PAGE
3
ועדת הפנים והגנת הסביבה
30/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 169>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, כ"ז בטבת התשע"ד (30 בדצמבר 2013), שעה 10:00

<היערכות העיריות והמועצות האזוריות לסופה - אתגרים, פערים והצעות לטיפול>

חברי הוועדה: >
מירי רגב – היו"ר
ישראל אייכלר

חמד עמאר

יפעת קריב

נחמן שי
משה גפני

נסים זאב

>
סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום
סנ"צ עוז אליאסי - ראש מדור תכנון וחירום באג"מ, המשרד לבטחון פנים

חיים כהן - ראש אגף חירום, המשרד לבטחון פנים

נתן בביוף - סגן יועמ"ש לשכה משפטית, משרד הפנים

מרדכי כהן - מנהל מינהל שלטון מקומי, משרד הפנים

יוסי עדס - רפרנט פנים אגף תקציבים, משרד האוצר

אורלי דוידיאן - מנהלת תחום פנים וסביבה באגף החשב הכללי, משרד האוצר

יונתן בר סימן טוב - משרד האוצר

חן בן לולו - דובר, המשרד להגנת העורף

שאול אהרון - ראש יחידת מערכות אזרחיות ותשתיות, המשרד להגנת העורף

יוחאי וג'ימה - ראש מינהל בטחון במש"מ, מרכז השלטון המקומי

חן פילפוביץ - ראש מועצת הר אדר, מרכז השלטון המקומי

ביאן קבלאן - ראש מועצת בית ג'אן, מרכז השלטון המקומי

אילן שוחט - ראש עיריית צפת, מרכז השלטון המקומי

אליהו שבירו - ראש עיריית אריאל, עיריות ומועצות מקומיות

בני בן מובחר - ראש מועצה אזורית מבואות החרמון, עיריות ומועצות מקומיות

ניר ברקת - ראש העיר, עיריית ירושלים

יוסי היימן - מנכ"ל העירייה, עיריית ירושלים

מיכל שלם - ראש הסגל, עיריית ירושלים

אבי נעים - ראש מועצת בית אריה

מסיקה גרשון - ראש מועצמ איזורית שומרון, עיריות ומועצות

עמית סופר - יו"ר מועצה איזורית מרום - גליל, מועצה אזורית מרום הגליל

יוסי אנטבי - סגן מנהל אגף המוקד, עיריית אשדוד

דוד דבש - מנהל אגף המוקד ונציב קבילות הציבור, עיריית אשדוד

חיים וינגרטן - קמב"ץ, זק"א

אהרון (רוני) כהן - יו"ר מרחב ירושלים וסגן יו"ר הסתדרות הגמלאים, הסתדרות הגמלאים

חיים מנדל שקד - חבר מועצת הר אדר

יוסף חיים שמחון - פעיל המשמר החברתי

דוד פרל



ישראל גנץ




רונן הופמן

יפה שפירא

הדס צנוירט
<היערכות העיריות והמועצות האזוריות לסופה - אתגרים, פערים והצעות לטיפול>

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. זה דיון שלישי, אם איני טועה, בנושא היערכות משרדי הממשלה, השלטון המקומי בכל סוגיית הסופה.
הדיון נדחה - זה אמור היה להיות דיון בין הראשונים, כי ועדת הפנים מפקחת על פעילות משרד הפנים ועל פעילות השלטון המקומי, אבל משום ששני המחותנים הראשיים, ירושלים וצפת, ביקשו ממני לתת להם להמשיך ולהתארגן, כי נזקי הסופה לא באו לידי ביטוי רק במהלך הסופה אלא גם לאחריה, חשבנו לנכון לדחות את הדיון הזה, לאפשר להם לחזור לשגרה, עד כמה שניתן, ואז להביא את הדיון הזה שבועיים אחרי, וכך אני עושה היום כאן. לכן אני מבקשת להודות לכל ראשי הערים, ראשי המועצות שהגיעו, חברי הכנסת שהגיעו, סגנית השר פניה, שמלווה אותנו גם בדיונים הקודמים וגם בדיון הזה. כל הנציגים של המשרדים השונים.
נפתח עם סקירה של ארבעה אנשים: ראש עיריית ירושלים, ראש עיריית צפת, ראש מועצת שומרון מסיקה, לאחר מכן בן-מובחר, שהבטחתי לו בדיון הקודם, דוד פריאל, ולאחר מכן נעבור לחברי הכנסת אייכלר, נחמן שי, דב חנין, זאב נסים ועמאר. יפעת, אני רושמת גם אותך כבר. כמובן, בין חברי הכנסת וראשי המועצות, העיריות ניתן גם למשרדים הרלוונטיים. ראשון המשרדים יהיה, מן הסתם, משרד הפנים. לאחר מכן שלטון מקומי, שיציג אבי נעים, הגנת העורף, האוצר ותשתיות, אם יגיעו עד אז.
אני מודה לשני ראשי הערים שהגיעו לכאן. נפתח עם סקירות שלכם. זה לא סוד, שיש הרבה מאוד ביקורת על ההתנהלות של חלק ממשרדי הממשלה, חלק מהעיריות בעקבות ההיערכות שלנו לסופה. בסוף האזרח רוצה להרגיש, שכשיש אירוע מהסוג הזה, יש מי שמטפל בו ויודע לעבוד בעבודת מטה מסודרת, בנהלים מסודרים. התפקיד שלנו פה, ובכל הדיונים האלה – גם שוות הצוותים שהקמנו בראשות חברי הכנסת, שיציגו את העבודות שלהם בתחילת פברואר – אין להם שום כוונה להוריד פה ראשים אלא הכוונה היא לבדוק את ההיערכות לקראת הסופה, מה קרה בסופה והמלצות להמשך של הגורמים הרלוונטיים. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, בבקשה.

בוקר טוב, גברתי סגנית השר פניה קירשנבאום, יושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת מירי רגב, חברי הכנסת, מכובדיי, הקולגות ראשי הערים. ברשותכם, אעשה תיאור מהיר של התהליכים שעברו עלינו, ולאחר מכן סדרת מסקנות ביניים שצוות התחקיר העירוני היום יודע להצביע עליהן.

אני רוצה להבהיר לחברים, איך עיר מתארגנת לשלג. יש פק"ל עירוני. זה פקודה לקראת שלג, שהדרג המקצועי נערך. נכנס לתוכו כל ניסיון החיים שנצבר בעיר לפני. היה לנו שלג לא מבוטל בינואר השנה. אחרי כל אירוע כזה, כמו אחרי כל אירוע בטיחותי, ביטחוני, וכמובן, שלג, נעשו תחקירים, ושודרגו מסקנות עיריית ירושלים, איך להיערך לשלג, כבר אחרי ינואר האחרון.
אנחנו הגענו עם הערכות מצב של שלג בינוני. ביום רביעי, יום לפני השלג, החזאים העריכו שיכולה להיות החמרה מסוימת בשלג. עיריית ירושלים נערכה לשלג החמור. יש פק"ל שלג חמור. גייסנו את מקסימום הכלים שאנחנו יודעים לגייס – כ-114 כלים. הם נפרסו לשמונת רובעי התפעול של ירושלים במקרה של שלג – שבעת הרובעים הקלאסיים ורובע כניסה לעיר לאור רגישותו לשלג. מבעוד מועד הכול גויס, החמ"ל העירוני כבר מיום רביעי בלילה פעל, ומתכנס לפחות פעמיים אם לא שלוש-ארבע פעמים ביום, להערכות מצב על בסיס מזג אוויר ולקבל החלטות – מה קורה בחמש בבוקר, בערב לקראת הלילה וכו'.

ביום חמישי בלילה הייתי שם בשטח, ובעת בכל הכלים העירוניים פרוסים ומפנים את השלג, בשני אזורים בכניסה לעיר, שזה שתי אמבטיוטת בפן הפיזי – הראשונה היא העלייה לסחרוף, יש שם עלית יחסית תלולות, והעלייה השנייה היא מבגין, מ-443. יש שם אמבטיה נוספת, שממנה לצאת לרכב שתיים על ארבע זה רק עלייה - או עלייה לכיוון העיר או לרמות או לגבעה הצרפתית. בשני האזורים האלה נתקעו מאות רכבים, אלפי אנשים, שפילוס השלג לא עזר, כי השיפוע תקע, ולא אפשר לרכבים לחלץ.

אחרי שלוש-ארבע שעות בשלג, והייתי שם באפן אישי, הבנתי מהר מאוד, לאור התחזית של עוד שש שעות אינטנסיביות, שאנחנו נכנסים למצב חירום שהעיר לא מכירה. פיניתי שם אנשים באופן אישי עם הג'יפ שלי. המצוקה שאנשים התחילו להיכנס אליה עם דלק שנגמר, כולל שיחות לחמ"ל, שמדברים על מאות אנשים ומאות קריאות חילוץ שהגיעו לחמ"ל העירוני ולמשטרה, הבנתי שאנחנו בסרט אחר, שאנחנו לא מכירים.

חבירה עם הצבא- - -

>
מייד אפרט. לאור החירום ולאור העובדה שמדובר באלפי אנשים שנמצאים שם, והתובנה שלנו, לרוב יש הפוגה אחרי שעתיים-שלוש - בכל הפוגה שמפנים, מחלצים את הרכבים יחד עם האנשים. לאור האינטנסיביות, שלא הכרתי, הבנתי שאנחנו במצב חירום שהעיר לא הכירה.
זה הרגע שהרמתי טלפון למספר מקומות – למשרד ראש הממשלה, למשרד הביטחון, לרמטכ"ל ולממ"ז, ביום חמישי בערך ב-23:30 בלילה. אז התחלנו להשיג את האנשים, התובנה שאנחנו אחרי שלוש-ארבע שעות מלחמה בשלג. הבנו שאנחנו נכנסים למצב חירום.

התקשרתי ודיברתי אישית עם הרמטכ"ל. אמרתי לו ולמפקד המחוז של המשטרה: חברים, אנחנו צריכים דבר אחד - הצלת נפשות. זה מקרה חירום. כמי שנמצא שם עם הג'יפ שלו הבנתי שאנחנו צריכים רכבים קלים, ג'יפים, וכפרה על הרכבים – אנחנו צריכים להציל אנשים. נכנסנו למצב חירום, שהבנתי אותו בשטח. מהר מאוד קיבלנו מענה גם מהרמטכ"ל, ששלח יחידת ניוד, וממפקד המחוז של המשטרה, ובהיערכות שנעשתה במקום – הוביל אותה מפקד המחוז של המשטרה בתיאום עם כלל הגורמים – שני כוחות יס"מ באו מהעיר – אחד ל-443, לכיוון בגין, והכוח השני - לכיוון גינות סחרוף, לכניסה לעיר מהצד השני. שני כוחות, אחד של צה"ל, התחיל לעבוד אל העיר ירושלים על ציר אחד, ומשמר הגבול אל ירושלים מ-443. כך שבעצם ארבעה כוחות על שני צירים עיקריים, שהם הבעיה העיקרית. בתוך העיר ירושלים לא היו לנו בעיות שכאלה, אלא בתוך האמבטיות, ששם היו כלואים רכבים.

ידעת שיש שם אמבטיות. פעם ראשונה נתקלת בתרחיש כזה, שרכבים לא יכולים לא להגיע לשם ולא לרדת משם?

>
אנחנו לא מכירים תרחיש כזה, ודאי לא בהיקפים כאלה.

הוא לא חשב שהבריכות יגיעו למצב כזה.

אבל המשטרה היתה אמורה לדעת את זה. ב-92' היה דוח של מבקר המדינה. כולם ידעו מה זה אומר, להכין את הצירים לירושלים? הרי לא יכול להיות שירושלים נצורה 48 שעות. מי נציג המשטרה?

אני, רמ"ד חירום.

עסקנו כל הלילה, במהלך חמישי בלילה עד אור הבוקר וקצת אחרי, בחילוץ האנשים. אנשים חולצו אל ירושלים, אל בנייני האומה, שפתחנו חירום מדקה לדקה, למבשרת.

מרכז חירום בירושלים זה בפק"ל?

לא.

לא בשלג. במלחמה – כן.

כלומר אתם לא ערוכים לתרחישים שונים אלא לפתיחת חמ"ל רק במלחמה.

שאלתי על בנייני האומה.

זה לא בפק"ל.

אנחנו יודעים במלחמה לקלוט 40 אלף איש למוסדות החינוך, מוסדות התרבות לירושלים, אנשים שבאים אלינו משאר הארץ.

היימן, לא קראת את דוח 92'? שם היה אמור להיות- - -

כל שנה מוסיפים לפק"ל העירוני. זה נדבך על נדבך. לא הולכים אחורה לשלג ספציפי. כל הניסיון שנצבר לעירייה מופיע בפק"ל. עכשיו נשדרג את הפק"ל לשלג הבא. זה הסיבה שמיהרנו לעשות תחקיר.

בנייני האומה זה החלטה אד הוק שלנו, שנובעת משני מקורות שאליהם הזנו אנשים -המשטרה וכו', הזנו אנשים לבנייני האומה, כי זה הכי קרוב לשני המוקדים האלה. זה החלטה אד הוק במקום, שייכנס לפק"ל בהמשך. ביום הראשון היינו עסוקים בדבר אחד מרכזי – הצלת חיים. זה מקרה שלא הכרנו; שתיים, להניע אנשים למצוא את הקריאות שקיבלנו ברה-אקטיבי ובאופן פרואקטיבי, להגיע לרשימות של הרווחה, לאנשים שקשה היה להם.

אני קופץ קדימה, כדי לחסוך את הזמן, לסדרת מסקנות חשובות מאוד שיש לנו. בשבוע הראשון היינו עסוקים בדבר אחד – כל משאבי העירייה להצלה וחזרה לשגרה. עדיין אנחנו מלקקים את הפצעים, ועדיין יש לנו טיפולים, בעיקר בנושא של גזם. לא אגע בו כרגע – נדון בו בהמשך, אם תרצו.

מדינת ישראל – אין כפתור שלוחצים עליו, שהופך אירוע שלג לאירוע לאומי. עד היום אירועי שלג היו אירועים עירוניים. בשנה שעברה בינואר היה לנו שלג הכי גדול 20 שנה. זה היה אירוע עירוני.

אתה אומר שבמצב של שלג מסוג זה אין נוהל לא של הגנת העורף, למשל. כל עיר מתמודדת בנפרד, כיצד להחזיר את החיים לשגרה.

נכון. ברגע שהסופה היא כזו שהעיר יודעת להתמודד אתה, וזה חלק לא מבוטל מהסופות, זה בלת"ם – 11 מיליון שקל מהתקציב העירוני, זה מה שעלתה לנו הסופה בינואר. ינואר נחשבה סופה בקנה מידה עירוני. הסופה הזאת, ורובן, מגודל מסוים ומעלה, אין נוהל גיוס של כוחות עתודה של הצבא וכוחות של המשטרה והיערכות חירום. גם כשנדבר על מי סוגר את הצירים – זו שאלה מעניינת: זה הארצי? המקומי? חלק זה מחוץ לגבולות ירושלים. יש פה סוגיות מרתקות שצריך לתקוף אותן אותן, אבל המסקנה הראשונה – זה אתגר של המדינה ושל הממשלה. צריך להגדיר מי עושה מה, מה חלוקת האחריות. היה שיתוף פעולה נהדר, אבל הוא לא היה נוהל מסודר. היה נוהל אד הוק שהפעלנו שיקול דעת ושיתפנו פעולה – משטרה, ותכף נדבר על הגורמים הנוספים, אבל חייב להיות נוהל כזה.
וכמובן, הנגזרת של הנוהל הזה – אילו עתודות צריך לגייס מבעוד מועד, צריך לקרב אותן לעיר – זה צמ"ה, יחידות חילוץ, שלא נצטרך לגייס אותן ולהפסיד שלוש-ארבע שעות, במירכאות כפולות, מרגע שהבנו את האתגר עד הרגע שמגייסים את כל הכוחות ומביאים אותם לשטח, זה לקח בין שעתיים לשלוש-ארבע שעות באופן טבעי, עד שמגייסים את כוחות החילוץ.

זה לא רק אירועי שלג אלא כל אירוע חירום לאומי. במדינת ישראל מוגדר מלחמה ומוגדר שגרה. אין מצבי ביניים.

זה לא נכון. ביטול רח"ל והגנת העורף, שהיא רח"ל, יש שם היערכות לסופה, היערכות למזג אוויר, היערכות לאסון טבע, לרעידות אדמה. לא ייתכן שמדינת ישראל ערוכה רק למלחמה. מחר בבוקר חלילה יש רעידת אדמה – מי ערוך לזה? זה הפוך ממה שדיברו כאן.

הוא אומר שהוא לא מכיר את זה.

הלאה, בבקשה.

תחבורה ציבורית. מסתבר שאין יכולות לאגד – אני מתמקד באגד – ובמידה מסוימת לרכבת הקלה. המדינה לא דורשת מהם יכולות לנסוע בתנאי מזג אוויר מורכבים. אגד רואה פתית שלג – עוצר. במקומות אחרי בעולם התחבורה הציבורית היא האחרונה שיורדת מהכביש, והראשונה שעולה על הכביש.

ראית שבארבע על ארבע לא יכולת לעלות על הכבישים החלקים.

בארבע על ארבע אפשר, ועם שרשראות ודאי שאפשר.

אז איך אתה רוצה שאוטובוס עם כל כך הרבה אנשים ייסע?

לפני 50 שנה, כשאבא שלי היה מנהל אגד בירושלים, היו שמים שרשראות על הצמיגים.

לא הגיוני שאוטובוס יסכן פה חיי אדם.

הפוך – צריך עם שרשראות וצמיגים לדרוש מהם כשירות לנסוע בשלג. יש תחבורה ציבורית באירופה ובמקומות אחרים.

לפחות מספר מסוים. לא ייתכן שאין בכלל.

דב, אתה אחראי על תשתיות, אז אתה צריך לבדוק את הנושא הזה במסגרת הצוות שלך עם התחבורה - איך יכולים להיערך לעניין הזה. אתה צריך להציג את זה.

אגד - קורה לנו כל פעם שיש שלג. זה לא תקין.

האמירה היא לא שתהיה תחבורה ציבורית באותו היקף של שגרה, אבל איזושהי תחבורה ציבורית. לא ייתכן שזה יירד לרמת אפס.

צריך ברמת מדינה לדרוש מאגד גישה חדשה, שלא היתה קיימת, שיידעו לנסוע – אולי לא בלב הסופה, אבל הם צריכים להיות האחרונים שנוסעים על הכביש והראשונים שעולים על הכביש אחרי הסופה. אותו דבר הרכבת – אנחנו צריכים לדרוש מהם יכולת לנסוע בשלג, נקודה.

עצמאות הכוחות. חברת הגיחון בירושלים יודעת לשכור את הטרקטורים של עצמה, ולהגיע לכל תקלה באופן בלתי-תלוי באף גורם אחר. אני מבקש שחברת החשמל ושאגד ושהמשטרה ושכל כוח שנכנס לחירום, יהיו לו יכולות עצמיות, והוא בלתי-תלוי באיש. חברת החשמל – לרוב זה בסדר, אבל נוצר מצב שהם חיכו לנו עם כל הכלים שלהם לפינוי ופילוס הכבישים. אני מבקש, למען הסדר הטוב, שחברת חשמל תהיה האחראית להגיע למוקדי החירום בעצמה. זה יקטין את התלויות, זה יחסוך לנו זמן עד תיקון התקלות, כמו שעושה הגיחון.

אם אתה מדבר על פק"ל, זה חייב להיות בתוכו.

זה לא פק"ל של העירייה.

אבל כשאתה מסתכל על התמונה הכוללת של העיר, אתה ודאי רואה את כל הגורמים שהזכרת – הגיחון, החשמל, שירותי רווחה – הם שחקנים אצלך. איך חשבת לנייד אותם? אתה לא מנייד אותם.

הוא אמר לך: כעיר, יש לי פק"ל לחירום, ולא לשלבי הביניים. זאת הבעיה.

ניר אומר שחשמל צריכים לדאוג לעצמם, לדחפורים. כמו שהגיחון הגיעו לתקן ליד הבית שלי – הם הגיעו צמודים עם דחפור.

ואז מה נרוויח? עצמאות של הכוח. אני רוצה שלחברת חשמל תהיה יותר יכולת לטפל בבעיות ולהגיע באופן עצמאי. זה לא ביג דיל. עזוב רגע מי מממן. במקום שהם יחכו לטרקטור של העירייה, שעסוק במשהו אחר, שיהיו להם הטרקטורים שלהם.

אבל כדי שלחברת חשמל יהיו היכולות, היא צריכה להיות ממונה על פיקוד העורף, כי אין לה הטרקטורים והכלים. ברחוב שפרה חיכו שלושה ימים כי לחברת חשמל לא היה מפלס.

טרקטור JCB זה מפלס, בדיוק כמו שהגיחון וחברת חשמל יכולה.

יש לנו בירושלים – התברכנו בהרבה מאוד ארגונים – הצלה, זק"א, מגן דוד אדום – ארגונים שעשו עבודה נפלאה. תוסיפו את המינהלים הקהילתיים בעיריית ירושלים, שיצרו אלפי מתנדבים. אנחנו רוצים למסד ולהרחיב ולשדרג את היכולת שלנו להפעיל גופים מתנדבים. קחו את אלף עובדי הניקיון שמנקים ועוד 500 עובדי שפע בעיריית ירושלים. קחו את ה-500 איש האלה של העירייה, ששמנו, שזה התפקיד שלהם – פתאום אנחנו מגלים אלפי מתנדבים. ראינו מתנדבים שמטפלים - שבתי ספר שפתחנו, נפתחו באמצעות צוות מתנדבים, שפינה את בית הספר, את הכניסה, כולל המדרכות. יש לנו 600 בתי ספר בירושלים. אם כל אחד היה עושה מה שעשו כמה מאות או כמה עשרות מבתי הספר, אנחנו מקבלים מכפיל כוח, וזה מה שקורה בעולם הרחב.

למה זה קשור למד"א? תעשה את זה בעירייה. תיצור לך כוח של מתנדבים בעירייה.

רן ארז הוציא הודעה באמצע הסופה – נתן הוראה לכל מנהלי בתי הספר והמורים: אתם לא מגיעים לבתי הספר – יש סכנת חיים. נתן הוראה לשתק את מערכת החינוך. ניר אומר שהתלמידים והמורים, אם כן היו מתגייסים ופותחים, וקוראים לתלמידים, במיוחד לשביעיסטים ולשמיניסטים – אלה שב-4' העבירו נשק בעמדות בשחרור מדינת ישראל – זה כוח אדיר. זה מילואימניקים. מורים עברו על ההוראה הזאת, אמרו: אנחנו נגיע לבית הספר, נאסוף את התלמידים, ויחד אתם נחלק. שגם משרדי הממשלה ייתנו את האור הירוק לעובדים שלהם. זה מכפילי כוח: לכו לעבודה, תחתרו למגע, ותאספו את הכוחות שלכם אתם יחד.

זה נקודה משותפת, וזה כוח עבודה ענק. ביום הראשון שפתחנו את הלימודים 70 אחוז מבתי הספר נפתחו - שליש פחות נפגעים מהחלקות. שליש. אלה נתוני מד"א. ברגע שפתחנו את בתי הספר שליש פחות נפגעים.

איפה אתה בעירייה רואה את הבעיה? איפה אתה יכולת לעשות דברים אחרת? ואיפה אתה רואה את הבעיה שלך מול משרד הפנים, שלטון מקומי והגנת העורף? ממש בקיצור.

אנחנו מנתחים את יכולת השליטה, הניהול והבקרה של עיריית ירושלים במקרה קיצון כזה. יש לנו הרבה מסקנות – אנו צריכים לשדרג את היכולת לאגור מידע. לא כל המידע היה לנו, ואתה לא יכול לקבל החלטות כשלא כל המידע יושב. נתנו הנחיה או סיכמנו עם אגד שיצאו לשטח – בפועל הם לא יצאו ולא ידענו מזה, כי לא היו לנו מערכות בקרה. אנחנו רוצים לשדרג בצורה דרמטית את מקורות הבקרה שלנו, את המידע. הוא צריך להיות משולב לכלל המערכות. צריך לייצר נהלים חדשים שלא היו לנו בעבודה מול המדינה, מול משרד התחבורה, מול משרד הפנים. צריך לחשוב על נוסחה של גיוס לחירום, לייצר נוהלי חירום שלא היו לנו לפני. כל התהליכים האלה בעבודה פנימית אצלנו.

אנחנו צריכים לגייס יותר עובדי עירייה. עד היום לא היו לנו היכולות לגייס עובדי עירייה במערכת החינוך, במערכות אחרות, ולהסב אותם לעבודה בשטח. נרצה לקחת את עובדי העירייה כמילואימניקים –לאו דווקא בתחום המקצוע שלהם, ולגרום להם לעזור לנו להאיץ תהליכי התאוששות. יש לנו רשימה גדולה, שנשמח לפרט אותה.

בכל המכלול של ירושלים, ועקבתי אחריו, מזרח ירושלים, 300 אלף איש ויותר היו בחושך. לא ידענו עליהם, התקשורת לא הגיעה אליהם, אז לא היו דיווחים. האם הטיפול שלך כראש עירייה היה שווה, היה דומה? מה אפיין אותם?

החלוקה לרובעים שלנו, ושמעתי כל מיני טענות – החילונים טוענים שלא מטפלים בהם, החרדים טוענים שלא מטפלים בהם. חלוקת המשאבים של עיריית ירושלים היא לפי שמונת הרובעים, באופן מושכל ואחיד והוגן לכולם. תתפלא לשמוע שבמזרח העיר היו הכי פחות בעיות בכל העיר. בהערכת המצב עם המינהלים הקהילתיים וארגוני המתנדבים, שם היו הכי פחות בעיות בחברת חשמל. היתה שם הירתמות לא מבוטלת של התושבים. יש שם הכי הרבה טרקטורים שנכנסו לפעולה בהתנדבות. בשורה התחתונה מזרח העיר הכי פחות נפגעה בירושלים היום, הרבה פחות משכונות אחרות. הקורלציה של הפגיעה – ככל שהשכונה יותר ותיקה, יש בה יותר עצים, כך היא נפגעה יותר.

לא דיברת על שיפוי.

מאות-אלפי שקלים. אם תרצי, אפרט גם על זה. יש לנו העלויות הישירות. יש לנו ירידה דרמטית בהכנסות ארנונה בחודש האחרון, כי אנשים לא משלמים, ואיבדנו עשרה ימים לפחות בגבייה. יש לנו אובדן הכנסות לא מבוטל. שלוש, החלק ה גדול הוא השחיקה. השחיקה של גני הילדים, גני המשחקים, מבני ציבור, כבישים, מדרכות – יש לנו נוסחאות חדשות, שלתמוך בעיר בתחזוקה שלה זה כ-600 מיליון שקל בשנה. במצומצם 450 מיליון שקל הולך לנו לתחזוקת העיר משנה לשנה.

לא מצליחה להבין את השחיקה. בכל העולם יורד שלג, אז כל פעם יש שחיקה לגנים.

ההצללות רובן קרסו. כל ההשקעה במתחם הפיזי ירדה.

מכבש של 100 קילו ירד בבת אחת על עיר וירד ממנה, וזו עיר שהעצים שלה לא רגילים לכובד כזה, הסככות לא רגילות לכובד כזה והיום-יום לא רגיל לכובד כזה. אין להם הכושר. באירופה העתים רגילים למשקלים האלה – הם נהיו חזקים ונבנו. אל תשכחו שזה הגשם הראשון שפגשנו. הגזעים של העצים עדיין יבשים, וכל נגיעה, במיוחד בהרים, שמוקפים ביערות – אני היום נמצא עם 450 טון גזם.

זה שכונה אחת אצלנו.

זה אני – לא דיברתי על העיר...

נחמן, לך יש הנושא של שיפוי, צריך לעשות את ההבחנה בין השוטף לבין מה שהסופה הזאת גרמה. ראש עיריית ירושלים, תודה רבה לך בשלב הזה. חבר הכנסת אייכלר, שלוש דקות, בבקשה.

קודם כל, הכלי הכי יעיל והמכשיר הכי יעיל בסופת השלג בירושלים זה הג'יפ של ניר ברקת, שהיה שעות רבות על הכביש והוציא אנשים רבים.

מה יעשו ראשי ערים שאין להם תקציב לרכבים כאלה?

זאת השאלה. הייתי רוצה ראש עיר שיושב בלשכה שלו, והכול דופק בשטיח, ולא ראש עיר שצרי להוציא אנשים מסכנים מהכביש. אבל ב-20:00 דיברתי עם לשכת שר המשטרה, שאלתי: למה אין לכם טרקטור קטן שיזיז את הרכבים – הטענה היתה שרכבים חסמו את הצירים גם בכניסות לעיר וגם בכביש בגין - טרקטור קטן שיזיז הצדה, לפתוח ציר פינוי הצלה, כאילו יש פה פיגוע. לא, אתה מגזים. תוך שעה-שעתיים נוציא את כולם. אמרו לי את זה בלשכת שר המשטרה. היתה תחושה שזה עוד שלג אחד. לא יודע למה רק ב-02:00 הבינו שיש פה אירוע, שאנשים תקועים, כשאני שמעתי כבר ב-20:00 מאנשים שהם תקועים, ואין להם דלק ויש להם ילדים קטנים ואין להם דרך לצאת. אם מדברים על פק"ל, צריך לדעת שאפשר בטרקטור קטן לפנות ציר בכל מקום. זה 2.5 מטר, ואתה מוציא את כולם.

דבר שני, אני חושש שיקרה הפוך עכשיו - שעכשיו על כל פתית שלג ישפכו מיליונים ויעשו אירוע, שתמיד עושים את המלחמה הקודמת. צריך להיות דרגות בין מלחמה לבין כלום.

איך יכול להיות שעירייה לא מוכנה לדרגות, בעיקר אחרי השלג הכבד שהיה?

אנחנו מוכנים.

אבל מדברים על רעידות אדמה- - -

בשלג זה לא קיים.

עזוב שלג. אירוע של מזג אוויר קשה, סופה.

יש פק"ל לסופה.

מה יקרה אם הסופה הבאה תהיה פי חמישה יותר גדולה?

אני לא מצפה ל-100 אחוז מענה. גם אי-אפשר להיערך ל-100 אחוז מענה. בבקשה.

אמר ראש העירייה שהוא רוצה שכל עובדי העירייה יתגייסו במקרה כזה. זה אומר ועד העובדים, אם הם מסכימים, כי שמעתי מראש העיר צפת שיושב-ראש הסתדרות המורים אמר למורים לא לבוא לבתי הספר. מה שראינו באירוע הזה, שכל הממסדים השלטוניים ישבו בבית עד 24:00. כלומר מי שהתנדב בלילה הזה היו אנשים אזרחים, בכל המקומות, גם ביהודה ושומרון. השלטון כשלטון היה מוקפא. אפילו אנשי שלטון שבאו, הם התנדבו, כמוך.

יש רשימת ג'יפים ארבע על ארבע במדינה הזאת, כאלה שממונים על-ידי המדינה, שיהיו בשטח כזה? צריך לעשות את זה. למה רק הג'יפים של המתנדבים ודווקא הפרטיים באו לפנות אנשים?

בנוסף, ואני אומר את זה דווקא בתקופה קשה מאוד, שמדברים על תרומה ולא תרומה. אני מכבד את כל הארגונים שהיו שם, וכמובן, מד"א, איחוד הצלה וזק"א, ובראש ובראשונה אני רוצה לציין שהציבור החרדי בלט מאוד בהתנדבות הזאת. כל אלה שמדברים על תרומה לחברה, שיזכרו שבזמן חירום אנחנו בשטח לפחות כמו הגופים האחרים. תודה.

תודה. ראש עיריית צפת, עשר דקות. בבקשה.

אני רוצה להראות לכם סרטון של ארבע דקות שיתאר מקרוב, פחות או יותר, מה קרה בצפת, איך היה סדר קבלת ההחלטות. עשינו את הסרטון בדקה ה-90. אספנו עדויות בפייסבוק. אנחנו יושבים עכשיו ומחייכים ומדברים בנינוחות, אבל צריך לזכור – האירוע הזה נגמר באפס נפגעים בנפש, מבחינתי בעיר שלנו.

אבל היו ארבעה-חמישה הרוגים, כנגזרת- אחד החליק- - -

אני מדבר על מצב שיכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע. ההבדל בדיון הזה בין האירוע הזה, שנגמר בתוצאה שהוא נגמר, לבין שהיה נגמר עם עשרות הרוגים או קשישים שלכודים בבתיהם או אנשים שנשכחו במכוניות או זריקות אינסולין שלא הגיעו בזמן או בלוני חמצן שנגמרו בבתים או שתי לידות בנגמ"ש או אותה זקנה שאי-אפשר היה להפנות אותה לדיאליזה, היינו יושבים עם ועדת חקירה ומדברים אחרת לגמרי. לכן ראשי הרשויות עסקו ב-76 שעות הראשונות בהצלת חיים, במרוץ סביב השעון. לא עשו חשבון לכסף. כל רכב שיש לו ארבעה גלגלים וכף, גויס. גם שוחתי עם ניר ועם חבריי מהאזור. ברגע שאני בצפת, ולידי זה מבואות חרמון ומרום הגליל, גם הם בסיפור שלי. אותם ג'יפים וטרקטורים שנמצאים אצלם, הידקו אותם והשתלטו עליהם, ואני נאלץ להביא מעיריות עכו ומעיריית נתניה ומעיריית הרצליה ומקבלים מטבריה והסביבה, לרתק אותם, לעלות לעזור לנו. נעשו פה פעולות הירואיות. אנשים לחמו פה תחת שלג. זו היתה חוויה לא פשוטה. אנחנו עד עכשיו מעכלים מה שעברנו. אף אחד לא היה מוכן לזה, ותכף תראו בסרט את סדר הפעולות.

מה שכן צריך לשאול פה בוועדה, האם התקבלו ההחלטות הנכונות בזמן הנכון. לכל אחד מהאתנו יש התרחישים שניר דיבר עליהם, לשלג, מניסיון שהצטבר ופעולות שנעשו. אבל בסופו של דבר יש גם 40 אחוז בדברים שלא הצליחו - נראה את הסרט.

זה המחיש לנו את מה ששכחנו אולי חלקינו, וחלקנו התנסינו בשטח – אני לא הצלחתי לנסוע. הייתי כל הזמן ברכב, לאחור. הוא החזיר אותנו לאווירה. תמשיך, בבקשה – מה ההמלצות שלך?

קודם כל, שוב, עיקר המשימה היתה הצלת חיים. זה משנה את כל מהות הדיון פה, כשיש אפס נפגעים.

זה כי זו לא היתה שריפה אלא זה היה שלג.

מד"א היה יכול לא להגיע למקומות, והוא הגיע אליהם. בבקשה.

אצטט לך את אלוף פיקוד העורף, שאמר שהאירוע הזה מסוכן פי מאה ממלחמת לבנון השנייה, כי במלחמת לבנון השנייה או בשריפה מדובר במקום נקודתי, שאתה יודע איפה הוא ואתה יודע לא להגיע אליו. פה היה אירוע רב נפגעים במכה אחת על עיר שלמה. התוצאה הזאת זה משהו שאין להקל בו ראש.

אני מסכים לגמרי, והיה צריך להקים ועדת חקירה על העניין הזה. השלג זה מצוין, אבל איך המדינה נערכת לזה.

אני רוצה להתייחס להיערכות שלנו. עיריית צפת מאוד מתורגלת. תרחישי הקיצון בעיר צפת אינם תרחישים רגילים. צפת מוגדרת לבנת יסוד. היקף הסכנות סביב העיר הזאת הם חסרי תקדים. לא נספר לכם כמה בסיסי צה"ל ממוקמים בצפת ומה חשיבותם האסטרטגית. אנחנו עיר מוקפת יערות, ועם היסטוריה וסטטיסטיקה של רעידות אדמה.

היה לך פק"ל ערוך לאירוע כזה? בשונה מירושלים, למשל.

לאירוע בסדר גודל כזה אין לאף עירייה פק"ל ערוך. בכל פק"ל יש 40 אחוז שאומר: אם זה לא עובד וזה לא עובד, תדע ברגע הנכון להזעיק את העזרה. היתרון היחיד שלי על פני ירושלים, וקראתי לזה עין לציון צופייה, ראיתי מה קורה אצל ניר, והבנתי שעוד מעט זה מגיע לאזור שלי, ואת הלקחים שהוא למד – גם בפתיחת הלימודים, ראיתי מתי פתחת, ואני משכתי עוד יום, כי ראיתי את השברים ואת הנזקים שנגרמו. זה היה היתרון היחסי, שראיתי את זה בחיזיון של שש שעות לפנינו. צריך לשאול, האם קיבלנו את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון. זה מהות הדיון, כי מי שחושב שעיריית צפת תקנה עכשיו – היינו פה בשיא הסערה עם 25 כלים הנדסיים. מי שחושב שאקנה 25 כלים הנדסיים באופן פק"ל, בכל פעם שדני רופ יודיע שיש חזית של שלג – ארתק 25 טרקטורים – הלך לי כל תקציב העירייה באותה שעה. החוכמה היא להתנהל ולהציף את הבעיות בזמן הנכון, ולדעת לחבור. בעיריית צפת אין דבר כזה, שעובד בשעת חירום לא מביא את עצמו עם תחתונים, מצדי, ואומר: אני פה. שניים כאלה לא התייצבו, ושניהם נמצאים בשימוע לפיטורים והולכים הביתה. זה בפק"ל שלנו בגלל לבנון השנייה, וזה הרבה מהפקת לקחים שעשינו - אף עובד לא עוזב את העיר, אין שחרורים.

בשלטון המקומי יש הרבה מאוד נשים.

איך תאגידי המים בצפת הלכו לנופש?

כל תאגידי המים צריכים ללכת לחופש בלי לחזור.

נושא תאגיד המים פלג הגליל נמצא בחקירה של רשות המים. נעשה תחקיר ראשוני. אני ממליץ שנחכה להמלצות. אם נצטרך, נביא אותם אליך לדיון.

יש לנו בשבוע הבא דיון על ביטול תאגידי המים ועל התאגדות תאגידי המים. נמשיך עם זה הלאה.

אני תמיד שואל את עצמי, וגם את שאלת פה את ברקת – מה היית עושה היום אחרת. אין ספק שמכיוון שמדובר פה במשהו שהוא רחב היקף, הייתי מרתק מבעוד מועד הרבה יותר כלים, והייתי בונה חוזים עם יותר קבלנים ועם יותר כלים הנדסיים, כי מה שמנצח את הדבר הזה זה עבירות והגעה לבית-בית, ופה היה חוסר בכלים הנדסיים בכמות כזו אדירה שנאלצנו לקרוא לצבא עם כל הנגמ"שים וכל הכלים שהם העבירו אותם. בנושא הזה אפשר להיערך וגם צריך להיכנס לפרופורציות. בהכנות מראש לסופה בסדר גודל כזה היום אפשר יהיה להיות מוכנים טוב יותר.

אם השולחן הזה רוצה להיות רציני, ואם במדינת ישראל רוצים להתמודד, ואני לא רוצה לפתוח פה, אבל האסון הבא בפתח – כשאני מדבר על רעידות אדמה, הסטטיסטיקה מראה שזה פעם במאה שנה, והאזור שאנחנו נמצאים בו, שבר סורי אפריקאי, קריית שמונה עד בית שאן וכל האזור היה לכיוון ים המלח, אנחנו נמצאים על השבר. אם מדינת ישראל רוצה להיות ערוכה לאסון בסדר גודל כזה, לצבא יש הכלים, ויש פה דחפורים ושופלים וטרקטורים וחיילים ופלוגות וציוד ומסוקים. מדינת ישראל יודעת להביא הכול. היום נקודת התורפה במדינת ישראל היא אחת, וזה שהגיע הזמן לעשות סוויץ' - מדינת ישראל צריכה לשים הרבה כסף בתרבות של מוכנות אצל התושבים. תושב אחד מוכן שווה עשרה תושבים שנמצאים במצוקה. כמו שיש קמפיין, לשים חגורת בטיחות, וקסדה - כשנוסעים על אופניים, צריך ללמד את התושבים – ראיתי את זה עם תושבי צפת למופת. ברגע שתושבים ערוכים ומוכנים, והם בעלי חוסן- - -

איך הם יכולים להיות מוכנים לסופה? הם יחברו את עצמם לחשמל?

את חפירה. נחמן, אתה גדלת בארצות הברית, ומכיר את המנטליות. ישבתי עם שגריר ארצות הברית. הוא אמר לי שכשבארצות הברית יורד שלג מהבית עד הכביש הראשי תוך 24 שעות, לכל תושב יש את חפירה, והוא מפנה את השביל, ואם לא, הוא מקבל קנס. אז אני לא אומר לקנוס את התושבים, אבל לעודד אותם - כמו שמחייבים כל בית לבנות ממ"ד, כדי שבשעת חירום הם יהיו מוכנים. תושבים שירכשו תאורת חירום, שירכשו גנרטורים. הרי המשבר הכי גדול פה היה התמודדות עם החשמל. אגב, למגזר החרדי היה כי קל להתמודד עם המשבר הזה.

התקשר אליי הרב מוזס: איזו שבת עברתי.

המגזר החרדי מורגל פעם בשבוע להיות בלי פלאפון, בלי טלוויזיה.

צריך גוף לאומי אחד שיטפל כשקורה דבר כזה.

תרבות של מוכנות של תושבים תעזור המון. אם התושב יבין שכשיש מצב חירום, הוא לא הופך תלותי 100 אחוז על הרשויות, הוא גם יפנה אותנו לעסוק בהצלת חיים. יש נישה שלמה ופרקים שלמים לעבוד על זה, ואפשר לעשות את זה.

הרגשת שהתושבים היו תלותיים?

התושבים התלותיים, ששאלו: מתי מפנים לי את השער – אני רוצה לצאת לקניות, או: מתי מביאים לי אוכל הביתה? או: תפנו אותי לבית מלון - אלה תושבים שאם תהיה להם המודעות, שבחירום הם צריכים לדעת להסתדר 48 שעות בכוחות עצמם, אוטומטית הם מפנים את 106, מפנים את מוקד 100. היו לי תושבים שאמרו: אני בבית – פנו אותי לבית מלון, כי יש להם אסוציאציה מלבנון השנייה, שמי שרצה פינוי, וגם הודיעו בתקשורת: יש פינויים.

יש הבדל. שם גם אם הוא רצה, הוא לא יכול היה לצאת.

אמרתי: אני מפנה אותך למקום חם, נעים, עם פעילות למשפחה – למתנ"ס. אמר: טוב – אשאר בבית. אני מצדיע לתושבים שלי. הם עזרו המון, התנדבו. דווקא מצפת הייתי מציע ללמוד איך להכין תושבים לשעת חירום. הם יכולים להפוך ממשקולת למצוף.

לגבי הנזקים, האירועים במדינת ישראל הולכים ומתקדמים. פה נופלות שתי קטיושות בקריית שמונה, הסופה הזאת קופצת עשר מדרגות למטה. קארי מגיע לנושא משא ומתן מדיני, הסופה קופצת עשרים רמת למטה. אני קורא למירי כיושבת-ראש הוועדה הזאת, שלא ישכחו אותנו. הבאתי פה מצגת של סדר גודל של נזקים. הנזקים פה הם בהיקף חסר תקדים. זה לא לבנון השנייה. היה פה אירוע רב נפגעים על שטח רחב. אין עץ שלא נפגע.

לא היו נפגעים בכלל.

רב נזקים.

הקב"ה השליך את חמתו על העצים ועל האבנים.

אם היו פה עשרה הרוגים, הדיון פה היה מקבל תשומת לב אחרת, ומכיוון שהתנהלנו כמו שצריך ומנענו את זה, יש פה אווירה, שאפשר לדלג קדימה. אני מסביר לכם - יש פה היקף נזקים אדיר. היינו בקפיצת מדרגה. הסופה הזאת זרקה אותנו אחורה עשר שנים לתקופת האבן. יש פה גם סוחרים ואנשים שנגרם להם נזק, שהם לא מבוטחים בנושא נזקי מזג האוויר, וצריך גם אליהם להתייחס. זה לא נגמר ברשויות. יש פה סוחרים, אנשי עסקים ובתים פרטיים של אנשים שהם חסרי יכולת. גם אליהם צריך להתייחס ולראות איך לבוא לקראתם, ולהסתכל על זה קדימה.

תודה רבה. אני מודה לכם על הסקירות המקיפות ועל השקיפות, ועל ששמתם את הדברים על השולחן. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות, בבקשה.

תודה, גברתי יושבת-הראש. הניתוח של מה שהיה הוא מאוד חשוב, אבל יותר חשוב ממנו, לחשוב איך אנחנו מתכוננים למה שיהיה. הכשל הכי גדול שקיים בהסתכלות שלנו על העתיד, זו המחשבה שהעתיד דומה למה שהיה בעבר, או חמור מזה – שהעתיד הוא המשך טבעי של מה שאנחנו רואים בהווה. זו השגיאה הגדולה ביותר, כי העתיד בדרך כלל שונה, ובסוגיות שאנחנו מדברים בהן ודאי יהיה מאוד שונה מההווה ומהעבר הקרוב.

הסופה הזאת היתה מאוד חריגה במונחי המאה ה-20, אבל אם תקראו מודלים אקלימיים שמדברים על איך ייראה מזג האוויר בארץ הזאת בתנאים של משבר אקלים שהולך ומקצין, רוב המודלים מראים שסופות כאלה תהיינה הרבה יותר שגרתיות. בכלל, מצבי מזג אוויר קיצוניים יהיו הרבה פחות שגרתיים ממה שחווינו במאה ה-20. לזה יש להתכונן. אבל לא רק למצבי שלג צריך להתכונן.

מאיפה הנבואה הזאת?

הוזכרה פה סכנת רעידות האדמה, בצדק. אסונות סביבתיים אחרים יכולים גם הם להתרחש, תקלות, תאונות. מה שאנחנו רואים באירוע הזה זה שסדקים שאנחנו רואים אותם בשגרה הופכים לקריסה במצבי חירום, ולכן יש לטפל בסדקים במצבי השגרה, כי הם אלה שמייצרים אחר כך את הבעיות בחירום.

ההסתכלות שלנו חייבת להיות הסתכלות מערכתית. כאן שמענו שתי סקירות של ראשי עיריות שהיו בעין הסערה בסערה האחרונה. קודם כל, אני רוצה להביע הערכה על עבודתכם, המסירות, ההתגייסות והקשיים, ו-וודאי היו גם בעיות. אבל יש לנו פה סוגייה מערכתית גם בנושא הזה. הרשויות המקומיות הן הכתובת המיידית של האזרחים, בצדק, כשהאזרחים נתקלים במצוקה. יש להם אחריות מאוד גדולה. במצבים מסוימים הרשויות המקומיות יכולות לתת מענה, אבל כשאנחנו מדברים על מצבי חירום אמתיים, לרשויות המקומיות אין התקציבים ואין הסמכויות כדי לייצר פתרונות מערכתיים. והעובדה שאנחנו משעינים את כל המערכת על הרשויות המקומיות אלא במצב מלחמה, היא טעות גדולה. המדינה חייבת לחזור לתמונה באופן מסיבי. יש מצבים, ויש להגדירם - אני חושב שזה צריך להיות אחד הלקחים – מה המצבים שבהם אנחנו מגדירים את הנושא כנושא שהמדינה מתערבת בו – כמובן, בתיאום עם הרשות המקומית, בעבודה משותפת עם הרשות המקומית, אבל בגיוס משאבים, בגיוס כלים ובגיוס תקציבי המדינה כמדינה.

אתה אומר שבמקום שניר והחברים פה מתקשרים לרמטכ"ל ולזה ולזה – יש פק"ל, נוהל, שיפעיל אותם. הגוף הזה לא פעל.

ודאי. הגוף המדינתי חייב להיכנס לתמונה ביוזמתו. טוב שהתקשרת לרמטכ"ל. אני רק מעריך שלא כל ראש עירייה בארץ, שתהיה לו תקלה סביבתית, יתקשר לרמטכ"ל – אני אומר זאת בזהירות.

גיוס הציבור במצבים כאלה הוא קריטי. אם נחשוב שהפתרון הוא להעביר את כל אזרחי מדינת ישראל סדנת הישרדות, מה לעשות במצבי מצוקה – זה לא פתרון. האזרח צריך לסייע לעצמו, כמובן, אבל סיוע האזרח נעשה אפקטיבי כאשר זה נעשה במסגרת תוכנית כלשהי. כשאנחנו מציעים לאזרח מה לעשות. הוא לא יהיה מומחה, וגם אם נספר לו, הוא לא יידע בדיוק מה לעשות. כשהמדינה, כשהרשות המקומית, כשכולנו פועלים לפי תוכנית של התגייסות, גם האזרחים נעשים יותר יעילים.

יש פה הרבה דברים שהתייחסו לצוות שאתה מוביל, שאתה צריך להתייחס. מילת סיכום.

משפט סיכום לגבי המשך עבודתנו. התחלנו בעבודה, והיום נוציא שורת מכתבים לכל מיני גורמים. זו עבודה רבה. אם אנחנו רוצים לעשות את זה בצורה רצינית, אנחנו נצטרך זמן כדי לעשות את זה, לא רק במבט אל המלחמה שהיתה, כפי שאמרת בישיבה הקודמת, אלא במבט חלילה למלחמות שעוד תהיינה לנו. אני רואה את התהליך הזה בוועדה כתהליך שנצטרך בו הרבה סבלנות והקשבה, הרבה לימוד של הלקחים מהשטח. אני מקווה שהמסקנות שלנו תוכלנה להיות מיושמות גם במציאות.

תודה רבה. ראש מועצת שומרון, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. הבנו מהר מאוד שאין על מי לסמוך, ושאנחנו אחרונים בשרשרת המזון. לא חלמנו על נגמ"שים, כמו בירושלים. פנינו למע"צ – שלחו לנו טרקטור אחד בלי סולר, פנינו ביום חמישי. המזל שלנו, יש לנו קבלן- - -

פנית להגנת העורף - אף אחד לא בא לעזור.

פנינו לכולם. הגנת העורף – עזר, אבל לא בדברים המהותיים ולא פתר את הבעיה. עזר פה ושם. תודה על מה שעזר.

גם לכם, ירושלים?

מעט מאוד.

לנו עזרו בצורה יוצאת מן הכלל.

יש לנו קבלן בשם ואליד חסן מטירה. בשבת גייס 20 כלים. אני נותן לו תעודת הוקרה היום, כי בזכותו הגענו במוצ"ש לכל הישובים. היו עשרות כלים של ארבע על ארבע שהתנדבו, ופינינו 500 משפחות במוצ"ש, כי חברת החשמל אמרה שלא יודעת מתי תחזור. חברת הסולר ברוב חוצפתם אמרו: אל תדברו אתנו לפני יום ראשון. - - - לא חל ביהודה ושומרון. הם לא חייבים לנו. הפעלתי את השר ארדן. רק אחרי התערבותו הם התחילו להיכנס ולפעול. בזכות המתנדבים האלה יכולנו להציל נפשות, וזו היתה ממש הצלת נפשות. היו אנשים ש-72 שעות לא היה קשר אתם – לא ידענו אם חיים, מתים. רק ביום ראשון בערב הגענו לאחרון התושבים, ואז אנחת הרווחה יצאה.
מבחינת הלקחים, הייתי גם בדיון הקודם – חייב להיות אחראי אחד על כל המערכת. היה בלגאן אימים. אף אחד לא ידע מה עושה מי. זה הדבר הראשון.

דבר שני, צריך לקדם את מחסני המלח קדימה לעומק השטח, כי ברגע שזה נמצא אחורה, הניוד שלו קדימה לאמצעים בסיסיים כמו מזרנים, כמו שקיות חימום – זה לוקה וזה מגיע מאוחר.

כל הגנרטורים מרוכזים, נדמה לי, בירושלים במחסן ענק. מאות גנרטורים. קדמו אותם קדימה. שלכל מועצה יהיו הגנרטורים שלה. במקום לרכז את זה במרכז הארץ או בירושלים, שיקדמו את זה, ואז לא צריך להביא אותם במסוקים. כל האמצעים – כמה שיותר לקדם.

לא בטוח שצריך להיות במרכז אחד; אולי בכמה מקומות.

מנגנון פיצוי ושיפוי של הוצאות. אמדנו את הנזקים – רק מועצה אזורית שומרון - בקרוב ל-10 מיליון. הוצאנו והוצאנו והוצאנו, ואני לא יודע איך יחזרו כל הכספים האלה. חייב להיות מנגנון פיצוי ושיפוי.

מבחינת נזקים, יש קילומטרים של רשתות חשמל פרטיות שנפלו. חברת החשמל מביאה לישוב - היא לא מחלקת אותו בתוך הישוב. ישובים כמו איתמר, יצהר, ברכה, אלון מורה - לא פועלים. זה מאות אלפי שקלים, שלפיקוד העורף אין כספים. הוא אומר: אם לא ייתנו לי - הישובים חשופים.

זה פיקוד העורף או הגנת העורף?

פיקוד העורף.

פיקוד העורף ופיקוד מרכז.

צריך כסף לשקם את המערכות האלה. היום הישובים שנמצאים ליד שכם חשופים. אני מקווה שהערבים לא יידעו את זה. הביטחון לא פועל היום.

דבר אחרון, יש נזקים עצומים למבני ציבור, לסככות, לגני ילדים. חייב להיות מנגנון פיצוי, כי מהווים סכנה, המפגעים, למשתמשים. תודה.

תודה רבה. נסכם גם את ענייני איו"ש, כי הם לא חלק מתחום הטיפול פה, כי זה תחת אלוף פיקוד מרכז. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

תודה רבה, היושבת-ראש. כמה הערות. החוכמה היא כמובן לתסריט הכי דמיוני והכי בלתי-צפוי, כי כמו שאמר ניר – והוא עבר כמה דברים בחייו – הוא יודע לשלב בכל אירוע את כל מה שהיה קודם, אבל הוא בשום אופן לא יכול לחשוב, מה הדבר הבא. אם בתוך השלג הזה היה פיגוע תופת, למשל – הוא הלך לבנייני האומה, מקום מצוין - בכל אירוע צריך לחשוב על התסריט הכי בלתי-אפשרי, ולהיערך. וכאן נכנסת שאלת המשאבים המוגבלים של הרשויות. אפילו ירושלים - מה עם עיר כמו צפת ומה עם רשות כמו שומרון וכן הלאה? לכן צריך להיות איגום משאבים ארצי. הרי אין סיבה שלא יעלו ברגע המכריע דחפורים או כלים הנדסיים מהשפלה לירושלים. שם הם לא היו צריכים את זה, שלג לא היה שם, ולהם יש. כל התפיסה צריכה להיות במה הארצית ולא המקומית. היו שנים כאלה במדינת ישראל, שהיו מגייסים רכב, היו מגייסים דחפורים. חשבו שלכל המדינה יש מספיק, לכל מקום אין ברגע נתון את מה שהוא צריך. זה מה שלא היה פה. לכן רק ראייה ממלכתית לאומית של אירוע כזה יודעת לתת את הפתרון. טוב שלניר יש מספר הטלפון של הרמטכ"ל בבית, שיכול לטלפן אליו ולהוציא אותו מהמיטה, ולומר לו: אני צריך אותך.

זה לא הגיוני.

אני בכוונה מדבר על ירושלים, כי בעיניי, בירת ישראל מכל בחינה שהיא דורשת שימת לב ומאמצים אחרים. שלא ייעלב אף ראש רשות אחרת. עיר בירה לא יכולה להיות מנותקת 48 שעות – לא באמבטיה ולא בהר. על המקום מפנים ויוצרים נתיבים. יכולים להחליט מי יעלה לירושלים, אבל נתיב לירושלים, שלא יהיה? לא ייתכן. זו בירת מדינה. לכן ההצמדה של פיקוד העורף, שיש לו גם ראייה של חירום וגם אמצעים, היא חיונית מהרגע הראשון. אם לניר או לאילן היה מתייצב אותו כוח של פיקוד העורף מהרגע הראשון, אומר: זה המצב, זה מצבת הכוחות – והם יודעים לטפל בזה; הם אנשי צבא; זה עומד לרשותכם – האם זה יספק? והוא מציב אותם בנקודות התורפה, כי הוא יודע איפה נקודות התורפה שלו. גם אם מחר יירד שלג הוא יודע איפה ייתקעו המכוניות, ויחסמו לו את כל העיר. את הדברים האלה אנחנו יודעים לעשות. עכשיו יעברו עוד 300 יום, ולא נעשה כלום, ויגיע שלג.

זה בפק"ל החדש.

הלוואי שזה יהיה. אבל הוא צריך לדעת את זה מראש, שזה מתייצב לפניו.

אמרת שאתה רוצה שכל מערכת פנימית בעיר שלך תהיה מצוידת בפני עצמה- אגד יחזיק דחפורים, החשמל יחזיקו דחפורים. זה לא יכול להיות. גם אתה צריך לעשות חלוקת משאבים הגיונית.

התשובה היא איגום משאבים.

העירייה מחליטה למי היא מקצה. עשרה דחפורים, ואתה מחליט עדיפויות, מה יותר חשוב לך – חשמל או כביש פתוח או מד"א. אם זה ברמה הארצית, זה הרבה יותר פשוט. הוא מקבל עוד חמישים דחפורים מפה, עוד עשרים כלים משם.
שיפוי לרשויות – תכף נשמע. מה עם שיפוי לאזרחים? מה עם שיפוי לאנשים שאמרו להם: אל תצאו מהבית? הוא רוצה לצאת מהבית, אבל הוא לא יוצא לעבוד, ולא מקבל את השכר. חייבים למצוא מקור. מה אתה עושה עם עובדי עירייה? משלם משכורת כרגיל.

יצא נוהל במשרד הפנים, איך לשלם ומה לשלם. צריך להתייחס למגזר הפרטי.

חוץ מהמורים, שזה נחשב להם ימים באישור. כל עובדי רשויות וכו' – ימי חופשה.

רווחה – זה דורש התייחסות. למשל, חסרי דיור. אצלכם מת חסר דיור בירושלים.

לא נכון.

טוב שאתה אומר את זה. זה קבוצה קטנה אמנם – זה מחייב לקחת אותם, לאסוף אותם.

עשינו את זה.

תודה. בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, חברים יקרים. ראשית, אני רוצה לראות את ניר ואת אילן – נכון שהם מקבלים שכר על מה שהם עושים, אבל אף אחד מאתנו לא היה רוצה להיות במקומם, ומגיעה להם הערכה רבה מאוד על פעילותם בימים הקשים שהם עברו.

הייתי גם בדיון בשבוע שעבר, ואני חושב שהמשרד להגנת העורף ומשרד הפנים, שמסייעים לנו להיערך לשעת חירום כמו שצריך, צריכים לחשוב איך לעשות את זה יותר נכון. לא יכול להיות שראש עיר יגיד שאין לו טרקטור בלי סולר ממע"צ. ראשי הערים צריכים לגייס את הטרקטורים מראש, ולהכין את הציוד מראש. אני חושב שצפת וירושלים זה אירוע אחר, זה אירוע ענק, והם טיפלו בו כמו שצריך.

אני חייב לציין: שיתוף פעולה אזורי יכול לפעמים להוסיף יותר מאשר פיקוד העורף. למשל, לנו יש – אתמול הצגתי לסגנית השר – אגב, הקטיושה אתמול לא היתה בקריית שמונה; מבואות החרמון בחרה לא להגיד שזה במרגליות, כי לא רצינו לפגוע בפעילות הצימרים והתיירות בצפון. זה לא היה בקריית שמונה אלא במרגליות, אבל אני הצגתי אתמול לסגנית שר הפנים, שהגיעה אחרי ירי הקטיושות למבואות החרמון, את יחידת חילוץ והצלה מבואות החרמון. היחידה הזאת הוקמה בשביל לתת מענה ראשונה לצפת וקריית שמונה. גם לאילן יש מכתב וגם ליוסי מלכה יש מכתב בצורה מסודרת: תנו לנו לעזור לכם.

אתה אומר שחסרה לך התקנה שמשרד הפנים יעזור לך להעביר את האמצעים לאותן ערים.

אני לא צריך את התקנה. אני התחברתי לצפת ולמרום הגליל, שבירכת אותו כשהוא נכנס. אני עובד אתם בשיתוף פעולה מלא. אני צריך תמיכה ברמה האזורית. כמו שאני מקבל ממשרד הפנים אוזן קשבת ותמיכה, ומשרד להגנת העורף, להקים את יחידת חילוץ והצלה שפיקוד העורף אישר אותה. אני צריך שייתנו מענה ומשאבים, כדי שניערך לשעת חירום כפי שצריך שיהיה. ואם יהיה מענה, לא תשאלי בפעם הבאה: מה יקרה כשתהיה רעידת אדמה? אנחנו נהיה כאן מוכנים.

גלעד ארגן יגיע לפה עוד שבועיים כדי לומר לנו מה יקרה כשתהיה רעידת אדמה.

אם אנחנו ניערך נכון, ולא יסתכלו עלינו כקבצנים לטפל בתעלות ניקוז, לטפל בגיזום עצים ולהיערך בכלים נכונים לשעת חירום, לא נגיע במועצות הקטנות – לא בגודל של ירושלים וצפת – אני לא חושב שנגיע למצב של קריסה. תודה.

תודה. חבר הכנסת זאב נסים.

יש לי מלוא ההערכה לראשי הערים, שעשו כמיטב יכולתם, ואמרתי גם בדיון הקודם שלא נצפה, שמי שיש לו חמור, שידהר כאילו הוא דוהר על סוס פולני. חשוב שתסיימי את הדיונים, כי כל עוד את ממשיכה בדיונים, אנחנו רואים עדיין את השלג בהרים.

יש שיר - מה שהיה, הוא שיהיה. אני חושב שגם בעוד כמה שנים נמצא את עצמנו באותה מתכונת, כי אין מישהו שמכוון ומוביל.
יש משנה, שהבוקר למדתי אותה – אם שניים רוכבים על גבי בהמה, וכל אחד טוען שהבהמה שייכת לו, או אחד רוכב ואחד מנהיג, למי שייכת הבהמה הזאת? אין לך תשובה, נכון? זה בדיוק מה שקורה היום: יש פה רוכב ויש מנהיג, ואין אחריות, שהוועדה הזאת צריכה לקבל – האם זה פיקוד העורף, האם זה משרד הפנים, האם זה משטרת ישראל? מי מוביל בזמן חירום? עם כל הכבוד לראש העירייה, יש לו הכלים, היכולות - הוא מוגבל ביכולות שלו. אי-אפשר לדרוש ממנו דבר שיספק, כשאין לו הכלים לכך.

כשראינו את השלג בהתחלה, כולנו חשבנו שנעשה רק בובות שלג. קיווינו. גם ראיתי את האמונה התמימה של כל האחראים, שאמרו: השם ילחם לכם ואתם תחרישון. כולם האמינו זה יסתדר, ולא כך קרה. לכן אני אומר שזה מקרה מאוד חריג. צריכים לתת עליו את הדעת. הסקת המסקנות זה דבר אחד. מי הרוכב ומי המנהיג? יש מנהיג או לא? אם לא נקבע, ונאמר שבשעת חירום, ונקבע גם מתי זה רגע של חירום, ונאמר שהמפקד העליון זה או משטרת ישראל או מפקד העורף – העניין הזה שאמרת, יישאר בין הגופים השונים.

תודה. גוש עציון, בבקשה.

גוש עציון, 15 דקות מירושלים, עשרים ישובים, 20 אלף תושבים, רובם מנותקים מחשמל חלק מהסופה, אם לא כולה, עד לרמה של פינוי ישוב ביום ראשון בלילה במאמצים גדולים – ישוב מיצד, לירושלים, לאכנסיה בבית וגן.

אני רוצה לפתוח בשבח. המשרד להגנת העורף – הראשון שנרתם וסייע. אין לי מילים. אוכל, מים, ציוד, מחסנים, וגם נערך לסופה הבאה. אנחנו יושבים על ההכנות. רק שבח. המנכ"ל הגיע אלינו בסופה, וזה חסר-תקדים, לדעתי. גם חברת החשמל, על אף הקשיים – עשרות עמודי חשמל של מתח גבוה שנפלו בסופה. הם עשו מאמץ גדול ברגע שהבינו את הבעיה, לבוא לשטח. לא יכלו להגיע עם הגנרטורים לשטח. לא היה איך להגיע, נתקעו בדרך. גם צה"ל, שאנחנו תחת שליטתו בעיקרון, אלוף הפיקוד היה בשטח, המח"ט, וגם הכלים שלהם נתקעו בשטח.

אחת המסקנות המרכזיות, מעבר לזה שצריך מטה לאומי שיטפל בזה - שהיערכות מוקדמת שקשורה לפילוס, פיזור מלח. בארצות הברית לפני הסופה מפזרים מלח על הכבישים. הכול מוכן לפני, כך שכשיודעים שתהיה סופת שלג כזו או אחרת – צריך להיערך, כולל גיזום עצים, שזו אחת הבעיות הקשות של חברת החשמל – עצים שנפלו. חוק עזר שקובע שאסור עצים בקרבת חשמל. זה בסיסי. להטמין עצים זה מיליארדים, ולהוריד זה פחות. לא נגיע להטמנה.
נושא של אמצעי תקשורת, שליטה ובקרה – זה נושא שפיקוד העורף יכול לעזור לנו בו או גוף אחרים. הוא קריטי, והוכיח עצמו כחשוב מאוד. מחסני החירום שצריכים להיות אצלנו. אם גנרטורים יהיו אצלנו, לא יצטרכו להביא אותם.

הנזקים שאנחנו והישובים שהצמיחה גבוהה, ויש מבנים יבילים שמשמשים בבתי הספר קרסו טוטאלית – תלמידים לומדים עכשיו בכל מיני מועדונים. זה דבר מיידי שמחר צריך לטפל בו, ולכן נדרשת פה היערכות מהירה, ולא למשוך את זה.

תודה. חבר הכנסת עמאר.

בוקר טוב. קודם כל צריך מילה טובה לראשי הרשויות, לשלטון המקומי שפעל ועשה את מה שצריך.
שתיים, אני חושב שאנחנו כאן מדברים הרבה – אולי ישיבה שנייה או שלישית שאני משתתף בה, שדנים בנושא. אם אנחנו כמדינה, אם רק היינו נכנסים לפעולה בזמן הנכון, לא היינו צריכים את כל הישיבות האלה. כפי שקרה באסון בכרמל. אם היו שמים ניידת קטנה שסוגרת את הכביש, שהאוטובוס לא יעלה, לא היינו צריכים שם ועדות חקירה.
שמעתי שראש העיר בעצמו פינה אנשים עם רכב ארבע על ארבע. יכולנו לראות את המצב שהולך לקרות, ולסגור את הכביש, לא לאפשר לאנשים לעלות לירושלים, ועוד אחד להגיע ועוד אחד להיתקע ועוד אחד צריך לפנות אותו. אנחנו תמיד יושבים ודנים בדברים שקרו, ושוב נשב ונדון במה שקרה. מבחינת יכולת, אנחנו יכולים לעשת את זה כמדינה. לצבא יש הכלים הדרושים, יש היכולת. השלג היה במקומות ספציפיים – ביהודה ושומרון, בירושלים, בצפון - ולא בכל הארץ. תארו לעצמכם שתהיה רעידת אדמה בכל הארץ. מה יקרה? עוד שבועיים נשמע את השר? אם אנחנו לא ערוכים לחלק קטן מהמדינה, שיכול לקרות לו דבר כזה, איך נהיה מוכנים לתרחיש של רעידת אדמה בכל הארץ? לא נהיה מוכנים. נצטרך לשבת שוב ולדבר על זה. אולי לא אנחנו אלא אחרים יישבו וידברו על זה, ואני מקווה שאף אחד לא ידבר על זה, שלא יהיה לנו האסון הזה.

אני חושב שאנחנו צריכים לשבת ולבדוק איך מפעילים את הכוחות, איך נכנסים לתמונה מהר מאוד גם הצבא, גם המשטרה, כל מי שצריך להיכנס לתמונה - ייכנס בזמן הנכון ולא באיחור; כשראשי רשויות מתחילים להרים טלפון. ראש רשות לא צריך להרים טלפון לרמטכ"ל. צריכים להכניס לתמונה את כל הגופים שצריכים לטפל בנושא הזה, והם יהיו ערוכים לזה, ערוכים לתת את הטיפול ואת הפתרון. לא עם ראש רשות כמו בית ג'אן, שיש לו ישוב חלש – ראש רשות עם מצב כלכלי מאוד קשה, עם טופוגרפיה מאוד קשה, ששבוע אחרי השלג - הייתי שם – כבישים עוד לא היו פתוחים שם. שבוע אחרי עדיין לא הצליחו להוציא אנשים מהבתים, כבישים לא היו פתוחים שם, ואנשים לא תפקדו שם.

לכן אחד הדברים שצריך לבדוק כאן, איך מפצים את הרשויות האלה? אם כל בור שיהיה לו בבית ג'אן יצטרך לעשות על חשבון המועצה – כל התקציב שלו לא יספיק לו לתקן את הנזקים שיש לו. לכן משרד הפנים, הממשלה צריכה להיכנס לתמונה, ולראות איך מפצים את הישובים החלשים במיוחד. גם החזקים צריכים את העזרה, אבל במיוחד אלה החלשים, כמו בית ג'אן.

לגבי האזרח הפשוט - דיבר אתי אתמול אזרח שהוא חקלאי, שאמר: המטע שלי נהרס, ואין לי ביטוח. איך אנחנו עוזרים להם? איזו ועדה יכולה לשבת ולהסתכל על האדם הפשוט, שנהרסה לו כל השנה, שהשקיע בחקלאות למשל – מי עוזר לו ומפצה אותו? תודה.

תודה. עמית סופר, בבקשה.

בוקר טוב. לא אחזור על דברים שנאמרו, אבל אני חייב לפתוח באמירת תודה לעובדי המועצה, כוחות הביטחון, מע"צ, חברת חשמל, גם השרים שליוו אותנו, גם גברתי היושבת-ראש, שמעלה את זה על סדר-היום. מועצה אזורית זה שונה מעיריות ורשויות. אנחנו פזורים על שטח מאוד נרחב, אז אנחנו יכולים לתת את פעולת הפילוס בתוך הישובים עצמם, אבל הצירים עצמם זה בסופו של יום עבודה של מע"צ, שעשתה עבודה טובה, אבל עדיין צריך לחשוב על תגבור של הצירים.

אנחנו היינו בכאוס שלם – בלי חשמל, בלי תקשורת, וזה מעבר ליכולת של רשות מקומית – גם ביכולות שלנו וגם בהיקפים התקציביים. צריך לעשות פה את עבודות ההכנה גם על-ידי חברת חשמל, גם מבחינת העצים – נפלו מאות עצים על כבלים. ואם דיברו פה על הטמנה - אם מדברים על הטמנה, ויש מגמה רחוקה של חברת חשמל – צריך למקד את זה במקומות שמועדים לפורענות בעניין הזה. כמובן, היערכות של כל העירייה מבחינת תגבור החמ"ל, של כל הצרכים – צריך לעשות פה היערכות מחדש.

תודה רבה, ואני שמח שבסופו של יום עברנו את הסופה הזאת בלי נפגעים בנפש. עוד נקודה – צריך לחשוב על מנגנון מהיר לשיפוי של הנזקים.

תכף תתייחס לזה סגנית השר. מטה בנימין, בבקשה.

שלום וברכה. אני ראש המועצה מטה בנימין. אנחנו מצאנו את עצמנו בסופה – מתוך 60 אלף תושבים, 40 אלף בלי חשמל, וחציים גם בלי מים, ובלי תקשורת – לא סלולר ולא בזק. מפה היינו צריכים להתחיל להתמודד. סיימנו לחבר לחשמל רק ביום רביעי אחרי שבוע. זה אומר שהגענו לקצה.
נגיע ללקחים שעלו אצלנו, לטיפול וליישום: מבחינת חשמל, המציאות היום, שכל הגופים סומכים על חשמל – גם מקורות וגם התקשורת, גם בזק וגם סלולר. אם נופל חשמל, אנחנו מקבלים נפילה מערכתית של כל הרשויות יחד. זה לא תקין. מקורות צריכה לגבות. לא יכול להיות שיש בוסטרים ראשיים, שאין בהם גנרטורים לגיבוי כשאין חשמל, כי לא הכרחי, כשאין חשמל, שגם לא יהיה מים. לקח הרבה זמן עד שהם הביאו גנרטורים, ותפעלו אותם. כנ"ל סלולר ובזק, לפחות בדברים בסיסיים והכרחיים.
מבחינת חברת חשמל, אנחנו חייבים להודות על הטיפול המסור, סביב השעון, בכל שעות היממה ובקור, אבל בהתקנת גנרטורים, במקום שגילו ליקויים, לקח הרבה זמן. חיברו גנרטור-גנרטור. אנחנו מדברים על אנשים שארבעה ימים בלי חשמל במבנים יבילים.

אני מציע, ראשית, גנרטורים בקרבה, ושנית, לעבוד במקביל. תמונת המצב התבהרה רק ביום ראשון בערב, שהיה סיור שלי עם סמנכ"ל החברה בשטח. רק אז התחילו להזרים גנרטורים. זה אחרי הרבה זמן, וגם אז צריך במקביל. זה לגבי חברת חשמל.

לגבי צה"ל ומע"צ, פתיחת צריכים מוקדמת שקרתה באיחור, ולהגדיר פינות, במיוחד בישובים מבודדים, שהצבא יודע לדאוג שם לחימום או לגנרטור בסיסי, ששם אפשר לרכז תושבים.

גם מבחינת מד"א, היתה לנו עבודה שוטפת אתם, טובה. צריך לתגבר אמבולנסים ארבע על ארבע ושרשראות. היו לנו בעיות קשות מאוד בשינוע. כל האמבולנסים נתקעו אחרי יום.

תודה. אריאל.

פיקוד העורף – אין פה אף נציג, כי זה לא נוגע להם.

כן, אבל העברת סמכות ואחריות – הגיע תת-אלוף והסביר למה לא צריך לעבור להגנת העורף.

זה לא מקרי, שנינו יודעים.

סגנית השר, גבירתי היושבת-ראש. אני חושב שהאירוע הזה הוכיח לנו שאנחנו צריכים להתמודד רוב הזמן בכוחות עצמנו. באריאל חצי עיר היתה מנותקת מחשמל למעלה מ-30 שעות. היתה לנו שכונה שלמה שהיתה מנותקת לגמרי, ואפשר היה להגיע אליה רק עם רכבי ארבע על ארבע. אנחנו נערכנו, בדיוק כמו שכל הרשויות האחרות נערכו, לשלג רגיל ולא לסופה כזו בהיקפיה.

אין ספק שצריך להיות מישהו מתכלל, שצריך לרכז את כל הדבר הזה ברמה הלאומית, אבל צריך לעשות הפרדה בין רשויות. יש רשויות שלא יעזור כלום – יגיעו אליהן בסוף, ואותן רשויות, צריך לראות איך מתגברים אותם ואיך נותנים להם את האמצעים, כדי שיוכלו להתמודד עם הבעיות. זה יכול להיות היום סופה כזו, ומחר זו יכולה להיות רעידת אדמה. שהאמצעים יהיו אצלה, כדי שיוכלו להתמודד.
לנו היו נזקים בסדר גודל של למעלה מ-4 מיליון שקל. אנחנו עדיין לא מיפינו את הנזקים של כבישים, מדרכות. אנחנו מדברים על נזקים למבני ציבור, מבני חינוך, תשתיות עירוניות. מרכיבי הביטחון שלנו קרסו גם. אין ספק שצריך לראות איך יוצרים מערכת של שיפוי, כי אנחנו לא נצליח להתמודד עם זה לבד.

יש לנו לקחים ברמה העירונית שלנו, וזה קשור לגיוס אמצעי צמ"ה על בסיס קבלנים שנמצאים באזור. כשאנחנו ביקשנו כלי צמ"ה מהצבא, אמרו לנו שגב ההר נמצא במצב יותר בעייתי, וזה היה ברור לנו, ונצטרך להיערך לזה. גם נצטרך להיערך לצוותים עם מתנדבים, ולחלק את העיר לשכונות. אנחנו צריכים גם לחזק את הפן התקשורתי. לא היינו על המפה מהבחינה הזאת. יש לזה גם יתרונות – אני חושב שהמשטרה עבדה יפה מאוד בקטע שחנו, שלא אפשרה לתושבים מאזור השפלה להגיע אלינו ולהיתקע על הצירים. אני חושב ששווה לאמץ את זה גם במקומות אחרים.

מד"א, כיבוי – עבדנו אתם בשיתוף פעולה מלא. הביאו כלי ארבע על ארבע כדי להגיע לתושבים. לא היו תושבים שנתקעו ללא תרופות וללא חילוץ למקום רפואי או משהו מהסוג הזה.

הוא קרוב לרשויות מקומיות.

הוא אומר שצריכה להיות פה עזרה בין רשויות – זה מה שאמר פה בני מובחר. צריך לראות איך עושים את זה.

תרשום גם את אריאל.

אני מסכים שצריך לראות, איך אנחנו מחזירים כמה שיותר מהר מערכת חינוך ותחבורה ציבורית. ביום שני כבר החזרנו מערכת חינוך, עם כל המגבלות, למרות שהעברנו תלמידים ממקום למקום רק כדי לפתוח את מערכת החינוך. צריך לחייב את התחבורה הציבורית להיערך. זה יכול להיות או עם שרשראות שלג או עם צמיגי שלג. אנחנו עם אפיקים – במקום אחר זה יכול להיות אגד, אבל חייב להיות פתרון מערכתי לנושא. תודה.

תודה רבה. הר אדר.

קודם כל, בנימה אישית, אני לא מאחל לאף אחד להיכנס לתפקיד, ואחרי חודש וחצי לקבל סופת שלג בפתח הישוב. מבחינתי, האירוע לא נגמר. אני עוד שם. למה – אנחנו ישוב קטן, 900 מטר מעל פני הים, בסך הכול 14 ק"מ מכאן. היינו נצורים. לא היה קשר בין נוהל שלג למה שקרה בשטח. יש לנו נוהל שלג. טרקטורים שחיכו ונתקעו באזור של הר אדר. אגב, אם מישהו מהוועדה רואה כמה טרקטורים בדרך להר אדר – אני מחכה להם. יש טרקטורים מהצבא ומהמשטרה שאנחנו מחכים להם - חלק לא הגיעו, וחלק קטן מאוד כן הגיעו.

כראש מועצה צעיר לא התקשרתי לרמטכ"ל אלא התקשרתי לראשי מועצה שסובבים אותי, שהם גם צעירים. ניסינו לבכות אחד על כתפי השני – זה לא עזר, אז הבנו שאנחנו יוצאים לשטח. מי שעשה את העבודה, ואלי היה אצלי בתחקיר, זה אנשים בשטח. הג'יפאים, החבר'ה הצעירים שלקחו, כי היו סכנות חיים – אם זו לידה, שלקח לפנות 100 מטר חמש שעות יולדת, שבסוף ילדה באמבולנס בדרך לאבו-גוש. אם זה מישהו עם מחולל חמצן, שנוער לקח גנרטור על אלונקה והציל את חייו – אחרת היינו במצב אחר. אני הרגשתי שאין אבא לאירוע, והרגשתי שאין לי עם מי לדבר. דיברו אתי כולם – המשטרה דיברה אתי ופיקוד העורף היו אצלי אחרי יומיים וחצי. הרגשתי שאיני יכול לקבל מענה, כי אני רשות קטנה בלי טרטורים, עם פגיעה אדירה בתשתית, והתושבים יושבים בבתים. זה הפך להיות משלג נחמד וחביב למין מיני אירועי לאומי.

אופרטיבית אני רוצה שיהיה מנגנון, לתת לנו את היכולת לצלוח את זה, כי זה יושב לי על תקציב 2013, וברמת הילדים זה לא פייר. לא יכול להיות שמועצה קטנה, שנכנס ראש רשות אחרי חודש וחצי, מקבל בומבה כזו של מאות-אלפי שקלים במקרה הטוב, לתשתיות. מישהו צריך לתת מענה בעניין הזה.

דבר שני, גוף מארגן, שייתן לנו חליפות סערה, גנרטורים, טלפון. ראש מועצה יכול לשבת בחושך לבד, ממש ככה, ואף אחד לא מדבר אתו. אני לא דיברתי עם אף אחד. כשהתפנו, ועשינו את זה לבד, כי 425, הכביש להר אדר, נפתח על-ידי הר אדר ולא על-ידי החברה הלאומית לדרכים. העוטף, כשדיברתי עם מג"ב, הם באו אליי, אבל הם באו אליי, כי היו נחמדים.

תודה. בית ג'אן, בבקשה.

אני רוצה לומר שהיה לנו יותר מזל משכל. לולא ההירתמות של כל הגופים באלתור פתרונות ייתכן שהיינו עוברים את הסופה הזאת, את המשבר הזה בצורה אחרת. אני רוצה להודות למשרד הגנת העורף. מאז נכנס המנכ"ל אישית, הגיע אלינו לישוב ב-48 השעות הראשונות, וכולנו יחד חיפשנו פתרונות – לא ידענו אפילו אילו כלים מתאימים לפלס שלג בעובי כזה, כי השופלים הקטנים, כולם נתקעו, ולא ניתן היה לחלץ אותם.

תפיסת ההפעלה במשבר חייבת להיות מאוגדת במשרד אחד, שיהיה אבא לכל הבלגאן שנוצר. אנחנו צריכים וגם מבקשים להתפנות, שמשרדי הממשלה ייתנו לנו את הפתרונות – משרד האוצר, משרד הפנים, כל מי שנוגע לעניין, שמשקם את הישובים שלנו ואת התשתיות, מערכת החינוך. שנוכל לא רק להושיב את התלמידים על הכיסאות אלא שנוכל לתת להם את התנאים המינימליים במרחב מתאים.

שיקום הרכוש הפרטי – אנחנו מדברים עליו, אבל עד עכשיו לא שמנו לב שמתייחס לזה. יש רבבות חקלאים, גם במועצות האזוריות, שהמטעים שלהם נהרסו. צריך לתת להם בעניין הזה התייחסות. תודה.

תודה רבה. יפעת קריב, שלוש דקות, בבקשה.

ראשית, אני רוצה לציין את ראשי הרשויות על התפקוד שלהם – את ניר ואת אילן, אבל את כולם. נראה שהיה תפקוד מצוין של השלטון המקומי בכלים, באמצעים ולאור מה שהיה. ראשי הרשויות הוכיחו כאן שוב שיש על מי לסמוך ויש הנהגה בשלטון המקומי. עם זאת, ברור שהקשר בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי – בעיניי, זו אחת הסוגיות הכי מרכזיות וחשובות. כמו לנושא הזה, כמו להרבה נושאים אחרים, אבל כל הזמן חזר פה הנושא של המשרד להגנת העורף מול פיקוד העורף ושיתוף הפעולה ביניהם, ומי נמצא מול ראש הרשות – למי פונים, מי מסייע.
אני חושבת שיש מקום לחזק את המשרד להגנת העורף בעבודה שלו מול השלטון המקומי, ולדעת מי הכתובת היחידה שאפשר לפנות אליה בשעת משבר, בשעת אסון או סופה שכזאת. אני מאוד מוטרדת מנושא של מצב האקלים. אנחנו לא יודעים מה יבוא, רק יודעים שיבוא – או תבוא רעידת אדמה או תבוא סופה קשה יותר או יבוא חמסין קשה בקיץ, שיכול להביא שריפות. אנחנו צריכים להתארגן לזה. מזג האוויר משתנה, האקלים משתנה, ואנחנו צריכים לפעול בהתאם.
צריכים גם מוקד. במדינה אנחנו תמיד רואים את הנכונות של התושבים לצאת מהבית – לאן לצאת, איפה לעזור. הלא אף אחד מאתנו לא יכול היה לשבת בבית ולחשוב שיש מקום שצריך עזרה ואנחנו לא מושיטים את העזרה. צריך מוקד שמאפשר – דיברת על זה, ניר, בירושלים – מוקד למתנדבים שמסייעים. לאנשים יש במקרה הזה ג'יפים או מכוניות רלוונטיות. יש כלים. דיברת על כפר טירה שסייע לך, אנשים מהכפר עם הכלים שלהם. יש אפשרות לקבל עזרה. צריך מוקד שיכוון, שיזיז את התנועה ממקום למקום. כמובן, אם זה יושב במשרד להגנת העורף, בשיתוף פעולה מלא מול השלטון המקומי, בעיניי, זה המקום הנכון. חייבים להתכונן למפגע הבא.

אני רוצה להתייחס לנושא של היערכות תושבים ל-48 שעות בתוך הבית. זה לא דבר הזוי. ברור שבתקרית של רעידות אדמה זה לא המצב, אבל תושב צריך לדעת שיכול להיות שבסופה של שלג, או אם היא תחזור על עצמי, אני צריך להתמודד עם עצמי 48 שעות בלי לקרוא לעזרה על כל דבר, בלי להתפנות. חלק מהאחריות של מוכנות העורף – לדאוג ל-48 שעות בבית.

אילן, אני לא חושבת שיש פה אוירה של לדלג על הנושא הזה ולהמשיך הלאה, למרות מה שקורה. כל נושא, כמו הרקטות, מריץ אותנו לבעיה הבאה. אני חושת שיש עניין לעצור, ללמוד ולראות איך מתכוננים.

תודה. סגנית השר, בבקשה.

צהריים טובים. אני תמיד נזכרת במערכת הבחירות האחרונה של המועצות המקומיות והאזוריות, ב-22 באוקטובר, הייתי באירוע של אחד ראשי הרשויות, והוא אמר משפט שחזרתי עליו כמה פעמים: אני מרגיש שאני התחנה האחרונה שנותנת שירות לאזרח – שאם אני לא אעשה את זה, אין מי שיעשה. אמר את זה עדי אלדר. האירוע האחרון בהחלט הוכיח שזו המציאות, כי אני רואה את ראשי הרשויות כמנהלים ומתכללים של האירוע. וראש רשות שידע להתארגן, וידע לתכלל את הכוחות, וכל מה שאנחנו חוזרים ואומרים שאין אבידות – אין לי ספק שזה בזכות ההנהגה של ראשי רשויות, וכל זה נסב – אנחנו כמשרד הפנים עם מינהל החירום, אלי רגב נמצא פה, ומינהל השלטון המקומי, מרדכי כהן, כל הזמן עם יד על הדופק ועזרה.

דבר שחייבים לציין בנושא התנהלות האזרחים – אני חושבת שאנחנו נצטרך לתת את הדעת על ההדרכה וההסברה, כי גם כשכבר הודיעו בתקשורת לא לעלות לירושלים, וגם כשאמרו שתהיה סופה ותהיה סכנת חיים, אזרחים המשיכו לזרום לירושלים, וראש העיר היה צריך לפנות כל יום ששי את אלה שהגיעו לראות מה קורה עם השלג במקום להתעסק בדברים האקוטיים. אבל עברנו את הצבא, ומה זה סופת שלג? אנחנו לוקחים ילדים באוטו, ונוסעים לראות מה זה סופת השלג, ובעזרת השם, הכול יהיה אצלנו בסדר. אז לא הכול בסדר. וגם כשהיו כבר נפגעי נפש, אלה שהתנהלו לא באחריות – מי שמטפס על הגג, דברים שזה פקטור אנושי, שנצטרך לתת על זה את הדעת. הכול זה בהקשר של אירועים חריגים.

כולנו מסיקים מסקנות או מפיקים לקחים לקראת האירוע הבא שיכול לבוא עלינו, לצערי – אני מקווה שלא – רעידת האדמה. פה אני שומעת שיבולים חקלאיים לא מבוטחים וסככות עזר לא מבוטחות, ונתקלנו באוכלוסייה שלמה שלא מבוטחת לגמרי בבתים. כל כך הרבה מדברים – חבר'ה, יש עוד מעט רעידות אדמה. שלא נבוא ליום הזה, וכולם יגידו: לא ידענו – צריך לבטח את עצמנו? נכון שהמדינה שלנו בנויה המון על ערבות הדדית, כי אם תלכו לאירופה או לקנדה, שסובלים כל כך מנזקי חורף – הם רגילים לזה; אצלנו זה יוצא מן הכלל - אף אזרח לא חושב שהוא יכול לתבוע את המדינה על התשלום, על זה שהגג שלו נפל או הדוד שלו נפל. פה כולם חושבים: ירד פה שלג, והמדינה אחראית על כך דבר מההתחלה עד הסוף.

אני מסכימה שגם בהתנהגות וגם בהתנהלות יום-יומית האזרחים צריכים לדאוג קצת לעצמם. לא בכל מקרה המדינה תוכל לכסות את כל ההוצאות או לטפל בכול.

לגבי התנהלות והיערכות של הרשויות לקראת אירוע חריג כזה או אחר, ולגבי מסלולי התשלומים - ואנחנו מטפלים גם בעניין הזה. קודם כל, אין ספק שצריך מעבר לקיום כל מיני ועדות או פורומים כאלה ואחרים, צריכים להתכונן לאירועים. חורף זה אירוע, אבל אצלנו זה תמיד בא בהפתעה. כשבא גשם ויש הצפות בעיר, אנחנו מופתעים שיש לנו גשם, למרות שיש דרכים לבדוק את מערכת הניקוז של העיר ולהתכונן. וגם כשבא שלג, אנחנו פתאום מופתעים, כשהכול קורס. אני מסכימה לגמרי עם מה שאמרה יפעת – אנחנו חייבים לטפל בנושא של הרשויות, בנושא הגיזום וההכנה לקראת החורף שיכול להיות, ולפנות את צירי החשמל. בשכונות החדשות ובקווים הבין-עירוניים כבר היום המדינה מטמינה את כל התשתיות כתשתיות תת-קרקעיות, וברעידת אדמה אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אבל יש שכונות שכדי להכניס את זה למערכת תת-קרקעית, זה היום לא ריאלי, ואפשר לדבר על זה רק בחלומות. צריך להתכונן.

כמובן, איפה שזה מאורגן ועובד, ואיפה שראשי הרשות כמו ירושלים וצפת לוקחים על עצמם אחריות, וכל הרשויות – כי כל מי שנמצא פה, כל אחד נשא באחריות וניהל מערכה שלמה, מערך של קרב, כי כך זה היה נראה.
לגבי הנזקים, יש כמה מסלולים. לכולם היו נזקים מיידים באותם שלושה ימים של הסופה, שזה היה פינוי, פתיחת צירים, דברים כאלה. אנחנו מדברים על זה כמקרה חירום עכשיו.
המסלול השני, ונצטרך להיערך עכשיו, והצוותים שלנו יעבדו – כל הנושא של הנזקים והחזרה לשגרה.

יש עוד מסלול, שאני מציינת אותו, ולא טיפלנו – לא חושבת שנטפל, אבל צריך לחשוב, ודיברתי על זה היום בבוקר עם מרדכי – לא באחריות של משרד הפנים, אבל צריך לחשוב – נזקים פרטיים. לא יודעים איך להתייחס לזה.

בפיצוי מיידי, מי שהיה פה בוועדה לפני שבוע ושמע אותי מתלוננת – ניהלנו משא ומתן, ובלחץ של השר גדעון סער ובעזרה שלנו יחד עם האוצר בוויכוחים עד הלילה סיכמנו שלא מכניסים אותנו לסד הזה, שהנה זה מה שיש לכם, ותשברו את הראש, כי זה לא ככה. באמת אתמול – אני מניחה שהיום זה עובר מנה ראשונה – לא יודעת עד כמה היא תתרחב – של 30 מיליון, ובניהול של מרדכי ואלי.

30 מיליון לכל הרשויות?

כן, פרט לירושלים. זה לא כסף, זה פינאטס

אבל מה ירושלים?

ירושלים זה סיפור אחר, לא נכנסים לזה.

לא נכנסים לזה. אתה יושב-ראש צוות. הוא יישב עם מרדכי, ואתה תציג את זה בוועדה. אני רוצה לשמוע מה אתם אומרים, אני חייבת לסיים את הדיון.

אז ככה – כבר עכשיו מה שבוער, יטופל, ואנחנו עדיין אוספים את כל הנתונים, ונגיש את זה גם לאוצר.
על שיקום הנזקים צריך להחליט, מה שייך לביטוחים, מה שייך לתשתיות, מה שייך למערכת החינוך - צריך להפריד ולנהל את המערך הזה. פרטים – התכוונתי למשפחות שניזוקו קשה, מרמה סוציו אקונומית קשה, שלא יכולים לטפל בעצמם, ולא היה להם ביטוח, ואין להם - הדודים התפוצצו, הקירות קרסו, נזילות קשות בבית, ואיך אנחנו מפעילים את זה.

אנחנו כן נערכים וכן מפיקים לקחים מהאירוע האחרון לקראת מחר. אני מקווה שלא יהיה, אבל דובר פה על גנרטורים, ואנחנו מטפלים גם בנושא של חשיבה, איך אנחנו מארגנים שיהיו אשכולות של גנרטורים - פיזור, ושזה לא יישב במקום אחד. אנחנו חושבים בהחלט על הנושא של רכזים למתנדבים או פעילות והפעלה כזאת או אחרת. איפה שסיירנו עם אלי ואיפה שאלי גם היה בלעדיי, הוא דיבר עם הרשויות והם יודעים את כל העניין הזה. אני רק מקווה שאנחנו בהחלט נתכונן ונהיה ערוכים לקראת האירועים הבאים. תודה רבה.

אמרת שיש קטגוריה על נזקים פרטיים, שתכף תדברי עליהם.

אמרתי לך – אלה שאין להם ביטוחים. אבל מכיוון שהמדינה לא הכריזה על זה כאירוע אסון לאומי- - -

למה היא לא מכריזה? כי היא לא רוצה לשלם כסף.

מי שלא מפעיל – זה לא באחריות משרד הפנים. משרדים אחרים – לא. אף אחד לא נתן על זה את הדעת. אני הייתי פה בשבוע שעבר, ובהחלט נדון נושא הסמכויות והאחריות. מה שקורה, שרוב האמצעים והכוח היום נמצאים במשרד הביטחון, אבל היכולת אולי נמצאת בהגנת העורף. את דנה על זה פה במשרד. אתם תצטרכו להחליט איך זה קורה.

דן, אני נותנת לך ממש שניה, כי דיברתם מספיק בשבוע שעבר, ועוד נדבר מספיק על סמכות ואחריות. מי זה פה מהאוצר? האם משרד האוצר מבין, ושליחו של שר האוצר מבינים, שאתם צריכים לשפות את המועצות ואת העיריות על נזקי הסופה?

כפי שאמרה סגנית שר הפנים, כבר תוקצבו 30 מיליון שקל למענה מיידי לרשויות. זה כבר נמצא בתקציב משרד הפנים, וכרגע משרד הפנים עושה סוג של נוסחה של איך בדיוק הסכום הזה יתחלק. זה לגבי זה. וככל שיש דברים נוספים, תקציב 2014 מעבר לפינה – נמשיך- - -

אבל זה ברור שזה צריך להיות תקציב צבוע לטובת הסופה ונזקיה. הרי לא יכול להיות שעכשיו נבקש מראשי עיריות וערים לשאת את זה, בגלל שהמדינה לא נערכה נכון וכדומה. הם נכנסו לוואקום הזה, כי זה תפקידם, להיות בחזית ולטפל בדברים, אבל הם צריכים גם לקבל את השיפוי. לכן צריכים לראות איך משרד האוצר לפני הסגירה של 31 בדצמבר, שלא תגידו שבאנו אליכם ברגע האחרון, איך הוא שם וצובע תקציב לקראת הסופה.

אני אומר שאנחנו מול משרד הפנים ממשיכים- - -

תכף אסכם לגבי משרד הפנים, כי ההובלה היתה נכונה, אבל צריך לסכם את זה גם כדיון שלנו ומעקב שלנו בעניין.

אולי יש לו תשובה – מה קורה לגבי פיצוי תושבים?

אני לא יודע. אני רכז פנים – מטפל בתחום הרשויות המקומיות.

נחמן, תבוא עם רעיון. אין לי רעיון לנושא פיצוי. אני עד היום מטפלת בדיונים מהירים ובהצעות לסדר ופיצוי של עמק חפר על אותו אירוע שהיה, שעדיין לא פוצה. צריך לבוא לפה עם איזה רעיון, לפני שמבקר המדינה והמל"ל יבואו בעניין הזה. כי לגבי העיריות, אתה עומד מול מרדכי, ופניה דיברה על זה.

בהמשך לדברים של פניה ושל יושבת-ראש הוועדה, מדובר בשלושה קריטריונים מרכזיים: אחד, גודל הישוב – מספר התושבים, שזו פונקציה, סוציו אקונומי – מצב הרשות, והדבר השלישי, שהוא אובייקטיבי, זה המציאות שהיתה באותה רשות לפי הנתונים שאנחנו קיבלנו מהשירות המטורולוגי ומהשטח. לפי הקריטריונים האלה יחולקו אותם 30 מיליון שקל. זה רק לטובת אותן הוצאות מיידיות – זה לא תום השיפוי. לירושלים יש ערוץ נפרד.

אני לא רוצה להתערב לשר הפנים בחלוקה, אבל אני מבקשת, אחרי הקריטריון שקבעתם ואחרי מה ששמענו, לדעת כיצד אתם מתכוונים לחלק, ולעדכן אותנו.

לפי הלוגיקה הזאת- - -

אני מציע שזה לא יהיה תיאורטי. כשתראו את המודל – אז נדבר.

חברים, אתם יודעים לעבוד עם מרדכי דרך משרד הפנים. לא הכול צריך לעשות דרך הוועדה. בבקשה.

מה שאנחנו עשינו באותם ימים, פנינו ל-45 רשויות מקומיות, שלפי הגורמים המקצועיים, נפגעו. 42 רשויות מקומיות מתוך הקבוצה הזאת שיתפו פעולה, והגענו להוצאה של 73 מיליון שקלים רק לימים הראשונים. הסיכום עם האוצר היה ש-30 מיליון שקלים ילכו לאותן 41 רשויות, וירושלים, סדרי גודל של 20 מיליון שקלים, כפי שאנחנו הצגנו את זה כצורך לאותם ימים, זה יטופל בערוץ ישיר בין האוצר לעיריית ירושלים. יכול להיות שהכסף יעבור דרכנו, אבל זה דבר שצריך לסגור אותו.

אני אומרת לך שיש לנו אינטרס - ולא בגלל ראש העיר - יש לנו אינטרס לטפל טיפול נקודתי בירושלים כעיר הבירה. טוב אמר ונכון אמר נחמן שי: עיר בירה שנצורה במשך 48 שעות - זה מעביר מסר רע מאד בארץ ובעולם, וצריך להתייחס לזה אחרת. נטפל בזה ונסכם את זה לא בדיון הזה. רונן, בבקשה.

אני רוצה קודם כל לשבח את כל ראשי הרשויות על מה שהם עשו, גם במוכנות, גם תוך כדי וגם במהלך כל הימים האלה. באמת שאפו, אנחנו ליווינו את זה, ואיפה שיכולנו, הגענו פיזית. אילן יודע, הירושלמים יודעים וגם אחרים יודעים.
שתיים, סמכות ואחריות. דיברנו על זה עשרות פעמים. יש המשרד להגנת העורף, וזה מה שהוא עושה ביום-יום. הוא מתכלל את משרד הממשלה, הוא יורד ובוחן את הרשויות הייעודיות. הוא בעצם דואג גם למוכנות של החירום של הרשויות המקומיות. אני לא אפרוט את כל הפרויקטים – חלקם אתם יודעים - אעשה את זה ממש זריז. כל נושא החילוץ, צוותי החירום, מרכזי הפעלה, קשר רדיו עם משרד הפנים, טלפון לווייני, משרד הפנים, 90 גנרטורים במרכזי חירום, ואני רוצה להגיד שיש עוד פעולות, כמו מכלולי האוכלוסייה וכיוצא באלה דברים - זה בדיוק כדי לייצר את היכולת הזאת למנהיגות המקומית, כי גם ברעידות אדמה אולי צה"ל יהיה עסוק במקום אחר, אולי גם הטלפון לרמטכ"ל לא יעזור. הנגמ"שים שהופעלו, אגב, הם לא של פיקוד העורף; זה של צה"ל. אותו דבר, פיקוד צפון הגיע לצפת.

אבל זה נכון מה שאמר פה קודם נחמן, שצריך לאגם משאבים.

לכן, אם השר גלעד ארדן הוא יושב-ראש ועדת- - - עליונה ביום-יום וברגיל, תנו לו את הסמכות להפעיל את זה גם במצבים כאלה. כל הבעיות ייפתרו.

אתה מכיר את עמדתנו, סיכמנו את זה בפעם הקודמת, ויש לנו עוד שני דיונים בעניין הזה עם שלושת השרים. אנחנו נסכם את זה בדיון נוסף. אני מקווה שנצליח לקדם את העניין הזה.

ומשפט אחרון - הארגונים המתנדבים כמו זק"א וכאלה, אני בהחלט רוצה לשבח אותם על הפעילות ועל ההתנדבות שלהם.

ומה עם מד"א?

והמגזר השלישי, הוצאתי להם מכתבי תודה על מה שהם לא עשו, כי הם נשמעו ולא חילקו מזון, כי המדינה היתה שם וחילקה מה שהיה צריך.

תודה. ניר ברקת, ממש משפט.

ממש בקצר. אני רוצה לציין שמייד ביום ששי בבוקר קיבלנו טלפון מראש הממשלה, וממשלת ישראל נרתמה, שיהיה פה ברור. בחוכמה עשה ראש הממשלה שמינה את השר לביטחון פנים אהרונוביץ להיות רכז מטעם המדינה לנושא, כי המשטרה היא הדומיננטית ביותר כשותפה לראשי ערים. השילוב של רשות מקומית ומשטרה זה המפתח.
יש כאן יתרון גידול הגודל. ככל שהעיר יותר גדולה, כך יותר קל לנהל משאבים. צריך לחשוב על ראייה אזורית גיאוגרפית. הר אדר זה פחות מתת-שכונה אצלנו, ואם היא היתה משתלבת במאמץ המרוכז- - -

אם היה מישהו עם אחריות וסמכות – נכון, דן רונן – אז היה יכול- - -

יש יתרון לגודל, וצריך להסתכל בראייה מערכתית על אזוריות. יש שם תורה שנכתבה בפועל, וראש הממשלה העלה אותי לשבע ישיבות ממשלה, ועידה, והיה פעמיים אצלנו במטה העירוני להערכות מצב של שעה, כלומר ההירתמות של המדינה כאן היתה - שאף אחד לא יחשוב שלא נרתמה המדינה. צריך לראות איך ממסדים את זה.

חברים, קודם כל אני רוצה להודות לכל ראשי הערים וראשי המועצות שהגיעו לכאן שבוע אחר שבוע, ואני יודעת שהם צריכים להיות במקומות ששם נבחרו כדי לבוא ולזעוק את זעקתם. ברור לנו לכולם, לוועדה כולה, שראשי הערים וראשי המועצה הם בפרונט. הם אלה שלקחו את האחריות, שהזרימו את מה שיכלו להזרים, הם אלה שדיברו עם הרמטכ"ל, המפכ"ל וכדומה, למרות שלטעמי זה לא תפקידם. מי שצריך לעשות את זה, זה גורם אחד, שכך נקבע, שהוא יהיה הגנת העורף, שהוא מחליף את רח"ל, והוא צריך לקבל את הסמכות ואת האחריות. אני לא רוצה לראות ראש עירייה מתעסק עכשיו עם הרמטכ"ל, עם כל הכבוד. שראש העירייה יתעסק בטיפול בחלשים בעיר שלו, בלדאוג, מי לא מחובר לחשמל, ואילו קשישים צריך להגיע אליהם. אבל כשאין לו דרך אחרת, הוא עושה את זה, כי הוא חייב לנהל את העיר שלו. לכן חייב שיהיה פה גורם אחד שיש לו האחריות והסמכות, וזה הגנת העורף.

טוב עשה שנתן את זה לשר לביטחון פנים, אבל בסוף צריך לקבל החלטה, מי מנהל את האירוע – השר לביטחון פנים או השר להגנת העורף. מישהו מהם אולי צריך ללכת הביתה, אבל בסוף, גורם אחד צריך לטפל בזה. אתם רואים מה קורה – שאחד זורק את הכדור לשני, ומי שנשאר בפרונט זה ראש העיר, וזה לא המצב. לכן צריך להגיד מה מציל חיים, ועד להצלת חיים זה המשרד לביטחון פנים, ומרגע שגמרנו את הצלת החיים זה המשרד להגנת העורף, שיודע לפקד על פיקוד העורף ועל הגורמים הרלוונטיים. כי בזמן מלחמה אני רוצה שהרמטכ"ל יתעסק עם סוריה ועם איראן ועם לבנון ולא עם חלוקת אוכל בעורף. זה לא תפקידו. פיקוד העורף צריך לעשות את זה תחת הגנת העורף, וצריך לעשות ממש ציר נפרד למבצעי וציר נפרד לאזרחי. זה מה שהתכוונה לעשות החלטת הממשלה. לצערי זה לא בא לידי ביטוי, ואת זה אנחנו צריכים לסדר ומהר.

כל מה שקשור לשיפוי עיריות, סגנית השר פניה, אתם צריכים להוליך את המהלך הזה עם השלטון המקומי. העמדנו צוות בעניין הזה - נחמן שי, שיציג, כל הצוותים יציגו את המסקנות שלהם בתחילת פברואר, אבל אתם צריכים להוביל, מרדכי, את מי צריך לשפות, לפי אילו קריטריונים, וצודקים פה חלק מהאנשים. זה שהוא באשכול 9, אז מה לעשות, גם שם קרסו עצים וגם שם חלק מהחשמל לא עובד, וגם שם היו אנשים מנותקים. זה לא אזרחים סוג ב'. צריך לראות איך אתם מנהלים את הסל הזה של התקציב בצורה נכונה. אני סומכת עליכם – אתם תובילו את זה. אתם תעדכנו אותנו כיצד אתם פועלים מול האוצר.

צריך לראות איך משפים את האזרח. באופן עקרוני, דן רונן, אתה צריך להוביל את זה. אתה פיקוד העורף, אתה הגנת העורף, קיבלת אחריות, אבל לפחות תגיד משהו בעניין הזה. לא עכשיו. עכשיו אל תגיד, אבל אתה צריך להוביל את המהלך. אם אתה אחראי על העורף, ופיקוד העורף תחתיך, תוביל אתה את המהלך - איך משפים את האזרחים. אז נא לרשום לך את זה, ולהציג את זה בדיון שיהיה כאן.

כל נושא הגנרטורים, הגנת העורף, תביאו לנו עמדה. אני חושבת שמה שאמר פה מסיקה ואחרים, הוא צודק. לא יכול להיות שהגנרטורים מרוכזים כולם בירושלים, ובזמן אמת אי-אפשר להוביל אותם לאף מקום.

הם לא בירושלים.

תפזרו אותם במקומות שבהם תהיה בעיה. כמו שאמר פה ראש מועצת בית ג'אן, צריך לפזר אותם כך שהם יהיו מיידיים לכל אזור שצריך אותם.

תתייעצו עם בני – הוא יודע איך עושים את זה.

עבירות - ראש עיריית צפת, אתה צודק. סוגיית העבירות, גם בה צריך לטפל. אם אתה רוצה שהמשטרה תטפל בזה – אין בעיה, אבל קחו אחריות לפחות בלבוא ולהציג את הנושאים העיקריים של שיפוי אזרח, של גנרטורים ושל עבירות. תחבורה ציבורית, מספר אוטובוסים של אגד צריכים להיות עם שרשראות, כדי שיוכלו לתת מענה.

היערכות מוקדמת לפיזור מלח. לא יודעת איך אפשר, זה המשטרה. דוד צור, זה יעבור בפרוטוקול לדוד צור. גם כל סוגיית הגיזום. אני לא רוצה לראות את כל העצים שלנו הולכים לאיבוד. צריך לראות איפה גוזמים, באילו מקומות אסטרטגיים, שחברת החשמל והתשתיות - דב חנין בצוות הזה, שיבוא ויציע.

אולי שישתפו את קק"ל.

נקבע דיון עם השר גלעד ארדן על היערכות לרעידות אדמה, לפני שהכיסאות של כל הבכירים ירעדו, כשתהיה רעידת האדמה הבאה. מבקר המדינה, אני לא יודעת מתי הוא אמור להגיש את הדוח שלו, אבל יגיש את הדוח שלו בעניין הסופה. ראש הממשלה מינה גם את המל"ל. אנחנו בפברואר, נציג הצגה ראשונה של ועדת הפנים, משותפת עם ועדת היערכות העורף, הצגה ראשונה של הצוותים, ולאחר מכן נראה איך אנחנו מתקדמים עם הסוגיות האלה. מה שהכי חשוב עכשיו לראשי הערים והמועצות זה השיפוי, כיצד הם יכולים להמשיך הלאה, וכל אחד, לפי הערכת המצב שלו, כיצד הוא נערך חלילה לאירוע הבא.
תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:30.>