PAGE
3
ועדת המשנה של ועדת הכלכלה
למאבק בתאונות דרכים
30/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 2>
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה
למאבק בתאונות דרכים
יום שני, כ"ז בטבת התשע"ד (30 בדצמבר 2013), שעה 9:00

<תכנית העבודה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לשנת 2014>

חברי הוועדה: >
דוד צור – היו"ר
יעקב אשר

בועז טופורובסקי

>
ד"ר יעקב שיינין - יו"ר מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רון מוסקוביץ - מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ד"ר שי סופר - המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עליסה בן-דוד - מנהלת חטיבת הבטיחות וההנדסה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - מנהלת תחום חקיקה וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נעמה הראל - עוזרת מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אורנה גור-אל - מנכ"לית "גיתם-פורטר נובלי", יחסי ציבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ניצב משה אדרי - ראש אגף התנועה, משטרת ישראל

נצ"מ אורנה שטראוס - ראש מחלקת תנועה, משטרת ישראל

רפ"ק יניב קטן - עוזר ראש אגף התנועה, משטרת ישראל

ירון אבטליון - נציב אגף תקצוב ובקרה, המשרד לביטחון הפנים

אל"מ צביקה דן - נציג זרוע יבשה, ראש מנהל לבטיחות וביקורת, צה"ל

רס"ן שי בוחניק - ראש מדור בטיחות בדרכים, צה"ל

אמיר וייס - ראש אגף מדיניות ממשלתית מיעוטים, משרד רה"מ

מקס אבירם - ממונה ארצי אגף זה"ב, משרד החינוך

יצחק עייש - מנהל מחלקת בטיחות, חברת "נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה"

פרופ' יוסף פרשקר - פרופסור בטכניון

ד"ר משה בקר - נציג ITS - איגוד למערכות תבוניות לתחבורה

יורם כהן - תת אלוף במיל', מוזמן של ח"כ דוד צור

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית, "בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים"

גלית גלעד - מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית, "בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים"

נורית גין גרוסמן - יו"ר עמותת "אנשים באדום"

ד"ר יעקב אדלר - חבר בהנהלת העמותה "אנשים באדום"

יניב יעקב - מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת "אור ירוק"

בוקי מנחם הלוי - פעיל ב"אור ירוק"

יחיאל מונטג - מנכ"ל עמותת "עיניים בדרכים"

דורון לנדוי - יועץ אסטרטגי, עמותת "עיניים בדרכים"

חיליק רוזנבלום - יו"ר "המכון לחקר הגורם האנושי לתאונות דרכים"

אליעזר אלג'ם - יו"ר "מועדון האופנועים הישראלי"

עמית ברגמן - עו"ד, "מועדון האופנועים הישראלי"

זהר גרינברג - עו"ד, "מועדון האופנועים הישראלי"

רונן לוי - יו"ר איגוד המוסכים

אריה אשד - מנכ"ל איגוד המוסכים

טל דרורי - יו"ר איגוד יבואני הרכב הדו-גלגלי

יצחק סנדלר - מורה לנהיגה, פעיל בטיחות בדרכים

ד"ר בת אל הלמר - מנכ"ל CSR קשרי בטיחות בקהילה (סיוע ותמיכה לחברות המבצעות פרויקטים תחבורתיים הנדסיים)

דני קדרון - יו"ר ועדת ביקורת ואחראי על תחבורה, עמותת "תנו יד לחירש", "נכים למען נכים" וארגון "ארצנו החברתית"

איתמר מילרד - כלכלן, ממ"מ

אילת סלע-יונגרמן - לוביסטית, מייצגת את איגוד המוסכים

זכריה רייך - לוביסט, "פרולוג"

משה ביבי - לוביסט, "גרין עמיר", מייצג את איגוד קציני הבטיחות

לאה ורון

ירון קוונשטוק
<תכנית העבודה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לשנת 2014>

טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת המשנה לוועדת הכלכלה בנושא של הבטיחות בדרכים. אני מברך את כל הבאים, את חבר הכנסת טופורובסקי, שנושא תאונות הדרכים – אני חושב שהוא נושא הדגל באופן קבוע. לצערי הרשימות הולכות ומתארכות והוא קורא אותן. אנחנו איפשהו לקראת כבר סיכום השנה ואנחנו לצערי בשנה פחות טובה, עם עלייה בכמות הנפגעים בתאונות הדרכים.
הוועדה היום מתרכזת בעצם בתוכניות של הרשות ל-2014 ובכלל, והמגמה, הכוונה של הוועדה לקיים בטווח של החודש-חודשיים הקרובים, לאחר שהרשות גם תגמור את האישורים הפנים משרדיים עם שר התחבורה, את נושא התקציב, אז אפשר יהיה גם לקיים דיון על נושא התקציב, שכרגע התבקשנו רק לשמוע באופן כללי, למרות שהנושא כביכול לא אושר סופית על-ידי משרד התחבורה. חברת הכנסת, סגנית השר, הגברת חוטובולי הודיעה שנבצר ממנה להגיע היום. אנחנו נאחל לה בריאות, היא מאוד רצתה להיות נוכחת, ומכאן אנחנו שולחים לה החלמה.
צריך לומר שהנושא של הרשות כמי שמתכלל ומרכז את הפעילות בכלל בנושא של הבטיחות בדרכים, אז ראינו דוח שהיה ב-2011, דוח בראשות ד"ר דורון בלאשה, שבעצם ציין מספר דברים נוקבים כלפי הרשות. אבל אני בטוח שמאז, גם היה לי ביקור בתוך הרשות ויש לי שיחות לא מעט פעמים עם המנכ"ל, עם רון וגם עם היושב-ראש שתיכף ייכנס, אז בסך הכול הרשות היא גוף שיוזם ועושה הרבה מאוד דברים.

אבל אחת ההערות המרכזיות אולי שהיו בדוח דיבר על כך שוועדת הבדיקה שלהם סבורה כי אין תועלת ממשית בכך שהרשות מהווה בעיקר צינור להעברת תקציבים לגופים חיצוניים. והדוח הועבר לשר התחבורה ביוני 2011 ולמעשה היו על כך גם דיונים עוד בכנסת הקודמת. וב-1 במאי על-פי בקשת משרד התחבורה ועדת הכלכלה אישרה את הצו המאריך את תוקף חוק הרשות בחמש שנים נוספות כהוראת שעה, שכמובן אנחנו נבחן אותה בבוא הזמן כל הזמן.
הכוונה היא פה לשמוע את התוכניות של הרשות ולמעשה לראות את התוכנית השנתית. ובסוף השנה לראות מה מתוך התוכנית הזאת יושם ומה פחות. ולראות מה הלקחים וכיצד אנחנו בסופו של דבר רוצים כולנו להיאבק בנגע הנורא הזה, שהוא לא איזה נגע שאי-אפשר להילחם בו, ואני חושב שהרבה מאוד תלוי בנו, בכל הגורמים.
צריך לומר שיש פה מוחות ששנים עוסקים בנושא הזה. יש פה רצון טוב של כולם. לפעמים יש פה התנגשויות של אגו ומלחמות יהודים. איך אני אגיד את זה בלשון עדינה: אם היינו מצליחים לרכז את כל המאבקים הפנימיים ומאבקי האגו הבין-ארגוניים או בין-משרדיים או בתוך משרדיים באותה נחישות ועוצמה למאבק בתאונות בדרכים, אז אני חושב שהמאבק הזה היה משיג תוצאות טובות.
הנה, מר שיינין, נכנס. אז עד שהוא יתארגן, מר מוסקוביץ, בבקשה, כמה מילים.

טוב, בוקר טוב. אני רוצה להודות לך על זימון הישיבה, אני חושב שחשוב מאוד לדון בנושא הזה. וזו גם הזדמנות להודות לכל האנשים שנמצאים בחדר הוועדה, כמובן בראש וראשונה לחבר הכנסת טופורובסקי שגם הוא מחויב, אבל נמצאים פה הרבה מאוד שותפים – גם גופים ממשלתיים, גם אנשים עצמאיים, אכפתיים, עמותות, אנשים שעוסקים.
ואני חושב שהשותפות הזאת היא אחד האתגרים הכי גדולים של הרשות. כי הרשות, כמו שכולם יודעים, על-פי החוק שלה היא לא גוף עם הרבה מאוד סמכויות לביצוע, היא גוף מתכלל, מתאם, מקדם פעילות, פועל בעיקר עם שותפים. ויש לו כמובן צד מסוים של פעילות עצמאית שלו שהיא בעיקר מוטה לכיוון ההסברה, ההכשרה, החינוך וכמובן הנושא של המידע והמחקר, שבלי זה הרי אי-אפשר לעשות דבר.
אני רוצה בפתח הישיבה, לפני שהדיון באמת ייפתח והיושב-ראש יאמר את דברו, הבאתי רק חמישה שקפים על מנת לסבר את האוזן כפתיח לדיון. אני חושב שאנחנו בסופו של דבר צריכים לראות תמונת מצב של חמש שנים. וחמש שנים זו בהחלט אינדיקציה קצת אחרת מאשר להתייחס לשנה בודדת, ודאי לא לסוף שבוע קשה שהיה לנו או לשבוע או לחודש.
ואני חושב שכמי עוסקים באופן מתמיד בעניין הזה, וגם פה נמצאים אנשים שעוסקים ועוקבים אחר המגמות, חשוב באמת לראות את תמונת המצב ואת המגמות הרב-שנתיות. ולפנינו באמת הגרף החשוב ביותר, מספרי ההרוגים. אנחנו רואים את אותה קפיצה שחווינו בשנה הקודמת. אנחנו מדברים אגב על נתונים של לפני שבוע, כי המצגת הוכנה לפני שבוע, שלחנו אותה לוועדה, אבל בסך הכול במבט של חמש שנים אנחנו יכולים לראות את התנודה.
אני מניח שכולם יודעים אבל חשוב להדגיש שוב: המדידה בעולם היא מדידה על-פי נסועה. זאת אומרת, על מנת להשוות בין מדינות ועל מנת להציב יעדים שהם לא רק יעדים מקומיים אלא יעדים ריאליים, וכך זה בתוכנית הרב-שנתית שלנו, אנחנו צריכים לבדוק גם את הקילומטר נסועה ולא רק את מספר הנפגעים וההרוגים.
ואני חושב שיש לפנינו את הגרף שמצביע. כמובן שלגבי 2013 אין לנו את הנסועה כי השנה לא הסתיימה. אגב, כל התהליך הזה של עיבוד נתוני הנסועה אורך עוד מספר חודשים אל תוך שנת העבודה הבאה. אני מניח שלקראת אמצע שנת 2014 אפשר יהיה לדעת גם את נתוני 2013, אבל אני חושב שהגרף הזה שמתחיל מ-2004 גם הוא מצביע על אותו שיפור בנסועה.
יש לנו פה את הנתונים גם בצורת טבלה. אנחנו רואים את מגמת הירידה, אבל רק להזכיר שהמדינה הבולטת בעולם שהיא שבדיה כבר נמצאת מתחת לארבעה הרוגים למיליארד קילומטר נסועה. וכבר הוכרז בוועדה הזאת לא פעם, לרבות בנוכחות השר, שהיעד שלנו להיות בין חמש המדינות בעולם ולשם אנחנו שואפים.

אי-אפשר להסתכל רק על מגמת ההרוגים אלא גם על נושא הפצועים, ויש פה לפנינו גם את התנודתיות בפצועים הקשים. אנחנו רואים בשנה שעברה – ואני זוכר שגם התקשורת עסקה בשנה שעברה בנושא הזה של עלייה במספר הפצועים קשה כאשר הוצגו מספר ההרוגים, ובצדק, צריך לדבר גם על נושא הפצועים – שוב, עד לאותה נקודת זמן שבה קיבלנו את הנתונים, אני מפנה אתכם למה שנמצא למעלה אז זו לא שנה מלאה, אבל בכל זאת אנחנו מגלים שישנה מגמה של ירידה לפחות בשנה החולפת בהשוואה בין 2012 ל-2013 במספר הפצועים קשה.
הפצועים קל – ההפרדה פה היא הפרדה מחויבת, מאחר שאין דינם של נתוני המשטרה לתאונות דרכים שהיא חוקרת לעומת הנתונים הכלליים. אבל אנחנו רואים את קווי מגמה בשני הנתונים, קווי מגמה של ירידה, כאשר הירידה היא הרבה יותר חדה בין השנים 2012 ל-2013.
נושא של הולכי רגל שהוא מבחינתנו הקריטי ביותר, כי אנחנו נמצאים באחד המקומות הגרועים בעולם. כשאנחנו משווים את עצמנו למדינות ה-OECD אנחנו נמצאים למעשה רק ליד קוריאה שהיא המדינה אולי הגרועה ביותר בעולם בהיבט הזה של היפגעות הולכי רגל. יש לנו בעיה קשה, אולי נדבר בהמשך על ההתמודדות עם בעיית היפגעות הולכי הרגל ונפלח – הנושא של קשישים, של ילדים במגזר הערבי וכן הלאה, אבל תמונת המצב, כפי שאתם רואים, היא בכל מקרה מספרים גבוהים. כשליש מההרוגים הם הולכי רגל.
זו אוכלוסייה שקשה מאוד להגן עליה. כמובן שזו אוכלוסייה בסיכון מספר אחת בפעילות הרשות ואנחנו מנסים לתקוף את העניין הזה. ואני מקווה שאפשר יהיה לדבר על זה גם מכיוון הנהג, גם מכיוון הולך הרגל עצמו, גם מכיוון התשתיות. ויש לנו גם רעיונות בנושאים של טכנולוגיות והכנסת אמצעים אחרים שיגנו על הולכי הרגל.
רוכבי אופנוע – גם כן אוכלוסייה בסיכון. ופה אנחנו רואים את אותה עלייה בין 2012 ל-2013. גם פה אתגר לא פשוט להגן על האוכלוסייה הזאת שהיא אוכלוסייה פגיעה. אגב, גם בהקשר של הולכי רגל, גם בהקשר של רוכבי אופנוע, אנחנו מדינה שאנשים הולכים יותר עקב מזג האוויר. אנחנו מעודדים את ההליכה, מעודדים גם את הרכיבה גם בגלל בעיות חנייה, גם על מנת לאפשר לאנשים לרכוב ולהגיע ממקום למקום ברכב זול. וצריך לקחת בחשבון שהמגמות הללו של גידול בשימוש באופנועים צפויות להיות לפנינו, ואנחנו צריכים לתת את המענה.
עד כאן לפתיח. בהמשך אני אשמח להתייחס גם לדברים שעשינו בשנה שחלפה, והחומר מצוי פה על שולחן הוועדה – שלחנו, וכמובן לומר כמה מילים על תוכניות השנה הבאה. תודה.

תודה. יעקב, נשמח לשמוע. כמה זמן אתה מעריך המצגת?

אני יכול הרבה, אבל אתה תעצור ברגע ש – אני מעריך שכרבע שעה.

רבע שעה זה מצוין.

רבע שעה אצל שיינין זה יכול להיות - - -

טוב, בוקר טוב לכולם. אני לא אחזור על דברים שרון דיבר עליהם, אני רק רוצה שני דברים: לתת את מצב הבטיחות נכון לסוף 2013, ולתת איזשהו מבט קדימה לגבי שנת 2020, שהיא שנת היעד שלנו לרדת במספר ההרוגים שזה האינדיקטור המוביל, אבל סך הכול לרדת בתאונות לחמש מדינות הבטוחות ביותר בעולם. ואני רק רוצה להגיד שזו משימה מאוד מאוד קשה.

אם אני צריך להראות את הדבר, ההתחלה הייתה פה בכנסת, בשנת 2005 היו 500 הרוגים. היעד שלנו היה 360 הרוגים ב-2010, מתחת ל-300 ב-2015. הגענו ליעד הזה שבזמנו היה נחשב לקצת הזוי. היום אנחנו מדברים כבר על להיות בין החמש המובילות בעולם.
אם אתם רוצים בסיס נתונים, ואני נתתי פה אומדן שזה אומדן שלי, לא אומדן רשמי, השנה כנראה אנחנו עולים מ-290 ל-306 הרוגים. זה עלול להיות יותר מ-306, זה עלול להיות 310 הרוגים, אבל סך הכול כשאנחנו מסתכלים, אני אתייחס לזה, אנחנו מדברים על מגמה, אתם רואים את המגמה שרון הראה, מגמת ירידה. ובמדינה קטנה כמו שלנו אנחנו לא יכולים לדבר על שנה בודדת, אנחנו חייבים לדבר לפחות על ממוצע דו-שנתי, על מגמה, כי המדגמים שלנו הם מאוד קטנים.
ולכן בעצם כשמסתכלים על ממוצע דו-שנתי, אנחנו בירידה בערך של 5% לשנה, למרות קצב עלייה של 3% בנסועה. הדבר המרשים ביותר כשמסתכלים על המגמה הזאת, ועוד מעט אני אתייחס אליה – זה כולל 2013, תראו את הירידה – זה 8% לשנה במונחים של ירידה במספר ההרוגים לק"מ נסועה. תדעו רק שכדי להיות בין החמש המובילות היינו צריכים להיות כבר לפני שנתיים בין 3.2 ל-5. זאת אומרת, אנחנו עדיין מקום עשירי ואנחנו שואפים להיות מקום חמישי או רביעי. היינו 20. כשהתחילה הוועדה פה בישיבת ועדת הכלכלה היינו מספר 20 בעולם בבטיחות בדרכים, ירדנו בערך למספר 10.
הנקודה בעצם כשאנחנו מסתכלים, וזה החשוב ביותר כשמתסכלים קדימה, עד שנת 2030 מצבת כלי הרכב בישראל תוכפל. אני מקווה שהנסועה לא תוכפל, אני מקווה שתהיה מערכת הסעת המונים שישתמשו יותר בתחבורה ציבורית, אבל מצבת כלי הרכב תוכפל. אתם יכולים לראות כמה אנחנו נמוכים מצד ימין יחסית למדינות המפותחות. ההערכה שלנו שאם אנחנו נעלה, בערך כמו האיחוד האירופי היום אנחנו נהיה בשנת 2030. זאת אומרת, אנחנו צריכים להתכונן למצב של פי שניים כלי רכב פה או במקרה האופטימי של 70% תוספת של קילומטרז'. וזה בעצם עולם אחר לגמרי ב-2030 מהעולם שאנחנו רגילים.

ירדנו, אבל תזכרו ששבדיה, אנגליה, אירלנד והולנד מובילות, ואנחנו היינו רוצים להיות שם. היינו מקום 20 בערך בשנת 2004 עם 12.7 הרוגים למיליארד ק"מ, היום אנחנו ב-5.8 למיליארד ק"מ. עשינו התקדמות, אבל תזכרו, החלק הראשון היה קל, החלק השני יהיה הרבה יותר קשה. מה שהצלחנו זה היה כאילו בהתחלה קל.
מי שעשה לנו את זה זה התשתיות, המודעות הציבורית, ויש הרבה אנשים מהעמותות למיניהם, עצם העלאת הנושא שזה נהיה דבר מאוד מאוד חשוב משנת 2004. אני זוכר בשנת 2004, את אף אחד זה לא עניין הנושא. זו תרומה עצומה, יחד עם שיפור כלי הרכב, שכל שנה כלי הרכב משתפרים ולכן יש פחות הרוגים, יחד עם אכיפה שנהיית היום יותר ויותר יעילה, עם מעט מדי כלי רכב שאנחנו רוצים להגדיל אותם, אבל נהיית יותר ויותר יעילה. הסברה, שזה חלק מאותה מערכת של מודעות בה הצלחנו לרדת את הירידה הזאת.
אבל תדעו שככל שאנחנו רוצים להתקדם, אם היום אנחנו ב-5.8 הרוגים למיליארד ק"מ ואנחנו רוצים לרדת לארבע, שזו המשמעות של להיות בין החמש המובילות ב-2020, זה יהיה חלק הרבה יותר קשה ממה שעשינו. וכל מה שאנחנו רואים עד היום זה היה הדבר הקל שלוקחים מההתחלה. ותזכרו, בואו נגיד ככה, שלעשות את הדברים האלה אנחנו צריכים להיות הרבה יותר אפקטיביים.
אני רוצה רק על שתי נקודות לדבר. קודם כול, כי העלו את זה, מדברים היום שעלינו ל-306 הרוגים. המספר ב-2013, נראה לי שאנחנו נהיה ב-6% יותר הרוגים משנת 2012, שזה מזעזע הנתון הזה. אבל תזכרו שבשנת 2012 ירדנו ב-24% לעומת 2011. זה היה נורא משמח, כולם קיוו שזה באמת הנתון, סטטיסטית לצערנו זה לא.
לכן אם אנחנו עושים ממוצע של 2012 ו-2013, עדיין ירדנו 10% בממוצע שנתי. הלוואי ונמשיך כך. אם נרד כל שנה בהרוגים לק"מ נסועה ב-10% – אנחנו לא נהיה בין החמש המובילות, אנחנו נהיה המובילה. ואני אומר לכם, זה ילך ויהיה לנו קשה יותר. ותזכרו, שבעצם את הדבר הקל עשינו בתשתיות. אי-אפשר עכשיו לעשות פי שניים יותר תשתיות בטיחותיות מאשר עשינו. אפשר לשפר, יש כשלים, אבל תזכרו שבעצם את השמנת כאילו לקחנו.

ויש דברים שאנחנו צריכים – אני מביא נקודה אחת שהבאתי אותה פעם קודמת כשדיברתי בכנסת. אומרים שקרה לנו אסון, שהשנה הנהגים הצעירים פי שניים משנה שעברה. אז קודם כול, זה אסון, הרוגים של פי שניים. אבל תזכרו ששנה שעברה זה היה פחות מחצי משנה קודם. מכיוון שאנחנו מדינה קטנה מוכרחים להסתכל על הממוצע, ופה אני מראה לכם טבלה של שנתיים ושל שלוש ואז אתם רואים שאנחנו על המגמה.

נורא התפתינו להאמין ב-2012 שהנה הצלחנו. מה שזה מראה, שלא הצלחנו בכלום. זו עבודה קשה כל שנה, ואפילו שאתה רואה שהנתון עשה את זה, אל תיתן לנתונים לבלבל אותך במדינה קטנה כזאת. בשביל להצליח אנחנו צריכים מגמה ארוכת טווח. בעצם מה שאני אומר ששבע השנים הבאות צריכות להיות הרבה יותר קשות מבחינתנו והרבה יותר אפקטיביות ממה שעשינו.
התחומים שאנחנו צריכים לטפל בהם, שאנחנו יודעים שאלה החולשות שלנו, זה המגזר הערבי, ובמיוחד הילדים במגזר הערבי, קשישים הולכי רגל – במיוחד במגזר היהודי, כמעט אין במגזר הערבי אנשים קשישים שחוצים את הכביש ונהרגים – רוכבי אופנועים, נהגים צעירים, רוכבי אופניים, והמודה החדשה שבאה לשכונה – אופניים עם מנוע חשמלי, שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה עוד. ואנחנו רואים איזה התנהגויות של נהגים בשולי הכבישים המהירים – זו תופעה שצריך לטפל בה. ואלה הם הדברים הקשים.
אני רוצה לדבר על זה שאנחנו רוצים ללכת לרשות שתהיה לה בעצם, אם אתם מסתכלים על השקף הזה, שלוש חטיבות: חטיבת המחקר והמידע, חטיבת ההסברה והחינוך שאוחדה השנה ביחד וחטיבת המבצעים שעוד לא קמה וצריכה לקום.
ובעצם התפקיד שלנו דבר ראשון זה ליצור אצלנו מוניטין מקצועי. כל זמן שלרשות לא יהיה מוניטין מקצועי אין לנו סיכוי. ומוניטין מקצועי זה: מה שהרשות אמרה – ככה זה. ובשביל לעשות את זה זו עבודה קשה מאוד. בעצם אנחנו מסתמכים על כל מיני אנשים מסביב, אבל אין לרשות גוף, ואני אתן לכם את הדוגמה: כל זמן שלא נהיה כמו בנק ישראל ומחלקת המחקר שלו, שמחלקת המחקר של בנק ישראל אמרה ובזה נגמר הוויכוח. וכל זמן שלא יהיה: הרשות אמרה ונגמר הוויכוח – אנחנו בבעיה. ואת זה אנחנו צריכים לעשות.

אני קיבלתי סקירה שיש במסגרת המדען או בתוך הרשות – אין מחלקת מחקר?

אין חוקרים. כמובן שהרשות התחילה מכלום. היא פיזרה הרבה עבודות החוצה, אבל אין יידע מצטבר של מחקר, אין מחלקת מחקר, שאתה יודע, חוקר אחד - - -

מ-2007 עד היום אין - - -

לא, יש עשרות מחקרים שנעשו על-ידי טכניון, אוניברסיטת באר-שבע.

לא זה מה שהיושב-ראש שאל.

אנחנו מפוזרים, זה לא השכל שלנו.

אז זה מה שאני שואל. מ-2007 אין מה שנקרא היסטוריה גזרתית בתוך הרשות שנצברה?

משהו שנחשב? לא. אם אני משווה את זה לבנק ישראל – לא. ועד שלא נהיה בנק ישראל בתחום המחקר, בתחום המידע, לא נצליח להשיג את מה שכל כך רצינו, את המוניטין המקצועי.

מה מונע את זה?

זה אחד הדברים הכי קשים, כי את צריכה להביא אנשים. זו לא בעיה כל כך של תקציבים.

זו בעיה של תקינה?

להביא אנשים, לתת להם תנאי שכר, שיעדיפו אותנו על הטכניון, שיעדיפו אותנו על אוניברסיטת בן-גוריון, שיהיו שלנו.

התקינה הייתה שלושה אנשים – מדען ושני אנשים שעוסקים במחקר. אני לא מדבר על מידע שזה עוד שני בעלי תפקידים. כרגע יצאנו למכרז לקלוט שישה חוקרים, אנחנו כבר בסבב שני, וסך הכול הפניות הן לא פניות שעומדות רובן בתנאים שהצבנו. זאת אומרת, מעטים מאוד בעלי תואר שלישי. גם אם הם באים אז יש להם תנאים שהם רוצים להמשיך לעבוד במקום אחר. ויש גם חסם מסוים של תקרת השכר.

אתם נעזרים בגופים כמו למשל ITS שראיתי, שהציגו לנו מחקרים שהם עושים, גופים דומים?

אנחנו בקשר עם כל מי שחוקר, עם כל מי שמציג לנו טכנולוגיות, רעיונות, פטנטים, כל דבר אנחנו בודקים. אנחנו נעזרים גם במחקרים שיש בעולם ולומדים מהם. אבל בסופו של דבר המערכת בחמש-שש שנים האחרונות הייתה מבוססת על האוניברסיטאות בישראל, ובמיוחד הטכניון ואוניברסיטת באר-שבע.

צ'יקו, באגף התנועה יש מדור מחקר?

יש מדור מחקר, אבל הוא יותר מתבסס על הנתונים שלנו, הוא יותר קורא נתונים ומנתח אותם מאשר לבצע מחקר. את המחקר אנחנו משאירים לאקדמיה, לאנשים שמתעסקים בזה, ומהם אנחנו שואבים את המידע שלנו.

אין רע בזה שהאקדמיה עושה מחקר.

לא חשבנו שיש רע בזה. רק אני חושב שאם זה מתפזר, כפי שאומר בצדק מר שיינין, אם זה לא - -

נצבר אצלנו.

- - נצבר בתוך הרשות, שלשם כך קיימת רשות, אז זה מתפזר.

זה מוגש לרשות.

זה נכון, אבל בסוף אנשים הולכים, אנשים באים, הרשות נשארת. ולכן הרצון הוא שההיסטוריה הגזרתית הזאת לא תלך לאיבוד.

חבר הכנסת צור, בוא נראה את ההצלחה של בנק ישראל, זה בדיוק אותו דבר. בנק ישראל לא מתחרה בהרווארד, לא מתחרה באוניברסיטה העברית במחקרים אקדמיים. הוא כן מתחרה בכולם במחקרים יישומיים על כלכלת ישראל. הוא הגוף שקובע.

ואתה חושב שזה יותר יעיל מ-out sourcing? זאת אומרת מאשר לקחת מכל מקום את המצטיין, אם יש מישהו שהוא מצטיין - - -

ולהביא אותו אלינו. תיקח מאיפה שאתה רוצה. בוודאי, להביא אותו אלינו, עובד הרשות, הידע שם. כל מה שהוא כותב, כל מה שהוא הולך, כל מה שהוא מדבר, הוא בא, הוא חלק מהרשות. הוא יוצא לפנסיה, הוא ברשות.

השאלה אם זה לא יעקר את היכולות שלו, פעם שהוא יהפוך להיות בתוך הרשות ולא גורם באקדמיה או משהו כזה.

אתה צודק בשאלה שלך, בחשש, אבל אני נותן את הדוגמה של בנק ישראל. אם אתה מסכים שמחלקת המחקר של בנק ישראל זו הצלחה והיא מתחרה באקדמיה.

אין ספק.

תראה, יש לנו אוניברסיטאות בכלכלה בין המובילות בעולם, ובכל זאת יש מחלקת המחקר של בנק ישראל. והיא עושה כלכלה יישומית, היא לא מתחרה במאמרים תיאורטיים. היא מתחרה בכלכלה יישומית על כלכלת ישראל. ראש הממשלה שואל את מחלקת המחקר של בנק ישראל ולא את אוניברסיטת תל-אביב ולא את האוניברסיטה העברית.

אוקיי.

ואני חושב שזה מה שצריך להיות פה.

בתוכניות שלכם לחזק את החטיבה הזאת?

אמרתי: המודל שלי, אבל שוב פעם, אני קצת מוטה כי אני כלכלן, להפוך אותה למחלקת המחקר או חטיבת המחקר של בנק ישראל.

מה שם האדון?

יוסי פרשקר.

מר פרשקר, אני לא מניח שזה יבוא במקום.

לא יבוא במקום.

תמיד האקדמיה תוכל לסייע ולתת מהידע והיכולת שלה.

בית-ספר לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב קיים.

מחקר טוב שיטפחו אותו מוסדות אקדמיים. זה מבטיח גם ניטרליות של מסקנות.

אז זה מה שכיוונתי קודם. אבל אני אומר: זה לא חייב לבוא במקום.

שום דבר לא בא במקום. הם צריכים לרכז.

אוקיי.

הרשות צריכה לרכז את המחקר, אין שום ספק בזה, אבל הוא יכול להיעשות במקומות שונים במדינת ישראל, בייחוד באקדמיה. אנחנו תמיד משלמים מס שפתיים למוח היהודי. בסוף כשזה מגיע לזה אז אנחנו מוצאים שיטות יותר טובות מאשר האקדמיה לעשות את המחקר. האקדמיה זה המקום לעשות מחקר והמקום לבצע אותו, ליישם אותו, להנחות אותו, לכוון אותו.

מה הרקע של אדוני?

אני פרופסור בטכניון, הייתי ראש המכון לחקר התחבורה ומדען ראשי של משרד התחבורה.

אוקיי. מר שיינין.

רק שאלה שנייה לגבי זה. הייתה פעם חטיבת אוכלוסיות שטיפלה באוכלוסיות - - -

אוחדה להסברה ולחינוך.

אוחדה ביחד.

אוקיי.

והחטיבה שאני רוצה טיפה להתייחס אליה, שהיא בתהליך הקמה ולא הוקמה עדיין, זו חטיבת המבצעים. בעצם זו החטיבה שתרכז את הכול, תדע את כל כשלי השוק. בראייה שאנחנו מסתכלים עליה כאילו תחשבו על ה-google map. כל כשלי הבטיחות בכבישים העירוניים, ברמזור העירוני ברחוב הגפן עד הכבישים הראשיים – הכול יהיה בזמן אמת, כל הכשלים יהיו שם, יהיו מרוכזים.

כן, בבקשה. מצטרף אלינו חבר הכנסת אשר, בוקר טוב.

על כל אחד מהכשלים נצטרך לתת את הדעת, נצטרך לדעת ונצטרך בזמן אמת. היום אין גוף שאובייקטיבי כמו הרשות שנותנת בזמן אמת את כל מה שקורה בארץ ויודעת את כל מה שקורה. באופן עקרוני המשטרה מסכימה אתנו שיהיה לנו מוקדנים שלנו, שכל בעיות הבטיחות, נגיד אם קורה למישהו משהו, לא המשטרה, לנו יהיה את המספר שלנו, אבל המשטרה תעביר אם יצלצלו אליה על דבר בטיחות ממוקד 100 אלינו. זאת אומרת, לנו יהיה מוקד 24 שעות ביום שבעצם יטפל בכל בעיות הבטיחות.

האם זה משהו אופרטיבי, שאתה אומר לי זה הולך לקרות, או שזה תכנון?

אני מקווה שתוך חצי שנה זה יקרה.

יש לזה גם עיגון תקציבי? זאת אומרת, זה נכנס לתוכנית העבודה ל-2015-2014, הנושא הזה?

הנושא הזה אנחנו רוצים אותו ב-2014.

אוקיי.

אנחנו רוצים אותו. בוא נגיד ככה, לדעתי לא צריך יותר משני מוקדנים במשמרת.

מה הם אמרים לעשות, המוקדנים?

לענות לך. היו מקרים שמישהו יורד בירידות ונתפס לו הגז, הוא לא יודע מה לעשות. מי שצריך לדעת זה אנחנו, להגיד לו מה לעשות בזמן חירום.

או נפער חור בכביש או יש איזה פגע.

כל דבר שיש. אם קרה משהו בכביש מסוים, יש כשל, מי שצריך להתריע זה אנחנו.

למה, אבל המשטרה לא יודעת לעשות את זה? בדרך כלל מקישים 100 אוטומטית.

המשטרה יודעת הכול, אבל זה התפקיד של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני חושב שהמשטרה צריכה להתמקד בדברים שלה. יש בינינו שיתוף פעולה אסטרטגי, אני חושב, שאף פעם לא היה כזה. מה זה המשטרה לא יודעת? היא יודעת הכול. השאלה איפה מתמחה המשטרה ואיפה אנחנו מתמחים, מה אנחנו עושים ומה הם.

הוועדה הזאת אובייקטיבית מאוד לגבי המשטרה. אבל אנחנו תיכף נשמע את המשטרה ואנחנו חייבים להתקדם.

אבל זו הנקודה, את זה אנחנו רוצים להשיג.

הניידות הן בתוך חטיבת המבצעים?

אנחנו קונים את הניידות למשטרה.

אבל זה לא נחשב, כי אני לא רואה הסבר לזה בחטיבת המבצעים. איפה זה נכנס בפעילות של הרשות?

יש שני סוגי ניידות. ניסינו ללכת לשיטור משולב או שיטור עירוני, ניסינו עם 25 ניידות, אנחנו עוד לא יודעים איך זה פועל. אם זה פועל זה יהיה במקביל. יותר מזה במקביל, אנחנו רוצים שהמשטרה תיקח את המשמרת השנייה והשלישית ותעשה את זה. גם זה יהיה משולב בתוך המשטרה. המטרה שלנו הייתה והיא נשארת עד היום זה 450 כלי רכב למשטרה לביצוע האכיפה. אנחנו רחוקים מאוד משם.
קנינו השנה 75 כלי רכב למשטרה, מחליפים את הניידות הישנות שהיו של המתנדבים. נגיד ל-100, אבל בסוף המספר שלדעתי עשינו עליו עבודה, המשטרה בזמנו עשתה מחקר על זה, זה 450 ניידות ברחבי ישראל. עם סטודנטים. לא עם שוטרים רגילים, עם סטודנטים שיעשו את העבודה שלוש שנים ואחרי זה ילכו כל אחד לקריירה שלו. ובעצם זה מקובל על המשטרה ואני מקווה שהמשטרה תדבר על זה.

אחד הדברים שעשינו השנה, צמצמנו את כוח האדם ב-20%.

של הרשות?

של הרשות. היינו 69, ירדנו ל-54. זו הייתה פעולה קשה אבל היינו מוכרחים לעשות את זה. היו לנו שלושה סניפים ברחבי הארץ, סגרנו את כל שלושת הסניפים, הבאנו את הכול למרכז, כדי שהאנשים באזורים או במרחבים יהיו בירושלים, ילמדו בירושלים, ידברו אחד עם השני בירושלים. ככה בודדנו את האנשים האלה. אם לא, כל אחד הייתה לו שבת משל עצמו, כל אחד הייתה לו תיאוריה משל עצמו.
הבאנו את כולם ביחד, באותו מקום, באותו אינקובטור שם להתבשל. זה לוקח זמן אבל המרכז שלנו זה ירושלים, כולם בירושלים. תזכרו, אנחנו לא ארצות-הברית של אמריקה, אנחנו מדינה-עיר. מפה בוא נגיד ככה אתה שולט על כל המרחבים, והכי גרוע זה לוקח שעתיים נסיעה – במקרה הגרוע, לא במקרה הטוב.

מר שיינין, לא להעליב, אנחנו אימפריה.

אימפריה עיר.

לא, זה ברור שהריכוז הזה הוא טוב, ברור לגמרי. אבל הצמצום הזה של תקני כוח האדם – התקציב משם למשל, אי-אפשר היה להסיט אותו למחקר?

זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות. אנחנו הולכים לקחת את זה למחקר. אם אני צריך לתת לך את זה בשתי דקות, כשאנחנו מסתכלים על הרשות יש לה ככה: יש לה את הליבה, שזה חטיבת המחקר והמידע; ויש את החיישנים, את ה-15 מנהלי אזורים ועוד שלושה מנהלי מרחבים, הם כל הזמן מזינים את המרכז במה קורה. זאת אומרת, אם זה לא יעבוד וזה יהיה קשר הדוק היזון חוזר – לא הצלחנו.

ולכן זה היה לסגור את הסניפים, להביא את כולם לתוכו, כי בעצם אנחנו רוצים שבמרכז חטיבת המחקר תדע מה קורה היום בקרית-שמונה, מה קורה היום ברהט.

אוקיי. עוד דבר, ממש לסיום הייתי מבקש את ההתייחסות שלך, למרות שהתקציב לא אושר, כפי שאמרתי בפתיח הדברים שלי ממה ששוחחנו, האם תוכל להגיד לנו את המסגרת לשנת 2014? האם זה כבר ידוע, מבלי להיכנס לפירוט של מה?

המסגרת אושרה פה, בבית הזה – 276,000,000.

במקור תזכרו היינו 550, הורידו את זה ל-277. אבל זה לא כל כך נכון. היו לנו 30,000,000 שקל כל שנה שבעצם סומן אצלנו – זה לא היה אצלנו, נתנו אותם לשוטרי קבע במשטרה. זה לא היה שלנו, לא יכולנו לנגוע בזה. כל הכסף הלך למשטרה לשוטרי קבע. השנה מה שעשינו, העברנו את זה למשטרה.

על בסיס התקציב.

אין שום היגיון שאנחנו נהיה צינור שיווק או צינור להעברת כספים.

זאת אומרת, זה 300,000,000.

ביטלנו את זה. עשינו את כל מה שאנחנו יכולים, הרשות היא לא צינור להעברת כספים. זה לא תפקידה של הרשות. ומה שהיינו, היינו צינור של 30,000,000 שאסור היה לנו לדבר מילה. אמרו: לא שואלים אותך, תעביר את זה לשוטרי הקבע. כיוון שאנחנו מאותה מדינה וכיוון שהכסף שלנו בא מאותו אגף תקציבים של אותו משרד האוצר אמרנו לו לאחר כבוד: תיקחו את זה. והאוצר פיצה אותנו ב-10,000,000 שקל שנוכל לעשות איתם מה שאנחנו רוצים. וזה בעצם החלק הטוב שעשינו. קיבלנו בתמורה 10,000,000 שקל.

כן, אבל עד כמה יש לכם חופש בביצוע התקציב? זאת אומרת ב-280 עכשיו עם ה-10,000,000?

277-276.

יש לכם חופש מוחלט?

באופן עקרוני יש לנו חופש. אלה 277 שיש לנו חופש מלא. להגיד לך שזה פשוט? להגיד לך שאין לחצים? להגיד לך שלא אומרים: כל השנים נתתם לנו ושתקתם, מה פתאום אתה פותח את הפה? לא זה המצב. אנחנו נאבקים יום-יום – מה אתה פותח את הפה, מה באת לנו פתאום? עד היום קיבלנו, מה זה אתה לוקח לנו?

והתפקיד שלנו והמחויבות שלנו היא לקחת את ה-277 האלה ולתת אותם בצורה היעילה ביותר לבטיחות בדרכים, ואין לאף אחד חזקה על הכסף שהוא קיבל אתמול. להגיד את זה – קל מאוד.

מר שיינין, רק לסיום, איזה דגשים ל-2014 שאתם רוצים להגיד אותם עכשיו או שהמנכ"ל יציג אותם, כי אנחנו חייבים להתקדם, יש פה ציבור רחב.

אחד זה שיתוף פעלה עם המשטרה.

כן.

100 ניידות ותחילה של סטודנטים. אנחנו רוצים 500 סטודנטים בסוף השנה שיהיו מוכשרים. זאת אומרת, שבניידות האלה יהיו הסטודנטים בשלוש משמרות.

התחיל גיוס כבר?

שניים זה חטיבת המבצעים. שתקום חטיבה שבאמת תהיה המקור, ובעצם המוקדנים בתוך החטיבה – כל בעיה שיש בבטיחות 24 שעות הם יענו, ביחד עם הקמה של שישה עד עשרה חוקרים שיתחילו.

פרופ' דוד מהלאל ופרופ' דוד שנער, שהם אלה שצריכים להכשיר אותם. שני אנשים מהאקדמיה, בטופ של האקדמיה. זו המטרה שלהם, שהם יגדלו את אותם חוקרים, ועד שיום אחד החוקרים יוכלו לגדל את החוקרים האחרים. אולי יקבלו הצעה טובה מהטכניון להיות פרופסורים שם, זה בסדר לנו שיעברו מאצלנו לטכניון.

תודה רבה.

רק שנייה, שקף אחרון שאני רוצה זה התקווה שלנו להיות בין חמשת המובילים בשנת 2020. אנחנו רוצים לרדת מתחת לארבעה הרוגים למיליארד, היום אנחנו 5.8. המשמעות, לפי תחזיות שלי שאף אחד לא אחראי עליהן, זה שבשנת 2020, אם אנחנו רוצים לעמוד ביעד של מתחת לארבעה הרוגים למיליארד ק"מ זה פחות מ-245 הרוגים. תזכרו, עם נסועה הרבה יותר גדולה עם אוכלוסייה יותר גדולה.

יש לנו בסך הכול ללכת עוד כאילו 60 ולהצליח – אלה ה-60 הקשים ביותר שאנחנו חושבים שהם ירדו, אבל יש לנו סיכוי לעמוד בזה. אם נהיה אפקטיביים, אם נעשה את הדברים הנכונים ואם המודעות תישאר והתשתיות וכל אותם דברים שיש, אני חושב שאנחנו יכולים להתביית על זה כמו שהתבייתנו על מתחת ל-300 לפני עשר שנים. אני חושב שזה מה שצריך להיות כדי שזה יהיה מקובל, שאי-אפשר יהיה לשנות את זה. זו בדיקה אובייקטיבית, אין פה סיפורים – 245. לא הארבע.

הייתי רק משנה את הכותרת. במקום "התקווה" לכתוב היעד.

זה היעד.

היעד? אוקיי.

אבל התקווה שנצליח. יעד שלא הצלחנו הוא לא טוב, אני רוצה את התקווה.

לשאלתך, בסעיף 8 בחומר שחולק יש את הפירוט לפי האוכלוסיות בסיכון.

בחומר שחולק על ידכם או על-ידי ד"ר שיינין?

על ידינו. זה מופיע לפי הולכי רגל, מגזר ערבי, כל התוכניות.

אז ממש בקצרה, רון, תוסיף לדברי היושב-ראש, ואז אני ארצה שאגף התנועה.

אולי בסוף אני אתייחס ואז אני אקרא את זה.

אוקיי. אז אני רוצה לשמוע את ראש אגף התנועה. בבקשה, להתייחס גם לדברים שנאמרו, וגם קצת על פעילות המשטרה בנושא והיעדים ל-2014.

בוקר טוב, היושב-ראש, חברי הכנסת ואורחים נכבדים. אני רק אציין בפתיח שאנחנו נכון להיום לפי אגף התנועה – 309 הרוגים למול 298, זה אומר 11 הרוגים יותר משנה קודמת. ואנחנו בירידה בתאונות הקשות ובתאונות הקלות ובסך הכול הנפגעים בתאונות הדרכים. לצערי בחודש האחרון המגמה השתנתה, וגם לעניין הזה אנחנו לשמחתי יחד עם הרשות וכל הגורמים הנוספים עושים לזה סוף. משנת 2014 נתחיל בבסיס נתונים אחיד. הגיע הזמן שהדבר הזה יהיה במדינת ישראל.
אני בפתיח רוצה לשבח את שיתוף הפעולה והפעילות עם הרשות ואגף התנועה. שנה שעברה חתמנו על הסכם בינינו לשנת 2014-2013, בעיקר זה נושא של מימון שוטרים, משאבים ופיתוח אמצעים. עיקרי המהלכים שאיתם היה ההסכם של 100 ניידות עד אפריל, שהן 100 ניידות למתנדבים בתנועה, ובכלל את המתנדבים שמנו על סדר היום. אנחנו רואים את הפעילות שלהם, את התוצאה שלהם. נכון להיום אנחנו עם 3,700 מתנדבי תנועה פעילים שמסייעים לנו בכל ימות השבוע ובסוף-שבוע לכל הפעילות שלנו וזה דבר שעוזר לנו. אלה הניידות שהחליפו את "אור ירוק" שהיה בעבר, וכרגע אנחנו ברכש של עוד 50, ואני מקווה מאוד שעד אפריל יהיו 100 ניידות שייכנסו לשטח וייתנו לנו סיוע משמעותי.
הדבר הנוסף זה רכש של 50 ינשופים חדשים לטיפול בתופעת השכרות. זה משהו שאנחנו גם נכנסים אליו, ינשוף חדש שבחנו אותו. ואני מקווה שהדבר הזה ייתן לנו יותר אמינות בטיפול בתופעת השכרות. תו תקן למעבדה למכשירי אכיפה שלנו – הגיע הזמן. כל הזמן מערערים בבתי-המשפט על האמינות הזאת, ואנחנו בעניין הזה קיבלנו תו תקן של הטכניון וזה אמור לסייע לנו בתהליכים בבתי-המשפט.
מצלמות א-3, אנחנו כרגע בשלב א' בסיום, קרי 60 מצלמות על 113 עמדות, כשנגיע אני מקווה מאוד לשלב ב', שאנחנו מדברים על 150 מצלמות על 250 עמדות. ואני מקווה מאוד שכל מי שיכול לסייע בעניין מול האוצר, אנחנו נשמח על זה. אנחנו חושבים שהדבר הזה חיוני. נכון שהוועדה דיברה על 300 מצלמות על 900 עמדות, אנחנו חושבים שלעניין הזה של הטכנולוגיה אנחנו רוצים לעמוד על 150 מצלמות ו-250 עמדות. במקום שיש מצלמות יש ירידה בתאונות הדרכים – 26% ירידה איפה שהמצלמות, אנחנו רואים את מהירות הנסועה יורדת ב-10%. הדבר הזה אמור לסייע לנו, בטח בתחום העירוני.
משמרות הזה"ב וסטודנטים בתנועה, שדיבר עליו היושב-ראש, אנחנו כרגע בדיונים מול הרשות. אני מקווה מאוד שזה ייכנס במסגרת התקציב, והדבר הזה ייתן לנו סיוע משמעותי בתוספת גם בחינוך, הסברה, וגם בנושא של סיוע באכיפה.

תיקוני חקיקה, ואנחנו לקראת סיום, אני מקווה מאוד שהוועדה תקדם ותסייע את תיקוני פקודת התעבורה 112. זה דבר חיוני לנו לעבודה שלנו. יש שמה כל כך הרבה סעיפים שאמורים לתת לנו את ההרתעה ואת הסיוע. אני בהזדמנות הזאת קורא גם פה למי שיכול לסייע, אנחנו נשמח. ואני רואה שזה בתהליכים, רק צריך לסיים את זה.
רכש ניידות אכיפה חדשות – גם פה הרשות מסייעת לנו בנושא של החלפת כלי הרכב הישנים. זה לפחות הטנק שלנו שאתו אנחנו יכולים להתקדם, לעבוד ולטפל בנושא של אכיפה.
אני אגיד את זה לשנה הקרובה. אנחנו נכנסים עם אותה מדיניות כפי שהנחו אותנו השר והמפכ"ל בארבעה נושאים עיקריים: הולכי רגל, מגזר ערבי, משאיות ודו-גלגלי. זה בערך אני אקרא לזה ה-80% הפארטו שלנו שאנחנו מתמקדים באכיפה.

אתה יכול להמשיך, צ'יקו.

אז התחום שאנחנו נטפל בו יהיה בתחום העירוני והבין-עירוני. אנחנו יודעים ש-75% מהתאונות זה בתחום העירוני, ברחובות, כבישים וצמתים אדומים שמיפינו, גם בנושא של תשתיות וגם בנושא של אכיפה. אנחנו נטפל מול עבירות הבריונות האיכותיות, קרי כנגד מסוכנות למשתמשי הדרך, מסוכנות הנהג וגורמות לתאונות.

והמיקוד שלנו יהיה בעיקר בסופי-שבוע ובמיקוד בימים בשבוע שעל-פי התאונות, נכון להיום זה יום ראשון ורביעי. זו ההתמקדות שלנו, אבל אנחנו לא יורדים מסוף-שבוע. בסוף-שבוע לשמחתי הדבר הזה הוא גורם משפיע, למרות שני סופי-השבוע הקשים – סוף-שבוע שעבר עם שמונה הרוגים והסוף-שבוע האחרון עם חמישה הרוגים. למרות זאת אנחנו נמשיך להתמקד בסופי השבוע, כי ראינו כמעט ירידה של 20% שנעו מסופי-שבוע לאמצע שבוע. ושם אנחנו רוצים להתמקד.

גם בנושא של השנה הקרובה אנחנו נתמקד בשיתוף פעולה עם כלל הגורמים בתוכנית עבודה. אתמול עשינו לשמחתי תוכנית עבודה בין-משרדית, סדנה, עם 155 משתתפים מכל משרדי הממשלה, עמותות, כל מי שנוגע בנושא של תאונות הדרכים, לנסות לייצר תוכנית עבודה משותפת. הדבר הזה לא קל אבל זה המפתח להצלחה, לפחות בעיניים של כולם. כל מי שהיה שם מבין את המשמעות של אכיפה רב-מערכתית.
אנחנו נמשיך בנושא של מדיניות בדגש שנה הבאה להיסח הדעת. בנושא של אס.אם.אסים. אנחנו רואים את זה. לצערי אני אומר, נכון לעכשיו ממה שאנחנו רואים, מנהל הרכבת דיבר בפלאפון כשהוא ירד בהליכה שלו אתמול במעבר בין מסילות הרכבת, ולצערי כנראה שזה מה שגרם לו לתאונה הקטלנית ולמוות.

וכמובן שימוש נרחב בטכנולוגיה. גם בעניין הזה נכניס מצלמות בניידות שלנו, נושא של אכיפה, כולל ביטחון אישי לכל שוטר שיגיע וידבר עם האזרח.

בכל ניידות התנועה?

כרגע אנחנו מתחילים בפיילוט של 25 ניידות. אנחנו מקווים שזה יבצע לנו. יש לזה לא מעט בעיות משפטיות, אבל אנחנו כבר מתחילים להיכנס בנושא הזה.
מערכת לאומית לאיכון תאונות הדרכים. הגיע הזמן שאנחנו נדע חד-חד-ערכי היום ב-GPS איפה התאונות, מהקלות דרך החמורות ודרך הקטלניות. זה גם בסיוע ובמימון של הרשות לבטיחות בדרכים. ורישום דוחות ממוחשב, הגיע זמן שגם בעניין הזה הדבר הזה יהפוך להיות ממוחשב. אני חושב שנעשתה פה כברת הדרך, המדיניות לפחות בעניין הזה מצדיקה את עצמה ואנחנו רואים לאורך זמן את הירידה, למרות לצערי העלייה הקלה שיש, אבל ירידה בסך הכול הנפגעים.
הדבר האחרון, אני רוצה לציין שמשנת 2010 עד היום אגף התנועה ירד ב-200 שוטרים בנושא של אכיפה, 200 שוטרים פחות, גם בנושא של השת"מים, קרי שאנחנו רוצים להחזיר סטודנטים לתנועה, וגם בכלל בסד"כ המשטרתי לצערי.

בתוך אגף התנועה או שוטרי התנועה בתוך המחוזות?

שוטרי התנועה באגף התנועה. וזה ברור לכולם מה המשמעות של זה. אנחנו נכון להיום עם 300 ניידות ביממה. זה מה שאנחנו מסוגלים להעמיד.

כמה?

300 ניידות, שבחלקן אנחנו שמים שוטר אחד בניידת כדי להרחיב את הפריסה שלנו. ואנחנו נכון להיום בסוף-שבוע מעלים את זה ל-400 ניידות, וזה בעיקר בזכות המתנדבים שלנו.
אנחנו מקווים שעם כל המהלכים שיש, אנחנו נגביר, נעלה אם אנחנו נצליח גם במתנדבים בתנועה. אבל אני יכול להגיד בסך הכול שיש כיוון, יש דרך, ולשמחתי אני יכול להגיד שאם יש משהו שאני רואה, וזה הדבר המשמעותי אם רוצים להצליח, זה שיתוף הפעולה בין כולם. זה המפתח להצלחה. אם יש יעד, יש חזון ויש דרך, אני חושב שאנחנו יכולים לעמוד במה שנקבע על-ידי הממשלה. ואני מסכים עם הרשות, זה יעד שאנחנו יכולים לו, אם נעשה את הצעדים הנכונים. תודה.

תודה רבה. אנחנו נעשה עכשיו חבר כנסת וציבור קצת, שנשמע אנשים שביקשו רשות דיבור.

אין בעיות. יש לי כמה שאלות. הכול היה נשמע לי מעולה, ורוד וטוב ויפה, עד שהגעת לקיצוץ במספר השוטרים, שזה מוזר לי, כי אני יודע שכל הזמן מוסיפים שוטרים למשטרת ישראל. אתה אומר אבל שבאגף התנועה קיצצו?

מוסיפים בעיקר לפשיעה. אני שמתי את זה על סדר-היום.

גם לדרכים זה פשיעה.

זה יותר מפשיעה, לפחות בעיניים שלי. אבל שמתי את זה גם על סדר-היום של המפכ"ל, גם על סדר-היום של השר. אני מקווה מאוד שהדבר הזה יישמע. אנחנו כרגע בתהליך בשנת 2014, נבוא בפני המפכ"ל ואני מקווה מאוד שנקבל תוספת. ביקשנו את הדבר הזה, אשמח לכל תוספת בעניין.

אני מציע לך, חבר כנסת טופורובסקי, להגיש אפילו שאילתה בעניין לשר לביטחון הפנים, כי זה ממש לא מסתדר עם המדיניות.

הוסיפו לאורגנים, לפשיעה, למתחמים, לוועדת פראוור, להרבה מאוד דברים.

ברור. אבל לא צריך היה לקצץ מהתחבורה.

בסוף תאונות הדרכים, אני יכול להגיד, תקן מול מצבה אנחנו בירידה.

מה שמטריד אותי - -

גם אותי.

ברור. - - מעבר לזה, עם כל הדברים הטובים ושיתופי הפעולה, שבסופו של דבר האוצר עוד יהפוך את הרשות הלאומית למקור תקציבי של אגף התנועה. זה מה שמטריד אותי, שכל דבר יגידו להם: לכו לרשות הלאומית. וכך יהיה לכם עוד יותר ועוד יותר קשה להשיג תקציבים.

יש לי עוד שאלה ספציפית לגבי נת"צים, במיוחד ציר ז'בוטינסקי, ששם עוד היו לנו הרוגים לפני זמן לא רב. יש איזשהו חדש עם זה? אני יודע שהיו גם שלוש ועדות שהתעסקו בזה.

מהכיוון שלנו הנושא הזה מטופל כרגע בשלבים האחרונים שלו על-ידי מנכ"ל משרד התחבורה. היו שלוש ועדות שהגישו לו המלצות מכיוונים שונים, והחלטה לגבי אם ומתי ואיך לפתוח את הציר ומה השינויים שאמורים להיות בו מבחינת תשתית. אולי גם שינויים אחרים כגון הגבלת מהירות הנסיעה של האוטובוסים, ביטול תחנות, אמצעים נוספים שאולי יאלצו את הנהגים גם להתנהג אחרת וגם אפילו אמצעים שיופנו להולכי הרגל.
כל הדברים הללו להערכתי יוחלטו הייתי אומר בשבועות הקרובים. אז הציר הזה נמצא למעשה על שולחנו של מנכ"ל משרד התחבורה, כמובן שיחד אתנו, עם כל גורמי המקצוע. המשטרה מצידה גם שותפה, מעבר לזה שהיא כמובן גם חוקרת את התאונות הספציפיות.

יש שם כבר ממצאים מהחקירה של האחים חכם?

שזה היה לפני שנה לדעתי.

לדעתי יותר אפילו.

שנה בדיוק, ב-9 בינואר.

אני רק אגיד: אכיפה בנת"צים מבחינתנו זה טכנולוגיה, גם יכולת אכיפת שוטרים בשטח היא מאוד בעייתית. ואני יכול להגיד את זה גם: מגמת התאונות בנת"צים היא קטנה והיא לא משפיעה.

אני מקבל את ההמלצה של מנהלת הוועדה, לאה ורון. הגברת ורון אומרת בצדק, שנצטרך לייחד לדעתי דיון רק למשטרה, כי זה נושא בפני עצמו.

אני אשמח מאוד.

ואנחנו נעשה את אחד הדיונים הקרובים שנשמע את המשטרה, כי אחרת אנחנו באמת לא נוכל לשמוע.

אין בעיות, רק אני אסכם ברשותך את הצד שלי לפחות. כי עברה כבר שנה מאז התאונה של האחים חכם, אבל לוקח כל כך הרבה זמן וכל יום זה סכנת חיים. במיוחד עכשיו שאנחנו באווירה של שיתוף פעולה, אני חושב שיש דברים שבהם אנחנו חייבים לפעול מהר.

צריך לציין שהציר סגור עדיין, ז'בוטינסקי ציר סגור.

במקום שהם נפגעו הציר סגור.

במקום שהם נפגעו, אבל נהרגו אז במקום אחר.

אחד, כן, בז'בוטינסקי לפני שבוע. גם פה יש דיון - - -

אין ספק שיש שם כשל תכנוני, כמו שהיה בבת-ים ברחוב בלפור.

חד וחלק.

ואני זוכר שאני כמפקד מחוז סגרתי את המקום הזה. עוד פעם, זה ברור שזה כשל תכנוני, כי אתה מסתכל לאורך שנים, אתה רואה שמה - - -

חד וחלק. אני יכול להגיד: ציר שיש בו 18 הרוגים במהלך השנים הוא ציר בעייתי ביותר.

טוב, אני רק אגיד בקצרה. אני חושב שהאווירה של שיתוף פעולה שחייבת להיות בין כל הגורמים הרלוונטיים היא חשובה מאוד. ואני שמח שיש עלייה בשיתוף הפעולה, אני מקווה שגם משרד התחבורה משתף פעולה בכל הכיוונים. הירידה בתקציב היא קצת מדאיגה, אבל אני שמח לשמוע, חששתי שגם בתקציב שקיים של 277,000,000 שקלים אין עצמאות של הניהול שלו והשימוש בו, ואני שמח לשמוע שיש חופש.
עוד הצעה קטנה שאני מציע נוסף לכל הדברים האלה זה שקיפות. אם יש משהו שאנחנו כחברי כנסת למדנו, שכשמשקפים לציבור את כל העשייה ואת כל מה שקורה ואת כל השיקולים והנושאים, הרבה מאוד אנשים שאכפת להם, גם כאלה שלא אכפת להם, אבל אנשים שאכפת להם באים ונותנים את דעתם, ותמיד אפשר למצוא את המחשבות שלא חשבנו עליהם.
אני מקווה מאוד שהתקווה הזאת, אני נשאר ברוח התקווה, תימשך ותרד. אני גם נותן הרבה מאוד קרדיט לשיפור בתשתיות שהיה בשנים האחרונות על-ידי משרד התחבורה. והתוכניות האלה נראות תוכניות טובות. נפגשתי עם כל הגורמים, עם שלושת הדוברים שדיברו עד עכשיו, ואני רואה שבאמת יש רצון לעשות ולשנות, ואכפתיות ודאגה לחיי אדם. ואני מקווה מאוד ומאמין שאם התוכנית הזאת תיושם ושיתוף הפעולה יהיה אמיתי ועד הסוף, אנחנו נראה המשך של הירידה.
בכל מקרה אנחנו נברר את הירידה הזאת, ננסה לעזור, להבין למה, ואם אפשר לשנות את הגזירה הזאת של הירידה בכמות השוטרים. ואנחנו, חברי הכנסת, ואני בטוח שהוועדה כאן, לרשותכם לכל דבר. תשתמשו בנו, באמת בשביל זה אנחנו כאן.

אני רק אוסיף ואומר, שהקמנו ועדה ציבורית ופנינו לשני השרים – השר לביטחון הפנים ושר התחבורה, בנושא של ועדה ציבורית שתבחן את מיקום א-3, המצלמות א-3, כדי שגם פה אמון הציבור יעלה.

זה נדון פה בוועדה.

רק מילה אחרונה. קצת התמקדתי בנושאים של הדו-גלגליים, ויש כמה הצעות חוק שאתם כולכם מכירים אותם, גם עם סימון פס זוהר על קסדה של רוכבי אופנוע, גם הוצאה מחוץ לחוק של קסדות החצי. אנחנו גם עכשיו מטפלים בשיתוף פעולה יחד אתכם בנושא של האופניים החשמליים, שזה טרנד שהופך להיות גם בעייתי עם הטרנדיות שבו. ואנחנו פעילים ועושים איפה שצריך.

יפה. מבורך ביותר הפעילות שלך, חבר הכנסת טופורובסקי בעניין הזה, גם בהצעות חוק פרטיות וגם בהעלאת הנושאים לסדר-היום. אני אבקש כמה אנשים להתייחסויות, ואחרי זה נשמע גם את חבר הכנסת אשר שרצה להתבטא. בבקשה, עמותת "אור ירוק", יניב.

בוקר טוב. דבר ראשון, באמת הוצגו פה הדברים על-ידי ראש אגף התנועה, הד"ר שיינין ומנכ"ל הרשות. השנה כמו שצוין אנחנו מסיימים עם עלייה במספר ההרוגים, עם דגש על נהגים צעירים, על תאונות רכב כבד. ואחד הדברים הבסיסיים שצריכים להיות מקודמים זה התקציב של הרשות, שבמקום 277,000,000 שקלים צריך לעמוד על 550,000,000, שזו ההמלצה המקורית של הוועדה הראשונה שהייתה בראשות ד"ר שיינין, וזה גם מה שהיה בשנת 2008.
עכשיו, לא מדובר גם על תקציב שלא יחזור. העלות של תאונות הדרכים, של הנזק למשק היא 7 מיליארד שקלים בשנה, וזו הערכה שמרנית. כך שלמעשה אותם 550 זה דבר שחוזר אלינו, זו השקעה משתלמת. ואני חושב שאסור לא לרשות, לא לנו כ"אור ירוק", לשאר הגופים, ולא לוועדה ולחברי הכנסת לוותר על הדרישה הזאת, לא ל-2015, 16 או 17 אלא לעכשיו. זה מבחינת התקציב.
מבחינת הרשות עצמה, אני באמת שמח לראות את הכיוון, שהרשות הופכת להיות גוף עם שיניים, גוף שהוא לא צינור להעברת כספים. וכאן זה התפקיד של הוועדה, לראות שזה אכן קורה, לראות שהשת"פ עם הגופים מתבצע בצורה אופטימלית ואפקטיבית. ולפי דעתי, גם צריכות להיות אחת לחצי שנה ישיבות מעקב של הוועדה על התוכנית, על יישום התוכנית. לזמן את כלל הגופים שיציגו בפני הוועדה, שזה תפקידה, את ההתקדמות ואת הבעיות אם יש, ככה שיהיה אפשר לנצל את הוועדה, כמו שציין חבר הכנסת טופורובסקי.
נושא נוסף, העלה אותו ראש אגף התנועה, זה נושא האלכוהול. אני חושב שצריך לייחד דיון לנושא של אפס אחוז אלכוהול. נושא חשוב מאוד. חוק שעבר בכנסת, אושר בשנת 2010, ועד היום בשטח לא מיושם, אין אכיפה של החוק הזה, זה לא קורה בפועל.

לצעירים?

צעירים ונהגי רכב כבד. וזה תקוע כבר זמן ארוך.

אני אתקן. כן תיקנו את כל מה שצריך, כל מה שהחוק אמר לנו אנחנו עושים ומטפלים. כיילנו את המכשירים שלנו ועשינו את הכול.

למה אתה אומר לא נאכף?

בפועל אין אכיפה של החוק.

אני יכול להגיד לך ממה שנקרא ניסיון אישי, שהחוק הזה מרתיע ביותר.

אנחנו דחפנו אותו הרבה בשיתוף פעולה עם הרשות, עם המשטרה שכמובן רוצה גם כן ליישם את זה. כיום הידיים גם של השוטרים כבולות בנושא.

אנחנו בדיונים שנעשה על המשטרה, נבקש מהמשטרה להביא נתוני אכיפה.

אני אביא נתונים. כנגד נהגים צעירים ונהגים מקצועיים. אני אביא.

גם בחתך של כתבי אישום. נביא נציג של הפרקליטות פה, וגם נשמע אולי על גזרי-דין. בכלל נייחד לכל נושא האכיפה פרק בנפרד של דיון הוועדה.

תודה. ואני חושב שבאמת ראוי, כמו שעושים בנושא האכיפה, גם בנושא תשתיות, גם לחלק את הנושאים הללו. כמו שאמרתי, מעקב אחר תוכנית העבודה של הרשות שצריכה להיות מוצגת באופן מפורט, גם של כלל הגופים שיגיעו, ידווחו לוועדה. אם זה מוקדי סיכון בתשתית, אם זה הסברה, חינוך.

תודה. אני מבקש מנציג ציבור לשעבר ברשות, מר יורם כהן, תת-אלוף במיל. אני מבקש רק בקצרה, כי אני רוצה לתת לכל האנשים שביקשו להתייחס.

קודם כול, הייתי נציג ציבור משנת 1996 כשהייתה הקרן לבטיחות בדרכים, שהיא חילקה כספים ותקציבים לגופים אחראיים. המשטרה קיבלה תקציב ישיר, הייתה צריכה לדווח ולבצע, וזה היה אחד התפקידים של הרשות הלאומית אז. כנ"ל מגן דוד, כנ"ל החינוך. הרשות לא צריכה לעסוק בתקציבים עקיפים בוא נאמר, צריך את התקציבים להביא כמו שהיה פעם. ולפי תוצאות מחקרים שישנם ברשות ולפי עדיפויות. מדינת ישראל לא יכולה להקצות תקציבי ענק, עם כל הכבוד, אין מה לעשות, וצריך להסתדר בעדיפויות התקציב הקיימות. ברור שצריך תמיד לשאוף ליותר.
ברשות יש המון מחקרים והיא עשתה הרבה מחקרים, פשוט לא מיישמים את חלקם. למה? כי לרשות אין סמכויות, כפי שציין רון. ולכן אני חושב שצריך רשות, כפי שאמר שיינין, שיהיה בה מחקר חזק, והרשות צריכה להיות כפופה לשר התחבורה. ויש מדען במשרד התחבורה, והוא גם אחראי לדברים האלה, ולא הרשות.

הרשות כפופה לשר התחבורה, למיטב הבנתי.

מה זה?

הרשות כפופה לחלוטין לשר התחבורה.

היא כפופה אבל אין לה סמכויות. עכשיו, תראה, אם המשטרה מקבלת תקציב מהמדינה ואם היא מקבלת מהרשות – זה לא יכול ללכת ככה, מתבזבז תקציב. ועובדה שבתקציבים פחות מ-500,000,000 ירדו תאונות הדרכים והנפגעים. ועובדה, לא זאת הבעיה. אם אתה היום מסמן שב-50% או 40% הולכי רגל, ודרך אגב זה לאורך תקופה ארוכה, קורה משהו בשטח, אין נוכחות שוטרים, העיריות לא אחראיות לכל מיני דברים שהן צריכות להיות אחראיות. ולכן אם תעשה 800 מחקרים לא יעזור שום דבר.
ולכן פה צריך להיות שר. שר לא ייתן סמכויות למישהו אחר. המשטרה תיתן סמכויות לרשות הלאומית? השר ייתן סמכויות לרשות הלאומית בנושא תשתיות שהוא עוסק בזה?

עכשיו, מה שכן, ועובדה שהירידה בתאונות הדרכים והנפגעים היא כתוצאה משיפורים בתשתית ופינוי נפגעים מהיר, ובחינוך שעוסקים בזה. אלה הגופים שאחראים, הם אלה שהביאו את הירידה. זה לא התפקיד של הרשות.

ובשורה התחתונה מה ההצעה שלך?

ההצעה שלי היא להכפיף את הרשות שתהיה כפופה לשר – לשר התחבורה, אתה יכול לקבוע מישהו אחר.

זה קיים. אני חייב לזוז הלאה, מר כהן. משפט אחרון.

לרשות אין היום אנשים מקצועיים לדברים האלה, וציין את זה שיינין. וצריך להיות גוף חזק שיתעסק רק בנושא של המחקרים. ועל-פי המחקרים ייקבעו עדיפויות, וזה מה שיעשו.

תודה. חבר הכנסת אשר.

כן. קודם כול, ראיתי את המצגת, אומנם הגעתי באמצע אבל קראתי אותה בעיון, ואני חושב שהיא מקיפה מאוד באמת את כל הגורמים. אבל אני קצת מבולבל, זו האמת, בגלל שהשאלה מה תפקידה של הרשות בסופו של יום. אם ניקח את זה בהשאלה מביטחון, מצבא, אז יש נושאים של מודיעין ומחקר, שבעצם מחייבים את מקבלי ההחלטות של אותם דברים שיוצאים אל הפועל בצורה סטטוטורית על-פי המחקר, על-פי המודיעין שיש, וזאת עבודה מסוג אחד. יש עבודה שהיא עבודה בשטח עצמה.
יש כאן ערבוב של דברים שהשאלה אם הוא נכון או לא נכון, כי יכול להיות שבסוף נפספס את הנקודה המרכזית. כי אם אתה הופך את הדבר הזה למקום שהוא גם חוקר, גם לומד, גם חי ומקבל את כל התלונות או מוקדים ברשויות, והמקומות האלה הם דברים מצוינים – אגב, אני כראש רשות לשעבר, שיתוף פעולה מצוין שהיה לי עם הרשות, למעט שוב כשהם הגיעו ואמרו: נגמר התקציב וכו', אבל היה שיתוף פעולה מקצועי, למדנו המון דברים ביחד ועשינו גם דברים ביחד.

השאלה רק איך מפרידים או שעושים מזה שתי מטרות שהן שונות לגמרי, ופה יצטרכו לדעתי להגדיל את התקציב בצורה משמעותית. אם הופכים את הרשות לגוף סטטוטורי מחייב, זאת אומרת שהוא גם המייעץ, לא מתקבלת החלטה אחת במדינת ישראל שקשורה לתחבורה או לתנועה על-ידי המשטרה וכו' בלי שהגוף הזה נתן את ההנחיה שלו. זה כמו אגף מודיעין, זאת אומרת אתה לא יכול להתעלם מדברים שקורים, אם זה בעיות בטיחותיות שקיימות או דגשים לטיפול בשנה הקרובה.
יש כאן ערבוב, אבל יכול להיות שצריך לעשות איזשהו סדר בין אותם דברים שהיא מבצעת בעצמה לבין אותם דברים שהם בעצם מחקר, מידע ונגישות לציבור והדברים האלה, הם דברים אחרים מאשר לטפל במפגע עצמו. אני רואה פה כל מיני דברים שהולכים דרך המשרד כביכול לנושא של הצלה או נושא של רווחה, של שיקום משפחות שנפגעו בתאונות. איך זה עובד? זאת אומרת, אתה בא עם ה-2,000,000 שקל, מה המעמד שלך שמה? אז מעבר לזה שהעברת 2,000,000 שקל לקרן הזאת לא הטבעת חותם, לא עשית דברים.
אז או שמחליטים שמגדילים את הגוף הזה בצורה רצינית מאוד ונותנים לו גם כוח מחקרי, גם כוח של עבודות מטה, אבל גם כוח בעבודות שטח. או שמחליטים לא – השטח שייך לגורמי השטח, דהיינו משרד התחבורה באגף תשתיות יבשה או אגפים כאלה ואחרים, אבל המאמץ שלכם הוא מאמץ שאתם יכולים לכפות בתוכנית העבודה שתהיה התייחסות לעבודה שלכם. זה דבר ראשון.
דבר נוסף, רואים את התקציב, אז זה מצחיק. מצד אחד כשנכנסתי באמצע חשבתי שאני שומע כרגע איזשהו דוח על תוכנית הבראה. זאת אומרת, זה בסדר, אבל זו לא מטרת הדיון. זה שעושים הבראה פנימית, סוגרים סניפים, מאחדים סניפים זה בסדר גמור, אבל אם אנחנו רוצים להגדיל את נושא המודעות לבטיחות בדרכים ואת העבודה, את המטה והמחקר והכול, זה לא יכול להיות שהתקציב הולך בדיוק במגמה ההפוכה ויורד.

ודבר אחרון בנושא ההסברה וההסברה הייחודית למגזרים מסוימים, וזה מודגש כאן. נושא ההסברה, 15,000,000 שקל בשנה להסברה – ואני ראיתי כאן בניתוח של המחקר של הכנסת כמה באמת ההשפעה של ההסברה הייתה על הנושא של חגירת חגורות בטיחות וכו'. אנחנו היום בדור של קמפיינים. עשית הסברה נכונה, הגעת לילדים, הגעת להורים, הגעת לסבתא שמעירה לילד לשים את החגורה כשהם יושבים ביחד ונוסעים לטיול. 15,000,000 שקל למדינה כזאת, למרות שהיא קטנה - - -

זה לחינוך והסברה. זה עוד יותר גרוע.

אז זה פשוט לעג לרש. ובמיוחד שגם יש מגזרים, ופה אני רוצה להעיר מה שאמרתי כראש עיר בני-ברק בזמנו לצוות שנמצא כאן: צריך הסברה ייעודית בשפה של מגזרים מסוימים, אם זה המגזר הערבי, אם זה המגזר החרדי, שצריך להגיע אל הילדים. שוב, אתה לא מגיע אליהם דרך המדיות. מה שילד נחשף במדיה של טלוויזיה וכו', בבני-ברק ובמקומות אחרים הוא לא נחשף לזה.

שלא בליבה, כמו שאומרים חברי הכנסת גפני וליצמן.

התחלת אתי עם הליבה עכשיו? אנחנו בליבה, כולנו בליבה, אנחנו מאותה ליבה בסופו של דבר.

אבל אני חייב להתקדם, חבר הכנסת אשר.

אני מסיים. אני מבקש גם לקחת בחשבון את העניין הזה.

אין ספק שאתה צודק בעניין של ההסברה.

אבל אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאנחנו צריכים לתת גב לכל הנושא הזה כדי שמשרד האוצר, אולי מר טופורובסקי יעזור לנו גם כן, חבר הכנסת טופורובסקי, ראיתי בדיבור שלו כמה התלהבות, באמת להגדיל את התקציבים אבל להחליט מה המטרה שלכם. מטרה אחת, לא עשר מטרות ביחד.

תודה. אני עוד רוצה לשמוע אנשים, אז אני מבקש את עורך-דין עמית ברגמן. כן, רק בקצרה אני מבקש, כי אני חייב לרוץ על אנשים. ודברים אופרטיביים אם יש, המלצות אופרטיביות לגופים.

השם הוא באמת עורך-דין עמית ברגמן. אני מהעמותה שקוראים לה "מועדון האופנועים הישראלי". העמותה מייצגת את כלל הרוכבים בישראל והיא פעילה בתחום הבטיחות בדרכים. יש שיתוף פעולה מצוין עם הרשות הלאומית וגם עם המשטרה. יש לנו השבוע פגישה עם ראש האגף, אני מקווה שהיא לא תידחה שוב, היא נדחתה בגלל נסיבות מוצדקות, אבל אני מקווה שהיא לא תידחה שוב.

אפרופו שיתוף פעולה.

אז אנחנו בשיתוף. מהשיתוף הזה עולה שהשנה נהרגו 50 רוכבים, שזה 17% מכלל ההרוגים, שזה נתון חריג. וכמו שראינו קודם, המגמה של כלל ההרוגים היא בירידה והמגמה של האופנועים היא בעלייה. כמו שהרשות מודעת לזה, זו מגמה כלל עולמית.
והרשות, בכל הכבוד, לדעתנו עשתה השנה טעות כשהיא שחררה במסגרת סבב הפיטורים את הבן-אדם שהיה אמון על הבטיחות של הדו-גלגלי ופעל ברשות והיה מומחה בתחום הזה, והיא שחררה אותו במשמע פיטרה אותו. והוא אחד מהקיצוצים של הרשות. והיום אין אף בן-אדם ברשות שקם בבוקר ואומר: מה אני עושה היום למען בטיחות של דו-גלגלי? גם פרויקטים מסוימים שהוא טיפל בהם נעצרו. אנחנו יודעים כי היינו שותפים לפרויקטים האלה. וגם נושא הסברה שדובר קודם מאוד מאוד נפגע. ואני חושב שיש לדבר הזה השפעה ישירה על כמות ההרוגים השנה הזאת בדו-גלגלי.
עכשיו, ד"ר שיינין, היה רשום לך בשקף בעיקר אופנועים כבדים. מתוך ה-50,שלושה הם מעל 400 סמ"ק, שלושה, שזה פחות מההיקף שלהם במספר כלי הרכב הדו-גלגלי. משמע הבעיה שלנו היא עם כלי רכב קטנים, הבעיה שלנו עם הכשרה, הבעיה שלנו עם הסברה. ובעניין הזה הרשות עצרה את הפעילות שלה בדו-גלגלי והייתי אומר אפילו הזניחה אותו. זה לא תקין.

זהו? משפט אחרון.

אמרו שיפור בתשתיות. הדברים לא מעניינים?

מאוד, אבל אנחנו חייבים להתקדם.

בסדר. שיפור בתשתיות אמרו גם. מתוך ה-50 היו 14 שנהרגו בתאונות עצמיות ו-36 בתאונות מעורבות עם כלי רכב אחר. 9 מתוך ה-14 נהרגו על גדר הבטיחות, במרכאות. גדר הבטיחות קוטלת אופנועים – קוטלת אם לא חותכת.

פציעות קשות גם.

ברור, פציעות קשות, נכויות, שיתוק. היא קוטלת. עכשיו, הדבר הזה חייב לעלות פה, הוא חייב לעבור דרך הרשות הלאומית, דרך החברה לדרכים, דרך מישהו שחייב לטפל בעניין הזה, כי התשתיות לאופנועים לא שופרו והן הורגות. 20% מההרוגים הם ב - - -

גם בצבע?

הצבע הוא נכון. אני לא מכיר כרגע את הבן-אדם שהצבע או החיכוך הרג אותו. אני לא מכיר אותו. אני מכיר הרבה אנשים שהגדר הרגה אותם.

כבר לא מכיר אותם.

אבל למה הם לא נוסעים לפי החוק?

הם נוסעים לפי החוק.

גם ככה אנחנו - - -

תסלח לי, אני חייב להתערב פה.

לא, אתה לא חייב.

מעקות הבטיחות נוצרו כיוון שנהגים פעלו לא כפי שהיו צריכים לפעול. אותם מעקות שאתה טוען שהקימו פוגעים והורגים אותנו.

דו-גלגלי, אני מכבד אתכם.

אז אנחנו נוסעים כחוק, תיסעו גם אתם כחוק.

מה השם? לפרוטוקול, שנדע מי דיבר.

אליקו.

אליקו? אנחנו צריכים לדעת מי דיבר לפרוטוקול.

אלג'ם אליעזר, אליקו.

אז הדו-גלגלי, משפט אחרון בבקשה.

זהו, אנחנו סיכמנו. אני חושב שהרשות הזניחה וצריכה לחזור ולטפל בעניין.

תודה. מר בקר, בקצרה. גם אתה תדבר, מר סנדלר.

אני רוצה להציג תמונה קצת שונה מהתמונה שהוצגה עד עכשיו. אנחנו מתבלבלים בעצים ולא רואים את היער. וזה מתחיל עם ד"ר שיינין שהציג אומנם דברים נכונים, אבל הם רק חלק קטן של האמת.
נציג "אור ירוק" דיבר על 7 מיליארד שקל של נזק כלכלי. הנזק הכלכלי הוא בין 10 ל-15 מיליארד. אנחנו משקיעים בתעשיית הביטוח, שיעשו חשבון, 2.8 מיליון כלי רכב כפול בין 4,000 ל-5,000 בממוצע כלי רכב ביטוח חובה ומקיף – כ-12 מיליארד שקל לשנה אנחנו מעבירים לא למניעת תאונות, לפצות אותם על נזקים. הנתונים שיש לך אולי לא מביאים בחשבון את הגידול בתל"ג לנפש במדינת ישראל.
אני רוצה לומר למה אני מבקר את ד"ר שיינין. אני מבקר אותו כי הייתי חבר בוועדה שלו והיה לנו ויכוח.

אני בטוח שאתה לא מבקר אותו ברמה האישית.

לא ברמה האישית, אני מדבר מקצועית כרגע.

אוקיי.

הנתונים שהוצגו כאן לגבי השיפור שחל במדינת ישראל שמים אותנו עם זרי דפנה לישון, מפני שהם מראים את הירידה היפה שישנה בהרוגים. ואני אומר לכם כרגע שאם אנחנו משווים את בעיית תאונות הדרכים כבעיה לא רק של ההרוגים, כי ההרוגים, אם אני לוקח נזק כלכלי כבסיס השוואתי גם בין-לאומית וגם משנה לשנה במדינת ישראל, ההרוגים מהווים רק 25%-20% מהנזק הכלכלי. כלומר יש לנו עוד 85%-75% של נזקים.

למשל הוצגו נתונים על פצועים קשה. מכון גרטנר הראה שלפי נתוני בתי-החולים מספר הפצועים הקשה הוא לפחות פי שניים ממה שהלמ"ס והמשטרה מדווחים. אם מדברים על בין 3,000 ל-4,000 פצועים קשה יש בין 7,000 ל-9,000 פצועים קשה שלא מגיעים ללמ"ס אלא דרך בתי-החולים וחדרי המיון.

מה אתה אומר, שמרמים אותנו בנתונים?

כן, נכון. לוקחים נתונים חלקיים.

הם לא מסווגים כתאונות.

רבותי, המטרה היא לא רק להשוות את עצמנו בנושא ההרוגים, שאנחנו טובים ואנחנו נכללים בתוך חמש המדינות האלה. הבעיה היא להוריד את הבעיה המשמעותית בחברה הישראלית. וכאשר אני אומר: יש 8,000 פצועים קשה שהגיעו לחדרי המיון, יש בין 80,000 ל-90,000 פצועים שהגישו דיווחים על בסיס חוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים, פגעי גוף, פצעי גוף, הגישו תביעות לשנה אחת לחברות הביטוח, 400,000 בעלי רכב במדינת ישראל הגישו תביעות על נזקי רכוש לחברות הביטוח.
אז אנחנו חכמי חלם. 12 מיליארד שקל מההכנסה הפנויה אנחנו יכולים להעביר לתעשיית הביטוח. מפצים אותנו בערך בחזרה בסביבות 7 עד 8 מיליארד שקל. זה מה שמחזירים לנו. הם עושים רווחים ויש שם עלות תפעולית וכך הלאה.

מיליארד שקלים בשנה.

אני מבקש, הדו-גלגלי השתלט לנו על הדיון.

זה לא דו-גלגלי, זה כולנו משלמים. מיליארד שקלים בשנה.

אם הרשות התחילה להתפתח אנחנו רואים מגמת ירידה. במקום שד"ר שיינין כיושב-ראש הרשות היה נלחם מול האוצר, ואני יודע שהוא עשה מאמצים כי זה היה חלק מהנדוניה שהוא ביקש מהשר כשהוא נכנס לתפקיד, שיממשו את ה-550,000,000 שקל לשנה. ואני אומר לכם: כרגע ה-270 במונחים ריאליים זה פחות ממה שהיה בשנת 2000.
אני על-ידי חוק של אגרה על הביטוח הבאתי לכך שבמינהל לבטיחות בדרכים ב-1982 התחיל להיאסף כסף כתוצאה מ-4.3% על הביטוח חובה, והגענו למצב שבסוף שנות ה-90 הגענו ל-200,000,000 שקל. זו הייתה קרן הבטיחות שיורם דיבר עליה. זה הפך להיות איזשהו מדד בסיס לרמת התקצוב של הנושא הזה.

יש הצעת חוק פרטית שלי בנושא הזה של העלאת ביטוח החובה לנהגים רצידיוויסטים בתוספת של העבירות שיש, שישלמו 10% יותר. כרגע תתפלא – מי שעוצר את זה זה דווקא האוצר. למרות שזה כסף שנכנס, כסף שאמור להיכנס לאוצר.

היושב-ראש, זו הייתה התוכנית המקורית.

אבל אני לא מוותר. אנחנו נמשיך עם זה וזה יגיע לוועדת השרים. מר בקר, אבל ממש לסיום.

שנייה, אני אומר דברים לעניין. אני יושב בוועדה הזאת - - -

כולם דיברו לעניין.

לא, ישבתי 30 שנה.

מר בקר, אני מבקש לחתור לסיום. משפט אחרון.

לא, אני רוצה לומר משהו לגבי העניין של כוח האדם והצמצום שלו ברשות הלאומית.

אז תאמר.

במקום שאנחנו נראה את הרשות מתפתחת – קרפ"ר, קצין רפואה ראשי, בכל חטיבה יש חמישה רופאים, רופא גדודי ו-16 חובשים קרביים, זה החיל שלו כדי לשמור על החיים. ואנחנו במקום שנעשה בקרה על 270 רשויות מקומיות, שאני רוצה שהן יפעלו עם מטות הבטיחות וכבר הקמנו מרכזים ויש איזה שליטה ובקרה, מצמצמים ואומרים: אנחנו נשלוט על הכול מירושלים. הוא מבזבז כל היום בנסיעות, הוא צריך להגיע לג'לג'וליה והוא צריך להגיע לטבריה והוא צריך להגיע לכל מיני מקומות אחרים ולקדם תוכניות בטיחות בשלטון המקומי. 75% של הנפגעים הם בשלטון המקומי.

אוקיי. נקודה מאוד חשובה, בוא ניתן להם לענות גם.

ולכן צריך לפתח. ואולי דבר אחרון, יש דיסוננס בין יושב-ראש הרשות ובין מנכ"ל הרשות.

מר בקר, אני ממש לא מעוניין כרגע להיכנס לזה.

לא, אבל אם אומרים שלדבר בטלפון ברכב זה בסדר, אז כאשר הרשות עושה חודש לפני כן כנס על הסחת דעת בגלל טלפונים סלולריים, ולוקח לעצמו היושב-ראש של הרשות זכות להיות המדען הראשי ולהופיע בעניין, לדעתי זאת טעות.

תודה. אמרת את זה. אמרת. קולך נשמע ברמה. תודה. הגברת בת אל הלמר ואחרי זה פרופ' פרשקר.

טוב, אני ראשית רוצה לברך אותך, חבר הכנסת דוד צור, וגם הצטרפותו של בועז טופורובסקי, שני אנשים שעושים לטובת העניין. אנו נמצאים עכשיו בוועדה ששמה הוא המאבק בתאונות הדרכים, הייתי קוראת לה אפילו הוועדה להצלת נפשות.
ואם זה לא מספיק מרגש אז אפשר לדבר פשוט בצורה של מספרים. והזכירו כאן קצת מספרים קודם לכן. עלות הרוג למשק הישראלי, השערוך שאני ראיתי לאחרונה, כ-4.7 מיליון שקלים. יש גם המעריכים כ-5.56 מיליון שקלים לאדם. בהנחה שאנחנו עושים ממוצע של 5,000,000 שקלים להרוג, אני תוהה רק לגבי סוף-השבוע האחרון, חמישה הרוגים. תארו לכם, חברי הכנסת היושבים כאן וגם אלה שחסרים, חבל לי מאוד שאני לא רואה כאן את חבר הכנסת חמד עמאר, יו"ר השדולה שמלווה אותנו כבר קדנציה שנייה כאן. אני תוהה מה הייתם עושים עם 25,000,000 השקלים האלה רק לסוף-השבוע האחרון, איך הייתם יכולים להחזיר אותם חזרה לציבור.
ואני רוצה להעלות שלושה נושאים שאני כל הזמן שומעת אותם בכל הוועדות שאני באה ומשתתפת, והייתי מציעה לרשות הלאומית לשים גם את הדעת עליהם. הנושא הראשון זה נושא של רכב כבד והובלה. בנושא הזה אני מחלקת לכמה דברים. ראשית, כל מה שקשור לקציני בטיחות בתעבורה, העצמה של קציני בטיחות התעבורה שנמצאים קצת במחלוקת, במין מצב כלאיים כזה, בין מנהל חברת ההובלה לבין הנהגים עצמם. כל מה שקשור לתקן 9301, הטמעה של בטיחות כולל רווח כלכלי בחברות הובלה.
כמובן מפרצי חנייה. ראינו את זה בכביש 6 לאחרונה. זה איכשהו נושא שממוסמס, אבל אני לא מבינה איך נהג אמור לנהוג מספר שעות, ואם הוא רוצה להתרענן או לנוח אין לו פשוט את האופציה.

וכמובן הכשרה של שוטרים. לדעתי האישית כהדיוט גמור, כאזרח המסתכל על העניין הזה מן השורה, אני חושבת שמשטרת ישראל צריכה לקבל ממש יחידה שתעסוק אך ורק בנושא של רכב כבד והובלה, משום שאם שוטר עוצר נהג הובלה הוא צריך קצת להבין בטכוגרף.

קלעת לדעת גדולים. ראש את"ן מהנהן בראשו שזה נכון.

בטיפול?

כרגע בטיפול.

בסדר, אני שמחה מאוד לשמוע.

בת אל, חייבים לסיים.

שני נושאים ממש בקצרה. הנושא השני זה המגזר הערבי-בדואי. המעורבות שלהם גבוהה. זה נחקר, זה הוכח, זה נראה. אני חושבת שצריך לעשות שם טקטיקה קצת אחרת, לצאת מהקופסה. כל מה שקשור לקמפיינים זה טוב ונחמד אבל צריך להגיע לתוך הקהילה ומתוך הקהילה להעצים אותה. העלינו כמה רעיונות, הייתי רוצה לראות את זה יותר.

הנושא השלישי זה מדרכות להולכי רגל שהפכו להיות כבישים בפני עצמם. כל מה שקורה במדרכות להולכי רגל, לא יודעת אם מישהו כאן נכנס לפייסבוק מדי פעם חוץ מאשר הפייסבוק שלו עצמו, יש מה שנקרא "דרור רוצה לעבור". זה משהו מאוד נחמד. אבא לילד קטן בן שנה וחצי בשם דרור לקח את העגלה והתחיל לצלם, בהתחלה ברחובות תל-אביב אבל עכשיו זה פשט לכל מדינת ישראל, כיצד הוא מנסה ללכת עם העגלה עם ילדו הקט על המדרכות ואין לו שום אפשרות לעשות את זה.
או שהוא צריך לרדת אל הכביש מפני שיש שם פחים שהרשות המקומית לא מפנה או שיש שם עניין של מרכולתם של סוחרים שפשוט מניחים אותם על גבי המדרכות, או אופניים או אופנועים או אופניים ממונעים שפוגעים בקשישים וגורמים להם למעוד. גם לאופניים עצמם האמת אין הרבה מקום משום שיש שם בעיה של תוואי שפתאום נקטע להם או על-ידי רמזור או על-ידי תחנת אוטובוס. והערב רב הזה גורם לבעייתיות וגורם להולכי רגל פשוט לרדת אל הכביש.

תודה רבה לך, הארת לנו דברים יפים.

תודה לך.

בבקשה, פרופסור.

אני יכול לדבר הרבה, אני פרופסור, אבל אני אנסה לעשות את זה קצר. אני חושב שהצלחנו, עשינו דרך ארוכה ועשינו דרך טובה. והרבה אנשים ויחידות וגופים תרמו לדבר הזה בברדק כללי ללא תכנון, אבל בהצלחה רבה. ואני שמח שיש לנו היום מטרות ברורות של הרשות. המטרות ששמעתי היום שהן שונות ממטרות ששמעתי קודם, הן הגיוניות ואנחנו צריכים לפעול להשיג אותן. ואנחנו יכולים לעשות את זה. ואני שמח.

אני גם שמח, ואנחנו לא מציינים את זה – התשתיות בארץ ברמה יוצאת דופן באיכותן. תפסיקו להשמיץ. והמשטרה עושה את פעולתה נכונה. אין לה מספיק כוח אדם, צריך הרבה יותר שוטרים, אבל לדעתי הפסיקו עם השטויות, לא מחפשים את הרפורטים, את הדוחות, מחפשים את הבטיחות בדרכים. והם עושים עבודה נכונה היום. וכל הכבוד להם.

ואני גם רוצה להוסיף את בתי-המשפט. יש עליהום עליהם שהם רחמנים. הם לא רחמנים, הם מפעילים שיקול דעת נבון. איפה שצריך להעניש בחומרה, ויש עונשים כאלה בשכרות, בהשארת קורבן, בדברים כאלה, ואיפה שזה במידה מסוימת קורה וצריך להפעיל את מידת הרחמים. ואני חושב שהם עושים את הדבר הנכון.
ישנם שני דברים שאני רוצה לציין שאני חושב שלא נעשו בציבור. ודבר ראשון זה קרדיט לאזרח הפשוט. רבותי, הנהג הישראלי נוהג נורמטיבית.

זו בשורה.

לא היינו מגיעים להישגים המופלאים שהגענו – 3.75 הרוגים ל-100,000 תושבים או 5.7 הרוגים למיליארד ק"מ אם הנהג הישראלי לא היה נהג נורמטיבי. וזה שאנחנו מדברים בגנותו אנחנו עושים עוול נורא.

95% נורמטיביים.

כמובן.

5% עושים לנו את הצרות.

ואסור להגיד "הנהג הישראלי" במובן השלילי. צריכים לומר: בואו נתקדם הלאה. הממשלה תתרום, הרשויות יתרמו ואתם תמשיכו לתרום ונתקדם. מספרים לי תמיד את הסיפור המופלא על פרחי הבר. רבותי, אם היו מפרסמים שכולם קוטפים פרחי בר, אז הייתם יוצאים מהאוטו וקוטפים. אומרים: לא קוטפים פרחי בר – לא קוטפים פרחי בר.

וחגורות הבטיחות גם, שזו דוגמה מצוינת.

אם הנהג הישראלי הוא כל כך נורא, למה שאני אהיה פראייר ואסע בסדר אם כולם נוסעים לא בסדר? רבותי, הרוב המכריע נוסע בסדר, נצטרף אליו ונתקדם.
עכשיו, דבר אחד חמור שקורה בארץ זה חברות הביטוח. ראיתם פרסומת אחת, סלוגן אחד, מילה אחת, בזכות בטיחות בדרכים שפורסמה על-ידי חברת ביטוח?

זה עולה כסף.

הם במקרה פה לדיון הבא, אז תיזהר.

שיהיו בריאים. רבותי, כל תעשייה היום בחברה המודרנית תומכת במגזר שהיא עוסקת בו. אין דבר כזה. והחברות האלה מתעלמות במכוון מתפקידן.

נקודה חשובה. נפנה אליהן פנייה.

ואני רוצה לומר לכם משהו: חלום הבלהה של מנכ"ל חברת ביטוח רכב הוא שלא תהיינה תאונות. לא תהיה לו עבודה, לא יהיה לו בונוס, הוא ילך הביתה. והם פועלים בכיוון הזה, הם לא עושים "ישראבלוף".

בוא נגיד שהם לא פועלים אחרת. זו האשמה חמורה להגיד שהם פועלים - - -

אני לא יודע איך הם פועלים. בארצות-הברית חברות הביטוח מקיימות מכוני מחקר מכספן. רוצים, לא רוצים – לא נכנסתי לקרביים שלהם, מקיימים מכוני מחקר מופלאים. ואנחנו לא עושים את זה, וכאן זה התפקיד של הכנסת, דעת הקהל, להפעיל עליהם לחץ שישנו התנהגותם.

תודה רבה. דברים חשובים. אני אבקש בקצרה ממש שהרשות, מר שיינין או מר מוסקוביץ, תגיבו בשתיים-שלוש דקות.

אני רק בדקה אגיב ואחר כך היושב-ראש.

דקה ואחרי זה היושב-ראש.

אני רוצה לענות רק לנושא באמת הכי כאוב שעלה פה, זה הדו-גלגלי. אני קודם כול מקבל את מה שאמר עמית, אם כי צריך להבין את השינוי הארגוני שלנו, שכולם עוסקים היום, לא רק בן-אדם אחד. גם החינוך וגם ההסברה וגם בנושא התשתיות, יש לנו גם בטכניון, זה גם מופיע במסמך לשנת העבודה הקרובה, כולל אמצעים תשתיתיים שאנחנו רוצים להכניס בערים הגדולות על מנת להגביר את הבטיחות.
גם הנושא של מעקות הבטיחות מטופל עם "נתיבי ישראל". ואני מסכים שהדגש צריך להיות בנושא ההכשרה. מניתוח של התאונות בנושא הדו-גלגלי ברור שיש פה בעיה אמיתית של הרוכב, אנחנו רואים את התאונות העצמיות.
ומילה רק למה שאמר חבר הכנסת יעקב אשר. אני לגמרי לגמרי במקום שהרשות לא צריכה להיות גוף ביצועי. היא כן צריכה להיות בעלת סמכות לבוא ולהשפיע. אני חושב שאנחנו לא במקום הזה, אבל אנחנו כן בכיוון הזה - -

להכתיב, לא להשפיע.

- - של להכתיב ולהשפיע, ושהאמירה שלנו בנושא בטיחות בדרכים תהיה האמירה הקובעת. אבל אנחנו לא נתפוס את מקומם של הרשויות המקומיות, לא של "נתיבי ישראל". אנחנו לא יכולים להיות לא גוף אכיפה ולא גוף ביצוע של תשתיות.

כן, אבל כש"נתיבי ישראל" ורשות מקומית יושבים על תוכנית עבודה של שנה - -

הם יישבו יחד אתנו.

- - חייב להיות שאתם תשפיעו על סדרי העדיפויות.

בוודאי.

אני רוצה לחזק את מה שאמר רון. אנחנו גוף מייעץ, לא יותר מזה. רצינו להיות גם מחליט – לא נתנו לנו, אבל אנחנו מייעץ. ואם יהיה לנו מוניטין, ישמעו לעצות שלנו. אנחנו לא גוף מבצע, אנחנו לא יכולים להיות גוף מבצע. יש מספיק גופים מבצעים במדינת ישראל. אבל אנחנו לא צינור, אנחנו שואלים על תפוקות, אנחנו רוצים לדעת נורמות, אנחנו רוצים לדעת מדדים והרשויות עושות את זה. יש לנו שיתוף פעולה אסטרטגי עם משטרת ישראל. היא עושה את זה, אנחנו מממנים את הניידות, את הדלק, את הסטודנטים. יש לנו תפוקות, אנחנו מדברים איתם, אנחנו אומרים מה לעשות, כך זה צריך להיות.

כשאתה המממן הישיר אתה הופך להיות גוף ביצועי.

חבר הכנסת אשר, לא נוכל להיכנס לזה.

אתה הופך להיות גוף ביצועי, אתה מביא ניידות.

מי שנותן את הפקודה זה מי שיושב פה.

ולכן מאוד חשוב לנו הנושא של מוניטין מקצועי. זה מה שייתן לנו את הגוף. ואנחנו לא מתכוונים להקים עוד גוף מבצע.

לגבי מה שאמר פרופ' פרשקר. אני חושב שהיו לנו הרבה מאוד ויכוחים במשך שנים, אני היום מסכים אתך לחלוטין במאה אחוז, ואני חושב שבעצם בסופו של דבר האמת היא המנצחת, ואנחנו רואים את הדברים. ואני אומר: עשינו את החלק הקל.
אני לא מסכים עם אף מילה שאמר בקר. לא ידעתי ממתי נהיית מומחה כלכלי ואתה מבין בכלכלה, אבל בוא נגיד ככה: אמרת דברים - - -

למדתי כלכלה - - -

מר בקר, נתתי לך לדבר, תן לו להגיב.

לא, הוא תוקף אותי ברמה האישית.

באותה מידה שאתה תקפת אותו.

לא אישית, בשום פנים ואופן לא אישית. לא אישית, מקצועית.

שום דבר לא אישי, זה רק פרסונלי. תן לו לסיים.

זה אקדמאי, זה לא אישי.

גם אני תקפתי אותך מקצועית.

אני אשלח לך את התעודות שלי בכלכלה.

מר בקר, אני מבקש ממך, אתה מפריע.

ד"ר בקר, אני לא מוותר על התואר.

ד"ר בקר, תן לו בבקשה לסיים.

אני אתן לו לסיים, רק שלא יתקוף אותי אישית.

ומה שאני אומר, בוא נגיד ככה: באמת עשינו, וזה כולנו – התקשורת, המודעות, הכנסת, כולם עשו – הנהג הישראלי היום שונה ממה שהוא היה. הוא משתף פעולה. יש 5% נהגים שהם בריונים שצריך להוריד אותם, אבל זה לא ה-95%.
אבל תזכור, וזה, היושב-ראש, אני חושב התפקיד הכי חשוב של הכנסת, הולך להיות לנו יותר ויותר קשה. הצלחנו בחלק הקל, אבל מה שאנחנו סופרים וכל העולם סופר זה ההרוגים, בגלל שפצוע, זה שהוא הולך ומבקש מחברת הביטוח ולא קרה לו כלום, והוא אומר: כואב לי הראש, זה אנחנו לא יכולים להביא אותם למכנה משותף.

לא, פצועים קשה.

ההרוגים זה המכנה המשותף. לכן כל העולם עובד על הרוגים.

אני רק אעיר לגבי הפצועים קשה. אנחנו כעת יושבים בוועדה עם כל הגופים – עם הלמ"ס, עם משרד הבריאות, כדי לנסות למצוא את הפתרון וההגדרה לפצוע קשה.

שתהיה הגדרה אחידה.

ISS, יש כל מיני רעיונות.

יש הרבה מאוד בעיות עם זה.

ואף אחד לא משקר. יש בעיות.

ברור. אני מעדיף להסתבך עם גלית, אפילו עם סנדלר, עם יחיאל רוזנבלום, יחיאל מונטג, נורית גרוסמן – כל אלה ביקשו לדבר – ולא להסתבך עם מנהלת הוועדה לאה ורון. ולכן אני חותר לסיום.

וקיבלת החלטה נכונה.

ואני כרגע בכמה משפטים מאוד קצרים.

אין חכם כבעל הניסיון.

הוועדה קודם כול שמעה את התוכניות של הרשות, ואני חייב לומר שאני מודאג משני נושאים. אחד זה הנושא של הירידה שאנחנו מציינים אותה מ-2008 ועד היום ב-43% מהתקציב. אנחנו גם נבחן את הנושא הזה גם אל מול האוצר ואל מול סדרי העדיפויות.

והנתון שנאמר על-ידי ראש אגף התנועה, שאני אגב לא הייתי מודע לו אפילו, אבל נאמר: אני חמפשע כי ב-2010 גם לא הייתי במדים וגם לא בעבודה ציבורית, כך שאני אפילו לא מודע לעניין הזה של ה-200 תקנים שדיברת עליהם שירדו בנושא הזה. ונבחן איך זה קורה, כי בסך הכול לא הוסטו מתוך התקנים האלה ללחימה בפשיעה. המשטרה קיבלה תקנים, להב 433 הוקם מתקציבים אקסוגניים, כנ"ל התקציבים הנוספים שכרגע ניתנים. כך שהדברים האלה מטרידים.
לגבי התקציב, אנחנו נקיים כפי שהצעתם בסוף ינואר, אחרי שהדברים יעברו את הפרוצדורות בתוך משרדי הממשלה עם השר, ונשמע על התכנון בצורה פרטנית. ואני מבטיח גם לתת לכל האחרים שלא הספקתי היום לתת להם להתייחס או לא מספיק זמן או כאלה שאפילו לא התייחסו בכלל. וכל אלה שנרשמו יהיו הראשונים לדבר בדיון הבא.
אני רוצה לומר על הוויכוחים. אז קודם כול, אין לי שום בעיה עם ויכוחים מקצועיים. אסור שנרד לרמה לא של ויכוחים אישיים וגם לא לרמת הקרדיטים. זאת אומרת, יש פה מספיק, אמרתי את זה בפתיח הדברים – אם היינו משקיעים את אותו מאמץ להילחם במאבק בתאונות בדרכים מאשר להיאבק אחד בשני על קרדיטציה או על דברים פרסונליים אז היינו מגיעים לתוצאות לדעתי מופלאות.

הוועדה קשובה מאוד, זו ובטח הוועדה שמעלי, ועדת הכלכלה שמכוחה אני פועל כתת-ועדה, לכל מה שקשור להצעות חקיקה ותקנות. אנחנו לא נהיה צוואר הבקבוק. זאת אומרת, מאוד היינו מבקשים, רוצים, שמה שאמר ראש האגף וגם המנכ"ל יובא לפתחנו במהרה, שאפשר יהיה לאשר תקנות כדי להקל עליכם בפעילות. ולכן אם אתם צריכים סיוע מאתנו, מנהלת הוועדה כאן היא הגורם המרכזי שיכול מהר מאוד לתעדף את זה ונוכל להביא את זה לאישורים.
אנחנו נקיים בהמשך דיונים בחתך של נושאים, כשאחד הדגשים שיהיו זה גם הנושא של הדו-גלגלי. אין ספק שאחוז הנפגעים, ההרוגים והנפגעים מתוך הדו-גלגלי, הוא באמת לא פרופורציונלי ביחס לחלקם בתוך הנסועה.

למספר הנמוך שלהם.

זה נכון שרמת הסיכון שם באמת גבוהה, אבל בטח לא צריך לתרום לה עם כל מיני בעיות תשתיתיות או התנהגותית וכן הלאה.

גם רמת ההכשרה שלהם הכי נמוכה.

אולי גם. וזה נכון. אנחנו גם נקיים דיונים בנושא של כשירות הנהגים, התחלתי בדיוק להגיד, מר סנדלר, זאת אומרת בחתך של נושאים שיש בהם כשירות נהגים, נושא של הטכנולוגיות, נושאים של תקנות או נושאים שיעלו, קציני בטיחות שזה לפתחה של הוועדה מעלי, ואנחנו נדון בנושאים מקצועיים ככל שאפשר.

רק מילה.

לא, אי-אפשר אפילו חצי מילה, כי אני בחריגה גדולה מאוד.

רק שכחת 50 הרוגים ילדים.

אז לא שכחנו אותם בכלל. אנחנו מדברים על הולכי רגל ואנחנו מדברים על הרבה דברים, זה נאמר בתוך הוועדה. אז כך שאנחנו לא שוכחים לרגע אף אחד מההרוגים. אגב, בכלל צריך לזכור: כשאנחנו מדברים על סטטיסטיקות, אנחנו מדברים על תקציבים – זה נסבל. כשמדברים על סטטיסטיקות בהרוגים או בנפגעים, כל אחד זה מאה אחוז אסון נוראי שמשפחה שלמה התרסקה, המעגלים מסביב שלא נדבר. לכן עוד 5% או 6% זה לא דבר של מה בכך, זה סטטיסטיקות נוראיות.
ולכן אנחנו מודאגים מהעלייה של השנה. יחד עם זאת, באמת כשמסתכלים מבחינה מקצועית צריך להסתכל, כפי שהוצג פה על-ידי מר שיינין, לאורך כל השנים יש פה מגמה מקצועית שמטפלת בנושאים ויש מגמה של ירידה שאני מקווה שנשמור אותה גם בשנים הבאות. תודה רבה לכם על ההשתתפות.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:41.>