PAGE
2
הוועדה לזכויות הילד
17/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 38>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, י"ד בטבת התשע"ד (17 בדצמבר 2013), שעה 12:00

<השלכות מצוקת הדיור הציבורי על חיי ילדים>

חברי הוועדה: >
אורלי לוי אבקסיס – היו"ר
פנינה תמנו-שטה
מרב מיכאלי

>
רונן כהן - סמנכ"ל אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

הגר קאופמן שרן - עמידר, משרד השיכון והבינוי

צחי דוד - רפרנט שיכון, אגף התקציבים, משרד האוצר

עירית בירן - סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

רונית כץ - מדריכה מרכזת תחום ילדים בסיכון, משרד החינוך

איתנה ברמן - סגנית מנהלת שרות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מעין סימון - עובדת סוציאלית, עיריית ירושלים

אתי ביטון - עובדת סוציאלית, עיריית ירושלים

ליליאנה סירקיס - עובדת סוציאלית, רכזת דיור, עיריית ירושלים

צפרא דוויק - יו"ר איגוד העובדים סוציאליים

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד

דפנה - מנכ"ל ארגון אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד

פרופ' יונה רוזנפלד - יו"ר האיגוד למאבק בעוני

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד

עו"ד גיל גן מור - האגודה לזכויות האזרח

אברהם שרנופולסקי - סגן יו"ר עמותת חזית הכבוד

רבקה בן לולו - דיירי דיור ציבורי

דוד מנחם דלויה - דייר דיור ציבורי

דבורה מרחבי - גמלאית משרד החינוך

יצחק אליהו - פנסיונר, מתנדב

סמדר כרוב - פעילה בפורום

שירלי גולן - נזקקת לדיור ציבורי

מזל כלפון - חד הורית


דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

אליהו גרוס - המשמר החברתי

ולדימיר

רחל סעדה

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<השלכות מצוקת הדיור הציבורי על חיי ילדים>

נתחיל את הדיון ואני מקווה מאוד שנקבל תשובות גם ממשרד האוצר. אי אפשר לנהל דיון כזה ללא התייחסותו של משרד האוצר.
אני שמחה לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. היום ה-17 בדצמבר 2013, י"ד בטבת התשע"ד. הנושא הוא במסגרת יום העוני הבין לאומי, הזדהות עם האוכלוסיות החלשות והמוחלשות. הנושא היום הוא השלכות מצוקת הדיור הציבורי על חיי ילדים.

בטרם נפנה להתייחסות של המוזמנים וגם להצגת הנושא, אני רוצה לומר כמה דברים וזה בעיקר למשרדי הממשלה.
לצערי הרב לא נפתח כאן את כל הדיון לגבי מה שקרה ואיזה תמורות חלו בדיור הציבורי במדינת ישראל בקשר לחוק של הדיור הציבורי, על חיסול המלאי בצורה מאוד מכוונת כאשר מצד אחד היו מבצעי מכר שבאמת היו מבורכים ומצד שני הסטה של הכספים של אותם דיירות בדיור הציבורי שלמדינה יש חובה בסיסית לדאוג לאוכלוסיות החלשות והמוחלשות. אנחנו מדברים על כמעט שלושה מיליארד שקלים שנכנסו מאותם מבצעי מכר וכל הסכום כמעט הועבר לנושאים שונים. יש שיאמרו נושאים חשובים ואני אומרת שגם אם הנושאים חשובים וראשונים במעלה, זה בטח לא צריך לבוא מתוך אותו תקציב שלה דיור הציבורי שהיה מסומן וצבוע ומטרת החוק הייתה לדאוג למלאי נוסף בגין כל דירה שנמכרת. התוצאות הן שהמלאי הלך וקטן ובשל כך ראו איזה פלא, כדי להראות שהרשימה היא לא כזאת גדולה, הלכו ויצרו קריטריונים חדשים, קריטריונים שלצערנו הרב משולים למיטת סדום. זאת אומרת, תנאים שאי אפשר לעמוד בהם ואם אתה לא עומד בהם, קדימה, לך תעשה לעצמך נכות יותר גדולה כדי שתוכל לעמוד בקריטריונים החדשים כאשר כל מטרתם היא לצמצם את הרשימה.

כשאנחנו מסתכלים על הדברים האלה בכובע של הוועדה לזכויות הילד, אנחנו מדברים על כך שיש ילדים בתוך אותן מסגרות ואני אתן לכם דוגמה קטנה שתראה את מי שלא זכאי. זוג עם ארבעה ילדים עם הכנסה של 7,000 שקלים, שש נפשות במשפחה, הם לא זכאים. גם אם היינו הופכים אותם לזכאות, היה להם איזשהו תלוש ביד אבל הוא לא היה שווה כלום מאחר שאין דירות. אנחנו אומרים לאותה משפחה שמתוך ה-7,000 שקלים אלו יפנו כ-3,000 שקלים לשכר דירה ובשאר הכסף יצטרכו לבדוק מה יוציאו על אוכל, מה יוציאו על מסים ומה יוציאו על חינוך כי היום כולנו יודעים שאין חינוך חינם כי גם אם אמרו שיבטלו תשלומי הורים, הדבר הראשון שעשתה הממשלה החדשה הוא להכפיל את שכר השתתפות ההורים במערכת החינוך וגם אם המטרות טובות, לצערי הרב הפעולות הפוכות לחלוטין. לבוא עכשיו ולתת תשובה שמאחר שאין דירות אנחנו לא יכולים לטפל באוכלוסיות האלו, זאת לא תשובה. זה לא פותר מחובה, מאחריות ומטיפול. זה לא יעבור לסדר היום.

אני רוצה להגיד עוד משהו. הסופה האחרונה שפקדה אותנו אולי חידדה ואנשים שלא נמצאים במצוקה חוו לרגע קט מהי מצוקה ומהו קושי לתת את התנאים האלמנטריים והבסיסיים ביותר לילדים – ואני מדברת על דברים כמו חימום – ואנחנו מגלים בדוח העוני שאנשים מצהירים שהם מוותרים על חימום או קירור של הבית בשל מצוקה כלכלית. אנחנו מגלים שהם לא נותנים תרופות לילדים כי אין להם יכולת כלכלית. הם לא ניגשים לשירותי בריאות, בעיקר בפריפריה, כי אין נגישות כלכלית.

כשאנחנו מסתכלים על כל המכלול – וכך זה בא בנגיעה קטנה – מה תפקידנו כאן? לשבת ולהעלות מדי פעם את הנושאים ולעבור לסדר היום? לא, זה נושא שאני לקחתי אותו מהקדנציה הקודמת ואני לא מתכוונת לעבור עליו לסדר היום. פניתי גם לראש הממשלה בנושא הזה. לא יתכן שאנחנו מסתכלים על משבר הדיור ואנחנו מתעלמים מהדיור הציבורי. זה שורש הבעיה. אם בעבר זוג צעיר – ולא משנה רמת ההכנסה שלו – היה יכול ליהנות בשנים הראשונות מדיור ציבורי כי היה מלאי, יכול היה ליצור לעצמו איזושהי תשתית מסוימת ולחסוך כדי שביום הבא יוכל לעמוד על הרגליים, היום אנחנו רואים תופעה של משפחות שלמות שחוזרים לבית ההורים, אם להורים יש מקום לקבל אותם. אנחנו מפוררים את התא המשפחתי. יש כאן השלכות כלכליות חברתיות ראשונות במעלה שאנחנו פשוט מתעלמים מהן וזה לא יכול לעבור לסדר היום.

ילד הומלס הוא כתם על מצחה של חברה, זה כתם על החברה הישראלית ולא יוכל להתחמק מכך לא שר האוצר, לא שר השיכון ובטח לא ראש הממשלה. בנושא הזה אין מחויבות קואליציונית. המחויבות הראשונה במעלה שלנו היא לזעוק את זעקת החלש ואנחנו לא נפסיק לומר אותה עד שמישהו ישמע.

לפני שאני פונה אל הנוכחים, אני רוצה לומר עוד כמה דברים. יש פתרונות. אם רק רוצים, יש פתרונות. אני גם אפנה לחברות המשכנות – אני רואה שיש כאן נציגות מעמידר – כי יש היום פינויים. יש פינויים מהדיור הציבורי של משפחות עם ילדים. זה עיקר הנושא היום. מישהו בודק מה נעשה עם אותם ילדים מפונים? יאמרו לי פולשים, אבל למה הם פולשים? יש להם אופציה אחרת ועכשיו הילדים שלהם פשוט בוחרים לגור בדיור הציבורי? כשאנחנו מדברים על משפחות עם ילדים שעושים פינוי, מה קורה יום למחרת עם הילדים? איפה הם לנים באותו לילה? איפה מערכת הרווחה? בסופו של דבר כל האוכלוסייה הזאת היא אוכלוסיית רווחה בגלל הקריטריונים. הקריטריונים אומרים שרק מי שנעזר בקצבת קיום, בקצבאות, זכאי לדיור הציבורי. כשאנחנו מפנים, את מי אנחנו מפנים? את מי שלא עומדים בתשלומים כי הם קורסים? כאלו שהם לא זכאים כי שינו פתאום את הקריטריונים? על מה אנחנו מדברים? איפה משרד החינוך? איפה משרד הרווחה? איפה משרד הבריאות כי הילדים האלה ייזרקו? תארו לכם ילדים הומלסים בימים של הסופה, מה קורה אתם? מישהו יודע לאן אנחנו מפנים אותם? העיקר מוציאים אותם. אנחנו יודעים איזה נזק נגרם לאותו ילד? איזה ניכור חברתי? איזה ניכור תרבותי? איזה ניכור מאותה מדינה שזרקה אותו לרחוב? מחר-מחרתיים הם יהיו החיילים שלנו, אם בכלל יגייסו אותם, אם הם יהיו בכלל מעוניינים להתגייס. האם נוכל לבוא אליהם בטענות?
אז אנחנו מפתחים את שנאת החזק. כל מי שהצליח יהווה בעיני אותו ילד מישהו שהוא לא דומה לו, מישהו שהצליח כביכול על חשבונו ואנחנו גורמים כאן לפערים, נותנים לזה יד ואנחנו מוליכים את המגמה הזאת בכך שאנחנו מתעלמים מהנושא של הדיור הציבורי.

אני חושבת שמהוועדה הזאת צריכה לצאת קריאה ראשונה והיא להפסקה מידית של מדיניות הפינוי כאשר מדיבר בילדים. משרד הרווחה צריך לומר את דברו. משרד החינוך מחויב לומר את דברו כי הילדים האלה הם ילדים של מערכת החינוך. הם גם ילדים של ההורים אבל הם הילדים שלנו, של החברה. כשאין חלופה אחרת, לא מפנים משפחות עם ילדים מהדיור הציבורי.

אני בכוונה אומרת כבר עכשיו חלק ממסקנות הדיון הזה. אם למישהו יש ספק, שיאמר זאת.

יש לשנות את הקריטריונים. לא יתכן שאנחנו אומרים לאנשים שיטילו בעצמם מום כדי להיכנס לרשימת הזכאים. כשאנחנו רואים חד הורית עם שני ילדים, אומרים לה שתביא את הילד השלישי וחברים, אני עוסקת בפניות ציבור של אנשים שעשו את זה, שהביאו ילד שלישי למצוקה כדי להיות זכאים לקורת גג כי אותה אימא בנקודת זמן מסוימת רוצה להבטיח קורת גג לשני הילדים שיש ברשותה, ואם היא לא תביא את השלישי, היא לא תוכל להבטיח לשניים האלה את קורת הגג. הקריטריונים חייבים להשתנות והם חייבים להשתנות במקביל לכך שהסיוע בשכר דירה בשוק החופשי יעלה ושהוא יעלה בצורה אפקטיבית, אמיתית וריאלית למה שקורה בשוק. בינתיים עד לזה, המדינה תפעל לרכישת דירות, למלאי נוסף לדיור הציבורי ומבחינתי אפשר לעשות שכירות ושכירות משנה, שהמדינה תשכור דירות ותשכיר אותן אחר כך לזכאים שלה במחירים מסובסדים. לא יתכן שאנחנו נזרוק את אוכלוסייתה מצוקה הזאת לשוק חסר פשרות. מי שיש לו כאן ילדים או מי שניסה בעצמו לשכור דירה בשוק החופשי, הוא צריך להביא ערבויות וביטחונות.

שלום לך חברת הכנסת מיכאלי. אני מודה לך שהגעת לדיון החשוב הזה.

מתי מקבלים את הסיוע, אם בכלל? דרך אגב, אומרים 3,000 שקלים אבל הסכום הוא עד 3,000 שקלים ורוב הציבור מקבל 700 שקלים או 900 שקלים. אומרים להם שברגע שהם ישיגו חוזה שכירות אמיתי, הם יתחילו לקבל את ההשתתפות.

חברים, זאת אוכלוסייה שאם היא חיה מקצבאות, אין לה חשבונות בנק עם אשראי, היא לא מנהלת חשבון עובר ושם עם פנקסי שקים, הבנק לא ייתן לה ערבויות ואיך היא אמורה להשיג חוזה שכירות כדי לקבל את ההשתתפות? זה סיפור הביצה והתרנגולת ואת זה צריך לשנות. לכן המדינה צריכה להיכנס לנעליים, המדינה צריכה למצוא את הדירות, המדינה צריכה לברר שהדירות האלה הן ברות אכלוס ואז לדאוג שאותן אוכלוסיות עם ילדים יהיו בתנאים נאותים. המדינה לא יכולה להתחמק מאחריות.

יש לשפץ את כל הדירות שנמצאות במלאי ולא ראויות לאכלוס. לא יתכן שבמצב קטסטרופלי, במצב של שבר כזה עמוק בתחום הדיור, המדינה, במקום לשפץ דירות – שאולי השיפוץ שלהן היה עולה חמישים אלף שקלים ואולי אפילו קצת יותר אבל היא יכלה לתת קורת גג למשפחות שלמות – תלך ותמכור אותן לספקולנטים. למה אני אומרת לספקולנטים? לאנשים שיבואו ויעשו על הדירות רווח. אם הדירות מספיק שוות עבור המשקיע הפרטי, תאמינו לי שיש כאן ערך כלכלי, אבל מה עם הערך החברתי? אם אין בפנים דיירים כי הדירות לא ראויות לאכלוס, זאת אומרת שאי אפשר למכור אותן לזכאים, ולכן למי מוכרים אתה דירות האלו? למשקיעים. האבסורד הוא שהם משפצים את הדירות במחיר מינימלי ובסוף משכירים אותן לאנשים שאולי היה מגיע להם דיור ציבורי. מה עשינו כאן?
מראש אני אומרת לרכוש ולשפץ כל דירה שיכולה לאכלס אנשים.

העלאה אמיתית בהשתתפות בשכר הדירה עד למציאת פתרון, עד לחידוש המלאי, ומבחינתי חידוש המלאי – שיהיו במלאי של המדינה דירות שהן להשכרה לטווח ארוך, שהמדינה תשכיר ותעביר אותן למי שתרצה, לזכאים, בצורה כזאת שגם תבטיח פיזור נכון באוכלוסייה.

לפני שאנחנו מתחילים לתת למשרדים השונים להתייחס, אני רוצה דווקא לשמוע את החברות המשכנות ואני אתחיל עם חברת עמידר. מה קורה כשאתם מפנים משפחה עם ילדים?

ראשית, אנחנו כמעט ולא מפנים משפחות עם ילדים אלא אם כן זאת משפחה של פולשים. צריך להבין שאנחנו יכולים להיות הכי אמפתיים אבל הדירה הזאת שייכת למישהו אחר שלפי הקריטריונים גם יש לו ילדים וגם הוא יותר נזקק.

אני רוצה להסביר דבר אחד. את יודעת, אני מקבלת ממך את התלונות ויש אין ספור תלונות. בואו נגיד את האמת, אין מספיק דירות בדיור הציבורי. נקודה. אין מספיק דיור. כרגע ברשימת הממתינים יש משהו כמו 2,500 אנשים.

זה אחרי שהחמרנו את הקריטריונים והפכנו אותם לקריטריונים כמעט בלתי אפשריים, אלא אם כן אתה ממש בקצה של החברה.

עמידר היא הזרוע הביצועית של הממשלה. אנחנו ממלאים אחר מדיניות ממשלתית.

מה המדיניות בנושא ילדים, כאשר מפנים עם ילדים?

לא מפנים ילדים אלא כן זאת פלישה לדירה ששייכת למשפחה אחרת עם ילדים.

אנחנו הפנינו אליכם – וכשאני אומרת אנחנו, זה המשרד שלי - לא מעט בקשות לסיוע ולטיפול במשפחות שהן זכאיות אבל הן לא זכאיות ראשונות בתור ואותן מפנים. גם הן נחשבות לפולשים. גם אם הן עמדו בקריטריונים הבלתי אפשריים האלה, הם זכאים אבל לא ראשונים בתור. כשאתם מפנים, מה אתם בודקים? האם אתם בכלל מחויבים לבדוק מה קורה עם הילדים האלו יום למחרת?

קודם כל, תמיד כשיש כביכול פינוי, ואני אומרת את זה באחריות, גם משרד השיכון וגם אנחנו לא מפנים על חובות אלא מפנים אך ורק אם זה הגיע למצב של פלישה.

כשאנחנו אומרים פלישה, אנחנו מדברים גם על משפחות שהן זכאיות אבל לא ראשונות בתור.

כן. אני אתן דוגמה מהמציאות ויכולה לקרות. אם יש לי משפחה, אישה חד הורית עם שני ילדים שפלשה לדירה, ולפי הקריטריונים מגיע לה, אבל הדירה הזאת שייכת עכשיו למשפחה חד הורית עם ארבעה ילדים ועם ילד נכה או ילד חלילה חולה סרטן, לנו אין מה לעשות.

את הקריטריונים לא אנחנו קובעים.

נכון.

נכון שאנחנו עומדים בהם. כאשר מפנים תמיד אנחנו דואגים גם להודיע לרשויות הרווחה, גם להודיע למערכת החינוך ובטח לא יום קודם.

כשאתם מפנים, אתם בודקים גם אם יש חלופה אחרת? או שעשיתם צ'ק ליסט, הודעתם למשרד הרווחה, הודעתם למשרד החינוך, הודעתם למשרד השיכון ולרשות המקומית?

לא. אני מציעה שרונן יענה על זה.

יש לי שאלה נוספת. דוח מבקר המדינה הראה שיש אלפי דירות שנמצאות לא על פי חוק לא בידי זכאים אלא בידי עמותות ביניהן בתי כנסת וכדומה. מה מדיניות הפינוי שם? כמה פיניתם מאז דוח מבקר המדינה?

אני לא יכולה להגיד לך. אני יכולה לבדוק את זה.

תבדקי תוך כדי דיון.

אני מציעה שרונן יענה כי הוא יותר בקיא בפרטים.

האם ניתנה לכם הוראה ממשרד השיכון לפנות את אותן דירות שיכולות לאכלס משפחות? את אומרת לי שאתם מפנים זכאים כי יש מישהו לפניהם בתור ולכן מבחינתכם הם פולשים. מבקר המדינה קבע שיש את אותן עמותות שלא משלמות ואת אותם בתי כנסת, ואני בחורה מאמינה אבל אני חושבת שקודם כל צריך לדאוג לקורת גג למסכנים כי מי שרוצה להתפלל, ימצא לו את המקומות להתפלל.

תני לנו אומדן.

כמעט 3,000, אם לא יותר.

זה היה מכסה לנו את כל הבעיה.

אחרי החמרת הקריטריונים, מה עשיתם או שאתם מחכים להוראות משרד השיכון?

בכל דבר אנחנו מחכים להוראות משרד השיכון.

משרד השיכון נתן הוראה לפינוי מידי של אותם פולשים על פי חוק? לפחות על פי מבקר המדינה, כי הם לא זכאים.

לא הבנתי את השאלה.

האם יש הוראה ממשרד השיכון לפנות את אותם פולשים? כי לפי מבקר המדינה הם לא זכאים.

זה לא גורף. אני יכולה לבדוק לך כל דבר שאת מבקשת. זה לא גורף כך.

מה זאת אומרת? יש דירות של דיור ציבורי שניתנו לעמותות ולבתי כנסת?

כן.

כן.

היא אומרת שהם לא פולשים.

אני אומרת שהם פולשים מבחינה אחת והיא שלדיור ציבורי יש קריטריונים. אני רוצה להראות לכם את חוסר האיזון. התייחסנו למשפחה שהיא זכאית אבל היא לא ראשונה בתור, משפחה שיש לה תעודת זכאות והיא נכנסה לדירה שלא מיועדת לה וזה בגלל שהיא מחכה שנים בתור ואין לה קורת גג, היא נחשבת פולשת. אותן עמותות שמלכתחילה לא זכאיות לדיור הציבורי, על אותו משקל גם הן פולשות. לכן אני שואלת מה הדין לגביהן. אם אנחנו מפנים את אלו, מדוע אנחנו לא מפנים את אלו? יש 2,300 ועוד כאלף דירות.

אנחנו פועלים על פי הנחיות משרד השיכון.

זה קל לבוא ולומר שאנחנו פועלים לפי הנחיות משרד השיכון אבל אני חושבת שבסופו של דבר של עמידר הוא כל הזמן להציג למשרד השיכון, להתריע בפניו ולתת לו את המלאי.

זה נכון ואנחנו עושים את זה. גם משרד השיכון עושה את זה בשיתוף אתנו והיכן שאפשר להקל והיכן שאפשר לעזור, אנחנו עושים. אתם שואלים אם יש לנו ראקציה עם משרד השיכון. כל הזמן יש דוח שיח בין עמידר למשרד השיכון.

אני מודעת למאבק של החברות המשכנות בחוסר הדיור, המלאי של הדיור הציבורי. אני בכוונה שאלתי ואני חוזרת ושואלת, כי נמצאים כאן נציגים של משרד השיכון. חבר'ה, החברות המשכנות, עם כל הביקורת שיש לנו עליהן, ותאמינו לי אני בין הראשונות שמבקרות, הן קבלן ביצוע. הן לא יכולות לזוזו מילימטר בלי הוראה של פקיד כזה או אחר, ולצורך העניין שר כזה או אחר. כשחיסלו את המלאי, הן זעקו. כשהעלו את הקריטריונים, הן זעקו. הקטע הוא שכאשר בא הזכאי, עם מי הוא נפגש? הוא לא נפגש עם השר אלא הוא נפגש עם הפקידים של החברות המשכנות. כשיש לו בעיה, הוא רואה בהם כתובת אבל החברות המשכנות הן רק קבלן ביצוע של מדיניות ממשלתית.

אני רוצה לחדד עוד משהו.

גם קבלן ביצוע, יש לו אחריות ואפילו אחריות מוגברת כשומרי הסף לבוא ולשים את הדברים בפני משרד השיכון ומשרד השיכון לא יכול להתעלם מקבלני הביצוע.

משרד השיכון לא יכול והוא גם לא מתעלם.

כל דירה עוברת הכנה לאכלוס ואמר מנכ"ל משרד השיכון שאם אנחנו נבטל את הדיור הציבורי – והוא אמר את זה לי – זאת אומרת שנחסוך את הכספים של הכנה לאכלוס ונוכל להשתמש בהם למקורות אחרים בתוך סדרי העדיפויות במשרד השיכון.

אני רוצה להדגיש משהו. כל דירה של עמידר או עמיגור, וזה אותו הדבר, שמתאכלסת, עמידר לא קובעת מי מתאכלס בה. גם אם יש לי שתי דירות ואת אומרת לי לגבי אישה מסוימת שמגיע לה, היא כבר בדירה ושאעביר אותה לדירה אחרת, אין לי את הסמכות לעשות זאת.

זה ברור.

את לא קיבלת תשובה על שאלתך, האם אי פעם משרד השיכון הורה לעמידר לפנות את העמותות ואת בתי הכנסת שאינם זכאים. האם התקבלה הוראה כזאת ממשרד השיכון?

בעיקר אחרי הדוח של מבקר המדינה. או שנתתם לדוח של מבקר המדינה לעבור.

לכם יש הוראות לפינוי של זכאים שהקדימו את מקומם בתור. האם יצאה הוראה, בעיקר לאחר דוח מבקר המדינה, לפנות את כל אותם אלה שהם לא זכאים שמחזיקים בדירות של זכאים? אנחנו מדברים על עמותות, בתי כנסת וכדומה. מה נעשה מאז דוח מבקר המדינה?

אני אגיד לך כמה דברים. ראשית, בהקשר לשאלה הזאת. אנחנו במשך שנים נתנו הנחיות לעמידר לבצע. אני לא מאשים את עמידר, אבל לא נקטנו בכל הצעדים הדרושים כדי לטפל בזה. הביקורת של המבקר - גם אמרנו את זה – נכונה ומוצדקת. לא היינו מספיק נחושים.

אני רוצה לעשות סדר. קודם כל, יש לכם את התשובה. בסדר?

מה התשובה? מה נעשה מאז דוח מבקר המדינה לגבי דירות של הדיור הציבורי שניתנו שלא על פי חוק לעמותות, בתי כנסת וכדומה?

עמותות, בתי כנסת וכל מה שתגידי, מבחינתם זה ניתן להם כדין. הם לא פולשים.

למבקר המדינה יש סמכות. כשהוא פועל, הוא פועל על פי חוק והוא מסתכל על ההוראות ובודק זכאויות או חוסר זכאות. כשהוא קבע שזה לא על פי חוק, הם בגדר פולשים ואני שואלת מה נעשה על ידי משרד השיכון כדי לפנות אותם כדי לפנות מקום לזכאים האמיתיים שאולי לא יצטרכו לפלוש לדירה של זכאי שנמצא דקה אחת לפניהם? לא ענית על השאלה. מה נעשה מאז פרסום דוח מבקר המדינה כדי לפנות את אותם עמותות, בתי כנסת וכדומה?

אני רוצה להסביר. גם אם תתקפי אותי, אני רוצה להסביר.

אנחנו רוצים תשובה.

תני לי את הזכות להסביר, גם אם זה לרוחך וגם אם זה לא לרוחך. תני לי לומר ויכול להיות שהתשובה לא תהיה לרוחך ולא תהיי שבעת רצון.

חצי מהדירות הן דירות שהייעוד שלהן לא היה לדירות מגורים. הייעוד שלהן בתב"ע הוא ייעוד של בית כנסת ושל מועדון. יחד עם זאת, גם חצי זה המון. גם חצי מהדירות, 1,300 דירות, זה לא מעט. חשוב קודם כל לשים את הדברים על דיוקם. בעבר משרד הבינוי והשיכון היה בונה מוסדות ציבור, לימים הפסיקו לבנות מוסדות ציבור ואז מה שעשו, לקחו דירות והפכו אותן לייעוד שהן גני ילדים. במקום בתי מגורים, הפכו אותם למוסדות. אני מציין עובדות. האנשים האלה שקיבלו את אותן יתר הדירות של מגורים, הם ביקשו וקיבלו והם מתגוררים בהן כדין. הם לא פולשים. לפנות עירייה מדירה, אתה צריך אישור של יועץ משפטי לממשלה. אין הליך שאתה תובע אותו בבית משפט ואתה מפנה אותו כפולש רגיל אלא זה הליך שלוקח זמן.

האבסורד הוא שאתה אומר לי לפנות עמותה הרבה יותר קשה מאשר לפנות ילדים קטנים בלי קורת גג ולהשלים אותם לרחוב.

לא. את לוקחת את זה למקום אחר.

אחרי הדוח של מבקר המדינה, אין ספק שהיועץ המשפטי היה מתייחס לדוח.

את אומרת שמשרד השיכון חותר לפנות ילדים מהדירות שלהם.

נכון. זאת הוראה ואי אפשר להתחבא. אם לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול לצאת ולשלוח מישהו אחר.

את זה לא שמעתי בדיון כלשהו שהייתי, שמשרד השיכון נותן הנחיה לפנות ילדים מהבתים.

האם נתתם הנחיה לא לפנות ילדים מהבתים? הלוגיקה הזאת, יש בה סוג של מניפולציה לא רק רגשית אלא מניפולציה על הלך מחשבה של אנשים ואתה לא תזיז אותנו. האם משרד השיכון נתן הוראה – כמו שהוא נתן הוראה לא לפנות בתי כנסת - לא לפנות ילדים מבתים? כן או לא?

אין הוראה שאומרת לפנות.

אין הוראה שאומרת לא לפנות ילדים.

יש פיקוח ובקרה שכאשר מפנים משפחות, בוחנים את כל המשמעויות של פינוי.

לכן הלשכה שלי מוצפת בפניות.

בסופו של דבר צריך לזכור שמול האנשים האלה שפלשו יש משפחות עם ילדים בחוץ. הוועדה בעצם מבקשת שמול המשפחה, לתת כל דאלים גבר, ומי שפולש בכוח, יקבל עדיפות כי האבא של הילדים או האימא שלהם הם אלימים. זה מה שאת אומרת.

אתה עושה מניפולציות ואני לא אתן לך לעשות זאת.

זה מה שאת אומרת.

אני אומרת דבר פשוט. משרד השיכון מסרב לפנות פולשים שאינם משפחות זכאיות כי יש לו אינטרס שלא יהיו דירות במלאי. יש לו אינטרס להיפטר מהזכאים האלה ומהאוכלוסייה החלשה.

ממש לא.

אדוני, אם תוכל לומר לי כמה מהבתים האלה פונו, הבתים עליהם מצביע מבקר המדינה כעל משהו שנעשה לא בהתאם לחוק ואולי אני אוכל לראות שטעיתי. תאמין לי שאם טעיתי, גם תקבל התנצלות אבל תביא לי הוראה של משרד השיכון לפנות את אותן עמותות ואת אותם בתי כנסת ואת כל מי שמחזיק בדיור ציבורי והוא לא זכאי לכך. מה נעשה מאז דוח מבקר המדינה? זה שאתה תגיד לי, אני עושה לוגיקה פשוטה. מצד אחד יש פינוי ילדים של זכאים, נכון, יש לפניהם זכאים בתור, ומצד שני אתם לא מפנים לא עמותות, לא בתי כנסת ולא מוסדות ציבור כדי להגדיל את המלאי.

לפני שאתה עונה. בהמשך לשאלת היושבת ראש. אני כן חושבת שזאת משוואה נכונה לשים את זה מול זה ואני אסביר לך למה. אתה פתחת את דבריך והתחלת לומר משהו שדווקא הערכתי אותו כשאמרת שלא פעלתם בנחישות ולא עשיתם מספיק. התחלת לעשות ניתוח. יש את החצי, 1,300 דירות שאתה אומר שהם מבחינתם לא פלשו וגם אתם מכירים בהם כאילו לא פלשו.

הם לא פלשו כי הדירות ניתנו להם, אבל היום יש מחסור. פעם המדינה בנתה והיה לה עודף.

אני לא רוצה להתייחס לזה. כרגע אני בוחרת להתעלם מזה. אני רוצה להתייחס ל-1,300 דירות שכן צריך לפנות אותן ואני שואלת אותך כמה מתוכן אפשר לבצע כבר מחר או אתמול היה צריך לעשות ולא עשיתם וזה כשאמרת שלא פעלתם מספיק בנחישות, וכמה זמן ייקח לכם לפנות אותן? בסוף ברמת הפרקטיקה, כמה בעוד שלושה חודשים יכולים לקבל דירות מאלה שמחכים?

אמרתי שאנחנו במהלך השנה האחרונה קיבלנו חזרה שבעים דירו, מתוך מאות מכתבים - יש תהליכים - שהוצאנו לראשי רשויות. כדי לשים את הדברים בפרופורציות, הדירות האלה משמשות קשישים, עיוורים, מועדוניות כאלה ואחרות, לצרכים קהילתיים. בא ראש עיר, ראש רשות מקומית ---

לראש עיר אין סמכות על דירות של הדיור הציבורי. אל תבלבל כאן את המוזמנים. לרשות מקומית אין שום say בנושא של הסבה של דיור ציבורי למוסדות ציבור.

אין על זה מחלוקת במשרד השיכון.

אז אל תגיד לי רשות מקומית.

שהרשות המוניציפאלית תמצא פתרונות. כמו ששולחים הוצאה לפועל לאנשים שיפנו את הדירה, כך אתם צריכים לפנות אותם.

אולי כדאי שתקשיבו. אני מוכן לשמוע ואתם יכולים לתקוף אותי, בסדר. אני מבין, אני שק חבטות, מקובל עלי.

מהקדנציה הקודמת אני נושאת את הדגל.

אני יודע. אני נושא אותו 13 שנים.

כנראה שלא עשיתם את תפקידכם כראוי. איך אתה הולך לישון בלילה?

נכון, לא עשינו ואני לא הולך לישון בלילה, לא יותר ממך.

כשאתה יודע שילדים נמצאים תחת כיפת השמים בזמן שאתה הולך למיטה החמה שלך, אתה לא עושה את תפקידך. בסדר? כשלקחו את הכסף והסבו אותו - ובין היתר משרד השיכון הסב אותו – לשמירה במזרח ירושלים, לסלילת כביש במעלה אדומים, לשיפוץ מבני ציבור, ורק לא לדיור הציבורי, אתם פשעתם בחובה הבסיסית שלכם לאותו קהל שאתם מחויבים על פי חוק לדאוג לו.

שבעים דירות שקיבלתם, זה לעג לרש.

אני מספר לך את התהליכים. אני מדבר אבל צועקים ומשתוללים.

מתוך השבעים דירות, כמה אנשים קיבלו דירות?

זאת לא השאלה. מתוך ה-1,300 הוא אמר שהתפנו כרגע שבעים ואני רוצה לדעת למה השאר לא מתפנות.

במי זה תלוי.

תלוי רק בנו.

יפה. אנחנו נחזור אליך. לא סיימנו. משרד הרווחה. מה הנוהג בפינוי עם ילדים?

אין נוהל בפינוי ילדים. החלק של משרד הרווחה הוא בהגשת הדוח הסוציאלי למשרד השיכון. אני אישית עשיתי את זה עשרות שנים. השליטה שואפת לאפס ואפילו לא תמיד מקבלים תשובה. כל הכעס מופנה כלפי העובדים הסוציאליים מאחר ואי אפשר לעמוד לא מול עמידר ולא מול משרד השיכון. אין לנו אמירה ולא אנחנו קובעים את הקריטריונים.

את יכולה לתת לנו דוגמה מה קורה עם אותם ילדים כאשר אתם ממלאים דוח כפי שאתם נדרשים? אתם נפגשים עם המשפחה ואתם יודעים שאין חלופת דיור אחרת, מה אתם כותבים בדוח הזה?

אנחנו כותבים את המציאות ואפילו מעבר לכך. בדרך כלל פונים לראש הרשות, זה מה שקורה בדרך כלל לעובדים סוציאליים ברשויות. מפעילים עליו לחץ ומנסים בתוך הרשות.

שהוא יפעיל לחץ על משרד השיכון.

על משרד השיכון ממש קשה להפעיל לחץ כי הפתרונות מוגבלים וזאת הגדרה עדינה. ראש הרשות, בכלים שלו – כמו שיש בית כנסת ויש איזשהו מבנה ששייך לרשות – ישכן אותם שם. הבעיה היא רחבה, הבעיה היא חמורה ולאורך שנים היא לא טופלה. הכספים היו צריכים להגיע מהכסף שאותם אנשים שילמו להשתתפות שלהם לא הגיעו לבניית דיור והיום יש פערים מאוד מאוד גדולים. אם לא ייקבע שייבנה ובמקביל באמת יפונו כל הדירות האלה, לא היה פתרון.

אתם כמשרד רווחה יודעים כשהולכים לפנות ילדים ואתם מזהירים, יש לכם איזה כלי לעשות משהו?

אם אין יחסים אישיים, לא. תמיד הייתי עסוקה ביצירת יחסים אישיים טובים במשרד השיכון. יש להם ועדות אליהן מגיעים כל הדוחות. כל מה שיכולתי לעשות ברמה האישית אחד מול אחד, עשיתי. זה חוסר אונים מאוד גדול. משרד השיכון לא באמת עומד מול המשפחות האלה, הוא לא מכיר את האנשים שנמצאים לא בעמידר ולא במשרד השיכון.

הם לא מכירים אותם.

רק אותנו. הם נעמדים אצלנו בלשכות וצועקים עלינו. זאת החוויה כשאתה לא באמת יכול לעשות משהו.

גם כשאתם מגישים דוח, כשאתם אומרים שאין מה לעשות עם הילדים האלה, אין להם קורת גג.

לא מעלה ולא מוריד. יש ועדה עליונה, יש דרגות שאתה עובר עם אותה משפחה, מגיע לוועדה עליונה והיא נותנת תשובה שלילית.

אתם סתם חותמת גומי. גם כשאתם זועקים שזה מסוכן לילד.

חותמת גומי זה כשאת יכולה לאשר משהו.

אפס יכולת לשנות.

חוסר אונים אמיתי.

אני מתנצלת. אני צריכה ללכת. אני אתייחס למה שכן נעשה ולא למה שאתם הולכים לדבר עליו. לגבי ה-1,300, אני מתייחסת לאותן 1,300 דירות. אני אומרת שבסופו של דבר צריך להביא לכאן, אם יש כאן נציג של השלטון המקומי. אולי צריך להוציא צו חירום ולפנות את כולם.

לשלטון המקומי אין נגיעה.

הוא טוען שהשלטון המקומי לא מוכן.

הוא מבלבל את הדעת. הוא רוצה לבלבל את מי שמכיר את הנתונים. לשלטון המקומי אין שום יד ורגל בכל מה שקשור לדיור הציבורי. זה משהו בפני עצמו. אין לו אפילו את הזכות לומר שקודם כל תדאגו לאוכלוסיית הזכאים שלו. הם מסתכלים על הרשימה הארצית.

הם לא קובעים את סדרי העדיפויות?

הם לא קובעים סדרי עדיפויות.

אני מאוד מקווה, רונן, אתה נציג משרד השיכון, אתה אמרת במפורש שלא עשיתם מספיק בנחישות. אם אתה רוצה לפטור את המצב של אותם 2,500 ממתינים לפי הקריטריונים החדשים, אתם חייבים לשים לכם תאריך יעד ברור לפינוי תוך נקיטת אפס סובלנות. כמו שבאים למשפחה, מפנים אותה עם כל הדברים וזורקים אותה לרחוב, קחו את האנשים האלה ותוציאו אותם. סליחה, אנחנו מדינת חוק. קחו אותם ותעיפו אותם החוצה ותאכלסו במקומם משפחות. אם יש אנשים שעוברים על החוק ולכן ילדים לא מקבלים קורת גג, תפנו אותם.

תקשיבו לרגע. בואו נעשה סדר. אם יש לכם עניין, אני אתייחס. אם אין לכם עניין, אני מקבל, אני אלך מכאן ואעביר הלאה את הטענות.

הייתי שמחה מאוד אם היית מציג עובדות אמיתיות כי אתה זורק אותי לשלטון המקומי ואין לזה שום שחר.

לא אמרתי זאת. אני יושב כאן שעה וחצי.

זאת חובתך.

זאת חובתי.

אם אתה לא רוצה למלא את החובה שלך, תגיד לשר שלך שישלח נציג אחר.

לא, חס וחלילה. בן אדם מגיע, מותר לו לדבר.

בוודאי, אבל באמת ולא לבלבל את האנשים.

אני בלבלתי את האנשים? עוד לא סיימתי את העובדות.

אנחנו נקטנו בצעדי פנייה בדרישה להחזיר.

להחזיר, לא לפנות.

מי הם אותם אנשים בפנים? אלה אנשים קשישים.

אלה לא דיירים.

תני לי להסביר. אני אתן לך מיפוי. אני אתן לך את הנתונים. בסוף הדיון הזה אני אלך למשרד ואני אכתוב לך מי מאכלס את הדירות האלה.

ראינו את זה בדוח מבקר המדינה.

שימצאו פתרון למעונות היום.

חשוב לך לדעת מי גר שם?

לא. זה לא מעניין אותי. ברגע שהם לא זכאים, לא.

אותם קשישים שזה מעון היום שלהם, מחר מפנים אותם.

כן.

אני מבקש שייאמר שהוועדה הזאת סבורה שכל מועדוני הקשישים האלה, צריכים לפנות אותם לאלתר.

זה בא על חשבון ילדים שאין להם קורת גג.

לכן צריך למצוא את האיזונים.

אותה רשות תמצא להם פתרון. שר השיכון והשר לענייני גמלאים ימצאו את הדרך לפתור את הנושא, אבל אי אפשר לבוא ולומר שאלה קשישים שיש להם מעון יום כשילדים אין איפה לישון. אתה מבין את העיוות? התפיסה מעוותת.

אני מסביר לכם למה זה לוקח זמן יותר ממה שצריך. אני מסכים אתכם, אבל תבינו.

כמה רשויות מקומיות יש?

250.

נגיד בכל רשות מקומית יש עכשיו מרכז לקשישים בדיור ציבורי. איפה ה-3,000?

על איזה 3,000 את מדברת?

אלה שדיבר עליהן מבקר המדינה. אנחנו לא נמשיך בשיח הזה. כמעט 3,000. כאלפיים ומשהו דירות של דיור ציבורי שמאכלסים אותן ואתה אומר לי עכשיו מעונות. הכול נכון, הכול בסדר והכול ראוי, אבל למה מתוך המלאי של הדיור הציבורי?

בכל זאת, תן סדרי גודל. הוזכרו גם עמותות שהן לא מעונות לקשישים. תן לנו סדרי גודל.

מבקר המדינה בדק ומצא ש-2,300 דירות מאוכלסות שלא על פי חוק. נקודה. לא זכאים. נקודה.

אין חוק בזה.

משרד המבקר עשה עבודה. אני לא באה לערער על הנתונים של משרד המבקר.

גם אני לא מערער.

אם היית רוצה לערער, היית צריך לתת לו תשובות.

אני לא מערער על הנתונים. לא שהוא אמר 2,300 ואני אומר עכשיו לא היה. אני לא מערער.

אז מה כן? תן לנו את הפירוט, תסביר לנו מה אפשר לעשות עם ה-2,300 האלה.

אנחנו נוקטים במשך השנים האחרונות, לא מספיק בצורה נחושה ואגרסיבית בעניין הזה. אם את שואלת אותי, אני הייתי לוקח ראש עיר כמו בירושלים שמחזיק 17 דירות ואומר לו שהוא עכשיו ייתן מענה לציבור שלו. הדירות האלה לא משמשות למקומות הימורים אלא משמשות מועדוניות יום ולרווחה. יש להם גם נימוקים שלהם שצריך לבחון אותם. יש נוהל שמאפשר להקצות דירות – נוהל מסודר – גם לצורכי ציבור. יש נוהל מסודר. זה לא במחשכים.

לא כשחסרות לך דירות לזכאים.

יש נוהל. האנשים האלה קיבלו את הדירות כדין. הם לא עברו שום עבירה והם לא דומים לפולשים בשום אופן.

תודה רבה. הבנתי. אני רוצה לשאול אותך עכשיו שאלה. נורא, נורא, נורא קשה לפנות אליהם עכשיו ולבקש מהם לפנות.

פנינו ואנחנו ממשיכים והולכים לתבוע משפטית.

אתה אמרת שלא נהגתם בצורה נחושה. מה שאתם כן עושים בצורה מאוד נחושה זה פינוי של משפחות עם ילדים בלי לדעת איזו אלטרנטיבה יש להם.

אני לא מקבל את זה. לפרוטוקול. אני מסתייג ממה שאת אומרת.

לא מקבל. בסדר. לפרוטוקול עכשיו. כאשר אתם מקבלים את הדוח של העובדים הסוציאליים שמתריעים על אותם ילדים ומבקשים לא לפנות, מה אתם עושים עם אותו דוח?

אין פינוי שהוא עיוור. שוקלים את כל השיקולים.

דיברה כאן נציגת משרד הרווחה.

היא דיברה על זכאות לדירה.

לא. היא דיברה לפני פינויים. תקני אותי אם אני טועה.

תשלחי לי דוח אחד שלך ששלחת שמדבר על סכנה לילדים ואני אבוא לכאן ואחזור בי. יש לך גם קשרים עם משרד השיכון. זה הרי הולך ככה, נכון? בקשרים.

אני אוריד הנחיה לרשויות.

תשלחי לי מקרה אחד שנשלח דוח והתעלמו ממה שאמרת. תשלחי לי מחר.

לפני שאנחנו ממשיכים, אני רוצה להקריא מכתב של איגוד העובדים הסוציאליים ומיד לאחר מכן אני פונה לגבי הילדים עם הצרכים המיוחדים. זה חשוב כי יש כאן את העניין של העובדים הסוציאליים ואת העמדה שלהם.

"כבוד השר, הלשכות לשירותים חברתיים והעובדים הסוציאליים המתמודדים מדי יום ביומו עם הניסיון לתת מענה לבעיות חברתיות כלכליות, ביניהן גם למחסור הקיים בדיור הציבורי ולסיוע מזערי בשכר דירה הניתן לאלה הנזקקים לכך, שמחו לגלות שתכנית הדיור הלאומי שעתידה להיות נתונה כוללת התייחסות לנושא הדיור הציבורי. אולם מתברר ששמחתנו הייתה מוקדמת מדי. תחת הכותרת ייעול מערך הדיור הציבורי ושיפור תחזוקתו, מצאנו כי בכוונת הממשלה לבטל את חוק הדיור הציבורי ללא שום התייחסות למצוקה הנוראית של נזקקי הדיור הציבורי. מדי יום נדרשים העובדים הסוציאליים להכין דוחות סוציאליים לזכאי הדיור הציבורי אולם אלו מתויקים במשרד השיכון ולעתים אפילו לא זוכים כלל למענה. רשימת המתנה ארוכה של משפחות ויחידים הזכאים לדיור ציבורי או לסיוע בשכר דירה רק הולכת ומתארכת מדי יום ביומו וידינו קצרה מלעזור להם.

מעבר לצורך לעשיית צדק היסטורי עם דיירי הדיור הציבורי, יש צורך דחוף למציאת פתרון לזכאים ולפיכך אין מנוס אלא להגדיל את מלאי הדיור הציבורי וכל ניסיון להסתפק בדירות הקיימות, כמוהו כהודעה ממשלתית שאין לה עניין לדאוג לקורת גג עבור זכאי הדיור הציבורי. אמנם נושא הדיור הציבורי אינו בסמכותו של משרד הרווחה, אולם כמי שנאלצים בעל כורחנו לטפל בזכאי הדיור הציבורי, איננו יכולים להתייצב לבדנו בחזית הטיפול בנושא כשהדבר אינו כלל בתחום טיפולנו וסמכויותינו ואנו נעדרי כלים ומשאבים ונאלצים להשיב את פני הפונים ריקם. בשל כך התסכול והכעס של הפונים מגיע לעברנו, בעוד שכולו אמור להיות מופנה כלפי משרד השיכון.

לאור העובדה שעל פי התכנית הכלכלית של הממשלה אין בכוונתה לפתור בשנים הקרובות את נושא הדיור הציבורי, נאלץ לשקול להורות ללשכות חברתיים בארץ מהיעדר פתרונות, שלא לקבל יותר לטיפולם את אלה הזקוקים לדיור ציבורי ולהפנותם למשרד השיכון וזאת כדי שהכעס והתסכול המוצדק שלהם לא יגיע לפתחנו ולא יראו בנו כאשמים בנושא.
אנו מצפים שמשרד הרווחה והשירותים החברתיים יהיה שותף לזעקתנו זו נגד פרק הדיור הציבורי בתכנית ויפעל מול משרדי הממשלה השונים לשינוי ההחלטה ולפתרונה. בבקשה אדוני".
את זה כתבה יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים ובאמת הם מתויקים ולא עוברים כל סינון וכל התייחסות. אמר רונן שאין כאן אפילו פנייה אחת של מילוי דוח.

הוצאתי פנייה לעובדים הסוציאליים ואמרתי שאם זה יימשך, אנחנו לא נכין יותר דוחות. אנחנו נפסיק בכלל לפנות לוועדות. קיבלתי טלפון, אם אני לא טועה מאדוני, ובו חטפתי על הראש אפילו על המעט שאתם נותנים. מה אתם נותנים? 700 שקלים שכר דירה? וזה אחרי שמחכים בתור חודשים. לשם מה אנחנו צריכים את זה? שישנו את המדיניות. אנחנו רבים כאן על אלף דירות, על 3,000 דירות, חייבים לשנות את המדיניות. גברתי אמרה מאוד נכון, יש פתרונות לעניין הזה.

נכון. תודה רבה. ארגון אהב"ה.

אתה תגיב בסוף על הכול. יש לנו עוד הרבה טענות שתצטרך להגיב עליהן.

שלום לך. אני מאוד מודה לך שנתת לנו לדבר. אנחנו ממהרים כרגע לישיבה עם שר הרווחה בנושאים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

אני פונה אליך לאחר שיחה שלנו עם שר השיכון. פורום הארגונים, ארבעה ארגונים, שוחח עם שר השיכון יחד עם כבודו שיושב כאן וישבנו והיינו בהלם. ממש. כל פנייה שלנו, כל נושא שהבאנו – יש פתרון, יש פתרון, יש פתרון. אחרי שיצאנו מהפגישה, אני מפנה פניות לכבודו – מפח נפש גמור. זה מה שכתבתי לו במייל. מפח נפש גמור.

תן דוגמאות.

אתם מכירים את ההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. יש לי הורים שמתגרשים ומסכת הגירושין היא מסכת מאוד קשה. אין להם מה לאכול. הם מבזבזים את כל כסף הדירה שהם קנו. הם באים למשרד השיכון ומבקשים שיעזרו להם בשכירות אבל אומרים להם שמאחר שפעם הייתה להם דירה, הם לא זכאים. ישבנו אתו, אמרנו לו שיש אנשים שזקוקים אבל הם לא מקבלים. מדברים אתו ומנסים לשכנע אותו – לא, מי שהייתה לו פעם דירה לא זכאי.

גם אם נולד לו ילד בעל צרכים מיוחדים.

יש לי משפחה כזאת. היא גרה בדירה ויש להם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. הם גרים בקומה גבוהה עם 34 מדרגות.

הם צריכים להעלות את הכיסאות.

הם צריכים להרים את כיסא הגלגלים. יש להם שברים בגב והם הולכים להיות נכים. המדינה לא עוזרת.

יש לי פנייה של הורים שגרים באזורי ספר והם גרים בדיור ציבורי ולא ממוגנים. הם כמו ברווזים במטווח.

ברגע שהם כבר עלו את ארבע הקומות, גם אם הם צריכים לרדת, הם כבר מוותרים על הירידה.

אני מספר לך על כל המקרים בצורה מקוטלגת. יש לנו ילדים שהם כמו במטווח כי הם מתגוררים ביישובי ספר ואין פתרון של הגנה לילדים האלה בדירות שלהם כי אין מרחב מוגן לילדים בכיסאות גלגלים.

לילד בכיסא גלגלים לא מגיעה דירה נגישה?

יש כאלה שיש להם את הדירה ואין להם נגישות. הם אומרים שהם לא רוצים את הדירה, שייקחו אותה כי הם רוצים דירה נגישה והם מוכנים לשלם קצת כסף מכספם, אבל משרד השיכון לא מוכן לכך.

יש אימא שאומרת שיש לה כסף מבקשת שייתנו לה קצת כסף ואכן נותנים לה כסף שהוא בנוסף לכסף שיש לה אבל היא לא יכולה לקנות דירה במקום בו היא רוצה, שם נמצא הבן שלה שמקבל את כל הטיפולים להם הוא זקוק.

אם היא תעבור לדירה מרוחקת מעל חצי קילומטר, היא גם לא תקבל את קצבת הניידות.

יש את המוסד לביטוח לאומי שקובע את הניידות ומהצד השני יש את משרד השיכון שכמו שאנחנו שומעים כאן גם לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים אין מענים ואין מענים לילדים עם צרכים מיוחדים.
אתה אומר שנפגשתם עם השר ועם הצוות של המשרד.

נפגשנו עם רונן שיושב כאן ליד השולחן הזה.

ולא נמצאו פתרונות.

אין פתרונות. לכל הפניות שלי אין פתרונות.

תודה.

אני מנכ"ל הארגון, אימא לילד עם צרכים מיוחדים, אני גרה בדירת נ"ר של משרד השיכון.

לא ממוגנת.

אני גרה בקרית ביאליק. נפלו אצלנו טילים ואין לי ממ"ד. כל הקירות שלי הם קירות חיצוניים והמקלט הכי קרוב הוא מאוד רחוק וגם אם אני רוצה לגשת אליו, הוא עם מדרגות. הבן שלי בכיסא גלגלים, אם היום חס וחלילה קורה משהו, אין לי פתרון.

יש כאן אנשים שהיו מתפללים שאלה יהיו הצרות שלהם, שקודם כל תהיה להם קורת גג. לכן אני אומרת שבמצב שלכולם רע, יש כאלה שמסתכלים עליך כעל ברת מזל. את מבינה את האבסורד?

צריך לפתור בעיות לפני שהן קורות.

אני מסכימה אתך. אנחנו מדברים כאן על הכול יחסי בחיים. כשאנחנו מדברים על הכול יחסי בחיים, אנחנו רואים אוכלוסייה כל כך גדולה. דרך אגב, הרבה יותר קל לפנות ילדים מאשר לפנות בית כנסת ואתה אומר שאתה צריך את האישור של היועץ המשפטי. לאחר הדוח של מבקר המדינה, אני לא חושבת שתהיה איזושהי בעיה לקבל אישור מהיועץ המשפטי. יתרה מכך, אני אשלח את המכתב ליועץ המשפטי לבקש עבורכם אישור.

יש לי משפחה שממתינה לסיוע בשכר דירה והמשפחה הזאת נמצאת במצוקה כלכלית מאוד קשה.

בהמשך נרצה לשמוע את התייחסות משרד האוצר לדברים שנאמרו כאן.

רונית כץ, משרד החינוך, שירות פסיכולוגי ייעוצי. מה קורה עם אותם ילדים?

אני מאוד מסכימה עם התיאור שתיארת. ברור שאלה ילדים שמאוד סובלים והמשפחות מאוד סובלות. מה שהיה חשוב לי לומר שאנחנו בבתי הספר, ברגע שנודע לנו שילד הוצא מביתו ---

ברגע שנודע לכם. אף אחד לא מתייעץ אתכם. נודע לכם, מיידעים אתכם. מי מיידע אתכם?

במקרה הטוב.

נודע לנו – בדרך כל בגנים, בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים כאשר יש פסיכולוגית בבתי הספר, דרכה או דרך הרווחה מכיוון שברשויות יש את השולחן העגול וזה מגיע לפתחם. זה הרבה יותר קשה בתיכון. בתיכון זה בדרך כלל מגיע מהילדים עצמם, מהתלמידים או מהמשפחות שלהם.

גם ביסודי.

לאחר שפונו.

לא בהכרח.

אתם מצליחים לעצור פינויים?

ניסינו. אני באופן אישי. אנחנו מנסים, אנחנו עובדים על זה, אנחנו משכנעים את הרשויות אבל הרבה יותר קשה לנו. מה שאנחנו מנסים, כל מה שאפשר לתת לילד, ברגע שאנחנו יודעים שהוא ילד במצוקה, הוא לא משלם את שכר הלימוד, הוא לא משלם עבור טיולים והוא יקבל את כל מה שמגיע לו במסגרת בית הספר.

קורת גג אתם לא יכולים לתת.

קורת גג אי אפשר לתת.

מה קורה עם אותם ילדים שמפונים? איך אתם קולטים אותם במערכת? מה אתם יכולים לספר לנו עליהם?

אלה ילדים במצב מאוד מאוד קשה. אמרת קודם כתם על מצחה של החברה. אלה ילדים שהולכים עם כתם. אלה ילדים שמגיעים עם לבוש שמיד הילדים מסתכלים עליהם ורואים שאלה ילדים ממצוקה מאוד גדולה. הלימודים שלהם בסוף סדרי העדיפויות והרבה יותר קשה להם חברתית. אלה ילדים במצוקה. הם ילדים מאוד מאוד בסיכון.

כמה מהם נושאים?

הרבה מהם נושרים.

זאת אומרת שהם גם לא יכולים לשנות את העתיד שלהם.

אלה מכפלות הכוח השלילי.

אם מבקשים מכם למלא דוח ומבקשים ממשרד הרווחה למלא דוח, לשם מה אתם צריכים את זה? הרי בסופו של דבר הם לא מסתכלים, משרד הרווחה אומר שמתייקים את זה ואם הם מקבלים תשובה שהדוח הגיע, הם צריכים להגיד תודה. מה הרעיון שאותם גופים, אותו ממסד שאמור לקלוט את הילדים האלה ולהתמודד עם הקשיים שלהם, יצטרך בכלל למלא את אותם דוחות בכלל לא מתייחסים אליהם? אתה אמרת לי קודם שאין שום פינוי מידי ואנחנו מגלים שכן. משרד הרווחה אומר כן, משרד החינוך אומר כן, משרד החינוך אומר שהוא ניסה כמה פעמים ולא צלח בידם ואין להם כתובת אבל הם אלה שצריכים להתמודד עם הנזקים של אותם פינויים.

אני חושבת שמשרד החינוך, בכלל בתי ספר, זה מקום שיכול לייצר בכל זאת יחסים לילדים כאלה. זה מקום שיכול להפוך סוג של תחליף לבית. לא קורת גג. אף פעם לא קורת גג, אבל באמת מקום שהילד ירגיש שטוב לו שם.

אתם רואים את ההשלכות של הפינויים.

בוודאי.

את הירידה בלימודים ואת הנשירה.

ירידה בלימודים, נשירה, ילדים שמגיעים רעבים לבית הספר. בהרבה מאוד בתי ספר נותנים היום הזנה - גם בתי ספר שאין בהם הזנה והם לא פנימיות – מכל מיני גופים שמגייסים תרומות כדי שלילדים כאלה יהיה סנדביץ' בארוחת עשר, שיהיה להם משהו לאכול. אוספים תרומות. אצלנו בבית ספר, אני יכולה להביא דוגמה, מורה שהיה לה מספיק כדי לחלק תרומות כדי שילדים ילכו לקנות בגדים. בוודאי שעושים ועושים ככל יכולתנו. אין ספק שיש כאן נזק.

אני רוצה להוסיף. הנזק הוא עוד יותר גדול כאשר יש מעבר תכוף בין דירה לדירה. החיים באי יציבות ובחוסר ודאות, אנחנו מגדלים דור של ילדים שהם חסרי ביטחון והם תלושים חברתית. העוגן היציב הזה שיש להם במערכת תמיכה חברתית קהילתית דרך מערכת החינוך ודרך המתנ"ס וכולי נעלם ואיננו. היום הם גרים כאן ומחר הם גרים שם. אם לא ישנו את מדיניות משרד השיכון ויעברו רק למדיניות של סבסוד שכר דירה – שאי לה שחר כי אי אפשר לשכור דירות, כמו שאת אמרת נכון, בסכומים שהם מקצים, שאין יציבות, שבעלי הבית לא רוצים אותם, אם הם לא ישנו את המדיניות, אנחנו בדור שני ושלישי לעוני ומצוקה. ילדים לא הישגיים, חסרי ביטחון, חשדנים ותוקפנים.

בהקשר לזה אני רוצה משהו שראיתי אתמול ב"גלובס". הסיוע למשפחות עם ילדים קטנים מהנמוכים ב-OECD. אחד הדברים שעולים מאותו דוח של פרופסור מישל סטרצ'ינסקי הוא שההטבות שניתנות היום למשפחות עם ילדים קטנים אינן מספיקות. הוא מדבר על העלאה של מחיר הדיור, של שכר דירה, איך זה משפיע על המשפחות ואנחנו מגלים שכשליש מאותן משפחות נתמכות, הילדים נושרים ממערכת החינוך. אנחנו כבר לא מדברים על המשפחות עם שני הורים עובדים אלא אנחנו מדברים על משפחות עם שני הורים עובדים וילדים עובדים, שזה אבסורד, ולא מצליחים. כשאתה חושב על הניכור הזה ואתה חושב מה עתיד הילד הזה, אתה לא צריך להיות גדול יותר. העיקר הוא שקל יותר לפנות ילדים מאשר לפנות בית כנסת או עמותה.

אנחנו יכולים לומר כאן דברים רבים ואכן משרד החינוך מאוד משתדל לעטוף את הילדים בבתי הספר אבל זה מתן אקמול לסרטן. ילד שאין לו בית, גם אם המחנכת – ועשיתי את זה שנים – תביא סנדביץ' ותזמין אותו אליה הביתה, זה לא פתרון. אלה ילדים שהגורל שלהם נחרץ. אני רואה כבר היום בגילי עם שיער השיבה שלי דור שלישי לילדי מועדוניות וזה מאוד עצוב לראות את זה. אתה רואה שהילדים האלה גורלם נחרץ מראש. המחנכת יכולה להיות נחמדה, בית הספר יכול לוותר אבל משרד החינוך לא יכול לעזור לדבר הזה. הוא לא יכול. זה גדול עלינו. אין לנו שום מנדט לדבר הזה, כי איזה אמצעים יש לנו במשרד החינוך לדבר הזה? אין לנו שום אמצעים. לצערי גם לא למשרד הרווחה. טרגדיה. פשוט טרגדיה הדבר הזה וצריך להגיד את זה כאן. משרדי הממשלה האחרים יכולים לבכות, להביע את דעתם המקצועית, לכתוב דיווחים, כל פסיכולוג בגרוש מבין מה זה ילד שאין לו מקום יציב וקבוע, ילדים לפעמים יוצאים לפנימייה, נפרדים מההורים שלהם כדי שיהיה להם בית.

וכמה המדינה משלמת עבור הפנימייה?

הרבה יותר.

7,000 שקלים לחודש לילד.

אני מדברת על ילדים שהם לא בסיכון. יש ילדים שאתה אומר שצריך להוציא אותם מהבית כי ההורים כך וכך, אבל לא, אלה ילדים שיוצאים לפנימייה כי אין איפה לגור.

המדינה בסופו של דבר נדרשת – תקשיב נציג האוצר, תקשיב לאבסורד כי אתם אחר כך צריכים למלא את הבקשה של משרדי הרווחה – לממן. אתם לא משקיעים בדיור ציבורי ואני כבר לא מדברת על האופק התעסוקתי של אותם ילדים שלא תראה מהם כלום, הם יהפכו להיות קומבינטורים, לא תקבל מהם מסים ובמקרה הטוב ובמקרה הרע אולי הם יהפכו להיות עבריינים של הדור הבא ויהפכו להיות נטל גם על הרווחה וגם על האוצר. זה אמור לגבי כל אותם ילדים שלא דאגתם להם לדיור ציבור ולא דאגתם להם לדיור ציבורי מאחר שהסטתם את הכסף של הדיור הציבורי לדברים אחרים. אנחנו מדברים על כמעט שלושה מיליארד שקלים. בשורה התחתונה יצרתם איזשהו צינור שבסוף מעביר את הילדים האלה למסגרות חוץ ביתיות כאשר עבור כל ילד אתה משלם 7,000 שקלים בחודש

תסביר לי את ההיגיון הכלכלי במדיניות הזאת. בוא, תנסה להסביר לי. אם תצליח, אני אוריד בפניך את הכובע.

אני לא מכיר את משרד החינוך ולא מכיר את נושא המסגרות החוץ ביתיות.

זאת הבעיה. הבעיה היא שמשרד האוצר לא מקשיב למשרד החינוך ולמשרד הרווחה שהם אמונים על הילדים האלו. הם אומרים לכם שבסוף הם מוציאים את הילדים למסגרות חוץ ביתיות כי אין להם קורת גג ואז אתה צריך לשלם עבורם. בסופו של דבר הכול יוצא מתקציב אחד אותו מנהל משרד האוצר. כשאתה אומר לי שאתה לא מכיר את משרד הרווחה, לכן קיימת הבעיה הזאת בדיוק הציבורי כי אתם לא מקשיבים למה שהם אומרים.

אבל לקצץ בקצבאות הילדים זה מוסרי מאוד.

אתם ראיתם את הדוח של כל העובדים הסוציאליים לגבי המדיניות שלכם בדיור הציבורי? נחשפתם לדוח הזה?

לא מכיר אותו.

או שאנחנו במדינת חלם או שהכול מיותר.

אפשר לפתור את הבעיה. אנחנו ביום הבין לאומי למאבק בעוני. קבעו קו וירטואלי, קו עוני, ואמרו מתחת, מלמעלה, לפי הקצבאות יקבלו סיוע בשכר דירה, לפי הקצבאות יקבלו סיוע אחר, אחוזי נכות כאלה וכולי. בואו נבטל את הכול ואז לאוצר יהיה הרבה יותר זול. יהיו פחות עובדים סוציאליים כי לא תצטרכו אותנו.

למה אנחנו מחזיקים את העובדים הסוציאליים ואת הפסיכולוגים במערכת החינוך אם כל זעקותיהם אפילו לא נשמעות? בשורה התחתונה, אין כאן גם הגיון כלכלי. עזוב את הבחינה האנושית אבל אין כאן הגיון כלכלי לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. אנחנו כחברה יוצאים נפסדים מכל ההתנהגות הפושעת הזאת כי זה פשע לשלוח ילדים להיות הומלסים. זאת התנהגות פושעת. במשטרים מסוימים היו צריכים להעמיד אתכם לדין.

יש כאן שאלה לגבי מלאי הדיור הציבורי שנוגעת בשני הצדדים. האחד הוא מכר דירות והשני הוא רכש דירות חדשות. בנוגע למכר דירות, קיבלו ממשלות בעבר החלטה לגבי מכירה במבצעים. בממשלה הנוכחית לגבי מכירה בהתאם להוראות החוק והיא החליטה להחיל את חוק הדיור הציבורי.

בסעיף אחד, שהכסף לא ילך למלאי לדיור. שינוי שהוא השינוי המהותי ביותר.

גם.

דרך אגב, זה עדיין לא עבר.

אני כרגע מדבר על מכר. זה עדיין לא עבר.

אל תתפלא אם נצליח לשנות.

אין בעיה. זה לא מה שאני רוצה להגיד. אני רוצה להגיד שההכרעה למכור דירות, המשמעות שלה היא הקטנה במלאי הדיור הציבורי. דרך אגב, היא תמיד הייתה, גם כשזה לא היה במבצעים.

מה הייתה עמדת האוצר?

האוצר במשך הרבה יותר שנים היה יותר בעד למכור דירות ובשנים האחרונות הוא פחות למכור דירות. לממשלה הנוכחית יש עמדה אחרת.

מה העמדה הנוכחית?

כיום משרד האוצר מעוניין למכור דירות בדיור הציבורי.

מה השתנה? הוא מעוניין למכור את הדירות אבל הוא לא מעוניין להוסיף למלאי. נכון? אני ממקדת אותך. המדיניות היא למכור דירות אבל לא להוסיף למלאי הדירות

אני לא יודע. המדיניות כרגע של משרד השיכון, וצריך להגיד משרד השיכון - - -

אתה נציג משרד האוצר ולא נציג משרד השיכון.

משרד השיכון הוא הגורם המוביל בנושא הזה והמדיניות היא שלו.

תנו לו כסף והוא יפעל אחרת.

אתם בחוק ההסדרים.

המדיניות כרגע היא מדיניות של גם וגם.

של חיסול המלאי הציבורי.

אני חושב שזאת סיסמה, סליחה.

בוא נפעל לפי הלוגיקה שלכם. אנחנו מעוניינים במכירה ואנחנו לא מעוניינים בקנייה לחידוש המלאי.

זאת לא האמירה.

אחד ועוד אחד, מה נותן?

אני שוב אסביר. אני לא בא לפרשן את משרד השיכון אבל אני חושב שיש בזה הרבה צדק ואני אומר את זה בשמי. כרגע במציאות הכלכלית הקיימת, התקציבית הקיימת, בהינתן החלטה - וזה מה שרציתי לומר קודם ולא הצלחתי להשלים את דבריי. בהינתן החלטה של איזושהי חלוקה בין דיירים קיימים לבין דיירים עתידיים, יש החלטה כרגע למכור דירות בהנחה מאוד משמעותית לדיירים הקיימים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה אומר הפחתה במספר הדירות לדיירים עתידיים, אלה שממתינים היום ואלה שימתינו בעתיד. אי אפשר לברוח מההכרעה הזאת.

בהינתן העובדה ששיניתם את החלק השני של החוק.

אני אגיע לזה.

הכנסת קבעה את זה.

אדוני, אתה לא בזכות דיבור.

אני מבקש לסיים את דבריי.

לפי המלצה של משרד השיכון והאוצר.

מה פתאום? יש שתי חקיקות. אחת היא...

רונן, אתה לא בזכות דיבור.

השנייה, זכאות הדייר הממשיך.

רונן, צא החוצה. תחזור בעוד שתי דקות. צא החוצה, תחזור בעוד שתי דקות. אני מנהלת את הישיבה כאן. צא החוצה, תחזור בעוד שתי דקות. יש משהו שאני לא מוכנה לקבל. פקידים שנמצאים בתוך המערכת כל כך הרבה שנים, רואים את העוולה הזאת מתרחשת לנגד עיניהם, לא זועקים את הזעקה ועכשיו אומרים שלא נשארו להם דירות ולכן הם פטורים מלמצוא פתרון. זה לא מקובל עלי. לנסות ולשנות כאן את התפיסה או את ההבנה של האנשים? כי אם יש מישהו שמבין מה קורה בדיור הציבורי, תאמין לי שזאת אני. במחקר הראשון, ולא האחרון, לפחות ארבעה מחקרים דרך מחלקת המחקר של הכנסת שעשתה עבודה מצוינת, גילינו מה נעשה עם הכספים ולאן הם נותבו. בחלק מהמקרים כסף נותב על ידי משרד השיכון בעצמו, באישור של הפקידים האלה, לשמירה במזרח ירושלים, לסלילת כביש למעלה אדומים, לשיפוץ מבני ציבור. העיקר לא לדיור הציבורי. לכן ההיתממות והניסיון להציג שאי אפשר לפנות עמותות או בתי כנסת כי הוא צריך אישור מיוחד, אבל הוא לא עושה באופן גורף כאשר מדובר בילדים אבל אנחנו שומעים כאן את הצד האמיתי שמטפל באוכלוסייה הזאת, את משרד הרווחה ואת משרד החינוך שזועקים את הזעקה ואין מי שיקשיב, ובסוף הוא בא ואומר לי שהכנסת חוקקה הצעת חוק ממשלתית שיצאה ממשרד השיכון וממשרד האוצר. אין לו מקום בוועדה הזאת. הציניות הזאת לא תתקבל כאן. אין לי שום בעיה שיאמרו שאנחנו חושבים כך ואני אומר שאני חושבת אחרת, אבל לנסות לסלף את העובדות ולשנות את ההיסטוריה ולשכתב אותה? לא יהיה מקובל כאן, ולא מעניין אותי מה תפקידו. מצדי זה היה יכול להיות גם השר.

אתה יכול להמשיך.

תודה. אני אנסה להבהיר את עצמי יותר טוב. ההכרעה למכור דירות, וכרגע לא משנה של מי ההכרעה, ההכרעה לאורך השנים למכור חלק גדול ממלאי הדיור הציבורי, מבצעי המכר, כל מבצעי המכר, המשמעות היא העדפה - וזה בסדר מבחינת צדק חלוקתי - לדיירים קיימים שמקבלים הנחה.

אתה מודע לזה שהם לא יכולים לשכור דירה? אדוני יודע איך מתנהל שוק הדירות החופשי?

יודע.

אתה גר בשכירות או בבית משלך?

לאחרונה רכשתי בית משלי.

מברוק. אתה בין המעטים שהצליחו במדינת ישראל. כשאתה הולך לשכור דירה, אתה יודע איזה גיהינום היית צריך לעבור. היית צריך להביא אישורים מהבנק?

גם. לפעמים. תלוי במשכיר.

היית צריך להביא ערבויות?

גם.

היית צריך לתת שק ביטחון?

גם. כן.

היית צריך להתחייב על כך שכל בעיה שתתעורר בדירה, היא על אחריותך? דרך אגב, צריך לשלם גם למתווכים כי גם הם צריכים לאכול משהו.

לעתים כן, ואני אשמח להביא חלק מהמשכירים שלי בעבר לשימוע כאן בוועדה אבל אני לא בטוח שהדיון הזה הוא על תנאי השכירות שלי בעבר.

העיוות הוא שאתם לא יודעים איך מתנהל השוק החופשי ואתם מנסים להכתיב פתרונות שהם לא מתאימים לסוג האוכלוסייה הזאת. כשאת השכרת דירה, תגידי לי מה דרשת?

דרשתי שני ערבים, דרשתי שטר ביטחון, דרשתי שק ביטחון וחתימה על חוזה שחייבים ליידע אותי על כל דבר שלא בסדר בדירה כי אני חייבת לתקן. כמובן יש התרעות וכולי.

את היית משכירה לדיירים של הדיור הציבורי בלי ערבויות?

בוודאי שלא. לא רק זה אלא הייתי רוצה ערבון מהרשות שמוצאת להם את הדירה כי אחר כך אין את מי לתבוע.

לכן מלכתחילה הפתרון שלכם לעזרה בשכר דירה בשוק החופשי הוא בדיחה ואני מנסה להיות פוליטיקלי קורקט, אבל אין לי מילה פוליטית נכונה להגיד חוץ מזה שאתם חיים לכם בבועה. אתם חיים בבועה. האוכלוסייה הזאת לא תצליח למצוא מישהו שישכיר לה דירה בתנאים אותם אתם מכתיבים ולכן הם גם לא ייהנו מהסיוע לשכר דירה ואז הצלחתם כי חסכתם למדינה כסף, כי גם את הכסף שאתם שמים בצד לעזרה בשכר דירה בשוק החופשי, לא תשתמשו בו כי הם לא יצליחו להביא לכם חוזים. אתם יודעים מה הם יצליחו? הם יצליחו לשכור איזשהו מקלט או מחסן בתנאים ירודים ביותר ולא תברואתיים, כפי שקורה היום בדרום תל אביב עם הפליטים. זה מה שיקרה אתם.

האם למשרד האוצר יש כוונה לעשות איזשהו טיפול אמיתי ויסודי בנושא הדיור הציבורי? כן או לא?

אני שוב אנסה להשלים את דבריי ואני אעשה את זה בקצרה כי אולי אני מאריך. ההכרעות שהיו בעבר בנושא הדיור הציבורי גזרו פחות דיור ציבורי. חלק גדול מהכספים שימשו למכירת דיור ציבורי, חלק לא, הלכו לסוכנות והלכו לדברים אחרים.

רק לא לדיור הציבורי.

לא נכון. בשלוש השנים האחרונות נרכשו דירות בדיור הציבורי ב-300 מיליון שקלים.

לא, אל תדבר אתי על דירות נ"ר.

למה?

כי אלה דירות נ"ר. דירות נ"ר מיועדים לנכים מאה אחוזים ומעלה.

לא נכון. זה ממש לא נכון.

דירות נ"ר, כן. הן למקרי קיצון.

גברתי היושבת ראש, אני מבקש לעדכן אותך שנרכשו כ-140 דירות ללא נכים. זאת עובדה.

כתוב בדוח מבקר המדינה שמתוך שני מיליארד השקלים, לא נוספה למלאי הדירות הציבורי אפילו דירה אחת.

בשלוש השנים האחרונות נרכשו כ-140 דירות לאוכלוסייה שאיננה אוכלוסיית נכים. בתקופת השר אריאל אטיאס נרכשו דירות גם למשפחות עם שישה ילדים ומעלה, רשימה של 140 משפחות.

הייתי מבקשת את רשימת הזכאים כדי לבדוק באיזה קריטריונים הם עומדים או מאיזו אוכלוסייה הם הגיעו. עזוב. לא רלוונטי. זה פינאץ.

למה? בואי ניגע בנקודה של למה זה פינאץ.

האם יש כוונה למשרד האוצר להחזיר את הכסף שנלקח מהדיור הציבורי, ממבצעי המכר? נלקחו למעלה מ-2.75 מיליארד שקלים שנכנסו ולא עברו לדיור. אתה אומר שקניתם 170 דירות.

בעבר. זאת דוגמה מהשנה האחרונה.

האם למשרד האוצר יש כוונה להחזיר את הכסף הזה למלאי לדיור הציבורי או את חלקו או משהו ממנו?

להבנתנו העברה לסוכנות - - -

לא.

אם ענית, אני לא חייב לענות.

תענה לי. האם יש כוונה להחזיר למלאי?

להבנתנו הכספים שהתקבלו במסגרת מבצעי המכר הם לשימושים ידועים מראש.

הייתה החלטת ממשלה משנת 2000, מספר 746 אם אני לא טועה, לפיה הכספים האלה צבועים. אני חשבתי שצריך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית. שהצבעים האלה צבועים למלאי נוסף. מתי הייתה החלטת ממשלה לשנות את המדיניות הזאת? לא הייתה החלטת ממשלה שתסתור את החלטה מספר 746 משנת 2000. הממשלה חשבה שהיא פתרה משהו, שהיא צבעה את הכסף אבל פקידים באוצר הסבו אתה כסף הזה למטרות אחרות, באוצר ובשיכון ביחד. יש כאן, אני חייבת לומר, שני שותפים לחטא. האם הייתה החלטת ממשלה של ריבון נבחר לשנות את ההחלטה משנת 2000?

גברתי מבינה בדיור ציבורי יותר ממני. אני לא חושב שיש לי מה להוסיף בשלב הזה.

חבל מאוד שאני מבינה טוב ממך בדיור הציבורי, כי אם הייתם מבינים במעט ויורדים לשטח ונפגשים עם האנשים האלה – ולא במסגרת של ועדה – אולי הייתם מבינים את הקטסטרופה. מה שאתה היית צריך לעבור כדי לשכור בית לך ולמשפחה שלך, האנשים האלה אפילו לא יכולים לחלום לעבור את זה כי אין להם חשבונות בנק.

אני רוצה לשאול כאן מישהו מהזכאים לדיור ציבורי, מהמשפחות, מה קורה אתכם?

מה קורה? אני רוצה לדבר על מצב הילדים בהיעדר קורת גג יציבה. מה קורה בזמן פינוי כאשר הורים חסרי אונים בהתבצרות מול המשטרה ומה עושים הילדים? מי יפצה אותם על הטראומות האלה שהם סוחבים אתם כל הזמן הזה כי אין להם מקום לשים את ראשם? לא יתכן שילדים כל שנה יצטרכו לעבור דירה. הם לא מסוגלים להתחבר אפילו לחדר שלהם. כמה זמן לוקח להתארגן בתוך דירה? כמה בריונות יש בהשכרות בשוק הפרטי? אני בעצמי שמעתי על מקרים שבעלי דירות לגבי חד הוריות יש שם פרוטקשן ואפילו מיני. אנשים בלית ברירה נשארים בני ערובה בתוך הדירות השכורות ואין להם לאן לברוח כי זאת האופציה שיש להם. אם הם לא מצליחים לעמוד, זורקים אותם לרחובות ולילדים אין לאן ללכת. זה נורא עצוב שאני יושבת כאן בוועדה ולרווחה אין תשובה וגם לחינוך אין תשובה.

הרווחה מתחננת שרק יקשיבו לדוחות שלה.

נכון, אבל אין להם פתרונות. אני לא מאשימה אותם. באוצר יש התעלמות מוחלטת. לא מספיק שחסרה קורת גג, אז גם באים ולוקחים באופן מוסרי ומקצצים בקצבאות ילדים ולוקחים לילדים את הכסף לכרטיסייה לבית ספר והם לא מסוגלים להגיע. האטימות הזאת לא תיתכן.

כרטיסייה? הבת שלי הולכת ברגל. בשלג הבת שלי הלכה ברגל.

כמה היא הלכה ברגל?

מהבית שלנו לבית ספר לאומנויות. זה רחוק.

מרחק של כעשר תחנות ואפילו יותר.

אני גרה בירושלים בשכונת נחלאות, בכניסה לשוק מחנה יהודה. יש לנו דירה שכורה בקומת הגג, בבניין שקיים מעל תשעים שנים. אם אתם מכירים את הריצוף עם הפסיפס, זה מה שיש שם. בעל הדירה לא היה מוכן לשמוע בשום אופן להחליף חלון. אני מדברת אתכם על לקחת דבק חם, להדביק ניילון מסביב לחלון מבחוץ, מבפנים לשים שתי שמיכות פליז על החלון כדי שלא ייכנס קור.

בני כמה הילדים?

אני אימא לשלושה ילדים ואני מגדלת אותם לבד.

אם חד הורית.

כן.

בני כמה הילדים?

יש לי ילד בן 14, ילד בן 12 וחצי שהוא בחינוך מיוחד. תדעו לכם שילדים כאלה שגדלים בבית כזה ובתנאים כאלה, זה סיוט. הבן הקטן בן עשר. המשפחה שלי, אבא שלי- אנחנו משפחת פרץ משלומי - שהוא אבא לשבעה ילדים ואני לא רוצה לומר כמה נכדים בלי עין הרע – והאחים שלי תרמו מזגן לבית שלנו שהוא לא יכול לעבוד בתנאים של השלג. איזה חימום אני אשים להם? חדר שיש בו שמיכות פליז על החלון, ניילון מבחוץ, הבן אדם אומר לי שהוא לא יחליף לי חלון, שאני יכולה להפנות את הדירה, ואומר שהוא משכיר לי את הדירה ב-3000 שקלים מאחר שאני כבר שמונה שנים בדירה אבל אם הוא יוציא אותי, הוא ישפץ את הדירה וישכיר אותה ב-5,000 שקלים למישהו אחר. שאלתי אותו למה, אני דייר סוג ב'? אני משלמת לך שכירות. הוא אומר לי, לא מעניין אותי, את תצאי ואני אזכיר למישהו ב-5,000-5,500 שקלים.

לכן אל תדרשי כלום.

אל תדרשי כלום. תמשיכי לשים ניילון בחלון, שימי שמיכות פליז בפנים וחפשי דרך איך לחמם את החדר. יש דבר שקוראים לו מזגנית עם שלט שהוא רק מחמם והוא הכי בטיחותי, אבל תמצאי מישהו שיתקין לך אותו בקיר וזה עולה עוד 250 שקלים שאני לא יודעת מהיכן להביא, כדי שלילדים יהיה חימום. בכל זאת, כולכם יודעים באיזה מצב ירושלים נמצאת היום וכמה קר כאן. שמונה מעלות ביום ושתי מעלות בלילה, זה מה שעומד להיות היום.

וזה עוד למי שיש אפשרות לשכור דירה

אני כאימא לשלושה ילדים שמפרנסת אותם לבד, שאבא שלהם עובד אבל כמה הוא מרוויח וכמה הוא יכול לתת להם? אני עובדת במשק בית ואני מנסה להיכנס בחזרה למערכת הלימודים כדי ללמוד השכלה גבוהה, יש לי את היכולות, יש לי את הכישרון, יש לי שכל, יש לי יכולת התבטאות, אבל זה לא עוזר לי כי המדינה הזאת חוסמת אותי. כל מקום שתלכי, המדינה חוסמת אותך. הרווחה צורחת הצילו אבל מי שומע אותה?

תגיד לי אתה ממשרד האוצר, למה אין לכם הקצאה לבנות עוד דירות לנו, לחסרות הישע? למה אין לכם כסף לבנות לנו עוד בתים כדי שתהיה לנו אפשרות לחלום אי פעם על בית שלא יוציאו אותי מחר ממנו? בעל הבית מחר יכול לקבל קריזה ויכול להגיד לי שבשנה הבאה הוא לא מחדש לי את החוזה. השנה התפללתי לאלוהים שהוא יחדש לי את החוזה.

אני מודה לך על שאפשרת לנו ברגע לטעום קצת מהחוויה של הדיור בשוק החופשי והפחד מיום המחר. לכן הם בולעים את הצפרדעים האלה ולכן הם נמנעים מלבקש מבעל הבית לתקן דברים אלמנטריים. כאן אתם תחסכו את הכסף.

הבן שלי בקריית נוער והוא תלמיד מצטיין, בשנה שעברה הוא קיבל תלמיד מצטיין, והתחננו שאשים אותו בפנימייה כי הילד סובל, אבל הוא אמר לי: אימא, לא, אני רוצה להיות אתך בבית. אני אומרת לאלוהים שיעזור לי שהילדים האלה יישארו אתי בבית, שאני לא אצטרך לשים אותם בפנימיות. זה לא קל להחזיק בתנאים האלה שלושה ילדים בבית ולהילחם עליהם, כי אצלנו גידלו אותנו שצריכים להיות ביחד ולא משנה באיזה תנאים. להשאיר את הילדים אתי, זה החלום הגדול שלי.

אני מודה לך. באמת מודה לך. אסור למחוא כפיים בוועדות הכנסת, אבל אני לא אעשה כאן כלום.

וזאת אימא חזקה ואינטליגנטית. היא לא המשפחות עליהן אנחנו מדברים.

לא נעים לי להגיד, אבל גם החזקים קורסים בתנאים מסוימים.

ודאי.

אני חייבת לציין שכאן מדובר על אנשים שמצליחים לשכור דירה. רוב האוכלוסייה שנזקקת לדיור ציבורי היא בתיקים בהוצאה לפועל ואין לה בכלל אפשרות לא לביטחונות, לא לערבויות, לא לשק ביטחון, לא למשהו שייתן הבטחה לבעל הדירה שהוא באמת יעמוד בתשלום ואיך הוא יעמוד בתשלום.

אני עובדת סוציאלית בעיריית ירושלים. אני רוצה לדבר על השפעות שיש למחסור בדיור והמעברים התכופים על הילדים. יש לנו אימהות לילדים שהמעבר מדירה לדירה הביא לכך שהם איבדו את שערות ראשם.

פסיכוסומטי.

כן. כל מעבר הילדים הולכים עם כובעים לבית הספר. אני לא צריכה לספר לכם מה זה אומר על ההשלכות. אתה נכנס לבית ספר חדש עם כובע על הראש כי איבדת את השיער כי המעבר הפך להיות טראומתי.

יש לנו אימהות שאומרות שהן לא שמה תמונה על הקיר של החדר כי עוד שלושה חודשים או חצי שנה היא חייבת להוריד את התמונה הזאת כי בעל הבית גם לא מרשה אבל היא לא יכולה לאפשר לבת שלה פינה.

יש לנו אימהות שאמרו שהילדים שלהן מתביישים להביא הביתה חברים וזה מסיבה אחת פשוטה, כי הרטיבות שהייתה באמבטיה כבר הפכה להיות בכל הבית.

שלא לדבר על הנזק התברואתי והבריאותי.

לא נדבר על ההשפעה הבריאותית שיש למצב מהסוג הזה.

סיפרה לי אתמול אימא שהילדה שלה התביישה ונשארה שבוע ימים בבית אחרי שהחברות שלה צחקו עליה בכיתה על כך שהיא גרה בדירה בשכירות כי מה, את צריכה לעבור כל פעם בית?

הם עוברים כל פעם בית כי הם גם צוברים חובות בחלק מהמקרים כי הם לא יכולים לעמוד בזה.

הם לא עומדים בשכירות וביוקר המחייה.

נציג משרד האוצר, אל תלך עדיין.

לא הולך. אני נשאר ומכבה את החשמל.

אני מדברת על אימא לארבעה ילדים ששני בני הזוג עובדים.

הם גם עובדים והם גם במעגל העוני.

במשרד האוצר אומרים שנפסיק את הקצבאות ונפסיק את העזרה, אלא נכריח את האנשים לצאת לעבוד ונוציא אותם מהעוני.

יש משפחות שגם הילדים עובדים. רוב הילדים היום עובדים. ילדי מדינת ישראל הם ילדים עובדים.

כשהם לא עובדים, הם מקבצים נדבות והם אוספים אוכל מפחי הזבל אחרי שמישהו זרק לשם סנדביץ'.

ואז הם גם צריכים ללמוד ולהוציא ציונים.

המעבר הזה של מחסור בדיור ציבורי והמעבר של מגורים בשכירות כשאין לך את האפשרות לממן את שכר הדירה, בעצם מובילה אותם לאזורים הכי מודחקים. אנחנו מובילים קבוצה מאוד גדולה של אוכלוסייה לפריפריה של הערים ואנחנו אומרים להם שאין להם זכות להתפתח.

קודם אמרו כאן המוניציפאלי. לכם יש כלים לעזור לאותן משפחות?

לא.

למוניציפאלי אין כלים, למשרד הרווחה אין כלים, למשרד החינוך אין כלים. היחידים שיש להם כלים אבל לא מעוניינים לפתור את הבעיה, זה משרד האוצר ומשרד השיכון.

מה שפותר את הבעיה זה הסמים והאלכוהול.

אנחנו חייבים להתגבש לקראת סיום. כל אחד שרוצה לומר, יאמר שני משפטים ובזה נסיים כי אני צריכה להגיש מסקנות. דרך אגב, זאת לא תהיה הישיבה האחרונה גם אם היא מתקיימת במסגרת יום העוני. יש לי גם מפגש עם ראש הממשלה במשרד ראש הממשלה יחד עם ההתייחסויות של הגורמים הרלוונטיים, כי אני העליתי את הנושא הזה בישיבת סיעה. אני חייבת לומר שבחלק מהמקרים – לפחות כך אני התרשמתי – שהצגתי, ראש הממשלה בעצמו היה מופתע, מה שאומר שהמשרדים – גם המשרדים שאמורים לטפל וכוונתם טובה – הדוח של העובדים הסוציאליים לא הגיע לראש הממשלה. ראש הממשלה שאל אותי באותה ישיבת סיעה מה עמדת משרד הרווחה. אני אמרתי לו לא מה עמדת חבר יש עתיד שהוא חברו של שר האוצר אלא את עמדתם של העובדים הסוציאליים. הוא שאל אם זה נכון.

יצא אליו מכתב חתום על ידי בוחבוט, יושב ראש השלטון המקומי, והוא מצטט את המכתב שלנו.

לכן אמורה להיות פגישה רב מערכתית בה אני אמורה להציג מטעם ישראל ביתנו את הבעיה של הדיור הציבורי ואת הכישלון. יש היום תכניות רבות להתמודד עם המשבר במשק, אבל באף אחת מהן לא מוזכר הדיור הציבורי פרט לחיסול המלאי של הדיור הציבורי שזה השם האמיתי של החוק החדש, אם אנחנו לא קונים מלאי נוסף. לפחות שלא יאמרו במשרד ראש הממשלה שהם לא ידעו. אני מתכוונת לשים את זה על השולחן ואני מבקשת ממשרד החינוך, מהייעוץ הפסיכולוגי של משרד החינוך, להעביר לנו את עמדתם בנושא הזה ולספר בקטנה על ההשלכות של אותן בעיות חברתיות על תפקוד הילדים, על הנושא הזה שהם עובדים במקום ללמוד, על הנשירה ממערכת החינוך, כי לדעתי משהו שהוא עבודה של כולנו ורק אם כולנו נצליח להעלות את זה על השולחן הנכון, יהיה משהו. הישועה לא תבוא ממשרד האוצר ובטח לא ממשרד השיכון.

אני מבקשת מכם. לשלוח את זה גם אלי, לוועדה. זאת אולי תהיה התחנה האחרונה בה ננסה לשנות משהו כי אחר כך, אני רוצה לומר לכם את דעתי, השערים נסגרים. השערים מאחוריהם עמדה תקווה, הולכים ונסגרים. זאת אולי ההזדמנות האחרונה שלנו. אנחנו חייבים כאן שילוב כוחות ולא לרדת לרגע מהזעקה ושהיא תגיע לתקשורת בכל נקודת זמן כי רק אם הזעקה הזאת תגיע לתקשורת – לא נעים לי להודות – גם שר האוצר וגם שר השיכון יצטרכו לתת את התשובה.

אני מבקשת לראות בכם שותפים למלחמה הזאת. זאת מלחמה שראוי להילחם אותה ויותר ראוי לנצח בה.

ולדימיר, בבקשה.

אני מבקש סליחה כי אני לא מדבר טוב עברית ולכן ביקשתי את העוזר שלך לעזור לי בתרגום. אני רוצה לומר כמה משפטים. אני מבין שכולם עייפים עכשיו ולכן אומר כמה משפטים ואומר למה אני כאן. אני כאן מפני שאני נגד אותו חוק שדנים בו עכשיו. זה חוק רע מאוד. זה חוק בלי פרספקטיבה ויותר נכון לומר שהוא עם פרספקטיבה נוראית. אותו כסף שיגיע אחרי שימכרו את הדירות, זה כסף מלוכלך.

למי טוב החוק הזה? למשרד השיכון ולמשרד האוצר שרק רוצה כסף, כסף, כסף. משרד האוצר לא מוכר דירות בלבד אלא הוא מוכר גורל של ילדים.

שמעתי שיש אנשים שעכשיו גרים בדיור ציבורי והם צריכים למכור את הדירה אבל להם אין כסף לקנות את הדירה. אלה אנשים עניים. שמעתי שיש אנשים שמשלמים לאנשים שגרים בדירות האלה.

אני אמשיך את דבריך. אתה אומר שנעשות כאן עסקאות לא עסקאות כאשר בעצם ספקולנטים נותנים למשפחות כסף לקנות בזכאות שלהם, הם יקבלו כמה אגורות והם יפנו אותם אחרי שהמבוגר יצא לדיור סיעודי. תודה.

אני חייבת להתקדם הלאה.

משפט אחד. אני חושבת שכל החומר שהוגש כתוב מאוד ברור, כל המידע וכל המספרים. אני חושבת שאם את מעבירה את זה הלאה, מאוד חשוב לתת פתרונות ואחד הפתרונות אותו הייתי מציעה הוא כזה: בידי מדינת ישראל נמצא מינהל מקרקעי ישראל וניתן להחליט שאחוז או שניים מהקרקעות יופשרו.

אני יכולה לומר לך כמה דברים. אם מישהו חושב שמחכים להצעות שלנו כדי למצוא פתרונות, הפתרונות נמצאים על השולחן ובחלקם כבר קיבלו הצעות חוק פרטיות ואני אתן לכם את הצעת החוק שלנו, של שדולת הדיור מהכנסת הקודמת. זה בהתאם להטבות מסוימות במחירי הקרקע פלוס מסים וכדומה לקבלן שיבנה שם איזה פרויקט שהוא רוצה, אבל חמישה אחוזים מאותו פרויקט יעברו כמלאי לדיור הציבורי והמדינה לא משלמת שקל. זאת אומרת, אם הם רק היו רוצים, כל התחלת בנייה של פרויקטים, חמישה אחוזים יכלו לכת לדיור הציבורי. יש את האפשרות של הבנייה לשכירות ארוכת טווח ואפשר לעשות שם את התמהיל האורבני בו הם רוצים, מצד אחד דיור לשכירות ארוכת טווח ומצד שני דיור בר השגה ועשרה אחוזים יכולים לתת כאן – מתוך הדיור להשכרה לטווח ארוך – והמדינה תשכיר בשכירות משנה לאותם זכאים. יש אלף ואחד פתרונות. אם מישהו חושב שמחכים לפתרונות שלנו, הוא טועה בגדול. הנתונים ואפילו כל השתלשלות העניינים, בידי המדינה. כל תכנית שלא תהיה צריכה להביא בחשבון שלושה פרמטרים, כדי לגרום שיהיה מלאי לדיור הציבורי. פרמטר אחד הוא קרקע, השני הוא מסים והשלישי סיוע. כל פתרון שלא יבוא, יצטרך לשחק בשלושת האלמנטים האלו. הקרקע היא בידי המדינה, 97 אחוזים בידי המדינה, המסים – מס שבח וכל מה שקשור לזה – המדינה יכולה לתת הטבות לקבלנים. כלומר, גם בקרקע וגם במסים, וסיוע לאותם נפגעים או אפילו אוכלוסיות צעירות. כל הפתרונות לדיור, לא רק לדיור ציבורי, בידי הממשלה.

לגבי פתרונות, אנחנו, שדולת הדיור, נתנו חוברת שלמה לפתרונות וחלקם מיושמים במדינות אחרות בעולם המתקדם. באירופה למשל יש פתרונות נהדרים. השאלה אם אנחנו מעוניינים לאמץ או לא ולי יש הרגשה שהמדינה אומרת שיפטרו אותה מעולם של אלה, כאילו ברגע שאנחנו נסיר את הטיפול בהם, הם ייעלמו כלא היו. לא, הם לא ייעלמו. הם אולי ייעלמו מהסביבה בה רוב מקבלי ההחלטות מסתובבים ביום יום, ותאמינו לי, זה לא באזורי הרווחה של המדינה. לכן אולי הם ירחיקו את האוכלוסייה הזאת מעיניהם, אבל הם בוודאי לא ייעלמו והם יהפכו להיות מיליטנטיים. אם מישהו חושב שהאוכלוסייה הזאת לא תתרעם ביום בהיר אחד, ואני לא קוראת לזה, לא. במדינת ישראל בשנים האחרונות כבר שבעה אנשים בשנתיים שרפו את עצמם למוות.

שלושה מהם בשלושת החודשים האחרונים.

בטוניס היה מספיק אדם אחד כדי להביא למהפכה ולהפיכת שלטון. אנחנו הפכנו להיות מדינה קרה ולא מדינה קרה מבחינת מזג האוויר אלא מבחינת הלבבות. על זה אסור לנו לעבור לסדר היום.

אני חד הורית ואימא לשלושה ילדים. אני שוכרת דירה. אני באה מהקטמונים.

לא בעמידר? לא, בשוק החופשי.

אני שוכרת בית ואת השכירות אני מוציאה מהעיניים שלי. כל 28 לחודש אני מגדז'רת על האלפיים שקלים האלה שאני משלמת אותם. אני מתה לעבור דירה, אבל אני לא יכולה כי אני צריכה ערבים.

למי שלא יודע, "מגדז'רת" בלשון אחרת זה מקוננת.

בוכה על הכסף שאני משלמת. אני שוכרת בית הכי זול בבלוק שלי. אני היחידה בבלוק שלי שמשלמת אלפיים שקלים אבל העץ בחלונות הוא מזמן. יש לי שני חדרים. לא היה לי איפה להרדים את הילדים. שמתי אחד על השני ואני ישנתי על שטיח. גם שמיכות אין לי וגם חימום אין לי. אם אני אדליק את החימום, יש לי ילד אסמטי. איך אני אשלם את החשמל? על חשבון האוכל של הילדים? על חשבון זה שבחורף הילדה צריכה ללכת ברגל? איזה חישוב עושים? הם לא עושים חישוב נכון. אני אנלפביתית, לא למדתי בחיים שלי אבל אני רוצה למה חברי כנסת, כמו זה עם הכבוד שלו.

הוא לא חבר כנסת. הוא פקיד.

לא משנה. למה הוא לא עוזר לאנשים כמונו? אתם רוצים שאני אהיה אפס מתחת לאפס? כשהקור הזה התחיל חברה נתנה לי לילד פיג'מה, השנייה נתנה לי שלושה טריינינגים. אני עובדת. בסתר. הנה, אני אומרת ולא מפחדת. אני עובדת במשק בית.

תקשיב אדוני ממשרד האוצר, אתם מביאים אנשים בסופו של דבר לרמות את המערכת ולא מתוך זה שהם רעים אלא מתוך זה שהם הישרדותיים. כדי לשרוד הם נאלצים להיות מתוחכמים. הם יעבדו בשחור ואתם לא תוכלו למסות ולא תוכלו לראות את הכסף הזה שיעבור לכם מתחת לרדאר. זה הון שחור שבסופו של דבר המפסיד העיקרי זה התקציב.

אני עובדת בשחור במשק בית אחרי שישנתי בלילה על השטיח ואני הולכת ברגל לעבודה כי זה החלב והלחם של הילדים שלי.

אם אתם חושבים שתפחידו אותם בזה שתעלו אותם לדין על זה שהם עובדים בשחור, הפחד שלא לתת את קורת הגג לילדים הוא הרבה יותר מפחיד.

תודה רבה. כאן אנחנו מסיימים את הישיבה ואני רוצה לסכם אותה.

אני קוראת למשרדים הרלוונטיים. אנחנו פונים לבטל את כל הפינויים עם ילדים, לבטל את כל הפינויים באין פתרון ולהפסיק את המדיניות הזאת.

אנחנו קוראים למשרד השיכון לפנות את כל אותן דירות של הדיור הציבורי מכל אותם שוכרים מתנחלים ומשתמשים שלא כדין, עליהם הצביע מבקר המדינה והפעם לעשות את זה בנחישות.

אנחנו פונים למשרד האוצר לשנות את המדיניות ולמצוא חלופות אחרות בהן כאשר מדברים על הדיור הלאומי, למצוא גם איזושהי אמירה לגבי הדיור הציבורי. לא יתכן שאנחנו נדבר על משבר דיור במדינת ישראל ונתעלם מהמשבר הגדול ביותר. דרך אגב, יכול להיות שהוא יחריף את כל בעיית הדיור כי אם אתה זורק עשרות אלפים זכאים כי שינית את הקריטריונים לשוק הדיור החופשי בלי שהגדלת שם את ההיצע, ובכך רק העלית את הביקוש, אוטומטית יש ביקוש ואין היצע, המחירים עולים. כך הרסת גם את שכבות הביניים שהולכים ויורדים לשכבה הנמוכה.

איך יעצרו את הפינויים?

לשנות את הקריטריונים. לא למכור דירות שזקוקות לשיפוץ. יש לשפץ את הדירות ולהשכיר אותן לזכאים. לבדוק את נושא רכישה ושכירות משנה לאותם זכאים. העלאה אמיתית בשכר הדירה בהשתתפות עד למציאת פתרון אמיתי כולל.

לקבוע נהלים המסדירים את הסוגיה של פינוי כאשר מדובר בילדים. להתייחס לאותם דוחות של משרד הרווחה ומשרד החינוך כי אחרת חבל על הדפים בהם הם מגישים את אותם דוחות ואנחנו מגלים היום שהם מתויקים, אם בכלל מסתכלים עליהם.

ליצור נהלים שמסדירים את ההסתכלות הכוללת ואת ההשלכות, הן מבחינת רווחה והן מבחינת חינוך.

אני חוזרת ואומרת שהבעתי את דעתי בפני ראש הממשלה. היה נדמה לי שחלק מהדברים בכלל לא הובאו לידיעתו. אני מתכוונת להעלות את כל הנושאים הללו למנכ"ל משרד ראש הממשלה ולראש הממשלה בעצמו.

אני מקווה ואני מתפללת שיימצא איזשהו פתרון כי כשמדינת ישראל רצתה, היא ידעה לבנות, ידעה לקנות, ידעה להוסיף מלאי לדיור. בימים בהם היה מספיק מלאי, אפשר היה לתת גם חלק כדין לבתי כנסת, לעמותות, לארגונים כאלו ואחרים את הדיור שהוא דיור ציבורי. היום כשאין, כל דירה כזאת היא בחזקת יהלום אותו צריך לקחת בחזרה, גם אם מי שמחזיק את אותן דירות מחזיק אותן למטרות ראויות ביותר כמו מעון יום לקשישים, כמו מועדונית לבעלי מוגבלויות כאלה ואחרות אבל להם יש תקציב אחר. אמור להיות להם פתרון אחר. אי אפשר להרוס פרויקט כל כך חשוב, כל כך הכרחי, במיוחד במדינה בה זאת רשת הביטחון האחרונה של אותם ילדים ולהעביר את זה כפתרון לנושא אחר, צודק ככל שיהיה. זה לא המקור. תמצאו לכם מקורות אחרים וזה תפקיד משרד הרווחה ומשרד האוצר למצוא פתרון לדברים האחרים. דירות ציבוריות צריכות לחזור למלאי של הדיור הציבורי.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:30.>