PAGE
17
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
09/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 118>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ו' בטבת התשע"ד (09 בדצמבר 2013), שעה 10:30

<הפיטורים במפעל "נייר חדרה">

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
מיכל בירן

שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

>
צביקה אברמוביץ - סמנכ"ל משאבי אנוש, מפעלי נייר חדרה

רומינה מאייר-רפה - מנהלת הפיתוח התאגידי, מפעלי נייר חדרה

יעל נבו - יועצת משפטית, מפעלי נייר חדרה

שלמה יהודאי - מנהל משאבי אנוש, מפעלי נייר חדרה

רפי הולין - עו"ד, מפעלי נייר חדרה

אבי ניסנקורן - יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

ניר בן חיים - יו"ר מרחב חדרה שומרון בהסתדרות, ההסתדרות החדשה

משה בריינין - מזכיר איגוד מקצועי במרחב חדרה שומרון, ההסתדרות החדשה

דוד גלנוס - יו"ר איגוד עובדי הדפוס בהסתדרות, ההסתדרות החדשה

אדי חננוב - יו"ר ועד עובדי נייר חדרה, ההסתדרות החדשה

שלמה נחום - סגן יו"ר ועד עובדי נייר חדרה, ההסתדרות החדשה

משה אשתר - חבר ועד עובדי נייר חדרה, ההסתדרות החדשה

מוסטפא בדראן - חבר ועד עובדי נייר חדרה, ההסתדרות החדשה

יוסי ביטאןג'ורג' - חבר ועד עובדי נייר חדרה, ההסתדרות החדשה

עזריאל הרשקוביץ - גזבר עובדי מונדי מרלוג מודיעין נייר חדרה, ההסתדרות החדשה

איציק יעקב - יו"ר ועד עובדי מונדי מרלוג נייר חדרה, ההסתדרות החדשה

ברנסי יוסרי - חבר ועד עובדי אמניר מודיעין חדרה, ההסתדרות החדשה

דורון דואני - חבר ועד עובדי אמניר מודיעין חדרה, ההסתדרות החדשה

רונן שבי - חבר ועד עובדי אמניר מודיעין חדרה, ההסתדרות החדשה

חיזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

ליבי בייקין - פעילה

בני כהן - בעלים שותף נייר חדרה

נעמה קציר - משרד רימון כהן שנקמן

נעה בן שבת

וילמה מאור

איה לינצ'בסקי
<הפיטורים במפעל "נייר חדרה">

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת העבודה הרווחה והבריאות, בנושא הפיטורים במפעל נייר חדרה. אני לא יודע אם ההגדרה "פיטורים" היא הגדרה טובה. צריך להערכתי להגיד במקום פיטורים, סכסוך העבודה במפעלי נייר חדרה, כשהמגמה שלנו, לפחות מהקריאה בעיתונים, להסביר גם להנהלה וגם לעובדים.

גילוי נאות, אני מגיע מארגון עובדי התעשייה האווירית, משמש כיו"ר הארגון. ידענו משברים וידענו ימים יפים, לשמחתי היום אנחנו בימים יפים. במשא ומתן, שיהיה ברור, כל אחד שימשוך את החבל לכיוון שלו כמה שהוא חושב, אבל שיסתכל בעיניים של הצד השני ולא ייתן לחבל להיקרע. אין גיבורים במשא ומתן, צריך להכניס שכל ותבונה. המפעל הוא של העובדים ושל הבעלים, זה מקור פרנסה, גם העובדים רוצים את הצלחת המפעל, אולי פחות חשובים להם הרווחים, אבל חשוב להם שהמפעל יצליח וגם הבעלים רוצים להרוויח כסף וזו לא בושה. שירוויחו כסף ושהעובדים יתוגמלו בהתאם. אם זה ווין-ווין, המעסיק מרוויח כסף והעובד מתוגמל בהתאם, זה בסדר.

הסכסוך הזה מתנהל יותר מידי זמן, ועל פניו, אין סיבה שזה יהיה כל כך הרבה זמן. לכן זימנתי את הדיון הזה וניתן לכולם לדבר. אני רוצה להסביר לעובדים, שהם יותר אמוציונאליים. בוועדה הזו, בניגוד לוועדות אחרות, אם ניתן להנהלה לדבר ואם הם אומרים דברים לא נכונים, אתם לא צועקים ולא מפריעים, כל אחד יוכל להביע את דעתו ואף אחד לא יפריע אחד לשני. נעשה דיון, שנשמע ונבין איפה אנחנו עומדים. אם זה לא יהיה, יצא שכרנו בהפסדנו.

כל אחד שידבר יציג את עצמו, יגיד את תפקידו, יש הרבה חברי כנסת לכן נדבר במשולב. נתחיל עם יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אבי ניסנקורן. תן לנו תמונת מצב, איפה זה עומד ולמה זה לא נסגר עדיין.

אני מודה על הזימון ועל הישיבה ומסכים לדברי הפתיחה. אנחנו בסכסוך עבודה חריג, כי אנחנו כרגע בסיטואציה של השבתה, שזו סיטואציה לא נכונה ולא בריאה, כשהעובדים קוראים לפתוח את המשרד ולחזור לעבודה מלאה וההנהלה משביתה את המפעל, כלחץ במשא ומתן.
בהקשר הזה, אני חושב שההנהלה חייבת להפסיק את ההשבתה וחייבת להעביר את המפעל לפסים של עבודה מלאה ורגילה. אני מקבל פניות ואני מניח שגם ההנהלה מקבלת פניות, ממפעלים תעשייתיים במשק, שמצטברת להם בעיה באריזה וזה נובע מהעובדה, שהמפעל לא חוזר לפסי פעילות מלאה. בעניין הזה צריך לעשות סדר ולא לעבוד בכיפופי ידיים, אלא לחזור לעבודה מלאה, ממחר. פנינו לבית הדין לעבודה, שיקיים מחר דיון. בינתיים יש גם צו מניעה כנגד פיטורי עובדים וכנגד סגירת המכונה. אבל צריכים לעשות סדר, או בהסכמה או דרך בית הדין.

החלק השני מתייחס לשאלה של פיטורי עובדים והבראת המפעל. חד משמעי, ההסתדרות בעד הבראה ולא בעד פיטורים. זה מחייב מחירים, גם מההנהלה וגם מוועד העובדים, להגיע להסכמה איך מבריאים את המפעל, מגיעים לאיזון בשנתיים וחצי הקרובות ומביאים את המפעל לפסים מאוזנים עד כמה שאפשר. יש פערים בין הצדדים, צריך לגשר על הפערים ולהגיע לתכנית הבראה מוסכמת, שתמנע פיטורי עובדים.

בשורה התחתונה, בימים האחרונים נכנסתי לעניין ואני חייב להגיד, שלקיים דיונים תחת השבתה זה מאד קשה. חרגנו מהנושא העקרוני, נשים את העקרונות בצד, כי במישור העקרוני לא הייתי צריך לשבת. אמרתי, אם אני יודע לפתור את הסכסוך הזה תוך כמה ימים, נשים את העקרונות בצד ונפתור את הסכסוך. לאור העובדה שעדיין יש פערים, אי אפשר להמשיך בדרך הזו. צריך לעבוד בשפיות, לחזור לעבודה מלאה ובמקביל לפתור את הסכסוך הזה בהבראה במקום פיטורים.

תודה רבה. יו"ר הוועד בבקשה.

שמי אדי חננוב, יושב ראש ועד עובדי נייר חדרה. קודם כל מה שאמר אבי ניסנקורן הוא אמת, אנחנו לא מוכנים לנהל משא ומתן תחת לחצים. זה בדיוק הפוך ממה שקורה בדרך כלל במשק, הוועדים משביתים מפעלים. אצלנו זה הפוך, ההנהלה השביתה את המפעל כדי ללחוץ עלינו במשא ומתן. כל הזמן באים ושואלים על מה אנחנו מוותרים. זה לא משא ומתן, מצדנו זה רק מתן ומתן.
אנחנו מבקשים, כמו שאמר אבי, לפתוח את המפעל. אם המצב באמת קשה, שגם על זה יש לנו חילוקי דעות, אנחנו מוכנים להירתם והם יודעים במה אנחנו מוכנים להירתם. אני מבקש קודם כל לפתוח את המפעל, להחזיר את העובדים. אפילו שהם השביתו את העבודה, הם לא שילמו לנו את הימים האלה, שאנחנו באים לעבודה מוכנים ומזומנים והם פשוט מזלזלים בעובדים ורוצים לרמוס את החוזה הקיבוצי שלנו.

נציג ההנהלה בבקשה.

שמי צביקה אברמוביץ, סמנכ"ל משאבי אנוש. ההנהלה לא השביתה את המפעל.

הוא נסגר לבד?

מי שהשבית את המפעל הם העובדים. ההנהלה לא יכלה לחדש את פעילות הייצור מסיבות, בעיקר בטיחותיות. נעשו חבלות במפעל, חבלות ברמה של מפסקי חירום, חשמל, סכנה ממשית, שאנחנו לא מוכנים לקחת אחריות. הנהלת המפעל נכנסת למפעל בליווי יס"מ ויוצאת בליווי יס"מ. זה מצב שאנחנו לא יכולים לקבל עליו אחריות, על הפעלה של מפעל שברמת סיכון מאד גבוהה.
לעצם העניין, ההנהלה עושה כל מה שביכולתה, במצב שוק שתכף נסביר אותו, כדי להימנע מפיטורים, של אפילו עובד אחד. אני מצהיר את זה גם פה, אנחנו לא רוצים להגיע לפיטורים. אבל מה לעשות, שאחרי שעשינו את כל הוויתורים ברמת העובדים בהסכם, ברמת הפחתות בשכר, ברמה של הפחתות שכר ממנכ"ל החברה עד אחרון העובדים, בחוזה אישי. גם זה לא מספיק. פנינו לעובדים ואמרנו, עם כל הכבוד, אתם 370 עובדים, מתוך 3,000 עובדים, מותר שגם אתם תעשו ויתורים. נתקלנו בחומה בצורה, שהדבר היחיד, שאולי מוכנים לוותר, זה על תוספת אוטומטית של 4.3% שניתנת מידי שנה, בלי קשר למצב החברה.

גילוי נאות, אני מכיר את צביקה עוד כשהיה יו"ר תנובה. נפגשנו בפעילות ועדים. לא מפריע לי 4.5%, מה שמפריע לי זה דור ב'.

אין דור ב'.

אתם יוצרים גוף, קבוצה של אנשים שאין להם עתיד, אין להם מחר והם לא יקבלו קביעות. אתם לא מגדירים את הכניסה שלהם. אתם צריכים לעשות סדר, שלא יהיו שני סוגי אנשים. עזוב אותי רגע מה-4.5%, זה רק כסף, אתם צריכים ליצור עתיד לאלה שיבואו בהמשך ולהגיד, מתוך ה-200 ניתן 50, 60 רק למצטיינים שבהם. אנחנו מתחייבים למספר מסוים של קביעויות. ומעבר לתוך המגרש. אין את זה. ממה ששמעתי מהעיתונות, זה הדבר שהכי צרם לי. בזמנו פנתה אלי הנהלת התעשייה האווירית ושאלו כמה תוספת אני רוצה, אמרתי להם כלום, אין דור ב' במפעל, כולם שווים. עובד שנכנס היום ואחד שעובד 40 שנה, זהה, חוץ מהוותק וההתקדמות בדרגות, אבל יש להו אותו מסלול, הוא נכנס לאותו מגזר, זה מה שאני מחפש.

אני רוצה, שהילד שבא היום, ידע שיש לו עתיד ולא יזרקו אותו בעוד מספר שנים, לא בגלל שהוא לא טוב, אלא בגלל שאתם רוצים יותר זול. אז תגיד, אני רוצה להרוויח יותר כסף ועושה עלויות של חברה, זה בסדר, גם הוועד רוצה שתרוויח כסף, תבנה דגם של עבודה, בה נקלוט אנשים, תהיה להם פרנסה בכבוד, ניתן את השעות, המפעל ירוויח והכול יהיה בסדר. בהתנהלות שלכם, התנהלתם קצת כמו בריונים. אמרתם, נוכל להסתדר בלעדיכם וסגרתם את המפעל. למה? אתה מפסיד 50, 60 מיליון לשנה.

יותר, רבעון האחרון 60 מיליון.

תמשוך עוד שבועיים, למה הבריונות הזו?

אני אסביר.

אמי עליה השלום הייתה אומרת, יש שני סוגי אנשים, יש מסבירים ויש מצליחים. ברגע שאתה מסביר, נכשלת. אין סיבה שהמצב היום יהיה כמו שהוא. אין סיבה שתפסיד.

אז תסביר לי אתה, כיוון שאנחנו באים מאותו בית ספר, איך אני יכול לעמוד במצב, ש-370 עובדים, עלות השכר השנתית שלהם היא 117 מיליון ₪. אתה יכול לנהל מפעל ככה?

קודם כל תבנה לי את זה ל-8 שעות עבודה. דבר שני, כמה אחוז זה מהמחזור של החברה?

זה מתוך 3,000 עובדים.

אנחנו לא עושים פה משא ומתן.

ברור, לא הייתי עושה אתך משא ומתן.

למה, אני לא טוב?

זו הייתה מחמאה. העולם של הנייר לא יכול לשלם את השכר הזה, אנחנו בקריסה, אנחנו בהתמוטטות.

למה סגרת את המפעל?

לא אנחנו סגרנו את המפעל. זה מפעל, שלפני כמה חודשים, בהפעלה לא מתוכננת נפצע קשה מאד עובד. זה מפעל מסוכן מאד.

מה מסוכן?

אלה לא מכונות שאתה יכול להדליק ולכבות.

מה הבעיה להפעיל מחר את המפעל. הם הסכימו לכל מה שאתה רוצה, אתה מפעיל?

ייקח לי שבועיים לחזור לפעילות.

כלומר, אם מחר תגיעו להסכמות, שבועיים לא יבואו לעבודה?

יבואו. אבל אני לא אפעיל, מכיוון שאני צריך לעשות את ההכנות להפעלה. אתה חוזר לנקודה שהיא לא הבעיה.

זו לא הבעיה שאתה רואה אותה.

אני הראשון שרואה אותה, אם היינו הולכים לפתרון הקל, היינו אומרים, הנייר הלבן מפסיד כל שנה 30 מיליון שקל, אנחנו סוגרים את המפעל ומפטרים 250 עובדים. זה לא מה שאמרנו. אמרנו, כולנו ניתן כתף, כל העובדים ולא נפטר אף עובד. אני לא יכול להפעיל מכונה שמפסידה 30 מיליון בשנה. לא יכול.

מבחינה בטיחותית או כלכלית?

כרגע גם כלכלית אני לא יכול להפעיל אותה.

אבל אנחנו אומרים לך שאנחנו רוצים לדבר אתך, תפעיל את המכונה.

מדברים אתי שבועיים ויותר והגענו להבנות והגענו לרגע שצריך לסגור את הדברים הסופיים ולהגיע להסכם חתום ולפתוח את מפעל ביום ראשון, והם לא הגיעו לפגישה. כל ההנהלה הגיעה להסתדרות והודיעו לנו, במקרה, שהם לא מגיעים לפגישה. מה אתה רוצה שנעשה?

הם לא בסדר ואתה לא בסדר.

אני תמיד לא בסדר.

לא תמיד. זה שסגרת את המפעל זה לא בסדר וזה שהם לא באו לפגישה זה גם לא בסדר. בן אדם צריך להגיד את מה שיש לו וזה שלא באים, זה לא בסדר, זה פשוט לא בסדר. אם אתה יושב ראש ארגון העובדים, אתה אחראי לפרנסה של 800 עובדים.

ההשלכות תהיינה על אלפים.

הוא דיבר על השכר שלנו, למה אף אחד לא שואל אותו כמה השכר הממוצע לשעה. הוא אומר שהעלות היא 25,000 ₪, בן אדם צריך להרוויח 18,000-20,000 שקל כדי שהעלות שלו תהיה 25,000 שקל. למה אף אחד לא שואל אותו מה השכר לשעה הממוצע בעבודה. אין 50 שקל שכר לשעה. זאת אומרת שאנחנו עובדים 400 שעות, את זה הוא מסתיר.

שאלתי אותו מה השכר ל-8 שעות. אבל זה לא מה שמעניין עכשיו.

מה זה ה-400 שעות שאתם עובדים?

המון שעות. אם אני לוקח שישי שבת. הוא אמר ששבועיים הוא לא יכול להחזיר את המכונות לעבודה, הוא לא מחזיר את המכונות, אנחנו מחזירים את המכונות, זה לא שבועיים, מקסימום שלושה ימים, אם נגרמו נזקים ממה שהם עשו. משהו נוסף, אין לנו את הכוח של האנשים האלה, יש לי בקשה, מה שוועדת העבודה יכולה לעזור.

רק אנחנו יכולים לעזור.

הם כל הזמן טוענים שהנייר הלבן לא טוב. אז בואו כולם נתגייס, נעזור, יש הרבה ייבוא ויותר זול. הייבוא הזה הורס את התעשייה של הנייר בישראל, בזה אנחנו רוצים לעזור להנהלה ולבעלים.

אני רוצה לתת לך טיפ בחינם, לא רלוונטי עכשיו, לא השכר, לא כמה אתה מרוויח, זה לא מעניין. מה שרלוונטי עכשיו, שמחר בבוקר אתה והאנשים שאתה מייצג יוכלו לעבוד. אז, יתווכחו סביב שולחן כמה כסף, אם ל-8 שעות, ל-100 שעות, זה השלב המשני. ב"נייר חדרה" אנחנו נמצאים בתאונת דרכים גדולה יש המון פצועים וצריך לטפל לא במי שצועק אלא במי שצריך חוסם עורקים. חוסם העורקים שלנו זה הפעלת המפעל. אם תבוא מחר בבוקר ותתחיל לעבוד, תחסוך לעצמם ויכוח אם משלמים אחר כך את ימי השביתה או לא משלמים את ימי השביתה.

אני מסכים עם זה 100%.

אז למה לא הגעתם לפגישה?

באותו ערב הייתה הפגנה ענקית בכניסה למפעל, באנו להרגיע את האנשים, הודעתי לאבי ניסנקורן וגם לעוזרת שלו והתנצלנו. האנשים לא רגועים, שבועיים לא עובדים, באנו להרגיע אותם.

היית יכול להרגיע אותם אם היית מגיע לישיבה ובערב היית מודיע להם שלמחרת בבוקר המפעל נפתח, בזה היית מרגיע אותם.

יכול להיות, אבל ספרתי לכם את העבודות.

איזה הפגנה הייתה?

הייתה הפגנה, זה בסדר.

אני לא מתווכח אתך, אבל העובדות הן שהיינו צריכים להיות שם.

זה היסטוריה. אתם חייבים לשבת. כשבאת לוועד אמרת שאתה רוצה לדאוג ולשפר את איכות החיים של העובדים שלך. בשביל זה הלכת לוועד. לא אמרת שתשבית ומתי ורוצה הפגנות.

לא השבתנו בשום שלב, ההנהלה סגרה את המוכנות. הם התחילו לסגור בהתחלה בסופי שבוע.

שמי מוסטפא בדראן, חבר ועד העובדים. מצטער שהקול שלי צרוד, זה מאותה הפגנה במוצאי שבת. אני עובד 36 שנה במפעל, מעולם לא היה סכסוך עבודה בין ההנהלה לעובדים, 36 שנה שאני עובד. רק שהחבר'ה האלה הגיעו למפעל, יש ברדק. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו מובילים.

מה זאת אומרת שאתם לא יודעים לאן אתם מובילים?

במצב הניהולי הזה, אנחנו לא יודעים. שבועיים המכונות עומדות ומפסידים מיליונים בכל יום. אני יודע מה אני מדבר, מפסידים מיליונים כל יום. את ה-2.5% שמדברים עליהם, בהפסקת המכונות בשבועיים האלה, יכולים לכסות 20 שנה קדימה בשביל ה-2.5% האלה. המצב הוא, שעם ההנהלה הקיימת אנחנו לא יכולים להתקיים.

ההנהלה הקיימת היא הנהלה פרטית?

אני לא יודע?

מה זה אתה לא יודע? אתה עובד שם 36 שנה. אתה לא מכיר את החברה? ההנהלה קנתה את המפעל?

נכון.

אז מה זה שאתה לא יכול? אתה חייב. אתה נבחר ציבור, הם חייבים אותך כי נבחרת, אבל הם ההנהלה, הבעלים.

ההתנהגות שלהם בשטח והדרישה להוריד אנשים. לפני שנה וחצי הוצאנו 70 עובדים ותיקים, זה מפריע לתהליך ייצור הנייר שמחייב ידע וניסיון. זה לא כמו קו יצור אחר, שתוך יומיים זה בסדר. בן אדם שעובד 30 שנה, יש לו ידע אדיר. כל המערכת התרוקנה מאנשים, באים בטענה שרוצים להוציא עוד 30 אנשים לפנסיה מוקדמת.

חבר הכנסת מרגי בבקשה.

יש כאלה שהגיעו לכנסת אחרי שעשו אקזיטים וסטארט-אפים, ויש כאלה שהגיעו משוק העבודה, כמו היושב ראש וכמו עבדכם הנאמן, שהיה שכיר כל חייו. דברי הפתיחה של היושב ראש מדברים גם לעובדים וגם להנהלה, פה צריך את השכל הישר. כמו שילד לפעמים לא מרוצה מההורים שלו, הציפיות שלו מהם גבוהות, אבל הוא לא יכול להחליף הורים. זה המפעל, זה מקור הפרנסה שלכם, יש מצוקה שאתם מסכימים לה וההנהלה מנסה להוביל לכיוון מסוים.
שמעתי את הסכסוך המתוקשר, זה לא הולך למקומות טובים. נעשו טעויות בניהול המאבק, יכול להיות שגם ההנהלה עשתה טעויות, זה לא משרד ממשלתי, זה לא המגזר הציבורי, שם בקווים שהובלתם את המאבק, הייתי הולך אתכם אפילו עוד יותר. אבל זה מפעל יצרני, ואנחנו ערים למה שקורה בכל העולם, יש משבר בענף הנייר הלבן. אני לא ואמר שצריך לאמץ את הקו שההנהלה מובילה, אבל כששוברים אתה כלים, הנזק לא יהיה ווין-ווין. כששוברים את הכלים, מי שיפסיד ראשון הם העובדים. ההנהלה תקבל מכה בכנף ותמצא את הדרך שלה, בסופו של דבר, השלטר אצלה, למרות שנשמע שהשלטר בידי העובדים.

אתם צריכים להתכנס, לקבל החלטה שיושבים סביב שולחן, גם ההנהלה וגם העובדים, מגיעים להסכמה בכל מחיר ולא שוברים כלים. ייקח חודש, חודשיים, בסוף זה יגיע. גם אתם לא אומרים שמה שיש זה מה שיהיה, כי אתם מבינים שישנה בעיה. מה האלטרנטיבה? לפטר עובדים כדי להתאזן? אני לא חושב שיושב פה מישהו סביב השולחן שמעדיף את זה. אני שמח על ההצהרה של ההנהלה, שהיא לא רוצה לפטר עובדים. גם אתם לא תרצו שחברים שלכם ילכו הביתה בלי פרנסה, כשאתם שומעים ומבינים מה קורה במשק.
צריך להתכנס בשום שכר, אני רוצה להאמין שגם ההנהלה תהיה הוגנת אתכם. יש אתכם את אבי ניסנקורן, שיש לו ניסיון ויצטרך גם הטבעת חותם, תנו לו את הקרדיט. אם הייתם סולידריים אתו, הייתם צריכים לשתף פעולה וללכת אתו. תנו לו את הקרדיט, שסביב השולחן העגול הוא יוביל את זה. הוא צריך את זה, תעזרו לו ותביאו למשהו שפוי. אני שומע ורואה את המאבק והוא לא נראה טוב. נראה לי שגם אתם, נכנסתם להרפתקה שלא צפיתם בה את התגובה של ההנהלה.

שנה וחצי מתכננים את המהלך הזה, זו לא תמימות.

אני מצפה מההנהלה שתהיה הוגנת ותעשה רק מה שהכרח, כדי להמשיך לעבוד. תנו לאבי להוביל את זה, הוא יוביל את זה למקום שפוי וריאלי.

שמי שלמה יהודאי ואני מנהל משאבי אנוש בקבוצה. אני רוצה להדגיש ולומר לידידי, חברי הוועד וחברי הכנסת, מעבר למה שאמר אדי, שעלות השכר הממוצע עד כ-25,000 ₪ - - -

מה זה משנה עכשיו?

בתקופות שענף הנייר היה במצב טוב, החברה חיבקה את העובדים, הטיבה עימם. העובדים האלה הגיעו להישגים טובים, מן הטובים שיש בשוק.

מה זה מעניין? אתה לא שם? אתה מנהל משאבי אנוש, מהות העבודה שלך, לעשות הכול כדי שיהיה שקט תעשייתי ולתת למפעל שלך עבודה ביעילות גבוהה, בתפוקות גבוהות ועם לקוחות מרוצים. זה לא מעניין מה שאתה אומר וכמה הם מרוויחים. מה אתם עושים היום כדי לפתוח את המפעל? לפתוח את המפעל תוך כדי הידברות. אין מנצחים ומפסידים, ככה כולם מפסידים.

אתה צריך להגיד, שהמטרה שלכם היא לא לשחק במשחקים של כבוד, או משחקים בלכופף ידיים. אנחנו מזיזים את זה הצידה, רוצים לתת לבעלים רווחיות, רוצים לייצר ואנחנו רוצים שעובדים יתפרנסו בכבוד. זה שם המשחק.

היינו שם. היינו כבר בדקה ה-90. התנהל משא ומתן, הגענו לטיוטות של הסכמים, נשארו עוד שני סעיפים, שאני מאמין שאבי יוכל לסכם אותם אתנו. זו הייתה המטרה. זורים חול בעיני הוועדה. הגענו ל-80% מהפתרונות.

אף אחד לא זורה חול. הם לא אמרו כלום.

כאילו לא היה משא ומתן ורק עכשיו מדברים.

היה משא ומתן או לא היה משא ומתן. תפתח את המפעל, תשב אתם ותגמור תוך יומיים.

אפשר גם לגמור עכשיו ולפתוח מחר.

מה הקשר?

יש קשר.

אתה רוצה למות צודק או לחיות חכם? אתה צריך לתת רווחיות לבעלים של המפעל, משביתה הוא מרוויח כסף? לא.

אבל הוא גם לא מפסיד מהלבן, זה מה שאתם לא מצליחים להבין.

הוא מפסיד פחות. רק בלבן.

בלבן הוא לא מפסיד.

אני שומר את זה לסוף. בבקשה חבר הכנסת זחאלקה.

למען הגילוי הנאות, אני חי מהפולקלור של "נייר חדרה". חלק גדול מהמשפחה שלי עבד שם. גם אח שלי, לפני שהיה רופא שיניים, עבד שם. דוד שלי עובד שם, אני היחיד במשפחה שלא עבדתי שם. אם שמתם לב לדבריו של מוסטפא בדראן, הוא אמר, "אנחנו מפסידים", הוא לא אמר "המפעל מפסיד". כלומר זה מראה את השייכות של העובדים, האהבה שלהם למקום העבודה, זה לא סתם מקום עבודה, זה סגנון חיים. אני חי באזור הזה והתקשרו אלי הרבה עובדים של המפעל. גם הבוקר, ראה אותי אחד העובדים בתחנת הדלק, וביקש שנעשה משהו בישיבה היום, הם רוצים לחזור לעבודה.
אני רוצה להגיד בקצרה את עמדתי בנושא, כשאני לוקח בחשבון את כל הגורמים, גם את הזעקה מהלב של העובדים. הם רגילים להגיע לעבודה כל יום, זה נראה להם לא נורמאלי, מעבר לעניין של שכר ושל סכסוך עבודה. קודם כל להוריד את עניין הפיטורים מהשולחן לגמרי.

ירד.

דבר שני, לא מקובל עלי וזה נראה מאד מוזר, שההנהלה סוגרת את המפעל בגלל שהועד לא הגיע לישיבה, זה ברוגז?

היא סגרה הרבה לפני, שבועיים לפני כן.

הבנתי, אבל הם אמרו שהם מוכנים לפתוח את המפעל אם הם יגיעו. אני חושב שצריך לפתוח את המפעל ולנהל במקביל משא ומתן. אנחנו כוועדה, עם ניסיונך הרב כבוד היושב ראש, יכולים להציע מסלול שישמור את הכבוד של הוועד ואת הכבוד של ההנהלה ולהביא לתוצאה. שהמפעל יפתח, ינוהל משא ומתן בצורה זו או אחרת ואפשר להגיע להסכמה. אני מבין שהעמדות לא כל כך רחוקות.
בהכירי חלק גדול מעובדי המפעל, ערבים ויהודים, אני לא רואה שמישהו מהעובדים של המפעל, בשייכות העצומה שיש להם למקום, שיחבלו במפעל. זה מעבר להיגיון. אני רוצה שתתפוס עובד, תשאל אותו על המפעל ותשמע מה הוא יגיד לך. זה לא מקום שהעובדים מנוכרים עליו, כועסים על מקום העבודה. זה מקום שהעובדים אוהבים אותו. לכן, אני לא מתאר לעצמי שמישהו יעשה חבלה. יכול להיות שהייתה בעיה, או אפילו אחד כזה - - -

יש תלונה במשטרה.

אני מבקש להוריד את הטונים, אפשר להגיד את הדברים בשקט. גם במאפיה הבינו את זה והתחילו ללחוש.

אנחנו במזרח, לא רוצים לוותר על הטמפרמנט שלנו.

אני מזדהה עם חלק מהדברים שהוא אמר עכשיו...

הטענה של החבלות היא חשובה, כי אם שמעתי נכון את ההנהלה היא אמרה שהם לא יכולים לפתוח כי יש חבלות במפעל. זו הייתה הטענה המרכזית. אני רוצה לשלול את הטענה הזו ולהתחייב בשם הוועד, שהם אחראים שלא תהיה שום חבלה.
כבוד היושב ראש והנהלת המפעל, אני לא יודע מי מקבל החלטה בהנהלת המפעל, אתם או שיש דרגים גבוהים יותר. אבל אני בטוח שהוועד, בלי לשאול אותם, מוכן להתחייב, שלא תהיה שום חבלה והם ישתפו פעולה עם ההנהלה ועם המשטרה ועם כולם, שבורג לא יזוז ממקומו במפעל.

הם יודעים את זה.

אם זו הטענה, שיש חשש לחבלות המפעל, אז אפשר לפתור את הבעיה הזו. בואו נתחייב, לא יהיו חבלות, לא יהיו בעיות, הוועד מתחייב, העובדים מתחייבים. מצד שני, ההנהלה מחזירה את העובדים לעבודה ומצד שלישי, וזה החשוב ביותר, נכנסים למשא ומתן, כאשר ההנהלה אומרת, שיהיה אפשר להגיע להסכמה תוך ויתורים הדדיים, שישמרו על פרנסתם של העובדים.

אני קורא להנהלה ולעובדים, להציל את מקום העבודה הזה. באזור ממנו אני בא, אני בא מאזור ואדי ערה, בישוב שלי יש יותר מ-100 עובדים במפעל "נייר חדרה", בואדי ערה בכלל יש מאות עובדים, שעובדים במפעל. אני אף פעם לא שמעתי תלונות, האנשים מרוצים ממקום העבודה, יש כבוד ויש הכול. אז בבקשה להמשיך את זה, אם אפשר לפתור בעיה, למה לסבך אותה?

תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.

תודה. אני שומעת את הדברים ונשמע שאתם פשוט צריכים מבוגר אחראי. גם ההנהלה וגם העובדים. אני לא יודעת איך העובדים לא זעקו במחאה על האמירה הבעייתית על חבלה במכונות. אני מוחה על זה. מצד שני, חברים, אף אחד לא שואל אתכם מי ההנהלה. זאת ההנהלה. הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות זה לשמוח, כך אני חשתי, על האמירה שלהם, שלא יהיו פיטורים. להחתים אותם על האמירה החשובה הזו כדבר ראשון ואחר כך לשבת אתם למשא ומתן.

משא ומתן, כמו שאמר פה, איש הרבה יותר מנוסה ממני, יושב ראש הוועדה, הוא סביב שולחן עגול. שולחן עגול, כך אמרו חז"ל, אין אדם יוצא וחצי תאוותו בידו. כנראה, ממה שאני למדה משני האנשים האלה, שניהלו, הרבה יותר משאים ומתנים ממני, אתם תקבלו חלק ממה שאתם רוצים וההנהלה תצטרך לוותר על חלק ממה שהיא רוצה. אבל אם לא יהיה משא ומתן, אז כל הדברים החשובים, שאמר חבר הכנסת זחאלקה, לא יהיו. המחויבות, הזו וחוסר הניכור, שחבר הכנסת זחאלקה דיבר עליה והעובדים דברו עליה, נובעת כנראה מהרבה שנים, של מקום עבודה חיובי, כך אתם טענתם. אז תשמרו את הדבר הזה.

אם תדעו כמה אנשים באים בפני השולחן הזה, עם פיטורים קשים, עם הסכמים בעייתיים בשכר העבודה שלהם. אנחנו באים עכשיו מדיון בעייתי על המצב של מערכת הבריאות. כאן יש מפעל יצרני, שאנשים, כמו שאמר חבר הוועד, עובדים בו שנים רבות ומכלכלים את המשפחות שלהם. אני חושבת, שהתפקיד שלכם כהנהלה, זה לרצות שאנשים יישארו מרוצים. מה יצא לכם מזה שאנשים ילכו הביתה ממורמרים? אז הם יבואו לעבודה ויעשו את העבודה שלהם, אבל אתם יודעים כמוני איך נראים הסרטים של צ'ארלי צ'אפלין, שהעובד בהם לא מרוצה ומעביר ניר ממקום למקום.

תיקחו את האכפתיות האמיתית שיש סביב השולחן הזה, שאומרת, יש זכויות לעובדים ויש רצון אמיתי להבריא את המצב ולהביא כמה שיותר עובדים להשתכר, כמה שיותר כסף, אין לי שום בעיה עם זה, ההפך. אבל גם לא להגיד, " ההנהלה הזו". זו ההנהלה חברים. אני מצפה לבגרות מצד ההנהלה, לראות עם אופק מעט יותר רחוק. זה שאתם סוגרים את המפעל, זה פתרון של גן ילדים. זה לא נעים לראות גן סגור, זה מה שהייתם צריכים להגיד לעצמכם. זה לא נעים לראות מפעל סגור. מפעל סגור עושה רע לכם, לעובדים ועושה רע לתעשייה הישראלית.

בטח לא כשבא אדם כל כך בכיר ואומר, אני פה בשביל לתווך. אני מניחה, שגם להנהלה וגם לעובדים אין סמני שאלה , לא על ההגינות שלו ולא על המסוגלות שלו. קחו את מה שמציע לכם יושב ראש הוועדה, קודם כל, בשלב ראשון תפתחו את המפעל. אתם תפתחו והם יבואו. תפסיקו לדבר במושגים של מי יזרוק את האבן יותר חזק אחד על השני. המטרה היא אותה מטרה, שכמה שיותר עובדים יעבדו ויהיו מרוצים, זו המטרה של העובדים, זו המטרה של הנהלת המפעל. אין לנו פה ויכוחים על האמת, שמדברת על רווחיות. יש לנו רק ויכוח מי יותר חזק עכשיו.

אני חושבת, שחובה על כל הצדדים להיות הצד הפחות חזק, כדי להביא למטרה האמיתית, של מפעל רווחי, שיש בו עובדים מרוצים.

שמי משה אשתר, חבר ועד עובדים. ציירו את העובדים כאלימים וכבריונים ואלימים.

ממש לא.

אני רוצה להגיד, שלא יהיו אי-הבנה, כל השוטרים שהגיעו למפעל הנייר והיס"מ שליווה את המנכ"ל והסמנכ"ל - - -

אתה חבר ועד? אתה לא מבין שאנחנו אחרי זה. עזוב את זה בצד, תגיע לעיקר.

אני אגיע לעיקר. ההנהלה הזו, ציינה לא פעם, שאנחנו ועד אחראי, ועד שמבין את הצרכים של המפעל. הלכנו לקראת המפעל ולקראת ההנהלה לא פעם ולא פעמיים. עשינו ככל יכולתנו כדי להביא את המפעל הזה למקומות אחרים, כשהיה במצב קשה. אני לא רואה שום סיבה לא להפעיל את המפעל ונוכל לשבת, לקיים דיון רציני, להתקדם ולהגיע להבנות ולהסכם שמקובל על כל הצדדים.

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן.

הכול כבר נאמר. אבל לא סתם אמרתי שזה סטארט-אפ, שההנהלה משביתה את המפעל. הדבר הזה מאד מטריד, מאד מסוכן. יש פה אמצעי לחץ שעוד לא הכרנו. שמחתי לשמוע על בסיס ההיכרות שלכם, כמישהו שעמד בראש ועד, גם אתם חייבים להבין, שהדבר הזה שאתם עושים הוא אלים, לא סביר כאמצעי לחץ במשא ומתן ומאד מסוכן לכל שוק העבודה, אם התופעה הזה יתרחב.

אני מצטרפת לחברת הכנסת מועלם, אני מברכת את ההסתדרות על הגישור שלה והאחריות שלה בתהליך. אני מבקשת מכם לשבת קודם כל, להתחיל בהליכים של פתיחת המפעל, כי הצעד שנקטתם הוא ממש אלים וממש חריג. אם אתם חושבים שאנחנו מתבלבלים פה בין הדיבורים על יס"מ לבין הסגירה של המפעל, זה צעד אלים מאד. אני מבקשת מכם לפתוח אותו ואז לשבת למשא ומתן. בהובלת מגשרים מוכשרים כמו אבי ניסנקורן, אני בטוחה שאפשר יהיה, בקלות רבה, יחד עם ויתורים של העובדים, להגיע לפתרון מוסכם ולעבור את תקופת המשבר הזו.

אני מבין שאנחנו לקראת סוף הדיון ואין עניין לשמוע את הטענות שלי לגבי כל הדברים שנאמרו מסביב, על זה יש דיון מחר בבוקר בבית משפט. אני רק רוצה לדייק כמה דברים. לטענתנו זו לא השבתה - - -

זה לא בית משפט, אנחנו רוצים שלא תתפרנס, שנייר חדרה לא יצטרכו אותך.

אז אשאל שאלה אחרת.

אל תשאל שאלות. אם יש לך משהו לתרום לסיום הסכסוך, תגיד. אם אתה רוצה ללבות את העניינים, אל תגיד. תגיד בבית משפט, אנחנו לא בית משפט.

אני לא אגיד את כל מה שהתכוונתי, רק את התרומה שאני חושב שאני יכול לתרום. אני פונה למר אדי, יושב ראש הוועד, כפי שאמור היה לבוא במוצאי שבת ולא הסתייע לו, שיבוא היום אחר הצהרים, נסיים את הדברים הקטנים שעוד נשארו ונסיים את הסכסוך. אני רוצה להבין, אם מותר לי לשאול שאלה, למה לא?

אני קודם כל מודה ומתוודה, שאין לי אף אחד ממקורבי שעובד במפעל נייר חדרה, כי אני יודע שתנאי הקבלה שם מאד מיוחדים.

אז איך המשפחה של זחאלקה התקבלה?

אני אומר על עצמי, שאין לי אף אחד שם, כך שאין לי אינטרס. אבל יש לי מגע עם הרבה עובדים שעבדו שם ויודע שהם מאד נאמנים למקום כי הוא נחשב למקום טוב לעבוד בו, אם משווים את זה לעובדי הבניין מאזור ואדי ערה, שם 90% עובדים בבניין.

אמרו לי שאני עובד בשביל נשר, בגלל שאני רוצה שפועל ערבי לא יסחוב 50 קילו אלא רק 25.

אני אומר שטוב שזה יצא מאצלנו, מאום אל פאחם, איפה שיש הרבה עובדי בניין

בשביל זה אני עבריין.

אתה בסדר גמור. אני רוצה להגיד, שהפועלים האלה, מאד נאמנים למפעל הזה, רוצים לעבוד שם והפרנסה שלהם מאד טובה.

וזו לא בושה.

להפך, זה טוב, זה מצוין. אבל אני מתפלא, מדוע ההנהלה סוגרת, כאשר היא אומרת שהיא לא רוצה לפטר ולא רוצה לסגור וסוגרת את המפעל. אנחנו שומעים, שהעובדים אומרים שהם מוכנים להתפשר על כל מיני דברים ולתרום לשיקום.

זה לא כל כך פשוט.

זה באמת לא כל כך פשוט, אבל בשביל זה יש גם הסתדרות ויש גם ועדה, אז אני מקווה שאחרי הדיון פה, לא יעמוד על הפרק עניין הפיטורים ולהגיע להסכמה שכמה שיותר מהר המפעל יפתח והעובדים יחזרו לפרנסה ראויה. תודה.

הערה אחרונה לחברת הכנסת מיכל בירן, מכיוון שאני בא מוועדי העובדים והשתמשת בביטויים של אלימות, אז כמי שייצג 7,000 עובדים, עוד לא ראיתי מצב, שעובדים מגיעים להפגנה לגיטימית עם אלות, וזה מצולם. זו אלימות.

אם זה נכון, זו גם אלימות.

לא ראינו דבר כזה.

יש צילומים.

לצערי הרב עברתי הרבה משברים כיו"ר ועד של חברה ממשלתית, שממשלת ישראל קבלה החלטות לסגור ולפטר. עשינו הרבה הפגנות וראינו אלימות של שוטרים וראינו את סולתם עם הכלבים. לא שהתנהגתם ככה, אבל לפעמים, כדי לא לקבל מכות, אם אתה בא עם מקל ביד, לא מרביצים לך. אני מתבייש שהייתי צריך לנהוג ככה, אבל גם העובדים, הם לא בשר תותחים שאפשר להרביץ להם.

לא בקשנו לפטר.

אבל סגרתם את המפעל.

לא סגרנו. כדי לעשות סדר, סגרנו את מכונה מס' 4 ביום שבת כדי לצמצם את הנזק, בהפסדים. הם הלכו לבית משפט ובית המשפט אמר, שההנהלה רשאית לסגור את המכונה בשבת, היא לא חייבת להפעיל מוכנות בשבת. זו החלטה סוברנית של הנהלה.

בעקבות זה הם השביתו את כל המפעל. החבלות הם לא יציר דמיון של אף אחד, יש תלונה במשטרה, זה בחקירה, יש צילומים של הדברים, אלה חבלות אמיתיות. אין לי ספק, שהוועד לא מעורב בזה.

אני עשיתי את זה. הלאה.

הלאה. לגבי ההסכם שנמצא בעיצומו, נתכנס היום, נחתום על ההסכם ומחר המפעל ייפתח.

הוא מטעה את האנשים. הוא אומר שסגרו את המכונות בשבת, הוא סגר בשישי שבת.

מה זה משנה?

זה משנה. היהודים לא עובדים בשבת, הלא יהודים עובדים בשבת, אבל הוא לא אומר שזה שהוא סגר את המפעל בשבת ולא מצא להם סידור אחר, כשביקשנו להעביר את העובדים למקום אחר, הוא פגע להם בשכר של 30%, 40%, את זה הוא לא אומר.

לפני שאתם לאבי את רשות הדיבור, לא מעניין אותי מה היה עד עכשיו. אני רוצה לחיות חכם, לא למות צודק. אם אתה רוצה לפתור את הבעיה, שים הכול בצד, לא קרה כלום, לא היה כלום. לא שואל על ימי שביתה, לא שואל איך הוא משלם. את השאר אני אגיד אחרי דבריו של אבי.

דברתי בקצרה לפני כן, כי אני חושב, שהוועדה פה היא קריאת השכמה, גם להנהלה וגם לעובדים. היה לי חשוב שתשמעו את זה גם מפי יושב ראש הוועדה וגם מפי חברי הוועדה. אני מצטער על דבר אחד צביקה, שבמקום להבין את זה, אתה שדווקא זורע האשמות כנגד העובדים וזה לא נכון לעשות, אני חושב שזה צעד לא אחראי. לא צריך להתחיל לדבר על אלות ועל יס"מים.
אני יודע שבישיבות, כולל אצלי, אמרת שחברי הוועד, בנושאים האלה, הם מאד אחראים וכמו שאמר יושב ראש הוועדה, אני חושב שצריך לשים את זה בצד. צריך להגיע לנוסחה, בה המפעל נפתח, כי יש פה צעד אלים. לא משנה אם הייתה השבתה בהתחלה או לא הייתה השבתה. הנקודה היום שהעובדים אומרים, לפתוח וההנהלה אומרת לא. זו הנקודה היום. מה זה משנה מה היה לפני שלושה ימים וארבעה ימים. היום הועד אומר שחוזרים לעבודה וההנהלה אומרת שלא.

זה לא מדויק.

אני אומר לך שעכשיו חוזרים לעבודה מלאה. עכשיו. דבר שני, אני אומר גם לעובדים, לוועד העובדים שמייצג את העובדים, צריך להגיע לנוסחה של הבראה, בה המפעל מאוזן. מפעל מפסיד הוא מפעל שלא שורד. צריך להגיע לנוסחה של הברה, בה המפעל מאוזן וכנגד זה שלא יהיו פיטורים. זו הנוסחה הנכונה לטובת העובדים ולטובת המפעל ולזה צריך להגיע. דבר אחרון, שאמר חבר הכנסת חיים כץ, את התופעה של הדלת המסתובבת, פעם ב-5 שנים, צריך גם להפסיק.

מאחר ולא רוצים שיפטרו אותי, ויש דיון אחר בעוד כמה דקות. אני קורא להנהלה להפסיק את ההשבתה, לחזור לעבודה מלאה, כשהוועד נכנס לתכנית הבראה, אליה ירתמו העובדים ויביאו את המפעל למצב של איזון ולמנוע פיטורים. אמרה ההנהלה שהיא לא מתכוננת לפטר.

שהיא מעדיפה לא לפטר.

היא אמרה שהיא לא תפטר. אם יהיו 20, 30 אנשים שירצו לפרוש בהסכמה, תנו להם ללכת, אל תכפו עליהם להישאר. אם זה בהסכמה ובתנאים טובים, תנו להם ללכת.

אני מקווה שגיבוש התכנית ייקח שבוע ימים. אמר אבי, וראיתי את מנהל כוח האדם מהנהן בראשו, שהוא מבין, שהתופעה של הדלת המסתובבת אחת ל-5 שנים צריכה להיפסק, לפחות בחלקה. את המצטיינים צריך להטמיע בתוך העובדים, כדי שידעו ויבינו שכדאי להצטיין. אם כולם יודעים, שאחרי 5 שנים כולם הולכים, אין להם תמריץ להיות טובים. אם תשאיר מהם 20%, 30% או 40%, תגיד שהמצטיינים יישארו, תהיה תחרות, יהיה רצון, תהיה תרומה והמפעל ירוויח מזה.

אני קורא לכם, גם להנהלה וגם לעובדים, לשים את כל האגו בצד. לא מעניין מה היה, ויפה שעה אחת קודם. יש את אבי, שהייתי קונה את הדברים שלו עכשיו, מנסה לסגור עניינים עכשיו ומונע את העבודה של עורכי דין מחר בבית המשפט. נותן להם אתה עמלה שלהם, בלי שיזיעו יותר מידי. אני מקווה שלא נצטרך לעשות בעוד שבוע ישיבת מעקב על הנושא. תודה רבה לכולם הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:50.>