ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 09/12/2013

אמות מידה לקביעת סכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות 2013

פרוטוקול

 
PAGE
3
ועדת הכספים
09/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 232>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ו' בטבת התשע"ד (09 בדצמבר 2013), שעה 10:00
<סדר היום:>
<אמות מידה לקביעת סכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות 2013>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
קארין אלהרר

גילה גמליאל

בועז טופורובסקי

יצחק כהן

עליזה לביא

יעקב ליצמן

אורית סטרוק

זבולון קלפה

ראובן ריבלין

אלעזר שטרן

עפר שלח

סתיו שפיר

<מוזמנים:>
אלחנן גלט - מנכ"ל המשרד לשירותי דת

עמית קצין - יועץ מנכ"ל, המשרד לשירותי דת

חגי אברהמי - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, המשרד לשירותי דת

חזי כהן - מנהל אגף בכיר לתקצוב ותכנון, המשרד לשירותי דת

צור אגזאן - תקציבן, המשרד לשירותי דת

לילי פיינטוך - מנהל אגף בכיר לפיתוח ותקצוב ברשויות מקומיות, משרד הפנים

צחי דוד - רפרנט שירותי דת, אגף התקציבים, משרד האוצר

אריאל יוצר - רפרנט, אגף התקציבים, משרד האוצר

יגאל-עם פז - משפטן, משרד המשפטים

גד רגב - סמנכ"ל רשות התעופה האזרחית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פיני קבלו - סמנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

איתי חוטר - סמנכ"ל כלכלה, מרכז השלטון המקומי

ישראל נדיבי - מנכ"ל, מרכז המועצות האזוריות

עודד לוי - גזבר העירייה, עיריית אשדוד

שבתאי צור - משנה לראש העיר אשקלון

פיני בוסקילה - גזבר העירייה, עיריית אשקלון

עירית אביבי-גל - גזברית העירייה, עיריית נתניה

איתן אטיה - עו"ד, מנכ"ל פורום ה-15

שלמה תנעמי - יו"ר, חבר המועצות הדתיות

ג'ושוע קלמן - פעיל, המשמר החברתי

נסים עוג'ר - יועץ משפטי, איגוד הארגונים החברתיים

סטיבן לוי - לוביסט, אימפקט, מרכז מועצות אזוריות

רועי וולף - יועץ ליושב-ראש ועדת הכספים

איל קציר - דובר הוועדה


<ייעוץ משפטי:>
שלומית ארליך
אייל לב ארי
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
טלי רם
<אמות מידה לקביעת סכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות 2013>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוקר טוב. אנחנו מתחילים את ישיבת ועדת הכספים. עברנו את חג החנוכה, שאבנו את כל הכוחות מחג החנוכה – גם את הגבורה וגם את הקדושה, בעיקר את החיבור שבין הקדושה של כוהניך הקדושים לניצחון המכבים. זה מה שהמכבים מסמנים הרי, את החיבור בין הקדושה לגבורה, ואני מקווה שספגנו את זה ואנחנו יודעים איך להוביל את זה. אנחנו לפחות יודעים איך להוביל.
הנושא הראשון הוא קביעת אמות מידה לסכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות לשנת 2013. כפי שחברי זוכרים, נדמה לי בשנה שעברה עבר החוק – שעבר עוד פעם השנה – של האלכסון, חוק שאומר שהמדינה נותנת את אותו סכום שהיא נתנה קודם, אבל החלוקה בהשתתפות של הרשויות, היא תהיה לפי עוצמת הרשויות. מועצה שהיא חזקה יותר או עשירה יותר, תשלם יותר מ-60%, נדמה לי עד 75%. לעומת זאת, הרשויות החלשות ישלמו פחות, את החלק שלהן, כך שסך הכול, המועצה הדתית תקבל את כל מה שהיא צריכה לקבל, רק חלוקת ההשתתפות בין הרשות המקומית למדינה תהיה שונה.
האלכסון הזה אושר בשנה שעברה ופעל לפי אמות מידה שנקבעו אז. אנחנו בזמנו דרשנו בחוק שאמות המידה ייקבעו כל שנה מחדש, יובאו לוועדת הכספים וועדת הכספים תאשר את זה.

השנה, את האלכסון עצמו אישרנו והצעת החוק עברה כבר במליאה, אבל את אמות המידה קיבלנו רק לפני שבועיים. קיימנו בשבוע שעבר רק פתיחה של הדיון הזה, ועכשיו אנחנו מקיימים את עיקר הדיון בנושא – לקבוע את אמות המידה, לדון בהן ולאשר או לשנות, איך שהוועדה תקבע.
נמצא עמנו מנכ"ל משרד הדתות, אלחנן גלט, שגם אבל על מות אביו. הוא כבר קם מהשבעה אבל הוא עדיין בשלושים, אז אנחנו גם כן מנחמים אותו, מן השמים תנוחמו והמקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, למרות שעשינו את זה גם בנפרד. אני מציע שאתה תפתח. נמצאים פה עמנו נציגי הערים בכלל, והערים החזקות בפרט, וכמובן נציגי המועצות הדתיות, אז ברוכים הבאים.

<אלחנן גלט:>
תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, כל שאר חברי הכנסת וועדת הכספים. אנחנו בתהליך, שאומנם צר לי שהוא נגרר לסוף השנה, וראוי היה ואני מקווה שבשנה הבאה המצב לא יהיה כך, אבל אני אנסה להציג בכמה מלים את אותם עקרונות שהביאו את הוועדה, שחתומים עליה נציג השר לשירותי דת, נציג האוצר ונציג שר הפנים, לקבוע את אותן אמות מידה שהן פחות או יותר במתווה שנה שעברה, כשלוקחים את אותם משאבים שהמדינה נותנת לטובת תקצוב מועצות דתיות בארץ וקובעת אמות מידה כך שיש תמיכה חזקה יותר לערים שזקוקות לכך, באופן טבעי משתתפת בעובדה שיש ערים שהן ערים נותנות יותר.
אמות המידה מתבססות על גודל הרשות ועל המצב הסוציו-אקונומי שלה. שני דברים נחרגו השנה, ששינו במקצת משנה שעברה ואת זה אני רוצה לעורר ולהציג באופן הגון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מציע, קודם כול תגיד בקצרה מה היו אמות המידה של שנה שעברה ואחר כך את השינויים, כדי שאנשים יוכלו להתייחס.

<אלחנן גלט:>
אנחנו נתנו ניקוד לפי מעמד חברתי ונתנו מעמד לפי המודל של גדיש, שנתן שתי נקודות ונקודה למי שלא נמצא בתוך המודל הזה מבחינת המצב הסוציו-אקונומי. נתנו ניקוד לפי גודל הרשות – קבענו סף של עד 22,000 תושבים, עד 50,000 ומעל 50,000 תושבים – כשהניקוד יורד. עד 22,000 תושבים קיבלו שלוש נקודות, עד 50,000 תושבים קיבלו שתי נקודות, ומעל 50,000 תושבים באותן ערים קיבלו נקודה אחת.

<קריאה:>
22,000 זה השינוי, החדש.

<שלומית ארליך:>
זה מה שאתם מבקשים עכשיו.

<אלחנן גלט:>
נכון.

<שלומית ארליך:>
תגיד מה היה בשנה שעברה.

<אלחנן גלט:>
בשנה שעברה, כמו שאמרתי, היו שני דברים שונים במקצת. בשנה שעברה, הגובה היה 12.5 אלף תושבים, קיבלו שלוש נקודות, והפעם בשיקול דעת עם משרד האוצר ועם משרד הפנים, הצלחנו באותם משאבים לתת תעדוף לערים שבהן עד 22,000 תושבים, וזה נתן קפיצת מדרגה למספר ערים שקיבלו ניקוד גבוה יותר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הניקוד הזה הוא הניקוד שבא להגיד את העוצמה של הרשויות, שהן ייתנו יותר, או זה בא להגיד את חולשת הרשויות שיקבלו יותר?

<אלחנן גלט:>
במקרה של מספר תושבים זה לא בהכרח חולשה, אבל נתנו ניקוד גבוה יותר לערים נוספות במדרגה הראשונה הגבוהה יותר, לא עד 12,000 תושבים אלא עד 22,000 תושבים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנתי, אבל הניקוד הזה יקבע, מה שנקרא, מי רשות חזקה ומי רשות - - -
<אלחנן גלט:>
כן. אני אשלים את הצגת הדברים. זה נכון שבעצם העברנו מספר ערים משתי נקודות לשלוש נקודות, ובכך הן קיבלו ניקוד גבוה יותר. אלה שנמצאים בין 12,000 תושבים ל-22,000 תושבים, שהיו אשתקד עם שתי נקודות על-פי מספר התושבים, קיבלו עכשיו ניקוד נוסף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הניקוד הגבוה יותר, מה הוא אומר? שהרשות הזאת חזקה יותר או שהיא חלשה יותר?

<קריאה:>
חלשה יותר.

<אלחנן גלט:>
בפועל, זה מחייב את הרשות לתת תקציב נמוך יותר, והמדינה נותנת יותר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת אומרת, שהיא חלשה יותר.

<אלחנן גלט:>
אני נזהר מלומר חלש, כי יכול להיות שיש מספר תושבים, אבל זו הסיטואציה, כן. בסופו של יום, מי שהגיע בדירוג הזה לשמונה נקודות, הרשות משתתפת ב-25% בתקציב ואנחנו מעניקים 75%, וכן הלאה, נגיד את הדוגמאות האחרות שמשלימות ל-100%. מי שקיבל שבע נקודות הרשות נותנת 35%, מי שקיבל חמש ושש נקודות, זה 50%-50%, וכן הלאה. ארבע נקודות זה 60%, המדרגה הנמוכה עד שלוש נקודות זה שהרשות נותנת 75% והמדינה משלימה 25%.
זה השינוי שיצר את אותו תקציב שהמדינה נותנת, אבל מחלקת את זה אחרת בין הרשויות.

<אלעזר שטרן:>
ניסן, יש לי שאלה. הדיון – הוא נראה לי משעמם קצת.

<איתי חוטר:>
אפשר להוסיף עניין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אני הצעתי שנצביע קודם ואחר כך נדון.

<קריאה:>
לא - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא אומר שמשעמם. חבר'ה, אל תדאגו, זה רק בצחוק.

<אלעזר שטרן:>
אני בעד זה, שנצביע קודם – אם אתה מוכן, בכיף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<אלעזר שטרן:>
אני אגיד למה השאלה שלי. באמת, כל האלכסונים האלה והשלוש נקודות וה-2.5 זה מאוד חשוב. אין דיון אמיתי פה, כמו שיש בהרבה דברים אחרים, על מה הולך הכסף הזה.

אני אומר לך שאם אנחנו יודעים שלדוגמה, תקציב של רב אחד או של שני רבנים – אנחנו הולכים עכשיו לתת כסף לאותו סוג של שחיתות, בעיני לפחות, של שני רבנים, רק לפני שבוע שר הדתות התנגד לזה.
אז עכשיו, איך רוצים שאני ארים יד לגבי רב ספרדי ורב אשכנזי, שהרבה פעמים לוקחים כסף יותר מכל מה שאנחנו מעבירים כאן, ואנחנו אחרי כן נתעסק עם השטויות האלה – שאולי נוח למנכ"ל המשרד, שיסלח לי, אני מכבד אותו – שנדון עכשיו אם זה 2.5 נקודות או שלוש נקודות, אני לא מצליח להבין את זה.

<עליזה לביא:>
אני מצטרפת לדברים.

<אלעזר שטרן:>
למה אנחנו לא באים לדיון – באמת, אם כבר באים – והרי הדברים לא חדשים לך, הם כבר פורסמו בכמה מקומות בתקשורת בחודשים האחרונים, ורק לפני שבוע קידשו את ההפרדה הדתית הזאת, הבזבזנית הזאת, העלובה הזאת של ספרדים ואשכנזים על חשבון אותו כסף שאנחנו עכשיו הולכים לאשר, אז איך אנחנו עכשיו נבוא ונדון על אחוז פה או אחוז כאן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שאתה אומר, יכול להיות שבדבריך יש הרבה חוכמה, אבל היא לא קשורה לנושא. אם אנחנו נחליט נניח שאנחנו באים ורוצים לדון בנושא של תקציב משרד הדתות, ולהבין אותו - - -
<אלעזר שטרן:>
זה המועצות הדתיות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שנייה. אז אפשר בכלל לדון על תקציב משרד הדתות. אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו רוצים לדון על פרק מסוים בו, כי הנושא הזה של הפרדה קיים גם ברבנים הראשיים וקיים גם במועצת הרבנות הראשית, קיים בעוד מקומות, אז אנחנו יכולים להחליט - - -
<אלעזר שטרן:>
לא, הוא לא קיים שם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלעזר, קיים.
<אלעזר שטרן:>
לא קיים. ספרדים ואשכנזים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה, אין לך שני רבנים ראשיים?

<אלעזר שטרן:>
במועצת הרבנות - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חייב להיות בדיוק 50.

<אלעזר שטרן:>
- - החליטה הממשלה שרב ראשי יהיה אחד. מדובר פה על הערים. פה הבית היהודי - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שנייה, תן לי רק לסיים.

<אלעזר שטרן:>
לא, נראה לי שאתה סוחב את זה למקומות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא, אני לא סוחב למקומות אחרים.

<אלעזר שטרן:>
נראה לי שאתה מתחמק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא, אני לא מתחמק. אתה הכרת אותי, אני לא מתחמק, וכשאמרתי שנקיים דיון על הנושא עצמו אז הבאתי את הנושא לדיון. מה שאני רק תמיד מנסה לעשות, שאי-אפשר על סמך איזשהו פריט מסוים נניח - - -

<אלעזר שטרן:>
מה זה פריט? זה 50%.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שנייה. זה חלוקה איך מחלקים את זה, וכבר החוק הזה עבר. עכשיו אתה רק דן איזה רשות תיתן כך ואיזה רשות תיתן כך.

<אלעזר שטרן:>
כי אתה החלטת שאלה גבולות הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, כי החוק כבר עבר. החוק כבר עבר, ואני אומר שוב, אין לי שום התנגדות שאנחנו נקיים דיון ונבקש או לדון בתקציב משרד הדתות או לדון בחלק ממנו, בתקציב של המועצות הדתיות. הכול יכול להיות, אבל זה לא הנושא כרגע. כרגע אנחנו צריכים לתת אמות מידה לנושא של קביעת האלכסון.
<אלעזר שטרן:>
הכנסת החליטה על פתיחת אזורי הרישום – הכנסת, כנסת ישראל. הרבנים הראשיים הודיעו שהמועצות הדתיות, אין להן מחשוב לזה. כל זמן שאנחנו שופכים לשם כסף, וזה הולך לרב ספרדי ורב אשכנזי, אין פלא ששירות לאזרח הפשוט כמו שהחליטה הכנסת – אין.
אני מתפלא עליך, באמת אני מתפלא עליך, כמי שרוצה למנוע חילול השם, שאתה עכשיו נותן יד לתוספת חילול השם. איך אנחנו עכשיו נלך למועצות – יש מועצות שלמעלה מ-50% מתקציב המועצה, שאנחנו נאשר עוד פעם עכשיו – הולך לשכר של רב או של שניים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא מאשר, זו הטעות שלך, אני עוד פעם מנסה להסביר.

<אלעזר שטרן:>
שאני לא תוקע. סליחה, שאני לא תוקע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אתה יכול בכל נושא – עוד מעט יגיע נניח נושא העברה של מיליון שקלים למשרד הביטחון – סתם אני אומר; עפר, אל תקפוץ, זו רק דוגמה – ואנחנו נגיד, אגב זה אנחנו רוצים לדון בכלל על משרד הביטחון, כל התקציב שלו והכול. תמיד אתה יכול אגב, אבל אני אומר, אנחנו תמיד צריכים להבחין.

פה אתה לא דן כרגע בתקציב. התקציב הוא סגור וקבוע. אתה לא מדבר עליו, אתה מדבר רק על מה שהחלטנו פה לפני חודש, חודשיים, וזה עבר בכנסת כחוק, על נושא האלכסון.

<אלעזר שטרן:>
אבל מה זה היה עוד חוק?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה פירוש?

<אלעזר שטרן:>
הכנסת החליטה על פתיחת אזורי הרישום, והרבנים הראשיים הודיעו שהמועצות הדתיות לא עומדות בזה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שאנחנו כרגע באים לומר – ואני אומר שוב, אפשר בהחלט להעלות ולדון בנושא של תקציב המועצות הדתיות – אתה לא בא לאשר עכשיו את התקציב של המועצות הדתיות. הוא קיים ואותו אישרנו, והכנסת אישרה אותו בחוק גם. אתה עכשיו בא רק לדון בחלוקה הפנימית – כמה תשתתף הרשות, נניח אם היא תשתתף ב-60%, 75%, או ב-40%, סתם אני אומר.

אבל התקציב הוא אותו תקציב. המועצה הדתית תקבל את אותו תקציב, זה על-פי חוק. אתה יכול לדון על התקציב כולו אבל זה לא הנושא שלנו כרגע, ולא אכפת לי שנביא את זה באחת ההזדמנויות לדיון פה אם אתה רוצה.
<עליזה לביא:>
אני רוצה לחדד את הדברים, אדוני היושב-ראש. כשאנחנו מדברים על תקציב מועצה דתית ועל החלק שנותנת המועצה המקומית, העירייה, ועל החלק שנותן המשרד, אנחנו חייבים לקבל את הנתון כמה מהתקציב הולך למשכורות וכמה הולך לשירותי דת, וזה לא ברור לנו. לא ברור לנו, הסוגיה הזאת לא ברורה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה את צריכה, רק תסבירי לי.

<עליזה לביא:>
משום שלצערי הרב, לצערי הרב, חלק ארי מתקציב המועצות הדתיות הולך למשכורות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל איך זה קשור לנושא שמדובר, תסבירי לי.

<עליזה לביא:>
זה קשור כי אם אנחנו כבר פותחים את הדיון הזה, אדוני, אני קיימתי דיון למשל – ואני רוצה להתחבר גם לנושא של פתיחת אזורי רישום – קיימתי דיון על המקוואות. מסתבר למשל, שהפער בין המשכורות של בלניות למשכורת של הרב הראשי הוא משהו שהוא לא יאומן. אין להן שום תנאים, מזיזים אותן לפי שעות, אין להן תנאים נלווים, אין להן כלום, הן ממש אומללות.
לעומת זה, אני רואה את המשכורת של הרב הראשי, פי אני לא יכולה להגיד לך כמה, אבל פי הרבה מאוד, בלי פרופורציה. ואני שואלת את עצמי, היום כשכבר פותחים פה את הדיון, במיוחד אחרי פתיחת אזורי רישום, שלמעשה אנשים יוכלו לבוא ולבחור - יש לנו את כל הנושא של הדרכת כלות, כל הנושא שהמדינה דורשת, יהיו אזורים שכן ייקחו יותר בגלל המבנה שלהם ויהיו אזורים שייקחו פחות – אני חושבת שכל עוד אנחנו לא יודעים גם בטבלה הזאת שצירפתם, מה החלוקה שהולכת למשכורות ומה החלוקה שהולכת לשירותי דת, אני הייתי עוצרת כאן, מבקשת את החלוקה הארצית לפי משכורות ולפי שירותי דת, ואז מקיימת את הדיון הזה, אדוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המשמעות של מה שאת אומרת זה שהשנה הזאת יחלקו 60%–40% רגיל, בלי אלכסון. זו המשמעות.

<עליזה לביא:>
לא יודעת - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כי הרי אנחנו לא דנים על התקציב. אנחנו לא דנים על התקציב, אנחנו דנים על החלוקה. אז אם לא נאשר, לא יהיו אמות מידה, אז בטח זה יהיה 60%–40% על כולם.

לכן אני אומר, הרבה פעמים כל אחד רוצה להעמיס את האידיאולוגיה שלו, וזה בסדר, אבל לא במקום הנכון.

<עליזה לביא:>
למה אידיאולוגיה? אני יכולה לדעת כמה באחוזים - - -
<אלעזר שטרן:>
למה אתה אומר אידיאולוגיה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שאתה אומר זה לא אידיאולוגיה?

<אלעזר שטרן:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה בסדר, למה אתה מתבייש? אני לא אומר את זה לגנאי. הנושא של הפרדה בין - - -
<עליזה לביא:>
אני רק רוצה להבהיר את הנקודה, אדוני. משום שאני רוצה את הפרמטר של כמה אחוז הולך למשכורות וכמה הולך לשירותי דת, ולפי זה נחלק את מה שאתה רוצה לחלק. מקומות שלמעשה אין שירותי דת כי הכול הולך למשכורות, יכול להיות שהמדינה צריכה להתערב, אדוני, וזה צריך להיות הפרמטר הנכון.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל מה זה קשור לנושא עכשיו?

<עליזה לביא:>
מה זה מה זה קשור? זה כן קשור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את מדברת על גודל התקציב, אבל זה לא הדיון עכשיו. הדיון לא קיים כרגע על גודל התקציב. הוא אושר כבר, הוא לא קיים כרגע. אם לא נאשר עכשיו, יישאר 60%–40%.

<אלעזר שטרן:>
ניסן, אני אנסה להסביר. נגיד שאני משנה את ה-60%–40%, וכתוצאה מזה אני מורה לגבי מועצה אחת לתת עוד 100 שקלים בחודש, ומועצה אחת לתת פחות, והמדינה תיתן את זה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המדינה נותנת אותו דבר.

<אלעזר שטרן:>
אוקיי. על החלוקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המדינה נותנת אותו דבר, רק החלוקה של החלק - - -

<אלעזר שטרן:>
אני עכשיו כופה על אנשים לקחת כסף בהחלטה הזאת, שאתה אומר שרק זאת ההחלטה. לצורך העניין, בשביל לעשות את זה יותר ממעון לנשים מוכות שהרשות משתתפת – נעשה את זה ככה, כדי שעליזה תהיה מרוצה גם מהחלק הזה – ואני לוקח את זה עכשיו למשכורות של רב ספרדי ורב אשכנזי, וזה מה שאני מחייב את הרשות לעשות.

אני שואל אותך. כשאתה יודע שלזה הולך כל כך הרבה כסף, לפעמים רוב, אם לא יותר – בראש פינה לא רצו רב בגלל זה; בגלל שהם לוקחים רב, אין כסף לשירותי דת, בהקשר הזה, אז למה אתה אומר שזה לא שייך?

אתה יודע שאני שאלתי את אותן שאלות על אכסניות נוער ועל כל דבר. איפה שאני רואה שאנחנו נותנים יד במישרין או בעקיפין – אני אגיד לך, ניסן – לשחיתות ציבורית - -

<עליזה לביא:>
חד-משמעית.

<אלעזר שטרן:>
- - אז אני חושב שאנחנו מוכרחים לעשות הכול.
<זבולון קלפה:>
לפי הגדרתך, אלעזר.

<אלעזר שטרן:>
לדעתי. הכול זה לדעתי.

<עליזה לביא:>
תבקש רק את הפרופורציה בין המשכורות לבין שירותי דת.
<אלעזר שטרן:>
זה לא הולך לשירותים. מה שאתה אומר לנו פה, זה לא הולך לשם. חלק גדול הולך למשכורות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שאתה אומר עכשיו, שאנחנו נניח לא נדון, ואז ישלמו 60%–40% - בלי אמות המידה, כמו שהחוק הישן אומר – והכוונה, שאתה מעמיס על רשויות חלשות לשלם הרבה יותר כסף, שאין להן לדעתך.

<אלעזר שטרן:>
ידנו לא תהיה במעל. שתבוא הצעקה של הרשויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אתה הצבעת על זה. אני לא מבין, אתה הצבעת על תקציב המדינה.

<אלעזר שטרן:>
אז מה אתה עכשיו רוצה ממני?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה עכשיו לשפר. מה שכבר הצבענו, עד שנקיים דיון נפרד, ונחליט – אני לא יודע, לקראת תקציב חדש – את התקציב שאישרנו אנחנו רוצים רק לחלק בצורה כזאת שייפול פחות על החלשים.
<ראובן ריבלין:>
אני אסביר לך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא מבין את זה.

<ראובן ריבלין:>
זה שאתה מבין, זה אני מבין, ויכול להיות שצריך גם לדון במה שאתה אומר. כרגע הממשלה מביאה לפניך הסדר איך ימומנו בתקציב שאושר המועצות הדתיות. היא באה ואומרת - אנחנו רוצים לאפשר עיבוי הצרכים של המועצות החלשות בדרך שבה אנחנו נותנים פרופורציות אחרות של השתתפות הממשלה.

לכן אני אומר, אחת משתיים - זו הבקשה לממשלה - או אנחנו מאשרים אותה, או לא מאשרים אותה.

אני רוצה להפנות את תשומת לבך שבדברים שאתם מדברים, והם נכונים, כי יכול להיות שצריך לבוא ולומר: חוק המועצות הדתיות – בטל, כמו שאתה אומר, ולעשות חוק מועצות דתיות חדש שבו עיקר העניין יהיה על שירותים ולא על בעלי משרות. אני מבין את זה.
כרגע, מה שמובא לפנינו זה האם אנחנו מאשרים את החלוקה או לא מאשרים. אם נגיד אנחנו לא מאשרים, ימשיך להיות המצב.

<אלעזר שטרן:>
אני רוצה להגיד משהו על זה, אבל עפר ביקש קודם.
<ראובן ריבלין:>
לגופו של עניין. אני לא מבין מה זה ה-75% לעומת ה-50%, וכיצד אנחנו משווים עיר כזאת לעיר אחרת, כאשר הצרכים בעיר אחת יכולים להיות - במקרה, אני מכיר את אשקלון - איך אפשר להשוות אותה בכלל לאחרות שנכנסות בקריטריון שמאלצים את אשקלון להיכנס בו? אשקלון, לא יהיה לה את הכסף, במקרה אני מכיר את הנושא.
<עפר שלח:>
רובי, תן לי לעבות אותך בנתונים, אם אפשר. ברשותכם, אשקלון שאתה מדבר עליה, רובי, אחוז ההשתתפות של הרשות המקומית הוא 75%.
<ראובן ריבלין:>
נכון. אין להם את זה.

<עפר שלח:>
אופקים – 50%, דימונה – 50%, טבריה – 50%, טירת הכרמל – 50%, מגדל העמק – 50%. עכשיו ככה: אלקנה – 35%, אפרת – 35% - -

<ראובן ריבלין:>
בסדר, זה אני מבין. אל תאשר.

<עפר שלח:>
- - אריאל – 35% - -

<עליזה לביא:>
למה אתה מבין?

<עפר שלח:>
- - גבעת זאב – 35%. אני רוצה לדעת לגבי המעמד הסוציו-אקונומי, יכול להיות שהכול זה תדמיות שהן אצלי בראש. יכול להיות.
<יעקב ליצמן:>
אתה שואל למה מעבר לקו הירוק.
<אלעזר שטרן:>
לא, זה לא רק הקו הירוק. זה גם פרדסיה. זה לא רק.
<עפר שלח:>
אני רוצה להגיד את זה ברמה של אמות המידה.
<אלעזר שטרן:>
רובי, אני רוצה לענות לך.

<ראובן ריבלין:>
אני מסכים אתך שהדבר - - -

<אלעזר שטרן:>
תן לי להגיד לך משהו. אני אומר לך ששר הדתות מזלזל בנו, ממשלת ישראל. בזה שהוא יודע את הדברים האלה והוא לא עושה עם זה כלום, הוא מזלזל. מה הכוח שלי כחבר כנסת?

<ראובן ריבלין:>
דרך אגב, ההסדר הזה הוא כבר לפני חמש שנים.

<אלעזר שטרן:>
לא על זה אני מדבר, לא על ההסדר. אני מדבר בכלל.

<עליזה לביא:>
למה אפרת 35%, ולמה אשקלון לא? אני לא מבינה. אני לא מצליחה להבין.
<ראובן ריבלין:>
לכן אני אמרתי שזה הדיון שצריך להיות.

<אלחנן גלט:>
זה הולך למקום הזוי.

<אלעזר שטרן:>
רובי, כששר הדתות יודע שרוב תקציב המועצות הדתיות בחלק מהמועצות הולך לשכר של ספרדים ואשכנזים – בשביל הכפילות – והוא לא עושה את הדיון קודם כאן, והוא אומר: תראו, נכון, זה מה שאני מבקש להעביר – עכשיו אני לוקח אתכם לדיון של המטומטמים; לא הדיון הערכי, לא הדיון האמיתי, אתם תהיו טכנוקרטים, אתם רק תגידו לנו איך לחלק את האחוזים, אם הוא לא עוצר את זה, אני אעשה כל דבר בשביל לעצור את זה.

<עליזה לביא:>
אז אנחנו נעשה את זה פה. זה המקום שלנו, רובי.

<ראובן ריבלין:>
אתה יכול לומר
כל עוד לא יביאו את הנושא לדיון, לא אאשר שום דבר. זה סנקציה שיכולה ועדה לעשות.
<אלעזר שטרן:>
נכון. זה מה שאני מנסה להסביר ליושב-ראש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלעזר, אבל היושב-ראש מנסה להסביר לך שאתה – אני לא יודע איך הגדרת את חברי הכנסת, אני מקווה שלא להם התכוונת "מטומטמים" - - -
<אלעזר שטרן:>
אלי התכוונתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז אני אומר
אתה הצבעת, ואני הסתכלתי על זה, ראיתי שהצבעת בעד התקציב הזה איך שהוא מפורט במשרד הדתות.
<אלעזר שטרן:>
אבל מה לעשות, ניסן, מאז אני גיליתי עוד כמה דברים. מאז, אתה הצבעת בעד חוק צוהר, שהיה לו תקציב; מאז, אתה הצבעת בעד ספרדים ואשכנזים; מאז אתה שמת ערר על ביטול רב אחד בעיר. אתה. אז עכשיו מה אתה רוצה ממני? גם אני יודע לעשות - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שאני מנסה לומר רק, שאנחנו הצבענו הרי על התקציב כשהיה דיון.

<אלעזר שטרן:>
אבל הצבענו - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הכוח שלנו הוא חזק מאוד, אנחנו יכולים להגיד שאנחנו לא מצביעים. אנחנו עוד הקואליציה, האופוזיציה תמיד הצביעה נגד. אם אנחנו בקואליציה מצביעים נגד, אז חוק לא עובר, חוק התקציב.
ועדיין, אושר, אבל יש עוד תקציבים. אנחנו יכולים לשנות את זה, אנחנו יכולים לקיים דיון.

<עליזה לביא:>
אני רוצה את הנתונים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יכולים לקיים דיון, אבל זה לא שכל פעם שיגיע איזשהו נושא אנחנו נבוא ונגיד, יש לי בעיה עם תקציב הביטחון – ותאמינו לי, יש לי הרבה בעיות עם תקציב הביטחון – אז כל העברה קטנה, אני לא אדון עד שתקציב הביטחון - - -

אם תרצו, אפשר להביא את הנושא, לדון בנושא הזה של המועצות הדתיות ולהעלות את התקציב, אבל זה לא קשור לעכשיו.

<עליזה לביא:>
אדוני, אז בוא לא נצביע עכשיו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל את לא מבינה שאם לא תצביעי עכשיו, במי פגעת? בערים החלשות, הן יצטרכו לתת 40% במקום לתת פחות. זה מה שאת רוצה?

<עליזה לביא:>
דווקא הנתונים שכרגע שמענו מחבר הכנסת שלח הם לא הערים החלשות.
<אלחנן גלט:>
אבל זה לא המידע המעודכן. המידע המעודכן בוודאי, לוז הדיון בו - - -

<עליזה לביא:>
אז למה לא קיבלנו נתונים מעודכנים?

<אלחנן גלט:>
מה זה לא קיבלנו נתונים מעודכנים, השאלה איזה שורות מקריאים. אני מבקש להדגיש בפניכם שלוז הדיון פה עכשיו מבחינתי – וההערות שלכם במישור שאתם דנים בו הן לגיטימיות וצריך לדון בהן – כרגע, לוז הדיון פה הוא הרצון העקרוני לא לחלק לכל הערים בארץ לפי המתווה של 60%–40%, אלא לתעדף רשימה ארוכה שכולה בנויה על גודל העיר ועל השכבה הסוציו-אקונומית.

ולכן, גם אופקים וגם נתיבות, וכל הערים שיש להן שונות מבחינה סוציו-אקונומית, מקבלות הרבה יותר מהמדינה מאשר החוק הבסיסי הנותן להן.

<אלעזר שטרן:>
מה אתה אומר לנו על אלקנה?

<עליזה לביא:>
אדוני, אם הייתי רואה הלימה בין הדברים שלך לנתונים – אין הלימה.
<אלחנן גלט:>
ההלימה היא מוחלטת.

<עליזה לביא:>
ההלימה היא פוליטית. ההלימה היא פוליטית, אדוני.

<אלחנן גלט:>
עפר, בחרת להקריא את המקומות.

<עליזה לביא:>
ודאי שהיא פוליטית, בוא נעבור עכשיו דבר-דבר.

<אלחנן גלט:>
אני נותן לך את אותם מקומות. לא רק זה. אשקלון, כדוגמה שנתת, לפי מספר התושבים שלה, הייתה עוד צריכה לקבל פחות גם שנה שעברה וגם השנה. אנחנו הולכים לקראת רשימה ארוכה של ערים בדרום, שבשנה שעברה תעדפו אותה בגלל המצב המיוחד שהיה אז בדרום, הם מקבלים עוד מדרגה נוספת שלפי מספר התושבים לא הייתה מגיעה.
אופקים שונה כי מספר התושבים שלה קטן מאשקלון. אשקלון, ברוך השם, זאת עיר שהולכת וגדלה מבחינת מספר התושבים.

<עפר שלח:>
אתה משווה בין אשקלון - - -

<אלחנן גלט:>
אשקלון, יש לה שלוש נקודות.
<עליזה לביא:>
למה אפרת 35%?

<אלחנן גלט:>
שקלול באמות מידה של מצב סוציו-אקונומי עם גודל עיר, אין מה לעשות. זה הולך לכל אורך הדרך.
<ראובן ריבלין:>
אנחנו דנו בוועדה בקדנציה הקודמת, באנו ואמרנו שהנושא הסוציו-אקונומי משפיע לא פחות.

<אלחנן גלט:>
נכון.

<ראובן ריבלין:>
למשל אשקלון - - -

<עפר שלח:>
כמה תושבים יש בגבעת זאב? בגבעת זאב יש יותר תושבים מאשר באופקים, או פחות?

<ראובן ריבלין:>
בערך אותו דבר.

<עפר שלח:>
לטעמי, יותר. בגבעת זאב ההשתתפות היא 35%, זאת אומרת 65% המדינה, ובאופקים זה 50%, כשאופקים, אני אומר לך שסוציו-אקונומי הרבה מתחת לגבעת זאב, בלי לבדוק את הנתונים.

<אלחנן גלט:>
לא נעים לי להגיד לך, אבל אופקים גדולה בהרבה מאשר גבעת זאב, אם תרצה לדעת – שווה לבדוק את זה בסוף הישיבה.
<עפר שלח:>
אם היא יותר גדולה, תסביר לי למה במונחים אבסולוטיים, חלק המדינה בגבעת זאב הוא כמעט 1.1 מיליון, ואם אופקים יותר גדולה, למה היא רק ב-10% מקבלת יותר מחלק המדינה, שזה עוד חלק הרבה יותר קטן?

<אלחנן גלט:>
זה המדרגה.
<עליזה לביא:>
אנחנו לא מבינים את החלוקה של המדרגות שלך.

<אלחנן גלט:>
כמו שבית-שאן מקבלת 65% מהמדינה וכמו שאליכין מקבלת 75% מהמדינה.

<עליזה לביא:>
אני רוצה להבין מה קורה פה.

<גילה גמליאל:>
אבל יש פה דבר שהוא גובל באבסורד.

<אלחנן גלט:>
וכמו שחצור מקבלת 65% מהמדינה, שאילולא זה היא הייתה מקבלת 40%.

<עליזה לביא:>
אתה מוכן לתת לנו את המפתח של המדרגות שלך?

<אלחנן גלט:>
אני הקראתי את זה בתחילת הישיבה, אני יכול גם להביא לך את זה.

<עליזה לביא:>
לא ברור לי כל הקטגוריות של מעמד סוציו-אקונומי, זה לא מסתדר.

<אלחנן גלט:>
אבל זה לוז הדיון.

<גילה גמליאל:>
אתה יכול לתת לי הסבר לגבי העיר אשקלון ואשדוד לדוגמה? בגלל שהן ערים, העליתם להן את זה ל-75%?
<אלחנן גלט:>
כן.

<גילה גמליאל:>
מכיוון שיש להן יותר אנשים, יש להן יותר הוצאות, אז מה אתה מצפה? שהם גם ישלמו יותר הוצאות, וגם סכום גדול יותר?

<אלחנן גלט:>
רבותי - - -

<קריאות:>
- - -

<גילה גמליאל:>
אל תהיו פוליטיים. אי-אפשר כל דבר להפוך פוליטית. אני רוצה להבין מה ההיגיון שלכם שערים כאלה שלא נחשבות חזקות, אתם רוצים עכשיו להפיל עליהן את הכספים האלה.

<אלעזר שטרן:>
למה משכורת הרב לא הולכת ביחס לגודל?
<אלחנן גלט:>
בואו נתייחס לעובדות. תקציב המועצה הדתית באותן ערים נקבע והוא מוחלט. השאלה היא מה היחס בין תקציב המדינה לתקציב הרשות.
<גילה גמליאל:>
אני יודעת, למה אתה מפיל על הרשויות? גם ככה התקציבים שלהן - - -
<אלחנן גלט:>
גם אשדוד וגם אשקלון - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא אומר שהרשויות החלשות, הוא מוריד להן.

<גילה גמליאל:>
לא, אבל אשדוד ואשקלון הן לא רשויות חזקות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה צריכים להבין איך זה נקבע.

<אלחנן גלט:>
חשוב להדגיש שהדוגמאות שאמרתם הן דוגמאות שאפשר להשתמש בהן באמת לסבר את האוזן. גם אשדוד וגם אשקלון קיבלו יותר מאשר המפתח היה צריך לתת להן, בגלל תעדוף מיוחד שיש לערים בדרום. אשדוד ואשקלון, הלכנו השנה לקראתן.
<עירית אביבי-גל:>
אבל נתניה למשל?
<גילה גמליאל:>
אני עוד לא קיבלתי תשובה, אני רוצה לשמוע תשובה.
<קריאות:>
- - -

<עפר שלח:>
- - - היה צריך להיות יותר מ-75%?

<אלחנן גלט:>
של מי?

<עפר שלח:>
אשדוד, מופיע פה שהשתתפות הרשות המקומית היא 75%. זה היה צריך להיות יותר, שעוד יגידו תודה.
<גילה גמליאל:>
אם אני ועפר מסכימים על אותו דבר, זה אומר שזה בהחלט - - -
<אלחנן גלט:>
אין יותר. בפועל, נתנו להם תעדוף, בשנה שעברה הם קיבלו 15% השתתפות גדולה יותר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלחנן, השאלה - - -
<אלעזר שטרן:>
לי יש עוד שאלה, אולי הוא יענה יחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלעזר, רק שנייה.
<אלחנן גלט:>
הדיון הוא לא על תקציב מועצה דתית אלא על החלק של המדינה ועל החלק של הרשות.

<אלעזר שטרן:>
אי-אפשר לעשות את ההפרדה הזאת. כשאלקנה משלמת רק 35% - - -

<גילה גמליאל:>
מה יש לך מאלקנה כל הזמן?

<עליזה לביא:>
כי יש קורלציה.

<גילה גמליאל:>
תהיו ענייניים, אל תהפכו את הוויכוח לפוליטי, כי הוא לא.

<אלעזר שטרן:>
אלקנה משלמת רק 35% - - -

<אלחנן גלט:>
כשכל תקציב המועצה הדתית הוא מיליון שקלים.

<אלעזר שטרן:>
בדיוק. ומתוך זה רק לרב 750,000.

<אלחנן גלט:>
זה לא נכון, אלעזר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא, כבר אמרו לך. אז היה שלוש שנים ביחד שנתנו לו.

<אלעזר שטרן:>
אז תגיד כמה.

<עליזה לביא:>
אנחנו רוצים את זה, רוצים את החלוקה. לא רוצה רב, אני רוצה כמה הולך לשירותי דת, כמה הולך למשכורות.
<אלחנן גלט:>
אם תבקש מידע, תקבל. הרבה פחות - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לשיטתך, יש שם רב אחד, אין שני רבנים. רב אחד.

<אלעזר שטרן:>
זה אני יודע, שיש שם רב אחד.

<גילה גמליאל:>
ניסן, סליחה, הדיון הולך למקומות לא נכונים.

<אלחנן גלט:>
עיוות של ארבע שנים אחורה - - -

<קריאות:>
- - -

<גילה גמליאל:>
סליחה, לא קיבלתי תשובה על אשקלון ואשדוד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק שנייה, אני אתן לך. אלחנן, מה שאני מבקש - - -

<אלעזר שטרן:>
זה לא נכון שרוצים שני רבנים? תגיד, אלחנן.

<אלחנן גלט:>
באלקנה?

<אלעזר שטרן:>
לא. בכלל. בכלל, רוצים שני רבנים.

<גילה גמליאל:>
ניסן, זה לא בסדר שהוא לא עונה לי. שיתייחס אלי, אני שאלתי ראשונה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גילה, הוא כבר מעלה את זה מתחילת הישיבה. זה המשך מהתחלת הישיבה. אלחנן, מה שאני מבקש, תנסה להסביר.
<גילה גמליאל:>
באמת, אשדוד ואשקלון ממוקמות גם במקום בעייתי.
<עליזה לביא:>
נכון, אז למה זה 75%?

<גילה גמליאל:>
אז אני רוצה שירד להם.

<עליזה לביא:>
נכון, זה מה שאנחנו אומרים.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, שנייה. אלחנן, רק תסביר את הנושא איך ניקדו, הדירוג של הערים. רק תסביר כי יש כאן לחץ – אני יכול להגיד לך "על עיוור" – על ארבעה ראשי ערים, שלא עזבו את חברי הכנסת כנראה ולחצו, ואנחנו שומעים את זה. תנסה להסביר איך נקבע הסולם של הדבר הזה.

<אלחנן גלט:>
חזי, החשב שלנו, יסביר במדויק כדי שלא תהיה תקלה בעניין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חזי, תסביר איך נקבעו הקריטריונים לגבי חוזק רשויות.

<חזי כהן:>
אני אסביר, זה מתייחס לקובץ שהעברנו לכם לגבי אמות מידה, זה בעצם קובץ הדירוג. אני רק אקריא ברשותכם איזה ניקוד נתנו לאיזה פרמטר לגבי הרשויות שהזכרתם.

לגבי אלקנה – הניקוד בגין גודל הוא שלוש נקודות, ניקוד בגין זכאות למענק איזון שתי נקודות, ניקוד בגין אחוז ההשתתפות שלוש נקודות, ויש להם הפחתה בגין סוציו-אקונומי מינוס אחד, סך הכול ניקוד: שבע. אם תשימו לב, אחוז ההשתתפות שלהם נקבע לפי שבע נקודות.

<אלעזר שטרן:>
תסביר לי מה זה סוציו-אקונומי. ביחס לאשקלון, איפה הסוציו-אקונומי?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן היא מינוס אחד.

<חזי כהן:>
אני אציג גם את אשקלון.

<עליזה לביא:>
גם אשדוד, אם אפשר.

<אלחנן גלט:>
זה מוריד להם נקודה. היא לא פלוס אחד.

<חזי כהן:>
לגבי אשקלון, הניקוד בגין גודל הוא נקודה, ניקוד בגין מענק איזון - נקודה, ניקוד בגין אחוז ההשתתפות - נקודה, ואין להם הפחתה בסוציו-אקונומי, זאת אומרת אפס, סך הכול: שלוש נקודות.

<קריאה:>
זה כמו נתניה.

<חזי כהן:>
שלוש נקודות, המשמעות היא 75%.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, תיכף נדבר. קודם כול, אנחנו רוצים להבין איך הם קבעו את זה. תמשיך.
<חזי כהן:>
איזה עוד דוגמה אתם רוצים שאני אתייחס?

<גילה גמליאל:>
לגבי אשקלון, המצב הסוציו-אקונומי שלהם מאוד נמוך, אז מה אתם מעמיסים עליהם מעבר?

<חזי כהן:>
הסברנו. בדקנו את זה.

<גילה גמליאל:>
בדקתם, ומה?

<חזי כהן:>
לפי הנתונים - - -

<גילה גמליאל:>
הם מצב סוציו-אקונומי חמש.

<חזי כהן:>
אז אני אומר, יש להם בסוציו-אקונומי אפס, הם קיבלו אפס נקודות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן הם קיבלו אפס ולא פלוס נקודות.

<עירית אביבי-גל:>
גם נתניה חמש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ולא מינוס.

<גילה גמליאל:>
אבל אולי תיתנו להם מינוס אחד, לא אפס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל הם בסוציו-אקונומי יותר.

<גילה גמליאל:>
הדיון הזה היה פה גם עם ועדת הכספים הקודמת, וגם כאן העלו את אותה דרישה, וגם בזמנו אותה ועדת כספים קיבלה החלטה לבקש החלטה חדשה, שמי שנמצאים במצב סוציו-אקונומי חמש ומטה, לא ישלמו את הסכומים מתחת ל-40%–60%. זו הדרישה שצריכה להיות גם היום פה בוועדה.

<אלעזר שטרן:>
אני, לא אכפת לי לדבר על פרדסיה במקום על אלקנה. איך בפרדסיה 35%, אני לא מצליח לקלוט.

<קריאות:>
- - -

<עליזה לביא:>
אני רוצה לדעת כמה הולך למשכורות וכמה לשירותי דת.

<גילה גמליאל:>
זה לא השיח כרגע, זה דיון אחר.

<עליזה לביא:>
בסדר, אין לי מתי לבקש את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חזי, תסביר לנו, המצב הסוציו-אקונומי של כל רשות, מאיפה קיבלתם את זה.

<חזי כהן:>
אלה נתוני למ"ס.

<גילה גמליאל:>
הם נותנים לך את הניקוד. במצב כזה צריכים לתת ניקוד מינוס, לא ניקוד אפס.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רוצה רק לדעת איך הם בנו את זה.

<גילה גמליאל:>
הניקוד שלהם לא נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חזי, קיבלתם את הנתונים של המצב הסוציו-אקונומי מהלמ"ס, נכון?

<חזי כהן:>
נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גודל היישובים קיבלתם.

<חזי כהן:>
ממשרד הפנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איזה עוד קריטריון יש פה?

<חזי כהן:>
זכאות למענק גדיש, גם כן, משרד הפנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ואתם קבעתם את הקריטריונים, ולפי זה קיבלתם את הנתונים האובייקטיביים ממשרדי הממשלה השונים, לפי זה קבעתם.
<יצחק כהן:>
למה זה השתנה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יצחק, אני אתן לך לשאול, אבל שיהיה מסודר, שכולם ישמעו אותך.

<חזי כהן:>
אני רוצה להזכיר שאמות המידה נקבעו בדיוק כמו בשנה שעברה. ההיפך, השנה באמות המידה רק שיפרנו את מצב הרשויות המקומיות בזה שהגדלנו את מספר התושבים. זאת אומרת, אם קיבלו את הניקוד הגבוה מספר תושבים שזה 12,500 תושבים, השנה היטבנו, נתנו גם למי שיש עד 22,000 תושבים.
<יצחק כהן:>
תסביר את השינוי באשקלון, איך זה ירד.
<גילה גמליאל:>
אני אסביר. כי ועדת הכספים לפני שנתיים קיבלה פה החלטה חדשה לעומת מה שהגשתם לה, והיא החריגה מקומות שבהם היה - - -

<יצחק כהן:>
מה, השתנה מספר התושבים באשקלון משנה שעברה?

<שבתאי צור:>
שום דבר לא השתנה.

<גילה גמליאל:>
יצחק, אני עונה לך. הייתה פה החרגה. מי שבמצב סוציו-אקונומי חמש ומטה, ההשתתפות לא תעבור את ה-40%–60%. זו ההחלטה שהתקבלה פה בוועדת הכספים, החלטה חדשה לעומת מה שהבאתם, וזה מה שבאמת גרם לערים כמו אשקלון ואשדוד לא לקבל את ה-75%.
<קריאה:>
ובאר שבע.

<קריאה:>
באר שבע ואחרות, יש נוספות.

<גילה גמליאל:>
ובאר שבע.

<חזי כהן:>
אני אשמח לפרט מי בסוציו חמש.

<גילה גמליאל:>
ועל כן, לדעתי, זו ההחלטה שגם צריך לקבל פה היום.

<צחי דוד:>
צריך לזכור שבמסגרת תיקון החוק שהעברתם פה לפני מספר שבועות, בגלל שאנחנו בסיטואציה רטרואקטיבית, הרי תקציב המדינה אושר רק באוגוסט, רשויות ששיעור ההשתתפות שלהן עולה – כמו אשדוד ואשקלון לדוגמה, בחקיקה שאתם אישרתם ותקצבנו את זה במיוחד, זו פנייה שתידון פה מחר – אנחנו משפים אותם בגין התקציב העודף שהם שילמו עד אוגוסט - -
<עודד לוי:>
אנחנו מוותרים על המתנה הזאת. אתה עושה את זה בשביל ליצור תקדים לשנה הבאה, זה מה שאתה עושה.
<צחי דוד:>
- - כלומר, הדיון על אשדוד ואשקלון הוא רק על השארית של ה-25% - - -

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אתם תקבלו זכות דיבור. רבותי נציגי ערים, ראשי ערים, אתם תקבלו זכות דיבור עוד מעט. חבר הכנסת ליצמן.
<יעקב ליצמן:>
אני ביקשתי שיסביר לי על ערד, 50%.

<חזי כהן:>
ערד, הציון שהיא קיבלה
שלוש נקודות בגין גודל.
<יעקב ליצמן:>
מה זה גודל?

<חזי כהן:>
גודל הרשות.

<זבולון קלפה:>
עד 22,000 תושבים.

<גילה גמליאל:>
אתם מדברים על 2013, אנחנו מדברים גם על 2014.

<חזי כהן:>
ניקוד בגין זכאות למענק איזון – שתי נקודות, ניקוד בגין אחוז ההשתתפות – שתי נקודות, והפחתה בגין סוציו-אקונומי – אפס. סך הכול הניקוד: שבע.

<יעקב ליצמן:>
זאת אומרת, היא לא סוציו-אקונומי נמוך?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אפס.

<קריאה:>
באמצע.

<יעקב ליצמן:>
אז איך יכול להיות 50%?

<חזי כהן:>
כי אפס בטבלה זה - - -

<בועז טופורובסקי:>
שבע זה 35%.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יעקב, אם יש לה אפס, הכוונה שהסוציו-אקונומי שלה נמצא באמצע, כלפי מטה, אחרת היה לה אחד או שתיים.

<זבולון קלפה:>
יש טעות בטבלה, לפי הנתונים שלך. בטבלה מופיע שזה 50%. לכאורה, לפי הניקוד שאמרת כרגע, היה אמור להיות 35%.

<חזי כהן:>
צודק. מדובר פה על ערד. הניקוד בגין גודל זה שתי נקודות, לא שלוש נקודות כמו שאמרתי, ולכן הניקוד שלה הוא שש.

<עליזה לביא:>
לכן, אני שוב חוזרת ומבקשת הבהרה לגבי - - -

<יעקב ליצמן:>
אתה מתקן את זה.

<חזי כהן:>
לא, אני לא מתקן את זה, אני פשוט הסתכלתי בטבלה על רשות אחרי זה.

<יעקב ליצמן:>
איך יכול להיות? לא יכול להיות שבמקומות אחרים, סוציו-אקונומי יותר גבוה - - -
<עליזה לביא:>
אנחנו מסכימים אתך. אנחנו אמרנו שאין שום הבנה לגבי המדרגות, אנחנו לא מצליחים להבין.

<קריאות:>
- - -

<יעקב ליצמן:>
אוקיי, אני לא תומך בזה.

<יצחק כהן:>
כבוד החשב, קודם כול אני רוצה לומר לחברים – אני מאוד גאה על החוק הזה, זה חוק שאני חוקקתי אותו. הגיע הזמן לעשות סדר, ובעזרת השם, בקרוב ננדוד עם זה לחינוך, לרווחה. לא ייתכן שכל עיר תהיה שוות-זכויות, לא ייתכן שהרי חולון כהרי ירוחם, והרי כפר שמריהו כהרי - - -
<קריאה:>
כפר שמריהו - - -

<יצחק כהן:>
זה חוק מצוין, ותעזרו לנו, בעזרת השם, לנדוד עם זה גם לחינוך ולרווחה, זה יביא צדק.

<עליזה לביא:>
רק תוסיף דבר אחד – אנחנו רוצים לדעת את האחוז בין המשכורות לבין שירותי הדת.

<יצחק כהן:>
זה משהו אחר.

<עליזה לביא:>
לא, זה לא משהו אחר.

<יצחק כהן:>
זו שאלה אחרת.

<עליזה לביא:>
זה לא משהו אחר כי יש קורלציה בין ערים שונות בעניין הזה.

<יצחק כהן:>
תשאלי אותו, אתה תענה לה. לגבי כפר שמריהו ולגבי אשקלון – אשקלון לא השתנה שום דבר משנה שעברה. כלום לא השתנה.
<שבתאי צור:>
שום דבר.

<יצחק כהן:>
אלא אם כן אנחנו לא יודעים על משהו.

<שבתאי צור:>
שום דבר לא השתנה.

<יצחק כהן:>
אני תושב אשקלון, אגב, לפרוטוקול. איך זה השתנה בין כפר שמריהו, מאוד מעניין.
<חזי כהן:>
בשנה שעברה נתנו תעדוף לערים בדרום בגלל המצב הביטחוני.

<יצחק כהן:>
לא השתנה המצב הביטחוני.

<חזי כהן:>
היה מבצע, אני מזכיר לך.

<שבתאי צור:>
איזה מבצע, שום דבר לא השתנה.

<יצחק כהן:>
באותה מתיחות, אלא אם כן, עפר, יש משהו בוועדת חוץ וביטחון – המצב הביטחוני השתנה באשקלון?

<עפר שלח:>
מאיפה אני יודע - - -
<יצחק כהן:>
לא השתנה, אתה רואה.

<שבתאי צור:>
לא השתנה שום דבר.

<יצחק כהן:>
על כפר שמריהו תענה לי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה זה לא השתנה. בשנה שעברה עשינו שם סיור ורצנו חמש פעמים למקלטים. השנה עשינו סיור ולא רצתי אף פעם למקלט. אז מה אתה אומר, שלא השתנה? השתנה.

<קריאה:>
כי אין מספיק מקלטים.

<יצחק כהן:>
לגבי כפר שמריהו הוא לא ענה לי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה זה כפר שמריהו?

<יצחק כהן:>
זה מקום נידח כזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה קורה שם?

<חזי כהן:>
כפר שמריהו, ניקוד בגין גודל – שלוש, ניקוד בגין זכאות למענק איזון – אחד, ניקוד בגין אחוז ההשתתפות – שתיים, הפחתה בגין סוציו-אקונומי – מינוס שתיים. לכן, הניקוד שהיא קיבלה הוא ארבע.

<יצחק כהן:>
אז איך היא 60%?

<גילה גמליאל:>
נו באמת, כפר שמריהו – 60%?

<קריאה:>
- - -

<יצחק כהן:>
אשקלון 75%.

<קריאות:>
- - -

<אלחנן גלט:>
המדינה נותנת 40%, הם נותנים 60%.

<גילה גמליאל:>
אשקלון ובאר שבע כמה? 75%. איך אתה משווה ביניהם? מה זה בסדר, זה לא בסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, הוא מקריא לך את הקריטריונים.

<גילה גמליאל:>
אבל זה לא הגיוני. זה לא הגיוני שאשדוד, אשקלון ובאר שבע ישלמו 75%, וכפר שמריהו ישלמו 60%. סליחה, נראה לי שהמדדים שלך הם הזויים. אם כפר שמריהו 60%, ובאר שבע, אשקלון ואשדוד 75% - - -

<עירית אביבי-גל:>
וגם נתניה.

<גילה גמליאל:>
זה לא הגיוני.

<צחי דוד:>
באמות המידה יש משקל משמעותי מאוד גם לגודל הרשות וגם ליחס בין ההשתתפות של הרשות בתקציב המועצה הדתית לבין תקציבה הכולל, מה שנותן כן עדיפות לרשויות יחסית קטנות, דוגמת כפר שמריהו.

<עפר שלח:>
אז בוא אני אתן לך דוגמה. טירת הכרמל, יש לה 18,000 תושבים, שזה מתחת ל-22,000. היא במעמד סוציו-אקונומי ארבע, וההשתתפות שלה היא 50%, שזה הרבה יותר מ-35% של הרבה רשויות אחרות, בלי לנקוב בשמן כי ביקשו ממני לא להיות פוליטי.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה המצב הסוציו-אקונומי שלה?

<עפר שלח:>
ארבע - עכשיו בדוק בוויקיפדיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תקריא על טירת הכרמל.

<עפר שלח:>
לפי נתוני הלמ"ס, נכון לדצמבר, 18,000 תושבים, דירוג סוציו-אקונומי ארבע.

<חזי כהן:>
התשובה היא – לכן, טירת הכרמל בניקוד לפי גודל מקבלת שלוש נקודות, ניקוד בגין זכאות למענק איזון – שתי נקודות, ניקוד בגין אחוז ההשתתפות – נקודה, והפחתה בגין סוציו-אקונומי – אפס נקודות.

<עפר שלח:>
שש, אז איך היא הגיעה ל-50%?

<חזי כהן:>
חמש ושש זה 50%. תסתכל בטבלה של אמות המידה כמה נותן כל ניקוד באחוז.
<עפר שלח:>
אם כך, אז תתקנו את הנקודות. אם יישוב בגודל הזה עם סוציו-אקונומי ארבע, זה מה שאתם מפילים עליו, אז הדרך שאתם עושים את זה היא לא מתאימה.
<קריאות:>
- - -

<עליזה לביא:>
תבין גם אותנו. אני רוצה לדעת כמה כסף הולך למשכורות וכמה לשירותי דת. כשאנחנו באים ומבקשים מקוואות, בלניות – משכורות רעב; שעות יותר מאוחרות למקוואות – אין תקציב. כשאני רואה את המשכורות של הרבנים וכל האנשים שעובדים במועצות הדתיות, אני לא מוכנה לאשר את התקציב. זה הנשק שיש לי, אני מצטערת.

<פיני בוסקילה:>
אני אומר יותר מזה. באשקלון, חמש שנים ניהלנו את המועצה הדתית בלי יושב-ראש, בלי עלויות של משכורת בכלל. ניהלנו אותה למופת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, רובי, ואחר כך ניתן לאלחנן וניתן אחר כך לנציגי ערים ולראשי ערים. רובי, בבקשה.

<ראובן ריבלין:>
ראשיתה של החלוקה הזו הייתה בחוק שיזם השר לענייני דתות, השר יצחק כהן, ובזמנו מינו אותי להיות יושב-ראש הוועדה.
ובהסכמה כללית, שהייתה מנת חלקה של הקואליציה דאז ומרכיבים רבים באופוזיציה, אנחנו אישרנו את החוק הזה כפשרה, שהיא הייתה באמת איזושהי מהפכה גדולה שבה אנחנו שיתפנו את היכולים עם בעלי היכולת הפחותה.
אני רק רוצה לומר לכם, שבקדנציה הקודמת בוועדת הכספים, בשבתה כוועדה הדנה בנושא זה כרגע, נזעקתי אז בתפקידי הקודם לבוא לישיבה בתור מומחה להקמת הוועדה הזאת. ואז התברר לנו – ולא בגלל הנושאים הביטחוניים – שמעמדן של אשדוד ואשקלון ברמה הסוציו-אקונומית הוא כזה שמביא אותן לדרגה חמש, שלא מאפשר העלאה.

בכל זאת, אנחנו הגענו ל-60%, שראינו בזה איזשהו דבר שהוא כבר מעבר ליכולת, כי דעו לכם – בסופו של דבר, העיריות עצמן צריכות למצוא את המימון. אם הן לא מוצאות את המימון, אנחנו פה משחקים בהחלטות שהן לא ישימות.

<עליזה לביא:>
אדוני, אבל מי כמוך - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אני מזכיר לך – הייתה החלטה ששר האוצר רשאי לקחת מהם, הם לא צריכים.

<ראובן ריבלין:>
אני יודע, אבל כאשר באים אליך עם קריטריונים, והקריטריונים כבר נדחו בפעם הקודמת, ונקבע לגבי מספר זה שהסוציו-אקונומי שלהם חמש, מחייב, ובכל זאת הכנסנו אותם ל-60% - -

<יצחק כהן:>
60%–40%.

<ראובן ריבלין:>
- - על-פי שיקולו של שר האוצר דאז, שבוודאי היה משולל כל איזשהן נטיות פוליטיות - לא יעלה על הדעת ששר האוצר מהליכוד יהיה עם דעות פוליטיות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא יכול להיות.

<ראובן ריבלין:>
חלילה, אנחנו ממלכתיים לחלוטין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בטח שלא במוניציפלי, הליכוד לא קיים במוניציפלי.

<ראובן ריבלין:>
אני רק רוצה לומר לכם שאני לא רואה שום שינוי – יצחק כהן, אולי תגיד לי אם אני טועה - - -

<יצחק כהן:>
אתה לא טועה.

<ראובן ריבלין:>
לא רואה שום שינוי בין ההחלטה שנתקבלה פה רק לפני שנה או 18 חודשים.

<יעקב ליצמן:>
אבל זה לא אותו שלטון.

<יצחק כהן:>
לדעתי, הנוסחה פעם קודמת לובנה כיאה, ולא צריכים לשנות אותה.

<ראובן ריבלין:>
לא אותו שלטון – ההערות שלהם הן הערות שמדברים עליהן גם אלעזר שטרן, גם עליזה, עפר - - -
<יצחק כהן:>
אתה לא היית פה קודם, רובי.

<ראובן ריבלין:>
צריך לקיים דיון שלם על הנושא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת אומרת, אתה מציע להחריג כמו בפעם הקודמת את אשדוד - -

<ראובן ריבלין:>
בוודאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - אשקלון ובאר שבע.

<ראובן ריבלין:>
אחת משתיים. או שאנחנו נקיים דיונים סיעתיים כל אחד כדי לדעת מה עמדתנו לגבי הבקשה הזאת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דיונים סיעתיים. אבל ליכוד, אין לכם במוניציפלי כלום, אז אין לך צורך בדיון סיעתי.

<ראובן ריבלין:>
אנחנו עכשיו סיעה מלאה – גילה ואני פה – אתה יודע מה זה?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אבל אין לכם ראשי ערים - אני צוחק.

<יצחק כהן:>
רובי, אתה לא היית פה קודם. אני שואל מתי, בעזרת השם, ניישם את זה גם בחינוך וברווחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נציגי הערים וראשי הערים.

<ראובן ריבלין:>
אנחנו לא נצביע היום, נכון?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מצביעים, בטח שכן. אם לא נצביע, בין כה וכה הכול אבוד, יחלקו 60%–40%, ונגמר. אם אנחנו רוצים להיטיב, צריכים להצביע. זה היום האחרון.
<יצחק כהן:>
כן, אבל צריכים לשנות את אשקלון, אשדוד ובאר שבע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, זו הצעה שנדון, אבל בואו קודם כול נשמע. בבקשה.

<איתן אטיה:>
עורך-דין איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה-15. אנחנו כופרים באמות המידה האלה בכל הקשור לערים הגדולות, מכמה טעמים. אמות המידה האלה אינן מוצלחות לדעתנו כי הן לא משקפות. ראשית, אין התייחסות פרטנית מפורטת יותר לרמה הסוציו-אקונומית של העיר עצמה.

דבר שני, אין בהן התייחסות להיקף שירותי הדת שהעיר הזאת נזקקת לו. אין התייחסות לסוגיה הזאת. יש מקומות שבהם יש יישובים, ערים, מועצות מקומיות ועיריות שבהם יש צורך להעניק שירותי דת רחבים, ויש מקומות שבהם שירותי הדת הרבה יותר מצומצמים כתוצאה מהמבנה הדמוגרפי של העיר, ואמות המידה האלה לא מתייחסות לזה, פשוט שותקות לחלוטין בעניין הזה.

דבר שלישי, אין התייחסות לצרכים האחרים שיש בערים גדולות – צרכים חברתיים וצרכים אחרים, לא פשוטים. ערים גדולות - כפי שאתם יודעים, ותיכף נדבר גם על הדירוג הסוציו-אקונומי של ערים ותראו שזה לא כפי שחשבתם אולי – הערים הגדולות בישראל כולן נתברכו בשכונות ורובעים שונים, חלקם מאתגרים יותר, חלקם מאתגרים פחות. מדובר בערים גדולות שהצרכים החברתיים שלהן אדירים. אלה ערים שקולטות עלייה, אלה ערים עם בעיות ומורכבויות רבות. אין התייחסות פה בכלל בסוגיה הזאת לצרכים האלה.
בואו נדבר על הסוציו-אקונומי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, מה מאחד אתכם כ-15?

<איתן אטיה:>
ערים עצמאיות, אנחנו פשוט לא מקבלים מענקי איזון ומענקי פיתוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא מקבלים או לא זקוקים?

<איתן אטיה:>
לא מקבלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
סתם כך החליטו שלא מקבלים?

<קריאה:>
רמת השרון מקבלת, ונתניה לא מקבלת.

<יצחק כהן:>
תשאל למה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי, שבגלל שהן חזקות – לא צריכים להתבייש – לפי דבריך, כמעט שמתי כאן קופת - - -

<איתן אטיה:>
אז אני אומר לך מדוע. קודם כול, יש היום - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא צריך להתבייש בזה שאתם ערים חזקות.

<איתן אטיה:>
תאפשרו לי להסביר את החוזק הזה שאתם בטוחים בו כל כך.

<יצחק כהן:>
הרבה היו רוצים להיות ב-15 האלה.

<איתן אטיה:>
בישראל היום יש קרוב ל - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי. אני יודע, שלושה צריכים ללכת. בוא ניתן לו לסיים כדי שנוכל כן להצביע.

<איתן אטיה:>
במדינת ישראל היום יש כ-60 רשויות מקומיות עצמאיות. לא 15. כ-60. אלה רשויות שלא מקבלות מענקי איזון ולא מענקי פיתוח. אני רוצה לפרט לכם את הערים הגדולות.
מבין הערים הגדולות שאינן מקבלות מענקי איזון ומענקי פיתוח, יש שבע ערים בדירוג סוציו-אקונומי חמש. שבע, חשוב לי שתבינו את זה, שש מהן בתוך פורום ה-15.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה יש להן? חמש או שבע?

<איתן אטיה:>
מבין הערים הגדולות העצמאיות, שבע מביניהן הן בדירוג סוציו-אקונומי חמש – אפרופו חזקות – ואני אמנה אותן כדי שתתרשמו: אשקלון, דיברתם על אשקלון. אשקלון היא עיר עצמאית, לא מקבלת מענקי איזון ומענקי פיתוח, דירוג סוציו-אקונומי חמש, לפי הדירוג האחרון של שנת 2008. אגב, ב-2010 אין דירוג. הדירוג האחרון של הלמ"ס זה על-פי נתוני 2008.

אשקלון, דירוג סוציו-אקונומי חמש; באר שבע היא עיר עצמאית, דירוג סוציו-אקונומי חמש.

<פיני בוסקילה:>
ב-2008 היא הייתה ארבע.

<איתן אטיה:>
לפי הלמ"ס – זה מתבסס על נתוני 2008 – היא דירוג חמש.

<יעקב ליצמן:>
מ-2008 אין דירוג?
<איתן אטיה:>
לא. הדירוג האחרון של הלמ"ס שמופיע עכשיו הוא על-פי נתוני 2008.

<יעקב ליצמן:>
מה הלמ"ס עושה כל היום?

<איתי חוטר:>
זה לא מדויק. זו הרצה של 2013 שמבוססת על נתוני מפקד אוכלוסין שבוצע ב-2008.
<איתן אטיה:>
אז אמרנו ככה. בערי הדרום יש לנו את באר שבע, היא סוציו חמש; אשקלון היא סוציו חמש; אשדוד היא סוציו חמש; חדרה, אגב, היא סוציו חמש, ועכשיו מישהו אמר פה קודם חולון. חולון היא סוציו חמש. חולון ירדה. חולון הייתה סוציו שש, ב-2006 היא ירדה, היא היום סוציו חמש, למי שרוצה לדעת. נתניה היא סוציו חמש. כאן, במרכז הארץ, נתניה היא סוציו חמש.

<עליזה לביא:>
כמה רמת השרון?

<איתן אטיה:>
רמת השרון היא שמונה. רק כדי לסבר את האוזן, מבין הערים של פורום ה-15, שכולם נוטים להגדיר את כולן כערים חזקות מאוד, יש שש בדרגה חמש, שלוש בדרגה שש, שתיים בדרגה שבע, וארבע בדרגה שמונה. כלומר, הממוצע המשוקלל של הסוציו-אקונומי בפורום ה-15 הוא 6.38. אם מישהו חושב שבפורום ה-15 כולם סוציו עשר, זה רחוק מאוד.
<אריאל יוצר:>
זה המצב הכלכלי של התושבים.

<איתן אטיה:>
אין לנו אף אחת, לא בסוציו תשע, לא בסוציו עשר, והמיעוט הוא בסוציו שמונה. זה כדי לשים את האמת על השולחן.

<יצחק כהן:>
סוציו-אקונומי זה מצב התושבים, לא הרשויות.

<עליזה לביא:>
אלחנן, אתה יכול לתת לנו כמה הולך למשכורות וכמה הולך לשירותי דת? אתה יכול לתת לנו את הנתונים האלה - - -

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לנו שלושה מהחברים שחייבים ללכת. לכן אני רוצה שתסיים קצר.

<איתן אטיה:>
אדוני היושב-ראש, שני משפטים ואני מסיים. עוד בעיה של הקריטריונים, ואני לא מבין את זה, זאת לא אמורה להיות גזירה משמים, זה שאחוז התקצוב מעבר ל-60% - החוק מאפשר לשחק בין 75% ל-25%. מדוע במעבר מהמצב הרגיל, הקבוע, המצב הנורמלי של החוק שמדבר על 60%, הקפיצה למעלה היא מייד ל-75% ואין שום דבר באמצע? מדוע לא 62%? מדוע לא 65%? מדוע לא לפרק את זה ברזולוציה יותר גבוהה, מדוע הקפיצה היא מיידית ל-75%, במיוחד – שוב אני אומר לכם – כשמדובר פה על שבע עיריות מורכבות, לא פשוטות, בדירוג סוציו-אקונומי חמש, שמעלים אותן ל-75%, כאשר רשויות בסוציו עשר, מותירים אותן על 60%?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנו את הרעיון. כבר דיברו בשם נתניה, שמענו.
<עירית אביבי-גל:>
אני רוצה דקה להוסיף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסוף לא תהיה לנו יכולת להצביע. בבקשה.

<עירית אביבי-גל:>
אני יכולה רק להשלים. איתן הציג את כל הנושא של הסוציו-אקונומי, שלא נלקח לדעתנו מספיק טוב בחשבון, והתחשיב איננו משקף.

אני רוצה לרגע להתעכב על נתניה. נתניה זאת אחת הערים הגדולות שנמצאת בפורום ה-15, עם סוציו-אקונומי חמש. נתניה, אפשר לראות בה גלי עלייה במשך שנים רבות שבעצם נשארו אוכלוסייה מאוד חלשה.
<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אני מצביע.

<עירית אביבי-גל:>
אפשר לראות בה פריפריה ממש. אנחנו פריפריה במרכז הארץ.

<יצחק כהן:>
רגע, מה עם אשקלון, באר שבע ואשדוד?

<חזי כהן:>

רציתי רק להגיד שאנחנו מאוד היינו שמחים לעשות אמות מידה יותר מיטיבות. אני מזכיר שיש לנו מגבלת התקציב, ומגבלת התקציב היא שבסך הכול, המדינה צריכה להשתתף ב-40%, והרשויות ב-60%.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אוקיי. תודה. רבותי, אני מציע – אם זה מקובל על כולם - אני מבין שנחריג את אותן ארבע שהחריגו בפעם הקודמת.
<ראובן ריבלין:>
נכון מאוד.
<יצחק כהן:>
אשקלון, אשדוד, באר שבע ו - - -

<קריאות:>
- - -

<עירית אביבי-גל:>
ונתניה. אנחנו פריפריה בתוך המרכז.

<קריאות:>
- - -

<עירית אביבי-גל:>
גם נתניה, בבקשה, פריפריה במרכז הארץ.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עפר, אתם מצטרפים להחלטה הזאת של להחריג את אותן ארבע - -

<עפר שלח:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - אבל אני לא אוכל להצביע כי היא צריכה להקריא.

<קריאה:>
אדוני היושב-ראש, אפשר לדעת מי אלה הארבע?

<קריאה:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאה אחוז, אני אקבל את עמדתך.

<קריאה:>
אדוני היושב-ראש, מי זה הארבע, אנחנו מבקשים לדעת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלומית.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נחריג את ארבע הרשויות האלה שהיו בישיבה הקודמת.

<גילה גמליאל:>
אני רק רוצה לומר - מכיוון שיש לנו ישיבה של ועדת המזון, ואנחנו צריכים ללכת, מרבית מחברי הוועדה, אנחנו הולכים, ובאישור היושב-ראש שהוא יחריג את ארבעת היישובים.
<קריאה:>
מי זה הארבע האלה?

<גילה גמליאל:>
אשקלון, אשדוד, באר שבע ורחובות.

<איתן אטיה:>
סליחה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים להביע את עמדתנו בעניין הזה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי משהו? הצבעתי? מה הבעיה שלכם? ברגע שנגמור להקריא.

<קריאה:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נכון, אז שמעתי את עמדתכם ואני מקבל אותה – או שאני אצביע בשבילכם.

<יצחק כהן:>
טמיר, תקרא לנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
או שאני אצביע אותו דבר שאתה חושב.

<יצחק כהן:>
תקרא לי. אל תצביע בשבילי, תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. אז תחזור עוד חמש דקות.

<יצחק כהן:>
לא, אנחנו בוועדה. טמיר יקרא לנו. תקבע שעה להצבעה.

<עירית אביבי-גל:>
אני מבקשת להחריג גם את נתניה, בהיותה פריפריה במרכז הארץ.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כולם נתניה, אז כל אחד יגיד את העיר שלו.

<איתן אטיה:>
אדוני היושב-ראש, תאפשר לי בבקשה תגובה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אאשר לך לדבר עוד מעט, דקה. עליזה, אם זה כך, וכל אחד יחריג, המשמעות היא שהערים החלשות באמת ישלמו יותר, זה הכול.

<עליזה לביא:>
אני מאוד מצטערת, אני ביקשתי את הקטגוריות של החלוקה, הן לא מקובלות עלי, לא ברור לי מה קורה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה לא מקובל עלייך? תסבירי לי את מה את רוצה לשנות.

<עליזה לביא:>
שמעתי את האדון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא מה הוא אומר. מה את רוצה לשנות, תסבירי לי.

<עליזה לביא:>
במה אני רוצה לשנות? במדרגות הלא ברורות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הנה, אבל הוא נתן לך מדרגה מאוד ברורה.

<עליזה לביא:>
ניסן, שנפתח עוד פעם את הטבלה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תפתחי עוד פעם את הטבלה אם את רוצה.

<עליזה לביא:>
אז בוא נעבור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה. את רוצה לגבי נתניה? תקריא את נתניה.

<עליזה לביא:>
אני גם תושבת ירושלים וגם תושבת נתניה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז את רוצה את ירושלים? ירושלים לא נמצאת בתוך ה-15, למרות גודלה. אתה מוכן להקריא לי את נתניה?

<אלחנן גלט:>
ירושלים מקבלת תעדוף של עיר בירה.

<עליזה לביא:>
בסדר, אבל נתניה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הנה, הוא יקריא לך את הנתונים של נתניה.

<חזי כהן:>
נתניה
נקודה בגין גודל, נקודה בגין זכאות למענק איזון, נקודה בגין אחוז ההשתתפות, אין לה הפחתה בגין סוציו-אקונומי, לכן שלוש נקודות.

<עירית אביבי-גל:>
סוציו-אקונומי חמש, עם עלייה שאיננה מבוססת.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שמענו אותך, בסדר גמור. כמה יש להם סך הכול?

<עליזה לביא:>
לפרוטוקול – אני תושבת נתניה וירושלים.

<חזי כהן:>
שלוש נקודות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלוש נקודות.

<עירית אביבי-גל:>
לכן, זה 75%, ואני מבקשת להחריג אותה.

<שלומית ארליך:>
נבהיר מה הוועדה מבקשת. קודם כול, בהמשך לשיחתי עם המשרד לשירותי דת, אנחנו נשנה את הפסקה הראשונה. זה שינוי טכני, אבל כך שהוא יתאים למה שנקבע בהחלטה הקודמת לשנת 2012. הכותרת היא אמות מידה לקביעת סכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות לפי חוק שירותי הדת היהודיים, התשל"א–1971. הפסקה הראשונה תהיה: "בתוקף סמכותנו לפי סעיף 11ב לחוק שירותי הדת היהודיים, התשל"א–1971 (להלן – החוק), לאחר קבלת המלצות מאת צוות מקצועי הכולל נציג כל אחד מהשרים ובהתאם לאישור ועדת הכספים של הכנסת, אנו קובעים בזאת כי אמות המידה לשינוי סכום ההשתתפות הרגיל של הממשלה בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות לשנת 2013 יהיו לפי ההחלטה להלן."

הפסקה השנייה תישאר אותו דבר. אמות המידה, אני מבינה שאתם רוצים להשאיר אותן כמו שהן.

<עירית אביבי-גל:>
אמות המידה, לא לקחת בחשבון את ההנחות בארנונה, נכון?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה.

<שלומית ארליך:>
אתם רוצים להשאיר אותן כך שבעצם יופיעו המדרגות של עד 22,000 תושבים, זה יהיה שלוש נקודות; בין 22,000 ל-50,000 תושבים זה יהיה שתי נקודות; מעל 50,000 תושבים – נקודה אחת; אחוז ההשתתפות מביצוע התקציב הרגיל הכולל של הרשות המקומית קטן מ-1% יישאר נקודה אחת; השתתפות הרשות המקומית בתקציב המועצה הדתית מביצוע התקציב הרגיל הכולל של הרשות המקומית קטן מ-2.5% וגדול מ-1%, זה שתי נקודות; השתתפות הרשות המקומית גדול מ-2.5% זה שלוש נקודות.

אנחנו נשנה פה גם, בהתאם למה שהיה בהחלטה שנקבעה בשנה שעברה – זה שינוי טכני – רשות מקומית זכאית למענק לפי מודל גדיש, זה יהיה שתי נקודות; רשות מקומית לא זכאית למענק לפי מודל גדיש, זה יהיה נקודה אחת; עיר בירה – יישאר נקודה אחת. גם פה יש שינוי ביחס למה שהיה בהחלטה הקודמת. בהחלטה הקודמת דובר ברשויות מקומיות במעמד חברתי שמונה עד עשר נקודות– מינוס נקודה, ופה אני מבינה שרוצים להשאיר את זה כמו שזה, רשות מקומית שבמעמד חברתי שמונה עד תשע נקודות תהיה מינוס אחד, ורשות מקומית שבמעמד חברתי עשר תהיה מינוס שתיים.
כאן אנחנו מוסיפים בעצם את מה שנקבע בהחלטה של שנה שעברה - ובלבד ששיעור ההשתתפות לגבי הרשויות המקומיות האלה יהיה להלן: 1. רשויות מקומיות שבמעמד חברתי כלכלי חמש ומטה, שיעור ההשתתפות שלהן לא יעלה על 60%. בהחלטה של שנה שעברה נקבע גם: 2. רשויות מקומיות שבמעמד חברתי כלכלי תשע או עשר, שיעור ההשתתפות שלהן לא ירד מ-60%.

אני מבינה שאת זה אנחנו רוצים להוסיף למה שקיים באמות המידה.

<איתן אטיה:>
כלומר, הכוונה היא לכל הרשויות שהן בדרגה חמש.

<שלומית ארליך:>
ודאי.

<קריאה:>
- - -

<יצחק כהן:>
לא, סליחה, זה מעוות את הנוסחה.

<שלומית ארליך:>
לא, זה מה שהיה.

<יצחק כהן:>
זה מעוות את הנוסחה לגמרי.

<שלומית ארליך:>
זו ההחלטה שהתקבלה.

<יצחק כהן:>
הסוציו זה התושבים, זה לא הרשויות. יש פה טעות.

<שלומית ארליך:>
זו ההחלטה שהתקבלה בשנה שעברה.

<עליזה לביא:>
למה לא מכניסים את משתמשי שירותי הדת? למה זה לא קטגוריה בכלל?

<קריאה:>
כשיש סוציו-אקונומי נמוך, הנחות הארנונה - - -

<יצחק כהן:>
הסוציו-אקונומי זה של התושבים, לא של הרשות. יש מצב שהרשות במצב מצוין, והתושבים במצב חמש. זה קורה גם בחולון.
<קריאה:>
נתניה למשל.

<יצחק כהן:>
חולון למשל.

<קריאה:>
חדרה, אשקלון.

<עירית אביבי-גל:>
הנחות בארנונה, בגלל שהתושבים חלשים, אז אני אומרת שזו פריפריה במרכז.
<קריאות:>
- - -

<אלחנן גלט:>
אנחנו לא הסכמנו על הסעיף האחרון הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז מה אתם מציעים לעשות?

<אלחנן גלט:>
נתנו השנה לאותן רשויות שהיה להן, בגלל שהגענו לסוף שנה – גם אשקלון, גם אשדוד, גם באר שבע שהוצגו פה – בעצה אחת עם האוצר, כיוון שהגענו לסוף שנה, החרגנו שלושת-רבעי משנת התקציב, ואת השינוי הזה הצענו לשפות אותם. זה תוספת של מיליוני שקלים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עכשיו מדובר על החודשים קדימה. דעתם של חברי הוועדה שהלכו, אלחנן, היא להשאיר את זה כמו שהיה בשנה שעברה. זאת אומרת, החריגו ארבע רשויות.
<איתן אטיה:>
אבל, אדוני היושב-ראש, זה לא מה שהיא הקריאה. היא הקריאה כל הרשויות דרגה סוציו-אקונומית חמש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני שמעתי מה היא הקריאה, ואני יודע. שמעתי את זה. בבקשה.

<יעקב ליצמן:>
יש לי עוד שאלה. השינוי הזה לארבע ערים זה תוספת - - -
<קריאה:>
זה יותר מארבע.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבר'ה, אי אפשר ככה. רבותי. אלחנן, אתם רוצים לעשות התייעצות? כי יש אפשרות להחריג בגלל - - -

<יצחק כהן:>
מצב ביטחוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תוספת חמש, פלוס תוספת מצב ביטחוני – כמו שהיה בשנה שעברה.

<עירית אביבי-גל:>
ועלייה, קליטת עלייה; והנחות ארנונה.

<יעקב ליצמן:>
אני מבקש שישמעו את השאלה שלי. ארבע הערים האלה דורש תוספת תקציב. אל"ף, כמה? לא שמענו סכום עד לרגע זה. בי"ת, מאיפה הוא הולך להביא את הכסף הזה?

<יצחק כהן:>
לא, זה אותו כסף.

<יעקב ליצמן:>
לא לא - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה אותו כסף, זה רק מתחלק אחרת.

<יעקב ליצמן:>
אני רוצה לשמוע מהם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. עכשיו 11:15. אנחנו נעצור פה, ניתן למשרד התייעצות, ואנחנו נחזור, ב-12:00? אלחנן, כמה זמן ייקח לכם?

<אלחנן גלט:>
פחות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבע ל-12:00? ברבע ל-12:00 נחזור רק להביא הצעה מגובשת לנושא הזה.

<יעקב ליצמן:>
רוויזיה.

<עליזה לביא:>
אדוני, אני רק מבקשת להבא גם את הנושא של משכורות ושירותי דת. אני מבקשת ל-2013, כל דיון שזה יהיה לנו, נושא של משכורות ושל שירותי דת.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מוכן שנעשה דיון על תקציב המועצות הדתיות בנפרד. בסדר, זה משהו אחר.

אנחנו ממשיכים את הישיבה, יש לנו סעיפים נוספים. ברבע ל-12:00 נחזור לסעיף הזה, אחרי שתהיה התייעצות.
(הישיבה נפסקה בשעה 11:15 ונתחדשה בשעה 13:15.)
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אנחנו חוזרים לסעיף. את הדיון כבר קיימנו, הייתה לנו רק איזושהי בעיה שרצינו ללבן אותה. אני אחכה רק חצי דקה כי הבטחתי לחברי הכנסת שהלכו לוועדת המזון, שלפחות נודיע להם שאנחנו מצביעים. שמעתי את עמדתם, ועמדתם היא בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות, אבל בכל אופן, מי מהם שירצה לבוא להצביע, אמרתי שאני אודיע להם. הלכו להודיע להם, נחכה חצי דקה.

בינתיים, אפשר להציג את הנושא. אלחנן, אתה תציג אותו?

<אלחנן גלט:>
כן, בסדר גמור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בכבוד.

<אלחנן גלט:>
אנחנו שמענו קשב רב את הדיון הקודם ואת ההערות שהיו. אחת המסקנות, שאני מבקש לומר אותה גם לפרוטוקול, שאנחנו נלמד מלקחי 2013 ונעשה דיון מקדים משמעותי ב-2014 כדי לבחון מחדש את חלק מהקריטריונים שבפועל אנחנו עובדים איתם כמה שנים והם אמיתיים, אבל לבחון מחדש בעיקר את השיקול של הסוציו-אקונומי.

לגופו של עניין, כיוון שאנחנו בסוף 2013, אנחנו רוצים לאשר את זה ולסיים את ההליך הזה, ומועצות דתיות רבות מחכות לעניין. אנחנו מבקשים להחיל, בנוסף לאמות המידה שדובר עליהן, את אותה הבהרה שאנחנו ניקח בחשבון את אותן מועצות, אותן רשויות שנמצאות במצב הסוציו-אקונומי של חמש, ואנחנו מבקשים להגדיר שהרשויות האלה שנמצאות בשכבה סוציו-אקונומית חמש ומטה לא יעלו מעל 60%, כשאנחנו מגדירים את זה בתוך מחוזות דרום וצפון של משרד הפנים.
זאת מהסיבה הפשוטה, כי צריך להגביל את זה לא על כל רחבי הארץ, וזה מכיל לא מעט מועצות כפי שהוזכר פה, שצריכות פתרון מיידי.

זאת ההצעה המעשית, וכמו שאמרתי, אנחנו נבחן את זה מחדש ל-2014.

<עירית אביבי-גל:>

אני רוצה להבין. אנחנו, נתניה, חמש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבר'ה, שמענו אתכם, שמענו אתכם רב קשב.

<עירית אביבי-גל:>
למה צפון ודרום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, שמענו.

<עירית אביבי-גל:>
אני אמרתי, פריפריה במרכז הארץ עם הנחות של 100 מיליון שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנו אתכם, שמענו אתכם. שמעתם גם את חברי הוועדה שהתבטאו. בסדר, יש חילוקי דעות, אני לא אמרתי שלא, מה אפשר לעשות.

<איתן אטיה:>
אדוני היושב-ראש, יש קריטריון שיכול להיות בעייתי אגב למשרד גם בעוד מקומות, לא רק פה, גם מבחינה משפטית יכול להיות בעייתי.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מדבר למרות שביקשתי ממך שלא, כי היה דיון כבר.

<איתן אטיה:>
סליחה. אשמח משפט אחד אם אפשר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין משפט אחד. אתה כבר אמרת שלושה משפטים, עוד לא הגעת לפואנטה שלך, אז זה לא משפט אחד.

<איתן אטיה:>
אם תאפשר לי, אני אגיע במשפט האחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תגיד משפט אחד בבקשה, אבל לא ארוך.

<איתן אטיה:>
אם הרעיון הוא לסייע לרשויות של סוציו חמש, אז מה זה משנה אם זה בצפון או בדרום או במרכז? זה הרעיון, לסייע - - -
<עירית אביבי-גל:>
זה הרעיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אוקיי. לנו יש כמה קריטריונים, אחד מהם זה הסוציו – כמו שהיה בפעם הקודמת – זה חמש, ויש לנו עוד כמה קריטריונים שאנחנו חושבים שרשויות שנמצאות באזורי, מה שנקרא, קווי העימות ודברים כאלה בדרום ובצפון, אני חושב שאנחנו רוצים לסייע להן. זה תוספת מסוימת, ולכן אנחנו לוקחים את זה גם כן בחשבון. זה לא הקריטריון היחיד, רק הסוציו-אקונומי. לכן אנחנו לוקחים את זה גם בחשבון, נקודה. זה כל ההבדל, מה שעשינו.
<שלומית ארליך:>
השינוי ממה שהקראתי קודם, הפסקה הראשונה באמת תשונה, גם הכותרת – כמו שאמרתי – אמות המידה יישארו כמו שהן. אני הקראתי שתי פסקאות, 1 ו-2, לעניין המעמד החברתי, אבל עכשיו חגי יתקן ויקרא פסקה.

<חגי אברהמי:>
חגי אברהמי, מהלשכה המשפטית במשרד לשירותי דת. לאחר אמות המידה יהיה כתוב: ובלבד ששיעור ההשתתפות לגבי רשויות מקומיות במחוז צפון ובמחוז דרום שבמעמד חברתי כלכלי חמש ומטה, שיעור ההשתתפות שלהן לא יעלה על 60%.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
של משרד הדתות.

<עודד לוי:>
מחוז דרום וצפון של משרד הפנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
של משרד הדתות, כן?

<חגי אברהמי:>
משרד הפנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משרד הפנים.

<אלחנן גלט:>
מחוזות צפון דרום, משרד הפנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אוקיי. מי בעד לאשר את אמות המידה לקביעת סכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות לשנת 2013, כולל כל התיקונים שהוספנו? מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 3
נגד – אין
נמנעים – אין

אמות המידה לקביעת סכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות לשנת 2013, כולל התיקונים, נתקבלו.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין מתנגדים, אין נמנעים. אושר פה אחד.
רבותי, תודה לכם, ושוב אני חוזר על דברי מנכ"ל המשרד, שקיבל על עצמו שלהבא אמות המידה לא יגיעו אלינו ביום האחרון אלא ייבחנו מספיק זמן כדי שאפשר יהיה לדון, ולדון לעומק, ולא בלחץ.

<אלחנן גלט:>
תודה רבה. תודה רבה לחברי הוועדה וליושב-ראש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יישר כוח.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:25.

קוד המקור של הנתונים