PAGE
23
הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים

10/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 7>
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, ז' בטבת התשע"ד (10 בדצמבר 2013), שעה 11:30

<התמכרויות לא מרפאות דיפרסיה לבני נוער, על הסיבה לשימוש בסמים, התוצאה, המוצא - הצעות לפתרון. לציון שבוע הסמים הלאומי>

חברי הוועדה: >
מוחמד ברכה – היו"ר
עפו אגבריה

אחמד טיבי

חנא סוייד

>
קרן רוט איטח - ממונה על מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

לבנה לזר רזניק - יועצת ו מדריכת שפ"י בנושא מניעת התמכרויות, משרד החינוך

מיקי אריאלי - מנהל היחידה למאבק בפשע הפרמצפטי, משרד הבריאות

פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בסמים והתמכרויות, משרד הבריאות

רקפת בן גיא - סגנית מנהלת השירות בהתמכרויות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירי כירבי - מפקחת על קהילת הנוער מלכישוע והוסטל בטבריה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יאיר גלר - מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

איתן גורני - סמנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

יוסי הראל פיש - מדען ראשי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

רות אלרועי - ראש אגף קשרי חוץ ו גיוס משאבים, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

אורית שפירו - ראש אגף חינוך ומניעה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים, המשרד לביטחון פנים

סוניה חיזי - תחום קשרי חוץ, הרשות הלאומית למלחמה בסמים, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק אבי הדי - ראש חוליית בילוש נוער, המשרד לביטחון פנים

אריאל דיסקין - יועץ מנכ"ל המשרד לביטחון פנים

טליה אברבוך - המשרד לביטחון פנים

עו"ד עירית ורונין - מרכז השלטון המקומי

אשר כץ - מועצת התלמידים ונוער

שון ליקוב - עמותת על"ם

ניר אורן - מנהל קהילת הנוער, מרכז גמילה "רטורנו"

מולא ראג'י - מקיף עירוני ח', ראשון לציון

יובל אלמוג - מקיף עירוני ח', ראשון לציון

אוליאל טל - תיכון קשת, ירושלים

עידו מייבאם - תיכון קשת, ירושלים

אבנר שורק - תיכון קשת, ירושלים

שירין מאסארווי - תלמידה, טייבה

עובאדי חאג' יחיא - תלמיד, טייבה

ליאור עמירה - תלמידה

יובל מרדכי - תלמיד

קים סלבינסקי - תלמידה

שרון בר - תלמידה

רותם בוחבוט - תלמידה

בת שבע פנחסוב

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<התמכרויות לא מרפאות דיפרסיה בני נוער, על הסיבה לשימוש בסמים, התוצאה, המוצא - הצעות לפתרון, לציון שבוע הסמים הלאומי>

בוקר טוב וברוכים הבאים. השבוע אנחנו מציינים את השבוע הבין לאומי למאבק בנגע הסמים והישיבה הזאת מוקדשת לציון שבוע זה.
אני מתנצל על העיכוב בפתיחת הישיבה אבל בגלל ריבוי המבקרים בכנסת היום, הרבה מהאורחים התעכבו בכניסה. אני חושב שחשוב שכולם הגיעו.

הנושא בו אנחנו דנים היום הוא התמכרויות לא מרפאות דיפרסיה של בני נוער, על הסיבה לשימוש בסמים, התוצאה, המוצא והצעות לפתרון. כאמור, הכול לציון שבוע הסמים הבין לאומי.

אין ספק שבשנים האחרונות אנחנו עדים להתרחבות תופעות דיפרסיה ודיכאון גם בקרב מבוגרים וגם בקרב נערים וצעירים. זאת לא תופעה ישראלית אלא זאת תופעה חובקת עולם, בעיקר העולם המערבי המתקדם. בעיקר מדאיגה אותנו התופעה הזאת בקרב בני נוער כאשר חלק מהם מוצא זליגה לכיוון הסמים והתמכרויות למיניהן כמוצא, דבר שאנחנו צריכים לשתף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים על מנת קודם כל להכיר את החשיבה, את הנטיות, את החששות ואת הדאגות של הדור הצעיר, מצד אחד, ולנסות לא לכפות עליהם פתרונות אלא מתוך הידברות לראות מה הכיוון אליו צריך ללכת על מנת לא ליפול במלכודת שלמרבה הצער הרבה פעמים אנחנו יכולים לדעת מתי היא מתחילה אבל לעולם לא נדע מתי היא מסתיימת ולפעמים היא מסתיימת בצורה טרגית וכואבת ביותר.
בחלק הראשון של הישיבה היום נקיים את הדיון בשני שלבים נפרדים ואחר כך נערב את הכול ביחד. נשמע את אנשי הרשות, את אנשי משרד הבריאות, את המדען הראשי של הרשות שיעירו כמה הערות בנושא. כמובן נשמע את נציגי משרדי הממשלה והעוסקים השונים אבל נהיה מעוניינים מאוד לשמוע את התלמידות ואת התלמידים שנמצאים כאן, כך שנוכל להיות שותפים וקשובים לדאגותיהם ולחששותיהם בניסיון לא לחשוב במקומם אלא לנסות להתחקות אחר הדרכים כדי שלא ייפלו להתמכרות או לעצם הנגיעה באלכוהול ובסמים.

אני מברך את כל הנוכחים אבל תרשו לי במיוחד לברך את התלמידים שהם לא מבית ספר אחד אלא מכמה בתי ספר ברחבי הארץ. מאוד חשוב לנו שהגעתם. אם מישהו או מישהי מכם ירצה לדבר, בבקשה. כמובן נשמע את אשר ממועצת התלמידים הארצית.
נתחיל עם מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בנגע הסמים והאלכוהול, מר גלר.

תודה רבה, בוקר טוב. גם אנחנו כמובן מברכים את הנוכחים, את כל התלמידים, התלמידות והאורחים האחרים שהגיעו היום.

ראשית, אני רוצה לפתוח בדברי תודה. זה לא מובן מאליו שסוגיה שמבחינתנו כמובן היא כל כך מהותית ומשפיעה על איכות חייו של אדם צעיר בפרט, אבל כמובן על כלל מהלך החיים של אזרחי מדינת ישראל, הכנסת הקדישה לעניין ועדה מיוחדת נפרדת, ועדה למאבק בנגע הסמים, שחבר הכנסת ברכה עומד בראשה זו הקדנציה השנייה, ואני חושב שבהובלתך אנחנו דנים כאן בהרבה מאוד סוגיות גם שוטפות וגם אסטרטגיות על מנת למזער את הנזקים, למזער את הצריכה כמובן, להפחית אותה למינימום האפשרי משום שאנחנו יודעים שהשפעותיו ונזקיו של הסם, ולא משנה כרגע איזה סם – אם זה מריחואנה או הרואין, אם זה אלכוהול או אחר – כל החומרים המסכנים האלה שאנחנו צורכים והרבה פעמים כמבוגרים אנחנו גם נותנים דוגמה שלילית, דוגמה רעה, לצעירים יותר – אין ספק שהנזקים האלה, הלוואי והם היו נעלמים מן העולם אבל אנחנו יודעים שאנחנו מדברים על משהו אוטופי, על משהו וירטואלי. אנחנו יודעים שהימצאותם של החומרים האלה הגם שהם לא חוקיים, ודאי לגבי הסמים ולגבי האלכוהול יש כמובן את הדיפרנציאציה של גילאים, של מי מותר לו ומי אסור לו, אבל לא ניכנס כרגע לעניין הזה, אין ספק שהנושא הזה הוא חשוב, הוא מהותי ומשפיע על כל אחד ואחד מאתנו.

אנחנו דנים על ערך שנקרא איכות חיים ובסופו של דבר באיכות החיים, במיוחד של האדם הצעיר, אנחנו יודעים עד כמה בגילאי 15 עד 25, שאלה הגילאים שהצריכה בהם היא הגבוהה ביותר, במיוחד כאשר מדובר באלכוהול, אנחנו יודעים עד כמה הנזקים האלה הם קשים. אנחנו מדברים על נזקים הן פיזיולוגיים והן נפשיים אבל על הנזקים הנפשיים דוקטור פאולה רושקה ממשרד הבריאות תוכל להרחיב יותר כמי שמקצועית בתחום. אנחנו יודעים להגיד היום בוודאות שעל פי כלל המחקרים – וכאן גם כל שוללי הרשות מהממסד הממשלתי מסכימים – יש פגיעה חמורה בהתפתחות, יש פגיעה ב-איי.קיו, יש פגיעה בפריון, יש פגיעות נפשיות, תאונות דרכים שקורות ולצערי גם גובות מחיר יקר מאוד של חיי אדם, לפעמים זה מסתיים במוות ולעתים בפציעות. אנחנו יודעים על הנזקים הכלכליים הקשים מאוד שנגרמים למדינה ואת כל אלה, במיוחד בגילאים הצעירים עד גיל 25, אנחנו מנסים לעשות הכול על מנת למנוע.

אנחנו גם יודעים שאותה תופעה שמוכרת לכם היטב, תופעת הסטלן, כאשר מדובר באנשים צעירים, הם יוצאים ממעגל החיים הנורמטיבי. הם אינם לומדים, אינם עובדים ואינם מתפקדים, יש פגיעה במעגלים הן המשפחתיים והן במקומות העבודה כאשר הם כבר עובדים, וגם כאן האיש, הפרט, כמו גם המשפחה, מפסידים הפסד כבד וכמובן החברה בכלל לה ההפסד הוא עוד הרבה יותר גדול.

אני חייב לציין שבחודשים האחרונים יש התעוררות בשיח הציבורי וערבוב מושגים בין הקנביס לצרכים רפואיים לבין הקנביס לצורכי הכיף ואנחנו לא מתעלמים כמובן מהעניין הזה של הכיף. אנחנו יודעים לשים על כף המאזניים את הכיף ואת ההנאות מצד אחד, ואת ההשפעות מהצד השני, ולטעמנו כמובן המשקל של הנזקים וההשפעות השליליות הוא הרבה יותר כבד. אותו שיח ציבורי גורם לנו נזקים רבים. יש מסרים על ידי בעלי עניין ובעלי דעה ואנשי ציבור שאומרים – ואמרו את זה גם חברי כנסת וגם אחרים – השתמשנו, אני לא חושב שלהתפאר על המעבר על החוק, זה המסר הנכון, ודאי שלא לבני נוער. אני שמח לפחות שהעניין הזה כרגע הופסק ואני מקווה גם שהוא ייעלם מן העולם משום שהשפעתם של בעלי דעה ובעלי דעה ציבורית בפרט היא מאוד מאוד משמעותית והיא גורמת לנו נזק. אני מניח שעל כך דוקטור יוסי הראל פיש, המדען הראשי שלנו, ירחיב.

לגבי הקנביס לצרכים רפואיים, על כך אין חולק. מי שראוי, מי שזכאי ומי שצריך לקבל את הקנביס לצרכים רפואיים, אנחנו רוצים שהוא יקבל אותו.

אך ורק על פי חוות דעת רפואית.

רק על פי חוות דעת רפואית ועל פי החלטות של רופאים מומחים שהוכשרו לעניין הזה ויודעים גם לקבוע את הכמויות, את המינונים ואת הסוגים. הנושא הזה הוא מאוד מאוד משמעותי.

אני רוצה כאן לסיים את הפתיח ולהשאיר יותר זמן לדיון הרחב, אבל אני רוצה לסיים היכן שהתחלתי ולומר שהמאבק הוא של כולנו. אין יותר אנשים שיושבים על הטריבונה אלא כולנו על המגרש. הכנסת והשר לביטחון פנים מובילים את המאבק כמו גם שרים אחרים כמו שרת הבריאות, שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר החינוך. כל הנציגים שיושבים כאן, כולנו שותפים לאותו מעגל עשייה שאומר לעשות הכול על מנת למנוע ואם כבר הגענו למצב של אדם שצריך טיפול, כמובן שהוא יקבל את הטיפול. אם הוא נזקק לשיקום אחרי כן, שיקבל את השיקום אבל כלל ערוצי הפעולה מבחינתנו הם מהותיים, חשובים ולכולם יש משקל מאוד מאוד משמעותי.

אני מאחל לכולנו והלוואי שלא נזדקק לאלטרנטיבה הרעה הזאת. יש הרבה אלטרנטיבות אחרות של כיף, של חיים ספורטיביים וחיים תרבותיים. יש הרבה מאוד לבני הנוער מה לעשות כדי שלא יצטרכו את אותה השפעה שנגרמת מחומרים.

שוב אני מודה לכנסת וליושב ראש הוועדה על הובלתו את כל המאבק הזה. אני יכול להגיד שלמדינת ישראל יש הרבה מאוד במה להתגאות. הנתונים שלנו הם בין הטובים ביותר בעולם המערבי. גם בנושא של האלכוהול, בעקבות התכנית שהוביל אותה השר אהרונוביץ והחקיקה שנעשתה כאן בכנסת בסיוע הוועדה הביאה לתוצאות מאוד מאוד מרשימות. מאז 2009 אנחנו נמצאים בירידה מתמדת של צעירים מאוד ועל כך, אם אתם זוכרים, הייתה התעוררות חברתית קולנית מאוד וצודקת מאוד החל מראש הממשלה והמשך בהרבה מאוד אנשי ציבור אחרים כמו גם הורים, כמו גם אנשי קהילה אחרים, והצלחנו להגיע להישגים יוצאים מן הכלל ואנחנו כמובן רוצים להמשיך בהישגים אלה. גם בנושא של צריכת סמים, במיוחד המריחואנה, אנחנו נמצאים בין המקומות הנמוכים ביותר בעולם. הלוואי וזה ייעלם מן העולם, אבל כאמור אנחנו לא טיפשים ויודעים את מה שמתרחש כולנו. אנחנו לכן מנסים להעביר לתובנות של בני הנוער, של הצעירים, את אותם נזקים על מנת שלא יצרכו לחלוטין את הסמים ולא יזדקקו להם. זה אולי המסר החשוב ביותר.

אני מודה לכם.

אני מודה למר יאיר גלר, מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. אני רוצה לספר לכם שהיום גם במליאה, ולא רק במסגרת הוועדה, הכנסת תקיים ישיבה מיוחדת לרגל השבוע הבין לאומי למלחמה בנגע הסמים. במליאת הכנסת יתקיים דיון בנושא הזה.

בהמשך לדבריו של מר גלר, אני רוצה לומר דבר שלדעתי מלווה את עבודת הוועדה מזה שנים. בתקשורת מדברים הרבה על סמים קלים וסמים קשים. המושגים האלה אינם קיימים על שולחן הוועדה. אנחנו לא מכירים במושג הזה שיש סמים קלים וסמים קשים. מבחינתנו כל הסמים הם סמים ממכרים והשימוש בהם פסול לחלוטין. לכן אני רואה בעין מאוד לא חיובית, ואפילו שלילית ביותר, את הנאמר באחת מוועדות השרים על עצם המחשבה להתיר או לא להחשיב שימוש או מסחר בסוג מסוים של סמים כעבירה. זה דבר מסוכן. האנשים שעוסקים בעניין יודעים על מה אני מדבר. אני אעלה את זה היום במליאת הכנסת ואני מבקש משרי הממשלה שאפילו לא יחשבו על התרה במובלע או במוצהר בסוג של סמים.
דוקטור פאולה רושקה, מנהלת המחלקה לטיפול בסמים והתמכרויות במשרד הבריאות.

תודה רבה על ההזמנה להצטרף לדיון החשוב הזה. אני מתרגשת מאחר ונמצאים כאן כל כך הרבה תלמידים מבתי ספר שונים. זאת הזדמנות מאוד חשובה לנו להעביר מסרים ברורים על הנזקים הבריאותיים והנפשיים שקשורים בשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים. אנחנו מדברים על סמים ואנחנו מדברים על אלכוהול כשבעצם הוא סם מאוד מזיק, הוא סם חוקי ולכן הוא נגיש לכולם בקלות רבה.

אני רוצה קודם כל להתייחס לנושא דיכאון וסמים. גיל התבגרות הוא גיל עדין במיוחד, היכן שהמוח והגוף מסיימים את התפתחותם. לכן החשיפה לחומרים שונים – אלכוהול וסמים – גורמת לנזקים בהתפתחות המוח, נזקים שלצערנו ברובם בלתי הפיכים. המחקר הנוירו-ביולוגי הראה לנו בשנים האחרונות שבעצם הסמים גורמים שינויים במוח – אנחנו קוראים לזה שינויים נוירו-פלסטיים – כך שבעצם כל תפקוד המוח מגיע לאיזון אחר שהוא לא האיזון הרצוי ולכן נגרמים כאן נזקים כמו למשל בנושא של זיכרון ויכולת הלמידה העתידית. אנחנו יודעים שאנשים צעירים רוצים להתקדם ורוצים ללמוד, אבל בזה שהם חשופים לחומרים האלה, הם מורידים לעצמם אפשרות להצליח בעתיד בלימודים ובקריירה שלהם. זה משהו מאוד חשוב וחשוב שהצעירים ידעו זאת כי זאת בחירה. לקחת סם או לא לקחת, לשתות אלכוהול או לא לשתות, זאת בחירה, לפחות בתחילת הדרך.
לחומרים האלה יש השפעה על מצב הרוח. אנחנו יודעים שבגיל ההתבגרות גם כך מצב הרוח נתון מאוד לתנודות. צעירים לא פעם מתאכזבים מאוד מהר ובצורה קיצונית חושבים על התאבדות אחרי שהתאכזבו אולי מאהבה שלא הצליחה להם או מתוך שעמום וחוסר עניין במה שקורה. השעמום והריקנות, גם אלה אחד הנושאים המרכזיים בגיל הזה ואנחנו יודעים שבגלל השעמום יוצאים ושותים. אומרים לי צעירים: מה את רוצה שאני אעשה, שאני לא אשתה? משעמם. המילה משעמם היא מילה אותה אני שומעת כל הזמן. בלי לשתות, אין כיף. לא נהנים. יוצאים, קודם כל שותים כמה שוטים ואז יכולים להתחיל ליהנות.

אנחנו יודעים שהשימוש באלכוהול בכמה מנות ביחד באותו אירוע, הוא מאוד מזיק. הגוף לא מצליח לפרק את האלכוהול מהר ולכן הנזקים, גם לבריאות הגופנית וגם לבריאות הנפשית, עולים בצורה כזאת. אנחנו היום מדברים קודם כל על מניעת הנזקים. אני רוצה שתדעו שאם אתם רוצים לשתות, דעו שאתם פוגעים בעצמכם, פוגעים ביכולות העתידיות שלכם.

בנוסף מצב הרוח מאוד מושפע מסמים שונים, במיוחד מאלכוהול. אנחנו יודעים שהרבה פעמים אנשים מאוכזבים אומרים שהם ישתו והם ישכחו את כל הטראומות ואת כל הבעיות. זאת מעין בריחה אבל אנחנו יודעים שזאת אשליה. האלכוהול כן משכיח זמנית את הבעיה, אבל מהר מאוד מוריד את מצב הרוח ואז הבן אדם נכנס לדיכאון ביתר קלות. אנחנו יודעים שהיום במדינה יש תכנית ארצית למניעת התאבדות, וזה אחד הנושאים הקשים מאוד שאנחנו צריכים להתמודד אתו, ולצערנו אנחנו יודעים שהרבה מאוד צעירים מנסים להתערב מתוך מצבים כאלה. שלא תחשבו שאם אתם שותים, מצב הרוח שלכם יהיה יותר טוב ואתם תברחו מהרצון להתאבד כי זה לא כך, הרצון בגיל הזה עולה. זה עוד נושא חשוב אותו אתם צריכים להבין.

הדיכאון כאן כי גם החיים שלנו קשים, יש הרבה טראומות מסביב, הרבה גורמי דחק, הרבה תחרות ומצב הרוח בקלות מושפע מזה, במיוחד בגיל ההתבגרות אז אין יציבות. אנחנו חייבים להיות מודעים לכך.

גם לגבי סמים אחרים, חוץ מהקנביס, יש לנו בזמן האחרון תופעה לה אנחנו ערים מאוד והיא השימוש בריטלין כביכול לשיפור ההצלחה בלימודים. זאת תופעה שאנחנו רואים בקרב הרבה סטודנטים. מי שסובל מהפרעת קשב וריכוז, מאובחן נכון והוא צריך לקבל את זה כדי להצליח בלימודים, זה בסדר גמור, אבל בזמן האחרון יש תופעה שסטודנט מוכר לשני את התרופות שלו, את הריטלין שלו. באוניברסיטה, מי שרוצה להצליח יותר בלימודים, לקראת המבחן הוא לוקח ריטלין כי אז אולי הוא יקבל ציון יותר גבוה. אתם צריכים להבין שהריטלין היא תרופה שקודם כל סם מסוכן, היא נמצאת בפקודת הסמים המסוכנים. כל עוד שהרופא נותן אותה, הוא יודע איך הוא נותן, מה התוצאות ומה המינון שצריך לתת. מי שלוקח על דעת עצמו, הוא גורם לנזקים. צריך לוודא את המינון ושאותו לוקח יהיה תחת מעקב מאוד צמוד. בשנים האחרונות, גם בארצות הברית, יש הצפה של שימוש בריטלין אצל המון אנשים בריאים שכביכול רוצים להיות יותר חכמים באמצעות השימוש בתרופה הזאת. המחקרים לא הוכיחו שזה משפר את האינטליגנציה ואת ההספקים אלא להיפך. אם מישהו בריא לוקח את זה, לפעמים זה אפילו מוריד לו תחום בכמה תחומים. לכן זה גם מסר מאוד חשוב. אנחנו עוד לא הספקנו מספיק להיכנס ל הזה כאנשי מקצוע אבל הגיע הזמן שנתייחס אליו.
אותו הדבר לגבי תרופות הרגעה שיש בארון התרופות שלנו בבית כאשר לוקחים כל מיני תרופות. גם זאת תופעה שהולכת ומתרחבת ולא רק בארצות הברית אלא גם כאן.

אני רואה שמולנו עומדים המון אתגרים ואני חושבת שנוכל להצליח יותר אם נשתף פעולה גם עם הצעירים שיאמרו לנו שנגיע אליהם בדרך הזאת וכי המסר שאנחנו מעבירים לא ברור להם. הדו שיח כאן הוא חשוב מאוד על מנת שנצליח. תודה רבה.

תודה רבה. דוקטור יוסי הראל פיש הוא המדען הראשי של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. בבקשה.

כבוד היושב ראש, אני קודם כל רוצה לברך על הכינוס הזה. אני חושב שהעובדה שבני הנוער נמצאים כאן הוא אחד הדברים החשובים ביותר. זאת לא פעם ראשונה שאני בכינוס של הוועדה הזאת אליו מגיעים בני נוער. אני חושב שהמסר שאתם בני הנוער חלק לא רק מהפתרון אלא אתם חלק מהחשיבה שלנו והיכולת שלנו לחולל שינוי ואתם שותפים מלאים באותה קואליציה של שותפים שמנסה לחולל את השינוי, זה מסר שאנחנו מנסים גם לחיות אתו ולעשות אותו. זה שאנחנו אנשי המקצוע באים עם הממצאים של המחקרים ועם הידע והתובנות, זה אף פעם לא מספיק בלי שאנחנו שומעים מכם איך אתם רואים את הדברים. אתם בעצם עוזרים לנו – וביחד אתכם – לגבש את הפתרונות.

אני אשתדל לא לחזור על דברים שכבר נאמרו ואהיה קצר. ברור שחלק מהסיבות שבני נוער וצעירים פונים לסמים, כוללים תפיסות לא כל כך אמיתיות או אפילו מעוותות שזה ייתן להם כיף ויאפשר להם להיראות קול בעיני החברים שלהם, יאפשר לבלות בצורה יותר נחמדה ואולי גם להרגיש היי במקום תחושה של דכדוך או דיכאון שאתם חושבים שקיים שם. זה בין השאר גם נובע מתפיסה של מה שאנחנו קוראים מסוכנות נמוכה. כאילו יש תפיסה שבסדר, קצת אלכוהול ומריחואנה זה לא כל כך מסוכן, אני יודע מתי לשלוט בזה ועוד תפיסות כאלה שהיום אנחנו יודעים כמה התפיסות הללו לא נכונות ומעוותות.

אני דווקא רוצה לדבר על הכיוון של הפתרונות, על אותן שלוש או ארבע נקודות מרכזיות שאני חושב שכל הזמן צריכות להיות לנגד עיני עת אנחנו פועלים את הפעילות שלנו כדי לשנות לטובה את המצב.

הדבר הראשון הוא הנושא של לחולל שינוי בתפיסת המסוכנות ואת זה אנחנו עושים אם בעזרת התכניות של משרד החינוך – ויושבת כאן קרן רוט שהיא המפקחת הארצית על תכניות המניעה של מערכת החינוך הפורמלית, יושבים כאן אנשים אחרים שעובדים בקהילה ויושבים כאן בני הנוער עצמם. אנחנו חייבים לקבל את המידע הנכון ואת המידע האמין לגבי המסוכנות של החומרים. גם חומר, כמו שיאיר הזכיר, האלכוהול שהוא אמנם חוקי, כאשר שותים אותו בהפרזה יש לו השפעות מסוכנות מכאן ועד הודעה חדשה, ואני אפילו לא נכנס לפירוט שלהן. הידע לא תמיד נמצא שם והידע חייב להיות. התפיסה של המסוכנות, במקומות שראינו שתפיסת המסוכנות יורדת, מיד השימוש עלה וכשהשימוש עלה כל התוצאות השליליות של השימוש התחילו גם הן לעלות.

הדבר השני הוא פיתוח אלטרנטיבות. אנחנו חייבים בכל מקום, גם ברמה הארצית וגם ברמה של השלטון המקומי ובקהילות, לפתח את האלטרנטיבה גם מבחינת הזירות החברתיות בהן בני נוער וצעירים יכולים להסתובב שהן זירות שהן נקיות מסמים ואלכוהול, זירות שאפשר לעסוק בהן בפעילויות שכיף לכם לעשות ולא שאנחנו חושבים שכיף לכם לעשות. אתם צריכים לעזור לנו לפתח את אותם מוקדים, אם זה בספורט, אם זה באומנות, אם זה במעורבות קהילתית ואם זה בכל דבר אחר שבני הנוער ירצו להיות שם כי החברים שלהם נמצאים שם וכשהם עושים את הפעילויות בזירות הללו, אז הם מרגישים קול בעיני החברים שלהם ואז הם בכלל לא צריכים לגשת למקומות הללו של צריכת חומרים. את הבנייה של האלטרנטיבות אנחנו המבוגרים והרשויות הרלוונטיות חייבים להירתם, ולפעמים זה תלוי בתקציבים או במשאבים אחרים אבל אנחנו חייבים לשים את הדגש על בניית האלטרנטיבות הללו ולהמשיך להעצים את זה כדי שיהיה את האיזון הזה שיוריד לגמרי את הצורך ואת הרצון ללכת לחפש את ה-קולינס ואת הכיף ואת הבילוי במקומות המסוכנים.

הדבר האחרון ובזה אני רוצה לסיים את החלק שלי הוא שכולנו, כל החברה הישראלית, גם המבוגרים ובעיקר הצעירים, אנחנו חייבים להתחיל לשנות את התרבות המעוותת הזאת שפיתחנו בשנים האחרונות שכאילו בלי איזה חומר כימי אנחנו לא יכולים לעשות כיף. אנחנו צריכים להתחיל להבין שאפשר להשפיע על הכיף במקום לחפש כיף תחת ההשפעה. זה צריך להיות המסר העיקרי. אנחנו המבוגרים לא צריכים בחתונות להכניס את האלכוהול לתוך רחבת הריקודים עם מבחנות כדי ליצור תחושה שאם לרגע אחד לא יהיה אלכוהול, כל הריקודים ידעכו והשמחה תדעך. זה לא ידעך. הצעירים, אתם יכולים להפסיק את הנוהג שלמדתם אותו מאתנו המבוגרים לפני 10-15 שנים, שלא הולכים לבלות ותוך כדי בילוי אולי שותים קצת אלכוהול או לוקחים איזה סם אלא שהיום הולכים לבלות כשמטרת הבילוי היא לשתות או למצוא את הסם. את זה צריך לשנות. אתם חייבים להיות שותפים אתנו בדרך הזאת כי אלה החיים של כולנו, זאת התרבות של כולנו ואם יש דבר יחיד שאני לא כל כך מסכים עם פולה ואני בטוח שהיא מסכימה אתי - זה שהחיים כאן לא קשים. הם מורכבים. החיים כאן הם מדהימים, הם נהדרים, והחיים בתקופת הנעורים הוא הדבר היפה ביותר והמדהים ביותר, ואפילו אני עדיין נאחז בזה ואני מרגיש את עצמי עדיין נער. המסר הוא: תחיו את החיים האלה, תעשו את הכיפים שלכם אבל אתם תשפיעו על הכיף ואל תחפשו איזה חומר כימי שיעזור לכם להשפיע עליו. תודה.

נשמע את אשר כץ ממועצת התלמידים. לאחר מכן נשמע את חבר הכנסת חנא סוייד שצריך לעזוב למשימה אחרת בכנסת. לאחר מכן נשמע את משרד החינוך.

שלום. אני ממועצת התלמידים, הגוף שמייצג את כל התלמידים ובני הנוער בישראל.

אתה נדרש לומר את הדברים הכי חכמים.

אני אשתדל. הצבת לי משימה. אני דווקא רוצה להצטרף לדבריו של דוקטור יוסי ולהציג גם כבעיה וגם כפתרון את השעמום. פעמים רבות בני הנוער מוצאים את עצמם חוזרים הביתה מבית הספר, עושים שיעורי בית ורוצים להפעיל את עצמם ולעשות משהו. אין להם הרבה פעילויות, הם הולכים לפארק או למקום אחר ופעמים רבות כדי להכניס קצת אקשן, הם ייקחו את האלכוהול, סמים וכל מה שהזכירו כאן.

זה לוקח אותי לפתרון. כלומר, פעמים רבות זה לא מגיע ממצוקה אלא זה מגיע פשוט משעמום, כי פשוט אין להם משהו לעשות. זאת המשימה שלנו. המשימה שלנו היא להגיד שנמצא להם פתרון. בית ספר הוא לא רק בשעות בית הספר. נעודד תנועות נוער, נעודד תרומה לקהילה, נעודד תעסוקה של בני נוער, נעודד כל מיני דברים שלא רק שהם יפיגו את הצריכה של סמים אלא יהיה להם אפקט חיובי. כלומר, תהיה יותר תרומה לקהילה, בני הנוער ילמדו לעבוד וכולי. אנחנו באמת צריכים להתמקד בנושא הזה של שעמום. כמו שאמרתי, אלה בני נוער שמגיעים מבית טוב וממקום טוב והם מוצאים את עצמם במקומות האלה בלי שהם רוצים. אם נעודד את התעסוקה, נוכל לפתור הרבה מהמקרים האלה.

דיברו כאן על דיפרסיה. חשוב מאוד שבית הספר יעודד כך שיהיה מבוגר, שיהיה יועץ, שיהיה מישהו שבני הנוער יכולים לדבר אתו, שבני הנוער יכולים לתאר בפניו את הקשיים שלהם ואת הבעיות שלהם.

אנחנו מקווים הדברים האלה יגרמו לכך שבני הנוער ימצו את עצמם וגם יפסיקו את צריכת הסמים.

לפני כשנה נאמר לנו בוועדה שמי שמשפיע על בני נוער, אלה דווקא יותר בני נוער מאשר מבוגרים.

אני לגמרי מסכים אתך. בטח המשימה שלי היא להיות עם החבר שלי כשיש לו בעיה וזה מובן מאליו, אבל לפעמים גם צריך את המבוגר. דיברנו על זה גם במועצת נוער ארצית. לפעמים ללכת למישהו בוגר, מישהו עם ניסיון חיים, מישהו שאתה יכול לדבר אתו, דבר שיכול לפתור את המצוקה.

תודה. חבר הכנסת דוקטור חנא סוייד.

שלום לכולם. אדוני היושב ראש, חברי חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני רוצה להודות ולהעלות על נס את ההזמנה ואת העריכה והארגון של הכנס הזה בנוכחות כל כך הרבה אורחים מכובדים, מומחים, יועצים ובעיקר בני ובנות נוער שהם חשופים בעיקר לסכנות של סמים.

אני רוצה לציין שהדרך הטובה ביותר, היעילה והאפקטיבית ביותר להיאבק בנגע הסמים היא לא להתקרב לסמים. הגמילה הטובה ביותר היא לא לגעת בזה כי אחרת נכנסים לסרבולים ולמעגלים מתכנסים שאי אפשר לצאת בהם או בקושי רב ובסבל רב אפשר לצאת מהם. לכן הדרך היעילה ביותר והטובה ביותר היא לא להתקרב לא לעישון סיגריות, לא להתקרב לאלכוהול ולעוד דברים אחרים שאזכיר אותם. כל אחד יזכור. אם הוא נכנס לזירה הזאת, היא בעצם גורם לנזק בל ישוער לעתיד שלו, למוביליות החברתית, לאפשרות שלו להתקדם אם בלימודים, אם בתעסוקה, בכל החיים. זה בעצם מעין גזר דין מוות או מאסר עולם שאחד גוזר על עצמו אם הוא נכנס למעגלים האלה. לכן החשוב ביותר הוא לא להיכנס לזה. אני יודע שלפעמים עומדים במצבים קשים, לנסות בצורה זו או אחרת, לגעת, אבל צריך לזכור תמיד להתרחק מזה כי אתה נופל בבור שקשה לך אחר כך לצאת ממנו.
אני רוצה להוסיף לזה, במיוחד לבני ובנות הנוער. הבעיה של סמים והבעיה של נהיגה במהירות מופרזת, תשוו את שני הדברים, יש בהם סיכונים. אין בהם יחס חד חד-ערכי שאם אתה מעשן, יהיה לך סרטן ריאות ואם אתה נוסע במהירות אתה עלול להיות מעורב בתאונת דרכים ותיהרג, אבל הסיכון לכך הוא מאוד גבוה. לכן אני רואה הזדמנות לבקש ולפנות לבני הנוער מכל המגזרים להיזהר מאוד בנסיעה. אי אפשר לומר אל תנהגו, תנהגו, הנהיגה היא דבר מותר ובהחלט רצוי אבל צריך לצרוך אותה בזהירות רבה.

דבר אחרון אותו אני רוצה לומר ואני מצטרף לדברי היושב ראש חבר הכנסת מוחמד ברכה הוא בעניין החשיבה המשונה לאפשר שימוש בסמים קלים. אני חושב שבעצם זאת הזמנה פתוחה לאפשר לבנות ובני הנוער להיכנס למעגל מסוכן זה. אני יכול לחשוב על זה רק במקרה אחד, כשזה סוף של תהליך גמילה ובפיקוח רפואי שיעזור לך לצאת ולהיגמל מסמים קשים, אבל לאפשר לבני או בנות נוער להתחיל עם ההקדמה שהיא כאילו קלה, זה ברוב המקרים יכול להביא להתמכרות מוחלטת. לכן אני חושב שכדאי שתצא קריאה מהוועדה לוועדת השרים שלא תחשוב ולא תביא בחשבון את העניין הזה.

אני משווה גם עישון לסיגריה אלקטרונית. סיגריה אלקטרונית יכולה לבוא בחשבון אם אתה רוצה להיגמל מעישון אבל לא שתתחיל עם סיגריה אלקטרונית כי בסופו של דבר זה יגרום לך להתרגל לניקוטין ולהתחיל לעשן.

שוב, אני מברך על הכנס הזה ומקווה מאוד שההמלצות תהיינה בכיוון החיובי. תודה.

תודה חבר הכנסת סוייד. גברת קרן רוט איטח ממשרד החינוך.

בוקר טוב לכולם. אני מברכת את חבר הכנסת לקיים ישיבה כזאת בה משתתפים כל כך הרבה בני נוער חשובים ויקרים. זאת הזדמנות להודות לכם, בני נוער, שבחרתם להגיע לכאן יחד עם היועצים והמחנכים שהם בעצם האנשים שנמצאים בקו הראשון בעבודה ובעשייה החינוכית עם בתי הספר. נמצאים כאן ילדים שהם בעצם שותפים לעשייה בתוך בית הספר, לצוות החינוכי, בקביעה וביישום תכניות מניעה.

אנחנו יודעים שהתנסויות בעישון, בשימוש בסמים ובשתייה של אלכוהול, היא חלק מהתנסויות שמאפיינות את גיל ההתבגרות. הנקודה היא שמה שיגרום לזה להפוך להתנהגות שהיא התנהגות ממכרת, זאת מידת המצוקה הנפשית שאותו בן נוער חווה. המשימה שלנו כמערכות שונות – מערכת חינוך, רווחה ובריאות – היא לזהות את אותם ילדים שנמצאים בסיכון ובמצוקה על מנת לסייע ולמנוע את המעורבות בשימוש בחומרים.

אנחנו בהחלט חיים בחברה מורכבת - לא בחברה קשה אלא במציאות מורכבת – בה המסרים הם מאוד שונים, סותרים והרבה פעמים מאוד מבלבלים. לשאלתך לגבי המקום של המבוגרים בהשפעה על העמדות של בני נוער, אמר כאן אשר שלמתבגרים יש בהחלט מקום אבל מקום מאוד מאוד גדול וחשוב המקום של המבוגרים. כשאנחנו שמים את המקום של המתבגרים, אנחנו כאילו מתנערים מהאחריות שלנו בהשפעה על התפיסות של המסוכנות של הדבר הזה או מה אנחנו כדמויות חיקוי או מה אנחנו כדמויות שמהוות דוגמה, מה אנחנו מעבירים לבני הנוער.

אני רוצה לחזור ולומר כאן שלבני הנוער יש תפקיד מאוד מאוד חשוב כשומרי סף, כמסייעים בגיבוש תפיסה של קידום בריאות אבל גם לנו כמבוגרים יש אמירה מאוד מאוד גדולה. בשימוש היום של מושגים כמו חומרים קלים, חומרים קשים, לגליזציה של שימוש בחומרים כמו מריחואנה, יש לנו כאן תפקיד מאוד חשוב ואנחנו צריכים להבין את התפקיד הזה ושלא נברח ממנו. אני מזמינה אותנו כוועדה, בוודאי את בני הנוער, להשמיע את הקול שלהם ולשמוע מה להם יש לומר בנושא הזה.
דבר נוסף ואחרון. אנחנו היום מבינים את תפקיד בית הספר כמקום המשמש עוגן וכמקום שמאפשר חוויה חיובית וגם מצמצם את תחושת המצוקה של הילדים. לכן גם בבית הספר אנחנו עובדים על קידום הכלים, על קידום אווירה חיובית ועל המקום של הצוותים החינוכיים כמסוגלים וכעומדים כדמויות משמעותיות מול המתבגרים וככתובת לפנייה לעזרה. אני מקווה שיחד נוכל באמת לפתור את משימה המורכבת הזאת.

אני בכל זאת מבקש שתרחיבי בכל מה שקשור לפעילות האמיתית בשטח. האם זה פרונטלי מול תלמידים, מול מחנכים? האם יש הידברות, שיחות, הקשבה וטיפול נקודתי היכן שיש בעי?

אנחנו עוסקים בכמה מישורים - במישור של המניעה, של החינוך, של בניית החוסן. אני חושבת שנתונים שמדברים על הפחתה של שימוש או על מגמה של ירידה, זה בין היתר תוצאה של עבודה חינוכית בתוך מערכת החינוך. העבודה שלנו נעשית בכמה רבדים. יש לנו מב"סים בתוך בתי הספר בחינוך העל יסודי, שהם הדמויות המקצועיות שמובילות. הם המדריכים את העשייה בתוך בתי הספר. אנחנו מכשירים יועצים, מכשירים מב"סים, עובדים מול צוותי חינוך על מנת להעביר תכניות של כישורי חיים. בצד זה אנחנו מכשירים מנהיגות נוער, בעיקר בחטיבת הביניים ובשנים האחרונות גם בבתי הספר היסודיים בקרב תלמידי כיתות ה'-ו' בנושא של אלכוהול ובנושא של מניעת עישון. אנחנו משתפים מנהיגות נוער כדי שיהיו שותפים בהעברת תכניות המניעה בתוך בתי הספר. בצד זה אנחנו גם מעבירים את תכנית אופי מול פיתוח יכולות התמודדות, תכניות שמכוונות לילדים שכבר מעורבים בשימוש בסמים או מעורבים באלכוהול או בעישון ושמעוניינים לעשות שינוי. אנחנו פועלים בכמאה קבוצות. נכון, זה לא מספיק ויש לנו עוד לאן לגדול אבל כמאה קבוצות פועלות מדי שנה בבתי הספר התיכוניים והמשימה שלהם יחד עם היועצים או הפסיכולוגים או עם העובדים הסוציאליים לפתח את האופי ולפתח מיומנויות, במקום שימוש בהתנהגות בלתי רצויה, מה ניתן לעשות.

בצד זה אותם ילדים בוודאי לא מתאימים לפעילות אופי ושהם מעורבים בשימוש בסמים, נמצאים בטיפול בקהילה, אצל גורמי הרווחה המקובלים והם בקשר עם בית הספר לטיפול ושילוב בחברה.

האם יש שיתוף פעולה מוסדר עם מועצת התלמידים?

יש שיתוף פעולה.

שמעתי כמה פעמים, ואני חושב שזה נכון, שלפעמים אני יכול לדבר עם בני נוער אבל בסופו של דבר זה ייפתר ביניהם.

אני לגמרי מסכימה אתך ולכן בשנים האחרונות יש יותר עשייה בתוך מערכת החינוך לעבודה על רצפים, זה החיבור בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי. אנחנו עובדים יחד מועצות הנוער ועם תנועות הנוער על מנת לגבש מסרים בשפה משותפת. זאת עבודה שאנחנו בהחלט מבנים אותה גם ברמה הארצית ומפתחים אותה גם ברמה המקומית. אלה מהלכים אנחנו בהחלט עושים יחד עם הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. עושים עבודה משותפת ומתוך תפיסה והבנה שחייבים את כל הרצף, גם עם מנהיגות הנוער וגם עם ההורים. הסיפור של ההורים הוא סיפור מאוד מאוד חשוב ואנחנו מנסים לשלב את העבודה עם ההורים כמה שיותר בתוך בתי הספר, החל בגיל בתי הספר היסודיים. התכנית שלנו "גדולים ולא שותים" בתוך בתי הספר היסודיים, התכנית "ביל דין" מערבת ומשתפת הורים. בתפיסה, ההבנה של המקום של המבוגרים היא מאוד מאוד דומיננטית ומאוד קורהנטית. זה ישוב מאוד חזק בתפיסת העבודה שלנו.

תודה. אני רוצה לבקש מהתלמידים, אם מישהו רוצה לדבר. אנחנו מאוד מעוניינים לשמוע אתכם.

שלום, אני לומדת בכיתה י"א בגימנסיה העברית בירושלים. אני חושבת שהבעיה היא שאין מספיק מקומות בילוי לבני הנוער. הפתרון הזה גם מבחינת הרשויות וגם המערכת החינוכית לדעתי הוא מדד מאוד חשוב בכל העניין הזה כאשר בעצם אנחנו יותר זמן בבית הספר מאשר בבית. המורים שלנו רואים אותנו יותר מאשר רואים אותנו ההורים שלנו ואם כבר יש לנו אנשי חינוך שכן מבינים וכן יודעים את המשמעות של הדבר הזה, הם צריכים לטפל בזה נקודתית.
גם מבחינת הפתיחות בין תלמידים ליועצים, לא תמיד יש פתיחות וצריכים אותה כדי שתלמיד יוכל לגשת ליועצת או ליועץ שלו ולדבר אתו בדיוק על הדברים האלה כי זה באמת עניין של חיים או מוות.

ספציפית אני יודעת שבבית הספר שלי כן עושים פעילויות למניעה וכן עושים למתן אפקט הזעזוע לתלמידים וזה כן עוזר. זה צריך להתקיים בכל בתי הספר ולא באופן חד פעמי אלא באופן רציף ושנתי.

תודה.

תלמיד בכיתה י"ב בבית ספר קשת, ירושלים. אני חושב שההפרדה בין הסמים הקשים והקלים היא מאוד מאוד קריטית כי ברגע שיש בפקודת הסמים המסוכנים קנביס והרואין, אני חושב שהגבול הפסיכולוגי שכל בן אדם עובר לגבי סם כלשהו שמוצע מהחוק, והרי הקנביס לא שונה מאלכוהול, הוא לא משפיע יותר לרעה מאלכוהול, וברגע שקנביס נמצא בפקודת הסמים המסוכנים בדיוק באותו מעמד שהרואין נמצא, אדם שמשתמש בקנביס יכול להתפתות הרבה יותר בקלות להגיע לסמים אחרים.

אתה אומר שהאפקט הוא הפוך.

כן, כי קנביס הוא לא מה שמתייגים אותו והוא לא סם כמו שאר הסמים. הוא לא יותר גרוע מאלכוהול.

זה הוכח מחקרית. במקומות שם הופסקה צריכת קנביס, צריכת הסמים הקשים ירדה באופן משמעותי.

מישהו אחר שאלה החיים של כולנו. אני דווקא חושב שאלה לא החיים של כולנו אלא אלה החיים של כל אחד בנפרד וכל אחד צריך לעשות את השיקולים שלו ולהחליט מה מתאים לו ומה לא מתאים לו, כל עוד זה לא דבר שיכול להיות באמת ממכר ובעל השפעה בלתי נמנעת וחוזרת על הפעם הראשונה. בכל זאת השימוש בקנביס לא מזיק בתדירות ובצורה שמנסים לצייר לנו אותו ואנשים שמתנסים בזה אומרים שאולי גם סמים אחרים הם לא כפי שמתארים לנו והם לא מפחידים ובעייתיים כפי שאומרים. זה מה שיוצר את הבעיה.

אני מבית ספר קשת, ירושלים, כיתה י"ב. אחד הדברים שדיברו עליו כאן היא הסברה. כמי שהיה שותף והיה חלק לתכניות, גם הדרכתי בבית ספר והייתי בכל הסדנאות, אני חושב שההסברה מנותקת לחלוטין מהמציאות. אני חושב שבמקום מסוים היא גם כושלת. בסופו של דבר כשאתה בגיל יותר צעיר, מנסים כל הזמן ליצור אצלך פחד והרתעה אבל זה תלוש לחלוטין מהמציאות. לא מזמן הייתה כתבה בערוץ 10 בה ראש הרשות למלחמה בסמים לשעבר ---

למה זה תלוש מהמציאות? יכול להיות שבתחילת הדרך ההשפעה היא מזערית, אבל בן אדם צריך להסתכל על עוד שנה, על עוד חמש שנים ועל עוד עשר שנים.

בסופו של דבר אנשים שפותחים את העיניים רואים שאותה מפלצת, אותו צרכן קנביס יכול להיות באותה מידה גם איש חינוך, יכול להיות איש היי-טק ואז אתה אומר לעצמך שזה תלוש לחלוטין מהמציאות ולגמרי מגזימים. כאן בעצם הבעיה. אני חושב שהדגש ששמים על האכיפה, במקום לשים על הסברה, זאת לדעתי הטעות הגדולה. התקציב של המלחמה בסמים הוא כ-690 מיליון בשנה ומהו תקציב ההסברה?

690 מיליון? הלוואי.

זה נתון שפורסם.

בתקציב הזה היה אפשר לקנות את כל הסמים בשוק ולמנוע את השימוש.

אני חושב שתקציב ההסברה עובר את השלושה מיליון שקלים. כאן הבעיה העיקרית. מחפשים עם פינצטה את מי לעצור וזאת הבעיה העיקרית. אני חושב שהיו צריכים למקד את התקציבים ואת המשאבים בהסברה נכונה ובמניעה, להסביר לאנשים את המציאות כפי שהיא ולא ליצור אצלם תדמית שונה לחלוטין שבסופו של דבר כאילו אלכוהול הוא חוקי וקנביס לא. זה יוצר בלבול. אתה רואה אנשים נורמטיביים לחלוטין ואתה לא צריך ללכת לסמטאות חשוכות ולחפש אנשים שהידרדרו.

אנשי הרשות יגיבו בהמשך. תקציב הרשות הוא שלושים מיליון שקלים לשנה. עלות נזקי ההתמכרויות למדינה, אם זה ביטוח לאומי, קרוב לשלושה מיליארד שקלים. לכן אנחנו מנהלים כאן מערכה להעלות את תקציב הרשות לשישים מיליון ואז לחסוך לפחות שני מיליארד שקלים. הלוואי.

מבחינת הסמים הקלים והקשים. אני ראש אגף אכיפה של משרד הבריאות וגם רוקח. הסמים שהם כאילו חוקיים ועכשיו אנחנו יודעים שהיום עם החוק החדש הם לא חוקיים, רק מנקודת הנזקים אנחנו בשנת 2013 טיפלנו – לפחות קיבלנו דיווחים – על שלושה ילדים מאושפזים במצב פסיכוטי קשה מאוד מהסיפור של נייס גאי. לומר על סם שהוא סם קל ושאין השפעה כלכלית וגם בריאותית? תבינו דבר אחד. הנזק הבריאותי הוא נזק כבד ביותר ואנחנו רואים את זה. אנחנו רואים את זה בחדר מיון בבית החולים הדסה.

דבריה מתורגמים מערבית לעברית על ידי היושב ראש.

אנחנו תלמידי כיתה ט', בית ספר נג'אח בטייבה. יש לנו פרויקט למלחמה בסמים. אנחנו מנסים לדון עם התלמידים על התוצאות שיכולות להיגרם כתוצאה מאלכוהול וסמים. השימוש בדברים האלה הוא ביטוי של חולשה, זה המסר אותו אנחנו מנסים להעביר.

האם אלה תלמידים מול תלמידים?

כן. אנחנו דנים עם התלמידים – מדובר על כיתה ט' - שלא יעמידו את עצמם במצבים לא נעימים ושלא יסתבכו בשימוש בדברים האלה.

תודה.

מקיף ראשון לציון. אחד הדברים עליהם דיברנו הוא חוסר מעורבות של ההורים. ההורים צריכים להתערב קצת בחיים של הילדים שלהם, לדעת לאן הוא הולך, היכן הוא מבלה ולהיכן הוא יוצא עם חברים ולמה הוא בכלל צריך כסף. הם לא יודעים מה הוא עושה עם הכסף, אם הוא קונה אלכוהול, קונה סמים או סתם משחקים למחשב. הם צריכים לדבר אתו על לחץ חברתי. אם הוא יוצא למסיבה, מה הוא צריך לעשות ואיך הוא יתנהג, האם הוא יכול להיכנע ללחץ, האם האו יכול לעמוד בו. זה דבר מאוד חשוב. ההורים צריכים להתערב.

זה שההורים יתערבו, זה ישפיע?

אני חושב שזה מאוד עוזר. אם הם ידעו מה הילדים עושים והיכן הם מבלים, הם ידעו איך נראים החיים של הילדים שלהם.

זאת לא תהיה התערבות בוטה בחיים של הילד וזה דווקא יעצבן אותו עוד יותר? אני מכיר את זה מהבן הקטן שלי.

אולי כן, אבל זה יעזור להם כי הם ידעו איך הילדים שלהם מתנהגים, הם ידעו אם הם שותים, אם הם מעשנים. אני חושב שאם זה יעזור לפתור את הבעיה, אז כן, ההתנהגות הבוטה הזאת שווה את זה.

בתכנית העמיתים אנחנו מקבלים הכשרה שזה בהתחלה סמינר ואחד התפקידים שלנו הוא להיות חוליה מקשרת בין התלמידים לבין היועצים והמבוגרים שעוזרים. הרבה תלמידים חושבים שאם הם מדברים עם יועצים, איכשהו זה יגיע להורים והם פוחדים שההורים ידעו על כך ויכעסו או משהו. אחד התפקידים שלנו הוא לדבר אתם ולהראות שיש מישהו שיהיה אתם, שיכול לעזור להם ושזאת לא סיבה מספיק טובה לעשן ולשתות.

מאוד חשוב מה שאמרת. תודה.

אני סגנית מנהלת השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה. אני מברכת על השיח הזה. אני חושבת שאנחנו חיים בעידן שהנוער יודע יותר מאשר אנחנו יודעים ואנחנו צריכים להקשיב לנוער ולתרגם את הדברים לעשייה.

אלינו מגיע הנוער שכבר יודע שיש לו בעיה והוא כבר הסתבך בנושא ההתמכרויות. אני חושבת שלהביא את הדיון לסמים קלים או סמים קשים, זה שיח שמרחיק אותנו מהדיון האמיתי.

אני רוצה לספר לכם קצת מה קורה במוסדות שלנו לטיפול בנוער ובאיזה נוער אנחנו פוגשים. אני רוצה לשבור כאן סטריאוטיפים. היום במוסדות שלנו לטיפול בנוער, אין מכורים לסמים קשים. אין מושג כזה כבר. מגיע אלינו נוער שמכור לסמי פיצוציה. דרך אגב, להתמכר אפשר להתמכר לכל. חבל שאנחנו נדבר על שיח של מתמכר לסמים קשים. מתמכרים לכל. מתמכרים גם לנייס גאי. אתם יודעים שבני נוער יכולים לומר שעכשיו הם עושים ביניהם תחרות, הימורים, על מי ירד ראשון מהאוטובוס ברגל ימין או ברגל שמאל ומזה מתפתחות מחלות קשות מאוד. אנחנו מוצאים את עצמנו עם בני נוער מכורים לאינטרנט, אנחנו מוצאים את עצמנו עם בני נוער מכורים לאלכוהול והאנשים האלה מגיעים לטיפול במצבים קשים מאוד.

בארצות הברית ההתמכרות הנפוצה ביותר היום היא בכלל לסמי מרשם. זאת אומרת שמחרתיים כל ילד שנמצא בבית עם אימא שלו והיא מקבלת איזה שהם כדורים, הוא יכול להתמכר להם. להבריח את השיח לשיח של האם סמים קלים או אם סמים קשים, צריך יותר לחזור לסוגיה שעלתה כאן והיא עלתה כאן יפה על השאלה האישיותית - מי נמצא בסכנה להתמכרות, מה יכול להביא נער להתמכרות.

דובר כאן רבות, ואני רוצה לחדד כאן עוד משהו ולהתחבר למה שאמרה פאולה, שנהיה מאוד זהירים בדברינו. אחד הדברים שאנחנו רואים באופן מאוד חזק אצל בני הנוער הוא הנושא של סלף מדיקיישן. מה שנקרא ריפוי אישי. דווקא בגלל שעלתה כאן סוגיית הריטלין ודווקא בגלל שיושבים כאן בני נוער, חשוב לי מאוד להעלות את זה. אנחנו רואים בני נוער שדווקא בגלל שלא טופלו מגיל צעיר בסוגיית הפרעת קשב והריכוז או כל ליקויי הלמידה, אנחנו מוצאים אותם אחר כך במערכות שלנו צורכים סמים ומתמכרים לכל מה שבא ליד. לכן חשוב לי להדגיש את זה דווקא בפורום הזה. כן, מי שצריך ריטלין, שלא יפסיק בגיל ההתבגרות לקחת ריטלין. זה משהו של חינוך וזה משהו שאנחנו רואים אותו אחר כך במסגרות שלנו. רואים בני נוער שבגיל מסוים הפסיקו לקחת ריטלין דווקא בגלל שזה לא קול ואיך אני איראה בעיני אחרים אבל הם כן היו צריכים להמשיך לקחת את הריטלין.
לכן חשוב לי מאוד לתת את ההדגשה הזאת. לפעמים אני אומרת שהנוער של הרווחה, צריך להתקנא בו כי מישהו כבר מדבר אתו. הוא כבר הגיע למקום שאיזשהו מבוגר אחראי מטפל בו. כשקורה משהו, המשפחה מתגייסת ואני לפעמים אומרת שהלוואי וכל נער היה יכול לקבל מה שמקבל נער ברווחה. צריך מאוד לשים את ההבחנה הזאת ושלא נסיט את הדיון לסמים קשים או לסמים קלים. אפשר להתמכר לכל. כולנו בסכנה. אנחנו בחברה מתמכרת. בני הנוער, בגלל שהם כל כך חשופים ובגלל שהכול היום מותר, אני חושבת שאנחנו חייבים לשים את ההדגשים על העניין הזה ושהשיח לא יהיה קל או קשה. אפשר היום להתמכר לכל ואנחנו רואים זאת במסגרות שלנו. אני דווקא באה אחרי שאני רואה את אלה שהיו במודעות. אנחנו מתמכרים לכל. זאת חברה ממכרת ומתמכרת וחשוב מאוד שאנחנו נקשיב לבני הנוער ושבני הנוער גם יספרו לנו כי הם מספרים לנו, לצערי, רק בסוף, כשהם כבר שם.

אני מנהל מרכז לטיפול בנוער "רטורנו", שמיועד בעיקר למגזר הדתי והחרדי. אני רוצה להמשיך את הדברים החשובים של רקפת ולהוסיף עוד כותרת. בסופו של דבר התעורר ויכוח אם הסם הוא טוב או רע. אם אנחנו מדברים על מזור עצמי, על המקום הזה שהנוער משתמש בסמים ואנחנו רואים את זה אצלנו מאוד בולט בנוער שמגיע, נוער הקצה שמגיע לטיפול בהתמכרויות, אנחנו רואים שרובם משתמשים בזה כדי למצור מזור לבעיות קודמות שהיו להם. אם נער מצא מזור שבשבילו הוא היום הדבר הכי טוב ואני אומר לו שזה רע, אני כבר בקונפליקט אתו. אני לא עוזר לו כי הפתרון שאני נותן לו הוא פתרון ארוך טווח, איטי, כואב והוא לא עומד מול הפתרון המיידי שיש לו. הפתרון שאני מציע לו עובר דרך סבל נפשי בעיקר וגם פיזי לפעמים.
האנשים שמגיעים אלינו, כולם משתמשים בגראס, בחשיש, בסמי פיצוציות ובאלכוהול. זה הנוער שמגיע לטיפול קצה, לטיפול ארוך טווח שבא לשנות אותו ורוב העבודה היא לא על הסם אלא רוב העבודה היא על המצוקות האישיות שהביאו אותו לפתרון. אם אנחנו מסתכלים על הסם כפתרון, יש לנו דיאלוג יותר טוב גם אתך, גם עם חבר'ה מקשת שמייצגים כאן.

אני מסכים אתך. מנקודת הנחה כזאת אני מגיע, שהבעיה היא על מה שמים את המוקד. שוב, הבעיה היא לא הסם כי הסם הוא הסימפטום. לכן אני חושב שצריך למקד את כל המשאבים על האכיפה. אני חושב שהבעיה היא זאת שיש היעדר מסגרות לבני נוער. אנשים מסיימים ללמוד ואין להם מה לעשות. אין השקעה בספורט, אין השקעה בתרבות ואין השקעה באומנות. הסם הוא לא הבעיה. אם נשקיע מיליוני שקלים בחיפוש אנשים שמעשנים פה ומעשנים שם, זאת לא הבעיה אלא הבעיה היא בהיעדר המסגרת.

אני מפקחת בחסות הנוער, משרד הרווחה. רציתי להוסיף לגבי המפגש עם אוכלוסיות שמגיעות לחסות הנוער ולמסגרות בקהילות נוער או במסגרות שמטפלות בבני נוער נפגעי סמים ואלכוהול כפי שאנחנו קוראים להם. אנחנו רואים את המגמה של הגילאים הצעירים היום. בשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו רואים גילאי 13-13 וחצי, נערים וגם נערות. יש נערות בגילאים הרבה יותר צעירים. אנחנו מדברים על קצה רצף. זאת אומרת, אוכלוסיות פגועות מאוד שמגיעות ואנחנו רואים את המגמה הגילאית שהיא די מפתיעה. כאן בחדר אנחנו שומעים ונפגשים עם נערות ונערים בני 15, 18, אבל אנחנו במסגרות שלנו רואים את המגמה של הנערות והנערים הצעירים מאוד והם במצבים מאוד קשים ומורכבים. זה מעורר שאלות כי אם זה קורה כל כך מוקדם והם בגיל כזה בקצה הרצף, על איזה גילאים אנחנו מדברים? זאת סוגיה שאנחנו היום מאוד עם שאלות רבות סביבה.

כמה דברים על מנת לחדד מעט את הדיון כאן. השיח הציבורי שאתה כיוונת אליו, אנחנו שמחים עליו משום שאנחנו, לא רק ברשות אלא כל השותפים, איננו נוהגים בהפחדה ואיננו נוהגים בנזיפות. אני חושב שכל הקמפיינים שלנו, כל מערכי ההסברה וכל המערכות החינוכיות שעובדות היום מול בני הנוער, עובדות חד משמעי אל התובנות שלכם על מנת שתבינו את הנזקים ואתם תפנימו אותם משום שכבר לא מדובר על ערכי פרט או ערכי חברה ודברים כאלה אלא כאן מדובר בנזק אישי שעלול לגרום נזק כבד מאוד גם לסובבים אותך. את זה בכל הכבוד אני חושב שהוא גם תפקיד המדינה למנוע, כמו שהיא שמה רמזור אדום ברחובות וכמו שהיא עושה הרבה מאוד פעולות אחרות.
אנחנו לא אוהבים את האכיפה. הרצון שלנו – ואנחנו עושים כל מאמץ בכל הגיבויים האפשריים – למנוע מגע של אדם צעיר מול שופט ואנחנו לא מגיעים לשם. מישהו הזכיר כאן את המילה מעצרים. אין מעצרים. יש פתיחת תיקים רישום פלילי משום שזה גורם הרתעה, משום שאנחנו מאמינים שעדיין לא הגענו למסקנה הזאת שאפשר להתיר את הסמים ואנחנו עדיין חושבים שמדובר במשהו רע. אגב, אלכוהול, אם היום היינו נתקלים בו בפעם הראשונה, הוא היה נכנס לפקודת הסמים. אלכוהול הוא סם, הוא מוגדר כסם בכל העולם המערבי אלא שאנחנו לא דון קישוטים. זה חלק מהתרבות, זה חלק מההוויה ואין לנו שום כוונה להתעמת מול חומר שאין לנו שום סיכוי לנצח אותו. על כן אנחנו מנסים לבוא לתובנות ולמזער את הנזקים. אנחנו עובדים על הרבה מאוד הסברה ולא אכיפה.
הנתונים שצוינו, הנתונים הכלכליים, הם אינם הנתונים הנכונים. אלה אמירות פופוליסטיות של כל מיני מכוני מחקר כאלה ואחרים שמנסים לזרוק באוויר. באותה כתבה עליה דיברת, על ה-690 מיליון שקלים, הוא דיבר על 1.6 מיליארד בכותרת. מה זה המיליארד? אם המדינה הייתה מתירה סמים, אפשר היה למסות את הסמים הנמכרים כך שזה הפסד אלטרנטיבי של מיליארד שקלים. כלכלה חדשה, אני מודה, פנטסטית. אפשר גם למסות בעשרה מיליארד שקלים ולמה רק במיליארד? אפשר לומר שכתוצאה מהלגליזציה שלא מתקיימת אנחנו מפסידים 10.6 מיליארד שקלים. קשקוש ולא אומר מעבר לזה.

נשלם שלושים מיליארד שקלים לשיקום.

נכון. אני אומר שוב שהמסר שלנו הוא מסר חינוכי, הוא מסר חברתי, הוא מסר שתבינו. אין כאן מסר של אכיפה.

אני רוצה להגיד לך שמדינת ישראל אינה רודפת את המשתמשים. כל הסיפורים האלה על המעצרים ועל בתי הסוהר, הבל הבלים. אנחנו מכירים את הסטטיסטיקות, אנחנו מכירים את הנתונים. המדינה קודם כל דואגת לטיפול, קודם כל דואגת לשיקום, יש קבוצות אופי בבתי ספר, יש עמותות כמו אל-סם, יש כל כך הרבה מערכי טיפול ואפשר גם לפנות ליועצים. אני יודע שזה לא קל, זה לא פשוט, אם לא תמיד מאמינים לכל המבוגרים, לא תמיד המגע בינינו הוא כזה שאני אאמין לך וכולי. אנחנו מכירים את העניין ושאל היושב ראש לגבי הנושא של נער מול נער. למי אתה מאמין יותר, זה קונפליקט מאוד מאוד בעייתי אבל המסר הוא מסר חינוכי. לא תמצא שום קמפיין, להבדיל מסיגריות שם כותבים שזה הורג וכולי. מריחואנה לא הורגת אלא אם כן אתה מקבל סרטן כתוצאה מהעישון ודברים כאלה. אתה מתמכר, אתה עלול להגיע להרואין, עלול אני אומר כי אני לא מכיר אף אחד שהתחיל בהזרקות. אני יודע שמי שהתחיל במריחואנה דילג לאורך הרצף עד שהוא הגיע לאן שהוא הגיע. אף אחד לא מתחיל לקחת מזרק יום אחד ולתקוע בוורידים שלו. זה לא עובד כך. כאן התפקיד של המדינה - ואולי כאן יש איזושהי מחלוקת על הערכים - ואני חושב שזה כן התפקיד של המדינה למנוע, להסביר לך בכל דרך אפשרית, לעבוד בכל ערוצי הפעולה האפשריים על מנת לשכנע אותך שלא תצרוך את החומר הזה לטובתך ולטובת כולנו.

חבר הכנסת דוקטור עפו אגבאריה.

אתה כבר הדגשת שאני דוקטור. אכן אני רופא ואני מאמין בטיפול מניעתי ולא רק בטיפול במה שקיים. קודם כל, אני מברך את יוזמי הדיון. אני חושב שהיוזמה היא מאוד מבורכת. אני מברך את התלמידים ואת הנוער שהגיעו מכל קצוות הארץ. אהלן וסהלן. תהיו מבורכים. אני חושב שהנוער הוא היעד שלנו, הייעוד שלנו והעתיד שלנו. אם אנחנו נשקיע בהם, אולי אנחנו נוכל להרוויח.

אני חושב שיש כמה סוגיות אליהן אנחנו צריכים להתייחס. קודם כל, אנחנו שמענו כמעט מכל הדוברים הצעירים שיש מילה אחת שאולי כולם התאחדו סביבה והיא השעמום. אכן, זה השעמום. האלטרנטיבה לשעמום. אני יודע שלמשל במרכז יש אפשרות לתלמידים ללכת לבלות, יש מועדונים אבל בפריפריה זה לא קיים והפריפריה לא כל כך רחוקה מהמרכז אלא הפריפריה יכולה להיות גם ירושלים. שמענו מבחורה אחת שדיברה על המצב בירושלים וכך גם בטייבה שנמצאת 15 קילומטרים מכפר סבא. אני מדבר גם על הפריפריה בצפון. לאנשים האלה שם באמת אין איזה שהן תכניות אחרי הלימודים הפורמליים. מצד אחד אנחנו אומרים שבתל אביב יש להם לאן ללכת אבל אם הם הולכים, הם הולכים למועדונים ובמועדונים יכולים לגרות אותם להתנסות בסמים כלשהם. יש פתגם האומר שהדוגמה הרעה מדבקת. היכן שיש דוגמה רעה, הם יכולים להידבק ממנה אבל זה לא יכול להיות נכון לגבי אותם צעירים בפריפריה שלהם אין את הדוגמה הרעה אבל יש להם את השעמום. לגבי השעמום יש פתגם שאומר שבגלל חוסר מעש, אתה לומד כל מיני דברים.

בטלה מלמדת סריגה.

לכן, מי הכתובת אליה צריך לפנות? אנחנו יודעים שאם רק לפני שבוע יצאה סטטיסטיקה ממשרד הבריאות שיש פי שניים התאבדויות מאשר מוות עקב תאונות דרכים. בתאונות דרכים יש כ-300 קורבנות בשנה, כאשר אחוז הצעירים ביניהם הוא גבוה יחסית למספרם באוכלוסייה, ויש מעל 500 התאבדויות כאשר אחוז הצעירים ביניהם הוא גבוה מאוד וזה קורה בגלל דיכאון והדיכאון הוא דבר מאוד מאוד מחריד. מבחינה רפואית כאשר הבן אדם נכנס לדיכאון, אתה לא יודע באיזה שלב הוא עובר את נקודת האל חזור ואז הוא יכול לפגוע בנפשו. הוא לא צריך רק לפגוע בנפשו מבחינה גופנית וללכת להתאבד, אלא הוא יכול לחפש את המוצא הזה של הסמים.

אני מסכים עם אלה שאומרים שאולי לא כל הסמים הם באותה קטגוריה, זה נכון, אבל בדרך כלל זה מתחיל בדברים קטנים. אנחנו עדים לסם שלא כולם מכירים אותו והוא לא מוגדר כסם, ואני מתכוון לסם המזגנים שהוא הגז של המזגנים. גז המזגנים, יש בחור צעיר שעכשיו מטופל. בחור צעיר שנפל מקומת הגג אחרי שהוא שאף את הגז הזה ועכשיו אין אפילו מסגרת שתטפל בו. הוא נמצא בבית חולים גריאטרי. זה דבר מחריד.

אני לא רוצה לגזול מזמן המתווכחים האחרים אבל לדעתי המניעה היא דבר גדול מאוד ואנחנו אכן צריכים לתת לצעירים האלה, לבני הנוער, תעסוקה אחרת. אני זוכר את תנועות הנוער שהיו לפני הרבה שנים, אם משמאל ואם מימין. היו באמת תנועות נוער גדולות אבל היום אין תנועות נוער. תנועת הנוער היא רק או במועדונים או בפיצוציות וזה חבל. יש מתנ"סים והמתנ"סים לא נותנים את התשובה הנכונה לתעסוקה של הצעירים האלה, לכן צריך למצוא את הדרכים להעסקת הצעירים אחרי התכנית הפורמלית של משרד החינוך. זאת לא הערובה היחידה - כמובן יש עוד הרבה דברים - אבל אחד הדברים היסודיים שצריך לעשות, לתת להם אלטרנטיבה שתוציא אותם מהשעמום.

תודה. אנחנו נשאף לסיים לא אחרי 1:15, זאת אומרת, עוד עשרים דקות מקסימום.

אני מעמותת על"ם. אנחנו בין היתר יוצאים לרחובות בשעות הלילה כדי לשמוע מה לנערים יש לומר ולדבר אתם על מה שמעניין אותם בחיים שלהם. זה מה שבעצם התבקשתי להביא לכאן ואלה דברים שאני שומע כשאני שואל את הנערים למה אתם מעשנים, למה הנערים מעשנים ומה אפשר לעשות אחרת.

יש לי כן דבר אחד שאני מרגיש מחויב לומר אותו והוא אולי יותר דעה שלי למרות שאני מניח שזה יותר יתקבל. בשיח עם בני הנוער צריך להיות הרבה פחות דיבור אל בני הנוער והרבה יותר הקשבה לבני הנוער. כשהם באים והם רוצים לדבר על לגליזציה, על נושא אחר, שווה להיכנס אתם לתוך השיח הזה כדי להבין מה באמת יושב שם מתחת לזה. הרבה מהפעמים – ואם אנחנו מסתכלים על כותרת הדיון, התמכרות במקום דיפרסיה וכל המחלות הנפשיות של הדור הזה, ואגב, יש חלק מהם שבאמת חושבים שהם דור חולה לגמרי – בסופו של דבר אנחנו מגיעים לכך שחסר להם אדם אליו הם מסוגלים לבוא ולהתייעץ אתו בלי פחד שהם ייעצרו בגלל הדברים שהם יאמרו, בלי פחד שישפטו אותם ושיסכנו אותם, אדם שיכול באמת לשבת ולשמוע אותם. אז מגלים שיש להם הרבה יותר מה להגיד.

כשאני שואל נער למה הוא משתמש בסמים, בדרך כלל התשובה הראשונה היא שזה כיף. זה כיף, זה נעים, זה עושה לי טוב, זאת דרך הרבה יותר נעימה להעביר את הערב. כששואלים אותם למה נערים לוקחים סמים, הם מדלגים על השלב של הכיף והם ישר מתחילים לדבר אתי על כמה קשה להיות נער בארץ, על הלחצים מבית הספר, על הלחצים מההורים, על הלחצים החברתיים, יש את כל הלחץ שהם תופסים כמציאות ומה שהחברה הבוגרת שהם תופסים מהטלוויזיה ואין להם שמץ של מוזג איך הם אמורים ליישב את כל הדברים האלה, ומזה הם מנסים להרפות. אני לא רוצה להגיד לברוח כי לחלקם זו בריחה ולחלקם זה לא, אבל במקום לשבת ולדאוג, יותר קל להם ליהנות עם החברים כך.
מעט מאוד מהם עושים זאת מתוך מרדנות. מתחילים וממשיכים בגלל שאמרו לי שאסור. גם זה דבר קיים.

יש גם הרבה מהנערים – ואני מדבר כרגע על החבר'ה לפני שהם מגיעים לרווחה – שמרגישים שהעולם המבוגר כבר ויתר להם וויתר עליהם. בבית ספר הם שורדים, לפעמים גם מצליחים, אבל לא מנסים לבדוק מה באמת קורה בפנים. אלה חבר'ה שהרבה פעמים יעברו מהשימוש החד פעמי לשימוש היותר קבוע.

דיברו כאן על השעמום. גם כאן אנחנו צריכים לנהל שיח עם הנוער ולשמוע אותו ולתת לו להוביל. הרבה פעמים כשנערים אומרים משעמם לי, התשובה היא: כשאני הייתי ילד לא היה לנו אינטרנט, לא הייתה לנו טלוויזיה, לא יכולנו להסתובב ברחובות, מה זאת אומרת משעמם לכם? כשאומרים קשה לנו, הרבה פעמים אנחנו באים עם הסיפורים של למה זה לא קשה להם. גם לזה צריך לתת את הדעת והרבה יותר להפעיל את בני הנוער. זה טוב שמועצת התלמידים מעורבת, זה טוב מאוד שילדי הרווחה מעורבים, אבל יש קבוצה מאוד גדולה של בני נוער שהם לא שם ולא שם ואין להם מקום להשמיע את קולם.

אני אסתפק בדברים אלו כי אני מעדיף שהנערים עצמם ידברו.

אני ממרכז השלטון המקומי. אני רוצה לברך את כל מי שהגיע לכאן. אכן מדובר בדיון מאוד חשוב. ככל שאני שומעת יותר, המסקנה המתבקשת היא שהתופעה היא בסופו של דבר נוגעת לכל בית ובית, בין אם זה בצורה ישירה, בין אם זה בצורה עקיפה. צריך באמת לפעול למיגור התופעה.

כמרכז שלטון מקומי אנחנו נשמח לפעול בכל דרך לעידוד הרשויות המקומיות למיגור התופעה או לסיוע למציאת פתרונות אלטרנטיביים.

איך הקשר שלכם עם השלטון המקומי?

יש קשר. יושבים בוועדות מקומיות.

יש קשר מצוין.

בסופו של דבר משרד החינוך פועל ברשויות מקומיות ועובד יחד עם מתאמים בתוך הרשויות המקומיות. הדברים מאוד מסונכרנים. אלה לא דברים מנותקים.

כמו שאמרתי, מרכז השלטון המקומי ישמח לתת סיוע בכל מה שקשור למיגור התופעה ועידוד הרשויות לטיפול בנושא.

אני ממקיף ראשון לציון. הייתי רוצה לדבר על המקום בו הנוער חשוף ביותר, שזה כל המדיה, האינטרנט, הטלוויזיה. זה בעצם מה שאנחנו עושים לרוב כאשר משעמם לנו. דווקא שם אני חושבת שאפשר להביא את כל תשדירי ההימנעות ואולי גם את אלה שכן שותים אלכוהול. אפשר למשל לעשות תשדיר הסברה ב-יו טיוב, כמו הפרסומות שיש לפני ששומעים שיר או רואים סרטון שרוצים לצפות בו.

אבל אחרי שלוש שניות אתם עושים סקייפ.

דווקא לא. אם יש פרסומות שהן מספיק מעניינות ומספיק מושכות את העין, אנחנו נשארים ומסתכלים. אם כן, תשדיר הסברה ב-יו טיוב שאומר איך להשתמש באלכוהול, איך לשתות נכון, למשל לאכול לפני ששותים, לדעת את המינון הנכון ואת הגבולות שהגוף יכול להכיל. אני חושבת שזה ישפר את השימוש ויותר יפנה את חדרי המיון במקרים כאלה ביום שישי בערב.

אני ממקיף ח' ראשון לציון., כיתה י'. אמרת לחולל שינויים בנוגע לסכנות, ואני חושבת שאין כל כך הרבה מודעות מה לעשות במצב שאתה נמצא עכשיו. לדוגמה, אתה רואה מישהו שעכשיו מקיא, יוצא לו קצף או כל מצב אחר ובני הנוער לא יודעים מה לעשות במצב הזה. אני לדוגמה, רק אחרי שחוויתי מצב דומה אצל חברה שלי, לא ידעתי שאדם שמקיא צריך להשכיב אותו על צידו ולא לתת לו לשכב על הגב כי הוא יכול להיחנק מהקיא שלו. רוב בני הנוער פוחדים מתגובת המבוגרים ולרוב הם מסתירים את הנער. אם אני לא טועה היה סיפור לפיו הייתה מסיבה בבית וילד אחד לא הרגיש טוב, החביאו אותו במקלחת וחשבו שהוא נרדם אבל הוא לא התעורר אלא נשאר צמח. אין מודעות לגבי הדברים האלה. כולם אומרים שאסור אבל רוב בני הנוער אוהבים לעשות את ההפך ואף אחד לא יודע מה לעשות במצב האמיתי.

אני חושבת שזה מתקשר לנקודת המבט של המבוגרים שהם עדיין לא עשו את הסוויצ' הזה שאנחנו נמצאים בדור חדש. הרי פעם לרוב המבוגרים היו אומרים שטיפת יין היא סם והיא מסוכנת אבל עכשיו תאמרי את זה לילד, הוא יצחק עליך והוא יגיד לך שאת מדברת שטויות. אם כן, זה מאוד תלוי בנקודת מבט ואיך מסבירים את זה לילדים.

כמו שנאמר כאן, אם בני הנוער ידעו על כך, אולי זה יפנה את חדרי המיון ביום שישי בערב.

אנחנו נשמע עוד תלמיד ואחר כך את נציג המשטרה.

מדבר בשפה הערבית (דבריו מתורגמים לעברית על ידי היושב ראש).

אני ראש מועצת התלמידים בבית הספר התיכון בטייבה. חשוב לנו שיהיו פעילויות ותכניות ברורות על מנת להגביר את המודעות של התלמידים לסכנות של עישון, של הסמים ושל האלכוהול. יש כאלה שלוקחים דוגמה רעה מהמבוגרים וכשהם צורכים אלכוהול הם חושבים את עצמם למבוגרים יותר. לכן חשובות מסגרות תרבותיות של המדינה, של משרד החינוך, דרכן אפשר להגביר מודעות.

אני מבקש מכל האחראים במדינה שיעזרו דווקא לציבור הערבי, לאוכלוסייה הערבית, שם המחסור הוא גדול. בקרב הציבור הערבי, יותר מאשר בקרב הציבור היהודי, יש תופעות של אלכוהול ושל סמים ועישון. תודה.

אני מבית ספר קשת בירושלים. כיתה י"ב. רציתי קודם כל לומר שאני חושב שכל העיסוק במציאת תעסוקה לנוער, הוא ממש חשוב.

בהתייחס למה שנאמר, אני רוצה לומר שהסמים הקלים כביכול מדרדרים לדברים יותר קשים. אני חושב שזה קצת בעייתי להתייחס לזה בצורה כזאת. אני חושב שזה מאוד שולי. בגובה העיניים אני חושב שמספר האנשים שמדרדרים מסמים קלים כביכול לסמים יותר קשים, הוא מאוד שולי ביחסי לאנשים שמדרדרים ממשככי כאבים למיניהם - וכל מיני דברים שחברות התרופות שולטות בהם – לסמים. אני חושב שזה לא העניין.

אני מראשון לציון, מקיף ח', כיתה י'. אני חושבת שאתם לא מתרכזים בדבר החשוב ביותר שהוא בעצם מאיפה האלכוהול מגיע לילדים ולמה לא עושים משהו בקשר לפיצוציות והמקומות שם מוכרים אלכוהול לילדים צעירים. אני כנערה שיש לי המון חברים ששותים, חצי מהחברים שלי שותים ומעשנים ולוקחים סמים, אני שואלת אותם מאיפה הם משיגים אלכוהול והם אומרים שזה מגיע מהפיצוצייה ההיא או מתחנת הדלק ההיא. למה אף אחד לא עושה משהו בקשר לזה? אם אני הייתי יודעת שתחנת דלק מוכרת אלכוהול לקטינים, ישר הייתי מתקשרת למשטרה כי אני יודעת שיש חוק לפיו אפשר לסגור את תחנת הדלק. אני באמת חושבת שכולם יותר מתעסקים בהשפעת האלכוהול אבל לא מתייחסים איך הוא מגיע לילדים.

תודה. רב פקד אבי הדי.

אני ראש חוליית בילוש של נוער במחלקת הנוער במטה הארצי. אני אתחיל דווקא בדברים שאמרה מישהי ממקיף ח' בראשון לציון. גם אני מראשון לציון. יש למעשה עשרות פעילויות, אם לא מאות, אכיפה שאנחנו כן עושים כנגד עסקים רבים בארץ. אני לא אפרט כרגע את צורת האכיפה ושיטות הפעולה, אבל אנחנו סגרנו מאות עסקים בתקופה האחרונה, עסקים שמכרו אלכוהול לקטינים.

בעקבות החקיקה.

כן. בעקבות החקיקה. כך גם בעקבות החקיקה החדשה בנושא סמי הפיצוציות שנותנת לנו סמכות לסגור כל עסק שיש בו ממכר כזה או אחר או הפצה. לגבי הנושא הזה יש פעילויות רבות שכן נעשות.

לגבי הליך האכיפה עצמו והמטרות. קודם שמעתי שאוכפי החוק מחפשים את מי לעצור ואת מי להביא וכדומה. יש שם קונספט ממנו צריך לצאת מעט וטיפה לצאת מהקופסה ולראות את המעגל הרחב יותר. מטרת האכיפה, לפחות של מחלקת הנוער, היא לא בהכרח הענישה בסופו של דבר. אף אחד מאתנו לא מנסה או לא מגלה מיוזמתו את החברים שלו שכן משתמשים, שכן צורכים אלכוהול או צורכים סמים בצורה מופרזת או בצורה מינורית כזו או אחרת. אם אחד מהחבר'ה הצעירים שיושבים כאן יבוא ויאמר לי שהוא בעצמו יודע על נער זה או זה שמעשן או שצורך אלכוהול בכמויות מופרזות עד כדי אובדן הכרה ויבקש שאטפל בו ושאקח אותו, אני חושב שזה יהיה די תלוש מהמציאות שמישהו ירים כאן את היד שלו וייתן את השם של החבר שלו.

יחד עם זאת, המשימה שלנו קשה כפליים. אני צריך להוציא אנשים לשטח על מנת לגלות את אותם נערים ובסופו של דבר, מכיוון שאני אוכף חוק ואני פועל על פי חוק, אם יש סעיף שכתוצאה מפעילות של אותו אדם הוא עבר על החוק, אני מחויב לפתוח לו איזשהו תיק. התיק בהתחלה הוא תיק שלמעשה מהווה אזהרה כזאת או אחרת והפרטים שלו מועברים לגורם טיפולי אחר שאמור לקחת את המושכות ולהמשיך את הליך הטיפול כדי להוציא את אותו קטין מתוך המעגל ההרסני, שלטעם כולנו כאן הוא נכנס אליו. אני חושב שגם בני הנוער שיושבים כאן רואים את אותו מעגל הרסני בדיוק באותה מידה. זאת אומרת, אף אחד כאן לא תמים דעים שאם נער, חבר כזה או אחר יגיע למצב שהוא הופך להיות נרקומן גמור, זה דבר טוב. כולם ליד השולחן מסכימים שזה דבר שהוא לא טוב.

נושא האכיפה בא על מנת לחשוף תופעות מסוימות, אנשים מסוימים, על מנת שאנחנו נוכל להכניס אותו לתוך גורמי הטיפול על מנת להוציא אותו מתוך אותו מעגל אליו הוא נכנס. אנחנו לא מחפשים אף אחד אלא ההפך הוא הנכון, אנחנו מאוד מאוד נשמח שאנחנו נהיה מחוסרי עבודה ואף אחד לא ישתמש ואף אחד לא יצרוך אלכוהול.
אני שמח מאוד שיש כאן מעורבות באמת גדולה של בני הנוער ויש כאן קווי מחשבה וחשיבה כאלה ואחרים. אנחנו מסתובבים בתוך בתי הספר ובדרך כלל מגיעים שוטרים לבתי הספר שבאים להרצות. אם יש רעיון כזה או אחר להסברה או משהו כזה, אנחנו בהחלט השגרירים אליהם אתם יכולים לפנות ואנחנו נשמח להעלות את זה הלאה על מנת לפתח את זה ולקחת את זה צעד אחד קדימה.

האם זה נכון לומר שהתופעה של שימוש בקרב בני נוער פחתה או עלתה בעקבות החקיקה בעניין הפיצוציות?

אנחנו יודעים שזה כך כתוצאה מהאכיפה על שטח. אתן לכם דוגמה. לפני כשלושה שבועות הסתובבתי בפעילות כזו או אחרת שנעשתה בצפון ואני יכול לומר ששקית נייס גיא שעלתה בעבר בפיצוצייה כחמישים שקלים, כבר לא נמכרת בפיצוצייה אלא היא נמכרת במחשכים ומחיר שקית כזאת הרקיע שחקים ומגיע בין 150 ל-200 שקלים ומדובר באותה שקית ובאותה כמות זאת אומרת, יש לחץ והאכיפה כן נותנת את אותותיה. אנחנו גם יודעים שמבחינת ההסברה, יש השפעה כזו או אחרת על קטינים למרות שקשה מאוד למדוד הסברה. יש דוגמאות של קטינים, של אנשים שמגיעים לטיפול פסיכיאטרי כזה או אחר בעקבות צריכת החומרים האלה, ויש מקרים כאלה, בהחלט נותן את ההשפעה שלו על דעת קהל ועל דעת בני נוער בעניין הזה של שימוש בחומרים מסוימים. לאכיפה יש השפעה בשטח.

תודה. אני לא יכול לסרב לתלמידות ולתלמידים, על אף שעברנו את הזמן. נמשיך עד 1:30.

מקיף ח', ראשון לציון. שמעתי כאן כמה דיבורים על תנועות נוער ואמרו שאין להן כבר כוח. האמת היא שזה ממש לא נכון. אני אישית כן בתנועת נוער וזה כן מחנך לאחריות. עצם זה שבתנועת נוער אומרים לך שאם אתה מעשן או שאם אתה שותה, אתה מחוץ לתנועה. לאט לאט תנועת הנוער הופכת למעין משפחה שלך ואתה כן יכול להיות פתוח עם האנשים שם ולדבר אתם. אני כן חושבת שצריך לעודד ללכת לתנועות נוער כי שם יותר פתוח וניתן לדבר שם על הכול.

הוקסמתי היום. אני חייב לומר לכם זאת. את הקולגות שלי אנשי המקצוע אני שומע מדי פעם עת אנחנו נפגשים אבל כל פעם שיש לי הזדמנות לשמוע את החבר'ה הצעירים מדברים ולשמוע את ההגיגים והמחשבות שלכם והרעיונות שלכם, זה תמיד מוסיף לנו הרבה חומר למחשבה ואני באמת רוצה להודות לכם. אני בטוח שאני מדבר בשם הרבה מהמבוגרים שנמצאים כאן בחדר.

הוקסמתי גם מהחבר'ה של בית ספר קשת. אני מאוד אוהב את ההתגייסות שלכם ואת החשיבה, אבל אני הייתי מציע שני דברים. ראשית, להיות מאוד זהיר בשימוש במושג הזה של הוכח מחקרית. מה שנאמר תחת הכותרת הוכח מחקרית, בהרבה מקרים, וגם הפעם, הוא לא כל כך נכון. כדי לאזן אני רק אומר שני דברים לדוגמה. באותם מקומות בעולם – והם לא הרבה. יש ארבע מדינות בלבד בעולם שם הקנביס הוא לגלי – בהם הייתה לגליזציה של קנביס, שיעורי הצריכה עלו בצורה מטורפת כמו בקולורדו.

לגליזציה יש רק באורוגוואי.

לא. בארבע מקומות יש לגליזציה לקנביס לשימוש לא רפואי, לא לצרכים רפואיים. ארבע מדינות ואורוגוואי היא אחת מארבעת המדינות האלה. באורוגוואי זה עוד לא עבר את החוק, אגב, אבל זה לא משנה. זאת לא הנקודה. הנקודה שאני מנסה לומר והיא הנקודה החשובה, ואני מקווה שאתם קשובים, שבאותם מקומות שם זה כן הפך לחוקי, קרו שני דברים: הצריכה עלתה בצורה מאוד מאוד משמעותית בעיקר אצל הנוער ושיעורי הפשיעה שקשורה לסמים גם כן עלתה בצורה מאוד דרמטית, עד כדי כך שהיום כבר שלוש-ארבע שנים ממשלת הולנד מתלבטת איך להחזיר בחזרה את החוק למה שהיה קודם והם מנסים בכל מיני דרכים לעשות את זה אבל יש להם בעיה רצינית.

דבר שני. יש כל כך הרבה עדויות על הנזק של הקנביס - אתם הזכרתם את הנושא של הקנביס והמריחואנה – ואני מציע לא לשכוח את זה. למשל, הוכח מחקרית בצורה חד משמעית שילדים שמתחילים לצרוך את הקנביס מתחת לגיל 17, הקבוצה הזאת נרשמת עם בין שש לשבע נקודות אי.קיו יותר נמוך מילדים בגיל שלהם שלא צורכים קנביס וגם אלה מחקרים שנמצאים. כשעושים הוכחה מדעית, תהיו זהירים.

מה שכן, וזה אולי המסר הכי חשוב ובזה אני רוצה לסיים, אני מאוד הייתי שמח אם דווקא הסיפא של דבריך וזה שאתה התחלת לדבר על כך שבאמת צריך לתמוך במקומות בילוי ובאלטרנטיבות, שאת המנהיגות שלכם הכול כך מקסימה והכול כך מדבקת תשקיעו אותה לא בניסיון להבין האם יש הבדל בין סם כזה או אחר והאם כדאי לחשוב על לגליזציה אלא באמת להשקיע בווקטור הזה של להציב את המקומות בהם נוער יכול ללכת ולעסוק בפעילויות שכיף לכם לעסוק בהן ושזה יהיה חופשי מהדברים הללו.

אני אסגור רק במשפט שאמרתי קודם. אתם לא צריכים את הסמים הכימיים האלה כדי לעשות את הכיף ולהרגיש מקובלים בחברה ולצמוח ולהתקדם בחיים. אפשר לעשות את זה בדרך הרבה הרבה יותר נכונה ובטוחה.

תודה.

גם אני רוצה להודות לכל התלמידים. למדתי הרבה מכם. אנחנו באמת לא כל כך עסקנו בלימוד הסכנות כשיש נער או נערה שנכנסו למצב שאנחנו קוראים לו הרעלת אלכוהול, הרעלת סמים, ואני באמת לוקחת את זה לעצמנו ובמשרד הבריאות ננסה לפעול כדי שברשתות המדיה יהיה הסבר לכך. אני מודה לכם על ההזדמנות הזאת.

תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי.

בקצרה. אני רק רוצה לברך את הוועדה, את העומד בראשה חברי חבר הכנסת מוחמד ברכה על קיום הדיון החשוב הזה לציון שבוע הסמים הבין לאומי. גם ההשתתפות של תלמידים היא הדבר המעניין והמרתק בדיון הזה וההפריה ההדדית שהייתה בכל מה שאמרתם. אני מתחבר למה שאמרה התלמידה האחרונה מראשון, רותם, שדיברה על תנועות הנוער. אני מחזק את דבריך לגבי החשיבות של תנועות הנוער שמהוות מגן או כלי חשוב כדי למנוע הדרדרות או פנייה לאפיק לא נכון של שימוש בסמים. חשיבות המשטרה היא שאם עברנו את הגבול, אם הנוער עבר את הגבול ושם תפקיד המשטרה גם במניעה וגם בטיפול.

אני רוצה להודות לך אדוני היושב ראש ולכולם על קיום הדיון הזה. תודה רבה.

בהצלחה בשבת.

למה?

משחק בית"ר וסכנין.

על אף הנטיות הספורטיביות שלי שהן לא לטובת בית"ר ירושלים, אני חושב שמה שפורסם היום על אלי טביב ומה שעושים לו, אני חושב שזה דבר שאי אפשר לקבל אותו והוא ראוי לכל גינוי, גם במסגרת הוועדה הזאת שמדברת אל נוער ואל צעירים. אדם שבא כדי לנהל קבוצת כדורגל, לא ראוי שיקבל איומים כולל איומים פיזיים על חייו.

זה היה מחוץ לקונטקסט, על אף שאני מסכים לתוצאה המיוחלת שהיית רוצה לראות.

שלושה משפטים. אני מאוד שמח על השיח הזה. אנחנו נוהגים לקיים את השיח הזה עם הצעירים כי מזה אנחנו לומדים בדיוק גם את הלכי הרוח וגם מה משפיע ואיך אנחנו יכולים לעשות את הדברים טוב יותר.

מילה אחת למשטרת ישראל. אני חושב שמגיעה לה ברכה ותודה על הנושא של סמי הפיצוציות. היא עמדה במשימה הזאת. זאת הייתה אחת מהרעות החולות ביותר בשנתיים האחרונות והמשטרה יחד עם כלל השותפים עשתה כאן באמת מעשה נפלא וסמי הפיצוציות כמעט ונעלמו, במכירה פרונטלית ודאי, ואני מקווה מאוד שגם המכירה באינטרנט ובטלפון תיעלם. צריך לעבוד כאן בחכמה. זה מאוד מעשה לא פשוט ואני יודע שאתה כיושב ראש מוביל כרגע את הדיונים בעניין הזה.

בסופו של דבר אנחנו רוצים רק דבר אחד ואני חושב שהמטרה היא משותפת והיא ליצור בסוף אזרח בריא, מועיל, שיש לו איכות חיים גבוהה. את זה אנחנו עושים ואנחנו עושים את זה באמונה שלמה ומתוך שליחות. כלל הגורמים שעוסקים בזה, אני חושב שצריך לברך אותם ולהודות להם כולל כמובן גם לצעירים כפי שכבר צוין, למנהיגות שהם מגלים ובואו נגלה את זה לכיוונים הנכונים, להרבה מניעה. בסופו של דבר נהיה חברה הרבה יותר טובה.

תודה. אני רוצה להגיד כמה מילות סיכום קצרות. מי שמלווה את הפעילות של הוועדה יודע שהגישה שלנו, לצד הצורך בהרתעה וענישה וכל המושגים האלה, מתמקדת בשני מישורים. המישור הראשון הוא מניעת המגע הראשוני בין הצעיר, בין האדם, בין האזרח לבין הסם, והמישור השני, מניעת המגע בין המדינה לבין הסם, זאת אומרת, המאבק בהברחות.

אם אנחנו נצליח בשני הדברים האלה, אני חושב שעשינו יותר משמונים אחוזים מכפי שצריך לעשות. לכן אני מתחבר לדבריהם של הרבה התלמידים, גם אלה שהיה נשמע מעין טון של סלחנות או של קבלה. גם הם אמרו שלא צריך לטפל בעצם השימוש אלא בסיבות שקדמו לשימוש. כלומר, למה הגענו לזה. לכן הטיפול הוא גם של הרשות, הוא גם של משרד החינוך, הוא גם של רשויות הרווחה, הוא גם של השלטון המקומי. להבדיל מתחומים אחרים שוועדות הכנסת עוסקות בהם – ואני אומר את זה לטובת התלמידים שנוכחים כאן – ועדות אחרות עובדות מול משרד ממשלתי מסוים. ועדת העבודה והבריאות עובדת מול משרד העבודה או מול משרד הבריאות, ועדת החוץ והביטחון עובדת מול משרד הביטחון ומשרד החוץ, ועדת הכלכלה עובדת מול משרד האוצר ומשרד הכלכלה וכולי. הוועדה הזאת, בגלל תחום הפעילות שלה, היא בעצם עובדת מול כל המשרדים, גם החינוך, גם הבריאות, גם הרווחה, גם המשרד לביטחון פנים וכל המשרדים הנוספים.

זאת ההזדמנות לברך את הרשות על העובדה שנמצאת בתוך המשרד לביטחון פנים ואני חושב שעל אף המחלוקת הפוליטית שלי גם עם יושב ראש הרשות – לא עם המנכ"ל – צבי הנדל, וגם עם השר, אני חושב שבעניין הזה, בעניין של המלחמה בנגע הסמים, אין כאן מחנות, אין כאן קואליציה ואופוזיציה ואין כאן מגזרים אלא זאת מערכה שמאחדת את כל הקשת הפוליטית והחברתית גם בכנסת וגם מחוץ לכנסת. אני באמת רוצה להעלות על נס את כל מה שנעשה. נכון, אף פעם זה לא מספיק כי עדיין התופעה קיימת, אבל אנחנו מתקדמים. הלכנו למשל בכיוון של כמעט חיסול התופעה, כפי שאמר יאיר, של פיצוציות וכולי, אבל אנחנו גם רואים שיש דרכים עוקפות ומקומות אחרים להפצת הסמים. לא דרך הפיצוציות אלא יש דרכים אחרות ואנחנו צריכים להיערך לדבר הזה.
אני מאוד מאוד שמח על השתתפות התלמידים בדיון שלנו וכמובן על השתתפות כל הגורמים מסביב לשולחן. אני מאוד מבקש, אם אתם שליחים של בתי הספר שלכם או של מערכת החינוך כולה דרך מועצת התלמידים הארצית, כפי שאמר יוסי בהתחלה - והוא המידע האמין - לשמוע מבעלי העניין מה הם חושבים ואיך הם רואים את הדברים. אני חושב שזה חשוב פי אלף מכל מיני מחקרים אליטיסטיים שלא מקשיבים ישירות לחברינו הצעירים.

זאת משימה שמוטלת על כולנו ואנחנו לא נגיד לצעירים איך לחשוב, אבל שיגידו לנו הם איך אנחנו נוכל לעזור.
תודה רבה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>