להיום, אף כלי לא חוקי. אני מאמין שהסיפור של ה-Pedelecs ייפתר בתקופה הקרובה, אבל הסיפור של ה-E-bikes יחייב היערכות הרבה יותר משמעותית, אני מעריך שזה יהיה בשנה הקרובה. אם אפשר לתת גם לכמאל לדבר רק על התקן, זה יהיה חשוב.

לא עכשיו. אני רוצה גם לשמוע קצת אנשים אחרים. הייתי רוצה לשמוע גם את אור ירוק וגם את מורן צוקרמן. אור ירוק, בבקשה, מה העמדה שלכם?

אילן גרודסקי, מנהל תחום טכנולוגיות בעמותת אור ירוק, אני מציג כאן את עמדת העמותה כמובן. אנחנו מבקשים לברך את אדוני היושב-ראש ואת שאר חברי הכנסת על קיומו של הדיון הזה. הדיון הזה הוא חשוב מאוד.

כפי שאמרו כאן קודמי, הוראת השעה פגה במארס 2011. זה מחדל מתמשך של משרד התחבורה להותיר פרצה כזאת במשך זמן כה רב.

אנחנו לקראת הדיון כאן בוועדה ערכנו סקר באשר להגבלות השימוש באופניים חשמליים. שאלנו את הציבור מה עמדתו, העברנו אליכם את הסקר אתמול ואני אתייחס אליו אולי בשורה אחת.

אני מצטערת, הסקר לא התקבל בוועדת הכלכלה, ולפיכך גם לא הועבר לחברי הכנסת כמובן.

אני מצטער על כך מכיוון שהוא נערך רק ביום חמישי האחרון, יכול להיות שהפער הזה גרם לכך. הבאתי אותו אתי ואני אגיש אותו כמובן.

קח בחשבון שאנשים לא ראו אותו.

ראיתי מייל שלכם בעניין הזה.

אולי ישירות לחבר הכנסת צור.

אני מתנצל שהוא לא הגיע לוועדה, אני אגיש אותו מייד בתום הדיון.

מה השורה התחתונה?

אנחנו מבקשים לחדש את הוראת השעה ולהכניס אותה, על המגבלות שהוצגו כאן בפניכם, ולהוסיף אליהן: הגבלה לגיל 16 ומעלה; דרישה לחובת הכשרה טרם התפעול של הכלי הזה; קסדה; הגבלת מהירות לכל סוגי האופניים והכלים האלה כפי שקיים בהוראת השעה ל-25 קמ"ש; לחייב תאורת לילה לכל מי שנוסע בשעות החשכה. אלה הנקודות העיקריות.
על-פי הנתונים הלא רשמיים שאנחנו אספנו, במהלך שנת 2013 לבדה נמכרו כ-30,000 זוגות אופניים חשמליים, וזה מנתונים שליקטנו – גם קצת במכס, גם קצת באיגוד לשכות המסחר – הם אינם נתונים רשמיים, כך שיכול להיות שנמכרו הרבה יותר. הסרט שהוצג פה בפניכם שיקף את תמונת המציאות.

הציבור בשל לעניין הזה. 63% מהנשאלים - שזה 500, זה מדגם מייצג באוכלוסייה המבוגרת, גברים ונשים במגזר היהודי - חושבים שגיל 16 הוא הגיל המינימלי ולא פחות מכך, והם מביעים גם דעה מאוד נחרצת על נושא ההכשרה והרישיון. תודה.

אוקיי. בבקשה, מורן.

אני מורן צוקרמן הלפרין, אני אמא של הילי הלפרין. הילי היום בת שבע, לפני שנתיים וחצי כשהיא הייתה בת חמש, היא נפגעה באופן קשה בראשה מרוכב אופניים שרכב על המדרכה.

אופניים רגילים.

אופניים רגילים.

היית בכתבה בטלוויזיה לפני יומיים?

כן. המצב העגום לא נוגע רק לאופניים חשמליים, הוא נוגע בכלל להיותם של הולכי רגל ורוכבי אופניים על המדרכות. כרגע, כמו שזה נראה, אין מקום לשניהם.

למעשה, אנחנו בילינו בנמל תל-אביב, זה היה סוף מאי, הייתה הרבה תנועה בנמל. יש כרגע, וגם אז, שבילים שמסומנים על המדרכה כשהסימון הוא מין ציור של אמא מחזיקה ילד, שביל של הולכי רגל, ואופניים נוסעים, שביל של רוכבי אופניים. בזמן שיש עומס בנמל אי-אפשר בכלל לראות את השבילים כי הולכי הרגל ורוכבי האופניים כולם בתנועה אמורפית.
אני הייתי איתה בשביל, היא הייתה ממש במרחק נגיעה ממני ולא יכולתי למנוע את זה. רוכב האופניים פגע בה בצורה מאוד קשה, הוא הטיס אותה שני מטרים לגובה והיא נפלה על הגולגולת, הגולגולת שלה התרסקה. היא נכנסה לניתוח ראש מיידי, זו הייתה פצצת זמן מתקתקת.
לשמחתנו, אנחנו קיבלנו את החיים שלה במתנה, והסיפור שלה נגמר טוב. יש לה חסר בגולגולת שהיא תסבול ממנו כל חייה, אבל התפקודים הקוגניטיביים שלה הם בסדר והיא תקינה.

הכינה שיר, ראיתי אותה שרה.

נכון. זאת ילדה בת חמש שהתמודדה עם סיפור מאוד לא פשוט וכתבה טקסטים על מוות בגיל חמש.
הילי היום בת שבע, היא עוד שנתיים תהיה בת תשע ותורשה ללכת לבית-הספר לבד. אני יכולה לראות איך אני מחנכת אותה לחצות את הכביש, אני לא יכולה לראות איך אני מחנכת אותה ללכת על המדרכה. גם בעידן הקורקינט החשמלי שכל ילד בן 14 בתקופה ההורמונלית שלו עושה "דאווינים" ומזפזפ על המדרכה כאילו אין מחר, וגם באופניים הרגילים, השבילים האלה על המדרכה הם מאוד מאוד בעייתיים.
אני רק רוצה לומר שאם אותו רוכב אופניים היה פוגע, לצורך העניין, בבן שלי שהיה אז בן שנתיים או באבא שלי שהיה קרוב ל-80, שניהם לא היו שורדים את התאונה הזאת. אני יודעת על המון מקרים שעיריית תל-אביב משתיקה, של שברי אגן, שאגב אצל אנשים בני 60 שברי אגן זו דרך מהירה מאוד לזקנה. אנשים בני 80 שיש להם שבר אגן, מחקרים מראים שהממוצע שיש להם לחיות הוא שנה.
אז אי-אפשר להקל ראש בעניין הזה, שלא לדבר על זה שאני פתחתי קבוצת פייסבוק שנקראת "רוכבי אופניים מפסיקים לדרוס הולכי רגל על המדרכה", פנו אלי הרבה מאוד אנשים שנפגעו ונפגעים באופן יומיומי מרוכבי אופניים. פנו אלי נכים ועיוורים שאומרים שלא מתחשבים, לא בהם ולא באוכלוסיית החירשים, שלא לדבר על אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים וילדים, שלא יודעים בכלל.
למעשה, המדרכה הפכה להיות רמס – רמס מסוכן, שלדעתי תוך שנה-שנתיים זה יהיה מסוכן לא פחות מהכביש, אולי אפילו יותר.

מורן, תודה רבה. קודם כול, אנחנו שמחים שבתך חזרה לתקינות מלאה.

תודה.

כמי שצועד במקום הזה לא מעט פעמים, בדיוק בשביל הזה של תל ברוך בחוף, אל הנמל, אני יכול להגיד שזה באמת רולטה.

נכון.

רולטה, אין לי הגדרה יותר טובה להגיד. גם אגב הפוך, גם הולכי רגל שנכנסים לשבילי האופניים, גם הם מסכנים את רוכבי האופניים כי משמעת זה לא החלק החזק שלנו במדינה. אני אבקש מחבר הכנסת מקלב לדבר ואחרי כן נעשה פינג-פונג של חבר כנסת עם אזרחים.

האם יש לאור ירוק משהו להגיד בנושא הזה?

הוא אמר.

לא. על השבילים.

תיכף. אם יהיה לו אחרי כן, נחזור אליו.

רק חשוב לי להגיד שמבחינת החוק, גם אם יש שביל של רוכבי אופניים על המדרכה, החוק אומר שזכות הקדימה על המדרכה היא להולכי הרגל.

אבל יש שבילים מסומנים שזה לרוכבי אופניים, ושם הולכי רגל לא צריכים ללכת - -

רוכבי האופניים לא מכבדים את זה.

- - אני לא מדבר על זה שנכון שילדים קטנים יכולים לחצות כי אין להם את ההבנה שבאמת הם לא אמורים להיות שם.

אני לא משוכנעת שפקודת התעבורה מאפשרת בכלל את הסימון.

אגב, מבחינה חוקית, החוק אומר שגם אם יש שביל אופניים, זכות הקדימה היא להולכי רגל. כלומר, והיה והולך הרגל הלך על שביל האופניים, רוכב האופניים חייב להתחשב בו, הוא צריך לנסוע במהירות שהוא יכול לעצור, נקודה.

נכון. אני מסכים. חבר הכנסת מקלב.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, גם על זכות הדיבור אבל בעיקר על קיום הישיבה הזו, במיוחד אחרי אמא של הילה, שדיברה ובאמת הביעה מה עלול להיות בפגיעה מאופניים, קל וחומר אופניים חשמליים – אם זה באופניים רגילים, ודאי באופניים חשמליים – אבל אני מרגיש גם בדברים של הדוברים וגם אנחנו כשלעצמנו, כשאנחנו מתעסקים ביום-יום, מתייחסים באיזה סלחנות או איזה רמת השלמה כזאת עם המצב של רוכבי אופניים.

ילדים - נושא אכיפה על ילדים בני 10, בני 12 שנוסעים, צריך לקחת את האחריות על הילדים, אבל לא כן פני הדברים. זה נהפך למכת מדינה, הנסיעה באופניים – כשאופניים חשמליים מעצימים הרבה יותר את כל העניין הזה.

זה בקורקינטים.

כל דבר שהוא ממונע, שנותן עוצמה לא רגילה, ונוסעים בו בכל מקום. אין מקום שלא נוסעים – על מדרכות, על כבישים – מסכנים גם את הנהגים, רכבים פרטיים, אנחנו לא יודעים איזה תאונות נגרמות בעקבות סטייה של נהג, בעקבות התפרצות של רוכב אופניים כזה או אחר, וחוץ מהפגיעה ברוכבים בעצמם, הם פוגעים באחרים – גם באנשים מבוגרים וגם בילדים.
התופעה הזאת שנוסעים בכל מקום באופניים האלה זה דבר שאנחנו צריכים לטפל בו ולחוקק חוק משום שברגע שהנושא פרוץ, ואני לא יודע כרגע למי זה פרוץ, המכירה הזאת – אם רק אין חוק לגבי איסור לילדים או גם אין חוק שאוסר לנסוע עם האופניים האלה לכל אחד, גם למבוגר. שאלתי את בועז בשיחה בינינו אם הוא יודע, הוא גם לא ידע להאיר את עיני האם מה שאתם אמרתם, שי, שזה לא חוקי - - -

לכולם.

לכולם. אם זה לכולם, אני חושב שאנחנו צריכים דבר ראשון גם מבחינת ההרתעה, לא לאפשר למכור את זה. הרי מוכרים את זה באיזשהו מקום, אז אלה שמוכרים, מוכרים מוצר לא חוקי. אז כמו שאנחנו יודעים היום להתמודד עם אלה שמוכרים נפצים, אנחנו צריכים גם להתמודד עם נפצים ממונעים, מבחינה זו צריכה להיות אותה אכיפה והיא הרבה יותר קלה. הבעיה שלנו הייתה מתחילה אם זה היה חוקי למבוגרים ולא חוקי לילדים, ובא מבוגר לקנות.

צריך לדעת את זה – בעולם של הילדים התחרות הזאת שיש מישהו אחד שיש לו אופניים כאלה, קשה מאוד לאבא למנוע מהילד שלו, גם אם הוא יודע ומודע מאוד לסכנה. התחרות החברתית, הדבר הזה שיש מחויבות וכאשר יש לילד אחד, אחרים גם רוצים את זה, כשיש למישהו בשכונה גם הוא רוצה, זה מביא לכך שההורים לא יכולים למנוע וקשה לנו להתמודד. כך אנחנו צריכים להתמודד עם זה, לא להביא את החטאת לפתח. אנחנו צריכים למנוע מהעיוור את המכשול כדי גם להודיע על כך שזה לא חוקי, גם לעצור את המכירה של האופניים החשמליים.

אני רוצה גם להעלות, ברשותך אדוני היושב-ראש, עוד נושא שהייתי ער אליו. לא זו שזה רק נגמר באופניים. לאחרונה, אני כבר נתקלתי לא פעם אחת שילדים נוסעים בקלנועית. יש לסבא או יש לאבא קלנועית, זה גם נהפך בהרבה מקומות – לא בכפרים ולא במקומות יישוב – בתוך הערים, במקום לקחת רכב, בתוך מע"ר.

יכול להיות שהוא מסיע את סבו.

גם בכבישים מהירים, בכביש 2 יש, והיו תאונות.

עוד לא ראיתי בכביש 2 אבל בכבישים, בתוך מרכז עסקים ראשי אנחנו רואים. אנשים אומרים לעצמם – בשביל מה אנחנו צריכים רכב, ניקח קלנועית, גם בונים לקלנועית מכסה, זה נהפך לחצי רכב. זה שאדם מבוגר עושה את ההשתוללויות ונוסע במהירות על מדרכות ולא על מדרכות, אבל ראיתי ילדים נוסעים באותן קלנועיות. אם ראינו אחד וראינו עשרה, אנחנו נראה הרבה שקונים את זה, והרבה עוד קונים לילדים. בפסח, לאפיקומן עוד יקנו קלנועית קטנה לילד.

תודה לך.

ממש הופתענו לשמוע, אני בכל אופן הופתעתי לשמוע שכל המכירה היום לא חוקית, ואם המכירה לא חוקית צריך לעצור אותה. החקיקה נדרשת בנושא הזה של האופניים החשמליים, והגבלה, משום שבלי זה, כבר היום אין לי ספק שיש הרבה תאונות, הרבה פגיעות, שאולי אנחנו לא יודעים לספור אותן, שהן פגיעות מאופניים. כשהילד נפל, הוא נפל מאופניים, לא נפל מאופניים, לא תמיד שמים את זה בסטטיסטיקה, אבל אם אנחנו נבדוק את זה, יש הרבה יותר פגיעות מאשר בעצם רשומות וממוספרות.

נכון. תודה רבה. מרדכי פדר מעמותת מתונה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ארגון מתונה נמצא בתהליך של הכנת נייר עמדה בנושא כלים גלגליים לא רשומים, אנחנו קוראים לזה כגל"רים. אנחנו רוצים בעצם להרחיב את היריעה ולהגיד שמדובר בתופעה מקיפה – אופניים, אופניים עם מנוע, קורקינט, קורקינט עם מנוע, סקייטבורד, סקייטבורד עם מנוע, ויש כזה דבר, גם קלנועיות, גם רכינוע וגם אפילו רולר בליידס.
מה שמאפיין את הכגל"רים האלה, הכלים הגלגליים הלא רשומים, זה שני דברים. קודם כול, נושא מהירות – מהירות מתחת לרכב והרבה מעל מהירות של הולך רגל, מה שממקם אותם באמצע הסנדביץ'.

דבר שני זה הגודל, לעומת רכב – הכלים האלה הם הרבה יותר קטנים, ולעומת הולכי רגל הם הרבה יותר גדולים, הן מבחינת המסה והן מבחינת האפקט.

ולכן, אנחנו רוצים להסתכל על התופעה באופן כולל, ולא רק להגיד – אופניים ככה וקורקינטים ככה וכל דבר ככה – להסתכל על כל כלי גלגלי לא רשום ולראות מה לעשות בנושא הזה.

כפי שאמרתי, אנחנו באמצע הכנת נייר העמדה, אנחנו לא הגענו למסקנות, אבל יש כמה דברים שכן רצינו להגיד. אל"ף, נושא קסדות. הכנסת הקודמת, לדאבוננו הרב, העבירה תיקון של התקנה, שעד אז חייבה כל רוכב אופניים בחבישת קסדה, ופטרה מבוגרים בערים מהחובה לחבישת קסדה. אנחנו מאוד מקווים שחברי הכנסת יניחו תיקון לדבר הזה על שולחן הכנסת בכנסת הזאת ויתקנו את המעוות.

הנושא של קסדה הוא חשוב לכל אחד, במיוחד בערים בגלל שבמהירויות בינוניות זה איפה שהקסדה מצילה חיים. במהירות של 50, 60, 70 קמ"ש אין לקסדה אפקט. הקסדה היא בתאונות עצמיות ובתאונות במהירויות נמוכות.

מה העיוות, סליחה? אתה יכול להגדיר עוד פעם את העיוות?

העיוות הוא שמ-2007 עד לפני כשנתיים החוק חייב כל רוכב אופניים, ללא יוצא מן הכלל, לחבוש קסדה.

ועכשיו?

אני לא אנקוב בשמות חברי הכנסת שהעלו את ההצעה והעבירו אותה, אבל נכון לעכשיו - - -

למה? תנקוב, זה גאווה: שלי יחימוביץ', גלעד ארדן, אנחנו גאים בזה. זה דבר טוב. כל אחוז שעובר מנסיעה בכלי רכב פרטיים לאופניים, חוסך חיי אדם.

נכון, גברתי, אבל מגדיל את הסיכון לרוכבי אופניים.

למה הוא מגדיל את הסיכון?

כי זה מאפשר לרוכבים לרכוב בלי קסדה. נכון לעכשיו, בגירים - - -

התיקון שבתוך העיר לא צריך קסדה.

- - -

אנחנו מדברים עכשיו על ילדים, ולילדים יש חוק. החוק קיים לגבי הילדים.

הוא רוצה להחזיר את חובת חבישת הקסדה למבוגרים בעיר.

נכון מאוד כי יש לנו עכשיו כלים.

זו הייתה הצעת החוק של חבר הכנסת דאז ארדן, וחברת הכנסת יחימוביץ' ביטלה את זה.

הוא אומר שהוא מקווה שהכנסת הזאת תחזיר את זה.

ומה רע בזה?

בזכות הדיבור שלי אני אגיד.

אני נפעם מהמשמעת, שנתנו לחבר כנסת להגיד משהו והוא אומר, לא, אני אדבר בזכות הדיבור.

זה מרצ. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אמרה שהיא הולכת לכיוון חיוב חבישת קסדה מגיל 14 למי שיש לו אופניים חשמליים. אנחנו חושבים שצריכים לחשוב על הכגל"רים בכללותם, ולראות איך מטפלים בדבר הזה.
דבר אחרון, אדון מוסקוביץ', אחד הדברים שהם רוצים שיעשו זה שיהיה ציות לכל חוקי התנועה על-ידי מי שרוכב בכגל"רים. הדבר הזה הוא לא מעשי משום שאם מדובר בילד בגיל 14 או בגיל 16, הוא עדיין לא עבר הכשרה לנהיגה. מי שלא עבר הכשרה לנהיגה לא יודע מהם חוקי התנועה ולא יכול בהכרח לציית לחוקי התנועה, חוץ מכמה שהם אולי יודעים, והדברים האלה הם לא ברי אכיפה.

אני לא רואה שוטר במדינת ישראל שיעצור ילד על אופניים חשמליים וישאל אותו: מה הגיל שלך בבקשה? אתה בן 14 או בן 15? זה לא בר יישום, זה לא בר אכיפה.

תיכף נשמע את המשטרה אם זה נכון או לא. אולי תמצא את השוטר פה בחדר אפילו.

אני גם אגיב בסוף בבקשה.

תתפלא למצוא את השוטר הזה בחדר. מר פדר, צריך לסיים.

אני מסיים. מניסיון שלנו, צריכים לחשוב על הנושא של כלי גלגלי לא רשום ולחשוב על כיוונים או של רישום, חיוב רישום של הכלים האלה, או כמו שאמר חבר הכנסת מקלב, על איסור מכירה. תודה רבה לך, אדוני.

אדוני היושב-ראש, לא מובן. אין חוק היום שמחייב ילדים לחבוש קסדה באופניים?

ילדים כן, מבוגרים לא.

החוק מחייב ילדים. הוא לא פטר ילדים.

החוק מחייב. אין שום חוק בעניין הזה, אפשר לעשות אכיפה מיידית בעניין הזה של הקסדות.

רק 20%, לצערנו - - -

גברת ציפי רון, בבקשה.

יושבת-ראש ועדת בריאות ואיכות סביבה במועצת ארגוני הנשים בישראל, ופעילה בענייני סביבה במשך שנים רבות. אני חושבת ששנים חלמנו על כך שתהיה תנועת אופניים, שאנשים יעזבו את המכונית ויעברו לאופניים, וביקשנו שיהיו מקומות לאחסן את האופניים במקומות עבודה, ומקלחות וכן הלאה, כל הסיבות הידועות – פחות זיהום אויר, פחות תאונות דרכים, וכן הלאה וכן הלאה.
אבל קרה מה שקרה, ונוצר תהליך שבו הגולם קם על יוצרו. היום, המרחב הציבורי של הולכי הרגל נמצא בסכנה חמורה מאוד. כל סוגי האופניים – הרגילים, הקורקינטים החשמליים, האופניים החשמליים – נעשה פשוט בלתי אפשרי ללכת על מדרכות בעיר. זה לא רק המדרכות, גם מעברי החצייה. רוכבי האופניים מרגישים שהם מין סוג של הולכי רגל וגם נעשתה בעיה לעבור מעבר חצייה כי יש מרווח מי שולט במקום הזה, מי קודם למי. וכשהולכים עם ילד או מבוגר או קשיש או בעל חיים, זה ממש נעשה עניין של בעיה קיומית.
אני רוצה רק להגיד שנכון שישנם מסלולים לרכיבה על אופניים, אבל המסלולים האלה הם בגדר המלצה. אני לא מדברת עכשיו על הולכי הרגל, שהמרחב הציבורי שנקרא מדרכה בעצם מיועד להולכי הרגל. אנחנו גם רוצים שיהיו הולכי רגל כי זה קודם גם לרוכבי אופניים.

אלא מאי? רוכבי האופניים מסתכלים על זה כעל המלצה, ואם יש תנועה צולבת של רוכבי אופניים, אני כבר נתקלתי בתל-אביב – רוכבי אופניים משני הצדדים וגם מתחת לבתים בין בתי הקפה והקירות, אין לאן ללכת. גם כשיש מקומות מסומנים, בוחרים מדרכות שאין בהן מקומות מסומנים. כלומר, היום הולך הרגל צריך להסתכל ולהיות דרוך מאוד.

אני רוצה לשאול – אם נפגע הולך רגל, הוא לא יודע מי פגע בו משום שאי-אפשר לזהות את מי שפגע בו. אין לו רישוי, אין מספר, אין זיהוי, לפעמים מישהו עם קסדה אתה אפילו לא יודע מה המין שלו ומה הגיל שלו. אנשים פוגעים, לאחרונה נפגעה מטפלת של תינוקת – הלכה בתל-אביב, הופלה, הוטחה למדרכה, היא גם קיבלה מטר של קללות והיא לא יודעת את מי לתבוע. בן-אדם הושבת מעבודה, הולך לקבל טיפול רפואי, מי משלם את זה? אין זיהוי, אין ביטוח, יש כאן שדה פרוץ לחלוטין, שהגיע הזמן להגדיר אותו.

אוקיי.

אני לא מדברת רק על הכלים החשמליים אלא אני מדברת בכלל על הנושא של המרחב הציבורי של הולכי רגל.

אני רוצה לסיים את דברי ולומר – נתקלתי בתוכנית סביבתית בארצות-הברית בעיר שאנשים הפסיקו ללכת בה ברגל, מכל מיני סיבות, והתחילו לפתח תוכניות לימודים ושכנוע ופעילות ציבורית איך להחזיר את האנשים להיות הולכי רגל.
אני חושבת שעברנו כבר את השעה של האל-חזור. צריך בדחיפות רבה מאוד להסדיר את העניין הזה, כולל רישוי - פעם בשנות החמישים היה רישוי במדינה - להחזיר את העניין של רישוי, שתדע מי פגע בך, שתדע את מי לתבוע, שתדע מי מגן עליך ומי אחראי למה שקורה. היום זה שדה לגמרי פרוץ.

אני קוראת לכם, חברי הכנסת הנכבדים, לטפל בעניין הזה, ויפה שעה אחת קודם.

זה מה שאנחנו מנסים לעשות עכשיו. תודה. אני רוצה לשמוע את המשטרה בבקשה. מי מדבר בשם המשטרה? בבקשה.

רפ"ק בני סמו, אגף התנועה, מדור תעבורה. אנחנו דנים בנושא הזה כבר לא מעט חודשים. לאחרונה, סגן מפכ"ל משטרת ישראל הקים צוות כדי לבדוק איך אנחנו נערכים לזה. חייבים להבין שבהיעדר חקיקה מתאימה, המשטרה, הידיים שלה לפעמים כבולות, ויש לנו בעיה עם זה.

תסביר לנו למה.

כמו ששמענו פה, הרבה מאוד מרוכבי האופניים הם קטינים, עד גיל 12 בכלל אין אחריות פלילית, מעל גיל 12 עד גיל 14 היא גם די מוגבלת. אנחנו צריכים להתמודד עם ילדים.

אחריות על הורים אי-אפשר להטיל?

לא. היא מאוד מורכבת האחריות ההורית, במיוחד כששוטר מגיע וצריך לטפל בילד.

מה עם נקודות המכירה? מה עם נושא של לא קטינים?

ברגע שאנחנו מדברים על נקודות מכירה – גם את זה בדקנו – כמובן שאם בית העסק - - -

לא להביא לבית-ספר, איסור להביא לבית-ספר. זה גם ימנע תחרות מילדים.

אבל זה נושא יותר של חינוך והסברה. כמובן שאנחנו לא ניכנס לבתי-ספר ונתחיל להחרים אופניים, זה עניין של חינוך והסברה, גם אחריות הורית. אנחנו לא יכולים לבוא ולהתחיל לתפוס את הילדים.

מתי מונתה הוועדה של הסמפכ"ל?

הוועדה של הסמפכ"ל מונתה לפני כחודש. הישיבה הזו הקדימה את הישיבה הבאה של הסמפכ"ל בנושא הזה, שהיא מחר.

אבל, חשוב לזכור שבהיעדר חקיקה ברורה, חד-משמעית, כיצד מטפלים בנושא הזה, המשטרה היא בבעיה.

אני שואל שאלה אחת. כולנו פה יושבים ולכולנו יש ילדים ונכדים. אנחנו רוצים להעביר אותם לכביש. רמת ההיפגעות של אותם רוכבי אופניים בממשק עם כלי רכב, במיוחד הגדולים בתוך הערים, אוטובוסים, ראינו דוגמאות.

אבל בעולם יש - - -

גברת צוקרמן, רגע. אתה אומר, בהיעדר חקיקה. החקיקה אמורה להסדיר את הנסיעה שלהם על הכבישים. כל זמן שלא הוסדר הנושא הזה, למעשה זה לא חוקי. לכן, כל מה שנדרש מהמשטרה זה לייצר הרתעה. לא לחנך במובן הזה, אלא לייצר הרתעה. אם נוסעים על מדרכות, ונוסעים קורקינטים ברמה שמזגזגים בין אוטובוסים ורכבים על כבישים – כפי שאנחנו רואים את זה כולנו – זה לא קשור לחקיקה. זה קשור לג'ונגל שצריך לעשות בו סדר.
לכן, יש לכם נתונים? יש לכם נתון כמה בכלל דוחות או הזמנות למשפט, אם יש, החרמות אם נעשו? האם יש לכם נתונים כאלה?

קודם כול, לגבי הרתעה ואכיפה אנחנו ניהלנו משפט לא קצר בתל-אביב כנגד רוכבת אופניים שהתפרצה לכביש, נפגעה על-ידי משאית, הגשנו כתב אישום כנגד רוכבת האופניים ובית-המשפט קיבל את העמדה והרשיע אותה.

אבל זה לא המקרה הקלסי שאנחנו מדברים בו.

זה לא מקרה קלסי. המקרים הקלסיים זה שילדים רוכבים על המדרכות.

כמה הולכי רגל יש לכם שמתפרצים לכביש ונפגעים? יש את הנתון הזה?

בדרך כלל אין מול מי לנהל את המשפט, לצערנו, במקרים האלה.

יש עשרות, אם לא מאות, אם לא אלפים, אבל להגיש נגד אדם שנפגע ובעצם הפך נכה בפגיעות כאלה, הענישה – גם בתי-המשפט התייחסו לזה.

פשוט לא הבנתי בתור מה אתה מביא את הדוגמה, הייתה רוכבת אופניים שהתפרצה לכביש ונפגעה.

דוגמה לא טובה, תמר, אין מה לומר. הדוגמה היא לא טובה.

כמה הולכי רגל, מכוניות שמתפרצות בעצור, באדום. רוכבת האופניים הזאת היא בעיית התעבורה של מדינת ישראל? אני לא מבינה.

תמר, בואו לא נעשה מזה את הדיון. הדוגמה היא פשוט לא טובה. אני מציע שתחזור לדיון, כי מה שאתה מדבר כרגע, אתה לא מדבר לעניין שאנחנו שואלים. אנחנו כרגע בדיון אחר. אתה נותן לנו דוגמה של מישהו או מישהי שפרצו לכביש עם אופניים. תן לנו נתונים האם אתם אוכפים את הנושא הזה של נסיעה על מדרכות, של אופניים חשמליים, קורקינטים.

כמעט ולא. כמעט ולא, לאור הבעייתיות שהצגתי פה. הרבה מהם זה ילדים קטינים, ויש קושי להתמודד עם זה.

לא כל דבר צריך ללכת למעצר עד תום הליכים. גם אכיפה שלוקחת את זה - - -

אל תיתן רעיונות.

לכן אני אומר, אכיפה היא לא בהכרח על הסקלה הזאת. אני הבנתי.

החרמת הכלי עצמו לגבי ילד מתחת לגיל 12, זה יכול - - -

מאוד.

לגבי נקודות המכירה לא קיבלנו תשובה, אני חושב.

זה יכול להיות גורם הרתעה מאין כמוהו.

מאוד משמעותי. יותם אביזוהר.

בוקר טוב. יותם אביזוהר, מנהל עמותת ישראל בשביל אופניים. שוב, ברכות על הדיון החשוב הזה. הכתובת על הקיר כבר לא שנה אחת. שלוש שנים. שלוש שנים מאז שפגה הוראת השעה, ולדעתי זו רשלנות של המערכת, שמאפשרת את הוואקום הזה שהנושא לא מוסדר.
אגב, אם נודה על האמת, גם כשהוראת השעה הייתה בתוקף, הייתה מעט מאוד אכיפה כלפי יבואנים ומשווקים של אופניים לא תקניים, שבעצם מסכנים את כולנו.

צריכים להבין מה המשמעות של אופניים לא תקניים. לוקחים איזשהם אופניים שהם – אני אגיד את זה בעדינות – אופניים לא הכי איכותיים, מלבישים עליהם מנוע, הופכים אותם בעצם לכלי תחבורה שמגיע למהירויות מאוד גבוהות, שהברקסים שלו בכלל לא מאפשרים לו להגיב, לעצור במהירויות כאלה, ובפירוש מסכנים גם את הולכי הרגל, גם את רוכבי האופניים האחרים שנמצאים באותו מרחב, וגם את הרוכב עצמו.

זה לא רק הוראת שעה שלא מטופלת, זה לא רק היעדר אכיפה כלפי אלה שמסכנים אותנו, כלפי אלה שמשווקים את אותם כלים מסוכנים. זה גם היעדר בסיס נתונים שקוף, שיאפשר לנו, לכולנו, לכל מי שסביב השולחן להבין כמה תאונות כאלה יש, כמה תאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים קורות, כמה תאונות שבהן נפגעים הולכי רגל קורות. ברגע שיהיו נתונים נוכל להתמודד עם האתגר הזה בצורה יותר טובה.

חינוך והסברה – בפירוש, יש פה המון המון בורות, גם של הציבור הרחב והרוכב וגם של ציבור הנהגים. ציבור רוכבי האופניים, אני חושב שהוא לא מודע רובו לחוק שאוסר רכיבה על מדרכות, ושוב, מפנה אותם לשבילי אופניים או לכביש. אני חושב שגם ציבור הנהגים לא מודע לכך שרוכב אופניים הוא כלי תחבורה לכל דבר והוא לגיטימי כשהוא נוסע על הכביש באותם רחובות עירוניים שקטים ובטוחים.

אני חושב שנדרשת פה עבודה הרבה יותר טובה כדי להעלות את המודעות של כולנו. חינוך, הסברה, אכיפה וגם מימוש של יצירת תשתית טובה יותר. יש מעט מאוד רשויות שמפתחות תשתית בטוחה לרוכבי אופניים, גם אלה שעושות לא תמיד עושות אותה בצורה הכי טובה. כל נושא מיתון התנועה לא מתבצע בישראל בצורה טובה.

אלה כיוונים שאנחנו חושבים שצריכים לקדם. תודה רבה.

תודה. עורכת-הדין גלית גלעד.

בוקר טוב, תודה רבה. אנחנו פה בשם הילדים. אני מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית בארגון בטרם. העברתי לכם נייר עם איזושהי ציטטה של אייל לינור. אייל לינור הוא בחור שהוא מייעץ אסטרטגית, אבל הוא אבא מודאג, והוא העביר בבוקר אחד את הדאגה שלו והיא פרצה גבולות, אני אצטט לכם: "כל בוקר יוצאים מאות ילדים בדרכם לבית-ספר רכובים על אופניים חשמליים או קורקינטים חשמליים במהירות גבוהה וסיכונית. הם קופצים לכביש, טסים על המדרכה, חותכים בין המכוניות והולכי הרגל, מתפרצים בין מכוניות חונות או סתם עומדים, ועוד תסריטי אימה אמיתיים ומציאותיים. הילדים האלה רוכבים בשעות עומס, בדיוק כשהנהגים לחוצים, עצבניים בדרכם לעבודה או בדרכם חזרה הביתה. זאת פצצה מתקתקת שעומדת לפתחנו וצריך לעשות שינוי."
אנחנו בארגון בטרם גם נכחנו בדיון בשבוע שעבר שדיבר על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולא הצלחנו לציין שבשנת 2013 נהרגו 51 ילדים בתאונות דרכים. תאונות דרכים הן בשבילנו גם דריסה לאחור, גם ילד ששיחק בחצר ואוטו דרס אותו.

אנחנו רואים בתופעה של קורקינטים ואופניים חשמליים החמרה של הפגיעה בילדים, והנושא הזה לפתחנו. אנחנו לא יודעים מה מצב הנתונים היום כי אין היום תיעוד נכון. כשילד מגיע פגוע למיון, לא מעניין את האחות שרושמת אותו ממה זה קרה ומה פגע בו, והגיע הזמן שהדברים האלה יסתדרו.
אני מאוד מאוד גאה להגיד לכם שמשרד הבריאות, בהובלה ובשיתוף של 16 משרדי ממשלה, מקדמים היום מהלך תכנון לתוכנית לאומית לבטיחות ילדים, שכוללת גם היבטים של תאונות דרכים בגלל שלמעלה מ-50% מהיפגעות ילדים לא מכוונת היא בכבישים ובפגישה של ילדים, אם כהולכי רגל ואם כנוסעים.

תאונה עצמית של ילד עם אופניים, היא מתועדת כתאונת דרכים?

לא. לא.

זו פגיעה, הילד נפל.

לכן אנחנו אומרים שכשהוא מגיע למיון אנחנו לא יודעים ממה, הוא פשוט נפל. המדינה לא יודעת לאן לרכז את המשאבים שלה, והרי אנחנו לא נמצאים במקום פרוץ.

גלית, אבל יש לי נתונים של "כללי עם נפגע", שזה כן דיווח של האנשים ולא דיווחי משטרה, אני אחר כך אציין. למעלה מאלף תאונות כאלה היו בחמש שנים האחרונות.

גם אם הוא נפל מאופניים - - -

אבל אנחנו לא נאסור נסיעה באופניים בכלל. אנחנו רוצים שאנשים ייסעו באופניים.

אנחנו יודעים ש-80% מתאונות האופניים הן תאונות עצמיות.

כיוון שנפילה מאופניים, אין לזה משמעות חוקית של ביטוח לאומי ודברים כאלה, אז גם בחדרי מיון - - -

אני מבקש לחתור לסיום.

אנחנו רוצים לכוון את הדיון הזה לחשוב על ילדים שעולים על כלי הרכב האלה שהם בני 10 ו-12, שאין להם שום מיומנות, אין להם ניסיון, אין להם בגרות. אני לא אחזור על כל הדברים החכמים שנאמרו פה.
רק חשוב, אנחנו הגשנו הצעה לחקיקה בנושא, דווקא בנושא של קורקינטים מכיוון שהם הוואקום החקיקתי שנמצא. אנחנו חושבים שצריך ללכת על שני מהלכים. קודם כול, כמו שנאמר פה, העלאת המודעות. אנשים, הורים בעיקר, לא יודעים מה קורה כשהילד יוצא ועולה על כלי הרכב המסוכן והגדול הזה. אנחנו הבאנו רעיון מחוץ-לארץ. הרי אנחנו מייצגים את המדינה בארגונים בין-לאומיים לבטיחות ילדים, ושם היה רעיון נהדר שאנחנו יכולים בהחלט לאמץ אותו, וכשתקום החקיקה והתקן יסתיים והכול יהיה בסדר, אנחנו מציעים לשים מדבקות – מדבקות אזהרה שגם יודיעו על הגבלת הגיל, ואנחנו בהחלט מאחורי גיל 16. אני יכולה להגיד לכם שבהרבה מדינות – לרבות בריטניה, הולנד, קליפורניה – גיל 16 הוא גיל המינימום לקורקינט חשמלי. אנחנו מציעים שעל גבי הקורקינט תהיינה מדבקות שיבהירו את הסכנה של כלי הרכב הזה, וככה אנחנו נעזור לאוכפים שהם בצרה, וגם אלה שמוכרים לא יוכלו להתעלם מהנושא.

תודה. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש ותודה לוועדה על קיום הדיון החשוב הזה. אני חייבת להגיד שיש משהו בדברים כאן ששולח אותי טיפה מעודדת, שאופניים והרכיבה עליהם מכל הסוגים הפך להיות דבר כל כך שגרתי בישראל, ואני חושבת שקודם כול צריך לברך על זה.

אופניים, בואו לא נשכח, זה כלי תחבורה, זה כבר לא רק כלי ספורט, זה כלי תחבורה עירוני, סביבתי, זול, נוח, ותנו לי להפתיע אתכם, גם בטוח, שיש לו יתרון גדול מאוד מבחינת הבטיחות בדרכים, ומדוע? מפני שכל אחוז בנסועה מכלל הנסיעות שמתבצעות כל שבוע בעיר ומחוץ לעיר, שעובר מרכב פרטי לאמצעי תחבורה מקיים – בין אם זה הליכה ברגל, רכיבה על אופניים או נסיעה בתחבורה הציבורית – חוסך חיי אדם, מציל חיי אדם.

מוריד זיהום.

אמרתי, סביבתי, זול, לא מזהם, נוח, ידידותי, וגם בטיחותי ומציל חיים. זו צריכה להיות נקודת המוצא לדיון הזה, וכאשר נשים את סקלת כלי הרכב מהחזק והמסוכן עד הקל והבטיחותי, וכאשר בהתאם נשים גם את התאונות מהמסוכנות והשכיחות והשגרתיות, שזה תאונות בין כלי רכב ושל הולכי רגל עם כלי רכב פרטיים, זה בצד אחד של הסקלה, ובצד השני ההליכה ברגל והרכיבה על אופניים, ששם נמצא מיעוט התאונות, וגם כאשר קורות התאונות, מיעוט התאונות הקטלניות, אז נשאל את עצמנו איפה על הסקלה הזאת אנחנו רוצים למצוא את עצמנו ובאיזה תמהיל.

כאשר אנחנו לוקחים רק נתח אחד מהסקלה הזאת ומסתכלים רק עליו, אנחנו שוכחים את ההקשר הכולל. התייחסת לחוק הקסדה. חברות וחברים, הפטור מקסדה למבוגרים בתוך העיר מעודד שימוש באופניים ומציל חיים. נוצרת כאן איזושהי תחושה כאילו אנחנו ניתן לרכב הפרטי – המזהם, שעומד בפקקים והמסוכן, והאלים כמעט מבחינת ההשפעה שלו על המרחב הציבורי – ניתן לו לנסוע באין מפריע בכביש, ועל השטח הקטן שנשאר במדרכה נטיח את ראשם של הולכי הרגל ברוכבי האופניים, אלה באלה, נסית אותם אחד נגד השני כאילו זה המרחב היחידי שיש, ועל הכביש שהולך ומתרחב כל הזמן – וכל הזמן יש עוד פקקים, אז צריך להרחיב אותו אפילו יותר – ייסע לו כלי הרכב הפרטי באין מפריע.

תמר, מה את אומרת לגברת צוקרמן?

לי ולעוד 2,000 אנשים שפנו אלי בפייסבוק, שדיווחו על תאונות.

את צודקת במאה אחוז. הטרגדיה שלך היא באמת נוגעת ללב, ואת ראית את השקט שהשתרר כאן כשסיפרת את הסיפור. את יודעת כמה תאונות, כמה ילדים, החיים שלהם יינצלו כאשר פחות כלי רכב פרטיים ייסעו בעיר ליד בתי-הספר, במקומות הבילוי, באזור הספורטק? זה יציל חיים של ילדים, לא יפגע בהם יותר. זה שיש תאונה מסוג אחד, זה לא אומר שרוב התאונות לא נמצאות במקום אחר.

אני בעד אופניים. רוב האנשים שרוכבים על אופניים אלה אנשים ירוקים וטובים, חלקם - - -

זה לא עניין של אנשים - - -

יש גם כחולים.

לא, אנשים ירוקים וטובים, עם כוונה לא לקום בבוקר ולדרוס ילדים. חלקם באים לפרק את העצבים שלהם ואת האנרגיות שלהם. אני בעד אופניים, אבל יש תשתיות.

לפרוק. לא לפרק ילדים אבל.

לא לפרק ילדים ולא זקנים ולא להפחיד נכים ומוגבלים, ויש תשתיות תקינות בערים מתוקנות בעולם – כמו אמסטרדם, כמו ברצלונה, כמו מנהטן – ואני חייבת רק להגיד ששבילי האופניים שם - - -

הבאת לנו את העולם השלישי לחדר. מה, את רוצה שנהיה אמסטרדם, ברצלונה?

אל"ף, אני אשמח.

גברת צוקרמן, אני חייב לעצור אותך כי את לא בזכות דיבור.

אני רק רוצה פתרון. שבילי האופניים שם הם לא על המדרכה. אגב, בטיילת הרברט סמואל - - -

סליחה, גברתי, את הפסקת אותי באמצע זכות הדיבור שלי.

למרות שניסיתי להיות סמכותי, לא הצלחתי לבלום אותך. נתתי לך באמת לדבר, אני רוצה שנשמור על זכותה של חברת הכנסת זנדברג לסיים.

משה דיין בתל-אביב - - -

וכאן אני מגיעה, מהמקום הזה, לפתרונות שאנחנו צריכים לעודד, ואני רוצה להתייחס לשתי נקודות שעלו בדיון הזה. האחת זה הרגולציה. וכן, הרגולציה על האופניים החשמליים ועל כלי הרכב הממונעים, שבעצם אם נחשוב על זה, אם ניקח את הסקלה – ואני אדם פוליטי, אני רואה את זה על סקלת יחסי כוח – הרכב הפרטי הוא חזק, הולך הרגל הוא חלש ולכן הוא זקוק למקסימום ההגנה. לאחר מכן יש את האופניים שזה כלי רכב לא ממונע והוא חזק יותר מהולך הרגל אבל הוא גם חלש יותר, ואז יש לנו את הכלי הממונע, האופניים הממונעים, שמקבל אם תרצו איזשהו יתרון לא הוגן אפילו, הייתי אומרת, על המדרכה, אל מול הולכי הרגל וגם אל מול רוכב האופניים הלא ממונע.

יפה.

וכאן, אין ספק שצריך רגולציה והיתרים, אבל הרגולציה הזאת לא צריכה לשפוך את התינוק עם המים. היא צריכה לזכור שעדיין, גם אופניים ממונעים תקניים, בטיחותיים, שעברו אישורים ושעברו רגולציה של המדינה, עדיפים לנו מכלי רכב שנוסע על הכביש, ואז יכול להיות שנוכל לצמצם – לא יכול להיות. בטוח.

אנחנו לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים, אבל אנחנו גם לא רוצים להטיח אותו על המדרכה.

בוודאי שלא, וכאן אני מגיעה לדבר האחרון והכי חשוב, וזה סלילת שבילי אופניים נפרדים - -

נכון.

- - מהכביש ונפרדים מהמדרכה ומהולכי הרגל. אבל, חברות וחברים, הם צריכים להיסלל על חשבון שטח הנסיעה של המכוניות הפרטיות, כי המטרה שלנו זה להעביר את כלי הרכב הפרטי לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית ייעודיים ובשבילי אופניים, כך שהמדרכה צריכה להיות מיועדת להולכי הרגל ולה צריך להינתן השטח הגדול ביותר והרחב ביותר, לאחר מכן שביל האופניים שיהיה לאופניים בלבד, אחר כך כמובן האוטובוסים ומוניות השירות והתחבורה הציבורית, ורק בסוף כלי הרכב הפרטי שהוא זה שאנחנו רוצים הכי פחות לעודד אבל היום מקבל את העוצמה הגדולה מכולם, וכאן הסכנה העיקרית. תודה רבה.

תודה רבה לך. חשוב מאוד האיזון אחרי זה. אני מבקש ממיטל להבי מעיריית תל-אביב לומר לנו מה הם עושים בעניין.

מיטל להבי, סגנית ראש העיר תל אביב-יפו, ומזה שלושה ימים ממונה על תחום התחבורה.

אז ספרי לנו מהניסיון שלך בתחבורה.

אז הדגשתי, שלושה ימים. עלו פה שלוש נקודות מאוד עקרוניות. הנקודה הראשונה זה המרחב הציבורי, התשתיות והדרך שבה אנחנו מחלקים את הרחוב. כשתמר דיברה, הקשבתי בתשומת לב רבה, ואכן אנחנו צריכים לשאוף שדברים ייעשו על חשבון הרכב הפרטי. בדרך כלל, לצערי, זה קורה על חשבון החנייה ולא על חשבון הנסועה. זאת אומרת, כשאנחנו לוקחים את הנתח הנוסף מהכביש, אנחנו לוקחים אותו בדרך כלל מהחנייה ואז נוצר מצב אחר שגם הוא לא בטוח.

זה פחות דוחות, לא?

אבל, הסיפור הראשון זה תשתיות ההפרדה, הסיפור הראשון זה תמרור והתייחסות אחרת לכל הנושא של תחבורה. אנחנו בעידן חדש שבו נוצרת תחבורה אלטרנטיבית שצריך לעודד אותה וצריך לקבוע לה כללים גם במרחב הציבורי, גם בנושא של הרישוי שדובר עליו גם כאן, וגם בנושא של ההסברה והאכיפה.

אני רוצה לומר על הרישוי, הנושא של גיל רוכבים, הנושא של סוג כלי הרכב, הנושא של אמצעי בטיחות, כל הנושאים האלה צריך לדעתי לקחת אותם בחשבון בנושא של כלי רכב שהם חשמליים ולקבוע לגבי הנושא הזה איזשהם כללים שיאפשרו שימוש נכון ותחת קריטריונים של גיל לפחות.
הנושא של הסברה וחינוך הוא מאוד עקרוני. אנחנו מדברים על כלי רכב חדש. תחשבו על התקופה שרכבים נכנסו לכבישים במקום עגלות עם סוסים. יש את ההתנגשות במרחב, צריך לקבוע לזה גם את הנושא החינוכי וההסברתי מבתי-הספר ולתוך המשתמשים.

ולבסוף, בנושא של אכיפה הקשבתי פה למשטרת ישראל וניסיתי לדמיין. אחד הדברים שלא קורים בתל-אביב זה נת"צים, בגלל הבעיה של אכיפה, וכשמנסים לדבר על אכיפה צריך לחשוב גם מי אוכף ועל מה אוכפים.

אנחנו נשים לכם מצלמות וניתן סמכויות לעירייה.

זה כבר קורה.

לא טוב?

מעולה. רק בשביל זה היה שווה לבוא לפה.

כן, זה הרעיון.

אני לא ידעתי שזה הרעיון כי אני לא שמעתי - - -

היא תהיה אוטומטית והיא מרתיעה, והיא גם תכניס כסף – לא בטוח לעירייה, אבל כן. נעשה איזה חלוקה.

בתוך כל האמירה הזאת ובתוך כל מה שצריך לעשות, אני נמצאת פה כדי להגיד שכדאי לעשות את שיתוף הפעולה עם המערכת של השלטון המקומי כדי שההחלטות יהיו ישימות בשטח, כדי שהן יהיו נפגשות עם המציאות - - -

מה את רומזת, שמשטרת ישראל לא אפקטיבית מספיק?

לא, לא, אני לא אומרת שמשטרת ישראל לא אפקטיבית. אני חושבת שהיא אפקטיבית בתחום האכיפה, ואנחנו פה דיברנו גם על נושא של הסברה וחינוך, ויש עוד צדדים לכל מטבע, והצד הראשון הוא שצריך לעודד את ההתפתחות של התחום.

אנחנו שמחים שאת סגנית ראש העיר לענייני תחבורה, מאחלים לך בהצלחה ומקווים לראות שיפור שם. תודה רבה. נציג של המגמה הירוקה, ואחרי כן חבר הכנסת טופורובסקי. אחד מכם ידבר. יש פה נציג של איגוד היבואנים?

יש יבואן.

אני רוצה לשמוע גם מכם.

שלום. קוראים לי אליאב שטול, אני סטודנט לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב, נציג של מגמה ירוקה, וחשוב מהכול, גם רוכב אופניים. אני רוכב הרבה זמן ואני מכיר את כל הבעיות שמדברים עליהן פה, ויש פה איזו הרגשה שרוכבי אופניים נהיו סוג של אויב, ובאמת אני רוצה לחזק את תמר זנדברג. יש לי פה באמת עשרות מחקרים על חיסכון של מאות מיליוני דולרים. אנחנו מדברים פה על חיסכון במחלות, אנחנו מדברים פה על חיסכון בדלק, חיסכון בזיהום אוויר, בפליטות פחמן דו-חמצני.

רוב הערים בעולם הבינו שהפתרון של תחבורה עירונית זה אופניים בשילוב תחבורה ציבורית, ובישראל הבינו את זה מצד אחד, כמו שרואים את עיריית תל אביב-יפו שהביאו את תל-אופן, אבל מה, אין מספיק שבילים, אז אומרים, צריך אכיפה בנושא אופניים.

כמה קילומטר שבילי אופניים יש בתל-אביב? 150, לא?

מעל 120.

אני באמת מזמין אתכם, ניסע ברחובות תל-אביב, אתם תראו את השבילים האלה. הרבה מהשבילים האלה נגמרים פתאום באמצע, בחלקם יש עצים באמצע השביל.

הם לא נגמרים. באמצע השביל יש כל מיני פחים, תחנות אוטובוס.

אני מציע סיור לוועדה.

תשמע, תן קרדיט. אני תל-אביבי יום-יומיים, גם הייתי מפקד מחוז תל-אביב, מכיר את תל-אביב על בוריה. אני אומר, תנו קרדיט גם למה שעשו בעיר תל-אביב בנושא האופניים. אנחנו ביקורתיים כלפי העיריות שצריך, אבל תל-אביב הייתה חלוץ בעניין הזה, בואו ניתן לה קצת קרדיט גם.

אני מסכים.

נכון, זה לא מספיק, צריך עוד, הכול נכון.

העבודה שנעשתה היא מדהימה, זה נכון, אבל אני חייב להגיד שאני מסכים גם עם גברת צוקרמן שבאמת, מה שקורה במדרכות זה נורא ואיום, והדרך לפתור את זה היא הוספת תשתיות, הוספת - - -

אתה כבר נראה לי פוליטיקאי בדרך. אתה מסכים עם תמר, עם מיטל, עם כולם. מצבך טוב.

כי בסופו של דבר, אנחנו צריכים באמת לא להפוך את האופניים לאויב פה ולהבין שצריך לעשות פה שינוי ולשים את האופניים במרכז של התחבורה העירונית כי זה הפתרון ליוקר המחיה ופתרון להרבה דברים.

אין לנו מחלוקת אתך. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה.

קודם כול, יש כאן איזשהו מצב שכרגיל, המציאות מקדימה את הרגולציה, אבל גם כשהייתה רגולציה – וזה מה שמטריד אותי, היום זה לא חוקי ואנשים נוסעים בזה ואף אחד לא אוכף את זה. כשהייתה תקינה היא דיברה על 250 ואט, גיל 14 שנה, קסדה ועל הכביש, וגם את זה לא אכפו.

נכון.

אז מה שצריך לעשות זה קודם כול לקבוע חקיקה ותקינה ברורות לכל כלי הרכב הממונעים, כולם – יש קורקינטים, יש אופניים, יש את ה-E-bike, זה לא משנה - צריך לקבוע תקינה שעד סוג מסוים זה עם הגבלות גיל, עם הקסדה, עם כל הדברים, ולאכוף את זה, ומסוג מסוים חייבים רישיון נהיגה, כמו שדיברו על זה אבל צריך פשוט לעשות את זה.
חייבת להיות האפשרות לתת סנקציות, בעצם ענישה גם על הרוכבים, גם על ההורים שלהם במידה שהם קטינים, וגם על המוכרים. מי שמוכר בניגוד לחוק, פשוט צריך להתחיל לקבל קנסות, ואני מניח שתיכף היבואנים ידברו על זה.

אפשר לבדוק אפשרות של רישוי, אולי רישוי חלק מכלי הרכב הממונעים האלה, אולי גם לתת סמכויות של החרמה אם אין עכשיו לשוטר, או אפילו לפקח עירוני, סמכות של החרמה, אולי ראוי לתת את הסמכות הזאת.
יש משהו שאני מתחבט עם עצמי כל הזמן, וזה נאמר גם קודם. אם מגבילים את זה מגיל 14, ילד בן 14 שנוסע על הכביש, זה פשוט לא מסתדר לי.

הוא לא יודע את חוקי התנועה.

בדיוק, זה לא מסתדר לי. אני מבין את הסכנה כשהוא נוסע על המדרכה, מה קורה, והסכנה להולכי הרגל, אבל פשוט לא מסתדר לי ילד בן 14 עם אופניים ב-25 קמ"ש נוסע על הכביש. הוא באמת לא יודע לקרוא תמרור.

הרעיון הוא שייסע על שבילי אופניים.

אבל אין, עד שיהיו שבילי אופניים.

עד 25 לרוכבי אופניים. לכן, אם תהיה הגבלה של 25 - - -

אתה יודע, אנחנו בעד שבילי אופניים, אבל ברוב המקומות אין שבילי אופניים, השאלה מה אנחנו עושים.

אני רוצה לשמוע את איגוד היבואנים ואחרי כן את חבר הכנסת דב חנין, ואחרון שקיפחתי אותו, ערן שחורי. נציג היבואנים, בבקשה.

שמי זיו גולדשמידט, מחברת מצמן את מרוץ, אנחנו מטעם לשכת המסחר, יבואני אופניים. אני הייתי היושב-ראש של ועדת מומחים במכון התקנים שכתבנו את התקן המקורי לאופניים, ומה שהנחה אותנו זה לאמץ תקן אירופאי כדי לדעת מה קורה בעולם ומה קורה במיוחד באירופה.
באירופה נמכרים יותר אופניים חשמליים מאופניים רגילים. השימוש באופניים חשמליים רחב מאוד.

עצרו אותנו. התקן שנכתב, או התקנה שנכתבה ואומצה בוועדת הכלכלה בכנסת הקודמת, זה לא מה שקרה בפועל כיוון שהיינו צריכים להביא כלים שנמכרים באירופה, וזה לא ניתן היום. זה לא ניתן כי באיזשהו תרגיל סיבובי, מכון התקנים תפס בעלות וכתב איזשהו תקן ישראלי, שלא ניתן להביא כלים מובילים בעולם. הכלים שנעים בישראל הם לא תקניים גם לפי התקנה הקודמת.

הם איזה חיבור, מוטציה כזאת של אופניים עם מנוע, שגם יכול להגיע ל-60–70 קמ"ש, כמו שראינו?

זה אם עושים שינוי, אבל דבר יותר פשוט, ה-Pedelecs, מה שדיברו, שצריך לדווש. מרכיבים מצערת, שהיא לא לפי התקנה הקודמת.

שהיא מווסתת, כן.

לא, אתה יושב והופך את הכלי לסוג של אופנוע או קטנוע לכל דבר, וזו לא הייתה הכוונה. זה נוצר ברגע שאתה מביא מוצר לא תקני, אתה כבר עושה מה שאתה רוצה, ומוכרים אותו איך שרוצים בשוק והוא מאוד מסוכן.

אתם גם יבואנים של הקורקינטים?

לא. אסור לייבא קורקינטים לישראל. ואם אתה מדבר על הקורקינטים, התקנה שאולי כמאל ירחיב על זה – זה מאוד חשוב – התקנה שבהתהוות, עוד פעם, זה תקן ישראלי שאי-אפשר להביא מוצר מהעולם. צריך להביא מוצר שהוא מותאם לתקן הישראלי, וכשאתה לא מביא מוצר מהעולם אתה לא תביא מוצר איכותי. כדי להביא מוצר איכותי, אנחנו עדיין לא יצרנים בישראל ואם נהיה, נהיה יצרנים קטנים, וצריך לאמץ תקנים כפי שקיים בעולם כדי שנוכל לייבא דברים שקיימים בעולם.

אז בוא נשמע, שיאיר את עינינו.

עוד מילה אחת, ברשותך, בנושא המודעות. דיברו על הקסדה. היום בספורט, כל מי שרוכב על אופניים מעבר לעיר משתמש בקסדה, לא תמצאו בשטח רוכבים ללא קסדה, וזה בזכות המודעות, בזכות הפרסומות הטובות.

תראו מה קרה לשומאכר – איש המרוצים, שחי על הקצה כל הזמן – הדבר היחידי שעוד משאיר אותו בחיים זה הקסדה.

הבעיה היא שאנחנו רואים לקוחות שהם לא מודעים לתקנות, לא מודעים למה מותר. נניח שהתקנה תהיה עוד פעם בתוקף, לא מודעים. אם אנשים ידעו איך מותר לילדים שלהם לרכוב, יהיה הרבה יותר קל. המודעות חסרה היום בציבור כי יש אנשים שכן רוצים לקנות מוצרים חוקיים.

תודה. בואו נשמע על התקנות שמתגבשות וניתן גם לדב חנין לדבר. ממש בכותרות.

כאמל קייס, ראש תחום תקינה, אגף הרכב. אני אתחיל באופניים עם מנוע עזר, התקן הישראלי שאומץ והוא יהיה בהוראת שעה שכבר בשלבי אישור במשרד המשפטים. הוא מאמץ אחד לאחד את התקן האירופאי.

מה זה אומר?

מנוע העזר של האופניים צריך להיות 250 ואט לכל היותר, הפעלת המנוע תיעשה רק באמצעות דיווש, לא באמצעות מצערת שזה מה שעושים היום, שמשתמשים במצערת כמו אופנוע – עוקפים את הדוושות ורק נעים בזה עם אופנוע. השינוי היחידי הוא שאסרנו את המצערת. מדובר על אימוץ אחד לאחד חוץ מעניין המצערת, בגלל השימוש שלה לרעה.

מה המהירות המרבית שתהיה?

25 קמ"ש. צריך כאן להיות זהירים עם המהירות המרבית. המנוע החשמלי מנתק ב-25 קמ"ש - -

בדיווש, ברור.

- - הרוכב יכול כמובן להגיע למהירויות יותר גבוהות.

קסדה?

הקסדה היא לא חלק מהאופניים, היא לא בתקן.

אבל בתקנות תהיה חובת חבישת קסדה?

לאופניים יש חובה של חבישת קסדה.

- - -

רק לילדים.

לא גורף.

עד גיל 18.

אוקיי. תגבשו עמדה בעניין הזה.

הקסדה היא לא חלק מהאופניים. אני מדבר על האופניים עצמם. זה עומד אחד לאחד לפי התקן האירופאי. לגבי הקסדה אני יכול לברר את זה, אני לא מומחה בענייני נהיגה אלא בענייני האופניים עצמם.

לגבי הקורקינט החשמלי. הקורקינט החשמלי שמותר היום בחוק הוא עד 12 קילוגרם, עד 12 קמ"ש, עד 100 ואט. כל הקורקינטים היותר גדולים שאנחנו רואים הם אסורים על-פי חוק.
כיום יש ועדה במכון התקנים שבימים אלה תפרסם להערות הציבור את הטיוטה של התקן שברצוננו לאשר, והוא מיועד לקורקינט שיהיה אסור בנסיעה על המדרכה, הוא יהיה עם הספק עד 800 ואט, מהירות מרבית עד 25 קמ"ש, ותוך כמה ימים זה כבר יהיה בהערות הציבור.

תודה. איפה הוא ייסע, אגב? רק בשבילים?

בשבילי אופניים הקורקינט, ובדרך עירונית אם אין שביל אופניים, בצד ימין.

תודה. חבר הכנסת חנין.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מצטרף להערכה על חשיבותו של הדיון הזה. אכן, אנחנו נמצאים בפיגור מאוד גדול בהתייחסות הציבורית, ההסדרית שלנו לשאלות של נסיעה בכלי רכב דו-גלגליים לעומת העובדה שהציבור כבר מצביע בהמוניו בעד האמצעי הזה.

מאוד מאוד חשוב בדיון הזה לעשות הבחנות, דיברו על זה גם לפניי – חברת הכנסת זנדברג בצדק הציעה לנו לחשוב על היררכיית ההגנה על אנשים שנמצאים בדרכים, שחייבת להיות הפוכה בכיוונה להיררכיית הכוח. אם אנחנו מדברים על רכב שהוא הכי חזק, אז הוא צריך פחות הגנה מהולך הרגל שהוא הכי חלש, ועל-פי ההיררכיה הזו, שני צירים הפוכים בכיוונים, צריכה להיות היררכיית ההתייחסות שלנו.

אני רוצה להוסיף לדיון הזה איזושהי הבחנה שהיא לטעמי הרבה יותר דיכוטומית. יש הבחנה מאוד בסיסית, חייבת להיות הבחנה מאוד בסיסית בין כלי רכב מנועיים לבין כלי רכב שאינם מנועיים. כלי רכב שהם מנועיים, הם עוברים את הגבולות במובן הזה שהיכולות שלהם חורגות מיכולות הגוף שלנו, ולכן הם שונים ברמה המהותית. זה לא משנה אם זה שני גלגלים, שלושה גלגלים או 50 גלגלים. כלי רכב מנועיים ראויים לסוג אחר של הסדר ברמה המהותית מכלי רכב שבהם אנחנו משתמשים בסך הכול בגוף שלנו ולא באמצעים נוספים. ולכן, ההבחנה הזו אני חושב צריכה להדריך אותנו מאוד.

אני בעד בהחלט הסדרה ותקנים של כל כלי הרכב המנועיים, כולל הדו-גלגליים.

בעניין האופניים חשוב מאוד תמיד להקפיד ולומר שאופניים הם לא בעיה, הם חלק מרכזי מהפתרון. הם הדבר הנכון סביבתית, הם הדבר הנכון תחבורתית, הם הדבר הנכון בריאותית, אופניים זה דבר מצוין. אלא מאי? כדי שאופניים יהיו בטוחים אנחנו צריכים מסה קריטית של רוכבי אופניים.
בעוונותיי, לפני הרבה שנים, עשיתי פוסט דוקטורט באנגליה, באוקספורד, כולם נוסעים שם באופניים, לא היה שם אף אחד שנוסע עם קסדה. התנאים שם הרבה פחות נוחים לנסיעה מאשר בארץ כי יורד גשם, הכבישים חלקים, אין תאונות.

בכלל, הייאוש שם יותר קל...

אני לא אמרתי את זה. אין שם תאונות, והסיבה לכך היא שהרבה יותר אנשים נוסעים באופניים. אנשים נוסעים באופניים. כשאנשים רבים נוסעים באופניים, הסביבה כולה תואמת, מתאימה לאופניים.
ולכן, אדוני היושב-ראש, חוק הקסדות – שהיו עליו ויכוחים קשים מאוד בכנסת – אנחנו סיכמנו בסופו של דבר שהוא מהלך מזיק. אני בעד נסיעה עם קסדות, אני ממליץ לנסוע עם קסדות כשנוסעים על אופניים, אבל כשהופכים את זה לחובה בחוק, אנחנו יוצרים הרתעה מנסיעה באופניים, אנחנו מפחיתים את כמות רוכבי האופניים, אנחנו בסופו של דבר פוגעים בבטיחותם של רוכבי האופניים.

ולכן, התשובה חייבת להיות תשובה של שינוי גדול מאוד בתרבות הנהיגה, שינוי גדול מאוד בתשתיות. רוכבי אופניים לא יכולים לנסוע על מדרכות, בוודאי לא בתל אביב-יפו, שבה המדרכות בכלל כבר נעשו לתחרות בלתי אפשרית בין פחי זבל, תחנות אוטובוס, אימהות עם עגלות ורוכבי אופניים, וכמה הולכי רגל קשישים שעדיין מנסים לשרוד בתוך הג'ונגל הזה, זה בלתי אפשרי. לזה צריכים שבילי אופניים על הכביש, על חשבון כלי הרכב בהחלט.
כדי שהדברים האלה יקודמו, אדוני היושב-ראש, אין מנוס אלא מלקדם חקיקה מתקדמת שתיצור מסגרת נורמטיבית אחת במדינת ישראל, שתעודד את הרכיבה באופניים וגם תגן על הבטיחות של רוכבי האופניים.

תודה. ערן שחורי, ממש בקצרה.

ערן שחורי, אני מרכז את פעילות "רוכבים לעבודה" בעמותת ישראל בשביל אופניים. האמת שבמידה מסוימת אני מרגיש שהדיון הזה היה מתייתר אם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הייתה עושה את תפקידה נאמנה, דבר שהיא לא עשתה בשנים האחרונות.

לפני שנתיים וחצי, ב-22 בספטמבר 2011, שלחתי מכתב לרון, למנכ"ל הרשות, והעליתי בפניו את הבעיה שבגללה התכנסנו היום. הסיבה המרכזית לשליחת המכתב הייתה שמייד אחר שהתקבל השינוי המבורך בחוק קסדה, שאפשר לרוכבי אופניים בגירים לרכוב בדרכים עירוניות ללא חובת חבישת קסדה - אני בעצמי רוכב בעיר עם קסדה ואני ממליץ לכולם לעשות כך, אבל ללא החובה כפי שציין חבר הכנסת חנין - זיהיתי את הבעיה שעומדת לפתחנו של גידול בכמות האופניים החשמליים הלא חוקיים, אלה שרוכבים מהר, מעל 25 קמ"ש, והם בעצם מעדיפים לבוא על שבילי האופניים ועל המדרכות, ואז מכיוון שהקסדה אמורה לגרום לגידול במספר רוכבי האופניים הרגילים, אם תהיינה תאונות מול כלים כבדים ומהירים, אז הכלל שהוא נכון בעולם לא יהיה קיים בישראל ואז כמות רוכבי האופניים תלך ותקטן.

אותו דבר בעצם לגבי הפגיעה בהולכי הרגל. בעצם, הנחתי בפניו לפני שנתיים וחצי בעיה, ובאחד המיילים אמרתי: זה אקדח ששמו במערכה הראשונה והוא יירה במערכה הרביעית, ואנחנו עכשיו כבר במערכה – אולי לא במערכה הרביעית כי עדיין אין הרבה הרוגים, כמו שציין שי סופר, אבל אנחנו הולכים לכיוון הזה.

וקיבלת תשובה?

זה לא בתוכנית העבודה שלנו, נבחן את זה. תיכף אני אצטט עוד משהו שהוא ציטוט הזוי שאמר שי סופר לדה-מרקר לפני בערך שנה, אבל אני הצעתי אז שני דברים. האחד, כיוון שהבעיה עוד לא הייתה חמורה – בואו נעשה שולחן עגול של כל הגורמים הרלוונטיים, כל שרשרת המזון שרלוונטית לאופניים החשמליים. זה צריך להיות המכס, צריך להיות הורים – אותם הורים חסרי אחריות שקונים כלי משחית לילדים שלהם בגלל שזה מה שמגיעים אתו לבית-ספר, מנהלי בתי-ספר, מערכת החינוך, היבואנים - -

אני לא בטוח שהשולחן העגול הזה יכול להכיל את כל הגורמים.

- - המשטרה. זאת אומרת, זה לא רק אכיפה. זה אכיפה וחינוך, זה סיפור מורכב אבל שאפשר להתמודד אתו.

גם הולכי רגל.

ואפשר להתמודד אתו. זה דבר אחד, וליצור איזשהו פתרון - והולכי רגל, כולם – כדי לבחון מה כדאי לעשות, כל אחד. מה המכס צריך לעשות, מה ההורים צריכים לעשות, וכו' וכו', מה המשטרה צריכה לעשות.

נקודה נוספת – היום בעצם תאונות דרכים נרשמות במאגר סודי כזה של המרכז לרישום טראומה, שעומד בראשו פרופ' קובי פלג, והוא מחזיק אותו כמאגר פרטי. אל"ף, להוסיף פרמטרים לרישום של תאונות דרכים כך שאפשר יהיה לזהות תאונות דרכים של אופניים רגילים מול אופניים חשמליים שאינם חוקיים, ועל-ידי זה ניתן יהיה לזהות איפה יש לנו בעיות.

ערן, זה לא בית-דין שדה עכשיו. תחתור לסיום.

מה שאני אומר צריך לעשות היום – הרי את הבעיות אנחנו לא נפתור בשולחן הזה אלא אני עדיין מציע ליצור את אותו שולחן עגול שיעלה את הפתרונות המשותפים והמשולבים, אל"ף. בי"ת, להוסיף לרישום תאונות הרישום בבתי-החולים גם את הנושא של הפרדה של אופניים חשמליים לא חוקיים.

ולסיום.

צריך לזכור – אופניים חשמליים עד 25 קמ"ש הם יהיו אחרי התקנות כן אופניים חוקיים, הם צריכים להיות על שבילי אופניים. כל השאר, במטותא, לכביש.

יחד עם זה, מכיוון שהיום החקיקה אומרת בעצם, איפה שאין שביל אופניים – עם אופניים רגילים אתה צריך לרכוב על הכביש, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות גם כאן איזושהי חשיבה, ובניגוד לחלק מהדוברים - -

זה מה שאמר חבר הכנסת טופורובסקי.

- - לא לזרוק אותם לכביש. להשאיר אותם עד שתהיה חקיקה חדשה, על המדרכה. תודה.

תודה. תגובה מהירה, וגם להמשך.

מעבר לפעילות שנעשתה בנושאי תשתית אני רק אמנה ב-brief מה שנעשה ב-2013: פרסום ושיתוף פעולה בתחנות רדיו, קמפיין בגלגל"צ, מסרים לרוכבי אופניים, קמפיין יציאת ילדים לחופש, פעילות בנכסים הדיגיטליים שלנו, הפקת חוברת לילדים בני חמש ותשע שנקראת "בטוח שיהיה כיף", פרסום ושיתוף פעולה במגזר החרדי, שיתוף פעולה עם ערוצי הילדים, פיתוח תוכניות הדרכה, העלאת פורטל לפעילויות רק באוקטובר האחרון, והשיא, שגם נותן תשובה לנושא הכשרה, אלה הם 19 מרכזי הדרכה שלנו שפרוסים בכל הארץ.
זה לא מספיק. כיום מגיעים 130,000 ילדים בשנה ללמוד כיצד לרכוב על אופניים. אני חושב שזאת תשתית שיכולה לאפשר לנו גם ללמד אותם לרכוב על אופניים חשמליים, אם וכאשר התקנה תאושר.

ודבר אחרון, לנושא הפנייה שלך – חייבים לציין שמ-2008, שהייתה שנת שיא בהיפגעות רוכבי אופניים בכלל, של 457, ירדנו ב-2012 ל-269, שזה על-פי תיקי תאונות דרכים של משטרת ישראל, וב"כללי עם נפגע" משיא של 1,645 ירדנו ל-1,103, כך שאי-אפשר לומר שלא נעשו דברים.

קודם כול, תודה לכל אלה שהגיעו לדיון. אני אומר, בראש ובראשונה אני מצטרף למה שנאמר גם על-ידי חברת הכנסת תמר זנדברג וגם על-ידי דב חנין. אנחנו בעיקרון מאוד מעודדים מהשימוש באופניים כחלופה להרבה מאוד מאפשרויות תחבורה ותעבורה שונות, ומכל הסיבות שנמנו כאן – גם כמובן בריא יותר, גם ירוק יותר וגם מוריד מכמות הנסועה – וככלל, אנחנו מאוד מרוצים מהמגמה הזאת.

אנחנו גם מרוצים מהמגמה של השקעה בתשתיות בנושא הזה, אם כי צריך לומר שמדובר במעט מאוד ערים ובמעט מאוד מקומות, זאת אומרת עדיין יש הרבה מאוד מה לעשות.
הפרויקט של אופניים בתל-אביב, למשל, הוא פרויקט שמאוד מוכיח את עצמו. אני גם ראיתי נתונים, גם עוקב אחריו, ואני חושב שהיינו אפילו חלוצים, עוד לפני ניו-יורק ולפני עוד הרבה מאוד מקומות אחרים, והשימוש בו הוא יוצא מהכלל טוב. זה אני אומר ככלל.

השבילים הם רק בצפון העיר.

זה לא נכון.

בדיזנגוף, רחוב ראשי, אין שם אופניים.

זה לא נכון. הרברט סמואל עד הסוף.

- - - כמעט נהרגתי שלוש פעמים. ארלוזורוב, מהרכבת להגיע לדיזנגוף, אין שביל, אתה נוסע על הכביש. אבן גבירול יש שביל - - -

נתתי לך להתפרץ, לדבר ללא רשות, אמרת את מה - - -

- - -

אז עדיין אני אומר – עם כל הביקורת, ואפשר תמיד לבוא, הרשויות משקיעות לא מעט בעניין הזה, גם בירושלים וגם בתל-אביב, במיוחד בתל-אביב. הנושא הזה בסך הכול בסדר עדיפות גבוה, וצריך לומר את זה. זה לא היה לפני ארבע שנים, חמש שנים.

עם כל זה, אנחנו מאוד לא מרוצים – אני אומר את זה ככה בלשון המעטה – מכל מה שקשור להסדרה של הנושא הזה מבחינת משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וגם ממשטרת ישראל. אני ממש מקווה – בני, מה שאמרת – שזה על דעתך בלבד ולא מייצג את עמדת משטרת ישראל. הרי בעצם מה ששמענו ממך – מדובר בילדים – הלוא נרצח פה ילד בגיל 16 על-ידי ילד בגיל 16. מה זה אומר? לא נורא? יש פה תופעה שצריך לאכוף אותה, זה לא הגיוני.
זה שזה לא מוסדר בחוק – נכון. הסדרה בחוק תעשה את זה הרבה יותר קל, אבל כל זמן שזה לא מוסדר בחוק, זה לא חוקי. כל הקורקינטים למיניהם שחוצים קווים אדומים, ההשתוללות של אופניים חשמליים שפוגעים בילדים, אנשים קשישים – שמענו פה את הגברת צוקרמן.

ואמרת – בשרשרת המזון. לצורך העניין, איפה נמצא התינוק שלה, הילד שלה? הוא נמצא בתחתית, אף אחד לא דואג לו במובן הזה.

אז אנחנו מעודדים, רוצים שהכול יהיה יותר ירוק, אבל בואו, כפי שאמרה תמר, לא נשפוך את התינוק עם המים, אז בואו לא נטיח את התינוק על המדרכה שהראש שלו יתנפץ.

לכן, באיזונים האלה קודם כול אנחנו מצפים מהר מאוד שתביאו את התקנות וגם את תקנות הייבוא והרישוי, גם את הנושא של מי יכול לנהוג, איך יכול לנהוג. הוראת השעה אמורה לכסות הכול, כדי שזה קודם כול יוסדר, ואז משטרת ישראל גם תדע יותר קל מה לאכוף, איך לאכוף, באיזה סדרי עדיפויות, ואז גם אפשר יהיה לקדם את כל נושא השבילים כי אני גם מודה שבעניין הזה אין לי תשובה חד-משמעית, וזה לא clear cut האם אנחנו את רוכבי האופניים בגיל 14 – שהם לא חשמליים – נוריד לכבישים, נשמע לי הזוי. נשמע לי הזוי, אבל מצד שני לא נרצה לאסור נהיגה באופניים שהם לא חשמליים על ילדים, כי זה פתרון שאנחנו רוצים לאפשר אותו.
עד שבכל העיריות יהיו שבילי אופניים שייקחו אותם ממקום למקום, או כפי שאמרה הגברת הנכבדה הצעירה, שרק מארלוזורוב וצפונה יש את זה, למרות שזה לא נכון, כל עוד שלא, אני מבקש מהעיריות ומהמשטרה, פשוט לאכוף. סתם, אני שולח אתכם למשה דיין - - -

- - -

רק צריך למצוא. שפירא.

העניין הוא כזה שכשיש תשתיות טובות לא צריך אכיפה.

לגבי שימוש בקסדה אני מסכים לגמרי עם תמר. למרות שאנחנו גם הרבה חלוקים, אני מסכים לגמרי עם תמר שבנושא השימוש בקסדה צריך להשאיר את זה כמו שזה, אלא אם כן הרשויות יגיעו למסקנה אחרת ותבואו עם איזה הצעה, כי אני אומר לכם – זה לא יעודד שימוש באופניים. בתוך העיר, להשאיר את זה עד גיל 18, זה נראה לי סביר מאוד וזה מידתי ואני חושב שלא צריך לשנות את זה, אלא אם כן הרשויות יביאו לנו הצעת חוק אחרת ונראה.
לגבי הגבלות נסיעה, אני חושב שהתקנות שמתגבשות הן תקנות נכונות – שתהיה הגבלה עד 25 קמ"ש בשבילי אופניים, ואסור שתהיה נסיעה בכבישים שמותר בהם 50 קמ"ש, מה שקורה היום. קורקינטים למעשה נוסעים – אני אומר לכם, כמי שגר, נכון, בצפון תל-אביב, רחמנא ליצלן, אבל כביש לוי אשכול, פחד אלוהים לנסוע בו על הכבישים שחוצים אותו, כמות הקורקינטים שעוברת שם, זה נראה כמו סרט מצויר זוועתי.

לכן, בעניין הזה אני מצפה – הישיבה של הסמפכ"ל מחר, אחרי כן אתם תגבשו את זה.

אנחנו נדווח גם.

ואנחנו מבקשים דיווח איפה זה עומד, מתי זה עומד להיות מובא לוועדת הכלכלה כדי שנוכל לאשר את התקנות.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:40.>